כאשר דלת התא נפתחת, המראה נראה במבט ראשון כסוף הסיוט הארוך, עם הצעדים הראשונים לעבר החופש ושאיפת אוויר ללא פקודות צבאיות. אך המציאות המרה מצביעה על כך שהיציאה הפיזית מהכלא אינה בהכרח יציאה מהחוויה הכואבת, שכן המקום ממשיך לרדוף את הקורבנות לתקופות ארוכות.

עינויים שיטתיים אינם מכוונים רק לגוף, אלא שואפים להרוס את תחושת הביטחון של האדם ולעוות את יחסיו עם עצמו, עם אחרים ועם הזמן עצמו. לכן, הניצולים נושאים את בתי הכלא שלהם איתם לבתיהם, וסבל זה מתבטא בשתיקתם הארוכה ובמבטיהם המודאגים שאינם עוזבים אותם גם ברגעי שלווה.

מעשי עינויים מותירים צלקות עמוקות שאינן מתחלקות באופן שווה בין הגוף לזיכרון. בעוד שפצעים פיזיים עשויים להחלים, הזיכרון מסרב לציית למועדים רפואיים. ריח חולף או צליל פתאומי עלולים לעורר פחד עמוק, וכל מקום סגור הופך למקור לקוצר נשימה וחרדה קיומית.

רבים מהעצורים לשעבר סובלים מהפרעות שינה חמורות, מתעוררים שוב ושוב ללא סיבה ברורה ונמנעים באופן אינסטינקטיבי ממקומות צפופים. העולם הופך עבורם למרחב של בדיקה מתמדת, שבו הם עוקבים אחר כניסות ויציאות ותמיד מחפשים מישהו שניתן לסמוך עליו בסביבה שנראית להם לא בטוחה.

הביטוי 'זה נגמר' נשמע קשה מאוד כאשר הוא נאמר לניצולים, מכיוון שמה שנגמר בפועל הוא רק המעצר הפיזי, בעוד שהמאבק להשבת הביטחון הנפשי מתחיל מיד עם השחרור. משפחות לעיתים קרובות ממתינות לרגע השחרור כסוף הכאב, אך מגלים שזוהי תחילתה של תקופה מורכבת ורגישה יותר.

האדם חוזר למשפחתו אך אינו אותו אדם שעזב אותם, מה שיוצר פער שקט בין רצון ההורים לעזור לבין חוסר יכולתם להבין מה מתרחש בתוכו. הניצול עשוי לסגת ממפגשים משפחתיים או לכעוס על שאלות פשוטות, מכיוון שהדיבור על החוויה עלול להחיות את הכאב במקום לשחרר ממנו.

קורבנות עינויים מתמודדים בסביבות מסוימות עם סטיגמה חברתית שאינה פחות אכזרית מהעינויים עצמם, שכן הם נצורים בשאלות ספקניות לגבי סיבות מעצרם והאם הודו. שאלות אלו הופכות את הקורבן לנאשם הנדרש להצדיק את עצמו, מה שדוחף רבים לבידוד ולשתיקה מוחלטת.

חומרת סטיגמה זו גוברת כאשר מדובר בנשים או באלו שנחשפו לאלימות מינית, שכן הקורבנות חוששים שהכאב שלהם יהפוך לחומר לשערורייה חברתית. לכן, תמיכה אמיתית מתחילה בהכרה בכך שמה שקרה הוא פשע שבוצע נגדם, ולא בושה שעליהם להסתיר או להצדיק.

החופש אינו מחזיר את החיים המקצועיים והכלכליים באופן אוטומטי, שכן העצור לשעבר מתנגש במציאות מרה של אובדן עבודה או הפסקת לימודים וצבירת חובות. ההשפעה הכלכלית של העינויים נשארת נעדרת מהדיון הציבורי, למרות שהיא דוחפת את הניצולים לשוליים חברתיים וכלכליים קשים.

שיקום בהקשר זה הופך למסלול מקיף החורג מטיפול פסיכולוגי וכולל תמיכה משפטית, הגנה חברתית ומתן הזדמנויות תעסוקה. הניצולים זקוקים לסביבה שאינה מצמצמת את אנושיותם לחוויה הקשה שלהם, ואינה דורשת מהם לחזור למצבם 'הטבעי' באופן מיידי וללא תמיכה אמיתית.

דוחות זכויות אדם מדגישים כי צדק הוא חלק בלתי נפרד ממסע הריפוי וההחלמה, שכן כאשר המענה נשאר ללא עונש, הקורבן מרגיש שההפרה ניתנת לחזרה. שתיקה רשמית או הכחשת התרחשות עינויים שולחות מסרים שליליים המייצרים מחדש פחד ומעכבים את תהליך הריפוי הנפשי של הניצולים.

צדק אינו נקמה, אלא מתחיל בהכרה בהפרה ופתיחת חקירות רציניות להעמדת האחראים לדין והבטחת אי-חזרה על פשעים אלו בעתיד. כמו כן, הוא דורש מתן מוסדות המסוגלים להקשיב ולתעד באופן מקצועי המגן על הזיכרון מהכחשה והופך את הכאב לזכות משפטית לגיטימית.

החברה עשויה להימנע משמיעת עדויות הקורבנות מכיוון שהן חושפות אמת מטרידה לגבי האפשרות לשבור אדם בתוך מוסדות הטוענים לשמירה על הביטחון. בריחה זו לעבר השכחה או הצדקת הפרות בטענה של נסיבות קשות, תורמת להגנה על הפשע יותר מאשר לסגירת דפו המכאיב.

לסיכום, תמיכה בקורבנות עינויים אינה צריכה להצטמצם ליום סמלי, אלא היא מחויבות מוסרית ומשפטית ארוכת טווח להבטיח שלא יישארו לבד. הסיפור האמיתי מתחיל לאחר השחרור, ומסתיים רק כאשר האדם מקבל בחזרה את זכותו לחיות בכבוד, הרחק משלטון הפחד והאיום.

העינויים אינם מסתיימים כאשר הפגישה מסתיימת, וגם לא כאשר דלת התא נסגרת מאחורי הסוהר, אלא מסתיימים רק כאשר הפחד מפסיק לנהל את חיי האדם.

תנועת חמאס הודיעה על קבלת הפנים החמה שלה להצהרות האחרונות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בהן הכיר במחויבות התנועה לסעיפי הסכם הפסקת האש הנהוג ברצועת עזה. התנועה ראתה בהכרה זו עמדה חיובית המשקפת את רצינות הפלגים הפלסטיניים בסיום המלחמה והשגת יציבות באזור על פי המנגנונים המוסכמים.

בפוסט רשמי בפלטפורמת טלגרם, אישר דובר התנועה, חאזם קאסם, כי עדותו של טראמפ על שקט חמאס ומשמעתם מפריכה את הנרטיבים המנסים לפגוע באמינות התנועה. קאסם הדגיש כי הצהרות אלו צריכות להיות מלוות בצעדים מעשיים ללחוץ על ממשלת הכיבוש הישראלי, הממשיכה להפר את ההבנות מדי יום מאז כניסתן לתוקף באוקטובר האחרון.

התנועה דרשה מהממשל האמריקאי להפעיל את השפעתו כדי לאלץ את ישראל להפסיק את פעולותיה הצבאיות וחדירותיה המתמשכות, כדי לפתוח את הדרך ליישום שאר סעיפי תוכנית הפסקת המלחמה. מקורות ציינו כי המשך ההפרות הישראליות מעכב את ההתקדמות בתיקים ההומניטריים והפוליטיים שנקבעו בהבנות הבינלאומיות שמטרתן לסיים את הסכסוך ברצועה.

בשטח, נתונים פלסטיניים רשמיים חשפו מספר כבד של הפרות ישראליות מאז כניסת ההסכם לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, כאשר 1007 "שהידים" נהרגו ויותר מ-3100 נפצעו. הדיווחים תיעדו גם התרחבות ניכרת בחדירה היבשתית של צבא הכיבוש, שכעת שולט על כ-60% משטח רצועת עזה, תוך הפרה מפורשת של סעיפי הפסקת האש.

נשיא ארה"ב הביע בהצהרות לרשת 'פוקס ניוז' בשולי ועידת ה-G7 בצרפת אופטימיות זהירה לגבי עתיד המזרח התיכון. טראמפ תיאר את התנהגות חמאס בתקופה האחרונה כ"שקטה מאוד", וציין כי הם התנהגו היטב במידה רבה, למרות הקשיים הקשורים לתיק פירוק הנשק שאחת מתוכניותיו שואפת להשיג.

בהקשר קשור, חמאס הודיעה על מסירת תגובת הפלגים הפלסטיניים המאוחדת ל"מפת הדרכים" שהוגשה על ידי המנהל המבצעי של מועצת השלום, ניקולאי מלאדנוב. התנועה חידשה את דבקותה בצורך בנסיגה ישראלית מלאה וכוללת מכל אזורי רצועת עזה כתנאי בסיסי למעבר לשלבים מתקדמים של ההסדר הפוליטי המוצע.

מפת הדרכים של מלאדנוב, המורכבת מ-15 סעיפים, כוללת חזון מקיף לעתיד הרצועה, הכולל שיקום, הפעלת כוח ייצוב בינלאומי ובנייה מחדש של מנגנון המשטרה המקומי. התוכנית מדגישה את הצורך להתחיל מיד בצעדים הומניטריים דחופים, כולל הכנסת דלק וסיוע, פתיחת מעברים ומתן מחסה לעקורים לפני כניסה לפרטים הביטחוניים המורכבים.

מהלכים דיפלומטיים אלה מגיעים בתקופה רגישה, כאשר הצדדים הבינלאומיים שואפים לקשור את הסכם עזה להרגעה אזורית רחבה יותר הכוללת תיקים נוספים באזור. הכוחות הפלסטיניים מתעקשים כי כל פתרון בר קיימא חייב להבטיח את זכויות העם הפלסטיני ולסיים את המצור המוטל על הרצועה באופן סופי, תוך מתן ערבויות בינלאומיות למניעת הישנות התוקפנות הישראלית.

הצהרתו של הנשיא טראמפ בדבר מחויבותה המלאה של חמאס להפסקת האש נחשבת לעמדה חיובית, ומאשרת את רצינות התנועה ביישום ההסכם.

מוחמד סביחאת: הבעיה טמונה בהיעדר מנגנונים והליכי ביצוע הכרחיים למציאת פתרונות משפטיים ומינהליים שיבטיחו את המשך תשלום הקצבאות. עבדאללה זגארי: יש להעניק צדק לאסירים, לשהידים ולפצועים ולגבש פתרונות משפטיים שיבטיחו זאת, ולטפל בהם לא כבמקרים של עוני, דבר שאינו משקף את אופי תפקידם הלאומי. ג'מאל אל-שאטי: המחאות נבעו משנים של הזנחה וחוסר היענות ביישום חוקים ותקנות המבטיחים את זכויותיהם, שכן הם מהווים עמוד תווך בתנועה הלאומית. מחמוד אל-תמימי: ישנה מגמה לנקוט בצעדים הסלמה, כולל שביתת רעב, אם לא יתקבלו תשובות ברורות לגבי הסיבות להמשך קיצוץ הקצבאות. נאסר זייד: יש לנטרל את תיק השהידים, הפצועים והאסירים מלחצים, ואיננו דורשים פריבילגיות אלא זכויות בסיסיות וקצבאות שיאפשרו לנו את המינימום של חיים בכבוד. אוסאמה עיסא: יש להקים רשות לאומית עצמאית שסמכותה תהיה ארגון השחרור הפלסטיני, שתטפל ותגן על זכויות אלו באופן שיבטיח את קיימותן ואי פגיעה בהן בעתיד. רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - מחאות משפחות האסירים, השהידים, הפצועים והמשוחררים הסלימו, בעקבות אי תשלום קצבאותיהם, ועל רקע כישלון המאמצים למצוא פתרונות קבועים שיבטיחו את יציבות מצבן של אלפי משפחות התלויות בקצבאות אלו כמקור עיקרי לפרנסתן. בעוד שמתנהל דיון על מאמצים לטפל בתיק, המפגינים מדגישים כי הצעדים שננקטו עד כה לא הצליחו לסיים את המשבר או לטפל בהשלכותיו המחמירות. המפגינים וגורמים רשמיים, בשיחות נפרדות עם "ے", מצביעים על כך שמהות המשבר אינה מוגבלת לערך הקצבאות או לסדירות תשלומן, אלא מתרחבת לאופי המנגנון המאומץ כיום לאחר העברת התיק למוסד הלאומי הפלסטיני להעצמה כלכלית, כאשר המפגינים וגורמים רשמיים בתיקים אלו רואים כי הטיפול באסירים, משוחררים, פצועים ומשפחות שהידים על פי קריטריונים של צורך חברתי מתעלם ממעמדם הלאומי והמאבקי הייחודי. גוברות הקריאות למציאת מסגרות משפטיות ומינהליות חדשות שיבטיחו את המשך התשלום וישמרו על הזכויות הנרכשות של קבוצות אלו, הרחק מכל שיקולים או לחצים חיצוניים. בעוד שהשביתה מול מטה מועצת השרים נמשכת כשחודש וחצי, גוברות האזהרות מפני השלכות המשך המשבר ללא טיפול מקיף, במיוחד עם הדיבורים על קיצוץ או הפחתת קצבאות של מאות משפחות ופצועים, וירידה בערך התשלומים ששולמו במקרים רבים. המפגינים ונציגי המוסדות הרלוונטיים דורשים להאיץ את אישור החוקים והתקנות הנוגעים לטיפול בפצועים, אסירים ומשפחות שהידים, ולהקים סמכות לאומית אחידה לניהול התיק, באופן שיבטיח את הגנת הזכויות הלאומיות והחברתיות של קבוצות אלו וישים קץ למצב המתוח הגובר ברחוב הפלסטיני. אזהרה מפני המשך מצב המתיחות מזכיר הכללי של האיגוד הלאומי למשפחות שהידים בפלסטין, מוחמד סביחאת, מדגיש כי משבר קצבאות השהידים, הפצועים, האסירים והמשוחררים עדיין זקוק לטיפול מקיף ומסודר, ומזהיר מפני המשך מצב המתיחות והשביתות בהיעדר פתרונות קבועים שיבטיחו את זכויותיהם של אלפי משפחות נפגעות. סביחאת מבהיר כי קיימים מאמצים רשמיים מתמשכים לטיפול בתיק, ומציין כי הנשיא מחמוד עבאס הוציא לאחרונה החלטה מיוחדת לגורמים הרשמיים בנוגע לתיק אנשי הצבא שנפטרו והועברו לרשות הפנסיה, דבר שיסייע בקרוב לפתור חלק מהבעיה הקשורה לקבוצה זו, אך אין בכך פתרון מלא למשבר על כל היבטיו. היעדר מנגנונים והליכי ביצוע סביחאת מדגיש כי הבעיה אינה טמונה בהיעדר רצון פוליטי, אלא קשורה בהיעדר מנגנונים והליכי ביצוע הכרחיים למציאת פתרונות משפטיים ומינהליים שיבטיחו את המשך תשלום הקצבאות בהתאם לצו הנשיאותי, הנוגע להעברת תיקים אלו למוסד ההעצמה, ובהתאם לנסיבות הקיימות, ומאשר כי קיימת אפשרות לטפל במשבר, אם תהליך הטיפול יאורגן על ידי כל המוסדות המבצעים. הוא קורא להקמת ועדה לאומית שתכלול את כל הגורמים הרלוונטיים והמומחים כדי לבחון את התיק באופן מקיף, ומדגיש כי טיפולים חלקיים או בודדים אינם מספיקים עוד, וכי הנדרש הוא מסגרת אחידה המסוגלת לגבש פתרונות מעשיים לכל הקבוצות הנפגעות, באופן שאינו סותר את ההחלטות והתקנות הקיימות. סביחאת מציין כי חלק מהצעדים כבר החלו לטפל במצבם של קבוצות שבקשותיהן נדחו לחלוטין במסגרת תוכניות התמיכה הנוכחיות, באמצעות הסדרים המיושמים על ידי מוסדות תומכים בשיתוף עם גורמים רשמיים, באופן המאפשר תשלום קצבאות חודשיות לחלק מהזכאים, ומציין כי קיימים ניסיונות להעריך מחדש את מצבם של אנשים שקיבלו סכומים נמוכים, על פי המנגנון הקיים במוסד ההעצמה, במטרה להעלות את ערך הקצבאות המוענקות להם. חשיבות הטיפול בקריטריונים של העצמה סביחאת מדגיש כי אחת הבעיות הבולטות היא הקריטריונים שאומצו על ידי מוסד "העצמה" בתוכניות ההערכה הנוכחיות, וקורא לבחון ולפתח אותם באופן שיביא בחשבון את הייחודיות של משפחות השהידים והפצועים, ולא להתייחס אליהן כמקרים חברתיים רגילים, אלא כקבוצות בעלות נסיבות מיוחדות הדורשות מנגנונים שונים. הוא מדגיש כי אחוז גדול ממשפחות השהידים, הפצועים, האסירים והמשוחררים הנהנים מקצבאות אלו תלוי כמעט לחלוטין בהן לפרנסתן הבסיסית. סביחאת מדגיש כי האחריות לטיפול במשבר זה מוטלת על המדינה ועל כל מוסדותיה, שכן קבוצות אלו הן, בסופו של דבר, אזרחים פלסטינים, וקורא להאיץ את מציאת פתרונות מעשיים שישמרו על כבודן של משפחות השהידים, הפצועים, האסירים והמשוחררים וישימו קץ למצב החרדה והשביתות המתמשכות ברחוב הפלסטיני. המשבר עדיין תקוע במקומו יו"ר מועדון האסיר, עבדאללה זגארי, מדגיש כי משבר קצבאות האסירים, השהידים והפצועים עדיין תקוע במקומו ללא פתרונות אמיתיים או אופק ברור לסיומו, ומציין כי מה שקורה כעת מוגבל לתשלום סיוע באמצעות מוסד "העצמה" על פי קריטריונים של עוני וצורך, ולא על בסיס החוקים שקבעו בעבר את זכויותיהם של קבוצות אלו, תוך הדגשה כי אחריות למשבר זה מוטלת באופן יסודי על המדינות שהמשיכו לתמוך בכיבוש, והפכו את נרטיבו לבסיס להפעלת לחצים על ההנהגה הפלסטינית, ועל הגורמים הפלסטיניים הפועלים ותומכים בזכויות הלוחמים שהחוק הבינלאומי הבטיח להם את הזכות למאבק ולחתירה כעם לחירות והגדרה עצמית, ומציין כי "למרות ניסיונותינו כגורמים לשמור על זכויות אלו, גודל הקנוניה והתמיכה המתמשכת בכיבוש מצד כוחות העולם העוול שתרמו ותורמים להמשך ההשמדה נגדנו". הוא מבהיר כי אלפי אסירים משוחררים ומשפחות שהידים ופצועים לא קיבלו את המגיע להם מזה כששה חודשים, וכי מנגנון התשלום הנוכחי מבוסס על הערכת המצב הכלכלי והחברתי של הזכאים, כך שערך הסיוע נקבע על פי קריטריונים של צורך, נכות ורמת הכנסה, הרחק מהמעמד המאבקי והלאומי שהיווה את הבסיס לקבלת קצבאות אלו בעבר. זגארי מציין כי חלק מהמפגינים שקיימו שביתות ופעילויות מחאה מול מועצת השרים בימים האחרונים הם אנשים שלא נהנו מתוכנית "העצמה", בין אם בגלל אי הרשמתם אליה או בגלל אי עמידה בתנאיה, ומציין כי התשלום שהתבצע לאחרונה כלל כשמונת אלפים זכאים, אך הסכומים ששולמו השתנו באופן משמעותי והגיעו במקרים מסוימים לכ-350 שקלים בלבד. היעדר חוקים המבטיחים את זכויותיהם זגארי מדגיש כי מהות המשבר טמונה בהיעדר החוקים שהבטיחו את זכויות האסירים, השהידים והפצועים, ומאשר כי המשך ביטול המסגרת המשפטית המסדירה קצבאות אלו הותיר אלפי משפחות במצב של אי ודאות, למרות שרבות מהן תלויות באופן מהותי בקצבאות אלו לפרנסתן. הוא מציין כי מוסד "העצמה" הוקם כדי לספק סיוע כספי לקבוצות חברתיות שונות על פי קריטריונים של צורך, ולא כדי לטפל במקרים מאבקיים ולאומיים, דבר שהוביל לכך שמספרים גדולים של אסירים, פצועים ומשפחות שהידים נותרו מחוץ למעגל הזכאים בגלל אי התאמת מצבם לתנאים שאומצו. יוזמות שלא הצליחו להגיע לנוסחה המבטיחה המשך תשלום זגארי מדגיש כי היוזמות שהוצגו עד כה לא הצליחו להגיע לנוסחה המבטיחה המשך תשלום לקבוצות אלו, וקורא לפעול במרץ לאישור חוקים חדשים שיבטיחו את זכויותיהם ויסדירו מחדש את תיק הקצבאות על בסיס משפטי ברור. הוא מדגיש את הצורך להעניק צדק לאסירים, שהידים ופצועים כקבוצות שהקריבו קורבנות גדולים למען החירות והעצמאות, ולפעול לגיבוש פתרונות משפטיים שיבטיחו זאת, ומאשר כי התייחסות אליהם כמקרים של עוני חברתי אינה משקפת את אופי התפקיד הלאומי שמילאו, וכי מדינות שונות בעולם מעניקות מעמד והתייחסות מיוחדת לאלו שלקחו חלק במאבקים הקשורים לשחרור והתמודדות עם הכיבוש. הצטברות שנים של הזנחה יו"ר האיגוד הכללי של פצועי פלסטין "פג'ר", ג'מאל אל-שאטי, מדגיש כי המחאות שמקיימים הפצועים, האסירים, המשוחררים ומשפחות השהידים נבעו מהצטברות שנים של הזנחה וחוסר היענות ביישום החוקים והתקנות המבטיחים את זכויותיהם, ומאשר כי קבוצה זו מהווה עמוד תווך בתנועה הלאומית הפלסטינית מבחינת הקורבנות, וכי היא אינה דורשת סיוע או נדבות, אלא זכויות לאומיות ומשפטיות השומרות על כבודה ומבטיחות לה חיים בכבוד. הוא מבהיר כי האיגוד החל משנת 2021 סדרת פגישות והתכתבויות עם גורמים רשמיים, אזרחיים ואיגודים מקצועיים במטרה לטפל במצבם של הפצועים, ומאמצים אלו הובילו להקמת ועדות ממשלתיות להכנת חוק לטיפול בפצועים, ותקנה מיוחדת לביטוח בריאות, ואחרת לביטוח תעסוקה לפצועים. אל-שאטי מציין כי תיקים אלו הגיעו לשלבים מתקדמים בתוך מועצת השרים, כאשר שתי התקנות אושרו בקריאה ראשונה ושנייה, אך הן נותרו ללא השלמה או יישום עד היום. מצב הפצועים הלך והסתבך אל-שאטי מדגיש כי מצב הפצועים הלך והסתבך על רקע המשך פעולות הכיבוש וההסלמה בפגיעה בפלסטינים, לצד ההידרדרות הכלכלית והמחייתית שחווים משפחות פלסטיניות, ומציין כי האיגוד דרש שוב ושוב את הצורך לטפל בתיק הפצועים באחריות לאומית גבוהה ולחפש פתרונות מעשיים שיבטיחו את יציבות מצבם המחייתי. הוא מדגיש כי החוקים הבינלאומיים והמקומיים קובעים בבירור את הצורך לטפל בפצועים ובקורבנות מלחמה ולספק להם הגנה ושירותי בריאות, ומציין כי תיק הפצועים לא היה חלק מהלחצים והסיווגים הבינלאומיים שפגעו בתיקים אחרים, מה שהופך את ההסתמכות על חוקים אלו לאפשרית להגנת זכויותיהם. העצמה ושינוי המצב המאבקי אל-שאטי מתייחס להשלכות החלטת החוק מספר (4) לשנת 2025 הקובעת את העברת התשלום הכספי ממוסד הטיפול במשפחות השהידים והפצועים למוסד הלאומי הפלסטיני להעצמה כלכלית, ורואה כי הפצועים, כמו מקרים מאבקיים אחרים, עברו על פיה ממסגרת לאומית מאבקית למסגרת חברתית ואנושית. לדברי אל-שאטי, תשלום הקצבאות התעכב מאז אוגוסט/אב 2025, כאשר התשלומים המלאים האחרונים שולמו באוקטובר/תשרין הראשון של אותה שנה, לפני שקצבאות של מאות פצועים קוצצו או הופחתו, בעוד שהסכומים ששולמו לחלק מהזכאים בסוף שנת 2025 נעו בין 250 ל-1400 שקלים בלבד. הוא מדגיש כי האיגוד הזהיר מאז אוקטובר/תשרין הראשון 2025 מפני הסכנה בהמשך מדיניות זו, ודרש לא לפגוע בזכויות הפצועים או בקצבאותיהם הכספיות ובביטוח הבריאות שלהם, ולפעול להבטחת זכותם למחאה להגנת זכויותיהם במסגרת החוק. פתרונות דחופים הכרחיים אל-שאטי מציג שורה של פתרונות למשבר, הבולטים שבהם הם תשלום מקדמה דחופה של לפחות 2000 שקלים בחודש, במיוחד לפצועים הנמצאים בטיפול ולפצועים שקצבאותיהם הופסקו או קוצצו, חידוש תשלום הסכומים שקוצצו רטרואקטיבית, הפסקת מדיניות העיכוב בתשלום, והאצת אישור חוק הטיפול בפצועים והתקנות הקשורות אליהם. אל-שאטי קורא לאמץ מערכת ביטוח תעסוקה מיוחדת לפצועים, שתאפשר העסקת המסוגלים מבין קבוצות אלו בעבודה ציבורית בהתאם ליכולותיהם וכישוריהם, באופן שיבטיח את שילובם בחברה ובמוסדות המדינה וישפר את מצבם המחייתי וישים קץ למצב העוול ממנו הם סובלים מזה שנים. המשך המשבר פוצץ את המחאות מחמוד אל-תמימי, אב ואח של שהיד ואחד מהשובתים מול מטה מועצת השרים ברמאללה, מדגיש כי המחאות האחרונות שהתרחשו באזור מועצת השרים נבעו מהחמרת משבר קצבאות משפחות השהידים, הפצועים והאסירים, והמשך מדיניות קיצוץ הקצבאות או הפחתתן מאז סוף השנה שעברה, למרות ההבטחות החוזרות ונשנות שקיבלו המשפחות מגורמים רשמיים ואישי ציבור לסיום המשבר. אל-תמימי מבהיר כי המשפחות הופתעו מאז דצמבר/כסלו האחרון, מקיצוץ או הפחתת הקצבאות הכספיות למספר רב של זכאים, מה שדחף אותן ליצור קשר עם גורמים רשמיים וארגוניים שונים בדרישה לפתור את המשבר. הוא מדגיש כי השובתים קיבלו הבטחות חוזרות ונשנות על ביטול מה שנודע כקצבאות ה-250 שקלים, וביצוע שינויים במנגנון מוסד "העצמה" לצורך התשלום, כך שהמינימום של הקצבאות יהיה 1400 שקלים בנוסף לקצבאות החברתיות, דבר שדחף משפחות רבות להביע נכונות לסיים את השביתה אם הבנות אלו יקבעו. אל-תמימי מציין כי המשבר התפרץ מחדש לאחר שהזכאים קיבלו הודעה על תשלום קרוב של התשלומים החדשים, לפני שהתברר כי הסכומים ששולמו נותרו באותן רמות נמוכות, כאשר הם נעו בין 250 ל-500 שקלים במקרים רבים, בעוד שהמקסימום הגיע ל-1400 שקלים לקבוצות ספציפיות. הלם גדול יותר אל-תמימי מדגיש כי ההלם הגדול ביותר היה הוספת יותר מ-200 משפחות שהידים חדשות לרשימת אלו שקצבאותיהם קוצצו, כך שמספר המקרים שזוהו עלה לכ-1850 משפחות מכל מחוזות הגדה המערבית. לדברי אל-תמימי, התפתחויות אלו דחפו את השובתים לנקוט בצעדי מחאה מסלימים יותר, שכללו חסימת כבישים סביב מועצת השרים והצתת צמיגים, במטרה להעביר מסר ישיר לגורמים הרשמיים לגבי היקף הסבל שחווים המשפחות הנפגעות. הוא מדגיש כי השביתה המתמשכת מזה יותר מ-40 יום מתקיימת מסביב לשעון, בהשתתפות יומית של עשרות שובתים מפצועים ומשפחות שהידים ואסירים, עם ארגון פעילויות מחאה שבועיות בכל יום שני. הוא מבהיר כי השובתים מייצגים את "המקרים המאבקיים" הפלסטיניים, ומציין כי משפחות רבות משלבות יותר ממעמד לאומי אחד, שכן הן כוללות שהידים, אסירים ופצועים בו זמנית, דבר שהופך את הסוגיה לחורגת מהמימד הכלכלי לסוגיה של כבוד לאומי הקשורה להיסטוריה ארוכה של קורבנות. איום בשביתת רעב אל-תמימי מזהיר כי השובתים שוקלים לנקוט בצעדי הסלמה נוספים אם לא יתקבלו תשובות ברורות לגבי הסיבות להמשך קיצוץ הקצבאות, ביניהם ארגון שביתות מול מוסדות רשמיים, כולל מוסד הנשיאות, וחסימת משרדים הקשורים לתיק, עד לשביתת רעב פתוחה. אל-תמימי מבקר את ריבוי הגורמים המעורבים בתיק ואת היעדר סמכות ברורה לדיאלוג, ורואה כי המשפחות אינן יודעות מי הגורם האחראי לקבלת ההחלטה הסופית. אל-תמימי מדגיש כי דרישת השובתים אינה מוגבלת לתשלום קצבאות כספיות, אלא מתבטאת בשמירה על המעמד הלאומי של משפחות השהידים, הפצועים והאסירים, וקורא להחזיר את ניהול התיק באמצעות המוסדות המוסמכים לטיפול בקבוצות אלו. אל-תמימי מצביע על המצב הכלכלי הקשה שחווים משפחות רבות, ומדגיש כי חלק מהפצועים ומשפחות השהידים והאסירים המשוחררים אינם מסוגלים עוד לספק את צרכיהם הבסיסיים או את עלויות הטיפול, דבר שמכפיל את היקף המשבר ומגביר את מצב המתיחות בקרב הנפגעים. היעדר פתרונות אמיתיים דובר התקשורת של שביתת האסירים המשוחררים, הפצועים ומשפחות השהידים, נאסר זייד, מבהיר כי השובתים מול מטה מועצת השרים ממשיכים בשביתתם הפתוחה מאז 13 במאי/אייר האחרון, ומאשר את היעדר פתרונות אמיתיים למשבר קצבאות האסירים, השהידים והפצועים, והמשך הצגת "פתרונות טלאי" שכולם סובבים סביב מנגנון התשלום להם באמצעות תוכנית "העצמה". זייד מבהיר כי השובתים דוחים את קישור זכויות האסירים, השהידים והפצועים לקריטריונים של הטפסים המיוחדים לתוכנית "העצמה", ורואה כי מנגנון זה מטיל עוול על קבוצות אלו והופך אותן למקרים חברתיים הקשורים לעוני וצורך, במקום להתייחס אליהן כפלח לאומי ומאבקי שהקריב קורבנות גדולים למען העם הפלסטיני. מספר הצעות לגורמים הרשמיים זייד מציין כי השובתים הגישו בשבועות האחרונים מספר הצעות לגורמים הרשמיים, ביניהן הקמת מוסד מאוחד הכפוף לארגון השחרור הפלסטיני או לממשלה, שינהל את תיקי האסירים, השהידים והפצועים באופן אינטגרטיבי, באופן שיבטיח את שמירת זכויותיהם הרחק מהקריטריונים החברתיים הנוכחיים. זייד מציין כי האסירים בבתי הכלא הישראליים לא קיבלו תשלומים כלשהם מזה כעשרה חודשים, בעוד שהפצועים ומשפחות השהידים והמשוחררים סובלים מנסיבות דומות. מצב של כעס והסלמת המחאות זייד מדגיש כי מצב הכעס שהתרחש סביב מועצת השרים, הגיע לאחר תשלום מקדמות כספיות דומות לאלו ששולמו בעבר, עם הפסקה או קיצוץ של תשלומים למספר זכאים, דבר שעורר תרעומת רחבה בקרב הנפגעים. זייד מבהיר כי הפעילות המחאתית שאורגנה ביום שני כללה השתתפות רחבה יותר של משפחות שהידים ופצועים בהשוואה לשבועות קודמים, מה שהוביל להסלמת המחאות וחסימת הכניסות לכיכר סביב מטה מועצת השרים והצתת צמיגים, לפני שהמצב נשלט בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון, ומדגיש כי השובתים אינם מכוונים לפגוע ברכוש ציבורי אלא שואפים להעביר את מסרם להנהגה הפוליטית. זייד מדגיש כי המפגינים אינם דורשים פריבילגיות נוספות, אלא את זכויותיהם הבסיסיות וקצבאות שיאפשרו להם את המינימום של חיים בכבוד, ומציין כי היוזמות האחרונות שהגישו כללו תשלום סכום קבוע של 1400 שקלים בנוסף לקצבאות אישה וילדים כפתרון זמני, וזהו סכום נמוך מהשכר המינימלי הנהוג בפלסטין. הצורך לנטרל את תיקיהם מלחצים פוליטיים זייד מדגיש את הצורך לנטרל את תיק השהידים, הפצועים והאסירים מלחצים פוליטיים וחיצוניים, וקורא למצוא נוסחה שתשמור על כבודן של קבוצות אלו ועל ייחודיותן הלאומית, ולא להתייחס אליהן כמקרים של עוני או כזכאים לתוכניות סיוע חברתי. זייד מדגיש כי השביתה תימשך עד להשגת פתרון הוגן, ומפנה קריאה להנהגה הפוליטית למצוא טיפול רציני למשבר, וקורא לבני העם הפלסטיני לעמוד לצד האסירים, הפצועים ומשפחות השהידים, ורואה כי סוגיה זו נוגעת לכל בית פלסטיני, וכי המשך שהותן של קבוצות אלו ברחובות במשך יותר מארבעים יום מצריך פעולה לאומית רחבה יותר לסיום סבלן. התעקשות על מחאות עד להיענות לדרישות אחד מדובר השובתים, הפצוע והאסיר המשוחרר אוסאמה עיסא, מדגיש כי שביתת הפצועים ומשפחות השהידים והאסירים המשוחררים נמשכת כשחודש וחצי, במחאה על מנגנון תשלום הקצבאות החדש, ומדגיש כי השובתים לא יסיימו את פעולותיהם לפני קבלת המינימום של הזכויות המבטיחות חיים בכבוד לקבוצות אלו המהוות את "השילוש המאבקי". עיסא מבהיר כי פעילויות המחאה מאורגנות באופן קבוע מדי שבוע בהשתתפות פצועים ומשפחות שהידים, אסירים ומשוחררים מכל מחוזות הגדה המערבית, ומציין כי מצב המתיחות הסלים לאחר תשלום התשלומים הכספיים על פי אותו מנגנון שיושם בדצמבר/כסלו 2025, כאשר הסכומים ששולמו נעו בין 250 ל-700 שקלים, בעוד שהמקסימום הגיע ל-1400 שקלים בלבד, דבר שעורר תרעומת רחבה בקרב הזכאים שקיוו לשינוי בערך הקצבאות ובמנגנון תשלומן. לדברי עיסא, השובתים ידעו מראש שהתשלום יתבצע על בסיס השכר האחרון שאומץ באמצעות מוסד "העצמה", אך הדבר לא הקל על מצב הכעס בקרב הנפגעים, במיוחד בהיעדר פתרונות המבטיחים את היציבות המחייתית של קבוצות אלו, מה שאילץ אותם להסלים את מחאתם מול מועצת השרים ביום שני. יוזמות שלא הגיעו לרמת טיפול במהות הסוגיה עיסא מדגיש כי מספר יוזמות הוצגו בתקופה האחרונה, אך הן לא הגיעו לרמת טיפול במהות הסוגיה, ומבהיר כי השובתים דרשו שהמינימום של הקצבאות יהיה שווה לשכר המינימום, בתוספת קצבאות אישה וילדים, אולם התשובות הרשמיות התבססו על קשיי המצב הכלכלי והפיננסי של הרשות הפלסטינית. עיסא רואה כי אימוץ מוסד "העצמה" קריטריונים חברתיים ואנושיים לקביעת ערך הקצבאות, הוא מנגנון המתעלם מהמימד הלאומי והמאבקי של הפצועים, האסירים ומשפחות השהידים, ומצמצם את הערכת מצבם למסגרת הצורך החברתי בלבד. הקמת רשות לאומית עצמאית לטיפול בסוגיה עיסא דורש להקים רשות לאומית עצמאית בעלת סמכות של ארגון השחרור הפלסטיני, שתטפל ותגן על זכויות הפצועים, האסירים ומשפחות השהידים, באופן שיבטיח את קיימות זכויותיהם ואי פגיעה בהן בעתיד, וכן לספק הזדמנויות תעסוקה לפצועים המסוגלים לעבוד ולנצל את כישוריהם האקדמיים והמקצועיים בתוך המוסדות הציבוריים. הוא מציין כי קיימת סחבת ודחייה בטיפול בתיק, ורואה כי קיימת אדישות רשמית, בנוסף לחולשת התמיכה מצד הכוחות והפלגים הלאומיים. עיסא מצביע על הבטחות קודמות שניתנו במהלך פגישות שנערכו לאחר פרסום החלטת החוק מספר 4 לשנת 2025, במטרה לא לפגוע בקצבאות הפצועים והשהידים, אולם הבטחות אלו לא באו לידי ביטוי בפועל, ומדגיש כי השובתים ימשיכו בפעולותיהם עד להשגת פתרון שיבטיח להם חיים בכבוד וישמור על זכויותיהם הלאומיות והחברתיות.

מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, הדגיש בנאום טלוויזיוני ששודר ביום ראשון, כי כל הסכם עתידי להפסקת אש אינו יכול להעניק לכיבוש הישראלי חופש תנועה בתוך השטח הלבנוני. קאסם סבר כי קבלה של תנאי כזה משמעותה מתן לגיטימציה לתוקפנות תחת השם 'הרגעה', וכי הדבר נדחה באופן מוחלט על ידי ההתנגדות.

קאסם הבהיר כי חלק מההצעות הנדונות מנסות לכפות משוואה הקובעת שתיקת נשק חיזבאללה בתמורה להישארות ידה של ישראל חופשית להרוג ולהתקדם בשטח. הוא הדגיש כי היגיון זה אינו מייצג הפסקת פעולות איבה, אלא המשך התוקפנות בצורה אחרת, שחיזבאללה לא יקבל, יהיו אשר יהיו הלחצים בשטח או הפוליטיים.

בהגדרתו למושג הפסקת אש, ציין המזכ"ל את הצורך בהפסקה מוחלטת של הפעולות הצבאיות הישראליות באוויר, ביבשה ובים. הוא גם הדגיש כי כל הסכם חייב לכלול הפסקת פעולות ההרס השיטתי וסיום הנוכחות הצבאית הישראלית בכל האזורים שנכבשו במהלך הפלישה האחרונה.

במישור המבצעי, תיאר קאסם את הישארות כוחות צבא הכיבוש על אדמת לבנון כדבר 'בלתי אפשרי' שלא יתקיים. הוא דחה באופן מוחלט את הדיבורים הישראליים על הקמת אזורי ביטחון או חיץ בתוך גבולות לבנון, וראה בהם פגיעה בריבונות הלאומית שאינה ניתנת לחלוקה.

קאסם הדגיש כי האחריות לשמירת הריבונות הלבנונית והגנת הגבולות מוטלת בעיקר על צבא לבנון, הנהנה משיתוף פעולה ותיאום מכל הצדדים הנוגעים בדבר. הוא קרא לחיזוק תפקיד המוסד הצבאי בביסוס סמכות המדינה ומניעת כל הפרה ישראלית עתידית של הגבולות הבינלאומיים המוכרים.

בהקשר קשור, קאסם דחק בממשלת לבנון לנצל את המסלולים הדיפלומטיים האזוריים, ובמיוחד את מזכר ההבנות האיראני-אמריקאי האחרון. הוא דרש את הצורך בטיפול ופיתוח היחסים הלבנוניים עם טהראן, בדומה למה שעושות ארצות הברית ומדינות ערביות אחרות במסגרת החיפוש אחר יציבות באזור.

עמדות אלו מגיעות בתגובה להצהרות חוזרות ונשנות של מנהיגי הכיבוש, כאשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו התחייב להמשיך לשלוט במה שכינה 'רצועת הביטחון'. תל אביב מתעקשת להישאר באזורי הפלישה כדי להבטיח את ביטחון יישובי הצפון, דבר שלבנון הרשמית וההתנגדות דוחות באופן מוחלט.

נאומו של קאסם מתרחש במקביל לתנועה דיפלומטית אינטנסיבית בשוויץ בין וושינגטון לטהראן, לאחר חתימת 'הבנות איסלאמאבאד' שמטרתן לסיים את המלחמה הרחבה יותר. למרות הבנה זו, המשך הלחימה העזה בדרום לבנון מאיים לערער את המאמצים להגיע להרגעה מקיפה ובת קיימא.

איראן וארצות הברית הגיעו באמצע יוני הנוכחי להבנה בת 14 סעיפים בתיווך פקיסטני לסיום הסכסוכים האזוריים. הבנה זו נכנסה לתוקף לאחר חתימה אלקטרונית של הנשיאים בז'שקיאן וטראמפ, וכללה סעיפים לפתיחת מצרי הורמוז והסרת המצור הימי על איראן.

בשטח, הכוחות הישראליים ממשיכים בפעולותיהם במה שהם מכנים 'הקו הצהוב', רצועה בעומק עשרה קילומטרים בתוך השטח הלבנוני. פלישה זו החלה בתחילת מרץ האחרון, וגרמה להרס נרחב בכפרים הגבול וניסיונות לבסס נקודות צבאיות קבועות לכיבוש.

סטטיסטיקות משרד הבריאות הלבנוני מצביעות על כך שהתוקפנות המתמשכת מאז מרץ 2026 הובילה למותם של יותר מ-4100 בני אדם ולפציעת אלפים. כמו כן, ההפצצות העזות והפלישה היבשתית גרמו לעקירת יותר ממיליון לבנונים מכפריהם ועריהם, ויצרו משבר הומניטרי מתמשך במדינה.

ביום שלישי הבא צפוי להתחיל סבב חמישי של שיחות ישירות בין לבנון לישראל בחסות בינלאומית, למרות הכרזות חוזרות ונשנות של חיזבאללה על דחייתן. הרשויות הלבנוניות שואפות במשא ומתן זה להפריד את התיק הלבנוני מהמסלולים האזוריים האחרים כדי להבטיח נסיגה ישראלית מלאה ומהירה.

אין דבר כזה הפסקת אש עם חופש תנועה לישראל, שכן זה מייצג המשך לתוקפנות ולא הפסקה שלה.

כביטוי למחויבותה ההומניטרית האיתנה כלפי האחים ברצועת עזה, שלחה איחוד האמירויות, במסגרת מבצע "האביר האמיץ 3", במהלך השבוע הנוכחי, 5 שיירות סיוע חדשות. המשלוחים כללו 64 משאיות שהובילו 786 טונות של חומרי סיוע, אשר כללו חבילות מזון וציוד מחסה לתמיכה במשפחות שנפגעו.

הסיוע מוכנס בתיאום עם הרשויות המצריות, מה שתורם להמשך זרימת הסיוע ההומניטרי וההקלה לתוך הרצועה ולחיזוק התגובה לצרכים בשטח.

צוות הסיוע ההומניטרי של איחוד האמירויות בעיר אל-עריש מגביר את מאמציו להכין ולשלוח משלוחי סיוע באופן רציף; זאת בהתבסס על מערכת עבודה משולבת המבטיחה מענה לצרכים הבסיסיים של האחים הפלסטינים, ומבטיחה הגעה יעילה של הסיוע לנזקקים בתוך רצועת עזה.

בעוד שמבצע "האביר האמיץ 3" מדגיש את עומק המחויבות של איחוד האמירויות להמשיך לתמוך באחים הפלסטינים ולגלם את גישתה ההומניטרית האיתנה, יוזמות סיוע אלו מהוות צעד מעשי להקלה על חומרת המשבר ברצועת עזה, באמצעות ריכוז מאמצים להבטחת צרכי המחיה החיוניים, ותמיכה במשפחות שנפגעו בהתמודדות עם התנאים הקשים הנוכחיים.

צבא הכיבוש הישראלי ביצע היום (ראשון) טבח מוגבל חדש, לאחר שמטוס בלתי מאויש תקף קבוצת אזרחים באזור א-סאמר, מזרחית לעיר עזה. מקורות בהגנה האזרחית אישרו כי הטילים כוונו ישירות לאזרחים בזמן שהיו מול תחנת מילוי מי שתייה, מה שהוביל למותם המיידי של שני חללים ולפציעות שונות בקרב הנוכחים במקום.

באותו הקשר המבצעי, מקורות רפואיים בבית החולים אל-מעמדאני דיווחו על הגעת גופות שני החללים, בנוסף למספר פצועים שנזקקו להתערבויות כירורגיות דחופות. תקיפה זו מגיעה כחלק מסדרת תקיפות שמבצעים כוחות הכיבוש נגד ריכוזי אזרחים ומתקנים חיוניים באזורים הנצורים ברצועת עזה, מה שמחריף את המשבר ההומניטרי המידרדר ממילא.

בדרום הרצועה, כוחות הכיבוש המשיכו בתקיפותיהם על מרכזי מחסה לעקורים, כאשר פלסטיני נפצע מירי צבא באזור הפארק האזורי במואסי רפיח. מקורות מקומיים הבהירו כי הירי כוון באופן אקראי לאוהלי העקורים, בעוד שנרשמה פציעה נוספת של צעיר פלסטיני מירי הכיבוש באזור מזרחית לעיר חמד בצפון חאן יונס, והפצועים הועברו לנקודות רפואיות סמוכות לקבלת טיפול.

אזור אל-מואסי מצפון-מערב לעיר רפיח היה עד להסלמה מבצעית בולטת, כאשר מקורות מבצעיים דיווחו כי כלי רכב צבאיים ישראליים פתחו באש מקלעים כבדים לעבר ריכוזי האוהלים המאכלסים אלפי עקורים. תקיפות אלו גרמו למצב של פאניקה עזה בקרב נשים וילדים, על רקע המשך הטיסות האינטנסיביות של כלי טיס בלתי מאוישים בשמי האזור, שלטענת הכיבוש הם אזורים בטוחים.

בנוגע לסטטיסטיקה הרשמית, נתוני משרד הבריאות מצביעים על כך שהפרות הפסקת האש מאז אוקטובר האחרון גרמו למותם של למעלה מאלף פלסטינים ולפציעתם של אלפים. מאז פרוץ מלחמת ההשמדה ב-7 באוקטובר 2023, עלה המספר הכולל של הקורבנות ליותר מ-73 אלף חללים ו-173 אלף פצועים, עם הרס עצום שפגע בכ-90% מהמתקנים והתשתיות בכל מחוזות הרצועה.

ההפצצה הישראלית כוונה לקבוצת אזרחים מול תחנת מילוי מים באזור א-סאמר, מה שהוביל לשני חללים ומספר פצועים.

במעט מילים, סוכנות הידיעות העיראקית דיווחה לפני יומיים כי הרשויות בארץ שני הנהרות פתחו במבצע מעצרים נרחב, שכלל פקידים פוליטיים וביטחוניים, חברי פרלמנט, אנשי עסקים ומושלים, על רקע תיקים הקשורים לחשדות בשחיתות וניצול השפעה; על פי הסוכנות, 47 נאשמים, ביניהם 12 חברי פרלמנט, נעצרו במסגרת קמפיין למאבק בשחיתות, בו השתתפו שלוש הרשויות: השופטת, המבצעת והמחוקקת.הידיעה מצביעה על מהלך רציני של הממשלה העיראקית החדשה לטיפול בשחיתות, לאחר שהפכה לתופעה ולמדינה מקבילה, המדלדלת משאבים ומגבירה את חגורות האבטלה וכיסי העוני במדינה הצפה על ים של נפט.לאחר נפילת משטרו של סדאם, משלחת עיראקית של מנהיגים חדשים נסעה לוושינגטון כדי לדון עם הנשיא בוש הבן בתיקי הביטחון, הכלכלה והחשמל, ובוש אמר להם: עזבו את החשמל, ובואו נדון בתיקי הביטחון והכלכלה.בפגישה שקיימתי, בשולי אחד הפורומים התקשורתיים בבירה הירדנית, שאלתי עיתונאי עיראקי מה עלה בגורל המצב בארץ השחורה, והוא אמר: "האמריקאים נקטו במדיניות המבוססת על העשרת האליטות והעניית המולדת". זוהי מדיניות שנראה כי הפכה ל"קטלוג" חוצה גבולות, שאליטות רבות מצאו בו עונג וראו במולדות שלל בלבד.אנו מודים לאל שאין לנו חברי פרלמנט המעורבים בשחיתות! ואם יש בינינו מושחתים, אלוהים העניק להם צדק עיוור בשל יושרתו, שקיפותו ורגישותו; עבורו, המושחת חף מפשע עד שיגיע לשיא עושרו, ימלא את תאוותו לעושר, ויגיע בחסד האל ובהשגחתו למקלטיו הבטוחים, עמוס בקנטרים של זהב, כסף, סוסים מסומנים, וחקלאות, לפני שיתחילו בהליך משפטי הדורש את הסגרתו והשבת כספיו שצבר מעמלו, זיעת מצחו וסבל חייו... כי הוא תמיד קרא בקול רם בפני ההמונים: "נמות, נמות ותחי המולדת!"

הקבוצה השישית של פצועים פלסטינים מרצועת עזה הגיעה לשטח ספרד, וכוללת 20 ילדים מלווים במשפחותיהם לקבלת טיפול רפואי נחוץ. שרת הבריאות הספרדית אישרה כי ילדים אלה עוזבים את תנאי החיים האכזריים ברצועה בחיפוש אחר תקווה וטיפול בבתי חולים ספרדיים, ורואה בצעד זה מקור לגאווה לאומית עבור ארצה.

מצדו, ראש ממשלת ספרד, פדרו סאנצ'ס, הדגיש כי אירוח הפצועים הפלסטינים, שמספרם הכולל הגיע עד כה ל-100 איש, נובע מחובה מוסרית ואנושית. סאנצ'ס ציין את הצורך להגן על ילדים מהזוועות המבוצעות בעזה, ובמקביל הדגיש את זכותם הטבעית לחזור לבתיהם בשלום ברגע שמצבם הבריאותי ישתפר.

צעד הומניטרי זה מגיע בהקשר של עמדה פוליטית ספרדית הולכת וגוברת נגד המלחמה הישראלית ברצועת עזה, כאשר מדריד נוקטת בגישה המחמירה ביותר בתוך האיחוד האירופי. ממשלת ספרד תרגמה גישה זו באמצעות שורה של צעדים דיפלומטיים, שכללו את החזרת שגרירתה מתל אביב ואת איסור כניסת המעורבים בפשעי מלחמה לשטחה.

מדריד לא הסתפקה בצעדים דיפלומטיים מסורתיים, אלא דרשה רשמית להשעות את הסכם השותפות בין האיחוד האירופי לישראל, הסכם המסדיר את הסחר ושיתוף הפעולה המדעי. הצד הספרדי רואה בהמשך הסכם זה סתירה לצורך להטיל אחריות על ישראל על הפרותיה המתמשכות של זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

הרגע ההיסטורי הבולט ביותר במסלול היחסים הדו-צדדיים התרחש במאי 2024, כאשר ספרד הכריזה על הכרתה הרשמית במדינת פלסטין. החלטה זו דחפה את ממשלת ישראל להוריד את רמת הייצוג הדיפלומטי שלה ולזמן את שגרירה, מה שהחמיר את המתיחות הפוליטית בין שתי המדינות, החוות נתק חסר תקדים.

במישור המעשי, ספרד קיבלה החלטות נחרצות למנוע מספינות מטען הנושאות נשק המיועד לישראל לעגון בנמליה הלאומיים. כמו כן, הטילה הגבלות חמורות על מעבר כל פעילות הקשורה לצבא הישראלי מעל שטחה, בניסיון ללחוץ להפסקת הפעולות הצבאיות המתמשכות בעזה ובלבנון.

בתחילת שנת 2026, היקף הצעדים הספרדיים התרחב וכלל סגירת המרחב האווירי בפני מטוסים הקשורים לפעולות צבאיות אזוריות, במיוחד אלה הקשורות להסלמה נגד איראן. עמדה זו עוררה גל של ביקורת ישראלית חריפה, כאשר חוגים פוליטיים בתל אביב תיארו את ממשלת ספרד כעוינת ביותר למדיניות ישראל ביבשת אירופה.

ספרד ממשיכה להציג מודל שונה להתמודדות אירופית עם הסוגיה הפלסטינית, כאשר היא משלבת תמיכה רפואית הומניטרית עם לחץ פוליטי ודיפלומטי. מקורות רשמיים במדריד מאשרים כי מדיניות זו נובעת ממחויבות עקרונית לחוק הבינלאומי ולזכויות האדם, הרחק מחישובים פוליטיים צרים השולטים בעמדות של מדינות אחרות.

ארצנו מארחת היום 100 פלסטינים, בהם 20 ילדים, עם משפחותיהם, כדי שיקבלו את הטיפול הנדרש; מתן טיפול להם הוא חובה מוסרית, ואין מקום להתעלמות.

הדיונים בקרב החוגים האסלאמיים הטורקיים התלהטו בימים האחרונים, בעקבות הצהרות שנויות במחלוקת של המטיף הסופי המפורסם אחמד מחמוד אונלו, המכונה 'ג'בלי אחמד'. אונלו טען באחת מהרצאותיו כי יחסיו עם שייח' קהילת איסמעיל אגא הנקשבנדית המנוח, מחמוד אוסטא עות'מאן אוגלו, עדיין נמשכים למרות מותו לפני שנתיים.

המטיף הטורקי טען כי השייח' המנוח, הידוע בכינויו 'מחמוד אפנדי', לא מת במובן האמיתי אלא הוא 'חי ומתפרנס בקברו', וכי הוא מתקשר עמו באופן קבוע כדי לקבל הנחיות ופקודות. על פי טענות אלו, השייח' המנוח עדיין מנהל את ענייני הקהילה וחסידיה באמצעות 'ג'בלי אחמד' באופן אישי, מה שעורר גל של גינויים נרחבים.

התפתחויות אלו מגיעות לאחר דרך ארוכה של 'ג'בלי אחמד' בתוך קהילת איסמעיל אגא, שהסתיימה בהיפרדותו ממנה לאחר מותו של מחמוד אפנדי ביוני 2022. המטיף הקים ישות חדשה במאי 2024 בשם 'קהילת ח'דרה אל-מג'דד מחמוד אפנדי', וסירב להכיר בהנהגה החדשה שנבחרה על ידי בכירי הקהילה.

משקיפים רואים כי טענות אלו נועדו במהותן להשיג לגיטימציה דתית שתאפשר לו למשוך את חברי קהילת איסמעיל אגא, הנחשבת לאחד הכוחות הדתיים הגדולים בטורקיה. המאבק על המנהיגות אינו רק מחלוקת הלכתית, אלא קשור למעמדה של הקהילה ולהשפעתה הרוחנית והחברתית העמוקה בחברה הטורקית.

מצדה, קהילת איסמעיל אגא מיהרה לפרסם הודעה רשמית חריפה, שבה הדגישה כי הטענה שהשייח' מנהל את ענייני הקהילה מקברו היא סטייה מעקרונות האמונה. הקהילה הבהירה כי טענות כאלה מתנגשות עם עקרונות הסופיות הנכונה ועם דרך אנשי הסונה והקהילה, והזהירה מפני היגררות אחר רעיונות אלו.

התגובה לא נעצרה בקהילה בלבד, אלא התרחבה לכלול אקדמאים ומטיפים שדחו את טענותיו של 'ג'בלי אחמד' וראו בהן שקריות וחסרות בסיס בדת האסלאם. מנגד, המטיף התמודד עם מבקריו בהאשמות של 'והאביות', למרות שרוב מתנגדיו משתייכים למד'הב החנפי ולעקרונות המאטורידיה המגנים על הסופיות.

בהקשר של אזהרות מדעיות, פרופסור מהמט עלי בויק קארה, מרצה למד'הבים אסלאמיים באוניברסיטת מרמרה, השווה את דרכו של 'ג'בלי אחמד' לכתות הבאטיניות והקאדיאניות. בויק קארה הזהיר כי מגמות כאלה עלולות לכוון להרחיק מוסלמים מענייניהם הגורליים ומהג'יהאד בתקופה שבה האזור עובר תנאים פוליטיים וביטחוניים רגישים.

פילוגים אלו משקפים תופעה חוזרת ונשנית בדרכים הסופיות הטורקיות, שבהן לעיתים קרובות מתעוררים מאבקים חריפים על ההנהגה לאחר מות השייח'ים המייסדים. אנליסטים מציינים כי קבוצות אלו מחזיקות לעיתים בהשקעות כלכליות וכוח פיננסי ניכר, מה שהופך את תפקיד 'השייח'' למטרה עבור שואפי השפעה חומרית ומוסרית.

השלכות המאבק הזה אינן מוגבלות להיבט הדתי, אלא מתרחבות להטיל צל על הזירה הפוליטית הטורקית המורכבת. הקבוצות הגדולות מהוות 'מאגרי קולות' אלקטורליים שפוליטיקאים שואפים למשוך, לאור יכולתם של שייח'יהן לכוון מאות אלפי בוחרים לעבר מועמדים ספציפיים בבחירות.

דיווחים מצביעים על כך שחלק מהקבוצות נכנסות למשא ומתן ישיר עם מפלגות פוליטיות כדי להשיג הטבות או למנות נציגים מטעמן לפרלמנט. במקרה של קהילת איסמעיל אגא, היא נחשבת לתומכת מסורתית של 'ברית העם' בהנהגת מפלגת הצדק והפיתוח השלטת בראשות רג'פ טאיפ ארדואן.

בצעד בולט, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן קיבל את המטיף 'ג'בלי אחמד' ביום שישי האחרון במשרדו בארמון דולמאבהצ'ה באיסטנבול. המטיף פרסם תמונות מהפגישה בחשבונותיו הרשמיים, והביע את תמיכתו בנשיא, מה שעורר שאלות לגבי משמעות העיתוי לאור המחלוקות הקיימות.

למרות שלא פורסמה הודעה רשמית מנשיאות טורקיה לגבי תוכן הפגישה, הדלפות ממקורבים הצביעו על אפשרות של אזהרות שהופנו למטיף. השערות אלו טוענות כי הנשיא אולי הביע אי נוחות מההצהרות האחרונות המעוררות בלבול בשורות האסלאמיות התומכות בממשלה, ודרש ממנו לרסן את שיח הדתי שלו.

הדרישות בתוך טורקיה גוברות לגבי הצורך בהתערבות נשיאות הדתות (דיאנט) כדי להבהיר את העמדה ההלכתית בנוגע לאמונות אלו, שחלקן מתוארות כ'סוטות'. מבקרים סבורים כי הסתפקות באזהרות מאחורי דלתיים סגורות אינה מספיקה כדי להגן על החברה מפני רעיונות שעלולים להטעות את פשוטי העם.

המאבק בתוך מסדרונות הקהילות הסופיות בטורקיה צפוי לעוד אינטראקציות, במיוחד עם התקרבות כל אירוע פוליטי עתידי. השילוב בין נאמנות רוחנית לאינטרסים פוליטיים הופך את סוגיית 'ג'בלי אחמד' וקהילת איסמעיל אגא למבחן ליכולתה של המדינה לשלוט בזירה הדתית ולמנוע ניצול שלה במאבקי כוח.

הטענה שהשייח' המנוח מנהל את ענייני הקהילה מקברו סותרת את עקרונות אמונת אנשי הסונה ואת עקרונות הסופיות.

'פרוטוקול חברון', שנחתם בשנת 1997, שב לכותרות הפוליטיות לאחר החלטות ישראליות חד-צדדיות שמטרתן לערער את הסמכויות האזרחיות הפלסטיניות בעיר. הסכם זה מהווה את המסגרת המשפטית שהסדירה את המצב בעיר חברון לאחר הסכמי אוסלו, וקבע את חלוקת המשימות הביטחוניות והאזרחיות בין הצד הפלסטיני והישראלי.

שר האוצר הישראלי, בצלאל סמוטריץ', הודיע על תחילת הליכים מעשיים לשלילת סמכויות התכנון והבנייה מעיריית חברון בחלקים נרחבים מהעיר בדרום הגדה המערבית. צעד זה מכוון ישירות לאזורים הנמצאים תחת שליטה ביטחונית ישראלית, כולל העיר העתיקה וסביבת מערת המכפלה.

על פי ההחלטה החדשה, האחריות המלאה על תיקי התכנון העירוני תועבר לרשויות הישראליות, מה שיבטל את הקשר המנהלי של עיריית חברון לאזורים אלה. מקורות תקשורת דיווחו כי צעד זה מסיים למעשה את תפקיד המוסדות הפלסטיניים בפיקוח על ההתפתחות העירונית או שיקום מבנים היסטוריים בלב העיר.

הסכנה בשינוי זה טמונה בכך שפרוטוקול חברון שימש במשך כשלושה עשורים כערובה היחידה לאחדותה המנהלית של העיר, למרות חלוקתה הביטחונית. ההסכם קבע במפורש כי ההסדרים הביטחוניים אינם מהווים חלוקה קבועה של העיר, תוך שמירה על תפקיד העירייה במתן שירותים לכל התושבים ללא יוצא מן הכלל.

תאריך חתימת 'פרוטוקול חברון' הוא 17 בינואר 1997, והוא הגיע כהשלמה להסכמי אוסלו וכתוצאה מהמתחים הגוברים לאחר הטבח במערת המכפלה בשנת 1994. ההסכם חילק את העיר לשני אזורים ידועים, (H1) ו-(H2), כדי לקבוע את היקף השפעת כל צד בשלב מעבר זה.

אזור (H1), המהווה כ-80% משטח חברון, נתון לשליטה פלסטינית מלאה בהיבטים האזרחיים והביטחוניים, ובו מתגוררת רוב האוכלוסייה. אזור (H2) נשאר תחת שליטה ביטחונית ישראלית, תוך מתן סמכויות אזרחיות נרחבות לפלסטינים לנהל את ענייני חייהם היומיומיים.

אזור (H2) כולל את האתרים ההיסטוריים והדתיים הבולטים ביותר, ובראשם מערת המכפלה והעיר העתיקה, בנוסף למוקדי התנחלות שבהם מתגוררים מאות מתנחלים. כוחות הכיבוש באזור זה מטילים הגבלות חמורות על תנועת הפלסטינים, וסוגרים את מערת המכפלה שוב ושוב במהלך חגים יהודיים.

למרות השליטה הצבאית הישראלית באזור המסווג (H2), הפרוטוקול הבטיח לעיריית חברון למלא את תפקידיה בתחומי התשתיות, התחבורה והחשמל. פקחי העירייה ביצעו את עבודתם בפיקוח על הבנייה והתכנון בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים, וזה מה שההחלטה האחרונה מבקשת לבטל לחלוטין.

מצידו, ראש עיריית חברון, יוסף אל-ג'עברי, הדגיש את הדחייה המוחלטת של צעדים אלה, וראה בהם הפרה בוטה של הסכמים בינלאומיים. אל-ג'עברי ציין כי צעד זה נועד לחזק את ההתנחלויות בלב העיר ולדחוק לשוליים את הנוכחות הפלסטינית הרשמית באזורים ההיסטוריים.

עיריית חברון פנתה לממשל האמריקאי ולקהילה הבינלאומית בבקשה להתערבות מיידית כדי לעצור את ההשתלטות הישראלית הזו על הסמכויות האזרחיות. גורמים פלסטיניים הדגישו כי וושינגטון, כנותנת חסות מרכזית לפרוטוקול 1997, נושאת באחריות פוליטית ומוסרית לשמירה על הסטטוס קוו.

בניסיון לבלום את הזעם הבינלאומי, משרד החוץ הישראלי ניסה להמעיט בחשיבות ההחלטה, בטענה שהיא אינה מהווה ביטול רשמי של ההסכם. מקורות ישראליים טענו כי הצעדים נוגעים לסמכויות ספציפיות, אך המציאות בשטח מצביעה על מגמה של סיפוח מנהלי מלא של האזור.

התפתחויות אלה מגיעות חודשים ספורים לאחר שרשויות הכיבוש העניקו לגיטימציה משפטית לוועדת התנחלות לניהול ענייני העיר העתיקה בחברון. מגמה זו משקפת את רצון הימין הקיצוני הישראלי לסיים כל מראית עין של ריבונות או ניהול פלסטיני באזורים הכוללים מוקדי התנחלות.

חברון נחשבת למקרה חריג בגדה המערבית, בהיותה העיר היחידה שבה מתנחלים נמצאים בלב השכונות הערביות הצפופות. חפיפה זו הפכה את 'פרוטוקול חברון' למסמך רגיש ביותר, שכן כל פגיעה בו עלולה להוביל להתלקחות המצב בשטח בדרום הגדה.

משקיפים מזהירים כי שלילת סמכויות התכנון תסלול את הדרך לגל התנחלויות חסר תקדים בתוך העיר העתיקה, כאשר יוענקו היתרי בנייה למתנחלים בקלות. לעומת זאת, הפלסטינים יתקלו בקשיים עצומים בקבלת אישורים לשיקום בתיהם או לבניית מתקנים חדשים, מה שמאיים על עקירתם בכפייה.

שלילת סמכויות התכנון והבנייה מהעירייה מהווה פגיעה בהסכמים שנחתמו בחסות ובפיקוח בינלאומיים, ובהשתתפות הממשל האמריקאי.

העיר איוויאן הצרפתית נערכת לארח את פסגת קבוצת שבע המדינות המתועשות הגדולות בין ה-15 ל-17 ביוני/יוני הנוכחי, בציפייה בינלאומית רחבה. נשיאות מצרים הודיעה רשמית על השתתפות הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי בפסגה זו, בתגובה להזמנה מעמיתו הצרפתי עמנואל מקרון, שהרחיב את מעגל ההשתתפות לכלול מנהיגים ערבים.

לוח הזמנים של הביקור צפוי לכלול פגישה דו-צדדית ברמה גבוהה בין הנשיא א-סיסי לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשולי הפגישות. פגישה זו נועדה לתאם במשותף סביב סוגיות אזוריות דחופות, במיוחד לאור הנסיבות החריגות שעובר אזור המזרח התיכון מאז תחילת השנה הנוכחית.

פסגה זו מתקיימת בתזמון רגיש ביותר, שכן היא מהווה את ההתכנסות הבינלאומית הגדולה הראשונה מאז פרוץ העימותים הצבאיים שכללו תקיפות אמריקאיות וישראליות נגד מטרות איראניות בפברואר האחרון. התפתחויות אלו הובילו להתרחבות סכסוך לכלול את שטחי לבנון, מה שמציב את תיק הרגיעה בראש סדר העדיפויות של המנהיגים המתכנסים בצרפת.

בהקשר קשור, יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן התנצל על אי-היענות להזמנה להשתתף בפסגה הבינלאומית, בטענה לקיומן של התחייבויות קודמות המונעות את נסיעתו. מקורות רשמיים סעודים אישרו כי הממלכה עוקבת מקרוב אחר תוצאות הפסגה, למרות היעדר ייצוג ברמת ההנהגה הבכירה בפורום זה.

קהיר ממלאת תפקיד מרכזי במאמצי התיווך הדיפלומטיים, כאשר היא הייתה מעורבת במגעים אינטנסיביים בין וושינגטון לטהראן בשיתוף פעולה עם שותפים אזוריים כמו קטאר, טורקיה ופקיסטן. למרות תיווך זה, מצרים שמרה על עמדה תקיפה בגינוי ההתקפות שכונו נגד אינטרסים אמריקאיים ובסיסי בעלות הברית באזור המפרץ הערבי בחודשים האחרונים.

בנוגע לתיק האיראני, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הצהיר כי הסכם קרוב לסיום המלחמה ייחתם בקרוב, וציין כי לאחר מכן ייפתח מצר הורמוז מחדש לשיט בינלאומי. עם זאת, החוגים הדיפלומטיים עדיין ממתינים לאישור רשמי מהצד האיראני לגבי מועד החתימה או סעיפי ההסכם הסופיים.

יצוין כי מצרים הצליחה באוקטובר האחרון לארח ועידת שלום בינלאומית, שהובילה להסכם הפסקת אש ברצועת עזה בין ישראל לבין פלגי ההתנגדות. מסמך הסכם זה נחתם בשארם א-שייח' בערבויות של מנהיגי מצרים, ארצות הברית, טורקיה וקטאר, מה שסלל את הדרך לתחילת שלבי ההפוגה ההומניטרית.

הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי משתתף בעבודות פסגת קבוצת שבע המדינות המתועשות הגדולות, עם פגישה דו-צדדית עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

ד"ר מוחמד אבו אל-רוב: הגירעון הפיננסי ושביתת מגזר הבריאות השפיעו ישירות על חיי החולים, ונעשים מאמצים להבטיח תשלומי תמיכה דחופים. ד"ר יוסף אל-תכרורי: המשך המצב הנוכחי יוביל לקריסה רחבה יותר של מגזר הבריאות הממשלתי, האזרחי והפרטי, גם עם פתרונות זמניים. ד"ר אחמד עליאן: האיגוד פנה לאיגוד הרוקחים הערבים כדי להסביר את היקף המשבר ולבקש סיוע, במיוחד בתרופות לחולי סרטן ודיאליזה. ד"ר מוהנד חבש: מגזר התרופות מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים המאיימים על יכולתו להמשיך לספק תרופות וטיפולים, גם אם קיימים פתרונות זמניים. ד"ר מואייד עפאנה: פתרונות טכניים וזמניים אינם מספיקים עוד בשל עומק המשבר ומשכו, ומגבלת המשאבים הפיננסיים מגבילה את הטיפול בפער החובות ההולך וגובר. ד"ר ת'אבת אבו אל-רוס: חובות משרד הבריאות לחברות התרופות והספקים מגיעים לכמיליארד ו-300 מיליון שקלים, מה שהגביל את יכולתם לשאת בנטל נוסף. פיראס ג'אבר: הבריאות לא זכתה למעמד הראוי לה בסדרי העדיפויות של ההוצאה הממשלתית או בתקציב הכללי, ונשארה במקומות נמוכים בהשוואה למגזרים אחרים. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – מערכת הבריאות הפלסטינית מתמודדת עם משבר הולך וגובר עם התרחבות המחסור בתרופות ובציוד רפואי, למרות הודעת משרדי הבריאות והאוצר על השלמת סידורים דחופים להבטחת אספקת תרופות וציוד רפואי, בזמן שגוברות האזהרות מפני השלכות המחסור הזה על יכולת בתי החולים ומוסדות הבריאות להמשיך לספק שירותים לחולים. גורמים רשמיים, מומחים וכלכלנים מציינים בשיחות נפרדות עם "אל-קודס" כי בתי החולים ומתקני הבריאות חווים לחצים פיננסיים ותפעוליים חסרי תקדים כתוצאה מהצטברות חובות כספיים וירידה ביכולת לרכוש תרופות וציוד רפואי מתכלה, מה שהוביל לצמצום חלק משירותי הטיפול ועיכוב באספקת אחרים, בתוך אינדיקציות לירידה במלאי התרופות של פריטים חיוניים ובסיסיים הנדרשים על ידי מחלקות רפואיות שונות. הם רואים כי המשבר הנוכחי חורג מלהיות בעיה מימונית זמנית, שכן הוא קשור להצטברות נטל פיננסי מתמשך מזה שנים, שהחמיר עם המשך עיכוב כספי המיסים וירידה במשאבים הזמינים למגזר הבריאות. בצל המגבלות על חלופות, גוברות הקריאות להתערבות דחופה כדי לספק את הנזילות הנדרשת ולהבטיח את המשך אספקת התרופות ולהגן על מגזר הבריאות מפני הידרדרות נוספת. אחד האתגרים הפיננסיים המסוכנים ביותר. מנהל מרכז התקשורת הממשלתי, ד"ר מוחמד אבו אל-רוב, מדגיש כי משבר עיכוב כספי המיסים מהווה אחד האתגרים הפיננסיים המסוכנים ביותר העומדים בפני הממשלה, ומסביר כי הם מהווים כ-68% מסך ההכנסות של משרד האוצר, ומציין כי המשך עיכובם, כמו גם הסגרים הישראליים, ומניעת הגעת עובדים לעבודתם, השפיעו ישירות על ירידה בביצועים הכלכליים בשיעור של עד 30% מהתוצר המקומי הגולמי. הוא מסביר כי מצב פיננסי קריטי זה הוביל לצמצום יכולת הממשלה לפעול לכ-10% בלבד מהכנסותיה בפועל או הפוטנציאליות, כתוצאה מהמשך מדיניות העיכוב המלא של כספי המיסים, מה שהציב מגזרים חיוניים שונים בפני לחצים פיננסיים חסרי תקדים. אבו אל-רוב מציין כי מגזר הבריאות הוא אחד המגזרים המושפעים ביותר ממשבר זה, כאשר הממשלה מוציאה מדי שנה כ-700 מיליון שקלים על תרופות וציוד רפואי מתכלה, בנוסף לכמיליארד שקלים המיועדים להעברות רפואיות לבתי חולים אזרחיים ולמגזר הפרטי בתוך פלסטין. לדברי אבו אל-רוב, משרד הבריאות נושא גם בשכר ובהוצאות תפעוליות המוערכות בכ-970 מיליון שקלים, מה שהופך את סך ההוצאה השנתית לבריאות קרוב להיקף ההכנסות המקומיות כיום, מה שמדגים את עומק המשבר הפיננסי החונק. אבו אל-רוב מבהיר כי גירעון פיננסי זה ושביתת מגזר הבריאות השפיעו ישירות על חיי החולים, באמצעות מחסור בתרופות והפרעה בשירותים, בנוסף לשביתות המקוטעות של האיגודים הרפואיים בתקופה האחרונה, מה שהוביל לדחיית אלפי ניתוחים, כולל מקרים קריטיים, והפניית מקרים רבים שיכלו להיות מטופלים בבתי חולים ממשלתיים למגזר הפרטי, מה שהכפיל את עלות ההעברות הרפואיות. הממשלה עושה מאמצים מתמשכים. אבו אל-רוב מדגיש כי הממשלה עושה מאמצים מתמשכים, בשיתוף פעולה עם שותפים בינלאומיים, כדי להבטיח תשלומים דחופים לתמיכה במגזר הבריאות, בנוסף לפגישה היום, יום שלישי, של שר האוצר עם ספקי תרופות כדי להגיע להבנות שיבטיחו אספקת ציוד רפואי דחוף. אבו אל-רוב מציין כי הממשלה תקיים מסיבת עיתונאים היום, יום שלישי, עם הסגל הדיפלומטי וכלי התקשורת הזרים, במטרה להדגיש את השלכות משבר המיסים, וללחוץ לשחרור הכספים המעוכבים, ולהטיל על הקהילה הבינלאומית את אחריותה כלפי ההשלכות החמורות של המשך המשבר על מגזרי הבריאות, החינוך והשירותים החברתיים. מגזר הבריאות בשלב מסוכן. יו"ר איגוד בתי החולים הפלסטיניים האזרחיים והפרטיים, ד"ר יוסף אל-תכרורי, מזהיר כי מגזר הבריאות הפלסטיני עובר את השלב המסוכן ביותר מזה שנים, בצל משבר פיננסי הולך וגובר שהוביל למחסור חמור בתרופות ובציוד רפואי והפרעה בחלק מהשירותים החיוניים, ומדגיש כי המשבר אינו מוגבל עוד לאספקת תרופות בלבד, אלא מאיים על המשך פעילות בתי החולים ויכולתם לספק טיפול רפואי לחולים. אל-תכרורי מסביר כי שורשי המשבר חוזרים לשנים קודמות, ובמיוחד מאז מגפת הקורונה בשנת 2020, כאשר בתי החולים המשיכו לספק שירותים למרות הנסיבות החריגות ואי-סדירות התשלומים הכספיים המגיעים להם. משבר בתי החולים. אל-תכרורי מציין כי בתי החולים התאוששו בהדרגה מהשלכות המגפה, אך התמודדו עם משבר מורכב יותר לאחר השבעה באוקטובר 2023, עם המשך הירידה בהכנסות הממשלתיות ואי-זמינות הנזילות הנדרשת לתשלום ההתחייבויות הכספיות כלפי מגזר הבריאות. אל-תכרורי מציין כי בתי החולים האזרחיים והפרטיים הגיבו בשנים האחרונות לחזון משרד הבריאות שמטרתו לאזרח שירותים רפואיים בתוך פלסטין, באמצעות משיכת כוחות רפואיים מיומנים והקמת מחלקות חדשות ורכישת ציוד מתקדם כדי להפחית את הצורך בטיפול מחוץ למדינה, אך המשך עיכוב כספי המיסים וירידה בתמיכה הבינלאומית והערבית הובילו למחסור חמור במשאבים כספיים ממשלתיים, מה שהשפיע ישירות על יכולת הממשלה לשלם את חובות בתי החולים. חוב גדול. אל-תכרורי מבהיר כי היקף החוב המגיע לבתי החולים האזרחיים והפרטיים עבר 2.7 מיליארד שקלים, וזהו נתון מסוכן, ומציין כי בתי חולים רבים אינם מסוגלים עוד לשלם את שכר עובדיהם, עם הצטברות חובות לעובדים לתקופות הנעות בין 12 ל-18 חודשים. בתי החולים התמודדו, לדברי אל-תכרורי, עם משברים עוקבים שהתבטאו בהחזרת צ'קים כתוצאה ממחסור בנזילות, ופנייה אינטנסיבית להלוואות מבנקים עד שהגיעו לגבולות המקסימליים המותרים, בעוד הבנקים מסרבים להעניק הלוואות נוספות למגזר. צמצום קבלת חולים מופנים. אל-תכרורי מדגיש כי חלק מבתי החולים נאלצו בתקופה האחרונה להפסיק או לצמצם את קבלת החולים המופנים ממשרד הבריאות, ומסביר כי החלטה זו לא הייתה צעד מחאתי, אלא תוצאה ישירה של היעדר האמצעים הנדרשים להמשך הפעילות. אל-תכרורי מציין כי חולים המופנים ממשרד הבריאות מהווים את החלק הגדול ביותר מהמקרים הדורשים טיפולים מתקדמים ויקרים, כגון טיפול בגידולים, השתלה והתקנת סוללות וקוצבי לב, צנתור לב ומוח, וטיפולים קרינתיים וגרעיניים, שירותים התלויים כמעט לחלוטין בהפניות רפואיות ממשלתיות. אזילת תרופות וציוד מתכלה בבתי החולים. אל-תכרורי מציין כי המחסור אינו מוגבל עוד למימון, אלא התרחב לתרופות וציוד רפואי מתכלה וחלקי חילוף הנדרשים לתחזוקת מכשירים. אל-תכרורי מדגיש כי אזילת חלק מתרופות הגידולים ממספר בתי חולים דחפה מוסדות בריאות להסתפק בהשלמת טיפול בחולים קיימים ולא לקבל מקרים חדשים. בתי חולים אחרים, לדברי אל-תכרורי, סובלים ממחסור בציוד צנתור וסוללות לב, בעוד מכשירים רפואיים ראשיים הושבתו בשל חוסר יכולת לרכוש חלקי חילוף או לבצע תחזוקה נדרשת. אל-תכרורי מדגיש כי בתי החולים מיצו את כל האפשרויות הזמינות להתמודדות עם המשבר, החל מאזילת מלאי התרופות והציוד, דרך רכישה באמצעות צ'קים דחויים והלוואות מבנקים, ועד לתקרות העליונות, ופעולה עם המשאבים המינימליים הזמינים, אך פתרונות אלה אינם מספיקים עוד עם המשך המשבר והחמרתו. אינדיקציות לקריסת מערכת הבריאות. אל-תכרורי מזהיר כי אינדיקציות לקריסת מערכת הבריאות כבר החלו להופיע עם יציאת חלק מבתי החולים מפעילות או צמצום פעילותם, ומדגיש כי המשך המצב הנוכחי יוביל לקריסה רחבה יותר של מגזר הבריאות הממשלתי, האזרחי והפרטי יחד, גם עם פתרונות זמניים, מכיוון שהיקף המשבר עמוק יותר. אל-תכרורי מדגיש כי הפתרון היחיד הזמין הוא אספקת משאבים כספיים דחופים, בין אם באמצעות שחרור כספי המיסים או באמצעות תמיכה חיצונית חירום, בנוסף לטיפול במשבר ספקי התרופות המתמודדים בעצמם עם חובות העולים על 1.3 מיליארד שקלים, מה שהוביל לשיבוש כל שרשרת אספקת התרופות. אובדן מרכיבי העמידות. אל-תכרורי מדגיש כי בתי החולים עדיין עושים כמיטב יכולתם לשרת את החולים, אך הגיעו לשלב שבו מרכיבי העמידות אינם זמינים עוד, ומביע התנצלות בפני האזרחים על כל שירותים שהופסקו בכפייה כתוצאה מהנסיבות הפיננסיות החונקות העוברות על המגזר הפרטי. אל-תכרורי מדגיש כי בתי החולים האזרחיים והפרטיים הם מוסדות לאומיים ומחויבים למשימתם ההומניטרית, אך ההחלטות המתקבלות אינן בחירה, אלא הגיעו לאחר מיצוי כל הפתרונות. חפיפת משברים. סגן יו"ר איגוד הרוקחים וממלא מקום יו"ר איגוד הרוקחים בפלסטין, ד"ר אחמד עליאן, מסביר כי משבר התרופות הנוכחי חופף להשלכות השביתות החלקיות הקיימות במגזר הבריאות, הכוללות ימי עבודה מוגדרים לרופאים ורוקחים, מה שהשפיע על קלות קבלת שירותי הבריאות והתרופות על ידי האזרחים, במיוחד שחלק גדול מהאזרחים תלוי בביטוח בריאות ממשלתי לקבלת טיפול, מה שמחמיר את סבל החולים בצל המשבר הפיננסי העומד בפני הרשות הפלסטינית. מחסור מתמשך בתרופות במחסני משרד הבריאות. עליאן מציין כי הבעיה הדחופה ביותר היא המחסור המתמשך בתרופות בתוך מחסני משרד הבריאות כתוצאה מחוסר יכולת המשרד לשלם את התחייבויותיו הכספיות לספקים ולמפעלי תרופות, ומדגיש כי האזרחים מתמודדים עם קושי הולך וגובר למצוא את תרופותיהם, בעוד חלקם נאלצים לחפש אותן בבתי מרקחת פרטיים, וזוהי אפשרות שאינה זמינה לרוב החולים בשל המצב הכלכלי הקשה. עליאן מבהיר כי הקבוצות הנפגעות ביותר מהמשבר הן חולים התלויים בתרופות ביולוגיות המשמשות לטיפול במחלות סרטן, מחלות אוטואימוניות ומחלות עור כרוניות, ומציין כי מחירי תרופות אלה גבוהים ביותר, כאשר מחיר חלקן מגיע לאלפי שקלים למנה אחת, מה שמגביל את יכולתם לרכוש אותן מבתי מרקחת פרטיים, במיוחד בצל המשבר הכלכלי ועיכוב בתשלום משכורות, מה שמאיים על המשך טיפולם. מחסור בתרופות דיאליזה. עליאן מציין כי קיים מחסור בחלק מהתרופות הקשורות לחולי דיאליזה, ומציין כי בתי המרקחת הפרטיים מקבלים פניות חוזרות ונשנות לגבי תרופות אלה, אך מחיריהן הגבוהים מונעים מרוב החולים לרכוש אותן. עליאן מדגיש כי פתרון המשבר דורש טיפול בשורשיו הפיננסיים באמצעות תחילת תשלום חובות לספקים ולמפעלי תרופות מקומיים וחברות יבואניות, ומסביר כי ספקים רבים מתמודדים עם מצוקה פיננסית חמורה כתוצאה מהצטברות חובות המגיעים להם ממשרד הבריאות, מה שהשפיע על יכולתם להמשיך באספקה. חשיבות עמידה בהתחייבויות. עליאן מציין כי איגוד הרוקחים, בשיתוף פעולה עם הספקים ואיגוד התעשיות, פרסם הצהרות משותפות הקוראות לממשלה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כדי לשמור על המשך פעילות מגזר התרופות ולמנוע קריסת מפעלים ומחסנים המהווים עמוד תווך באספקת תרופות לשוק הפלסטיני. באשר למצב הרוקחים העובדים במגזר הממשלתי, עליאן מסביר כי האיגוד תומך בדרישותיהם לקבלת שכר מלא המבטיח חיים בכבוד, ומציין כי כ-330 רוקחים עובדים במשרד הבריאות ומתמודדים עם נטל מחיה הולך וגובר. עליאן מדגיש כי איגוד הרוקחים פנה לאיגוד הרוקחים הערבים כדי להסביר את היקף המשבר ולבקש סיוע אפשרי, במיוחד בכל הנוגע לתרופות המיועדות לחולי סרטן ודיאליזה. עליאן מסביר כי המשבר עדיין קיים ללא אינדיקציות ברורות לפתרונו הקרוב, גם אם קיימים פתרונות זמניים או חלקיים, וקורא לאיחוד מאמצים ממשלתיים, קהילתיים ושל המגזר הפרטי כדי למנוע הידרדרות נוספת ולהבטיח המשך הגעת תרופות וטיפולים לחולים. אתגרים קיומיים חסרי תקדים. מנכ"ל איגוד ספקי התרופות הפלסטיני, ד"ר מוהנד חבש, מזהיר מפני החמרת משבר התרופות בפלסטין כתוצאה מהמשך הצטברות חובות והתחייבויות כספיות המוטלות על משרדי הבריאות והאוצר לטובת חברות, מפעלים ומחסני תרופות, ומדגיש כי מגזר התרופות מתמודד עם אתגרים קיומיים חסרי תקדים המאיימים על יכולתו להמשיך לספק תרופות וטיפולים לשווקים הממשלתי והפרטי, גם אם קיימים פתרונות זמניים. חבש מסביר כי המשבר אינו מוגבל עוד לעיכוב בתשלום חובות כספיים, אלא הפך למשבר מבני עמוק שפגע בכל חוליות מערכת הבריאות התרופתית, ומציין כי החברות המשיכו בשנים האחרונות לספק למשרד הבריאות ולשירותים הרפואיים הצבאיים תרופות וציוד רפואי למרות אי-קבלת חובותיהן, מה שהוביל להצטברות חובות והגעת מגזר הבריאות לשלב שבו החברות אינן מסוגלות עוד להמשיך בייבוא, ייצור ואספקה. היעדר טיפול רציני החמיר את המשבר. חבש מבהיר כי המשבר הפיננסי בין הממשלה לספקי התרופות אינו חדש, אך היעדר טיפול רציני והצטברות חובות הביאו את מגזר הבריאות לשלב קריטי, ומציין כי אימוץ סדרי עדיפויות הוצאה שונים ואי-הקצאת תשלומים חודשיים קבועים למגזר התרופות תרמו ישירות להחמרת הבעיה. הוא מציין כי ההסכם שהושג בשנת 2023, לתשלום כ-30 מיליון שקלים בחודש, סייע בייצוב היקף החוב לתקופה מוגבלת, לפני שהתשלומים ירדו והפכו לבלתי סדירים וירדו לכ-15 מיליון שקלים בחודש ללא התחייבות ברורה, מה שהוביל להתרחבות פער החובות והחמרת המחסור בתרופות בסיסיות. עיכוב כספי המיסים והיעדר תכנון פיננסי. חבש מציין כי עיכוב כספי המיסים על ידי ישראל נחשב לאחת הסיבות העיקריות למשבר, אך היעדר תכנון פיננסי מוקדם ואי-הקצאת תקציבים אמיתיים לכיסוי מכרזי התרופות השנתיים החמירו את המצב הקיים. באשר להיקף המחסור, חבש מדגיש כי המשבר פגע ברוב סוגי התרופות והציוד הרפואי המתכלה, ומסביר כי נתוני משרד הבריאות מצביעים על אזילת מלאי של עשרות פריטים חיוניים, ביניהם 50 פריטים של תרופות גידולים, 79 פריטים של חומרים מעבדתיים, ו-250 פריטים של ציוד רפואי מיוחד המשמש בניתוחים ודיאליזה, וכן כי ל-180 פריטים מתוך 520 פריטים ברשימת התרופות הבסיסיות יש מלאי אפס. חוסר יכולת החברות לפצות על המחסור. חבש מדגיש כי הסכנה הנוכחית אינה טמונה רק באזילת המלאי, אלא בחוסר יכולת החברות לפצות על המחסור באמצעות ייבוא או ייצור בשל המשבר הפיננסי, מה שמאיים על הביטחון התרופתי הפלסטיני ומסכן את חיי אלפי חולים בצל המגבלות על חלופות זמינות. חבש מדגיש כי הפתרון היחיד הוא אספקת נזילות כספית דחופה ותשלום חלק מהחובות שהצטברו כדי לאפשר לחברות לחדש את פעולות הרכישה והייבוא, ולמרות הודעת משרדי הבריאות והאוצר על אספקת תשלום כספי, המשבר עמוק יותר מכך. ועידה לאומית לדיון במשבר. חבש קורא לערוך ועידה לאומית שתכלול את כל הגורמים הרלוונטיים כדי לדון במשבר ולגבש פתרונות מעשיים שיבטיחו את קיימות מגזר הבריאות והתרופות, ומדגיש כי שמירה על זמינות התרופות היא אחריות לאומית משותפת הדורשת התערבות ממשלתית דחופה כדי להבטיח המשך הגעת הטיפול לחולים ולמנוע קריסת אחד המגזרים החיוניים ביותר בחיים הפלסטיניים. משבר המיסים והעמקת המשבר. הכלכלן ד"ר מואייד עפאנה מדגיש כי המשך עיכוב כספי המיסים על ידי ישראל הטיל צל כבד על יכולת הממשלה הפלסטינית לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות, ובראשן תשלום חובות לספקי תרופות וציוד רפואי ונותני שירותי בריאות, מה שתרם להעמקת המשבר העומד בפני מגזר הבריאות הפלסטיני והגעתו לרמות חסרות תקדים. הוא מסביר כי עיכוב הכנסות המיסים הוביל לירידה חדה במשאבים הכספיים הזמינים לממשלה, לאחר שהאוצר הכללי איבד כ-68% מהכנסותיו, כתוצאה מהצטברות הכספים המעוכבים בידי ישראל שהגיעו לכ-5.7 מיליארד דולר. עפאנה מציין כי מציאות זו יצרה משבר פיננסי מבני עמוק שהשפיע על מגזרים שונים, ובראשם מגזר הבריאות הנחשב לאחד הנפגעים הגדולים ביותר ממשבר הנזילות. הצטברות חובות ממשלתיים. עפאנה מבהיר כי הצטברות החובות הממשלתיים הגיעה לרמות קריטיות שהסתכמו בכ-1.3 מיליארד דולר, כאשר מגזר הבריאות מהווה חלק עיקרי מהם, ומציין כי יותר מ-430 מיליון דולר, שהם כ-1.3 מיליארד שקלים, מגיעים לספקי תרופות וציוד רפואי מתכלה, מה שהחליש את יכולת הממשלה לרכוש תרופות ולהבטיח את הצרכים הרפואיים הבסיסיים של האזרחים. עפאנה מדגיש כי החובות שהצטברו למשרד הבריאות הותירו השפעות ישירות על היחסים עם חברות התרופות והספקים ונותני שירותי הבריאות, בין אם בתוך פלסטין ובין אם מחוצה לה, כאשר גורמים אלה מתמודדים עם לחצים פיננסיים הולכים וגוברים כתוצאה מעיכוב בתשלום חובותיהם, מה שמשפיע על יכולתם להמשיך באספקה ומתן שירותי הבריאות הנדרשים. כמו כן, עליית היקף החובות, לדברי עפאנה, משפיעה על יכולת החברות לכסות את הוצאותיהן התפעוליות ולשלם את שכר עובדיהן, מה שמאיים על המשך השירותים והאספקה הרפואית. פתרונות טכניים וזמניים אינם מספיקים עוד. באשר לדרכי יציאה מהמשבר, עפאנה מדגיש כי פתרונות טכניים וזמניים אינם מספיקים עוד בצל עומק המשבר ומשכו, ומדגיש כי מגבלת המשאבים הכספיים הזמינים למשרד האוצר בשל המצור הפיננסי הישראלי מקשה על טיפול בפער החובות ההולך וגובר. עפאנה קורא למהלך בינלאומי דחוף שיכלול את הקהילה הבינלאומית, מדינות אחיות וידידות ומוסדות בריאות בינלאומיים כדי לספק תמיכה כספית חירום שתבטיח תשלום חובות לחברות התרופות וספקי שירותי הבריאות, ובכך תתרום להגנה על מגזר הבריאות מפני קריסה ותבטיח המשך מתן שירותי טיפול, במיוחד לקבוצות העניות והמוחלשות התלויות באופן מהותי בשירותי מגזר הבריאות הממשלתי. 47 מיליארד שקלים חובות הרשות. המומחה והאנליסט הכלכלי ד"ר ת'אבת אבו אל-רוס מזהיר מפני החמרת משבר התרופות בפלסטין כתוצאה מהמשך עיכוב כספי המיסים והצטברות החוב הציבורי, ומדגיש כי מגזר הבריאות מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים שעלולים להשפיע על יכולת משרד הבריאות לספק תרופות ולשלם את התחייבויותיו כלפי ספקים וחברות אספקה. אבו אל-רוס מסביר כי חובות הרשות הפלסטינית לכל המגזרים עברו 47 מיליארד שקלים, בעוד שווי כספי המיסים המעוכבים, על פי הצהרות פלסטיניות, הוא כ-15 מיליארד שקלים, מה שמונע מהאוצר הכללי מקור כספי ראשי שעליו הסתמך לעמוד בהתחייבויותיו התפעוליות והשירותיות. הוא מציין כי תקציב שנת 2026 תואר רשמית כ"תקציב קיומי", בצל פעילות הממשלה עם משאבים כספיים מוגבלים ביותר שאינם עולים על כ-10% מצרכיה בפועל, ומבהיר כי מגזר הבריאות ורכישת תרופות זכו לעדיפות בתקציב זה, אך המשבר הפיננסי החונק הגביל את יכולת הממשלה ליישם את התחייבויותיה. אבו אל-רוס מבהיר כי חובות משרד הבריאות לחברות התרופות והספקים מגיעים לכמיליארד ו-300 מיליון שקלים, ומציין כי חברות אספקת התרופות, בהיותן חלק מהמגזר הפרטי, אינן מסוגלות עוד לשאת בנטל כספי נוסף או להמשיך לממן אספקת תרופות בקצב הקודם. חובות במאות מיליוני דולרים. אבו אל-רוס מדגיש כי חלק גדול מחברות האספקה הסתמך בשנים האחרונות על הלוואות מהמגזר הבנקאי כדי לעמוד במכרזים ממשלתיים ולספק תרופות וציוד רפואי, אך יכולתן ללוות הגיעה לגבולותיה המקסימליים, מה שמאיים על המשך פעולות האספקה ומציב את מערכת הבריאות בפני משבר אמיתי. אבו אל-רוס מסביר כי החובות הפכו לגורם המשפיע ביותר על היחסים בין משרד הבריאות למגזר הפרטי, ומציין כי חלק מהחברות מדברות על חובות המגיעים למאות מיליוני דולרים, מה שמשפיע על תזרים המזומנים שלהן ויכולתן להמשיך למרות רישום רווחים חשבונאיים. אבו אל-רוס מציין כי הסכנה אינה מוגבלת לבתי חולים או מוסדות בריאות בלבד, אלא מתרחבת לחברות המייצרות ומייבאות תרופות, במיוחד בצל עליית מחירי חלק מהטיפולים ועלייה בביקוש לתרופות כתוצאה מגידול האוכלוסייה והתפשטות מחלות ווירוסים. סיוע בעין בצורת תרופות. אבו אל-רוס סבור כי טיפול במשבר דורש מהלך פוליטי ופיננסי מתואם, שיתחיל בלחץ לחידוש התמיכה האירופית והבינלאומית בתקציב הפלסטיני, והאצת המאמצים הדיפלומטיים שמטרתם לפתור את משבר המיסים, ומדגיש כי המגזר הפרטי אינו מסוגל עוד לשאת בנטל נוסף. אבו אל-רוס מציע לפנות למדינות אירופה וערב, מדינות המפרץ וסין כדי לקבל סיוע ישיר בצורת תרופות וציוד רפואי, ובכך להקל על הנטל הפיננסי של משרד הבריאות ולהבטיח את המשך שירותי הבריאות, ורואה באפשרות זו אחד המסלולים המעשיים להתמודדות עם המשבר בצל הלחצים הפיננסיים והפוליטיים הנוכחיים. כספי המיסים ומדיניות פיתוח. המייסד והחוקר המתמחה בנושאים חברתיים ופיתוחיים במרכז למדיניות חברתית וכלכלית (המרכז), פיראס ג'אבר, סבור כי משבר התרופות בפלסטין נובע משני גורמים עיקריים: המשך עיכוב כספי המיסים על ידי הכיבוש הישראלי, בנוסף למדיניות הפיננסית והפיתוחית שנקטו ממשלות פלסטיניות כלפי מגזר הבריאות בשנים האחרונות. ג'אבר מסביר כי עיכוב כספי המיסים הוביל להחמרת המשבר הפיננסי ממנו סובלת הרשות הפלסטינית, מה שהשפיע ישירות על יכולת משרד הבריאות לעמוד בהתחייבויותיו כלפי ספקי תרופות וחברות המספקות למגזר הבריאות. ג'אבר מציין כי הצטברות החובות המגיעים למשרד הבריאות, שעברו מיליארד שקלים, דחפה מספר ספקים להימנע מאספקת תרופות למחסני משרד הבריאות, מה שתרם להתרחבות פערי המחסור בתרופות ועליית חומרת המשבר. ג'אבר מסביר כי הגורם השני קשור למדיניות השגויה של הרשות הפלסטינית כלפי מגזר הבריאות, הן ברמה הפיתוחית והן ברמה הפיננסית, ומבהיר כי הממשלות העוקבות לא פעלו מספיק לאזרח שירותי בריאות או לעודד ייצור תרופות מקומיות במידה האפשרית, מה שהותיר את המגזר תלוי במידה רבה בייבוא ובמימון חיצוני. הבריאות לא זכתה למעמד הראוי לה. ג'אבר מדגיש כי הבריאות לא זכתה למעמד הראוי לה בסדרי העדיפויות של ההוצאה הממשלתית, או בתקציב הכללי, שכן נשארה במקומות נמוכים בהשוואה למגזרים אחרים, למרות שצרכי הטיפול והתרופות אינם ניתנים לדחייה או לטיפול כהוצאות הניתנות לעיכוב. ג'אבר סבור כי הקצאת משאבים גדולים יותר למגזר הבריאות הייתה מקלה על השלכות המשבר גם בצל תנאי צמצום וחירום. ג'אבר מציין כי יכולת הרשות הפלסטינית ללוות הגיעה לגבולותיה המקסימליים, בין אם באמצעות הלוואות מבנקים או מקרן הפנסיה או באמצעות הטלת נטל החובות שהצטברו על הספקים, ורואה כי חלק מהפתרון קשור למהלך פוליטי ודיפלומטי להשבת כספי המיסים בהיותם זכות של העם הפלסטיני. היעדר לחץ לשחרור כספי המיסים. ג'אבר מדגיש כי היעדר קמפיין בינלאומי מאורגן ללחוץ על הכיבוש לשחרור כספי המיסים הוא אחת הסיבות להמשך המשבר, ורואה כי קיימת רשלנות ממשלתית ברורה בתיק זה. ג'אבר מציין את המשך קיומם של היבטים מסוימים של הוצאות לא חיוניות בזמן שמגזר הבריאות מתמודד עם משבר חמור, מה שמשקף חוסר איזון בסדרי העדיפויות הממשלתיים. ג'אבר מדגיש את היעדר תוכנית ממשלתית ברורה למשיכת תמיכה ערבית כספית או בעין למגזר התרופות, ורואה כי הביצועים הרשמיים עדיין קרובים יותר לניהול ענייני יום-יום מאשר ליישום תוכנית רצינית לטיפול במשברים שהצטברו, ובראשם משבר התרופות ומגזר הבריאות הפלסטיני.

העיר נוסייראת, במרכז רצועת עזה, אירחה אירוע תרבותי מיוחד שאורגן על ידי האיגוד הכללי של הסופרים והספרות הפלסטינים בשיתוף עם מוסד 'איוואן אל-אדב לתרבות'. הטקס כלל חתימה ודיון על קובץ הסיפורים הקצרים החדש 'תחת צל השמיים' מאת הסופרת העולה חתאם אל-רבאיה, בנוכחות בולטת של האליטה הספרותית, מבקרים ומתעניינים בתנועה התרבותית ברצועה.\n\nהאירוע התקיים באולם עמותת השיקום וההכשרה החברתית, שם הדגיש יו"ר העמותה, ד"ר כמאל אבו שאוויש, את חשיבות המשך הפעילויות היצירתיות למרות התנאים הקשים שבהם שרויה רצועת עזה. הוא ציין כי שיתוף פעולה זה עם איגוד הסופרים נועד להגן על הזהות התרבותית ולספק תמיכה ליוצרים בזמנים הקשים ביותר.\n\nמצידו, הדגיש המשורר פאיק אבו שאוויש, חבר המזכירות הכללית של האיגוד, כי טיפוח כישרונות צעירים נמצא בלב סדר העדיפויות של הפעילות האיגוד המקצועי הספרותי כיום. הוא ראה בהבלטת קולות חדשים אלה מרחב הכרחי לדיאלוג ואינטראקציה אנושית החורגים מגבולות המצור וההרס.\n\nהמבקר ד"ר מוחמד סאלחה הציג קריאה ביקורתית מעמיקה של קובץ הסיפורים הקצרים, וסקר את המאפיינים האמנותיים והאסתטיים שאפיינו את כתביה של אל-רבאיה. סאלחה התעכב על יכולתה של הסופרת לרתום את השפה הספרותית כדי לבטא את הדאגות היומיומיות המורכבות של האדם הפלסטיני תחת הנסיבות החריגות הנוכחיות.\n\nסאלחה הסביר כי 'תחת צל השמיים' מייצג חוויה נרטיבית מבטיחה שהצליחה לתפוס את הפרטים הקטנים של חיי היומיום ולהפוך אותם לטקסטים בעלי ממדים לאומיים וחברתיים. הוא הוסיף כי הקובץ מתעד היבט חשוב של המציאות הקיימת עם חזון יצירתי המשלב רגישות אנושית עדינה ויכולת לעצב את הטרגדיה בשירה ובפרוזה.\n\nבהקשר קשור, דיבר הסופר עבדאללה אבו שאוויש על מסלול שיתוף הפעולה בין 'איוואן אל-אדב' לאיגוד, וציין כי קובץ זה הוא פרי יוזמות הכשרה אינטנסיביות. הוא הדגיש את חשיבות התוכניות שמטרתן ללטש את כישורי הכתיבה היצירתית בקרב הדור הצעיר כדי להבטיח את המשכיות המסר הספרותי הפלסטיני.\n\nהמשתתפים בטקס הזכירו את תפקידם של ענקי הספרות המנוחים והנוכחים שתרמו לטיפוח כישרון זה, ובראשם הסופר המנוח ע'ריב עסקלני. כמו כן, זכו לשבחים מאמציהם של הסופרים יוסרא אל-ח'טיב, מוחמד נסאר ועבדאללה טאיה, שפיקחו על קורס מיוחד באמנות הסיפור הקצר שבו השתתפה המחברת.\n\nמצידה, שיתפה הסופרת חתאם אל-רבאיה את הקהל בחוויה האישית שלה בעיצוב טקסטים של קובץ הסיפורים שלה תחת עול המלחמה והעקירה. היא הסבירה כי המניעים העיקריים מאחורי פרסומו היו הרצון לתעד את כאביהם ותקוותיהם של האנשים, ולהפוך את הסבל השקט לעדויות ספרותיות חיות שיישארו לדורות הבאים.\n\nאל-רבאיה הדגישה כי מעשה הכתיבה בזמן מלחמה הוא מעשה התנגדות מובהק, שמטרתו להגן על הזיכרון הקולקטיבי מפני היעלמות או מחיקה. היא ציינה את מחויבותה להמשיך להעביר את פרטי חיי היומיום בעזה, ולהאיר את סיפורי העמידה האיתנה הנולדים מתוך משברים מתמשכים.\n\nחתאם אל-רבאיה נחשבת לאחד הקולות הספרותיים שהצליחו למשוך תשומת לב בשנים האחרונות באמצעות התמקדותה בסוגיות הומניטריות ולאומיות. יצירותיה שואבות את כוחן מהסביבה המקומית העזתית, שם היא הופכת דמויות רגילות לגיבורים המתמודדים עם אתגרי הקיום וההישרדות בכבוד.\n\nאירוע זה מתקיים במסגרת מאמצים רחבים יותר של מוסדות תרבות בעזה לשמור על להבת היצירה בוערת למרות האתגרים הקיומיים והביטחוניים. אינטלקטואלים פלסטינים שואפים באמצעות מפגשים אלה לשבור את הבידוד התרבותי ולכפות את הנרטיב הפלסטיני האותנטי מול ניסיונות הטשטוש.\n\nהוצאת 'תחת צל השמיים' משתלבת בהקשר של 'ספרות ההתנגדות' שאפיינה את היצירה הפלסטינית במשך עשרות שנים ארוכות. זרם זה, שהוקם על ידי ענקים כמו ע'סאן כנפאני ומחמוד דרוויש, מוצא כיום את המשכו בעטי הנוער הכותבים תחת הפצצות ובמרכזי העקירה.\n\nההתעניינות בתיעוד חוויות הקשורות למצור ולפליטות מעניקה לספרות הפלסטינית העכשווית ממד תיעודי והיסטורי שאינו פחות חשוב מערכה האמנותי. כל סיפור קצר היוצא היום מעזה הוא בגדר מסמך גינוי לתוקפנות וזעקת הישרדות המכריזה על ניצחון התרבות על מכונת ההרס.\n\nהטקס הסתיים בחתימת הסופרת על עותקים מקובץ הסיפורים שלה עבור הנוכחים, באווירה של תקווה למרות הכאב, תוך הדגשה כי המילה הפלסטינית תישאר חופשית ומסוגלת לעצב את סיפורו של עם המסרב להישבר ודבק בזכותו לחיים וליצירה.\n\nכתיבה עבורי היא צורה של התנגדות תרבותית ושמירה על הזיכרון האנושי לנוכח משברים מתמשכים.

העיתונאים ההולנדים מוד אבטינג ווילם פינסטרה, העובדים בעיתון 'דה פולקסקרנט', זכו ב'פרס העיתונות המצטיינת' במסגרת פרסי העיתונות האירופיים היוקרתיים. הכרה זו הוענקה להם כהוקרה על תחקירם המעמיק שכותרתו 'מה שהפצעים מספרים', אשר חשף הפרות חמורות שביצע צבא הכיבוש הישראלי נגד ילדים ברצועת עזה במהלך מלחמת ההשמדה המתמשכת.

העיתונאים קראו לקהילה הבינלאומית ולמוסדות זכויות האדם להקדיש תשומת לב רבה יותר לנתונים ולעדויות שאספו במהלך התחקיר. הם הדגישו כי העבודה חשפה דפוסים חוזרים ונשנים של פציעות קטלניות בקרב ילדים, מה שמחייב תביעה משפטית ולחץ בינלאומי לעצירת פשעים אלה המתועדים על ידי צוותים רפואיים השבים מהשטח.

העיתונאית מוד אבטינג הסבירה כי רעיון התחקיר נבע מחוסר האפשרות המעשית של כניסת עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה עקב ההגבלות הישראליות המחמירות. מצור תקשורתי זה דחף את הצוות לחפש מקורות חלופיים שחוו את האירועים, וכך רופאים בינלאומיים הפכו ל'עדים האחרונים' שהצליחו לראות את הזוועות בשטח ולהעבירן לעולם.

התחקיר התמקד במתודולוגיה שלו בשאלה מרכזית שהופנתה לרופאים שעבדו בבתי החולים ברצועה, והיא מספר הילדים מתחת לגיל חמש עשרה שראו פצועים מירי בודד וישיר בראש או בחזה. סוג זה של פציעות אינו מותיר מקום לספק שהן תוצאה של פעולות צליפה מכוונות ולא רק רסיסים אקראיים או ירי צדדי.

אבטינג ציינה כי העדויות הרבות שנאספו אישרו כי אופי הפצעים והפתחים שהותירו הקליעים בגופם של הילדים מצביע בבירור על ירי מכוון ומדויק. היא הדגישה כי ממצאים מדעיים ורפואיים אלה ראויים לבדיקה מעמיקה על ידי דעת הקהל העולמית, בהיותם ראיות חותכות לפגיעה באזרחים הפגיעים ביותר.

מצידו, העיתונאי וילם פינסטרה ציין כי הרופאים ששבו מעזה לא ראו את משימתם כהסתיימה עם תום משמרותיהם הרפואיות, אלא חשו אחריות מוסרית להעביר את האמת. הוא הסביר כי רבים מרופאים אלה הפכו לעדי ראייה המתעדים אירועים חריגים ופשעי מלחמה הדורשים תיעוד מדויק כדי להבטיח שהאשמים לא יימלטו מעונש.

צוות התחקיר לא הסתפק בעדויות בעל פה של הרופאים, אלא העביר כל עדות תהליך בדיקה קפדני שכלל סקירת מסמכים רפואיים תומכים. העיתונאים ביקשו מהמקורות לספק להם תמונות, סרטוני וידאו, תוצאות בדיקות מעבדה, צילומי רנטגן, בנוסף לתיקים קליניים והערות יומיות שרשמו במהלך עבודתם.

כדי להבטיח את הסטנדרטים הגבוהים ביותר של דיוק מקצועי, הצוות נעזר במומחים עצמאיים לרפואה משפטית מהולנד ובלגיה לניתוח התמונות והנתונים הרפואיים. כמו כן, התייעצו עם מומחים לענייני צבא כדי להבין את משמעות הקליעים ואת הדפוסים החוזרים ונשנים של הפציעות, מה שאישש את ההשערה של פגיעה ישירה בילדים באזורים קטלניים בגוף.

פינסטרה הדגיש כי הצוות היה מודע לרגישות הנושא וללחצים הפוליטיים שעלולים לנבוע מפרסומו, במיוחד לאור מצב הקיטוב העולמי כלפי המלחמה בעזה. עם זאת, העיתון ההולנדי התחייב לתמוך בעיתונאים ולהגן על עצמאותם, תוך הדגשת תפקידה של העיתונות החוקרת בחשיפת אמיתות, קשות או שנויות במחלוקת ככל שיהיו.

העיתון והמוציאים לאור התמודדו עם ביקורת ולחצים מצד גורמים תומכי הכיבוש, אך הנהלת העריכה עמדה בתוקף מאחורי התחקיר לאור חוזק הראיות שהוצגו. פינסטרה ראה בקיומו של מוסד תקשורתי אמיץ את העמוד התווך המאפשר לעיתונאים לעסוק בתיקים מורכבים הנוגעים לזכויות אדם באזורי סכסוך.

חשיבותו של תחקיר זה באה לידי ביטוי בתקופה שבה הסטטיסטיקות מצביעות על עשרות אלפי הרוגים ופצועים פלסטינים, עם הרס עצום שפקד את התשתיות הבריאותיות והאזרחיות. עדויות רפואיות בינלאומיות בולטות ככלי לשבירת המצור המידעני שהכיבוש מטיל על ידי מניעת גישת צוותי עיתונאים זרים ללב האירועים.

העיתונאים ראו בפרס האירופי לא רק הוקרה אישית, אלא הכרה בחשיבות הסוגיה הפלסטינית ובצורך להשאיר את ההפרות באור הזרקורים. הם הדגישו כי התנאים הקשים בעזה מגבירים את אחריות העיתונות בחיפוש אחר מקורות מהימנים ועדויות שניתן לאמת מדעית כדי להתמודד עם נרטיבי ההטעיה.

פינסטרה הדגיש בסיום דבריו כי העיתונות נותרה הכלי העיקרי למתן דין וחשבון לבעלי הכוח ולחשיפת פשעים נגד האנושות בחברות דמוקרטיות. הוא ציין כי העולם עד למשברים גדולים הדורשים סיקור מקצועי מעמיק החורג מחדשות מתפרצות כדי להגיע לשורשי האמיתות וההפרות השיטתיות.

התחקיר 'מה שהפצעים מספרים' מהווה מודל לעבודה עיתונאית המשלבת מדע ועדות מהשטח לחשיפת מעשי הכיבוש. עבודה זו נשארת מסמך היסטורי ומשפטי המתווסף לרישום הראיות המרשיעות את רצח העם המתמשך ברצועת עזה, ומעמידה את הקהילה הבינלאומית בפני אחריותה המוסרית והמשפטית.

השאלה המרכזית הייתה לדעת את מספר הילדים מתחת לגיל 15 שנפגעו מירי בודד בראש או בחזה, פציעות המצביעות בבירור על ירי מכוון.

מצב של מתח עז שרר במסדרונות השיחות המתקיימות באתר הנופש בורגנשטוק שבשוויץ בין המשלחות האיראנית והאמריקאית, בעקבות דיווחים על עזיבת המשלחת האיראנית את מקום המפגשים ביום ראשון בערב. צעד מפתיע זה הגיע לאחר הצהרות חריפות שהשמיע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בהן איים לתקוף צבאית את הרפובליקה האסלאמית אם חיזבאללה הלבנוני לא יפסיק את מה שכינה 'התגרות בצרות'.

מקורות תקשורת רשמיים בטהראן דיווחו כי המשלחת עזבה את הבניין בו מתקיימים המשא ומתן לאחר כ-80 דקות של דיונים שתוארו כקשים. המקורות הבהירו כי ההודעה שפרסם טראמפ בפלטפורמה החברתית שלו נחשבה 'פוגענית' ופרובוקטיבית, מה שדחף את המשא ומתן האיראנים לנקוט עמדת מחאה על ידי השעיית נוכחותם באולם הישיבות.

מנגד, עלו דיווחים סותרים לגבי אמיתות הנסיגה המלאה, כאשר מקורות דיפלומטיים ציטטו מתווכים קטארים ופקיסטנים כי המשלחת האיראנית עדיין מעורבת בתהליך המשא ומתן. דיפלומט בכיר אישר כי המתווכים לא קיבלו כל הודעה רשמית על כוונה לעזוב סופית, וציין כי מה שאירע עשוי להיות השעיה זמנית של הישיבות במחאה על הרטוריקה המדרדרת המגיעה מוושינגטון.

נשיא ארה"ב פרסם בפלטפורמת 'טרוט סושיאל' אזהרה חריפה שבה דרש מאיראן לרסן מיד את בעלות בריתה באזור. טראמפ איים במכה צבאית שתעלה בעוצמתה על ההתקפות שביצעה ארה"ב בשבוע שעבר, מה שהצד האיראני ראה כערעור יסודות 'הבנות איסלמבאד' שנחתמו לאחרונה בין הצדדים.

מצידו, יו"ר המג'לס האיראני והמנהל הראשי של המשא ומתן, מוחמד באקר קאליבאף, הגיב לאיומים אלה בקריאה לממשל האמריקאי לנקוט זהירות בהצהרותיו. קאליבאף הדגיש כי הכוחות המזוינים האיראניים נמצאים בכוננות עליונה ומוכנים להגיב לכל הרפתקה צבאית באופן בלתי צפוי, והדגיש כי טהראן היא זו שמחזיקה במושכות היוזמה בשטח.

בנוגע להתנהלות השיחות, הטלוויזיה הממלכתית האיראנית הבהירה כי הישיבה הראשונה לא עסקה בסוגיית הגרעין השנויה במחלוקת, אלא התמקדה בעיקר במנגנוני יישום מזכר ההבנות. הדיונים כללו גם את המצב הנפיץ בלבנון ואת הצורך בהפסקת המלחמה בכל החזיתות כתנאי בסיסי למעבר לשלבים מתקדמים של ההסכם הסופי.

למרות האווירה הטעונה, סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, הביע אופטימיות זהירה לגבי האפשרות לפתוח דף חדש ביחסים הבילטרליים. ואנס, המלווה בצוות בכיר הכולל את ג'ארד קושנר, תיאר את הפגישה כהיסטורית, ותהה אם שני הצדדים יצליחו לחולל שינוי מתמשך במזרח התיכון או שיחזרו לעימותי העבר.

בדוחא, ראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן, בירך על השלמת השיחות בשוויץ, והדגיש את ציפיית ארצו לבנות על צעדים אלה כדי להגיע להסכם מקיף. קטאר, יחד עם פקיסטן, ממלאת תפקיד מרכזי בקירוב עמדות בין טהראן לוושינגטון כדי לסיים את המלחמה ולטפל במחלוקות התלויות ועומדות מזה עשורים.

משא ומתן זה מבוסס על 'מזכר הבנות איסלמבאד' שנכנס לתוקף ב-18 ביוני הנוכחי לאחר חתימה אלקטרונית של הנשיאים פזשקיאן וטראמפ. ההבנות כוללות 14 סעיפים שמטרתם להפסיק את הפעולות הצבאיות, לפתוח מחדש את מצר הורמוז, ולהסיר את המצור הימי האמריקאי שהוטל על נמלי איראן.

אולם, דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאעי, הדגיש כי יישום הסעיף הראשון הנוגע להפסקת המלחמה בכל החזיתות, כולל לבנון, הוא המפתח האמיתי להתקדמות. בקאעי ציין כי ללא ערבויות ברורות להפסקת ההתקפות, לא יהיה ניתן להיכנס לפרטי ההסכם הסופי שאליו שואפים הצדדים הבינלאומיים.

בנוגע לסוגיית הגרעין, נשיא איראן, מסעוד פזשקיאן, הדגיש כי ארצו לא תוותר על זכותה הריבונית להעשיר אורניום למטרות שלום. פזשקיאן הביע את נכונות טהראן להציג ערבויות כתובות המאשרות כי אינה שואפת להחזיק בפצצה גרעינית, בתנאי שזה יתבצע תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ובמסגרת שתשמור על זכויות איראן.

מצד שני, הצד הישראלי עוקב אחר שיחות אלה בזהירות רבה, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו חזר על התחייבויותיו למנוע מאיראן להחזיק בנשק גרעיני בשום אופן. נתניהו הדגיש כי ההתפתחויות הפוליטיות הנוכחיות לא ישנו את האסטרטגיה של ישראל שמטרתה לסכל את השאיפות הגרעיניות של איראן, מה שמוסיף מורכבות חדשה לזירת המשא ומתן.

הדיווחים מצביעים על כך שהישיבה הראשונה בבורגנשטוק כללה בקשה איראנית לעזיבת העיתונאים את האולם לפני תחילת הדיונים הרשמיים, מה שמעיד על רגישות הסוגיות הנדונות. השאלה נותרה פתוחה לגבי יכולת המתווכים להכיל את השלכות הצהרותיו האחרונות של טראמפ ולהחזיר את המומנטום למסלול הדיפלומטי שהחל להתנדנד תחת נטל האיומים ההדדיים.

במקרה של המשך השיחות, צפוי שהן יימשכו 60 יום הניתנים להארכה, בהתאם למזכר ההבנות הראשוני. הקהילה הבינלאומית שואפת באמצעות סבבים אלה לנטרל את הפתיל של התפוצצות אזורית רחבה, במיוחד לאחר סגירת מצר הורמוז והסלמת הפעולות הצבאיות בלבנון המאיימות על יציבות אספקת האנרגיה העולמית.

איראן חייבת להפסיק מיד את שליחיה בלבנון מלהתגרות בצרות, ואם לא תעשה זאת, נכה בה בעוצמה רבה יותר ממה שעשינו בשבוע שעבר.

המתחים בשטח בעיר הנמל עדן התגברו זו היום השלישי ברציפות, כאשר גל המחאות העממיות הזועמות התרחב וכלל שכונות חדשות. מקורות מקומיים דיווחו כי המפגינים יצאו לגנות את הקריסה המהירה בשירותים הבסיסיים, ובראשם מגזר החשמל, בנוסף להידרדרות בתנאים הכלכליים והמחייתיים המטרידים את תושבי העיר.

בשעות המאוחרות של יום שלישי חלה התפתחות דרמטית, כאשר עשרות מפגינים ניסו להגיע לשער החיצוני של ארמון מעאשיק הנשיאותי, המאכלס את מטה הממשלה. עדי ראייה אישרו כי כוחות האבטחה שהופקדו על הגנת הארמון ירו אש חיה בצפיפות כדי לפזר את ההמונים, מה שהביא למותו של אחד המפגינים, אירוע שהחמיר את מצב התסיסה העממית ברחובות עדן.

האזורים העתיקים בעדן, ובמיוחד קריטר ואל-מעלא, הפכו לזירות עימות ומחאה, כאשר צעירים זועמים שרפו צמיגים וחסמו כבישים ראשיים. מהלכים אלו מגיעים במסגרת מה שהפעילים כינו 'מהפכת אל-פרשאן', בהתייחס לשביתות השבת הפתוחות שהחלו ביום שני בערב בדרישה לפתרונות שורשיים למשברים המתמשכים הפוקדים את העיר.

סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות תיעדו פשיטות ומעצרים שבוצעו על ידי גורמי ביטחון נגד מספר אזרחים שהשתתפו בהפגנות. התמונות הראו את העצורים נלקחים על גבי כלי רכב צבאיים ליעדים לא ידועים, ללא כל הסברים רשמיים מהרשויות המקומיות לגבי מספר העצורים או ההאשמות המיוחסות להם עד כה.

מצדה, הוועדה הביטחונית במחוז עדן פרסמה הודעה בה הזהירה מפני הידרדרות לכאוס או פגיעה ברכוש ציבורי ופרטי תחת מעטה המחאות. הוועדה הדגישה בהודעתה שפורסמה היום, יום רביעי, כי היא תומכת בזכות האזרחים להביע את דעתם בדרכי שלום ולדרוש את זכויותיהם הלגיטימיות, אך הדגישה את הצורך לשמור על השקט הציבורי ולא לשבש את ענייני האנשים.

הרשויות הביטחוניות ציינו כי קיימים חששות מניצול תנועות עממיות אלו על ידי גורמים פוליטיים לביצוע אג'נדות פרטיות שאינן משרתות את שאיפות התושבים. המקורות אישרו כי כוחות הביטחון לא יתפשרו עם כל ניסיון לשבש את התנועה או לפגוע במוסדות המדינה הריבוניים, והזהירו מפני יציאת ההפגנות ממסלולן השקט המובטח בחוק.

עדן חווה מצב של שיתוק חלקי בחלק מהמתקנים כתוצאה מהמשך המחאות, על רקע שתיקה ממשלתית כלפי הדרישות הקשורות לשיפור תנאי המחיה ואספקת חשמל. משקיפים סבורים כי נפילת קורבן במחאות אלו עלולה להוביל להסלמה נוספת בימים הקרובים, אלא אם כן הגורמים הרלוונטיים יתערבו בצעדי חירום שיקלו את נטל המשבר המחייתי.

הוועדה הביטחונית הזהירה מפני ניסיונות לנצל את המחאות לשרת אג'נדות פוליטיות או אינטרסים פרטיים שאינם קשורים לדרישות העממיות.

משרד הפנים הקטארי דיווח היום, יום ראשון, על פיצוץ במתקן תעשייתי באזור ראס לאפאן שבצפון המדינה, וציין כי האירוע גרם לפציעתם של 54 בני אדם בדרגות שונות. הרשויות הבהירו כי הפיצוץ נגרם כתוצאה מתקלה טכנית שאירעה במהלך העבודה, ובמקביל הדגישו כי לא זוהו דליפות כימיות או גזיות שעלולות לסכן את בטיחות הציבור או העובדים באזורים הסמוכים.

בהקשר קשור, קבוצת החיפוש וההצלה הבינלאומית של קטאר, המסונפת לכוח הביטחון הפנימי (לחויה), פתחה במבצעים נרחבים בשיתוף עם צוותי ההגנה האזרחית לחיפוש אחר 18 בני אדם שנעלמו בעקבות הפיצוץ. צוותי השטח פועלים לסרוק את האתר הפגוע ולהסיר הריסות בניסיון לאתר את הנעדרים, על רקע כוננות ביטחונית ורפואית מלאה לטיפול בהשלכות האירוע התפעולי שזעזע את אזור התעשייה.

מצדה, חברת 'קטאר אנרג'י' פרסמה הודעה הבהרה שבה אישרה את התרחשות האירוע במהלך תחילת הפעילות התפעולית בעיר ראס לאפאן, ובמיוחד במפעל 'ברזאן' הנחשב למתקן חיוני לאספקת צרכי הגז המקומיים. החברה ציינה כי הפיצוץ הוביל לפרוץ שריפה באתר, אך צוותי התגובה לשעת חירום הצליחו להתערב במהירות ולהכיל את האש ולשלוט בה באופן מלא ולמנוע את התפשטותה למתקנים סמוכים.

הרשויות המוסמכות במדינת קטאר ממשיכות בחקירותיהן כדי לקבוע את הסיבות המדויקות לתקלה הטכנית שהובילה לאסון התעשייתי הזה, בעוד האזור נתון תחת אמצעי אבטחה מחמירים כדי להקל על משימות צוותי ההצלה. מפעל ברזאן נחשב לאחד מעמודי התווך בתשתית האנרגיה בקטאר, כאשר המאמצים מתמקדים כעת בהבטחת בטיחות האתר והערכת הנזקים החומריים שנגרמו כתוצאה מהפיצוץ במקביל להמשך פעולות החיפוש אחר העובדים הנעדרים.

פיצוץ פנימי אירע באחד המפעלים באזור התעשייה ראס לאפאן כתוצאה מתקלה טכנית, והצוותים המומחים מטפלים באירוע.

כפר הנביא שמואל, הממוקם צפונית-מערבית לעיר ירושלים הכבושה, מנהל מאבק קיומי מר שחורג מגבולות האדמה ומגיע לעומק הזהות הפלסטינית. לאחר שהכפר היה חוליה אסטרטגית המקשרת בין ירושלים לרמאללה, הפכו אותו צעדי הכיבוש למובלעת מבודדת המאוכלסת על ידי כ-400 פלסטינים החיים תחת מצור הדוק ומגבלות צבאיות חונקות.

בפרק האחרון של התקפה זו, הוציאו רשויות הכיבוש החלטה להפקיע כ-110 דונם מאדמות הכפר והעיירה הסמוכה בית איכסא, תוך התמקדות ישירה בסביבת מסגד הנביא שמואל ההיסטורי. הפקעות אלו כוללות אדמות ווקף ומקומות קדושים היסטוריים, מה שמעלה חששות רציניים משינוי הנוף הגיאוגרפי והדמוגרפי של האזור בתירוץ של פיתוח תיירותי.

מקורות מקומיים דיווחו כי הכיבוש שואף באמצעות צעד זה להדק את השליטה על המסגד, שקומתו התחתונה הוסבה בעבר לבית כנסת יהודי. מהלכים אלו מגיעים בהקשר של מדיניות שיטתית להשתלטות על אתרים ארכיאולוגיים פלסטיניים, והחלפת הנרטיב ההיסטורי האסלאמי בנרטיב התיישבותי הכופה מציאות חדשה בכוח הנשק.

מצדו, הזהיר ועד הכפר הנביא שמואל כי הכיבוש העניק לתושבים זמן קצר להתנגד להחלטות ההפקעה בפני בתי המשפט הישראליים, הליכים הנחשבים פורמליים בהיעדר צדק. הוועד הבהיר כי התוכנית נועדה להפוך את האזור למתקן תיירותי שיכלול בתי מלון ומסעדות המשרתים את המתנחלים, ובכך להנציח את היהוד הקבוע של הסביבה.

שורשי הסבל בכפר חוזרים לשנת 1971, אז עברו התושבים עקירה כפויה מסביבת המסגד לצד המזרחי, ולאחר מכן החלה סדרה של הגבלות. שטח אדמות הכפר הצטמצם מ-4500 דונם לכ-2261 דונם בלבד כתוצאה מההתפשטות ההתיישבותית ובניית גדר ההפרדה הגזענית שקרעה את האזור.

בשטח, תושבי הנביא שמואל חיים במה שדומה ל'כלא פתוח', שכן הם אינם יכולים להיכנס או לצאת אלא דרך מחסום 'הכיס' הצבאי. רשויות הכיבוש כופות על התושבים להחזיק כרטיסים מגנטיים מיוחדים המסווגים אותם כ'תושבים חדשים', ותנועתם היומיומית כפופה למצב רוחם של החיילים המוצבים בכניסות היחידות לכפר.

אזרחים מהכפר אישרו כי המגבלות הצבאיות פגעו בפרטי החיים הפשוטים ביותר, כולל איסור על קבלת קרובי משפחה מדרגה ראשונה או הכנסת מכשירי חשמל ורהיטים ללא תיאום ביטחוני מוקדם. מצור זה הוביל לבידוד חברתי וכלכלי של הכפר, והפך את חיי המשפחות העמידות לסדרה של אתגרים יומיומיים קשים.

בהקשר קשור, עבודות חפירה קודמות שבוצעו על ידי רשויות הכיבוש עצמן חשפו קיומם של שרידים מתקופות אסלאמיות וצלבניות, מבלי למצוא כל הוכחה התומכת בטענות ההיסטוריות הישראליות. למרות זאת, מוסדות הכיבוש ממשיכים לזייף עובדות היסטוריות כדי להצדיק את השליטה על האתר והפיכתו ל'גן לאומי' השייך לעיריית הכיבוש.

משקיפים רואים כי אישור הכנסת הישראלית של פרויקט 'רשות המורשת ביהודה ושומרון' מהווה אור ירוק להאצת תהליכי הסיפוח הזוחל בגדה המערבית. מגמה משפטית חדשה זו מעניקה למוסדות האזרחיים ההתיישבותיים סמכויות נרחבות לניהול אתרים ארכיאולוגיים פלסטיניים הרחק מהמסגרות הצבאיות המסורתיות, ובכך מקלה על כפיית הריבונות הישראלית.

כפר הנביא שמואל רוכש חשיבות אסטרטגית עליונה בהיותו מהווה 'צומת קישור' גיאוגרפי, והשליטה עליו נחשבת לחלק מהותי מפרויקט 'ירושלים רבתי'. פרויקט זה נועד לקשר את הגושים ההתיישבותיים הגדולים המקיפים את ירושלים, כמו 'גבעת זאב' ו'מעלה אדומים', כדי ליצור רצף גיאוגרפי התיישבותי הקורע את הרצף הפלסטיני.

מקורות זכויות אדם ציינו כי מה שקורה בנביא שמואל אינו מבודד ממה שקורה באתרים אחרים כמו סבסטיה ומערת המכפלה, שם 'חוקי העתיקות' משמשים ככלי פוליטי מובהק. מדיניות זו נחשבת למבחנים בשטח לכפיית מציאות דומה בעתיד על מסגד אל-אקצא המבורך בלב ירושלים הכבושה.

החקלאים בכפר מתמודדים עם קשיים רבים בניצול אדמותיהם הנותרות, שכן הם נמנעים מהקמת כל גדר או מתקן חקלאי להגנת יבוליהם. צמצום כלכלי זה נועד בראש ובראשונה לדחוף את התושבים לעזוב את אדמותיהם מרצון לאחר שחייהם בכבוד הפכו לבלתי אפשריים תחת צעדי 'המנהל האזרחי' השרירותיים.

הפיכת המסגד לבית כנסת ובידוד התושבים מאחורי גדרות ומחסומים משקפים את הפן המכוער ביותר של מדיניות האפרטהייד שמפעילות רשויות הכיבוש בירושלים. למרות כל הלחצים הללו, תושבי הנביא שמואל נאחזים בקיומם, ורואים בעמידתם בבתיהם את קו ההגנה האחרון על זהות המקום והיסטוריונו העתיק.

לסיכום, תיק הנביא שמואל נותר עדות לניסיונות למחוק את הזיכרון הפלסטיני ולזייף את הגיאוגרפיה, בתוך שתיקה בינלאומית כלפי הפרת האמנות המגנות אתרי מורשת. הכפר ממשיך להתנגד לתוכניות 'הסיפוח השקט' שמנהיגה ממשלת הימין הקיצוני, במטרה לשמר את מה שנותר מהמרחב הפלסטיני בסביבת העיר הקדושה.

הכיבוש משתמש בחוקי המורשת והעתיקות ככלים לשליטה על אתרים פלסטיניים והגדרה מחדש של זהותם בהתאם לנרטיב הישראלי.

לשכת ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, חשפה כי ביום שישי התקיימה שיחת טלפון חשובה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהתמקדה בסיכויי שיתוף הפעולה העתידי. השיחה הובילה להסכמה בין שני הצדדים לקיים פגישה דו-צדדית בארצות הברית בקרוב, כדי לדון בסוגיות אזוריות מורכבות.

מהלכים דיפלומטיים אלה מגיעים לאחר תקופה של פעילות צבאית משותפת שהחלה ב-28 בפברואר האחרון נגד מטרות איראניות. למרות ברית שדה זו, דיווחים הצביעו על קיומם של חילוקי דעות בין וושינגטון לתל אביב בנוגע לסעיפי מזכר ההבנות המוצע עם טהראן לסיום הסכסוך.

במהלך השיחה, נתניהו הדגיש את התפקיד המרכזי שארה"ב ממלאת כערבה לחירויות ברחבי העולם, והביע את הערכתה העמוקה של ישראל לקשרים האסטרטגיים החזקים המאחדים את שתי המדינות. פגישה צפויה זו נתפסת כצעד לתיקון כל סדקים בתיאום המשותף בנוגע לתיק האיראני.

מצדה, הממשל האמריקאי ממשיך להתמקד בנתיב המשא ומתן כאופציה אסטרטגית להכיל את המתיחות הגוברת באזור. וושינגטון שואפת באמצעות ערוצים אלה להגיע לנוסחה בת קיימא שתבטיח את יציבות השווקים העולמיים ותמנע הידרדרות לעימות כולל ופתוח.

בהקשר קשור, מקורות יודעי דבר דיווחו כי הנשיא טראמפ הדגיש שוב ושוב בימים האחרונים שמדיניותו אינה מכוונת לשינוי המשטר השולט בטהראן. הוא הבהיר כי העדיפות העליונה טמונה בפירוק תוכנית הגרעין האיראנית ובהבטחה שטהראן לא תחזיק בנשק להשמדה המונית המאיים על הביטחון האזורי.

סוגיית מצר הורמוז בולטת כאחד התיקים המורכבים ביותר שנותרו תלויים ועומדים, כאשר וושינגטון מתעקשת להבטיח את חופש השיט הבינלאומי במעבר חיוני זה. לעומת זאת, טהראן ממשיכה לאיים בשימוש במצר ככלי לחץ אסטרטגי כדי להתמודד עם הסנקציות הכלכליות וההגבלות שהוטלו עליה.

הנשיא האמריקאי ציין כי הצד האיראני הראה היענות לחלק מהדרישות שהעלתה וושינגטון, מה שנחשב לאות חיובי להרגעת השווקים הפיננסיים. עם זאת, חילוקי הדעות עדיין שולטים בנוגע לפרטים הטכניים וללוח הזמנים ליישום ההתחייבויות ההדדיות בין שני הצדדים.

טראמפ רוצה לתת לדיפלומטיה הזדמנות נוספת על ידי הארכת תקופת 60 הימים של הפסקת האש הנוכחית. גישה זו נובעת מהאמונה של הבית הלבן שפתרונות פוליטיים הם הדרך היחידה להבטיח את המשך זרימת הנפט דרך מצר הורמוז הרחק מאפשרויות צבאיות יקרות.

במישור הצבאי, הנשיא האמריקאי אישר כי איראן עדיין מחזיקה ביכולות טילים, אך הזהיר כי הכוחות האמריקאים מסוגלים לנטרל איומים אלה בדיוק רב. הוא תיאר את התקיפות האוויריות שבוצעו על ידי ארה"ב לאחרונה כקשות מאוד והשיגו את יעדיהן ההרתעתיים.

מבחינה פנימית, טראמפ מתמודד עם לחצים גוברים מצד חברי קונגרס משתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית, בנוגע לתיק הכספים האיראניים המוקפאים. המחוקקים דוחים כל צעד לשחרור נכסים אלה אלא אם כן טהראן תספק ערבויות משפטיות וקבועות הנוגעות לבטיחות השיט הבינלאומי ולהפסקת איום על האינטרסים האמריקאים.

ארצות הברית היא ערבה לחופש העולמי, וישראל מעריכה מאוד את היחסים ההדוקים בין שתי המדינות.

צה"ל פרסם היום, יום חמישי, מסמכים ורישומי פעולות סודיים, במקביל לציון עשרים שנה למבצע שבוייתו של החייל גלעד שליט על ידי ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה בשנת 2006. רישומים אלה חושפים פרטים מדויקים על הכישלון המודיעיני והשטחי שליווה את ההתקפה, וכיצד המערכת הצבאית כשלה באיתור החייל במשך שנים ארוכות.

מקורות תקשורת עבריים ציטטו קטעים מרישומי האוגדה הדרומית, שתארו את היום שבו בוצעה הפעולה כהתגלמות של מצב הבלבול וחוסר האונים שאפף את צבא הכיבוש. המסמכים הבהירו כי ההתנגדות הפלסטינית הצליחה לבצע התקפה מורכבת ומתואמת שהפתיעה את הכוחות שהוצבו ליד הגבול, מה שהוביל לקריסה מהירה של מערכת ההגנה המקומית.

האירוע החל בחדירת קבוצה של לוחמי חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם דרך מנהרת תקיפה אסטרטגית שנחפרה מתחת לגבול באורך 300 מטרים. על פי הארכיון שפורסם, המתנגדים תקפו בו זמנית טנק, עמדת שמירה ונגמ"ש באזור הסמוך למעבר כרם שלום הצבאי.

ההתקפה הפתאומית הביאה למותם של קצין בדרגת סגן וחייל נוסף, בנוסף לפציעתם של ארבעה חיילים בדרגות שונות, בעוד שהקבוצה התוקפת הצליחה למשוך את החייל גלעד שליט לתוך רצועת עזה. הרישומים מראים כי מרכז הפיקוד קיבל את הדיווח הראשון על ירי פצצות מרגמה וירי נשק קל בשעה 05:13 בבוקר.

דקות ספורות לאחר הדיווח הראשון, ובדיוק בשעה 05:19, זרמו דיווחים שתוארו על ידי המקורות כ'מדאיגים' על נוכחות חיילים ליד גדר ההפרדה ועל פגיעות מאושרות. מידע סותר המשיך לזרום למפקדת הפיקוד על טנקים שנפגעו מירי ישיר ועל חדירת חמושים לאתרים צבאיים, בתוך מצב של כאוס בניהול המצב.

הרישומים מצביעים על כך שהערכה ראשונית של הנזקים החלה להופיע לאחר פינוי הטנקים מאזור העימות, כאשר בתחילה נרשם מותו של חייל אחד מבלי להבין את מלוא היקף האסון. עם חלוף יותר משעה מתחילת המבצע, החלה הדאגה להתגבר במסדרונות הפיקוד הצבאי עם התגברות הסימנים לאובדן קשר עם אחד מאנשי צוות הטנק.

בשעה 06:34 בבוקר, הופיעה לראשונה ברישומים הרשמיים המילה 'נעדר' לצד רשימת ההרוגים והפצועים, ובהמשך אושר כי החייל הנעדר הוא גלעד שליט. שש דקות בלבד לאחר רישום זה, נכתבה הביטוי 'חייל נעדר מהטנק', מה שהצריך תנועה דחופה מצד הפיקוד העליון בניסיון לתקן את המצב המידרדר בשטח.

המסמכים חשפו כי צה"ל הפעיל את פרוטוקול 'חניבעל' השנוי במחלוקת בשעה 06:44 בבוקר, נוהל המאפשר שימוש בכוח מופרז כדי למנוע שבי חיילים גם אם הדבר מסכן את חייהם. עם זאת, התברר כי הפעלה זו הגיעה מאוחר מדי, שכן המתנגדים כבר חצו את גדר הגבול בחזרה לעזה עם שליט יותר משעה קודם לכן.

מקורות עבריים הודו כי להפעלת פרוטוקול חניבעל לא הייתה כל תועלת מעשית באותה עת, לאור הצלחת הקבוצה המבצעת לסגת ולהבטיח את החייל השבוי בתוך הרצועה. עד השעה 06:48, פיקוד הצבא הבין כי פעולת החטיפה הפכה לעובדה מוגמרת, והחלו פעולות סריקה נרחבות בניסיון נואש לאתר את עקבות החוטפים.

במהלך שעות החיפוש הראשונות, מצאו כוחות הכיבוש אפוד הסוואה וקסדה השייכים לשליט מושלכים ליד גדר ההפרדה, מה שחיזק את ההשערה בדבר הצלחת פעולת השבי. בשעה שמונה בבוקר, שלוש שעות לאחר ההתקפה, נרשם שמו של החייל רשמית ברישומים הצבאיים כחייל חטוף, ובכך החל אחד ממשברי השבי הארוכים ביותר בתולדות הכיבוש.

כוחות הצלה נוספים הגיעו לאזור בשעה תשע בבוקר, והצליחו לאתר עקבות רגליים של המתנגדים והחייל החטוף כשהם פונים לעומק רצועת עזה. מאוחר יותר בצהריים, קצין סיור מצא את מדיו הצבאיים של שליט ועליהם עקבות דם ורסיסים, מה שגרם למודיעין להאמין אז שהוא עדיין בחיים למרות פציעתו.

הרישומים משקפים מצב של בלבול מודיעיני, כאשר הפיקוד הציג תרחישים מרובים שכללו אפשרות של היפרדות החוטפים זה מזה או העברת החייל למצרים דרך המנהרות. הערכות אלו נדדו בין מציאות לדמיון במשך שנים, בצל כישלון חרוץ להגיע לכל מידע מדויק על מקום החזקתו של שליט, שנשאר שבוי במשך חמש שנים.

פרשת שליט הסתיימה בשנת 2011 עם חתימת עסקת חילופין גדולה, שבמסגרתה שחררה ההתנגדות אותו בתמורה לשחרור 1027 אסירים ואסירות מבתי הכלא של הכיבוש. חשיפות אלו היום באות לאשר את היקף הכישלון שפקד את המערכת הביטחונית הישראלית מול תכנון ההתנגדות ויכולתה לשמור על השבויים למרות הטכנולוגיה והפיקוח ההדוק.

המשפט 'חייל נעדר מהטנק' הופיע ברישומים שעה לאחר הפעולה, ולאחר מכן הופעל פרוטוקול חניבעל שכבר לא הייתה לו כל תועלת מעשית.

תחקיר עיתונאי עדכני חשף הסלמה בקצב ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, כאשר ממשלת הכיבוש החלה בבניית 103 מאחזים חדשים תחת הכינוי 'חוקיים'. מהלך שיטתי זה נועד לכפות עובדות גיאוגרפיות ודמוגרפיות שיהיה קשה לשנותן בעתיד, ובכך למעשה לחסל כל סיכוי ליישום פתרון שתי המדינות.

מקורות תקשורת ציינו כי הכיבוש מקדם תוכנית אסטרטגית לייהוד הגדה באמצעות פיזור התנחלויות באתרים חיוניים ורגישים. מומחים סבורים כי התפשטות התנחלויות זו תוכננה להיות מכשול קבוע בפני כל הסדר מדיני אפשרי, כך שיהיה קשה לכל ממשלה עתידית לסגת משינויים רדיקליים אלה בשטח.

מהלכים אלה הם תרגום ממשי להצהרות של שרים קיצוניים בממשלה, ובראשם בצלאל סמוטריץ', שאישר כי המדינה הפלסטינית נמחקת מהמציאות באמצעות פעולות בשטח. סמוטריץ' ראה בכל יחידת דיור חדשה הנבנית בגדה כיתד נוסף בארון הקבורה של השאיפות הלאומיות הפלסטיניות.

הסכנה של ערעור פתרון שתי המדינות אינה מוגבלת רק למעשי הימין הקיצוני, אלא מתרחבת וכוללת היעדר חזון מדיני חלופי במחנה האופוזיציה בישראל. ממשלות קודמות הסתפקו בניהול הסכסוך והסלמת הפעולות הצבאיות בגדה המערבית, ובכך סיפקו כיסוי להמשך ההתפשטות ההתנחלותית בשתיקה.

'חוות המרעה' בולטות ככלי אסטרטגי חדש לעיצוב מחדש של הגיאופוליטיקה בגדה המערבית, כאשר הן הפכו מיוזמות פרטיות למדיניות ממשלתית נתמכת. חוות אלה מקבלות תמיכה כספית, משפטית וביטחונית נרחבת, כחלק מחזון הכיבוש לביטחון תזונתי ארוך טווח עד שנת 2050.

מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, פיתחה תנועת ההתנחלויות את מודל המאחזים והחוות כדי לעקוף לחצים בינלאומיים וירידה בבנייה הרשמית. קריאתו של אריאל שרון בשנת 1999 להשתלט על הגבעות היוותה נקודת מפנה מכרעת, כאשר המדינה סיפקה תמיכה לוגיסטית למתנחלים כדי לשלוט על הגבהים האסטרטגיים.

חוות 'גבעת עולם' שהוקמה בשנת 1996 נחשבת למודל הראשון שעל בסיסו התפשטו חוות ההתנחלויות באזורים שונים בגדה. חוות אלה הפכו לחממה למה שמכונה 'נוער הגבעות', קבוצות המבצעות תקיפות שיטתיות נגד פלסטינים כדי לגרשם מאדמותיהם.

הנתונים מצביעים על כך שחוות אלה צברו חשיבות כפולה לאחר שנת 2009, כחלק מתוכנית נגד פרויקטי בנייה ומוסדות פלסטיניים. המתנחלים שואפים באמצעותן למנוע כל התרחבות עירונית פלסטינית באזורים הפתוחים, ולבסס שליטה ישראלית מלאה על משאבי הטבע.

באזור בקעת הירדן, הואצה התפשטות המאחזים בסמוך לאזורי אימונים צבאיים ושמורות טבע מאז שנת 2016. מספר חוות אלה הגיע לכ-130 חוות השולטות כיום על למעלה מ-780 אלף דונם, שהם כמחצית משטח מה שהכיבוש מסווג כשטחי מדינה.

בהתפתחות מסוכנת, המנהל האזרחי של הכיבוש הקצה כ-16 אלף דונם נוספים לחוות אלה בפברואר 2025. ישויות התנחלותיות אלה ממלאות תפקיד מרכזי בהפחדת קהילות בדואיות פלסטיניות ובאילוצן לעזוב בכפייה את שטחי המרעה ההיסטוריים שלהן באמצעות אלימות ואיומים מתמשכים.

הדיווחים חושפים את שילובן ההדרגתי של חוות אלה במערכת הכלכלית והחקלאית של הכיבוש, כאשר הן הפכו לפרויקטים השקעתיים המבוססים על טכנולוגיות מתקדמות. שרים קיצוניים, כמו אבי דיכטר, מפקחים על מתן כיסוי רשמי לפרויקטים אלה, ומדגישים כי המדיניות החקלאית אינה מכירה עוד בגבולות הקו הירוק.

במהלך ביקורים בשטח בהתנחלויות, הצהירו גורמים בממשלת הכיבוש כי התמיכה הממשלתית מתרחבת מהים עד הנהר ללא הבחנה. מגמה זו משקפת רצון אמיתי למחוק את ההבדלים המשפטיים בין השטחים הכבושים בשנת 1948 לאלה שנכבשו בשנת 1967, כהכנה לסיפוח בפועל של הגדה המערבית.

מצד שני, חוקרים ומפקדים לשעבר בצבא הכיבוש מזהירים כי מדיניות זו מובילה את ישראל למציאות של 'מדינה אחת' לא דמוקרטית. אלה סבורים כי חיסול פתרון שתי המדינות יחזיר את הסכסוך לנקודת ההתחלה שלו בשנת 1948, ובכך יאיים על הזהות שישראל שואפת לשמר בפני העולם.

משקיפים מדגישים כי המשך ההתנחלויות יהפוך את ישראל בסופו של דבר למשטר אפרטהייד שבו מיעוט שולט על רוב אוכלוסייה. מנהיגים לשעבר הזהירו כי מציאות זו לא תעמוד בפני הלחצים הבינלאומיים הגוברים, ועלולה להסתיים בשינויים דמוגרפיים ומדיניים שאינם משרתים את הפרויקט הציוני בטווח הארוך.

כל התנחלות, כל שכונה וכל יחידת דיור היא מסמר נוסף בארון הקבורה של רעיון המדינה הפלסטינית.

מקורות ביטחוניים רשמיים בעיראק הודיעו על תקרית נפילת מזל"ט קטן ליד ביתו של יו"ר הפרלמנט העיראקי, היבת אל-חלבוסי, במחוז אל-כרמה שבמחוז אנבאר במערב המדינה. המקורות הבהירו כי התקרית לא גרמה לנפגעים בנפש או לנזק חומרי משמעותי, אך היא עוררה מצב של כוננות ביטחונית ופוליטית באזור.

התא הביטחוני לתקשורת פרסם הודעה שבה ציטט את פיקוד המבצעים המשותפים על פרטי האירוע, וציין כי המטוס נפל בשעה ארבע אחר הצהריים ביום שבת במרחק מהבית. ההודעה אישרה כי הנפילה התרחשה על גדת אחד מערוצי המים, מה שהוביל לפריצת שריפה מוגבלת בצמחייה שמסביב למקום לפני שהושגה עליה שליטה.

חקירות ראשוניות ומאמץ מודיעיני טכני הראו כי המזל"ט היה מסוג קטן מאוד ולא צויד בחומרי נפץ כלשהם. הדו"ח הטכני ציין כי דגם זה של מטוסים מאופיין בטווח טיסה מוגבל שאינו עולה על 750 מטרים, וכי הוא מושפע ונשרף בקלות כתוצאה מטמפרטורות גבוהות באזור.

גורמי הביטחון והמודיעין, בסיוע צוותי זיהוי פלילי, החלו בחקירה מיידית של האירוע כדי לקבוע את נסיבותיו ולזהות את נקודת השיגור. אזור אל-כרמה זוכה לחשיבות מיוחדת בהיותו המעוז העיקרי של יו"ר הפרלמנט ומשפחתו, בנוסף להיותו מרכז כובד פוליטי למנהיג מפלגת תקדום, מוחמד אל-חלבוסי.

תגובות פוליטיות גינו את האירוע, כאשר פוליטיקאים תיארו אותו כפגיעה ישירה ביוקרת המדינה ובמוסדותיה החוקתיים. גורמים פרלמנטריים ראו בחזרה של אירועים כאלה ניסיון לערער את היציבות הביטחונית שחווים המחוזות המשוחררים לאחרונה.

סגן יו"ר הפרלמנט הראשון, עדנאן פיהאן אל-דלימי, גינה את מה שתיאר כהתקפה חסרת מצפון על ביתו של יו"ר הפרלמנט, והדגיש כי מעשים אלה מהווים הפרה בוטה של החוק. אל-דלימי קרא לגורמים המוסמכים להעמיד לדין את המעורבים כדי להבטיח את הגנת השלום החברתי ולחזק את ריבונות המדינה.

מצדו, סגן יו"ר הפרלמנט השני, פרהאד אמין אטרושי, גינה את האירוע וראה בו סטייה ברורה מהמסגרות החוקיות והביטחוניות הקיימות. אטרושי דרש לפתוח בחקירה דחופה ושקופה כדי לחשוף את הגורמים העומדים מאחורי הפעלת מטוס זה באזור חיוני ורגיש.

סיעת האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן פרסמה הודעה חריפה, שבה תיארה את האירוע כהתקפת טרור פחדנית המכוונת לסמליות הרשות המחוקקת. הסיעה ציינה כי ניסיונות אלה נועדו לערבב את הקלפים ולעורר סכסוכים בזמן שהכוחות הלאומיים שואפים לחזק את הדיאלוג והיציבות.

הסיעה הדגישה בהודעתה כי פגיעה בנציגי העם היא פגיעה ישירה בביטחון עיראק וריבונותה, ודרשה מגורמי המודיעין לרדוף אחר העבריינים. היא גם קראה לכל הכוחות הפוליטיים לעמוד מאוחדים מול האתגרים החבלניים המכוונים להישגים הביטחוניים.

מזכ"ל תנועת בבל, ריאן אל-כלדאני, הביע את סולידריותו עם יו"ר הפרלמנט, והדגיש את אמונו המלא ביכולתם של גורמי הביטחון לחשוף את נסיבות האירוע. אל-כלדאני הוסיף כי ביטחון ויציבות עיראק הם קו אדום שלא ניתן לאפשר לפגוע בו בשום תירוץ.

בהקשר קשור, חברת הפרלמנט עאליה נסיף ראתה בפגיעה בדמות המכהנת בתפקיד ריבוני תקדים מסוכן הדורש עמדה לאומית מאוחדת. נסיף הבהירה כי לא ניתן להפריד את האירוע מניסיונות להחליש את יוקרת החוק ולזרוע כאוס במפרקי המדינה השונים.

נסיף דרשה בהצהרה שלה לקיים חקירה שקופה שתחשוף את התוצאות לציבור, והזהירה מפני הסכנה שבהתעלמות מהפרות כאלה. היא הדגישה את הצורך לאחד עמדות פוליטיות כדי להתמודד עם כל ניסיונות לערער את היציבות הפוליטית והביטחונית במדינה.

משקיפים רואים כי האירוע מציב את גורמי הביטחון במחוז אנבאר בפני מבחן חדש לחיזוק אמצעי המניעה סביב המטות הריבוניים והפוליטיים. העיניים נשואות כעת לתוצאות החקירה הטכנית שמבצע פיקוד המבצעים המשותפים כדי לזהות את מפעלי המטוס ואת מניעיהם.

לסיכום, שוררת דריכות בחוגים הפוליטיים העיראקיים בציפייה לגרסה הסופית של גורמי המודיעין לגבי מקור המזל"ט. המקורות מאשרים כי אמצעי הביטחון הוגברו בסביבת מחוז אל-כרמה כדי להבטיח אי-חזרה של אירועים כאלה המעוררים דאגה ציבורית ופוליטית.

נפילת מזל"ט ליד ביתו של יו"ר הפרלמנט מהווה מעשה פסול ומגונה הפוגע בביטחון, ביציבות ובשלטון החוק.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, חשף פרטים על מבצעים צבאיים וביטחוניים שביצע צבא ארה"ב באזור מצר הורמוז במהלך החודשיים האחרונים, תוך שהוא מדגיש כי הכוחות האמריקאים הצליחו להוציא עשרות ספינות מנתיב המים החיוני מבלי שההגנות האיראניות יוכלו לזהות אותן. טראמפ הבהיר כי הצלחה מבצעית זו הושגה כתוצאה מהשמדה מוחלטת של המכ"מים האיראניים, מה שהותיר את הכוחות האיראניים בלתי מסוגלים לראות או לעקוב אחר תנועות ימיות באזור.

בשיחה עם כלי תקשורת בינלאומיים, טראמפ הציג נתונים מדויקים על מבצעים אלה, וציין כי באחד הלילות בשבוע שעבר הוצאו 25 ספינות, ואחריו לילה נוסף שבו נסוגו 22 ספינות, ולאחר מכן 19 ספינות בלילה מאוחר יותר. הנשיא האמריקאי הדגיש כי תנועות חוזרות ונשנות אלו בוצעו באופן לילי וקבוע, מה שמשקף את השליטה המבצעית המלאה של ארצות הברית על השיט באזור אסטרטגי זה.

טראמפ הדגיש כי הלחצים הצבאיים והמצור הימי ההדוק היו הכוח המניע העיקרי שדחף את ההנהגה האיראנית לשבת לשולחן המשא ומתן באופן חסר תקדים, ותיאר את מזכר ההבנות הצפוי ככזה שעשוי להגיע לרמה של כניעה ללא תנאי. הוא הוסיף כי ניהל משא ומתן מעמדת כוח אמיתית לאחר נטרול והשמדת חלקים חיוניים מהארסנל הצבאי האיראני, וראה באפשרות של הרגעה הכרחית כדי למנוע מיתון כלכלי עולמי שעלול להיגרם ממלחמות ארוכות.

בהקשר לאזהרתו מפני השאיפות הגרעיניות של טהראן, טען הנשיא האמריקאי כי השגת נשק גרעיני על ידי איראן הייתה מהווה איום קיומי מיידי על האזור, בטענה שטהראן הייתה משתמשת בו בשבוע הראשון להחזקתו. הוא סיכם את הצהרותיו בכך שציין כי הקיום הישראלי היה בסכנה מיידית אלמלא ההתערבויות האמריקאיות והמדיניות הנוקשה שנקטה ממשלו כדי לערער את היכולות ההתקפיות האיראניות.

הוצאנו 25 ספינות ממצר הורמוז באחד הלילות בשבוע שעבר, והאיראנים לא ידעו כי השמדנו את המכ"מים שלהם.

שלטונות הכיבוש הישראלי שחררו את הנער הפלסטיני איסמעיל מחליס מהעיירה א-ראם מצפון לירושלים הכבושה, לאחר שבילה כ-20 חודשים מאחורי סורג ובריח. מחליס יצא מכלא עופר בגוף כחוש וסימני תשישות ברורים, כדי לספר פרטים קשים על הסבל שחווים נערים וילדים באגפי הצעירים.

מסע הסבל של איסמעיל החל בחמישה עשר באוקטובר 2024, כאשר כוחות הכיבוש פשטו על בית משפחתו ולקחו אותו למרכזי חקירה. לאחר מכן הועבר הנער, שטרם מלאו לו אז ארבע עשרה, לכלא עופר הממוקם ממערב לעיר רמאללה, כדי להתחיל פרק ארוך של בידוד והתעללות.

מחליס תיאר את התנאים בתוך אגף הצעירים כקשים ביותר, כאשר הנהלת הכלא מקפידה לספק כמויות מזון זעומות ביותר לאסירים הצעירים. הוא הדגיש בעדותו כי הארוחות המוגשות לרוב אינן ראויות למאכל אדם, ומתבססות בעיקר על כמויות קטנות של אורז שלעיתים קרובות מקולקל.

בנוסף לתת-תזונה, חדרי הכלא סובלים מהיעדר כמעט מוחלט של ניקיון כללי, עם חוסר זמינות של מים נקיים המיועדים למקלחת. מקורות דיווחו כי אסירים ילדים נמנעים ממקלחות סדירות, מה שמוביל להחמרת המצב הבריאותי ולהתפשטות מחלות עור בקרב העצורים על רקע הצפיפות.

מאז פרוץ התוקפנות על רצועת עזה, הנהלת בתי הכלא החמירה את צעדיה הדיכויים, כאשר נמנעו מאסירים ילדים לצאת לחצר החיצונית המכונה 'הפורה'. מצור פנימי זה הגביר את הלחצים הפסיכולוגיים והפיזיים על הנערים המבלים את יומם כולו בתוך חדרים סגורים וצפופים.

הנהלת כלא עופר נוקטת בשיטות התעללות יומיומיות, הכוללות לקיחת מזרנים ושמיכות מהאסירים משעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהריים, כדי לאלץ אותם להישאר ללא מנוחה. כמו כן, מתבצעות ספירות יומיות שלוש פעמים בצורה משפילה, כאשר הילדים נאלצים לשבת על ברכיהם או לעמוד מול הקירות במשך שעות ארוכות.

מחליס חשף כי ישנם כ-197 ילדים אסירים באגף שבו היה עצור, המחולקים ל-22 חדרים צרים שאינם מספיקים למספרם. הוא ציין כי קבוצות הגיל בתוך הכלא כוללות ילדים קטנים מאוד ילידי 2011 ו-2012, החשופים לאותה התייחסות קשה שמקבלים המבוגרים.

הנער המשוחרר הדגיש כי מדיניות הכיבוש הנוכחית אינה מבחינה במכות ובאלימות בין ילד לאדם מבוגר, כאשר הפרטיות שניתנה בעבר לאגפי הצעירים נעלמה. הוא הסביר כי פעולות הדיכוי והתקיפה במכות הפכו לשגרה יומיומית שמבצעים הסוהרים כלפי כל העצורים ללא יוצא מן הכלל או התחשבות בחוקים הבינלאומיים.

מצדה, אימו של איסמעיל, אינתיסאר שוואמרה, הביעה את זעזועה מהמצב שבו יצא בנה לאחר שנתיים של היעדרות כפויה. היא אמרה שבנה נכנס לכלא כילד ויצא ממנו כצעיר עמוס דאגות, והדגישה כי חיה חודשים של דאגה מתמדת לגורלו על רקע הפסקת החדשות וההפרות המתמשכות.

משפחת מחליס מקווה שבנם יוכל לשקם את חייו הרגילים ולהשלים את מסלול לימודיו שנקטע עקב המעצר, למרות ההשפעות הפסיכולוגיות העמוקות. עדות זו מגיעה בתקופה שבה סטטיסטיקות של ארגוני אסירים מצביעות על קיומם של כ-9500 אסירים פלסטינים, מתוכם 360 ילדים המתמודדים עם תנאים דומים לאלה שסיפר איסמעיל.

ישנם ילדים ילידי 2011 ו-2012, שהיו קטנים מאוד ולא היו צריכים להיות בכלא, אלא היו צריכים לחיות את ילדותם.

מחקר עדכני שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב שפך אור על השינויים העמוקים שהביאה המלחמה בעזה בסביבה הבינלאומית. מסמך זה משקף חשש גובר בקרב מקבלי ההחלטות בישראל מהידרדרות חדה בתדמית המדינה בעולם, מה שמסווג כעת כאיום ישיר על הביטחון הלאומי הדורש התגייסות מוסדית מקיפה.

המחקר, שהוכן על ידי החוקרים עקיבא טור ואופיר דיין, ונשא כותרת מפורשת המקשרת בין הידרדרות התדמית לפגיעה בביטחון, אינו מגיע מגורם חולף. הוא מגיע מאחד ממרכזי החשיבה הבולטים המעצבים את קווי המדיניות הישראלית, מה שמעניק להמלצותיו משקל אסטרטגי החורג מניתוח תקשורתי מסורתי בלבד.

החומר האנליטי חושף פרדוקס מהותי העומד בפני הכיבוש; בעוד שהממסד הצבאי טוען להישגים בשטח מאז השבעה באוקטובר, החוקרים סבורים כי תוצאות אלו לא תורגמו לרווחים מדיניים. נהפוך הוא, ישראל איבדה במהירות את הקרב על הלגיטימציה ועל דעת הקהל העולמית מול היקף ההרס והקורבנות.

הדו"ח מציין כי משבר התדמית אינו עוד רק ליקוי בכלי התקשורת, אלא הפך למכשול בפני השגת יעדים אסטרטגיים. זה משקף הבנה חדשה בקרב האליטה הישראלית כי כוח צבאי לבדו אינו מספיק כדי להבטיח השפעה במערכת בינלאומית שבה התדמית המוסרית היא חלק בלתי נפרד ממרכיבי הכוח.

בין האינדיקטורים שזוהו במחקר, עלייה בתביעות משפטיות נגד פקידים ישראלים בבתי דין בינלאומיים והתרחבות היקף החרם האקדמי. כמו כן, הופנתה תשומת לב לירידה ברמות התמיכה בחברות המערביות, במיוחד בארצות הברית, שהיא בעלת הברית האסטרטגית החשובה ביותר לכיבוש.

חוגים ישראליים חוששים כי תופעות אלו אינן אירועים חולפים, אלא חוליות במסלול שעלול להוביל לבידוד פוליטי חונק. חששות אלו מתגברים עם זיהוי עלייה בתמיכה בסוגיה הפלסטינית בקרב הדורות הצעירים באוניברסיטאות המערביות, מה שמאיים על העמדות הרשמיות של מדינות אלו בעשורים הבאים.

המעניין בחשיבה הישראלית, כפי שמראה המחקר, הוא הבריחה מהתמודדות עם מציאות המדיניות בשטח כסיבה למשבר. במקום לבחון את השפעת הפעולות הצבאיות וההפרות, האליטה נוטה להאשים את כלי התעמולה (ההסברה) וכישלונם בשיווק הנרטיב הרשמי לעולם החיצון באופן משכנע.

המחקר סבור כי הבעיה טמונה בהיעדר הנהגה מרכזית לשיח התקשורתי ובפיזור המאמצים בין המוסדות הרשמיים השונים. בהתבסס על כך, המסמך מציע לבנות מחדש את מערכת התקשורת הפוליטית מהיסוד כדי שתהיה מסוגלת להתמודד עם מה שהוא מכנה 'מלחמת הנרטיבים' המתחוללת במרחב הדיגיטלי.

ההמלצות קוראות להקמת 'הנהגה מרכזית לנרטיב' שתהיה אחראית על תיאום המסרים הפוליטיים, המשפטיים והתקשורתיים באופן אחיד. הצעה זו נועדה להחזיר את היוזמה בזירות האקדמיות והתרבותיות המערביות, ולנסות להשפיע על תודעת הצעירים שנוטים יותר לאמץ את הנרטיב הפלסטיני.

המחקר מציע גם להקים צוותים משפטיים וטכניים מיוחדים כדי להתמודד עם ההאשמות הבינלאומיות המופנות נגד ישראל בפורומים משפטיים. זה כולל הרחבת רשתות התומכים והכשרת פעילים המסוגלים להגן על הנרטיב הציוני מול זרם המידע והתמונות החיות מאזורי הסכסוך.

מסמך זה משקף הכרה ישראלית באובדן המונופול המסורתי על המידע במערב, במיוחד עם עליית התקשורת האלטרנטיבית ופלטפורמות המדיה החברתית. יוזמות אזרחיות ואנשים פרטיים הפכו מסוגלים לייצר תוכן המתחרה בנרטיבים הרשמיים של מדינות וחושף את השקרים של טענות תעמולתיות שיטתיות.

בתגובתו למחקר, ציין המתרגם ד"ר ניהאד אל-שייח' ח'ליל כי הגישה הישראלית נותרה חסרה מכיוון שהיא רואה את המשבר כ'תקשורתי' בלבד. היא מתעלמת מכך שהתדמית השלילית היא השתקפות ישירה של מדיניות ופרקטיקות שהעולם רואה מדי יום, ואינה רק אי הבנה שניתן לטפל בה באמצעות קמפיינים פרסומיים.

הסכסוך הנוכחי, כפי שמתאר אותו המחקר, עבר מגבולות הגיאוגרפיה לגבולות התודעה והלגיטימציה הבינלאומית. היכולת לשכנע את העולם בצדקת העמדה הפכה לחלק ממאזן הכוחות הקובע את גורל המדינות ואת יכולתן להמשיך במדיניותן ללא עונשים או בידוד.

לסיכום, מסמך זה מהווה אינדיקטור חשוב למעבר הדאגה הישראלית מניהול פעולות מלחמתיות לניהול השפעותיהן המוסריות והפוליטיות. הוא מאשר כי קרב הנרטיבים אינו פחות עז מהקרבות בשטח, על רקע עיצוב מחדש חסר תקדים של העמדות הבינלאומיות כלפי הסוגיה הפלסטינית.

משבר התדמית אינו עוד רק בעיה תעמולתית או תקשורתית, אלא הפך לגורם משפיע על הביטחון הלאומי עצמו.

לאחר מאה שנים של ביטול הח'ליפות העות'מאנית, עולה שאלה מהותית לגבי יכולתן של תנועות אסלאמיות, ובראשן תנועת האחים המוסלמים, למלא את הריק הגיאופוליטי שהותיר אירוע היסטורי זה. ניתוחים מצביעים על כך שהתנועה נתקלה במכשולים מבניים פנימיים שמנעו ממנה להפוך לחלופה מוסדית יציבה, למרות נוכחותה החזקה בתודעה העממית.

הפער המתודולוגי בין הסיסמאות הכלליות לתוכניות המפורטות היה אחד הפגמים הראשונים שעיכבו את הפרויקט; הסיסמה 'האסלאם הוא הפתרון' נותרה מסגרת גיוסית חסרת תוכניות מעשיות בתחומי הכלכלה והמדיניות המוניטרית. חוסר זה התגלה בבירור בתקופת שלטונו של הנשיא המנוח מוחמד מורסי במצרים, כאשר הממשל התמודד עם קשיים עצומים בטיפול בהידרדרות יתרות המט"ח ובירידה בתיירות.

הכישלון הניהולי לא היה רק תוצאה של קנוניות חיצוניות, אלא חשף חולשה בידע הבירוקרטי וביכולת לעבור ממצב של אופוזיציה ומחאה למצב של יישום ושלטון בפועל. פער ידע זה הותיר את הצוות השולט במצב של בלבול מול מוסדות המדינה העמוקה והבירוקרטיה המצרית המנוונת שהתנגדה לניסיונות הרפורמה.

מצד שני, הריכוזיות הארגונית הנוקשה היוותה מכשול בפני פתיחות התנועה לחברה ולכוחותיה הפוליטיים השונים, כאשר הארגון הפך מאמצעי להגנת הפרויקט למטרה בפני עצמה. סגירות זו הובילה לפילוגים פנימיים חריפים, שהבולט בהם היה הופעת זרם רפורמיסטי צעיר לאחר 2013 שדרש שינוי מנגנוני קבלת ההחלטות והתגברות על קיפאון ההנהגה.

התנועה סבלה גם מ'תנודה אסטרטגית' בין השתתפות פוליטית לעימות עם המשטרים השולטים, מה שהוביל לשונות בדגמיה בין המדינות הערביות. בעוד שסניפיה בכווית ובירדן קיבלו עבודה תחת מגבלות המשטר, סניפים אחרים נכנסו לעימותים חסרי פשרות, בעוד שתנועת א-נהדה התוניסאית הציגה מודל שונה בקבלתה ויתור מרצון על השלטון.

התזה של 'האומה המאוחדת' שאומצה על ידי האחים התנגשה במציאות המגוון הדתי והאתני המורכב באזור הערבי והאסלאמי. השיח של האחים המוסלמים לא הצליח להכיל באופן אמיתי את המרכיבים הלא-סונים או הלא-אסלאמיים, כפי שהתגלה בבירור בעיראק ובסוריה, שם המפלגה האסלאמית נותרה מוגבלת לסביבתה העדתית הצרה.

משבר הלגיטימציה לא הוגבל ליחסים עם המרכיבים השונים, אלא התרחב לכלול סכסוכים בתוך 'הבית הסוני' עצמו, במיוחד עם בתי הספר הסלפים והסופים. התחרות על הסמכות הדתית והפוליטית יצרה מצב של קיטוב חריף, במיוחד עם בית הספר הווהאבי הדבק בפסיקת 'ציות לשליט' לעומת פסיקת 'ההעצמה' של האחים המוסלמים.

ההתנגשות עם הכוחות האזוריים הסונים הגיעה לשיאה בעקבות האביב הערבי, מה שהוביל לסיווג התנועה כארגון טרור במדינות כמו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות ב-2014. שינוי דרמטי זה ביחסים האזוריים הפשיט את התנועה מכיסוי פוליטי ודתי חשוב שייצג עבורה עומק אסטרטגי בעשורים קודמים.

ברמה החברתית, התנועה התנגשה עם המרקם הסופי והאשערי המייצג את הדתיות העממית המסורתית במדינות כמו מצרים והמגרב הערבי. מגזרים סופיים רחבים האשימו את התנועה בניסיון להשתלט על האמת הדתית, מה שדחף חלק מהדרכים הללו לתמוך במשטרים השולטים ברגעי סכסוך פוליטי מכריעים.

חוסר היכולת לייצר תיאוריית שלטון מודרנית התואמת את נתוני המדינה הלאומית העכשווית היה אחד הכישלונות הגדולים ביותר שעמדו בפני פרויקט האחים המוסלמים. במקום להציג מודל דמוקרטי אזרחי עם סמכות אסלאמית ברורה, התנועה נותרה שבויים במבנים ארגוניים חשאיים שאינם מתאימים לדרישות השקיפות והפעילות הפוליטית הגלויה.

למרות כישלונות אלה, אי אפשר להכחיש את הצלחת התנועה בשמירה על רעיון 'האומה' חי בתודעה הציבורית, ובהצגת מודל ארגוני שהוא הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית. עם זאת, הצלחה ארגונית זו לא תורגמה להצלחה פוליטית המסוגלת לבנות הסכמות לאומיות רחבות החורגות מהאידיאולוגיה המפלגתית הצרה.

היום, מאה שנים לאחר נפילת הח'ליפות, הריק הגיאופוליטי עדיין קיים על רקע משברי הלגיטימציה והפיתוח הפוגעים במדינה הלאומית הערבית. מדינות אלה עדיין אינן מסוגלות לממש את שאיפות עמיהן לחירות וכבוד, מה שמותיר את הזירה פתוחה בפני אפשרויות ותרחישים חדשים.

השאלות התלויות ועומדות מאז 1924 עדיין מחפשות תשובות מציאותיות החורגות מסיסמאות רגשיות ונאומים בינלאומיים מעורפלים. כישלון בהצגת חלופה אמיתית פירושו המשך מצב התעייה הפוליטית שבו שרוי האזור, וזה עלול לפתוח את הדלת בפני כוחות אחרים שאולי לא יהיו זהירים יותר לגבי האינטרסים של העמים.

לסיכום, ניסיון האחים המוסלמים במאה הראשונה שלו נותר שיעור עשיר כיצד פרויקטים חוצי גבולות מתנגשים עם המציאות הגיאופוליטית והחברתית. האתגר הגדול ביותר בפני כל פרויקט עתידי הוא היכולת לאזן בין הזהות המקורית לדרישות המדינה המודרנית והרבגוניות החברתית.

הסיסמה 'האסלאם הוא הפתרון' נותרה גיוסית יעילה, אך היא לא תורגמה לתוכניות מפורטות בתחומי המדיניות המוניטרית, הביטחון הלאומי וניהול המדינה.

אלפי מפגינים התאספו בלב בירת גרמניה, ברלין, ביום שבת, בצעדה המונית גדולה כדי להביע את סולידריותם המוחלטת עם העמים הפלסטיני והלבנוני. מהלך עממי זה הגיע כמחאה על הסלמת ההתקפות שמבצע צבא הכיבוש הישראלי על רצועת עזה ועל ערים לבנוניות, בתוך דרישות בינלאומיות גוברות להפסקת אש ולהגנה על אזרחים.

הצעדה יצאה מכיכר 'אורניאן' ההיסטורית באזור 'קרויצברג', שם צעדו המשתתפים לעבר רחוב 'זונן אלי' המפורסם באזור 'נויקלן'. הרשויות הביטחוניות הגרמניות הטילו כתר הדוק ואמצעי זהירות מוגברים לאורך מסלול ההפגנה כדי להבטיח שליטה על ההמונים הגדולים שהגיעו מכל רחבי הבירה.

המפגינים הרימו את קולם בקול רם כדי לגנות את מדיניות הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים הכבושים, והפנו ביקורת חריפה כלפי ממשלת גרמניה על המשך ייצוא הנשק למדינת הכיבוש. המפגינים טענו כי התמיכה הצבאית הגרמנית תורמת ישירות להמשך סבלם של ילדים ונשים באזורים הממוקדים, ודרשו מהקנצלר הגרמני ומההנהגה הפוליטית לבחון מחדש באופן מיידי עמדות אלו.

בהפגנה נראו דגלי פלסטין ולבנון מונפים בצפיפות, לצד שלטים שנכתבו בשפות רבות ונושאים מסרים חזקים כמו 'עצרו את רצח העם' ו'עזה תחת אש'. המשתתפים הקפידו גם לשאת תמונות של אסירים פלסטינים הכלואים בבתי הכלא של הכיבוש, כדי להדגיש את עניינם ואת סבלם ההומניטרי בנסיבות הנוכחיות.

המפגינים קראו קריאות נלהבות שדרשו חופש לפלסטין וסיום מיידי של הכיבוש, ותיארו את המתרחש ברצועת עזה כפשע רצח עם הדורש פעולה בינלאומית דחופה. האירוע הסתיים בשלום בצומת הרחובות 'בנייר' ו'זונן אלי', לאחר שהמשתתפים העבירו מסר נחוש הדוחה את השתיקה הבינלאומית כלפי הפשעים המבוצעים נגד אזרחים.

זו אינה מלחמה, זה רצח עם... ישראל מפציצה וגרמניה תומכת.

הפרק השני הפריצה הנדרשת פלסטינית, לאומית ולאומית, פוליטית ומאבקית, היא פיצול החברה הישראלית, פריצת שורותיה, וזכייה בהטיה לטובת השגת: 1- שוויון באזורי 48, ו-2- עצמאות לאזורי 67, גם אם יש בכך קושי, וחוסר קליטה מצד החברה הישראלית כלפי זכותם של הפלסטינים העקורים, המגורשים והפליטים להשיב את זכויותיהם בלוד, רמלה, יפו, חיפה, עכו, באר שבע וצפת, ובכל כפר ועיר ערבית פלסטינית שהייתה ותישאר לעם הפלסטיני, אשר סיכל את תוכנית התנועה הציונית ואת פרויקט ההתיישבות שלה, בגירוש כל העם הפלסטיני ממולדתו. הפלסטיני למד תחילה מנכבת העקירה בשנת 1948, ומנכבת העקירה בשנת 1967, ולכן רשם הפלסטיני באזורי הכרמל, הגליל, המשולש, הנגב וערי החוף הפלסטיניות המעורבות, את עמידתו בהישארות, ונשא בתוצאות השלטון הצבאי הקיצוני משנת 1948 ועד שנת 1966, לאחר ביטול השלטון הצבאי, אף שהצעדים והמדיניות בתוכנם הגזעני הפשיסטי בגירוש לא בוטלו ולא פסקו עדיין. פריצת החברה הישראלית היא הכרח, ואף הכרח גדול, והניצחון הפלסטיני לא יושג ללא פריצת החברה הישראלית וזכייה בהטיות ישראליות כלפי צדקת שלוש זכויות העם הפלסטיני: שוויון, עצמאות ושיבה, ולא רק מעורבות או ברית עם המפלגות הציוניות, וקבלת הזמנותיהן ותוכניותיהן, שכן זהו מחיר חינם המוצע למפלגות הציוניות ומהווה רווח עבורן, ופריצה לצדקת המאבק ושאיפות העם הפלסטיני להשיב את זכויותיו המלאות והבלתי מקוצצות. הבריתות שאליהן שואף מנסור עבאס או מוחמד חסן כנעאן חייבות להיות ברורות וגלויות, המתבטאות בקבלת הצדדים הישראליים תחילה את השגת השוויון באזורי 48 וביטול כל גילויי האפליה המוטלים על הפלסטינים, וקבלת פתרון שתי המדינות, ועצמאות לאזורי 67, אך גם אם זה יוגבל לדרישות פלסטיני 48, בהשגת שוויון וביטול גילויי האפליה, פירוש הדבר בבירור שבירת האמירה "המדינה היהודית" על ידי כפיית השותפות הפלסטינית-ישראלית-ערבית-עברית, ואחרת הברית תהפוך לכניעה של המפלגות הערביות לטובת תוכנית המפלגות הציוניות כפי שהיה לפני שנת 1992. המודל שהציגה החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון עם המפלגה הקומוניסטית הוא האפשרות הנדרשת אצל מנסור עבאס ומוחמד חסן כנעאן וכל הניסיונות והצעדים הדומים, ולא השגת רווחים צרים לחברה הערבית הפלסטינית. מה שנקרא ברית טכנית והכוונה היא לברית פרוצדורלית לאחר כישלון הקמת ברית פוליטית מרובעת של ארבע המפלגות הערביות שתהווה את האלטרנטיבה הטכנית הפרוצדורלית, המתבטאת בהסכם עודפי קולות, כדי שלא יאבדו הקולות הערביים הפלסטיניים כפי שקרה עם כישלון התאחדות הלאומית הדמוקרטית בבחירות הקודמות, וכן ההסכם ידחוף חלק מהפלסטינים המהססים להגיע לקלפיות, ויעברו את החלטת החרם ואי ההיסוס בהגעה לקלפיות. מערכת הבחירות לכנסת הבאה חשובה לפלסטינים, והיא אינה תחילת המאבק ולא תהיה סופו, אך היא צעד קדימה בדרך.

האפיפיור ליאו הארבעה עשר פנה בקריאה דחופה לקהילה הבינלאומית לסיים סכסוכים מזוינים ולפנות להיגיון של דיאלוג ותבונה. הדברים נאמרו במהלך ניהול מיסה בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, לרגל פתיחת ישיבת הקרדינלים שתתקיים במשך יומיים לדיון באתגרים הנוכחיים.

האפיפיור, בעל אזרחות אמריקאית, הדגיש כי מלחמות אינן יכולות להיות אמצעי מקובל לפתרון חילוקי דעות בין מדינות ועמים. בדרשתו הביע צער עמוק על המתיחות הבינלאומית הגוברת, הקורעת את מרקם המשפחה האנושית ומשאירה פצעים עמוקים במצפון האנושות.

האפיפיור הדגיש בנאומו בפני מועצת הקרדינלים כי השימוש בכוח צבאי עומד בניגוד לכבוד האדם, שהבורא העניק לו תבונה. הוא הבהיר כי ההתפתחות הטכנולוגית בתעשיית הנשק אינה מצדיקה את השימוש בו, אלא הרצון האנושי צריך להיות המניע העיקרי להשכנת שלום קבוע.

פגישה זו, הידועה כ'קונסיסטוריה', היא השנייה מסוגה מאז בחירתו של ליאו הארבעה עשר במאי 2025. במפגש זה משתתפים כ-241 קרדינלים המייצגים יבשות שונות, כולל קרדינלים הזכאים להצביע בבחירות האפיפיוריות העתידיות.

מטרת הפגישה היא לחזק את הגישה הקולקטיבית בניהול ענייני הכנסייה הקתולית ולהרחיב את מעגל הייעוץ בין המנהיגים הרוחניים. סדר היום כולל ארבע ישיבות אינטנסיביות המדגישות את המשברים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים הפוקדים אזורים שונים בעולם כיום.

מצדו, הארכיבישוף של אלג'יר, הקרדינל ז'אן פול ויסקו, הצהיר כי התכנסות זו מהווה הזדמנות אמיתית לשיתוף פעולה ואחדות בין חברי הגוף הכנסייתי. הוא ציין כי חזונו של האפיפיור מתמקד באיחוד מאמצים וחיזוק ערוצי התקשורת כדי להתמודד עם האתגרים הגוברים, שטיבם משתנה מאזור לאזור.

משקיפים לענייני הוותיקן רואים בהגברת פגישות אלו ביטוי לרצונה של ההנהגה החדשה לחולל שינוי בסגנון הניהול הכנסייתי. האפיפיור ליאו הארבעה עשר שואף להפוך את מועצת הקרדינלים לפלטפורמה יעילה להחלפת דעות וגיבוש עמדות אחידות כלפי סוגיות עולמיות גדולות.

מלחמה לעולם אינה ראויה לאדם, ולעולם אינה מבורכת על ידי אלוהים, שכן הבורא העניק לנו תבונה ורצון לפתור סכסוכים כבני אדם ולא כחיות.

כוחות הכיבוש הישראלי הקימו הבוקר, יום חמישי, מחסום צבאי זמני באזור אל-עארדה שבמערב דרעא. הכוחות התמקמו על הכביש החיוני המחבר בין הכפרים עבדין ומעריה באגן הירמוק, מה שגרם לשיבושי תנועה באזור.

פעולה צבאית זו התרחשה במקביל להגעת תלמידי חטיבת הביניים למרכזי הבחינות שלהם כדי לגשת למבחניהם הסופיים. מקורות מקומיים דיווחו כי חיילי הכיבוש עצרו אוטובוסים שהובילו תלמידים ואזרחים, והעבירו אותם בדיקות קפדניות ואימות מסמכים אישיים.

סרטונים שהופצו על ידי פעילים תיעדו את חיילי הכיבוש מעכבים בכוונה את התנועה, מה שגרם לעיכוב בהגעת תלמידים ועובדים ליעדיהם. צעד זה מגיע כחלק ממדיניות ההידוק שמנהיגים הכוחות הישראליים באזורי הגבול הסוריים לאחרונה.

אזור אגן הירמוק והכפרים מעריה ועבדין עדים להסלמה בתנועות הצבאיות הישראליות בחודשים האחרונים. פשיטות חוזרות ונשנות והקמת מחסומים פתאומיים, מה שמשקיפים רואים כניסיון לכפות מציאות חדשה בדרום סוריה.

ההפרות הישראליות של הריבונות הסורית נמשכות כמעט מדי יום, ונעות בין הפצצות אוויריות לחדירות קרקעיות מוגבלות. הפרות אלו כוללות פשיטה על בתי אזרחים ומעצר של מספר תושבים, כולל רועי צאן וילדים באזורים הסמוכים לרצועת הגבול.

ישראל הודיעה מוקדם יותר על קריסת הסכם הפרדת הכוחות שנחתם בשנת 1974, בעקבות נפילת המשטר הסורי בדצמבר 2024. בהתאם לכך, כוחות הכיבוש השתלטו על אזור החיץ, למרות אישורי דמשק המתמשכים על מחויבותה לסעיפי ההסכם הבינלאומי.

למרות היעדר איומים צבאיים מצד סוריה, הכיבוש ממשיך לבצע תקיפות אוויריות ופעולות קרקעיות המכוונות לאתרים שונים. פעולות אלו גרמו לנפגעים בקרב אזרחים ולהרס נרחב בתשתיות הצבאיות ובכלי הרכב באזור הדרומי.

סרטונים הראו את חיילי הכיבוש עוצרים אוטובוסים ומכוניות חולפות, ומעבירים את הנוסעים בדיקות ואימותים, מה שגרם לשיבוש תנועת התחבורה.