'פרוטוקול חברון', שנחתם בשנת 1997, שב לכותרות הפוליטיות לאחר החלטות ישראליות חד-צדדיות שמטרתן לערער את הסמכויות האזרחיות הפלסטיניות בעיר. הסכם זה מהווה את המסגרת המשפטית שהסדירה את המצב בעיר חברון לאחר הסכמי אוסלו, וקבע את חלוקת המשימות הביטחוניות והאזרחיות בין הצד הפלסטיני והישראלי.
שר האוצר הישראלי, בצלאל סמוטריץ', הודיע על תחילת הליכים מעשיים לשלילת סמכויות התכנון והבנייה מעיריית חברון בחלקים נרחבים מהעיר בדרום הגדה המערבית. צעד זה מכוון ישירות לאזורים הנמצאים תחת שליטה ביטחונית ישראלית, כולל העיר העתיקה וסביבת מערת המכפלה.
על פי ההחלטה החדשה, האחריות המלאה על תיקי התכנון העירוני תועבר לרשויות הישראליות, מה שיבטל את הקשר המנהלי של עיריית חברון לאזורים אלה. מקורות תקשורת דיווחו כי צעד זה מסיים למעשה את תפקיד המוסדות הפלסטיניים בפיקוח על ההתפתחות העירונית או שיקום מבנים היסטוריים בלב העיר.
הסכנה בשינוי זה טמונה בכך שפרוטוקול חברון שימש במשך כשלושה עשורים כערובה היחידה לאחדותה המנהלית של העיר, למרות חלוקתה הביטחונית. ההסכם קבע במפורש כי ההסדרים הביטחוניים אינם מהווים חלוקה קבועה של העיר, תוך שמירה על תפקיד העירייה במתן שירותים לכל התושבים ללא יוצא מן הכלל.
תאריך חתימת 'פרוטוקול חברון' הוא 17 בינואר 1997, והוא הגיע כהשלמה להסכמי אוסלו וכתוצאה מהמתחים הגוברים לאחר הטבח במערת המכפלה בשנת 1994. ההסכם חילק את העיר לשני אזורים ידועים, (H1) ו-(H2), כדי לקבוע את היקף השפעת כל צד בשלב מעבר זה.
אזור (H1), המהווה כ-80% משטח חברון, נתון לשליטה פלסטינית מלאה בהיבטים האזרחיים והביטחוניים, ובו מתגוררת רוב האוכלוסייה. אזור (H2) נשאר תחת שליטה ביטחונית ישראלית, תוך מתן סמכויות אזרחיות נרחבות לפלסטינים לנהל את ענייני חייהם היומיומיים.
אזור (H2) כולל את האתרים ההיסטוריים והדתיים הבולטים ביותר, ובראשם מערת המכפלה והעיר העתיקה, בנוסף למוקדי התנחלות שבהם מתגוררים מאות מתנחלים. כוחות הכיבוש באזור זה מטילים הגבלות חמורות על תנועת הפלסטינים, וסוגרים את מערת המכפלה שוב ושוב במהלך חגים יהודיים.
למרות השליטה הצבאית הישראלית באזור המסווג (H2), הפרוטוקול הבטיח לעיריית חברון למלא את תפקידיה בתחומי התשתיות, התחבורה והחשמל. פקחי העירייה ביצעו את עבודתם בפיקוח על הבנייה והתכנון בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים, וזה מה שההחלטה האחרונה מבקשת לבטל לחלוטין.
מצידו, ראש עיריית חברון, יוסף אל-ג'עברי, הדגיש את הדחייה המוחלטת של צעדים אלה, וראה בהם הפרה בוטה של הסכמים בינלאומיים. אל-ג'עברי ציין כי צעד זה נועד לחזק את ההתנחלויות בלב העיר ולדחוק לשוליים את הנוכחות הפלסטינית הרשמית באזורים ההיסטוריים.
עיריית חברון פנתה לממשל האמריקאי ולקהילה הבינלאומית בבקשה להתערבות מיידית כדי לעצור את ההשתלטות הישראלית הזו על הסמכויות האזרחיות. גורמים פלסטיניים הדגישו כי וושינגטון, כנותנת חסות מרכזית לפרוטוקול 1997, נושאת באחריות פוליטית ומוסרית לשמירה על הסטטוס קוו.
בניסיון לבלום את הזעם הבינלאומי, משרד החוץ הישראלי ניסה להמעיט בחשיבות ההחלטה, בטענה שהיא אינה מהווה ביטול רשמי של ההסכם. מקורות ישראליים טענו כי הצעדים נוגעים לסמכויות ספציפיות, אך המציאות בשטח מצביעה על מגמה של סיפוח מנהלי מלא של האזור.
התפתחויות אלה מגיעות חודשים ספורים לאחר שרשויות הכיבוש העניקו לגיטימציה משפטית לוועדת התנחלות לניהול ענייני העיר העתיקה בחברון. מגמה זו משקפת את רצון הימין הקיצוני הישראלי לסיים כל מראית עין של ריבונות או ניהול פלסטיני באזורים הכוללים מוקדי התנחלות.
חברון נחשבת למקרה חריג בגדה המערבית, בהיותה העיר היחידה שבה מתנחלים נמצאים בלב השכונות הערביות הצפופות. חפיפה זו הפכה את 'פרוטוקול חברון' למסמך רגיש ביותר, שכן כל פגיעה בו עלולה להוביל להתלקחות המצב בשטח בדרום הגדה.
משקיפים מזהירים כי שלילת סמכויות התכנון תסלול את הדרך לגל התנחלויות חסר תקדים בתוך העיר העתיקה, כאשר יוענקו היתרי בנייה למתנחלים בקלות. לעומת זאת, הפלסטינים יתקלו בקשיים עצומים בקבלת אישורים לשיקום בתיהם או לבניית מתקנים חדשים, מה שמאיים על עקירתם בכפייה.
שלילת סמכויות התכנון והבנייה מהעירייה מהווה פגיעה בהסכמים שנחתמו בחסות ובפיקוח בינלאומיים, ובהשתתפות הממשל האמריקאי.
שתף את דעתך
ישראל מערערת את 'פרוטוקול חברון': סמכויות התכנון והבנייה נשללות מהעירייה הפלסטינית