הפרק השני הפריצה הנדרשת פלסטינית, לאומית ולאומית, פוליטית ומאבקית, היא פיצול החברה הישראלית, פריצת שורותיה, וזכייה בהטיה לטובת השגת: 1- שוויון באזורי 48, ו-2- עצמאות לאזורי 67, גם אם יש בכך קושי, וחוסר קליטה מצד החברה הישראלית כלפי זכותם של הפלסטינים העקורים, המגורשים והפליטים להשיב את זכויותיהם בלוד, רמלה, יפו, חיפה, עכו, באר שבע וצפת, ובכל כפר ועיר ערבית פלסטינית שהייתה ותישאר לעם הפלסטיני, אשר סיכל את תוכנית התנועה הציונית ואת פרויקט ההתיישבות שלה, בגירוש כל העם הפלסטיני ממולדתו. הפלסטיני למד תחילה מנכבת העקירה בשנת 1948, ומנכבת העקירה בשנת 1967, ולכן רשם הפלסטיני באזורי הכרמל, הגליל, המשולש, הנגב וערי החוף הפלסטיניות המעורבות, את עמידתו בהישארות, ונשא בתוצאות השלטון הצבאי הקיצוני משנת 1948 ועד שנת 1966, לאחר ביטול השלטון הצבאי, אף שהצעדים והמדיניות בתוכנם הגזעני הפשיסטי בגירוש לא בוטלו ולא פסקו עדיין. פריצת החברה הישראלית היא הכרח, ואף הכרח גדול, והניצחון הפלסטיני לא יושג ללא פריצת החברה הישראלית וזכייה בהטיות ישראליות כלפי צדקת שלוש זכויות העם הפלסטיני: שוויון, עצמאות ושיבה, ולא רק מעורבות או ברית עם המפלגות הציוניות, וקבלת הזמנותיהן ותוכניותיהן, שכן זהו מחיר חינם המוצע למפלגות הציוניות ומהווה רווח עבורן, ופריצה לצדקת המאבק ושאיפות העם הפלסטיני להשיב את זכויותיו המלאות והבלתי מקוצצות. הבריתות שאליהן שואף מנסור עבאס או מוחמד חסן כנעאן חייבות להיות ברורות וגלויות, המתבטאות בקבלת הצדדים הישראליים תחילה את השגת השוויון באזורי 48 וביטול כל גילויי האפליה המוטלים על הפלסטינים, וקבלת פתרון שתי המדינות, ועצמאות לאזורי 67, אך גם אם זה יוגבל לדרישות פלסטיני 48, בהשגת שוויון וביטול גילויי האפליה, פירוש הדבר בבירור שבירת האמירה "המדינה היהודית" על ידי כפיית השותפות הפלסטינית-ישראלית-ערבית-עברית, ואחרת הברית תהפוך לכניעה של המפלגות הערביות לטובת תוכנית המפלגות הציוניות כפי שהיה לפני שנת 1992. המודל שהציגה החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון עם המפלגה הקומוניסטית הוא האפשרות הנדרשת אצל מנסור עבאס ומוחמד חסן כנעאן וכל הניסיונות והצעדים הדומים, ולא השגת רווחים צרים לחברה הערבית הפלסטינית. מה שנקרא ברית טכנית והכוונה היא לברית פרוצדורלית לאחר כישלון הקמת ברית פוליטית מרובעת של ארבע המפלגות הערביות שתהווה את האלטרנטיבה הטכנית הפרוצדורלית, המתבטאת בהסכם עודפי קולות, כדי שלא יאבדו הקולות הערביים הפלסטיניים כפי שקרה עם כישלון התאחדות הלאומית הדמוקרטית בבחירות הקודמות, וכן ההסכם ידחוף חלק מהפלסטינים המהססים להגיע לקלפיות, ויעברו את החלטת החרם ואי ההיסוס בהגעה לקלפיות. מערכת הבחירות לכנסת הבאה חשובה לפלסטינים, והיא אינה תחילת המאבק ולא תהיה סופו, אך היא צעד קדימה בדרך.
שתף את דעתך
קפיצת מדרגה באזורי 48