בין חתונת חללי עזה לטירוף ה'נשאמה' בירדן: מסרי עמידות ועימות תקשורתי

רצועת עזה הייתה עדה למחזה יוצא דופן ששובר את עוצמת רצח העם, כאשר נערכה חתונה קבוצתית שכללה 40 חתנים וכלות מילדי חללי משפחת אל-נג'אר. צעד זה מהווה מסר ברור של התרסה נגד הכיבוש, המשקף את נחישותם של הפלסטינים להמשיך לחיות ולהתרבות מול ניסיונות המחיקה הקיומית, והופך את פלטפורמות התקשורת לזירת חגיגה ל'מונדיאל' מיוחד זה שבו ההישרדות מנצחת את המוות.

בזירה הירדנית, 'טירוף הנשאמה' שולט בסצנה הציבורית, כאשר רגשות לאומיים וספורטיביים התערבבו, עד כדי הצהרות של פוליטיקאים בולטים. ראש הממשלה לשעבר, עבדאללה א-נסור, הודה במעקב צמוד אחר השחקנים, והציע לשלב את 'הקבוצה' בסיסמאות הלאומיות המבוססות, בעוד מאמן הנבחרת, ג'מאל סלאמי, קרא לרגיעה וריאליזם, וראה בשלב הנוכחי הזדמנות ללמוד וליהנות הרחק מלחצי הקהל הגדולים.

בזירה התקשורתית הבינלאומית, הסופר האמריקאי תומאס פרידמן התמודד עם ביקורת חריפה שהאשימה אותו בשקרים והטעיית דעת הקהל במאמרו האחרון שבו גינה את הקורבן והתעלם מהתליין. שר ההסברה הירדני לשעבר, סאחר דודין, השיב לו במאמר באנגלית שבו הדגיש כי הכיבוש הוא הגורם העיקרי למלחמה, וראה בנרטיב של פרידמן ניסיון נואש ומעוות לזייף עובדות היסטוריות ומציאותיות.

בהקשר קשור, דיווחים תקשורתיים תיעדו שינויים בשיח המערבי, והצביעו על שאלות שהעלה העיתונאי טאקר קרלסון בנוגע לריבונות ארצות הברית והתערבות ישראל בהחלטה האמריקאית. כמו כן, מקורות תקשורת אמריקאים לעגו לחזרת הצהרותיו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ בנוגע להסכם עם איראן, כאשר נספרו 39 הופעות שלו שבהן דיבר על 'הסכם קרוב' שלא התממש, מה שמטיל ספק באמינות הצהרות אלו.

באשר לעניינים הפנימיים הפלסטיניים, הסיקור התקשורתי של ישיבות המועצה המהפכנית של תנועת פתח עורר שאלות בנוגע ליעילות ההחלטות שהתקבלו בצל הפצעים הלאומיים המדממים. בעוד שמדברים על קביעת מועדים לבחירות לנשיאות, עולה הצורך בהחלטות גורליות הנוגעות למציאות הרחוב הפלסטיני, הרחק מתבניות מוכנות שאינן עונות עוד על שאיפות העם השואף לחירות ויציבות.

ילדי החללים הצטיינו במאבק הקיום כנקמה ברצח העם, כאשר הרישום האזרחי החדש של נכדי החללים יכפה את עצמו וימרח את אפו של הכיבוש בעפר.