הכפר בית איכסא, הממוקם מצפון-מערב לעיר ירושלים הכבושה, עומד כעד לפרקים קשים של מצור ובידוד שיטתי. התושבים שם מתמודדים עם מציאות מרה של קריעת צינורות מים והשחתת רכוש על ידי מתנחלים, בניסיון ברור להצר את דרכי המחיה הבסיסיות.

האזרח פאהד אבו דהוק, אחד מתושבי הריכוזים האוכלוסייתיים בכפר, מספר כיצד חייהם הפכו לסדרת הטרדות יומיומיות. הוא מציין כי קצב התקיפות הללו הסלים באופן משמעותי מאז התיישבות אחד המתנחלים באזור, מה שהוביל להטלת הגבלות חמורות ורדיפות מתמשכות של התושבים.

התקיפות לא הסתכמו בהשחתת התשתיות הפשוטות, אלא התרחבו למניעת גישה לשטחים נרחבים ששימשו היסטורית למרעה. גבעות אלו המקיפות את הכפר הפכו כיום לאזורים אסורים לפלסטינים, בין אם הם הולכים ברגל או מלווים את עדריהם המהווים את מקור פרנסתם היחיד.

מקורות בשטח דיווחו כי המתנחלים מבצעים בריונות מאורגנת בחסות כוחות הכיבוש, כאשר רועי צאן הוכו באכזריות באירועים חוזרים ונשנים. פרובוקציות יומיומיות אלו נועדו ישירות לשבור את רצון התושבים ולדחוף אותם לעזוב את האזור מרצונם תחת עול ההפחדה.

הבקר בבית איכסא חי במצב של מצור הדומה לזה של בעליו, כאשר הוא כלוא בדירים לאחר סגירת שטחי המרעה הטבעיים. סגירה כפויה זו הובילה לעלייה חדה בעלויות הגידול כתוצאה מהסתמכות מוחלטת על מזון קנוי, מה שמאיים על הביטחון התזונתי של המשפחות.

זקני הכפר נזכרים באורח החיים הישן שהתבסס על נדידה עונתית בין בית איכסא לבקעת הירדן בחיפוש אחר חום ומרעה. אולם, שלטונות הכיבוש ניתקו קשר גיאוגרפי וחברתי זה לפני כ-35 שנה, מה שאילץ את המשפחות להתיישב לצמיתות בתנאי חיים ההולכים ונעשים קשים יותר.

התושבים רואים במה שקורה היום לא רק אירועים בודדים, אלא חלק מתוכנית אסטרטגית גדולה יותר לבידוד ירושלים מסביבתה הפלסטינית. גדר ההפרדה וההתנחלויות המקיפות את הכפר הפכו אותו לכלא גדול חסר את המרכיבים הבסיסיים ביותר של קשר עם המרכזים העירוניים הסמוכים.

במהלך סיורים בשטח, נצפו חמושים השייכים למתנחלים מסתובבים בחופשיות וצופים בתנועות הפלסטינים. כלי רכב צבאיים ישראליים מתערבים מיד כדי לספק כיסוי למתנחלים אלה, בעוד צוותי עיתונאים נמנעים מלתעד הפרות אלו או לצלם במקום.

למרות כל הלחצים הללו, תושבי בית איכסא דבקים בהישארותם באדמתם ודוחים את רעיון העזיבה, יהיו הקורבנות אשר יהיו. אבו דהוק מדגיש כי העמידה האיתנה באדמה זו היא מאבק קיומי יומיומי, וכי המוות על האדמה קל להם יותר מעקירה כפויה נוספת.

בית איכסא נחשבת לאחד הכפרים המבודדים ביותר במחוז ירושלים, כאשר היא מוקפת בהתנחלויות ובכבישים עוקפים מכל ארבעת צדדיה. מצור גיאוגרפי זה הפך את הכפר למבודד לחלוטין מהרחבתו הטבעית, מה שהשפיע על כל תחומי החיים החינוכיים, הבריאותיים והכלכליים.

כאלפיים תושבים, שהם תושבי הכפר הנוכחיים, נאלצים לעבור דרך מחסום צבאי יחיד המהווה את עורק החיים היחיד והצר של הכפר. התנועה דרך מחסום זה כפופה למצב רוחם של חיילי הכיבוש ולנהלי בדיקה משפילים המעכבים את הגעת התלמידים והעובדים ליעדיהם.

הנתונים הרשמיים של מועצת הכפר בית איכסא מצביעים על פער עצום בין השטח ההיסטורי של הכפר לשטח המותר לתושבים לשימוש. מתוך למעלה מ-14 אלף דונם, לפלסטינים מותר לבנות או להתרחב עירונית רק בשטח צר שאינו עולה על 650 דונם.

מדיניות חניקת ההתרחבות העירונית נועדה למנוע את הגידול הטבעי של האוכלוסייה ולהפוך את הכפר למובלעת מגורים צפופה ובלתי ניתנת למחיה. לעומת זאת, ההתנחלויות הסמוכות עדות להתרחבות מתמדת על חשבון אדמות שהוחרמו מתושבי הכפר המחזיקים במסמכי בעלות.

מציאות בית איכסא נשארת מודל מיניאטורי לסבלם של הכפרים הפלסטיניים בסביבת ירושלים, כאשר גדר ההפרדה הגזענית מתמזגת עם תקיפות המתנחלים. סבל זה נמשך תחת שתיקה בינלאומית, בעוד הפלסטינים ממשיכים לכתוב את סיפור עמידתם היומיומית בכלים פשוטים וברצון איתן.

אולי נמות כאן, אבל לא נעזוב, ונשאר איתנים באדמתנו, יהיו הקשיים אשר יהיו.

סעיפי הסכם הפסקת האש ברצועת עזה נותרו בגדר טקסטים שאינם מיושמים בפועל, כאשר הדיווחים מהשטח מאשרים את המשך הפעולות הצבאיות הישראליות והסלמת האסון ההומניטרי. יותר משני מיליון פלסטינים חיים במציאות שהולכת ונעשית קשה מיום ליום, כאשר ההישרדות הפכה למאבק יומיומי קשה תחת ההפצצות והעקירה המתמשכות.

למרות ההכרזה על הבנות להפסקת אש באוקטובר האחרון, השטח תיעד את מותם של למעלה מאלף שהידים מאז כתוצאה מהתקיפות האוויריות וההתקפות המתמשכות. מקורות מקומיים דיווחו כי ההפרות לא הסתכמו בהפצצות בלבד, אלא כללו שינויים גיאוגרפיים נרחבים שמטרתם לכפות מציאות חדשה בתוך הרצועה.

בהצהרות המשקפות כוונות התפשטות, אישר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כי צבאו שולט כיום על כ-60% משטח רצועת עזה. נתניהו ציין כי קיימות הנחיות צבאיות להעלות נתון זה ל-70%, באמצעות דחיפת קווי החזית והרחבת מה שמכונה 'הקו הצהוב' כדי להגביל את תנועת התושבים.

מהלכים אלה בשטח מפעילים לחץ עצום על התושבים, ומובילים להעמקת משבר העקירה הכפויה ולמניעת גישה של התושבים לסיוע הומניטרי ממילא דל. התפתחויות אלה מלוות באיומים ישראליים מתמשכים לחדש פעולות צבאיות מקיפות באמתלות ביטחוניות, מה שמעמיד את הרצועה בפני עתיד לא ידוע.

במישור ההומניטרי, מאות אלפי עקורים מתמודדים עם תנאים קשים ביותר בשטחים גיאוגרפיים צרים החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד. קריסת מערכות הביוב והצטברות הפסולת, במיוחד עם עליית הטמפרטורות בקיץ, הובילו להתפשטות מגיפות ומחלות מדבקות בקרב ילדים וקשישים.

מחנות העקורים עדים למצב של הידרדרות חסרת תקדים, כאשר התושבים חיים באוהלים רעועים שאינם מספקים הגנה מפני תנודות מזג האוויר או חום קיצוני. זרם החשמל נעדר לחלוטין מריכוזים אלה, בעוד שהשגת מים נקיים מהווה אתגר יומיומי הדורש עמידה בתורים ארוכים במשך שעות.

ארגונים בינלאומיים הזהירו כי המשך מצב זה מבשר אסון בלתי ניתן להכלה, כאשר המועצה הנורווגית לפליטים תיארה את המתרחש בעזה כ'שערורייה בינלאומית'. המועצה הדגישה כי כ-170 אלף משפחות חיות בתנאי דיור קשים ביותר, עם המשך סגירת המעברים המהווים את עורק החיים היחיד לתושבים הנצורים.

מצדה, תנועת חמאס הצהירה בהודעה כי מה שהרצועה עוברת, מלחמת השמדה, הרעבה והרס שיטתי, מהווה הפרה בוטה של כל החוקים הבינלאומיים. התנועה הדגישה כי מדיניות ישראלית זו נועדה לשבור את רצון העם הפלסטיני, אך היא לא תצליח להשיג את מטרותיה הפוליטיות באמצעות לחץ הומניטרי.

בעדות מהשטח, אישר ראפת אל-מג'דלאווי, המנהל הכללי של עמותת השיבה לבריאות, כי ההרג, הרס הבתים והמצור לא פסקו לרגע למרות הדיבורים על רגיעה. אל-מג'דלאווי הבהיר כי האחריות המלאה להמשך התוקפנות מוטלת על הכיבוש, ותיאר את שתיקת הקהילה הבינלאומית לנוכח סבלם של מיליונים כ'אות קלון'.

אל-מג'דלאווי תיאר את החיים בתוך האוהלים כ'קשים ביותר', כאשר משפחות שלמות נאלצות לחיות בשטחים שאינם עולים על תשעה מטרים רבועים, מה שמבטל כל פרטיות. הוא ציין כי חלקו של אדם אחד מהשטח בתוך האוהל עשוי שלא לעלות על מטר אחד, מצב החסר את אמות המידה הבסיסיות ביותר לכבוד האדם.

מחנות אלה חסרים אמצעי בישול בטוחים או רחצה סדירה, כאשר המשפחות סובלות ממחסור חמור במים, דלק וגז בישול. מקורות רפואיים הוסיפו כי הסביבה הנוכחית הפכה לבלתי ראויה לחיי אדם כתוצאה מהתפשטות חרקים ומכרסמים באופן חסר תקדים, מה שמאיים באסון בריאותי כולל.

באשר לביטחון תזונתי, יותר מ-700 אלף משפחות תלויות בארוחה פשוטה אחת ביום המסופקת על ידי מטבחי צדקה הסובלים בעצמם ממחסור במשאבים. סוגי המזון המוגבלים כמו אורז ועדשים חוזרים על עצמם, בעוד שמשפחות רבות אינן מצליחות להשיג את מנתן עקב צפיפות רבה ומחסור בכמויות.

מגזר החינוך לא היה חסין מסבל זה, כאשר אלפי סטודנטים נאלצים ללכת מרחקים ארוכים בחיפוש אחר קליטת אינטרנט כדי להגיש את בחינותיהם המקוונות. לעיתים קרובות הסטודנטים נכשלים בהשלמת משימותיהם הלימודיות עקב הפסקות תקשורת וחשמל, מה שמאיים על אובדן עתיד לימודי של דור שלם של פלסטינים.

לסיכום, משקיפים וגורמים מקומיים מסכימים כי המלחמה בעזה חרגה מפעולה צבאית והפכה למלחמה על כל פרטי חיי היומיום. היעדר שירותי בריאות ואבחון רפואי הופך את הגישה לטיפול לבלתי אפשרית, מה שמאשר כי המתרחש הוא תהליך של 'שבירת האנושיות' על כל היבטיה.

מה שמכונה הפסקת אש אינו משתקף בשטח, והמצב ההומניטרי מהווה שבירה של האנושיות על כל המשתמע מכך.

דיווחים עיתונאיים עבריים חשפו היום, יום שישי, מחלוקות חריפות ועמוקות בתוך הקבינט המדיני-ביטחוני, שהתמקדו במגבלות שהוטלו על תנועות צבא הכיבוש בשטחי לבנון. מתיחויות אלו מגיעות על רקע לחצים גוברים שמפעיל הממשל האמריקאי על תל אביב להפחית את חומרת ההסלמה הצבאית, במטרה לספק סביבה תומכת למשא ומתן דיפלומטי המתנהל כעת בוושינגטון בין הצדדים הנוגעים בדבר.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי מספר שרים הביעו במהלך ישיבה שהתקיימה ביום חמישי בערב את מורת רוחם העמוקה מההנחיות הנוכחיות המגבילות את יכולתם של החיילים בדרום לבנון ליזום פעולות לחימה. שרים אלו סברו כי המגבלות בשטח הופכות את הכוחות למטרה מתמדת ומחלישות את יכולתם להגיב באופן מיידי והחלטי לאיומים העומדים בפניהם באזורי המגע.

בהקשר של הסלמה מילולית, קרא השר לביטחון לאומי הקיצוני איתמר בן גביר לבטל באופן מיידי את הסכם הפסקת האש ולחזור לפעולות צבאיות רחבות היקף. קריאתו של בן גביר באה בעקבות אירוע שבו נפצעו ארבעה חיילים ישראלים, והוא תיאר את האירוע כ'הזדמנות זהב' להכריז על קריסת ההסכם שלדעתו אינו יעיל לביטחון ישראל.

מצידו, ניסה ראש הממשלה בנימין נתניהו להרגיע את חומרת הביקורת בתוך הישיבה, וציין כי התיאום עם ארצות הברית נמשך וכי וושינגטון מבינה היטב את מה שתיאר כ'זכותה של ישראל להגן על עצמה'. נתניהו הדגיש כי ההנחיות שניתנו לצבא מאפשרות להגיב לכל איום ישיר ואמיתי העומד בפני הכוחות בשטח ללא המתנה לאישור פוליטי מוקדם.

הישיבה עדה לעימות ישיר בין הדרג הצבאי והפוליטי, כאשר ראש המטה הכללי אייל זמיר הגיב בחריפות לשרים המבקרים את המגבלות בשטח. זמיר הזכיר לשרים שהם אלה שקיבלו את ההחלטה הפוליטית לאשר את הפסקת האש, ולכן עליהם לשאת בתוצאות החלטה זו במקום להטיל את האשמה על הפיקוד הצבאי המבצע את ההנחיות הפוליטיות.

שרת ההתיישבות אורית סטרוק הצטרפה לחזית המתנגדים, והדגישה כי המסרים המגיעים מהחיילים בשטח משקפים תחושת תסכול כתוצאה מהמגבלות הפוליטיות. סטרוק אמרה כי הלוחמים מרגישים כאילו הם מטרות נייחות במטווח, והדגישה את הצורך להעניק להם חופש פעולה מלא להתמודד עם כל תנועות חשודות בסביבתם.

באותו הקשר, ציין שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף כי קיימים מכשולים המונעים מהכוחות להתמודד עם איומים הנוצרים מאחורי מה שמכונה 'הקו הצהוב'. וסרלאוף סבר כי מגבלות אלו מעניקות לצד השני יתרון טקטי והופכות את הכוחות הישראליים למצב של הגנה פסיבית, מה שעלול להוביל לאבדות נוספות בקרב הצבא.

בשטח, צבא הכיבוש הודיע על פציעתם של ארבעה מאנשיו כתוצאה מהשלכת רימון יד לעבר כוח צבאי בדרום לבנון, והאשים גורם מחיזבאללה בביצוע המתקפה. ההודעה הצבאית הבהירה כי הכוחות ירו לעבר המבצע, מה שהוביל למותו, וזהו האירוע שהצית את הדיון הפוליטי סביב כדאיות המשך הרגיעה בצל ההפרות החוזרות ונשנות.

התפתחויות פוליטיות אלו מגיעות בעיתוי רגיש, כאשר דיווחים מצביעים על כך שוושינגטון וטהראן חתמו על מזכר הבנות באמצע יוני הנוכחי כדי לסלול את הדרך לסיום המלחמה. מהלכים דיפלומטיים אלו נועדו לכלול את התוקפנות נגד לבנון במסגרת הסדר כולל שיסיים את מצב הסכסוך שהחל בפברואר האחרון, בצל ציפייה בינלאומית לתוצאות המשא ומתן בוושינגטון.

למרות המתיחות בגבול וההאשמות ההדדיות בהפרת הרגיעה, ארצות הברית ממשיכה במאמציה הנמרצים למנוע הידרדרות המצב לעימות כולל ופתוח. הממשל האמריקאי שואף לייצב כללי עימות שיבטיחו את יציבות הגבול הלבנוני, בעוד שהפילוג הפנימי הישראלי נותר מכשול בפני קיימות של כל הסכם ארוך טווח.

החיילים מבקרים את ההליך הפוליטי מכיוון שהם מרגישים כאילו הם במטווח, וחשוב להגיב לכל איום ישיר.

מערת המכפלה בעיר חברון עומדת בפני פרק חדש ומסוכן של ניסיונות לשנות את מאפייניה ההיסטוריים ואת זהותה האדריכלית האסלאמית. רשויות הכיבוש הישראלי החלו בפועל בבניית גג ברזל ענק מעל השטח הפתוח של המסגד, המכונה 'חצר המערה', תוך שימוש בציוד כבד ומנופים שהוכנסו לחצרות במקביל לצעדים מדכאים שכללו מניעת קריאת האד'אן.

מקורות בשטח דיווחו כי מהלכים אלה נועדו לכפות מציאות חדשה על האתר הדתי וההיסטורי, בתוך חששות גוברים מצד הוואקף הפלסטיני ועיריית חברון. צעדים אלה נועדו לשלול מהגופים הלאומיים את סמכויותיהם החוקיות והמנהליות, ולבטל את תפקידם המקורי בניהול ותחזוקת המערה לטובת הרחבת ההתנחלויות המקיפות את לב העיר העתיקה.

מצידו, ראש עיריית חברון, יוסף אל-ג'עברי, אישר כי האזהרות שהושמעו בעבר על ידי העירייה בנוגע לשלילת סמכויות הפכו למציאות מוחשית כיום. אל-ג'עברי הבהיר כי תהליך קירוי החצר מהווה תקיפה בוטה של הסמכויות ההיסטוריות של הוואקף והעירייה, וצעד מכוון לטשטש את האמנות האדריכלית האסלאמית המייחדת את המערה מזה מאות שנים.

בהקשר של אזהרות טכניות, תאופיק ג'חשן, ראש המחלקה המשפטית בוועדה לשיקום חברון, הצביע על הסיכונים המבניים הגדולים שמציב פרויקט הקירוי. הוא הסביר כי החצר הפתוחה מהווה את 'ריאת הנשימה' והאוורור הטבעי של המבנה הארכיאולוגי העתיק, וכי סגירתו תוביל בהכרח להצטברות לחות בתוך הקירות ההיסטוריים ולשחיקת אבניהם, מה שעלול לגרום לסדקים חמורים המאיימים על שלמות המסגד.

צעד זה לא היה מקרי, אלא הגיע כשיא של מסלול הסלמה שהחל בתחילת השנה הנוכחית בחסות ישירה של שר האוצר הישראלי, בצלאל סמוטריץ'. בינואר האחרון, המועצה העליונה לתכנון של המנהל האזרחי אישרה את שלילת סמכויות התכנון הנוגעות למערה מעיריית חברון, וזאת כדי לעקוף את סירובה החוזר ונשנה של העירייה להעניק רישיונות לפרויקטים של יהוד במתחם המסגד.

צעדים אלה התחזקו בפברואר האחרון בהחלטות של הקבינט המדיני-ביטחוני, שכללו ביטול חוקים היסטוריים שהסדירו את בעלות על קרקעות בגדה המערבית. בעקבות זאת הועברו כל סמכויות רישוי הבנייה בחברון מהעירייה הפלסטינית למנהל האזרחי הישראלי, בצעד שמטרתו להכשיר את ההתפשטות ההתנחלותית בתוך השכונות הערביות.

באמצע חודש יוני הנוכחי, סמוטריץ' הודיע רשמית על השלמת הליכי העברת האחריות התכנונית במלואה לצד הישראלי, וראה בכך חלק מתוכנית לכפיית ריבונות בשטח. ב-23 בחודש החלו הכלים הישראליים בהסרת המטריה ההיסטורית שהייתה בחצר, כצעד מקדים להתקנת גג הברזל החדש שישנה את פני המקום.

מהלך ישראלי זה מהווה הפרה בוטה של 'פרוטוקול חברון' שנחתם בשנת 1997 בין אש"ף לישראל, אשר חילק את העיר לשני אזורי ביטחון. למרות שהמערה נמצאת באזור השליטה הביטחונית הישראלית 'H2', ההסכם קבע במפורש כי הסמכויות האזרחיות, כולל תכנון, בנייה ותשתיות, יישארו בידי עיריית חברון הפלסטינית.

הכיבוש שואף באמצעות החלטותיו האחרונות לבטל סעיף חוקי זה באופן סופי, כאשר אישר בניית בית ספר דתי יהודי בשטח של אלף מטרים רבועים ליד ההתנחלות 'בית רומנו'. בנייה זו מתבצעת ללא כל תיאום או אישור מצד הגורמים הפלסטיניים המוסמכים, מה שמשקף את רצון הכיבוש לצמצם את תפקיד המוסדות הלאומיים הפלסטיניים לרמתו הנמוכה ביותר.

גורמים פלסטיניים מזהירים כי שינויים אלה מכוונים להכניס את מערת המכפלה, הרשומה ברשימת אתרי המורשת העולמית בסכנה של אונסק"ו מאז 2017, למעגל איום ישיר. השינוי האדריכלי אינו פוגע רק בקדושה הדתית של המקום, אלא גם מתעלם מהחוקים הבינלאומיים המגנים על אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים באזורים כבושים.

שורשי תוכנית יהוד זו חוזרים לשנת 1994, לאחר הטבח הנורא שבוצע על ידי מתנחל בתוך המערה והוביל למותם של 29 מתפללים, כאשר הכיבוש ניצל את האירוע כדי לחלק את המסגד בזמן ובמרחב. מאז, נמשכו הצעדים שהידקו את החנק על המתפללים באמצעות פריסת למעלה מ-120 מחסומים צבאיים ונקודות בידוק המקיפים את העיר העתיקה ומונעים חופש פולחן.

משקיפים רואים בהעברת סמכויות התכנון למועצה הדתית של ההתנחלות 'קרית ארבע' את השלב האחרון בתוכנית לבידוד מערת המכפלה מסביבתה הפלסטינית. מדיניות זו נועדה להפוך את המסגד לבית כנסת יהודי באמצעות כפיית שליטה מבנית ומנהלית מלאה, והגברת המחסומים האלקטרוניים כדי להגביל את גישת הפלסטינים, ולהבטיח את ההתפשטות ההתנחלותית בלב חברון.

מה שהעירייה הזהירה מפניו בעבר בנוגע לשלילת סמכויות מיושם כעת באמצעות קירוי החצר כדי לטשטש את המאפיינים האדריכליים האסלאמיים של המערה.

- המשתתפים מדגישים כי ייצוב הפסקת האש בעזה ובלבנון דורש הסדר מדיני בר קיימא- ההסכם האמריקאי-איראני זוכה לקבלת פנים זהירה בצל חילוקי דעות מערביים- הפסקת האש בעזה ובלבנון היא רק הפוגה שברירית והפיכתה לשלום קבוע דורשת גישות יסודיות- וושינגטון תכהן כנשיאת הקבוצה בשנת 2027 בצל שאלות לגבי עתיד תפקידהפריז - מוחמד אבו ח'דיר - בעיצומה של שנה המתוארת כאחת השנים הרגישות ביותר במזרח התיכון ובעולם, התכנסו מנהיגי מדינות קבוצת שבע המדינות המתועשות הגדולות (ארצות הברית, צרפת, בריטניה, גרמניה, איטליה, קנדה ויפן) באתר הנופש אוויאן-לה-באן בצרפת, לפסגה שנשלטה על ידי משברים פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים סבוכים.גורמים רשמיים צרפתים תיארו את הפגישה כ"פסגת המשברים", בצל המתחים המסחריים בין מספר מדינות חברות, וההתפתחויות המהירות בתיקים האיראני והאוקראיני, וההשלכות הנלוות לכך על הביטחון והיציבות הבינלאומיים.הצעות אזוריות לחיזוק היציבות במזרח התיכוןמספר אנליסטים ומומחים שהשתתפו בדיונים הנלווים לפסגה הגיעו למסקנה כי הפסקת האש הנוכחית ברצועת עזה ובדרום לבנון מהווה צעד חשוב לקראת רגיעה, אך אינה מהווה כשלעצמה ערובה להשגת יציבות קבועה באזור.אחת התפיסות שנדונו במהלך הפסגה מבוססת על מה שנודע כ"משולש השלום" המקשר בין פלסטין, ירדן וישראל במסגרת רחבה יותר של אינטגרציה כלכלית ותשתיות אזוריות, המשתרעת ממצרים ועד לבנון וסוריה, במטרה לחזק אינטרסים משותפים ולהפחית את הסיכויים לחזרה לסכסוך.הצעה זו מבוססת על הרעיון להפוך את השלום לאופציה אסטרטגית המבוססת על אינטרסים כלכליים ופיתוחיים הדדיים, כך שעלות הסכסוך תהיה גבוהה יותר מרווחי שיתוף הפעולה, בדומה לניסיון האירופי שלאחר מלחמת העולם השנייה.היבטים פלסטיניים של ההצעות שהועלוחלק מהמומחים סבורים כי שיקום רצועת עזה במסגרת אזורית רחבה יותר עשוי לספק הזדמנויות כלכליות חדשות לפלסטינים, באמצעות פיתוח תשתיות, חיזוק תנועת הסחר, והפעלת מחדש של התקשורת בין הגדה המערבית לרצועת עזה, בנוסף לניצול משאבי האנרגיה הזמינים מול חופי פלסטין.הם מציינים כי הצלחתם של כל פרויקטים כלכליים עתידיים נשארת תלויה בקיומה של סביבה פוליטית וביטחונית יציבה המאפשרת משיכת השקעות וביצוע פרויקטים ארוכי טווח.אתגרים פוליטיים וביטחוניים ביישום החזוןלמרות השאיפות הטמונות בחזון זה, הוא מתמודד עם מגוון אתגרים מורכבים.חוסר היציבות הביטחונית באזור עדיין מהווה מקור לדאגה למשקיעים, במיוחד בצל המלחמה בעזה, ההתפתחויות בדרום לבנון, ההתקפות על השיט בים האדום, והמתחים הקשורים לאיראן.כמו כן, עולים מכשולים פוליטיים הנוגעים לעתיד התהליך המדיני הפלסטיני-ישראלי, שכן סעודיה, הנחשבת לשותפה מרכזית בכל פרויקט אזורי רחב, מדגישה את הצורך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. לעומת זאת, משקיפים סבורים כי הסיכויים להתקדמות לקראת מטרה זו עדיין מוגבלים בצל המשך ההתפשטות ההתנחלותית והקיפאון בתהליך המדיני.ברמה האירופית, הפרויקטים האזוריים המוצעים מתמודדים עם תחרות בין מספר מדינות על אירוח המרכזים והתחנות הראשיות של המסדרונות הכלכליים המתוכננים, מה שמשקף שוני באינטרסים בתוך האיחוד האירופי.אנליסטים פלסטינים וערבים מדגישים כי השגת כל התקדמות אמיתית בפרויקטים של אינטגרציה אזורית נשארת קשורה למציאת פתרון מדיני צודק לסוגיה הפלסטינית המבטיח הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית.קבלת פנים זהירה להסכם האמריקאי-איראניההודעה על ההבנה הראשונית בין ארצות הברית לאיראן היוותה את האירוע הבולט ביותר במהלך עבודת הפסגה.נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וסגנו ג'יי.די. ואנס חתמו עם יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף על מזכר הבנות להפסקת אש, הפותח חלון של שישים יום למשא ומתן שיעסוק בתיק הגרעין האיראני ובסוגיית הסנקציות הכלכליות.טראמפ תיאר את ההסכם כצעד שעשוי להוביל לתוצאות חיוביות מבחינת היציבות האזורית.חילוקי דעות מערביים לגבי מנגנון היישוםלמרות קבלת הפנים האירופית הראשונית להסכם, עמדות בירות המערב שיקפו קיומם של הבדלים לגבי תנאי יישומו.נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע על נכונות ארצו לתרום לאבטחת השיט באזור המפרץ בתיאום עם בריטניה, איטליה והולנד, והדגיש את מוכנותה של נושאת המטוסים הצרפתית "שארל דה גול" לפעול במידת הצורך.במקביל, מקרון הדגיש את התנגדותו להטלת דמי מעבר במצר הורמוז, וראה בכך פתיחת פתח לתקדימים בינלאומיים לא רצויים.מצדה, נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין הדגישה כי כל הקלה בסנקציות שהוטלו על איראן חייבת להיות קשורה לצעדים קונקרטיים בשטח, ולהתקדמות בתיקים הקשורים לתוכנית הגרעין ולסוגיות הקשורות לביטחון האזורי.כמו כן, קיימו המנהיגים האירופים התייעצויות עם מספר מנהיגים ערבים ואזוריים כדי לדון בהשלכות ההסכם על ביטחון האזור, ועל המצב בלבנון ובמפרץ.אוקראינה ממשיכה לכפות את נוכחותה על סדר היום של הפסגהבנוסף לתיק האיראני, שאפו המנהיגים האירופים להשאיר את המלחמה הרוסית-אוקראינית בראש סדר העדיפויות הבינלאומי.נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי השתתף בישיבות הפסגה, וקרא להמשך התמיכה המערבית בארצו ולחיזוק הסנקציות שהוטלו על מוסקבה.מדינות אירופיות הדגישו את הצורך בהמשך הסיוע הצבאי והכלכלי לאוקראינה, בעוד שחלק מבירות אירופה עדיין מביעות הסתייגויות לגבי חלק מהיוזמות שהועלו לסיום המלחמה.במקביל, חשפו מקורות אירופיים מאמצים בהובלת גרמניה, צרפת ובריטניה להחיות מסלול משא ומתן חדש שיכלול את אוקראינה, רוסיה וארצות הברית.כמו כן, האיחוד האירופי הודיע רשמית על פתיחת משא ומתן להצטרפות אוקראינה לאיחוד, בצעד שנחשב על ידי גורמים אירופים להתפתחות חשובה במסלול היחסים בין הצדדים.תוצאות הפסגה.. הסכמה מוגבלת וחילוקי דעות קיימיםהפסגה לא הצליחה להוציא הצהרה מסכמת אחידה זו השנה השנייה ברציפות, מה ששיקף את המשך חילוקי הדעות בין המדינות החברות לגבי מספר תיקים מרכזיים.בין התוצאות הבולטות של הפסגה:אישור ההבנה הראשונית לגבי ההסכם האמריקאי-איראני, והמשך המשא ומתן במהלך שישים הימים הקרובים.אישור העמדה האירופית המבוססת על קישור כל הקלה בסנקציות לצעדים מעשיים מצד איראן.המשך חילוקי הדעות המסחריים בין ארצות הברית לחלק מהשותפות האירופיות, במיוחד בכל הנוגע למיסים דיגיטליים וסחר טכנולוגי.המשך התמיכה האירופית באוקראינה תוך המשך הדיון בדרכים לסיום המלחמה.הכלכלה העולמית ובינה מלאכותיתבנוסף לתיקים הפוליטיים והביטחוניים, דנו המנהיגים באתגרים הקשורים לכלכלה העולמית, כולל שיבושים בשרשרות האספקה והצורך לגוון את מקורות המתכות החיוניות שעליהן מסתמכות התעשיות המודרניות.הפסגה הקדישה גם חלק מעבודתה לדיון באסדרת תחום הבינה המלאכותית, בהשתתפות נציגים מחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, כולל "OpenAI", "Anthropic" ו-"Mistral AI", כאשר הדיונים התמקדו בהיבטים הרגולטוריים, הגנת קטינים וקידום שימוש אחראי בטכנולוגיות מודרניות.שאלות לגבי עתיד תפקיד הקבוצהפסגת אוויאן שיקפה את גודל האתגרים העומדים בפני קבוצת ה-G7 בצל השינויים המהירים שהמערכת הבינלאומית עדה להם.בעוד שהקבוצה עדיין מייצגת אחת מהפלטפורמות הכלכליות והפוליטיות החשובות בעולם, הדיונים הראו קיומם של חילוקי דעות ברורים בין חבריה לגבי תיקי איראן, אוקראינה וסחר בינלאומי.עם העברת נשיאות הקבוצה לארצות הברית בשנת 2027, העיניים נשואות ליכולתה של וושינגטון לצמצם את פערי המחלוקת בין השותפות המערביות, ולשמור על תפקיד הקבוצה בעולם שמתקדם יותר ויותר לעבר ריבוי מרכזי כוח והשפעה.

הפעילה הגרמנייה גילן ברנדנבורג, בת 22, מתמודדת עם אתגרים הולכים וגוברים בחברה שלה עקב זהותה הדתית ובחירתה ללבוש חיג'אב. ברנדנבורג, ממוצא אב צרפתי ואם גרמנייה, מספרת כיצד חייה הפכו לסדרת עימותים של הדרה ואפליה שהחלו להתעצם מאז שהתאסלמה בגיל צעיר.

הפעילה נזכרה, בהצהרות לכלי תקשורת, בתקריות הראשונות של תקיפה פיזית שחוותה בגיל שמונה עשרה, כאשר אדם שיכור ירק עליה בתוך הרכבת התחתית בברלין. היא הסבירה שהתוקף צעק בטענה שהיא 'לא חיה בחופש', בהתייחס לחיג'אב שלה, בעוד היא חששה באותו רגע לשלום אמה שניסתה להגן עליה.

גילן מבקרת את הסטריאוטיפים המושרשים בתודעה הקולקטיבית של חלק מהגרמנים, המניחים שהחיג'אב נכפה בכוח על נשים מוסלמיות. היא מדגישה מניסיונה האישי שהחלטתה נבעה משכנוע עצמי מלא, וקוראת לחברה לפתוח ערוצי דיאלוג ישירים עם נשים עם חיג'אב במקום להשמיע שיפוטים מוקדמים המבוססים על בורות.

ההטרדות על רקע שנאה אינן מוגבלות לרחוב בלבד, אלא מתרחבות גם למרחב הדיגיטלי שהפך לזירת איומים ועלבונות קשים נגדה. ברנדנבורג ציינה כי קיבלה תגובות המטילות ספק בשייכותה הלאומית, והדבר הגיע לכך שחלקם איחלו לה תאונות קטלניות, מה שהיא מתארת כדבר כואב מכיוון שהוא מגיע מבני החברה שבה נולדה.

במישור הפעילות הפוליטית, גילן בולטת כקול המגן על סוגיות הומניטריות, והיא משתתפת באופן קבוע בהפגנות התומכות ברצועת עזה ובלבנון. הפעילה רואה בהגנה על אזרחים ובדחיית מכונת המלחמה אחריות מוסרית המוטלת על כל אדם, ללא קשר לרקעו הדתי או האתני.

ברנדנבורג דורשת מממשלת גרמניה לבחון מחדש את מדיניותה, במיוחד בכל הנוגע להפסקת ייצוא הנשק התורם להמשך הסכסוכים. היא גם קוראת לאזרחים הגרמנים לשבור את מחסום השתיקה ולהשתתף באופן פעיל בתנועה השלווה הדוחה מלחמות, ומדגישה שהאנושיות חייבת לקדום לכל שיקול אחר.

בחזרה לשורשי מסעה האמוני, גילן מתארת את ילדותה ככזו שהייתה מלאה באתגרים ובתחושה מוקדמת של הדרה ובריונות בבית הספר. אולם, מעברה לבית ספר המכיל גיוון תרבותי בברלין תרם לשינוי השקפתה, כאשר חוותה לראשונה יחס של כבוד וחיבה מחברותיה המוסלמיות.

מסעה להתאסלמות החל בגיל ארבע עשרה, לאחר שצום של אחד הנערים במוסד טיפולי שבו שהתה עורר את סקרנותה. מאז, היא יצאה למסע חיפוש מעמיק בתורת הדת האסלאמית, ומדגישה כי מעולם לא התחרטה על דרך זו שהעניקה לה וודאות ושלווה פנימית למרות כל הקשיים.

בהקשר קשור, דו"ח זכויות אדם עדכני שפורסם על ידי רשת 'קלים' לניטור אפליה, חשף נתונים מזעזעים המשקפים את היקף המשבר בגרמניה. שנת 2024 רשמה קפיצה עצומה במספר התקיפות נגד מוסלמים, כאשר תועדו 3080 מקרים, לעומת 192 מקרים בלבד בשנה הקודמת, מה שמצביע על הידרדרות חמורה בשלום החברתי.

הנתונים הראו כי נשים הן הקבוצה הממוקדת ביותר, עם שיעור של עד 70% מכלל האירועים המתועדים, שכללו תקיפות מילוליות ופיזיות והאשמות מוכנות מראש. הדו"ח מקשר בין עלייה חדה זו לבין האקלים הפוליטי הטעון לאחר פרוץ המלחמה הישראלית בעזה, שיצר סביבה של פחד וחוסר אמון במוסדות הרשמיים.

השנאה אינה עוצרת בהטרדות ברחוב, אלא מתרחבת לעולם הדיגיטלי שבו מטילים ספק בזהותי הגרמנית ומאחלים לי מוות.

תווי פניו של הילד ראתב אבו קליק, בן עשר, מסכמים את סיפורו של דור פלסטיני שלם שחלומותיו נקרעו לפני גופם תחת עול המלחמה המתמשכת. ראתב, שגר בעיר בית לאהיה בצפון רצועת עזה, לא ידע שמסע העקירה הכפוי דרומה ישלול ממנו את היקר לו מכל, כאשר תקיפת הכיבוש הפתיעה את משפחתו בדרכם לחאן יונס בחודש שעבר, והפכה את דרכם לזירת דמים והריסות.

הקטן התעורר בבית החולים כדי להתמודד עם מציאות מרה, הוא נודע על מות אמו מרים ואחיו הצעיר חמיד, בעוד גופו הרך נאבק לשרוד לאחר פציעות קשות. ראתב עבר חמישה ניתוחים מורכבים שכללו התערבויות בכבד, במעיים ובקיבה, והסתיימו בהחלטת הרופאים לקטוע את רגלו כדי להציל את חייו, והוא מצא את עצמו עקור בדיר אל-בלח, צופה בעולם ממיטת חוסר האונים והיתמות.

בפני היעדר תותבות והמצור הרפואי החונק המוטל על הרצועה, משפחתו של ראתב לא נכנעה לייאוש, אלא בן דודו אחמד יזם בעזרת קרובי משפחה פתרון חלופי. הם שיפצו צינור מים מפלסטיק מפסולת ביוב, ניקו אותו, חתכו אותו והכינו אותו להיות תותבת פרימיטיבית, בניסיון להוציא את הילד ממצב הקיפאון ולהעניק לו הזדמנות לעמוד שוב.

למרות שרגל הפלסטיק הזו גרמה לו ליפול שוב ושוב על הרצפה, תווי שמחה הופיעו על פניו של ראתב בכל פעם שהצליח לעמוד. ניסיונות אלה לא היו רק תנועה פיזית, אלא היו הכרזה על רצונו של ילד המסרב להישבר מול מכונת המלחמה, ומנסה להיצמד למה שנותר מילדותו בתוך תנאי חיים ובריאות טרגיים במרכזי העקורים.

הצער מתגלה כאשר ראתב מנסה לשתף את חבריו במשחק כדורגל, כאשר הצד הפרימיטיבי מאכזב אותו בכל פעם שהוא מנסה לבעוט בכדור בעוצמה, והוא נופל ארצה בתוך שקט עצוב. הוא צופה בחבריו רצים ומבקיעים שערים במגרשי העקורים העפרניים, בעוד הוא נשאר שבוי בחלום פשוט של קבלת תותבת אמיתית שתחזיר אותו לשורות השחקנים כפי שהיה לפני הפציעה.

זעקתו של ראתב אבו קליק מייצגת קריאה אנושית המדגישה את סבלם של אלפי פצועים ברצועת עזה החסרים את המרכיבים המינימליים של שיקום רפואי. חלומו לרוץ שוב אינו רק רצון ספורטיבי, אלא הוא ניסיון לגרש את תמונות ההפצצות וההרס מזיכרונו, ולהחזיר חלק מחייו שנשללו על ידי הכיבוש, מצפה ליום שבו יוכל לרדוף אחרי הכדור מבלי שרגל הפלסטיק שלו תבגוד בו.

בכל פעם שראתב הסתכל על חבריו רצים, לבו נקרע בגעגועים לאמו ולאחיו, אך הוא קם שוב מנסה לעמוד על רגל הפלסטיק שלו.

המפה הפוליטית בבריטניה רשמה שינוי בולט עם הכרזת ניצחונו של אנדי בורנהאם, ראש עיריית מנצ'סטר רבתי, בבחירות המשנה לפרלמנט שנערכו בצפון אנגליה. ניצחון זה מעניק לבורנהאם כרטיס חזרה רשמי למושבי בית הנבחרים הבריטי, וזה נתפס כצעד אסטרטגי לחיזוק השפעתו בתוך מסדרונות קבלת ההחלטות בבירה לונדון.

התפתחות זו מגיעה בתזמון רגיש שבו ראש הממשלה הנוכחי, קיר סטארמר, מתמודד עם לחצים גוברים וירידה ניכרת ברמות התמיכה הציבורית. משקיפים רואים בחזרתו של בורנהאם לפרלמנט לא רק השבת מושב בחירות, אלא הכנה רצינית לניסיון להדיח את סטארמר או להתמודד על הנהגת מפלגת הלייבור בעתיד הקרוב.

בורנהאם הצליח להכריע את המירוץ בבחירות על המושב 'מקארפילד', כשהוא גובר על מתחריו באזור הנחשב למעוז מסורתי של המפלגה. לעומת זאת, מועמד מפלגת הרפורמה, בראשות נייג'ל פרג' הידוע בגישותיו האנטי-הגירה, הגיע למקום השני, מה שמשקף את הקיטוב הפוליטי החריף שאותו חווים האזורים הצפוניים.

אנדי בורנהאם, בן 56, נהנה מניסיון פוליטי עשיר, שכן ייצג את המפלגה בפרלמנט במשך 16 שנים לפני שעבר לעבוד בשלטון המקומי כראש עיריית מנצ'סטר. בורנהאם מסווג כאגף השמאלי המתון במפלגה, מה שהופך אותו לדמות מקובלת על פני מגזרים רחבים של בסיס הלייבור המרגישים מאוכזבים ממדיניות הממשלה הנוכחית.

במהלך קמפיין הבחירות שלו, התמקד בורנהאם בסיסמה 'שינוי חיובי', והדגיש את הצורך להעניק לאזורי צפון אנגליה קול חזק יותר בפוליטיקה הלאומית. קריאותיו זכו לתהודה רחבה בקרב הבוחרים הדורשים רפורמות כלכליות וחברתיות מוחשיות החורגות מההבטחות שהושמעו על ידי ממשלת סטארמר כשעלתה לשלטון בקיץ 2024.

מצד שני, ממשלת קיר סטארמר חווה משבר אמון אמיתי לאחר סדרת כישלונות בבחירות המקומיות ועלייה בביקורת פנימית על מנגנון ניהול התיקים החיוניים. למרות הניצחון הסוחף שהשיגה המפלגה ביולי 2024, החודשים האחרונים ראו שחיקה מהירה בנכס הפוליטי של ראש הממשלה, מה שפתח את הדלת להופעת חלופות מנהיגותיות חזקות.

חזרתו של בורנהאם לזירה הפרלמנטרית מציבה את סטארמר בפני אתגר קיומי, שכן יהיה עליו להתמודד עם אופוזיציה פנימית מאורגנת בעלת כריזמה ובסיס תמיכה עממי מוצק. צפוי כי התקופה הקרובה תראה תנועה אינטנסיבית בתוך מפלגת הלייבור כדי לקבוע את המסלול העתידי, על רקע התגברות הספקולציות לגבי שינוי קרוב בפסגת ההנהגה הפוליטית הבריטית.

בורנהאם ניהל את קמפיין הבחירות שלו תחת הסיסמה 'שינוי חיובי', וקרא לחבר מחדש את אזורי צפון אנגליה למסלול ההשפעה בפוליטיקה הבריטית.

משרדו של המנהיג האסיר וחבר הוועד המרכזי של תנועת פתח, מרואן ברגותי, הודיע על הסלמת הליכי הבידוד שלו על ידי רשויות הכיבוש הישראליות בתוך כלא 'ג'נוט' הממוקם במדבר הנגב. המקורות הבהירו כי ברגותי, המבודד מאז נובמבר 2023, נתון להעברות תכופות בין תאי בידוד בבתי כלא שונים, בצעד שמטרתו להגביר את הלחץ עליו ולמנוע את התייצבותו.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי צעדים אלו מגיעים בהקשר של מדיניות שרירותית שיטתית, שבה הנהלת בתי הכלא מעבירה אותו באופן חוזר ונשנה כדי להבטיח את בידודו המוחלט מהסביבה החיצונית. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל למה שדווח על ידי רדיו צבא ישראל בנוגע להטלת עונש בידוד נוסף למשך שבועיים על ברגותי, מה שמשקף מגמה של הסלמה מצד המערכת הביטחונית הישראלית כלפי מנהיגים אסירים.

במישור המשפטי, עורך דינו של ברגותי הגיש עתירה לבית המשפט הישראלי לאחר שנמנע ממנו לפגוש את מרשו לתקופה ארוכה, אך הנהלת בתי הכלא הציבה מכשולים נוספים בקביעת חודש ספטמבר הקרוב כמועד המוקדם ביותר לביקור. דוחות זכויות אדם מאשרים כי מניעה זו נכללת במדיניות רחבה יותר הכוללת הגבלת תקשורת עם משפחות ועורכי דין, ומניעת טיפול רפואי וצרכים בסיסיים מאסירים מבודדים.

ברגותי נמצא מאחורי סורג ובריח מאז מעצרו באפריל 2002, שם בילה שנים ארוכות בבידוד הרחק משאר האסירים, וכיום הוא מרצה חמישה מאסרי עולם. הטרדות אלו מגיעות לאחר תקרית הפריצה של השר לביטחון לאומי הקיצוני איתמר בן גביר לתאו בפברואר האחרון, והפניית איומים ישירים כלפיו, מה שמעורר חששות רציניים לחייו ולשלמות גופו.

הנתונים בשטח מצביעים על כך שההתמקדות בברגותי מגיעה על רקע הפופולריות הרחבה שלו ברחוב הפלסטיני, ומעמדו הסמלי כאחד המנהיגים הבולטים של התנועה הלאומית האסירה. ארגוני זכויות אדם רואים במה שהוא עובר כחלק מקמפיין נקמה כולל שמנהלת הנהלת בתי הכלא נגד אסירים פלסטינים מאז אוקטובר האחרון, באמצעות הגברת מדיניות ההתעללות והבידוד הקבוצתי והפרטני.

הרשויות הישראליות נוקטות נגד ברגותי צעדים שרירותיים שיטתיים באמצעות העברתו החוזרת ונשנית בין אגפי הבידוד.

בניגוד לאוהדי כדורגל בכל העולם, תושבי רצועת עזה מוצאים את עצמם מנועים מלעקוב אחר הגרסה הנוכחית של גביע העולם. מלחמת ההשמדה המתמשכת כפתה תנאי חיים מורכבים, שהפכו את עצם הצפייה במשחק כדורגל למותרות בלתי ניתנות להשגה, בהיעדר התנאים הבסיסיים לחיים.\n\nמשבר החשמל הוא המכשול הבולט ביותר בפני אוהבי הכדורגל ברצועה, שכן רשויות הכיבוש מונעות את הגעת הדלק הדרוש להפעלת תחנת הכוח היחידה. משפחות מסתמכות כיום על רשתות מסחריות פרטיות המספקות חשמל במחירים מופקעים, ולעתים קרובות שירות זה נפסק עם רדת החשכה, מה שמונע מרוב האוכלוסייה לצפות במשחקי הערב.\n\nהאזרח מוחמד אבו עווידה, שלא החמיץ מעקב אחר המונדיאל מאז 1986, מוצא את עצמו היום חסר יכולת לצפות בקבוצותיו האהובות. מוחמד אומר שדאגותיו לגבי אספקת מים ראויים לשתייה ובישול מזון באמצעים פרימיטיביים מתישות את האנרגיה היומית שלו, מה שמאלץ אותו ללכת לישון מוקדם כדי לברוח מהעייפות, וכדי להימנע מעלויות בתי הקפה הגבוהות.\n\nלמרות סבל זה, חדשות על נבחרות ערביות עדיין מעוררות ניצוץ של שמחה בלבבות העזתים, כאשר התושבים קיבלו את תוצאות קטאר ומרוקו בשמחה מוגבלת. האוהדים מקווים שהקבוצות הערביות ישיגו הפתעות כדורגל גדולות, ורואים בכל ניצחון ערבי תמיכה מורלית עבורם בצל הבידוד שהוטל על ידי המצור והמלחמה.\n\nהמלחמה עיצבה מחדש את אמות המידה של העידוד בקרב הקהל הפלסטיני, כאשר המיומנות הטכנית אינה עוד המדד היחיד לאהבה. אוהדים מדגישים כי עמדות המדינות וממשלותיהן כלפי הסוגיה הפלסטינית הפכו למניע העיקרי לנאמנותם בכדורגל, כאשר מדינות התומכות בזכות הפלסטינית זוכות לעידודם, בעוד שהם נמנעים מלשמוח בקבוצות התומכות במדיניות הכיבוש.\n\nחסן סאלח, אחד מאוהבי הכוכב ליונל מסי, החליט להפסיק לעודד את נבחרת ארגנטינה בשל העמדות הפוליטיות האחרונות של נשיא ארצו. חסן סבור כי הנאמנות צריכה להיות למי שעומד לצד העם הפלסטיני במצוקתו, ומדגיש כי המלחמה לימדה אותם שספורט אינו יכול להיות מנותק מעמדות הומניטריות ופוליטיות.\n\nבהיעדר שידורי טלוויזיה, חלקם פונים לצפייה בתקצירי משחקים דרך פלטפורמות המדיה החברתית למחרת, אך איכות רשת האינטרנט מונעת זאת לעיתים קרובות. כוחות הכיבוש הרסו בכוונה את תשתית התקשורת, מה שהפך השגת אות אינטרנט יציב למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור העקורים במחנות.\n\nהעקור חאלד אל-נג'אר, המתגורר באוהלי חאן יונס, ניסה שוב ושוב לצפות במשחק מרוקו וברזיל דרך הטלפון הנייד שלו ללא הצלחה. בשל קטיעת התמונה המתמדת, חאלד נאלץ ללכת לישון ולחכות לשמוע את התוצאה משכניו בבוקר, והסתפק בצפייה בשערים שהובקעו מאוחר יותר כאשר האות היה זמין.\n\nמנגד, דור הצעירים מנסה ליצור מרחבים פרטיים לצפייה דרך בתי קפה עממיים פשוטים שנבנו מבדי אוהלים וחלקי פלסטיק. המונים של צעירים מתאספים סביב מסכים גדולים הפועלים באמצעות גנרטורים חשמליים, כאשר אוהלים אלה מתפוצצים בקריאות עידוד ומחיאות כפיים עם כל שער שמבקיעה נבחרת ערבית, בניסיון לחטוף רגעים של הנאה בתוך ההריסות.\n\nהצעיר חוסאם, שנפצע מירי הכיבוש וסובל משברים קשים, היה בין הנוכחים באחד מאוהלי הצפייה במחנה נוסייראת. חוסאם חושש שפציעתו תמנע ממנו לחזור לעסוק בתחביבו האהוב, במיוחד בצל המחסור בטיפול הדרוש והנזק המוחלט שנגרם למגזר הספורט כתוצאה מהתקיפות המתמשכות.\n\nהמציאות הספורטיבית בעזה נאנקת תחת נטל הפגיעה הישירה, כאשר עשרות שחקני מועדונים איבדו את גפיהם, ומאות ספורטאים ומאמנים נהרגו. גם המגרשים והמתקנים הספורטיביים לא ניצלו מההפצצות, מה שהפך את המגרשים שפעם שקקו חיים להריסות או למרכזי אירוח לאלפי עקורים חסרי בית.\n\nבעלי בתי הקפה הזמניים מתמודדים עם אתגרים עצומים באספקת שירותי צפייה, כאשר הם נאלצים לרכוש דלק במחירים מופקעים להפעלת הגנרטורים. בעלי עסקים קטנים אלה מציינים כי הביקוש נמוך מהצפוי, מכיוון שאנשים מעדיפים להוציא את כספם המועט על אוכל ומים במקום לשלם דמי צפייה במשחקים.\n\nבסיום המשחקים בשעות הבוקר המוקדמות, האוהדים עושים את דרכם חזרה לאוהליהם דרך דרכים משובשות שנהרסו על ידי טילים ישראליים. הם הולכים בתוך שקט הלילה שאינו נקטע אלא בזמזום המל"טים, כדי להתכונן ליום חדש של מאבק להבטחת הדרישות המינימליות להישרדות.\n\nמראה המונדיאל בעזה מסכם את הטרגדיה של עם שאוהב את החיים ונאחז בתקווה למרות ניסיונות ההשמדה השיטתיים. בעוד העולם חוגג שערים וניצחונות, הפלסטיני בעזה ממשיך לחפש את ניצחונו הפרטי בשמירה על עמידתו בארצו, והופך את אוהל העקורים לזירת עידוד לחופש ולצדק.\n\nהמלחמה לימדה אותנו רבות; התחלנו לעודד רק את מי שתומך בנו, שכן העמדות הפוליטיות של המדינות כלפי ענייננו קודמות למיומנות השחקנים בלבבותינו.

האו"ם פרסם ביום חמישי קריאה דחופה, ובה דרש מכוחות התמיכה המהירה לסגת מתוכניותיהם לפתוח במתקפה צבאית על העיר אל-עובייד, בירתה האסטרטגית של מדינת צפון קורדופן. הארגון הבינלאומי הזהיר כי כל הסלמה צבאית באזור צפוף אוכלוסין זה תוביל להשלכות קטסטרופליות שמידת הרסן על אזרחים חסרי הגנה אינה ניתנת לחיזוי.

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, הביע דאגה עמוקה מהדיווחים מהשטח המצביעים על הגעת תגבורת צבאית עצומה של כוחות התמיכה המהירה סביב העיר. דובר מטעמו, סטפן דוג'אריק, הבהיר כי תנועות אלו מבשרות על מתקפת קרקע קרובה שעלולה להפוך את העיר לשדה קרב רחב היקף, ובכך לסכן את חייהם של מאות אלפים.

מצידו, הנציב העליון לזכויות אדם, וולקר טורק, הדגיש את הצורך בהתערבות מיידית כדי לעצור את מה שכינה 'השיגעון הצבאי' לפני שיהיה מאוחר מדי. טורק ציין כי העלייה בתקיפות מל"טים והפגזות ארטילריות אקראיות סביב אל-עובייד מזכירה את התרחישים העקובים מדם שאירעו באזורים אחרים בסודאן בחודשים האחרונים.

העיר אל-עובייד בעלת חשיבות גיאוגרפית וצבאית עליונה, שכן היא ממוקמת על הכביש הראשי המקשר בין אזור דארפור במערב לאזורים הנשלטים על ידי צבא סודאן במזרח. מאז פרוץ הסכסוך באפריל 2023, הצדדים הלוחמים שואפים לשלוט במעבר חיוני זה כדי לחזק את השפעתם הלוגיסטית והשטחית.

הפקיד מטעם האו"ם הזהיר מפני הישנות 'הזוועות' שתועדו על ידי ארגונים בינלאומיים בעיר אל-פאשר ובמחנה העקורים זמזם, והדגיש כי העולם אינו יכול לעמוד מנגד מול טרגדיה חדשה. הוא הוסיף כי אזרחים בקורדופן עומדים בפני איום קיומי אם ההסלמה הצבאית הנוכחית לא תיבלם ולא תותר העברת סיוע הומניטרי ללא הפרעה.

טורק תיאר את המצב הנוכחי כ'אזהרה חמורה' לקהילה הבינלאומית מפני הידרדרות נוראית במצב זכויות האדם והמצב ההומניטרי הכללי. הוא קרא למדינות בעלות השפעה אזורית ובינלאומית להפעיל לחץ אמיתי על הצדדים לסכסוך כדי להפסיק את הפעולות העוינות ולחזור לשולחן המשא ומתן כדי להגן על מה שנותר מהתשתיות.

בהקשר קשור, מקורות ממשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) דיווחו כי המצב באל-עובייד הפכפך ביותר ומתפתח במהירות שלילית. המקורות אישרו כי הסלמת מעשי האיבה כבר הובילה לשיתוק מוחלט של פעולות הסיוע, מה שמסכן את חייהם של אלפים התלויים בסיוע כדי לשרוד.

דיווחים מקומיים הצביעו על כך שהחשש ממתקפה קרובה דחף את התושבים לסגור את רוב בתי הספר, השווקים והחנויות, וגם מחסני הסיוע ההומניטרי הפסיקו לפעול. האו"ם דרש להבטיח מעברים בטוחים לאזרחים המעוניינים לעזוב את העיר, ולהבטיח שלא יותקפו בעת ניסיונם להינצל.

סודאן חיה כבר למעלה משנתיים תחת עולו של סכסוך הרסני שהביא למותם של עשרות אלפים ולעקירתם של למעלה מ-11 מיליון בני אדם בתוך המדינה ומחוצה לה. האו"ם מתאר משבר זה כאסון העקירה והרעב הגרוע ביותר בעולם המודרני, ללא כל אופק קרוב לפתרון פוליטי כולל.

בחודשים האחרונים חלה הסלמה חסרת תקדים בקרבות באזור קורדופן ובמדינת הנילוס הכחול, במיוחד לאחר נפילת אל-פאשר לידי כוחות התמיכה המהירה. ערי קורדופן העשירות במשאבי טבע וחקלאות נחשבות ליעד אסטרטגי לשני הצדדים, מה שהופך את הסכסוך עליהן לאלים במיוחד ובעל הרס נרחב.

משלחת בדיקת העובדות העצמאית הגיעה בדו"חות קודמים למסקנה כי המצור שהוטל על ערי דארפור נשא 'מאפיינים של רצח עם'. מומחי זכויות אדם הביעו חשש שפרקטיקות אלו יעברו לאל-עובייד, שם נעשה שימוש הולך וגובר במל"טים, מה שמעלה את קצב הפגיעות בקרב אזרחים.

במהלך דיפלומטי מקביל, 29 מדינות במועצת זכויות האדם בז'נבה הביעו דאגה עמוקה מפני הסיכונים לביצוע מעשי רצח מכוונים בסודאן. מדינות אלו, ובהן בריטניה, צרפת, גרמניה וקנדה, דרשו מכוחות התמיכה המהירה להפסיק באופן מיידי וללא תנאי את מתקפתם על העיר אל-עובייד.

ההצהרה המשותפת של המדינות הדגישה כי כ-500 אלף אזרחים, מתוכם למעלה מ-100 אלף עקורים שמצאו מקלט בעיר מפני קרבות קודמים, עומדים כעת בפני סכנה ליפול קורבן לפשעים נוראיים. ההצהרה הדגישה כי הקהילה הבינלאומית לא תסבול כל הפרה חמורה של החוק ההומניטרי הבינלאומי באזור זה.

המקורות מטעם האו"ם סיימו באזהרה כי כישלון הקהילה הבינלאומית לפעול באופן מתואם עלול להוביל לקריסה מוחלטת של הסדר החברתי במדינת צפון קורדופן. התקווה נותרה תלויה בתגובת הצדדים הלוחמים לקריאות הבינלאומיות כדי לחסוך מהעיר ותושביה את זוועות מלחמת רחוב הרסנית.

איננו יכולים להרשות לעצמנו לחזור על הזוועות שניתן היה למנוע, ותיעדנו אותן באל-פאשר ובמחנה זמזם בשנה שעברה.

ממשלת ישראל הודיעה רשמית כי אין מגבלת זמן לנסיגת כוחותיה מדרום לבנון, רצועת עזה והשטחים הסוריים, והדגישה את המשך הפעולות הצבאיות עד להשגת יעדיה הביטחוניים. הצהרות אלו הגיעו בעיתוי רגיש, במקביל לתחילת סבב שיחות חדש בוושינגטון בתיווך אמריקאי, שמטרתו להגיע להרגעת המצב האזורי.

שר הביטחון הישראלי, ישראל כץ, אישר במהלך טקס צבאי כי צה"ל מתכוון לשמור על נוכחותו במה שכינה 'אזורי הביטחון' לפרקי זמן בלתי מוגבלים. כץ הסביר כי מגמה זו נועדה להגן על ההתנחלויות הישראליות מפני האיומים שמציבים הפלגים החמושים והגורמים הג'יהאדיסטים בחזיתות אלו.

כץ הדגיש את התנגדותה המוחלטת של תל אביב לכל לחץ בינלאומי שעלול להיות מופעל כדי לדחוף אותה לנסיגה מוקדמת מדרום לבנון, וראה בנוכחות הצבאית הישירה את הערובה היחידה למניעת התקפות עתידיות. הוא ציין כי ניסיון העבר הוכיח את הצורך של ישראל בשליטה מבצעית ישירה כדי לאבטח את גבולותיה הצפוניים והדרומיים.

מצידו, ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן אור ירוק לצבא להמשיך לפעול בחופשיות מלאה בתוך השטחים הלבנוניים, והדגיש כי הכוחות יישארו שם כל עוד הצורך הביטחוני יחייב זאת. נתניהו ראה בחופש הפעולה הצבאי את הכלי העיקרי להבטחת אי-חזרת האיומים לאזורי הגבול.

באותו הקשר, דובר ממשלת ישראל, דוד מנסר, הבהיר כי כל פריסה מחדש של כוחות בדרום לבנון קשורה באופן אורגני לפירוק חיזבאללה מנשקו ונטרול יכולותיו הלחימתיות. מנסר הוסיף כי ישראל לא תחזור על טעויות העבר, בהתייחסו להחלטות בינלאומיות קודמות שלא הצליחו לפנות את האזור מנשק.

במישור הבינלאומי, נשיא צרפת עמנואל מקרון וראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני חשפו תוכנית להקמת 'קואליציה' רב-לאומית שתטול על עצמה את המשימות הביטחוניות בלבנון לאחר תום מנדט כוחות יוניפי"ל. הצעה זו נועדה לחזק את ריבונות המדינה הלבנונית ולתמוך בצבאה הלאומי כדי למנוע הפיכת הדרום לבסיס להסלמה.

מלוני הדגישה במהלך פגישה בעיר אנטיב הצרפתית כי התיאום בין רומא לפריז נועד למנוע היווצרות ואקום ביטחוני מסוכן באזור הגבול לאחר דצמבר 2026. ההנהגה האיטלקית סבורה כי נוכחות כוח בינלאומי עם מנגנוני פעולה חדשים עשויה לתרום לייצוב האזור באופן יעיל יותר מהנוסחאות הנוכחיות.

מהלכים אירופיים אלו מגיעים על רקע החלטת מועצת הביטחון של האו"ם לסיים את משימת כוח האו"ם הזמני בלבנון (יוניפי"ל) עד סוף השנה הבאה. כוח זה כולל כיום כ-7,500 חיילים המייצגים 50 מדינות, אך יעילותו הייתה נתונה לביקורת מתמדת מצד ישראל וארצות הברית.

מצידו, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הזהיר מפני הסיכונים של היעדר נוכחות צבאית של האו"ם בלבנון, והדגיש את הצורך למצוא נוסחה חלופית שתבטיח את המשך הפיקוח הבינלאומי. עם זאת, הצעתו של גוטרש מתמודדת עם אתגרים גדולים לאור המגמה הישראלית לכפות מציאות ביטחונית חדשה המבוססת על כוח צבאי ישיר.

הנתונים בשטח מצביעים על כך שהאזור מתקדם לעבר שלב של מורכבות פוליטית וצבאית, כאשר הרצון הישראלי לכיבוש ארוך טווח מצטלב עם המאמצים האירופיים לבינאום התיק הביטחוני. גורל דרום לבנון נותר תלוי בין תוצאות המשא ומתן בוושינגטון לבין המהלכים הצבאיים המתבצעים בשטח.

עלינו להישאר באזור הביטחון בלבנון, בסוריה ובעזה, ולא לפרק זמן מוגבל, כדי להגן על תושבינו וקהילותינו.

שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, הודיע היום, חמישי, כי ארצו דוחה באופן מוחלט את העמדות האיראניות האחרונות הנוגעות להסדרת תנועת השיט במצר הורמוז. רוביו הדגיש במהלך השתתפותו בפגישת שרי החוץ של מדינות מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ במנאמה כי נתיב מים זה מהווה עורק בינלאומי ואינו יכול להיות כפוף לריבונות של מדינה אחת בלבד.

השר האמריקאי הבהיר כי ניסיונות להטיל אגרות כספיות על מעבר ספינות במצר הורמוז, תחת כל שם שהוא, מהווים תקדים מסוכן שעלול לדחוף מדינות אחרות לנקוט בצעדים דומים במעברים חיוניים ברחבי העולם. הוא סבר כי המחויבות לחופש השיט הבינלאומי היא אבן יסוד ליציבות הסדר העולמי ולמניעת הידרדרות הסחר הבינלאומי לכאוס.

רוביו הדגיש בדבריו בפני הבכירים במפרץ כי הוויכוח המשפטי שמעלה טהראן סביב שמות הסכומים הנדרשים, בין אם מדובר באגרות או בעלויות שירותים, אינו משנה את מהות העניין. הוא ציין כי וושינגטון עוקבת מקרוב אחר המהלכים האיראניים שמטרתם לכפות מציאות חדשה באזור באמצעות שליטה על נתיבי הים.

הצהרות אלו באות בתגובה לאזהרות שהשמיע משמרות המהפכה האיראניים, אשר הדגישו את הצורך של הספינות לציית אך ורק לנתיבים שנקבעו על ידי טהראן. הפיקוד הצבאי האיראני סבר כי כל נתיבים חלופיים שיוכרזו ללא תיאום מוקדם עמם נחשבים בלתי מקובלים ומהווים איום ישיר על בטיחות השיט באזור.

מצדה, טהראן הצדיקה את כוונתה להטיל סכומים כספיים בכך שהם באים בתמורה לשירותי ניווט וסביבה שסופקו בעבר בחינם. מקורות איראניים קישרו שינוי זה למה שהם תיארו כתוקפנות האמריקאית-ישראלית האחרונה, והדגישו כי לא ימשיכו לשאת בנטל תחזוקת נתיב המים ללא תמורה כספית מהנהנים.

בהקשר לשיחות הגרעין, רוביו הרגיע את בעלות בריתה של וושינגטון כי הממשל האמריקאי שואף להגיע להסכם עם איראן שיסיים את המתיחות, אך הוסיף כי הדבר לא יקרה 'בכל מחיר'. הוא הדגיש כי כל הבנה סופית חייבת לכלול ערבויות מחמירות שימנעו מאיראן להחזיק בנשק גרעיני באופן קבוע.

ראש הדיפלומטיה האמריקאית הוסיף כי ארצות הברית נכנסה לשלב חדש במדיניות החוץ שלה שמטרתו להשיג שלום קבוע ואמיתי. הוא הדגיש כי שלום זה לא יתבסס על ויתורים שיערערו את ביטחונם ושגשוגם של ארצות הברית או שותפיה האסטרטגיים באזור המפרץ הערבי.

במהלך הפגישה, רוביו התחייב כי וושינגטון תעשה כל שביכולתה כדי להצליח במסלול המשא ומתן תוך הבטחת התחשבות באינטרסים האזוריים בכל צעד. הוא ציין כי המטרה היא להגיע לנוסחה שתבטיח יציבות ותמנע כל הסלמה צבאית שעלולה לפגוע בכלכלה העולמית או בביטחון האנרגיה.

הביקור במנאמה הוא התחנה האחרונה בסבב מפרצי נרחב שכלל את איחוד האמירויות הערביות וכווית. הסבב נועד בעיקר לגייס תמיכה בהסכם הראשוני שהושג על ידי ממשל הנשיא דונלד טראמפ עם הצד האיראני, על רקע שאלות אזוריות לגבי אופי האיזונים החדשים.

בסיום הפגישה, שר החוץ הבחרייני, עבד אל-לטיף בן ראשיד אל-זיאני, בירך על היוזמה העומאנית להקמת מעבר בטוח למעבר ספינות, כצעד לחיזוק היציבות הימית. עם זאת, טהראן עדיין דבקה בצורך שכל הסדרי שיט חדשים יעברו דרך ערוצי התייעצות ישירים עמה, מה שמבשר על המשך המאבק הפוליטי סביב תיק זה.

נתיבי מים בינלאומיים אינם שייכים לאף מדינה, זהו עיקרון יסודי בסדר הבינלאומי, ובלעדיו ישלוט כאוס.

סדקי אבו דהיר / חוקר ויועץ בתחום המדיה והשיווק הדיגיטלי

משבר התוכן הדיגיטלי אינו רק בצפיפותו או במהירות התפשטותו, אלא גם באופיו התזונתי, אם אפשר לומר כך. כשם שהגוף מושפע מהמזון שהוא צורך, כך גם המוח, הרגש וההתנהגות מושפעים ממה שהאדם צורך מדי יום ביומו. מנקודת מבטי, חלק נרחב ממה שאנו רואים היום בפלטפורמות החברתיות, ובמיוחד ברילס ובסרטונים קצרים, הפך דומה למזון רווי שומן מוצק; הוא מעניק תחושה מהירה של שובע, התרגשות והנאה, אך מותיר אחריו מוח מותש, טעם מעוות, יכולת שיח חלשה יותר, והתנהגות חברתית מתוחה ואלימה יותר.

תוכן רווי שומן מוצק הוא תוכן שאינו בונה ידע, אינו פותח אופקים, אינו מחנך לטעם, ואינו מעמיק הבנה, אלא מסתפק בגירוי אינסטינקטים ורגשות. זהו תוכן מהיר, רועש, ישיר, מוגזם, המבוסס על קול רם, כותרת פרובוקטיבית, מידע חלקי, רגש מלאכותי, וודאות קלה. הוא חולף במהירות מול העיניים, אך משאיר את חותמו בנפש לאט. וזו סכנתו; שהוא אינו נראה כאיום ישיר, אלא מתגנב לתוך המשפחה, החברה וההתנהגות הכללית, עד שהצעקות הופכות טבעיות, החיפזון הופך לדעת, השטחיות לידע, וההתיימרות לביטחון.

בעבר, המשפחה הייתה מתכנסת סביב שיחה יומית, גם אם פשוטה. היה זמן לדיון, מקום לשאלה, הזדמנות להבנה, ואולי מחלוקת שהסתיימה בהסבר, התנצלות או שתיקה מכבדת. היום, בתים רבים מלאים בגופים ריקים מנוכחות אמיתית. האב במסך, האם במסך, והילדים במסכים מרובים, והקול הרם ביותר בבית אינו עוד קול המשפחה, אלא קול הרילס. הטלפון אינו עוד מכשיר ביד בלבד, אלא הפך לצד בשיחה, קוטע את הדיבור, משנה את מצב הרוח, כופה את הקצב, ומושך את תשומת הלב ממערכות יחסים אמיתיות למערכות יחסים וירטואליות חולפות.

הקול הרם ברילס אינו רק פגם בטעם, אלא חלק מכלכלת הקשב. הפלטפורמה רוצה לעצור אותך, יוצר התוכן רוצה לחטוף אותך, והאלגוריתם מתגמל את מי שמעלה את רמת הגירוי. לכן הכל הפך להיות רועש: המוזיקה, דרך הדיבור, התנועה, הטקסט על המסך, ההבעה, ואפילו הכעס. ועם חשיפה מרובה לדפוס זה, האדם מאבד בהדרגה את יכולתו לקבל דיבור שקט. דיון שקט הופך למשעמם, ניתוח מאוזן לארוך, ודעה הגיונית לקרה, ואילו הקול הרם נראה משכנע יותר רק בגלל שהוא רועש יותר.

וכאן מתחיל המשבר המשפחתי. כאשר האדם מתרגל לתוכן קצר, מתוח ומהיר קצב, הוא הופך פחות מסוגל להקשיב בתוך הבית. הבעל אינו סובלני להסבר אשתו, והאישה אינה סובלת דיון ארוך, והילדים בורחים משיחה למסך, וההורים מתלוננים על חוסר תקשורת מבלי לשים לב לפעמים שהם חלק מהבעיה. לדעתי, הפער בין הדורות אינו נובע עוד רק מהבדלי גיל, אלא מהבדלי הסביבה הקוגניטיבית שבה חי כל צד. יש מי שרוצה שיחה אנושית איטית, ויש מי שמוחו תוכנת לסרטון שאינו עולה על שלושים שניות.

שינוי זה השתקף גם במושג ההבנה. הבנה דורשת סבלנות, וסבלנות דורשת רוגע פנימי, ורוגע פנימי דורש מרחק מהרעש. אך התוכן הקצר בולע את המרחק הזה. האדם שמתחיל את יומו בסרטונים רועשים, ומסיים אותו בסרטונים רועשים יותר, נכנס למערכות היחסים שלו כשהוא כבר טעון. הוא עלול להתפוצץ בגלל מילה פשוטה, או להבין לא נכון טון רגיל, או לסגת מדיון כי אינו יכול עוד להקשיב. וכך הבעיה אינה בנושא המחלוקת עצמו, אלא בנפש שאיבדה את כושר השיח שלה.

ואחת הצורות המסוכנות ביותר של תוכן זה, היא זו המשתמשת בדת ובמיסטיקה בצורה שטחית ומבלבלת. אנו זקוקים לתוכן אמוני כנה, הגיוני, רחום, המחזיר את האדם לערכים, מקרב אותו למשמעות, מעדן את התנהגותו, ומזכיר לו את אחריותו המוסרית. אך מה שמתפשט לעיתים אינו דתיות מודעת, אלא תצוגה דתית מהירה, שבה אנשים מדברים בביטחון מוגזם על הנסתר, הפרנסה, העונש, הניסיונות, והסימנים, כאילו הם מחזיקים בזכות לחלק ביטחון ופחד לאנשים. הבעיה כאן אינה בדת, אלא בהפיכת הדת לחומר רגשי הכפוף לכללי הצפייה והאינטראקציה.

לדעתי, הדבר המסוכן ביותר בסרטונים אלה הוא שהם מעניקים למקבל וודאות קלה ללא ידע, פחד רחב ללא הבנה, ושיפוט מהיר ללא יראת שמיים. וכאשר הלא מוסמך מדבר בדת בטון של בטוח בעצמו, וכאשר אמונות טפלות מוצגות בלבוש האמונה, וכאשר הנסתר הופך לחומר צריכה יומיומי, החברה הופכת פגיעה יותר לחרדה, חשדנות, ופרשנות שטחית של אירועים. במקום שהדת תוביל את האדם לרחמים, איזון, עבודה ומוסר, היא הופכת בחלק מהסרטונים הללו למקור למתח, פיקוח, פחד ושיפוט של אחרים.

עניין זה נוגע לכל החברה, כי הוא אינו עוצר בגבולות הפרט. הפרט הטעון בפחד, רעש ושטחיות מעביר זאת לבית, לעבודה, לרחוב, ולדיון הציבורי. ההתנהגות הכללית הפכה לעיתים קרובות יותר גסה. אנשים ממהרים לשפוט, קוטעים יותר משהם מקשיבים, לועגים יותר משהם מתווכחים, ומגנים יותר משהם מבינים. כאילו אנו חיים בהיגיון התגובות ולא בהיגיון החיים. בתגובות האדם יכול להיות קשוח ללא אחריות, ללעוג ללא התמודדות, ולהאשים ללא הוכחה. וכאשר התנהגות זו עוברת מהמסך למציאות, החברה הופכת מתוחה יותר ופחות אנושית.

ההשפעה המוסרית של תוכן זה אינה פחות מסוכנת מהשפעתו הקוגניטיבית. תוכן המטביע לעג הופך עלבון למקובל. תוכן המטביע צעקות הופך שקט לחולשה. תוכן המטביע התיימרות הופך בורות לבטוחה בעצמה. ותוכן המטביע שטחיות הופך רצינות לכבדה. ועם הזמן משתנה קריטריון ההערכה החברתית; לא מתייחסים לעמוק יותר כבעל ערך רב יותר, אלא לבעל הקול הרם ביותר, המהיר ביותר להתפשט, והמסוגל ביותר לעורר אנשים. וזו אחת הבעיות הגדולות ביותר של המודעות הדיגיטלית בחברותינו.

איני רואה שהפתרון הוא בהשטנת הפלטפורמות או בקריאה להתנתקות מוחלטת מהן, שכן זו הצעה לא מציאותית. הפלטפורמות הפכו לחלק מהחיים המודרניים, והתוכן הדיגיטלי יכול להיות כלי לידע, חינוך, שיווק, מודעות ותקשורת. אך הבעיה היא בהיעדר חסינות דיגיטלית. אנו מתייחסים לתוכן כאילו הוא דבר חולף, בעוד שהוא למעשה מעצב מחדש את תודעתנו, התנהגותנו ומערכות היחסים שלנו. כל סרטון אינו רק חולף מול העין, אלא משאיר חותם בדרך החשיבה, דרך הדיבור, דרך השיפוט של אנשים, ודרך ניהול מחלוקות.

לכן אני רואה שאנו זקוקים למעבר רציני מתרבות הצריכה הדיגיטלית האקראית לתרבות המודעות הדיגיטלית. על המשפחה לשאול: מה נכנס לבית דרך המסכים? לא מספיק לדאוג לילדינו מפני זרים ברחוב, בעוד אנו משאירים אותם שעות מול זרים המעצבים את רעיונותיהם, פחדיהם, שפתם ומצב רוחם. ועל בית הספר להתייחס לחינוך תקשורתי ודיגיטלי כהכרח, לא כמותרות. ועל המוסדות הדתיים, התרבותיים והתקשורתיים להתמודד עם התוכן השטחי לא בצעקות נגדיות, אלא בייצור חלופה רצינית, אטרקטיבית ומובנת.

חשוב גם להחזיר את הכבוד לקול השקט. לא כל מי שצועק מחזיק באמת. ולא כל מי שמתפשט מחזיק בידע. ולא כל מי שמדבר בביטחון ראוי לאמון. אנו זקוקים לאימון חברתי חדש להבחין בין המלומד למתיימר, בין המשפיען למומחה, בין עצה לתצוגה, בין אמונה לאמונות טפלות, בין תוכן המעורר מודעות לתוכן המרדים את המוח. והבחנה זו אינה עוד רק מיומנות תרבותית, אלא הפכה לתנאי להגנת המשפחה והחברה.

לדעתי, תוכן רווי שומן מוצק אינו הורס את הבית ביום אחד, אך הוא מחליש את קשריו יום אחר יום. הוא מפחית שיח, מעלה מתח, מושך תשומת לב, משטח חשיבה, והופך את האדם לפחות סובלני כלפי האחר. וכאשר המשפחה מאבדת את יכולתה לדיון, החברה מאבדת את יכולתה להבנה. וכאשר הדת הופכת לחומר צריכה בידי הלא מוסמכים, אנשים מאבדים חלק מביטחונם ומצפונם. וכאשר הצעקות הופכות למודל להשפעה, ההתנהגות הכללית הופכת אלימה יותר, גם ללא אלימות ישירה.

לדעתי, אנו עומדים בפני שאלה תרבותית גדולה: האם אנו רוצים להישאר רק צרכנים של תוכן המעצב את מצב רוחנו בשמנו, או שאנו רוצים להחזיר לעצמנו את הזכות לבחור מה מזין את מוחנו ובתנו? כשם שגוף אינו יכול להישאר בריא כשהוא חי על מזון ירוד, כך גם משפחה אינה יכולה להישאר מגובשת, וחברה אינה יכולה להישאר מאוזנת, כשהיא ניזונה מדי יום מתוכן רועש, מתוח, שטחי, ורווי שומנים דיגיטליים מוצקים. הגנת התודעה היום מתחילה בשאלה פשוטה אך מכרעת: מה אנו מרשים להיכנס למוחנו לפני שהוא נכנס לבתנו?

הכנסת הישראלית אישרה, במהלך ישיבה שהתקיימה ביום רביעי, הצעת חוק שנויה במחלוקת האוסרת על קריאת המואזין באמצעות רמקולים בקריאה הטרומית. טיוטת החוק צפויה להיות מועברת לוועדות הפרלמנטריות הרלוונטיות לדיון והכנה, לקראת הצגתה לשלוש קריאות נוספות במהלך השבועות הקרובים לפני כניסתה לתוקף סופי.

סעיפי החקיקה החדשה כוללים, על פי דיווחי מקורות תקשורת, הטלת הגבלות חמורות על השימוש ברמקולים במסגדים הממוקמים באזורים מיושבים. היקף גאוגרפי של איסור זה מתרחב לכל הערים והיישובים בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, מה שמהווה הסלמה חדשה נגד הפולחן הדתי של הפלסטינים.

החוק מתמקד בעיקר במניעת קריאה לתפילה בשעות הלילה המאוחרות ושעות הבוקר המוקדמות, ובמיוחד מהשעה אחת עשרה בלילה ועד השעה שבע בבוקר. תזמון זה נועד להגביל ישירות את קריאת המואזין של תפילת השחר, בטענה למניעת רעש באזורי מגורים מעורבים או קרובים להתנחלויות.

הדיונים חשפו כי הנוסח הנוכחי של החוק הוא גרסה מתוקנת של הצעות קודמות שנתקלו בהתנגדות פנימית. תיקון טכני זה נועד להבטיח שלא ייפגעו טקסים יהודיים, שכן המפלגות הדתיות הקיצוניות הביעו חשש שהאיסור יכלול רמקולים בבתי כנסת המכריזים על תחילת וסיום השבת.

באמצעות הגבלת שעות האיסור לשעות הלילה המאוחרות, הצליחה הקואליציה הממשלתית לנטרל את התנגדויות המפלגות הדתיות, שכן ההכרזה על השבת מתבצעת בדרך כלל עם שקיעת השמש. בהסכמה זו, הכנסת ממשיכה בחקיקה שהפלסטינים רואים בה התקפה בוטה על חופש הפולחן והמורשת הדתית בשטחים הכבושים.

הצעת החוק החדשה קובעת איסור על שימוש ברמקולים לקריאת המואזין באזורים מיושבים, והיישום יכלול את אזורי הגדה המערבית וירושלים הכבושה.

ממשלת מרוקו הודיעה על החלטה רשמית לחזור לשעון גריניץ' החוקי, ובכך לבטל את תוספת השעה שהייתה נהוגה בשנים האחרונות. ההודעה נמסרה על ידי ראש הממשלה עזיז אח'נוש במהלך ישיבת ממשלה, והוא אישר כי צעד זה ייכנס לתוקף בסוף הקיץ הנוכחי, כדי לסיים את המחלוקת הרחבה שליוותה נושא זה.

ראש הממשלה הסביר כי הנסיגה משעון הקיץ הגיעה לאחר סדרת התייעצויות והקשבה ישירה לדרישות האזרחים שהביעו את פגיעתם ממערכת זמן זו. אח'נוש ציין כי הרשות המבצעת לקחה בחשבון את הבעיות הרבות שהעלה שעון הקיץ בקרב שכבות רחבות בחברה, מה שהצריך חזרה לשעון המקורי של הממלכה.

ההיסטוריה של אימוץ שעון הקיץ במרוקו מתחילה באוקטובר 2018, אז הוחלט לקבוע את שעון (GMT+1) למשך כל השנה, למעט חודש הרמדאן. מאז, צעד זה נתקל בהתנגדות עממית מתמשכת ובביקורת חריפה מצד עמותות זכויות אדם ואזרחים שראו בו נטל בלתי מוצדק על חיי היומיום של המרוקאים.

בהקשר של פעולות אזרחיות, דיווחים חשפו כי ועדה לא ממשלתית הצליחה לאסוף כ-300 אלף חתימות באפריל האחרון, במסגרת קמפיין לאומי גדול לדרישה לחזור לשעון גריניץ'. חתימות אלו יצרו לחץ פוליטי ברור על הממשלה, מה ששיקף את היקף הדחייה החברתית להמשך השימוש בשעון הקיץ והשפעותיו השליליות.

ממשלות קודמות הגנו על צעד זה ממניעים כלכליים טהורים, שהתמקדו בעיקר בייעול צריכת החשמל והפחתת חשבון האנרגיה של הממלכה. הצעד נועד גם להשיג סוג של התאמה זמנית עם שותפים כלכליים ביבשת אירופה, כדי להקל על עסקאות מסחריות ופיננסיות חוצות גבולות.

מנגד, תלונות האזרחים התמקדו בהיבטים הבריאותיים והפסיכולוגיים, כאשר מומחים ואזרחים אישרו הפרעות בשעון הביולוגי, במיוחד אצל ילדים וקשישים. שעון הקיץ גרם גם למשבר אמיתי בנוגע לשעות הלימודים, כאשר התלמידים נאלצו לצאת מבתיהם בחשכת הבוקר המוקדמת ולפני זריחת השמש זמן רב.

בנוסף לחששות הבריאותיים, עלו סוגיות בטיחות בדרכים וביטחון כאחת הסיבות החשובות ביותר לדחייה העממית, לאור הסיכונים העומדים בפני עובדים ותלמידים בדרכם לעבודתם ולבתי הספר בשעות הבוקר המוקדמות. עם פרסום החלטה זו, הציבור המרוקאי מצפה להחזיר את האיזון בקצב חיי היומיום ולהתגבר על המכשולים שהוטלו על ידי השעון הקודם בשש השנים האחרונות.

הוחלט לאמץ את השעון החוקי של הממלכה, ולבטל את שעון הקיץ, בתגובה לדרישות מספר אזרחים.

דרום לבנון הייתה עדה היום, יום שלישי, להסלמה מסוכנת בשטח, כאשר ארבעה אזרחים נהרגו בסדרת תקיפות אוויריות שבוצעו על ידי מטוסי הכיבוש הישראלי וכוונו לשלושה כלי רכב אזרחיים. זהו המספר הגבוה ביותר מסוגו מאז ההכרזה האחרונה על השגת הבנות בין וושינגטון לטהראן שמטרתן לסיים את הסכסוך הצבאי המתמשך באזור.

מקורות בשטח דיווחו כי כטב"ם השייך לכיבוש תקף ישירות שתי מכוניות בעיירה מיפדון שבמחוז נבטיה, לפני שחזר ותקף מכונית שלישית בעיירה שוקין הסמוכה. התקפות עוקבות אלו הובילו למותם של ארבעת ההרוגים ולמספר פצועים, מה שהעלה את המספר הכולל של ההרוגים מאז ההכרזה על ההסכם לחמישה.

התפתחויות אלו מתרחשות על רקע הפרות ישראליות מתמשכות של הסכם הפסקת האש, שתואר כשברירי, ואשר נכנס לתוקף ב-17 באפריל האחרון. למרות המאמצים הדיפלומטיים, ההפגזות הארטילריות והאוויריות לא פסקו מלכוון לכפרים ולעיירות הגבול הלבנוניות כמעט מדי יום.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הודיע ביום ראשון האחרון על הצלחת המאמצים להגיע להסכם עם הצד האיראני כדי לשים קץ למלחמה שפרצה בפברואר האחרון. טראמפ הדגיש בהצהרותיו כי הסכם זה יחזיר את הביטחון והיציבות לאזור, אך העובדות בשטח בדרום לבנון מצביעות על ההפך.

בפירוט התקיפות האחרות, הפגזות ארטילריות ישראליות פגעו בפאתי העיירה נבטיה אל-פוקא ובסביבת אזור אל-רייחאן במחוז ג'זין, וגרמו לנזקים חומריים נרחבים. כמו כן, כטב"ם תקף רכב בכביש המחבר בין העיירות חדאת'א וחאריס במחוז בנת ג'בייל, ללא דיווח על נפגעים באותה תקיפה ספציפית.

התקיפות לא הסתכמו רק בהפגזות ישירות, אלא כוחות הכיבוש נקטו גם בהפחדת אזרחים באמצעות הטלת רימוני הלם בעיירה בית יאחון. זאת במקביל לטיסה אינטנסיבית ובגובה נמוך של כטב"מים מעל שמי בירת ביירות ופרבריה הדרומיים, מה שעורר חשש בקרב התושבים המקומיים.

מצדו, צבא לבנון הודיע בהודעה רשמית כי יחידותיו ממשיכות לבצע משימות שטח נרחבות באזורים שנפגעו מהתוקפנות הישראלית. משימות אלו התמקדו בפירוק פצצות וטילים שלא התפוצצו, בנוסף לפתיחת דרכים חסומות ופינוי הריסות כדי להקל על תנועת האזרחים.

במישור הפוליטי, מקורות המקורבים לחיזבאללה מסרו כי הארגון רואה בעמדה האיראנית נחישות לגבי הצורך בנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הלבנוניים. המקורות ציינו כי טהראן לא תחתום על הסכם גרעין סופי עם וושינגטון אלא אם כן ישראל תסיים את נוכחותה הצבאית בדרום לבנון.

הארגון הבהיר כי סוגיית הנסיגה תהיה ציר מרכזי בסבב הבא של השיחות הישירות בין ארצות הברית לאיראן. שיחות אלו צפויות להתחיל מיד לאחר החתימה הרשמית על מזכר ההבנות בין שני הצדדים, המתוכננת ליום שישי הקרוב, כאשר הלחצים האיראניים יהיו נוכחים בעוצמה.

כמו כן, גורמי תקשורת של הארגון חשפו כי התקבלו אישורים מהצד האיראני לפיהם כל הפרה ישראלית חדשה של הפסקת האש תשפיע לרעה על מהלך המשא ומתן עם וושינגטון. עמדה זו נחשבת כקישור ישיר בין היציבות בשטח בלבנון לבין הצלחת ההבנות הגדולות בין המעצמות הבינלאומיות.

בסיום התמונה, הציפייה נשארת השלטת לקראת מה שיביאו הימים הקרובים לפני מועד החתימה הרשמית ביום שישי. בעוד ההפרות הישראליות ממשיכות לגבות את חייהם של אזרחים, התקוות נתלות ביכולתם של ההסכמים הפוליטיים לרסן את ההסלמה הצבאית ולהבטיח את נסיגת כוחות הכיבוש.

טהראן לא תחתום על הסכם גרעין עם וושינגטון אלא אם כן ישראל תסיג את כוחותיה מדרום לבנון.

ד"ר סוהיל דיאב: בנט רוצה להדגיש למתנחלים את דבקותו בסיפוח שטחי C וסירובו לסגת מעמדות הקשורות להתנחלויות ולשליטה על חלקים נרחבים מהגדה. ח'ליל שאהין: הצהרות בנט אינן מהוות שינוי מהותי בעמדותיו, אך שיקוליו האלקטורליים הנוכחיים דוחפים אותו למיצוב פוליטי מחדש המכוון לקהל הימין והימין המתון. לביב טהא: הדיבור על סיפוח שטחי C אינו יליד השלב הנוכחי, אלא קשור לחזון מושרש מאז חתימת הסכמי אוסלו כיעד אסטרטגי לפרויקטים הישראליים השונים. ד"ר אוסאמה עבדאללה: הצהרות בנט משקפות מגמה הולכת וגוברת בתוך הזירה הפוליטית הישראלית, המבוססת על ניצול הנסיבות הנוכחיות לעיצוב מחדש של המציאות. האני אבו אל-סבאע: הצעתו של בנט חורגת מלהיות תוכנית בחירות חולפת וכוללת ביטול מעשי של רעיון המדינה הפלסטינית על ידי שליטה על ההתפשטות הגיאוגרפית הרחבה ביותר של הגדה. ת'איר אל-דיק: הצהרות בנט מייצגות פתיחה מוקדמת של קמפיין הבחירות הישראלי וניסיון להציגו כמועמד הבולט להנהגת השלב שלאחר בנימין נתניהו. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לסיפוח השטחים המסווגים כשטחי C בגדה המערבית והשארת שטחי A ו-B תחת שליטת הרשות הפלסטינית, שופכות אור מחדש על השינויים המהירים בזירה הפוליטית הישראלית, כאשר פרויקטים של סיפוח ושליטה על אדמות פלסטיניות מתקדמים לחזית השיח האלקטורלי של המפלגות המתחרות, על רקע דעיכת הדיבור על כל מסלול מדיני שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", מדגישים כי הצעתו של בנט אינה מייצגת שינוי חדש בעמדותיו, אלא משקפת מגמה הולכת וגוברת בתוך הזרמים הישראליים השונים, המבוססת על הטלת ריבונות על השטחים המסווגים כשטחי C, המהווים כ-60% משטח הגדה המערבית וכוללים את רוב ההתנחלויות והמשאבים האסטרטגיים, בתמורה להשארת הפלסטינים בשטחים בעלי סמכויות מוגבלות החסרים את מרכיבי הריבונות והרצף הגיאוגרפי. הם מציינים כי הצהרות בנט מגיעות בהקשר של כניסת הזירה הישראלית לשלב מוקדם של תחרות אלקטורלית, כאשר בנט שואף למצב את עצמו מחדש בתוך מחנה הימין ולהציג את עצמו כחלופה אפשרית להנהגת ישראל בשלב שלאחר בנימין נתניהו. אסטרטגיה אלקטורלית ומדינית ד"ר סוהיל דיאב, פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ישראל, סבור כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לשטח המסווג כשטח C בגדה המערבית חורגות מלהיות עמדה פוליטית ידועה כלפי הסוגיה הפלסטינית, כדי להוות חלק מאסטרטגיה אלקטורלית ומדינית שמטרתה למצב אותו מחדש כמועמד בולט להנהגת הימין הישראלי בשלב שלאחר בנימין נתניהו. דיאב מסביר כי בנט, באמצעות הצהרות אלו, שולח מסרים סימולטניים לשלושה מגזרים עיקריים בתוך החברה הישראלית; המסר הראשון מכוון לבוחרי הליכוד שאינם מרוצים מביצועי נתניהו, ותוכנו הוא שהם יכולים לוותר על נתניהו מבלי לוותר על עמדותיהם הימניות. המסר השני, לדברי דיאב, מכוון לקהל המתנחלים, שכן הוא מדגיש בפניהם את דבקותו בפרויקט סיפוח שטחי C וסירובו לסגת מעמדות הקשורות להתנחלויות ולשליטה הישראלית על חלקים נרחבים מהגדה המערבית. דיאב מציין כי המסר השלישי מכוון לקהל המרכז הישראלי, באמצעות הצגתו כמתון יותר ופחות מתנגש מדמויות ימין קיצוני כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. השלמה לפרויקט פוליטי ישן דיאב מציין כי הצהרות בנט משקפות את המשכיות הפרויקט הפוליטי הישן שלו המבוסס על סיפוח שטח C, המהווה כ-60% משטח הגדה המערבית, ודחיית הקמת מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה, אולם תזמונן הנוכחי מעניק להן ממד אלקטורלי ברור הקשור לניסיונו לבנות פלטפורמה פוליטית שתכשיר אותו להנהגת מחנה הימין בעתיד. דיאב מדגיש כי ההצעה שמציג בנט אינה מוגבלת להיבטים האלקטורליים, אלא נושאת משמעויות אסטרטגיות הקשורות לעתיד הסוגיה הפלסטינית, שכן היא מבוססת על שילוב בין השליטה הישראלית על רוב שטחי הגדה המערבית לבין השארת ריכוזי הפלסטינים בתוך שטחים מוגבלים. דיאב מציין כי פרויקטי הסיפוח שהוצעו היסטורית היו קשורים לניסיונות לשלב בין הרחבת השליטה על הקרקע לבין טיפול במה שישראל רואה כאתגר הדמוגרפי הפלסטיני. דיאב מבהיר כי מהות חזונו של בנט היא מניעת הקמת מדינה פלסטינית בכל נוסח ריבוני, בתמורה להצעת מודל של שלטון עצמי בעל סמכויות מוגבלות לפלסטינים בשטחים שאינם עולים על שליש משטח הגדה המערבית, למרות שהם כוללים יותר מ-75% מהאוכלוסייה הפלסטינית, ובכך מקבע את השליטה הישראלית על הקרקע ומגביל כל אפשרות להתפתחות ישות פלסטינית עצמאית בעתיד. הסיפוח אחד מצירי התחרות האלקטורלית הבולטים הסופר והאנליסט הפוליטי ח'ליל שאהין סבור כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לסיפוח השטח המסווג כשטח C בגדה המערבית מגיעות בהקשר של עלייה חסרת תקדים בשיח הישראלי הקשור לפרויקטי הסיפוח, והפיכת סוגיה זו לאחד מצירי התחרות הבולטים בין המפלגות והרשימות הישראליות עם התקרבות הבחירות הבאות, בנוסף לעמדה כלפי רצועת עזה והשלכות המלחמה המתמשכת מאז השבעה באוקטובר 2023. הגדה המערבית בתמורה לעסקה פוליטית שאהין מציין כי תיק הגדה המערבית מועמד להיות סוגיה אלקטורלית מרכזית בחודשים הקרובים, על רקע הערכות כי הממשל האמריקאי עשוי להפגין גמישות כלפי צעדים ישראליים בגדה, כולל סיפוח חלקים ממנה, בתמורה לגמישות ישראלית או התעלמות ממסלול המשא ומתן המתנהל בין ארצות הברית לאיראן ואפשרות להגיע להסכם ביניהן בתקופה הקרובה. שאהין סבור כי כל הסכם אמריקאי-איראני אפשרי בחודשיים הקרובים, יגיע כמעט במקביל לאווירת הבחירות בישראל, מה שיעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני אתגרים פוליטיים ואלקטורליים גדולים. מיקוד בקולות המתנחלים לדברי שאהין, הצהרות בנט אינן מייצגות שינוי מהותי בעמדותיו הידועות, שכן הוא שייך היסטורית למחנה הימין ושימש בעבר כמנהל מועצת "יש"ע" להתיישבות, אולם שיקוליו האלקטורליים הנוכחיים דוחפים אותו למיצוב פוליטי מחדש המכוון לקהל הימין והימין המתון יותר מאשר למיקוד בקולות המתנחלים. הוא מייחס זאת להבנתו של בנט כי קולות המתנחלים נוטים במידה רבה יותר למפלגות הימין ההתיישבותי והקיצוני, ובראשן מפלגות איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', בנוסף למפלגת הליכוד. שאהין מציין כי הירידה הבולטת בסקרי דעת הקהל של הברית הכוללת את בנט ויאיר לפיד, לאחר שהערכותיה ירדו מרמות גבוהות לבין 17 ל-20 מנדטים בלבד, לעומת עליית מתחרים אחרים כמו גדי אייזנקוט, דוחפת את בנט לנסות להחזיר בוחרים ממחנה הימין והמרכז באמצעות אימוץ שיח המאזן בין עמדות ימניות מסורתיות לדרישות התחרות האלקטורלית החדשה. "סיפוח חלקי" לעומת "סיפוח מלא" שאהין מדגיש כי מהות הצעתו של בנט היא קריאה לסיפוח מלא של השטח המסווג כשטח C, המהווה כ-61% משטח הגדה המערבית, תוך השארת שטחי A ו-B תחת ניהול הרשות הפלסטינית. שאהין סבור כי הצעה זו משקפת את אפשרות ה"סיפוח החלקי" לעומת ה"סיפוח המלא" שאליו קוראים בן גביר וסמוטריץ' וכולל את כל שטחי הגדה המערבית. שאהין מציין כי בנט הכריז על תמיכתו במה שהוא מכנה "התיישבות חוקית" בשטח C, לעומת התנגדותו למאחזים וחוות התיישבות שהוא רואה כבלתי חוקיים. שאהין סבור כי הדיון המתנהל בזירה הפוליטית הישראלית אינו סובב עוד סביב הקמת מדינה פלסטינית או יישום פתרון שתי המדינות, אלא סביב היקף השטחים שיסופחו ואופי השליטה הישראלית העתידית עליהם. היעדר הצעת מדינה פלסטינית שאהין מציין כי המפלגות שסווגו בעבר כחלק ממחנה ההסדר, כולל ברית "הדמוקרטים" בהנהגת יאיר גולן, אינן מציעות עוד מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה, אלא מדברות על ישות בעלת סמכויות מוגבלות עם קבלה של סיפוח ריכוזי התיישבות נרחבים הכוללים מאות אלפי מתנחלים. שאהין סבור כי הגדה המערבית ורצועת עזה יהוו את ציר התחרות העיקרי בבחירות הישראליות הבאות, במיוחד לאחר דעיכת יכולתו של נתניהו לנצל תיקים אחרים כמו המלחמה באיראן או הנורמליזציה האזורית להשגת רווחים פוליטיים. לדברי שאהין, עם כישלון השגת היעדים הישראליים המוצהרים באיראן ובלבנון, נותרו קלפי עזה והגדה המערבית התחום הבולט ביותר שבאמצעותו ינסו מנהיגי המפלגות הישראליות לשכנע את הבוחרים ביכולתם להשיג הישגים פוליטיים וביטחוניים בשלב הבא. מגמה זוכה לקבלה רחבה הסופר והאנליסט הפוליטי לביב טהא מדגיש כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לעתיד הגדה המערבית אינן מייצגות שינוי חדש בעמדות הישראליות, אלא משקפות מגמה הזוכה לקבלה רחבה בקרב רוב הזרמים הפוליטיים הישראליים, המבוססת על השארת שטחי A ו-B תחת ניהול הרשות הפלסטינית, בתמורה להטלת ריבונות ישראלית על השטחים המסווגים כשטחי C. טהא מסביר כי הדיבור על סיפוח שטחי C אינו יליד השלב הנוכחי, אלא קשור לחזון ישראלי מושרש מאז חתימת הסכמי אוסלו, כאשר שטחים אלו נותרו יעד אסטרטגי לפרויקטים הישראליים השונים. טהא מציין כי חשיבות שטח C עבור ישראל נובעת ממספר שיקולים, הבולטים שבהם קרבתו לגושי ההתיישבות הגדולים ולעיר ירושלים, בנוסף להכללת משאבי טבע ואתרים בעלי חשיבות כלכלית ואסטרטגית, ביניהם מקורות מים תת-קרקעיים באזורים הצפוניים של הגדה המערבית, וכן אזורים שבהם קיימים, לדעתם, אוצרות טבע ממערב לרמאללה. שליטה על הקרקע והמשאבים טהא סבור כי הדבקות הישראלית בשטחים אלו משקפת במהותה פרויקט קולוניאלי שמטרתו שליטה על הקרקע והמשאבים, ומציין כי ההבדלים בין המפלגות הישראליות אינם נוגעים למהות הפרויקט, אלא למידת הקיצוניות בהצגתו. לדברי טהא, בעוד ששרים ומנהיגים מהימין הקיצוני, כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מאמצים עמדות רדיקליות יותר הקוראות להרחבת הסיפוח והשליטה הישירה, בנט מציג נוסחה פחות חריפה אך אינה שונה במהותה מהמגמה הכללית הרווחת בתוך החברה הפוליטית הישראלית. טהא מציין כי הקולות הישראליים שעדיין מדברים על מדינה פלסטינית הפכו לבעלי השפעה מוגבלת, וכי מושג המדינה הפלסטינית המוצע בתוך ישראל הפך מעורפל ובלתי מוגדר, בזמן שהחברה הישראלית עדה למגמה הולכת וגוברת לכיוון הימין והקיצוניות הפוליטית, מה שמצמצם את מרחב ההצעות הקוראות להסדר מדיני. תעמולת בחירות מוקדמת בהקשר האלקטורלי, טהא סבור כי הצהרות בנט מגיעות בהקשר של עליית פעילות התעמולה של המפלגות הישראליות עם התקרבות מועד הבחירות, ומסביר כי קמפייני הבחירות נשארים נוכחים באופן מתמיד בין מערכת בחירות אחת לאחרת, אך הם הופכים ברורים יותר ככל שמתקרב מועד הבחירות, ועם הישארות של כארבעה חודשים לבחירות הבאות, המפלגות כבר החלו להגביר את שיחן הפוליטי ולהתכונן לשלב שלאחר נתניהו. למרות זאת, טהא מדגיש כי הדיבור על סיום דרכו הפוליטית של בנימין נתניהו עדיין מוקדם מדי, שכן תוצאות הבחירות נשארות קשורות למגמות הבוחר הישראלי בשבועות ובימים האחרונים לפני ההצבעה. טהא מציין כי נתניהו מתמודד עם אתגרים הולכים וגוברים ובידוד פוליטי פנימי וחיצוני, מה שהופך את הסיכויים לירידתו או לאובדן שלטונו לקיימים, אם כי הם תלויים בשינויים שעשויים לחול במצב רוחו של הבוחר הישראלי עד לרגעים האחרונים. ניצול הנסיבות הנוכחיות לעיצוב מחדש של המציאות החוקר הפוליטי והאקדמאי ד"ר אוסאמה עבדאללה סבור כי הצהרותיו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בנוגע לשמירה על שטח C משטחי הגדה המערבית, בתמורה להשארת שטחי A ו-B תחת ניהול הרשות הפלסטינית, אינן יכולות להיחשב כעמדות אלקטורליות גרידא או הערכות פוליטיות חולפות, אלא משקפות מגמה הולכת וגוברת בתוך הזירה הפוליטית הישראלית, במיוחד בקרב הימין הלאומי והדתי, המבוססת על ניצול הנסיבות הנוכחיות לעיצוב מחדש של המציאות הפוליטית והגיאוגרפית בשטחים הפלסטיניים הכבושים. עבדאללה מסביר כי מהות חזון זה היא קיבוע משוואה המבוססת על סיפוח שטח C, המהווה כ-60% משטח הגדה המערבית וכולל את רוב ההתנחלויות, המשאבים הטבעיים והאתרים האסטרטגיים, בתמורה להענקת לפלסטינים צורה כלשהי של שלטון עצמי מוגבל בתוך שטחי A ו-B, ללא כל תוכן ריבוני אמיתי או אופק להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. נוכחות הולכת וגוברת בשיח הפוליטי הישראלי עבדאללה מציין כי חומרת הצעות אלו טמונה בכך שהן אינן מוגבלות עוד למפלגות הקיצוניות ביותר, אלא זוכות לנוכחות הולכת וגוברת בשיח הפוליטי הישראלי הכללי. הוא מציין כי המלחמה ברצועת עזה, העיסוק הבינלאומי במשברים ותיקים אחרים, בנוסף למצב הפיצול והחולשה הפלסטינית, יצרו סביבה נוחה להרחבת נוכחות רעיונות אלו בתוך ישראל. עבדאללה מסביר כי הדיון הישראלי אינו מתמקד עוד בניהול הכיבוש או בחיפוש אחר הסדר מדיני, אלא עבר בהדרגה לאופן קיבוע תוצאות הכיבוש והפיכתן למציאות קבועה באמצעות פרויקטי סיפוח ושליטה ארוכי טווח. עבדאללה מבהיר כי החזון שמציג בנט נועד למעשה להגביל את הפלסטינים בתוך ריכוזי אוכלוסייה מופרדים גיאוגרפית, שהרשות הפלסטינית תנהל אותם אזרחית, בעוד שהקרקע, הגבולות, המשאבים והריבונות בפועל יישארו תחת שליטה ישראלית, דבר המרוקן את רעיון המדינה הפלסטינית מתוכנו ומערער את האפשרות להקמת מדינה רציפה ובת קיימא. שינוי עמוק יותר בתוך הממסד הפוליטי הישראלי בהקשר לתזמון ההצהרות, עבדאללה סבור כי הן נושאות שני ממדים מקבילים; הראשון קשור להכנה מוקדמת לכל בחירות ישראליות אפשריות על רקע הוויכוח המתמשך סביב ביצועי ממשלת בנימין נתניהו במהלך המלחמה והשלכותיה הפוליטיות והביטחוניות, כאשר בנט שואף להציג את עצמו מחדש כחלופה המסוגלת להוביל את השלב הבא. הממד השני, לדברי עבדאללה, חורג משיקולים אלקטורליים לעבר ביטוי של שינוי עמוק יותר בתוך הממסד הפוליטי הישראלי, המתבטא בהסכמה הולכת וגוברת לדחיית החזרה למסלול ההסדר המדיני המסורתי. עבדאללה מדגיש כי התחרות בתוך המחנה הישראלי אינה סובבת עוד סביב סיום הכיבוש או הקמת המדינה הפלסטינית, אלא סביב הגורם המסוגל להציג פרויקט קיצוני יותר לשמירה על השליטה הישראלית על הגדה המערבית. עבדאללה מדגיש כי האתגר העיקרי העומד בפני הפלסטינים אינו קשור לשמות המנהיגים הישראליים כפי שהוא קשור לשינויים המבניים המהירים בתוך ישראל, הדוחפים לכיוון קיבוע פרויקטי סיפוח ושליטה קבועים והגדרה מחדש של הסוגיה הפלסטינית כסוגיה של ניהול אוכלוסייה, ולא סוגיה של עם השואף להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית. ביטול מעשי של רעיון המדינה הפלסטינית הסופר והאנליסט הפוליטי המומחה לענייני ישראל, האני אבו אל-סבאע, סבור כי הצהרות בנט בנוגע לשמירה על שטחי C וסיפוחם לישראל אינן מייצגות שינוי חדש בעמדותיו הפוליטיות, אלא מהוות הרחבה של פרויקט שאליו קרא בעבר במהלך כהונתו בתפקידים ממשלתיים קודמים, המבוסס על הטלת ריבונות ישראלית מלאה על שטחים אלו המהווים כ-60% משטח הגדה המערבית, בתמורה להשארת שטחי A ו-B תחת ניהול פלסטיני בנוסח של שלטון עצמי מורחב. הוא מסביר כי ההצעה שמציג בנט חורגת מלהיות תוכנית בחירות חולפת, שכן היא כוללת ביטול מעשי של רעיון המדינה הפלסטינית העצמאית על גבולות 1967, באמצעות שליטה על ההתפשטות הגיאוגרפית הרחבה ביותר של הגדה המערבית והגבלת הנוכחות הפלסטינית לאזורים מפוזרים ומוגבלים. אבו אל-סבאע מציין כי שטחי C מייצגים את ההתפשטות הטבעית של המדינה הפלסטינית העתידית, וכוללים שטחים חקלאיים ומשאבים אסטרטגיים ההופכים אותם לסל המזון של הגדה המערבית. קידום קיצוניות בשיח של בנט אבו אל-סבאע מציין כי בנט, שסווג בעבר כימין מתון יחסית, שואף היום להציג את עצמו כקיצוני יותר מבנימין נתניהו, בהתבסס על שיח פוליטי המתמקד בחיזוק ההתיישבות והטלת ריבונות ישראלית על האדמה הפלסטינית. אבו אל-סבאע מסביר כי בנט מבחין בין ההתנחלויות שישראל רואה כ"חוקיות" לבין המאחזים הבלתי מורשים, ומביע נכונות להתמודד עם האחרונים באופן התואם את הלחצים האמריקאים והאירופיים הדורשים ריסון ההתפשטות ההתיישבותית, מבלי לפגוע בפרויקט סיפוח שטחי C. המירוץ האלקטורלי משער הסיפוח אבו אל-סבאע מציין כי כניסתו של בנט למירוץ האלקטורלי משער סיפוח האדמות הפלסטיניות משקפת מגמה הולכת וגוברת בתוך הזירה הפוליטית הישראלית, כאשר השליטה על הגדה המערבית הפכה לאחד הכותרות הבולטות בתחרות בין מפלגות הימין. לעומת זאת, נתניהו ובעלי בריתו, ובראשם סמוטריץ' ובן גביר, נוקטים עמדות קיצוניות יותר הקוראות להרחבת השליטה הישראלית לכלול שטחים נוספים, כולל חלקים משטחי A ו-B. אבו אל-סבאע מדגיש כי המחלוקות בין קטבי הימין הישראלי אינן סובבות סביב עקרון השליטה על האדמה הפלסטינית, אלא סביב גבולות שליטה זו ומנגנוני יישומה. שיח מאוזן כלפי המערב אבו אל-סבאע סבור כי הצעתו של בנט נועדה להציג את עצמו למערב כאופציה פחות מתנגשת מהממשלה הנוכחית, בזמן שממשלת נתניהו מתמודדת עם ביקורת בינלאומית הולכת וגוברת וירידה ברמת התמיכה הפוליטית החיצונית. אבו אל-סבאע מדגיש כי השתלטות על האדמה הפלסטינית הפכה לכותרת הבולטת ביותר בתעמולת הבחירות הישראלית, על רקע פרויקטים שמטרתם להצר את צעדי הפלסטינים ולכלוא אותם בכיסים אוכלוסייתיים מבודדים, מה שדוחף לעבר עקירה הדרגתית ומערער את הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא. הפרדה בין אוכלוסייה לקרקע הסופר והאנליסט הפוליטי ת'איר אל-דיק סבור כי הצהרות בנט בנוגע לעתיד הגדה המערבית נושאות ממדים פוליטיים ואלקטורליים החורגים מתוכנם הישיר, ומשקפות את דבקותו בחזון ישן המבוסס על הפרדה מנהלית של הפלסטינים בתמורה לסיפוח גיאוגרפי נרחב של השטחים הפלסטיניים. אל-דיק מסביר כי הצעתו של בנט מבוססת על מה שמכונה תוכנית "ההרגעה", המבוססת על סיפוח השטחים המסווגים כשטחי C המהווים כ-60% משטח הגדה המערבית וכוללים את רוב ההתנחלויות והאזורים בעלי החשיבות האסטרטגית, בתמורה להשארת הפלסטינים בשטחי A ו-B בתוך מובלעות גיאוגרפיות נפרדות. אל-דיק סבור כי תפיסה זו מקבעת מציאות פוליטית וביטחונית חדשה המבוססת על הפרדה בין אוכלוסייה לקרקע, תוך שמירה על השליטה הישראלית על השטחים הרחבים והחשובים יותר. אל-דיק מציין כי חזון זה מייצג, למעשה, סיום מוחלט של רעיון פתרון שתי המדינות, שכן שטחי A ו-B חסרים רצף גיאוגרפי ונשארים מוקפים באזורים הנתונים לשליטה ישראלית, מה שהופך כל ישות פלסטינית עתידית לצורה של שלטון עצמי מוגבל בתוך קנטונים מבודדים הנתונים להגמוניה הביטחונית הישראלית. בהקשר הפנימי הישראלי, אל-דיק סבור כי הצהרות בנט קשורות גם לשיקולים אלקטורליים, על רקע המעבר ההולך וגובר של החברה הישראלית לימין מאז אירועי השבעה באוקטובר 2023. צעדים להתחרות בליכוד ובמפלגות הימין לדברי אל-דיק, בהתאם למציאות זו, בנט שואף להדגיש את השתייכותו למחנה הימין באמצעות דבקות בהתיישבות ודחיית הקמת מדינה פלסטינית ואימוץ עמדות תומכות סיפוח, מה שיאפשר לו להתחרות בליכוד ובמפלגות הימין האחרות על קולות הבוחרים. אל-דיק סבור כי הצהרות בנט מייצגות בו זמנית פתיחה מוקדמת של קמפיין הבחירות הישראלי, וניסיון להציגו כמועמד הבולט להנהגת השלב שלאחר בנימין נתניהו. אל-דיק מצטט את הקמת ברית פוליטית חדשה בשם "ביחד" בשותפות עם יאיר לפיד, בנוסף להצגת תוכנית פוליטית וכלכלית משולבת תחת הכותרת "העידן החדש", וכן הגברת מסיבות העיתונאים והנאומים המכוונים לציבור הישראלי והבינלאומי, במסגרת מאמציו לשווק את עצמו כחלופה מוכנה לקבלת הנהגת הממשלה בשלב הבא.

נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, הדגיש במהלך השתתפותו במושב 'היציאה ממשברים והבטחת יציבות' בפסגת קבוצת השבע (G7) המתקיימת בצרפת, כי הסדר מקיף למשברים האזוריים הוא הדרך היחידה להשגת ביטחון עולמי. א-סיסי הבהיר כי יציבות המזרח התיכון מבוססת בעיקר על השגת פתרון צודק וקבוע לסוגיה הפלסטינית, שיבטיח לפלסטינים הקמת מדינה עצמאית בגבולות הרביעי ביוני 1967 ובירתה ירושלים.

הנשיא המצרי הזהיר מפני הסכנה שבתנועות האחרונות בשטח ברצועת עזה, וציין כי העיסוק בתיק האיראני אפשר את הרחבת מה שמכונה 'הקו הצהוב' כדי לבלוע כ-70% משטח הרצועה. הוא הדגיש כי מציאות זו משאירה לפלסטינים רק 30% מאדמותיהם, מה שמייצג ערעור מוחלט של סיכויי השלום, ודרש להפסיק גישה זו באופן מיידי ולמנוע כל ניסיונות לסיפוח חלקים מהגדה המערבית.

בנוגע למאמצים הדיפלומטיים, קרא א-סיסי להאיץ את יישום תוכנית השלום שהציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסיום המלחמה ברצועת עזה. הוא הביע הערכה לתיווכים שהובילו להסכמי הפסקת אש, והדגיש כי מצרים מוכנה לשיתוף פעולה מלא עם כל השותפים הבינלאומיים כדי לחזק את ההרגעה הזו ולהפוך אותה ליציבות בת קיימא שתסיים את מצב המתיחות באזור.

ההתערבות המצרית התייחסה למצב בלבנון, כאשר א-סיסי ציין כי המשך נוכחות כוחות הכיבוש הישראלי בחמש נקודות גבול בדרום לבנון תרם ישירות להחמרת המצב בשטח. המשתתפים במושב קראו להפסיק את הפעולות הצבאיות הישראליות באופן מיידי, לאפשר לממשלת לבנון לממש את ריבונותה, ולעבור לשלבים מתקדמים של הסכמי הרגעה מקיפים.

בנוגע לביטחון האזורי, א-סיסי הדגיש כי הסכם השלום בין מצרים לישראל מהווה מודל היסטורי שניתן לבנות עליו כדי להרחיב את מעגל השלום באזור. הוא הדגיש כי כיבוד ריבונות המדינות ודחיית התערבויות חיצוניות הם שני העמודים המרכזיים לכל הסדרים ביטחוניים קולקטיביים עתידיים, יחד עם הצורך לטפל בסוגיות תלויות ועומדות כמו ביטחון אנרגיה ונתיבי שיט בינלאומיים שנפגעו מהסכסוכים הנוכחיים.

בסיום המושב, דנו מנהיגי קבוצת השבע בהשלכות המתיחויות האזוריות על תנועת הסחר העולמי ואספקת האנרגיה, תוך התמקדות בתיק הגרעין האיראני וחופש השיט. מקורות יודעי דבר אישרו כי הפגישה הגיעה למסקנה שיש צורך בציות לחוק הבינלאומי ובסיום הכיבוש כצעדים אסטרטגיים להבטחת זרימת הסחר העולמי והגנה על האינטרסים הכלכליים המשותפים של המדינות הגדולות והאזור.

הרחבת 'הקו הצהוב' לכלול 70% מרצועת עזה משמעותה למעשה להשאיר רק 30% לעם הפלסטיני, וזו גישה שיש להפסיק באופן מיידי.

שנת 1448 להג'רה מגיעה בהקשר היסטורי יוצא דופן, שכן היא מייצגת שער זמן המפריד את האומה ממאה שלמה שחלפה מאז נפילת הישות הפוליטית המאוחדת האחרונה של המוסלמים בשנת 1342 להג'רה. המאה הזו, שאופיינה בפיצול, תלות וכיבוש, נראית כנושמת את נשימותיה האחרונות בתוך תמורות גלובליות ואזוריות גדולות המעצבות מחדש את הזירה.

ההשוואה בין רגע נפילת הח'ליפות למציאות הנוכחית חושפת פער עצום; בעוד שהמערב היה בשיא עלייתו הקולוניאלית בעבר, הסדר העולמי מתמודד היום עם תהפוכות עמוקות. החד-קוטביות האמריקאית ששלטה במשך עשורים אינה מחזיקה עוד באותה ודאות וכוח, מה שפותח את הדלת בפני מאזני כוחות בינלאומיים חדשים וכוחות עולים המטילים את נוכחותם.

אירועי שלוש השנים האחרונות, ובראשם 'מבול אל-אקצא', היוו נקודת מפנה מהותית בתודעה הפוליטית הערבית והאסלאמית. אירועים אלו לא רק טלטלו את מאזני הכוחות בשטח, אלא גם פגעו בשורשים האידיאולוגיים שהתבססו על קבלת ההגמוניה המוחלטת ואי-האפשרות לאתגר או להתנגד.

התרחבות העימות לכלול חזיתות מרובות, עד למבחנים האסטרטגיים הגדולים, חשפה כי כלי הלחץ, המצור והסנקציות אינם מספיקים עוד כדי להכניע רצונות. כמו כן, קרסו תיאוריות הביטחון שקודמו במשך זמן רב, מה שהחזיר את השאלה על הרצון והיכולת לבנות כוח עצמאי הרחק מהתלות.

הערך ההיסטורי של השלב הנוכחי טמון בשינוי התודעה לפני שינוי המדיניות, כאשר העמים החלו להחזיר לעצמם את אמונם באפשרות לשינוי. עם זאת, התחייה התרבותית אינה יכולה להצטמצם לרגשות או סיסמאות, אלא דורשת פרויקט ארוך טווח המתמקד בבניית האדם, המוסדות והכלכלה.

העולם האסלאמי מחזיק היום במרכיבים אסטרטגיים שלא היו זמינים לפני מאה שנה, כאשר המוסלמים מהווים כרבע מאוכלוסיית כדור הארץ. גוש אנושי זה, הנתמך במשאבי טבע עצומים ובגוש צעיר ושאפתן, מהווה דלק לכל פרויקט תחייה השואף להחזיר את המעמד הבינלאומי.

הגיאופוליטיקה מעניקה למדינות האסלאם יתרון יוצא דופן באמצעות פיקוח על המצרים והמעברים הימיים החשובים ביותר בעולם. ממצר הורמוז ועד תעלת סואץ ובאב אל-מנדב, מעברים אלו נשארים עורקי חיים חיוניים לסחר ולאנרגיה, מה שהופך את הגיאוגרפיה האסלאמית לגורם משמעותי במשוואות הביטחון העולמיות.

המשברים האחרונים הוכיחו כי כל הפרעה במעברים חיוניים אלו משתקפת מיד בשווקים העולמיים ובמעצמות הגדולות. השפעה גיאופוליטית זו מחזקת את ההנחה שהעולם האסלאמי אינו נמצא בשוליים, אלא בלב האינטראקציות הבינלאומיות שיעצבו את עתיד הסדר העולמי החדש.

מנגד, יריביה המסורתיים של האומה עוברים משברים מבניים ואתגרים קיומיים חסרי תקדים, הן בתוך המערב והן בתוך הישות הציונית. ירידה זו בוודאות העליונות מעניקה לעמים האסלאמיים הזדמנות היסטורית להעלות מחדש שאלות של ריבונות ושחרור לאומי מנקודת מבט של כוח ולא של חולשה.

השאלה המהותית עם תחילת שנה זו אינה מה אבד בעבר, אלא מה נלמד מלקחים קשים לאורך מאה שנה. ההכנה לבניית מאה שונה דורשת הפיכת הניסיון ההיסטורי המצטבר לחזון אסטרטגי המסוגל להתמודד עם מורכבות הסדר הבינלאומי העכשווי.

המלחמות האחרונות פתחו מחדש את שערי ההיסטוריה שחלק חשבו שנסגרו לנצח, והחזירו את הרעיון שאומות אינן נידונות להישאר בתחתית. חזרתן של שאלות הזהות והעצמאות משקפת רצון עז להשתחרר מכבלי התלות שנכפו לאחר מלחמת העולם הראשונה.

למרות שהעלייה האסלאמית אינה מובטחת או קלה, הסביבה הבינלאומית הנוכחית נראית יותר מסוגלת להכיל שינוי זה. הרב-קוטביות המתהווה מעניקה מרווח גדול יותר לתמרון פוליטי וכלכלי למדינות בעלות פרויקט לאומי ותרבותי ברור.

האומה זקוקה בשלב זה ל'אמון מודע' המבין שההיסטוריה אינה נעה בקו ישר לעבר ירידה מתמדת. מאה של נסיגה אינה יכולה למחוק מאות שנים של נוכחות תרבותית פעילה, והיכולת לעמוד בפני רעידות אדמה פוליטיות היא הוכחה לחיוניות חבויה.

לסיכום, שנת 1448 להג'רה עשויה לייצג את תחילת הסוף של שלב השבירה, בתנאי שהחזון ילווה בעבודה קשה וברכישת גורמי כוח חומריים ומוסריים. האומה שהצליחה לשרוד למרות כל ניסיונות הפירוק, מסוגלת היום לכתוב פרק חדש שיחזיר לה את תפקידה המוביל בזירה העולמית.

אומות אינן משתנות רק כאשר מאזני הכוחות משתנים, אלא כאשר משתנה התמונה שהן נושאות על עצמן ועל יריביהן.

מקורות פלסטיניים יודעי דבר חשפו התפתחויות שליליות במשא ומתן להפסקת אש המתארח בבירה המצרית קהיר, כאשר ישראל הציבה תנאים חדשים שתוארו כבלתי אפשריים. המקורות הבהירו כי תנאים אלו החזירו את השיחות לנקודת ההתחלה לאחר שהייתה התקדמות משמעותית והסכמה בין הפלגים הפלסטיניים והמתווכים לגבי הצעות מקיפות.

המקורות ציינו כי העמדה הישראלית החדשה מתבטאת בדרישה להפוך את המבנה של פלגי ההתנגדות הפלסטינית במלואו למפלגות פוליטיות בלבד, ולבטל כל תוכניות או זרועות צבאיות שלהם. דרישה זו כוללת מחיקת כל סעיף בספרות הפלגים הנוגע למאבק מזוין, מבלי שישראל תתחייב בתמורה לנסיגה מלאה או להסכמה להקמת מדינה פלסטינית.

המשא ומתן היה עד ליום רביעי בבוקר להסכמה ראשונית על ניסוח הצהרה הנתמכת על ידי ארה"ב, הקושרת בין הרגעת רצועת עזה לפתרון כולל שיוביל למדינה עצמאית. הסכמה זו כללה פיתוח של 'מסמך מלדנוב' כדי לעבור מנוסח 'פירוק נשק' שנדחה על ידי חמאס, לנוסח 'הגבלת נשק' תחת פיקוח רשות לאומית המופקדת על הביטחון.

המנגנון שהוסכם עליו קובע כי תהליך הגבלת הנשק יתבצע על ידי 'הוועדה הלאומית לניהול עזה' באופן הדרגתי ובמקביל לשלבי הנסיגה הישראלית מהרצועה. פתרון זה נועד להתגבר על המכשול שישראל הציבה בעבר בדרישתה לפירוק נשק מאזורים ממזרח וממערב ל'קו הצהוב' כתנאי מוקדם לכל מהלך צבאי לאחור.

הפלגים הפלסטיניים הביעו במהלך הישיבות חששות רציניים מתפקידן של מיליציות מקומיות המקבלות תמיכה ישירה מכוחות הכיבוש הישראלי באזורי המגע. הדיווחים הצביעו על כך שקבוצות אלו ביצעו חדירות ומעצרים של אזרחים פלסטינים והעברתם למרכזי חקירה ישראליים, מה שמאיים על כל יציבות ביטחונית עתידית במקרה של המשך פעילותן.

בהקשר קשור, טאהר אל-נונו, היועץ התקשורתי לראש הלשכה המדינית של תנועת חמאס, אישר כי הפלגים הכינו ניסוח משותף לתגובה לאומית אחידה ואחראית. הוא הבהיר כי תגובה זו מתייחסת לסעיפי מפת הדרכים שהוגשה על ידי המתווכים להשלמת יישום תוכנית נשיא ארה"ב בנוגע לעזה, תוך שמירה על העקרונות הלאומיים ועל ערבויות הנסיגה.

מקורות דיווחו כי המאמצים שהושקעו על ידי השלישייה המתווכת (מצרים, קטאר וטורקיה) התמקדו בדיון בסעיפים השמיני והתשיעי של תוכנית מלדנוב כדי להגיע לגישות מקובלות. המתווכים שואפים לשלב את השלב הראשון של ההרגעה השברירית, שהחלה באוקטובר האחרון, עם השלב השני כדי להבטיח הפסקה קבועה ומקיפה של התוקפנות הישראלית.

מצידו, שר החוץ המצרי, ד"ר בדר עבד אל-עאטי, ציין כי הפגישות הנוכחיות בקהיר שואפות ליישם את השלב השני של תוכנית ההרגעה האמריקאית. עבד אל-עאטי הדגיש את התיאום המתמשך עם דוחא ואנקרה כדי לקדם את המסלול המדיני, תוך הדגשת דחייתה המוחלטת של מצרים לכל ניסיונות לחסל את הסוגיה הפלסטינית או לעקור את האוכלוסייה.

למרות המשך סבבי המשא ומתן, ישראל ממשיכה בהפרותיה היומיות של הסכם השלב הראשון באמצעות ביצוע פשיטות והתקפות קטלניות באזורים שונים של הרצועה. התקפות אלו מאז העשירי באוקטובר האחרון הובילו למותם של למעלה מ-980 שהידים ולפציעת אלפים, בנוסף להחמרת המצור ומניעת כניסת סיוע רפואי ומזון.

הפלגים הפלסטיניים דרשו להפעיל את הפרוטוקול ההומניטרי באופן מיידי ולהכניס כמויות מספיקות של סיוע לתושבי עזה הסובלים מתנאים קטסטרופליים. הם גם הדגישו את חשיבות ההתערבות הבינלאומית החזקה לעצירת ההתקפות הצבאיות המאיימות בקריסת מסלול המשא ומתן כולו, יחד עם הצורך לאפשר לוועדה הלאומית לקבל על עצמה את תפקידיה בניהול הרצועה.

במישור הדיפלומטי הבינלאומי, משלחת בכירה מתנועת חמאס בראשות מוסא אבו מרזוק קיימה שיחות מעמיקות בבירה הרוסית מוסקבה עם גורמים במשרד החוץ. הפגישות עסקו בדרכים לאיחוד המאמצים הבינלאומיים לסיום המלחמה והשלכותיה, כאשר המשלחת עדכנה את הצד הרוסי בפרטי הפשעים הישראליים שבוצעו בעזה, בירושלים ובגדה.

משלחת חמאס הדגישה במהלך ביקורה במוסקבה את מחויבות התנועה לביסוס הפסקת אש שתבטיח את סיום סבל העם הפלסטיני והשגת זכויותיו הלגיטימיות. המשלחת הדגישה כי כל הסכם חייב להוביל בסופו של דבר להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, תוך דחיית כל תוכניות לכפות מציאות חדשה בשטח.

מצידו, סגן שר החוץ הרוסי חזר על עמדת ארצו הקבועה והתומכת בזכויות הפלסטיניות, תוך הדגשת מחויבות מוסקבה לקדם את מסלולי המשא ומתן להשגת יציבות. הגורם הרוסי ציין את המשך התקשורת עם התנועה ואת המאמצים הדיפלומטיים למנוע חזרה למצב של מלחמה כוללת וליצור אופק פוליטי צודק לסוגיה.

נכון לרגע זה, לא נקבע מועד לסיום סבב השיחות הנוכחי בקהיר, לאור העקשנות הישראלית והניסיון לכפות תנאים הפוגעים במהות הפעולה הלאומית הפלסטינית. החוגים הפוליטיים עוקבים אחר יכולתם של המתווכים להתגבר על המכשול החדש שהציבה ממשלת הכיבוש כדי לשבש את ההגעה להסכם סופי שיסיים את התוקפנות.

ישראל דרשה שפלגי ההתנגדות יהפכו במלואם, בפעילותם ובתכניותיהם, לפלגים פוליטיים בלבד, במטרה לבטל את מבנם והרכבם הלאומי.

אוהד מרוקאי מהקהילה המתגוררת בהולנד משך את תשומת הלב במהלך גביע העולם 2026, לאחר שהעביר שיעור באמנות התגובה הסרקסטית מלב יציעי המונדיאל. התמונה שצולמה על ידי עדשות המצלמה שילבה תשוקה לכדורגל ומסרים פוליטיים סמויים, מה שעורר גל עצום של אינטראקציה בפלטפורמות המדיה החברתית ובתקשורת הבינלאומית.

הסיפור החל ברחובות העיר מונטריי במקסיקו, שם התאספו האוהדים לפני תחילת המשחק המכריע בין אריות האטלס לטחנות הרוח ההולנדיות. בין אלפי האוהדים, בלט אוהד מרוקאי שלבש את חולצת נבחרתו, אך בחר לשים את שמו של הפוליטיקאי הימני הקיצוני חרט וילדרס על גבו יחד עם המספר 10, באירוניה שהדהימה את הנוכחים.

צעד זה לא היה ספונטני, אלא בא כתגובה ישירה לפרובוקציות קודמות שהשמיע וילדרס, הידוע בעמדותיו העוינות כלפי מהגרים. הפוליטיקאי ההולנדי פרסם בעבר תמונה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית שבה הוא נראה בתלבושת שופט מניף כרטיס אדום לעבר שחקן מרוקאי, ובכך הביע את משאלותיו שמרוקו תודח מהטורניר העולמי.

האוהד המרוקאי הופיע בסרטונים כשהוא משתתף בריקודים המפורסמים של האוהדים ההולנדים ברוח ספורטיבית מלאה, לפני שהצופים שמו לב לשם המודפס על חולצתו. התמונה הפכה במהרה לחומר עשיר לתפוצה, כאשר רבים ראו בה תגובה חכמה המרוקנת את שיח השנאה מתוכנו באמצעות שימוש בכלי הסרקזם וההומור השחור.

בהצהרות לעיתונות שמסר מלב האירוע, אמר האוהד בהולנדית שוטפת שווילדרס הוא 'המעריץ הגדול ביותר שלו', וציין בלעג כי תוכניות הגירוש שבהן דוגל הפוליטיקאי הן שאפשרו לו להיות במקסיקו. הוא הוסיף בחיוך רחב: 'אני אוהב את חרט וילדרס, ואני מברך אותו מכאן, ואני מזמין אותו ליהנות מהאווירה יוצאת הדופן הזו'.

ההד התקשורתי של האירוע לא איחר לבוא, כאשר התוכנית ההולנדית המפורסמת 'וונדאג אינסייד' הקדישה שטח נרחב לניתוח הסצנה הזו, ששודרה בשידור חי על ידי המגישה נואה פאהלי. אורחי התוכנית הביעו את הערכתם ליכולתו של האוהד להפוך מתח פוליטי לבדיחה ספורטיבית אלגנטית המשקפת את עומק השתלבותה של הקהילה המרוקאית ואת יכולתה להתמודד בחוכמה.

ההתרגשות לא נעצרה בגבולות היציעים, אלא התרחבה לתוצאת המשחק שהסתיימה בניצחון היסטורי של נבחרת מרוקו והדחת מקבילתה ההולנדית מהמונדיאל. ניצחון זה העמיד את חרט וילדרס במצב מביך, מה שגרם לו לפרסם הצהרות בחשבונותיו הרשמיים כדי להגיב על האירוע שהעסיק את דעת הקהל.

וילדרס הגיב בנימה שלא הייתה חפה מלגלוג ואמר כי נוכחות שמו על חולצת האוהד אולי הייתה 'הקמע' שהעניק למרוקאים את הניצחון באותו לילה. למרות עמדותיו הקודמות, הפוליטיקאי ההולנדי הודה כי נבחרת מרוקו הייתה הצד הטוב יותר במגרש וזכתה בצדק להעפיל לשלבים הבאים.

וילדרס פרסם מאוחר יותר הודעת ברכה בלתי צפויה לנבחרת מרוקו בפלטפורמת 'X', בצעד שמשקיפים ראו בו ניסיון לספוג את גל הלעג שהופנה כלפיו. אירוע זה הוכיח כי הדיפלומטיה העממית שמנהיגים האוהדים בטורנירים גדולים מסוגלת לעיתים לשבור את חומרת השיח הפוליטי המתוח.

תקרית זו משקפת את רוח המונדיאל שחורגת מעבר לבעיטת כדור בלבד, והופכת לזירה לביטוי תרבותי ופוליטי שליו בין עמים. האוהד המרוקאי הצליח להפוך שם שנקשר זמן רב במחלוקת ובהסתה לחומר לחגיגה ולצחוק, ובכך אישר שהספורט נשאר גשר לתקשורת למרות ההבדלים.

לסיכום, סיפור 'חולצת וילדרס' נשאר אחד מהאירועים המשעשעים הבולטים של מונדיאל 2026 שייחרט בזיכרון האוהדים המרוקאים וההולנדים כאחד. הוא מאשר כי התגובה לפגיעה אינה תמיד באותו מטבע, אלא יכולה להיות בחיוך בטוח ובמסר חכם המגיע לכל העולם ממעל במות העידוד.

בזכות תוכניות הגירוש של וילדרס הצלחתי לעזוב את המדינה ולהגיע למקסיקו כדי לתמוך בנבחרת.

"אל-קודס" דוט קום - מאת אחמד ג'לאג'ל - לאחרונה נבחרה הנהלה חדשה למועדון רוטרי ירושלים במהלך פגישה שנערכה למטרה זו במלון אמריקן קולוני, בראשות תאופיק חבש, שם הועבר השרביט לשנת הרוטרי 2026-2027 לנשיאה הנבחרת, העלמה תמרה מוניר קליבו.

חבש ציין כי אחת התכונות החשובות ביותר של מועדוני רוטרי היא חילופי הנשיאות מדי שנה, וזוהי מסורת שנתית בהיסטוריה המפוארת של רוטרי מזרח ירושלים - פלסטין. הוא הוסיף כי בחירת האישה הראשונה לנשיאות מועדון רוטרי מאז הקמתו היא אירוע היסטורי ותורמת לקיימות ולהמשכיות של עמותת הצדקה. זוהי גם הישג גדול בדרך לתמיכה בפרויקטים פלסטיניים.

הוא הסביר שלמד שביצוע כל עבודה מוצלחת לא יתאפשר אלא אם כן תהיה תמיכה וסיוע מצד שאר החברים. והוא חש זאת מהם, שכן הם תמכו בו כאשר נתקל בקשיים. כמו כן, השקנו פרויקטים חלוציים והשלמנו זה את זה. הוא ציין נקודה הנחשבת להישג והיא הכרת מועדון רוטרי הבינלאומי בכך שמועדון רוטרי מזרח ירושלים הוא חלק מפלסטין.

חבר הרוטרי פאדי אל-שרפא התייחס למספר פרויקטים שבוצעו בשנים האחרונות, ששוויים קרוב למיליון דולר, ביניהם מכשור וציוד רפואי מתקדם שחולק לבתי חולים במזרח ירושלים.

טוני ח'שראם, חבר המועדון, הציג סקירה היסטורית קצרה על מועדוני רוטרי בירושלים ובפלסטין, שהחלו את דרכם בשנת 1929.

תמרה קליבו, הנשיאה החדשה של רוטרי, הביעה את תקוותה לעמוד בציפיות האמון והאחריות הללו, אותן תקבל מכל החברים. היא התחייבה להשלים את הדרך ולהמשיך בביצוע הפרויקטים ולפעול למען ירושלים ופלסטין. היא הבטיחה להגדיל את מספר החברים, במיוחד נשים ובני נוער. וכי יהיו גיוון וצוות עבודה הרמוני וחלוקת תפקידים בתחום זה.

לפני שהנשיאה החדשה הקישה בפטיש לסיום הישיבה ותחילת שלב חדש, פאדי אל-שרפא הגיב באומרו: "יש לנו נשיאה בעלת שייכות, והיא מתמידה ועוקבת, והיא השיגה את המרכז השירותי הזה בזכות מאמציה וחריצותה, ובעזרת השם נעבור שנה נהדרת תחת נשיאותה". בעוד חבש ציין תקווה עתידית שמתגבשת ועלינו להעניק יכולות וסמכויות ולעודד את ההנהלה החדשה לפעול, להצטיין ולתרום.

בין חברי הרוטרי שהשתתפו היו איברהים מטר, תאופיק חבש, תמרה מוניר קליבו, טוני ח'שראם, דימיטרי ח'שראם, פאדי אל-שרפא והמהנדס עיסא חראמי. בין האורחים היו מוניר קליבו, עימאד מונא והעיתונאי מוחמד זחאיקה.

לבנון נכנסה לשלב פוליטי וביטחוני חדש מרגע חתימת הסכם המסגרת עם ישראל בוושינגטון, בירת ארה"ב, שם הדיון חרג מהסעיפים הטכניים ונגע במהות הישות הלבנונית. שינוי זה מעלה שאלות עמוקות לגבי צורת המדינה שתקום לאחר המלחמה, וכיצד יוגדרו מחדש האיזונים במדינה שחיה עשרות שנים תחת נטל הפיצול והכיבוש.

זרם רחב של תומכים רואה בהסכם זה חלון תקווה להחזרת הכבוד למוסדות המדינה הלבנונית ולסיום שנים של כפילות בהחלטות הביטחוניות והצבאיות. צפוי שההסכם יסלול את הדרך לפריסת צבא לבנון בדרום, לתחילת תהליך השיקום ולחזרת העקורים לכפריהם, מה שיחזק את הריבונות הלאומית האבודה.

מנגד, כוחות אופוזיציה, ובראשם חיזבאללה ובעלי בריתו, מביעים חשש גדול מסעיפי ההסכם, ורואים בו ויתור ריבוני שאינו משקף את מאזן הכוחות האמיתי בשטח. כוחות אלה סבורים כי התנאים הישראליים הוכנסו למשא ומתן, במיוחד בכל הנוגע לקישור הנסיגה לנושא פירוק הנשק, מה שהם רואים כאיום על ההתנגדות.

גישה שלישית רואה בהסכם לא ניצחון מכריע או תבוסה מוחלטת לאף צד, אלא שיקוף של מצב של חוסר אונים הדדי שאילץ פשרה הכרחית. תפיסה זו רואה במה שהושג כהרגעה זמנית שמטרתה לעבור את שלב העימות הישיר מבלי להציע פתרונות סופיים למשברים המבניים במדינה.

מצידה, חברת הפרלמנט נג'את עון צליבא ראתה בהסכם המסגרת הזדמנות אמיתית למדינה להחזיר לעצמה את היוזמה ולהפעיל מחדש את המוסדות המשותקים. היא הדגישה בהצהרות למקורות תקשורת כי העדיפות העליונה כעת היא להבטיח את חזרת התושבים והעקורים לאדמותיהם ולהבטיח את יציבותם באזורי הגבול שלהם.

לגבי ערבויות הנסיגה הישראלית, הבהירה צליבא כי העמדה הרשמית הלבנונית דבקה בנסיגה מלאה על פי הטקסטים החתומים, אך היישום בפועל קשור להבנות הדרגתיות. היא ציינה כי הטיפול בנושא הנשק חייב להתבצע במסגרת דיון לאומי פנימי שמטרתו בסופו של דבר להחזיר את הריבונות המלאה למדינה.

בהקשר קשור, חסן קבלאן, חבר הלשכה המדינית של תנועת אמל, הזהיר כי מאפייני ההסכם עדיין אינם שלמים וכי הם לוקים במצב של עמימות מדאיגה. הוא ציין דיווחים המדברים על נספח ביטחוני סודי, מה שעלול להעמיד את לבנון בפני נוסחה שחוזרת על ניסיונות קודמים שלא היו לטובת הביטחון הלאומי הלבנוני.

קבלאן סבר כי ההסכם הנוכחי משרת את האינטרסים הפוליטיים של ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו, השואף להשיג רווחים חיצוניים כדי להקל על משבריו הפנימיים. הוא מתח ביקורת על היעדר לוח זמנים מחייב לנסיגה, והזהיר מפני הכשרת מושגים כמו 'אזורי חיץ' הפוגעים בריבונות הלבנונית באופן ישיר.

קבלאן גם התריע מפני הסכנה שבקישור חזרת העקורים לנושא נשק ההתנגדות, ותיאר קישור זה כמוקש שעלול לפוצץ מתיחויות פנימיות בלבנון בעיתוי רגיש. הוא סבר כי מסלול זה עלול להיות התקפה מכוונת לשיבוש מסלולי משא ומתן אזוריים רחבים יותר, מה שמציב את לבנון שוב בלב הסערה.

מצידו, קישר האנליסט הפוליטי מוניר אל-רביע בין ההסכם לבין התמורות הגדולות בסכסוך האזורי והבינלאומי, והדגיש כי לבנון אינה יכולה להתנתק מסביבתה. הוא סבר כי המדינה נכנסה להסדר מהיר זה מתוך מחשבה שתגן על עצמה, אך המציאות מצביעה על כך שההשלכות האזוריות יישארו נוכחות.

אל-רביע תיאר את ההסכם כתחילתו של שלב חדש שבו ישראל מנסה לבסס עובדות ביטחוניות ופוליטיות המשרתות את חזונה ארוך הטווח באזור. הוא הדגיש כי מהות ההסכם היא 'הצהרת כוונות' יותר מאשר הסכם סופי, מה שהופך אותו חשוף לפרשנויות סותרות או אף לשיבוש בכל רגע פוליטי משתנה.

אל-רביע סיכם בהתייחסות לשינוי במסלול הלבנוני המסורתי, כאשר ההסכם כולל רמזים לגבי היעזרות בגורמים ערביים ובינלאומיים ליישום הסעיפים. מגמה זו מעלה שאלות לגבי זהות גורמים אלה ותפקידם העתידי בלבנון, ומידת השפעתה על ההתחייבויות הערביות ההיסטוריות כלפי הסוגיה הפלסטינית.

הסכם המסגרת אינו רושם ניצחון לאף צד ולא תבוסה מלאה, אלא הוא תוצאה של מצב חוסר האונים של כולם שאילץ פשרה זמנית.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, הכריז על קווי המתאר של מה שכינה 'הסכם שלום אזורי' צפוי בין וושינגטון לטהראן, והדגיש כי התזכיר המוצע מבוסס על שלושה עמודי תווך בלתי ניתנים למיקוח. ואנס הסביר כי העיקרון הראשון הוא ויתור מוחלט על שאיפות להחזיק בנשק גרעיני, בעוד שהעיקרון השני מתמקד בהבטחת חופש השיט הבינלאומי במצר הורמוז באופן קבוע.

ואנס ציין בהצהרות לעיתונות כי עמוד התווך השלישי נוגע לקישור כל רווח כלכלי או הקלה בסנקציות להתנהגותה של טהראן בפועל. הוא הדגיש כי האיראנים לא יקבלו שום הטבות אלא אם יוכיחו את מחויבותם לתנאים מחמירים הנוגעים להפסקת מימון קבוצות חמושות ושינוי גישתם הפוליטית באזור באופן יסודי.

הצהרות אלו מגיעות בעיתוי רגיש, כאשר מקורות חשפו כי ארצות הברית ואיראן קרובות לחתימה רשמית על הסכם השלום בשוויץ ביום שישי הקרוב. הנשיא דונלד טראמפ כבר שלח טיוטת מזכר הבנות לקונגרס לבדיקה, מה שמעיד על רצינות הממשל להתקדם לקראת הסדר מקיף.

סגן נשיא ארה"ב הבהיר כי כל הקלה בלחצים הכלכליים תהיה מותנית בהפסקת תמיכה במה שכינה 'טרור' ובוויתור על ניסיונות לבנות מחדש את תוכנית הגרעין. הוא הוסיף בבירור שאם טהראן תמשיך בגישתה הנוכחית, היא לא תקבל דבר, בעוד שיתרונות אמיתיים ממתינים לה אם תבצע שינוי מוחשי במדיניות החוץ שלה.

ואנס מתח ביקורת על הניסיונות האיראניים להציג את ההסכם כניצחון בלתי מותנה, ותיאר את הנרטיבים הללו כ'תעמולה מטעה' המתעלמת מהתנאים הקשים שהוטלו. הוא הדגיש כי הממשל האמריקאי מבין היטב שהרווחים שטהראן שואפת אליהם קשורים באופן בלעדי לשינוי אופן ניהול המדינה והתמודדות עם הקהילה הבינלאומית.

בקריאתו לתוצאות ההסכם, ואנס סבר כי ארצות הברית תהיה המנצחת בשני המקרים, בין אם איראן תציית ובין אם תסרב לתנאים. במקרה של סירוב, וושינגטון תמשיך לערער את תוכנית הגרעין ולהבטיח את ביטחון נתיבי המים, ובמקרה של הסכמה, העולם ישיג ניצחון דיפלומטי גדול על ידי שינוי התנהגותו של משטר יריב.

ואנס הדגיש כי ההסכם מציב את איראן תחת פיקוח קפדני, כאשר המדינה תיכנס ל'תקופת מבחן' למדידת רצינותה. הוא אישר כי המדיניות האמריקאית החדשה מבוססת על העיקרון של 'אמון במעשים ולא בהבטחות', גישה שלמד מהנשיא טראמפ בהתמודדות עם בעלות ברית ויריבים כאחד.

בהקשר קשור, סגן נשיא ארה"ב הכחיש כל כוונה של ממשל טראמפ לכפות שינוי משטר בטהראן או להציב אישים פוליטיים מסוימים. הוא הבהיר כי וושינגטון מעולם לא ביקשה להחזיר את רזא פהלווי, בנו של השאה המנוח של איראן, לשלטון, וסבר כי צורת השלטון היא עניין פנימי שנקבע על ידי העם האיראני בלבד.

ואנס תיאר את התזכיר כחורג מהיחסים הדו-צדדיים כדי להיות 'הסכם שלום אזורי' מקיף הכולל מספר צדדים במזרח התיכון. הוא ציין כי ההסכם יכלול את מדינות המפרץ, ישראל ולבנון, במטרה ליצור סביבה ביטחונית יציבה שתסיים עשורים של מתח וסכסוכים מזוינים שרוקנו את משאבי האזור.

מצדו, הנשיא דונלד טראמפ קידם את ההסכם באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית, ותיאר אותו כ'עסקה גדולה' שתביא ביטחון ויציבות. טראמפ סבר כי ממשלו הצליח במה שנכשלו בו נשיאים קודמים, על ידי מציאת נוסחת הבנה מקובלת למנהיגי האזור המבטיחה שלום אמיתי ובר קיימא.

הדיווחים מצביעים על כך שההסכם כולל מנגנוני אימות קפדניים כדי להבטיח אי-חזרה לפעילויות גרעיניות אסורות בשום שם. כמו כן, צפוי כי השלב הבא יכלול סבבים של משא ומתן טכני ליישום סעיפי התזכיר, במיוחד בכל הנוגע לפתיחת ערוצי המסחר והפיננסים שנסגרו עקב הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על טהראן.

לסיכום, ואנס הדגיש כי הכדור נמצא כעת במגרש האיראני לבחור את המסלול שהמדינה רוצה, בין אם להשתלב במערכת האזורית ולקבל תמיכה כלכלית, או להישאר תחת נטל הבידוד. הוא הדגיש כי וושינגטון מוכנה לכל התרחישים, תוך מתן עדיפות תמיד לביטחון בעלות בריתה וליציבות השיט בנתיבי המים החיוניים.

ההסכם פשוט מאוד: ללא נשק גרעיני, מצר הורמוז פתוח, והטבות מותנות בהתנהגות טובה.

האזור חווה מצב של תנודתיות חדה בין תיפוף תופי מלחמה לדיבורים על עסקאות דיפלומטיות קרובות, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עבר במהירות מאיום לתקוף מתקנים חיוניים באי חארג' האיראני לבשורות על התקדמות משמעותית במשא ומתן. שינוי דרמטי זה הוביל לביטול תקיפות צבאיות שתוכננו מראש, מה שמשקף את אופי הרגע הנוכחי שחסר הכרעה צבאית או שלום יציב.

מצדה, טהראן נוקטת בלשון זהירה המדגישה את המשך הדיונים ללא קבלת החלטה סופית עד כה, ומדגישה את רצונה לסיים את מצב 'לא מלחמה ולא שלום'. נשיא איראן, מסעוד פזשקיאן, הבהיר כי ארצו לא תקבל משא ומתן תחת איום, באיתות לדבקותה של איראן בכללי עימות המונעים ויתורים חינם למרות הלחצים הכלכליים והצבאיים הגוברים.

בשטח, ההסלמה לא פסקה למרות הערוצים הדיפלומטיים הפתוחים, כאשר כוחות אמריקאים פתחו בתקיפות על עמדות איראניות לאחר האשמת טהראן בהפלת מסוק 'אפאצ'י' ליד מצרי הורמוז. איראן הגיבה בתקיפת בסיסים באזור, בעוד גורמים אזוריים נכנסו לתמונה כאשר בחריין הודיעה על יירוט כטב"מים איראניים, מה שמוכיח כי השטח נותר המניע העיקרי לתנאי המשא ומתן.

האסטרטגיה האיראנית הנוכחית מבוססת על עקרון 'הישארות תחת לחץ', כאשר טהראן מהמרת כי חוסר היכולת של הכוח הצבאי האמריקאי והישראלי לערער את המשטר מעניק לה קלפי מיקוח נוספים. איראן משתמשת בנושאים רגישים כמו ביטחון השיט במצרי הורמוז ומחירי האנרגיה העולמיים ככלי לחץ כדי להפוך כל עימות כולל ליקר מאוד עבור הכלכלה העולמית והפנים האמריקאי.

מנגד, ההשפעה האמריקאית עומדת בפני מבחן קשה בניסיונה לאזן בין כוח צבאי לתיווך דיפלומטי, כאשר וושינגטון שואפת למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ולהבטיח את השיט הבינלאומי. עם זאת, עולות סתירות ביכולתה של וושינגטון לשלוט במסלולי הסכסוך, במיוחד עם השוני בסדרי העדיפויות בינה לבין בעלת בריתה ישראל, השואפת להשיג הישגים בשטח לפני כל הסכם.

דיווחים ומקורות מצביעים על קיומה של טיוטת הבנה שעשויה להיחתם בז'נבה, הכוללת הפסקת אש למשך 60 יום ופתיחה מחדש של מצרי הורמוז לשיט בינלאומי. הטיוטה כוללת גם סעיפים הנוגעים להסרת סנקציות נפט ושחרור כספים איראניים מוקפאים, מה שוושינגטון רואה כפתרון למשבר הנוכחי בעוד גורמים אחרים מתייחסים לכך בזהירות רבה.

ישראל, מצדה, התרחקה מהבנות אלו, כאשר משרדו של בנימין נתניהו אישר כי תל אביב אינה צד למזכר המוצע בין וושינגטון לטהראן. עמדה זו משקפת את רצונה של ישראל להמשיך בפעולות צבאיות כדי להחליש את יכולותיה של איראן ובעלות בריתה האזוריות, במיוחד חיזבאללה בלבנון, לפני כניסה למסגרת מדינית כלשהי שעלולה להקפיא את המצב הקיים.

מצרי הורמוז נשארים לב הפועם של העימות הזה, כאשר וושינגטון דורשת ערבויות לחופש השיט כתנאי בסיסי לכל הרגעה, בעוד טהראן מקשרת נושא זה לסיום המצור הימי המוטל עליה. המצר הפך ממעבר מים לקלף פוליטי המקשר את המלחמה ישירות למחירי הדלק העולמיים ולחשבונות הבחירות והשווקים הבינלאומיים.

הזירה הלבנונית אינה רחוקה מחשבונות אלו, שכן לבנון מהווה חלק בלתי נפרד ממערך ההרתעה האיראני, וכל הבנה אזורית תשפיע בהכרח על הגבול הדרומי. טהראן מנסה למנוע הפיכת לבנון לזירת שחיקה בודדת, ומקשרת את גורל ההרגעה במפרץ להפסקת הפעולות הצבאיות הישראליות בשטח לבנון.

מדינות כמו קטאר ופקיסטן ממלאות תפקידים פעילים בתיווך כדי לקרב עמדות ולגשר על פערים בטקסט המוצע להסכם, למרות תנודות העמדות האמריקאיות שאותן הצד האיראני מתאר כבלתי יציבות. המתווכים שואפים להגיע לנוסחה שתבטיח את הדרישות המינימליות של שני הצדדים כדי למנוע הידרדרות האזור לעימות כולל שאף אחד אינו רוצה בו.

בתוך וושינגטון, טראמפ מתמודד עם לחצים מזרמים שמרניים ואישים תומכי ישראל המטילים ספק בתועלת ההסכם ורואים בו ויתור בפני טהראן. עם זאת, נראה שהממשל האמריקאי הנוכחי מעדיף את המסלול הדיפלומטי המציע 'הישג מדיני' מהיר שיפחית את חומרת המתיחות האזורית ויוריד את מחירי האנרגיה.

היעדר מסלול אחד וברור לסכסוך גורם לאזור להסתובב במעגל קסמים, כאשר כל תקיפה צבאית משנה את תנאי המשא ומתן, וכל הצהרה מדינית מעצבת מחדש את השטח. חוסר יכולת קולקטיבי זה לשלוט במסלול המלחמה דוחף את הצדדים לחפש מוצאים זמניים המונעים את העלות המרבית מבלי שאף צד ייראה כמפסיד.

בסופו של דבר, נראה שההימור על הכרעה צבאית מהירה התנגש במגבלות הכוח האווירי וביכולתה של איראן לספוג מכות ולהפוך אותן לרווחים במשא ומתן. בעוד שהתשתית הצבאית האיראנית נפגעה, היא לא נשחקה עד כדי כניעה, מה שהופך את 'האזור האפור' לזירה המועדפת לניהול הסכסוך כעת.

האזור נשאר בפני שלב עדין מאוד, שכן ההבנות האפשריות עדיין שבריריות ועלולות לקרוס עם כל טעות הערכה בשטח או נסיגה מדינית. בעוד העולם ממתין לפגישת ה-G7 בז'נבה, נשאלת השאלה האם עסקה זו תעמוד בפני שאיפותיה של ישראל בשטח וחששותיה של הפנים האיראני.

נשיא איראן מסעוד פזשקיאן: ארצנו רוצה לצאת ממצב 'לא מלחמה ולא שלום' אך לא תיכנע לאיומים או ללחצים.

גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר ומנהיג מפלגת 'יש עתיד' מהאופוזיציה, מתח ביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בראיון תקשורתי שנערך לאחרונה, טען אייזנקוט כי המדיניות הנוכחית הובילה לשחיקת כוח ההרתעה הישראלי והטילה מגבלות חסרות תקדים על תנועות הצבא בשטח.

אייזנקוט הדגיש כי היחסים המיוחדים בין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפכו לנטל הכובל את ידי הממסד הצבאי. הוא הסביר כי תיאום זה, למרות שאפשר תקיפות משותפות באיראן בפברואר האחרון, שלל מישראל את ריבונותה בניהול סכסוכים אזוריים.

בנוגע לחזית הצפונית, ציין אייזנקוט כי צה"ל נלחם בלבנון וידיו כבולות, כאשר הפעולות מוגבלות לאזורים שמדרום לנהר הליטני בלבד. הוא ייחס הגבלה זו ללחצים ישירים מוושינגטון שמטרתם לשמר את מסלול המשא ומתן עם טהראן ולמנוע הידרדרות האזור למלחמה כוללת.

מנהיג האופוזיציה חשף פער מהותי ביעדים בין נתניהו לטראמפ בנוגע לתיק האיראני, כאשר הראשון שואף להשמיד את המשטר והתוכנית הגרעינית במלואם. לעומת זאת, טראמפ מעדיף יעדים מוגבלים שיבטיחו יציבות מחירי הנפט ויאבטחו את נתיבי המים הבינלאומיים לפני בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס.

אייזנקוט הדגיש כי נתניהו נכשל בהשגת הכרעה צבאית אמיתית למרות המשך הפעולות בעזה, לבנון ואיראן לתקופות ארוכות. הוא סבר כי ההישגים הטקטיים של החיילים מתפוגגים במהירות עקב היעדר חזון מדיני ברור ושיקולים אישיים של ראש הממשלה.

אייזנקוט מתח ביקורת על אסטרטגיית 'מלחמה אחר מלחמה' שבה נוקט נתניהו, והדגיש כי הכוח הצבאי צריך לשאוף לשיפור המצב האסטרטגי לטווח ארוך, דבר שלא הושג. הוא הוסיף כי תדמיתה של ישראל בארצות הברית הידרדרה לשפל חסר תקדים כתוצאה ממדיניות מהוססת ובלתי נחרצת זו.

במסגרת המתקפה על הימין הקיצוני, האשים אייזנקוט את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר באימוץ 'חזון פשיסטי' שהוביל לקריסת הביטחון הפנימי. הוא תיאר את בן גביר כדמות שאינה ראויה לחיים הציבוריים, וציין כי הוא מסתובב עם סמליות 'חבל התלייה' המעוררת שנאה ופילוג.

הוא גם ציין כי הפשיעה המאורגנת בתוך החברה הערבית בתקופת בן גביר הגיעה לרמות מפחידות הדומות למצב במקסיקו ובקולומביה. הוא האשים את השר בכישלון חרוץ בהגנה על האזרחים ובהתמקדות במקום זאת בהצהרות פרובוקטיביות ובדרישה להוציא להורג אסירים.

במישור הפוליטי הפנימי, אייזנקוט שב ודחה הצטרפות לברית 'יחד' הכוללת את נפתלי בנט ויאיר לפיד, ותיאר את החלטתם להתאחד כשגויה. הוא הסביר כי הוא מעדיף להתמודד בבחירות בארבע רשימות נפרדות כדי להבטיח השגת מספר מרבי של מושבים להפלת מה שכינה 'הממשלה הגרועה ביותר' בתולדות ישראל.

אייזנקוט שרטט מפת בריתות עתידיות מקובלות עליו, שעשויות לכלול את בנט, לפיד, ליברמן וגולן, בנוסף לליכוד בתנאי שנתניהו יעזוב. הוא הדגיש כי כל שותף עתידי חייב להתחייב לשלושה תנאים בסיסיים הנוגעים לזהות המדינה, ערכי עצמאותה ושוויון בשירות הצבאי.

בנוגע לסוגיה הפלסטינית, אייזנקוט הביע הסתייגות ברורה מפתרון שתי המדינות בשלב זה, וציין כי לא אימץ מונח זה בעבר. הוא הדגיש כי העדיפות כעת צריכה להתמקד במניעת הידרדרות ל'מדינה דו-לאומית' המאיימת על אופייה היהודי של ישראל, לדבריו.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה שבה סקרי דעת קהל מצביעים על עלייה ניכרת בפופולריות של אייזנקוט ומפלגתו 'יש עתיד' על חשבון מחנה הימין המסורתי. עלייה זו משקפת מצב של תסכול בקרב הציבור הישראלי מניהול הממשלה הנוכחית את התיקים הביטחוניים והכלכליים המורכבים.

יצוין כי ממשלת נתניהו הנוכחית, שהוקמה בסוף 2022, מתמודדת עם לחצים פנימיים וחיצוניים גוברים עקב הרכבה הימני הקיצוני. ההערכות לגבי אפשרות של בחירות מוקדמות בספטמבר הקרוב, לפני המועד החוקי שנקבע לאוקטובר 2026, הולכות וגוברות.

אייזנקוט סיים את דבריו בהדגשה על הצורך להחזיר את עצמאות ההחלטה הישראלית הרחק מהמשיכות הפוליטיות של הבחירות האמריקאיות. הוא הזהיר כי המשך המצב הנוכחי יוביל לשחיקת יכולות הצבא מבלי להשיג יעדים מדיניים מוחשיים שיבטיחו את ביטחון ישראל בעתיד.

קשרי נתניהו עם טראמפ כובלים את ידי הצבא, והדבר הגיע לכך שישראל איבדה את עצמאותה בקבלת החלטות צבאיות.

רמאללה – כאמל ג'ביל – בפרסום המשלב תיעוד מחקרי וזעקה אנושית, יצא לאור בהוצאת "דאר אל-שאמל" בפלסטין ספר חדש בשם "ירושלים בעיתונות – צעדי הכיבוש נגד התקשורת הפלסטינית", מאת המחבר ד"ר אל-מותוואכל טהא, כדי לשפוך אור על המאבק השקט והשיטתי שמנהלת העיר הקדושה בחזית התודעה והתקשורת.

דפי הספר נפתחים בהקדמה ובמבוא המציגים בפני הקורא את המציאות המרה של ירושלים, כאשר המחבר עוקב אחר מדיניות הנישול, הישראליזציה וההטמעה שהעיר עוברת. הספר מאשר בראיות כי ריקון ירושלים ממוסדותיה ופעילויותיה התרבותיות והתקשורתיות אינו מקרי, אלא עומדת מאחוריו אסטרטגיית כיבוש נחושה ומלאת שנאה, וחושף בו בזמן את מאפייני הכישלון הערבי והפלסטיני כלפי הבירה הכבושה.

פרקי הספר: שמונה צירים המפרקים את שיח הזיוף.

הספר לוקח את הקורא למסע מחקרי מעמיק דרך שמונה פרקים משולבים, המפרקים את מנגנוני המלחמה התקשורתית ודרכי ההתמודדות עמה. גלובליזציה ושיח החדשות שלנו: כיצד השפיעה הגלובליזציה על ניסוח הנרטיב הפלסטיני?

העיתונאי מול הגלובליזציה: האתגרים הקשים העומדים בפני יוצרי החדשות ודרכי שטיפת התודעה וגניבת המונחים: כיצד מפעיל הכיבוש הטעיה לשונית וקוגניטיבית כדי להעביר את נרטיבו?

המלחמה התקשורתית והתוקפנות: מאחורי הקלעים של ניהול הקרבות על המסכים והדפים.

התקשורת הערבית וירושלים: פרק מפורט המפרט את תחומי העניין והנסיגה בטיפול הערבי בסוגיית העיר.

ייצוגי ירושלים בכתבי עת: קריאה מעמיקה באופן נוכחותה של ירושלים בעשרות כתבי עת פלסטיניים וערביים (כגון: אל-עוודה, פלסטין אל-ת'וורה, אל-כאתב, אל-תוראת ואל-מוג'תמע, אל-מקדסיה, סאמד אל-אקתצאדי, אל-ערבי, ולימודי פלסטין).

ירושלים בספרייה הערבית: סקירה היסטורית של מחקרים, עבודות וכנסים שדנו בסכנת הישראליזציה והיהוד של העיר.

העיתונות הפלסטינית תחת גיליוטינת הכיבוש: הפרק הלפני אחרון העוקב אחר תחילת ההתקפות מאז נכבת 1967, מפרק את מושג חוקי החירום ואת מימדי "הצנזורה הצבאית" הנוקשה על העט הפלסטיני.

טהא מסיים את עבודתו בביטוי מטאפורי צורב המסכם את מצב העיר; הפרק האחרון נשא כותרת מזעזעת: "ירושלים לא מנופפת... היא טובעת!", כדי לשמש כפעמון אזהרה אחרון לאומה שמלחמת המונחים וסתימת הפיות בירושלים עומדת לכלות את מה שנותר ממאפייניה הערביים.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, הצהיר הצהרות בולטות בהן אישר כי ישראל, בדומה למדינות אחרות, עושה מאמצים נמרצים להשפיע על מהלך המדיניות האמריקאית. ואנס הבהיר בראיון טלוויזיוני כי הוא מכיר במציאות זו, והדגיש כי חתירה זו דורשת ממנהיגי וושינגטון מידה גבוהה של זהירות וערנות.

ואנס קרא לבכירים אמריקאים להבחין בדייקנות בעת גיבוש החלטות אסטרטגיות, כדי להבטיח שהן משרתות בראש ובראשונה את האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית. הוא ציין כי היגררות אחר אינטרסים של גורמים חיצוניים ללא בדיקה עלולה לפגוע בחזון האמריקאי הכולל לביטחון לאומי.

בנוגע ליחסים הבילטרליים עם תל אביב, סגן הנשיא דחה את הרעיון של חפיפה תמידית בין האינטרסים של וושינגטון וישראל, והדגיש כי קיימים פערים ברורים בחזונות האסטרטגיים. הוא ראה בהכרה בהבדלים אלה חלק מניהול מדיניות חוץ ריאליסטית המבוססת על נתונים ועובדות בשטח.

ואנס חשף קיומם של פערים בנקודות המבט בין הנשיא דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, במיוחד בנוגע להתמודדות עם התיק האיראני. הוא הבהיר כי חילוקי דעות אלה בלטו בצורה ברורה יותר בעת דיון במנגנונים יעילים לסיום הסכסוך המתמשך עם טהראן ולמניעת הסלמה כוללת.

סגן הנשיא התייחס לביקורת שהופנתה על ידי בכירים בממשלת ישראל כלפי ההבנות האחרונות בין וושינגטון לטהראן, וראה בהן השתקפות של שוני בגישות הפוליטיות. הוא הדגיש כי הממשל האמריקאי ממשיך בדרכיו הדיפלומטיות באופן המבטיח את יציבות האזור והגנה על נתיבי המים החיוניים.

בהקשר של תמיכה צבאית, ואנס חשף כי שני שלישים מהארסנל והנשק ששימשו להגנת ישראל לאחרונה הם תוצרת אמריקאית טהורה. הוא ציין כי ציוד זה מומן במלואו מכספי משלמי המסים האמריקאים, מה שמטיל אחריות גדולה על הממשל באופן ניהול תמיכה זו.

בנוגע להסכם עם איראן, ואנס ציין כי קיימים זרמים בתוך טהראן המעוניינים לשפר את היחסים עם ארצות הברית ולפתוח דף חדש. הוא הבהיר כי המטרה המהותית של המהלכים הדיפלומטיים האחרונים היא להבטיח את פתיחת מצרי הורמוז ולהבטיח השגת רווחים מוחשיים בתיק הגרעין האיראני.

ואנס הדגיש כי אמון אינו המניע העיקרי ביחסים בינלאומיים, והדגיש כי הוא אינו נותן את אמונו המוחלט לאף מדינה, כולל בעלות ברית קרובות כמו ישראל. הוא הוסיף כי הקריטריון היחיד המנחה את מהלכי הממשל הוא מידת השגת הרווחים האסטרטגיים למדינת ארה"ב בזירה הבינלאומית.

בנוגע למחלוקת סביב ביקורת על מדיניות ישראל, ואנס קרא להבחין בין ביקורת פוליטית המופנית כלפי ממשלת נתניהו לבין האשמה באנטישמיות. הוא הדגיש כי התנגדות להחלטות פוליטיות מסוימות אינה צריכה להיות מסווגת כגזענות, אלא היא חלק מהדיאלוג הדמוקרטי והפוליטי הלגיטימי.

יצוין כי וושינגטון וטהראן חתמו לאחרונה על 'מזכר הבנות איסלמבאד' הכולל 14 סעיפים שמטרתם להפסיק פעולות צבאיות ולטפל במשברים באמצעות משא ומתן. ההסכם שנחתם על ידי טראמפ ופזשקיאן כלל סעיפים להפחתת הסלמה בלבנון והסרת המצור הימי על איראן בתמורה לערבויות ביטחוניות וגרעיניות.

אני לא סומך על אף מדינה ביחסים בינלאומיים, כולל ישראל, שכן מדיניות חוץ נבנית על אינטרסים ולא על אמון מוחלט.

כוחות הביטחון במחוז גיזה המצרי הגבירו את מאמציהם לפענח פשע רצח מסתורי, לאחר שנמצאה גופה צפה על פני מי תעלת אל-מריוטיה במרכז אל-בדרשין. מקורות דיווחו כי הבדיקה הראשונית הראתה שהגופה שייכת לגבר בשנות הארבעים לחייו, והיא נמצאה כפותה בחבלים וקשורה לאבן גדולה כדי להבטיח שתשאר בקרקעית המים, מה שמעיד על חשד פלילי ברור.

על פי החקירות בשטח, התברר כי הקורבן ספג מספר דקירות חודרניות בחלקי גופו השונים לפני שהושלך למים, וזהותו עדיין אינה ידועה בשלב זה. צוותי זיהוי פלילי הגיעו למקום האירוע כדי לאסוף טביעות אצבע ולבחון את זירת הפשע, בעוד הגופה הועברה לחדר המתים בבית החולים לרשות התביעה הכללית שפתחה בחקירה.

במסגרת תוכנית החיפוש, ראש המחוז הביטחוני הורה על הקמת צוות מיוחד הכולל קציני חקירות בכירים לאיסוף מידע וחקירת נסיבות האירוע. צוותי הביטחון פועלים כעת לבדיקת דיווחי נעדרים שהוגשו לאחרונה באזורים הסמוכים, בנוסף לבדיקת מצלמות אבטחה הסמוכות לגדות התעלה כדי לזהות תנועות חשודות שעשויות להוביל לזיהוי העבריינים.

אירוע זה מתרחש בתקופה שבה תעלת אל-מריוטיה עמדה בחזית האירועים הטרגיים, כאשר האזור רשם את מותם של כ-13 בני אדם בשבועיים האחרונים בלבד כתוצאה מתאונות דרכים קטלניות. האחרונה מבין התאונות הללו הייתה נפילת מיקרובוס למים ביום ראשון בערב, שהביאה למותם של 7 בני אדם, מה שעורר דאגה ציבורית מפני הישנות התאונות במקום זה.

הרשויות המצריות ממשיכות לחקור עדי ראייה שגילו את הגופה, תוך הרחבת מעגל החשודים לכלול עבריינים רשומים באזור ובאזורים הסמוכים לאל-בדרשין. דו"ח הפתולוגיה צפוי להתפרסם בשעות הקרובות כדי לקבוע את סיבת המוות המדויקת ותזמונו, מה שיהווה קצה חוט חיוני בתיק שמעסיק את דעת הקהל המקומית.

הרשויות הביטחוניות הורו על הקמת צוות חקירה ברמה הגבוהה ביותר כדי לחשוף את פרטי האירוע, לזהות את העבריינים ולבדוק את מקרי ההיעדרות.