גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר ומנהיג מפלגת 'יש עתיד' מהאופוזיציה, מתח ביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בראיון תקשורתי שנערך לאחרונה, טען אייזנקוט כי המדיניות הנוכחית הובילה לשחיקת כוח ההרתעה הישראלי והטילה מגבלות חסרות תקדים על תנועות הצבא בשטח.

אייזנקוט הדגיש כי היחסים המיוחדים בין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפכו לנטל הכובל את ידי הממסד הצבאי. הוא הסביר כי תיאום זה, למרות שאפשר תקיפות משותפות באיראן בפברואר האחרון, שלל מישראל את ריבונותה בניהול סכסוכים אזוריים.

בנוגע לחזית הצפונית, ציין אייזנקוט כי צה"ל נלחם בלבנון וידיו כבולות, כאשר הפעולות מוגבלות לאזורים שמדרום לנהר הליטני בלבד. הוא ייחס הגבלה זו ללחצים ישירים מוושינגטון שמטרתם לשמר את מסלול המשא ומתן עם טהראן ולמנוע הידרדרות האזור למלחמה כוללת.

מנהיג האופוזיציה חשף פער מהותי ביעדים בין נתניהו לטראמפ בנוגע לתיק האיראני, כאשר הראשון שואף להשמיד את המשטר והתוכנית הגרעינית במלואם. לעומת זאת, טראמפ מעדיף יעדים מוגבלים שיבטיחו יציבות מחירי הנפט ויאבטחו את נתיבי המים הבינלאומיים לפני בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס.

אייזנקוט הדגיש כי נתניהו נכשל בהשגת הכרעה צבאית אמיתית למרות המשך הפעולות בעזה, לבנון ואיראן לתקופות ארוכות. הוא סבר כי ההישגים הטקטיים של החיילים מתפוגגים במהירות עקב היעדר חזון מדיני ברור ושיקולים אישיים של ראש הממשלה.

אייזנקוט מתח ביקורת על אסטרטגיית 'מלחמה אחר מלחמה' שבה נוקט נתניהו, והדגיש כי הכוח הצבאי צריך לשאוף לשיפור המצב האסטרטגי לטווח ארוך, דבר שלא הושג. הוא הוסיף כי תדמיתה של ישראל בארצות הברית הידרדרה לשפל חסר תקדים כתוצאה ממדיניות מהוססת ובלתי נחרצת זו.

במסגרת המתקפה על הימין הקיצוני, האשים אייזנקוט את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר באימוץ 'חזון פשיסטי' שהוביל לקריסת הביטחון הפנימי. הוא תיאר את בן גביר כדמות שאינה ראויה לחיים הציבוריים, וציין כי הוא מסתובב עם סמליות 'חבל התלייה' המעוררת שנאה ופילוג.

הוא גם ציין כי הפשיעה המאורגנת בתוך החברה הערבית בתקופת בן גביר הגיעה לרמות מפחידות הדומות למצב במקסיקו ובקולומביה. הוא האשים את השר בכישלון חרוץ בהגנה על האזרחים ובהתמקדות במקום זאת בהצהרות פרובוקטיביות ובדרישה להוציא להורג אסירים.

במישור הפוליטי הפנימי, אייזנקוט שב ודחה הצטרפות לברית 'יחד' הכוללת את נפתלי בנט ויאיר לפיד, ותיאר את החלטתם להתאחד כשגויה. הוא הסביר כי הוא מעדיף להתמודד בבחירות בארבע רשימות נפרדות כדי להבטיח השגת מספר מרבי של מושבים להפלת מה שכינה 'הממשלה הגרועה ביותר' בתולדות ישראל.

אייזנקוט שרטט מפת בריתות עתידיות מקובלות עליו, שעשויות לכלול את בנט, לפיד, ליברמן וגולן, בנוסף לליכוד בתנאי שנתניהו יעזוב. הוא הדגיש כי כל שותף עתידי חייב להתחייב לשלושה תנאים בסיסיים הנוגעים לזהות המדינה, ערכי עצמאותה ושוויון בשירות הצבאי.

בנוגע לסוגיה הפלסטינית, אייזנקוט הביע הסתייגות ברורה מפתרון שתי המדינות בשלב זה, וציין כי לא אימץ מונח זה בעבר. הוא הדגיש כי העדיפות כעת צריכה להתמקד במניעת הידרדרות ל'מדינה דו-לאומית' המאיימת על אופייה היהודי של ישראל, לדבריו.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה שבה סקרי דעת קהל מצביעים על עלייה ניכרת בפופולריות של אייזנקוט ומפלגתו 'יש עתיד' על חשבון מחנה הימין המסורתי. עלייה זו משקפת מצב של תסכול בקרב הציבור הישראלי מניהול הממשלה הנוכחית את התיקים הביטחוניים והכלכליים המורכבים.

יצוין כי ממשלת נתניהו הנוכחית, שהוקמה בסוף 2022, מתמודדת עם לחצים פנימיים וחיצוניים גוברים עקב הרכבה הימני הקיצוני. ההערכות לגבי אפשרות של בחירות מוקדמות בספטמבר הקרוב, לפני המועד החוקי שנקבע לאוקטובר 2026, הולכות וגוברות.

אייזנקוט סיים את דבריו בהדגשה על הצורך להחזיר את עצמאות ההחלטה הישראלית הרחק מהמשיכות הפוליטיות של הבחירות האמריקאיות. הוא הזהיר כי המשך המצב הנוכחי יוביל לשחיקת יכולות הצבא מבלי להשיג יעדים מדיניים מוחשיים שיבטיחו את ביטחון ישראל בעתיד.

קשרי נתניהו עם טראמפ כובלים את ידי הצבא, והדבר הגיע לכך שישראל איבדה את עצמאותה בקבלת החלטות צבאיות.

רמאללה – כאמל ג'ביל – בפרסום המשלב תיעוד מחקרי וזעקה אנושית, יצא לאור בהוצאת "דאר אל-שאמל" בפלסטין ספר חדש בשם "ירושלים בעיתונות – צעדי הכיבוש נגד התקשורת הפלסטינית", מאת המחבר ד"ר אל-מותוואכל טהא, כדי לשפוך אור על המאבק השקט והשיטתי שמנהלת העיר הקדושה בחזית התודעה והתקשורת.

דפי הספר נפתחים בהקדמה ובמבוא המציגים בפני הקורא את המציאות המרה של ירושלים, כאשר המחבר עוקב אחר מדיניות הנישול, הישראליזציה וההטמעה שהעיר עוברת. הספר מאשר בראיות כי ריקון ירושלים ממוסדותיה ופעילויותיה התרבותיות והתקשורתיות אינו מקרי, אלא עומדת מאחוריו אסטרטגיית כיבוש נחושה ומלאת שנאה, וחושף בו בזמן את מאפייני הכישלון הערבי והפלסטיני כלפי הבירה הכבושה.

פרקי הספר: שמונה צירים המפרקים את שיח הזיוף.

הספר לוקח את הקורא למסע מחקרי מעמיק דרך שמונה פרקים משולבים, המפרקים את מנגנוני המלחמה התקשורתית ודרכי ההתמודדות עמה. גלובליזציה ושיח החדשות שלנו: כיצד השפיעה הגלובליזציה על ניסוח הנרטיב הפלסטיני?

העיתונאי מול הגלובליזציה: האתגרים הקשים העומדים בפני יוצרי החדשות ודרכי שטיפת התודעה וגניבת המונחים: כיצד מפעיל הכיבוש הטעיה לשונית וקוגניטיבית כדי להעביר את נרטיבו?

המלחמה התקשורתית והתוקפנות: מאחורי הקלעים של ניהול הקרבות על המסכים והדפים.

התקשורת הערבית וירושלים: פרק מפורט המפרט את תחומי העניין והנסיגה בטיפול הערבי בסוגיית העיר.

ייצוגי ירושלים בכתבי עת: קריאה מעמיקה באופן נוכחותה של ירושלים בעשרות כתבי עת פלסטיניים וערביים (כגון: אל-עוודה, פלסטין אל-ת'וורה, אל-כאתב, אל-תוראת ואל-מוג'תמע, אל-מקדסיה, סאמד אל-אקתצאדי, אל-ערבי, ולימודי פלסטין).

ירושלים בספרייה הערבית: סקירה היסטורית של מחקרים, עבודות וכנסים שדנו בסכנת הישראליזציה והיהוד של העיר.

העיתונות הפלסטינית תחת גיליוטינת הכיבוש: הפרק הלפני אחרון העוקב אחר תחילת ההתקפות מאז נכבת 1967, מפרק את מושג חוקי החירום ואת מימדי "הצנזורה הצבאית" הנוקשה על העט הפלסטיני.

טהא מסיים את עבודתו בביטוי מטאפורי צורב המסכם את מצב העיר; הפרק האחרון נשא כותרת מזעזעת: "ירושלים לא מנופפת... היא טובעת!", כדי לשמש כפעמון אזהרה אחרון לאומה שמלחמת המונחים וסתימת הפיות בירושלים עומדת לכלות את מה שנותר ממאפייניה הערביים.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, הצהיר הצהרות בולטות בהן אישר כי ישראל, בדומה למדינות אחרות, עושה מאמצים נמרצים להשפיע על מהלך המדיניות האמריקאית. ואנס הבהיר בראיון טלוויזיוני כי הוא מכיר במציאות זו, והדגיש כי חתירה זו דורשת ממנהיגי וושינגטון מידה גבוהה של זהירות וערנות.

ואנס קרא לבכירים אמריקאים להבחין בדייקנות בעת גיבוש החלטות אסטרטגיות, כדי להבטיח שהן משרתות בראש ובראשונה את האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית. הוא ציין כי היגררות אחר אינטרסים של גורמים חיצוניים ללא בדיקה עלולה לפגוע בחזון האמריקאי הכולל לביטחון לאומי.

בנוגע ליחסים הבילטרליים עם תל אביב, סגן הנשיא דחה את הרעיון של חפיפה תמידית בין האינטרסים של וושינגטון וישראל, והדגיש כי קיימים פערים ברורים בחזונות האסטרטגיים. הוא ראה בהכרה בהבדלים אלה חלק מניהול מדיניות חוץ ריאליסטית המבוססת על נתונים ועובדות בשטח.

ואנס חשף קיומם של פערים בנקודות המבט בין הנשיא דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, במיוחד בנוגע להתמודדות עם התיק האיראני. הוא הבהיר כי חילוקי דעות אלה בלטו בצורה ברורה יותר בעת דיון במנגנונים יעילים לסיום הסכסוך המתמשך עם טהראן ולמניעת הסלמה כוללת.

סגן הנשיא התייחס לביקורת שהופנתה על ידי בכירים בממשלת ישראל כלפי ההבנות האחרונות בין וושינגטון לטהראן, וראה בהן השתקפות של שוני בגישות הפוליטיות. הוא הדגיש כי הממשל האמריקאי ממשיך בדרכיו הדיפלומטיות באופן המבטיח את יציבות האזור והגנה על נתיבי המים החיוניים.

בהקשר של תמיכה צבאית, ואנס חשף כי שני שלישים מהארסנל והנשק ששימשו להגנת ישראל לאחרונה הם תוצרת אמריקאית טהורה. הוא ציין כי ציוד זה מומן במלואו מכספי משלמי המסים האמריקאים, מה שמטיל אחריות גדולה על הממשל באופן ניהול תמיכה זו.

בנוגע להסכם עם איראן, ואנס ציין כי קיימים זרמים בתוך טהראן המעוניינים לשפר את היחסים עם ארצות הברית ולפתוח דף חדש. הוא הבהיר כי המטרה המהותית של המהלכים הדיפלומטיים האחרונים היא להבטיח את פתיחת מצרי הורמוז ולהבטיח השגת רווחים מוחשיים בתיק הגרעין האיראני.

ואנס הדגיש כי אמון אינו המניע העיקרי ביחסים בינלאומיים, והדגיש כי הוא אינו נותן את אמונו המוחלט לאף מדינה, כולל בעלות ברית קרובות כמו ישראל. הוא הוסיף כי הקריטריון היחיד המנחה את מהלכי הממשל הוא מידת השגת הרווחים האסטרטגיים למדינת ארה"ב בזירה הבינלאומית.

בנוגע למחלוקת סביב ביקורת על מדיניות ישראל, ואנס קרא להבחין בין ביקורת פוליטית המופנית כלפי ממשלת נתניהו לבין האשמה באנטישמיות. הוא הדגיש כי התנגדות להחלטות פוליטיות מסוימות אינה צריכה להיות מסווגת כגזענות, אלא היא חלק מהדיאלוג הדמוקרטי והפוליטי הלגיטימי.

יצוין כי וושינגטון וטהראן חתמו לאחרונה על 'מזכר הבנות איסלמבאד' הכולל 14 סעיפים שמטרתם להפסיק פעולות צבאיות ולטפל במשברים באמצעות משא ומתן. ההסכם שנחתם על ידי טראמפ ופזשקיאן כלל סעיפים להפחתת הסלמה בלבנון והסרת המצור הימי על איראן בתמורה לערבויות ביטחוניות וגרעיניות.

אני לא סומך על אף מדינה ביחסים בינלאומיים, כולל ישראל, שכן מדיניות חוץ נבנית על אינטרסים ולא על אמון מוחלט.

כוחות הביטחון במחוז גיזה המצרי הגבירו את מאמציהם לפענח פשע רצח מסתורי, לאחר שנמצאה גופה צפה על פני מי תעלת אל-מריוטיה במרכז אל-בדרשין. מקורות דיווחו כי הבדיקה הראשונית הראתה שהגופה שייכת לגבר בשנות הארבעים לחייו, והיא נמצאה כפותה בחבלים וקשורה לאבן גדולה כדי להבטיח שתשאר בקרקעית המים, מה שמעיד על חשד פלילי ברור.

על פי החקירות בשטח, התברר כי הקורבן ספג מספר דקירות חודרניות בחלקי גופו השונים לפני שהושלך למים, וזהותו עדיין אינה ידועה בשלב זה. צוותי זיהוי פלילי הגיעו למקום האירוע כדי לאסוף טביעות אצבע ולבחון את זירת הפשע, בעוד הגופה הועברה לחדר המתים בבית החולים לרשות התביעה הכללית שפתחה בחקירה.

במסגרת תוכנית החיפוש, ראש המחוז הביטחוני הורה על הקמת צוות מיוחד הכולל קציני חקירות בכירים לאיסוף מידע וחקירת נסיבות האירוע. צוותי הביטחון פועלים כעת לבדיקת דיווחי נעדרים שהוגשו לאחרונה באזורים הסמוכים, בנוסף לבדיקת מצלמות אבטחה הסמוכות לגדות התעלה כדי לזהות תנועות חשודות שעשויות להוביל לזיהוי העבריינים.

אירוע זה מתרחש בתקופה שבה תעלת אל-מריוטיה עמדה בחזית האירועים הטרגיים, כאשר האזור רשם את מותם של כ-13 בני אדם בשבועיים האחרונים בלבד כתוצאה מתאונות דרכים קטלניות. האחרונה מבין התאונות הללו הייתה נפילת מיקרובוס למים ביום ראשון בערב, שהביאה למותם של 7 בני אדם, מה שעורר דאגה ציבורית מפני הישנות התאונות במקום זה.

הרשויות המצריות ממשיכות לחקור עדי ראייה שגילו את הגופה, תוך הרחבת מעגל החשודים לכלול עבריינים רשומים באזור ובאזורים הסמוכים לאל-בדרשין. דו"ח הפתולוגיה צפוי להתפרסם בשעות הקרובות כדי לקבוע את סיבת המוות המדויקת ותזמונו, מה שיהווה קצה חוט חיוני בתיק שמעסיק את דעת הקהל המקומית.

הרשויות הביטחוניות הורו על הקמת צוות חקירה ברמה הגבוהה ביותר כדי לחשוף את פרטי האירוע, לזהות את העבריינים ולבדוק את מקרי ההיעדרות.

במעט מילים, על סף הבחירות בישראל שיתקיימו באוקטובר הקרוב, "תוכנית ההכרעה" בהובלת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ממהרת לכפות מציאות דמוגרפית וגיאוגרפית חדשה בשטח. תוכנית זו מתבטאת בקמפיין ההתנחלויות הגדול ביותר שהגדה המערבית עדה לו מאז 1967, כאשר מתרחשים במהירות הריסת בתים, עקירת תושבים והפקעת עשרות אלפי דונמים, במיוחד באזור בקעת הירדן המהווה את סל המזון ומאגר המים. במקביל, "ההתיישבות הרועית" מתפשטת כדי לכתר את מגדלי הבקר ולהשתלט על האזורים הכפריים, עד כדי תכנון הקמת כ-100 מאחזים והתנחלויות חדשות, המשתרעים אף לתוך האזורים המסווגים (A). במקביל להריסת האדמה, מתבצע תהליך "ייבוש" שיטתי של מרכיבי החיים והעמידה, כאשר מתרחשים גלי הפקעת כספים ופגיעה בבנקים ובעמותות צדקה, שהאחרון שבהם היה סגירת מוסד המפרנס מאות משפחות עניות בשכם אתמול, בניסיון ברור לנתק את עורקי החיים האחרונים ולהעמיק את הסבל האנושי, כדי לדחוף את התושבים להגירה כפויה. סמוטריץ' יצא אתמול להתפאר בגלוי בצעדים אלה כדי למשוך את קהל בוחריו, והכריז כי הוא הוביל את השינוי הגדול ביותר בגדה מאז הקמת המדינה; באמצעות הכשרת 160 מאחזים חקלאיים, אישור 100 התנחלויות בצפון, והקצאת מיליארד שקלים לתוכניות התיישבות, והתחייב לעקור את תושבי "חאן אל-אחמר" לפני הבחירות, מתוך אמונה שההתיישבות החקלאית היא זו שתבטיח רצף גיאוגרפי כדי לערער את הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית. תמונה זו בגדה אינה מנותקת מהטרגדיה המתמשכת ברצועת עזה הנצורה, שם הפשעים חורגים מכל גבולות התיאור של הרג, הרעבה והפחדה, ואוהלי העקורים הפכו לזירת שריפות הטורפות ילדים בזרועות אימותיהם. זוהי מתקפה עקובה מדם שבה מנוצלים שרידי גופות לחיזוק מאזני המפלגות הקיצוניות, והמשך מדיניות המחיקה והעקירה, תוך ניצול השתיקה המוחלטת והאילמות האנושית שאחזה בקהילה הבינלאומית מול זוועות גזעניות אלו.

נשיאות פולין נקטה בצעד דיפלומטי מחריף כשהחליטה לשלול את עיטור 'העיט הלבן', הכבוד הלאומי הגבוה ביותר במדינה, מנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. החלטה זו התקבלה בצו של נשיא פולין, קרול נאוורוצקי, ועוררה גל של מורת רוח בחוגים הפוליטיים באוקראינה, שראו בצעד משפיל ושמשרת את האינטרסים הרוסיים בעיתוי רגיש.

שורשי המשבר נעוצים בהחלטת קייב לקרוא לאחת מיחידות הצבא האוקראיני על שם 'גיבורי צבא המורדים האוקראיני', יחידה צבאית לאומנית מתקופת מלחמת העולם השנייה. ורשה מאשימה את הצבא הזה בביצוע מעשי טבח אכזריים וטיהור אתני נגד אזרחים פולנים, בנוסף להאשמות בשיתוף פעולה עם הכוחות הנאציים בשלבים מסוימים של המלחמה, מה שמייצג פצע היסטורי עמוק עבור הפולנים.

נשיא פולין נאוורוצקי הבהיר בהצהרה רשמית כי האמת ההיסטורית אינה יכולה להיות נושא למשא ומתן פוליטי, וציין כי ארצו דרשה שוב ושוב מהצד האוקראיני לחזור בו מהשם השנוי במחלוקת. נאוורוצקי הדגיש כי ההתעקשות האוקראינית להאדיר סמלים שהפולנים רואים בהם פושעי מלחמה חייבה תגובה נחרצת, שהתבטאה בשלילת העיטור מזלנסקי, עיטור שהוענק לו כהוקרה על מאמציו במלחמה.

מנגד, משרד החוץ האוקראיני פתח במתקפה חריפה על ההחלטה, כאשר השר אנדריי סיביגה תיאר אותה כ'טעות אסטרטגית' ופזיזה שמשרתת רק את האג'נדה של מוסקבה באזור. סיביגה הודיע בפוסט כי החליט להחזיר את העיטור שקיבל מוורשה בשנת 2022, כביטוי לסולידריות עם נשיאו וכמחאה על מה שתיאר כפגיעה ביחסים הבילטרליים בין שתי השכנות.

התפתחויות אלו מגיעות בעיתוי קריטי, כאשר העיר גדנסק בפולין מתכוננת לארח את ועידת ההתאוששות השנתית של אוקראינה, אירוע חיוני לתיאום מאמצי השיקום. טרם התקבל אישור רשמי לגבי השתתפותו של הנשיא זלנסקי בוועידה זו, על רקע חששות שהמחלוקת הזו תעיב על שיתוף הפעולה הלוגיסטי והצבאי ההדוק בין שתי המדינות.

ההחלטה חשפה גם פער חריף בתוך השלטון בפולין, כאשר ראש הממשלה דונלד טוסק הביע התנגדות לצעדו של הנשיא נאוורוצקי, והעדיף לשמור על יציבות הברית עם קייב. משקיפים רואים כי חזרתם של נושאים היסטוריים לחזית מאיימת על ההרמוניה ששררה מאז כניסתו של טוסק לשלטון, שחתר להתגבר על המחלוקות הלאומיות שהוצתו על ידי הממשלה הקודמת.

יש לציין כי 'צבא המורדים האוקראיני' מייצג סוגיה שנויה במחלוקת מורכבת; בעוד שהאוקראינים רואים בו סמל להתנגדות לכיבוש הסובייטי והנאצי ושואפים לשאוב השראה ממעשיו במלחמתם הנוכחית נגד רוסיה, הפולנים והיהודים רואים בו אחראי לזוועות אנושיות. פער זה בנרטיב ההיסטורי נותר מוקש שמתפוצץ מעת לעת בפני הבריתות הפוליטיות העכשוויות בין ורשה לקייב, למרות הגורל המשותף.

למרות השבר הדיפלומטי הזה, פולין נותרה עמוד תווך מרכזי בתמיכה באוקראינה נגד המתקפה הרוסית המתמשכת כבר למעלה מארבע שנים, כאשר קלטה מיליוני פליטים וסיפקה מעבר בטוח לנשק מערבי. עם זאת, שלילת העיטור מצביעה על כך שתיקי הזיכרון הלאומי עדיין מסוגלים לערער את יסודות הבריתות הצבאיות והפוליטיות החזקות ביותר ביבשת אירופה.

האמת ההיסטורית אינה, ולעולם לא תהיה, קלף מיקוח.

דיווחים עיתונאיים בריטיים חשפו פרטים מרתקים על יחידת מודיעין סודית הפועלת תחת פיקוח משרד הפנים, שמטרתה לשלוט בתגובות האזרחים לפשעי שנאה ואירועים בעלי אופי גזעני. יחידה זו ידועה בשם 'היחידה למחקר, מידע ותקשורת', שם בירוקרטי שתואר ככיסוי לפעולות מורכבות שמטרתן להנדס את התודעה הציבורית ולכוון נרטיבים תקשורתיים באופן המשרת את יציבות השלטונות.

הדו"ח ציין כי יחידה זו, הכוללת מרגלים, מומחים וחיילים, פעלה באופן אינטנסיבי במהלך ההפגנות והאלימות נגד הגירה שהתרחשו לאחרונה בעיר בלפסט. היחידה פועלת בחשאי כדי לשלוט במתחים חברתיים באמצעות כלים המשתנים בין הפצת חדשות מכוונות לשימוש בסוכני שטח כדי להשפיע על רגשות הציבור באתרי אירועים חמים.

שורשי היחידה הזו חוזרים לשנת 2007, אז הוקמה על ידי קצין המודיעין הבריטי לשעבר צ'ארלס פאר, כחלק מאסטרטגיית 'מניעה' למאבק בטרור. למרות שמטרתה הראשונית הייתה להתמודד עם תעמולת ארגונים קיצוניים כמו אל-קאעדה, השפעתה התרחבה לכלול התערבות בניסוח השיח הרשמי ושליטה באופן הטיפול בסוגיות רגישות הקשורות לרב-תרבותיות.

בין השיטות השנויות במחלוקת שבהן נוקטת היחידה, סוכנים חשאיים מניחים פרחים באתרי פיגועי טרור כדי להשרות אווירה של אבל ולמנוע הסלמה של כעס ציבורי. מקורות חשפו גם כי היחידה מממנת בחשאי להקות מוזיקה לביצוע שירים נגד קיצוניות בבתי ספר, בניסיון להשפיע על אמונותיהם האינטלקטואליות של צעירים בדרכים עקיפות.

באירועי צפון אירלנד האחרונים, היחידה סיפקה עצות טכניות למשטרה כיצד 'לשלוט בנרטיב' ולתאר את המפגינים כמעודדי אלימות שאינם ראויים לאהדה ציבורית. היחידה פועלת בתיאום עם מודיעין המשטרה כדי לזהות מסיתים מקוונים ולנסח הצהרות תקשורתיות שמטרתן לספוג את המתח הנובע מאירועי דקירה או רצח הקשורים למהגרים.

היחידה מתמודדת עם ביקורת חריפה מתוך ממשלת בריטניה, כאשר כמה פקידים מתארים אותה כ'יוצאת משליטה' ומאיימת על ערכי חופש הביטוי. הדבר בא לידי ביטוי בלחציה לרשום 'אירועי שנאה לא פליליים', צעד המונע מאנשים להביע את דעותיהם בנושאי גזע ודת, לפני שהממשלה נאלצה לבטלו תחת לחץ פוליטי.

מסמכים מצביעים על כך שהיחידה התערבה ישירות לאחר פיגועי גשר לונדון בשנת 2017, כאשר סוכניה חילקו פרחים כדי להשרות אווירה של סולידריות ולמנוע תגובות נקמניות נגד קהילות מוסלמיות. היחידה השתמשה בשיטות דומות לאחר הוצאתו להורג של עובד הסיוע אלן הנינג, באמצעות קידום תמונות סמליות בתקשורת שמטרתן לחזק את הזהות הלאומית המשותפת מול הקיצוניות.

במקרה אחר, היחידה מימנה סוכנות יחסי ציבור כדי להבליט את תפקידו של אימאם מסגד פינסברי פאר בהגנה על תוקף קיצוני מכעס ההמונים בשנת 2017. סוג זה של התערבות נועד להדגיש מודלים חיוביים התורמים להרגעת הרחוב, אך הוא מעלה שאלות לגבי המוסריות של התערבות מודיעינית בייצור חדשות עיתונאיות.

היחידה עומדת גם מאחורי קמפיינים נרחבים בפלטפורמות מדיה חברתית כמו ההאשטאג #WeStandTogether, שבו השתתפו פוליטיקאים בכירים ופקידי ביטחון מבלי לחשוף את מקור הקמפיין האמיתי. היחידה משתמשת בפלטפורמות אלו כדי לחדור לדיונים בתוך קהילות היעד ולשנות את מהלך הדיונים הציבוריים בהתאם ליעדי הביטחון של המדינה.

סר ויליאם שוקרוס, בסקירה של תוכנית 'מניעה' בשנת 2023, מתח ביקורת על כיווני היחידה, וטען כי היא ממקדת את מאמציה ברדיפת הימין הקיצוני באופן העולה על התעניינותה באיומים מצד קבוצות אסלאמיות קיצוניות. שוני זה במיקוד עורר את זעמם של פוליטיקאים שמרנים שראו כי משאבים מבוזבזים ברדיפת יריבים פוליטיים במקום פושעים.

מצדו, השר לשעבר סר ג'ייקוב ריס-מוג האשים את היחידה בסטייה מדרכה המקצועית ובהתמקדות בניטור והכוונה של התנהגות פוליטיקאים נבחרים. מבקרים סבורים כי המשך פעילותה של יחידה זו בצללים מעניק לה סמכות שאינה כפופה לאחריות משפטית או פרלמנטרית, מה שהופך אותה לכלי לאכיפת צנזורה רכה על החברה הבריטית.

למרות האשמות אלו, היחידה מתעקשת כי תפקידה חיוני בהגנה על המרקם החברתי מפני קבוצות ימין המנצלות סוגיות רגישות, כמו כנופיות ניצול מיני, כדי לעורר שנאה. היחידה טוענת כי התערבויותיה נחוצות כדי למנוע הידרדרות למלחמת אזרחים או הפרעות אתניות רחבות היקף שעלולות לאיים על הביטחון הלאומי של הממלכה המאוחדת.

בתגובה רשמית קצרה, דובר משרד הפנים ציין כי היחידה מספקת ניתוחים אסטרטגיים לגבי האופן שבו קיצונים מנצלים את האינטרנט להפצת תעמולתם ההרסנית. הדובר סירב להגיב על פרטי הפעולות הסודיות או השיטות בשטח שבהן נוקטת היחידה, והדגיש כי עבודתה משתלבת במסגרת הכללית של המאבק בטרור.

הוויכוח נותר בעינו לגבי הגבולות המפרידים בין הגנה על הביטחון הלאומי לבין מניפולציה של התודעה הקולקטיבית והגבלת חירויות הציבור, על רקע התלות הגוברת ב'כוח רך' מודיעיני. הדלפות אלו חושפות את עומק החדירה הביטחונית לפרטי חיי היומיום של אזרחי בריטניה, ואת האופן שבו נוצר 'קונצנזוס לאומי' באמצעות חדרים סגורים בווסטמינסטר.

השם הבירוקרטי של היחידה הוא רק חלק מתהליך הסוואה המסתיר את אופי עבודתה המבוסס על הטעיה והולכת שולל כדי להתמודד עם אתגרי הרב-תרבותיות.

אם הבחירות הפלסטיניות יתקיימו לאחר שנים ארוכות של היעדרות, סביר להניח שהן לא יהיו רק דרישה חוקתית לחידוש המוסדות, אלא אירוע פוליטי יוצא דופן שעשוי לצייר מחדש את כל המפה הפוליטית הפלסטינית. לכן, הבחירות הקרובות עשויות לייצג "מהפך פוליטי" במובן הדמוקרטי; כלומר, שינוי עמוק במאזן הכוחות שיתרחש דרך הקלפיות, ולא באמצעות כוח או יציאה נגד הלגיטימיות.

תיאור זה אינו מבוסס על רצון להגזים, אלא על היקף השינויים שהצטברו במהלך שלושת העשורים האחרונים. לאחר קרוב לשלושה עשורים של הנהגת תנועת פתח במוסדות הרשות הפלסטינית, הבוחר הפלסטיני לא יצביע רק עבור הבטחות בחירות, אלא יציב ניסיון שלטוני ארוך כולו על מאזני ההערכה והאחריות.

במערכות דמוקרטיות, ככל שתקופת שלטונה של מפלגה או תנועה ארוכה יותר, כך עולות הציפיות הציבוריות ממנה, ומתרחב מעגל האחריות. לכן, תנועת פתח תיכנס לכל בחירות עתידיות כשהיא נושאת את מורשת שלושה עשורים של אחריות פוליטית וניהולית, כולל הצלחות וכישלונות, מה שהופך אותה לאחד המבחנים האלקטורליים הקשים ביותר מאז הקמת הרשות הפלסטינית.

הקלפיות, בעיני אלה, עשויות להפוך לכלי לאחריות ציבורית על תפקוד המוסדות, רמת השירותים, המצב הכלכלי, המנהל הציבורי והממשל, בנוסף להערכת המסלול הפוליטי הלאומי בשנים האחרונות. האזרח שחווה את ניסיון הרשות לאורך כל התקופה הזו עשוי לבסס את החלטתו האלקטורלית על הערכתו לניסיון זה יותר מאשר על הסתמכות על סיסמאות בחירות.

ניתוח זה מצביע גם על כך שהתנועה מתמודדת עם אתגרים פנימיים שאינם פחות חשובים מהאתגרים החיצוניים. בשנים האחרונות נרשמו חילוקי דעות בתוך כמה ממסגרות תנועת פתח, וצצו ביקורות מצד כמה תומכים וחברי התנועה בנוגע לניהול הבחירות הארגוניות ומנגנוני בחירת ההנהגה. בעלי דעה זו סבורים שכל תחושת אי שביעות רצון בתוך הבסיס הארגוני עלולה להשתקף ברמת ההתלהבות האלקטורלית או במידת הלכידות הפנימית אם נושאים אלה לא יטופלו לפני כל בחירות כלליות.

בין הנושאים גם סוגיית היחסים בין מנהיגי הפנים לבין מנהיגי השבים לשטחים הפלסטיניים לאחר הקמת הרשות הלאומית הפלסטינית. דואליות זו תרמה, בשלבים מסוימים, להופעת הבדלים בתפיסות, בסדרי העדיפויות ובשיטות ניהול העבודה הפוליטית והארגונית. יש הסבורים כי חלק מהפעילים של התנועה בפנים חשו, בזמנים שונים, שתפקידם או ייצוגם בתוך כמה מוסדות ארגוניים לא היה ברמה התואמת את נוכחותם בשטח ואת ההיסטוריה המאבקית שלהם, בעוד שאחרים סבורים כי המנהיגים השבים נטלו על עצמם אחריות מורכבת בבניית מוסדות הרשות ובניהול היחסים הפוליטיים והדיפלומטיים בנסיבות יוצאות דופן. בהתאם לכך, הצלחת התנועה בכל התמודדות אלקטורלית עשויה לדרוש חיזוק האינטגרציה בין מרכיביה השונים, ויצירת איזון שיבטיח ייצוג רחב יותר למנהיגי הפנים והשבים, וניצול הניסיון של כל הדורות והזרמים, מה שיחזק את אחדותה הפנימית ויצמצם כל פילוג שעלול להשפיע על ביצועיה האלקטורליים.

בנוסף לכך, ישנה סיבה נוספת והיא התרחקות התנועה מחלק ממורשתה ההיסטורית. יש הרואים כי פתח, שהוקמה כתנועת שחרור לאומית והובילה את הפרויקט הלאומי הפלסטיני במשך עשורים, נתפסת כיום על ידי חלק מהציבור כמפלגת השלטון יותר מאשר כתנועת השחרור שהפלסטינים הכירו בראשיתה. בהתאם לכך, שינוי זה בתדמית ובזהות הפוליטית הוביל להתקררות בקרב חלק מהבסיסים ההיסטוריים של התנועה, ולירידה בהתלהבות שאפיינה אותה בשלבים קודמים. מנגד, שינוי זה היה תוצאה טבעית של נטילת אחריות השלטון והתמודדות עם מציאות פוליטית וניהולית מורכבת.

אחת הסוגיות שעשויה להיות נוכחת בעוצמה בכל קמפיין בחירות היא סוגיית האמון במוסדות הלאומיים. מתוקף הנהגת פתח את הרשות הפלסטינית לאורך העשורים האחרונים, חלק מהאזרחים מקשרים בין תפקוד מוסדות אלה לבין תנועת פתח. לכן, השבת אמון הפלסטינים בכל רשות לאומית עתידית תדרוש מהתנועה להציג סקירה פוליטית וארגונית עמוקה, וחזון רפורמי ברור שיטפל בנושאי ממשל, שקיפות, חידוש הנהגה ושיפור הביצועים המוסדיים. מנגד, בנייה מחדש של האמון במוסדות הלאומיים היא אחריות קולקטיבית המוטלת על כל הכוחות הפלסטיניים.

כמו כן, ישנו שינוי ברור במצב הרוח הפוליטי, במיוחד בקרב הדורות הצעירים, שעשויים לראות את הבחירות מזווית שונה מהדורות הקודמים. במקום להצביע על בסיס ההיסטוריה המאבקית בלבד, רבים מהבוחרים עשויים להתמקד ביעילות, רפורמה, שקיפות, ויכולת להתמודד עם אתגרים כלכליים וחברתיים, מה שעשוי לשנות את אופי התחרות האלקטורלית.

גורם חשוב נוסף הוא האפשרות להתרחבות מעגל ההימנעות מהשתתפות פוליטית ואלקטורלית, במיוחד לאחר שנים ארוכות של קשיים בתהליך הדמוקרטי והמשך הפילוג והאתגרים הכלכליים והפוליטיים. בעלי דעה זו סבורים כי חלק מהאזרחים, במיוחד בקרב הצעירים, עשויים להימנע מהשתתפות אם לא ירגישו שיש תוכניות משכנעות או אמונה באפשרות לחולל שינוי אמיתי באמצעות הקלפיות. במקרה של עלייה בשיעור ההימנעות, הדבר עשוי להשתקף ישירות בתוצאות הסופיות, שכן יכולתה של כל כוח פוליטי להניע את תומכיו ולגייס את בסיסיו הארגוניים עשויה להפוך לגורם משפיע יותר מהיקף התמיכה הציבורית הכללית.

בנוסף לכך, כל פילוג פנימי או ריבוי רשימות או חולשה באיחוד השורות עלולים להשתקף בתוצאות הסופיות, וכן יכולתם של הכוחות המתחרים לבנות בריתות אלקטורליות רחבות עשויה להוביל לחלוקה מחדש של הקולות באופן שונה מהחוויות הקודמות. מנגד, הכוחות המתחרים עצמם מתמודדים גם הם עם אתגרים הקשורים ליכולתם לאחד את שורותיהם, לנסח תוכניות משכנעות, ולבנות בריתות יציבות, מה שהופך כל שינוי אפשרי במאזן הכוחות לתלוי בביצועי כל הצדדים, ולא רק בצד אחד.

אחת הנקודות החשובות גם היא אופייה הארגוני של תנועת פתח עצמה, שכן היא נתפסת היסטורית כ"תנועת שחרור לאומית" שקמה בהקשר מאבקי, יותר מאשר כמפלגה פוליטית מסורתית במובן המודרני של המפלגה. בהתאם לכך, מימד תנועתי זה עשוי להוות, בהקשר האלקטורלי העכשווי, גורם מאתגר, שכן עבודה מפלגתית בבחירות דורשת מבנים ארגוניים ממושמעים יותר, תוכניות מפורטות, ומנגנונים ברורים לקבלת החלטות, שהם אלמנטים המאפיינים מפלגות פוליטיות מודרניות במידה רבה יותר מתנועות לאומיות. בעלי גישה זו סבורים כי המעבר מההיגיון של "תנועה" להיגיון של "מפלגה פוליטית" לא הושלם במלואו, וכי עניין זה עשוי להשתקף בביצועים האלקטורליים מבחינת ניהול קמפיינים, איחוד מסרים פוליטיים, ולכידות רשימות, בהשוואה לכוחות פוליטיים אחרים המאמצים את מודל המפלגה הממוסדת באופן ברור יותר. מנגד, המבנה התנועתי עצמו עשוי להוות מקור כוח, שכן הוא מעניק לתנועה עומק היסטורי, רשת קשרים רחבה, ובסיס חברתי נרחב שאינו זמין תמיד למפלגות המסורתיות.

אך אם הבחירות יובילו למעבר ברור במאזן הכוחות לאחר כשלושה עשורים של הנהגת אותו כוח פוליטי במוסדות הרשות הפלסטינית, יהיה זה "מהפך פוליטי" במובן הדמוקרטי; לא משום שזהו מהפך נגד המערכת, אלא משום שהוא מייצג שינוי מהותי ברצון העם, מעצב מחדש את הזירה הפלסטינית, ופותח את הדלת בפני שלב פוליטי חדש השונה בהנהגתו, בסדרי העדיפויות שלו ובמאזני הכוחות שלו ממה שהיה ידוע בפלסטין מאז הקמת הרשות הלאומית הפלסטינית.

הגזרה המערבית בדרום לבנון ספגה סדרה של תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות אינטנסיביות, בגל הסלמה שתואר כאלים ביותר מזה חודשים. מקורות בשטח דיווחו כי צבא ישראל הגביר את תקיפותיו על כפרי הגבול, תוך שימוש במטוסי קרב וכטב"מים כדי לפגוע במטרות מרובות בו זמנית.

הפעולות הצבאיות התרכזו בעיקר בעיירה מגדל זון ובהרים הסובבים אותה, שם ביצעו מטוסי קרב ישראליים למעלה מ-12 תקיפות אוויריות שפגעו בשכונות מגורים ובשטחים פתוחים. התקפות אלו מגיעות על רקע מתיחות גוברת בציר מול העיירות שעמה ואל-ביאדה, מה שהוביל למצב של בהלה בקרב התושבים המקומיים.

דיווחים מהשטח הצביעו על ניסיונות התקדמות קרקעית של כוחות ישראליים לכיוון העיירה מגדל זון תחת חיפוי אש כבד, התפתחות ראשונה מסוגה מאז הסכם הפסקת האש באפריל האחרון. תועדו תנועות של כלי רכב צבאיים מכיוון ואדי חסן וטיר חרפא, בניסיון לחדור לשכונות העיירה הגבולית.

ההפגזות לא הוגבלו למגדל זון, אלא התרחבו לכלול את העיירה אל-מנסורי והכפרים הסמוכים עד לאזור זבקין, שם נמשכה ההפגזה הארטילרית שעות ארוכות. המקורות הבהירו כי קצב התקיפות ירד מעט הבוקר, אך מטוסי סיור עדיין חגים בצפיפות בשמי לבנון.

בהתפתחות נוספת בשטח, מעגל היעדים התרחב לכלול אזורים בבקאע המערבי, מחוז ג'זין ונבטיה, על רקע דיווחים על תנועות צבאיות חשודות מצפון לנהר הליטני. דיווחים בלתי מאומתים דיברו על התקדמות כלי רכב ישראליים לכיוון כפרתבנית, החל מהעיירות יחמור א-שקיף, ארנון וזוטר המזרחית והמערבית.

פלטפורמות חדשותיות הפיצו סרטוני וידאו המציגים תנועת כלי רכב צבאיים לכיוון אזור נבטיה אל-פוקא והאתר האסטרטגי עלי א-טאהר. אתר זה נחשב לנקודה צבאית שולטת מכיוון שהוא משקיף ישירות על העיר נבטיה וסביבתה, מה שמעלה חששות מהרחבת היקף העימותים הקרקעיים.

באזור ג'זין, מקורות רשמיים דיווחו כי הארטילריה הישראלית פגעה בפאתי העיירה אל-קטרני ליד בית הספר שביל, במקביל לביצוע ארבע תקיפות אוויריות באותו אתר. כמו כן, כטב"ם פגע בעיירה א-שהאביה במחוז צור, מה שגרם לנזקים חומריים כבדים לרכוש הסמוך למרכז הבריאות.

במישור ההומניטרי, משרד הבריאות הלבנוני הודיע על מספר הרוגים כבד כתוצאה מהתקיפות הישראליות, כאשר 9 אזרחים, כולל אישה, נהרגו ו-10 נוספים נפצעו בעיירה טירדבא. כמו כן, תקיפה שפגעה בעיר צידון הביאה למותם של 3 הרוגים ופציעתו של אדם נוסף, כאשר פעולות החילוץ להסרת ההריסות נמשכות.

בעיירה חאריס, שני חובשים השייכים לאגודת אל-רסאלה להצלה רפואית נפצעו כתוצאה מתקיפה שפגעה באזור בזמן מילוי תפקידם ההומניטרי. כמו כן, ההפגזה פגעה בבית בשכונת אל-מקאסד בעיר נבטיה לפנות בוקר, מה שגרם לשריפה גדולה שכילתה את הבית ומספר מכוניות שחנו במקום.

הסלמה צבאית זו מגיעה בתקופה רגישה, כאשר משקיפים רואים בתנועות שטח אלו ככאלה העלולות לערער את ההבנות השבריריות הקיימות. מקורות בשטח ממשיכים לעקוב אחר התנועות הקרקעיות בגבול, על רקע כוננות מלאה של גופי הסיוע והרפואה בכל מחוזות דרום לבנון כדי להתמודד עם השלכות התוקפנות המתמשכת.

ההסלמה באה לידי ביטוי ברור בגזרה המערבית, שחוותה את אחד הימים האלימים ביותר מאז תחילת המלחמה, עם רמת הפגזה חסרת תקדים.

מסדרונות המודיעין הלאומי האמריקאי היו עדים למצב של בלבול עמוק לאחר כניסתו של ביל בולטי לתפקיד המנהל בפועל, כאשר מיד עם כניסתו לתפקיד החל ליישם תוכנית לפיטורי מספר רב של אנשי מקצוע. צעדים אלה מגיעים כיישום של מדיניות הממשל האמריקאי החדש בראשות דונלד טראמפ, מה שעורר גל של ביקורת חריפה בקרב החוגים הפוליטיים והביטחוניים בוושינגטון.

בולטי נחשב לפקיד הראשון שעומד בראש גוף רגיש זה מאז הקמתו בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ללא כל רקע בענייני ביטחון לאומי או מודיעין. חוסר קבלת אישורי ביטחון גבוהים מראש הגביר את חומרת המחלוקת, ומשקיפים ראו בכך תקדים מסוכן בתולדות המוסדות הריבוניים האמריקאים הדורשים מומחיות מקצועית רחבה.

מארק וורנר, סגן יו"ר ועדת המודיעין בסנאט, תקף בחריפות את בולטי, והאשים אותו בניסיון להעביר מסמכי מודיעין סודיים ביותר לאתרים לא מאובטחים. וורנר הדגיש כי הפיטורים פגעו במאות עובדים מוכשרים, ותיאר את מהלכיו של המנהל החדש כאיום אמיתי על הביטחון הלאומי וכמכוונים לחיסול חשבונות פוליטיים במקום פיתוח עבודת המודיעין.

דיווחים מתוך גופי המודיעין מצביעים על כך שמסע הפיטורים התמקד בעיקר במרכז הלאומי למלחמה בטרור, מה שעורר דאגה עמוקה בקרב המחוקקים. חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'ים היימס הזהיר כי צעדים אקראיים אלה עלולים להחליש את יכולות ההגנה של ארצות הברית, ובכך להעלות את הסבירות לפיגועי טרור כתוצאה מהיעדר מומחים המסוגלים לזהות איומים מוקדמים.

ההתנגדות לא נעצרה רק במחנה הדמוקרטי, אלא התרחבה וכללה קולות רפובליקנים בולטים שראו בצעדים אלה הרס של המוסד הביטחוני. הסנאטור הרפובליקני טום טיליס תיאר את המנהל הזמני כבלתי כשיר, והשווה את המתרחש בסוכנויות המודיעין למבצעי טיהור תעסוקתיים נרחבים שהתרחשו לאחרונה במוסדות ממשלתיים אחרים.

בתגובה חקיקתית מהירה, הדמוקרטים בקונגרס הודיעו על סירובם לחדש סמכויות חיוניות מסוימות הקשורות למעקב מודיעיני במחאה על מדיניות בולטי. כמו כן, הסנאטור וורנר הגיש הצעת חוק שמטרתה להטיל מגבלות קפדניות שימנעו מינוי פקידים זמניים לתפקיד רגיש זה בעתיד, כדי להבטיח שהגוף ינוהל על ידי אנשי מקצוע עצמאיים הרחק משיקולים פוליטיים.

מומחי ביטחון, כולל הפקיד לשעבר לארי פייפר, רואים בכך שמישהו חסר ניסיון מבצע ארגון מחדש של הגוף באמצעות פיטורי עובדים ללא הערכה מקצועית כמעשה פזיז. מקורות יודעי דבר אישרו כי כאוס זה עלול להוביל לירידה בתיאום בין סוכנויות המודיעין השונות, ובכך להחליש את המצב הביטחוני הכללי של ארצות הברית לנוכח האתגרים הבינלאומיים הנוכחיים.

מעשיו של ביל בולטי, הכוללים פיטורי עובדים והעברת מסמכים סודיים, הופכים אותו לאיום ישיר על הביטחון הלאומי האמריקאי.

משרד החוץ הפקיסטני הודיע על הסדרים לחידוש השיחות הטכניות בין ארצות הברית לאיראן בתחילת השבוע הבא, כחלק ממאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים בהובלת איסלמבאד בשיתוף פעולה עם מדינת קטאר. סבב משא ומתן חדש זה נועד לבנות על הבנות קודמות כדי לקרב את נקודות המבט בין שני הצדדים ולהשיג יציבות אזורית מקיפה.

דובר משרד החוץ הפקיסטני, טאהר אנדרבי, הבהיר כי התזכיר שהושג לאחרונה, בנוסף לתוצרי ועידת אגם לוצרן, תרם באופן יעיל לחיזוק אקלים האמון ההדדי. אנדרבי הדגיש כי ארצו ממשיכה במאמציה הנמרצים להפחית את ההסלמה באזור, והביע תקווה כי הפגישות הקרובות יובילו לתוצאות מוחשיות שיסיימו את המתיחות הקיימת.

מפת הדרכים שנחשפה על ידי מקורות דיפלומטיים כוללת הקמת קו תקשורת ישיר וחיוני בין וושינגטון לטהראן, צעד שמטרתו העיקרית היא למנוע משברים הנובעים מאי הבנות בשטח. כמו כן, הסעיפים המוסכמים כוללים הקלה על תנועת השיט והספינות המסחריות דרך מצר הורמוז האסטרטגי, כדי להבטיח זרימה חופשית של אנרגיה עולמית.

בנוגע לתיק הלבנוני, הדובר חשף כוונה להקים תא מיוחד ליישוב סכסוכים בהשתתפות מתווכים מפקיסטן ומקטאר, כדי לטפל במורכבויות הקשורות לזירה הלבנונית. צעד זה מגיע על רקע קישור טהראן בין תהליך הרגיעה בלבנון לבין מידת המחויבות ליישום סעיפי מזכר ההבנות שנחתם בבירת פקיסטן.

פגישת הוועדה הטכנית, שהתקיימה באתר הנופש ברגנשטוק בשוויץ ב-22 ביוני, הניחה את היסודות הראשונים למסגרת המשא ומתן הרשמי. הפגישה הניבה הצהרה משותפת המגדירה את לוחות הזמנים והמסלולים הפוליטיים שבהם יצעדו שני הצדדים בשלב הבא, תוך התמקדות בסוגיות טכניות תלויות ועומדות הדורשות פתרונות מומחים.

לוחות הזמנים המוצעים מצביעים על רצון הצדדים המתווכים להגיע להסכם סופי ומקיף בתוך 60 יום בלבד, תקופה המשקפת את רצינות המסלול הנוכחי. כדי להבטיח עמידה בהתחייבויות, תוקם ועדה בכירה שתהיה אמונה על הפיקוח הפוליטי הישיר והגישור, ותגיש דוחות תקופתיים על רמת יישום הסעיפים המוסכמים בין שני הצדדים.

מצדו, ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, הדגיש כי תפקיד ארצו כמתווכת יימשך עד להשגת הסדר שיבטיח שלום קבוע באזור. שריף הבהיר בהצהרות לעיתונות כי התזכיר הנוכחי מתמקד בהיבטים ספציפיים של הפחתת הסלמה, וציין כי בשלב זה הוא אינו עוסק בתיק הטילים הבליסטיים האיראניים, מה שמשקף גישה הדרגתית בפתרון סוגיות מורכבות.

למרות האווירה החיובית, עדיין קיימות סוגיות מהותיות שנויות במחלוקת הממתינות להכרעה, ובראשן אופי התמריצים הכלכליים שיוצעו לאיראן בתמורה להתחייבויותיה החדשות. כמו כן, סוגיות ביטחון השיט במצר הורמוז והשלכות המלחמה הישראלית בלבנון נותרות נקודות מרכזיות בדיונים, כאשר הצדדים הבינלאומיים שואפים להבטיח שההבנות לא יקרסו מול כל הסלמה פתאומית בשטח.

מזכר ההבנות שנחתם באיסלמבאד כולל הקמת קו תקשורת ישיר בין וושינגטון לטהראן כדי למנוע משברים ואי הבנות ולהקל על השיט במצר הורמוז.

ארגון קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (יוניסף) הדגיש כי מתן הגנה אפקטיבית לילדים ברצועת עזה נותר בלתי אפשרי כל עוד הפעולות הצבאיות וההפצצות האוויריות נמשכות. הארגון הבהיר כי היעדר ביטחון מונע מילדים לחיות את חייהם הרגילים, כאשר חרדה ופחד הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת יומם, על רקע קריסה מוחלטת של מערכת הילדות.

מקורות אחראיים בארגון הבינלאומי דיווחו כי ילדים שאמורים היו להיות על ספסל הלימודים או במגרשי המשחקים, מוצאים את עצמם כיום מול מציאות קשה. הם נאלצים מדי יום לחפש במאמץ רב אחר צרכים בסיסיים כמו מזון, מים ותרופות, בניסיון נואש לשרוד בתנאים שהארגון תיאר כבלתי אנושיים.

דוברת יוניסף, לואיז ווטרדג', ציינה כי הדיווחים מהשטח אינם מסוגלים עוד לעמוד בקצב הזוועות המואץ, כאשר טרגדיות חדשות צצות לאחר כל דיווח על פציעה או מות ילד. היא הדגישה כי הטראומה הפסיכולוגית חדרה עמוק למרקם הילדות, והותירה את הצעירים במעגל קסמים של עקירה, רעב ומחלות בלתי נגמרות.

בתיאור מדויק של המציאות בשטח, ציינו המקורות כי האוכלוסייה נדחקה לשטח שאינו עולה על 40% משטח הרצועה הכולל, מה שהוביל לצפיפות אוכלוסין מסוכנת. צפיפות זו לוותה בהידרדרות בריאותית איומה, שהגיעה עד כדי כך שילדים נחשפו להתקפות של מכרסמים ועכברים בזמן שישנו במרכזי העקורים הרעועים.

בנוגע לאבדות בנפש, נתוני יחידת המידע במשרד הבריאות חשפו מספרים מזעזעים: 21,638 ילדים נהרגו מאז תחילת התוקפנות, המהווים כ-30% מכלל הקורבנות. כמו כן, למעלה מ-45,000 ילדים נפצעו בדרגות חומרה שונות, מתוכם כאלף ילדים עברו קטיעות בגפיהם, מה שמותיר אותם עם נכויות קבועות.

הפגיעה לא עצרה בנפשות, אלא פגעה באופן שיטתי גם במערכת החינוך, כאשר נתוני משרד החינוך מצביעים על מותם של למעלה מ-19,000 תלמידים ותלמידות. גם צוותי ההוראה ספגו אבדות כבדות, עם מותם של 801 מורים ועובדי חינוך, מה שמעכב כל תקווה קרובה לחידוש תהליך הלמידה.

בנוגע לתשתיות החינוך, ההפצצות גרמו להרס מוחלט או חלקי של 179 בתי ספר ממשלתיים, בנוסף לנזק שנגרם ל-105 בתי ספר השייכים לסוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים (אונר"א). הרס נרחב זה הופך את החזרה לכיתות לבלתי אפשרית גם אם הפעולות הצבאיות ייפסקו, בשל היקף ההרס העצום ומחסור במשאבים.

יוניסף סיכמה את הדגשתה כי שום תגובה הומניטרית, חזקה ככל שתהיה, אינה יכולה להוות תחליף להפסקת אלימות מיידית וזרימת סיוע מתמשכת. הארגון הדגיש כי ילדי עזה זקוקים בדחיפות להחזיר לעצמם את ילדותם שנשדדה, וזה דורש אבטחת בתיהם ובתי הספר שלהם והבטחת הגנתם מפני ההפצצות הבלתי פוסקות.

לא ניתן לספק הגנה לילדים ברצועת עזה כל עוד פצצות נופלות מהשמיים, האימה הפכה לנורמלית לחלוטין.

התחדשו ההתקפות הצבאיות ההדדיות באזורי הגבול בדרום לבנון, כאשר כטב"ם ישראלי תקף רכב מסוג 'ואן' בכביש המחבר בין העיירות חדאת'א וחאריס במחוז בינת ג'בייל. התקפה זו התרחשה במקביל להפגזה ארטילרית שפגעה בסביבת העיירה א-רייחאן, תוך כדי טיסה אינטנסיבית של כטב"מים בגבהים נמוכים מעל כפרי א-זהראני, העיר בעלבכ ואזור הבקאע במזרח המדינה.

מנגד, דיווחו מקורות בשטח כי צה"ל שיגר טילי יירוט מאזור מטולה לעבר מטרות בעומק לבנון. הרשויות הישראליות לא הפעילו אזעקות ביישובים הסמוכים לגבול, בטענה שהפעולות היו התקפיות ומכוונות לעבר שטח לבנון ולא היוו איום ישיר על אזורי מגורים בתוך ישראל.

מצידו, צה"ל הודיע כי כוחותיו הותקפו בסדרת התקפות במהלך ליל שני, שכללו ירי רקטות ופצצות נ"ט, בנוסף לכטב"מים מתאבדים. מקורות צבאיים אישרו כי התקפות אלו לא גרמו לנפגעים בקרב החיילים, אך הן משקפות מתח גובר באזורי המגע.

כמו כן, כוחות ישראליים ביצעו ארבע תקיפות מנע שכונו 'גורמי איום' שנעו בקרבת עמדותיהם בדרום לבנון. הכיבוש משתמש במונח זה בדרך כלל כדי להצדיק תקיפת אנשים או תנועות החשודות בהתקרבות לקווים הקדמיים שבשליטתו בתוך שטח לבנון.

נתונים מהשטח מצביעים על כך שקצב הפעולות הנוכחי, למרות שהוא פחות חמור ממה שהיה לפני ההבנות האחרונות, מייצג חזרה ברורה למדיניות של תקיפות ממוקדות. חיזבאללה קיבל אחריות על ביצוע מספר פעולות צבאיות שכוונות נגד תנועות צה"ל המוצבות בתוך שטח לבנון.

לאחרונה נצפתה הרחבת טווח התקיפות הישראליות כך שיגיעו למרחקים העולים על שלושה קילומטרים מהקו הקדמי שבשליטת הכוחות הכובשים. הרחבה זו מעוררת חששות רציניים בקרב משקיפים מפני אפשרות של הידרדרות המצב לעימות רחב יותר אם הפרת כללי העימות הקיימים תימשך.

במישור הפוליטי, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חסם את התקוות לנסיגה קרובה, והדגיש כי תל אביב אינה מתכוונת לפנות את האזורים שבשליטתה כעת בדרום. נתניהו הדגיש כי שמירה על מה שכינה 'חופש הפעולה' הצבאי בתוך לבנון היא נדבך יסודי באסטרטגיה הביטחונית הישראלית לשלב הבא.

נתניהו הבהיר כי עמדות קשוחות אלו הועברו בבירור לממשל האמריקאי, בטענה שוושינגטון הביעה הבנה לדרישות הביטחוניות הישראליות. הצהרות אלו מגיעות בתקופה רגישה, במקביל לניסיונות בינלאומיים לייצב הבנות הקשורות להסכם האמריקאי-איראני האחרון שכלל תיקים אזוריים מרובים.

בצל אי פרסום הטקסט המלא של ההסכם החדש עד כה, גבולות ההתחייבויות ההדדיות ומנגנוני היישום נותרים מעורפלים ולא ברורים למעורבים. הממשל האמריקאי מתמודד עם לחצים גוברים למנוע קריסה של ההבנות השבריריות, במיוחד מכיוון שהתיק הלבנוני היה נוכח בעוצמה מאחורי הקלעים של המשא ומתן שקדם להכרזה על הרגיעה הכוללת.

ישראל אינה מתכוונת לסגת מהאזורים שהיא כובשת בדרום לבנון, ושמירה על חופש הפעולה בתוך שטח לבנון מהווה עדיפות ביטחונית עליונה.

העיניים נשואות לבירה הטורקית אנקרה, המתכוננת לארח את פסגת ברית נאט"ו ב-7 וב-8 ביולי. פגישה זו מתקיימת בתזמון רגיש הבוחן את לכידות הברית על רקע מחלוקות גוברות בנוגע לחלוקת הנטל הכלכלי ועתיד המחויבות האמריקאית לביטחון היבשת הישנה.

השלב הנוכחי עדים להערכה מחדש מקיפה של הנוכחות הצבאית האמריקאית באירופה, המשקפת שינוי מהותי בסדרי העדיפויות האסטרטגיים של וושינגטון. ההתמודדות עם ההשפעה הסינית הפכה לראש סדר העדיפויות של הבית הלבן, מה שדוחף את האירופים לקחת אחריות גדולה יותר על הגנתם העצמית לאחר שמונה עשורים של תלות במטריה האמריקאית.

המלחמה הרוסית באוקראינה בשנת 2022 פתחה מחדש את התיק הביטחוני האירופי לרווחה, מה שדחף את וושינגטון לחזק את נוכחותה באופן זמני, במיוחד בחזית המזרחית. נתונים עדכניים מצביעים על כך שמספר הכוחות האמריקאים הקבועים באירופה עומד על כ-68 אלף חיילים, ועשוי להגיע ל-100 אלף כאשר כוללים כוחות מתחלפים.

הכוחות האמריקאים פרוסים ברשת מורכבת הכוללת 31 בסיסים קבועים ו-19 אתרים נוספים שלפנטגון יש גישה אליהם ברחבי היבשת. גרמניה נותרה המרכז העיקרי של משקל צבאי זה, כאשר היא מארחת לבדה כ-37 אלף חיילים אמריקאים המהווים את עמוד השדרה של הפעולות הלוגיסטיות.

בסיס חיל האוויר רמשטיין בגרמניה נחשב למפקדה הראשית של פיקוד חיל האוויר האמריקאי באירופה ומרכז חיוני לתקשורת ותמיכה. לעומת זאת, תחנת הצי רוטה בספרד ממלאת תפקיד מרכזי במשימות הגנה מפני טילים ובתנועה מהירה בין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי.

התפקיד האמריקאי אינו מוגבל להגנה מסורתית, אלא משתרע לכלול הסדרי שיתוף גרעיני רגישים בתוך מערכת ההרתעה של נאט"ו. מאמינים שבסיס בוכאל הגרמני מארח פצצות גרעיניות אמריקאיות מסוג 'B61', כאשר וושינגטון שומרת על זכות השליטה עליהן בעוד בעלות הברית מבצעות את משימות ההובלה.

מפת הפריסה הצבאית עברה טלטלות פוליטיות עם עליית הממשל האמריקאי הנוכחי לשלטון, שאימץ גישה קשוחה יותר כלפי בעלות הברית. הטלת ספק במחויבויות נאט"ו כבר אינה רק סיסמאות, אלא תורגמה להחלטות מעשיות כמו נסיגת אלפי חיילים מבסיסים גרמניים בחודשים האחרונים.

מקורות דיווחו כי הפנטגון כבר החל ביישום תוכניות לצמצום מספר גדודי הלחימה המוקדשים לזירה האירופית והפחתת יכולות אוויריות מסוימות. צעדים אלה נקראים באירופה כהודעה ברורה שוושינגטון אינה מוכנה עוד לשאת בעלות ההגנה הגדולה כפי שהיה בעבר.

בחוגי קבלת ההחלטות האמריקאים בולטת דוקטרינה חדשה הקוראת להתמקד בסין כאילוץ האסטרטגי הראשון והיחיד הראוי להשקעה מלאה. גישה זו נועדה להסיט יכולות צבאיות לעבר האוקיינוס ההודי והשקט, תוך השארת משימות ההגנה המסורתיות באירופה לצבאות היבשת.

מדינות נאט"ו הגיבו לשינויים אלה על ידי האצת קצב ההוצאות הביטחוניות באופן חסר תקדים כדי לעבור את סף 2% מהתמ"ג. בהתפתחות בולטת, נורבגיה רשמה את שיעור ההוצאות הביטחוניות הגבוה ביותר לנפש בתולדות הברית, ועברה בכך את ארצות הברית לראשונה.

פסגת האג, שהתקיימה בשנת 2025, הציבה יעד שאפתני להוצאות ביטחוניות שמטרתו להגיע ל-5% מהתמ"ג עד שנת 2035. נתון זה כולל השקעות ענק בתשתיות, בתעשיות ביטחוניות מתקדמות ובהגנת המרחב הקיברנטי כדי להתמודד עם איומים היברידיים.

למרות נתונים עולים אלה, התעשיות הביטחוניות האירופיות עדיין סובלות מפערים עמוקים בשרשרות האספקה וייצור תחמושת חיונית. היבשת מתמודדת עם אתגרים אמיתיים בבניית יכולות הגנה אווירית עצמאיות ומערכות טילים ארוכות טווח המסוגלות למלא את החלל שעלול להיווצר מנסיגה אמריקאית.

פסגת אנקרה הצפויה מייצגת את המבחן הפוליטי הראשון לאחר סדרת ההחלטות האמריקאיות שעיצבו מחדש את תפיסת הפריסה הצבאית ביבשת. על המנהיגים האירופים יהיה להוכיח את יכולתם להפוך התחייבויות כספיות ליכולות צבאיות ממשיות בשטח.

שמונה עשורים של נוכחות אמריקאית לא היו רק בסיסים צבאיים, אלא היו ערובה פוליטית שוושינגטון תמיד תהיה באותה תעלה עם אירופה. היום, משוואה היסטורית זו עומדת בפני מבחן קשה הנכפה על ידי חישובי גיאופוליטיקה והסטת המצפן האמריקאי לעבר יבשת אסיה.

וושינגטון אינה מוכנה עוד לשאת בנטל הגדול ביותר של הגנת היבשת האירופית על רקע התגברות האתגרים באזור האוקיינוס ההודי והשקט.

מאת: מאג'ד חיידר במשך יותר משעתיים ועשר דקות, סרט הדרמה "מה נשאר מכם" ריתק אותנו בהצגתו של נושא קוצני ואסון העידן – אובדן ארץ התפוז העצוב בשנת 1948, ומה שבא בעקבותיו של אסונות ונסיגות עד עצם היום הזה. הבמאית שירין דעיבס, שהציגה את הסרט בבית אירופה בשייח' ג'ראח לאחרונה, יצרה אווירה כמעט אגדית מבחינת מקום ההקרנה, בין יער של עצים ופרחים פורחים, כוסות של משקאות משמחים ומרעננים, פנים וגופים יפים ומפנקים, אירוח טעים, ממתקים, משקאות קלים וגלידה בטעמים מגוונים ומרעננים ללב ולנשמה.

הסרט הגאוני הזה לקח אותנו לדרמה קסומה, שהכניסה אותנו למצב של הזדהות והתמזגות עם אירועי הסרט המתגלגלים, בעודנו בוהים במסך הכסף כאילו ציפורים על ראשינו. שמנו לב בהתפעלות ובהפתעה לחוכמתה של הבמאית שבנתה מעין "גלות פלסטינית", בדומה לסדרה הסורית של הבמאי נג'דת אנזור שהוצגה בעבר בטלוויזיה הפלסטינית. כמובן, הסרט עסק גם באסון זה דרך סיפורה של משפחה יפואית לאורך שלושה דורות הפעם, שנאלצה להיכנס לסכסוך זה כמו אלפי משפחות אחרות שחוו גורל דומה.

משפחה זו נעקרת מביתה ביפו לעיר שכם, שנפלה לידי הכובשים במלחמת יוני 1967, בדומה ליפו ולערים אחרות בחוף הפלסטיני בעבר. עלילת הסרט, בנוסף לתחנות אלו של עקירה, גירוש ונדודים, התגלמה באתגר המרגש: האם מותר לתרום את איברי הנכד השהיד אחמד, צאצא של משפחת השחקן מוחמד בכרי ובנו סאלח, ששניהם הצטיינו בגילום שלבי הסרט השונים וההתפתחויות והתקופות השונות. אחמד, הצעיר שנפל בקרב עם צבא הכיבוש ומת בבית חולים בעיר חיפה, שנמצאת תחת הכיבוש הציוני.

מסע הניסיון להציל את אחמד כשלעצמו, גילם את טבע הכאב והסבל שחווה הפלסטיני שנעקר מאדמתו או אפילו זה שנשאר באדמת האבות והסבים, ואת העוול של הכובשים, הבירוקרטיה, הסחבת וההתמהמהות שהיו הסיבה למותו של אחמד, שנפגע מירי חיילי הכיבוש ונכנס לתרדמת ארוכה. חיינו מאבק בתוכנו כמו גיבורי הסרט, ברגע האמת ולפני כן, כאשר האב והאם מחליטים לתרום את איברי בנם השהיד לאזרח ישראלי שבוודאי ישרת בצבא הכיבוש יום אחד, ויהיה סיבה להרג פלסטינים נוספים?! וכאן, ההורים חיים במבוך ובבלבול, מבחינה דתית אסלאמית, האם מותר לתרום או לא במקרה זה? לבסוף, המצפון הפלסטיני החי גובר בחשיבות הצלת חיי אדם ללא קשר למוצאו, אך לב האם אינו מציית לה, והיא מחפשת את הישראלי שחייו ניצלו על ידי השתלת לב בנה אחמד בין צלעותיו? והיא יושבת מולו ומביטה בו בחיבה ובתקווה, כי לב בנה השהיד פועם בגופו של הישראלי הזה, והיא רוצה להוציא ממנו מילה של הזדהות עם העם הפלסטיני הקורבן כל עוד הוא נושא בקרבו לב פלסטיני, אך הוא מנסה להתחמק..?! ואף אם ציין שיסרב להתגייס לצבא הכיבוש, אך אמו של השהיד נראית לא משוכנעת ונסוגה כשמשאות כבדים מונחים על כתפיה וביטויי ספק מתפשטים בעיניה העצובות..?!.

מה נשאר לכם? תערובת קסומה של אירועים מציאותיים שעברו על העם שנעקר ממולדתו, ועדיין ריח תפוזי יפו מלטף את נחיריו, ועדיין יפו, אם הזר, היא "שייטה" כלומר שייטה של בעליה הפלסטינים כפי שמתאר אותה מלצר במסעדה יפואית, ועדיין הקשישים, כפי שגילם המנוח מוחמד בכרי, הולכים בשנתם ושואלים.. מתי עוגנה.. כלומר היכן ימיך יפו, כאילו אינם רוצים להשתכנע בגורל המולדת הגזולה?! ועדיין ניסיון ההשמדה וההשפלה רודף את הפלסטינים מצד הכובשים היהירים??! כפי שראינו את השחקן סאלח בכרי ובנו הקטן אדם בכרי נתקלים בשודדי דרכים מחיילי הכובשים ומאיימים על האב מול בנו, שיקלל את אמו בגסות ואחרים תחת איום נשק פזיז? ותגובת הילד הזועמת על התנהגות אביו שלא הייתה לו ברירה אחרת??! והמאבק בין הסב לנכד על הצורך לא לוותר על חלום השיבה יהיה המחיר אשר יהיה.

הסרט "מה נשאר מכם" הוא זעקה אנושית ייחודית בעולם של חירשות ועיוורון, שטיפל בצפיפות מדהימה ובדופק כנה וסיכם את סיפור הטרגדיה של העם הפלסטיני בדיוק ובמקצועיות אמנותית גבוהה של יצירתיות ורגישות אמנותית ואנושית, וביסס את טבע המבט האנושי על העם הפלסטיני למרות כל מה שעבר עליו של השמדה, הרס, טבח, רצח ומחיקה מוחלטת של זהות האדם והאדמה ומה שעליה.

יש לציין לשבח את מנהלי בית אירופה שיזמו את הקרנת הסרט המדהים הזה וסרטים תיעודיים אחרים על רצועת עזה במיוחד ומה שהיא עוברת של רצח עם וטיהור אתני, וסרט תיעודי על המנוחה לילא שהיד, שגרירת פלסטין המוכשרת בפריז, וסרטים אחרים העוסקים בבעיות האסירים ועוד. מסך הכסף הוא נשק מודעות מקיף, והוא מסוגל, אם ישתמשו בו נכון, לבסס את הנרטיב הפלסטיני הצודק והאמין מאוד, למשוך רבים בעולם לצד הנכון והצודק של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, וזה בא לידי ביטוי בקהל הרב בבית אירופה שהגיב והושפע מאירועי הסרט המהנה, אף על פי שהוא מספר טרגדיה עצובה שאולי לא הייתה לה מקבילה בהיסטוריה המודרנית.

זכייתה של הסופרת הבריטית דיאנה אוונס בפרס 'גאלאק' לספרות פרוזה לשנת 2026 אינה עוד אירוע חולף בחוגים הספרותיים, אלא אישור לשינוי עמוק במבנה התרבות הבריטית. פרס זה, המוענק ליוצרים ממוצא לא-לבן, הפך לפלטפורמה מרכזית המשקפת את מאפייני הזהות החדשה בעידן הפוסט-אימפריאלי.

ספרה הזוכה של אוונס, 'אני רוצה לדבר איתך', חורג מהתבניות הרומנטיות המסורתיות, ומציג שילוב ייחודי של אוטוביוגרפיה, הגות אינטלקטואלית וחברתית. לאורך פרקיו, עסקה הסופרת בסוגיות מורכבות כמו אימהות, אבל ובדידות, תוך שילוב תובנות ספרותיות של שמות בולטים כמו טוני מוריסון וג'ין ריס.

בחירה בעבודה זו במיוחד מצביעה על כך שהמוסדות התרבותיים בבריטניה החלו לחרוג מהחיפוש אחר אסתטיקה אמנותית מופשטת. כעת הם מחפשים יצירות בעלות יכולת לפרק שאלות מהותיות הנוגעות לזיכרון קולקטיבי ולשייכות בחברה משתנה.

פרס 'גאלאק' נוסד בתוך דיונים סוערים סביב היעדר צדק בייצוג סופרים ממוצא אפריקאי, אסיאתי וקריבי. הפרס הצליח לכפות מציאות חדשה המכירה במגוון האתני כעמוד תווך חיוני ובלתי נפרד בעיצוב הנפש הבריטית העכשווית.

הפרס חורג במהותו מתפיסת 'ההעדפה המתקנת' המסורתית, ומציג חזון מקיף של התרבות הלאומית כמרחב רב-קולי. המרכז האנגלי הלבן אינו עוד המניע היחיד של הנרטיב, אלא סיפורי המהגרים וילדיהם הפכו לחלק בלתי נפרד משיח הזהות.

דיאנה אוונס מייצגת דור בוגר של סופרים שחורים שגדלו בלב החברה הבריטית תוך שמירה על מורשתם התרבותית המגוונת. יצירותיה אינן מסתפקות בתיעוד אפליה, אלא צוללות לפרטי חיי היומיום של המעמד הבינוני השחור, ומעצבות מחדש את משמעות האזרחות במאה העשרים ואחת.

דור ספרותי זה עבר משלב הדרישה להכרה ולקיום לשלב ההנהגה וההשתתפות הפעילה בעיצוב המחשבה הלאומית. הסופר ה'אחר' אינו כותב עוד מהשוליים, אלא קולו מהדהד בלב המרכז התרבותי החדש החוגג את הרבגוניות.

העניין בנושאים כמו אימהות ויחסים אנושיים בספרות המיעוטים משקף שינוי בסדרי העדיפויות האינטלקטואליים העכשוויים. לאחר שנים של דומיננטיות של סיסמאות פוליטיות ישירות, עלה הצורך לחקור חוויות אנושיות מורכבות המקשרות בין הדאגה האישית למציאות הכללית.

התפתחות איכותית זו מוכיחה שסופרי המיעוטים אינם עוד רק 'עדים' לסבלם מהגזענות, אלא הם יצרני ידע אסתטי ופילוסופי רחב. כיום הם מציגים תובנות אוניברסליות העוסקות בקיום האנושי על ממדיו השונים, הרחק מתבניות סטריאוטיפיות מוכנות.

בהקשר קשור, זכיית הרומן 'שמי סמים' מאת הסופרת פידאן מיקל בלטה כסימן חזק למרכזיות סוגיות הפליטים בדמיון הבריטי. הרומן, העוקב אחר מסעו של פליט אפגני, מציב את הקורא בפני אתגרי ההשתלבות והחיפוש אחר ביטחון בעולם סוער.

המשוררת מגי האריס, לעומת זאת, הצליחה באמצעות קובץ שיריה 'אני שרה לעצים הירוקים' להעלות את הזיכרון הקולוניאלי בגיאנה. האריס קישרה בכישרון בין העבר האימפריאלי להווה הרב-תרבותי, ובכך תרמה לבניית גשרי הבנה חדשים להיסטוריה המשותפת.

יצירות אלו יחד מציירות מפה תרבותית החורגת מהגבולות הגיאוגרפיים הצרים של הממלכה המאוחדת וכוללת את מרחבי האימפריה הישנה. זהו תהליך של בחינה היסטורית גדולה שמטרתה להעניק צדק לקולות שהושתקו או הודרו במשך עשורים ארוכים.

פרס 'גאלאק' נחשב למעבדה אמיתית לעתיד, שבה הגבולות בין הזהות הלאומית לזהויות חוצות-גבולות מיטשטשים. התרבות הבריטית נכנסת כיום לשלב שאינו מקבל נרטיבים חד-צדדיים, אלא מאמץ את המגוון כמקור יחיד ללגיטימציה תרבותית ויצירתית.

לסיכום, זכייתה של דיאנה אוונס אינה רק הכתרה של סופרת מצטיינת, אלא הכרזה על רגע היסטורי מכונן. עתיד הספרות הבריטית נכתב כעת בעטים הנושאים זיכרונות ושפות מרובות, ובכך סולל את הדרך לחברה המגדירה את עצמה מחדש באמצעות המגוון ולא למרות קיומו.

בריטניה אינה מגדירה עוד את עצמה כמרחב תרבותי חד-קולי, אלא כמרחב רב-קולי ורב-חוויות היסטוריות.

בירת רוסיה, מוסקבה, חוותה לילה סוער בעקבות אחת מהתקפות האוויר האוקראיניות הנרחבות ביותר מזה שנים, כאשר קייב השתמשה בלהקות של כלי טיס בלתי מאוישים כדי לפגוע במתקנים חיוניים. נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, אישר כי הכוחות האוקראינים הצליחו לפגוע בבית זיקוק גדול לנפט בלב בירת רוסיה, וציין כי זו הפגיעה השנייה מסוגה בתוך שבוע אחד בלבד.

מצד שני, הרשויות המקומיות במוסקבה הודיעו כי ההגנה האווירית הרוסית נכנסה לעימותים אלימים כדי להדוף את המתקפה הנרחבת, והצליחה להפיל כ-180 כלי טיס בלתי מאוישים שהיו בדרכם למטרות אסטרטגיות. למרות ניסיונות ההתמודדות, מקורות רוסיים הודו כי מספר כלי טיס בלתי מאוישים הגיעו לבית הזיקוק 'MNPZ' השייך לחברת גזפרום באזור קאפוטניה, מה שהוביל לפריצת שריפות ולנזקים חומריים.

לבית הזיקוק שנפגע חשיבות אסטרטגית עליונה, שכן הוא הספק העיקרי של יותר משליש מצורכי הדלק ומוצרי הנפט של בירת רוסיה. פגיעה זו משפיעה ישירות על אספקת האנרגיה לשדות התעופה הראשיים במוסקבה, מה שמטיל לחצים לוגיסטיים גדולים על הרשויות הרוסיות בהבטחת צורכי התחבורה האווירית והיבשתית.

בנוגע לתעופה, המתקפה גרמה להכרזת מצב כוננות עליונה בשדה התעופה שרמטייבו, הנחשב לאחד משערי האוויר הבולטים של רוסיה. הנהלת שדה התעופה נאלצה לפנות נוסעים וצוותים מהטרמינלים וממטוסים חונים על המסלול ולהעבירם למקלטים בטוחים, לפני שהתנועה חזרה בהדרגה לאחר שהאיום האווירי פחת.

בפרברים הסובבים את הבירה, מושל מחוז מוסקבה, אנדריי וורוביוב, דיווח כי רסיסים כתוצאה מפעולות היירוט גרמו נזקים משמעותיים לבניין מגורים ולמרכז מסחרי מקומי. הדיווחים הראשוניים אישרו כי לא היו נפגעים בנפש באזורים אלה, למרות בהלת התושבים כתוצאה מהדי הפיצוצים הרצופים לאורך הלילה.

במקביל להסלמה זו בשטח, העיר קאזאן הרוסית אירחה את ועידת 'רוסיה-אסיה' בהשתתפות מנהיגים אסיאתיים בולטים, מה שנחשב על ידי משקיפים כניסיון אוקראיני להביך את הקרמלין בזירה הבינלאומית. מכות אלו מגיעות בתקופה שבה המסלולים הדיפלומטיים שמטרתם לסיים את הסכסוך המתמשך מזה שנים נתקלים בקשיים, כאשר שני הצדדים מתעקשים להשיג הישגים בשטח.

התגובה הרוסית לא איחרה לבוא, כאשר מקורות בשטח דיווחו כי הכוחות הרוסיים פתחו במתקפת טילים אינטנסיבית שפגעה בבירה האוקראינית קייב ביום חמישי בבוקר. רוסיה השתמשה בטילים בליסטיים במתקפתה, מה שגרם לרשויות הצבאיות בקייב להפעיל צפירות אזעקה ולדרוש מהתושבים להישאר במקלטים ממוגנים עד להודעה חדשה.

ההפצצה הרוסית על קייב הגיעה שעות ספורות לאחר פגישות דיפלומטיות רמות דרג שקיים זלנסקי עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומנהיגים אירופיים בשולי ועידת ה-G7. זלנסקי תיאר את הפגישות הללו כ'מתואמות' כדי לדון בדרכים לסיום המלחמה, אך ההסלמה בשטח לאחר מכן שיקפה פער גדול בין השאיפות הדיפלומטיות למציאות הצבאית.

בהקשר קשור, הרשויות בעיר סומי שבצפון מזרח אוקראינה הודיעו על מותו של אזרח כתוצאה ממתקפת מל"ט רוסי שפגעה באזורי מגורים. כמו כן, אזהרות מפני תקיפות אוויריות התרחבו לרוב המחוזות האוקראינים, על רקע חששות מגל הפצצות רוסיות נקמני נרחב בתגובה לפגיעה בבית הזיקוק במוסקבה.

בצד הפוליטי, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הצהיר כי ישנם סימנים לפתיחות מצד פוטין וזלנסקי לדון בצעדים רציניים לסיום הסכסוך. טראמפ ציין כי האבדות בנפש בצד הרוסי גדלות באופן משמעותי, מה שעשוי להפעיל לחץ על הקרמלין לקבל הסדר פוליטי בעתיד הקרוב.

אך הקרמלין מיהר להרגיע את הציפיות, כאשר דובר נשיאות רוסיה הכחיש קיומן של דיונים כלשהם כעת על פגישה ישירה בין פוטין לזלנסקי. בינתיים, ההתקפות ההדדיות באזורי הגבול נמשכו, כאשר אדם נהרג בתוך מכוניתו באזור בלגורוד הרוסי כתוצאה ממתקפה אוקראינית באמצעות מל"ט מתאבד.

פגענו בבית זיקוק לנפט במוסקבה בפעם השנייה השבוע.

שישה אזרחים פלסטינים נפצעו וסבלו מחבלות שונות היום, יום שני, כתוצאה מהתקפה אלימה של מתנחלים קיצוניים על בתי אזרחים בעיירה יטא מדרום לחברון. מקורות מקומיים דיווחו כי כ-30 מתנחלים חמושים פרצו לכפר אום אל-ח'יר במסאפר יטא, תחת הגנה ישירה של חיילי הכיבוש, לאחר שסגרו את השער הראשי של הכפר וניתקו אותו מסביבתו.\n\nהתוקפים הכו באכזריות את התושבים חסרי ההגנה, מה שהצריך טיפול רפואי בשטח לששת הפצועים. ההתקפות פגעו גם בביתו של האזרח סאלם אל-הד'אלין, שהפך על ידי כוחות הכיבוש לאזור צבאי סגור למשך יומיים. צעד זה מנע מבני המשפחה גישה למתקני הבריאות שלהם ולדירי הבקר, והותיר את בעלי החיים ללא מזון או טיפול.\n\nבהקשר קשור, קבוצות של מתנחלים השחיתו רכוש של האזרח איוב אל-מסרי באזור ח'לת אל-חומס מדרום ליטא, שם חתכו את גדר אדמותיו והשחיתו את חוטי החשמל של ביתו. התקפות אלו מתרחשות במקביל להתקפות דומות בכפר אום צפא מצפון-מערב לרמאללה, שהביאו לפציעתם של ארבעה פלסטינים מכדורי גומי ושניים משברים במהלך ניסיון של מתנחלים לגנוב בקר תחת עיני כוחות הכיבוש.\n\nמצדו, חשף ראש הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, השר מואייד שעבאן, נתונים מזעזעים המתעדים את הפרות הכיבוש, כאשר הרשות תיעדה 11,074 התקפות במהלך המחצית הראשונה של השנה הנוכחית. שעבאן הסביר כי התקפות אלו כללו השתלטות על אדמות, הרחבת התנחלויות, עקירה כפויה, בנוסף להוצאות להורג בשטח והרס שיטתי של רכוש פלסטיני.\n\nמחוז חברון עמד בראש רשימת האזורים שנפגעו ביותר מהפרות, עם 2,224 התקפות, ואחריו מחוזות רמאללה ואל-בירה ושכם בשיעורים דומים, ואז בית לחם. הדו"ח הרשמי ציין כי המתנחלים לבדם ביצעו 3,488 התקפות, שגרמו למותם של 17 פלסטינים במחוזות שונים, ולעקירת 26 קהילות בדואיות באופן מלא או חלקי כתוצאה מההפחדה המתמשכת.\n\nבאזורים אחרים בגדה, המתנחלים המשיכו בניסיונות לפרוץ לבתים בכפר ג'אלוד מדרום לשכם, בעוד שכוחות הכיבוש מנעו מחקלאים לקצור את יבולי החיטה בכפרים בית דג'ן, סאלם ובית פורייק. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל להערכות תנועת 'שלום עכשיו' המצביעות על קיומם של כ-750 אלף מתנחלים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית, המבצעים התקפות מאורגנות שמטרתן לכפות מציאות גיאוגרפית חדשה.\n\nהסטטיסטיקה המתועדת מאז השמיני באוקטובר 2023 מצביעה על מציאות טרגית בגדה המערבית, כאשר 1,175 שהידים נהרגו וכ-13 אלף אזרחים נפצעו, בעוד שמספר העצורים עלה על 24 אלף. משקיפים מאשרים כי הסלמת קצב ההתקפות הללו משקפת מדיניות שיטתית שאומצה על ידי ממשלת ישראל, כאשר החברה ההתנחלותית רואה בדם הפלסטיני כלי בסכסוכים פוליטיים ובבחירות.\n\nכוחות הכיבוש והמתנחלים ביצעו בסך הכל 11,074 התקפות במהלך המחצית הראשונה של שנת 2026, מה שמעיד על הסלמה מסוכנת באופי ההתקפות.

טולסי גבארד, ביומה האחרון בראש שירות המודיעין הלאומי האמריקאי, הטילה פצצת מודיעין כבדה על ידי הסרת הסודיות מחבילת מסמכים והתכתבויות רגישות. גבארד אמרה כי מסמכים אלה חושפים את מה שכינתה 'הסיפור האמיתי' מאחורי היווצרות נגיף הקוביד-19, ושופכים אור על מאחורי הקלעים שלא פורסמו בעבר בנוגע לניהול המגפה.

המסמכים שפורסמו הציבו את אנתוני פאוצ'י, הפנים הבולטות ביותר של ניהול המשבר הבריאותי בארצות הברית, בלב האשמות חמורות הנוגעות למימון מחקרים ביולוגיים שנויים במחלוקת בעיר ווהאן שבסין. ההאשמות כללו מניפולציה מכוונת של הערכות סוכנויות מודיעין, והצגת עדויות לא מדויקות בפני הקונגרס האמריקאי תחת שבועה חוקית.

גבארד הסבירה בסרטון כי פאוצ'י, כמנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות, פיקח על הפניית מיליוני דולרים מכספי משלמי המסים למימון מחקרי 'הגברת תפקוד'. מחקרים אלה התמקדו בנגיפי קורונה בעטלפים במכון ווהאן לווירולוגיה, מחקרים שכיום נחשבים לניצוץ לדליפה מעבדתית בלתי מכוונת.

משרד מנהל המודיעין הלאומי אישר בהצהרה רשמית כי מסמכים אלה הם פרי סקירה מקיפה שנמשכה שנה שלמה במטרה להסיר מהם את הסודיות. ההצהרה ציינה כי צעד זה מגיע כיישום של הנחיות נשיאותיות שמטרתן להשיג שקיפות מירבית בפני העם האמריקאי בנוגע למקורות המגפה ששיתקה את העולם.

ההתכתבויות שהודלפו חשפו כיצד פאוצ'י שיתף פעולה עם מנהיגים מקצועיים בתוך קהילת המודיעין שתוארו כ'ממוסחרים' כדי להסתיר את העובדות הנוגעות לתפקידו במימון מחקרים אלה. ההצהרה טענה כי שיתוף פעולה זה נועד בעיקר להסיט את תשומת הלב מהשערת הדליפה המעבדתית ולבסס את נרטיב המקור הזואונוטי של הנגיף.

דוחות המודיעין ציירו תמונה מאשימה של פאוצ'י, והצביעו על ניצול קשריו ההדוקים בתוך מסדרונות קבלת ההחלטות כדי לקדם אג'נדות הקשורות לחברות תרופות גדולות. המסמכים האשימו אותו בחתירה לפיתוח 'חיסונים גלובליים' ששווי השוק שלהם מוערך בטריליוני דולרים, תוך ניצול מעמדו כפרשן הרפואי החשוב ביותר במדינה בתקופת המגפה.

בהקשר קשור, גבארד ציינה כי פאוצ'י הפעיל לחץ להאצת פרסום מאמרים מחקריים שכינתה 'מזויפים' כדי לתמוך בהשערת המקור הטבעי של הנגיף ולסתור כל ספק לגבי המעבדות. מאמרים אלה שימשו ככלים מדעיים לגיטימיים להטעיית דעת הקהל ולצנזור מידע מנוגד באמצעות פלטפורמות דיגיטליות שונות.

המסמכים כללו עדויות של חושפי שחיתויות מתוך קהילת המודיעין שאישרו כי סבלו מפעולות תגמול ואיומים תעסוקתיים בשל התנגדותם למניפולציה במידע. עובדים אלה דיווחו כי המסר שהועבר להם היה מפורש: יש להתיישר עם הנרטיב הרשמי או להתמודד עם עונשים מקצועיים קשים ונסיגות בקריירה שלהם.

גבארד ראתה את מה שקרה כחורג מעבר למחלוקת מדעית גרידא, אלא כיישום מעשי של כללי 'המדינה העמוקה' בטיוח טעויות גדולות וניצול לרעה של סמכות. היא האשימה את המנהיגות הממוסחרת בערעור סמכותו של הנשיא הנבחר על ידי מניעתו מגישה לעובדות חיוניות שהיו נחוצות לקבלת החלטות המגנות על הביטחון הלאומי.

יש לציין כי טולסי גבארד התפטרה מתפקידה במאי האחרון, ונימקה זאת בנסיבות משפחתיות קשות הקשורות למחלת בעלה. היא עזבה את תפקידה באווירה חגיגית מצד עובדיה, אך בחרה שרגע הפרידה יהיה קשור לפתיחת אחד התיקים השנויים במחלוקת והמסתוריים ביותר בהיסטוריה המודרנית.

מה שקרה לא היה רק מחלוקת מדעית, אלא שימוש בטקטיקות של המדינה העמוקה לטיוח טעויות וניצול לרעה של סמכות.

מליאת הכנסת הישראלית הייתה עדה אמש לנפילת הצעת חוק שנויה במחלוקת, שמטרתה הייתה למנוע מנציגי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לבקר אסירים פלסטינים או לקבל מידע הנוגע לתנאי מעצרם. כישלון זה בקריאה הראשונה הגיע לאחר ש-41 חברי כנסת הצביעו נגד ההצעה לעומת 36 בלבד שתמכו בה, מה שמשקף את עומק המשבר בתוך הקואליציה השלטת שאיבדה שליטה על ההצבעה כתוצאה מפרישת גושים פרלמנטריים משמעותיים מהישיבה.\n\nמקורות דיווחו כי הסיבה העיקרית לכישלון העברת החוק נובעת מהחלטת המפלגות ה'חרדיות' להחרים את ההצבעה, וזאת במחאה על אי עמידת הממשלה בהעברת חקיקה אחרת שהוסכמה מראש, ובראשה סוגיית חוק הגיוס. פילוג פנימי זה הוביל לסיכול מאמצי הימין הקיצוני שביקש לעקוף את החלטת בית המשפט העליון שניתנה בתחילת החודש, אשר אישרה את חידוש ביקורי הצלב האדום אצל העצורים.\n\nהמתח לא הצטמצם רק למספרי ההצבעה, אלא אולם הכנסת הפך לזירת עימותים פיזיים וחילופי דברים קשים בין הח"כים. מקורות ציינו כי התרחשה התנגשות בין יו"ר הקואליציה אופיר כץ לח"כ איימן עודה, שכללה חילופי האשמות קשות ותיאורים פוגעניים, מה שהצריך התערבות דחופה של אבטחת הכנסת כדי להפריד בין הצדדים ולמנוע את התפתחות הדחיפות לפגיעות פיזיות.\n\nבמריבה המילולית השתתפו שרים וחברי כנסת מהימין הקיצוני, ביניהם איתמר בן גביר וטלי גוטליב, שהאשימו את חברי הכנסת הערבים בתמיכה בטרור, בעוד שהמתנגדים הגיבו בתיאור מגמות הממשלה כמשקפות מנטליות 'נאצית יהודית'. החוק המוצע מכוון ישירות לעצורים מרצועת עזה שנעצרו במהלך המלחמה הנוכחית, בניסיון להחמיר את בידודם ולמנוע כל פיקוח בינלאומי על תנאי חייהם ובריאותם.\n\nמצדן, ארגוני זכויות אדם פלסטינים ובינלאומיים הדגישו כי ניסיון לחוקק חוק כזה מהווה הפרה בוטה של אמנות ז'נבה והחוק ההומניטרי הבינלאומי המבטיח לצלב האדום את הזכות לפקח על תקני המעצר. ארגונים אלה הדגישו כי הפלת החוק, גם אם מסיבות פוליטיות פנימיות, מהווה ניצחון זמני לשקיפות הבינלאומית על רקע הדיווחים הגוברים על עינויים והפרות שיטתיות שאסירים נתונים להם בבתי הכלא של הכיבוש.\n\nהצעת חוק זו מייצגת ניסיון לטשטש את הפיקוח הבינלאומי השקוף על המתרחש במרכזי המעצר, במיוחד לאור הדיווחים הגוברים על הפרות בוטות.

שלטונות הכיבוש הישראלי נתנו ביום רביעי אור ירוק לתחילת עבודות הרחבה עצומות של ישיבה השייכת למתנחלים הממוקמת בלב העיר חברון הכבושה. צעד זה מגיע בהקשר של הסלמה התנחלותית שמטרתה לחזק את השליטה הישראלית על המרכז ההיסטורי של העיר, בתוך אזהרות מפני השלכותיה על הנוכחות הפלסטינית.

שר האוצר הישראלי, בצלאל סמוטריץ', הודיע כי הפרויקט כולל בניית מבנה חדש המשתרע על שטח של כאלף מטרים רבועים עבור הישיבה. סמוטריץ' הדגיש בהצהרה רשמית כי החלטה זו נכללת במדיניות הממשלה שמטרתה לכפות עובדות חדשות בשטח ולבסס את הנוכחות ההתנחלותית בגדה המערבית בכלל ובחברון בפרט.

הודעה זו התרחשה במקביל להחלטה נוספת שפרסם סמוטריץ' המבטלת את ההסדרים המנהליים שהעניקו לעיריית חברון סמכויות תכנון ובנייה בסביבת העיר העתיקה. ביטול זה כולל את כל האזורים הסובבים את מערת המכפלה הקדושה, מה שאומר העברת הפיקוח ההנדסי והמנהלי במלואו לידי שלטונות הכיבוש, ובכך מסיים את תפקיד המוסדות הלאומיים הפלסטיניים בניהול ענייני העיר.

משקיפים פלסטינים רואים בצעדים אלה הפרה בוטה של הסכם חברון שנחתם בשנת 1997, אשר הסדיר את הסמכויות הביטחוניות והאזרחיות בעיר המחולקת. ההסכם העניק לעירייה תפקיד מרכזי בתהליכי הבנייה והשיפוץ, אך ההחלטות החדשות מתעלמות מכל ההבנות הבינלאומיות והמקומיות הקודמות.

נכון לעכשיו, יותר מאלף מתנחלים מתגוררים במוקדי התנחלות מבוצרים סביב מערת המכפלה, שם הם חיים תחת הגנה צבאית הדוקה בקרב עשרות אלפי אזרחים פלסטינים. הרחבות חדשות אלה מובילות להגברת החיכוך היומיומי ולהידוק החנק על התושבים המקוריים המתמודדים עם הגבלות חמורות על תנועתם ופיתוחם העירוני.

מצידו, הפעיל הפלסטיני עיסא עמרו הזהיר מפני הסכנה שבצמצום סמכויות העירייה, והדגיש כי המטרה הסופית היא הידרדרות השירותים הבסיסיים הניתנים לפלסטינים כדי לדחוף אותם לעבר עזיבה כפויה. עמרו הסביר כי מה שמתרחש הוא תהליך עקירה שקט ושינוי דמוגרפי שיטתי שמטרתו לייהד את לב העיר חברון במלואו באמצעות בידוד מערת המכפלה מסביבתה הערבית.

מנגד, ההחלטה התקבלה בברכה רחבה על ידי מנהיגי המתנחלים בחברון, שראו בביטול סמכויות העירייה הפלסטינית הסרת מכשולים מנהליים שעיכבו את פרויקטים שלהם. גורם במועצת המתנחלים הצהיר כי צעד זה מהווה השקת שלב חדש של התרחבות עירונית התנחלותית שתחווה קצב מואץ בשנים הקרובות.

התפתחויות אלה מגיעות על רקע מגמות הממשלה הישראלית הנוכחית לחיזוק ההתנחלות בעומק הגדה המערבית באמצעות הקלה בהליכי רכישת קרקעות והענקת סמכויות נרחבות למינהל האזרחי הכפוף לצבא הכיבוש. החלטות אלה משקפות התעקשות לערער כל אפשרות לריבונות פלסטינית עתידית באזורים המסווגים כ-'H2' על פי חלוקות הסכם חברון.

צעד זה מגיע במסגרת ביסוס הנוכחות הישראלית באזור וכפיית עובדות בשטח.

הזירה הפוליטית הבינלאומית עדה לשינוי דרמטי בסדרי העדיפויות, כאשר תשומת הלב מתמקדת כעת בסבבים הקרובים של המשא ומתן האמריקאי-איראני. שינוי זה בא על חשבון רצועת עזה, הסובלת מהשלכות מלחמה הרסנית, בתוך חששות שהפסקת האש השברירית תהפוך למצב קבוע של שכחה פוליטית.

המלחמה ברצועה פרצה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023, שהותירו אחריהם אבדות אנוש עצומות, למעלה מ-73 אלף הרוגים פלסטינים. למרות הכרזת הפסקת אש באוקטובר 2025, בהתבסס על חזון הממשל האמריקאי, המציאות בשטח עדיין רחוקה מהיציבות המיוחלת.

האזור נכנס למערבולת סכסוך רחבה יותר לאחר ארבעה חודשים של רגיעה בחזית עזה, כאשר ארצות הברית וישראל פתחו במתקפה על איראן. הסלמה זו עוררה תגובה איראנית שפגעה במספר יעדים, והרחיבה את היקף העימות לכלול מדינות המפרץ ולבנון, לפני שהושגה רגיעה כוללת באפריל האחרון.

ההפתעה הגדולה הייתה מזכר ההבנות שנחתם בין וושינגטון לטהראן באמצע יוני האחרון, שמטרתו הייתה לסיים את הפעולות הצבאיות באזור. הבולט במזכר זה הוא היעדר כל אזכור לרצועת עזה, מה שעורר תסכול עמוק בקרב מנהיגי הפלגים הפלסטינים שציפו לפתרון כולל.

אנליסטים פוליטיים רואים בשתיקה זו כלפי עזה אינדיקציה לשינוי עמוק באסטרטגיה האיראנית כלפי בעלות בריתה באזור. נראה כי טהראן החלה להעריך מחדש את משקלה האסטרטגי של 'חמאס', במיוחד לאחר שהמלחמה הובילה לשחיקת יכולות התנועה ושינוי כללי העימות המסורתיים.

מקורות דיווחו כי היחסים בין איראן לחמאס, שנמשכו שנים של תמיכה כספית וצבאית, עוברים תקופה של קרירות יחסית. מומחים צבאיים סבורים כי טהראן לא רצתה בעימות כולל בסתיו 2023, מה שיצר פער בתיאום בין הצדדים.

בצד הדיפלומטי, גורמים מערביים רואים בהוצאת עזה מההסכמים הגדולים שיקוף של השתכנעות בינלאומית בקושי לפתור את הסוגיה בטווח הקרוב. הקיפאון הפוליטי הנוכחי מונע הגעה למסגרת אמינה ל'יום שאחרי' המלחמה, מה שמותיר את הרצועה במצב תלוי בין מלחמה לשלום.

בשטח, כוחות הכיבוש הישראליים עדיין שולטים על למעלה מ-60% משטח רצועת עזה, עם המשך פעולות צבאיות לסירוגין. נוכחות צבאית זו מחריפה את המשבר ההומניטרי החמור, והופכת את תהליך השיקום להבטחות נדחות בלבד שאינן מוצאות דרכן לביצוע.

ממשלת ישראל מתעקשת על תנאי פירוק הנשק המלא של הפלגים לפני דיון בכל מעבר פוליטי או מנהלי ברצועה. מנגד, הפלגים הפלסטינים דוחים דרישה זו ללא קבלת ערבויות בינלאומיות ברורות להקמת רשות לאומית חלופית המסוגלת לנהל את ענייני הפלסטינים.

למרות הקיפאון הזה, קהיר עדה למהלכים דיפלומטיים אינטנסיביים מאחורי הקלעים בניסיון למצוא מוצא למשבר. בפגישות אלו משתתפים גורמים אזוריים ובינלאומיים, בנוסף לנציגים מ'מועצת השלום' שהוקמה על ידי הממשל האמריקאי הנוכחי, כדי לדון במפת דרכים עתידית.

ההצעות הנידונות במסדרונות המשא ומתן כוללות שילוב של פירוק נשק הדרגתי והקמת רשויות מעבר לניהול חיי היומיום. עם זאת, דיווחים המגיעים מתוך ישראל מצביעים על דחייה ממשלתית רחבה של רעיונות אלו, מה שמעמיד את המשא ומתן בפני מבוי סתום.

משקיפים מדגישים כי התהליך הדיפלומטי הנוכחי עדיין כלוא בחדרי הישיבות ולא תורגם לשינוי אמיתי בשטח. האזרח הפלסטיני בעזה עדיין מתמודד עם מחסור חמור במשאבים בסיסיים, בעוד תקוות השיקום נותרות רחוקות מהישג יד בצל המאבקים האזוריים.

היעדרותה של עזה מההבנות האיראניות-אמריקאיות מהווה מכה למאמצי איחוד הזירות ש'ציר ההתנגדות' קרא להם זה מכבר. התפתחות זו מציבה את הסוגיה הפלסטינית בפני אתגר של השבת המומנטום הבינלאומי בזמן שהמעצמות הגדולות נוטות להסדרים אזוריים כוללים החורגים מהייחודיות הפלסטינית.

בסופו של דבר, רצועת עזה נשארת בת ערובה להסכמות בינלאומיות גדולות ולסכסוכים אזוריים שציירו מחדש את מפת ההשפעה. בעוד הבירות עסוקות בסידור ניירות 'המלחמה הגדולה', תושבי עזה ממשיכים להתמודד עם גורלם בצל כיבוש מתמשך ודחיקה דיפלומטית חסרת תקדים.

עזה נעלמת בהדרגה ממעגל העניין הבינלאומי, וההסכמים האחרונים משקפים ירידה במשקלה האסטרטגי של חמאס בחישובים האיראניים.

על רקע זמזום המטוסים שאינם עוזבים את שמי הרצועה, ובין אוהלי העקורים הרעועים והריסות הבתים ההרוסים, חטפו תושבי רצועת עזה רגעים של שמחה יוצאת דופן. מלחמת ההשמדה המתמשכת מזה חודשים לא מנעה מהעזתים להתאסף סביב מסכי תצוגה פשוטים כדי לעקוב אחר האפוס של נבחרת מצרים בגמר גביע העולם, והסמטאות המותשות של המחנות הפכו לזירות חגיגה ספונטניות לאחר העלייה ההיסטורית של 'הפרעונים' לשמינית הגמר.

אזרחי עזה התמודדו עם תנאי המצור החונק והפסקות החשמל המתמשכות, והקימו מסכים קטנים הפועלים באמצעות חלופות אנרגיה פשוטות בין ההריסות. עם ההכרזה על ניצחון מצרים על אוסטרליה בבעיטות עונשין, קריאות שמחה ותכביר בקעו את חשכת הלילה ברצועה, במחזה שתועד על ידי מקורות מקומיים באמצעות סרטונים שהראו כיצד קריאות העידוד גברו על קולות ההפצצות וההרס.

דגלי מצרים התנופפו מעל הריסות הבתים בעזה, וגרונות הצעירים הדהדו בביטויי תמיכה ושייכות לעומק הערבי, כשהם מדגישים שהכאב אינו מנתק את קשרי הידידות. החגיגה לא הוגבלה לשטח, אלא פלטפורמות המדיה החברתית רעשו מפוסטים שגילמו את עומק הקשר הרגשי, כאשר פעילים פרסמו קטעים של אוהדים בוכים משמחה, והעירו שעזה לא איבדה את שייכותה למרות תחושת האכזבה הבינלאומית.

פעילים בשטח ברצועה תיארו את המחזה כ'חתונה לאומית' לכל דבר, והשוו את קריאות העידוד והדמעות לאלה המלוות הכרזות על הפסקת אש והפוגה. אירועים עממיים בעזה הדגישו את קיומו של קשר היסטורי, תרבותי וגיאוגרפי בלתי ניתן לניתוק עם המדינה המצרית, וראו בעליית נבחרת מצרים ניצחון מורלי גם עבור עזה הנצורה.

תחת סיסמאות ספונטניות כמו 'צפון ימין אנחנו אוהבים את המצרים', תהו משקיפים על סוד היכולת הזו לשמוח אצל עם המתמודד עם סכנת מוות יומיומית. התשובות הגיעו מלב המחנות כדי לאשר שהרוח הפלסטינית מחפשת כל ניצוץ של תקווה, ושאהבת מצרים מושרשת בתודעה העממית הרואה בניצחונות השכנים פיצוי על כאביה שלה.

עיתונאים ואנליסטים ראו במחזות אלה ביטוי לצימאון העמים הערביים לשמחה ולבריחה ממציאות הדיכוי והחוסר אונים הבינלאומי המקיף את הסוגיה הפלסטינית. בהיעדר פתרונות מדיניים והחמרת המשברים ההומניטריים, הכדורגל הופך למוצא יחיד המאחד לבבות ומאחד רגשות מאחורי דגל אחד החורג מגבולות הגיאוגרפיה והפוליטיקה.

מנגד, רגשות אלה התקבלו בזרם של אהבה והכרת תודה מצד הקהל המצרי שהתרגש מאוד ממחזות החגיגה שהגיעו מעזה. אלפי מצרים הביעו בפלטפורמות המדיה החברתית את מבוכתם מול עוצמת הרגשות הללו, והדגישו ששמחת תושבי עזה למרות הרעב וההרס היא אות כבוד על חזהו של כל מצרי, והביעו תקווה לסיום הצרה ברצועה.

מחזות מרגשים אלה לא נעלמו מעיני כוכבי הספורט והפרשנים, כאשר השחקן לשעבר מוחמד אבו תריקה הביע את התרגשותו העמוקה מעוצמת השמחה העזתית במהלך אולפן הניתוח של המשחק. אבו תריקה אמר בנימה מלאת עצב כי העם המצרי על כל גווניו שם את הסוגיה הפלסטינית בליבו, ושיבח את יכולתם של תושבי עזה לייצר שמחה למרות תנאי ההשמדה.

במחווה ששיאה את המצב יוצא הדופן הזה של לכידות לאומית, הגיעה התגובה הספונטנית משדה המשחק באמצעות המנהל הטכני של נבחרת מצרים, חוסאם חסן. לאחר הבטחת העלייה ההיסטורית, 'הגנרל' לא היסס להניף את הדגל הפלסטיני מול עדשות המצלמות העולמיות, במסר סולידריות ברור שהופנה לרצועה הנצורה שתמכה בו לאורך כל דקות המשחק.

סופרים ואינטלקטואלים שיבחו את עמדתו של חוסאם חסן, ותיארו אותה כמחווה יפה המבטאת את מצפונו של העם המצרי כלפי אחיו בפלסטין. הם ציינו כי תושבי עזה שעקבו אחר המשחק בתוך האוהלים העלובים זכו להקדשה זו המאשרת שהמצפן העממי והספורטיבי עדיין מכוון לירושלים ולעזה, יהיו האתגרים אשר יהיו.

לסיכום, לילה זה הוכיח שהכדורגל באזור הערבי חורג מלהיות רק משחק, והופך לגשר לתקשורת אנושית ופוליטית עמוקה. עזה הוכיחה שוב את יכולתה העצומה לייצר חיים מתוך סבל, בעוד מצרים אישרה שדופק עמה נשאר קשור אורגנית לכל גרגר אדמה פלסטינית, במחזה שיישאר חרוט בזיכרון המונדיאל.

מצרים לא רק עלתה, אלא עזה עלתה איתה... הכל מתגמד למען עיני מצרים.

ארצות הברית הודיעה רשמית על פרטי מזכר ההבנות שהושג עם הרפובליקה האסלאמית של איראן, הנושא את השם 'מזכר הבנות איסלמבאד'. הכרזה זו סוללת את הדרך לשלב מעבר שמטרתו לסיים את המתיחות הצבאית והפוליטית באזור באמצעות מפת דרכים מוגדרת בזמן.

המזכר כולל סעיף מהותי הקובע הפסקה מיידית וקבועה של כל הפעולות הצבאיות בכל החזיתות הבוערות, עם התייחסות מפורשת לכך שהפסקה זו כוללת את הזירה הלבנונית. שני הצדדים התחייבו גם להימנע מביצוע התקפות עתידיות או איום בשימוש בכוח, תוך הבטחת ריבונות מלאה ושלמות טריטוריאלית של המדינות הנוגעות בדבר.

בנוגע להיבט המבצעי, וושינגטון התחייבה להתחיל באופן מיידי בהסרת המצור הימי שהוטל על איראן, כאשר מצור זה יסתיים לחלוטין בתוך שלושים יום. ההסכם כלל גם התחייבות אמריקאית להסיג כוחות צבאיים מהאזורים הסובבים את איראן בתוך חודש ממועד חתימת ההסכם הסופי הצפוי.

מצדה, טהראן התחייבה לאבטח את תנועת הספנות המסחרית באזור המפרץ וים עומאן למשך שישים יום, תוך התחלת פעולות טכניות להסרת מוקשים ימיים בתוך שלושים יום. איראן תפתח דיאלוג עם סולטנות עומאן כדי להסדיר את הניהול העתידי של מצרי הורמוז בהתאם לחוקים הבינלאומיים וזכויות המדינות הגובלות.

במישור הכלכלי, המסמך חשף תוכנית ענקית לשיקום ופיתוח איראן בשווי של לא פחות מ-300 מיליארד דולר אמריקאי, שתבוצע בשיתוף פעולה עם שותפים אזוריים. הממשל האמריקאי יפעל להנפקת כל הרישיונות הפיננסיים הנדרשים כדי להבטיח את זרימת השקעות אלו כחלק מההסכם הסופי שיאושר.

המזכר קבע גם התחייבות אמריקאית לסיים את כל צורות הסנקציות שהוטלו על טהראן, בין אם סנקציות חד-צדדיות או כאלה שהוצאו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לכך יתלווה לוח זמנים ברור שיבטיח את הסרת ההגבלות על הכלכלה האיראנית באופן הדרגתי ושיטתי במהלך תקופת המשא ומתן.

בנושא הגרעין, איראן חזרה והדגישה כי אינה שואפת להחזיק בנשק גרעיני, ושני הצדדים הסכימו על מנגנון להפחתת רמות העשרת האורניום באתרים הקיימים. תהליך זה יתבצע תחת פיקוח ישיר של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, תוך התחשבות בצרכים הגרעיניים השלווים של איראן בהסכם הסופי.

על פי ההבנות החדשות, משרד האוצר האמריקאי ינפיק פטורים מיידיים שיאפשרו לאיראן לייצא נפט גולמי, תוצריו ומוצרי נפט ללא הפרעה. פטורים אלה כוללים את כל השירותים הלוגיסטיים הקשורים לייצוא, לרבות ביטוח, הובלה ועסקאות בנקאיות בינלאומיות שהיו אסורות בעבר.

ארצות הברית מתחייבת גם לאפשר גישה מלאה לכספים ונכסים איראניים מוקפאים בחו"ל מיד עם תחילת יישום סעיפי המזכר. יוסכמו מנגנונים להעברת כספים אלה לתשלום התשלומים שיקבע הבנק המרכזי האיראני, תוך הנפקת כל האישורים המשפטיים הנדרשים כדי להקל על פעולות אלה.

המזכר קבע תקופה של שישים יום להגעה לנוסח הסופי של ההסכם, עם אפשרות להארכה אם שני הצדדים יסכימו. במהלך תקופה זו, יתקיים הסטטוס קוו של תוכנית הגרעין האיראנית בתמורה לאי הטלת סנקציות אמריקאיות חדשות או פריסת כוחות נוספים באזור.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי סבב המשא ומתן הסופי יחל בשוויץ ביום שישי הקרוב, כאשר הדיונים יתמקדו בפרטים הטכניים ובמנגנוני היישום. מנגנון פיקוח משותף יפקח על הבטחת עמידת כל הצדדים באמור במזכר כדי להבטיח מעבר חלק להסכם המקיף.

לסיום, המזכר הדגיש כי ההסכם הסופי שיושג יוצג בפני מועצת הביטחון של האו"ם לאישורו כהחלטה מחייבת תחת פרק שבע. גישה זו משקפת את רצונם של שני הצדדים להעניק אופי משפטי בינלאומי קבוע להבנות, ובכך להבטיח את יציבות האזור לטווח הארוך.

ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן מתחייבות לכבד את ריבונות זו של זו ואת שלמותה הטריטוריאלית, ולהימנע מהתערבות בענייניהן הפנימיים.

חודש יוני נותר תחנה מרכזית בזיכרון הסכסוך הערבי-ישראלי, שכן הוא נקשר לשינויים גיאופוליטיים גדולים שעיצבו את פני האזור במשך עשורים. מאז כישלון 1967, הכיבוש לא הפסיק בניסיונותיו להרחיב את הפרויקט ההתיישבותי והצבאי שלו על חשבון הריבונות הערבית.

בחזרה למלחמת ששת הימים, אנו מוצאים שהכיבוש הצליח להנחית מכה קשה על צבאות שלוש מדינות ערביות, וכבש את רצועת עזה, סיני, רמת הגולן והגדה המערבית. רגע היסטורי זה היווה את שיא ההתפשטות הציונית, אך באותו זמן הוא הוליד תנועות התנגדות פלסטיניות חדשות שהחלו לבחון מחדש את כלי העימות.

מלחמת 1967 לא הייתה הסוף, אלא אחריה באו תחנות עקובות מדם נוספות כמו מלחמת אוקטובר 1973 ופלישת לבנון ב-1978. אולם, יוני 1982 היווה נקודת מפנה נוספת עם הגעת טנקי הכיבוש לבירה ביירות, מה שהוביל מאוחר יותר להולדת התנגדות לבנונית שהתישה את האויב במשך שנים רבות.

ההתנגדות בלבנון נמשכה 18 שנים של לחימה מרה, עד שאילצה את צבא הכיבוש לסגת מרוב השטחים הכבושים בשנת 2000. עם זאת, השלכות הפלישה ההיא ממשיכות להטיל צל על המציאות הלבנונית והאזורית עד היום.

בשנים האחרונות, ובמיוחד ביוני 2025, האזור היה עד להסלמה חסרת תקדים עם מתקפה אמריקאית-ישראלית משותפת על איראן. מלחמה זו, שנמשכה 12 ימים, כיוונה לתשתית הגרעינית, אך נכשלה בהשגת מטרתה האסטרטגית להפיל את המשטר הקיים.

התוקפנות התחדשה בפברואר 2026 עם תקיפה ישירה של ההנהגה העליונה באיראן, בניסיון לערער את יציבות המדינה מבפנים. למרות עוצמת המכות, הנתונים בשטח מצביעים על כישלון הפרויקט בהשגת קריסה פוליטית, מה שדחף את הסכסוך לחזיתות אחרות.

בחזית הלבנונית, פרצו עימותים נרחבים במרץ 2026, כאשר הכיבוש שואף כעת לכבוש חלקים חדשים מהדרום. דיווחים מהשטח מדברים על שאיפות ישראליות להגיע לנהר הליטני או אפילו לנהרות הזאהרני והאולי כדי לכפות מציאות ביטחונית חדשה.

במקביל לכך, הכיבוש הרחיב את נוכחותו הצבאית בתוך השטח הסורי במהלך השנה האחרונה, והקים מה שמכונה חגורת ביטחון. מהלכים אלה נועדו לקשר את האזורים שבשליטתו בלבנון לאלה שבסוריה כדי להבטיח עליונות צבאית מתמדת.

הפרויקט הישראלי הנוכחי נראה כאילו הוא מעלה את חלום 'ישראל הגדולה' על ידי ביטול מוחלט של הסכמי אוסלו. הדבר בא לידי ביטוי בשאיפה לשליטה מלאה על רצועת עזה וסיפוח הגדה המערבית, תוך הפניית איומים ישירים למדינות אזוריות כמו מצרים וטורקיה.

התפשטות חדשה זו זוכה לתמיכה אמריקאית בלתי מוגבלת, מה שמציב את האזור בפני סכנות קיומיות החורגות מגבולות הסכסוך המסורתיים. ניסיונות כפיית ההגמוניה הישראלית דורשים קריאה מדויקת של המשתנים הבינלאומיים והמקומיים המאפשרים התפשטות צבאית זו.

מול מציאות זו, כוחות ההתנגדות מוצאים עצמם מחויבים לבצע בחינה מקיפה של פרויקטים ודרכי פעולתם בשטח ובפוליטיקה. המכות הקשות שספגו דורשות לידה מחדש המבוססת על חדשנות בעימות וניצול כישלונות העבר.

העמידה ביותר מחזית אחת מוכיחה שתפקידם של כוחות ההתנגדות לא תם למרות היקף התקיפות, אך המשך שימוש באותם כלים ישנים עשוי שלא להספיק. הקרב הנוכחי מאופיין במקיפות ובהמשכיות, מה שמחייב גיבוש חזון אסטרטגי ארוך טווח המתאים להיקף האיומים.

האתגר הגדול ביותר טמון באופן שבו ניתן להפוך כישלונות טקטיים להזדמנויות לבניית כוח הרתעה המסוגל לרסן את השאיפות ההתפשטותיות. הדבר דורש תיאום ברמה גבוהה בין החזיתות השונות כדי להבטיח שאף צד לא יישאר לבד תחת הברית האמריקאית-ישראלית.

לסיכום, ההיסטוריה מעצבת את עצמה מחדש ביוני בכל שנה, אך עם פנים וכלים שונים. בעוד שהכיבוש שואף לבסס את יסודות הפרויקט ההתפשטותי שלו, ההתנגדות נשארת המשתנה היחיד המסוגל לשבש חישובים אלה ולשרטט מחדש את מפת האזור.

הפרויקט הישראלי חווה התרחבות גדולה בתמיכה אמריקאית, מה שמחייב את כוחות ההתנגדות להערכה מחדש מקיפה ולידה מחדש המנצלת את ניסיונות העבר.

אזורים שונים בגדה המערבית הכבושה היו עדים, ביום שלישי בערב, לגל חדש של פלישות צבאיות ישראליות, אשר התרחשו במקביל להסלמה בתקיפות המתנחלים. פעולות אלו התרכזו סביב העיר רמאללה וירושלים, כאשר כוחות הכיבוש כיוונו ישירות לבתים ולרכוש של אזרחים.

בעיירה סוואחרה אל-שרקיה, הממוקמת מזרחית לירושלים הכבושה, פשטו כוחות הכיבוש על מספר בתים פלסטיניים ופתחו בחיפושים מדוקדקים ובשיבוש תכולתם. מקורות דיווחו כי החיילים תקפו את התושבים והחרימו את הטלפונים הניידים שלהם לפני נסיגה מהאזור, והותירו נזק חומרי נרחב.

במעבר לצפון-מערב רמאללה, צבא הכיבוש פלש לכפר דיר אבו משעל תוך ירי חי כבד, מה שעורר מתח רב בקרב התושבים. כוחות צבא התפרסו בסמטאות הכפר ובסביבתו, מבלי שדווח על נפגעים בנפש עד לרגע כתיבת שורות אלו.

בנוגע לתקיפות המתנחלים, קבוצת מתנחלים תקפה כלי רכב פלסטיניים בכביש המחבר בין הכפר אל-לבן אל-שרקיה לעיר סלפית. התקיפה הביאה לניפוץ חלונות של שני כלי רכב השייכים לשני צעירים מהאזור באמצעות אבנים, במסגרת פגיעה בתנועת האזרחים בכבישים העוקפים.

בהקשר של המצור השיטתי, כוחות הכיבוש סגרו את הכניסה המערבית היחידה לכפר אל-מוע'ייר מזרחית לרמאללה, ומנעו תנועת כניסה ויציאה על ידי הקמת מחסום צבאי. צעד זה גרם לשיבוש מוחלט בתנועת האזרחים ובצרכיהם היומיומיים, מה שהכפיל את סבלו של הכפר הנצור ממילא.

כמו כן, הכוחות הקימו מחסום צבאי נוסף בשער עין סיניא מצפון לעיר רמאללה, שם עברו הנוסעים בדיקות מדוקדקות ואימות זהויות. צעדים אלו באים במסגרת מדיניות של הידוק המצור הצבאי על הכניסות לערים ולעיירות הראשיות בגדה המערבית.

בתקיפה שתוארה כמסוכנת, מתנחלים תקפו את ריכוז הבדואים 'ערב אל-כעאבנה' מזרחית לעיירה א-טייבה, וניתקו את קווי המים והחשמל המזינים את הריכוז. ארגון זכויות האדם 'אל-בידר' ציין כי פעולה זו נועדה למנוע מהתושבים שירותים בסיסיים ולדחוף אותם לעקירה כפויה.

העיר אל-בירה לא הייתה חסינה מהסלמה זו, כאשר כוחות הכיבוש פלשו אליה ביום שלישי בערב תוך ירי כבד של רימוני הלם וגז מדמיע. עימותים פרצו באזור, במהלכם ירו החיילים אש חיה לעבר הצעירים שניסו להתמודד עם הפלישה, וכן שובשה תנועת התחבורה בתוך העיר.

דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהגדה המערבית חווה הסלמה מתמדת בפעולות שריפה וגירוף שטחים חקלאיים על ידי המתנחלים. התנהגות שיטתית זו נועדה למנוע מחקלאים פלסטינים גישה לאדמותיהם, במיוחד אלו הממוקמות ליד מאחזים בלתי חוקיים.

מאז תחילת התוקפנות ב-7 באוקטובר 2023, תיעדו מוסדות זכויות אדם את מותם של 1169 פלסטינים בגדה המערבית ויותר מ-12 אלף פצועים נוספים. כמו כן, מספר המעצרים הגיע לשיאים, ועבר את רף 23 אלף מקרים, מה שמשקף את היקף הפגיעה הכוללת בחברה הפלסטינית.

בצד הפוליטי וההתיישבותי, אישר העיתון העברי 'הארץ' כי פרויקטי ההתיישבות בצפון הגדה המערבית מתקדמים בקצב חסר תקדים. העיתון הבהיר כי ישנם מאמצים נמרצים מצד המתנחלים להחיות התנחלויות שפונו לפני כשני עשורים.

תוכניות התיישבות אלו מכוונות לאזורים שנכללו בתוכנית 'ההתנתקות' בשנת 2005, שכללה אז פינוי ארבע התנחלויות בצפון הגדה. נראה כי ממשלת ישראל הנוכחית נותנת אור ירוק למתנחלים לכפות מציאות גיאוגרפית חדשה שתחסל כל סיכוי לרצף טריטוריאלי פלסטיני.

פרויקטי ההתיישבות בצפון הגדה המערבית מבוצעים בקצב מואץ מאוד, וישנה מהפכה להגשמת חלומות המתנחלים באזורים שפונו בעבר.

בסצנה המגלמת את הנחישות הפלסטינית העולה מלב ההריסות, מפיצים פעילים סרטוני וידאו של הילד מוחמד סעיד אחמד שעבאן, בן תשע, המלהטט בכדורגל בכישרון יוצא דופן. למרות שמוחמד חי ללא רגליים ועם יד אחת מאז שהיה תינוק, תנועתו הזריזה ושליטתו הגבוהה בכדור הדהימו את הצופים והעקורים במחנה ג'באליה שבצפון רצועת עזה.

משחקים ספונטניים אלה מתקיימים בסמטאות צרות בין אוהלי העקורים הרעועים, כאשר שטחים מוגבלים אלה הפכו למגרש חלופי עבור הילד שאיבד את כל מרכיבי החיים הנורמליים. מוחמד נע במהירות מדהימה בין החול והאבנים, מנסה להתגבר על עליבות הפליטות היומיומית באמצעות עיסוק בספורט האהוב עליו, שהפך לדרכו היחידה לבטא את עצמו.

מסעו של מוחמד לא היה קל, הוא נולד עם אתגרים פיזיים גדולים שהחלו בקטיעת גפיו כשהיה בן ארבעים יום בלבד, אך המלחמה הנוכחית הכפילה את סבלו באופן חסר תקדים. התקפות אוויריות ישראליות הרסו את בית משפחתו בעיירה ג'באליה, מה שהוביל לאובדן כיסא הגלגלים החשמלי שלו, שייצג את 'רגליו' שבהן התנייד, וכעת הוא תלוי לחלוטין בזחילה ובכוחו הפיזי המוגבל.

משפחתו של הילד מציינת במרירות כי מוחמד לא הצליח לשבת באופן קבוע על ספסל הלימודים במשך כשלוש שנים, כתוצאה מפגיעה ישירה במוסדות חינוך והרס התשתיות ברצועה. היעדר כיסא הגלגלים החשמלי מהווה מכשול עיקרי בפני הגעתו לנקודות חינוך זמניות שהוקמו לאחרונה, מה שמאיים על עתידו הקוגניטיבי בנוסף לסבלו הפיזי.

במישור המשפחתי, מוחמד חי במשפחה הסובלת מעוני קשה ותנאי בריאות קשים, כאשר אביו ומפרנס המשפחה היחיד נפגע מכדור שהתמקם ליד ליבו במהלך הפעולות הצבאיות. פציעה זו הפכה את האב לבלתי מסוגל לבצע כל מאמץ פיזי או לספק מקור הכנסה קבוע, מה שהותיר את המשפחה במצב של מחסור תמידי ותלות מוחלטת בסיוע.

משפחתו של מוחמד, שהוא הבן הרביעי מבין אחיו, תלויה בארוחות המסופקות על ידי 'התכאיא' ומרכזי הסיוע במחנות המקלט כדי לספק את צרכיהם היומיומיים. למרות מציאות חיים קשה זו, הילד מתעקש לשמור על חיוכו ועל כדורו, אותו הוא רואה כדבר היקר ביותר שיש לו לאחר שצעצועיו וזיכרונותיו אבדו תחת הריסות ביתו ההרוס.

סיפורו של מוחמד שעבאן מהווה דוגמה למאות ילדים ברצועת עזה המתמודדים עם מוגבלויות מורכבות בהיעדר טיפול רפואי מומחה וציוד עזר. עם המשך המצור וההרס, הכדורגל נשאר החלון היחיד שדרכו מביט הילד הזה לעולם של תקווה, הרחק מרעש המטוסים ואכזריות העקירה הרודפת אותו בכל פינה במחנה.

משחק כדורגל הוא המפלט האחרון שאליו בורח מוחמד ממציאות העקירה המרה לאחר שאיבד את ביתו וכיסא הגלגלים שלו.

סיום המחזור השלישי של האימאמים החדשים המסונפים למשרד ההקדשים המצרי, לאחר שהשלימו קורס הכשרה באקדמיה הצבאית, עורר גל של מחלוקת רחבה בפלטפורמות המדיה החברתית. צעד זה משקף מגמה ממשלתית חדשה הדורשת השלמת הכשרה צבאית כתנאי בסיסי למינוי לתפקידים דתיים וחינוכיים.

משקיפים רואים כי צירוף המטיפים לאקדמיה הצבאית חרג מעבר להכשרה מנהלית גרידא והגיע לכדי כפיית דפוס של 'משמעת וסדר' צבאי, כולל אימונים גופניים קשים וכללים נוקשים הנוגעים למראה הכללי כמו גילוח זקן. צעדים אלה מעלים שאלות מהותיות לגבי הכישורים שהאימאם רוכש בתוך מוסד צבאי וקשרם לאמנויות הנאום וההטפה.

הפילוסופיה העומדת מאחורי מגמה זו מצביעה על רצון המשטר לעבור את שלב 'הדוחות הביטחוניים' המסורתיים שהסתפקו בהבטחה שהאימאם אינו משתייך לארגוני אופוזיציה. המטרה הנוכחית נראית כייצור כוחות דתיים הנאמנים ישירות לשלטון, ותודעתם מעוצבת בתוך מסדרונות המוסדות הריבוניים של המדינה.

היסטורית, המדינה המצרית התמודדה עם בעיות רבות עם הדוכנים, החל מתקופת גמאל עבד אל-נאצר שניסה להרחיק את המסגדים מהפוליטיקה, ועד לתקופת סאדאת ומובארק. אולם, השלב הנוכחי שואף לעבור משלב 'נטרול הדוכנים' לשלב 'הלאמתם' המלאה כדי שיהפכו לחלק ממערכת ההכוונה הפוליטית והתעמולה הרשמית.

מצרים הייתה עדה לאחר אירועי 2011 למה שחלק כינו 'כאוס הדוכנים', כאשר השיח הדתי השתלב עם אג'נדות מפלגתיות וזרמים פוליטיים שונים. נראה שהמשטר הנוכחי עדיין שבוי באותה חוויה, מה שהוביל אותו לאמץ מדיניות זהירות מחמירה המבטיחה את שליטתו המוחלטת על כל הנאמר מעל הדוכנים.

האירוניה טמונה בכך שהמדינה מבזבזת רווחים מצטברים שהושגו על ידי 'הנדסת המצב הדתי' בתקופות קודמות, כאשר ההתמקדות הייתה בסמכות המדעית של אל-אזהר כדי להתמודד עם קיצוניות. כעת, ההסתמכות על קריטריונים של 'גובה ומשקל' וכושר גופני לבחירת האימאמים עלולה להחליש את יוקרתם המדעית ואת אמינותם בקרב הציבור.

הניסיון להתחרות בזרמים הדתיים המתנגדים בפופולריותם באמצעות שליטה במסגדים עלול לא להניב פירות אם האימאם יאבד את אמון המתפללים. הציבור מבחין בבירור בין שיח דתי הנובע מידע הלכתי איתן, לבין שיח שנראה כהמשך להצהרות של מפלגות תומכות שלטון או גופים מבצעים.

המציאות מצביעה על כך שהחוקים הנוכחיים אוסרים הטפה ללא אישור ממשרד ההקדשים, אישור שנושא במהותו אופי ביטחוני מובהק. עם זאת, יצירת 'זרועות הטפה' המסונפות למשטר עלולה להוביל להתנזרות אנשים מהאזנה למטיפים, ולהפוך את תפילת יום שישי למילוי חובה שגרתית חסרת השפעה רוחנית.

בהתחשב בניסיונות קודמים, אנו מוצאים שחכמים גדולים כמו השייח' עטיה צקר, למרות ידעם הרב, אמינותם נפגעה בקרב חלק מהאנשים עקב סיווגם כ'חכמי שלטון'. מה יהיה המצב עם אימאמים צעירים שטרם הוכיחו את כישרונם המדעי, והוצגו לחברה דרך שער האקדמיה הצבאית במקום מסדרונות אל-אזהר העתיקים?

המדינה המצרית בתקופת מובארק עשתה מאמץ להוכיח שהדיבור בענייני דת הוא סמכות בלעדית של אל-אזהר, וזאת כדי לחסום את דרכן של הקבוצות הקיצוניות. אך המגמה הנוכחית פותחת את הדלת בפני אישים לא מומחים להוביל את הסצנה הדתית בתקשורת, מה שתורם למצב של בלבול אינטלקטואלי ושטחיות בטיפול בסוגיות דתיות.

המדיניות החדשה משקפת אמונה בקרב מקבלי ההחלטות כי השליטה ב'הטפה' היא הדרך היחידה לערער את השפעת הזרמים האסלאמיים. אך אמונה זו מתעלמת מכך שפופולריותם של זרמים אלה לא התבססה רק על כיבוש הדוכנים, אלא על רשתות חברתיות ושירותיות מורכבות שהמפלגות התומכות טרם הצליחו לשכפל.

הפיכת האימאם ל'קצין לוחם' במראהו ובמשמעתו עשויה לספק את שאיפת המשטר לשליטה, אך היא עלולה ליצור פער בין המטיף לסביבתו העממית. האימאם זקוק לקבלה חברתית ותקשורת אנושית שאימונים צבאיים אינם מספקים, אלא ידע, פרישות והתחברות לכאבי האנשים ותקוותיהם.

בסופו של דבר, השאלה נשארת בעינה לגבי יעילות ניסוי זה בפיתוח או חידוש השיח הדתי כפי שמפורסם רשמית. חידוש דורש חופש מחשבה ומחקר מדעי מעמיק, ולא רק 'דיפלומה' צבאית המטילה הגבלות נוספות על מוחותיהם וגופם של אלה שאמורים להוביל את החברה רוחנית.

ההימור על 'בני המשטר' בתיק הדתי הוא הרפתקה שעלולה להסתיים באובדן זוהרו והשפעתו של הדוכן, כך שיהפוך להד בלבד לקול השלטון. אם גישה זו תימשך, תפילת יום שישי עלולה לאבד את מהותה כמפגש אמוני, ולהפוך לאירוע רשמי שבו חסרים אינטראקציה אמיתית וכנות הטפה.

הפילוסופיה החדשה היא שאלה ייצרו תחת פיקוח, כך שלא מספיק שלא תהיה להם השתייכות פוליטית, אלא עליהם להיות אנשי המשטר.

סוגיית החיג'אב והמראה הציבורי של נשים באלג'יריה חזרה לעמוד בראש הדיון הציבורי, בעקבות סדרת אירועים שקישרו בין מראה אישי לעבודה פוליטית ומנהלית. הופעתה של שרת הסולידריות הלאומית, המשפחה וסוגיות נשים, סוריה מולוג'י, ללא כיסוי הראש שבו נהגה להופיע, עוררה גל של תגובות מעורבות בפלטפורמות המדיה החברתית, בין תומכים למתנגדים.

שינוי זה במראה השרה הגיע במהלך פיקוחה על טקס כבוד רשמי לבכירים במשרד, פעילות פרוטוקולית שהפכה לחומר עשיר לדיון לאחר פרסום התמונות הרשמיות. הצופים התחלקו בין אלה שראו בצעד זה חלק מחופש אישי והתמקדות בכישרון, לבין אלה שזיהו שינוי בתדמית הסטריאוטיפית של פקידת הממשלה.

השרה מולוג'י, בעלת רקע אקדמי ודוקטורט באנתרופולוגיה, כיהנה בעבר כשרת התרבות לפני שעברה למגזר הסולידריות. למרות חריפות הדיון, חלק נרחב מהפרשנים קראו להעריך את ביצועי הפקידים על בסיס מדיניות ציבורית ותוצאות שהושגו בשטח, הרחק מפרטים צורניים.

המחלוקת לא נעצרה בגבולות הממשלה, אלא התרחבה לתחום הפוליטי עם תחילת ההכנות לבחירות לפרלמנט, שם בלטה תופעת מועמדות נשים לא מכוסות ראש ברשימות של מפלגות בעלות רקע איסלאמי. משקיפים ראו בצעד זה רצון להיפתח ולהרחיב את בסיסי הבוחרים כדי למשוך פלחי חברה מגוונים.

תנועת הבנייה הלאומית עמדה בלב הדיון הזה לאחר שכללה מועמדות לא מכוסות ראש, צעד שעורר שאלות לגבי מידת מחויבות המפלגות לרקען האידיאולוגי לעומת דרישות התחרות הפוליטית. אקדמאים רואים בכיוון זה גמישות ארגונית שמטרתה להתגבר על התבניות המסורתיות שאפיינו את העבודה המפלגתית האיסלאמית במשך שנים.

בהקשר קשור, עוררו הצהרותיה של האקדמאית ח'אולה טאלב אל-אבראהימי, נכדתו של המלומד אל-בשיר אל-אבראהימי, תגובה רבה לאחר שדיברה על מושג החיג'אב. אל-אבראהימי ציינה כי החיג'אב חורג מהצורה החיצונית וקשור למערכת ערכים והתנהגות, מה שפתח דלת חדשה לקריאות אינטלקטואליות על זהות ודת.

בצד השני של הזירה האלקטורלית, הופיעה פרדוקס בולט ברשימות מפלגת חזית הכוחות הסוציאליסטיים בעלת האוריינטציה החילונית, שם נעדרו תמונות של חלק מהמועמדות מכרזות התעמולה. היעדרות זו עוררה שאלות לגבי השפעת המנהגים החברתיים השמרניים באזורים מסוימים על צורת הנוכחות הפוליטית של נשים.

עיתונאים וצופים מתחו ביקורת על תופעת 'המועמדות ללא פנים', בטענה שעבודה פוליטית דורשת בניית יחסי אמון ויזואליים וישירים עם הבוחרים. מקורות תקשורת תהו לגבי התועלת במועמדות לתפקיד ציבורי תוך הימנעות מהופעה פומבית, ומידת התאמתה לרוח חוקי הבחירות הקיימים.

השאלות המשפטיות כללו גם את תפקיד הרשויות העצמאיות לבחירות בארגון תהליך התעמולה הוויזואלית והבטחת שקיפות זיהוי המועמדים. משפטנים סבורים כי היעדר כללים ברורים בעניין זה עלול לפתוח פתח לפרשנויות שונות מאזור לאזור על בסיס מאפיינים חברתיים.

האקדמאי סולימאן נאסר העלה שאלה האם מועמדות נשים לא מכוסות ראש במפלגות איסלאמיות נחשבת לנטישת עקרונות או רק לטקטיקה אלקטורלית. הוא ציין כי תופעה זו עלולה לגרום לסוג של ניכור בקרב הבסיסים המאבקיים הוותיקים שנקשרו למפלגה על בסיס זהותה השמרנית הנוקשה.

מצד שני, צופים ציטטו חוויות פוליטיות דומות במדינות כמו תוניסיה וטורקיה, שם קלטו מפלגות איסלאמיות נשים מוכשרות לא מכוסות ראש ללא התנגשות עם הרקע. הם ראו כי בגרות פוליטית מחייבת הפרדה בין אמונות אישיות לבין תוכניות פוליטיות המשרתות את טובת הציבור.

דיונים אלה משקפים מצב של תסיסה אינטלקטואלית בתוך החברה האלג'יראית, המנסה ליישב בין מקוריות לדרישות המודרניות במרחב הציבורי. התגובות המעורבות מראות כי סוגיית הנשים עדיין מהווה אבן יסוד בעיצוב האיזונים הפוליטיים והחברתיים במדינה.

בצל שונות זו, בולט זרם הקורא לחרוג מ'דיונים שוליים' ולהתמקד באתגרים הכלכליים והחברתיים העומדים בפני אלג'יריה. תומכי גישה זו מדגישים כי קריטריון היושרה והכישרון צריך לקדם כל שיקול אחר הקשור ללבוש או למראה החיצוני של הפקידים.

לסיכום, תופעות אלה נשארות אינדיקטור לשינויים עמוקים במבנה המפלגות הפוליטיות האלג'יראיות ובאופן התמודדותן עם הציבור. בין אם שינויים אלה נובעים מאמונות אינטלקטואליות חדשות או מצורך אלקטורלי, הם מציבים את החברה בפני שאלות מהותיות לגבי עתיד הזהות והייצוג במוסדות המחוקקים.

החיג'אב הוא מושג רחב יותר מכיסוי ראש חיצוני בלבד, והוא עשוי להיות קשור להתנהגות האדם ולערכיו הפנימיים.

בשעות האחרונות חלו התפתחויות דרמטיות ביחסים בין איראן לארצות הברית, כאשר צבא ארה"ב הודיע על יירוט והפלת כטב"מים מתאבדים ששוגרו על ידי טהראן לעבר ספינות סוחר במצר הורמוז. למרות ההסלמה בשטח, הפיקוד המרכזי של ארה"ב אישר כי נתיב המים האסטרטגי נותר פתוח לתנועה ימית בינלאומית, וציין כי הניסיונות האיראניים לא השיגו את מטרותיהם בשיבוש הסחר.

בהקשר קשור, ראש ממשלת פקיסטן, מוחמד שהבאז שריף, חשף פריצת דרך דיפלומטית גדולה בדמות השגת הנוסח הסופי של הסכם שלום בין וושינגטון לטהראן. הכרזה זו מגיעה כשיא של סדרת דיונים חשאיים וגלויים שמטרתם הייתה להפחית את המתיחות באזור, ולקבוע לוח זמנים לסיום המשברים התלויים ועומדים בין הצדדים מזה שנים רבות.

מצידו, שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, אישר כי ארצו נמצאת בנקודה הקרובה ביותר האפשרית לחתימה על מזכר הבנות מקיף עם ארצות הברית. עראקצ'י הסביר כי ההסכם הזמני כולל סעיפים חיוניים, ובראשם סיום המצור הכלכלי האמריקאי על איראן, ופתיחה מלאה מחדש של מצר הורמוז לשיט, מה שסולל את הדרך להרגעה אזורית רחבת היקף.

ראש הדיפלומטיה האיראנית ציין כי המזכר הצפוי לא יוגבל ליחסים דו-צדדיים, אלא יכלול גם הכרזה על סיום הפעולות הצבאיות בכל החזיתות הבוערות, כולל הזירה הלבנונית. מגמה זו משקפת רצון משותף להכיל את הסכסוכים האזוריים שאיימו בהתפוצצות כוללת בחודשים האחרונים, תוך התמקדות בפתרונות פוליטיים במקום בעימותים מזוינים.

לגבי סוגיית הגרעין המורכבת, מקורות יודעי דבר הבהירו כי הוחלט לדחות את נושאי ההעשרה והסרת הסנקציות הכלכליות הכוללות לשלב שני של המשא ומתן. שלב זה צפוי להימשך 60 יום, ובמהלכו יידונו הפרטים הטכניים והמשפטיים כדי להבטיח עמידה של כל הצדדים בסעיפי ההסכם, ולמנוע כל הפרה שעלולה להחזיר את המשבר לנקודת ההתחלה.

בשינוי בולט בעמדה האמריקאית, דיווחו מקורות תקשורת בוושינגטון כי הממשל האמריקאי ויתר על התנאי של השגה כפויה של אורניום איראני מועשר והשמדתו. הנשיא דונלד טראמפ איים בעבר להשיג חומרים אלה בין אם בהסכמת טהראן ובין אם בניגוד לרצונה, אך ההבנות האחרונות הובילו לנוסחה מוסכמת המבטיחה את סילוק המלאי המועשר ברמה גבוהה תחת פיקוח בינלאומי.

דיווחים עיתונאיים אמריקאים חשפו כי הבית הלבן הכין תוכנית צבאית מלאה להשתלטות על מאגרי האורניום באיראן, אך הנשיא טראמפ הוציא הוראות לביטולה ברגעים האחרונים. טראמפ נימק את החלטתו לסגת מהאופציה הצבאית בחששו מאבדות אנוש גדולות בקרב הכוחות האמריקאים, והעדיף את המסלול הדיפלומטי המבטיח פיקוח הדוק על מתקני הגרעין.

טהראן התחייבה, על פי ההבנות החדשות, להיפטר ממלאי האורניום המועשר ברמה גבוהה במהלך תקופת ההפוגה שנקבעה לחודשיים, תוך מתן אפשרות למנגנוני פיקוח קפדניים. לארצות הברית כבר יש מצלמות מעקב מתקדמות ליד אתרי האחסון, מה שיחזק את יכולתה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לוודא את יישום התחייבויותיה של איראן ללא צורך בהתערבות צבאית ישירה.

טהראן קרובה יותר מאי פעם להגיע למזכר הבנות שיסיים את המצור ויעצור את המלחמה בכל החזיתות.