סנדרס מוביל קמפיין להסרת סעיף שילוב צבאי עם ישראל מתקציב הפנטגון

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 16/6/2026

בתוך הקונגרס האמריקאי מתחולל קרב פוליטי חדש סביב הצעת חוק אישור ההגנה הלאומית לשנת הכספים 2027, לאחר שהסנאטור הפרוגרסיבי ברני סנדרס קרא להסיר סעיף שנוי במחלוקת שמטרתו להרחיב את היקף האינטגרציה הצבאית והטכנולוגית בין ארצות הברית לישראל, בטענה כי גישה זו מעניקה לתל אביב פריבילגיות החורגות מאלו הניתנות למדינות נאט"ו.

סנדרס אמר כי אחוז קטן של אמריקאים תומך בהמשך חימוש ישראל ללא הגבלות, ותהה על הסיבות להתעקשות הקונגרס לכלול סעיף המעניק לה רמה חסרת תקדים של אינטגרציה צבאית עם ארצות הברית. הוא הדגיש כי "סעיף 219" מהצעת תקציב הביטחון חייב להיות מוסר לחלוטין מהחקיקה הסופית.

לסעיף זה חשיבות מיוחדת מכיוון שהוא מגלם חזון שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הגן עליו זה מכבר, וראה בו בהזדמנויות קודמות חלק מתוכניתו האסטרטגית לעיצוב מחדש של היחסים הצבאיים בין שתי המדינות. זאת בזמן שנתניהו מתמודד עם ביקורת בינלאומית גוברת והאשמות בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה.

ועדת הכוחות המזוינים בבית הנבחרים דחתה מוקדם יותר תיקון שהגיש חבר הקונגרס הדמוקרטי רו קאנה לביטול הסעיף, לפני שהמשיכה לאשר את הצעת החוק הרחבה יותר. ועדת הכוחות המזוינים בסנאט גם אישרה את העברת הצעת החוק לשלבי החקיקה הבאים.

בהתפתחות בולטת, חבר הקונגרס הרפובליקני תומס מאסי, הידוע בעמדותיו המתנגדות להתערבויות זרות, הודיע כי הגיש, בשיתוף פעולה עם קאנה, תיקון חדש להסרת הסעיף. ההצעה זקוקה לתמיכה של מספר מספיק של חברי ועדת הכללים בבית הנבחרים כדי לעלות להצבעה.

הוויכוח אינו מוגבל רק לסעיף 219, שכן הצעת החוק כוללת גם את סעיף 622 הקובע הרחבה וחיזוק של חילופי מידע מודיעיני בין וושינגטון לתל אביב. תחומי שיתוף הפעולה המוצעים כוללים אבטחת סייבר, לוחמה בטרור, ניטור איומי טילים, כלי טיס בלתי מאוישים, וטכנולוגיה צבאית מתקדמת, בנוסף לחילופי מידע הנוגע לגורמים ממשלתיים ולא ממשלתיים באזור.

סעיף זה, שהוצג על ידי הסנאטור הרפובליקני טום קוטון, מעניק לישראל גישה רחבה יותר למידע מודיעיני אמריקאי, תוך צמצום ההגבלות על חילופי מידע זה.

מתנגדי הפרויקט רואים בסעיפים אלה ביטוי למגמה הולכת וגוברת בוושינגטון להגדיר מחדש את היחסים עם ישראל באופן החורג מהסיוע הצבאי המסורתי לעבר שותפות מוסדית עמוקה וקבועה שקשה להכפיף אותה לפיקוח פוליטי וציבורי.

בהקשר זה, כתב פול פילאר, בכיר לשעבר בסוכנות הביון המרכזית, כי התמיכה האמריקאית בישראל חרגה במהלך העשורים האחרונים מ-300 מיליארד דולר, רובה בצורת סיוע צבאי וכלכלי. הוא ציין כי נתניהו ביקש בשנים האחרונות להסתגל לירידה בתמיכה הציבורית האמריקאית בישראל באמצעות קידום חלופות פחות גלויות לציבור מאשר סיוע ישיר, אך יציבות ועמוקות יותר.

לדברי פילאר, האסטרטגיה של ישראל ובעלות בריתה בתוך ארצות הברית מבוססת על החלפת סיוע כספי ברור בצורות עמוקות יותר של אינטגרציה צבאית, טכנולוגית ומוסדית, כך שהיחסים יהיו פחות חשופים לדיון ציבורי וקשים יותר לביטול בעתיד.

סעיף 219 קובע הקמת יוזמה רשמית לשיתוף פעולה טכנולוגי ביטחוני בין ארצות הברית לישראל, ומחייב את שר ההגנה האמריקאי למנות בכיר בפנטגון שיהיה אחראי על תיאום והרחבת תוכניות שיתוף הפעולה הביטחוני והטכנולוגי בין שני הצדדים.

הצעות אלה מקבלות רגישות נוספת לאור אזהרות קודמות שהוצאו על ידי משרד ההגנה האמריקאי בנוגע לסיכוני ריגול הולכים וגוברים הקשורים לישראל, שיש לה היסטוריה ארוכה של פעילות מודיעינית בתוך ארצות הברית. כמו כן, בחודשים האחרונים עלו האשמות נגד ישראל בניסיון להשפיע על המאמצים לסיים את המלחמה עם איראן, מה שהגביר את חומרת הדיון בקרב החוגים הפוליטיים והביטחוניים באמריקה.

הקרב המתחולל סביב סעיף 219 חושף שינוי איכותי באופי היחסים האמריקאים-ישראלים. המחלוקת אינה מתמקדת עוד בהיקף הסיוע או בערכו הכספי, אלא בסוגיה אסטרטגית יותר הנוגעת למידת האינטגרציה בין שני המוסדות הצבאיים. מבקרי הפרויקט חוששים כי מסלול זה יוביל לצמצום יכולתן של ממשלות אמריקאיות עתידיות להעריך מחדש את היחסים עם ישראל בהתאם לאינטרסים הלאומיים המשתנים של ארה"ב, מכיוון שקשר מוסדי עמוק קשה יותר לפירוק מתוכניות סיוע מסורתיות שהקונגרס יכול לשנות או לבטל בהחלטה פוליטית ישירה.

עמדותיהם של סנדרס, מאסי וקאנה משקפות גם הצטלבות נדירה בין זרמים פוליטיים מרוחקים אידיאולוגית. הפרוגרסיבים מתנגדים לפרויקט בגלל המלחמה בעזה והשלכותיה ההומניטריות, בעוד שהשמרנים הבדלנים דוחים אותו מתוך שיקולי ריבונות לאומית והימנעות מהסתבכות בסכסוכים חיצוניים. ברית בלתי שגרתית זו מצביעה על זרם הולך וגובר בפוליטיקה האמריקאית המטיל ספק בהנחה המסורתית כי התמיכה בישראל צריכה להישאר מחוץ למעגל הדיון. היא גם חושפת את הפער ההולך וגדל בין מצב הרוח הציבורי לבין חלק מהאליטות הפוליטיות התומכות בישראל באופן מוחלט.

אם סעיפים אלה יאושרו בנוסחם הנוכחי, הם עשויים לבסס שלב חדש ביחסים הבילטרליים החורג ממושג בעל ברית מסורתי לשותפות ביטחונית כמעט אינטגרטיבית. עם זאת, שינוי זה טומן בחובו סיכונים פוליטיים ואסטרטגיים, שכן הוא עלול לקשור את ארצות הברית באופן הדוק יותר לבחירות הצבאיות של ישראל באזור, ולהגביר את הסבירות להיסחפותה למשברים שבהם אינה צד ישיר. הוא גם עלול לעורר שאלות הולכות וגוברות לגבי גבולות עצמאות ההחלטה האמריקאית, במיוחד לאור הוויכוח הפנימי המתמשך בנוגע לעלות המעורבות בסכסוכי המזרח התיכון וסדרי העדיפויות של הביטחון הלאומי האמריקאי.