מאסר, גירוש והאשמות מעורפלות.. כיצד עיתונאי ירושלים מתמודדים עם מלחמת הנרטיבים?

המצלמה בסמטאות ירושלים הכבושה הופכת מכלי להעברת חדשות לחזית סכסוך פתוחה על הנרטיב והריבונות, כאשר עיתונאים ירושלמים מתמודדים עם מסע דיכוי שמטרתו לבודד את העיר הקדושה ולהעלים את העובדות לגבי המתרחש בתוך חומותיה. פרקטיקות אלו מתרחשות על רקע הסלמה חסרת תקדים המכוונת לחופש התנועה והעבודה העיתונאית, והפיכת המקצוע לאשמה המחייבת רדיפה ביטחונית ומשפטית.

נתונים של איגוד העיתונאים הפלסטינים חשפו מספרים מזעזעים המשקפים את היקף הפגיעה, כאשר מספר ההפרות המתועדות מאז ה-7 באוקטובר 2023 הגיע לכ-3983 הפרות. פשעים אלו התפשטו באופן הולך וגובר והגיעו לשיאם בשנים 2024 ו-2025, בעוד שבתחילת שנת 2026 לבדה תועדו כ-300 הפרות, מה שמעיד על המשך מדיניות הדיכוי השיטתית נגד אנשי תקשורת.

בתקדים משפטי המשקף את חומרת הרדיפה, בתי המשפט של הכיבוש הוציאו גזר דין מאסר בפועל של 20 חודשים נגד העיתונאית הירושלמית ביאן אל-ג'עבה, לאחר ששהתה כשנה וחצי במעצר בית. פסק דין זה נחשב לאחד מפסקי הדין הארוכים ביותר שהוצאו נגד עיתונאיות ירושלמיות לאחרונה, והוא משאיר השלכות חברתיות ואנושיות חמורות על משפחתה וילדיה במחנה הפליטים שועפאט.

הרדיפה לא הוגבלה לפסקי דין, אלא מדיניות הגירוש בלטה ככלי מרכזי להגבלת העבודה העיתונאית, במיוחד במסגד אל-אקצא ובעיר העתיקה. מקורות באיגוד דיווחו על 14 מקרים של גירוש עיתונאים מתחילת השנה, שהבולט שבהם היה העיתונאי סייף אל-קואסמי, בניסיון להטיל האפלה תקשורתית מוחלטת על האירועים בשטח והאירועים הדתיים.

במישור הדיגיטלי, המרחב המקוון הפך לזירת רדיפה נוספת, כאשר חשבונות העיתונאים נתונים למעקב מתמיד ולהאשמות מוכנות ב'הסתה'. מרכז 'סאדא סושיאל' ציין כי כ-29% מההפרות הדיגיטליות המתועדות כוונו ישירות לעיתונאים, וכללו מחיקת חשבונות והגבלת גישה לתוכן פלסטיני, בנוסף למאות ניסיונות לפרוץ לדפים אישיים.

בהתפתחות חמורה, שר הביטחון הישראלי ישראל כץ הוציא באפריל 2026 צו צבאי המסווג חמש פלטפורמות תקשורת פלסטיניות כ'ארגוני טרור'. שלטונות הכיבוש טוענים לקשר של מוסדות אלו לגורמי התנגדות, וזוהי עילה המשמשת להצדקת סגירת משרדי עיתונות, החרמת ציוד והפללת העובדים בהם תחת כיסוי חוקי.

מצידו, בילאל כסוואני, ראש ועדת ירושלים באיגוד העיתונאים, הדגיש כי שנת 2023 ומה שבא אחריה מייצגים את התקופה האלימה ביותר בתולדות העיתונות הירושלמית. הוא הסביר כי שלטונות הכיבוש מסרבים להכיר בתעודות עיתונאיות פלסטיניות, ומכוונים במכוון לצוותים במהלך אירועים דתיים, כפי שקרה בחודש הרמדאן האחרון עם הגבלות נרחבות על הסיקור התקשורתי.

העיתונאי סייף אל-קואסמי מספר על ניסיונו עם הרדיפה המתמשכת מאז 2018, ומאשר כי נחשף ל-12 זימונים לחקירה ולמסעות הסתה מצד מתנחלים. אל-קואסמי ציין כי קצב הרדיפות הללו הסלים באופן חד לאחר המלחמה בעזה, כאשר הורחב השימוש בחוקי חירום ובמעצר מנהלי כדי להפחיד עיתונאים ולהניא אותם מסיקור שטח.

לחצים אלו משפיעים גם על מקורות מידע, כאשר אזרחים ירושלמים חוששים לדבר עם כלי התקשורת מחשש לרדיפה ביטחונית או לפגיעה באינטרסים הכלכליים שלהם. מציאות זו יצרה אתגר גדול בפני עיתונאים בהשגת עדויות מהשטח, מה שמאלץ מוסדות תקשורת להשקיע מאמצים כפולים בתיעוד ההפרות היומיומיות בעיר.

בהקשר של פגיעה במוסדות דתיים, פיראס דבס, פקיד לשעבר בווקף האסלאמי, הסביר כי ההגבלות הגיעו אפילו לעובדי התקשורת בתוך מסגד אל-אקצא. דבס ציין כי גורש מהמסגד כ-10 פעמים מאז 2015, כשהאחרון שבהם היה צו גירוש למשך שישה חודשים באשמת הסתה, האשמה המשמשת באופן מעורפל נגד כל מי שמתעד תקיפות.

עדויות מהשטח מצביעות על כך שתהליכי החקירה כוללים לעיתים קרובות החרמת טלפונים ניידים, מצלמות וציוד מקצועי, אשר לעיתים רחוקות מוחזרים. הליך זה נועד לרושש עיתונאים מבחינה חומרית וטכנית, ולשבש את יכולתם לעקוב אחר האירועים המהירים בירושלים ובמסגד אל-אקצא בפרט.

למרות סביבה עוינת זו, עיתונאים ירושלמים מדגישים את דבקותם בשליחותם המקצועית ואת הצורך לשמור על נוכחות הנרטיב הפלסטיני בזירות הבינלאומיות. הם רואים כי ניסיונות ההפחדה והמעצר לא יצליחו לטשטש את העובדות, אלא יגבירו את נחישותם לתעד את מה שהם מכנים 'פשעי יהוד' והתקפות מתמשכות על המקומות הקדושים.

התפתחויות אלו מתרחשות בתקופה שבה הזירה הפלסטינית ראתה את מותם של 204 עיתונאים במהלך המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, מה שמציב את העיתונות הפלסטינית בפני האתגר הקיומי הגדול ביותר בתולדותיה. איגודים מקצועיים ומוסדות זכויות אדם דורשים לספק הגנה בינלאומית לעיתונאים ולהבטיח את חופש העבודה התקשורתית בשטחים הכבושים.

מה שקורה בירושלים היום הוא ניסיון לעצב מחדש את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית הרחק מעיני המצלמות, באמצעות הפיכת העבודה העיתונאית להרפתקה רצופת מעצרים או גירושים. עם זאת, המילה והתמונה נשארות הנשק היחיד שנותר לירושלמים מול מכונת הדיכוי השואפת להטיל שתיקה על העיר הקדושה.

הפגיעה כבר אינה מוגבלת למניעת סיקור שטח, אלא כללה גירוש ממסגד אל-אקצא ומהעיר העתיקה וזימונים ביטחוניים חוזרים ונשנים.