בתוך תוקפנות הכיבוש המתמשכת: טול כרם מציינת 77 שנה לנכבה

הוועדה הלאומית העליונה לציון 77 שנה לנכבה בטול כרם הנציחה את הנכבה הפלסטינית מול משרד הצלב האדום הבינלאומי בעיר.

משתתפים ממוסדות רשמיים ועממיים, סיעות פעולה לאומיות, קבוצות נשים ומספר תלמידי בית ספר הניפו דגלים ודגלים פלסטיניים המאשרים את זכות השיבה, תוך שהם קוראים סיסמאות לאומיות זועמות בגנות תוקפנות הכיבוש על טול כרם, ג'נין ורצועת עזה.

מושל טול כרם, עבדאללה כמיל, אמר כי העם הפלסטיני עומד היום בפני אסון חדש, לאור התוקפנות המתמשכת ברצועת עזה ומדיניות הכיבוש המתמשכת בגדה המערבית. הוא ציין שהסצנה מזכירה את מה שקרה בשנת 1948, כאשר פלסטינים נעקרו בכוח ובוצעו בהם מעשי טבח מחרידים.

הוא הדגיש כי למרות כל מה שעברו, הפלסטינים נותרו מחויבים לזכותם לשיבה. הוא שיבח את עמידתם האיתנה של תושבי המחנות שנעקרו לאחרונה ממחנות טול כרם כתוצאה מהתוקפנות הישראלית, והדגיש כי הם נחושים לחזור לחיפה וליפו ולכל הערים והכפרים מהם נעקרו.

כמיל הדגיש כי מה שקורה בעזה הוא התעקשות על החיים למרות ההרג וההרס, וכי העם הפלסטיני הוכיח לאורך ההיסטוריה שלו שהוא בלתי מנוצח, ומציע אלפי קדושים מעונים ומיליון אסירים שגופם מסומן בעיטות כבוד וכבוד בהגנה על חירותו וכבודו.

הוא אמר, "עמנו נלחם בשם האומה ומגן על ירושלים, בירתה הנצחית של פלסטין. קרב זה אינו רק קרב פלסטיני, אלא קרב אנושי בשם ערכים, צדק וחופש, שהם בליבת המחשבה האנושית."

כמיל הוסיף כי כל הכיבושים הרצופים של פלסטין הסתיימו, אך העם הפלסטיני נותר, והדגיש כי הכיבוש הנוכחי נועד להסתיים, וכי הפלסטינים לא יהגרו מאדמתם, אלא יישארו שם עד להשגת חירות ועצמאות.

הוא אמר: "אנו חיים כעת את הזיכרון הכואב בליבנו וחווים את האסון הזה כעת בטול כרם, ג'נין, טובאס, ובכל מקום ושם ברצועת עזה. העם הפלסטיני הזה, עמוס בפצעים יותר מהיום, נחוש ליישם את רעיון החופש והעצמאות. זוהי תרבות שחלחלה לדם שלנו, ללבנו, למוחותינו, לילדינו, לפרחינו ולעוברים ברחם אמותיהם."

כמיל קרא לדבקות באחדות לאומית, וראה בכך את החוק היחיד לניצחון, וקרא לכל הפלסטינים להתאחד תחת מטריית ארגון השחרור הפלסטיני, הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני.

הוא סיכם את נאומו בקריאה לסולידריות עם האסירים המתמודדים עם תנאים קשים בבתי הכלא של הכיבוש, ועם הפצועים והפצועים, ואישרר כי העם הפלסטיני ראוי לחירות ולכבוד.

בתורו, רמזי רבאח, חבר הוועד הפועל של אש"ף, הצהיר כי התוקפנות הישראלית המתמשכת נגד העם הפלסטיני אינה מבוססת על שום הצדקה ביטחונית או צבאית, אלא שואפת בבירור ליישם מדיניות של עקירה, טרור על אזרחים והרס המרקם החברתי, כחלק מתוכנית התיישבות שיטתית לסיפוח אדמות פלסטיניות.

הוא הסביר כי התמודדות עם תוקפנות זו מתחילה בשימור הנוכחות העממית ובמחויבות האזרחים להישאר במחנותיהם. הוא קרא לפעולה מיידית להחזרת העקורים למחנות ולבנייה מחדש של מה שהכיבוש הרס, כך שמחנות אלה יישארו עד לנכבה ומקור לאיתנות וחוסן לאומי.

רבאח הדגיש כי התמודדות עם תוכניות ישראל מחייבת הפעלת התנגדות עממית מקיפה ותנועה ציבורית רחבה, לצד תנועה פוליטית מתואמת בהובלת ההנהגה הפלסטינית, בראשות הוועד הפועל של אש"ף, באמצעות תוכנית לאומית מקיפה הכוללת היבטים חברתיים, פוליטיים, תקשורתיים ובינלאומיים, במטרה לחשוף את התוקפנות ופשעי הכיבוש, ולהפעיל לחץ על ישראל להפסיק את התקפותיה.

הוא הדגיש כי תמיכה בעמידתו האיתנה של העם הפלסטיני ומתן האמצעים להישרדות עבורו הן בראש סדר העדיפויות הלאומי, במיוחד לאור התוקפנות שעומדת בפני רצועת עזה, שמטרתה לעקור אותם ולשבור את הרצון הלאומי.

רבאח אמר, "מניעת עקירת עזה וסיכול מטרות התוקפנות פירושם הגנה על הגדה המערבית. המטרה הפלסטינית היא אחת, והקרב הוא אחד בגדה המערבית ובעזה. זה מה שאנחנו פועלים למען ועלינו להמשיך לעבוד על זה."

רבאח חזר על מחויבותו של העם הפלסטיני לאדמתו ולזכויותיו הלאומיות הבלתי ניתנות לערעור, והדגיש כי פלסטין היא אדמת העם הפלסטיני, ובירתה ירושלים, וכי זכותם של הפליטים לשוב לבתיהם שמהם נעקרו בשנת 1948 תישאר זכות בלתי ניתנת לערעור שלא תפוג עם חלוף הזמן.