ד"ר אחמד טיבי: יש להתייחס לפשע כאל סוגיה ציבורית שאינה נוגעת רק לערביי ישראל, עם צורך בהשקת תוכנית ממשלתית מקיפה למלחמה בו. ראוויה חנדקלו: המשך המצב הנוכחי מאיים על עמידותה של החברה הערבית בישראל, והמאבק בפשע הוא קרב הנוגע לשמירה על קיומה ועתידה. ד"ר סאמי אבו שחאדה: הפשע בחברה הערבית בישראל הוא פרויקט פוליטי ישראלי ושונה מדפוסי פשע במדינות אחרות מכיוון שהוא אינו כולל את כל האוכלוסייה. ג'עפר פרח: המשך מצבים אלה נועד להחליש את החברה הפלסטינית ולדחוף אותה לייאוש והגירה באמצעות קיבוע כאוס והגבלתו ליישובים הערביים. ד"ר סוהייל דיאב: פוליטיזציה של הפשע הגיעה לרמות גבוהות יותר לאחר השבעה באוקטובר, והתעלמות מהתפשטותו נועדה לערער את הנוכחות הפוליטית והלאומית של הפלסטינים בישראל. חביב מח'ול: יותר מ-90% ממקרי הרצח נותרו ללא חשיפת מבצעיהם, מה שמעביר מסר לעבריינים על אפשרות להימלט מעונש ומעודד המשך. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – היישובים הערביים בישראל עדים לעלייה חסרת תקדים בפשע המאורגן ובמקרי רצח, בצל אזהרות מפני הפיכתו למשבר ביטחוני, חברתי ופוליטי המאיים על יציבות החברה ועתידה. הערכות של חברי כנסת, אישים פוליטיים, אקדמיים, משפטיים וחוקרים בשיחות נפרדות עם "אל-קודס" מצביעות על כך שהמשך העלייה במספר הקורבנות והתרחבות השפעתן של כנופיות הפשע מצביעים באצבע מאשימה כלפי ממשלת ישראל על רשלנות או התעלמות מהחמרת התופעה, כך שהמשבר חורג מלהיות סוגיה פלילית המאיימת על החברה כולה, והופך לתיק הקשור לאפליה ולמדיניות רשמית. הם מדגישים כי טיפול בתופעה דורש רצון פוליטי אמיתי, ותוכנית ממשלתית מקיפה שמטרתה לפרק ארגוני פשע, להעלות את שיעורי חשיפת פשעים, ולאסוף נשק בלתי חוקי, במקביל להשקעה בחינוך ופיתוח, תמיכה ברשויות המקומיות הערביות, חיזוק יוזמות קהילתיות וועדות פיוס, ומתן תוכניות להגנה על צעירים מפני מעורבות בעולם הפשע. דימום המאיים על ביטחון ויציבות החברה. חבר הכנסת ויו"ר התנועה הערבית לשינוי, ד"ר אחמד טיבי, מזהיר מפני המשך הסלמת הפשע המאורגן בישראל, ורואה בכך שהיישובים הערביים אינם עדים עוד לעלייה רגילה בשיעורי הפשע, אלא הפכו ל"אסון אמיתי" ודימום יומיומי המאיים על ביטחון ויציבות החברה, בצל התפשטות כנופיות פשע ונשק בלתי מורשה, והמשך ירידת תחושת הביטחון האישי בקרב האזרחים. טיבי מדגיש כי הנתונים משקפים חומרה חסרת תקדים, ומציין כי שנת 2025 הייתה הקטלנית ביותר אי פעם, לאחר שמספר קורבנות הרצח בחברה הערבית הגיע ל-252 הרוגים, שיא המהווה את הרוב המכריע של קורבנות הרצח בישראל. שנת 2026.. עלייה מדאיגה. טיבי מציין כי שנת 2026 החלה אף היא בקצב מדאיג, עם המשך נפילת קורבנות כמעט מדי יום, מה שמאשר כי המשבר מחמיר ללא טיפול ממשלתי אמיתי. טיבי מדגיש כי אחת הבעיות החמורות ביותר היא שיעור חשיפת מקרי הרצח הנמוך בחברה הערבית, שאינו עולה במקרים רבים על 10 עד 13 אחוזים, בהשוואה לשיעורים גבוהים בהרבה בחברה היהודית, ורואה בכך שפער זה מחזק את תחושת העבריינים על אפשרות להימלט מעונש, ומוביל להמשך מעגל האלימות ושפיכות הדמים בהיעדר הרתעה יעילה. התעלמות ממשלתית רשמית. טיבי מטיל על ממשלת ישראל, ובמיוחד על המשרד לביטחון לאומי והמשטרה ושרם איתמר בן גביר, את האחריות להחמרת המצב, ומאשים אותם ברשלנות וכישלון בהתמודדות עם ארגוני הפשע. טיבי מדגיש כי הממשלה התעלמה מהאזהרות החוזרות ונשנות שהועלו בכנסת, למרות הגשת עשרות הצעות חוק פרלמנטריות ועריכת ישיבות וועדות לדיון בתופעה, ורואה בכך שהמשטרה עסוקה ברדיפת אזרחים ערבים באמצעות הריסת בתים ומעצרים, במקום לכוון את מאמציה למאבק בארגוני הפשע ולפירוקם. טיבי קורא להתייחס לפשע בחברה הערבית כאל סוגיה ציבורית ולא כעניין הנוגע לאזרחים הערבים בלבד, ודורש להשיק תוכנית ממשלתית מקיפה לטיפול בכך, הכוללת איסוף נשק בלתי מורשה באופן יעיל הרחק ממסעות פרסום, פירוק ארגוני פשע, וחיזוק יחידות החקירה להעלאת שיעור חשיפת מקרי הרצח, בנוסף למאבק בפשעי סחיטה והטלת "פרוטקשן", ומתן הגנה לבעלי עסקים ועדים. חשיבות טיפול בפשע משורשיו. טיבי מדגיש את חשיבות הטיפול בפשע משורשיו החברתיים והכלכליים, באמצעות השקעה בחינוך, הרחבת מסגרות המיועדות לצעירים, צמצום נשירת תלמידים, והקמת פרויקטים לתעסוקה ופיתוח כלכלי ביישובים הערביים, בנוסף לשיתוף הרשויות המקומיות, מנהיגות קהילתית וועדות פיוס ביישום תוכנית ארצית משולבת. הוא מדגיש כי התנועה הערבית לשינוי וועדת המעקב דרשו שוב ושוב לאסוף נשק בלתי חוקי ולהגדיל את התקציבים המיועדים לחברה הערבית, ומדגיש כי הגנה על חיי האזרחים היא אחריות המדינה ללא אפליה, וכי דם ערבי אינו פחות ערך מדם אחר. טיבי רואה בכך ששינוי המציאות דורש שינוי הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו ושר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר באמצעות קלפיות, ומדגיש כי זו חובה אזרחית ולאומית, ומאשר את המשך המאבק הפוליטי, הפרלמנטרי והציבורי עד שכל אזרח ערבי ירגיש בטוח בביתו, ברחובו ובעירו. חדירת ארגוני פשע והתרחבות השפעתם. מנהלת מרכז "אילאף" לקידום ביטחון בחברה הערבית, עורכת הדין ראוויה חנדקלו, מזהירה כי הסלמת הפשע המאורגן בחברה הערבית בישראל חרגה מלהיות משבר פלילי והפכה לאיום קיומי הפוגע בכל תחומי החיים, ומדגישה כי המשך העלייה במספר הקורבנות משקף את חדירת ארגוני הפשע והתרחבות השפעתם, בהיעדר תפקיד המדינה וירידת מערכת ההגנה הרשמית, מה שהוביל לנורמליזציה מסוכנת עם מראות אלימות ורצח. היא מסבירה כי קצב מקרי הרצח עולה בהתמדה מזה שנים, אך הוא הוכפל באופן בולט מאז שנת 2023, לאחר כניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה, ומציינת כי כל חודשי השנה הנוכחית רשמו שיעורים גבוהים של מקרי רצח, כאשר בחלקם נהרג קורבן כמעט מדי יום. חנדקלו מדגישה כי הנתונים מצביעים על רישום 155 מקרי רצח בחברה הערבית מאז תחילת השנה, בממוצע של מקרה רצח אחד כמעט מדי יום, לאחר ששנת 2025 עדה למותם של 259 בני אדם, מה שמשקף עלייה מתמדת ברמת האלימות וחומרת הפשעים. פשעים יומיומיים. חנדקלו מסבירה כי מספר ההרוגים מייצג רק את "קצה הקרחון", מכיוון שהמציאות היומיומית כוללת ירי חוזר ונשנה, מאות פצועים, איומים מתמשכים, ופשעי סחיטה והטלת פרוטקשן על בעלי עסקים ואנשים פרטיים, בנוסף לשליטת ארגוני פשע על קרקעות ונכסים באמצעות איומים והפחדה, בהיעדר הגנה משפטית וביטחונית יעילה. היא מציינת כי ארגונים אלה חדרו למגזרים כלכליים וחברתיים שונים, ואינם מוגבלים עוד לפעילויות פליליות מסורתיות. חנדקלו מדגישה כי הפשע אינו מכוון עוד לקבוצה מסוימת, אלא פוגע בכל מעגלי החברה, כולל ראשי רשויות מקומיות וחברי מועצות עירוניות, בנוסף לאזרחים שאין להם קשר ישיר לסכסוכים פליליים, אך נופלים קורבנות כתוצאה מנוכחותם ליד האנשים הממוקדים או במטרה להפעיל לחץ ואיומים על אחרים. פעילות מאורגנת של כנופיות והשלכות עמוקות. חנדקלו דוחה את הנרטיב שמקדמת משטרת ישראל לפיו הפשעים נובעים מ"סכסוכים משפחתיים" או "תרבות חברתית", ומדגישה כי מה שמתרחש הוא פעילות מאורגנת של כנופיות הפועלות בשיטות מאפיה, ומתערבות באינטרסים כלכליים ומשפיעות על החיים החברתיים והפוליטיים. היא מציינת כי החברה הערבית מתמודדת גם עם השלכות חברתיות עמוקות, ביניהן קיומם של יותר מ-2400 ילדים יתומים כתוצאה ממקרי רצח בעשור האחרון, בנוסף למאות פצועים שהפכו לאנשים עם מוגבלויות ללא קבלת שירותים מספקים, בנוסף למשפחות שלמות שנאלצו לשנות את אורח חייהן או לעזוב את יישוביהן תחת איום לאזורים אחרים, ביניהם יישובים יהודיים. היעדר רצון פוליטי לטיפול בפשע. חנדקלו מטילה על ממשלת ישראל את האחריות להחמרת המשבר, ורואה בכך שהיעדר רצון פוליטי לטיפול בפשע, בנוסף לקיצוץ בתקציבים המיועדים לרשויות המקומיות הערביות, וקישור הפשע לסוגיות טרור, הם כולם גורמים שתרמו להתרחבות מעגל האלימות, ומאשימה את הממשלה בניצול מצב הכאוס וההסתה נגד אזרחים ערבים, ורואה בכך שהפשע הפך לכלי לפירוק והחלשת החברה הערבית. היא קוראת לשינוי פוליטי באמצעות הצבעה בבחירות שיוביל להקמת ממשלה חדשה שתאמץ תוכנית ברורה ומקיפה למאבק בפשע המאורגן, הכוללת מדיניות מעשית ויעדים מוגדרים, עם הפרדה מוחלטת בין פשע מאורגן לסוגיות טרור. חשיבות התפקיד הקהילתי. חנדקלו מדגישה את חשיבות חיזוק התנועה הקהילתית ודחיית מתן לגיטימציה או מרחב חברתי כלשהו לסמלי הפשע, ומזהירה מפני ניסיונות להלבנת תדמית העבריינים באמצעות פעילויות ציבוריות, כלכליות או חברתיות. היא מדגישה כי האחריות למתן ביטחון מוטלת בראש ובראשונה על המדינה, אך היא מדגישה במקביל את חשיבות תפקיד המנהיגות הקהילתית בהעלאת המודעות לחומרת הכלכלה הפלילית, וחשיפת הקשר בין פעילויות מסחריות בלתי חוקיות לארגוני פשע. חנדקלו מדגישה כי המשך המצב הנוכחי מאיים על עמידותה של החברה הערבית, ודוחף כישרונות ומשפחות להגירה פנימית וחיצונית, ורואה בכך שהמאבק בפשע אינו עוד סוגיה פלילית בלבד, אלא קרב הנוגע לשמירה על קיום החברה ועתידה. הפשע הוא פרויקט פוליטי ישראלי. יו"ר מפלגת בל"ד, ד"ר סאמי אבו שחאדה, רואה בכך שהסלמת הפשע המאורגן בחברה הערבית בישראל מהווה חלק מפרויקט פוליטי שמנהיגה ממשלת ישראל, ומאשים את המדינה בחסות כנופיות פשע ומתן אפשרות להן להתרחב בתוך היישובים הערביים במטרה להחליש ולפרק את החברה הפלסטינית בישראל. הוא רואה בכך שמה שמתרחש הוא "טרור מדינה", ורואה בכך שישראל, עם מנגנוני הביטחון והמודיעין הרבים שברשותה, מסוגלת להגיע לעבריינים ולרדוף אחריהם כאשר יש רצון פוליטי, ומציין כי היא מוכיחה זאת כאשר מדובר במתן ביטחון לחברה היהודית. אבו שחאדה מציין כי המדינה בחרה לנקוט במדיניות שונה כלפי האזרחים הפלסטינים בישראל, המבוססת על מתן אפשרות לפשע המאורגן להחמיר, מה שהופך את החברה הערבית לאחת החברות החשופות ביותר לאלימות ופשע. עידוד פלסטינים בישראל להגירה. אבו שחאדה רואה בכך שלמדיניות זו יש מטרות פוליטיות החורגות מהמימד הביטחוני, והן עידוד הפלסטינים בישראל להגירה, זריעת ייאוש ותסכול בקרבם, וערעור יכולתם להתארגנות פוליטית ועבודה קולקטיבית, ורואה בכך שהמשך מצבים אלה אינו תוצאה של חוסר יכולת של מוסדות המדינה, אלא השתקפות של מדיניות מכוונת. הוא מדגיש כי הטיפול במשבר אינו מתחיל בצעדים ביטחוניים או בהחמרת עונשים, אלא דורש שינוי פוליטי המתבטא בהפלת הממשלה הנוכחית ואי חזרתה לשלטון, ומטיל עליה את האחריות למדיניות המכוונת נגד הפלסטינים בישראל, בנוסף לרצח העם שביצעה ברצועת עזה ולפשעים שהיא מבצעת בגדה המערבית ובירושלים. אבו שחאדה מציין כי הבעיה אינה מוגבלת לשר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר, למרות שהוא "שר טרור ופשיסט", אלא מתרחבת לכל הקואליציה השלטת, המעניקה לו לגיטימציה פוליטית וממשיכה לתמוך בו בכנסת. אבו שחאדה מדגיש כי הפשע המאורגן בחברה הערבית הוא פרויקט פוליטי, ושונה מדפוסי פשע במדינות אחרות, מכיוון שהוא אינו תוצר של עוני או משבר כללי הכולל את כל האוכלוסייה, ומסביר כי כ-80% מתושבי ישראל, שהם החברה היהודית, חיים בסביבה שבה המדינה מספקת להם ביטחון ובטיחות, בעוד שהחברה הפלסטינית, המהווה כ-20% מהאוכלוסייה, נותרת להתמודד עם הפשע המאורגן באופן מתמשך. הפיכת החברה הישראלית לפשיזם. אבו שחאדה רואה בכך שפער זה אינו ניתן להבנה אלא באמצעות קריאה פוליטית של אופי התייחסות המדינה לאזרחים הפלסטינים. הוא מדגיש כי החברה הישראלית עדה בעשורים האחרונים לשינוי מואץ לכיוון הימין והימין הפשיסטי, ורואה בכך ששינוי זה בא לידי ביטוי בהסלמת המדיניות הגזענית, ובהתייחסות לפלסטינים בישראל כאל אויבים ולא כאזרחים. גורמים המזינים את סכסוך כנופיות הפשע. מנהל מרכז מוסאוא, ג'עפר פרח, מדגיש כי הסלמת הפשע המאורגן בחברה הפלסטינית בישראל אינה ניתנת להפרדה מקיומם של גורמים המזינים את הסכסוך בין כנופיות הפשע, ורואה בכך שמצב האלימות המחמיר משקף קיומה של מערכת משולבת המאפשרת לכנופיות אלה להרחיב את השפעתן ולהמשיך בפעילותן, בצל שיתוף פעולה בין מנגנוני ביטחון ישראליים וכנופיות פשע. פרח מסביר כי התרחבות פעילות הכנופיות קשורה לזרימת נשק המוברח, בנוסף להתעלמות מפעילותם של חברי כנופיות אלה, מה שמאפשר המשך העימותים העקובים מדם ביניהם. פרח מציין כי הקורבנות הם לרוב צעירים, המשלמים מדי יום את מחיר הסכסוכים המתמשכים, בצל התפשטות כלכלה מקבילה המבוססת על שוק שחור של כספים, וסחר בנשק ובסמים, ורואה בכך שמערכת זו תורמת ליצירת מצב של תסכול וייאוש בתוך החברה הפלסטינית בישראל. מעגל אלימות מתמשך. פרח מציין כי כל מקרה רצח מוביל לפעולות נקם חדשות, מה שמקבע מעגל אלימות מתמשך שקשה לעצור אותו, ומציין כי הפתרון האמיתי מתחיל בהשגת פיוס חברתי רחב, אך ישנם כאלה הפועלים לסיכול כל ניסיונות פיוס, ואף מלבים מחלוקות ומערערים את השלום האזרחי באמצעות אספקת נשק לצדדים הנצים, גם כאשר המחלוקות הן מקומיות או משפחתיות או קשורות לסוגיות פשוטות כמו סכסוכים על קרקעות, מה שמוביל להפיכתן לסכסוכים מזוינים מורכבים יותר ומקשה על יישובם. חשיבות הטיפול המקיף. פרח מדגיש כי ההתמודדות עם התופעה אינה צריכה להצטמצם להחמרת הליכי הביטחון או להרחבת מעגל המעצרים, אלא דורשת טיפול מקיף הכולל הסדרת כספים המסתובבים בשוק השחור, ומאבק בפעולות הלבנת הון ומימון כנופיות, בנוסף לטיפול בתופעת הנשירה בקרב צעירים, ומתן תוכניות ומסגרות מיוחדות לשיקום צעירים החשופים למעורבות בפשע והוצאתם ממעגל זה. פרח מדגיש את הצורך להבחין בין חברי כנופיות למנהיגיהן, ורואה בכך שמאמצים צריכים להתמקד ברדיפת ראשי ארגוני הפשע והכנסתם לבתי כלא, במקביל לאימוץ תוכניות חברתיות המטפלות במצבם של צעירים עבריינים ומספקות להם חלופות אמיתיות, במקום להסתפק בהכנסת מספרים גדולים מהם לבתי כלא. החלשת החברה הפלסטינית בישראל. פרח מציין כי המשך מצבים אלה נועד להחליש את החברה הפלסטינית בישראל ולדחוף אותה לייאוש והגירה, באמצעות קיבוע מצב של כאוס הנשאר מוגבל בתוך היישובים הערביים, בעוד שנמנעת התפשטותו לחברה היהודית, מה שהופך את השבת הביטחון והיציבות לצורך חיוני להגנה על יסודות החיים וחיזוק עמידות החברה. משבר פוליטי, ביטחוני וחברתי מורכב. פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ישראל, ד"ר סוהייל דיאב, מדגיש כי גל הפשע הגואה ביישובים הערביים בישראל אינו מייצג עוד תופעה פלילית רגילה, אלא הפך למשבר פוליטי, ביטחוני וחברתי מורכב, ורואה בכך שהפשע מנוצל להשגת מטרות פוליטיות, בנוסף להיותו תוצר של התפשטות פשע מאורגן ונשק בלתי חוקי וירידת תפקידם של מוסדות אכיפת החוק. הוא מסביר כי הנתונים הזמינים מצביעים על עלייה חסרת תקדים במקרי רצח בשנים האחרונות, כאשר מספר הקורבנות עלה מ-109 הרוגים בשנת 2022 ל-220 הרוגים בשנת 2024, ולאחר מכן הגיע ל-252 הרוגים במהלך שנת 2025, שיא היסטורי בחברה הערבית בישראל. דיאב מסביר כי ערבים מהווים כ-21% מתושבי ישראל, אך שיעורם מקרב קורבנות הרצח עלה על 70% מכלל הקורבנות בשנים מסוימות, מה שמשקף את גודל המשבר שחווה החברה הערבית. התפשטות נרחבת של פשע בנשק חם. דיאב מציין כי רוב מקרי הרצח מבוצעים באמצעות נשק חם, ומציין כי הערכות מדברות על קיומם של כחצי מיליון כלי נשק בלתי חוקיים בישראל, המשמשים במקרי רצח, סחיטה, הטלת פרוטקשן וסחר בנשק. דיאב מדגיש כי יכולת הרשויות לצמצם את התפשטות כלי נשק אלה קיימת אם יש רצון, ורואה בכך שהמשך התפשטותם תורם באופן ישיר להתרחבות השפעת הפשע המאורגן. חולשת אכיפת החוק. דיאב מסביר כי חולשת אכיפת החוק מהווה אחת הסיבות הבולטות להחמרת המשבר, ומסביר כי כ-78% ממקרי הרצח בחברה הערבית נותרים ללא חשיפת מבצעיהם, בעוד ששיעור החשיפה בחברה היהודית מגיע לכ-92%, פער שלדבריו משקף ליקוי ברור בהתמודדות עם הפשע בתוך היישובים הערביים ומחליש את גורם ההרתעה. דיאב מייחס את הסלמת הפשע למגוון גורמים משולבים, הכוללים התפשטות נשק בלתי מורשה, שיעורי חשיפת פשעים נמוכים, משברים כלכליים וחברתיים כרוניים, שיעורי אבטלה, עוני ושוליות גבוהים, במיוחד בקרב צעירים, בנוסף להיעדר מסגרות חינוכיות ומניעתיות מתאימות, וירידת האמון בין אזרחים ערבים למוסדות המדינה. דיאב רואה בכך שהגורם הבולט ביותר הוא "פוליטיזציה של הפשע", ורואה בכך שמסלול זה הסלים מאז שנת 2021, והגיע לרמות גבוהות יותר לאחר השבעה באוקטובר 2023, כאשר מתעלמים מהתפשטות הפשע המאורגן במטרה להחליש את החברה הפלסטינית בישראל ולערער את נוכחותה הפוליטית והלאומית, בעוד שהפשע מוצג כבעיה תרבותית הקשורה לערבים, תיאור שנדחה, ומדגיש כי ההשוואה עם פלסטינים בגדה המערבית ובירדן שוללת טענה זו, שכן שיעורי הרצח שם נמוכים בהרבה, למרות השייכות החברתית הזהה. קשר לעולם הפשע בחברה הישראלית. דיאב מציין כי חומרת הפשע המאורגן אינה מוגבלת לפעילותו בתוך החברה הערבית, אלא מתרחבת לקשריו עם עולם הפשע בחברה הישראלית, ומציין קיומם של קשרים והצטלבויות שנחשפו בחקירות ודיווחים עם גורמים בתוך מנגנוני ביטחון ישראליים, בנוסף לקיומם של אינטרסים הדדיים וניצול פוליטי של רשתות אלה. דיאב קורא לאימוץ תוכנית מקיפה רב-שכבתית לטיפול במשבר, המתחילה באיסוף נשק בלתי מורשה באופן שיטתי, והעלאת שיעורי חשיפת מקרי רצח והעמדת עבריינים לדין, במקביל לחיזוק ההשקעה בחינוך, תשתיות והזדמנויות תעסוקה. דיאב מדגיש את חשיבות תפקיד הרשויות המקומיות הערביות בהובלת יוזמות קהילתיות, וארגון פעילויות נגד אלימות, ומתן תוכניות לצעירים המחזקות אותם מפני נפילה למלכודות הפשע המאורגן, ומדגיש כי טיפול בתופעה דורש פתרונות מוסדיים ומדיניות ממשלתית ברורה, בנוסף לחיזוק החוסן הקהילתי ואי הסתפקות בטיפולים ביטחוניים מסורתיים. מציאות חסרת תקדים של אלימות. חביב מח'ול, עוזר חוקר במרכז מדה אל-כרמל, מדגיש כי הסלמת הפשע המאורגן בישראל אינה ניתנת להסבר על ידי גורם אחד, אלא היא תוצאה של שילוב גורמים פוליטיים, ביטחוניים, חברתיים וכלכליים, ורואה בכך שמה שמתרחש יצר מציאות חסרת תקדים של אלימות, בצל המשך ירידת תפקיד משטרת ישראל באכיפת החוק, והיעדר הרתעה אמיתית, ואימוץ מדיניות על ידי המדינה המתייחסת לפלסטינים בישראל כאל "אויבים" יותר מאשר כאזרחים. מח'ול מסביר כי התיאוריות הפשוטות ביותר של קרימינולוגיה, המבוססות על הרתעה וודאות הענישה, חושפות היבט חשוב של המשבר, שכן הבעיה אינה טמונה בקיומם של עונשים חוקיים, אלא בסיכויים הנמוכים לתפוס את מבצעי הפשעים. ירידה חדה בשיעור פתרון תיקי רצח. מח'ול מציין כי שיעור פתרון תיקי רצח במהלך שנת 2025 ירד לפחות מ-10%, מה שאומר שיותר מ-90% ממקרי הרצח נותרו ללא חשיפת מבצעיהם, מה שמעביר מסר לעבריינים על אפשרות להימלט מעונש ומעודד המשך פשעים. הוא מסביר כי מציאות זו מוכיחה, על פי תוצאות מאמר מחקר שפרסם מרכז מדה אל-כרמל, כי ההתרחבות בבניית תחנות משטרה בתוך היישובים הערביים לא באה לידי ביטוי בהעלאת שיעורי חשיפת פשעים או בצמצום האלימות, מה שמעיד כי הבעיה אינה קשורה למחסור בתשתית ביטחונית, אלא לאופן התייחסות מנגנוני אכיפת החוק לחברה הערבית. טענות נדחות לגבי התרבות הערבית. מח'ול דוחה את הטענות המקשרות את עליית הפשע למה שנקרא "התרבות הערבית" או לסכסוכים מסורתיים, ומדגיש כי ההשוואה עם פלסטינים בגדה המערבית ובירושלים ממוטטת נרטיב זה, שכן החברה אחת, בעוד ששיעורי מקרי הרצח שונים באופן משמעותי. הוא מסביר כי הרשות הפלסטינית מתייחסת למקרי רצח כאל סוגיה ביטחונית המחייבת התערבות, בעוד שמשטרת ישראל מאמצת מדיניות הזנחה כלפי היישובים הערביים, ואינה פועלת אלא כאשר הפשע מתפשט לחברה היהודית או פוגע באינטרסים של המדינה. ירידת ביצועי המשטרה ותפקידה. מח'ול מציין כי מדיניות זו נכללת במסגרת מה שידוע כ"חולשת מתן שירותי משטרה", כאשר המשטרה נסוגה מביצוע תפקידה בהגנה על אזרחים, ומשאירה ארגוני פשע להתרחב בתוך החברה הערבית, לפני שהיא מתערבת רק כאשר נפגעים מרכזי השפעה או אישים משפיעים או במהלך אירועים חריגים, כפי שקרה בחלק מהתקפות שכוונו נגד מועמדים בבחירות המקומיות. מח'ול מדגיש כי הטיפול במשבר הוא אחריות המדינה בראש ובראשונה, בהיותה הגורם המרכזי המרכז את השימוש בכוח ובעל היכולות המשפטיות והביטחוניות להתמודדות עם הפשע המאורגן, ומבקר את ההצעות המתמקדות בהרחבת סמכויות מנגנוני הביטחון או שיתוף השב"כ או סיווג כנופיות כארגוני טרור, ורואה בהן פתרונות ביטחוניים שאינם מטפלים בשורשי הבעיה. מח'ול מצטט את ניסיונה של ישראל במאבק בארגוני פשע בתוך החברה היהודית בין השנים 2003 ל-2005, כאשר הצליחה, לאחר קבלת החלטה פוליטית ברורה, לפרק את כנופיות הפשע הבולטות ביותר תוך מספר שנים, ומדגיש כי בעלות המדינה על יכולת זו מוכיחה כי המשך התפשטות הפשע ביישובים הערביים אינו תוצאה של חוסר יכולת, אלא היעדר רצון פוליטי. חיזוק תפקיד החברה האזרחית והרשויות המקומיות. מח'ול קורא לחיזוק תפקיד החברה האזרחית והרשויות המקומיות בצמצום התופעה, באמצעות מתן מסגרות לצעירים, וחיזוק פעילויות ספורט וחינוך, והרחבת יוזמות גישור ופיוס, ולחץ ציבורי וכלכלי על הממשלה לנקוט בצעדים מעשיים. מח'ול מבקר את סגירת ועדת "הפצת השלום" באום אל-פחם על ידי הרשויות הישראליות, למרות הצלחתה, על פי נתוניה, בפתרון יותר מ-1500 סכסוכים במהלך חמש שנים, ורואה בכך שזה משקף עיכוב יוזמות קהילתיות במקום תמיכה בהן. אזהרות מפני התפרקות החברה. מח'ול מדגיש כי החברה הערבית חווה שלב מעבר שבו איבדה רבות ממנגנוניה המסורתיים בפתרון סכסוכים, מבלי שהמדינה סיפקה מוסדות מודרניים המסוגלים למלא חלל זה, ומזהיר כי המשך השוליות הכלכלית והחברתית וההתייחסות הביטחונית לפלסטינים בישראל יובילו להתפרקות חברתית נוספת, אלא אם כן ילווה זאת בהחלטה פוליטית המבטיחה שוויון ואכיפת החוק על כולם ללא אפליה, בעוד שתושבי ירושלים מזהירים מפני אפשרות של מעבר הפשע לשם, מה שמחייב היצמדות למבנה החברתי המסורתי לפתרון בעיות.
