ד"ר עבד אל-נאצר מכי: התוכנית כוללת הקמת תחנה למיחזור פסולת שתגרום ליצירת סביבה דוחה לפלסטינים, מה שעלול לדחוף אלפים לעזוב במסגרת מדיניות הגירוש. מערוף אל-רפאעי: הצעד מייצג מעבר ברור לשלב היישום המעשי וכפיית עובדות באחד האזורים הרגישים והאסטרטגיים ביותר מצפון לירושלים. סוהיל ח'ליליה: השתתפותו האישית של נתניהו מעניקה לפרויקט ממד ריבוני בכך שהוא מתייחס לאתר כחלק מ"ירושלים המאוחדת" הנתונה לריבונות ישראלית. ד"ר חוסני שילו: נתניהו החל בצעד זה קמפיין בחירות מוקדם, מניח יסודות הקשורים לאג'נדת הימין הקיצוני שיהיה קשה לכל ממשלה ישראלית עתידית לבטלם. עבד אל-האדי חנתש: מדיניות זו נועדה לטשטש את הזהות הפלסטינית, ובכך לאפשר לכיבוש לשווק את נרטיבו ההיסטורי וההתיישבותי בפני הקהילה הבינלאומית. ניזאר נזאל: הפיכת שדה התעופה של ירושלים לפרויקט בעל אופי מורשתי נועדה לשחזר את הנרטיב הישראלי של המקום ולמחוק את הממד הפלסטיני ההיסטורי והריבוני הקשור אליו. רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - גוברות האזהרות כי הנחת אבן הפינה לפני ימים אחדים על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למה שמכונה "מרכז המורשת" באתר שדה התעופה הבינלאומי ההיסטורי של ירושלים בקלנדיה, מהווה צעד החורג מהאופי התרבותי המוצהר, ומשתלב בפרויקט התיישבותי משולב שמטרתו לכפות עובדות חדשות בשטח, לחזק את סיפוח ירושלים, ולעצב מחדש את זהות המקום ונרטיבו ההיסטורי באופן המשרת את הנרטיב הישראלי. מומחים להתנחלויות וסופרים, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים כי הפרויקט קשור לחבילה רחבה של תוכניות התיישבות בצפון ירושלים, הכוללות הרחבה אורבנית, חיבור התנחלויות, ובידוד העיר מסביבתה הפלסטינית, בנוסף להפיכת אחד הסמלים הריבוניים הפלסטיניים הבולטים למתקן המשרת את הפרויקט הישראלי, באופן המשפיע על עתיד כל הסדר מדיני הנוגע לירושלים ולגבולות. הם מזהירים כי התוכנית כוללת פרויקטים מקבילים, ביניהם הקמת תחנה למיחזור פסולת, הרחבת הבנייה ההתיישבותית, וחיזוק התשתיות להתנחלויות, במסגרת מדיניות שמטרתה לשנות את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית, וללחוץ על הפלסטינים לדחוף אותם לעזוב, באופן המקבע את הסיפוח ומערער את הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית רציפה גיאוגרפית שבירתה מזרח ירושלים, והשקת פרויקט הסיפוח. כפיית עובדות חדשות המומחה לענייני התנחלויות ד"ר עבד אל-נאצר מכי רואה כי הנחת אבן הפינה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למה שמכונה "מרכז המורשת" באזור שדה התעופה הבינלאומי קלנדיה, באה במסגרת תוכנית ישראלית משולבת שמטרתה לכפות עובדות חדשות בשטח, לבסס את הסיפוח, ולעצב מחדש את הנרטיב ההיסטורי באופן המשרת את הנרטיב הישראלי. מכי מסביר כי הפרויקט מבוסס על שלושה צירים עיקריים; הראשון הוא הנצחת אחיו של נתניהו שנהרג במבצע "אנטבה" בשנת 1976, השני הוא השקת פרויקט התיישבותי רחב הכולל התחלת הקמת כ-9,000 יחידות דיור באזור קלנדיה במסגרת פרויקט "עטרות", והשלישי הוא הקמת מרכז המקדם את הנרטיב הישראלי הקשור לתולדות התעופה הישראלית בתוך בניין שדה התעופה הבינלאומי קלנדיה, אשר הפלסטינים מדגישים כי הוא חלק מהריבונות הפלסטינית, ונשא את השם שדה התעופה הבינלאומי ירושלים לפני הקמת ישראל. שינוי האופי הגיאוגרפי והמדיני של האזור מכי מדגיש כי חומרת הפרויקט אינה מוגבלת להקמת מרכז בעל אופי מורשתי, אלא מתרחבת לשינוי האופי הגיאוגרפי והמדיני של האזור באמצעות הקמת אלפי יחידות דיור באתר אסטרטגי פלסטיני, באופן הכופה מציאות חדשה שיהיה קשה לשנותה בעתיד, ומשפיע באופן ישיר על כל הסדר מדיני הנוגע לירושלים, לגבולות ולריבונות. מיחזור פסולת ליצירת סביבה דוחה לתושבים מכי מציין כי התוכנית כוללת גם הקמת תחנה למיחזור פסולת ישראלית על שטח המוערך בכ-1,178 דונם, ורואה כי צעד זה יוביל ליצירת סביבה דוחה לפלסטינים כתוצאה מהריחות והנזקים הסביבתיים, מה שעלול לדחוף אלפי תושבים לעזוב את האזור באופן עקיף, וזה נכלל במסגרת מדיניות גירוש הדרגתי שמטרתה לפגוע בנוכחות הפלסטינית. הפרדת צפון ירושלים מהרצף הטבעי שלה מכי מדגיש כי הפרויקט מכוון גם להפריד את צפון ירושלים מהרצף הטבעי שלה במחוז רמאללה, ולערער את האפשרות שירושלים תהיה בירת מדינה פלסטינית עתידית, בנוסף לטשטוש אחד הסמלים הריבוניים הפלסטיניים הבולטים המיוצגים בשדה התעופה הבינלאומי קלנדיה. מכי מציין כי שדה התעופה לפני כמאה שנה קיבל מטוסים בשם פלסטין, מה שמעניק לו ערך היסטורי וריבוני החורג מתפקידו כמתקן לתחבורה אווירית. מרכזי מורשת נוספים מכי מציין כי הקמת מרכז המורשת בקלנדיה באה במסגרת מגמה ישראלית רחבה יותר להקמת מרכזי מורשת באזורים שונים בגדה המערבית, במטרה לבסס את הנרטיב הישראלי ולהציג את השטחים הפלסטיניים כחלק מההיסטוריה הישראלית, וזה עומד בסתירה לנרטיב הפלסטיני המדגיש כי ארץ זו פלסטינית וכי הכיבוש הוקם עליה בכוח לאחר גירוש תושביה. הפרדת צפון הגדה מדרומה מכי מקשר את הפרויקט לשורה של תוכניות התיישבותיות אחרות, ביניהן פרויקט "E1", ניסיונות גירוש תושבי חאן אל-אחמר, והתיישבות מחדש באזורים שפונו בשנת 2005, ורואה כי כל הפרויקטים הללו משתלבים במסגרת תוכנית משולבת להפרדת צפון הגדה המערבית מדרומה, בידוד ירושלים מסביבתה הפלסטינית, והקמת קנטונים נפרדים המקיפים את הערים והעיירות הפלסטיניות. הוא מציין כי ממשלת ישראל שואפת, לפני הבחירות המתוכננות באוקטובר/נובמבר הקרוב, להאיץ את צעדי הסיפוח וכפיית הריבונות המשפטית והמנהלית על הגדה המערבית, באמצעות הפיכת פרויקטי הסיפוח לחוקים שיאושרו על ידי הכנסת, באופן החורג מההסכמים הבינלאומיים ומקבע את השליטה הישראלית על השטח. מכי מסביר כי התפשטות מאות מחסומים צבאיים, כבישים עוקפים והתנחלויות מובילה לבידוד הקהילות הפלסטיניות זו מזו, ויוצרת רצף גיאוגרפי בין גושי ההתנחלויות, לעומת פירוק הרצף הגיאוגרפי הפלסטיני ולחץ על התושבים לדחוף אותם לעזוב. ערעור הסמלים הריבוניים הפלסטיניים מכי מדגיש כי פרויקט "מרכז המורשת" מייצג, במהותו, צעד אסטרטגי רב-ממדי שמטרתו לערער את הסמלים הריבוניים הפלסטיניים, ובראשם שדה התעופה הבינלאומי קלנדיה, ולעצב מחדש את הנרטיב ההיסטורי, ולהרחיב את הבנייה ההתיישבותית ליהודים דתיים, וליצור סביבה דוחה לפלסטינים, באופן המשרת, בסופו של דבר, את פרויקט סיפוח הגדה המערבית וביסוס מה שישראל מכנה "ישראל הגדולה". מעבר לשלב היישום המעשי היועץ התקשורתי של מושל ירושלים, מערוף אל-רפאעי, מדגיש כי הנחת אבן הפינה על ידי ממשלת ישראל למה שמכונה "מרכז המורשת" באתר שדה התעופה הבינלאומי ירושלים נושאת ממדים פוליטיים ואסטרטגיים החורגים מהקמת מתקן בעל אופי תרבותי או מורשתי. אל-רפאעי רואה כי הצעד מייצג מעבר ברור משלב ההכרזה על התוכניות לשלב היישום המעשי וכפיית עובדות חדשות בשטח, באחד האזורים הרגישים והאסטרטגיים ביותר מצפון לעיר ירושלים. אל-רפאעי מסביר כי בחירת אתר שדה התעופה הבינלאומי ירושלים לביצוע הפרויקט לא הייתה החלטה אקראית, אלא באה בשל קשר שדה התעופה לסמליות לאומית וריבונית פלסטינית, בהיותו אחד המאפיינים הבולטים המגלמים את הזהות הפלסטינית. עיצוב מחדש של זהות המקום אל-רפאעי מדגיש כי הפיכת האתר למה שמכונה "מרכז מורשת" נועדה לעצב מחדש את זהות המקום ולשנות את מאפייניו ההיסטוריים, באמצעות הקדשת נרטיב ישראלי חלופי המבוסס על קישור האזור לתולדות ההתיישבות ודמויות צבאיות ישראליות, באופן השואף לטשטש את הנרטיב הפלסטיני ולהחליף אותו בנרטיב אחר. הנדסה גיאוגרפית ומדינית מקיפה אל-רפאעי מציין כי לא ניתן להתייחס לפרויקט במנותק ממערכת הפרויקטים ההתיישבותיים הגדולים שישראל מבצעת בצפון ירושלים, ובראשם פרויקט ההתנחלות "עטרות", פרויקט מיחזור הפסולת, ופרויקט בית הדין הצבאי, בנוסף למתקנים ותשתיות ההתנחלות המפותחים בסביבת האזור. אל-רפאעי רואה כי השלמת פרויקטים אלה משקפת תהליך הנדסה גיאוגרפית ומדינית מקיפה, שמטרתה לבסס את השליטה הישראלית ארוכת הטווח על ירושלים ולחזק את טבעת ההתנחלויות המוטלת על העיר וסביבתה. פגיעה בסמליות שדה התעופה הבינלאומי ירושלים החוקר לענייני התנחלויות, סוהיל ח'ליליה, מדגיש כי הנחת אבן הפינה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למה שמכונה "מרכז המורשת" באתר שדה התעופה הבינלאומי ההיסטורי ירושלים (שדה התעופה קלנדיה) אינה יכולה להיחשב כצעד פרוטוקולרי או פרויקט תרבותי רגיל, אלא מייצגת תחנה חדשה בפרויקט מדיני והתיישבותי משולב שמטרתו לעצב מחדש את הגיאוגרפיה, הזהות והסמליות בירושלים הכבושה, ולהפוך אחד המאפיינים הריבוניים הפלסטיניים הבולטים לכלי לביסוס הנרטיב והריבונות הישראלית. ח'ליליה מסביר כי שדה התעופה הבינלאומי ירושלים נחשב לאחד הסמלים הריבוניים הפלסטיניים הבולטים, שכן הוא היה שדה התעופה היחיד ששירת את העיר ירושלים בתקופת המנדט הבריטי והממשל הירדני, ושימש כשער העיר לעולם עד לכיבוש הגדה המערבית בשנת 1967, לפני שישראל שינתה את שמו ל"שדה התעופה עטרות" והפסיקה את פעילותו עם פרוץ האינתיפאדה הפלסטינית השנייה, כדי להפוך מאוחר יותר לחלק מהתוכניות הישראליות שמטרתן להשתמש בו מחדש באופן המשרת את פרויקט ההתנחלות שלה בצפון ירושלים. השתתפות נתניהו - מסר מדיני ברור ח'ליליה מציין כי השתתפותו האישית של נתניהו בהנחת אבן הפינה מעניקה לפרויקט ממד ריבוני ומסר מדיני ברור, לפיו ממשלת ישראל מתייחסת לאתר כחלק מ"ירושלים המאוחדת" הנתונה לריבונות ישראלית, תוך התעלמות מהמעמד המשפטי של מזרח ירושלים כשטח כבוש על פי החוק הבינלאומי. ח'ליליה רואה כי הפרויקט משקף מעבר של ישראל משלב התכנון לשלב היישום, במסגרת מדיניות כפיית עובדות בשטח, באמצעות שיקום האתר והקמת מרכז המציג נרטיב היסטורי ישראלי, באופן המוביל לשינוי תפקיד המקום וסמליותו, והפיכתו ממאפיין הקשור לתולדות התעופה הפלסטינית וירושלים הערבית למרחב המקדם את הנרטיב הציוני הקשור לתעופה והתנחלות, בהקשר של מדיניות רחבה יותר לעיצוב מחדש של הזיכרון הקולקטיבי והחלפת הנרטיב הישראלי בנרטיב הפלסטיני. במסגרת חזון "ירושלים רבתי" ח'ליליה מדגיש כי הפרויקט קשור לתוכנית ההתיישבותית הכוללת יותר באזור "עטרות", המהווה חוליה גיאוגרפית מקשרת בין ירושלים לרמאללה, ונכלל במסגרת חזון "ירושלים רבתי" שמטרתו להרחיב את המרחב העירוני הישראלי ולשלב את גושי ההתנחלויות הסובבים את העיר במרקם עירוני ותפקודי אחד, באופן המחזק את הרצף הגיאוגרפי עם ההתנחלות "גבעת זאב" באמצעות השלמת רשתות הכבישים והתשתיות, ומצמצם את הרצף הפלסטיני בין ירושלים לרמאללה, והופך את אזור שדה התעופה מעתודה אסטרטגית שיכולה לשרת את המדינה הפלסטינית בעתיד למתקן ישראלי קבוע המקבע את הסיפוח בפועל של ירושלים. שחזור זהות ירושלים ח'ליליה מציין כי הפרויקט נכלל גם במסגרת מדיניות ישראלית רחבה יותר שמטרתה לשחזר את זהות ירושלים ולבנות מחדש את מציאותה הגיאוגרפית והדמוגרפית, באמצעות הפיכת אחד הסמלים הבולטים של הנוכחות הפלסטינית לחלק מהנרטיב הישראלי, וביסוס השליטה על האזורים האסטרטגיים, והפיכת האדמות שיכולות להוות מרכיבים לבירה פלסטינית עתידית למתקנים אזרחיים ותרבותיים ישראליים קבועים. ח'ליליה מדגיש כי הפרויקט משקף שינוי בכלי הפרויקט ההתיישבותי, שכן השליטה אינה מוגבלת עוד לאדמה ולבנייה ההתיישבותית, אלא התרחבה לפגיעה בזיכרון, בזהות ובנרטיב ההיסטורי, במסגרת אסטרטגיה שמטרתה להנדס מחדש את הגיאוגרפיה הפלסטינית, ולהעמיק את הפרדת ירושלים מסביבתה הפלסטינית, וכפיית מציאות מדינית ודמוגרפית שתהפוך כל הסדר עתידי המבוסס על מזרח ירושלים כבירת מדינה פלסטינית למורכב יותר. ערעור הרצף הגיאוגרפי לאפשרות הקמת מדינה פלסטינית הסופר, האנליסט המדיני והמומחה ליחסים בינלאומיים, ד"ר חוסני שילו, רואה כי הנחת אבן הפינה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למה שמכונה "מרכז המורשת" באתר שדה התעופה הבינלאומי ירושלים (קלנדיה) מהווה הסלמה מדינית והתיישבותית חמורה ביותר, בהיותה חלק מפרויקט משולב שמטרתו ליהד את ירושלים ולבסס את השליטה הישראלית על שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים, עד כדי ערעור כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית רציפה גיאוגרפית. שילו מסביר כי לא ניתן להפריד את הפרויקט ממה שמכונה מדיניות "הכרעת הסכסוך", ומציין כי הצעדים שממשלת נתניהו מבצעת, במקביל להתקפות המתנחלים, הובילו בפועל לכפיית שליטה הולכת וגוברת על שטחי "C", וכיתור הערים והעיירות הפלסטיניות בחגורות התנחלות ורשתות כבישים, באופן היוצר מציאות חדשה שיהיה קשה לכל ממשלה ישראלית עתידית לסגת ממנה. תוכנית כיתור ירושלים והפרדתה שילו מציין כי הפרויקט מייצג חוליה חדשה בתוכנית כיתור ירושלים והפרדתה מהרצף הפלסטיני שלה, ומשתלב עם פרויקטים תשתיתיים והתיישבותיים, ביניהם פרויקט "E1" ופרויקט "מרקם החיים", באופן המחזק את בידוד העיר בהדרגה. כמו כן, האתר נושא, לדברי שילו, משמעות לאומית וסמלית לפלסטינים בהיותו שדה תעופה היסטורי, ולכן הפיכתו למה שמכונה "מרכז מורשת" נועדה לטשטש את זהותו הפלסטינית ולהעביר מסר לפיו לפלסטינים אין מקום בכל פרויקט ריבוני עתידי, וכי המדינה הפלסטינית עם מרכיביה, כולל שדה התעופה, אינה עומדת עוד על הפרק. ביסוס הריבונות הישראלית שילו מדגיש כי הפרויקט שואף לשנות את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית באמצעות הפיכת שדה התעופה לאזור משיכה תיירותי והתיישבותי וקישורו להתנחלויות הגדולות, באופן המקבע את הריבונות הישראלית ומעניק לפרויקט ממד אידיאולוגי ותנ"כי. שילו רואה כי נתניהו החל בצעד זה קמפיין בחירות מוקדם, מניח יסודות הקשורים לאג'נדת הימין הקיצוני, ויהיה קשה לכל ממשלה ישראלית עתידית לבטלם. שילו מזהיר כי הגדה המערבית עדה כעת לתהליך סיפוח זוחל המבוצע באמצעות הרחבת ההתנחלויות, רשתות הכבישים והמחסומים, ושליטה על משאבי הטבע, בנוסף למניעת בנייה אפילו בחלק מאזורי "A" ו-"B". שילו רואה כי הכפרים הפלסטיניים הפכו לזירה פתוחה להתקפות המתנחלים, וכי מה שאירע בקהילות הבדואיות מייצג "חזרה גנרלית לגירוש", בזמן שבו החלו להופיע אינדיקציות ל"גירוש מרצון" כתוצאה מסגרים ומחסומים שדחפו משפחות לעזוב את הכפרים לכיוון הערים. שילו מציין כי הדבר המסוכן ביותר העומד בפני הפלסטינים הוא האפשרות להעביר הסדרים בחירות החורגים מירושלים תחת לחצים בינלאומיים, באמצעות הסתפקות בהשתתפות תושבי ירושלים מחוץ לעיר, ורואה כי זה מהווה ויתור עקיף על מעמדה של ירושלים. שילו סבור כי התמונה הפלסטינית, לאור ההרס שנגרם לרצועת עזה, בידוד ירושלים, והאצת הסיפוח בגדה המערבית, מובילה לכיוון ביסוס אוטונומיה מוגבלת בצפיפות הגיאוגרפית והריבונית, וזה מגלם את מהות פרויקט "הכרעת הסכסוך". התעקשות על ביסוס הפרויקט ההתיישבותי המומחה לענייני קרקעות והתנחלויות, עבד אל-האדי חנתש, מדגיש כי הנחת אבן הפינה על ידי נתניהו למה שמכונה "מרכז המורשת" באתר שדה התעופה הבינלאומי ההיסטורי ירושלים בקלנדיה אינה יכולה להיחשב כפרויקט תרבותי או אורבני, אלא מייצגת צעד מדיני והתיישבותי הבא במסגרת תוכנית מתמשכת לכפיית עובדות חדשות בשטח, וביסוס השליטה הישראלית על אחד האתרים הפלסטיניים הבולטים בעלי סמליות היסטורית ולאומית. הוא מסביר כי שלטונות הכיבוש הכריזו לפני שנים על סיפוח אזור שדה התעופה קלנדיה למה שהם רואים כגבולות העיר ירושלים, וכללו אותו במסגרת פרויקטים התיישבותיים שמטרתם להקים מאות יחידות דיור, מה שמשמעותו בפועל טשטוש מאפייני שדה התעופה והסרת סמליותו כחלק מהמורשת הפלסטינית. חנתש מציין כי הקמת מה שמכונה "מרכז המורשת" באתר מדגישה את התעקשות הכיבוש על ביסוס הפרויקט ההתיישבותי, וכפיית עובדות חדשות בשטח, באופן המשרת את תוכניות חלוקת האדמה הפלסטינית והשתלטות על משאביה, בנוסף לשליטה על האתרים ההיסטוריים והארכיאולוגיים בירושלים ובאזורים אחרים. עיצוב מחדש של הנרטיב ההיסטורי חנתש מציין כי הפרויקט נכלל במסגרת מדיניות ישראלית רחבה יותר המבוססת על עיצוב מחדש של הנרטיב ההיסטורי, ומציין כי הכיבוש סיווג כ-400 אתרים במסגרת מה שהוא מכנה "המורשת הישראלית", למרות שאלה אתרים המהווים חלק בלתי נפרד מהמורשת הלאומית הפלסטינית. חנתש מדגיש כי מדיניות זו נועדה לטשטש את הזהות הפלסטינית ולהעלים את שורשי העם הפלסטיני בארצו, באופן המאפשר לכיבוש לשווק את נרטיבו ההיסטורי וההתיישבותי בפני הקהילה הבינלאומית, בניסיון להציג נוכחות היסטורית לכאורה באזור, ומדגיש כי הפלסטיני הוא בעל השורשים ההיסטוריים בארץ זו, וכי הטענות הישראליות בעניין זה אינן מבוססות על עובדות. ביסוס סיפוח ירושלים חנתש מסביר כי הפרויקט קשור ישירות לתוכניות ביסוס סיפוח ירושלים, ומציין כי הכיבוש פועל מזה שנים לחיזוק הפרדת העיר ירושלים מסביבתה הפלסטינית, באמצעות הרחבת גבולות מה שמכונה "ירושלים רבתי" וסיפוחה לשטחי 1948, באמצעות סיפוח שטחים חדשים והגברת ההתנחלות סביב העיר. חנתש מדגיש כי הכיבוש שואף לסגור את כל הפערים סביב ירושלים, באופן המחזק את בידודה מהגדה המערבית ומגביל את תנועת הפלסטינים אליה וממנה באמצעות צעדים צבאיים ושרירותיים. הוא מסביר כי תוכנית זו משתלבת עם פרויקטים לחיבור ההתנחלויות הישראליות הסובבות את ירושלים באמצעות כבישים עוקפים, מנהרות ופרויקטי רכבת קלה, באופן ההופך אותן לגוש התיישבותי רציף. חנתש מציין כי חידוש הצווים הצבאיים המיוחדים לאזור חאן אל-אחמר משקף את המשך ביצוע פרויקט (E1), שמטרתו לספח את האזור, לגרש את תושביו הפלסטינים, ולחבר את ירושלים להתנחלויות המזרחיות עד לאזור ים המלח, במסגרת תוכנית כוללת לעיצוב מחדש של גבולות מה שמכונה "ירושלים רבתי" וביסוס סיפוחה בפועל. ביסוס הריבונות על אזור רגיש החוקר לענייני ישראל וסכסוכים, ניזאר נזאל, רואה כי הנחת אבן הפינה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למה שמכונה "מרכז המורשת" באתר שדה התעופה קלנדיה, או שדה התעופה הבינלאומי ההיסטורי ירושלים, מייצגת צעד בעל ממדים מדיניים והתיישבותיים עמוקים החורגים מהאופי התרבותי או הסמלי שממשלת ישראל מקדמת, ורואה כי הפרויקט בא במסגרת תוכנית משולבת לעיצוב מחדש של הגיאוגרפיה, הזהות והריבונות בירושלים וסביבתה, וביסוס השליטה הישראלית על אחד האזורים הרגישים ביותר בסכסוך הפלסטיני-ישראלי. נזאל מסביר כי המשמעות העיקרית של הפרויקט היא ניסיון ישראל לבסס את ריבונותה בפועל ובאופן סמלי על אזור קלנדיה הממוקם בין ירושלים לרמאללה, אזור בעל חשיבות אסטרטגית לעתיד העיר ירושלים. מחיקת הממד הפלסטיני ההיסטורי נזאל מציין כי שדה התעופה ההיסטורי ירושלים מהווה חלק מהזיכרון הפלסטיני והערבי, וקשור לריבונות הפלסטינית על העיר, ולכן הפיכתו לפרויקט בעל אופי מורשתי ישראלי נועדה לשחזר את הנרטיב הישראלי של המקום, ולמחוק את הממד הפלסטיני ההיסטורי והריבוני הקשור אליו. נזאל מסביר כי צעד זה בא במסגרת מדיניות ישראלית המשתמשת בממדים הדתיים, התרבותיים והביטחוניים לחיזוק השילוב ההדרגתי של ירושלים וסביבתה בתוך המערכת הישראלית, באופן המערער כל אפשרות עתידית להפרדת מזרח ירושלים כדי שתהיה בירת המדינה הפלסטינית העצמאית. נזאל מציין כי הפרויקט קשור ישירות לתוכניות ההתיישבותיות הרחבות יותר המכוונות לאזור הצפוני של ירושלים, ובמיוחד פרויקטי הבנייה ההתיישבותית בסביבת קלנדיה ואזור עטרות, שמטרתם ליצור רצף התיישבותי המחבר את ירושלים להתנחלויות הסובבות, ומונע כל רצף אורבני פלסטיני טבעי בין ירושלים לרמאללה, ומדגיש כי לא ניתן להתייחס לפרויקט כפרויקט תרבותי נפרד, אלא הוא מהווה חלק מהנדסה מדינית וגיאוגרפית ארוכת טווח. תרגום פרויקט הסיפוח הישראלי נזאל מדגיש כי חומרת הפרויקט טמונה גם בכך שהוא מתרגם את פרויקט הסיפוח הישראלי לעובדות חומריות ומוסדיות בשטח, באמצעות הקמת פרויקטים רשמיים ישראליים בתוך הרצף הגיאוגרפי של מזרח ירושלים הכבושה, מה שהופך את הסיפוח מהחלטה מדינית למציאות יומיומית קבועה, ומחזק את השליטה הישראלית על האזור. נזאל מסביר כי הפרויקט מכוון לזהות הפלסטינית של ירושלים באמצעות עיצוב מחדש של הסמלים והמאפיינים ההיסטוריים, שכן שדה התעופה ירושלים, ששימש בשלב היסטורי חלון פלסטיני לעולם, הופך לאתר המשקף את הנרטיב הישראלי, במסגרת מדיניות רחבה יותר המבוססת על ישראליזציה של המקום ושינוי מאפייניו, שמותיו ותפקידיו. השפעות גיאוגרפיות ודמוגרפיות ארוכות טווח נזאל מדגיש כי לפרויקט יהיו השפעות גיאוגרפיות ודמוגרפיות ארוכות טווח, שכן הוא תורם להעמקת הפרדת ירושלים מסביבתה הפלסטינית, ובמיוחד מרמאללה וצפון הגדה המערבית, באמצעות חיזוק טבעת ההתנחלויות והתשתיות הישראליות, באופן המגביל את ההתפשטות האורבנית הפלסטינית, ומגביר את הפקעת האדמות והצמצום על הנוכחות הפלסטינית, ומשתלב בסופו של דבר במסגרת שינוי המאזן הדמוגרפי בירושלים וערעור הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעלת רצף גיאוגרפי.

הפרלמנט האירי אישר רשמית הצעת חוק האוסרת יבוא ומסחר בסחורות ושירותים המגיעים מההתנחלויות הישראליות שהוקמו בשטחים הפלסטיניים הכבושים. צעד זה הוא אחד העמדות האירופיות הנוקשות ביותר כלפי ההתפשטות ההתנחלותית, כאשר החקיקה החדשה מונעת כניסת כל סחורה המיוצרת באזורים הנמצאים מחוץ לגבולות ישראל המוכרים בינלאומית, כולל מוצרים חקלאיים ותעשייתיים.

בכך, דבלין רושמת תקדים היסטורי כשהיא המדינה הראשונה החברה באיחוד האירופי שמתקדמת לקראת הטלת חרם מסחרי מקיף וישיר על מוצרי ההתנחלויות. למרות שספרד החלה להטיל הגבלות חלקיות מאז אוקטובר האחרון, החוק האירי מייצג שינוי מהותי ביחס המשפטי לפעילויות הכלכליות הקשורות לכיבוש בגדה המערבית ובירושלים המזרחית.

הממשלה הקואליציונית באירלנד הבהירה כי מהלך חקיקתי זה הגיע כתגובה ישירה לחוות הדעת המשפטית שפורסמה על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק בשנת 2024. חוות דעת זו אישרה כי המדיניות הישראלית והנוכחות ההתנחלותית בשטחים הפלסטיניים מנוגדות לעקרונות המשפט הבינלאומי, מה שמטיל חובות על מדינות שלא להכיר בלגיטימיות של מצב זה או לסייע בהמשכתו.

היחסים הדיפלומטיים בין דבלין לתל אביב עדים למתיחות חסרת תקדים, שהגיעה עד כדי סגירת שגרירות ישראל בבירה האירית והאשמת הממשלה שם באימוץ עמדות עוינות. אירלנד לא הסתפקה בצד המסחרי, אלא נקטה בצעדים פוליטיים מתקדמים שכללו הכרה רשמית במדינת פלסטין בשנת 2024, וביקורת חריפה ומתמשכת על הפעולות הצבאיות ברצועת עזה.

בהקשר קשור, הרשויות האיריות הטילו בחודש שעבר הגבלות על כניסת גורמים ישראלים קיצוניים לשטחן, ביניהם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. איסור זה הגיע על רקע עמדותיהם המסיתות של השרים ויחסם לפעילים בינלאומיים, מה שמשקף את רצונה של דבלין להפעיל לחצים פוליטיים מוחשיים החורגים מהצהרות דיפלומטיות בלבד.

במישור האירופי הרחב יותר, אירלנד מובילה מהלך בתוך מוסדות האיחוד לבחינת הסכם השותפות שנחתם עם ישראל מאז 1995, המעניק לה הטבות סחר מועדפות. למרות קיומם של דיונים בתוך הנציבות האירופית להגבלת הסחר עם ההתנחלויות, היעדר הסכמה בין המדינות החברות דחף את דבלין לקבל את החלטתה הריבונית באופן עצמאי כדי להאיץ את קצב הלחץ הבינלאומי.

מבחינה כלכלית, הנתונים מצביעים על כך שנפח הסחר הישיר עם ההתנחלויות אינו עולה על מיליון אירו בארבע השנים האחרונות, נתון מוגבל המתמקד בתחום הירקות והעץ. עם זאת, משקיפים רואים כי הערך האמיתי של ההחלטה טמון בממדיה הסמליים והמשפטיים, שכן היא פותחת פתח למדינות אירופיות אחרות לנקוט בצעדים דומים שישימו קץ לשיתוף הפעולה הכלכלי עם הישויות ההתנחלותיות.

ניסוח החוק התבסס על חוות הדעת המייעצת שפורסמה על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק בשנת 2024, אשר ראתה בנוכחות הישראלית בשטחים הכבושים בלתי חוקית.

מקורות ביטחוניים דיווחו על עשרות הרוגים ופצועים בקרב צבא בורקינה פאסו וכוחות המתנדבים האזרחיים התומכים בו, בעקבות סדרת התקפות חמושות שכוונו לעמדות צבאיות באזורים הצפוניים של המדינה במהלך סוף השבוע. המקורות אישרו כי התוקפים, שלפי ההערכות משתייכים לקבוצות קיצוניות, ביצעו את פעולותיהם בדיוק רב כדי לגרום נזק מרבי.

בפירוט ההתקפות, בסיס צבאי בעיר 'די' הסמוכה לדידוגו הותקף באלימות ביום שבת בבוקר, מה שהוביל למותם של 14 חיילים ושבעה מתנדבים אזרחיים שתמכו בכוחות הסדירים. התקפה זו התרחשה במקביל להתקפות נוספות באזור סולהאן, שם נרשמו מקרי מוות נוספים שתוארו על ידי המקורות כהפסדים כבדים בנפש ובציוד.

ההתקפות לא נעצרו כאן, שכן דיווחי משטרה חשפו התקפה שלישית ביום ראשון שכוונה לעמדה צבאית באזור סיגוויניגה הסמוך לעיר קאיה באזור הצפון-מרכזי. תנועות מתואמות אלו משקפות את גודל האתגרים הביטחוניים העומדים בפני הרשויות בשליטה על אזורי הגבול והאזורים הכפריים הלא יציבים.

מצדו, צבא בורקינה פאסו הודיע על פתיחת מבצעי תגובה נרחבים ומרדף אחר הקבוצות החמושות בתיאום עם הפיקוד העליון של הכוחות המזוינים. המקורות הבהירו כי מבצעים אלו הובילו לנטרול עשרות גורמי טרור והשמדת עמדות השיגור שלהם, בנוסף להשבת כמויות גדולות של נשק, תחמושת ומשאבים לוגיסטיים שהיו ברשותם.

בורקינה פאסו חווה חוסר יציבות ביטחונית כבר למעלה מעשור, כאשר כוחות הממשלה נלחמים בקבוצות חמושות שנשבעו אמונים לאל-קאעידה ולדאעש. עימותים אלו גרמו לעקירת מיליונים ולאלפי קורבנות, למרות השינויים הפוליטיים שהמדינה עברה ועליית מועצה צבאית לשלטון בספטמבר 2022.

האסטרטגיה הצבאית האחרונה במדינה הסתמכה במידה רבה על גיוס מתנדבים אזרחיים לתמיכה בצבא באזורים מרוחקים, מה שהפך את האזרחים הללו למטרה ישירה להתקפות נקם. למרות ההקרבות הגדולות שמבצעים מתנדבים אלו, ההתקפות האחרונות מעלות שאלות לגבי יכולתם של הכוחות המשותפים לאבטח עמדות קבועות מול התקפות פתע.

דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהתיאום בין הקבוצות החמושות בהתקפות האחרונות נועד לפזר את מאמצי הצבא ולגרום למספר רב ככל האפשר של קורבנות בקרבו. עם זאת, הרשויות הצבאיות מדגישות כי ערנות ותגובה מהירה מנעו מהתוקפים להשיג את יעדיהם האסטרטגיים בשליטה על העמדות הממוקדות.

ההפסדים היו כבדים בנפש וברכוש, אך התגובה הנחרצת הצליחה לסכל את מטרות ההתקפות המתואמות.

ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, חשף צעדים מואצים להקמת בנק הגנה עולמי חדש, כאשר תשע מדינות התחייבו להצטרף ליוזמה רב-צדדית זו. גוף פיננסי זה, שמרכזו יהיה בקנדה, נועד לתמוך במאמצים לסייע למדינות בעלות ברית בתהליכי חימוש מחדש ופיתוח מערכות ההגנה שלהן.

ההכרזה הרשמית על צעד זה הגיעה במהלך פסגת נאט"ו שנערכה באנקרה, בירת טורקיה, וכללה את המדינות החתומות הבאות: אלבניה, בלגיה, יוון, לטביה, לוקסמבורג, רומניה, טורקיה ואוקראינה, בנוסף לקנדה. מדינות אלו שואפות באמצעות "בנק ההגנה, הביטחון והחוסן" ליצור חזית כלכלית שתתמוך בדרישות הצבאיות הגוברות לאור המתיחויות הגיאופוליטיות הנוכחיות.

הבנק החדש שואף לגייס מימון עצום שיגיע עד ל-100 מיליארד ליש"ט, השווים לכ-134 מיליארד דולר אמריקאי, באמצעות מתן הלוואות ומימון בעלות נמוכה למדינות החברות. אסטרטגיה פיננסית זו נועדה להקל על הנטל הכלכלי מתקציבי המדינות השואפות לחדש את ארסנל הנשק שלהן ולהרחיב את יכולות התעשייה הביטחונית שלהן באופן בר קיימא.

למרות היעדרן של המעצמות הגדולות מקבוצת ה-G7 מרשימת המייסדות הראשונית, למעט קנדה, שרת החוץ הקנדית, אניטה אנאנד, הדגישה בהצהרות לעיתונות כי הדלת עדיין פתוחה לחברים חדשים. מקורות ציינו כי הצטרפותן של מדינות נוספות בעתיד תחזק את כוחו הפיננסי של הבנק ואת יכולתו להשפיע על שוק התעשיות הביטחוניות העולמי.

ראש ממשלת קנדה הסביר כי הבנק ישמש כפלטפורמה לפתיחת אופקים להשקעות וחיזוק הבסיס התעשייתי הביטחוני המשותף בין בעלות הברית. הוא הדגיש כי המטרה העליונה היא להבטיח שלקנדה ולשותפותיה יהיו היכולות הנדרשות להתמודד עם האתגרים הנובעים מהפילוגים העולמיים הגוברים, וציין כי ביטחון כלכלי וביטחון הגנתי הם שני צדדים של אותו מטבע כיום.

ממשלת קנדה קראה למדינות השותפות להתחיל בהליכי אישור מקומיים לתוכניות ההקמה, לקראת תחילת הפעילות התפעולית של הבנק עד שנת 2027. צעדים אלו מונעים מהלקחים שנלמדו מהפלישה הרוסית לאוקראינה, שהראתה את הצורך הדחוף של בעלות הברית לייצר יכולות הגנה בקצב מהיר ובהיקף רחב התואם את גודל האיומים המודרניים.

בהצהרה משותפת, תשע המדינות אישרו כי הבנק מייצג אמצעי אסטרטגי להרחבת הגישה להון והפחתת עלויות המימון הצבאי. המדינות החתומות ציינו כי שיתוף פעולה זה יתרום ישירות לתמיכה בהרחבת היכולות התעשייתיות בכל המדינות החברות, מה שיחזק את גמישות בעלות הברית ואת יכולתן לעמוד בפני משברי ביטחון עתידיים שעלולים לפקוד את האזור או את העולם.

בנק ההגנה, הביטחון והחוסן יפתח את הדלת להשקעות, יחזק את הבסיס התעשייתי הביטחוני שלנו, ויבטיח שלקנדה ולבעלות בריתנו תהיה היכולת להתמודד עם אתגרי עולם מסוכן ומפולג יותר.

המסר של וושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 8/7/2026

העימות בין ארצות הברית לאיראן נכנס לשלב חדש של הסלמה צבאית, לאחר שארצות הברית פתחה ביום שלישי במתקפות חזקות שכונו על יעדים בתוך איראן, בתגובה לתקיפת טהראן של שלוש ספינות סוחר בעת מעברן במצר הורמוז. התפתחות זו מחזירה את האזור לאווירת עימות ישיר ומעוררת חששות נרחבים מקריסת המסלול הדיפלומטי שהחל בחודש שעבר.

התקיפות האמריקאיות הגיעו שעות לאחר שוושינגטון הכריזה כי ההתקפות האיראניות על ספינות סוחר מהוות איום ישיר על חופש השיט הבינלאומי ועל ביטחון האנרגיה העולמי, והדגישה כי התגובה הגיעה "כדי להגן על האינטרסים הבינלאומיים ולהבטיח את ביטחון נתיבי השיט".

הסכם שברירי על סף קריסה

ארצות הברית ביטלה, במסגרת צעדים לבניית אמון, את האיסור על מכירת נפט איראני לאחר שהושג מזכר הבנות עם טהראן ב-17 ביוני האחרון, שקבע הפסקת אש למשך 60 יום, שבמהלכה יתקיימו משא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים במטרה להגיע להסכם מקיף שיטפל בסוגיות התלויות ועומדות השונות, ובראשן תוכנית הגרעין האיראנית, הסנקציות הכלכליות וההסדרים הביטחוניים האזוריים.

מזכר ההבנות היווה אז אינדיקציה לרצון שני הצדדים להכיל את העימות הצבאי ולפתוח חלון חדש לדיאלוג, אך ההתפתחויות האחרונות העמידו את ההבנות הללו במבחן חסר תקדים.

עתיד המשא ומתן בסכנה

משקיפים סבורים כי ההתקפות ההדדיות בין וושינגטון לטהראן מעמידות את עתיד תקופת המשא ומתן בת 60 הימים בסכנה, שכן המשך המשא ומתן תלוי ביכולתם של שני הצדדים למנוע מההסלמה הצבאית לצאת משליטה.

דיפלומטים חוששים גם כי המבצעים הצבאיים האחרונים עלולים לערער את האמון השברירי שנבנה בשבועות האחרונים, במיוחד אם יבואו בעקבותיהם סבבים חדשים של התקפות הדדיות או אם יתרחב היקף ההתנגשויות לכלול גורמים אזוריים נוספים.

איום ישיר על השיט והאנרגיה

ההסלמה מגיעה בתקופה שבה מצר הורמוז מהווה אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, שכן דרכו עובר אחוז גדול מיצוא הנפט והגז העולמי. כל הפרעה בתנועת השיט דרך המצר משתקפת מיד בשווקי האנרגיה העולמיים, ומעלה את רמות הדאגה בקרב המדינות המייבאות נפט וחברות הספנות והביטוח.

כבר החלו להופיע סימני מתח בשווקי התחבורה הימית, על רקע ציפיות לעלייה בעלויות הביטוח והמשלוח אם העימות בין הצדדים יימשך.

אפשרויות קשות בפני שני הצדדים

למרות ההסלמה הצבאית, חוגים דיפלומטיים עדיין מקווים להכיל את המשבר ולהחזיר את שני הצדדים לשולחן המשא ומתן, בהתחשב בכך שהחלופה תהיה עימות פתוח שקשה לחזות את תוצאותיו.

מנגד, ההנהגה האיראנית נראית עומדת בפני משוואה מורכבת בין תגובה למתקפות האמריקאיות כדי לשמור על יוקרתה הפנימית והאזורית, לבין הימנעות מצעדים שעלולים להוביל לקריסה מוחלטת של מסלול המשא ומתן ולהטלת לחצים כלכליים נוספים עליה.

התפתחויות אלו חושפות את שבריריותן של כל הבנות הנחתמות בין ארצות הברית לאיראן כאשר התיקים הביטחוניים והצבאיים נותרים ללא פתרונות ברורים. הפסקת אש אינה מקבלת את ערכה מעצם ההכרזה עליה, אלא מקיומם של מנגנוני פיקוח ותקשורת ישירה המונעים הערכות שגויות ומכילים אירועים בלתי צפויים. ומה שקרה במצר הורמוז משקף שכל חיכוך מוגבל מסוגל להפוך את מסלול המשא ומתן לעימות צבאי רחב. לכן, עתיד ההבנה לא יהיה תלוי רק ברצון הפוליטי, אלא גם ביכולתם של שני הצדדים להפריד בין הפעולות בשטח לבין המסלול המשא ומתן.

ההסלמה האחרונה גם מאשרת מחדש כי מצר הורמוז נותר הקלף האסטרטגי הרגיש ביותר בסכסוך בין וושינגטון לטהראן. איראן מבינה שכל הפרעה במעבר חיוני זה מושכת את תשומת לב העולם כולו, בעוד שארצות הברית רואה בהבטחת חופש השיט התחייבות ביטחונית וכלכלית שלא ניתן להקל בה ראש. מכאן, שכל תקיפה של ספינות סוחר טומנת בחובה סיכונים החורגים מיחסים דו-צדדיים, ומשפיעה ישירות על שווקי האנרגיה ושרשרות האספקה העולמיות, ודוחפת את המעצמות הבינלאומיות לעקוב מקרוב אחר המשבר.

הדילמה העיקרית העומדת בפני שני הצדדים היא כיצד לשלב בין הרתעה צבאית להמשך דיאלוג פוליטי. ארצות הברית שואפת לשלוח מסר לפיו התקפות על שיט בינלאומי לא יעברו ללא תגובה, בעוד שאיראן מנסה להימנע מלהיראות כנסוגה מול לחצים חיצוניים. בין שתי מטרות אלו, המשא ומתן הופך לבן ערובה להתפתחויות בשטח. ואם ההסלמה לא תכיל במהירות, תקופת המשא ומתן שאמורה הייתה להוות בסיס להסכם חדש עלולה להפוך לתחנה אחרונה לפני קריסה מוחלטת של המסלול הדיפלומטי.

גורם בבית הלבן הודיע כי ארצות הברית שלחה הזמנה רשמית לנשיא לבנון, ג'וזף עאון, לבקר בוושינגטון ב-21 ביולי. צעד זה מגיע בעקבות חתימת לבנון וישראל על הסכם מסגרת בבירה האמריקאית בחודש שעבר, שמטרתו לשים קץ לפעולות הלחימה המתמשכות בין הצדדים.

בהקשר קשור, חשפו מקורות דיפלומטיים כי בירת איטליה, רומא, תארח את הסבב השישי של המשא ומתן בין לבנון לישראל בימים 15 ו-16 ביולי. דובר משרד החוץ האיטלקי אישר כי שיחות אלו יתקיימו במועדן המתוכנן, אלא אם יתרחשו התפתחויות בלתי צפויות בשטח שיעכבו את תהליך המשא ומתן.

מצידו, הצהיר שר החוץ הישראלי, גדעון סער, כי הסבב הקרוב ברומא נועד להשלים את מה שהושג בהסכם המסגרת ההיסטורי. סער הבהיר במהלך מסיבת עיתונאים בירושלים כי התיאום מתבצע באופן הדוק עם ארצות הברית כדי להבטיח את המשך המומנטום שהושג בסבבים הקודמים.

סגן ראש ממשלת איטליה, אנטוניו טאיאני, בירך על אירוח ארצו לשיחות אלו בחסות וושינגטון, וראה בהן צעד הכרחי להשגת יציבות באזור. טאיאני ציין כי איטליה תומכת בכל המאמצים להפוך את הסכם המסגרת למציאות מוחשית שתסיים את מצב הסכסוך המזוין.

הסכם המסגרת שנחתם כולל סעיפים מהותיים הנוגעים לפירוק נשק חיזבאללה ונסיגת הכוחות הישראליים בהדרגה מהאזורים אליהם חדרו בדרום לבנון. הוא גם קובע את הצורך בפריסת צבא לבנון בשני אזורי ניסוי כצעד ראשון להשבת ריבונות המדינה על כל שטחי דרומה.

למרות ההתקדמות הדיפלומטית, חיזבאללה עדיין מצהיר על התנגדותו הנחרצת להסכם זה, ורואה בו פגיעה ביכולות ההתנגדות. מנגד, ממשלת ישראל מתעקשת כי נסיגת כוחותיה קשורה באופן אורגני לסיום הנוכחות הצבאית המזוינת של הארגון באזורי הגבול.

בירושלים, דחק שר החוץ הגרמני, יוהאן פאדפול, ברשויות הלבנוניות להפגין נחישות בהתמודדות עם השפעת חיזבאללה הצבאית. פאדפול הדגיש את הצורך של לבנון להרחיב את סמכותה המלאה כדי להבטיח שישראל לא תיחשף לסיכונים ביטחוניים כלשהם שיגיעו משטחי לבנון בעתיד.

השר הגרמני תיאר את המשא ומתן המתמשך כ"צעד היסטורי" שבתחילה זכה להמעטה בחשיבותו, והדגיש את תמיכת ברלין והאיחוד האירופי בתהליך זה. הוא הוסיף כי ההסכם מייצג קרן אור של תקווה לאזרחים משני צידי הגבול שנפגעו ישירות מהפעולות הצבאיות הנרחבות.

שורשי ההסלמה האחרונה חוזרים לתחילת מרץ האחרון, כאשר חיזבאללה שיגר מטחי רקטות לעבר ישראל בתגובה לחיסול דמות איראנית בכירה. מאז, ישראל פתחה במבצע אווירי ויבשתי נרחב שהביא לאבדות בנפש וברכוש בצד הלבנוני, כולל עקירה של למעלה ממיליון בני אדם.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על מותם של כ-4300 בני אדם בלבנון מאז תחילת העימותים, ורוב הנזקים התרכזו בדרום המדינה ובפרבר הדרומי של ביירות. מנגד, הצד הישראלי רשם את מותם של 38 חיילים וקבלנים אזרחיים במהלך שלושת החודשים האחרונים של הלחימה העזה.

התיווך האמריקאי, באמצעות הזמנת הנשיא עאון לוושינגטון, שואף להסיר את המכשולים המונעים את יישום סעיפי הביטחון של ההסכם. משקיפים רואים כי הלחץ הבינלאומי גובר על ביירות לתרגם את התחייבויותיה הדיפלומטיות לפעולות ממשיות בשטח שיבטיחו את יציבות הגבול הצפוני של ישראל.

הסבב השישי ברומא נותר מבחן אמיתי למידת מחויבות הצדדים ללוח הזמנים המוצע לנסיגה ולפריסה צבאית. עם המשך ההתנגדות הפנימית מצד כוחות לבנוניים מסוימים, יישום ההסכם נותר תלוי באיזונים הפוליטיים והשטחיים המורכבים באזור.

ההסכם שהושג בין ישראל ללבנון מהווה קרן אור של תקווה לתושבים משני צידי הגבול הסובלים מההסלמה.

חזיתות הלחימה בסודאן עדות לשינויים צבאיים בולטים, כאשר הצבא הגביר את פעולותיו היבשתיות והאוויריות כדי להחזיר את העיר האסטרטגית אל-כרמק הגובלת באתיופיה. מקורות בשטח דיווחו כי הכוחות המזוינים השתלטו על אזורי סרכם ומקג'ה, וכעת הם נמצאים על סף העיר, הנחשבת למעוז האחרון של כוחות התמיכה המהירה במדינת הנילוס הכחול.

מושל מחוז אל-כרמק, עבד אל-עאטי אל-פאקי, אישר כי הצבא וכוחות התמיכה שלו מחזיקים כעת ביוזמה בשטח סביב העיר. אל-פאקי הסביר כי הפיקוד הצבאי ממתין לזמן המתאים להיכנס ולאבטח את האזור במלואו, כהכנה לחזרת העקורים לבתיהם שעזבו מאז השתלטו עליהם כוחות התמיכה המהירה במרץ האחרון.

בהקשר קשור, הצבא מנהל קרבות עזים הנתמכים בחיפוי אווירי והפגזות ארטילריות כבדות כדי להתיש את הגנות כוחות התמיכה המהירה ובעלת בריתה, התנועה העממית צפון, בתוך אל-כרמק. הכוחות הצליחו להשתלט על עיירות סמוכות כמו אל-כרמק אל-זריבה וחור אל-ברכה, מה שהידק את המצור על הקבוצות החמושות בתוך המרכז המנהלי של המחוז.

במישור ההומניטרי, המושל הזהיר מפני הידרדרות חמורה במצב העקורים עם כניסת עונת הגשמים, וציין מחסור חמור במזון, תרופות וחומרי מחסה. הוא פנה בקריאה דחופה לארגונים בינלאומיים להתערב במהירות כדי להתמודד עם העלייה במספר מקרי המלריה והאתגרים שהציבו הגשמים העזים על המחנות הזמניים.

באשר לציר כרדפאן, ההגנות הקרקעיות של הצבא הודיעו על הפלת כטב"ם אסטרטגי מסוג 'FH-95' השייך לכוחות התמיכה המהירה מצפון לאזור אל-אנדרבה. הכטב"ם ניסה לתקוף מטרות צבאיות באזור רהיד אל-נובה, הנמצא על כביש היצוא החיוני המקשר בין אום דורמן וצפון כרדפאן.

זהו הכטב"ם השלישי שהופל בפחות משבוע, מה שמשקף הסלמה בעימותים האוויריים באזור. הצבא, באמצעות תגבור כוחותיו בציר זה, שואף לשבור את המצור על העיר אל-אובייד ולאבטח את הכבישים הלאומיים המקשרים את מדינות כרדפאן לדארפור ולשאר מחוזות סודאן.

מקורות המקורבים לצבא חשפו כניסת נשק איכותי מתקדם לקווי החזית, כולל כטב"מים טורקיים מסוג 'Sivrisinek'. כטב"מים אלה מתאפיינים בטווח של עד אלף קילומטרים וביכולת גבוהה לעקוף מכשירי שיבוש, מה שמעניק לצבא יכולת גדולה יותר לפגוע במרכזי פיקוד ובמטרות נעות בדיוק גבוה.

במדינת דארפור, הצבא והכוחות המשותפים השיגו ניצחון אסטרטגי בהחזרת העיר כלבס ומחוז אבו קמרה ואזורים נוספים במדינת מערב דארפור. התקדמות זו הובילה לנסיגה משמעותית בשטח של כוחות התמיכה המהירה, שאיבדו שליטה על עמדות שנחשבו לנקודת מוצא לפעולותיהם במחוז.

בתגובה להפסדים אלה, מקורות צבאיים זיהו ריכוזים גדולים של כוחות התמיכה המהירה סביב העיר כלבס, שם הם נפרסו מחדש בשלושה צירים ראשיים. כוחות אלה ממוקמים ליד אזור טנדלתי וצפון ג'בל מון, בציפייה למתקפה רחבה להחזרת העיר בימים הקרובים.

העיר כלבס עדה כעת לגל עקירה נרחב של תושבים שעזבו את השווקים והרחובות בציפייה לפרוץ סבב חדש של לחימה עזה. בתוך העיר ממוקם כוח של הצבא והכוחות המשותפים המוערך בכ-30 כלי רכב קרביים, הפועלים לביצור ההגנות והדיפת כל ניסיון חדירה אפשרי.

בציר אל-ג'נינה, הכוחות המזוינים ובעלי בריתם ממשיכים להתקדם סביב בירת מדינת מערב דארפור, על רקע דיווחים על נסיגה חלקית של כוחות התמיכה המהירה לכיוון ניאלה. תנועות אלה מתרחשות במקביל לאסון הומניטרי מתגבר במחוז כתוצאה ממחסור באספקה רפואית והשעיית פעילותם של כמה ארגונים בינלאומיים.

מבחינה משפטית, סגנית התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי, נזהה שמם חאן, נפגשה עם קורבנות הסכסוך במחנות הפליטים במזרח צ'אד. חאן שמעה עדויות מזעזעות על הפרות שבוצעו בדארפור, והדגישה כי עדויות אלה מהוות אבן יסוד בחקירות המתנהלות בנוגע לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

בית הדין הפלילי הבינלאומי אישר כי תיק דארפור נשאר בראש סדר העדיפויות של משרד התובע, עם דגש על פשעי אלימות מינית ורדיפה אתנית. בית הדין מסתמך בסמכותו על החלטת מועצת הביטחון מס' 1593, המעניקה לו סמכות לחקור פשעים שבוצעו במחוז מאז 2002 ועד לסכסוך הנוכחי.

לסיכום, ההאשמות הסודאניות כלפי אתיופיה בולטות כגורם מתח נוסף, כאשר ח'רטום מאשימה את אדיס אבבה בהקלת נוכחות כוחות התמיכה המהירה והתנועה העממית בשטחיה. הקהילה הבינלאומית עוקבת בזהירות אחר התפתחויות אלה בשטח ובפוליטיקה, על רקע המשך הקרבות שגרמו לעקירת מיליונים והעמידו את המדינה על סף רעב מקיף.

הצבא וכוחות התמיכה שלו נמצאים במצב המאפשר להם לשחרר את העיר אל-כרמק בכל רגע, שכן הם מחזיקים ביוזמה בשטח.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, התמודד עם גל עצום של ביקורת פוליטית וזכויות אדם, לאחר שפרסם מחדש סרטון בפלטפורמת 'Truth Social' שלו, המכוון לילדי גן במדינת מינסוטה. הסרטון שעורר מחלוקת מציג קבוצה של ילדות קטנות לובשות חיג'אב במהלך טקס סיום בית ספרי, מה שנחשב על ידי משקיפים כניסיון להסית שנאה נגד מוסלמים.

פרטי האירוע מתייחסים לבית הספר 'Gateway STEM Academy' בעיר סנט פול, שם תיעד המוסד החינוכי רגעים חגיגיים של תלמידיו בסיום שנת הלימודים. הסרטון שיקף את הזהות התרבותית והדתית של משפחות התלמידים מבלי לכלול מסרים פוליטיים כלשהם, אך חשבונות ימין קיצוני ניצלו אותו להסתה נגד גיוון דתי בבתי ספר ציבוריים.

המשבר החל כאשר חשבון ימין קיצוני בשם 'End Wokeness' פרסם את הסרטון עם תגובה המבקרת את לבישת החיג'אב על ידי הילדות בבית ספר ציבורי. המחלוקת עברה במהרה לרמה לאומית לאחר שטראמפ שיתף תוכן זה עם מיליוני עוקבים, מה שהוביל לזרם של אלפי תגובות גזעניות ודרישות לגירוש הילדים ומשפחותיהם.

מצדו, מושל מינסוטה, טים וולז, גינה בחריפות התנהגות זו ותיאר אותה כמעשה 'מביש ומזעזע' שאינו הולם מנהיגות פוליטית. וולז הדגיש כי פגיעה בילדים בגלל בגדיהם או אמונותיהם הדתיות מסכנת את שלומם האישי ויוצרת סביבת פחד בתוך מוסדות חינוך שאמורים להיות בטוחים לכולם.

בהקשר קשור, הסנאטור סקוט וינר ראה בפעולות טראמפ נטייה רודנית ושנואה כלפי מוסלמים אמריקאים. וינר ציין כי פעולות כאלה נותנות אור ירוק לקיצונים לנהוג באפליה, והזהיר כי גישה קנאית זו מאיימת ישירות על הלכידות החברתית והמרקם הלאומי של ארצות הברית.

המועצה ליחסי אמריקה-אסלאם (CAIR) נכנסה למשבר בהצהרה חריפה, והדגישה כי מה שטראמפ עשה אינו רק נקודת מבט פוליטית אלא הסתה בפועל. הארגון הבהיר כי פרסום תמונות ילדים בהקשר זה מציב את משפחותיהם ואת בית הספר במעגל פגיעה ישירה מצד קבוצות קיצוניות האורבות למיעוטים.

למרות שצוותו של טראמפ מחק את הפוסט מאוחר יותר וטען שהפעולה נעשתה בטעות, חוגי זכויות האדם לא הסתפקו בצעד זה. ארגונים אזרחיים דרשו התנצלות רשמית וברורה לילדים ולהוריהם, והדגישו כי הנזק המוסרי והביטחוני כבר נגרם ברגע שהסרטון התפשט באופן נרחב.

מקורות תקשורת דיווחו כי התגובות הזועמות התרחבו וכללו דרישות משפטיות להעמיד לדין את האחראים לפרסום תמונות קטינים ללא אישור רשמי מהוריהם. משפטנים סבורים כי שימוש בתמונות ילדים בהקשרים מסיתים עשוי לפתוח פתח לתביעות משפטיות הקשורות להפרת פרטיות וחשיפה מכוונת לסכנה.

הכותב אד קרסנשטיין הגיב על האירוע והדגיש כי תקיפת ילדי גן משקפת ירידה ברמת המנהיגות הפוליטית שאמורה להגן על אזרחים ולא לפגוע בהם. הוא הוסיף כי התנהגות זו שולחת מסרים שליליים לקהילה הבינלאומית לגבי מצב הסובלנות הדתית בארצות הברית על רקע הקיטוב הפוליטי החריף.

פעילים גם הזכירו עמדות קודמות של טראמפ בהן תקף משפחות צבאיות ומיעוטים, וראו בפגיעה בילדי גן 'שפל חדש' בשיח הפוליטי האמריקאי. הם ציינו כי שתיקה על חריגות כאלה תורמת לנורמליזציה של דברי שטנה והפיכתם לחלק מקובל מהדיון הציבורי בפלטפורמות דיגיטליות.

בתגובות ברשתות החברתיות, הפעילה חדיג'ה חאן הדגישה את הצורך להפסיק לרצות קנאים המשתמשים בדת ובתרבות ככלי לפגוע באחרים. היא קראה למוסדות חינוך לחזק את אמצעי הגנת הפרטיות של התלמידים לאור האיומים הגוברים שמטיל המרחב הדיגיטלי הפתוח וההסתה הפוליטית.

אירוע זה נותר נקודת מפתח בדיון המתמשך סביב גבולות חופש הביטוי בפלטפורמות המדיה החברתית ואחריותם של מנהיגים פוליטיים על מה שהם מפרסמים. בעוד שצוותו של טראמפ מנסה להתגבר על המשבר, ארגוני זכויות האדם ממשיכים ללחוץ כדי להבטיח שאירועים כאלה, הפוגעים בביטחון הילדים ובכבוד הקהילות הדתיות, לא יחזרו על עצמם.

פגיעה בילדים קטנים על ידי נשיא רודני היא דבר מעורר בחילה, ומהווה סכנה אמיתית למרקם האומה שלנו.

בירת אוקראינה, קייב, חוותה לילה עקוב מדם בעקבות סדרת פיצוצים עזים שנגרמו על ידי מתקפת טילים רוסית אינטנסיבית. מקורות בשטח דיווחו כי קולות הפיצוצים נשמעו בבירור ברחבי העיר לפני שנשמעו צפירות האזעקה, מה שעורר בהלה בקרב התושבים שרצו למקלטים כדי להגן על עצמם מההפצצה.

ראש עיריית קייב, ויטלי קליצ'קו, אישר כי הכוחות הרוסיים השתמשו בטילים בליסטיים במתקפתם האחרונה שכוונה לשכונות חיוניות בבירה. קליצ'קו הסביר כי ההפצצה פגעה במחסנים מסחריים וגרמה לשריפה ענקית בבניין שאינו למגורים, והדגיש את הצורך של האזרחים לציית להוראות הביטחון ולהישאר באזורים בטוחים.

ההסלמה הצבאית הזו בשטח מגיעה בתזמון רגיש ביותר, שכן היא מתרחשת במקביל לפסגת מנהיגי ברית נאט"ו בטורקיה. הצד הרוסי שואף באמצעות מכות אלו לשלוח מסרים פוליטיים וצבאיים לבעלות הברית המערביות המתכנסות לדון בדרכים לתמוך באוקראינה מול הפלישה המתמשכת.

מצדו, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ניצל את נוכחותו בבירה הטורקית אנקרה כדי להשתתף בפסגה, והשמיע קריאת מצוקה דחופה לקהילה הבינלאומית. זלנסקי דרש מבעלות הברית להאיץ את חיזוק יכולות ההגנה האווירית של אוקראינה, והזהיר מפני ההשלכות הקטסטרופליות של המחסור בטילי יירוט הדרושים להדיפת מתקפות בליסטיות.

ההגנות האוויריות של אוקראינה מתמודדות עם אתגרים הולכים וגוברים בהתמודדות עם האסטרטגיה הרוסית החדשה המבוססת על שיגור מטח של טילים מתקדמים בו זמנית. למרות ההצלחה היחסית בהפלת כלי טיס בלתי מאוישים, הידלדלות מלאי מערכות ההגנה הותירה את בירת קייב חשופה לטילים בליסטיים כבדים.

בהקשר של מהלכים דיפלומטיים וצבאיים, קייב הודיעה על חתימת סדרת הסכמי שיתוף פעולה אסטרטגיים בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים עם מדינות אירופיות בולטות. הסכמים אלה כללו את דנמרק, הולנד ואסטוניה, במטרה לחזק את הייצור המשותף ולפתח טכנולוגיות צבאיות כדי להתמודד עם העליונות האווירית הרוסית.

נשיא אוקראינה חשף כי ארצו נכונה להרחיב את מעגל השותפויות הצבאיות כך שיכלול את גרמניה, פינלנד, נורווגיה וקנדה בעתיד הקרוב. שותפויות אלו מבוססות על מנגנון חדשני המאפשר למדינות בעלות הברית לרכוש כלי נשק וטכנולוגיות שפותחו על ידי חברות אוקראיניות מקומיות, ובכך לתמוך בכלכלת המלחמה של המדינה.

דוחות כלכליים שפורסמו על ידי מכון קיל לכלכלה עולמית מצביעים על היקף התמיכה העצום שאוקראינה קיבלה מאז פרוץ המלחמה בשנת 2022. הסיוע האירופי הסתכם ביותר מ-214 מיליארד יורו, בעוד שארצות הברית סיפקה תמיכה שעלתה על 115 מיליארד יורו בתחומים צבאיים והומניטריים שונים.

למרות תמיכה עצומה זו, מנהיגים צבאיים באוקראינה רואים כי עדיין קיים צורך דחוף בפיתוח מערכות נגד כלי טיס בלתי מאוישים וטכנולוגיות הגנה מיוחדות. שר ההגנה האוקראיני הדגיש כי ייצוא כל טכנולוגיה צבאית לחו"ל יהיה קשור באופן הדוק להבטחת מספיקות צרכי הצבא האוקראיני בחזיתות.

יש לציין כי מתקפה זו מגיעה יומיים בלבד לאחר מתקפות טילים קטלניות שכוונו לקייב ביום שני שעבר, אשר גבו את חייהם של 30 הרוגים ועשרות פצועים. רוסיה ממשיכה להגביר את לחציה הצבאי על המרכזים העירוניים באוקראינה, מה שמטיל על הקהילה הבינלאומית אחריות הולכת וגוברת לספק הגנה לאזרחים.

האויב תוקף את הבירה בטילים בליסטיים. הישארו במקלטים!

הפיקוד המרכזי של ארה"ב הודיע, בחצות שבין שלישי לרביעי, על ביצוע סדרת תקיפות צבאיות עוצמתיות נגד מטרות בתוך שטח איראן. צבא ארה"ב אישר כי מבצע זה נועד להטיל על טהראן עלויות כבדות בשל מעורבותה בתקיפת ספינות סוחר אזרחיות בנתיבי מים בינלאומיים.

ההצהרה שפורסמה על ידי 'סנטקום' הבהירה כי המהלך הצבאי הגיע כתגובה ישירה לתקיפת שלוש ספינות סוחר שחצו את מצר הורמוז האסטרטגי בימים האחרונים. גורמים אמריקאים תיארו את ההתנהגות האיראנית כ'תוקפנות בלתי מוצדקת' והפרה בוטה של הסכמי הפסקת האש שנחתמו בעבר בין הצדדים.

מנגד, דיווחו מקורות תקשורת איראניים על שמיעת פיצוצים עזים שזעזעו את העיר החופית סיריק שבדרום המדינה. דיווחים מהשטח אישרו כי אירעו לפחות שבעה פיצוצים, כאשר שישה קליעים פגעו באזור הרציף החיוני של טהראווי, מה שהוביל למצב כוננות באזור.

המטרות שנפגעו בהפצצה האמריקאית כללו מערכות הגנה אווירית מתקדמות, מרכזי בקרה חופיים, בנוסף למשגרי טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים. התקיפות כוונו גם למתקנים בסביבת האי קשם, הנחשב לנקודת אחיזה צבאית חשובה עבור הכוחות האיראניים במפרץ.

במישור הדיפלומטי, משרד החוץ האיראני גינה את המהלכים האמריקאים, והטיל על וושינגטון את מלוא האחריות להשלכות הפרת 'מזכר איסלמבאד' העוסק בסיום המלחמה. טהראן הדגישה כי תנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי להגן על ביטחונה הלאומי ועל האינטרסים האסטרטגיים שלה באזור.

ההסלמה הצבאית התרחשה במקביל להחלטה נחרצת של משרד האוצר האמריקאי לבטל את ההשעיה הזמנית של הסנקציות על מכירות נפט איראניות. צעד זה נחשב למכה כלכלית קשה שמטרתה לייבש את מקורות המימון הצבאי האיראני לאחר ההתקפות האחרונות בנתיבי המים.

מצידו, הצהיר מוחסן רזאי, יועצו של המנהיג העליון האיראני, כי ארצות הברית מנסה בכוונה להכשיל את המשא ומתן המתנהל בין שתי המדינות. רזאי האשים את וושינגטון בניסיון לכפות מציאות חדשה במצר הורמוז באמצעות יצירת מעבר חלופי לספינותיה הרחק מהפיקוח האיראני.

בהקשר קשור, חשפו דיווחים ימיים כי מכלית הגז הטבעי הנוזלי הקטארית 'אל-רקייאת' הותקפה על ידי כלי טיס בלתי מאויש, מה שהוביל לפרוץ שריפה בחדר המנועים. כמו כן, נפגעה מכלית נפט סעודית ענקית השייכת לחברת 'ודיאן' מול חופי עומאן, מה שהעלה את רמת הדאגה הבינלאומית לגבי בטיחות השיט.

מדינת קטאר זימנה את סגן השגריר האיראני בדוחא כדי למסור לו מכתב מחאה חריף על רקע תקיפת מכליתה. דוחא הטילה על טהראן את מלוא האחריות המשפטית לתקיפה, ותיארה אותה כהפרה חמורה של החוקים הבינלאומיים המסדירים את תנועת הסחר הימי.

המרכז המשותף למידע ימי, בהנהגת הצי האמריקאי, העלה את רמת האיום במצר הורמוז לדרגה 'חמורה'. זו הפעם הראשונה שהאזהרה מגיעה לרמה זו מאז אמצע יוני האחרון, מה שמעיד על אפשרות לעימותים צבאיים רחבים יותר.

התפתחויות אלו בשטח מגיעות בעיתוי רגיש, שכן ההתקפות התרחשו במקביל ליום החמישי של האבל הלאומי באיראן על מותו של המנהיג עלי ח'אמנאי. משקיפים סבורים כי עיתוי זה משקף את היקף המתיחות הפנימית והחיצונית שבה שרויה הרפובליקה האסלאמית על רקע המלחמה המתמשכת מאז פברואר האחרון.

החדשות שהגיעו ממצר הורמוז גרמו להפרעה מיידית בשוקי האנרגיה העולמיים, כאשר מחירי הנפט קפצו ביותר מ-1% מיד לאחר ההודעה על התקיפות. מומחים חוששים מהפסקה מוחלטת של האספקה דרך המצר, שדרכו עוברים כחמישית מתפוקת הנפט והגז העולמית.

תנועת השיט במצר עדיין סובלת מחוסר סדירות, כאשר רמות המעבר הנוכחיות נעות בין שליש לחמישית ממה שהיו לפני פרוץ המלחמה. למרות ניסיונות הרגעה קודמים, ההתקפות האחרונות הוכיחו את שבריריות ההסכמים הביטחוניים שנחתמו בין הכוחות האזוריים והבינלאומיים.

וושינגטון ממשיכה להפעיל לחץ מרבי כדי להניא את טהראן משאיפותיה הגרעיניות ושליטתה המוחלטת על מצר הורמוז. עם כישלון סבב השיחות האחרון בשבוע שעבר, נראה כי האופציה הצבאית שבה ומובילה את התמונה בהיעדר אופק לפתרון מדיני.

תקיפות אלו מגיעות בתגובה להתקפות איראניות שכוונו לשלוש ספינות סוחר, והתוקפנות האיראנית הייתה בלתי מוצדקת ומייצגת הפרה בוטה של הפסקת האש.

דיווחים תקשורתיים חשפו פרטים ביטחוניים ולוגיסטיים חסרי תקדים המלווים את ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבירה הטורקית אנקרה, כדי להשתתף בפסגת ברית נאט"ו. טראמפ מגיע בליווי משלחת ענקית הכוללת כ-1400 איש, המגוונים בין דיפלומטים, פקידים צבאיים ואנשי סוכנות הביון המרכזית, כדי לאבטח את כל היבטי הביקור הרשמי.

ההליכים הננקטים כוללים פרוטוקול אבטחה קפדני הנוגע למידע הבריאותי של הנשיא, כאשר מקורות עיתונאיים דיווחו כי השירות החשאי האמריקאי יעביר מערכת שירותים ייעודית לנשיא בטיסה. הליך זה נועד לאסוף את כל הפסולת הביולוגית ולהחזירה לארצות הברית במקום לסלקה ברשתות הביוב המקומיות, וזאת כדי למנוע כל ניסיונות מודיעיניים לנתח אותה ולעמוד על מצבו הבריאותי.

במסגרת ההכנות בשטח, המלון המיועד לאירוח הנשיא האמריקאי הוזמן במלואו עבור המשלחת המלווה, כאשר הבניין עבר בדיקות יסודיות ומקיפות במהלך השבוע האחרון. הבדיקות הביטחוניות לא הוגבלו רק לסוויטה הנשיאותית, אלא כללו גם בדיקה של מערכות החשמל, המים והאוורור, בנוסף לוודא את יעילות מערכות כיבוי האש כדי להבטיח את רמות הבטיחות הגבוהות ביותר.

בצד הלוגיסטי, הרשויות האמריקאיות העבירו את לימוזינת הנשיא המשוריינת לאנקרה באמצעות מטען אווירי כדי שתהיה מוכנה לתנועות הנשיא. הצוות הביטחוני מתכוון גם לפרוס כטב"מים קצרי טווח בסביבת מקום שהותו של טראמפ, תוך הטלת כתר אבטחה הדוק המונע התקרבות לאזור החיוני סביב המלון לאורך כל תקופת הביקור.

מקורות בינלאומיים אישרו כי אמצעים אלה, למרות מוזרותם, הם חלק מפרוטוקולי האבטחה המקובלים עבור נשיאי ארה"ב בנסיעותיהם לחו"ל מזה שנים רבות. השירות החשאי שואף באמצעות אמצעים אלה להבטיח שלא תודלף כל חומר ביולוגי שניתן להשתמש בו להפקת מידע רפואי מדויק שעלול להיות מנוצל פוליטית או מודיעינית נגד ההנהגה האמריקאית.

לביקור זה חשיבות פוליטית מיוחדת שכן טראמפ הוא הנשיא האמריקאי הראשון המבקר באנקרה מזה כ-17 שנים, מה שדחף את הרשויות הטורקיות לגייס את מנגנוני הביטחון שלהן באופן אינטנסיבי. כ-44 אלף שוטרים טורקים צפויים להשתתף בפעולות אבטחת פסגת נאט"ו, כדי להבטיח את שלומן של המשלחות הבינלאומיות המשתתפות בפורום עולמי זה.

הכנות אלה מגיעות בתקופה שבה בעלות הברית מצפות לתוצאות פסגת נאט"ו, בצל אתגרים גיאופוליטיים מורכבים הדורשים תיאום ביטחוני ברמה גבוהה בין וושינגטון לאנקרה. גודל המשלחת האמריקאית והאמצעים הלוגיסטיים הנלווים משקפים את היקף העניין שממשל ארה"ב מייחס לאבטחת נוכחותו באזור ולהבטחת הגנה מלאה על פרטיות נשיאו.

אמצעי האבטחה נועדו למנוע ניצול פסולת ביולוגית בכל ניתוחים מודיעיניים הקשורים למצבו הבריאותי של הנשיא.

הפיקוד המרכזי של ארה"ב (סנטקום) הודיע ביום רביעי לפנות בוקר על מבצע צבאי רחב היקף שכיוון לאתרים אסטרטגיים בתוך שטח איראן. מקורות צבאיים הבהירו כי תקיפות אלו מגיעות כהגנה לגיטימית ותגובה ישירה לסדרת התקפות שכוונו לשיט בינלאומי במצר הורמוז במהלך 24 השעות האחרונות.

סנטקום אישרה בהצהרה רשמית בפלטפורמת X כי מטרת הפעולות הללו היא להטיל 'עלויות כבדות' על הצד האיראני כתוצאה מפגיעה בספינות סוחר המופעלות על ידי אזרחים בנתיב מים בינלאומי חיוני. הפיקוד המרכזי תיאר את המהלכים האיראניים האחרונים כתוקפנות בלתי מוצדקת והפרה בוטה של הסכמי הפסקת האש שנחתמו בעבר.

מצדו, גורם רשמי אמריקאי חשף בפני מקורות עיתונאיים כי בנק המטרות כלל מגוון רחב של יכולות צבאיות איראניות, כולל מערכות הגנה אווירית מתקדמות ומתקני מעקב חופיים. התקיפות פגעו גם באתרי שיגור טילי 'קרקע-אוויר' ופלטפורמות טילי שיוט נגד ספינות, בנוסף למרכזי הפעלת מל"טים ומתקנים חיוניים בנמלים.

מנגד, כלי תקשורת רשמיים באיראן אישרו את התרחשותם של פיצוצים עזים באזורים שונים בדרום המדינה, כאשר נשמעו שבעה פיצוצים בעיר החוף סיריק. הטלוויזיה האיראנית דיווחה גם על שישה פיצוצים נוספים בסביבת האי האסטרטגי קשם, על רקע מצב של כוננות ביטחונית וצבאית באזור.

במישור הדיפלומטי והכלכלי, וושינגטון נקטה בצעדי ענישה מיידיים, כאשר משרד האוצר האמריקאי הודיע על ביטול הרישיון שאפשר הסרה זמנית של סנקציות הנפט על טהראן. הממשל האמריקאי תיאר את ההתנהגות האיראנית במצר הורמוז כ'בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין', והזהיר מפני השלכות חמורות שיפגעו בכלכלה האיראנית.

התפתחויות אלו בשטח מגיעות לאחר ששלוש מכליות נפט וגז הותקפו בו-זמנית, כשהבולטת שבהן הייתה הפגיעה במכלית הגז הטבעי הנוזלי הקטארית 'אל-רקיאת'. התקיפות, שבוצעו באמצעות מל"טים, גרמו לשריפה בחדר המנועים של המכלית הקטארית, מה שעורר גינוי נרחב מדוחא, שהטילה על טהראן את מלוא האחריות המשפטית.

הנזקים לא הוגבלו למכלית הקטארית, שכן דיווחי שיט ציינו כי מכלית נפט גולמי סעודית ענקית השייכת לחברת 'וואדיאן' נפגעה בעת שחצתה מול חופי עומאן. הרשות הבריטית למבצעי סחר ימי ציינה כי הספינות שהותקפו ספגו נזקים בדרגות שונות, והדגישה את חומרת המצב בנתיב המים שדרכו עובר חלק גדול מאספקת האנרגיה העולמית.

בדוחא, דובר משרד החוץ הקטארי, מאג'ד אל-אנסארי, דרש מהצד האיראני להפסיק את כל הפעולות המאיימות על בטיחות השיט הבינלאומי. אל-אנסארי הדגיש כי פגיעה בספינות סוחר מהווה הפרה חמורה של החוקים הבינלאומיים, וקרא לקהילה הבינלאומית לנקוט עמדה תקיפה כדי להגן על נתיבי המים מפני הסלמה צבאית.

משקיפים רואים כי הסלמה זו מתרחשת במקביל לנסיבות פנימיות רגישות באיראן, כאשר המדינה חווה את יומה החמישי של אבל על מותו של המנהיג העליון, האייתוללה עלי ח'אמנאי. נראה כי המתיחות בשטח סיכלה את הסיכויים להתקדמות במשא ומתן שהתנהל בתיווך פקיסטני וקטארי להשגת הסכם סופי שיסיים את מצב המלחמה.

משרד החוץ האיראני, מצידו, גינה בחריפות את ההחלטה האמריקאית להטיל מחדש סנקציות נפט, וראה בה הפרה של 'מזכר איסלמבאד'. טהראן הטילה על הממשל האמריקאי את מלוא האחריות להשלכות הסלמה זו, וציינה כי האיומים האמריקאיים מעכבים כל מסלול משא ומתן אפשרי להשגת רגיעה בת קיימא.

בוושינגטון, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ רמז על הצורך להחריף את התקיפות ולכוון למתקנים איראניים חיוניים באופן נרחב יותר אם לא יושג הסכם קבוע שיבטיח את ביטחון האזור. הצהרות אלו משקפות מצב של הסכמה פוליטית בארצות הברית על הצורך בתגובה תקיפה נגד המהלכים האיראניים האחרונים במפרץ הערבי.

בעקבות אירועים אלו, שוקי האנרגיה העולמיים חוו מצב של בלבול, כאשר מחירי הנפט עלו ב-1% מיד עם הדיווחים על התקיפות האמריקאיות. מומחים חוששים כי המשך ההסלמה הצבאית במצר הורמוז עלול להוביל למשבר אנרגיה עולמי, במיוחד לאור המשך המלחמה שפרצה בפברואר האחרון.

כוחות הפיקוד המרכזי של ארה"ב החלו בסדרת תקיפות עוצמתיות נגד איראן כדי להטיל עלויות כבדות על פגיעה ותקיפת ספינות סוחר.

משרד החוץ הקטרי הודיע ביום שלישי בערב על זימונו של סגן השגריר האיראני בדוחא, מוחסן מוחמד קאני, כדי למסור לו מכתב מחאה רשמי ובשפה חריפה. צעד דיפלומטי זה מגיע בעקבות תקיפה ישירה של המכלית הקטרית 'אל-רקיאת' בעת מעברה ליד מצר הורמוז האסטרטגי.

מנהל מחלקת הפרוטוקול במשרד החוץ, איברהים בן יוסף פחרו, מסר את המזכר המביע את גינויה ושאט נפשה העמוקים של קטר על תקיפה זו. מקורות אישרו כי דוחא רואה בתקיפת ספינותיה המסחריות הסלמה בלתי מתקבלת על הדעת הפוגעת בריבונותה ובאינטרסים הכלכליים החיוניים שלה באזור.

משרד החוץ הקטרי תיאר בהצהרה רשמית את האירוע כהפרה חמורה של כללי המשפט הבינלאומי המבטיחים את חופש השיט במעברים ימיים בינלאומיים. הוא ציין כי פעולות כאלה מהוות איום ישיר על יציבות אספקת האנרגיה העולמית, התלויה במידה רבה בביטחון מצר הורמוז.

המזכר הקטרי כלל דחייה מוחלטת של פגיעה בביטחון השיט, ודרש מהצד האיראני לספק הבהרות דחופות ומידיות לגבי נסיבות התקיפה. דוחא הדגישה גם את הצורך בנקיטת צעדים מונעים שיבטיחו אי-הישנות של אירועים כאלה המעמידים את ביטחון האזור על כף המאזניים.

מצידו, דובר משרד החוץ, מאג'ד אל-אנסארי, הצהיר כי קטר מטילה על טהראן אחריות משפטית מלאה על התקיפה ועל כל נזק שעלול להיגרם ממנה. אל-אנסארי הבהיר כי תקיפת 'אל-רקיאת' היא תקיפה פסולה של שלמות השיט הבינלאומי ומשרתת אינטרסים פוליטיים צרים שאינם משרתים את יציבות האזור.

רשות מבצעי הסחר הימי הבריטית דיווחה על התרחשות התקיפה ביום שני, וציינה כי המכלית נפגעה מפגז בלתי מזוהה בצדה השמאלי. הרשות אישרה כי התקיפה גרמה לשריפה מוגבלת על סיפון הספינה, אך לא גרמה לפציעות בקרב אנשי הצוות או לדליפה סביבתית.

האירוע התרחש כ-8 מיילים ימיים מזרחית לעיר לימא שבסולטנות עומאן, אזור שחווה מתיחות גוברת מאז תחילת השנה. הסלמה זו התרחשה במקביל למצב של אבל רשמי בעיר קום האיראנית בעקבות מותו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, על רקע אווירה טעונה בתוך איראן.

דיווחים תקשורתיים ציטטו גורמים בממשל האמריקאי כי איראן שיגרה לפחות שני טילים לעבר ספינות מסחריות במעבר הימי בשעות האחרונות. מקורות דיווחו כי לפחות ספינה שנייה ספגה נזקים כבדים כתוצאה ממטחי טילים אלה המכוונים לתנועת הסחר העולמית.

התפתחויות אלה מתרחשות על רקע סגירת מצר הורמוז באופן חלקי על ידי איראן, החלטה שטהראן קיבלה בתגובה לתקיפות צבאיות אמריקאיות וישראליות שפגעו במתקניה. מאז פברואר האחרון, ספינות מסחריות סובלות מסיכונים גוברים בעת מעברן במעבר זה, הנחשב לעורק חיים לייצוא גז ונפט.

מדינת קטר הדגישה במזכר המחאה שלה כי היא שומרת לעצמה את מלוא זכויותיה לנקוט בכל האמצעים שתראה לנכון כדי להגן על נכסיה בהתאם למשפט הבינלאומי. היא קראה לקהילה הבינלאומית לשאת באחריותה לרסן פעולות המאיימות על ביטחון האנרגיה העולמי בנסיבות הנוכחיות.

בהקשר קשור, מדינות אזוריות גינו את התקיפה, כאשר איחוד האמירויות הערביות ראתה בתקיפת המכלית הקטרית הסלמה מסוכנת המאיימת על ביטחון המפרץ. בירות ערביות הביעו סולידריות עם דוחא בהגנה על ביטחונה הימי והבטחת שלומן של מכליות הגז הטבעי הנוזלי שלה.

דיווחים טכניים מצביעים על כך שהמכלית 'אל-רקיאת' נשאה מטען של גז טבעי נוזלי, מה שהגביר את חומרת התקיפה בשל הסבירות לפיצוצים ענקיים. צוותי כיבוי והצלה הצליחו להשתלט על השריפה ולאבטח את הספינה לפני הגעתה לאזור בטוח.

משקיפים רואים בתקיפת האינטרסים הקטרים שינוי במדיניות האיראנית כלפי מדינות האזור, במיוחד לאור העובדה שדוחא מילאה בעבר תפקידים דיפלומטיים להרגעת המצב. אירוע זה מעמיד את היחסים הקטרים-איראניים במבחן אמיתי על רקע הלחצים הבינלאומיים הגוברים על טהראן.

לסיכום, המזכר הקטרי דרש מאיראן לחדול מסיכון ביטחון השיט ולציית לאמנות הבינלאומיות המסדירות את תנועת הספינות במעברים ימיים. הציפייה נשארת בעינה עד לתגובה האיראנית הרשמית להאשמות הישירות הללו ולמחאה הדיפלומטית הקטרית.

תקיפה זו מהווה הפרה חמורה של שלמות השיט הבינלאומי, איום ישיר על ביטחון אספקת האנרגיה העולמית, והפרה ברורה של כללי המשפט הבינלאומי.

מקורות תקשורת לבנוניים דיווחו כי כוחות הכיבוש הישראלי המשיכו בהפרותיהם בשטח של הסכם הפסקת האש, וביצעו פיצוצים נרחבים בעיירה דיר סריאן שבמחוז נבטיה בדרום המדינה. זאת במקביל לתקיפות ארטילריות שכונו לעבר סביבת העיירה נבטיה אל-פוקא לכיוון העיירה מיפדון, מה שמשקף את התעקשות הכיבוש לעבור על ההבנות הביטחוניות הקיימות.

בהקשר קשור, מרכז מבצעי חירום הבריאות של משרד הבריאות הלבנוני חשף עדכון טרגי למניין ההרוגים המצטבר של התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז תחילת מרץ האחרון. על פי הנתונים הרשמיים, מספר ההרוגים עלה ל-4320 בני אדם, בעוד שמספר הפצועים והנפגעים הגיע לכ-12203 פצועים, כתוצאה מהתקיפות וההפגזות המתמשכות על אזורים שונים בלבנון.

מצידו, נשיא לבנון ג'וזף עאון גינה בחריפות את המשך התקיפות הישראליות המכוונות לאזרחים, וציין את מותם של ארבעה אזרחים בנבטיה אתמול. עאון הדגיש במהלך פגישותיו עם משלחות פוליטיות וכלכליות בביירות כי מדינת לבנון מחויבת להפסקת האש ודורשת מהקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ ממשי על תל אביב לכבד את ההתחייבויות הבינלאומיות.

נשיא לבנון הדגיש כי רכבת בניית המדינה יצאה לדרך בפועל, והדגיש כי ההחלטה על בלעדיות הנשק בידי המוסדות הלגיטימיים הלבנוניים תיושם ללא נסיגה. עאון הסביר כי האינטרס של הלבנונים טמון בהקמת מדינה חזקה המסוגלת להגן על ריבונותה, וציין כי לבנון זכתה להכרה בינלאומית בכך שאין לישראל שאיפות בשטחיה.

במישור הדיפלומטי, שר החוץ הישראלי גדעון סער הודיע כי סבב המשא ומתן הבא עם הצד הלבנוני יתקיים בשבוע הבא בבירת איטליה רומא. דבריו של סער נאמרו במהלך פגישה עם מקבילו הגרמני בירושלים הכבושה, שם תיאר את הסכם המסגרת שהושג לפני שבועיים כצעד היסטורי.

מנגד, חוגים רשמיים בלבנון הביעו הסתייגות ודחייה מבחירת בירת איטליה כמקום לשיחות, מה שמעיד על קיומם של מכשולים לוגיסטיים ופוליטיים בפני חידוש הדיאלוג. שוני זה מגיע בזמן שארצות הברית שואפת לבסס את הסכם המסגרת שנחתם ב-26 ביוני האחרון כדי להבטיח את יציבות הגבול הצפוני.

הסכם המסגרת שנחתם בחסות אמריקאית קובע נסיגה הדרגתית ורציפה של כוחות הכיבוש מהאזורים אליהם חדרו בתוך שטחי לבנון. נסיגה זו קשורה קשר הדוק ליכולת צבא לבנון להשליט את שליטתו הביטחונית המלאה ולפרק את נשקן של הקבוצות החמושות באזורי הגבול, באזכור ברור להסדרים הנוגעים לחיזבאללה.

למרות קיומו של הסכם הפסקת האש התקף מאז נובמבר 2024, השטח עדיין עד להפרות ישראליות יומיומיות המשתנות בין הפגזות אוויריות וארטילריות לבין פעולות סריקה. ביירות רואה בצעדים אלה חתירה תחת מאמצי הרגיעה וניסיון לכפות מציאות שטח חדשה לפני השלמת שלבי הנסיגה הקבועים בהסכמים האחרונים.

הדיווחים מהשטח מצביעים על כך שכוחות הכיבוש עדיין כובשים שטחים נרחבים בדרום לבנון, שם חדרו בצירים מסוימים למרחק העולה על 10 קילומטרים. כוחות אלה פרוסים באזורים שנכבשו במהלך התוקפנות הנוכחית שהחלה במרץ 2026, בנוסף לנקודות גבול הנשלטות על ידי הכיבוש מזה שנים רבות.

הקהילה הבינלאומית מתמודדת עם דרישות לבנוניות חוזרות ונשנות בדבר הצורך לקבוע לוח זמנים ברור לנסיגה הישראלית, במיוחד מכיוון שהסכם המסגרת לא קבע מועדים מדויקים לסיום הנוכחות הצבאית הזרה. משקיפים סבורים כי ההתמהמהות הישראלית ביישום נועדה להרוויח זמן נוסף לחיזוק עמדות הגנה בתוך שטחי לבנון.

לסיכום, המצב בדרום לבנון נותר תלוי בהתפתחויות בשטח ובמידת מחויבות הצדדים להסכמים שנחתמו, על רקע המשך נפילת קורבנות אזרחיים. ממשלת לבנון מדגישה כי הדרך היחידה ליציבות היא יישום מלא של ההחלטות הבינלאומיות והבטחת ריבונות המדינה על כל שטחה הלאומי ללא כל התערבות חיצונית.

לא אקבל בשום פנים ואופן שאף אחד ינהל משא ומתן בשם לבנון, וההחלטה על בלעדיות הנשק תיושם ואין תחליף להקמת המדינה.

מדינת קטאר האשימה באופן ישיר את הרפובליקה האסלאמית של איראן באחריות לתקיפת מכלית גז טבעי נוזלי השייכת לה במצר הורמוז. מקורות דיווחו כי המכלית הקטארית הענקית בשם 'אל-רקיאת' הותקפה על ידי כלי טיס בלתי מאויש בשעות הלילה, מה שהוביל לפרוץ שריפה בחדר המנועים וגרם לקריאות מצוקה בצל חשש מסכנת פיצוץ, בעוד צוות הספינה פונה בהצלחה.

דובר משרד החוץ הקטארי, מאג'ד אל-אנסארי, תיאר את האירוע כהתקפה בלתי מקובלת על ביטחון ושלמות השיט הבינלאומי והפרה בוטה של החוק הבינלאומי. אל-אנסארי הדגיש את הצורך של טהראן לחדול מסיכון אספקת האנרגיה העולמית למען 'אינטרסים צרים', והדגיש כי ארצו מטילה על הצד האיראני את כל ההשלכות המשפטיות והנזקים הנובעים מההסלמה הזו.

בהקשר קשור, מקורות ביטחון ימיים חשפו כי מכלית נפט סעודית ענקית בשם 'ודיאן' נפגעה מול חופי עומאן באותו זמן. מקורות ציטטו גורם אמריקאי שאמר כי האינדיקציות הראשוניות מאשרות את מעורבותה של איראן בירי על ספינות סוחר, בהפרה ביטחונית משמעותית ראשונה במצר מאז תחילת תקופת האבל על המנהיג האיראני המנוח עלי ח'אמנאי.

מצידו, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הסלים את הטון שלו כלפי טהראן, ואיים לחדש פעולות צבאיות ולהפציץ גשרים ומתקני אנרגיה איראניים אם לא תושג הסכמה קבועה שתסיים את המשבר. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הגיב לאיומים אלה באומרו כי המשא ומתן הסופי לא יתחיל כל עוד האיומים האמריקאיים נמשכים, וקרא לוושינגטון לכבד את התחייבויותיה על פי מזכר ההבנות להפסקת אש.

אנו דורשים מאיראן להפסיק לאלתר את כל הפעולות הפוגעות בביטחון האזור, ואנו מטילים עליה את מלוא האחריות המשפטית להתקפה זו ולהשלכותיה.

בירת טורקיה, אנקרה, עדה לשינוי בולט במסלול היחסים עם וושינגטון, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע במהלך פגישתו עם מקבילו הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן כי ממשלו שוקל ברצינות להפעיל מחדש את מכירת מטוסי הקרב המתקדמים 'אף-35' לטורקיה. הצהרות אלו נאמרו בשולי פסגת ברית נאט"ו, ומשקפות רצון אמריקאי להתגבר על משבר מערכת ההגנה הרוסית שגרם בעבר להדחת אנקרה מהתוכנית.

טראמפ תיאר את המטוס כ'טוב ביותר בפער ניכר', וציין כי קבלת החלטה לגבי אספקתו לטורקיה נמצאת בבחינה ממשית לאור היחסים הטובים המקשרים כיום בין שתי המדינות. מצידו, חשף נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כי קיבל הבטחות ישירות ממקבילו האמריקאי לקבל חמישה מטוסים מדגם זה, מה שסולל את הדרך לסיום שנים של קיפאון צבאי.

התקרבות מפתיעה זו עוררה מצב של כוננות בתוך ממשלת ישראל, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו פעל במספר חזיתות בניסיון לרסן מסלול זה. מקורות דיווחו כי נתניהו קיים שיחת טלפון עם טראמפ, בה הביע את דאגתו העמוקה מהסלמת הרטוריקה האנטי-ישראלית של ארדואן, ודרש מוושינגטון להימנע מאספקת מערכות לאנקרה שיחזקו את יכולות חיל האוויר שלה.

נתניהו לא הסתפק במגעים חשאיים, אלא העביר את המאבק לזירה הפומבית באמצעות פלטפורמות תקשורת אמריקאיות, כאשר הופיע פעמיים ברציפות בערוץ 'פוקס ניוז' כדי לפנות לבסיס התמיכה העממי של טראמפ. ראש הממשלה הישראלי ביקש באמצעות הופעות אלו להעלות את העלות הפוליטית של כל החלטה שתחזיר את טורקיה לתוכנית ה'אף-35' או תעניק לה מנועים מתקדמים למטוסי הקרב שלה.

הדיווחים מצביעים על כך שהחשש הישראלי אינו מוגבל רק להיבט הצבאי, אלא מתרחב לכלול חשש מהחזרת מעמדה המרכזי של טורקיה בחישובים האסטרטגיים האמריקאיים במזרח התיכון. נתניהו סבור כי חיזוק הכוח האווירי הטורקי יוביל בהכרח להפרת מאזן הכוחות האזורי, הנשען בעיקר על העליונות האיכותית של חיל האוויר הישראלי.

בניסיון להרחיב את חזית ההתנגדות, נתניהו ביקש לקשור את החששות הישראליים לאינטרסים של מדינות אחרות כמו יוון וקפריסין, כשהוא מציג את התפקיד הטורקי כאיום על יציבות אזור מזרח הים התיכון וברית נאט"ו. נתניהו האשים את אנקרה בתמיכה בתנועת חמאס, וטען כי החזקתה בטכנולוגיות צבאיות אמריקאיות מתקדמות תהווה סכנה ישירה לביטחון בעלות בריתה של וושינגטון באזור.

במישור הטכני, מקורות חשפו כי מתקיימות בדיקות בתוך משרד ההגנה האמריקאי 'הפנטגון' לבחינת הדרכים המשפטיות והפוליטיות שיאפשרו פתיחה מחדש של תוכנית מטוסי הקרב בפני טורקיה. בדיקות אלו מתרחשות במקביל לדיווחים על עסקה פוטנציאלית בשווי של עד 700 מיליון דולר לאספקת מנועי מטוסים לטורקיה, מה שמעיד על רצינות הכיוון האמריקאי החדש.

מהלכים אלו נתקלים בהתנגדות בתוך הקונגרס האמריקאי, כאשר חברת הקונגרס דינה טייטוס מובילה קמפיין לסיכול כל עסקאות הגנה חדשות עם אנקרה, הנתמכת בלחצים מהלובי היווני בוושינגטון. גורמים אלו חוששים כי אספקת ציוד צבאי נוסף לטורקיה תוביל לשחיקת העליונות הטכנולוגית ממנה נהנות כיום אתונה ותל אביב.

למרות לחצים אלו, נראה כי וושינגטון החלה להתייחס לטורקיה מזווית שונה, כאשר מרכזי מחקר אמריקאיים יוקרתיים מתארים אותה כ'מעצמה בינונית' ושחקן עולמי שלא ניתן להתעלם ממנו. אנליסטים סבורים כי יכולתה של אנקרה לנוע בין צירים בינלאומיים שונים הופכת את ההבנה עמה לצורך אסטרטגי עבור הממשל האמריקאי, הרחק מלחצים אזוריים.

היחסים בין שתי המדינות הידרדרו באופן חמור בשנת 2019 לאחר רכישת מערכת ה'אס-400' הרוסית על ידי טורקיה, מה שהוביל להטלת סנקציות 'קאטסה' עליה ולהדחתה מייצור ורכישת מטוסי 'אף-35'. אולם, האינדיקטורים הנוכחיים מצביעים על כך ששני הצדדים מחפשים 'מוצא מכובד' שיסיים משבר זה ויאפשר חידוש שיתוף הפעולה הצבאי ברמה גבוהה.

השאלה נותרה פתוחה לגבי מידת יכולתו של נתניהו להשפיע על החלטתו הסופית של טראמפ, במיוחד לאור רצונו של האחרון לחתום על עסקאות גדולות ולחזק את הבריתות המסורתיות של וושינגטון. החוגים הפוליטיים באזור ממתינים לתוצאות המאבקים הללו, שיקבעו את צורת המאזן הצבאי במזרח התיכון לשנים הבאות.

נקבל החלטה לגבי מכירת מטוסי אף-35 לטורקיה, ויחסינו עם אנקרה טובים, וזה מטוס נהדר שנשקול את מכירתו.

סרטונים ששודרו על ידי חיילי צבא הכיבוש הישראלי בפלטפורמות המדיה החברתית הראו זלזול ברכושם של אזרחים לבנונים בכפרים הגבוליים הכבושים. חייל תיעד בחשבונו בפלטפורמת 'טיקטוק' קבוצת חיילים משחקים בכדורגל בתוך סלון באחד הבתים שנכבשו לאחרונה בדרום לבנון.

על פי מה שנראה בהקלטה, כוחות הכיבוש הפכו את הבית הפרטי למעין בסיס צבאי, כאשר ציוד צבאי נערם לצד הרהיטים הביתיים. החיילים התמסרו בכדור בראשיהם לפני שקלעו אותו לסל שהוצב במרכז החדר, תוך קריאות שמחה ומחיאות כפיים לאחר שקלעו מה שהם ראו כשער, במחזה המשקף את היקף ההפרות המוסריות והחוקיות.

החייל צירף לסרטון תגובה פרובוקטיבית שבה כתב 'ברזיל בלבנון', מה שעורר גל זעם רחב בקרב הלבנונים שנעקרו בכוח מבתיהם. התנהגויות אלו מגיעות בזמן שהכיבוש מונע מאלפי משפחות לחזור לכפריהן ולבדוק את רכושן הנתון להרס שיטתי על ידי הכוחות הפולשים.

בשטח, מקורות דיווחו כי פרקטיקות אלו מתרחשות במקביל להפרות ישראליות חוזרות ונשנות של הסכם הפסקת האש שהושג לאחרונה. הכיבוש מסרב עד כה לציית לסעיפי הסכם המסגרת שנחתם בין ביירות לתל אביב בחסות אמריקאית, מה שמאיים בקריסת השקט השברירי באזור.

שני הצדדים חתמו ב-26 ביוני האחרון על הסכם הקובע נסיגה ישראלית הדרגתית מהשטחים הלבנוניים הכבושים. ההסכם קובע כי השלב הראשון יתחיל משני אזורי ניסוי, אך היעדר לוח זמנים ברור לנסיגה כוללת עדיין מהווה מכשול עיקרי ליישום ההבנות בשטח.

הכיבוש הישראלי מקשר את קצב נסיגתו להטלת שליטה ביטחונית מלאה של צבא לבנון על אזורי הגבול, בנוסף לפירוק נשקם של קבוצות חמושות בלתי רשמיות. תנאים אלו הם חלק מהלחצים שמפעילה תל אביב כדי להבטיח הסדרים ביטחוניים חדשים בדרום לבנון לאחר חודשים של עימותים אלימים.

יצוין כי התוקפנות הישראלית הרחבה על לבנון נמשכת מאז תחילת מרץ 2026, כאשר כוחות ישראליים חדרו למרחקים העולים על 10 קילומטרים בצירים מסוימים. ישראל ממשיכה לכבוש שטחים נרחבים בדרום, חלקם נתונים לשליטה צבאית מזה עשורים, ואחרים נכבשו במהלך סבבי ההסלמה האחרונים.

ברזיל בלבנון... כך הגיב חייל ישראלי על סרטון המראה חילול בתי אזרחים והפיכתם לבסיסים צבאיים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הגיע היום, שלישי, לבירה הטורקית אנקרה בביקור רשמי שמטרתו להשתתף בפסגה ה-36 של ברית נאט"ו. המטוס הנשיאותי נחת בנמל התעופה הבינלאומי של אנקרה בשעה 13:50 לפי השעון המקומי, שם קיבל את פניו נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בטקס קבלת פנים רשמי מלא.

הנשיאים קיימו פגישה דו-צדדית קצרה בטרקלין אח"מים בשדה התעופה לפני שהמשיכו למקום הפסגה, שם שוחחו על נושאים משותפים. מקורות יודעי דבר דיווחו כי טראמפ הביא עמו הבטחות להעניק לטורקיה את מה שכינה 'מתנה', אשר על פי הדיווחים צפויה להיות קשורה לחיזוק התעשיות הצבאיות הטורקיות ופיתוח שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות.

בהצהרה בולטת לאחר הגעתו, הודיע נשיא ארה"ב כי ממשלו יקבל החלטה בנוגע למכירת מטוסי הקרב המתקדמים 'F-35' לטורקיה, תוך הדגשה כי היחסים הדו-צדדיים נמצאים בתקופה טובה. מהלך זה מגיע לאחר תקופה של מתיחות סביב נושא המטוסים, מה שמעיד על פריצת דרך אפשרית ביחסים הצבאיים בין וושינגטון לאנקרה.

טורקיה מארחת את הפסגה ההיסטורית הזו במשך יומיים, שלישי ורביעי, וזו הפעם השנייה שאנקרה מארחת אירוע זה, 22 שנים לאחר פסגת איסטנבול בשנת 2004. מהדורה זו זוכה לחשיבות יוצאת דופן לאור האתגרים הביטחוניים המואצים העומדים בפני המבנה הביטחוני העולמי והשינויים במדיניות החוץ האמריקאית.

במקביל להגעתו של טראמפ, חשפו מנהיגי ברית נאט"ו על עסקאות נשק ענקיות המוערכות בעשרות מיליארדי דולרים, בצעד שמטרתו לספוג את זעמה של וושינגטון. עסקאות אלו מגיעות כתגובה ישירה לדרישות האמריקאיות החוזרות ונשנות בדבר הצורך להגדיל את ההוצאות הביטחוניות של המדינות האירופיות החברות בברית.

טראמפ מתח בחודשים האחרונים ביקורת חריפה על שותפיו בנאט"ו, והאשים אותם בהתחמקות ממתן תמיכה מספקת לארצות הברית בהתמודדותה עם איראן. נשיא ארה"ב רמז במספר הזדמנויות על האפשרות של נסיגת ארצו מהברית או התעלמות מאמנת ההגנה המשותפת אם בעלות הברית לא יגדילו את תרומותיהן הכספיות.

טראמפ סבור שממשלות אירופה מסתמכות יתר על המידה על המטריה הביטחונית האמריקאית שוושינגטון מספקת מאז תחילת המלחמה הקרה, מבלי לספק תמורה הוגנת. נשיא ארה"ב תיאר את היחסים הנוכחיים עם הברית כ'חד-צדדיים' ו'מגוחכים', והדגיש את הצורך להפוך אותם לשותפות הדדית המשרתת ישירות את האינטרסים האמריקאיים.

בהקשר של לחצים בשטח, ארצות הברית כבר החלה להסיג חלק מכוחותיה המוצבים באירופה, וזה כלל הפחתת מספר המל"טים ונושאות המטוסים. וושינגטון גם השיקה סקירה מקיפה של נוכחותה הצבאית ביבשת הישנה שתמשך שישה חודשים, מה שעורר דאגה רחבה בבירות אירופה.

בנושא קשור, עולות חששות ישראליים רציניים מפני ההתקרבות הטורקית-אמריקאית בנושא החימוש, כאשר תל אביב שואפת לסכל את השגת מטוסי ה'F-35' על ידי אנקרה. חוגי הביטחון הישראליים חוששים מהאפשרות של חשיפת סודות הטכנולוגיה המתקדמת של מטוס זה למערכות ה'S-400' הרוסיות שבבעלות טורקיה.

ההתנגדות הישראלית לעסקה מבוססת על הרצון לשמור על העליונות האווירית האיכותית באזור המזרח התיכון, ולהבטיח שלא יופר מאזן הכוחות האזורי. תל אביב עוקבת מקרוב אחר תוצאות פסגת אנקרה, במיוחד בכל הנוגע להבטחות שטראמפ נתן לצד הטורקי בנוגע למטוסי החמקן.

מצדם, מקווים גורמים רשמיים אירופיים כי נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן והמזכיר הכללי של הברית מארק רוטה יצליחו להרגיע את דחפתו של טראמפ במהלך ישיבות הפסגה. בעלות הברית סומכות על היחסים האישיים ההדוקים הקושרים את ארדואן לטראמפ כדי למנוע התנגשויות פומביות שעלולות להוביל לפיצול אחדות הברית ברגע בינלאומי קריטי.

הפסגה תסיים את עבודתה מחר, רביעי, עם פרסום הצהרה מסכמת שתגדיר את קווי המתאר של מדיניות ההגנה החדשה של הברית, בציפייה לתוצאות המשא ומתן מאחורי הקלעים בנוגע להוצאות הצבאיות. נושא ה'F-35' נשאר המבחן האמיתי למידת רצינותה של וושינגטון בעיצוב מחדש של בריתותיה האסטרטגיות באזור.

היחסים של וושינגטון עם ברית נאט"ו אינם הדדיים, ולא מצאנו אותם כשנזקקנו להם.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הגיע היום, שלישי, לבירה הטורקית אנקרה בביקור רשמי שמטרתו להשתתף בעבודות הפסגה ה-36 של ברית נאט"ו. המטוס הנשיאותי נחת בנמל התעופה הבינלאומי של אנקרה בשעה 13:50 לפי השעון המקומי, שם קיבל את פניו נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בטקס קבלת פנים רשמי מלא.

הנשיאים טראמפ וארדואן קיימו פגישת דיונים קצרה בטרקלין אח"מים בנמל התעופה מיד עם הגעת המשלחת האמריקאית, לקראת השתתפותם בפסגה שטורקיה מארחת בפעם השנייה בתולדותיה. אירוח זה מגיע כ-22 שנים לאחר פסגת איסטנבול המפורסמת שהתקיימה בשנת 2004, מה שמעניק לפגישה זו משקל היסטורי ופוליטי רב.

בהצהרות בולטות מיד עם הגעתו, חשף נשיא ארה"ב כי ארצו עומדת לקבל החלטה מכרעת בנוגע למכירת מטוסי הקרב מהדור החמישי 'F-35' לטורקיה. טראמפ הדגיש כי היחסים בין וושינגטון לאנקרה חיוביים, וציין כי קיימת 'מתנה' צפויה שעשויה להיות קשורה לחיזוק היכולות הצבאיות והתעשיות הביטחוניות הטורקיות בשלב הבא.

התפתחויות אלו מגיעות בזמן שישראל פועלת במרץ כדי לסכל את השגת טורקיה את מטוסי הקרב המתקדמים הללו, על פי דיווחי מודיעין קודמים. החשש הישראלי נובע מהאפשרות של חשיפת פגמים טכניים במטוס למערכות ההגנה האווירית הרוסיות 'S-400' שברשות אנקרה, מה שעלול להשפיע על ביטחון הפעולות האוויריות באזור.

מעגלי הביטחון בתל אביב חוששים כי אספקת נשק מסוג זה לטורקיה עלולה להפר את עקרון 'העליונות האווירית האיכותית' שישראל מקפידה לשמור עליו במזרח התיכון. תיק זה נחשב לאחד הנושאים הרגישים ביותר במסדרונות הפסגה, שכן הוא משלב שיתוף פעולה אטלנטי עם מאזני כוחות אזוריים מורכבים וחששות מדליפת טכנולוגיה צבאית.

מצדם, מנהיגי ברית נאט"ו באנקרה הודיעו על חתימת עסקאות נשק ענקיות המוערכות בעשרות מיליארדי דולרים, בצעד שמטרתו לספוג את זעם הבית הלבן. עסקאות אלו מגיעות כתגובה ישירה לדרישותיו החוזרות ונשנות של טראמפ להגדיל את ההוצאות הביטחוניות של המדינות האירופיות החברות בברית, ולהפחית את התלות הפיננסית בארצות הברית.

טראמפ מתח בחודשים האחרונים ביקורת חריפה על בעלות בריתו האירופיות, והאשים אותן בהתחמקות ממתן תמיכה מספקת לוושינגטון בעימות המתמשך שלה עם איראן. נשיא ארה"ב רמז ביותר מהזדמנות אחת על אפשרות של נסיגת ארצו מהברית או בחינה מחדש של אמנת ההגנה המשותפת, ותיאר את היחסים הנוכחיים כ'חד-צדדיים' ובלתי הוגנים.

בהקשר של לחץ בשטח, ארצות הברית כבר החלה להסיג חלק מכוחותיה המוצבים ביבשת אירופה, כולל נושאת מטוסים, כטב"מים ויחידות תדלוק. הממשל האמריקאי השיק סקירה מקיפה של נוכחותו הצבאית באירופה שתארך שישה חודשים, כדי להעריך את כדאיות המשך הפריסה הצבאית הנרחבת בהיעדר התרומה האירופית הנדרשת.

משקיפים רואים בפסגת אנקרה מבחן אמיתי ללכידות הברית לנוכח האתגרים הביטחוניים הגלובליים הגוברים והלחצים האמריקאים המתגברים. מנהיגי אירופה מקווים כי התיווך הטורקי, הנתמך במאמצי המזכיר הכללי של הברית מארק רוטה, יתרום להרגעת המתיחות עם טראמפ ויבטיח יציאת הפסגה עם תוצאות מוסכמות שישמרו על אחדות השורות האטלנטיות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי הדיונים במסדרונות הפסגה יתמקדו בניסוח אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם איומים מתפתחים, תוך התמקדות בחלוקת הנטל הפיננסי באופן מאוזן יותר. נראה כי המדינות האירופיות מבינות את רצינות האיומים האמריקאים בנסיגה, מה שדחף אותן להאיץ את קצב ההתקשרויות הצבאיות ולהגדיל את תקציבי הביטחון שלהן באופן חסר תקדים.

בהקשר קשור, הפסגה רוכשת חשיבות מיוחדת לאור עיתויה, המאופיין במתיחויות גיאופוליטיות במספר חזיתות, מה שהופך את יציבות הברית לצורך ביטחוני עליון. העיניים נשואות לתוצאות הפגישה הדו-צדדית המורחבת בין ארדואן לטראמפ, שעשויה להוות נקודת מפנה במסלול היחסים הטורקיים-אמריקאיים ותיקי החימוש התקועים.

לסיכום, סוגיית מטוסי ה-F-35 נותרה אבן הבוחן העיקרית למידת הצלחת ההתקרבות הטורקית-אמריקאית החדשה, לנוכח הלחצים הישראליים הנגדיים. להחלטתו הסופית של טראמפ יהיו השלכות רחבות לא רק על מבנה הברית, אלא גם על מאזני הכוחות האסטרטגיים באזור אגן הים התיכון והמזרח התיכון כולו.

"היחסים שלנו עם אנקרה טובים, ווושינגטון תקבל החלטה בנוגע למכירת מטוסי F-35 לטורקיה."

וושינגטון – סעיד עריקת – 7/7/2026

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חידש את הטון המאיים שלו כלפי איראן, כשהוא מאיים לפגוע בתשתיות חיוניות, כולל גשרים ומתקני אנרגיה, אם המשא ומתן המתנהל בין וושינגטון לטהראן לא יצליח להגיע להסכם. הסלמה זו מגיעה בזמן שבו נמשכים המגעים העקיפים בין הצדדים, על רקע פערים עמוקים במספר תיקים אזוריים ואסטרטגיים, מה שמעלה שאלות לגבי רצינות המסלול הדיפלומטי ויכולתו לעמוד בפני שפת האיומים ההדדית.

טראמפ אמר, במהלך שיחה עם עיתונאים בבית הלבן ביום שני, כי ארצות הברית "תשלים את המשימה" אם לא יושג הסכם עם איראן, והדגיש כי ארצו מסוגלת להרוס גשרים איראניים תוך שעה אחת, ולשתק את אספקת האנרגיה במדינה. הוא הוסיף כי הוא מעדיף להגיע להסכם מכיוון שאינו רוצה לפגוע בעם האיראני, אך הדגיש יחד עם זאת כי האופציה הצבאית עדיין עומדת על הפרק בעוצמה.

זו אינה הפעם הראשונה שטראמפ משתמש בשפת איום פומבית נגד איראן. ב-7 באפריל האחרון, הוא הצהיר כי ארצות הברית "תמחק את הציוויליזציה האיראנית מהקיום" אם תיאלץ להשתמש בכוח, הצהרה שעוררה אז ביקורת רחבה כחריגה מהשיח המסורתי המבחין בין המשטר השולט לעם האיראני, ונחשבה לאינדיקציה להסלמה חסרת תקדים בשיח הפוליטי האמריקאי כלפי טהראן.

להצהרותיו האחרונות של טראמפ חשיבות נוספת מכיוון שהן סותרות, לדברי משקיפים, את מזכר ההבנות שנחתם בין ארצות הברית לאיראן, הקובע כי שני הצדדים יימנעו מאיום בשימוש בכוח או משימוש בו במהלך תקופת יישום ההבנות המוסכמות. מומחים סבורים כי עצם האיום בתקיפת מתקנים אזרחיים ותשתיות חיוניות מחליש את האמון בין הצדדים, ומקשה על שמירת מסלול המשא ומתן.

הצהרותיו של נשיא ארה"ב הגיעו בזמן שבו התקיימה בבירה האיראנית טהראן הלוויה המונית למנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, שנהרג יחד עם מספר מבני משפחתו בהתקפה האמריקאית-ישראלית שפגעה באיראן ב-28 בפברואר האחרון, התקפה שהיוותה את תחילת המלחמה הרחבה שהתרחשה באזור.

טראמפ הודיע ​​מוקדם יותר כי העניק לאיראן "שבוע אבל" לפני חידוש הלחצים הפוליטיים, בהתייחסו להמשך המגעים העקיפים שאירחה קטאר בנוגע ליישום מזכר ההבנות בין שתי המדינות. עם זאת, המשא ומתן עדיין מתמודד עם חילוקי דעות מהותיים הנוגעים למלחמה הישראלית בלבנון, עתיד השיט במצר הורמוז, והכספים האיראניים המוקפאים בחו"ל.

משקיפים סבורים כי החזרה לשפת הכוח בעיתוי זה משקפת את הקושי ליישב בין הלחצים הצבאיים למסלול הדיפלומטי, במיוחד בהיעדר אמון מצטבר בין הצדדים, והמשך התיקים האזוריים המורכבים ללא פתרונות ברורים.

מצידו, אמר שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י ביום שלישי כי השיחות שמטרתן להגיע להסכם סופי בין טהראן לוושינגטון לא יחלו אם האיומים האמריקאים יימשכו, זאת בעקבות איומו של הנשיא טראמפ "לסיים את המשימה" במקרה של אי הגעה להסכם.

עראקצ'י כתב בפוסט ב-X: "המשא ומתן על ההסכם הסופי לא יתחיל אם האיומים יימשכו. כבדו את חתימתכם."

הפוסט של עראקצ'י התייחס להסכם זמני שנחתם על ידי איראן וארצות הברית בחודש שעבר, הקורא לשני הצדדים להימנע מאיום בשימוש בכוח או משימוש בו זה נגד זה.

הצהרותיו של טראמפ חושפות את המשך אימוץ מדיניות "הדיפלומטיה הכפויה", המבוססת על שילוב של משא ומתן ואיום צבאי בו זמנית. אולם, ניסיונות העבר בין וושינגטון לטהראן מצביעים על כך ששיטה זו מובילה לעיתים קרובות לתוצאות הפוכות, שכן היא דוחפת את ההנהגה האיראנית להקשיח עמדות במקום להציע ויתורים. כמו כן, פגיעה בתשתיות אזרחיות, אפילו ברמת האיום, מעלה שאלות משפטיות ומוסריות לגבי התאמת הצהרות כאלה לחוק הבינלאומי, ומערערת את האמון הדרוש להצלחת כל הסכם פוליטי עתידי.

העיתוי הפוליטי של הצהרות אלה משקף ניסיון אמריקאי לשמור על קלפי לחץ לפני כניסה לשלבים רגישים יותר של המשא ומתן. אולם, המשך השימוש בשיח מאיים עלול להעניק לזרם הקיצוני באיראן הצדקות נוספות לדחיית כל פשרה עם וושינגטון, בטענה שארצות הברית עדיין רואה בכוח צבאי את הכלי העיקרי לניהול היחסים עם הרפובליקה האסלאמית. מכאן, שהאיומים עלולים להפוך לגורם מעכב למשא ומתן במקום להיות אמצעי לחיזוק סיכויי הצלחתו.

ההשלכות של האיום בפגיעה בגשרים ומתקני אנרגיה חורגות מגבולות היחסים הבילטרליים בין וושינגטון לטהראן, שכן כל התקפה על מתקנים אלה עלולה להוביל להפרעות כלכליות ואזוריות נרחבות, הכוללות את שוקי הנפט, שרשרות האספקה ​​העולמיות ותנועת השיט במפרץ הפרסי ובמצר הורמוז. כמו כן, פגיעה בתשתיות אזרחיות עלולה לדחוף גורמים אזוריים אחרים להיכנס לעימות באופן ישיר או עקיף, מה שמעלה את הסבירות להתרחבות הסכסוך והפיכתו למשבר אזורי שקשה להכיל אותו פוליטית או צבאית.

אזור מסאפר יטא, הממוקם דרומית לעיר חברון, הותקף באלימות על ידי מתנחלים קיצוניים ביום שלישי, וכתוצאה מכך נפצעו שמונה אזרחים פלסטינים. מקורות רפואיים דיווחו כי הפצועים סבלו משברים וחבלות שונות כתוצאה ממכות קשות ותקיפות פיזיות ישירות שספגו במהלך ההתקפה הפתאומית.

הסהר האדום הפלסטיני אישר כי צוותי האמבולנס שלו מיהרו למקום האירוע והעניקו עזרה ראשונה לפצועים לפני העברתם לבתי חולים סמוכים לקבלת טיפול רפואי הכרחי. המקורות הבהירו כי רשימת הקורבנות כללה ילדים, נערה וצעירים, מה שמשקף את האופי האקראי והאכזרי של הפגיעה באזרחים חסרי הגנה על אדמתם.

תקיפות אלו מגיעות כחלק מסדרת התקפות שיטתיות שמבצעים מתנחלים תחת הגנה ישירה של כוחות צבא הכיבוש הישראלי באזורי החיכוך. הסלמה זו בשטח נועדה להצר את צעדיהם של היישובים הפלסטיניים הפרימיטיביים במסאפר יטא, ולהרוס את רכושם ומקורות פרנסתם כדי לדחוף אותם לעקירה כפויה מאדמותיהם ההיסטוריות.

בהקשר קשור להפרות בשטח, צעיר פלסטיני נפצע מירי כוחות הכיבוש לפנות בוקר ביום שלישי באזור הצפוני של ירושלים הכבושה. מקורות מקומיים מסרו כי חיילי הכיבוש פתחו באש לעבר הצעיר בעת שניסה להגיע למקום עבודתו בתוך השטחים שנכבשו בשנת 1948, מה שהוביל לפציעתו והעברתו לקבלת טיפול רפואי.

ערי וכפרי הגדה המערבית הכבושה עדים למצב של מתיחות גוברת על רקע התפשטות מתנחלים חמושים ברחובות הראשיים ופגיעתם בכלי רכב ובבתים פלסטיניים. התקפות אלו מתרחשות במקביל למדיניות ההתפשטות ההתנחלותית שמנהיגה ממשלת ישראל, המגבירה את סבלם היומיומי של התושבים הפלסטינים ומפריעה לתנועתם בין הערים.

התקיפה כוונה ישירות לקבוצת צעירים, ילדים ונערה באזור.

דו"ח עדכני שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל חשף משבר עמוק שבו נתונה ישראל בהפיכת יכולותיה הצבאיות לתוצאות מדיניות מוחשיות. הדו"ח, שתורגם על ידי המרכז הפלסטיני למחקרים ישראליים (מדר), הבהיר כי תל אביב ניצבת כיום בפני מציאות פוליטית וביטחונית מורכבת ביותר, המאופיינת בהמשך מלחמת ההתשה בעזה ובהיעדר אופק מדיני ברור.

המכון תיאר את המצב הנוכחי כ'לימבו אסטרטגי', וציין כי ישראל, למרות כוחה הצבאי העדיף ותמיכה אמריקאית חסרת תקדים, סובלת מחולשה אסטרטגית חריפה. סתירה זו מונעת מהכיבוש להגיע למצב ביטחוני יציב, וגורמת לה לשקוע בעימותים פתוחים בחזיתות מרובות הכוללות את לבנון, איראן והגדה המערבית.

הדו"ח מתח ביקורת חריפה על המנטליות שבה מנוהלים המשברים הנוכחיים, תוך שימוש במטפורה לפיה ישראל משחקת 'דמקה' בהיגיון טקטי קצר טווח, בעוד יריביה מנהלים את המערכה בהיגיון של 'שחמט'. פער זה בתכנון גרם לישראל להסתפק במרדף אחר הישגים זמניים בשטח מבלי לבנות חזון אזורי מקיף שיבטיח לה יציבות ארוכת טווח.

במישור הבינלאומי, המחקר זיהה שחיקה מתמשכת במעמדה של ישראל, כאשר בידודה במוסדות הבינלאומיים גובר ואיומי החרם ואובדן הלגיטימציה במערב מתעצמים. הדו"ח גם הצביע על מתח גובר ביחסים עם וושינגטון, במיוחד בכל הנוגע לסוגיית 'היום שאחרי' המלחמה ברצועת עזה וחוסר האמון ההדדי.

בנוגע לסוגיה הפלסטינית, המכון הציע לנטוש את הדחייה המוחלטת של יוזמות מדיניות ולהחליפה ב'מפת דרכים פונקציונלית'. הצעה זו נועדה להעביר את הדיון מפתרון שתי המדינות המסורתי למסלול המותנה בביצועים ביטחוניים וניהוליים, באופן שיבטיח שכל התקדמות מדינית לא תוצג כפרס לפלגים הפלסטיניים לאחר אירועי אוקטובר.

הדו"ח רואה בערב הסעודית את המנוף המרכזי לכל 'היפוך אסטרטגי' עתידי, וקורא לממשלת ישראל להשקיע ברצון האמריקאי לחתום על עסקת הגנה עם ריאד. הוא הציע להציג נוסחה מדינית שתעניק לממלכה כיסוי ערבי לנורמליזציה באמצעות הכרזה עקרונית על אופק מדיני פלסטיני המותנה בקריטריונים ביטחוניים מחמירים ובפירוק מנשק.

הדו"ח התייחס גם לזירה הסורית, וקרא להאיץ את המשא ומתן הביטחוני עם המשטר הסורי החדש כדי לשלבו ב'ציר הערבי המתון'. מסלול זה נועד לצמצם את ההשפעה האיראנית והטורקית באזור, ולהקל את הנטל הצבאי על צבא ישראל בחזית הגולן והצפון באמצעות בניית מאזני כוחות אזוריים חדשים.

בלבנון, המכון קרא לשלב פעולה צבאית עם מסלול מדיני וכלכלי שמטרתו להחליש את חיזבאללה באמצעות חיזוק הממשלה והצבא הלבנוניים. הדו"ח הציע ניסוח החלטה בינלאומית משופרת שתעלה על החלטה 1701, עם אפשרות ליישב נקודות מחלוקת גבוליות יבשתיות, כולל חוות שבעא והע'ג'ר, כדי לשלול תירוצים להתנגדות.

המכון הזהיר מפני התפקיד הטורקי, ותיאר את אנקרה כ'גורם מעכב פוטנציאלי' לכל מבנה אזורי חדש בשל שאיפותיה להנהיג את העולם הסוני ותמיכתה בתנועות ההתנגדות. הדו"ח דרש לחזק את הברית עם יוון וקפריסין ולהשתמש בלחצים כלכליים ופוליטיים אמריקאיים כדי לרסן את ההשפעה הטורקית בזירות הסורית והפלסטינית.

הדו"ח זיהה את המכשול הגדול ביותר בפני יישום חזון זה בתוך ישראל, ובמיוחד בהרכב הקואליציה הממשלתית הנוכחית הכוללת גושי ימין קיצוני. הוא הבהיר כי קואליציה זו סובלת מ'שיתוק תפיסתי' המונע ממנה לקבל החלטות אסטרטגיות נועזות הנוגעות לרפורמות ברשות הפלסטינית או לפתיחות למסלולים אזוריים.

כדי לצאת ממבוי סתום זה, המכון המליץ על הקמת צוות שרים ביטחוני מצומצם שיגבש מסמך תנאים ברורים להתמודדות עם ארצות הברית ושותפים אזוריים. הוא גם הדגיש את הצורך בפתיחת ערוצי תקשורת חשאיים עם ריאד ורמאללה כדי להגדיר מודל של 'רשות פלסטינית מחודשת' שישראל תוכל לקבל כשותפה ביטחונית וניהולית.

המחקר הדגיש כי המשך הלחץ הצבאי לבדו לא יוביל להכרעה בסכסוך, אלא חייב להיות משולב ב'הנדסה מדינית' מקיפה שתעצב מחדש את יחסי ישראל עם האזור. הוא קבע כי כישלון בהפיכת הכוח הצבאי להישג מדיני יוביל בהכרח לשחיקה ארוכת טווח של המשאבים האנושיים והכלכליים של החברה הישראלית.

בסיום המלצותיו, המכון קרא לאמץ תוכנית 'כסף תמורת ריבונות אפקטיבית' בלבנון בתיאום עם מדינות המפרץ וצרפת כדי להבטיח את יציבות החזית הצפונית. הוא הדגיש כי הזמן אינו פועל לטובת ישראל לנוכח התפתחות יכולות 'ציר ההתנגדות' והתפתחות כליו בניהול מלחמת התשה רב-חזיתית המכוונת לעומק הישראלי.

מסמך אסטרטגי זה מגיע בתקופה רגישה שבה ישראל סובלת מפילוגים פנימיים חריפים סביב חוקי הגיוס וועדות החקירה לכשלונות אוקטובר. חשיבות הדו"ח טמונה בכך שהוא משקף את דאגת האליטה הביטחונית הישראלית מאובדן 'הזדמנויות אסטרטגיות' בתוך העיסוק בקרבות טקטיים יומיומיים שאינם מובילים לסיום ברור של המלחמה.

ישראל משחקת 'דמקה' בעוד יריביה, ובראשם איראן, מנהלים קרב ארוך טווח בשיטת 'שחמט'.

סוכנות בית מאל אל-קודס א-שריף, הזרוע המבצעת של ועדת ירושלים בראשות המלך מוחמד השישי, סיימה היום, יום שלישי, את השלב השלישי של תוכנית ההכשרה שלה ב"מיומנות מקצועית ביבוא ויצוא", המיושמת בשיתוף עם לשכת המסחר והתעשייה הערבית בירושלים.הקורס כלל ארבעה מפגשי הדרכה שנערכו במטה לשכת המסחר בירושלים, ונועדו להעלות את יעילותם של הסוחרים הירושלמים, במיוחד הצעירים ובעלי העסקים הקטנים, באמצעות התעדכנות בחידושים בחוקים ובהליכי המכס, מה שיסייע להם להפחית הפסדים כספיים ולהפחית את התלות במתווכים.מנכ"ל לשכת המסחר והתעשייה הערבית בירושלים, לואי אל-חוסייני, אמר: שהקורס מגיע בתזמון חשוב ביותר לאור התנאים הכלכליים הקשים בירושלים.הוא הוסיף כי פיתוח הידע של הסוחרים תורם להפחתת עלויות התפעול, חיזוק עמידתם ושיפור המציאות הכלכלית, וציין כי בניית יכולות מהווה אחד הכלים החשובים ביותר להעצמה כלכלית.הוא הודה למלך מוחמד השישי על תמיכתו המתמשכת בירושלים ובתושביה, ולסוכנות בית מאל אל-קודס א-שריף על חסותה המתמשכת לתוכניות הכלכליות, החברתיות והחינוכיות במחוז.מצידו, אמר מנהל אחד המלונות בירושלים, ראאד סעאדה: שהקורס סיפק לו ידע מעשי בתחומי השילוח, היבוא והיצוא, במיוחד בכל הנוגע להליכי שילוח, סיווגי מכס ומנגנוני קבלת סחורות, מה שיסייע לו להפחית את עלויות רכישת צרכי המלון בתנאים הכלכליים הנוכחיים.הוא הביע את תודתו לסוכנות בית מאל אל-קודס א-שריף וללשכת המסחר והתעשייה הערבית בירושלים על ארגון קורס זה, והביע תקווה להמשך תוכניות כאלה כדי שסוחרים שונים יוכלו ליהנות מהן.מצידה, הבהירה בעלת מכון יופי בירושלים, מירה סביח, שהקורס תרם להכרתה עם הכישורים שיאפשרו לה לייבא את המכשירים והציוד הדרושים למרכזה ביעילות רבה יותר ובעלויות נמוכות יותר, ויסייע לה בפיתוח הפרויקט שלה. היא הודתה לממלכת מרוקו ולסוכנות בית מאל אל-קודס א-שריף, וללשכת המסחר והתעשייה הערבית בירושלים על ארגון תוכניות אלה.מצידו, אמר המדריך האני ג'אבר: שהקורס התמקד בהכרת המשתתפים במושגי שרשרת האספקה ושרשרת הערך, והקנייתם את הכישורים הבסיסיים בתחומי היבוא והיצוא, מה שיחזק את יכולתו של הסוחר הירושלמי להרחיב את פעילותו המסחרית, להגיע לשווקים חדשים, ולהעלות את תחרותיותו באמצעות קבלת מוצרים באיכות טובה יותר ובעלויות נמוכות יותר.הסוכנות הבהירה כי תוכנית זו מיושמת במסגרת הסכם שיתוף פעולה שנחתם עם לשכת המסחר והתעשייה הערבית בירושלים בפברואר 2026, למימון ארבעה קורסי הכשרה מקצועיים מיוחדים במיומנות מקצועית ביבוא ויצוא, המיועדים לסוחרים ובעלי עסקים באזורים שונים של מחוז ירושלים.הקורסים החלו ברצף באל-עיזרייה, א-ראם וירושלים, בממוצע של כ-30 נהנים בכל קורס, מה שמרחיב את בסיס הנהנים מההכשרה המקצועית, ומחזק את מוכנותם של הסוחרים הירושלמים להתמודד עם דרישות המסחר, היבוא והיצוא על פי פרקטיקות מקצועיות מודרניות.

שני פיצוצים הרעידו את בירת סוריה, דמשק, הבוקר (שלישי), ופגעו באזור חיוני ליד משרד התיירות וסביבת מלון "פור סיזנס", שם מתאכסן נשיא צרפת עמנואל מקרון במסגרת ביקורו הרשמי במדינה. האירוע גרם לפציעתם של 18 בני אדם בדרגות חומרה שונות, ביניהם ארבעה שוטרים שביצעו את תפקידם באזור.

מקורות רשמיים דיווחו כי כוחות הביטחון הפנימי הצליחו לאתר שני מטעני חבלה במהלך סריקות שטח, וצוותים מומחים החלו בפעולות פירוק מיידיות. אולם, שני המטענים התפוצצו במהלך ההכנות לטיפול בהם, מה שהוביל לפציעות ולנזק חומרי באתר, סביבו הטילו הרשויות כתר ביטחוני הדוק.

משרד הפנים הסורי הבהיר בהצהרה כי הבדיקה הראשונית הראתה שהמטענים יוצרו בשיטה פרימיטיבית, כאשר הראשון הושתל בתוך מכונית חונה, ואילו השני הונח בפח אשפה. המשרד הדגיש כי החקירות הפליליות נמשכות כדי לזהות את המעורבים בתקיפה זו, שכוונה ללב הבירה בתזמון רגיש מבחינה פוליטית.

מצדה, נשיאות צרפת (האליזה) מיהרה להדגיש כי תוכנית ביקורו של הנשיא מקרון לא השתנתה כתוצאה מהאירוע הביטחוני. מקורות צרפתיים ציינו כי הנשיא לא שמע את קולות הפיצוצים בזמן שהיה בדרכו לפגישותיו הרשמיות, והדגישו את יציבות המצב הביטחוני בסביבת תנועותיו.

במסגרת הביקור, קיבל נשיא סוריה אחמד אל-שראע את פני אורחו הצרפתי ב"ארמון העם" בדמשק, שם קיימו פגישת דיונים רשמית ביום השני לביקור. ביקור זה נחשב היסטורי בהיותו הראשון של נשיא צרפתי בסוריה מזה כ-18 שנים, והוא מתרחש בשלב מכריע בהיסטוריה הפוליטית והכלכלית של המדינה.

ביקורו של מקרון נושא עמו ממדים כלכליים גדולים, כאשר מלווה אותו משלחת בכירה הכוללת משקיעים ונציגים של חברות צרפתיות ענקיות כמו "טוטאל אנרג'י". שני הצדדים שואפים באמצעות פגישות אלו לדון בתיקי שיקום ולחתום על הסכמי שיתוף פעולה, בנוסף למשא ומתן מתמשך לאספקת שמונה מטוסי איירבוס לסוריה.

עמנואל מקרון נחשב למנהיג המערבי הראשון המבקר בדמשק מאז נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024, מה שמשקף את רצונה של פריז להחזיר את תפקידה הדיפלומטי באזור. צעד זה בא לשבור את הבידוד הבינלאומי שהוטל על סוריה במשך שנים ארוכות, ולהתחיל שלב חדש של יחסים דו-צדדיים המבוססים על אינטרסים משותפים.

בשטח, הפיצוצים גרמו למצב של כוננות ביטחונית במרכז דמשק, כאשר עמודי עשן נראו עולים מהאתר במקביל להגעת אמבולנסים. למרות האירוע, החיים נמשכו כרגיל באזורים הסמוכים, עם הגברת הסיורים הביטחוניים כדי להבטיח את שלומם של המשלחות הבינלאומיות והאזרחים כאחד.

יש לציין כי פיצוץ זה אינו הראשון מסוגו לאחרונה, שכן דמשק הייתה עדה בשבוע שעבר לפיצוץ מטען חבלה באחד מבתי הקפה, שגרם למותם של תשעה בני אדם. אירועים חוזרים אלה מעלים שאלות לגבי הגורמים המנסים לערער את היציבות על רקע השינויים הפוליטיים הגדולים שסוריה עוברת וההתקרבות הדיפלומטית עם המעצמות המערביות.

משרד הפנים הסורי אישר כי אתר הפיצוץ נמצא מחוץ למתחם הביטחוני שהוקצה למקום מגוריו של נשיא צרפת, ולא היווה איום ישיר על תוכנית הביקור הרשמי.

הזירה הפוליטית האמריקאית עברה תפנית דרמטית לאחר שהקונגרס, בשני בתיו – הנבחרים והסנאט – אישר החלטה משותפת המורה לנשיא דונלד טראמפ להסיג את הכוחות האמריקאים מפעולות לחימה נגד איראן. צעד זה משקף חשש גובר בקרב המפלגה הרפובליקנית השולטת בפרלמנט לגבי השלכות הסכסוך המתמשך מאז סוף פברואר האחרון.

אישור הסנאט להחלטה המשותפת בנוגע לסמכויות המלחמה הגיע שבועות לאחר צעד דומה שנקט בית הנבחרים, מה שמהווה תקדים היסטורי בהסכמה בין שני בתי המחוקקים להגבלת הרשות המבצעת. צעד זה נועד להשעות באופן מיידי את כל הפעולות הצבאיות הבלתי מורשות נגד טהראן.

מקור הסכסוך המשפטי הזה הוא בחוק סמכויות המלחמה משנת 1973, שנחקק ככלי פיקוח לאחר מלחמת וייטנאם כדי להבטיח שהנשיא לא יקבל החלטות מלחמה לבדו. חוק זה מעניק לקונגרס בלבד את הסמכות להכריז מלחמה, בעוד שתפקיד הנשיא מוגבל להובלת מבצעים במצבי איום מיידי.

על פי החקיקה הקיימת, הממשל האמריקאי מחויב להודיע למחוקקים על כל מהלך צבאי תוך 48 שעות, עם צורך לסיים פעולות בלתי מורשות תוך 60 יום. הנתונים מצביעים על כך שמועד חוקי זה כבר חלף ב-1 במאי האחרון לגבי הפעולות המתנהלות נגד איראן.

מצדו, ניסה הנשיא טראמפ לעקוף את ההגבלות הללו בהצהרה כי פעולות הלחימה הסתיימו הודות להסכם הפסקת אש, למרות המשך המצור הימי וההתקפות ההדדיות. מומחים משפטיים סבורים כי טיעון זה לא יעמוד זמן רב בפני בדיקה שיפוטית לאור המשך הנוכחות הצבאית הפעילה.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי להחלטות הנוגעות לסמכויות המלחמה יש עדיפות בהצבעה, מה שמאפשר להעלות אותן לדיון גם ללא הסכמת ראשי הבתים. מסלול משפטי זה מעניק למחוקקים המתנגדים למדיניות החוץ הנוכחית יכולת תמרון ולחץ פוליטי גדולים יותר.

קיימים ספקות משפטיים לגבי מידת המחייבות של החלטה משותפת זו, כאשר מתנגדיה סבורים כי אין לה תוקף חוקי כל עוד הנשיא לא חתם עליה או שהוטל עליה וטו. עם זאת, משפטנים מדגישים כי הנושא טרם הוכרע שיפוטית, לאור היעדר תקדימים דומים מאז שנות השבעים.

חבר הקונגרס הדמוקרטי גרגורי מיקס, יוזם המהלך בבית הנבחרים, הדגיש כי ההחלטה מחייבת מבחינה חוקית על פי רוח החוקה האמריקאית. מיקס הודיע על כוונתו לבחון את כל הדרכים המשפטיות הזמינות כדי לאלץ את הבית הלבן לציית לרצון המחוקקים ולסיים את ההתערבות הצבאית הבלתי מורשית.

משקיפים סבורים כי מהלך חקיקתי זה נועד בעיקרו להחזיר לקונגרס את הסמכות החוקתית להכריז מלחמות, שנשחקה במהלך העשורים לטובת הנשיאות. תוצאות ההצבעה הצמודות נחשבות למסר ברור כי קיימת רצון חוצה מפלגות לרסן את ההתפשטות הצבאית החיצונית.

הבית הלבן ניסה להפעיל לחץ אינטנסיבי על חברי המפלגה הרפובליקנית כדי לסכל את ההחלטה, כאשר מאחורי הקלעים של הסנאט התקיימו פגישות טעונות ונזיפות ישירות מטראמפ לחלק מהמחוקקים. למרות הצלחתו לשנות את דעתם של כמה חברים, המומנטום התומך בהחלטה נשאר חזק מספיק כדי להעבירה.

קתרין יון איברייט, מומחית במרכז ברנן לצדק, הבהירה כי אישור חוק זה מהווה גינוי מפורש להמשך המלחמה, שרבים רואים בה הפרה של החוקה. היא הוסיפה כי מחוקקים משני הצדדים השתכנעו כי הסכסוך המזוין עם איראן חרג מהגבולות הזמניים והחוקיים המותרים.

מצד שני, מגיני מדיניות טראמפ מתארים מהלכים אלה כתמרונים פוליטיים בלבד שמטרתם להחליש את עמדת ארצות הברית מול אויביה. הם טוענים כי החלטות כאלה פוגעות בסמכויות הנשיא כראש המפקד העליון של הכוחות המזוינים האחראי על הגנת הביטחון הלאומי.

התפתחויות אלה מטילות צל על בחירות אמצע הקדנציה המתוכננות לנובמבר הקרוב, כאשר הבוחרים האמריקאים עוקבים מקרוב אחר התפתחות הסכסוך. סקרי דעת קהל מצביעים על כך שהמלחמה נגד איראן חסרה תמיכה ציבורית רחבה, מה שעלול לאיים על שליטת הרפובליקנים בקונגרס.

הנתונים האחרונים מסקר 'רויטרס/איפסוס' הראו כי רק 25% מהאמריקאים תומכים בצורך במלחמה, בעוד שקיימים חששות כלליים מפני שבריריות הפסקת האש. חשש ציבורי זה השתקף בפופולריות של הנשיא טראמפ, שירדה לרמות שיא של 34%, מה שמסבך עוד יותר את התמונה הפוליטית.

החלטת סמכויות המלחמה שולחת איתות חזק לנשיא כי המחוקקים סבורים שמלחמה זו נמשכה זמן רב מדי ומפרה את החוקה.

אנחנו במלחמה גרשון בסקין

בישראל מתנהלת היום מלחמה. זו איננה המלחמה שרוב הציבור עוקב אחריה. היא איננה מתנהלת בין שני צבאות הניצבים זה מול זה בשדה הקרב. זו מלחמה חד־צדדית, המתנהלת בגלוי על ידי קיצוני הימין ושלוחיהם - המתנחלים האלימים - נגד פלסטינים בגדה המערבית הכבושה.

הפלסטינים הם הקורבנות המיידיים במלחמה זו. בתיהם, שדותיהם, מכוניותיהם, עצי הזית שלהם, עדריהם וחיי היומיום שלהם נתונים במתקפה. משפחות מאוימות ונאלצות לעזוב את אדמותיהן. רועים מגורשים משטחי מרעה. חקלאים מנועים מלהגיע לשדותיהם. מקורות מים מנותקים. קהילות שלמות חיות באיום מתמיד.

אבל אנחנו, הישראלים, חייבים להבין דבר עמוק ומפחיד לא פחות: הפלסטינים הם הקורבנות עכשיו, אך היעד הוא ישראל הליברלית והדמוקרטית.

זו מלחמה נגד שלטון החוק, נגד שוויון, נגד כבוד האדם, נגד סמכות בתי המשפט, נגד צה״ל כמוסד ממלכתי, ונגד עצם הרעיון שהמדינה צריכה לשרת את כלל אזרחיה ולא את השליחים המשיחיים המבקשים להקים כאן את מלכות האל.

קיצוני הימין הפוליטיים, סוכניהם המתנחלים האלימים וחיילים ושוטרים המשתפים עימם פעולה אינם רוצים בישראל שהובטחה במגילת העצמאות. הם אינם רוצים מדינה המבוססת על חירות, צדק, שלום ושוויון - הם רוצים מלכות אלוהים משיחית, דתית והלכתית. הם רוצים ריבונות ללא דמוקרטיה, יהדות ללא מוסר, כוח ללא רסן, וארץ ללא פלסטינים. עבור הקיצונים שבהם, המלחמה הנוכחית היא רק שלב בדרך לפרויקט דתי גדול מאוד: שינוי הסטטוס־קוו בהר הבית, הריסת המסגדים ובניית בית המקדש השלישי במקומם.

בצלאל סמוטריץ׳ ושותפיו האידיאולוגים אינם מסתפקים בהרחבת ההתנחלויות ובקביעת עובדות חדשות בשטח. הם מקדמים פרויקט מהפכני. אין כאן סודות. התוכנית נכתבה ופורסמה כבר לפני שנים בידי סמוטריץ׳ עצמו. מטרתם היא להחליף את ישראל הדמוקרטית במשטר דתי־לאומני, שבו עליונות יהודית הופכת לחוק, הקיום הפלסטיני נתפס כבעיה שיש לטהר מכאן, וישראלים ליברלים מסומנים כבוגדים, אנרכיסטים או מכשולים שיש להביס.

לכן אלימות המתנחלים איננה עניין צדדי. היא איננה "שובבות" של נערי הגבעות, איננה פעולה של קומץ מתפרעים או חוואים סוררים. זו איננה תופעה שולית וזניחה. זו הוצאה לפועל, ברמת הרחוב והגבעה, של אידיאולוגיה שכבר יושבת בתוך ממשלת ישראל, בתוך צה״ל, בתוך השב״כ - וכעת מאיימת לחדור עמוק גם למערכת המשפט.

זו פעולה אסטרטגית, שיטתית, המתקדמת לפי תוכנית. נציגיה מחזיקים במנועי כוח מרכזיים: משרד האוצר, המינהל האזרחי, חלקים גדולים ממערך השיטור בגדה המערבית, והשפעה הולכת וגוברת בתוך הצבא ובתוך מערכת הביטחון. הם אינם צריכים להפיל את המדינה מבחוץ; הם מרוקנים אותה מבפנים.

הם מתקדמים כל הזמן - והם מצליחים. עשרות קהילות פלסטיניות כבר נעקרו ממקומותיהן. שליטת המתנחלים התפשטה על פני שטחים נרחבים בגדה המערבית באמצעות מאחזים, חוות, כבישים, אזורי ביטחון, תשתיות, הפחדה ואלימות ישירה. עוד ועוד אדמות מובאות תחת שליטתם, בעוד הציבור הישראלי כמעט שאינו מבחין בכך.

כך הם מביסים אותנו.

כאשר פלסטינים מותקפים והמדינה אינה מגינה עליהם - ישראל משתנה. כאשר חיילים מגינים על מתנחלים בזמן שאלה משתוללים - ישראל משתנה. כאשר שרים מצדיקים, מתרצים או מעודדים את האלימות הזאת - ישראל משתנה. כאשר המדינה מחברת התנחלויות ומאחזים, גם כאלה שאינם חוקיים אפילו לפי הדין הישראלי, למערכות מים, חשמל, כבישים ואבטחה - ישראל משתנה. כאשר החוק נאכף על יהודים ועל פלסטינים בצורה שונה - הדמוקרטיה מתרוקנת מתוכן.

ישראל אינה יכולה להישאר דמוקרטית כאשר היא מתחזקת אלימות המתבצעת בשם היהדות ובשם אדמת היהודים. מדינה יהודית אינה יכולה להישאר יהודית מבחינה מוסרית כאשר היא מאפשרת ליהודים להטיל טרור על עם אחר. חברה חופשית אינה יכולה לשרוד כאשר קיצונים אלימים בתוכה משליטים פחד, רק משום שאלימותם משרתת יעד אידיאולוגי רחב יותר.

צריך לומר זאת בבירור: התנגדות למתנחלים אלימים איננה עמדה אנטי־ישראלית. היא מעשה של נאמנות לישראל. הגנה על פלסטינים מפני טרור מתנחלים איננה רק עניין פלסטיני. היא צורך דמוקרטי ישראלי. היא גם צורך יהודי, משום שיהדות שהופכת לכלי של שליטה, של נקמה ושל התעליינות איננה היהדות שיכולה לקיים בית לאומי מוסרי לעם היהודי.

המאבק היום איננו רק בין ישראלים לפלסטינים. הוא גם בין שתי תפיסות של ישראל. האחת דמוקרטית, יהודית, ליברלית, פלורליסטית, אנושית ומחויבת לשלטון החוק. השנייה משיחית, מתעליינת, סמכותנית ואלימה. תפיסה אחת מבינה שהגדרה עצמית יהודית חייבת להיות כרוכה באחריות מוסרית. האחרת מאמינה שכוח יהודי מבטל את זכויותיהם של אחרים.

הפוליטיקאים הקיצונים מימין והמתנחלים האלימים יודעים היטב על מה הם נלחמים. הם מאורגנים, נחושים ומוגנים. יש להם אידיאולוגיה, אסטרטגיה, הנהגה פוליטית, רבנים המעניקים שפה דתית למעשיהם, שרים הפותחים להם דלתות במסדרונות השלטון, וצבא המדינה לעיתים קרובות מדי מגן עליהם במקום לרסן אותם. הם אינם מחכים לאישור מהרוב הישראלי. הם מתקדמים.

ומה איתנו? רוב הישראלים רוצים שקט. אנחנו רוצים לחיות את חיינו, לגדל את ילדינו, להתאושש מטראומה קשה ומתמשכת ולהימנע מעוד מאבק פנימי. רבים מאיתנו אינם מתעניינים במה שקורה בגבעות ובעמקים של הגדה המערבית, ורבים אף בוחרים במודע שלא לראות. יש האומרים לעצמם שכל זה רחוק, נוגע רק לפלסטינים, או שהצבא והמשטרה "יודעים מה הם עושים".

אבל שתיקה איננה ניטרליות. שתיקה היא כניעה.

בזמן שרבים מדי בינינו מסיטים מבט, מיעוט נחוש ועתיר משאבים מעצב מחדש את המדינה שלנו. בזמן שאנחנו מתווכחים על פוליטיקה כרגיל, המלחמה הזאת מתנהלת כמעט ללא התנגדות מצד מי שטוענים שאכפת להם מעתידה הדמוקרטי של ישראל.

השאלה היא: האם אנחנו מבינים מה אנחנו מאבדים?

אנחנו מאבדים את שלטון החוק. אנחנו מאבדים את הסמכות המוסרית שלנו. אנחנו מאבדים את האפשרות לשלום עתידי. אנחנו מאבדים את מעמדנו בעולם. אנחנו מאבדים את היהדות של כבוד האדם. אנחנו מאבדים את ישראל שהבטיחה שוויון לכל אזרחיה ושאפה לשלום עם שכניה.

אם לא נעצור אותם, הפלסטינים ימשיכו לסבול ראשונים. אבל ישראל - ישראל הדמוקרטית, ישראל הליברלית, ישראל ההגונה, ישראל שעדיין יש לה סיכוי לחיות בשלום עם שכניה - עלולה להיות הקורבן הבא והאחרון. מעבר לנקודת מפנה זו – לא יהיו לה לא תיקון ולא תקנה.

זו מלחמה. הגיע הזמן שישראלים דמוקרטים יבינו שאנחנו כבר בתוכה.

גרשון בסקין

ישראל נמצאת היום במלחמה. אבל זו לא המלחמה שרוב האנשים עוקבים אחריה. והיא לא מתנהלת בין שני צבאות העומדים זה מול זה בשדה הקרב. זו מלחמה חד-צדדית, המתנהלת בגלוי על ידי קיצונים ימניים ושלוחיהם המתנחלים האלימים נגד פלסטינים בגדה המערבית הכבושה.

הפלסטינים הם הקורבנות הישירים. בתיהם, שדותיהם, מכוניותיהם, עצי הזית שלהם, עדריהם, כפריהם וחיי היומיום שלהם מותקפים. משפחות מאוימות ונדחקות לעזוב את אדמותיהן. רועים מגורשים מאזורי מרעה. חקלאים נמנעים מגישה לשדותיהם. מקורות מים נחתכים. וקהילות שלמות נאלצות לחיות תחת איום מתמיד.

אבל אנחנו, הישראלים, חייבים להבין דבר עמוק וחמור יותר: הפלסטינים הם הקורבנות, אבל המטרה האמיתית היא ישראל הליברלית-דמוקרטית.

זו מלחמה נגד שלטון החוק, נגד שוויון, נגד כבוד האדם, נגד סמכות בתי המשפט, נגד הצבא כמוסד ממלכתי, ונגד הרעיון הבסיסי שהמדינה צריכה לשרת את כל אזרחיה, ולא פרויקט משיחי אחד השואף להקים את "מלכות האל".

הקיצונים הפוליטיים מהימין, ושלוחיהם המתנחלים האלימים, והחיילים המשתפים איתם פעולה, אינם רוצים את ישראל שהובטחה לנו במגילת העצמאות. הם אינם רוצים מדינה המושתתת על חירות, צדק, שלום ושוויון. הם רוצים ממלכה אלוהית משיחית, דתית והלכתית. הם רוצים ריבונות ללא דמוקרטיה, יהדות ללא מוסר, כוח ללא מגבלות, וארץ ללא פלסטינים.

מבחינתם, גם המציאות הנוכחית אינה אלא שלב בדרך לפרויקט הדתי הגדול יותר שלהם: שינוי הסטטוס קוו בהר הבית באמצעות הרס המסגדים ובנייה מחדש של בית המקדש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ומי ששותפים לאידיאולוגיה שלו, אינם מסתפקים בהרחבת ההתנחלויות וביצירת עובדות חדשות בשטח. הם מקדמים פרויקט מהפכני. אין כאן סודות. סמוטריץ' כתב את תוכניתו ופרסם אותה לפני שנים.

מטרתם היא להחליף את ישראל הדמוקרטית במשטר דתי-לאומי, שבו הריבונות היהודית הופכת לחוק, והנוכחות הפלסטינית נחשבת לבעיה שיש להסירה, וישראלים ליברלים מסווגים כבוגדים, אנרכיסטים או מכשולים שיש להביסם.

לכן, אלימות המתנחלים אינה עניין צדדי. זו אינה "שובבות" של נערי גבעות, ולא מעשיהם של כמה צעירים פרועים או קומץ בעלי חוות מורדים. זה לא שולי. זו הביטוי בשטח, ברמת הרחוב והגבעה, של אידיאולוגיה שנמצאת היום בתוך ממשלת ישראל, בתוך צה"ל, בתוך השב"כ, ובקרוב עלולה לחדור עמוק למערכת המשפט שלנו.

זהו פרויקט אסטרטגי ושיטתי, המתקדם לפי תוכנית. נציגיו שולטים בצמתים מרכזיים של כוח המדינה: משרד האוצר, המנהל האזרחי, חלקים נרחבים ממערך המשטרה בגדה המערבית, והשפעה גוברת בתוך הצבא ובמערכת הביטחון. הם אינם צריכים להפיל את המדינה מבחוץ. הם מרוקנים אותה מבפנים.

והם מתקדמים כל הזמן, ומצליחים. עשרות יישובים פלסטינים כבר נעקרו. מאות מאחזים והתנחלויות חדשות הוקמו או הורחבו. ושליטת המתנחלים התפשטה על שטחים נרחבים בגדה המערבית באמצעות מאחזים, חוות, כבישים, אזורי ביטחון, תשתיות, הפחדה ואלימות ישירה. יותר ויותר אדמות נתפסות באלימות ומועברות לשליטתם, בעוד שהציבור הישראלי כמעט ואינו מבחין במה שקורה.

כך הם מביסים אותנו.

כאשר פלסטינים מותקפים והמדינה אינה מגנה עליהם, ישראל משתנה. כאשר חיילים מגנים על מתנחלים בזמן שהמתנחלים משתוללים, ישראל משתנה. כאשר שרים מצדיקים אלימות זו, מתנצלים עליה או מעודדים אותה, ישראל משתנה.

וכאשר המדינה מחברת התנחלויות ומאחזים – אפילו אלה הבלתי חוקיים על פי החוק הישראלי עצמו – למים, חשמל, כבישים והגנה ביטחונית, ישראל משתנה. וכאשר החוק מיושם באופן שונה על יהודים ופלסטינים, הדמוקרטיה מתרוקנת מבפנים.

ישראל אינה יכולה להישאר דמוקרטית בעודה סובלת אלימות המבוצעת בשם היהדות ובשם ארץ היהודים. ומדינה יהודית אינה יכולה להישאר יהודית מבחינה מוסרית בעודה מאפשרת ליהודים להטיל טרור על עם אחר. וחברה חופשית אינה יכולה להישאר חופשית כאשר קיצונים אלימים מורשים לשלוט באמצעות פחד, רק בגלל שאלימותם משרתת מטרה אידיאולוגית רחבה יותר.

עלינו להיות ברורים: התנגדות למתנחלים אלימים אינה עמדה אנטי-ישראלית. זוהי מעשה נאמנות לישראל. והגנה על פלסטינים מול טרור המתנחלים אינה רק עניין פלסטיני. זוהי הכרח דמוקרטי ישראלי. וזהו גם הכרח יהודי, שכן יהדות ההופכת לכלי לשליטה, נקמה ועליונות אינה היהדות המסוגלת להקים בית לאומי מוסרי לעם היהודי.

הסכסוך היום אינו רק בין ישראלים לפלסטינים. זהו גם סכסוך בין שתי תפיסות של ישראל. תפיסה דמוקרטית, יהודית, ליברלית, פלורליסטית, הומנית ומחויבת לשלטון החוק. ותפיסה אחרת משיחית, עליונותית, סמכותנית ואלימה. התפיסה הראשונה מבינה שזכות ההגדרה העצמית היהודית חייבת להיות משולבת באחריות מוסרית. ואילו השנייה מאמינה שכוח יהודי מבטל את זכויותיהם של אחרים.

פוליטיקאים ימניים קיצוניים ושלוחיהם המתנחלים האלימים יודעים היטב על מה הם נלחמים. הם מאורגנים, נחושים ומוגנים. יש להם אידיאולוגיה, אסטרטגיה, הנהגה פוליטית, רבנים המעניקים למעשיהם שפה דתית, שרים הפותחים בפניהם את שערי המדינה, וצבא שלעיתים קרובות מגן עליהם במקום להרתיע אותם. הם אינם מחכים לאישור מהרוב הישראלי. הם מתקדמים.

ומה איתנו? רוב הישראלים רוצים שקט. אנחנו רוצים לחיות את חיינו, לגדל את ילדינו, להתאושש מההלם, ולהימנע מעוד קרב פנימי. רבים מאיתנו מדברים על הרצון לאחדות. ורבים מאיתנו אינם רואים מה קורה בגבעות ובואדיות של הגדה המערבית. ורבים מעדיפים לא לראות. חלקנו אומרים לעצמנו שהדבר רחוק, או שהוא נוגע רק לפלסטינים, או שהצבא והמשטרה יודעים מה הם עושים.

אבל שתיקה אינה ניטרליות. שתיקה היא כניעה.

בעוד שרובנו מפנים את מבטנו, מיעוט נחוש מעצב מחדש את ארצנו. ובעוד שאנחנו הישראלים מתווכחים על פוליטיקה כרגיל, מלחמה זו מתנהלת כמעט ללא כל התנגדות מצד אלה שאומרים שאכפת להם מעתידה הדמוקרטי של ישראל.

השאלה היא האם אנו מבינים מה אנו מפסידים.

אנו מפסידים את שלטון החוק. אנו מפסידים את הסמכות המוסרית של הצבא. אנו מפסידים את האפשרות לשלום בעתיד. אנו מפסידים את מעמדנו בעולם. אנו מפסידים את היהדות המושתתת על כבוד האדם. ואנו מפסידים את ישראל שהבטיחה שוויון לכל אזרחיה וחתרה לשלום עם שכנותיה.

אם לא נעצור אותם, הפלסטינים ימשיכו לסבול תחילה. אבל ישראל – ישראל הדמוקרטית, ישראל הליברלית, ישראל הנדיבה, ישראל שעדיין יש לה סיכוי לחיות בשלום עם שכנותיה – עלולה להיות הקורבן האחרון.

זו מלחמה. והגיע הזמן שהישראלים הדמוקרטים יבינו שאנחנו כבר נמצאים בה.

ד"ר גרשון בסקין הוא יו"ר משותף של ברית שתי המדינות, ומנהל המזרח התיכון בארגון הקהילות הבינלאומיות.

דוחות שטח וטכניים חשפו שינוי מהותי בדוקטרינה הצבאית הישראלית, כאשר ההסתמכות על בינה מלאכותית וביג דאטה הפכה לעמוד תווך מרכזי בניהול המבצעים ברצועת עזה. טכנולוגיות אלו, שפותחו לרווחת האדם, נוצלו ככלי להרג דיגיטלי ולמעקב המוני, מה שהוביל להאצת קצב התקיפות באופן חסר תקדים. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל לכניסת התוקפנות ליומה האלף, בצל ביקורת בינלאומית על תפקידן של חברות הטכנולוגיה העולמיות באספקת הפלטפורמות הנדרשות לפעולות אלו.

תהליך זיהוי המטרות בעזה עובר מרמה שטחית מסורתית לרמה טכנולוגית מורכבת, כאשר נתונים דיגיטליים משולבים במערכות מודיעין מאוחדות. מרכז התיאום האזרחי-צבאי, הנתמך על ידי ארצות הברית, ממלא תפקיד מרכזי בקישור הפעולות בשטח לרשתות המודיעין הדיגיטליות. תמונות לוויין, נתונים ביומטריים ואותות מכטב"מים מעובדים באמצעות מערכות בינה מלאכותית לפני שליחת התוצאות הסופיות ליחידות הלחימה.

פלטפורמת 'מאבן' של חברת 'פאלנטיר' האמריקאית בולטת כאחד המנועים העיקריים לשילוב מקורות מודיעין מרובים, מה שהופך את זיהוי המטרות לתהליך כמעט אוטומטי. במקביל, חברת 'דאטאמיינר' מספקת ניתוחי סיכונים מיידיים בהתבסס על נתוני פלטפורמות המדיה החברתית. מערכת משולבת זו מסתמכת באופן מלא על תשתית טכנולוגית המסופקת על ידי חברות גלובליות לחיזוק היכולות המבצעיות של צבא ישראל בשטח.

שלטונות הכיבוש משתמשים במערכות 'לבנדר' ו'ווירז דאדי' המבוססות על אלגוריתמים כדי לעקוב אחר אלפי פלסטינים ולסווגם כמטרות פוטנציאליות. למרות השמות שעשויים להיראות אזרחיים, מערכות אלו פועלות לבניית הערכות לגבי קשרם של אנשים לפלגי ההתנגדות. מערכת 'ווירז דאדי' בפרט עוקבת אחר המטרות עד הגעתם לבתיהם, ולאחר מכן שולחת התראות מיידיות לכוחות כדי להתחיל בהפצצה, ללא התחשבות בנוכחות אזרחים אחרים.

חברת 'פאלנטיר' אישרה כי היא מספקת לצה"ל טכנולוגיות ייעודיות לתמיכה בפעולות זיהוי מטרות מאז אוקטובר 2023, תוך שהיא מאשרת עלייה בביקוש למוצריה המתקדמים. החברה חתמה על הסכמים אסטרטגיים עם מטה הכיבוש ומשרד הביטחון לאספקת כלים טכנולוגיים התומכים במאמץ המלחמתי. משקיפים רואים בשיתוף פעולה הדוק זה העמדה של חברות הטכנולוגיה בעימות ישיר עם החוקים הבינלאומיים הנוגעים לזכויות אדם.

בהקשר של מעקב, ישראל מסתמכת על כטב"מים מתוצרת אמריקאית וטכנולוגיות זיהוי פנים המפותחות על ידי חברת 'אלביט מערכות'. כלים אלו מאפשרים בניית מאגרי מידע עצומים המתעדכנים בזמן אמת כדי לעקוב אחר תנועות הפלסטינים ולאמת את זהותם במחסומים. פעילי זכויות אדם מזהירים כי השימוש באלגוריתמים מעניק לכיבוש תירוץ להתנער מאחריות משפטית בטענה ל'טעויות טכניות'.

'פרויקט נימבוס', ששוויו 1.2 מיליארד דולר, מהווה את עמוד השדרה של מחשוב הענן המשמש את המוסדות הצבאיים הישראליים. פרויקט זה, המבוצע על ידי חברות 'גוגל' ו'אמזון', מספק מרכזי נתונים המאפשרים אחסון ועיבוד כמויות עצומות של מידע מודיעיני. פלטפורמות אלו מספקות שירותים מתקדמים בלמידת מכונה התורמים לניתוח התנהגות אנושית ולמעקב אחר אובייקטים בדיוק רב.

מסמכים שהודלפו מצביעים על כך שפלטפורמת 'גוגל קלאוד' מעניקה לכיבוש כלים מתקדמים לסיווג אוטומטי של תמונות וניתוח רגשות בהתבסס על הקלטות קוליות וויזואליות. כמו כן, מערכת 'אוטו-אמאל' יכולה לנתח רישומי עצורים ודוחות סקר כדי להציע קואורדינטות מדויקות למטרות צבאיות. שימוש זה במחשוב ענן חורג מעבר לאחסון בלבד והופך לפלטפורמה לקבלת החלטות הרג ישיר.

יכולות המערכת הדיגיטלית אינן מוגבלות לניתוח נתוני שטח, אלא מתרחבות למעקב אחר תוכן דיגיטלי וסיווגו כ'אנטי-ישראלי'. שידורים חיים ממצלמות רחוב ומכטב"מים מנותחים כדי לעקוב אחר אנשים באופן מיידי ורציף. מעקב מקיף זה נועד להדק את השליטה הביטחונית ולהקל על פעולות מרדף, מעצר או חיסול פיזי.

מאז תחילת התוקפנות הנרחבת, התקפות הנתמכות בבינה מלאכותית הפכו לכלי לביצוע רצח עם שפגע ביותר מ-2.4 מיליון פלסטינים. הכיבוש השתלט על שטחים נרחבים ברצועה, תוך שימוש בכמויות עצומות של חומרי נפץ שהרסו את התשתית האזרחית כמעט לחלוטין. הנתונים מצביעים על אסון הומניטרי חסר תקדים, כאשר מספר ההרוגים והנעדרים עלה על עשרות אלפים, רובם נשים וילדים.

מקורות רפואיים דיווחו כי מספר הגופות שהגיעו לבתי החולים עלה על 73 אלף, בעוד אלפים עדיין נמצאים תחת ההריסות שאליהן הצוותים אינם יכולים להגיע. התקיפות האינטנסיביות, המונחות אלגוריתמית, הובילו להשמדת משפחות שלמות ולמחיקתן מהמרשם האזרחי. הרס שיטתי זה פגע גם במערכת הבריאות והחינוך, מה שהפך את החיים ברצועה לכמעט בלתי אפשריים.

טכנולוגיות אלו מעלות שאלות אתיות עמוקות לגבי 'האנושיות' של המלחמה, כאשר החלטה אנושית מוחלפת בהערכות תוכנה שעשויות להיות חסרות דיוק. מומחים רואים בהסתמכות על בינה מלאכותית בעזה 'מעבדת ניסויים' לטכנולוגיות הרג עתידיות. היעדר פיקוח בינלאומי על חברות אלו מעניק להן אור ירוק להמשיך בפיתוח כלים התורמים להפרת החוק הבינלאומי ההומניטרי.

הקישור בין נתונים ביומטריים, רישומי תקשורת ותמונות לוויין יוצר 'כלא דיגיטלי' המקיף את כל תושבי הרצועה. מערכת זו מאפשרת לכיבוש לחזות תנועות ולתקוף יחידים ברגעים הפגיעים ביותר, כמו נוכחותם עם משפחותיהם. דוחות מאשרים כי טכנולוגיה זו לא הפחיתה את האבדות האזרחיות, אלא הגבירה את קטלניות הפעולות הצבאיות ואת דיוקן בהרס מקיף.

לסיכום, המציאות בעזה מראה כי 'הרג דיגיטלי' הפך למציאות מוחשית החורגת מגבולות המדע הבדיוני, כאשר חברות הטכנולוגיה הגדולות תורמות לעיצוב סצנת ההשמדה. המשך גישה זו מאיים להפוך מלחמות עתידיות לעימותים המנוהלים במלואם באמצעות אלגוריתמים, הרחק מכל אמות מידה אתיות או משפטיות. הפלסטינים בעזה נשארים הקורבנות הראשונים של שינוי טכנולוגי מפחיד זה באמצעי ההרג ההמוני.

הבינה המלאכותית בעזה אינה מסתפקת בניתוח מידע, אלא תורמת ישירות להכוונת החלטות תקיפה ולהפיכת נתונים למטרות צבאיות הניתנות לחיסול.

מקורות בשטח דיווחו על שמיעת פיצוצים עזים שזעזעו את בירת סוריה, דמשק, הבוקר (שלישי), מה שעורר מצב כוננות ביטחונית נרחב. אירועים ביטחוניים אלה התרחשו במקביל ליומו השני של הביקור הרשמי של נשיא צרפת עמנואל מקרון במדינה, שהוא הראשון מסוגו של מנהיג מערבי מזה שנים רבות.

מקורות ביטחוניים מסרו כי הפיצוצים נגרמו כתוצאה מפיצוץ מספר מטעני חבלה שאירעו באזור סמוך למלון היוקרתי שבו התאכסנה המשלחת הצרפתית במרכז הבירה. עמודי עשן נראו עולים מהאתר הממוקד, בעוד אמבולנסים וצוותי כיבוי מיהרו למקום כדי לאבטח את האזור ולטפל בהשלכות.

למרות המתיחות הביטחונית ששררה בבירה, הטקסים הרשמיים של הביקור נמשכו, כאשר נשיא סוריה אחמד אל-שראע קיבל את פני עמיתו הצרפתי בארמון הנשיאות בדמשק. פסגה דו-צדדית זו נועדה לחזק את היחסים הדיפלומטיים החדשים שהחלו להתגבש בעקבות השינויים הפוליטיים הגדולים שחוותה סוריה בסוף שנת 2024.

ביקור מקרון נחשב לצעד היסטורי, בהיותו המנהיג הראשון של מדינה מערבית גדולה ששובר את הבידוד הדיפלומטי מדמשק מאז הפלת שלטונו של הנשיא המודח בשאר אל-אסד. מקרון גילה פתיחות מוקדמת כלפי ההנהגה הסורית החדשה, כאשר קיבל את פני הנשיא אל-שראע בפריז מיד לאחר עלייתו לשלטון, מה שסלל את הדרך לביקור הנוכחי.

הדיונים הרשמיים בין שני הצדדים מתמקדים בנושאים מורכבים וחיוניים, ובראשם שיקום הערים הסוריות שנהרסו במלחמה הארוכה. הצד הצרפתי שואף באמצעות פגישות אלה להדגיש את חזונו לאחדות השטחים הסוריים ואת הצורך לשמור על פלורליזם פוליטי וחברתי בשלב הבא.

לנשיא צרפת מתלווה בסיורו משלחת כלכלית בכירה הכוללת ראשי דירקטוריונים של חברות צרפתיות ענקיות בתחומי האנרגיה והתחבורה. בין הבולטים בנוכחים: פטריק פויאנה, מנכ"ל חברת 'טוטאל אנרג'י', ורודולף סעדה, נשיא חברת 'סי אם א-סי ג'י אם' לניווט ולוגיסטיקה.

שתי המשלחות צפויות להשתתף בפורום כלכלי מורחב המוקדש לבחינת הזדמנויות השקעה ב'מסדרונות אסטרטגיים' ופרויקטים פיתוחיים גדולים. פורום זה נועד להתוות מפת דרכים לתרומת חברות צרפתיות לשיקום התשתיות הרעועות, למרות הזהירות שעדיין מגלים חלק מהמשקיעים כלפי היציבות הביטחונית.

בהקשר קשור, נשיא סוריה אחמד אל-שראע חשף בהצהרות תקשורתיות על קיומן של הזדמנויות השקעה עצומות הממתינות לחברות בינלאומיות בתחומי התיירות, החקלאות והתעשייה. אל-שראע ציין כי ממשלת סוריה פועלת כעת לעדכן את צי המטוסים שלה באמצעות עסקה גדולה לרכישת שמונה מטוסי איירבוס.

מהלכים כלכליים אלה מגיעים בתקופה שבה דמשק מנסה להחזיר לעצמה את תפקידה האזורי והבינלאומי ולמשוך השקעות זרות ישירות. משקיפים רואים כי הצלחה בחתימת הסכמים עם הצד הצרפתי תהווה תעודת אמון בינלאומית בסביבת ההשקעות הסורית החדשה לאחר שנים של סנקציות וקיפאון.

במישור הפוליטי, מקרון הקדים את פגישתו עם אל-שראע בפגישה עם נציגי החברה האזרחית הסורית כדי לשמוע את חזונם לעתיד המדינה. גישה צרפתית זו נועדה לאזן בין אינטרסים כלכליים לבין התחייבויות הקשורות לזכויות אדם ותמיכה במעבר דמוקרטי בר-קיימא בסוריה.

בהתפתחות דיפלומטית מקבילה, הבית הלבן הודיע על פגישה צפויה שתפגיש את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם נשיא סוריה אחמד אל-שראע בבירה הטורקית אנקרה. פגישה זו צפויה להתקיים בשולי פסגת נאט"ו, בהשתתפות נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי גם כן.

מהלכים דיפלומטיים אינטנסיביים אלה מצביעים על שינוי דרמטי ביחס הבינלאומי לתיק הסורי, כאשר דמשק הפכה ליעד עבור שחקנים גדולים בפוליטיקה העולמית. הפגישות הרצופות עם מנהיגי צרפת וארה"ב משקפות רצון בינלאומי לסיים את הסכסוך הסורי ולעבור לשלב של יציבות פוליטית.

האתגר הביטחוני שהתגלם בפיצוצים היום נותר המבחן האמיתי ליכולתן של הרשויות הסוריות החדשות לאבטח את הבירה והמשלחות הבינלאומיות. עם זאת, התעקשותם של הצדדים הצרפתי והסורי להשלים את סדר היום שולחת מסר חזק לגבי המחויבות לפיתוח היחסים הדו-צדדיים למרות האיומים בשטח.

סוריה מייצגת היום הזדמנות השקעה עצומה מאוד, ואנו מצפים למעורבות צרפתית פעילה בשיקום התשתיות והמגזרים החיוניים.

פיצוצים עזים זעזעו את בירת סוריה דמשק ביום שלישי בבוקר, כאשר מקורות בשטח דיווחו על שמיעת שני פיצוצים עוקבים באזור חיוני. אירועי אבטחה אלה התרחשו ליד המלון שבו שוהה נשיא צרפת עמנואל מקרון במהלך ביקורו הרשמי הנוכחי במדינה, מה שעורר מצב כוננות ביטחונית נרחב באזור הסמוך.

סרטונים שהופצו לאחר האירוע תיעדו ענני עשן שחור סמיכים עולים ממקום שני הפיצוצים בלב בירת סוריה. התפתחויות אלה בשטח מגיעות בתקופה רגישה מאוד, כאשר יש ציפייה לגבי אופי הפיצוצים הללו והאם הם מכוונים למשלחת הצרפתית הבכירה המבקרת במדינה לראשונה מזה שנים רבות.

על פי המידע הזמין, הפיצוצים התרחשו במקביל לנוכחות נשיא צרפת בארמון הנשיאותי בדמשק, שם ערך סבב שיחות רשמיות עם מקבילו הסורי אחמד אל-שראע. ביקורו של מקרון נחשב היסטורי במיוחד, בהיותו המנהיג הראשון של מדינה מערבית גדולה המבקר בסוריה מאז השינויים הפוליטיים האחרונים והדחת השלטון הקודם, מה שמעניק חשיבות פוליטית רבה לעיתוי הפרצה הביטחונית הזו.

נשיא צרפת החל את ביקורו בסוריה אתמול, יום שני, בצעד שמטרתו לחזק את היחסים הדיפלומטיים ולדון בסוגיות האזור. סיורו ביום הראשון כלל הליכה ברחובות דמשק העתיקה וביקור במסגד האומיי הגדול, לפני שהבירה חוותה את אירוע האבטחה הזה שעלול להעיב על סדר היום של הביקור ועל סידורי האבטחה הנלווים לו.

שני הפיצוצים התרחשו בזמן שמקרון קיים שיחות רשמיות עם מקבילו הסורי אחמד אל-שראע בארמון הנשיאותי.