חשיפת סעיפי ההסכם האמריקאי-איראני האחרון עוררה גל נרחב של קריאות סותרות, כאשר גורמים המזוהים עם טהראן מיהרו לקדם נרטיב של ניצחון, בעוד שקולות אופוזיציה בוושינגטון ראו בכך ויתורים מצד ממשל טראמפ שאינם תואמים את העליונות הצבאית בשטח. פילוג זה משקף מצב של משיכה פוליטית החורגת מנוסח ההסכם אל השאיפות האידיאולוגיות של כל צד.

בתוך איראן, מכתב המיוחס למנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי חשף פער ברור בדעות בתוך הדרג השלטוני, כאשר המנהיג התנער מתוצאותיו הישירות של ההסכם. ח'אמנאי הבהיר כי אישר את הצעד על בסיס נטילת אחריות מלאה על ידי הנשיא מסעוד פזשכיאן כראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, מה שמשקף רצון של ההנהגה העליונה להתנער מכל השלכות שליליות עתידיות.

ההתנגדות לא נעצרה בגבולות ההנהגה העליונה, אלא התפשטה גם למסדרונות הפרלמנט האיראני, שם תיארו חברי פרלמנט קיצוניים את ההסכם כמצב של 'השפלה' לאומית. סגן ראש ועדת הביטחון הלאומי הזהיר כי התנאים הכלולים בו עלולים להפוך את המדינה ל'מושבה אמריקאית', והאשים את צוות המשא ומתן בחציית קווים אדומים והתעלמות מהנחיות ריבוניות.

מצד שני, ישראל נראית זהירה ביחסה למסלול דיפלומטי זה, כאשר מנהיגיה הדגישו כי אינם צד מחייב בהסכם זה. מקורות ישראליים מדגישים כי הצבא לא ייסוג מהעמדות עליהן השתלט בדרום לבנון, אלא ינצל את תקופת הרגיעה לארגון מחדש של השורות והכנת תוכניות לתקיפות צבאיות חסרות תקדים נגד מתקנים איראניים במקרה של הפרת הרגיעה.

משקיפים רואים כי הצבת ההסכם בהקשרו הנכון דורשת הגדרתו כמסגרת צרה שמטרתה להקדיש הפסקת אש על פי כללים כתובים וזמניים. למרות קיומם של תמריצים והישגים מוגבלים לצד האיראני, הם נשארים זעומים מאוד בהשוואה להיקף ההרס העצום וההפסדים הכלכליים שספגה טהראן בתקופה האחרונה.

ההישגים שאיראן השיגה מתוארים כ'כמעט אפסיים' בהתחשב בשיתוק עורק החיים הכלכלי כתוצאה מהמצור הימי האמריקאי. הניסיון האחרון הוכיח את יעילות המצור שהוטל על מצר הורמוז, שגרם לטהראן הפסד של כחצי מיליארד דולר ביום, מה שהציב את המשטר במצב משא ומתן קשה ביותר.

השלב השני של המשא ומתן מהווה את המבחן האמיתי לכוונות הצדדים, כאשר במהלכו יוכרע האם ניתן להגיע להסכם סופי ומקיף או לחזור לנקודת ההסלמה. החשש נותר כי תקופת מעבר זו עשויה להיות רק הזדמנות לוושינגטון ותל אביב לארגן מחדש את הניירות הלוגיסטיים ולהבטיח את הדרישות לכל עימות צבאי עתידי.

לא ניתן להתעלם מדמותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במשוואה זו, שכן יש לו עבר של נסיגה פתאומית מהסכמים בינלאומיים אם ירגיש כל סחבת. אפשרות זו מציבה את הצד האיראני תחת לחץ מתמיד ליישם את ההתחייבויות בדייקנות, מחשש לחזרה למדיניות 'הלחץ המקסימלי' שעלולה להיות הפעם קטלנית יותר עבור הכלכלה המותשת.

הדיווחים מצביעים על כך שהמצור הימי שארה"ב בחנה הוכיח את יכולתה לשתק לחלוטין את היצוא והיבוא האיראני. במקרה של חידוש הפעולות הצבאיות, וושינגטון תהיה בעמדה שתאפשר לה ליישם מצור זה ביעילות רבה יותר, מה שיצמצם את אפשרויות התמרון העומדות בפני מקבלי ההחלטות בטהראן.

מבחינה פנימית, ההסכם מתמודד עם אתגרים מצד גורמים פעילים בשתי המדינות שאינם רוצים לראות כל התקרבות דיפלומטית, שכן כוחות אלה רואים את האינטרסים שלהם קשורים להמשך מצב הסכסוך. גורמים אלה, הנפגעים, עשויים לחתור במרץ לכישלון ההסכם הזמני במהלך תקופת 60 הימים שנקבעה, מה שמציב את התהליך הדיפלומטי כולו על כף המאזניים.

הפרשנויות הסותרות סביב 'ניצחון ותבוסה' משקפות את רצונו של כל צד לשווק את ההסכם לקהלו הפנימי כהישג פוליטי. עם זאת, המציאות מצביעה על כך שההסכם הוא רק מנגנון לביסוס הפסקת אש ולמניעת קריסה כוללת, ולא הסדר סופי שיסיים את מצב העוינות הארוך בין הצדדים.

נראה כי נשיא איראן מסעוד פזשכיאן שם את עתידו הפוליטי על הכף בקבלת האחריות למסלול זה, במיוחד לאור המשך הפעולות הצבאיות של משמרות המהפכה בשטח, שלעיתים סותרות את הנאומים הרשמיים. סתירה זו בסמכויות מחלישה את אמינות ההתחייבויות האיראניות בפני הקהילה הבינלאומית ומגבירה את חשדות הממשל האמריקאי.

לסיכום, ההסכם האמריקאי-איראני הנוכחי נותר 'הסכם הכרח' שנכפה על ידי הנסיבות הכלכליות והשטחיות הקשות, בהמתנה לתוצאות המשא ומתן בשלב הבא. השאלה שנותרה פתוחה היא עד כמה הצדדים יוכלו לעמוד בלחצים הפנימיים ובתמורות הפתאומיות במדיניות החוץ האמריקאית לפני תום המועד שנקבע.

לסיום, הימים הקרובים יחשפו אם הסכם זה הוא גשר לעבר יציבות אזורית חדשה או רק הפוגה קצרה לפני סערה גדולה יותר. הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שכל הצדדים מתכוננים לתרחישים הגרועים ביותר גם כשהם יושבים סביב שולחן המשא ומתן, מה שהופך שלום קבוע למטרה רחוקה בהישג יד כרגע.

באופן עקרוני, הייתה לי דעה שונה, אך לאור התחייבות הנשיא כראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, אישרתי את ההסכם.

בצל ההרס הנרחב ברצועת עזה, יוזמה התנדבותית בשם 'שומרי המורשת' פועלת להצלת שרידי הזיכרון ההיסטורי של הפלסטינים. מתנדבים אלה הקימו אוהל פשוט באזור אל-מוואסי ממערב לחאן יונס כבסיס לפעילותם, שם הם מנסים לשקם פריטים ארכיאולוגיים שחולצו מבין ההריסות.

יוזמה זו שייכת לעמותת מיאסם הלא-ממשלתית, ומטרתה העיקרית היא לאסוף ממצאים ארכיאולוגיים שניזוקו כתוצאה מהתקיפות האוויריות האינטנסיביות. הצוות פועל לתיעוד וארכיון של כל פריט שנמצא לפני הנחתו בארגזי עץ ייעודיים לשימור זמני בתנאי העקירה הקשים.

מקורות מתוך היוזמה דיווחו כי הכיבוש הישראלי לא רק פגע בבני אדם ובאבנים, אלא גם הפגיז באופן שיטתי מוזיאונים ואתרים היסטוריים המייצגים את זהות הארץ. מאמצים אלה נחשבים לניסיון אחרון למנוע את היעלמותם של העדויות התרבותיות שהתקיימו ברצועה לאורך התקופות השונות.

שימאא אל-נאטור, עוזרת רכזת תוכנית הגנת המורשת, הסבירה כי הצוות החל בספירת אוספי המוזיאונים שנפגעו ישירות מההפצצות. היא ציינה כי העבודה מתמקדת כעת בחילוץ ממצאים שנקברו תחת הריסות המוזיאונים והמבנים הארכיאולוגיים ההרוסים באזורים שונים ברצועה.

הערכות רשמיות מצביעות על אובדן של כ-3500 פריטים מוזיאליים מאז תחילת התוקפנות, כולל ממצאים שהוצגו במוזיאון אל-קרארה המפורסם. המתנדבים מתמודדים עם אתגרים עצומים בגישה לאתרים הממוקדים עקב המשך הפעולות הצבאיות והסכנה שבתנועה בין ההריסות.

רצועת עזה מחזיקה במורשת תרבותית עשירה המשתרעת על פני תרבויות כנעניות, פרעוניות, רומיות וביזנטיות, ועד לתקופות האסלאמיות כמו הממלוכית והעות'מאנית. 'שומרי המורשת' שואפים באמצעות עבודתם להוכיח את שורשיו העמוקים של העם הפלסטיני באדמתו מול ניסיונות הטשטוש התרבותי המתמשכים.

המתנדבים הצליחו עד כה לזהות את מיקומם של כ-300 פריטים ארכיאולוגיים נוספים שעדיין לכודים תחת ההריסות באזורי הסכסוך. עם זאת, מגבלות ביטחוניות וסכנה גבוהה מונעות מהצוות להגיע אליהם ולחלץ אותם בבטחה עד לרגע זה.

אל-נאטור הזהירה כי חלק מהאזרחים מוצאים פריטים ארכיאולוגיים בעת חיפושם בין הריסות בתיהם מבלי להבין את ערכם ההיסטורי הרב. חוסר ידע זה לגבי הערך הארכיאולוגי מאיים באובדן אוצרות מורשת נוספים שאינם ניתנים להחלפה אם לא יטופלו במקצועיות.

האוהלים הנוכחיים באזור אל-מוואסי, המאכלסים כ-900 אלף עקורים, חסרים את הסטנדרטים הבינלאומיים הנדרשים לשימור עתיקות רגישות. עם זאת, מנהלי היוזמה רואים בהם מקלט זמני המגן על פריטים אלה מפני נזק מוחלט או גניבה עד שהמלחמה תסתיים.

על פי הנתונים הסטטיסטיים האחרונים של משרד התקשורת הממשלתי, הכוחות הישראליים הרסו כ-208 אתרים ארכיאולוגיים ומורשתיים מתוך 325 אתרים בעזה. אובדנים תרבותיים אלה הם חלק מהמחיר הכבד של התוקפנות שהותירה עשרות אלפי הרוגים ופצועים והרס חסר תקדים בתשתיות.

אוהלים אלה אינם מגנים על הפריטים הארכיאולוגיים כנדרש, אך הם מעניקים להם הזדמנות לשרוד עד שיגיע יום שבו ניתן יהיה לשקם את המוזיאונים ולשמר את המורשת במקומות בטוחים.

שאלת מקור השפה האנושית נותרה אחת התעלומות הפילוסופיות והלשוניות המורכבות ביותר שליוו את מסע המחשבה האנושית. הוויכוח סביבה מתחלק לשני זרמים עיקריים: האחד רואה בה תוצר של התפתחות חברתית ומוסכמה אנושית, והשני טוען שהיא מתנה אלוהית 'מוכתבת' שליוותה את האדם מאז בריאתו. ההיסטוריון האלג'יראי ד"ר אחמד בן נועמן סוקר סוגיה זו, ונוטה לדעה שהשפה היא הוראה אלוהית שהוטמעה באדם הראשון, עליו השלום.

התומכים בתאוריית השפה האלוהית, וביניהם הפוסק אבן חזם, מסתמכים על טיעון הגיוני לפיו הטענה בדבר מוסכמה דורשת קיומה של שפה קודמת שבה בני האדם יכלו לתקשר כדי להסכים על קביעת סמלים לשוניים, מה שמוביל לרגרסיה אינסופית. כמו כן, האדם בשלביו הראשונים לא היה בעל הבגרות המנטלית המספקת כדי לגבש מערכת לשונית מורכבת ללא בסיס ידע קודם שקיבל באמצעות הוראה ישירה מהבורא.

באותו הקשר, בולטת דעתו של המלומד הגרמני מקס מולר, שניתח את המקורות המשותפים של השפות ההודו-אירופיות, וגילה שהן נובעות מכ-500 מקורות המצביעים על משמעויות כלליות מופשטות. מולר סבור שהיעדר דמיון בין צלילי מקורות אלה למשמעויותיהם שולל את השערת חיקוי הטבע, ומדגיש שהשפה לא נוצרה מתוך הסכמה אנושית, שכן הסכמה דורשת אמצעי תקשורת קודם שאינו יכול להיות סימון בעניינים מופשטים.

הפסוק הקדוש 'וילמד אדם את השמות כולם' מהווה את העמוד התווך המרכזי במחשבה האסלאמית לתמיכה בתאוריית השפה האלוהית, שכן הטקסט מציין שאלוהים העניק לאדם את היכולת לקרוא בשמות ולהתבטא. חוקרים סבורים שההתייחסות הספציפית ל'שמות' נובעת מכך שהם מהווים את מהות השפה והיציבות הקוגניטיבית, בעוד שפעולות וצרכים חומריים יכולים להיות מושלמים באמצעות תנועות גוף ואינטראקציה יומיומית.

ד"ר בן נועמן מקשר בין יכולת לשונית זו לבין המבנה הפיזיולוגי הייחודי של האדם, שכן הבורא הטמיע במוח האנושי מרכזי ביטוי שאינם קיימים ביצורים אחרים. קיומם של הגרון ומיתרי הקול המפותחים, במקביל לנכונות מולדת לשמוע קולות אנושיים, הופך את השפה למערכת אינטגרלית שנבראה עם האדם ולא הומצאה מאוחר יותר.

התזה מרחיקה לכת ורואה בשפה הערבית את הלשון הראשונה שלמד אדם, ומסתמכת על כך שהקוראן הקדוש העביר את שיחות הנביאים מאז בריאת העולם בלשון ברורה זו. נהוג לחשוב שהערבית שילבה בין מאפייני שפת האם לבין השפות שהסתעפו ממנה, מה שהפך אותה לכלי יחיד המסוגל להכיל את ההתגלות האחרונה ולשמר את כלליה הדקדוקיים והמורפולוגיים ללא שינוי.

בניתוח לשוני של השם 'אדם', מסביר האקדמאי העיראקי מיתם סדאם שאטי שהמילה נושאת משמעויות אטימולוגיות עמוקות רק בערבית, שכן היא קשורה ל'אדמה' שהיא צבע עור האדמה. קשר זה בין השם לבין המכונה בתבנית הערבית מחזק את ההשערה שהדיאלוג הראשון בין אדם לחווה היה בלשון ערבית מקורית, לפני שהשפות התפצלו והלשונות התרבו לאורך הדורות.

חוקרים כמו אבן פארס בספרו 'אל-סאחבי' מאשרים שלשון הערבים היא אלוהית באופן מובהק, ומצטטים את פרשנויות אבן עבאס לפיהן אלוהים לימד את אדם את שמות כל הדברים, אפילו את הדברים הקטנים שבני האדם מכירים. גישה זו רואה בשפה הערבית מערכת שלמה שירדה עם כלליה, ולא רק ניב שהתפתח עם הזמן מצלילים פרימיטיביים כפי שטוענים כמה בתי ספר בלשניים מערביים.

מצדו, האימאם אבו אל-חסן אל-אשערי העביר דעה זו בספרי היסוד, וראה בנקודת המוצא האלוהית הכרחית כדי למנוע את בעיית 'המעגל והקדימות' בהיווצרות הדיבור. בני האדם זקוקים לכלי תקשורת כדי להסכים על השפה, ואם כלי זה לא היה קיים במקור על ידי הבורא, הרי שבלתי אפשרי מבחינה לוגית שהתקשורת האנושית תתחיל מאין ואפס.

האוניברסליות של השפה הערבית ויכולתה האלוהית מתבטאת בקלות הגיית אותיותיה על ידי בני אדם מכל הגזעים בעת קריאת הקוראן הקדוש, למרות הבדלי לשונותיהם המקוריות. מוצאי האותיות הערביות נראים כאילו עוצבו להתאים למערכת הדיבור של כל אדם בריא, וזו תכונה ייחודית התומכת ברעיון ששפה זו היא המקור שעליו נוצר הביטוי האנושי.

כמו כן, בולטת תכונת ה'החלפה' בערבית כפתרון אלוהי להקל על ההגייה, שכן כמה אותיות מחליפות זו את זו כדי להתאים ליכולות ההגייה המשתנות בין בני האדם. גמישות לשונית גבוהה זו, תוך שמירה על מהות המשמעות, משקפת חוכמה אלוהית בהפיכת לשון זו לכלי אוניברסלי החורג מגבולות אתניים וגיאוגרפיים, ומקשר את האדם למקורו הראשון.

המאמר מצטט גם את דעותיו של ד"ר עלי פהמי ח'שים, שחקר את השורשים המשותפים בין הערבית לשפות עתיקות כמו המצרית והאוגריתית, ומצא מילים כמו 'אב' הנושאות את אותה משמעות. דמיון שורשי זה מחזק את הרעיון של קיומה של שפת אם אחת, שבעלי זרם זה רואים בה את הערבית שנשמרה על ידי ההתגלות מפני היעלמות או שינוי שפקד שפות אחרות.

לסיכום, המאמר מגיע למסקנה שהשייכות לשפה הערבית היא שייכות למערכת ביטוי שאלוהים בחר בה להיות פתיחת הבריאה האנושית וסיומה. הקישור בין 'האסלאם' כדת מונותאיסטית כוללת מאז אדם, לבין 'הערבית' כלשון לדת זו, מציג חזון אינטגרלי ההופך את השפה וההתגלות לשני צדדים של אותו מטבע במסע ההדרכה האנושית.

הוויכוח בין השפה האלוהית למוסכמה אינו רק מותרות אינטלקטואליות, אלא חיפוש אחר זהות האדם ומהות קיומו כיצור מדבר ומחויב. על פי חזון זה, השפה מעולם לא הייתה רק צלילים אקראיים, אלא אמון חינוכי שהחל במילה 'קרא' ונמשך בביטוי אלוהי שעדיין מדהים את המוחות במבנהו ובנסיו.

השפה האנושית הראשונה לא הייתה תוצאה של הסכמה והסכם, אלא היא הוראה אלוהית שהוטמעה באדם על ידי אלוהים מרגע הבריאה הראשון.

הניגוד החד בין הממשל האמריקאי הנוכחי לבין גישת הנשיא לשעבר ברק אובמה בניהול הסכסוך עם טהראן בולט לעין, כאשר דונלד טראמפ מקדם את מזכרו האחרון כהישג העולה על הסכם 2015. משקיפים רואים כי ההשוואה בין שני המסמכים חושפת הבדל מהותי בפילוסופיית המשא ומתן, כאשר וושינגטון עברה מהסכמים בינלאומיים רב-צדדיים להבנות דו-צדדיות ישירות.

מזכר ההבנות עליו חתם טראמפ נחשב למסגרת עבודה ראשונית בלבד, שאינה עולה על עמוד וחצי, וכוללת 14 נקודות מפתח שמטרתן לפתוח את הדלת למשא ומתן למשך חודשיים. לעומת זאת, (תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת) עליה חתם אובמה הייתה מסמך טכני ומשפטי מורכב שחרג מ-160 עמודים, והציבה מגבלות זמן ומבנה מדויקות על תוכנית הגרעין האיראנית.

בנוגע לתוכנית הגרעין, טראמפ טוען כי טהראן לא התחייבה בעבר שלא להחזיק בנשק גרעיני, מידע הסותר את נוסח הסכם 2015 שכלל התחייבויות מפורשות בעניין זה. חזונו הנוכחי של טראמפ מתבסס על מסלול דיון כללי למשך 60 יום, ללא הגדרת מגבלות טכניות מיידיות על שיעורי העשרת אורניום או מספר צנטריפוגות.

הדיווחים מצביעים על כך שהמזכר הנוכחי רומז על נכונותה של איראן לטפל במשבר מלאי האורניום המועשר שלה באמצעות מנגנון 'הפחתת ריכוז' באתרי הגרעין שלה. עם זאת, הליך זה נותר תלוי ועומד בהמתנה להסכם סופי, בניגוד להסכם אובמה שהטיל פיקוח בינלאומי קפדני ומיידי על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

תיק הסנקציות הכלכליות מהווה את נקודת המחלוקת הבולטת ביותר בין שתי הגישות, כאשר טראמפ הציע תמריצים מיידיים לטהראן בכך שאפשר לה לחדש את ייצוא הנפט לפני השגת הסכם סופי. גישה זו מהווה היפוך של מדיניות אובמה, שהתנתה את אימות יישום התחייבויותיה הגרעיניות של איראן לפני תחילת כל הקלה הדרגתית בסנקציות שהוטלו.

תוכניתו של טראמפ כוללת סעיף שנוי במחלוקת הקורא להקמת קרן פיתוח כלכלית לאיראן בסך של עד 300 מיליארד דולר, בהשתתפות בעלות בריתה של וושינגטון באזור המזרח התיכון. הצעה זו עוררה ביקורת רחבה בקרב חוגי המפלגה הרפובליקנית, כאשר חלק ראו בה ויתור כספי העולה בהרבה על מה שהציע ממשל אובמה בעבר.

בחזרה להיסטוריה הקרובה, טראמפ מתח ביקורת חריפה על החזרת אובמה של 1.7 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים, ותיאר זאת כעסקה קטסטרופלית. אך הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהממשל הנוכחי עשוי לשחרר סכומים העולים על כך פי כמה וכמה במסגרת שאיפתו לסיים את מצב המתיחות הצבאית באזור.

המזכר הנוכחי שונה מקודמו בכך שהוא כולל תיקים לא גרעיניים, ובראשם ביטחון השיט במצר הורמוז, שנפגע קשות בארבעת החודשים האחרונים. אובמה התכוון להפריד את התיק הגרעיני מהסוגיות האזוריות כדי להבטיח את הצלחת המשא ומתן, בעוד טראמפ רואה צורך לשלב את כל התיקים בסל אחד.

טהראן מתעקשת במשא ומתן המתנהל על השגת תפקיד ניהולי וריבוני במצר הורמוז, דרישה שלא הייתה על הפרק לפני פרוץ העימותים הצבאיים האחרונים בפברואר. דרישה זו מהווה אתגר גדול למשא ומתן האמריקאי, שכן קבלה שלה עלולה לשנות את מאזן הכוחות הימיים באחד ממעברי האנרגיה החשובים בעולם.

המלחמה שפתחו ארצות הברית וישראל ב-28 בפברואר הותירה חותם עמוק על מבנה המשא ומתן הנוכחי, והפכה את סיום הפעולות הצבאיות לעדיפות עליונה. מזכר ההבנות נועד להפוך את השקט השברירי הזה להסדר בר קיימא, למרות המכשולים הגדולים שעדיין עומדים בדרך להשגת הסכם סופי ומקיף.

במישור הדיפלומטי, טראמפ העדיף לדחוק לשוליים את המעצמות הבינלאומיות הגדולות כמו רוסיה, סין והאיחוד האירופי, והתמקד בערוץ תקשורת ישיר ודו-צדדי עם ההנהגה האיראנית. מסלול זה מעניק לוושינגטון גמישות רבה יותר בתמרון, אך מחליש את הכיסוי הבינלאומי לכל הסכם שיושג בסופו של דבר.

מזכר ההבנות הנוכחי חסר את מנגנוני הפיקוח הקפדניים שאפיינו את הסכם 2015, שכן המסמך לא התייחס בבירור לחזרת פקחים בינלאומיים למתקנים רגישים. מבקרים רואים כי עמימות זו עלולה להעניק לטהראן הזדמנות לתמרן ולפתח את יכולותיה הרחק מעיני הפיקוח הבינלאומי במהלך תקופת שישים הימים שנקבעה.

ממשל טראמפ מתמודד עם לחצים פנימיים מצד ניצים הרואים בעסקאות הכלכליות המוצעות חבל הצלה למשטר האיראני המותש כלכלית. לעומת זאת, הממשל מהמר כי הפתיחות הכלכלית תוביל בהכרח להרגעת השאיפות הצבאיות האיראניות ולהבטחת יציבות מחירי האנרגיה העולמיים שנפגעו מהמלחמה.

השאלה המהותית נותרה לגבי יכולת הצדדים להפוך את המזכר המקוצר הזה להסכם מחייב ומפורט שיענה על שאיפות כל הצדדים המעורבים. עם התקרבות סיום תקופת שישים הימים, העיניים נשואות לבירה וושינגטון כדי לדעת אם טראמפ אכן יצליח לחתום על 'העסקה הטובה ביותר' שהבטיח לבוחריו.

בעוד הסכם אובמה התמקד בהגבלת פעילויות גרעיניות בסטנדרטים מחמירים, מזכר טראמפ פותח את הדלת לזרמי כספים עצומים בתמורה למסלול כללי לבלימת חימוש.

במרחק מטרים ספורים מקווי הגבול בשכונת אל-דרג שבמזרח העיר עזה, יצא לדרך אירוע ספורט יוצא דופן המדמה את גמר גביע העולם 2026 שיתקיים באמריקה, קנדה ומקסיקו. משחק זה הפגיש קבוצה נבחרת של כוכבי כדורגל ותיקים מהרצועה, שלבשו את מדי נבחרות מצרים ומרוקו, כצעד סמלי לתמיכה בנבחרות הערביות המשתתפות במונדיאל העולמי.\n\nיוזמה זו מגיעה בתקופה שבה סובל המגזר הספורטיבי בעזה משיתוק כמעט מוחלט כתוצאה מהפגיעה השיטתית במתקנים. המארגנים שואפים באמצעות הדמיה זו לשלוח מסרים הומניטריים לעולם, המאשרים כי עזה, המתמודדת עם מלחמת השמדה מזה שנתיים, עדיין דבקה בזכותה לחיים, למשחק ולמעקב אחר אירועי ספורט גדולים.\n\nהעיתונאי הספורטיבי אחמד אבו דיאב, חבר בוועדת התקשורת של הפרויקט, הסביר כי האירוע שואף לשבור את הבידוד שהוטל על הספורטאים הפלסטינים על ידי המלחמה והמצור. הוא ציין כי עזה ראויה להיות נוכחת בזירה הספורטיבית הבינלאומית, במיוחד מכיוון שהקהל שם עוקב בהתלהבות אחר ביצועי הנבחרות הערביות שהשיגו תוצאות מרשימות מול מעצמות עולמיות כמו ברזיל.\n\nהמשחק נערך על מגרש אחד מהמגרשים הבודדים ששרדו את ההפצצות הישראליות העזות, מה שהפך את האירוע לבמה של אתגר והתמדה. ביציעים נכחו באופן סמלי תמונות של שלושה ספורטאים שהיו לשהידים ואבדו למגרשים הפלסטיניים במהלך התוקפנות האחרונה, להנצחת זכרם וחותמם הספורטיבי הבינלאומי.\n\nבמהלך האירוע בלטה השתתפותו של הילד סייף חיג'אזי, שנפגע משיתוק כתוצאה מההפצצות הישראליות, כאשר נוכחותו ייצגה זעקה שקטה לדרוש את זכויות ילדי עזה למשחק ולביטחון. המשתתפים ראו בסייף התגלמות של רצון של דור שלם המסרב להישבר למרות הפגיעות הפיזיות והנפשיות שהותירה התוקפנות המתמשכת.\n\nמצדו, השופט הבינלאומי לשעבר מחמוד אל-ג'יש הדגיש כי טורניר זה מוכיח את נוכחות הספורט הפלסטיני ואת יכולת הצוותים שלו לתרום גם בתנאים הקשים ביותר. הוא הביע את גאוותו על דבקותה של המשפחה הספורטיבית, שופטים, מנהלים ושחקנים, בזכותם להיות נוכחים בזירה הבינלאומית ולהתחרות בזירות עולמיות בעתיד.\n\nאל-ג'יש ציין התפתחות ניכרת ברמת צוותי השיפוט הפלסטיניים למרות האתגרים יוצאי הדופן, והביע תקווה לראות שופט פלסטיני מנהל משחקים במונדיאלים הבאים. הוא הדגיש כי הספורט בפלסטין אינו רק משחק, אלא מסר של תקווה ועמידה המשקף את שאיפות העם לחירות ועצמאות.\n\nבהקשר קשור, חסאן מוחייסן, מנהל יחסי הציבור במועצה העליונה לספורט, חשף נתונים מזעזעים המתעדים את היקף ההרס שנגרם למגזר הספורטיבי. מקורות רשמיים דיווחו על מותם של 1015 ספורטאים מאז תחילת המלחמה, מתוכם 45 נשים, ו-570 חברים באיגוד הכדורגל הפלסטיני בלבד.\n\nההפסדים לא נעצרו בנפש, אלא התרחבו ופגעו בתשתית הספורט באופן מקיף, כאשר 265 מתקני ספורט נפגעו באזורים שונים ברצועה. הדיווחים הבהירו כי 184 מתקנים נהרסו כליל, בעוד 81 מתקנים נוספים ספגו נזקים חלקיים שהוציאו אותם מכלל שימוש בפועל.\n\nרשימת המתקנים ההרוסים כללה 23 מגרשים ואצטדיונים גדולים, מתוכם 12 מגרשים שנבנו במימון הפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א). ההרס פגע גם ב-35 אולמות ספורט מקורים וב-58 משרדים מנהליים של מועדונים, מה שהוביל לאובדן רוב המתקנים החיוניים של עזה שאירחו כישרונות צעירים.\n\nהכיבוש לא חסך אפילו ענפי ספורט ייחודיים, כאשר הכוחות הישראליים הרסו כליל 9 מתקני רכיבה על סוסים, ו-15 מגרשים המיועדים לכדורסל, כדורעף וטניס. כמו כן, נפגעו עשרות חדרי כושר ומגרשי כדורגל קטנים עם דשא, בנוסף להרס 19 מתקני חינוך המתמחים בתחום הספורט.\n\nכהוקרה לעמדות הבינלאומיות התומכות, קישטו מארגני פרויקט ההדמיה את קירות המגרשים בתמונות של אישי ספורט בינלאומיים שהכריזו על סולידריותם עם פלסטין. בין הבולטים שבהם היו ציור קיר של הכוכב הספרדי הצעיר לאמין ימאל, ואחר של המאמן המפורסם פפ גווארדיולה, שידוע בעמדותיו ההומניטריות החוזרות ונשנות כלפי הסוגיה הפלסטינית.\n\nציורי קיר אלה משקפים את הכרת התודה של הספורטאים בעזה לכל מי שמרים את קולו נגד העוול, ומאשרים את הקשרים החזקים המקשרים אותם למשפחת הספורט העולמית. המארגנים רואים בסמלים אלה תמריץ לשחקנים הצעירים להמשיך לעסוק בספורט האהוב עליהם למרות היעדר האמצעים והצטברות ההריסות.\n\nלסיכום, אירוע הדמיית המונדיאל בעזה נשאר עדות חיה לכך שרצון החיים חזק יותר ממכונת ההרס, וכי המגרשים שנהרסו ישובו יום אחד לארח אליפויות. הספורטאים הפלסטינים מקווים שהקהילה הספורטיבית הבינלאומית תפעל להגן על מה שנותר מהמתקנים, ותטיל אחריות על האחראים לפגיעה בצוותי ספורט ובמתקנים אזרחיים.\n\nהטורניר הגיע כדי לאשר את זכותם של תושבי עזה לעסוק בספורט ולשמוח, וכי אנו ראויים להיות חלק מהאירועים העולמיים למרות המצור וההרס.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על אפשרות לפגישה רשמית עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בבית הלבן בשבוע הבא. טראמפ הבהיר כי פגישה זו מגיעה בתגובה לבקשה ישירה מנתניהו, והיא צפויה להתקיים מיד עם שובו של הנשיא האמריקאי מפסגת נאט"ו המתוכננת בטורקיה בימים שבעה ושמונה ביולי הנוכחי.

בהצהרות לעיתונות שמסר למקורות תקשורתיים, תיאר טראמפ את יחסיו עם ראש ממשלת ישראל כ"טובים מאוד", והדגיש בטון תקיף כי נתניהו מבין היטב את מאזן הכוחות ומי מחזיק במושכות ההנהגה. הצהרה זו מגיעה בתקופה רגישה שבה האזור עובר תמורות דרמטיות הן במישור הצבאי והן במישור הדיפלומטי.

מצידו, אישר משרד ראש ממשלת ישראל כי התקיימה שיחת טלפון בין הצדדים ביום שישי, שבה נתניהו בירך את טראמפ לרגל יום העצמאות ה-250 של ארצות הברית. המשרד ציין כי שני המנהיגים הסכימו במהלך השיחה על הצורך לקיים פגישה קרובה כדי לדון בתיקים התלויים ועומדים ובתיאום משותף בנושאים אזוריים.

למרות המראה הידידותי של השיחה, דיווחים יודעי דבר חשפו פערים עמוקים ומתחים גוברים בין הבית הלבן לתל אביב בחודשים האחרונים. מקורות ציטטו גורמים אמריקאים שאמרו כי יועציו הבכירים של טראמפ החלו לאמץ גישה ביקורתית חריפה כלפי מדיניות נתניהו, וראו בו כמי שביצע טעויות אסטרטגיות במספר תיקים.

מידע שהודלף מצביע על כך שטראמפ מתח ביקורת חריפה על נתניהו בשיחות קודמות, שהגיעה עד כדי תיאורו כ"משוגע" בשל ההסלמה הצבאית הישראלית בחזית הלבנונית. הנשיא האמריקאי גם האשים את בעל בריתו הישראלי בכך שאינו מפגין הערכה מספקת לתמיכה האמריקאית המתמשכת, מה שמשקף סדק באמון בין שני בעלי הברית המסורתיים.

החילוקי דעות לא הוגבלו לחדרים סגורים, אלא התרחבו גם לחוגי המפלגה הרפובליקנית, שם גברה הביקורת מצד אישים ימניים בולטים על מדיניות נתניהו והשפעתה על ההחלטה האמריקאית. שוני זה בא לידי ביטוי בבירור בתיק איראן, כאשר טראמפ חתם על מזכר הבנות להארכת הפסקת האש עם טהראן, ובכך עקף את ההסתייגויות הישראליות החריפות.

בנוגע לחזית הצפונית, הבית הלבן הפעיל לחצים אינטנסיביים על ממשלת ישראל להפחית את קצב הפעולות הצבאיות בלבנון. לפי המקורות, וושינגטון דוחפת לקבלת הסכם מסגרת הכולל נסיגה ראשונית של כוחות ישראליים מאזורים בדרום לבנון, מה שנתניהו רואה כאיום על ביטחונו הלאומי.

בנושא אחר, טראמפ התייחס לענייני הפנים האיראניים, וציין כי הוא עוקב מקרוב אחר טקסי הלוויה של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. טראמפ טען כי ההנהגה האיראנית הנוכחית מפגינה רצון ברור להגיע להסכם מדיני עם ארצות הברית כדי לסיים את המתיחות הקיימת.

הנשיא האמריקאי חשף הסכם שבשתיקה בין וושינגטון לטהראן הקובע השעיה של השיחות הדיפלומטיות למשך שבוע אבל על מותו של ח'אמנאי. טראמפ הדגיש כי לא תהיה הסלמה צבאית או ירי מצד שני הצדדים במהלך תקופה זו, כדי להבטיח את מעבר טקסי הלוויה ללא תקריות שיעכבו את מסלול המשא ומתן העתידי.

בתגובה מעוררת מחלוקת, טראמפ הביע את הפתעתו ממראות העצב והבכי שהופיעו במהלך הלוויה של ח'אמנאי, והטיל ספק באמיתות רגשות אלה. הוא סיים את דבריו באמירה כי חשב שתמיכת הציבור במנהיג העליון חלשה, והעריך כי דמעות אלו היו "מזויפות" או נבעו מלחצים פוליטיים פנימיים.

היחסים שלי עם נתניהו טובים מאוד והוא יודע מי המנהיג.

מזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, הדגיש כי המדינה הלבנונית חווה כעת את אחד השלבים ההיסטוריים המדויקים והמסוכנים ביותר שלה אי פעם. הוא הבהיר במהלך נאומו בטקס המועצה העשוראית בפרבר הדרומי כי המדינה מתמודדת עם תוכנית אמריקאית-ישראלית מורכבת המהווה קנוניה גדולה שמטרתה לעצב את עתיד המולדת באופן שישרת את האינטרסים של הכיבוש, ותיאר שלב זה כאתגר הגדול ביותר העומד בפני הלבנונים.

קאסם הכריז באופן נחרץ כי כל המאמצים שמטרתם הייתה לסיים את קיומו של חזבאללה או לנסות להכשיר ולבסס את הכיבוש בתוך השטחים הלבנוניים נכשלו כישלון חרוץ. הוא ציין כי הכוחות העוינים לא הצליחו לערער את אמונות ההתנגדות או לפגוע ביציבותה, והדגיש כי החזבאללה עדיין נוכח בעוצמה בשטח ומוכן לשאת בכל ההשלכות והסנקציות הבינלאומיות למען הגנת הריבונות הלאומית.

במסגרת ניתוחו את הלחצים הפנימיים, חשף המזכ"ל קיומן של תוכניות שמטרתן להפוך את השלטון הפוליטי בלבנון לכיסוי רשמי להתמודדות עם ההתנגדות ולניסיון לפרק אותה מבפנים. הוא האשים גורמים בינלאומיים בפעולה מכוונת לשיבוש תהליכי השיקום, בניסיון נואש להסית את הציבור התומך ואת הסביבה התומכת בהתנגדות נגדה באמצעות הידוק המצוקה הכלכלית והמחייתית.

קאסם הדגיש כי החזבאללה גיבש אסטרטגיה ארוכת טווח להתמודדות עם אתגרים אלה, וציין כי 'נשימה ארוכה' היא המאפיין הדומיננטי של ביצועי ההתנגדות בשלב זה. הוא גם חידש את המחויבות המלאה להגנת לבנון וביטחונה, והבהיר כי ארסנל הנשק שברשות החזבאללה מכוון אך ורק כלפי האויב הישראלי כדי להרתיע כל תקיפות עתידיות וכדי לאלץ את הכיבוש לכבד את אחדות השטחים הלבנוניים.

בסיום דבריו, התייחס קאסם לתפקיד האזורי, וחשף לחצים שהופעלו על ידי ארצות הברית והכיבוש הישראלי על ההנהגה הסורית כדי לדחוף אותה להתערב בענייני לבנון באופן שישרת את האג'נדות שלהם. הוא שיבח את עמדת דמשק שדחתה את התכתיבים הללו, והדגיש כי התיאום והעמדות המוצקות הם שיכשילו את ניסיונות ההגמוניה באזור.

פרויקט סיום חזבאללה וביסוס הכיבוש בלבנון נכשל, והאויב לא ניצח את אמונותינו, יציבותנו והמשכיותנו.

ידיעות שהופצו בפלטפורמות המדיה החברתית עוררו מחלוקת רחבה בנוגע לכוונה של נשיא סוריה, אחמד אל-שראע, לנסוע לבירה האמריקאית וושינגטון. דיווחים אלה טענו כי הביקור נועד להיענות להזמנה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להשתתף בחגיגות יום הולדתו השמונים, שיכללו ארגון קרבות אמנויות לחימה משולבות בתוך אולמות הבית הלבן.

בתגובה רשמית לטענות אלו, אישרה מנהלת התקשורת בנשיאות סוריה כי כל פעילות חיצונית או ביקורים רשמיים של הנשיא מוכרזים באופן בלעדי דרך הערוצים והפלטפורמות הרשמיות המאושרות. הנשיאות הדגישה בהצהרה שצוטטה על ידי מקורות רשמיים את הצורך של כלי התקשורת לנקוט דיוק ולהסתמך על מקורות מהימנים כדי למנוע הטעיית דעת הקהל.

מצד שני, מקורות דיפלומטיים דיווחו כי נשיא סוריה אכן קיבל הזמנה לבקר בארצות הברית ב-14 בחודש הנוכחי, ללא אישור רשמי אם אל-שראע אכן יבצע את הנסיעה. ידיעות אלה מגיעות בהקשר של סידורים שהוכרזו על ידי הבית הלבן לקיום אירועי ספורט וחגיגות גדולות לרגל יום הולדתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.

ביקור זה, אם יתממש, יהיה השני של הנשיא אחמד אל-שראע בוושינגטון מאז עלייתו לשלטון בסוריה לאחר הפלת משטר בשאר אל-אסד. אל-שראע יצר אירוע היסטורי בנובמבר 2025 כאשר הפך לנשיא הסורי הראשון שנכנס לבית הלבן מאז עצמאות המדינה בשנת 1946, שם קיים פסגה דו-צדדית עם טראמפ.

היחסים בין שני המנהיגים החלו במאי 2025 במהלך הפסגה שקיבצה אותם בממלכה הערבית הסעודית במסגרת סיבוב ההופעות של טראמפ במפרץ באותה תקופה. מאז, שררה שפה חיובית בשיח האמריקאי כלפי ההנהגה הסורית החדשה, כאשר טראמפ תיאר את עמיתו הסורי במספר הזדמנויות כ'לוחם ומנהיג חזק' בעל יכולת להרים את ארצו מחדש.

במסגרת הדיפלומטיה האישית בין הצדדים, חשף נשיא סוריה בעבר כי קיבל מתנה מיוחדת מנשיא ארה"ב בדמות בושם הנושא את המותג 'טראמפ ויקטורי'. אל-שראע פרסם בחשבונו הרשמי תמונה של המתנה המצורפת לכרטיס חתום על ידי טראמפ, וראה בה סימן חיובי לעתיד היחסים הדו-צדדיים בין דמשק לוושינגטון.

החוגים הפוליטיים הבינלאומיים עוקבים מקרוב אחר מסלול ההתקרבות הסורי-אמריקאי, במיוחד לאור השינויים הגדולים שהאזור חווה לאחר השינוי הפוליטי בסוריה. הממשל האמריקאי שואף לחזק את תפקידו של אל-שראע כשותף מרכזי בשיקום וביציבות האזורית, מה שמסביר את קבלת הפנים החמה וההזמנות החוזרות ונשנות לבית הלבן.

למרות ההכחשה הרשמית הנוכחית של הביקור הקשור ליום ההולדת, הציפיות מצביעות על המשך התיאום ברמה גבוהה בין שתי המדינות בתיקים פוליטיים וכלכליים מורכבים. העיניים נשארות נשואות למה שיביאו הימים הקרובים של הכרזות רשמיות שעשויות לאשר או להכחיש קיומה של פגישה צפויה שתפגיש את הנשיאים בוושינגטון כדי לדון בתיקי האזור.

ביקורי הנשיא אחמד אל-שראע מוכרזים באופן בלעדי דרך הערוצים והפלטפורמות הרשמיות, ואנו קוראים לכלי התקשורת להסתמך על מקורות רשמיים כדי להבטיח את דיוק המידע.

האזורים המזרחיים של העיר ח'אן יונס בדרום רצועת עזה, היו עדים ביום שבת להתפתחות שטחית בולטת, שהתבטאה בחדירת טנקים וכלי רכב של צבא הכיבוש מחוץ למה שמכונה 'הקו הצהוב'. מקורות בשטח דיווחו כי התקדמות צבאית זו נועדה להגיע לעומק השכונות המזרחיות, כאשר כלי הרכב נצפו נעים בצפיפות תחת חיפוי של הפגזות ומיקום מחדש של יחידות השריון הישראליות באזור.

הכוחות הפולשים הגיעו לסביבת 'כיכר בני סוהילה' הממוקמת בצד המזרחי של העיר, מה שמהווה חצייה של הגבולות הביטחוניים שהיו נהוגים בשטח בעבר. תנועות אלו מגיעות במסגרת ניסיונות הכיבוש המתמשכים להרחיב את היקף הפעולות הקרקעיות ולשלוט בנקודות אסטרטגיות חדשות בתוך המרקם העירוני של העיר, מה שמאיים על חייהם של אלפי עקורים ותושבים באזורים אלו.

הסכנה האסטרטגית של חדירה זו טמונה בחשיבות הגיאוגרפית של אזור כיכר בני סוהילה, הנחשבת לצומת תחבורה ראשי ועורק חיים חיוני המקשר את עיירות האזור המזרחי ללב העיר ח'אן יונס. נוכחות צבאית בנקודה זו מובילה לניתוק עיירות מזרחיות כמו עבסאן, ח'וזאעה ובני סוהילה, ולבידודן המוחלט מהמרכז, מה שמטיל מצור הדוק על השכונות הסמוכות.

משקיפים רואים בחציית 'הקו הצהוב' ביטוי לרצון הכיבוש להעביר את העימות לעומק האזורים המאוכלסים בצפיפות, מה שמגביר את מורכבות המצב ההומניטרי והשטחי. תנועות אלו מתרחשות במקביל לפעולות סריקה נרחבות שמבצעות יחידות השריון, בניסיון לבסס נקודות אחיזה חדשות שיאפשרו לכיבוש לשלוט בתנועת התחבורה והאספקה בין מזרח ח'אן יונס למרכזה.

חציית כלי הכיבוש את מה שמכונה 'הקו הצהוב' מהווה הסלמה בולטת המעבירה את הפעולות הצבאיות לעומק האזורים המאוכלסים.

סוגיית הבנת מעמקי נפש האדם וחקר סודותיה נותרה אחת מהאמיתות המורכבות ביותר שהתנגדו לתפיסה האנושית לאורך הדורות. הניסיון של אחדים לכפות תבניות מוגדרות להבנה או להתנהגות אנושית מתנגש תמיד עם העובדה שישנם מרחבים בתודעה ובגורל האלוהי שאיננו יכולים לתפוס או לשנות את מסלוליהם הבלתי נמנעים.

בהקשר של מוזרויות פוליטיות, בלטה הצהרה של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שבה טען כי ארצו הגיעה לשלב של יכולת המאפשרת לה להחיות מתים. למרות שאמירה זו חורגת מגבולות ההיגיון והשכל, היא משקפת נטייה אנושית מושרשת ברצון לשלוט במה שחורג מהרצון האנושי ומהחוקים הקוסמיים הקבועים.

האדם, מאז ירידת אדם עליו השלום לארץ, שאף להשיג את מה שאינו ניתן להשגה, בניסיון להפוך משאלות גדולות למציאות מוחשית. רצון זה, אף שלעיתים נובע מרצון מוחלט לעשות טוב ולהפיץ צדק, מתנגש לעיתים קרובות עם המציאות המורכבת של הטבע האנושי שנברא עם שונות.

סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשר ראו את הופעתם של רפורמטורים גדולים שהקדישו את חייהם לניסיון להרים את האומה הערבית והאסלאמית. חלוצים אלה הציגו תיאוריות לקביעת הדרך, ואחריהם באו אלה שניסו לקודד רעיונות אלה ולהפוך אותם לצעדים מעשיים שמטרתם ליצור גרעין רפורמי שיצא ממצרים ויכלול את העולם.

פרויקטים רפורמיים אלה התבססו במהותם על העיקרון העומרי הנצחי הקושר את כבוד הערבים לאסלאם, וזוהי זכות שאין עליה עוררין. אך הבעיה הגדולה התעוררה בניסיון לגבש מודל שיכפה הסכמה של כולם, מהפרט ועד המדינה, על קצב אחיד ויישום מילולי אחיד שאינו מתחשב בריבוי הטבעי.

המטרה של השבת שמש התרבות הערבית-אסלאמית היא מטרה אצילה ולגיטימית, אך מנגנוני השגתה על ידי איחוד כל העולם סביב רעיון אחד נותרה משאלה קשה להגשמה. ההיסטוריה והמציאות מוכיחות כי אחדות מוחלטת בדעות ובגישה מעולם לא הייתה מאפיין של חברות אנושיות יציבות.

הטקסטים הקוראניים מאשרים כי השוני הוא המקור לבריאת האנושות, כפי שאומר אללה יתעלה: 'ולא יחדלו מלהיות שונים, אלא מי שרחם עליו ריבונך, ולשם כך בראם'. שוני זה אינו פגם, אלא אמצעי להשלמת החיים ולהבהרת אמיתות, ועל ידי ניגודים הדברים נבדלים וערכם האמיתי ביקום נודע.

אילו רצה הבורא יתעלה, היה עושה את כל בני האדם אומה אחת מהרגע הראשון, ולא היה מאפשר קיומם של סתירות וקונפליקטים בין טוב לרע. אך החוכמה האלוהית דרשה שהאדם יהיה בעל בחירה חופשית, מצויד ביכולות השכל והיכולת לבחור בין הדרכה לסטייה, מה שהופך את הרעיון של 'שעבוד נפשות' בכפייה לבלתי אפשרי.

מסופר על אחד מהתיאורטיקנים התנועתיים הגדולים שבסוף חייו עשה חשבון נפש חשוב המשקף את בגרות הניסיון, שבו איחל לעצמו אילו היה מרכז את מאמציו בחינוך מספר מצומצם של צעירים חינוך עמוק במקום לנסות להכיל את ההמונים הרחבים. תפיסה מאוחרת זו מכירה בקושי להתמודד עם נפש האדם ותהפוכותיה הרבות.

נפש האדם היא תערובת מורכבת של יכולות ושכלים, יכולות ותקוות, תאוות וריסון. זוהי ישות הנושאת בתוכה ניגודים וסתירות שרק בוראה מקיף אותם, אשר נתן לה את פחיתותה ואת יראת השמיים שלה, מה שהופך את הניסיון לכוון אותה לכיוון אחד למעשה החורג מיכולות האדם המוגבלות.

דורות עוקבים חלמו על תיאוריית 'אדנות העולם' והאפשרות לאסוף את כל בני האדם לדרך ההדרכה, תוך התעלמות מהבדלי המקורות והנטיות וקיומם של מיעוטים. שאלות אלו לגבי אופן ההתמודדות עם המגוון האנושי נזקקו לתשובות ולפיתוח שלא עמד בקנה אחד עם השאיפות הגדולות של תנועות אלו.

במבט על ההיסטוריה האסלאמית המוקדמת, אנו מוצאים כי הכפירה בדת התרחשה בחלקים מחצי האי ערב מיד לאחר מות הנביא מוחמד, עליו השלום. הגברת עאישה תיארה את מצב המוסלמים באותה עת כחולשה ופיזור, מה שמעיד כי אמונה ומחויבות אינן בהכרח מצב קבוע ויציב אצל כולם.

אפילו בתקופת הנבואה, שהייתה התקופה המזהירה ביותר של הדרכה, נמצאו צביעות וצבועים בתוך החברה המוסלמית, מה שמאשר כי הטבע האנושי מכיל ניגודים גם תחת קיומה של ההתגלות. מציאות היסטורית זו מחייבת את הרפורמטורים המודרניים לבנות את חזונם על האפשרי ולא על הבלתי אפשרי המדומיין.

בניית ציוויליזציה צודקת הכוללת בצדקתה את האדם, החי והטבע דורשת ראייה מציאותית הנובעת מהאפשרי והזמין. רפורמה אמיתית מתחילה בהבנה שאיננו יכולים לתקן את כל האנושות, אלא אנו יכולים לפעול לשיפור המציאות ולפיתוח חברות בהתאם לחוקי האל בבריאתו.

אילו רצה האל האחד והכל יכול, היה עושה את כל בני האדם אומה אחת, שכן השוני הוא חוק קוסמי שבו החיים משלימים זה את זה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע כי ארצות הברית הצליחה להגיע למזכר הבנות רשמי עם הרפובליקה האסלאמית של איראן, וראה בצעד זה אבן יסוד למה שכינה 'העסקה הגדולה' הצפויה במזרח התיכון. טראמפ הבהיר כי ארצו הצליחה להשיג את יעדיה האסטרטגיים ולסיים את הסכסוך הנוכחי, וציין כי ההצהרות החיוביות שהגיעו מטהראן השתקפו באופן מיידי ומוחשי ביציבות שוקי הכספים והמניות העולמיים.

הנשיא האמריקאי חשף כי קיים לוח זמנים קפדני במסגרת המזכר, לפיו ניתנת לצדדים תקופה של עד 60 יום להגיע להסדר סופי ומקיף לכל הנושאים התלויים ועומדים. טראמפ הזהיר בתקיפות כי האופציה הצבאית עדיין על השולחן, והדגיש את האפשרות לחזור להפצצות אם המשא ומתן לא יגיע להסכם סופי בתוך פרק הזמן שנקבע.

בהקשר של התיאום האזורי, טראמפ אישר כי ממשלת ישראל קיבלה עותק מלא של מזכר ההבנות לעיון בסעיפיו, והדגיש כי וושינגטון לא תפעל בנפרד מבעלות בריתה. הוא הוסיף כי הממשל האמריקאי מתכוון לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם מדינות המפרץ הערבי באמצעות מסלול דיפלומטי וביטחוני מקביל, שמטרתו העיקרית היא לטפל בנושא הטילים הבליסטיים והנשק הלא-גרעיני המעוררים דאגה באזור.

בנוגע לכספים האיראניים המוקפאים, טראמפ הודה כי ארצות הברית תפסה בעבר סכומי עתק של נכסים איראניים, וכי וושינגטון תיאלץ להחזירם בשלב מסוים כחלק מההבנות. עם זאת, הנשיא האמריקאי חסם את הדרך לספקולציות לגבי תמיכה ישירה, והדגיש כי ארצו לא תעניק מענקים כספיים או תבצע השקעות ישירות בתוך שטחי איראן בשלב זה.

מצדו, גורם בכיר בבית הלבן הצהיר כי הפגישה המתוכננת בשוויץ בסוף השבוע הנוכחי תהיה תחנה מכרעת להערכת מידת הרצינות וההתקדמות בשיחות הישירות עם הצד האיראני. הגורם הבהיר כי המזכר קובע במפורש את הסרת המצור הימי האמריקאי על איראן באופן מיידי עם החתימה הרשמית, מה שיסלול את הדרך להחזרת תנועת הסחר הימי למצבה הטבעי.

במסגרת ההתחייבויות ההדדיות, טהראן התחייבה על פי המזכר להבטיח מעבר בטוח וחופשי לכל כלי השיט המסחריים דרך מצר הורמוז האסטרטגי ללא הטלת עמלות למשך 60 יום. איראן גם תשתתף בהתייעצויות עם סולטנות עומאן ומדינות המפרץ האחרות כדי לגבש הסכם ביטחוני וימי ארוך טווח שיבטיח את יציבות השיט במצר, הנחשב לעורק האנרגיה העולמי.

בצד האיראני, דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאעי, אישר כי האפשרות לחתום על מזכר הבנות ישיר בין נשיאי שתי המדינות עומדת במלוא הכוח על שולחן הדיונים הדיפלומטיים. בקאעי ציין כי התוכניות האיראניות לקיום הפגישה הצפויה בז'נבה לא השתנו, מה שמשקף את רצונה של טהראן להתקדם במסלול המשא ומתן כדי לסיים את הבידוד הבינלאומי שהוטל עליה.

טהראן מציבה את נושא השבת הכספים המוקפאים בראש סדר העדיפויות שלה בשלב זה, כאשר היא אינה מסתפקת בדרישה לשחרור הנכסים אלא מתעקשת על ערבויות טכניות שיאפשרו את העברתם וניצולם בתוך המדינה. מקורות יודעי דבר דיווחו כי הערך הכולל של כספים אלה עשוי להגיע ל-100 מיליארד דולר, עם דיווחים המצביעים על אפשרות לשחרור של כ-24 מיליארד דולר מהם כתשלום ראשון במהלך החודשיים הקרובים.

בנוסף לנושא הפיננסי, המשא ומתן האיראני מתמקד בהסרת מגבלות המכס והמכשולים המוטלים על ענף התחבורה הימית, במטרה לאפשר למוסדות הימיים האיראניים לספק שירותים לכלי שיט עוברים. טהראן שואפת להפוך שירותים אלה למקור הכנסה בר קיימא באמצעות גביית עמלות הקשורות לשירותים סביבתיים והבטחת בטיחות נתיבי המים הבינלאומיים באזור.

בוושינגטון, שוררת זהירות לגבי הנוסחים הסופיים של המסמכים המופצים, כאשר מקורות דיווחו כי טרם ניתנה הכרה רשמית מלאה בכל הסעיפים שהודלפו על ידי שני הצדדים. עם זאת, תשומת הלב מתמקדת במידה רבה בסעיף שנחשף בדיווחי תקשורת הנוגע להקמת קרן בינלאומית לשיקום ובנייה מחדש של איראן במימון ענק שעשוי להגיע ל-300 מיליארד דולר.

ועדות טכניות וביצועיות צפויות לדון בפרטים המדויקים של הקמת קרן מימון זו במהלך 60 הימים הראשונים, המתוארים כשלב מעבר. קרן זו, אם תאושר, נועדה לחדש את התשתיות האיראניות הרעועות כתוצאה משנים של סנקציות, בתמורה להתחייבויות איראניות קפדניות בנושאי ביטחון וגרעין המעניינים את הקהילה הבינלאומית.

לסיכום, משקיפים רואים בצעדים אלה שינוי דרמטי במדיניות ממשל טראמפ כלפי טהראן, המעבר מ'לחץ מקסימלי' ל'משא ומתן ישיר'. השבועות הקרובים יחשפו עד כמה שני הצדדים מסוגלים לגשר על פער האמון העמוק ולהפוך את מזכר ההבנות הראשוני להסכם שלום בר קיימא שישנה את פני מאזני הכוחות במזרח התיכון.

מזכר זה הוא תחילתה של עסקה גדולה במזרח התיכון, והשגנו את יעדינו וסיימנו את הסכסוך הנוכחי, אך אנו עשויים לחזור להפצצות אם לא נגיע להסדר בתוך 60 יום.

מועצת השיפוט העליונה בעיראק חשפה התפתחויות דרמטיות בתיק המאבק בשחיתות, כאשר הודיעה על תפיסת סכומי כסף העולים על 14 מיליון דולר אמריקאי ונכסי נדל"ן מגוונים. צעדים אלו מגיעים במסגרת החקירות האינטנסיביות שמנהלות הרשויות נגד סגן שר הנפט לענייני הפצה, עלי אל-בהדלי, שנעצר לאחרונה במבצע ביטחוני איכותי.

ההודעה השיפוטית שפורסמה ביום שני בערב הבהירה כי הכספים שהוחרמו התחלקו בין 11 מיליון דולר במזומן, וכ-4 מיליארד דינר עיראקי, מה שמשקף את היקף ההפרות הפיננסיות שזוהו. הרשויות השיפוטיות אישרו כי התפיסה כללה גם קבוצת נכסים הרשומים על שמות הקשורים לתיק, כאשר העבודה נמשכת לחשוף את כל הצדדים המעורבים ברשת זו.

מהלכים אלו נכללים תחת המטריה של מבצע ביטחוני ושיפוטי רחב היקף שהממשלה כינתה 'מתקפת השחר', שמטרתו לטהר את מוסדות המדינה משחיתות פיננסית ומנהלית. המבצע החל ביום ראשון לפנות בוקר בפשיטות ומעצרים שכונו נגד אישים פוליטיים ופקידי ממשל בבירה בגדד ובכמה מחוזות נוספים, בצעד שתואר כנועז ביותר מזה שנים.

מקורות רשמיים דיווחו כי השלב הראשון של המבצע הוביל למעצרם של כ-47 חשודים, ביניהם אל-בהדלי ולפחות 12 חברים בפרלמנט העיראקי. נתונים אלו מצביעים על הרחבת היקף החקירות לכלול את הרשות המבצעת והמחוקקת, מה שמציב את המעמד הפוליטי בפני מבחן אמיתי לאמינות הסיסמאות שהועלו נגד השחיתות.

מצדו, דובר ממשלת עיראק, חיידר אל-עבודי, סקר את תוצאות המבצעים המתמשכים במהלך מסיבת עיתונאים, ואישר את מעצרם הרשמי של 21 חשודים עד כה. אל-עבודי ציין כי כוחות הביטחון ממשיכים לעקוב אחר שאר המבוקשים בהתבסס על צווי שיפוט, והדגיש כי החוק ימוצה ללא יוצא מן הכלל לכל גורם שהוא.

הדובר הממשלתי ציין כי ההודאות שמסרו העצורים בשעות הראשונות החלו להוביל את החוקרים לחוטים חדשים ולרשתות שחיתות מסועפות. הצוותים המומחים פועלים כעת למעקב אחר מסלולי הכספים המוברחים והנסחרים בתוך רשתות אלו, בניסיון להשיב את הנכסים הלאומיים שנתפסו בדרכים בלתי חוקיות.

התפתחויות מהירות אלו מגיעות בזמן שבו ראש ממשלת עיראק, עלי אל-זיידי, מתכונן לביקור רשמי חשוב בוושינגטון באמצע חודש יולי הקרוב. ביקור זה הוא הראשון של אל-זיידי מאז כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בחודש שעבר, והוא שואף להציג את אמינותו הבינלאומית כמנהיג רציני ביישום רפורמות מבניות ובמאבק בשחיתות הנפוצה.

עיראק מתמודדת עם אתגרים כרוניים בתיק היושרה והשקיפות, כאשר המדינה סבלה במשך עשורים מאובדן מיליארדי דולרים עקב עסקאות מפוקפקות ובירוקרטיה. למרות ההבטחות החוזרות ונשנות של הממשלות הקודמות, מבצע 'מתקפת השחר' הנוכחי מעורר תקוות חדשות לאפשרות להעמיד לדין בכירים ולא להסתפק ברדיפת עובדים זוטרים.

החקירות הראשוניות הובילו לתפיסת 11 מיליון דולר אמריקאי, בנוסף ל-4 מיליארד דינר עיראקי, וכן מספר נכסים שנתפסו.

מקורות זכויות אדם פלסטיניים הודיעו היום, שבת, כי רשויות הכיבוש הישראלי ממשיכות לעצור 65 סטודנטים הלומדים לבחינות הבגרות בבתי הכלא שלהן, מה שהוביל ישירות למניעת גישתם לבחינות הסופיות השנה. נתונים אלה מגיעים במקביל לאלפי סטודנטים בגדה המערבית וברצועת עזה הפונים לאולמות הבחינה במסגרת תוכנית אחידה המיושמת לראשונה מאז פרוץ מלחמת ההשמדה באוקטובר 2023.

מועדון האסיר הפלסטיני אישר בהצהרה רשמית כי נתונים אלה מבוססים על נתוני משרד החינוך הפלסטיני, וציין כי היעדרותם של סטודנטים אלה מגיעה בהקשר של פגיעה שיטתית בתהליך החינוכי הפלסטיני. ההצהרה הבהירה כי הכיבוש שואף באמצעות מעצרים אלה לשבור את רצון הדור הצעיר ולמנוע מהם להשלים את השכלתם, הנחשבת לכלי חיוני בהתמודדות עם האתגרים הנוכחיים.

המקורות הדגישו כי מדינת הכיבוש הגבירה באופן ניכר את מסעות המעצר המכוונים לסטודנטים מכל שלבי החינוך מאז תחילת התוקפנות הכוללת על רצועת עזה. מסעות אלה לא הוגבלו רק למעצר, אלא כללו גם פעולות דיכוי שמטרתן להפריע לסטודנטים להגיע לבתי הספר ולאוניברסיטאות שלהם במחוזות השונים של המולדת, מה שיצר מציאות חינוכית מורכבת וקשה.

האסירים הסטודנטים בבתי הכלא מתמודדים עם תנאי מעצר קשים ביותר, שם הם נתונים לכל סוגי העינויים, ההתעללות והיחס הרע מצד הנהלת בתי הכלא. דוחות זכויות אדם דיווחו כי מניעת חינוך מלווה במניעת קשר עם המשפחות, מה שמכפיל את הסבל הנפשי והפיזי של הסטודנטים העצורים בהיעדר פיקוח בינלאומי אמיתי על הפרות אלה.

מועדון האסיר ראה בהסלמה זו שינוי מהותי ומסוכן במציאות תנועת האסירים, שכן רשויות הכיבוש כיוונו להישגים ההיסטוריים שהשיגו האסירים לאורך עשרות שנים של מאבק. הזכות לחינוך עומדת בראש הישגים אלה שהכיבוש מנסה לערער כחלק ממדיניות הענישה הקולקטיבית המוטלת על העם הפלסטיני מזה חודשים ארוכים.

ארגוני זכויות האדם הפנו קריאה דחופה לארגונים בינלאומיים וארגוני האו"ם לשאת באחריותם המשפטית והמוסרית כלפי הפשעים המתגברים נגד הסטודנטים העצורים. ארגונים אלה דרשו להפעיל לחץ אמיתי על ממשלת הכיבוש להפסיק את מדיניות הפגיעה במוסדות חינוך ולהבטיח את זכות האסירים להמשיך את לימודיהם בהתאם לחוקים ולאמנות הבינלאומיות.

הסטטיסטיקה הנוכחית מצביעה על קיומם של כ-9500 אסירים פלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש, ביניהם נשים, ילדים ומאות עצורים מנהליים המוחזקים ללא אישום ברור. ההאשמות הבינלאומיות והמקומיות נגד הכיבוש על יישום מדיניות הרעבה והזנחה רפואית מכוונת מתגברות, מה שהוביל להידרדרות במצבם הבריאותי של מספר רב של אסירים לאחרונה.

בצל המשך המלחמה, מוסדות זכויות אדם מאשרים כי שירות בתי הסוהר הישראלי החמיר את צעדי הדיכוי שלו, כולל צמצום ביקורי משפחות ומניעת הכנסת ספרים וחומרי לימוד. למרות הכחשת רשויות הכיבוש להאשמות אלה, עדויות של אסירים משוחררים ודוחות שטח מאשרים קיומן של הפרות בוטות של כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי בתוך מתקני המעצר.

זכות האסירים לחינוך היוותה לאורך שנים רבות אחת הזכויות הבולטות שעליהן נאבקו כדי לבסס אותה, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של הנהלת בתי הכלא למנוע אותה מהם.

צבא הכיבוש הישראלי הודיע במוצאי שבת על מותו של אחד מחייליו במהלך העימותים העזים בדרום לבנון, ובכך עלה מספר ההרוגים בקרב אנשי הצבא הישראלים לחמישה חיילים מאז חתימת מזכר ההבנות האחרון בין ארצות הברית לאיראן. בהודעה הצבאית הובהר כי סמל ראשון ארי ניר נהרג במהלך התנגשויות בשטח, וזאת פחות מיממה לאחר שהצבא הודה במותם של ארבעה חיילים נוספים בקרבות דומים.\n\nהנתונים הרשמיים שפורסמו על ידי שלטונות הכיבוש מצביעים על כך שמספר ההרוגים הכולל בקרב הצבא וקבלנים אזרחיים מאז פרוץ העימותים עם חיזבאללה ב-2 במרץ/אדר האחרון הגיע ל-36 הרוגים. נתון זה מגיע בתקופה שבה קצב הפעולות הצבאיות בגבול הצפון מתגבר, מה שמפעיל לחצים נוספים על ההנהגה הצבאית והפוליטית בתל אביב.\n\nמקורות תקשורת דיווחו כי הפעולות הקרביות מתרכזות באופן אינטנסיבי מזה יומיים באזור האסטרטגי של תל עלי טאהר, שם הקרבות מתוארים כעזים ביותר מזה שבועות. אזור זה נחשב לנקודת משען חיונית בעימות הנוכחי, לאור אופיו הגיאוגרפי והביצורים שלטענת הכיבוש קיימים בסביבתו.\n\nהחייל ההרוג השתייך ליחידת 'מגלן' המיוחדת של חטיבת הקומנדו, יחידת עילית המתמחה בביצוע משימות מאחורי קווי האויב וטיפול במטרות רגישות. יחידה זו מופקדת בדרך כלל על משימות השמדת תשתיות צבאיות מורכבות וטיפול במנהרות, מה שמעיד על אופי המשימה המסוכנת שבוצעה על ידי הכוח בתל עלי טאהר.\n\nמקורות בצבא הכיבוש טענו כי תל עלי טאהר כולל רשת מנהרות רחבת היקף, המשמשת כחדר מבצעים מרכזי לניהול הפעילות הצבאית של חיזבאללה באזור. הכיבוש טען כי רשת זו מילאה תפקיד מרכזי בהכוונת הפעולות בשטח בשנים האחרונות, מה שמסביר את התעקשות הצבא לחדור דווקא לנקודה זו.\n\nלגבי פרטי המבצע שהוביל למות החייל, מקורות ציינו כי ההתקפה אירעה בסביבות השעה אחת וחצי אחרי חצות הלילה שבין שישי לשבת. לוחמי חיזבאללה תקפו עמדה צבאית מבוצרת שבה התבצרו חיילי הכיבוש, תוך שימוש בשילוב של מטחי רקטות ומל"טים מתאבדים בהתקפה מתואמת.\n\nההערכות הראשוניות של גורמי הביטחון של הכיבוש מצביעות על כך שהפגיעות הקטלניות נבעו ישירות מפיצוץ מל"ט בתוך היעד. למרות ניסיונות להתמודד עם ההתקפה, שיגור הרקטות במקביל לטיסת המל"ט הוביל לפיזור ההגנות האוויריות ולגרימת אבדות בנפש בקרב הכוח המוצב.\n\nמכה זו מגיעה על רקע הלם בתוך הממסד הצבאי הישראלי בעקבות מותו של מפקד גדוד בחיל השריון ביום שישי האחרון. על פי דיווחים טכניים, הצבא מאמין כי ההתקפה הקודמת בוצעה באמצעות מל"ט הנושא טיל נגד טנקים, טקטיקה איכותית המשמשת לראשונה בעימות זה.\n\nמצדו, צבא הכיבוש ממשיך בטענותיו על הטלת מצור על קבוצות של לוחמי חיזבאללה בתוך המנהרות באזור הפעולות, ומאשר את המשך פעילותו הצבאית למרות הודעות ההרגעה. הפיקוד הצבאי טוען כי תנועות אלו אינן מפרות את הסכם הפסקת האש, אלא נכללות במסגרת 'התמודדות עם איומים ישירים'.\n\nעם זאת, זרימת החדשות המתמשכת על הרוגים ופצועים מדרום לבנון משקפת מציאות בשטח השונה מההצהרות הרשמיות על שליטה ביטחונית. התפתחויות אלו מאשרות כי הגזרה הצפונית עדיין בוערת ומסוגלת לשחוק את כוחות העילית הישראליים, למרות כל המאמצים הבינלאומיים שמטרתם לייצב את השקט.\n\nההרוג הישראלי השתייך ליחידת מגלן המיוחדת, שהיא אחת מיחידות העילית המופקדות בדרך כלל על ביצוע מבצעים מורכבים בתוך אזורי לחימה רגישים.

ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, חשף לאחרונה, במהלך פגישות דיפלומטיות בכירות, קווי מתאר של אסטרטגיה חדשה המכונה 'הברית המשושה'. חזון זה נועד למקם את ישראל כאבן יסוד במערכת אזורית ובינלאומית חדשה המתמודדת עם מה שהיא מתארת כצירים עוינים באזור.

דוקטרינה פוליטית זו מבוססת על שותפות אסטרטגית עמוקה עם הודו, שנתניהו רואה בה מעצמה עולמית עולה ושחקן מפתח המקשר בין יבשת אסיה לאזור אגן הים התיכון. ישראל שואפת, באמצעות מסלול זה, לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני והטכנולוגי עם ניו דלהי כדי להבטיח את עליונותה האסטרטגית.

לצד הודו, יוון וקפריסין בולטות כעמודי תווך במבנה משושה זה, הנתמך על ידי השתתפות מדינות ערביות המתוארות כמתונות וכוחות אפריקאים ואסיאתיים שטרם נקראו בשמם. גוש זה שואף ליצור מצב של תלות כלכלית הדדית ויכולות טכנולוגיות משותפות כדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים הגוברים.

מקורות אנליטיים מצביעים על כך ש'דוקטרינת נתניהו' הגיעה כתגובה ישירה להיווצרות גוש אסטרטגי מתחרה הכולל את פקיסטן, ערב הסעודית, טורקיה ומצרים. ברית מרובעת זו, המכונה לעיתים 'נאט"ו האסלאמי', החלה לקבל אופי רשמי לאחר חתימת הסכמי הגנה משותפים בין ריאד לאיסלמבאד.

נתניהו מנסה, באמצעות הפרויקט שלו, לבנות מבנה נגדי המבוסס על ערכים משותפים ואינטרסים כלכליים, ומנסה לתאר את ישראל ככוח מארגן של הסדר האזורי ולא רק כמדינה המגנה על גבולותיה. שאיפה זו נשענת על התשתית הצבאית החזקה, כאשר הודו היא הלקוח הגדול ביותר של יצוא ביטחוני ישראלי.

למרות התנופה הדיפלומטית, הודו עדיין נוקטת במדיניות של 'עמימות מחושבת' ונמנעת מהצטרפות רשמית לכל ברית צבאית מפורשת. ניו דלהי חוששת שהתערבות מלאה בציר הישראלי תפגע ביחסיה ההיסטוריים והחמים עם איראן, כמו גם באינטרסים שלה עם ערב הסעודית.

בהקשר קשור, היחסים הישראלים-יוונים עברו התפתחות ניכרת, כאשר ישראל אירחה פסגה משולשת בדצמבר 2025 לחיזוק שיתוף הפעולה בתחומי האנרגיה והתקשורת. מסגרת זו התרחבה לכלול עסקאות צבאיות ענקיות, ביניהן רכישת מערכות ארטילריה רקטית ישראליות על ידי אתונה בשווי העולה על 760 מיליון דולר.

עם זאת, השאיפות הישראליות נתקלות במכשולים מבניים הקשורים לרצונה של יוון לשמור על מסלול פיוס זהיר עם טורקיה תחת מטריית נאט"ו. איזון עדין זה מקשה על הפיכת הבנות דו-צדדיות לברית צבאית קולקטיבית מוצקה המכוונת לגורמים אזוריים ספציפיים.

משקיפים רואים כי המדיניות ההודית במערב אסיה מתחזקת על ידי העמקת הקשרים הצבאיים עם ישראל, אך היא מסרבת לוותר על עצמאותה האסטרטגית. הודו מעדיפה לגבש את הסדריה הביטחוניים על פי תנאיה שלה, הרחק מהיגררות לקיטובים חדים העלולים לפגוע במעמדה הבינלאומי.

המציאות האזורית הרב-קוטבית מציבה אתגרים נוספים בפני 'דוקטרינת נתניהו', במיוחד עם תיאום עמדות דיפלומטיות של מדינות סוניות גדולות בתגובה למדיניות הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי בהצהרות המשותפות שגינו את הפעולות הצבאיות בעזה ובסוריה, מה שמשקף פער בין שאיפות ישראל למציאות הפוליטית.

ניסיון לחלק את האזור לצירים דו-קוטביים מתנגשים עלול, לדברי אנליסטים, להחריף את הקיטוב האזורי במקום להביא ליציבות. מגמה זו מעניקה למתחרי ישראל תמריץ גדול יותר לחזק את התיאום הצבאי והפוליטי ביניהם כדי להתמודד עם ההתפשטות הישראלית המשוערת.

רעיון 'הברית המשושה' נותר בגדר מסגרת של שאיפות ישראליות אלא אם כן ימצא מענה מלא מצד שותפים פוטנציאליים, ובראשם הודו. האינטרסים הלאומיים המשתנים והחישובים הגיאופוליטיים המורכבים הופכים את לידת 'נאט"ו' בהובלת ישראל לעניין רחוק מהישג יד כרגע.

מקורות דיווחו כי הכישלון בהפיכת חזון זה למציאות מוחשית נובע מחוסר יכולתה של ישראל לספק ערבויות ביטחוניות העולות על האינטרסים הקיימים בין מדינות האזור. המדינות המועמדות לברית מעדיפות לשמור על יחסים מאוזנים המבטיחים את ביטחונן הלאומי מבלי להיכנס לעימותים ישירים.

לסיכום, עתיד ברית זו נותר תלוי במשתנים הבינלאומיים ובבחירות של הכוחות העולים באסיה ובאירופה. למרות המשיכה התיאורטית של דוקטרינת נתניהו, המציאות מוכיחה כי מדינות גדולות כמו הודו לא יסכימו להיות רק כלים בחזון אסטרטגי המשרת קודם כל את האינטרסים הישראליים.

הדוקטרינה המשושה של נתניהו לא נוצרה בחלל ריק, אלא הגיעה כתגובה לברית האסטרטגית החדשה בין פקיסטן, ערב הסעודית, טורקיה ומצרים.

העיתונאית האוסטרלית מארי קוסטקידיס מגלמת מודל של תקשורת אתית המשלמת את מחיר נאמנותה לצדק אנושי, כאשר עמדותיה התומכות בפלסטינים הציבו אותה בעימות ישיר עם הלובי הציוני באוסטרליה. מסע זה הוכתר לאחרונה בזכייתה בפרס 'גארי ווב לחופש העיתונות' לשנת 2026, פרס בינלאומי יוקרתי המוענק על ידי ארגון 'Consortium News' כהוקרה על אומץ ליבה יוצא הדופן בהעברת האמת.

קוסטקידיס נולדה בשנת 1954 בעיר וריה שביוון, לפני שמשפחתה היגרה לאוסטרליה, שם השלימה את לימודיה באוניברסיטת סידני וקיבלה תארים בפילוסופיה, שפות וחינוך. היא החלה את דרכה המקצועית בתחומים אקדמיים ומחקריים, אך זוהרה האמיתי התגלה בעבודה תקשורתית ובשטח, במיוחד בנושאי מהגרים וזכויות אדם, אשר היוו את ליבת זהותה המקצועית.

קוסטקידיס נחשבת לאחד מהדור המייסד של רשות השידור הציבורית האוסטרלית (SBS) בשנת 1980, שם תרמה להקמת יחידת התרגום ולפיתוח מדיניות העריכה של התחנה. בזכות יעילותה, היא עברה מעבודה אדמיניסטרטיבית והפכה לפנים הבולטות של מהדורת החדשות המרכזית בערב במשך למעלה משני עשורים, מה שהפך אותה לאחת מדמויות התקשורת האמינות ביותר במדינה.

בשנת 2007, קוסטקידיס קיבלה החלטה מכרעת להתפטר מחדר החדשות של SBS במחאה על שינויים שלדעתה פגעו בסטנדרטים המקצועיים של התחנה, כולל הכנסת פרסומות לתוכניות החדשות. היא לא הסתפקה בהתפטרות, אלא ניהלה מאבק משפטי נגד המוסד בטענה להפרת חוזה והתעמרות, תיק שהסתיים בפשרה מחוץ לבית המשפט.

תפקידה של קוסטקידיס לא הצטמצם למסך בלבד, אלא היא הייתה קול חזק בפורומים של זכויות אדם, שם עמדה בראש קרן סידני לשלום ומונתה לוועדה המייעצת הלאומית לזכויות אדם. היא נודעה בהגנתה העיקשת על חופש העיתונות, והיה לה תפקיד בולט בתמיכה במייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג', לו העניקה את מדליית הזהב לשלום וצדק בשנת 2011.

עמדותיה של קוסטקידיס כלפי הסוגיה הפלסטינית קיבלו תפנית חדה יותר עם הסלמת מלחמת ההשמדה ברצועת עזה, שם השתמשה בפלטפורמות שלה כדי להאיר את פשעי הכיבוש. בהירות מוסרית זו הפכה אותה למטרה ישירה של הפדרציה הציונית האוסטרלית, שהחלה לרדוף אותה משפטית באשמות הקשורות למאבק באפליה גזעית בשל פרסומיה התומכים בזכות הפלסטינית.

בשנת 2024, הגישה הפדרציה הציונית תלונה נגדה בגין פרסום מחדש של קטעים הקוראים למתנחלים בעלי אזרחות כפולה לחזור לארצות מוצאם אם הם רוצים להרגיש בטוחים. קוסטקידיס הבהירה אז כי מטרתה הייתה להצביע על כך שמדיניות הכיבוש היא זו שמגרה את ההסלמה וגוררת את האזור לפיצוץ באמצעות ביצוע מעשי טבח מתמשכים.

ההתנכלות התפתחה בשנת 2025 לתביעה משפטית בפני בית המשפט הפדרלי האוסטרלי, שם הלובי הציוני מנסה להשתמש בחוקים המקומיים כנשק להשתיק קולות המבקרים את 'ישראל'. המשפט צפוי להתחיל בסוף השנה הנוכחית, בציפייה רחבה של גורמי זכויות אדם ותקשורת לתוצאות העימות הזה, הנוגע לליבת חופש הביטוי באוסטרליה.

משקיפים רואים כי הפדרציה הציונית האוסטרלית מנצלת את השפעתה הפיננסית והפוליטית כדי להגיע לכלי התקשורת הגדולים, בניסיון להטביע כל ביקורת על פשעי הכיבוש כ'אנטישמיות'. עם זאת, קוסטקידיס מסרבת לסגת מעמדותיה, ומדגישה כי ההגנה על עזה היא הגנה על האמת והצדק מול מכונת המלחמה וההרס.

זכייתה של קוסטקידיס בפרס גארי ווב בשנת 2026 מגיעה בתזמון רגיש, כאשר עיתונאים מתמודדים עם לחצים אדירים כדי למנוע מהם לחשוף את העובדות הקשורות לפשעי מלחמה. הארגון המעניק את הפרס רואה במסעה של מארי מודל לעמידה איתנה מול ניסיונות ההפחדה שמפעילים הכוחות התומכים בכיבוש בחברות המערביות.

דוחות מצביעים על כך שעזה הפכה לנקודת מפנה היסטורית בתודעה העולמית, כאשר כבר לא ניתן לסלוח על הפשעים שבוצעו נגד האדם הפלסטיני או להתעלם מהם. קוסטקידיס נחשבת לחלק מתנועה עולמית הכוללת אקדמאים ואינטלקטואלים המסרבים ל'בהלה מוסרית' ומתעקשים לקרוא לדברים בשמם האמיתי למרות הסיכונים.

קוסטקידיס תרמה גם לפיתוח שפת הדיאלוג התרבותי באוסטרליה, באמצעות עבודתה על הקלת הבנת ההליכים המשפטיים עבור מהגרים יוונים בתיקים היסטוריים גדולים. קשר זה בין שפה וצדק היה תמיד המניע העיקרי לפעילותה, בין אם במסדרונות בתי המשפט או מאחורי מיקרופוני הרדיו ומסכי הטלוויזיה.

למרות האתגרים המשפטיים והפיננסיים שמטילות התביעות, מארי זוכה לכבוד רחב בחוגים העצמאיים הרואים בה קול אמיתי לקהילותיה. תומכיה מדגישים כי ניסיונות להשתיק אותה רק יגבירו את נחישותה לחשוף את הקנוניה התקשורתית והפוליטית עם הכוחות המפרים זכויות אדם במזרח התיכון.

לסיכום, מארי קוסטקידיס נשארת סמל לעיתונות שאינה מתפשרת על עקרונותיה, שכן הוכיחה כי מקצועיות אמיתית דורשת עמידה לצד הקורבן נגד התליין. מאבקה הקרוב בבתי המשפט הפדרליים לא יהיה רק עניין אישי, אלא מבחן אמיתי לדמוקרטיה האוסטרלית וליכולתה להגן על חופש הביטוי מפני השתלטות הלוביסטים.

ישראל מזרזת הסלמה ומזמינה נקמה מכיוון שהיא מבצעת רצח עם ברצועת עזה.

הזירה הדיפלומטית בשוויץ עדה למהלכים אמריקאים מואצים עם הגעתו של סטיב ויטקוף, השליח המיוחד של הנשיא דונלד טראמפ, כהכנה לשיחות ישירות עם הצד האיראני. מהלכים אלה נועדו לגבש הסכם גרעין ובליסטי חדש שישים קץ למצב המתיחות הקיים בין שתי המדינות מזה שנים רבות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב, הגיע כבר לשוויץ כדי להשתתף בסידורים הלוגיסטיים והפוליטיים של סבב זה הצפוי. צעד זה מגיע במסגרת מאמציה הנמרצים של הממשל האמריקאי לפתוח ערוצי תקשורת ישירים שיבטיחו פריצת דרך בנושאים הסבוכים.

למרות ההכנות הללו, ברן וטהראן הודיעו על דחיית פתיחת הסבב הראשון של המשא ומתן שהיה אמור להתחיל ביום שישי באתר הנופש בורגנשטוק. משרד החוץ השוויצרי לא חשף את הסיבות המדויקות לדחייה זו, והסתפק באמירה כי יש צורך להכין את התנאים המתאימים.

מצידו, דובר משרד החוץ האיראני, איסמעיל בקאיי, הבהיר כי פתיחת רכבת המשא ומתן תלויה ביישום סעיפים ספציפיים שהוזכרו במזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים בעבר. בקאיי הדגיש כי המשך יישום סעיפים אלה הוא הערובה היחידה למעורבות בדיאלוג רשמי ורציני בנושאים התלויים ועומדים.

דיווחים תקשורתיים הצביעו על כך שההסלמה הצבאית המתמשכת בין ישראל לחיזבאללה בלבנון שיחקה תפקיד מרכזי בשיבוש לוח הזמנים של השיחות. הצדדים המתווכים רואים בהמשך הלחימה גורם שלילי המשפיע על האקלים הדיפלומטי ומקשה על קבלת החלטות גורליות.

באותו הקשר, מקורות חשפו כי שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י מתכנן לנסוע לשוויץ ביום שבת, אך מועד זה נותר תלוי בהתפתחויות בשטח. עראקצ'י רואה בביסוס הפסקת אש בחזית הלבנונית עדיפות עליונה וגורם מכריע להצלחת המסלול המשא ומתן עם וושינגטון.

בצד האמריקאי, סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס היה צפוי לעמוד בראש המשלחת המשא ומתן, אך הוא החליט לדחות את נסיעתו ברגע האחרון ביום חמישי בערב. הספקולציות נמשכות לגבי האפשרות שיצטרף למשלחת במהלך סוף השבוע במקרה של פריצת דרך בזירה הפוליטית.

משא ומתן זה מבוסס על מה שמכונה 'מזכר ההבנות של איסלמבאד' שהושג באמצע יוני הנוכחי, והוא מורכב מ-14 סעיפים עיקריים. מזכר זה נחתם דיגיטלית על ידי נשיא איראן מסעוד פזשקיאן ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ומהווה מפת דרכים לפתרון.

המזכר כולל סעיפים מהותיים הנוגעים להפסקת פעולות איבה במספר חזיתות אזוריות, כולל הזירה הלבנונית, והסרת המצור הימי המוטל על נמלי איראן. ההבנות כוללות גם פתיחה מחדש של מיצרי הורמוז לתנועת שיט בינלאומית מלאה כדי להבטיח את יציבות שוקי האנרגיה העולמיים.

טהראן פיזרה חששות לגבי סגירת מיצרי הורמוז, כאשר דובר משרד החוץ האיראני הכחיש את נכונות הדיווחים על שיבוש תנועת הספינות. הוא הדגיש כי הכוחות האיראניים ממשיכים לאבטח את נתיב המים האסטרטגי כדי להבטיח מעבר ספינות מסחריות ומכליות ללא הפרעות משמעותיות.

בנוגע לתיק הגרעין, איראן הבהירה כי לא שלחה הזמנה חדשה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לבדוק מתקנים נוספים מחוץ למסגרת המוסכמת. היא הדגישה כי פעולות הבדיקה יוגבלו לאתרים שהיו תחת פיקוח בעבר, כמו תחנת בושאר, תוך שמירה על ביטחון תוכנית הגרעין שלה.

שני הצדדים קבעו מסגרת זמן של 60 יום להגיע לנוסח הסופי של ההסכם המקיף, מה שמציב את הדיפלומטים תחת לחץ זמן להשיג תוצאות מוחשיות. תקופה זו נחשבת למבחן אמיתי למידת רצינותם של הצדדים להתגבר על עשרות שנים של עוינות ולבנות יחסים המבוססים על הבנות ביטחוניות וכלכליות.

המדינות המתווכות ממלאות תפקיד חיוני בהעברת מסרים בין וושינגטון לטהראן, במיוחד בהיעדר יחסים דיפלומטיים ישירים מלאים עד כה. מדינות אלה מדגישות כי הצלחת המשא ומתן בשוויץ תהווה נקודת מפנה גדולה בתולדות המזרח התיכון, מה שעשוי להוביל להרגעה כוללת באזור.

הציפייה נשארת בעינה, בהמתנה למה שיביאו השעות הקרובות של מהלכים דיפלומטיים במסדרונות השוויצריים, וליכולתם של הצדדים להתגבר על מכשול ההסלמה בשטח. בעוד וושינגטון מתעקשת על הסכם שיבטיח צמצום היכולות הבליסטיות, טהראן דורשת הסרה מלאה של הסנקציות הכלכליות כתנאי בסיסי ליציבות.

ביסוס הפסקת אש בלבנון מהווה עדיפות עליונה עבור טהראן, וזהו גורם מכריע למסלול המשא ומתן עם וושינגטון.

צבא הכיבוש הישראלי הודיע היום על מותו של קבלן אזרחי כתוצאה ממה שתואר כ'תקרית מבצעית' שהתרחשה בתוך רצועת עזה, ובכך עלה מספר ההרוגים בשורות הכיבוש לשישה בני אדם מאז ההגעה להסכם הפסקת אש עם פלגי ההתנגדות באוקטובר האחרון. מקורות צבאיים הבהירו כי ההרוג עבד עבור חברת הנדסה המבצעת פרויקטים חיוניים עבור משרד המלחמה, וכי משפחתו עודכנה על האירוע תוך הסתרה ראשונית של זהותו המלאה לפני שאושר כי הוא מתנחל בעל אזרחות ישראלית.

תקרית זו מדגישה את שבריריות הרגיעה הקיימת, כאשר האזור עדיין עד להפרות מתמשכות והחלפת האשמות על הפרת ההסכמים שנחתמו. למרות שחלף זמן רב מאז כניסת הפסקת האש לתוקף לאחר מלחמה שנמשכה שנתיים, המציאות בשטח עדיין עדה למתיחות עקובה מדם, כאשר נתוני משרד הבריאות בעזה מצביעים על מותם של לפחות 1027 אזרחים מאז כניסת ההפוגה לתוקף, מספרים שתוארו על ידי דוחות בינלאומיים כאמינים ביותר.

בהקשר קשור, דוחות שטח חשפו כישלון משמעותי ביישום השלב השני של התוכנית הנתמכת על ידי ארה"ב, שקבעה נסיגה הדרגתית של כוחות הכיבוש מאזורי הרצועה בתמורה להסדרים ביטחוניים ספציפיים. במקום נסיגה, הנתונים מצביעים על כך שצבא הכיבוש חיזק את נוכחותו הצבאית וכפה מציאות חדשה בשטח, מה שהוביל לשיבוש כל מסלול מדיני שמטרתו לסיים את הטרגדיה ההומניטרית המתגברת בעזה.

הסטטיסטיקה הנוכחית מצביעה על כך שכוחות הכיבוש הרחיבו את היקף שליטתם בשטח לכלול לפחות 70 אחוז משטח רצועת עזה, מה שמהווה עלייה משמעותית בהשוואה לתקופת תחילת ההפוגה כאשר השליטה הוגבלה לכמחצית השטח בלבד. התרחבות צבאית זו משקפת מדיניות של סחבת ועקשנות ביישום סעיפי הנסיגה, והופכת את האזורים שהיו אמורים להתפנות למחנות צבאיים ואזורי פעילות קבועים.

יש לציין כי התפתחויות אלו מתרחשות בתקופה שבה תושבי הרצועה סובלים מתנאי מחיה קשים, כאשר ההפוגה לא הצליחה להבטיח את היציבות הנדרשת או לעצור את שפיכות הדמים באופן מלא. עם המשך נפילת ההרוגים משני הצדדים והתרחבות שטח הכיבוש, גוברים החששות הבינלאומיים מקריסה מוחלטת של ההסכם וחזרה למעגל העימות המלא, במיוחד בהיעדר אופק אמיתי לנסיגת הכוחות הישראליים מהאזורים שכבשו מחדש לאחרונה.

ההרוג הוא מתנחל בעל אזרחות של ישות הכיבוש, ונהרג במהלך פעילות צבאית וביטחונית ברצועה.

מקורות תקשורת עבריים חשפו כי ראש המטה הכללי של צבא הכיבוש הישראלי, אייל זמיר, אישר תוכניות מבצעיות חדשות שמטרתן לחדש פעולות צבאיות רחבות היקף ברצועת עזה. מהלכים צבאיים אלה מתרחשים בתקופה רגישה שבה בירת מצרים, קהיר, עדה לסבבי משא ומתן אינטנסיביים בין הפלגים הפלסטיניים ומתווכים בינלאומיים בניסיון לייצב את הרגיעה השברירית.

הדיווחים הבהירו כי התוכניות שאושרו על ידי זמיר הוגשו על ידי מפקד פיקוד הדרום, אלוף יניב עשור, שהדגיש את הצורך בפעולה צבאית קרובה. מפקדי צבא הכיבוש רואים בחידוש הלחימה הכרח אסטרטגי בהיעדר כל כוח בינלאומי המסוגל ליישם את סעיפי פירוק נשק ההתנגדות ברצועה.

מקורות ביטחוניים ישראליים טענו כי תנועת חמאס הצליחה במהלך חודשי הרגיעה האחרונים לשקם את יכולותיה הצבאיות והארגוניות באופן ניכר. מקורות אלה טענו כי התנועה בנתה מחדש את רשתות המנהרות שנפגעו, בנוסף להפעלת מפקדות פיקוד ושליטה שהיו יעד בסבבי ההסלמה הקודמים.

בהקשר של ההכנות בשטח, צבא הכיבוש נערך לאפשרות של חזרה ללחימה רחבת היקף, תוך ניצול השקט היחסי בחזיתות לבנון ואיראן. בכירים בפיקוד הדרום שואפים להאיץ את קצב יישום התוכניות שאושרו כדי להבטיח שלא יינתן לפלגים זמן נוסף לחיזוק הגנותיהם.

למרות הלחצים הצבאיים, המקורות ציינו כי ההנהגה המדינית בתל אביב לא נתנה אור ירוק סופי לתחילת המתקפה הרחבה עד כה. עם זאת, ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש להאיץ את ההכנות הלוגיסטיות והשטחיות לקראת כל החלטה מדינית קרובה להרחבת היקף הפעולות.

בשטח, הכיבוש ממשיך לשלוט במה שמכונה 'הקו הצהוב' המבודד שטחים נרחבים ברצועת עזה ומחלק אותה גיאוגרפית. ישראל משתלטת באמצעות קו חיץ זה על כ-60% משטח הרצועה, מה שמצר את צעדיהם של הפלסטינים ומונע חזרה לחיים נורמליים באזורים המזרחיים.

במישור המדיני, מקורות המעורים בשיחות קהיר דיווחו כי הפלגים הפלסטיניים גילו גמישות לגבי עקרון 'הגבלת הנשק' בעזה. הפלגים הסכימו שהנשק יהיה תחת פיקוח של גוף פלסטיני לאומי מוסכם, כצעד לחסום את התירוצים הישראליים להמשך התוקפנות.

אולם, התקדמות זו נתקלת בעקשנות ישראלית הנתמכת בתנאים בינלאומיים, כאשר תל אביב מתעקשת על מסירת כל הנשק לכוחות ייצוב בינלאומיים. ישראל מסתמכת בדרישה זו על החזון שהוצג על ידי הממשל האמריקאי הקודם במסגרת מה שמכונה תוכנית טראמפ, דבר שהפלגים דוחים מכל וכל.

גורם פלסטיני בכיר אישר כי תיק הנשק מהווה כיום את נקודת המחלוקת היחידה והמהותית המונעת הגעה להסכם סופי ומקיף. הוא הבהיר כי המתווכים במצרים, קטאר וטורקיה מנסים לקרב עמדות באמצעות ניסוחים מותנים, אך הפער עדיין רחב בין חזון ההתנגדות לדרישות הישראליות.

מצדו, דובר תנועת חמאס הצהיר כי התנועה התייחסה בחיוב ובגמישות רבה להצעות שהוגשו על ידי המתווכים במהלך הפגישות האחרונות. הוא ציין כי התנועה שואפת לסיים את המלחמה ולהבטיח ניהול לאומי של הרצועה, והדגיש כי הושגו גישות אותן תיאר כמקובלות אלמלא ההתערבויות המעכבות את היישום.

הדובר הדגיש כי יישום בפועל של כל הבנות מחייב הפעלת לחצים אמיתיים על הכיבוש כדי לעצור את הפרותיו המתמשכות של הרגיעה. הוא הוסיף כי הכיבוש נדרש לעמוד בהשלמת סעיפי השלב הראשון של ההסכם לפני המעבר לכל מסלול הקשור לעתיד הביטחוני של הרצועה.

התפתחויות אלה מתרחשות על רקע מציאות הומניטרית קטסטרופלית, כאשר נתוני משרד התקשורת הממשלתי מצביעים על נפילת כאלף הרוגים מאז תחילת הרגיעה המשוערת באוקטובר האחרון. מספרים אלה משקפים את היקף ההפרות הישראליות המתמשכות שלא פסקו למרות נוכחות המתווכים וההסכמים הראשוניים.

בהתחשב במניין הכולל של מלחמת ההשמדה המתמשכת מאז שנת 2023, מספר ההרוגים הגיע לכ-73 אלף, רובם נשים וילדים. כמו כן, המכונה הצבאית הישראלית הרסה יותר מ-90% מהתשתיות ברצועה, מה שהפך את החיים בה לאתגר יומיומי עבור מיליוני העקורים.

התמונה בעזה נותרת תלויה בין אפשרות ההסלמה הצבאית המאיימת על ידי מנהיגי הכיבוש, לבין סיכויי ההצלחה הדלים של משא ומתן בקהיר. על רקע התעקשות ההתנגדות להגן על נשקה וסירוב הכיבוש לכל נוסחה לאומית, הסבירות להתפרצות מחודשת של המצב היא הקרובה ביותר למציאות בשטח.

ישראל אינה יכולה להסתפק במצב הקיים על רקע הפעילות לאורך קווי החיץ, והצבא ייאלץ לפתוח במתקפה רחבה במוקדם או במאוחר.

אזור 'בריכות שלמה' הארכיאולוגי, הממוקם מדרום לעיר בית לחם, מתמודד עם אתגרים חמורים המאיימים על זהותו הפלסטינית, כאשר לאחרונה גברה תדירות הפלישות לאתר על ידי מתנחלים. מהלכים אלו מגיעים על רקע איומים פומביים שהושמעו על ידי מנהיגי הימין הקיצוני הישראלי להשתלט על נווה מדבר היסטורי זה ולהפוך אותו לאתרי עלייה לרגל דתיים יהודיים.

בריכות אלו נחשבות לציון דרך הנדסי ייחודי שתאריך בנייתו חוזר ליותר מאלפיים שנה, ובמיוחד בתקופת השלטון הרומי בימי הורדוס, כאשר הן היוו את המקור העיקרי לאספקת מים לעיר ירושלים. האזור מורכב משלוש בריכות ענק חצובות בסלע, המוקפות ביערות צפופים של עצי אורן וברוש המעניקים לו אופי אסתטי והיסטורי מיוחד.

במהלך הדורות, זכו הבריכות לתשומת לבם של השליטים המוסלמים, כאשר הסולטן העות'מאני סולימאן המפואר שיקם אותן ושיפץ את תעלות המים שלהן כדי להבטיח את הגעת המים לירושלים. בשנת 1622, הורה הסולטן מוראד הרביעי לבנות מבצר מבוצר מול הבריכות כדי להגן עליהן מפני התקפות ולהבטיח את השיירות, מה שחיזק את מעמדו של האתר כמרכז אסטרטגי ותרבותי.

בהתפתחות מסוכנת בשטח, ביקר שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' באתר לאחרונה בליווי מנהיגי התנחלויות, והכריז על כוונתו להשתלט על הבריכות ולגרש מהן את הרשות הפלסטינית. סמוטריץ' תיאר את נוכחות הרשות באזור כ'טעות היסטורית', בטענה שהאתר מייצג מורשת ציונית שיש להשיבה במסגרת מה שכינה 'המהפכה ההתיישבותית' בגדה המערבית.

אזור בריכות שלמה נמצא כיום בשליטה פלסטינית מלאה, שכן הוא ממוקם במסגרת סיווגי אזור (A), ובעלות הקרקעות שייכת למשרד ההקדשים והדתות הפלסטיני. האזור כולל כיום מתקני תיירות וארמון כנסים, ומארח מדי שנה כחצי מיליון מבקרים, מה שהופך אותו לעמוד תווך מרכזי לתיירות פנים במחוז בית לחם.

הזרמים ההתיישבותיים מנסים לזייף עובדות היסטוריות על ידי ייחוס הבריכות למלך שלמה, אחד ממלכי ישראל, בניסיון למצוא קשר דתי המצדיק את השליטה עליהן. למרות טענות אלו, מומחי ארכיאולוגיה ישראלים, ובהם מנהל המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת 'אריאל', אישרו כי אין כל קשר היסטורי בין המלך שלמה למתקני מים רומיים אלו.

מצדו, הדגיש תת-שר התיירות והעתיקות הפלסטיני, סאלח טוואשה, כי הנרטיב הישראלי מומצא לחלוטין וחסר כל בסיס מדעי או מקצועי. טוואשה הסביר כי מתקנים אלו קשורים באופן בלעדי לתקופות הרומית, הממלוכית והעות'מאנית, וכי מטרת הטענות הישראליות היא שוד המשאבים התרבותיים והציוויליזציוניים של העם הפלסטיני.

מקורות מקומיים ציינו כי ההתנחלות 'אפרת', היושבת על אדמות התושבים, החלה להתפשט בפועל לכיוון ההרים המשקיפים על הבריכות, שם הוקמו קרוואנים למעקב אחר האזור. המתנחלים החלו להצר את צעדיהם של המטיילים הפלסטינים, בניסיון לכפות מציאות חדשה המכשירה את הקרקע לסיפוח בפועל של האתר הארכיאולוגי.

בתגובה לאיומים אלו, התכנסו מוסדות פלסטיניים בבית לחם לישיבות חירום במטרה לגבש תוכנית פעולה לאומית לסיכול תוכניותיו של סמוטריץ'. הוחלט להקים ועדת מעקב מיוחדת להתמודדות עם המתקפה הקולוניאלית, ולפעול לחיזוק הנוכחות העממית הפלסטינית באזור באמצעות הגברת הפעילויות התיירותיות והתרבותיות.

הוועדה המליצה על הצורך להפעיל מסלולים רשמיים ואסטרטגיים לפיתוח האזור ולתמוך בעמידתם של החקלאים באדמות הסובבות את הבריכות. המשתתפים הדגישו כי הגנת 'בריכות שלמה' דורשת מאמץ משולב בין הממשלה לקהילה המקומית כדי להבטיח את הישארותו של ציון דרך היסטורי זה תחת הריבונות הפלסטינית והגנתו מפני יהוד.

שר התיירות והעתיקות הפלסטיני, האני אל-חאיק, הודה בקיומם של אתגרים וקשיים בהגנה על חלק מהאתרים הארכיאולוגיים הנתונים ליעד, והדגיש כי האחריות היא קולקטיבית. אל-חאיק קרא להגברת ההשקעות בתיירות באזור ולהקמת מתקנים נוספים שימשכו מבקרים ויבססו את הזהות הערבית של המקום מול ניסיונות הטשטוש הישראליים.

משקיפים רואים כי הצהרותיו של סמוטריץ' עשויות להיות קשורות לחישובים אלקטורליים פנימיים כדי לזכות בקולות הימין הקיצוני, אך הן נותרות מסוכנות וניתנות ליישום תחת הממשלה הנוכחית. התוכנית הישראלית אינה מכוונת רק לאדמה, אלא שואפת לגנוב את ההיסטוריה ולעצב מחדש את הנרטיב באופן שישרת את הפרויקט ההתיישבותי ההתרחבותי בגדה המערבית.

קיבולת שלוש הבריכות עולה על רבע מיליון מטרים מעוקבים, והן מייצגות מערכת מים מורכבת שבה הבריכה העליונה נשפכת לאמצעית ולאחר מכן לתחתונה השייכת לתקופה הממלוכית. עם תחילת המנדט הבריטי בשנת 1919, הוחלפו תעלות החרס הישנות במשאבות מתכת, מה שמשקף את המשכיות השימוש באתר לאורך התקופות השונות.

המאבק על 'בריכות שלמה' נשאר דוגמה חיה למאבק הנרטיב והזהות בפלסטין, כאשר הפלסטינים מתחרים בזמן כדי לבסס את נוכחותם מול מכונת ההתיישבות. בריכות אלו נשארות עדות חיה לעתיקות ההיסטוריה הפלסטינית, ועמידות בפני ניסיונות הזיוף השואפים להפוך אותן מנווה מדבר טבעי למוקד התיישבותי חדש.

טענות הכיבוש חסרות בסיס מדעי והיסטורי, והן נרטיבים מומצאים במטרה לשדוד את המשאבים התרבותיים והציוויליזציוניים של העם הפלסטיני.

הצהרת ניו יורק מקדשת את זכות העם הפלסטיני למדינתו העצמאית. שלום וביטחון יכולים להיבנות רק על הכרה, והפתרון היחיד לסכסוך זה הוא פתרון המבוסס על שתי מדינות. שלום אינו נולד מפסגות דיפלומטיות או הסכמים ממשלתיים, אלא צומח בלבבות ובנשמות העמים. אנו עוקבים בדאגה אחר הצהרותיו ופעולותיו של בן גביר וסמוטריץ'... ולכן הקפאנו אותם בסנקציות. ביטחון ישראל יכול להיבנות רק על פתרון שתי המדינות, ועל הכרה וכבוד. יישום פרויקט ההתנחלות "E1" לא רק יהווה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי והחוק ההומניטרי הבינלאומי, אלא ידרוש תגובה חזקה מאוד מהמדינות האירופיות. הזהרנו חברות במפורש; מי שישתתף במכרזים של פרויקט ההתנחלות "E1" יחשוף את עצמו לסנקציות בינלאומיות. צרפת מגנה בחריפות רבה את ההגבלות שמטילה ישראל בירושלים על כנסיות ומסגדים ומניעת גישה לפלסטינים, נוצרים ומוסלמים, למקומות הקדושים. נדהמנו מהאופן שבו טופלו אזרחים צרפתים ואירופים שהשתתפו ב"צי העמידה" והעברתי תיק זה לתובע הכללי הצרפתי שפתח בחקירה מיוחדת. הבענו שוב ושוב בפני הרשויות הישראליות, בכל הרמות, את דאגתנו העמוקה מהפרות זכויות האדם בתוך בתי הכלא ומעצר בישראל. אין חלופה לאונר"א, ופגיעה של ישראל במבני האו"ם והריסת מטהו הראשי בירושלים מגונה ופעולות אלו אינן חוקיות ומפרות את החוק הבינלאומי. ישנה התפוצצות חסרת תקדים באלימות המתנחלים וההתנחלויות... ביקשנו מהנציבות האירופית להגביל את היבוא מההתנחלויות כך שלא ייהנו מהסכמי הסחר האירופיים עם ישראל. אנו לא מסתפקים בהצהרות גינוי ומחאה, צרפת הכירה במדינת פלסטין מה שדרבן עשר מדינות נוספות ללכת בעקבותינו. אנו נשאיר למערכת המשפט הצרפתית, בעצמאות מלאה, להכריע בתיקי החיילים בעלי אזרחות צרפתית וישראלית שנלחמו בעזה. הקהילה הבינלאומית אינה נדרשת רק לסיוע הומניטרי, אלא גם ליצירת תמריצים והפעלת לחץ לקבלת ההחלטות הנכונות להשגת פתרון שתי המדינות. פריז – ראיין אותו מוחמד אבו ח'דיר. ז'אן-נואל בארו, שר החוץ הצרפתי ושר אירופה וענייני החוץ, שבר את התדמית הסטריאוטיפית של הדיפלומט האירופי המאופק, והכריז לראשונה בקול ברור כי "צרפת הכירה במדינת פלסטין בשנת 2025, ודרבנה עשר מדינות נוספות ללכת בעקבותינו". הוא אמר: "אנו עוקבים בדאגה אחר המתרחש בעזה ובגדה המערבית, ואיננו מסתפקים בהצהרות גינוי ומחאה". ברגע שנחשב הנועז ביותר בראיון, חשף השר פרטים על הסנקציות בפועל שהוטלו על איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', באומרו: "אלה הם ההורסים את פתרון שתי המדינות, ולכן הקפאנו אותם בסנקציות". שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו דיבר בראיון מיוחד ובלעדי ל-(ے) במשרדו בפריז על "הלם" צרפתי מהיחס כלפי תומכים צרפתים ואירופים ב"צי העמידה" ואסירים פלסטינים, וחשף פתיחת חקירה משפטית בתיק "צי העמידה", תוך שהוא מאשר כי הדיווחים על התעללויות בבתי הכלא הישראליים הובילו את התובע הכללי הצרפתי לפתוח בחקירה מיוחדת. השר בארו דיבר גם על "ההתפוצצות חסרת התקדים באלימות המתנחלים וההתנחלויות", וחשף דרישה אירופית רשמית "להגביל את היבוא מההתנחלויות כך שלא ייהנו מהסכמי הסחר עם ישראל", ותיאר את המצב בשטחים הפלסטיניים כ"מזעזע". בתגובה זועמת למי שמאשימים את פריז בהסתפקות בגינוי, אמר השר: "איני מכיר אף מדינה בעולם שעשתה למען הסוגיה הפלסטינית יותר ממה שעשתה צרפת בשנתיים האחרונות". פגישה מיוחדת זו, המגיעה בתקופה שבה השטחים הפלסטיניים הכבושים נתונים לאחת ההתקפות הישראליות האלימות והקשות ביותר, מורכבות במצב הפוליטי והשטח בעזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, על רקע הסלמה ישראלית חסרת תקדים בשטח, עשויה להיות הכרזה על לידתה של עמדה אירופית נועזת יותר כלפי ישראל, או סתם הצהרות דיפלומטיות שיתמוססו כאשר יטופל מה שהאזור עובר. להלן הטקסט המלא של הראיון: ש: תודה לכם על ההזדמנות הזו. ראשית, ברצוני להתחיל במצב בפלסטין, ואולי אתם עוקבים אחר המתרחש בגדה המערבית ובעזה, לאחר מותם של יותר מ-72 אלף פלסטינים והרס של יותר מ-80% מעזה. מה דעתכם? כיצד נעצור את הטבח והרצח עם הזה בעזה? למרות ההכרזה על הפסקת אש, הרג הפלסטינים בעזה לא נפסק. ונתניהו הכריז כי ירחיב את השטחים שבשליטת ישראל ויכבוש 70% מהרצועה הנצורה. מה עמדתכם? וכיצד אתם רואים את המצב בגדה המערבית? מלחמה בדרך אחרת, מה הסיבה לשתיקה הזו? לאחר שצבא ישראל הרג 100 אזרחים ביום, כיום הוא הורג 7 עד 10 אזרחים ביום, הורס שכונות מגורים שלמות בעזה, הורס עשרות בתים בגדה, מה עמדתכם? האם אינכם חושבים שזה חייב להיפסק? ת: מאז תחילת המלחמה בעזה, לאחר השבעה באוקטובר, צרפת עמדה לצד העם הפלסטיני. היא אירחה את הכנס ההומניטרי הבינלאומי הראשון בפריז בנובמבר 2023, שאפשר גיוס מיליארד דולר לתמיכה בעם הפלסטיני. צרפת הייתה בין המדינות הראשונות ששלחו ספינות צבאיות לטיפול בילדים, גברים ונשים פצועים מעזה. לאחר מכן, בשנה שעברה, או לפני 18 חודשים, צרפת, יחד עם ערב הסעודית, השיקה יוזמה בינלאומית גדולה להחייאת פתרון שתי המדינות ואישור מחדש של זכות הפלסטינים להגדרה עצמית. יוזמה זו הובילה להצהרה שאומצה על ידי האו"ם ב-12 בספטמבר בשנה שעברה, וסללה את הדרך לתוכנית השלום. זוהי תוכנית שלום שהשיגה כמה תוצאות, במובן שהמלחמה בעזה נפסקה, למרות שהפסקת האש מופרת ללא הרף. שוחררו אחרוני בני הערובה, וראינו עלייה קלה אך לא מספקת באספקת הסיוע ההומניטרי לעזה. יישום תוכנית שלום זו עדיין נתקל בקשיים, והיא כוללת את פירוק חמאס מנשקו, כמו גם את סוגיית ההנהגה הפלסטינית בעזה, ואת האופק להקמת מדינת פלסטין. מסיבה זו אירחנו בפריז מאות מנהיגים מהחברה האזרחית הישראלית והפלסטינית, שנקראו ליישם את תוכנית השלום ופתרון שתי המדינות. זהו עניין חשוב מאוד, והייתי חייב לומר זאת לפני שאזכיר את מה שאנו עושים בפריז, מכיוון שתוכנית השלום נתקעה. אנו עדים להאצה חסרת תקדים של ההתנחלויות הבלתי חוקיות בגדה המערבית, ולהסלמה חדה באלימות, מה שהוביל אותנו לנקוט בסדרת סנקציות אירופיות ולאומיות נגד גופים, יחידים ופקידי ממשל האחראים לכך. אנו רואים בכך, בבירור, הפרה של החוק הבינלאומי וזכויות האדם, וזה גם עומד בניגוד לאינטרס של ישראל עצמה וביטחונה. מסיבה זו אנו מנסים היום לבנות את הגשר הזה בפריז. ש: אתם מדברים על יוזמה, אבל מי השותף שלכם בישראל ליצירת שלום באזור? נתניהו לא מעוניין. הוא הרס את פתרון שתי המדינות ורוצה להגדיל את ישראל. הוא דיבר על כך באו"ם והציג מפה של ישראל הגדולה. ת: מסיבה זו היה חשוב מאוד לגייס 142 מדינות סביב הצהרת ניו יורק, המחיאה את פתרון שתי המדינות ומאשרת מחדש את זכות העם הפלסטיני להקים את מדינתו. רוב גדול ומוחץ זה של מדינות שאימצו הצהרה זו שלח איתות חזק מאוד לארצות הברית ולממשלת ישראל, לפיו אין דרך אחרת לשלום וביטחון. למעשה, תוכנית השלום שנתמכה על ידי האו"ם מתייחסת להצהרת ניו יורק זו. יוזמה דיפלומטית מסוג זה עשויה להיראות מופשטת במקצת ומרוחקת מסבלם של האנשים בשטח. אך המצב היה כנראה קשה הרבה יותר אילו לא היינו מאשרים עקרונות חשובים מאוד אלה. ואתם אומרים שפתרון שתי המדינות מת, ואנו אומרים שהוא חי. וההוכחה הטובה ביותר לכך היא התכנסות זו היום של פעילים ישראלים ופלסטינים הפועלים יום יום להכנת השלום ויצירת התנאים לו. שכן שלום אינו בא באמצעות ועידות דיפלומטיות או הסכמים בין ממשלות בלבד, אלא יכול גם לצמוח בנשמות ובלבבות האנשים. ש: האם אתם מנהלים דיאלוג עם הצד הישראלי, או עם ממשלת ישראל, בנוגע לפתרון שתי המדינות? יש לכם שותף? ת: אנו מנהלים דיאלוג, אך יש לנו חילוקי דעות חמורים מאוד עם המדיניות הננקטת, ומסיבה זו נקטנו בסנקציות. ש: אין בממשלת ישראל הנוכחית מי שרואה את פתרון שתי המדינות, אלא סמוטריץ' ובן גביר, והם שרים מרכזיים הפועלים להרוס את הפתרון שאתם מדברים עליו? ת: ומסיבה זו הטלנו עליהם סנקציות. על שניהם. ש: האם אתם רואים בממשלה זו או באופוזיציה הישראלית מי שמכליל בתוכניתו הפוליטית לבחירות הבאות את פתרון שתי המדינות? גם אם נתניהו ייעלם וממשלה זו תיפול ותבוא ממשלה חדשה, איננו רואים בשורות האופוזיציה מי שמדבר על פתרון שתי המדינות. כולם מדברים על איך להרוס, ועל איך להגדיל את ישראל. ת: ומסיבה זו חשוב מאוד שיהיו לנו היום בפריז אישים ומנהיגים ישראלים המאמינים שביטחון ישראל יכול להיבנות רק על פתרון שתי המדינות, ועל הכרה וכבוד. וזוהי ראייתנו. זוהי הראייה שהובילה את צרפת להכיר במדינת ישראל בשנת 1949, ושהיא הובילה את צרפת להכיר במדינת פלסטין בשנת 2025. שכן שלום וביטחון יכולים להיבנות רק על הכרה, והפתרון היחיד לסכסוך זה הוא פתרון המבוסס על שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. ש: מה לגבי ירושלים? ישראל ממשיכה לייהד את העיר ולהרוס בתים בשכונות סילוואן, שייח' ג'ראח ואל-בוסתן. האם צרפת מכירה במזרח ירושלים כבירת פלסטין? ומתי תתחילו להגן על המוסלמים והנוצרים בעיר? באיזו מדינה צריך אישור כדי ללכת לכנסייה או למסגד להתפלל? הכיבוש סוגר את כנסיית הקבר ואת מסגד אל-אקצא מתי שירצה. מתי תפעלו כדי לדחוף את ישראל לכבד את הסטטוס קוו לגבי ירושלים והמקומות הקדושים מזה 100 שנה? מתי יתערבו הצרפתים או האירופים כדי לעצור את המעשים האלה? ת: שמעתם את צרפת מגנה בחריפות רבה סוג זה של הגבלות שמטילות הרשויות הישראליות על הגישה למקומות דתיים. אנו, בפרט, ובשל הקשר לכך עם ההיסטוריה שלנו, מייחסים חשיבות מיוחדת לגורלן של הקהילות הנוצריות והמקומות הקדושים הנוצריים בירושלים ומחוצה לה. הקונסוליה הכללית שלנו בירושלים עושה כל שביכולתה לתמוך בקהילות הנפגעות ממעשי אלימות קיצוניים. ש: כיצד אתם רואים את הריסת הבתים בירושלים ובגדה המערבית? עיריית הכיבוש בירושלים הודיעה כי יותר מ-20 אלף בתים בירושלים אינם מורשים, והיא דוחפת להריסתם, לעומת זאת, הם בונים אלפי יחידות התנחלות, ובכל שבוע יש להם תוכנית להתנחלות נוספת במטרה לייהד את העיר, האחרון שבהם הוא פרויקט "E1" שיחלק את הגדה המערבית לשניים ויבודד את מזרח ירושלים הכבושה. ת: נקטנו בסנקציות, והבהרנו היטב לרשויות הישראליות כי האצת ההתנחלויות בגדה המערבית, וכן במזרח ירושלים, אינה מקובלת. ובפרט, הזהרנו כי פרויקט "E1", הכולל 3400 יחידות שיכולות להכיל עד 15 אלף איש, ויחלק את הגדה המערבית לשניים ויפריד את הגדה המערבית מירושלים, לא רק יהווה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי והחוק ההומניטרי הבינלאומי, אלא ידרוש תגובה חזקה מאוד מהמדינות האירופיות. כמו כן, הזהרנו חברות במפורש כי אם ישתתפו במכרזים כאלה, הן יחשפו את עצמן לסנקציות בינלאומיות. ש: אמרתם שתנועת "חמאס" שחררה את בני הערובה הישראלים מעזה. מה לגבי בני הערובה שלנו? יש לנו 10 אלף אסירים בני ערובה. ואולי אתם עוקבים אחר דוחות "Human Rights Watch", ובצלם, אחד הארגונים הישראליים הבולטים העוסקים בזכויות אדם, ומה שקורה להם. הם נאנסו... ואונסים אסירים, מתייחסים אליהם בצורה רעה מאוד. כיצד אתם עוקבים אחר עניין זה? יש אלפים מהם ללא כל אישום, ללא כל אשמה. הם לא עשו דבר. בכל יום יש לנו 300 או 200 או 150 אסירים חדשים שצבא הכיבוש הישראלי עוצר אותם. המעצר הפך לסוג של הרגל יומיומי אצל צבא הכיבוש? ושרים כמו בן גביר, הוא זה שמורה ועוקב אחר כך. שר בממשלה! כיצד אתם רואים זאת? ת: אכן, כפי שאמרתם, נדהמנו מהאופן שבו טופלו אזרחים צרפתים ואירופים תחת השפעת מר איתמר בן גביר כאשר נעצר "צי העמידה" לפני מספר שבועות ונעצרו פעיליו. זימנו את שגרירנו לקבלת הבהרות. ובהתבסס על הבהרות אלה, נקטנו בסנקציות נגד איתמר בן גביר. לאחר מכן, בהתבסס על הדו"ח המפורט שהוצא על ידי הקונסוליה הכללית שלנו בטורקיה, לשם הגיעו המשתתפים שנעצרו, העברתי את העניין לפרקליטות הצרפתית, שפתחה בחקירה; לאור היקף ההפרות שבוצעו. הבענו, בהזדמנויות רבות, בפני הרשויות הישראליות בכל הרמות, את דאגתנו העמוקה מהפרות זכויות האדם, כולל בתוך בתי הכלא. ש: אונר"א. כידוע לכם, הישראלים, מאז 1949, תוקפים את אונר"א ותוקפים את האו"ם. ולפני מספר חודשים, הם תקפו בתי ספר של אונר"א והרסו אותם ברצועת עזה, ובירושלים הם הרסו את מטהה הראשי. הם, בדרך כלל, הורסים את זכות השיבה של הפלסטינים, ומנסים לנתק את המימון ממנה, מה עמדתכם לגבי פגיעה בסוכנות או"ם זו. האם תממנו את אונר"א? כיצד אתם רואים את הריסת מטהה הראשי בירושלים? האם אתם חושבים שאונר"א עדיין חשובה במצב זה? ת: צרפת תמכה באונר"א מזה זמן רב, וכן במהלך שלוש השנים האחרונות. סך התחייבותנו כלפי עזה ופלסטין הגיע ל-100 מיליון יורו בשנה. אנו תורמים ישירות למימון אונר"א, וכן לתמיכה ברשות הפלסטינית. עזרנו גם להקל על רפורמת סוכנות האו"ם, באמצעות דו"ח שהוכן על ידי קודמתי, קתרין קולונה, שרת החוץ הצרפתית לשעבר, שהוכיח גם שאין חלופה לאונר"א. הוכחנו שאין לה חלופה. ובכל פעם שמבנים של האו"ם נפגעים, אנו מגנים פעולות אלה, מכיוון שהן, שוב, בלתי חוקיות. ש: "גינוי ודאגה", אנו שומעים את אותו הדבר... רוב המדינות מגנות, מוחות ומזדעזעות, וישראל ממשיכה להרוג, להרוס ולגרש פלסטינים בירושלים, בגדה וברצועת עזה, ומטילה מציאות חדשה בשטח על הפלסטינים. מתי ניתן לפעול ברצינות ולחייב את ישראל על פשעיה, וליישם את החלטות מועצת הביטחון והאו"ם הנוגעות לסוגיה הפלסטינית? ת: לא, אינך יכול לומר זאת, אדוני. הזכרתי את תמיכתי הגדולה בפלסטין. והזכרתי סבבים גדולים של סנקציות. והזכרתי את ההכרה בפלסטין, וכי הכרת צרפת בפלסטין דחפה עשר מדינות נוספות להכיר בה. אל תגיד לי שאני מסתפק בגינוי. אחרת, הפנה שאלה זו לאירופאי אחר, לא אליי. ש: נקודת מבטי היא שזה חל על כל העולם. אנו שומעים את האו"ם חוזר על "אנו מביעים את דאגתנו", ו-157 מדינות מגנות באו"ם, ובית הדין הפלילי הבינלאומי מתאר את המצב בדיוק, ואיננו רואים שום מהלך אמיתי לעצור את המתרחש בגדה וברצועה. ת: טוב, תשאל אותם. תשאל אותי מה המטרה של היום. היום, ולראשונה מזה זמן רב מאוד, נפגשים ישראלים ופלסטינים, יחד, עם שרים מ-15 מדינות. אולי אתה חושב שזה לא מועיל, אבל אני חושב שזה חשוב מאוד, ורבים מאיתנו כאן חושבים שזה חשוב; כי זו הדרך היחידה להתקדם לבניית עתיד משותף ובניית גשר. אני לא מבלה את זמני בגינוי. כשאתה שואל אותי אם אני מגנה דברים מסוימים, אני מגנה אותם. אנחנו עובדים. ועבדנו בעוצמה רבה בשנתיים האחרונות. למעשה, אומר זאת בבירור רב יותר: איני מכיר אף מדינה בעולם שעשתה למען הסוגיה הפלסטינית יותר ממה שעשתה צרפת בשנתיים האחרונות. אולי נחלוק. זו דעתי. אם אתה מכיר מדינות אחרות, בבקשה. ש: אנו מסתכלים על המצב. אני גר בירושלים. לכן אמרתי שהם לא מתעניינים בגינויים. ואיננו רואים בשטח השפעה של ההחלטות והמהלכים לעצור את המלחמה ולעצור את הריסת הבתים והחרמת האדמות, והרס התשתיות וכריתת העצים וגירוש האזרחים ובניית ההתנחלויות והמאחזים. ת: כן, זה לא משנה כלום. ש: הם בונים עוד ועוד התנחלויות. ולכן מגיעה השאלה השנייה. כיצד אתם רואים את רצח הפלסטינים על ידי המתנחלים, והריסת הבתים וגניבת הכבשים וגניבת האדמה וגירוש האנשים מבתיהם? גניבת כספם וחוותיהם בחסות צבא ישראל ובהגנתו? על פי האו"ם, המתנחלים הרסו 28 כפרים קטנים בין ירושלים לגדה המערבית תוך חודשיים או שלושה בלבד. כיצד אתם רואים את פשע המתנחלים? ת: אנו רואים הסלמה חדה באלימות. ואנו רואים את ההאצה חסרת התקדים בהתנחלויות. ואנו רואים בכך סוגיה גדולה, כמובן, עבור הקורבנות הראשונים שהם הפלסטינים, אך גם עבור ישראל, מכיוון שזה יוצר תנאים לחוסר יציבות וחוסר ביטחון, ובקנה מידה רחב יותר עבור האזור. מסיבה זו, ובנוסף לסנקציות שכבר נקטנו, ביקשנו מהנציבות האירופית להגביל את היבוא המגיע מההתנחלויות, שאסור לו ליהנות מיחסי הסחר המקשרים את מדינות אירופה לישראל. ואני מקווה מאוד, ואני מנהל היום דיונים אלה עם נציבים אירופים – שניים מהם נמצאים בפריז לכנס החברה האזרחית הזה – שנוכל לפעול במהירות, מכיוון שמצב זה, כפי שאתה אומר, מזעזע. ש: מתי נראה את המתנחלים האלה, והממשלה והצבא והשרים ברשימה השחורה? מתי נעניש את החיילים בעלי האזרחות הצרפתית והישראלית שנלחמו בעזה? יש להם שתי אזרחויות, והם הולכים בשביל הכיף הורגים בעזה ואז חוזרים. מתי תענישו אותם? מתי נראה רשימה שחורה או שמות של האנשים האלה? ת: הבענו את זעמנו לאחר פרסום כמה סרטונים מזעזעים במיוחד מצד חיילים ישראלים. סוגיית האחריות הפלילית של חיילים ישראלים נמצאת בסמכות מערכת המשפט הישראלית, שאנו קוראים לה לחקור באופן מלא את העובדות הנטענות. באשר לאזרחינו, הוגשו מספר תלונות בפני מערכת המשפט הצרפתית. ואנו נשאיר למערכת המשפט הצרפתית להכריע בתיקים אלה בעצמאות מלאה. ש: לאור ההתפתחויות באזור, כיצד אתם רואים את העתיד? האם אתם חושבים שהשלום יגיע מתוך ישראל? האם אתם רואים אופק בצד הישראלי? אולי יש מי שמעז להכריז על הצורך לסיים את הכיבוש? או שהפתרון צריך להגיע מבחוץ? ת: ראשית כל, מבפנים, ומאנשים שנמצאים היום בפריז. אלה אינם מייצגים את הרוב היום בישראל ובפלסטין, אך הם מנהיגים אמיתיים הקוראים לסיום ההתנחלויות, לסיום הכיבוש בעזה, וכן לפירוק המיליציות, וחמאס, הם רוצים ששני העמים יחיו בשלום ובביטחון. אך ברור שהקהילה הבינלאומית צריכה לעזור. ולא רק לפעול להקלה על סבל העם הפלסטיני באמצעות סיוע הומניטרי, אלא גם באמצעות יצירת תמריצים והפעלת לחץ לקבלת ההחלטות הנכונות, כדי שתוכנית השלום תיכנס לשלב השני שלה, וישראל תיסוג מעזה, וחמאס יפורק מנשקו, וממשלת ישראל תשים קץ לאלימות ולפעילות ההתנחלות הבלתי חוקית. ולאחר מכן, כדי להציב את כולם על הדרך היחידה לשלום וביטחון, והוא פתרון שתי המדינות.

נשיא קולומביה הנבחר, אבלרדו דה לה אספריה, אישר כי השלב הבא יראה קפיצת מדרגה איכותית ביחסים הבילטרליים בין בוגוטה לתל אביב. המנהיג הימני הקיצוני הבהיר כי ממשלו יפעל לבניית שותפות אסטרטגית שתחרוג מהמסגרות המסורתיות ששררו בעשורים האחרונים. הצהרות אלו מגיעות בעקבות ניצחונו הקשה בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות, שם הצליח להכריע את התוצאה בפער זעום שלא עלה על נקודת אחוז אחת.

דה לה אספריה הדגיש כי חיזוק הקשרים עם ארצות הברית וישראל מהווה עמוד תווך מרכזי בתוכנית המדיניות החוץ שלו. הוא ציין כי קולומביה זקוקה לבעלות ברית חזקות בזירה הבינלאומית כדי להבטיח את יציבותה הביטחונית והכלכלית. הצעדים המעשיים להתקרבות זו צפויים להתחיל מיד עם כניסתו הרשמית לתפקיד באוגוסט הקרוב, בציפייה אזורית ובינלאומית רחבה.

מגמות חדשות אלו מייצגות מהפך רדיקלי במדיניות הנשיא היוצא גוסטבו פטרו, שהוביל את הממשלה השמאלית הראשונה בתולדות המדינה. פטרו נקט עמדות חריפות כלפי ישראל, שכללו ניתוק מוחלט של היחסים הדיפלומטיים במחאה על הפעולות הצבאיות ברצועת עזה. צעדיו כללו גם הפסקת ייצוא הפחם הקולומביאני, המהווה משאב אנרגיה חיוני לישראל, והשעיית עסקאות נשק משותפות.

במהלך הדיפלומטי הראשון שלו, דה לה אספריה קיים שיחת טלפון עם שר החוץ הישראלי גדעון סער כדי לדון בעתיד שיתוף הפעולה המשותף. עורך הדין העשיר הכריז באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית כי קולומביה תחזיר את מעמדה כשותפה אסטרטגית למדינה העברית באמריקה הלטינית. הוא אישר כי השיחה הייתה פורייה והתוותה את קווי המתאר לחזרת השגרירים והפעלת הוועדות המשותפות בין שתי המדינות בעתיד הקרוב.

תוכנית הבחירות של הנשיא החדש כוללת סעיף שנוי במחלוקת הנוגע להקמת ברית צבאית משולשת הכוללת את בוגוטה, וושינגטון ותל אביב. ברית זו, לדבריו, נועדה לחזק את יכולות ההגנה של קולומביה ולהתמודד עם אתגרי הביטחון הפנימיים. דה לה אספריה סבור כי המומחיות הטכנית והצבאית הישראלית תהיה מכרעת בפיתוח המערכת הביטחונית הקולומביאנית בארבע השנים הקרובות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי הנשיא הנבחר מתכנן לבקש תמיכה ישירה מישראל ומארצות הברית לביצוע מבצעים צבאיים איכותיים נגד קבוצות המורדים. תוכניות אלו כוללות השגת טכנולוגיה מתקדמת בתחום הסיור האווירי וההפצצות המדויקות כדי לסיים את הסכסוכים המזוינים המתמשכים ביערות קולומביה. דה לה אספריה מאמין כי כוח צבאי הוא הדרך היחידה לכפות סדר וחוק באזורים הסוערים.

במישור הכלכלי, דה לה אספריה מתכוון לבטל את האיסור על ייצוא פחם לישראל מיד עם כניסתו לארמון הנשיאות. משקיפים רואים בהחלטה זו צעד שיחזיר את זרימת המטבע הזר לקופת המדינה הקולומביאנית ויחיה את ענף הכרייה שנפגע מהחלטות הממשל הקודם. כמו כן, היא תפתח את הדלת להשקעות ישראליות חדשות בתחומי הטכנולוגיה והחקלאות המתקדמת בתוך שטחי קולומביה.

דה לה אספריה זוכה לתמיכה חזקה מהבית הלבן, הרואה בו שותף אמין להחזרת האיזון באזור אמריקה הלטינית שראה עלייה של זרמים שמאליים. חוגים פוליטיים בוושינגטון מקווים שמדיניות הנשיא החדש תתרום לריסון ההשפעה העוינת לאינטרסים האמריקאים באזור. ביקוריו הראשונים בחו"ל צפויים להיות בוושינגטון ובתל אביב לחתימה על הסכמי שיתוף פעולה מקיפים.

למרות חוסר ניסיונו בתפקידים ציבוריים בעבר, דה לה אספריה הצליח לבנות בסיס תמיכה ציבורי רחב באמצעות נאומיו התקיפים נגד פשיעה ומרד. חוגים פוליטיים בקולומביה ממתינים לראות כיצד יתמודד עם האופוזיציה השמאלית שעדיין שומרת על השפעה חזקה בפרלמנט וברחוב. האתגר הגדול ביותר העומד בפניו הוא איזון שאיפותיו החיצוניות עם המשברים החברתיים והכלכליים הפנימיים הפוקדים את המדינה.

קולומביה תחזיר את יחסיה עם מדינת ישראל ותחזק אותם באופן חסר תקדים.

בירושלים, לכל אבן סיפור, ולכל בית זיכרון. לאורך עשורים נולדו פרדוקסים משפטיים וחברתיים שקשה לתפוס אותם, עד שחלקם הפכו קרובים יותר למציאות העולה על כל דמיון מאשר להיגיון ולחוק.אחד הפרדוקסים המוזרים ביותר הוא סיפור ה"שכירות המוגנת", מערכת שאולי הייתה לה הצדקה בנסיבות היסטוריות מסוימות, אך עם הזמן הפכה במקרים רבים למשוואה הפוכה, שבה הבעלים עומד מהצד וצופה בנכסו, בעוד אחרים מתנהגים כאילו הם הבעלים האמיתיים.תארו לעצמכם את התרחיש הבא:אזרח ירושלמי ירש מאביו בית באחת משכונות ירושלים. שווי הנכס כיום עשוי להגיע למיליוני שקלים, אך הוא מקבל עליו שכר דירה שנתי שבקושי מספיק לקניית ארוחה משפחתית צנועה. השוכר משלם כמה דינרים או מאות שקלים בשנה, ומתגורר בנכס חמישים, שישים או שבעים שנה, בעוד הבעלים צופה בנכסו מרחוק כמו תייר הצופה באתר ארכיאולוגי שאין לו זכות להיכנס אליו.השנים חולפות, הילדים גדלים, ואולי גם הנכדים, ושכר הדירה נשאר כפי שהיה, כאילו הזמן עצר מלכת ברגע חתימת החוזה הראשון.ואז מגיע הרגע שהבעלים מחכה לו עשורים ארוכים.השוכר אומר לבסוף: "החלטתי לפנות את הנכס."וכאן הבעלים נושם לרווחה, מתוך אמונה שסבלו הסתיים, אך הוא מגלה שהפרק האמיתי של הסיפור טרם החל.במקום לקבל את נכסו בחזרה, הוא מוצא את עצמו יושב ליד שולחן משא ומתן הדומה למכירה פומבית, אך בצורה הפוכה.היה מצופה שהשוכר ישלם לבעל הנכס תמורת ההנאה הממושכת שנמשכה עשורים, אך המציאות אומרת ההפך.מתחילה השאלה המפורסמת:"כמה תשלם לי כדי שאצא?"וכאן המספרים מתחילים לנסוק.עשרות אלפים, ואולי מאות אלפים, ולעיתים אף יותר.השוכר ששילם סכומים סמליים במשך שישה או שבעה עשורים הופך לפתע לשותף בשווי הנכס, ועוזב עם סכום שעשוי לעלות פי כמה על סך כל מה ששילם לאורך תקופת השכירות.והפרדוקס הכואב ביותר הוא שהנכס, כאשר הוא מוחזר, אינו ראוי לשימוש מיידי במקרים רבים.תקרות סדוקות, תשתיות רעועות, קירות מתפוררים, תשתית הדורשת שיקום מלא.הבעלים מגלה שהוא לא רק שילם "דמי פינוי", אלא גם ישלם חשבון שיפוץ שעשוי להגיע למאות אלפי שקלים.כאילו המסר המופנה אליו אומר:"מזל טוב… קנית את ביתך שוב."והשאלה שרבים מתושבי ירושלים שואלים היום אינה רק שאלה משפטית, אלא גם שאלה אתית, חברתית ודתית.האם זה צודק שאדם ייהנה מנכס במשך עשרות שנים תמורת שכר דירה סמלי שאינו תואם את המציאות הכלכלית?והאם זה הגיוני שזכות ההגנה תהפוך מאמצעי לשמירה על יציבות חברתית לכלי לגרימת נזק לצד אחר?והאם הכסף המשולם תחת השם "דמי פינוי" במקרים אלה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק שהביאו הדתות השמימיות?והאם מה שהיה הגנה על השוכר בשלב היסטורי מסוים עדיין משיג את אותה מטרה היום, או שהוא יוצר עוול חדש כלפי הבעלים?אלה שאלות שאין להתייחס אליהן כאל סכסוך כספי גרידא בין שני צדדים.הסוגיה נוגעת למאות משפחות ירושלמיות, ונוגעת לעצם מושג הקניין הפרטי.הקניין אינו רק שטר שמור במרשם המקרקעין, אלא זכות מהותית שאמורה לאפשר לבעליה ליהנות מנכסו בצורה סבירה והוגנת.ואי אפשר להתעלם מכך שרבים מבעלי הנכסים המוגנים בירושלים חוזרים על ביטוי כואב:"הלוואי שלא היינו הבעלים של הנכס הזה."כן, המצב הגיע לכך שאנשים מסוימים מאחלים לעצמם שלא להיות בעלים של נכס ששוויו מיליוני שקלים, מכיוון שהם חסרי יכולת ליהנות ממנו, להשקיע בו או להוריש אותו בצורה הוגנת.זהו פרדוקס כמעט בלתי ייאמן.ברוב חלקי העולם, האדם שואף לבעלות על נכס כמקור ביטחון, יציבות והשקעה.אך במקרים מסוימים של שכירות מוגנת, הנכס הופך לנטל כבד, ולסיפור המתנה ארוך שעשוי להימשך דור או שניים או שלושה.חלק מבעלי הנכסים בירושלים החלו לחשוש מירושת נכסים מוגנים יותר מאשר לשמוח בהם, שכן נכס ששוויו מיליוני שקלים עשוי שלא להניב לבעליו מספיק כדי לכסות את חשבון התחזוקה השנתי שלו, בעוד הוא נשאר מקופח מזכותו הטבעית ליהנות מרכושו במשך עשורים ארוכים. וכך עושר על הנייר הופך לנטל במציאות, והבעלות הופכת לכותרת של אחריות מבלי להיות מקור תועלת אמיתי.מטעמי הגינות ואמינות, יש להדגיש כי דברים אלה אינם חלים על כל השוכרים המוגנים. ישנה קבוצה קטנה ודוגמאות ירושלמיות מכובדות ומאירות עיניים של שוכרים שהחזירו את הנכסים לבעליהם מבלי לדרוש כל דמי פינוי, מתוך אמונה שהבעלות היא זכות של בעליה, וכי יחסים אנושיים ומוסריים עולים לעיתים על רווחים כספיים. ולמרות שמקרים אלה הפכו מוגבלים ונדירים בהשוואה למציאות השוררת, הם ראויים לכל הכבוד וההערכה, מכיוון שהם מציגים מודל מופתי של נאמנות, שכנות טובה וערכים מקוריים שירושלים ואנשיה נודעו בהם לאורך הדורות.ואין מי שיכחיש את חשיבות הגנת השוכר ומניעת חוסר בית וניצול, שכן אלה ערכים אנושיים נעלים שיש לשמרם.אך צדק אמיתי אינו מתקיים בהגנה על צד אחד וביטול האחר.ואינו מתקיים במתן זכות קבועה לצד אחד על חשבון זכות מהותית של צד אחר.ואינו מתקיים ביצירת עוול חדש כדי לטפל בעוול ישן.לכן, הגיע הזמן לפתוח דיון לאומי, משפטי ודתי רציני בנוגע למציאות השכירות המוגנת בירושלים, שבו ישתתפו משפטנים, כלכלנים, אנשי דת, מוסדות חברה אזרחית וגורמים רשמיים.דיון שיחפש את האיזון בין זכות הדיור לזכות הקניין, בין צדק חברתי לצדק משפטי, ובין הגנת האדם לשמירת זכויות.כי ירושלים, הראויה לצדק בסוגיותיה הגדולות, ראויה גם לצדק בפרטי חיי היומיום של תושביה.ועד שזה יקרה, רבים מבעלי הנכסים המוגנים יחזרו על מרירות:"הנכס שלנו… אך ההנאה ממנו היא של אחרים."

הנציבות האירופית הביעה היום, יום שני, את צערה הרשמי על כוונתן של שלוש מדינות באזור הסאחל האפריקאי לפרוש מאמנת רומא המייסדת את בית הדין הפלילי הבינלאומי. דובר הנציבות בבריסל אישר כי החלטה זו כוללת את בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר, מדינות העוברות שינויים פוליטיים תחת הנהגות צבאיות.

מקורות יודעי דבר הבהירו כי בית הדין הפלילי הבינלאומי קיבל בשבוע שעבר הודעות רשמיות משלוש המדינות, המציינות את תחילת ההליך המשפטי לעזיבת הארגון הבינלאומי. על פי התקנות הנהוגות בבית הדין, תהליך הפרישה אינו נכנס לתוקף מיידי, אלא דורש תקופה של שנה שלמה ממועד הגשת הבקשה הרשמית.

מהלך זה מגיע על רקע מתיחות גוברת בין מדינות אפריקאיות אלו למוסדות בינלאומיים, כאשר שלוש הבירות שואפות לעצב מחדש את בריתותיהן החיצוניות הרחק מלחצים מערביים, מה שמעורר דאגה בחוגים אירופיים ובינלאומיים לגבי עתיד האחריות המשפטית וזכויות האדם באזור.

הנציבות מביעה צער על החלטתן של בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר להתחיל בהליכי פרישה מבית הדין הפלילי הבינלאומי.

עשרות מתושבי מחנה נור שמס בעיר טול כרם הצליחו להיכנס לסמטאות מחנם ולבדוק את בתיהם לראשונה מזה שנה וחצי, וזאת לאחר תיאום שבמסגרתו כוחות הכיבוש הישראליים אפשרו לתושבים לחזור זמנית למספר שעות מוגבל. מקורות מהשטח דיווחו כי צבא הכיבוש הטיל אמצעי אבטחה מחמירים על הכניסות, שכללו עיכוב תעודות זהות וטלפונים ניידים וחיפוש מדוקדק שכלל נשים וקשישים, בעוד מספר צעירים נעצרו בטענה לקיומם של תיקים ביטחוניים קודמים.

השבים תיארו את המראה בתוך המחנה כמזעזע, כאשר הדחפורים הישראליים לא הסתפקו בהריסת בתים, אלא ההרס התפשט גם לתשתיות, לרשתות המים והחשמל ולעקירת עצים, מה שהוביל למחיקת מאפיינים גיאוגרפיים וחברתיים של המקום. גברת סיהאם אבו ווטפה אישרה כי לא הצליחה לזהות את שכונת מגוריה עקב ערימות ההריסות, וציינה כי ביתה ובתיהם של ילדיה נהרסו לחלוטין בניסיון ברור למחוק את זיכרון הפליטות וההתנגדות המושרשת במחנה.

מצידה, גברת שרוק הביעה מרירות על החזרה לרחובות הרוסים ולבית שרוף לחלוטין שהמשפחה ירשה מסבה וסבתה מאז 1950, וראתה במה שקרה פשע נגד ההיסטוריה והאנושות. למרות גודל האסון, שרוק הדגישה כי נחישותם של תושבי המחנה לא תישבר, וכי ההתעקשות להישאר ולהתחיל מחדש היא התגובה היחידה למדיניות העקירה בכפייה שמפעיל הכיבוש נגד תושבי המחנות הפלסטיניים.

בעדות נוספת, האזרח מוחמד סברי סיפר פרטים על מסעו שתיאר כ'מסע ההשפלה', כאשר נכנס למחנה בתקווה להשיב כמה חפצים חיוניים כמו מכשירי חשמל כדי לעזור למשפחתו במרכז העקורים, אך מצא את ביתו ריק והרוס באופן שלא אפשר להוציא דבר מתחת להריסות. סברי הסביר כי הסיכון בכניסה היה גדול לאור פריסת צלפים וכלים צבאיים שהפכו את תהליך בדיקת הבתים למשימה רצופת סכנות וטרור פסיכולוגי.

האזרח סייף א-דין חסן סעיד, שבדק את הרס רהיטי ביתו ותשתיותיו, מתח ביקורת על היעדר תפקיד פעיל של סוכנויות הסיוע הבינלאומיות והמוסדות הפלסטיניים הרשמיים בסיוע לתושבי המחנה הנפגעים. סעיד ציין כי העקורים מתמודדים עם משברים כלכליים חונקים והתחייבויות מחיה קשות לאור הפסקת משכורות ויוקר המחיה, והדגיש כי הסיוע הניתן אינו עומד ברמת האסון שפקד את מחנות נור שמס וטול כרם בחודשים האחרונים.

בזווית אחרת של סבל, גברת אום רג'א הצליחה להשיב כמה כלי בית מביתה ששרד חלקית מההריסה, והביעה שמחה מהולה בכאב כשמצאה 'בקבוק שמן' וקופסת זיתים שנותרו במצבם מזה שנתיים. אום רג'א ראתה בחפצים פשוטים אלה סמל לעמידה איתנה והיאחזות באדמה, למרות שהיא תחזור איתם ל'מקלט' שבו היא מתגוררת כעת, בציפייה לפתרון יסודי שיסיים את טרגדיית עקירתם המתמשכת.

הערכות רשמיות שהוצאו על ידי גורמים מקומיים מצביעות על כך שהפעולות הצבאיות הישראליות במחנות טול כרם הובילו להריסת 600 בתים באופן מלא ולמעלה מ-2500 בתים באופן חלקי מאז תחילת ההסלמה האחרונה. מדיניות שיטתית זו גרמה לעקירת כ-500 משפחות ולעקירת כ-25 אלף איש, מה שיצר משבר הומניטרי מתפשט הדורש התערבות בינלאומית דחופה לשיקום ושיכון המשפחות שנותרו ללא קורת גג.

המחנה הפך להרס על הרס, ולא הצלחתי לזהות את מיקום ביתי עקב עקירת עצים ואבנים ושינוי מוחלט של מאפייני השכונות.

הפיקוד הצבאי האמריקאי של אמריקה הלטינית והקריביים (סאות'קום) הודיע על ביצוע מבצע צבאי חדש במים המזרחיים של האוקיינוס השקט, שכיוון לסירה שנחשדה בשימוש להובלת חומרים נרקוטיים. מקורות צבאיים אישרו כי התקיפה הביאה למותו של אדם אחד לפחות, בעוד שני אנשים נוספים שהיו על סיפון הסירה הממוקדת שרדו, ומקומם דווח למשמר החופים האמריקאי לצורך סיוע רפואי והצלה.

הצבא האמריקאי תיאר בהצהרה שפרסם בפלטפורמת 'X' את ההרוג כ'טרוריסט הקשור לרשתות סחר בסמים', והדגיש כי הסירה הייתה מעורבת ישירות בפעולות הברחה בינלאומיות. תקיפה זו מגיעה בהקשר של הסלמה צבאית אמריקאית ברורה נגד קרטלי הסמים באזור, כאשר וושינגטון שואפת לערער את יכולות הרשתות הללו על ידי תקיפה ישירה של קווי האספקה הימיים והאוויריים שלהן.

מבצע זה נכלל במסגרת קמפיין צבאי רחב היקף שנקרא 'חנית הדרום', אשר מאז השקתו בספטמבר האחרון, ראה עשרות תקיפות דומות נגד יעדים חשודים. על פי נתונים סטטיסטיים שתועדו על ידי מקורות עיתונאיים בינלאומיים, מספר ההרוגים כתוצאה מפעולות אלו עלה על 200 בני אדם, מה שמעלה שאלות לגבי היקף הכוח המשמש לרדיפת מבריחים במים בינלאומיים.

מצידו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הדגיש כי ממשלו מנהל 'מלחמה אמיתית' נגד כנופיות הסמים המאיימות על הביטחון הלאומי האמריקאי, וראה בתקיפות אלו הכרחיות להרתעת המבריחים. למרות הצהרות אלו, דיווחים מצביעים על כך שהממשל האמריקאי לא הציג עד כה ראיות חד משמעיות המוכיחות את מעורבותן של כל הסירות הממוקדות בפעילות פלילית, מה שמציב פעולות אלו תחת זכוכית מגדלת של ביקורת בינלאומית.

מנגד, מומחים משפטיים וארגוני זכויות אדם הזהירו מפני ההשלכות המשפטיות של אסטרטגיה צבאית זו, וראו בתקיפת אנשים שעלולים להיות אזרחים הפרה של החוק הבינלאומי. מבקרים טוענים כי תקיפות אלו עשויות להגיע לרמה של 'הרג מחוץ למערכת המשפט', במיוחד מכיוון שהממוקדים אינם מהווים איום צבאי ישיר ומיידי על אדמת ארה"ב, מה שמחייב בחינה מחודשת של כללי ההתקשרות הנהוגים.

ארצות הברית מנהלת מלחמה בפועל נגד כנופיות הסמים הפעילות באמריקה הלטינית.

בסצנה המגלמת את אכזריות המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, סיפורה של האזרחית נג'ווא אבו עטיווי בולט כעדות חיה לטרגדיות האנושיות שפצעיהן אינם נרפאים. פרקי הסבל החלו ברגע של הפצצה ישראלית בוגדנית, שלא רק שללה ממנה את תווי פניה, אלא הכניסה אותה למערבולת של כאב פסיכולוגי ופיזי בלתי נגמר.

האם העזתית מספרת במרירות כיצד חייה הפכו לסיוט יומיומי, שכן ילדיה החלו לחשוש להתקרב אליה או להביט בפניה ששונו לחלוטין על ידי הפציעה. שינוי אלים זה ביחסים בין האם לילדיה משקף את גודל ההלם שהכיבוש כפה על המשפחות הפלסטיניות, כאשר הפחד תפס את מקום הביטחון והחום.

הרסיסים והפיצוץ גרמו לנזקים חמורים לעצמות הפנים, הלסת והאף, בנוסף לאובדן מוחלט של אחת העיניים, מה שהפך את פעולות האכילה, הדיבור והנשימה לאתגר יומיומי קשה. למרות שעברה מספר ניתוחים ראשוניים מורכבים בבתי החולים ברצועה, השפעות העיוות עדיין שולטות במראה ובפונקציות החיוניות שלה.

מקורות רפואיים העוקבים אחר מצבה של נג'ווא דיווחו כי מצבה הבריאותי עלול להידרדר בכל רגע כתוצאה מהמגבלות של היכולות הרפואיות הזמינות בעזה. הדיווחים מאשרים את הצורך הדחוף שלה בנסיעה מיידית להשלמת מסע טיפולי הכולל שיקום עצמות הגולגולת והתקנת עין תותבת במרכזים מיוחדים מחוץ לרצועה.

הטרגדיה של נג'ווא אינה נעצרת בגבולות הגוף, שכן היא איבדה את אחת מבנותיה באותה התקפה שעיקמה את פניה, מה שגרם לה לחיות במאבק מר בין כאב האובדן וחוסר האונים של הפציעה. היא חיה כיום בתנאי מחיה קשים ביותר המכפילים את נטל הסבל היומיומי שהיא מתמודדת איתו יחד עם שאר בני משפחתה ששרדו.

סיפורה של נג'ווא עורר גל רחב של הזדהות בפלטפורמות המדיה החברתית, כאשר פעילים ופעילי זכויות אדם קראו בדחיפות להציל את חייה. המזדהים הדגישו את הצורך לשבור את המצור הרפואי המוטל על הפצועים, ולאפשר למקרים קריטיים להגיע לבתי חולים בינלאומיים לפני שיהיה מאוחר מדי.

פעילים הדגישו כי מצבה של אם זו מייצג מודל לאלפי פצועים בעזה המתמודדים עם פציעות מורכבות החורגות מיכולת המערכת הבריאותית המותשת. הם ציינו כי המשך מניעת נסיעה לטיפול שולל מהקורבנות הזדמנויות להחלמה, והופך את חייהם לסדרה של ייסורים פיזיים ונפשיים מתמשכים.

ארגוני זכויות אדם תיארו את מה שנג'ווא עוברת כ'זעקת כאב' מול קהילה בינלאומית שותקת מול פשעי השמדת עם. הם הוסיפו כי הפיכת חיק האם למקור פחד עבור ילדיה היא התמונה הקשה ביותר של כאב אנושי שיכולות מלחמות להותיר בזיכרון הקולקטיבי של העמים.

במישור הרשמי, משרד הבריאות ברצועת עזה הודיע על ביטול נסיעת קבוצת חולים ופצועים בשבת האחרונה דרך מעבר רפיח. שיבוש זה נבע מסירוב שלטונות הכיבוש להעניק להם את האישורים הביטחוניים הנדרשים, מה שמחריף את משבר מערכת הבריאות הקורסת ממילא.

נתוני משרד הבריאות מצביעים על פער הומניטרי חמור, כאשר רק 1204 חולים הצליחו לעזוב מתוך יותר מ-17 אלף מקרים רשומים. חוסר יכולת זה להבטיח נסיעה מעלה את שיעורי התמותה היומיים בקרב הפצועים הממתינים לתורם מאחורי מעברים סגורים.

המשרד הזהיר את המוסדות הבינלאומיים כי כל יום עיכוב בפתיחת המעברים פירושו אובדן חיים נוספים שניתן היה להציל. הוא קרא להפעיל לחץ אמיתי על ישראל כדי להבטיח זרימת סיוע רפואי ויציאת מקרים הדורשים התערבויות כירורגיות מדויקות שאינן זמינות מקומית.

מאז תחילת התוקפנות באוקטובר 2023, הסטטיסטיקה הרשמית רשמה את מותם של יותר מ-73 אלף פלסטינים ופציעתם של למעלה מ-173 אלף נוספים. מספרים אדירים אלה משקפים את גודל האסון שפקד בני אדם ואבנים, כאשר הכיבוש הרס כ-90% מהתשתיות ברצועה.

סיפורה של נג'ווא אבו עטיווי נשאר זעקה בואדי עמוק, הדורשת השבת הזכות לטיפול ולכבוד אנושי שנשללו על ידי ההפצצה. היא מייצגת אלפי סיפורים נסתרים מאחורי הקירות, כאשר הפצועים נאבקים במוות ובשכחה תחת מצור הדוק המונע מהם אפילו את הזכות לתקווה להחלמה.

התערבות בינלאומית דחופה אינה עוד דרישה מותרות, אלא הכרח להצלת מה שנותר מהאנושיות ברצועת עזה הנצורה. שכן ללא פתיחת המסדרונות ההומניטריים, סיפורים כמו סיפורה של נג'ווא ימשיכו לחזור על עצמם מדי יום, כדי להעיד על עידן שבו הצדק נעלם ושפת הכוח וההרס שלטה.

ילדיי החלו לחשוש ממראה לאחר הפציעה, בסצנה המסכמת את השינוי האלים שכפתה המלחמה על פרטי חיינו.

העיניים נשואות לעיר איסטנבול, המתכוננת לארח את פסגת נאט"ו ב-7 וב-8 ביולי, שם צפוי ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להוות נקודת מפנה בשיתוף הפעולה הצבאי עם טורקיה. משקיפים סבורים כי ביקור זה עשוי לפתוח את הדלת בפני אנקרה להשגת מנועי הסילון הדרושים לפרויקט השאפתני שלה לייצור מטוסי קרב לאומיים.

הנשיא האמריקאי הבטיח בחודש שעבר כי יהפוך את מקבילו הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, ל'מאושר מאוד', וזאת בתגובה לדרישות הטורקיות הנוגעות למנועי (F-110) המיוצרים על ידי חברת ג'נרל אלקטריק. הצהרות אלו מגיעות בתקופה רגישה שבה אנקרה שואפת להתגבר על המכשולים העומדים בפני פיתוח יכולות ההגנה האווירית שלה.

אנליסטים צבאיים סבורים כי ההתחייבויות האמריקאיות עשויות להתורגם בפועל ל'אור ירוק' לאספקת כ-40 מנועי (F-110), שהם המנועים המיועדים למטוס הקרב החמקן הטורקי 'קאן'. צעד זה נחשב חיוני להגדלת מספר פלטפורמות הניסוי של המטוס, שעליו סומכת טורקיה שיהווה את עמוד השדרה של חיל האוויר שלה בעתיד הקרוב.

מטוס הקרב הטורקי 'קאן' פועל באמצעות שני מנועי סילון, ותוכנן בטכנולוגיות מתקדמות ההופכות אותו לחסין מפני גילוי מכ"ם, והוא מפותח על ידי חברת התעשיות האוויריות והחלל הטורקית (TAI). אנקרה שואפת באמצעות פרויקט זה להחליף את צי מטוסי ה-(F-16) הישן שלה ולהצטרף למועדון המדינות המייצרות מטוסי קרב מהדור החמישי.

למרות השאיפות הטורקיות לייצר מנועים מתוצרת מקומית מלאה, שר ההגנה ישר גולר אישר כי פרויקט המנוע הלאומי עדיין נמצא בשלבי התכנון הראשוניים. זה מה שמניע את ממשלת טורקיה להמשיך ללחוץ על וושינגטון להבטיח 80 מנועים נוספים כדי להבטיח את המשך הייצור בטווח הנראה לעין.

מקורות דיווחו כי המכשולים הפוליטיים עדיין מהווים את המכשול הגדול ביותר להשלמת עסקאות אלו, במיוחד לאחר המתיחות שנוצרה בעקבות רכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית (S-400) על ידי טורקיה בשנת 2017. צעד זה הוביל להדחתה הרשמית של טורקיה מתוכנית מטוסי הקרב המתקדמים (F-35) ולהטלת סנקציות כלכליות וצבאיות עליה.

מצדו, שר החוץ הטורקי האקאן פידאן דחק בממשל האמריקאי להסיר את הסנקציות שהוטלו במסגרת חוק 'קאטסה', וציין כי תיק מנועי מטוס הקרב 'קאן' ממתין כעת לאישור הקונגרס. פידאן הבהיר כי השגת עצמאות צבאית הפכה לעדיפות עליונה עבור המדינה הטורקית לאחר הדחתה מתוכנית מטוסי הקרב האמריקאית.

מומחים במרכזי מחקר בינלאומיים סבורים כי המגמה הטורקית הנוכחית מתמקדת בהשקעת הכספים שהוקצו לתוכנית (F-35) בפיתוח מטוס הקרב הלאומי. הם מדגישים כי השגת המנועים האמריקאיים מהווה את צוואר הבקבוק של הפרויקט, שכן טורקיה אינה יכולה להתקדם בייצור המוני ללא טכנולוגיה זו.

במישור השיווק הבינלאומי, מטוס הקרב 'קאן' החל למשוך עניין חיצוני, כאשר אינדונזיה חתמה על חוזה ענק בשווי 10 מיליארד דולר לרכישת 48 מטוסים. צפוי כי פסגת נאט"ו תעורר עניין במדינות נוספות כמו ספרד ומדינות המפרץ הערבי, שעשויות למצוא במטוס הקרב הטורקי חלופה אסטרטגית לפרויקטים האירופיים המתקשים.

עם זאת, משקיפים שוללים פריצת דרך מהירה בתיק (F-35), שכן הקונגרס האמריקאי מקשר כל התקדמות בנתיב זה עם היפטרותה הסופית של אנקרה מהמערכת הרוסית. רצון אמריקאי זה מתנגש עם מורכבויות משפטיות עם מוסקבה, שכן מכירת המערכת לצד שלישי דורשת אישור רוסי מפורש, דבר שאינו סביר כרגע.

בהקשר קשור, מקורות דיפלומטיים ציינו כי הממשל האמריקאי עשוי לרצות לסגור את דף המחלוקת ולמכור כמה מטוסי (F-35) לטורקיה כדי לחזק את האגף המזרחי של נאט"ו. אך מגמה זו מתנגשת עם הרכב הקונגרס הנוכחי והשפעת קבוצות הלחץ המתנגדות לחיזוק היכולות הצבאיות הטורקיות.

דיפלומטים אמריקאים לשעבר סבורים כי לטראמפ יש את היכולת הפוליטית להכריז על סיום הסכסוך סביב (S-400), אך היישום בפועל דורש חקיקה מהקונגרס. הם מזהירים כי כל צעד בכיוון זה עלול להיות בעל עלות פוליטית גבוהה, במיוחד עם התקרבות בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית.

אנקרה שואפת באמצעות מהלכים דיפלומטיים אלו להבטיח את צרכיה הביטחוניים תוך שמירה על איזון יחסיה בין המזרח למערב. השאלה נותרה פתוחה לגבי מידת נכונותה של וושינגטון להציע ויתורים טכניים וצבאיים בתמורה להבטחת נאמנותה של בעלת הברית הטורקית בתוך ברית נאט"ו.

לסיכום, פסגת נאט"ו באיסטנבול מהווה מבחן אמיתי לכוח היחסים האישיים בין טראמפ לארדואן בפתרון התיקים התלויים ועומדים. קבלת החלטה בנוגע למנועים תהווה אינדיקטור לצורת שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות בשלב הבא, הרחק ממורכבויות תיק מטוס הקרב החמקן (F-35).

טראמפ עשוי לפעול לפתרון הבעיה, אך הסרת הסנקציות הקבועות בחוק דורשת פעולה מהקונגרס שעשויה להיות יקרה פוליטית.

נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, הכריז על יוזמה דיפלומטית חדשה שמטרתה לשבור את הקיפאון במלחמת השנים המתמשכת, והציע לקיים פגישה ישירה עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, על אדמת ארה"ב. ההכרזה באה בעקבות שיחות טלפון שקיים זלנסקי עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, במהלכן דנו בדרכים לקדם את תהליך השלום.

בנאום מצולם ששודר בפלטפורמות המדיה החברתית, הסביר זלנסקי כי השיחות שהתקיימו ביום ראשון עם טראמפ התמקדו בניסוח מסגרת לפגישה הצפויה. נשיא אוקראינה ציין כי הפורמט המוצע לפגישה בארצות הברית עוצב בקפידה כדי להוות הצעה שקשה לקרמלין להתעלם ממנה או לדחותה בשלב זה.

מצידו, נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הביע אופטימיות ניכרת במהלך שהותו בפסגת ה-G7 בצרפת, והדגיש את מחויבותו הרצינית לסיים את הלחימה באוקראינה ובלבנון. טראמפ ציין כי קיים שיחות בונות עם זלנסקי ופוטין כאחד, והביע את אמונתו כי שני הצדדים מפגינים פתיחות חסרת תקדים להגיע להסדר שיסיים את הסכסוך המזוין.

למרות אופטימיות זו, העמדה הרוסית עדיין מאופיינת בזהירות, כאשר פוטין הצהיר בעבר על חוסר התועלת בפגישות ישירות ללא טיוטת הסכם שלום ברורה. מקורות בנשיאות אוקראינה מצביעים על כך שההצעה האחרונה הועברה דרך ערוצי מודיעין ודיפלומטיה מרובים, אך מוסקבה לא הגיבה רשמית או ברורה עד לרגע זה.

מהלכים אלה מגיעים בתקופה שבה הזירה הבינלאומית עדה ללחצים גוברים לסיים את המלחמה שחצתה את שנתה הרביעית, כאשר פוטין התעלם לאחרונה מהזמנות להשתתף בפסגת ה-G7 בצרפת. זלנסקי שואף באמצעות יוזמה זו להביך את העמדה הרוסית בזירה הבינלאומית או לדחוף אותה לשולחן המשא ומתן בחסות ישירה של וושינגטון.

בהקשר של התמיכה האירופית, מנהיגי בריטניה, צרפת וגרמניה הודיעו בהצהרה משותפת מלונדון על תמיכתם המלאה בהצעותיו של זלנסקי להפסקת אש. המנהיגים האירופים הדגישו את מחויבות מדינותיהם למלא תפקיד מרכזי בכל תהליך מדיני שיוביל להשבת היציבות ביבשת הישנה ולסיום הסבל האנושי.

מהלך דיפלומטי זה התרחש במקביל לשבחים שהעניק נשיא ארה"ב להסכם עקרוני נוסף הנוגע לתיק האיראני, מה שמשקף את רצונה של הממשל האמריקאי לפתור משברים בינלאומיים גדולים. משקיפים סבורים כי כניסת וושינגטון כצד מארח לפגישת פוטין וזלנסקי עשויה לשנות את מאזן הכוחות בתהליך המשא ומתן שנתקע שוב ושוב בעבר.

הציפייה נותרה בעינה, בהמתנה לתגובות הרשמיות של הקרמלין בימים הקרובים להצעה האוקראינית הנתמכת על ידי ארה"ב. חוגים בינלאומיים מקווים כי יוזמה זו תהווה נקודת מפנה אמיתית שתסיים את הסכסוך הצבאי הארוך ביותר באירופה במאה העשרים ואחת.

"דנתי עם הנשיא טראמפ באפשרות לארגן פגישה בארצות הברית בפורמט שיהיה קשה מאוד לפוטין לדחות."

מגזין "ניו יורקר" אישר בדו"ח אנליטי מקיף כי העימות הצבאי שמנהל ממשל טראמפ נגד איראן מהווה כישלון חרוץ עבור ארצות הברית בכל החזיתות. המגזין הבהיר כי מלחמה זו לא רק שהשיגה תוצאות פוליטיות צנועות, אלא גם הובילה לניצול אדיר של משאבים כספיים ומלאי תחמושת אסטרטגית שעליהם הסתמכה וושינגטון.

נתוני סקרים מצביעים על כך שמלחמה זו חסרה תמיכה ציבורית משמעותית בתוך החברה האמריקאית. סקר עדכני שערך מרכז המחקר "פיו" הראה כי כ-60% מהמבוגרים בארצות הברית מאמינים שההחלטה לתקוף את איראן הייתה טעות אסטרטגית, מה שמשקף פער גדול בין כיווני הממשל לבין דעת הקהל.

במישור הפיננסי, גורמים בפנטגון חשפו בחודש מאי האחרון כי חשבון המלחמה עלה למשלמי המסים האמריקאים קרוב ל-29 מיליארד דולר. סכומים עצומים אלה מגיעים בתקופה שבה התקציב הכללי סובל מלחצים גוברים, מה שמעלה שאלות לגבי כדאיות ההמשך בנתיב צבאי יקר זה.

בהקשר קשור, דיווחים עיתונאיים ציינו כי ארצות הברית צרכה חלק גדול ממלאי הטילים היירוטים ההגנתיים המתקדמים שלה. האירוניה היא שוושינגטון הוציאה מתחמושת חיונית זו בהגנה על הכיבוש הישראלי כמויות העולות על מה שהוציאו כוחות הכיבוש עצמם במהלך העימותים.

מצדו, טום פלטשר, מתאם לעניינים הומניטריים באו"ם, מתח ביקורת על היקף ההוצאות הצבאיות המופנות למה שכינה "המלחמה הפזיזה". פלטשר ציין כי כספים אלה יכלו לממן תוכניות סיוע בינלאומיות להצלת מיליוני בני אדם העומדים בפני סכנת מוות ורעב באזורי סכסוך ועוני ברחבי העולם.

השפעות הסכסוך לא הוגבלו לצד הצבאי, אלא התפשטו ופגעו בצמתים של הכלכלה העולמית, כאשר מדינות באסיה, אפריקה ואירופה סבלו מהשלכות חמורות. זאת בשל התלות הגדולה של יבשות אלו באספקת אנרגיה המגיעה מאזור המפרץ הערבי, אשר הושפעה ישירות מהמתחים הצבאיים.

פאטיח בירול, ראש סוכנות האנרגיה הבינלאומית, תיאר את משבר הנפט והגז הנוכחי כחמור ביותר מאז שנות השבעים של המאה הקודמת. בירול הדגיש כי העולם לא חווה בעבר הפסקה באספקת אנרגיה בהיקף כזה, מה שהעמיד את יציבות האנרגיה העולמית בסכנה והוביל לעליות שיא במחירים.

משבר זה דחף מדינות רבות לנקוט בצעדי צנע קשים כדי לייעל את צריכת הדלק וגז הבישול כדי להתמודד עם ירידת העתודות. במדינות כמו פקיסטן והפיליפינים, ממשלות נאלצו לסגור מוסדות חינוך ומסחר ולהטיל עבודה מהבית כדי להפחית את הלחץ על רשתות האנרגיה המתפוררות.

המלחמה גם גרמה להפרעות נרחבות בשרשרות האספקה של חומרים חיוניים כמו דשנים כימיים ופלסטיק, שהם מגזרים התלויים באופן מהותי בתוצרי נפט. שיבוש זה הוביל בתורו לעלייה בעלויות הייצור התעשייתי והחקלאי, מה שהחמיר את האינפלציה העולמית שפגעה בכולם.

ארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) צפה האטה ניכרת בצמיחה העולמית, כאשר סביר להניח שהיא תרד מ-3.4% בשנת 2025 ל-2.8% בשנת 2026. הארגון ייחס את ההתכווצות הכלכלית הזו ישירות להשפעות הלוואי המתמשכות של המלחמה והמתחים הגיאופוליטיים באזור המזרח התיכון.

בניתוח פיננסי נוסף, מכון הכלכלה והשלום הזהיר כי המשך פעולות האיבה או הסלמתן עם איראן עלולים לגרום לכלכלה העולמית הפסדים שיגיעו ל-2.2 טריליון דולר. הערכות אלה מציבות את הקהילה הבינלאומית בפני אחריות גדולה לעצור את הדימום הכלכלי המאיים על יציבותן של מדינות מפותחות ומתפתחות כאחד.

האו"ם הזהיר מפני אסון הומניטרי מתקרב, כאשר 45 מיליון בני אדם ברחבי העולם עלולים לעמוד בפני סכנת רעב חמור אם המלחמה לא תיפסק עד יוני הנוכחי. הארגון הבינלאומי רואה בעלייה המטורפת במחירי המזון והאנרגיה גורם לכך שאבטחת הצרכים הבסיסיים הפכה לבלתי אפשרית עבור קהילות עניות רבות.

הדיווחים הדגישו כי המהלכים הצבאיים שנקט ממשל טראמפ ערערו את יסודות המערכת ההומניטרית העולמית היציבה מזה עשורים. משקיפים השוו את המצב הנוכחי לספינה שהרימה את עוגניה בים סוער, מה שהותיר את הנוסעים במצב של סחרחורת וחוסר יציבות מתמיד כתוצאה מהחלטות לא מחושבות.

לסיכום, אנליסטים רואים כי היציאה ממשבר זה דורשת בחינה מקיפה של מדיניות החוץ האמריקאית שהובילה לניצול זה. המלחמה, שנועדה להיות הפגנת כוח, הפכה לנטל אסטרטגי המאיים על הביטחון הלאומי האמריקאי ועל היציבות הכלכלית העולמית בו זמנית.

הסכומים שארצות הברית מוציאה על מלחמתה הפזיזה יכלו לממן את תוכנית האו"ם להצלת 87 מיליון בני אדם ברחבי העולם.