שאיפות התיישבותיות מאיימות על 'בריכות שלמה' הארכיאולוגיות מדרום לבית לחם

אזור 'בריכות שלמה' הארכיאולוגי, הממוקם מדרום לעיר בית לחם, מתמודד עם אתגרים חמורים המאיימים על זהותו הפלסטינית, כאשר לאחרונה גברה תדירות הפלישות לאתר על ידי מתנחלים. מהלכים אלו מגיעים על רקע איומים פומביים שהושמעו על ידי מנהיגי הימין הקיצוני הישראלי להשתלט על נווה מדבר היסטורי זה ולהפוך אותו לאתרי עלייה לרגל דתיים יהודיים.

בריכות אלו נחשבות לציון דרך הנדסי ייחודי שתאריך בנייתו חוזר ליותר מאלפיים שנה, ובמיוחד בתקופת השלטון הרומי בימי הורדוס, כאשר הן היוו את המקור העיקרי לאספקת מים לעיר ירושלים. האזור מורכב משלוש בריכות ענק חצובות בסלע, המוקפות ביערות צפופים של עצי אורן וברוש המעניקים לו אופי אסתטי והיסטורי מיוחד.

במהלך הדורות, זכו הבריכות לתשומת לבם של השליטים המוסלמים, כאשר הסולטן העות'מאני סולימאן המפואר שיקם אותן ושיפץ את תעלות המים שלהן כדי להבטיח את הגעת המים לירושלים. בשנת 1622, הורה הסולטן מוראד הרביעי לבנות מבצר מבוצר מול הבריכות כדי להגן עליהן מפני התקפות ולהבטיח את השיירות, מה שחיזק את מעמדו של האתר כמרכז אסטרטגי ותרבותי.

בהתפתחות מסוכנת בשטח, ביקר שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' באתר לאחרונה בליווי מנהיגי התנחלויות, והכריז על כוונתו להשתלט על הבריכות ולגרש מהן את הרשות הפלסטינית. סמוטריץ' תיאר את נוכחות הרשות באזור כ'טעות היסטורית', בטענה שהאתר מייצג מורשת ציונית שיש להשיבה במסגרת מה שכינה 'המהפכה ההתיישבותית' בגדה המערבית.

אזור בריכות שלמה נמצא כיום בשליטה פלסטינית מלאה, שכן הוא ממוקם במסגרת סיווגי אזור (A), ובעלות הקרקעות שייכת למשרד ההקדשים והדתות הפלסטיני. האזור כולל כיום מתקני תיירות וארמון כנסים, ומארח מדי שנה כחצי מיליון מבקרים, מה שהופך אותו לעמוד תווך מרכזי לתיירות פנים במחוז בית לחם.

הזרמים ההתיישבותיים מנסים לזייף עובדות היסטוריות על ידי ייחוס הבריכות למלך שלמה, אחד ממלכי ישראל, בניסיון למצוא קשר דתי המצדיק את השליטה עליהן. למרות טענות אלו, מומחי ארכיאולוגיה ישראלים, ובהם מנהל המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת 'אריאל', אישרו כי אין כל קשר היסטורי בין המלך שלמה למתקני מים רומיים אלו.

מצדו, הדגיש תת-שר התיירות והעתיקות הפלסטיני, סאלח טוואשה, כי הנרטיב הישראלי מומצא לחלוטין וחסר כל בסיס מדעי או מקצועי. טוואשה הסביר כי מתקנים אלו קשורים באופן בלעדי לתקופות הרומית, הממלוכית והעות'מאנית, וכי מטרת הטענות הישראליות היא שוד המשאבים התרבותיים והציוויליזציוניים של העם הפלסטיני.

מקורות מקומיים ציינו כי ההתנחלות 'אפרת', היושבת על אדמות התושבים, החלה להתפשט בפועל לכיוון ההרים המשקיפים על הבריכות, שם הוקמו קרוואנים למעקב אחר האזור. המתנחלים החלו להצר את צעדיהם של המטיילים הפלסטינים, בניסיון לכפות מציאות חדשה המכשירה את הקרקע לסיפוח בפועל של האתר הארכיאולוגי.

בתגובה לאיומים אלו, התכנסו מוסדות פלסטיניים בבית לחם לישיבות חירום במטרה לגבש תוכנית פעולה לאומית לסיכול תוכניותיו של סמוטריץ'. הוחלט להקים ועדת מעקב מיוחדת להתמודדות עם המתקפה הקולוניאלית, ולפעול לחיזוק הנוכחות העממית הפלסטינית באזור באמצעות הגברת הפעילויות התיירותיות והתרבותיות.

הוועדה המליצה על הצורך להפעיל מסלולים רשמיים ואסטרטגיים לפיתוח האזור ולתמוך בעמידתם של החקלאים באדמות הסובבות את הבריכות. המשתתפים הדגישו כי הגנת 'בריכות שלמה' דורשת מאמץ משולב בין הממשלה לקהילה המקומית כדי להבטיח את הישארותו של ציון דרך היסטורי זה תחת הריבונות הפלסטינית והגנתו מפני יהוד.

שר התיירות והעתיקות הפלסטיני, האני אל-חאיק, הודה בקיומם של אתגרים וקשיים בהגנה על חלק מהאתרים הארכיאולוגיים הנתונים ליעד, והדגיש כי האחריות היא קולקטיבית. אל-חאיק קרא להגברת ההשקעות בתיירות באזור ולהקמת מתקנים נוספים שימשכו מבקרים ויבססו את הזהות הערבית של המקום מול ניסיונות הטשטוש הישראליים.

משקיפים רואים כי הצהרותיו של סמוטריץ' עשויות להיות קשורות לחישובים אלקטורליים פנימיים כדי לזכות בקולות הימין הקיצוני, אך הן נותרות מסוכנות וניתנות ליישום תחת הממשלה הנוכחית. התוכנית הישראלית אינה מכוונת רק לאדמה, אלא שואפת לגנוב את ההיסטוריה ולעצב מחדש את הנרטיב באופן שישרת את הפרויקט ההתיישבותי ההתרחבותי בגדה המערבית.

קיבולת שלוש הבריכות עולה על רבע מיליון מטרים מעוקבים, והן מייצגות מערכת מים מורכבת שבה הבריכה העליונה נשפכת לאמצעית ולאחר מכן לתחתונה השייכת לתקופה הממלוכית. עם תחילת המנדט הבריטי בשנת 1919, הוחלפו תעלות החרס הישנות במשאבות מתכת, מה שמשקף את המשכיות השימוש באתר לאורך התקופות השונות.

המאבק על 'בריכות שלמה' נשאר דוגמה חיה למאבק הנרטיב והזהות בפלסטין, כאשר הפלסטינים מתחרים בזמן כדי לבסס את נוכחותם מול מכונת ההתיישבות. בריכות אלו נשארות עדות חיה לעתיקות ההיסטוריה הפלסטינית, ועמידות בפני ניסיונות הזיוף השואפים להפוך אותן מנווה מדבר טבעי למוקד התיישבותי חדש.

טענות הכיבוש חסרות בסיס מדעי והיסטורי, והן נרטיבים מומצאים במטרה לשדוד את המשאבים התרבותיים והציוויליזציוניים של העם הפלסטיני.