ד"ר ח'ליל תפקג'י: הכפרים חשופים לתקיפות מכיוון שהם מהווים מכשול בפני ההתפשטות ההתיישבותית, ולכן הם ממוקדים באופן שיטתי כדי לדחוף את תושביהם לעזוב. עבדאללה אבו רחמה: היעדר התמודדות אמיתית עם מדיניות זו עלול לפתוח פתח למעבר המתנחלים לשלב של שליטה בערים, בהתאם ל"תוכנית ההכרעה". ד"ר חסן בריג'יה: הטרנספר הכפוי מהווה יעד מוצהר של ממשלת הכיבוש, ובמקרה של כישלון, הצעדים המתמשכים בשטח דוחפים את הפלסטינים לאותה תוצאה. פאיז עבאס: המדיניות הישראלית מבוססת על המשך ההתפשטות ההתיישבותית והפעלת לחצים עד כדי כפיית מציאות שהופכת הקמת מדינה פלסטינית לבלתי אפשרית. ד"ר סוהיל דיאב: התקיפות עשויות להיות חלק ממגמה להרחבת השליטה על שטחי C וחיזוק הרצף בין גושי ההתנחלויות כדי להפוך כל הסדר מדיני למורכב יותר. יאסר מנאע: אלימות המתנחלים אינה מוגבלת עוד לתקיפות נקם, אלא הפכה לאמצעי לחץ לכפיית עובדות בשטח לפני כל החלטה מדינית מוצהרת. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – המציאות בשטח בגדה המערבית עדה להסלמה חסרת תקדים בתקיפות המתנחלים, שהתפשטו לכלול כפרים פלסטיניים, תוך שינוי ברור באופי ההתקפות הללו מתקיפות מבודדות לפעולות מאורגנות ונרחבות יותר, המכוונות לשטחים חקלאיים, בתים, מקורות מים ושטחי מרעה, במקביל להקמת מאחזים חדשים וכפיית עובדות בשטח המחזקות את השליטה על השטחים המסווגים כ-C. גורמים רשמיים, מומחים, סופרים, אנליסטים פוליטיים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות עם "אל-קודס", רואים בהסלמה זו ביטוי למדיניות אינטגרטיבית שמטרתה לעצב מחדש את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית בגדה המערבית, ומציינים כי הכפרים הפלסטיניים הממוקמים בסביבת גושי ההתנחלויות הגדולים הפכו ליעד העיקרי לתקיפות, בהיותם מהווים מכשול בפני ההתפשטות ההתיישבותית והשלמת הרצף הגיאוגרפי בין ההתנחלויות והמאחזים. הם מדגישים כי ההתקפות החוזרות ונשנות, הכוללות שריפת יבולים ובתים, השתלטות על אדמות, מניעת גישת חקלאים לאדמותיהם, וכיבוש בתים מסוימים, מהוות כלי לחץ מתמשך לדחיפת התושבים לעזוב בהדרגה, במסגרת מדיניות "הטרנספר הזוחל". הם מזהירים כי המשך מדיניות זו, תחת תמיכה פוליטית וביטחונית למתנחלים, מאיים להרחיב את מעגל הטרנספר מהקהילות הבדואיות לכפרים, ואולי לאזורים רחבים יותר בעתיד, באופן שיבסס מציאות חדשה שתהפוך כל הסדר מדיני למורכב יותר, ויערער את הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית רציפה גיאוגרפית. פרויקט התיישבותי לפינוי אזורים מתושבים מומחה לענייני התנחלויות, ד"ר ח'ליל תפקג'י, מדגיש כי הסלמת התקפות המתנחלים על כפרים פלסטיניים בגדה המערבית אינה ניתנת להפרדה מפרויקט התיישבותי רחב יותר שמטרתו לפנות אזורים שלמים מתושביהם הפלסטיניים, כהכנה לחיבור ההתנחלויות והמאחזים זה לזה, והשגת רצף גיאוגרפי הנתון לשליטה ישראלית מלאה. תפקג'י מסביר כי הכפרים הפלסטיניים החשופים כיום לתקיפות חוזרות ונשנות מהווים, מנקודת מבט התוכנית ההתיישבותית, מכשול בפני ההתפשטות ההתיישבותית, ולכן הם ממוקדים באופן שיטתי כדי לדחוף את תושביהם לעזוב. תפקג'י מציין כי הכפרים: אל-מוע'ייר, תורמוס עיא, אל-לבן א-שרקיה, וא-סאוויה ממוקמים בטווח גוש התיישבותי גדול המשתרע מאזור כפר קאסם לכיוון בקעת הירדן, וההתנחלות "אריאל" היא אחד ממרכזיו הבולטים, מה שמעניק לאזור זה חשיבות אסטרטגית בתוכניות הישראליות. תמיכה רשמית תפקג'י מדגיש כי מה שמתרחש בשטח נעשה בתמיכת ממשלת ישראל, ומטרתו לפנות אזורים אלה מהנוכחות הפלסטינית, כך שיהיו נתונים לחלוטין לשליטה ישראלית, ורואה בכך התאמה למה שמכונה פרויקט "האצבעות" שהוצג על ידי ראש הממשלה הישראלי לשעבר אריאל שרון, המבוסס על יצירת הרחבות התיישבותיות המחברות את בקעת הירדן לאזורי הקו הירוק, באופן שיוביל לקיטוע הגדה המערבית ובידוד הקהילות הפלסטיניות זו מזו. תפקג'י מציין כי הכפר אל-מוע'ייר מצפון מזרח לרמאללה מהווה דוגמה ברורה למדיניות זו, בשל קרבתו למה שמכונה קו ההתנחלויות "אלון" ולגושי ההתנחלויות המשתרעים לכיוון בקעת הירדן, הכוללים התנחלויות גדולות כמו: "שילה" ו"מעלה אפרים", ומדגיש כי השליטה על אזור זה משמעותה, מנקודת מבט הכיבוש, פינויו מתושביו הפלסטיניים והשלטת שליטה מלאה עליו. התקפות לפגיעה בכלכלה תפקג'י מדגיש כי התקיפות אינן מוגבלות לתקיפת התושבים, אלא כוללות שריפת יבולים, גירוף אדמות, השחתת עצי זית, ומיקוד שטחים חקלאיים באל-מוע'ייר, תורמוס עיא ואל-לבן א-שרקיה, אזורים שתושביהם תלויים בעיקר בפעילות חקלאית. תפקג'י רואה במעשים אלה ניסיון לפגוע בכלכלה המקומית ולשלול מהפלסטינים את מקורות פרנסתם, באופן שדוחף אותם בהדרגה לעזוב את אדמותיהם. הוא מסביר כי המטרה הסופית של מדיניות זו היא יישום "טרנספר שקט", שאינו תלוי בהכרח בגירוש ישיר תחת איום נשק, אלא בחזרה על התקפות, שריפת רכוש, וגרימת נזקים לאזרחים באופן מתמשך, באופן שהופך את השהייה באזורים אלה לקשה ביותר. תפקג'י מציין כי שיטה זו יושמה בעבר בקהילות הבדואיות בבקעת הירדן ובמסאפר יטא, וכיום היא מורחבת לכלול כפרים פלסטיניים גדולים המעכבים את ההתפשטות ההתיישבותית, במסגרת חזון ישראלי שמטרתו לעצב מחדש את הגיאוגרפיה הפלסטינית בתוך הגדה המערבית ולשנות את המציאות הדמוגרפית לטובת הפרויקט ההתיישבותי. שלב חדש ומסוכן יותר מנהל בפועל של הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, עבדאללה אבו רחמה, רואה בתקיפות המתנחלים בגדה המערבית כניסה לשלב חדש ומסוכן יותר, לאחר שעברו ממיקוד קהילות בדואיות ואזורים דלילי אוכלוסין לביצוע התקפות חוזרות ונשנות על כפרים פלסטיניים, במסגרת תוכנית שיטתית שמטרתה להשתלט על שטחים נוספים וכפיית טרנספר על התושבים הפלסטיניים. אבו רחמה מסביר כי השלב הקודם התמקד במיקוד קהילות בדואיות המשתרעות מבקעת הירדן הצפונית דרך אזורי מסאפר יטא, המדבר המזרחי של בית לחם, המדבר המזרחי של ירושלים, והמדבר המזרחי של רמאללה, ועד לאזורי מזרח שכם וטובאס. אבו רחמה מציין כי מדיניות זו הובילה לטרנספר של יותר מ-80 קהילות בדואיות, והשתלטות מתנחלים על שטחים נרחבים, מה שהפך את הגישה לאזורים אלה או את פעילות הרעייה והעבודה בהם לקשה ביותר, וכן תנועת האזרחים וכלי רכבם הפכה למסוכנת עקב איומים ותקיפות מתמשכות. מיקוד ישיר של כפרים אבו רחמה מדגיש כי ההתפתחויות האחרונות משקפות מעבר של קבוצות המתנחלים לשלב חדש המבוסס על מיקוד ישיר של כפרים פלסטיניים, וכי התקיפות אינן מוגבלות עוד לתקיפת אזרחים ורכושם, אלא התפשטו לכיבוש בתים ומבני מגורים במספר עיירות וכפרים, ומניעת גישת בעליהם אליהם, במקביל לתקיפת כלי רכב, חוות, מתקנים ושטחים חקלאיים. אבו רחמה רואה בכך אישור לכך שקבוצות אלה פועלות על פי תוכנית מאורגנת ואינן תנועות פרטיות או קשורות למה שמקודם כ"חוות חקלאיות" התיישבותיות. הוא מדגיש כי מה שמכונה חוות או מאחזים חקלאיים מהווה כלי המשמש לשליטה על אדמות והתפשטות התיישבותית, בנוסף למתן מימון, השגת אהדה וקידום הפרויקט ההתיישבותי, בעוד שהמטרה העיקרית נשארת כפיית שליטה בשטח על השטח הפלסטיני הגדול ביותר האפשרי. סכנת ההתפשטות לערים אבו רחמה מזהיר כי היעדר התמודדות אמיתית עם מדיניות זו עלול לפתוח פתח למעבר המתנחלים לשלבים מסוכנים יותר, שיתחילו בהשלטת שליטה על הכפרים ולאחר מכן יתפשטו לערים, ורואה בכך התאמה למה שמכונה "תוכנית ההכרעה" שהוצגה על ידי שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' בשנת 2017, שמטרתה לגרש פלסטינים בכפייה מאדמותיהם, החל מקהילות בדואיות לכפרים, ולאחר מכן לערים, ועד לדחיפתם להגר מחוץ לפלסטין. הוא מציין כי מגמות אלה מוצגות כעת בגלוי באמצעות נאומים ורשתות חברתיות, ובעליהן מתגאים במה שהם מתארים כהישגים הקשורים להקמת עשרות התנחלויות ומאחזים. אינדיקטורים ברורים להסלמת ההתקפה ההתיישבותית חוקר לענייני התנחלויות, ד"ר חסן בריג'יה, מסביר כי הסלמת תקיפות המתנחלים בגדה המערבית משקפת שלב מסוכן יותר של הפרויקט ההתיישבותי, ומדגיש כי ההתקפות מתגברות באופן מתמשך בהגנת צה"ל והמשטרה הישראלית, ובהנחיית ממשלת ישראל, במסגרת מדיניות שמטרתה להרחיב את השליטה על האדמה ולדחוף את הפלסטינים לעזוב אותה. בריג'יה מציין כי דפוסי התקיפות עברו התפתחות ניכרת בתקופה האחרונה, שכן הן אינן מוגבלות עוד לתקיפת רכוש, אלא התפשטו לשריפת בתים וכיבושם, בנוסף לירי על אזרחים חסרי הגנה, ורואה במעשים אלה אינדיקטורים ברורים להסלמת קצב ההתקפה ההתיישבותית המונהגת על ידי ממשלת הימין הישראלית, בעוד שהמתנחלים מהווים את כלי הביצוע שלה בשטח. בריג'יה מציין כי קצב המיקוד ההתיישבותי של כפרים פלסטיניים עולה ככל שמתקרבות הבחירות בישראל, ומציין כי הוא קשור לאופי השיח הפוליטי הישראלי. בריג'יה מדגיש כי הטרנספר הכפוי מהווה יעד מוצהר של ממשלת ישראל, הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית, ומציין כי גם במקרה של קושי להשיגו באופן ישיר, הצעדים המתמשכים בשטח דוחפים את הפלסטינים לאותה תוצאה. בריג'יה מסביר כי מדיניות זו כוללת רצח עם, הטלת הגבלות צבאיות, הקמת שערים ומחסומים, שליטה על תנועת האזרחים וצמתי דרכים, בנוסף להריסת בתים וגירוף שטחים חקלאיים ומניעת גישת חקלאים לאדמותיהם, מה שמשתקף באופן ישיר בעונות הזיתים, הענבים, הגויאבות ושאר הגידולים. בריג'יה מציין כי מכלול צעדים אלה, בנוסף להצעות המדברות על מסדרונות או פרויקטים שונים, מכוונים לכיוון אחד והוא דחיפת הפלסטינים לטרנספר כפוי או למה שמתואר כטרנספר מרצון, ומדגיש כי המטרה הסופית של מדיניות זו היא פינוי האדמה מהנוכחות הפלסטינית, הן בגדה המערבית והן ברצועת עזה. ממשלת נתניהו והסלמת הפרויקט ההתיישבותי הסופר והחוקר לענייני ישראל, פאיז עבאס, מסביר כי הקמת ממשלת בנימין נתניהו הנוכחית היוותה נקודת מפנה בהסלמת הפרויקט ההתיישבותי בגדה המערבית, לאחר שתפקידי מפתח הופקדו בידי אישים מהזרם הציוני-דתי ותנועת ההתיישבות, מה שהשתקף באופי המדיניות בשטח בשטחים הפלסטיניים הכבושים. עבאס מציין כי מינוי בצלאל סמוטריץ' לשר האוצר, בנוסף למתן סמכויות בתוך משרד הביטחון הנוגעות לניהול ענייני הגדה המערבית, ומינוי אורית סטרוק לשרת ההתיישבות, היוו תחילתו של שלב חדש שמטרתו להגביר את ההתקפה על אדמות וכפרים פלסטיניים, במיוחד באזורים שישראל רואה בהם חשיבות אסטרטגית, במטרה לחזק את השליטה על הגדה המערבית. עבאס מציין כי מינוי איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי, ומתן סמכויות הנוגעות למשטרה האחראית על המתנחלים בגדה המערבית, תרמו למתן כיסוי פוליטי וביטחוני רחב יותר לקבוצות ההתיישבות, ורואה בשלושת השרים תפקיד מרכזי בתמיכה במה שתיאר כמיליציות יהודיות, כולל הקבוצות הידועות בישראל בשם "נוער הגבעות". שליטה על גבעות והקמת מאחזים עבאס מסביר כי קבוצות אלה, בתיאום עם צבא הכיבוש, התמקדו בשליטה על גבעות והקמת מאחזים חדשים ליד כפרים פלסטיניים, במיוחד בבקעת הירדן ובהרי חברון, במקביל לביצוע תקיפות שכונו לתושבים ורכושם, וכללו שריפת בתים ויבולים חקלאיים, הצרת צעדי אזרחים, וגניבת או הריגת כבשים. עבאס מדגיש כי תקיפות אלה בוצעו תחת הגנת כוחות הכיבוש, וללא העמדה לדין של האחראים להן, בנוסף לקבלת תמיכה כספית ולוגיסטית שכללה כלי רכב וציוד שונים. תמיכה והגנה רשמית עבאס מסביר כי התמיכה הרשמית בקבוצות אלה לא הוגבלה למימון או לכיסוי פוליטי, אלא כללה גם הגנה ביטחונית וצבאית, מה שתרם להסלמת התקיפות נגד פלסטינים באזורים שההנהגה הפוליטית והביטחונית הישראלית רואה בהם אזורים אסטרטגיים להתפשטות התיישבותית. הוא מציין כי שר הביטחון הישראלי ישראל כץ הוציא החלטה האוסרת לסווג יהודים המעורבים בתקיפות בגדה המערבית כ"טרוריסטים", וכן ביטל צווי מעצר מנהליים נגד מספר מנהיגי מה שמכונה טרור יהודי, ורואה בצעדים אלה חיזוק לחסינות ממנה נהנות קבוצות אלה. עבאס מציין כי מספר גורמי ביטחון וצבא המפקחים על הגדה המערבית מגיעים מתנועת ההתיישבות או קשורים אליה, כולל ראש השב"כ ומפקד פיקוד המרכז בצה"ל ומספר קצינים בכירים, ורואה במציאות זו השתקפות על אופי ההחלטות והצעדים הננקטים נגד פלסטינים. עבאס מציין כי המדיניות הישראלית, אף שלא הוכרזה רשמית, מבוססת על המשך ההתפשטות ההתיישבותית, הקמת מאחזים נוספים, והפעלת לחצים על הפלסטינים, עד כדי כפיית מציאות שהופכת הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית לבלתי אפשרית. לחץ מאורגן המונהג על ידי גורמים בכירים פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ישראל, ד"ר סוהיל דיאב, מדגיש כי הסלמת תקיפות המתנחלים על כפרים פלסטיניים בגדה המערבית משקפת שינוי איכותי באופי התקפות אלה, ומציין כי הן אינן מייצגות עוד תקיפות מבודדות או תנועות אקראיות של קבוצות קטנות, אלא הפכו לחלק מדפוס לחץ מאורגן המונהג על ידי גורמים בכירים במסגרת חזון מחושב הקשור לעתיד הגדה המערבית ותוכניות ההתפשטות ההתיישבותית. דיאב מסביר כי האינדיקטור הראשון הוא המעבר מתקיפות פרטניות למדיניות מאורגנת המאופיינת בתיאום והמשכיות, ומציין כי התקיפות אינן מוגבלות עוד לתקיפת אזרחים או ביצוע מעשי אלימות מבודדים, אלא התרחבו לכלול שריפת יבולים, השתלטות על שטחים חקלאיים, הקמת מאחזים חדשים, ושליטה על מקורות מים ושטחי מרעה, ומניעת גישת חקלאים לאדמותיהם, צעדים שהוא רואה בהם חלק מתוכנית אינטגרטיבית שמטרתה לכפות עובדות חדשות בשטח. יצירת סביבה כפויה דיאב מציין כי האינדיקטור השני הוא יצירת מה שמוסדות בינלאומיים מתארים כ"סביבה כפויה", שהיא מצב שבו חיי היומיום של הפלסטינים הופכים קשים ביותר כתוצאה מהרס מקורות פרנסה, הטלת הגבלות על תנועה ותחבורה, והיעדר הגנה משפטית יעילה. דיאב מציין כי מושג זה אומץ בספרות האו"ם, ונחשב, על פי המשפט הבינלאומי, למעשים המנוגדים לפרוטוקולי זכויות האדם ולכללים המסדירים סכסוכים וכיבוש. דיאב מדגיש כי הממד הפוליטי מהווה את האינדיקטור החשוב ביותר בהתפתחויות אלה, ומסביר כי התקיפות קשורות למגמות בתוך זרמי התנועה הציונית, ובמיוחד הזרם ההתיישבותי, הפועל להרחבת השליטה בפועל על שטחים נרחבים מהאזורים המסווגים כ-C, וחיזוק הרצף הגיאוגרפי בין גושי ההתנחלויות והמאחזים החדשים, באופן שיבסס עובדות בשטח שיהפכו כל הסדר מדיני עתידי למורכב יותר. דיאב מציין כי ממשלת ישראל עשויה לעיתים להביע הסתייגויות מוגבלות מתקיפות מסוימות, אך הדבר קשור לשיקולים דיפלומטיים כדי למנוע מבוכה בפני הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד בכל הנוגע ליחסים עם ארצות הברית. הסלמת סכנות הטרנספר בגדה המערבית דיאב מציין כי קיימים אינדיקטורים מדאיגים לגבי הסלמת סכנות הטרנספר בגדה המערבית, ומסביר כי מדובר במדיניות רחבה המובילה בפועל לגירוש כפרים שלמים, מה שמחייב הבחנה משפטית ופוליטית מדויקת. דיאב מדגיש כי מוסדות בינלאומיים מתבססים באזהרותיהם על מגוון אינדיקטורים, הבולטים שבהם הם הגידול במספר המשפחות שעזבו קהילות רועים וחקלאיות, הירידה המשמעותית ביכולת האזרחים לגשת לאדמותיהם, וחזרה על התקפות על בתים ותשתיות, בנוסף להופעת מקרים הולכים וגוברים של משפחות שנאלצו לעקור יותר מפעם אחת עקב חזרה על תקיפות. הוא מציין כי הפיכת תקיפות אלה לדפוס מאורגן לוותה בעקירה של אלפי פלסטינים במהלך שנת 2026, כתוצאה מאלימות מתנחלים והגבלות על גישה לאדמות ומקורות פרנסה, כאשר מספרים אלה עלו באופן ניכר על רמות השנים הקודמות. דיאב רואה כי המשך התנאים הלוחצים עלול להוביל לטרנספר כפוי של תושבים אם הם יידחפו לעזוב את מקומות מגוריהם באופן לא רצוני, ומדגיש כי קהילות הרועים הקטנות בבקעת הירדן ובדרום חברון נחשבות, על פי דוחות עדכניים, לאזורים הפגיעים ביותר לתרחיש זה. דיאב מסביר כי מה שמתרחש בחלקים נרחבים של הגדה המערבית משקף הסלמה חסרת תקדים באלימות המתנחלים, וגידול בלחצים הכלכליים והביטחוניים המוטלים על הקהילות הכפריות הפלסטיניות, בנוסף לעלייה בחששות הבינלאומיים מהפיכת מקרים של עקירה פרטנית ומקומית לתופעה רחבה יותר אם המגמות הנוכחיות יימשכו, על כל ההשלכות ההומניטריות, הפוליטיות והמשפטיות על עתיד הנוכחות הפלסטינית באזורים הממוקדים. עיצוב מחדש של המציאות בגדה המערבית הסופר והחוקר לענייני ישראל, יאסר מנאע, מדגיש כי התקיפות המבוצעות על ידי מתנחלים בגדה המערבית אינן מובנות עוד כמעשים פרטניים או אירועים בלתי מבוקרים, אלא מהוות חלק ממדיניות מאורגנת וממוסדת התואמת את החזון שאומץ על ידי ממשלת ישראל לעיצוב מחדש של המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית בגדה המערבית. מנאע מסביר כי המתנחלים ממלאים כעת תפקיד של "היד האחורית" של ממשלת ישראל באזורים הממוקדים, באמצעות ביצוע סדרת תקיפות הכוללות תקיפת כפרים מקצותיהם, מיקוד חקלאים ורועים, שריפת יבולים, השתלטות על רכוש, וכפיית שליטה על דרכים, מעיינות ושטחי מרעה, באופן שמרחיב את ההשפעה ההתיישבותית ומגביל את הנוכחות הפלסטינית באזורים הפתוחים. שינוי באופי אלימות המתנחלים ותפקידה מנאא מדגיש כי אלימות המתנחלים עברה שינוי ברור באופייה ובתפקידה, שכן היא אינה מוגבלת עוד למעשי הפחדה או תקיפות נקם, אלא הפכה לאמצעי לחץ יומיומי המשמש לכפיית עובדות חדשות בשטח לפני כל החלטה מדינית מוצהרת, באמצעות צמצום הנוכחות הפלסטינית באזורים הממוקדים והרחבת היקף השליטה ההתיישבותית בהדרגה. מנאא מציין כי שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' הכריז בגלוי על חזונו המבוסס על גירוש פלסטינים מהגדה המערבית, אך המסוכן ביותר הוא שהטרנספר אינו מתבצע בהכרח באמצעות החלטות רשמיות ישירות, אלא באמצעות יצירת סביבה דוחה לחיים הפלסטיניים, ובמיוחד בכפרים ובקהילות הסמוכות למאחזים. מנאא מדגיש כי כאשר פלסטיני מאבד את תחושת הביטחון, ונמנע ממנו גישה לאדמתו או לחוותו או למרעה שלו, והתקיפות על רכושו חוזרות ונשנות ללא הגנה או אחריות, הרי שהשהייה באדמתו הופכת למאבק יומיומי קשה. מנאא רואה כי תנאים אלה דוחפים את התושבים בהדרגה לעזוב את האזורים הפריפריאליים, במסגרת מסלול "הטרנספר הזוחל", שמתחיל בהפחדת אזרחים, ולאחר מכן ייבוש מרכיבי עמידתם ואמצעי פרנסתם, ועד לפינוי אזורים שלמים מתושביהם המקוריים ופתיחת פתח להתפשטות התיישבותית וכפיית מציאות חדשה בשטח.
