טראמפ מקשר שחרור כספים איראניים לפיקוח אמריקאי קפדני ומשא ומתן גרעיני מתמודד עם סתירות חדשות

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 25/6/2026

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע כי כל כספים איראניים שישוחררו במסגרת הסכם שלום אפשרי בין וושינגטון לטהראן יישארו תחת פיקוח אמריקאי ישיר, ולא יורשו לשמש אלא לרכישת מזון וציוד רפואי מארצות הברית, בצעד המשקף את המשך מדיניות הלחצים הכלכליים גם במקרה של השגת הסדר מדיני שיסיים את העימות בין שתי המדינות.

טראמפ אמר, בפוסט בפלטפורמת "טרוט סושיאל", כי הכספים או הפטורים הקשורים לסנקציות שמשרד האוצר האמריקאי יאשר לשחרר יופקדו בחשבונות נאמנות הנתונים לשליטה אמריקאית, וישמשו אך ורק לרכישת מזון ותרופות, כולל תירס, חיטה ופולי סויה מחקלאים אמריקאים.

הנשיא האמריקאי הצדיק גישה זו בקיומו של מה שתיאר כ"משבר הומניטרי" בתוך איראן, והדגיש כי אספקת חומרים בסיסיים הפכה לצורך דחוף שיש לטפל בו לפני שיהיה מאוחר מדי. אולם, נוסח ההצהרות האמריקאיות משקף גם רצון ברור למנוע מטהראן להשתמש בכספים משוחררים כלשהם לבנייה מחדש של יכולותיה הצבאיות או לתמיכה בבעלות בריתה האזוריות.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה שבה המשא ומתן המתנהל בין וושינגטון לטהראן עובר שלב רגיש שמטרתו לייצב את הפסקת הפעולות הצבאיות ולהגיע למסגרת מדינית וביטחונית ארוכת טווח. איראן הדגישה שוב ושוב כי הסרת הסנקציות הכלכליות ושחרור הנכסים האיראניים המוקפאים בחו"ל מהווים תנאי יסודי לכל הסכם סופי.

באינדיקציה להיקף המחלוקות שעדיין קיימות, טראמפ הודיע כי איראן הסכימה ל"רמות הגבוהות ביותר של פיקוח גרעיני ללא הגבלת זמן", וראה בכך ערובה למה שכינה "יושר גרעיני". הוא הוסיף כי המשך המשא ומתן היה בלתי אפשרי ללא קבלת תנאי זה על ידי טהראן.

אך הצהרות אלו נתקלו במהרה בעמדה איראנית הפוכה. יום לאחר הודעת סגן נשיא ארה"ב ג'יי.די. ואנס כי איראן הסכימה לאפשר למפקחים בינלאומיים לפקח על מתקניה הגרעיניים, משרד החוץ האיראני הכחיש קיומו של הסכם מסוג זה, מה שעורר שאלות לגבי אמיתות ההבנות שהושגו במהלך הסבבים האחרונים של המגעים העקיפים.

סתירה זו מזכירה את המחלוקות שאפפו את הסכם הגרעין שנחתם בשנת 2015, שכלל מערכת פיקוח בינלאומית רחבת היקף שנחשבה אז לקפדנית ביותר בתולדות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. למרות פרישת ארצות הברית מההסכם בשנת 2018 במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, איראן המשיכה במשך תקופה ארוכה לאפשר פעולות פיקוח בינלאומיות, לפני שהיחסים התדרדרו באופן חמור בעקבות התקפות אמריקאיות וישראליות שכונו על שטחה ומתקניה במהלך השנה שעברה, מה שדחף אותה לגרש את המפקחים ולהפסיק צורות רבות של שיתוף פעולה פיקוחי.

משקיפים רואים כי הממשל האמריקאי מנסה לבנות הסכם חדש השונה מהסכם 2015 מבחינת מנגנוני היישום והפיקוח. במקום להסתפק בהסרת הסנקציות בתמורה להגבלות גרעיניות, וושינגטון שואפת לשמור על כלי לחץ כלכליים שיאפשרו לה לפקח על תנועת הכספים האיראניים ולשלוט ביעדי השימוש בהם, מה שעלול לעורר התנגדויות איראניות נרחבות בטענה לפגיעה בריבונות הלאומית.

הצהרות טראמפ משקפות גם רצון להרגיע את המתנגדים בתוך ארצות הברית וישראל החוששים כי כל הקלה בסנקציות תוביל להענקת משאבים כספיים נוספים לטהראן שניתן יהיה להשתמש בהם לחיזוק השפעתה האזורית. מסיבה זו, נראה כי הממשל האמריקאי להוט להדגיש כי הכספים המשוחררים לא יהיו זמינים לממשלת איראן באופן ישיר, אלא יהיו נתונים לפיקוח אמריקאי קפדני.

נוסח הטיפול המוצע בכספים האיראניים חושף פילוסופיה אמריקאית חדשה בניהול סכסוכים, המבוססת על שילוב בין הסדר מדיני ושמירה על כלי שליטה כלכליים. וושינגטון אינה נראית מוכנה לוותר על השפעתה הפיננסית גם במקרה של סיום הסכסוך, אלא שואפת להפוך השפעה זו לחלק קבוע מכל הסכם עתידי. מנקודת מבט איראנית, תנאים אלה עשויים להיתפס כהמשך הסנקציות באמצעות כלים שונים, מה שעלול לסבך את הסיכויים להגיע להסכם סופי ויציב, ולהפוך את המשא ומתן סביב פרטי היישום יותר מאשר סביב העקרונות המדיניים הגדולים.

כמו כן, הסתירה בין ההצהרות האמריקאיות והאיראניות בנוגע לפיקוח הגרעיני משקפת פער אמון עמוק שהצטבר במשך שנים של עימות. טהראן עדיין זוכרת את חווית הנסיגה האמריקאית החד-צדדית מהסכם 2015, ורואה כי כל התחייבות חדשה חייבת להיות מלווה בערבות אמיתית לאי-חזרה על אותו תרחיש. מנגד, וושינגטון שואפת להשיג מנגנוני פיקוח קפדניים יותר ממה שהיה נהוג בעבר. בין שתי עמדות אלו, נראה כי המשא ומתן חשוף לנסיגות חוזרות ונשנות אלא אם כן תושג נוסחה המאזנת בין דרישות הביטחון האמריקאיות לדרישות הריבונות האיראניות.

ברמה האזורית, הוויכוח סביב הכספים המוקפאים והפיקוח הגרעיני אינו מוגבל ליחסים הבילטרליים בין וושינגטון לטהראן, אלא מתרחב לחישובי ישראל ומדינות המזרח התיכון. הצלחת כל הסכם עשויה לפתוח את הדלת לשלב של רגיעה אזורית, בעוד שכישלונו עלול להוביל לייצור מחדש של ספירלת ההסלמה הצבאית. כמו כן, ישראל ממשיכה ללחוץ להטלת הגבלות מחמירות על תוכנית הגרעין האיראנית ועל יכולות הטילים של טהראן, מה שהופך כל הסכם עתידי לכפוף גם למאזני הכוחות האזוריים וליכולת הממשל האמריקאי ליישב בין האינטרסים של בעלות בריתה לדרישות ההסדר עם איראן.