בין פרידת שהיד לקבלת אסיר.. אמו של אל-ג'עפראווי חוזרת לעזה לאחר טיפול בדוחא

גברת רנדה אל-ג'עפראווי, אמו של העיתונאי השהיד סאלח אל-ג'עפראווי והמטיף נאג'י אל-ג'עפראווי, הגיעה לרצועת עזה לאחר מסע טיפולים ארוך שבילתה בבירת קטאר, דוחא. אל-ג'עפראווי הדגישה כי ההחלטה לחזור לא הייתה רגעית, אלא באה לאחר מחשבה עמוקה ורצון עז לאחד את משפחתה ולעמוד לצד ילדיה בנסיבות הנוכחיות שבהן עוברת הרצועה.

במשך יותר משנתיים, אל-ג'עפראווי לא הפסיקה לחשוב על חזרה למולדתה, למרות הדיווחים שהגיעו אליה על היקף ההרס העצום שהותירה התוקפנות הישראלית המתמשכת. היא הסבירה כי הקשר של תושבי הרצועה איתה מיד עם הגעתה שיקף את הצורך של האנשים במודלים המחזקים את עמידתם, שכן רבים הודיעו לה שחזרתה העניקה להם ניצוץ של תקווה בתוך הריסות הבתים ואובדן יקיריהם.

אל-ג'עפראווי קיבלה את ההחלטה לחזור יחד עם שתיים מבנותיה מיד לאחר סיום פרוטוקול הטיפול שלשמו נסעה, והדגישה כי המניע העיקרי שלה היה להשתתף בפרטי חיי היומיום של משפחתה. היא ציינה כי הגעגועים הוכפלו לראות את נכדיה שנולדו במהלך תקופת היעדרותה הכפויה, שכן לא זכתה לחבק אותם או להכיר אותם פנים אל פנים במשך כל אותה תקופה.

אל-ג'עפראווי תיארה את תקופת שהותה מחוץ לעזה כמצב של חרדה קיומית מתמשכת, שכן עקבה אחר האירועים העקובים מדם דרך המסכים בלב כבד של פחד על גורל ילדיה ונכדיה. היא ראתה את חווית המעקב מבחוץ כקשה בהרבה מהחיים תחת הפצצות, בשל חוסר יכולתה להרגיע ישירות או להעניק תמיכה מורלית למשפחתה ברגעים קריטיים.

בשיחתה על התחנות המכריעות בחייה, אל-ג'עפראווי נזכרה ביום שתיארה כיום המורכב והכואב ביותר, היום שבו איבדה את בנה סאלח כשהיד. באופן אירוני טרגי נדיר, אל-ג'עפראווי קברה את גופת בנה בשעות הבוקר, בעוד שבאותו זמן ציפתה להגעת בנה השני נאג'י ששוחרר על ידי הכיבוש מבתי הכלא של העוול באותו יום.

סתירה בוטה זו בין צער עמוק לשמחה חסרה יצרה הלם רגשי גדול, שבו התערבבו רגשות הפרידה עם רגשות הקבלה בתוך שעות ספורות. מקורות מקורבים למשפחה ציינו כי הבכי היה השפה היחידה שבה האם ביטאה את שני המצבים, שכן דמעות הפרידה על קברו של סאלח התמזגו עם דמעות המפגש עם נאג'י שחזר מחווית השבי הקשה.

משפחת אל-ג'עפראווי שואפת כיום להתאושש ולהתמודד עם השלכות המלחמה ברוח של עמידה, ומדגישה כי ההישארות בעזה היא האפשרות היחידה למרות כל הטרגדיות. משקיפים ברצועה רואים בחזרתה של רנדה אל-ג'עפראווי מסר סמלי חזק לפיו הפלסטינים נאחזים באדמתם, ועזה תישאר מולדת הראויה להקרבה, יהיו האתגרים אשר יהיו ויהיו המחירים אשר יהיו.

חזרתי לאזורי הרצועה העניקה לאנשים תחושה יוצאת דופן של תקווה בתוך ים של הרס ואובדן.