בבוקר חדש, כבד מריח של אבק שריפה ודם, התעוררו הפלסטינים אתמול, יום ראשון, לטרגדיה חדשה לאחר שישראל כיוונה חמישה עיתונאים במכונת המלחמה שלה בו זמנית. למרות זאת, המראה לא היה זרה לעזה, שכן הכיבוש התרגל להרוג עיתונאים ברצועה מאז תחילת מלחמתו בה לפני 19 חודשים.
חמשת העיתונאים הללו לא היו סתם מספרים שנוספו לרשימה ההולכת וגדלה של קדושים מעונים. הם היו עדים לטבח וסיפרו את סיפוריהם של האנשים המותשים מתחת להריסות, ובו בזמן, כמוהם, ניסו להציל את עצמם ואת משפחותיהם, יום אחר יום.
כתב אל-ג'זירה דיווח כי תקיפות אוויריות ישראליות כוונו, עם שחר ביום ראשון, נגד העיתונאים עזיז אל-חג'אר, עבדול רחמן אל-עבדאללה, נור קנדיל, בעלה, העיתונאי חאלד אבו סייף, ואחמד אל-זינאטי, והביאו למותם יחד עם מספר מבני משפחותיהם.
מהנדס עיתונאי
העיתונאי אחמד אל-זינאטי (בן 35) היה צעיר שאפתן שהתנגד לתנאי המצור והאבטלה, ועבר מהתמחותו העיקרית בהנדסה אזרחית לעולם העיתונות, לאחר שסיים גם תואר שני במנהל עסקים בהצטיינות יתרה, ודורג ראשון בכיתתו.
חברו הקרוב, סיראג' אבו חמאם, מספר כי לאחר שנסגרו בפניו עבודות הנדסה עקב המצור, אל-זינאטי פנה לעיתונות, ועבד עם מספר ארגונים, ביניהם רשת התקשורת סיראג'.
הוא גם כתב עבור בלוגים ואתרי אינטרנט זרים, בעיקר Tumbler, ותיעד באמצעות אודיו ווידאו את כל המשברים ההומניטריים ואת סיפורי המאבק היומיומיים ברצועת עזה. הבלוג שלו, שאחריו עוקבים אלפי אנשים ברחבי העולם, היה מראה שהעבירה את סבלם של תושבי עזה בשפות אחרות.
לאחרונה, הוא התמקד בתיעוד הרעב והאסון ההומניטארי בעזה, והושפע עמוקות מהטבח וההפצצות. הוא לא יכול היה לשאת את החדשות על שפיכות דמים והרס, ודאגתו העיקרית הייתה לעצור את מפל רצח העם הזה, אומר אבו חמאם.
בחודש הראשון של המלחמה, ביתו של אל-זינאטי בחאן יונס ספג הפגזה כבדה, שהובילה למותם של שני ילדיו, מוסא וחאלד, ולפציעה קשה של אשתו, בעוד שבנו, מוחמד, שרד. רק לפני ארבעה חודשים, הוא התברך בילד חדש, אותו קרא "חאלד" על שם ילדו האבוד. אז, פשיטות הכיבוש חזרו שוב, והרגו את אחמד, אשתו, הרוקח "נור אל-הודה אל-מדהון" ותינוקם, ח'אלד.
אבו חמאם אומר: אחמד היה מודל לאדם חרוץ, והוא התכונן לקבל תואר דוקטור. מחמוד אל-אילה, חבר נוסף של אחמד, מספר, "הקדוש המרטיר היה להוט לחשוף את פשעי הכיבוש באמצעות עבודתו בניטור וניתוח", והוסיף, "הוא היה מיומן בניתוח מקורות גלויים והיה מיומן באיסוף ופירוק ראיות".
הזוג ובתם התינוקת
העיתונאית נור קנדיל ובעלה, העיתונאי חאלד אבו סייף, הציבו דוגמה לשותפות מקצועית וזוגית. שניהם למדו עיתונאות ועבדו יחד כצוות, צילמו, ערכו והפיקו סרטים דוקומנטריים כעיתונאים עצמאיים, סיקרו ותיעדו סיפורים אנושיים עבור כלי תקשורת שונים.
מוחמד קנדיל מספר שאחותו נור הייתה אנרגטית, נלהבת ושאפתנית, בלתי נלאית. בנוסף לעבודתה כצלמת ועורכת וידאו עצמאית, היא עבדה במחלקת התקשורת ויחסי הציבור בבית החולים יפה בדיר אל-בלח עד למותה הקדוש.
נור וחאלד קיבלו את פני בתם היחידה לפני ארבעה חודשים, וקראו לה "ספטמבר השלום", במקביל למשא ומתן שהוביל להפסקת האש האחרונה בינואר.
לדברי מוחמד, הזוג התכונן להשיק פרויקט מדיה בפלטפורמות המדיה החברתית ולאחרונה רכש מחשב נייד לשימוש לעריכה. אולם, ההפצצה הישראלית לא אפשרה להם זמן, והם נהרגו יחד עם בתם הקטנה, וקברו יחד איתם חלום שמעולם לא ראה אור יום.
חברתה של השהידה, העיתונאית דיאנה אל-מע'רבי, מספרת כי הייתה רכזת פעילה ורגועה בבית הקפה "אל-ת'וראיה" לתקשורת ומדיה (ארגון לא ממשלתי) מאז 2017. היא דורגה במקום הראשון בכיתתה בלימודי תקשורת במכללה הטכנית הפלסטינית, והייתה ידועה ב"נימוסיה, באלגנטיות ובהישגיה השקטים", כמו גם ב"התעניינותה העמוקה בנושאים לאומיים ובהתנגדות".
עיתונאי ועובד סיוע
העיתונאי בזיל אל-סאקה מספר על חברו, העיתונאי המנוח עבדול רחמן אל-עבדלה, שנולד בשנת 1994 ובעל תואר ראשון בעיתונאות. הוא סיפר שעבד כצלם עיתונות עצמאי וייסד פלטפורמה מקוונת בשם "הונה אל-וטן", דרכה פרסם חדשות, דיווחים וחומרים דוקומנטריים.
אל-עבדאללה היה נשוי ואב לארבעה ילדים. למרות שקיבל איומים מצד המודיעין הישראלי להפסיק לפרסם, הוא המשיך בעבודתו ללא היסוס. הוא הותקף בהפגזה ליד ביתו בעיירה אל-קרארה, מצפון לחאן יונס.
עבדול רחמן לא היה רק עיתונאי, אלא גם הומניטרי. הוא ניהל מחנה לעקורים, וסיפק להם הוספיס, חבילות מזון ומי שתייה.
עזיז ומשפחתו
באוניברסיטת אל-אקצא, עזיז אל-חג'אר למד עיתונאות והחל את הקריירה שלו שם בשנת 2015, כשהוא מתחלף בין עבודה רשמית לעבודה כפרילנסר. הוא עבד תקופה עם ערוץ הטלוויזיה פלסטין ועם מוסדות שונים כעיתונאי עצמאי.
חברו, טארק אל-דאק, אומר שעזיז היה נלהב מחשיפת האמת וחשיפת פשעי הכיבוש. בנוסף לעבודתו העיתונאית, הוא הפיק יצירות דרמטיות עבור ערוץ אל-אקצא.
מותו של עזיז היה נורא. הוא נהרג יחד עם אשתו ושניים משלושת ילדיו, בעוד בתו הצעירה נפצעה קשה.
משפטם של העבריינים
תחסין אל-אסטל, סגן ראש איגוד העיתונאים הפלסטיני, אמר מצידו כי מעשי הטבח נגד עיתונאים הפכו לשיטתיים, וכי הכיבוש הורג אותם ללא הרתעה או דין וחשבון בינלאומי.
הוא אישר כי האיגוד יצר קשר עם הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים ועם כל הגורמים הבינלאומיים, ודרש את יישום החלטת מועצת הביטחון 2222 של האו"ם, שפורסמה בשנת 2015, הקובעת את הגנת העיתונאים והעמדתם לדין של מנהיגי הכיבוש בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי.
על פי נתוני הסינדיקט, מספר העיתונאים שנהרגו במלחמה בעזה עלה ל-217, רובם ביצעו את תפקידם המקצועי במאמץ אחרון להעביר את קול עמם לעולם.
شارك برأيك
סיפורים על 5 עיתונאים שנהרגו על ידי הכיבוש בעזה ביום אחד