קרן הסולידריות האסלאמית חותמת על מענקים לתמיכה במוסדות פלסטיניים בירושלים ובחברון ומחדשת את מחויבותה לתמוך בעמידות העם הפלסטיני. המענקים כללו פרויקטים פיתוחיים, בריאותיים, חינוכיים וסיוע. שווי המענקים נע בין 20 ל-80 אלף דולר לפרויקט.

במסר תמיכה חדש לעם הפלסטיני ולמוסדותיו הלאומיים, נחתמו היום הסכמי מענקים כספיים מטעם קרן הסולידריות האסלאמית, המסונפת לארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, לטובת שבעה מוסדות אזרחיים במחוזות ירושלים וחברון. טקס החתימה נערך במטה המזכירות הכללית של מועצת השרים בנוכחות השר נאסר קטאמי, נציג מדינת פלסטין במועצה הקבועה של קרן הסולידריות האסלאמית, ומר מוחמד אבא אל-ח'יל, המנהל בפועל של הקרן מממלכת ערב הסעודית באמצעות טכנולוגיית תקשורת חזותית, וד"ר אחמד חנון, נציג משרד ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי במדינת פלסטין, והאח זכריה זביידי, חבר הוועדה המרכזית של תנועת פתח, יחד עם צוות ניהול הפרויקטים בקרן ונציגי המוסדות הנהנים. המענקים שנחתמו מכוונים לחבילה של פרויקטים פיתוחיים והומניטריים, וכוללים העצמה כלכלית וחברתית של נשים ירושלמיות באמצעות תוכניות הכשרה מיוחדות, פיתוח שירותי בריאות באמצעות אספקת מכשיר אולטרסאונד חדיש למרפאת הנשים של עמותת נהדת אבו דיס, תמיכה באוניברסיטת חברון בהקמת מעבדת מולטימדיה ואספקת מדפסות ברייל לסטודנטים עיוורים, והשלמת בניית מרכז החיים השיקומי במחוז חברון, בנוסף לפרויקט סיוע ושירותים המכוון לאוכלוסיות הנזקקות ביותר במחוזות הגדה המערבית. בנאומו במהלך הטקס, הדגיש קטאמי כי מענקים אלו חורגים מערכם הכספי ומהווים מסר סולידריות מעשי עם העם הפלסטיני לנוכח התנאים ההומניטריים, הכלכליים והפיתוחיים הקשים ביותר עמם הוא מתמודד, במיוחד ברצועת עזה וסבלותיה ההומניטריים, בנוסף להפרות המתמשכות בירושלים ובגדה המערבית. הוא הוסיף כי קיום פגישה זו מגלם את נוכחותה המתמדת של פלסטין בתודעת האומה האסלאמית, ומאשר כי האחריות לתמוך בעמידות העם הפלסטיני אינה רק אחריות פוליטית, אלא חובה מוסרית, הומניטרית ופיתוחית הדורשת שיתוף פעולה והרחבת שותפויות ותוכניות המכוונות להעצמת הפלסטינים וחיזוק יכולתם לעמוד איתן. קטאמי קרא לקרן הסולידריות האסלאמית להגביר את היקף התערבויותיה ותוכניות המימון שלה בפלסטין בתקופה הקרובה, באופן התואם את היקף האתגרים והצרכים הגוברים בפלסטין. מצדו, הדגיש המנהל בפועל של קרן הסולידריות האסלאמית, אבא אל-ח'יל, כי הסוגיה הפלסטינית נשארת בראש סדר העדיפויות של הקרן, מתוך מחויבותה האיתנה לתמוך בעם הפלסטיני ולחזק את עמידותו מול האתגרים ההומניטריים, הכלכליים והחברתיים. הוא הסביר כי ההסכמים שנחתמו מהווים הרחבה של מסע תמיכה מתמשך במשך למעלה מחמישה עשורים, המשקף את דאגת הקרן לתמוך בפיתוח ולשפר את תנאי המחיה של הפלסטינים במגזרים שונים. הוא ציין כי ירושלים הקדושה זוכה למעמד מיוחד בתוכניות הקרן, והדגיש כי תמיכה בה ושמירה על זהותה הערבית והאסלאמית מהווה אחריות מוסרית ותרבותית. הוא גם סקר את מאמצי הקרן לתמוך בפרויקטים פיתוחיים בפלסטין, במיוחד בירושלים, ושיבח את עמידות העם הפלסטיני, ובמיוחד ברצועת עזה, ואת נחישותו ויכולתו להתמודד עם האתגרים למרות התנאים הקשים. בתורו, הביע חנון את הערכתו ותודתו למזכיר הכללי של ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ולצוות המנהל של קרן הסולידריות האסלאמית על מאמציהם המתמשכים לתמוך בעם הפלסטיני ובמוסדותיו הלאומיים, והדגיש כי מאמצים אלו משקפים את רוח הסולידריות האסלאמית ומתרגמים את מחויבותו האיתנה של הארגון כלפי הסוגיה הפלסטינית. הוא ציין כי ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ממשיך למלא את תפקידו הפוליטי, ההומניטרי והפיתוחי כלפי מדינת פלסטין, מתוך אחריותו ההיסטורית והמוסרית, והצביע על כך שהסוגיה הפלסטינית תישאר בראש סדר העדיפויות שלה כסוגיה המרכזית של האומה האסלאמית, תוך המשך מאמציה הדיפלומטיים להגן על הזכויות הפלסטיניות ולגייס תמיכה בינלאומית עבורן. בנאומו במהלך הטקס, העביר זביידי את ברכותיו של הנשיא מחמוד עבאס וראש הממשלה והממשלה הפלסטינית, והביע את הערכתו לקרן הסולידריות האסלאמית ולארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ולשר נאסר קטאמי על מאמציהם המתמשכים לתמוך במוסדות הפלסטיניים ולחזק את יכולתם לשרת את הקהילה. זביידי הדגיש כי פרויקטים אלו מהווים השקעה ישירה באדם הפלסטיני וביכולתו לעמוד איתן ולבנות, וציין כי העם הפלסטיני מתמודד עם אתגרים גוברים כתוצאה מהתקפות מתמשכות ומדיניות הכיבוש ופלישות המתנחלים, מה שהופך את התמיכה במוסדות הלאומיים לצורך חיוני לשמירה על יסודות היציבות והפיתוח וחיזוק יכולת הקהילה הפלסטינית להתמודד עם האתגרים הנוכחיים. בסיום הפגישה, נחתמו מספר הסכמי מענקים כספיים שאושרו במסגרת תוצרי המושב ה-68 של המועצה הקבועה של קרן הסולידריות האסלאמית, בסכומים שנעו בין 20 אלף ל-80 אלף דולר אמריקאי, לתמיכה בפרויקטים ובמוסדות הפלסטיניים הנהנים. יצוין כי סך הסיוע שהעניקה קרן הסולידריות האסלאמית לעם הפלסטיני מאז הקמתה עבר 29 מיליון דולר אמריקאי, במסגרת מאמציה המתמשכים לתמוך בפיתוח ולחזק את עמידות הפלסטינים.

הדייג הפלסטיני 'אבו אסד' עומד בטון מלא צער על חוף הים של עזה, מתבונן במצב הנמל שהיה פעם שוקק חיים ותנועה. הוא מתאר את המראה הנוכחי כבית קברות של שלדים הרוסים והריסות המאוכלסות בזיכרונות הדייגים, לאחר שמכונת המלחמה הישראלית הרסה את הסירות והסירות הקטנות שכיסו את האופק, והפכה את מקור הפרנסה היחיד של אלפי משפחות לשרידים חרוכים.

ההתקפות הצבאיות שבוצעו על ידי סירות וטייסות קרב לא היו רק פגיעה בלוחות עץ, אלא ניסיון שיטתי לרצוח את 'זיכרון המקום' ולנתק את עורק החיים של קהילת הדייגים. מקצוע הדיג בעזה הפך להרפתקה רצופת מוות, כאשר המצור הימי סוגר את לסתותיו על הדייגים, והכדורים רודפים אחריהם בכל תנועה ודממה, מה שהפך את הגישה לפרנסה לקרב יומיומי לא שוויוני.

במציאות קשה זו, זכריה בכר, אחראי ועדות הדייגים ברצועה, דיבר על 'גאונות הצורך' שהתגלתה אצל הדייגים כדי להתמודד עם הרס ציודם. בכר הסביר שהדייגים החלו להשתמש במשוטים קטנים המיוצרים מחדש משאריות סירות הרוסות, בניסיון נואש להמשיך לעבוד למרות שיתוק כמעט מוחלט של פעילות הדיג כתוצאה מהרס מכוון של הציוד הבסיסי בנמל.

החידושים של הדייגים לא נעצרו במיחזור עץ, אלא התרחבו לכלול הפיכת לוחות 'קלקר' ודלתות 'מקררים ישנים' לרפסודות פרימיטיביות שהם מאלתרים כדי לחצות את הים. אמצעים פשוטים אלה משקפים את גודל הטרגדיה וההתמדה בו זמנית, כאשר גברים אלה מנסים לחזר אחר הגלים עם כלים שאינם מגנים מפני חום השמש או כדורי הכיבוש, רק כדי להבטיח את מזונם היומי של ילדיהם.

הסבל חורג מגבולות השיט והרדיפה בלב ים, שכן הסכנה מתרחבת לפגוע בדייגים גם כשהם שוכבים על החול בזמני מנוחתם. אחד הדייגים מספר שהכדורים רודפים אחריהם בכל שנייה, ומציין שהכיבוש אינו מסתפק בירי ישיר בלב ים, אלא גם מכוון לאוהלים שהוקמו על החוף, מה שמונע מהם תחושת ביטחון גם ברגעי העייפות המתישים.

היום, רשתות הדיג עומדות ריקות כגזר דין של רעב ואובדן המאיים על אלפי משפחות שאיבדו את מפרנסן או את כלי עבודתן כתוצאה מהתוקפנות המתמשכת. מראה הסירות שאינן מסוגלות לשוט מסכם את פרקי הטרגדיה האנושית הגדולה ברצועת עזה, כאשר הים הפך ממקור של טוב ושפע לזירת מרדף ומצור המקיף את תושבי עזה ביבשה, באוויר ובים.

הדייג העזתי היום חופר בסלע כדי להבטיח את מזונו היומי, שכן הכיבוש הרס בכוונה את רוב הסירות וציוד הדיג באופן מוחלט.

כוחות הכיבוש הישראלי ממשיכים זה היום השני ברציפות בפעולות הרס וחפירה נרחבות בלב העיר ג'נין שבצפון הגדה המערבית, במטרה להקים מחנה צבאי חדש. מקורות מקומיים דיווחו כי דחפורים צבאיים כיוונו לשטח חקלאי בשכונת אל-ג'אבריאת בשטח של כ-7 דונם, תוך סגירה מוחלטת של האזור ומניעת גישה לאזרחים.\n\nצעד זה מקבל חומרה יוצאת דופן מכיוון שהקרקע הממוקדת נמצאת במסגרת סיווגי אזור (A) הנתון מבחינה מנהלית וביטחונית לרשות הפלסטינית על פי ההסכמים שנחתמו. גורמים בעיריית ג'נין אישרו כי האתר משקיף ישירות על המחנה ועל שכונות חיוניות בעיר, מה שהופך אותו למרכז פיקוח ובקרה אסטרטגי המאיים על פרטיותם וביטחונם של התושבים.\n\nבעיר חברון, הרשויות הכובשות נקטו בצעד חסר תקדים מזה עשרות שנים באמצעות אישור בניית ישיבה יהודית בלב העיר ההיסטורית. החלטה זו מהווה תרגום מעשי ראשון להכרזת תל אביב על שלילת סמכויות עיריית חברון הפלסטינית בתחומי הבנייה והתכנון, מה שמייצג סיום מעשי לפרוטוקול חברון שנחתם בשנת 1997.\n\nמקורות תקשורתיים דיווחו כי ועדת התכנון העליונה במנהל האזרחי אישרה הקמת מבנה ישיבת 'שבי חברון' בשטח של אלף מטרים רבועים ליד ההתנחלות 'בית רומנו'. אישור זה התקבל ללא קבלת אישור מעיריית חברון, תוך הפרה בוטה של הנורמות המשפטיות וההסכמים הבינלאומיים המסדירים את העבודה בעיר המחולקת.\n\nבמקביל לכך, הוועדה הישראלית אישרה תוכניות לבניית 576 יחידות דיור חדשות המפוזרות באזורים שונים בגדה המערבית הכבושה. החלטות אלו כללו בניית 456 יחידות בהתנחלות 'מצפה יריחו' הסמוכה ליריחו, בנוסף ל-120 יחידות נוספות בהתנחלות 'קרני שומרון' הממוקמת בצפון הגדה.\n\nמצידו, שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' הצהיר כי מהלכים אלו נועדו ליישם 'ריבונות בפועל' בשטח באמצעות חיזוק ההתנחלויות. משקיפים ראו בהעברת סמכויות התכנון במתחמי ההתנחלויות ובאתרי המורשת ישירות למנהל האזרחי כצעד שמטרתו לדחוק לחלוטין את הנוכחות הפלסטינית הרשמית.\n\nבתקיפה גזענית חדשה, קבוצות מתנחלים הציתו לפנות בוקר את המסגד הגדול בכפר ג'לג'ליה מצפון לעיר רמאללה. התוקפים חדרו לתוך המסגד והציתו את תכולתו, וכן כתבו סיסמאות הסתה ועברית על קירותיו החיצוניים לפני שנמלטו בחסות כוחות הצבא.\n\nתיעודים מהשטח הראו שחלקים נרחבים מקירות המסגד הפנימיים נשרפו וכי אזורי התפילה נפגעו כתוצאה מהשריפה, עליה הצליחו התושבים להשתלט מאוחר יותר. פשע זה מגיע במסגרת דפוס הולך וגובר של פגיעה במקומות פולחן פלסטיניים, כאשר מתנחלים הציתו בעבר מסגדים בעיירות דומא ושכם בחודשים האחרונים.\n\nבדרום הגדה, כלי רכב של הכיבוש ביצעו הריסת בית מאוכלס באזור 'בארוק' השייך לעיירה יטא מדרום לחברון. הבית, השייך לאזרח חמזה כאמל אל-עדרה, בשטח של 180 מטרים רבועים, נהרס עד היסוד בטענה של בנייה ללא רישיון באזורים המסווגים (C) על פי הסכם אוסלו.\n\nעדי ראייה דיווחו כי הריסת הבית בוצעה בסמוך לכביש התנחלותי חדש שהרשויות הישראליות עמלות על סלילתו באזור כדי לחבר את ההתנחלויות זו לזו. תושבי יטא והמסאפר השייכת לה עומדים בפני לחצים גוברים לעקור אותם מאדמותיהם לטובת התרחבות ההתנחלויות ואזורים צבאיים סגורים.\n\nהפלסטינים מזהירים כי תקיפות שיטתיות אלו, המשתרעות מג'נין בצפון ועד חברון בדרום, סוללות את הדרך למה שמכונה 'סיפוח שקט' של הגדה המערבית. מומחים רואים בהגברת ההתנחלויות, הריסת בתים והחרמת סמכויות אזרחיות כצעדים שמטרתם לערער כל הזדמנות עתידית להקמת מדינה פלסטינית רציפה גיאוגרפית.\n\nנתונים רשמיים מצביעים על כך שהגדה המערבית חווה מצב של תוקפנות צבאית מתמשכת מאז תחילת שנת 2025, שהתמקדה בתחילתה במחנות הצפוניים. פעולות אלו הביאו למותם של עשרות ולהרס נרחב בתשתיות ובמבני מגורים, מה שהוביל לעקירת אלפי משפחות מבתיהן.\n\nהאו"ם והקהילה הבינלאומית רואים בכל פעילויות ההתנחלות בגדה המערבית בלתי חוקיות ומהוות הפרה של החוק הבינלאומי ההומניטרי. למרות הגינויים הבינלאומיים, ממשלת ישראל הנוכחית ממשיכה להאיץ את קצב הבנייה בהתנחלויות ולתת לגיטימציה למאחזים בלתי חוקיים במחוזות הפלסטיניים השונים.\n\nיצוין כי חלוקות האזורים (A, B, C) הנובעות מהסכם אוסלו 2 משנת 1995 למעשה נעלמות אל מול הפלישות הישראליות החוזרות ונשנות לערים. ישראל שולטת כיום באופן מלא על כ-60% משטח הגדה, בעוד שהשטחים הזמינים לפלסטינים מצטמצמים כתוצאה מגדר ההפרדה וההתנחלויות.\n\nאנו עומדים בפני תקדים מסוכן; אזור זה נתון לריבונות פלסטינית על פי ההסכמים, והקמת נקודה צבאית בו משמעותה כפיית מציאות חדשה שאף אחד אינו יודע את השלכותיה.

הביקורת הפוליטית והמשפטית בלונדון, בירת בריטניה, התגברה נגד ארגון יריד נדל"ן ישראלי, כאשר דיווחים חשפו מעורבות של חברות המשתתפות בו בפרויקטים של התנחלויות בגדה המערבית ובירושלים הכבושה. ממשלת בריטניה עומדת בפני לחץ גובר לחקור את חוקיות האירוע ולמנוע את קיומו, לאור הפרתו הברורה של החוק הבינלאומי והמדיניות הרשמית של הממלכה המאוחדת.

מקורות עיתונאיים דיווחו כי 'יריד הנדל"ן הישראלי הגדול', שאמור להתקיים ב-14 ביוני, מוקף בסודיות מוחלטת מצד המארגנים לגבי מיקום קיומו. סודיות זו הגיעה לאחר זיהוי רשימת החברות המשתתפות שפורסמה על ידי גורמים האחראים על האירוע, וכללה שמות של גופים נדל"ניים הפועלים ישירות בבנייה ופיתוח של התנחלויות בלתי חוקיות.

בין החברות שעוררו מחלוקת, בולטת חברת 'הרי זהב' לפיתוח נדל"ן, המקדמת בגלוי נכסים בהתנחלות 'נגוהות' שהוקמה על אדמות חברון. הרשימה כוללת גם את קבוצת ההנדסה 'משולם לוינשטיין', האחראית על ביצוע מתחמי מגורים ומסחר בהתנחלות 'חומת שמואל' שהוקמה על אדמות מזרח ירושלים הכבושה.

ההשתתפות לא הוגבלה לחברות בנייה, אלא כללה גם סוכנויות שיווק כמו 'טיבוש שלי' המציעה יחידות דיור בהתנחלות 'מעלה אדומים'. פעילויות אלו הן חלק ממערכת כלכלית התיישבותית השואפת למשוך השקעות זרות לאדמות פלסטיניות שהוחרמו, מה שארגוני זכויות אדם רואים כהנצחת מדיניות הכיבוש.

בפרלמנט הבריטי, חבר הפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, ריצ'רד בורגון, הפנה שאלות ישירות לשרת החוץ, איבט קופר, לגבי כוונת הממשלה לאסור את היריד. קופר השיבה כי הרשויות עוקבות אחר פרטי האירוע בדייקנות, והדגישה כי כל הפרה של החוק הבריטי תטופל במעקב משפטי קפדני כדי להבטיח עמידה בסטנדרטים הבינלאומיים.

משרד החוץ הבריטי פרסם מצידו הצהרה שבה הדגיש כי ההתנחלויות הישראליות אינן חוקיות ומהוות איום על הביטחון והשלום. המשרד ציין כי הנחיות הסיכון העסקי עודכנו לאחרונה, כדי להבהיר את האיסור על אזרחים וחברות בריטיות לעסוק בפעילויות פיננסיות או כלכליות כלשהן בתוך התנחלויות בלתי חוקיות אלו.

מנגד, מנסים מארגני היריד להגן על האירוע בטענה שכל הנכסים המוצגים ממוקמים רק בתוך גבולות 'הקו הירוק'. המארגנים תיארו את הביקורת שהופנתה כלפיהם כ'טענות מגוחכות' המונעות מעמדות פוליטיות עוינות, למרות קיומן של ראיות קודמות לקידום התנחלויות כמו 'גוש עציון' לפני שהוסרו מהאתר לאחרונה.

מנהיג מפלגת הירוקים הבריטית, זאק פולנסקי, הביע את זעמו על אירוח בלונדון של אירוע המקדם מכירת אדמות שנגזלו בזמן שאלימות המתנחלים גוברת. פולנסקי דרש מראש עיריית לונדון, סאדיק חאן, להתערב מיידית כדי למנוע את היריד, והדגיש כי העיר אינה יכולה לסבול שום שותפות בעקירת העם הפלסטיני.

מנהיג מפלגת הלייבור לשעבר, ג'רמי קורבין, תיאר את היריד כמעשה 'בלתי מתקבל על הדעת ובלתי חוקי', וציין כי כוח הכיבוש מוכר אדמות שאינן בבעלותו. קורבין קרא לקהילה הבריטית לדחות פרקטיקות אלו התורמות לעקירת פלסטינים ומתעלמות מהחלטות בינלאומיות הנוגעות למעמד השטחים הכבושים.

במישור המשפטי, המרכז הבינלאומי לצדק עבור פלסטינים דרש פתיחת חקירה דחופה, ושלח מכתבים רשמיים למשטרת לונדון ולמשרדי הפנים והעסקים. המרכז הדגיש כי הפיכת הכיבוש להזדמנות השקעה בנדל"ן מהווה הפרה חמורה, והזכיר לשרת הפנים את סמכויותיה החוקיות למנוע אירועים פרובוקטיביים כאלה.

ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הצטרף לדרישות לפעולה מיידית, וקרא לממשלת בריטניה לנקוט בצעדים קונקרטיים למניעת קיום היריד. הארגון הבהיר כי מתן אישור לפעילויות כאלה שולח מסרים שגויים לגבי מחויבותה של הממלכה המאוחדת לזכויות אדם ולחוק הבינלאומי בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

בהקשר קשור, חברי פרלמנט עצמאיים חשפו כי היריד אינו רק אירוע מסחרי ניטרלי, אלא כלי לשיווק מדיניות ההתנחלויות הישראלית. חבר הפרלמנט שוקאט אדם הדגיש כי שתיקה לגבי יריד זה מהווה הסכמה שבשתיקה לפעילויות הבלתי חוקיות שמבצעות רשויות הכיבוש בגדה המערבית.

המשבר לא נעצר ביריד, אלא התרחב וכלל חשיפת העברת למעלה מ-28 מיליון ליש"ט על ידי עמותות בריטיות להתנחלויות. חברת הפרלמנט מלאני וורד הגישה תלונה רשמית לנציבות העמותות, בדרישה להפסיק את זרימת הכספים הזו התומכת בהתרחבות ההתנחלויות באופן עקיף.

ראש הממשלה קיר סטארמר סיכם את המחלוקת בהדגשה כי אף עמותה לא צריכה לתמוך בהתנחלויות, בעוד הגורל של יריד הנדל"ן עדיין לוט בערפל. חוגי זכויות האדם והפוליטיקה ממתינים לצעדים המעשיים שינקטו הרשויות הבריטיות עם התקרבות המועד שנקבע לאירוע השנוי במחלוקת.

האדמה הפלסטינית אינה למכירה, והכיבוש אינו הזדמנות השקעה בנדל"ן, אלא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי.

הצהרותיו האחרונות של נשיא צרפת עמנואל מקרון בנוגע לחידוש הדיאלוג עם מוסקבה לא היו רק תמרון דיפלומטי חולף, אלא נשאו ממדים אסטרטגיים עמוקים. לאחר שנים שבהן היה אחד הקולות האירופיים הבולטים שקראו להגברת הלחצים, חזר מקרון והדגיש כי הגיע הזמן לארגן דיאלוג עם הרוסים בנושאים בעלי עניין משותף, החל מביטחון היבשת ועד לאופן שבו ניתן לחיות יחד כשכנים.

שינויים אלה מגיעים בתזמון רגיש המעיד כי היבשת האירופית מתחילה להתקרב לנקודה של הכרה במציאות שניסתה להימנע ממנה זמן רב. תפיסה זו גורסת כי סיום הסכסוך באוקראינה אינו יכול להתממש ללא השגת הבנות שיספקו את רוסיה, שכן לא ניתן לבנות מערכת ביטחון יציבה ובת קיימא תחת בידוד הכוח הגרעיני הגדול ביותר ביבשת.

דבריו של מקרון הגיעו בעקבות קריאתו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי למקבילו הרוסי לקיים פגישה ישירה, צעד שתואר על ידי האליזה כ'יוזמה טובה'. קבלת פנים צרפתית זו, שמצאה הד חיובי בבריסל, משקפת אמונה אירופית גוברת כי הדלת הרוסית נותרה מעבר הכרחי לכל הסדר פוליטי מקיף בעתיד הקרוב.

העובדות בשטח ובתחום הכלכלי הוכיחו כי מוסקבה לא קרסה תחת נטל הסנקציות המערביות הקשות, וגם לא נסוגה צבאית במידה שתאלץ אותה לקבל את תנאי המערב. נהפוך הוא, רוסיה הצליחה לעמוד איתן ולכפות את עצמה כשחקן מרכזי שלא ניתן לעקוף במשוואת הביטחון האירופי, מה שדחף את יריביה לשקול מחדש את כדאיות מדיניות הניתוק המוחלט.

מאז פרוץ המלחמה, אסטרטגיית האיחוד האירופי התבססה על שלושה צירים עיקריים: סנקציות, תמיכה צבאית לקייב ובידוד פוליטי של מוסקבה. עם חלוף למעלה מארבע שנים, נראה כי הימור זה לא השיג את יעדיו הסופיים, שכן רוסיה עדיין מחזיקה בקלפים חזקים בשוקי האנרגיה ובמאזני הכוחות הבינלאומיים, מה שהופך את הרעיון של הוצאתה ממערכת הביטחון האירופית לבלתי מציאותי.

דבריו של מקרון על 'ביטחוננו שלנו' ו'חיים יחד כשכנים' מבטאים הכרה מרומזת בכך שרוסיה היא חלק בלתי נפרד מהגיאופוליטיקה של הביטחון האירופי. שינוי זה מערער את ההנחה הקודמת שהתבססה על האפשרות לבנות יציבות ארוכת טווח ביבשת באמצעות דחיקת מוסקבה לשוליים, ומדגיש כי כל הנדסה ביטחונית שאינה כוללת את הרוסים תישאר חסרה ועלולה להתפוצץ בכל רגע.

החשש האירופי מפני עסקת ענק בין וושינגטון למוסקבה 'מעל ראשי האירופים' בולט כמניע עיקרי לשינוי זה בשיח הצרפתי. השיחות בחסות ארצות הברית הציבו את אירופה בפני דילמה של תשלום עלויות המלחמה מבחינה כלכלית וביטחונית מבלי שתהיה לה המילה האחרונה בניסוח הסכם השלום הסופי ועתיד היבשת.

לכן, מקרון ומנהיגים אירופים אחרים שואפים להבטיח מושב בשולחן המשא ומתן סביב כל תוכנית שלום עתידית, כדי להבטיח את הגנת האינטרסים החיוניים של היבשת. מנקודת מבטה של פריז, כל הסכם בין רוסיה לאוקראינה ישפיע ישירות על גבולות הכוח בתוך אירופה, על יחסי נאט"ו עם רוסיה, כמו גם על עתיד החימוש והערבויות הביטחוניות.

כמו כן, ההימור על הכרעה צבאית מהירה נכשל, שכן התמיכה המערבית הפתוחה לא שיתקה את היכולות הרוסיות כפי שצופה בתחילה. עם התארכות הסכסוך, החלו בירות אירופה להתמודד עם שאלות קשות מצד קהילותיהן לגבי כדאיות מימון מלחמה פתוחה ללא אופק פוליטי ברור, במיוחד לאור עליית יוקר המחיה והאינפלציה.

צרפת, בפרט, מחפשת להחזיר לעצמה את תפקידה כשחקן מרכזי ועצמאי הרחק מהתלות המלאה בעמדה האמריקאית ששלטה בזירה מאז תחילת המשבר. מקרון שואף באמצעות קריאה זו להחיות את רעיון 'העצמאות האסטרטגית' המעניק לאירופה את היכולת לקבל החלטות ביטחוניות משלה ולהגן על האינטרסים הלאומיים שלה באופן עצמאי.

התוצאה החשובה ביותר של שינוי זה היא הצלחת רוסיה להשיג הכרה פוליטית בכך שהיא צד שלא ניתן להחריג מהמערכת האזורית, גם אם לא השיגה את כל יעדיה הצבאיים. המדינה שהמערב רצה להפוך לישות מנודה, נקראת שוב לשולחן הדיונים מכיוון שבידודה נכשל בהפקת השלום המיוחל, וזהו ניצחון פוליטי למוסקבה.

צפוי כי השיח האירופי יחווה ירידה הדרגתית בחומרת הטון הקיצוני לטובת שפה פרגמטית יותר המתמקדת ב'ערבויות ביטחוניות' במקום ב'תבוסת רוסיה'. שינוי זה בטרמינולוגיה פירושו שהדיאלוג עם הקרמלין יהפוך לחלק בלתי נפרד מהמדיניות האירופית בשלב הבא, גם אם יישאר עטוף בתנאים מסוימים הנוגעים לריבונות אוקראינה.

במקביל, קייב עלולה להיות נתונה ללחצים רכים מצד בעלות בריתה האירופיות לבחון מסלולי משא ומתן ולהפגין גמישות רבה יותר כלפי יוזמות שלום. המטרה לא תהיה לכפות ויתורים מיידיים, אלא להפוך את התמיכה הצבאית המתמשכת לקלף מיקוח חזק במסגרת פרויקט משא ומתן משולב שיסיים את מצב השחיקה שבו שרויה היבשת.

לסיכום, עמדתו של מקרון מייצגת הכרזה על סיום 'האשליה' של אפשרות בידוד רוסיה גיאוגרפית ופוליטית מסביבתה האירופית. היבשת הישנה הבינה שרוסיה נשארת חלק ממשוואת המלחמה והשלום כאחד, וכי המעבר ממדיניות של ניתוק למדיניות של משא ומתן הפך לצורך הנכפה על ידי עובדות הכוח והאינטרסים המשותפים.

סיום המלחמה באוקראינה אינו יכול להתממש ללא סיפוק רוסיה, וגם לא ניתן לבנות ביטחון אירופי יציב מעל בידודה.

האמנות תמיד נקשרה לתפקיד מוסרי המקביל לערכה האסתטי, כאשר תפקידים אלו מתחלפים בהובלה בהתאם לנסיבות ההיסטוריות והחברתיות. בתקופות מסוימות, האמנות מופיעה ככלי להטפה ישירה, בעוד שבתקופות אחרות המסר המוסרי מסתתר מאחורי פרטים אמנותיים מורכבים, מה שבוחן את מיומנות היוצר בהצגת תוכן מהנה שהמקבל אינו חש כלפיו כל סוג של אפוטרופסות או סמכות אינטלקטואלית.

הציור «הבן האובד» של הצייר ההולנדי חרארד ואן הונטהורסט הוא דוגמה יוצאת דופן ליצירות המאזנות בין פאר אמנותי למסר חינוכי. ציור זה צויר בשנת 1625, והוא שוכן כיום במוזיאון 'אלטה פינקוטק' בעיר מינכן, שם הוא מושך מבקרים עם הרכבו המשלב בין חושך לאור, ומניע אותם לתהות על טבע המפגש המסתורי המתרחש בחדרו המואר והחשוך בו זמנית.

הונטהורסט נחשב לאחד מגדולי אסכולת 'קאראווג'ו אוטרכט', וזכה לכינוי 'חרארד הלילה' בזכות מיומנותו העילאית בתיאור סצנות לילה ועיצוב צללים. סגנונו מתבסס על הארת אור חד דמוי זרקור על חלקים ספציפיים בציור, ומשאיר את השאר בחושך דרמטי היוצר ריגוש ויזואלי המרכז את תשומת לב הצופה לפרטים המהותיים המשרתים את הרעיון המרכזי של היצירה.

בלב הציור, בולט ספר פתוח המכיל שיר לטיני של משורר קדום, והוא אינו רק אלמנט דקורטיבי אלא המנוע האינטלקטואלי של היצירה. השיר מספר את סיפור נפילתו של צעיר שסטה מדרך המדע והעדיף חיי הוללות, יין וחברת זונות, מה שהופך את הספר למקור האור המוסרי והחומרי שהגיבור של הציור, השקוע בתענוגותיו החולפים, מתעלם ממנו.

בהרכב האמנותי מופיע סטודנט אלגנטי ולצידו נערה המניחה את ידה על כתפו, בעוד אחרת מנגנת בלאוטה בארוקית, ומנגד מופיעה אישה זקנה הנושאת תינוק. על השולחן מפוזרים סמלים המעידים על חלוף הזמן והתענוג, כמו שעון חול, גלובוס ונר המסתתר מאחורי בקבוק יין, מה שמחזק את אווירת הפיתוי שתיאר האמן ברעננות ויופי עוצר נשימה.

הונטהורסט אינו מותיר את גיבורו שקוע בתענוגותיו ללא אזהרה, שכן האישה הזקנה מופיעה עם תווי פניה הקשוחים כסמל לתוצאות החמורות המצפות לצעיר. כאן התינוק הופך מסמל תמימות לראיה לרשע ולתוצאות השחיתות, מה שמרמז כי הערב ההולל יסתיים בהתמודדות עם האמת המרה שעלולה להוביל את הסטודנט לעוני ולגירוש מהאוניברסיטה כפי שניבא השיר.

הצופה נהנה משיעור מוסרי זה בזכות הדרמה המרתקת והמאבק הוויזואלי בין הצבעים החמים לצללים החדים. הונטהורסט הצליח לתאר את הפיתוי ביופי שאי אפשר לעמוד בפניו באמצעות בגדי הבנות האלגנטיים ומבטיהן המהפנטים, אך יחד עם זאת חשף את מה שמסתתר מאחורי יופי זה של רוע וקציר מר, ובכך הגשים את התפקיד המוסרי של האמנות במלוא הדרו.

כמה קשה ליצירת אמנות להעביר מסר מוסרי, ולהישאר יצירה מהנה שאנשים נמשכים אליה ללא שעמום או תחושת סמכות היוצר.

עיריות, פעילים ונכבדי הכפרים הנוצריים בגבול דרום לבנון פרסמו הצהרה חריפה, בה הכחישו מכל וכל את מה שפורסם בתקשורת הישראלית לגבי רצונם של כפרים אלה להצטרף לישראל. תגובה זו באה בעקבות הצהרות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שטען כי מנהיגים מקומיים יצרו קשר עם רשויות הכיבוש כדי לבקש הגנה ואזרחות.

הפעילים הלבנונים תיארו טענות אלה כהשמצות טהורות וחדשות מפוברקות שאין להן קשר למציאות, ושמטרתן לזרוע שנאה בין בני אותה אומה. ההצהרה הדגישה כי תושבי אזורים אלה דבקים בזהותם הלאומית ובמדינה הלבנונית כסמכותם היחידה והסופית, למרות ההפגזות והתנאים הקשים שמטילה המלחמה המתמשכת.

החותמים על ההצהרה הבהירו כי הכפרים הגבוליים הקפידו מאז תחילת ההסלמה הצבאית לתאם באופן מלא עם הרשויות הלבנוניות הרשמיות, הסמכויות הרוחניות והארגונים הבינלאומיים. מטרת תיאום זה הייתה להבטיח מעברים הומניטריים ולהבטיח את הישארות התושבים באדמותיהם, תוך שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים עם מוסדות המדינה הלגיטימיים בביירות.

הכפרים הנוצריים הדגישו את גאוותם בהשתייכותם הלאומית הלבנונית, וראו בניסיונות לנצל את סבלם ההומניטרי כדי לשרת אג'נדות פוליטיות ישראליות כניסיונות נואשים ופסולים. ההצהרה ציינה כי מה שמקודם בתקשורת העברית נכלל במסגרת קמפיין הטעיה שמטרתו לעוות את עמדות הכפרים הגבוליים שעמדו איתן מול התוקפנות.

רשימת הכפרים שחתמו על ההצהרה כללה את עלמא א-שעב, אל-קווזח, דבל, רמיש, עין אבל, דיר מימאס, בנוסף לבורג' אל-מלוכ, אל-קליעה, סרדא וג'דידה מרג'עיון. כמו כן, הצטרפו הכפרים אבל א-סקי, כוכבא, אל-בוידה, ראשיא אל-פח'אר ואבו קמחא לעמדה האחידה הדוחה כל צורה של התמודדות עם הכיבוש.

בנימין נתניהו טען בראיון לרשת 'פוקס ניוז' האמריקאית כי כמה כפרים נוצריים בדרום לבנון אכן ביקשו להסתפח לישראל. נתניהו טען כי כפרים אלה מחפשים הגנה מפני לוחמי חיזבאללה, בטענה שישראל ממלאת תפקיד של 'מגנה' על הנוצרים באזור, טענה שהוכחשה על ידי המציאות בשטח וההצהרות הרשמיות.

טענות אלה מגיעות בתקופה שבה אזורי הגבול עדים להסלמה צבאית משמעותית, כאשר רבות מהעיירות הנוצריות הללו הופגזו בארטילריה ותקיפות אוויריות ישראליות עזות. למרות אזהרות הפינוי החוזרות ונשנות שהוציא צבא הכיבוש, רוב התושבים העדיפו להישאר בבתיהם כדי להגן על כנסיותיהם ועל אדמותיהם החקלאיות מפני הרס.

מקורות מקומיים דיווחו כי צבא הכיבוש ניסה בשבועות האחרונים להפעיל לחץ באמצעות שיחות טלפון ישירות עם ראשי העיריות והנכבדים בכפרים אלה. שיחות אלה כללו אזהרות מפני מתן אפשרות לכניסת גורמי התנגדות לכפרים, בניסיון ישראלי ברור ליצור קרע חברתי וביטחוני בתוך המרקם הלבנוני הדרומי.

בהקשר קשור, ראש המטה הכללי של צבא ישראל, אייל זמיר, הדגיש כי כוחותיו ימשיכו לפעול בדרום לבנון כדי להסיר את מה שתיאר כאיומים, וציין את נכונות הצבא לפתוח במבצעים התקפיים מהירים. הצהרות אלה מתרחשות במקביל להמשך העימותים בשטח למרות הניסיונות הבינלאומיים להגיע להסכם מסגרת להפסקת אש בתיווך אמריקאי.

במישור הפוליטי הבינלאומי, דיווחים עיתונאיים חשפו קיומם של פערים חדים בין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לניהול תיק המלחמה בלבנון ובאיראן. טראמפ תיאר בהצהרות לאתר 'אקסיוס' את ראש ממשלת ישראל כאיש 'קשה מאוד', ומתח ביקורת על קצב ההסלמה הצבאית שנוקטת הממשלה הישראלית הנוכחית.

הסטטיסטיקה הרשמית הלבנונית מצביעה על כך שהתוקפנות הישראלית גבתה עד כה את חייהם של כ-4300 בני אדם ופצעה אלפים, בנוסף לעקירה של יותר ממיליון אזרחים. רוב הנזקים מתרכזים באזורי הדרום ובפרבר הדרומי של ביירות, שם הרסו התקיפות האוויריות שכונות מגורים שלמות ותשתיות חיוניות.

למרות ההרס הנרחב, תושבי הכפרים הגבוליים מתעקשים כי עמידתם היא מסר פוליטי לאומי הדוחה את ההיגררות אחר ההבטחות הישראליות השקריות. הפעילים הדגישו כי הכנסיות בדרום ימשיכו לצלצל בפעמוניהן כדי לאשר את הזהות הערבית והלבנונית של אדמה זו, וכדחייה של כל תוכניות חלוקה או קולוניאליזם חדשות.

משקיפים רואים כי הצהרות נתניהו נועדו להצדיק את הנוכחות הצבאית הארוכה בדרום לבנון באמצעות טענה לקיומה של 'חממה עממית' המבקשת הגנה. אולם, התגובה המהירה והאחידה מכל הכפרים הנוצריים המעורבים חסמה את הדרך בפני תמרונים פוליטיים אלה, ואישרה מחדש את אחדות העמדה הלבנונית מול הכיבוש.

לסיכום, ההצהרה שפורסמה על ידי הכפרים הדרומיים הדגישה את המחויבות המלאה לבחירות הלאומיות הלבנוניות, והזהירה מפני היגררות אחר השמועות שמפיצה התקשורת העברית. החותמים הדגישו כי סבלם מהמלחמה לא יהווה פתח לויתור על ריבונות ארצם או לקבלת הצעות כלשהן הפוגעות באחדות השטחים הלבנוניים.

טענות אלה חסרות כל בסיס, ובני הכפרים הגבוליים דבקים במדינה הלבנונית ובחוקיותה ולא סטו מעמדה זו למרות תנאי המלחמה.

כפרי דרום לבנון היו עדים הבוקר, יום שישי, לגל של תקיפות אוויריות ישראליות אלימות, שהביאו למותם של לפחות 24 אזרחים ולפציעתם של עשרות אחרים בדרגות שונות. התקפות אלו נחשבות להסלמה הגדולה והקטלנית ביותר מאז כניסתו לתוקף של ההסכם האמריקאי-איראני, שנועד לסיים את הפעולות הצבאיות בכל החזיתות באזור, כולל החזית הלבנונית.

התקיפות האוויריות המרוכזות התמקדו באזור נבטיה, שם דיווחו מקורות רשמיים כי מטוסי הכיבוש תקפו ישירות בתים מאוכלסים לאחר חצות. המקורות הבהירו כי בעיירה חארוף לבדה נהרגו שמונה בני אדם, בעוד שאר ההרוגים התפזרו על פני עיירות אחרות שנפגעו מההפצצה המרוכזת, מה שהוביל להרס נרחב ברכוש ובתשתיות.

מנגד, צבא הכיבוש הישראלי פרסם הודעה שבה טען כי כוחותיו האוויריים תקפו מטרות השייכות לחיזבאללה באזורים שונים בדרום לבנון. בהודעה נטען כי פעולות אלו באו בתגובה למה שתואר כהפרת הפסקת האש על ידי החיזבאללה, וצוין כי התקיפות כוונו נגד גורמים ומתקנים צבאיים, למרות הדיווחים מהשטח שאישרו את מותם של אזרחים בבתיהם.

האויב ביצע מספר מעשי טבח לאחר סדרת תקיפות שפגעו בבתים מאוכלסים בעיירות באזור נבטיה.

האב עבדאללה יוליו, בקולו הלאומי החוצה חלוקות עדתיות, עומד כעד לשורשיה העמוקים של הזהות הנוצרית באדמה הפלסטינית. יוליו רואה בנוצרים בפלסטין את היורשים הלגיטימיים של הנוצרים הערבים שהגנו על האזור משחר ההיסטוריה, ומדגיש שהכנסייה המקומית מדברת ומתפללת בערבית ורואה בסוגיה הפלסטינית את מצפנה הרוחני והקיומי.

יוליו מזהיר מפני פרויקט ישראלי המבקש לפרק את המרקם החברתי באמצעות עוררות סכסוכים עדתיים והצגת הנוצרים כמיעוט נרדף כהכנה לעקירתם. הוא מציין כי מדיניות הבידוד החברתי הרכה, המפרידה בין שכנים באמצעות מוסדות עדתיים, נועדה לשבור את אחדות הגורל שהתבטאה בהקרבות של אישים לאומיים כמו המטרופוליטן הילריון קפוצ'י והשהידה שירין אבו עאקלה.

מצידו, חסן ח'אטר, ראש מרכז ירושלים הבינלאומי, מדגיש כי ההתקפות על המקומות הקדושים הנוצריים עוקבות אחר אותה מתודולוגיה המיושמת נגד המקומות הקדושים המוסלמיים. הוא הסביר כי הכיבוש כיוון ליותר מ-500 כפרים הרוסים במהלך הנכבה, ומקורות תיעדו למעלה מ-120 התקפות מתועדות על כנסיות ומנזרים שכללו שריפה, גניבה וביזה מאז 1948.

החרמת רכוש הכנסיות ואדמותיהן הנרחבות נחשבת לאחד מכלי הסכסוך המסוכנים ביותר, כאשר הקדשי הכנסייה האורתודוקסית, המוערכים ב-80 אלף דונם, חשופים למעשי הונאה וזיוף. ח'אטר מתאר פעולות אלו כניסיונות שיטתיים לרוקן את האדמה מבעליה, ורואה בהישארות האבן ללא בני אדם את התוקפנות הגדולה ביותר נגד הקיום הנוצרי האותנטי.

מומחים מקשרים בין הביזה השיטתית של האדמה לבין הירידה הדמוגרפית החדה של הנוצרים בפלסטין ההיסטורית. לאחר ששיעורם נע בין 11% ל-14% לפני 1948, הוא ירד כיום לפחות מ-1%, מה שמשקף את הצלחת מדיניות הדיכוי והעקירה הכפויה שמפעיל הכיבוש במשך שמונה עשורים.

צורות ההפרות היומיומיות בירושלים הכבושה מגוונות, כאשר אנשי דת חשופים ליריקות, זריקת ביצים ומכות מצד מתנחלים. התקפות אלו מתרחשות בחסות מדיניות מאורגנת של מדינת הכיבוש המבקשת לכפות אופי יהודי טהור על העיר הקדושה, תוך התעלמות מזכויותיהם ההיסטוריות של המוסלמים והנוצרים כאחד.

בהקשר קשור, עומר עוודאללה, חבר הוועדה הנשיאותית העליונה לענייני כנסיות, רואה שישראל מנסה להפוך את הסכסוך מאופיו הפוליטי הלאומי לסכסוך דתי מוגבל. הוא מדגיש כי פגיעה בנוצרים נכללת בפרויקט ההשמדה או העקירה הכפויה, ומדגיש כי הנוצרים הם "האבנים החיות" המגנות על הזהות הפלסטינית מפני זיוף.

הוועדה הנשיאותית תיעדה התקפות בוטות שכללו פגיעה בנזירות בגלל לבושן הדתי, ופלישה לאדמות בבית לחם, בית ג'אלא וסילוואן. הוועדה פועלת ברמה הבינלאומית כדי להסביר את מציאות הרדיפה שחווה הנוצרי הפלסטיני, ומדגישה כי הסבל אינו מבחין בין אזרח אחד למשנהו על בסיס אמונתו הדתית.

המוסדות הפלסטיניים מנהלים מאבק אינטלקטואלי נגד זרם "הנצרות הציונית" המנסה לעוות את הדוקטרינה הנוצרית כדי לשרת את מטרות הכיבוש. גורמים רשמיים מדגישים כי זרם זה זר לערכי הנצרות המזרחית הקוראת לצדק ושלום, ואינו קשור כלל לתורותיו של ישו המשיח שבהן מאמינים בני הכנסיות הלאומיות.

הנתונים הסטטיסטיים משקפים מציאות טרגית, כאשר מספר הנוצרים בגדה, בעזה ובירושלים ירד לכ-47 אלף נפש בלבד על פי מפקד 2017. מרכז הכובד הדמוגרפי הנוצרי מרוכז כיום במחוז בית לחם, ואחריו רמאללה ומזרח ירושלים, בעוד שהנוכחות הנוצרית ברצועת עזה עומדת בפני סכנת היעלמות מוחלטת עקב מלחמת ההשמדה המתמשכת.

במהלך המלחמה האחרונה בעזה, הכנסיות לא נמלטו מהפצצות ישירות, כאשר הכיבוש כיוון לכנסייה הבפטיסטית ולכנסיית סנט פורפיריוס האורתודוקסית. התקפות אלו הביאו למותם של עשרות אזרחים שמצאו מקלט בבתי האל בחיפוש אחר ביטחון, מה שמוכיח שמכונת המלחמה הישראלית אינה מייחסת חשיבות לקדושת המקומות הקדושים.

בתקרית טרגית בתוך כנסיית המשפחה הקדושה הלטינית, צלף ישראלי הרג אם ובתה בדם קר, בפשע שהרעיד את החוגים הכנסייתיים הבינלאומיים. ההפצצה על אותה כנסייה חזרה ביולי 2024, מה שהוביל למותם של קורבנות נוספים ופצועים בקרב העקורים והכומר האחראי על הקהילה, בתוך דרישות בינלאומיות לחקירה.

בגדה המערבית, התקפות המתנחלים הפכו לחדשות יומיומיות הפוגעות בבתי קברות ובמנזרים ביישובים נוצריים כמו טייבה ובית ג'אלא. התקפות אלו מתרחשות במקביל לניסיונות משפטיים וכפויים להשתלט על נכסים היסטוריים בלב העיר העתיקה של ירושלים, במטרה לשנות את האופי הדמוגרפי והגיאוגרפי של העיר לטובת המתנחלים.

לסיכום, העמידה הנוצרית בפלסטין נשארת חלק בלתי נפרד מהעמידה הלאומית הכוללת מול הכיבוש. למרות ירידת המספרים ולחצי העקירה, הכנסיות הלאומיות מתעקשות להישאר כשומרות ההיסטוריה והזהות, ומדגישות כי אחדות הגורל בין בני העם האחד היא הערובה היחידה להתמודדות עם פרויקטים של חיסול ועקירה.

הכנסייה שלי אינה מוגבלת עוד למקום, אלא היא כל הרחובות וכל העם, וחובתי להגן על אל-אקצא כפי שהמוסלמי מגן על כנסיית הקבר.

ההחלטה לבטל את הח'ליפות העות'מאנית במרץ 1924 היוותה נקודת מפנה רדיקלית בהיסטוריה האסלאמית המודרנית, כאשר מוסד פוליטי וסמלי שנמשך למעלה משלושה עשר מאות שנים הגיע לסיומו. קריסה זו הובילה לפירוק הקשר המוסדי שאיחד גיאוגרפיה רחבה, והוחלף במערכת מדינות לאום שגבולותיהן שורטטו על ידי המעצמות הקולוניאליות המערביות וכפו עליהן את ריבונותן.

בתוך הריק המוסרי והפוליטי הגדול הזה, עלו שאלות מהותיות לגבי הזהות והחלופה המסוגלת לאחד את האומה המפוזרת. ועם ריבוי הפרויקטים שהוצעו, לאומיים, סוציאליסטיים וליברליים, הציג ארגון האחים המוסלמים את עצמו מאז הקמתו בשנת 1928 כפרויקט הקרוב ביותר לרעיון האסלאמי המאחד השואף לשקם את מה שנהרס עם נפילת הסולטנות.

הארגון ביסס את חזונו המייסד על אסטרטגיית 'הכוללנות הרעיונית', כאשר חסן אל-בנא ראה באסלאם מערכת אינטגרלית שבה הדת אינה נפרדת מהפוליטיקה או מהכלכלה. הצעה זו הייתה תגובה ישירה למודלים החילוניים העולים שניסו להגביל את הדת לתחום האישי והפולחני, מה שהפך את הארגון למקלט עבור שכבות חברתיות שראו במדינת הלאום ישות מלאכותית.

הארגון לא הסתפק בתאוריה אינטלקטואלית, אלא שאף ל'גלובליזציה של הארגון' באמצעות בניית ישויות חוצות גבולות בלבנט, בעיראק, בצפון אפריקה ובחצי האי ערב. ולמרות שענפים אלה שאבו השראה מהרעיון המרכזי במצרים, הם פיתחו כלים משלהם בהתבסס על ההקשרים הפוליטיים המקומיים, כך שחוויותיהם נעו בין השתתפות פרלמנטרית לעימותים אלימים.

בירדן, הארגון השתלב במשחק הפוליטי תחת שלטון המלוכה, בעוד שבסוריה הוא התמודד עם גלי דיכוי עקובים מדם שהגיעו לשיאם באירועי חמה בשנת 1982. לעומת זאת, תנועת א-נהדה בתוניסיה הציגה מודל שונה שהתבסס על פיוס עם מושג המדינה וקבלת העברת שלטון שלווה, מה שמשקף את גמישות הארגון ורבגוניותו.

הארגון בנה את כוחו העממי באמצעות הקמת 'רשתות ביטחון חברתיות' מקבילות למוסדות המדינה, שכללו מרפאות, בתי ספר ועמותות צדקה. תשתית חברתית זו אפשרה לו להגיע לשכבות מוחלשות שמדינת הלאום המתהווה לא הצליחה לספק את צרכיהן, מה שיצר נאמנויות עממיות עמוקות ומושרשות.

שירותים חברתיים אלה הפכו עם הזמן למה שדומה ל'מדינה בתוך מדינה', מה שעורר את חמתם של המשטרים השולטים שראו בנוכחות זו איום על לגיטימיותם ועל מונופול המשאבים שלהם. התרחבות שירותית זו הייתה סיבה מרכזית להצבת הארגון על הכוונת הביטחונית והפוליטית במשך עשורים ארוכים.

פרויקט האחים התמודד עם מכשול מבני שהתבטא בהתנגשות ישירה עם לגיטימיות המדינה הלאומית והגבולות שירשו מהסכם סייקס-פיקו. בעוד שהמשטרים שאבו את לגיטימיותם מהריבונות הלאומית, שיח הארגון ראה בגבולות אלה מכשולים מלאכותיים המפרקים את אחדות האומה, מה שהפך את המחלוקת מפוליטית למאבק קיומי.

סתירה מבנית זו הולידה גלים עוקבים של דיכוי, שהחלו בהחלטה לפרק את הארגון במצרים בשנת 1948 והסלימו לאחר ניסיון ההתנקשות בנאצר בשנת 1954. ובכל פעם שהארגון התקרב להשפעה פוליטית, מכונת המדינה פעלה כדי לעקור אותו או לצמצם את תפקידו במרחב הציבורי.

ברמה הבינלאומית, הפרויקט האסלאמי חוצה הגבולות התמודד עם סביבה עוינת מצד המעצמות הגדולות שחששו משרטוט מחדש של מאזני הכוחות באזור. וושינגטון, מוסקבה, לונדון ופריז, למרות סתירותיהן, הסכימו לתמוך במשטרים מרכזיים חילוניים ולאומיים כערובה ליציבות האינטרסים האסטרטגיים שלהן ולמניעת הקמת גוש גיאופוליטי עצמאי.

התיישרות בינלאומית זו תרמה למתן כיסוי פוליטי למשטרים המקומיים לחיסול יריביהם מהזרמים האסלאמיים, במיוחד ברגעים מכריעים בהיסטוריה של האזור. מצור כפול זה, פנימי ובינלאומי, סגר את הדלתות בפני הפיכת הארגון לחלופה מוסדית יציבה המסוגלת להוביל שינויים גדולים.

משך הרדיפה הביטחונית הארוך הוביל להיווצרות תודעה קולקטיבית בתוך הארגון המבוססת על 'תחושת הקורבן' ורעיון הקורבן הנצחי. ולמרות שתחושה זו סייעה בשמירה על לכידות הארגון פנימית, היא התישה את כוחותיו במאבקי הישרדות והגנה עצמית במקום בפיתוח אינטלקטואלי ומוסדי.

סדרי העדיפויות של הארגון השתנו בהדרגה מבניית הפרויקט התרבותי להגנה על המבנה הארגוני ואבטחת העצורים ובני משפחותיהם. שחיקה מתמשכת זו החלישה את היכולת לבצע סקירות אינטלקטואליות רציניות העומדות בקנה אחד עם השינויים המודרניים, והפכה את הארגון לשבוי לתגובות לפוליטיקה של המשטרים המדכאים.

מאה שנה לאחר נפילת הח'ליפות, שאלת הריק הגיאופוליטי נותרה בעינה בעולם האסלאמי, בעוד שחווית האחים המוסלמים עדיין נתונה להערכה. בין ההצלחה בשמירה על הזהות האסלאמית לכישלון בהצגת מודל שלטון יציב, הארגון נותר שחקן שנוי במחלוקת בהיסטוריה המודרנית של האזור.

ביטול הח'ליפות העות'מאנית היווה קרע מכונן שבמסגרתו הסתיים מוסד פוליטי וסמלי שעיצב את היחסים בין השלטון למרחב הציבורי במשך מאות שנים ארוכות.

ארגון אמנסטי אינטרנשיונל אישר בדו"ח זכויות אדם חדש כי צה"ל אימץ באופן שיטתי מדיניות של צווי פינוי המוניים כדי לעקור אזרחים לבנונים מבתיהם בכוח. הארגון ראה במעשים אלה הפרה בוטה של אמנת ז'נבה הרביעית, והדגיש כי פעולות אלה עשויות לעלות לכדי פשעי מלחמה בשל אופיין הכפוי והנרחב.

הדו"ח חשף הרחבה ניכרת בהיקף הפעולות הצבאיות הישראליות, כאשר שטח האזורים הכלולים בצווי הפינוי עלה מכ-5% מכלל שטח לבנון בסוף 2024 ל-6% עד אפריל 2026. הניתוח הצביע על כך שצווי אלה לא היו רק אמצעי זהירות זמניים, אלא הפכו לאמצעי לשינוי המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית באזורים הממוקדים.

הארגון הדגיש את מה שכינה 'אזור ללא חזרה' בדרום לבנון, שהשתרע על שטח של עד 600 קילומטרים רבועים. אזור זה כולל כ-68 כפרים גבוליים, שבהם צה"ל מונע מהתושבים לחזור אליהם למרות דרישות בינלאומיות, וללא מתן ערבויות אמיתיות לביטחונם של האזרחים שנאלצו לעזוב.

על פי הנתונים שנותחו על ידי מעבדת ראיות המשברים של הארגון, עיקר צווי הפינוי התרכזו בדרום לבנון, בשיעור של 75% מכלל הצווים שהוצאו. שאר הצווים התחלקו בין הפרבר הדרומי של ביירות בשיעור של 15%, ואזור הבקאע בשיעור של 5%, מה שמשקף מיקוד מקיף בתשתיות ובגושי האוכלוסייה באזורים אלה.

אמנסטי תיעד הרס נרחב שפגע בכפרים שלמים לאחר פינויים, ואישר כי הרס מכוון זה התרחש באזורים שבהם נאסר על תושביהם לחזור באופן מוחלט. הארגון הבהיר כי פעולות אלה נמשכו גם לאחר שיחות על הבנות להפסקת אש, מה שמעיד על כוונה מוקדמת לכפות מציאות ביטחונית חדשה על חשבון זכויות האזרחים.

בהקשר קשור, החוקרת בארגון, סחר מנדור, דרשה נסיגה ישראלית מיידית מכל השטחים הלבנוניים הכבושים כדי להבטיח חזרה בטוחה של העקורים. מנדור הדגישה את חשיבות פיצוי הנפגעים על ההפסדים הכבדים שנגרמו לרכושם הפרטי ולתשתיותיהם, וראתה במניעת גישה של התושבים לאדמותיהם החקלאיות מכה קשה לפרנסתם.

הראיונות שערך הארגון עם עשרות עקורים הראו כי הרוב המכריע מהם עדיין אינם מסוגלים לגשת לבתיהם לאחר חודשים ארוכים של פינוי. העקורים דיווחו כי הרשויות הישראליות הוציאו יותר מ-61 צווי מניעה מפורשים האוסרים חזרה, מה שהפך את חייהם למסע עקירה מתמשך בתנאי מחיה קשים ביותר.

הארגון תיאר את המצב ההומניטרי בדרום לבנון כ'אסון של ממש', כאשר מרכזי המקלט הנוכחיים אינם מסוגלים להכיל יותר מ-10% מכלל העקורים. מאות אלפים חיים בבתי ספר ובמבנים זמניים חסרי תנאי חיים בסיסיים, תוך כדי המשך הפגזות ואזהרות צבאיות המחריפות את חומרת המשבר ההומניטרי.

מצדו, צה"ל ניסה להכחיש הטלת איסור קבוע על חזרת אזרחים, אך הצהרותיו של שר הביטחון ישראל כץ אישרו את הישארות הכוחות באזורים המפונים. כץ ציין כי השליטה הצבאית תימשך בכמה כפרים גבוליים, מה שסותר את הטענות הרשמיות הישראליות לגבי אופי הפעולות הצבאיות באזורים אלה.

לסיכום, נתוני משרד הרווחה הלבנוני מצביעים על כך שמספר העקורים עלה על מיליון בני אדם, רובם תושבי הכפרים הדרומיים שנפגעו מפעולות פינוי כפוי. נתונים אלה מאשרים את היקף הטרגדיה שהותיר הסכסוך המתמשך, תוך כדי דרישות בינלאומיות לכבד את החוק הבינלאומי ההומניטרי ולהגן על זכויות האזרחים לחזור ולקבל פיצוי.

המסר העיקרי של הדו"ח הוא הצורך ביישום הפסקת אש בפועל, נסיגה ישראלית מיידית מכל השטחים הלבנוניים, ומתן אפשרות לכל העקורים לחזור לבתיהם.

השנה, יום המודעות הבינלאומי להתעללות בקשישים חל במקביל למציאות טרגית שבה חיים קשישים ברצועת עזה, שם הם מוצאים את עצמם לכודים בין פטיש העקירה הכפויה לסדן אובדן הבתים. קבוצה זו, שבילתה עשרות שנים בבניית חייה, עדה כיום להיעלמות זיכרונותיה תחת הריסות הבתים שנהרסו במלחמה הישראלית המתמשכת, מה שהחמיר את בידודם ואת סבלם הנפשי והפיזי.

בסיור שטח של מקורות עיתונאיים מתוך המחלקה המיועדת לטיפול בקשישים, נראו בבירור השפעות ההרס והעקירה על פרטי חייהם היומיומיים, לאחר שהדיירים נאלצו לעבור ממרכזם המקורי בעיר א-זהרא למקום זמני וצפוף בתוך בית החולים אל-וואפא. מעבר זה נבע מהנזקים הכבדים שנגרמו למרכז הראשי, מה שהפך את מתן הטיפול למשימה קשה בתנאים שאינם מתאימים לקליטת מקרים קריטיים.

אשרף חמאדה, ראש מחלקת הקשישים בבית החולים אל-וואפא, אישר כי הצוותים הרפואיים והאדמיניסטרטיביים עושים מאמצים כבירים לספק שירותי בריאות ומחיה מסביב לשעון למרות היעדר האמצעים. חמאדה הסביר כי המלחמה הותירה צלקות עמוקות בנפשם של הקשישים שבילו חודשים ארוכים במצב של אימה מתמדת ומניעת התנאים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד.

חמאדה חשף נתון סטטיסטי כואב המצביע על מותם של יותר מ-20 קשישים וקשישות במהלך חודשי המלחמה, לא רק עקב פגיעה ישירה, אלא כתוצאה מהקור העז, הפחד העצום והשלכות ההפצצות שפגעו במרכזיהם. נתונים אלו משקפים את שבריריותה של שכבה חברתית זו, שגופיה החלשים אינם מסוגלים עוד לשאת את קשיי התנאים ההומניטריים המידרדרים במרכזי המקלט.

ראש המחלקה תיאר את מסע העקירה שעבר עם הקשישים כמסע קשה ומסוכן, שבו הם עברו מהעיר א-זהרא לדיר אל-בלח במרכז הרצועה לפני שהתיישבו זמנית במיקום הנוכחי. תנועה חוזרת ונשנית זו, והמחסור החמור במזון ובתרופות שליווה אותה, הובילו להידרדרות במצב הבריאותי הכללי של רבים מהדיירים ולהחמרת מחלותיהם הכרוניות.

הנהלת המרכז מתמודדת עם משברים לוגיסטיים ופיננסיים מתמשכים, שכן היא סובלת מקושי רב באספקת תרופות מיוחדות וארוחות מתאימות לקשישים. כמו כן, הצוותים הפועלים ממשיכים לבצע את משימותיהם ההומניטריות למרות הפסקת המשכורות ומגבלת המשאבים הזמינים, מה שמטיל לחצים נוספים על איכות השירותים הניתנים במצב חריג זה.

המיקום הנוכחי בבית החולים אל-וואפא נחשב לפתרון זמני חסר שטחים פתוחים ומתקני פנאי חיוניים לבריאותם הנפשית של הקשישים, מה שמגביר את תחושת הבדידות והדיכאון שלהם. צפיפות המקום גם מעכבת את תנועת הצוותים הרפואיים ומגבילה את היכולת לקלוט מספרים נוספים של קשישים שאיבדו את מפרנסיהם או את בתיהם במהלך הפעולות הצבאיות.

בעדות מרגשת, סיפרה אחת הקשישות העקורות כיצד חייה השתנו מנסיעות ומפגשים משפחתיים עשירים לחיים בחדר צפוף בציפייה לבלתי נודע. היא הביעה במרירות את אובדן כל חפציה ותמונות משפחתה שייצגו את ההיסטוריה האישית שלה, והדגישה כי ביתה, שעליו היא חולמת לחזור, הפך לערימת הריסות כתוצאה מההפצצות.

סיפורים אלו מגלמים מציאות קולקטיבית עבור קשישי עזה, שבה האובדן אינו מוגבל רק להיבטים חומריים, אלא מתרחב וכולל את אובדן תחושת הביטחון והשייכות החברתית. עם המשך המלחמה, חלום השיבה הביתה נשאר המניע היחיד למה שנותר מהתקווה בנפשם, למרות שרבים מהם מבינים שהמקומות שהכירו כבר אינם קיימים על המפה.

יותר מ-20 קשישים וקשישות איבדו את חייהם במהלך תקופת המלחמה כתוצאה מהקור, הפחד והשלכות ההפצצות שפגעו במרכזי המקלט שלהם.

החוגים הישראליים מתקרבים לציון נקודת זמן מכרעת – אלף ימים לאירועי השבעה באוקטובר, על רקע חשש פנימי גובר מאובדן הלגיטימציה הבינלאומית של המדינה והידרדרות המוניטין שלה בזירה העולמית. משקיפים סבורים כי תקופה ארוכה זו של לחימה לא רק החלישה את היכולות הצבאיות, אלא גם הובילה לירידה חדה באמון העולם במדינת הכיבוש.

בהקשר זה, מומחה לענייני תעמולה, גדי עזרא, הדגיש כי המציאות השולטת בחברה הישראלית הפכה פזיזה יותר ופחות סבלנית, בעוד העולם מגלה רצון גובר לסיים את המלחמות, גם אם זה על חשבון הביטחון הישראלי. עזרא ציין כי תל אביב אינה עוד כפי שהייתה לפני אלף ימים, והזהיר מפני השלכות חמורות אם לא יחול שינוי מהותי בגישה הנוכחית.

המומחה הישראלי קרא, בניתוח שפורסם בעיתון מעריב, לחקירה כנה ושקופה במקום להתפאר בהישגים צבאיים מדומיינים, ותהה על הסיבות שהובילו את המדינה למדרון זה. הוא סבר כי הבנת טעויות אלו מקבלת חשיבות כפולה לאור התמורות הפוליטיות הגדולות, כולל האפשרות להגיע להסכמים בינלאומיים בין המעצמות הגדולות לאיראן.

הניתוח התבסס על נתונים עדכניים שפרסם מכון המחקר פיו, שכללו סקר דעת קהל ב-36 מדינות מיבשות שונות בעולם, בהשתתפות כ-50 אלף איש. התוצאות הראו כי היחס כלפי תל אביב הפך שלילי באופן מובהק ברוב המדינות הללו, מה שמשקף בידוד גובר החורג מהגבולות הגיאוגרפיים המסורתיים.

הנתונים חשפו כי חוסר האמון בראש הממשלה בנימין נתניהו הפך למאפיין כללי בקהילה הבינלאומית, כאשר שיעורי חוסר האמון עלו על אלה של תומכיו בכל המדינות שנסקרו למעט שלוש מדינות בלבד. ירידה זו בכריזמה הפוליטית של נתניהו תרמה ישירות להחלשת העמדה הדיפלומטית של ישראל מול בעלות בריתה ויריביה כאחד.

אחת הנקודות המדאיגות ביותר בתוך ישראל היא ההידרדרות החדה בתפיסת הנוער העולמי כלפי המדינה, כאשר הונגריה, הנחשבת לבעלת ברית קרובה, רשמה 72% התנגדות בקרב קבוצת הנוער. אינדיקטור זה מצביע על כך שדורות העתיד באירופה ובאמריקה עשויים לאמץ עמדות קשוחות יותר כלפי המדיניות הישראלית בעתיד.

עזרא הבהיר כי נתונים אלו אינם נועדו להלקאה עצמית, אלא הם פעמון אזהרה החושף כשל מבני בניהול המשבר מראשיתו, וציין כי הצהרות שרים חסרות אחריות אינן הסיבה היחידה. הוא סבר כי קיימים תהליכים מושרשים שבהם תרמו ממשלות עוקבות, שהובילו בסופו של דבר לסגירת העולם בפני הנרטיב הישראלי.

הניתוח מתח ביקורת על הפיכת היחסים עם ארצות הברית לסוגיה מפלגתית, מה שהוביל לאובדן בסיס הנוער באמריקה, בנוסף להזנחת משרד החוץ ושחיקת כוח האדם המקצועי שלו. הזנחה זו בזירת התודעה והדיפלומטיה הציבורית הותירה את ישראל במצב מעמדי ופוליטי הגרוע ביותר מזה עשורים ארוכים.

המומחה הזהיר כי המשך הפעילות הצבאית ללא כיסוי של לגיטימציה בינלאומית יוביל בהכרח לבידוד נוסף, הן ברצועת עזה והן בחזית הצפונית עם לבנון. הוא סבור כי כל הסכמים שייחתמו על ידי גורמי ההתנגדות עם המעצמות הבינלאומיות יציבו את ישראל בעמדה חלשה יותר ממה שההנהגה הפוליטית הנוכחית מדמיינת.

המקורות סיכמו כי הודאות אלו מתרחשות במקביל לשבר מתמשך בתדמיתה של ישראל ברחבי העולם, כתוצאה מההתנהגות הצבאית העקובה מדם. הם הדגישו כי אובדן בעלות ברית וירידה בהשפעה על דעת הקהל העולמית מהווים איום אסטרטגי שאינו פחות חמור מהאיומים הביטחוניים הישירים העומדים בפני המדינה.

פעילות צבאית ללא לגיטימציה מובילה בדרך כלל לבידוד נוסף, והלגיטימציה של ישראל היום נמוכה ממה שאנו מדמיינים.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 3/7/2026

ניתוח חדשותי

בצעד בעל משמעויות פוליטיות החורגות מגבולות מדינת מישיגן, ארגון "קול יהודי לשלום – פעולה פוליטית" (Jewish Voice for Peace Action) הודיע על תמיכתו בד"ר עבד אל-רחמן אל-סייד במירוץ הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית למושב בסנאט. בכך הפך למועמד הראשון לתפקיד זה שזוכה לתמיכת הארגון היהודי האנטי-ציוני מאז הקמת הזרוע הפוליטית שלו, כך לפי אתר "דה אינטרספט" הפרוגרסיבי.

תמיכה זו מגיעה בתקופה שבה הפריימריז הדמוקרטיים עדים לעלייה ניכרת של מועמדים המאמצים עמדות ביקורתיות יותר כלפי המדיניות הישראלית ותומכות יותר בזכויות הפלסטינים, מה שמשקף שינויים הולכים וגוברים בבסיס התמיכה של המפלגה הדמוקרטית, במיוחד בקרב הצעירים והזרם הפרוגרסיבי.

בהצהרה לאתר, אמרה בת' מילר, המנהלת הפוליטית של הארגון, כי עבד אל-רחמן אל-סייד "הגן בעקביות וללא התנצלות על זכויות הפלסטינים וחירותם, והפגין עקביות מוסרית המציבה צדק ושוויון בליבת הקמפיין שלו", וציינה כי בחירתו תהווה הזדמנות לעצב מחדש את מדיניות החוץ האמריקאית באופן שישרת חירות וצדק במקום לתמוך במלחמות ואפליה.

מירוץ משולש צמוד

עבד אל-רחמן אל-סייד מתמודד בפריימריז קשים ב-5 באוגוסט הקרוב, מול חברת הקונגרס היילי סטיבנס, הנתמכת על ידי הממסד הדמוקרטי ולוביסטים פרו-ישראלים, ובראשם הוועד האמריקאי-ישראלי לענייני ציבור (איפא"ק), בנוסף לחברת הסנאט של המדינה, מלורי מקמורו, המציגה את עצמה כחלק מהזרם הפרוגרסיבי וזוכה לתמיכת אישים בולטים, ביניהם הסנאטורית אליזבת וורן.

מנגד, עבד אל-רחמן אל-סייד זוכה לתמיכת הסנאטור ברני סנדרס, והסנאטור כריס ואן הולן, לצד מספר חברים ב"חוליה" הפרוגרסיבית בקונגרס, ביניהם רשידה טליב וסאמר לי, מה שחיזק את מעמדו כמועמד השמאלי ביותר מבין המתמודדים.

עזה בלב מערכת הבחירות

למרות שסוגיות כלכליות, כמו אינפלציה, עלויות מחיה גבוהות ושירותי בריאות, עדיין עומדות בראש סדר העדיפויות של הבוחרים, המלחמה בעזה הפכה לאחד הנושאים הבולטים ביותר המגדירים את עמדות המועמדים, במיוחד בקרב החוגים הפרוגרסיביים.

עבד אל-רחמן אל-סייד היה בין הפוליטיקאים הראשונים שמתחו ביקורת חריפה על מלחמת ההשמדה הישראלית בעזה, ודרש להפסיק את התמיכה הצבאית הבלתי מותנית בישראל, עמדה שהביאה לו תמיכה מתנועות תומכות פלסטינים, אך בו בזמן חשפה אותו להתקפות מצד יריביו הפוליטיים.

ארגון "קול יהודי לשלום" רואה בהגנה על זכויות הפלסטינים חלק בלתי נפרד מהאג'נדה הפרוגרסיבית בתוך המפלגה הדמוקרטית, וכי הבוחרים מסרבים להפריד בין צדק חברתי בתוך ארצות הברית לבין הגנה על זכויות אדם מחוצה לה, וזאת בכל הצהרות הארגון.

תפקיד הולך וגובר של תנועות יהודיות אנטי-ציוניות

הארגון בלט בשנתיים האחרונות כאחד המניעים העיקריים למחאות נגד המלחמה בעזה, כאשר ארגן הפגנות ושביתות ישיבה באוניברסיטאות, בתוך בניין הקונגרס, ובמוסדות פיננסיים גדולים, בדרישה להפסיק את התמיכה הצבאית האמריקאית בישראל.

הארגון נחשב גם לאחד התומכים הבולטים בהצעת החוק "עצרו את הפצצות", המבקשת למנוע אספקת נשק לישראל המשמש בפעולות צבאיות, פרויקט שהפך לקריטריון חשוב למדידת עמדות מועמדים פרוגרסיביים.

בת' מילר (לאתר אינטרספט) הדגישה כי הארגון לא מצא, מאז הקמת זרועו הפוליטית בשנת 2019, אף מועמד לסנאט הראוי לתמיכתו עד להופעת קמפיין עבד אל-רחמן אל-סייד, וציינה כי עמדותיו מייצגות שינוי איכותי בשיח הפוליטי הדמוקרטי.

קמפיינים של ביקורת ולחצים פוליטיים

קמפיין עבד אל-רחמן אל-סייד לא היה חף ממחלוקות, לאחר שאירח את הפרשן הפוליטי חסן בייקר באירועי בחירות באוניברסיטאות מישיגן, מה שעורר ביקורת מצד כמה דמוקרטים מתונים שראו בצעד זה בלתי הולם בעקבות הפיגוע שכוון לבית כנסת יהודי במדינה.

יריבתו מלורי מקמורו האשימה את אל-סייד בחוסר התחשבות ברגשות הקהילה היהודית, בעוד הוא הדגיש את גינויו המפורש לפיגוע בבית הכנסת, וקבע כי המאבק באנטישמיות אינו צריך לשמש אמצעי להשתקת ביקורת המופנית כלפי המדיניות הישראלית.

מצדה, אמרה בת' מילר כי עבד אל-רחמן אל-סייד גדל בקהילה יהודית במישיגן, וכי יש לו קשרים אנושיים הדוקים עם בני אותה קהילה, והוסיפה כי הקמפיין שלו דוחה ניצול ביטחון יהודים או פלסטינים למטרות רווח פוליטי.

סקרים מעניקים לו עדיפות

סקרים אחרונים מצביעים על כך שעבד אל-רחמן אל-סייד מוביל בפער קטן על יריביו בפריימריז, וכן הראו תוצאות סקר שנערך על ידי מכון "זניט למחקר" ועליו עיין כתב עיתון אל-קודס, כי יש לו סיכויים טובים יותר לזכות בבחירות הכלליות מול המועמד הרפובליקני הצפוי מייק רוג'רס.

הסקר גם חשף כי 46 אחוזים מבוחרי מדינת מישיגן תומכים בהפסקת כל משלוחי הנשק האמריקאים לישראל, עמדה התואמת את התוכנית הפוליטית של עבד אל-רחמן אל-סייד, בעוד מקמורו תומכת בהפסקת חלק מהנשק ההתקפי בלבד, ואילו סטיבנס תומכת בהמשך הסיוע הצבאי ללא תנאים.

בתגובתו הראשונה לתמיכה, אמר עבד אל-רחמן אל-סייד כי ארגון "קול יהודי לשלום" הוכיח כי המאבק באנטישמיות וההגנה על חיי הפלסטינים וכבודם נובעים ממחויבות אחת לערכים האנושיים המשותפים, והביע את גאוותו בתמיכה זו.

תמיכת ארגון יהודי אנטי-ציוני במועמד לסנאט מהווה תקדים פוליטי בולט, לא רק בגלל סמליותו, אלא משום שהיא משקפת שינוי הדרגתי בתוך חלק מהחברה היהודית האמריקאית, שהחלה להבחין יותר ויותר בין הזהות היהודית לבין תמיכה בלתי מותנית בממשלת ישראל. שינוי זה, אף על פי שהוא עדיין מוגבל בהשוואה להשפעה המסורתית של הלוביסטים הפרו-ישראלים, מצביע על כך שהדיון הפנימי סביב עזה אינו מוגבל עוד לחוגים אקדמיים או לתנועות סטודנטים, אלא החל למצוא את דרכו למוסדות הפוליטיים והאלקטורליים, מה שעשוי לעצב מחדש את הבריתות בתוך המפלגה הדמוקרטית בשנים הקרובות.

הקרב במישיגן חושף כי הסוגיה הפלסטינית הפכה מנושא במדיניות החוץ לסוגיה המשפיעה ישירות על החישובים האלקטורליים הפנימיים. המועמדים אינם מתחרים עוד רק על כלכלה, שירותי בריאות והגירה, אלא שעמדתם כלפי המלחמה בעזה וכלפי הסיוע הצבאי לישראל הפכה לגורם חשוב בקביעת כיווני הבוחרים, במיוחד בקרב הצעירים, הערבים-אמריקאים והפרוגרסיבים. אם דינמיקה זו תימשך בבחירות הבאות, הממסד הדמוקרטי עשוי למצוא את עצמו נאלץ לבחון מחדש את שיחו המסורתי בנוגע לישראל, כדי לשמור על אחדות בסיס הבוחרים שלו ולכידותו.

למרות המומנטום סביב קמפיין עבד אל-רחמן אל-סייד, הדרך לסנאט עדיין רצופת אתגרים. בחירות המדינה שונות באופן מהותי מבחירות למחוזות מקומיים, שכן הן דורשות בניית בריתות רחבות החורגות מהבסיסים הפרוגרסיביים. כמו כן, המשאבים הכספיים וההשפעה הארגונית של קבוצות הלחץ הפרו-ישראליות יישארו גורמים משפיעים בשלב הסופי של המירוץ. עם זאת, עצם הגעתו של מועמד הנושא עמדות אלו לחזית התחרות משקף שינוי פוליטי שקשה להתעלם ממנו, ועשוי להוות אינדיקציה לעיצוב מחדש של סדרי העדיפויות של חלק חשוב מהבוחרים הדמוקרטים.

הכותב עמוס שוקן סבור שהמשך מדיניות כיבוש השטחים בעזה, לבנון וסוריה, וההסתמכות על תקציב ביטחון הבולע 188 מיליארד שקל, לא יביאו ביטחון לישראל. הוא מדגיש שהפתרון היחיד טמון בחתימה על הסכם שלום מקיף עם הרשות הפלסטינית שיוביל להקמת מדינה פלסטינית על גבולות 1967, כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה.\n\nשוקן מתאר את המציאות שבה חיים הפלסטינים תחת הכיבוש כמציאות שאף יהודי אינו יכול לקבל, ומציין שהמדיניות הנוכחית משקפת רצון להשמיד את העם הפלסטיני. הכותב תקף את השר בצלאל סמוטריץ' ותיאר אותו כגזען ופושע, וקבע כי הממשלה כולה נושאת באחריות לשתיקה על הפשעים המבוצעים בשטחים הכבושים.\n\nהמאמר הדגיש כי ישראל עומדת בפני שתי אפשרויות בלבד כדי להיות מדינה בריאה; או סיפוח כל השטחים והענקת אזרחות ישראלית שווה למיליוני פלסטינים, או הכרה במדינה פלסטינית עצמאית. הוא הזהיר כי פרויקט ההתנחלויות ועמותת 'גוש אמונים' פועלים כארגון עוין המערער את יסודות המדינה הישראלית מבפנים.\n\nהכותב קישר בין אירועי השבעה באוקטובר לכישלון המדיניות שבה הממשלות שירתו את מטרות המתנחלים, מה שהוביל למערכת אפרטהייד קטסטרופלית. הוא הסביר כי גישה זו עלתה לישראל סכומי עתק והובילה להרחבת בתי הקברות, בעוד שמפקדי הצבא דורשים תקציבי ביטחון דמיוניים המדלדלים את הכלכלה הלאומית.\n\nשוקן מאמין שהגעה להסכם עם הרשות הפלסטינית תוביל לצמצום תקציב הביטחון לרמותיו הטבעיות, ובכך תשחרר מיליארדי שקלים שניתן להשתמש בהם בפיצויים ופיתוח. הוא גם ציין כי הקמת המדינה הפלסטינית עשויה לשנות באופן דרמטי את עמדת איראן והמדינות האסלאמיות כלפי ישראל, ולהעניק לה הכרה בינלאומית שונה לחלוטין.\n\nבביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, ציין הכותב כי מורשתו הפוליטית קרסה לחלוטין בעיני העולם, והדרך היחידה להציל מורשת זו היא שינוי עמדתו הרדיקלית ושיתוף פעולה להקמת המדינה הפלסטינית. הוא ראה בקבלת פרס נובל לשלום את המוצא היחיד שנותר לנתניהו במקום להמשיך במדיניות ההרס.\n\nהמאמר סקר את עמדותיהם של מנהיגים ישראלים אחרים, כאשר מתח ביקורת על עמדתו של נפתלי בנט שסירב למסור שטחים, ונזכר בנאומו של יאיר לפיד באו"ם בשנת 2022. לפיד ראה בפתרון שתי המדינות את האפשרות הטובה ביותר לביטחון ישראל וכלכלתה, בתנאי שהמדינה הפלסטינית תהיה שלווה ולא תאיים על הקיום הישראלי.\n\nשוקן התייחס למסריו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, שבהם הדגיש כי המדינה העתידית תהיה מפורזת ותשאף ליחסים שלווים, וקרא ללפיד לחפש בריתות עם גדי אייזנקוט או יאיר גולן. הכותב סבור שגולן, למרות ספקותיו לגבי מהירות הפתרון, קורא לחיזוק ריבונות הרשות הפלסטינית בגדה ובעזה כצעד הכרחי.\n\nהכותב סיים את מאמרו בפליאה על הימנעות המנהיגים השואפים לראשות הממשלה מפגישה עם מחמוד עבאס, למעט ניסיונות ביישנים מצד בני גנץ בעבר. הוא הדגיש כי לפיד וגולן הם היחידים שהפגינו נכונות אמיתית לדיאלוג, וקבע כי פגישות ישירות עם פקידי הרשות מסוגלות להפיג חששות והסתייגויות ישראליות מיותרות.\n\nישראל אינה יכולה להיות מדינה בריאה מבלי לבחור בין סיפוח השטחים והענקת אזרחות לפלסטינים, או הסכמה להקמת מדינתם העצמאית.

פרופסור אפרים ענבר, ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, סבור כי הדיונים סביב עתיד רצועת עזה צריכים להתבסס על ריאליזם פוליטי המשרת את האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. בניתוח אסטרטגי, הוא טען כי חלוקת הרצועה אינה רק צורך צבאי זמני, אלא בחירה נדרשת לביסוס מצב של פיצול בתנועה הלאומית הפלסטינית.

ענבר הסביר כי השארת חלקים מעזה מחוץ לשליטה ישראלית מלאה פוטרת את תל אביב מאחריות משפטית והומניטרית לחייהם של כשני מיליון פלסטינים הסובלים מתנאים כלכליים קשים. הוא ציין כי נשיאת נטל ניהול הרצועה אזרחית תהווה נטל כבד על התקציב הישראלי ועל הקהילה הבינלאומית כאחד.

על פי החזון שהציג החוקר, תוכניתו השאפתנית של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ לשיקום עזה עדיין נתקלת במכשולים מהותיים המונעים את יציאתה לפועל. המאמצים הבינלאומיים לא הצליחו עד כה להקים כוח ייצוב המסוגל לספק ביטחון פנים, וחברי הממשלה הטכנוקרטית המוצעת מהססים לקבל על עצמם את תפקידיהם.

מקורות מחקריים אישרו כי תנועת חמאס עדיין שומרת על השליטה באזורים נרחבים המהווים למעלה מ-30% משטח הרצועה, למרות הלחצים הצבאיים המתמשכים. ענבר סבור כי התנועה הצליחה לעמוד בפני ניסיונות פירוק נשקה, תוך ניצול תמיכה אידיאולוגית רחבה ותמיכה צבאית חיצונית מתמשכת.

בהערכתו את היכולות הצבאיות, ציין החוקר כי חמאס הצליחה לבנות מחדש חלק מרשתות הברחת הנשק ולגייס לוחמים חדשים כדי לפצות על אבדותיה האנושיות. הוא טען כי רעיון "הניצחון המוחלט" המקודם על ידי חלק מהפוליטיקאים הישראלים אינו ריאלי בהתחשב בנתונים בשטח כיום.

הניתוח ציטט את הכישלון הישראלי בחיסול מוחלט של תשתית חמאס בגדה המערבית, למרות שהאזור נתון לשליטה צבאית ישירה מזה עשרות שנים. הוא הסביר כי סקרי דעת קהל עדיין מראים פופולריות לתנועה בקרב הפלסטינים, מה שהופך את עקירתה לקשה ביותר.

ענבר הזהיר כי כיבוש מלא של הרצועה יהפוך את צה"ל לכוח כיבוש קבוע שיתמודד עם מלחמת גרילה מתמשכת בסביבה עוינת. הוא טען כי ניסיונות "לזכות בלבבות ובמוחות" או פרויקטים של דה-רדיקליזציה בעזה הם אפשרויות לא ריאליות ודורשים דורות כדי להשיג תוצאות מוגבלות.

החוקר התייחס לעלות האנושית והכספית של המשך המלחמה הכוללת, וציין כי החברה הישראלית מצפה לתקופה של שקט לאחר המערכה הצבאית הארוכה ביותר בתולדות המדינה. הוא הדגיש כי הפריסה המוגבלת הנוכחית דורשת פחות כוחות בהשוואה לגיוס הנרחב הנדרש לכיבוש מלא של הרצועה.

ענבר טען כי מדיניות "הפרד ומשול" נותרה הכלי היעיל ביותר להחלשת היריב הפלסטיני העיקרי, שכן ההפרדה בין עזה לגדה מערערת את הדרישות הבינלאומיות להקמת מדינה פלסטינית. אפשרות זו, לדבריו, זוכה לתמיכה רחבה בתוך החברה הישראלית, המתנגדת יותר ויותר לפתרון שתי המדינות.

החוקר הגן על אסטרטגיית ההפרדה המיושמת מאז 2007, והדגיש כי אירועי השבעה באוקטובר לא היו כישלון של המדיניות עצמה אלא כשל מודיעיני. הוא סבר כי הטעות הייתה בהנחה שחמאס הורתעה, מה שאפשר לה לחזק את יכולותיה הצבאיות תחת מעטה של שקט.

הניתוח הציע לחזור לקונספט של "כיסוח הדשא", כלומר ביצוע מבצעים צבאיים כירורגיים ותקופתיים שמטרתם לצמצם את יכולות האויב ללא צורך בהישארות קבועה. גישה זו מאפשרת בנייה מחדש זמנית של הרתעה והארכת התקופות שבין סבבי לחימה אלימים.

ענבר סיכם כי קיומו של כיס מבוקר חמאס בעזה הוא "תוצאה מקובלת" אסטרטגית, בתנאי שישראל תמשיך למקד את יכולות התנועה באופן שיטתי. מצב זה חוסך מישראל ביקורת בינלאומית הקשורה לסיפוח שטחים או ניהול ענייני אזרחים.

הוא הדגיש את הצורך שישראל תבהיר לעולם שהיא אינה שואפת לספח את האזורים הנשלטים צבאית ברצועה, תוך מתן אפשרות לזרימת סיוע הומניטרי. עמדה זו נועדה להקל על הלחצים הדיפלומטיים תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים החיוניים בשטח.

לסיכום, החוקר סבור כי הפניית המאמצים הישראליים לחזיתות מסוכנות יותר, כמו החזית האיראנית, היא עדיפות עליונה. בהתאם לכך, קבלת רצועת עזה מחולקת ומוחלשת מהווה את הפתרון האופטימלי בהתחשב במורכבות האזורית והבינלאומית הנוכחית.

חלוקת רצועת עזה היא צורך נדרש מכיוון שהיא מבססת את פיצול התנועה הלאומית הפלסטינית, ופוטרת את ישראל מאחריות לחיי תושבי עזה.

דיווחים בתקשורת העברית חשפו פרטים מרתקים הנוגעים לביטול תקיפה אווירית ישראלית רביעית שתוכננה להתבצע נגד יעדים אסטרטגיים בעומק איראן. המקורות הבהירו כי התערבות ישירה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ברגע האחרון היא שמנעה את המראת מטוסי הקרב שכבר חומשו לביצוע המשימה.

מקורות עיתונאיים ציטטו את מפקד חיל האוויר הישראלי, האלוף עמיר תישלר, המאשר כי חיל האוויר היה בכוננות עליונה לתקוף מאות יעדים בתוך שטח איראן. תישלר ציין בהודעה ששלח לאנשי החיל כי ההחלטה להפסיק את המבצע התקבלה שעה אחת בלבד לפני המועד המתוכנן, בעוד הטייסים קיבלו את התדרוכים הסופיים למשימה.

על פי ההדלפות, ההתקפה שבוטלה נועדה להשמיד תשתיות אנרגיה חיוניות ואתרים צבאיים רגישים, כהשלמה לשלושה גלי הפצצה קודמים שבוצעו על ידי הכיבוש ונמשכו כ-17 שעות. החלטת הביטול הגיעה בעקבות שיחת טלפון שאופיינה ב'טון חריף' בין טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו, שבה דרש הראשון להפסיק את ההסלמה באופן מיידי.

ההתערבות האמריקאית לא הוגבלה רק לצד הישראלי; המקורות דיווחו כי טראמפ עצר גם סבב הפצצות שתכננו הכוחות האמריקאים נגד יעדים איראניים. נסיגה זו הגיעה לאחר שוושינגטון קיבלה אזהרות ישירות מטהראן כי כל תוקפנות חדשה תיענה בתגובה צבאית מיידית וישירה שתכוון לעומק ישראל.

בינתיים, שוררת תחושה של תסכול גובר במסדרונות הממסד הביטחוני והצבאי בתל אביב, כתוצאה ממה שמתואר ככישלון בניצול התוצאות הצבאיות מבחינה מדינית. מפקדים צבאיים סבורים כי ההישגים שהושגו בחזיתות מרובות, מעזה ועד איראן, טרם הפכו לרווחים אסטרטגיים ברורים על שולחן המשא ומתן.

גורמים ביטחוניים ישראלים הזהירו מפני הסתמכות מוחלטת על מדיניות הנשיא טראמפ, והצביעו על האפשרות לשינוי פתאומי בעמדותיו או לאובדן סבלנותו כלפי המבצעים הצבאיים המתמשכים. מקורות אלו הביעו חשש מחוסר היכרותה של הממשל האמריקאי עם כל הפרטים והנסיבות של ההסכמים הביטחוניים המתנהלים באזור.

הדיווחים מצביעים על פער ברור בתפיסות בין הדרג המדיני והצבאי לגבי אופן ניהול העימות עם טהראן ובעלות בריתה בשלב הבא. בעוד הצבא שואף לבסס משוואות הרתעה חדשות, הלחצים הבינלאומיים והתנודות הפוליטיות בוושינגטון מטילים מגבלות חמורות על חופש הפעולה הישראלי.

החששות בישראל גוברים מכך שהבנות אמריקאיות-איראניות אפשריות יובילו לויתורים הנוגעים לנוכחות הצבאית בחזיתות הצפון. גורמי ביטחון מקווים להפעיל לחץ על וושינגטון כדי להבטיח אי-התחייבות לסעיפים שעלולים לכפות נסיגה מוקדמת מאזורי הפעילות לפני השגת היעדים האסטרטגיים שנקבעו.

חיל האוויר כולו היה בכוננות להמראה למשימת הפצצה נרחבת נגד איראן, והמשימה הופסקה שעה אחת בלבד לפני יציאתה.

המתח הפוליטי בין טייוואן לסין הסלים והגיע גם לתחום הספורט, כאשר ממשלת טייוואן מתחה ביקורת חריפה על הצעה שהגישה בייג'ינג לאוהדים באי לצפות במשחקי מונדיאל 2026. הרשויות בטאיפיי הבהירו כי אזרחיהן אינם צריכים לפנות לפלטפורמות סיניות, והדגישו כי המשחקים יהיו זמינים בקלות דרך ערוצים ואמצעי תקשורת מקומיים בתוך טייוואן.

משרד ענייני טייוואן בבייג'ינג עורר מחלוקת בהצהרתו כי סין מחזיקה בזכויות השידור המלאות של הטורניר העולמי. המשרד קרא לתושבי האי להשתמש באתרים ובאפליקציות דיגיטליות סיניות, או אפילו לנסוע ליבשת כדי לצפות בתחרויות ישירות משם, מה שטאיפיי ראתה כניסיון להתערב בעניינים שאינם נוגעים למשימות הליבה של המשרד הסיני.

מצידו, דובר המשרד הסיני, צ'ן בין הואה, הצהיר במסיבת עיתונאים רשמית כי ארצו מקדמת בברכה את כל אזרחי טייוואן המעוניינים ליהנות מחגיגת הכדורגל דרך הפלטפורמות הדיגיטליות של בייג'ינג. הוא ציין כי קיימים הסדרים למי שמעוניין להגיע באופן אישי לצפות במשחקים, בצעד שמשקיפים רואים בו ניסיון לחזק את הכוח הרך הסיני כלפי תושבי האי.

מנגד, מועצת ענייני היבשת בטייוואן הגיבה בהצהרה תקיפה, ובה תיארה את הטענות הסיניות כמטעות לחלוטין וחסרות בסיס. המועצה הדגישה כי חברות המדיה הטייוואניות כבר רכשו את כל הזכויות החוקיות לשידור הטורניר, מה שחוסך מהצופים את הצורך להשתמש באפליקציות או באתרים הנמצאים תחת פיקוח או ניהול סיני.

ההצהרה הטייוואנית האשימה את משרד ענייני טייוואן בבייג'ינג בעיסוק בנושאים שוליים שאינם בתחום סמכותו, ומתחה ביקורת על הכנסת הנושא הספורטיבי לסכסוך הפוליטי הקיים. ויכוח זה מגיע בתקופה שבה היחסים בין שני הצדדים נמצאים במתיחות מתמדת, כאשר בייג'ינג מתעקשת על ריבונותה על האי, בעוד טאיפיי דבקה בזכות עמה להגדרה עצמית פוליטית.

במישור הספורטיבי, נבחרות סין וטייוואן נעדרות מגמר מונדיאל 2026 לאחר שלא הצליחו להעפיל במוקדמות. עם זאת, היעדרות זו לא מנעה מטייוואן להביע עניין בטורניר, כאשר הודיעה רשמית על תמיכתה בנבחרות פרגוואי והאיטי, המייצגות מעט מהמדינות שעדיין מקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים עם טאיפיי.

בצעד סמלי, שר החוץ הטייוואני לין צ'יה-לונג פרסם סרטון בחשבונותיו ברשתות החברתיות, ובו נראה מנופף בדגלי המדינות בעלות הברית המשתתפות במונדיאל. השר הביע את גאוותו לראות את שותפיה הבינלאומיים של טייוואן באירוע הספורט הגדול הזה, מה שמשקף בבירור כיצד הכדורגל הפך לזירה חדשה לביטוי עמדות דיפלומטיות ופוליטיות.

הטענות הסיניות לגבי חוסר יכולתם של הטייוואנים לצפות במשחקי המונדיאל אינן נכונות כלל, וזכויות השידור זמינות באופן מקומי.

הפיקוד המרכזי של ארה"ב (סנטקום) הודיע על סבב חדש של תקיפות אוויריות אינטנסיביות נגד יעדים צבאיים בתוך שטח איראן לפנות בוקר יום שישי. פעולות צבאיות אלו מגיעות כחלק מסדרת תקיפות מתמשכות זו הלילה השלושה עשר ברציפות, על רקע הסלמה חסרת תקדים בין וושינגטון לטהראן באזור.

מקורות צבאיים הבהירו כי התקיפות החלו בשעה 18:45 בערב לפי שעון החוף המזרחי של ארה"ב, וכוונו לאתרים השייכים למשמרות המהפכה האיראניים. ההצהרות הרשמיות ציינו כי מטרת מהלך זה היא לערער את יכולתה של טהראן לאיים על תנועת הספנות המסחרית הבינלאומית בנתיבי המים החיוניים.

בשטח, דיווחו מקורות תקשורת על שמיעת פיצוצים עזים שזעזעו מספר אזורים בדרום ובדרום-מערב איראן במקביל להודעה האמריקאית. פיצוצים אלו התרכזו בעיר אהוואז, שם ציינו עדי ראייה כי להבות עלו מאתרים ספציפיים לאחר שמיעת קולות טיסה אינטנסיביים של מטוסים.

באזור מצר הורמוז האסטרטגי, אישרו דיווחים מקומיים על פיצוצים שהתרחשו בסביבת הכפר מסן הממוקם באי קשם. המקורות ציינו כי לפחות שני טילים כוונו לנקודות קרובות לאי המשקיף ישירות על נתיב המים החשוב ביותר לסחר הנפט העולמי, מה שעורר מצב כוננות באזור.

ההתקפות פגעו גם בעיר החוף בנדר עבאס, שם נשמע פיצוץ עז בצד המערבי של העיר לפנות בוקר. הרשויות האיראניות לא חשפו עד כה את היקף הנפגעים או הנזקים החומריים המדויקים כתוצאה מסבב חדש זה של הפצצות אוויריות ממוקדות.

הסלמה זו בשטח מגיעה יומיים בלבד לאחר איומים חריפים שהשמיע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נגד ההנהגה האיראנית. טראמפ איים לפגוע ישירות בתשתיות חיוניות באיראן, כולל גשרים ותחנות כוח חשמליות, אם ההתקפות על ספינות מסחריות יימשכו.

וושינגטון האשימה את טהראן באחריות לסדרת התקפות באמצעות כטב"מים וטילים שכוונו לבסיסים ומתקנים צבאיים שלה במדינות שכנות. ארצות הברית רואה בתקיפות אוויריות אלו תגובה הכרחית להרתעת הפעולות האיראניות שהיא מתארת כערעור היציבות האזורית.

יש לציין כי המתיחות הנוכחית מגיעה לאחר קריסת מזכר הבנות שנחתם בין הצדדים ביוני האחרון, שמטרתו הייתה להפסיק את הלחימה ולהתחיל במשא ומתן מקיף. אולם, נשיא ארה"ב הודיע ב-8 ביולי על סיום הפסקת האש, והאשים את איראן בהפרת ההסכם באמצעות תקיפת מכליות נפט.

ארצות הברית מתעקשת על הצורך להבטיח חופש שיט מוחלט דרך מצר הורמוז ללא כל התערבות מצד הכוחות האיראניים. מנגד, טהראן דוחה לחצים אלו ומתעקשת על הטלת מנגנון רגולטורי משלה למעבר דרך נתיב המים הנמצא בתוך מימיה הטריטוריאליים וחופיה הדרומיים.

הדיווחים מצביעים על כך שהעימותים הנוכחיים עלולים להתפתח לסכסוך רחב יותר בהיעדר ערוצי תקשורת דיפלומטיים יעילים בין שתי המדינות כרגע. המעצמות הבינלאומיות עוקבות בדאגה אחר השלכות הסלמה זו על מחירי האנרגיה העולמיים וביטחון נתיבי המים באזור המפרץ.

עד כה, הפיקוד המרכזי של ארה"ב לא פרסם פרטים טכניים לגבי סוג המטוסים המעורבים או היעדים המדויקים שנהרסו במהלך התקיפות הלילה. משרד ההגנה האמריקאי (הפנטגון) צפוי לפרסם דו"ח מפורט בשעות הקרובות שיבהיר את תוצאות הפעולות האוויריות המתמשכות מזה כשבועיים.

תקיפות אלו מייצגות את הלילה השלושה עשר ברציפות של פעולות אוויריות, ומטרתן היא להטיל אחריות על איראן ולהפחית את האיומים שמציבים משמרות המהפכה על הספנות.

בחירתו של ח'ליל אל-חיה לראש הלשכה המדינית של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) מגיעה ברגע היסטורי מכריע, שכן הוא מקבל את ההנהגה יותר מ-20 חודשים לאחר מות קודמו, יחיא סינוואר, באוקטובר 2024. בחירה זו מייצגת נקודת מפנה חשובה במסלול התנועה, במיוחד מכיוון שאל-חיה נחשב לחלק מהזרם המבצעי הקשור לפנים, מה שמשקף רצון לשמר את מומנטום ההתנגדות למרות המורכבויות המבצעיות והפוליטיות.

ההנהגה החדשה עומדת בפני אתגרים עצומים הנובעים מההשלכות של התוקפנות הישראלית המתמשכת על רצועת עזה, ושינוי מאזן הכוחות באזור. משקיפים רואים כי אל-חיה הגיע בתקופה שבה התנועה זקוקה לאיזון עדין בין פעולה צבאית למהלך פוליטי בינלאומי, במיוחד עם ירידת חלק ממקורות הכוח המסורתיים כתוצאה מהמלחמה הארוכה וההרס הנרחב שנגרם לתשתיות.

מקורות יודעי דבר חשפו כי בחירתו של אל-חיה הגיעה לאחר תחרות עם ח'אלד משעל, כאשר הפער בקולות היה קטן, מה שמעיד על קיומם של זרמים אידיאולוגיים מרובים בתוך התנועה. עם זאת, ניצחונו של אל-חיה מחזק את המשכיות הגישה הפנימית, תוך מתן מרחב תיאורטי לביצוע סקירות מבניות שעשויות להיות הכרחיות להתמודדות עם השלב הבא הדורש גמישות פוליטית רבה יותר.

אל-חיה הגדיר שש סדרי עדיפויות אסטרטגיים לתקופתו, בראשם הפסקה מוחלטת של התוקפנות ונסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה. הוא גם הדגיש את הצורך במתן סיוע דחוף והבטחת חיים בכבוד לתושבים, תוך סיכול תוכניות העקירה הכפויה והתחלה מיידית של פעולות שיקום ושחרור אסירים מבתי הכלא של הכיבוש.

בנוגע לבית הפלסטיני הפנימי, האחדות הלאומית בולטת כעדיפות עליונה עבור אל-חיה, שכן הוא שואף לבנות מחדש את מוסדות הארגון לשחרור פלסטין על בסיס דמוקרטי. מגמה זו נועדה ליצור חזית מאוחדת המסוגלת להתמודד עם אתגרים פוליטיים, במיוחד עם התקרבות מועד הבחירות למועצה המחוקקת שנקבעו לנובמבר 2026, המעלות שאלות לגבי מידת השתתפות התנועה בהן.

במישור הבינלאומי, אל-חיה שואף לחזק את יחסי התנועה עם הסביבה הערבית והאסלאמית, וללחוץ להפעלת תפקידן של המדינות האחיות לעצירת מלחמת ההשמדה. תוכניתו כוללת גם הפעלת אחריות בינלאומית להגנה על הפלסטינים והעמדת מבצעי פשעי מלחמה לדין, מה שמעיד על רצון להשתמש בכלים משפטיים ודיפלומטיים לצד הפעולה המבצעית.

אקדמאים ואנליסטים פוליטיים רואים כי נאומו הפותח של אל-חיה התאפיין בשמירה על אחדות התנועה והימנעות מעוררות סוגיות שנויות במחלוקת בגלוי. למרות השינויים הגדולים בזירה הפוליטית, אל-חיה לא התייחס במפורש לסקירות רדיקליות, והעדיף להתמקד בעקרונות המבטיחים את לכידות הבסיסים הארגוניים תחת הלחצים החיצוניים הגוברים.

תיק הנשק נותר האתגר הבולט והמורכב ביותר בפני ההנהגה החדשה, שכן התנועה רואה בו קו אדום שלא ניתן לחצות בשום פנים ואופן. עם הלחצים האזוריים והבינלאומיים הגוברים בנוגע לפירוק עזה מנשקה, סביר להניח שאל-חיה ינקוט בגישת מנהיגות קולקטיבית ויתייעץ עם הגופים המייעצים כדי לחלק את האחריות לקבלת החלטות גורליות בעניין זה.

דיווחים מצביעים על שונות בתמיכה העממית בתנועה, שכן היא הושפעה בעזה באופן ניכר בשל העלות ההומניטרית הגבוהה של המלחמה, בעוד שחוותה עלייה בגדה המערבית. שונות זו מחייבת את אל-חיה לבנות מחדש את היחסים עם הציבור הפלסטיני ולהקשיב לשאיפותיו, כדי להבטיח את השבת הלגיטימציה העממית והלאומית מול ניסיונות ההדרה הפוליטית.

בסופו של דבר, מומחים מסכימים כי המשימה הדחופה ביותר העומדת בפני ח'ליל אל-חיה היא להוציא את רצועת עזה מאסונה הנוכחי ולהשיג שותפויות אמיתיות עם הפלגים הלאומיים. השבת הכבוד לפרויקט הלאומי הפלסטיני דורשת חזון החורג מאינטרסים מפלגתיים צרים, ומתמקד בחיזוק העמידה העממית מול המדיניות הישראלית הקיצונית המכוונת לקיום הפלסטיני.

שש סדרי העדיפויות שהוכרזו על ידי אל-חיה הם הפסקת התוקפנות המוחלטת, סיוע ושיקום, והשגת אחדות לאומית פלסטינית.

מקורות תקשורתיים חשפו פרטים מתחקיר עיתונאי מקיף העוסק במבצע הסייבר והמודיעין שבוצע על ידי ישראל בלבנון באמצע ספטמבר 2024, אשר נודע בתקשורת כ'מבצע הכפתורים'. התחקיר שופך אור על אחד המבצעים המסתוריים ביותר בהיסטוריה הביטחונית העכשווית, שבו נעשה שימוש באלפי מכשירי קשר ממולכדים שהובילו ליותר מ-3500 קורבנות, בין שהידים לפצועים.

העבודה התחקירנית התבססה על מעקב מדויק אחר רישומי חברות ונתונים מהשטח במספר מדינות, כדי לשחזר את רשת התכנון המורכבת שנוהלה על ידי המודיעין הישראלי. המסמכים הפיננסיים הראו כי חברת 'PAC לייעוץ', שהחיזבאללה התקשר עמה לאספקת המכשירים, לא הייתה אלא חזית פיקטיבית המנוהלת על ידי אדם אחד בלבד, והיא חלק ממערכת של חברות קש שהוקמו במיוחד כדי להעביר את המשלוחים הממולכדים לשרשרת האספקה של הארגון.

התחקיר כולל עדות טלוויזיונית ראשונה של בכיר בחיזבאללה, המספר בה פרטים על רכישת המכשירים ומנגנוני הבדיקה שעברו לפני הפצתם, ומאשר כי המשלוחים הראשונים נכנסו לשטח לבנון לפני אירועי השבעה באוקטובר. הבכיר חשף גם את קיומם של אלפי מכשירים נוספים שהיו בדרכם ללבנון דרך שטחי טורקיה במהלך המלחמה, ואשר הכילו אף הם חומרי נפץ מוסתרים בקפידה רבה.

במישור הטכני, התחקיר הציג פירוק הנדסי מדויק המבהיר כיצד שולבו חומרי הנפץ בתוך סוללות מכשירי הביפר באופן שאפשר להם לעבור את הליכי הבדיקה המסורתיים ומכשירי גילוי חומרי נפץ. ניתוח זה התבסס על בדיקת דגמים וראיות מקוריות של מכשירים שלא התפוצצו, מה שחשף רמה גבוהה של מקצועיות בייצור ובהסוואה הטכנית שבה נקטו שירותי המודיעין לביצוע המתקפה.

לסיום, התחקיר דן בהשלכות המשפטיות של מבצע זה בסיוע מומחים במשפט בינלאומי הומניטרי, שהצביעו על כך שאופי המתקפה האקראי עשוי לסווג אותה כפשע מלחמה. כמו כן, נסקרה האחריות הפלילית שעלולה לרדוף את רשת המתווכים והחברות שתרמו לייצור והעברת מכשירים אלה, תוך הדגשה כי השימוש בכלים אזרחיים כמלכודות נפץ מהווה הפרה בוטה של הנורמות והאמנות הבינלאומיות.

המבצע עשוי להגיע לרמת פשע מלחמה על פי ניתוחי מומחי המשפט הבינלאומי ההומניטרי שעקבו אחר מסלול הייצור והשיווק של המכשירים הממולכדים.

מרכז מעקב עולמי המתמחה בניטור רעב פרסם אזהרות חמורות מפני הידרדרות המצב ההומניטרי ברצועת עזה, והדגיש כי יותר משני שלישים מהאוכלוסייה מאוימים להיקלע לרעב חמור לפני סוף השנה הנוכחית. ירידה חדה זו נובעת מצמצום זרימת הסיוע ההומניטרי על ידי סוכנויות סיוע בינלאומיות, המונעת על ידי מחסור חמור במימון והגבלות גישה.

ההערכה האחרונה שפורסמה על ידי הסיווג המשולב של שלבי ביטחון תזונתי (IPC) הבהירה כי ההישגים המוגבלים שהושגו בהפחתת רמות התת-תזונה החריפה, במיוחד בקרב ילדים, עומדים בפני סכנת התפוגגות מוחלטת. שיפורים אלה הושגו בעקבות עלייה זמנית באספקת מזון ושירותי תזונה לאחר הפסקת האש באוקטובר 2025, אך המציאות הנוכחית מצביעה על נסיגה חמורה.

הדוח הטכני ציין כי צריכת המזון עדיין נמוכה מהרמות המינימליות הנדרשות עבור רוב המשפחות הפלסטיניות ברצועה, מה שדחף חלק מהמשפחות לנקוט בצעדים נואשים. צוותי השטח תיעדו פנייה של אזרחים מסוימים לקבצנות או לחיפוש שאריות מזון במזבלות כדי להבטיח את פרנסתם היומית בהיעדר חלופות.

נתונים סטטיסטיים מצביעים על כך שכמיליון ו-200 אלף בני אדם, המהווים 59% מתושבי עזה, התמודדו עם רמות רעב המסווגות כ'משבר' או גרוע מכך במהלך התקופה שבין אמצע אפריל לסוף יוני 2026. מתוכם, כ-212 אלף בני אדם חיים במצב חירום תזונתי קיצוני המאיים ישירות על חייהם.

מומחים בינלאומיים צופים כי מספר האנשים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי חמור יעלה ליותר ממיליון ו-400 אלף בני אדם עד דצמבר הקרוב. משמעות הדבר היא שכ-67% מכלל תושבי הרצועה יהיו תחת עול רעב חמור אם קצב המחסור בסיוע והפעולות הצבאיות הנוכחיות יימשכו.

הרוב המכריע של תושבי הרצועה תלוי לחלוטין בסיוע הומניטרי חיצוני לאחר כשנתיים של מלחמת השמדה שניהלו כוחות הכיבוש. מלחמה מתמשכת זו הובילה להרס התשתיות הכלכליות ולעקירת רוב האוכלוסייה, מה שהפך את ההסתמכות העצמית לבלתי אפשרית בנסיבות הנוכחיות.

הסיווג המשולב ציין קודם לכן ירידה בתנאי הרעב באזורים מסוימים, אך חזר והדגיש כי התקדמות זו שברירית ביותר ונתונה לקריסה. עם תחילת הירידה בהיקף הסיוע הנכנס, החלו להופיע סימני משבר עמוק יותר המאיים על הקבוצות הפגיעות ביותר בחברה הפלסטינית בתוך הרצועה הנצורה.

תוכניות התזונה המשלימות המיועדות לקבוצות רגישות נפגעו ישירות, כאשר מספר הנשים ההרות והמניקות הנהנות מתוכניות אלה הצטמצם בחצי. מספר המוטבות ירד ל-6,000 נשים בלבד בתקופה שבין ינואר למאי השנה, מה שמבשר על אסון בריאותי לדורות הבאים.

הדוח הבינלאומי מייחס את הסיבות לצמצומים אלה לפערי מימון גדולים בארגוני האו"ם, בנוסף למצב של אי-ודאות ביטחונית. ארגוני הסיוע מתמודדים עם קשיים עצומים בגישה לאזורים שונים ברצועה, מה שמפריע לחלוקה הוגנת ובת קיימא של חומרי מזון ותרופות זמינים.

מצדן, הרשויות הישראליות המשיכו לדחות את ממצאי הדוחות הבינלאומיים, ותיארו אותם כ'מוטים'. למרות שהכירו במחסור במזון בתקופות קודמות, הן מכחישות בעקביות נקיטת מדיניות הרעבה שיטתית, בטענה שהן מאפשרות כניסת כמויות מספיקות של סיוע דרך המעברים שבשליטתן.

בהקשר קשור, ארגוני סיוע הזהירו מפני קריסה מוחלטת וחסרת תקדים של רשתות המים והביוב בתוך הרצועה, מה שמחמיר את משבר הרעב עם התפשטות מחלות. מים ראויים לשתייה אינם זמינים עוד כשירות ציבורי, אלא הפכו למשימה קשה הדורשת סיכון והמתנה שעות ארוכות בתורים ארוכים.

במישור המשפטי, ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו"ם אישרה כי הפרקטיקות הישראליות בעזה עולות לרמה של רצח עם. הוועדה הבהירה כי הפיכת ההישרדות היומיומית למאבק מתמשך להשגת לחם ותרופות היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר להשמדת יסודות החיים של הפלסטינים.

בשטח, מקורות רפואיים ברצועת עזה דיווחו על עלייה במספר קורבנות התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז השביעי באוקטובר 2023 למספרים מחרידים. משרד הבריאות תיעד 73,311 הרוגים ו-173,924 פצועים, נתון המשקף את היקף ההרס האנושי העצום שנגרם לרצועה במהלך חודשי המלחמה.

צריכת המזון עדיין אינה מספקת עבור רוב המשפחות ברצועת עזה, וחלקן נאלצות לחפש מזון באשפה כדי לשרוד.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע כי איראן וקבוצת הח'ותים יתמודדו עם תגובה צבאית אלימה, וזאת בעקבות הודעת הקבוצה על תקיפת שתי מכליות נפט סעודיות בים האדום. טראמפ הדגיש כי וושינגטון תראה בטהראן אחראית ישירה לכל התקפות עתידיות שיבוצעו על ידי הקבוצה, ותיאר אותם כסוכנים הפועלים מטעם המשטר האיראני.

התפתחויות אלו בשטח הובילו לשיבושים חמורים בשוקי האנרגיה, כאשר מחירי נפט מסוג ברנט זינקו ועברו את רף 100 דולר לחבית, עם עלייה של 6%. איומים אלו מגיעים לאחר קריסת הפסקת אש זמנית, ולאחריה ביצע צבא ארה"ב תקיפות אוויריות בתוך איראן, וטהראן הגיבה בתקיפת בסיסים אמריקאים בירדן ובכווית, מה שמרחיב את מעגל הסכסוך למעברי שיט חיוניים.

מצידו, שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו הצהיר כי הלחץ על טהראן יתגבר מדי לילה עד שתסכים לחתום על הסכם חדש, וציין כי איראן סופגת הפסדים כבדים כתוצאה מהעימות הנוכחי. בהקשר קשור, מקורות ביטחוניים אישרו כי המכלית 'אינסיליה' עלתה באש בעקבות תקיפת טילים ליד נמל ג'אזאן, בעוד צבא ירדן הודיע כי יירט טילים וכטב"מים איראניים שחדרו למרחב האווירי שלו.

התקפות הח'ותים מעוררות חששות בינלאומיים מפני סגירת מצרי באב אל-מנדב, הנחשבים לעורק ראשי לסחר עולמי ולאנרגיה. גורמים אמריקאים הזהירו כי הטלת מצור ימי על היצוא הסעודי עלולה לגרור את האזור למלחמה כוללת, בזמן שטראמפ איים לתקוף תשתיות איראניות, כולל תחנות כוח וגשרים, בתמורה לכל תקיפה שתפגע בספינות במעברים הבינלאומיים.

אם יעשו זאת שוב, ארצות הברית תטיל את האחריות על איראן, מכיוון שהח'ותים מייצגים כוח הפועל בשליחות איראן, ושניהם יקבלו עונש צבאי קשה ביותר.

תוניסיה חווה גל חום חריג שהגיע לשיאו עם רישום של 50 מעלות צלזיוס, מה שהוביל להחמרת מצב המחיה של התושבים על רקע הפסקות חשמל חוזרות ונשנות וממושכות. משבר זה מזין מצב של מתיחות ודאגה ציבורית גוברת, במיוחד עם חוסר היכולת של הרשת הלאומית לעמוד בביקוש הגובר לאנרגיה בתנאי אקלים קשים אלה.\n\nחברת החשמל והגז התוניסאית, גוף ממשלתי, החלה לפני כשבוע לפרסם הודעות יומיות המזהירות מפני הפסקות מתוכננות תחת הכותרת 'הודעה על גל חום'. צעד זה, על פי מקורות רשמיים, נועד להקל על הלחץ המופרז על רשת החשמל הסובלת מבלאי בחלקים ממנה אל מול הביקוש השיא לקירור.\n\nמקורות בשטח דיווחו כי החברה ממשיכה לאמץ מדיניות של 'הפחתת עומסים' וחלוקת אספקת החשמל בין אזורים שונים כדי להבטיח רציפות מינימלית של השירות. עם זאת, צעדים אלה מעוררים שאלות רבות ומחאות בקרב האזרחים המתלוננים על חוסר דיוק במועדים המפורסמים בהודעות הרשמיות ועל חריגה מהזמנים שנקבעו.\n\nבתגובה רשמית למשבר, אישר נשיא תוניסיה, קייס סעיד, במהלך פגישה עם פקידי ממשלה כי המצב הנוכחי אינו מקובל בשום אופן. סעיד הדגיש כי הפסקות מים וחשמל, במקביל לפרוץ שריפות באזורים שונים, מייצגות תופעות לא טבעיות המחייבות התערבות מיידית ונחרצת כדי לעצור את מה שתיאר כ'התעללות באזרחים'.\n\nהדיווחים המגיעים ממספר מחוזות בתוניסיה מצביעים על כך שהפסקות החשמל אינן מוגבלות לתקופות קצרות, אלא נמשכות לעיתים קרובות יותר משש שעות רצופות. במקרים חמורים יותר, חלק מהאזורים רשמו הפסקה מוחלטת של השירות שעברה את ה-24 שעות, כפי שאושר לאחרונה על ידי נתונים רשמיים שפורסמו על ידי נשיאות הרפובליקה התוניסאית.\n\nבמישור זכויות האדם, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל נכנס למשבר, וקרא לרשויות תוניסיה לנקוט בצעדים דחופים כדי להגן על אסירי בתי הכלא מפני ההשלכות החמורות של גל החום. הארגון הביע דאגה מיוחדת לגבי הקבוצות הפגיעות ביותר מאחורי הסורגים, כולל קשישים וחולים במחלות כרוניות או מוגבלויות פיזיות המונעות מהם להסתגל לחום הגבוה.\n\nהארגון הבינלאומי דרש להבטיח תנאי מעצר הומניים העומדים בסטנדרטים הבריאותיים, כולל אספקת אוורור מספק ואספקה רציפה של מי שתייה נקיים. כמו כן, הדגיש את החשיבות של מתן טיפול רפואי מיידי לנפגעים ומתן גישה למקומות מקוררים בתוך מתקני הכליאה כדי למנוע מקרי מוות או הידרדרות בריאותית חמורה.\n\nבהקשר קשור, עורכת הדין הייפא אל-שאבי חשפה כי יו"ר הפרלמנט לשעבר וראש תנועת א-נהדה, ראשיד אל-גנושי, התעלף בתוך כלא אל-מרנאקיה. אל-שאבי הסבירה כי אל-גנושי, בן 85, איבד את הכרתו כתוצאה מחום עז בתוך משרד עורכי הדין בכלא לאחר שחזר מבדיקה רפואית בבית החולים, מה שמדגיש את חומרת המצב בתוך בתי הכלא.\n\nהתפתחויות אלה מתרחשות במקביל לקריאות ציבוריות נרחבות לצורך מציאת פתרונות יסודיים למשבר האנרגיה בתוניסיה ולשדרוג התשתיות המתפוררות. משקיפים סבורים כי המשך משברי שירות אלה בתנאי אקלים קשים עלול להוביל למתח חברתי נוסף, מה שמציב את הממשלה בפני אתגרים גדולים בהבטחת הצרכים הבסיסיים של האזרחים.\n\nמצב זה אינו יכול לעבור בשתיקה, וכל מי שינסה להתעלל באזרחים יטופל, והפסקות מים וחשמל הן תופעות לא טבעיות שיש לשים להן קץ.

מקורות יודעי דבר חשפו כי בנקים ישראליים גדולים מתכוונים לסיים את יחסי הבנקאות המקבילה עם מוסדות פיננסיים פלסטיניים בחודשים הקרובים, בצעד המאיים להעמיק את המשבר הכלכלי בשטחים הפלסטיניים. לדברי גורמים רשמיים, 'דיסקונט בנק' מתכוון לנתק את קשריו ב-1 בספטמבר, ואחריו בנק 'הפועלים' בתחילת אוקטובר, בטענה לחששות משפטיים הקשורים למימון טרור והלבנת הון בהיעדר פתרון ממשלתי ישראלי בר קיימא.

נגיד רשות המטבע הפלסטינית, יחיא שנאר, הזהיר מפני השלכות קטסטרופליות של החלטה זו, וציין כי שני הבנקים מנהלים העברות כספים המוערכות בכ-51 מיליארד שקל (16.6 מיליארד דולר) בשנה. שנאר הסביר כי 90% מהסחר הפלסטיני, הכולל מוצרי יסוד כמו מזון, דלק ותרופות, תלוי לחלוטין בערוצי בנקאות אלה העוברים דרך ישראל, והדגיש כי ניתוקם יוביל לקריסת שרשרות האספקה ולשיתוק בפעילות הממשלתית.

התפתחויות אלו מגיעות על רקע לחצים שמפעיל שר האוצר הישראלי, בצלאל סמוטריץ', השולט במנגנון הפטורים ממס ובנקאות. למרות אישורים בינלאומיים מארצות הברית ובריטניה כי המערכת הפיננסית הפלסטינית עומדת בסטנדרטים הבינלאומיים למאבק בהלבנת הון, הבנקים הישראליים מביעים חשש מחשיפה לתביעות משפטיות בינלאומיות אלא אם כן יסופקו ערבויות משפטיות קבועות מממשלת ישראל, מה שמציב את הכלכלה הפלסטינית בפני המבחן הקשה ביותר מזה עשורים.

ערוצים אלה הם אבן יסוד בתשתית התומכת בסחר שלנו, במגזר העסקי ובפרנסת מיליונים, ושיבושם יהיו לו השלכות חמורות על האזור כולו.

העיניים נשואות היום, יום חמישי, לאולם העצרת הכללית של האו"ם, שם ישתתפו ששת המועמדים לתפקיד המזכ"ל בדיון פומבי, הראשון מסוגו בהקשר זמני קריטי זה. צעד זה מגיע שבוע לפני תחילתו הרשמית של תהליך הבחירה, המתואר כגורלי לעתיד הארגון הבינלאומי הסובל ממשברים מבניים ופיננסיים עמוקים.

רשימת המתמודדים כוללת שמות בולטים מרקעים פוליטיים ודיפלומטיים מגוונים: מישל בצ'לט מצ'ילה, מריה פרננדה אספינוזה מאקוודור, ורפאל גרוסי מארגנטינה. כמו כן, משתתפות במירוץ רבקה גרינספן מקוסטה ריקה, קרוליין רודריגז-בורקט מגיאנה, בנוסף למאקי סאל מסנגל, בניסיון להציג את חזונם בפני הקהילה הבינלאומית.

הדיון צפוי להימשך 90 דקות, במהלכן יענו המועמדים על שאלות שיציגו דיפלומטים, עובדי או"ם ונציגי החברה האזרחית. אירוע זה משודר בפלטפורמות תקשורת בינלאומיות, מה שמחזק את שקיפות התהליך שבעבר נוהל מאחורי דלתיים סגורות במסדרונות מועצת הביטחון.

נשיאת העצרת הכללית, אנלינה ברבוק, הדגישה כי דיון זה מהווה הזדמנות מהותית להבנת סדרי העדיפויות של המועמדים וכיצד יתמודדו עם עולם מפוצל. היא הבהירה כי הארגון זקוק לא רק למנהל אדמיניסטרטיבי, אלא למנהיגות בעלת יושרה ויכולת להגן על אמנת האו"ם בתחומי השלום וזכויות האדם.

האו"ם עומד כיום בפני לחצים גוברים, במיוחד מצד הממשל האמריקאי בראשות דונלד טראמפ, המבקר את מה שהוא מתאר כהוצאות בלתי מבוקרות וחוסר יכולת להשיג תוצאות מוחשיות. וושינגטון דורשת שהארגון יחזור לעמוד על עמוד התווך המרכזי שלו, שמירת הביטחון והשלום הבינלאומיים, כעדיפות עליונה מעל תיקים אחרים.

בצל המתיחות הזו, המועמדים מנסים לאזן בין הדרישות האמריקאיות הנוקשות לבין הקווים האדומים שמציבות המעצמות הגדולות האחרות במועצת הביטחון. איזון דיפלומטי זה הוא מפתח חיוני לקבלת תמיכת חמש המדינות החברות הקבועות, המחזיקות בזכות הווטו נגד כל מועמד שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלהן.

מבחינה פרוצדורלית, חמש עשרה חברות מועצת הביטחון יקיימו ישיבה סגורה ב-30 ביולי כדי להביע את דעותיהן הראשוניות בהצבעה חשאית. הליך זה נועד לסנן את השמות ולקבוע את המועמד הנהנה מהסכמה בינלאומית רחבה ביותר לפני העברתו לעצרת הכללית למינוי רשמי.

משקיפים בינלאומיים רואים כי המירוץ הנוכחי חסר את המומנטום שאפיין את הקמפיין של 2016, שהסתיים בבחירת אנטוניו גוטרש. אנליסטים מקבוצת המשבר הבינלאומית ציינו כי המועמדים נוקטים באסטרטגיות זהירות מאוד כדי להימנע מהכעסת המעצמות, מה שהפך את התחרות לפחות חיונית מבחינה פוליטית פומבית.

למרות הזהירות, המועמדים הדגישו בדיונים קודמים את הצורך ברפורמות יסודיות כדי להפוך את הארגון ליעיל יותר בהתמודדות עם סכסוכים עולמיים. בולטת חשיבות תפקיד המזכ"ל כיוצר שלום ומניע מאמצים דיפלומטיים באזורי סכסוך שבהם הכלים המסורתיים כשלו עד כה.

דיווחים דיפלומטיים מצביעים על כך שבורסת המועמדויות עדיין פתוחה להפתעות, שכן בירות רבות עדיין לא קבעו את בחירותיהן הסופיות. בעוד שרפאל גרוסי נחשב לאחד המועמדים המובילים, התמיכה שבה נהנות רבקה גרינספן ורודריגז-בורקט הופכת את התוצאה לבלתי מוכרעת בשום אופן.

ההיבט הגיאוגרפי והמגדרי אינו נעדר מאחורי הקלעים של המירוץ, כאשר מדינות אמריקה הלטינית דורשות את זכותן לתפקיד בהתבסס על נוהג חילופי גיאוגרפיים בלתי מחייב. במקביל, גוברים הקולות הקוראים לשבור את המונופול הגברי על התפקיד ולמנות אישה לראשונה בתולדות האו"ם, הנמשכות שמונה עשורים.

בהתפתחות בולטת, כלי תקשורת דיווחו על שמות לא רשמיים שעשויים להיכנס למירוץ ברגע האחרון, ביניהם נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו. הדלפות אלו מגיעות בתקופה רגישה, כאשר המנצח צפוי להיכנס לתפקידו רשמית בתחילת 2027, כדי להתחיל עידן חדש בניהול ענייני העולם.

דיון פומבי זה יספק הזדמנות נדירה להכיר את רעיונות המועמדים, סדרי העדיפויות שלהם וחזונם לאחד התפקידים החשובים בעולם.

משבר החקלאות הפלסטינית אינו משבר עונתי, וגם לא משבר אקלים, ואף לא משבר מימון. הוא, במהותו, משבר פוליטי ואסטרטגי המשקף את טבע המאבק על האדמה, הכלכלה והריבונות. מאז הקמת הרשות הפלסטינית לאחר הסכם אוסלו, החקלאות לא נסוגה רק עקב גורמים כלכליים, אלא כתוצאה מאינטראקציה מורכבת בין מדיניות ישראלית שיטתית שמטרתה הייתה לערער את מרכיבי הייצור הפלסטיני, לבין מדיניות פלסטינית שנכשלה בהפיכת החקלאות לעמוד תווך מרכזי בפרויקט בניית המדינה והכלכלה הלאומית.

החקלאות לא הייתה היסטורית רק פעילות כלכלית עבור הפלסטינים, אלא הייתה אחד הכלים החשובים ביותר לאחיזה באדמה ולשמירה על הקשר בין האדם למקום. לכן, פגיעה בה לא הייתה פגיעה במגזר יצרני בלבד, אלא פגיעה באחד ממרכיבי הקיום והעמידה הלאומית.

אולי הדבר המסוכן ביותר שהולידה התקופה שלאחר אוסלו לא היה רק חלוקה מחדש של האדמה הפלסטינית לאזורים (א), (ב) ו-(ג), אלא עיצוב מחדש של מבנה הכלכלה הפלסטינית עצמה. הכלכלה עברה בהדרגה מכלכלה השואפת לייצור, למרות מגבלות היכולות, לכלכלה מוגבלת התלויה יותר ויותר ביבוא, בשירותים ובסיוע, בעוד המגזרים היצרניים, ובראשם החקלאות, נסוגו.

ישראל הבינה מוקדם שהשליטה על האדמה אינה מושלמת רק באמצעות קירות ומחסומים, אלא גם על ידי החלשת יכולתו של הפלסטיני להשקיע באדמתו ולהישאר בה. לכן, המדיניות הישראלית כלפי המגזר החקלאי לא הייתה צעדים מבודדים, אלא חלק ממסלול רחב יותר לעיצוב מחדש של הגיאוגרפיה והכלכלה יחד.

החרמת אדמות, התרחבות ההתנחלויות, שליטה במקורות המים, הגבלת גישת חקלאים לאדמותיהם, ושליטה במעברים ובשווקים, גרמו למגזר החקלאי לפעול בסביבה חסרת מרכיבי ריבונות כלכלית. וכלי הלחץ לא נעצרו באדמה ובמים, אלא התרחבו לכל חוליות תהליך הייצור.

החקלאות מתחילה לפני הקציר; היא מתחילה בזרעים, דשנים, חומרי הדברה, ציוד וטכנולוגיה, ואינה מסתיימת אלא בעיבוד, שיווק וייצוא. בעוד המגזר החקלאי הישראלי פועל במסגרת מערכת מתקדמת של מחקר ופיתוח, פיקוח ותמיכה טכנית, החקלאי הפלסטיני פועל לרוב בסביבה שברירית יותר, המאופיינת בעלויות גבוהות, שירותים חלשים ואיכות משתנה של חלק מהתשומות החקלאיות.

חקלאים רבים מצביעים על ירידה ביעילות של חלק מהתשומות החקלאיות, כמו חומרי הדברה, דשנים וזרעים, ועל עליית מחירם בהשוואה לתשואת הייצור. אין להתייחס לסוגיה זו כתלונה פרטנית, אלא כאינדיקטור לצורך במערכת לאומית משולבת של פיקוח, בדיקה והסמכה שתבטיח את איכות התשומות החקלאיות ותגן על החקלאי, היצרן והצרכן.

השפעות בעיה זו אינן מוגבלות לירידה בפריון, אלא מתרחבות להגדלת הסיכונים לאובדן עונות חקלאיות, עליית עלויות הייצור, וירידה בתחרותיות של המוצר הפלסטיני בשווקים המקומיים והזרים. הפער בין החקלאות הפלסטינית והישראלית אינו טמון רק בסוג התשומות המשמשות, אלא במערכת הייצור כולה; ממחקר מדעי ופיתוח זנים, מעבדות והדרכה חקלאית, ועד טכנולוגיה, מימון, עיבוד ושיווק.

שלושה עשורים של נסיגה מבנית

האינדיקטורים הכלכליים חושפים את היקף השינוי שחל במעמד החקלאות הפלסטינית בשלושת העשורים האחרונים. תרומת החקלאות לתוצר המקומי הגולמי ירדה מכ-13% באמצע שנות התשעים לכ-6% בשנים האחרונות. גם שיעור העובדים במגזר החקלאי ירד מרמות שנעו בין 12% ל-16% בשנים הראשונות של הרשות הפלסטינית לכ-6%-7% בשנים האחרונות.

נתונים אלו אינם משקפים רק שינויים כלכליים, אלא חושפים שינוי עמוק יותר במיקום החקלאות בתוך הכלכלה הפלסטינית; היא עברה ממגזר יצרני מרכזי למגזר שאיבד חלק ממשקלו האסטרטגי כתוצאה ממגבלות פוליטיות וכלכליות, חולשת השקעות, והיעדר חזון פיתוח אינטגרטיבי.

כמו כן, המשך המגבלות על ניצול אדמות, במיוחד באזורים המסווגים (ג), והתרחבות התלות ביבוא מזון, הפכו את הביטחון התזונתי הפלסטיני לשברירי יותר מול משברים פוליטיים וכלכליים.

אך צמצום המשבר לכיבוש בלבד, למרות אחריותו המרכזית, אינו פוטר את הצד הפלסטיני מאחריות לבדיקה. לאחר יותר משלושה עשורים, המדיניות הפלסטינית לא הצליחה להפוך את החקלאות לעדיפות לאומית אמיתית, ולא נבנה חזון שהופך אותה לחלק מפרויקט כלכלי אינטגרטיבי המקשר את החקלאות לתעשייה, למחקר מדעי, לחדשנות, לטכנולוגיה ולשרשרות ערך.

החקלאי הפלסטיני הפך בשיח הפוליטי לסמל לעמידה, אך העמידה אינה יכולה להישאר סיסמה. החקלאי זקוק למערכת ייצור שתאפשר לו לשרוד: מים, אדמה, תשומות אמינות, מימון יצרני, ושוק הוגן.

מה שקרה בעשורים האחרונים ניתן לתאר כפוליטיזציה כפולה של החקלאות; מצד אחד, ישראל השתמשה בחקלאות ככלי לשליטה על האדמה והשוק ולהחלשת היכולת היצרנית הפלסטינית, ומצד שני, החקלאות הפלסטינית נותרה שבויים לניהול משברים ופרויקטים קצרי טווח, ולא הפכה לציר באסטרטגיית הפיתוח הלאומית.

נסיגת החקלאות לא הייתה רק אובדן למגזר כלכלי, אלא הייתה אינדיקטור לחוסר איזון רחב יותר במודל הכלכלי הפלסטיני; מודל שהפך תלוי יותר ביבוא, קשור יותר לכלכלה הישראלית, ופחות מסוגל לבנות בסיס ייצור עצמאי.

מכאן, הצלת החקלאות אינה צריכה להיתפס כמדיניות מגזרית מוגבלת, אלא כפתח לבנייה מחדש של הכלכלה הלאומית על בסיס ייצור, ריבונות והסתמכות עצמית. מדינות העומדות בפני מצור או סכסוכים אינן מוותרות על המגזרים היצרניים שלהן, אלא מציבות אותם בלב האסטרטגיות הלאומיות שלהן, מכיוון שהן מבינות שביטחון תזונתי הוא חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי.

הסוגיה היום אינה הגדלת מספר החממות או חלוקת שתילים נוספים או השקת קמפיינים עונתיים לשתילת זיתים, על חשיבותם. הסוגיה עמוקה יותר: היא הגדרה מחדש של מיקום החקלאות בפרויקט הלאומי הפלסטיני.

החקלאות אינה תיק מנהלי השייך למשרד מסוים, אלא סוגיה ריבונית המצטלבת עם אדמה, מים, אנרגיה, מחקר מדעי, השקעות וביטחון תזונתי.

זה דורש מעבר מניהול משברים לאסטרטגיית ייצור ארוכת טווח המבוססת על הקמת קרן לאומית להשקעות חקלאיות, חיזוק המחקר המדעי החקלאי וקישורו לצרכי החקלאים, פיתוח תעשיות מזון ושרשרות ערך, בניית מערכת לאומית יעילה לפיקוח על תשומות חקלאיות, והשקעה בטכנולוגיות חקלאות חכמה וניהול בר קיימא של מים ואנרגיה.

עתיד החקלאות הפלסטינית לא ייקבע בשדות בלבד, אלא בטבע הבחירות הכלכליות והמדיניות הלאומיות. ריבונות אינה נמדדת רק במי שמניף את הדגל מעל האדמה, אלא גם במי שיש לו את היכולת לייצר את מזונו, להגן על משאביו, לעבד את אדמתו, ולהפוך את כלכלתו מכלכלה צרכנית תלויה לכלכלה יצרנית המסוגלת לעמוד.

החזרת הכבוד לחקלאות אינה סוגיה השייכת לחקלאים בלבד, אלא היא החזרת הכבוד לרעיון המדינה עצמה, ולפרויקט השחרור הלאומי באחד מביטויו הכלכליים החשובים ביותר. ואם שלושת העשורים האחרונים חשפו כיצד הכיבוש יכול להשתמש בכלכלה ככלי לשליטה, הרי שהשלב הבא חייב להוכיח שהכלכלה היצרנית, ובראש ובראשונה החקלאות, יכולה להיות אחד הכלים החשובים ביותר לעמידה, לשחרור ולבניית הריבונות הפלסטינית.

שני צעירים פלסטינים נהרגו מירי כוחות הכיבוש הישראלי, הבוקר (חמישי), במהלך עימותים שפרצו בעיירה בית פורייק, הממוקמת מזרחית לעיר שכם בצפון הגדה המערבית הכבושה. מקורות מקומיים דיווחו כי שני ההרוגים הם מחמוד חוסיין נסראללה חנני ומוחמד סאמר מליטאת, כאשר חיילי הכיבוש ירו לעברם אש חיה באופן ישיר, מה שהוביל לפציעות קטלניות שבעקבותיהן מתו במקום.

מקורות רשמיים ברשות הכללית לעניינים אזרחיים מסרו כי שלטונות הכיבוש הודיעו להם רשמית על החזקת גופותיהם של ההרוגים חנני ומליטאת, וסירבו למסור אותן למשפחותיהם או לצוותים הרפואיים הפלסטינים. צעד זה מגיע במסגרת מדיניות הכיבוש השיטתית של החזקת גופות ההרוגים, מה שמוסדות זכויות אדם רואים בו הפרה בוטה של הנורמות הבינלאומיות וההומניטריות וענישה קולקטיבית למשפחות הקורבנות.

בפרטי האירוע, דיווחים עבריים טענו כי שני הצעירים ניסו לבצע פיגוע דקירה נגד חיילי צבא הכיבוש המוצבים ליד העיירה, מה שהצדיק, לטענת החיילים, ירי כבד לעברם. עדי ראייה אישרו כי כוחות הכיבוש הטילו כתר ביטחוני הדוק סביב האזור ומנעו מרכבי אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני להגיע לפצועים כדי להגיש עזרה ראשונה, והשאירו אותם לדמם למוות.

מחוז שכם וכפריו הסמוכים עדים להסלמה מתמשכת בקצב הפלישות והתקיפות הישראליות, כאשר אירועי הוצאה להורג בשטח חוזרים ונשנים תחת תירוצים ביטחוניים קלושים. פשע בית פורייק היום מצטרף לשורה של הפרות הפוגעות בנוכחות הפלסטינית בגדה המערבית, על רקע שתיקה בינלאומית כלפי מעשי הרג מכוון ומניעת טיפול רפואי מפצועים.

יצוין כי מדיניות החזקת הגופות ב'מקררי הכיבוש' או מה שמכונה 'בתי קברות למספרים', עדיין מהווה פצע מדמם לפלסטינים, כאשר הכיבוש ממשיך להשתמש בתיק זה כקלף לחץ פוליטי וביטחוני. הכוחות הלאומיים ומוסדות זכויות האדם דורשים התערבות בינלאומית דחופה כדי ללחוץ על ממשלת הכיבוש לשחרר את הגופות המוחזקות ולהבטיח את כבוד ההרוגים בקבורה על פי השריעה האסלאמית.

הרשות הכללית לעניינים אזרחיים אישרה כי שלטונות הכיבוש החזיקו בגופותיהם של שני ההרוגים לאחר הירי הישיר לעברם ומניעת צוותי האמבולנס מלבצע את עבודתם.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפנה אזהרה חריפה לטהראן ולתנועת החות'ים בתימן, והדגיש כי וושינגטון לא תסבול את המשך תקיפת מכליות נפט בנתיבי מים בינלאומיים. טראמפ הבהיר באמצעות פלטפורמת 'טרוט סושיאל' כי ארצות הברית רואה כעת באיראן את האחראית העיקרית למהלכים אלה, ותיאר את הקבוצה ככלי ביצועי בלבד למדיניות האיראנית באזור.

הנשיא האמריקאי הדגיש כי כל התקפות עתידיות ייתקלו ב'עונש צבאי גדול' שיפגע בעומק האיראני ובאתרים השייכים לחות'ים כאחד. הצהרות אלו מגיעות בתקופה שבה אזור הים האדום עד למתיחות חסרת תקדים בעקבות שימוש בטילים ובכטב"מים לתקיפת ספינות סוחר, מה שעורר חששות בינלאומיים מפני שיבוש אספקת האנרגיה העולמית.

מצדה, הנציבות האירופית נכנסה למשבר, כאשר האחראית על מדיניות החוץ, קאיה קאלאס, דרשה הפסקה מיידית של כל הפעילויות המסכנות את חיי הימאים והניווט הבינלאומי. קאלאס ציינה בהצהרה רשמית כי איומי החות'ים להטיל מצור ימי מהווים הסלמה מסוכנת המאיימת ישירות על היציבות האזורית והבינלאומית.

באותו הקשר, ממשלת צרפת הביעה דאגה עמוקה מהתקיפה על מכליות הנפט הסעודיות, ותיארה את ההתקפות כהתנהגות חסרת אחריות שמטרתה להחריף את המצב. דובר משרד החוץ הצרפתי אישר כי ארצו עוקבת בעניין רב אחר ההתפתחויות בשטח, וקרא לכל הצדדים לנהוג באיפוק ולהימנע מהידרדרות לעימות כולל.

תנועת החות'ים הודיעה מוקדם יותר על ביצוע פעולות צבאיות נגד ספינות סעודיות, בטענה כי הדבר בא בהקשר של הטלת מצור ימי בתגובה לסוגיות אזוריות. משקיפים רואים בצעד זה ניסיון ליצור נקודת חנק חדשה בניווט הבינלאומי, בנוסף למתיחות הקיימת במצר הורמוז, מה שמעמיד את הכלכלה העולמית בסכנה.

בניתוח של הזירה הפוליטית, מקורות דיווחו כי הקבוצה סובלת ממשברים כלכליים ומחיה חונקים באזורים שבשליטתה, מה שדוחף אותה להסלמה חיצונית כדי לייצא את משבריה הפנימיים. המקורות הבהירו כי המהלכים האחרונים אינם מנותקים מהאג'נדה האיראנית השואפת להקל על הלחצים הבינלאומיים עליה באמצעות הפעלת שלוחיה באזור.

קריאות פוליטיות הצביעו גם על כך שהחות'ים מבודדים אזורית ובינלאומית בשל סירובם להשתלב במסלולי ההסדר הפוליטי שהוצעו בעבר. מומחים רואים כי הקבוצה חסרה עצמאות בקבלת החלטות פוליטיות, שכן היא כפופה להנחיות צבאיות ישירות המגיעות ממשמרות המהפכה האיראניים כדי לשרת את האינטרסים של טהראן במאבקה עם וושינגטון.

למרות קריאות ההרגעה שהוציא משרד החוץ העומאני, האינדיקטורים בשטח מצביעים על מורכבות המצב לאור התעקשות הקבוצה להרחיב את מעגל הסכסוך. דיווחים מאשרים כי סעודיה ומדינות האזור מסרבות להיכנע למדיניות הסחיטה שמפעילים הכלים הכפופים לאיראן, תוך הסתמכות על תמיכה בינלאומית רחבה הדוחה פגיעה בביטחון נתיבי המים.

יש לציין כי התפתחויות אלו מגיעות על רקע קיפאון האופק לפתרון פוליטי בתימן מאז כישלון חתימת מפת הדרכים בסוף 2023. הציפייה נותרה השלטת, בהמתנה לאופי התגובה האמריקאית האפשרית, וליכולת הקהילה הבינלאומית לרסן את הסלמת החות'ים המאיימת על עורק הסחר העולמי באופן חסר תקדים.

ארצות הברית תטיל על איראן אחריות, בהתחשב בכך שהחות'ים הם גורם כפוף לה, ועונש צבאי גדול יוטל על טהראן והחות'ים אם ההתקפות יימשכו.

ראש עיריית ניו יורק, זאהרן ממדאני, הודה כי לרשויות אכיפת החוק בעיר אין את הסמכות המשפטית הנדרשת לאכיפת צו המעצר הבינלאומי שהוצא נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ממדאני הבהיר כי מגבלות אלו בולטות במיוחד אם נתניהו יחליט לבקר בעיר כדי להשתתף בעצרת הכללית של האו"ם המתוכננת לספטמבר הקרוב.\n\nממדאני קרא לממשל הפדרלי בוושינגטון לבחון מחדש את עמדתו ולהצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי כדי להבטיח צדק. הוא הדגיש בהצהרותיו כי אישים המואשמים בהפרות חמורות ובפשעי מלחמה אינם צריכים למצוא מקלט בטוח בניו יורק, ודרש לנקוט בצעדים נחרצים להפעלת צווי מעצר בינלאומיים.\n\nמבחינה משפטית, מומחים למשפט בינלאומי אישרו כי ראש העיר מתמודד עם קיר של מורכבויות חקיקתיות המונעות כל פעולה מקומית נגד פקידים זרים. המומחים ציינו כי ארצות הברית, בהיותה אינה צד לאמנת רומא, אינה מכירה אוטומטית בהחלטות בית הדין הפלילי הבינלאומי ואינה משלבת אותן במערכת המשפט המקומית שלה.\n\nבהקשר זה, אלכס וייטינג, התובע לשעבר בבית הדין הפלילי הבינלאומי, הבהיר כי החוקים האמריקאים הנוכחיים אינם מעניקים למדינות או לערים סמכות לאכוף צווי מעצר בינלאומיים. הוא הוסיף כי קיימות חקיקות פדרליות מפורשות המגבילות כל שיתוף פעולה עם בית הדין, מה שהופך כל ניסיון מעצר על ידי משטרת ניו יורק לבלתי חוקי וחורג מהסמכויות שהוענקו לה.\n\n'חוק הגנת אנשי שירות אמריקאים' משנת 2002 בולט כאחד המכשולים המשפטיים הגדולים ביותר, שכן חוק זה אוסר על כל הגופים הממשלתיים האמריקאים לספק תמיכה לבית הדין הפלילי הבינלאומי. חקיקה זו מתרחבת וכוללת איסור על הסגרת כל אדם לבית הדין, ובכך מספקת כיסוי משפטי המגן על אורחים זרים הנרדפים על ידי בית הדין מפני מעצר על אדמת ארה"ב.\n\nמצידה, רבקה אינגבר, עורכת דין לשעבר במחלקת המדינה, ציינה את עקרון החסינות הריבונית ממנו נהנים ראשי ממשלות ושרים במהלך כהונתם הרשמית. היא הדגישה כי המשפט הבינלאומי והנוהג הדיפלומטי האמריקאי מגנים על פקידים אלה מפני העמדה לדין או מעצר במהלך מילוי תפקידם הרשמי או ייצוג מדינותיהם בפורומים בינלאומיים.\n\nהעניין מסתבך עוד יותר כשמדובר בפגישות האו"ם, שכן הארגון הבינלאומי קשור בהסכם מטה עם וושינגטון המבטיח חופש תנועה וחסינות לנציגים רשמיים. הסכם זה מונע מרשויות ארה"ב, בין אם פדרליות או מקומיות, לפגוע בנציגי המדינות החברות במהלך נסיעתם למטה הארגון או עזיבתם אותו, ללא קשר לתיקים שהוגשו נגדם.\n\nבית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא בשנת 2024 צווי מעצר נגד נתניהו ושר ההגנה לשעבר יואב גלנט, על רקע האשמות בביצוע פשעי מלחמה ברצועת עזה. האשמות אלו כוללות שימוש בהרעבה כנשק מלחמה ופגיעה שיטתית באזרחים, האשמות שישראל דוחה מכל וכל ורואה בהן פוליטיות ובלתי חוקיות.\n\nמנגד, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריע את הוויכוח הפוליטי בנושא זה, והדגיש כי ארצו תספק הגנה מלאה לנתניהו במהלך שהותו בארצות הברית. טראמפ ציין בהצהרותיו ברשתות החברתיות כי וושינגטון לא תאפשר בשום אופן אכיפת צווי בית הדין הפלילי הבינלאומי, אותם תיאר כחורגים מהריבונות הלאומית.\n\nהמומחים הגיעו למסקנה כי כל ניסיון לעצור את נתניהו בניו יורק ידרוש שינוי דרסטי במדיניות החוץ האמריקאית וביטול חוקים פדרליים קיימים מזה עשורים. בהתבסס על הנתונים הנוכחיים, צו המעצר הבינלאומי נותר מסמך משפטי חסר יעילות אכיפתית בתוך גבולות ארה"ב, מה שמבטיח לנתניהו השתתפות דיפלומטית ללא סיכונים משפטיים ישירים.\n\nלפקידים המואשמים בפשעי מלחמה אין מקום בעיר ניו יורק, אך אין לנו סמכויות עצמאיות לאכיפה.