נהאד אבו גוש: המסר האמריקאי העיקרי הוא אישור שישראל היא שותפה חשובה, אך אינה קובעת את האינטרסים האמריקאיים או מכוונת את מדיניותה האזורית.
יאסר מנאע: הסלמת המחלוקות בין טראמפ לנתניהו משקפת שוני ברור בהגדרת האינטרסים והיעדים הפוליטיים, אך אינה פוגעת ביסודות היחסים האסטרטגיים.
ניזאר נזאל: הדיבורים על חיפוש הממשל האמריקאי אחר חלופות פוליטיות לנתניהו משקפים ירידה ברמת האמון האישי והפוליטי בהנהגה הישראלית הנוכחית.
פאייז עבאס: טראמפ הפך ספקן יותר לגבי מדיניות נתניהו, ושיחות חוזרות וניסיונות ההצדקה הישראליים אינם זוכים עוד לאותה תגובה בבית הלבן.
סולימאן בשאראת: הממשל האמריקאי מבין שהמשך הסכסוכים מאיים על השפעתו המסורתית במזרח התיכון ומעניק לכוחות מתחרים, ובראשם סין, הזדמנויות רחבות יותר.
מוחמד אבו עלאן דראגמה: המתיחות עלולה להשפיע לרעה על עתידו של נתניהו ועל סיכוייו להקים ממשלה חדשה, אך לא תפגע במהות היחסים האסטרטגיים בין וושינגטון לתל אביב.
רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" –
יחסי ארה"ב-ישראל עוברים שלב חסר תקדים של מתיחות פוליטית עם הסלמת המחלוקות הפומביות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, התפתחות המהווה אינדיקציה לשוני הולך וגובר בהגדרת האינטרסים והעדיפויות האזוריות, במיוחד בכל הנוגע לסוגיה האיראנית ועתיד ההסדרים הפוליטיים והביטחוניים במזרח התיכון. מחלוקות אלו, לדברי כותבים, אנליסטים פוליטיים ומומחים בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", חורגות מהמימד האישי בין טראמפ לנתניהו ונוגעות בסוגיות אסטרטגיות הקשורות לניהול סכסוכים אזוריים ולגבולות ההשפעה הישראלית על ההחלטה האמריקאית, בתוך אינדיקציות לכך שוושינגטון שואפת לכייל מחדש את יחסיה עם תל אביב באופן התואם את האינטרסים הישירים שלה ואת שיקוליה הפנימיים והחיצוניים, מבלי שזה יפגע ביסודות הברית ההיסטורית בין שני הצדדים. על רקע המשך המלחמות והמתיחויות באזור, גוברות השאלות לגבי השלכות שוני זה על עתידו הפוליטי של נתניהו, ועל יכולתה של ישראל להשפיע על מגמות הממשל האמריקאי, בעוד שוושינגטון נראית נוטה יותר להכיל משברים באמצעות מסלולים פוליטיים ודיפלומטיים, בזמן שהיא מנסה להגן על השפעתה האזורית ולהתמודד עם אתגרים בינלאומיים הולכים וגוברים, מה שהופך את השלב הנוכחי למבחן חשוב לאופי היחסים בין שתי בעלות הברית ולגבולות האינטרסים השולטים בהם. תחנה שונה ממחלוקות קודמות. הכותב והאנליסט הפוליטי נהאד אבו גוש סבור כי המחלוקות המתגברות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מייצגות תחנה שונה ממחלוקות קודמות ביחסי ארה"ב-ישראל, לא רק בשל אופיין וחומרתן, אלא משום שהן מתרחשות בין נתניהו לבין מי שתמיד נחשב לבעל הברית הקרוב והתומך ביותר בישראל בתולדות ארה"ב. אבו גוש מציין כי נתניהו בנה את הימוריו הפוליטיים במידה רבה על טראמפ, והכריז על תמיכתו בו בכל מערכות הבחירות האמריקאיות, בין אם במהלך התמודדותו עם ג'ו ביידן או מאוחר יותר עם קמלה האריס. אבו גוש מדגיש כי הסיבות למחלוקת הנוכחית משלבות גורמים אישיים, פוליטיים ואסטרטגיים; ברמה האישית, עלו בחוגים אמריקאיים האשמות נגד נתניהו כי הציג לטראמפ הערכות מטעות לגבי המלחמה באיראן, ושכנע אותו כי השגת יעדי המלחמה תובטח באמצעות תקיפת מנהיגים איראניים והנעת כוחות אופוזיציה למשטר. אבו גוש מציין כי חוגים צבאיים ומודיעיניים אמריקאיים התנגדו לגישה זו, אך הממשלה הישראלית דחפה לאופציית העימות בהתבסס על דוחות מודיעיניים ולחצים מצד אישים בעלי השפעה בתוך הממשל האמריקאי. לדברי אבו גוש, לארה"ב היו חלופות פוליטיות ודיפלומטיות רבות, וכן מספר מבעלות בריתה האירופיות והאזוריות לא תמכו באופציית המלחמה, מה שתרם מאוחר יותר להעמקת הפער בין הממשל האמריקאי לממשלה הישראלית כאשר המלחמה לא השיגה את התוצאות שקודמו. אבו גוש מסביר כי המחלוקת התרחבה עוד יותר עם התקרבות להשגת הבנות פוליטיות, כאשר וושינגטון האשימה את ממשלת נתניהו בניסיון לשבש כל מסלול משא ומתן ולהחזיר את האזור לאווירת עימות צבאי. פנייה לצמצום תפקידו של נתניהו. לדברי אבו גוש, הממשל האמריקאי פנה לצמצום תפקידו של נתניהו בחלק מהמגעים והמשא ומתן הרגישים, בעוד שהממשלה הישראלית ניסתה להשפיע על ההחלטה האמריקאית באמצעות קבוצות לחץ ולוביסטים התומכים בה בתוך ארה"ב. אבו גוש מציין כי דיווחים בתקשורת האמריקאית דיברו על מהלכים ישראליים מאורגנים להשפיע על מסלול ההסכמים המוצעים באמצעות קבוצות לחץ ואישים בעלי השפעה בקונגרס, דבר שעורר אי שביעות רצון גוברת בתוך הממשל האמריקאי שראה בהתערבות בזירה הפוליטית הפנימית האמריקאית חציית קווים אדומים. המחלוקות אינן פוגעות במהות היחסים האסטרטגיים. למרות זאת, אבו גוש מדגיש כי מחלוקות אלו אינן פוגעות במהות היחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לישראל, ומסביר כי היחסים בין שני הצדדים עמוקים יותר מאנשים וממשלות, וקשורים לאינטרסים ותפקידים אסטרטגיים מושרשים. אבו גוש סבור כי המסר האמריקאי העיקרי לנתניהו הוא אישור שישראל היא שותפה חשובה, אך אינה קובעת את האינטרסים האמריקאיים או מכוונת את מדיניותה האזורית. אבו גוש מציין כי נתניהו, למרות התנגדותו לכל הבנה אמריקאית-איראנית, אינו בעל מרווח תמרון רחב להתמודד עם הרצון האמריקאי, ולכן ימשיך בניסיונותיו להשפיע על מסלול המשא ומתן ועל ניסוח ההסכמים הסופיים באמצעות אמצעים פוליטיים, תקשורתיים ולוביסטים התומכים בישראל, תוך ניסיון לנצל כל פרצה או פרשנויות שונות לטקסטים המוסכמים. התנהגות קשוחה יותר של נתניהו. אבו גוש מציין כי השלב הבא עשוי לראות התנהגות קשוחה יותר מצד נתניהו עם התקרבות הבחירות בישראל, על רקע ירידת סיכוייו הפוליטיים לפי סקרי דעת הקהל. אבו גוש מציין כי חלק מהחוגים הישראליים חוששים מנקיטת נתניהו באופציות הסלמה בעזה או בלבנון, או דחיפה לצעדים חד-צדדיים בגדה המערבית, בניסיון לחזק את מעמדו הפוליטי. אבו גוש סבור כי נתניהו ייאלץ להסתגל לתקרה האמריקאית החדשה, בעוד שוושינגטון תמשיך לכייל מחדש את היחסים באופן שיבטיח את הגנת האינטרסים האסטרטגיים שלה וימנע מכל צד לכפות את סדר יומו הפרטי על ההחלטה האמריקאית. שוני ברור בהגדרת האינטרסים. הכותב והחוקר המומחה לענייני ישראל יאסר מנאע סבור כי הסלמת המחלוקות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו משקפת שוני ברור בהגדרת האינטרסים והיעדים הפוליטיים בין שני הצדדים, אך אינה מגיעה לרמה של פגיעה ביסודות היחסים האסטרטגיים או בתמיכה האמריקאית בישראל. מנאע מסביר כי נתניהו ממשיך להמר על מדיניות של לחץ צבאי והארכת העימות, כחלק ממשוואת הישרדותו הפוליטית וחיזוק תדמיתו הפנימית כמנהיג המוביל מצב של סכסוך מתמשך, בעוד שממשל טראמפ נוטה להשקיע את התוצאות הצבאיות בניסוח הסדרים פוליטיים וביטחוניים שמטרתם לייצב את המצב האזורי ולמנוע הידרדרות לעימותים רחבים יותר. מנאע מציין כי מה שמתפרסם לגבי חיפוש חלופה לנתניהו נושא מסר של לחץ פוליטי יותר מאשר שינוי אסטרטגי, לפיו וושינגטון עשויה לחלוק על ראש ממשלת ישראל וללחוץ עליו, אך היא מבחינה בין עמדתה כלפיו לבין מחויבותה הקבועה כלפי ישראל. תרחיש של הכלה מתמשכת של המחלוקת. מנאע מעריך כי תרחיש הכלה המחלוקת והמשך התיאום בין שני הצדדים הוא הסביר ביותר, עם אפשרות להסלמת הלחצים האמריקאיים אם וושינגטון תראה שנתניהו מעכב מסלולי הרגעה או הבנות אזוריות. מנאע סבור כי הצלחת לחצים אלו עשויה לפתוח פתח לפשרות מוגבלות ולהפחית את הסבירות להסלמה, בעוד שכישלונם עלול להוביל לסבבי מתיחות חדשים בעזה, לבנון ואיראן, ומדגיש כי חשיבות מחלוקת זו חורגת מהמסגרת הדו-צדדית בשל השלכותיה על ביטחון האנרגיה, השיט והיציבות האזורית והבינלאומית. שינוי באופי היחסים בין וושינגטון לתל אביב. החוקר המומחה לענייני ישראל וסוגיות הסכסוך ניזאר נזאל מסביר כי האינדיקציות הגוברות לגבי הסלמת המחלוקת בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו משקפות שינוי חשוב באופי היחסים בין וושינגטון לתל אביב, למרות שמחלוקות אלו טרם הגיעו לרמה של נתק אסטרטגי בין שני הצדדים. נזאל מציין כי יחסי ארה"ב-ישראל ידעו בשלבים קודמים שוני ומתיחויות עם נשיאים אמריקאים שונים, אך מה שמייחד את השלב הנוכחי הוא שהמחלוקות הפכו פומביות ואישיות, וקשורות ישירות לניהול המלחמה, לסוגיה האיראנית ולמספר סוגיות אזוריות אחרות, מה שמעניק להן מימדים פוליטיים ואסטרטגיים רחבים יותר. נזאל מציין כי הדיבורים על חיפוש הממשל האמריקאי אחר חלופות פוליטיות לנתניהו משקפים ירידה ברמת האמון האישי והפוליטי בהנהגה הישראלית הנוכחית, ומציין כי וושינגטון רואה כעת בנתניהו נטל על הפרויקט האזורי שלה, בזמן שארה"ב שואפת לסיים מלחמות פתוחות, ולהתפנות להתמודדות עם אתגרים בינלאומיים גדולים, ובראשם התחרות עם סין, בנוסף לקידום מסלולי נורמליזציה אזוריים. המחלוקת סביב אופן הטיפול בסוגיה האיראנית. לדברי נזאל, המחלוקת הבולטת ביותר סובבת סביב אופן הטיפול בסוגיה האיראנית, שכן נתניהו ממשיך לדחוף להמשך הלחצים והעימות הצבאי, בעוד שטראמפ נראה נוטה יותר להגיע להבנות או עסקאות פוליטיות שימנעו את הרחבת היקף הסכסוך. נזאל מציין כי העימות הצבאי עם איראן לא השיג את התוצאות הרצויות, אלא הוביל להשלכות כלכליות וביטחוניות רחבות שהשפיעו על האינטרסים האמריקאיים, מה שחיזק את רצון הממשל האמריקאי להימנע מחזרה למסלול המלחמה. נזאל סבור כי שיקולי בחירות ממלאים תפקיד חשוב בשוני זה, שכן המשך ההסלמה עשוי לשרת את נתניהו מבחינה פנימית, בעוד שאינו משרת את האינטרסים של טראמפ עם התקרבות הבחירות הפוליטיות בארה"ב, בתוך חששות מהתחזקות השפעת הדמוקרטים בקונגרס. נזאל מציין כי התרחיש הסביר ביותר הוא הכלה המחלוקות ושמירה על שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני בין שתי המדינות, לאור עומק הברית האמריקאית-ישראלית וקשריה למוסדות המדינה האמריקאית ולא רק לאנשים. עליית דמויות ישראליות חלופיות. נזאל מציין את האפשרות של היחלשות מעמדו של נתניהו ועליית דמויות ישראליות חלופיות, בעוד שתרחיש הפיכת המחלוקת למשבר אסטרטגי כולל הוא הפחות סביר, למרות היותו המסוכן ביותר. נזאל סבור כי האזור נכנס לשלב של התארגנות פוליטית ואזורית מחדש המשקפת ירידה ביכולתו של נתניהו לכפות את סדר יומו במלואו על וושינגטון, ומצביעה על תחילתו של דיון אמריקאי ברור יותר לגבי עתיד ההנהגה הישראלית וצורת ההסדרים האזוריים העתידיים. תרומתו של נתניהו לעימות עם איראן. הכותב המומחה לענייני ישראל פאייז עבאס סבור כי היחסים בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עוברים שינוי בולט, על רקע התגברות ההכרה בתוך הממשל האמריקאי כי נתניהו תרם לדחיפת וושינגטון לעימות עם איראן מבלי שהצליח להשיג את היעדים שהצהיר עליהם באותה מלחמה, דבר שהשתקף באופי היחסים בין שני הצדדים בתקופה האחרונה. עבאס מציין כי נתניהו, שנכנס למלחמה באיראן כשהוא מהמר על המשך התמיכה האמריקאית המלאה, מחפש כעת מוצא מהשלכותיה לאחר שנכשל בהשגת תוצאות מכריעות. עבאס מציין כי נתניהו ניסה בתקופה האחרונה לשבש כל הבנה אמריקאית-איראנית שיכולה להוביל לסיום מצב העוינות בין שתי המדינות, תוך ניצול סוגיות אזוריות שונות, ובראשן הזירה הלבנונית. לדברי עבאס, נתניהו האמין כי יחסיו הקרובים עם טראמפ יעניקו לו את היכולת לשכנע את הממשל האמריקאי להמשיך בלחצים ובעימות עם איראן, אך עמדותיהם של אישים בעלי השפעה בתוך הבית הלבן, יחד עם התגברות ההתנגדות העממית להמשך ההסלמה, דחפו את וושינגטון לאמץ מסלול משא ומתן רציני יותר, עד לחתימה על הבנות ותחילת שיחות ישירות בין שני הצדדים. עבאס מציין כי ההסלמה הישראלית בלבנון ומה שבא בעקבותיה של איומים איראניים הקשורים לשיט ולאנרגיה האזורית עוררו דאגה בממשל האמריקאי, מה שדחף אותו לדרוש מישראל להפסיק את הפעולות הצבאיות, דבר שהממשלה הישראלית נענתה לו בסופו של דבר. טראמפ ספקן יותר לגבי מדיניות נתניהו. עבאס מדגיש כי טראמפ הפך ספקן יותר לגבי מדיניות נתניהו, ומציין כי שיחות חוזרות וניסיונות ההצדקה הישראליים אינם זוכים עוד לאותה תגובה בבית הלבן. עבאס סבור כי השבועות הקרובים עשויים להיות מכריעים לגבי עתידו הפוליטי של נתניהו, במיוחד אם המאמצים האמריקאיים יצליחו להגיע להסכם שלום כולל עם איראן או לפתח את היחסים בין שני הצדדים, ורואה בהתפתחות כזו מכה פוליטית קשה לנתניהו שתציב אותו בפני אתגרים חסרי תקדים בזירה הפנימית. מחלוקות פומביות המשקפות שינויים עמוקים יותר. הכותב והאנליסט הפוליטי סולימאן בשאראת סבור כי המחלוקות המתגברות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אינן עוד רק שוני חולף בעמדות, אלא הפכו למחלוקות פומביות המשקפות שינויים עמוקים יותר באופי היחסים בין שני הצדדים, ומציין כי מעבר מחלוקות אלו לאמצעי התקשורת ולהצהרות הדדיות משקף קיומם של שיקולים פוליטיים ובחירות פנימיים אצל שני הצדדים. בשאראת מסביר כי טראמפ והמפלגה הרפובליקנית מתכוננים לבחירות אמצע הקדנציה הקרובות בארה"ב, בעוד שנתניהו ושותפיו בימין הישראלי מתכוננים לכל בחירות אפשריות, מה שדוחף את שני הצדדים לנסות להפריך את ההאשמות המופנות כלפיהם לגבי תלות בצד השני. בשאראת מציין כי טראמפ מתמודד עם ביקורת פנימית המאשימה אותו בכניעה להשפעת נתניהו, בעוד שהאחרון נתון להאשמות בישראל כי הפך לשבוי של המגמות האמריקאיות, דבר המשקף את אופי השיח הפוליטי ההדדי ביניהם. בשאראת מציין כי המלחמה ברצועת עזה ומה שבא בעקבותיה של הרחבת מעגל הסכסוך באזור תרמו להעמקת הפער בתוך החברה האמריקאית כלפי המדיניות הישראלית, במיוחד עם התגברות הביקורת על התמיכה האמריקאית בישראל במהלך המלחמה. מצב של ספקנות ישראלית לגבי כדאיות מדיניות נתניהו. בשאראת סבור כי החברה הישראלית חווה מצב של ספקנות לגבי כדאיות המדיניות שנקט נתניהו, על רקע חוסר יכולתה של ישראל להשיג הכרעה מלאה במלחמות שניהלה, מה שחיזק את האמונה בקרב מגזרים ישראליים כי מלחמות אלו קשורות לאינטרסים האישיים והפוליטיים של נתניהו יותר מאשר ליעדים אסטרטגיים ארוכי טווח. בשאראת סבור כי ארה"ב וישראל התמודדו עם כישלונות בטיפול בסוגיה האיראנית, ומסביר כי טראמפ האמין שהסלמה כלפי איראן תוסיף למאזנו הפוליטי ותעניק לו הישג חדש, וכי ישראל מסוגלת ליצור את התנאים שידחפו את טהראן לנסיגה או לקריסה, אך ההתפתחויות שלאחר מכן הראו כי הממשל האמריקאי נפל בהערכות לא מדויקות, דבר שהציב את טראמפ בפני מבוי סתום פוליטי וגרם לו לנסות להטיל על נתניהו חלק מהאחריות לכישלון כדי להימנע מנשיאה לבדו בעלות הפוליטית. ארה"ב ושינוי בזירה הפוליטית הישראלית. בשאראת סבור כי חלק מהממסד הפוליטי האמריקאי נוטה כעת לחולל שינוי בזירה הפוליטית הישראלית, ורואה באיתותים שיצאו מטראמפ בתקופה האחרונה רצון לדחוף לשלב שלאחר נתניהו. בשאראת מציין כי חלק מחוגי קבלת ההחלטות האמריקאיים רואים בהמשך כהונתו של נתניהו מכשול בפני ניסוח מחדש של האסטרטגיה האמריקאית במזרח התיכון באופן התואם את האינטרסים האמריקאיים הישירים. בשאראת סבור כי האזור חווה מה שהוא מכנה "לידה" ביחסי ארה"ב-ישראל, המתבטאת במעבר משלב של הזדהות מלאה בין שני הצדדים לשלב המתמקד יותר בשיקולי אינטרסים. בשאראת מדגיש כי השאלה העומדת כעת על הפרק בארה"ב היא האם העדיפות צריכה להיות לאינטרסים האמריקאיים או לאינטרסים הישראליים, במיוחד על רקע ירידת יכולתה של וושינגטון לממש את הבטחותיה לגבי הרגעת האזור ושיפור מצבה הכלכלי הפנימי. בשאראת מסביר כי הממשל האמריקאי מבין גם שהמשך הסכסוכים האזוריים מאיים על השפעתו המסורתית במזרח התיכון ומעניק לכוחות מתחרים, ובראשם סין, הזדמנויות רחבות יותר לחיזוק נוכחותם, בנוסף לתפקידים אזוריים הולכים וגוברים של כוחות אחרים. הביקורת על ישראל אינה אומרת ויתור על תמיכתה האסטרטגית. לדברי בשאראת, מנקודת מבט זו, הביקורת האמריקאית האחרונה על ישראל אינה אומרת ויתור על תמיכתה האסטרטגית, אלא משקפת ניסיון לנסח מחדש את הכלים והמדיניות באופן שישמור על האינטרסים האמריקאיים. בשאראת מדגיש כי עתיד היחסים בין טראמפ לנתניהו יישאר קשור למידת יכולתו של הממשל האמריקאי להגן על אינטרסיו ולהשיג את יעדיו האזוריים, שאם וושינגטון תצליח להכיל את השלכות השלב הנוכחי, המחלוקות עשויות להישאר בגבולותיהן הזמניים, אך אם תראה שנתניהו מעכב את חזונה העתידי, היא עשויה לתמוך בהסדרים פוליטיים חדשים בתוך ישראל שיובילו להרחקתו מהזירה הפוליטית. המחלוקת והתאמה לאישיותו של טראמפ. הכותב המומחה לענייני ישראל מוחמד אבו עלאן דראגמה סבור כי המחלוקות המתגברות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו משקפות אופי מיוחד באישיותו של הנשיא האמריקאי, שקשה לחזות את עמדותיו או לקרוא את מגמותיו הפוליטיות באופן מדויק. דראגמה מציין כי טראמפ הראה בשנים האחרונות נכונות לקבל החלטות הסותרות את הציפיות הרווחות, דבר שהתבטא בסדרת הצהרות ועמדות סותרות, במיוחד במהלך המלחמה עם איראן ומה שבא בעקבותיה של הסדרים פוליטיים וביטחוניים. דראגמה מסביר כי מהות המחלוקת הנוכחית אינה מוגבלת למימד האישי, אלא קשורה גם לשוני ברור ביעדים האמריקאיים והישראליים כלפי איראן. לדברי דראגמה, בעוד שהממשל האמריקאי מתמקד בעיקר בסוגיה הגרעינית האיראנית ובהבטחת יציבות האזור ומניעת הרחבת הסכסוך, הממשלה הישראלית שואפת להשיג יעדים רחבים יותר הכוללים צמצום יכולות הטילים האיראניים, החלשת השפעתה האזורית של טהראן, וסיום תפקידם של בעלות בריתה באזור, בנוסף להימור על חולל שינוי מהותי במבנה המשטר האיראני. האופציות הצבאיות אינן מסוגלות עוד להשיג את היעדים. דראגמה מציין כי הממשל האמריקאי השתכנע יותר ויותר כי האופציות הצבאיות אינן מסוגלות עוד להשיג את היעדים הרצויים בטיפול באיראן, מה שדחף אותו לחפש מסלולים פוליטיים ודיפלומטיים חלופיים. לדברי דראגמה, לעומת זאת, נתניהו עדיין דבק באופציית הלחץ הצבאי כדרך היחידה להתמודד עם טהראן, דבר שהוביל להרחבת פער המחלוקת בין שני הצדדים, במיוחד על רקע כישלונה של ישראל בהשגת היעדים שהציבה במהלך העימות האחרון. מסרים פוליטיים להחלשת תדמיתו של נתניהו. בכל הנוגע לדיבורים על שאיפת וושינגטון למצוא חלופה לנתניהו, דראגמה סבור כי מוקדם לקבוע בוודאות קיומה של מגמה אמריקאית ברורה בכיוון זה, אך ההצהרות האמריקאיות האחרונות נשאו מסרים פוליטיים שמטרתם הייתה להחליש את תדמיתו של נתניהו בתוך החברה הישראלית וללחוץ עליו לשנות את התנהגותו הפוליטית, יותר מאשר הכרזה מפורשת על רצון להחליפו. הוא מדגיש כי המתיחות הקיימת עלולה להשפיע לרעה על עתידו הפוליטי של נתניהו ועל סיכוייו להקים את הממשלה הישראלית הבאה, אך לא תפגע במהות היחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לישראל, שכן וושינגטון תמשיך במחויבותה לביטחון ישראל ולעליונותה הצבאית ולתמיכתה הפוליטית והכלכלית. דראגמה סבור כי כל השפעה אפשרית תישאר קשורה לאישיותו של נתניהו יותר מאשר לאופי הברית הקיימת בין וושינגטון לתל אביב, ומצפה שהיחסים יחזרו למסלולם המסורתי בין אם באמצעות ממשלה ישראלית חדשה או אפילו במקרה של המשך כהונתו של נתניהו, אך במסגרת התקרה והחזון שנקבעו על ידי הממשל האמריקאי.
