מזכ"ל חזבאללה, השייח' נעים קאסם, שב והדגיש את העמדה העקבית של דחיית כל הסכמים או התחייבויות שעלולים לפגוע בריבונות הלאומית הלבנונית. הוא הבהיר בנאום טלוויזיוני כי הכיבוש הישראלי מחויב לעזוב את כל השטחים הלבנוניים ללא תנאי, והדגיש כי ההתנגדות לא תקבל שום נוסח שיעניק לכיבוש הישגים מדיניים או שטח.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה רגישה, במקביל להודעת משרד החוץ האמריקאי על הארכת הסבב החמישי של השיחות העקיפות בין ביירות לתל אביב ביום נוסף. הארכה זו נועדה לנסות להתגבר על המחלוקות העמוקות שצצו סביב נושא הנסיגה הישראלית מהאזורים אליהם נכנס צבא ישראל בדרום לבנון לאחרונה.

קאסם הדגיש כי הגעה להבנות טכניות כלשהן אינה מהווה בשום אופן נורמליזציה של היחסים עם הכיבוש או סיום מצב העוינות הקיים. הוא ציין כי חזבאללה דוחה כל נוכחות חלקית של הכיבוש על אדמת לבנון, ורואה בהגנה על האינטרסים הלאומיים דרישה לעמידה מדינית המקבילה לעמידה בשטח שהפגינה ההתנגדות.

בנוגע ללחצים הבינלאומיים, קרא המזכ"ל לרשויות הלבנוניות הרשמיות להתמודד עם ניסיונות לגרור את המדינה לסכסוך פנימי או לנורמליזציה כפויה. הוא דרש לחזק את שיתוף הפעולה עם המדינות התומכות בריבונות לבנון ובשיקום, והזהיר כי קריאות בינלאומיות לפירוק נשק בתמורה לסיוע כספי הן אג'נדות המשרתות אך ורק את האינטרסים הישראליים.

בשטח, חשפו מקורות תקשורת עבריים קיומה של 'תוכנית ניסיונית' שהוצעה על ידי וושינגטון הכוללת נסיגה הדרגתית של צבא ישראל ממיקומים ספציפיים. התוכנית קובעת פריסה של צבא לבנון באזורים אלה ופירוק כל תשתית צבאית השייכת לחזבאללה, אך המחלוקת עדיין קיימת לגבי נקודת המוצא של יישום זה.

תל אביב מתעקשת במשא ומתן המתמשך לבחון את יכולת צבא לבנון באזורים שבהם אין כרגע כיבוש, כדי למנוע פעילות התנגדות לפני הנסיגה מהעמדות הקדמיות. מנגד, ביירות, הנתמכת על ידי חזון וושינגטון, דבקה בצורך להתחיל בנסיגה מהאזורים הנכבשים כיום על ידי צבא ישראל כהבעת רצון טוב וערובה לריבונות.

נעים קאסם תיאר את מזכר ההבנות האחרון בין טהראן לוושינגטון כהכרזה רשמית על כישלון הפרויקט האמריקאי-ישראלי באזור. הוא ראה בעמידת חזיתות ההתנגדות בלבנון, תימן ועיראק כגורם שכפה מציאות חדשה שאילצה את המעצמות הבינלאומיות להכיר במאזן הכוחות המשתנה, למרות המשך ההפרות הישראליות של הסכמי הפסקת האש.

קאסם שלח ברכה מיוחדת לכוחות התומכים בתימן ובעיראק, והעריך את תפקידם בתמיכה בסוגיה הפלסטינית ובהגנה על לבנון מפני תוקפנות כוללת. הוא הדגיש כי העימות הנוכחי הוא 'מלחמה גדולה' שנועדה לבטל את קיומה וזהותה של ההתנגדות, אך התוצאות בשטח הוכיחו את יכולתה של לבנון לשבור את היעדים הישראליים השאפתניים.

נתונים מהשטח מצביעים על כך שצבא הכיבוש חדר למרחק של למעלה מ-10 קילומטרים בחלק מהגזרות בדרום לבנון במהלך התוקפנות המתמשכת. ישראל עדיין שולטת בנקודות אסטרטגיות שכבשה בתקופות קודמות, מה שהופך את נושא הנסיגה המלאה למכשול הבולט ביותר בכל הסדר מדיני עתידי תחת חסות בינלאומית.

על פי נתונים רשמיים שפורסמו על ידי הרשויות הלבנוניות, התוקפנות שהחלה במרץ 2026 גבתה אבדות אנוש כבדות של למעלה מ-4230 הרוגים. ההפצצות המתמשכות והפעולות הצבאיות גרמו לפציעתם של למעלה מ-12 אלף בני אדם, בנוסף למשבר עקירה גדול שפקד למעלה ממיליון אזרחים לבנונים מכפריהם ועריהם.

לסיכום, משקיפים רואים בהצהרות קאסם הצבת רף גבוה למשא ומתן הלבנוני, המשקף חוסר אמון של ההתנגדות בכוונות הישראליות או בתיווך האמריקאי. השטח נותר השופט לנוכח המשך הקיפאון הדיפלומטי והתעקשות כל צד על תנאיו הנוגעים להסדרים הביטחוניים והגבולות הסופיים.

על ישראל לעזוב ללא תנאי, וכל התחייבות נגד ריבונות לבנון לא תעבור, ולאף אחד אין זכות לחתום על מה שפוגע באינטרסים של המדינה.

מקורות אקדמיים אישרו כי מדינת הכיבוש עדיין סובלת מהשלכות קשות של מתקפת השבעה באוקטובר, במיוחד בכל הנוגע לדורות העולים שחוו רגע של קריסה מוחלטת. פרופסור נועה לביא, דיקנית הפקולטה למינהל ציבורי, סברה כי מה שקרה לא היה רק אסון חולף, אלא שבר עמוק שפגע בליבת האמון במדינה ובמוסדותיה הצבאיים והפוליטיים.

לביא הסבירה כי הדור הישראלי החדש גדל בסביבה שהטעתה אותו לחשוב על כוח טכנולוגי, צבאי וכלכלי בלתי מנוצח, אך אירועי אוקטובר חשפו את השקר שבתמונה זו. השבר הפתאומי הזה הציב את הצעירים מול מציאות של מדינה שקועה בסכסוכי גבולות בלתי סדירים, אלימות מתמשכת ומשברים פוליטיים בלתי נגמרים, מה שערער את אמונתם בעתיד.

המקורות ציינו כי החברה הישראלית מתמודדת עם קושי גובר בניהול סכסוכיה הפנימיים, שכן היא הפכה לקבוצות ושבטים מתחרים חסרי שפת דיאלוג משותפת. כמו כן, מערכת החינוך כשלה בהצגת חזון אזרחי המסוגל לגשר על הפער העמוק המכה במבנה החברה מבפנים.

הצעירים הישראלים חיים כיום במצב של קיטוב חריף וחשדנות כלפי המוסדות הרשמיים, במיוחד לאחר שנים של שליטה של הנהגה פוליטית אחת שלא הותירה מקום לצמיחת חלופות אמיתיות. מציאות זו הובילה למשבר אמון מתמשך, לא רק בין הציבור למנהיגיו, אלא גם בין קבוצות שונות בציבור הנאבקות על זהות וגבולות.

הניתוח האקדמי ציין כי סוגיות מהותיות כמו היחסים עם הפלסטינים, הסכסוך בין דתיים לחילונים, והפערים בין יהודים אשכנזים לספרדים, נותרו ללא מענה אמיתי במשך שנים. הדור העולה האמין כי הצמיחה הכלכלית תספיק כדי לדחות את ההתמודדות עם סתירות אלו, אך הקריסה הביטחונית האחרונה החזירה את התיקים הללו לקדמת הבמה בעוצמה.

ההנחה שהצבא הישראלי תמיד צודק או שהממשלה דואגת לכל אזרחיה באופן שווה קרסה ברגעי משבר גדולים. הצעירים ראו את מדינתם, המתוארת כחזקה, ברגע של חולשה חסרת תקדים, מה שדחף רבים מהם למסלולים אידיאולוגיים שונים המשקפים את גודל ההלם.

לביא צפתה מגמה מדאיגה בקרב חלקים מהצעירים לעבר לאומיות קיצונית ודתיות רדיקלית, ואף משיכה לרעיונות פשיסטיים כסוג של תגובה לאובדן הביטחון. תמורות אלו מעלות שאלות קיומיות לגבי האפשרות לבנות חיים יציבים בישראל, ומידת יכולתה של המדינה לספק עתיד ביטחוני וכלכלי מבטיח.

השאלה המרכזית המעסיקה את הישראלים כיום חורגת מעבר לקביעת האחריות לכשל הביטחוני, ומגיעה לאופן שבו ניתן לבנות מחדש את האמון ברעיון המדינה עצמו. זהו משבר הנוגע ליכולתה של החברה לאסוף את שבריה לאחר הלם שזעזע את היסודות שעליהם נבנתה ההבטחה הציונית לביטחון ושגשוג מתמיד.

המקורות מדגישים כי כעס ויהירות צבאית אינם מספיקים עוד כדי לשכנע את הדור החדש בכדאיות המדיניות הנוכחית, שכן רבים שואפים לחיות ב'מדינה נורמלית' הרחק מהלם. צעירים אלה דוחים את הרעיון לגדל את ילדיהם תחת מטח טילים או מעבר מתמיד מאסון לאומי אחד למשנהו ללא אופק פוליטי ברור.

ניהול חילוקי דעות ללא שנאה והתגברות על פילוגים זהותיים הפכו לצורך דחוף להמשך קיומה של החברה הישראלית, שאינה יכולה לחיות לאורך זמן מונעת רק מפחד וחשד. חילוקי הדעות הפנימיים אמיתיים ועמוקים, והמשך התעלמות מהם או דחייתם אינו עוד אופציה זמינה לאחר אירועי השבעה באוקטובר.

ההיסטוריה האחרונה מהווה תזכורת קשה לכך שהשברים שנולדו עם הקמת המדינה מעולם לא נפתרו, אלא כוסו בניצחונות צבאיים או הצלחות כלכליות זמניות. וכיום, הישראלים מוצאים את עצמם מול מראה המשקפת מציאות מרה הדורשת בחינות עמוקות יותר מאשר רק שינוי ממשלה או פתיחה במבצע צבאי חדש.

הדור החדש מעלה שאלות קשות בפני האליטה הישנה, האם 'ההבטחה הציונית' עדיין קיימת, או שהיא התפוגגה ברגע הקריסה ההוא. שאלות אלו משקפות מצב של ייאוש ואובדן כיוון בהיעדר חזון פוליטי מקיף המתמודד עם שורשי הסכסוך והמשברים הפנימיים.

בסופו של דבר, ניתוח זה מציג חשבון נפש קשה לחברה הישראלית, ומזהיר כי תוצאות השבעה באוקטובר ימשיכו ללוות את הדורות הבאים במשך שנים רבות. זו אינה רק מלחמה צבאית, אלא משבר זהות וקיום המכה עמוק בתודעה הישראלית ומטיל ספק ביכולתה של המדינה להתקיים בצורתה הנוכחית.

לביא סיכמה כי החברה הישראלית נדרשת כיום להגדיר את עצמה מחדש הרחק משפת הכוח הטהורה, שכן ההסתמכות על הצבא והטכנולוגיה בלבד הוכיחה את כישלונה בהגנה על 'החלום'. העתיד נראה מעורפל לנוכח הקצנה גוברת ואובדן אמון, מה שמציב את ישראל בפני מבחן היסטורי חסר תקדים.

השבעה באוקטובר לא הייתה רק אסון לאומי, אלא רגע של התרסקות שבו קרסה ההנחה שהמדינה תמיד שולטת ושהצבא תמיד מוכן.

ממשל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע רשמית לקונגרס על החלטתו להמשיך בעסקת נשק ענקית עם טורקיה, הכוללת אספקת עשרות מנועים המיועדים למטוסי קרב לאנקרה. שווי העסקה הכולל עולה על 700 מיליון דולר, בצעד המשקף את רצון הבית הלבן לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם בעלת הברית הטורקית למרות המתיחות הקיימת.

משרד החוץ האמריקאי הבהיר בהודעתו הרשמית למחוקקים מיום 24 ביוני כי ההחלטה התקבלה לאחר הערכה מקיפה של מגוון שיקולים פוליטיים, צבאיים וכלכליים. הממשל הדגיש כי הוא לוקח בחשבון את תקני זכויות האדם ובקרת הנשק לפני מתן רישיונות יצוא סופיים לרכיבים רגישים אלה.

צעד זה מגיע בתזמון פוליטי רגיש, שכן הוא מהווה סימן תמיכה ברור מוושינגטון לאנקרה לקראת פסגת נאט"ו שתארח טורקיה בחודש הבא. משקיפים רואים בעסקה גם דחיפה פוליטית חזקה לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שיש לו יחסים קרובים עם הנשיא טראמפ.

מנגד, גישה זו נתקלת בהתנגדות עזה בתוך מסדרונות הקונגרס, ובמיוחד מצד מחוקקים דמוקרטים המסרבים להעניק ויתורים ביטחוניים לאנקרה. המתנגדים מבססים את עמדתם על המשך החזקת טורקיה במערכת ההגנה האווירית הרוסית 'S-400', אשר גרמה למשבר דיפלומטי עמוק מאז 2019.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי חבר הקונגרס הדמוקרטי גרגורי מיקס, הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ של בית הנבחרים, הביע התנגדות מפורשת במהלך הבדיקות הראשוניות. מיקס סירב לתת את הסכמתו לעסקה, והאשים את הממשל בהתעלמות מההשלכות של החלטה זו על הביטחון הלאומי האמריקאי ועל היחסים האסטרטגיים באזור.

מיקס מתח ביקורת בהצהרות לעיתונות על מה שתיאר ככישלון הממשל לספק הסברים מספקים לגבי ההיבטים העיקריים של המדיניות האמריקאית כלפי טורקיה. הוא ציין כי הרכיבים הנדרשים לא יימסרו לפני שנים, ובכל זאת הממשל מתעקש להמשיך בהליכים מבלי לטפל בסוגיית המערכת הרוסית התקועה.

מבחינה טכנית, מנועים אלה, המיוצרים על ידי חברת 'ג'נרל אלקטריק', מיועדים לשמש להפעלת מטוס הקרב 'קאן', מטוס החמקן הטורקי הראשון מתוצרת מקומית. פרויקט זה מהווה אבן יסוד בשאיפות אנקרה לחזק את עצמאותה הביטחונית ולהפחית את התלות בספקים מערביים בעתיד הרחוק.

למרות ההתקדמות בפרויקט 'קאן', גורמים רשמיים טורקים מודים כי המטוס החדש זקוק לשנים רבות של פיתוח לפני שיהיה מוכן לשירות פעיל. מטוסי ה-'F-16' האמריקאים יישארו עמוד השדרה של חיל האוויר הטורקי בעשור הקרוב לפחות.

החוק האמריקאי מעניק לקונגרס תקופה של 15 יום לפעול באופן קולקטיבי ולהגיש החלטה משותפת שמטרתה לעצור את העסקה או לשבש אותה. עם זאת, הצלחת מאמץ זה דורשת את אישור רוב חברי בית הנבחרים והסנאט, כאשר זכות הווטו הנשיאותית נשארת זמינה לטראמפ כדי לעקוף כל התנגדות פרלמנטרית.

יצוין כי היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות ידעו ירידה משמעותית מאז הוצאת טורקיה מתוכנית מטוסי הקרב המתקדמים 'F-35' כצעד ענישה על עסקת ה-'S-400'. החקיקה האמריקאית הנוכחית אוסרת על מכירת מטוסי קרב אלה לאנקרה כל עוד המערכת הרוסית נשארת ברשותה, בטענה שהיא מהווה איום טכני על המטוסים האמריקאים.

ממשלת ארה"ב מתכוננת להעניק רישיון יצוא לרכיבים אלה לאחר בחינת השיקולים הפוליטיים, הצבאיים, הכלכליים, זכויות האדם ובקרת הנשק.

מתנחלים פתחו בצעד פרובוקטיבי חדש עם פתיחת מתקן מסחרי בשם 'קפה בהר' (קפה ההר), כחלק ממאמצי הכיבוש לכפות מציאות חדשה בשטח בעומק הגדה המערבית הכבושה. מקורות בשטח דיווחו כי בית הקפה הוקם בתוך המאחז הרועי 'חוות האורנים', הממוקם בסמוך להתנחלות 'עופרה' שהוקמה על אדמות אזרחים ממזרח למחוז רמאללה ואל-בירה.

הסכנה בפרויקט זה טמונה במיקומו הגיאוגרפי והפוליטי, שכן המתקן הוקם בגלוי על אדמות המסווגות כ'שטח B' על פי הסכם אוסלו, שהן אזורים הנמצאים תחת אחריות אזרחית ומנהלית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית. צעד זה נחשב לתקדים מסחרי שמטרתו לערער את שארית סמכויות הרשות הפלסטינית באזורים אלה ולהפוך אותם למרכזי משיכה התיישבותיים והשקעתיים למתנחלים.

משקיפים רואים בדפוס התיישבות זה, המשלב מאחזים רועיים ופרויקטים מסחריים, מטרה להדק את המצור על היישובים הפלסטיניים ולמנוע מחקלאים ורועי צאן גישה לשטחים נרחבים מאדמותיהם. הפרויקט זכה לשבחים נרחבים מפלטפורמות המזוהות עם המתנחלים, שראו בו חצייה בפועל של מגבלות פוליטיות קודמות וקיבוע של שליטה ישראלית מלאה על השטחים הפלסטיניים.

הפרויקט הוא המתקן המסחרי ההתיישבותי הראשון שהוקם בגלוי בשטחי B על פי הסכמי אוסלו, ובכך הוא מניח יסודות לשלב חדש של כרסום אדמות.

בצל העלייה החדה בטמפרטורות הקיץ, התפשטות מחלות עור והסבל היומיומי, משפחות העקורים בעיר חאן יונס נאלצות למצוא פתרונות קשים כדי לשרוד. רבים מהאזרחים החלו לחלץ מוטות ברזל מבין הריסות הקירות ותקרות הבטון של הבתים שנהרסו על ידי הכיבוש, במטרה להקים תמיכות לאוהליהם הזמניים שכבר אינם מגנים עליהם מחום השמש או מתנודות מזג האוויר.

צעד כפוי זה נובע מהמחסור החמור בחלופות זמינות, ומהעלייה המטורפת בעלויות רכישת אוהלים מוכנים או העץ הדרוש לבנייה. למרות הסכנות החמורות האורבות לעקורים בזמן עבודה מעל גושי בטון העומדים להתמוטט, הצורך להבטיח מחסה, ולו פשוט, דוחף אותם לצאת להרפתקה יומיומית קשה זו בין ההריסות.

מקורות בשטח דיווחו כי משפחתו של האזרח אחמד אבו דקה מהווה דוגמה לסבל זה, כאשר בני המשפחה עמלים על חילוץ מוטות ברזל כדי לתקן את אוהלם הרעוע. אבו דקה משתמש במוטות עבים במידות ספציפיות כדי לספק הגנה רבה יותר ולייצב את פינות המחסה, ומדגיש כי מתכות אלו, שיום אחד היו חלק מיציבות ביתם, הפכו כיום לאמצעי ההישרדות היחיד שלהם.

חילוץ הברזל כבר אינו מוגבל לשימוש אישי, אלא הפך למסחר מתפתח בסמטאות מחנות העקורים הצפופים. העקורים רוכשים מוטות אלו כפתרון חלופי בצל המשך סגירת המעברים ומניעת כניסת חומרים בסיסיים, מה שהפך את הריסות הבתים לשוק לא רשמי המספק את המינימום הנדרש לשהייה באוהלים.

האזרח איברהים, המכונה אבו מוסטפא, מבלה ימים ארוכים בשבירת גושי בטון ענקיים באמצעות כלים ידניים פשוטים כדי לחלץ ברזל ולמכור אותו. אבו מוסטפא שואף באמצעות עבודה קשה זו להבטיח סכום זעום הנע בין 50 ל-60 שקלים ביום, סכום שבקושי מספיק כדי לספק את צרכי המחיה הבסיסיים של משפחתו בצל יוקר המחיה המטורף.

בשטח, משרד הבריאות ברצועת עזה הודיע על מותם של 8 פלסטינים במהלך 24 השעות האחרונות, מה שמעלה את המספר הכולל של קורבנות מלחמת ההשמדה המתמשכת מאז אוקטובר 2023 לכ-73 אלף הרוגים. נתונים אלו עולים בקנה אחד עם המשך ההפרות בשטח הפוגעות בכל שכבות החברה הפלסטינית ברצועה הנצורה.

בהקשר קשור, איגוד ועדי הדייגים ציין כי כוחות הכיבוש ביצעו מרדף אחר סירות דייגים מול חופי עזה, שהוביל למעצרם של 9 דייגים והובלתם למקום לא ידוע. התקפות ימיות אלו מגבירות את הלחץ על מקורות הפרנסה הנותרים של התושבים הסובלים ממילא מחוסר ביטחון תזונתי.

למרות כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש מאז העשירי באוקטובר 2025, הכיבוש הישראלי ממשיך לבצע התקפות מפוזרות ופשיטות באזורים שונים ברצועה. מציאות מורכבת זו בשטח מציבה את תושבי עזה בפני בחירות קשות, כאשר החיפוש אחר ביטחון מתערבב עם סכנות העבודה בין ההריסות ותחת אש הפגזות לסירוגין.

מוטות ברזל אלו, שיום אחד היו עמודי התווך של בתינו החמים, הפכו כיום לתמיכה היחידה המונעת מאוהלינו לקרוס מעל ראשינו.

מאז שהעולם הערבי והאסלאמי התמודד עם הלם המודרנה המערבית במאה התשע-עשרה, יצאה לדרך שורה של פרויקטים אינטלקטואליים שמטרתם לאבחן את הסיבות לפיגור ההיסטורי ולחפש דרכים להתחדשות. פרויקטים אלה התחלקו בין מגמות רפורמיסטיות, דתיות, ליברליות, לאומיות ומרקסיסטיות, אך השאלה המרכזית נותרה קבועה: מדוע נכשל הרנסנס הערבי בהפיכתו לפרויקט היסטורי המסוגל לייצר מודרנה, מדע ודמוקרטיה?

מוחמד עאבד אל-ג'אברי נחשב לאחד ההוגים הבולטים שניסו להציע תשובה רדיקלית לשאלה זו. בפרויקט הביקורתי העצום שלו "ביקורת התבונה הערבית", הוא עבר מניתוח תופעות פוליטיות וכלכליות לפירוק המבנה הקוגניטיבי העמוק השולט בתרבות הערבית. הוא היה משוכנע שכל פרויקט התחדשות שלא קודמת לו ביקורת על התבונה המייצרת פיגור, יישאר שבוי בתוך אותו מעגל קסמים.

תפיסה זו מקבלת חשיבות מיוחדת כאשר היא נקראת לצד הניתוח המרקסיסטי של עריצות, תלות וקולוניאליזם, וכאשר היא מקושרת לשאלת ההגמוניה הציונית ושקיעת הסוגיה הפלסטינית כאחת התוצאות ההיסטוריות של המשבר התרבותי הערבי העכשווי.

ראשית: הרנסנס הערבי הנדחה ושאלת הכישלון ההיסטורי

הרנסנס הערבי לא היה רק תנועה תרבותית, אלא פרויקט לשחרור מהשפל ההיסטורי שפקד את החברות הערביות מאז המאות האחרונות של המדינה העבאסית ועידני הפירוק הפוליטי והקיפאון האינטלקטואלי שבאו בעקבותיה.

אולם, הרנסנס הערבי, מאז רפאעה אל-טהטאוי, ח'יר א-דין אל-תוניסי, ג'מאל א-דין אל-אפגאני ומוחמד עבדו, התמודד עם דילמה כפולה: כיצד ניתן ליישב בין המורשת למודרנה? וכיצד ניתן לבנות חברה מודרנית מבלי ליפול לתלות במערב?

אל-ג'אברי סבור שרוב פרויקטי הרנסנס נכשלו מכיוון שהם התייחסו למורשת כאל מאגר פתרונות מוכן, או התייחסו למודרנה כאל מודל שניתן לייבא במלואו. בשני המקרים, נעדרה הביקורת הרדיקלית על המבנה המנטלי המייצר ידע בתוך התרבות הערבית.

לכן, המחשבה הרנסנסית נותרה נעה בתוך מה שאל-ג'אברי מכנה "בעיית הסלף" (הקדמונים), כלומר החיפוש המתמיד אחר לגיטימציה מהעבר במקום ייצור לגיטימציה לעתיד.

שנית: התבונה הערבית בין ביאן, עירפאן ובורהאן

אל-ג'אברי יוצא מנקודת הנחה בסיסית שלכל תרבות יש מערכת ידע משלה הקובעת את דרכי החשיבה וייצור האמת. בספרו "היווצרות התבונה הערבית" הוא מבחין בין שלוש מערכות ידע, והן:

המערכת הביאנית (הבהרתית) המבוססת על שפה, טקסט והיקש.

המערכת העירפאנית (האינטואיטיבית) המבוססת על גילוי, אינטואיציה ומיסטיקה.

המערכת הבוהראנית (ההוכחתית) המבוססת על תבונה והיסק לוגי.

והוא סבור שהתרבות הערבית-אסלאמית, לאחר המאה החמישית לספירה בקירוב, עברה שקיעה הדרגתית של התבונה הבוהראנית, שיוצגה על ידי פילוסופים כמו אבן רושד, לעומת עליית הביאן והעירפאן.

אל-ג'אברי כותב בהקשר זה: "ההתחדשות לא יכולה להתממש אלא על ידי בנייה מחדש של התבונה הערבית על יסודות הוכחתיים ביקורתיים."

משמעות פסיקה זו אינה טמונה בדחיית המורשת, אלא בדחיית הפיכתה לסמכות מעל ההיסטוריה. התבונה המסתפקת בשחזור המורשת אינה יכולה לייצר מדע, שכן המדע מטבעו מבוסס על ספק, ביקורת והתעלות.

ומכאן, פיגור העולם הערבי בייצור ידע מודרני הופך לתוצאה של משבר מבני בכלי החשיבה עצמם, ולא רק תוצאה של חוסר במשאבים או ביכולות.

שלישית: עריצות פוליטית כמבנה לשחזור הפיגור

אל-ג'אברי אינו מפריד בין תבונה לפוליטיקה. המבנה הקוגניטיבי השולט מוצא את ביטויו במבנה הכוח. המדינה הערבית המודרנית, ברוב התנסויותיה, עוצבה על פי היגיון סמכותני ששחזר את מה שאל-ג'אברי כינה "התבונה הפוליטית הערבית" המבוססת על עליונות, שבטיות ולגיטימציה מסורתית.

העריצות לא רק מדכאת את החופש הפוליטי, אלא גם משבשת את ייצור הידע. חברה החוששת לשאול אינה יכולה לייצר מדע, ואוניברסיטה הכפופה לשלטון אינה יכולה לייצר ידע ביקורתי.

וכאן נפגש אל-ג'אברי עם חזונו של ההוגה האיטלקי אנטוניו גראמשי, שראה כי השליטה הפוליטית אינה מושלמת בכוח בלבד, אלא באמצעות הגמוניה תרבותית הגורמת לכניעה להיראות טבעית ולגיטימית.

העריצות הערבית לא הסתפקה בשליטה על המדינה, אלא שאפה להשתלט על האמת עצמה, מה שהוביל להרס המרחב הציבורי החיוני להולדת התבונה הביקורתית.

רביעית: מרקס והפיגור הערבי

אם אל-ג'אברי התמקד במבנה הקוגניטיבי, הרי שקרל מרקס התמקד במבנה הכלכלי. האחרון סבור שהרעיונות השולטים בכל תקופה הם רעיונות המעמד השולט. התודעה אינה נוצרת בחלל ריק, אלא נקבעת במידה רבה על ידי תנאי הייצור החומרי והיחסים הכלכליים.

מנקודת מבט זו ניתן לפרש חלק מהמשבר הערבי כתוצר של יחסי תלות היסטוריים שקובעו על ידי הקפיטליזם העולמי.

הכלכלות הערביות שולבו בשוק העולמי כיצרניות חומרי גלם וצרכניות מוצרים תעשייתיים וטכנולוגיים מערביים. כתוצאה מכך, הפיתוח הערבי הפך לבן ערובה של גורמים חיצוניים, והאליטות השולטות נקשרו למבנים כלכליים עולמיים המגבילים את עצמאות ההחלטה הלאומית.

אולם, חשיבותו של אל-ג'אברי טמונה בהוספת מימד נוסף שאינו נמצא בבירור אצל מרקס, והוא שהמבנה הכלכלי לבדו אינו מסביר את המשך הפיגור. התלות הכלכלית מוצאת את תמיכתה במבנה תרבותי ומנטלי המאפשר את שחזורה.

ומכאן ניתן לומר שפרויקט אל-ג'אברי מייצג סוג של "מטריאליזם תרבותי" המשלימים את הניתוח המרקסיסטי ואינו שולל אותו.

חמישית: קולוניאליזם והמשך ההגמוניה לאחר העצמאות

אל-ג'אברי והמרקסיסטים מסכימים שהקולוניאליזם לא היה רק כיבוש צבאי, אלא פרויקט לעיצוב מחדש של המרחב הפוליטי, הכלכלי והתרבותי במושבות.

הקולוניאליזם הצבאי הישיר נסוג, אך השפעותיו נמשכו באמצעות תלות כלכלית, תרבותית וצבאית.

ניתוח זה מתקרב לרעיונותיו של פרנץ פאנון, שראה כי ההשפעות המסוכנות ביותר של הקולוניאליזם אינן רק כיבוש האדמה, אלא קולוניזציה של התודעה וייצור אליטות מקומיות המשחזרות את התלות.

במקרה הערבי, השפעות הקולוניאליזם השתלבו עם העריצות הפנימית כדי לייצר את מה שניתן לתאר כ"קולוניאליזם כפול": הגמוניה חיצונית הנתמכת על ידי שלטונות פנימיים שאינם מסוגלים להשיג פיתוח ודמוקרטיה.

שישית: ההגמוניה הציונית כתוצאה של המשבר התרבותי הערבי

לא ניתן להבין את עליית הפרויקט הציוני במנותק מההקשר הקולוניאלי הבינלאומי, אך גם לא ניתן להסבירו מבלי להתייחס למצב השקיעה הערבית.

בזמן שהתנועה הציונית בנתה מוסדות מדעיים, כלכליים וצבאיים מודרניים, החברות הערביות היו שקועות בסכסוכיהן הפנימיים ובמשבריהן המבניים.

העליונות הציונית לא הייתה תוצאה של עליונות צבאית בלבד, אלא תוצאה של עליונות בייצור ידע, ארגון ומוסדות.

מנקודת מבטו של אל-ג'אברי, התבוסות הערביות החוזרות ונשנות חושפות בראש ובראשונה משבר בתבונה הפוליטית הערבית, וכישלון האליטות בבניית פרויקט תרבותי המסוגל לרתום מדע וטכנולוגיה לשירות השחרור הלאומי.

שביעית: הסוגיה הפלסטינית כמראה למשבר הרנסנס הערבי

פלסטין, באחד מממדיה העמוקים, מייצגת מבחן היסטורי לכל פרויקט הרנסנס הערבי. הסוגיה הפלסטינית אינה רק סוגיה של גבולות או אדמה כבושה, אלא סוגיה הקשורה לטבעו של המערכת הערבית עצמה.

המסלול ההיסטורי של הסכסוך חשף כי היעדר דמוקרטיה, פיתוח, מחקר מדעי ואחדות אסטרטגית בעולם הערבי השתקף ישירות ביכולת לתמוך במאבק הפלסטיני.

לכן, אובדן חלקים נרחבים מהזכויות הפלסטיניות אינו יכול להיות מנותק מכישלון פרויקט המודרניזציה הערבי כולו.

כל נסיגה בחופש, רציונליות וידע בתוך החברות הערביות השתקפה כנסיגה ביכולת להתמודד עם הפרויקט הציוני.

סיכום: לקראת רנסנס ערבי חדש

הערך האינטלקטואלי הגדול של פרויקט מוחמד עאבד אל-ג'אברי טמון בכך שהוא העביר את שאלת הרנסנס מרמת הסיסמאות הפוליטיות לרמת ביקורת התבונה עצמה. השחרור מהפיגור אינו מתחיל רק בתיקון הכלכלה או הפוליטיקה, אלא מתחיל גם בתיקון כלי החשיבה ובבנייה מחדש של היחס למורשת על יסודות ביקורתיים ורציונליים.

וכאשר אנו קוראים את אל-ג'אברי לצד מרקס, גראמשי ופאנון, מתברר שהמשבר הערבי אינו חד-ממדי, אלא הוא תוצר של אינטראקציה מורכבת בין עריצות פוליטית, תלות כלכלית, עיוות תרבותי וקולוניאליזם חיצוני.

ומכאן, השבת הסוגיה הפלסטינית והשבת המעמד התרבותי של העולם הערבי והאסלאמי עוברת דרך פרויקט התחדשות חדש המבוסס על ארבעה עמודי תווך עיקריים: שחרור התבונה מקיפאון, שחרור הפוליטיקה מעריצות, שחרור הכלכלה מתלות, ובניית חברת ידע המסוגלת לייצר מדע וטכנולוגיה. ללא תנאים אלה, פלסטין תמשיך לשקף, בצורה כואבת, את משבר הרנסנס הערבי הנדחה.

*אחראי תיק התקשורת בקונגרס הלאומי העממי של ירושלים

ירושלים – מאת אחמד ג'לאג'ל – רשויות הכיבוש הישראלי מסרו לראש הוועדה הירושלמית למאבק בייהוד, נאסר עיסא ג'לאל אל-הדמי, צו האוסר עליו לצאת מהארץ למשך חודש, בהוראה שנחתמה על ידי ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו, בטענה ל"סיבות ביטחוניות". על פי הצו שהוצא ב-25 ביוני 2026, צו האיסור תקף עד 24 ביולי 2026, עם אפשרות להארכה של שישה חודשים נוספים, בהתבסס על תקנות החירום, לאחר בחינת כל התנגדות שאל-הדמי עשוי להגיש. רשויות הכיבוש טענו בצו כי אל-הדמי הוא "פעיל בכיר בתנועת חמאס", וכי קיים "חשש" שניצול נסיעתו לחו"ל יבצע פעילויות הפוגעות בביטחון ישראל, טענות החוזרות על עצמן בהחלטות המנהליות המכוונות נגד אישים ירושלמים. בתגובה להחלטה, אישר אל-הדמי ל"אל-קודס" כי צעד זה בא במסגרת מדיניות הכיבוש המתמשכת ברדיפת אישים לאומיים ומנהיגים ירושלמים, וניסיון להצר את צעדיהם ולמנוע מהם להעביר את האמת על המתרחש בעיר ירושלים לעולם. אל-הדמי אמר לכתבנו: "ההחלטה לאסור עליי לנסוע לא תרתיע אותי מלמלא את חובתי הלאומית כלפי ירושלים ומסגד אל-אקצא, והכיבוש לא יצליח להשתיק את קולם של הירושלמים או לשבור את רצונם. צעדים שרירותיים אלה לא ישנו את מציאות הכיבוש, ולא ימנעו מאיתנו להמשיך להגן על זכויות עמנו בכל האמצעים הלגיטימיים." אל-הדמי הוסיף כי הכיבוש משתמש בצווי איסור נסיעה, גירוש ומעצר מנהלי ככלי ענישה נגד פעילים ירושלמים, בניסיון לבודד אותם מסביבתם הערבית, האסלאמית והבינלאומית, תוך הדגשה כי מדיניות זו מהווה הפרה ברורה של חופש התנועה המובטח בחוקים ובאמנות הבינלאומיות. ההחלטה מעניקה לאל-הדמי ארכה של 14 יום מיום קבלתה להגיש התנגדות בכתב באמצעות עורך דין למחלקה המשפטית של רשות האוכלוסין וההגירה הישראלית. אל-הדמי נחשב לאחד האישים הירושלמים הבולטים שנחשפו בשנים האחרונות לצעדי כיבוש חוזרים ונשנים, שכללו איסור נסיעה והרחקה ממסגד אל-אקצא, בנוסף לזימונים וחקירות, במסגרת מדיניות המכוונת נגד פעילים ומוסדות לאומיים בירושלים הכבושה. יצוין כי אל-הדמי אסור בכניסה למסגד אל-אקצא המבורך עד ה-16 בחודש הנוכחי, כאשר נאסר עליו יותר מפעם אחת וכוחות הכיבוש מחדשים לו אוטומטית את צווי האיסור, ומשך האיסור משתנה בין 4-6 חודשים. כמו כן, שירותי הביון של הכיבוש הגישו כתב אישום נגד אל-הדמי באשמת "הסתה דרך פייסבוק ותמיכה בטרור", כאשר אל-הדמי יתייצב בפני בית משפט השלום בעיר ירושלים ב-8 בספטמבר הקרוב, בנוסף לזימונים, חקירות ורדיפה כלכלית.

הבית הלבן עדים לשינוי חסר תקדים בניהול היחסים עם ישראל, כאשר סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, התגלה כקול חד המאמץ את עקרון 'אמריקה תחילה' באופן נוקשה. גישה חדשה זו מציבה את האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית מעל כל שיקולים היסטוריים או בריתות מסורתיות שנחשבו בעבר 'טאבו' שלא ניתן לגעת בהם, במיוחד בכל הנוגע להשפעה הישראלית בוושינגטון.

ואנס, המייצג דור חדש של אליטות פוליטיות, סבור כי תמיכה קיומית בישראל אינה מחייבת בהכרח התאמה מלאה למדיניותה במזרח התיכון, במיוחד כאשר מדיניות זו מתנגשת עם היעדים האמריקאיים. עמדה זו באה לידי ביטוי בהצהרותיו שהדגישו את הצורך להבחין בין ביקורת על ממשלת ישראל לבין האשמה ב'אנטישמיות' ששימשה להשתיק מתנגדים.

בצעד שעורר הלם בתל אביב, ואנס הוביל את המסלול הדיפלומטי עם טהראן, שהגיע לשיאו בחתימה על מזכר הבנות לסיום מצב המלחמה בין שתי המדינות. הסכם זה, שנחתם בין הנשיאים טראמפ ופזשקיאן במקומות נפרדים, משקף את רצונה של הממשל הנוכחי לסגור את תיק הסכסוכים הצבאיים הגדולים באזור, מה שישראל רואה כאיום ישיר על ביטחונה הלאומי.

ואנס לא היסס להפנות ביקורת ישירה ונוקבת כלפי שרים בממשלת ישראל, ובמיוחד איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', בתגובה להתנגדותם להסכם עם איראן. ואנס תהה בבוז לגבי חלופותיהם המוצעות, וציין כי מדינה עם אוכלוסייה של תשעה מיליון איש אינה יכולה להסתמך על כוח צבאי בלבד כדי לפתור את כל בעיות הביטחון שלה.

בשפה שאופיינה בכנות מופרזת, הזכיר סגן נשיא ארה"ב לבכירים ישראלים כי ארסנל הנשק שלהם תלוי בעיקר במימון ובתעשייה אמריקאית. הוא הבהיר כי שני שלישים מהנשק שבו השתמשה ישראל לאחרונה הם תוצר של כספי משלמי המסים האמריקאים, באיתות ברור שלוושינגטון יש קלפי מיקוח חזקים שניתן להשתמש בהם בעת הצורך.

שורשי המתיחות בין ואנס להנהגה הישראלית נעוצים בביקורו היחיד בתל אביב באוקטובר 2025, שם חש השפלה אישית כתוצאה ממהלכי הכנסת להרחבת הריבונות ביהודה ושומרון. ואנס ראה בצעד זה תמרון פוליטי טיפשי ופרובוקציה ישירה לממשל טראמפ, שביקש באותה עת לבסס הפסקת אש ברצועת עזה.

משקיפים סבורים כי ואנס מאמץ את תפקיד 'השוטר הרע' בממשל טראמפ, תפקיד החורג מהשתיקה המסורתית שבה דבקו סגני נשיאים קודמים. מאז נאומו בוועידת מינכן לביטחון, ואנס שלח מסרים ברורים לבעלות ברית וליריבים כאחד כי יש 'שריף חדש בעיר' שאינו מהסס להתעמת בפומבי.

השאיפה הפוליטית של ואנס קשורה קשר הדוק להצלחת התיק האיראני, שכן הוא רואה בהשגת שלום בר קיימא עם טהראן כרטיס מעבר חזק לבחירות לנשיאות בשנת 2028. הימור זה מסביר את הגנתו העיקשת על מזכר ההבנות, ואת התקפתו המקדימה על כל ניסיונות ישראליים שעלולים לחתור תחת מסלול דיפלומטי היסטורי זה.

מקורות מצביעים על כך שואנס שולט כמעט לחלוטין בתיקי המזרח התיכון הרגישים, ועולה בהשפעתו על שר החוץ מרקו רוביו. נוכחות חזקה זו מחזקת את תדמיתו של ואנס כמהנדס המדיניות החיצונית החדשה השואפת לצמצם התערבויות צבאיות אמריקאיות ישירות ולהתמקד בעסקאות גדולות המשרתות את הכלכלה האמריקאית.

בזירה הפנימית האמריקאית, ואנס מתמודד עם השפעת 'איפאק' והלוביסטים הפרו-ישראליים בנימה שלא הייתה מוכרת בקונגרס בעבר, תוך ניצול חוסר שביעות הרצון הציבורית ממלחמות חיצוניות. ואנס סבור כי על המנהיגים האמריקאים להיזהר מלהיגרר אחר אג'נדות של מדינות אחרות, גם אם מדינות אלו הן בנות ברית אסטרטגיות כמו ישראל.

סגנונו של ואנס בטיפול במשברים בינלאומיים, כפי שהתבטא בעימותו המפורסם עם נשיא אוקראינה זלנסקי, מאשר כי הוא אינו מייחס חשיבות לפרוטוקולים דיפלומטיים אם הם מתנגשים עם כבודה של המדינה האמריקאית. גישה 'בריונית' זו לעיתים קרובות נועדה לאלץ בעלות ברית להציע ויתורים התואמים את חזונו של טראמפ לעולם.

בכל הנוגע לסוגיה הפלסטינית, ואנס דבק בקו הממשל הדוחה את סיפוח יהודה ושומרון, ורואה בכל מהלך חד צדדי מצד ישראל כחריגה מההבנות עם וושינגטון. מקורות מאשרים כי ואנס הודיע לצד הישראלי בבירור כי התמיכה האמריקאית אינה צ'ק פתוח, וכי יש מחירים פוליטיים שיש לשלם בתמורה להגנה.

נראה כי היחסים בין וושינגטון לתל אביב נכנסו לשלב של 'מבחן בלתי מוכר', שבו רגשות היסטוריים אינם עוד המניע העיקרי להחלטה הפוליטית. ואנס, עם רקעו הצבאי בחיל הנחתים ולימודי המשפטים באוניברסיטת ייל, מיישם היגיון משפטי ומעשי נוקשה בניהול בריתות, הרחק מאידיאולוגיות מסורתיות.

לסיכום, ג'יי.די. ואנס מייצג את חוד החנית בפרויקט הגדרת הזהות הפוליטית מחדש של ארצות הברית במאה העשרים ואחת. אם ימשיך בדרך זו, 'החריג הישראלי' עלול להפוך לחלק מהעבר, ובמקומו יבוא מודל חוזי המבוסס על אינטרסים הדדיים ושוויוניים, מה שעשוי לשנות את פני המזרח התיכון לעשורים הבאים.

המסר שלנו לישראלים ולכולם הוא שאנו רוצים שתהליך השלום הזה יהיה לטובתם, ואינכם יכולים לאמץ הרג כדרך לפתור כל בעיה של ביטחון לאומי.

בירת עיראק, בגדד, התעוררה לצלילי תנועות ביטחוניות חסרות תקדים בתוך האזור הירוק המבוצר, כאשר יחידות של כוחות מיוחדים נפרסו בצפיפות ברחבי האזור. תנועות אלו התרחשו במקביל לביצוע מבצעי פשיטה נרחבים שכוונו למתחמי מגורים ולמפקדות רשמיות, בתוך מצב של כוננות ביטחונית שהשפיעה על הכניסות והיציאות הראשיות של האזור הכולל את מטה הממשלה והנציגויות הדיפלומטיות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי מבצע ביטחוני זה הביא למעצרם של מספר בכירים פוליטיים וחברי פרלמנט בולטים בפרלמנט העיראקי. מעצרים אלו מגיעים על רקע מעורבותם של פקידים אלו בתיקי שחיתות כספית ומנהלית עצומים, בנוסף להאשמות הקשורות לניצול השפעה להשגת רווחים אישיים בלתי חוקיים, מה שמשקף הסלמה במאבק בשחיתות בתוך מסדרונות המדינה.

המידע הזמין מצביע על כך שראש ממשלת עיראק, עלי אל-זיידי, הוא המפקח הישיר על מבצע ביטחוני ומשפטי זה. צעד זה מגיע במסגרת החקירות המתמשכות שמבצעות הוועדות המיוחדות לפשעי שחיתות, כאשר מקורות חשפו כי בין העצורים נמצא לפחות מנהיג פוליטי אחד בעל משקל כבד, מה שעשוי לסלול את הדרך לשינויים דרסטיים בזירה הפוליטית העיראקית.

בהקשר קשור, מקורות בשטח אישרו כי כוחות מיוחדים הטילו מצור ביטחוני הדוק סביב מספר מפקדות רגישות בתוך האזור הירוק. טנקים, נגמ"שים וכלי רכב צבאיים נצפו מתמקמים בעמדות אסטרטגיות, בעוד שהשערים הראשיים נסגרו ונאסרה כניסה או יציאה אלא באישור ביטחוני מחמיר, כדי להבטיח את ביצוע צווי המעצר ללא כל מכשולים או התערבויות.

המקורות הבהירו כי המהלך הביטחוני והפשיטות לא היו אקראיים, אלא בוצעו בהתאם לצווי מעצר שיפוטיים רשמיים שהוצאו על בסיס ראיות ומסמכים שהתקבלו בחקירות ממושכות. צווים אלו מכוונים לאישים ששמותיהם הוזכרו במפורש בתיקים הקשורים לבזבוז כספי ציבור ומניפולציה בחוזים ממשלתיים, מה שמציב כוחות פוליטיים רבים תחת זכוכית מגדלת של אחריות משפטית.

התפתחויות מהירות אלו מגיעות כיישום להבטחות שנתן ראש הממשלה החדש עלי אל-זיידי עם כניסתו לתפקיד, כאשר התחייב להילחם בשחיתות ובניהול כושל שרוקנו את משאבי עיראק במשך עשרות שנים. משקיפים רואים בקמפיין זה תחילתה של תקופה חדשה של אחריות, למרות האתגרים הגדולים שעלולים לעמוד בפני הממשלה בהתמודדות עם מרכזי הכוח וההשפעה המסורתיים במדינה.

הקמפיין מפוקח על ידי ראש ממשלת עיראק עלי אל-זיידי במסגרת חקירות פשעי שחיתות, והוא פגע בלפחות מנהיג פוליטי בולט אחד.

דיווחים בתקשורת העברית, מפי מקורות בחיל האוויר הישראלי, חשפו פרטים חדשים הנוגעים לאורח חייו של המזכיר הכללי לשעבר של חיזבאללה, חסן נסראללה, ולפעולות המודיעין שקדמו לחיסולו בספטמבר האחרון. אלוף-משנה במילואים 'ס', המנהל את בנק המטרות ביחידת 'נחלת בנימין', טען כי התפיסה הרווחת לגבי התחבאותו המתמדת של נסראללה במנהרות עמוקות לא הייתה מדויקת לחלוטין לאורך השנים האחרונות.

על פי הטענות הישראליות, נסראללה בילה תקופות ארוכות כשהוא מתגורר בדירת 'פנטהאוז' בקומה השמינית של אחד מבנייני המגורים בדאחייה הדרומית של ביירות. המקורות ציינו כי החיזבאללה הכין עבורו מעלית מיוחדת שאפשרה לו מעבר מהיר למקלטים מבוצרים במקרי חירום או כאשר חש באיום ביטחוני מיידי, מה שאפשר לו למלא את תפקידיו הפיקודיים בגמישות רבה יותר.

אלוף-משנה 'ס' הסביר כי שירותי המודיעין עקבו אחר תנועותיו של נסראללה בדייקנות במשך תקופות ארוכות, וזה כלל מעקב אחר דירות המגורים שלו, בתי משפחתו ומקומות החירום אליהם נמלט. הוא הדגיש כי ההחלטה הצבאית הישראלית הייתה להחזיק בתוכניות תקיפה מוכנות לכל בניין או מקלט פוטנציאלי שבו הוא עשוי להימצא, ללא קשר לרמת הביצור של היעד.

באשר לפרטי מבצע החיסול שזכה לשם 'משטר חדש', המקורות ציינו כי חיל האוויר הטיל 83 פצצות כבדות על המטה שבו שהה נסראללה. הפגיעה לא הסתכמה רק בהרס המקלט העמוק, אלא הובילה לקריסה מוחלטת של בניין המגורים העצום שהיה מעליו, בפעולה שתוארה ככזו שנמשכה שניות ספורות כדי להבטיח שאף אחד מהנוכחים לא יימלט.

הגורם הצבאי חשף את אסטרטגיית 'המצור האש' שבה נקט צה"ל מיד לאחר התקיפה, כאשר הוערך הזמן הנדרש לצוותי החילוץ הלבנוניים להגיע לניצולים בכשש שעות. בהתבסס על כך, ניתנו פקודות למנוע כל ניסיון גישה לאתר למשך 12 שעות לפחות כדי להבטיח את מותו של נסראללה, בין אם כתוצאה מפגיעה ישירה או מחנק ומחסור בחמצן מתחת להריסות.

הגרסה הישראלית כללה פרטים על תקיפת דחפורים שניסו לפתוח פרצות בהריסות כדי להגיע ללכודים, כאשר כלי טיס בלתי מאוישים הפציצו שני דחפורים עוקבים שהגיעו למקום. אלוף-משנה 'ס' הדגיש כי המטרה הייתה לחסום כל אפשרות להצלת הדמויות הפיקודיות שהיו בפגישה הסודית ברגע התקיפה האווירית העזה.

הדו"ח התייחס לחיסולים נוספים שפגעו בבכירי חיזבאללה, ביניהם פואד שוכר ואברהים עקיל, וציין כי היחידה האחראית על המטרות עקבה אחר הפרטים האישיים המדויקים ביותר של מנהיגים אלה. המקורות טענו כי חיסול שוכר בוצע בדירת מגורים בביירות לאחר מעקב מדויק אחר תנועותיו וקשריו החברתיים, שנוצלו על ידי המודיעין לקביעת שעת האפס.

באשר למבצע חיסול אברהים עקיל, מפקד כוח רדואן, המקורות תיארו אותו כמורכב יותר מבחינה מבצעית, כאשר עוצמת הפיצוץ גרמה לנזקים נלווים נרחבים ולקריסת מבנים סמוכים. הם ציינו כי לחצים פוליטיים דרשו מאוחר יותר להפחית את כמות התחמושת בפעולות עוקבות כדי למנוע נפגעים רבים בקרב אזרחים באזורים צפופים.

בהקשר קשור, המקורות חשפו כי הבכיר עלי כרכי ניצל מניסיון חיסול קודם לפני שנהרג יחד עם נסראללה, כאשר דירה שבה שהה הותקפה בתחמושת מוגבלת כדי להפחית נזקים נלווים. התקיפה הזו גרמה לו לפציעות קלות בלבד, והוא הועבר מאוחר יותר למקלט המבוצר שבו אירעה המכה הקטלנית שגבתה את חייו ואת חיי המזכיר הכללי של הארגון.

אלוף-משנה 'ס' דיבר על תפקידה של יחידת 'נחלת בנימין' בשרטוט מפת המטרות הישראליות באזור, והדגיש כי היא אחראית על תכנון עשרות אלפי תקיפות בעזה, לבנון, סוריה, תימן ואיראן. יחידה זו מסתמכת על שילוב מידע מודיעיני עם תוכניות מבצעיות כדי לקבוע את סוגי המטוסים והתחמושת הנדרשים לכל משימה בדיוק מירבי.

הגורם הישראלי ציין כי הצבא פועל כעת לעדכון בנק המטרות של איראן, כולל תחנות כוח, תעשיית נפט ומתקנים חיוניים. הוא הדגיש כי חיל האוויר נמצא בכוננות מתמדת לביצוע תקיפות רחבות היקף ברגע שיינתנו פקודות מההנהגה המדינית, והדגיש כי הניסיון שנצבר בחזיתות עזה ולבנון חיזק את יכולותיהם ההתקפיות.

על ניסיונו האישי, אלוף-משנה 'ס' ציין כי הוא תושב עוטף עזה וחווה את אירועי השבעה באוקטובר באופן ישיר, מה שדחף אותו לשירות מילואים מתמשך מאז. הוא סבר כי הפעולות האוויריות האינטנסיביות שבוצעו על ידי יחידתו נועדו לפרק את היכולות הצבאיות של הארגונים החמושים בזירות השונות שישראל רואה בהן איום על ביטחונה.

הצהרות אלו משקפות את היקף החדירה המודיעינית שישראל טוענת כי השיגה בתוך המבנה הארגוני של חיזבאללה, ואת היכולת לעקוב אחר מנהיגים במקומות מגוריהם הפרטיים. הן גם מדגישות את ההתמקדות הישראלית בלוחמה פסיכולוגית באמצעות הדלפת מידע על חיי המנהיגים שחוסלו כדי לערער את האמון בקרב שורות הארגון.

לסיכום, נרטיבים ישראליים אלה נשארים חלק מהנרטיב הצבאי שהכיבוש מנסה לקדם לגבי הצלחותיו המודיעיניות, בעוד חיזבאללה שומר על שתיקה לגבי רבים מהפרטים הללו. מבצעי החיסול האחרונים נותרו נקודת מפנה מרכזית במסלול העימות המתמשך בחזית הצפונית, בציפייה למה שיולידו סבבי הלחימה הבאים.

לכל מקלט שנסראללה היה נכנס אליו, הייתה לנו תוכנית לפגוע בו, היו לנו תוכניות לכל בניין ולכל מקלט.

אנדי בורנהאם, חבר הפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור הבריטית, החל בצעדים מעשיים כדי לתפוס את מרכז הבמה הפוליטית בממלכה המאוחדת, כשהוא מתכונן להציג חזון אינטגרלי שמטרתו לחולל שינויים מהותיים במבנה הממשל. מהלכים אלה מגיעים בתקופה רגישה לאחר הודעת ראש הממשלה הנוכחי, קיר סטארמר, על כוונתו לפרוש מתפקידו, מה שפתח את הדלת למאבק ירושה בתוך מפלגת השלטון.

חזונו של בורנהאם, שצבר פופולריות רחבה במהלך כהונתו כראש עיריית מנצ'סטר רבתי, מתמקד בעקרון הביזור והעברת סמכויות נרחבות מהממשלה המרכזית בלונדון למחוזות ולקהילות המקומיות. באמצעות גישה זו, הוא שואף להעצים אזורים מוחלשים כלכלית ולהעניק להם את הכלים הדרושים לניהול ענייניהם ופיתוח התשתיות שלהם, הרחק מהבירוקרטיה של הבירה.

משרדו של בורנהאם ציין כי נאומו הצפוי יכלול קווים כלליים של פרויקט פוליטי שאפתני בן עשר שנים, המתמקד בעיקר בשיפור רמת החיים של האזרחים הבריטים. הפרויקט כולל תוכניות להחייאת מגזר התעשייה הלאומי ופיתוח מגזר הדיור, בנוסף לשדרוג מקיף של התשתיות המתפוררות בערים צפוניות רבות.

אחת הנקודות הבולטות שבורנהאם יעסוק בהן היא רפורמה במערכת הרכש הציבורי, כאשר הוא שואף לכוון את ההוצאות הממשלתיות העצומות לתמיכה בתעשיות מקומיות ויצירת מקומות עבודה חדשים לבריטים. משקיפים רואים בצעד זה מטרה לחזק את הריבונות הכלכלית ולהפחית את התלות בשרשרות אספקה חיצוניות שנפגעו מהמשברים הגלובליים האחרונים.

בורנהאם נחשב כיום למועמד היחיד שהכריז בגלוי על שאיפתו להנהיג את מפלגת הלייבור, תוך ניצול מעמדו הפוליטי כ'מלך הצפון' ויכולתו לתקשר עם מעמדות העובדים. חזרתו לבית הנבחרים נתפסת כצעד אסטרטגי לחיזוק מעמדו בפרלמנט לפני תחילת הליכי בחירת המנהיג החדש של המפלגה.

במקרה של הצלחתו להגיע ל'דאונינג סטריט', בורנהאם יהפוך לראש הממשלה השביעי שיכהן בבריטניה בתוך עשור אחד בלבד, מה שמשקף את חוסר היציבות הפוליטית שהמדינה חווה. המנהיג הפוטנציאלי עומד בפני אתגרים עצומים, ובראשם פילוגים פנימיים עמוקים ולחצים כלכליים גוברים שהכבידו על האזרחים.

בנוסף, תומכיו של בורנהאם מהמרים על יכולתו הייחודית להתמודד עם עליית הזרמים הימניים, ובמיוחד מפלגת הרפורמה הבריטית בראשות נייג'ל פרג', המושכת בוחרים המודאגים מסוגיות הגירה. הם מאמינים כי הצגת חלופה כלכלית חזקה המתמקדת בפיתוח מקומי היא הדרך היחידה להחזיר את אמון הבוחרים במפלגת הלייבור.

המשימה אינה מסתכמת בזיהוי מי שיוביל את המדינה, אלא נוגעת לשינוי מהותי באופן שבו בריטניה נשלטת ולהעלאת רמת החיים.

ההבנות האמריקאיות-איראניות נכנסו לשלב של אי-בהירות בעקבות ההודעה על דחיית השיחות שהיו אמורות להתקיים באתר הנופש ההררי בורגנשטוק שבשוויץ. מקורות דיפלומטיים אישרו כי המגעים בין הצדדים נמשכים כדי לקבוע מועד חדש בימים הקרובים, במטרה להשלים את יישום מזכר ההבנות שנועד לסיים את מצב המלחמה באזור.

מצדה, משרד החוץ השוויצרי הודיע על ביטול הפגישה המתוכננת, בעוד טהראן העדיפה לתאר זאת כדחייה, וציינה כי החתימה האלקטרונית הקודמת על המזכר הפכה את הפגישה הישירה לבלתי דחופה ברגע הנוכחי. דובר משרד החוץ האיראני, איסמעיל בקאיי, הבהיר כי המעבר לשלב ההסכם הסופי תלוי בעמידה בפועל בסעיפים המוסכמים.

בממשל בוושינגטון, הבית הלבן החליט לדחות את ביקורו של סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, בשוויץ, שם היה אמור לפקח על מנגנוני יישום ההסכם. הממשל האמריקאי אישר כי המשלחת המשא ומתן עדיין נמצאת בכוננות יציאה ברגע שישתפרו התנאים הפוליטיים והשטחיים שיאפשרו חידוש דיאלוג ישיר.

דיווחים תקשורתיים בינלאומיים, המצטטים מקורות יודעי דבר, חשפו כי הצד האיראני הציב תנאי חדש לחידוש המשא ומתן, והוא קבלת ערבויות אמיתיות להפסקת התקיפות הישראליות על אדמת לבנון. נראה כי טהראן שואפת לקשור את ההתקדמות במסלול הדיפלומטי למידת העמידה בהפסקת האש הכוללת שנקבעה בהבנות הראשוניות.

בשטח, אווירת המשא ומתן לא מנעה הסלמה צבאית עקובה מדם בדרום לבנון, כאשר התקיפות הישראליות האחרונות הביאו למותם של 28 בני אדם ולפציעת עשרות. מנגד, צה"ל הודה במותם של ארבעה מחייליו, בהם קצין, בעימותים שתוארו כקשים ביותר מאז ההכרזה על מזכר ההבנות בין המעצמות.

הסלמה זו עוררה שאלות רציניות לגבי עמידותו של מזכר ההבנות שסיים מלחמה רחבת היקף שפרצה בפברואר האחרון וכללה צדדים רבים. פגישת שוויץ הייתה אמורה להוות אבן יסוד למעבר משלב הפסקת מעשי האיבה לשלב ניסוח הסכם שלום סופי ומקיף שיבטיח את יציבות האזור.

בזירה הפוליטית הפנימית באיראן, המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי הביע הסכמה מותנית להסכם, והדגיש כי ישיבה עם הצד האמריקאי אינה מהווה ויתור על העקרונות הלאומיים. גורמים איראניים הדגישו כי כל נסיגה של וושינגטון מהתחייבויותיה תיתקל בתגובה נחרצת, במיוחד בכל הנוגע להסרת סנקציות הנפט.

בהקשר קשור, החלו להופיע סימני התאוששות כלכלית עם חידוש תנועת השיט במצר הורמוז האסטרטגי לאחר תקופה ארוכה של הפסקה עקב פעולות צבאיות. הרשויות האיראניות הודיעו על הקמת גוף חדש לפיקוח על מעבר ספינות, עם מתן פטורים מאגרות לתקופה זמנית כהבעת רצון טוב במסגרת ההבנות האחרונות.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, הגן על המסלול הדיפלומטי, וציין כי צבא ארה"ב איפשר מעבר ספינות מסחריות כדי להבטיח את יציבות שוקי האנרגיה העולמיים. חדשות אלו השפיעו לחיוב על מחירי הנפט, שהחלו לרדת ולהתקרב לרמותיהם הרגילות שקדמו לפרוץ המשבר הצבאי.

עם זאת, ההסכם עדיין נתקל בהתנגדות עזה בקרב חוגים פוליטיים בישראל ובארצות הברית, כאשר מבקריו רואים בו ויתורים כלכליים עצומים לטהראן. המזכר כולל תוכנית שאפתנית לשיקום הכלכלה האיראנית בשווי של עד 300 מיליארד דולר, מה שחלקם רואים כפרס בלתי מוצדק למשטר האיראני.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אישר מצדו כי הסכסוך טרם הסתיים, למרות הקפדתו שלא להתנגש ישירות עם ממשל טראמפ בשלב זה. מנגד, שר הביטחון הלאומי הישראלי פרסם הצהרות חריפות הקוראות להסלמת הפעולות הצבאיות בלבנון, מה שמפעיל לחץ נוסף על המתווכים הבינלאומיים.

צרפת ומעצמות בינלאומיות אחרות שואפות ללחוץ על כל הצדדים לכבד את סעיפי ההסכם ולמנוע את קריסתו הקרובה עקב הפרות בשטח. משקיפים סבורים כי הימים הקרובים יהיו מכריעים בקביעת גורל המזרח התיכון, בין חזרה לשולחן המשא ומתן לבין הידרדרות מחודשת לעימות כולל.

נשיא איראן, מסעוד פזשקיאן, תיאר את ההסכם כרגע היסטורי עבור ארצו, וראה בהסרת הסנקציות המוקפאות ניצחון לדיפלומטיה האיראנית. טהראן מקווה כי יישום המזכר יוביל לשחרור מיידי של נכסיה הפיננסיים בחו"ל, מה שיסייע בהקלת המשבר הכלכלי החמור שהיא חווה.

לסיכום, הציפייה נותרה השלטת בבירות הנוגעות בדבר, בציפייה לתוצאות מאמצי המתווכים לטפל בדרישות האיראניות בנוגע ללבנון. הפער בין שפת הדיפלומטיה בשוויץ לבין המציאות בשטח בדרום לבנון עדיין הולך ומתרחב, מה שמעמיד את אמינות ההבנות האמריקאיות-איראניות במבחן אמיתי.

המשא ומתן על ההסכם הסופי יהיה תלוי בתחילת יישום סעיפים ספציפיים מהמזכר ובהמשך העמידה בהם.

בהסלמה חדשה המכוונת נגד הנוכחות הפלסטינית בעיירה סילוואן מדרום למסגד אל-אקצא המבורך, הגישה עמותת ההתנחלות "עטרת כהנים" תביעה כספית בפני בית המשפט המחוזי של הכיבוש בירושלים נגד משפחתו של האזרח זוהיר רג'בי ואחיו, בדרישה שישלמו כ-1.5 מיליון שקלים "דמי שימוש" עבור הבניין בו הם מתגוררים בשכונת בטן אל-הווא. מחוז ירושלים הוסיף בהודעה שפרסם היום, יום שני, כי תביעה זו מבקשת לחייב את המשפחה לשלם סכומי כסף עבור שבע השנים האחרונות בתמורה למגוריה בבניינה, בצעד שמשמעותו למעשה דרישה מבעלי הבתים לשלם "שכר דירה" רטרואקטיבי עבור הנכס בו הם חיים ומגנים עליו מול ניסיונות עקירתם והשתלטות עליו. המחוז ציין כי תביעה זו מגיעה לאחר שבית המשפט של הכיבוש העניק למשפחת רג'בי ארכה עד 17 במאי 2026 לביצוע צו פינויה מביתה בשכונת בטן אל-הווא, אך המשפחה הצליחה להשיג צו שיפוטי להקפאת ביצוע הפינוי למשך 60 יום. המחוז הבהיר כי כתב התביעה שהוגש ב-14 ביוני 2026 דורש ממשפחת רג'בי לשלם סכום של 1,539,090 שקלים בטענה לזכאות ל"דמי שימוש" עבור הנכס בשבע השנים הקודמות, בנוסף לריביות עד מועד התשלום. המחוז ציין כי העמותה ההתנחלותית דורשת גם לחייב את בני המשפחה יחד לשלם סכום של 18,322 שקלים מדי חודש באופן רציף החל ממועד הגשת התביעה ועד לביצוע הפינוי בפועל ומסירת הנכס, בנוסף לחיובם במלוא אגרות בית המשפט, שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפטיות אחרות. המחוז ציין כי זו הפעם הראשונה שהעמותה ההתנחלותית דורשת סכום כסף בסדר גודל כזה תחת הכותרת "דמי שימוש" נגד אחת המשפחות הממוקדות בשכונת בטן אל-הווא, לאחר שנים של הסתמכות על תביעות פינוי והשתלטות על בתים. המחוז הדגיש כי התפתחות זו מצביעה על מעבר מסוכן לשימוש בסחיטה כספית ככלי מקביל לתוכניות העקירה הכפויה, מה שמחריף את הלחצים המוטלים על המשפחות הירושלמיות הממוקדות ומאיים על יכולתן לעמוד איתן בבתיהן. המחוז הבהיר כי תביעות עמותת "עטרת כהנים" מבוססות על טענות בעלות של יהודים תימנים משנת 1881 על שטח של כחמישה דונמים ו-200 מטרים רבועים בשכונת בטן אל-הווא, טענות ששימשו בשנים האחרונות ככלי להשתלטות על בתי פלסטינים ועקירתם. המחוז הוסיף כי תביעות אלו התעצמו מאז 2015, מה שהכניס יותר מ-84 משפחות פלסטיניות הכוללות כ-700 ירושלמים למערבולת של הליכים משפטיים בפני בתי המשפט של הכיבוש. המחוז הדגיש כי הליכים אלו מבוססים על חוק העניינים המשפטיים והמנהליים משנת 1970, המאפשר ליהודים לדרוש רכוש ששייך להם מלפני 1948, בעוד שהוא מונע מהפלסטינים את אותה זכות, מה שמהווה דוגמה בולטת לאפליה משפטית שיטתית והפרה של עקרון השוויון בפני החוק. המחוז ציין כי מדיניות זו הביאה בשנים האחרונות לעקירה כפויה של 33 משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונה והשתלטות עליהן לטובת המתנחלים, בעוד עשרות משפחות אחרות עדיין עומדות בפני סכנת פינוי ואובדן בתיהן. המחוז הזהיר כי תביעה זו עלולה להפוך לתקדים מסוכן שישמש את העמותה ההתנחלותית נגד שאר המשפחות הפלסטיניות בבטן אל-הווא, בין אם המשפחות שנעקרו בעבר ובין אם אלו שעדיין מנהלות מאבקים משפטיים להגנה על בתיהן, באמצעות הטלת דרישות כספיות נוספות באמתלות דומות. מחוז ירושלים הדגיש כי פרקטיקות אלו מהוות הרחבה של מדיניות העקירה הכפויה וההשתלטות על רכוש פלסטיני בירושלים הכבושה, תוך הפרה ברורה של החוק ההומניטרי הבינלאומי והחלטות הלגיטימיות הבינלאומית הרלוונטיות, האוסרות על כוח הכיבוש לפגוע בזכויות התושבים הנמצאים תחת כיבוש או לשנות את ההרכב הדמוגרפי של השטח הכבוש.

מאמרו של ההוגה האסלאמי התימני הגדול, פרופסור עומר סאלם טרמום, "תנועתנו זקוקה לתוכנית", שפורסם בעיתון "אל-פיקר" בעדן בשנת 1957, מייצג אחד מהמסמכים האינטלקטואליים המוקדמים החושפים את מאפייני התגבשות התודעה הפוליטית האסלאמית בדרום תימן, שהייתה תחת שלטון קולוניאלי בריטי מאז 1839. הוא גם משקף את ההתחלות הראשונות של התנועה הרפורמית התימנית בעלת השורשים האסלאמיים בעדן, שטרמום נחשב לאחד ממייסדיה הבולטים וחלוציה האינטלקטואליים והארגוניים. האיש לא היה רק עיתונאי או בעל דעה חולפת, אלא ייצג – כפי שכתביו חושפים – אחד הקולות הראשונים שחתרו לבנות פרויקט רפורמי אסלאמי בסביבה העדנית והדרומית של תימן, המבוסס על קישור בין הזהות האסלאמית לפעולה הלאומית, ובין הקריאה האינטלקטואלית לארגון פוליטי, בתקופה שבה עדן חוותה תסיסה אינטלקטואלית ופוליטית רחבה תחת השלטון הבריטי. חשוב – בקריאת מאמר זה – למקם אותו בהקשרו האינטלקטואלי והפוליטי הרחב יותר בתוך עדן בשנות החמישים והשישים, תקופה שבה התרחשה תסיסה תרבותית ופוליטית יוצאת דופן, כאשר העיתונות העדנית הפכה לזירה פתוחה לדיונים אינטלקטואליים ולוויכוחים פוליטיים בין זרמים ואידיאולוגיות שונות. מי שיחפש בארכיון העיתונות העדנית שיצאה בסוף תקופת השלטון הבריטי ימצא כמות גדולה של מאמרים, ויכוחים אינטלקטואליים ואינטראקציות פוליטיות ששיקפו את מצב התודעה המתקדמת שאפיינה את עדן באותה תקופה, וכן יחשוף את התגבשותם של זרמים אינטלקטואליים מרובים שהתחרו על הובלת התודעה הלאומית והכוונת התנועה הפוליטית בדרום תימן. בראש הזרמים הללו בלט עבדאללה באדיב כאחד הנציגים הבולטים של הזרם השמאלני המרקסיסטי, אשר נשא שיח מהפכני שהושפע מהספרות הסוציאליסטית והתמורות האינטלקטואליות העולמיות באותה תקופה, והגן על התפיסה המעמדית וההצעה המהפכנית השמאלנית מול הזרמים האחרים. לעומת זאת, עומר סאלם טרמום ייצג את הכיוון הלאומי הרפורמי האסלאמי, שחתר לקשור את הפרויקט הלאומי לסמכות האסלאמית, וראה באסלאם את המסגרת האינטלקטואלית והתרבותית המסוגלת לגייס את ההמונים ולהגן על הזהות הלאומית מפני התמוססות בפרויקטים מיובאים. כתביו – כולל המאמר "תנועתנו זקוקה לתוכנית" – שיקפו בבירור מגמה זו, באמצעות התמקדות ברעיון "התוכנית האסלאמית" והצורך לבנות את התנועה הלאומית על בסיס עקרוני המושרש בתודעת החברה התימנית. הזרם הלאומי הערבי יוצג על ידי מספר אישים פוליטיים ואינטלקטואליים בולטים, ביניהם עבדאללה אל-אסנג' ומוחמד סאלם באסנדווה, שהושפעו מהגל הלאומי הערבי העולה באותה תקופה, בין אם בממדו הנאצריסטי או הבעת'יסטי, וכתביהם ונאומיהם הציגו מושגים של אחדות ערבית, שחרור לאומי והתנגדות לקולוניאליזם במסגרת הערבית הכללית ששררה באזור. לאחר מכן, בתחילת שנות השישים, יופיע בחזית הפוליטית סניף של תנועת הלאומנים הערבים בהנהגת פייסל עבד אל-לטיף אל-שעבי וסולטן אחמד עומר, שחזרו מלימודיהם בקהיר ובביירות, ויקימו סניף של התנועה בדרום תימן ובצפונה. וכך, עדן באותה תקופה הייתה מרחב פתוח לאינטראקציה של שלושה כיוונים עיקריים: הזרם השמאלני המרקסיסטי, הזרם הלאומי הערבי, והזרם הלאומי הרפורמי האסלאמי. גיוון זה בא לידי ביטוי בבירור בעיתונות, בפורומים, באיגודים ובתנועות הפוליטיות, מה שהפך את עדן לאחת הערים הערביות החיוניות ביותר ברמת הוויכוח האינטלקטואלי והפוליטי באותה תקופה. בהקשר אינטלקטואלי ופוליטי זה כתב עומר טרמום את מאמרו "תנועתנו זקוקה לתוכנית", שבו לא רק דן בסוגיות ארגוניות של מפלגות ותנועות פוליטיות, אלא חרג מכך לשאלה עמוקה יותר: מהי הסמכות האינטלקטואלית שעליה צריכה להתבסס התנועה הלאומית? ומהי "התוכנית" המסוגלת להנחות את ההמונים וליצור פרויקט שחרור מגובש? עומר טרמום יוצא מביקורת על הטענה המצמצמת את משבר הגופים הפוליטיים בהיעדר "ועדות במשרה מלאה", ומדגיש כי ארגון לבדו אינו מספיק, וכי כל תנועה חייבת להתבסס על "תוכנית ברורה" הקשורה לאמונת העם, להיסטוריה שלו ולתרבותו. מכאן הוא מציג את האסלאם כסמכות הטבעית של החברה התימנית והערבית, והרעיון המסוגל – לדעתו – לאחד את ההמונים, להניע אותם ולהגן על התנועה הלאומית מפני פירוד וחולשה. במאמר ניכרת נוכחות ברורה של מושגים: הקריאה האסלאמית, ההמונים המוסלמים, התוכנית האסלאמית, הארגון הקשור לאמונה. אלו מושגים המשקפים את השפעת ספרות תנועת האחים המוסלמים, והאסכולה הרפורמית האסלאמית שהתפשטה באותה תקופה במספר מדינות ערביות, אולם ייחודו של עומר טרמום טמון בניסיונו להשליך מושגים אלו על המציאות התימנית הדרומית ולקשר אותם לסוגיית השחרור הלאומי וההתנגדות לקולוניאליזם. המאמר גם חושף תודעה פוליטית מוקדמת לגבי אופי "תקופת המעבר" שבה עברה התנועה הלאומית בדרום תימן, שכן הכותב מציין כי שלבי השינוי הפוליטי דורשים בחינה אינטלקטואלית עמוקה והבנה של אופי החברה וערכיה הפסיכולוגיים והתרבותיים, ולכן הוא קורא ל: חיפוש מעמיק ברעיון שעליו מבוססת הקריאה, לימוד אמונת ההמונים ונפשם, ובניית מערכת התואמת את תרבות החברה והיסטוריה שלה. מכאן ניתן לראות בעומר טרמום כאחד המייסדים הראשונים של הזרם הרפורמי האסלאמי התימני בדרום המולדת, ובמיוחד בעדן, שם תרם – באמצעות כתיבה עיתונאית ושיח אינטלקטואלי – לגיבוש תפיסה המקשרת בין האסלאם לפעולה הלאומית ולרפורמה חברתית, תפיסה שתופיע מאוחר יותר בצורה מאורגנת יותר בניסיונות התנועה האסלאמית התימנית. מבחינה סגנונית, המאמר מאופיין בשפה רטורית נלהבת המשקפת את אופי הכתיבה האינטלקטואלית והפוליטית בשנות החמישים של המאה העשרים, וכן מסתמך על חזרות, הדגשות ודיכוטומיות אינטלקטואליות, כגון: ארגון ורעיון, המונים ואליטה, אסלאם ותוכניות מיובאות. אלו דיכוטומיות שבאמצעותן רצה הכותב להדגיש כי הצלחתה של כל תנועה לאומית אינה מושגת באמצעות כלים ארגוניים בלבד, אלא באמצעות פרויקט אינטלקטואלי המושרש בזהות החברה. לסיכום, המאמר "תנועתנו זקוקה לתוכנית" אינו רק מאמר עיתונאי חולף, אלא מסמך אינטלקטואלי והיסטורי חשוב החושף את ההתחלות הראשונות של התנועה הרפורמית האסלאמית בדרום תימן, ואת התפקיד שמילא עומר טרמום כאחד מחלוצי כיוון אינטלקטואלי זה בעדן, וניסיון מוקדם לנסח פרויקט לאומי בעל סמכות אסלאמית מול הקולוניאליזם והתמורות הפוליטיות שחוותה המדינה באותה תקופה. בשל חשיבותו של מסמך אינטלקטואלי והיסטורי זה, ומה שהוא משקף ממאפייני המאבק האינטלקטואלי והפוליטי בעדן בתקופת שנות החמישים, אנו מפרסמים מחדש את הטקסט המלא של המאמר כפי שהופיע בגיליון עיתון "אל-פיקר" העדני מיום 11 במאי 1957, בשל היותו עדות מוקדמת להתגבשות הזרם הלאומי הרפורמי האסלאמי בדרום המולדת, ובשל מה שהוא חושף מאופי הדיונים האינטלקטואליים שהתנהלו בעיתונות העדנית באותה תקופה. * * * תנועתנו זקוקה לתוכנית בגיליון האחרון של עיתון "אל-קאת" המפואר מופיעה כתבה תחת הכותרת "מפלגותינו הפוליטיות" מאת כותב בחתימת "משקיף". סיכום דבריו של משקיף זה הוא שחלק ממפלגותינו הפוליטיות "זקוקות לוועדות במשרה מלאה"! וזה נכון במידה מסוימת! למעשה, היעדר משרדים לוועדות במשרה מלאה נחשב לחיסרון מבין החסרונות המיוחסים לגופים הפוליטיים שלנו, ואם הגופים הפוליטיים אינם מוצאים בתקציבם מה שיאפשר להם לממן משרדים לאנשי משרה מלאה בוועדות.. אז לפחות שיהיו אנשים מומחים בכל מחלקה מהמחלקות המרכיבות את הגופים הללו כדי לטפל בבעיות שהם נתקלים בהן ולבצע את המשימות שהם מבצעים ביעילות ובארגון ללא תשלום! אבל! אבל זה לא העיקר.. העיקר – משקיף יקר – הוא שלגופים תהיה "תוכנית" ברורה לעקרונות שעליהם בונים גופים אלה את קריאתם. חשוב מאוד שגופינו ירכזו את קריאתם, יבססו את רעיונם, ויארגנו את תוכניותיהם על בסיס איתן וחזק, וככל שעקרונות הרעיון קרובים יותר לחיי העם ולאמונתו.. כך הבסיס יהיה עמוק ואיתן, וככל שהתוכנית קשורה יותר להיסטוריה של ההמונים ולדתם.. כך המבנה יהיה חזק ונישא. ושום דבר לא מועיל לתנועה הלאומית כמו התבססותה על הרעיון האסלאמי.. שכן הרעיון האסלאמי הוא רעיון הנובע מהאמונה שבה עמנו מאמין וחי עליה, והרעיון האסלאמי.. הוא קריאה הקשורה לדתנו הנצחית ולהיסטוריה המפוארת שלנו. ותנועתנו הלאומית – בתקופה זו – עוברת לשלב חדש משלבי המאבק.. ותקופות מעבר בחיי תנועות הן תקופות מסוכנות ועדינות הדורשות מהן מחקר, תצפית ולימוד של כל מה שמקיף – את תקופת המעבר שהיא עוברת – מנסיבות ותנאים. ותקופה זו דורשת מהגופים: – חיפוש מעמיק ברעיון המבהיר את קריאתם. – תצפית מוארת על המערכת שבה פועלת קריאה זו. – לימוד מקיף של אמונת ההמונים שאותם הם קוראים. וגופינו נקראים כעת להציג לעם תוכנית ברורה הבנויה על בסיס איתן, שעקרונו הוא אמונה מושרשת בעומק העם, ורעיון הקשור קשר הדוק לחייו ומחובר להיסטוריה שלו, ומערכת המגיבה לנפשו ולרגשותיו, ומתואמת עם הכוחות הטמונים בדתה.. ואשר ביכולתה לדחוף את הסוגיה הלאומית בגלים מתואמים קדימה. ועמנו הערבי מאמין באסלאם, ומאמין בו: אמונה מושרשת בעומקיו, ורעיון המארגן את חייו ויחסיו, ומערכת שבה מתנהלים עסקיו ופעולותיו. התנועה הלאומית זקוקה נואשות לתוכנית אסלאמית, וכל תוכנית שאינה שואבת את עקרונותיה מהאסלאם נדחית.. ההמונים ידחו אותה. ואילו המנהיגים המובילים את תנועתנו הלאומית על פי תפיסות אסלאמיות אלו לא יופתעו מהאירועים, יהיו אשר יהיו, ולא יתעייפו עצביהם מההפתעות, מהירות ככל שיהיו.. מסיבה פשוטה.. שהרעיון האסלאמי מחייב את קוראיו להיות תמיד מוכנים לכל האפשרויות.. והקריאה לרעיון האסלאמי אוחזת במפתח שבאמצעותו יכולים הגופים לחדור לעומק ההמונים כדי לקדם את התנועה בצעדים רחבים למרחקים ארוכים לעבר איחוד ועצמאות, ומעל לכל, היא מספקת לה את הדלק הדרוש המבטיח את מאבק ההתפתחות וההמשכיות, שכן הרעיון האסלאמי הוא הערובה היחידה לשמירה על התנועה הלאומית מפני קיפאון או נסיגה! ובקריאה לרעיון האסלאמי העבודה לא תוגבל לאלה שיתפנו לכיסאות הוועדות או ישבו מאחורי השולחנות.. אלא הרעיון האסלאמי יהפוך את ההמונים הערבים המוסלמים הללו, שיקבלו אותו ולא יוותרו עליו, לאנרגיות ואנרגיות המסוגלות לחולל ניסים. עומר סאלם טרמום, עיתון "אל-פיקר" העדני, גיליון (38), מיום 11 במאי 1957. מועתק מאתר ערבי 21

מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, הגיע ביום שלישי לאיחוד האמירויות הערביות, בתחילת סיור אזורי הכולל מספר מדינות במפרץ. ביקור זה נועד בעיקר להפגין את סולידריות וושינגטון עם בעלות בריתה העיקריות שנפגעו ישירות מההשלכות של המלחמה האחרונה בין ארה"ב לישראל נגד איראן.

סיור זה הוא הראשון של בכיר אמריקאי לאזור מאז חתימת מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן בשבוע שעבר. רוביו שואף באמצעות פגישותיו להבהיר את סעיפי המזכר שמטרתו לשים קץ סופי למעשי האיבה ולבסס את יסודות היציבות באזור.

מהלכים דיפלומטיים אלה מגיעים בעקבות שיחות ראשוניות שהתקיימו בין גורמים אמריקאים ואיראנים בשוויץ בתחילת השבוע. סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, תיאר את השיחות ככאלה שהניחו בסיס איתן להשגת הסכם סופי ומוצלח שיסיים את מצב הסכסוך המזוין.

למרות חשיבות המשא ומתן, רוביו, המכהן גם כיועץ לביטחון לאומי, העדיף לא למסור הצהרות פומביות לגבי פרטי השיחות עם טהראן. הממשל האמריקאי השאיר את משימת התגובה הפוליטית הישירה לנשיא דונלד טראמפ ולסגנו, בעוד רוביו התמקד בהיבטים הביצועיים ובהתייעצות עם בעלות הברית.

מקורות במשרד החוץ האמריקאי ציינו כי סדר יומו של רוביו כולל דיון מפורט במזכר ההבנות עם איראן ובמאמצים להבטחת חופש השיט. כמו כן, יושם דגש מיוחד על ביטחון וזרימת התנועה המסחרית דרך מצר הורמוז, המהווה עורק חיוני לכלכלה העולמית וליציבות האזור.

מזכיר המדינה האמריקאי צפוי להיפגש עם גורמים אמירתיים לפני שימשיך לכווית, ומשם לבחריין כדי להשתתף בפגישה מורחבת של מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ. תחנות אלו זוכות לחשיבות מיוחדת מכיוון שמדינות אלו היו החשופות ביותר למתקפות טילים וכטב"מים במהלך תקופת ההסלמה.

משקיפים בינלאומיים רואים במשימתו של רוביו עדינה וקשה לאור חוסר הוודאות השורר בכמה מבירות המפרץ לגבי תוצאות המלחמה. קיימים חששות שארצות הברית תרמה, באמצעות מסלול המלחמה וההסכם שלאחר מכן, לחיזוק מעמדה האזורי של איראן על חשבון ביטחון שכנותיה.

מזכר ההבנות שנחתם מעניק למשא ומתן תקופה של 60 יום לניסוח הסכם סופי ומקיף. תקופת מעבר זו גורמת לחוסר וודאות בקרב מדינות המפרץ, השואפות לשמור על יציבותן כסביבה אטרקטיבית להשקעות ותיירות עולמית.

מומחי ביטחון מציינים כי נוסח המזכר הנוכחי לא התייחס ישירות לנושא הטילים הבליסטיים והכטב"מים האיראניים. למרות הבטחות וושינגטון לירידה ביכולות ההתקפיות של טהראן, הנזקים הנרחבים שנגרמו לתשתיות המפרץ הופכים נושא זה לדרישה דחופה בכל הסכם עתידי.

לאור התפתחויות אלו, החלו כמה ממדינות המפרץ לשקול ברצינות גיוון יחסיהן הביטחוניים והאסטרטגיים ברמות שונות. מגמה זו נובעת מתחושתן של מדינות אלו כי הן מצאו את עצמן לבדן מול ההפצצות האיראניות שפגעו באינטרסים הכלכליים ובבסיסים הצבאיים בשטחן.

מצד שני, טהראן מתעקשת כי המצב במצר הורמוז לא ישוב לקדמותו לפני פרוץ העימות האחרון. מקורות איראניים רשמיים אישרו כי טהראן תיקח על עצמה את ניהול נתיב השיט החיוני הזה, מה שמציב אתגרים נוספים בפני מאמציו של רוביו להרגיע את בעלות הברית ולהבטיח את ביטחון השיט.

רוביו נוסע לאזור כדי לנסות להרגיע את השותפים במפרץ ולהודיע להם שוושינגטון עומדת לצידם למרות השינויים האחרונים.

"לא חוסר כסף הוא הדבר המסוכן ביותר העומד בפני הכלכלה הפלסטינית היום... אלא שהכסף עצמו יהפוך למשבר", זו אינה אמירה אינשאתית, אלא תיאור מדויק של אחד האתגרים המסוכנים ביותר העומדים בפני הכלכלה הפלסטינית בשלב זה. בזמן שכלכלות משקיעות מאמצים להגברת הנזילות ולעידוד השקעות, הכלכלה הפלסטינית חווה פרדוקס נדיר; הכספים נערמים בכספות הבנקים עד שערכם עלה על 17 מיליארד שקלים, בעוד שההגבלות המוטלות על משלוח עודפי שקלים מאפשרות הוצאה של כ-4.5 מיליארד שקלים בלבד כל שלושה חודשים, מה שהפך את שפע המזומנים ממקור כוח למקור לדאגה כלכלית.

יש שיחשבו שזהו משבר בנקאי הנוגע לבנקים בלבד, אך האמת היא שזהו משבר המשפיע על כל אזרח פלסטיני, הוא משפיע על הסוחר התלוי בהפקדות יומיות, על המשקיע הזקוק למחזור מזומנים יציב, על החברות המנהלות את התחייבויותיהן הפיננסיות, ועל הכלכלה הלאומית כולה.

לא משבר בנקים... אלא משבר מערכת מוניטרית

חשוב מלכתחילה לתקן תפיסה רווחת; המשבר הנוכחי אינו משקף חולשה במערכת הבנקאית הפלסטינית, ולא ליקוי בביצועי רשות המטבע הפלסטינית או איגוד הבנקים בפלסטין, אלא הוא תוצאה ישירה של הגבלות המוטלות על תנועת עודפי השקלים, בצל כלכלה התלויה במטבע שאינה מנפיקה ואינה שולטת בזרימתו מעבר לגבולות.

המגזר הבנקאי הפלסטיני הוכיח, במשך עשורים, עמידות גבוהה ויעילות תפעולית יוצאת דופן, גם בתנאים הפוליטיים והכלכליים הקשים ביותר, ורשות המטבע הפלסטינית המשיכה למלא את תפקידה הפיקוחי והרגולטורי לשמירה על היציבות הפיננסית, בעוד איגוד הבנקים בפלסטין מילא תפקיד מרכזי בייצוג הבנקים הפועלים בפלסטין, איחוד עמדותיהם, ותקשורת עם גורמים מקומיים ובינלאומיים שונים למציאת פתרונות למשבר זה.

איך הגענו לשלב זה?

הכלכלה הפלסטינית תלויה בשקל כמטבע העיקרי למסחר. כמויות גדולות ממנו נכנסות מדי יום לשוק הפלסטיני כתוצאה מהמסחר ומשכר העובדים הפלסטינים העובדים בישראל, ובתנאים רגילים הבנקים אוספים את עודפי השקלים ושולחים אותם בחזרה לבנקים הישראליים, אולם ההגבלות המוטלות על תהליך זה הובילו לחוסר איזון ברור בין היקף המזומנים הנכנסים לשוק לבין היקף המזומנים המותרים להוצאה, כך שהכמויות הצטברו במהירות בכספות הבנקים. כיום, עם עליית ערך המזומנים המצטברים מעל 17 מיליארד שקלים, המשבר מהווה אתגר תפעולי ופיננסי אמיתי, המטיל עלויות נוספות לאחסון, הגנה והובלה, ומשפיע על יעילות ניהול הנזילות בתוך המערכת הבנקאית.

כאשר הנזילות הופכת לנטל

בכלכלה, נזילות נחשבת לאחד הגורמים החשובים ביותר לצמיחה, אך בתנאי שהיא ניידת, אך כאשר הכספים נשארים כלואים בכספות, הם הופכים להון מושבת, וכל שקל שאינו מסתובב בכלכלה פירושו הזדמנות השקעה אבודה, או פרויקט נדחה, או פעילות כלכלית פחות יעילה, כמו כן, שמירה על כמויות ענק של מזומנים מעלה את עלויות התפעול, מגבירה את הסיכונים הביטחוניים, ומגבילה את גמישות ניהול הנזילות, למרות שהבנקים ממשיכים לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי הלקוחות.

מספרים ששווה לעצור עליהם

כאשר אנו מדברים על יותר מ-17 מיליארד שקלים שנצברו בכספות הבנקים, איננו מדברים על מספר מופשט, אלא על נזילות השווה למיליארדי דולרים שנותרה מחוץ למחזור הכלכלי הרגיל, ומנגד, הכמויות המותרות למשלוח אינן עולות על 4.5 מיליארד שקלים כל שלושה חודשים, מה שיוצר פער הולך וגדל בין התזרים הנכנס לבין היכולת לסלק את העודף, כך שהמשבר מחמיר עם הזמן, ובלשון הכלכלה, הבעיה אינה בחוסר נזילות... אלא בחנק שלה.

מאמצים לאומיים ראויים להערכה

מן ההגינות להדגיש כי רשות המטבע הפלסטינית ואיגוד הבנקים בפלסטין לא עמדו מנגד מול משבר זה, רשות המטבע פעלה לניהול סיכונים ולשמירה על היציבות הפיננסית, בעוד איגוד הבנקים הגביר את קשריו עם מוסדות פיננסיים בינלאומיים, כולל הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, בנוסף לשותפים בינלאומיים אחרים, על מנת להפנות את תשומת הלב לחומרת המשבר ולשאוף למצוא פתרונות מעשיים שיבטיחו את המשך פעילות המגזר הבנקאי באופן תקין, מאמצים אלה משקפים הבנה ברורה כי הסוגיה אינה עוד בנקאית בלבד, אלא הפכה לסוגיה המשפיעה על יציבות הכלכלה הפלסטינית כולה.

לאן צריכים להיות מופנים המאמצים?

למרבה הצער, לעיתים מופנית ביקורת כלפי הבנקים הפלסטיניים, בעוד שהעובדות מצביעות על כך שמקור הבעיה נמצא מחוץ לתחום סמכויותיהם, המגזר הבנקאי אינו שולט בתקרות משלוח עודפי השקלים, ואין לו סמכות לשנות את הנהלים המסדירים זאת; ולכן, כל מאמץ רשמי, תקשורתי או עממי השואף לטפל במשבר זה צריך להתמקד בהסרת ההגבלות המוטלות על תנועת עודפי השקלים, בהיותן הגורם העיקרי להחמרת הבעיה, במקום להטיל על המוסדות הפלסטיניים אחריות למשבר שהם פועלים מדי יום להכיל את השלכותיו. הפניית הלחץ לטיפול בגורם האמיתי למשבר יעילה יותר מהפנייתו למוסדות לאומיים המשקיעים מאמצים רבים לשמירה על היציבות הפיננסית בתנאים יוצאי דופן.

מה הלאה?

המשבר הנוכחי נושא מסר חשוב; והוא שכלכלה התלויה במטבע שאין לה את היכולת להנפיק או לנהל את תנועתו, תישאר חשופה לחנק כזה, ומכאן, שהפתרונות צריכים לנוע בשני מסלולים מקבילים, המסלול הראשון הוא המשך המאמצים הפוליטיים והטכניים להסרת ההגבלות המוטלות על משלוח עודפי השקלים והבטחת זרימה תקינה של המחזור המוניטרי, והשני הוא הרחבת אמצעי התשלום האלקטרוניים וקידום השימוש במטבעות אחרים בעסקאות מסוימות ופיתוח התשתית הפיננסית באופן שיפחית את התלות במזומן נייר. אך צעדים אלה, על חשיבותם, נשארים פתרונות תומכים, ואילו הפתרון השורשי טמון בהעצמת הכלכלה הפלסטינית לנהל את כלי המטבע שלה באופן עצמאי יותר.

מילה אחרונה

משבר הצטברות השקלים חושף אמת כלכלית שאסור להתעלם ממנה; והיא שכוחו של המגזר הבנקאי לבדו, יהיה אשר יהיה, אינו מספיק אם הסביבה שבה הוא פועל מטילה עליו מגבלות החורגות מיכולתו לטפל בהן, ורשות המטבע הפלסטינית ואיגוד הבנקים בפלסטין והמגזר הבנקאי הפלסטיני הוכיחו יעילות גבוהה בניהול המשבר והפחתת השלכותיו, אך המשך הצטברות המזומנים מאשר שהבעיה אינה ביעילות הניהול אלא בהגבלות המעכבות את התנועה הטבעית של הכספים, שכן כלכלות אינן נמדדות רק בהיקף הנזילות שברשותן, אלא ביכולתן לנהל נזילות זו בחופשיות וביעילות, וכאשר המטבע הנסחר הופך לנטל על הכלכלה במקום להיות מנוע עבורה, הסוגיה אינה עוד משבר מוניטרי חולף, אלא הפכה לסוגיה של ריבונות כלכלית הראויה להיות בראש סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות, ולזכות בתשומת לב הציבור, שכן יציבות המערכת הפיננסית הפלסטינית אינה אינטרס של המגזר הבנקאי בלבד, אלא אינטרס לאומי המשפיע על עתיד הכלכלה הפלסטינית כולה.

הכנסת הישראלית עשתה צעד שנוי במחלוקת כאשר אישרה, ביום רביעי בערב, בקריאה טרומית את מה שמכונה 'חוק המואזין', שמטרתו לאסור את השמעת קריאת המואזין באמצעות רמקולים בעיר ירושלים הכבושה וביישובים הפלסטיניים בתוך הקו הירוק. הצעת החוק זכתה לתמיכת 50 חברים מול התנגדות 36, בצעד המשקף את הנטייה הימנית הקיצונית של הממשלה הנוכחית ובעלות בריתה באופוזיציה.

מהלך חקיקתי זה מגיע ביוזמת מפלגת 'עוצמה יהודית' בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ובתמיכה בולטת של מפלגת 'ישראל ביתנו' מהאופוזיציה בראשות אביגדור ליברמן. החוק, על פי טיוטתו, נועד להדק את הפיקוח על מה שמקורות ישראליים תיארו כ'רעש המסגדים', תוך דרישה לקבל רישיונות מוקדמים ומורכבים להפעלת מערכות קול.

מבחינה פרוצדורלית, הצעת החוק עדיין צריכה לעבור שלוש קריאות נוספות בכנסת לפני שתהפוך לחוק מחייב באופן סופי. עם זאת, האישור הטרומי נותן אור ירוק לוועדות הפרלמנטריות להתחיל בניסוח סעיפי הביצוע המעניקים למשטרה סמכויות נרחבות וחסרות תקדים להתערבות ישירה בתוך בתי התפילה.

הצעת החוק קובעת איסור על התקנת כל מערכת קול במסגדים ללא קבלת רישיון מפורש, כאשר בקשות הרישיון יהיו כפופות לקריטריונים מחמירים הנוגעים למיקום המסגד וקרבתו לאזורי מגורים. מקורות עבריים טענו כי צעדים אלה נועדו להפחית את ההשפעות הקוליות על המתנחלים והתושבים באזורים הסמוכים למסגדים.

במקרה של אישור החוק, תינתן לשוטרים הזכות לדרוש הפסקת האזאן באופן מיידי אם יראו שהוא מפר את התנאים, עם סמכות להחרים את ציוד הקול במלואו. החקיקה כוללת גם קנסות כספיים כבדים, כאשר קנס על התקנת מערכת קול ללא אישור מגיע לכ-17 אלף דולר אמריקאי, ואילו קנס על עבירה פשוטה הוא כ-3.5 אלף דולר.

מצדו, איתמר בן גביר הביע שביעות רצון רבה מצעד זה, וראה בקול המואזין 'רעש מטריד' הפוגע באיכות חיי התושבים ובבריאותם, לדבריו. בן גביר הדגיש כי המשטרה החלה כבר בתקופתו לנקוט בצעדים בשטח נגד תופעה זו, וכי החוק החדש יספק לה את הכלים המשפטיים הנדרשים למיגורה הסופי.

באותו הקשר, שרת הגנת הסביבה עידית סילמן ראתה בחוק כזה שיחזק את ריבונות המדינה ויעניק למפקחי משרדה סמכויות נרחבות בשיתוף פעולה עם המשטרה לאכיפת השקט. סילמן ציינה כי חקיקה זו שמה קץ לשנים של מה שתיארה כסבל האזרחים מרעשים חזקים, והודתה לשר לביטחון לאומי על קידום הצעה זו.

מנגד, ההחלטה נתקלה בגינוי פלסטיני נרחב, כאשר תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) תיארה את הצעת החוק כהסלמה מסוכנת במסגרת 'מלחמת הדת' שמנהל הכיבוש נגד הזהות האסלאמית. התנועה הדגישה בהצהרה כי האזאן יישאר חלק בלתי נפרד מזהות הארץ וההיסטוריה, וכי חוקים גזעניים אלה לא יצליחו לטשטש את מאפייני התרבות של ירושלים.

חמאס קרא להמונים הפלסטינים ולעמים הערביים והאסלאמיים לפעול בדחיפות להגנת המקומות הקדושים ולחשיפת המעשים הישראליים בפורומים הבינלאומיים. התנועה הדגישה כי המשך חקיקות אלה משקף את מדיניות הייהוד הכפוי שמנהלת הממשלה הקיצונית כדי לכפות מציאות חדשה הפוגעת בחופש הפולחן המובטח בחוקים הבינלאומיים.

בתורו, תיאר ראש המועצה הלאומית הפלסטינית רוחי פתוח את אישור החוק כ'טרור חקיקתי' ופשע נתעב המפר את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם. פתוח הסביר כי ישראל מנצלת את מערכת החוק שלה כדי לבסס משטר אפרטהייד באמצעות רדיפה דתית ותרבותית נגד העם הפלסטיני בארצו.

פתוח דרש מהקהילה הבינלאומית ומהאו"ם להתערב באופן מיידי כדי לעצור מדיניות זו הסותרת את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. הוא ציין כי פגיעה באזאן אינה רק הליך מנהלי, אלא חלק מאסטרטגיה כוללת לגירוש פלסטינים מוראלית וחומרית מעריהם וכפריהם ההיסטוריים.

נתונים מהשטח מצביעים על כך שהכיבוש מפעיל בפועל לחץ זה, כאשר מקורות דיווחו כי האזאן נאסר במסגד האיברהימי בחברון יותר מ-74 פעמים בחודש אחד בלבד. נתון זה משקף את היקף הפגיעה השיטתית במקומות הקדושים האסלאמיים בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, שאותה החוק החדש מבקש להכשיר ולהכליל.

יש לציין כי ניסיונות לאסור את האזאן אינם חדשים, ובשנת 2017 היה ניסיון דומה שבו הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק דומה, אך היא נתקלה בקשיים מאוחר יותר עקב מחאות נרחבות. אולם, הרכב הממשלה הישראלית הנוכחית, הנשלטת על ידי הימין הקיצוני, מגביר את הסיכויים להעברת החוק הפעם באופן סופי.

שוררת תחושה של זעם ציבורי בערים וביישובים הערביים בתוך הקו הירוק, כאשר חוק זה נתפס כהתקפה ישירה על הנוכחות הפלסטינית ועל הייחודיות של החברה הערבית. משקיפים הזהירו כי יישום חוק זה עלול להוביל להתלקחות המצב בשטח, לאור הרגישות המופרזת הקשורה לסמלים דתיים ולחופש הפולחן במסגדים.

חקיקה זו חושפת את טבעו האמיתי של הכיבוש כמערכת אפרטהייד המנצלת את כליה המשפטיים כדי לכפות רדיפה דתית ותרבותית.

הסנאט האמריקאי, הנשלט על ידי המפלגה הרפובליקנית, אישר הצעת חוק שמטרתה לשים קץ לפעולות צבאיות המכוונות נגד איראן. החלטה זו התקבלה ברוב של 50 קולות מול 48, ומשקפת את החשש הפוליטי הגובר בוושינגטון מהמשך הסכסוך המזוין, למרות המאמצים הדיפלומטיים שמנהל הממשל הנוכחי להגיע להסכם שלום עם טהראן.

הצבעה זו מהווה השלמה לצעד דומה שנקט בית הנבחרים מוקדם יותר החודש, מה שמדגיש את הסתייגויות החקיקה הגוברות כלפי המלחמה שפרצה ב-28 בפברואר האחרון. מספר מחוקקים רפובליקנים הצטרפו לעמיתיהם הדמוקרטים בתמיכה בהחלטה, מה שמעיד על סדק בעמדה האחידה בתוך מפלגת הנשיא כלפי מדיניות החוץ.

מבחינה פוליטית, מהלך זה מהווה מכה מורלית לנשיא דונלד טראמפ, במיוחד כשהוא מגיע בתזמון רגיש של המשא ומתן המתנהל עם הצד האיראני. למרות שכללי הפרוצדורה בתוך הקונגרס עשויים שלא לחייב את הנשיא להשתמש בזכות הווטו, המסר הפוליטי משקף אובדן שליטה מוחלטת על תיק המלחמה במסדרונות הקפיטול היל.

הנשיא טראמפ תקף בחריפות את המהלכים החקיקתיים הקודמים בבית הנבחרים, ותיאר אותם כ'לא פטריוטיים'. הוא האשים את יריביו הפוליטיים בניסיון לסכל את ניצחונותיו בחוץ לארץ, וטען שהדמוקרטים וכמה רפובליקנים עריקים מעדיפים לראות את המדינה נכשלת במקום להכיר בהצלחות ממשלו בניהול המשבר.

ניסיון חקיקתי זה מגיע במסגרת מאמצים שמנהלים הדמוקרטים להגביל את סמכויותיו הצבאיות של הנשיא, כאשר הם מאשימים את הבית הלבן בחריגה מההיתרים החוקתיים. המחוקקים מדגישים כי החוקה האמריקאית מגבילה את סמכות הכרזת מלחמות לידי הקונגרס, בעוד שתפקיד הנשיא מצטמצם לתגובה לאיומים מיידיים עם חובה לחזור לפרלמנט תוך חודשיים.

הנתונים מצביעים על כך שהממשל האמריקאי חרג מהמועד החוקי של שישים יום במאי האחרון, בטענה שהסכסוך שהחל בתקיפות משותפות עם ישראל הסתיים למעשה. אולם, האופוזיציה הדמוקרטית דוחה תירוצים אלה, ומדגישה כי הנוכחות הצבאית בשטח עדיין קיימת ונמשכת למרות הפסקת האש שהוכרזה לאחרונה.

במסגרת הוויכוח הפרלמנטרי, מנהיג המיעוט הדמוקרטי צ'אק שומר הצהיר כי העם האמריקאי משלם כעת את מחיר מה שתיאר כ'טעות היסטורית' שטראמפ עשה כשהחל במלחמה זו. מנגד, סנאטורים רפובליקנים הזהירו כי החלטה זו עלולה להחליש את עמדת המשא ומתן של וושינגטון, מה שעלול לדחוף את האיראנים לסגת משולחן הדיונים הדיפלומטיים.

במקביל למהלכים הפוליטיים, סקרי דעת קהל עדכניים שנערכו על ידי מקורות עיתונאיים בינלאומיים הראו שרק רבע מהאמריקאים מאמינים שיש הצדקה אמיתית למלחמה באיראן. הנתונים חשפו ירידה חדה בפופולריות של הנשיא טראמפ שהגיעה ל-34%, השיעור הנמוך ביותר שלו מאז תחילת כהונתו השנייה, בצל חששות ציבוריים מקריסת הפסקת האש.

תוצאות הסקר הבהירו כי חלק נרחב מהציבור האמריקאי רואה את מעמדה העולמי של ארצות הברית חלש יותר כתוצאה מסכסוך זה. כמו כן, 63% מהמשתתפים הביעו ספק ביכולתם של ההסכמים שנחתמו לאחרונה להשיג שלום בר קיימא, זוהי השקפה פסימית המשותפת לחלק גדול מתומכי שתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית כאחד.

במישור הדיפלומטי, אתר הנופש בורגנשטוק בשוויץ אירח סבב שיחות אינטנסיבי בין בכירים אמריקאים ואיראנים בתחילת השבוע. פגישות אלה נכללות במסגרת 'מזכר הבנות איסלמבאד', שמטרתו להתוות מפת דרכים לסיום הפעולות הצבאיות המשותפות שמנהלות וושינגטון ותל אביב נגד יעדים איראניים.

הצדדים הודיעו באמצע יוני הנוכחי על השגת הסכם עקרוני הכולל 14 סעיפים מהותיים לטיפול בסוגיות התלויות ועומדות. ההסכם קובע תקופת מעבר שתארך מספר שבועות, במהלכה יופסקו כל פעולות האיבה ויתחיל מסלול משא ומתן מקיף שמטרתו לפתור את הסוגיות השנויות במחלוקת שהובילו לפרוץ העימות הצבאי.

למרות הסרת המצור הימי על נמלי איראן כמחווה של רצון טוב, המתח עדיין שולט באווירה הפוליטית האמריקאית. השאלה נותרה פתוחה לגבי יכולתו של הממשל לאזן בין הלחצים החקיקתיים הפנימיים לבין דרישות המסלול הדיפלומטי המורכב עם טהראן בצל פילוג חריף בדעת הקהל.

האמריקאים שילמו את מחיר הטעות ההיסטורית של טראמפ באיראן, והוא מעולם לא היה צריך להתחיל במלחמה הזו.

הסכסוך בין ארצות הברית לאיראן נכנס לשלב חדש המאופיין באופי של מלחמה קרה מאז הפסקת האש באפריל האחרון, כאשר מצר הורמוז הפך לזירה מרכזית לתנועות אסטרטגיות בלתי מוכרזות. התפתחויות אלו מגיעות על רקע מאמצי שני הצדדים להפעיל לחצים הדדיים במסגרת מסלולי המשא ומתן המורכבים סביב ביטחון השיט וזרימת האנרגיה.

נתונים חקירתיים חשפו כי וושינגטון ביצעה מבצע שזכה לכינוי "המעבר הנסתר", שמטרתו הייתה לאבטח נתיבים חלופיים למכליות נפט הרחק מהפיקוח האיראני ההדוק. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז כי משימה סודית זו הצליחה לסייע לכ-200 ספינות, הנושאות כמעט 100 מיליון חביות נפט, לעבור את המצר בשלום.

נתונים כרונולוגיים מצביעים על כך שהמבצע החל למעשה בתחילת חודש מאי האחרון, במקביל להשעיית מה שמכונה "פרויקט החירות". גורמים אמריקאים אישרו בהצהרות מאוחרות יותר את הצלחת כוחותיהם בהוצאת עשרות ספינות מהאזור הרגיש בתוך שבועות ספורים, ללא עורר רעש תקשורתי או התנגשות ישירה.

החקירות התבססו על מעקב אחר תנועת השיט באמצעות מקורות פתוחים, כאשר נתוני אתר "מרין טראפיק" הראו דפוס חריג בתנועת המכליות. דפוס זה התבטא בהיעלמות הספינות ממכ"מי המעקב הבינלאומיים בעת כניסתן למצר, לפני שהופיעו מחדש במים של מפרץ עומאן.

הפעילות הימית האינטנסיבית התרכזה בשני אזורים אסטרטגיים: מול נמל פוג'יירה באיחוד האמירויות ובקרבת נמל סוהאר בעומאן. מקורות דיווחו כי אתרים אלו הפכו לנקודות איסוף בטוחות לארגון מחדש של שיירות ימיות ופריקת מטענים הרחק מאיומים ישירים בלב המצר.

תצלומי לוויין מסוג "סנטינל" חיזקו השערות אלו, כאשר זיהו התקבצויות גדולות של ספינות בתאריכים ספציפיים בחודש יוני. תמונות אלו רומזות כי הספינות עברו תהליכי הגנה והכוונה מדויקים על ידי הכוחות האמריקאים הפרוסים באזור כדי לאבטח את נתיבי השיט.

הטקטיקות ששימשו במבצע כללו השבתת מערכות זיהוי אוטומטיות (AIS), שהן אמצעי טכני המונע מעקב מדויק אחר מסלול הספינה. כמו כן, הכוחות המפקחים על המבצע נקטו בביצוע העברות נפט בין ספינות בלב ים כדי לפזר סיכונים לוגיסטיים ולהקל על המעבר.

שמות של מכליות ספציפיות כמו "ג'י דרים" ו"אטוקוס" בלטו ברשימות שחוו הפרעה באותות השיט במהלך השבוע הראשון של יוני. מומחים סבורים כי מניפולציה זו של האותות הייתה חלק מתוכנית הטעיה שמטרתה לבלבל את חדרי המבצעים הימיים של משמרות המהפכה האיראניים.

המבצע לא היה חף ממתחים צבאיים בשטח, כאשר נצפתה תקיפת מסוק אפאצ'י אמריקאי על ידי כטב"ם איראני ליד חופי עומאן. משקיפים רואים באירוע זה את שיא ההסלמה הקשורה לניסיונות טהראן לסכל את מבצעי העקיפה האמריקאים על השפעתה הימית.

וושינגטון השתמשה במשימה זו בשילוב של כטב"מים ומסוקי תקיפה כדי לספק כיסוי אווירי מתמשך מעל נתיבי המכליות. תיאום צבאי זה תרם ליצירת מסדרונות בטוחים יחסית, למרות הסיכונים הגבוהים הכרוכים בשיט באחד האזורים המתוחים ביותר בעולם.

דוחות טכניים תיעדו תשע העברות מטען בין ספינות ביום אחד ליד חופי סוהאר, מה שמעיד על היקף העבודה הלוגיסטית העצום. פעולות אלו נמשכו בקצב הולך וגובר במהלך חודש יוני, עם התעצמות הפעילות באתרים הנחשבים מחוץ לתחום השליטה האיראנית הישירה.

הטקטיקות שנקטו הכוחות האמריקאים במבצע זה דומות לשיטות שבהן משתמשים בדרך כלל "ציים סמויים" כדי לעקוף סנקציות בינלאומיות. אולם, ההבדל כאן טמון בכך שהמטרה הייתה לאבטח את הסחר העולמי ולהבטיח את זרימת הנפט לשווקים הבינלאומיים תחת איומי סגירה או עיכוב.

תצלומי לוויין שצולמו בסוף חודש יוני הראו המשך פעילות העברת מטענים באזורי פוג'יירה וסוהאר, מה שמאשר את קיימותו של נתיב חלופי זה. נראה כי ארצות הברית החליטה לאמץ שיטה זו כאסטרטגיה ארוכת טווח להתמודדות עם אתגרי הביטחון במצר הורמוז.

לסיכום, מבצע "המעבר הנסתר" משקף את מורכבות הסכסוך הימי בין וושינגטון לטהראן, כאשר טכנולוגיית השיט שולבה עם כוח צבאי. משימה זו נותרה עדות לשינוי מאזן הכוחות באזור ולתלות הגוברת במבצעים סודיים לאבטחת אינטרסים כלכליים גדולים.

כוחות אמריקאים ביצעו משימה סודית כדי לסייע לספינות תקועות לעקוף את השליטה האיראנית במצר הורמוז ולאפשר להן לעבור בבטחה.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי הסכם הפסקת האש בין חיזבאללה לכיבוש הישראלי נכנס לתוקף, החל מהשעה ארבע אחר הצהריים היום, יום שישי, לפי השעון המקומי. ההודעה הגיעה לאחר סבבי משא ומתן אינטנסיביים שהובלו על ידי מתווכים מארצות הברית וממדינת קטאר, ובתרומה מצד איראן כדי להבטיח רגיעה בחזית הלבנונית.\n\nעל פי הנתונים הזמינים, דוחא מילאה תפקיד מרכזי בשעות האחרונות, כאשר ראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת'אני, וגורמים קטארים, קיימו מגעים אינטנסיביים עם יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, שייצג את חיזבאללה במסלול המשא ומתן. מגעים אלה כללו העברת מסרים איראניים לוושינגטון הדורשים ערבויות להפסקת התוקפנות הישראלית, בעוד שהחיזבאללה התנה את קיומו של הסכם בהתחייבות אמריקאית מפורשת לחייב את תל אביב בסעיפי ההסכם.\n\nבשטח, קדמו להודעה על הרגיעה עימותים עזים באזור תל עלי אל-טאהר, שהביאו למותם ולפציעתם של חיילים מצבא הכיבוש הישראלי. במקביל לכך, הגיעו הצהרות פוליטיות בולטות, ביניהן אישורים מדונלד טראמפ לגבי יכולתו ללחוץ על ממשלת נתניהו לסיים את הפעולות הצבאיות, מה שהפעיל לחץ נוסף לקראת השלמת ההסכמה הנוכחית המביאה לסיום סבב הסלמה אלים.\n\nחיזבאללה וישראל הסכימו על הפסקת אש, וההסכם נכנס לתוקף לאחר חילופי אש שהתרחשו מוקדם יותר היום.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חשף הסדרים לפגישה דיפלומטית שתתקיים בבירת קטאר, דוחא, ותפגיש נציגים מארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן. טראמפ הבהיר בהצהרות שמסר לעיתונאים מהחדר הסגלגל כי פגישה זו עשויה להיות בעלת חשיבות רבה במסלול היחסים המתוחים בין שתי המדינות, וציין כי הצד האיראני הוא שביקש לקיים פגישה זו המתוכננת ליום שלישי.

בפוסט שפרסם בפלטפורמת 'Truth Social', אישר נשיא ארה"ב כי המשלחת האמריקאית תכלול אישים בולטים מהמעגל הקרוב אליו, כאשר סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר יגיעו לדוחא. משימה זו נועדה לקיים שיחות ברמה גבוהה שמטרתן להכיל את המשברים הנוכחיים ולהבטיח את יציבות האזור לאור ההתפתחויות האחרונות.

מצדה, טהראן הציגה גרסה שונה לאופי המהלך הדיפלומטי, כאשר דובר משרד החוץ האיראני, איסמעיל בקאיי, הכחיש כל כוונה לקיים משא ומתן פוליטי ישיר עם וושינגטון בשלב זה. בקאיי הדגיש כי המשלחת האיראנית היוצאת לקטאר היא משלחת טכנית מומחית שמטרתה הבלעדית היא מעקב אחר ההיבטים הטכניים של מזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים.

משרד החוץ האיראני הדגיש כי העדיפות העליונה של משלחתו היא הפעלת סעיף 11 בהסכם, הקובע במפורש את הצורך בשחרור נכסים איראניים מוקפאים בחו"ל. מקורות איראניים ציינו כי ביקור זה אינו אומר פתיחת דלת למשא ומתן מקיף, אלא הוא צעד פרוצדורלי להבטחת עמידת וושינגטון בהתחייבויותיה הקודמות.

מהלכים דיפלומטיים אלה מגיעים בעקבות תיווך מוצלח שהוביל להסכם עקרוני להפסקת ההתקפות ההדדיות שפרצו בסוף השבוע שעבר. מקורות יודעי דבר דיווחו כי הרגיעה הנוכחית אפשרה את חזרת תנועת הספנות למצבה הרגיל במצר הורמוז ובאזורים הסובבים אותו, מה שהפחית את חומרת המתיחות באחד ממעברי האנרגיה החשובים בעולם.

סולטנות עומאן אירחה בעבר שיחות דו-צדדיות עם הצד האיראני שהתמקדו בניהול מצר הורמוז בתקופה שלאחר המלחמה. שיחות אלה הן הראשונות מסוגן שעוסקות בהסדרים ביטחוניים וימיים ארוכי טווח, מה שמשקף רצון אזורי למנוע כל עימות צבאי שעלול לשבש את אספקת הנפט העולמית.

בהקשר קשור, דיפלומטים יודעי דבר אישרו כי ערוצי התקשורת האחוריים בין וושינגטון לטהראן עדיין פעילים ופועלים ביעילות כדי להכיל כל אי הבנה בשטח. הם הבהירו כי הצוותים הטכניים ייפגשו בימים הקרובים כדי לבחון את כל סעיפי מזכר ההבנות שהושג ב-18 ביוני הנוכחי, אשר הניח מסגרת ראשונית להפחתת ההסלמה.

מזכר ההבנות הנזכר כולל 14 סעיפים עיקריים, ובהם הפסקת פעולות הלחימה והסרת המצור הימי שהטילה ארצות הברית על נמלי איראן. ההסכם גם קבע פתיחה מלאה של מצר הורמוז לתנועת סחר בינלאומית ללא הגבלות, מה שנחשב על ידי משקיפים לפריצת דרך משמעותית במשבר הקיים.

יש לציין כי הסבב הראשון של משא ומתן עקיף זה התקיים בשוויץ בחסות משותפת של קטאר ופקיסטן והסתיים ב-21 בחודש הנוכחי. סבב זה הוביל להצבת מפת דרכים זמנית שמטרתה להגיע להסכם סופי ומקיף שיסיים את מצב העוינות בין הצדדים בתוך 60 יום.

הצהרה משותפת שפורסמה בעבר על ידי משרדי החוץ של קטאר ופקיסטן ציינה הקמת ועדה ברמה גבוהה שתפקח על המסלולים הפוליטיים של תהליך התיווך. ועדה זו פועלת כערבה ליישום ההתחייבויות ההדדיות, ולהבטחת אי חריגה של אף צד מההבנות שהושגו תחת פיקוח המתווכים הבינלאומיים.

הציפייה נותרה בעינה לגבי תוצאות פגישות דוחא, כאשר אנליסטים סבורים כי הצלחת הצוותים הטכניים בפתרון סוגיית הנכסים המוקפאים עשויה לסלול את הדרך לפגישות פוליטיות מעמיקות יותר. מנגד, ההצהרות הזהירות של ארה"ב משקפות את גודל האתגרים העומדים בפני בניית אמון בין הממשל האמריקאי להנהגה האיראנית בשלב רגיש זה.

הפגישה המתוכננת בקטאר בין ארצות הברית לאיראן השבוע עשויה להיות חשובה, ואולי לא.

מקורות עיתונאיים בינלאומיים חשפו את מאחורי הקלעים של השעות האחרונות והמשא ומתן המפרך שקדם להכרזה על ההסכם ההיסטורי בין ארצות הברית לאיראן. המקורות ציינו כי ארבעה חודשים של עימותים צבאיים ישירים ועשרות שנים של עוינות הסתיימו בהבנות מורכבות שכללו משברים עוקבים ואיומים בקריסה ברגעים האחרונים.

הרגעים הרגישים ביותר החלו בשעות הלילה המאוחרות בטהראן, כאשר שיירה שהובילה פקידים קטרים נעצרה לפתע בדרכה לשדה התעופה. עצירה זו נבעה ממחלוקת פתאומית סביב ניסוח ההצהרה הסופית, מה שהצריך שיחות דחופות כדי להבטיח שהמתווכים לא יעזבו לפני שהושגה נוסחה מוסכמת שתספק את שני הצדדים.

בסופו של דבר, ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, הודיע על השגת ההסכם בשעה 12:45 לאחר חצות ביום שני לפי שעון טהראן. אחריו אישר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את הידיעה, והכריז על צעד מיידי להסרת המצור הימי שהוטל על נמלי איראן כמחווה של רצון טוב לחיזוק ההבנה החדשה.

סוף השבוע האחרון ייצג את שיא הסכסוך שנמשך 47 שנים, כאשר שיקולים כלכליים השתלבו עם שאיפותיו הפוליטיות של טראמפ בתוך ארה"ב. הנשיא האמריקאי שאף לחתום על עסקה שתקיים את הבטחות הבחירות שלו למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, למרות דחיית הפרטים הטכניים של תיק זה לסבבים מאוחרים יותר.

מצדה, טהראן דבקה במה שהיא מתארת כזכותה להעשיר אורניום, וריכזה את מאמציה בהשגת רווחים כלכליים גדולים בתמורה לפתיחה מחדש של מצר הורמוז. ההסכם נועד במהותו להבטיח את השיט הבינלאומי במצר האסטרטגי בתמורה לתוכנית תמיכה כלכלית ענקית לאיראן, ששוויה עולה על מאות מיליארדי דולרים.

הדיווחים שהתקבלו התבססו על ראיונות עם פקידים בוושינגטון, אירופה והמזרח התיכון, שאישרו כי ההסכם מתמודד עם ביקורת פנימית חריפה בארצות הברית. מתנגדי טראמפ רואים בעסקה ויתורים משמעותיים לטהראן מבלי לפתור את הסוגיה הגרעינית באופן סופי, מה שמשאיר את הדלת פתוחה למתיחויות עתידיות.

ההסכם כלל השקת תוכנית פיתוח בשווי 300 מיליארד דולר לשיקום הכלכלה האיראנית המותשת עקב הסנקציות הממושכות. בתמורה, איראן הראתה נכונות לתמרן עד הרגעים האחרונים כדי להשיג ויתורים נוספים, למרות האיומים הצבאיים שטראמפ שיגר מעת לעת.

במישור האזורי, פקידים ישראלים הביעו דאגה עמוקה מתוצאות המשא ומתן הזה, שממנו הודרו, וראו בו איום על ביטחונם הלאומי. הצד הישראלי הזהיר כי השארת התיק הגרעיני ללא הגבלות קפדניות ומיידיות מעניקה לטהראן הזדמנות לחזק את יכולותיה הצבאיות תחת מעטה ההסכם הכלכלי.

דוחא מילאה תפקיד מרכזי ומכריע בקירוב עמדות בשלבים הסופיים, כאשר הגבירה את מגעיה עם ההנהגה האיראנית כדי לדחוף אותה להסכמה. לחץ זה חפף לרצונו של טראמפ להשלים את ההסכם לפני אירוע ספורט בולט בבית הלבן, מה שהעניק אופי דחוף לשיחות.

בטהראן, המנהיג העליון האיראני, האייתוללה מוג'תבא ח'אמנאי, אישר את הנוסח הסופי ביום שבת, והעביר אותו למועצה העליונה לביטחון לאומי. למרות התנגדותם של כמה חברים קיצוניים, המגמה הכללית בתוך מוסדות השלטון האיראניים נטתה לקבל את העסקה כדי להקל על הלחצים הכלכליים החונקים.

יום ראשון היה עד למשבר גדול שכמעט הפיל את כל המאמצים הדיפלומטיים, בעקבות תקיפה ישראלית שפגעה בפרבר הדרומי של ביירות וגרמה לנפגעים. איראן ראתה בהתקפה זו חציית קווים אדומים, ואיימה להשעות את החתימה ולהגיב צבאית באמצעות שיגור טילים בליסטיים לעבר מטרות ישראליות.

התיווך הקטרי התערב שוב ובאופן אינטנסיבי כדי להרגיע את הכעס האיראני, וקיים מגעים ברמה גבוהה עם פקידים אמריקאים ואיראנים כדי למנוע הסלמה. המתווכים שכנעו את הצד האיראני כי הסלמה צבאית תשרת את הצדדים המבקשים לסכל את ההסכם, מה שהוביל בסופו של דבר לנסיגת טהראן מתגובה מיידית.

טראמפ, מצדו, מתח ביקורת על העיתוי הישראלי של התקיפה באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית, והדגיש כי היא לא הייתה צריכה להתרחש בעיתוי קריטי זה. פקידים בממשלו אישרו כי ההחלטה ליישם באופן מיידי את הסרת המצור הימי נועדה להפיג את הספקות האיראניים ולהוכיח את רצינותה של וושינגטון בהתקדמות עם ההסכם.

לסיכום, ההסכם האמריקאי-איראני החדש נותר מבחן אמיתי ליכולתם של שני הצדדים לעמוד בהתחייבויותיהם בסביבה אזורית בוערת. בעוד הבית הלבן חוגג את מה שהוא רואה כהישג דיפלומטי, בירות העולם ממתינות לראות את השפעת שינוי זה על מאזן הכוחות באזור המזרח התיכון.

הבהרנו להם שאין להם שום דרך להתמודד איתנו, אז הם אמרו: בבקשה אל תעשו זאת, ואנחנו נחתום על הסכם, ואכן חתמנו על ההסכם מיד לאחר מכן.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 24/6/2026

הסיבוב החמישי של המשא ומתן בין משלחות לבנוניות וישראליות החל ביום שלישי בבירת ארה"ב, וושינגטון, ויימשך שלושה ימים, בניסיון לבסס את הסכם הפסקת האש השברירי בגבול הדרומי של לבנון, ולדון בהסדרים ביטחוניים ארוכי טווח שימנעו התחדשות עימותים צבאיים בין הצדדים.

שיחות אלו מתקיימות בחסות אמריקאית ישירה ועל רקע תנועה דיפלומטית אזורית מואצת בעקבות ההבנות האחרונות בין וושינגטון לטהראן, שתרמו להפחתת המתיחות האזורית ופתחו את הדלת למאמצים פוליטיים לטפל במספר מוקדי סכסוך באזור, ובראשם החזית הלבנונית-ישראלית.

הדיונים הנוכחיים מתמקדים בטיפול בסוגיות התלויות ועומדות שמנעו הפיכת הפסקת האש להסכם יציב יותר. המשלחת הלבנונית דורשת נסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הלבנוניים שבהם עדיין מוצבים כוחות ישראליים, הפסקת ההפרות האוויריות והפעולות הצבאיות בתוך השטח הלבנוני, בנוסף לקביעת מנגנונים ברורים ומחייבים לפיקוח על יישום הסכם הפסקת האש.

מנגד, הצד הישראלי מתמקד בקבלת ערבויות ביטחוניות מחמירות הנוגעות להרחקת לוחמי חיזבאללה ומתקניו הצבאיים מהאזורים שמדרום לנהר הליטני, חיזוק תפקיד צבא לבנון באותם אזורים, ומניעת כל פעולות צבאיות או התקפות עתידיות מעבר לגבול.

סיבוב זה הוא המשך לסדרת פגישות חסרות תקדים שאירחה וושינגטון בחודשים האחרונים בין נציגים מלבנון ומישראל. סבבים קודמים הניבו הבנות ראשוניות בנוגע להסדרים ביטחוניים ופריסת כוחות לבנוניים בדרום, אך חילוקי הדעות המהותיים נותרו בעינם בנוגע לנסיגה הישראלית, עתיד נשק חיזבאללה ואופי כל הסדר קבע אפשרי.

דיפלומטים המכירים את מהלך המשא ומתן אומרים כי המטרה המיידית של סיבוב זה אינה השגת הסכם שלום כולל, אלא ביסוס השקט בשטח ומניעת חזרה למלחמה, ויצירת מנגנונים מעשיים לטיפול בסוגיות שבמחלוקת באופן הדרגתי.

המשא ומתן מתקיים באווירה טעונה, כאשר הרשויות הלבנוניות דיווחו על שני הרוגים בדרום לבנון כתוצאה מירי ישראלי במקביל לתחילת השיחות, בעוד שישראל אמרה כי היא תקפה גורמים השייכים לחיזבאללה, והדגישה כי היא שומרת על זכותה להגיב על מה שהיא רואה כאיומים ביטחוניים.

המשך אירועים אלו בשטח משקף את גודל האתגרים העומדים בפני מאמצי התיווך האמריקאים, שכן משקיפים חוששים כי כל הסלמה מוגבלת בשטח עלולה לערער את המסלול המשא ומתן ולהחזיר את האזור למעגל העימות הפתוח.

משא ומתן זה חושף שינוי חשוב בגישה האמריקאית לתיק הלבנוני, שכן וושינגטון רואה כעת את יציבות הגבול הלבנוני-ישראלי כחלק ממערכת ביטחון אזורית רחבה יותר הקשורה גם למסלול היחסים עם איראן. מנקודה זו, הממשל האמריקאי שואף לנצל את אווירת הרגיעה הנוכחית כדי לדחוף להסדרים ביטחוניים ברי קיימא. עם זאת, הצלחת מאמצים אלו נותרה תלויה ביכולת המתווכים לטפל בשורשי המשבר, ולא להסתפק בניהול המתיחויות בשטח החוזרות ונשנות באופן תקופתי מזה שנים רבות.

למרות הדיבורים הגוברים על הזדמנויות להגיע להבנות חדשות, הפער בין העמדות הלבנונית והישראלית עדיין רחב. לבנון מקשרת כל הסכם קבע לנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הלבנוניים והפסקת הפרותיה החוזרות ונשנות, בעוד שישראל רואה את תיק חיזבאללה כסוגיה המרכזית שיש לטפל בה תחילה. שוני זה אומר כי המשא ומתן הנוכחי עשוי להשיג התקדמות פרוצדורלית בכמה תיקים טכניים, אך הוא יתמודד עם קושי רב בטיפול בסוגיות הפוליטיות והאסטרטגיות הרגישות והמורכבות יותר.

חשיבות שיחות אלו חורגת מגבולות היחסים בין לבנון לישראל, שכן הן נתפסות כמבחן ליכולתה של ארצות הברית לתרגם את הרגיעה האזורית האחרונה להסדרים פוליטיים קבועים. הן גם מהוות אינדיקטור למגמות השלב הבא במזרח התיכון, שבו מסלולי ההסדר מתחרים עם אפשרויות החזרה להסלמה. אם וושינגטון תצליח לבסס הפסקת אש ולהשיק מסלול משא ומתן בר קיימא, הדבר עשוי להוות מודל שניתן לבנות עליו במשברים אזוריים אחרים שעדיין פתוחים לכל האפשרויות.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע כי העימות הממושך עם איראן הגיע לסיומו, ואישר כי וושינגטון הצליחה להשיג התחייבות מטהראן שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני. ההכרזה המפתיעה הזו הגיעה שעות ספורות לאחר שטראמפ נסוג מהחלטה להנחית מכות צבאיות נרחבות נגד מטרות איראניות ביום חמישי בלילה, מה שמעיד על תפנית דרמטית במסלול המשבר.

טראמפ הבהיר כי ההסכם הצפוי משיג את הדרישה הבסיסית של ארצות הברית, שהיא הבטחה שאיראן לא תפתח יכולות גרעיניות צבאיות, וראה בסעיף זה את אבן היסוד של ההבנה החדשה. הנשיא האמריקאי ציין כי מאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים הובילו לניסוח מזכר הבנות מקיף שייחתם בקרוב מאוד.

בהקשר קשור, מקורות תקשורתיים חשפו תנועות צבאיות ולוגיסטיות אמריקאיות המעידות על רצינות ההכנות, כאשר ארבעה מטוסי תובלה צבאיים יצאו לכיוון אירופה. ההערכה היא כי תנועות אלו קשורות להשתתפות אפשרית של סגן הנשיא ג'יי די ואנס בטקס חתימה רשמי שעשוי להתקיים בעיר ז'נבה שבשוויץ בימים הקרובים.

מקורות דיפלומטיים יודעי דבר דיווחו כי הנוסח הסופי של המזכר סוכם בין וושינגטון לטהראן, וממתין לאישור סופי מההנהגות הבכירות בשתי המדינות. בעוד הצד האמריקאי הביע אופטימיות רבה, דיווחים מצביעים על כך שההחלטה הסופית בטהראן עדיין דורשת את אישורו של המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי כדי להיכנס לתוקף רשמי.

ההסכם, שזכה לשם 'הסכם איסלמבאד' כהוקרה על תפקיד התיווך שמילאה פקיסטן לצד קטאר, כולל סעיפים הקובעים פתיחה מיידית של מיצר הורמוז בפני שיט בינלאומי. ההסכם גם קובע ביטול של כל דמי מעבר נוספים והחזרת רמות השיט הרגילות שהיו קיימות לפני פרוץ המתיחות האחרונה בתוך חודש אחד.

בתמורה להקלות ניווט אלו, איראן תקבל הקלה הדרגתית של מערכת הסנקציות האמריקאיות הקשות שהוטלו עליה במשך שנים. הקלות אלו כוללות מתן פטורים זמניים לטהראן למשך 60 יום, שיאפשרו לה לחדש את ייצוא הנפט לשווקים העולמיים, ובכך לספק הקלה כלכלית מיידית לאוצר האיראני.

במישור המעשי, מזכר ההבנות קובע הארכה של הפסקת האש הנוכחית ב-60 יום נוספים, עם הרחבת היקפה כך שתכלול את החזית הלבנונית במלואה. תקופה זו נועדה לספק אקלים רגוע לקיום משא ומתן מעמיק ומפורט בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית ולסוגיות האזוריות התלויות ועומדות בין הצדדים.

באשר לתיק הגרעין, ההסכם הראשוני כולל סעיף לטיפול במלאי האורניום המועשר של איראן, עם דרישה ליישום הצעדים המעשיים הגדולים לאחר השגת הסכם שני מפורט יותר. טראמפ אישר הצעה להפחית את רמות ההעשרה הגבוהות בתוך המתקנים האיראניים, בתנאי שהתהליך יתבצע תחת פיקוח הדוק של פקחי האו"ם.

לגבי הסנקציות הפיננסיות, דיפלומטים הבהירו כי הקלת ההגבלות לא תהיה קשורה ללוח זמנים אוטומטי, אלא תהיה תלויה במידת מחויבותה של איראן ליישום התחייבויותיה. וושינגטון תפקח על מה שתוארה כ'כוונות טובות' איראניות במהלך סבבי המשא ומתן הבאים כדי לקבוע את קצב הסרת הסנקציות הנותרות מהמגזרים החיוניים.

גורל מיליארדי הדולרים של הכספים האיראניים המוקפאים בחו"ל עדיין מהווה נקודת מחלוקת, כאשר טהראן מתעקשת להחזיר חלק מהם מיד עם החתימה הראשונית. לעומת זאת, הממשל האמריקאי מעדיף לקשור את שחרור הכספים הללו לתשלומים עוקבים המשקפים את רמת ההתקדמות שהושגה ביישום סעיפי 'הסכם איסלמבאד'.

מצדה, משרד החוץ האיראני נקט בזהירות, כאשר דובר המשרד, אסמאעיל בקאאי, תיאר את הדיווחים על הסכם סופי כ'ספקולציות' תקשורתיות. בקאאי הדגיש כי ארצו טרם הכריעה את עמדתה הסופית, וציין כי השינויים המתמידים בעמדות האמריקאיות מנעו הגעה לנוסחה יציבה לאורך כל שלבי המשא ומתן.

למרות זהירות איראנית זו, התיווך הקטארי והפקיסטני ממשיך להשלים את הטיוטה שחלק גדול ממנה כבר הושלם. הקהילה הבינלאומית מצפה לסוף השבוע הנוכחי כדי לדעת אם טקס החתימה אכן יתקיים, מה שעשוי לסמן תחילתה של תקופה חדשה ביחסים הבינלאומיים המורכבים במזרח התיכון.

העימות עם איראן הגיע לסיומו, והשגנו התחייבות ברורה שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני.

כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו, לפנות בוקר יום ראשון, מסע פשיטות ומעצרים נרחב שכלל אזורים שונים בערים ובעיירות הגדה המערבית הכבושה. פעולות אלו כללו עימותים אלימים בשטח ופלישות למספר בתי אזרחים, במקביל להסלמה בתקיפות המתנחלים שכוונו לרכוש ואדמות חקלאיות במספר צירים.

במחוז שכם, הפלישות הצבאיות התרכזו בכפרים עוריף, בורקה, אל-לבן המזרחית והעיירה דומה, בנוסף למחנה עסכר הישן והאזור המזרחי של העיר. פשיטות אלו הובילו למעצרם של שלושה אזרחים מהכפר בורקה, וכן למעצרו של נהג טרקטור חקלאי בזמן עבודתו באיסוף פסולת בסביבת העיירה ביתא, שם הוחרם גם כלי רכבו.

בנוגע לתקיפות המתנחלים, מקורות דיווחו כי קבוצות מתנחלים תקפו כלי רכב של אזרחים באבנים ליד הכניסה להתנחלות 'חומש' הנטושה. המתנחלים גם תקפו בית ורכב בפאתי הכפר אל-לבן המזרחית, והציתו 'קפיטריה' מסחרית במקביל לפלישת כוחות הכיבוש לאזור, מה שגרם לנזקים חומריים כבדים.

במחוז ג'נין, כוחות הכיבוש פשטו על מספר בתים בשכונת אל-ג'בריאת המשקיפה על מחנה ג'נין, שם ערכו חיפושים מדוקדקים ופגעו בתכולת הבתים. הפשיטה הסתיימה במעצרו של הצעיר טארק מאהר זקארנה מתוך העיר, בתוך פריסה צבאית מוגברת ברחובות הסמוכים למחנה כדי לאבטח את הכוחות הפולשים.

במחוזות רמאללה ואל-בירה, כוחות ישראלים פשטו על העיירה תרמסעיא והכפר דיר ג'ריר ממזרח, בזמן שמתנחלים הציתו שטחים נרחבים של אדמות חקלאיות בעיירה תרמסעיא. בטול כרם, הכוחות פשטו על העיירה ענבתא ממזרח לעיר בתוך ירי אינטנסיבי של רימוני הלם, וכן פשטו על בתים בכפר שופה מדרום למחוז.

בדרום הגדה המערבית, פרצו עימותים בשטח בין צעירים לצבא הכיבוש בעיירה סעיר במחוז חברון, בעקבות פשיטה וחיפוש בבתים השייכים למשפחת ג'ראדאת. הפלישות כללו גם את העיירה חלחול ואזור ג'בל ג'והר, בעוד מתנחלים תקפו בית, שברו רכב וביצעו מעשי ונדליזם נרחבים באזור זעטוט מצפון מזרח ליטא.

כוחות הכיבוש סיימו את מסעם בפשיטה על נכס באזור שער יריחו, ובפלישה למספר בתים באזור אל-דוחה בעיר בית לחם. מהלכים אלו מגיעים במסגרת ההסלמה היומית המתמשכת שמנהיגות שלטונות הכיבוש במחוזות השונים של הגדה המערבית, מה שמגביר את מצב המתיחות בשטח באזור.

מחוז שכם היה עד לסדרת פלישות צבאיות שכללו את הכפרים עוריף, בורקה, אל-לבן המזרחית, והעיירה דומה, בנוסף למחנה עסכר הישן.

בחסות ראש הממשלה ד"ר מוחמד מוסטפא, קיימה המועצה העליונה למדיניות רכש ציבורי, היום, יום שני, 29/6/2026, טקס השקת השלבים הראשונים של פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני, במלון כרמל בעיר רמאללה, במסגרת פרויקט התשתית הדיגיטלית (Digital West Bank and Gaza Project) הממומן על ידי הבנק העולמי, ובהשתתפות מספר שרים וראשי מוסדות, גופי ביטחון, עיריות ונציגים של גופים רוכשים, הבנק העולמי, ומספר מוסדות תורמים, בנוסף לנציגים של מוסדות המגזר הפרטי והחברה האזרחית.

הטקס היווה תחנה חשובה במסלול הרפורמה במערכת הרכש הציבורי בפלסטין, כצעד מעשי לקראת מעבר מנהלים מסורתיים למערכת דיגיטלית יעילה יותר, שקופה יותר ובעלת יכולת מעקב אחר תהליכי רכש ציבורי, בהתאם למגמות הממשלה בחיזוק הטרנספורמציה הדיגיטלית, שיפור איכות השירותים הציבוריים, וביסוס עקרונות היושרה, האחריות והתחרות ההוגנת.

את הטקס פתח מר מואייד עודה, ראש המועצה העליונה למדיניות רכש ציבורי, אשר הדגיש בנאומו את חשיבות פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני ככלי לאומי לפיתוח ניהול הרכש הציבורי, והמרת הליכי הרכש מהליכים נייר מסורתיים להליכים דיגיטליים אלקטרוניים, מה שתורם להנגשת הזדמנויות רכש למציעים ויועצים בצורה גבוהה יותר, וחיזוק יכולת הגופים הרוכשים לבצע תהליכי רכש ביעילות גבוהה יותר, ועל פי הליכים ברורים ומסודרים יותר, והקלה על הפיקוח על ההליכים, והפחתת זמן ומאמץ בביצוע תהליכי הרכש.

הטקס כלל נאום של נציג הבנק העולמי, מר מאג'ד אל-ביאע, מנהל רכש בכיר, אשר הדגיש במהלכו את חשיבות תמיכת הרפורמות המוסדיות והדיגיטליות במגזר הרכש הציבורי כחלק חיוני משיפור ניהול הכספים הציבוריים, וחיזוק אמון משתמשי המערכת, ויצירת סביבה שקופה ותחרותית יותר בפני המגזר הפרטי.

בנאום ראש הממשלה, שנמסר בשמו על ידי שר התקשורת והכלכלה הדיגיטלית, ד"ר עבד א-רזאק אל-נאטשה, הודגש כי השקת פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני מהווה צעד מתקדם במסגרת סדר היום של הממשלה לטרנספורמציה דיגיטלית ורפורמה מוסדית, תוך הדגשה על חשיבות פיתוח כלי עבודה ממשלתיים, ושיפור יעילות ההוצאה הציבורית.

הטקס כלל הצגה של הפונקציות העיקריות של פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני והשלבים שהושלמו, אשר כוללים ניהול משתמשים, הכנת תוכניות רכש, פרסום תהליכי רכש, והגשת הצעות ומכרזים. זאת כהכנה להרחבת השימוש בפלטפורמה בהדרגה, ובאופן שיבטיח מוכנות של הגופים הרוכשים ומשתמשי המערכת כאחד.

השקת השלבים הראשונים של הפלטפורמה מגיעה בהקשר של המאמצים המתמשכים שמנהיגה המועצה לפיתוח המסגרת המשפטית והרגולטורית של מערכת הרכש הציבורי, וחיזוק השימוש בכלים דיגיטליים, ועדכון הליכים, ובניית יכולות הגופים הרוכשים, מה שתורם לשיפור איכות ההוצאה הציבורית ותמיכה בפיתוח מוסדי וכלכלי בפלסטין.

הטקס נחתם בהדגשה על חשיבות שיתוף הפעולה בין הגופים הרוכשים, השותפים הבינלאומיים, והמגזר הפרטי, כדי להבטיח יישום יעיל והדרגתי של הפלטפורמה, והשגת ההשפעה הנדרשת בחיזוק השקיפות, הרחבת התחרות, וביסוס האמון במערכת הרכש הציבורי.

בית הדין בהאג שבהולנד גזר עונש מאסר חמור של 26 שנים על רפיק אל-קוטריב, מנהיג לשעבר במה שנודע כ'כוחות ההגנה הלאומיים' הנאמנים למשטר הסורי. החלטה זו התקבלה לאחר שהוכחה מעורבותו בסדרת הפרות חמורות שבוצעו בעיר סלמיה ובאזור הכפרי של חמה במהלך השנים 2013 ו-2014, כאשר הנאשם עמד בפני רשימת אישומים ארוכה שכללה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

בית המשפט הרשיע את אל-קוטריב בביצוע 19 פשעים שונים, שהתמקדו בעיקר בפרקטיקות של עינויים שיטתיים, אלימות מינית ואונס נגד שמונה קורבנות בתוך שלושה מרכזי מעצר סודיים. הגוף השיפוטי הבהיר כי היקף הסבל האנושי שגרם הנאשם היה הגורם המכריע בהחמרת העונש, למרות זיכויו מאישום אחד הנוגע לקורבן תשיעי עקב חוסר ראיות חד-משמעיות.

החוגים המשפטיים בהולנד תיארו פסק דין זה כתקדים משפטי היסטורי, שכן זו הפעם הראשונה שבה סוגים שונים של אלימות מינית בסיכון גבוה מסווגים במפורש כפשעים נגד האנושות. מגמה זו משקפת התפתחות במערכת המשפט ההולנדית כלפי טיפול בתיקי הפרות בינלאומיות גדולות, מה שפותח את הדלת לתביעות דומות בעתיד.

בנוגע להיבט האזרחי של התיק, בית המשפט החליט לא לקבל את בקשות הפיצויים הכספיים שהוגשו על ידי הקורבנות והניצולים, וציין כי סמכותו במשפט זה מוגבלת להיבט הפלילי בלבד. מקורות אישרו כי לבית המשפט אין סמכות חוקית לדון בתביעות כספיות במסגרת זו, מה שעורר תגובות מעורבות בקרב פעילי זכויות האדם הנוכחים.

אולם בית המשפט היה עד לנוכחות בולטת של ניצולים סורים ופעילים המתעניינים בתיקי צדק מעברי ואחריות בינלאומית, שראו בפסק הדין ניצחון מוסרי גדול. דובר בית המשפט, חירט מארק סמלט, הצהיר לאחר מתן פסק הדין כי אדמת הולנד לא תהיה מקלט בטוח למי שידיהם מגואלות בפשעים נגד האנושות, והדגיש את המשך רדיפת המעורבים בכל מקום שיימצאו.

מצדו, רפיק אל-קוטריב הגן על עצמו בהכחשת כל ההאשמות נגדו, בטענה כי התיק כולו אינו אלא 'קנוניה' המכוונת נגדו, בעוד שצוות ההגנה שלו ניסה להקל את חומרת פסק הדין על ידי התייחסות למצבו הנפשי. עורכי הדין טענו כי מרשם סובל מתסמונת פוסט-טראומטית כתוצאה מחשיפה קודמת לעינויים, טענות שבית המשפט לא קיבל לאור עוצמת הראיות והעדויות שהוצגו נגדו.

יש לציין כי החקירות בתיק זה החלו בסוף שנת 2021, לאחר קבלת דיווחים ועדויות חיות על נוכחות הנאשם על אדמת הולנד ומעורבותו הקודמת בפעולות דיכוי והפרות בסוריה. מערכת המשפט ההולנדית הסתמכה בהגשת תביעה זו על עקרון 'הסמכות השיפוטית האוניברסלית', המעניק לבתי משפט לאומיים את הזכות להעמיד לדין יחידים בגין פשעים בינלאומיים חמורים ללא קשר למקום התרחשותם או לאזרחות הקורבנות והעבריינים.

מבצעי פשעים נגד האנושות אינם יכולים להימלט מאחריות ברגע שהם עוברים להולנד.

מאז כניסתו לתפקיד הנשיא, שואף נשיא לבנון, הגנרל ג'וזף עאון, לבסס את מושג המדינה ולהחזיר את יוקרתה האבודה בתוך המאבקים האזוריים. עאון בולט כדמות מנהיגותית המנסה לאזן בין נחישות צבאית לריאליזם פוליטי, ומציב את האינטרס הלאומי הלבנוני מעל כל שיקולים פלגניים או לחצים חיצוניים העלולים לערער את היציבות השברירית.

בנוגע לסוגיית נשק חיזבאללה, הנשיא עאון מאמץ גישה המבוססת על דיאלוג אחראי ועל הצורך להגביל את הנשק לידי מוסדות המדינה הלגיטימיים. הנשיאות קיימה דיונים ממושכים שמטרתם למנוע מלבנון את השלכות המלחמות האזוריות, מתוך אמונה איתנה כי החלטת השלום והמלחמה חייבת להישאר אך ורק בידי מדינת לבנון לבדה.

המידע מצביע על כך שהנשיא עאון אינו נוקט בשפת עימות ישיר, אלא סומך על חוכמה וסבלנות בטיפול בסוגיות מורכבות. הוא סבור כי בניית מדינה חזקה ועצמאית אינה יכולה להתממש בנוכחות החלטות צבאיות מקבילות מחוץ למסגרת המוסדות הרשמיים, וזה מה שהוא שואף לבסס באמצעות הערוצים הדיפלומטיים והפוליטיים הזמינים.

במישור התקשורת הפוליטית, חשפו מקורות כי היחסים הנוכחיים בין ארמון בעבדא לחיזבאללה מנותקים באופן ישיר, כאשר הקשרים מוגבלים לערוצים משניים. הנשיא עוקב בעניין אחר עמדות הנהגת החיזבאללה, ומביע את תמיהתו על כך שחלקם מתארים את המשא ומתן המתנהל כחסר טעם, ושואל על החלופות הזמינות לאור התוצאות בשטח כיום.

בהקשר קשור, הנשיא עאון הביע את תמיהתו על הדיווחים המופצים על קיומם של קשרים ישירים בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לחיזבאללה. הוא הבהיר כי התקשורת האמריקאית התבצעה באמצעות שגרירת לבנון בוושינגטון, נדה מועוואד, ושיבח את תפקידה בייצוג מדינת לבנון והגנה על האינטרסים שלה בפורומים בינלאומיים.

הנשיא מגן בתוקף על ביצועי הדיפלומטיה הלבנונית בוושינגטון, ומציין כי המאמצים שהושקעו הצליחו להניע תיקים תקועים ועוררו התערבויות ברמה גבוהה מצד הממשל האמריקאי. עאון דוחה ניסיונות להמעיט בערך הייצוג הרשמי הלבנוני או לייחס הצלחות דיפלומטיות לגורמים לא רשמיים.

בשטח, נשיא הרפובליקה סומך על הצעת 'האזורים הניסיוניים' כצעד ראשון לייצוב המצב בדרום לבנון. התוכנית כוללת התחלת פריסת יחידות צבא לבנון באזורים מוגדרים הכוללים את זוטרין המזרחית והמערבית, יחמור וקלעת א-שקיף, כדי לשמש מודל לאכיפת הריבונות הלאומית.

הנשיא סבור כי התנאים הנוכחיים עשויים שלא לאפשר הפסקת אש כוללת ומיידית או נסיגה ישראלית מלאה במקביל לנסיגת אנשי חיזבאללה צפונית לליטני. עם זאת, משוואת 'הדאחייה מול ההתנחלויות' נשארת בתחשיבים בשטח, עם אזהרה מפני שימוש בזירה הלבנונית כפלטפורמה לחיסול חשבונות אזוריים בין מעצמות גדולות.

מבחינה פנימית, שוררת הרמוניה ברורה בין נשיאות הרפובליקה לראשות הממשלה בראשות נוואף סלאם, מה שמטריד כמה גורמים המנסים לעורר סכסוך בין הסראי לבעבדא. הנשיא עאון לועג לניתוחים המדברים על דחיקת תפקיד ראש הממשלה, ומדגיש כי שיתוף הפעולה הקיים נועד לנהל את ענייני המדינה בשלב קריטי זה.

בנוגע ליחסים עם יו"ר הפרלמנט נביה ברי, הם מבוססים על כבוד הדדי והתייעצות מתמדת בסוגיות לאומיות גדולות. הנשיא עאון שיבח בהצהרות תקשורתיות את תפקידו ההיסטורי של ברי בבניית הדרום, והדגיש כי התיאום ביניהם לא נפסק למרות התנאים הביטחוניים המטילים מגבלות על ביקורים ישירים.

הנשיא עאון מכחיש באופן מוחלט קיומם של הסכמים סודיים כלשהם שקדמו לבחירתו לנשיא, ורואה במה שמפורסם בהקשר זה כהשמצה גרידא. הוא ציטט הצהרות של חברי פרלמנט מחיזבאללה שאמרו כי הצבעתם עבורו הייתה בחירה למנוע ריק חוקתי ולא תוצאה של עסקה פוליטית מוקדמת עם גורם כלשהו.

בנוגע למוסד הצבאי, הנשיא מדגיש כי הנהגת הצבא פועלת תחת מטריית הסמכות הפוליטית ומחויבת להנחיותיה באופן מלא. הוא הבהיר כי ביקור מפקד הצבא, הגנרל רודולף הייקל, בפקיסטן תוכנן זמן רב מראש ואינו נושא כל משמעויות פוליטיות או מסרים הקשורים להסלמה האחרונה בשטח.

מבקרים בארמון סבורים כי לנשיא עאון יש חזון ברור ליציאה מהמשבר הנוכחי באמצעות חיזוק תפקיד המוסדות הלגיטימיים והיצמדות לריבונות הלאומית. עאון מדגיש כי לבנון חייבת לחזור למקומה הטבעי כמדינה עצמאית המקיימת יחסים מאוזנים עם הקהילה הבינלאומית והעומק הערבי, הרחק ממדיניות הצירים.

לסיכום, הנשיא מדגיש את חשיבות האחדות הלבנונית מול האתגרים הקיומיים הפוקדים את המדינה. הוא מאשר כי הדרך היחידה להגן על לבנון היא להתלכד סביב מוסדות המדינה וצבאו הלאומי, ולדחות כל ניסיונות לשעבד את ההחלטה הלבנונית לאינטרסים חיצוניים שאינם משרתים את שאיפות העם לביטחון ויציבות.

שיגיד לי השייח' נעים קאסם מה הוא רוצה? הוא רוצה להילחם? שילך ויילחם וכבר ראינו את התוצאות.

גרגורי בופינו, בכיר לשעבר במשמר הגבול האמריקאי, הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות בשנת 2028 עם מצע פוליטי שנוי במחלוקת. חזונו של בופינו כולל התחייבות לגרש כמעט 100 מיליון בני אדם מאדמת ארה"ב, מספר העולה בהרבה על מספר המהגרים הבלתי חוקיים הנמצאים כיום במדינה. משקיפים רואים בהצעה זו שיא של הרטוריקה הקיצונית בנושא ההגירה בחוגים הפוליטיים בארה"ב.

פרטים שפורסמו באתר הקמפיין של בופינו מצביעים על כך שפעולות הגירוש לא יוגבלו רק לאלה שאין להם מסמכים רשמיים. התוכנית תורחב ותכלול קבוצות בעלות מעמד חוקי יציב, כולל מהגרים בעלי אישור שהייה קבוע ('גרין קארד') ואזרחים שקיבלו אזרחות אמריקאית באמצעות התאזרחות. צעד זה מהווה תקדים בשיח הפוליטי האמריקאי, שכן הוא מכוון לאזרחים הנהנים מזכויות חוקתיות מלאות.

מקורות העוקבים אחר העניינים בארה"ב דיווחו כי ההערכות הרשמיות למספר התושבים הבלתי מתועדים בארה"ב אינן עולות על כמה מיליוני בני אדם. בהתאם לכך, מיקוד במספר של 100 מיליון פירושו בהכרח ריקון המדינה מפלח רחב של תושביה התורמים למרקם הכלכלי והחברתי. מספר זה עורר שאלות גדולות לגבי המנגנונים המשפטיים והלוגיסטיים שממשל נשיאותי יכול לנקוט כדי ליישם תוכנית ענקית כזו.

תוכניתו של המועמד הפוטנציאלי כוללת שינויים מבניים נרחבים במשרד לביטחון המולדת ובכל המוסדות האחראים על אכיפת חוקי ההגירה. באמצעות תוכנית זו, בופינו שואף לעצב מחדש את מדיניות הביטחון כך שתהיה קשוחה יותר מול מה שהוא מתאר כאתגרים דמוגרפיים. נאומו הפוליטי מקשר ישירות בין זרם המהגרים לבין שינויים בזהות הלאומית של ארה"ב, מה שמהדהד בקרב חלק מבסיסי הבוחרים הימניים.

הצהרות אלו נתקלו בגל של ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם ומומחים למשפט חוקתי, שתיארו את ההצעה כבלתי מציאותית וכמפרה זכויות יסוד. המבקרים טוענים כי מיקוד באזרחים מתאזרחים לגירוש פוגע בעקרון האזרחות בליבתה ויוצר מצב של חוסר יציבות עבור מיליוני משפחות. מומחים כלכליים הזהירו גם כי גירוש מספר עצום כזה יוביל לקריסת מגזרים חיוניים התלויים באופן מהותי בעובדים מהגרים ובמומחיות זרה.

בהקשר קשור, אנליסטים פוליטיים רואים שבופינו מנסה לשכפל ניסיונות פוליטיים קודמים המבוססים על פופוליזם ורטוריקה לאומנית קיצונית כדי למשוך בוחרים. מהלכים אלה מגיעים בתקופה שבה ארה"ב חווה פילוג חריף בנושאי זהות וגבולות, מה שהופך את נושא ההגירה לחומר פורה למאבקי בחירות מוקדמים. הצהרות אלו משקפות את עליית השפעת האגף הקיצוני הדורש צעדים חסרי תקדים לשליטה על ההרכב הדמוגרפי.

למרות שבחירות לנשיאות עדיין רחוקות, הצגת תוכניות כאלה מציבה את נושא ההגירה בראש הדיונים הפוליטיים הבאים. חוגים בינלאומיים ומקומיים עוקבים אחר מידת יכולתה של רטוריקה זו לצבור תאוצה ציבורית לאור האתגרים המשפטיים שעלולים לעמוד בפניה בבתי המשפט הפדרליים. השאלות נותרו פתוחות לגבי מידת הרצינות של התחייבויות אלו או האם הן רק כלי תעמולתי לגיוס תמיכה בשלבים המוקדמים של המירוץ לנשיאות.

התוכנית חורגת מקטגוריית המהגרים הבלתי חוקיים וכוללת גם בעלי אישורי שהייה קבועים ואזרחים מתאזרחים, בשינוי יסודי של הזהות הדמוגרפית.

גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס), חשפו את זהותו של אחד מלוחמיה הבולטים ששמותיהם נקשרו לסמלי העמידה האיתנה ברצועת עזה. הגדודים פרסמו סרטון וידאו במסגרת סדרת 'ירחי המבול' המתעד את דרכו של השהיד איברהים מוחמד אל-בלביסי, שנודע כבעל הביטוי המפורסם 'תנתח, דוואירי' שהרעיד את הרשתות החברתיות במהלך קרבות החורף שעבר.

פרטי הביטוי מתייחסים לסרטון ששודר בסוף שנת 2023, בו נראה לוחם של אל-קסאם מפנה קריאה ישירה לאנליסט הצבאי, אלוף פאיז אל-דוואירי, לאחר ביצוע פעולה איכותית. מילים אלו הפכו מאז לסמל לאחדות בין הביצועים בשטח של ההתנגדות לבין הניתוח הצבאי העוקב אחר התפתחויות מלחמת ההשמדה המתמשכת ברצועה.

הסצנות החדשות שהוצגו על ידי אל-קסאם הראו צד אחד מהפעולות בשטח שבהן השתתף אל-בלביסי באזור ג'וחר א-דיכ ואזורים נוספים במרכז רצועת עזה. הסרטון תיעד את רגע יציאתו של הלוחם מפתח מנהרה תת-קרקעית, כשהוא מפתיע כוח ישראלי שהתבצר בתוך אחד הבתים, שם ירה את הפגז שלו בדיוק לפני שקרא את קריאתו שהונצחה בזיכרון הציבור הערבי.

הגדודים הבהירו כי השהיד אל-בלביסי היה אחד הגורמים הפעילים בגדוד אל-קודס השייך לחטיבה המרכזית, ותפקידו בלט בתכנון ובביצוע מארבים רבים ומדויקים. מאז תחילת מבצע 'מבול אל-אקצא' ב-7 באוקטובר, השתתף השהיד בהתמודדות עם חדירות כלי הרכב של הכיבוש, ורשם נוכחות בולטת בפעולות שכוונות נגד ביצורי האויב.

פרסום תיעוד זה בא במסגרת מדיניות ההתנגדות להאיר את דרכם של לוחמיה שנפלו בשדה הקרב, ולתעד את גבורתם שהתרחשה מאחורי קווי האויב. מקורות אישרו כי סדרה זו נועדה לשמר את מורשת המאבק של הלוחמים ולקשר בין הדורות לסיפורי העמידה האיתנה שנכתבו במהלך ההתמודדות עם מכונת המלחמה הישראלית בצירים השונים של הלחימה.

הרשתות החברתיות היו עדות לתגובה נרחבת מיד לאחר חשיפת זהותו של אל-בלביסי, כאשר אלפי פעילים הפיצו מחדש קטעי פעולות שבהן השתתף. בלוגרים ראו בחשיפת בעל הביטוי ממד אנושי ומאבקי חדש, והדגישו כי הד המילים המעוררות השראה נשאר חי גם לאחר מותם של אומרים בשדות הכבוד.

גדודי אל-קסאם ממשיכים לשדר את מסריהם התקשורתיים המתעדים את השמדת כלי הרכב ופגיעה בחיילים, תוך הדגשה כי הקרב נמשך עם פנים חדשות הנושאות את אותה אמונה קרבית. סרטון 'ירחי המבול' של אל-בלביסי מהווה חוליה חדשה בסדרה ארוכה של תיעוד המדגיש את העליונות בשטח והמורל הגבוה של לוחמי העילית בעזה.

תנתח, דוואירי... המילים המעוררות השראה חיות יותר מבעליהן, ומאחורי קריאה זו סיפור של עמידה איתנה שנוסח על ידי השהיד איברהים אל-בלביסי.