ד"ר מואייד עפאנה: גודל הכלכלה הפלסטינית הוכפל מאז חתימת פרוטוקול פריז וישראל עדיין מקבלת כ-18 מיליארד שקל בשנה, מה שאינו עולה בקנה אחד עם הצמיחה הכלכלית. יאסין דוויקאת: ההפגנות נועדו להעביר מסר דחוף לגורמים הרלוונטיים בדבר הצורך להתערב כדי להקל על השפעות המשבר לפני כניסה לשלב מסוכן יותר שקשה לשאת. חאלד סראחנה: סירוב הבנקים לקבל הפקדות שקלים פירושו למעשה חוסר יכולתם של בעלי התחנות לשלם את מחיר הדלק, מה שמאיים על המשך פעילותם. ד"ר תאבת אבו אל-רוס: סוחרים מתמודדים כעת עם קשיים בהעברת מחירי סחורות לספקים ישראלים, מה שמאיים על שרשרות האספקה ומאט את הצמיחה הכלכלית עם השפעות שעלולות להימשך שנים. איהם אבו-גוש: משבר הצטברות השקלים בכספות הבנקים אינו פנימי, ויש לכוון את המאמצים ללחוץ על הצד הישראלי לקבל את עודף המטבע. איחלאס טמליה: המשך המשבר ללא פתרונות שורשיים יוביל להגברת התלות בעסקאות מזומן בלתי רשמיות, מה שיגדיל את הכלכלה הבלתי פורמלית. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – החששות גוברים מהחמרת משבר הצטברות השקלים בבנקים הפועלים בפלסטין, על רקע אזהרות כלכליות הולכות וגוברות לגבי השפעותיו על המגזר הבנקאי, המגזר הפרטי והאזרחים, בתוך הסכמה כללית כי שורשי המשבר חורגים מההיבטים הבנקאיים והטכניים, וקשורים למגבלות הישראליות המוטלות על קבלת עודף המטבע הישראלי, מה שמאיים להעמיק את מצב המיתון והלחצים שהכלכלה הפלסטינית חווה, בעוד שההפגנות שהיו עדים להן בגדה המערבית לאחרונה, של לשכות המסחר והתעשייה ובעלי תחנות הדלק, מעמיקות את המשבר. פקידי איגודים ומומחים כלכליים מסבירים, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", כי היקף השקלים שהצטברו בבנקים הפלסטיניים הגיע לרמות חסרות תקדים, מה שהוביל להחמרת הליכי ההפקדה ומתן פנקסי צ'קים, ועיכב מימון סחר ויבוא, והעלה את עלויות האחסון, הביטוח וההחלפה הפיננסית, וכן השפיע על יכולתם של סוחרים וחברות לעמוד בהתחייבויותיהם, ודחף חלקם לפנות לחלופות יקרות יותר, בזמן שהשפעות המשבר החלו להתפשט לאזרחים ולשווקי סחורות ושירותים. הם מסכימים כי טיפול במשבר דורש מהלך פוליטי ודיפלומטי במקביל לצעדים טכניים פנימיים, הכוללים פעולה ללחוץ על ישראל להעלות את תקרת קבלת עודף השקלים ושחרור כספי הסליקה, יחד עם האצת המעבר לאמצעי תשלום אלקטרוניים, והפחתת התלות במזומן, ומציאת ערוצי בנקאות חלופיים, תוך אזהרה כי המשך המשבר ללא פתרונות שורשיים עלול להוביל להתכווצות כלכלית נוספת, ולהתרחבות הכלכלה הבלתי פורמלית, ולאיים על יציבותם של מגזרים כלכליים שונים. משבר "ישן ומתחדש" המומחה הכלכלי ד"ר מואייד עפאנה מדגיש כי משבר הצטברות השקלים בבנקים הפועלים בפלסטין מייצג משבר "ישן ומתחדש", אך הוא הגיע לרמות חמורות יותר בחודשים האחרונים, כתוצאה מהמגבלות שישראל מטילה על קבלת עודף השקלים מהכלכלה הפלסטינית, למרות קיומו של סעיף ברור בפרוטוקול פריז הכלכלי המסדיר תהליך זה, תוך אזהרה כי המשבר יישאר מקור ללחץ מתמיד על הכלכלה הפלסטינית אלא אם כן יטופלו שורשיו הפוליטיים והטכניים. עפאנה מסביר כי פרוטוקול פריז, שנחתם בשנת 1994, מסדיר את היחסים הפיננסיים בין הרשות הפלסטינית לישראל, אך גודל הכלכלה הפלסטינית הוכפל מאז, בעוד שישראל עדיין מקבלת רק כ-18 מיליארד שקל בשנה בארבעה תשלומים, מספר שאינו עולה בקנה אחד עם הצמיחה הכלכלית, שכן הצורך האמיתי מוערך בהעברת לפחות 30 מיליארד שקל בשנה לבנקים הישראליים, מה שמוביל להצטברות עודף קבוע של המטבע הישראלי בתוך השוק הפלסטיני. משבר הצטברות השקלים מוכפל עפאנה מציין כי המשבר הגיע לרמה קריטית בסוף הרבעון השני של השנה, לפני העברת התשלום הרבעוני בסך 4.5 מיליארד שקל, ומציין כי היקף השקלים שהצטברו בבנקים הפלסטיניים עומד כיום על כ-18 מיליארד שקל. עפאנה מסביר כי מציאות זו מעכבת את הזנת חשבונות הבנקים הפלסטיניים בבנקים הישראליים, חשבונות המשמשים לביצוע תשלומים הקשורים לסחר בין הצדדים, וכן מטילה על הבנקים עלויות נוספות הכוללות אחסון, ביטוח והובלה, ואובדן הזדמנויות השקעה, ועלויות עסקאות החלפה פיננסיות (SWAPS), ומחלישה את תפקידו של המגזר הבנקאי כמתווך פיננסי, מה שפותח פתח לצמיחת השוק השחור והכלכלה הבלתי פורמלית. עפאנה מעריך כי הבנקים הישראליים יתחילו לקבל את התשלום הרבעוני במהלך החודש הנוכחי, מה שיקל על חומרת המשבר באופן זמני, אך לא יסיים אותו, וצופה חזרה של הלחצים לאחר תקופה קצרה עקב המשך החוסר איזון הקיים. השלכות מתמשכות עפאנה מדגיש כי השלכות המשבר מתפרסות על שלושה רבדים עיקריים; הבנקים נושאים בהפסדים הנובעים מריכוז כספים מנוטרלים ועלייה בעלויות ניהולם, בעוד שחברות וסוחרים מתמודדים עם קשיים בהפקדת שקלים ובמימון פעולות יבוא וסחר, מה שדוחף אותם לפתרונות חלופיים יקרים יותר. האזרח, לעומת זאת, מושפע מחוסר יכולתו להפקיד את כספו או לקבל מטבעות זרים בקלות, מה שמאלץ אותו לפנות לחלפני כספים ולשאת בהפרשים נוספים בשערי החליפין, תוך הדגשה כי כל העלויות הללו משתקפות בסופו של דבר על הצרכן, כדי להגדיל את הנטל שבו שרויה הכלכלה הפלסטינית כבר למעלה מ-32 חודשים. שני מסלולים לטיפול במשבר עפאנה סבור כי טיפול במשבר דורש שני מסלולים מקבילים; הראשון פוליטי, באמצעות מהלך פלסטיני ובינלאומי ללחוץ על ישראל לקבל עודף שקלים, באמצעות מדינות אחיות וידידות ומוסדות פיננסיים בינלאומיים, ובראשם הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. המסלול השני, לדברי עפאנה, הוא טכני, ומתבטא בהפעלת חוק הפחתת עסקאות מזומן, האצת הטרנספורמציה הדיגיטלית, ומתן תמריצים ותשתית הכרחית לקידום תשלומים אלקטרוניים, יחד עם מציאת ערוצים בנקאיים אזוריים או בינלאומיים לסילוק עודף השקלים באמצעות בנקים בעלי קשרים בנקאיים עם ישראל. הפגנות והעברת מסר לגורמים רשמיים יאסין דוויקאת, אחראי ועדת המסים באיגוד לשכות המסחר, התעשייה והחקלאות, וחבר מועצת המנהלים של לשכת המסחר והתעשייה של שכם והדובר הרשמי שלה, מדגיש כי משבר הצטברות השקלים וההחמרות שהטילו הבנקים על הפקדת המטבע ומתן פנקסי צ'קים, גרמו נזקים נרחבים למגזר הפרטי ולכלכלה הפלסטינית, ומסביר כי ההפגנות שקיימו לשכות המסחר והתעשייה נועדו להעביר מסר דחוף לגורמים הרשמיים ולמגזר הבנקאי בדבר הצורך להתערב כדי להקל על השפעות המשבר לפני כניסה לשלב מסוכן יותר שקשה לשאת. דוויקאת מסביר כי המשבר אינו חדש, אלא מדובר עליו כבר כשנה, אך השלכותיו הסלימו באופן חסר תקדים, מה שדחף את איגוד לשכות המסחר לקרוא לעצרות מחאה מול משרדי הלשכות במחוזות השונים, לאחר שהמשבר פגע בכל מרכיבי המגזר הפרטי, והשפיע ישירות על המחזור הכלכלי, היקף העסקאות המסחריות, והסחר בין הסוחרים. משבר הגבלת מתן פנקסי צ'קים דוויקאת מציין כי הגבלת מתן פנקסי צ'קים וסירוב הבנקים לקבל הפקדות שקלים מנעו מסוחרים את היכולת לעמוד בהתחייבויותיהם הפיננסיות, בין אם אלו הקשורות למחיר הסחורות או להתחייבויות מסחריות אחרות, מה שהוביל לירידה ברורה בהיקף העסקאות המסחריות. דוויקאת מציין כי השלכות המשבר לא הוגבלו לסוחרים בלבד, אלא התפשטו לעובדים, לפועלים ולאזרחים, ומסביר כי הכלכלה הפלסטינית נסמכת היסטורית על צ'קים כאמצעי התשלום העיקרי, במיוחד ברכישת סחורות יקרות כמו מכוניות, רהיטים, מכשירי חשמל ודירות מגורים, כאשר מערכת המכירה במגזרים אלו מבוססת על תשלום מזומן ראשוני ולאחריו תשלום באמצעות צ'קים דחויים. הוא מדגיש כי צמצום הנפקת פנקסי צ'קים מנע מפלח רחב של אזרחים לרכוש בתשלומים, וכן שלל מסוחרים אחד מהכלים החשובים ביותר לתחרות בשוק, שכן מכירה באשראי מגובה בצ'קים נחשבת לאמצעי הבטוח ביותר עבור המוכר והמעודד ביותר למכירות. דוויקאת מסביר כי המשבר השתקף גם על הכספים הציבוריים, שכן מספר רב של נישומים אינם מסוגלים עוד לשלם את המסים המגיעים להם בדרך הרגילה באמצעות צ'קים, מה שהוביל לירידה בהכנסות ממסים ועלייה בלחצים על תקציב הרשות הפלסטינית. דוויקאת מדגיש כי איגוד לשכות המסחר והתעשייה דרש מהממשלה, מרשות המטבע, מאיגוד הבנקים ומנהלות הבנקים לנקוט בצעדים מעשיים להקלת השפעות המשבר, ובראשם המשך קבלת הפקדות שקלים, והקלה במתן פנקסי צ'קים, תוך התייחסות לבנקים כנדרשים לשאת בחלק מהאחריות לצד המגזר הפרטי, למרות שהסיבה העיקרית למשבר היא סירוב הצד הישראלי לקבל עודף שקלים. חשיבות הפעולה הבינלאומית ללחוץ על ישראל דוויקאת מדגיש כי הפתרון השורשי דורש מהלך בינלאומי ללחוץ על ישראל לחדש את קבלת עודף השקלים ושחרור כספי הסליקה, ורואה בהמשך החזקת הסליקה וסירוב קבלת המטבע הישראלי כגורמים שהעמיקו את המיתון וההתכווצות הכלכלית. דוויקאת מזהיר כי הכלכלה הפלסטינית כבר נכנסה לשלב של משבר אמיתי, שהשתקף בירידה בעסקאות מסחריות, וירידה ביכולתם של סוחרי סיטונאות וקמעונאות להשלים עסקאות מכירה, בנוסף לקשיים הגוברים בהשגת דולרים למימון יבוא, מה שדוחף חלק מהסוחרים לפנות לשוק השחור. דוויקאת מדגיש כי המשך המצב הנוכחי ללא פתרונות מהירים עלול להוביל לשלב מסוכן יותר שקשה למגזר הפרטי, לרשות הפלסטינית ולחברה הפלסטינית לשאת את השלכותיו. מיצוי ניסיונות רבים לטיפול בבעיה חאלד סראחנה, מזכיר איגוד בעלי תחנות הדלק, מדגיש כי משבר הצטברות השקלים הפך לאחד האתגרים המסוכנים ביותר העומדים בפני הכלכלה הפלסטינית, ומציין כי זהו אינו משבר חדש, אלא נמשך כבר כשנה, בעוד שההפגנות האחרונות הגיעו לאחר מיצוי ניסיונות רבים לטפל בבעיה באמצעות דיאלוג עם רשות המטבע והגורמים הרלוונטיים, במטרה להאיר את המשבר ולתרום למציאת פתרונות לו, ולא כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אף צד. סראחנה מסביר כי הכיבוש הישראלי נושא באחריות העיקרית להחמרת המשבר, בהיותו הצד המטיל מגבלות על העברת עודף השקלים, ומדגיש כי רשות המטבע עשתה מאמצים וקיימה פגישות מתמשכות בניסיון למצוא פתרונות, אך סמכויותיה מוגבלות מול מגבלות אלו, מה שהפך את כל הצדדים להסתובב במעגל קסמים; הבנקים מתמודדים עם בעיה מול רשות המטבע, ורשות המטבע מתמודדת עם הבעיה מול הצד הישראלי, בעוד שהמגזרים המסחריים נושאים בתוצאות באופן ישיר. הפגנות שאינן פנימיות סראחנה מציין כי עצרות המחאה שאורגנו על ידי לשכות המסחר לא כוונו נגד הממשלה או המוסדות הפלסטיניים, אלא נועדו לגייס את כל השותפים להשתתף בטיפול במשבר, ומדגיש כי הממשלה, רשות המטבע, רשות הנפט והבנקים והמגזר הפרטי הם "שותפים במולדת, בדאגה ובפתרון", וכי הנדרש הוא שיתוף פעולה לפתרון הבעיה ולא החלפת האשמות. סראחנה מדגיש כי הרשות הכללית לנפט עשתה ותמשיך לעשות מאמצים מתמשכים בשיתוף פעולה עם תחנות הדלק למציאת פתרונות לבעיות הקשורות לבנקים, והשתתפה בפגישות רבות עם רשות המטבע ואיגוד הבנקים, וכן יזמה מתן תמריץ (בונוס) נוסף על מכירות כרטיסי תשלום אלקטרוניים, ומדגיש כי כל הצדדים שותפים לבעיה, וכן שותפים במציאת הפתרונות. השפעה ישירה על פעילות תחנות הדלק סראחנה מסביר כי המשבר השתקף ישירות על פעילות תחנות הדלק, שכן סירוב הבנקים לקבל הפקדות שקלים פירושו למעשה חוסר יכולתם של בעלי התחנות לשלם את מחיר הדלק, מה שמאיים על המשך פעילותם. סראחנה מסביר כי דרישת ההפקדה בדינר או בדולר מאלצת את בעלי התחנות לרכוש מטבעות זרים מהשוק, מה שמעלה את העלויות וגורם להם הפסדים נוספים, ומדגיש כי הבנקים אינם יריבים, אלא שותפים המתמודדים עם משבר אמיתי. הוא סבור כי העברת נטל המשבר של הבנקים לבעלי התחנות ולסוחרים קטנים מגבירה את מורכבות התמונה הכלכלית, ומציין כי לבנקים יש יכולות וקשרים בנקאיים רחבים יותר המסייעים להם לנהל את משבריהם, בעוד שבעל התחנה תלוי לחלוטין בפעילותו המסחרית היומיומית, מה שהופך כל שיבוש בפעולות הבנקאיות לאיום ישיר על המשך פעילותו. המשבר מתפשט למגזרים כלכליים שונים סראחנה מציין כי המשבר אינו מוגבל למגזר הדלק, אלא מתפשט למגזרים כלכליים שונים, על רקע המצוקה הפיננסית של הממשלה, והקשיים העומדים בפני רשות הנפט בעסקאותיה עם חברות ישראליות, ומדגיש כי כל המוסדות עושים מאמצים לטפל במשבר, אך הם זקוקים לתמיכה רחבה יותר ולצעדים יעילים יותר. איום על מוצרי יסוד סראחנה קורא למהלך ממשלתי ודיפלומטי רחב הכולל תקשורת עם ארצות הברית, האיחוד האירופי, מדינות ערב והקהילה הבינלאומית ללחוץ לטיפול במשבר, ומזהיר כי המשכו עלול לאיים על יכולתם של הפלסטינים לספק מוצרי יסוד, כולל מזון, תרופות ודלק. סראחנה מביע תקווה למציאת מאמצים פוליטיים שיובילו לפתרונות שעדיין אינם ידועים, אך מזהיר כי במקרה של המשך המשבר ללא פריצת דרך, סוחרים רבים עלולים לא להיות מסוגלים להמשיך בעסקיהם. סראחנה מציין כי חלק מהמוסדות והחנויות המסחריות כבר נסגרו ומסרו את מפתחותיהם ללשכות המסחר, לאחר שההפסדים המצטברים עלו על יכולתם להמשיך. מדיניות ישראלית שיטתית ד"ר תאבת אבו אל-רוס, מומחה ואנליסט כלכלי, סבור כי משבר הצטברות השקלים בשוק הפלסטיני אינו מייצג משבר בנקאי או טכני הקשור להסכם פריז הכלכלי, אלא משקף מדיניות ישראלית שיטתית שמטרתה לחנוק את הכלכלה הפלסטינית ולהחליש את מרכיביה הבסיסיים. אבו אל-רוס מזהיר כי המשך המשבר ידחוף את המצב הכלכלי לעבר הידרדרות נוספת, ומציין את התפתחות המשבר עם קיום הפגנות של תחנות דלק ולשכות מסחר בגדה המערבית. לדברי אבו אל-רוס, ישראל הצהירה יותר מפעם אחת שהיא מנהלת מלחמה כלכלית נגד הכלכלה הפלסטינית, ורואה במשבר הצטברות השקלים בהקשר זה, במיוחד מכיוון שהוא פוגע במגזר הפרטי המהווה את "שסתום הביטחון האחרון" של הכלכלה הפלסטינית. אבו אל-רוס מסביר כי הכלכלה הפלסטינית עדיין תלויה במידה רבה בצד הישראלי, שכן שיעור הסחר החודשי עמו נע בין 57 ל-63%, בנוסף לתלות בישראל בחשמל, גז ודלק, וכן מעבר היבוא הפלסטיני דרך נמלים ישראליים. צעדים שונים אבו אל-רוס מציין כי המתרחש כיום שונה ממה שהיה נהוג לפני ה-7 באוקטובר 2023, שכן הסכם פריז אפשר העברת כ-18 מיליארד שקל לצד הישראלי, עם אפשרות להגדלת תקרה זו, בעוד שישראל נמנעת כיום מלקבל אפילו את הסכום המוסכם, מה שמאשר, לדעתו, כי המניעים הם פוליטיים ולא כלכליים. אבו אל-רוס מזהיר כי להמשך המשבר יהיו השלכות רחבות, ומסביר כי הבנקים הפלסטיניים מסרבים כעת לקבל שקלים נוספים, בזמן שתיעוד הביטוח אינו מכסה עוד את היקף הנזילות המצטברת, ומציין כי יכולת הקליטה של המערכת הבנקאית נעה בין שישה לשבעה מיליארד שקל, בעוד שהמסה המוניטרית הקיימת כיום עומדת על כ-17 מיליארד שקל. אבו אל-רוס מסביר כי סוחרים מתמודדים כעת עם קשיים בהעברת מחירי סחורות לספקים ישראלים, מה שמאיים על שרשרות האספקה ומוביל להאטת הצמיחה הכלכלית, עם השפעות שעלולות להימשך שנים. אבו אל-רוס מדגיש כי השלכות המשבר מתפרסות ממוסדות הרשות הפלסטינית ועד לאזרחים, ומסביר כי הפסקת העסקאות של הבנקים הישראליים עם הרשות, על פי ההצהרות הישראליות בחודש ספטמבר הקרוב, עלולה לאיים על מסלול העברת כספי הסליקה, וכן תעלה את עלות היבוא ותעכב את קבלת תשומות הייצור על ידי המגזרים המסחריים והתעשייתיים, בעוד שחולשת יכולת הבנקים לענות על צרכי השוק תשפיע לרעה על המגזר הבנקאי ורווחיותו, ועל האזרחים באופן ישיר. אבו אל-רוס קורא למהלך פלסטיני דחוף ברמה הפוליטית והדיפלומטית להעלות את הנושא בפני הפורומים הבינלאומיים, יחד עם עבודה הדרגתית להפחתת התלות בשקל באמצעות הרחבת השימוש בדינר הירדני ובדולר, וקידום אמצעי תשלום אלקטרוניים, ארנקים דיגיטליים וכרטיסי תשלום, בנוסף למציאת הסדרים זמניים לחילופי כספים בין סוחרים, מה שיקל על חומרת המשבר עד למציאת פתרונות ברי קיימא יותר. ניסיון לפגוע בכלכלה הפלסטינית העיתונאי המתמחה בענייני כלכלה, איהם אבו-גוש, אומר: "משבר הצטברות השקלים בכספות הבנקים הפועלים בפלסטין נמשך ומחמיר, והאחריות עליו מוטלת על הכיבוש הישראלי המשתמש בסוגיה זו כחלק מהכלים השונים לפגוע בכלכלה הפלסטינית במקביל לכלים אחרים כמו איום בניתוק היחסים הבנקאיים או החזקת כספי הסליקה או מניעת עובדים לעבוד בתוך הקו הירוק, ולכן בעיה זו לוחצת על הכלכלה הפלסטינית, בין אם על המגזרים המסחריים או הכלכליים או אפילו על הפרטים, בנוסף לכך שהיא לוחצת באופן משמעותי על הבנקים הפועלים בפלסטין, וכל הפלסטינים משלמים את מחיר המשבר המחמיר הזה". אבו-גוש מדגיש כי להמשך בעיה זו יהיו השלכות חמורות על הכלכלה הפלסטינית, שכן הכספים המצטברים בכספות הבנקים במטבע השקל יוצאים מהמערכת הבנקאית, כלומר לא ניתן להשקיע אותם או להלוות אותם או לשלם מהם לספקים ישראלים, ולכן אנו רואים שהבנקים נוטים למדיניות של הגבלת תקרת ההפקדות במטבע השקל לא מרצונם, אלא מכיוון שהמציאות כופה עליהם זאת, וכמובן, המגזרים הכלכליים והמסחריים השונים צודקים במחאותיהם על המצב הקיים, שכן האינטרסים נפגעים, ההסדרים הפיננסיים מתעכבים, והגלגל הכלכלי חוזר לאחור. לדברי אבו-גוש, לכן אין מוצא ממשבר זה אלא בלחץ על הצד הישראלי לפתור את הבעיות הכלכליות המשקפות מימדים פוליטיים חמורים, ובהן בעיה זו, וזאת על ידי העלאת תקרת היקף הכספים שהבנק המרכזי הישראלי מקבל מכ-18 מיליארד שקל בשנה לכ-30 מיליארד שקל בשנה, בנוסף לעבודה פלסטינית להאצת יישום חוק הגבלת השימוש במזומן שאושר לאחרונה, בנוסף לחיזוק פעולות הפיקוח הפיננסי ומאבק בהלבנת הון, וכן ניתן לחשוב על דרכים מחוץ לקופסה כפי שהוצע על ידי גורמים רשמיים, וזאת על ידי שמדינה שלישית בעלת קשרים מסחריים עם ישראל תקלוט את עודף מטבע השקל, בתמורה להעברת מטבע קשה לצד הפלסטיני. אבו-גוש מציין כי המשבר קשור ליחסים עם הצד הישראלי, ולכן כל הפגנות המופנות למגזר הבנקאי הפלסטיני אינן במקומן, אלא יש לאחד מאמצים להפעלת לחץ על הצד הישראלי לקלוט את עודף המטבע בהיותו הגורם המנפיק אותו. משבר כלכלי מבני החוקרת הכלכלית איחלאס טמליה מדגישה כי משבר הצטברות השקלים בבנקים הפועלים בפלסטין אינו עוד בעיה בנקאית בלבד, אלא הפך למשבר כלכלי מבני המשקף את המגבלות המוטלות על הכלכלה הפלסטינית, ובמיוחד את המגבלות הישראליות על המגזר הפיננסי והמוניטרי. טמליה מסבירה כי מהות המשבר טמונה בהמשך המגבלות המוטלות על תקרות העברת עודף השקלים מהבנקים הפלסטיניים לבנקים הישראליים הקשורים אליהם, מה שהוביל להצטברות כמויות גדולות של מטבע בתוך המערכת הבנקאית הפלסטינית מעבר לצרכיה התפעוליים היומיומיים. מצב של חנק פיננסי טמליה מציינת כי הצטברות זו יצרה מצב של חנק פיננסי, והפכה את עודף השקלים לנטל אמיתי על הבנקים, כתוצאה מקושי להשקיע אותו או למחזר אותו באופן טבעי, וכן הבנקים נושאים במקביל בהפסדים כספיים הולכים וגוברים עקב הקפאת נזילות זו, בנוסף לעלויות הביטוח והאחסון הקשורות אליה. טמליה מסבירה כי המשבר חרג מגבולות המגזר הבנקאי, לאחר שהבנקים הפלסטיניים מיצו את יכולתם לבצע פעולות חילופי מטבעות זרים הידועות כ-(Swap), מה שהגביל את יכולתם לממן פעולות מסחריות ולהבטיח יבוא של מוצרי יסוד, מה שמשתקף ישירות על הפעילות הכלכלית ועל חיי האזרחים, במיוחד בכל הנוגע לאספקת מזון, דלק ומוצרי יסוד. הגבלת תנועת השוק המקומי טמליה מציינת כי חומרת המשבר מחמירה עם המשך העלייה בהיקף השקלים המצטברים, שהגיע, על פי ההודעה האחרונה, לכ-17 מיליארד שקל, ורואה במציאות זו כופה לחצים גדולים על הבנקים, הסוחרים, המפקידים והיבואנים, ומובילה להגבלת תנועת השוק המקומי, ומזינה את מצב המחאה והלחץ שהכלכלה הפלסטינית חווה. טמליה מזהירה כי המשך המשבר ללא פתרונות שורשיים יוביל למתח גדול יותר בשווקים, ירידה באמון במערכת הבנקאית, ועלייה בתלות בעסקאות מזומן מחוץ למסגרת הרשמית, מה שיגדיל את הכלכלה הבלתי פורמלית ויחליש את יכולת המערכת הבנקאית למלא את תפקידה הבסיסי במימון הפעילות הכלכלית המקומית. שורשים פוליטיים וכלכליים למשבר טמליה סבורה כי טיפול במשבר דורש פתרונות רב-שכבתיים, שכן שורשיו פוליטיים וכלכליים ולא רק בנקאיים, וקוראת למהלך דיפלומטי ופוליטי אינטנסיבי שבו ישתתפו הצדדים המבטיחים את הסכם ופרוטוקול פריז הכלכלי, במטרה להבטיח עמידה בהסכמים הפיננסיים, ולאפשר הגדלת תקרות העברת עודף השקלים באופן קבוע וללא מגבלות, עם קיום גורם מבטיח ליישום התחייבויות אלו. צעדים הכרחיים טמליה קוראת לאיחוד מאמצים בין רשות המטבע הפלסטינית, הממשלה והמגזר הפרטי באמצעות מועצת תיאום מאוחדת לניהול הנזילות והמשבר ביעילות רבה יותר, מה שיבטיח המשך מתן שירותים בנקאיים לסוחרים ולאזרחים מבלי להטיל עליהם נטל נוסף. טמליה מדגישה את חשיבות הרחבת השימוש במערכות תשלום אלקטרוניות, ואישור מדיניות תמריצים המפחיתה את התלות במזומן נייר, בנוסף לאימוץ חזון כלכלי אסטרטגי ארוך טווח שמטרתו לצמצם את התלות המבנית של הכלכלה הפלסטינית בכלכלה הישראלית, ולחזק את עצמאותה וגיוון ערוצי היבוא מחוץ למבנה המעברים הישראליים.
