ד"ר אחמד רפיק עווד: המשא ומתן המתנהל בקהיר הגיע לשלבים מתקדמים בתיקים רגישים הנוגעים לעתיד הנשק בתמורה לצעדים אחרים, כולל הכנסת כוחות ייצוב.
מאג'ד הדיב: הגעת כוחות הייצוב מהווה אינדיקטור מעשי המשקף מגמה לספק תנאים שיאפשרו את תחילת עבודת הוועדה הלאומית לניהול עזה, ובכך לפתוח את הדרך לשלב חדש.
ד"ר עקל סלאח: ההסדרים בנוגע לכניסת כוח הייצוב משקפים מעבר הדרגתי משלב ניהול המלחמה והפסקת האש לשלב הנדסה מחדש של רצועת עזה.
ד"ר סוהיל דיאב: וושינגטון מנסה להפריד את הזירה הפלסטינית מההשפעות האזוריות הרחבות יותר באמצעות חיזוק תפקידי מדינות ערביות והגבלת מעורבות כוחות אזוריים בהסדרי הרצועה.
פאדי אבו בכר: ההבנות האחרונות בין ארצות הברית לאיראן תרמו ליצירת מרווח פוליטי המאפשר הפעלה מחדש של המהלכים הבינלאומיים הנוגעים לתיק עזה.
ד"ר וולאא קדימאת: הצעדים המוצעים עדיין איטיים, והסיכויים לתרגומם לצעדים מעשיים נשארים תלויים בקיומה של רצון בינלאומי רציני לסיים את הטרגדיה של הרצועה.
רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" -
תיק כוח הייצוב הבינלאומי בולט בימים האחרונים כאחד הנושאים הבולטים הקשורים לעתיד רצועת עזה, על רקע הדיבורים על הגעת חלוצי הכוח לישראל, ועם התגברות הדיבורים על הסדרים מדיניים וביטחוניים הנדונים ברמות אזוריות ובינלאומיות, לקראת מעבר לשלב חדש החורג מניהול המלחמה לעבר ניהול המציאות בשטח והמדינית שעלולה להיווצר לאחר הפסקת הפעולות הצבאיות הישראליות.
סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות רואים בשיחות נפרדות עם "אל-קודס" כי התגברות הדיבורים על כוח הייצוב מתרחשת במקביל לפעילות דיפלומטית אינטנסיבית בהובלת גורמים ערביים ובינלאומיים, בתוך הערכות כי הצלחת כל הסדרים עתידיים בעזה תישאר תלויה ביכולת הקהילה הבינלאומית לספק ערבויות ביטחוניות ומדיניות שיאפשרו את יישום ההבנות המוצעות.
בעוד שסופרים, אנליסטים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות רואים כי הצגת כוח הייצוב משקפת התקדמות בדיונים על "היום שאחרי" המלחמה, שאלות רבות עדיין עומדות על הפרק בנוגע לאופי משימות הכוח הזה, סמכויותיו, יחסיו עם הגורמים הפלסטיניים והישראליים, ומידת יכולתו לתרום לייצוב ולספק סביבה שתאפשר את סיום הטרגדיה ההומניטרית שבה חיה הרצועה.
הם מציינים כי חזרת הצגת תיק כוח הייצוב במקביל להבנות בין ארצות הברית לאיראן מעצבת מחדש את סדרי העדיפויות של הכוחות הבינלאומיים באזור.
הם רואים כי ירידת ההסלמה האזורית פתחה חלון להנעת תיקים שנדחו, ובראשם עזה, במסגרת מאמצים לאיזון מחדש ולמנוע התפרצות זירות חדשות באמצעות הסדרים ביטחוניים ומדיניים לשלב הבא.
הסדרים ותפקיד הרשות בשלב הבא
הסופר והאנליסט הפוליטי ד"ר אחמד רפיק עווד מבהיר כי ישנם אינדיקטורים חזקים לקיומו של משא ומתן אינטנסיבי בין ארצות הברית לרשות הפלסטינית בחסות ובתמיכה סעודית, העוסק בהסדרי השלב הבא בשטחים הפלסטיניים, ובמיוחד בנוגע לרצועת עזה וניהולה בשלב שלאחר המלחמה.
עווד מציין כי הדיונים כוללים סדרה של דרישות הדדיות בין הצדדים, כאשר הממשל האמריקאי מציג תיקים הנוגעים לרפורמות מדיניות וביטחוניות בתוך הרשות הפלסטינית, הכוללים ארגון מחדש של כוחות הביטחון הלאומי, ביצוע תיקונים בתוכניות הלימודים, שינוי מנגנוני תשלום הקצבאות לאסירים, בנוסף לסוגיות הקשורות למערכת הפוליטית הפלסטינית ומנגנוני הקמתה, כולל בחירות למועצה המחוקקת, למועצה הלאומית ולנשיאות.
עווד מציין כי וושינגטון דורשת להקצות חלק מכספי הסליקה למימון מה שמכונה "מועצת השלום".
מנגד, הרשות הפלסטינית, לדברי עווד, מתמקדת בהשגת תפקיד מרכזי בניהול רצועת עזה, בנוסף לדרישה להפסיק את ההתפשטות ההתנחלותית ולטפל במשבר העובדים הפלסטיניים, ורואה כי דיונים אלו משקפים קיומו של משבר אמיתי בחיפוש אחר גורם המסוגל לנהל את הרצועה וזוכה בו זמנית לקבלה ואמון, מה שדוחף את ארצות הברית להכיר מחדש בתפקיד המרכזי של הרשות הפלסטינית בכל הסדרים עתידיים.
עווד מבהיר כי חזון זה זוכה לתמיכה סעודית, ערבית ואירופית, וחוצה את הדיבורים הגוברים על פריסת כוחות ייצוב בינלאומיים ברצועת עזה, וכן עם הקמת ועדה לניהול הרצועה בהסכמת הרשות הפלסטינית, מה שמחזק את נוכחותה בזירת "היום שאחרי".
משא ומתן בין הפלגים בקהיר
עווד מציין כי המשא ומתן המתנהל בקהיר והמגעים בין הפלגים הפלסטיניים והמתווכים, ובמיוחד מצרים וטורקיה, הגיעו לשלבים מתקדמים בתיקים רגישים הנוגעים לעתיד הנשק בעזה, באמצעות הסדרים הכוללים אחסון או הקפאת נשק חמאס בפיקוח פלסטיני, ערבי ובינלאומי, בתמורה לנסיגות ישראליות הדרגתיות, תחילת שיקום, והכנסת כוחות ייצוב לשמירת הביטחון.
חשיבות יציבות האזור מתוך הסוגיה הפלסטינית
עווד רואה כי חזרת העניין האמריקאי ברצועת עזה משקפת אמונה גוברת כי המשך המצב הנוכחי בעזה ובגדה המערבית משאיר את האזור חשוף להתפוצצות.
עווד רואה כי הלחצים הערביים והבינלאומיים, בנוסף לשינויים האזוריים ומשבריה הפנימיים של ישראל, דוחפים למיקוד מחדש בסוגיה הפלסטינית.
עווד רואה כי האזור עשוי להיות על סף הסדר הדרגתי שיתחיל בהפסקת המלחמה באופן מלא, הכנסת סיוע הומניטרי, ותחילת תהליך שיקום, בצל אסון הומניטרי שבו חיה רצועת עזה בפועל.
כוח הייצוב וההיבטים המדיניים והביטחוניים
הסופר והאנליסט הפוליטי מאג'ד הדיב רואה כי חזרת הדיבורים על כוחות הייצוב הבינלאומיים והגעת חלוצים מהם לשטחים הפלסטיניים נושאת ממדים מדיניים וביטחוניים חשובים, ומשקפת התקדמות מוחשית בשיחות המתנהלות בנוגע לעתיד רצועת עזה, ומציין כי הנתונים המתפרסמים מאשרים קיומם של הסדרים חדשים המיושמים במקביל לגישורים האזוריים והבינלאומיים.
הדיב מבהיר כי ההתפתחויות האחרונות מצביעות על התקדמות במגעים ובמשא ומתן המתנהלים בין תנועת חמאס לשליחים ולמתווכים, בחסות מצרית וקטרית, ורואה כי הדיבורים על הגעת כוחות הייצוב אינם ניתנים להפרדה מההבנות המדיניות והביטחוניות הנרקמות לשלב הבא ברצועה.
הקדמה ליישום כל הסדרים חדשים
הדיב מדגיש כי קיומם של כוחות הייצוב הוא צעד בסיסי וטבעי למעבר ליישום כל הסדרים חדשים, שכן ניהול רצועת עזה והפעלת הוועדה הלאומית הממונה על ניהולה דורשים סביבה ביטחונית שונה מהמציאות הקיימת כיום.
הדיב מציין כי הוועדה אינה יכולה לבצע את משימותיה תחת המשך השליטה הישראלית על שטחים נרחבים מהרצועה, וגם אינה יכולה לפעול באופן יעיל תחת המשך קיומם של מרכזי כוח ומנגנוני ביטחון ומינהל השייכים לתנועת חמאס בתוך האזורים הנותרים.
הדיב רואה כי הגעת כוחות אלו מהווה אינדיקטור מעשי להתקדמות ביישום ההבנות המוצעות, וכן משקפת מגמה לספק תנאים שיאפשרו את תחילת עבודת הוועדה הלאומית לניהול עזה, ובכך לפתוח את הדרך לשלב חדש שבו ישלוט ביטחון ויציבות רבה יותר לתושבי הרצועה המצפים לסיום סבלם ההומניטרי והמחייתי.
אי אפשרות לעקוף את הרשות הפלסטינית
הדיב רואה כי התפתחויות אלו במקביל לדיבורים על תפקיד לרשות הפלסטינית מאשרות את אי אפשרות לעקוף את הרשות הפלסטינית בכל הסדרים עתידיים, בין אם על ידי ארצות הברית או ישראל, ומציין כי הרשות מייצגת את המסגרת המדינית והמוסדית המוכרת ערבית, אזורית ובינלאומית, וכי המחלוקות הקיימות נוגעות למנגנוני הניהול והאנשים יותר מאשר ללגיטימיות של הישות המדינית עצמה.
הדיב מציין כי יישום ההסדרים המוצעים היה יכול להתממש מוקדם יותר אילו היו מטפלים ביוזמות הבינלאומיות הקודמות, כולל התוכניות האמריקאיות ומפות הדרכים שהוצגו בשנים האחרונות, ורואה כי המשך הפילוג והמאבק על ניהול הרצועה תרם לעיכוב בהגעה לפתרונות מעשיים.
חשיבות הסכמת הגורמים האזוריים והבינלאומיים
הדיב מדגיש כי הצלחת כל הסדרים עתידיים אינה תלויה רק בהבנות הפלסטיניות או הבינלאומיות, אלא דורשת הסכמה בין כל הגורמים האזוריים והבינלאומיים בעלי ההשפעה ברצועת עזה, כולל מספר מדינות ערביות וכוחות משפיעים בזירה המדינית, ומדגיש כי יישום כל תוכנית לניהול הרצועה או שיקומה דורש הסכמה רחבה בין בעלי העניין וההשפעה באזור.
לדברי הדיב, הפער עדיין גדול בין התקוות התלויות במהלכים אלו לבין המציאות המורכבת בשטח ובפוליטיקה, אך הצלחת המאמצים הנוכחיים נשארת תלויה ביכולת הגורמים הפעילים להגיע להבנות מקיפות שיבטיחו יציבות, ורואה כי התפקיד הערבי, ובמיוחד הסעודי, יהיה גורם מהותי באיזון מחדש של האזור וקידום מסלול ההסדרים הנוגעים לרצועת עזה לקראת יישום.
חוסר בהירות
הסופר והחוקר הפוליטי ופרופסור למערכות פוליטיות השוואתיות ד"ר עקל סלאח רואה כי התמונה הנוגעת לרצועת עזה עדיין חסרה בהירות, למרות הדיבורים הגוברים על הסדרים בינלאומיים לניהול הרצועה בשלב הבא, ומציין כי רבות מהסוגיות המהותיות עדיין תלויות בהבנות מדיניות ועמדות אמריקאיות משתנות.
סלאח מבהיר כי כוח הייצוב הבינלאומי המוצע לרצועת עזה הוסכם עליו, על פי המדווח, במסגרת החלטה בינלאומית שהתקבלה בסוף שנת 2025 כחלק מהשלב השני של תוכנית אמריקאית לסיום המלחמה.
סלאח מבהיר כי על פי התפיסות המוצעות, הכוח יכלול כ-20 אלף חיילים מלאומים שונים, בהנהגה אמריקאית, ויתמקד במשימות ביטחוניות ובשטח הכוללות פירוק נשק, פירוק התשתית הצבאית והמנהרות, במקביל להקמת מנגנון ביטחון פלסטיני מקומי שיעבור הכשרה והכנה בפיקוח מצרי וירדני כדי לקחת על עצמו את משימות הביטחון הפנימי בעתיד.
לקראת שלב הנדסה מחדש של רצועת עזה
סלאח רואה כי הסדרים אלו משקפים מעבר הדרגתי משלב ניהול המלחמה והפסקת האש לשלב הנדסה מחדש של רצועת עזה מבחינה מדינית, ביטחונית ומינהלית, בצל מגעים מתקדמים בין הרשות הפלסטינית לוושינגטון.
הדבר גם אומר, לדברי סלאח, הקמת מטרייה ביטחונית זמנית למניעת ריק ביטחוני ומדיני, למרות היעדר ערבויות ברורות עד כה בנוגע לאופי התפקיד הפלסטיני העתידי.
סלאח מציין כי ועדת ניהול עזה המוצעת אינה מייצגת חזרה לריבונות פלסטינית מלאה, אלא מהווה מסגרת טכנוקרטית לניהול שירותים ועניינים אזרחיים וחיי יום-יום, בעוד שהתיקים הריבוניים הבסיסיים, כמו ביטחון, מעברים, שיקום, מימון וחופש תנועה, נשארים כפופים להבנות ופיקוח בינלאומי, אזורי וישראלי.
ניסיון לקשור את עזה ללגיטימיות הפלסטינית
סלאח מציין כי המגעים בין הרשות הפלסטינית לממשל האמריקאי נועדו לקשור את עזה ללגיטימיות הפלסטינית בגדה המערבית, אך בתנאים אמריקאיים ורפורמות פנימיות הנדרשות מהרשות.
סלאח רואה כי האינדיקטורים הנוכחיים מרמזים כי התפקיד הפלסטיני הצפוי יתמקד בהיבטים האזרחיים והשירותיים יותר מאשר בהיבטים הריבוניים והמדיניים.
סלאח מציין כי התפתחויות אלו מעלות שאלות מהותיות הנוגעות לעתיד הרצועה, ביניהן הגורם שיקבל את ההחלטה הביטחונית, ניהול המעברים, גורל הנוכחות הצבאית הישראלית, ועתיד נשק הפלגים הפלסטיניים, בנוסף לשאלה האם ועדת הניהול המוצעת תהיה שלב מעבר זמני או הקדמה למערכת אפוטרופסות בינלאומית ארוכת טווח.
סלאח מדגיש כי המהלכים המתנהלים עדיין במסגרת רעיונות, התייעצויות והבנות מדיניות וטרם עברו לשלב היישום בפועל או לפתרונות שורשיים.
הפסקת האש לא הפכה למצב של יציבות
סלאח מדגיש כי המשך הפעולות הצבאיות הישראליות, המצור וההגבלות על הסיוע ההומניטרי מאשרים כי הפסקת האש לא הפכה עד כה למצב של יציבות אמיתית.
סלאח מדגיש כי כל מהלך רציני לסיום הטרגדיה של עזה חייב להתבסס על ערבויות ברורות הכוללות הפסקת לחימה מלאה, נסיגה ישראלית, הסרת המצור, פתיחת מעברים, וקישור עזה והגדה המערבית במסגרת מדינית וביטחונית מאוחדת, בנוסף לתחילת תהליך שיקום אמיתי ובר קיימא.
עזה שוב בראש סדר העדיפויות הבינלאומי
פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ישראל ד"ר סוהיל דיאב מדגיש כי תיק רצועת עזה חזר בעוצמה לשולחן הדיונים האזוריים והבינלאומיים לאחר סיום המלחמה באיראן ותחילת הנעת תיקים אזוריים אחרים, ורואה כי ישנם שלושה אינדיקטורים עיקריים המאשרים כי הרצועה שוב בראש סדר העדיפויות המדיני והדיפלומטי בשלב הנוכחי.
דיאב מבהיר כי האינדיקטור הראשון הוא הדיונים והפגישות שהתקיימו בשולי פגישות קבוצת שבע המדינות המתועשות, בהשתתפות גורמים ערביים פעילים, ביניהם מצרים, סעודיה וקטאר, בנוסף לפגישות אמריקאיות-ערביות נפרדות שעסקו בעתיד הסוגיה הפלסטינית ורצועת עזה.
דיאב רואה כי מהלכים אלו משקפים מגמה בינלאומית לטיפול בתיקים האזוריים התלויים ועומדים לאחר ההבנות שבאו בעקבות המלחמה באיראן, הכוללים את עזה בנוסף ללבנון וסוריה.
דיאב מציין כי האינדיקטור השני הוא הפגישות המתמשכות בין הפלגים הפלסטיניים בקהיר, והפעילות המצרית והקטרית המואצת בתיאום עם גורמים בינלאומיים, במטרה למצוא מנגנונים למעבר לשלבים חדשים של הבנות הנוגעות לרצועה.
דיאב מציין כי ישנו חילופי מסרים והצעות הנוגעים לניסוח מפת דרכים חדשה שתאפשר הצגה מחדש של תיק עזה ברמה הבינלאומית, בצל גמישות יחסית בעמדות אמריקאיות מסוימות, במיוחד בנוגע לתיק נשק חמאס ואפשרות הטיפול בו במסגרת הסדרים ותנאים שעשויים להיות מקובלים פלסטינית.
האינדיקטור השלישי, לדברי דיאב, הוא הכרזת נכונותה של קוסובו להשתתף בכוחות בינלאומיים ברצועת עזה, מה שמשקף תחילת דיונים מעשיים על אופי ומשימות כל כוחות בינלאומיים אפשריים, כולל תמיכה בהסדרים ביטחוניים ומינהליים בהובלת ועדת טכנוקרטים פלסטינית.
סכנת השארת עזה בת ערובה למדיניות הישראלית
דיאב רואה כי מהלכים אלו משקפים הכרה אמריקאית גוברת בסכנת השארת עזה בת ערובה למדיניות הישראלית, מחשש שתהפוך לחלק מהסכסוך האזורי הרחב יותר, מה שיטיל מחירים מדיניים וביטחוניים גבוהים על ארצות הברית וישראל.
דיאב סבור כי וושינגטון מנסה להפריד את הזירה הפלסטינית מההשפעות האזוריות הרחבות יותר, באמצעות חיזוק תפקידי מדינות ערביות כמו סעודיה, מצרים וקטאר, והגבלת מעורבות כוחות אזוריים אחרים בהסדרי הרצועה.
דיאב מציין כי ארצות הברית עשויה להפגין מידה של גמישות בתיקים תלויים ועומדים מסוימים כדי לנהל את המתיחות ולמנוע את החמרתה, מבלי להגיע לפתרונות שורשיים לסכסוך הפלסטיני-ישראלי.
דיאב מציין כי ישנם ניסיונות לבחון מחדש את תפקיד הרשות הפלסטינית בשלב הבא, אף שאפשרות זו טרם הוכרעה בתוך מעגלי קבלת ההחלטות האמריקאיים.
השתקפות ישירה של תוצאות המלחמה באיראן
דיאב רואה כי מה שמתרחש כיום הוא השתקפות ישירה של תוצאות המלחמה באיראן ומאזני הכוחות החדשים באזור, בנוסף ללחצים הערביים הגוברים שמטרתם להאיץ את ההגעה להסדר שימנע את המשך חוסר היציבות.
דיאב מציין כי המהלכים הנוכחיים מתמקדים בניהול המשבר יותר מאשר בפתרונו, ומצטט את המשך היעדר חזון ברור לקישור הגדה המערבית ורצועת עזה ולטיפול במדיניות הישראלית בשטחים הפלסטיניים, וצופה כי שלב זה יישאר על כנו לפחות עד הבחירות האמצעיות בארצות הברית והבחירות הבאות בישראל.
פעילות מצרית מתמשכת
הסופר והאנליסט הפוליטי פאדי אבו בכר מדגיש כי הידיעות המתפרסמות בנוגע לאפשרות הגעת כוחות ייצוב לרצועת עזה משקפות את חזרת המומנטום למאמצים הדיפלומטיים והגישורים הבינלאומיים שמטרתם לטפל במשבר ברצועה, ומציין כי ההבנות האחרונות בין ארצות הברית לאיראן תרמו ליצירת מרווח פוליטי המאפשר הפעלה מחדש של המהלכים הבינלאומיים הנוגעים לתיק עזה.
אבו בכר מבהיר כי המהלכים הנוכחיים מצטלבים עם המאמצים המצריים המתמשכים, כאשר קהיר היא המתווכת העיקרית בתיק, ומציין כי הצהרותיו האחרונות של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי נשאו מסרים אזהרה בנוגע להמשך הצעדים הישראליים ברצועה, ובמיוחד הרחבת השליטה הישראלית על שטחים נרחבים מאדמות עזה.
אבו בכר מדגיש כי הגישורים הבינלאומיים עדיין מתבססים בעיקר על המסגרת האמריקאית לפתרון, כפי שצוין בהחלטת מועצת הביטחון 2803, במטרה לשמור על מינימום של התקדמות מדינית והומניטרית ברצועה למרות הפערים הקיימים בנוגע למנגנוני יישום התוכנית.
ההבנה האמריקאית-איראנית יצרה אקלים פוליטי
אבו בכר מבהיר כי ההבנה האמריקאית-איראנית לא כללה את עזה באופן ישיר, אך היא יצרה אקלים פוליטי המאפשר הגברת הלחצים הבינלאומיים לקידום מסלול הפסקת האש ולחייב את ישראל וארצות הברית ליישם את התחייבויותיהן הנוגעות להפסקת הפעולות הצבאיות, נסיגה הדרגתית והכנת התנאים להכנסת ועדת טכנוקרטים ותחילת תהליך שיקום.
אבו בכר רואה כי הסיכויים להשגת התקדמות בתיק ניהול עזה קיימים, אך הצלחתם נשארת תלויה בהיקף הלחץ האמריקאי בפועל על ישראל, ורואה כי הממשלה הישראלית עדיין מהווה את המכשול העיקרי בפני כל מסלול הרגעה כולל או הסדר בר קיימא, בין אם בעזה או בזירות אזוריות אחרות.
אבו בכר מציין כי ארצות הברית מצאה את עצמה לאחר העימות עם איראן מול לחצים בינלאומיים גוברים הדוחפים אותה להכיל את ההסלמה ולאזן מחדש את הזירה האזורית, במיוחד בצל אתגרים הנוגעים לתדמית ההרתעה האמריקאית והישראלית ועלויות העימות האחרון.
קירור חזיתות המתיחות במזרח התיכון
אבו בכר סבור כי וושינגטון שואפת כיום לקרר את חזיתות המתיחות במזרח התיכון ולהתפנות לסדרי עדיפויות אסטרטגיים רחבים יותר הקשורים לתחרות עם כוחות בינלאומיים גדולים כמו סין ורוסיה.
אבו בכר מדגיש כי המחלוקות הנוכחיות בין וושינגטון לתל אביב אינן מעידות על קרע בין הצדדים, אלא משקפות מעבר היחסים לשלב חדש המבוסס על ניהול הפערים בתוך מסגרת הברית האסטרטגית הקיימת, עם ארגון מחדש של סדרי העדיפויות וגבולות התיאום באופן התואם את האינטרסים האמריקאיים בשלב הבא.
הצעדים המוצעים עדיין איטיים
הסופרת והחוקרת המדינית ד"ר וולאא קדימאת מבהירה כי ישנה פעילות ממשית המתנהלת כיום לדיון בעתיד רצועת עזה במסגרת בינלאומית-פלסטינית, בהקשר של ההסדרים המדיניים והביטחוניים שהאזור חווה, ומציינת כי ישנם אינדיקטורים ברורים לכך שתיק עזה עומד על סדר היום של גורמים בינלאומיים רבים השואפים למצוא מנגנונים לניהולו ולטיפול בהשלכות המלחמה המתמשכת.
קדימאת מציינת כי הצעדים המוצעים עדיין איטיים, וכי הסיכויים לתרגומם לצעדים מעשיים נשארים תלויים בקיומה של רצון בינלאומי רציני לסיים את הטרגדיה ההומניטרית והמדינית שבה חיה הרצועה, בנוסף לתלותם ביכולת הגורמים הפלסטיניים להתמודד עם התפתחויות אלו באופן שישמור על הזכויות הלאומיות וכבוד העם הפלסטיני.
קדימאת מדגישה כי הצלחת כל הסדרים עתידיים דורשת קריאה פלסטינית מודעת של הזירה המדינית הנוכחית, המבוססת על אחריות ויכולת לחזות את השינויים העתידיים, ומציינת כי ניהול תיק עזה באופן שיוביל להסכמה לאומית פלסטינית עדיין מהווה סוגיה מורכבת ומתמודדת עם אתגרים החורגים מגבולות הזירה הפלסטינית עצמה.
קדימאת מציינת כי עתיד המאמצים שמטרתם לסיים את המשבר בעזה קשור במידה רבה להתפתחויות האזוריות ולתפקיד האמריקאי, ובמידת קיומו של רצון אמיתי בקרב הכוחות הבינלאומיים להשגת יציבות באזור.
קדימאת מציינת כי במקרה שיתקיים רצון אמריקאי בפועל לייצוב האזור, הדבר יחזק את הסיכויים להתקדמות בתיק עזה ולסיום סבל תושביה.
למרות זאת, קדימאת מביעה עמדה זהירה, ומדגישה כי היא אינה רואה מהלכים אלו באופטימיות או פסימיות מוחלטת, ומזהירה מפני שהטיפולים המוצעים יוגבלו רק לממד ההומניטרי, מבלי לטפל בהיבטים המדיניים הבסיסיים הקשורים לסוגיה הפלסטינית ולעתיד רצועת עזה.
