ד"ר סעיד שאהין: המלחמה הראתה את מוגבלות האפשרויות הצבאיות וישראל רואה בהסכם כישלון אסטרטגי מכיוון שלא השיג את היעדים שנקבעו.
טלאל עווקל: לטראמפ לא נותרו הרבה אפשרויות מלבד פנייה למזכר הבנות שיאפשר לו לשווק הישג שיקל את הלחצים הפנימיים והחיצוניים עליו.
נבהאן ח'רישה: הצלחת חתימת ההסכם אינה אומרת סיום הסכסוך, אלא מהווה תחילת מבחן חדש ליכולת לתרגם את ההבנות למציאות שתמנע חזרה לעימות פתוח.
ד"ר תמרה חדאד: מזכר ההבנות הצפוי מייצג שלב ניסיוני שבו תיבחן מחויבות שני הצדדים לסעיפי הפסקת האש ויישום הצעדים הראשוניים לפני המעבר להסכם מקיף יותר.
לביב טהא: התקיפה הישראלית על הדאחייה הדרומית היא חלק מניסיונות לטרפד את ההבנות המתקיימות ולשמר את אווירת ההסלמה, אך היא לא הצליחה בכך.
דאוד כותאב: התקיפה על הדאחייה הדרומית חיזקה את דחיפת וושינגטון להציע גמישות רבה יותר וויתורים נוספים לטובת טהראן, מה שחיזק את עמדתה המשא ומתן.
רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס"-
לאחר חודשים של הסלמה צבאית ומתיחויות אזוריות מתמשכות, תשומת הלב מופנית למאמצים הדיפלומטיים שמטרתם לגבש הבנה בין ארצות הברית לאיראן, ולחתום על מזכר הבנות בימים הקרובים, בצעד הנחשב לשינוי חשוב במסלול המשבר, מה שמהווה תחילת שלב של בחינת כוונות ועמידות ההסכם.
לדברי סופרים, אנליסטים פוליטיים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", תנועה פוליטית זו מגיעה על רקע ירידת ההימורים על פתרונות צבאיים, לאחר שהעימותים האחרונים הראו את הקושי לכפות משוואות חדשות בכוח או להשיג הישגים מכריעים בשטח.
הסופרים, האנליסטים והפרופסורים באוניברסיטאות מדגישים כי האווירה סביב המשא ומתן משקפת הבנה גוברת בקרב הצדדים המעורבים כי המשך הסכסוך נושא מחירים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים גבוהים, מה שחיזק את הסיכויים למצוא הסדרים זמניים שיאפשרו להכיל את המתיחות ולפתוח את הדרך לטיפול בסוגיות המחלוקת המורכבות יותר.
כל הבנות צפויות צפויות להוות מסגרת ראשונית לבחינת כוונות ובניית אמון לפני המעבר לשלבי משא ומתן רגישים יותר.
במקביל, התפתחויות אלו מעלות שאלות לגבי יכולתו של ההסכם הפוטנציאלי לעמוד בפני אתגרים אזוריים, במיוחד לאור ההתנגדויות הישראליות והניסיונות להשפיע על תוצאות המשא ומתן והזירה הפוליטית החדשה, מה שהשתקף בתקיפה המונעת של המשא ומתן על הדאחייה הדרומית בביירות.
הישג חשוב לשני הצדדים
פרופסור לתקשורת פוליטית באוניברסיטת חברון, ד"ר סעיד שאהין, רואה בהגעה למזכר הבנות בין ארצות הברית לאיראן הישג חשוב לשני הצדדים לאחר תקופה ארוכה של עימות והסלמה, ומעריך כי הבנות אלו יחזיקו מעמד ויבואו אחריהן סבבי משא ומתן ארוכים שבהם כל צד ישאף לחזק את הישגיו הפוליטיים והאסטרטגיים, על רקע השתכנעות גוברת בחוסר האפשרות להכריע את הסכסוך צבאית.
שאהין מסביר כי המלחמה הראתה את מוגבלות האפשרויות הצבאיות העומדות בפני שני הצדדים, שכן אין עוד מקום להשגה הכרעה מלאה אלא באמצעות אמצעים שאינם מקובלים אזורית או בינלאומית.
שאהין מציין כי בין הסיבות העיקריות לכישלון המערכה הצבאית נגד איראן היא יכולתה של טהראן לעמוד איתנה ולשמור על לכידות חזיתה הפנימית, בניגוד לציפיות שהימרו על קריסת המשטר לאחר פגיעה במנהיגיו הצבאיים והביטחוניים ומתן מכות ליכולותיו הצבאיות בשלבים הראשונים של המלחמה.
הצלחת איראן בהכלת המכות
שאהין מדגיש כי איראן הצליחה להכיל את השפעות המכות באמצעות בנייה מחדש מהירה של מערכת הפיקוד, ואימוץ אסטרטגיית "סבלנות ארוכה", בנוסף לשימוש בקלפי לחץ מרובים שכללו כוח טילים, פגיעה באינטרסים ונכסים אמריקאים באזור, ואיום בסגירת מצרי הורמוז, כמו גם הפעלת חזיתות בעלות בריתה באזור וכניסה לעימות ישיר עם ישראל, מה שהוביל להגברת הלחצים הפוליטיים והכלכליים על ארצות הברית ובעלות בריתה.
השפעות שליליות על הפנים האמריקאי
שאהין מציין כי המלחמה השפיעה לרעה על הפנים האמריקאי באמצעות עליית מחירים וירידה בתמיכה העממית בהמשך העימות, בנוסף להופעת פילוגים בתוך בסיס התמיכה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וירידה במדדי התמיכה במפלגה הרפובליקנית בסקרי דעת הקהל, מה שתרם לדחיפת וושינגטון לכיוון אפשרות ההבנה.
ישראל והכישלון האסטרטגי
שאהין סבור כי ישראל רואה בהסכם כישלון אסטרטגי, מכיוון שלא השיג את היעדים שהצהירה עליהם מתחילת המלחמה, ובראשם הפלת המשטר האיראני וסיום פרויקט הגרעין באופן סופי.
שאהין מציין כי קישור הזירה הלבנונית להבנות החדשות מעורר התנגדות ישראלית רחבה, מכיוון שהוא מגביל את חופש הפעולה הצבאי שישראל רואה בו חלק מהותי מתפיסת הביטחון שלה, ומערער את מאמציה לפרק את ציר ההתנגדות, דבר שלא הושג על פי הנתונים הנוכחיים, אלא שההבנות המוצעות מעניקות לציר זה נוכחות גדולה יותר במשוואות הפוליטיות והביטחוניות העתידיות.
כישלון וושינגטון ותל אביב בהשגת יעדי המלחמה
הסופר והאנליסט הפוליטי טלאל עווקל סבור כי הפנייה להבנה אמריקאית-איראנית הגיעה כתוצאה מכישלון ארצות הברית וישראל בהשגת היעדים שהצהירו עליהם עם תחילת המלחמה, למרות המבצעים הצבאיים האינטנסיביים, המצור והלחצים שהופעלו בתקופה האחרונה.
עווקל סבור כי לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא נותרו הרבה אפשרויות מלבד פנייה להסכם או מזכר הבנות שיאפשר לו לשווק הישג פוליטי שיקל את הלחצים הפנימיים והחיצוניים הגוברים עליו.
עווקל מסביר כי המלחמה גרמה נזקים לאינטרסים האמריקאים, בעוד שישראל נראתה דבקה יותר בהמשך העימות, מה שהוביל לפער גובר בין סדרי העדיפויות של שתי בעלות הברית.
העדפת האינטרס האמריקאי
לדברי עווקל, וושינגטון העדיפה בסופו של דבר את האינטרסים הישירים שלה ואישרה מחדש את עצמאות ההחלטה האמריקאית, גם אם הדבר הוביל לירידה בתפקיד הישראלי בעיצוב ההסדרים הפוליטיים הקשורים לסכסוך.
עווקל מציין כי הקושי להגיע להסכם מקיף בנוגע לתיק הגרעין האיראני דחף את הממשל האמריקאי לקבל מזכר הבנות זמני שיאפשר לטראמפ להכריז על הצלחה פוליטית, במיוחד בנושאים הקשורים לביטחון השיט ופתיחת מצרי הורמוז. עווקל מציין כי מנגד, איראן חשה כי יצאה עם הישגים פוליטיים וכלכליים חשובים כתוצאה מעמידתה במהלך העימות, מבלי לוותר על ריבונותה, על פרויקט הגרעין שלה או על רשת בריתותיה האזוריות.
התקיפה המקדימה בדאחייה הדרומית
בנוגע להסלמה הישראלית האחרונה בדאחייה הדרומית בביירות במקביל לשלב המכריע של המשא ומתן, עווקל סבור כי תקיפה זו הגיעה במסגרת מהלך מקדים שהוביל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ליצירת עובדות חדשות בשטח ולשיפור תנאי ישראל בכל הסדרים עתידיים, בנוסף לניסיון לטרפד את ההבנה האמריקאית-איראנית הצפויה.
טהראן מציבה את נתניהו מול וושינגטון
עווקל סבור כי נתניהו קיווה לדחוף את איראן לתגובה צבאית שתטרפד את המשא ומתן, אך טהראן הסתפקה באיום פוליטי ובאיום לבחון מחדש את המשא ומתן מבלי להיגרר לעימות ישיר.
עווקל מציין כי עמדה איראנית זו הציבה את נתניהו בעימות ישיר עם הממשל האמריקאי, שהפך זהיר יותר בהצלחת ההבנות, מה שדחף את טראמפ להפעיל לחץ על ישראל ולהטיל עליה אחריות לכל ניסיון לטרפד את ההסכם.
תחילתו של מסלול ארוך של משא ומתן מורכב
עווקל מדגיש כי השלב הבא אינו אומר סיום הסכסוך, אלא תחילתו של מסלול ארוך של משא ומתן מורכב סביב הסוגיות העיקריות התלויות ועומדות, ומזהיר כי ישראל עשויה להמשיך בניסיונות חבלה והסלמה דרך זירות מרובות הכוללות את עזה, הגדה המערבית, לבנון, סוריה ואולי עיראק ותימן, על רקע המשך השינויים האסטרטגיים הגדולים שהולידה המלחמה ותוצאותיה הפוליטיות.
מול מבחן עמידות ההסכם
העיתונאי והסופר נבהאן ח'רישה סבור כי הדיבורים על התקרבות ארצות הברית ואיראן להכרזה על הסכם להפסקת המלחמה וחתימתו בשוויץ מעלים שאלות החורגות מתוכן ההבנה הצפויה ליכולתה לעמוד בפני האתגרים הפוליטיים והצבאיים הסובבים אותה, במיוחד לאור העמדה הישראלית הדוחה כל הסדרים שעשויים להעניק לטהראן הישגים פוליטיים או אסטרטגיים.
ח'רישה מסביר כי ארבעים ושמונה השעות שקדמו לדיבורים על החתימה עברו הסלמה ישראלית בולטת, שהתבטאה בהגברת המבצעים הצבאיים בתוך לבנון והתרחבות לאזורים דרומיים חדשים, בנוסף לפגיעה בדאחייה הדרומית של ביירות בתזמון שתואר כרגיש פוליטית, במקביל להתקרבות המשא ומתן האמריקאי-איראני לשלביו הסופיים.
ח'רישה סבור כי מהלכים אלו לא היו רק פעולות שטח נפרדות, אלא הגיעו במסגרת ניסיון ישראלי ברור לטרפד את מסלול ההבנות המתקיימות.
לדברי ח'רישה, ישראל רצתה באמצעות הסלמה זו להעביר שני מסרים עיקריים; הראשון, דחיית כל הסכם שעשוי לחזק את מעמדה האזורי של איראן או להעניק לה הישגים פוליטיים וביטחוניים, והשני, הדגשה כי הזירה הלבנונית וחופש הפעולה הצבאי הישראלי בה חייבים להישאר מחוץ לכל הבנות בין וושינגטון לטהראן.
ח'רישה מציין כי ההכרזה על ההסכם, אם אכן תתממש, תעיד כי הניסיונות לטרפד אותו ברגעים האחרונים לא השיגו את מטרתם העיקרית שהיא מניעת הגעה להבנה או דחיפת האזור לעימות רחב יותר.
ניסיון לחזק את המשא ומתן
כמו כן, לדברי ח'רישה, הדבר ישקף קיומה של החלטה אסטרטגית בארצות הברית ובאיראן שלא לאפשר להתפתחויות בשטח או ללחצים חיצוניים להפיל את המשא ומתן לאחר שהגיע לשלבים מתקדמים.
אך ח'רישה מדגיש כי האתגר האמיתי יתחיל לאחר החתימה, ומסביר כי עתיד ההסכם ייקבע על פי שלושה גורמים עיקריים: הראשון הוא אופי התגובה האיראנית לכל פרובוקציות ישראליות עתידיות, והאם טהראן תמשיך במדיניות איפוק או תפנה לתגובות צבאיות ישירות.
הגורם השני, לדברי ח'רישה, קשור לעמדת ארצות הברית ומידת נכונותה להגן על ההסכם ולהפעיל לחצים ממשיים על ישראל כדי למנוע את ערעורו.
לדברי ח'רישה, הגורם השלישי הוא ההתנהגות הישראלית עצמה והאפשרות שתל אביב תעבור מניסיון להפיל את ההסכם לניסיון לרוקן אותו מתוכנו באמצעות המשך ההסלמה בלבנון, סוריה וזירות אחרות.
ח'רישה מעריך כי ההסכם יישאר בתוקף גם במקרה של המשך מתיחויות מוגבלות, אך הוא עלול להישאר שביר ונתון לטלטלות.
ח'רישה מעלה גם אפשרות נוספת, והיא הצלחת לחצים אמריקאים ממשיים על ישראל שיאפשרו הרחבת היקף הרגיעה ויעניקו להסכם סיכוי גדול יותר להימשך, לעומת תרחיש מסוכן יותר המבוסס על הסלמה בפעולות צבאיות ישראליות שתדחוף את איראן או בעלות בריתה לתגובות גדולות יותר שיחזירו את האזור למעגל ההסלמה.
ח'רישה סבור כי הצלחת חתימת ההסכם אינה אומרת סיום הסכסוך, אלא מהווה סיום שלב ותחילת מבחן חדש ליכולתם של הצדדים השונים לתרגם את ההבנות הפוליטיות למציאות מעשית שתמנע את חזרת האזור לעימות פתוח.
שבריריות ההסכמים הקודמים מעוררת חששות
הסופרת והחוקרת הפוליטית ד"ר תמרה חדאד מסבירה כי האינדיקטורים הנוכחיים מצביעים על התקרבות חתימת מסגרת הבנות בין וושינגטון לטהראן בימים הקרובים בשוויץ, ומבהירה כי ההבנה הצפויה כוללת קיבוע הפסקת אש, הפסקת פעולות צבאיות ופתיחת מסלולי משא ומתן לטיפול בסוגיות מורכבות, ובראשן תוכנית הגרעין האיראנית, ביטחון השיט במצרי הורמוז, והסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן.
חדאד מציינת כי האתגר העיקרי אינו טמון בהכרזה על ההסכם כפי שהוא טמון ביכולתו להמשיך, ומציינת כי ניסיונות קודמים באזור הראו את שבריריות ההסכמים הנחתמים תחת לחץ עימותים צבאיים אלא אם כן הם הופכים להבנות פוליטיות וביטחוניות רחבות ויציבות יותר.
סוגיות מהותיות שעדיין נדחו
חדאד מציינת כי רבות מהסוגיות המהותיות עדיין נדחו לשלבי משא ומתן מאוחרים יותר, מה שהופך את ההבנה הצפויה קרובה יותר למסגרת רגיעה או הפסקת אש מאשר להסדר סופי ומקיף של הסכסוך.
תקיפת הדאחייה נכשלה
במקביל, חדאד מסבירה כי התקיפה הישראלית האחרונה על הדאחייה הדרומית בביירות הגיעה בתזמון רגיש ביותר, ונראתה כניסיון לכפות עובדות חדשות בשטח ולשפר את עמדת המשא ומתן של ישראל לפני ההכרזה על ההבנה האמריקאית-איראנית.
למרות התגובות הזועמות שעוררה התקיפה בטהראן, היא לא הצליחה, לדברי חדאד, לטרפד את הקשרים הפוליטיים או לעצור את מאמצי התיווך, מה שמשקף קיומו של רצון בינלאומי ואזורי לשמור על מסלול המשא ומתן ולא לאפשר לו לקרוס עקב תקרית צבאית בודדת.
חדאד סבורה כי התקיפה חשפה במקביל את היקף הפערים בין הצדדים השונים, ואישרה כי כל הסכם עתידי יישאר חשוף לטלטלות כל עוד זירות המתיחות בלבנון ועזה פתוחות, או אם צדדים מסוימים ימשיכו להשתמש בהסלמה צבאית להשגת רווחים פוליטיים.
אתגרים העומדים בפני ההבנה הצפויה
חדאד מבהירה כי קיימים אתגרים פנימיים וחיצוניים העומדים בפני ההבנה הצפויה, ובראשם התנגדות זרמים שמרניים בתוך איראן, בנוסף לעמדה הישראלית הדוחה כל הסכם שתל אביב רואה בו איום על האינטרסים שלה או על גישתה הביטחונית כלפי איראן ובעלות בריתה באזור.
חדאד סבורה כי מזכר ההבנות הצפוי מייצג שלב ניסיוני ראשון בין וושינגטון לטהראן שעשוי להימשך כששים יום, שבו תיבחן מחויבות שני הצדדים לסעיפי הפסקת האש ויישום הצעדים הראשוניים לפני המעבר להסכם מקיף יותר.
הזדמנות איראן להשיג רווחים
חדאד מציינת כי איראן רואה בשלב זה הזדמנות להשיג רווחים פוליטיים וכלכליים, ביניהם הקלת סנקציות, שחרור חלק מהכספים המוקפאים, והבטחת ביטחון השיט במצרי הורמוז.
חדאד מעריכה כי טהראן תימנע מתגובה ישירה לתקיפה הישראלית על הדאחייה הדרומית של ביירות, מתוך הקפדה על אי סיכול המשא ומתן המתקיים, וכדי להראות שהצד המכשיל את ההבנות הוא ישראל ולא איראן.
חדאד מציינת כי ההנהגה האיראנית מבינה כי מעורבות בעימות רחב עלולה לבזבז את הרווחים שהיא שואפת להשיג באמצעות המסלול המשא ומתן.
משא ומתן תחת אש
חדאד סבורה כי מה שמתרחש כעת נכלל במה שניתן לתאר כ"משא ומתן תחת אש", שבו כל צד שואף לשפר את תנאיו הפוליטיים באמצעות כלי כוח צבאי במקביל להמשך הקשרים הדיפלומטיים.
לדברי חדאד, ישראל מנסה להדגיש כי לא תקבל שינוי כללי העימות או חיזוק השפעת בעלות בריתה של איראן, בעוד טהראן שואפת לבסס את השפעתה האזורית ולהבטיח אי פגיעה בבעלות בריתה.
המשך הקשרים באמצעות מתווכים
חדאד צופה המשך קשרים בין וושינגטון לטהראן באמצעות מתווכים, והגברת הלחצים האמריקאים על ישראל למניעת הרחבת מעגל העימות, בנוסף להמשך התכתשויות מוגבלות בזירות אזוריות מסוימות מבלי להידרדר למלחמה כוללת.
חדאד סבורה כי הסבירות לקריסת ההבנות עדיין קיימת, אך מלחמה אזורית פתוחה אינה התרחיש הסביר ביותר בשלב הנוכחי, לאור הבנת כל הצדדים את העלות הפוליטית, הכלכלית והאנושית הגבוהה של כל עימות רחב, מה שמעניק סיכויים גדולים יותר להמשך המשא ומתן ולהגעה להבנות מאשר לחזרה למלחמה, למרות שנותרה אפשרות להסלמה צבאית במקרה של כישלון המסלול המשא ומתן בתקופה הקרובה.
העימות כבר לא משרת אינטרסים
הסופר והאנליסט הפוליטי לביב טהא מעריך כי בימים הקרובים ייחתם הסכם בין ארצות הברית לאיראן לאחר מסלול ארוך של משא ומתן שקדם למלחמה ונמשך במהלכה ואחריה, ומדגיש כי שני הצדדים הגיעו להכרה כי המשך העימות כבר לא משרת את האינטרסים שלהם לאור העלות הפוליטית, הכלכלית והצבאית הגוברת.
טהא מסביר כי ארצות הברית אינה רוצה להיגרר למלחמות ישירות ארוכות טווח, במיוחד לאור המגבלות הפנימיות והשיקולים הפוליטיים והבינלאומיים השולטים בהחלטה האמריקאית, בעוד איראן עייפה משנים של מצור, לחצים וסכסוכים, ושואפת להשיב מידה של יציבות שתאפשר לה לשפר את מצבה הכלכלי והמחיה.
רגיעה היא אינטרס משותף
טהא סבור כי שלום או רגיעה הפכו לאינטרס משותף לשני הצדדים לאחר שכל אחד מהם השיג ככל האפשר יעדים במהלך שלב העימות.
טהא סבור כי ישראל עומדת בעמדה מתנגדת לכל הבנה אמריקאית-איראנית, ורואה באסטרטגיה שלה לשמור על האזור במצב של סכסוך מתמיד, בין אם בעזה, בלבנון או עם איראן. לדברי טהא, ישראל שואפת לאחת משתי מטרות; או המשך המלחמה ללא הגבלת זמן, או דחיפת איראן לכניעה מלאה ומוחלטת, דבר שאינו ניתן להשגה בטווח הנראה לעין.
ניסיונות ישראליים לטרפד את ההבנות המתקיימות
טהא מציין כי התקיפה הישראלית על הדאחייה הדרומית בביירות הגיעה במסגרת ניסיונות לטרפד את ההבנות המתקיימות ולשמור על אווירת ההסלמה, אך היא לא הצליחה לשנות את הכיוון הכללי לעבר ההסכם.
טהא מציין כי סיכויי עמידות ההבנה הצפויה נשארים קשורים לאינטרס האמריקאי, ומציין כי המדיניות האמריקאית רגילה להתמודד בגמישות עם בריתות והסכמים בהתאם לאינטרסים המשתנים שלה, ומצטט את ביטול הסכם הגרעין שנחתם בשנת 2015 שנים ספורות לאחר חתימתו.
הדחת מלחמה כוללת
טהא שולל חזרה למלחמה כוללת רחבת היקף בעתיד הקרוב, למרות אפשרות להמשך התכתשויות מוגבלות, ומדגיש כי כל הצדדים מבינים כעת את היקף ההפסדים שעלולים להיגרם מכל עימות אזורי חדש.
טהא סבור כי איראן עשתה טעות אסטרטגית כאשר עצרה או הפחיתה את העימות לפני סיום המלחמה בלבנון, למרות שחיזבאללה נשא בנטל כבד בעימות עם ישראל.
טהא סבור כי ארצות הברית טעתה כאשר נכנסה למלחמה בתגובה למטרות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מבלי להשיג את התוצאות שאליהן שאפה, ובראשן יצירת שינוי במשטר האיראני, ומציין כי תוצאות תיק הגרעין האיראני יתבהרו בצורה ברורה יותר לאחר ההכרזה הרשמית על פרטי ההסכם הצפוי.
התקיפה תרמה לשיפור המשא ומתן
הסופר והאנליסט הפוליטי דאוד כותאב מעריך כי ההסכם הצפוי בין ארצות הברית לאיראן יחזיק מעמד, וסבור כי סיכויי הישרדותו נראים גדולים יותר מאשר סיכויי קריסתו, למרות המורכבויות האזוריות הסובבות אותו.
כותאב מציין כי המסלול הקשור לזירה הלבנונית עלול להיתקל במכשולים וקשיים במהלך השלב הבא, לאור המשך המתיחויות בשטח והתערבות החישובים האזוריים הקשורים ללבנון.
כותאב סבור כי התקיפה הישראלית האחרונה תרמה, בניגוד למצופה, לשיפור תנאי המשא ומתן לטובת איראן במקום להחליש את עמדתה.
כותאב סבור כי ההסלמה הישראלית על הדאחייה הדרומית בביירות העניקה לטהראן הזדמנות להשיג ויתורים נוספים במהלך הדיונים המתקיימים, בין אם בנוגע להתחייבויות הקשורות לתיק הגרעין או בנוגע להיקף ההקלות הכלכליות והכספים שעשויים להשתחרר או להקל את ההגבלות שהוטלו עליהם במסגרת כל הבנה צפויה.
שיקולים אלקטורליים ישראליים
כותאב מציין כי ההתפתחויות האחרונות מצביעות על כך ששיקולים פוליטיים ואלקטורליים בתוך ישראל שיחקו תפקיד משפיע בדחיפת האירועים לכיוון זה, יותר מאשר קשרם לאינטרסים אסטרטגיים ישראליים ישירים, מה שהשתקף בסופו של דבר במסלול המשא ומתן באמצעות דחיפת וושינגטון להציע גמישות רבה יותר וויתורים נוספים לטובת טהראן, מה שחיזק את עמדתה המשא ומתן לפני הגעה להסכם המיוחל.
