מקורות רשמיים באיראן הודיעו על מותם של שני אנשי משמרות המהפכה ופציעתם של שניים נוספים בדרגות שונות, לאחר שנפלו קורבן לתקיפה חמושה בעיר פאווה שבמחוז כרמאנשאה במערב המדינה. האירוע התרחש באזור גאוגרפי רגיש ליד הגבול עם מחוז כורדיסטן העיראקית, מה שהוביל לכוננות ביטחונית נרחבת באזור בחיפוש אחר המבצעים.

התקשורת הרשמית באיראן תיארה את הפעולה כ'מעשה טרור פחדני', ואישרה כי הגורמים המוסמכים פתחו בחקירות מיידיות כדי לחשוף את נסיבות התקיפה ולזהות את הקבוצה החמושה שעומדת מאחוריה. עד לרגע זה, אף גורם אופוזיציה או ארגון חמוש לא קיבל אחריות על הפעולה שכוונה נגד הסיור הצבאי.

טהראן מפנה אצבע מאשימה באופן חוזר ונשנה כלפי פלגים כורדיים בדלניים המשתמשים באזורי הגבול ההרריים כבסיס לפעולותיהם נגד הכוחות האיראניים. הרשויות טוענות כי קבוצות אלו מקבלות תמיכה לוגיסטית ומודיעינית מכוחות בינלאומיים ואזוריים, טענה שהפלגים הללו מכחישים באופן עקבי, תוך שהם מדגישים את עצמאות החלטותיהם בשטח.

בהקשר ביטחוני נפרד, העיר סאראוואן במחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן בדרום מזרח איראן הייתה עדה לאירוע ירי קטלני שכוונה נגד מכונית אזרחית שבה נסעה משפחה. התקיפה הובילה למותו של אב המשפחה במקום האירוע, בעוד שהאישה נפטרה מאוחר יותר מפצעיה הקשים שנגרמו לה במהלך התקיפה.

הרשויות האיראניות ייחסו את התקיפה למי שהוגדרו על ידם כ'שכירי חרב' הקשורים לגורמים חיצוניים, תוך שימוש בשפה מאשימה ישירה כלפי גורמים בינלאומיים שהם רואים כאויבי המשטר. החקירות הראשוניות לא חשפו פרטים מדויקים לגבי זהות התוקפים או המניעים הישירים מאחורי התקיפה הספציפית הזו נגד המשפחה באזור הגבול.

מחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן, הגובל עם פקיסטן ואפגניסטן, סובל מהפרעות ביטחוניות כרוניות ועימותים חמושים בין כוחות הביטחון לקבוצות המתוארות כקיצוניות. באזור זה משתלבות פעולות צבאיות עם פעילויות של רשתות הברחת סמים, מה שהופך אותו לאחד האזורים המתוחים ביותר במפת הביטחון האיראנית.

התקיפה היא מעשה טרור פחדני שכוונה נגד כוחות הביטחון באזור הגבול.

לבישת חולצת נבחרת לאומית ראשונה אינה עוד התחייבות נצחית המונעת משחקן לשנות את דרכו הבינלאומית, כאשר מונדיאל 2026 המתקיים כעת בצפון אמריקה מהווה נקודת מפנה גדולה. מהפכה זו היא תוצאה של הגמישות שהפגינו התקנות החדשות של הפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א), שאפשרו למספר כוכבים לחזור לשורשיהם המקוריים.

מקורות עיתונאיים דיווחו על 13 שחקנים המשתתפים במהדורה הנוכחית של גביע העולם לאחר שייצגו בעבר נבחרות ראשונות שונות. תרחיש זה, שהיה בלתי אפשרי תחת החוקים הישנים, הפך למציאות המעניקה לשחקנים הזדמנות שנייה לתקן את מסלולם הספורטיבי בהתבסס על רצונותיהם ושיוכם.

במישור הערבי, כוכב ריאל מדריד ברהים דיאס בלט כאחד הנהנים העיקריים משינויים אלה, כאשר הוא משתתף כעת עם נבחרת מרוקו. דיאס ייצג את נבחרת ספרד הראשונה במשחק ידידות אחד בשנת 2021, לפני שהחליט להצטרף ל'אריות האטלס' תוך ניצול התיקונים החוקיים האחרונים.

באותו הקשר, בולט כוכב אל-איתיחאד חוסאם עוואר, הלובש את חולצת נבחרת אלג'יריה במונדיאל הנוכחי. עוואר, שייצג את צרפת בשנת 2020, הצליח לשנות את אזרחותו הספורטיבית בשנת 2023, כדי להיות עמוד תווך מרכזי בהרכב 'לוחמי המדבר' לאחר שנים של המתנה חוקית.

היבשת האירופית גם ראתה מקרים דומים, הבולט שבהם הוא כוכב נבחרת אנגליה דקלן רייס, שהחל את דרכו הבינלאומית עם נבחרת אירלנד. כמו כן, קפטן אתלטיק בילבאו איניאקי וויליאמס משתתף עם נבחרת גאנה, למרות הופעתו הקודמת בחולצת נבחרת ספרד, מה שמשקף את היקף השינוי במפת הכדורגל הבינלאומית.

ההפתעות התרחבו וכללו את כוכב הולנד דנזל דומפריס, שדיווחים חשפו כי ייצג את נבחרת 'ארובה' הקריבית בראשית דרכו. כמו כן, ג'וריס קאיימבה מחזק את שורות נבחרת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בטורניר הנוכחי, לאחר שלבש בעבר את חולצת נבחרת בלגיה באירועים קודמים.

באשר ליבשת אמריקה, התחולל מאבק 'חילופי כישרונות' עז בין ארצות הברית למקסיקו באופן בולט. אלחנדרו זנדיג'אס משתתף עם נבחרת ארצות הברית למרות שייצג את מקסיקו בעבר, בעוד שמקסיקו הצליחה למשוך את הכישרון בריאן גוטיירז שייצג את אמריקה במשחקי ידידות בתחילת 2025.

נבחרת בוסניה והרצגובינה נחשבת לנהנית הגדולה ביותר ממדיניות חדשה זו, כאשר היא כוללת בחובתה חמישה שחקנים שייצגו נבחרות אחרות. צעד זה מגיע כחלק מתוכנית 'משיכת כישרונות מהגרים' שהציב המאמן סרג'יו ברבריז כדי להביא את בני המהגרים כתוצאה מהמלחמות שהיו במדינה בשנות התשעים.

שינוי רדיקלי זה לא הגיע במקרה, אלא היה תוצאה של מאבקים משפטיים שניהלו התאחדויות לאומיות נגד קיפאון תקנות פיפ"א. לפני שנת 2004, 'האיסור המוחלט' מנע משחקן לשנות את זהותו הכדורגלנית ברגע ששיחק דקה אחת בכל קטגוריית גיל, מה שגרם לאובדן קריירות בינלאומיות רבות.

תיקון 2004, הידוע כניצוץ 'קאנוטה', היווה את הפריצה האמיתית הראשונה לתקנות בלחץ התאחדות הכדורגל של מאלי. תיקון זה אפשר לשחקני קטגוריות הגיל לשנות את נבחרותיהם בתנאי שהבקשה תוגש לפני גיל 21, חוק שנוצל על ידי המגן ענתר יחיא כדי לייצג את אלג'יריה מאוחר יותר.

בשנת 2009, פיפ"א ביטלה את תנאי גיל 21 לשחקני קטגוריות הגיל, מה שפתח את הדלת לדור זהב של שחקנים לבחור את מדינות מוצאם בכל עת. החלטה זו אפשרה למרוקו להביא את חכים זיאש בשנת 2015, וכן אפשרה לאלג'יריה לבנות קבוצה חזקה הכוללת את סופיאן פגולי ויאסין ברהימי.

אך התפקיד המרכזי בשינוי 'כללי המשחק' באופן סופי היה למרוקו, ובמיוחד לאחר פרשת מוניר אל-חדאדי שנמנע ממנו לייצג את ארצו בגלל 13 דקות עם ספרד. ההתאחדות המלכותית המרוקאית בראשות פאוזי לקג'אע ניהלה מאבק משפטי בבית הדין 'קאס' שהוביל לתיקונים ההיסטוריים של ספטמבר 2020.

התיקונים החדשים הציבו תנאים גמישים המאפשרים שינוי נבחרת גם לאחר משחק בנבחרת הראשונה, בתנאי שלא יעלה על 3 משחקים ויהיה לפני גיל 21. כמו כן, התקנות דרשו אי השתתפות בטורנירים גדולים כמו גביע העולם או אליפות אירופה, עם צורך של 3 שנים מאז ההשתתפות הרשמית האחרונה.

התקנות המעודכנות מעניקות יתרון נוסף לשחקנים ששיחקו רק במשחקי ידידות, כאשר אינן מטילות עליהם כל 'תקופת המתנה' זמנית. חריג זה מסביר את מהירות המעבר של שחקנים כמו בריאן גוטיירז ואיסמיר באירקטארביץ', שקיבלו אור ירוק לייצג את נבחרותיהם החדשות תוך מספר חודשים בודדים.

המאבק המשפטי שהובילה מרוקו במסדרונות פיפ"א ובית הדין 'קאס' סיים את עידן האיסור המוחלט ופתח את הדלת בפני כישרונות מהגרים.

הצהרותיו האחרונות של שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, עוררו מחלוקת רחבה בחוגים הפוליטיים והתקשורתיים, לאחר שהצהיר בגלוי כי קיומה של אמריקה חייב את יסודותיו לשורשים היהודיים. מילים אלו החזירו לקדמת הבמה דיונים ישנים אודות מידת השפעת ההשפעה הציונית על מרכזי קבלת ההחלטות בארצות הברית ועל הכוונת מדיניות החוץ שלה.

למרות ההלם שעוררו הצהרות אלו בקרב חלקים מהציבור וההיסטוריונים האמריקאים שראו בהן עלבון לזהות הלאומית, הממשל האמריקאי לא נקט כל צעד דיפלומטי נגד השגריר. לא פורסמה החלטה על פיטוריו או אפילו זימונו לנזיפה, מה שחיזק את האמונה כי חזון זה מייצג זרם עמוק בתוך מוסד השלטון הנוכחי.

משקיפים רואים כי היחסים בין וושינגטון לתל אביב חרגו בתקופת הנשיא דונלד טראמפ ממסגרות הברית המסורתיות והפכו לשותפות אורגנית מוחלטת. נראה כי סדר היום הנשיאותי התמקד בעיקר בהגנה ובהרחבת השפעת הישות הישראלית באזור, גם אם הדבר בא על חשבון האינטרסים האמריקאים המסורתיים או היחסים עם בעלות ברית היסטוריות.

הסתירה הבוטה מתבטאת ביחס ההנהגה האמריקאית למעצמות בינלאומיות, כאשר הנשיא אינו מהסס להפנות ביקורת חריפה כלפי מנהיגי מדינות אירופיות גדולות כמו צרפת וספרד. לעומת זאת, שוררת שתיקה מוחלטת כלפי כל חריגה או עלבון מצד גורמים ציוניים, או אפילו מצד דיפלומטים אמריקאים המפגינים נאמנות לתל אביב העולה על נאמנותם למדינתם המקורית.

השגריר מייק האקבי ידוע בהתלהבותו העצומה לפרויקט 'ישראל הגדולה', והדבר בא לידי ביטוי בתשובותיו הקודמות בנוגע לאפשרות של בליעת שטחים ממדינות ערביות שכנות. האקבי ראה בהתפשטות הישראלית מהנילוס ועד הפרת 'זכות תורנית', והדגיש כי אינו מתנגד להשתלטות על שטחי שמונה מדינות ערביות כדי להגשים תוכנית זו.

עמדות פומביות אלו חושפות 'סוד קיומי' המקשר בין הכוח האמריקאי לפרויקט הציוני, והדבר בא לידי ביטוי בבירור במהלך המלחמות והמשברים האחרונים באזור המזרח התיכון. נראה כי השגריר האקבי התכוון לחשוף את קווי היחסים המורכבים הללו, אשר היו מאז ומתמיד נושא לספקולציות וניתוחים פוליטיים והיסטוריים ארוכים.

בסופו של דבר, השאלה נשארת פתוחה בפני הציבור האמריקאי לגבי המניעים הגורמים להנהגתם להקדיש את משאבי המדינה לשירות ישות אחרת באופן מעורר חשד. בעוד הוויכוח הפוליטי נמשך, המקום נותר להיסטוריונים ולחוקרים לפרק את הקשרים העמוקים הללו, אשר הפכו למאפיינים של הסדר העולמי החדש ומאזני הכוחות באזור הערבי.

לולא היסוד היהודי, אמריקה לא הייתה קיימת!

הקריטריון הבסיסי להערכת צדקת הסוגיה הפלסטינית בקרב הערבים נותר קשור ליכולתן של המדיניות הרשמית להתמודד ישירות עם התוקפנות הציונית. עם המשך פשעי ההשמדה ומדיניות הטיהור האתני, נראה כי קריטריונים אלה איבדו את יעילותם, שכן מניעת כל הישג פוליטי מהפלסטינים הפכה למטרה מרומזת של כמה כוחות אזוריים ובינלאומיים.

שלטונות הכיבוש הצליחו לכפות את משוואת 'העייפות וההתנתקות' על הסביבה הערבית, תוך שימוש בכלי יהירות צבאית וסחיטה פוליטית. מסלול זה הוביל בהכרח לקבלת מה שנקרא 'שלום הכוח', מה שהביא את הרחוב הערבי למצב של הרגל כפוי לחדשות ההרס ללא יכולת אמיתית לשינוי.

הצעדים ההסלמתיים האחרונים, כמו ביטול הסכם חברון משנת 1997 על ידי שר האוצר של הכיבוש, בצלאל סמוטריץ', מאשרים את הכוונות הנסתרות לשליטה מלאה. השליטה על מערת המכפלה וקביעת תוכניות התיישבות חדשות משקפות רצון ישראלי למחוק כל זכר להסכמים שנחתמו בעבר, בתוך שתיקה בינלאומית חשודה.

העניין לא נעצר בהסכם חברון, אלא התרחב לכלול מהלכים בכנסת לביטול מלא של הסכם אוסלו משנת 1993. מגמה זו מוכיחה כי מסלול התוקפנות הישראלית בשטח חרג מכל ההבנות הפוליטיות, תוך ניצול הכישלון העולמי במניעת פשעי המלחמה המתמשכים ברצועת עזה ובגדה המערבית.

תוכניות הסיפוח וההתיישבות מלוות בהצהרות פשיסטיות של מנהיגי הכיבוש, כאשר השר לביטחון לאומי בן גביר קרא בגלוי לשרוף את לבנון. אופי תוקפני זה אינו עוד איום מילולי בלבד, אלא מתורגם מדי יום באמצעות מדיניות עקירה מוחלטת של תושבים בירושלים ובגדה, והרס רכוש בעזה.

מנגד, כמה בירות מערביות מסתפקות בהבעת 'אי נוחות' ביישנית מהתנהגות המתנחלים, בעודן ממשיכות לספק נשק לכיבוש. ארצות הברית מאמצת את נרטיב 'הזכות להגנה עצמית' ככיסוי לפשעים, למרות ידיעתה כי פגזים אמריקאים הם אלה שגוזלים את חייהם של אזרחים בעזה ובלבנון.

מדיניות הבריחה הישראלית קדימה באמצעות התפשטות ותוקפנות הרסה לחלוטין את יסודות היציבות באזור. ואם גורלה של הרשות הפלסטינית הוא כבילה עצמית בתוך המוקטעה, הרי שהשאלות מתרבות לגבי כדאיות היוזמות הפוליטיות הנחגגות בצל בליעת ההתנחלויות את האדמה.

העמדות הערביות הרשמיות טרם התגבשו לנוסחה של לחץ אמיתי או מנוף יעיל לתמיכה בעמידה הפלסטינית. במקום זאת, הליגה הערבית מופיעה בתפקיד שולי שאינו הולם את הרגעים הגורליים העוברים על האזור, מה שמעמיק את הפער בין העמים למשטרים שלהם.

לא ניתן לקשור נסיגה ערבית זו רק למתחים אזוריים אחרים או לסכסוכים עם כוחות שכנים, אלא היא תוצאה של בחירות פוליטיות ברורות. ההבנות הבינלאומיות בנוגע לתיקים מסוימים לא השתקפו באופן חיובי בעצירת התוקפנות הישראלית או במניעת התפשטות בסוריה, לבנון והגדה.

קיימת חוסר איזון בהערכת האחריות, כאשר מחפשים תירוצים לכיבוש כדי להצדיק את השתיקה על פשעיו המתמשכים. ואף במקרים שבהם לא ניתן להצדיק את הפשע, מופיעות הצהרות הגינוי וההוקעה המסורתיות שמעולם לא הצליחו להגן על העצמי הערבי או להרתיע את התוקף.

הוויתור על נשק החרם הכלכלי והפוליטי העניק לפושע חסינות מתמשכת מעונש ועודד אותו להעמיק את התוקפנות. ובמקום לכתר את הכיבוש, אנו מוצאים כי הריבונות הערבית היא זו שנשחקת, בעוד האויב ממשיך לכפות את סדר יומו בכוח ובאש.

אחת האירוניות הכואבות היא שתפקיד הערבים מצטמצם לעיתים קרובות ל'מתווך מודיעיני' השואף למנוע מבוכה מהמשטרים. תפקיד זה מצמצם את הסוגיה לממדים ביטחוניים צרים, תוך התעלמות מהזכויות ההיסטוריות והפוליטיות של העם הפלסטיני המתמודד עם מכונת הרג בלתי פוסקת.

הסולידריות עם פלסטין בחוגים ערביים מסוימים מסווגת כיום כפעולה הפוגעת בביטחון הלאומי, וזהו שינוי מסוכן בתודעה הפוליטית. ובעוד כמה אליטות רואות בכיבוש בעל ברית פוטנציאלי, מצרים את צעדיהם של מוסדות ואיגודים המנסים להשמיע קול מחאה נגד הפשעים הישראליים.

בסופו של דבר, הערבים מוצאים את עצמם נופלים לאותה מלכודת שהציבו וושינגטון ותל אביב לפני עשרות שנים. וכל אימת שניסו להינצל באמצעות ויתורים חדשים, מצאו את עצמם כבולים באזיקים חזקים יותר, בעוד ישראל ממשיכה לכתוב מציאות חדשה בדם והרס על חשבון הזכות הערבית.

ישראל דנה עם הערבים והפלסטינים בדם ובאש, בעוד הערבים דנים עם הפלסטינים בחרב הצנע וההתנערות, וזוחלים לעבר נורמליזציה עם הכיבוש.

צוותי ההגנה האזרחית ברצועת עזה השיקו את השלב השני של פרויקט חילוץ גופות הקדושים מתחת להריסות הבתים ההרוסים, בשיתוף פעולה עם הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. צעד זה מגיע על רקע המשך השלכות מלחמת ההשמדה הישראלית שהותירה אלפי נעדרים מתחת להריסות באזורים שונים ברצועה.

הגורמים המפקחים על הפרויקט קבעו משך זמן של עד 400 שעות עבודה לשלב זה, בניסיון להגיע למספר הגדול ביותר האפשרי של נעדרים. הצוותים בשטח סובלים ממחסור חמור בציוד כבד ובדלק, מה שמאלץ אותם לעיתים קרובות לפנות לעבודה ידנית קשה באתרים שבהם מכונות אינן יכולות להגיע.

האזרח יוסף אל-זהרנה מספר על הטרגדיה של משפחתו שאיבדה ארבעה מילדיה בהפצצה שכוונה לביתם, שם הצליח לקבור שלושה מהם ובנו 'מועתז' נשאר מתחת להריסות. אל-זהרנה עומד מדי יום מעל הריסות ביתו, מלא תקווה שצוותים טכניים יצליחו לחלץ את גופת בנו כדי שייקבר לצד אחיו.

אל-זהרנה תיאר את תחושת חוסר האונים להגיע לגופת בנו כ'צער שאין מילים לתארו', והדגיש כי הזכות האנושית הבסיסית ביותר היא לכבד את המת בקבורתו. הוא ציין כי העבודה בימים הראשונים של ההפצצה הסתמכה כולה על מאמץ אישי וכלים פרימיטיביים בשל היעדר יכולות ההגנה האזרחית והטיסה המתמדת של כלי טיס.

מצידו, תת-אלוף ראאד אל-דהשאן, מנהל ההגנה האזרחית במחוז עזה, אישר כי הצוותים פועלים בתנאים מורכבים ביותר ועם כלי כבד אחד בלבד לכל המחוז. הוא הסביר כי היעדר ציוד מתקדם והיעדר אופק לאספקת כלים חדשים מציבים אתגרים עצומים בפני ביצוע המשימות הנדרשות בזמן קצר.

אל-דהשאן ציין כי התיאום עם הצלב האדום נועד לספק את המינימום הנדרש של ציוד לחיפוש מתחת להריסות הכבדות. הוא קרא לקהילה הבינלאומית להתערב כדי לספק ציוד מגן אישי וכלים כבדים למנגנון ההגנה האזרחית, בדומה לשאר מדינות העולם, כדי לאפשר לו לבצע את חובתו ההומניטרית.

צוותי החילוץ מסתמכים בתנועותיהם על גיליון נתונים מדויק וחדר מבצעים המקבל דיווחים וקריאות מצוקה מהאזרחים לגבי מקומות הנעדרים. מקורות בשטח אישרו כי היקף ההרס העצום דורש חלוקת עבודה על פני שטחים נרחבים, דבר שאינו זמין כרגע בשל המגבלות הלוגיסטיות הקיימות.

בהקשר קשור, עבדאללה אל-מג'דלאווי, מנהל התקשורת בהגנה האזרחית בעזה, ציין כי הצוותים פועלים כעת בבית משפחת 'גבון' שהיה עד לטבח באוקטובר 2023. הוא הסביר כי ההפצצה הובילה אז למותם של 45 בני אדם, רובם חולצו ו-9 קדושים עדיין נותרו מתחת להריסות במשך חודשים ארוכים.

הערכות רשמיות שהוצאו על ידי משרד התקשורת הממשלתי מצביעות על קיומם של כ-8500 נעדרים מתחת להריסות שמשקלן מוערך ב-61 מיליון טון. צוותי החילוץ מתמודדים עם קושי רב בטיפול בכמויות אדירות אלו של הריסות הדורשות שנים של עבודה במקרה של המשך המחסור הנוכחי בציוד.

מאמצים אלו מגיעים בזמן שמשרד הבריאות חשף כי מספר ההרוגים עלה על 73 אלף מאז תחילת התוקפנות שהשלימה את יומה האלף. סוגיית הנעדרים מתחת להריסות נותרה אחת מהנושאים הכואבים ביותר עבור המשפחות הפלסטיניות המבקשות קבורה הולמת לילדיהן הרחק מהריסות הבתים ההרוסים.

מה זה אומר שחתיכה מנשמתך ומלבך נשארת מתחת להריסות ואתה לא מסוגל להגיע אליה ולקבור אותה כזכות אנושית בסיסית ביותר?

מקורות ביטחון ימיים בריטיים דיווחו על קבלת דיווח דחוף על תקרית ביטחונית שפגעה בספינת משא מסחרית בעת שהפליגה במים בינלאומיים מול חופי תימן. המקורות הסבירו כי סירה קטנה ובה שישה חמושים התקרבה באופן חשוד לספינה, מה שהוביל לכוננות מצוותי האבטחה שהיו על סיפונה.

התקרית אירעה באזור אסטרטגי במרחק של כ-88 מיילים ימיים מדרום-מערב לאזור בלחאף שבמחוז שבואה בדרום-מזרח תימן. אזור זה נחשב למעבר חיוני לנתיבי שיט בינלאומיים המקשרים בין הים הערבי למפרץ עדן, ודרכו עוברות מאות ספינות מסחריות מדי יום.

על פי הפרטים שהתקבלו, פרצו חילופי אש ישירים בין החמושים התוקפים לבין צוות האבטחה החמוש שהופקד על הגנת ספינת המשא. ההתנגשות נמשכה זמן קצר לפני שהחמושים נאלצו לסגת ולהתרחק מסביבת הספינה, שהמשיכה בדרכה ליעדה.

הדיווחים הראשוניים אישרו כי לא היו נפגעים בקרב צוות הספינה או צוות האבטחה, וכן לא נרשמו נזקים חומריים משמעותיים למבנה הספינה כתוצאה מהירי. עד כה לא נחשפה זהות הספינה המותקפת או הדגל שהיא מניפה, וכן אף גורם לא קיבל אחריות על התקיפה.

הסלמה זו בשטח מתרחשת על רקע מתיחות ביטחונית חסרת תקדים בנתיבי המים הסמוכים לתימן מאז פרוץ המלחמה הישראלית ברצועת עזה באוקטובר 2023. קבוצת החות'ים ביצעה בחודשים האחרונים עשרות פעולות צבאיות נגד ספינות מסחריות בטענה שהן קשורות לאינטרסים ישראליים.

קבוצת החות'ים הודיעה רק לפני יומיים על הידוק צעדיה הימיים על ידי הטלת איסור מוחלט על שיט ישראלי בים האדום. הקבוצה ציינה כי כל התנועות הימיות השייכות לכיבוש הפכו למטרות לגיטימיות, בתגובה להסלמה הצבאית בלבנון, איראן ועזה.

החששות הבינלאומיים גוברים מפני יציאת המצב משליטה באחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם, מה שדחף חברות ספנות גדולות לשנות את מסלוליהן לכיוון נתיב כף התקווה הטובה. כוחות הצי הבינלאומי ממשיכים לחזק את נוכחותם באזור בניסיון לאבטח את תנועת השיט ולהפחית את האיומים הגוברים.

ההתנגשות אירעה במרחק של כ-88 מיילים ימיים מדרום-מערב לאזור בלחאף, והסתיימה בנסיגת הסירה התוקפת ללא רישום נפגעים.

ראש ממשלת סוריה, אחמד אל-שראע, הכריע את הוויכוח סביב האפשרות של מעורבות כוחות סוריים בעימות צבאי נגד 'חיזבאללה' בתוך שטחי לבנון. אל-שראע הבהיר בבירור כי המגמה הסורית הנוכחית מתרחקת לחלוטין מסכסוכים מזוינים, והדגיש כי דמשק מחפשת לבנות גשרי שיתוף פעולה כלכלי ולחבר מחדש את העורקים החיוניים בין שתי המדינות השכנות, במקום להיכנס למשימות צבאיות באמצעות שליח.

הצהרות אלו מגיעות בתגובה לדיווחים שהצביעו על רצונו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להעביר את תיק 'חיזבאללה' לצד הסורי, כתוצאה מתסכולו מכישלון המבצעים הצבאיים הישראליים בהשגת יעדיהם הסופיים. משקיפים רואים כי העמדה הסורית הרשמית מתאפיינת בהיגיון בכך שהיא מסרבת להיגרר למדרונות מסוכנים העלולים לאיים על היציבות האזורית ולעכב את מסלול ההבנות הבינלאומיות הקיימות, במיוחד בכל הנוגע לתיק האיראני.

בנוגע ליחסים עם 'חיזבאללה', אל-שראע אימץ שיח המשלב נחישות וסקירה היסטורית, כאשר הזכיר את פשעי המלחמה שבהם השתתף הארגון בסוריה בתקופת משטר אסד, אך הדגיש יחד עם זאת כי יש לסגור דף זה לטובת בניית סוריה החדשה. הוא שלח מסר לסביבת הארגון, תוך ציטוט עקרון בחינת האמת, וקבע כי המאבק האמיתי שעמו מתמודדת ארצו כעת הוא המלחמה נגד העוני, הקריסה הכלכלית ושיקום המדינה.

העמדה הסורית הגיעה למסקנה כי כל השפעה חיובית של דמשק בתוך לבנון תלויה בראש ובראשונה בהסכמה פנימית לבנונית, תוך כבוד מלא לריבונות הלאומית. גישה זו מוסרת את הכדור למגרש הכוחות הלבנוניים, ובמיוחד לחיזבאללה, לבחון מחדש את אפשרויות התלות האזורית שעלולות לסכן את השלום האזרחי, בזמן שסוריה שואפת לחזק את זירתה הפנימית הרחק מהרפתקאות צבאיות שתוצאותיהן אינן ודאיות.

אנו מחפשים קווים כלכליים בין לבנון לסוריה ולא קווים צבאיים, וההצעה שלנו עם וושינגטון מבוססת על הצורך להפסיק את המלחמה.

הקריאות שהופצו למה שנקרא "תנועת 26 ביוני" ברצועת עזה עוררו ויכוח נרחב בקרב הציבור הפלסטיני, בין אלה שראו בהן ביטוי למצב התסכול העממי העמוק לאחר יותר מעשרים חודשי מלחמת השמדה והרס ולאחר שנים של כפיית שלטון עובדות מוגמרות, לבין אלה שראו בהן ניסיון לנצל את הטרגדיה האנושית בהקשר של פרויקטים פוליטיים הקשורים לתפיסות "היום שאחרי" המוצעות אזורית ובינלאומית. ובלי קשר לגורם העומד מאחורי קריאות אלו או להיקף ההיענות להן, העיסוק בוויכוח סביבן אסור שיסתיר את השאלה המהותית המתמצה באופי השלב הפלסטיני הבא. והאם רוצים לצמצם את הסכסוך לשאלת מי מנהל את רצועת עזה, בעוד שבאותו זמן נמשכים מבצעי השלמת הפרויקט ההתיישבותי בגדה המערבית ובירושלים, ומעמיקות מדיניות ההשמדה, הרעב והעקירה ברצועת עזה ובמחנות הגדה על פי תוכניות הכיבוש המוצהרות? העדיפות הלאומית כיום נשארת ברורה והיא מתבטאת בעצירת התוקפנות, סיום הכיבוש הישראלי של רצועת עזה, וסיכול ניסיונות לבסס שליטה ישראלית או לכפות הסדרים ביטחוניים ופוליטיים הפוגעים בזכויות הלאומיות הפלסטיניות. אולם עדיפות זו אינה אומרת התעלמות מהמשבר הפנימי הפלסטיני, וגם לא קבלה של המשך הפילוג או ביסוס שלטון עובדות מוגמרות שהחליש את המערכת הפוליטית ואפשר התערבות חיצונית רחבה בעניין הפלסטיני. ברור כעת שישראל, בהנהגת ממשלת נתניהו, אינה מסתפקת בניהול המלחמה, אלא פועלת לנצל את תוצאותיה לעיצוב מחדש של המציאות הפלסטינית באופן המשרת את הפרויקט ההתיישבותי הקולוניאליסטי שלה, תוך ניצול הפילוג הפנימי, וניסיונות לכפות נוסחאות פוליטיות חדשות תחת כותרות שונות, בין אם נקראו "היום שאחרי" או "ניהול עזה" או "מועצת השלום", וכולן מוצעות מחוץ לרצון הלאומי הפלסטיני. בהקשר זה, לא ניתן להפריד את המתרחש בפלסטין מהשינויים המהירים באזור. בלבנון, בלטו עמדות של כוחות לאומיים לבנוניים שדחו הסכמים או הסדרים שנתפסו כתגובה ללחצים חיצוניים ותכתיבים פוליטיים, מה שמשקף את היקף הלחץ הגובר על ההחלטה הלאומית ביותר מזירה ערבית אחת, וניסיון לאפס אותה מחדש במסגרת מאזני כוחות אזוריים ובינלאומיים מורכבים. לעומת זאת, מה שמוצע בפלסטין לגבי הסדרים שלאחר המלחמה או לניהול עזה אינו יוצא מאותו הקשר, שכן רוצים לייצר מחדש יציבות על פי תנאים שאינם משקפים את הרצון הלאומי החופשי, אלא מנסים לכפות מאזני כוחות פוליטיים שלא הושגו במהלך המלחמה. וכאן מתבהרת סכנת השלב, שכן התמונה אינה עוד סכסוך מקומי מסורתי, אלא קרובה יותר לחלוקה מחדש של אזורי השפעה וכיול מחדש של ההחלטה הריבונית ביותר מזירה אחת, מעזה ועד הגדה, ומביירות ועד עמאן ודמשק, במסגרת גישה אזורית אחת הנמצאת בתהליך התגבשות, שבה משתלבים תיקים פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים. מכאן, ההתמודדות עם פרויקטים אלה אינה רק בדחייה, אלא בהצגת חלופה לאומית פלסטינית ברורה, המתחילה בדיאלוג לאומי מקיף ואחראי שמטרתו לסיים את הפילוג ולהחזיר את אחדות המערכת הפוליטית, ולהחזיר את כבודה של אש"ף כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני ובעל הסמכות הפוליטית והגיאוגרפית, על בסיס אחדות האדמה והעם, תוך פיתוח מוסדותיה על יסודות דמוקרטיים ושותפים. בהקשר זה, עולה הצורך בהקמת ממשלת הצלה לאומית זמנית שתנהל את ענייני הגדה המערבית ורצועת עזה, תאחד את המוסדות האזרחיים והמנהליים, תפקח על הסיוע והשיקום, ותכין לבחירות לנשיאות ולפרלמנט, וכן לבחירות למועצה הלאומית ברגע שיתקיימו התנאים שיבטיחו את הגינותן והשתתפות פלסטינית מקיפה במולדת ובתפוצות. הסוגיה כיום אינה רק הסדרים מנהליים לניהול עזה, אלא הגדרה מחדש של הפרויקט הלאומי הפלסטיני כולו. הקרב האמיתי אינו עוד על מי שולט באדמה, אלא על הגנה על ההחלטה הלאומית העצמאית, ומניעת הפיכת הסוגיה הפלסטינית לתיק הומניטרי או ביטחוני המנוהל על פי שיקולים חיצוניים. כמו כן, השינויים במערכת הבינלאומית, למרות מורכבותם, פותחים מרווח שניתן לנצל אם יהיה רצון וחזון לאומי מאוחד, ומדיניות חוץ מאוזנת ופתוחה יותר, שתנצל את ריבוי מרכזי הכוח הבינלאומיים ואת תנועת העמים, כולל בתוך ארצות הברית המתקיימת כיום, כדי להפוך לגורמי תמיכה במאבק עמנו הפלסטיני, במקום לחכות לפתרונות כפויים מבחוץ. הקרב שלנו אינו על מי מנהל את עזה, אלא על אופי השלב הפלסטיני הבא כולו, זהו קרב על בנייה מחדש של האחדות הלאומית, חידוש הלגיטימיות של המערכת הפוליטית, ועיצוב מחדש של הפרויקט הלאומי המשחרר באופן התואם את השינויים האזוריים והבינלאומיים, ומחזק את ההחלטה הפלסטינית מפני חסויות ותכתיבים חיצוניים. אם אנחנו הפלסטינים לא ניזום את עיצוב הפרויקט שלנו בעצמנו, אחרים ימשיכו לעצב אותו עבורנו. וזהו הקרב האמיתי כיום המתבטא בקרב על הזהות הלאומית וההחלטה העצמאית והחזרת היוזמה הפוליטית לחיזוק העמידה העממית ופתיחת הדרך לחירות ועצמאות לאומית וצדק. * חבר המועצה המייעצת של תנועת "פתח".

ה-BBC חשף היום, יום רביעי, את כוונתו לפטר 550 עובדים במגזרי החדשות והתוכן, במסגרת אסטרטגיית צנע מקיפה. מהלך זה מגיע כחלק מחזונו של המנכ"ל החדש, מאט בריטן, השואף לחסוך כ-500 מיליון ליש"ט במהלך שלוש השנים הקרובות כדי להתמודד עם המשברים הפיננסיים המצטברים.

מוסד התקשורת הוותיק מתמודד עם לחצים גוברים לשמור על מעמדו המוביל לנוכח המעבר הגדול של הקהל, ובמיוחד קהל הצעירים, לפלטפורמות סטרימינג דיגיטליות ושירותים אינטראקטיביים. בריטן, ששימש בעבר בתפקיד בכיר בחברת גוגל, נכנס לתפקידו במרץ האחרון במטרה להוביל את תהליך הטרנספורמציה הדיגיטלית ולהתגבר על המכשולים הכלכליים המאיימים על יציבות התאגיד.

מצדו, סמיר שאה, יו"ר מועצת המנהלים של התאגיד, הדגיש כי המוסד זקוק בדחיפות לרפורמה יסודית ומקיפה כדי להתמודד עם השינויים המהירים בשוק התקשורת העולמי. המנכ"ל הבהיר כי התאגיד עומד בפני סכנה אמיתית הדורשת צעדים נחרצים, וציין כי השינויים הנוכחיים הם חלק מדרך ארוכה להבטחת קיימות העבודה התקשורתית.

הצעדים החדשים במחלקת החדשות כוללים סגירת מספר תוכניות היסטוריות ששודרו במשך שנים רבות, בנוסף למיזוג צוותי הפקה כדי להפחית את הוצאות התפעול. כמו כן, תפקידי שדרנים בכירים ואישים בולטים על המסך יעברו בדיקה מדוקדקת, בניסיון לצמצם משכורות גבוהות ולחלק מחדש את המשאבים בצורה יעילה יותר.

על פי נתונים רשמיים, התאגיד, שכלל כ-21,500 עובדים עד השנה שעברה, צופה כי חבילת השינויים הנוכחית תחסוך כ-160 מיליון ליש"ט. צעד זה צפוי להיות מלווה בצעדים נוספים בחודשים הקרובים, הכוללים ביטול 700 משרות במחלקות המנהלה והתמיכה כדי לשפר את יעילות המבנה הארגוני.

ההערכות מצביעות על כך שמספר המשרות הכולל שיבוטלו עשוי לנוע בין 1800 ל-2000 משרות עד סוף תקופת תוכנית הצנע. נתונים אלו משקפים את גודל האתגר העומד בפני ההנהלה הנוכחית באיזון התקציב תוך שמירה על איכות תוכן החדשות והתוכניות שהמוסד ידוע בהן ברחבי העולם.

בהקשר קשור, המנכ"ל מתכונן למשא ומתן קשה בנוגע למימון העתידי של התאגיד, במקביל לסיום האמנה המלכותית בשנת 2027. האפשרויות המוצעות נעות בין שמירה על דמי הרישיון המסורתיים, מעבר למערכת מנויים חודשית, או אפילו פתיחת הדלת למימון פרסומי מסחרי בפעם הראשונה באופן נרחב.

המוסד עומד בפני סכנה אמיתית וזקוק לרפורמה יסודית כדי להתמודד עם השינויים הדיגיטליים.

שר החוץ הספרדי, חוסה מנואל אלבארס, הביע את תמיכת הממשלה ביוזמה להעניק אזרחות ספרדית לאזרחים סהרוואים שנולדו במחוז סהרה המערבית בתקופת השלטון הספרדי באזור. אלבארס הדגיש את חשיבות הצעד הזה למען הצדק עבור הקבוצות שהיו קשורות היסטורית למדינה הספרדית לפני 1975, וציין כי זכות זו צריכה לחול גם על ילדיהם.

במסגרת ישיבת פרלמנט שהוקדשה לדיון בנושאים בינלאומיים, אישר השר הספרדי את תמיכת ארצו המלאה במאמצי האו"ם למצוא פתרון קבוע וצודק לסכסוך. הוא התייחס במיוחד להחלטת האו"ם מס' 2797, וקבע כי פעולה בינלאומית חיונית כדי להבטיח שהסכסוך לא יימשך עשורים נוספים, ובכך ישרת את יציבות האזור ושאיפות עמיו.

הדיונים הפרלמנטריים נגעו בתקרית מותו של אחד ממנהיגי חזית הפוליסריו, מוחמד לחביב עבד אל-עזיז, שנהרג בפעולה צבאית שבוצעה על ידי צבא מרוקו לפני כשלושה שבועות. אלבארס הבהיר כי מדריד לא פרסמה גינוי רשמי לתקרית זו, וציין כי עמדתה עולה בקנה אחד עם עמדות בירות גדולות והאו"ם שלא גינו את הפעולה באופן ישיר.

מצדם, דרשו חברי פרלמנט מהשמאל הרפובליקני הקטלאני מהממשלה הספרדית להתערב באופן פעיל, בטענה שספרד עדיין אחראית על פיקוח על המרחב האווירי בסהרה המערבית ממרכז הבקרה באיים הקנריים. חברי הפרלמנט ציינו כי פעולת החיסול בוצעה באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, מה שמטיל אחריות טכנית ומוסרית על הגורמים המפקחים על המרחב האווירי.

משקיפים ומומחים בסכסוכי האזור רואים כי גינוי מותם של בכירים צבאיים נראה מורכב לאור המשך ההתנגשויות בשטח בין מרוקו לחזית הפוליסריו. החזית הודיעה בעבר על השעיית מחויבותה להסכם הפסקת האש, והחלה לבצע פעולות לחימה שכונו נגד עמדות מאחורי חומת החול המפרידה.

בהתפתחות שטחית קודמת, העיר סמארה, הממוקמת בצפון מזרח סהרה המערבית, הותקפה בהפצצות שגרמו לנפגעים אזרחיים, הרוגים ופצועים. חזית הפוליסריו הודתה באובדן מספר מאנשיה הצבאיים כתוצאה מתקיפות שבוצעו על ידי כלי טיס בלתי מאוישים מרוקאים, מה שמשקף את הסלמת המתיחות הצבאית באזור לאחרונה.

דיווחים תקשורתיים בינלאומיים ציטטו מקורות עיתונאיים לפיהם מרוקו הצליחה לכפות ריבונות אווירית מלאה מעל שטחי סהרה המערבית, מה שתרם לצמצום יעילות ההתקפות של הפוליסריו. עליונות טכנולוגית זו שינתה את מאזן הכוחות בשטח ודחפה את הכוחות הפוליטיים הספרדיים להעריך מחדש את המצב בהתבסס על הנתונים החדשים.

שר החוץ הספרדי השיב להאשמות שהופנו על ידי חברי פרלמנט המזוהים עם הפוליסריו בנוגע לשיבוש הליכי ההתאזרחות, ושלל כל כוונה ממשלתית לעכב תיק זה. הוא הדגיש כי הממשלה פועלת להקל על הענקת אזרחות למי שיוכיח את לידתו באזור לפני הנסיגה הספרדית, ורואה בכך חובה משפטית והיסטורית כלפי תושבים אלה.

אלבארס חזר והדגיש כי החלטת מועצת הביטחון האחרונה תומכת בעמדה שנקטה מדריד בתמיכה בהצעת האוטונומיה שהגישה מרוקו כפתרון מציאותי לסכסוך. הוא קבע כי המשא ומתן צריך להתחיל מנקודת מוצא זו, הנהנית מקבלה בינלאומית גוברת, עמדה שהוכרזה על ידי ראש הממשלה פדרו סאנצ'ז בעבר.

הזירה הפוליטית הספרדית עדה לפילוג ברור בנוגע לתיק סהרה, כאשר חזית הפוליסריו זוכה לאהדה רחבה בקרב מפלגות השמאל והכוחות הלאומיים במחוזות הבאסקים וקטלוניה. כוחות אלה לוחצים ללא הרף בפרלמנט לאמץ עמדות התומכות בהגדרה עצמית, ומתנגדים למגמה הנוכחית של הממשלה המרכזית התומכת באוטונומיה.

למרות היוזמות הפרלמנטריות החוזרות ונשנות הדוחות את עמדת הממשלה, משרד החוץ מתעקש כי הפתרון חייב לעבור דרך ערוצי האו"ם ובהסכמת הצדדים המעורבים. מדריד מדגישה כי כל פתרון סופי דורש הסכמה פוליטית שתסיים את סבל הפליטים ותבטיח יציבות קבועה באזור צפון אפריקה.

ממשלת מדריד תומכת בהענקת אזרחות לסהרוואים שנולדו באזור סהרה המערבית לפני עזיבתה בשנת 1975, וכן בהענקת אזרחות לילדיהם.

משרד הפנים הסורי הודיע ביום ראשון כי יחידות הביטחון שלו בעיר חלב הצליחו לעצור את הקולונל לשעבר היית'ם רחאל. רחאל נחשב לאחד הקצינים הבולטים ששירתו בכלא הצבאי סיידנאיה, ששמו נקשר לתיקים מורכבים של זכויות אדם והפרות נרחבות בתקופת המשטר הקודם במדינה.

ההודעה הרשמית של המשרד חשפה כי הנאשם התקדם במסלול הקריירה שלו בתוך המוסד הצבאי הקודם, שם החל את שירותו בכלא סיידנאיה בדרגת סרן. עם הזמן, הוא מילא תפקיד קצין ביטחון באותו כלא, לפני שקודם מאוחר יותר לדרגת קולונל כתוצאה מהמשימות שהוטלו עליו באותה תקופה.

החקירות הבהירו כי מסלול הביטחון של רחאל לא הוגבל לסיידנאיה, אלא כלל מעבר בין מספר אתרים רגישים במחוזות סוריה. הוא שירת בכלא אל-בלוני במחוז חומס בשנת 2019, וכן מילא תפקידים בפיקוד המשטרה הצבאית בבירה דמשק, בנוסף לעבודתו בסניף המשטרה הצבאית במחוז דיר א-זור.

הרשויות הסוריות מתמודדות עם העצור באישומים חמורים הנוגעים לפיקוח ישיר על פעולות עינויים שיטתיות והפרות חמורות שפגעו בעצורים בתוך תאי סיידנאיה. הנתונים מצביעים גם על מעורבותו במעקב אחר העברת גופות הקורבנות שמתו תחת עינויים או כתוצאה מתנאים קשים לבית החולים הצבאי תישרין בדמשק.

על פי ההודאות הראשוניות שמסר רחאל, הוא השתתף בפיקוח על במות הוצאה להורג בתוך הכלא הצבאי. פעולות אלו בוצעו בתיאום הדוק עם בכירים צבאיים ושופטים הכפופים לבתי הדין הצבאיים, ובהשתתפות ישירה של מנהל הכלא באותה עת.

כלא סיידנאיה ממוקם באזור הררי צפונית לבירה דמשק, והוא מסווג כאחד מבתי הכלא הצבאיים המבוצרים והקשוחים ביותר ביחס לאסירים. לאחר שנת 2011, הכלא הפך למרכז עיקרי למעצר אלפי מתנגדים, על רקע דיווחים בינלאומיים המדברים על היעדר מוחלט של סטנדרטים של זכויות אדם בתוך חומותיו.

יצוין כי ארגונים בינלאומיים, ובראשם אמנסטי אינטרנשיונל, פרסמו דוחות מזעזעים על המתרחש בסיידנאיה, ותיארו אותו כ'בית מטבחיים אנושי'. הארגון העריך בדוח קודם כי התרחשו כ-13 אלף מקרי הוצאה להורג סודיים מחוץ למערכת המשפט בין השנים 2011 ל-2015, מה שהופך את מעצרו של רחאל לצעד חשוב בהקשר של חשיפת העובדות.

החקירות הראשוניות מצביעות על מעורבותו של העצור בפיקוח על פעולות עינויים והפרות חמורות נגד עצורים בתוך כלא סיידנאיה.

ישראל שוקעת מיום ליום עמוק יותר במחלוקת עם הממשל האמריקאי, וייתכן שהדבר נובע ממדיניות שנוקט נתניהו כדי להישאר בראשות הממשלה, ללא קשר לנזק האסטרטגי שעלול להיגרם לישראל עקב מדיניות הסירוב שנוקט נתניהו תמיד לסיום המלחמות באזור, בניגוד לרצון ממשל טראמפ, באופן התואם את האינטרסים האסטרטגיים שלו באזור. נראה שלנתניהו יש קריטריונים אישיים ופרטיים לסיום מלחמות אלו, והחשובות שבהן הן המלחמה נגד איראן וחיזבאללה בלבנון, והמלחמה בעזה. אלו הם שני ההיבטים העיקריים של המחלוקת בינו לבין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשלב הנוכחי, אף שנתניהו רואה בטראמפ את הנשיא האמריקאי ששמר ביותר על האינטרסים של ישראל, אך לא בדרך של יצירת שלום והשגת יציבות באזור. כולנו עקבנו אחר היקף התמיכה האמריקאית בישראל במהלך המלחמות שניהלה ועדיין מנהלת באזור, בין אם זו המלחמה נגד הפלסטינים בעזה, או המלחמה נגד איראן, סוריה או חיזבאללה בלבנון. האמת, אנו אומרים כמשקיפים, שלולא התמיכה הצבאית של ממשל טראמפ, ישראל לא הייתה יכולה להמשיך במלחמותיה עד כה. זה מה שגרם לטראמפ להגזים בהצהרותיו כלפי ישראל כאשר אמר "לולא אמריקה, ישראל לא הייתה קיימת", אך אני סבור כי זו הצהרה מוגזמת במקצת, שכן לבריטניה הגדולה היה התפקיד הגדול ביותר בקיומה של ישראל ובאספקת נשק לה עד היום. האמת היא שכל נשיאי אמריקה תרמו לספק את כל צורות התמיכה הצבאית, המודיעינית, הביטחונית והפוליטית לישראל, אך הנשיא הנוכחי טראמפ הוא הבולט שבהם.

התפוצצות המחלוקת בין שני האישים נובעת מסיבות הקשורות למלחמות אלו, שכן נתניהו רוצה שארה"ב תמשיך במלחמה נגד איראן ללא הגבלה, ומבלי שישראל תגדיר קו סיום, גם אם המשטר האיראני ייפול. על כך הימרה ישראל בתחילת המלחמה, אך הימור זה הפך לעשן לאחר שאיראן התאוששה מההלם, אספה את שבריה, חידשה את הנהגתה שאבדה, ניקתה את חזיתה הפנימית מחדירות, וחיסלה גדודים של סוכנים שישראל גייסה כדי לסייע לה באספקת מידע מודיעיני על מנהיגי המהפכה האיראנית, הצבא ומשמרות המהפכה, במטרה להפיל את המשטר האיראני. ישראל אינה רוצה שייחתם הסכם כלשהו בין אמריקה לאיראן לפני שישראל תשיג את יעדיה האסטרטגיים בהפלת המשטר האיראני, כדי שנתניהו יוכל לראות בכך את הניצחון הגדול ביותר שיחזיר אותו לראשות הממשלה בבחירות הבאות לכנסת, אך לא כל מה שמביאה הרוח הוא מה שהספינות חפצות בו. מנגד, טראמפ סבור כי הצליח לחסל את האיום האיראני בהשגת נשק גרעיני, והעניין הסתיים כאן. הוא רואה בהסכם הנוכחי השגת אינטרסים גדולים עבורו באזור, והוא מחזק את יחסי אמריקה עם המדינות הערביות יותר ממה שהיו בתקופת המלחמה, שכן הוא נענה לרצון מנהיגים רבים באזור להפסיק את המלחמה, שלדעת רבים ממנהיגי מדינות המפרץ הערבי תגרום למדינותיהם הפסדים גדולים ותעצור את ייצוא האנרגיה מכל סוגיה, שהוא עמוד השדרה של הכלכלה המפרצית, דבר שיעכב את השגשוג והפיתוח של מדינות אלו.

מה שהטריד את נתניהו ביותר בנושא הסכם העקרונות בין אמריקה לאיראן הוא נושא לבנון, וכלל את הפסקת המלחמה בלבנון ונסיגת ישראל מכל השטחים הלבנוניים כסעיף מרכזי בהסכם. נתניהו חושש שהמשא ומתן שהחל בין אמריקה לאיראן בתיווך פקיסטני-קטרי יוביל להסכם סופי שבו אמריקה תתעלם מהאינטרסים הישראליים בשני נושאים עיקריים: הגרעין האיראני והטילים הבליסטיים האיראניים, וכך ההסכם יהיה על חשבון ישראל. זאת נחשבת בחוגים אסטרטגיים ישראליים לניצחון לאיראן שיוביל לנסיגה במערכת ההרתעה הישראלית באזור. אי שביעות רצונו של נתניהו הגיעה עד כדי כך שההחלטה בישראל בנוגע לחזיתות עברה לידי טראמפ. הדבר התברר לאחר תקרית הריגת החיילים הישראלים בטיל קורנט של חיזבאללה, ומניעת טראמפ מישראל להפציץ את הדאחייה הדרומית, וחובת ישראל להסכים להפסקת אש אמיתית שתכלול את דרום לבנון. עיתון הארץ אמר "שנתניהו עומד בפני דילמה: או להישאר בדרום לבנון ולסכן את חייליו ואת היחסים עם טראמפ, או לסגת ולקבל תבוסה בפרויקט חייו הפוליטי". משמעות הדבר היא שישראל נקלעה למלכוד אסטרטגי שאינו מאפשר לה להמשיך במלחמה ואינה יכולה להפסיק אותה ולסגת משטחים כלשהם שכבשה לאחרונה בלבנון, ואף אינה יכולה לשמור על אזורי חיץ לפי הערכתי.

מלכוד אסטרטגי בכל קנה מידה הולך וסוחף את ישראל לעומק בגלל המחלוקת בין שני האישים על אסטרטגיית סיום המלחמות באזור, אם נתניהו לא יישמע להנחיות ממשל טראמפ ויצטרף להסכם אמריקה-איראן הנוכחי ויקבל את עמדת ארה"ב לסיום המלחמה עם איראן וחיזבאללה. בהקשר זה אמר סגן נשיא ארה"ב (ג'יי.די. ואנס) "שאין זה הכרחי שאינטרסים אמריקאים יתאימו תמיד לאינטרסים ישראליים, ולטראמפ יש חילוקי דעות עם נתניהו בנוגע לאופן סיום המלחמה עם איראן, וביקורת על החלטות ומדיניות נתניהו אינה אנטישמיות". כמו כן, שגריר ישראל לשעבר בארה"ב, מייק הרצוג, אמר "שישראל צריכה להיות מעוניינת לא לנתק את הקשר עם אמריקה, וזה לא יחזיר את ההסכם האמריקאי-איראני לאחור, אלא רק יחזיר את ישראל לאחור. הוא אמר שאנו נמצאים במצב אסטרטגי נמוך כאשר הדברים מוכרעים מאחורי גבנו בנוגע לעניינים גורליים". זה נותן לנו אינדיקציות לכך שהמחלוקות שבהן הכניס נתניהו את ישראל עם ממשל טראמפ הפכו לאסטרטגיות, מה שאומר שהמשך העמקת המחלוקת הזו עלול להכניס את ישראל למלכוד אסטרטגי שלא יאפשר לה להכריע את המלחמות הממושכות באזור, וכך ההכרעה תהיה בידי טראמפ בלבד. חברת הכנסת והשרה (מירי רגב) אמרה "שיש הבדל בין השותפים האמריקאים וכל העולם מבין את הסכנה שאיראן מהווה, איננו יודעים את פרטי ההסכם", והציעה לחכות ולראות את פרטי ההסכם, אך הדגישה שהדבר החשוב לישראל כעת הוא שאיראן לא תהיה גרעינית, וזו לדעתי הפחתה של רמת המחלוקת בין ישראל לממשל האמריקאי. השר (זאב אלקין) אמר "נעשה כל מה שנדרש בלבנון גם אם המחיר יהיה עימות עם טראמפ והממשל האמריקאי". משמעות הדבר היא שנתניהו נמצא כעת בדילמה בנוגע לסיום המלחמות באזור, המהוות חבל הצלה עבור נתניהו מהדין וחשבון: האם יסיים אותן ויאבד את עתידו הפוליטי, או ימשיך בהן ויאבד את התמיכה הפוליטית האמריקאית בו...!

האמת היא שנתניהו אולי גרר את ישראל למלכוד אסטרטגי שאינו יודע כעת כיצד לצאת ממנו. מחיר היציאה ממנו עלול להיות אובדן עתידו הפוליטי ושיבוש היחסים האמריקאים-ישראליים. מלכוד זה מתבטא בהחלטת ממשל טראמפ לשמור על הפסקת אש בלבנון ללא השתתפות ישראל, בזמן שנתניהו ממשיך להתחייב בפני הציבור הישראלי להמשיך בפעולה צבאית בכל החזיתות...! הנשיא טראמפ מסר אתמול הצהרה חשובה שבה אמר "שהוא יודע איך לפתור את העניינים עם נתניהו", ואני סבור שהוא מתכוון לתיקי איראן ולבנון. נראה כי נוצרה מגמה משותפת בישראל ובממשל טראמפ בימים האחרונים למנוע כל מבוי סתום לישראל כתוצאה מהמחלוקת בנוגע לאופן סיום המלחמות בלבנון באופן ספציפי, בכך שישראל תיסוג מדרום לבנון וצבא לבנון יחליף את כוחות הכיבוש בפיקוח אמריקאי, וכי הדבר ישיג ביטחון ויציבות באזור, ובמיוחד עבור תושבי צפון ישראל, באמצעות הסכם שלום בין לבנון לישראל. אם זה יקרה ונתניהו יסכים לפתרונות אמריקאים לדרום לבנון, נתניהו יתמודד עם קשיים אלקטורליים שאולי לא יאפשרו לו להמשיך לשבת על כס המלוכה הפוליטי של ישראל בשלב הבא.

דיווחים ישראליים עדכניים חשפו האצה חסרת תקדים בקצב ההתפשטות ההתיישבותית בגדה המערבית הכבושה, כחלק מאסטרטגיה שיטתית בהובלת שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. מהלכים אלו נועדו לכפות מציאות גיאוגרפית ופוליטית חדשה שתסכל כל סיכוי להקמת מדינה פלסטינית בעתיד, זאת בצל אזהרות ארגוני זכויות אדם מפני הפיכת מדיניות זו לסיפוח בפועל של שטחים.\n\nסמוטריץ' הבהיר בהצהרות לתקשורת כי הממשלה הנוכחית חוללה מה שכינה 'מהפכה' בפרויקט ההתיישבותי, כאשר הוקמו כ-160 חוות התיישבותיות ואושרו למעלה מ-100 התנחלויות חדשות. הצעדים כללו גם חידוש ההתיישבות באזורים בצפון הגדה המערבית לאחר ביטול סעיפים מחוק ההתנתקות, בגיבוי השקעות ענק של מיליארדי שקלים.\n\nהחזון הישראלי החדש מתבסס על הפיכת החוות ההתיישבותיות מצבירי מגורים מבודדים בלבד לכלי ליצירת 'רציפות טריטוריאלית' שתקשר בין ההתנחלויות. תוכנית זו שואפת לקטוע את הרצף הגיאוגרפי הפלסטיני ולהפוך את הערים והכפרים הערביים למובלעות נפרדות ומכותרות בבנייה יהודית.\n\nהשר הישראלי ציין כי תוכנית זו התגבשה לאחר בחינת מפות קודמות שהראו עליונות בתקשורת הגיאוגרפית הפלסטינית, וכי הממשלה הנוכחית פועלת להפוך זאת לחלוטין. הרשויות הישראליות ממהרות להכשיר מספר רב ככל האפשר של מאחזים לפני כל שינוי פוליטי אפשרי, כדי להבטיח קושי בפינויים בעתיד.\n\nבהקשר קשור, סמוטריץ' האשים גורמים באופוזיציה הישראלית בניסיון לחדש את המסלול המדיני עם גורמים אירופיים, והזהיר כי כל שינוי ממשלתי עלול לאיים על הפרויקט ההתיישבותי. הוא סבר כי אירועי השבעה באוקטובר שינו את מצב הרוח הציבורי הישראלי, כאשר הדיון על הגדה המערבית קשור כעת לביטחון הלאומי ולא רק לאידיאולוגיה.\n\nמצדן, דיווחים עיתונאיים אישרו כי המתרחש בגדה חורג מההתפשטות המסורתית, ומייצג פרויקט מאורגן לשרטוט מחדש של המפה הפוליטית והגיאוגרפית כולה. המקורות הבהירו כי הממשלה הנוכחית אישרה לבדה הקמת 103 התנחלויות חדשות, לעומת 127 התנחלויות שהוקמו משנת 1967 ועד כניסתה לשלטון.\n\nהנתונים מצביעים על קיומם של למעלה מ-300 מאחזים הנמצאים בתהליך הכשרה, מתוכם 140 מאחזים התקרבו לקבלת הכרה רשמית, מה שמגדיל את סך האתרים ההתיישבותיים ל-470 אתרים. שינוי זה הגיע כתוצאה מהענקת סמכויות נרחבות לסמוטריץ' בתוך משרד הביטחון לפיקוח ישיר על תיקי התכנון והקרקעות באזור 'C'.\n\nעל פי התיקונים המנהליים החדשים, תפקידו של שר הביטחון במתן היתרי בנייה צומצם, מה שהוביל להאצת קצב אישור הפרויקטים ההתיישבותיים באופן חסר תקדים. צעדים אלו מכוונים לשליטה מלאה על אזור 'C' המהווה כ-60% משטח הגדה המערבית על פי חלוקות הסכם אוסלו.\n\nעל פי התוכניות המוצהרות, הממשלה אישרה בניית 60 אלף יחידות דיור חדשות בהתנחלויות עד סוף שנת 2025, מספר עצום בהשוואה לעשורים קודמים. בנייה זו מלווה בחיזוק המערכת הביטחונית הכוללת כיום 925 מחסומים צבאיים המגבילים את תנועת הפלסטינים באופן יומיומי.\n\nמקורות או"ם מאשרים כי הכבישים המקשרים בין האזורים הפלסטיניים סובלים מהתדרדרות מתמדת, בעוד שתקציבים ענקיים מוקצים לפיתוח כבישים מהירים המשרתים את המתנחלים בלבד. מעבר הפלסטינים בין כפריהם הפך למשימה מורכבת הכפופה למצב הרוח של המחסומים הנפתחים ונסגרים ללא התרעה מוקדמת.\n\nמשקיפים סבורים כי צפיפות ההתנחלויות לאורך הכבישים הראשיים כולאת את הפלסטינים בשטחים המצטמצמים בהדרגה, מה שמעמיק את הניתוק בין הריכוזים האוכלוסייתיים הערביים. חלוקה אסטרטגית זו של ההתנחלויות נועדה למנוע כל קשר גיאוגרפי הכרחי להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא.\n\nתנועת 'שלום עכשיו' הזהירה כי שלוש השנים האחרונות עברו שינוי דרמטי באמצעות הזרמת מיליארדי שקלים לתשתיות ההתיישבותיות והחלשת הרשות הפלסטינית. התנועה הבהירה כי מדיניות זו מטילה עומסים ביטחוניים ופוליטיים כבדים על האזור ומגבירה את בידודה הבינלאומי של ישראל.\n\nהערכות של מכוני מחקר ישראליים הצביעו גם על כך שההתפשטות המתמשכת טומנת בחובה סיכונים אסטרטגיים, שכן היא מגבירה את פיזור כוחות הצבא להגנה על המאחזים המרוחקים. הדיווחים ציינו כי הממשלה הקצתה כ-19.8 מיליארד שקלים לפיתוח רשתות הכבישים הקשורות להתנחלויות, מה שמשקף את היקף ההשקעה בפרויקט הסיפוח.\n\nלסיכום, בולטות תופעות חסרות תקדים כמו הכשרת התנחלויות בתוך שטחי אש צבאיים או על אדמות פלסטיניות פרטיות בהחלטות פוליטיות. בעוד שחלקם סבורים כי היקף ההתפשטות הפך את הנסיגה ממנה לבלתי אפשרית, מומחים אחרים מאמינים כי העלות הפוליטית והביטחונית של מדיניות זו תמשיך לעלות בהתמדה.\n\nהפרויקט ההתיישבותי המיושם על ידי הממשלה הנוכחית חולל מהפכה בגדה המערבית באמצעות יצירת רציפות טריטוריאלית המונעת הקמת מדינה פלסטינית.

מוסדות פלסטיניים המתמחים בענייני אסירים ומשוחררים שיגרו קריאה הומניטרית דחופה לארגון הבריאות העולמי, בדרישה להתערבות מיידית לעצירת האסון הבריאותי המחמיר בתוך בתי הכלא של הכיבוש הישראלי. מוסד אל-דמיר, מועדון האסיר והרשות לענייני אסירים אישרו כי מחלת הגרדת מתפשטת באופן מגפתי ומדאיג בקרב האסירים, והזהירו מפני השלכות חמורות על חייהם בהיעדר טיפול רפואי מינימלי.

מקורות זכויות אדם הבהירו בהצהרה משותפת כי הנתונים בשטח והעדויות האחרונות מצביעים על הידרדרות חסרת תקדים במצבם הבריאותי של העצורים, למרות אזהרות קודמות שהופנו לארגונים בינלאומיים באפריל בשנה שעברה. המוסדות ציינו כי הכיבוש ממשיך לאכוף צעדי ענישה שהחמירו את חומרת המשבר הבריאותי, והפכו את בתי הכלא לסביבה פורייה להעברת מחלות זיהומיות ועוריות בין אלפי פלסטינים.

דוחות זכויות אדם תיעדו סבל קשה שחווים האסירים הנגועים, הסובלים מגרד עז ודלקות עור חריפות המובילות לכאבים מתמשכים ולמניעה מוחלטת של שינה ומנוחה. סבל זה לא הוגבל רק למבוגרים, אלא התרחב לכלול ילדים אסירים המתמודדים עם תנאי מעצר קשים החסרים את הסטנדרטים הבסיסיים ביותר של בריאות הציבור, מה שמותיר השפעות פיזיות ונפשיות עמוקות על גופם הרך.

המוסדות ייחסו את הסיבות להתפשטות המהירה של מחלת הגרדת למדיניות הצפיפות הקיצונית בתוך התאים, ולמניעה מכוונת של חומרי ניקוי בסיסיים מהאסירים על ידי הנהלת בתי הכלא, וקיצור דרסטי של זמני המקלחת. המקורות ציינו גם כי רשויות הכיבוש מסרבות לבודד את הנגועים מהבריאים, ומונעות גישה לתרופות ופרוטוקולי טיפול נחוצים, מה שמאשר קיומה של כוונה מוקדמת להזנחה רפואית מכוונת ככלי להתעללות.

הגופים הפלסטיניים הדגישו כי פרקטיקות אלו מהוות הפרה בוטה של אמנות ז'נבה והסטנדרטים הבינלאומיים לזכויות אדם, המחייבים את הכוח הכובש לספק טיפול רפואי מלא לעצורים. המוסדות הטילו על רשויות הכיבוש אחריות מלאה על חיי האסירים ושלמותם הגופנית, וראו בשתיקה הבינלאומית כלפי פשעים אלו עידוד לכיבוש להמשיך במדיניותו המדכאת והבלתי אנושית.

במסגרת הפעולה הנדרשת, המוסדות דרשו מארגון הבריאות העולמי לשלוח צוותים רפואיים בינלאומיים ועצמאיים לביקורים בשטח בבתי הכלא ולבחון מקרוב את היקף האסון הבריאותי. הם גם קראו להפעלת לחץ אמיתי על ממשלת הכיבוש כדי לאלץ אותה לספק טיפול מיידי לנגועים, להבטיח הכנסת ציוד היגיינה אישית, ולפעול להפחתת הצפיפות למניעת הידבקות נוספת.

יצוין כי בתי הכלא של הכיבוש מכילים כיום כ-9500 אסירים פלסטינים, מתוכם 360 ילדים ו-95 אסירות, החיים בתנאים המתוארים כטרגיים ביותר מזה עשורים. הדיווחים מאשרים כי האסירים נתונים לעינויים ורעב שיטתיים, בנוסף להזנחה רפואית שהובילה לאחרונה למותם של עשרות עצורים כתוצאה מהיעדר טיפול רפואי נחוץ.

המשך מדיניות ההזנחה הרפואית המכוונת מהווה הפרה בוטה של החוק ההומניטרי הבינלאומי ומאיים ישירות על חייהם של אלפי אסירים.

הניו יורק טיימס תקף בחריפות את מדיניותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כלפי טהראן, וקבע במאמר המערכת האחרון שלו כי ארצות הברית יצאה מהעימות הצבאי האחרון במצב חלש יותר משהייתה. העיתון הסביר כי פזיזות בקבלת החלטות מלחמה הובילה לתוצאות הפוכות, שכן הכוח הדיפלומטי והכלכלי של וושינגטון נפגע באופן שיהיה קשה לתקן בטווח הנראה לעין.

למרות קבלת הפנים הראשונית של העיתון להשגת מסגרת להסכם שיסיים את הלחימה, הוא ראה בתנאים שהוכרזו כהודאה בתבוסה. טראמפ נסוג מהבטחותיו הקודמות להשיג ניצחון מלא ולאלץ את איראן להיכנע ללא תנאי, ובסופו של דבר קיבל תנאים הדומים מאוד להסכם הגרעין שחתם קודמו ברק אובמה בשנת 2015.

מקורות תקשורתיים ציינו כי המלחמה שנמשכה ארבעה חודשים הוכיחה את חוסר הדיוק בהערכות הבית הלבן לגבי יכולתו של המשטר האיראני לעמוד בלחץ. בעוד שטראמפ שאף לשנות את המשטר ולמנוע העשרת אורניום לצמיתות, הממשלה בטהראן עדיין אוחזת במושכות השלטון, כאשר תוכנית הגרעין נותרה קיימת כנושא למשא ומתן עתידי.

סגירת מצר הורמוז על ידי איראן בתגובה להתקפות אמריקאיות הייתה נקודת מפנה אסטרטגית בסכסוך, שכן היא גרמה לשיתוק חלקי של הספנות העולמית וללחצים כלכליים עצומים. העיתון סבור כי פתיחתו מחדש של המצר במסגרת הרגיעה אינה הישג עבור טראמפ, אלא רק חזרה למצב שלפני המלחמה שהוא עצמו גרם לפריצתה.

למרות האבדות הכבדות שספגה איראן בתשתיתה הצבאית ובהנהגתה הפוליטית, כולל אובדן המנהיג העליון, היא יצאה עם ניצחון מורלי ואסטרטגי. טהראן הוכיחה לעולם כי הכוח הצבאי האמריקאי, למרות עליונותו הטכנולוגית, אינו מסוגל להכריע את הסכסוך נגד יריב בעל רצון להילחם ויכולת תמרון.

מקורות דיווחו כי צבא ארה"ב בזבז כמויות אדירות של ארסנל הטילים המתקדמים ומטוסי היירוט שלו מבלי להשיג את היעדים הפוליטיים הרצויים. שחיקה זו מחלישה את יכולתה של ארצות הברית להרתיע יריבים בינלאומיים אחרים, וגורמת לבעלות בריתה באירופה ובאסיה לפקפק ביעילות המטריה הביטחונית האמריקאית במשברים גדולים.

מאמר המערכת מתח ביקורת על התעלמותו של טראמפ מחוקת ארה"ב באמצעות פתיחת מלחמה ללא אישור הקונגרס, מה שהעמיק את הפילוג הפנימי. כמו כן, התעלמותו מעמדות בעלות הברית הבינלאומיות שהתנגדו להסלמה הצבאית הובילה לבידודה של וושינגטון, וגרמה לה לשאת בתוצאות המלחמה הכלכליות והפוליטיות לבדה ללא כיסוי בינלאומי מספק.

הדיווחים מצביעים על כך שטראמפ הסתמך יתר על המידה על הערכותיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שחזה קריסה מהירה של המשטר האיראני. התברר כי תחזיות אלו היו 'מגוחכות' ולא מציאותיות, שכן הנשיא האמריקאי התעלם מעצות עוזריו הצבאיים שהזהירו מפני מורכבות הגיאוגרפיה והיכולות ההגנתיות של איראן.

לפני פרוץ המתקפה הנרחבת בפברואר 2026, איראן סבלה ממשברים כלכליים וממחאות עממיות נרחבות שכמעט הפילו את המשטר. אולם המלחמה, לדברי העיתון, העניקה למשטר האיראני נשיקת חיים חדשה ואפשרה לו לגייס את החזית הפנימית תחת הסיסמה של התמודדות עם תוקפנות חיצונית, ובכך החמיצה את ההזדמנות לשינוי מבפנים.

האיומים שהשמיע טראמפ להשמיד את 'הציוויליזציה האיראנית' לא הצליחו להפחיד את היריב, אלא תרמו לערעור מעמדה המוסרי של ארצות הברית. הצהרות אלו גרמו לוושינגטון להיראות ככוח תוקפני שאינו מכבד את המורשת האנושית, מה שעורר אי שביעות רצון רחבה גם בקרב עמים ידידותיים לארצות הברית באזור ומחוצה לו.

העיתון סבור כי איראן, למרות היותה 'כוח רשע' המדכא את עמה ותומך בטרור, צברה השפעה חדשה שלא חלמה עליה לפני שנתיים. העולם הבין כי כוח צבאי לבדו אינו מספיק כדי לפתוח נתיבי מים חיוניים, וכי לטהראן יש כעת נשק כלכלי יעיל שבו היא יכולה להשתמש בכל עימות עתידי.

הפנטגון זקוק כעת לתהליך מקיף של מודרניזציה והערכה מחדש של אסטרטגיות מלחמות העתיד לאחר הלקחים הקשים שלמד בעימות זה. עם זאת, העיתון מפקפק ביכולתה של הממשל הנוכחי לבצע רפורמות הכרחיות אלו, לאור היעדר תכנון מחושב והסתמכות על החלטות מאולתרות ועמדות אישיות.

תיקון הנזק שנגרם לבריתות האמריקאיות במזרח התיכון ובאירופה דורש מאמץ דיפלומטי אדיר שעשוי להימשך שנים. מדינות שנפגעו מתוצאות המלחמה הכלכליות לא יבטחו בקלות בהנהגה האמריקאית שוב, במיוחד לאחר שראו כיצד החלטה פזיזה יכולה לאיים על יציבות הכלכלה העולמית כולה.

לסיכום, מסגרת השלום הנוכחית מהווה נסיגה היסטורית למדיניות החוץ האמריקאית, שכן היא לא השיגה אף אחד מיעדיה המוצהרים אלא קיבעה מציאות חדשה שבה איראן נועזת יותר. ניסיון זה הוכיח כי יהירות פוליטית וחוסר כבוד לחוקים בינלאומיים מובילים בהכרח לתוצאות הרסניות המחלישות את האומה ומרוקנות את משאביה לשווא.

המלחמה העניקה לאיראן השפעה שלא הייתה לה בתחילת 2026, ומשטרה הוכיח את יכולתו לעמוד בפני גלי התקפות מצד שני אויביה המרים.

כוחות הכיבוש הישראלי הגבירו את פעולותיהם בשטח לפנות בוקר היום (שלישי), כאשר יחידות הנדסה ביצעו פיצוצים נרחבים שפגעו בשאריות הבתים והמבנים באזורים הצפוניים והדרומיים של רצועת עזה. פיצוצים אלו התרכזו בצפון מזרח העיר חאן יונס, ולוו ביריות עזות מכלי רכב צבאיים שהוצבו סביב האזורים הממוקדים.

בעיר עזה, דיווחו מקורות מקומיים על פיצוץ עז שהרעיד את שכונת תופאח ממזרח, כתוצאה מפעולת פיצוץ שביצע צבא הכיבוש בסביבת צומת סנפור. במקביל, התרחשה הפגזה ארטילרית על האזורים הצפון-מערביים של העיר רפיח, מה שהוביל למצב של בהלה בקרב העקורים באזורים אלו, החווים מתיחות מתמשכת למרות הסכמי הרגיעה.

קצוות שכונות שג'אעיה ותופאח היו עדים לירי אינטנסיבי מכלי רכב ישראליים, בצעד שמטרתו ככל הנראה למנוע כל תנועה פלסטינית באזורים הסמוכים לריכוזים הצבאיים. מהלכים אלו בשטח באים כחלק מסדרת הפרות מתמשכות של הסכם הפסקת האש שהוכרז באוקטובר אשתקד, מה שמאיים בקריסת ההבנות השבריריות.

בנוגע להתרחבות הגיאוגרפית, צה"ל הזיז בשבועות האחרונים את המחסומים וקוביות הבטון הקשורים למה שמכונה 'הקו הצהוב' לכיוון מערב. פעולה זו הובילה למעשה לנגיסת שטחים חדשים מאדמות הרצועה, והרחבת טווח האזורים האסורים לפלסטינים, מה שאילץ מאות משפחות לעקור שוב מאזורי מגוריהן.

הערכות שטח פלסטיניות מצביעות על כך ששלטונות הכיבוש מפעילים כעת שליטה בפועל על למעלה מ-70% מהשטח הכולל של רצועת עזה באמצעות רצועת הביטחון המשתרעת. נוכחות צבאית אינטנסיבית זו מונעת מאזרחים גישה לאדמותיהם החקלאיות ולרכושם, והופכת חלקים נרחבים מהרצועה לאזורים צבאיים סגורים תחת פיקוח מתמיד.

על פי נתונים שפרסם משרד הבריאות, התקיפות הישראליות מאז תחילת הפסקת האש הובילו למותם של למעלה מאלף שהידים ולפציעת אלפים נוספים בדרגות שונות. נתון זה מצטרף לעשרות אלפי הקורבנות שנפלו מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, בצל הרס מוחלט שפגע בתשתיות ובמתקנים חיוניים בכל מחוזות עזה.

צה"ל שולט כעת על למעלה מ-70% משטח רצועת עזה באמצעות הזזת מחסומי הביטחון.

בצל התמורות האזוריות המואצות, וההשלכות שהותירה המלחמה בעזה, חזרו היחסים הפלסטינים-אמריקאים לחזית הדיון הפוליטי. המידע המופץ על כוונת הממשל האמריקאי לחזק את היחסים עם הרשות הפלסטינית, בין אם במסגרת הסדרי היום שאחרי המלחמה ובין אם בהקשר של הרחבת הסכמי אברהם, משקף מגמה פוליטית כללית יותר מאשר החלטות סופיות. אולם, החשוב יותר מההדלפות עצמן היא השאלה המהותית: האם וושינגטון מתכוונת להפעיל מחדש יחסים דו-צדדיים רשמיים ולטפל בשורשי הסכסוך, או שהיא מתכוונת לשחזר מדיניות של ניהול משברים בכלים חדשים?

היחסים הפלסטינים-אמריקאים עברו עליות ומורדות, לאחר סגירת הקונסוליה האמריקאית בירושלים וסגירת משרד אש"ף בוושינגטון, אך הם נותרו יחסים הכרחיים בשל תפקידה המרכזי של ארצות הברית במערכת הבינלאומית, השפעתה הישירה על מסלולי השלום, התמיכה הכלכלית והסביבה האזורית. כיום, עם ההכרה של שותפים אזוריים רבים, ובראשם ממלכת ערב הסעודית, כי יציבות אזורית אינה יכולה להתממש ללא אופק מדיני לסוגיה הפלסטינית, נראה כי הרשות הפלסטינית היא צד שלא ניתן לעקוף בכל הסדרים הנוגעים לרצועת עזה או לעתיד האזור.

התרחיש הסביר ביותר הוא פתיחה אמריקאית מוגבלת, המבוססת על שיקום ערוצי תקשורת, חיזוק התיאום המדיני, והגדלת התמיכה הכלכלית והמוסדית, מבלי להגיע לשינוי פוליטי מהותי. התרחיש השאפתני יותר קשור לשילוב מחדש של הרשות הפלסטינית בזירה האזורית והבינלאומית במסגרת שותפות פוליטית רחבה יותר, שתלווה ברפורמות פנימיות פלסטיניות והחייאת המסגרות הבינלאומיות הקיימות המבוססות על פתרון שתי המדינות, כולל פתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית בירושלים ומשרד אש"ף בוושינגטון.

אך נותרת האפשרות להמשך ניהול המשבר, בצל הממשלה הישראלית הנוכחית, המשך ההתנחלויות, והיעדר רצון פוליטי אמיתי לסיום הכיבוש. בתרחיש זה, היחסים הפלסטינים-אמריקאים יישארו מוגבלים לשיפורים טקטיים וצעדים כלכליים וביטחוניים, בעוד שהסוגיה הפלסטינית תמשיך להיות מטופלת כתיק הומניטרי או ביטחוני, במקום להיות סוגיה של עם השואף לחירות ולהגדרה עצמית.

בנייה מחדש של היחסים הפלסטינים-אמריקאים דורשת צעדים מעשיים ופרגמטיים המבוססים על אינטרסים משותפים. בטווח הקרוב, בולט הצורך בחידוש הדיאלוג הרשמי הסדיר בין ההנהגה הפלסטינית לממשל האמריקאי, ומינוי שליח אמריקאי בכיר המתמחה בעניין הפלסטיני, לצד הקמת ערוץ פלסטיני ייעודי ליחסים עם ארצות הברית והמפרץ – צוות שליחים פלסטיני – מבעלי הכלים והמומחיות. כמו כן, השקת פורום עסקי וחדשנות פלסטיני-אמריקאי, שיכלול אנשי עסקים פלסטינים ופלסטינים-אמריקאים ואוניברסיטאות, יכולה להוות מנוף לפיתוח ויצירת מקומות עבודה.

בטווח הבינוני, פתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית בירושלם מייצגת יותר מסתם צעד דיפלומטי; זוהי מסר פוליטי המאשר את ההכרה בקיום הפוליטי הפלסטיני ובזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית. כמו כן, הקמת מסגרת לשותפות כלכלית פלסטינית-אמריקאית בתחומי האנרגיה המתחדשת, החינוך, הבריאות והתשתיות הדיגיטליות, יכולה לתרום לחיזוק העמידות ובניית המוסדות.

בטווח הארוך, יש להפוך את היחסים לשותפות אסטרטגית מוסדית המסוגלת לעמוד בפני שינויים בממשלים ובמדיניות. שיתוף פעולה כלכלי וטכני לבדו אינו יוצר שלום, אלא זקוק לאופק מדיני המבוסס על החוק הבינלאומי, כבוד האדם, ביטחון הדדי והכרה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית.

ערכו של כל שינוי ביחסים הפלסטינים-אמריקאים אינו נמדד בהיקף הסיוע או במספר הפגישות, אלא במידת יכולתו להפוך את הפסקת המלחמה למסלול מדיני אמיתי, המבוסס על יישום החוק הבינלאומי, סיום הכיבוש והגשמת המדינה הפלסטינית העצמאית. הדרוש אינו שחזור גישות כלכליות או הסדרים זמניים הדומים ל"עסקת המאה", אלא בניית שותפות אמריקאית-פלסטינית חדשה שתעביר את האזור מניהול סכסוך ליצירת שלום צודק ובר קיימא.

שלום אינו נבנה על ידי ניהול משברים, אלא על ידי רצון פוליטי המטפל בסיבותיהם.

מזכר ההבנות שנחתם לאחרונה בין ארצות הברית לאיראן שם קץ ליותר מ-110 ימים של עימותים צבאיים שחסרו תכנון אסטרטגי ריאלי. העובדות בשטח הוכיחו את הקושי להכריע מאבק של חישובים שגויים בכוח צבאי בלבד, מה שפתח את הדלת לדיפלומטיה ולמתווכים להציע ויתורים הדדיים שינטרלו את הפתיל לפיצוץ אזורי כולל.

מדינת קטאר, יחד עם סולטנות עומאן ופקיסטן, מילאה תפקיד מהותי בקירוב עמדות וגישור על הפער העמוק בין וושינגטון לטהראן. תפקיד זה בא לידי ביטוי במגעים האינטנסיביים שקיים נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם הוד מעלתו השייח' תמים בן חמד אל-ת'אני, אשר שיקפו הערכה אמריקאית גבוהה למאמצים הקטארים בהשגת פריצת דרך מדינית זו.

במהלך ועידת ה-G7 שהתקיימה בצרפת בשבוע שעבר, שיבח הנשיא טראמפ את אומץ ליבה של ההנהגה הקטארית ואת תפקידה במניעת המשך המלחמה עם איראן. טראמפ הדגיש בהצהרותיו כי התיווך הקטארי היה יעיל והביא להתקדמות משמעותית, ותיאר את אמיר קטאר כאדם השואף בכנות להשגת שלום ויציבות באזור.

מצידו, הנשיא האיראני מסעוד פזשקיאן הביע בשיחת טלפון עם אמיר קטאר את הערכתו למאמצים הקטארים התומכים בביטחון האזורי. פזשקיאן הודה לדוחה על תפקידה שהוביל להשגת מזכר ההבנות הנוכחי, במיוחד לאחר החתימה האלקטרונית המכשירה את כניסת ההסכם לתוקף בפועל.

מזכר ההבנות שנחתם בארמון ורסאי כולל 14 סעיפים המהווים את השלב הראשון במסלול דיפלומטי הנמשך שישים יום. שלב זה נועד לבנות אמון ולמנוע הסלמה צבאית, תוך התמקדות בסיום המצור ופתיחת מצר הורמוז לתנועת השיט הבינלאומית ולסחר האנרגיה העולמי.

ההסכם כולל התחייבות איראנית ברורה שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני, תוך הצבת מלאי החומרים המועשרים תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. הנושאים המורכבים יותר יידחו לדיון בשלב השני, לאחר וידוא עמידת כל הצדדים בסעיפי ההבנה הראשונית.

בתמורה, ארצות הברית מתחייבת לשתף פעולה עם שותפים אזוריים לפיתוח תוכנית מקיפה לשיקום איראן ופיתוחה הכלכלי. זה כולל הנפקת הרישיונות הפיננסיים הנדרשים והסרת הקפאת נכסים איראניים, כתמריצים שמטרתם להבטיח את המשך מחויבותה של טהראן לסעיפי הרגיעה.

למרות התקדמות זו, עולים אתגרים חמורים המאיימים על קיימות ההסכם, ובראשם הערכות המודיעין האמריקאיות המצביעות על שאיפה ישראלית לסכל את ההבנות. איום זה מתבטא בבירור בהמשך ההסלמה הצבאית בדרום לבנון, מה שמקורות יודעי דבר רואים בו את המבחן הגדול ביותר לרצונם של הצדדים החתומים על המזכר.

ההסכם ספג ביקורת חריפה מתוך המפלגה הרפובליקנית האמריקאית, כאשר כמה ניצים ושמרנים תיארו אותו כ'טעות אסטרטגית'. גם שרים בממשלת בנימין נתניהו הביעו התנגדות עזה להתקרבות האמריקאית-איראנית, מה שגרם לטראמפ להגיב בשפה כועסת המשקפת את נחישותו להמשיך בדרכו החדשה.

מזכר ההבנות דורש הפסקת אש קבועה בכל החזיתות, באופן שיבטיח את ריבונות לבנון ויציבותה. הוא גם מדגיש את הצורך באבטחת השיט במצר הורמוז ללא הטלת אגרות, דרישה חיונית למדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ שנפגעו ביטחונית וכלכלית בתקופת ההסלמה הקודמת.

איראן זקוקה בשלב הבא לבנות גשרי אמון עם שכנותיה במפרץ, במיוחד לאחר האיומים שפגעו בתשתיות חיוניות ומתקני אנרגיה. הצלחת התיווך הקטארי, הנתמך על ידי מדינות המפרץ, היא צעד חשוב לקראת הפעלת 'דיפלומטיית תמיכה' שמטרתה להגן על אינטרסים משותפים ולמנוע הפיכת האזור לזירת מלחמת התשה.

השאלה המהותית נותרה לגבי מידת יכולתה של הממשל האמריקאי הנוכחי לרסן את הפזיזות הישראלית ולמנוע מהימין הקיצוני לערער את ההסכם. המשך הסכסוך משרת אג'נדות אישיות ובחירות של צדדים מסוימים, בעוד שההסכם מייצג מוצא ריאלי שימנע מהכלכלה העולמית את הסיכונים של שיבוש אספקת אנרגיה.

הצלחת מזכר זה תלויה בעיקר בעמידה בלוח הזמנים שנקבע ל-60 יום להשגת הסכם סופי ומקיף. הדיפלומטיה הקטארית נשארת הערבה והמתווכת המסוגלת לנטרל את פתיל המשברים התלויים, בהתבסס על יחסים מאוזנים עם כל הצדדים בסכסוך באזור.

לולא קטאר, ייתכן שהיינו עדיין במלחמה עם איראן. האמיר תמים הוא אדם נפלא השואף לשלום.

הזירה הפלסטינית איבדה היום, יום ראשון, את הלוחם והאסיר המשוחרר מאהר יונס, שנפטר כתוצאה מהידרדרות פתאומית במצבו הבריאותי. מותו של יונס מגיע לאחר מסע מאבק ארוך וחווית מעצר מרה שנמשכה ארבעים שנה, שהפכה אותו לסמל לאומי של עמידה ואתגר מול הסוהר הישראלי.

המנוח זכה לחירותו ב-19 בינואר 2023, לאחר שסיים את מלוא תקופת מאסרו הבלתי צודקת בבתי הכלא של הכיבוש. המנוח נולד בכפר ערערה במשולש בשנת 1958, וגדל בחיק משפחה לוחמת שהקריבה רבות למען הסוגיה הפלסטינית במשך עשרות שנים.

שורשי הרדיפה המשפטית של המנוח חוזרים לתחילת שנות השמונים, ובמיוחד לינואר 1983, כאשר כוחות הכיבוש עצרו אותו באשמת השתייכות לתנועה לשחרור לאומי פלסטיני 'פתח'. הוא הואשם אז בהשתתפות בפעולות התנגדות ובהריגת חייל ישראלי, ונגזר עליו מאסר עולם, שנקבע מאוחר יותר לארבעים שנה.

במשך ארבעה עשורים, יונס עבר בין בתי כלא ומעצרים ישראליים שונים, שם התמודד עם תנאי מעצר קשים ומדיניות התעללות שיטתית. למרות כל הניסיונות לשבור את רוחו, הוא שמר על יציבותו ומעמדו כאחד המנהיגים הבולטים של תנועת האסירים, וסווג במשך שנים רבות כאסיר הפלסטיני השני בוותיק ביותר.

רגע שחרורו בתחילת השנה שעברה לא היה רגיל, שכן שלטונות הכיבוש הטילו מצור ביטחוני הדוק סביב ביתו ומנעו כל ביטויי חגיגה או קבלת פנים של משלחות עממיות. צעדים אלו שיקפו את חשש הכיבוש מהתגייסות המונית סביב הסמלים הלאומיים שבילו את מיטב שנותיהם מאחורי סורג ובריח בהגנה על זכויות עמם.

מותו של מאהר יונס מותיר צער בלב הפלסטינים, שכן הוא מזכיר את היקף הסבל הבריאותי והפיזי הרודף את האסירים המשוחררים גם לאחר יציאתם מהתאים. מקורות מקומיים מאשרים כי שנות השבי הארוכות הותירו השפעה עמוקה על בריאות המנוח, מה שהוביל בסופו של דבר למצבו הבריאותי החמור שהביא למותו.

המנוח רשם את שמו בין תקופות השבי הארוכות ביותר בהיסטוריה הפלסטינית המודרנית, ובכך סיים ארבעה עשורים של עמידה מאחורי סורג ובריח.

עשרות מתנחלים קיצוניים פרצו הבוקר (שלישי) לחצרות מסגד אל-אקצא המבורך דרך שער המוגרבים, תחת אבטחה כבדה שסיפקו כוחות הכיבוש הישראליים. מקורות מקומיים דיווחו כי הפורצים ביצעו סיורים פרובוקטיביים ברחבי הרם אל-שריף, בצעד שמטרתו לבסס את הפריצות הכמעט יומיומיות כמציאות כפויה בתוך המסגד.

סרטונים תיעדו קבוצות של מתנחלים עומדות על המדרגות מול כיפת הסלע, שם החלו לבצע תפילות וטקסים תלמודיים קבוצתיים בגלוי. מחלקת ההקדשים האסלאמיים בירושלים הכבושה אישרה כי הפרות אלו התרכזו גם באזור המזרחי של המסגד, בתוך אמצעי אבטחה מוגברים מצד שוטרי הכיבוש שליוו את הקבוצות הפורצות.

במקביל לפריצות אלו, כוחות הכיבוש החמירו את צעדיהם הדיכויים בשערי מסגד אל-אקצא, שם מנעו ממתפללים רבים להיכנס ובדקו את תעודות הזהות שלהם. כמו כן, המשיכו רשויות הכיבוש במדיניות החזקת תעודות הזהות בשערים החיצוניים, בנוסף להוצאת צווי הרחקה נגד מספר מוראביטון ומוראביטאת כדי למנוע מהם להגיע למסגד ולשקם אותו.

מול התפתחויות אלו, גברו הקריאות הפלסטיניות מכלל הפעילויות הלאומיות והדתיות לתושבי ירושלים והפנים הפלסטיני הכבוש, בדבר הצורך להגביר את הנוכחות והקשר במסגד אל-אקצא. קריאות אלו הדגישו את חשיבות הגיוס העממי לסיכול תוכניות הכיבוש שמטרתן לשנות את הסטטוס ההיסטורי והמשפטי הקיים בהרם אל-שריף, ולהתמודד עם ניסיונות החלוקה בזמן ובמקום.

הפרות אלו מגיעות על רקע הסלמה מתמשכת מצד קבוצות המתנחלים הנהנות מתמיכה ישירה של ממשלת ישראל לביצוע טקסיהן בתוך המסגד. משקיפים רואים בהמשך הפריצות הגלויות הללו מול כיפת הסלע פרובוקציה גדולה לרגשות המוסלמים, ומטרה לכפות עובדות חדשות החורגות מהקווים האדומים המקובלים בניהול ענייני מסגד אל-אקצא.

המתנחלים ביצעו באופן קבוצתי תפילות וטקסים תלמודיים גלויים על המדרגות מול כיפת הסלע המבורכת.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, השמיע אזהרות חמורות מפני מה שתיאר כ'חזרתו של האיום הקומוניסטי' לשטחי ארצות הברית. טראמפ טען כי הזהות הלאומית של ארצות הברית עומדת כעת בפני מתקפה מחודשת בהובלת קבוצות שתיאר כקנאיות וקיצוניות, בנאום שנשא ערב חגיגות יום השנה ה-250 להכרזת העצמאות.

הנשיא האמריקאי בחר בבסיס אנדרטת הר ראשמור המפורסמת כמקום לנאום, שם משקיפים פסלי הנשיאים ההיסטוריים וושינגטון, ג'פרסון, לינקולן ורוזוולט. בנאומו הדגיש כי יום השנה הגדול לעצמאות מגיע בתקופה שבה כוחות פנימיים מנסים לשנות את אופייה הייחודי של המדינה ולעקור את הרוח האמריקאית משורשיה ההיסטוריים.

טראמפ קישר בין האתגרים הנוכחיים לתקופת המלחמה הקרה, וציין כי הניצחון על הקומוניזם בעולם לא מנע את חדירתו מחדש לתוך אמריקה. הצהרות אלו מגיעות על רקע עלייה בולטת של זרמים שמאלניים בתוך המפלגה הדמוקרטית, מה שהבית הלבן רואה כאיום ישיר על הערכים המסורתיים שעליהם נבנתה ארצות הברית.

בנוגע לנושא ההגירה, טראמפ העביר מסרים מרומזים שבהם הדגיש כי השתייכות לאמריקה אינה דורשת בהכרח לידה על אדמתה, אלא דורשת אהבה למה שנבנה וכבוד להיסטוריה שלה. טון זה משקף ניסיון לפנות לבסיס התמיכה העממי תוך ריכוך חומרת הנאום הישיר נגד מהגרים בהשוואה לאירועים קודמים.

החגיגות צפויות להימשך היום, שבת, עם עצרת המונית גדולה בפארק 'נשיונל מול' בבירה וושינגטון. הטקס יכלול מופעי אוויר של מטוסים צבאיים מתקדמים, בנוסף למה שטראמפ תיאר כמופע הזיקוקים הגדול בעולם לכבוד אירוע לאומי היסטורי זה.

למרות האווירה החגיגית, דיווחים מצביעים על ירידה ניכרת בפופולריות של הנשיא האמריקאי לרמות שיא, המושפעת מהשלכות המלחמה באיראן. כמו כן, העלייה המתמשכת ביוקר המחיה מטילה צל על הרחוב האמריקאי, מה שהוביל למצב של אדישות ציבורית כלפי אירועים המאורגנים על ידי גורמים המקורבים לממשל.

מצדו, פיטר לוג, מנהל בית הספר לתקשורת באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, מתח ביקורת על אופן התנהלותו של טראמפ באירוע, וטען בהצהרות למקורות עיתונאיים כי הנשיא מנסה לרכז את תשומת הלב ולעשות פוליטיזציה ליום השנה הלאומי. לוג ציין כי ההיענות לאירועים הקשורים ליום השנה ה-250 הייתה מוגבלת באזורים מסוימים בהשוואה לציפיות הרשמיות.

בשיחת רדיו ב'פודקאסט', הדגיש טראמפ כי ארצות הברית עומדת כעת בצומת דרכים גורלי הקובע את עתידה. הוא הביע את נחישותו לשאת נאומים ארוכים למרות גל החום הכבד הפוקד את המדינה והגעת הטמפרטורות ל-41 מעלות צלזיוס, במסר שמטרתו להראות את יכולתו לעמוד בקשיים ולהתמודד עם אתגרים.

בסקר דעת קהל שנערך לאחרונה על ידי אוניברסיטת קוויניפיאק, נחשף פילוג עמוק בחברה האמריקאית בנוגע לעקרונות הלאומיים. התוצאות הראו כי 61% מהאזרחים מאמינים כי ארצם אינה מיישמת בפועל את העקרונות המפורטים במסמך העצמאות, עם פער גדול בהערכה בין תומכי המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית.

מהלכים פוליטיים אינטנסיביים אלו של טראמפ מגיעים במסגרת ההכנות לבחירות אמצע הקדנציה שיתקיימו בנובמבר הקרוב. המפלגה הרפובליקנית שואפת באמצעות פלטפורמות לאומיות אלו להחזיר את המומנטום הציבורי, בתוך חששות רציניים מאובדן הרוב בקונגרס כתוצאה מהמחלוקות הפוליטיות והמשברים הכלכליים הנוכחיים.

לאחר דור של מלחמה קרה וניצחון על איום הקומוניזם, יש כעת חזרה של האיום הקומוניסטי על אדמתנו.

(פתיחת אוניברסיטת הירדן האורתודוקסית הבינלאומית בחסות הוד מלכותו המלך עבדאללה השני מלך הממלכה הירדנית ההאשמית, ובברכת כבוד הפטריארך תיאופילוס השלישי פטריארך העיר הקדושה וכל ענייני פלסטין וירדן)... אל תתפלא, נהר קדוש, שמימיו שותים ממעיינות הזיכרונות הנצחיים, אם תראה היום במראת מימיך את רוח הקודש ששבה אליך לאחר אלפיים שנה, מרחפת בדמות יונה לבנה, בחגיגה להקמת האוניברסיטה האורתודוקסית הבינלאומית הזו על גדותיך, כדי שתהיה מגדלור מבנות השמש הזורח במזרח האהוב הזה, ובשורה של שלום ואהבה, ושגשוג של מדע וידע, ועלייה לאלוהים באמונה, אחווה וסובלנות בין בני הדתות השמימיות, כדי שהארץ תישאר ארץ הקדושה הנצחית, ומזרח האור הנצחי, ועלות השחר הבהיר לעולם הזה.!... כמה גדולה תפארתך, אוניברסיטה! שכן אלוהים ייחד אותך בקדושה מכל אוניברסיטה אחרת בעולם!... איזו אוניברסיטה בעולם הזה קמה על גדות נהר קדוש כמו נהרך הזורם במי הטבילה! ואיזו אוניברסיטה בעולם עמדה זקופה על אדמה קדושה כאדמתך הטהורה! והיכן בעולם יש אוניברסיטה המשקיפה מחלונותיה כדי לדמות את ישו בטבילתו לפני אלפיים שנה, כשהשמיים נפתחו ורוח הקודש ירדה בדמות יונה לבנה ונחה עליו, וקול מהשמיים בחלל מעיד ומהדהד: "זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי" (מתי ג:17).. וממקום ייחודי זה יצא ישו לאנושות ואמר בדמות תלמידיו "אַשְׁרֵי עוֹשֵׂי שָׁלוֹם כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרְאוּ" (מתי ה:9) ו"זֹאת מִצְוָתִי: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּי אֶתְכֶם" (יוחנן טו:12) ו"אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם, בָּרְכוּ אֶת מְקַלְלֵיכֶם, הֵיטִיבוּ לְשׂוֹנְאֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם וּמְרִיעֵיכֶם" (מתי ה:44) ".... וכמו שהשמיים מתקשטים בזוהר הכוכבים והשביטים הנוצצים בחשכת הלילה העמוקה, כך מתקשטת הארץ בזוהר האוניברסיטאות והמוסדות המדעיים הזוהרים כדי להפיג את חשכת המוחות האפלים, והנפשות העמומות בבורותם בקרב בני האדם על הארץ! אלה הם המוחות המוארים במדעיהם, והנפשות המוארות במוסריהם, דרכם להוליד מרחם עמיהם את הציוויליזציות הגדולות ביותר, יחד עם המוסר האציל והמפואר ביותר, כדי להיות ענקי היסטוריה מבריקה התלויים על צווארי העמים הללו ומעל חזיהם. ואין פלא שבשביל להגשים מטרה נכבדת זו קמה האוניברסיטה הזו, כמו שקמו לפניה האוניברסיטאות הגדולות בעולם.ברכת כבוד והכרת תודה להוד מלכותו המלך עבדאללה השני מלך הממלכה הירדנית ההאשמית, שתמך בהקמת המוסד המדעי המפואר הזה, כדי שיצאו ממנו לאנשים מנורות אור בדמות בוגריו, לכל מקום שיהיו בארצו הרחבה של אלוהים. ודי להוד מלכותו המלך עבדאללה השני כבוד על כבוד, שהממלכה הירדנית ההאשמית תיקח על עצמה, על גדות הנהר, ובהחלטה של הוד מלכותו, את קיום החגיגה המיועדת של האלף השני להולדת ישו אור העולם, הלא הוא אמר "אֲנִי הוּא אוֹר הָעוֹלָם. הַהוֹלֵךְ אַחֲרַי לֹא יֵלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ" (יוחנן ח:12). זכית, הוד מלכותו, בגביע הבכורה במעשה הגדול הזה, ועשית מעשה אדיר שאין לו אח ורע, ורחוק היום שבו לשונות הזמנים ישתקו מלזכור אותו! ודי למלכים כבוד אמיתי שאחד מהם יעשה פעם אחת מעשה ייחודי כזה, שיעלה על חבריו, וינציח את זכרו, ויציב אותו בין גדולי העולם הזה! זוהי מעלה נשגבה המתווספת למעלות המלך הידועות בקרב בני ירדן בכלל, ובקרב אחיהם הנוצרים בפרט, על יחסו הטוב, ודאגתו העצומה להישארות נוכחותם בירדן, הנוכחת בלבם, והנשארת בשייכותם האותנטית לאדמת האבות והסבים.הקמת אוניברסיטה זו בתקופה קשה זו בתולדות הארץ והאזור נחשבת – ללא ספק – להישג הטוב ביותר שביצעה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית הירושלמית לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה, בברכת כבוד הפטריארך תיאופילוס השלישי, לאחר בניית כנסיות רבות, ושיפוץ הישנות שבהן בארץ הקודש ובירדן. בנוסף לדאגתו של כבודו להבטחת הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש ובירדן, יחד עם המאמצים שהוא משקיע למען כינון יחסי שלום בין עמי האזור והעולם. וכאילו כבודו, כביטוי לשמחתו על הקמת אוניברסיטה זו, מתפלל כורע על הקבר הקדוש ברחבת כנסיית הקבר, כדי שאוניברסיטה מפוארת זו תישאר נטע של ידע פורח, שמושקה ביד אלוהים ומטופח בחריש, ונשמר בהשקיה, ומוגן מכל גרזן, עד שתהפוך לעץ רחב ענפים שצלליו מגיעים למקומות רחוקים, ואומר: "יְהוָה! יְהוָה, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד אֶת הַגֶּפֶן הַזֹּאת וְתַקֵּן אוֹתָהּ כִּי יְמִינְךָ נְטָעָהּ" (תהילים פ:14).ולא אשכח את "העבד הנאמן והטוב אשר יבוא אל שמחת אדונו" (מתי כה:23) כבוד המטרופוליט כריסטופורוס הנכבד, נציג הפטריארכיה בעמאן, וטובתו הרבה בהקמת מגדלור זה זוהר מעל אדמת ירדן, ואת השירותים הגדולים שמעניק כבודו בדרך ישו, מטיף במעשיו לפני דבריו, למען חיזוק קשרי האהבה והאחווה בין בני המולדת האחת, מוסלמים ונוצרים, יחד עם דאגתו לשגשוג מתמשך של כנסייתו, ויציבות בניו באמונה מעל אדמת המולדת האהובה. אין פלא! השנים יחלפו, והדורות יתחלפו, וישאו עמם בשורות המעידות על הערך הרב של אוניברסיטה חדשה זו, שמעטות האוניברסיטאות בעולם שישוו לה בערכה, בשל מועד הקמתה ובחירת מיקומה במיוחד, ובשל הצורך הדחוף של המולדות בהקמתה. אלה הן מולדות העמים המדממים, הנרצחים ברעל הגזענות, והשלום ערוף הראש בדרכים, והתקוות הנישאות על ארונות קבורה על גבי בעליהן לארצות ההגירה והגלות מעבר לים... עד שזרח אור האוניברסיטה זוהר באופק להגשמת מטרותיה הייחודיות שלשמן הוקמה, כגון גיוון המדעים, ההתמחויות, לימוד השפות, ומסלול קריאת ספרים יקרי ערך, ובין החשובות שבמטרות אלה, התבודדות הסטודנטים בחדרי התבודדות רוחניים כדי לשאוב השראה ממה שהמקום הקדוש במרכז המדבר מעניק של רוגע רוחני, וחיפוש השמימיות ולא הארציות, והנצחיות ולא החולפות, בהתגלויות ובתחושות המושכות אותם לאלוהים במגדלי האמונה והנזירות הגבוהים ביותר, ומחזקות בהם את התקווה הרעננה שאינה נובלת... והאהבה הירוקה שאינה יבשה... והשלום הפורח שאינו מאבד את זוהרו בין האנשים... דור חדש הנושא את התרופה המרפאת כדי להציל את המולדות הללו לפני שייכלה אותן מגיפת התאוות והמלחמות העקובות מדם. ברוכה תהיי, אוניברסיטה, ויהי רצון שאלוהים יחזק את עמודיך, ויבסס את יסודותיך, כדי שתשארי עדות אמת לאצילותם של אלה שבנו אותך, וכדי שתאשרי לעולם שרעש הדיבורים הוא קומץ רוח הנעלם, אך המעשים הגדולים נשארים בעולם הזה צאצאי הניסים, ומבצרי אור מבושמים בשמות בעליהם, שאינם נהרסים לעולם, יהיו אשר יהיו פגעי הזמן, ויהיו אשר יהיו הסערות והתלאות! * משורר וסופר. נציג ובונה כנסיית הקדושים קונסטנטין והלנה החדשה בכפר כפר סמיע בגליל העליון.

עניין העובד הקונסולרי האלג'יראי העצור בצרפת חזר לכותרות הדיפלומטיות בין שתי המדינות, על רקע דיווחים המצביעים על כך שהתיק הפך לציר מרכזי בשיחות ברמה גבוהה. מקורות תקשורתיים חשפו כי קיימת מגמה לקשור את הסדרת התיק הזה לגורלו של העיתונאי הצרפתי כריסטוף גליז, שנידון למאסר באלג'יריה, מה שפותח פתח לפריצת דרך אפשרית ביחסים המתוחים.

בימים האחרונים נרשם צעד בולט מצד התביעה הלאומית הצרפתית למאבק בטרור, שהגישה בקשה לשחרור העובד הקונסולרי העצור במעצר מונע כבר למעלה משנה. בקשה זו מהווה שינוי מהותי בעמדת התביעה הצרפתית, שבעבר התנגדה לכל בקשות השחרור, למרות ששופטי החקירה טרם הכריעו סופית.

הרשויות האלג'יראיות מייחסות חשיבות עליונה לתיק זה, ורואות בהמשך מעצרו של עובדן הפרה בוטה של הנורמות הדיפלומטיות ונקודת חיכוך מרכזית עם פריז. מנגד, ממשלת צרפת לוחצת באופן מתמיד בעניין העיתונאי כריסטוף גליז, מה שהפך את שני התיקים לדומיננטיים בכל המגעים הפוליטיים והמשפטיים המתנהלים בין שתי הבירות.

שורשי עניין העובד הקונסולרי נעוצים באביב 2025, כאשר הרשויות הצרפתיות עצרו אותו בחשד למעורבות בחטיפת משפיען אלג'יראי המתגורר בצרפת בשנת 2024. מערכת המשפט הצרפתית הגישה נגדו אישומים הקשורים לחטיפה ומעצר במסגרת חקירה המפוקחת על ידי גופי המאבק בטרור, דבר שנתקל בסירוב מוחלט מצד אלג'יריה.

אלג'יריה דבקה בעמדתה המשפטית המאשרת כי העובד הקונסולרי נהנה מהגנה מלאה מכוח אמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים, ורואה במעצרו תקדים מסוכן במשפט הבינלאומי. עניין זה הוביל בעבר למשבר דיפלומטי חריף, שהתבטא בגירוש הדדי של עשרות דיפלומטים והקפאת שיתוף הפעולה במספר תחומים ביטחוניים ומשפטיים.

המתח הדיפלומטי התרחב לכלול תיקי הגירה ופעילות קונסולרית, בנוסף למחלוקות המסורתיות סביב ענייני זיכרון וקולוניאליזם, שתמיד צצות ביחסים הבילטרליים. החלטת מערכת המשפט הצרפתית להאריך את מעצרו המונע של העובד החריפה את המשבר, מה שגרם למשרד החוץ האלג'יראי לזמן את הממונה על היחסים הצרפתי למחאה חריפה.

אלג'יריה הזהירה שוב ושוב כי המשך מעצרו של עובדן יגרור השלכות חמורות על תהליך בניית האמון בין שתי המדינות, ומתחה ביקורת על תנאי מעצרו והיחס שהוא מקבל. מחאות אלו התרחשו במקביל להצהרות של גורמים משפטיים צרפתים בנוגע לחקירות הקשורות ל'טרור מדינות', דבר שאלג'יריה ראתה בו האשמות שווא וניסיון לגרור אותה להקשרים חשודים.

מנגד, תיק העיתונאי הצרפתי כריסטוף גליז בולט כאחד המפתחות העיקריים לפתרון, במיוחד לאחר השלמת כל ההליכים המשפטיים הקשורים לתיקו באלג'יריה. גליז כשיר כעת מבחינה משפטית ליהנות מחנינה נשיאותית, סמכות המוענקת על ידי החוקה האלג'יראית לנשיא הרפובליקה בפסקי דין סופיים.

גליז נעצר במאי 2024 באשמת האדרת טרור בעת שהותו באזור קביליה, ונגזר עליו עונש מאסר של שבע שנים שאושר על ידי בית הדין לערעורים. בצעד אסטרטגי, החליט העיתונאי לוותר על ערעור לבית המשפט העליון, מה שהפך את פסק הדין לסופי וסגר את המסלול המשפטי כדי לפתוח את המסלול הפוליטי.

הצוות המשפטי של העיתונאי הצרפתי מדגיש כי ויתור על הערעורים נועד בעיקר להסיר מכשולים משפטיים בפני חנינה נשיאותית אפשרית משיקולים הומניטריים ומשפטיים. משפחתו הביעה תקווה כי צעד זה יתרום לסיום סבלו ולחזרתו למולדתו, על רקע אינדיקטורים חיוביים שהופיעו במהלך ביקוריו הקונסולריים האחרונים.

בשבועות האחרונים נרשמו מהלכים דיפלומטיים אינטנסיביים, כאשר הקונסול הצרפתי ביקר את גליז במעצרו לראשונה מזה חודשים, מה שמשקף רצון להזיז את המים העומדים. כמו כן, אישי ציבור צרפתים פרסמו תמונות המאשרות את יציבות מצבו הבריאותי של העיתונאי, כאינדיקציה לשיפור ערוצי התקשורת בין הצדדים בנוגע לתיק רגיש זה.

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, אלג'יריה וצרפת חידשו את מגעיהן ברמות הגבוהות ביותר, דבר שהתבטא בחילופי ביקורים בין בכירים בשני החודשים האחרונים. ביקור שר הפנים האלג'יראי בפריז מהווה אינדיקטור חזק לרצון שני הצדדים להתגבר על המשברים המצטברים ולתאם בענייני ביטחון ופשיעה מאורגנת.

השיחות המתנהלות כיום כוללות תיקים מורכבים החורגים מעניין האסירים, כגון השבת כספים שנגנבו ומבוקשים למשפט, בנוסף להסדרת מצב הקהילה ושיתוף פעולה בעניין ההגירה. למרות עומק המחלוקות בכמה עניינים ריבוניים, קיימת רצון משותף להגיע להבנה שתסיים את ההסלמה המתמשכת.

תיק העובד הקונסולרי האלג'יראי והעיתונאי הצרפתי נותר המבחן האמיתי למידת רצינותם של שני הצדדים בהשבת היחסים הנורמליים והתגברות על מכשולי העבר הקרוב. תוצאות 'ההחלפה' או ההסדר המשפטי הצפוי יקבעו את קצב שיתוף הפעולה הבילטרלי בשלב הבא, ואת יכולת הדיפלומטיה לפתור את התיקים התלויים ועומדים בין שתי המדינות.

אלג'יריה רואה בהמשך מעצרו של העובד הקונסולרי כאחת מנקודות החיכוך הבולטות עם צרפת, בעוד פריז מציבה את עניין העיתונאי כריסטוף גליז בראש סדר העדיפויות שלה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מוצא את עצמו היום מול מציאות מרה של הבטחותיו הכושלות לסיים את הסכסוך עם איראן. לאחר שהכריז ב-23 במאי האחרון על הסכם היסטורי קרוב, התותחים עדיין מדברים במקום הדיפלומטים. המציאות בשטח מצביעה על המשך חילופי אש קבועים בין הכוחות האמריקאים והאיראנים, מה שמעמיד את אמינות הממשל האמריקאי למבחן מול דעת הקהל המקומית והבינלאומית.

ההסלמה הצבאית קיבלה תפנית מסוכנת בשבוע שעבר, כאשר תקיפת מל"ט איראני כוונה לשדה התעופה הבינלאומי של כווית, וגרמה נזק כבד למתקן החיוני. העניין לא נעצר כאן, וביום ראשון האחרון שיגרה איראן טילים בליסטיים לעבר מדינת הכיבוש, שהגיבה במהירות צבאית, מה שהגביר את ההתלקחות בחזיתות האזוריות המקושרות.

בלב המשבר הזה, בולט סגירת מצר הורמוז כנשק הכלכלי המסוכן ביותר שטהראן משתמשת בו, כאשר תנועת המעבר בו נעצרה כמעט לחלוטין למעט נתיבים מוגבלים ביותר. סגירה זו מאיימת על עורק החיים של כ-20 אחוז מאספקת הנפט העולמית, מה שגרם לאנליסטים להזהיר מפני קפיצה היסטורית במחירים שעשויה להגיע לחבית של 150 דולר אם החסימה תימשך עד יולי הבא.

מבחינה פנימית, טראמפ מתמודד עם לחצים מצד האגף הניצי במפלגה הרפובליקנית, כאשר שר החוץ לשעבר מייק פומפאו הוביל קמפיין ביקורת נגד התנאים שהודלפו מההסכם המוצע. פומפאו ראה בהגשת ויתורים כספיים לטהראן חזרה על 'חטא' הסכם 2015 שחתם ברק אובמה, הסכם שטראמפ לעג לו וכינה אותו חלש ומביש.

תגובת הבית הלבן לביקורת זו הייתה חריפה מפיו של מנהל התקשורת סטיבן צ'ונג, שתקף את פומפאו בפומבי, בטענה שהוא אינו מבין דבר באמנות המשא ומתן השקט. עם זאת, נראה שלחצים ימניים אלה נשאו פרי, כאשר טראמפ חזר בו מהצעתו הראשונית והגיש הצעה נגדית קשוחה יותר, מה שהוביל להקפאת המשא ומתן הנוכחי ולמבוי סתום.

הדרישות האיראניות נראות בלתי אפשריות עבור ממשל טראמפ, כאשר טהראן מתנה את שחרורם המיידי של 12 מיליארד דולר מנכסיה המוקפאים בתמורה לפתיחה מחדש של מצר הורמוז. היא גם דורשת 12 מיליארד דולר נוספים כמחווה של רצון טוב במהלך תקופת משא ומתן של שישים יום לדיון בתיק הגרעין שלה, מה שמעמיד את טראמפ במצב מביך מול בסיס הבוחרים שלו שהבטיח לו 'לחץ מקסימלי'.

טראמפ נמנע באופן ברור מכל מעורבות צבאית קרקעית רחבת היקף, ומנמק זאת ברצונו לא לחזור על הניסיון הכושל של ג'ימי קרטר להציל בני ערובה בשנת 1980. זהירות זו משקפת את רצון הנשיא להימנע מ'אבק גרעיני' ומהעלויות האנושיות והפוליטיות של מלחמות פתוחות, אך יחד עם זאת משאירה אותו תקוע במצב קיים המאופיין בשחיקה מתמשכת ללא אופק לפתרון.

בניסיון לברוח מהמציאות, טראמפ פונה לעיתים למרחב הווירטואלי, שם פרסם שוב ושוב פוסטים המדמיינים כניעה איראנית מלאה וחתימה על מסמכי 'ניצחון מזהיר'. משאלות אלו מתנגשות עם מציאות בשטח המוכיחה כי העוצמה האווירית העדיפה של ארצות הברית ומדינת הכיבוש לא הצליחה עד כה לאלץ את המשטר האיראני להיכנע לתנאים האמריקאים הקיצוניים.

ניתוחים מצביעים על כך שטראמפ מתמודד עם אותה דילמה שעמדה בפני נשיאים קודמים בווייטנאם ובאפגניסטן, והיא שעליונות צבאית אינה בהכרח ניצחון פוליטי. המשטר האיראני רואה בסכסוך זה קרב קיומי, מה שמעניק לו יכולת רבה יותר לספוג מכות וסבלנות אסטרטגית, ביישום האמרה 'לכם יש את השעות ולנו יש את הזמן'.

הכלכלה האמריקאית עדיין מראה עמידות, במיוחד בשוק המניות, מה שמעניק לטראמפ מרווח תמרון וקידום הצלחותיו הכלכליות למרות הכישלון הצבאי. אך עמידות זו מאוימת בקריסה אם יימשך דלדול עתודות הנפט העולמיות, כאשר מוסד 'אוקספורד אקונומיקס' מזהיר כי היכולת לעמוד בסגירת המצר מוגבלת בזמן קצר מאוד.

טראמפ הכניס את עצמו לפינה צרה בדרישתו ל'כניעה ללא תנאי' מאיראן, בעודו משתמש בכלים צבאיים מוגבלים שאינם מספיקים לשינוי משטרים. סתירה זו בין מטרות שאפתניות לאמצעים זמינים העניקה לטהראן הזדמנות לשלוט בזירה העולמית באמצעות שליטה בזרימת האנרגיה, והפיכת חבית הנפט לכלי לחץ פוליטי בינלאומי.

מומחים רואים שהתרחיש הטוב ביותר שטראמפ יכול לשאוף אליו כעת הוא חזרה לנקודת ההתחלה, כלומר קבלת תנאים דומים להסכם אובמה שממנו נסוג. מוצא זה ידרוש תשלום סכומי כסף עצומים תחת שמות שונים, וזה עשוי להיות מתואר כ'נסיגה היקרה ביותר' בקריירה הפוליטית של טראמפ, שכן הוא ייאלץ לקנות יציבות במחיר יקר.

הניסיון הקשה במפרץ עשוי לגרום לנשיא ארה"ב לשקול מחדש את כדאיות פתיחת מלחמות חדשות או התערבות בסכסוכים מורכבים במזרח התיכון. מלחמות שמתחילות כ'הרפתקאות קצרות' הופכות לעיתים קרובות לשחיקה ארוכת טווח, במיוחד כאשר היריב מתמודד עם איום קיומי הגורם לו להיות מוכן להקריב הכל בתמורה להישרדות.

בסופו של דבר, השאלה נשארת תלויה באוויר מי יצעק ראשון בעימות זה, שכן בעוד טראמפ מהמר על כוחו הכלכלי ויכולתו לקדם, איראן מהמרת על גורם הזמן והגיאוגרפיה. והתוצאה הבלתי נמנעת עד כה היא שהעולם משלם את מחיר הסכסוך הזה מביטחונו האנרגטי ויציבותו האזורית, בציפייה לעסקה שאולי לא תגיע בקרוב.

מלחמה אינה רק פעולת תקיפה, ובה לא בהכרח מנצח מי שיש לו את המספר הגדול ביותר של פצצות, שכן הרצון חשוב יותר מהנשק.

החלטת משרד החינוך וההשכלה הגבוהה בלבנון לבטל את בחינות הבגרות לשנת 2026 עוררה סערה רחבה בחוגי החינוך והחברה. מגמה רשמית זו באה בתגובה לנסיבות הביטחוניות החריגות שעוברות על המדינה עקב ההסלמה הצבאית המתמשכת, שהובילה להשבתת תהליך הלימודים באזורים רבים ולהפיכת מוסדות חינוך למרכזי אירוח לעקורים.

המשרד הבהיר כי ההחלטה כוללת את כל הענפים האקדמיים – מדעים, מדעי הרוח, מתמטיקה וכלכלה – בנוסף לחינוך מקצועי וטכני על כל התמחויותיו. צעד זה נועד לסיים את מצב החרדה שחוו התלמידים והוריהם בחודשים האחרונים כתוצאה מחוסר היציבות הביטחונית והשטחית שהוטלה על ידי התוקפנות הישראלית מאז חודש מרץ האחרון.

על פי המנגנון החדש, התלמידים יקבלו תעודות הצלחה רשמיות המבוססות על תוצאות ההערכה המתמשכת שעברו במהלך שנת הלימודים בבתי הספר שלהם. המשרד התנה את קבלת התעודה בכך שהממוצע השנתי של התלמיד לא יפחת מ-9.5 מתוך 20 נקודות, כדי להבטיח רף מינימלי של סטנדרטים אקדמיים בנסיבות לוחצות אלו.

לגבי הקבוצות שאינן כלולות בהחלטת ההצלחה האוטומטית, ציינו מקורות כי נכשלים, מועמדים פרטיים ומועמדים שלא עמדו בממוצע הנדרש לא יקבלו את התעודה באופן מיידי. עם זאת, המשרד העניק להם הזדמנות לגשת למחזור בחינות חריג שצפוי להתחיל בעשרים ואחד ביולי הקרוב, כדי לאפשר להם לשפר את תוצאותיהם ולקבל את התעודה הרשמית.

מיד עם פרסום ההחלטה, פרצו חגיגות שמחה ענקיות בקרב תלמידי הבגרות, שיצאו לרחובות בתהלוכות חגיגיות ספונטניות. פעילים הפיצו סרטונים המראים תלמידים יורים זיקוקים ורוקדים כביטוי להקלה שלהם, לאחר שבועות של הפגנות ושביתות שארגנו מול מטה ראש הממשלה בדרישה לבטל את הבחינות.

מנגד, חגיגות אלו נתקלו בביקורת חריפה מצד איגוד המורים הלבנוני, שראה בביטול הבחינות הלאומיות נסיגה מסוכנת ברמת החינוך הרשמי. האיגוד הביע בהודעה מטעמו צער עמוק על הסרטונים שהופצו, והטיל על המעמד הפוליטי את האחריות להחלשת התעודה הלבנונית ולפגיעה בערכה האקדמי וההיסטורי בפני הפורומים הבינלאומיים.

גורמים חיצוניים נכנסו לוויכוח, כאשר דובר צבא ישראל ניצל את האירוע כדי להגיב בפלטפורמות המדיה החברתית, וטען כי שמחת התלמידים משקפת את חוסר מוכנותם הנפשית. השיח הישראלי ניסה לקשור את המשבר החינוכי לסכסוך המתמשך, מה שנחשב על ידי משקיפים כניסיון להסתה ולפוליטיזציה של התיק החינוכי הלבנוני הטהור.

מקורות תקשורת תיעדו שונות רבה בדעות האזרחים והצייצנים, כאשר צוות אחד ראה בהחלטה הוגנת כלפי התלמידים שנעקרו מכפריהם וחיו תחת הפגזות והפחדה. אלה טענו כי עריכת בחינות באווירה כזו הייתה חסרה את מינימום הסטנדרטים של צדק ושוויון הזדמנויות בין תלמידי האזורים היציבים יחסית לתלמידי אזורי העימות.

מצד שני, אנשי חינוך והורים הביעו דאגה מהיעדר קריטריונים ברורים בתהליך ההערכה הבית ספרי, והזהירו מפני אפשרות של מניפולציה בציונים כדי להעלות את שיעורי ההצלחה. אלה דרשו להבהיר את מנגנוני היישום של המחזור החריג וכיצד להבטיח את יושר התעודות הניתנות כדי להבטיח קבלת תלמידים לאוניברסיטאות זרות בעתיד.

שרת החינוך רימא כראמי עומדת בפני לחצים גוברים, כאשר יש המאשימים אותה בכניעה ללחץ הציבורי והסטודנטיאלי על חשבון איכות החינוך. כראמי הגנה בעבר על הצורך בעריכת בחינות כדי לשמור על יוקרת התעודה הרשמית, לפני שנסוגה והכריזה על ביטול כולל כתוצאה מהחמרת המצב בשטח וחוסר יכולתם של אלפי תלמידים להגיע למרכזי הבחינות.

תיק החינוך בלבנון נותר פתוח לאפשרויות רבות, לאור המשך המלחמה והשפעתה הישירה על תשתיות בתי הספר. הקהילה החינוכית ממתינה לראות כיצד יתמודדו האוניברסיטאות עם תעודות ההצלחה החדשות, ועד כמה המשרד יוכל לארגן מחזור חריג מוצלח לאור האתגרים הלוגיסטיים והביטחוניים הקיימים שהעימותים הצבאיים מציבים.

הסצנה החגיגית של ביטול הבחינות מהווה פגיעה בחינוך הלבנוני ובהיסטוריה שלו, והשלטון הפוליטי נושא באחריות למה שהחינוך הגיע אליו.

ההנהגה הרוסית מתחה ביקורת חריפה על הממשל האמריקאי, והאשימה אותו בנטישה ברורה של תפקיד המתווך הניטרלי במשבר האוקראיני המתמשך. מוסקבה רואה בכיוונים הנוכחיים של וושינגטון התמקדות בעיקר בהגברת קצב הלחצים הכלכליים והטלת סנקציות נוספות, במקום להכין את הקרקע המתאימה להשגת הסדר מדיני כולל שיסיים את הסכסוך שפרץ בשנת 2022.

בהקשר זה, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הדגיש, במהלך פגישה שקיים עם שגרירים זרים בבירה מוסקבה ביום שלישי, כי ההתנהגות האמריקאית בשטח ובפוליטיקה מוכיחה את חוסר רצונה של וושינגטון למלא תפקיד הוגן. לברוב הסביר כי הגישה הנוכחית מבוססת על הסלמה שיטתית של לחצי הסנקציות, מה שסותר את דרישות התיווך הדיפלומטי המחייבות עמידה במרחק שווה מכל צדדי הסכסוך.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה רגישה שבה מאמצים דיפלומטיים אמריקאים נמצאים במצב של קיפאון, למרות ההבטחות שהשמיע הנשיא דונלד טראמפ מאז שובו לשלטון בשנת 2025. ולמרות המאמצים המוצהרים לדחוף את מוסקבה וקייב לשולחן המשא ומתן, המציאות בשטח ובפוליטיקה מצביעה על פער רחב בין שאיפות הבית הלבן לבין התוצאות שהושגו בפועל עד כה.

במישור המהלכים הבינלאומיים, ועידת ה-G7 שאירחה צרפת בתחילת החודש הראתה הסכמה מערבית, שבה השתתף טראמפ, על הידוק החנק על הכלכלה הרוסית. ההצהרה המסכמת של הוועידה כללה התחייבויות מפורשות לחיזוק מערכות ההגנה האווירית האוקראיניות, בנוסף להטלת הגבלות חמורות חדשות המכוונות להכנסות מגזר האנרגיה הרוסי, מה שמוסקבה ראתה כהטיה בוטה.

הביקורת הרוסית לא הוגבלה לוושינגטון בלבד, אלא כללה גם את יבשת אירופה, אותה תיאר לברוב כמי שהופכת שוב למקור איום על השלום והביטחון הבינלאומיים. משרד החוץ הרוסי ראה בהמשך התמיכה הצבאית האיכותית שמספקות בירות אירופה לקייב כתורמת להארכת העימות הצבאי ומערערת כל הזדמנות אמיתית להשקת תהליך שלום רציני ובר קיימא.

בנוגע לתנאי המשא ומתן, מוסקבה עדיין דבקה בצורך בנסיגת הכוחות האוקראינים מאזורים מסוימים במחוז דונבאס שעדיין נמצאים בשליטת קייב כתנאי מוקדם לכל הסכם. רוסיה רואה בדרישה זו צורך ביטחוני שלא ניתן לוותר עליו, בעוד שהיא רואה בהמשך התמיכה המערבית כמעודד את הצד האוקראיני לדחות הצעות אלו ולהיצמד לעמדותיו הקיצוניות.

מנגד, ממשלת אוקראינה דוחה תנאים אלו מכל וכל, ורואה בכל ויתור על שטחים כמעודד את רוסיה להמשיך בשאיפותיה הצבאיות והפוליטיות. קייב מדגישה כי כל הסכם עתידי חייב להבטיח באופן מלא את ריבונותה הלאומית ושלמותה הטריטוריאלית המוכרת בינלאומית, ומדגישה כי התמיכה הצבאית המערבית היא הערובה היחידה למניעת קריסת חזיתות ההגנה.

ארצות הברית, אם נשפוט לפי מעשיה, אינה שואפת עוד למלא תפקיד של מתווך ניטרלי, אלא נוקטת בגישה המבוססת על הסלמת לחצי הסנקציות נגד רוסיה.

כוחות גדולים של צבא הכיבוש הישראלי פשטו לפנות בוקר (רביעי) על העיר קלקיליה שבצפון הגדה המערבית הכבושה, וביצעו מבצע פשיטות ומעצרים נרחב שכלל מספר אזרחים. מקורות דיווחו כי הכוח הפושט תוגבר בכ-16 כלי רכב צבאיים, בנוסף ליחידות רגליות שהתפרסו במספר שכונות מגורים כדי לאבטח את פעולות הפשיטה.

הכוחות הישראליים הטילו מצור הדוק על שכונת נזאל בעיר, סגרו את כל כניסותיה ומנעו תנועה לפני שהחלו לפרוץ לעשרות בתי מגורים. המבצע כלל חקירות שטח קשות עם התושבים, שהסתיימו במעצרם של יותר מחמישה פלסטינים שנלקחו למקומות לא ידועים תחת אבטחה צבאית כבדה.

הפלישות לא הוגבלו לקלקיליה, אלא התרחבו לאזורים שונים בגדה המערבית, כאשר כוחות הכיבוש פשטו על מחנה אל-פוואר בדרום, ועל העיר שכם ומחנה עסכר בצפון. תנועות צבאיות אלו מגיעות כחלק ממדיניות ההסלמה המתמשכת שמנהיגות רשויות הכיבוש נגד ערים ומחנות פלסטינים על בסיס יומי.

בפשע חדש של מתנחלים, קבוצה קיצונית הציתה לפנות בוקר (רביעי) את עזרת הנשים במסגד בכפר ג'לג'ליה שבמרכז הגדה המערבית הכבושה. התוקפים כתבו כתובות גזעניות בעברית על קירות המסגד, מה שעורר זעם רב בקרב תושבי הכפר שקפצו לכבות את האש.

עדי ראייה אישרו כי האש גרמה נזק כבד לתכולת עזרת הנשים ולחזיתות החיצוניות של המסגד לפני שהושגה שליטה עליה, וציינו כי הכפר נתון להתקפות חוזרות ונשנות. מתנחלים ביצעו תקיפה דומה בחודש שעבר, שכוונה לרכוש אזרחים וגניבת בהמותיהם תחת הגנת כוחות הכיבוש.

בנוגע לפציעות בשטח, העיתונאי הפלסטיני מועתז סקף אל-חייט נפצע מירי צבא הכיבוש בעת שסיקר את העימותים בכפר דיר אבו משעל ממערב לרמאללה. העימותים פרצו בעקבות תקיפת מתנחלים על בתי התושבים, כאשר כוחות הכיבוש התערבו כדי לספק הגנה לתוקפים ופתחו באש חיה לעבר צוותי העיתונאים.

בעיירה אל-מוע'ייר ממזרח לרמאללה, דיווחו מקורות רפואיים על פציעת ילדה בת 15 מקליע בכתף שנורה על ידי חיילי הכיבוש במהלך פלישה לעיירה. הילדה הועברה לאחד מבתי החולים ברמאללה לקבלת טיפול, ומצבה תואר יציב למרות חומרת מיקום הפציעה שפגעה בחלק העליון של גופה.

כוחות הכיבוש המשיכו להטיל מצור צבאי הדוק על העיירה אל-מוע'ייר, סגרו את כל כניסותיה הראשיות והמשניות לתנועת אזרחים וכלי רכב. סגירה זו התרחשה במקביל לפריסה נרחבת של כלי רכב צבאיים וירי אקראי של רימוני גז מדמיע וכדורים חיים, מה שהוביל למקרי חנק בקרב התושבים.

אזורי המגע הקרובים להתנחלויות ולמאחזים בגדה המערבית עדים להסלמה ניכרת בפעולות הצתה, עקירה ומניעת גישת חקלאים לשדותיהם. תקיפות אלו מתרחשות לרוב תחת עיני צבא הכיבוש המספק כיסוי ביטחוני למתנחלים לביצוע הפרותיהם נגד האדמה והאדם הפלסטיני.

על פי הנתונים הרשמיים העדכניים ביותר, מספר ההרוגים בהסלמה הישראלית בגדה המערבית מאז ה-8 באוקטובר 2023 הגיע לנתונים קטסטרופליים, כאשר 1169 שהידים נהרגו. כמו כן, מקורות רפואיים וארגוני זכויות אדם תיעדו פציעתם של יותר מ-12666 פלסטינים מירי הכיבוש והמתנחלים באותה תקופה.

דוחות זכויות אדם מצביעים על כך שמסעות המעצרים כללו כ-23 אלף פלסטינים, בעוד שמדיניות הדיכוי והריסת בתים גרמו לעקירתם של כ-33 אלף אזרחים. נתונים אלו מדגישים את היקף הסבל ההומניטרי המתגבר בגדה המערבית בהיעדר פיקוח בינלאומי יעיל לבלימת הפרות אלו.

הגדה המערבית עדה להסלמה חסרת תקדים בתקיפות מתנחלים וצבא ישראלי המכוונות נגד הנוכחות הפלסטינית והמקומות הקדושים.

כאשר ההמתנה מתארכת במרחבי הפליטות, הפרטים הקטנים מתחילים לעצב מחדש את המקום ואת זהותו האורבנית. המחנה אינו גדל בהחלטה פוליטית מוצהרת, אלא החיים בתוכו צומחים יום אחר יום דרך דלתות ברזל, מיכלי מים וחוטי חשמל השזורים בין הבתים הצפופים. שינוי שקט זה הופך אוהל לקיר, ומעבר צר לסמטה הנושאת את זיכרונם של דורות שנולדו בחיק ה'זמני'.\n\nבלבנון, מחנות הפליטים הפלסטיניים הוותיקים עומדים כעדות חיה לזמן שהתארך מעבר ליכולת המילים לתאר. מחנות כמו שאטילה, בורג' אל-בראג'נה ועין אל-חילווה אינם עוד רק שורות של אוהלים, אלא הפכו לשכונות עירוניות צפופות עם כניסות, בתי קפה, בתי ספר ותמונות תלויות על הקירות המסכמות את סיפור הנכבה המתמשכת. כאן, העוני האורבני משתלב עם היסטוריה ארוכה של עמידה איתנה במקום שלא תוכנן להיות עיר, אך הפך לכזה בשל הצורך והצפיפות.\n\nתמונות ארכיוניות במחנות לבנון חושפות פרדוקס בולט; אופנועים עוברים בסמטאות שאינן רחבות מספיק לשני אנשים, וחוטי חשמל משתלשלים ונוגעים בחלונות הבתים. בסביבות אלו גדלו דורות שאינם מכירים את פלסטין אלא דרך סיפורים ומפתח ישן, אך יחד עם זאת, הם זוכרים את פרטי המחנה כפי שאנשי ערים מכירים את שכונותיהם העתיקות. זוהי חיים שלמים המתנהלים תחת תקרה פוליטית נמוכה ותלויה.\n\nהפרדוקס הגדול טמון בכך שלמחנות אלו יש גיל של ערים, אך הם נשללים ממעמדם החוקי והשירותי. השירותים נשארים תלויים במימון אונר"א, בעוד התשתיות נאנקות תחת עומס הצפיפות האוכלוסייה הקיצונית. המחנה מופיע כאן כעיר החיה במצב של מצור תפקודי, גדלה מבפנים ומתרחבת אנכית, אך נשארת כבולה לשמה ולתפקידה המקורי כאזור המתנה.\n\nבמעבר לירדן, מחנה זעאתרי, שהוקם בשנת 2012, בולט כמודל לעיר זמנית ארוכת טווח. מה שהחל כמצב חירום מהיר בלב המדבר, הפך עם השנים לרשת מורכבת של שכונות ושווקים. תצלומי אוויר חושפים ארגון מדויק, אך מבפנים נגלים חיים תוססים עם תעשיית יד, סדנאות קטנות וחנויות מסחריות המשקפות את רצונם של הפליטים להחזיר לעצמם את קצב חייהם.\n\nבזעאתרי, הפליטים בונים את המרחב האורבני שלהם הרחק מהתוכניות הראשוניות על הנייר; הקרוואן אינו עוד רק יחידת דיור, אלא נוספו לו שטחי בישול, צל חיצוני ופינות מכירה. שינוי מתמיד זה דוחף את המקום להפוך לעיר בפועל, למרות שיציבותו נשארת שברירית ותלויה במימון בינלאומי ובניהול חירום שאינו מבטיח עתיד יציב לתושבים.\n\nבקיניה, מחנה דאדאב מייצג סמל עולמי לפליטות הנמשכת עשרות שנים מאז תחילת שנות התשעים. מתחם רחב ידיים זה הפך למקום הכולל לידות, בתי ספר ושווקים המשרתים את הפליטים הסומלים שבילו את חייהם בהמתנה. בדאדאב, השאלה אינה מוגבלת לסיוע הומניטרי, אלא מתרחבת וכוללת את גורלם של דורות שנולדו, למדו והתחתנו בתוך גבולות המחנה מבלי לראות את מולדתם.\n\nדאדאב מספר את סיפור הכישלון הבינלאומי במציאת פתרונות קבועים לסוגיות העקירה, כאשר הגנה זמנית הופכת למגבלה חברתית ופוליטית. כאשר מחנה נמשך עשרות שנים, הבעיה הופכת עמוקה יותר מחוסר במשאבים; התושבים מוצאים את עצמם תלויים מבחינה משפטית בעיר אמיתית שאינה מוכרת במפות הרשמיות כישות עצמאית, מה שיוצר פער בין המציאות החיה למצב המשפטי.\n\nבאוגנדה, בידי בידי מציג מודל שונה של יישובים שקמו במהירות כדי להכיל את זרם הפליטים מדרום סודן. המקום כאן אינו נראה כעיר אנכית חונקת, אלא לובש צורה אופקית הדומה לעיירות כפריות רחבות ידיים. בקתות, נקודות שירות ושווקים מפוזרים על פני שטחים פתוחים, מה שיוצר סוג של חפיפה בין הפליטים לקהילה המקומית המארחת.\n\nהתפשטות אופקית זו בבידי בידי מעצבת מחדש את כלכלת האזור הסובב, את דרכיו ואת בתי הספר שלו. העיר המעוכבת כאן אינה מבודדת, אלא היא מרחב משותף המושפע ומשפיע על סביבתו הגיאוגרפית. עם זאת, המכנה המשותף נשאר שהבנייה עוקבת אחר הצורך היומיומי של התושבים ולא אחר תכנון אסטרטגי, מה שהופך את השירותים לפגיעים לקריסה מול כל משבר מימון.\n\nהפרטים הקטנים הם אלה שיוצרים את העיר; הופעת השוק, קביעת מסלולי ילדים לבתי הספר וציור שמות רחובות על הקירות הופכים נקודת מחסה לקהילה. אך כל הפרטים הללו נושאים בחובם שבריריות מבנית; בית הספר עלול לסבול מחוסר מימון, הבית עלול להיות חסר תמיכה משפטית, והדרך עלולה לשקוע עם הגשם הראשון בעונת החורף.\n\nיש לקרוא את תמונות המחנות בעין כפולה שאינה מסתפקת בזיהוי סבל או בשבח הסתגלות. קיומה של חנות קטנה במחנה אינו אומר שהפליטות הפכה למצב טבעי, אלא זוהי עדות לניסיון האדם להחזיר לעצמו את כבודו. ובדומה לכך, סמטה מאוכלסת בשאטילה חושפת כיצד התנגדו האנשים ל'זמני' כדי שלא יבלע את חייהם ויהפוך אותם למספרים בלבד ברישומי הסיוע.\n\nקיימת רגישות פוליטית מובנת כלפי שיפור תנאי המחנות, במיוחד במקרה הפלסטיני, מחשש שזה יובן כתחליף לזכות השיבה. אך המציאות מוכיחה שמניעה אינה מגינה על הזיכרון, ושלהשאיר את המחנה שברירי אינו מקרב את הפתרון הפוליטי. הפרדה הכרחית בין זכויות פוליטיות קבועות לבין הזכות לחיות בכבוד ולקבל שירותים בסיסיים של מים, חשמל, חינוך ובריאות.\n\nבסופו של דבר, 'ערים מעוכבות' אלו נשארות תוססות חיים למרות השמות הזמניים שהן נושאות. עבור ילד שהולך לבית הספר שלו בתוך מחנה שהוקם עשרות שנים לפני לידתו, מקום זה הוא תחילת העולם וסוף ידיעתו. ובעוד הפוליטיקה ממשיכה לכנות מציאות זו 'המתנה', אנשים חיים חיים אמיתיים ופרטים יומיומיים ההופכים את המחנה לעיר אמיתית הממתינה להכרה בזכויות תושביה.\n\nהמחנה אינו המתנה שקטה, אלא חיים שלמים המתנהלים בתוך מצב פוליטי תלוי, שבו נולד דור שלם במקום שאמור להיות זמני.

קבוצת המשבר הבינלאומית פרסמה דוח מפורט תחת הכותרת "האחיזה החונקת", בו סקרה את השינויים הדרמטיים שפקדו את הכלכלה הפלסטינית מאז סוף 2023. הדוח הדגיש כי הכלים הפיננסיים והבנקאיים הפכו לאמצעי לחץ ישירים המופעלים על ידי רשויות הכיבוש כדי להשפיע על חיי היומיום של הפלסטינים בגדה המערבית.

המחקר קבע כי המשבר הנוכחי אינו רק תוצר לוואי של מתיחות צבאית, אלא אסטרטגיה מכוונת שמטרתה להפוך את הכלכלה לזירת עימות. החוקרים סבורים כי המתרחש כיום מייצג מעבר מסוכן ממצב של תלות כלכלית מסורתית לשלב של חניקה ישירה ושיטתית של כל המגזרים החיוניים.

שורשי המשבר הזה נעוצים בפרוטוקול פריז הכלכלי שנחתם בשנת 1994, שהותיר את מפתחות השליטה על הגבולות, המעברים והמערכת המוניטרית בידי ישראל. למרות שההסכם היה אמור להיות זמני, הוא ביסס את תלות הרשות הפלסטינית בהכנסות הסליקה, שישראל שולטת בקצב העברתן.

הדוח הדגיש כי אירועי אוקטובר 2023 היוו נקודת מפנה מכרעת, כאשר השפעת הזרמים הימניים בממשלת ישראל, השואפים לספח את הגדה, התעצמה. מגמה זו באה לידי ביטוי בהצהרות שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שקישר בגלוי בין הידוק החניקה הפיננסית למניעת הקמת ישות פלסטינית עצמאית כלשהי.

היחסים הבנקאיים בין הבנקים הפלסטיניים והישראליים הם אחת מנקודות התורפה המסוכנות ביותר שמנוצלות על ידי הכיבוש כדי לערער את היציבות. האיום המתמיד בניתוק היחסים עם הבנקים המקבילים מותיר את המערכת הפיננסית הפלסטינית במצב מתמיד של אי ודאות, מה שמשבש את תנועת ההשקעות והתכנון הכלכלי לטווח ארוך.

בנוגע לכספי הסליקה, הדוח ציין כי הקיצוצים הישראליים החוזרים ונשנים הובילו לחוסר יכולתה של הרשות לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדים וספקים. ליקוי פיננסי זה לא נעצר בגבולות המוסדות הרשמיים, אלא התרחב לכל מפרקי השוק המקומי הסובל מירידה חדה בכוח הקנייה.

כמו כן, צצה בעיה טכנית מורכבת של הצטברות כמויות אדירות של מטבע ה'שקל' בתוך הבנקים הפלסטיניים כתוצאה מההגבלות על העברת מזומנים לישראל. הצטברות זו מעלה את עלויות הביטוח וההובלה, ומאלצת חלק מהסוחרים לפנות לערוצים פיננסיים לא רשמיים, מה שמחליש את הפיקוח הפיננסי הכללי.

בנוגע לתנועה ומעבר, הגדה המערבית הפכה למה שדומה ל'איים מבודדים' עקב הגברת המחסומים הצבאיים ושערי הברזל בין הערים. אמצעים אלה לא רק עכבו את תנועת האנשים, אלא גם העלו את עלויות ההובלה וההפצה באופן מטורף, מה שהפך את הפעילות המסחרית הפנימית לתהליך מסוכן ולא כדאי כלכלית.

אלפי משפחות פלסטיניות איבדו את מקור הכנסתן העיקרי לאחר שנאסר על עובדים להגיע למקומות עבודתם בתוך הקו הירוק מאז תחילת המלחמה. אובדן כפול זה הוביל לייבוש מקורות הנזילות בשווקים המקומיים, ותרם להעלאת שיעורי העוני והאבטלה לרמות חסרות תקדים בתולדות הגדה המערבית.

הדוח התייחס למצב באזור המסווג (C), המהווה את העומק האסטרטגי לפיתוח הפלסטיני עם משאבי טבע ושטחים חקלאיים. הוא הבהיר כי מניעת השקעות פלסטיניות באזורים אלה מונעת מהכלכלה הזדמנויות צמיחה עצומות, ומצמצמת את הפעילות הכלכלית לקנטונים צרים וצפופים.

הנתונים המופיעים בדוח מציירים תמונה עגומה לעתיד המחיה, כאשר הכלכלה סובלת מהתכווצות חדה וירידה מתמדת ברמות ההכנסה לנפש. קבוצת המשבר הזהירה כי המשך לחצים אלה עלול להוביל לקריסת מוסדות השירותים והרשויות המקומיות הנאבקות כיום כדי לשרוד.

הדוח הציע שורה של פתרונות דחופים, החל בהבטחת זרימה סדירה של כספי הסליקה והסרת הגבלות על תנועת עובדים וסחורות באופן מיידי. עם זאת, המומחים הדגישו כי תרופות הרגעה אלה לא יסיימו את המשבר אלא אם יימצאו מנגנונים בינלאומיים להפחתת התלות המבנית במערכת הפיננסית הישראלית.

הקבוצה הבינלאומית קראה לצורך בביצוע רפורמות פנימיות פלסטיניות לחיזוק השקיפות, במקביל ללחץ בינלאומי לעצור את השימוש בכלכלה ככלי לענישה קולקטיבית. המשך המצב הנוכחי מאיים בפיצוץ חברתי ופוליטי קרוב, שהשפעותיו לא יוגבלו רק לשטחים הפלסטיניים אלא יתפשטו לכל האזור.

הדוח סיכם כי הבנת עתיד הסכסוך הפלסטיני-ישראלי עוברת בהכרח דרך הבנת המדיניות הכלכלית שישראל נוקטת בגדה. הכלכלה אינה רק מספרים וסטטיסטיקות, אלא היא אבן היסוד לעמידות החברה הפלסטינית וליכולתה להישאר על אדמתה מול מדיניות העקירה השקטה.

הכלכלה הפלסטינית אינה עוד רק נספח, אלא הפכה לזירת עימות שבה ישראל משתמשת במדיניות פיננסית ככלי לכפייה פוליטית.

דיווחים עיתונאיים עבריים אישרו כי ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, סיכן את כל הקלפים הפוליטיים שעמדו לרשותו, מה שהעמיד את המדינה מול השלכות קשות. המקורות הבהירו כי הרפתקה זו כללה הימור מוחלט על תמיכה בלתי מוגבלת מדונלד טראמפ וצוותו הפוליטי בניהול הסכסוך עם איראן.

עיתון הארץ סבר כי החברה הישראלית תשלם שוב את מחיר המדיניות הזו, וציין כי קיימת מערכת תקשורתית ופוליטית רחבת היקף שעדיין מספקת הגנה לנתניהו. מערכת זו מונעת מהשלכות הכישלונות הגדולים ברמה הפוליטית והביטחונית להגיע ישירות לראש הממשלה.

מכונת תעמולה זו, על פי הניתוח, פועלת להרחיק אחריות ישירה מנתניהו בכל משבר שמתרחש, תוך הפניית אצבע מאשימה כלפי גורמים פנימיים או חיצוניים אחרים. גישה זו מונעת למעשה היווצרות של מצב של אחריות ציבורית או לחץ עממי שעלול לדרוש שינוי במדיניות הנוכחית.

המקורות ציינו כי נתניהו הצליח לשמור על לכידות בסיסו הפוליטי והאלקטורלי גם לאחר אירועי השבעה באוקטובר, שתוארו ככישלון חרוץ של המערכת הביטחונית. הדבר נובע מהמערכת המשולבת שבנה סביבו, המפרשת מחדש משברים גדולים כחלק מקנוניות המכוונות נגד המדינה.

ערוצי טלוויזיה ורדיו תומכים, יחד עם צבאות אלקטרוניים ברשתות החברתיות, ממלאים תפקיד מרכזי בהישארותו של נתניהו בשלטון. אמצעים אלה פועלים ליצירת נרטיב חלופי ההופך את הכישלונות למכשולים בלבד הנובעים מלחצים בינלאומיים שאין לנתניהו יד בהם.

הניתוח רואה כי אסטרטגיית נתניהו אינה מתבססת על הצגתו כמנהיג אידיאלי שאינו טועה בפני קהלו, אלא מתמקדת בהפחדתם מהחלופות. הוא תמיד שואף לשכנע את תומכיו שכל דמות פוליטית אחרת תהיה מסוכנת יותר לאינטרסים ולביטחונם האישי מאשר הישארותו בתפקיד.

גישה זו התגלמה בבירור באופן הטיפול בהסכמים הנוגעים לתיק הגרעין האיראני וליחסים עם וושינגטון, כאשר האחריות הוטלה על יועצי הממשל האמריקאי בכל תקלה. לעומת זאת, נשמרת תדמיתו של נתניהו כמנהיג יחיד המסוגל לתמרן במסדרונות הבית הלבן.

העיתון ציין כי הסתירות הבוטות בשיח הפוליטי והתקשורתי התומך בממשלה אינן רק פגמים ספונטניים, אלא מנגנון פעולה מחושב בקפידה. מנגנון זה מאפשר להציג נרטיבים סותרים בו זמנית כדי לשרת את המטרה הפוליטית הרגעית, מה שמבלבל את דעת הקהל ומפזר את הביקורת.

לדוגמה, הסכמים בינלאומיים מתוארים כקטסטרופליים, ובאותה עת מודגש כי ישראל עדיין בשיא כוחה הצבאי. כמו כן, נטען כי איראן השיגה הישגים, אך גם מקודם כי הנזק שנגרם לתוכנית הגרעין שלה בלתי ניתן לתיקון.

מערכת התקשורת מכוונת למבקרים ומתנגדי מדיניות הממשלה, ומטילה עליהם אחריות להחלשת החזית הפנימית בזמני מלחמה. טקטיקה זו נועדה להשתיק קולות אופוזיציה בתוך החברה הישראלית ולסמן אותם כבגידה או חולשה מול איומים חיצוניים.

מודל מנהיגותי זה אפשר לנתניהו להתגבר על המשברים הרצופים שפקדו את ממשלתו בשנים האחרונות מבלי לאבד את לגיטימיותו בקרב הימין. מערכת זו ממשיכה לייצר יריבים מדומים או אמיתיים כדי להסיט את הדיון הציבורי מעניינים מהותיים הקשורים לאחריות הממשלה על החלטותיה.

הניתוח הגיע למסקנה כי הסתמכות יתר על תמיכה חיצונית וחיסון תקשורתי פנימי עשויים להעניק לנתניהו אורך חיים פוליטי ארוך יותר, אך הוא מעמיד את המדינה בפני סיכונים אסטרטגיים חסרי תקדים. המחיר שישולם מאוחר יותר עשוי להיות גדול יותר מיכולת המערכת להצדיק אותו או להסתירו מהציבור.

נתניהו אינו צריך לשכנע את תומכיו שהוא אישיות מושלמת, אלא הוא צריך לשכנע אותם שכל חלופה פוליטית תהיה מסוכנת יותר עבורם.