אני ארנו, הצרפתייה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות, לא הייתה רק סופרת שסיפרה את זיכרונות ילדותה בנורמנדי, אלא הפכה לסמל תרבותי עולמי המקשר בין ספרות למחויבות פוליטית איתנה. ארנו הופיעה לאחרונה בעצרת בחירות של מועמד תנועת 'צרפת הבלתי נכנעת' ז'אן לוק מלנשון, כשהיא עוטה כאפייה פלסטינית, במסר ויזואלי מפורש המאשר את תמיכתה המלאה בזכויות הפלסטינים מול הכיבוש.

הופעה זו עם הכאפייה לא הייתה רגע חולף, אלא המשך לדרך ארוכה של מאבק שניהלה ארנו נגד מדיניות האפרטהייד הישראלית. במהלך העשור האחרון, הגבירה הסופרת הצרפתייה את נוכחותה בנושאים הקשורים למזרח התיכון, וראתה בשתיקת האינטלקטואל מול הפשעים המבוצעים בעזה שותפות בלתי מתקבלת על הדעת.

שורשי תודעתה הפוליטית של ארנו נעוצים בילדותה בעיירה קטנה בנורמנדי, שם חוותה סיפורי מלחמה, כיבוש והפצצות שהדהדו בבית משפחתה. רקע זה גרם לה להבין מוקדם את משמעות הדיכוי והעוול, מה שהשתקף מאוחר יותר בעמדתה האנטי-ישראלית, כשהפכה לחלוצת האינטלקטואלים המערביים המגנים את פשעי הכיבוש ברצועת עזה.

בשנת 2018, ארנו הייתה בין החותמים הבולטים על הצהרה נגד 'העונה התרבותית הצרפתית-ישראלית', והאשימה את תל אביב בשימוש באמנות כדי להלבין את תדמיתה ופשעיה. היא ראתה אז חובה מוסרית המוטלת על בעלי מצפון לדחות כל צורה של נורמליזציה תרבותית עם מדינה המפעילה דיכוי שיטתי נגד עם חסר אונים.

מאמציה לא נעצרו כאן, ובשנת 2019 היא הובילה קריאה רחבה להחרים את תחרות 'האירוויזיון' שאירחה תל אביב, וקראה למשלחת הצרפתית לפרוש. היא ראתה בהשתתפות באירועים כאלה מתן כיסוי סמלי לכיבוש כדי להמשיך במדיניות ההתנחלות והתוקפנות שלו בירושלים ובשטחים הכבושים.

עם הסלמת התוקפנות הישראלית בשנת 2021, הצטרפה ארנו לכ-1500 אישיות תרבותיות בדרישה לפירוק מיידי של משטר ה'אפרטהייד' הישראלי. המסר עליו חתמה הדגיש את הצורך לשים קץ לתקיפות נגד הפלסטינים ולסיים את הכיבוש המפר את כל החוקים והאמנות הבינלאומיות.

בתחילת שנת 2024, המשיכה ארנו בלחציה באמצעות קריאה להחרים מוסדות תרבות גרמניים שהגבילו את חופש הביטוי המזדהה עם פלסטין. הסופרת הצרפתייה מחתה על מדיניות השתקת הפיות המופעלת על ידי כמה מדינות אירופיות נגד כל מי שמבקר את מלחמת רצח העם ברצועת עזה.

ארנו עמדה גם בראש רשימה בנובמבר 2024 שכללה למעלה משישה אלף סופרים ומוציאים לאור עולמיים שקראו להחרים מוסדות תרבות ישראליים משתפי פעולה. החותמים אישרו את מחויבותם לא לשתף פעולה עם בתי הוצאה לאור ופסטיבלים המצדיקים את הכיבוש או תורמים להלבנת תדמית רצח העם המתמשך.

תמיכתה לא הוגבלה להצהרות, אלא התרחבה להגנה על אישיות זכויות אדם בינלאומיות, כאשר הכריזה על תמיכתה בנציגה המיוחדת של האו"ם פרנצ'סקה אלבנזה בפברואר 2025. ארנו עמדה נגד הלחצים הצרפתיים והגרמניים שדרשו את פיטוריה של אלבנזה בגלל דוחותיה הנועזים שתיארו את המתרחש בעזה כרצח עם.

בהקשר קשור, ארנו הגנה בלהט על אסירים פוליטיים, וביניהם הלוחם הלבנוני ג'ורג' עבדאללה, אותו תיארה כקורבן של מערכת המשפט הצרפתית. היא ראתה בהמשך כליאתו במשך שנים ארוכות חרפה לצרפת, מה שהוביל מאוחר יותר לשחרורו ביולי 2025 לאחר לחצים נרחבים של ארגוני זכויות אדם.

מבחינה ספרותית, ארנו החלה את דרכה בשנת 1974 עם הרומן 'ארונות ריקים', ומאז היא חוקרת את זיכרון המעמד, הגוף והשינויים החברתיים. יצירותיה, כמו הרומן 'המקום' ו'הבושה', נחשבות לניתוח מדויק של החברה הצרפתית וסתירותיה, מה שהקנה לה את פרס נובל בצדק, על פי עדות האקדמיה השוודית.

האקדמיה השוודית תיארה את כתביה של ארנו כבעלי 'אומץ ויכולת חודרנית' לחשוף את המגבלות הקולקטיביות של הזיכרון האישי, מה שמסביר את יכולתה לקשר בין הפרטי לציבורי. היא לא כותבת רק על עצמה, אלא על 'הנשכחים' והמעמדות המודרים, המוצאים במילותיה קול המבטא את כאבם ושאיפותיהם.

נשיא צרפת עמנואל מקרון תיאר אותה כ'קול חירות הנשים והנשכחים של המאה', למרות השוני הרדיקלי בעמדותיה הפוליטיות עם כיווני ממשלתו. פרדוקס זה משקף את עוצמת השפעתה של ארנו, שהצליחה לכפות את כבודה הספרותי גם על יריביה הפוליטיים בזירה הצרפתית והבינלאומית.

אני ארנו נשארת מודל לאינטלקטואל אורגני שאינו מנותק מסוגיות זמנו, כשהיא רואה בפרס נובל 'אחריות גדולה' להמשיך להעיד על צדק. באמצעות הכאפייה הפלסטינית שלה ועטה החופשי, היא מאשרת כי ספרות אמיתית היא זו המזדהה עם האדם מול מכונות הדיכוי וההרס.

אני מקדישה את פרס נובל לכל הסובלים, לכל הנאבקים, ולאלה שאינם זוכים להכרה.

דני סיטרינוביץ', קצין לשעבר באגף המודיעין בצה"ל וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, סבר כי העימות האחרון עם איראן מהווה כישלון אסטרטגי מהמעלה הראשונה. הוא הסביר כי ניסיונותיה של תל אביב לשנות את המציאות הגיאופוליטית באזור לא הובילו לתוצאות הרצויות, אלא הציגו את איראן ככוח נחוש יותר לקבוע את משוואותיה שלה.

סיטרינוביץ' ציין בניתוח שפורסם בכלי תקשורת עבריים, כי מה שאירע בשבוע שעבר אינו רק סבב מבצעי רגיל, אלא הוא משקף את עומק המשבר האסטרטגי שישראל מתמודדת עמו. במקום להחליש את המשטר האיראני, נראה כי האחרון שב ורכש ביטחון עצמי והוא שואף לכפות כללי עימות חדשים המקשרים ישירות בין הזירה הלבנונית לעומק האיראני.

הקצין, ששירת 25 שנה בשירות המודיעין, הדגיש כי ההישגים הטקטיים והמבצעיים שהשיג צה"ל לא תורגמו להישגים מדיניים או אסטרטגיים מוחשיים. המשטר בטהראן לא נפל ולא שינה את התנהגותו האזורית, אלא המשיך להשתמש בכליו הצבאיים והמדיניים כדי לעצב את המזרח התיכון באופן המשרת את האינטרסים הלאומיים שלו, הרחק מרצונותיה של ישראל.

החוקר הביטחוני סבור כי קיים פער עצום בין היעדים שהציבה ההנהגה הישראלית בתחילת העימות לבין המציאות הנוכחית בשטח. במקום להתמודד עם משטר מורתע, ישראל מוצאת את עצמה מול הנהגה איראנית שאינה מהססת להשתמש בטילים ובכטב"מים כדי להגיב על כל מהלך המכוון נגד בעלות בריתה, במיוחד בחזית הצפונית עם לבנון.

סיטרינוביץ' הזהיר מפני שינוי מהותי בתפיסה האיראנית, שכן טהראן הסתמכה בעבר על שלוחותיה באזור כדי להגן על המשטר מפני התקפות ישירות. כיום, התמונה התהפכה ואיראן מציבה את עצמה בעמדת המגן הישיר על אותן שלוחות, מה שאומר שכל פגיעה בחיזבאללה עלולה להיענות בתגובה צבאית שתצא ישירות משטח איראן.

הניתוח התייחס לתפקיד האמריקאי, וציין כי וושינגטון מפעילה לחצים הולכים וגוברים על תל אביב כדי למנוע הרחבת הסכסוך, מתוך רצון לשמר את מסלול ההסדרה האזורית. לחצים אלה, לדברי סיטרינוביץ', תורמים להגבלת חופש הפעולה הישראלי ומעניקים לטהראן תחושה שהזמן פועל לטובתה, לנוכח המשך פרויקט הגרעין שלה ופיתוח יכולותיה הצבאיות.

החוקר סבר כי ההתנהלות האמריקאית הנוכחית מהווה בעיה גדולה לביטחון הלאומי הישראלי, שכן היא חושפת פערים ברורים בתיאום האסטרטגי בין שתי בעלות הברית. היעדר חזון משותף לגבי אופן ההתמודדות עם האיום האיראני מחליש את כוח ההרתעה הישראלי והופך את האויבים באזור לנועזים יותר לאתגר את האינטרסים הביטחוניים של תל אביב.

הקצין לשעבר הדגיש כי איראן שלאחר המלחמה לא יצאה חלשה או זהירה כפי שצפו, אלא הפכה בהיבטים רבים לאגרסיבית יותר ומוכנה יותר לקחת סיכונים. מציאות חדשה זו מחייבת את המערכת הביטחונית והמדינית בישראל לבחון מחדש באופן יסודי את היסודות שעליהם נבנתה האסטרטגיה מול טהראן, במיוחד לאחר כישלון ההנחה שלחץ צבאי לבדו ישנה את התנהגות המשטר.

סיטרינוביץ' ציין כי המשטר האיראני הוכיח יכולת עמידה גבוהה למרות העלות הכלכלית והצבאית הכבדה שנשא במהלך שנות העימות. הישארות המשטר על כנו והתעקשותו על יעדיו האזוריים משמעותה שישראל מתמודדת עם מציאות אסטרטגית מורכבת יותר מאי פעם, לנוכח מגבלות חיצוניות המוטלות על ידי הממשל האמריקאי הנוכחי.

בסיום ניתוחו, העלה החוקר שאלה מהותית לגבי אופן התמודדותה של ישראל עם איראן שיצאה מהעימות הקודם עם רמת ביטחון עצמי בשיאה. הוא הדגיש כי האתגר הגדול ביותר טמון בהשבת ההרתעה האבודה, בזמן שמרחב התמרון הישראלי מצטמצם כתוצאה מהשוני עם וושינגטון וההתעקשות האיראנית לכפות כללי עימות שלא ניתן להתעלם מהם.

העימות עם טהראן לא השיג את יעדיו האסטרטגיים, אלא הותיר את ישראל מול אויב נחוש ובטוח יותר בעצמו.

הזירה הסודאנית רשמה הסלמה צבאית בולטת בשעות האחרונות, כאשר צבא סודאן וכוחות התמיכה המהירה החליפו התקפות אינטנסיביות באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים (מל"טים). הפעולות הצבאיות התרכזו בערים אל-עובייד וניאלה, שהפכו לזירת סכסוך פתוחה שהובילה לנפגעים אזרחיים ולהרס נרחב בתשתיות ובמתקני ציבור.

מקורות בשטח דיווחו כי העיר אל-עובייד ספגה התקפות אלימות שהביאו למותם של למעלה מ-23 בני אדם, בספירה ראשונית שצפויה לעלות. התקפות אלו מגיעות בהקשר של שימוש גובר במל"טים מתאבדים ואסטרטגיים על ידי שני הצדדים בסכסוך, מה שהכפיל את היקף הסיכונים העומדים בפני האוכלוסייה חסרת ההגנה באזורי העימות.

במחוז דארפור, פגעו תקיפות אוויריות בשוק העיר קרנוי הממוקמת בצפון המדינה ליד הגבול עם צ'אד. מקורות מקומיים אישרו כי ההתקפה גרמה להרס חלקים נרחבים מהשוק העממי, מה שהוביל למותם של הרוגים ועשרות פצועים בקרב הקונים, בתוך מצב של בהלה ועקירה המונית מהאזור.

מצידו, האשים ראש מועצת הריבונות הסודאנית, עבד אל-פתאח אל-בורהאן, את כוחות התמיכה המהירה בפגיעה מכוונת באזרחים ובתשתיות חיוניות. אל-בורהאן הדגיש כי הכוחות המזוינים ימשיכו בפעולותיהם הצבאיות עד לטיהור המדינה ממה שכינה 'המרד', תוך הדגשת מחויבות המוסד הצבאי להגן על המדינה ומוסדותיה.

במישור הפוליטי, אל-בורהאן ציין כי המשבר הכלכלי החמור שהמדינה חווה אינו רק תוצאה של הסכסוך הפנימי, אלא עומדות מאחוריו 'ידיים חיצוניות'. הוא טען כי התערבויות אלו נועדו להעמיק את סבלם של הסודאנים באמצעות מניפולציה בשערי החליפין ולחץ על משאבי המדינה הבסיסיים.

בנוגע למצב ההומניטרי, ההתקפות על שוק קרנוי יוחסו לכוחות התמיכה המהירה על פי נתונים שפורסמו על ידי ועדת התיאום של ועדות ההתנגדות באל-פאשר. הוועדה הבהירה כי ההפצצה האווירית לא הבחינה בין מטרות צבאיות לאזרחיות, מה שהוביל לאסון הומניטרי באזור הסובל ממילא ממחסור בשירותים רפואיים.

מנגד, כוחות התמיכה המהירה האשימו את צבא סודאן בפגיעה באתרים חיוניים ובתשתיות במדינות קורדופן, ובמיוחד בצפון ובמערב המחוז. הכוחות טענו כי ההפצצה האווירית פגעה במתקני שירות, מה שהוביל להשבתתם ולהגברת סבלם של האזרחים באזורים אלו.

הבירה ח'רטום והעיר אום דורמן סובלות ממשבר דלק חמור, שדחף את ממשלת מדינת ח'רטום להתערב בדחיפות לרכישת מוצרי נפט מהשווקים העולמיים. מהלך זה נועד לצמצם את התורים הארוכים ולספק את האנרגיה הדרושה לבתי חולים ומאפיות שחלקם הפסיקו לפעול.

מחסור הדלק חפף להידרדרות היסטורית בערך הלירה הסודאנית מול הדולר האמריקאי, מה שהוביל לעליות מחירים מטורפות במחירי מוצרי המזון. האזרח הסודאני מתמודד כעת עם אתגרים כפולים: חוסר ביטחון מצד אחד, וחוסר יכולת להבטיח צרכים בסיסיים מצד שני.

במחוז הנילוס הכחול, למרות השקט היחסי ששרר לאחר עימותים עקובים מדם, תנועת העקירה לא פסקה לכיוון הערים א-דמאזין וא-רוסיירס. העקורים חיים בתנאים טרגיים במרכזי מחסה צפופים, בתוך אזהרות בינלאומיות מפני החמרת המשבר ההומניטרי במקרה של המשך הפעולות הצבאיות.

דוחות זכויות אדם מצביעים על כך שמל"טים הפכו לגורם העיקרי למותם של אזרחים בסודאן, כאשר תועדו כ-880 הרוגים בארבעת החודשים האחרונים בלבד. נתונים אלו משקפים את היקף הטרגדיה העומדת בפני הסודאנים בצל מלחמה שאין לה אופק קרוב לסיום.

הפעולות הצבאיות נמשכות לשחרור סודאן ולחיסול המורדים, והמשבר הכלכלי עומד מאחוריו ידיים חיצוניות.

שתיקה רשמית אפפה את הממסד הצבאי הישראלי, היום שבת, בנוגע לדיווחים מהשטח המדברים על ניסיונות חדירה קרקעית חדשים לעומק דרום לבנון. הנתונים הנוכחיים מבוססים על עדויות מהשטח ומקורות מקומיים, בזמן שכוחות הכיבוש נוקטים במדיניות ההאפלה התקשורתית הרגילה במהלך מבצעים קרקעיים רגישים, כאשר הפרטים נחשפים לרוב לאחר חלוף זמן מהתרחשותם.

מקורות דיווחו כי שתיקה זו מתרחשת במקביל לתנועות אינטנסיביות שמטרתן להדק את האחיזה בסדרת גבעות ורמות אסטרטגיות המקיפות את העיר נבטיה. תנועות אלו מגיעות לאחר הודאה מאוחרת של צה"ל בביצוע פעולות באזור דבין, למרות שכוחותיו פינו את אותם אתרים לפני מספר ימים, מה שמעיד על פער זמנים בין העובדות בשטח להצהרות הרשמיות.

גבעת "עלי אל-טאהר" בולטת כאחד היעדים הצבאיים החשובים ביותר כיום במסגרת האסטרטגיה הישראלית שמטרתה להשתלט על עמדות שליטה. גבעה זו זוכה לחשיבות יוצאת דופן בשל מיקומה הגיאוגרפי המשקיף ישירות על העיר נבטיה ועל חלקים נרחבים מהכפרים הדרומיים, בנוסף לחשיפתה של אזורי גבול רגישים בתוך הצד הישראלי.

האזור שמסביב לגבעה ספג סדרת תקיפות אלימות בעבר, במהלכן נעשה שימוש בפצצות חודרות ביצורים בתירוץ של פגיעה במתקנים צבאיים תת-קרקעיים. ניסיונות אלו נכללים בתוכנית רחבה יותר לחיזוק הנוכחות הישראלית ברמות הממוקמות מצפון ומדרום לנהר הליטני, כדי להבטיח עליונות בשטח בעימותים המתמשכים.

בהקשר קשור, הערכות צבאיות מצביעות על כך שהשליטה הקודמת על מבצר שקיף ההיסטורי סללה את הדרך להפיכת גבעת עלי אל-טאהר ליעד הבא ברשימת היעדים הקרקעיים. צה"ל שואף באמצעות תנועות אלו ליצור חגורת ביטחון המבוססת על שליטה גיאוגרפית מפסגות ההרים המשקיפות על מרכזי הכובד האוכלוסייתיים והצבאיים בדרום.

מצד שני, הפעולות ההתקפיות נגד ריכוזי הכוחות הישראליים לא פסקו, כאשר צה"ל הודיע הבוקר על יירוט כטב"ם שחצה את הגבול מעל היישוב מטולה. אירוע זה הגיע שעות ספורות לאחר פיצוץ כטב"ם נוסף באזור הגליל המערבי, מה שמשקף את המשך האיומים האוויריים למרות הניסיונות הקרקעיים האינטנסיביים.

במעגלי התקשורת והפוליטיקה בתוך ישראל נרשמת עלייה בקריאות להרחבת היקף התקיפות כך שיכללו את הפרבר הדרומי של ביירות בצורה אלימה יותר. דרישות אלו מגיעות בתגובה להתקפות שמבצע חיזבאללה, שלדברי מקורות ישראליים חרגו מהכוחות הפרוסים על הגבול כדי לפגוע ישירות בעומק וביישובים הצפוניים.

הזירה בשטח בדרום לבנון נותרה פתוחה לכל האפשרויות בהיעדר מידע רשמי מדויק לגבי היקף הכוחות המעורבים בחדירות האחרונות. מצב הציפייה נמשך לגבי תוצאות העימותים בגבעות השולטות, במיוחד עם התעקשות הכוחות הישראליים לשנות את המציאות הגיאוגרפית והצבאית באזורים שמסביב לנבטיה.

אסטרטגיית השליטה על הגבעות משקפת רצון ישראלי להפוך את הקרב מהתנגשויות גבוליות לשליטה קבועה על נקודות תצפית ובקרה. עם התגברות קצב השימוש בכטב"מים וטילים מהצד הלבנוני, הלחץ על הפיקוד הצבאי הישראלי גובר להכריע את הקרבות הקרקעיים בעמדות הגבוהות הנחשבות למפתח לשליטה על האזור.

גבעת עלי אל-טאהר נחשבת לאחד האתרים השולטים הבולטים באזור, כאשר השליטה עליה מעניקה פיקוח אש וראייה על העיר נבטיה ואזורים נרחבים מרצועת הגבול.

המשבר ההומניטרי ברצועת עזה מחריף במהירות, כאשר המטבחים הקהילתיים הפכו למפלט האחרון והיחיד עבור אלפי משפחות עקורות כדי להבטיח את פרנסתן. הסתמכות גוברת זו מתרחשת בתקופה שבה האזור סובל ממחסור חמור בזרימת הסיוע ההומניטרי ומירידה ניכרת בפעילותם של ארגוני הסיוע הבינלאומיים והמקומיים כאחד.

מקורות מהשטח מתוך מחנות העקורים במערב העיר עזה דיווחו על מראות קשים של תורים ודוחק מול נקודות חלוקת המזון במחנות 'אנסאר'. אזרחים נאלצים להמתין משעות הבוקר המוקדמות בתקווה לקבל ארוחה מוגבלת, בתוך מצב של ייאוש גובר עקב המחסור החמור באספקת מזון בסיסית.

מצידו, מנכ"ל מחנות 'אנסאר', אבו מוחמד אל-מנסי, אישר כי צמצום התמיכה בתוכניות המזון דחף מספר עצום של תושבים לעבר המטבחים הקהילתיים, מה שהביא ללחץ העולה על יכולת התפעול שלהם בהרבה. אל-מנסי הסביר כי יוזמות אלו, שתוכננו לשרת קהל מצומצם, הפכו כיום ליעד עבור עקורים מאזורים גיאוגרפיים מרובים ומרוחקים.

אל-מנסי ציין כי ישנם מאמצים נמרצים להקים נקודות חלוקה נוספות בניסיון להקל על העומס ולהפחית את הסיכונים הנובעים מהדוחק. הוא פנה בקריאה דחופה לקהילה הבינלאומית ולארגונים התורמים להחזיר את התמיכה המלאה בתוכניות הסיוע, ותיאר את תנאי המחיה במחנות ככאלה שהגיעו לשלב של מרירות בלתי ניתנת לתיאור.

בעדות המשקפת את עומק הטרגדיה, סיפרה אישה עקורה על סבלה היומיומי, כאשר בנה נהרג ובעלה סובל מקטיעת גפיים, מה שהופך אותה למפרנסת היחידה בחיפוש אחר מזון. היא סיפרה שהיא עומדת שעות ארוכות בתורים ארוכים, אך לעיתים קרובות חוזרת לאוהלה 'בידיים ריקות' ללא פיסת לחם או ארוחה.

אזרחים אחרים תיארו את תנאיהם כקשים ביותר, כאשר אחד מהם ציין כי המתין למעלה מחמש שעות רצופות כדי לקבל כמות קטנה של מזון שאינה מספיקה להשביע את רעב משפחתו. העקורים דרשו לפתוח את המעברים ולהכניס צרכים בסיסיים באופן סדיר, תוך הדגשה כי מה שזמין כיום מכסה רק חלק קטן מהצרכים האמיתיים.

כמו כן, דוחות מהשטח תיעדו מספר רב של ילדים ובני נוער הממתינים בתורים ארוכים בתוך עומס רב. משקיפים הזהירו מפני הסכנה שילדים אלו ייפגעו כתוצאה מהדוחק סביב סירים גדולים של בישול ונקודות חלוקה צפופות, בהיעדר ארגון מספק עקב גודל ההמונים העצום.

משפחות עקורות מבלות את רוב יומן במסע מפרך המתחיל בחיפוש אחר מקורות מים ומסתיים בהמתנה ארוכה מול המטבחים הקהילתיים, ללא ערובה אמיתית לקבלת מזון בסופו של דבר. משבר זה צפוי להתפוצץ עוד יותר אלא אם כן תתבצע התערבות מיידית להגברת קצב הסיוע במזון והרחבת היקף פעולות הסיוע בצפון ובמרכז הרצועה.

המטבח הקהילתי, ששירת מספר מוגבל של אנשים, מקבל כעת עקורים מאזורים מרובים, מה שהוביל לצפיפות חסרת תקדים העולה על יכולת הקליטה שלנו.

מדיניות החוץ הטורקית עדה לאחרונה לשינוי הדרגתי המאשר מחדש את חשיבות שותפותה ההיסטורית עם המחנה המערבי, וזאת לאחר שנים של ניסיונות לאזן בין מוסקבה לוושינגטון. החוקרת גונול טול רואה בניתוח שפורסם במגזין 'פוריין אפיירס' כי מגמה חדשה זו אינה רק תמרון פוליטי, אלא תוצאה של לחצים כלכליים, ביטחוניים וגיאופוליטיים שאילצו את אנקרה להעריך מחדש את מיצובה האסטרטגי.

היסטורית, מעמדה של טורקיה בתוך המערכת המערבית התבסס מאז אמצע המאה העשרים באמצעות הצטרפותה למועצת אירופה וברית נאט"ו. עם זאת, עליית מפלגת הצדק והפיתוח לשלטון בשנת 2002 פתחה שלב חדש של חתירה ל'עצמאות אסטרטגית', שהתבטאה בהרחבת הקשרים עם רוסיה בתחומי האנרגיה והביטחון, מה שעורר את חמתם של בעלות הברית המסורתיות במערב.

הפרדוקס הגדול ביחסים הטורקיים-רוסיים החל ממשבר הפלת המטוס הרוסי בשנת 2015, אז חשה אנקרה אכזבה מתגובת נאט"ו ומנסיגת סוללות ה'פטריוט'. תחושה זו של חוסר ודאות כלפי בעלות הברית דחפה את הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לשיקום היחסים עם ולדימיר פוטין, שהגיעו עד לעסקת מערכת ה'S-400' השנויה במחלוקת, אשר גרמה להרחקת טורקיה מתוכנית מטוסי ה'F-35'.

הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022 חשפה את מורכבות המסלול הזה, כאשר אנקרה ניסתה לשחק תפקיד מתווך תוך אספקת מל"טים לקייב וסגירת המצרים. במקביל, טורקיה הפכה לעורק כלכלי עבור מוסקבה בכך שסירבה להצטרף לסנקציות המערביות, מה שהעלה את היקף הסחר בין שתי המדינות לרמות שיא שעלו על 60 מיליארד דולר.

מגזר האנרגיה הוא אחד מכלי ההשפעה הרוסיים הבולטים בטורקיה, במיוחד עם פרויקט תחנת הכוח הגרעינית 'אקויו' המנוהלת על ידי חברת 'רוסאטום'. תלות אנרגטית זו העניקה למוסקבה השפעה ארוכת טווח בתוך תשתית חיונית למדינה חברה בנאט"ו, וזה היווה מקור לדאגה מתמדת לבירות המערביות שצפו בהתקרבות הטורקית-רוסית בזהירות רבה.

המעבר למערב החל להתגבש בבירור עם החמרת המשברים הכלכליים הפנימיים בטורקיה לפני הבחירות של 2023, כאשר המדינה סבלה מאינפלציה מופרזת וקריסת ערך המטבע. אסון רעידת האדמה בפברואר 2023 הגביר את הנטל הכלכלי, מה שהפך את המשך המתיחות עם השותפים המסחריים המערביים, ובראשם האיחוד האירופי, לאופציה יקרה ובלתי בת קיימא.

במסגרת שינוי המיצוב הכלכלי, אנקרה נקטה בצעדים מעשיים להחזרת אמון המשקיעים הבינלאומיים באמצעות מינוי מומחים כלכליים הידועים בגישתם המסורתית. במקביל, התרחשה תנועה רצינית לצמצום התלות בגז הרוסי, באמצעות גיוון מקורות והתכוונות לייבוא גז טבעי נוזלי מארצות הברית באמצעות חוזים ארוכי טווח.

במישור הגיאופוליטי, נפילת משטר אסד בסוריה בסוף 2024 תרמה להפחתת הצורך של טורקיה בתיווך הרוסי שהיה חיוני לניהול התיק הסורי. שינוי זה בשטח, יחד עם נסיגת הכוחות האמריקאים מאזורים בצפון סוריה, הסיר מכשולים מרכזיים שהרעילו את היחסים בין אנקרה לוושינגטון במשך שנים רבות.

ההתפתחויות הצבאיות באזור, במיוחד העימותים הרקטיים הקשורים לאיראן, הדגישו מחדש את חשיבות המטריה ההגנתית של ברית נאט"ו עבור טורקיה. מערכות הברית הוכיחו את יעילותן בהגנה על המרחב האווירי הטורקי, בעוד שמערכת ה'S-400' הרוסית נותרה מושבתת, מה שעורר שאלות פנימיות לגבי הכדאיות האסטרטגית של הסתמכות על נשק רוסי.

מקורות מצביעים על כך שהשיתוף פעולה הצבאי עם נאט"ו חזר לתנופה ניכרת, כאשר חודשו המשא ומתן בנוגע למערכות הגנה אווירית אירופיות מתקדמות. כמו כן, גרמניה החלה לחזק את נוכחותה הצבאית בטורקיה באמצעות פריסת סוללות פטריוט נוספות, באיתות ברור על הפשרת הקרח ביחסי הביטחון בין אנקרה לברלין.

טורקיה מתכננת כעת להעמיק את שילובה הצבאי בברית באמצעות הקמת חיל רב-לאומי עד שנת 2028, והשתתפות פעילה בביטחון הים השחור. מהלכים אלה משקפים את רצונה של אנקרה להחזיר לעצמה את תפקידה כעמוד תווך מרכזי באגף המזרחי של נאט"ו, הרחק ממדיניות הצירים שנקטה בעשור האחרון.

מנגד, מוסקבה רואה בדאגה גוברת את ההסטה הטורקית הזו לכיוון המערב, מה שמסביר את היעדר ביקורים רמי דרג של פוטין באנקרה מזה שנים. פקידים טורקים הפכו ליותר גלויים בביקורתם על המדיניות הרוסית, תוך מתן תמיכה פומבית לשאיפותיה של אוקראינה להצטרף לברית נאט"ו.

למרות התקרבות זו למערב, נראה שטורקיה לא תוותר לחלוטין על שאיפתה לנהל מדיניות חוץ עצמאית, אך היא החלה להבין את גבולות התמרון. האינטרסים הכלכליים הקשורים לשווקים המערביים, והצורך בטכנולוגיה ביטחונית מתקדמת, מחייבים את מקבלי ההחלטות הטורקים להישאר במסלול המערבי כדי להבטיח את יציבות המדינה.

הניתוח הגיע למסקנה כי ניסיון השנים האחרונות הוכיח שבניית חלופה אסטרטגית מלאה באמצעות רוסיה הייתה כרוכה בסיכונים ולא הספיקה כדי לענות על צרכיה הגדולים של טורקיה. בהתבסס על כך, אנקרה מוצאת את עצמה היום חוזרת ל'נקודת ההתחלה' ביחסיה עם המערב, מונעת על ידי פרגמטיזם פוליטי המציב את הביטחון הלאומי והשגשוג הכלכלי מעל סיסמאות אידיאולוגיות.

ניסיונותיו של הנשיא ארדואן לבנות איזון עצמאי בין המזרח למערב התנגשו בסופו של דבר עם מציאות הכלכלה והביטחון, מה שדחף את אנקרה להתקרב מחדש לברית נאט"ו.

מקורות תקשורת חשפו תנועות צבאיות בולטות של צבא הכיבוש הישראלי בגבול המזרחי של פלסטין הכבושה, שם החל בהקמת שורה של עמדות צבאיות חדשות באזור החיץ הממוקם בין גדר הביטחון לבין נהר הירדן. מהלך זה הוא הראשון מסוגו מזה עשורים, שכן אזור זה נותר ריק מנוכחות צבאית קבועה למשך תקופות ארוכות.

המקורות ציינו כי עמדות חדשות אלו יאוכלסו באופן קבוע על ידי קבוצות חיילים, מה שמהווה שינוי במדיניות הביטחון הנהוגה באזור זה. התפתחות זו מגיעה לאחר שרוב הבסיסים הצבאיים באזור זה נסגרו או שפעילותם צומצמה באופן משמעותי לאחר חתימת הסכם 'ואדי ערבה' בין הצדדים בשנות התשעים של המאה הקודמת.

הנתונים מצביעים על כך שרעיון החזרת הנוכחות הצבאית הקבועה באזור החיץ החל להתגבש בקרב הנהגת צבא הכיבוש בשנים האחרונות, אך הביצוע בפועל ובניית המתקנים החלו בשנה שעברה. יצוין כי גדר הגבול הקיימת כיום הוקמה בשנות השבעים של המאה הקודמת, ומטרתה אז הייתה לאבטח את האזור צבאית לפני השינויים הפוליטיים שלאחר מכן.

המהלך אינו רגיל, וקבוצות של חיילי הכיבוש מנהלות את העמדות באופן קבוע באזור החיץ.

הרשימות התרבותיות שפורסמו לאחרונה בנוגע למגמות הקריאה במערב לעונת הקיץ הנוכחית חשפו מאפייני נוף ספרותי המתרחק באופן ניכר מסוגיות פוליטיות בוערות וממלחמות ישירות. למרות הסכסוכים העקובים מדם בעזה, אוקראינה וסודאן, ההמלצות העדיפו להתכנס לנושאי זיכרון אישי וגלות היסטורית, הרחק מהתמודדות עם המציאות האנושית המרה של סכסוכים אלה.

הבחירות, שבהן השתתפו סופרים והוגים מובילים, הראו דומיננטיות ברורה של נושאי זהות ופזורה, כאשר זיכרונותיו של הסופר האוסטרי 'סטפן צווייג' בלטו כעדות היסטורית לקריסת אירופה הישנה ועליית הפשיזם. אנליסטים ראו בחזרה לטקסטים אלה רצון להבין את ההווה דרך מראת העבר, מבלי להתערב בניתוח הסכסוכים הגיאופוליטיים העכשוויים המעצבים את התודעה העולמית כיום.

בהקשר קשור, מקורות תרבותיים ציינו את ההיעדרות המזעזעת של ספרות ערבית מתורגמת מרשימות אלה, למרות התנופה שחווים ספרויות מאזורים אחרים כמו אפריקה ואמריקה הלטינית. היעדרות זו מעמידה את המוסדות התרבותיים הערביים בפני שאלות מהותיות לגבי יכולתם לחדור למעגלי ההשפעה והביקורת העולמיים, ולהעביר את קולו של היוצר הערבי לקורא המערבי, שנראה עסוק באופקים ספרותיים אחרים.

ההיסטוריה הייתה נוכחת בעוצמה בהמלצות ההיסטוריונים, כאשר יצירות כמו 'העולם הקטן הזה' של החוקרת ננדיני דאס התמקדו בפירוק נרטיבים לאומיים צרים לטובת ראייה כוללנית יותר של העולם במאות האחרונות. בחירות אלה באות בניסיון לבנות מחדש תפיסות מסורתיות של העבר ולהבין את שורשי התרבות המודרנית באמצעות העלאת חוויות בבל ואלכסנדר הגדול.

בתחום הסוגיות החברתיות, הפמיניזם הקשור למשברים סביבתיים בלט כאחד הצירים המרכזיים ברשימה, כאשר הסופרת טהימה אנאם המליצה על הספר 'פמיניזם לעולם בוער'. יצירה זו קוראת לפעולה קולקטיבית המקשרת בין זכויות נשים להתמודדות עם שינויי האקלים, מה שמשקף שינוי בספרות הפמיניסטית לעבר סוגיות קיום קוסמיות ומשברים קיומיים המאיימים על כדור הארץ.

גם זיכרונות אוטוביוגרפיים רשמו נוכחות בולטת, כאשר סופרים ידועים המליצו על יצירות החוקרות חוויות של מוגבלות וזהות היברידית, כמו זיכרונותיו של ריימונד אנתרופוס שעסקו בחירשות ובשורשים ג'מייקנים-בריטיים. טקסטים היברידיים אלה, המשלבים חקירה חברתית וביוגרפיה אישית, מושכים כיום קוראים יותר מרומנים מסורתיים, בשל יכולתם לגעת במציאות בסגנון תיעודי.

יש לציין כי הממד הדתי נעדר כמעט לחלוטין כנושא אינטלקטואלי עצמאי בהמלצות אלה, למרות תפקידה ההולך וגובר של הדת בסכסוכים בינלאומיים עכשוויים ובוויכוחים על זהות באירופה. נראה כי האליטה התרבותית המערבית מעדיפה לטפל בסוגיות ערכים כלליים מנקודת מבט חילונית או אינדיבידואלית, תוך התעלמות מההשפעות התרבותיות העמוקות של המרכיב הדתי בעיצוב עמדות פוליטיות וחברתיות.

לעומת זאת, סוגיות הגירה וגזע היו נוכחות באמצעות המלצותיה של הסופרת זאדי סמית', שהדגישה את ספרות הפזורה האפריקאית ותיעוד חצי מאה של יצירה בתחום זה. כמו כן, הסופר גארי שטיינגרט עסק בחוויית המהגרים בארצות הברית באמצעות רומן סאטירי, מה שמצביע על כך שהעניין המערבי מתמקד במהגר 'בתוך' חברותיהם יותר מאשר בעניין שלהם בטרגדיות העמים במולדתם המקורית.

הניתוחים מצביעים על כך שקריאת הקיץ במערב אינה עוד רק אמצעי בידור חולף, אלא הפכה לחלון להבנת תמורות גדולות ממשברי זהות ועד שאלות של צדק חברתי. עם זאת, הבנה זו נשארת חלקית כל עוד נמשכת ההתעלמות מקולות הקורבנות באזורי הסכסוך הבוערים, וכל עוד נשארת הספרות הערבית מחוץ לפלטפורמות ההכתרה וההמלצה העולמיות.

בהשוואת מציאות זו לסביבה התרבותית הערבית, בולט בבירור היעדר מסורות 'קריאת קיץ' כפעולה מוסדית המכוונת לציבור, כאשר אמצעי התקשורת עסוקים בפסטיבלים ואירועים חגיגיים. ניגוד זה מוביל להפיכת התרבות באזור הערבי לאירוע חולף במקום להיות פרויקט ידע המצטבר תודעה ומעורר אינטראקציה ביקורתית עם סוגיות העידן.

היעדרותה של הספרות הערבית מרשימות אלה אינה רק צירוף מקרים, אלא היא השתקפות של חולשת תנועת התרגום השיטתית והיעדר אסטרטגיות תרבותיות המסוגלות לשווק את התוצר היצירתי הערבי. בעוד שספרויות אסיה מצליחות לכפות את עצמן, הסופר הערבי נשאר שבוי במעגלים מקומיים צרים, או בתרגומים מוגבלים שאינם מגיעים לרשימות 'הנמכרים ביותר' או 'המשפיעים ביותר'.

הספר 'המתים דיברו' של הסופרת דורין ני גריופה הציג מודל לספרות הבונה מחדש את קולות השוליים דרך ארכיון בתי החולים הפסיכיאטריים, מה שמחזק את מגמת הספרות לעבר 'התיעוד'. סוג כתיבה זה מוכיח שהקורא העכשווי מחפש את האמת המעורבת בדמיון, דבר הזמין בשפע במציאות הערבית אך חסר את המתווך התרבותי היעיל שיעביר אותו לעולם.

לסיכום, בחירות השנה משקפות נוף תרבותי שבו הגבולות בין מחשבה, היסטוריה וספרות מצטמצמים, אך הוא נשאר נוף חלקי בהיקפו הגיאוגרפי והאנושי. התעלמות ממלחמות גדולות וספרויות עתיקות כמו הספרות הערבית הופכת רשימות אלה לביטוי של 'בועה תרבותית' מערבית, הממחזרת את תחומי העניין העצמיים שלה הרחק מכאבי העולם האמיתיים.

השאלה נשארת פתוחה לגבי אחריותם של המוסדות התרבותיים הערביים בשינוי מציאות זו, באמצעות תמיכה ביוצרים והפעלת תנועת תרגום הפוכה. ללא נוכחות חזקה בפורומים בינלאומיים אלה, הקול הערבי יישאר נעדר מעיצוב התודעה העולמית, והספרות הערבית תישאר רק הד רחוק שאינו מגיע לאוזני הקוראים בבירות ההחלטות התרבותיות.

למרות הנוכחות הברורה של הספרות האפריקאית, הספרות הערבית המתורגמת נראית נעדרת לחלוטין מהנוף, מה שמעלה שאלות לגבי מקומה של התרבות הערבית בשוק התרגום העולמי.

תושבי הכפר עאבה והיישובים הסמוכים בצפון הגדה המערבית עומדים בפני סכנה מיידית המאיימת על אדמותיהם החקלאיות ועל מיזמיהם הכלכליים, בעקבות תחילת עבודות צבא הכיבוש להכשרת תשתיות להקמת מחנה חדש. מחנה זה ממוקם על ציר תנועה חיוני המהווה עורק חיים לכפרים המזרחיים בעיר ג'נין, ומבשר על שינוי דרמטי בגיאוגרפיה של האזור ובביטחון תושביו.

המתקן הצבאי החדש משתרע על שטח של כ-22 דונם מאדמות העיירה עאבה, ואדמות אלו בבעלות אזרחים מהעיירה הסמוכה קבטיה. שלטונות הכיבוש השתלטו על שטחים אלו מכוח צו צבאי שהוצא באמצע חודש מאי האחרון, כחלק מתוכנית להרחבת הנוכחות הצבאית באזור.

החששות אינם נעצרים בגבולות קירות הבטון שהחלו להתרומם במקום, אלא מתרחבים לכלול הרס חממות חקלאיות, שטחי מרעה לכבשים ומתקני תיירות שהיו נערכים לעונת הקיץ. התושבים חוששים כי נוכחות המחנה תוביל לסגירת דרכי תנועה ותמנע מהם גישה למקורות פרנסתם שהקימו במשך שנים ארוכות.

בעדות מהשטח, דיווחו מקורות כי צבא הכיבוש השתלט על בית נופש חדש השייך לאזרח עלאא אל-אסמר, והפך אותו לנקודת תצפית צבאית קדמית. מבנה זה, שעלה לבעליו כ-1.5 מיליון שקלים, נתפס לפני שבעליו הספיקו להשכיר אותו או להשתמש בו ללילה אחד עם תחילת עונת הקיץ.

האזרח אל-אסמר הסביר כי כוח צבאי הודיע לו על השתלטות על ה'שאלה' לפרק זמן זמני, אך החיילים עדיין ממוקמים בו, מה שמאיים להפוך את הנזק הזמני להפסד קבוע. הוא ציין כי לקוחות ונופשים יימנעו מלהגיע לאזור עקב הנוכחות הצבאית המוגברת והסיכונים הביטחוניים הנובעים מכך.

מצדו, ציין בורהאן עזמוטי, ראש המועצה הכפרית בעאבה, כי המחנה ממוקם באזור 'האגנים' הסמוך ממש לעיירה עאבה המזרחית ולאזור ואדי אל-ד'בע. הוא הדגיש כי רוב האדמות הסובבות את המחנה נטועות עצי זית, המהווים את עמוד השדרה של כלכלת המשפחות הפלסטיניות באזור זה.

המועצה הכפרית מזהירה מפני הטלת הגבלות ביטחוניות מחמירות שעלולות למנוע מחקלאים גישה לאדמותיהם, גם לאלו המרוחקות מאתר המחנה. כמו כן, יושפעו רועי הכבשים התלויים בעמק הסמוך, מה שיאלץ אותם לרכוש מספוא במחירים גבוהים עקב אובדן שטחי המרעה הטבעיים.

בנוגע לתנועה היומיומית, החלו להופיע מחסומים צבאיים פתאומיים על הכביש העוקף המוביל לעיר ג'נין, מה שמפריע לתנועת עובדים, סטודנטים וחולים. התושבים נאלצו לפנות לדרכים חלופיות קשות וארוכות, מה שהגדיל את עלויות התחבורה ואת הנטל הכלכלי על האזרחים בצל התנאים הכלכליים הקשים.

פעילים המתמחים בענייני התנחלות רואים כי מחנה זה אינו ניתן להפרדה מהשינויים הגדולים העוברים על מחוז ג'נין לאחרונה. הפעיל מופיד ג'לג'ום ציין כי הכיבוש שואף לצייר מחדש את המציאות בשטח באמצעות בניית מרכזים ומגדלים צבאיים וסלילת דרכים המקשרות בין אתרי ההתנחלות השונים.

הניתוחים מצביעים על כך שהמטרה האסטרטגית של מהלכים אלו היא להכשיר את הקרקע לחזרת המתנחלים להתנחלויות שפונו בשנת 2005, כמו 'גנים' ו'קדומים'. אחת מהתנחלויות אלו ממוקמת במרחק של פחות מ-200 מטרים מהכפר עאבה, מה שהופך את המחנה החדש לחוליה במיזם התנחלותי שלם.

מומחים הזהירו כי ג'נין נכנסת לשלב חדש של חיכוך יומיומי ישיר עם צבא הכיבוש והמתנחלים, מעבר לסיווגי הסכם אוסלו לאזורים 'A', 'B' ו-'C'. מציאות חדשה זו נועדה להדק את המצור על הכפרים הפלסטיניים ולהפוך את שוליהם לשטחי פיקוח ותקיפה מתמדת בתירוץ ביטחוני.

נתונים רשמיים שפורסמו על ידי הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות מצביעים על עלייה חדה בצווים צבאיים שמטרתם הפקעת אדמות במחוז ג'נין. במהלך חודש מאי בלבד, הופקעו כ-393 דונם, שרובם הוקצו להקמת אתרים ונקודות צבאיות חדשות לחיזוק השליטה בשטח.

הסלמה זו מגיעה בהקשר רחב יותר שכלל תיעוד של כ-40 אלף תקיפות שבוצעו על ידי כוחות הכיבוש והמתנחלים בגדה המערבית מאז אוקטובר 2023 ועד סוף 2025. תקיפות שיטתיות אלו הובילו לעקירת קהילות שלמות ולהשתלטות על שטחים נרחבים של אדמות חקלאיות ומרעה.

בצל עובדות אלו, נראה כי המחנה החדש באזור 'חדאד' אינו רק מתקן צבאי חולף, אלא כלי לכפיית מציאות גיאוגרפית חדשה. הפלסטינים בג'נין ממשיכים להתנגד לתוכניות אלו בכל האמצעים העומדים לרשותם, למרות המחיר הגבוה שהם משלמים מפרנסתם וביטחונם האישי.

החשש הגדול ביותר אינו קשור למחנה בלבד, אלא לקשר שלו למסלול רחב יותר של חזרת ההתנחלות לצפון ג'נין, ובמיוחד להתנחלויות גנים וקדומים.

רעש המל"טים כבר אינו מעורר את הבהלה הרגילה בלבבות התושבים שנותרו ברצועת עזה, שכן העיניים התרגלו למראה השמיים הממטירים פגזי מוות בכל רגע. אך סכנה חדשה מכרסמת במה שנותר מניצוץ החיים, המתבטאת בצעקות הרעב היבשות הבוקעות ממעי הילדים הריקים, ובחוסר האונים של אמהות המחפשות בין ההריסות פיסת לחם יבשה או שאריות מזון לבעלי חיים כדי להשביע את רעב ילדיהן.

בצפון הרצועה הנצורה, הטרגדיה חרגה מגבולות חדשות מתפרצות ומספרי ההרוגים העולים, והפכה למלחמת הרעבה שקטה המכלה גופות רכות הרחק מתשומת לב העולם. בעוד שמעגלים דיפלומטיים עסוקים בניתוח מאחורי הקלעים של משא ומתן ותיווך פוליטי הנולדים ומתים על השולחנות, בסמטאות המחנות ההרוסים מתפתחים פרקים של אסון הומניטרי חסר תקדים החורג מכל הציפיות.

דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהשווקים בעזה ריקים לחלוטין ממוצרי יסוד, כאשר קמח, ירקות וחלב לתינוקות חסרים, בצל השבתה מוחלטת של המאפיות ועליית מחירים מופרזת. מציאות מרה זו הפכה השגת ארוחה פשוטה לחלום רחוק, בזמן שהנצורים חשים שנשמטו מחשבון האנושות והמצפון העולמי המסתפק בצפייה.

שלטונות הכיבוש מטילים מצור חונק המונע הגעת משאיות סיוע הומניטרי לנזקקים, מה שמעמיד את התושבים בפני שתי אפשרויות, ששתיהן מרות; או מוות מרסיסי טילים המכוונים לבתים, או קמילה איטית תחת עול הרעב. דואליות קטלנית זו הפכה את רצועת עזה לזירת מוות חוזר ונשנה הפוגע באדם בקיומו ובכבודו מסביב לשעון.

במישור המבצעי, מכונת המלחמה הישראלית לא הפסיקה לתקוף מרכזי עקורים ובתי חולים רעועים, כאשר קול הפיצוצים מתערבב עם אנחות החולים והפצועים. הצוותים הרפואיים במה שנותר מבתי החולים סובלים מחוסר יכולת מוחלט לספק את השירותים הבסיסיים ביותר, אפילו מי שתייה נקיים אינם זמינים, מה שמחמיר את סבל הנפגעים ומסבך את תמונת הבריאות הקורסת.

מקורות רפואיים מתוך בתי החולים הנצורים אישרו כי מיטות המחלקות אינן מוגבלות עוד לקורבנות ההפצצות בלבד, אלא התמלאו בתינוקות הסובלים מהתייבשות חמורה ותת תזונה קיצונית. הצוותים הרפואיים רושמים מדי יום מקרי מוות חדשים בקרב עוברים וקשישים כתוצאה מהיעדר מזון ותרופות חיוניים להישרדות, בצל שתיקה בינלאומית מוחלטת.

עזה, בצל עיסוקן של המעצמות האזוריות בתיקים אחרים, הפכה לנקודה נשכחת בעמק התדהמה, כאשר דף הטרגדיה שלה נסגר בסדר היום של רבים והפכה לרקע שגרתי על מסכי הטלוויזיה. עם זאת, המוות עדיין טרי בסמטאות הצרות, והרעב עדיין חד כתער, דרכו משמיעים הנצורים זעקת כבוד אחרונה מול עולם הטוען לאנושיות ומשאיר שני מיליון בני אדם להתמודד עם הכחדה.

הרעב בעזה אינו רק מחסור באספקה, אלא הוא שוט המרסק את עצמות הילדים ומשאיר אותם שלדי אדם חסרי תווי פנים.

דרום לבנון הייתה עדה ביום שבת להסלמה צבאית מסוכנת שהביאה למותם של חמישה אזרחים ולפציעתם של אחרים, במניין ראשוני של סדרת תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות אינטנסיביות. התקיפות הישראליות פגעו ביותר מ-30 נקודות ביישובים וכפרים שונים, וגרמו להרס נרחב ברכוש ובתשתיות. בין ההרוגים היה מוכתר העיירה אל-רייחאן, שנהרג בתקיפה ישירה על העיירה השייכת למחוז ג'זין.

התפתחויות מהירות אלו בשטח מגיעות בזמן שדיווחים דיפלומטיים מדברים על תנועה אמריקאית-איראנית אינטנסיבית להשגת הסכם כולל. לפי מקורות יודעי דבר, ישנם מאמצים להגיע להבנה בשעות הקרובות שתכלול את תיקי לבנון, איראן ומדינות המפרץ. עם זאת, נראה שהשטח הולך בכיוון שונה מהרגיעה עם המשך ההפרות הישראליות הנרחבות.

צבא הכיבוש הישראלי הוציא צווי פינוי כפויים לתושבי למעלה מ-20 עיירות וכפרים בדרום, ודרש מהם להתפנות מיד צפונה לנהר אל-זהרני. גורמים לבנוניים ראו באזהרות אלו הכנה להרחבת היקף ההפצצות האוויריות והארטילריות, בהפרה בוטה של הסכם הפסקת האש השברירי שנכנס לתוקף באפריל האחרון. מהלכים אלו נועדו לרוקן את האזור מתושביו ולהקל על פעולות צבאיות יבשתיות.

במחוז ג'זין, ההפסדים לא הסתכמו רק במות מוכתר אל-רייחאן, אלא גם עובד בחברת החשמל הלבנונית נפצע כתוצאה מתקיפה של כטב"ם. האזור ספג סדרה של תקיפות אוויריות עזות, שכוונו במיוחד ליישובים סג'ד וכפרחונא. מקורות בשטח דיווחו גם כי מטוסי הכיבוש ביצעו שלוש תקיפות ליד מחסום של צבא לבנון בכניסה לכפרחונא, מה שעורר בהלה.

במחוז צור, המשיכו כטב"מים ומטוסי קרב לתקוף ריכוזי אוכלוסייה, כאשר אזרח נהרג בעיירה מעארכה כתוצאה מתקיפה אווירית מדויקת. הפגזות ארטילריות עזות פגעו בפאתי העיירות צריפא, קלאוויה ומג'דל זון, במקביל לטיסות סיור אינטנסיביות. התקיפות האוויריות כללו גם את סביבת העיירה ההיסטורית קאנא ואת העיירות אל-באזוריה ורשכנאניה, וגרמו לנזקים חומריים כבדים.

מחוז נבטיה ספג חלק ניכר מהתוקפנות, כאשר אדם נהרג בתקיפה שכוונה לעיירה כפר רומאן, בעוד תקיפה אחרת הרסה בית שלם באותה עיירה. בעיירה דיר אל-זהרני, הפגזת בניין מגורים הובילה למותם של שני אנשים ולהרס מוחלט של המבנה. שכונות העיר נבטיה ופאתי העיר ספגו גם הן הפגזות ארטילריות מתמשכות לאורך שעות היום, מה ששיבש את התנועה הכללית בעיר.

בהתפתחות בולטת בשטח, צבא לבנון הודיע על פציעתו הקשה של אחד מחייליו כתוצאה מתקיפה מכוונת של כטב"ם ישראלי. ההודעה הצבאית הבהירה כי הכטב"ם רדף אחרי החייל בזמן שעבר ליד בית החולים אל-נג'דה בנבטיה, ולאחר מכן תקף אותו שוב בכביש כפר רומאן. אירוע זה הוא חלק מסדרת תקיפות שפגעו בצבא לבנון והובילו למותם של 30 חיילים מאז מרץ האחרון.

במישור המבצעי של ההתנגדות, חיזבאללה הודיע על ביצוע ארבע תקיפות איכותיות שכוונו לכלי רכב וכוחות כיבוש שחדרו לדרום. הארגון השתמש בתקיפותיו בכטב"מים מתאבדים מסוג 'אבאביל' ובטילים מונחים, ואישר פגיעות ישירות בשורות האויב. הפעולות התמקדו בהשמדת כלי רכב צבאיים מתקדמים שנעו באזורי המגע בגבול.

הודעה של הארגון הבהירה כי לוחמיו הצליחו להשמיד כלי רכב צבאי מסוג 'יאגי' בנחל בפאתי העיירה זוטר אל-שרקיה באמצעות כטב"ם מתאבד. פעולה שנייה כוונה לכלי רכב מסוג 'נמירה' בגבעת אל-סלעה בעיירה אל-קנטרה, שהוא אחד מכלי הרכב הממוגנים שעליהם מסתמך צבא הכיבוש. פעולות אלו משקפות את יכולת ההתנגדות לנטר ולתקוף תנועות ישראליות בדיוק רב.

באזור מג'דל זון, לוחמי הארגון ביצעו שתי תקיפות נפרדות, הראשונה כוונה לריכוז כלי רכב וחיילים במטח רקטות מרוכז שיצר פיצוצים נשמעים. התקיפה השנייה פגעה בבולדוזר צבאי שביצע עבודות ביצור וגירוף בסביבת העיירה, כאשר כטב"ם מתאבד פגע בו ישירות. מכות אלו באות כדי לשבש את ניסיונות הכיבוש לבסס נקודות צבאיות חדשות בתוך שטחי לבנון.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שמניין קורבנות התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז תחילת מרץ האחרון הגיע ל-3711 הרוגים ולמעלה מ-11 אלף פצועים. מספרים אלו משקפים את היקף האסון ההומניטרי שחווה לבנון תחת המשך ההפגזות האקראיות על אזורים מיושבים. צוותי הרפואה וההגנה האזרחית מתמודדים עם קשיים חמורים בהגעה למקומות התקיפה עקב המשך הטיסות העוינות.

גם בשטח, מקורות דיווחו כי כוחות הכיבוש ביצעו פעולות פיצוץ נרחבות בתוך העיירה הגבולית אל-חיאם, בניסיון לשנות את תוואי האזור הגיאוגרפי. אל-חיאם נחשבת לנקודה אסטרטגית שהייתה עדה לקרבות עזים בימים האחרונים, כאשר הכיבוש מנסה להשתלט על הגבעות השולטות בה. פיצוצים אלו מתרחשים במקביל להפגזות ארטילריות הפוגעות בפאתי העיירה אל-סריירה ובאזור אל-קטרני בבקאע המערבי.

הכיבוש הישראלי שואף באמצעות הסלמה זו להעמיק את חדירתו שהגיעה בנקודות מסוימות ליותר מ-10 קילומטרים מהקו הכחול. חדירה זו היא העמוקה ביותר מאז נסיגת כוחות הכיבוש מדרום לבנון בשנת 2000, מה שמעמיד את האזור בפני תרחישים פתוחים. העימותים היבשתיים נמשכים במספר צירים, בתוך ניסיונות ישראליים נואשים להשתלט על גבעות אסטרטגיות.

לסיכום, המצב בדרום לבנון נותר תלוי במאבקים הפוליטיים הבינלאומיים ובשטח הבוער, עם היעדר כל ערובות אמיתיות להגנה על אזרחים. בעוד הלבנונים ממתינים לתוצאות המהלכים הדיפלומטיים בין וושינגטון לטהראן, מכונת המלחמה הישראלית ממשיכה לגבות חיים ולהרוס כפרים. הימים הקרובים נותרו מכריעים בקביעת גורלו של הסכם הפסקת האש שכבר מתנדנד תחת נטל התקיפות המתמשכות.

כטב"ם ישראלי עוין תקף חייל בצבא בזמן שעבר ליד בית החולים אל-נג'דה בנבטיה, ולאחר מכן תקף אותו שוב, מה שהוביל לפציעתו הקשה.

משרד החוץ האיראני הודיע היום, שבת, כי הוא שולל חתימה על מזכר הבנות עם ארצות הברית ב-24 השעות הקרובות, זאת בתגובה לדיווחים על התקרבות להסכם בתיווך פקיסטני. דובר המשרד, אסמאעיל בקאאי, הדגיש כי מועד החתימה לא יהיה מחר, יום ראשון, כפי שפורסם, והדגיש את הצורך בזהירות בקביעת מועדים סופיים לאור חוסר ההחלטיות שמפגין הצד השני במשא ומתן.

בקאאי הבהיר בהצהרות שצוטטו על ידי כלי תקשורת רשמיים כי האפשרות לחתימה בימים הקרובים עדיין קיימת ואינה נשללת, אך היא תלויה בהתגברות על המכשולים הנותרים. הוא ציין כי המזכר, הנרקם בבירת פקיסטן אסלאמאבאד, מתמקד בעיקר בסיום המלחמה בכל החזיתות, כולל הזירה הלבנונית, כדי להבטיח יציבות אזורית כוללת.

מצידו, ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, הביע אופטימיות רבה לגבי התקרבות להסדר, ואישר באמצעות פלטפורמת X כי הצדדים קרובים יותר להסכם שלום מאי פעם. שריף ציין כי ארצו נערכת לחתימה אלקטרונית מיידית ברגע שההסכם יושלם, ולאחר מכן יתקיימו שיחות טכניות מפורטות בשבוע הבא כדי להכריע בסוגיות התלויות ועומדות.

בהקשר קשור, שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הפחית את רף הציפיות המיידיות, והדגיש כי לא ניתן לקבוע בוודאות הגעה להסכם עקרוני אלא אם כן תושג הסכמה על כל הסוגיות המונחות על שולחן הדיונים. הצהרות אלו משקפות פערים בניסוחים המוצעים להסדר, כאשר הגרסאות המופצות בתקשורת האיראנית שונות באופן ניכר מהגרסה המקודמת על ידי החוגים הפוליטיים בוושינגטון.

בשטח, הפיקוד המרכזי של ארה"ב (סנטקום) האשים את טהראן בניסיון לתקוף ספינות סוחר במצרי הורמוז באמצעות כטב"מים תוקפים חד-כיווניים. למרות האשמות אלו, הפיקוד המרכזי הדגיש כי המצר נותר פתוח לתנועת ספנות בינלאומית, וציין כי הוא עוקב אחר המהלכים האיראניים באזור החיוני כדי להבטיח את זרימת אספקת האנרגיה העולמית.

במקביל להתפתחויות אלו, רשות הסחר הימי הבריטית חשפה אירוע ביטחוני מול חופי סולטנות עומאן, בו נפגעה מכלית מפגז בלתי מזוהה בחרטומה. הרשות דיווחה כי הצוות לא נפגע וכי הספינה המשיכה בדרכה ליעדה הבא, והדגישה כי לא היו השלכות סביבתיות כתוצאה מהתקיפה שהתרחשה במרחק קילומטרים ספורים מחופי עומאן.

בצעד חקיקתי בולט, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי בפרלמנט האיראני, איברהים עזיזי, הודיע על הכנת הצעת חוק מקיפה הנוגעת להסדרי המעבר במצרי הורמוז. עזיזי תיאר תוכנית זו כיוזמה ריבונית קבועה שחשיבותה ההיסטורית משתווה להחלטה על הלאמת הנפט האיראני, וציין כי הפרלמנט שואף להסדיר את ניהול הספנות באופן שישמור על האינטרסים הלאומיים העליונים.

עזיזי הוסיף כי התוכנית נועדה להבטיח את ביטחון ופיתוח אזור המפרץ ומצרי הורמוז תחת פיקוח איראני ישיר, בתגובה למה שתיאר כאיומים חיצוניים. הוא הדגיש כי ארצו נוקטת במדיניות רציונלית באזור אך לא תהסס להגיב לכל איום שיפגע בריבונותה או יפגע בזכויותיה במעברים הימיים הסמוכים לגבולותיה.

מהלכים פוליטיים וצבאיים אלו מגיעים לאחר תקופה של מתיחות עזה שהחלה בפברואר האחרון, כאשר פרצו עימותים ישירים בין איראן מצד אחד לבין ארצות הברית וישראל מצד שני. תקופה זו עדה להתקפות הדדיות שכונו אינטרסים אסטרטגיים, לפני שהושגה הפסקת אש זמנית באפריל האחרון בתיווך בינלאומי.

ארצות הברית מטילה מאז אמצע אפריל מצור הדוק על נמלי איראן, כולל המתקנים החיוניים הממוקמים במצרי הורמוז, מה שהוביל להחמרת המשבר הכלכלי. טהראן הגיבה לצעדים אלו בהטלת הגבלות חמורות על מעבר ספינות במצר, והתנתה את המעבר בתיאום מוקדם עם רשויותיה הימיות, מה שהכניס את הספנות הבינלאומית למצב של ציפייה מתמדת.

מקורות דיפלומטיים מצביעים על כך שהמשא ומתן באסלאמאבאד שואף למצוא נוסחה שתאזן בין הדרישות האיראניות להסרת המצור לבין הדרישות האמריקאיות להבטחת ביטחון הספנות והפסקת ההסלמה הצבאית. עם זאת, הפער בהצהרות בין המתווך הפקיסטני לבין גורמים בטהראן מצביע על כך שהרגעים האחרונים של המשא ומתן עדיין עומדים בפני אתגרים אמיתיים.

מצרי הורמוז נשארים העצב הרגיש בעימות זה, שכן כל שינוי בכללי הניהול או הספנות בו עלול להוביל להשלכות גדולות על מחירי האנרגיה העולמית. הבירות הגדולות עוקבות אחר תוצאות השיחות הטכניות הצפויות, בצל תקוות זהירות שמא מאמצים אלו יובילו להסכם קבוע שיסיים את מצב השחיקה הצבאית והכלכלית באזור.

התוכנית שהוכנה להבטחת ביטחון ופיתוח המפרץ ומצרי הורמוז היא יוזמה קבועה בדומה להלאמת הנפט.

הארגון הערבי לזכויות אדם בבריטניה הביע גינוי חריף להחלטת סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) לסיים באופן מיידי את העסקתם של 70 עובדים ברצועת עזה. הארגון ראה בצעד זה כהתבססות מלאה על טענות שהוצאו על ידי שלטונות הכיבוש הישראלי ללא הצגת כל ראיות מוחשיות התומכות בהן, מה שמהווה נסיגה מסוכנת מסטנדרטים של צדק תעסוקתי.

הארגון הבהיר בהצהרה כי ההחלטה, שנחתמה על ידי הממונה הכללי בפועל, כריסטיאן סונדרס, ב-11 ביוני הנוכחי, הגיעה למרות הודאת הסוכנות המפורשת כי לא קיבלה כל מסמכים המוכיחים את ההאשמות שהופנו כלפי העובדים. הוא ציין כי אונר"א ביקשה שוב ושוב מהצד הישראלי לספק לה מידע מספק, אך בקשותיה נענו בהתעלמות, ובכל זאת היא המשיכה בהליכי הפיטורים.

ההצהרה הדגישה כי החלטת הפיטורים אינה רק צעד מנהלי, אלא היא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ושל זכויות העובדים המובטחות על פי הסטנדרטים של האו"ם. הארגון אישר כי מניעת מקור הכנסתם היחיד מעשרות עובדים, בצל האסון ההומניטרי שחווה רצועת עזה, מהווה ענישה קולקטיבית הפוגעת בעשרות משפחות פלסטיניות הסובלות ממילא מצרות המלחמה.

מקורות זכויות אדם ציינו כי אונר"א ניסתה להצדיק את הצעד בכך שאינו הליך משמעתי ואינו מעיד על הוכחת ההאשמות, אך התוצאות בשטח מוכיחות את ההפך. הארגון הזהיר כי מגמה זו מקימה תקדים משפטי ומנהלי מסוכן המאפשר פגיעה בצוותים בינלאומיים על בסיס הלשנות פוליטיות בלתי מוכחות, מה שמחליש את חסינות העובדים בארגונים הומניטריים.

הארגון הזכיר כי התנהגות זו נכללת בדפוס חוזר של הסתה ישראלית שיטתית נגד הסוכנות ועובדיה, אשר חקירות בינלאומיות קודמות כשלו בהוכחתה. הוא ציין כי משרד שירותי הפיקוח הפנימי של האו"ם ערך חקירות מקיפות בשנת 2024 ולא מצא דבר המרשיע את העובדים שהיו יעד להאשמות הישראליות באותה עת.

ההצהרה התייחסה גם למצב המשפטי הבינלאומי, כאשר בית הדין הבינלאומי לצדק קבע באוקטובר 2025 כי ישראל לא הציגה ראיות מספקות התומכות בטענותיה לגבי השתייכות עובדי אונר"א לפלגים פלסטיניים. הארגון ראה בהתעלמות מתוצאות משפטיות אלו ובכניעה ללחצים פוליטיים כהפיכת הסוכנות ממגינת פליטים לגורם המגיב לתכתיבי הכיבוש.

הארגון מתח ביקורת חריפה על הסתמכות סוכנות או"ם על דוחות מודיעיניים ממדינה המואשמת בביצוע הפרות חמורות, וראה בכך פגיעה בעקרון הניטרליות ההומניטרית. הוא הוסיף כי עצמאות המוסדות הבינלאומיים נמצאת בסכנה אמיתית כאשר החלטותיהם התעסוקתיות הופכות לבנות ערובה ללחצים ביטחוניים חיצוניים שמטרתם העיקרית היא חיסול סוגיית הפליטים.

הארגון ציין כי הסביבה הבינלאומית הנוכחית כשלה במתן ההגנה הפוליטית הנדרשת לאונר"א, מה שהפך אותה חשופה לסחיטה פיננסית ופוליטית. למרות הודאת הסוכנות בחולשת יכולותיה המודיעיניות ובהסתמכותה על שיתוף פעולה של מדינות, אין בכך כדי להצדיק הקרבת זכויות העובדים ועתידם המקצועי ללא צידוק משפטי תקין.

הארגון תהה על התועלת בניסיונות לרצות את שלטונות הכיבוש, בזמן שממשלת ישראל ממשיכה לחוקק חוקים שמטרתם לאסור לחלוטין את פעילות אונר"א. הוא הדגיש כי ויתורים מנהליים לא יעצרו את הקמפיין הישראלי שמטרתו לסיים את תפקיד הסוכנות כעדה בינלאומית לנכבה הפלסטינית הנמשכת עשרות שנים.

הארגון לזכויות אדם דרש מהממונה הכללי של אונר"א לחזור בו באופן מיידי מהחלטות הפיטורים ולהחזיר את כל העובדים לעבודתם תוך הבטחת מלוא זכויותיהם. הוא קרא להקמת ועדת חקירה עצמאית שתבחן את הלחצים שהופעלו על ההנהלה לקבל החלטות כאלה הפוגעות ביושר העבודה של האו"ם בשטחים הכבושים.

באותו הקשר, הארגון הזהיר כי השתיקה הבינלאומית כלפי פגיעה באונר"א אינה עוד עמדה ניטרלית, אלא הפכה לעידוד עקיף לכיבוש להמשיך בלחציו. הוא ראה בהחלשת הסוכנות בעיתוי קריטי זה כשרות לאג'נדות השואפות לחסל את הזכויות הפלסטיניות הלגיטימיות ולבטל את מעמד הפליט של מיליוני פלסטינים.

יצוין כי אונר"א מתמודדת מאז תחילת התוקפנות על עזה עם קמפיין אכזרי שהוביל להשעיית מימונה על ידי מספר מדינות מערביות על בסיס טענות ישראליות שלא הוכחה נכונותן. משבר פיננסי זה גרם לאיום על יכולת הסוכנות לספק שירותי סעד, בריאות וחינוך למיליוני פליטים התלויים בה לחלוטין.

דוחות בינלאומיים מאשרים כי אונר"א נותרה עמוד השדרה של העבודה ההומניטרית בעזה, וכל פגיעה במבנה התעסוקתי שלה תוביל להחמרת הסבל ההומניטרי. ארגוני זכויות אדם רואים בפגיעה בעובדים חלק מאסטרטגיה רחבה יותר לערעור המעמד המשפטי והפוליטי של הפליטים הפלסטינים בפורומים בינלאומיים.

הארגון סיים את הצהרתו בהדגשה כי אונר"א אינה רק ספקית שירותים, אלא היא סמל לאחריות הבינלאומית כלפי סוגיית הפליטים עד למציאת פתרון צודק. הוא קרא לקהילה הבינלאומית לספק רשת ביטחון פיננסית ופוליטית לסוכנות שתגן עליה מפני סחיטה ותבטיח את המשך שליחותה ההומניטרית הרחק מהתערבויות פוליטיות.

הסתמכות סוכנות או"ם על מידע מודיעיני המסופק על ידי מדינת כיבוש המואשמת בהפרות חמורות מערערת את עקרון הניטרליות ההומניטרית ומאיימת על עצמאות המוסדות הבינלאומיים.

הזירה הפוליטית הישראלית עדה לשינוי חדש עם עלייתה של מפלגת 'הדמוקרטים', שנולדה מתוך ברית של כוחות שמאל היסטוריים, בראשות מפלגות 'מרצ' ו'העבודה'. את ההרכב החדש מוביל סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן, בהשתתפות דמויות בולטות כמו מרב מיכאלי והרב גלעד קריב, במאמץ רציני לשקם את מחנה השמאל הציוני.

המפלגה מציגה את עצמה כחלופה ליברלית וחילונית שמטרתה להגן על המוסדות הדמוקרטיים ועל עצמאות מערכת המשפט מול התיקונים שמקדמת הממשלה הנוכחית. בשיח הפוליטי שלה, היא מתמקדת גם בהתמודדות עם השפעת המפלגות הדתיות הקיצוניות, ומכריזה על התנגדותה המפורשת לאלימות המתנחלים ועל קריאתה להסדר מדיני המבוסס על עקרון פתרון שתי המדינות.

משקיפים סבורים כי המפלגה עשויה להפוך לגורם משמעותי בכל קואליציה עתידית שמטרתה להפיל את בנימין נתניהו, במיוחד אם תצליח להחזיר לעצמה את הבסיס העממי שאבד לשמאל בעשור האחרון. עם זאת, הסיכויים לחזור למרכז הבמה רצופים באתגרים, לאור ההסטה המתמשכת של החברה הישראלית ימינה, לכיוון הימין הלאומי והדתי.

שמו של הרב גלעד קריב בולט כאחד המנהיגים בברית זו, בהיותו הרב הלא-אורתודוקסי הראשון שהגיע לכנסת, שם הוביל במשך שנים את התנועה הרפורמית בישראל. קריב נודע בפעילותו הפרלמנטרית האינטנסיבית בוועדות החוקה והביטחון הלאומי, והיה קול בולט במחאות העממיות נגד מדיניות הממשלה הימנית.

קריב מילא תפקיד מרכזי במיזוג מפלגות העבודה ומרצ, והדגיש את הצורך לאחד את הכוחות הליברליים כדי למנוע פיצול קולות כפי שקרה בבחירות הקודמות. חזונו הפוליטי מתמקד בצורך לחדש את תהליך השלום עם הפלסטינים במסגרת אזורית, תוך שמירה על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בו-זמנית.

מקורות דיווחו כי כוחה של הברית החדשה שואב את מומנטום מדמותו של יאיר גולן, שמעמדו ברחוב הישראלי התחזק לאחר אירועי השבעה באוקטובר. גולן נתפס כמנהיג צבאי שטח שהצליח לשלב ניסיון ביטחוני עם חזון פוליטי ליברלי, מה שהופך אותו לאטרקטיבי עבור מגזרים רחבים של בוחרים המחפשים חלופה חזקה.

סקרים מצביעים על כך שמפלגת 'הדמוקרטים' עשויה לזכות בכ-10 מנדטים בכנסת הבאה, מה שמהווה איום ישיר על יכולתו של מחנה הימין להקים ממשלה יציבה. למרות שהליכוד עשוי להישאר המפלגה הגדולה ביותר, צמיחתה של ברית זו מצמצמת את האפשרויות העומדות בפני נתניהו להישאר בשלטון לפרק זמן ארוך יותר.

עם זאת, חלק מהאנליסטים מפקפקים ביכולתה של הברית לחולל שינוי מהותי במדיניות החוץ הישראלית, במיוחד בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. ההתמקדות העיקרית של המפלגה היא במשברים פנימיים ובהפלת נתניהו, מבלי להציג חזון מקיף או שונה לחלוטין מהתפיסות הביטחוניות המסורתיות שאומצו על ידי הממסד הצבאי.

עמדותיהם של חלק ממנהיגי המפלגה כלפי ההתנחלויות ואלימות המתנחלים בגדה המערבית נובעות מההכרה כי פרקטיקות אלו פוגעות במעמדה הבינלאומי של ישראל ובתדמיתה כמדינת חוק. אך ביקורות אלו אינן מעידות בהכרח על מעבר לשמאל אוניברסלי, אלא הן ניסיון להציג מחדש את 'הציונות הליברלית' שעליה הוקמה המדינה בעשורים הראשונים שלה.

מצד שני, חוקרים לענייני ישראל סבורים כי המונח 'חזרת השמאל' דורש דיוק, שכן זרם זה נסוג ממרכזי קבלת ההחלטות מאז כישלון ועידת קמפ דייוויד בשנת 2000. הברית הנוכחית אינה בהכרח חזרה לעקרונות האידיאולוגיים הישנים, אלא 'מיקום מחדש' פוליטי הנכפה על ידי הצורך בהישרדות אלקטורלית ואיחוד השורות נגד הימין הקיצוני.

נאומו של יאיר גולן מתמקד באופן אינטנסיבי בסוגיות ביטחוניות, מה שהופך אותו למקובל על פלחי 'המרכז' הפוליטי החוששים מחולשת הביצועים הממשלתיים בניהול מלחמות. גישה זו מעניקה למפלגה גוון ביטחוני שעשוי לתרום להסרת שטיח 'הביטחון' שבו השתמשו נתניהו ובני בריתו בימין הלאומי במשך זמן רב.

למרות העליונות שמראים הסקרים לטובת האופוזיציה, המעניקים לה כ-61 מנדטים, נתניהו עדיין מחזיק בקלפים לתמרון פוליטי. ראש הממשלה הנוכחי עשוי לנקוט בתרחישים כמו הרחבת היקף המלחמה כדי להכריז על מצב חירום ולדחות את הבחירות, או לנסות לפצל את שורות האופוזיציה על ידי צירוף מפלגות ממנה לקואליציה שלו.

האתגר הגדול ביותר העומד בפני מפלגת 'הדמוקרטים' הוא שמירה על לכידותה של ברית שברירית זו בין זרמים שונים בתוך השמאל והמרכז הליברלי. ההיסטוריה הפוליטית הישראלית מלאה בבריתות שהוקמו לפני הבחירות ולאחר מכן התפרקו ברגע שנכנסו למשא ומתן על הקמת ממשלה או התמודדו עם משברים ביטחוניים גדולים.

בסופו של דבר, הופעתה של מפלגה זו מייצגת ניסיון אחרון להציל את מה שנותר ממורשת מפלגת העבודה ומרצ מהיעלמות פוליטית מוחלטת. בין אם תצליח להפיל את נתניהו ובין אם לאו, קיומה ללא ספק יעלה מחדש את סוגיות הזהות, הדמוקרטיה והסכסוך לשולחן הדיון הציבורי בישראל באופן חריף יותר.

הברית החדשה מייצגת ניסיון לבנות מחדש את מחנה השמאל הציוני הליברלי לאחר שנים של נסיגה והצטמקות.

מקורות תקשורת עבריים דיווחו, בציטוט מנהיגים בצבא הכיבוש הישראלי, על גילוי של מה שתואר כתשתית צבאית רחבת היקף השייכת לחיזבאללה הלבנוני, הממוקמת מתחת למבצר שקיף ההיסטורי בדרום לבנון. מפקד המבצע הצבאי טען כי הכוחות מצאו מתקנים מבוצרים הכוללים בית חולים שדה משולב וחדרי ניתוח מאובזרים במלואם, וציין כי ביצורים אלה היוו חלק מהותי מקווי ההגנה של הארגון.

הגנרל הישראלי האחראי על המשימה ציין כי השמדת תשתית זו הגיעה לאחר פעולות מעקב מדויקות, והדגיש כי האתגר הגדול ביותר שעמד בפני כוחותיו לא היה רק הביצורים הקרקעיים, אלא האיום המתמשך שמציבים כלי הטיס הבלתי מאוישים של חיזבאללה. הוא הסביר כי כלי טיס אלה מהווים מכשול טכני וצבאי משמעותי בפני תנועות צבא הכיבוש באזור הגבול.

על פי הגרסה הישראלית, היחידה שהופקדה על ביצוע המתקפה באזור ג'בל שקיף הייתה בכוננות שיא במשך שנתיים שלמות, ועברה אימונים אינטנסיביים בשיטות פריצה לאתרים מבוצרים. המקורות ציינו כי התוכניות הצבאיות למבצע זה הוצגו בפני הרמטכ"ל של צבא הכיבוש לפחות שלוש פעמים, וביצוען נדחה בכל פעם מסיבות שלא נחשפו.

המפקד הצבאי תיאר את האתר כ"עיר תת-קרקעית אמיתית", שתוכננה להיות מסוגלת לעמוד בפני תקופות ארוכות הרחק ממעקב אווירי או הפגזות ארטילריות. הוא טען כי המערכת שהתגלתה מכילה מחסנים אסטרטגיים של מזון ומים המספיקים ללוחמים למשך מספר חודשים רצופים ללא צורך באספקה חיצונית, מה שמשקף את מורכבות התכנון הלוגיסטי של חיזבאללה.

בנוגע להיבט הרפואי, צבא הכיבוש טען כי בית החולים התת-קרקעי כולל מיטות רפואיות וציוד כירורגי מתקדם המסוגל לספק טיפול רפואי לפצועים ברמות דומות לבתי חולים קונבנציונליים. המקורות העבריים ראו בקיומם של מתקנים רפואיים כאלה בעומק הביצורים מטרה לשמור על יכולת הלחימה של הכוחות במקרה של עימותים קרקעיים נרחבים.

הטענות הישראליות כללו גם תפיסת כמויות אדירות של ציוד צבאי וכלי נשק איכותיים בתוך המחסנים המבוצרים בסביבת המבצר. הדו"ח ציין כי נמצאו מאות מטעני חבלה שהוכנו להטמנה לאורך הדרכים והמעברים ההרריים, במטרה לשבש כל התקדמות קרקעית של כלי רכב של צבא הכיבוש הישראלי באזור.

המפקד הצבאי הדגיש בהצהרותיו כי המערכת הקרבית שבנה חיזבאללה באזור זה מורכבת ביותר, ותוכננה במיוחד כדי להתמודד עם יכולתו של צבא ישראל לחצות את נהר הליטני. הוא ראה בביצורים אלה את שיא ההנדסה הצבאית של הארגון, שכן הם משלבים בין תוואי השטח הטבעי הקשה למתקני בטון מזוין תת-קרקעיים.

המקורות העבריים טענו לקיומן של ראיות המצביעות על מה שתואר כ"קשר איראני" בהצטיידות והכנת אתרים אסטרטגיים אלה, בטענה כי המומחיות ההנדסית והמימון הדרוש לבניית ערים תת-קרקעיות כאלה מגיעים ממקורות חיצוניים. צבא הכיבוש לא הציג ראיות מוחשיות מיידיות התומכות בטענות אלה, שחזרו על עצמן בדיווחים קודמים על מתקני הארגון.

התפתחויות אלה מגיעות על רקע הסלמת המתיחות בחזית הצפונית, כאשר צבא הכיבוש, באמצעות פרסום מידע זה, מבקש להדגיש את היקף האתגרים העומדים בפניו בדרום לבנון. מבצר שקיף נחשב לאתר אסטרטגי והיסטורי המשקיף על שטחים נרחבים מהגליל העליון ודרום לבנון, מה שהופך את השליטה בסביבתו ליעד צבאי חיוני.

לסיכום, הדיווחים העבריים אישרו כי המבצע הצבאי באזור שקיף היה אחד הקרבות הקשים ביותר שניהלו היחידות המיוחדות לאחרונה בשל האופי הגיאוגרפי והביצורים ההגנתיים. ההצהרה הישראלית נשארת במסגרת הנרטיב החד-צדדי, שלא פורסמה לגביה כל תגובה רשמית מצד חיזבאללה או הרשויות הלבנוניות עד כה.

זוהי עיר תת-קרקעית במלוא מובן המילה, הכוללת מערכת המספקת מזון ומים למשך חודשים, ובית חולים המצויד במיטות לטיפול בפצועים ברמה הגבוהה ביותר.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע היום, שבת, כי ארצות הברית מתכוונת לחתום על הסכם רשמי עם איראן מחר, יום ראשון, בצעד שמטרתו לסיים את המתיחות הצבאית הגוברת. טראמפ אישר באמצעות פלטפורמת 'Truth Social' כי הסכם זה ילווה מיד בפתיחה מחדש של מיצר הורמוז לתנועת ספנות בינלאומית, ותיאר את הצעד כהכרחי להשבת היציבות העולמית.

מצדה, פקיסטן הביעה אופטימיות רבה לגבי ההכרעה הקרובה, כאשר ראש ממשלת פקיסטן, מוחמד שהבאז שריף, העריך כי טיוטת ההסכם הראשונית תיחתם ב-24 השעות הקרובות. שריף ציין כי איסלמבאד, שהובילה את מאמצי התיווך, נערכת כעת להשלמת הליכי החתימה האלקטרונית על הנוסח הסופי שהוסכם עליו בין וושינגטון לטהראן.

מנגד, שררה זהירות בהצהרות הרשמיות האיראניות, כאשר מקורות תקשורת ציטטו את משרד החוץ בטהראן על הצורך להמתין לפני קביעת מועד החתימה הסופי. משרד החוץ האיראני הבהיר כי הדיבורים על השלמת ההליכים ביום ראשון עשויים להיות מוקדמים מדי, והדגיש את החשיבות של השלמת כל הפרטים הטכניים כדי להבטיח את קיימות ההסכם.

במישור הדיפלומטי הערבי, ראש הממשלה ושר החוץ של קטאר, השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן בן ג'אסם אל-ת'אני, קיים שיחת טלפון עם מקבילו הפקיסטני כדי לדון בהתפתחויות האחרונות בתיווך. דוחא הביעה שביעות רצון רבה מההתקדמות שהושגה במשא ומתן, ואישרה את תמיכתה המלאה בכל המאמצים המובילים לסיום המשבר בדרכי שלום ולהשגת שלום בר קיימא באזור.

ראש ממשלת קטאר הדגיש במהלך השיחה את הצורך של כל הצדדים המעורבים להגיב ליוזמה הפקיסטנית, וראה בהגעה לנוסח סופי הישג גדול לדיפלומטיה הבינלאומית. הוא גם הביע את ציפיית ארצו לראות את הצדדים האמריקאי והאיראני חותמים על ההסכם בהקדם האפשרי כדי ליצור תנאים מתאימים ליציבות אזורית.

בוושינגטון, מקורות עיתונאיים ציטטו גורם בממשל האמריקאי שתיאר את ההסכם הצפוי כ'הסכם חזק' העונה על אינטרסים אסטרטגיים ומבטיח את ביטחון נתיבי המים. הגורם חשף כי ארצות הברית עשויה להשתתף, בשיתוף פעולה עם מדינות ה-G7, בפעולות טכניות נרחבות להסרת מוקשים ממיצר הורמוז ברגע שההסכם ייכנס לתוקף.

ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, הבהיר כי המסגרת הכללית של ההסכם שמה קץ למלחמה שפרצה במזרח התיכון לפני יותר משלושה חודשים, והשפיעה ישירות על אספקת האנרגיה העולמית. הוא הוסיף כי הימים הקרובים יראו תחילת שיחות ברמה טכנית כדי לטפל בפרטים המדויקים שנותרו ולהבטיח יישום מדויק של הסעיפים המוסכמים.

האינדיקציות לגבי פריצת הדרך הקרובה החלו להופיע כבר ביום שישי, כאשר וושינגטון וטהראן רמזו על השגת הסכמה לגבי טיוטת הנוסח הסופי. מקורות רשמיים אישרו כי שני הצדדים השקיעו מאמצים אינטנסיביים כדי להתגבר על המכשולים האחרונים שמנעו את הכרזת הרגיעה המקיפה ופתיחת נתיבי הים החיוניים.

יש לציין כי התפתחויות אלו מגיעות בתקופה רגישה שבה האזור עוקב בדריכות בינלאומית רחבה אחר תוצאות התיווך הפקיסטני, בציפייה שפתיחת מיצר הורמוז תוביל לירידת מחירי האנרגיה ולהפחתת המתח הפוליטי. בירות העולם ממתינות לראות מה יולידו השעות הקרובות כדי לאשר את מועד הטקסים הרשמיים לחתימת הסכם היסטורי זה.

ההסכם צפוי להיחתם מחר, ומיד לאחר החתימה, מיצר הורמוז ייפתח לכולם.

הרשויות התרבותיות בממלכת ערב הסעודית הכריזו על גילוי ארכיאולוגי והיסטורי בולט, המיוצג בכתובת סלע נדירה המתוארכת לתקופת ראשית האסלאם. רשות המורשת הבהירה כי הכתובת שהתגלתה נושאת את שמו של הח'ליף השני עומר בן אל-ח'טאב, והיא נמצאה בתחום מחוז אל-מהד השייך לאזור אל-מדינה.

הכרזה זו באה בעקבות סיום השלבים הראשון והשני של סקרי השטח הארכיאולוגיים שמבצעת הרשות באזור. גורמים רשמיים אישרו כי תגליות אלו מדגישות את העומק ההיסטורי והתרבותי של האזור, ומתעדות תקופה חשובה בהיסטוריה האסלאמית המוקדמת באמצעות כתובות ועתיקות סלע.

הגילוי עורר גל רחב של תגובות בפלטפורמות המדיה החברתית, כאשר מתעניינים בעתיקות ובהיסטוריה הפיצו תמונות של הכתובת, וראו בה תוספת איכותית לתיעוד הארכיאולוגי הסעודי. הצוותים המומחים ממשיכים לחקור את האתר ואת הכתובות הסמוכות כדי לפענח את סמליהן ולקשר אותן להקשר ההיסטורי של הדרכים והשיירות שעברו באזור בעבר.

חשפנו אתרים ארכיאולוגיים המספרים סיפורי תרבויות שעברו על אדמה זו.

שקט יחסי וזהיר השתרר ברוב הכפרים והעיירות במחוזות צור ובנת ג'בייל בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, לאחר לילה שבו נרשמו תנועות צבאיות אינטנסיביות. למרות השקט הזה, חיל האוויר הישראלי ביצע תקיפה אווירית שפגעה באזור עריד דבין, בעוד שמל"ט פגע בעיירה ג'בשית במחוז נבטיה.

מקורות בשטח דיווחו כי צבא הכיבוש ביצע פיצוץ נרחב בעיירה אל-חיאם מכיוון המישור בשעות הלילה המאוחרות. תנועות אלו מגיעות לאחר יום עקוב מדם שבו נרשמה הסלמה חסרת תקדים, כאשר ההפצצות הישראליות פגעו ביותר מ-40 יישובים לבנוניים באמצעות תקיפות אוויריות והתקפות מל"טים מתאבדים.

ההתקפות הישראליות התרכזו בעוצמה רבה בגזרה המערבית, במיוחד באזור צור ואל-עבאסיה, מה שהוביל למותם של מספר "שהידים" ולפציעות בקרב אזרחים. גם העיירה דיר קאנון א-נהר ספגה סדרת תקיפות שהותירו הרס נרחב ברכוש ובתשתיות העיירה.

באשר לעימותים הקרקעיים, תשומת הלב מופנית כעת לציר מג'דל זון – טיר חרפא, שם מתנהלים קרבות עזים בין לוחמי חיזבאללה לכוחות הכיבוש. יחידות ישראליות מנסות להתקדם לעבר השכונות המזרחיות של העיירה מג'דל זון תחת חיפוי אש כבד של ארטילריה ומטוסים.

חיזבאללה הודיע בהודעות צבאיות על ביצוע מארב מתוכנן היטב נגד כוח ישראלי שניסה להתקדם מכיוון טיר חרפא לעבר ואדי חסן. המקורות אישרו כי הלוחמים תקפו ריכוזי חיילים במטחי טילים ישירים, מה שאילץ את הכוח המתקדם לסגת ולהתחבא במעוזים סמוכים.

בעיר בנת ג'בייל נהרס טנק ישראלי לאחר שנפגע מטיל מונחה, מה שהוביל להתלקחותו ולהשבתתו המוחלטת. לאחר המבצע, לוחמי החיזבאללה תקפו את הכלים הצבאיים שניסו להתקדם כדי לחלץ את הטנק ההרוס, מה שעיכב את פעולת הפינוי למשך מספר שעות.

הערכות השטח מצביעות על כך שצבא ישראל מרכז את מאמציו לשלוט על גבהי מג'דל זון ואל-מנסורי האסטרטגיים המשקיפים על הקו הכחול. הכיבוש שואף באמצעות תנועות אלו להגיע לגובה עלי א-טאהר, בניסיון להחזיר חגורת ביטחון שהייתה קיימת לפני הנסיגה בשנת 2000.

בצד השני של הגבול, מקורות אישרו כי קצב התקפות חיזבאללה נשאר קבוע, בממוצע של 15 עד 20 התקפות יומיות המכוונות לאתרים צבאיים. דיווחים המגיעים מתוך השטח הכבוש מדברים על רישום פציעות יומיות בקרב החיילים, כאשר הפצועים מועברים באופן קבוע לבית החולים רמב"ם בחיפה.

בהקשר של החדירה הקרקעית, צבא ישראל הודיע על הגעת כוחותיו לאזור ואדי א-סלוקי, אזור גאוגרפי מורכב שבו הכיבוש שואף להבטיח גבהים משקיפים. תנועות אלו מתרחשות במקביל להישמעות צפירות אזעקה ביישובים הסמוכים לגבול כתוצאה ממטחי הטילים המתמשכים ופעולות ההתנגדות הקרקעיות.

במישור הפוליטי הקשור לשטח, כלי תקשורת עבריים דיווחו על חוסר שביעות רצון מצד הממשל האמריקאי בנוגע לתיאום בשטח בלבנון. ממשלת ישראל מתעקשת להציב תנאים מוחשיים בשטח ולשנות את המציאות הגיאוגרפית בגבול לפני כניסה למשא ומתן רציני כלשהו להפסקת אש.

הכיבוש שואף לעצב מחדש את חגורת הביטחון באמצעות שליטה על גבהים אסטרטגיים מול הקו הכחול.

משרד ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו הודיע בהצהרה רשמית כי ישראל אינה חלק מההבנות המתגבשות בין הממשל האמריקאי למשטר האיראני. ההצהרה הבהירה כי תל אביב עוקבת בעניין רב אחר מה שיוצא מוושינגטון, ובמקביל הדגישה את הערכתו של נתניהו לעמדתו של הנשיא טראמפ בדבר הצורך לפרק את איראן מאורניום מועשר.

הצהרות רשמיות אלו מגיעות בזמן שבו שוררת ציפייה רבה בחוגים הפוליטיים והביטחוניים בישראל, בעקבות דברי טראמפ על התקרבות להשגת מזכר הבנות שעשוי להיחתם באירופה בתוך ימים. מזכר זה, על פי ההדלפות, נועד לעצור את ההסלמה הצבאית, מה שמעלה שאלות לגבי אופי הערבויות הניתנות לצדדים האזוריים.

מקורות תקשורתיים חשפו כי נתניהו וצוותו הממשלתי הופתעו מדברי טראמפ, שכן לא קיבלו כל הודעה מוקדמת על כוונת וושינגטון להכריז על השגת הבנות קרובות. הצד הישראלי התכונן להסלמה אפשרית או לחידוש פעולות צבאיות, מה שהפך את ההכרזה האמריקאית למבלבלת את החישובים הטקטיים בתל אביב.

מצידו, הדגיש שר הביטחון ישראל כץ כי המאבק עם הפרויקט האיראני טרם הסתיים, וכי צה"ל נמצא בכוננות מלאה להמשיך בתקיפותיו בעומק האיראני. כץ ציין כי כל הסכם שאינו מבטיח את הסרת האיומים באופן מלא ייתקל בתגובה צבאית חזקה ומתמשכת.

שוררת חשדנות בתוך הממסד הביטחוני הישראלי כלפי ההבטחות האמריקאיות, כאשר מנהיגים צבאיים חוששים שהסכם מהיר יוביל לצמצום חופש הפעולה של חיל האוויר נגד שלוחיה של איראן. ישראל מוצאת את עצמה בפני דילמה אמיתית בין פעולה עצמאית וסיכון משבר עם הבית הלבן, לבין קבלת המציאות החדשה.

הגנרל במילואים אליעזר מרום, מפקד חיל הים לשעבר, הזהיר כי הסכם זה מהווה 'גלגל הצלה' למשטר האיראני הסובל מלחצים כלכליים קשים. מרום סבר כי הזרמת מיליארדים לקופת איראן תחיה מחדש את זרועותיה הצבאיות באזור, כולל חיזבאללה בלבנון.

מומחים צבאיים סבורים כי ההסכם עשוי לספק לאיראן הכנסות כספיות עצומות, שיגיעו עד שישה מיליארד דולר בחודש מייצוא נפט, מה שיחזק את יכולתה לממן את ארסנל הטילים שלה. זרימה כספית זו עלולה לדחוף את האזור לעימות ישיר וקרוב, על רקע ניסיונות טהראן לכפות משוואות התנגשות חדשות המבוססות על הפצצה ישירה.

מרום ציין כי טראמפ התמקד בדבריו רק בנושא הגרעין, תוך התעלמות מסכנת הטילים הבליסטיים והאיומים הימיים במצר הורמוז. הוא סבר כי היעדר נושאים אלו משולחן המשא ומתן הופך כל הסכם לחלקי ואינו עונה על הצרכים הביטחוניים הקיומיים של ישראל בטווח הארוך.

בהקשר קשור, ציינו אנליסטים צבאיים כי צה"ל טרם התקרב להכרעה בעימות עם חיזבאללה, מה שהופך את העיתוי הנוכחי של ההסכם ללא אידיאלי מנקודת מבט צבאית. הם סבורים כי טראמפ עשוי להיות מונע מרצונו לסיים מלחמות ארוכות, ללא קשר לפרטים הטכניים המורכבים.

הדיווחים התייחסו לאסטרטגיה האיראנית החדשה שהחלה באפריל 2024, המבוססת על תקיפת ישראל ישירות משטח איראן במקום הסתמכות מלאה על שלוחים. שינוי איכותי זה בסכסוך דורש, על פי מנהיגים צבאיים, תגובה החורגת מגבולות ההבנות הדיפלומטיות השבריריות שוושינגטון שואפת לחתום עליהן.

לגבי העמדה האזורית, מנהיגים צבאיים לשעבר הפחיתו מחשיבות ההדלפות המדברות על סירוב מדינות ערביות שכנות להשתמש במרחב האווירי שלהן לתקיפת איראן. הם הדגישו כי לישראל יש נתיבי אוויר חלופיים ויכולות טכניות המאפשרות לה להגיע ליעדיה ללא צורך בהכרח באישור ריבוני מוצהר מאותן מדינות.

ישראל חוששת שההסכם יוביל להתרחקות מדינות האזור מ'הסכמי אברהם' ולחיפוש אחר איזונים חדשים עם הכוח האיראני העולה כלכלית. המדינות הסובבות עוקבות בדקדקנות אחר מאזני הכוחות, וכל נסיגה בלחץ האמריקאי על טהראן עלולה לדחוף מדינות אלו לשקול מחדש את חישוביהן האסטרטגיים.

העמדה הישראלית הרשמית נותרה תלויה בין הרצון לשמור על יחסים איתנים עם ממשל טראמפ לבין הצרכים הביטחוניים המחייבים את המשך אופציית המלחמה. ההדלפות מצביעות על כך שמדינאי ישראל עדיין מעדיפים את המשך המצור הכלכלי החונק ככלי יחיד להבטחת נפילת המשטר או החלשתו באופן יסודי.

לסיכום, משקיפים סבורים כי הימים הקרובים יהיו מכריעים בקביעת מסלול הסכסוך, כאשר יתגלו הפרטים המדויקים של מזכר ההבנות האמריקאי-איראני. אם ישראל תרגיש שביטחונה הלאומי בסכנה, אופציית הפעולה הצבאית העצמאית תישאר על השולחן, גם אם הדבר יוביל להתנגשות דיפלומטית עם וושינגטון.

ישראל אינה צד למזכר ההבנות המתגבש בין ארצות הברית לאיראן, אך אנו מעריכים את מחויבותו של טראמפ להוציא את האורניום המועשר.

היום, יום שישי, נפתחו בבירה הצרפתית פריז אירועי הוועידה הבינלאומית המוקדשת להחייאת מסלול פתרון שתי המדינות, בהשתתפות רחבה הכוללת שרי חוץ ופקידים מעשרות מדינות, בנוסף לנציגים מהחברה האזרחית הפלסטינית והישראלית. מהלך דיפלומטי זה מגיע לפני ועידת ה-G7, במטרה ליצור תנופה פוליטית חדשה שתשבור את הקיפאון השולט בסכסוך באזור.

הוועידה שואפת בעיקר לגבש חזון מעשי שיתעלה מעל סיסמאות מסורתיות, כאשר היא צפויה להסתיים בהוצאת מסמך מדיניות מקיף המכונה 'קריאת פריז 2026'. מסמך זה כולל מפת דרכים שמטרתה לקדם מאמצי הסדר וסיום הסכסוך, בהתבסס על עקרונות בינלאומיים המדגישים את זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית.

מול התכנסות בינלאומית זו, בחרו ארצות הברית וישראל להחרים את הוועידה באופן מוחלט, כאשר מקורות דיפלומטיים ישראליים הביעו ספק לגבי יעילות פגישה זו ויכולתה של צרפת למלא תפקיד מתווך הוגן. שגרירות ישראל בפריז ראתה ביוזמות כאלה כלא משרתות את תהליך השלום, וחידשה את דחייתה להצעות שתוארו ככאלה שהוצגו ונדחו בהזדמנויות קודמות.

פגישת פריז מגיעה כהשלמה למה שנודע כ'הצהרת ניו יורק' שאושרה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בשנת 2025 ברוב מוחץ, אשר קבעה צעדים קונקרטיים ולוח זמנים להקמת מדינה פלסטינית. הצהרה זו תרמה לדחיפת כ-12 מדינות, ביניהן מעצמות בינלאומיות כמו קנדה ובריטניה, להכרה רשמית במדינה הפלסטינית בצעד חסר תקדים.

מהוועידה צפוי לצאת מסמך עבודה המורכב מ-8 נקודות עיקריות, המתמקד בראש ובראשונה בצורך להגיע להפסקת אש קבועה ומיידית ברצועת עזה. הנקודות מדגישות גם את החשיבות של עצירת ההתפשטות ההתנחלותית בגדה המערבית, והתחלה מיידית של תהליכי שיקום, יחד עם יישום רפורמות מהותיות במערכת הממשל הפלסטינית לחיזוק מוסדות המדינה העתידית.

מסמכי ההכנה לוועידה הזהירו מפני ההשלכות החמורות של המשך מדיניות הסיפוח בפועל ואלימות המתנחלים, והדגישו כי פרקטיקות אלו מערערות את הבסיס הגיאוגרפי לכל הסדר עתידי. מקורות יודעי דבר ציינו כי עזה ההרוסה וישראל החיה תחת איום מתמיד, כופות מציאות הדורשת התערבות בינלאומית דחופה לפני שחלון הפתרון הפוליטי ייסגר סופית.

במישור המעשי, דיפלומטים רואים בתוכניות ההתפשטות ההתנחלותית, ובמיוחד בפרויקט הידוע כ'E1' מזרחית לירושלים, את מכת המוות לפתרון שתי המדינות, שכן הוא מבודד את מזרח ירושלים וקורע את אחדות הגדה המערבית. חשש זה דחף מדינות כמו בריטניה, קנדה, צרפת ונורבגיה לנקוט בצעדים ענישתיים מתואמים נגד רשתות ישראליות המעורבות במימון מעשי אלימות נגד פלסטינים.

המלצות 'קריאת פריז' יוגשו למנהיגי ה-G7 במהלך פגישתם הצפויה בהרי האלפים הצרפתיים בתחילת השבוע הבא, כדי להעמיד את הקהילה הבינלאומית מול אחריותה. משרד החוץ הצרפתי מדגיש כי מהלך זה משקף אי שביעות רצון בינלאומית גוברת ממדיניות הממשלה הישראלית הנוכחית, ואת הצורך למצוא חלופה פוליטית שתסיים את חוסר הביטחון והפחד שחווים שני הצדדים.

החייאת פתרון שתי המדינות הפכה לדחופה יותר מאי פעם לאור מעגל האלימות המתמשך וכישלון מאמצי הפסקת האש.

שלטונות הכיבוש הישראלי שחררו הערב את המנהיג הבולט בתנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) בגדה המערבית, השייח' חסן יוסף, לאחר שריצה 32 חודשים במעצר מנהלי. השחרור התרחש ליד העיר חברון בדרום הגדה המערבית, בצל חשש ממצבו הבריאותי שחווה הידרדרות ניכרת במהלך תקופת מעצרו האחרונה.

מיד עם הגעתו לעיר רמאללה, הועבר המנהיג יוסף, בן 71, ישירות לאחד מבתי החולים לבדיקות רפואיות מקיפות ודחופות. צילומים הראו הידרדרות ברורה במבנה גופו, כאשר מקורות רפואיים ומשפחתיים חשפו כי איבד כ-30 קילוגרם ממשקלו, בנוסף לסבלו מקרע בגידי זרועו והזנחה רפואית מכוונת.

מצדה, תנועת חמאס אישרה בהודעה לעיתונות כי שחרורו של יוסף מגיע לאחר מסע ארוך של הקרבה, שכן העצור בילה למעלה מעשרים שנים לסירוגין בבתי הכלא של הכיבוש. התנועה הדגישה כי מדיניות הבידוד והעינויים שעבר המנהיג לא פגעו בנחישותו, ותיארה אותו כסמל לאומי שגילם את משמעות היציבות מול צעדי שירות בתי הסוהר.

השייח' חסן יוסף נחשב לאחת הדמויות הפוליטיות המרכזיות בגדה המערבית, שם שימש במשך שנים כדובר תנועת חמאס, והיה נציגה בדיונים לאומיים רבים עם ההנהגה הפלסטינית. שמו נקשר גם להיסטוריה של המאבק הפלסטיני כאחד ממגורשי מרג' א-זוהור בשנת 1992, שבילו שנה שלמה בגבול לבנון במחאה על מדיניות הגירוש.

כוחות הכיבוש עצרו מחדש את יוסף באוקטובר 2023, במקביל לפרוץ העימות הנרחב ברצועת עזה, והוא הצטרף לאלפי פלסטינים שנפגעו ממסעות המעצר המנהלי. צעד זה מגיע בנסיבות קשות שבהן חיים האסירים בתוך בתי הכלא, המאופיינות בהרעבה שיטתית ומניעת טיפול רפואי בסיסי, על פי דיווחים תואמים של ארגוני זכויות אדם.

בהקשר קשור, נתונים מהשטח מצביעים על הסלמה בקצב ההפרות בגדה המערבית מאז אוקטובר 2023, כאשר 1169 שהידים נהרגו ולמעלה מ-12 אלף נוספים נפצעו. כמו כן, מספר המעצרים הגיע לשיאים עם רישום של כ-23 אלף מקרי מעצר, מה שהוביל לצפיפות בבתי הכלא ולהחמרה בסבלם ההומניטרי של העצורים ובני משפחותיהם.

נתוני מועדון האסיר מצביעים על קיומם של כ-9500 אסירים פלסטינים כיום במתקני הכיבוש, מתוכם 360 ילדים ו-95 אסירות, החיים בתנאים שתוארו על ידי ארגונים בינלאומיים כבלתי אנושיים. הכוחות הלאומיים הפלסטינים מדגישים כי סוגיית האסירים תישאר בראש סדר העדיפויות הלאומי עד להשגת חירותם המלאה וריקון כל בתי הכלא מהעצורים.

המנהיג חסן יוסף מייצג קומה לאומית מעוררת השראה וסמל לסבלנות ויציבות, והוא בילה עשורים בהגנה על זכויות עמו למרות מדיניות ההתעללות.

פלטפורמות תקשורת ופעילים פלסטינים הפיצו היום את התמונה הראשונה של מנהל בית החולים כמאל עדואן בצפון רצועת עזה, ד"ר חוסאם אבו ספייה, במהלך שהותו באולם בית המשפט העליון של הכיבוש בעיר ירושלים הכבושה. הרופא הפלסטיני הופיע בתמונה לבוש במדי אסיר וידיו כבולות, וניכרו עליו סימני תשישות פיזית קשה המשקפים את סבלו מאחורי הסורגים.

מקורות המקורבים למשפחת אבו ספייה ופעילים למען זכויות אדם דיווחו כי סימני עינויים והתעללות היו ברורים לחלוטין על גופו במהלך הדיון. התפתחויות אלו מגיעות על רקע המשך מעצרו מאז סוף שנת 2024, כאשר הוא חי בתנאי מעצר קשים החסרים את הסטנדרטים ההומניטריים והמשפטיים הבינלאומיים המינימליים המגנים על צוותים רפואיים.

פרטי פרשת ד"ר אבו ספייה חוזרים לתאריך 27 בדצמבר 2024, כאשר כוחות הכיבוש עצרו אותו במהלך פשיטה נרחבת ש targeting בית החולים כמאל עדואן. בית החולים באותה עת ייצג את הריאה היחידה והמתקן הרפואי האחרון שסיפק שירותים לאזרחים הנצורים באזורי צפון רצועת עזה לפני יציאתו הכפויה מכלל שימוש.

מבחינה משפטית, שלטונות הכיבוש ממשיכים להחזיק במנהל בית החולים ללא הגשת כתב אישום רשמי או העמדתו לדין הוגן, בהתבסס על מה שמכונה 'חוק לוחם בלתי חוקי'. חוק שנוי במחלוקת זה מאפשר לרשויות בתי הכלא להאריך את מעצרם המנהלי של פלסטינים לתקופות זמן ארוכות ובלתי מוגבלות, ובכך לשלול מהם את הזכות להגנה משפטית יעילה.

בהקשר קשור, צוות ההגנה של הרופא האסיר חשף כי הגיש ערעור לבית המשפט העליון בדרישה לסיים את מעצרו השרירותי באופן מיידי, תוך הדגשת בטלות ההליכים שננקטו נגדו. כתגובה נקמנית למהלך משפטי זה, הנהלת בתי הכלא העבירה את ד"ר אבו ספייה לבידוד בכלא 'נפחא' המדברי, בניסיון להגביר עליו את הלחץ הפסיכולוגי והפיזי.

הכיבוש מחזיק ברופא הפלסטיני ללא הגשת כל אישום רשמי או משפט, על פי מה שמכונה חוק לוחם בלתי חוקי.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע רשמית על מועמדותו של ג'יי קלייטון, התובע הכללי הנוכחי של המחוז הדרומי של ניו יורק, לתפקיד מנהל המודיעין הלאומי. מהלך זה מגיע בניסיון לשקם את ההסכמה בתוך המפלגה הרפובליקנית ולהתגבר על הביקורת החריפה שהופנתה לאחרונה כלפי הממשל עקב מינויים שנויים במחלוקת לתפקידי ביטחון רגישים.

קלייטון ניחן בניסיון משפטי וניהולי עשיר, לאחר ששימש בעבר כראש רשות ניירות הערך האמריקאית במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ. הנשיא תיאר אותו בהצהרות בפלטפורמת 'Truth Social' כאישיות מכובדת מאוד, ודרש מהסנאט לזרז את הליכי אישורו לתפקיד כדי להבטיח את יציבות עבודת המודיעין.

ההחלטה למנות את קלייטון הגיעה לאחר גל של זעם פרלמנטרי בעקבות מינויו של ביל בולטי, ראש הסוכנות הפדרלית למימון דיור, למנהל בפועל של המודיעין הלאומי. מבקרים משתי המפלגות טענו כי לבולטי חסר הניסיון המעשי או המקצועי הדרוש להנהגת שירותי הריגול האמריקאים, מה שהוביל לשיבוש תיקים חקיקתיים חשובים בקונגרס.

בהקשר קשור, משבר המינויים השתקף בתיקי הביטחון, כאשר בית הנבחרים דחה הארכה זמנית של תוכנית מעקב מרכזית שאינה דורשת צווי בית משפט. דחייה זו הגיעה כתגובה ישירה למינויו של בולטי, אותו האשימו מחוקקים דמוקרטים בניסיון לנצל מאגרי מידע ממשלתיים כדי לאסוף מידע המכוון ליריבים פוליטיים של הנשיא.

מקורות פרלמנטריים אישרו כי הדמוקרטים קישרו את תמיכתם בכל רפורמות בחוקי הפרטיות או הארכת תוכניות מעקב לצורך נסיגה ממינויו של בולטי. מתנגדים סבורים כי שירותי המודיעין חייבים להישאר מחוץ למאבקים פוליטיים ישירים, וזה מה שדחף את הבית הלבן לחפש דמות מקובלת יותר כמו קלייטון.

מצד שני, הנהגת המודיעין הלאומי עומדת בפני ריק קרוב לאחר שהמנהלת הנוכחית, טולסי גבארד, הודיעה על פרישתה מתפקידה מסיבות משפחתיות דוחקות. גבארד הבהירה כי החלטתה נובעת מהצורך לטפל בבעלה הנאבק במחלת הסרטן, והדגישה את מחויבותה להעביר את התפקידים בצורה חלקה ליורש המיועד.

למרות שמועד עזיבתה המקורי של גבארד נקבע לסוף יוני הנוכחי, הנשיא טראמפ החליט להקדים את המועד לתשעה עשר בחודש זה. מהירות זו בהליכים משקפת את רצון הממשל האמריקאי להכריע את תיק ההנהגה הביטחונית ולמנוע כל פערים שעלולים לנבוע מהמשך הוויכוח הפוליטי סביב תפקידי המנהיגות.

אני שמח להודיע על מינויו של ג'יי קלייטון, איש מכובד ביותר, למנהל המודיעין הלאומי הבא.

הדו"ח הרפואי האחרון שפורסם על ידי הבית הלבן בנוגע למצבו הבריאותי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עורר גל של עניין ושאלות בחוגים הפוליטיים והרפואיים. הדו"ח חשף כי 22 רופאים מומחים השתתפו בהערכת מצבו, נתון המהווה את המספר הגבוה ביותר שתועד בבדיקה רפואית של נשיא אמריקאי במהלך ביקור אחד.

מספר זה עולה באופן ניכר על כל הנתונים שתועדו בבדיקות רפואיות של נשיאים קודמים, ואף עולה על מספר המומחים שפיקחו על בדיקותיו של טראמפ עצמו במהלך כהונתו הראשונה. מקורות עיתונאיים ציינו כי הרחבה זו של הצוות הרפואי משקפת עניין יוצא דופן במעקב אחר מצבו הבריאותי של הנשיא המתקרב לעשור השמיני לחייו.

מצידו, הצהיר קרדיולוג ג'ונתן ריינר, בעל ניסיון רב בעבודה עם ממשלים קודמים, כי מספר זה נחשב יוצא דופן בכל קנה מידה. ריינר תהה לגבי אופי ההתמחויות שדרשו את נוכחותם של רופאים כה רבים, ולגבי הסיבות להערכה אינטנסיבית זו דווקא בעיתוי זה.

מנגד, רופאו של הנשיא, שון בארבאבלה, ביקש להרגיע את הציבור בכך שהדגיש כי תוצאות ההערכה הוכיחו כי טראמפ נהנה מבריאות מצוינת. בארבאבלה הסביר כי הבדיקה היא חלק ממסגרת מניעתית מקיפה שמטרתה להבטיח את המשך יעילותו של הנשיא בביצוע תפקידיו המבצעיים ללא כל מכשולים בריאותיים.

הבית הלבן הבהיר בהצהרה רשמית כי השימוש במספר כה גדול של רופאים משקף גישה מודרנית ורב-תחומית בטיפול הרפואי בבכירים. הממשל הדגיש כי הליך זה תואם את השיטות הרפואיות הטובות ביותר הנהוגות בעולם בטיפול בדמויות מנהיגות כדי להבטיח דיוק בתוצאות.

גורמים בממשל האמריקאי חשפו כי הצוות הרפואי לא כלל רק אנשי צבא, אלא גם מומחים מאוניברסיטאות יוקרתיות כמו הרווארד ודיוק. הגורמים הדגישו כי הממשל נוקט בעקרון השקיפות המלאה בתיק זה, והדגישו כי אין להם מה להסתיר בנוגע למצבו הבריאותי של הנשיא.

למרות ההצהרות הללו, עדיין קיימות נקודות מעורפלות המעוררות את סקרנותם של המשקיפים, כולל העובדה שטראמפ עבר בדיקה רפואית שנייה במרכז הרפואי הצבאי וולטר ריד בשנה שעברה. הליך זה אינו שגרתי בפרוטוקול הנשיאותי, שכן נשיאים מסתפקים בדרך כלל בבדיקה שנתית אחת, אלא אם כן מתעוררים מצבי חירום רפואיים הדורשים התערבות.

כמו כן, היעדר התרופה 'פינסטריד' מהדו"חות הרפואיים האחרונים משך את תשומת לבם של אנליסטים, תרופה שטראמפ נהג להשתמש בה באופן קבוע למניעת נשירת שיער. שינוי זה במרשמים הרפואיים עורר שאלות לגבי האם חל שינוי בפרוטוקול התרופתי הכללי של הנשיא או שישנן סיבות בריאותיות אחרות מאחורי זה.

התפתחויות אלו מגיעות בעיתוי רגיש, שכן הנשיא טראמפ מתכונן לחגוג את יום הולדתו השמונים ב-14 ביוני הקרוב. גיל זה, יחד עם קודמו ג'ו ביידן, מציב אותו כאחד הנשיאים המבוגרים ביותר שכיהנו בראשות ארצות הברית בהיסטוריה המודרנית, מה שהופך את תיק הבריאות לסוגיה ציבורית מובהקת.

בחזרה לרישומים ההיסטוריים, ניכרת בבירור העלייה ההדרגתית במספר הרופאים המפקחים על בריאותם של נשיאי ארה"ב לאורך העשורים. בשנת 1989, הנשיא ג'ורג' בוש האב עבר בדיקה שבה השתתפו חמישה מומחים בלבד, מספר זעום בהשוואה למה שאנו רואים כיום בבדיקות הנשיאותיות המודרניות.

בתחילת המילניום, המספר עלה ל-12 רופאים מומחים בתקופת הנשיא ג'ורג' וו. בוש בשנת 2001. עלייה זו משקפת את התפתחות הטכנולוגיה הרפואית ואת העלייה במורכבות הבדיקות המניעתיות שמטרתן גילוי מוקדם של כל הפרעות בריאותיות אפשריות אצל מנהיגים.

במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, הצוות הרפואי כלל כ-13 רופאים מומחים, שהתמחויותיהם כללו לב, ריאות, מערכת עיכול ועצמות. עם הזמן, מספר זה המשיך לעלות והגיע ל-14 מומחים בשנה שעברה, לפני שקפץ ל-22 בהערכה האחרונה.

למרות העניין הציבורי והפוליטי, החוקים האמריקאים נותרים גמישים בנוגע לפרטיות הרישומים הרפואיים של הנשיאים, שכן אין חובה חוקית לפרסם אותם במלואם. הדבר נתון בדרך כלל לשיקול דעתו של הנשיא וממשלו בקביעת היקף המידע שישותף עם הציבור ועם כלי התקשורת.

בינתיים, מחוקקים משתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקנית, ממשיכים ללחוץ למען חקיקה שתבטיח מידה רבה יותר של שקיפות בריאותית. חלק מההצעות כוללות הקמת ועדה רפואית עצמאית ובלתי תלויה שתהיה אחראית על הערכת הכושר הגופני והנפשי של הנשיאים באופן תקופתי, הרחק מהמחלוקות הפוליטיות.

זהו מספר יוצא דופן, והשאלה היא אילו התמחויות מייצגים רופאים אלה ומדוע היה צורך במספר כה גדול?

מרכז המעקב אחר כלי נשק נפיצים פרסם את הדו"ח השנתי המקיף שלו לשנת 2025, וחשף מספר הרוגים כבד כתוצאה משימוש בכלי נשק קטלניים בסכסוכים מזוינים ברחבי העולם. הדו"ח אישר כי צה"ל עמד בראש רשימת הגורמים לנפגעים אזרחיים, כאשר יותר ממחצית ממקרי המוות שנרשמו ברחבי העולם כתוצאה משימוש בכלי נשק נפיצים יוחסו לו, במיוחד לאור המשך התוקפנות ברצועת עזה.

על פי הנתונים המתועדים שנאספו על ידי המרכז, הכולל קואליציה של עשרות ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים, לפחות 22,600 אזרחים נהרגו או נפצעו ב-65 מדינות במהלך השנה הנסקרת. הגורמים לפציעות אלו היו מגוונים, וכללו הפצצות אוויריות, תקיפות מל"טים, פיצוץ מוקשים נגד אדם ופצצות מצרר האסורות על פי החוק הבינלאומי.

הדו"ח הדגיש כי הכוחות הישראליים נושאים באחריות ישירה ל-56% מכלל מקרי המוות האזרחיים בעולם, נתון שיא המשקף את היקף האלימות המופעלת בשטחים הפלסטיניים. החוקרים ציינו כי למרות ההכרזה על הפסקת אש ב-10 באוקטובר 2025, רצועת עזה נותרה זירת תקיפות ישראליות כמעט יומיומיות שהובילו להמשך שפיכות הדמים.

בהקשר קשור, הדו"ח סקר נתונים מזעזעים על פגיעה בילדים, תוך ציטוט דוחות של ארגון 'הצילו את הילדים' שאישרו את מותם של כ-20 אלף ילדים בעזה מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023. המרכז הסביר כי צבא הכיבוש פיתח כלי הרג באמצעות שימוש בטכנולוגיות מודרניות והרסניות, שכללו רובוטים ממולכדים וקטלניים שפגעו בשכונות מגורים צפופות.

ההפרות לא הוגבלו להפצצות קונבנציונליות, אלא הדו"ח תיעד עלייה עצומה בשימוש במל"טים כדי לפגוע במרכזי מחסה, כאשר התקיפות על מחנות עקורים בעזה ובגדה המערבית עלו פי חמישה. מספר האירועים הללו עלה מ-64 אירועים בשנת 2024 ל-303 אירועים מתועדים בשנת 2025, מה שמשקף מגמה שיטתית של הטלת אימה על אזרחים הנמלטים מהמוות.

ברמה העולמית, הדו"ח ציין כי מדינות כמו אוקראינה, מיאנמר, סוריה וסודן סבלו גם הן מאבדות אנוש כבדות, כאשר כוחות הממשלה באזורים אלה היו אחראים ל-85% מהאירועים שפגעו באזרחים. באוקראינה בפרט, תקיפות מל"טים על מוסדות חינוך רשמו עלייה חדה של למעלה מ-350% באותה שנה.

המרכז הזהיר כי הנתונים המוצהרים מייצגים את המינימום המאושר, וסביר להניח שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה בשל הקושי בתיעוד בשטח באזורי סכסוך פעילים. הוא גם הפנה את תשומת הלב ל'מוות השקט' הנובע מההשלכות העקיפות של הרס התשתיות, כגון הפסקת פעילות בתי חולים וקריסת רשתות מים וביוב כתוצאה מהפצצות שיטתיות.

מצד שני, גורמים משפטיים מארגון 'הנדיקאפ אינטרנשיונל' הצהירו כי השימוש המכוון בחומרי נפץ באזורים מיושבים נועד לשלול מהתושבים את צרכי החיים הבסיסיים. הגורמים הסבירו כי הרס בתי ספר, בתי חולים ושיירות סיוע הומניטרי מתרחש בקצב הולך וגובר וחסר תקדים, מה שמהווה הפרה בוטה של החוק ההומניטרי הבינלאומי ואמנות הגנה על אזרחים.

הדו"ח סיכם בתיעוד עלייה מדאיגה בתקיפות על מגזר הסיוע, כאשר התקיפות על פעולות סיוע הומניטרי עלו ב-52% והגיעו ליותר מ-2500 אירועים. כמו כן, מוסדות חינוך, בתי ספר ואוניברסיטאות, רשמו 1,416 תקיפות, עלייה של 64% לעומת השנה הקודמת, מה שמאיים בקריסה מוחלטת של מערכות השירותים באזורים שנפגעו מהסכסוכים.

השימוש בכלי נשק נפיצים באזורים מיושבים שולל באופן שיטתי מאזרחים שירותים בסיסיים, כאשר בתי ספר ובתי חולים נהרסים בקצב הולך וגובר.

ראש עיריית טהראן, עלי רזא זאקאני, חשף החלטה רשמית לדחות את טקסי ההלוויה הרשמיים של המנהיג העליון האיראני המנוח, האייתוללה עלי ח'אמנאי. זאקאני הבהיר בהצהרות רשמיות כי התאריך החדש נדחה לסוף יוני או תחילת יולי הקרוב, לאחר שתוכנן להתקיים מוקדם יותר.

הרשויות האיראניות ייחסו את הדחייה לרצונן להעניק לאזרחים הזדמנות מלאה לציין את יום עאשורא ואת טקסי האבל השנתיים על האימאם חוסיין, הנמשכים לאורך עשרת הימים הראשונים של חודש מוחרם. צעד זה נועד למנוע חפיפה בין שני האירועים הדתיים והלאומיים, ולהבטיח ארגון לוגיסטי טוב יותר להמונים הצפויים.

על פי לוח הזמנים המתוקן שדווח על ידי מקורות תקשורתיים, טקסי ההלוויה צפויים להתחיל במהלך העשור השני של חודש מוחרם, ובמיוחד בתקופה שבין 26 ביוני ל-5 ביולי. הרשויות הרשמיות באיראן מעריכות כי כ-20 מיליון בני אדם צפויים להגיע להיפרד מהמנהיג שהוביל את המדינה במשך עשורים.

המנהיג המנוח נפטר ב-28 בפברואר האחרון בעקבות תקיפות אוויריות שפגעו במעונו בבירה טהראן, במקביל לפרוץ עימותים צבאיים נרחבים. גופתו צפויה להיקבר בעיר משהד שבצפון מזרח המדינה, בהתאם לסידורים קודמים שהוכרזו על ידי הגורמים המוסמכים במרץ האחרון.

הודעה זו מגיעה בתקופה רגישה של מעבר, כאשר מוג'תבא ח'אמנאי תפס את תפקיד המנהיג העליון במקום אביו, למרות שגם הוא נפצע במהלך ההתקפות שהתרחשו בפברואר. המנהיג החדש לא הופיע בפומבי באופן ישיר מאז מינויו בתחילת מרץ, ותקשורתו עם הציבור הוגבלה להוצאת הצהרות כתובות בלבד.

הדיווחים מצביעים על כך שההלוויה הרשמית נדחתה בפעם הראשונה ב-4 במרץ עקב ההתפתחויות המהירות בשטח של המלחמה שפרצה באותה עת. תקופה זו עדה להסלמה צבאית משמעותית שכללה התקפות הדדיות, לפני שהושג הסכם הפסקת אש זמנית ב-8 באפריל האחרון.

הבירה טהראן והעיר משהד מתכוננות לקבל משלחות רשמיות ועממיות עצומות, שכן הלוויה זו נחשבת לאירוע הבולט ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית מזה עשורים. העיריות וגורמי הביטחון פועלים להגביר את היערכותם לאבטחת הטקסים שיימשכו מספר ימים, בתוך ציפייה פנימית ובינלאומית לעתיד ההנהגה האיראנית.

הדחייה נועדה לאפשר לאזרחים להשלים את תקופת האבל השנתית על האימאם חוסיין במהלך עשרת הימים הראשונים של מוחרם.

השאלה היום אינה: מה רוצה תנועת חמאס? אלא מה העם הפלסטיני צריך? בין שתי השאלות הללו טמון המרחק המפריד בין חישובים פלגניים לדרישות הסוגיה הלאומית, ובין הימורי הארגון לדרישות העם העומד בפני אחד השלבים המסוכנים ביותר בתולדותיו העכשוויות.

לאחר חודשים ארוכים של מלחמה, הרס, טבח, מצור ורעב, ולאחר שעזה הפכה לזירת מוות, חורבן וסבל אנושי חסר תקדים, אין עוד זמן לתמרונים פוליטיים נוספים או להימורים אזוריים שהוכיחו את השפעתם המוגבלת וחוסר יכולתם להגן על העם הפלסטיני או לעצור את דימומו המתמשך.

עזה שילמה מחיר העולה על יכולתו של כל חברה לשאת.

עשרות אלפי קורבנות ופצועים, ערים ושכונות שלמות שהושמדו עד היסוד, ותשתית חברתית וכלכלית שנהרסה באופן שיטתי, בעוד הסכנות המאיימות על עצם הקיום הפלסטיני נמשכות באמצעות פרויקטים של עקירה ועיצוב מחדש של המציאות הדמוגרפית והפוליטית של הרצועה באופן המשרת את מטרות הימין הישראלי הקיצוני.

בהקשר זה, המשא ומתן המתנהל נראה יותר מסתם דיון על הסדרים זמניים, חילופי שבויים או ניהול שלב מעבר; הוא נוגע לגורלה של עזה ולעתיד הסוגיה הפלסטינית כולה.

לכן, כל עיכוב בלתי מוצדק או כל ניסיון לשפר עמדות פוליטיות על חשבון הצרכים הלאומיים עלול לגבות מחיר יקר מהעם הפלסטיני ומהסוגיה שלו.

מה שמדאיג אינו רק המשך המלחמה, אלא המשך אמונתם של כמה צדדים כי שינוי אזורי כלשהו יהפוך את המאזנים על פיהם, או כי הימורים חיצוניים יכולים לפצות על הפסדים פנימיים.

הניסיון הוכיח כי הכוחות האזוריים, יהיו אשר יהיו סיסמאות התמיכה והסיוע שהם מניפים, פועלים על פי האינטרסים הלאומיים והחישובים הפרטיים שלהם, ולא על פי סדרי העדיפויות של העם הפלסטיני בלבד.

הפלסטינים הם אלה שתמיד משלמים את המחיר כאשר החישובים שגויים או האשליות מתנפחות.

מכאן עולה השאלה הלגיטימית: מה הרוויחו הפלסטינים מהמשך הימורים אלה? והאם מה שנקרא "ציר התמיכה" הצליח למנוע את הרס עזה, להגן על תושביה או לעצור את הטבח נגדם? והאם הסיסמאות הגדולות הצליחו לספק לפלסטינים ביטחון, מזון, הגנה או אופק פוליטי?

התשובה הכואבת טמונה במציאות של עזה עצמה.

האירועים הוכיחו כי החזקת נשק אינה מספיקה לבדה כדי להגן על עמים אם אינה חלק מאסטרטגיה לאומית כוללת המשלבת פוליטיקה, התנגדות, דיפלומטיה ויכולת לנהל את הסכסוך בחוכמה ובאחריות.

כמו כן, הוכיחו כי התייחדות בהחלטה הלאומית, יהיו אשר יהיו מניעיה או הצדקותיה, מובילה בסופו של דבר להחלשת החזית הפנימית ולפירוק מרכיבי הכוח הפלסטיני.

לכן, מה שנדרש היום אינו חיפוש אחר מוצאים שישמרו על כבודו של צד זה או אחר, אלא חיפוש אחר מוצא שיציל את עזה, יגן על העם הפלסטיני וישמור על מה שנותר מהפרויקט הלאומי הפלסטיני. הסוגיה גדולה מכל פלג, ועזה גדולה מכל רשות, ממשל או השפעה פוליטית.

הרגע הנוכחי מחייב את כולם, ובראשם תנועת חמאס, לבצע בחינה אמיצה ואחראית של כל הניסיון, הרחק מהתנשאות או בריחה קדימה. בחינה אינה תבוסה, אלא תנאי הכרחי להתאוששות לאומית.

התעקשות על אותה מדיניות למרות התוצאות הקטסטרופליות היא התמדה בטעות ובזבוז הזדמנויות הצלה אפשריות.

העם הפלסטיני אינו זקוק היום לניצחון ארגוני או פלגני, אלא לניצחון לאומי שיחזיר את הכבוד לאחדות הסוגיה, לאחדות הייצוג ולאחדות ההחלטה הפוליטית. וקודם כל, הוא זקוק למנהיגות שתשים את האינטרסים שלו מעל לאינטרסים שלה, את עתידו מעל לחישובים שלה, ואת זכותו להישאר על אדמתו מעל לכל שיקול אחר.

עזה הגיעה לרגע האמת. רגע המחייב את כולם לבחור בין המשך במערבולת ההימורים שמיצו את מטרותיהם, לבין התיישרות עם היגיון השכל והאחריות הלאומית.

ההיסטוריה אינה שופטת כוחות פוליטיים על כוונותיהם או על סיסמאותיהם, אלא על התוצאות הנובעות מהחלטותיהם.

השאלה נשארת תלויה ועומדת בפני תנועת חמאס ובפני כל הכוחות הפלסטיניים: האם האינטרס של העם הפלסטיני והצלת עזה יהיו המצפן, הסמכות והמטרה, או שמא החישובים הפלגניים וההימורים החיצוניים יישארו השולטים בהחלטה?

התשובה לשאלה זו לא תקבע רק את עתידה של עזה, אלא עשויה לקבוע את עתיד הסוגיה הפלסטינית כולה.

מפת הדרכים שהוכרזה על ידי נציג מועצת השלום לא זכתה לתגובות חיוביות מובהקות מהפלגים הפלסטיניים, והם גם לא דחו אותה, אך דרשו הבהרות מסוימות ממילדנוב ומהמתווכים. זה מה שדחף את המתווכים במצרים, טורקיה וקטאר להזדרז ולהציג גישות גישור לשני הצדדים, כדי שתוכנית מפת הדרכים שהציג מילדנוב ליישום תוכנית הנשיא טראמפ לסיום המלחמה בעזה תהיה מקובלת על כל הצדדים וניתנת ליישום ללא מכשולים. לפיכך, המתווכים שואפים ליישם את סעיפי שלביה. המגעים בין המתווכים לפלגים נמשכו ביותר מבירה אחת, באנקרה ובקהיר, ומטרת מגעים אלו הייתה להציג גישות שיגשרו על הפערים בין חמאס מצד אחד ומועצת השלום מצד שני, עד שקהיר הצליחה להציג מסמך גישות לפלגים ב-7 ביוני הנוכחי. מסמך זה נועד לקדם את מפת הדרכים שהציג מילדנוב קודם לכן, והפלגים הסכימו אז למפה אך ביקשו הבהרות לגבי חמישה עשר נקודות מסוימות, והחשובה שבהן היא סעיף 8 המוקדש לנושא נשק הפלגים בעזה ומנגנון הסדרת עניין זה באמצעות ריכוז הנשק בהדרגה ואחסונו במכולות בפיקוח כוח הייצוב הבינלאומי ובפיקוח הוועדה הלאומית לניהול הרצועה, כאשר ההסדרה תהיה במקביל לנסיגת ישראל מהקו הצהוב ונסיגתה ההדרגתית.

המסמך המצרי שהוגש כלל פתרונות לרבות מהנקודות שעליהן התנהל דיון מצד הפלגים, ולכן הפלגים הצליחו בפגישתם בקהיר להתקדם לקראת אימוץ מסמך זה לאחר ביצוע ניסוחים חשובים לחלק מהסעיפים, וניסוחים אלו נדונו עם המתווכים, ראש המודיעין המצרי, ראש המודיעין הטורקי וראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן. חמאס ביקשה יומיים נוספים לדיון בניסוח הסופי של סעיפי מפת הדרכים המתוקנת, כאשר התשובה הסופית מצד חמאס והפלגים תהיה חיובית וברורה.

האמת היא שהמסמך המצרי הגיע עם הבהרה מפורטת לרבות מהנקודות, והחשובה שבהן היא אימוץ נוסח לאומי לנטרול הנשק במקום מסירתו לישראל, כאשר הנשק ירוכז בידי הפלגים ויונח במכולות באחריות הוועדה הלאומית לניהול הרצועה ובפיקוח כוח הייצוב הבינלאומי. נקודה זו הייתה אחת הרגישות ביותר, והגעה לגישות לגביה פתחה את הדרך להסדרת שאר הנקודות וקישורן ללוח זמנים. התיאום ביישום בין ריכוז הנשק והנסיגה הישראלית מהקו הצהוב והגעת הוועדה הלאומית לניהול הרצועה כדי שתתפוס את תפקידיה ופירוק המיליציות שישראל הקימה וחימשה היה אחד הדברים החשובים ביותר שאפיינו את המסמך והכבידו על נקודות המחלוקת לגבי סעיפיו.

המתווכים לקחו בחשבון שחמאס תקבל את המסמך באופן ברור ונציגי שמונת הפלגים שהגיעו לקהיר יחתמו עליו. כולם יודעים שלאחר הסכמת חמאס והפלגים, יישום ההסכם תלוי בהסכמת ישראל והממשל האמריקאי, בידיעה שהמתווכים היו בקשר מלא עם הממשל האמריקאי והוא עודכן באופן שוטף על כל צעד ועל התקדמות שיחות המתווכים עם הפלגים. לכן, המתווכים ביקשו ממנהיגי חמאס בקהיר להמתין לתשובתה הסופית של ישראל למסמך. אך כאן אנו אומרים שהמעבר ליישום דורש הסכמה ישראלית ברורה ללא מכשולים, ללא סחבת ותנאים, במיוחד בכל הנוגע לנסיגה מהקו הצהוב והכנת האווירה לפריסת כוח הייצוב הבינלאומי, שכן ידוע שישראל מציבה מכשולים גדולים במהלך יישום כל הסכם. אם הממשל האמריקאי לא ישתמש בסמכויותיו כדי ללחוץ על ישראל לקבל את המסמך המצרי ולהזדרז ביישומו, אזי למסמך המתווכים אין משמעות, והסכמת חמאס והפלגים עליו אינה מקדמת או מעכבת, ואנו חוששים שישראל לא תסכים למסמך, במיוחד לאחר הסכמת חמאס. וכאן ישראל תבקש לשנות חלק מהנקודות שהוסכמו ולנסחן מחדש, מה שהפלגים עלולים לראות כהתנהלות ברורה במסמך, וכאן תפקיד המתווכים יהיה למצוא נוסחה קירוב חדשה, וזה דורש סבבים חדשים של משא ומתן.

האחריות להסרת כל המכשולים שישראל צפויה להציב בדרך להסכם מוטלת על מועצת השלום, שכן היא זו שתוביל את יישום ההסכם וסיום המלחמה בעזה. ישראל מיוצגת במועצה, במיוחד מכיוון שהסוגיה שחסמה את הדרך להשלמת יישום השלב הראשון והשני של תוכנית הנשיא טראמפ היא סוגיית נשק ההתנגדות, כפי שישראל טוענת, והמסמך המצרי מצא פתרון סופי וברור לסוגיה זו, בהסכמת הפלגים ובפיקוח כוח הייצוב הבינלאומי, ולכן על ישראל רק להסכים. אך אם ישראל, ובמיוחד נתניהו השואף לנצח בבחירות החדשות, חושב שאם יסכים למסמך הגישות המצרי ויאשר את נסיגת הצבא מעזה, גם אם בהדרגה, הדבר לא יתרום להשגת הקולות הנדרשים להקמת קואליציה ממשלתית חדשה, במיוחד מכיוון שרבות ממפלגות הימין המרכיבות את הקואליציה עם הליכוד תמיד ממליצות לא לסגת מעזה ולהישאר שם שנים, במיוחד המפלגות הדתיות בראשות איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' (עוצמה יהודית והציונות הדתית), מכיוון שהם רואים בעזה ארץ ישראל והגיעה ההזדמנות להחזירה ולגרש את תושביה, מרצון או בכוח.

האתגר הגדול ביותר העומד כעת בפני מועצת השלום טמון בלחץ על ישראל לקבל את מה שחמאס קיבלה בתיווך מצרים, טורקיה וקטאר, ובאיסוף הכספים הדרושים כדי שמועצת השלום תוכל למלא את תפקידיה בסיום המלחמה בעזה והשגת השלום, הביטחון והיציבות הדרושים לשיקום הרצועה הזקוקה ליותר מ-80 מיליארד דולר, ולמועצה אין אפילו מיליארד אחד מהם, שכן הקרן הכספית של הקרן ריקה לחלוטין, עד כדי כך שחלק מהמדינות הקפיאו את תרומותיהן הכספיות ולא שילמו אותן עד כה.

התמודדות עם האתגר החשוב ביותר במשוואה זו היא השלמת הקמת כוח הייצוב הבינלאומי, שטרם הוקם עד כה, ומתן כל התמיכה הלוגיסטית הנדרשת לפעולתו, בין אם בגלל אי בהירות משימותיו או בגלל התערבות ישראל בדרך להקמתו, וזה עלול לעכב את יישום התוכנית במידה מסוימת, ואני חושב שזהו התחום שבו על המדינות החברות במועצת השלום להזדרז למלא אותו ולסגור את מסלוליו המשניים המאפשרים התערבות ישראלית לסיכול יישום מפת הדרכים והשגת שלום בעזה.

היבשת האפריקאית הופכת במהירות לציר מרכזי בתחרות בין המעצמות, שכן היא כבר אינה ידועה רק כמקור לחומרי גלם, אלא הפכה לשוק צריכה ענק המונה למעלה מ-1.2 מיליארד בני אדם. פרופסור ויג'אי מהאג'אן מציין בספרו 'עלייתה של אפריקה' כי התפיסה המסורתית של היבשת כאזור עוני ומצוקה השתנתה לחלוטין מול מציאות כלכלית המכתיבה את עצמה בעוצמה בזירה הבינלאומית.

היבשת עדה לצמיחה דמוגרפית בולטת, כאשר אוכלוסייתה צפויה להכפיל את עצמה במהלך עשרים השנים הבאות ולהוות חמישית מאוכלוסיית העולם. פיצוץ אוכלוסין זה מלווה בצמיחה מהירה של המעמד הבינוני, המהווה כיום שליש מהאוכלוסייה, מה שפותח אופקים עצומים להשקעות בתחומי הבריאות, החינוך, הדיור והתקשורת המודרנית.

סין מובילה את הזירה הכלכלית ביבשת עם היקף סחר העולה על 200 מיליארד דולר, המהווה כפול מהיקף הסחר האמריקאי עם אפריקה. עליונות סינית זו דחפה את וושינגטון להעריך מחדש את אסטרטגיה, ולנסות להדביק את בייג'ינג באמצעות הזרמת השקעות של מיליארדי דולרים כדי לחזק את השפעתה בשווקים האפריקאים המתפתחים.

אפריקה מחזיקה בעושר טבעי עצום ההופך אותה לשסתום ביטחון לאנרגיה העולמית, שכן היא מכילה כ-10% מעתודות הנפט העולמיות ו-15% מעתודות הגז. מדינות כמו ניגריה, אנגולה ומוזמביק בולטות כשחקניות מפתח בהבטחת אספקת אנרגיה, במיוחד עם נטייתה של אירופה להפחית את התלות בגז הרוסי ולחפש חלופות יציבות.

האסטרטגיה הסינית באפריקה מאופיינת בגמישות פיננסית רבה וביכולת לממן פרויקטים ענקיים של תשתיות באמצעות הלוואות מועדפות וקרנות פיתוח ייעודיות. מנהיגים אפריקאים רואים בבייג'ינג שותפה המתייחסת אליהם כשווים, הרחק מהלחצים הפוליטיים שלעיתים קרובות מלווים סיוע והשקעות מערביות מסורתיות.

מצדה, רוסיה שואפת להחזיר את השפעתה ההיסטורית ביבשת דרך שערי שיתוף פעולה צבאי ופוליטי, תוך ניצול מורשת ברית המועצות בתמיכה בתנועות שחרור. מוסקבה מתמקדת כיום בבניית שותפויות אסטרטגיות המסייעות לה לעקוף סנקציות מערביות ולפתוח שווקים חדשים לתעשיותיה הצבאיות והטכנולוגיות.

בזירה הערבית, מרוקו בולטת כמשקיעה הגדולה ביותר במדינות מערב אפריקה, מנצלת את מיקומה הגיאוגרפי ויציבותה הפוליטית כדי לשמש גשר בין היבשת לאירופה. גם מצרים ממלאת תפקיד מרכזי במשיכת השקעות זרות בזכות רפורמות חקיקתיות ופיתוח תשתיות שהציבו אותה במקומות מתקדמים באפריקה.

איחוד האמירויות הערביות מחזיקה בנוכחות השקעות חזקה מחוץ ליבשת, מה שמשקף מגמה ערבית גוברת להשקיע במגזרים חיוניים באפריקה. עם זאת, סך ההשקעות הערביות עדיין נמוך מהשאיפה בהשוואה להיקף ההזדמנויות הזמינות והתחרות הבינלאומית העזה מצד מעצמות כמו הודו, צרפת ובריטניה.

האינטגרציה הכלכלית הערבית-אפריקאית מהווה הזדמנות היסטורית להשגת ביטחון תזונתי ומים לשני הצדדים, בהתחשב בכך שאפריקה מחזיקה בשטחים חקלאיים עצומים ומשאבי מים מתוקים אדירים. בתמורה, למדינות ערב יש את המומחיות, ההון ותעשיות הדשנים הדרושים כדי להפוך משאבים אלה לייצור אמיתי שיסגור את פער המזון בשני האזורים.

מדינות ערב ואפריקה שולטות יחד במעברים הימיים והנתיבים הימיים החשובים ביותר בעולם, מה שמעניק לברית זו יכולת יוצאת דופן להשפיע על תנועת הסחר הבינלאומי. תיאום בין צפון אפריקה למדינות המפרץ וקרן אפריקה יכול להקים גוש גיאופוליטי שישלוט במאזן הכוחות העולמי.

עושר המינרלים באפריקה הוא עמוד תווך לתעשיות הטכנולוגיה המודרניות, כאשר היבשת מייצרת 80% מהפלטינה העולמית וכמויות אדירות של קובלט, זהב ויהלומים. משאבים אלה הופכים את היבשת לזירת מאבק טכנולוגי בין חברות עולמיות גדולות השואפות להבטיח שרשרות אספקה יציבות לתעשיותיהן המתקדמות.

מקורות דיווחו כי הנטייה האמריקאית כלפי אפריקה הושפעה היסטורית מהלובי הנפט שביקש להבטיח את צרכי האנרגיה, במיוחד עם איכות הנפט האפריקאי ועלויות ההפקה הנמוכות שלו. למרות הביקורות שהופנו לממשלים אמריקאים עוקבים, הצורך בגיוון מקורות אנרגיה נותר המניע העיקרי למדיניות החוץ ביבשת.

המעצמות מתמודדות עם אתגרים גדולים באפריקה, כולל דחייה עממית של צורות מסוימות של נוכחות צבאית זרה, כפי שקרה עם פרויקט 'אפריקום' האמריקאי. לעומת זאת, מעצמות המתמקדות בפיתוח כלכלי ישיר ובשיפור איכות החיים של האוכלוסייה המקומית מצליחות לבנות השפעה ארוכת טווח ויציבה.

לסיכום, ספרו של מהאג'אן מראה כי עתיד הסדר הבינלאומי עשוי להיקבע בג'ונגלים ובמדבריות אפריקה, שם אינטרסים כלכליים משתלבים עם סכסוכים גיאופוליטיים. היבשת שפעם תוארה כנשכחת היא כיום 'ארץ ההזדמנויות' שאף מעצמה עולמית אינה יכולה להתעלם ממנה אם היא רוצה לשמור על מעמדה במאה העשרים ואחת.

טעיתי כשראיתי באפריקה מקרה של מצוקה ועוני; היא מציעה היום הזדמנויות שוק העולות על הציפיות.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מיהר להבהיר את עמדת ממשלתו בנוגע להתפתחויות האחרונות בתיק האיראני, והדגיש כי תל אביב עוקבת מקרוב אחר מסלול ההבנות בין וושינגטון לטהראן. הצהרות אלו באו בניסיון להרגיע את החוגים הפוליטיים והביטחוניים בתוך ישראל, שהביעו דאגה מאופי ההסכם המפתיע.

נתניהו קיים שיחת טלפון ארוכה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לאחר סיום ישיבת התייעצויות ביטחונית דחופה שקיים עם הקבינט המדיני-ביטחוני. שני הצדדים דנו בפרטי "ההסדר המצוין" שעליו הכריז טראמפ לאחרונה, ואשר עשוי להיחתם באחת מבירות אירופה בנוכחות סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס.

משרד ראש הממשלה הישראלי הדגיש בהודעה רשמית כי ישראל אינה רואה עצמה צד למזכר ההבנות הראשוני שהושג. ההודעה הבהירה כי העמדה הישראלית מבוססת על הצורך שכל הסכם סופי יבטיח את פירוק איראן מיכולותיה הגרעיניות באופן מלא ובלתי הפיך.

במהלך השיחה, נתניהו הביע את הערכתו למה שתיאר כמחויבותו של הנשיא טראמפ להבטיח את הוצאת כל החומרים הגרעיניים המועשרים משטחי איראן. הוא גם הדגיש את הצורך בפירוק התשתית המיועדת להעשרת אורניום, וראה בכך תנאי יסודי לכל יציבות עתידית באזור.

הדרישות הישראליות לא הוגבלו רק לתיק הגרעין, אלא כללו גם את הצורך להטיל הגבלות קפדניות על תוכנית הטילים הבליסטיים האיראנית. נתניהו הודיע לצד האמריקאי כי הפסקת תמיכת טהראן בארגונים חמושים במזרח התיכון חייבת להיות חלק בלתי נפרד מכל הסדר סופי.

מקורות תקשורתיים דיווחו כי נתניהו ניסה להציג את מזכר ההבנות הנוכחי כמסגרת בלבד למסלול משא ומתן ארוך שטרם הוכרע. רטוריקה זו נועדה להראות כי לישראל עדיין יש מרווח תמרון ולחץ על הממשל האמריקאי להשגת רווחים ביטחוניים נוספים.

בהקשר קשור, דיווחים עבריים חשפו כי נתניהו ידע על החלטתו של הנשיא טראמפ לבטל תקיפות אוויריות שהיו עתידות להתבצע נגד מטרות איראניות. נסיגה אמריקאית זו מהאופציה הצבאית חיזקה את הצורך לפנות למסלול הדיפלומטי שמוביל הבית הלבן כעת.

הערכות ביטחוניות שהוצגו במהלך ישיבות הקבינט הזהירו כי כישלון מסלול דיפלומטי זה עלול להוביל להשלכות חמורות. מקורות פוליטיים העריכו כי כישלון ההסכם בשבועות הקרובים יוביל לחזרת רוח הרפאים של עימות צבאי ישיר בין וושינגטון לטהראן באופן חריף יותר.

שוררת ציפייה לגבי מידת היענותה של טהראן לדרישות הנוגעות לתוכנית הטילים שלה, במיוחד לאור העובדה שבעבר סירבה לכלול תיק זה במשא ומתן הגרעיני. משקיפים סבורים כי התעקשותו של נתניהו על סעיף זה עלולה להציב מכשולים בפני השלמת ההסכם הסופי שטראמפ שואף אליו.

היעדר כל התייחסות בהודעות הרשמיות הישראליות להשלכות הסכם זה על הגזרה הלבנונית או ההשפעה האיראנית שם בלט לעין. למרות הוויכוח הנרחב סביב השלכות ההבנות על חיזבאללה, ההתמקדות הישראלית הייתה כולה ביכולות הגרעיניות והטילים הישירות של טהראן.

מערכות הביטחון הישראליות ממשיכות להיות בכוננות מירבית למעקב אחר ההתפתחויות המהירות בשטח ובפוליטיקה. צפוי כי בימים הקרובים יתקיים תיאום ביטחוני ברמה גבוהה יותר בין תל אביב לוושינגטון כדי להבטיח שלא ייחצו הקווים האדומים שהציבה ממשלת ישראל.

ישראל אינה שותפה למזכר ההבנות הנוכחי עם טהראן, ואנו סומכים על המחויבות האמריקאית לקווים האדומים הישראליים.