מקורות עיתונאיים בינלאומיים חשפו פרטים על ההסכם שהוכרז על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם ההנהגה האיראנית, ואישרו כי הוא שם קץ למלחמה יקרה שנמשכה מספר שבועות. למרות הפסקת הפעולות הצבאיות, ההסכם השאיר את המשטר האיראני בשלטון, והותיר את הנושאים המורכבים ביותר, ובראשם תוכנית הגרעין, לסבבי משא ומתן עתידיים שפרטיהם הסופיים טרם התבהרו.

טראמפ הכריז על סיום הקמפיין הצבאי נגד טהראן במסר בעל אופי כלכלי חד, וקרא לפתוח מחדש את נתיבי הסחר העולמי ואת דרכי אספקת האנרגיה. הנשיא האמריקאי דרש מספינות העולם לחדש את פעילותן ולשאוב נפט מחדש לשווקים העולמיים, באיתות ברור לרצונו לסיים את מצב הבלבול שפקד את הכלכלה הבינלאומית כתוצאה מהעימות.

על פי הדיווחים, סיום הלחימה החזיר את המצב בשטח למה שהיה לפני פרוץ העימות האמריקאי-ישראלי נגד איראן ב-28 בפברואר האחרון. נסיגה זו מגיעה למרות שהיעדים המוצהרים בתחילת הסכסוך ביקשו לחולל שינוי מהותי במבנה השלטון האיראני ולתמוך בהפגנות הפנימיות שעליהן הימרה וושינגטון.

בשעות הראשונות של המלחמה נהרג המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, מה שנחשב אז בחוגים המערביים להזדמנות פז לקריסת המשטר. אולם, ההתקוממות העממית שציפה לה הבית הלבן לא התממשה בשטח, אלא טהראן הראתה יכולת עמידה צבאית וסגרה את מצר הורמוז האסטרטגי, מה שהיווה לחץ עצום על הממשל האמריקאי.

המקורות הבהירו כי ההסכם הנוכחי כולל התחייבות איראנית עקרונית שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני, אך גורמים בטהראן מקשרים את תחילת המשא ומתן בפועל על העשרת אורניום להסרת המצור הימי האמריקאי המקיף. במסדרונות הממשל האמריקאי מדברים על הצעה לפיה איראן תמסור את מלאי האורניום המועשר שלה לארצות הברית כדי להבטיח את השמדתו המלאה.

בשינוי בולט בשיח הפוליטי, טראמפ אישר בהצהרות לעיתונות כי מעולם לא ביקש לשנות את המשטר באיראן, ותיאר את הקבוצה הנוכחית עמה הוא מנהל משא ומתן כ"השקולה ביותר". שינוי זה משקף את הבנת וושינגטון את הקושי של האפשרויות הצבאיות ואת עלותן הגבוהה ליציבות האזור ולאינטרסים של בעלות הברית.

מצידו, סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, הגן על ההסכם, וראה בו שינוי אסטרטגי שישנה את פני המזרח התיכון לחמישים השנים הבאות. ואנס ציין כי ההתחייבות האיראנית לסעיפי ההסכם תשים קץ למצב הכאוס ממנו סבל האזור במשך עשורים ארוכים, ואישר כי המלחמה השיגה יעדים צבאיים בהשמדת יכולות ימיות ומנהיגים בכירים.

מנגד, שוררת ספקנות בקרב מומחים ואנליסטים, כאשר חוקרים רואים בהסכם משאיר על כנו משטר המחזיק בכל כלי האיום האזורי, מטילים בליסטיים ועד כטב"מים. מומחים הזהירו כי טהראן הצליחה להפוך את מצר הורמוז מכלי לחץ תיאורטי לכלי השפעה אמיתי שכפה את תנאיו על השולחן הבינלאומי.

בזירה הפנימית האמריקאית, טראמפ התמודד עם ביקורת מבעלי בריתו הרפובליקנים, כאשר הסנאטור לינדזי גרהאם דרש להציג כל הסכם גרעין בפני הקונגרס לבדיקה והצבעה. גם עיתונאים שמרנים הביעו את מורת רוחם מכך שלא פורסם נוסח מזכר ההבנות, והזהירו מפני פערים גדולים בין הנרטיבים האמריקאי והאיראני לגבי תוכן ההסכם.

מידע שהודלף מצביע על כך שההסכם כולל הפסקת אש למשך 60 יום למשא ומתן על סוגיות קוצניות, יחד עם שחרור של כ-25 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים. צעדים אלה מגיעים בזמן שאיראן מחזיקה במלאי עצום של אורניום מועשר מאוד המוערך ב-12 טון, מה שהופך את המשא ומתן הקרוב לרגיש ביותר.

בצד הישראלי, גורמים רשמיים לשעבר כמו משה יעלון הזהירו מפני קריסות פוליטיות וביטחוניות כתוצאה מכישלון האסטרטגיה שננקטה נגד איראן. יעלון ראה במדיניות הנוכחית מובילה למבוי סתום, על רקע חוסר שביעות רצונו של ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו מכל הבנות שעלולות לאיים על עתידו הפוליטי או להעניק לטהראן הזדמנות לנשום לרווחה.

טהראן שואפת באמצעות הסכם זה להשיג מיליארדי דולרים הדרושים לשיקום מה שנהרס על ידי התוקפנות, תוך שמירה על השפעתה האזורית בלבנון, עיראק ותימן. משקיפים רואים כי איראן הוכיחה את יכולתה לעמוד בהפסדי מלחמה ארוכה, מה שאילץ את וושינגטון לסגת מרף דרישותיה הגבוה שהוכרז בתחילת הסכסוך.

החתימה הרשמית על ההסכם צפויה ביום שישי הקרוב, בצל אמצעים מחמירים למניעת הדלפת פרטים לפני הבשלתם המלאה. סודיות זו נועדה להגן על ההבנות מפני לחצים פוליטיים חיצוניים ופנימיים שעלולים להוביל לכישלון המשא ומתן ברגעים האחרונים, במיוחד בכל הנוגע לעתיד הצנטריפוגות.

השאלה נותרה פתוחה לגבי מידת עמידותו של הסכם "שביר" זה מול אתגרים בשטח ובפוליטיקה, במיוחד עם קיומם של גורמים אזוריים הרואים בו איום על האינטרסים שלהם. הימים הקרובים יחשפו אם טראמפ אכן הצליח להשיג "שלום היסטורי" או שמא מדובר רק בדחייה של עימות גדול מתקרב, בצל המשך החזקתה של איראן במרכיבי הכוח הגרעיני.

ספינות העולם, הפעילו את מנועיכם, תנו לנפט לזרום; המלחמה הסתיימה והמשטר נשאר.

ההיכל הפלסטיני לתקשורת והעצמת נוער "ביאלארה" קיים היום פגישה במטה מחוז יריחו והבקעה בנוכחות גב' האניה אל-ביטאר, המנהלת הכללית של ביאלארה, וד"ר חוסיין חמאיל, מושל מחוז יריחו והבקעה, כדי לדון בדרכי שיתוף פעולה בארגון כנס בנושא שימוש בטוח בטכנולוגיה ובמדיה חברתית, בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים במחוז.

אל-ביטאר הדגישה במהלך הפגישה את חשיבות הגברת מאמצי המודעות כדי להתמודד עם האתגרים שהביא עמו הפיתוח הטכנולוגי המהיר, במיוחד לאור השימוש הגובר של ילדים ובני נוער בפלטפורמות דיגיטליות, והדגישה את הצורך בקידום תרבות של שימוש בטוח ואחראי באמצעים אלה באופן שיחזק את השלום האזרחי והתקשורת החיובית.

מצדו, חמאיל הביע את תמיכתו בקיום הכנס, שיבח את התפקיד שממלאת ביאלארה בתחום העצמת נוער וקידום מודעות חברתית, וכן הדגיש את חשיבות שיתוף המגזר החינוכי במאמצי המודעות באמצעות תוכניות הכשרה המיועדות למורים ומסייעות להם להדריך תלמידים לשימוש חיובי בטכנולוגיה ולהפחתת סיכוניה.

שני הצדדים הסכימו להמשיך בתיאום ובשיתוף פעולה שיסייעו בקידום העבודה המשותפת, כולל קיום הכנס והעלאת רמת המודעות החברתית וקידום שימוש אחראי בפלטפורמות דיגיטליות ויישומי בינה מלאכותית בקרב כל קבוצות החברה.

מקורות תקשורת עבריים דיווחו כי צבא הכיבוש הישראלי ממשיך בפעולותיו הצבאיות בשטחים הלבנוניים ללא כל שינוי בקצב הפעולות בשטח. המקורות הבהירו כי הכוחות הפרוסים בדרום לא קיבלו עד כה כל פקודות הנוגעות להפסקת אש או תחילת הליכי נסיגה מהעמדות עליהן השתלטו לאחרונה.

הפרשן הצבאי אבי אשכנזי ציטט גורמים צבאיים אחראים כי הפעילות הקרבית מתנהלת על פי התוכניות שנקבעו מראש בחזית הצפונית. הוא ציין כי השטח ממתין בשעות הקרובות לאפשרות של פרסום הנחיות חדשות מהדרג המדיני, אשר עשויות לקבוע את מסלול השלב הבא לאור המהלכים הדיפלומטיים המתנהלים.

בהקשר קשור, ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו ושר הביטחון שלו ישראל כץ הדגישו את אימוץ אסטרטגיה ביטחונית ברורה כלפי החזיתות הבוערות. הם אישרו בהצהרה משותפת כי הישארות הכוחות באזורי הביטחון בתוך לבנון, סוריה ורצועת עזה תימשך ללא הגבלת זמן, וראו בכך הכרח עליון להגנת היישובים הגובלים.

הדיווחים חשפו כי נתניהו העביר מסרים תקיפים לנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ ולגורמים בממשל האמריקאי הנוכחי בנוגע לעמדה כלפי הנסיגה. ראש הממשלה הישראלי הביע התנגדות נחרצת לכל נסיגה צבאית מדרום לבנון, ותיאר עמדה זו כנובעת מתפיסה ביטחונית מקצועית שמטרתה למנוע כל איומים עתידיים.

הנתונים מצביעים על כך שהכיבוש מציב תנאים מחמירים לכל הסדר מדיני אפשרי, שיבטיח לו חופש פעולה צבאי במקרה של הפרות ביטחוניות. המפקדים הצבאיים רואים בנוכחות הנוכחית בשטח קלף מיקוח מהותי להשגת היעדים האסטרטגיים שהציבה הממשלה מאז תחילת ההסלמה בחזית הצפונית.

בנוגע לאיומים האזוריים, ההנהגה הישראלית איימה בתגובה צבאית אלימה במקרה של התערבות גורמים חיצוניים לתמיכה בחזית הלבנונית. המקורות אישרו כי כל מתקפה איראנית שתכוון לעומק ישראל בתגובה לאירועים בלבנון תיענה במכות קשות שיציגו את פער הכוח הצבאי, והדגישו כי המחויבות היחידה היא להגן על ביטחון המדינה העברית.

הפרשן אשכנזי סיכם את הערכתו בכך שציין כי המערכת הצבאית ממתינה לאור ירוק מהקבינט כדי לקבוע את הצעדים הבאים, בין אם בהרחבת היקף הפעולות ובין אם בכניסה להפוגה זמנית. המצב בדרום לבנון נותר תלוי במאבקים הפוליטיים בתוך ממשלת הכיבוש ובמידת היענותה ללחצים הבינלאומיים הגוברים לסיום הסכסוך.

לא נוותר על האינטרסים הביטחוניים העליונים של ישראל ועל הגנת אזרחינו, ולא ניסוג מהאזורים הביטחוניים בלבנון.

רצועת עזה הייתה עדה למחזה יוצא דופן ששובר את עוצמת רצח העם, כאשר נערכה חתונה קבוצתית שכללה 40 חתנים וכלות מילדי חללי משפחת אל-נג'אר. צעד זה מהווה מסר ברור של התרסה נגד הכיבוש, המשקף את נחישותם של הפלסטינים להמשיך לחיות ולהתרבות מול ניסיונות המחיקה הקיומית, והופך את פלטפורמות התקשורת לזירת חגיגה ל'מונדיאל' מיוחד זה שבו ההישרדות מנצחת את המוות.

בזירה הירדנית, 'טירוף הנשאמה' שולט בסצנה הציבורית, כאשר רגשות לאומיים וספורטיביים התערבבו, עד כדי הצהרות של פוליטיקאים בולטים. ראש הממשלה לשעבר, עבדאללה א-נסור, הודה במעקב צמוד אחר השחקנים, והציע לשלב את 'הקבוצה' בסיסמאות הלאומיות המבוססות, בעוד מאמן הנבחרת, ג'מאל סלאמי, קרא לרגיעה וריאליזם, וראה בשלב הנוכחי הזדמנות ללמוד וליהנות הרחק מלחצי הקהל הגדולים.

בזירה התקשורתית הבינלאומית, הסופר האמריקאי תומאס פרידמן התמודד עם ביקורת חריפה שהאשימה אותו בשקרים והטעיית דעת הקהל במאמרו האחרון שבו גינה את הקורבן והתעלם מהתליין. שר ההסברה הירדני לשעבר, סאחר דודין, השיב לו במאמר באנגלית שבו הדגיש כי הכיבוש הוא הגורם העיקרי למלחמה, וראה בנרטיב של פרידמן ניסיון נואש ומעוות לזייף עובדות היסטוריות ומציאותיות.

בהקשר קשור, דיווחים תקשורתיים תיעדו שינויים בשיח המערבי, והצביעו על שאלות שהעלה העיתונאי טאקר קרלסון בנוגע לריבונות ארצות הברית והתערבות ישראל בהחלטה האמריקאית. כמו כן, מקורות תקשורת אמריקאים לעגו לחזרת הצהרותיו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ בנוגע להסכם עם איראן, כאשר נספרו 39 הופעות שלו שבהן דיבר על 'הסכם קרוב' שלא התממש, מה שמטיל ספק באמינות הצהרות אלו.

באשר לעניינים הפנימיים הפלסטיניים, הסיקור התקשורתי של ישיבות המועצה המהפכנית של תנועת פתח עורר שאלות בנוגע ליעילות ההחלטות שהתקבלו בצל הפצעים הלאומיים המדממים. בעוד שמדברים על קביעת מועדים לבחירות לנשיאות, עולה הצורך בהחלטות גורליות הנוגעות למציאות הרחוב הפלסטיני, הרחק מתבניות מוכנות שאינן עונות עוד על שאיפות העם השואף לחירות ויציבות.

ילדי החללים הצטיינו במאבק הקיום כנקמה ברצח העם, כאשר הרישום האזרחי החדש של נכדי החללים יכפה את עצמו וימרח את אפו של הכיבוש בעפר.

מגזין 'האטלנטיק' קבע בניתוח פוליטי מקיף כי ההסכם שעליו הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם איראן מייצג ניצחון אסטרטגי מובהק לטהראן ותבוסה דיפלומטית לוושינגטון. הניתוח ציין כי טראמפ, שחש למהר ולחגוג את ההסכם במקביל ליום הולדתו השמונים, נכשל בהשגת אף אחת מההבטחות שנתן בתחילת הסכסוך, ובראשן שינוי המשטר האיראני.

למרות ניסיונות הממשל האמריקאי להציג את התוצאה כניצחון, העובדות בשטח ובפוליטיקה מצביעות על כך שטהראן יצאה מהעימות הזה חזקה ומגובשת יותר. המשטר האיראני שמר על מבנהו תחת הנהגת משמרות המהפכה, וארסנל הטילים הבליסטיים והמל"טים שלו נותר איום קיים, בעוד השפעתו האזורית באמצעות קבוצות בעלות ברית נמשכה ללא נסיגה משמעותית.

הדיווחים מצביעים על כך שהאיראנים מחזיקים כעת במושכות המשא ומתן המתנהל, כאשר פגישה מכרעת אמורה להתקיים בשוויץ ביום שישי הקרוב כדי להניח את הנגיעות האחרונות. הסכם זה צפוי להוביל להסרה רחבה של הסנקציות הכלכליות, ובכך לסלול את הדרך לזרימת מיליארדי דולרים מנכסים מוקפאים שוושינגטון סירבה לשחרר בעבר.

מאחורי הקלעים של היחסים המתוחים עם בעלות הברית, הניתוח חשף זעם עצום שמפגין טראמפ כלפי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מאשים אותו בניסיון לטרפד את הנסיגה האמריקאית מהסכסוך. על פי מקורות יודעי דבר, טראמפ נזף קשות בנתניהו לאחר תוכניותיו של האחרון לתקוף את ביירות, והזכיר לו כי התמיכה האמריקאית היא זו שמגנה עליו מפני תביעות משפטיות וכלא.

משקיפים רואים כי קישור חכם של איראן בין חזית לבנון למתיחות במפרץ אילץ את הממשל האמריקאי לקבל תנאים הכוללים הפסקת אש כוללת באזור. שינוי זה מציב את ישראל במצב של בידוד פוליטי, במיוחד לאחר שנתניהו עודד בפזיזות את טראמפ להסלמה צבאית שהסתיימה בפשרה שאינה משרתת את האינטרסים הישראליים הישירים.

באשר לתיק הגרעין, הניתוח תיאר את טענות וושינגטון לשלול מאיראן נשק גרעיני כ'טענה מגוחכת', בהתחשב בכך שטהראן הייתה מחויבת בעבר להסכמים בינלאומיים לפני נסיגתו של טראמפ מהם. כעת, ארצות הברית מוצאת את עצמה מול מציאות חדשה שבה איראן מחזיקה אורניום מועשר בכמויות גדולות, עם יכולת פיקוח בינלאומית פחותה בהשוואה למצב שהיה לפני המלחמה.

סעיפי ההסכם שהודלפו כוללים רווחים כספיים עצומים לטהראן, כאשר צפוי קבלת 12 מיליארד דולר כתשלום ראשון, ולאחר מכן סכומים דומים בתוך חודשיים מהחתימה. כמו כן, מדובר על הקמת קרן בינלאומית לשיקום בשווי של עד 300 מיליארד דולר, המהווה חבל הצלה כלכלי למשטר שסבל במשך שנים ממצור חונק.

במישור המעשי, מצרי הורמוז נשארים תחת שליטה איראנית בפועל למרות הצהרותיו הראוותניות של טראמפ לפתוח אותם לשיט בינלאומי חופשי. המציאות הגיאופוליטית מאשרת כי הכוחות האיראניים הם הצד היחיד המסוגל לאכוף את רצונו במעבר מים חיוני זה, מה שהופך את ההבטחות האמריקאיות להצהרות בלבד לצריכה תקשורתית מקומית לפני הבחירות.

עימות זה הוביל לדלדול המלאי הצבאי האמריקאי ולהגברת הלחצים הכלכליים על הצרכנים בארצות הברית כתוצאה מעליית מחירי הדלק. לעומת זאת, איראן יצאה מהמשבר כשהיא מחזיקה במקורות מימון חדשים והכרה מרומזת בכוחה האזורי, מה שמחזק את מעמדה כשחקן שלא ניתן לעקוף במשוואות המזרח התיכון.

הכותב טום ניקולס מציין כי טראמפ מיהר לסיים את הסכסוך בכל מחיר כדי למנוע את השלכותיו על שוקי ההון והבחירות הקרובות. חיפזון זה העניק למשא ומתן האיראני הזדמנות לכפות תנאים קשים, שכללו הבטחה לשמירת המשטר והסרת המצור הימי על נמלי איראן, מה שנחשב לנסיגה מוחלטת ממדיניות 'הלחץ המרבי'.

באשר לאורניום המועשר שהופצץ, עולה דילמה טכנית וביטחונית גדולה לגבי אופן הטיפול בחומרים הרדיואקטיביים הנמצאים תחת ההריסות. למרות איומיו של שר ההגנה האמריקאי פיט הייגסית', המציאות מאשרת את חוסר האפשרות של כניסת כוחות אמריקאים לחילוץ חומרים אלה ללא הסכמה ותיאום מלא עם הרשויות בטהראן.

האירועים האחרונים הוכיחו כי כוח צבאי לבדו אינו מספיק להשגת ניצחונות פוליטיים מתמשכים, במיוחד מול יריב המחזיק בקלפי מיקוח מרובים. איראן לא הסתפקה בעמידה צבאית, אלא הצליחה לגרום נזקים כלכליים ופוליטיים למדינות האזור שהיו מעורבות באסטרטגיה של טראמפ, מה שדחף את כולם לחפש מוצא דיפלומטי.

אנליסטים רואים כי פשרה זו תותיר השפעה ארוכת טווח על הבריתות האמריקאיות באזור, כאשר מדינות המפרץ החלו להבין את עקרות התלות המוחלטת בהגנה אמריקאית. הבסיסים הצבאיים שאמורים היו לספק ביטחון, הפכו ברגע העימות למטרות פוטנציאליות, בעוד וושינגטון העדיפה בסופו של דבר את האינטרסים הפוליטיים שלה על חשבון בעלות בריתה.

לסיכום, התמונה הנוכחית מראה כי ארצות הברית הפסידה בהימור שלה לשבור את רצונה של טהראן, ובסופו של דבר נאלצה לקבל הסכם המעניק למשטר האיראני את כל מה ששאף אליו. בעוד טראמפ חוגג בגינת הבית הלבן, האמת המרה היא שוושינגטון נכנעה למציאות, והותירה את האזור בפני מאזני כוחות חדשים הנוטים בבירור לטובת הרפובליקה האסלאמית.

האמת היא שהמלחמה תיפסק והמשטר בטהראן יהיה בריא ותחת שליטת משמרות המהפכה, בעוד האמריקאים לא השיגו אף אחד מיעדיהם.

הרפובליקה האסלאמית של איראן הדגישה היום, יום שני, את הצורך בערבויות אמריקאיות שיחייבו את הצד הישראלי להפסיק את הפעולות הצבאיות בלבנון, וזאת במסגרת ההבנות האחרונות שמטרתן לסיים את ההסלמה באזור. דובר משרד החוץ האיראני, איסמעיל בקאי, הדגיש כי וושינגטון נדרשת למלא את התחייבויותיה ולהבטיח את כיבוד הריבונות של הישות הציונית על אדמות לבנון.

בקאי הבהיר במהלך מסיבת העיתונאים השבועית שלו כי טהראן עדיין מתייחסת בחשדנות להבטחות האמריקאיות והישראליות, והדגיש כי כיבוד שלמות אדמות לבנון מהווה עמוד תווך מרכזי בהסכם הזמני. הוא ציין כי השלב הנוכחי דורש רצינות בינלאומית למנוע כל חריגה שעלולה לערער את מאמצי הרגיעה שהושגו לאחרונה.

מצדו, חיזבאללה בירך על מזכר ההבנות שנחתם בין ארצות הברית לאיראן, וציין כי הוא הוביל להפסקת אש כוללת שכללה את הגזרה הלבנונית וכל הצירים האחרים. הארגון הצהיר בהודעה רשמית כי הצטרפות לבנון למסלול זה משקפת מחויבות איראנית לסיום המלחמה ולהגנה על האינטרסים האזוריים המשותפים.

הארגון הפנה אזהרה חריפה לכיבוש הישראלי, והדגיש כי ההתנגדות לא תעמוד בחיבוק ידיים מול כל תוקפנות חדשה, ותישאר דבקה בזכותה הלגיטימית להגן על הריבונות הלאומית. ההודעה הדגישה גם כי המטרה הסופית נותרה השגת נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים הלבנוניים הכבושים ללא תנאי.

חיזבאללה קרא לכוחות הפוליטיים הלבנוניים ולשלטון הרשמי לנצל את המטריה הבינלאומית והאזורית הזו כדי לחזק את האחדות הפנימית ולבצר את העמדה הלאומית. הארגון ציין כי הניסיון הוכיח כי הסתמכות על חברים אמיתיים ואחדות השורות הם הדרך היחידה להתמודד עם התאוות הישראליות המתמשכות לעושר ולאדמות לבנון.

בהקשר הממשלתי, ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, הביע את תקוותו כי הכרזה זו תשים קץ לסדרת ההרג, העקירה וההרס שפקדו את העם הלבנוני לאורך התקופה האחרונה. סלאם הודה לכל הצדדים הבינלאומיים שסייעו בהסרת המכשולים להגעה לנוסחה זו המבטיחה את הפסקת שפיכות הדמים.

סלאם הדגיש במהלך ישיבת ממשלה כי מדינת לבנון תגביר את פעולותיה הדיפלומטיות באמצעות המשא ומתן המתנהל בוושינגטון כדי להבטיח את יישום הנסיגה הישראלית המלאה. הממשלה גם הציבה את שחרור האסירים והעצורים בראש סדר העדיפויות שלה בשלב הבא, וראתה כי הריבונות אינה שלמה אלא עם השבת כל הזכויות הלאומיות.

בשטח, דיווחו מקורות בדרום לבנון כי כטב"ם ישראלי תקף מכונית אזרחית בעיירה כפר תבנית, מה שהוביל למות קדוש בהפרה ברורה של אווירת הרגיעה. הסלמה זו התרחשה במקביל לתחילת הגעתם של מספרים גדולים של עקורים לבנוניים לכפריהם ועיירות הגבול שלהם מיד לאחר ששמעו על השגת הסכם הפסקת אש.

מצד שני, דיווחים עיתונאיים ציטטו מקורות ישראליים לפיהם ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע לממשל האמריקאי על אי מחויבותו לנסיגה מהעמדות שצה"ל השתלט עליהן. עיתון ידיעות אחרונות דיווח כי נתניהו הודיע לנשיא טראמפ שישראל שומרת לעצמה את הזכות לפעולה צבאית ולא תהיה כפופה לסעיפי ההסכם האיראני-אמריקאי.

הצהרות ישראליות אלו עוררו חששות מקריסה מהירה של ההבנות, במיוחד לאור המשך הפעולות האוויריות המוגבלות והתנועות הקרקעיות בגבול. משקיפים רואים כי העמדה הישראלית הנוקשה נועדה להשיג רווחים נוספים בשטח לפני הכניסה לשלב היישום בפועל של ההסכם תחת פיקוח בינלאומי.

הזירה הלבנונית נותרה תלויה בין תקוות לחזרה וליציבות לבין האיומים הקיימים בשטח, כאשר החוגים הפוליטיים ממתינים לראות עד כמה הערבויות הבינלאומיות יוכלו לרסן את ההסלמה. המאמצים העממיים בדרום נמשכים לשיקום מה שנהרס במלחמה, בתוך קריאות רשמיות לזהירות מפני בגידה ישראלית שעלולה לכוון לאזרחים החוזרים לבתיהם.

ההתנגדות לא תקבל כל תוקפנות ותישאר דבקה בזכותה הלגיטימית של לבנון להגן על אדמתה ועמה עד להשגת נסיגה מלאה.

לאחרונה שוררת ברחוב המצרי תדהמה והלם, כתוצאה מרצף של זעזועים הפוגעים בליבת האמונות הדתיות והערכים המוסריים. משקיפים רואים בגל זה יותר מסתם דעות אישיות, אלא נראה כניסיונות שיטתיים לפגוע בעקרונות החברה ולשחית את מרקמה המוסרי, מה שמבשר סכנות המאיימות על הביטחון החברתי.

ניסיונות אלו אינם חדשים, אך הביצוע הנוכחי מראה שינוי ניכר בפנים ובהצעות. לאחר שניסיונות קודמים שכוונו נגד סמלים דתיים והיסטוריים כמו השייח' מוחמד מתוואלי אל-שעראווי והדוקטור מוסטפא מחמוד נכשלו, ההתקפה עברה לרמות ישירות יותר המכוונות נגד האמונה והחקיקה.

הדמויות הדתיות המנוחות הותירו רושם עמוק בתודעת הדורות הבאים, מה שמסביר את המשך ההתקפה עליהן גם לאחר מותן. מתנגדי ערכים אלו שואפים לערער את הנוכחות המוסרית שהותירו חכמים אלו באמצעות תוכניותיהם וכתביהם שעדיין זוכים לתפוצה רחבה.

שיטות הטלת הספק התפתחו לכלול פגיעה בחדאית הנבואיים הקדושים, במיוחד בסחיחי אל-בוכארי ומוסלם, בנוסף ללעג לטקסי החג וזלזול בעמודי האסלאם. כמו כן, צצו פתוות שנויות במחלוקת שמטרתן להעסיק את דעת הקהל בדיונים שוליים שאינם משרתים את מהות הדת או המוסר.

הכיוון הנוכחי של הסוגיה הפך ברור יותר בתעוזתו, כאשר קולות עלו בפלטפורמות תקשורתיות הקוראים במפורש להתיר שימוש בסמים ולחוקק זנות. זאת במקביל לקריאות אחרות המעודדות מרד משפחתי ופתיחת הדלת למה שנקרא 'מגורים משותפים', שהם דפוסים זרים לחלוטין לטבע העם המצרי.

קריאות אלו מלוות בהפקות קולנועיות שחלק רואים בהן פוגעניות כלפי הדת באופן בוטה, במקביל להצגת הצעות חוק למעמד אישי המעוררות חששות מפירוק המשפחה. המחלוקת סביב סוגיות כמו 'ח'ולע' והשפעותיו המשפטיות וההלכתיות בולטת כאחת מנקודות המתח העיקריות בהקשר זה.

בזירה בולטים אלו המכנים עצמם 'נאורים', ואשר מתמודדים עם האשמות בנטישת האמונה ואימוץ רעיונות אתאיסטיים המתנגדים לשריעה. מבקריהם רואים בהם מנצלים סיסמאות של מודרניות וקידמה כדי להעביר אג'נדות שמטרתן לנתק את החברה משורשיה האסלאמיים והערביים.

מצב אבסורדי זה מעלה שאלות מהותיות לגבי עיתויו, במיוחד כאשר המדינה המצרית עוברת תנאים כלכליים ופוליטיים המתוארים כקשים ביותר בתולדותיה המודרניות. בעוד האזרח סובל מיוקר מחיה מופרז וירידת ערך המטבע, סוגיות מוסריות אלו בולטות בראש סדר היום התקשורתי.

אנליסטים מקשרים בין תנועה חברתית זו לבין תיקים פוליטיים וכלכליים גדולים, כמו חובות עתק ונטיית המדינה למכור נכסים ותשתיות חיוניות. קיים חשש כי ויכוחים מוסריים אלו הם אמצעי להסחת דעת מסוגיות גורליות הקשורות לאדמה, למשאבים ולריבונות הלאומית.

לא ניתן להפריד את המתרחש מלחצים חיצוניים, ובמיוחד ההתעקשות הבינלאומית להפיץ מושגים כמו 'הדת האברהמית' שאותה דוחה אל-אזהר הקדוש בחריפות. כמו כן, אצבעות מאשימות מצביעות על מימון חיצוני הזורם דרך ארגוני זכויות אדם לתמיכה במקדמי רעיונות המכוונים נגד ערכים מסורתיים.

פתיחת הפלטפורמות התקשורתיות הרשמיות והפרטיות בפני הצעות אלו מעלה שאלות לגבי תפקיד הפיקוח ואחריות המדינה. בזמן שבו נאסר להביע מצוקה ממשברים כלכליים, מותר להפיץ רעיונות המתוארים כרעל תחת השם חופש הביטוי.

היעדר התערבות רשמית לעצירת מצב זה מעורר תדהמה, במיוחד כאשר המשטר מסתמך בעיקר על ביטחון פוליטי ויציבות. המשך מתח זה עלול להוביל לתוצאות הפוכות, כאשר החברה תמצא את עצמה נאלצת להיכנס לעימותים עממיים כדי להגן על זהותה הרחק ממוסדות המדינה.

הסכנה הגדולה ביותר טמונה בכך שסביבה זו תהפוך לקרקע פורייה לצמיחת קיצוניות וקנאות כתגובה טבעית להתפוררות מוסרית שיטתית. חברות שחשות איום על ערכיהן הבסיסיים נוטות בדרך כלל להתכנס ולאמץ עמדות רדיקליות כדי להגן על קיומן הרוחני.

בסופו של דבר, השאלה נותרת תלויה באוויר לגבי המטרה האמיתית של העלמת עין מהפרות אלו הפוגעות בביטחון הלאומי במהותו. שמירה על לכידות החברה ומוסריותה אינה פחות חשובה מהגנה על גבולותיה הגיאוגרפיים ואינטרסיה הכלכליים לנוכח האתגרים הנוכחיים.

המתרחש מייצג את הדרך הקצרה ביותר לקיצוניות וקנאות, כאשר אנו עומדים בפני סביבה פורייה לעימות עממי הרחק מהמדינה הרשמית.

סגן ראש המועצה המדינית של חיזבאללה, מחמוד קמאטי, הדגיש כי הדרישה העיקרית של הארגון בשלב הנוכחי היא נסיגה מלאה של כוחות הכיבוש הישראלי מכל השטחים הלבנוניים. קמאטי הבהיר בהצהרות לתקשורת כי מטרה זו עומדת בראש סדר העדיפויות של הפעולה המדינית והשטחית כדי להבטיח השבת ריבונות לאומית מלאה ללא כל פגיעה.\n\nבנוגע להתפתחויות הדיפלומטיות האחרונות, קמאטי ציין כי הארגון טרם קיבל את הפרטים הרשמיים הנוגעים לסעיפי ההסכם שנחתם בין ארצות הברית לאיראן. הוא הדגיש כי עמדת הארגון הסופית תגובש על בסיס בחינה מדוקדקת של התכנים וההשלכות של הסכם זה מיד לאחר קבלתם באופן רשמי.\n\nהבכיר בחיזבאללה הביע ספקות עמוקים לגבי מסלול המשא ומתן הישיר שמנהלת הרשות הלבנונית עם הצד הישראלי בוושינגטון, ותיאר אותו כ"מסלול שאי אפשר לבטוח בו". הוא קרא לממשלת לבנון לבחון מחדש גישה זו ולצאת ממסגרת המשא ומתן הישיר שעלול שלא לשרת את האינטרסים הלאומיים העליונים בהמשך הכיבוש.\n\nבנוגע לסידורי הביטחון באזורי הגבול, קמאטי הדגיש כי אין לארגון כל התנגדות לפריסת צבא לבנון בעמדות שמהן נסוג צבא הכיבוש. הוא הביע נכונות מלאה של הארגון לשתף פעולה עם המוסד הצבאי במטרה לחזק את סמכות המדינה ולבסס יציבות באזורים הדרומיים המשוחררים, באופן שיבטיח את הגנת האזרחים.\n\nקמאטי חשף כי מתקיימים מאמצים מתמשכים לגבש קווי מתאר של אסטרטגיית הגנה לאומית מקיפה, שמטרתה להסדיר את החלטת המלחמה והשלום במסגרת לאומית מאוחדת. הוא הבהיר כי אסטרטגיה זו שואפת לתאם את המאמצים בין הכוחות הלבנוניים השונים באופן התואם את דרישות ההגנה על המדינה והגנת ביטחונה הלאומי מפני איומים חיצוניים מתמשכים.\n\nלמרות קבלת הפנים החיובית למזכר ההבנות שהוביל להפסקת אש מקיפה בכל החזיתות, חיזבאללה הזהיר בהצהרה רשמית מפני כל הפרה ישראלית. ההצהרה הדגישה כי ההתנגדות תישאר במצב כוננות מתמדת להגנה על האדמה והעם, ולא תוותר על זכותה הלגיטימית של לבנון להתנגדות עד להשגת נסיגה ישראלית מקיפה מכל פיסת אדמה כבושה.\n\nנסיגת כוחות הכיבוש הישראלי מהשטחים הלבנוניים נותרה עדיפות עליונה בשלב הנוכחי, וההתנגדות לא תקבל כל תוקפנות.

חברת התקשורת הממשלתית הסורית חשפה כי אירעה פעולת חבלה שפגעה בכבל התת-ימי הבינלאומי המחבר את העיר החופית טרטוס לעיר אלכסנדריה ברפובליקה הערבית של מצרים. גורמים רשמיים הבהירו כי תקלה פתאומית זו הובילה להפרעות נרחבות באיכות ובזמינות שירותי האינטרנט למשתמשים במחוזות סוריה השונים, מה שעורר בלבול במגזרים התלויים ברשת הבינלאומית.

החברה אישרה בהצהרה כי הצוותים הטכניים המומחים החלו בהערכת הנזקים, אך תהליך התחזוקה המקיף וחידוש השירותים במלוא יכולתם ייקח פרק זמן שטרם נקבע במדויק. גורמים רשמיים תיארו את האירוע כחלק ממה שהם כינו 'קמפיין חבלה שיטתי' שמטרתו הישירה לפגוע במתקנים חיוניים ולשבש את תשתית התקשורת הבסיסית במדינה.

התפתחות זו מגיעה בתקופה שבה דמשק שאפה לחזק את יכולותיה הדיגיטליות, כאשר משרד התקשורת חתם באוקטובר 2025 על הסכם אסטרטגי עם חברת 'מדוזה' הספרדית. מטרת ההסכם היא להניח את הכבל התת-ימי הבינלאומי המודרני הראשון במדינה, בניסיון להתגבר על המכשולים הטכניים והלוגיסטיים המעכבים את מגזר התקשורת מזה שנים רבות כתוצאה מהנסיבות הנוכחיות.

תשתית התקשורת בסוריה סובלת מירידה ניכרת ביעילות, כאשר אזרחים מתלוננים על מהירויות אינטרנט אלחוטי ביתי נמוכות וחוסר יציבות. מציאות זו דוחפת משתמשים וחברות רבים להסתמך בכפייה על שירותי אינטרנט דרך רשתות סלולריות, למרות עלותם הגבוהה המהווה נטל כלכלי כבד מול ביצוע משימות דיגיטליות בסיסיות.

בנוגע לפיתוח, דיווחים כלכליים הצביעו על כך שממשלת סוריה קיימה בקיץ 2025 דיונים נרחבים עם חברות תקשורת אזוריות גדולות כמו 'זיין', 'אתיסלאת', 'אס.טי.סי' ו'אורדו'. התייעצויות אלו עסקו בפרויקט ענק המוערך בכ-300 מיליון דולר, שמטרתו לשדרג ולפתח את רשת הסיבים האופטיים הלאומית כדי להבטיח את קיימות השירותים הדיגיטליים בעתיד.

פעולת חבלה זו אינה ניתנת להפרדה ממה שאנו רואים כקמפיין שיטתי שמטרתו להרוס את תשתית המדינה.

העיר רקה שבצפון מזרח סוריה הייתה עדה להתפתחות ביטחונית חמורה ביום שני, כאשר פיגוע התאבדות כפול כוון למטה של כוחות הביטחון הפנימי. גורמים רשמיים דיווחו כי כוחות הביטחון הצליחו לבלום את התוקפים לפני שהגיעו ליעדם הסופי בתוך המטה, ובכך מנעו אסון גדול יותר באזור הצפוף.

העימותים הישירים הביאו למותם של שני אנשי ביטחון סורים, בעוד שלושה נוספים נפצעו בדרגות חומרה שונות והועברו לבתי החולים הסמוכים לקבלת טיפול. משרד הפנים אישר כי אנשי הביטחון הפגינו ערנות גבוהה בהתמודדות עם האיום הפתאומי ונכנסו לעימות מיידי עם התוקפים.

בפרטי המבצע, המקורות הבהירו כי הכוחות הצליחו להרוג אחד המחבלים המתאבדים בירי ישיר, בעוד שהם כיתרו את התוקף השני שפוצץ במהירות חגורת נפץ שלבש. ההצהרות הרשמיות לא ציינו באופן חד משמעי את הגורם המבצע, אך אינדיקציות ראשוניות מקשרות את המבצע לפעילות תאי ארגון המדינה באזור.

אירוע זה מגיע בהקשר של ניסיונות חוזרים ונשנים של הארגון לערער את היציבות במחוזות הסורים שהמדינה כבשה מחדש לאחרונה. הרשויות הסוריות מדגישות את המשך פעולות הביטחון שלהן לרדוף אחרי שרידי הקבוצות החמושות ולפרק תאים רדומים המנסים לפגוע במתקנים חיוניים וביטחוניים.

יש לציין כי סוריה הצטרפה רשמית בנובמבר בשנה שעברה לקואליציה הבינלאומית למאבק בארגון המדינה, בצעד שמטרתו לחזק את התיאום הביטחוני לחיסול איומי הטרור. מתקפת רקה משקפת את האתגרים הביטחוניים המתמשכים העומדים בפני המדינה בתחום המאבק בטרור חוצה גבולות.

בנושא קשור, גורמי ביטחון הזכירו אירועים דומים שהתרחשו בבירה דמשק ובאזורים אחרים, האחרון שבהם היה פיצוץ מטען חבלה באזור באב שרקי במאי האחרון. פיצוץ זה, שהתרחש ליד מרכז ניהול החימוש, הביא למותו של חייל ולפציעתם של שניים נוספים, מה שמעיד על ניסיונות הסלמה במספר צירים.

שירותי המודיעין הסורים פועלים כעת לניתוח נתוני שטח ולמעקב אחר מסלול התוקפים ברקה כדי לקבוע כיצד חדרו לסביבת המטה הביטחוני. כוחות הביטחון מטילים כתר הדוק סביב אתר הפיצוץ, עם ביצוע מבצע חיפוש נרחב בשכונות הסמוכות כדי לוודא שאין מטענים נוספים.

משרד הפנים סיכם את הצהרתו בהדגשה כי פעולות כאלה לא ירתיעו אותו מביצוע משימותיו בשמירה על הביטחון והגנה על האזרחים. הוא ציין כי הפעולות הצבאיות והביטחוניות יימשכו בקצב גבוה עד לאבטחת כל האזורים הסורים מפני סכנת פיגועי התאבדות ומטעני חבלה.

כוחות הביטחון הצליחו לנטרל אחד התוקפים, בעוד שהשני פוצץ את עצמו לאחר שכותר.

המומחה לענייני מדיניות בינלאומית, סרגיי לבדב, הדגיש שורה של פגמים מבניים בגישה האמריקאית כלפי התיק האיראני. לבדב ציין במאמר שפורסם בעיתון הרוסי 'איזבסטיה' כי וושינגטון נמצאת במצב של בלבול בין הסלמה מילולית להבטחות לפתרונות שלווים. סתירה זו באה לידי ביטוי ברור בהצהרותיו של דונלד טראמפ המאיימות על שליטה במצר הורמוז, במקביל להדלפות על הסכם קרוב באמצע יוני.

דיווחים המגיעים מטהראן מדברים על הכנת מסמך הכולל 14 סעיפים להסדר אפשרי, מה שמשקף את מורכבות הזירה הדיפלומטית בין הצדדים. ללא קשר לתוצאות המשא ומתן הללו, הסכסוך הנוכחי חשף את גבולות הפעולה האסטרטגית האמריקאית בניהול משברים מורכבים. משקיפים סבורים כי יכולתה של ארה"ב לכפות את רצונה הפוליטי עומדת בפני אתגרים חסרי תקדים לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות.

סוגיית הבסיסים הצבאיים האמריקאים הפרוסים במדינות השכנות לאיראן היא אחת מנקודות התורפה הבולטות שצפו על פני השטח לאחרונה. לאחר שבסיסים אלו היוו סמל לכוח והגנה, הם הפכו בפועל למטרות ישירות לטילים ולכלי טיס בלתי מאוישים איראניים. שינוי זה דחף את בעלות הברית האזוריות לבחון מחדש את כדאיות אירוח הכוחות הללו, שכעת מושכים איומים במקום להדוף אותם.

מקורות דיווחו כי הדיון בחוגים הפוליטיים הערביים הפך חריף יותר בנוגע לסיכונים הביטחוניים הקשורים לנוכחות הצבאית האמריקאית. איראן הצליחה להוכיח שבסיסים אלו אינם חסינים, אלא הם 'מגנט' למכות מדויקות המכוונות לתשתיות חיוניות. מציאות זו מציבה את וושינגטון במלכוד אסטרטגי הנוגע לאופן הגנה על נכסיה ובעלות בריתה בו זמנית.

דאגה אסטרטגית זו מתרחבת לזירות בינלאומיות אחרות, במיוחד במקרה של עימות אפשרי בין ארצות הברית לסין סביב טייוואן. אם איראן הצליחה להפוך את הבסיסים האמריקאים לנטל ביטחוני, הרי שלסין יש יכולות גדולות בהרבה לכוון ל'שרשרת האיים הראשונה'. זה מציב מדינות כמו יפן, דרום קוריאה והפיליפינים בפני משוואות ביטחוניות מורכבות ומסוכנות ביותר.

הזירה האסייתית חסרה מטרייה בריתית מקיפה הדומה לברית נאט"ו, מה שהופך את המדינות המארחות בסיסים אמריקאים לפגיעות יותר. למרות קיומם של הסכמים דו-צדדיים, מרחב הניטרליות מצטמצם עבור מדינות אלו במקרה של עימות ישיר בין המעצמות הגדולות. נראה כי האפשרויות של יפן, בפרט, מוגבלות ומורכבות בהתחשב בקשר האורגני שלה למערכת ההגנה האמריקאית.

הסכסוך חשף גם יכולת איראנית מפתיעה לגרום ל'עיוורון חלקי' ליכולות המודיעיניות והפיקוחיות האמריקאיות באזור. כלי טיס בלתי מאוישים איראניים תקפו לפחות עשרה אתרים הכוללים מערכות מכ"ם מתקדמות ורגישות ביותר. בין מערכות אלו נמנים מכ"מים מדגם 'AN/TPY-2' המהווים נדבך מרכזי במערכת ההגנה מפני טילים של ארה"ב.

במישור הצבאי בשטח, ארצות הברית לא הצליחה לנטרל את כוח האש האיראני באופן מלא למרות התקיפות האינטנסיביות. ההערכות מצביעות על כך שטהראן שמרה על יכולת מספקת לבצע תקיפות אפקטיביות גם לאחר השמדת חלק ממשגריה. עמידה זו משקפת את גבולות העליונות הצבאית המסורתית מול אסטרטגיות 'לוחמת גרילה' טכנולוגית ופלטפורמות גמישות.

מעצמות בינלאומיות כמו רוסיה וסין מאמצות את דוקטרינת 'מניעת גישה ומניעת תנועה' (A2/AD) כדי לערער את חופש הפעולה הצבאי האמריקאי. מגמה זו נועדה ליצור אזורים אסורים המטילים עלויות כבדות על כל כוחות אויב המנסים להתערב או לפעול בתוכם. מה שאיראן עושה היום נתפס כמודל מוקטן למה שוושינגטון עלולה להתמודד איתו בסכסוכים גדולים עתידיים.

היסטורית, העשורים האחרונים הוכיחו כי ארצות הברית לרוב מצטיינת בשדה הקרב הצבאי אך נכשלת בהשגת הניצחון הפוליטי המיוחל. המודל העיראקי הוא דוגמה בולטת לחוסר יכולת זה לתרגם כוח אש ליציבות או השפעה פוליטית מתמשכת. במקרה האיראני, נראה כי וושינגטון הפסידה את ההימור הפוליטי מוקדם לפני שהשיגה הכרעה צבאית אמיתית כלשהי.

וושינגטון הימרה זמן רב על תנועת 'האופוזיציה הפנימית' להפלת המשטר האיראני תחת נטל הלחצים הכלכליים והצבאיים, אך התוצאות היו הפוכות. הלחץ החיצוני הוביל ללכידות החברה האיראנית מאחורי נרטיב לאומי אנטי-אמריקאי, ודחה את המחלוקות הפנימיות. לכידות זו סיכלה את אסטרטגיית 'שינוי מבפנים' שעליה נשענת הדיפלומטיה האמריקאית בדרך כלל.

ההתפתחות הטכנולוגית חוללה שינוי איכותי במאזן הכוחות, כאשר הצד החלש יותר מסוגל להשתמש בכלים בעלות נמוכה כדי להכיל כוח גדול. כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט שינו את כללי המשחק, והקשו על צבאות מסורתיים להגן על שטחים נרחבים של מטרות. חדשנות צבאית איראנית זו אילצה את וושינגטון להעריך מחדש באופן מקיף את עלות כל עימות ישיר.

הדילמה העמוקה יותר טמונה בגבולות היכולת הפוליטית האמריקאית לשאת את העלויות האנושיות והחומריות של סכסוכים ארוכים מבית. מלחמות מודרניות אינן מוכרעות רק על ידי מערכות טכנולוגיות מתקדמות מרחוק, אלא דורשות שליטה בפועל בשטח וכוח אדם מוכן ללחימה. ונראה כי הציבור האמריקאי פחות מעוניין להסתבך ב'מלחמות נצחיות' שאינן משרתות אינטרסים לאומיים ישירים.

הניתוח הגיע למסקנה שממשל טראמפ, למרות נטייתו לפשרות, מתנגש במציאות גיאופוליטית קשה הדורשת נחישות בלתי מתפשרת. מלחמה, כפי שתוארה על ידי הוגים פוליטיים, או שיש לנהל אותה ברצינות מלאה ועם יעדים ברורים, או שלא לנהל אותה כלל. ההיסוס האמריקאי הנוכחי בין הסלמה להרגעה רק מחזק את עמדת היריבים וחושף נקודות תורפה נוספות.

יש לנהל מלחמה ברצינות מלאה, או לא לנהל אותה כלל; וארצות הברית נכשלת תמיד בתרגום עליונותה בשטח להכרעה פוליטית.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הדגיש כי ממשלתו דבקה בהישארות צבאית באזורים שסווגו על ידו כחגורות ביטחון בלבנון, רצועת עזה וסוריה. במסיבת עיתונאים שערך ביום שני בערב, הוא הסביר כי אזורי חיץ אלה הוקמו כדי להגן על ביטחון ישראל, והדגיש כי כוחות ישראליים ימשיכו להיות נוכחים שם כל עוד הצורך הביטחוני יחייב זאת.

באשר לחזית הלבנונית בפרט, נתניהו ציין כי צה"ל הקים אזור ביטחון מוגבר שממנו לא ייסוגו בשלב זה למרות הלחצים האיראניים. הוא הוסיף כי הצד האמריקאי מבין את המניעים הישראליים מאחורי דבקות זו בשטח, שמטרתה למנוע כל איומים עתידיים מהגבול הצפוני.

ראש הממשלה הישראלי התייחס להסכם שעליו הוכרז לאחרונה בין וושינגטון לטהראן, וציין כי עדיין אין לו פרטים מדויקים לגבי תוכן מזכר ההבנות שנחתם. נתניהו סבר כי כל מסלול דיפלומטי עם המשטר האיראני חייב להיות מלווה באיום צבאי אמיתי ואמין כדי להבטיח את עמידת טהראן במגבלות שהוטלו עליה.

נתניהו חזר על התחייבותו הנחרצת למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני בשום פנים ואופן, בין אם קיים הסכם בינלאומי ובין אם לאו. הוא אמר כי ישראל תנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי להבטיח שטהראן לא תרכוש יכולות אלו, וציין כי תיק זה מהווה קו אדום שלא ניתן לחצותו לאורך כל תקופת כהונתו כראש ממשלה.

נתניהו חשף כיוון אסטרטגי ישראלי שמטרתו לצמצם את התלות באספקת נשק מארצות הברית. הצהרה זו מגיעה בתקופה שבה האזור עובר שינויים פוליטיים גדולים בעקבות ההכרזה על הבנות לסיום המלחמה שפרצה בפברואר האחרון בין המעצמות הבינלאומיות לאיראן.

ראש הממשלה הישראלי סקר את מה שכינה הישגים צבאיים קודמים נגד תוכנית הגרעין האיראנית, והתפאר בסדרת תקיפות אוויריות ומבצעי מודיעין שכונו נגד מתקנים ומדעני גרעין. הוא טען כי פעולות אלו, שבוצעו בתיאום עם ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, תרמו להרחקת סכנת השמדה מיידית מישראל.

מצדן, ארצות הברית ואיראן הודיעו בתיווך פקיסטני על הגעה למזכר הבנות המסיים את מצב הסכסוך הצבאי הקיים מזה חודשים. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אישר כי ההסכם כבר נחתם, וציין כי מיצר הורמוז יחזור לתנועה ימית בינלאומית מלאה החל מיום שישי הבא.

מנגד, טהראן שמרה על מידה של הסתייגות לגבי פרטי החתימה, כאשר מקורות רשמיים איראניים דיווחו כי טקס החתימה הסופי על המזכר יתקיים בעיר ז'נבה שבשוויץ בסוף השבוע הנוכחי. שוני זה בהצהרות מגיע על רקע ציפייה בינלאומית לצעדים המעשיים שיינקטו בימים הקרובים ליישום סעיפי ההסכם.

משקיפים רואים בהצהרות נתניהו שיקוף של חשש ישראלי מההתקרבות הפתאומית בין ארה"ב לאיראן, וניסיון לכפות מציאות בשטח בדרום לבנון ועזה לפני כניסת ההסכמים הבינלאומיים לתוקף. השאלות נותרו פתוחות לגבי יכולתה של תל אביב לשבש את המסלול הדיפלומטי החדש לאור ההבנות הישירות בין וושינגטון לטהראן.

עם הסכם או בלעדיו, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, לא היום ולא מחר, וכל עוד אשאר בתפקידי זה לא יקרה.

מקורות עיתונאיים עבריים חשפו כי רשויות הכיבוש הישראלי ממשיכות לעצור קבוצת רופאים מרצועת עזה ללא משפט או הצגת ראיות הרשעה ברורות נגדם. עניינו של ד"ר חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים כמאל עדואן, עומד בראש סדר היום לאחר דרישות בינלאומיות וזכויות אדם נרחבות לשחרורו המיידי.

תמונה עדכנית של ד"ר אבו ספיה, שבית החולים שלו נהרס כליל על ידי הכיבוש בצפון הרצועה, עוררה גל עצום של זעם וביקורת מצד ארגוני זכויות אדם. הרופא, העצור מאז דצמבר 2024, הופיע במצב בריאותי ירוד ובגוף רזה באופן בולט, מה שמשקף את היקף הסבל בתוך בתי הכלא.

המקורות תיעדו סימני חבלות ופגיעות עור ברורות על זרועותיו של אבו ספיה, מה שנחשב על ידי משקיפים כאינדיקטורים מובהקים לעינויים פיזיים שהוא עובר. הופעה זו התרחשה במהלך דיון בבית המשפט העליון שנערך באמצעות טכנולוגיית שיחות וידאו כדי לדון בעתירה נגד המשך מעצרו.

הנתונים מצביעים על כך שהכיבוש עוצר את אבו ספיה יחד עם 13 רופאים נוספים מעזה תחת חוק 'לוחם בלתי חוקי'. מסגרת משפטית זו מאפשרת לכיבוש לעצור פלסטינים לתקופות זמן ארוכות ללא צורך בהגשת כתב אישום או עריכת משפט פלילי רגיל.

מעצרם של אנשי צוות רפואי אלה מוארך באופן תקופתי כל שישה חודשים בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. הדיווחים מאשרים כי הליכים אלה חסרים את הסטנדרטים המינימליים של צדק בינלאומי ומבוססים על תיקים סודיים שההגנה אינה מורשית לעיין בהם.

בהתפתחות חמורה, עדויות של עצורים דיווחו על העברת ד"ר אבו ספיה מתאו בכלא 'קציעות' לבידוד בכלא 'נפחא'. פעילי זכויות אדם רואים בהעברה זו צעד ענישתי ישיר בתגובה לפנייתו לבית המשפט וערעורו על חוקיות המשך מעצרו.

ארגוני זכויות אדם אישרו כי מדיניות הבידוד הפכה לגישה נפוצה נגד אסירים המנסים לממש את זכויותיהם החוקיות. צעדים אלה עולים בקנה אחד עם הסלמת ההפרות בתוך בתי הכלא הישראליים מאז עליית הימין הקיצוני לשלטון במשרד לביטחון לאומי.

עורכי דין חשפו כי רבים מהעצורים מעדיפים לוותר על זכותם להופיע בפני בית המשפט מחשש לתקיפות פיזיות. אסירים נתונים להתעללות שיטתית במהלך העברתם מהתאים לחדרי שיחות וידאו או לאולמות בתי המשפט.

ד"ר חוסאם אבו ספיה נחשב לאחד הסמלים הבולטים של העמידה הרפואית בעזה, שכן המשיך למלא את תפקידו המקצועי למרות התנאים הקשים. הוא המשיך לנהל את בית החולים כמאל עדואן למרות מות בנו מירי הכיבוש ופציעתו האישית בהתקפות קודמות.

דיווחים בינלאומיים הזהירו כי המשך מעצר הרופאים מחריף את האסון ההומניטרי ברצועת עזה, הסובלת מקריסת מערכת הבריאות. היעדרם של אנשי צוות אלה מונע ממאות אלפי אזרחים טיפול רפואי חיוני על רקע מלחמת ההשמדה המתמשכת.

בזירה הבינלאומית, כתב העת הרפואי היוקרתי 'The Lancet' פרסם עצומה שנחתמה על ידי עשרות ארגונים רפואיים בינלאומיים. העצומה קוראת להחרים את ההסתדרות הרפואית בישראל בשל שתיקתה וכישלונה לדבוק באתיקה המקצועית כלפי המתרחש בעזה.

העצומה האשימה רופאים בתוך מערכת בתי הכלא הישראלית בהשתתפות בפעולות עינוי אסירים פלסטינים או בטיוחן. החותמים דרשו להפעיל לחץ בינלאומי כדי לעצור את ההפרות הבוטות הללו של החוקים והנורמות הרפואיות הבינלאומיות.

המקורות הדגישו כי אם לכיבוש יש ראיות כלשהן נגד אבו ספיה, עליו להציגן בפומבי בפני בית המשפט ולהגיש אישומים ברורים. המשך המעצר השרירותי נחשב לפשע מלחמה המחייב התערבות מיידית של מוסדות האו"ם לשחרור כל הצוותים הרפואיים.

יצוין כי התיעוד הוויזואלי האחרון של ד"ר אבו ספיה לפני הדיון האחרון היה בפברואר 2025, שם הופיע כבול בשלשלאות תחת שמירה כבדה. הצילומים הראו אז שהוא נתון להתעללות ולחקירה ראוותנית על ידי קציני מודיעין של הכיבוש בתוך אחד ממרכזי המעצר.

המשך מעצרם של אבו ספיה והרופאים האחרים אינו רק עוול כלפיהם, אלא משפיע על מאות אלפי פלסטינים הזקוקים לשירותיהם הרפואיים.

אזורי דרום לבנון היו עדים להסלמה צבאית בשטח הבוקר (יום שני), כאשר כטב"ם ישראלי תקף מכונית אזרחית בעיירה כפרתבנית, מה שהוביל לפציעות שונות בקרב האזרחים. התקפה זו התרחשה במקביל להפגזה ארטילרית כבדה שפגעה בפאתי העיירה ובעיר נבטיה אל-פוקא, כחלק מהמשך הפעולות ההתקפיות שמבצע הכיבוש נגד כפרי הגבול.

בהתפתחות שטחית נוספת, יחידות של צבא ישראל ביצעו פיצוצים נרחבים סביב העיירה אל-חיאם לכיוון אזור אל-דרדרה, וכן זוהה פיצוץ של רכב תופת וכטב"ם בשליטה מרחוק על הכביש המחבר בין חאריס ותבנין. מהלכים אלה מתרחשים תחת טיסה מתמדת של כטב"מים שהטילו פצצות קול מעל נפת בנת ג'בייל כדי להפחיד את התושבים המקומיים.

במישור הפוליטי, דיווחים תקשורתיים חשפו עמדה ישראלית נוקשה כלפי מאמצי הרגיעה הבינלאומיים, כאשר מקורות ציטטו את ראש הממשלה בנימין נתניהו מאשר לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי תל אביב אינה מתכוונת לסגת מהעמדות שכבשה בלבנון. נתניהו הבהיר כי ממשלתו אינה מחויבת לשום הבנות שעלולות להטיל מגבלות על תנועות צבאה בתוך שטחי לבנון בשלב הבא.

מצידו, שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר חיזק מגמה זו בהצהרות פומביות שבהן הדגיש כי כל הסכם אפשרי בין ארצות הברית לאיראן לא יחייב את ישראל בשום אופן. הצהרות אלה משקפות את רצון הימין הישראלי לשמור על חופש פעולה צבאי מלא בחזית הצפונית הרחק מלחצים דיפלומטיים בינלאומיים.

בתוך האווירה המתוחה הזו, מקורות בשטח זיהו תנועת חזרה מוגבלת של כמה משפחות עקורות לעבר העיר צור ומספר כפרים מדרום לנהר הליטני. למרות רצון התושבים לחזור לבתיהם, זהירות רבה שוררת באזור עקב האיומים הישראליים המתמשכים וחוסר הבהירות לגבי הפסקת אש.

מצדן, הרשויות המקומיות וההיגיינה האסלאמית פרסמו קריאות דחופות לתושבים לבחון היטב ולא למהר לחזור לאזורי הגבול לפני פרסום הודעות רשמיות המבטיחות את שלומם. הרשויות הזהירו כי הסיכונים בשטח, כולל מוקשים והפגזות פתאומיות, עדיין קיימים ומהווים איום ישיר על חיי אזרחים בכפרים שבהם התרחשו עימותים.

מנגד, חיזבאללה הודיע על ביצוע סדרת התקפות רקטיות וארטילריות שכונו על עמדות כוחות ישראליים סביב מתקן הכליאה אל-חיאם, העיירה טיר חרפא ומצודת שקיף. מקורות בחיזבאללה אישרו כי לוחמיהם תקפו גם עמדת ארטילריה חדשה בעיירה אל-עדיסה, והדגישו את המשך פעולות ההגנה כדי להדוף חדירות ישראליות לעומק לבנון.

נתניהו הודיע לטראמפ כי צה"ל יישאר בעמדותיו הנוכחיות בתוך שטחי לבנון ולא ייסוג מהן.

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, ראה בהבנות האחרונות בין ארצות הברית לאיראן עמוד תווך חיוני לסיום המתיחות במזרח התיכון. גוטרש הדגיש כי הארגון הבינלאומי מעמיד את כל יכולותיו כדי להבטיח את הצלחת המסלול הזה ולתמוך בשלבי היישום הבאים שלו, וציין כי מגמה זו משקפת רצון בינלאומי ליציבות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי קבלת הפנים של הארגון האו"ם מבוססת על מאמצים קודמים שהושקעו בהצגת יוזמות טכניות שתרמו לקירוב עמדות בין הצדדים. האו"ם פועל כעת לפיתוח מנגנונים ברורים להתמודדות עם התיקים הנובעים מההסכם, ובכך להבטיח את המשך המחויבות לסעיפים המוסכמים והתגברות על מכשולים פרוצדורליים שעלולים לצוץ בעתיד.

בנוגע להיבטים בשטח, בולטת האפשרות שהאו"ם ימלא תפקיד חיוני באבטחת תנועת הספנות הבינלאומית דרך מצר הורמוז, במיוחד בכל הנוגע להובלת חומרים חיוניים ודשנים. תפקיד זה נועד להבטיח את הגעת האספקה החיונית לשווקים העולמיים הנזקקים ביותר ולמדינות עניות התלויות במידה רבה ביבוא זה כדי להבטיח את ביטחונן התזונתי וחקלאותן.

ההצעות הטכניות כוללות גם ניצול הצדדים המעורבים את המומחיות הרחבה של האו"ם בתחום פינוי מוקשים ימיים באזור המצר כדי להבטיח את בטיחות כלי השיט המסחריים. צעד זה הוא חלק מחבילת התמיכה הטכנית שהארגון מתכוון לספק כדי לחזק את האמון בין הכוחות האזוריים והבינלאומיים המעורבים בהסכם היסטורי זה, שהעולם מצפה לו.

במישור הדיפלומטי, הצוות המיוחד שהקים המזכ"ל, בראשות השליח הצרפתי ז'אן ארנו, ממשיך בפעולותיו האינטנסיביות לקירוב עמדות בין וושינגטון לטהראן. ארנו ערך סדרת ביקורים אזוריים בחודשים האחרונים, שמטרתם הייתה לבנות בסיס משותף שיבטיח את קיימות ההסכם ויספק את הכיסוי הפוליטי הדרוש לתהליכי המשא ומתן הבאים.

בהקשר קשור, מועצת הביטחון של האו"ם מתכוננת ללוות התפתחויות אלו באמצעות קיום ישיבות התייעצות אינטנסיביות לפני המועד שנקבע לחתימת ההסכם ביום שישי הקרוב. צפוי שהמועצה תדון בהוצאת החלטה רשמית שתתמוך בהסכם ותקבע מסגרת משפטית בינלאומית למשא ומתן בשלב הבא, בהשתתפות פעילה של המעצמות הגדולות כמו סין וארצות הברית.

הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שמועצת הביטחון שואפת לשחזר את ניסיונה הקודם בתמיכה בהסכמים בינלאומיים גדולים, מה שמחזק את הלגיטימיות של ההבנות האמריקאיות-איראניות החדשות. מהלך בינלאומי זה מגיע בתקופה שבה התקוות גוברות כי הסכם זה יוביל להפחתת חומרת המשברים הכלכליים והפוליטיים הפוקדים את האזור במשך שנים רבות.

ההסכם האמריקאי-איראני הוא צעד מכריע לקראת סיום הסכסוך במזרח התיכון, והארגון הבינלאומי מוכן לבססו ולתמוך בשלבי היישום שלו.

כוחות הכיבוש הישראליים ביצעו לפנות בוקר, יום שני, פשע חדש נגד ילדות במרכז רצועת עזה, כאשר ירו ישירות בילד שלא עבר את גיל ארבע מול עיני אביו. מקורות רפואיים אישרו את הגעת גופת הילד ריאן בהאא אבו אל-עג'ין לבית החולים שהידי אל-אקצא, לאחר שנפגע מפציעות קטלניות מכדורי חיילי הכיבוש שאורבו למשפחה באזור מגורים.\n\nמקורות מקומיים דיווחו כי האירוע לא הסתיים בהוצאה להורג של הילד, אלא פגע גם באביו בהאא אבו אל-עג'ין שנפצע מכדור ברגלו, בעוד אחד מקרוביהם, חאלד אבו גוראב, נעצר. אירוע זה מתרחש בהקשר של סדרת תקיפות שטח שמבצע צבא הכיבוש נגד אזרחים חסרי הגנה המנסים לבדוק את רכושם באזורים מהם נסוגו הכוחות באופן חלקי.\n\nמצידו, המשרד הממשלתי לתקשורת בעזה הבהיר כי הקורבנות שהו באזור המסווג כ"בטוח" ונמצא מחוץ לתחום הפעולות הצבאיות או מה שמכונה "הקו הצהוב". גורמים רשמיים ציינו כי המשפחה הייתה בדרכה לבדוק "חממות חקלאיות" השייכות להם, לפני שחיילי הכיבוש הפתיעו אותם במארב מתוכנן היטב מתוך אחד הבתים הסמוכים, שם הותקפו באכזריות.\n\nבפרטים מזעזעים על גורל הפצועים, ציינו המקורות כי צבא הכיבוש הוביל את האב וקרובו למעבר "כיסופים" הצבאי לפני ששחרר אותם ומסר אותם לקבוצות שתוארו כ"כנופיות משתפי פעולה". קבוצות אלו השליכו את הפצועים באזור ואדי א-סלקא ממזרח לדיר אל-בלח, בניסיון להתנער מאחריות ישירה לפשע שבוצע נגד הילד ריאן.\n\nפשע זה לא היה היחיד בשעות האחרונות, שכן אישה וילד נוסף נהרגו ושלושה אזרחים נפצעו בתקיפות אוויריות ויריות שכוונות לאזורים שונים במרכז הרצועה. התפתחויות אלו בשטח מדגישות את שבריריות המצב הביטחוני ואת המשך הפגיעה השיטתית באזרחים למרות ההבנות המוצהרות על הפסקת פעולות האיבה.\n\nבסטטיסטיקה רשמית, חשף המשרד הממשלתי לתקשורת את היקף ההפרות הישראליות של הסכם הפסקת האש בתוקף מאוקטובר 2025, שהגיעו ליותר מ-3269 הפרות. הפרות מתמשכות אלו הובילו למותם של 992 שהידים ולפציעתם של כ-3138 פלסטינים בדרגות פציעה שונות, בנוסף לרישום עשרות מקרים של מעצרים שרירותיים של אזרחים במהלך תנועתם.\n\nבמישור ההומניטרי, שלטונות הכיבוש ממשיכים להטיל הגבלות חמורות על כניסת סיוע חיוני, כאשר אפשרו רק כניסה של כ-36% מהמשאיות המוסכמות. הנתונים מראים כי רק 52,740 משאיות נכנסו לרצועה מתוך 147 אלף משאיות שהיו אמורות להגיע כדי לענות על צרכי האוכלוסייה הנצורה, מה שמחמיר את המשבר הכלכלי והבריאותי באופן חמור.\n\nהסכם הרגיעה קובע הכנסת 600 משאיות סיוע וסחורות ביום, יחד עם 50 משאיות עמוסות בדלק וגז, אך המציאות בשטח מראה התנערות ברורה מהתחייבויות אלו. עקשנות ישראלית זו מתרחבת וכוללת מניעת כניסת ציוד רפואי חיוני ודלק הדרוש להפעלת מה שנותר מהמתקנים החיוניים בעזה ובדיר אל-בלח.\n\nבנוגע לתיק הפצועים והחולים, דיווחים הצביעו על כך שאחוז העמידה בהתחייבות לאפשר למקרים קריטיים לנסוע דרך מעבר רפיח לא עלה על 35%. מתוך 19,600 חולים ומלווים שהיו אמורים לנסוע לקבלת טיפול בחו"ל, רק 6845 אנשים הצליחו לעזוב, מה שמסכן את חייהם של אלפי פצועים במחלות קשות ופציעות חמורות.\n\nהילד ואביו שהו מחוץ לקו הצהוב באזור בטוח לחלוטין, והופתעו ממארב צבאי בתוך אחד הבתים בדרכם לבדוק את עבודתם החקלאית.

מקורות תקשורת איראניים חשפו פרטים על טיוטת מזכר הבנות צפוי בין טהראן לוושינגטון, הכולל 14 סעיפים שמטרתם לגבש הסדרים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים חדשים. טיוטה זו מהווה הקדמה לפתיחת שיחות סופיות בין הצדדים, כאשר המשא ומתן צפוי להימשך 60 יום ולהתמקד ישירות בתיק הגרעין האיראני ובהצבת מנגנונים ברורים להסרה מלאה של הסנקציות הכלכליות שהוטלו על המדינה.\n\nהסעיפים שהודלפו מצביעים על כך שהמשא ומתן הסופי יוגבל אך ורק לנושאי הגרעין והסנקציות הנלוות אליהם, תוך הוצאת תיק תוכנית הטילים האיראנית ותמיכה בפלגי ההתנגדות באזור מסדר היום. מגמה זו משקפת רצון לצמצם את המחלוקות הטכניות והפיננסיות כדי להבטיח התקדמות מהירה בתיקים התלויים ועומדים, במיוחד עם התקרבות מועד החתימה הרשמי שנקבע לתשעה עשר ביוני הנוכחי.\n\nבמישור הפיננסי, המזכר כולל התחייבות לשחרור כ-24 מיליארד דולר מכספים איראניים שהיו מוקפאים בחו"ל כתוצאה מהסנקציות הבינלאומיות. על פי ההסדרים המוצעים, טהראן תוכל לגשת למחצית מסכום זה לפני תחילת סבב המשא ומתן הסופי, מה שמהווה מחווה של רצון טוב לקידום מסלול הדיאלוג הפוליטי בין שתי המעצמות.\n\nבנוגע למגזר הנפט והשיט, הטיוטה קובעת השעיה מיידית של הסנקציות שהוטלו על יצוא הנפט והפטרוכימיקלים האיראניים, בנוסף להסרה מלאה של המצור הימי האמריקאי תוך 30 יום. ההבנות כוללות גם פתיחה מחדש של מצר הורמוז על פי הסדרים איראניים מיוחדים, עם הטלת דמי שירותים ימיים בשיתוף פעולה עם סולטנות עומאן, ונסיגת הכוחות האמריקאים הנמצאים בסביבת איראן.\n\nהטיוטה הולכת מעבר להיבטים הכלכליים הישירים, ומחייבת את ארצות הברית ובעלות בריתה להציג תוכניות אסטרטגיות לשיקום איראן בשווי כולל של לא פחות מ-300 מיליארד דולר. מהלכים אלה מתרחשים במקביל לדיווחים לפיהם ההסכם מבטיח הפסקה מקיפה וקבועה של פעולות צבאיות בכל החזיתות, כולל הזירה הלבנונית, מה שמכשיר את הקרקע לשלב חדש של יציבות אזורית.\n\nהטיוטה קובעת משא ומתן שיימשך 60 יום בנוגע לתיק הגרעין האיראני ולמנגנוני ההסרה המלאה של הסנקציות שהוטלו על טהראן.

מקורות יודעי דבר חשפו מהלכים אינטנסיביים שמבצע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במטרה לקיים פגישה דחופה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מאמצים אלה באים בניסיון להכיל גל של מחלוקות הולכות וגוברות שהחלו לצוף על פני השטח בין וושינגטון לתל אביב מאחורי דלתיים סגורות.

מקורות דיווחו כי נתניהו פועל לתאם פגישה זו שתתקיים לאחר שובו של טראמפ מהשתתפותו בפסגת ה-G7 המתוכננת באירופה בסוף השבוע הבא. הצד הישראלי שואף שהפגישה תתקיים בהקדם האפשרי כדי להבטיח שפער חילוקי הדעות בין שתי בעלות הברית לא יתרחב.

נקודות המחלוקת העיקריות מתרכזות סביב מסלול המשא ומתן המתנהל כעת בין הממשל האמריקאי לאיראן, בנוסף לסידורים הקשורים למנגנוני ייצוב הפסקת האש בחזית הלבנונית. חוגים ישראליים סבורים שיש צורך דחוף להבהיר עמדות לפני נקיטת צעדים אמריקאיים שעלולים שלא להתיישב עם האינטרסים הביטחוניים של תל אביב.

סימני המתיחות הופיעו בגלוי בימים האחרונים, במיוחד לאחר הביקורת שהטיח טראמפ בפעולות הצבאיות הישראליות האחרונות. הנשיא האמריקאי סבר כי התקיפה שפגעה בבירת לבנון ביירות לא הייתה הכרחית בהקשר של תגובה להתקפות חיזבאללה.

מנגד, טראמפ המעיט בחומרת האיום שהיוותה מתקפת חיזבאללה האחרונה על צפון ישראל, ותיאר אותה כבעלת השפעה מוגבלת. עמדה זו עוררה את חמתם של גורמים רשמיים בתל אביב, שראו בהצהרות האמריקאיות שיקוף של הבדל מהותי בהערכת האיומים הביטחוניים האזוריים.

שוני זה מהווה חוליה חדשה בסדרת מחלוקות שהחלו להופיע זמן קצר לאחר ההסכמה לכאורה בין שני הצדדים בנוגע לניהול המשבר עם טהראן. נראה כי ירח הדבש הפוליטי בין נתניהו לטראמפ עומד בפני מבחנים אמיתיים הנוגעים לגבולות הכוח הצבאי והדיפלומטי באזור.

נתניהו שואף, באמצעות הפגישה הצפויה, להציג הסבר מפורט לעמדה הישראלית ישירות בפני הנשיא האמריקאי, הרחק מהערוצים הדיפלומטיים המסורתיים. ראש ממשלת ישראל מקווה לשכנע את טראמפ בצורך לאמץ גישה קשוחה יותר כלפי המהלכים האיראניים באזור.

שוררת דאגה גוברת בתוך הממסד הביטחוני והפוליטי הישראלי לגבי אופי ההבנות שעלולות לנבוע מהמשא ומתן האמריקאי-איראני. ישראל חוששת שכל עסקה אפשרית תוביל להגבלת חופש הפעולה הצבאי שלה מול זרועות איראן, ובמיוחד חיזבאללה בלבנון.

הדיווחים מצביעים על כך שישראל דוחה כל הסדרים בינלאומיים שעלולים להטיל מגבלות על יכולתה לבצע פעולות מנע בתוך שטחי לבנון. תיק זה הוא אחד הנושאים הרגישים ביותר בשיחות המתנהלות, כאשר תל אביב מתעקשת לשמור על 'זכות התגובה' ללא מגבלות זמן או גיאוגרפיות.

ממשלת ישראל מביעה גם חשש גדול מהאפשרות שוושינגטון תפנה להקלות בסנקציות הכלכליות שהוטלו על טהראן כחלק מצעדי בניית אמון. תל אביב סבורה שכל פריצת דרך פיננסית לאיראן ללא מגבלות קפדניות על תוכנית הגרעין שלה תהווה הישג אסטרטגי גדול לפרויקט האיראני.

משקיפים סבורים כי נתניהו מנסה להקדים כל הסכם סופי שטראמפ עשוי לכרות עם הצד האיראני, באמצעות הדגשת 'הקווים האדומים' הישראליים. ישראל רואה בתוכנית הגרעין האיראנית ובהתפשטות השפעתה האזורית של טהראן סכנות קיומיות שאין להקל בהן ראש בשום אופן.

בהקשר קשור, הדיפלומטיה הישראלית מנסה לגייס תמיכה בתוך הממשל האמריקאי כדי להבטיח שלא יינתנו ויתורים מהותיים בתיק הטילים הבליסטיים האיראניים. תיק זה הוא חלק מהותי מהדרישות הישראליות שנתניהו שואף לבסס במהלך פגישתו הצפויה עם טראמפ.

המקורות סיכמו כי הימים הקרובים יהיו מכריעים בקביעת צורת היחסים בין נתניהו לטראמפ, כאשר הפגישה הצפויה תשקף את מידת יכולתם של שני הצדדים להתגבר על המחלוקות. במקרה של כישלון בהגעה להבנות משותפות, האזור עלול לעמוד בפני שלב חדש של משיכות פוליטיות בין וושינגטון לתל אביב.

הנשיא האמריקאי ראה בתקיפה הישראלית על ביירות בלתי הכרחית, בעוד שתיאר את מתקפת חיזבאללה כבעלת השפעה מוגבלת.

מפכ\"ל זכויות האדם של האו"ם, וולקר טורק, השמיע אזהרה חמורה מיוז'נבה בנוגע לשינוי המסוכן במסלול המלחמה בסודאן, תוך שהוא מציין את ההסתמכות הגוברת על כלי טיס בלתי מאוישים (כטב\"מים) בפעולות צבאיות. טורק הדגיש בפני מועצת זכויות האדם כי טכנולוגיה זו גורמת כעת להרג אזרחים באופן חסר תקדים, כאשר דיווחים מהשטח מצביעים על עלייה מדאיגה בעוצמת העימותים והתרחבותם הגיאוגרפית לאזורים חדשים.\n\nהבכיר באו"ם חשף נתונים מזעזעים שתועדו על ידי משרדו, המצביעים על מותם של למעלה מאלף אזרחים סודאנים כתוצאה מתקיפות שבוצעו על ידי כטב\"מים בתקופה שבין ינואר למאי של השנה הנוכחית 2026. הוא הסביר כי התקפות אלו הפכו למאפיין בולט של הסכסוך, מה שהכפיל את סבלם של התושבים המתמודדים ממילא עם סכנות הפגזות אקראיות ועימותים ישירים במדינות שונות.\n\nהאזהרות הבינלאומיות לא הוגבלו להפצצות אוויריות, אלא התרחבו לכלול הפרות חמורות של זכויות אדם המבוצעות על הקרקע, כאשר טורק הביע דאגה עמוקה מהמשך פשעי האלימות המינית והאונס הקשורים לסכסוך. הוא הדגיש כי פרקטיקות אלו מחמירות את התמונה ההומניטרית במדינה הסובלת מקריעת המרקם החברתי וקריסת מוסדות השירות כתוצאה מהמלחמה המשתוללת כבר למעלה משלוש שנים.\n\nנתונים מהשטח מצביעים על כך שהסכסוך שפרץ באפריל 2023 בין הצבא לכוחות התמיכה המהירה הותיר עשרות אלפי הרוגים, בעוד הערכות בלתי תלויות מצביעות על כך שהמספר האמיתי עבר את רף 200 אלף קורבנות. מלחמה זו הובילה לעקירה ולפליטות של מיליונים, ויצרה את אחד המשברים ההומניטריים הגדולים בעידן המודרני, על רקע חוסר יכולת בינלאומית לכפות הפסקת אש.\n\nעל רקע המשך הפעולות הצבאיות, נשקפת באופק קטסטרופת הרעב שכבר החלה לפגוע בחלקים נרחבים של מחוזות דארפור וקורדופן, כתוצאה מהפרעה בשרשרות האספקה והפסקת הייצור החקלאי. מקורות זכויות אדם מאשרים כי הידרדרות תנאי המחיה מואצת באופן מפחיד, מה שמאיים על חייהם של מיליונים הנצורים בין אש הכטב\"מים לבין רוח הרפאים של הרעב המכרסם בגופם של ילדים ועקורים.\n\nהעלייה החדה בשימוש בכטב\"מים הפכה לאחד המאפיינים הבולטים והמדאיגים של המלחמה בסודאן.

הנשיאות הפלסטינית הודיעה ביום שני על קבלתה הרשמית את ההגעה להסכם שלום חדש בין ארצות הברית של אמריקה לרפובליקה האסלאמית של איראן. סגן נשיא המדינה שיבח את התפקיד המרכזי והמאמצים האינטנסיביים שהושקעו על ידי מדינת קטאר והרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, אשר הצליחו לנטרל את המתיחות ולהכריז על הפוגה דיפלומטית בין הצדדים.

ההנהגה הפלסטינית, בהצהרה רשמית, הביעה את ציפייתה כי מסלול דיפלומטי זה יהווה התחלה רצינית לטיפול במשברים המורכבים באזור המזרח התיכון. ההצהרה הדגישה כי כל הבנות בינלאומיות יישארו חלקיות אלא אם כן יובילו בסופו של דבר להשגת צדק עבור העם הפלסטיני ולסיום הכיבוש הישראלי המוטל על אדמותיו, כתנאי מהותי להבטחת יציבות אזורית קבועה.

העמדה הפלסטינית הדגישה גם כי אבן היסוד לכל שלום באזור תלויה בהעצמת הפלסטינים בזכויותיהם הלגיטימיות, ובראשן הקמת מדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה. הנשיאות סיימה את הצהרתה בכך שכל המהלכים הבינלאומיים צריכים לשרת בסופו של דבר את מטרתו הצודקת של העם הפלסטיני.

ביטחון אסטרטגי ושלום צודק לא יושגו באופן מלא ובר קיימא באזור אלא באמצעות סיום הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים.

ברגע פוליטי המאופיין בהצטברות משברים וארגון מחדש של כללי העבודה הפוליטית הפלסטינית, הוציא נשיא פלסטין, מחמוד עבאס, החלטה לתיקון חוק הבחירות הכלליות, בצעד שחורג מעדכון טכני, והופך לניסיון להנדס מחדש את המערכת הפוליטית הפלסטינית מבחינת ייצוג, מנגנוני שלטון והיחסים בין המוסדות הפוליטיים הקיימים, בהקשר של הכנה לבחירות לפרלמנט ולבחירות לאומיות הצפויות בשנת 2026, והכרזה על כוונה לקיים בחירות לנשיאות בשנת 2027, ולאחר שנים ארוכות של השבתת המועצה המחוקקת ופירוקה בהחלטה נשיאותית בשנת 2018, והיעדר בחירות מאז שנת 2006.

התיקונים כללו הגדלת מספר חברי המועצה המחוקקת מ-132 ל-200 חברים, שינוי שאינו משקף רק הרחבה מספרית, אלא חלוקה רחבה יותר של מושג הייצוג הפוליטי בתוך המוסד המחוקק, המאפשר כניסה של כוחות חדשים ומפחית יחסית את המונופול של הסיעות הגדולות על המושבים, ומחלק מחדש את ההזדמנויות לכוחות חדשים, עצמאים, צעירים ונשים. כמו כן, הופחת אחוז החסימה מ-2% ל-1%, תיקון שנראה פשוט מבחינה חשבונית אך נושא השפעה פוליטית עמוקה, שכן הוא פותח את הדלת בפני רשימות קטנות ועצמאים להיכנס לפרלמנט בקלות רבה יותר, ומגדיל את מספר השחקנים הפוליטיים בתוכו, מה שמוביל לעיצוב מחדש של מפת הייצוג באופן מגוון ומפוצל יותר בו זמנית. בנוסף לכך, התיקונים כללו הגדלת מספר המועמדים בכל רשימה ל-20, וחיזוק ייצוג הנשים באמצעות דרישה לאישה אחת לפחות לכל שלושה מועמדים, בנוסף להורדת גיל המועמדות ל-23 במקום 28, מה שפותח את הדרך בפני דור פוליטי צעיר ומגוון יותר.

הרחבה זו של כללי ההשתתפות אינה ניתנת להפרדה מתוצאותיה המבניות, שכן השילוב בין הגדלת מספר המושבים והורדת אחוז החסימה מוביל לייצור פרלמנט פלורליסטי יותר, אך בו זמנית פחות מסוגל להקים רוב יציב. ככל שבסיס הכניסה למועצה מתרחב, כך גדלים הגושים והרשימות, ופוחתת האפשרות של שליטה של סיעה אחת או אפילו קואליציה מצומצמת על ההחלטה המחוקקת. במובן זה, המערכת הפוליטית עוברת מהיגיון של הכרעה להיגיון של משא ומתן מתמשך, כאשר בריתות הופכות לצורך קבוע ולא לבחירה, והיציבות תלויה ביכולתם של הצדדים השונים לנהל איזונים מורכבים בתוך מוסד צפוף ומגוון יותר.

בהקשר זה, היחסים בין הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים, ובראשם תנועת פתח ותנועת חמאס, הופכים מורכבים יותר, שכן קשה לכל צד להשיג רוב לבדו, מה שאומר שההשפעה הפוליטית לא תהיה קשורה רק לגודל הגוש האלקטורלי, אלא ליכולתו של כל צד לבנות בריתות גמישות עם כוחות אחרים, כולל הרשימות הקטנות והעצמאים שעשויים להפוך לגורמים מכריעים בהטיית הגושים בתוך הפרלמנט, ובמקום שמאזן הכוחות יתבסס על עליונות מספרית בלבד, הוא יתבסס גם על היכולת לתמרן ולבנות שותפויות בתוך סצנה רב-צדדית.

מבחינה פוליטית, תיקונים אלה מחלקים מחדש את הרווחים בין השחקנים השונים מבלי להעניק לצד אחד עליונות מכרעת; תנועת פתח נהנית מחיזוק מעמדה בתוך המבנה הפוליטי הכללי ומיכולתה לנהל בריתות בתוך פרלמנט פלורליסטי יותר, בעוד שתנועת חמאס מוצאת הזדמנות רחבה יותר להפוך את משקלה העממי לייצוג מוסדי בתוך המועצה המחוקקת, עם אפשרות להרחבת נוכחות זו למועצה הלאומית במסגרת אש"ף. לעומת זאת, העצמאים והרשימות הקטנות הם המרוויחים ביותר מבחינה אלקטורלית ישירה כתוצאה מהורדת אחוז החסימה והרחבת מספר המושבים, מה שמאפשר להם להיכנס לפרלמנט ולמלא תפקיד משא ומתן משפיע למרות גודלם המוגבל. באשר לייצוג התפוצות, הוא מחזיר חלק ממשקלו בתוך משוואת הייצוג הלאומי באמצעות קישור הפנים למועצה הלאומית, אך הוא נשאר כפוף להיגיון של הסכמות פוליטיות יותר מאשר להיות גורם מכריע עצמאי. במובן זה, התיקונים אינם מניבים מנצח יחיד אלא מעצבים מחדש את מאזן הכוחות בתוך מערכת פלורליסטית יותר ובעלת איזונים מורכבים.

במקרה שהבחירות יתקיימו ללא הסכמה פוליטית מוקדמת בין הכוחות העיקריים, התמונה עשויה להתפתח למספר מסלולים אפשריים: המשך הפילוג בתוך מסגרת פרלמנטרית עם גושים גדולים שאינם מסוגלים להכריע, ומה שמתלווה לכך של שיתוק חלקי וקושי בהעברת חוקים; או דו-קיום כפוי שבו יש שיתוף פעולה בנושאים יומיומיים כמו תקציבים ושירותים, כאשר המחלוקות הפוליטיות הגדולות נשארות ללא פתרון; או הקמת ממשלת הסכמה או אחדות לאומית חלקית תחת לחץ פנימי או חיצוני, אך היא נשארת שברירית בשל השוני העמוק בפרויקטים הפוליטיים; או בתרחיש המורכב ביותר, ייצור מחדש של הפילוג בתוך המוסדות, כך שהמועצה תהפוך לזירת מאבק פוליטי מתמיד שבה מרכזי ההחלטה מתרבים, הלגיטימיות מתערבבת, והעבודה המחוקקת מושבתת או מואטת באופן כרוני.

רגישותם של שינויים אלה גוברת עם הממד העמוק יותר הקשור לקישור בין המועצה המחוקקת למועצה הלאומית הפלסטינית, שכן חברי המועצה המחוקקת אמורים להפוך אוטומטית לחברים במועצה הלאומית, מה שאומר שתוצאות הבחירות לא יישארו מוגבלות בתוך הרשות המחוקקת, אלא יעברו ישירות למבנה הייצוגי הרחב יותר של העם הפלסטיני במסגרת אש"ף.

וכאן מופיע השינוי החשוב ביותר: כניסת כוחות כמו חמאס או הג'יהאד האסלאמי, במקרה של השתתפותם וניצחונם, לא תוגבל לייצוג פרלמנטרי בלבד, אלא תתרחב אוטומטית למועצה הלאומית, כלומר למוסד המאחד את הייצוג הפלסטיני בפנים ובחוץ, מבלי שזה יעיד אוטומטית על הכרה בישראל או שינוי ישיר בעמדות הפוליטיות, שכן חברות במוסד ייצוגי אינה אומרת אימוץ מלא של סמכותו, אלא כניסה למסגרת משא ומתן רחבה יותר לגבי אופי ההחלטה הלאומית, מה שהופך את השפעתו האמיתית לקשורה לעיצוב מחדש של מאזן הכוחות בתוך הארגון יותר מאשר לשינוי אידיאולוגי ישיר.

בהקשר זה, המועצה הלאומית הפלסטינית אינה רק הרחבה מספרית של המועצה המחוקקת, אלא מבנה פוליטי רחב יותר הכולל גם את הפלסטינים בחו"ל, כלומר את הפזורה, מה שאומר שהייצוג הפלסטיני אינו מוגבל רק לפנים, אלא מתרחב למדינות רבות שבהן הקהילות הפלסטיניות מהוות חלק מהותי מהמבנה הפוליטי והסמלי של הייצוג הלאומי.

וכאן מופיעה משוואת איזון מורכבת יותר, שכן תוצאות הבחירות הפנימיות אינן מספיקות לבדן כדי להכריע את הרוב בתוך המועצה הלאומית, מכיוון שהתפוצות מהוות גוש פוליטי מקביל בעל משקל היסטורי וארגוני חשוב בתוך אש"ף. יחד עם זאת, ייצוג התפוצות אינו מנותק לחלוטין מהפנים, ואינו מבוסס על בחירות ישירות רחבות, אלא מתבצע לרוב באמצעות הסכמות, מינויים וייצוג ארגוני בתוך המסגרות הפוליטיות הקיימות, מה שהופך את התפוצות עצמן לחלק ממאזני הכוחות בתוך הארגון ולא לגוש עצמאי לחלוטין ממנו. במובן זה, אי אפשר לומר שהפנים מכריע לבדו את מאזן המועצה הלאומית, ואי אפשר גם לראות את התפוצות כגורם מנותק לחלוטין, אלא ששניהם מהווים מערכת איזון משולבת, שבה ההשפעה הפוליטית מתקיימת ביניהם בתוך מבנה אחד.

שזירה זו בין הפנים לחוץ פירושה שהמועצה הלאומית הפלסטינית אינה כפופה להיגיון בחירות ישיר ופשוט, אלא להיגיון של איזונים מורכבים, שבהם הרוב אינו מוכרע רק באמצעות קלפיות ההצבעה בפנים, ולא באמצעות מינויים בחוץ, אלא באמצעות אינטראקציה מתמשכת בין שני הגושים בתוך מסגרת אש"ף. במובן זה, הייצוג הפלסטיני הופך למערכת כפולה: פנים המייצר לגיטימציה אלקטורלית, וחוץ המייצר לגיטימציה היסטורית וארגונית, ושניהם יחד מהווים את מאזן ההחלטה הסופית.

ובין מבנה מורכב זה, המערכת הפוליטית עוברת ממודל פשוט המבוסס על פרלמנט פנימי וממשלה, למערכת מורכבת יותר המשתרעת בין הפנים לתפוצות, בין בחירות לבין הסכמה, ובין ייצוג ישיר לאיזונים ארגוניים. בסופו של דבר, תיקונים אלה אינם רק מעצבים מחדש את חוק הבחירות, אלא מעצבים מחדש את אופי המערכת הפוליטית עצמה: ממערכת המבוססת על רוב יחסי בתוך מוסד מחוקק, למערכת המשתרעת בין הפנים לחוץ, בין בחירות להסכמה, ובין ייצוג ישיר לאיזונים ארגוניים, מערכת פלורליסטית ורחבה יותר, אך בו זמנית מורכבת ושברירית יותר, וקשורה יותר ליכולתם של השחקנים הפוליטיים להפוך את הפלורליזם ממקור סכסוך מתמיד למנגנון שלטון בר-קיימא.

אל ראשי המדינות ומנהיגי מדינות ה־G7:ארצות הברית של אמריקה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, הממלכה המאוחדת והאיחוד האירופי

לקראת פסגתכם הקרובה באוויאן־לה־בן שבצרפת, ב־15–17 ביוני 2026:

אדוני הנשיא, ראשי הממשלות, הקנצלר, מנהיגים נכבדים,

אני פונה אליכם לא כפקיד ממשלתי, אלא כפעיל שלום ישראלי וכמי שעוסק במשא ומתן, שהקדיש כמעט חמישים שנה לעבודה עם ישראלים ופלסטינים, לשיחות עם מנהיגים פוליטיים, עם פעילי שלום, עם אזרחים מן השורה, ולעיתים גם עם מי שממשלות מסרבות לדבר איתם.

אני בא לומר לכם דבר שרבים כבר אינם מאמינים בו:שלום בין ישראלים לפלסטינים עדיין אפשרי.אבל הוא לא יקרה מעצמו.

במשך עשרות שנים תמכה הקהילה הבינלאומית במילים בפתרון שתי המדינות, בעוד שבפועל אפשרה למציאות בשטח להתרחק ממנו בהתמדה. היום אנו עומדים על סף תהום. ההחלטות שיתקבלו בשנה הקרובה עשויות לקבוע אם שתי מדינות יישארו אפשריות, או אם ישראלים ופלסטינים יידונו לסכסוך קבוע ומתמשך בלי יעד ובלי סוף.

מלחמת עזה לימדה אותנו לקח כואב: אין פתרון צבאי לסכסוך. ישראל אינה יכולה להפציץ את דרכה אל הביטחון. הפלסטינים אינם יכולים להילחם את דרכם אל החירות. החלופה לפתרון מדיני אינה ניצחון של צד אחד. החלופה היא מלחמה ללא סוף.

בידיהן של מדינות ה־G7יש מנופי השפעה פוליטיים, כלכליים ודיפלומטיים עצומים. הגיע הזמן להשתמש בהם.

אני מבקש לדבר בכנות גם על תפקידה של ארצות הברית ועל הנשיא טראמפ. המציאות היא שאין כיום מנהיג בינלאומי בעל השפעה רבה יותר על קבלת ההחלטות בישראל מאשר הנשיא טראמפ. הוא הוכיח שוב ושוב שכאשר הוא בוחר להעלות נושא מסויםלמעלה גבוהה בסולם העדיפויות, מנהיגי ישראל מקשיבים לו. יש לו גם השפעה משמעותית על שותפים ערבים מרכזיים, שהשתתפותם חיונית לכל שלום בר־קיימא.

אם ההשפעה הזאת תשמש לא רק לעצירת מלחמות אלא לבניית שלום, היא עשויה להפוך לאחד ההישגים הדיפלומטיים החשובים של זמננו. על ה־G7לפעול בשותפות עם ארצות הברית, ולסייע ביצירת מסגרת בינלאומית מאוחדת המשלבת הנהגה אמריקאית, מחויבות אירופית, השתתפות אזורית וערבויות בינלאומיות. רק קואליציה כזאת יכולה להחזיקבמשקל הדרוש כדי להביא את הצדדים אל מעבר לכישלונות העבר.

אני מבקש מכם לתמוך בחמישה צעדים מעשיים.

ראשית, להבהיר כי יעדה של המדיניות הבינלאומית הוא הקמת מדינה פלסטינית ריבונית, החיה בשלום ובביטחון לצד ישראל.לא כשאיפה רחוקה. לא כסיסמה. אלא כיעד מדיני ממשי עם לוח זמנים.

שנית, לתמוך בשיקום עזה תחת רשות שלטונית פלסטינית לגיטימית, הדוחה מיליציות חמושות ומסוגלת לספק ביטחון, שירותים, אחריותיות ותקווה. תושבי עזה ראויים לעתיד שמעבר למלחמה.אי אפשר לשקם את עזה כאשר ארגונים חמושים ממשיכים לפעול מחוץ לסמכות שלטונית. חייבת להיות רשות שלטונית לגיטימית אחת, מבנה ביטחוני אחד, ומונופול אחד על השימוש בכוח. פירוז חייב להיות חלק מן התהליך המדיני, ולהתבצע באופן שיבנה אמון אצל שני הצדדים ויהיה קשור למסגרת הרחבה יותר של שלום, שיקום, ביטחון ומדינה.

שלישית, לעמוד על קיומם של הסדרי ביטחון, שיבטיחו כי עזה והגדה המערבית לא ישמשו שוב בסיסים להתקפות נגד ישראל.ישראלים חייבים לדעת ששלום פירושו ביטחון. פלסטינים חייבים לדעת שביטחון לא ימשיך לשמש הצדקה להמשך הכיבוש. שני העמים ראויים לעצמאות, לביטחון, לכבוד ולחירות.

רביעית, לתמוך בהתחדשות דמוקרטית.ליצור תנאים המאפשרים לישראלים ולפסטינים לבחור מנהיגות חדשה המסוגלת לעשות שלום.לעיתים קרובות מדי, מנהיגים הפכו לשבויים של הישרדותם הפוליטית במקום לשרת את עמיהם ולדאוג לעתיד. היות שהמנהיגים הנוכחיים אינם יכולים להציע עתיד מדיני, חובה לאפשר צמיחה של מנהיגים חדשים באמצעים דמוקרטיים.

חמישית, להקים מנגנון יישום ובקרה בינלאומי בעל סמכות אמיתית, משאבים ואחריותיות.איננו זקוקים לעוד הצהרות. נדרש תהליך יסודי שיוכל לשרוד חילופי ממשלות ומשברים פוליטיים. הסכסוך בין שני העמים נעשה בינלאומי, לפיכך גם הפתרון חייב להיות מובטח בינלאומית.

גבירותיי ורבותיי,

האנשים שאני פוגש בשני הצדדים מותשים. הורים ישראלים רוצים שילדיהם יחיו ללא פחד. הורים פלסטינים רוצים שילדיהם יחיו בכבוד ובחירות.אלה אינן שאיפות סותרות, אלה שאיפות משלימות.

העתיד שאנו ראויים לו מתבקש:

ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, עם שוויון מלא לכל אזרחיה.

פלסטין כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם הפלסטיני, עם שוויון מלא לכל אזרחיה.

הכרה הדדית בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ובקשר ההיסטורי של העם הפלסטיני לארץ פלסטין.

גבולות פתוחים לשיתוף פעולה. גבולות חזקים לביטחון. השתלבות אזורית. שותפות כלכלית. וסוף לאמונה שעם אחד יכול להגשים את שאיפותיו הלאומיות באמצעות שלילת שאיפותיו של העם האחר.

ההיסטוריה לא תשפוט אותנו על פי הנאומים שנישא. ההיסטוריה תשפוט אותנו על פי השאלה אם היה לנו האומץ לפעול כאשר פעולה עדיין הייתה אפשרית.

הבחירה העומדת בפנינו ברורה:שתי מדינות, הכרה הדדית, ביטחון ושלום – לא מלחמה נצחית.אני מבקש מכם לסייע בקבלת הבחירה הנכונה.

החלון לפתרון שתי המדינות עדיין לא נסגר, אבל הוא הולך ונסגר. הדורות הבאים של ישראלים ופלסטינים ישאלו אם פעלנו כאשר עוד היה זמן לפעול. הבה נוודא שהתשובה שלנו תהיה: כן.

תודה לכם,ד"ר גרשון בסקין

מקורות זכויות אדם פלסטינים דיווחו כי הנהלת כלא עופר הישראלי החלה ליישם סדרת צעדים מדכאים וחדשניים נגד האסירים, אותם תיארו כמשפילים ומטרתם להצר את צעדיהם במהלך העברתם לפגישות עם צוותי ההגנה. המקורות הבהירו כי מדיניות חדשה זו נועדה לבודד את האסירים מהעולם החיצון ולערער את ההליכים המשפטיים שעוקבים אחריהם עורכי הדין כדי להבטיח את זכויותיהם הבסיסיות של העצורים.

ההגבלות החדשות כללו קיצוץ בזמן המוקצב לפגישות משפטיות לדקות ספורות בלבד, מה שמונע מהאסיר את היכולת להסביר את נסיבותיו או למסור את עדותו באופן מלא. כמו כן, רשויות הכלא התקינו מצלמות מעקב בתוך חדרי הפגישות, בצעד שנחשב להפרה בוטה של פרטיות התקשורת בין האסיר לעורך דינו, ואיום ישיר על סודיות המידע המשפטי המוחלף.

במישור הבריאותי, המקורות הזהירו מפני הידרדרות מהירה בתנאי המחיה בתוך חדרי המעצר, כאשר נצפתה התחדשות נרחבת של מחלת הגרדת (סקביאס) בקרב האסירים. התפרצות זו לוותה בהופעת סימני רזון קיצוני וחולשה כללית בגופם של העצורים, כתוצאה ממדיניות הרעבה שיטתית ומניעת טיפול רפואי הכרחי ותרופות חיוניות למאבק בזיהום.

הגופים הרלוונטיים הפנו קריאות מצוקה דחופות למוסדות בינלאומיים ולארגוני זכויות אדם בדבר הצורך בהתערבות מיידית כדי לעצור הפרות אלו וללחוץ על רשויות הכיבוש לשפר את תנאי המעצר. הם הדגישו כי השתיקה הבינלאומית כלפי המתרחש בתוך כלא עופר ושאר בתי הכלא מעניקה אור ירוק להמשך ההתעללות באסירים המתמודדים עם תנאים קשים המאיימים ישירות על חייהם.

יצוין כי קצב ההפרות הישראליות הסלים באופן חסר תקדים מאז אוקטובר 2023, כאשר כיום שוהים למעלה מ-9400 פלסטינים מאחורי סורג ובריח, ביניהם מאות ילדים ונשים. דוחות זכויות אדם מאשרים כי תקופה זו עדה למותם של עשרות אסירים כתוצאה מעינויים שיטתיים והזנחה רפואית מכוונת, מה שמעלה את רף הדאגה לגבי גורלם של אלפי עצורים בהיעדר פיקוח בינלאומי.

הצעדים החדשים כללו קיצוץ משך הפגישות המשפטיות לדקות ספורות, יחד עם התקנת מצלמות מעקב בתוך החדרים המיועדים לפגישות.

מקורות יודעי דבר חשפו כי איחוד האמירויות הערביות הגיעה להסכם פיננסי וביטחוני עם איראן, הקובע שחרור מיליארדי דולרים קפואים לטובת טהראן. תפנית טקטית זו מגיעה בעקבות סדרת התקפות איראניות שכוּונו למתקנים של האמירויות בשבועות האחרונים, על רקע המתיחות האזורית הגוברת.

המקורות דיווחו כי הסכום הכולל של הכספים שאבו דאבי הסכימה לשחרר נע בין 10 ל-20 מיליארד דולר אמריקאי. הדיווחים אישרו כי הצד האמירתי כבר העביר תשלום ראשון בסך שלושה מיליארד דולר, כמחווה של רצון טוב לתחילת יישום סעיפי ההסכם המשותף.

במסגרת הבנה זו, טהראן התחייבה להפסיק את כל התקפותיה הישירות והעקיפות המכוונות לשטחי האמירויות, בין אם באמצעות טילים בליסטיים או כלי טיס בלתי מאוישים. ההסכם נועד לשים קץ למצב השחיקה הביטחונית שחוותה המדינה המפרצית בתקופה האחרונה, במיוחד על רקע העימותים האזוריים הגדולים.

מצדו, גורם רשמי בכיר באיחוד האמירויות הצהיר כי מדיניות החוץ של ארצו מבוססת בעיקר על הפחתת הסלמה וחיזוק היציבות באזור. הוא הבהיר כי האמירויות תומכות בכל המאמצים הבינלאומיים, כולל המאמצים האמריקאים, שמטרתם להגן על עמי האזור מפני השלכות סכסוכים מזוינים ולמנוע הידרדרות לעימותים כוללים.

ההסכם אינו מוגבל רק להיבטים הפיננסיים והצבאיים, אלא משתרע גם על בנייה מחדש של היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות בתחומים חיוניים. הסעיפים החדשים כוללים הפעלת ערוצי חילופי מידע מודיעיני ופיתוח אופקים לשיתוף פעולה כלכלי, מה שמייצג שלב חדש של תיאום ביטחוני בין אבו דאבי לטהראן.

המידע הצביע על כך שאיראן לא הסתפקה בהסכם עם האמירויות, אלא ביקשה לפתוח ערוצי תקשורת דומים עם לפחות שתי מדינות מפרציות נוספות. נראה כי טהראן שואפת להכליל מודל זה של 'הבנות פיננסיות בתמורה לביטחון' כדי להקל על הלחצים הכלכליים והצבאיים המוטלים עליה באזור.

התאריך של ההתקפה הישירה האחרונה הידועה שביצעו כוחות איראניים על האמירויות חוזר לתחילת חודש מאי האחרון, כאשר ההפצצה כוונה לנמל פוג'יירה האסטרטגי המשקיף על מפרץ עומאן. מאז, החלו מהלכים דיפלומטיים חשאיים וגלויים להכיל את המצב ולמנוע הישנות של אירועים כאלה המאיימים על ביטחון האנרגיה העולמי.

המשא ומתן חווה האצה ניכרת במהלך השבוע האחרון, בעקבות ביקור של משלחת בכירה ממשמרות המהפכה האיראניים לבירה אבו דאבי. המשלחת האיראנית נפגשה עם השייח' טחנון בן זאיד אל נהיאן, היועץ לביטחון לאומי, שם התקיימו הדיונים באווירה שתוארה כרצינית לסיום הנושאים התלויים ועומדים.

בצעד משלים, משלחת רשמית של האמירויות ביקרה בבירה האיראנית טהראן כדי להניח את הנגיעות האחרונות על המנגנונים הטכניים להעברת הכספים ולהבטיח עמידה בלוח הזמנים המוסכם. ועדות משותפות אלו שואפות להבטיח שהעברות אלו לא יתנגשו בסנקציות הבינלאומיות המוטלות על המערכת הבנקאית האיראנית.

צעד זה מתמודד עם אתגרים משפטיים מורכבים, לאור קיומם של פיקדונות איראניים עצומים בבנקים בדובאי שהוקפאו בעבר מכוח הסנקציות האמריקאיות המחמירות. חוגים פיננסיים עולמיים עוקבים אחר אופן יישום העברות אלו מבלי לסכן את הבנקים של האמירויות בבידוד ממערכת הסליקה העולמית של הדולר המפוקחת על ידי וושינגטון.

מדיניות החוץ של איחוד האמירויות מונחית על ידי קידום הפחתת הסלמה והפחתת מתחים בכל רחבי האזור, תוך עבודה להשגת שלום ויציבות קבועים.

מאז כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בשנת 1967, ישראל הפעילה את שליטתה באמצעות הממשל הצבאי וצווים ישירים, לפני שניסתה לעקוף את המוסדות הלאומיים הפלסטיניים באמצעות פרויקטים כמו 'אגודות הכפרים' בשנות השבעים. עם כישלון ניסיונות אלה, הקים הכיבוש את 'המנהל האזרחי' בשנת 1981 כדי שיהווה את הזרוע האזרחית של הצבא בניהול ענייני האוכלוסייה הפלסטינית.\n\nהסכם אוסלו משנת 1993 הקים רשות אוטונומית זמנית לתקופת מעבר שלא תעלה על חמש שנים, וראה בגדה ובעזה יחידה טריטוריאלית אחת. למרות שחלפה תקופה זו ללא חידוש רשמי, הרשות המשיכה למלא את תפקידיה המוגבלים בתחומי הבריאות, החינוך והמשטרה, בעוד הכיבוש שמר על סמכויות ריבוניות וחקיקתיות.\n\nהעובדות המשפטיות מאשרות כי הסמכויות שהועברו לרשות נבעו מההחלטה הצבאית הישראלית מס' (7) משנת 1995, מה שקשר את קיומה לרצון הצבאי של הכיבוש. עם עליית הימין הישראלי, ממשלות נתניהו העוקבות החלו בתוכנית שיטתית לביטול השפעות אוסלו ולערעור רעיון המדינה הפלסטינית העצמאית.\n\nשנת 2002 הייתה נקודת מפנה דרמטית עם הפעלה מחדש של המנהל האזרחי ועקיפת ועדות התיאום המשותפות, עד לשנת 2018 שבה הורחבו סמכויותיו והוא הפך לגורם המפנה הישיר לאוכלוסייה. מסלול זה הושלם בשנת 2023 עם מינוי שרים מהמתנחלים לפיקוח ישיר על ענייני הגדה המערבית, מה שסיים למעשה את תפקיד הרשות כחזית פוליטית.\n\nבצעד המסוכן ביותר מזה עשורים, ממשלת ישראל פרסמה בפברואר 2026 את החלטה מס' 3559, הקובעת הסדרה ורישום מחדש של קרקעות באזורים המסווגים כ-'C'. החלטה זו מבטלת את הכרת הכיבוש ברשות מקרקעי ישראל, ומוציאה שטחים נרחבים מהשפעת הרשות לטובת הפרויקט ההתיישבותי הישיר.\n\nהתפשטות ישראלית זו לוותה במשבר לגיטימציה פנימי חריף, כאשר משפטנים רואים כי לרשות חסר בסיס חוקתי איתן במערכת הפלסטינית. המועצה המרכזית שהסמיכה את הקמתה נחשבת למוסד זמני, וכן היעדר בחירות מאז 2006 הוביל לשחיקת הלגיטימציה הפוליטית של המוסדות הקיימים.\n\nההחלטה על פירוק המועצה המחוקקת בשנת 2018 הגבירה את ריכוז הסמכויות בידי הנשיאות, אשר שולטת כעת באמצעות 'החלטות בחוקים' המעוררות מחלוקת משפטית רחבה. חלל מוסדי זה החליש את העמדה הפלסטינית מול הקהילה הבינלאומית, והפך את מוסדות המדינה לכאורה למבנים חסרי ייצוג עממי אמיתי.\n\nבשטח, תפקיד אש"ף נסוג לטובת הרשות, מה ששלל מהפלסטינים את המטריה הפוליטית המאחדת שלהם בתפוצות ובפנים. למרות ההכרה הבינלאומית הסמלית במדינת פלסטין, המציאות בשטח מראה דחייה ישראלית מוחלטת להתמודד עם כל כינוי החורג מ'הרשות הפלסטינית' המוגבלת.\n\nהדיווחים מצביעים על כך שהמשך קיומה של הרשות קשור קשר הדוק לשירותי הביטחון שהיא מספקת לכיבוש, מה שמעורר זעם עממי רחב. התיאומים הביטחוניים בגדה המערבית, ומניעת הופעת תנועות התנגדות חמושות, הם העמוד התווך העיקרי המונע מהכיבוש לפרק את הרשות לחלוטין עד כה.\n\nברצועת עזה, השפעת הרשות בפועל נעלמה מאז 2007, וניסיונות להחזיר את האחדות הטריטוריאלית שנקבעה באוסלו לא צלחו. עם פרוץ מלחמת ההשמדה האחרונה, נוצר פער עצום בין עמדת ההנהגה הפלסטינית לשאיפות הרחוב, במיוחד עם המשך רדיפת המתנגדים בגדה המערבית.\n\nמבצע 'הגנת מולדת' שבוצע על ידי מנגנוני הביטחון בשנת 2024 היה נקודת מפנה ביחסים עם הפלגים והעם, כאשר נחשב לשיתוף פעולה ביטחוני ישיר נגד אזרחים. מעשים אלה הובילו לנפילת הלגיטימציה העממית של ההנהגה, אשר מואשמת כעת בהתנתקות מהמציאות הטרגית שבה חיים הפלסטינים תחת הפצצות ומצור.\n\nבינלאומית, ההנהגה הפלסטינית מודרת מהמשא ומתן הגדול הנוגע לגורל רצועת עזה ועתיד המדינה המיוחלת. מתבצעת הנדסה של פתרונות אזוריים ובינלאומיים העוקפים את הרשות, מה שמציב כ-40% מהעם הפלסטיני תחת מערכות ניהול היברידיות המשרתות את האינטרסים הביטחוניים של הכיבוש והכוחות הבינלאומיים.\n\nמצב החלל המשפטי והפוליטי שבו שרויים המוסדות הפלסטיניים הוא תוצאה של מדיניות פנימית וחיצונית שהובילה להרס כלי הלגיטימציה. ההנהגה המערערת את המוסדות שעליהם היא נשענת, תורמת לביטול כשירותה לייצג את העם הפלסטיני בפני הפורומים הבינלאומיים ובהתמודדות עם אתגרי הקיום.\n\nלסיכום, משקיפים רואים כי כל מה שיוצא ממבנה חסר כשירות משפטית וייצוג עממי נחשב לבטל ואינו יוצר התחייבויות לאומיות. השבת הזכויות הפלסטיניות דורשת בנייה מחדש של הסמכות הלאומית על בסיסים דמוקרטיים ומאבקיים, הרחק מהתחייבויות להסכמים שהכיבוש קרע למעשה.\n\nהיווצרותה האמיתית של הרשות הייתה מההחלטה הצבאית מס' (7) משנת 1995, הנחשבת לתעודת הלידה האמיתית שלה תחת חסות הכיבוש.

מחוז בית לחם היה עד היום, שבת, להסלמה בשטח לאחר פלישת כוחות הכיבוש הישראלי למחנה דהיישה מדרום לעיר, שם ירו מטח של רימוני גז רעיל וגז מדמיע לעבר אזרחים ובתיהם. כלי רכב צבאיים התמקמו סביב הכניסה למחנה ולאורך רחוב ירושלים-חברון, מה שהוביל להתנגשויות אלימות שגרמו לעשרות פצועים בקרב התושבים המקומיים.

מקורות רפואיים אישרו כי צוותי אמבולנס טיפלו בשטח בכ-30 מקרי חנק כתוצאה משאיפת גז רעיל, בעוד שמצבה של אחת הבנות דרש את העברתה הדחופה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי הכרחי. במקביל, כוחות הכיבוש סגרו את הכניסה הדרומית לעיירה אל-ח'דר, הידועה כאזור 'אל-נשאש', שהיא העורק הראשי המוביל למחוז חברון, מה שגרם לשיתוק תנועה ולשיבוש תנועת האזרחים.

במחוז שכם, צעיר עם מוגבלות נפצע מירי כוחות הכיבוש שהוצבו בכניסה לעיירה דומא מדרום, בתקיפה חדשה המתווספת לסדרת ההפרות נגד קבוצות חלשות. מקורות מקומיים דיווחו כי הכיבוש המשיך להצר את צעדיהם של הכפרים והעיירות הסובבים את שכם באמצעות הצבת מחסומים צבאיים פתאומיים, חיפוש כלי רכב ובדיקת תעודות זהות של העוברים והשבים.

בעיר בית לחם, כוחות הכיבוש ביצעו פלישה לילית שהחלה מכיוון העיר בית ג'אלא, וכללה התמקמות בנקודות חיוניות כמו 'באב אל-זקאק', צומת אל-ראדי והכיכר הרוסית. למרות הפריסה הצבאית האינטנסיבית בשכונות אלו, לא דווח על פשיטות על בתים או מעצרים בתוך מרכז העיר בשעות המאוחרות של הלילה.

במסגרת מסע המעצרים, כוח ישראלי מיוחד פשט על מחנה קדורה בעיר רמאללה וחטף צעיר לפני נסיגתו, בעוד שהמעצרים בעיירה זבאבדה מדרום לג'נין כללו שני ילדים, אמיר ורדא אל-עבאדי, לאחר חיפוש בבית הוריהם והפיכת תכולתו. פעולות אלו משקפות מדיניות שיטתית שמטרתה להטיל אימה על משפחות פלסטיניות באמצעות פגיעה בילדים ובצעירים בבתיהם.

בתקרית שעוררה זעם רחב, כוחות הכיבוש פשטו על אולם אירועים בעיירה ענאתא מצפון מזרח לירושלים הכבושה, שם עצרו את הצעיר 'אבו ג'אבר חלווה' במהלך חתונתו. הכוחות הישראליים הפכו את השמחה למצב של מתח ועימות לאחר פשיטה על האולם והפחדת המוזמנים, לפני שלקחו את החתן למקום לא ידוע.

במעבר למחוז חברון, כלי רכב של הכיבוש פשטו על הכפר אל-טבקה ממערב לדורה ועל הכפר אל-בורג', שם ביצעו חיילים חיפושים נרחבים שלוו בתקיפת מספר צעירים והתעללות בתושבים. בטול כרם, הפלישות כללו את העיירות עילאר ובלעא בנוסף למחנה נור שמס, במסגרת הפעילות הצבאית היומיומית שמטרתה להצר את צעדיהם של כל מחוזות הגדה המערבית.

מקורות רפואיים דיווחו כי צוותיהם טיפלו ב-30 מקרי חנק במחנה דהיישה, ביניהם נערה שהועברה לבית החולים לקבלת טיפול.

מקורות תקשורתיים ציטטו קצינים וחיילים בצבא הכיבוש הישראלי שתיארו פרטים מורכבים על מהלך הפעולות הצבאיות בדרום לבנון, שם תיארו את הלחימה כמתמודדת עם אתגרים חסרי תקדים. כוחות אוגדה 36 סיימו את משימותיהם בשטח לאחר חודש של קרבות עזים, בהמתנה להחלטות הדרג המדיני לגבי השלב הבא של ההסלמה הצבאית בחזית הצפונית.

מקורות צבאיים טענו כי האוגדה השלימה את יעדיה, כולל הגעה לנקודות המרוחקות כשלושה קילומטרים מהעיר האסטרטגית נבטיה. מפקדי שטח ראו בחציית נהר הליטני נקודת מפנה מהותית במהלך המבצעים, שאפשרה לכוחות להתקדם ולבצע תקיפות עמוקות יותר בתוך השטח הלבנוני, למרות הסיכונים הביטחוניים הגוברים.

קצינים ביחידה הרב-ממדית הודו כי האיום העיקרי העומד בפני החיילים הוא המל"טים המתאבדים המרחפים בשמיים מסביב לשעון. הם הסבירו כי מל"טים אלו כופים מצב של כוננות מתמדת, כאשר הכוחות נאלצים לתפוס מחסה בתוך מבנים מיד עם קבלת התרעות החוזרות על עצמן בתדירות של פעם בשעה בערך.

חיילי הכיבוש דיברו על הבדל מהותי בין הלחימה ברצועת עזה ללחימה בדרום לבנון, וציינו כי לוחמי חיזבאללה נמנעים במכוון מעימות ישיר. בעוד הלוחמים בעזה התקרבו לכוחות, הלוחמים בלבנון מסתמכים על כלי נשק מונחים מרחוק וטילי נ"ט ממרחקים ארוכים.

צלף בצבא הכיבוש ציין כי השטח הלבנוני והצמחייה העבותה מעניקים ללוחמים יתרון משמעותי בהסתתרות ובתמרון. הוא הדגיש כי הכוחות הישראלים חשים מאוימים מכל הכיוונים, כאשר הלוחמים נשארים חבויים יומם ולילה, מה שמקשה על איתורם או תקיפתם ללא אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

כוחות העילית בקווי החזית חיים במצב של בידוד מוחלט מהעולם החיצון, כאשר נאסר על החיילים לשאת טלפונים אישיים כדי לשמור על סודיות מבצעית. התקשורת עם הפיקוד מתבצעת באמצעות מכשירי קשר ייעודיים, מה שמוסיף לחץ פסיכולוגי על החיילים המתארים מלחמה זו כשונה לחלוטין מהמלחמות המסורתיות הקודמות.

עדויות החיילים אישרו כי לוחמי חיזבאללה מפגינים יכולת גבוהה ללמוד מטעויות ולפתח את טקטיקות הלחימה שלהם לאחר כל מכה שהם סופגים. הסתגלות מתמדת זו כופה על צבא הכיבוש חיפוש מתמיד אחר פתרונות טכניים וצבאיים להתמודדות עם המכשולים המתחדשים שהלוחמים מציבים בשטח מדי יום.

היחידה הרב-ממדית, האחראית על חשיפת עמדות הלוחמים והשמדתן, רואה במשימה קשה יותר ויותר עם הזמן בשל המשמעת המבצעית של הצד השני. החיילים טענו כי הם מנסים לפתח שיטות משלהם כדי לעמוד בקצב השינויים בטקטיקות של החיזבאללה, אך אלמנט ההפתעה נשאר תמיד לטובת מגיני האדמה.

בנוגע לאבדות בנפש, חיילי הכיבוש טענו כי הקפדה על הוראות מחמירות תרמה להפחתת הפגיעות, למרות שהודו כי הלוחמים מחפשים אותם ללא הרף בתוך הכפרים והעיירות. חוסר הוודאות ממשיך לשלוט בחיילים שאינם יודעים מתי או מאיפה תגיע המכה הבאה, בין אם מהשמיים ובין אם מאחורי העצים.

אחד החיילים תיאר את המצב בשטח כמאבק עם 'אויב רפאים', כאשר לא נראים כל סימני לוחמים אלא רק באמצעות הפגזים והמל"טים הנופלים מעל ראשיהם. הוא הוסיף כי ההסתמכות על טכנולוגיה לא הצליחה במלואה לגשר על הפער שיוצרת הידע העמוק של תושבי האזור בתוואי השטח ההררי והקשה שלהם.

הדיווחים מצביעים על כך שצבא הכיבוש מעריך מחדש את אסטרטגיות השטח שלו בהתבסס על הלקחים שנלמדו מהחודש הראשון ללחימה, במיוחד בכל הנוגע להתמודדות עם נחילי המל"טים. החזית הצפונית ממשיכה לייצג שחיקה גדולה לכוחות שהבינו כי הכרעה צבאית בלבנון דורשת מחירים כבדים שלא נלקחו בחשבון.

לסיכום, עדויות אלו משקפות מצב של תסכול ודאגה בקרב הכוחות הישראלים המוצאים את עצמם מול דפוס לחימה לא קונבנציונלי המבוסס על שחיקה ארוכה. עם המשך המבצעים, נשאלת השאלה לגבי יכולתו של הכיבוש לעמוד בלחץ המל"טים והטילים שאינם מפסיקים לרדוף את חייליו בכל פינה בדרום לבנון.

בלבנון קשה מאוד למצוא את האויב, אנחנו לא רואים אותו בעינינו אלא רק את האמצעים שבהם הוא משתמש נגדנו, וזה הופך את המלחמה לקשה יותר.

מקורות מקומיים דיווחו כי אזרח פלסטיני נהרג ושניים נוספים נפצעו בדרגות שונות, הבוקר (שבת), בעקבות תקיפה שבוצעה על ידי כטב"ם של צבא הכיבוש הישראלי. ההפצצה כוונה לקבוצת אזרחים שהיו ליד הכניסה למחנה אל-בורייג' הממוקם במרכז רצועת עזה, בהפרה חדשה של הסכמי הרגיעה השבריריים.

התברר כי ההרוג בתקיפה זו הוא אחד מאנשי צוות הניקיון של עיריית אל-בורייג', כאשר טילים ישראליים הפתיעו אותו בעת מילוי תפקידו המקצועי בשטח. אירוע זה מגיע כחלק מסדרת הפרות יומיומיות שמבצע הכיבוש מאז ההכרזה על הבנות הפסקת האש באוקטובר אשתקד.

סטטיסטיקות שטח מצביעות על עלייה מסוכנת במספר הקורבנות מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש, כאשר נרשמו למעלה מ-980 הרוגים ויותר מ-3120 פצועים. נתונים אלו משקפים את נחישות הכוחות הישראליים להמשיך בפעולות צבאיות מוגבלות ובהתנקשויות למרות הלחצים הבינלאומיים שמטרתם לייצב את הרגיעה.

במישור השטח, מקורות יודעי דבר תיעדו את צבא הכיבוש מזיז גושים של מה שמכונה 'הקו הצהוב' למרחק של עד 300 מטרים לעומק האזורים המערביים ברצועת עזה. תנועות אלו התרכזו באופן ברור בשכונת תופאח ממזרח לעיר עזה, מה שמהווה כרסום חדש של אדמות שהיה אמור לסגת מהן על פי ההסדרים הבינלאומיים.

'הקו הצהוב' נחשב לסימן ההפרדה הגיאוגרפי שנקבע על ידי התוכנית האמריקאית לסיום המלחמה, שמאחוריו היה אמור צבא הכיבוש לסגת במסגרת השלב הראשון שהחל באוקטובר 2025. אולם, העובדות בשטח מוכיחות את התנערות תל אביב מהתחייבויות אלו באמצעות התרחבות מתמדת ומיקום מחדש של כוחות באזורים חיוניים.

מצידו, דובר תנועת חמאס, חאזם קאסם, הצהיר כי תנועות צבאיות אלו מכוונות ישירות לערער את התהליך המדיני המתמשך. קאסם הדגיש בהודעה לעיתונות כי ניסיונות השליטה על אדמות חדשות ושינוי תוואי קו ההפרדה שואפים לפוצץ את מסלול המשא ומתן ולסכל את המאמצים הנעשים בבירה המצרית קהיר.

התפתחויות שטח אלו מתרחשות במקביל לסבב שיחות חדש המתארח בקהיר בין הפלגים הפלסטיניים ומתווכים בינלאומיים, במטרה לפתור סוגיות תלויות הקשורות להסכם הסופי. התנועה הביעה בעבר גמישות כלפי גישות מסוימות מקובלות, אך ההסלמה האחרונה עלולה להחזיר את מאמצי התיווך לנקודת ההתחלה.

יצוין כי רצועת עזה סובלת מהרס עצום שפגע בכ-90% מתשתיותיה מאז תחילת מלחמת ההשמדה ב-8 באוקטובר 2023, שהותירה עד כה כ-73 אלף הרוגים. במציאות זו, מאות אלפי עקורים מתמודדים עם תנאי חיים קשים בתוך אוהלים ומרכזי מחסה החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר של חיים בכבוד ושירותים חיוניים.

הזזת הקו הצהוב לכיוון מערב נועדה לפוצץ את מסלול המשא ומתן ולסכל את המאמצים הנעשים לייצוב הפסקת האש.

יו"ר הוועד המנהל של תנועת אמל, מוסטפא אל-פועאני, הדגיש את עמדתה האיתנה של התנועה כלפי ההתפתחויות בשטח ובפוליטיקה הנוכחית, ואישר כי העדיפות העליונה היא השגת הפסקת אש מיידית ומקיפה. אל-פועאני הבהיר כי כל הסדר חייב להבטיח נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים הלבנוניים שנכבשו, וראה בכך תנאי יסודי שלא ניתן לוותר עליו בשום מסלול משא ומתן.

בציוצים שהעניק לכלי תקשורת, חשף אל-פועאני את דחייתן המוחלטת של תנועת אמל וחיזבאללה למה שמכונה הצעת "האזורים הניסיוניים" שהועלתה לאחרונה מאחורי הקלעים של המשא ומתן. הוא ציין כי הצעה זו חסרה כיסוי פוליטי לאומי, ולא ניתן לקבל אותה כפתרון חלקי הפוגע בריבונות הלבנונית המלאה על אדמותיה, במיוחד בנסיבות הנוכחיות.

בנוגע לענייני הממשלה, אל-פועאני אישר כי תנועת אמל לא תפרוש מהממשלה הלבנונית הנוכחית, וציין כי הישארותה נועדה לחזק את הדיאלוג הפנימי ולהגן על השלום האזרחי. הוא הוסיף כי ההשתתפות הממשלתית בעיתוי זה היא צורך לאומי להתמודדות עם האתגרים הגדולים ולשמירה על אחדות השורות הלבנוניות מול הלחצים החיצוניים המתמשכים.

לגבי חזונו של יו"ר הפרלמנט נביה ברי, אל-פועאני הבהיר כי העמדה הרשמית דורשת הפסקת התוקפנות הישראלית ביבשה, בים ובאוויר ללא כל תנאים מוקדמים. הוא גם ציין כי הדרישות הלבנוניות ברורות וכוללות חזרה למצב שהיה לפני שנת 2024, עם הבטחת יציאת אחרון החיילים הישראלים מהשטחים אליהם חדרו לאחרונה.

אל-פועאני תיאר את ההצעות המקדמות הישארות כוחות הכיבוש בתמורה לנסיגה מוגבלת של ההתנגדות כ"הסכמים היברידיים" ודחה אותן מכל וכל על ידי הכוחות הלאומיים. הוא הדגיש כי האפשרות היחידה המקובלת היא נסיגה מקיפה והעצמת הצבא הלבנוני להטיל את שליטתו וריבונותו על כל סנטימטר מהגבולות הבינלאומיים של לבנון ללא יוצא מן הכלל.

בנוגע לסוגיית הנשק, אל-פועאני ציין כי הדיון על בלעדיות הנשק בידי המדינה צריך להיכלל במסגרת דיאלוג לאומי מקיף המתחשב באיזונים הפנימיים הלבנוניים. הוא ציין כי ההתנגדות תישאר תגובה טבעית ומתמשכת לנוכחות הכיבוש, כל עוד יישארו שטחים לבנוניים תחת שליטה ישראלית, מה שמחייב אסטרטגיית הגנה לאומית אחידה.

בסיום דבריו, אל-פועאני התייחס לתיאום המתמשך עם הצד האיראני, ואישר כי טהראן תומכת בעמדה הלבנונית הקוראת להפסקת המלחמה כעדיפות עליונה. הוא הבהיר כי כל הבנות בינלאומיות שמטרתן לסיים את התוקפנות יזכו לקבלה לבנונית, בתנאי שיבטיחו את זכויותיה הריבוניות של לבנון ויובילו ליציבות קבועה שתגן על המדינה מפני תקיפות חוזרות ונשנות.

הצעת האזורים הניסיוניים נדחית על ידי תנועת אמל וחיזבאללה, ואינה זוכה לקבלה פוליטית בחוגים הלבנוניים העוסקים בנושא.

אני ארנו, הצרפתייה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות, לא הייתה רק סופרת שסיפרה את זיכרונות ילדותה בנורמנדי, אלא הפכה לסמל תרבותי עולמי המקשר בין ספרות למחויבות פוליטית איתנה. ארנו הופיעה לאחרונה בעצרת בחירות של מועמד תנועת 'צרפת הבלתי נכנעת' ז'אן לוק מלנשון, כשהיא עוטה כאפייה פלסטינית, במסר ויזואלי מפורש המאשר את תמיכתה המלאה בזכויות הפלסטינים מול הכיבוש.

הופעה זו עם הכאפייה לא הייתה רגע חולף, אלא המשך לדרך ארוכה של מאבק שניהלה ארנו נגד מדיניות האפרטהייד הישראלית. במהלך העשור האחרון, הגבירה הסופרת הצרפתייה את נוכחותה בנושאים הקשורים למזרח התיכון, וראתה בשתיקת האינטלקטואל מול הפשעים המבוצעים בעזה שותפות בלתי מתקבלת על הדעת.

שורשי תודעתה הפוליטית של ארנו נעוצים בילדותה בעיירה קטנה בנורמנדי, שם חוותה סיפורי מלחמה, כיבוש והפצצות שהדהדו בבית משפחתה. רקע זה גרם לה להבין מוקדם את משמעות הדיכוי והעוול, מה שהשתקף מאוחר יותר בעמדתה האנטי-ישראלית, כשהפכה לחלוצת האינטלקטואלים המערביים המגנים את פשעי הכיבוש ברצועת עזה.

בשנת 2018, ארנו הייתה בין החותמים הבולטים על הצהרה נגד 'העונה התרבותית הצרפתית-ישראלית', והאשימה את תל אביב בשימוש באמנות כדי להלבין את תדמיתה ופשעיה. היא ראתה אז חובה מוסרית המוטלת על בעלי מצפון לדחות כל צורה של נורמליזציה תרבותית עם מדינה המפעילה דיכוי שיטתי נגד עם חסר אונים.

מאמציה לא נעצרו כאן, ובשנת 2019 היא הובילה קריאה רחבה להחרים את תחרות 'האירוויזיון' שאירחה תל אביב, וקראה למשלחת הצרפתית לפרוש. היא ראתה בהשתתפות באירועים כאלה מתן כיסוי סמלי לכיבוש כדי להמשיך במדיניות ההתנחלות והתוקפנות שלו בירושלים ובשטחים הכבושים.

עם הסלמת התוקפנות הישראלית בשנת 2021, הצטרפה ארנו לכ-1500 אישיות תרבותיות בדרישה לפירוק מיידי של משטר ה'אפרטהייד' הישראלי. המסר עליו חתמה הדגיש את הצורך לשים קץ לתקיפות נגד הפלסטינים ולסיים את הכיבוש המפר את כל החוקים והאמנות הבינלאומיות.

בתחילת שנת 2024, המשיכה ארנו בלחציה באמצעות קריאה להחרים מוסדות תרבות גרמניים שהגבילו את חופש הביטוי המזדהה עם פלסטין. הסופרת הצרפתייה מחתה על מדיניות השתקת הפיות המופעלת על ידי כמה מדינות אירופיות נגד כל מי שמבקר את מלחמת רצח העם ברצועת עזה.

ארנו עמדה גם בראש רשימה בנובמבר 2024 שכללה למעלה משישה אלף סופרים ומוציאים לאור עולמיים שקראו להחרים מוסדות תרבות ישראליים משתפי פעולה. החותמים אישרו את מחויבותם לא לשתף פעולה עם בתי הוצאה לאור ופסטיבלים המצדיקים את הכיבוש או תורמים להלבנת תדמית רצח העם המתמשך.

תמיכתה לא הוגבלה להצהרות, אלא התרחבה להגנה על אישיות זכויות אדם בינלאומיות, כאשר הכריזה על תמיכתה בנציגה המיוחדת של האו"ם פרנצ'סקה אלבנזה בפברואר 2025. ארנו עמדה נגד הלחצים הצרפתיים והגרמניים שדרשו את פיטוריה של אלבנזה בגלל דוחותיה הנועזים שתיארו את המתרחש בעזה כרצח עם.

בהקשר קשור, ארנו הגנה בלהט על אסירים פוליטיים, וביניהם הלוחם הלבנוני ג'ורג' עבדאללה, אותו תיארה כקורבן של מערכת המשפט הצרפתית. היא ראתה בהמשך כליאתו במשך שנים ארוכות חרפה לצרפת, מה שהוביל מאוחר יותר לשחרורו ביולי 2025 לאחר לחצים נרחבים של ארגוני זכויות אדם.

מבחינה ספרותית, ארנו החלה את דרכה בשנת 1974 עם הרומן 'ארונות ריקים', ומאז היא חוקרת את זיכרון המעמד, הגוף והשינויים החברתיים. יצירותיה, כמו הרומן 'המקום' ו'הבושה', נחשבות לניתוח מדויק של החברה הצרפתית וסתירותיה, מה שהקנה לה את פרס נובל בצדק, על פי עדות האקדמיה השוודית.

האקדמיה השוודית תיארה את כתביה של ארנו כבעלי 'אומץ ויכולת חודרנית' לחשוף את המגבלות הקולקטיביות של הזיכרון האישי, מה שמסביר את יכולתה לקשר בין הפרטי לציבורי. היא לא כותבת רק על עצמה, אלא על 'הנשכחים' והמעמדות המודרים, המוצאים במילותיה קול המבטא את כאבם ושאיפותיהם.

נשיא צרפת עמנואל מקרון תיאר אותה כ'קול חירות הנשים והנשכחים של המאה', למרות השוני הרדיקלי בעמדותיה הפוליטיות עם כיווני ממשלתו. פרדוקס זה משקף את עוצמת השפעתה של ארנו, שהצליחה לכפות את כבודה הספרותי גם על יריביה הפוליטיים בזירה הצרפתית והבינלאומית.

אני ארנו נשארת מודל לאינטלקטואל אורגני שאינו מנותק מסוגיות זמנו, כשהיא רואה בפרס נובל 'אחריות גדולה' להמשיך להעיד על צדק. באמצעות הכאפייה הפלסטינית שלה ועטה החופשי, היא מאשרת כי ספרות אמיתית היא זו המזדהה עם האדם מול מכונות הדיכוי וההרס.

אני מקדישה את פרס נובל לכל הסובלים, לכל הנאבקים, ולאלה שאינם זוכים להכרה.