רמאללה - אל-קודס דוט קום - מאת אחמד ג'לאג'ל - האגודה הפלסטינית לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, בשיתוף עם חברת אל-קודס למוצרים רפואיים, ובהשתתפות האגודה הפלסטינית לקרדיולוגיה, האגודה לרפואה פנימית והאגודה לרפואת משפחה, ארגנה אירוע מדעי להכרזה על השקת התרופה החדשה Empa L לטיפול בסוכרת.

האירוע נכח סגן שר הבריאות, ד"ר וائل אל-שייח', שסקר את המצב הבריאותי והאתגרים יוצאי הדופן העומדים בפני מגזר הבריאות בפלסטין בצל הנסיבות הנוכחיות, והלחצים הגדולים שהם מפעילים על היכולות והמשאבים הבריאותיים. הוא הדגיש כי אתגרים אלה חורגים מיכולותיהם של מוסדות הבריאות בנפרד, מה שמחייב שיתוף פעולה כדי לשמור על המשכיות השירותים הבריאותיים ולהבטיח את בטיחות המטופלים ואיכות הטיפול הניתן להם בצורה הטובה ביותר האפשרית למרות הנסיבות הקשות, בנוסף להשתתפות מספר רב של אנדוקרינולוגים, רופאי סוכרת, רופאי פנימית, רופאי משפחה וספקי שירותי בריאות.

האירוע עסק בהתפתחויות המדעיות האחרונות בניהול ובטיפול בסוכרת ובמחלות השמנה, והתוכנית כללה גם מצגת מדעית על התכונות הפרמקולוגיות של התרופה החדשה, מנגנון פעולתה והראיות הקליניות התומכות ביעילותה ובבטיחותה, בהתאם להנחיות הטיפוליות המאושרות.

ד"ר סופיאן בסיט, יו"ר האגודה הפלסטינית לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, הדגיש את חשיבות חיזוק שיתוף הפעולה בין אגודות מדעיות וחברות תרופות לאומיות לתמיכה בחינוך רפואי מתמשך ולאפשר לרופאים ולספקי שירותי בריאות להתעדכן בהתפתחויות הטיפוליות האחרונות המבוססות על ראיות מדעיות, וציין כי בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בהבנת מחלת הסוכרת, אמצעי הטיפול בה וטכניקות הניטור שלה, מה שמטיל אחריות מתמשכת לעדכן את הידע ולרתום התפתחויות אלה לשרת את המטופלים ולשפר את איכות חייהם.

ד"ר בסיט הודה גם למרצים, למשתתפים ולמארגנים שתרמו להצלחת יום מדעי זה, והביע את ציפייתו לאירועים מדעיים נוספים שיחזקו את חילופי הידע והניסיון.

מצדו, מר רמי קוטוב, מנכ"ל חברת אל-קודס למוצרים רפואיים, הביע את גאוותו בשיתוף הפעולה עם האגודה הפלסטינית לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, והדגיש את מחויבות החברה לפיתוח ואספקת תרופות איכותיות העונות על צרכי המטופלים ותומכות בצוותים הרפואיים ותורמות לשיפור רמת שירותי הבריאות בפלסטין, ולפעול לאספקת הטיפולים החדישים ביותר התורמים לקידום בריאות הקהילה.

האירוע הסתיים בדיון מדעי אינטראקטיבי שעסק במגמות האחרונות בטיפול בסוכרת ובמחלות השמנה, והדגיש את חשיבות המשך קיום אירועים מדעיים התורמים לחילופי ניסיון וחיזוק הפרקטיקה הרפואית המבוססת על ראיות.

שיפור מה שציין ואמר ד"ר וائل אל-שייח', סגן שר הבריאות, המשמעות המודרנית של המצב הבריאותי הרע והסיבה לכך אינה המשרד אלא הנסיבות הנוכחיות, וכי תפקידנו הוא לפעול לשמירה ככל האפשר על בטיחות המטופל.

העם... כור ההיתוך של המנהיגות

הפרויקט הלאומי אינו מתחדש רק על ידי שינוי אישים, אלא על ידי החזרת העם לתפקידו בלב הפוליטיקה, כדי שיוכל לסנן את המנהיגים והתוכניות הנושאים חזון המסוגל להתמודד עם אתגרי התקופה.

ברגעי תפנית גדולים, השאלה החשובה ביותר אינה: מי מוביל? אלא: כיצד העם הופך להיות מסוגל לבחור את מי שיוביל אותו? ומי קובע את כיוון הפרויקט הלאומי? עמים העומדים בפני אתגרים היסטוריים אינם יכולים להישאר שבויים בנוסחאות פוליטיות שנוצרו לתנאים שחלפו, מכיוון ששינוי המציאות מחייב בחינה מחודשת של הכלים, חידוש החזון, ולעיתים אף בחינה מחודשת של המבנה המנהיגותי עצמו.

בליבת הבחינה המחודשת הזו בולטת עובדה מהותית: שהעם אינו רק מקור ללגיטימציה, אלא הוא כור ההיתוך של המנהיגות. באמצעות תודעתו, השתתפותו, ויכולתו להעריך ולבקר, נבחרים המנהיגים המסוגלים לשאת את הפרויקט הלאומי, ונבחנים הרעיונות שאינם מסוגלים עוד להגיב לשינויי המציאות. המנהיגות אינה נוצרת רק מתוך המוסדות הפוליטיים, אלא מתעצבת גם מאופי החברה המייצרת אותה, מרמת תודעתה, ומיכולתה לבחור ולבקר.

מכאן, חידוש הפרויקט הלאומי אינו מתחיל רק בשאלה על האנשים הנושאים באחריות, אלא בשאלה העמוקה יותר: כיצד נבנה מחדש את היחסים בין העם לפוליטיקה? וכיצד נעבור מחברה המקבלת החלטות לחברה המשתתפת ביצירתן? הפרויקט הלאומי המתנתק מעמו מאבד חלק מחיוניותו, ואילו הפרויקט שהופך את העם לשותף אמיתי בו, הוא בעל יכולת להתחדש ולעמוד איתן.

הסוגיה הפלסטינית עומדת היום בפני שלב שונה באופיו משלבים קודמים. הזירה הפוליטית משתנה במהירות, ואופי הסכסוך עצמו עובר תמורות עמוקות. הכיבוש צובר עובדות בשטח, האזור מעצב מחדש את מאזני הכוחות שלו, והקהילה הבינלאומית מסדרת מחדש את סדרי העדיפויות שלה, בעוד שחלקים נרחבים מהפלסטינים חשים פער הולך וגדל בין שאיפות האנשים לבין ביצועי המוסדות הפוליטיים.

בתנאים כאלה, חידוש הפרויקט הלאומי הופך לצורך פוליטי ולא רק לדרישה רפורמית. אך חידוש זה אינו מתחיל בשאלה על שם המנהיג הבא, ולא על צורת ההסדרים הפוליטיים העתידיים, אלא מתחיל בשאלה עמוקה יותר: מאין שואבת המנהיגות את לגיטימיותה? ומי מחזיק בזכות לקבוע את סדרי העדיפויות ולשרטט את כיוון הפרויקט הלאומי?

הניסיון ההיסטורי הוכיח כי פרויקטים לאומיים גדולים אינם נולדים בחדרים סגורים, ואינם מעוצבים בתוך מעגלי האליטות בלבד, ואינם נכפים מלמעלה למטה. הם נוצרים כאשר העם חוזר למקומו הטבעי כבעל הזכות להעריך את הניסיון, לבחון מחדש את הדרך, ולהשתתף בעיצוב העתיד.

המנהיגים, יהיה אשר יהיה עברם וגודל הקרבתם, אינם מטרה בפני עצמה, אלא כלים להשגת מטרות לאומיות החורגות מהאישים. וכאשר השלב משתנה ואופי האתגרים מתחלף, טבעי לשאול על יכולת המבנה המנהיגותי הקיים להתמודד עם התמורות החדשות, לא במטרה להכחיש את העבר, אלא במטרה לבנות עליו.

החזרת ההגה לעם אינה פירושה הפלת ההיסטוריה או התעלמות מהקרבנות או הפחתת ערך מה שהדורות הקודמים תרמו. אלא פירושה כבוד להיסטוריה זו על ידי הפיכתה לניסיון חי המסייע ביצירת העתיד. אומות אינן מתקדמות כאשר הן מכחישות את ניסיונן, ולא כאשר הן נשארות שבויות בו, אלא כאשר הן מפיקות ממנו לקחים ומיישמות אותם מחדש באופן המתאים לשלב החדש.

לכן, הצורך היום אינו רק בשינוי שמות, אלא בבנייה מחדש של התודעה הפוליטית עצמה. האתגרים הנוכחיים אינם דומים עוד לאתגרי העשורים הקודמים. והעימות אינו מוגבל עוד לשטח או לדיפלומטיה, אלא מתרחב לכלכלה, לטכנולוגיה, לחינוך, לתקשורת, לנרטיב ההיסטורי, ולבניית מוסדות המסוגלים לעמוד איתן ולהתמיד.

השלב דורש תודעה פוליטית חדשה המבינה שהמנהיגות אינה פריבילגיה קבועה, אלא אחריות הנתונה להערכה, לביקורת ולחידוש. כמו כן, היא דורשת תרבות פוליטית הרואה בשוני לא איום על האחדות הלאומית, אלא הזדמנות לפיתוח ההחלטה, כל עוד היא מתרחשת במסגרת המכבדת מוסדות וחוקים ומציבה את האינטרס הלאומי מעל שיקולים צרים.

כור ההיתוך האמיתי של כל מנהיגות אינו רק הנאום, ולא הסיסמאות, ולא רק ההיסטוריה, אלא אמון האנשים ויכולתם להעריך את הביצועים. העם הוא המסוגל להבחין בין מי שיש לו חזון לעתיד לבין מי שמסתפק בניהול משברים, ובין מי שמציע פתרונות ניתנים ליישום לבין מי שחוזר על שפת העבר בכלים שאינם מתאימים עוד להווה.

מכאן, האתגר העיקרי אינו רק יצירת מנהיגות חדשה, אלא בניית הסביבה הפוליטית המאפשרת את הופעתה וסינונה של מנהיגות זו. העם המודע אינו מסתפק בהענקת לגיטימציה, אלא משתתף ביצירתה, ואינו מסתפק בהמתנה להחלטה, אלא תורם לעיצובה.

משותפות פוליטית למצב של קבלה

אך ההגעה לשלב שבו העם הופך לכור היתוך אמיתי למנהיגות מחייבת קודם כל הכרה בבעיה עמוקה שהצטברה במשך שנים רבות: ירידת היחסים הישירים בין החברה לפוליטיקה.

עם חלוף העשורים, נוצר פער הולך וגדל בין האזרח למרכזי קבלת ההחלטות. הפלסטיני, במקרים רבים, כבר אינו שותף יומיומי ביצירת הבחירות הלאומיות, אלא הפך למקבל תוצאותיהן. והמנהיגות, בין אם בתוך מוסדות הרשות ובין אם בפלגים הפוליטיים, הפכה לצד המעורב ביותר באינטראקציות האזוריות והבינלאומיות, המעורב ביותר בפרטי ההחלטה הפוליטית, והבקיא ביותר במורכבות מאזני הכוחות והתנאים הסובבים.

שינוי זה לא היה תוצאה של גורם אחד, אלא נבע מהצטברות של גורמים מרובים; ביניהם תנאי הכיבוש שהכתיבו מציאות פוליטית וביטחונית מורכבת, מורכבות הפילוג הפנימי, ואופי העבודה הפוליטית שבשלבים רבים נטה למרכזיות, בנוסף לירידת השטחים המאפשרים השתתפות ציבורית מאורגנת, ועיסוק האנשים באתגרי חיי היומיום.

עם הזמן, הפוליטיקה החלה להיראות כתחום השמור לאליטות ולמנהיגים, בעוד שתפקיד החברה הצטמצם לתחום התמיכה או ההתנגדות לאחר קבלת ההחלטה, במקום להיות שותפה בדיון וביצירת חלופות.

וכאן הופיעה אחת התוצאות המסוכנות ביותר: חולשת יכולת דעת הקהל להעריך את הביצועים הפוליטיים באופן אובייקטיבי. שכן שיפוט המדיניות אינו תלוי רק בעמדות רגשיות או כוונות, אלא דורש ידע על האפשרויות הזמינות, המגבלות המוטלות, מאזני הכוחות, החלופות האפשריות, וכיצד לנהל את הסכסוך בסביבה מורכבת ביותר.

וכאשר ידע זה נעדר מהמרחב הציבורי, הדיון הפוליטי הופך להיות שבוי של רשמים וסיסמאות, יותר מאשר דיון המבוסס על הבנה וניתוח. ואז קשה לחברה למלא את תפקידה הטבעי ככור היתוך למנהיגות, מכיוון שכור ההיתוך זקוק לידע ולקריטריונים, לא רק לתגובות.

לכן, חידוש הפרויקט הלאומי אינו מתחיל רק בבחירת מנהיגות חדשה, אלא בבנייה מחדש של היחסים בין החברה לפוליטיקה. הבחירות, על חשיבותן, אינן מספיקות לבדן ליצירת חברה פוליטית חיה. הן מעניקות לגיטימציה, אך אינן יוצרות את התודעה הפוליטית הנדרשת לביצוע פיקוח, השתתפות ויצירת חלופות.

התהליך הפוליטי האמיתי מתחיל לפני הקלפיות, ונמשך אחריהן. הוא מתחיל כאשר האזרח הופך להיות מסוגל להבין את ההחלטה הכללית, לדון בבחירות הלאומיות, לפקח על הביצועים, לדרוש דין וחשבון, ולתרום להצעת פתרונות.

החזרת העם לתפקידו כגורם פוליטי

הפוליטיקה, במשך שנים ארוכות, צומצמה לשלטון, וההשתתפות צומצמה לעיתים לרגע הבחירות, והשייכות הלאומית צומצמה להתייצבות מאחורי צד זה או אחר. בעוד שהפוליטיקה, במובנה הרחב ביותר, היא פרקטיקה יומיומית הקשורה לאופן שבו החברה מנהלת את ענייניה, לאופן שבו נוצרים רעיונות, ולאופן שבו מפקחים על מי שנושא באחריות.

העם הפעיל פוליטית אינו העם המשתתף רק בבחירת המנהיגות, אלא העם בעל היכולת להבין את המציאות, לדון באפשרויות, להציע חלופות, ולתקן את הדרך כאשר יש צורך בכך.

ככל שהשתתפות החברה מתרחבת, כך המנהיגות הופכת קרובה יותר לאנשים, נתונה יותר לביקורת, ומסוגלת יותר לבחון מחדש את טעויותיה. מנהיגות הפועלת בתוך חברה פוליטית חיה שונה ממנהיגות הפועלת בחלל ריק; מכיוון שהחברה המודעת אינה מסתפקת בתמיכה בהחלטה או בדחייתה, אלא שואלת על סיבותיה ותוצאותיה, מציעה מסלולים חלופיים, ומשתתפת בפיתוח הפרויקט אליו היא שייכת.

מכאן, השאלה העמוקה יותר אינה רק: כיצד אנו מייצרים מנהיגות חדשה? אלא: כיצד אנו מחזירים את העם כגורם פוליטי, לא רק כבוחר המוזמן לקלפיות כל כמה שנים, ולא כמקבל הממתין להחלטות כדי לתמוך בהן או להתנגד להן לאחר פרסומן?

חברות חזקות אינן נמדדות רק במספר הבחירות שהן מקיימות, אלא במידת חיוניות המרחב הציבורי בהן, וביכולת האנשים לדון, לבקר וליזום. עמים המשאירים את החשיבה הפוליטית לאליטות בלבד מאבדים בהדרגה את יכולתם לייצר רעיונות ולסנן מנהיגים, בעוד שעמים ההופכים את הפוליטיקה לחלק מחייהם הציבוריים בעלי יכולת רבה יותר להגן על פרויקטים לאומיים מפני קיפאון ומונופול.

לכן, החזרת התפקיד הפוליטי לעם מתחילה זמן רב לפני הקלפיות. היא מתחילה בבית הספר המלמד חשיבה ביקורתית ולא שינון, דיאלוג ולא הטפה, אחריות ציבורית ולא רק הצלחה אישית. והיא מתחילה באוניברסיטה שהיא מרחב לייצור ידע ודיון חופשי, לא רק מוסד המעניק תארים.

כמו כן, היא מתחילה בתקשורת שאינה מסתפקת בהעברת אירועים, אלא מסייעת לאזרח להבין את הרקע שלהם ולנתח את האפשרויות שלהם. והיא מתחילה במרכזי מחקר המציעים ידע וחלופות, ובאיגודים ובמוסדות אזרחיים המחזירים לחברה את תפקידה הטבעי בהשפעה על ההחלטה הכללית.

החברה הפוליטית אינה נבנית רק באמצעות מוסדות רשמיים, אלא באמצעות רשת רחבה של ידע, השתתפות ואמון הדדי בין האנשים למוסדותיהם.

העם... כור ההיתוך של הפרויקטים לפני המנהיגים

החזרת העם לתפקידו הפוליטי אינה פירושה רק שיבחר את מי שיוביל אותו, אלא שיחזיק ביכולת להעריך את הפרויקטים והחזונות המוצגים בפניו. הבעיה אינה תמיד רק באנשים עצמם, אלא בהיעדר סביבה המסוגלת לסנן רעיונות ותוכניות לפני סינון שמות.

מנהיגים אינם מופיעים מריק, אלא הם השתקפות של החברה המייצרת אותם. וככל שהחברה מודעת יותר, ומסוגלת יותר לדיון ולביקורת, כך גדלים הסיכויים להופעת מנהיגות בעלת חזון אמיתי. אך כאשר התפקיד העממי נעדר, הזירה הופכת להיות פגיעה יותר לעליית נאומים המבוססים על רגש או היסטוריה או סיסמאות, במקום תוכניות המסוגלות להתמודד עם אתגרי המציאות.

כור ההיתוך האמיתי של כל מנהיגות אינו גודל נוכחותה התקשורתית, ולא יכולתה להשתמש בנאום משפיע, ולא רק עברה, אלא יכולתה להציג פרויקט בר-קיימא, לבנות אמון, ולהפוך חזון למדיניות, מוסדות והישגים.

מכאן, המעבר הנדרש אינו רק ממנהיגות ישנה למנהיגות חדשה, אלא מתרבות פוליטית המתמקדת באנשים לתרבות המתמקדת בפרויקטים. השאלה שצריכה להקדים את כל השאלות אינה: "מי מייצג אותי?", אלא: "איזה פרויקט מגן על עתידי ומגיב לאתגרי התקופה?"

שינוי זה דורש שקריטריון ההערכה יתבסס על יעילות, יכולת ביצוע, בהירות חזון, יושרה, ויכולת לפעול במסגרת מוסדות, ולא על נאמנויות אישיות או ארגוניות או על מורשת העבר בלבד.

אך האחריות לבניית סוג זה של חיים פוליטיים אינה מוטלת על החברה לבדה, וגם לא על המנהיגות לבדה. זוהי אחריות משותפת. המנהיגות נדרשת לפתוח את המרחב להשתתפות, לקדם שקיפות, ולקבל ביקורת וביקורת, בעוד שהחברה נדרשת לצאת ממצב של מקבל, ולהחזיר את תפקידה בייצור ידע פוליטי, פיקוח על ביצועים, והשתתפות ביצירת חלופות.

מנהיגות חזקה אינה חוששת מחברה מודעת, אלא זקוקה לה. וחברה מודעת אינה מחפשת מנהיגות חסינה מטעויות, אלא מנהיגות המסוגלת להקשיב, ללמוד, לתקן, ולשאת באחריות.

ביסוס תרבות זו דורש בניית תודעה פוליטית חדשה הרואה בשוני מקור כוח ולא מקור פילוג. דיון לאומי רציני אינו מחליש את הסוגיה, אלא מגן עליה מקיפאון. ביקורת אחראית אינה משרתת יריבים, אלא מסייעת בתיקון הדרך. חברות המנהלות דיאלוג כנה עם עצמן מסוגלות יותר להתמודד עם אתגרים מחברות הדוחות שאלות קשות מחשש למחלוקת.

לקראת פרויקט לאומי המחזיר את העם למרכז קבלת ההחלטות

הפרויקט הלאומי אינו מתחדש רק על ידי שינוי אישים, אלא על ידי הרחבת מעגל ההשתתפות בייצור רעיונות, תוכניות ומנהיגים. העם המשתתף בעיצוב החזון הלאומי מוכן יותר להגן עליו, מסוגל יותר לשאת בעלותו, ודואג יותר לפקח על מי שמבצע אותו.

אך כאשר הפרויקט הלאומי מצטמצם לקבוצה מוגבלת של גורמים פוליטיים, החברה מאבדת בהדרגה את תחושת הבעלות המשותפת על הסוגיה, והאינטראקציה עמה הופכת למצב עונתי או רגשי, במקום להיות פרקטיקה לאומית מתמשכת.

לכן, החזרת ההגה לעם אינה פירושה רק הענקת זכות בחירת המנהיגות, אלא העצמתו להיות שותף קבוע ביצירת המדיניות, פיקוח עליה, וחידושה. העם המחזיק בידע וביכולת לדיון ולביקורת הופך להיות מסוגל למלא את תפקידו האמיתי ככור ההיתוך של המנהיגות.

וכאשר החברה הופכת להיות מסוגלת לסנן מנהיגים באמצעות יעילות, חזון ויושרה, ולא באמצעות נאמנויות, סיסמאות ומורשת העבר בלבד, היחסים בין העם למנהיגות משתנים באופן מהותי. המנהיגות אינה עוד סמכות נפרדת מהחברה, והעם אינו עוד קהל הממתין לתוצאות, אלא שני הצדדים הופכים לחלק מתהליך לאומי אחד.

סיכום: ממנהיגות העם לעם המוביל את הפרויקט שלו

הסוגיה הפלסטינית, על ייחודיותה ומורכבותה, זקוקה היום לשינוי זה יותר מאי פעם. היא עומדת בפני מציאות הפועלת להשקיע זמן, לבסס עובדות, ולעצב מחדש את הגיאוגרפיה והנרטיב. והתמודדות עם מציאות זו אינה רק בניהול משברים יומיומיים, אלא בבניית חברה פוליטית המסוגלת לחשוב על העתיד, ולייצר את הכלים המתאימים לאתגרי העשורים הבאים.

ההימור האמיתי אינו רק על החלפת פנים, אלא על בנייה מחדש של היחסים בין העם לפוליטיקה, בין החברה למנהיגות, ובין לגיטימציה להשתתפות.

העם שאינו משתתף ביצירת עתידו משאיר לאחרים ליצור אותו בשמו, ואילו העם המחזיר את תפקידו הפוליטי אינו מסתפק בבחירת המנהיגות, אלא משתתף בעיצובה, מבקר אותה, ומחדש אותה כאשר האינטרס הלאומי מחייב זאת.

וכך, העם... כור ההיתוך של המנהיגות אינו רק ביטוי סמלי, אלא כלל פוליטי: כל מנהיגות חזקה זקוקה לחברה חזקה, וכל פרויקט לאומי חי זקוק לעם נוכח ביצירתו, לא רק נוכח בהגנה עליו.

העתיד אינו נוצר על ידי מנהיגות מנותקת מעמה, ולא על ידי עם הממתין למי שיצור את עתידו בשמו, אלא הוא נוצר על ידי יחסים חדשים שבהם העם הוא מקור הלגיטימציה, מאזן ההערכה, וכור ההיתוך המסנן את המנהיגים והפרויקטים המסוגלים לשאת באחריות השלב.

וכאשר העם יחזיר את מקומו הטבעי בפוליטיקה, השאלה לא תהיה רק: מי מוביל? אלא השאלה החשובה ביותר תהיה: כיצד העם הפלסטיני הפך להיות מסוגל להוביל את הפרויקט הלאומי שלו באמצעות מנהיגים שהוא בוחר, מפקח עליהם, ומשתתף ביצירתם?

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 10/7/2026

דו"ח מודיעין ישראלי חדש, המדבר על מזימה איראנית לכאורה להתנקש בחיי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, עורר גל של שאלות בקרב החוגים הפוליטיים והמודיעיניים בוושינגטון, לא רק לגבי אמיתות המידע הכלול בו, אלא גם לגבי עיתויו, והאם הוא מהווה ניסיון חדש להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות האמריקאי, ולדחוף את ארצות הברית להסלמה צבאית רחבה יותר נגד איראן, בזמן שערוצי המשא ומתן בין שתי המדינות עדיין פתוחים למרות הסלמת המתיחות.

רשת "CNN" ציטטה שני מקורות יודעי דבר שאמרו כי ישראל הודיעה לארצות הברית השבוע על מידע מודיעיני הטוען שאיראן פיתחה תוכנית חדשה למקד את טראמפ, והוסיפה כי אזהרה זו הגיעה על רקע התערערות הפסקת האש והחלפת האיומים והמכות בין וושינגטון לטהראן.

אחד המקורות אמר כי האזהרה הישראלית כללה מידע על מזימה ספציפית, בעוד מקור אחר הבהיר כי שירותי המודיעין האמריקאים עקבו מזה שבועות אחר אינדיקטורים כלליים לאיומים פוטנציאליים נגד טראמפ, אך הדו"ח הישראלי הוסיף נרטיב חדש המדבר על מבצע ספציפי.

אולם, לדברי גורמים אמריקאים, הדבר הבולט הוא שוושינגטון לא הצליחה עד כה לאמת באופן עצמאי את אמיתות המידע הישראלי, וכן ששירותי המודיעין האמריקאים לא עקבו אחר תרחיש זה לפני קבלת האזהרה, מה שגרם למספר גורמים להתייחס אליו בזהירות רבה.

חלק מהגורמים האמריקאים אף הרחיקו לכת, וראו בדו"ח הישראלי חלק מניסיון להשפיע על שיקוליו של הנשיא טראמפ, בעודו בוחן את אפשרויותיו בין הרחבת הפעולות הצבאיות נגד איראן, לבין מתן הזדמנות אחרונה למאמצים הדיפלומטיים להגיע להסכם חדש.

למרות שארצות הברית הזהירה זה מכבר מפני האפשרות שאיראן תבקש לנקום בטראמפ בשל החלטתו בשנת 2020 להתנקש בחיי מפקד "כוח קודס" האיראני קאסם סולימאני, גורמים רשמיים אישרו כי המידע החדש טרם עמד בהליכי האימות המודיעיניים האמריקאים הרגילים.

כשנשאל הבית הלבן על האזהרה הישראלית, הוא הפנה להצהרות שמסר טראמפ בהן אמר שאיראן מבקשת להתנקש בחייו, והוסיף: "הם רוצים להיפטר ממנהיג ארצות הברית... אני נמצא בכל הרשימות שלהם", ותיאר את האיראנים כ"מטורפים, אנשים רעים וחולים".

טראמפ אמר מאוחר יותר כי ראה רשימה חדשה המציבה אותו בראש רשימת האישים הממוקדים על ידי איראן, מבלי להבהיר אם התכוון למידע שהועבר על ידי ישראל.

התפתחויות אלו הגיעו ימים לאחר קריאות שהשמיעו משתתפים בטקס הלווייתו של המנהיג העליון האיראני המנוח עלי ח'אמנאי, שקראו להרוג את טראמפ, בזמן ששירותי המודיעין האמריקאים מאשרים שהם עוקבים אחר מספר אנשים וגורמים שדנו בביצוע התקפות אפשריות, אך טרם זיהו צעדים מבצעיים בפועל.

במקביל, נמשכים חילוקי הדעות בין טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לגבי אופן הטיפול באיראן. בעוד נתניהו דוחף להחמיר את האופציה הצבאית, הממשל האמריקאי עדיין משאיר את הדלת פתוחה למשא ומתן, למרות הכרזתו של טראמפ על סיום תוקף מזכר ההבנות עם טהראן.

גורמים אמריקאים אישרו כי המגעים הלא מוצהרים בין וושינגטון לטהראן עדיין נמשכים במטרה להגיע להסכם גרעין חדש לפני אמצע אוגוסט, בעוד הכוחות האמריקאים הציבו תוכניות לתקיפות אפשריות, אך דחו את ביצוען כדי לאפשר פתרונות דיפלומטיים.

הדו"ח הישראלי מעלה שאלות החורגות מתוכן המידע המודיעיני עצמו, ונוגעות לאופי היחסים בין וושינגטון לתל אביב ולגבולות השפעתה של האחרונה על קבלת ההחלטות האמריקאית. בתוך המוסדות האמריקאים גוברת ההבנה כי מידע המתקבל מכל בעל ברית, יהא חשיבותו של בעל ברית זה אשר יהא, אינו יכול להפוך לבסיס להחלטה על מלחמה לפני אימותו באופן עצמאי. נראה כי הספקות שאפפו את הדו"ח הישראלי משקפים מגמה זו, במיוחד עם הודאת גורמים אמריקאים כי לא היו להם ראיות עצמאיות המאשרות את אמיתות הטענות הישראליות לפני קבלת האזהרה.

במהלך העשורים האחרונים, ישראל התמודדה עם ביקורת בתוך ארצות הברית בשל ניסיונותיה המתמשכים לדחוף את הממשלים האמריקאים לאמץ מדיניות קשוחה יותר במזרח התיכון. ויכוח זה מעלה תיקים רבים, ביניהם קידום הסכנה של נשק השמדה המוני עיראקי לפני הפלישה בשנת 2003, וכן מסעות לחץ חוזרים ונשנים לביצוע תקיפות צבאיות נגד איראן. מנקודת מבט זו, מספר אנליסטים אמריקאים רואים בדו"ח האחרון חלק מהקשר רחב יותר של שימוש במידע מודיעיני כאמצעי להשפיע על בחירות הבית הלבן, באופן המשרת את סדרי העדיפויות הביטחוניים של ממשלת ישראל, גם אם הדבר כרוך במעורבות ארצות הברית בסכסוכים שאת עלותם הפוליטית, הצבאית והכלכלית היא נושאת.

התפתחויות אלו מחזירות לחיים דיון ישן בתוך ארצות הברית לגבי האם המדיניות האמריקאית במזרח התיכון מעוצבת בהתאם לאינטרסים הלאומיים האמריקאים, או שהיא מושפעת לעיתים משיקולי בעלות ברית, ובראשן ישראל. ניסיון המלחמות הקודמות, ובמיוחד מלחמת עיראק, דחף מגזרים רחבים של פוליטיקאים ומומחים לקרוא לא להיגרר אחר מידע או הערכות לא מאומתות שעלולות לשמש להצדקת התערבויות צבאיות חדשות. לכן, הזהירות שמגלים מוסדות המודיעין האמריקאים כלפי הדו"ח הישראלי משקפת מגמה גוברת לעבר עצמאות רבה יותר בהערכת מידע, והעדפת האינטרסים האמריקאים הישירים על פני לחצים פוליטיים ואזוריים, יהא מקורם אשר יהא.

נשיא לבנון, ג'וזף עאון, שב והדגיש את מחויבותו להתקדם בנתיב המשא ומתן עם ישראל, והדגיש כי זוהי בחירה אסטרטגית שלא תיסוג ממנה תחת כל לחץ. עאון הבהיר כי המדינה הלבנונית דבקה בריבונותה המלאה בכל הצעדים הדיפלומטיים והשטחיים שהיא נוקטת בשלב רגיש זה.\n\nדבריו של נשיא לבנון נאמרו במהלך קבלת פנים למשלחת מסיעת 'הרפובליקה החזקה' בראשות סמיר ג'עג'ע בארמון בעבדא, שם סקרו שני הצדדים את ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות. עאון ציין כי הביקורות המופנות כלפי עקרון המשא ומתן הישיר חסרות אובייקטיביות, והזכיר כי ההיסטוריה הלבנונית ידעה תחנות משא ומתן דומות מאז הסכם שביתת הנשק בשנת 1949.\n\nעאון ראה ב'הסכם המסגרת' הזדמנות אמיתית להשבת הזכויות הלבנוניות שנשללו באמצעות ערוצים דיפלומטיים, בתנאי שהצד הישראלי יקיים את הסעיפים המוסכמים. הוא הוסיף כי המומנטום שמספקת ארצות הברית כיום מעניק לביירות יכולת נוספת ללחוץ על תל אביב ולעבור את המכשולים המעכבים את יישום ההסכמים.\n\nבהתקפה מפורשת על מתנגדי נתיב זה, תהה נשיא לבנון על התועלת בהמשך תשלום מחירים על ידי העם הלבנוני במלחמות המשרתות אינטרסים של כוחות חיצוניים. הוא הדגיש כי ישנם המבקשים להשאיר את התיק הלבנוני כקלף מיקוח בידי גורמים אזוריים, ובמיוחד איראן, וכי זוהי גישה שהמדיניות הרשמית הנוכחית של המדינה דוחה.\n\nבמישור השטח, קיים הנשיא עאון פגישה עם מפקד צבא לבנון, הגנרל רודולף הייקל, שהתמקדה בדיון במצב הביטחוני המידרדר בכפרים הגבול. הפגישה עסקה בתוכניות המוסד הצבאי להתמודדות עם התקפות ישראליות מתמשכות, ולהבטחת יציבות האזורים החווים מתיחות גוברת.\n\nהפגישה הצבאית דנה בהסדרים הלוגיסטיים ליישום 'הסכם המסגרת' במה שמכונה 'אזורי הניסוי' בדרום לבנון, שם צפוי הצבא לקחת את המושכות. התוכנית כוללת פריסה רחבה של יחידות צבאיות לבנוניות במקביל לנסיגת הכוחות הישראליים מנקודות אלו.\n\nמקורות יודעי דבר דיווחו כי התיאום בין הנשיאות לפיקוד הצבא יתעצם בימים הקרובים עם ציפייה להגעת משלחת צבאית אמריקאית בכירה לבירה ביירות. מטרת המשלחת האמריקאית היא להניח את הנגיעות האחרונות על מנגנוני הנסיגה הישראלית ולהבטיח שלא יתרחשו הפרות ביטחוניות במהלך תהליך העברת השליטה.\n\nהרשויות הלבנוניות שואפות בשלב זה לקבל ערבויות בינלאומיות ודאיות שימנעו מישראל להתנער מהתחייבויותיה, במיוחד לאחר שזוהו ניסיונות קודמים לסגת מהבנות מסוימות. ביירות רואה בהתחייבות בשטח את המבחן האמיתי להצלחת נתיב המשא ומתן בחסות וושינגטון.\n\nבהקשר קשור, הוחלט להעביר את סבב המשא ומתן הבא מבירת ארה"ב וושינגטון לעיר רומא שבאיטליה, בהתבסס על הסדרים דיפלומטיים חדשים. שינוי זה הגיע לאחר הבטחות אמריקאיות לביירות על המשך התפקיד הישיר של ארצות הברית כצד מתווך וערב בשיחות המשולשות הצפויות.\n\nצפוי שסבב המשא ומתן ברומא יתחיל באמצע החודש הנוכחי, כאשר לבנון תיוצג על ידי משלחת רשמית המוסמכת לדון בצעדי היישום של הנסיגה. הצד הלבנוני מתנה את השתתפותו בצורך להשיג התקדמות מוחשית בשטח, שתתחיל בסיום הנוכחות הצבאית הישראלית באזורים הכלולים בהבנות הראשוניות.\n\n"לא אסוג מהחלטת המשא ומתן שקיבלתי, והיא מקדשת את זכותה של מדינת לבנון לנהל משא ומתן בעצמה ומוציאה את המדינה מהשלכות המלחמה.

שלטונות הכיבוש הישראלי שחררו היום, יום שישי, את המופתי של ירושלים והשטחים הפלסטיניים, השייח' מוחמד חוסיין, לאחר שהוחזק במשך מספר שעות בעקבות מעצר פתאומי שבוצע על ידי כוחות הכיבוש מתוך רחבות מסגד אל-אקצא המבורך, והטילו תנאים מגבילים על תנועתו.

מקורות דיווחו כי החלטת השחרור הגיעה מותנית בגירוש המופתי ממסגד אל-אקצא למשך שבוע שלם בשלב ראשון, יחד עם מסירת זימון רשמי להתייצבות במרכזי החקירה של הכיבוש מאוחר יותר, כאשר צפוי שתידון הארכת תקופת הגירוש עד לשישה חודשים.

הרקע להתמקדות זו נובע מהעמדות הדתיות והלאומיות שמביע השייח' מוחמד חוסיין בתוך הר הבית, כאשר שלטונות הכיבוש טענו כי הוא התפלל למען השהידים הפלסטינים והתפלל לשחרור האסירים הכלואים בבתי הכלא של הכיבוש, מה שנחשב על ידי גורמי הביטחון הישראליים כהסתה המחייבת רדיפה וגירוש.

שלטונות הכיבוש מסרו למופתי של המקומות הקדושים החלטה רשמית לגירוש מיידי ממסגד אל-אקצא למשך שבוע כצעד ראשוני.

חוגים פוליטיים ותקשורתיים ישראליים פתחו במסע הסתה אינטנסיבי נגד ד"ר עזמי בשארה, המנהל הכללי של המרכז הערבי למחקרים ולמדיניות. המתקפה האחרונה הגיעה במאמר ארוך שפרסם מיכאל קליינר, ראש בית הדין הפנימי של מפלגת הליכוד וחבר כנסת לשעבר, בעיתון 'מעריב' העברי, שם טען שבשארה מוביל מערכה אסטרטגית מתוכננת שמטרתה להרוס את היחסים בין תל אביב לוושינגטון, אותם תיאר כ'נכס האסטרטגי החשוב ביותר' של ישראל.

קליינר השתמש במאמרו בשפה מסיתה חסרת תקדים, בטענה שמוסדות המחקר והתקשורת הקשורים לבשארה פועלים כחדר מבצעים לחבלה במעמדה של ישראל בעולם המערבי. הבכיר בליכוד הרחיק לכת כאשר קבע שהשפעתו של בשארה על דעת הקהל האמריקאית והאירופית מהווה סכנה העולה על סכנת המנהרות הצבאיות, ותיאר אותו כ'מסוכן יותר מהמנהיג האיראני והנשיא הטורקי יחד' בניסיון להסית את החוגים הפוליטיים נגדו.

למרות השטח הנרחב שהקדיש העיתון העברי למאמר, ציינו משקיפים את היעדרן של ראיות קונקרטיות או עובדות התומכות בטענות גדולות אלו. נראה כי הסתה זו מהווה הרחבה לעמדותיו העוינות ההיסטוריות של קליינר כלפי בשארה, שכן הוא היה בין הראשונים שדרשו לאסור את פעילותו הפוליטית בתוך השטחים הפלסטיניים הכבושים מאז סוף שנות התשעים, במיוחד לאחר שהציג את פרויקט 'מדינת כל אזרחיה' המפרק את המבנה הגזעני של המדינה העברית.

קמפיין זה מגיע בהקשר של הסתה ישראלית רחבה יותר המכוונת נגד מדינת קטאר ומוסדותיה מאז תחילת מלחמת ההשמדה ברצועת עזה, כאשר תל אביב מנסה להטיל על דוחא את האחריות לירידה בתדמיתה בזירה הבינלאומית ובאוניברסיטאות האמריקאיות. דיווחים ישראליים חוזרים ונשנים מאשימים את קטאר בהשפעה על מגמות המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית, בניסיון לברוח מהעובדה שמעשי הכיבוש ופשעיו הם הסיבה העיקרית לשינויים העמוקים שחווה החברה האמריקאית כלפי ישראל.

אנליסטים רואים בפנייה של ההנהגה הישראלית לתקוף סמלים אינטלקטואליים ביטוי למצב של חוסר אונים מנטלי מול הכוח הרך הערבי העולה. במקום להכיר בכישלון המדיניות הממשלתית הישראלית בשמירה על התמיכה הבינלאומית, קולות אלו מנסים לצמצם את השינויים הגלובליים הגדולים לאישים או למוסדות ספציפיים, מה שמדגיש את עומק המשבר שחווה התעמולה הישראלית לנוכח המשך התוקפנות נגד העם הפלסטיני.

בשארה חפר רשת מנהרות לדעת הקהל בארצות הברית ובמערב אירופה, שהיא מסוכנת לישראל הרבה יותר ממנהרות חמאס.

מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, מוחמד באקר זולקאדר, איים היום, יום שישי, בתגובה נחרצת וישירה על כל תקיפה שתכוון לתשתיות ארצו. זולקאדר הדגיש בהצהרה רשמית כי ישראל לא תהיה חסינה מתגובה זו, והדגיש כי הכוחות האיראניים מוכנים להתמודד עם כל הסלמה שתפגע במתקנים החיוניים של המדינה.

איום איראני זה מגיע על רקע התחדשות חילופי המהלומות הצבאיות בין וושינגטון לטהראן, זו ההסלמה הראשונה מסוגה מאז חתימת מזכר ההבנות ביוני האחרון. התפתחויות אלו משקפות את שבריריות ההבנות הקודמות שהגיעו לאחר הכרזת הפסקת האש באפריל, מה שמציב את האזור על סף התפרצות געשית מחודשת.

כוחות אמריקאים פתחו בליל רביעי-חמישי בסדרת תקיפות אוויריות אינטנסיביות שתוארו כחמורות ביותר, וכוונו לכ-90 מטרות צבאיות בתוך שטחי איראן. לפי הפיקוד הצבאי האמריקאי, פעולות אלו באות כתגובה למהלכים איראניים המאיימים על האינטרסים האמריקאיים ובעלות בריתה באזור המפרץ.

מצדה, טהראן האשימה את הממשל האמריקאי בפגיעה מכוונת במתקנים אזרחיים חיוניים, כולל גשרים אסטרטגיים וקווי רכבת המחברים בין הבירה טהראן לעיר משהד. מקורות איראניים מסרו כי התזמון נועד לשבש את טקסי הלוויה של המנהיג העליון המנוח עלי ח'אמנאי, שנרצח בפברואר האחרון.

בהקשר קשור, רשות השידור הישראלית חשפה מהלכים דיפלומטיים וצבאיים אינטנסיביים שמבצעת תל אביב עם וושינגטון להשתתפות ישירה בפעולות הצבאיות. המקורות הבהירו כי ישראל ביקשה רשמית מהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לאפשר לכוחותיה להצטרף לתקיפות האוויריות נגד מטרות איראניות.

משרד ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו דיווח כי האחרון קיים שיחות טלפון ממושכות עם הנשיא טראמפ ביום חמישי בערב. השיחות עסקו בהתפתחויות האחרונות בשטח ובמהלכים הצבאיים האמריקאיים באזור המפרץ, מבלי לחשוף פרטים על התגובה האמריקאית לבקשה הישראלית להשתתף.

משקיפים רואים כי ישראל הפעילה לחצים מתמידים על וושינגטון לנקוט עמדות קשוחות יותר כלפי תוכנית הגרעין וההשפעה האזורית של איראן. עם זאת, תל אביב מוצאת את עצמה כעת בעמדת צופה בעוד ארצות הברית מובילה את המערכה הצבאית באופן ישיר ובודד עד כה.

דיווחים עיתונאיים ישראליים ציינו כי סיכויי המעורבות של צה"ל בסבב עימות זה עדיין נמוכים מסיבות אסטרטגיות ופוליטיות. וושינגטון חוששת כי התערבות ישראלית גלויה תסבך את המאמצים לגייס תמיכה בינלאומית ותהפוך את הסכסוך לעימות דתי כולל.

ניתוחים מצביעים על כך שישראל עשויה להסתפק בשלב הנוכחי בקצירת פירות הלחץ הצבאי האמריקאי על טהראן מבלי לשאת בעלות המעורבות הישירה. עם זאת, תרחיש ההתערבות הישראלית נותר קיים במקרה שאיראן תחליט להרחיב את היקף תקיפותיה כדי לפגוע ישירות בעומק הישראלי.

מקורות יודעי דבר מסרו כי טהראן החלה כבר לשנות את משוואת התגובה, ועברה מאיום על בסיסים אמריקאיים לאזכור ישראל בשמה. בנק המטרות האיראני הפוטנציאלי כולל בסיסים צבאיים אמריקאיים במדינות שכנות כמו כווית, בחריין וירדן, בנוסף למתקנים ישראליים.

המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן היא הגוף האחראי על ניסוח ההחלטות הצבאיות והמדיניות הגדולות במדינה. המועצה גילתה קשיחות ברורה בהתמודדות עם התקיפות האחרונות, וראתה בהמשך ההסלמה האמריקאית כגורם שיביא בהכרח להרחבת מעגל העימות הגיאוגרפי.

אזור המפרץ חווה מצב של כוננות צבאית חסרת תקדים מאז תחילת העימותים הישירים בפברואר האחרון. מתיחויות אלו מתרחשות במקביל לכישלון המשא ומתן בהובלת גורמים אזוריים כמו קטאר ופקיסטן, שנועד להגיע להסכם סופי שיסיים את מצב העוינות.

מומחי ביטחון רואים בפגיעה בתשתיות איראניות חציית קווים אדומים שהציבה טהראן מזה שנים. שינוי זה באופי המטרות עשוי לדחוף את משמרות המהפכה האיראניים לבצע פעולות נקם איכותיות שעלולות לפגוע בנתיבי השיט הבינלאומיים במצר הורמוז.

בתוך תמונה מורכבת זו, הציפייה נותרה השלטת, בהמתנה לתוצאות הימים הקרובים של השיחות האמריקאיות-ישראליות. האזור נותר פתוח לכל האפשרויות, כולל פריצת מלחמה אזורית רחבה שתחרוג מגבולות העימותים המקומיים הנוכחיים.

תגובה תינתן על כל תקיפה על התשתיות, והמשטר הציוני הפושע האחראי על זוועות אלו לא יהיה חסין מתגובת לוחמינו.

הדוקטרינה הצבאית הישראלית מעולם לא הייתה מסמך קפוא, אלא עוצבה לאורך עשורים של מלחמות וכישלונות עוקבים. מאז הקמתה, ניסה הכיבוש לאזן בין מוגבלות הגיאוגרפיה וכוח האדם לבין סביבתו הדוחה את קיומו, מה שדחף אותו לאמץ אסטרטגיות משתנות ללא הרף.

דוד בן-גוריון הניח את היסודות הראשונים לביטחון הלאומי, בהתבסס על משולש 'הרתעה, התרעה מוקדמת, והכרעה מהירה'. המטרה הייתה להעביר את המערכה לשטח האויב ולמנוע מלחמות התשה ארוכות שהחזית הפנימית לא תוכל לשאת את השלכותיהן הכלכליות והאנושיות.

שנות החמישים עמדו בסימן מאבקים פנימיים בין הגנרלים לגבי זהות הצבא, כאשר בלטו חילוקי דעות בין זרם חיל הרגלים לזרם חיל השריון. דיונים מבצעיים אלו חשפו מאוחר יותר פערים גדולים, במיוחד לאחר נפילת מיתוס 'קו בר-לב' הבלתי חדיר תחת מכות הכוחות המצריים במלחמת יום הכיפורים 1973.

בסוף שנות התשעים, החל שלב 'הצבא הקטן והחכם' בהנהגת אהוד ברק ודן שומרון. גישה זו התבססה על צמצום כוחות היבשה והמילואים בתמורה להשקעה אדירה בטכנולוגיה מתקדמת, במערכות מודיעין מדויקות וביכולות אוויריות עילאיות.

שאול מופז פרסם בשנת 2002 מסמך אסטרטגי שניסה להתאים את הצבא לאיומים החדשים, במיוחד לאחר יציאת מדינות ערביות ממעגל הסכסוך הישיר ועליית איומי 'המעגל השלישי' כמו איראן. שלב זה התמקד בצמצום יחידות השריון לטובת עליונות טכנולוגית.

מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 היוותה הלם למערכת הצבאית, כאשר הצבא נכשל בהשגת הכרעה ברורה מול חיזבאללה. ועדות החקירה, ובהן ועדת 'וינוגרד', חשפו ליקויים חמורים בהבנת טבע מלחמות הגרילה והסתמכות יתר על כוח אווירי.

בשנת 2013, בני גנץ הציג מסמך שהתמקד ב'מערכה שבין המלחמות', אסטרטגיה של תקיפות ממוקדות לסיכול יכולות היריבים מבלי להיגרר לעימות כולל. תקופה זו גם יצרה את 'פיקוד העומק' לביצוע מבצעים מיוחדים הרחק מהגבולות המסורתיים.

תוכנית 'גדעון' שהושקה על ידי גדי איזנקוט בשנת 2015 ייצגה ניסיון לבנות צבא איכותי ואליטיסטי. איזנקוט שאף לייעל משאבים ולצמצם כוחות מיותרים, בטענה שהאיום האמיתי מגיע כעת משחקנים 'תת-מדינתיים' בעלי יכולות טילים מתקדמות.

אביב כוכבי המשיך בדרך זו באמצעות תוכנית 'תנופה' בשנת 2020, במטרה להפוך את הצבא למכונה 'קטלנית' המבוססת על בינה מלאכותית. התוכנית נועדה לחבר את כל זרועות הצבא למערכת דיגיטלית אחת שתאפשר השמדת מטרות אויב במהירות שיא ובמינימום אבדות אפשריות.

למרות כל התוכניות הטכנולוגיות הללו, מתקפת השבעה באוקטובר 2023 החזירה את הצבא לנקודת ההתחלה. מערכות הניטור החכמות וההגנות הגבוליות קרסו ברגעים, מה שהוכיח שטכנולוגיה אינה יכולה להוות תחליף מלא לנוכחות אנושית צפופה.

הרצי הלוי מצא את עצמו מפקד על צבא בעיצומו של הכישלון המודיעיני והמבצעי הגדול ביותר בתולדות הישות. תוכניתו שנקראה 'מעלות' לא מצאה דרך ליישום מלא, שכן המלחמה הארוכה בעזה ובלבנון כפתה מציאות שטח שונה לחלוטין מההנחות הקודמות.

תוכנית 'חושן' שהוכרזה על ידי אייל זמיר לתקופה (2026-2030) היא ניסיון לשקם את מה שנהרס במלחמה הנוכחית. התוכנית מתמקדת בבנייה מחדש של מחסני התחמושת, חיזוק כוחות היבשה, והיערכות למלחמות התשה ארוכות ורב-זירתיות, מה שסותר את דוקטרינת ההכרעה המהירה.

השינויים האחרונים מאשרים שהכיבוש מבין כעת את חוסר היכולת של 'הצבא הקטן' להגן על גבולות רחבים בו זמנית. לכן, ההמלצות הנוכחיות נוטות להגדלת מספר המגויסים ופיתוח מערכות הגנה אווירית לייזר להתמודדות עם האיומים הגוברים מצד כטב"מים וטילים.

לסיכום, המסלול ההיסטורי מראה שהבעיה הישראלית טמונה בפער בין התיאוריה למציאות. בכל פעם שהצבא פיתח תוכנית טכנולוגית, הוא מצא את עצמו מול טקטיקות שטח פשוטות אך יעילות, מה שהופך את עתיד הדוקטרינה הביטחונית לתלוי ביכולתה להפנים את לקחי הכישלון הקיומי.

מתקפת 7 באוקטובר 2023 הכתה ברוב עמודי התווך של התפיסה הביטחונית הישראלית בו זמנית, ופתחה פתח לבחינה רחבה של אופי הצבא.

כוחות הכיבוש הישראלי הגבירו את פעולותיהם בשטח רצועת עזה באמצעות הרחבת מה שמכונה "הקו הצהוב", מה שיצר מציאות מרה עבור התושבים הנצורים. היחידות ההנדסיות של צבא הכיבוש ביצעו פיצוצים נרחבים של מבני מגורים באזורים שמאחורי קו זה, מה שהוביל להרס שכונות שלמות ולעקירת אלפי משפחות נוספות.

מקורות מקומיים דיווחו כי הכיבוש הרחיב לאחרונה את שטח האזור הביטחוני הזה כדי לבלוע כ-70% מכלל שטחי רצועת עזה, לאחר שבעבר היווה 53%. הרחבה שיטתית זו דחקה יותר משני מיליון פלסטינים לשטחים צפופים מאוד, חסרי תנאי חיים בסיסיים ושירותים חיוניים, מה שמחמיר את המשבר ההומניטרי באופן חסר תקדים.

בשטח, צבא הכיבוש הודיע על חיסול יחיא סעיד מוחמד חמדאן בדרום הרצועה, בטענה שהוא מפקד תא ביחידת העילית של חמאס. בהודעת הצבא נטען כי חמדאן היה בין המשתתפים באירועי השבעה באוקטובר, ובפרט בפלישה למחנה רעים הצבאי הסמוך לרצועה, וזאת במסגרת המשך פעולות ההתמקדות הישירה בפעילי שטח.

בהקשר של ההפרות המתמשכות, אזרחית פלסטינית נפצעה מירי כוחות הכיבוש בעת שהייתה באזור אל-פאלוג'ה ממערב למחנה ג'באליה בצפון הרצועה. זאת במקביל להפגזות ארטילריות כבדות שכונו לאזורים המזרחיים והצפוניים, מה שמשקף את המשך הפרת ההבנות בשטח ופגיעה באזרחים באזורי העקירה המשוערים שלהם.

גם העיר עזה חוותה פיצוצים עזים כתוצאה מפיצוץ מתחמי מגורים הממוקמים מאחורי הקו הצהוב, כאשר הכיבוש שואף לשנות את תוואי האזור מבחינה גיאוגרפית. כמו כן, דווח על פצועים בקרב אזרחים ממזרח למחנה אל-בורייג' ובשכונת אל-אמל בעיר חאן יונס, כתוצאה מירי ישיר מכלי רכב צבאיים חודרים.

במישור המשפטי, מוסד אל-דמיר לזכויות אדם פרסם נייר עמדה שהזהיר מפני הפיכת מזרח הרצועה לאזור חיץ קבוע. הנייר הדגיש כי מה שמתרחש הוא "הנדסת פינוי" שמטרתה עקירה כפויה של האוכלוסייה הפלסטינית, ויצירת סביבה שתהפוך את המשך החיים באזורים אלה לבלתי אפשרי מבחינה מעשית ומשפטית.

המוסד המשפטי הבהיר כי פעולות אלה מהוות הפרה חמורה של התחייבויות הכיבוש על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ונכללות במדיניות שיטתית של כיבוש ארוך טווח. הנייר קרא לקהילה הבינלאומית לפעול באופן מיידי לעצירת פשע רצח העם ולהבטיח שראשי הכיבוש לא יימלטו מעונש בפני בתי הדין הבינלאומיים.

במסגרת מאמצי הסיוע, הוועדה הקטארית לשיקום עזה המשיכה לספק סיוע הומניטרי דחוף לאוכלוסיות הפגיעות ביותר במחוזות השונים. הסיוע כלל אספקת עזרים למאות אנשים עם מוגבלויות תנועה, כולל כיסאות גלגלים והליכונים, כדי להקל על סבלם בתנאי העקירה הקשים.

מצדה, האו"ם הזהיר כי המחסור החמור בדלק ובציוד מיוחד מעכב את מאמצי חילוץ גופות השהידים מתחת להריסות. הארגון הבינלאומי ציין כי אלפי אנשים עדיין נעדרים, מה שמאריך את סבלן של המשפחות הממתינות לדעת את גורל יקיריהן, בתוך התפרקות הגופות וקושי בביצוע בדיקות DNA.

דוחות האו"ם אישרו כי היעדר פעולות הערכת סיכוני נפץ מעכב באופן משמעותי את חזרת התושבים לשכונותיהם ההרוסות, ומאט את קצב כל פעולות שיקום עתידיות. ההריסות המצטברות ברחובות נותרו מכשול עיקרי לתנועת צוותי ההצלה והאמבולנסים, מה שמגביר את מורכבות המצב ההומניטרי המידרדר ממילא בכל אזורי הרצועה.

ספינות מלחמה ישראליות ממשיכות לפגוע באזור החוף והים במטחי ירי כבד, מה שמונע מדייגים את מקור פרנסתם היחיד ומאיים על חיי העקורים בחוף. כמו כן, האזורים הצפון-מזרחיים של העיר רפיח הופגזו בארטילריה לסירוגין, מה שמעיד על היעדר אזור בטוח בפועל בכל רצועת עזה.

משקיפים רואים בהתעקשות הכיבוש להרחיב את "הקו הצהוב" מטרה לכפות מציאות גיאוגרפית חדשה שתמנע את חזרת העקורים לבתיהם בעתיד הקרוב. מדיניות זו מעמידה את הקהילה הבינלאומית במבחן אמיתי לגבי יכולתה לחייב את הכיבוש בהחלטות בית הדין הבינלאומי לצדק ולעצור את ההתפשטות ההתיישבותית והביטחונית בתוך גבולות הרצועה.

מוסדות זכויות אדם קראו לפתוח בחקירות מיידיות בפשעים שבוצעו בתוך "האזור הביטחוני", וראו בשתיקה הבינלאומית אור ירוק לכיבוש להמשיך בהרס התשתיות. הם הדגישו כי אחריות ודין וחשבון הם הדרך היחידה לעצור את שפיכות הדמים ולהבטיח את הגנת האזרחים שנותרו ללא קורת גג או הגנה משפטית.

לסיכום ההתפתחויות, המצב ההומניטרי בעזה נותר תלוי בין פטיש ההפגזות המתמשכות לסדן המצור והרחבת אזורי החיץ. עם המשך ההגבלות על כניסת סיוע הומניטרי, גוברים החששות מפני אסון רעב חדש באזורים שהכיבוש בודד מאחורי הקווים הצהובים החדשים.

הקו הצהוב הפך להנדסת פינוי והפיכת אזורים לאזור ביטחוני חיץ הנתון לשליטה ישראלית, מה שמעיד על מגמה של כיבוש ארוך טווח.

לשכת החקירות של בית הדין לערעורים בפריז, בירת צרפת, הוציאה החלטה להמשיך את המעצר הזמני של עובד בקונסוליה האלג'יראית, וזאת על רקע חקירות משפטיות הנוגעות לטענות על חטיפת המשפיען האלג'יראי המתגורר בצרפת, אמיר בוחורס, המכונה 'אמיר די זאד'. החלטה זו מאשרת את דבקותה של מערכת המשפט הצרפתית בצעדי הזהירות שננקטו נגד העובד מאז מעצרו.\n\nפסק הדין תאם את ציפיות התביעה הכללית בבית הדין לערעורים, שהתנגדה בחריפות לבקשת השחרור שהגיש סנגור הנאשם. בית המשפט אישר בכך את החלטת שופט החירויות והמעצרים שניתנה באמצע יוני הנוכחי, וקבע כי השארת העובד מאחורי סורג ובריח היא הכרח משפטי בשלב הנוכחי של החקירה.\n\nהתביעה הכללית נימקה את עמדתה בקיומם של חששות רציניים מפני יכולתו של הנאשם להשפיע על מהלך החקירה, במיוחד בכל הנוגע לאפשרות של יצירת קשר עם עדים או תיאום עם גורמים אחרים שעשויים להיות קשורים לתיק. הרשויות השיפוטיות הדגישו גם את הצורך להבטיח את נוכחותו של הנאשם בשטח צרפת ולמנוע כל הפרה אפשרית של הסדר הציבורי שעלולה לנבוע משחרורו.\n\nבהתפתחות בולטת, התביעה הלאומית למאבק בטרור גילתה בעבר גמישות כלפי בקשת ההגנה, והמליצה להעמיד את העובד הקונסולרי תחת פיקוח שיפוטי במקום מעצר. המלצה זו התבססה על מסמכים שהוגשו על ידי צוות ההגנה, ופרשנים ראו בכך איתות אפשרי לשינוי במסלול התיק לפני שבית הדין לערעורים הכריע בדחייה.\n\nמצידו, אריק בלוויה, עורך דינו של היוטיובר 'אמיר די זאד', הביע דאגה מפני פוליטיזציה של התיק המשפטי והפיכתו לכלי מיקוח פוליטי בין פריז לאלג'יר. בלוויה הצביע על חששות מניסיון להחליף את העובד הקונסולרי בעיתונאי הצרפתי כריסטוף גלייז הכלוא בבתי הכלא האלג'יראים, והזהיר כי חילופי דברים כאלה עלולים לערער את עצמאותה של מערכת המשפט הצרפתית.\n\nהרשויות האלג'יראיות רואות בסוגיית מעצרו של עובדן הקונסולרי נקודת מחלוקת מהותית ופגיעה בריבונותן הדיפלומטית, שכן הן מדגישות כי העובד נהנה מחסינות מלאה על פי אמנת וינה. אלג'יריה רואה בהמשך מעצרו הסלמה בלתי מוצדקת מצד צרפת, מה שמעמיד את היחסים הבילטרליים במבחן קשה לאור הצטברות התיקים התלויים ועומדים.\n\nמנגד, פריז מציבה את תיק העיתונאי כריסטוף גלייז בראש סדר העדיפויות שלה בשיח עם הצד האלג'יראי, כאשר גלייז מרצה עונש מאסר של שבע שנים באשמות הקשורות להאדרת טרור. עם מיצוי כל דרכי הערעור המשפטיות באלג'יריה, תיק גלייז מוכן לבחינה מנקודת מבט פוליטית או באמצעות חנינה נשיאותית, מה שחלקם מקשרים לגורלו של העובד האלג'יראי.\n\nשורשי התיק הפלילי נעוצים באביב 2025, כאשר כוחות הביטחון הצרפתיים עצרו את העובד הקונסולרי בעיר קרטי יחד עם שני אנשים נוספים. הם הואשמו ישירות במעורבות בתהליך חטיפה ומעצר כפוי שכוונו נגד המשפיען 'אמיר די זאד' באפריל של השנה שקדמה לכך, האשמות שאלג'יריה דוחה מכל וכל.\n\nהתפתחויות משפטיות אלו הובילו לפרוץ משבר דיפלומטי חריף, שהתבטא בחילופי גירוש של עשרות עובדים דיפלומטיים בין שתי המדינות בצעד הסלמה נדיר. המתח לא הוגבל רק לצד הדיפלומטי, אלא התרחב לכלול הקפאה חלקית בשיתוף הפעולה הביטחוני והמשפטי, והשפעה ברורה על תיקי הגירה וויזות.\n\nהצהרות התובע הלאומי הצרפתי למאבק בטרור, אוליבייה כריסטיאן, שהצביע על קיומן של חקירות סביב מה שכינה 'טרור מדינות', הוסיפו למורכבות התמונה. הצהרות אלו עוררו זעם רחב בחוגים הרשמיים האלג'יראים, שראו בהן האשמות שווא וניסיון לערב את המדינה בתיקים פליליים שאין להם קשר אליה.\n\nלמרות מתח זה, השבועות האחרונים ראו ניסיונות לשבור את הקיפאון הדיפלומטי באמצעות ביקורים ברמה גבוהה, שהבולט שבהם היה ביקור שר הפנים האלג'יראי סעיד סעיוד בפריז. ביקור זה הוא הראשון של גורם אלג'יראי ברמה זו מזה שנים, מה ששיקף רצון זהיר של שני הצדדים לנהל את המשבר הרחק מהסלמה תקשורתית.\n\nהצוות המשפטי של העיתונאי הצרפתי גלייז מאשר כי מרשם נמצא במצב משפטי המאפשר לו ליהנות מחנינה נשיאותית אלג'יראית לאחר שפסק דינו הפך סופי. פרשנים סבורים כי פתרון סוגיית גלייז עשוי לפתוח את הדלת להסדר כולל שיכלול את העובד הקונסולרי האלג'יראי, למרות המורכבויות המשפטיות שמטילה מערכת המשפט הצרפתית העצמאית.\n\nהיחסים האלג'יראים-צרפתיים מתמודדים עם אתגרים היסטוריים ומבניים החורגים מסוגיות קונסולריות, כאשר תיקי הזיכרון, הקולוניאליזם והפעילות הפוליטית של מתנגדי משטר בחו"ל נשארים נקודות חיכוך מתמידות. אולם, סוגיית 'העובד הקונסולרי' הוסיפה מימד ביטחוני ומשפטי חדש שהגביר את עמימות התמונה הפוליטית בין ארמון האליזה לארמון אל-מוראדיה.\n\nהעובד הקונסולרי האלג'יראי נשאר במעצר בהמתנה לתוצאות החקירות הסופיות או להבנות שעשויות להתגבש בערוצים הדיפלומטיים האחוריים. על רקע שתיקת עורכי דינו של הנאשם לאחר ההחלטה האחרונה, החוגים הפוליטיים בשתי המדינות ממתינים לצעד הבא שעשוי לקבוע את מסלול היחסים הבילטרליים בחודשים הקרובים.\n\nהמשך מעצרו של העובד הקונסולרי מהווה הפרה של הנורמות הדיפלומטיות, החוק הבינלאומי ואמנת וינה.

מקורות רשמיים בצבא הכיבוש הישראלי דיווחו היום, יום שישי, על ביצוע מבצע חיסול שכוון ליחיא סעיד חמדאן, אותו תיארו כאחד מהבכירים הצבאיים הבולטים בתנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) ברצועת עזה. ההודעה הצבאית הבהירה כי המבצע בוצע באמצעות תקיפה אווירית מדויקת שבוצעה על ידי מטוסי קרב לאחר מעקב מודיעיני אינטנסיבי.

המקורות ציינו כי התקיפה בוצעה בתיאום משותף בין שירות הביטחון הכללי (שב"כ) לבין אגף המודיעין הצבאי, בטענה שחמדאן מילא תפקיד מרכזי בתכנון ובפיקוח על פעולות שטח המכוונות נגד תנועות כוחות הכיבוש בתוך הרצועה, מה שהפך אותו ליעד נרדף בתקופה האחרונה.

מנגד, שוררת שתיקה בקרב הגורמים הרשמיים של תנועת חמאס וזרועה הצבאית, גדודי עז א-דין אל-קסאם, כאשר לא פורסמה כל תגובה המאשרת או מכחישה את נכונות טענות הכיבוש בנוגע לגורלו של המנהיג חמדאן, בזמן שמל"טים ומטוסי קרב ממשיכים לטוס באופן אינטנסיבי מעל האזורים הממוקדים.

מבצע ההתנקשות הגיע על בסיס מידע מודיעיני מדויק שסופק על ידי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) ואגף המודיעין הצבאי.

המהלכים הדיפלומטיים מואצים ברמה האזורית והבינלאומית בניסיון להכיל את ההסלמה הגוברת בין איראן לארצות הברית. תיווכים מרובים שואפים להחזיר את שני הצדדים לשולחן המשא ומתן, בעוד טהראן מתעקשת לאזן בין מוכנותה הצבאית הגבוהה לבין השארת ערוצי דיאלוג פתוחים כדי למנוע הידרדרות האזור לעימות כולל.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי משרד החוץ האיראני וההנהגה הצבאית לא סגרו את דלת הדיפלומטיה למרות חריפות הרטוריקה ההדדית בימים האחרונים. טהראן מדגישה כי לא תיכנע ללחצים או לאיומים צבאיים, ובמקביל מדגישה את הצורך של וושינגטון לעמוד בהתחייבויותיה המשפטיות הכלולות במזכרי ההבנות הקודמים בין שני הצדדים.

נקודות מחלוקת מהותיות בולטות המעכבות את ההתקדמות במסלול המדיני, ובראשן סעיף 13 במזכר ההבנות המשותף. סעיף זה נוגע לצורך של ארצות הברית לשחרר כספים איראניים המוחזקים בחו"ל, סוגיה שטהראן רואה בה מבחן אמיתי לרצינות הצד האמריקאי בכל הסדר עתידי.

גם תיק האנרגיה מהווה אבן נגף נוספת, במיוחד לאחר שוושינגטון הודיעה על ביטול הפטורים הקשורים לייצוא הנפט האיראני והכנסותיו הכספיות. משקיפים רואים בהתפתחות זו סעיף מרכזי על סדר היום של כל פגישות אפשריות, כאשר טהראן דורשת להסיר את ההגבלות על מגזר הנפט שלה כתנאי להרגעה.

בהקשר קשור, פרשנות סעיף 5 במזכר ההבנות, הנוגע למנגנון הטיפול במצר הורמוז, נותרה נקודת חיכוך פוליטית ומשפטית בין שתי הבירות. קיימת אי הסכמה חריפה לגבי אופן יישום ההסדרים הביטחוניים במעבר המים האסטרטגי, מה שמסבך עוד יותר את ההגעה לנוסחה ביטחונית מוסכמת שתבטיח את חופש השיט ויציבות האזור.

בשטח, השעות האחרונות ראו הסלמה חסרת תקדים לאחר שפיקוד המרכז האמריקאי 'סנטקום' ביצע סדרת תקיפות אוויריות נרחבות. התקיפות כוונו לכ-90 אתרים צבאיים בתוך שטחי איראן, וכללו מערכות הגנה אווירית מתקדמות, מתקני אחסון טילים בליסטיים וכטב"מים, בנוסף לבסיסים לוגיסטיים ימיים.

משמרות המהפכה האיראניים הגיבו באופן מיידי באמצעות תקיפת בסיסים צבאיים אמריקאיים בכווית, בחריין וירדן. מפקדים צבאיים בטהראן הזהירו כי היקף התקיפות יתרחב באופן משמעותי אם התקיפות האמריקאיות יימשכו, והדגישו כי יש להם את היכולת להגיע לכל האינטרסים האמריקאיים באזור.

למרות עימות ישיר זה, נתונים רשמיים איראניים מצביעים על כך שהמסלול המשא ומתן טרם הסתיים, אך הוא קשור קשר הדוק להפסקת פעולות האיבה. בירות אזוריות עוקבות בדאגה רבה אחר תוצאות העימות הזה, על רקע חששות מכשלון התיווכים המנסים לנטרל את הפתיל לפני שיהיה מאוחר מדי.

השאלה נותרה פתוחה לגבי יכולתה של הדיפלומטיה לעמוד בפני רעש הפיצוצים, לאור התעקשות כל צד על תנאיו הפוליטיים והשטחיים. בעוד וושינגטון מתעקשת לערער את היכולות הצבאיות האיראניות, טהראן מסרבת להציג ויתורים כלשהם תחת עול ההפצצות, מה שמעמיד את האזור בפני תרחישים פתוחים לכל האפשרויות.

איראן הדגישה מלכתחילה כי המסלול הדיפלומטי נמשך במקביל למוכנות הצבאית להתמודדות עם כל התפתחויות חירום.

ויסאל אבו עליא

יש חוויות שלא נמדדות באורכן, אלא במה שהן משאירות בנשמות. רק ארבעה ימים בילו שלושת ילדיי; באסל, כרמל ויוסף, במחנה הקיץ השלישי "שאהידי החובה הלאומית – הגנת מולדת" שאורגן על ידי רשות ההכשרה הצבאית עבור בני אנשי כוחות הביטחון, אך הם הספיקו כדי שיחזרו נושאים משהו בלתי נראה לעין... ושהלב מבין.

כשהם הלכו למחנה, חשבתי שהם יחזרו עם זיכרונות יפים, תמונות קבוצתיות וכמה סיפורים חולפים. אבל הם חזרו כשבתוך כל אחד מהם חווית התבגרות קטנה, וחווית חיים שקשה לספרים או למסכים להעניק.

המחנה, במשך ארבעה ימים, היה כמו מחנה אימונים מוקטן לחיילים. היום התחיל לפני זריחת השמש, בהשכמה מוקדמת ותפילת שחר, ואז אימוני כושר גופני, ואז צעדה מסודרת, שם הילדים למדו שמשמעת אינה מגבלה, אלא דרך חיים, ושכבוד לזמן, לסדר ולעבודת צוות הם ערכים שנבנים באמצעות תרגול לפני שהם נלמדים במילים.

ובכל ערב, גיליתי משיחותיהם שמה שהם לומדים שם גדול בהרבה מסתם אימונים גופניים. הם עברו אימונים מעשיים על מנגנוני טיפול בשריפות, למדו את יסודות המניעה והבטיחות הכללית, וכיצד לפעול במצבי חירום. הרגשתי ששיעורים אלה לא רק מעניקים להם מיומנות, אלא מעניקים להם מודעות, כי האדם שיודע כיצד להגן על עצמו ועל אחרים, מחזיק במפתחות הראשונים לאחריות.

ומכיוון שבניית האדם אינה מושלמת באימון בלבד, הגיעה התוכנית התרבותית והחינוכית כדי להעניק לחוויה מימד נוסף. המחנה לקח את הילדים לארמון הישאם, שם הם צעדו בין אבנים המספרות את ההיסטוריה והתרבות של פלסטין, וביקרו במוזיאון הרוסי, וכך התקרבו להיסטוריה ולתרבות בעיני הילד הסקרן, וגם ביקרו במפעל חלב, וראו כיצד עבודה יומיומית הופכת לייצור, וכיצד מאחורי הפשוט ביותר שאנו צורכים עומדים מאמץ, ידע ומיומנות.

המחנה לא התעלם מבניית הצד האנושי והפסיכולוגי. באמצעות מפגשי תמיכה פסיכולוגית ופעילויות אינטראקטיביות, שחלק מהן השתתף הסהר האדום הפלסטיני, הילדים למדו ביטחון עצמי, תקשורת, עבודת צוות והסתגלות לאחרים, כדי לגלות שהכוח אינו טמון רק בגוף, אלא בנפש שיודעת לשתף פעולה, לכבד ולהתמודד עם אתגרים ביציבות.

אבל מה שנגע בי ביותר לא היו פרטי התוכנית, אלא השינוי השקט שאיתו חזרו הביתה.

לאחר סיום המחנה, ישבתי עם שלושת ילדיי, ושאלתי אותם שאלה אחת:

"אם החוויה תחזור... האם תשתתפו שוב?"

באסל, הבכור שבהם, לא היסס ואמר בביטחון:

"כן."

תשובה קצרה, אך היא הספיקה כדי לסכם את שביעות רצונו המלאה.

כרמל חייכה ואמרה:

"כן... אבל שלא יעוררו אותנו מוקדם."

ויוסף, הצעיר, הגיע ואמר בתמימותו היפה:

"כן... אבל שלא יהיה ביריחו."

צחקתי מהערותיהם, אבל עצרתי ארוכות על המילה שקדמה לכל ההערות...

"כן."

כי ילד אינו יודע להתחנף, ואינו מיומן ביצירת רושם. אם הוא אהב חוויה, הוא אמר זאת בכנות מלאה, ואם לא אהב אותה, הוא דחה אותה ללא היסוס. אבל ששלושה ילדים, שלכל אחד מהם אישיות שונה, יסכימו על הרצון לחזור, זה אומר שהמחנה הצליח להשאיר בלבם רושם אמיתי.

הבנתי אז שהצלחת מחנות כאלה אינה נמדדת במספר הפעילויות, הטיולים או שעות האימון, אלא במה שהם זורעים בנפשות הילדים של ערכים שנשארים איתם לאחר סיום התוכנית. הם חזרו כשהם מודעים יותר למשמעות המשמעת, מכבדים יותר את הסדר, מודעים יותר לבטיחות ולאחריות, קרובים יותר להיסטוריה ולמורשת מולדתם, ומסוגלים יותר לעבוד עם אחרים, והחשוב מכל, הם חזרו כשהם מרגישים גאווה על כך שחיו, ולו לימים ספורים, חוויה הדומה לחיי מי שנושאים באחריות להגנת המולדת.

רק ארבעה ימים...

אבל הם הספיקו כדי שיגלו שהמולדת אינה מילה שנאמרת באירועים, אלא התנהגות יומיומית, משמעת, ידע, עבודה, ותחושת אחריות כלפי עצמם וכלפי אחרים.

ואולי זו הייתה המתנה היפה ביותר שילדיי חזרו איתה מהמחנה; שהם לא חזרו רק עם בגדים נושאי אבק האימונים, אלא עם לבבות בוגרים יותר, מוחות מודעים יותר, וזיכרונות שילוו אותם לאורך זמן... ויישארו בליבי עדות לכך שאדם באמת יכול לגדול... בארבעה ימים.

מקורות בשטח ברצועת עזה דיווחו כי כוחות הכיבוש הישראלי המשיכו, במהלך שעות הלילה ועם שחר היום שישי, בסדרת הפרות שיטתיות של הסכם הפסקת האש בתוקף. הפרות אלו כללו ירי אינטנסיבי ותנועות צבאיות נרחבות באזורים שונים של הרצועה, מה שהוביל למצב של מתח רב בקרב האזרחים.

בעיר עזה, כלי רכב צבאיים ישראליים החלו לאחר חצות לתקוף את מה שנותר מבתיהם של פלסטינים באזורי 'הקו הצהוב' השייכים לשכונת אל-תופאח בצפון מזרח העיר. הפגזה זו לוותה בירי כבד באזורים המזרחיים של מחנה ג'באליה ובעיירה בית לאהיה בצפון הרצועה, וגרמה לנזקים חומריים לרכוש האזרחים.

באזור המרכז, כוחות הכיבוש פתחו באש מקלעים כבדים לעבר שכונות המגורים הממוקמות ממזרח לכפר אל-מצדר ואזור אל-מוע'אזי. התקיפה כוונה גם לבתיהם של פלסטינים בפאתי מזרח מחנה אל-בורייג', בצעד שמשקיפים ראו בו הסלמה מכוונת שמטרתה להטיל אימה על התושבים ולמנוע מהם לחזור לחייהם הרגילים.

בדרום הרצועה, ובמיוחד בעיר ח'אן יונס, נפצע אזרח פלסטיני מירי כוחות הכיבוש בשכונת אל-אמל. צוותי האמבולנס של אגודת הסהר האדום הפלסטיני פינו את הפצוע במהירות לבית החולים אל-אמל לקבלת טיפול רפואי הכרחי, תוך כדי המשך טיסה אינטנסיבית של כלי טיס בלתי מאוישים.

בעיר רפיח, הכוחות הישראליים ממשיכים בפעולותיהם הצבאיות באזור אל-עלם בצפון מערב העיר, שם מתבצעות עבודות חפירה וגירוף נרחבות. לכך נלווה ירי ישיר לעבר אוהלי העקורים באזור זה, מה שמאיים על חייהם של אלפים שנמלטו לשם בחיפוש אחר ביטחון.

מקורות ציטטו עדי ראייה שאישרו את המשך התנועות הצבאיות הישראליות בסביבת אזור אל-עלם, כולל שינוי מיקום קוביות הבטון הצהובות. תנועות שטח אלו מתרחשות במקביל לתקיפות שמבצעים כלי טיס בלתי מאוישים מסוג 'קוואד קופטר' המכוונות לאתרים ואנשים באזורים שונים של העיר עזה, המרכז והדרום.

למרות כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש מאז העשירי באוקטובר 2025, הכיבוש ממשיך להפר אותו מדי יום. הפרות אלו מגוונות בין הפגזות ארטילריות וחדירות מוגבלות, בנוסף לאי עמידה בפרוטוקולים החתומים בנוגע להכנסת סיוע הומניטרי ורפואי חיוני לרצועה הנצורה.

על פי הנתונים העדכניים ביותר של משרד הבריאות ברצועת עזה, הפרות ישראליות מתמשכות אלו מאז תחילת ההפוגה הובילו למותם של יותר מ-1072 פלסטינים. התקיפות גם גרמו לפציעתם של כ-3463 נוספים בפציעות שונות, מה שמטיל לחץ עצום על מערכת הבריאות המוחלשת ממילא עקב המלחמה.

הפרות הכיבוש הישראלי של הסכם הפסקת האש הביאו למותם של יותר מ-1072 פלסטינים ולפציעתם של 3463 נוספים מאז אוקטובר האחרון.

פחות דיבורים

בחתמתו על הצו הנשיאותי הקובע עריכת בחירות לפרלמנט ב-28 בנובמבר הקרוב, ובחירות לנשיאות ברבעון הראשון של השנה הבאה, הנשיא מחמוד עבאס סותם את פי כל דובר; כדי שהמולדת תהפוך לאחר אירוע זה לזירה פתוחה לדיאלוגים, גיוס וגיבוש חזונות, לקראת הקמת רשימות בחירות על פי השיטה החדשה, הפותחת דלתות להשתתפות חברתית רחבה ביותר, במיוחד עבור קבוצות צעירות, ועבור נשים שהחוק החדש הבטיח להן נוכחות גדולה יותר והשתתפות ראויה בקבלת החלטות, וזו נוכחות השווה להקרבותיהן ולחלקן שקיבלו מנשיאת כאבים והתמודדות עם צרות.

הבחירות היום מייצגות חלון תקווה אמיתי שיכול להניע מים עומדים, לפתוח אופקים פוליטיים רחבים, ולהציע מגוון של חלופות לאחר שהמעגלים הצטמצמו והמשברים התחזקו; אולי בקלפיות יש מה שיפתח את שער ההקלה המקווה.

ומעכשיו ועד למועד שנקבע, החיים יזרמו בעורקים המוקשים, והפלגים המתמהמהים יעמדו בפני רגע האמת, שכן שפתם ה"עץ" לא תעזור להם לזכות באמון הבוחרים לאחר שנוכחותם נשחקה, תדמיתם דהתה, וחוסר יכולתם להגיב לאתגרים הקיומיים שהאזרח היה דלקם נחשף, בעוד שאותם פלגים עדיין חיים במצב של הכחשה, ומסרבים להכיר בטעויותיהם וחטאיהם, ומהססים לבצע את הבדיקות הנדרשות למדיניותם, ולהכיר בחלקם באחריות למצב הטרגי שאליו הגיעו הדברים, של עגמומיות המראה ורע המהפך.

חלף זמנם של הדיבורים הריקים והסיסמאות הרחבות, והגיע רגע החשבון העממי, ואין היום מגן על הפלגים אלא מה שהציגו מתוכניות מציאותיות הנוגעות לדאגות האנשים, מרפאות את פצעיהם ומקלות על כאביהם.

עם הבחירות, אנו קובעים פגישה לחידוש הדם, ייעול הביצועים, ותיקון המסלולים לעבר מולדת חופשית ואצילה, הנאחזת בערכי האמת, הצדק, השוויון והחירות... אנו יודעים שישנם אתגרים וניסיונות מצד הכיבוש לחסום את הדרך לקראת הישג לאומי זה, אך רצון החיים יגיב לגורל, שכן אין נשק חזק יותר או חד יותר מנשק החיים, אז קדימה לבחירות.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 10/7/2026

שקט זהיר שורר באיראן ובלבנון לאחר שלושה ימים של עימותים צבאיים אלימים שדחפו את האזור לסף מלחמה אזורית רחבה, בזמן שהאזהרות נמשכות כי שקט זה אינו אלא הפוגה זמנית, בציפייה לתוצאות המגעים הדיפלומטיים והמהלכים הצבאיים המתנהלים מאחורי הקלעים.

קצב התקיפות הצבאיות ירד באופן ניכר בשעות האחרונות, לאחר ששלושת הימים האחרונים היו עדים לעימות הישיר האלים ביותר בין ארצות הברית לאיראן מזה שנים, שכלל תקיפות אמריקאיות וישראליות על יעדים בתוך איראן, ותגובות איראניות בטילים וכטב"מים שפגעו בבסיסים ומתקנים צבאיים הקשורים לארצות הברית במספר מדינות המפרץ, מה שעורר חששות בינלאומיים מהידרדרות האזור למלחמה פתוחה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע רשמית על סיום תוקפו של מזכר ההבנות שנחתם בין וושינגטון לטהראן בחודש שעבר, והאשים את איראן בהפרת התחייבויותיה לאחר שפגעה בשלוש ספינות סוחר במצר הורמוז, מה שטהראן ראתה כהצדקה אמריקאית להסלמה צבאית שוושינגטון התכוננה אליה מראש.

הממשל האמריקאי אישר כי התקיפות כוונו לאתרים צבאיים ומתקני הגנה אווירית וכטב"מים איראניים, והדגיש כי המבצעים יימשכו אם האינטרסים האמריקאיים יותקפו שוב, בעוד משרד ההגנה האמריקאי הודיע על העלאת רמת הכוננות הצבאית באזור לקראת כל התפתחויות פתאומיות.

מנגד, ההנהגה האיראנית אישרה כי תגובתה הצבאית באה במסגרת הגנה עצמית, והתחייבה להגיב בחומרה רבה יותר על כל תקיפה חדשה שתכוון לשטחי איראן או לאינטרסים האסטרטגיים שלה. טהראן גם הדגישה כי יכולות הטילים שלה עדיין שלמות, וכי היא מסוגלת להרחיב את מעגל התגובה אם יהיה צורך בכך.

למרות הפסקת התקיפות הגדולות, המהלכים הצבאיים לא פסקו לחלוטין, שכן הכוחות האמריקאים ממשיכים לחזק את פריסתם הימית והאווירית במפרץ, בעוד איראן שמרה על כוחותיה המזוינים ומערכות הטילים שלה במצב כוננות, עם המשך הסיורים הימיים בסביבת מצר הורמוז, אחד ממעברי הנפט החיוניים ביותר בעולם.

השקט הזהיר התפשט גם ללבנון, לאחר שפחתו החששות מפני התלקחות עימות רחב בין ישראל לחיזבאללה במקביל להסלמה האמריקאית-איראנית, אך המצב בשטח נותר רגיש ביותר, במיוחד בדרום לבנון, שם צבא ישראל המשיך לחזק את עמדותיו, בעוד חיזבאללה המשיך לעקוב אחר ההתפתחויות מבלי להכריז על מבצעים חדשים.

זאת במקביל להמשך הוויכוח הפוליטי הפנימי בלבנון בנוגע ליוזמה הביטחונית בחסות ארצות הברית, המקשרת בין נסיגת ישראל מהדרום לפירוק חיזבאללה מנשקו, יוזמה הנתקלת בסירוב מוחלט מצד הארגון ובעלי בריתו, בעוד גורמים לבנוניים המזוהים עם הממשל האמריקאי רואים בה הזדמנות לחיזוק סמכות המדינה.

בדרום לבנון, מספר תושבים החלו לחזור בהדרגה לעיירותיהם שנפגעו לאחר שוך הפעולות הצבאיות, אך החששות מהתחדשות הלחימה גרמו לרבים להמתין, על רקע הנזקים הנרחבים המתמשכים לבתים ולתשתיות.

מבחינה כלכלית, ירידת הפעולות הצבאיות השפיעה על שוקי האנרגיה, כאשר מחירי הנפט התייצבו יחסית לאחר גל עליות חדות בימים האחרונים, בעוד השווקים העולמיים המשיכו לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות במצר הורמוז, דרכו עוברת כחמישית מסחר הנפט העולמי, מחשש לכל שיבוש חדש בתנועת השיט.

כמו כן, חברות תעופה בינלאומיות המשיכו להימנע ממרחבי האוויר האיראני, העיראקי והלבנוני, לאחר אזהרות ביטחוניות אירופיות ובינלאומיות מפני סכנה אפשרית למטוסים אזרחיים כתוצאה מהמתח הצבאי המתמשך באזור.

בינתיים, גורמים אזוריים ובינלאומיים הגבירו את מגעיהם כדי למנוע קריסת השקט השברירי, כאשר מספר בירות במפרץ ובאירופה קיימו התייעצויות אינטנסיביות עם וושינגטון וטהראן במטרה להכיל את ההסלמה ולהשיק מחדש את המסלול הדיפלומטי, על רקע הבנה גוברת כי כל טעות בחישובים הצבאיים עלולה להוביל לעימות שקשה להכילו.

השקט הנוכחי חושף עובדה שחוזרת על עצמה במשברי המזרח התיכון, והיא שהרגיעה הצבאית אינה בהכרח פתרון פוליטי. הצדדים האמריקאי והאיראני עדיין דבקים בעמדותיהם הבסיסיות, בעוד היכולות הצבאיות הפרוסות באזור גדלות באופן חסר תקדים. לכן, היעדר התנגשויות ישירות בשעות האחרונות אין לפרש כסוף המשבר, אלא ייתכן שזו רק הזדמנות להתארגנות צבאית ופוליטית מחדש לפני סבב הסלמה חדש, במיוחד על רקע חוסר האמון המתמשך בין הצדדים, והיעדר מסגרת משא ומתן המסוגלת לטפל בשורשי המשבר באופן בר קיימא.

בנוגע ללבנון, השקט הנוכחי מסתיר משבר מורכב יותר מסתם הפסקת אש. הדיון המתנהל סביב עתיד נשק חיזבאללה, ועתיד ההסדרים הביטחוניים בדרום, משקף מאבק עמוק על זהות המדינה הלבנונית ותפקידה האזורי. כמו כן, כל הסדר שיוטל מבחוץ ללא הסכמה פנימית רחבה עלול להוביל לתוצאות הפוכות, כולל העמקת הפילוג הפוליטי והחלשת מוסדות המדינה, מה שהופך את היציבות הלבנונית לתלויה לא רק במצב הביטחוני, אלא גם במציאת הסדר פוליטי שיזכה לקבלה לאומית רחבה.

ברמה האזורית, המשבר מאשר שוב כי ביטחון המזרח התיכון הפך למקושר באופן כזה שכל עימות מקומי עלול להפוך למשבר בינלאומי תוך שעות. השילוב בין ביטחון אנרגיה, תנועת השיט במצר הורמוז, בסיסים צבאיים אמריקאיים, תפקיד ישראל, והשפעת איראן האזורית, מקשה על הכלה של כל הסלמה בגבולות גיאוגרפיים צרים. לכן, המשך השקט הנוכחי יישאר תלוי ביכולתם של הגורמים הבינלאומיים והאזוריים לפתוח מחדש ערוצי משא ומתן, שכן האלטרנטיבה תהיה סבב חדש של עימותים שעלול להיות רחב יותר ויקר יותר לכל הצדדים.

בפוליטיקה האמריקאית, חשיבות ההצהרות אינה טמונה רק בחריפותן, אלא בשאלות שהן מעלות. והשאלה שמציבה עמדות סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, היום היא:

לא: האם השתנו יחסי וושינגטון עם ישראל?

אלא: מי יקבע את גבולות היחסים הללו בשלב הבא?

לפי דיווח של סוכנות הידיעות AP, ואנס מתח ביקורת פומבית על בכירים ישראלים שתקפו את מסלול המשא ומתן עם איראן, והזהיר מפני תקיפת "הבת ברית החזקה היחידה" שנותרה לישראל, ובמקביל הדגיש כי דונלד טראמפ נחשב לאחד הנשיאים האמריקאים התומכים ביותר בישראל. נראה כי מסר זה אמר לממשלת נתניהו כי התמיכה האמריקאית נמשכת, אך לא בהכרח בתנאים שתל אביב רוצה.

וכאן טמונה חשיבות האירוע. ואנס לא יצא מעמדת עוינות לישראל, ולא הציג את עצמו כיריב לה, אלא דיבר מתוך חזון פוליטי שונה שכותרתו: "אמריקה תחילה". זהו חזון שאינו דוחה ברית עם ישראל, אך הוא דוחה את הפיכתה של כל מדינה בת ברית לגורם הקובע את סדרי העדיפויות של מדיניות החוץ האמריקאית, או דוחף את וושינגטון לבחירות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים שלה.

באשר לדיבורים על זעם "אייפאק" והחוגים התומכים בישראל, יש להתייחס אליהם בזהירות. לא כל ביקורת מישראל מעידה על עימות ישיר עם קבוצות הלובי התומכות בה בוושינגטון. אך הצהרות ואנס עוררו דאגה בקרב חלק מהחוגים הללו; מכיוון שהן משקפות עליית זרם רפובליקני חדש שפחות מוכן להעניק לכל צד השפעה בלתי מוגבלת על ההחלטה האמריקאית.

ללא קשר להיקף המחלוקת האמיתית בתוך הממשל האמריקאי, משמעות ההצהרות טמונה בתזמונן ובסופן הפוליטי. וושינגטון מוצאת את עצמה היום מול משוואה מורכבת: כיצד למנוע מאיראן להרחיב את השפעתה, מבלי להידרדר למלחמה חדשה במזרח התיכון?

וכאן נראה שואנס קרוב יותר לבית הספר לניהול סכסוכים ומשא ומתן, בעוד קולות אחרים נוטים להקשחה וללחץ מרבי.

ולא ניתן להפריד דיון זה מלבנון. הממשל האמריקאי מבין שלכל הבנה עם איראן יהיו השלכות ישירות על מספר תיקים אזוריים, כולל לבנון. לכן, כל הסלמה ישראלית בתיק זה עלולה להפוך לגורם לחץ על המשא ומתן, או לניסיון לכוון מחדש את מסלולו. מכאן ניתן להבין את רצונה של וושינגטון לשמור את ההחלטה הסופית בידיה, ולא בידי כל צד אחר, חזק ככל שיהיה הברית עמו.

עם זאת, עדיין מוקדם לראות בהצהרות אלו שינוי אסטרטגי מלא ביחסים האמריקאים-ישראלים. המוסדות האמריקאים הגדולים עדיין רואים בישראל בת ברית אסטרטגית יציבה, והכוחות התומכים בה עדיין נהנים מהשפעה פוליטית ותקשורתית רחבה. לכן, ייתכן שהנכון יותר הוא לקרוא את עמדות ואנס כניסיון לאפס את היחסים ולא לעצב אותם מחדש לחלוטין.

ומכאן עולה השאלה האמיתית: האם אנו עומדים בפני מחלוקת חולפת על איראן, או בפני תחילת שינוי עמוק יותר בתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה?

ואנס מבין שבסיסו הפוליטי של טראמפ אינו רוצה מלחמות חדשות במזרח התיכון, ואינו רוצה לראות את ארצות הברית משלמת את מחירם של סכסוכים חיצוניים שאינם מביאים לה רווחים ישירים. לעומת זאת, מרקו רוביו ואגף אחר בתוך המפלגה מייצגים חזון מסורתי יותר לתפקידה העולמי של אמריקה ובריתותיה האסטרטגיות.

אבל מה עלול לקרות בהמשך?

אם ואנס יצליח להפוך עמדה זו מהצהרה חולפת לקו פוליטי קבוע, אנו עשויים לראות רפובליקנים נועזים יותר בהערכה מחדש של עלות הבריתות החיצוניות, ונוטים יותר לקשור את התמיכה בישראל לחישובים הישירים של וושינגטון.

אך אם העמדה תישאר מוגבלת לניהול תיק איראן, היא תישאר רק מחלוקת טקטית בתוך יחסים אסטרטגיים איתנים.

לכן, הסכסוך המתנהל היום אינו נוגע רק לאיראן, אלא לעתיד המפלגה הרפובליקנית לאחר טראמפ. האם היא תישאר מפלגה שמרנית מסורתית המובילה את הסדר העולמי כפי שארצות הברית הכירה אותו במשך עשורים? או שהיא תהפוך יותר ויותר למפלגה לאומנית פופוליסטית המעניקה עדיפות מוחלטת לענייני הפנים האמריקאים?

ושינוי זה, אם יעמיק, לא ישפיע רק על איראן או לבנון, אלא יתפרס על כלל ענייני האזור, כולל פלסטין ועזה; מכיוון שכל הגדרה מחדש של היחסים בין וושינגטון לתל אביב תשפיע בהכרח על אופן ניהול תיקי המזרח התיכון על ידי ארצות הברית.

לסיכום:

מה שאנו רואים היום אינו רק ויכוח פוליטי חולף, ולא רק מחלוקת על איראן, אלא אינדיקציה לדיון עמוק יותר בתוך ארצות הברית על משמעות הכוח, גבולות הבריתות, וסדרי העדיפויות של מדיניות החוץ.

באשר לואנס, בעיני חלקם הוא עשוי להיות רק סגן נשיא המגן על חזונו של טראמפ, אך בעיני אחרים הוא כבר החל את צעדיו הראשונים לקראת ירושתו הפוליטית של טראמפ.

מי שיצליח היום להגדיר את משמעות "אמריקה תחילה", עשוי להיות המוכשר ביותר מחר לרשת את טראמפ; לא רק בתפקידו, אלא גם בקהל בוחריו.

אני מאמין שהמפה הגיאופוליטית של הכדורגל העולמי השתנתה ברמת הנבחרות והמועדונים כתוצאה מגורמים הקשורים לתשתיות והשקעה חכמה, שתרמו לבניית דורות שלמים ומודרניים התואמים את דרישות הכדורגל המודרני. זה מה שמאשר את ההיגיון שמאחורי אי העפלתה של איטליה והדחתן של הולנד, גרמניה וברזיל ממונדיאל 2026, שכן העבר אינו חוזר על עצמו, וכדור הארץ נמצא בתנועה מתמדת, וההיסטוריה הקוסמית חווה תהליך משתנה שעיצב מחדש את מושג המורשת הכדורגלנית.

שינוי זה אינו מוגבל רק לרשמים כלליים, אלא מאושר גם על ידי סטטיסטיקות כדורגל עדכניות, המודדות כעת שיעורי לחץ גבוה, עוצמת ריצה, מרחקים מכוסים, שיעורי חילוץ כדור, דיוק מסירות, איכות הזדמנויות שנוצרו, מדדי שערים צפויים (xG), ונתונים אחרים שהפכו לבסיס בהערכת שחקנים וקבוצות. כמו כן, מועדונים ונבחרות מסתמכים כעת על ניתוח נתונים, בינה מלאכותית ומדעי ביצועי ספורט בגילוי כישרונות, ניהול עומסים פיזיים ובניית תוכניות טקטיות.

נבחרות מרוקו ונורווגיה הן דוגמה ברורה לשינוי זה; מרוקו הצליחה לבנות פרויקט כדורגל שלם המבוסס על פיתוח תשתיות, אקדמיות והשקעה בכישרונות, בעוד נורווגיה נהנתה מתכנון ארוך טווח ופיתוח שחקנים בשיטות מדעיות מודרניות, מה שהשתקף ביכולתן להתחרות בנבחרות בעלות מורשת כדורגל עתיקה יותר, ואף להתעלות עליהן בתחנות מסוימות.

חוק המשחק החדש מבוסס כעת על טקטיקה, כוח פיזי, התגוננות קבוצתית, והסתמכות על שיטת המשחק (4-3-3), שהפכה את שחקני הכנף לכוכבי הקבוצה, והפחיתה את תפקידו של החלוץ המסורתי בתוך רחבת ה-16. זה מאשר שכדורגל עבר לפילוסופיה המאמצת את מושג הכוח והתועלתנות יותר מאשר ביצועים אמנותיים מהנים, תוך שימוש במדע בגילוי ופיתוח כישרונות באופן המתאים לעולם הכדורגל החדש.

התחדשות התקיפות הצבאיות ההדדיות בין ארצות הברית לאיראן, זו היום השני ברציפות, מצביעה על כך שמזכר ההבנות, שהצליח זמנית להכיל את ההסלמה, איבד את יעילותו המעשית. עם חזרת התקיפות האמריקאיות על יעדים בתוך איראן, ותגובת טהראן בתקיפת בסיסים אמריקאיים במדינות המפרץ, עבר המשבר משלב ההכלה לשלב בחינת הרצונות הצבאיים והפוליטיים.

בהקשר זה, נראה שוושינגטון שואפת לבסס מחדש את כוח ההרתעה, ולהעביר מסר לפיו תקיפת כוחותיה או האינטרסים שלה תיתקל בתגובה ישירה. מנגד, איראן מנסה להוכיח שהיא עדיין מסוגלת להגיב, וכי לחצים צבאיים לא ידחפו אותה לוותר על ויתורים אסטרטגיים, במיוחד בכל הנוגע לנוכחותה האזורית ולתוכנית הטילים שלה.

אך למרות ההסלמה, אין עדיין אינדיקציות מכריעות לרצון של אף אחד מהצדדים להידרדר למלחמה כוללת. ארצות הברית מבינה שמלחמה פתוחה עם איראן עלולה לאיים על ביטחון הבסיסים האמריקאיים במפרץ, להעלות את מחירי האנרגיה בעולם, ולהרחיב את מעגל העימות לעיראק, סוריה, תימן ואולי גם לבנון. גם איראן מבינה שעימות ישיר וארוך עם ארצות הברית עלול לרוקן את יכולותיה הצבאיות והכלכליות באופן משמעותי.

לפיכך, התמונה הנוכחית קרובה יותר ל"מלחמת הרתעה הדדית" מאשר למלחמה כוללת; כאשר כל צד מנסה לכפות משוואות חדשות מבלי לחצות את הקווים שעלולים להוביל לפיצוץ אזורי רחב.

באשר למדינות המפרץ, תקיפת הבסיסים האמריקאיים בשטחן מציבה אותן בפני אתגר ביטחוני ופוליטי הולך וגובר, שכן הן מוצאות את עצמן בלב העימות למרות מאמציהן בשנים האחרונות להפחית את המתיחות עם איראן. סביר להניח שמדינות אלו יגבירו את מאמציהן הדיפלומטיים למנוע את הרחבת הסכסוך, במקביל לחיזוק אמצעי הביטחון שלהן.

בנוגע לישראל, המשך העימות האמריקאי-איראני עשוי להעניק לה מרווח תמרון רחב יותר להמשיך ללחוץ על איראן ובעלות בריתה, אך יחד עם זאת היא תהיה בכוננות גבוהה מחשש למעבר העימות לחזיתות אחרות, בין אם דרך לבנון או סוריה או אפילו התקפות ארוכות טווח.

התרחישים האפשריים:

התרחיש הראשון (הסביר ביותר): המשך תקיפות מוגבלות והדדיות, עם מאמצי תיווך אזוריים ובינלאומיים להחזרת הרגיעה.

התרחיש השני: הסלמה הדרגתית הכוללת תקיפות רחבות יותר על בסיסים אמריקאיים או על השיט במפרץ, מה שעלול לדחוף את וושינגטון להרחיב את פעולותיה הצבאיות.

התרחיש השלישי (הפחות סביר): הצלחת תיווך פוליטי בימים הקרובים שיוביל להסכם חדש להפסקת ההסלמה ולהחייאת ערוצי המשא ומתן.

הסיכום: הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שמזכר ההבנות הקודם אינו ישים עוד בפועל, וכי האזור נכנס לשלב חדש שכותרתו "הרתעה באש". עם זאת, שני הצדדים עדיין נראים נחושים לשמור על העימות בגבולות מחושבים, שכן עלות המלחמה הכוללת תהיה גבוהה עבור כולם, כולל ארצות הברית, איראן, מדינות המפרץ וישראל. אולם, המשך התקיפות מגביר את הסבירות לטעות בחישובים שעלולה לדחוף את האזור להסלמה רחבה יותר שקשה להכיל.

סיימתי היום לקרוא ספר יקר ערך, למעשה הוא היקר מבין הספרים המודרניים שעסקו בדקדוק ובניתוח תחבירי בשפה הערבית, זהו הספר "אל-נחוו אל-וואפי" מאת המלומד המצרי עבאס חסן. השקעתי בקריאתו שלוש שנים!! אל תתפלאו מהמסע הארוך הזה שביליתי עם הספר הזה; כי הוא מורכב מארבעה כרכים, שכל אחד מהם עולה על חמש מאות עמודים.

קראתי אותו בקריאה מעמיקה ומתחשבת, ולקחתי אותו איתי במסעותיי השונים ממדינה למדינה, ועיינתי בו כשהתאפשרו לי התנאים לשעה או לחלק משעה בשני קצוות היום, כשאני מתנתק כדי לעיין בספרים שאני רוצה לעיין בהם.

והאמת היא שקראתי את הספר הזה בשיא נעוריי ובפריחתם, כשהייתי סטודנט בשנים הראשונות ללימודיי האקדמיים, וכשמילאתי את זיכרוני ושכלתי בלימוד המקורות החשובים ביותר בשפה הערבית, והתמסרתי ללימוד ספרי דקדוק, מורפולוגיה, רטוריקה, ביטוי, שירה, ביקורת ועוד בכל ענפי הספרות הערבית.

אבל חזרתי לספר הזה לפני זמן מה, והתחלתי ללמוד אותו לימוד מעמיק הכולל הרבה התבוננות והרהור, אני עוצר ליד פרטיו הדקים, ומעמיק בהבנת הסגנונות הלשוניים והתחביריים שהערבים הקדמונים נקטו בהם כדי לבטא את מה שבנפשם, ואני שואב מחומר עשיר ורב זה ככל יכולתי; בכל זה אני מבקש לסייר סיור רחב סביב סודות השפה הערבית, ולהבין את הסיבות שהניעו את הערבים להשתמש בסגנון זה או אחר.

אין ספק שאדם – יהיה בקיא ככל שיהיה בשפה הערבית, ומכיר דברים רבים מכלליה וסודותיה – חייב לחדש את הקשר שלו איתה, ולחזור לעיין במקורות עתיקים ומודרניים; כדי להחזיר לזיכרונו דברים רבים שהכיר, אך רוחות התלאות והעיסוקים פקדו אותם וטמנו אותם במעמקי הזיכרון תחת אפר הימים.

אילו ניתנה לי ההזדמנות לרשום את הערותיי על הספר "אל-נחוו אל-וואפי", הייתי ממלא דפים רבים, עד שיהפכו למחקר מפורט העוסק בערכו של ספר זה ובהשפעתו על לימוד הדקדוק. הספר הוא אות מאותות המחקר הישר והלימוד המעמיק; כי מחברו עוסק בנושאים הדקדוקיים במחקר מקיף, ומפרט בהסברת דברי הדקדקנים ודעותיהם השונות בכל נושא, ואז מציג את דעתו עליהם, ומציין מה מותר ומה אסור בשפה הערבית המודרנית שלנו. לכן איני מגזים אם אומר שספר זה הוא החשוב ביותר מבין הספרים המודרניים במדע הדקדוק, והוא מייתר את קריאתם של ספרים רבים שנכתבו בעידן המודרני, ואשר פגומים בחזרות וטעויות ומלכודות.

ואני מצטער צער רב כשאני שומע את קולם של אלה שרוצים שהערבים יוותרו על הדקדוק, הכללים והניתוח התחבירי, ושסטודנט ערבי יזניח את לימוד הנושאים הדקדוקיים מתוך רצון להקל עליו, או מתוך רצון להפנות את תשומת לבו להבנה ולניתוח!! האם לימוד הדקדוק אינו ניתוח המגביר את העמקת הסטודנט בטקסטים, הבנתם, והבנת מטרותיהם!! מצוקה זו החמירה בעידן המודרני שלנו, עידן הבינה המלאכותית, אשר משתק את הכוח השכלי ברוב המקרים, ומשחית את יכולת הביטוי, הניתוח והביקורת, ומבטל את הטבע הבריא, עד שהמוחות נחים והכישרונות נקטעים, ורוב הצעירים פונים מהרצינות לבטלה, מהעמל לעצלות, ומהחשיבה היצירתית למנוחה המזיקה.

בשל כל זאת, אני רואה בלימוד הדקדוק את אחת החובות החשובות ביותר על הסטודנט הערבי, ומעל לכל זה הוא מחזק את קשרו לשפתו, למורשתו ולספרותו, ומעורר בו תחושה עמוקה של גאווה בה; כי השפה אינה רק אותיות ומילים, אלא היא שורשים, כבוד ושייכות! ואם הסטודנט רוצה להעמיק בלימוד השפה ולחקור את סגנונותיה וסודותיה, שיחזור למקורות העתיקים ויעיין בספר "אל-נחוו אל-וואפי" כדי לבחון את הנושאים מהיבטיהם השונים.

המסע שלי עם הספר "אל-נחוו אל-וואפי" הסתיים, ובלבי הערכה רבה וכבוד עמוק לחוקר המבריק עבאס חסן, אשר העניק לשפה הערבית את הטובה הגדולה הזו שתשאר חותם נצחי בתולדות הספרות הערבית. ולמצרים יש מקום מיוחד בנפשי; היא זו שהולידה שורה של מלומדים מבריקים וגאונים, אשר נשאו את דגל השפה הערבית והציגו מחקרים ועבודות חשובות בה, ביניהם עבאס חסן, עבד אל-סלאם הארון, מוחמד מוחיי אל-דין עבד אל-חמיד, סייד אל-מרספי, טה חוסיין, אחמד מוחמד שאקר, מחמוד מוחמד שאקר, עאישה עבד אל-רחמן, עלי אל-ג'ארם, וזכי מובארק. והשפה הערבית מתקדמת ומתפתחת בזכות בניה הנאמנים והמצטיינים, המשרתים אותה בלשון עטיהם, וחושפים את יופיה המרהיב וקסם רהיטותה, כך שאורה הבוהק זורח באופקים רחוקים, וניחוחה מתפשט בין העמים כמו שמתפשט ניחוח מפרח ריחני.

אזור המזרח התיכון שב להתמודד עם גורל מעורפל עם התחדשות רוח הרפאים של עימות צבאי ישיר בין ארצות הברית לאיראן, בעקבות קריסת הפסקת האש היחסית שנכפתה על ידי הבנות החודש שעבר. מצרי הורמוז עומדים בלב הסכסוך הזה, כאשר וושינגטון שואפת לשבור את מה שהיא מתארת כניסיונות טהראן לכפות הסדרים חד-צדדיים על תנועת הספנות הבינלאומית.

מקורות דיווחו כי מהות ההסלמה הנוכחית טמונה ברצונה של המשטר האיראני להדק את שליטתו על המצר האסטרטגי, גם אם הדבר יעלה בכניסה לעימות מזוין רחב היקף. בתגובה, ארצות הברית הגיבה בסדרת תקיפות אוויריות אינטנסיביות שכונו נגד התשתית הצבאית האיראנית כדי להגן על חופש הסחר העולמי.

ניתוחים כלכליים מצביעים על כך שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מאמץ אסטרטגיית 'קצה התהום', אותה מדיניות שבה נקט בעבר בסכסוכי הסחר הבינלאומיים שלו. אסטרטגיה זו מבוססת על הפעלת לחץ צבאי מרבי ואיום בהשמדת מתקנים חיוניים כדי לאלץ את היריב לחזור לשולחן המשא ומתן בתנאיה של וושינגטון.

למרות עוצמת התקיפות שביצע הפיקוד המרכזי האמריקאי, שפגעו ביותר מ-170 מטרות ביומיים בלבד, הדוקטרינה הפוליטית של טראמפ עדיין מסרבת להיגרר ל'מלחמות נצחיות'. הוא שואף להשיג הכרעה צבאית טכנית שתחסוך ממנו את עלות הכיבוש היבשתי או הפלת המשטר, בהתאם להבטחות הבחירות שלו לבוחריו.

מומחים צבאיים סבורים שהימור וושינגטון מבוסס על ההנחה שהיריב רציונלי וייסוג מול כוח מופרז, הנחה שעלולה לקרוס אם טהראן תחליט לנקוט במדיניות של הסתבכות. במקרה של כישלון ההרתעה, האזור עלול להידרדר למלחמת התשה לא סימטרית שבה איראן תשתמש במל"טים ובטילים בליסטיים נגד בסיסים אמריקאים.

המסלול השני שחוששים ממנו המשקיפים הוא 'האופציה השמשונית', שבה איראן עלולה לנקוט בסגירה פיזית מלאה של מצרי הורמוז באמצעות מיקוש ותקיפת מכליות. צעד כזה עלול לגרום להלם כלכלי עולמי, שיוביל לזינוק מטורף במחירי הנפט ואינפלציה שתשפיע ישירות על השווקים האמריקאים.

כל קריסה כלכלית הנובעת מסגירת המצר עלולה להפוך ל'התאבדות פוליטית' עבור טראמפ מבית, שכן פרנסת האזרח האמריקאי הממוצע תיפגע. איום זה מהווה קלף מיקוח חזק בידי טהראן, המודעת היטב לרגישות הממשל האמריקאי ליציבות מחירי האנרגיה העולמיים.

בהיעדר קונצנזוס פוליטי פנימי בוושינגטון לגבי אופן הטיפול בהשלכות קריסת המשטר האיראני, עולה בעיית הבלבול כמסלול שלישי אפשרי. לוושינגטון אין תוכניות מוכנות לשלוט בכאוס שעלול לנבוע מתקיפות אוויריות אינטנסיביות או מהצורך להנחית כוחות יבשה כדי לאבטח את החופים.

אם הממשל האמריקאי ירגיש שהדברים יוצאים משליטה, צפוי שטראמפ יחפש מוצא דיפלומטי מסורתי באמצעות מתווכים בינלאומיים כמו סולטנות עומאן. הבית הלבן עשוי אז להציע 'ענף זית' מפתיע באמצעות קריאה לפסגה ישירה ובלתי מותנית עם המנהיגים האיראנים להפסקת אש.

בסופו של דבר, טראמפ יפעל לתאר כל נסיגה או הסכם דיפלומטי כ'עסקה היסטורית' שהשיגה את מטרותיה ומנעה שפיכות דמים, וזאת כדי להימנע מלהיראות כמפסיד צבאית. עם זאת, הצלחת תרחיש זה תלויה בעמדת טהראן ובמידת נכונותה לחדש את תהליך המשא ומתן לאחר המכות הקשות שספגה.

אסטרטגיית קצה התהום שטראמפ נוקט בה מבוססת על הנחה מסוכנת, והיא שהיריב ייסוג כאשר יתמודד עם כוח מופרז.

נשיא פלסטין, מחמוד עבאס, הוציא צו נשיאותי הקובע את ה-28 בנובמבר כמועד רשמי לקיום הבחירות לפרלמנט הפלסטיני. צעד זה מחזיר את סוגיית המסלול הדמוקרטי לחזית הפוליטית לאחר תקופה של קיפאון ודחייה שנמשכה קרוב לשני עשורים.

על פי הצו שהוצא, הופנתה קריאה לכל הפלסטינים בירושלים הכבושה, בגדה המערבית וברצועת עזה להשתתף בהצבעה חופשית וישירה לבחירת חברי המועצה המחוקקת. תהליך הבחירות צפוי להתקיים בהתאם להוראות חוק הבחירות הכלליות מס' (1) לשנת 2007 ותיקוניו המאוחרים.

מערכת הבחירות שאושרה בצו מבוססת על עקרון הייצוג היחסי המלא, כאשר המועמדות מתבצעת באמצעות רשימות בחירות מאוחדות במקום מערכת מחוזות או מועמדות אישית. מערכת זו נועדה להבטיח ייצוג רחב יותר של הכוחות הפוליטיים השונים בתוך הפרלמנט הפלסטיני הבא.

הודעה זו מגיעה בתקופה רגישה שבה המערכת הפוליטית הפלסטינית סובלת מהיעדר ארוך של התחייבויות חוקתיות, כאשר הבחירות האחרונות לפרלמנט התקיימו בתחילת שנת 2006. כמו כן, תפקיד הנשיאות לא עבר הצבעה מאז שנת 2005, מה שהוביל לשחיקת הלגיטימציה המוסדית.

הציבור הפלסטיני זוכר את ההחלטה לדחות את הבחירות שתוכננו לשנת 2021, ואשר בוטלו אז בהחלטה נשיאותית בטענה שהכיבוש אינו מאפשר את קיומן בירושלים. כיום עולה חשש מחזרה על אותו תרחיש אם לא יינתנו ערבויות בינלאומיות אמיתיות.

תהליך הבחירות הצפוי עומד בפני שורה של אתגרים מורכבים בשטח ובפוליטיקה, ובראשם מנגנון ארגון ההצבעה בתוך העיר ירושלים הכבושה. כמו כן, האתגר הגדול ביותר בולט ברצועת עזה, הנמצאת תחת נטל מלחמה הרסנית שהותירה השלכות הומניטריות וביטחוניות חסרות תקדים.

חוגים פוליטיים וארגוני זכויות אדם מתחו ביקורת על כך שהצו התמקד רק בבחירות לפרלמנט מבלי לקבוע מועד מחייב לבחירות לנשיאות במקביל. למרות האזכור של אפשרות לארגן אותן ברבעון הראשון של השנה הבאה, היעדר תאריך מדויק עורר חשדנות בקרב הכוחות הדורשים מסלול בחירות כולל.

בהקשר של קריאות אנליטיות, משקיפים סבורים כי הבחירות לבדן לא יספיקו כדי להביא לרפורמה המיוחלת בתוך הרשות הפלסטינית ובארגון השחרור הפלסטיני. הם מדגישים כי חידוש הלגיטימציה דורש רפורמות מוסדיות עמוקות שיסיימו את מצב הפילוג הפנימי הנמשך שנים ארוכות.

מצדו, הני אל-מסרי, מנהל מרכז מסאראת למחקרי מדיניות, סבר כי ההודעה על המועד מעלה שאלות מהותיות לגבי הנסיבות הפוליטיות סביב ההחלטה. הוא ציין כי הסיבות שהובילו לדחיית בחירות 2021 עדיין קיימות, ואף הפכו מורכבות יותר בנסיבות הנוכחיות.

מקורות פוליטיים תהו אם קיימות ערבויות בינלאומיות או הסכמה מצד שלטונות הכיבוש לאפשר למקדסים לממש את זכותם לבחור. מקורות אלה הדגישו כי היעדר הסכמה לאומית כוללת לפני הוצאת הצווים עלול להחליש את סיכויי ההצלחה של התהליך הדמוקרטי כולו.

אל-מסרי ציין בהצהרות לתקשורת כי ההכנות הנוכחיות מרמזות על מגמה לנהל את תהליך הבחירות באופן חד-צדדי. הוא הזהיר כי הטלת תנאים מסוימים או הוצאת חוקים ללא התייעצויות לאומיות רחבות עלולה להוביל להדרה פוליטית שתגביל השתתפות שוויונית.

מוסדות זכויות אדם פלסטיניים הדגישו את הצורך בחיבור בין המסלולים הפרלמנטרי והנשיאותי, לאור ריכוז הסמכויות הרחבות בתפקיד הנשיאות. הם סברו כי הפרדה בין שני המועדים עלולה להוביל למשברים חוקתיים ופוליטיים נוספים בעתיד הקרוב.

הניסיון הנוכחי מחזיר לזיכרון את מה שאירע בבחירות 2006, כאשר התוצאות סוכלו ונלקחו עקב התערבויות חיצוניות ופנימיות. אנליסטים מזהירים כי המשך המלחמה בעזה והתגברות ההתנחלויות בגדה מהווים מכשול ממשי בפני הגינות וכוללניות ההצבעה.

ההערכות הגיעו למסקנה כי הבחירות צריכות להיות חלק מחזון לאומי כולל שמטרתו להתמודד עם האתגרים הגורליים הפוקדים את הסוגיה הפלסטינית. ללא הסכמה זו, קלפיות ההצבעה עלולות להפוך לכלי להנצחת המשבר הנוכחי במקום להיות מוצא לאחדות ורפורמה.

הבחירות צריכות להשתלב בחזון לאומי כולל להתמודדות עם האתגרים הגורליים, והיעדר הסכמה עלול להפוך אותן לגורם המעמיק את הפילוג.

הסתירה הברורה בין הגרסאות האיראנית והאמריקאית בנוגע לתקרית הביטחונית האחרונה בעיר בושהר עוררה גל של שאלות לגבי עתיד מסלול הרגיעה בין וושינגטון לטהראן. בעוד גורם מקומי איראני אישר נפילת קליע על מתקן צבאי בפאתי העיר הדרומית, גורם אמריקאי מיהר להכחיש מעורבות כוחות ארצו בכל התקפות חדשות, מה שמחזק את ההשערה בדבר קיומו של צד שלישי המבקש לערבב מחדש את הקלפים הפוליטיים והצבאיים באזור.

קריאות שטח מצביעות על כך שארצות הברית לא נקטה במדיניות של עמימות בפעולותיה האחרונות, כאשר הכריזה בגלוי על ביצוע כ-170 תקיפות צבאיות ביומיים בלבד. כמו כן, נתוני הפיקוד המרכזי אישרו כי מהלכיה, שכללו פריסת עשרות ספינות וסירות, נועדו בעיקר להפגנת כוח ולהגנה על נתיבי שיט בינלאומיים, מה שהופך את הכחשתה לתקרית האחרונה למוקד עניין עבור משקיפים.

מנגד, מומחים סבורים כי טהראן אינה נוהגת להמציא תקריות צבאיות פיקטיביות על אדמתה, מה שמציב את שתי הגרסאות בהקשר שאינו שולל זו את זו. אם איראן אכן הותקפה, ווושינגטון כנה בהכחשתה, הרי שהדבר פותח פתח רחב לאפשרות שגורם אחר ביצע פעולה זו במטרה לערער כל הבנות בלתי מוצהרות בין הצדדים.

ישראל בולטת בהקשר זה כמועמדת חזקה לביצוע פעולות כאלה, במיוחד לאור תקדימים ודוחות חקירה שדיברו על פעילות מודיעינית וצבאית ישראלית בתוך שטחי איראן ובסביבתה האזורית. אנליסטים סבורים כי תל אביב עשויה למצוא בהמשך ההסלמה אינטרס אסטרטגי המונע מוושינגטון להיכנס למסלול דיפלומטי או לרגיעה ארוכת טווח עם המשטר האיראני.

למרות תקרית זו, האינדיקטורים הכלליים בשעות האחרונות הצביעו על ירידה בקצב העימות הישיר, כאשר שרר שקט יחסי בנתיבי המים ולא נרשמו התקפות חדשות על ספינות סוחר. כמו כן, הפיקוד המרכזי האמריקאי שמר על שתיקה לגבי כל פעולות התקפיות חדשות, בעוד שהבית הלבן או הנשיא דונלד טראמפ לא פרסמו כל הערות מסלימות כלפי טהראן.

הקריאה המצטברת של התנהגות הכוחות הפועלים באזור מצביעה על רצון הדדי להכיל את המצב ולמנוע את הידרדרותו למלחמה כוללת, למרות הפרובוקציות החוזרות ונשנות בשטח. עם זאת, תקרית בושהר נותרה נקודה מעורפלת שעלולה לשמש מאוחר יותר כדי להצדיק תגובות צבאיות, אלא אם כן ייחשפו פרטים מדויקים לגבי אופי הקליע וכיוון שיגורו.

הציפייה נותרה בעינה, בהמתנה לתוצאות החקירות האיראניות או לכל הדלפות מודיעיניות בינלאומיות שעשויות להבהיר את האמת לגבי מה שאירע בפאתי בושהר. בסביבה אזורית טעונה, אירוע קטן יכול לשנות את מסלול מאזני הכוחות הגדולים, במיוחד אם יתברר שישנם גורמים אזוריים הפועלים באופן עצמאי הרחק מתיאום עם בעלת הברית האמריקאית.

אם יוכח שהקליע נפל ללא אחריות אמריקאית, ישראל נשארת הצד המרוויח ביותר מהצתה מחודשת של העימות.

המונים באיראן ליוו ביום שישי את גופתו של המנהיג העליון לשעבר, עלי ח'אמנאי, למנוחת עולמים בעיר משהד, ארבעה חודשים לאחר ההתנקשות בו בתקיפה אווירית. טקסי הקבורה מתקיימים בעיתוי רגיש ביותר, כאשר החששות מפני מלחמה כוללת גברו בעקבות התקפות הדדיות בין כוחות אמריקאים ואיראנים בשעות האחרונות.

המלווים סבבו עם ארונו של ח'אמנאי, שעוטף בדגל איראן, בתוך מקדש האימאם רזא בעיר הולדתו שבמזרח המדינה, לפני שנקבר רשמית. מספר רב של אזרחים נהרו לעיר במשך שעות הלילה, שרו שירי דת והניפו תמונות ענק של המנהיג המנוח לפני תחילת טקסי ההלוויה הרשמיים.

כלי תקשורת רשמיים באיראן אישרו כי הגופה נקברה באולם דאר אל-ד'יכר בתוך מקדש האימאם רזא במשהד. טקסים אלו נערכו בצל כוננות ביטחונית וצבאית נרחבת במחוזות איראן, במקביל לאיומים ההדדיים עם הממשל האמריקאי שהגיעו לשיאם ביומיים האחרונים.

בזירה, משרד הבריאות האיראני חשף נתונים קטלניים כתוצאה מההפצצה האמריקאית האחרונה, כאשר 17 בני אדם נהרגו ו-93 נפצעו באזורים שונים. אבדות אנוש אלו מגיעות למרות מזכר הבנות קודם שנועד להפסיק את הסכסוך, אך פעולות האיבה המחודשות ערערו את כל מאמצי ההרגעה.

מצידו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז כי הפסקת האש עם טהראן 'הסתיימה' למעשה, והפנה ביקורת חריפה כלפי ההנהגה האיראנית. טראמפ תיאר את הבכירים בטהראן כ'אנשים חולים', וציין כי אינו מעוניין להתמודד איתם בעתיד, אך השאיר פתח קטן להמשך שיחות באמצעות צוות המשא ומתן שלו.

טראמפ פרסם תמונה ברשתות החברתיות המציגה את תוצאות הפצצת אתר בתוך שטח איראן, ותיאר זאת כנקמה על תקיפות שפגעו בספינות סוחר. הנשיא האמריקאי הזהיר כי חזרה על תקיפות איראניות נגד אינטרסים אמריקאים תוביל לתוצאות 'גרועות בהרבה' ממה שאירע בשעות האחרונות.

וושינגטון מאשימה את הצבא האיראני בביצוע התקפות מאורגנות שפגעו בשלוש ספינות לפחות במצר הורמוז האסטרטגי ביום שלישי האחרון. מתיחויות אלו הובילו להאטה ניכרת בתנועת הספנות העולמית דרך המצר, על פי נתונים שנאספו על ידי פלטפורמות מעקב ספינות בינלאומיות.

מנגד, טהראן מתעקשת לסרב לחזור להסדרים הביטחוניים שהיו קיימים לפני פרוץ העימותים האחרונים, ומדגישה את ריבונותה על נתיב השיט. ממשלת איראן דורשת את זכותה להטיל אגרות והגבלות על ספינות העוברות במצר הורמוז, ורואה בכך חלק מזכויותיה הריבוניות.

מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר המג'לס והמנהל הראשי של המשא ומתן האיראני, הצהיר כי המצר לא ייפתח לשיט בינלאומי אלא על פי הסדרים שיוצבו על ידי טהראן. הוא הוסיף בהצהרותיו כי וושינגטון צריכה להבין שמדיניות ההפחדה והפרת ההבטחות תיתקל בתגובות קשות וישירות.

בהקשר קשור, התקבלו דיווחים סותרים על תקיפת מתקנים צבאיים חיוניים, כאשר מקורות איראניים דיווחו כי קליע 'אמריקאי-ישראלי' פגע במטה בפאתי בושהר. עם זאת, משרד ההגנה האמריקאי מיהר להכחיש ביצוע תקיפות חדשות בשעות האחרונות, ותיאר את הדיווחים האיראניים כלא מדויקים.

מקורות בשטח בטהראן דיווחו כי השעות האחרונות היו שקטות יחסית בהשוואה לשני הלילות האחרונים שבהם נרשמו פיצוצים עזים. ניכר היעדר הצהרות מסלימות מצד משמרות המהפכה והמטכ"ל, מה שעשוי להצביע על סיכוי קטן להצלחת מאמצי התיווך הבינלאומיים המתנהלים מאחורי הקלעים.

במישור הדיפלומטי, טראמפ שוחח בטלפון עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כדי לעדכן אותו על המהלכים הצבאיים האחרונים של ארה"ב באזור המפרץ. תיאום זה מגיע בזמן שהאזור ממתין לאופי התגובה האיראנית הבאה, ועד כמה המצב עלול להידרדר לעימות אזורי כולל.

ארצות הברית עדיין לא למדה שמעשי הפחדה והפרת הבטחות כבר לא עוברים ללא השלכות, ואם תכו – תוכה.

מקורות תקשורת בינלאומיים חשפו כי ישראל שיתפה מידע מודיעיני רגיש עם ארצות הברית, המצביע על קיומה של תוכנית איראנית חדשה שמטרתה להתנקש בנשיא דונלד טראמפ. הדיווחים הבהירו כי אזהרה ישראלית זו, שפורסמה השבוע, באה כדי לזהות תוכנית ספציפית השונה מהאיומים הכלליים שאחריהם עקבו השירותים האמריקאים בעבר.

מקורות יודעי דבר מסרו כי הממשל האמריקאי כבר זיהה זרימה מתמשכת של מידע מודיעיני בשבועות האחרונים המצביע על כוונות איראניות עוינות. עם זאת, המידע הישראלי האחרון סיפק פרטים מדויקים יותר על מבצע אפשרי, מה שגרם למעגלי הביטחון בוושינגטון להעלות את רמת הכוננות ולבדוק את הנתונים החדשים הללו.

מנגד, גורמים אמריקאים הביעו הסתייגות לגבי העיתוי והמטרות שמאחורי דיווח זה, והצביעו על האפשרות שהמהלך הישראלי הוא ניסיון להשפיע על כיווניו של טראמפ. ספקות אלו מגיעים בתקופה שבה הנשיא האמריקאי שוקל את האפשרות להסלים פעולה צבאית נגד טהראן, מה שהופך את המידע המודיעיני לכלי לחץ פוליטי חזק.

מצדו, דונלד טראמפ הגיב לחדשות אלו ואישר כי הוא מודע לקיומה של רשימת התנקשויות איראנית המציבה אותו כמטרה ראשונה, ותיאר את המשטר בטהראן כ'סרטן' שיש לטפל בו בנחישות. טראמפ ציין בהצהרות לעיתונאים כי הוא מבין את היקף הסיכונים סביבו, וראה בניסיונות להיפטר ממנו שיקוף של מצב התסיסה שבו נמצאים הגורמים העומדים מאחורי תוכניות אלו.

למרות חומרת האזהרה, מקורות ביטחוניים ציינו כי ארצות הברית טרם הצליחה לאמת באופן עצמאי את נכונות המידע שסיפקה ישראל. שוררת מידה של ספקנות בקהילת המודיעין האמריקאית כלפי חלק מהדיווחים המגיעים מתל אביב, במיוחד אלה המצטלבים עם אג'נדות פוליטיות שמטרתן לגרור את וושינגטון לעימות ישיר.

התפתחויות אלו מתרחשות במקביל להסלמה חדה במתיחות בשטח בין וושינגטון לטהראן, כאשר שני הצדדים החליפו איומים ותקיפות צבאיות במספר חזיתות. הסלמה זו מגיעה בעיתוי קריטי המאיים בקריסת הסכם הפסקת האש שאמור היה להימשך 60 יום כדי לסיים את פעולות האיבה באזור.

בהקשר קשור, מתגלים חילוקי דעות בין טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנוגע למספר נושאים אזוריים, כולל פעולות צבאיות בלבנון ומאמצים דיפלומטיים עם איראן. משקיפים רואים כי נתניהו מנסה באמצעות דיווחי מודיעין אלו לערער כל מסלול משא ומתן שטראמפ עשוי לנקוט, במיוחד עם התקרבות מועד אחרון משוער להסכם גרעין חדש.

במישור הדיפלומטי, גורמים אמריקאים אישרו כי ערוצי המשא ומתן האחוריים עם איראן עדיין קיימים למרות ההצהרות הפומביות המתוחות והכרזתו של טראמפ על סיום מזכרי ההבנות הקודמים. וושינגטון שואפת להגיע לנוסחת הסכם עד אמצע אוגוסט הקרוב, מסלול שממשלת ישראל הנוכחית מתנגדת לו בחריפות ורואה בו איום על ביטחונה הלאומי.

צפוי כי בימים הקרובים תתקיים פגישה צפויה בין נתניהו לטראמפ בוושינגטון, לאחר שיחת טלפון שהתקיימה ביניהם ביום חמישי לדון בהתפתחויות האחרונות. תיק האיומים האיראניים ושיתוף הפעולה המודיעיני יהיו בראש סדר היום, בניסיון לתאם עמדות לפני קבלת החלטות אסטרטגיות שעשויות לשנות את פני הסכסוך במזרח התיכון.

הם רוצים להיפטר ממנהיג ארצות הברית, אני ברשימות שלהם, ואלה אנשים רעים ומופרעים שיש לעקור את סכנתם כמו סרטן.

אנדי בורנהאם, הנחשב למועמד המוביל להחליף את קיר סטארמר בהנהגת מפלגת הלייבור ובראשות ממשלת בריטניה, הדגיש את הצורך של הממלכה המאוחדת לנקוט בצעדים מחמירים יותר כלפי ישראל. בורנהאם הבהיר כי המדיניות הנוכחית דורשת בחינה מקיפה כדי להבטיח הפעלת לחץ אמיתי שמטרתו לעצור את ההסלמה ברצועת עזה ובגדה המערבית, וציין כי הרקורד הקודם של המפלגה בנושא זה ספג ביקורת חריפה.

בהצהרות לעיתונות שנתן לאחרונה, הביע בורנהאם צער על עמדת מפלגת הלייבור בתחילת המבצעים הצבאיים הישראליים, וטען כי תגובת המפלגה לא הייתה ברמה המצופה על ידי רבים. הוא ציין כי העיכוב בדרישה להפסקת אש היה טעות שיש לתקן באמצעות אימוץ עמדות תקיפות וברורות יותר כלפי ההפרות המתמשכות בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

המועמד מהלייבור הדגיש את הצורך לבחון ברצינות הטלת סנקציות כלכליות חדשות המכוונות לפעילות ההתנחלות הבלתי חוקית בגדה המערבית. הוא דרש לבחון מנגנונים משפטיים שמטרתם לאסור סחר במוצרים המגיעים מהתנחלויות אלו, והדגיש כי צעד זה מהווה אמצעי לחץ יעיל לצורך עמידה בחוקים הבינלאומיים הרואים בהתנחלויות מכשול לשלום.

בורנהאם התייחס לדיווחים בינלאומיים המדברים על הפרות חמורות במהלך המלחמה, וציין כי קיימות עדויות הולכות וגוברות המצביעות על אפשרות לביצוע פשעי מלחמה בעזה. עם זאת, הוא הבהיר כי ההכרעה הסופית בהאשמות אלו נמצאת בסמכותם של בתי הדין הבינלאומיים והגופים השיפוטיים המוסמכים, ואין זה מתפקידם של מנהיגים פוליטיים להוציא פסקי דין סופיים ללא הליך משפטי.

הצהרותיו של בורנהאם חשפו את עומק המתיחות שהותירה המלחמה במסדרונות מפלגת הלייבור, כאשר עמדות ההנהגה הקודמת גרמו לפילוגים בקרב החברים. משקיפים רואים בקריאות חדשות אלו להטלת סנקציות ניסיון לשקם את היחסים עם בסיסי המפלגה שביקרו את מה שתואר כ'סלחנות' כלפי המדיניות הישראלית בחודשים האחרונים.

למרות הטון התקיף שלו כלפי ממשלת ישראל, בורנהאם הקפיד להדגיש את עקרונות המפלגה בנוגע למאבק בשנאה, והדגיש את מחויבות המפלגה לעיקרון של אפס סובלנות כלפי כל צורה של אנטישמיות. הוא סבר כי ביקורת פוליטית המופנית כלפי מדיניות מדינת ישראל חייבת להיות מופרדת לחלוטין מכל פרקטיקות מפלות נגד הקהילה היהודית בבריטניה.

בורנהאם סיים את דבריו בהדגשה כי לבריטניה יש כלים דיפלומטיים וכלכליים שלא נוצלו מספיק עד כה כדי להשפיע על מהלך האירועים. הוא קרא לממשלת בריטניה לחזק את מעמדה הבינלאומי ולתרום באופן פעיל יותר למאמצים שמטרתם לסיים את הסכסוך ולהבטיח את הגנת האזרחים, וסבר כי הגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים קונקרטיים.

בריטניה התמהמהה זמן רב בקריאה להפסקת אש, וכעת עלינו לחזק את עמדתנו ולעשות מאמץ נוסף ללחוץ על ממשלת ישראל.

אנדי בירנהם, מועמד בולט לראשות הממשלה בבריטניה, קרא להגביר את המאמצים הבינלאומיים ללחוץ על ממשלת ישראל ולחייב אותה לתת דין וחשבון על מה שתיאר כפשעי מלחמה הולכים וגוברים ברצועת עזה. בירנהם הדגיש בהצהרות לעיתונות כי הראיות בשטח מצביעות בבירור על הפרות חמורות הדורשות פעולה משפטית בינלאומית כדי להבטיח שהאחראים לסבל זה לא יימלטו מעונש.\n\nהבכיר הבריטי ראה בהיקף ההרס וההרג ברצועה 'צלקת במצפון הקולקטיבי' של האנושות, והדגיש כי פגיעה באזרחים ובילדים פלסטינים אינה מקובלת בשום תירוץ. הוא ציין כי קביעת אופי הפשעים הללו היא בסופו של דבר בסמכותם של בתי הדין הבינלאומיים, אך הדגיש את הצורך בנקיטת עמדות פוליטיות תקיפות כדי לעצור את שפיכות הדמים המתמשכת.\n\nבירנהם הביע זעזוע עמוק מהדיווחים והתמונות המגיעים מעזה, והדגיש כי יפעל עם שותפים בינלאומיים כדי לשים קץ לטרגדיה הומניטרית זו. הוא הבהיר כי העמדה הבריטית צריכה להיות ברורה יותר בביקורת על המעשים הישראליים, עם צורך לחייב את ממשלת הכיבוש לעמוד בכללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי ללא יוצא מן הכלל.\n\nהמועמד הבריטי האשים את ממשלת בנימין נתניהו בפעולה שיטתית לערעור פתרון שתי המדינות ולהפוך אותו לבלתי אפשרי מבחינה מעשית באמצעות הרחבת ההתנחלויות והתוקפנות המתמשכת. הוא גם האשים את ישראל בהפרת הבנות הפסקת האש ובהמשך פעולות ההרג המכוונות לחפים מפשע באזורים שונים ברצועה, מה שמסבך את הסיכויים להגיע ליציבות קבועה.\n\nבהקשר של צעדי ענישה, בירנהם קרא לשקול ברצינות הטלת סנקציות נוספות על המעורבים במעשי אלימות והסתה, והדגיש את תמיכתו המלאה בהטלת הגבלות מחמירות על רישיונות ייצוא נשק לישראל. הצעה זו נועדה להבטיח שציוד צבאי בריטי לא ישמש בפעולות מלחמתיות המכוונות לאזרחים בעזה או בגדה המערבית.\n\nבירנהם גם דרש לבחון צעדים כלכליים שמטרתם לאסור סחר בסחורות המיוצרות בהתנחלויות הבלתי חוקיות שהוקמו על אדמות הגדה המערבית. הוא ראה בצעדים אלה מסר חזק לקהילה הבינלאומית בדבר הצורך לכבד את החלטות האו"ם ולהפסיק לתמוך בגופים המפרים זכויות אדם באופן בוטה ושיטתי.\n\nבירנהם מתח ביקורת חריפה על עמדת ממשלת קיר סטארמר, וטען כי התגובה הרשמית הבריטית למלחמה לא הייתה ברמה הנדרשת והתאפיינה באיטיות רבה. הוא ציין כי לונדון התמהמהה זמן רב בדרישה להפסקת אש מיידית, מה שהוביל להגברת הביקורת העממית והפוליטית על מדיניות החוץ של מפלגת הלייבור.\n\nבירנהם התנצל במפורש על האופן שבו ניהלה מפלגת הלייבור את תיק המלחמה בתחילתה, והודה בקיומה של תחושת תסכול כללית כלפי עמדות אלו. הוא הדגיש את הצורך לתקן את המסלול ולחזק את העמדה הבריטית כך שתהיה עקבית יותר עם העקרונות ההומניטריים והקריאות הבינלאומיות להפסקת התוקפנות והגנה על אזרחים.\n\nהמלחמה בעזה גרמה לפילוגים חריפים בתוך מפלגת הלייבור הבריטית מאז אוקטובר 2023, כאשר קיר סטארמר התמודד עם לחצים אדירים בשל עמדתו המקלה הראשונית כלפי ישראל. סירובו המוקדם לדרוש הפסקת אש הוביל להתפטרויות ומחאות נרחבות בתוך המפלגה לפני שנסוג מאוחר יותר ואימץ שיח ביקורתי יותר.\n\nבשטח, נתוני הבריאות מצביעים על המשך נפילת קורבנות למרות הדיבורים על הבנות הרגעה, כאשר יותר מאלף פלסטינים נהרגו בגל התקיפות האחרון. מקורות רפואיים מאשרים כי מספר הפצועים עלה על שלושת אלפים מאז יולי הנוכחי, מה שמשקף את המשך הגישה הצבאית הישראלית בפגיעה באזורים מאוכלסים.\n\nהסטטיסטיקה הכוללת מאז תחילת מלחמת ההשמדה בשבעה באוקטובר מצביעה על יותר מ-73 אלף הרוגים ויותר מ-173 אלף פצועים נוספים, במספרים חסרי תקדים. התוקפנות גם גרמה להרס של כ-90% מהתשתיות והמתקנים החיוניים ברצועת עזה, מה שהביא את חיי היומיום של התושבים קרוב לקריסה מוחלטת.\n\nהסבל בעזה מהווה צלקת במצפון הקולקטיבי, ובלתי מתקבל על הדעת להמשיך להרוג פלסטינים חפים מפשע, כולל ילדים.

מסמכים ומקורות יודעי דבר חשפו פרטים על הצעה אמריקאית חדשה שמטרתה לסיים את הסכסוך העקוב מדם בסודאן, הנמשך כבר שלוש שנים. יוזמה זו מציגה מפת דרכים המתחילה בהפסקת אש הומניטרית מיידית ועוברת להקמת רשות אזרחית שתוביל את המדינה לבחירות דמוקרטיות.

המסמכים הראו כי הכוחות המזוינים של סודאן התנו את הסכמתם להצעה האמריקאית בנסיגה מלאה של כוחות התמיכה המהירה מכל האזורים העירוניים והערים עליהם השתלטו. דרישה זו היא אבן היסוד בעמדה הרשמית של הצבא, הרואה בנוכחות הצבאית של המיליציה בתוך הערים מכשול לכל יציבות עתידית.

ההצעה, שהוצגה בחודש שעבר, כללה קריאה מפורשת לשני הצדדים להתחייב להפסקת אש הומניטרית למשך 90 יום ללא דיחוי. צעד זה נועד לפתוח מעברים בטוחים לסיוע הומניטרי ולהקל על סבלם של אזרחים הנצורים באזורי סכסוך פעילים.

הממשל האמריקאי הציע להקים מנגנון פיקוח בחסות האו"ם כדי לפקח על נסיגות מוגבלות והדרגתיות של כוחות התמיכה המהירה. ההצעה התמקדה במיוחד במדינת צפון דארפור, ובמיוחד בעיר אל-פאשר, בנוסף לאזורים בצפון קורדופן העדים להסלמה צבאית מתמשכת.

מקורות דיווחו כי ממשלת סודאן הביעה הסכמה עקרונית לרוב סעיפי היוזמה האמריקאית, אך רשמה התנגדות מהותית לחלק של הנסיגה המוגבלת. הממשלה דרשה כי תוכנית הנסיגה תכלול את כל הערים אליהן נכנסו כוחות התמיכה המהירה מאז ה-11 במאי 2023.

מצדו, מסעד בולוס, היועץ האמריקאי לעניינים ערביים ואפריקאים, הביע אופטימיות זהירה לגבי עמדתו של מפקד הצבא עבד אל-פתאח אל-בורהאן. בולוס ציין בהצהרותיו ברשתות החברתיות כי אל-בורהאן נראה פתוח לקבל את ההצעה במקום לדחותה באופן מוחלט כפי שצפוי היה.

ההצעה האמריקאית שואפת גם לטפל בסוגיות המבניות במדינה הסודאנית באמצעות קריאה להקמת צבא לאומי מאוחד שישלב את כל הפלגים. התוכנית כוללת הסדרים מדויקים לפירוק נשק, שחרור ושיקום כדי להבטיח אי-חזרה למעגל המלחמה.

במישור הפוליטי, היוזמה מדגישה את הצורך בהנהגה אזרחית של שלב המעבר, תוך הרחקת כל גורם המעורב בביצוע זוועות או פשעי מלחמה. סעיף זה מגיע על רקע דיווחים בינלאומיים המאשימים את צדדי הסכסוך בביצוע הפרות חמורות של זכויות אדם במדינות סודאן השונות.

מנגד, גורם בכוחות התמיכה המהירה אישר כי קיבלו את ההצעה האמריקאית האחרונה וטיפלו בה בחיוב באמצעות תשובה כתובה. למרות קבלת הפנים המוצהרת, הכוחות לא חשפו פרטים על תגובתם או על מידת נכונותם ליישם את תנאי הנסיגה הנדרשים על ידי הצבא.

מהלכים דיפלומטיים אלה מתרחשים במקביל להמשך הפעולות הצבאיות בשטח, כאשר כוחות התמיכה המהירה מבצעים תקיפות באמצעות כטב"מים באזור קורדופן. מומחי או"ם מזהירים מפני החמרת המצב ההומניטרי בדארפור, ומתארים את המתרחש שם כעלול להגיע לרמת רצח עם.

צבא סודאן התנה את הנסיגה המלאה של כוחות התמיכה המהירה מהערים שבשליטתם לצורך קבלה רחבה של הצעה אמריקאית שמטרתה לסיים את המלחמה.

הרשויות הביטחוניות הסוריות חשפו היום, יום שישי, את תוצאות החקירות הראשוניות עם הקבוצה המעורבת בביצוע הפיגועים שזעזעו את הבירה דמשק לאחרונה. תת-אלוף אחמד אל-דלאתי, מפקד הביטחון הפנימי באזור הכפרי של דמשק, אישר כי הראיות וההודאות הראשוניות מצביעות בבירור על השתייכות התא הזה לארגון הטרור דאעש, וזאת שעות לאחר שהודיע משרד הפנים על מעצר כל חבריו.

שר הפנים הסורי, אנס ח'טאב, הודיע מוקדם יותר על הצלחת גופי הביטחון לכתר ולעצור את התא האחראי לשני הפיגועים שאירעו ביום שלישי שעבר בלב הבירה. השר הבהיר כי הפעולות הביטחוניות היו מדויקות ונועדו לשתק את פעילות הגורמים המעורבים לפני ביצוע תוכניות נוספות, והדגיש כי המדינה לא תתפשר על פגיעה בביטחון האזרחים והמבקרים.

על פי הנתונים הרשמיים שפורסמו על ידי משרד הפנים, פעולת המעצר לא הייתה אקראית, אלא תוצאה של סדרת פשיטות מתואמות ומתוכננות בקפידה בו זמנית. פעולות אלו כוונו לאתרים שונים בדמשק ובאזור הכפרי שלה, וכללו את אזורי אל-קטיפה, סיידה זיינב, פרבר קודסיה, בנוסף לאזור עש אל-וורור, שם הסתתרו חברי התא.

בפיגועים שבוצעו על ידי התא נעשה שימוש בשני מטעני חבלה שהונחו במקומות חיוניים, כאשר הראשון התפוצץ בתוך פח אשפה והשני הוסתר במכונית חונה בצד הדרך. פיצוצים אלו אירעו בסביבה הקרובה של מלון יוקרתי שבו שהה נשיא צרפת עמנואל מקרון במהלך ביקורו ההיסטורי וחסר התקדים בבירה הסורית דמשק.

במישור ההומניטרי, משרד הבריאות הסורי דיווח כי שני פיגועי הטרור גרמו למות קדוש אחד ולפציעת 36 אחרים בדרגות חומרה שונות, אשר הועברו לבתי החולים הסמוכים לקבלת טיפול. פיצוצים אלו יצרו מצב של בהלה באזור הממוקד, לאור עיתויים הרגיש שחפף לנוכחות משלחות בינלאומיות בכירות במדינה.

מקורות ביטחוניים הבהירו כי הפיצוצים אירעו רגעים ספורים לאחר שעזבה שיירת נשיא צרפת את המלון, כאשר היה בדרכו לארמון הנשיאותי כדי לקיים פגישת דיונים מורחבת עם עמיתו הסורי אחמד אל-שראע. למרות חומרת האירוע, התוכנית הרשמית של הביקור נמשכה כמתוכנן, כאות להתעקשות שני הצדדים להצליח בדיונים המדיניים.

מצדו, שיבח נשיא סוריה אחמד אל-שראע את אומץ ליבו של עמיתו הצרפתי ואת התעקשותו להמשיך בביקור למרות האיומים הביטחוניים הברורים. מקרון שב והדגיש במהלך הפגישה את תמיכתו ברשויות הסוריות החדשות במאמציהן להשליט יציבות, והדגיש כי מתקפות טרור מסוג זה לא יצליחו לערער את ביטחון המדינה או להניא את הקהילה הבינלאומית מתמיכה בתהליך ההתאוששות בסוריה.

בסיום ההצהרות הרשמיות, התחייב שר הפנים הסורי לחשוף את כל פרטי החקירות לציבור מיד עם השלמתן, כולל זהויות העבריינים ותפקידיהם הארגוניים וכל הגורמים הקשורים אליהם. הרשויות הסוריות מדגישות את רדיפת כל התאים הרדומים כדי להבטיח אי הישנות של הפרות ביטחוניות מסוג זה המכוונות ליציבות הבירה ומוסדות המדינה.

החקירות הראשוניות עם חברי התא המעורב בפיגועי דמשק הראו את השתייכותו לארגון דאעש.

הזירה האזורית הייתה נתונה במצב של ציפייה ביום חמישי בלילה וביום שישי בבוקר, בעקבות דיווחים סותרים על פיצוצים במספר אזורים באיראן, בעוד שקט זהיר שרר בשעות האחרונות בהשוואה למתח ששרר בשני הלילות הקודמים. מקורות תקשורת דיווחו כי הגרסאות הרשמיות האיראניות היו מגוונות, כאשר הטלוויזיה הממלכתית הכחישה כל תקיפה בערים בנדר עבאס, קשם וסיריק, אזורים שהיו נתונים ללחצים צבאיים לאחרונה.

מנגד, סגן מושל בושהר אישר כי נשמעו פיצוצים כתוצאה מהפעלת מערכות הגנה אווירית באזור, והבהיר כי התגובה כוונה ככל הנראה למל"ט בלתי מזוהה. הפקיד האיראני לא סיפק פרטים נוספים על אופי המטרה או על נזקים חומריים, למרות שדיווחים קודמים הצביעו על תקיפות בסביבת תחנת הכוח הגרעינית בבושהר בימים האחרונים.

בהתפתחות נוספת בשטח, חשף מושל העיר קונארק, הממוקמת בדרום מזרח המדינה, כי בסיס של הצי האיראני ליד נמל צ'בהאר האסטרטגי הותקף. הפקיד ציין כי החקירות עדיין נמשכות כדי לקבוע את אופי התקיפה ואת היקף הנזקים, תוך שהוא מאשר כי לא נרשמו נפגעים בקרב הכוחות המוצבים בבסיס עד כה.

במישור הפוליטי, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קיים שיחת טלפון עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שהתמקדה בעדכון האחרון על אופי המהלכים הצבאיים האמריקאים האחרונים באזור המפרץ. משרד נתניהו הבהיר כי השיחה מתקיימת בהקשר של תיאום מתמשך בין שתי בעלות הברית, כאשר הודגש המשך שיתוף הפעולה ההדוק במגוון הנושאים הביטחוניים והמדיניים בעלי העניין המשותף.

במהלך השיחה, הביע נתניהו דאגה עמוקה מההצהרות של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, ותיאר אותן כעוינות כלפי קיומה של ישראל. ראש הממשלה הישראלי הדגיש גם את הצורך לפעול להקמת אזורי חיץ ביטחוניים לאורך גבולות ישראל כדי להבטיח יציבות ולמנוע איומים עתידיים שעלולים לנבוע מההסלמה האזורית הנוכחית.

מצד שני, עלו אינדיקציות למאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים להפחתת ההסלמה, כאשר שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י קיים שיחות עם עמיתיו באזור. דיווחים מדברים על תיווך בהובלת קטאר ופקיסטן שמטרתו לקרב את עמדותיהן של טהראן ווושינגטון, עם ציפיות להחזיר את שני הצדדים לשולחן המשא ומתן הטכני עד אמצע השבוע הבא.

בוושינגטון, מקורות תקשורת ציטטו גורמים אמריקאים שהכחישו באופן מוחלט ביצוע תקיפות אוויריות או מבצעים צבאיים נגד מטרות איראניות בשעות האחרונות. הכחשה זו מחזקת את הרושם שהממשל האמריקאי נוטה כעת להרגעת המצב ולמתן הזדמנות למאמצים דיפלומטיים, למרות המחויבות האמריקאית המוצהרת למצוא פתרונות סופיים לנושא האיראני.

חוגים פוליטיים בטהראן רואים במהלכים האמריקאים האחרונים בדרום איראן ככאלה שמטרתם העיקרית היא להחליש את היכולות האסטרטגיות האיראניות במצר הורמוז. על פי התפיסה האיראנית, וושינגטון שואפת לצמצם את קלפי המיקוח שבידי טהראן לפני כניסה לסבב משא ומתן חדש, כדי להבטיח ויתורים רחבים יותר בנושאים התלויים ועומדים.

בהקשר של המתיחויות האזוריות המקבילות, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן דחה מוקדם יותר את הטענות הישראליות לפיהן אספקת מטוסי F-35 לאנקרה תשבש את מאזן הכוחות. ארדואן תיאר טענות אלו כמידע מטעה שמטרתו להכשיל עסקאות נשק טורקיות, והדגיש את זכותה של ארצו לחזק את יכולות ההגנה שלה באופן המשרת את האינטרסים הלאומיים שלה.

הנתונים הנוכחיים, בהיעדר הצהרות מסלימות מצד מנהיגי משמרות המהפכה והצבא האיראני, מצביעים על כך שהאזור עשוי להתקדם לעבר תקופה של שקט יחסי. משקיפים מתנים יציבות זו במידת הצלחת התיווך הבינלאומי בנטרול המשבר ומניעת הידרדרות הצדדים לעימות ישיר, במיוחד עם המשך השיחות הטכניות שגורמים אמריקאים תיארו כעדיין מתקיימות.

נתניהו הדגיש את חומרת ההצהרות של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ובני בריתו נגד קיומה של ישראל, ואת הצורך בהקמת אזורי ביטחון לאורך הגבול.