תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) הודיעה על צעד פוליטי ומינהלי מכריע בהחלטה לפרק את ועדת החירום הממשלתית ברצועת עזה, ולהעביר את כל משימותיה לוועדה הלאומית לניהול עזה, שהוקמה על ידי מועצת השלום. משקיפים רואים בשינוי זה סיום של כמעט שני עשורים של שליטה ישירה של התנועה על מוקדי השלטון ברצועה, והוא מגיע בתזמון רגיש החופף לשיחות קהיר המתמשכות בנוגע להצעת מועצת השלום המתוקנת ליישום הסכם הפסקת האש.

צעד זה מציב את ישראל בפני אתגרים חדשים באופן ההתמודדות עם המציאות המנהלית המתהווה, במיוחד עם העלאת שאלות לגבי האפשרות להפריד את התיק ההומניטרי מתיק הנשק. התפתחויות אלו חופפות למשבר ההומניטרי העמוק המתמשך ברצועה, כאשר דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהכיבוש ממשיך בפעולותיו הצבאיות שגבו את חייהם של למעלה מאלף שהידים מאז ההכרזה על הפסקת האש האחרונה, תוך המשך שליטה צבאית על כ-70% משטח עזה.

במישור המעשי, רשויות הכיבוש ממשיכות לתמרן את תנועת המעברים הגבול, כאשר הן מאפשרות כניסה של כ-200 משאיות סיוע בלבד ביום, מה שמהווה הפרה בוטה של הפרוטוקולים ההומניטריים הבינלאומיים. מציאות זו דוחפת לכיוון הצורך בגוף מנהלי חדש המסוגל להתמודד עם הקהילה הבינלאומית ולהקל על נטל המצור המוטל על האוכלוסייה הסובלת ממחסור חמור בצרכים בסיסיים.

מצידו, ד"ר איברהים פריחאת, פרופסור לסכסוכים בינלאומיים, ראה בהחלטת חמאס מעבר אסטרטגי מ'ניהול שלטון' ל'ניהול השפעה'. הוא הסביר כי צעד זה מסיים את השלב שבו התנועה שילבה בין משימות השלטון והפעולה ההתנגדותית, תוך הדגשה כי שינוי זה אינו אומר בשום אופן סיום תפקידה הפוליטי של התנועה בזירה הפלסטינית הכללית.

פריחאת הגדיר ארבעה צירים עיקריים שיהוו את ליבת הדיונים בשלב הבא, החל בסיום הניהול הישיר ומה שעשוי לנבוע מכך של ואקום ביטחוני ומנהלי פוטנציאלי. הוא גם הדגיש כי תיק השיקום וקביעת האופק הפוליטי של הרצועה יהיו המבחן האמיתי למידת הצלחת הוועדה הלאומית לכפות את עצמה כחלופה לגיטימית ויעילה לניהול ענייני עזה.

בהקשר קשור, רצועת עזה שרויה במצב של ציפייה זהירה בקרב התושבים המקווים שצעד זה יתרום לשבירת הקיפאון הפוליטי ולעצירת פעולות השחיקה הישראליות המתמשכות. אנליסטים רואים כי מצב הרוח הכללי נוטה לתמוך בכל כיוון שיפתח אופקים רציניים לעתיד השלטון, הרחק מהתירוצים שבהם משתמשת ישראל כדי להצדיק את תוקפנותה המתמשכת בטענה של 'שלטון חמאס'.

המכשול הישראלי בולט כאתגר הגדול ביותר בפני שינוי זה, כאשר תל אביב מתנה את פירוק הנשק של הפלגים הפלסטיניים כתנאי מוקדם לכל התקדמות בתיקים הפוליטיים או ההומניטריים. לעומת זאת, חמאס ושאר הפלגים דוחים את קישור תיק הנשק לצרכים ההומניטריים, ומציעים נוסחה להגבלת הנשק הכבד ומסירתו לרשות פלסטינית מוסכמת על פי פרוטוקול מיוחד שיוכן על ידי הוועדה הלאומית.

מקורות יודעי דבר מצביעים על כך שהפלגים המשתתפים בשיחות קהיר נראים מסכימים על נוסחה זו, החופפת בחלקים מסוימים להצהרות הממשל האמריקאי בנוגע לצורך להתמודד עם הנשק הכבד כעדיפות. עם זאת, העמדה האמריקאית נשארת לא מעודדת מספיק כדי ללחוץ על הצד הישראלי לקבל את ההסדרים המנהליים החדשים הללו ללא תנאים בלתי אפשריים.

ברמה האזורית, מומחים רואים כי עיסוקה של וושינגטון בתיקי איראן ולבנון מחליש את מומנטום הלחץ הבינלאומי להשגת פריצת דרך בעזה. כמו כן, הפיכת מועצת השלום לארגון לא ממשלתי עשויה להחליש את סמכותה הבינלאומית, מה שמעניק לישראל מרחב תמרון גדול יותר ופעולה הרחק מפיקוח בינלאומי קפדני, במיוחד עם התקרבות הבחירות הישראליות באוקטובר הבא.

משקיפים הזהירו מפני פרויקט 'האזור ההומניטרי' המוצע ברפיח תחת פיקוחו של עלי שעאת והגנה של כוח בינלאומי, וראו בו ניסיון לחלק את הרצועה ולבסס את ההפרדה הגיאוגרפית. יש הרואים כי תוכנית זו עשויה להשאיר את אפשרות הגירוש קיימת באמצעות דחיקת אלפי פלסטינים לאזורי גבול צרים, וזה מה שחמאס מנסה למנוע באמצעות הכרזה על פירוק ממשלתו ודרישה לאחריות הוועדה הלאומית על כל הרצועה.

התובנות האנליטיות הגיעו למסקנה כי העדיפות העליונה צריכה להתמקד בצד ההומניטרי ולהפריד אותו לחלוטין מהמורכבויות הביטחוניות והפוליטיות כדי למנוע הפיכת עזה למצב של שחיקה מתמדת. המומחים גם הדגישו את הצורך בהגשת יוזמות לאומיות מאוחדות על ידי ההנהגה הפלסטינית כדי למנוע הפיכת שלב המעבר למציאות מתמשכת של הרס והדרה, תוך ציון דוגמאות קודמות שבהן השיקום נתקע במשך שנים רבות.

צעד חמאס מייצג מעבר מניהול שלטון לניהול השפעה, כאשר הוא מסיים את השלב ששילב בין שלטון והתנגדות מבלי לסיים את תפקידו הפוליטי.

הזירה האיראנית הייתה עדה לגל של תגובות זועמות בעקבות הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בהן תיאר את האיראנים בתיאורים חריפים, והכריז על סיום מזכר ההבנות שנחתם בין שני הצדדים. הצהרות אלו התרחשו במקביל למבצעים צבאיים נרחבים שביצע צבא ארה"ב, אשר כוונו לאתרים חיוניים ברחבי איראן, מה שדחף את הכוחות המזוינים האיראניים להגיב בתקיפת בסיסים אמריקאיים במדינות המפרץ, בתוך אזהרות מפני הידרדרות האזור לעימות כולל.

בהקשר זה, חוסיין שריעתמדארי, מנהל העיתון כיהאן המקורב לחוגי קבלת ההחלטות, אישר כי ארצו מחזיקה בכל הטכנולוגיות הנדרשות לייצור נשק גרעיני, וציין כי המכשול היחיד הוא ההחלטה המדינית המבוססת על פתוות דתיות. שריעתמדארי הסביר כי כל שינוי בגישה זו תלוי לחלוטין בחזון ההנהגה העליונה לאור ההסלמה האמריקאית חסרת התקדים, וראה בשפת הכוח את השפה היחידה שוושינגטון מבינה כרגע.

מצידו, עלי אכבר וילאיתי, יועצו של המנהיג העליון האיראני, תיאר את המהלכים האמריקאיים האחרונים כהימור פוליטי מסוכן שיזכה לתגובה מיידית ותקיפה. וילאיתי הטיל על הממשל האמריקאי את האחריות לקריסת ההבנות הדיפלומטיות, והדגיש כי האזור אינו יכול לשאת עוד הרפתקאות בהובלת מי שתוארו על ידו כפוליטיקאים בעלי מוניטין רע, והדגיש כי טהראן לא תעמוד בחיבוק ידיים מול המשך ההפרות המעשיות של האמנות הבינלאומיות.

חוגי התקשורת הקיצוניים בטהראן קראו לנקוט בצעדים כלכליים וצבאיים מרתיעים, ביניהם סגירה מוחלטת של מצר הורמוז ומניעת זרימת נפט לשווקים העולמיים. חוגים אלו סברו כי הפעלת לחץ מרבי באמצעות שיבוש השיט בבאב אל-מנדב ובמיצרים האסטרטגיים תהפוך את עלות התוקפנות ליקרה מאוד עבור המערב, ותאלץ את ארצות הברית לחשב מחדש את שיקוליה הביטחוניים והפסיכולוגיים באזור.

בנושא קשור, עלתה נימת האיומים האישיים נגד מנהיגים אמריקאים וישראלים, כאשר פלטפורמות תקשורת דרשו להפעיל יכולות מבצעיות בתגובה להתנקשות במפקדים צבאיים. מנגד, עלו קולות דיפלומטיים הקוראים לצורך במציאת פרשנויות משותפות לסעיפי ההבנות הביטחוניות כדי למנוע התנגשות מזוינת, והזהירו כי הפיכת מצר הורמוז לזירת סכסוך גרעיני או צבאי תחסל את שארית הסיכויים לדיפלומטיה השברירית.

ההבדל בינינו לבין נשק גרעיני הוא הרצון ולא הטכנולוגיה, והרפובליקה האסלאמית מחזיקה ביכולת הטכנית לייצרו.

איחוד האמירויות הערביות ממשיכה לבסס את תפקידה ההומניטרי ברצועת עזה, כאשר נתונים עדכניים חשפו כי סיוע חירום הומניטרי היווה 94.54% מסך התמיכה שניתנה לרצועה. מהלך זה מגיע כחלק מאסטרטגיה מקיפה שמטרתה תגובה מהירה למשברים הומניטריים ומתן צרכים חיוניים לאוכלוסייה הנפגעת.

מקורות רשמיים דיווחו כי שווי הסיוע ההומניטרי הישיר הגיע לכ-4.66 מיליארד דירהם איחוד האמירויות, שבוצע באמצעות 166 פרויקטים סיוע מגוונים. נתונים אלו משקפים את היקף המחויבות של איחוד האמירויות להתמודדות עם האתגרים הקיומיים הקשים העומדים בפני תושבי הרצועה בנסיבות הנוכחיות.

במסגרת מבצע 'האביר האמיץ 3', הצליחה איחוד האמירויות לספק כ-45% מסך הסיוע הבינלאומי שהגיע לרצועת עזה בין השנים 2023 ל-2025. העלות הכוללת של תמיכה זו בתקופה זו הגיעה לכ-4 מיליארד דולר, מה שהפך אותה לחלוצת המדינות התורמות לרצועה.

בתחום הבריאות, איחוד האמירויות הקצתה 1.86 מיליארד דירהם לתמיכה בבתי חולים ומרכזים רפואיים הסובלים ממחסור חמור באספקה. תמיכה זו כללה הקמת בית חולים שדה בתוך עזה ובית חולים צף נוסף בעיר אל-עריש המצרית למתן טיפול כירורגי ורפואי דחוף.

בית החולים הצף באל-עריש סיפק יותר מ-12,000 שירותי טיפול, בנוסף לביצוע למעלה מ-5,000 ניתוחים מורכבים לפצועים. המאמצים הרפואיים התמקדו גם בהתקנת תותבות ומתן שירותי שיקום פיזי למאות פצועים שאיבדו את גפיהם במהלך המלחמה.

בתחום המים, איחוד האמירויות ביצעה פרויקטים אסטרטגיים שכללו הקמת מתקני התפלה, קידוח בארות ותחזוקת רשתות פגועות בעלות של 24.59 מיליון דירהם. מתקנים אלו מייצרים כיום כשני מיליון גלונים של מים ראויים לשתייה ביום, מה שתורם לסגירת פער המחסור הגדול במים ברצועה.

ההיבט הפיתוחי לא נפקד מתוכניות התמיכה, כאשר 260.39 מיליון דירהם הוקצו לפרויקטים פיתוחיים ברי קיימא, המהווים 5.28% מסך הסיוע. פרויקטים אלו נועדו לחזק את יכולת הקהילה המקומית לעמוד בפני משברים ולשקם מתקנים חיוניים מסוימים כדי להבטיח את המשך השירותים הבסיסיים.

בתחום החינוך, שווי התמיכה שניתנה הגיע ל-6.95 מיליון דירהם, והתמקד בציוד בתי ספר ומרכזים חינוכיים בציוד חיוני. יוזמות אלו שואפות להבטיח את המשך תהליך הלמידה ולספק סביבה מתאימה לתלמידים להמשיך את לימודיהם למרות האתגרים הביטחוניים והשטחיים.

באשר לשירותים חברתיים, העלות הכוללת של ההתערבויות הגיעה לכ-37.53 מיליון דירהם, וכללה חלוקת חבילות מזון, אוהלים וציוד מחסה. סיוע זה כוון ישירות לאוכלוסיות הנזקקות ביותר כגון ילדים, נשים, קשישים ועקורים במחנות.

הסטטיסטיקה מצביעה על כך שסיוע ממשלתי ישיר היה המניע העיקרי לתמיכה זו, בשווי העולה על 4.37 מיליארד דירהם איחוד האמירויות. מאמצים אלו השתלבו עם תרומות של מוסדות צדקה לאומיים שמילאו תפקיד מרכזי בהעברת הסיוע לנזקקים באזורים שונים ברצועה.

הרשות האמירתית של הסהר האדום תרמה 200.70 מיליון דירהם, בעוד שמוסד 'יוזמות מוחמד בן ראשיד אל מכתום העולמיות' סיפק כ-144.94 מיליון דירהם. כמו כן, הרשות העולמית לפעילות צדקה ודובאי הומניטריאן השתתפו בסכומים נוספים שחיזקו את יכולת הגשר ההומניטרי האווירי והימי.

היסטורית, הנתונים מאשרים כי תמיכה בפלסטין מהווה עמוד תווך במדיניות האמירתית, כאשר סך הסיוע מאז שנות השבעים הגיע לכ-15.34 מיליארד דירהם. סיוע היסטורי זה כיסה 16 מגזרים חיוניים באמצעות ביצוע למעלה מ-1392 פרויקטים פיתוחיים וסיוע בשטחים הפלסטיניים.

איחוד האמירויות מסתמכת בביצוע פעולות אלו על מערכת משולבת של גשרים יבשתיים, אוויריים וימיים כדי להבטיח זרימת אספקה ללא הפרעה. תיאום גבוה זה אפשר להתגבר על מכשולים לוגיסטיים ולהעביר אלפי טונות של מזון וציוד רפואי לאזורים הנפגעים ביותר בעזה.

לסיכום, הדוח מדגיש כי החזון האמירתי לעבודה הומניטרית בעזה חורג מהתמיכה המיידית וכולל חיזוק מרכיבי ההתאוששות העתידית. מבצע 'האביר האמיץ 3' ממשיך לספק את תגובתו האינטנסיבית, המגלמת מחויבות אתית והומניטרית איתנה כלפי העם הפלסטיני בהתמודדות עם משבריו המתמשכים.

בדרכו של זאיד הטוב, נפעל לחיזוק תפקידנו בין המדינות המובילות בעולם במתן סיוע פיתוחי והומניטרי ועבודת צדקה.

גורם אמריקאי בכיר חשף התפתחויות צפויות בשטח בדרום לבנון, כאשר אישר כי "אזור ניסיוני" ראשון לנסיגת הכוחות הישראליים ייקבע בתוך ימים ספורים. צבא לבנון צפוי לקחת את השליטה הביטחונית באזור זה, הנמצא כעת תחת כיבוש ישראלי, במסגרת הבנות בינלאומיות שמטרתן לסיים את ההסלמה הצבאית.

מקורות יודעי דבר הבהירו כי העבודה הטכנית והשטחית נמשכת כעת להכנת מפות מדויקות ולקביעת אזורי ניסוי נוספים שיכללו בשלבי הנסיגה הבאים. מהלך זה מגיע כחלק ממאמצי וושינגטון להבטיח מעבר חלק של הסמכות הביטחונית ולמנוע כל ואקום שעלול להוביל להתחדשות עימותים מזוינים באזור הגבול.

בהקשר קשור, שגריר ארה"ב בלבנון, מישל עיסא, הודיע לנשיא לבנון ג'וזף עאון על הגעת משלחת צבאית אמריקאית לביירות בקרוב מאוד. משימתה של משלחת זו תהיה פיקוח ישיר על פעולות הנסיגה הישראלית משני אזורי ניסוי שסוכמו מראש במסגרת "הסכם המסגרת" שנחתם בוושינגטון בסוף החודש שעבר.

דיווחים מהנשיאות הלבנונית מצביעים על כך שהתיאום עם הצד האמריקאי מתמקד בקביעת מנגנוני יישום מדויקים המבטיחים אי-התרחשות של הפרות ביטחוניות במהלך תהליך ההחלפה. השגריר האמריקאי הדגיש במהלך פגישתו עם הנשיא עאון כי יציבות הדרום מהווה עדיפות עליונה עבור הקהילה הבינלאומית בשלב הנוכחי.

לבנון וישראל חתמו ב-26 ביוני/ביולי האחרון על הסכם בחסות בינלאומית הקובע נסיגה הדרגתית של הכוחות הישראליים בתמורה לפריסה מוגברת של צבא לבנון. ההסכם כולל גם סעיפים הנוגעים לפירוק נשק חיזבאללה באזורי הגבול, נקודה שעדיין מעוררת ויכוח נרחב לגבי מנגנוני יישומה בשטח.

הצד הלבנוני מקשר את השתתפותו בסבב המשא ומתן הבא שיתקיים בבירת איטליה רומא למידת המחויבות הישראלית לנסיגה מהאזורים הניסיוניים. מקורות דיפלומטיים דיווחו כי ביירות מתנה את ישיבתה מחדש לשולחן המשא ומתן המתוכנן לאמצע יולי הנוכחי בראיית צעדים קונקרטיים בשטח.

מצידו, נשיא לבנון ג'וזף עאון הדגיש את הצורך בביסוס הפסקת אש קבועה ובלחץ על הצד הישראלי להפסיק את כל פעולות האיבה. עאון הדגיש במהלך פגישות רשמיות את חשיבות השבת הריבונות הלבנונית על כל שטחי הדרום כדי לאפשר למדינה למלא את חובותיה החוקתיות ולהגן על אזרחיה.

למרות הבנות אלו, ההסכם עדיין חסר לוח זמנים סופי ומקיף לנסיגת הכוחות הישראליים מכלל האזור הביטחוני בעומק 10 קילומטרים. ישראל מתעקשת כי הישארות כוחותיה קשורה ישירות לסיום הנוכחות המזוינת של חיזבאללה ופירוק התשתית הצבאית שלו באזורים אלו.

מנגד, חיזבאללה ממשיך להפגין עמדות נוקשות לגבי מסירת נשקו, בהסתמך על בריתותיו האזוריות, מה שמציב את מדינת לבנון בפני אתגרים לוגיסטיים ופוליטיים גדולים. משקיפים סבורים כי הצלחת "האזורים הניסיוניים" תהיה המבחן האמיתי ליכולתו של צבא לבנון לכפות את שליטתו הבלעדית בדרום.

צפוי כי בירת איטליה רומא תארח ב-15 וב-16 ביולי סבב משא ומתן מכריע ברצון אמריקאי להעביר את הדיאלוג מוושינגטון לאירופה. שינוי גיאוגרפי זה נועד להקל על חזרת המשלחות למקורותיהן הפוליטיים להתייעצות מהירה בנוגע לסוגיות המהותיות התלויות ועומדות הדורשות החלטות ריבוניות עליונות.

מהלכים דיפלומטיים אלו מתרחשים במקביל להכנות לביקור רשמי שיערוך נשיא לבנון בוושינגטון בשבוע האחרון של החודש הנוכחי. ביקור זה מגיע בהזמנת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כאשר צפוי כי נושאי הגבולות וההסדרים הביטחוניים הסופיים יעמדו בראש סדר היום של הפסגה הדו-צדדית.

בשטח, כוח האו"ם הזמני בלבנון (יוניפי"ל) תיאר את המצב הנוכחי כ"שביר ביותר" למרות השקט היחסי ששרר באזור לאחרונה. הכוח הבינלאומי אישר כי הגביר את סיוריו ופעילויותיו המבצעיות לתמיכה ביציבות ולהקל על חזרת העקורים הלבנונים לכפריהם שנפגעו כתוצאה מהפעולות הצבאיות.

יוניפי"ל הבהיר בהודעה כי הוא פועל בתיאום עם כל הצדדים למנוע כל אי-הבנה שעלולה להוביל להתפרצות אלימות מחדש. כמו כן, הכוחות הבינלאומיים תורמים לפעולות תיקון תשתיות וכבישים חיוניים שנפגעו כדי להקל על תנועת אזרחים וצוותים טכניים של צבא לבנון באזורי הגבול.

המקורות סיכמו באישוש כי הימים הקרובים יהיו מכריעים בקביעת מסלול הסכסוך, בין אם הצלחה בביסוס מודל "האזורים הניסיוניים" והתקדמות לקראת פתרון כולל, או חזרה למצב של מתיחות במקרה של כישלון הליכי הנסיגה או התמודדות צבא לבנון עם מכשולים בהשלטת סמכותו.

ההכנות נמשכות ליישום מה שסוכם בנוגע לאזורים הניסיוניים, ומשלחת צבאית אמריקאית תקבע את מנגנון היישום בשטח.

משרד הפנים הסורי הודיע על הצלחת יחידותיו המיוחדות, בתיאום עם שירות המודיעין הכללי, בביצוע סדרת מבצעי ביטחון איכותיים שהובילו לפירוק מספר תאים רדומים של ארגון הטרור דאעש באזור הדרומי של המדינה. מבצעים אלה הביאו למעצרו של מנהיג בולט בארגון, בנוסף למספר אחראים על פעולות התנקשות ומתן תמיכה כספית לפעילויות טרור.

מקורות רשמיים חשפו כי המנהיג העצור נקרא פיראס אל-דאגר, והוא דמות מרכזית במבנה הארגוני של דאעש. חקירות ראשוניות הראו את התקדמותו בתפקידי מנהיגות רגישים שכללו ניהול מה שמכונה 'מגזר ג'ידור' והאזור המערבי, עד למינויו כ'מושל לבנון ופלסטין' ועבודתו כמלווה אישי של הח'ליף הקודם של הארגון.

משרד הפנים הבהיר כי התאים שפורקו היו מעורבים בסדרת פשעים פליליים וטרוריסטיים, כולל ביצוע מעשי שוד והתנקשות שכוונו לסוחרי זהב וצורפים במחוז דרעא. מטרת פעולות אלה הייתה להבטיח את המימון הדרוש לפעילות הארגון באמצעות מכירת הרכוש הגנוב וכיסוי הוצאות תנועת אנשיו באזור.

על פי ההודעה הרשמית, העצורים מסרו הודאות מפורטות על ביצוע פעולות התנקשות שכוונו לשני אנשי צוות ממשרד הפנים, בנוסף לביצוע פיגוע בתוך מספרה שהוביל למותו של אזרח. החקירות חשפו גם את מעורבותם במעקב וחיסול של אדם ואשתו, מה שמשקף את האופי האלים של התוכניות שנוהלו על ידי תאים אלה.

הצלחות ביטחוניות אלה מגיעות בתקופה שבה הממשלה הסורית החדשה בראשות אחמד אל-שראע מתמודדת עם אתגרי ביטחון הולכים וגוברים, כאשר ארגון דאעש מנסה לנצל את תקופת המעבר שלאחר הפלת המשטר הקודם בסוף שנת 2024. כוחות הביטחון פועלים לסגור את הפרצות שדרכן מנסה הארגון לחדור כדי להפעיל מחדש את תאיו הרדומים ולגייס חברים חדשים.

בהקשר קשור, בירת דמשק חוותה לאחרונה הסלמה בפיגועי מטעני חבלה, שהבולט שבהם היה הפיצוץ שכיוון לבית קפה במרכז העיר ב-3 ביולי הנוכחי. הפיגוע הקטלני הזה הוביל למותם של 9 בני אדם ולפציעתם של כ-20 נוספים, באירוע שתואר על ידי הרשויות כניסיון לערער את היציבות בבירה שהחלה להתאושש.

כמו כן, מקורות ביטחוניים דיווחו על שני פיצוצים ליד בניין משרד התיירות בדמשק ביום שלישי שעבר, שהביאו לפציעתם של 18 בני אדם, כולל אנשי משטרה. המקורות הבהירו כי המטענים התפוצצו בזמן שיחידות מיוחדות ניסו לפרק אותם לאחר שאותרו במהלך סקרי שטח שגרתיים שמבוצעים על ידי כוחות הביטחון הפנימי.

במישור הפוליטי, דמשק בירכה על הידיעות שהגיעו מוושינגטון בנוגע לתחילת הליכים למחיקת סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור. ממשלת סוריה ראתה בצעד זה שינוי מהותי שיפתח דלתות להשקעות בינלאומיות ולשילוב מחדש של הכלכלה הסורית במערכת העולמית לאחר שנים ארוכות של בידוד וסנקציות.

בשטח, בגבול הדרומי, צבא הכיבוש הישראלי הודיע על סיכול ניסיון של קבוצת ישראלים שניסו לחצות את הגבול לכיוון השטח הסורי באזור הר החרמון. אירוע זה מגיע על רקע מצב של דריכות ביטחונית בגבולות המשותפים, במקביל לשינויים הפוליטיים הגדולים שחווה המדינה הסורית בתקופה שלאחר המלחמה.

הרשויות הסוריות מדגישות את המשך מאמציהן לרדוף אחר שרידי ארגוני הטרור ולבסס את הביטחון בכל המחוזות. משרד הפנים מדגיש כי המבצעים הביטחוניים האחרונים הם חלק מאסטרטגיה כוללת להגנת האזרחים וסיכול תוכניות שמטרתן לערער את תהליך המעבר הפוליטי ובניית המדינה החדשה.

החקירות הראו כי העצור פיראס אל-דאגר התקדם בתפקידי מנהיגות עד למינויו למה שמכונה מושל לבנון ופלסטין.

שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, שיגר אזהרות חמורות לארצות הברית מפני כל 'הרפתקה' צבאית חדשה נגד ארצו. הצהרות אלו הגיעו בעקבות גינוי טהראן לסדרת תקיפות שראתה בהן הפרה בוטה של מזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים, והדגישה כי מהלכים אלו מערערים את מאמצי היציבות האזורית.

עראקצ'י אישר במהלך שיחת טלפון עם מפקד צבא פקיסטן כי התקיפות שפגעו באזורים איראניים שונים מהוות הפרה בוטה של אמנת האו"ם. הפקיד האיראני תיאר את ההצהרות האמריקאיות האחרונות כאינדיקציה ברורה לרצון להתנער מההסכמים ולהמשיך במדיניות ההסתה למלחמה באזור.

בשטח, דיווחו מקורות תקשורת על פיצוצים עזים שנשמעו בערי בושאר, ג'גאדק, צ'וגאדאק וקונארק השוכנות על רצועת החוף. סוכנויות ידיעות מקומיות דיווחו כי לפחות שישה פיצוצים נשמעו בסביבת העיר בושאר, מה שעורר מצב כוננות בקרב כוחות הביטחון והרשויות המקומיות.

מצדו, מושל העיר בושאר הבהיר כי הרשויות המוסמכות החלו בחקירה נרחבת לקביעת הגורמים לפיצוצים. הוא ציין כי החקירות מתמקדות בשאלה האם הקולות נבעו מהפעלת מערכות הגנה אווירית ליירוט מטרות עוינות, או שהם נבעו מנפילת קליעים באזור.

מנגד, וושינגטון מיהרה להכחיש כל קשר ישיר לאירועים שהתרחשו בשעות האחרונות, כאשר כלי תקשורת ציטטו גורם אמריקאי שאמר כי הצבא אינו מבצע כרגע תקיפות כלשהן. למרות הכחשה זו, המתיחות נותרה גבוהה על רקע חילופי איומים חריפים בנוגע לשיט במצר הורמוז האסטרטגי.

נתונים מהשטח מצביעים על כך שבשעות האחרונות הותקפו כ-15 אתרים בתוך שטח איראן, רובם באזורים הדרומיים והמערביים. התקיפות כללו בסיסים צבאיים ומחסני נשק, בנוסף לאתרים באי אבו מוסא, מה שמשקף את התרחבות היקף העימות הצבאי.

המטרות לא הוגבלו למתקנים צבאיים בלבד, אלא פגעו גם בתשתיות חיוניות, כולל קו הרכבת המחבר את איראן עם פקיסטן וסין. משקיפים רואים בתקיפת נתיבי יבשה אלו ניסיון להדק את המצור הכלכלי על טהראן ולמנוע ממנה לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות.

בהקשר של תגובות פוליטיות, דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאעי, תיאר את הצהרות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כ"פזיזות". טהראן ראתה בעמדות אלו עלבון ישיר לעם האיראני, והדגישה במקביל כי אין עתיד לכוחות זרים בניהול ביטחון האזור.

בנוגע לשיט הבינלאומי, טהראן הדגישה כי ניהול תנועת הספינות במצר הורמוז מתבצע בתיאום עם המדינות הגובלות בו בלבד. מקורות הבהירו כי העדיפות במעבר תינתן לספינות המצייתות להוראות האיראניות ומקבלות אישורים מוקדמים ממשמרות המהפכה, בצעד לאכיפת הריבונות על נתיב המים.

בצד הישראלי, שר הביטחון ישראל כץ נכנס לקו ההסלמה והזהיר כי תל אביב מוכנה להכות באיראן בעוצמה רבה יותר אם יידרש. כץ הדגיש כי צה"ל נמצא בכוננות עליונה להשבת עליונות אווירית מלאה ולביצוע פעולות התקפיות שלישיות ורביעיות לחיסול מה שתיאר כאיומים קיומיים.

מצדו, ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו ראה בעימותים הצבאיים האחרונים כהחלשה חסרת תקדים של הציר האיראני. נתניהו אמר במהלך טקס צבאי כי הזרוע הארוכה של חיל האוויר מסוגלת להגיע לכל נקודה במזרח התיכון, והזהיר כי המאבק עם טהראן טרם הסתיים.

החששות הבינלאומיים מפני הידרדרות האזור לעימות כולל גוברים, במיוחד עם כישלון המסלול הדיפלומטי והפסקת המשא ומתן בין וושינגטון לטהראן. אנליסטים רואים כי כל צד מנסה כעת לחזק את קלפיו בשטח כדי לשפר את עמדתו במשא ומתן במקרה של חזרה לשולחן הדיונים העתידיים.

דיווחים איראניים הביעו חשש מניצול וושינגטון את תקופת ההסדרים הפנימיים בטהראן כדי לפרוס מחדש את כלי השיט והמשחתות שלה. התפתחויות אלו מגיעות בתקופה רגישה מאוד, כאשר הכוחות האזוריים והבינלאומיים מנסים לאזן את הלחצים הצבאיים עם שמירה על ערוצי תקשורת מוגבלים כדי למנוע התפוצצות גדולה.

התמונה הביטחונית נותרה מורכבת ביותר עם הערכות לפיגועים הדדיים נוספים במהלך הלילות הקרובים, מה שמעמיד את ההסכמים השבריריים במבחן אמיתי. בירות גדולות עוקבות בזהירות אחר מסלול ההסלמה שעלול להוביל לשינויים דרסטיים בכללי העימות הנהוגים מזה שנים באזור המפרץ.

כל הרפתקה צבאית אמריקאית נוספת תיענה בנחישות העם האיראני וכוחותיו המזוינים להגן על ריבונות המדינה, שלמות שטחה וביטחונה הלאומי.

לפחות 28 בני אדם נהרגו בשריפה ענקית שפרצה היום, יום חמישי, במפעל נעליים בעיר ג'ינג'יאנג שבמחוז פוג'יין בדרום מזרח סין. גורמים רשמיים דיווחו כי האש כילתה במהירות את הבניין רב הקומות, מה שהוביל ללכידת עשרות עובדים על הגג בתוך ענני עשן סמיכים ולהבות שנראו מכסות את המתקן.

על פי מידע ראשוני, כ-239 עובדים שהו במפעל הנעליים "הוי טנג" ברגע פרוץ השריפה בצהריים. צוותי החירום הצליחו לפנות 213 בני אדם, אך שניים מהם מתו לאחר שהועברו לבית החולים, בעוד מותם של 26 נוספים אושר לאחר שגופותיהם נמצאו בזירת האירוע לאחר סריקות ראשוניות.

מצידו, נשיא סין שי ג'ינפינג הוציא הנחיות דחופות להשקיע את מירב המאמצים בפעולות ההצלה ובהענקת טיפול לפצועים. הנשיא הסיני הדגיש את הצורך להעמיד לדין בחומרה את האחראים לאירוע, וציין כי אירוע זה מצטרף לסדרת תאונות קטלניות שאירעו לאחרונה במתקני תעשייה במדינה, מה שמחייב בחינה מחדש של נהלי הבטיחות הכלליים.

בהקשר קשור, מקורות במכבי האש אישרו כי צוותי ההצלה המשיכו בעבודתם שעות ארוכות עד שהצליחו להכיל את רוב הלהבות בשעות הערב המאוחרות. החקירות עדיין נמשכות כדי לקבוע את הסיבות המדויקות לפרוץ השריפה שגרמה למספר כה כבד של קורבנות.

השריפה גרמה לאבדות רבות בנפש, והיא מגיעה בעקבות סדרת תאונות קטלניות במתקני ייצור במדינה בחודשים האחרונים.

מקורות רשמיים חשפו כי רוסיה מתכוונת להפעיל מרכז לוגיסטי מסחרי חדש בנמל טרטוס הסורי עד אמצע יולי הקרוב. מרכז זה נועד לנצל אחד מהרציפים השייכים לבסיס הימי שמוסקבה חוכרת, ולהפוך אותו לנקודת יציאה מסחרית, תוך שמירה על הפעילות הצבאית ברציף הסמוך. מהלך זה משקף את נחישותה של מוסקבה לבסס את אחיזתה הכלכלית בשלב המעבר הסורי.

המקורות הבהירו כי המרכז החדש ינהל משלוחים נרחבים של סחורות רוסיות, ובראשן חיטה, דגנים, שמנים צמחיים וחומרי בנייה כמו פלדה וקלינקר, עם קיבולת ראשונית של עד 250 אלף טון בחודש. מהלך זה מתבצע בשיתוף פעולה בין חברת 'רוס ליין' הסורית לבין המועצה העסקית הרוסית-סורית, ובתיאום ישיר עם הקרן הריבונית הסורית, כדי להבטיח את זרימת הסחורות הבסיסיות שדמשק תלויה בהן במידה רבה.

נתוני המכס מצביעים על כך שהתלות הכלכלית הסורית במוסקבה הגיעה לרמות שיא, כאשר רוסיה וחצי האי קרים מספקות כ-85% מצרכי החיטה של סוריה, בסך כולל של 2.9 מיליון טון לעונה הנוכחית. כמו כן, יבוא הנפט הגולמי הרוסי רשם עלייה ניכרת, כאשר נמלי סוריה קלטו כ-16.8 מיליון חביות במהלך השנה שעברה, תחת פיקוח הדוק של וושינגטון, השואפת לצמצם את ההשפעה הצבאית והפוליטית הזו באזור.

המרכז יטפל בתחילה בחיטה רוסית, דגנים, מזון לבעלי חיים, שמנים צמחיים, עץ ופלדה, במטרה לשלוח 250 אלף טון בחודש.

כוחות הכיבוש הישראלי ממשיכים להפר את הסכם הפסקת האש התקף ברצועת עזה מאז ה-10 באוקטובר 2025, כאשר פתחו בסדרת תקיפות אוויריות שהובילו למותם של ארבעה הרוגים ולפציעתם של אחרים. מקורות בשטח דיווחו כי כטב"ם תקף התקהלות אזרחים במחנה נוסייראת במרכז הרצועה, מה שהוביל למותו של אזרח ולפציעות בדרגות שונות בקרב הנוכחים במקום.

בדרום הרצועה, שני פלסטינים נהרגו כתוצאה מהפגזות ארטילריות ואוויריות שכוונו לחצר בית באזור בטן א-סמין, הממוקם ממערב לעיר חאן יונס. תקיפות אלו מגיעות כחלק מסדרת התקפות שיטתיות המכוונות לאזורי מגורים מאוכלסים, מה שמחמיר את סבלם של האזרחים שניסו לחזור לחייהם הרגילים תחת הרגיעה השברירית.

עיר עזה לא הייתה חסינה מההסלמה הזו, כאשר אזרח נהרג ושלושה נוספים נפצעו בדרגות שונות כתוצאה מתקיפה שכוונה לרכב אזרחי בשכונת רמאל. צוותי אמבולנס והגנה אזרחית מיהרו למקום ההפגזה כדי לפנות את הקורבנות לבתי החולים הסמוכים, בתוך מצב של בהלה ששרר בקרב העוברים ושבים בשכונה הנחשבת למרכז חיוני בעיר.

על פי הנתונים העדכניים שפורסמו על ידי משרד הבריאות, מספר הקורבנות מהפרות הסכם הפסקת האש על ידי ישראל עלה באופן מדאיג והגיע ל-1092 הרוגים ו-3507 פצועים עד יום רביעי. נתונים אלו משקפים את אי-עמידת הצד הישראלי בסעיפי הרגיעה, והמשך ביצוע פעולות חיסול והפגזות ממוקדות הפוגעות באזרחים ובתשתיות.

בהקשר קשור, הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה חשפה נתונים מזעזעים על קורבנות התוקפנות המתמשכת מאז אוקטובר 2023 ועד סוף יוני 2026. הלשכה תיעדה את מותם של 73,090 פלסטינים, מתוכם למעלה מ-20 אלף ילדים ו-12 אלף נשים, מה שמדגיש את היקף האסון ההומניטרי שפקד את הרצועה במשך למעלה משנתיים של מלחמה.

המוני אדם בעיר עזה ליוו את גופת השהיד מוחמד אל-וחידי, חבר הוועדה המצרית ברצועה, שנהרג בתקיפה שכוונה למכוניתו בתחילת השבוע. אל-וחידי פיקח על יוזמה להתקנת מסכי ענק במחנות העקורים ובאזורים ההרוסים כדי לאפשר לתושבים לצפות במשחקי גביע העולם בכדורגל, בניסיון להקל על נטל המצור וההרס.

מקורות רפואיים אישרו כי התקיפה שכוונה לאל-וחידי בשכונת סברה הובילה גם למותם של שלושה אנשים נוספים שהיו בסביבת המקום. בין הקורבנות שני ילדים אחים בני 8 ו-10, שעברו במקום רגע ההפגזה, מה שמעלה שוב שאלות לגבי תקיפת הכיבוש באזורים צפופים ללא התחשבות בנוכחות ילדים ואזרחים.

פואז אל-וחידי, בנו של השהיד, הביע את גאוותו בתפקיד ההומניטרי שאביו מילא, וציין כי הוא פעל במרץ כדי להביא רגעי שמחה לעקורים באוהליהם. הוא הוסיף כי אביו האמין שהספורט הוא אמצעי לחיזוק עמידותם של האנשים, במיוחד מכיוון שנבחרת מצרים הציגה ביצועים מרשימים בטורניר העולמי לפני הדחתה, מה שיצר הפוגה נדירה לתושבי הרצועה המוכה.

אבי עבד קשה מאוד כדי להכניס סוג של בידור לעקורים ולכל הסובלים בעזה באמצעות העברת משחקי גביע העולם אליהם.

הצעדים הרוסיים להבטחת דריסת רגל של מוסקבה במפה הכלכלית הסורית החדשה מואצים, כאשר מקורות יודעי דבר חשפו מאמצים להפעלת מרכז לוגיסטי מסחרי ענק בנמל טרטוס עד אמצע יולי הנוכחי. מהלך זה נועד להבטיח את המשך ההשפעה הרוסית באמצעות ערוצי סחר, במיוחד לאחר השינויים הפוליטיים הגדולים שהתרחשו במדינה בסוף 2024 ונפילת המשטר הקודם.

מקורות דיווחו כי המרכז הלוגיסטי יפעל מרציף מספר 4 בנמל, אתר הנמצא בתחום הבסיס הימי שרוסיה חוכרת, מה שמעניק לו אופי ביטחוני ומסחרי כפול. בעוד רציף זה יוקצה לפעילות מסחרית, הכוחות הרוסיים ימשיכו לשמור על נוכחותם הצבאית ברציפים האחרים השייכים לבסיס הימי.

המרכז החדש צפוי לטפל במגוון רחב של פעולות הכוללות חיטה, דגנים, עץ, פלדה, בנוסף לחומרי נפט ושמנים מינרליים. התוכנית הראשונית מכוונת להגיע לנפח משלוחים של כ-250 אלף טון בחודש, החל ממשלוח דגנים מיידי המוערך ב-30 אלף טון עם תחילת הפעילות הרשמית.

פרויקט זה מהווה אבן יסוד באסטרטגיה של מוסקבה לשמירה על האינטרסים החיוניים שלה במזרח התיכון, במיוחד לאחר ביטול חוזים קודמים על ידי הממשלה הסורית החדשה, שהעניקו לחברות רוסיות זכויות ארוכות טווח. המגמה לחיזוק שיתוף הפעולה הכלכלי בלטה באופן ברור יותר לאחר הפגישה בין נשיא סוריה אחמד אל-שראע ועמיתו הרוסי ולדימיר פוטין בינואר האחרון.

נתוני המכס מצביעים על כך שסוריה עדיין תלויה במידה רבה באספקה רוסית, כאשר חיטה רוסית ומחצי האי קרים היוו כ-85% מסך היבוא הסורי בעונה הנוכחית. כמו כן, נרשמה עלייה משמעותית בשיעורי יבוא הנפט הגולמי הרוסי, מה שמשקף את הצורך הדחוף של דמשק להבטיח משאבי אנרגיה ומזון באמצעות בעלת בריתה המסורתית.

חברת 'רוס ליין' הסורית מבצעת את הפרויקט בשיתוף פעולה הדוק עם מועצת העסקים הרוסית-סורית, ובפיקוח ישיר של הקרן הריבונית הסורית. שיתוף פעולה זה משקף את רצונה של דמשק לאזן בין פתיחותה החדשה למערב ולמדינות המפרץ, לבין שמירה על יחסים אסטרטגיים עם מוסקבה בתחומי האנרגיה והביטחון התזונתי.

הפרויקט נועד גם להשיק קו ימי קבוע שיחבר את נמל 'נובורוסייסק' הרוסי בים השחור ישירות לנמל טרטוס. טרטוס צפוי להפוך למרכז הפצה ראשי לסחורות רוסיות לא רק בתוך סוריה, אלא גם לשווקים השכנים בעיראק ובירדן, ועד למדינות המפרץ הערבי.

בהקשר של הסדרי הביטחון, מסמכים שהודלפו חשפו כי הגנת המשלוחים והמרכז תופקד בידי חברות אבטחה סוריות פרטיות, תוך שלילה מוחלטת של השתתפות חברות אבטחה רוסיות במשימות אלו. נראה כי מגמה זו נועדה להפחית את הרגישויות הפוליטיות הקשורות לנוכחות צבאית זרה ישירה במתקנים חיוניים בסוריה.

במישור הפוליטי, מהלכים אלו מעוררים דאגה בוושינגטון, השואפת לצמצם את הנוכחות הצבאית והכלכלית הרוסית באזור. הקונגרס האמריקאי פעל לאחרונה להערכת אפשרויות להגבלת השפעת מוסקבה, תוך לחץ לנסיגת הכוחות הרוסיים מבסיסי טרטוס וחמימים הצבאיים.

גורמים במשרד החוץ האמריקאי אישרו כי וושינגטון עוקבת מקרוב אחר פרויקטים לוגיסטיים אלו, והביעו חשש כי יוזמות אלו עלולות לשבש את יציבות המדינה בטווח הארוך. ארצות הברית מעודדת את הממשלה הסורית למשוך שותפים מסחריים 'אמינים' ולציית למערכת הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על רוסיה.

אנליסטים רואים כי ההשפעה הרוסית בסוריה תלויה יותר ויותר במה שמוסקבה יכולה להציע מבחינת תמיכה כלכלית ותפקיד דיפלומטי במועצת הביטחון הבינלאומית. למרות ירידת המומנטום הצבאי, השליטה בצמתים לוגיסטיים בנמלים מעניקה לרוסיה קלפי מיקוח חזקים בכל משא ומתן עתידי על צורת המדינה הסורית.

מתנהלים כעת משא ומתן מורכב בין דמשק למוסקבה לארגון מחדש של ההסכמים הצבאיים הקשורים לבסיס האוויר חמימים ולבסיס הימי טרטוס. משא ומתן זה מתרחש בזמן שהממשלה הסורית החדשה מנסה לעצב מחדש את ריבונותה הלאומית תוך שמירה על זרימת הסחורות הבסיסיות שרוסיה מספקת.

שמו של לואי יוסף, ראש מועצת העסקים הרוסית-סורית, בולט כדמות מרכזית ביישום אסטרטגיה כלכלית חדשה זו. דוחות מודיעיניים מצביעים על כך שמוסקבה מסתמכת על אישים כלכליים המסוגלים לבנות גשרים ברי קיימא החורגים משינויים בפסגת השלטון הפוליטי.

לסיכום, המרכז הלוגיסטי בטרטוס מהווה מבחן אמיתי ליכולתה של רוסיה להפוך מ'בעלת ברית צבאית' ל'שותפה כלכלית' הכרחית בסוריה. בצל התחרות הבינלאומית העזה, נמל טרטוס נשאר זירה פתוחה למאבק על השפעה בין המעצמות הגדולות השואפות לעצב את עתיד המזרח התיכון.

השפעת רוסיה בסוריה תלויה במה שהיא מספקת למדינה, והתפקיד הלוגיסטי משאיר אותה נוכחת בפועל בטרטוס עד להכרעה על עתיד הבסיסים הצבאיים.

מקורות בשטח דיווחו על מותם של שני צעירים פלסטינים ופציעתם של מספר אזרחים בדרגות שונות, כתוצאה מפגיעה ישירה של כלי טיס בלתי מאויש השייך לכוחות הכיבוש באזור אל-בטן א-סמין, הממוקם מדרום לעיר חאן יונס. המקורות הבהירו כי שני ההרוגים הם הצעיר יחיא סעיד מוחמד חמדאן, בן 26, והצעיר עבדאללה סולימאן עוואד אבו יוסף, בן 23, וגופותיהם הועברו לבית החולים הסמוך.

תקיפה זו מגיעה כחלק מסדרת הפרות הולכות וגוברות שמבצע הכיבוש זה היום ה-273 ברציפות מאז חתימת הסכם הפסקת האש האחרון. גורמי זכויות אדם ומקומיים תיעדו כעשר הפרות שטח חדשות בשעות האחרונות, שכללו פעולות צליפה וירי חי ישיר לעבר אזרחים באזורים שונים של הרצועה, מה שמאיים בקריסת ההבנות השבריריות שהושגו בתיווך בינלאומי.

בעיר רפיח, אזרח נפצע מירי כוחות הכיבוש באזור אל-מוואסי, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה שפגעה בסביבת אזור אל-שאקוש, מה שעורר בהלה בקרב העקורים. סירות מלחמה ישראליות השתתפו גם הן בפעולות התוקפנות באמצעות ירי מקלעים לעבר חופי חאן יונס ורפיח, מה שהפריע לתנועת הדייגים ומנע מהם לעסוק בעבודתם באזורים המותרים.

בעיר עזה, שכונת סברה וסביבת בית הספר אל-האשמיה ממזרח לשכונת תופאח היו עדים לירי כבד מצד כלי רכב צבאיים ומל"טים מסוג קוואדקופטר. לכך התלוותה חדירה מוגבלת של דחפורים צבאיים שהחלו בפעולות גירוף והרס, בעוד פיצוץ ענק הרעיד את האזורים הצפוניים של הרצועה כתוצאה מפעולת כוחות הכיבוש לפוצץ מתחמי מגורים ובתי אזרחים במסגרת מדיניות ההרס השיטתית.

נתונים רשמיים שפורסמו על ידי משרד הבריאות מצביעים על כך שמספר ההרוגים מאז כניסתו לתוקף של הסכם שארם א-שייח' באוקטובר האחרון עלה על 1,086 הרוגים. בכך עולה המספר הכולל של קורבנות התוקפנות המתמשכת מאז ה-7 באוקטובר 2023 ליותר מ-73,112 הרוגים, בנוסף לעשרות אלפי פצועים ונעדרים מתחת להריסות, על רקע מצב הומניטרי קטסטרופלי הפוגע בכל תחומי החיים ברצועה.

המספר הכולל של קורבנות התוקפנות הישראלית ברצועת עזה מאז ה-7 באוקטובר 2023 עלה ליותר מ-73,112 הרוגים.

הזירה האיראנית עדה להסלמה צבאית מסוכנת ביום חמישי, כאשר הכוחות האמריקאים ביצעו סבב חדש של תקיפות אוויריות אלימות שפגעו במתקנים חיוניים. תקיפות אלו, על פי נתוני משרד הבריאות האיראני, גרמו למותם של 17 בני אדם ולפציעתם של כ-93 נוספים, מה שמציב את האזור על סף עימות כולל.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז במפורש על סיום הפסקת האש שהייתה קיימת בין הצדדים, והפנה ביקורת חריפה כלפי ההנהגה האיראנית. טראמפ תיאר את הבכירים בטהראן כ'אנשים חולים', והדגיש את חוסר רצונו להמשיך להתמודד איתם בנסיבות הנוכחיות.

בהתפתחות בולטת בשטח, מקורות רשמיים איראניים אישרו כי ההפצצה האמריקאית פגעה בסביבת תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, המתקן היחיד לייצור אנרגיה גרעינית במדינה. למרות שנשמעו פיצוצים עזים בעיירה צ'גאדאק הסמוכה, הדיווחים הראשוניים לא הצביעו על נפגעים ישירים בתוך מתחם התחנה.

מצדו, סגן מושל בושאר הבהיר כי התקיפות כללו גם בסיס צבאי ומזח דיג בדרום המחוז. תקיפות אלו מעוררות חששות בינלאומיים נרחבים מפני פגיעה אפשרית בכור הגרעיני, שכושר הייצור שלו הוא אלף מגה-וואט, ואשר נבנה בשיתוף פעולה עם רוסיה.

הפיקוד המרכזי האמריקאי 'סנטקום' הודיע מצדו על השלמת סבב של מבצעים צבאיים נגד מטרות שתיאר כעוינות בתוך שטחי איראן. מקורות צבאיים מסרו כי תקיפות אלו נועדו בעיקר לערער את יכולתה של טהראן לאיים על השיט הבינלאומי במצר הורמוז האסטרטגי.

הצבא האמריקאי חשף כי תקף כמעט 90 אתרים צבאיים ולוגיסטיים בשעות האחרונות, עם רמז לקיומה של רשימת מטרות נוספות המוכן לביצוע. מהלכים אלו מגיעים במסגרת אסטרטגיית הלחץ המקסימלי שמנהל הממשל האמריקאי הנוכחי נגד ההשפעה האיראנית באזור.

על סיפון המטוס הנשיאותי, טראמפ שיגר איומים חריפים, וציין כי ארה"ב תגיב פי 20 על כל תקיפה איראנית שתכוון לאינטרסים שלה. נשיא ארה"ב פרסם תמונות המתעדות את פעולות ההפצצה, ותיאר אותן כ'נקמה' על התקיפות שספגו ספינות מוקדם יותר.

מנגד, טהראן האשימה את וושינגטון בהסלמה מכוונת בתזמון רגיש החופף לטקסי הלוויה של המנהיג העליון המנוח עלי ח'אמנאי. משרד החוץ האיראני ראה בתקיפות אלו ניסיון נואש להסיט את תשומת הלב מהאירוע הלאומי הגדול ולפרק את החזית הפנימית.

שוררת דאגה בחוגים הפוליטיים בוושינגטון מהיעדר אסטרטגיה ברורה לסיום הסכסוך המתעצם הזה. משקיפים סבורים כי הידרדרות לעבר תקיפת מתקני אנרגיה עלולה לדחוף את איראן לתגובות בלתי מחושבות שעלולות להצית מלחמה אזורית רחבת היקף.

דיווחים תקשורתיים מצביעים על קיומו של זרם ניצי בתוך הבית הלבן הדוחף להגברת התקיפות נגד התשתית הכלכלית של איראן. מגמה זו מובלת על ידי אישים המקורבים לטראמפ הרואים בהרס מגזר האנרגיה את הדרך היחידה לאלץ את טהראן להיכנע לתנאים האמריקאים.

למרות שפת האיום, טראמפ לא שלל את האפשרות לחזור לשולחן המשא ומתן אם איראן תגלה רצינות אמיתית, אך הטיל ספק בשפיותם ותיאר אותם כ'משוגעים'. מסלול ההסלמה נותר תלוי באופי התגובה האיראנית הצפויה בשעות הקרובות נגד בסיסים אמריקאים.

היסטורית, שורשי סבב סכסוך זה נעוצים בתקיפה האמריקאית-ישראלית המשותפת שהתרחשה בפברואר האחרון, ומאז המתח נמצא בעלייה מתמדת. התקיפות האחרונות הובילו לפינוי נוסף של עובדים רוסים בתחנת הכוח בבושהר כאמצעי זהירות.

אנליסטים סבורים כי המשך סגירת מצר הורמוז כתוצאה מהפעולות הצבאיות עלול להוביל למשבר אנרגיה עולמי חמור. עם זאת, נראה כי הממשל האמריקאי מוכן להסתכן בתרחיש זה למען השגת מטרותיו הפוליטיות והצבאיות כלפי המשטר האיראני.

לסיכום, בירות העולם ממתינות לתוצאות העימות הישיר הזה בין שתי המעצמות, בצל קריאות בינלאומיות להרגעה ולמניעת התפוצצות כוללת. השאלות נותרות פתוחות לגבי האם לטראמפ יש תוכנית יציאה בטוחה מהעימות הזה, או שמא הדברים יתפתחו לתרחישים קודרים יותר.

הם תוקפים אותנו פעם אחת, ואנחנו תוקפים אותם 20 פעם... המנהיגים האיראנים האלה כמעט משוגעים ואני לא יודע עד כמה הם רציניים בעניין חתימת הסכם.

נשיא פלסטין, מחמוד עבאס, הודיע היום, חמישי, על מועד קיום הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, וקבע את יום שבת, ה-28 בנובמבר/תשרי השני, כמועד ההצבעה. צו נשיאותי זה מסיים תקופת המתנה שנמשכה כשני עשורים, שכן השטחים הפלסטיניים לא חוו בחירות למועצה המחוקקת מאז תחילת שנת 2006.

הצו הנשיאותי קרא לכל הפלסטינים בירושלים הכבושה, בגדה המערבית וברצועת עזה להשתתף באופן נרחב בבחירות אלו, ותיאר אותן כתהליך 'חופשי וישיר'. הנשיאות הפלסטינית הדגישה כי צעד זה בא בהקשר של חיזוק הגישה הדמוקרטית וחידוש הלגיטימיות של המוסדות הלאומיים הפלסטיניים.

מקורות רשמיים דיווחו כי הצו התבסס על חוק הבחירות הכלליות ותיקוניו האחרונים, והדגישו כי המטרה העיקרית היא השלמת התהליך האלקטורלי שהחל במדינה. המקורות ציינו גם כי מועד הבחירות לנשיאות ייקבע מאוחר יותר, וצפוי להיות ברבעון הראשון של השנה הבאה בהתאם לדרישות החוקיות.

חוק הבחירות עבר שורה של תיקונים מהותיים שהוכנסו לאחרונה על ידי הנשיא עבאס, שהבולט שבהם היה הגדלת מספר המושבים במועצה המחוקקת ל-200 מושבים במקום 132. התיקונים כללו גם הורדת גיל המועמדות לחברות במועצה ל-23 שנים, בצעד שמטרתו לחזק את נוכחות הצעירים בזירה הפוליטית הפלסטינית.

התיקונים החוקיים החדשים כללו דרישות ארגוניות לרשימות הבחירות, כאשר החוק חייב שלפחות 20 מועמדים יהיו בכל רשימה. התיקונים התמקדו גם בהעלאת מכסת ייצוג הנשים ברשימות, כדי להבטיח השתתפות נשית יעילה יותר בפרלמנט הבא, בהתאם למגמות הלאומיות.

בפן פוליטי בולט, התיקונים חייבו את כל המועמדים לציית לארגון השחרור הפלסטיני כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני. החוק מחייב את הרשימות המועמדות להתחייב לתוכנית הפוליטית של הארגון ולהחלטות הלגיטימיות הבינלאומיות הקשורות לסוגיה הפלסטינית כתנאי בסיסי להתמודדות.

מצדה, תנועת חמאס מיהרה להודיע על עמדתה המתנגדת לתיקונים חוקיים אלו, וראתה בהם ביטוי לרצון לשלוט במערכת הפוליטית. דובר התנועה, חאזם קאסם, הצהיר כי החלטות אלו מייצגות המשך למדיניות של ניכוס ההחלטה הלאומית, וראה בהן ניסיון לתפור את התהליך האלקטורלי לפי מידות ההנהגה הנוכחית של הרשות.

צעד זה מחזיר לזיכרון את תוצאות בחירות 2006 שבהן זכתה תנועת חמאס ברוב מושבי המועצה, ואת הפילוג הפוליטי החריף שבא בעקבותיו בין תנועות פתח וחמאס. הנשיא עבאס ביטל ניסיון קודם לערוך בחירות בשנת 2021, בטענה אז שלא היו ערבויות בינלאומיות לקיומן בתוך העיר ירושלים הכבושה.

התפתחויות אלו מגיעות בתקופה רגישה שבה נמצאת הזירה הפלסטינית, במיוחד לאחר קיום בחירות לרשויות המקומיות בגדה ובחלקים מעזה באפריל האחרון. הרחוב הפלסטיני ממתין לראות את מידת הצלחת קריאה זו לאור האתגרים המעשיים והפוליטיים הקיימים, ואת יכולת הצדדים להתגבר על מכשולי הפילוג כדי להבטיח את הגעת המצביעים לקלפיות.

הצו נועד לבסס את יסודות הדמוקרטיה ולהשלים את התהליך האלקטורלי שהחל במדינת פלסטין.

מועצת השיפוט העליונה בעיראק חשפה התפתחויות דרמטיות בתיק המאבק בשחיתות, כאשר הרשויות המוסמכות הצליחו לתפוס סכום נוסף של 14 מיליארד דינר עיראקי. מבצע זה מגיע במסגרת החקירות הנרחבות שמנהל בית המשפט הפלילי המרכזי למאבק בשחיתות בבגדאד נגד סגן שר הנפט לענייני זיקוק העצור, עדנאן אל-ג'מילי, ומספר שותפיו המעורבים בבזבוז כספי ציבור.

מקורות שיפוטיים דיווחו כי הסכומים העצומים נמצאו מוסתרים בצורה לא שגרתית בתוך אחד הבורות המיועדים לניקוז מי גשמים. סרטונים תיעדו את רגעי הוצאת חבילות הכסף מהאתר, כאשר הצוותים המומחים משכו את הסכומים שהוסתרו בקפידה הרחק מעיניים, בניסיון של הנאשמים לטשטש את הנכסים הכספיים הנובעים מפעולות השחיתות.

שופט החקירה המוסמך הבהיר כי ההגעה לכספים אלו הגיעה כתוצאה ממעקב מדויק אחר המסלולים הפיננסיים והתנועות הקשורות לבזבוז בפרויקטים שהיו בפיקוח הנאשמים. הרשויות השיפוטיות אישרו כי ההליכים המשפטיים נמשכים בקצב הולך וגובר כדי לחשוף את כל הצדדים המעורבים ברשת זו, ולהבטיח את השבת כל הכספים שנלקחו מקופת המדינה בדרכים בלתי חוקיות.

מהלכים אלו נכללים במסגרת מבצע ביטחוני ושיפוטי רחב שהממשלה העיראקית כינתה 'סולת אל-פג'ר' (מתקפת השחר), אשר החל את פעילותו בסוף יוני האחרון. קמפיין זה נועד לרדוף אחר המעורבים הבכירים בפרשות שחיתות פיננסית ומנהלית, ולשים קץ לחריגות במשאבים הלאומיים שהשפיעו לרעה על הכלכלה העיראקית ועל פרויקטי הפיתוח במדינה.

יש לציין כי תפיסה זו אינה הראשונה בהקשר של אותה פרשה, שכן הרשויות כבר הודיעו על תפיסת סכומים העולים על 14 מיליון דולר שהיו ברשותו של פקיד הנפט העצור. גופי הפיקוח והשיפוט ממשיכים להגביר את מאמציהם לפענח את חוטי רשתות השחיתות המורכבות, בתוך הבטחות ממשלתיות כי לא תהיה חסינות לאף פקיד שיוכח מעורבותו בשוד כספי העם.

מבצע תפיסת הכספים הגיע לאחר מעקב מדויק אחר תנועות ההכנסות הכספיות הקשורות לבזבוז בפרויקטים שבוצעו על ידי הנאשמים.

העיירה סינג'יל, הממוקמת צפונית-מזרחית לעיר רמאללה בגדה המערבית הכבושה, עדה למצב של כוננות עממית מתמדת כדי להתמודד עם הסלמת תקיפות המתנחלים. עשרות מתנדבים מתושבי העיירה מתחלפים בניטור הגבעות והדרכים הטרשיות המקיפות את בתיהם, בניסיון לאתר כל תנועה חשודה שעלולה להעיד על תקיפות קרובות בחסות החשיכה.

קבוצות ההגנה העממית הפכו לצורך דחוף שהוכתב על ידי התנאים הקשים בשטח, במיוחד עם חזרת התקיפות על בתים ורכוש חקלאי. מקורות דיווחו כי התושבים מסתמכים בעיקר על מעקב לילי ותקשורת מהירה באמצעות הטכנולוגיות הזמינות כדי להדוף כל איום המכוון לביטחון משפחותיהם ואדמותיהם.

יוזמות עצמיות אלו מגיעות בתקופה שבה ממשלת הכיבוש ממשיכה להרחיב את הפעילות ההתיישבותית באופן חסר תקדים ברחבי הגדה המערבית. הרשויות הישראליות פועלות להכשרת מאחזים חדשים ולהפיכתם לנקודות יציאה לתקיפות מאורגנות נגד הכפרים והעיירות הפלסטיניות הסמוכות.

בסוף יוני האחרון, התפרסו המתנדבים על הרכסים המשקיפים על סינג'יל, תוך שימוש בפנסים חזקים כדי לחשוף תנועות ליד המאחזים. קבוצות נוער מארגנות גם סיורים ברכבים בתוך שכונות העיירה כדי להבטיח תגובה מהירה במקרה של חירום או ניסיון חדירה.

התושבים מסתמכים במידה רבה על קבוצות תקשורת מיידית באמצעות אפליקציית 'וואטסאפ' כדי להחליף אזהרות ומידע על תנועות צבא הכיבוש והמתנחלים. אמצעי זה תרם לחיזוק יכולת הקהילה המקומית להתמודד עם התקיפות ולהפחית את הנזקים האנושיים והחומריים בשעות הלילה המאוחרות.

חקלאים רבים בסינג'יל הותקפו ישירות, ביניהם המתנדב פאדי עלוואן שנפצע במהלך עבודתו בקציר חיטה. אירועים אלו מדגישים את היקף הסיכונים העומדים בפני הפלסטינים בניסיונותיהם להגיע לאדמותיהם ולהבטיח את פרנסתם תחת איומים מתמשכים.

העיירה סינג'יל ממוקמת במיקום גיאוגרפי רגיש על הכביש הראשי המחבר בין רמאללה לשכם, מה שהפך אותה למטרה לפרויקטים התיישבותיים. העיירה מוקפת במספר התנחלויות מצפון וממזרח, מה שמצר את צעדי תושביה ומונע מהם התרחבות עירונית טבעית.

שלטונות הכיבוש כפו מציאות גיאוגרפית מרה באמצעות הקמת גדר תיל בצד המזרחי של העיירה לאורך כביש 60 החיוני. כמו כן, הותקנו שערי ברזל בכניסות הראשיות, מה שהוביל לבידוד שטחים חקלאיים נרחבים ומנע מבעליהם גישה חופשית אליהם.

רשות ההתנגדות לגדר ולהתנחלויות הודיעה לאחרונה על השתלטות הכיבוש על כ-464 דונם מאדמות סינג'יל תחת השם 'אדמות מדינה'. צעד משפטי כיבושי זה נועד להרחיב את המאחז 'כרמי עוז', מה שמאיים לבלוע את שאר השטחים הירוקים המקיפים את העיירה.

ראש עיריית סינג'יל, מועתז טוואפשה, אישר כי העיירה חווה הסלמה ניכרת בקצב האלימות מאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה באוקטובר 2023. הוא הסביר כי המוסדות המקומיים נאלצו לחזק את צורות ההגנה הקהילתית כדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים הגוברים הנכפים על ידי מיליציות המתנחלים.

מעשי האלימות והתקיפות החוזרות ונשנות בחודשים האחרונים הובילו למותם של שני שהידים מתושבי האזור ולעקירת עשרות משפחות. מדיניות זו גרמה גם לעקירתם של למעלה מ-100 בני אדם מהקהילות הבדואיות שחיו בשולי העיירה, כתוצאה מההפחדה המתמשכת.

אזרחים רבים נאלצו לבצר את בתיהם באמצעים פרימיטיביים כדי להגן על ילדיהם מפני התקפות 'תג מחיר' שמבצעים המתנחלים. האזרח עבד אל-ר'אני פוקהא התקין מוטות ברזל וגדר גבוהה סביב ביתו לאחר שהותקף בבקבוקי תבערה שכמעט גבו את חיי בני משפחתו.

תושבי סינג'יל רואים בהגנה הקהילתית את קו ההגנה הראשון והיחיד בהיעדר הגנה בינלאומית ובשטח. סיפורי הסולידריות בין הצעירים הממהרים להציל כל בית המותקף בולטים כמודל לעמידה פלסטינית מול מדיניות הגירוש הכפוי.

למרות האמצעים הצנועים, המתנדבים מתעקשים להמשיך במשימותיהם הליליות כדי להגן על מורשת אבותיהם ואדמותיהם מפני הפקעה. העיירה סינג'יל נשארת עדות חיה למאבק המתמשך בגדה המערבית בין הרצון הפלסטיני לשרוד לבין ההתפשטות ההתיישבותית הנתמכת בכוח הנשק.

תושבי העיירה מצאו את עצמם נאלצים לארגן את מאמציהם העצמיים כדי להגן על האזור לנוכח הסלמת האיומים.

שגריר ארה"ב בלבנון, מישל עיסא, חשף ביקור צפוי של משלחת צבאית מארצו בבירה ביירות בימים הקרובים. מטרת הביקור היא להתחיל בתיאום ישיר עם הצד הלבנוני כדי לקבוע את מסגרות היישום להבנות שהושגו לאחרונה בוושינגטון, ולהבטיח את תרגומן המדויק בשטח.

עיסא הבהיר, לאחר פגישתו עם נשיא הרפובליקה ג'וזף עאון, כי המשלחת תפעל לקביעת המנגנונים הטכניים והשטחיים הקשורים לאזורי הניסוי המוסכמים. השגריר הדגיש גם את חשיבות הצעד הזה למניעת פערים או חלל ביטחוני שעלול להיווצר במקביל לכל נסיגה אפשרית של כוחות הכיבוש הישראלי מהאתרים המוגדרים.

במסגרת המהלך הדיפלומטי, ציין השגריר כי ההכנות הלוגיסטיות ליישום ההסכמים נמשכות בקצב גבוה בין הצדדים הנוגעים בדבר. הוא הדגיש כי המועד הסופי לתחילת היישום בשטח יוכרז מיד לאחר סיום פגישות התיאום המורחבות שיכללו מומחים מתחומים שונים.

לגבי המסלול המשא ומתן, הודיע השגריר האמריקאי על העברת הפגישות הטכניות הצפויות לבירה האיטלקית רומא, שנקבעו ל-14 ו-15 ביולי הנוכחי. הוא ייחס שינוי זה לסיבות טכניות ולוגיסטיות בלבד שמטרתן להקל על תנועת המשלחות המשתתפות, והדגיש כי פגישות רומא הן המשך ישיר למה שהוקם בוושינגטון.

פגישות רומא צפויות להתמקד בהקמת צוותי עבודה מיוחדים שיכללו משפטנים וטכנאים לטיפול בתיקים התלויים ועומדים בדיוק מירבי. מקורות דיפלומטיים ציינו גם אפשרות לקיום סבבים נוספים בבירות אחרות כדי לעקוב אחר שלבי היישום ולהבטיח את מחויבות כל הצדדים ללוח זמנים מוגדר.

מצדו, דן הנשיא ג'וזף עאון עם השגריר האמריקאי בפרטי ביקורו הרשמי הצפוי בארצות הברית בתגובה להזמנה מהנשיא דונלד טראמפ. הפגישה עסקה בהתפתחויות המהירות באזור, כאשר עאון הדגיש את מרכזיות התפקיד האמריקאי בריסון ההסלמה הצבאית והבטחת יציבות המדינה הלבנונית.

הנשיא הלבנוני הדגיש במהלך הפגישה את הצורך בביסוס הפסקת אש קבועה ומקיפה בחזית הדרומית. הוא דרש מהממשל האמריקאי להפעיל לחץ אמיתי על שלטונות הכיבוש להפסיק את הפרותיהם המתמשכות ולעמוד בנוסחת המסגרת שהוסכמה במשא ומתן המשולש האחרון.

עאון הביע גם את גינויו החריף לפעולות הפיצוץ וההריסה השיטתיות הפוגעות בכפרים ובעיירות הלבנוניות הגבוליות שעדיין נמצאות תחת כיבוש. הוא ראה במעשים אלה פגיעה בסיכויי היציבות והגברת סבלם של האזרחים, וקרא לקהילה הבינלאומית לקחת אחריותה להגנת הריבונות הלבנונית.

בשטח, דיווחו מקורות מקומיים כי צבא הכיבוש הישראלי המשיך בפעולות הרס שכונות מגורים בדרום לבנון, כאשר ביצע פיצוצים נרחבים בעיירות חולא וחדאתא. בעיירה אל-חיאם נרשמה סדרת פיצוצים עזים לפנות בוקר יום חמישי, כתוצאה מפעולות הריסה של מתחמי מגורים שלמים שנשמעו הדיהם ברחבי הדרום.

בתוך הסלמה זו, חיל האוויר הישראלי הגביר את טיסות הסיור שלו, כאשר כלי טיס בלתי מאוישים חגו בגובה נמוך מעל אזור ג'זין וסביבותיה. כמו כן, נמשכה חגיגת כלי הטיס הבלתי מאוישים בשמי ביירות הבירה והפרבר הדרומי, במקביל להפגזות ארטילריות שכונו על קצות העיירות דיר סריאן וא-טייבה.

משימת המשלחת הצבאית מתמקדת בתיאום בשטח וקביעת מנגנוני יישום מה שהוסכם, כדי להבטיח שלא ייווצר כל חלל ביטחוני.

יושב ראש הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, הדגיש כי ניהול מצר הורמוז כפוף באופן בלעדי להסדרים שקובעת טהראן, ואישר את דחיית ארצו לכל תכתיבים או איומים אמריקאים בעניין זה. עמדה זו מחזקת את המגמה האיראנית שמטרתה לבסס ריבונות על אחד מנתיבי המים החיוניים והחשובים בעולם, המהווה עורק חיים לאספקת האנרגיה העולמית.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי המגמה האיראנית הנוכחית חורגת משליטה צבאית בלבד, שכן טהראן שואפת להפוך את המצר לקלף לחץ אסטרטגי מקיף. מהלכים אלה עשויים לכלול הטלת דמי מעבר או שימוש בו כפלטפורמה להשגת רווחים פוליטיים וביטחוניים בתיקי המשא ומתן המורכבים עם המעצמות הבינלאומיות, מה שמעניק לאיראן יכולת תמרון גבוהה.

בכירים בטהראן מתארים כעת את מצר הורמוז כנשק אסטרטגי שאינו פחות משמעותי מהחזקת פצצה גרעינית, לאור יכולתו לשתק את התנועה הימית הבינלאומית. משקיפים רואים כי האיום בסגירת המצר משפיע באופן מיידי על שוקי האנרגיה העולמיים ועל ביטחון המזון, מה שמאלץ את המעצמות הגדולות למהר ולפתוח ערוצי תקשורת עם איראן כדי למנוע התפוצצות.

במסגרת מאבק הנרטיבים, טהראן מנסה לבסס את תדמיתה כ'שומרת' הבלעדית של המצר, בהסתמך על יכולות משמרות המהפכה בתחום הפיקוח והאבטחה בשטח. מנגד, ארצות הברית דוחה תיאור זה מכל וכל, ומתעקשת כי הורמוז הוא נתיב מים בינלאומי שחייב להישאר פתוח לתנועת הסחר העולמית ללא הגבלות איראניות.

הנוכחות הצבאית האמריקאית המוגברת באזור המפרץ קשורה לרצונה של וושינגטון לשמור על קרבתה לחופי איראן כדי לפקח מקרוב על הטקטיקות הצבאיות. דיווחים מאשרים כי נוכחות זו אינה מכוונת רק להגנת בעלות ברית, אלא גם להבטחת התערבות מהירה במקרה שטהראן תנסה לשנות את כללי ההתקשרות בנתיב המים הרגיש.

במהלך העשורים האחרונים, האזור היה עד למלחמות מודיעין שקטות והתנגשויות מוגבלות בין הכוחות האיראניים והאמריקאים במימי המפרץ. מפקדים לשעבר במשמרות המהפכה ציינו כי פרטים רבים על עימותים ימיים אלה עדיין חסויים, מה שמשקף את עומק המתיחות השוררת ביחסים בין שני הצדדים.

מצדה, הממשל האמריקאי רואה בשליטה האיראנית על המצר איום שלא ניתן להשלים עם המשכיותו, ופועל לסלק קלף זה באמצעות שילוב של לחצים צבאיים וכלכליים. וושינגטון שואפת לכפות מציאות חדשה שתחזיר את המצב לקדמותו לפני גל ההסלמה האחרון, אך מאמצים אלה לא הניבו נסיגה איראנית משמעותית עד כה.

המאמצים הדיפלומטיים לפתרון המשבר נתקלים במכשולים גדולים, שכן המשא ומתן מתנהל באמצעות מתווכים בינלאומיים ובאופן עקיף, מה שמאט את קצב ההבנות. היעדר דיאלוג ישיר מסבך את מנגנוני יישום כל הסכמים פוטנציאליים, ומגביר את פער חוסר האמון בין טהראן לוושינגטון בנוגע לעמידה בהתחייבויות בינלאומיות.

לסיכום, נראה כי ארצות הברית שואפת לשנות את סעיפי ההבנות הקיימות באופן שישרת את האינטרסים האסטרטגיים שלה ויצמצם את השפעתה הימית של איראן. מגמה זו מגבירה את חומרת הסכסוך הפתוח, והופכת את עתיד מצר הורמוז לנקודת משען מרכזית בכל עימות עתידי או הסדר כולל באזור המזרח התיכון.

מצר הורמוז ייפתח רק על פי ההסדרים האיראניים, ולא תחת איום אמריקאי.

האזור היה עד להסלמה צבאית מסוכנת בשעות האחרונות, כאשר ארצות הברית חידשה את תקיפותיה האוויריות נגד מטרות איראניות זה היום השני ברציפות. מהלך זה מגיע על רקע מתיחות גוברת המאיימת על יציבות המזרח התיכון ודוחפת את האזור אל סף עימות כולל.

מנגד, טהראן לא איחרה להגיב, והודיעה על ביצוע תקיפות טילים שכוּונו לבסיסים צבאיים של צבא ארה"ב בכווית ובבחריין. חילופי מהלומות אלו משקפים את כישלון המאמצים הדיפלומטיים להכיל את הסכסוך הישיר בין שתי המעצמות לאחרונה.

משקיפים ואנליסטים לענייני ישראל רואים באקלים נפיץ זה יתרון משמעותי עבור ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. התפתחויות אלו תורמות לחיזוק הנרטיב הפוליטי שלו, המתמקד תמיד בחוסר האפשרות להגיע להסכמים ברי קיימא עם המשטר האיראני.

נתניהו שואף, באמצעות ניצול הסלמה זו, לבסס את האמונה בקרב הקהילה הבינלאומית כי כוח צבאי הוא השפה היחידה שטהראן מבינה. גישה זו מעניקה לו מרחב תמרון פוליטי גדול יותר, הן בזירה הפנימית בישראל והן ביחסיו עם הממשל האמריקאי.

הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך ששיקולים אלקטורליים שולטים בהחלטות ההנהגה הישראלית בטיפול בסוגיה אזורית רגישה זו. עם התקרבות מועד הבחירות, נתניהו מוצא את עצמו מול אתגרים קשים המשתקפים בסקרי דעת הקהל שאינם תומכים בו באופן מובהק.

מומחים סבורים כי ראש ממשלת ישראל ומפלגת הליכוד בוחנים בקפידה כל התפתחות בשטח מנקודת מבט של רווח והפסד פוליטיים. ישנם אינדיקציות לכך שנתניהו עשוי להמר על הפיכת העימות למלחמה אזורית רחבה, שעלולה לכפות מציאות ביטחונית שתביא לדחיית הבחירות לפרלמנט.

במקרה שנתניהו יצליח לדחות את מועד הבחירות, יהווה הדבר תקדים היסטורי שלא התרחש בישראל מאז מלחמת 1973. עניין זה מעורר ויכוח נרחב סביב אופי הפרקטיקה הדמוקרטית שישראל מתגאה בה, על רקע ניצול נסיבות ביטחוניות כדי להישאר בשלטון.

למרות הרווחים הפוליטיים המשוערים, קיימים חששות רציניים בקרב חוגים ישראליים מהשלכות המשך העימות האמריקאי-איראני. החששות הבולטים ביותר הם האפשרות להתקרבות וושינגטון עם כוחות אזוריים כמו טורקיה וקטאר כדי להבטיח יציבות בזרימת האנרגיה והביטחון.

אפשרות זו מעוררת דאגה עמוקה אצל נתניהו, שכן היא עלולה להעניק למתחרים אזוריים תפקיד מרכזי באסטרטגיה האמריקאית באזור. ישראל עוקבת בזהירות אחר כל דיבור על עסקאות צבאיות רגישות, במיוחד בכל הנוגע למטוסי ה-F-35, שישראל מתנגדת בתוקף להגעתם לגורמים אזוריים אחרים.

במקביל, ההסלמה הנוכחית מספקת לישראל הזדמנות להוכיח את ערכה המבצעי כבעלת ברית אסטרטגית של ארצות הברית. בסיסי אוויר ושדות תעופה, כולל נמל התעופה בן גוריון, נפתחים למתן שירותי תמיכה לוגיסטית ותדלוק למטוסים אמריקאים המשתתפים במבצעים.

ההסלמה האחרונה משרתת את נתניהו מכיוון שהיא מחזקת את נרטיבו לפיו לא ניתן לסמוך על טהראן, וכי האופציה הצבאית היא הדרך היחידה האפשרית.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 9/7/2026

שר הביטחון הלאומי הישראלי איתמר בן גביר ביטל ביקור מתוכנן לניו יורק, על רקע מהלכים משפטיים ומחאות נרחבות שהובילו ארגוני זכויות אדם, ביניהם מוסד הנד רג'ב והמרכז לזכויות חוקתיות, בדרישה לפתוח בחקירות נגדו ולנקוט בצעדים משפטיים אם ייכנס לשטח ארה"ב.

בן גביר היה אמור להשתתף באירועים הקשורים לפסגת האו"ם בנושאי משטרה וביטחון, אך הביקור בוטל לפני מועדו, בצעד שעורר שאלות האם הלחץ המשפטי והציבורי בארצות הברית שיחק תפקיד בהחלטה.

מוסד הנד רג'ב, העוסק בתיעוד הפרות נגד פלסטינים ובהעמדת האחראים לדין, יחד עם המרכז לזכויות חוקתיות, הובילו קמפיין שקרא לרשויות האמריקאיות לנקוט בצעדים נגד בן גביר, בהתבסס על האשמות הקשורות למדיניותו, הצהרותיו ופעולות משרדו כלפי הפלסטינים.

כמו כן, גורמי זכויות אדם הגישו בקשות למשרד המשפטים האמריקאי ולתובע הכללי של מדינת ניו יורק לבחון אפשרות לפתוח בחקירות משפטיות, בטענה שנוכחותו של בן גביר בארצות הברית מחייבת בחינת אחריותו למדיניות שעלולה, לטענתם, להגיע לכדי הפרות של החוק הבינלאומי וזכויות האדם.

ההודעה על הביקור התרחשה במקביל לקריאות לארגון הפגנות בניו יורק בהן השתתפו קבוצות פרו-פלסטיניות, בנוסף לארגונים יהודיים אמריקאים המתנגדים למדיניותו של בן גביר, הנחשב לאחד מחברי הממשלה הישראלית הימניים והקיצוניים ביותר.

משרדו של בן גביר לא הודיע רשמית כי המהלכים המשפטיים או ההפגנות היו הסיבה לביטול הביקור, וגם לא סיפק הסבר מפורט להחלטה, והסתפק באי אישור פרטי הנסיעה. עם זאת, ארגונים שהשתתפו בקמפיין ראו בביטול תוצאה ישירה של הלחצים שהפעילו באמצעות הערוצים המשפטיים והתקשורתיים.

ביטול ביקורו בניו יורק מגיע לאחר דיווחים קודמים שדיברו על ביטול ביקור נוסף של בן גביר בארצות הברית עקב מורכבויות הקשורות לוויזה, מה שעורר ויכוח סביב המגבלות שעלולות לעמוד בפני בכירים ישראלים מסוימים בעת נסיעה למדינות המערב, על רקע התגברות הביקורת הבינלאומית על המדיניות הישראלית בשטחים הפלסטיניים.

משקיפים רואים כי פרשת בן גביר משקפת את התרחבות הפער בין הממשלה הישראלית הנוכחית לבין מגזרים נרחבים של החברה האזרחית וארגוני זכויות האדם בארצות הברית, כאשר מהלכיהם של בכירים ישראלים ימניים הפכו ליעד לבדיקה משפטית וציבורית גוברת, במיוחד על רקע המלחמה בעזה והתגברות הדרישות הבינלאומיות למתן דין וחשבון.

ביטול ביקורו של בן גביר בניו יורק מהווה אינדיקציה לשינוי הולך וגובר באופי העימות סביב בכירים ישראלים המואשמים בנקיטת מדיניות שנויה במחלוקת. במקום להגביל את הלחץ עליהם לזירות הפוליטיות והדיפלומטיות, ארגוני זכויות אדם החלו להשתמש בכלים משפטיים בניסיון להגביל את תנועתם הבינלאומית. למרות שמהלכים אלה אינם בהכרח מובילים לפתיחת תיקים משפטיים מוצלחים, הם יוצרים מציאות חדשה שגורמת לכמה בכירים ישראלים להתמודד עם סיכונים פוליטיים ומשפטיים בעת נסיעה לחו"ל, במיוחד למדינות המערב.

פרשת בן גביר חושפת את התרחבות המחלוקת בתוך ארצות הברית עצמה בנוגע להתמודדות עם הממשלה הישראלית הנוכחית. בעוד שמגזרים פוליטיים אמריקאים עדיין מספקים תמיכה חזקה לישראל, דמויות ימניות קיצוניות כמו בן גביר מתמודדות עם ביקורת גוברת מצד ארגוני זכויות אדם, קבוצות אזרחיות ואף כמה קולות יהודיים אמריקאים. שינוי זה משקף מעבר של חלק מהדיון האמריקאי מתמיכה בלבד בברית עם ישראל לבחינת המדיניות הננקטת על ידי דמויות ממשלתיות ספציפיות והשפעתה על תדמיתה של ישראל בעולם.

ביטול הביקור נושא גם מסר פוליטי החורג מדמותו של בן גביר עצמו, שכן הוא משקף את התגברות חשיבות האחריות הבינלאומית על רקע המשך המלחמה בעזה והוויכוח העולמי סביב אחריותם של בכירים פוליטיים וצבאיים. הלחץ המשפטי הנוכחי אולי לא יוביל לתוצאות מיידיות, אך הוא צובר מגבלות פוליטיות על תנועתם של כמה בכירים ומשפיע על יכולתם להשתתף בזירות בינלאומיות. כמו כן, הוא פותח פתח לדיון רחב יותר סביב הקשר בין חסינות פוליטית לאחריות משפטית בסוגיות של זכויות אדם וסכסוכים מזוינים.

ערערה- "אל-קודס" דוט קום- משלחת מירושלים המייצגת את המוסדות הירושלמיים הגישה את תנחומיה על מותו של הלוחם מאהר יונס במקום הולדתו בעיירה ערערה שבפנים הכבוש. את המשלחת קיבלו בני משפחת המנוח והמוני מנחמים. השר חאתם עבד אל-קאדר, המזכיר הכללי של הוועדה האסלאמית-נוצרית לתמיכה בירושלים ובמקומות הקדושים, וחבר המועצה המהפכנית של תנועת "פתח", נשא נאום שבו שיבח את מסע המאבק של המנוח, והדגיש כי מאהר יונס היווה מודל יוצא דופן של עמידה איתנה והקדיש ארבעים שנה מחייו למען פלסטין, ושנים אלו לא פגעו בנחישותו ולא באמונתו בצדקת מטרתו הלאומית, כדי שיישאר סמל זוהר ונצחי בתודעת בני עמו ובדורות הבאים. בסיום נאומו, מסר עבד אל-קאדר את תנחומי חברי המועצה המהפכנית של תנועת "פתח" למשפחת המנוח, והדגיש כי העם הפלסטיני יישאר נאמן להקרבות לוחמיו וכי מורשתם הלאומית תישאר מקור השראה לדורות במסע החירות והעצמאות.

הוא גינה את מנהיגי איראן כפי שג'ריר מעולם לא גינה את אל-פרזדק, ושיבח אותם כפי שאל-מותנבי מעולם לא שיבח את סייף אל-דאולה; הוא העלה אותם לעיתים קרובות לגבהים, והוריד אותם לעיתים קרובות לשפל המדרגה. הוא תיאר אותם כמנהלי משא ומתן נהדרים, ואז הוריד אותם למעמד של שדים, וכינה אותם "רשעים וזבל שאי אפשר לסמוך עליהם". אתמול הוא הודיע על סיום "מזכר ההבנות" עם טהראן לאחר שסיים את "נישואי המיסיאר" שלו, שנערכו מתוך הכרח; עקב פקיעת תוקף האישור שניתן לו לפתוח במלחמות ללא אישור המחוקקים, הוא עקף אותם, תוך שימוש בתיאור מטעה של "מבצע צבאי", כדי להצדיק את הפעלת "טבלת הכפל" ואת התקיפה של מתקנים חיוניים ותחנות מים וחשמל, ואולי אף להתקדם לעבר כיבוש "האי חארג", שנפשו השואפת להשתלטות דוחפת אותו לשלוט בו ולמכור את נפטו, בדיוק כפי שעשה עם הנפט הוונצואלי. אל תתפלאו אם טראמפ יחזור ל"ריבוי נשים" עם "מיסיאר חדש" שיחדש את שפת השבח וההלל, וישיר על חוכמת ההנהגה בטהראן, מסתפק בשלל החזרה; "מצר הורמוז" היה פרט קטן ונשכח במשוואת המשא ומתן הגרעיני, לפני שטהראן גילתה – בזכות "הבינה המלאכותית של טראמפ" – שיש בידיה נשק שלא פחות חזק מארסנל גרעיני; הגיאוגרפיה ברמה הפרסית העצומה עם המצרים הקריטיים שלה מעניקה לה את היכולת לשלוט בשרשרות האספקה, ולנתק את עורק האנרגיה ממנועי המפעלים ומרכזי הייצור במדינות הצמאות לנפט וגז.

פסגת נאט"ו מתכנסת באנקרה בתוך אחת התקופות הסוערות ביותר מאז הקמת הברית בשנת 1949. העולם כבר אינו חי במלחמת קרה מסורתית, והמערכת הבינלאומית אינה חד-קוטבית כפי שהייתה לאחר קריסת ברית המועצות, אלא נכנסה לשלב מעבר שבו מעצמות גדולות נאבקות על השפעה, בעוד מלחמות ומשברים משתלבים מאוקראינה ועד המזרח התיכון ועד ים סין.בהקשר זה, פסגת אנקרה רוכשת חשיבות החורגת מהצהרות סיום והחלטות מסורתיות, מכיוון שהיא מהווה מבחן אמיתי ליכולת הברית לשמור על אחדותה לנוכח הסלמת המחלוקות בין ארצות הברית לשותפותיה האירופיות, והחששות הגוברים לגבי עתיד ההנהגה האמריקאית של הברית לאחר חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן.טראמפ אינו רואה ב"נאט"ו" ברית אסטרטגית אלא נטל כלכלי שוושינגטון נושאת בשם אירופה, ולכן הוא ממשיך ללחוץ על בעלות הברית להגדיל את הוצאותיהן הצבאיות ולהפחית את התלות בכוחות האמריקאים, מה שדחף את האירופים לשקול ברצינות בניית מערכת הגנה עצמאית יותר, לא בהכרח חלופה לברית, אלא כזו שתפחית את התלות המוחלטת בהחלטה האמריקאית.מכאן הגיע הדיבור על המושג "נאט"ו 3.0", המשקף שלב חדש שבו הברית שואפת להגדיר מחדש את תפקידה לאחר המלחמה באוקראינה, באמצעות חלוקת נטל צבאי וכלכלי באופן שונה, חיזוק תעשיות הביטחון האירופיות, והגדלת הייצור הצבאי כדי להתמודד עם מה שהיא רואה כאיומים אסטרטגיים ארוכי טווח.אך שינויים אלה אינם קשורים רק לאירופה, אלא השפעותיהם מתרחבות למזרח התיכון, שהפך לזירה מרכזית בחישובים המערביים לאחר המלחמה הישראלית בעזה, העימות עם איראן, והתרחבות מעגל המתיחות בים האדום ובמפרץ הפרסי.ארצות הברית, העסוקה בתחרות עם סין ובבלימת רוסיה, אינה מעוניינת עוד במעורבות צבאית ישירה כבעבר, ושואפת לנהל משברים באמצעות בעלות ברית אזוריות, ובראשן ישראל, תוך הטלת אחריות גדולה יותר על האירופים בהגנה על ביטחונם ואינטרסיהם.מנקודה זו, פסגת אנקרה נראית כחלק מתהליך חלוקה מחדש של תפקידים בתוך המערכת המערבית, ולא רק פגישה תקופתית של הברית. ההתרחבות בתעשיות הצבאיות, הגדלת הוצאות הביטחון, וחתימת חוזי נשק בשווי מיליארדי דולרים, כל אלה הם אינדיקטורים לכך שהמערב מתכונן לשלב ארוך של סכסוכים, ולא לשלב של שלום או הסדרים פוליטיים.גם בחירת טורקיה לארח את הפסגה נושאת משמעויות פוליטיות ברורות, שכן אנקרה הפכה לשחקן שקשה להתעלם ממנו בתוך הברית, תוך ניצול מיקומה הגיאוגרפי, יכולותיה הצבאיות ותעשיות הביטחון המתקדמות שלה, בנוסף ליכולתה לתקשר עם גורמים מנוגדים, מרוסיה ועד אוקראינה, ומארצות הברית ועד מדינות המזרח התיכון.מנגד, הפסגה חושפת את היקף הסתירות בתוך המחנה המערבי עצמו. בעוד הברית מצהירה על מחויבותה להגן על הדמוקרטיה וזכויות האדם באוקראינה, היא ממשיכה להעניק תמיכה פוליטית וצבאית בלתי מוגבלת לישראל, למרות ההרס המוחלט, ההרג, הרעב והמצור שעזה סובלת מהם. זה הוביל להתרחבות הפער בין השיח המערבי לבין מעשיו בשטח, והחליש מאוד את תדמיתה המוסרית בעיני דעת הקהל העולמית.המלחמה בעזה גם עיצבה מחדש את מצב הרוח הציבורי במדינות מערביות רבות, כאשר הביקורת על המדיניות הישראלית גברה, והלחצים על ממשלות אירופה ואמריקה התגברו. עובדה זו מקשה על ברית "נאט"ו" להתעלם מההשלכות הפוליטיות והאסטרטגיות של מלחמה זו, גם אם היא אינה כלולה רשמית בסדר היום של הפסגה.במקביל, הברית ממשיכה לחזק את תמיכתה באוקראינה כקו ההגנה הראשון מול רוסיה, מה שמשקף את המשך העדיפות האירופית באסטרטגיה האטלנטית. אך זה אינו שולל שהמזרח התיכון הפך גם הוא לזירת מבחן ליכולת המערב להגן על אינטרסיו, במיוחד עם התרחבות ההשפעה הרוסית והסינית, והתפקידים הגוברים של המעצמות האזוריות.וכך, פסגת אנקרה נראית כתחנה חדשה במסלול עיצוב מחדש של המערכת הבינלאומית, כאשר המערב שואף לסדר מחדש את ביתו הפנימי, לחלק את נטל הצבאי שלו, ולחזק את יכולות ההגנה שלו, לקראת תחרות בינלאומית ארוכת טווח שעשויה להימשך עשורים.באשר לעמי האזור שלנו, פסגות אלה לרוב אינן נושאות בשורות של שלום, אלא משקפות את המשך מדיניות ניהול הסכסוכים, והעדפת אינטרסים אסטרטגיים על פני ערכי צדק וזכויות אדם, כפי שמאשרות העמדות המערביות לגבי מלחמת ההשמדה בעזה, והתמיכה הבלתי מותנית בכיבוש הישראלי, לעומת סלקטיביות ביישום החוק הבינלאומי.השנים האחרונות הוכיחו כי בריתות בינלאומיות אינן מנוהלות על פי עקרונות מוצהרים, אלא על פי מאזן הכוחות והאינטרסים. לכן, כל דיבור מערבי על ביטחון קולקטיבי או הגנה על החוק הבינלאומי מאבד הרבה מאמינותו כאשר העם הפלסטיני מוחרג מערכים אלה, ולישראל ניתנת חסינות פוליטית וצבאית המאפשרת לה להמשיך בכיבוש, בהתנחלויות, במצור ובהשמדה ללא דין וחשבון. מכאן, שפסגת אנקרה, יהיו אשר יהיו סיסמאות האחדות וההגנה המשותפת שהיא תעלה, תישאר בעיני עמי האזור ככותרת לברית שממשיכה לשחזר את אותם מאזני כוחות, במקום לתרום לבניית מערכת בינלאומית צודקת והוגנת יותר.

ד"ר עומר רחאל: "חמאס" שואפת להפריד בין אחריותה לניהול ענייני התושבים לבין תפקידה כשחקן פוליטי מרכזי ושותף, מבלי לצאת מהזירה הפלסטינית. אכרם עטאאללה: התנועה החלה לנוע לכיוון חיפוש מוצאים למשבר בניסיון להראות שהיא מיצתה את יכולותיה, ובכך להעביר חלק מהאחריות לצדדים אחרים. מוחמד ג'ודה: עתיד עזה לא ייקבע בהחלטה מנהלית אלא על ידי המציאות שתכפה את עצמה ועל ידי מידת הצלחת הפלסטינים, בתמיכת המתווכים, להגיע לנוסחת שלטון יציבה. ד"ר רהאם עודה: החלטת תנועת "חמאס" מהווה צעד טקטי ותמרון פוליטי שמטרתו לחסום תרחיש אפשרי הקשור לתחילת עבודת ועדת הטכנוקרטים ב"אזור הצהוב". מוחמד הוואש: החלטת "חמאס" לפרק את הוועדה הממשלתית באה במסגרת הדיאלוג בין הפלגים הפלסטיניים והמתווכים בנוגע ליישום הסכם הפסקת האש ויוזמת טראמפ. סולימאן בשאראת: התנועה רצתה למשוך את התירוצים הישראליים ולהפוך את הצעד לקלף מיקוח בידי המתווכים וארצות הברית למנוע חזרה להסלמה. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – הכרזת תנועת "חמאס" על פירוק ממשלתה או ועדתה המנהלית ברצועת עזה מהווה התפתחות פוליטית הפותחת פתח לשאלות רחבות בנוגע לעתיד ניהול הרצועה לאחר המלחמה, ושאלות בנוגע למניעי הצעד והאם הוא סולל את הדרך למעבר ממשי בניהול העניינים האזרחיים או שהוא נכלל במסגרת ארגון מחדש של התפקידים לאור הלחצים הפוליטיים, הצבאיים וההומניטריים הגוברים. סופרים ואנליסטים פוליטיים, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים בהחלטה ניסיון להקל את הנטל הקשור לניהול רצועת עזה, ולמשוך את התירוצים שישראל משתמשת בהם כדי להכשיל את שיקום הרצועה, תוך שמירה על נוכחות תנועת "חמאס" בזירה הפוליטית, בעוד שתיקי הנשק, העובדים, והסמכות הביטחונית והפוליטית נשארים המכשולים הבולטים ביותר בפני כל הסדרים זמניים או הבנות עתידיות. התרחישים המוצעים נעים בין הצלחת ועדת טכנוקרטים או ועדה לאומית לקבל את הניהול בתמיכה פלסטינית, אזורית ובינלאומית, לבין כישלון המעבר עקב מחלוקות פנימיות ועמדות ישראליות, מה שיאריך את המשבר ההומניטרי וידחה את השיקום, בעוד שעתיד עזה נשאר תלוי בתוצאות המשא ומתן, ייצוב הפסקת האש, ומידת ההגעה לנוסחת שלטון שתזכה לקבלה מקומית ובינלאומית. שינוי פוליטי חשוב. הסופר והאנליסט הפוליטי ד"ר עומר רחאל מסביר כי הכרזת תנועת "חמאס" על פירוק ממשלתה או ועדתה המנהלית ברצועת עזה אינה יכולה להיחשב כהליך מנהלי או ארגוני בלבד, אלא מהווה שינוי פוליטי בעל משמעויות פלסטיניות ואזוריות רחבות, ומשקף את הבנת התנועה את אופי השלב שבו נמצאת הרצועה לאחר המלחמה ואת ההרס והאסון ההומניטרי שהותירה. רחאל מציין כי המשך נוכחות "חמאס" בחזית השלטון הפך, מנקודת מבטה, לנטל פוליטי והומניטרי, וכן מעניק לישראל תירוצים נוספים לטעון כי רצועת עזה עדיין מנוהלת על ידי התנועה, דבר שבו היא משתמשת כדי להצדיק את עיכוב השיקום ודחיית כל הסדרים פוליטיים חדשים. הוא מציין כי התנועה שואפת להפריד בין אחריותה לניהול ענייני התושבים לבין תפקידה כשחקן פוליטי מרכזי, מה שיאפשר לה לעבור מעמדת השלטון השולט לעמדת השותף הפוליטי, מבלי שזה יעיד על יציאתה מהזירה הפלסטינית. רחאל רואה בצעד זה שחרור של התנועה מנשיאת אחריות ישירה על תיקים הומניטריים וסיוע, ופתיחת פתח לוועדת טכנוקרטים או לגורמים אחרים לשאת באחריות הניהול היומיומי, ומציין כי מספר גורמים בינלאומיים ואזוריים אינם מראים נכונות להתמודד עם עזה כל עוד "חמאס" נשארת בחזית השלטון, דבר שעלול להגביר את הלחצים העממיים עליה אם תמשיך לנהל את הרצועה. רחאל סבור כי ישראל לא תראה בצעד זה מספיק, אלא תמשיך לקדם את נרטיבה לפיו מה שקרה אינו אלא מעבר פורמלי, וכי התנועה תישאר בעלת ההשפעה הממשית באמצעות זרועה הצבאית ובאמצעות העובדים במוסדות הממשלתיים. הנשק והעובדים הם שני המכשולים העיקריים. רחאל מסביר כי תיקי הנשק והעובדים יישארו שני המכשולים העיקריים בפני כל הסדרים עתידיים, וצופה כי ישראל, ארצות הברית וכמה מדינות מערביות ימשיכו להתנות את הטיפול בשני תיקים אלה לפני שיאפשרו כל התקדמות בשיקום או ביישום הבנות פוליטיות. הוא מציין כי סוגיית הנשק תהיה המורכבת ביותר, ועלולה להימשך שנים של משא ומתן, ומציין את האפשרות להציע נוסחאות שונות, כולל מסירת חלק מהנשק או הצבתו תחת פיקוח של צד שלישי, אך זה לא יסיים את הדרישות הישראליות שימשיכו להעלות את רף תנאיהן. בנוגע לעובדים, רחאל מסביר כי ישראל עשויה לדרוש בדיקות ובידוק ביטחוני לכל העובדים במוסדות הציבוריים כדי לוודא שאינם קשורים לתנועת "חמאס", ורואה במנגנון זה נוהג מקובל בתוכניות מימון בינלאומיות מזה שנים, וכי הוא עלול להפוך לכלי להכשיל את עבודת כל ועדה שתנהל את הרצועה. אפשרות כניסת עזה לשלב מעבר לא יציב. בנוגע לתרחישים הצפויים, רחאל צופה כניסת עזה לשלב מעבר לא יציב שיכלול מחלוקות פוליטיות ואולי ביטחוניות בנוגע לזהות הגורם שינהל את הרצועה ואת תיקי הסיוע, השיקום, השירותים האזרחיים והמעברים. רחאל מסביר כי הצלחת כל ועדת טכנוקרטים תישאר תלויה בקיומה של תמיכה פלסטינית, ערבית ובינלאומית, אך התיקים הפוליטיים והביטחוניים יישארו תלויים זמן רב. רחאל מעריך כי ישראל תמשיך בפעולותיה הצבאיות, ההתנקשויות וההידוק המגבלות על הרצועה, בנוסף להכשלה של השיקום, ומדגיש כי היעדר מנגנונים בינלאומיים מחייבים לאלץ את ישראל ליישם כל הסכם, והמשך ההטיה האמריקאית לישראל, יגרמו לפלסטינים, ובמיוחד לתושבי רצועת עזה, לשלם את מחיר המשך המשבר, עם אפשרות להשגת התקדמות מוגבלת רק בהיבטים ההומניטריים והסיוע, לעומת הישארות הסוגיות המהותיות ללא פתרונות. שלב מורכב ביותר. הסופר והאנליסט הפוליטי אכרם עטאאללה רואה בהכרזת תנועת "חמאס" על פירוק ממשלתה ברצועת עזה שיקוף של הבנה גוברת בקרב התנועה כי השלב הנוכחי מורכב ביותר, וכי המשך המצב הקיים אינו עוד אופציה קלה, לאור הלחצים הפוליטיים והצבאיים המתמשכים. עטאאללה מסביר כי צעד זה נושא משמעות לכך שהתנועה החלה לנוע לכיוון חיפוש מוצאים למשבר, בניסיון להראות שהיא מיצתה את יכולותיה הפוליטיות, וכי היא עשתה את המוטל עליה, ובכך להעביר חלק מהאחריות לצדדים אחרים. עטאאללה מדגיש כי לא ניתן להבין את הצעד כיוזמה בלבד להטיל אחריות על אחרים, אלא הוא משקף גם ניסיון של "חמאס" למצוא מוצא מהמשבר שבו היא נמצאת, לאור מציאות מורכבת שהתנועה מבינה את קשיי המשכה. בנוגע לשלב הבא, עטאאללה מדגיש כי פירוק הממשלה או הוועדה המנהלית לא יהווה נקודת מפנה גדולה במסלול המצב ברצועת עזה, ומציין כי הוא אינו צופה היווצרות תרחישים שונים הקשורים ישירות לצעד זה, מכיוון שמהות הסוגיה אינה קשורה לוועדה האזרחית או לקיומה או אי-קיומה. תיק הנשק הוא קשר הקשרים. עטאאללה מדגיש כי מהות המשבר קשורה לשלטון תנועת "חמאס" עצמה, ולכוחות הכוח שברשותה, ובראשם הנשק, ומציין כי תיק זה מהווה את "קשר הקשרים" בכל הסדרים עתידיים הנוגעים לרצועת עזה. עטאאללה מציין כי הוועדה המנהלית אינה אלא גוף מנהלי הפועל תחת כוחה של "חמאס" ומוגן על ידה, ולכן שינוי מסגרת מנהלית זו אינו משנה את המשוואה הבסיסית הקיימת. עטאאללה מציין כי כל עוד יסודות הכוח העיקריים של "חמאס", ובראשם הנשק, נשארים ללא שינוי, המצב יישאר כפי שהוא, ופירוק הממשלה לא יוביל לשינויים מהותיים או למציאות פוליטית שונה, מכיוון שהסוגיה חורגת מהמבנה המנהלי אל אופי השלטון והכוח הממשי הקיים ברצועת עזה. הסביבה הפוליטית הנוכחית שונה באופן מהותי. הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד ג'ודה סבור כי הכרזת תנועת "חמאס" על התפטרות ממשלתה ברצועת עזה ומסירת ניהול הרצועה לוועדה הלאומית לניהול עזה עשויה להוות, אם תיושם באופן ממשי ולא פורמלי, אחד השינויים הפוליטיים הבולטים ביותר מאז השתלטות התנועה על הרצועה בשנת 2007. ג'ודה מדגיש כי חשיבות הצעד אינה טמונה בהחלפת הגורם המנהל את המשרדים והמוסדות האזרחיים, אלא בשאלה האם הוא מייצג תחילת מעבר פוליטי אמיתי שיעצב מחדש את מערכת השלטון, ולא רק ארגון מנהלי מחדש המעניק לצדדים זמן נוסף לניהול המשבר. ג'ודה מסביר כי הסביבה הפוליטית הנוכחית שונה באופן מהותי מהשלבים הקודמים, שכן המלחמה האחרונה לא רק שינתה את המציאות בשטח, אלא גם עיצבה מחדש את העמדות האזוריות והבינלאומיות כלפי עתיד רצועת עזה, כך שהדיון עבר מהפסקת אש בלבד לחיפוש אחר זהות הגורם שינהל את הרצועה לאחר המלחמה, וכיצד להקים רשות מבצעת שתזכה לקבלה פלסטינית, אזורית ובינלאומית שתאפשר את תחילת השיקום והשבת מינימום היציבות. בפני המבחן המעשי. ג'ודה מציין כי כל הכרזה על מסירת ניהול עזה לוועדה הלאומית תיבחן במבחן מעשי הקשור למידת נכונותה של "חמאס" לעבור מניהול השלטון להשתתפות בהסדרים פוליטיים חדשים. ג'ודה מסביר כי המתווכים ימדדו את הצלחת הצעד במידת העברת הסמכויות הממשיות והעצמת ההנהלה החדשה לממש את תפקידיה הרחק מכפילות החלטות או התנגשות סמכויות. ג'ודה מציין כי אפשרויות תנועת "חמאס" הצטמצמו, לאור חפיפה גוברת בין גורמים אזוריים ובינלאומיים על הצורך למצוא נוסחת שלטון חדשה בעזה כפתח לשיקום והשגת יציבות, גם אם אין הסכמה מלאה על פרטי השלב הבא, ומציין כי החזרה למודל השלטון הקודם הפכה קשה יותר. ארבעה תרחישים אפשריים. ג'ודה משרטט ארבעה תרחישים אפשריים; הראשון הוא הצלחת מעבר הדרגתי ומסודר לניהול אזרחי של עזה במקביל להבנות פוליטיות וביטחוניות, מה שיפתח את הדרך לזרימת סיוע, שיקום ושיפור שירותים. ג'ודה מציין כי התרחיש השני הוא מעבר מנהלי מוגבל שבו תיקי הביטחון והריבונות יישארו במחלוקת, מה שיביא לשיפור הומניטרי חלקי מבלי לסיים את חוסר הוודאות. השלישי, לדברי ג'ודה, הוא כישלון תהליך המעבר עקב מחלוקות פלסטיניות או כישלון הבנות עם המתווכים, מה שיאריך את המשבר ההומניטרי והכלכלי וידחה את השיקום. לדברי ג'ודה, התרחיש הרביעי הוא המשך ניהול זמני או ועדות מקומיות עם השארת התיקים הגדולים, ובראשם הביטחון והשיקום, תלויים עד להגעה להסכם פוליטי מקיף יותר. "חמאס" והמעבר לתפקיד "השחקן הפוליטי והמתנגד". ג'ודה סבור כי "חמאס" עשויה לעבור מתפקיד "השליט המנהלי" לתפקיד "השחקן הפוליטי והמתנגד", תוך הקפדה על שמירת נוכחותה בכל הסדרים פלסטיניים עתידיים ואי-קבלה להדחתה מהמערכת הפוליטית. ג'ודה מדגיש כי עתיד עזה לא ייקבע בהחלטה מנהלית, אלא על ידי המציאות שתכפה את עצמה בשטח, ועל ידי מידת הצלחת הפלסטינים, בתמיכת המתווכים, להגיע לנוסחת שלטון יציבה. ג'ודה מדגיש כי פירוק ממשלת "חמאס" אינו אומר בהכרח יציאת התנועה מהזירה הפוליטית, וכי עתיד הרצועה יישאר קשור לייצוב הפסקת האש, לתוצאות המשא ומתן, להסכמה הפלסטינית הפנימית, ולעמדות הגורמים האזוריים והבינלאומיים. צעד טקטי ותמרון פוליטי. הסופרת והאנליסטית הפוליטית ד"ר רהאם עודה סבורה כי החלטת תנועת "חמאס" לפרק את ממשלתה ברצועת עזה אינה משקפת ויתור ממשי על השלטון, אלא מהווה צעד טקטי ותמרון פוליטי שמטרתו לחסום תרחיש אפשרי הקשור לתחילת עבודת הוועדה הלאומית המיוחדת לעזה "ועדת הטכנוקרטים" במה שמכונה "האזור הצהוב" הנמצא בשליטת צבא ישראל, ותחת פיקוח כוחות בינלאומיים. עודה מסבירה כי תרחיש זה מבוסס על עידוד תושבי האזורים שבשליטת "חמאס" לעבור בהדרגה ל"אזור הצהוב", מה שיוביל עם הזמן להפרדת התושבים מהתנועה ולבידודה עממית ופוליטית, וזה מה ש"חמאס" שואפת למנוע באמצעות הכרזה על פירוק ממשלתה באופן פורמלי, תוך שמירה על ועדה ממשלתית לניהול עניינים שוטפים. ניסיון "חמאס" לשכנע את המתווכים ברצינותה. עודה סבורה כי התנועה מנסה במקביל לשכנע את המתווכים שהיא רצינית בוויתור על ניהול השלטון, תוך המשך אחיזתה בניהול התיק הביטחוני ברצועה בתירוץ מניעת ואקום ביטחוני, ובכך היא מטילה את הכדור למגרש של "מועצת השלום" לנקוט בצעדים הבאים. מועצת השלום נראית לא משוכנעת. בקריאתה את התרחישים האפשריים, עודה מציינת כי התרחיש הראשון מבוסס על עמדת "מועצת השלום", שנראית לא משוכנעת ברצינותה של "חמאס" במסירת השלטון, עקב המשך אחיזתה בנשק וניהול התיק הביטחוני. עודה רואה בכך אפשרות להמשך התקיפות הישראליות נגד פעילי ומנהיגי התנועה, במקביל לתחילת עבודת הכוחות הבינלאומיים בתוך "האזור הצהוב" בשיתוף פעולה עם ועדת עזה, בנוסף לתחילת אימון כוח משטרה פלסטיני חדש, והכנסת דיור זמני בצורת קרוואנים להקמת אזורים הומניטריים שיעודדו את התושבים לעבור אליהם, מה שיסייע בהדרגה בבידוד "חמאס" מהתושבים ובשלילת השפעתה, עם אפשרות להרחבת ישראל את "הקו הצהוב" כך שיכלול עד כ-90% משטח רצועת עזה, במטרה לכפות מדיניות עובדות בשטח ולדחוף את התנועה למסור את נשקה מרצון או בכוח. ניסיון לשכנע את "חמאס" לוותר על נשקה. התרחיש השני, לדברי עודה, הוא המשך המשא ומתן עם "חמאס" כדי לשכנע אותה לוותר על נשקה, תוך שמירה על שליטתה הביטחונית ברצועה והמשך הרחבת "הקו הצהוב" על ידי ישראל כדי לבודד אותה צבאית. עודה סבורה כי תרחיש זה מניח גם אי-מעבר של מספרים גדולים של תושבים ל"אזור הצהוב", במקרה ש"חמאס" תפעל למנוע זאת באמצעות מסעות הסתה והאשמה נגד כל מי שיחשוב לעבור אליו, דבר שעלול לגרום לרבים מהתושבים להסס בנקיטת צעד כזה, וישפיע על סיכויי הצלחת מסלול זה. במסגרת הדיאלוג בין הפלגים והמתווכים. הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד הוואש מסביר כי החלטת תנועת "חמאס" לפרק את ועדת החירום או הוועדה הממשלתית המנהלת את מוסדות הממשלה ברצועת עזה באה במסגרת הדיאלוג בין הפלגים הפלסטיניים והמתווכים בנוגע ליישום הסכם הפסקת האש ויוזמת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ומציין כי הצעד הגיע תחת לחצים גוברים על התנועה להציג יוזמות של רצון טוב. ישראל וצמצום יוזמת טראמפ לתיק פירוק הנשק. הוואש מציין כי ישראל שואפת לצמצם את יוזמת טראמפ לתיק פירוק הנשק ברצועת עזה ובתנועת "חמאס" בפרט, ומציבה תנאים הקשורים לפירוק הנשק, בעוד שהמתווכים לוחצים על התנועה להציג צעדים מקבילים, בתמורה להתחייבויות ישראליות שלא יושמו, במיוחד בנוגע להכנסת סיוע הומניטרי ורפואי ופתיחת המעברים באופן שיאפשר מענה לצרכים הבסיסיים של תושבי הרצועה. ההסכם תלוי בהתחייבות ישראל לנסיגה מהרצועה. הוואש מציין כי עתיד ההסכם נשאר קשור גם למידת התחייבות ישראל לנסיגה מרצועת עזה, ומציין כי היא אינה מדברת עדיין על נסיגות ברורות, בעוד שהיא ממשיכה להדליף תוכניות ותרחישים הקשורים לכיבוש מחדש של הרצועה וכפיית מציאות חדשה, בנוסף לתוכניות לגירוש כפוי, דבר שדוחף את המתווכים לדרוש מ"חמאס" למשוך את התירוצים הישראליים באמצעות עמדות ברורות יותר. על סמליות צעד "חמאס". הוואש סבור כי "חמאס" בנוגע לפירוק ועדתה עדיין סמלית, וכי השינוי האמיתי דורש ש"חמאס" תקשור את מסירת ניהול עזה למעברה לגורם פלסטיני רשמי, כך שהוועדה הלאומית לניהול הרצועה תהיה שלב מעבר לקראת חזרת הרשות הפלסטינית במובנה המקיף, ולא במסגרת מאבק בין "חמאס" לפתח, אלא במסגרת תפיסת הלגיטימיות הלאומית הפלסטינית ואחדות השטחים הפלסטיניים. צעד מקדים בתיק העובדים. הוואש מדגיש כי יש היבט נוסף הקשור לתיק עובדי עזה, ורואה בדרישת התנועה להתייחס לכל עובדיה כעובדי ממשלה ולהטיל על כל רשות חדשה או גורמים בינלאומיים את האחריות לשכרם וזכויותיהם כמשקף חוסר בהירות בכוונת היציאה המלאה מהשלטון, שכן זה עשוי להיות צעד מקדים של "חמאס" לכפות את חזונה בדרך רכה. הוואש מציין כי הוועדה הלאומית לניהול עזה זקוקה לסביבה שתאפשר לה לממש את סמכויותיה, כולל קיומו של חוק אחד, נשק אחד וסמכות פוליטית אחת, וכי "חמאס" תהפוך לפלג פוליטי שיש לו זכות להשתתף ולהביע דעה במסגרת המערכת הפוליטית הפלסטינית, מבלי להתערב בניהול חיי היומיום של הרצועה. אפשרות הכנה לשלב חדש. בנוגע לתרחישים הבאים, הוואש מסביר כי צעד "חמאס" עשוי להיות הקדמה לשלב חדש, אך הוא לא יהיה מספיק לבדו כדי להניע את המצב אלא אם ילוו אותו צעדים פוליטיים ברורים, וקורא להעצים את הוועדה לקבל את ניהול הרצועה בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, המדינות הערביות, המתווכים והגורמים המשתתפים ביוזמת טראמפ, ומזהיר מפני המשך השימוש של ישראל בתיק הנשק כתירוץ להכשיל כל התקדמות פוליטית. שיא של מסלול ארוך של בחינות. הסופר והאנליסט הפוליטי סולימאן בשאראת מסביר כי החלטת תנועת "חמאס" לפרק את הוועדה המנהלית או ועדת החירום הממשלתית המנהלת את רצועת עזה לא הגיעה רק במסגרת תזמון מיידי, אלא הגיעה כשיא של מסלול ארוך של בחינות וקביעות בתוך התנועה, שסימניה החלו לפני המלחמה והתחזקו אחריה, לאור הבנתה כי ניהול הרצועה הפך לנטל פוליטי, כלכלי והומניטרי גדול עליה. בשאראת מסביר כי צעד זה הגיע גם בהקשר של סדרת הפגישות שהתקיימו בקהיר בין הפלגים הפלסטיניים ותנועת "חמאס", בנוסף לגורמים המצריים, הקטריים והטורקיים, ורואה בתקשורת זו תרומה להגעה לשלב של בשלות בהבנת עתיד רצועת עזה ואופי ההסדרים האפשריים לשלב הבא. חסימת הדרך בפני נתניהו לפני הבחירות. בשאראת מציין כי בחירת תזמון זה במיוחד קשורה לאמונה של "חמאס" כי ישראל, וראש ממשלתה בנימין נתניהו, רואים בתיק עזה קלף פוליטי הקשור לחשבונות פנימיים ולבחירות בישראל, וכי סיכויי ההסלמה ברצועה עדיין גבוהים יותר מאחרים. בשאראת סבור כי התנועה רצתה באמצעות פירוק הוועדה למשוך כל תירוץ שישראל עשויה להשתמש בו להסלמה, ולהפוך את הצעד לקלף מיקוח בידי המתווכים וארצות הברית למנוע חזרה למסלול צבאי ישראלי חדש. בשאראת מסביר כי הצעד הנוכחי נמצא בין צורך אמיתי לצורך פוליטי, ושואל על מידת השכנוע של "חמאס" כי פירוק הוועדה יפתח את הדרך לכניסת הוועדה הלאומית לניהול עזה או ועדת הטכנוקרטים, ומציין כי התנועה עדיין סבורה כי ישראל עשויה לפעול להכשיל את קיומו של כל גוף פלסטיני שינהל את הרצועה. ישראל היא הגורם המשפיע ביותר על מהלך האירועים. בנוגע לתרחישים הבאים, בשאראת מדגיש כי ישראל נשארת הגורם המשפיע ביותר על מהלך האירועים, וכי היא מסוגלת לכוון מחדש כל צעד באופן שישרת את מטרותיה. בשאראת מציין כי אחד התרחישים הוא אי-מתן אישור מישראל לכניסת ועדת הטכנוקרטים לעזה, מה שעלול לדחוף את "חמאס" לשמור על גוף מנהלי תחת כל שם כדי למנוע ואקום שיכול להיות מנוצל על ידי קבוצות שהוקמו על ידי ישראל, מה שיוביל למצב של כאוס. כניסת ועדת הטכנוקרטים היא הזדמנות ל"חמאס". התרחיש השני, לדברי בשאראת, הוא כניסת ועדת הטכנוקרטים וקבלת ניהול הרצועה, מה שעשוי להעניק ל"חמאס" הזדמנות לנשום לרווחה, אך הוא מעלה שאלות בנוגע להיקף השפעתה העקיפה של התנועה באמצעות העובדים והסביבה המקומית שבה היא עדיין מחזיקה בהשפעה ויכולות רחבות. בשאראת מציין כי התרחיש השלישי, למרות היותו פחות סביר, הוא כישלון הסדרי המעבר כתוצאה מהעמדה הישראלית, מה שעלול לדחוף את "חמאס" להקים מחדש ועדה לניהול עזה ולחזור לנוסחת השלטון הקודמת.

עיינתי היום במחקר שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי הישראלי, שכותרתו: "Institute for National Security Studies "Data Poisoning Primer: Foundations, Threat Models, and National Security Risks" (מבוא להרעלת נתונים: יסודות, מודלים של איומים וסיכוני ביטחון לאומי), שפורסם ב-8 ביולי 2026. במהרה מגלים שמחקר זה אינו טכני גרידא, אלא ניסיון למסגר את "הרעלת הנתונים" (Data Poisoning) כאיום אסטרטגי חדש על הביטחון הלאומי, בדומה למתקפות סייבר מסורתיות או קמפיינים של דיסאינפורמציה. זו הייתה המוטיבציה להציג בפניכם את תוכנו במהירות, במיוחד לאחר שמצרים הכריזה רשמית על כניסתה למסלול זה לפני מספר ימים באמצעות פתיחת המבנה החדש (האוקטגון), שהתקבל בתקשורת הישראלית במידה מסוימת של דאגה.

ראשית: הרעיון המרכזי של המחקר המחקר יוצא מנקודת מבט בסיסית: ששירותי מודיעין, צבאות, ממשלות וחברות גדולות מסתמכים יותר ויותר על מערכות בינה מלאכותית לקבלת החלטות. לפיכך, מי ששולט בנתונים מהם לומדות מערכות אלו יכול להשפיע על החלטותיהן בעתיד, גם אם לא פרץ למערכת עצמה. במילים אחרות, כבר אין צורך לפרוץ למחשב או לרשת, אלא מספיק להשחית את הנתונים מהם לומדת הבינה המלאכותית.

שנית: מהי הרעלת נתונים? המחקר מגדיר הרעלת נתונים כהכנסת מידע מזויף, מוטה או שונה בכוונה לתוך הנתונים שבהם משתמשת הבינה המלאכותית במהלך אימון או במהלך אחזור ידע, כך שבהמשך ייווצרו מסקנות והחלטות שגויות. כלומר, התוקף אינו תוקף את המודל ישירות, אלא תוקף את מקור הידע.

שלישית: מדוע זה מסוכן יותר מתעמולה מסורתית? המחקר טוען כי דיסאינפורמציה מסורתית מסתמכת על: * שכנוע בני אדם. * הפצת חדשות כזב. * השפעה פסיכולוגית. אך הרעלת נתונים שונה באופן מהותי, שכן האדם עלול לעולם לא לראות את החומר המזויף. אך הבינה המלאכותית לומדת ממנו ולאחר מכן מציגה אותו כאמת. כלומר, הקורבן אינו נחשף ישירות לתעמולה, אלא לתוצאותיה, ונקודה זו נחשבת על ידי המחקר לשינוי איכותי בסביבת המידע.

רביעית: שכבות ההתקפה המחקר מחלק את ההתקפה לשלוש רמות. 1. שכבת הנתונים, שהיא המסוכנת ביותר. הוספת מידע כוזב ל: * מסדי נתונים. * ויקיפדיה. * מאגרים פתוחים. * תמונות. * מסמכים. 2. שכבת המודל שבה הבינה המלאכותית לומדת מנתונים אלה, ומתחילה לתת תשובות מוטות. 3. שכבת היישום: וכאן מופיעות התוצאות, כגון: * דו"ח מודיעיני שגוי. * אבחון רפואי שגוי. * המלצה צבאית שגויה. * החלטה כלכלית שגויה. כלומר, השגיאה מופיעה חודשים או שנים לאחר הטמעת הנתונים המזוהמים.

חמישית: דוגמאות שהמחקר מציג המחקר מציג מספר מקרים להמחשה, ביניהם: * הניסוי של בוט הצ'אט Tay של מיקרוסופט בשנת 2016, שהתנהגותו השתנתה במהירות כתוצאה מאינטראקציות משתמשים. * מניפולציה של תוכן ויקיפדיה ומאגרי נתונים כמו LAION, שעליהם מסתמכים מודלים רבים של בינה מלאכותית. * רשת Pravda Network הקשורה לרוסיה, שביקשה להכניס תוכן מכוון לסביבות ידע פתוחות כדי שיהפוך לחלק מהנתונים שבהם מודלים עשויים להשתמש בעתיד. * דוגמה הקשורה לנתוני התרופה וורפרין, הממחישה כיצד שינויים קטנים בנתונים רפואיים יכולים להוביל להמלצות טיפוליות מסוכנות.

שישית: מי יכול לבצע התקפות אלו? המחקר מדגיש כי האיום אינו מוגבל למדינות, אלא כולל: * שירותי מודיעין. * קבוצות הנתמכות על ידי מדינות. * האקרים. * חברות מתחרות. * עובדים מתוך הארגון. * ואפילו יחידים בעלי יכולות מוגבלות אם ינצלו נתונים פתוחים.

שביעית: מדוע קשה לגלות את ההתקפה? מכיוון שהנתונים המזויפים עשויים להיראות טבעיים לחלוטין, ולכן המחקר טוען כי: * גילויים יקר. * הסרת השפעותיהם קשה יותר. * והשפעתם עלולה להישאר רדומה עד לרגע משבר או מלחמה. הוא מתאר זאת כ"הרעלה רדומה", שבה הנתונים מושתלים מראש והשפעותיהם מופעלות בעת הצורך.

שמינית: השלכות על הביטחון הלאומי המחקר מקשר בעיה זו ישירות לתחומים כמו: * מודיעין. * פיקוד ושליטה צבאיים. * הגנת סייבר. * תשתית קריטית. * בריאות הציבור. * שווקים פיננסיים. והוא מזהיר כי ממשלות מסתמכות על נתונים ומודלים שאין להן שליטה מלאה על מקורותיהם, מה שמרחיב את "שטח התקיפה" על הביטחון הלאומי.

תשיעית: המלצות המחקר ממליץ על הדברים הבאים: * תיעוד מקור הנתונים (Provenance). * אימות תקינות הנתונים לפני השימוש בהם. * ניטור מאגרי מודלים ונתונים פתוחים. * ביצוע בדיקות המדמות תרחישי הרעלה. * הנחה שחלק מההרעלה אכן תתרחש, ובניית נהלים לפעולה תחת אפשרות זו במקום להניח תמיד את תקינות הנתונים.

הערה וניתוח מחקר זה משקף שינוי חשוב בחשיבה הביטחונית הישראלית. בעבר, ההתמקדות הייתה בהגנה על רשתות או מניעת דליפת מידע, אך כעת תשומת הלב עוברת להגנה על "הידע" עצמו שעליו מסתמכות מערכות הבינה המלאכותית. זה מצטלב עם מגמה עולמית הולכת וגוברת במחקר אבטחת בינה מלאכותית, הרואה בהרעלת נתונים כאחד האיומים המסוכנים ביותר על מערכות למידת מכונה, במיוחד עם ההסתמכות על נתונים פתוחים ומקורות צד שלישי. מנקודת מבט אסטרטגית, ניתן לקרוא מחקר זה כאיתות לכך שהתחרות בין מדינות אינה מוגבלת עוד לאיסוף מידע או לביצוע מתקפות סייבר, אלא התרחבה למאבק על עיצוב הסביבה הקוגניטיבית שממנה לומדות מערכות הבינה המלאכותית. מי שיצליח להשפיע על סביבה זו עשוי להשפיע בהמשך על הערכות מודיעיניות, החלטות צבאיות או מדיניות ציבורית, ללא צורך בפריצה ישירה. בהקשר של המזרח התיכון, שבו ההשקעות בבינה מלאכותית למטרות צבאיות ומודיעיניות הולכות וגוברות, מחקר זה מרמז כי אבטחת נתונים תהפוך לחלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי, וכי הגנה על מקורות ידע עשויה להפוך בעתיד לחשובה לא פחות מהגנה על גבולות או רשתות אלקטרוניות.

החלטתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לשוב מטורקיה במטוס הנשיאותי הישן במקום בחדש עוררה שאלות רבות לגבי סידורי האבטחה המלווים את תנועותיו. צעד זה הגיע לאחר השתתפותו בפסגת נאט"ו, כאשר המטוס החדש הופנה תחילה לבסיס חיל האוויר מילדנהול בבריטניה לפני שהנשיא הצטרף אליו מאוחר יותר.

טראמפ הצדיק את המהלך באמצעות פלטפורמת 'Truth Social' שלו, ברצונו לאפשר לאנשי הכוחות המזוינים האמריקאים המוצבים בבריטניה לצפות במטוס החדש ולטייל בתוכו. עם זאת, הצדקה זו לא מנעה הופעת ספקולציות המצביעות על קיומם של פערים בציוד האבטחה של המטוס המודרני, במיוחד לאור המתיחות הצבאית הגוברת בין וושינגטון לטהראן.

דיווחים עיתונאיים ציטטו מקורות יודעי דבר לפיהם תהליך החלפת המטוסים לא היה רק צעד ראוותני, אלא הגיע בעקבות המלצה ישירה של השירות החשאי האמריקאי. השירות ראה בשימוש במטוס הישן אמצעי זהירות הכרחי כרגע כדי להבטיח את רמות ההגנה הגבוהות ביותר לנשיא.

המידע מצביע על כך שהמטוס הנשיאותי החדש עדיין חסר כמה מערכות הגנה ויכולות אבטחה מורכבות שהוכיחו את יעילותן במטוס הישן לאורך שנות שירותו. למרות שלא היה איום מודיעיני ספציפי וישיר באותו רגע, ההמלצה הביטחונית העדיפה להסתמך על הגרסה המוכנה יותר מבחינה טכנית.

במהלך מסיבת עיתונאים, טראמפ לא סיפק תשובות חד משמעיות לגבי אופי החששות הביטחוניים, אך התמקד באיומים החיצוניים העומדים בפני נשיאות ארה"ב באופן כללי. הוא הצביע בבירור על מה שתיאר כניסיונות התנקשות איראניים אפשריים, והדגיש כי תפקיד הנשיא מציב אותו תמיד במעגל סכנה מתמדת.

בשיחה עם עיתונאים בעת שהיה מאוחר יותר על סיפון המטוס החדש, תיאר טראמפ את הטיסה ככזו שעלולה להיות מסוכנת, רמז שפרשנים פירשו ככזה המופנה כלפי ההנהגה האיראנית. כשנשאל על מידת הרצינות של האיומים המופנים נגדו, הדגיש טראמפ כי הוא רואה את עצמו כמטרה הראשונה ברשימת האויבים.

מצדן, מקורות בוושינגטון דיווחו כי שינוי מסלול הטיסה ואי נקיטת מסלול ישיר מאנקרה לארצות הברית משקף את מצב הכוננות הביטחונית סביב הנשיא. למרות שטראמפ הדגיש כי האיומים האיראניים אינם הסיבה היחידה לשינוי המסלול, ההקשר הכללי של הטיסה הראה בבירור את מידת השפעת החששות הביטחוניים על תנועות הבית הלבן.

אני בראש הרשימה שלהם, וחיי הנשיא בסכנה מתמדת.

הפיקוד המרכזי האמריקאי (סנטקום) הודיע על ביצוע סבב נרחב וחדש של תקיפות אוויריות וטילים נגד מטרות צבאיות השייכות לאיראן. מקורות צבאיים הבהירו כי פעולות אלו מגיעות בהקשר של אסטרטגיה שמטרתה להגביל את יכולותיה ההתקפיות של טהראן, המאיימות על ביטחון השיט הימי באזור מצר הורמוז האסטרטגי.

בנק המטרות האמריקאי כלל כ-90 אתרים צבאיים הפרוסים בדייקנות על מפת היכולות האיראניות, כאשר התקיפות התמקדו בנטרול מערכות הגנה אווירית ומכשירי מעקב חופיים. התקיפות פגעו גם במחסנים המיועדים לאחסון טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים, בנוסף להשמדת תשתיות לוגיסטיות ויכולות ימיות הפרוסות לאורך החוף.

מקורות יודעי דבר אישרו כי וושינגטון שואפת באמצעות הסלמה זו להחליש את יכולתו של משמרות המהפכה האיראניים ליירט ספינות סוחר או לאיים על שלומם של ימאים אזרחיים. הממשל האמריקאי רואה בצעדים צבאיים אלו הכרחיים להבטחת זרימת הסחר העולמי דרך נתיבי המים הבינלאומיים שחוו לאחרונה מתיחות גוברת.

בניתוח שטח של מהלך הפעולות, דיווחו מקורות תקשורת מוושינגטון כי דיבורים על רגיעה או סיום סבב ההסלמה עדיין מוקדמים לאור הנתונים הנוכחיים. המקורות ציינו כי הכוחות האמריקאים מוכנים לחדש את התקיפות במקרה שטהראן תנקוט בצעד עוין חדש המכוון נגד נתיבי השיט הקרובים לחופי עומאן.

נתונים צבאיים שפורסמו על ידי 'סנטקום' מצביעים על התפתחות ניכרת בהיקף ובעוצמת הפעולות, כאשר מספר המטרות עלה מ-80 אתרים ביום הקודם והגיע ל-90 מטרות בתקיפה האחרונה. הסלמה כמותית זו משקפת רצון אמריקאי לשלוח מסרי הרתעה חזקים באמצעות הארכת משך הפעולות האוויריות והגדלת היקף היעדים הגיאוגרפיים.

התקיפות האחרונות לא הוגבלו לאיים האיראניים השנויים במחלוקת או לאתרים מוגבלים כפי שהיה נהוג, אלא התרחבו לכלול את העומק הלוגיסטי לאורך כל החוף האיראני. פעילים וכלי תקשורת הפיצו סרטונים המציגים שריפות ענק וקולות פיצוצים עוקבים באזורים איראניים שונים, מה שמאשר את דיוק והיקף המתקפה האמריקאית.

הפיקוד המרכזי האמריקאי מצדיק מהלך צבאי נרחב זה בהגנה על חופש השיט, ומטיל על טהראן את האחריות לשיבוש תנועת הסחר העולמי. חוגים בינלאומיים עוקבים בדאגה אחר התגובה האיראנית האפשרית, בתוך חששות מהידרדרות האזור לעימות כולל אם חילופי המהלומות הצבאיות יימשכו בקצב מתגבר זה.

הפעולה מגיעה כחלק מהמאמצים לערער את יכולתה של איראן לתקוף ספינות סוחר וימאים אזרחיים באחד מנתיבי הים הבינלאומיים החשובים ביותר.

פיקוד המרכז של ארצות הברית (סנטקום) הודיע על ביצוע סדרה רחבה של תקיפות אוויריות ממוקדות נגד יעדים צבאיים בתוך שטח איראן אמש (רביעי). מקורות צבאיים אישרו כי פעולות אלו נועדו ישירות לערער את יכולותיה של טהראן לאיים על תנועת הספנות הבינלאומית במצר הורמוז ולהגן על ימאים אזרחיים.

הגל האחרון של התקיפות כלל פגיעה בכ-90 אתרים אסטרטגיים, שנעו בין מערכות הגנה אווירית מתקדמות לנכסי מעקב וסיור חופיים. התקיפות פגעו גם במחסני טילים בליסטיים ובפלטפורמות שיגור של כלי טיס בלתי מאוישים, בנוסף להשמדת תשתית לוגיסטית חיונית לאורך חופי איראן.

מקורות צבאיים הבהירו כי מהלך זה בא כהשלמה לפעולות התקפיות שהחלו ב-7 ביולי, אז הושמדו 80 יעדים צבאיים. בין היעדים הבולטים היו למעלה מ-60 סירות מהירות השייכות למשמרות המהפכה האיראניים, ששימשו להטרדת ספינות סוחר העוברות בנתיבי מים בינלאומיים.

מנגד, התגובה האיראנית לא איחרה לבוא, כאשר משמרות המהפכה הודיעו על שיגור מתקפות טילים שכוونو נגד נוכחות צבאית אמריקאית באזור. טהראן אישרה פגיעה בשני בסיסים אמריקאיים בכווית ושני בסיסים נוספים בבחריין, בהסלמה המבשרת על עימות אזורי כולל.

משמרות המהפכה האיראניים הזהירו, באמצעות כלי התקשורת הרשמיים, כי מעגל התגובה הצבאית יתרחב ויכלול בסיסים אמריקאיים נוספים במדינות שכנות אם וושינגט תמשיך בתוקפנותה. ההצהרות האיראניות הדגישו כי הכוחות המזוינים נמצאים בכוננות עליונה להתמודדות עם כל גלי תקיפה חדשים שעלולים להיות משוגרים על ידי מטוסים אמריקאיים.

בנוגע להשלכות האזוריות, משרד הפנים הקטארי הודיע על העלאת רמת האיום הביטחוני במדינה לדרגה המרבית. הרשויות הקטאריות שלחו הודעות חירום לאזרחים ולתושבים הקוראות להם להישאר בבתיהם ולשהות במקומות בטוחים עד להודעות חדשות, מתוך חשש להתפתחויות פתאומיות בשטח.

בממלכת בחריין, נשמעו צפירות אזעקה במספר אזורים במקביל ליירוט מטרות אוויריות עוינות בשמי המדינה על ידי מערכות ההגנה האווירית. משרד הפנים הבחרייני קרא לכולם לשמור על קור רוח ולגשת למקלטים או לנקודות בטוחות קרובות, תוך מעקב אחר העדכונים הרשמיים של הרשויות המוסמכות.

במדינת כווית, המטה הכללי של הצבא אישר כי כוחות ההגנה האווירית הצליחו ליירט ולהשמיד מספר טילים וכלי טיס בלתי מאוישים שניסו לחדור למרחב האווירי. מקורות הבהירו כי הפיצוצים שנשמעו באזורים שונים נבעו מפעולות היירוט המוצלחות של אותן מטרות עוינות.

מבחינה כלכלית, המתיחות הצבאית הגוברת גרמה להפרעה מיידית בשוקי האנרגיה העולמיים, כאשר מחירי הנפט רשמו עלייה ניכרת. משקיפים סבורים כי האיום על הספנות במצר הורמוז גורם למשקיעים לדאוג מהפרעה באספקת הנפט הגולמי, מה שמגביר את הלחץ על הכלכלה העולמית המוחלשת ממילא.

גורמים רשמיים אמריקאיים הצהירו כי הסכמי הפסקת האש שהיו קיימים עם איראן 'הופסקו זמנית' כתוצאה מהפרות איראניות חוזרות ונשנות. הם ציינו כי תקיפת שלוש ספינות סוחר לאחרונה הייתה הניצוץ שהוביל לקריסת ההבנות הביטחוניות השבריריות בין וושינגטון לטהראן, מה שהפחית את האפשרויות הדיפלומטיות של הממשל האמריקאי.

דיווחים המגיעים מתוך איראן מצביעים על אבדות בנפש וברכוש כבדות כתוצאה מ'התקפות הלילה' האמריקאיות שכוונות למתקנים חיוניים. מקורות מקומיים דיווחו על הפסקות חשמל נרחבות ופגיעה ברשתות התקשורת באזורים הסמוכים לאתרים הצבאיים שהופצצו באופן ממוקד.

התמונה באזור המפרץ נותרה פתוחה לכל האפשרויות, לאור התעקשות שני הצדדים להמשיך בפעולות צבאיות כדי לכפות משוואות חדשות. המעצמות הבינלאומיות עוקבות בדריכות רבה אחר מהלך האירועים, בתוך קריאות להרגעת המצב כדי למנוע הידרדרות האזור למלחמה כוללת שעלולה להיות בעלת השלכות הרסניות על הביטחון והשלום הבינלאומיים.

הכוחות האמריקאיים נשארים בכוננות מלאה, ובעלי מוכנות ויכולת לבצע כל פעולה שתורה על ידי המפקד העליון של הכוחות המזוינים.

מאמציו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסיים את הסכסוך עם איראן נתקלו במכשולים מהותיים, בעקבות חילופי תקיפות צבאיות חדשים בין הצדדים. הבית הלבן מצא את עצמו מול אפשרויות מוגבלות עם קריסת הסכם הפסקת האש שלא החזיק מעמד זמן רב מול המתיחות הגוברת בשטח.

טראמפ הודיע רשמית כי ההסכם הזמני לסיום הסכסוך הגיע לסיומו, והורה לכוחות ארה"ב לבצע תקיפות חדשות ביום רביעי שעבר. מהלך זה הגיע בתגובה לתקיפת איראן של אתרים צבאיים אמריקאים בבחריין ובכווית, בפרק חדש בסדרת ההסלמה ההדדית.

הניצוץ האחרון ניצת לאחר הפצצה אמריקאית של יעדים איראניים, בתגובה לתקיפות שכוּונו נגד מכליות נפט במצר הורמוז האסטרטגי. הסלמה זו הדגישה את הפער העמוק בין שני הצדדים, למרות שחלף פחות מחודש מאז חתימת מזכר הבנות שנועד לבסס הפוגה קבועה.

משקיפים סבורים כי האפשרויות העומדות בפני הממשל האמריקאי הנוכחי נראות מורכבות וקשות, שכן כל הסלמה נוספת טומנת בחובה סיכונים של חזרה למצב של מלחמה כוללת. למרות זאת, טראמפ הדגיש כי האירועים הנוכחיים יסתיימו במהירות, בניסיון להרגיע את החששות הבינלאומיים שהשתקפו מיד בשווקים.

מחירי הנפט העולמיים הגיבו בחריפות להתפתחויות אלו, ורשמו עלייה של כשבעה אחוזים מיד עם ההודעה על התקיפות החדשות. מומחים כלכליים חוששים כי המשך המתיחות במצר הורמוז עלול להוביל למשבר אנרגיה עולמי, בהתחשב בחשיבותו האסטרטגית של נתיב מים זה.

וושינגטון שואפת באמצעות לחץ צבאי לאלץ את טהראן לחזור לשולחן המשא ומתן כדי להציע ויתורים בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. עם זאת, ההנהגה האיראנית אינה מראה כל סימנים של נסיגה, אלא מביעה נכונות לספוג תקיפות צבאיות נוספות במטרה לשמור על השפעתה האזורית.

בהקשר קשור, טראמפ מתמודד עם לחצים פנימיים גוברים לקראת בחירות אמצע הקדנציה שיתקיימו בנובמבר הקרוב. סקרי דעת הקהל האחרונים הראו ירידה ניכרת בפופולריות הנשיא, שהגיעה ל-34 אחוזים, מה שמאיים על שליטת המפלגה הרפובליקנית בקונגרס.

התפתחויות אלו הטילו צל כבד על ועידת נאט"ו שנערכה לאחרונה בטורקיה, שם שלט הנושא האיראני בדיונים. התקוות להפוך את מזכר ההבנות שנחתם ביוני להסכם שלום סופי הולכות ומתפוגגות בהדרגה מול המציאות הצבאית המתלקחת.

דיווחים מצביעים על כך שהסוגיות המהותיות בסכסוך, כמו השליטה במצר הורמוז, עדיין ללא פתרונות אמיתיים בין הצדדים. בעוד טהראן דורשת תפקיד מוביל בניהול נתיב המים, וושינגטון ובעלות בריתה במפרץ מתעקשות להבטיח חופש שיט בינלאומי ללא הגבלות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי ביטול הפטורים מנפט שהוענקו לאיראן על ידי וושינגטון הגביר את מורכבות הזירה הדיפלומטית. צעד זה שלל מטהראן הכנסות כספיות עצומות שעליהן סמכה, מה שדחף את הזרם הקיצוני שם לאמץ עמדות נוקשות יותר מול הלחצים האמריקאים.

אנליסטים אסטרטגיים סבורים כי דפוס הסכסוך הנוכחי עשוי להימשך זמן רב ללא הכרעה צבאית או דיפלומטית. מומחים תיארו את המצב הנוכחי כמצב של 'חוסר יציבות מבוקר', שבו האלימות חוזרת על עצמה ללא מוצא ברור שיספק את כל הצדדים המעורבים.

טראמפ שיווק את הסכם ההפוגה הזמני כהישג פוליטי גדול המשרת את הבטחות הבחירות שלו להימנע מהתערבויות חיצוניות יקרות. אך המציאות בשטח הוכיחה כי השגת 'כניעה ללא תנאי' שדרשה וושינגטון בעבר עדיין מטרה רחוקה בהתחשב בנתונים הנוכחיים.

עולים חששות רציניים כי עליית מחירי הדלק כתוצאה מהמלחמה תוביל להחלשת מעמדם האלקטורלי של הרפובליקנים עוד יותר. הבית הלבן מבין כי הבוחר האמריקאי מציב את המצב הכלכלי בראש סדר העדיפויות שלו, מה שהופך את הארכת הסכסוך לסיכון פוליטי גדול.

בסופו של דבר, מצר הורמוז נשאר הצומת הבולט ביותר בסכסוך זה, שכן דרכו עוברות חמש משלוחי הנפט העולמיים מדי יום. כל עוד נותרו פרשנויות שונות לגבי הריבונות והניהול במעבר זה, סבירות ההתלקחות הצבאית תישאר קיימת ותאיים על יציבות האזור כולו.

טראמפ הכניס את עצמו למבוי סתום, ולא נראה שישיג רווחים משמעותיים מאיראן, בין אם באמצעים צבאיים או דיפלומטיים.

אזור המפרץ הערבי היה עד להסלמה ביטחונית חסרת תקדים לפנות בוקר יום חמישי, כאשר קטאר, בחריין וכווית הכריזו על מצב כוננות עליונה כדי להתמודד עם איומים אזוריים גוברים. הרשויות הקטאריות העלו את רמת האיום הביטחוני לדרגותיו הגבוהות ביותר, והפנו קריאות דחופות לאזרחים ולתושבים להישאר בבתיהם ולפעול לפי הוראות הבטיחות שפורסמו על ידי משרד הפנים עד להודעה חדשה.

במנאמה, צפירות אזעקה נשמעו ברחבי בחריין, בעוד שמקורות רשמיים אישרו כי מערכות ההגנה האווירית החלו להתמודד עם תקיפות אוויריות שתוארו כמקורן איראני. משרד הפנים הבחרייני דחק בכולם לשמור על קור רוח ולגשת מיד למקומות הבטוחים הקרובים ביותר, תוך מעקב אחר עדכונים רשמיים דרך הערוצים המאושרים כדי למנוע שמועות.

במקביל, המטה הכללי של צבא כווית הודיע כי מערכות ההגנה האווירית שלו השתתפו בפעולות יירוט נרחבות של התקפות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים עוינים שחדרו למרחב האווירי. מקורות צבאיים הבהירו כי קולות הפיצוצים שנשמעו באזורים שונים הם תוצאה ישירה של פעולות היירוט המוצלחות שמבצעות מערכות ההגנה כדי להגן על מתקנים חיוניים.

כוננות מפרצית זו הגיעה בעקבות איומים איראניים מפורשים, כאשר כלי תקשורת ציטטו מקורות צבאיים בטהראן על כוונת הצבא האיראני לפתוח במתקפות נרחבות שיכוונו לבסיסים אמריקאים הפרוסים באזור. איומים אלה מגיעים בתגובה לסדרת תקיפות אוויריות אלימות שביצעו כוחות אמריקאים על יעדים בתוך שטח איראן בשעות האחרונות.

מצדו, צבא ארה"ב אישר את תחילת ביצוע תקיפות נוספות ומורחבות נגד יעדים צבאיים איראניים, בהנחיה ישירה של הנשיא דונלד טראמפ שהבטיח לטהראן "לילה קשה". הפיקוד המרכזי האמריקאי הבהיר כי פעולות אלה נועדו לערער את יכולתה של איראן לאיים על השיט הבינלאומי במצר הורמוז, והטיל עליה את האחריות להסלמה האחרונה נגד ספינות סוחר.

דיווחים מהשטח מתוך איראן דיווחו על שמיעת פיצוצים עזים בעיר החוף בושהר, בנוסף להפסקת חשמל מוחלטת בחלקים נרחבים של העיר הדרומית צ'בהאר. למרות הדיווחים על פיצוצים ליד תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, מקורות איראניים הכחישו נזק חומרי למתקן הגרעיני עד כה.

בעיר האסטרטגית בנדר עבאס, מערכות ההגנה האווירית האיראניות השתתפו בניסיונות ליירט את מה שתואר כ"מטרות עוינות" שטסו בשמי האזור. סוכנויות ידיעות מקומיות אישרו כי קולות פיצוצים הרעידו את הערים סיריק ובנדר עבאס, מה שמשקף את התרחבות העימות הצבאי הישיר בין וושינגטון לטהראן.

גורמים אמריקאים ציינו כי התקיפות ביום רביעי היו מקיפות יותר מפעולות קודמות, כאשר הן כוונו למכ"מים חופיים מתקדמים ולאתרי שיגור טילים נגד ספינות. אסטרטגיה אמריקאית זו נועדה לשתק את יכולות ההגנה וההתקפה האיראניות בנתיבי המים החיוניים כדי לאלץ את טהראן להפסיק את התקפותיה המתמשכות.

בהקשר קשור, נשיא ארה"ב הזהיר כי ארצות הברית לא תהסס לפתוח במתקפות גדולות יותר אם האיומים האיראניים על האינטרסים האמריקאים ובעלות בריתה באזור יימשכו. טראמפ הדגיש כי הכוחות האמריקאים נמצאים בכוננות עליונה כדי להגיב לכל ניסיון לפגוע בחייליהם או בבסיסים הצבאיים שאותם מארחות מדינות האזור.

במישור הדיפלומטי, שוררת דאגה בינלאומית מפני הידרדרות האזור למלחמה כוללת שעלולה להוביל לקריסת הכלכלה העולמית ולהפסקת אספקת האנרגיה. בירות גדולות עוקבות בדאגה רבה אחר התפתחויות השעות הקרובות, במיוחד עם כניסתן הישירה של מדינות המפרץ למעגל היעד והתגובה ההגנתית.

משרד הפנים הקטארי הפעיל מערכות הודעות חירום באמצעות טלפונים ניידים, והזהיר מפני איומים ביטחוניים אפשריים ודרש מכולם להישאר ב"מקומות בטוחים". צעדים אלה הם המחמירים ביותר שנקטה דוחא מזה שנים, מה שמעיד על חומרת האיומים העומדים בפני האזור לנוכח הסכסוך הנוכחי.

צבא כווית הדגיש בהודעתו האחרונה את הצורך של האזרחים לציית להוראות הביטחון והבטיחות, ואישר כי הכוחות המזוינים פועלים מסביב לשעון לאבטחת המרחב האווירי. ההודעה ציינה כי מערכות הניטור האווירי עוקבות בדייקנות אחר כל תנועה חשודה במרחב האווירי האזורי כדי לטפל בה מיד לפני הגעתה ליעדיה.

באיראן, סוכנות הידיעות "מהר" דיווחה כי מערכות ההגנה האווירית עדיין במצב עימות מתמשך באזורים הדרומיים, כאשר מטוסים צבאיים בלתי מזוהים ממשיכים לטוס מעל אתרים צבאיים. ערי החוף האיראניות חוות מצב של בהלה עם חזרת קולות הפיצוצים והתרוממות עמודי עשן מכמה מהאתרים הממוקדים.

לסיכום, התמונה במפרץ נשארת פתוחה לכל האפשרויות, עם המשך ריכוזי הכוחות הצבאיים וחילופי תקיפות הטילים בין הצדדים הנצים. חוגים פוליטיים ממתינים לראות אם המאמצים הבינלאומיים יצליחו להכיל את המצב, או שהאזור מתקדם לעבר עימות גדול שתוצאותיו בלתי ניתנות לחיזוי.

מערכות ההגנה האווירית מתמודדות כעת עם התקפות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים עוינים, וקולות הפיצוצים נובעים מיירוט מטרות אלה.

ארצות הברית הרחיבה את היקף פעולותיה הצבאיות הישירות נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, כאשר פתחה בתקיפות אוויריות וטילים אינטנסיביות שכונו נגד אתרים צבאיים חיוניים ותשתיות אסטרטגיות ליד מצר הורמוז. התקפות אלו מגיעות זה היום השני ברציפות במסגרת מה שוושינגטון מתארת כמאמצים נמרצים לעצור את האיומים האיראניים המתמשכים המכוונים נגד ספינות מסחריות במעבר מים בינלאומי זה, הנחשב לעורק חיים של האנרגיה העולמית.

מקורות תקשורת ציטטו גורם אמריקאי בכיר שאמר כי צבא ארה"ב השתמש בטילי שיוט לביצוע תקיפות מדויקות שכונו נגד שני גשרי רכבת באזור צפון מזרח איראן. התקפה זו מייצגת שינוי איכותי בפעולות הצבאיות, בהיותה התקיפה הראשונה מסוגה שפוגעת בתשתיות אזרחיות וצבאיות איראניות מאז הכרזת הפסקת האש ב-8 באפריל האחרון, מה שמעיד על שלב חדש בעימות.

על פי דיווחים רשמיים, גל התקיפות שבוצע ביום רביעי היה נרחב וחמור יותר מהתקיפות של היום הקודם, והתמקד בהשמדת היכולות המבצעיות האיראניות באזור החוף. היעדים שנצפו כללו מכ"מים צבאיים המיועדים לפיקוח על החופים, פלטפורמות שיגור טילים נגד ספינות, בנוסף לנטרול מערכות הגנה אווירית מתקדמות שהיוו איום על המטוסים התוקפים.

מצידו, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ חשף בהצהרות שמסר לעיתונאים על סיפון המטוס הנשיאותי כי קיבל שיחות מגורמים איראניים בעקבות תקיפות אלו. טראמפ ציין כי ההנהגה בטהראן הביעה רצון להגיע להסכם פוליטי, וראה את המהלך הצבאי האמריקאי כתגובה נחושה והכרחית להגנה על אינטרסים בינלאומיים ולהבטחת תנועת השיט באזור המפרץ.

הנשיא האמריקאי הדגיש בפוסט שלו בפלטפורמת 'Truth Social' כי ארצות הברית לא תסבול כל ניסיונות עתידיים לערער את יציבות נתיבי המים. טראמפ הבטיח כי כל תקיפה איראנית חדשה על ספינות מסחריות תיתקל בתגובה צבאית שתהיה 'גרועה בהרבה' ממה שאירע לאחרונה, והדגיש כי הכוח הצבאי האמריקאי מוכן להרתעה בכל רגע ובעוצמת אש חסרת תקדים.

מנגד, כלי התקשורת הרשמיים באיראן הודו בקיום התקיפות, וציינו כי הן פגעו באזורים נרחבים לאורך החוף הדרומי המשקיף על מצר הורמוז. התקיפות התרכזו, על פי מקורות מקומיים, בערים בנדר עבאס, סיריק וצ'אבהאר, בנוסף לפגיעה במתקנים באי לאוואן ובאתרי חוף אחרים, בתוך מצב של כוננות ביטחונית וצבאית באזורים חיוניים אלו.

בהקשר קשור, הפיקוד המרכזי האמריקאי 'סנטקום' פרסם הודעה שבה אישר את תחילתן של פעולות צבאיות נוספות נגד יעדים איראניים ספציפיים בהתאם להנחיות ישירות מהמפקד העליון של הכוחות המזוינים. ההודעה הבהירה כי המשימה העיקרית של תקיפות אלו היא לערער את היכולות האיראניות המשמשות לאיום על חופש השיט הבינלאומי, ולהטיל על טהראן את האחריות המלאה לבטיחות הצוותים האזרחיים והספינות העוברות במצר.

התפתחויות מהירות אלו בשטח מצביעות על הסלמה במתיחות בין וושינגטון לטהראן, בעוד ארצות הברית שואפת לכפות משוואת הרתעה חדשה שתמנע הישנות של תקריות תקיפת מכליות. הקהילה הבינלאומית עוקבת בזהירות אחר השלכות ההפצצה הישירה הזו על התשתיות האיראניות, ומה שעשוי לנבוע מכך בתגובות אזוריות או שינויים במסלול המשא ומתן הפוליטי התקוע בין הצדדים.

הכנו אותם חזק, וכאשר הם תקפו, הגבנו עליהם בעוצמה רבה יותר, וכל התקפה חדשה תיתקל בתגובה גרועה בהרבה.