מאת: ד"ר סעיד סברי, יועץ כלכלי ופיננסי בינלאומי – חבר בוועדה הבינלאומית לטרנספורמציה וכלכלה דיגיטלית – המזכירות הכללית בתחילת שנת 2026, רשות המטבע הפלסטינית והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צפו צמיחה של הכלכלה הפלסטינית בשיעור שנע בין 4.1% ל-4.5%. אך שישה חודשים בלבד לאחר מכן, אותם נתונים רשמיים חשפו התכווצות של 8%, וירידה בתוצר לנפש ל-545 דולר בלבד. בין שני המספרים לא טמון רק פער סטטיסטי, אלא סיפור של כלכלה המשתנה מהר יותר מיכולת התחזיות להדביק אותה.

תחזית המבוססת על הנחות, לא על התאוששות בפועל התרחיש שעליו התבססה תחזית זו לא היה תחזית לשיפור מהותי, אלא הנחה של "המשך המצב הקיים ללא שינויים מהותיים" – הישארות המגבלות על התנועה והמעברים כפי שהן, המשך הפעילות המוגבלת בעזה במסגרת הסיוע ההומניטרי, עם השבתה של חלק גדול מכוח העבודה משוק העבודה הישראלי. במילים אחרות, זו הייתה צמיחה שולית מחושבת מבסיס נמוך מאוד לאחר התכווצות עזה שעלתה על 80% בשנת 2024.

הבעיה היא שאפילו תחזית צנועה זו לא עמדה בפני נתוני הרבעון הראשון, כאשר כלכלת הגדה המערבית לבדה רשמה ירידה של 8%, למרות שהיא האזור הפחות מושפע ישירות מהמלחמה. משמעות הדבר היא שההתכווצות כבר לא מוגבלת למגזר ההרוס ביותר, אלא התפשטה לכלכלה שאמורה הייתה להוביל את ההתאוששות.

האם אנחנו עדיין מדברים על כלכלה פלסטינית אחת? הכלכלה הפלסטינית כיום אינה עוד כלכלה אחת במובן המעשי, אלא שתי כלכלות השונות במבנה הפעילות, רמות המחירים, שוק העבודה, שיעורי העוני, ואפילו בדינמיקת הצמיחה וההתכווצות. שיעור האינפלציה בפלסטין רשם תנודות חדות בשנה האחרונה, והגיע לעלייה שנתית של 10.5% בסך הכל לשנת 2025, אך עם פער דרמטי בין האזורים: יציבות כמעט מוחלטת בגדה המערבית (-0.11%), לעומת עלייה מזעזעת בעזה שהגיעה ל-21.93% כתוצאה ממחסור בסחורות וקריסת שרשרות האספקה. אותו הדבר חל על שוק העבודה: אבטלה שהגיעה ל-28.7% בגדה בסוף 2025, לעומת למעלה מ-80% בעזה, ועל העוני: 11.5% בגדה לעומת 63.6% בעזה.

פער זה אומר שהדיבור על "כלכלה פלסטינית אחת" הפך לפישוט מטעה; מה שקורה בגדה לא משקף בהכרח את מה שקורה בעזה, וזה מחייב בחינה מחודשת של מתודולוגיית ההצגה הסטטיסטית עצמה, כך שנתוני שני האזורים יוצגו בנפרד במקום לשלבם במספר לאומי אחד שעשוי להסתיר יותר ממה שהוא חושף.

פער הסיבה: מדוע התרחיש לא התממש? הפער בין התחזית למציאות אינו משקף טעות במתודולוגיה הסטטיסטית כפי שהוא משקף שינוי במשתנים עצמם. בעוד שהדו"ח הניח יציבות יחסית במגבלות, החודשים הבאים ראו הסלמה בהחזקת כספי הסליקה המהווים כ-70% מההכנסות הציבוריות, והמשך המגבלות על העברתם במשך יותר משנה, בנוסף להחמרת משבר הנזילות הבנקאית הקשור לערימת השקל. מדד הייצור התעשייתי, שהוא מדד תפעולי ישיר הרחק מהצריכה הממומנת בסיוע, רשם ירידה נוספת של 1.15% במאי 2026, מה שמתעד שההתכווצות היא מגמה מתמשכת ולא אירוע חולף ברבעון אחד.

פער זה מכונה בספרות הכלכלית "טעות תחזית כלכלית" (Forecast Error), כלומר הפער בין התוצאות הצפויות לתוצאות בפועל, והוא פער שמתרחב בדרך כלל בכלכלות החשופות להלם פוליטי וביטחוני חוזר ונשנה.

השפעת ההתכווצות אינה מוגבלת לירידה בייצור, אלא מתרחבת להימנעות המגזר הפרטי מהשקעות וירידה חדה בהיווצרות הון קבוע במצב של אי-ודאות פוליטית וביטחונית. זה משתקף גם במגזר הבנקאי, כאשר הלחצים על הנזילות גוברים, סיכוני האשראי עולים, ותיאבון המימון יורד, מה שהופך את המשבר מהאטה כלכלית למחזור התכווצות פיננסי וכלכלי בעל השפעה הדדית. משמעות הדבר היא שהשפעות המשבר לא ייעצרו בשנת 2026, אלא יתפשטו ליכולת הייצור של הכלכלה הפלסטינית לשנים הבאות, מכיוון שההשקעה הנדחית היום הופכת ליכולת ייצור אבודה מחר.

דפוס חוזר בכלכלות שבריריות הפער בין התחזיות לתוצאות אינו יוצא דופן בכלכלות שבריריות ומושפעות מסכסוכים, כאשר תחזיות הצמיחה נבדקות מחדש באופן תדיר עם שינוי התנאים בשטח. אולם, הייחודיות של המקרה הפלסטיני טמונה בכך שהמשתנים הפוליטיים והפיננסיים משתנים בקצב מהיר יותר מיכולת המודלים המסורתיים להכיל אותם, מה שהופך את התחזיות לפגיעות לעקיפה תוך מספר חודשים.

מדוע פער זה חשוב למקבלי ההחלטות ולתורמים? הפער בין תחזית רשמית למציאות בפועל עשוי להיראות כעניין טכני גרידא, אך הוא נושא משמעות עמוקה יותר: התרחישים הרשמיים משמשים כבסיס לתכנון התקציב הכללי ולעיצוב תוכניות סיוע בינלאומיות. כאשר התחזית הבסיסית גבוהה מהמציאות בפער של כ-12 נקודות אחוז, כל תכנון המבוסס עליה חשוף לכשל במימון ובביצוע מהיום הראשון.

וכאשר תוכניות מימון בינלאומיות נבנות על תרחיש המניח התאוששות הדרגתית, בעוד שנתונים רבעוניים חושפים המשך התכווצות, פער המימון הופך לתוצאה טבעית של שוני זה, ולא רק מחסור בהיקף הסיוע הניתן בכנסים כמו ועידת התורמים שהתקיימה לאחרונה בבריסל. פער זה אינו נמדד רק תיאורטית; החוב הציבורי שעלה על 15.4 מיליארד דולר משקף כיצד פער המימון שלא נצפה הפך להלוואות מצטברות שיישאו הדורות הבאים.

סיכום: חשיבות הקריאה הביקורתית של המספרים הרשמיים ניתוח זה אינו מטיל ספק במקצועיות של רשות המטבע או הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכן שניהם פועלים במסגרת מתודולוגיות מדעיות מוכרות בינלאומית, ותחזיות כלכליות הן מטבען הסתברותיות המבוססות על הנחות הניתנות לשינוי, במיוחד בכלכלה הפועלת תחת מגבלות פוליטיות שאינן בשליטתה. הכלכלה הפלסטינית זקוקה לא רק למימון גדול יותר, אלא למערכת התרעה כלכלית מוקדמת, שתעדכן את התחזיות באופן רבעוני, ותעניק למקבלי ההחלטות ולתורמים תמונה קרובה יותר למציאות. כאשר התנאים משתנים בקצב מהיר יותר מכלי המדידה, עדכון הנתונים הופך לחלק מניהול המשבר, ולא רק לעבודה סטטיסטית תקופתית. ובכלכלה המשתנה במהירות כזו, גמישות התחזיות הופכת לחלק מאיכות הממשל הכלכלי, ולא רק לעניין טכני. הפער המסוכן ביותר אינו בין התחזית למציאות, אלא בין המדיניות הנבנית על מספרים שהמציאות כבר עברה.

לא כל צורות הכיבוש נכפות באמצעות טנקים, ולא כל המפות נשרטטות על שולחנות משא ומתן. יש כיבוש שמתקדם בצעדים איטיים, כמעט בלתי נראה, אך משאיר רושם עמוק יותר מרעש המלחמות. זהו מה שנודע כ"התיישבות רכה", שבה המטרה אינה רק שליטה על הקרקע, אלא עיצובה מחדש מבחינה פוליטית, תרבותית והיסטורית, עד שהמציאות החדשה הופכת למוכרת, וההתנגדות לה עם הזמן הופכת קשה יותר. שינוי זה אינו רק תיאור פוליטי, אלא הפך לגישה ברורה בניהול הסכסוך. לצד ההתרחבות ההתיישבותית, מואצים תהליכי סלילת כבישים, פיתוח תשתיות, השקעה באתרים ארכיאולוגיים והקמת פרויקטים תיירותיים בשטחים הכבושים, במסגרת מדיניות החורגת מהמימד האורבני לניסיון לבסס נרטיב פוליטי בשטח. דוחות אחרונים חושפים את התרחבות המגמה הזו בגדה המערבית ובירושלים, עם השלכותיה על המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית. ירושלים, מטבע הדברים, היא המקום המבטא ביותר שינוי זה. היא אינה רק עיר שמתמודדת עם פוליטיקה, אלא עיר האוצרת זיכרון דתי ואנושי שקשה להפרידו מההווה שלה. לכן, כל שינוי המשפיע על מאפייניה, מקומותיה הקדושים או הרכבה הדמוגרפי אינו נשאר עניין מקומי, אלא הופך לסוגיה הנוגעת למורשת האנושית ולחוק הבינלאומי כאחד. והצעדים שננקטו לאחרונה במסגד אל-אקצא, כולל ההגבלות שהוטלו על אישי דת מסוימים, באים בהקשר רחב יותר המעורר דאגה גוברת לגבי עתיד העיר וזהותה. מה שמייחד את ההתיישבות הרכה הוא שהיא אינה שואפת להשיג ניצחון מהיר, אלא ליצור מציאות קבועה. היא מהמרת על גורם הזמן, ועל יכולת השינוי ההדרגתי להפוך עובדות זמניות למציאות שקשה לחזור ממנה. וזוהי הפרדוקס המסוכן ביותר; שכן הזמן עצמו הופך לכלי במאבק, וההתרגלות למראה החדש הופכת לחלק מביסוס מציאות זו. מנגד, הקהילה הבינלאומית עומדת בפני מבחן שחוזר על עצמו מזה עשורים. החוק הבינלאומי דוחה את ההתיישבות בשטחים הכבושים, והחלטות האו"ם מאשרות את אי-חוקיותה, אך הפער בין הטקסטים המשפטיים למציאות בשטח עדיין רחב. השאלה המתבקשת אינה על היעדר עמדות, אלא על היעדר מנגנונים המסוגלים להפוך עמדות אלו להשפעה מוחשית שתשמור על מה שנותר מהאמון במערכת המשפט הבינלאומית. עם זאת, ההיסטוריה אינה נכתבת בכוח בלבד. פני השטח עשויים להשתנות, אך הזיכרון הקולקטיבי אינו עוצב מחדש בקלות. והזהות הלאומית אינה נמדדת במספר הבניינים או שמות הרחובות, אלא ביכולת בעליה לשמור על נרטיבם, להעבירו לדורות, ולהגן עליו מול ניסיונות מחיקה והדרה. ולכן, השמירה על ירושלים אינה מתחילה בגבולות ההגנה על אבניה, אלא מתחילה בהגנה על משמעותה, ומהאמונה שהיא אינה רכוש של דור אחד, אלא מורשת אנושית המשותפת לזיכרון ולהיסטוריה. הדבר המסוכן ביותר בהתיישבות הרכה הוא שהיא אינה כופה את עצמה בבת אחת, אלא מחלחלת לפרטי החיים עד שנראה, לאחר שנים, כאילו היא המציאות היחידה האפשרית. ולכן, ההתמודדות עמה אינה בתגובות עונתיות, אלא בחזון ארוך טווח המבוסס על החוק, מחזק את עמידותו של העם הפלסטיני, שומר על הנרטיב ההיסטורי, ומונע הפיכת הזמן לשותף בביסוס העוול. ירושלים, בסופו של דבר, אינה רק סוגיית גבולות, ולא רק כותרת במהדורות החדשות. היא שאלה מתמדת על צדק, ועל יכולתו של העולם להגן על הערכים שעליהם הכריז כי הוא מחויב. ובין מציאות הנכפית בכוח המציאות, לבין זכות הנתמכת על ידי הלגיטימציה הבינלאומית, נותרת ההימור שההיסטוריה אינה תמיד מצדיקה את החזק ביותר, אלא עשויה גם להצדיק את אלה שממשיכים להגן על זכותם בסבלנות, ונאחזים בזהותם למרות כל הניסיונות למחוק אותה.

אם הנורמליזציה צומצמה במשך עשורים לתמונה של לחיצת יד, הסכם מסחרי או מפגש תרבותי, הרי שהתוקפנות על עזה ופשעיה הנלווים וההתפשטות ההתיישבותית בגדה, חשפו כי הגדרה זו אינה מספיקה עוד להבנת התמורות בסוגיה הפלסטינית. השאלה כבר אינה מי לוחץ יד, אלא כיצד הפך הכיבוש למציאות בת קיימא המייצרת את עצמה מחדש? במובן זה, הנורמליזציה אינה עוד רק פעולה פוליטית או תרבותית, שכן זוהי הרמה השטחית או הראוותנית שלה, אלא היא תהליך אילוף ומבנה אינטגרלי המעצב מחדש את התודעה, הכלכלה והפוליטיקה. היא אינה שואפת לשפר את תדמית הכובש ככל שהיא מנסה להפוך את קיומו לעניין שבשגרה, כך שהדיון יעבור מסיום הכיבוש לניהולו, ומהשחרור לשיפור תנאי החיים. כאן טמונה הסכנה הגדולה ביותר של הנורמליזציה, שכן היא הופכת את השהייה תחת כיבוש לאופציה "רציונלית". במובן זה, גם נורמליזציה של הצריכה באמצעות יצירת תלות ושגרה, כניסת המוצר הישראלי לשוק הפלסטיני חורגת ממכירת סחורה למכירת רעיון, ההופך את הצרכן לסוכן המקדם את קיומו של הכיבוש בביתו ובסביבתו, ורכישת המוצר הופכת לפעולה פוליטית ההופכת את הכובש לחלק ממחזור חייך הכלכלי, שוללת ממך את עצמאותך הכלכלית והופכת אותך למממן של הפרויקט שלו. מסלול אוסלו תרם לביסוס שינוי זה בדרגות שונות, שכן ההסכם הזמני לא הסתיים במדינה, והפך עם הזמן למערכת מנהלית וכלכלית, המנהלת את האוכלוסייה יותר מאשר מתמודדת עם מבנה הכיבוש. כתוצאה מכך, חלק גדול מחיי היומיום הפלסטיניים נקשר למערכת שהכיבוש שולט במפתחותיה, באמצעות תנועה, מסחר ומעברים, או משאבים, מיסים ושוק העבודה. לכן, אם שחרור פירושו ניתוק, הרי שהנורמליזציה הפכה לתנאי לקיום. כך נוצרה מערכת תלות שהפכה את ההיפרדות ליקרה יותר עם הזמן, ונפלנו למלכודת הרציונליות, שיצרה חלוקה מדומה בין הפלסטיני ה"רציונלי" המקבל מציאות זו, לבין ה"לא רציונלי" הדוחה אותה. העניין אינו מוגבל לכלכלה או לניהול, אלא מתרחב לתחום הפסיכולוגי והחברתי. האדם החי במציאות חסרת אופק פוליטי, מסדר מחדש את סדרי העדיפויות שלו בחיפוש אחר יציבות אישית, גם אם זה על חשבון הפרויקט הלאומי. עם הזמן, שפת הזכויות הופכת לשפת השירותים, ושפת השחרור הופכת לשפת ניהול משברים, ושמירה על מינימום חיי היומיום הופכת למטרה חלופית לשינוי המציאות. זו אינה תוצאה של בחירה אישית ככל שהיא השתקפות של נסיבות המייצרות את מה שסוציולוגים מכנים הסתגלות למבנה השולט. הרמה המסוכנת ביותר של הנורמליזציה היא השאלת אוצר המילים הביטחוני שלה לפרשנות המציאות הפלסטינית, ושימוש באותם מונחים פנימית, או אימוץ הגדרתה למה ש"מסוכן" ו"בטוח". בכך אתה מוסר לה את הריבונות על תודעתך, והיא מצליחה כאשר היא הופכת את האובססיה הביטחונית שלה לאובססיה היומיומית שלך, והופכת אותך לשומר – לא רצוני – על האינטרסים שלה תחת השם של שמירה על הסדר הציבורי. מנגד, הקהילה הבינלאומית שיחקה תפקיד מעורפל. למרות התרחבות הביקורת הבינלאומית על מדיניות הכיבוש, והמהלכים המשפטיים, מנגנוניה עדיין אינם מסוגלים לאכוף עלות פוליטית ומשפטית התואמת את היקף ההפרות. במקום לטפל בשורשים, מאמציה מופנים להכיל את השלכותיה ההומניטריות ולמנוע את התפוצצותה, מה שיוצר פרדוקס המציג ניהול משברים על פתרונם. עם זאת, קריאת הנורמליזציה כמבנה אינה אומרת שהמציאות היא גורל שלא ניתן לשנותו. מבנה זה ניתן לפירוק אם קיימת חזון לאומי המבנה מחדש בהדרגה את מרכיבי העמידה, החל מחיזוק הכלכלה הלאומית והפחתת התלות היכן שאפשר, וביסוס הנרטיב הפלסטיני במרחב התרבותי והתקשורתי, והשקעה בחינוך ובמחקר מדעי כאמצעי התנגדות ארוכי טווח, וסקירה ביקורתית של הניסיון הפלסטיני הרחק מהאשמות והאדרה, שכן מי שאינו בוחן את טעויותיו, מייצר אותן מחדש.

ד"ר ראאד אבו בדאוויה: החוויה הישירה של פקיד אמריקאי עם אלימות מתנחלים מעניקה לנושא משקל רב יותר מכיוון שהיא חוויה אישית שקשה להתעלם ממנה או להפחית מחשיבותה. דאוד כותאב: מה שקרה עם רו קאנה, למרות חשיבותו, לא יוביל בשלב הנוכחי לריסון המתנחלים לאור האווירה הפוליטית הסוערת בישראל. ד"ר סעד נמר: פגיעה בדמות פוליטית אמריקאית מהווה מסר שהמתנחלים פועלים מתוך אמונה ביכולתם לכפות את רצונם אפילו על בעלות בריתה הקרובות ביותר של ישראל. ד"ר סעיד שאהין: התקרית אינה הראשונה מסוגה, אלא חלק מסדרת תקיפות שפגעו במשלחות ובאישים זרים ובאזרחים אמריקאים בתפקידיהם השונים. טלאל עווקל: החוויה שעבר חבר הקונגרס האמריקאי עשויה לדחוף אותו לאמץ עמדות ומדיניות פחות תומכות בישראל ובמתנחלים ויותר מבינות למציאות שבה חיים הפלסטינים. ד"ר פאדי ג'ומעה: השיח על ההתנחלויות ואלימות המתנחלים מתבסס כעת על צפייה ישירה של חברי קונגרס, מה שעשוי לשנות את אופי הדיון בוושינגטון. רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - מעצרו של חבר הקונגרס הדמוקרטי האמריקאי והמועמד הפוטנציאלי לנשיאות, רו קאנה, על ידי מתנחלים חמושים במהלך ביקורו בכפר זנוטה מדרום לחברון, מהווה נקודת ציון בולטת שמחזירה את נושא תקיפות המתנחלים בגדה המערבית לחזית תשומת הלב, לאחר שהתקרית פגעה הפעם בפקיד אמריקאי בכיר. סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", מאשרים כי האירוע חורג מלהיות תקרית שטח חולפת, שכן הוא משקף את העלייה בחוצפת המתנחלים והתרחבות היקף תקיפותיהם, וכן עשוי לדחוף לדיון רחב יותר בתוך ארצות הברית בנוגע להשלכות ההתנחלויות והאלימות בגדה המערבית על האינטרסים האמריקאים והיחסים עם ישראל. בעוד שהם מעריכים כי התקרית תוסיף תנופה לביקורות ולקריאות להחמיר את הצעדים נגד המתנחלים, הם סבורים כי השפעתה המעשית תישאר מוגבלת אלא אם כן תלווה בלחצים פוליטיים ובצעדים ממשיים שיבטיחו את הפסקת התקיפות וישימו קץ להתרחבות ההתנחלויות. אינדיקטור לשינויים חשובים פרופסור למשפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר ראאד אבו בדאוויה, מדגיש כי אין להתייחס למה שעבר חבר הקונגרס האמריקאי והמועמד הדמוקרטי הפוטנציאלי לבחירות לנשיאות בשנת 2028, רו קאנה, במהלך ביקורו בכפר זנוטה מדרום לחברון, כאל חיכוך בלבד בין מתנחלים למשלחת זרה, אלא כאינדיקטור לשינויים שהתרחשו בגדה המערבית באופי היחסים בין מדינת ישראל לתנועת ההתנחלויות. אבו בדאוויה מסביר כי התנהגות המתנחלים בתקרית זו משקפת רמה גבוהה של ביטחון עצמי, שכן הם לא פעלו כגורם מחוץ לחוק, אלא כמי שיכולים לכפות עובדות בשטח, לאור ביטחונם בהגנה או סובלנות רשמית, או ביכולתם לעקוף את סמכות המדינה במקרים מסוימים. התקרית פוגעת בדמות בכירה אבו בדאוויה מציין כי החשיבות הפוליטית של התקרית אינה מוגבלת לפרטיה, אלא קשורה גם לזהות האדם שנפגע ממנה, שכן הסיפור מגיע מחבר קונגרס אמריקאי, ולא מפלסטיני או ארגון זכויות אדם שניתן לפקפק בעדותו. אבו בדאוויה מדגיש כי החוויה הישירה של פקיד אמריקאי עם אלימות מתנחלים מעניקה לנושא משקל רב יותר בתוך ארצות הברית, מכיוון שהיא מעבירה אותו ממסגרת הדיווחים וההאשמות לחוויה אישית שקשה להתעלם ממנה או להפחית מחשיבותה. אבו בדאוויה סבור כי התקרית חושפת גם כי אלימות המתנחלים אינה עוד סוגיה מקומית הקשורה לסכסוך הפלסטיני-ישראלי בלבד, אלא החלה לפגוע באינטרסים של מדינות בעלות ברית של ישראל, מה שעשוי להוביל להרחבת מעגל העניין הבינלאומי בתופעה זו. גורם חדש במסלול הלחצים על המתנחלים בנוגע לאפשרות שהתקרית תתרום לריסון המתנחלים, אבו בדאוויה מסביר כי היא עשויה להוסיף גורם חדש למסלול הלחצים הגוברים על תנועת ההתנחלויות, אך היא לא תספיק לבדה כדי לחולל שינוי מהותי, מכיוון שמדיניות אינה משתנה בגלל תקרית אחת, אלא כתוצאה מהצטברות עובדות והשפעתן על תפיסת מקבלי ההחלטות. אבו בדאוויה סבור כי האירוע עשוי להפוך לאסמכתא נוספת בתוך הקונגרס והממשל האמריקאי כדי להוכיח כי אלימות המתנחלים אינה מאיימת עוד על הפלסטינים בלבד, אלא מהווה אתגר ליציבות האזורית ועלולה לפגוע באינטרסים האמריקאים, מה שעשוי להעניק תנופה לקריאות להטיל סנקציות על מתנחלים המעורבים במעשי אלימות, ולהחמיר את הפיקוח על השימוש בסיוע צבאי אמריקאי. אבו בדאוויה מדגיש כי ההשפעה המעשית של התקרית תישאר קשורה למידת נכונותה של וושינגטון לעבור מהצהרות דאגה להפעלת לחץ פוליטי אמיתי על ממשלת ישראל, ורואה בחשיבותה בכך שהיא מוסיפה ראיה חדשה שקשה להתעלם ממנה בדיון האמריקאי הגובר סביב גבולות התמיכה הבלתי מותנית בישראל ואחריותה לרסן את אלימות המתנחלים. המשך גישת הקיצוניות הסופר והאנליסט הפוליטי דאוד כותאב מסביר כי מה שעבר חבר הקונגרס האמריקאי הבכיר והמועמד הפוטנציאלי לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, רו קאנה, נושא חשיבות רבה, לא בגלל שהתקרית חסרת תקדים, אלא בגלל שהיעד הפעם הוא דמות פוליטית אמריקאית בכירה, מה שמעניק לאירוע מימדים פוליטיים החורגים מהתקיפות הרגילות המכוונות נגד פלסטינים או מבקרים זרים. כותאב סבור כי התקרית משקפת את המשך גישת הקיצוניות המופעלת על ידי קבוצות מתנחלים, יחד עם חיילי צבא הכיבוש, ורואה בפגיעה בדמות אמריקאית ברמה זו ככזו שעשויה למשוך תשומת לב בינלאומית רבה יותר לאופי פעולות תנועת ההתנחלויות בגדה המערבית. התקרית ואווירת הבחירות בישראל לדברי כותאב, התקרית, למרות חשיבותה, לא תוביל בשלב הנוכחי לריסון המתנחלים, לאור האווירה הפוליטית הסוערת בישראל, שבה התחרות הפוליטית עזה, וראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לשאוף להישאר בשלטון ולהרחיב את בסיס תומכיו כדי להימנע מהעמדה לדין, מה שדוחף אותו למשוך כוחות תומכים שונים, כולל הזרמים התומכים בהתנחלויות. כותאב סבור כי כל ניסיונות רציניים להגביל את השפעת המתנחלים עשויים להידחות לאחר הבחירות, כאשר יתברר הרכב הממשלה הקואליציונית החדשה ואופי הכוחות המשתתפים בה. המתנחלים אינם מבחינים בין פלסטיני לזר פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת ביר זית, ד"ר סעד נמר, מדגיש כי מעצרו של חבר הקונגרס האמריקאי והמועמד הדמוקרטי הפוטנציאלי לנשיאות, רו קאנה, במהלך ביקורו בגדה המערבית, מדגיש באופן חסר תקדים את אופי התנהגותם, רעיונותיהם ופעולותיהם של המתנחלים נגד הפלסטינים. נמר רואה בפגיעה בדמות פוליטית אמריקאית מסר ברור שהמתנחלים אינם מבחינים בין פלסטיני לזר, וכי הם פועלים מתוך אמונה ביכולתם לכפות את רצונם אפילו על בעלות בריתה הקרובות ביותר של ישראל. אופי החשיבה השולטת בתנועת ההתנחלויות נמר מסביר כי התקרית חושפת מנטליות המבוססת על האמונה שהמתנחלים מייצגים את "העם הנבחר", וכי כולם צריכים להיכנע לרצונם, כולל ארצות הברית, שהיא התומכת הגדולה ביותר של ישראל. נמר מציין כי אירוע זה משקף את אופי החשיבה השולטת בתנועת ההתנחלויות, ומציין שאם זו הגישה כלפי חבר קונגרס אמריקאי, הרי שמה שעוברים הפלסטינים מדי יום קשה יותר. נמר מסביר כי אמונה זו אינה חדשה, ומצטט הצהרות קודמות של פקידים ישראלים שקראו להתעלם מהעמדה האמריקאית, ורואה בכך התאמה למנטליות העומדת מאחורי התנהגות המתנחלים בגדה המערבית. מטרות ישירות למתנחלים נמר מציין את התקיפה שספג צוות רשת CNN במהלך סיקורו בגדה המערבית, ואומר כי המתנחלים תקפו את הצוות באבנים, מקלות וסכינים, למרות זהותם הברורה כעיתונאים אמריקאים, מה שמשקף שכל מי שמנסה לתעד את המתרחש בגדה המערבית עלול להפוך למטרה ישירה לתקיפות מתנחלים, ללא קשר לאזרחותו או תפקידו. נמר סבור כי אירועים אלה עשויים לחשוף את מדיניות המתנחלים בפני דעת הקהל האמריקאית והבינלאומית, ובכך לחזק את הביקורת העממית על ישראל אם יזכו לסיקור תקשורתי נרחב בתוך ארצות הברית, אך הוא שולל כי הדבר ישפיע על העמדה הרשמית האמריקאית, לאור המשך התמיכה הפוליטית שמספקות ממשלות ארה"ב לישראל. נמר מדגיש כי המדיניות האמריקאית, במיוחד בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ, סיפקה תמיכה ברורה לישראל באמצעות הכרה בירושלים כבירתה, העברת השגרירות האמריקאית אליה, והכרה בריבונות ישראל על הגולן, בנוסף להצהרות הקוראות להתרחבות ישראל, ורואה במדיניות זו שיקוף של המשך התמיכה הרשמית בפרויקט ההתנחלויות. מדיניות ישראלית רשמית התומכת בהתנחלויות נמר מדגיש כי הבעיה אינה מוגבלת לקבוצות המתנחלים, אלא קשורה למדיניות ישראלית רשמית התומכת בהתנחלויות ומגנה עליהן, בהשתתפות מוסדות המדינה והצבא. נמר סבור כי כל צעדים המוגבלים להטלת סנקציות על מספר מצומצם של מתנחלים או על ארגוני התנחלות מסוימים נשארים בלתי מספקים, ומדגיש כי האחריות מוטלת על ממשלת ישראל המספקת את הכיסוי הפוליטי והביטחוני להמשך ההתנחלויות והתקיפות בגדה המערבית. הסלמת ההשתלטות המונעת על ידי אידיאולוגיה גזענית פרופסור לתקשורת פוליטית באוניברסיטת חברון, ד"ר סעיד שאהין, מדגיש כי מה שעבר חבר הקונגרס האמריקאי והמועמד הדמוקרטי הפוטנציאלי לנשיאות ארה"ב, רו קאנה, מגיע בהקשר של הסלמת ההשתלטות הישראלית המונעת על ידי אידיאולוגיה גזענית שאומצה על ידי ממשלת ישראל, במטרה ליישם את תוכניותיה ההתרחבותיות שמטרתן להשתלט על אדמות פלסטיניות, ליצור סביבה עוינת לפלסטינים, ולמנוע כל קול המבקש לחשוף או להתמודד עם ההפרות המתרחשות בגדה המערבית. הוא מסביר כי התקרית אינה הראשונה מסוגה, אלא חלק מסדרה ארוכה של תקיפות שפגעו במשלחות ובאישים זרים, בנוסף לאזרחים אמריקאים בתפקידיהם השונים, ומצטט אירועים קודמים שכללו את הפעילה האמריקאית רייצ'ל קורי, העיתונאית שירין אבו עאקלה, צוותי תקשורת כולל רשת CNN, ופעילים זרים, עד לאירוע רו קאנה. שאהין מדגיש כי עובדות אלו משקפות את חוסר האכפתיות של המתנחלים וכוחות הכיבוש המספקים להם הגנה כלפי כל משלחות או אישים זרים, ומציין כי הדבר מתרחש לאור מדיניות והכוונות שאומצו על ידי פקידים ישראלים, וכן מבקר את עמדתו של שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, ורואה בו כמי שאינו מספק הגנה מספקת אפילו לאזרחים אמריקאים. המשך השתיקה הבינלאומית שאהין מדגיש כי המשך השתיקה הבינלאומית לנוכח ההפרות החמורות בגדה המערבית, והיעדר אחריות וצעדי ענישה נגד מבצעיהן, תורמים להסלמת קצב התקיפות, לאור היעדר יישום כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. בנוגע להשלכות מעצרו של רו קאנה, שאהין סבור כי התקרית לא תהווה מבוכה או מקור לדאגה עבור ממשלת ישראל הנוכחית, מכיוון שהיא מרגישה שהיא נהנית מכיסוי פוליטי מממשל הנשיא דונלד טראמפ. שאהין מציין כי הפשעים שמבצעים המתנחלים בגדה המערבית הגיעו לרמות חסרות תקדים, ועם זאת אין תגובה בינלאומית יעילה כדי להרתיע אותם, מה שמעודד את המשך התקיפות, גם כאשר הן מכוונות נגד אישים רשמיים או פרלמנטריים או משלחות זרות. היסטוריה ארוכה של פעולות מתנחלים הסופר והאנליסט הפוליטי טלאל עווקל סבור כי תקרית מעצרו של חבר הקונגרס הדמוקרטי האמריקאי והמועמד הפוטנציאלי לנשיאות הבאה, רו קאנה, על ידי מתנחלים ישראלים חמושים ברובים אמריקאים, במהלך ביקורו בכפר זנוטה מדרום לחברון, לפני שחרורו לאחר התערבות כוחות הכיבוש והמשטרה הישראלית, מהווה התפתחות בולטת שעשויה להיות לה השלכות פוליטיות החורגות מגבולות התקרית עצמה, במיוחד ברמת העמדות האמריקאיות כלפי ההתנחלויות. עווקל מסביר כי מה שעבר קאנה אינו תקרית מבודדת או הראשונה מסוגה, אלא חלק מסדרה ארוכה של מקרים של מניעה, הטרדה והשפלה המופעלים על ידי המתנחלים, לרוב תחת עיני צבא הכיבוש, ומציין כי פעולות אלו אינן פוסחות על אף אחד, בין אם הוא פקיד פוליטי, דיפלומט, פעיל זכויות אדם, עיתונאי או בעל אזרחות זרה. היעדר חסינות לפקידים ומבקרים זרים עווקל מציין כי העובדות הקודמות מאשרות את היעדר כל חסינות ממשית לפקידים ומבקרים זרים, ומצטט את האופן שבו התייחסו הרשויות הישראליות לעיתונאי האמריקאי טאקר קרלסון, וכן את תקרית ירי צבא הכיבוש לעבר משלחת דיפלומטית אירופית שניסתה לבקר בעיר ג'נין כדי לבחון את המצב בשטח. עווקל סבור כי החוויה שעבר חבר הקונגרס האמריקאי עשויה לדחוף אותו לאמץ עמדות ומדיניות פחות תומכות בישראל ובמתנחלים, ויותר מבינות למציאות שבה חיים הפלסטינים. עווקל סבור כי התקרית מעלה שאלות לגבי האם פקידים בינלאומיים צריכים להיחשף ישירות להפרות כאלה כדי להבין את היקף הסבל שבו חיים הפלסטינים מזה עשרות שנים. עווקל מדגיש כי מה שקרה עשוי לתרום להרחבת והעמקת השינויים הגוברים בתוך המפלגה הדמוקרטית והחברה האמריקאית כלפי הסוגיה הפלסטינית, ומעריך כי הדבר יחזק את הקריאות לנקוט בצעדים וסנקציות מחמירים יותר נגד המתנחלים, לאור הגידול בביקורת הבינלאומית על פעולות הכיבוש והמתנחלים המתרחשות בגדה המערבית. עלייה בביטחון העצמי של המתנחלים בפשעיהם פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר פאדי ג'ומעה, מדגיש כי מעצרו של חבר הקונגרס האמריקאי וחבר הפרלמנט הדמוקרטי רו קאנה על ידי מתנחלים חמושים במהלך ביקורו בגדה המערבית אינו יכול להיקרא כתקרית ביטחונית נפרדת, אלא מגיע בהקשר של תמונה מתמשכת המתרחשת בגדה המערבית מזה שנים, שהסלימה באופן חסר תקדים לאחר אירועי השבעה באוקטובר 2023, עם עלייה באלימות המתנחלים והתרחבות היקף תקיפותיהם נגד הפלסטינים. הוא מסביר כי ההתפתחויות בשטח בחודשים האחרונים הראו עלייה ניכרת ברמת הביטחון העצמי של המתנחלים במה שהם עושים, מה שדחף אותם לבצע פעולות נועזות יותר, במקביל להאצת ההתרחבות ההתנחלותית ופעולות גירוש הפלסטינים, במיוחד באזורים מדרום לחברון, בבקעת הירדן, ובמסאפר יטא, ומציין כי תופעות אלו החלו להתפשט גם לאזורים אחרים כמו ג'נין. ג'ומעה מדגיש כי מה שמעניק לתקרית חשיבות מיוחדת הוא שהאדם שנפגע מהמעצר אינו פעיל פלסטיני, עיתונאי או חבר במשלחת מקומית, אלא חבר קונגרס אמריקאי המייצג את המדינה בעלת הברית הבולטת ביותר של ישראל, ורואה בכך שיקוף של רמת הביטחון העצמי שבה פועלות קבוצות המתנחלים, עד כדי כך שהן לא היססו לעצור משלחת אמריקאית כשהן נושאות נשק, בתמונה הדומה לפעולות כנופיות, אך היא מתרחשת לאור תחושה של כיסוי המאפשר התנהגויות כאלה. שינוי חשוב בתוך המפלגה הדמוקרטית האמריקאית ג'ומעה מדגיש כי עדותו של חבר הקונגרס האמריקאי, שבה דיבר על כך שהתערבות הכוחות הישראליים לא הייתה מיידית, מעניקה לתקרית מימד נוסף, שכן העיכוב בהתערבות אפשר למתנחלים להמשיך לעצור את המשלחת למשך 90 דקות, מה שמשקף את אופי הסביבה בשטח שבה פועלות קבוצות אלו. ג'ומעה סבור כי האירוע עשוי לייצג שינוי חשוב בתוך המפלגה הדמוקרטית האמריקאית, ומסביר כי השיח על ההתנחלויות ואלימות המתנחלים התבסס בעבר בעיקר על דוחות של ארגוני זכויות אדם ומסמכים דיפלומטיים, אך כיום חברי קונגרס רואים עובדות אלו באופן ישיר, מה שעשוי לשנות את אופי הדיון בוושינגטון, מכיוון שהחוויה האישית משפיעה יותר מדוחות כתובים. תקרית חשובה אך אינה מגבילה את אלימותם בהערכתו לגבי הסיכויים שהתקרית תתרום להגבלת אלימות המתנחלים, ג'ומעה סבור כי היא עשויה להוסיף תנופה חדשה ללחצים הפוליטיים, אך היא לא תספיק לבדה כדי לחולל שינוי ממשי. ג'ומעה מציין כי ארצות הברית ומספר מדינות אירופיות הטילו בתקופה האחרונה סנקציות על חלק מהמתנחלים, ופרסמו דוחות העוסקים בתקיפות ובגירוש כפוי בגדה המערבית, אך צעדים אלו לא הובילו לתוצאות מוחשיות בשטח. ג'ומעה מציין כי מה שמייחד אירוע זה הוא שהנפגע ממנו הוא חבר קונגרס אמריקאי, מה שעשוי להעניק לו משקל רב יותר בתוך מעגלי קבלת ההחלטות בוושינגטון, ועשוי לשמש בדיונים הנוגעים לתמיכה האמריקאית הפוליטית והכלכלית בישראל, אך הוא שולל כי הדבר לבדו יוביל לריסון המתנחלים. ג'ומעה מדגיש כי הפסקת תקיפות המתנחלים דורשת בעיקרה החלטה פוליטית ישראלית, ורואה בתקרית נקודת מפנה בהתפתחות השיח האמריקאי כלפי המתרחש בגדה המערבית, אך היא לא תספיק כדי לשנות את התנהגות המתנחלים אלא אם כן תהיה רצון פוליטי בתוך ישראל, וזה מורכב יותר מכדי שיוכרע על ידי תקרית אחת, ללא קשר לחשיבותה הפוליטית והתקשורתית.

האזור עד למתח צבאי חסר תקדים בין ארצות הברית לאיראן, כאשר כוחות אמריקאים פתחו בסדרת תקיפות נגד עמדות איראניות בתגובה למה שתיארו כפגיעה בספינות סוחר במצר הורמוז. מנגד, טהראן הגיבה בהפצצת מתקנים צבאיים אמריקאים במספר מדינות ערביות, מה שמבשר על הידרדרות המצב לעימות כולל.

מקורות יודעי דבר בוושינגטון דיווחו כי קיימת השתכנעות גוברת בקרב המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית כי משבר מצר הורמוז יכול להיפתר רק באמצעות מבצע יבשתי חלקי. הפיקוד המרכזי האמריקאי פועל כעת ליישום תוכנית שמטרתה לערער בהדרגה את היכולות הצבאיות של איראן, כהכנה לאפשרות של פריצה לאזורים האסטרטגיים המקיפים את המעבר הימי הבינלאומי.

בצעד של הסלמה, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שלח הודעה רשמית לקונגרס המאשרת כי המדינה נכנסה למצב מלחמה גלויה עם איראן מאז השביעי ביולי הנוכחי. הליך משפטי זה מעניק לממשל האמריקאי סמכויות נרחבות להשתמש בכוח תקיפה ולפעול צבאית ללא הגבלות מסורתיות, מה שמחזק את ההנחה של פעולה צבאית קרובה.

הממשל האמריקאי מתכוון להדק את החנק על טהראן באמצעות הטלת מצור ימי כולל על נמליה, במטרה להחליש אותה כלכלית וצבאית ולמנוע ממנה לממן את פעולותיה. עם זאת, האגף הדמוקרטי מביע חשש גדול שהמבצע היבשתי יהפוך להרפתקה בלתי מחושבת, שעלולה לגרום לצבא האמריקאי אבדות אנוש וחומריות כבדות שלא ניתן לתקן.

במישור הכלכלי, המרכז למחקרים אסטרטגיים בוושינגטון הזהיר מפני ההשלכות הפיננסיות הקטסטרופליות של הסלמה זו, כאשר עלות המצור והנוכחות הצבאית נאמדה בכחצי מיליארד דולר ביום. משקיפים סבורים כי שחיקה פיננסית זו תשפיע ישירות על רמת החיים של האזרח האמריקאי, ועלולה להעיב על סיכויי המפלגה הרפובליקנית בבחירות אמצע הקדנציה הקרובות.

מצדו, משמרות המהפכה האיראניים הודיעו על סגירה מלאה של מצר הורמוז עד להודעה חדשה, תוך הדגשה כי לא תותר מעבר של אף ספינה דרך מעבר חיוני זה. החלטה זו באה בתגובה למה שטהראן תיארה כהתערבויות אמריקאיות מתמשכות, וציינה כי הפגיעה באחת הספינות לאחרונה נבעה מהתנהגותה במסלול לא מאושר בתוך המים הטריטוריאליים.

בהקשר קשור, משרד החוץ האיראני הזהיר כי טהראן לא תעמוד בהסכמי הבנות קודמים אם ארצות הברית תמשיך להפר את התחייבויותיה הבינלאומיות. דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאאי, הבהיר כי ארצו תאמץ את עקרון ההדדיות בטיפול בהתחייבויות, והזהיר כי המשך הלחצים האמריקאיים יוביל לתגובות דומות.

דוחות מודיעיניים מצביעים על כך שלטהראן יש יכולת גבוהה לספוג מכות צבאיות ולחצים כלכליים לתקופות ארוכות, מה שמציב את הממשל האמריקאי בפני דילמה אמיתית. בעוד וושינגטון מהמרת על המצור, מומחים חוששים כי משך המלחמה עלול להוביל לשחיקת מיליארדים מהאוצר האמריקאי ללא הכרעה צבאית מוחלטת.

מצר הורמוז לא ייפתח אלא בפלישה יבשתית אמריקאית חלקית, והפיקוד המרכזי פועל כעת להחלשת יכולות טהראן עד לשעת האפס.

הקוראן: מראת האדם במאזן האלוהי

ההתגלות האלוהית כהגדרה המקסימלית של האדם מבוראו

מאז שהאדם החל להיות מודע לקיומו, הוא התמודד עם השאלה העמוקה ביותר במסעו: מי אני?

שאלה זו לא הייתה חיפוש אחר שם, זהות או תיאור חיצוני, אלא חיפוש אחר האמת הנסתרת מאחורי קיומו: מה טבעו? מהן יכולותיו? מהם גבולותיו? ומהי המטרה המעניקה לחייו משמעות?

האדם הצליח לגלות רבות על העולם סביבו. הוא הבין את חוקי הטבע, חקר את מעמקי החומר, בנה תרבויות, ופיתח כלים אדירים שאפשרו לו להשפיע על סביבתו. אך למרות כל ההתקדמות הזו, הוא נותר מול השאלה הקשה ביותר: האם האדם הצליח להכיר את עצמו כפי שהכיר את הדברים סביבו?

האדם מנסה להכיר את עצמו בעודו חלק מעצמי זה. הוא לומד את מוחו באמצעות מוחו, ומנתח את עצמו באמצעות כלים שהם עצמם חלק מהרכבו, ולכן ידיעתו על עצמו נשארת מוגבלת, לא משנה כמה התקדמה. הוא יכול להכיר כמה מביטוייו, אך אינו יכול להקיף את כל ממדיו; כי הוא אינו רק קיום חומרי, אלא יצור מורכב המשלב גוף, שכל, רוח, רצון ומשמעות.

ומכאן עולה הצורך בידיעה המגיעה מחוץ לגבולות האדם, ידיעה הנובעת ממי שיצר את האדם ויודע את אמיתותו.

וכאן נכנס הקוראן הקדוש.

הקוראן אינו רק ספר המציג לאדם אוסף של חוקים או הנחיות, אלא הוא דיבור אלוהי החושף לאדם מי הוא. זו אינה הגדרה של האדם הנובעת מהאדם, אלא הגדרה הנובעת מבורא האדם.

כי אלוהים יתעלה הוא היודע את מה שברא:

﴿האם לא ידע מי שברא והוא העדין, הבקיא?﴾

ולכן הקוראן מייצג את ההגדרה העליונה של האדם מבוראו; כי זו ההגדרה שאינה מבוססת על התבוננות אנושית מוגבלת, אלא על הידע האלוהי המקיף את אמיתות האדם.

הקוראן חושף לאדם את מקורו, טבעו, חולשתו, יכולותיו, אחריותו ומטרתו. הוא אינו רואה אותו רק כיצור החי בעולם, אלא כיצור בעל מעמד ושליחות; יצור שנברא מסוגל לידע, לבחירה, לזיכוך ולנשיאת האמון.

ומכאן ניתן לראות את הקוראן כמראת האדם במאזן האלוהי.

כאשר האדם עומד מול הקוראן, הוא אינו רואה את התמונה שצייר לעצמו, ולא את התמונה שהחברה יצרה עליו, אלא רואה את התמונה שבוראו חושף לו. הוא רואה שהוא מכובד, אך אחראי. מסוגל, אך מוגבל. חופשי, אך נתון לדין וחשבון. יש לו את היכולת להתעלות, אך הוא נושא גם את הפוטנציאל לנפילה.

אך מראה זו אינה חושפת רק את האדם, אלא חושפת גם את טבע היחסים בין הבורא לנברא.

הקוראן הוא דיבור אלוהי מוחלט מבחינת מקורו, אך הוא יורד לאדם מוגבל מבחינת יכולתו לקבל. ולכן אחת מתכונות התגלות זו היא שהיא הגיעה במידת האדם.

וכאן יש להבין את המשמעות בדייקנות; אין הכוונה שהקוראן מוגבל בגבולות האדם, כי אלוהים יתעלה ודיבורו נעלים מגבולות הנבראים, אלא הכוונה היא שהחוכמה האלוהית דרשה שהדיבור האלוהי יגיע לאדם בצורה שהאדם יכול לקבל, להבין ולהגיב אליה.

הבורא יתעלה יודע את טבע הנברא שאליו הוא פונה. הוא יודע את יכולתו לתפוס, את כוח שכלו, את נכונות לבו, ואת גבולות סבלנותו. ולכן הגיעה ההתגלות בצורה הפונה לאדם בשפתו, מתחשבת בניסיונו, ופותחת לו אופקים של ידע מבלי להעמיס עליו מה שאינו יכול לשאת.

ומכאן, רמת ההתגלות חושפת את רמת הנברא שאליו פונים.

העובדה שהאדם פונה בדיבור אלוהים, נדרש להבינו, ומוזמן להתבונן בו, חושפת את מעמדו המיוחד במאזן האלוהי. האדם אינו רק יצור חומרי, אלא יצור שניתנה לו היכולת לקבל את הדיבור האלוהי ולהגיב אליו.

ובמידה שאלוהים יתעלה חשף לאדם באמצעות הקוראן, נקבעים גבולות התפיסה האנושית האפשריים. הקוראן הוא המרחב שבו נפגש הידע האלוהי המוחלט עם היכולת האנושית המוגבלת.

אלוהים יתעלה לא חשף לאדם הכל, כי האדם אינו יכול לשאת הכל, והוא לא הסתיר ממנו את מה שהוא צריך, כי מטרת ההתגלות היא הדרכה ובניית האדם.

ומשמעות זו מתבטאת בסיפורו של משה עליו השלום כאשר ביקש לראות את אלוהים יתעלה:

﴿אדוני, הראה לי ואראה אותך. אמר: לא תראני, אך הבט אל ההר, אם יעמוד במקומו, אז תראני. וכאשר התגלה אדונו להר, הפך אותו לעפר, ומשה נפל מתעלף.﴾

העניין אינו היעדר היכולת האלוהית לחשוף, אלא גבולות יכולת הקבלה של הנברא. המוגבל אינו מקיף את המוחלט, והנברא אינו תופס את אמיתות הבורא כפי שהיא.

וכך חושף הקוראן לאדם שני דברים בו זמנית: הוא חושף לו את יכולתו לידע, וחושף לו את גבולות ידע זה.

הוא מעניק לו את דרך ההתקרבות, אך תמיד מזכיר לו שהוא נברא ולא מוחלט.

ולכן הקוראן הוא הגבולות המקסימליים להגדרת האדם מבוראו; הוא אינו כל הידע האלוהי על האדם, כי ידע אלוהים אינו מוגבל בדבר, אך הוא הכמות המקסימלית של ההגדרה שניתנה לאדם בצורה שהוא יכול לקבל.

הקוראן מגדיר את האדם לפי מקורו כדי שלא יתגאה, ומגדיר אותו לפי חולשתו כדי שלא יתייאש, ומגדיר אותו לפי כבודו כדי שלא יושפל, ומגדיר אותו לפי אחריותו כדי שלא יחיה ללא מטרה.

ומכאן אנו מבינים את ההבדל בין אנשים בהבנת הקוראן; הספר אחד, אך האדם העומד מולו שונה. וכל אדם לוקח מהים הזה כפי יכולתו. וככל שהאדם מתעלה במודעותו ובזיכוך שלו, כך הוא הופך ליותר מסוגל לראות את עצמו במראה האלוהית הזו.

הקוראן אינו חושף רק את מה שאלוהים רוצה מהאדם, אלא חושף את האדם כפי שהוא בידע אלוהים.

ולכן הקוראן אינו רק ספר שנשלח לאדם, אלא הוא ספר האדם כפי שאלוהים מכיר אותו.

זו המראה שהבורא הציב מול נבראו כדי שיראה את אמיתותו, גבולותיו, גורלו ומטרתו במאזן האלוהי.

האדם אינו מושלם רק כאשר הוא מכיר את העולם סביבו, אלא כאשר הוא מכיר את עצמו כפי שבוראו הגדיר אותו.

מצב של ציפייה זהירה מרחף מעל הזירה התימנית בצל הסלמה צבאית ומדינית מהירה המאיימת לערער את השקט היחסי הנמשך מזה שנים. התפתחויות אלו הגיעו בעקבות סדרת תקיפות אוויריות שפגעו בנמל התעופה הבינלאומי בצנעא, ולאחריהן מהלכים צבאיים הדדיים שעוררו חששות בקרב החוגים הבינלאומיים מחזרה של הסכסוך לנקודת ההתחלה.

קבוצת החות'ים הודיעה רשמית על ביצוע תקיפות שפגעו בנמל התעופה אבהא בממלכת ערב הסעודית באמצעות מטחי טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים. הקבוצה הדגישה כי מהלך זה בא במסגרת תגובה ישירה להפצצה שפגעה בנמל התעופה של הבירה צנעא, והדגישה כי לא תעמוד בחיבוק ידיים מול מה שכינתה תקיפה אווירית של מתקניה החיוניים.

מנגד, הממשלה התימנית המוכרת בינלאומית הפנתה האשמות חריפות כלפי קבוצת החות'ים ואיראן, והטילה עליהן אחריות מלאה להידרדרות המצב הביטחוני. הממשלה ראתה בנחיתת מטוסים איראניים בנמל התעופה חדיידה הפרה בוטה של הריבונות הלאומית, והדגישה את נחישותה לטפל בתקיפות בכל ניסיון לכפות מציאות חדשה באמצעות ניווט אווירי בלתי חוקי.

דיווחים מהשטח שהועברו על ידי מקורות יודעי דבר מצביעים על כך שנמל התעופה חדיידה היה עד לנחיתת שני מטוסים איראניים בזמנים שונים, כאשר אחד מהם נשא משלחת חות'ית שחזרה מטהראן. התפתחות זו הגבירה את חומרת המתיחות הפוליטית, ודחפה את הצדדים הלוחמים להחליף הודעות אזהרה המבשרות על סבב חדש של עימותים צבאיים ישירים בחזיתות השונות.

במישור האזהרות, קבוצת החות'ים דרשה מחברות התעופה הבינלאומיות להימנע מחציית המרחב האווירי הסעודי, וקראה להן להתייחס לאיומים אלו ברצינות. הקבוצה הבהירה כי היא ממשיכה בצעדים למה שכינתה 'שבירת המצור' על נמל התעופה צנעא, מה שמציב את הניווט האווירי באזור בפני אתגרים ביטחוניים חמורים בשלב הבא.

מצדו, המשלח המיוחד של האו"ם לתימן הגביר את מהלכיו הדיפלומטיים לביצוע מגעים דחופים עם הכוחות הפוליטיים והצבאיים הפעילים השונים. מאמצים אלו נועדו לשמר את הישגי הפסקת האש משנת 2022 ולמנוע הידרדרות המדינה למלחמה כוללת, כאשר המשלח קרא לכל הצדדים לנהוג באיפוק מרבי ולהעדיף את שפת הדיאלוג על פני הסלמה צבאית.

למרות מאמצים בינלאומיים וערביים אלו לבלימת המשבר, האינדיקטורים מהשטח עדיין מרמזים על קושי המצב ומורכבותו הגוברת. הפער בין הצדדים הניצים מתרחב עם כל הפרה חדשה, מה שהופך את הפסקת האש השברירית למבחן אמיתי שעשוי לקבוע את גורל היציבות בתימן ובאזור הסובב אותה בימים הקרובים.

הסיכויים לבלימת ההסלמה אינם נראים גבוהים כרגע, בצל אינדיקטורים המצביעים על חזרה אפשרית של המתיחות לזירה התימנית הן פנימית והן אזורית.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 14/7/2026

בהסלמה חסרת תקדים בעמדתה כלפי בית הדין הפלילי הבינלאומי, הודיע משרד החוץ האמריקאי על השקת קמפיין ממשלתי מקיף שמטרתו לערער את בית הדין ולבודד אותו דיפלומטית, בטענה שהוא מהווה "איום ישיר על הריבונות האמריקאית". צעד זה מגיע בתקופה שבה העימות בין וושינגטון לבית הדין מתעצם על רקע ניסיונותיו של האחרון להעמיד לדין פקידים ואנשי צבא אמריקאים, בנוסף לחקירותיו הנוגעות לבעלות בריתה של ארצות הברית, ובראשן ישראל.

דובר משרד החוץ האמריקאי, טומי פיגוט, אמר כי הממשל האמריקאי השיק "קמפיין רחב בהובלת משרד החוץ, שבו משתתפים מוסדות ממשלתיים שונים, במטרה לפרק את האיום שמהווה בית הדין הפלילי הבינלאומי על הריבונות האמריקאית", והדגיש כי "כל האפשרויות הדיפלומטיות, הפוליטיות והכלכליות פתוחות כדי להבטיח שבית הדין לא יוכל לפגוע בארצות הברית או באזרחיה".

לדברי גורם במשרד החוץ שדיבר בעילום שם, הקמפיין אינו מוגבל להפעלת לחץ נוסף על בית הדין, אלא כולל גם מהלך דיפלומטי רחב היקף המכוון למדינות החברות באמנת רומא, המייסדת של בית הדין, במטרה לשכנע אותן לפרוש ממנה ולהפסיק כל תמיכה כספית או פוליטית במוסד השיפוטי הבינלאומי.

הגורם הסביר כי שר החוץ, סגנו, שגרירים אמריקאים ובכירים בממשל כבר החלו במגעים אינטנסיביים עם ממשלות ברחבי העולם כדי לגייס תמיכה בינלאומית נגד בית הדין, ולפעול לבידודו הפוליטי, ובכך למנוע ממנו לממש את סמכותו כלפי פקידים או חיילים אמריקאים.

הממשל האמריקאי בוחן, לדברי אותו גורם, מגוון רחב של צעדים מחמירים, הכוללים הטלת איסורי נסיעה וביטול ויזות לפקידי בית הדין ולעובדיו, והרחבת הסנקציות הכלכליות כך שיכללו מוסדות ויחידים המשתפים עמו פעולה, בנוסף להפעלת לחץ ישיר על ממשלות הממשיכות לתמוך בבית הדין או לשתף עמו פעולה.

הגורם גם הבהיר כי וושינגטון קוראת למדינות שאינן חברות בבית הדין, כמו ארצות הברית, להשתמש בהשפעתן הדיפלומטית כדי להצטרף לקמפיין זה, בעוד היא דורשת ממדינות המארחות בסיסים צבאיים אמריקאים או התלויות במטרייה הביטחונית האמריקאית להכריז על התנגדותן המפורשת לסמכות בית הדין לשפוט פקידים ואנשי צבא אמריקאים.

משרד החוץ הזהיר, בעקיפין, כי מדינות הממשיכות להסתמך על התמיכה הביטחונית האמריקאית, ובמקביל מסרבות להתנגד לבית הדין, עלולות להתמודד עם "בדיקה מוגברת" ביחסיהן עם וושינגטון, רמז שפורש על ידי משקיפים ככולל אפשרות לשימוש בכלי לחץ פוליטיים או כלכליים כדי לאלץ מדינות אלה לשקול מחדש את עמדתן.

בהצהרות שנשאו נימה חסרת תקדים, פיגוט ראה בבית הדין הפלילי הבינלאומי "גוף עולמי השואף להפוך לגוף על-מדינתי", והאשים אותו בניסיון לכפות "מערכת משפטית בלתי לגיטימית" על ארצות הברית, ואמר כי ארצו "אינה מכירה בסמכותם של בירוקרטים בינלאומיים המבקשים לערער את ההיסטוריה של אמריקה בת למעלה מ-250 שנה של שלטון עצמי", והדגיש כי "הריבונות האמריקאית אינה ולא תהיה נתונה למשא ומתן".

קמפיין זה משקף מעבר ממדיניות של הגנה על העמדה האמריקאית כלפי בית הדין לאסטרטגיה התקפית שמטרתה לצמצם את השפעתו ומעמדו הבינלאומי. במקום להסתפק בדחיית סמכות בית הדין, הממשל האמריקאי שואף להחליש אותו מוסדית על ידי צמצום בסיס המדינות התומכות בו וייבוש מקורות המימון שלו, מה שעשוי להגביל את יכולתו להמשיך בחקירותיו.

צעד זה מגיע בהקשר של מתיחות גוברת בין וושינגטון לבית הדין הפלילי הבינלאומי, במיוחד לאחר הוצאת צווי מעצר על ידי בית הדין נגד אישים בכירים בסכסוכים בינלאומיים, ועליית החששות בתוך הממשל האמריקאי מפני אפשרות להרחבת היקף החקירות כך שיכללו פקידים אמריקאים או בעלות ברית קרובות של ארצות הברית.

דיפלומטים רואים כי הקמפיין האמריקאי עלול להציב בעלות ברית אירופיות רבות בפני משוואה מורכבת, שכן רובן חברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי ורואות בו אחד מעמודי התווך המרכזיים של המערכת המשפטית הבינלאומית, בעוד שיחסיהן הביטחוניים והצבאיים עם ארצות הברית קשורים במידה רבה, מה שעלול להפוך אותן לנתונות ללחצים גוברים בשלב הבא.

הקמפיין האמריקאי חושף מאבק עמוק יותר מסכסוך משפטי גרידא עם בית הדין הפלילי הבינלאומי; הוא משקף תחרות בין שתי תפיסות של הסדר הבינלאומי. הראשונה, שאומצה על ידי וושינגטון, מעניקה למדינה הלאומית ריבונות מוחלטת על אזרחיה ומוסדותיה, בעוד שהשנייה רואה כי הפשעים החמורים ביותר אינם צריכים להישאר חסינים מפני אחריות בינלאומית, ללא קשר לאזרחות מבצעיהם. מכאן, העימות הנוכחי אינו מכוון רק לבית הדין, אלא נוגע לעתיד הצדק הפלילי הבינלאומי, ולגבולות סמכותם של מוסדות רב-צדדיים מול המעצמות הגדולות המסרבות להכפיף את עצמן לשיפוט בינלאומי עצמאי.

הלחצים האמריקאים לא יוגבלו לבית הדין בלבד, אלא גם לרשת רחבה של בעלות ברית המוצאות את עצמן בין התחייבויותיהן המשפטיות הבינלאומיות לבין האינטרסים האסטרטגיים שלהן עם וושינגטון. מדינות אירופה, בפרט, תמכו בבית הדין מאז הקמתו כאחד המוסדות החשובים ביותר של הסדר הבינלאומי לאחר המלחמה הקרה, בעוד שהן תלויות במקביל במטרייה הביטחונית האמריקאית. סתירה זו עלולה ליצור פילוגים בתוך המחנה המערבי, ולהפוך את סוגיית בית הדין למבחן חדש לאיזוני הבריתות המערביות ולעתיד הסדר הבינלאומי המבוסס על כללים.

אם וושינגטון תצליח לשכנע מספר משמעותי של מדינות לפרוש מבית הדין או לצמצם את תמיכתן הכספית והפוליטית בו, הדבר עשוי לפתוח פתח לשרטוט מחדש של היחסים בין המשפט הבינלאומי למאזני הכוחות. אך אם הקמפיין ייכשל, ארצות הברית עלולה למצוא את עצמה מול מוסד בינלאומי שצבר תאוצה רבה יותר כתוצאה מהלחצים שהופעלו עליו. בשני המקרים, העימות הנוכחי נראה כאינדיקציה לשלב חדש שבו התחרות בין ההיגיון של הכוח הפוליטי לבין ההיגיון של המוסדות הבינלאומיים גוברת, בתוך שאלות הולכות וגוברות לגבי עתיד המערכת המשפטית העולמית ויכולתה לעמוד בלחצים גיאופוליטיים.

מזכר ההבנות השברירי בין ארצות הברית לאיראן נכנס למנהרה חשוכה, כאשר מאמצי ההרגעה נקלעו לסערה בעקבות התחדשות פעולות האיבה והאשמות הדדיות בהפרת התחייבויות. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז בגלוי על סיום תוקפו של הסכם הפסקת האש הראשוני, וציין כי טהראן אינה מכבדת את ההבנות שהושגו לאחרונה.

המתח הסלים עם רמיזות מצד הממשל האמריקאי לאפשרות של הטלת שליטה צבאית על מצר הורמוז, נתיב המים החשוב ביותר לסחר האנרגיה העולמי. הסלמה זו שמה קץ לתקוות קצרות טווח שנולדו עם חתימת מזכר הבנות בן 14 סעיפים בחודש שעבר, שנועד להפסיק את המלחמה ולפתוח את נתיבי הים.

מצדה, טהראן מיהרה להטיל את האחריות למשבר על וושינגטון, כאשר דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאאי, האשים את ארצות הברית בדחיפת ההסכם לתהום באמצעות הפרות מתמשכות. איראן רואה בצעדים האמריקאיים האחרונים נסיגה מההבטחות שניתנו במהלך סבבי המשא ומתן העקיפים שנוהלו על ידי גורמים אזוריים.

מצר הורמוז בולט כמוקד למאבק בשטח ובמישור המשפטי, שכן טהראן מפרשת את סעיפי המזכר כהכרה בזכותה לנהל את נתיב המים במלואו. לעומת זאת, וושינגטון דוחה פרשנות זו מכל וכל, ומדגישה כי ההסכם מחייב את איראן לאפשר מעבר בטוח של ספינות סוחר ללא הטלת הגבלות או אגרות.

השטח ראה תרגום ממשי למחלוקת זו, כאשר כוחות איראניים ירו על ספינות סוחר בטענה שהן סטו מנתיבים מאושרים, מה שהוביל לסגירה מחודשת של המצר. הצי האמריקאי הגיב בהדגשה כי נתיבי השיט הדרומיים עדיין פתוחים, והזהיר מפני כל ניסיונות לשבש את זרימת הנפט והגז העולמית.

המשבר הכלכלי שב לכותרות לאחר החלטת וושינגטון ב-7 ביולי לבטל את רישיונות ייצוא הנפט הגולמי האיראני, מה שטהראן ראתה כמכה קטלנית לסעיף העשירי של ההסכם. המזכר הבטיח פטורים נרחבים הכוללים שירותי בנקאות וביטוח, כהקלה לכלכלה האיראנית המותשת מהסנקציות הממושכות.

תיק הנכסים הקפואים הוסיף מורכבות לתמונה, במיוחד בנוגע לשישה מיליארד דולר המוחזקים בחשבונות קטריים. בעוד טהראן מתעקשת על זכותה המוחלטת לנהל כספים אלה, סגן נשיא ארה"ב ג'יי.די. ואנס הודיע כי וושינגטון ודוחא יפקחו על הוצאתם כדי להבטיח רכישת מוצרים הומניטריים בלבד.

במישור האזורי, איראן קישרה בין יציבות ההסכם למצב בלבנון, כאשר יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף ראה בפעולות הצבאיות הישראליות בדרום לבנון הפרה של רוח ההבנות. טהראן סבורה כי הפסקת האש צריכה להיות מקיפה ולכלול את החזיתות שבהן היו מעורבים בעלות בריתה מאז מרץ האחרון.

התיווך הפקיסטני מנסה נואשות לנטרל את הפתיל, כאשר איסלמבאד הפנתה קריאות דחופות לשני הצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן ולקיים את ההתחייבויות החתומות. אולם, היעדר ערוצי תקשורת ישירים ואובדן האמון ההדדי הופכים את משימת המתווכים לאתגר כמעט בלתי אפשרי כרגע.

אנליסטים פוליטיים ציינו כי העמימות שאפפה את ניסוח מזכר ההבנות הייתה הסיבה העיקרית לקריסתו המהירה, שכן סוגיות סבוכות כמו תוכנית הגרעין נותרו לשלבים מאוחרים יותר. חלל פרשני זה אפשר לכל צד לאמץ נרטיב המשרת את האינטרסים הפוליטיים והשטחיים שלו על חשבון יציבות האזור.

מרכז קרנגי למזרח התיכון סבור כי המזכר עובר משבר קיומי הדורש הסכם משני דחוף כדי להחזיר את הדברים למסלולם. מומחים הדגישו כי שבריריות ההסכם משקפת את עומק המחלוקות המהותיות שלא טופלו בפגישות קודמות, מה שהופך את האזור חשוף לגל חדש של הסלמה צבאית.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה בעיני המשקיפים, כאשר המצב הנוכחי מזכיר את נסיגתו הקודמת של טראמפ מהסכם הגרעין בשנת 2015, מה שמחזק את הספקות האיראניים כלפי כל הבטחות אמריקאיות. מורשת חוסר אמון זו מטילה צל על כל ניסיון עתידי לבנות מסגרת ביטחונית בת קיימא באזור המפרץ.

בצל התפתחויות אלו, גורל השיט הבינלאומי במצר הורמוז נותר תלוי בין איומי איראן בסגירה לבין איומי ארה"ב בשליטה צבאית. נתיב מים זה, שדרכו עובר חמישית מאספקת האנרגיה העולמית, מהווה את נקודת המשען בכל עימות פוטנציאלי שעלול לחרוג מגבולות הסכסוך הפוליטי להתנגשות ישירה.

לסיכום, נראה כי תקופת 60 הימים שנקבעה במזכר להגעה להסכם סופי תסתיים ללא כל פריצת דרך דיפלומטית משמעותית. ובהיעדר מועדים ספציפיים לסבבי משא ומתן חדשים, העיניים נשואות לשטח, שכבר מכתיב את קצבו על שולחן הפוליטיקה המקרטע.

טראמפ: ההסכם הראשוני הסתיים מכיוון שהפקידים האיראניים אינם עומדים במה שסיכמו עליו, ונשלוט על מצר הורמוז.

שר הביטחון הישראלי, ישראל כץ, הביע את גאוותו בהיקף ההרס הנרחב שנגרם על ידי הפעולות הצבאיות בצפון רצועת עזה, ותיאר את המראות שראה במהלך סיור שטח כמעניקים לו תחושת סיפוק. כץ הדגיש בהצהרות לעיתונות כי הרס זה אינו אקראי, אלא תוצאה של מדיניות שיטתית ומחושבת שמטרתה לשנות באופן יסודי את המציאות הביטחונית באזור.

כץ חשף כיוון אסטרטגי חדש הכולל הקמת שלושה מאחזים בעלי אופי צבאי, המכונים 'גרעיני נח"ל', באתרים שהיו קיימים לפני הנסיגה הישראלית מהרצועה בשנת 2005. צעד זה, לדברי השר, נועד להקדיש נוכחות יהודית קבועה בצפון עזה כדי להבטיח שליטה ביטחונית ולמנוע חזרת איומים צבאיים מאזורים אלה.

בתשובה לשאלות לגבי רגשותיו כלפי הריסות הבתים הפלסטיניים, ענה כץ ללא היסוס כי הדבר מעורר הקלה, בטענה שהרס שכונות מגורים היה הכרחי כדי לסלק את מי שכינה 'מחבלים'. הוא הסביר כי צה"ל עבר מאסטרטגיית פשיטות מהירות לשהייה קבועה בפנים, וראה בהפיכת בתים להריסות חלק מהותי מחזון זה.

'גרעיני נח"ל' שכץ מתכוון לשתול בעזה הם קבוצות נוער המשלבות שירות צבאי ועבודה התיישבותית, והם הכלי ההיסטורי ששימש את ישראל להקמת יישובים שהופכים מאוחר יותר לעיירות אזרחיות. שר הביטחון טען כי צעד זה הכרחי לחיזוק ההגנה על היישובים הישראליים הסמוכים לרצועה ולמתן עומק ביטחוני חדש לכוחות הפועלים בשטח.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה שבה מתרבים הדיווחים על ניסיונות הימין הישראלי לכפות מציאות התיישבותית חדשה בעזה תוך ניצול התנאים בשטח. מקורות תקשורת ישראליים תיארו את הכרזתו של כץ כמייצגת יעד אסטרטגי החורג מהיעדים המוצהרים של המלחמה, מה שמעיד על כוונה ברורה לכבוש מחדש חלקים מהרצועה באופן קבוע.

במישור המבצעי, הנתונים מצביעים על המשך ההפרות הישראליות של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2025. מקורות רפואיים דיווחו כי ההפרות המתמשכות הביאו למאות קורבנות, הרוגים ופצועים, על רקע התעקשות הכיבוש להמשיך בפעולותיו הצבאיות ולהרוס את התשתיות הנותרות באזורים הצפוניים.

על פי הנתונים העדכניים ביותר שפורסמו על ידי משרד הבריאות, מספר קורבנות ההפרות הישראליות מאז כניסת ההסכם לתוקף הגיע לכ-1108 הרוגים, בנוסף לפציעתם של למעלה מ-3500 פלסטינים בדרגות פציעה שונות. נתונים אלו, יחד עם הצהרותיו של כץ, משקפים את היקף ההתעקשות הישראלית להמשיך במדיניות האדמה החרוכה למרות ההבנות הבינלאומיות המוצהרות.

"לראות את ההרס הזה נותן לי הרגשה טובה, וזו תוצאה של מדיניות מחושבת שמטרתה הייתה להסיר איומים לחלוטין."

ארצות הברית השיקה רשמית קמפיין דיפלומטי ומשפטי רחב היקף שמטרתו לערער את השפעת בית הדין הפלילי הבינלאומי ולשתק את יכולתו לפעול. צעד זה מגיע על רקע האשמות אמריקאיות כלפי בית הדין כי הוא מהווה איום ישיר על הריבונות הלאומית ועל המערכת המשפטית והפוליטית בוושינגטון, תוך איום בהטלת חבילת סנקציות מחמירות נגד שופטי בית הדין ופקידיו.

מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, הצהיר כי בית הדין הבינלאומי מנהל, לדבריו, 'מלחמה משפטית' נגד ארצות הברית באמצעות שימוש באמנות בינלאומיות ככלי לחץ. רוביו הזהיר כי המשך פעילותו של בית הדין ללא מעצורים יותיר גורמים אמריקאים נתונים לחסדי שופטים זרים, מה שעלול לחשוף אותם להליכים משפטיים או למאסר בגין החלטות הקשורות להגנת ארצם.

משרד החוץ אישר בהצהרה רשמית כי המטרה האסטרטגית של קמפיין זה היא לשבש את פעילותו השיטתית של בית הדין הפלילי הבינלאומי ולמנוע ממנו לכוון נגד אנשי צבא או פקידים אמריקאים. התוכנית האמריקאית כוללת הפעלת לחצים אינטנסיביים על המדינות החברות בבית הדין כדי לדחוק בהן לפרוש באופן קולקטיבי מאמנת רומא, מה שיוביל לבידודו של בית הדין בזירה הבינלאומית.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי הממשל האמריקאי בוחן כעת מגוון של אפשרויות ענישה חמורות, הכוללות איסורי נסיעה וביטול אשרות כניסה לעובדי בית הדין ובני משפחותיהם. צעדים אלה כוללים גם הקפאת נכסים פיננסיים והרחבת היקף הסנקציות כך שיכללו ארגונים וגופים המספקים תמיכה טכנית או משפטית לבית הדין בחקירותיו השנויות במחלוקת.

משרד החוץ האמריקאי מוביל מהלך דיפלומטי אינטנסיבי כדי לשכנע את בעלות הברית כי בית הדין חרג מסמכותו המשפטית והפך לכלי פוליטי. גורמים אמריקאים, ובראשם מרקו רוביו, שואפים לבנות ברית בינלאומית שתסרב לשתף פעולה עם בית הדין, ובכך להבטיח את חוסר יכולתו לבצע צווי מעצר או לערוך חקירות בשטח בסכסוכים שבהם מעורבים צדדים בעלי ברית של וושינגטון.

המתח הגובר בין וושינגטון לבית הדין, שמקום מושבו בהאג, נובע מהחקירות האינטנסיביות שערך התובע הכללי בנוגע לפשעי מלחמה אפשריים בשטחים הפלסטיניים. חומרת העימות גברה לאחר הוצאת צווי מעצר נגד גורמים ישראלים, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, על רקע המבצעים הצבאיים המתמשכים ברצועת עזה מאז 2023.

וושינגטון רואה ברדיפת גורמים ישראלים חציית קווים אדומים, שכן ישראל אינה חברה בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הממשל האמריקאי סבור כי חקירות אלו חסרות סמכות משפטית ומטרתן להפעיל לחץ פוליטי על בעלות בריתה במזרח התיכון, מה שהוביל אותו להפעיל חוקים להגנת אנשי צבא אמריקאים ובעלות בריתם.

יש לציין כי בית הדין הפלילי הבינלאומי הוקם בשנת 2002 כדי להעמיד לדין יחידים המואשמים בביצוע פשעי רצח עם ופשעים נגד האנושות. למרות הכרה של למעלה מ-120 מדינות בו, מעצמות גדולות כמו ארצות הברית, רוסיה וסין עדיין מחוץ לתחום שיפוטו, מה שמגביל את יכולתו לאכוף את החלטותיו נגד אזרחי מדינות אלו.

בהקשר קשור, צו המעצר שהוצא נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מאז מרץ 2023 עדיין מהווה נקודת מחלוקת בינלאומית גדולה. וושינגטון מנצלת מתח זה כדי לחזק את עמדתה המתנגדת לסמכותו המוחלטת של בית הדין, בטענה כי המערכת המשפטית הבינלאומית זקוקה לניסוח מחדש שיבטיח אי פגיעה בריבונותן של המדינות הגדולות שלא חתמו על אמנת בית הדין.

בית הדין הפלילי הבינלאומי וחבריו מנהלים מלחמה נגד ארצנו, לא בכדורים או טילים, אלא בטקסטים משפטיים ובכוחו של מה שמכונה החוק הבינלאומי.

הלחצים בתוך מסדרונות הקונגרס האמריקאי גברו, בדרישה מממשל הנשיא דונלד טראמפ לחשוף את תוצאות החקירות הצבאיות הקשורות לתקיפה אווירית שפגעה בבית ספר לבנות באיראן. הסנאטורית קירסטן ג'יליברנד הובילה קבוצה של מחוקקים דמוקרטים בקריאה מפורשת לצבא האמריקאי לפרסם את העובדות הקשורות לתקיפה שהתרחשה ב-28 בפברואר האחרון.

המחוקקים הדגישו במכתב רשמי שנשלח לממשל האמריקאי את הצורך ליידע את הקונגרס והציבור על פרטי מה שהתרחש בעיר מינאב שבאיראן במהלך היום הראשון של הפעולות הצבאיות. הקבוצה, הכוללת יותר מ-20 חברים, הדגישה את החשיבות של הצגת תוכנית ברורה שתבטיח אי-חזרה על טעויות קטסטרופליות כאלה בעתיד.

דיווחים ממקורות יודעי דבר מצביעים על כך שחקירה פנימית ראשונית שערך צבא ארה"ב בתחילת מרץ האחרון, הראתה כי הכוחות האמריקאים הם האחראים הסבירים לתקיפה. למרות אינדיקציות אלו, משרד ההגנה האמריקאי ממשיך לנקוט זהירות בהצהרותיו, ומדגיש כי החקירות עדיין נמשכות וטרם הגיעו לסיומן.

מצדם, גורמים איראניים דיווחו כי התקיפה האווירית גרמה למותם של לפחות 175 תלמידות ואנשי סגל הוראה, ותיארו את האירוע כפשע מלחמה. אירוע זה, אם תוכח אחריות אמריקאית, יהיה הגדול ביותר מבחינת מספר הקורבנות האזרחיים מאז הפצצת מקלט אל-עאמרייה בעיראק בשנת 1991.

בעדות קודמת שמסר בפני הגורמים המוסמכים, תיאר האדמירל בראד קופר, ראש הפיקוד המרכזי, את החקירה כמורכבת ביותר. קופר ייחס את המורכבות הזו למיקום הגיאוגרפי של בית הספר, הממוקם בסמוך לבסיס פעיל של טילי שיוט השייך למשמרות המהפכה האיראניים.

נתוני מודיעין מצביעים על כך שהאחראים על זיהוי מטרות צבאיות אולי הסתמכו על מידע ישן ולא מדויק בעת תכנון התקיפה. רישומי אתר האינטרנט של בית הספר הראו שהוא ממוקם באזור רגיש מבחינה ביטחונית, מה שהגביר את הסבירות לטעות באבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחיות.

למרות הדרישות החקיקתיות, הנשיא דונלד טראמפ הביע ספקות פומביים לגבי היכולת לקבוע אחריות מדויקת לנוכח הכאוס הצבאי שליווה את תחילת המלחמה. טראמפ הצהיר בעבר כי לא ראה ראיות חד-משמעיות שיגרמו לו להאמין שהטיל שפגע בבית הספר היה אמריקאי, והטיל ספק בגרסאות המטילות אחריות על צבאו.

המחוקקים השיבו במכתבם כי צבא ארה"ב נושא בהתחייבות חוקית ומוסרית לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים להגנת אזרחים באזורי סכסוך. הם הדגישו כי המשרד חייב למשפחות הקורבנות ולעם האמריקאי להציג הסבר שקוף ומשכנע לגבי הכשלים שהובילו לאסון אנושי זה.

המכתב שנשלח לשר המלחמה פיט הייגסית' ולאדמירל קופר דרש למסור עותק לא מסווג של תוצאות החקירה הסופיות תוך שבוע. המחוקקים סבורים כי הסתרת מידע מהציבור ומהפרלמנט מחלישה את האחריות ומערערת את האמון בפעולות הצבאיות האמריקאיות בחו"ל.

בהקשר קשור, גורם בפנטגון אישר כי המשרד מודע להיקף העניין הפרלמנטרי בסוגיה זו, אך הוא מסרב למסור עדכונים לפני השלמת כל היבטי החקירה הטכנית. מקורות צבאיים מתעקשים כי ארצות הברית אינה מכוונת לאזרחים בכוונה, וכי הפעולות מנוהלות על פי פרוטוקולים מחמירים כדי למזער נזקים נלווים.

משבר זה מדגיש את האתגרים העומדים בפני הממשל האמריקאי בהצדקת אבדות אזרחיות במהלך סכסוכים מזוינים גדולים. משקיפים חוששים כי עיכוב בחשיפת העובדות יוביל להגברת המתיחות הפוליטית הפנימית, במיוחד עם התעקשות המפלגה הדמוקרטית למלא את תפקידה הפיקוחי על הרשות המבצעת.

המחוקקים סיימו את מכתבם בהדגשה כי שקיפות היא הדרך היחידה לתקן את הליקוי המבני בתהליכי מיקוד האתרים. הם הדגישו כי הצגת תוכנית רפורמה מקיפה חשובה לא פחות מחשיפת זהות האחראים לשיגור הטיל שהרס את בית הספר במינאב.

אין הצדקה להסתיר דו"ח לא מסווג על מה שקרה, מה השתבש, ומה המשרד עושה כדי למנוע הישנות.

מקורות באו"ם דיווחו כי תנועת חמאס עומדת בפני האשמות ישירות בשיבוש חלוקת סיוע הומניטרי חיוני ברצועת עזה, מה שמחמיר את המשבר ההומניטרי ממנו סובלים אזרחים על רקע המלחמה המתמשכת. ראמז אלאקבארוב, סגן המתאם המיוחד של האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון, הבהיר כי פרקטיקות אלו גרמו לשיבוש אספקת ציוד מציל חיים ופגעו ביכולתן של ארגונים בינלאומיים לפעול בשטח.

המקורות ציינו כי ארגונים הומניטריים נאלצו להשעות את פעילותם בשבת האחרונה לאחר פריצה של חמושים לנקודת חלוקת מזון באזורים הצפוניים של הרצועה. פריצה זו כללה תקיפה פיזית של נהגי שתי משאיות בתוך מחסן השייך לתוכנית המזון העולמית, מה שעורר חששות רציניים לגבי שלומם של עובדי הסיוע.

הבכיר באו"ם תיאר התפתחויות אלו כחורגות מאירועים בודדים, וראה בהן חלק מדפוס הולך וגובר של הפחדה, אלימות וניסיונות לפגוע בפעולות הומניטריות. אלאקבארוב הדגיש כי התנהגויות כאלה מסכנות באופן ישיר את חייהם של עובדי הסיוע ומגבילות את הגעת התמיכה לאזרחים המתמודדים עם תנאים הומניטריים קשים ביותר ברחבי עזה.

מנגד, תנועת חמאס מיהרה להכחיש את ההאשמות הללו מכל וכל בהצהרה שפרסם משרד התקשורת שלה ביום שני. התנועה אמרה כי מה שאירע לא היה תקיפה או שיבוש של עבודה הומניטרית, אלא צעד ביטחוני שמטרתו לאכוף את החוק ולהגן על הסיוע מפני ניצול בלתי חוקי שזוהה לאחרונה.

התנועה הבהירה כי כוחות הביטחון שלה פעלו על בסיס דיווחים ומידע מודיעיני המצביעים על הימצאות חומרים מוברחים המוסתרים בתוך חבילות סיוע של האו"ם. היא ציינה כי נתפסו כמויות של סיגריות ורכיבי טלפונים ניידים שהוחדרו באופן חשאי, והדגישה כי התערבותה במרכז החלוקה 'אבו ראשיד' במחנה ג'באליה נועדה רק לטפל בהפרות אלו.

מתחים אלו מגיעים בתקופה שבה כמעט שני מיליון פלסטינים נמצאים במצב של עקירה כפויה כתוצאה מהפעולות הצבאיות הישראליות האינטנסיביות שהחלו באוקטובר 2023. רוב העקורים שוהים באוהלים ובמרכזי מחסה רעועים ברצועת חוף צרה, תחת הגבלות חמורות על כניסת סחורות וצרכים בסיסיים מצד הכוחות הישראליים השולטים בכל המעברים.

במישור הפוליטי, המאמצים הבינלאומיים להגיע להסכם הפסקת אש עדיין מדשדשים ללא פריצת דרך אמיתית שתסיים את סבלם של התושבים. המשא ומתן נתקל בקשיים בנוגע לסוגיות מהותיות הכוללות נסיגת כוחות ישראליים מהרצועה ופירוק הפלגים מנשקם, על רקע המשך השליטה הישראלית על למעלה מ-60% משטח עזה.

אירועים אלה אינם בודדים, והם בלתי מתקבלים על הדעת לחלוטין ומשקפים דפוס הולך וגובר של הפחדה, אלימות ושיבוש.

מושל מדינת דרום קרוליינה, הנרי מקמאסטר, הוציא ביום שני החלטה רשמית למנות את דרלין גרהאם נורדון כחברה בסנאט האמריקאי. מינוי זה נועד לאייש את המושב שהתפנה עם מותו של אחיה, הסנאטור הרפובליקני הבולט לינדזי גרהאם, בצעד שמטרתו להבטיח את המשך הייצוג הפוליטי של המדינה.

ההחלטה הגיעה שעות ספורות לאחר קריאה פומבית שהפנה הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ דרך פלטפורמות המדיה החברתית, בה דחק במושל לבחור בנורדון. טראמפ ראה במינוי זה מחווה הולמת למסלולו של גרהאם המנוח, שנחשב לאחד מבעלי בריתו הקרובים ביותר במפלגה הרפובליקנית.

דרלין גרהאם נורדון צפויה להמשיך בתפקידיה הפרלמנטריים עד סוף הקדנציה הנוכחית בחודש ינואר הבא. המושל מקמאסטר הדגיש במהלך טקס ההכרזה כי הוא גאה לבקש את השלמת העבודה החקיקתית מאחותו הצעירה של הסנאטור המנוח, ושיבח את קשרי המשפחה ואת מסירותה.

בהצהרה הראשונה שלה לאחר המינוי, הביעה נורדון את התרגשותה העמוקה מהאחריות החדשה הזו, ותיארה את אחיה כמנהיג יוצא דופן ואדם טוב. היא הדגישה כי תפעל במרץ להיות נוכחת למען המדינה כפי שאחיה תמיד היה נוכח כדי לתמוך בה ולהגן על האינטרסים של בוחריו.

הסנאטור המנוח לינדזי גרהאם, שנפטר בגיל 71, נחשב לאחד האישים המשפיעים והקשוחים ביותר בנושאי מדיניות החוץ האמריקאית. הוא נודע בעמדותיו התקיפות וביחסיו ההדוקים עם הבית הלבן בתקופת נשיאותו של טראמפ, מה שהפך אותו לדמות מרכזית בוושינגטון.

היחסים האנושיים בין גרהאם לאחותו דרלין הם אחד הסיפורים הידועים בחוגים הפוליטיים, שכן הסנאטור המנוח לא נישא ולא נולדו לו ילדים. הוא הקדיש חלק גדול מחייו לטיפול באחותו הצעירה לאחר שאיבדו את הוריהם בגיל צעיר, מה שיצר קשר הדוק ביניהם.

שורשי הקשר הזה נעוצים בטרגדיה משפחתית כאשר אמם נפטרה וגרהאם היה בן עשרים, בעוד דרלין הייתה עדיין בת שתים עשרה. שנתיים בלבד לאחר מכן, אביהם נפטר מהתקף לב פתאומי, מה שהטיל על גרהאם אחריות גדולה לטפל באחותו היחידה.

בשלב קריטי זה, גרהאם אימץ רשמית את אחותו ולקח על עצמו את גידולה המלא בזמן שסלל את דרכו בעבודה הציבורית. רקע אישי זה הפך את מינויה היום למושבו בסנאט לרגע רגשי ופוליטי מכונן עבור תושבי מדינת דרום קרוליינה.

הרשויות במדינה הבהירו כי מינוי זה הוא זמני, וכי נורדון לא תישאר בתפקיד לאחר תום התקופה החוקית הנוכחית. הצעד נועד למלא את החלל החקיקתי ולהבטיח שהמושב לא יישאר פנוי במהלך החודשים המכריעים הקרובים של השנה הנוכחית.

המדינה צפויה לחוות תנופה אלקטורלית אינטנסיבית בתקופה הקרובה, כאשר ה-11 באוגוסט נקבע כמועד לקיום בחירות מקדימות מיוחדות בתוך המפלגה הרפובליקנית. המועמדים יתחרו על זכייה בכרטיס המפלגה שיזכה אותם להתמודד בבחירות הכלליות שנקבעו לחודש נובמבר.

המנצח בבחירות בנובמבר הבא ייכנס רשמית לתפקיד בסנאט לקדנציה מלאה שתארך שש שנים החל מינואר 2027. העיניים נשואות כעת לדמויות הרפובליקניות שיכריזו על מועמדותן לרשת את גרהאם באופן קבוע במעוז שמרני זה.

משקיפים רואים בהתערבותו של טראמפ בתהליך המינוי הזמני ביטוי לרצונו המתמשך להשפיע על מוקדי הכוח במפלגה הרפובליקנית ולבחור אישים נאמנים לו. כמו כן, נראה כי מורשתו של לינדזי גרהאם תמשיך להיות נוכחת בעוצמה בזירה הפוליטית של המדינה במהלך מחזור הבחירות הבא.

דרלין גרהאם נורדון מתכוננת להישבע אמונים בוושינגטון כדי להתחיל למלא את תפקידיה, בברכה מצד תומכיו של אחיה המנוח. היא תצטרך להתמודד עם נושאי חקיקה מורכבים במהלך החודשים הספורים שתבלה בקפיטול לפני קיום הבחירות החדשות.

לסיכום, מינוי זה מייצג פרק חדש בתולדות משפחת גרהאם הפוליטית, כאשר השרביט עובר מהאח שהקדיש את חייו לעבודה פרלמנטרית לאחות שהייתה בת לווייתו במסע החיים. האתגר הגדול ביותר עבור המפלגה הרפובליקנית נותר לשמור על מושב זה לנוכח השינויים הפוליטיים המהירים.

לינדזי תמיד היה שם בשבילי, ועכשיו אני אהיה שם בשבילו כדי להשלים את דרכו.

הפיקוד המרכזי של ארה"ב הודיע ביום שני בערב על תחילתו של סבב חדש של תקיפות אוויריות אינטנסיביות נגד מטרות בתוך שטח איראן, וזאת זה היום השלישי ברציפות. מבצעים צבאיים ישירים אלה מגיעים בהתאם להוראות מפורשות של הנשיא דונלד טראמפ, על רקע מתיחות חסרת תקדים באזור בעקבות קריסת הבנות קודמות בין שני הצדדים.

הנשיא האמריקאי אישר בהצהרות מקדימות כי הכוחות המזוינים יבצעו תקיפות חזקות והחלטיות נגד מתקנים איראניים בשעות הקרובות. טראמפ הצדיק הסלמה זו בהאשמת טהראן בהפרת התחייבויותיה הכלולות במזכר ההבנות שנחתם לאחרונה, והדגיש כי ארצות הברית לא תתפשר על הגנת האינטרסים שלה ועל ביטחון השיט הבינלאומי.

מצדו, משמרות המהפכה האיראניים נקטו בצעד הסלמה משמעותי בהכרזתם על סגירת מצר הורמוז לתנועת השיט הימי באופן מלא ועד להודעה חדשה. החלטה זו הגיעה לאחר לילה שבו התרחשו חילופי אש עזים בין וושינגטון לטהראן, מה שאיים על הפסקת אספקת האנרגיה העולמית העוברת דרך נתיב מים אסטרטגי זה.

מקורות צבאיים אמריקאים הבהירו כי התקיפות שהחלו בשעה 4:45 אחר הצהריים לפי שעון החוף המזרחי של ארה"ב כוונו באופן מדויק לתשתיות צבאיות. המטרות כללו מערכות פיקוח וניטור, פלטפורמות שיגור כטב"מים, בנוסף למחסני יכולות טילים שטהראן משתמשת בהם בפעולותיה הימיות.

מנגד, כלי תקשורת מקומיים באיראן דיווחו על פיצוצים עזים שזעזעו את האי קיש הממוקם במפרץ הפרסי בדרום המדינה. זאת במקביל להודעת משמרות המהפכה על הצלחת הגנותיה האוויריות ביירוט והפלת כטב"ם אמריקאי מדגם 'MQ-1' שטס בשמי האזור, מה שמשקף את היקף העימות הישיר בשטח.

במישור הפוליטי, טראמפ השתמש בפלטפורמת 'Truth Social' שלו כדי להכריז על הטלה מחדש של מצור ימי כולל על איראן, תוך הדגשה כי מצר הורמוז יישאר פתוח לכל הספינות הבינלאומיות. ההחלטה האמריקאית הוציאה מכלל זה ספינות איראניות או כאלה השייכות לגורמים המשתפים פעולה עם טהראן, בניסיון להדק את החנק הכלכלי והצבאי על המשטר האיראני.

וושינגטון טוענת כי תקיפות אלו מגיעות כהגנה עצמית וכגורם מרתיע לתנועות איראניות שכוונות ספינות סוחר בנתיבי מים בינלאומיים. הממשל האמריקאי רואה בהחלשת היכולות הצבאיות האיראניות את הדרך היחידה להבטיח את בטיחות הסחר העולמי ולמנוע תקיפות מתמשכות על מכליות במצר הורמוז.

בתגובה נגדית, כוחות איראניים פתחו במבצעי הפצצה שכוונות, לדבריהם, מתקנים צבאיים של צבא ארה"ב הנמצאים בשטחי מדינות ערביות שכנות. תקיפות אלו, לפי דיווחים מאותן מדינות, גרמו לנפגעים בקרב אזרחים ולנזקים כבדים למתקנים חיוניים לא צבאיים.

דובר מטה 'חאתם אל-אנביאא' המרכזי, איברהים ד'ו אל-פקארי, הדגיש כי ארצו לא תאפשר כל התערבות אמריקאית בענייני מצר הורמוז בשום פנים ואופן. ד'ו אל-פקארי הזהיר כי הכוחות המזוינים האיראניים יפעלו בתקיפות נגד כל ספינה שתנסה לחצות את המצר ללא קבלת אישור מוקדם או עמידה בנתיבים שנקבעו על ידי טהראן.

הנתונים בשטח מצביעים על כך שהאזור נכנס למנהרה חשוכה של עימותים פתוחים, כאשר טהראן ראתה במבצעים הצבאיים האחרונים הוכחה למוכנותה לעימות. עם המשך התקיפות האוויריות האמריקאיות, הקהילה הבינלאומית ממתינה לראות עד כמה הצדדים יוכלו להכיל את המצב לפני שידרדר למלחמה אזורית כוללת.

תקיפות אלו ימשיכו לגרום לאבדות כבדות לכוחות האיראניים ולערער את יכולתם לתקוף אזרחים חפים מפשע וספינות סוחר במצר הורמוז.

הנציבות האירופית הודיעה רשמית מבריסל, בירת בלגיה, על השקת חבילת מימון ראשונית ענקית תחת השם 'יוזמת צוות עזה' (Team Gaza Initiative), בשווי של מיליארד דולר אמריקאי (כ-900 מיליון אירו). צעד זה נועד לחזק את עמידות העם הפלסטיני ולתמוך במאמצי ההתאוששות המוקדמת ברצועה הסובלת מהרס נרחב כתוצאה מהמלחמה המתמשכת, כאשר היוזמה מבוססת על הערכות נזקים מקיפות שבוצעו בשיתוף פעולה עם האו"ם והבנק העולמי.

חבילת המימון החדשה מתמקדת בטיפול בקריסה החמורה של השירותים הבסיסיים, תוך מתן עדיפות עליונה לפרויקטים של שיקום רשתות המים והביוב שנפגעו קשות. תוכניות הביצוע של היוזמה כוללות גם פינוי כמויות אדירות של הריסות ופסולת מוצקה שהצטברו בשכונות המגורים, בנוסף לעבודה על הפעלה מחדש של מערכות חיוניות במגזרי הבריאות, האנרגיה והחקלאות כדי להבטיח את המשכיות אספקת המזון והתרופות לאוכלוסייה.

נציבת האיחוד האירופי לענייני הים התיכון, דוברובקה שויקה, הדגישה במהלך הפגישה השנייה של קבוצת התורמים שכללה 65 מדינות וארגונים בינלאומיים, כי המטרה העיקרית היא לבנות עתיד טוב יותר לפלסטינים. שויקה הדגישה את הצורך בקיומם של תנאי שטח וביטחון מתאימים שיבטיחו את הגעת הסיוע והמימון לנזקקים בתוך הרצועה ללא מכשולים, וציינה כי תמיכה זו מייצגת מסר של סולידריות בינלאומית רחבה.

למרות חשיבותה של קרן זו, אישרו מקורות רשמיים קיומו של פער מימוני עצום, שכן מיליארד הדולר שהוכרזו מהווים רק חלק קטן מהצרכים בפועל שהוערכו בדוחות בכ-71 מיליארד דולר במהלך העשור הקרוב. בברית בינלאומית זו משתתפים מוסדות פיננסיים גדולים כמו הבנק העולמי ובנק ההשקעות האירופי, יחד עם רשימה ארוכה של מדינות הכוללת את גרמניה, צרפת, ספרד, יפן ובריטניה, עם ציפיות להצטרפות אוסטרליה וקנדה בקרוב.

בהקשר קשור, נחתמו הסכמי תרומה נוספים בסך 41.7 מיליון אירו לתמיכה בתקציב הרשות הפלסטינית, מה שמביא את הסכום הכולל שהעניק האיחוד האירופי באמצעות מנגנון 'פגאס' מאז 2008 לכ-3.8 מיליארד אירו. מהלכים בינלאומיים אלה עולים בקנה אחד עם החלטת מועצת הביטחון מס' 2803, ובמסגרת תוכנית השלום המקיפה לעזה השואפת לסיים את הסבל ההומניטרי ולבסס יציבות באזור.

מטרתנו ברורה: לסייע בבניית תקווה, עמידות ועתיד טוב יותר לעם הפלסטיני, וכעת אנו זקוקים לתנאי שטח שיאפשרו את הגעת התמיכה לאוכלוסייה.

מצב של מתיחות ביטחונית שרר במחוזות הדרומיים והדרום-מזרחיים של איראן בעקבות שמיעת פיצוצים עוקבים שזעזעו מספר ערים חופיות וגבוליות. מקורות רשמיים דיווחו על נפילת ארבעה טילים בפאתי העיר כונארק, השייכת למחוז סיסטן ובלוצ'יסטן, על רקע כוננות גבוהה באזור. הפגזה זו התרחשה במקביל לזיהוי טיסות אינטנסיביות של מטוסי קרב אמריקאים בשמי העיר, מה שהעלה שאלות לגבי אופי הפעולות הצבאיות המתבצעות.\n\nבמחוז הורמוזגן האסטרטגי, הדיווחים היו סותרים לגבי אופי הפיצוצים שהתרחשו ממזרח לעיר בנדר עבאס, כאשר דיווחים ראשוניים הצביעו על ארבעה פיצוצים עזים. בעוד הטלוויזיה הממלכתית האיראנית לא הכריעה לגבי אופי הקולות הללו, מקורות בשטח העריכו כי הם נבעו מיירוט של מערכות הגנה אווירית כנגד כלי טיס בלתי מאוישים שניסו לחדור למרחב האווירי, או כתוצאה מפגזים חיצוניים שפגעו באתרים בסביבת העיר.\n\nמצדן, מקורות תקשורת המקורבים לחוגי ההחלטה האיראניים דיווחו על שישה פיצוצים נוספים שהתפזרו בין אזורי כונארק וצ'בהאר, מה שמעיד על התרחבות היקף התקיפות בשטח. התפתחויות אלו מתרחשות על רקע מעקב צמוד אחר התנועות הצבאיות באזור, במיוחד עם העלייה בתדירות האירועים הביטחוניים הפוגעים בתשתיות ובאזורי הגבול האיראניים בשעות האחרונות.\n\nבנוגע לתנועות ימיות, חשפו מקורות על תקיפת מספר ספינות שתוארו כ"מפרות" במימי מצר הורמוז, שהוא נתיב השיט החשוב ביותר לסחר באנרגיה בעולם. המקורות לא חשפו את זהות הגורמים שביצעו את התקיפה או את אופי הספינות שהותקפו, אך האירוע מגביר את מורכבות המצב בשטח על רקע האיומים ההדדיים בין טהראן לוושינגטון בנוגע לחופש השיט והשליטה על נתיבי המים.\n\nסדרת פיצוצים ותנועות אוויריות וימיות זו מתרחשת בתזמון רגיש ביותר, כאשר העולם ממתין לתחילת המצור שהוכרז על ידי הצי האמריקאי על נמלי איראן. מצור זה אמור להיכנס לתוקף מחר בערב, יום שלישי, מה שמעלה את הסבירות לעימות ישיר באזור, על רקע התעקשות הצדדים הבינלאומיים להטיל הגבלות חמורות על התנועות המסחריות והצבאיות של איראן.\n\nעדיין לא ברור אם קולות הפיצוצים נבעו מפגזי אויב או מיירוט של ההגנה האווירית האיראנית כנגד כלי טיס בלתי מאוישים.

קבוצת אנסאר אללה (החות'ים) הודיעה הערב, יום שני, על ביצוע מבצע צבאי נרחב שכוון נגד נמל התעופה הבינלאומי אבהא, הממוקם בדרום ערב הסעודית. הקבוצה הבהירה כי התקפה זו באה כתגובה ישירה לתקיפות האוויריות שנמל התעופה הבינלאומי צנעא ספג, והטילה על ריאד את מלוא האחריות לתוצאות הנובעות מהמשך הפעולות הצבאיות האוויריות.

מצידו, דובר הצבא של החות'ים, יחיא סריע, הצהיר בהודעה מוקלטת כי כוח הטילים וכלי הטיס הבלתי מאוישים תקפו את נמל התעופה בשילוב של טילים בליסטיים ומטוסים מתאבדים. סריע הפנה אזהרה חמורה לחברות התעופה האזרחיות, וקרא להן להימנע מטיסה במרחב האווירי הסעודי, וקישר את הפסקת ההתקפות להסרת המצור שהוטל על נמל התעופה של הבירה צנעא.

מנגד, דיווחו מקורות מהקואליציה הצבאית בראשות ערב הסעודית כי ההגנה האווירית הצליחה לזהות ולטפל במטרות עוינות באזור הדרומי של הממלכה. המקורות אישרו כי מערכות ההגנה יירטו טילים בליסטיים ששוגרו משטח תימן לעבר יעדים אזרחיים, וציינו את המשך הדריכות הצבאית להגנה על המרחב האווירי הסעודי מפני כל איומים חוצי גבולות.

בהקשר קשור, ממשלת תימן המוכרת בינלאומית חשפה את המניעים להפצצת נמל התעופה צנעא, כאשר משרד ההגנה אישר בהודעה רשמית כי תקיפת המסלול הייתה צעד הכרחי למנוע ממטוס איראני לנחות. הממשלה האשימה את קבוצת החות'ים בהתעקשות להפר את הריבונות התימנית באמצעות מתן אישור לטיסות איראניות להיכנס ללא תיאום מוקדם או כפיפות לנוהלי הבדיקה המקובלים.

בסיום ההתפתחויות בשטח, ציינו מקורות יודעי דבר כי המטוס האיראני שהיה מוקד המתיחות הצליח מאוחר יותר לנחות בנמל אל-חודיידה הנמצא בשליטת החות'ים. הדיווחים הצביעו על כך שהמטוס נשא על סיפונו מספר פצועים ותקועים, בנוסף למשלחת תימנית שהשתתפה בטקסי הלוויה של המנהיג העליון האיראני עלי ח'אמנאי בטהראן.

הכוחות המזוינים של תימן ביצעו מבצע צבאי שכוון נגד נמל התעופה הבינלאומי אבהא באמצעות מספר טילים בליסטיים וכטב"מים בתגובה לתוקפנות הפלילית.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקת – 13/7/2026

העימות בין ארצות הברית לאיראן נכנס לשלב חדש של הסלמה, לאחר שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הכריז ביום שני על הטלה מחדש של מה שכינה "המצור האיראני", שימנע מספינות איראניות להיכנס או לצאת מהמפרץ הערבי, תוך שמירה על מצרי הורמוז פתוחים בפני שאר הספינות המסחריות והבינלאומיות.

טראמפ אמר, בפוסט בפלטפורמת "טרוט' סושיאל", כי מצרי הורמוז "פתוחים ויישארו פתוחים, בין אם איראן תסכים ובין אם לא", והדגיש כי כל המדינות ייהנו מ"שימוש הוגן ופתוח" במצר, למעט איראן.

הנשיא האמריקאי הכריז כי ארצות הברית תהפוך, מעתה ואילך, ל"שומרת מצרי הורמוז", וציין כי ממשלו יטיל עמלות בשיעור של 20 אחוזים על משלוחים העוברים במצר, כפיצוי על העלויות שוושינגטון נושאת כדי לספק ביטחון ולהגן על השיט במעבר ימי חיוני זה.

בראיון טלפוני לרשת "פוקס ניוז", טראמפ הרחיק לכת עוד יותר, והכריז כי ארצות הברית "מנהלת את מצרי הורמוז", וכי הכוחות האמריקאים יגנו עליו ואולי אף יפעילו אותו, והוסיף כי ארצו "חייבת לקבל תמורה כספית" עבור משימה זו.

ההצהרות האמריקאיות הגיעו שעות לאחר הסלמת המתיחות הצבאית במפרץ, כאשר איראן אישרה שוב כי סגרה את מצרי הורמוז בעקבות גל חדש של תקיפות אמריקאיות שכוונות נגד אתרים צבאיים איראניים, מה שהוביל להסלמת החששות לגבי ביטחון אחד ממעברי הים החשובים בעולם, שדרכו עוברת כחמישית מסחר הנפט העולמי.

הפיקוד המרכזי של מטה ח'אתם אל-אנביאא', הגוף העליון של הפיקוד הצבאי המשותף באיראן, הגיב בדחיית כל תפקיד אמריקאי בניהול המצר, והדגיש כי כל ניסיון של כוחות אמריקאים לעבור ללא הסכמת איראן "ייענה בתגובה חזקה". הוא גם הזהיר את מדינות האזור משיתוף פעולה עם ארצות הברית, וראה בכל תמיכה בוושינגטון "פעולת מלחמה נגד איראן", והבטיח כי כל הרחבה של המלחמה תפגע בכל מדינות האזור.

מנגד, גרמניה קראה לחזרה מיידית למשא ומתן ולחידוש הפסקת האש, והביעה את דאגתה מהתקפות איראניות על ספינות סוחר, והדגישה את הצורך להבטיח את חופש השיט ולחדש את תנועת הספנות הבינלאומית דרך מצרי הורמוז.

הסלמה זו מגיעה בתקופה שבה ההסכם הזמני שנחתם על ידי וושינגטון וטהראן בחודש שעבר עומד בפני משבר חסר תקדים. ההסכם נועד לפתוח מחדש את המצר ולהפסיק את הפעולות הצבאיות, בתמורה לחידוש המשא ומתן למשך שישים יום במטרה להגיע להבנה רחבה יותר בנוגע לתיק הגרעין ולסוגיות הביטחוניות, אך חידוש התקיפות הצבאיות וההסלמה ההדדית מאיימים למעשה בקריסת ההסכם ובחזרה להיגיון העימות הפתוח.

הצהרות טראמפ משקפות שינוי בולט בגישה האמריקאית, שכן השיח אינו מוגבל עוד להגנה על השיט הבינלאומי, אלא התרחב להכרזה על תפקיד אמריקאי ישיר בניהול אחד ממעברי הים הרגישים בעולם, מה שטהראן רואה כפגיעה בריבונותה ובמאזני הביטחון במפרץ.

בעוד וושינגטון דבקה בזכותה להגן על הסחר הבינלאומי, איראן רואה במצרי הורמוז חלק מסביבתה הביטחונית המיידית, וכי כל ניסיון להטיל עליו ניהול חיצוני מהווה חציית קווים אדומים, מה שמבשר על הסלמה צבאית ופוליטית נוספת באזור הנחשב לעורק ראשי לשווקי האנרגיה העולמיים.

הצהרות טראמפ חושפות מעבר במדיניות האמריקאית מהגנה על חופש השיט לניסיון לכפות מציאות אסטרטגית חדשה במפרץ, שתעניק לוושינגטון תפקיד קבוע בניהול מצרי הורמוז. אם הצהרות אלו יתורגמו לצעדים מעשיים, הן יעלו שאלות משפטיות ופוליטיות רחבות בנוגע לחוקיות ניהול מעבר מים בינלאומי על ידי מדינה אחת, וכן יגבירו את הסבירות לחיכוך צבאי עם איראן, הרואה במצר חלק מביטחונה הלאומי. משמעות הדבר היא שכל טעות בחישובים עלולה להפוך את המשבר הנוכחי לעימות אזורי שקשה להכיל.

כמו כן, הטלת עמלות אמריקאיות על ספינות העוברות במצרי הורמוז מהווה תקדים חסר תקדים בניהול מעברי ים בינלאומיים, שכן היא מקשרת בין מתן ביטחון להטלת תשלום כספי על תנועת הסחר העולמי. צעד זה, אם ייושם, יעורר התנגדויות מצד המעצמות המסחריות הגדולות ומדינות מייבאות האנרגיה, שעלולות לראות בו פגיעה בעקרון חופש השיט. הוא גם עלול לדחוף מדינות רבות לחפש הסדרים ביטחוניים חלופיים או לחזק שיתוף פעולה ימי רב-צדדי הרחק מההגמוניה הבלעדית של כל מעצמה בינלאומית.

אולי המסוכן ביותר בהסלמה הנוכחית הוא שהיא מגיעה בתקופה שבה ההסכם הזמני בין וושינגטון לטהראן סיפק חלון, גם אם מוגבל, לחידוש המסלול הדיפלומטי. כיום, חילופי התקיפות הצבאיות, סגירת מצרי הורמוז מחדש, והאיומים ההדדיים, כולם אינדיקטורים לכך שההיגיון של ההרתעה הצבאית חזר להתקדם על פני היגיון המשא ומתן. אם מסלול זה יימשך, האזור עלול להיכנס לשלב ארוך של ניהול משברים במקום פתרונם, עם השלכות ישירות על שווקי האנרגיה, הכלכלה העולמית וביטחון המפרץ.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע היום, שני, על חידוש מיידי ומקיף של המצור הימי על איראן, בצעד של הסלמה שמטרתו להדק את החנק הכלכלי והצבאי על טהראן. טראמפ ציין כי ארצות הברית תתחיל להטיל אגרות כספיות שיגיעו ל-20 אחוזים על כל הסחורות המשונעות דרך מצר הורמוז האסטרטגי.

הנשיא האמריקאי הצדיק את ההחלטה בכך שארצו הגנה על נתיב השיט הבינלאומי במשך למעלה מחמישה עשורים ללא קבלת פיצויים כספיים, בעוד איראן הייתה הנהנית הגדולה ביותר מההכנסות. טראמפ הדגיש כי הכוחות האמריקאים ישתלטו בפועל על המצר כדי להבטיח את מה שתיאר כ'ביטחון השיט' בתמורה לאגרות החדשות הללו.

טראמפ חשף פרטים מאחורי הקלעים של משא ומתן מרתוני שהתקיים ביום ראשון ונמשך כ-11 שעות עם הצד האיראני, אך הסתיים בכישלון. הוא טען כי טהראן נסוגה מטיוטת הסכם שהייתה מוכנה לחתימה, וציין כי האיראנים הפרו כעשרה הסכמים קודמים עם ממשלו בתקופות האחרונות.

מנגד, התגובה האיראנית הגיעה במהירות ובנחישות דרך מטה 'חאתם אל-אנביאא', הפיקוד הצבאי העליון המשותף, שהדגיש כי לא יאפשר לוושינגטון להתערב בניהול מצר הורמוז. ההצהרה האיראנית הדגישה כי כל ניסיון אמריקאי להסדיר את תנועת המעבר מחוץ למסלולים שנקבעו על ידי טהראן ייתקל בהתנגדות צבאית עזה.

הפיקוד הצבאי האיראני הפנה אזהרה חמורה למדינות האזור, וקבע כי כל שיתוף פעולה עם המהלכים האמריקאים יסווג כמעשה עוין ומלחמה ישירה נגד איראן. טהראן הבהירה כי זירת הסכסוך לא תישאר מוגבלת במקרה של התפרצות עימות, אלא ניצוצותיה יגיעו לכל המדינות שיאפשרו את משימות הצבא האמריקאי.

מצדו, משמרות המהפכה האיראניים הזהירו כי ההתערבות האמריקאית בנתיב המים מאיימת באופן חמור על יציבות אספקת הנפט העולמית. משמרות המהפכה הדגישו בהצהרות לעיתונות כי סמכותה של טהראן על מצר הורמוז היא עובדה גיאוגרפית וצבאית שלא ניתן לעקוף אותה או להכתיב עליה תכתיבים חיצוניים.

בשטח, דיווחו מקורות רפואיים ורשמיים איראניים על נפגעים כתוצאה מגל תקיפות שביצעו הכוחות האמריקאים לפנות בוקר יום שני על עמדות במחוזות ח'וזסטאן ואספהאן. על פי הדיווח הראשוני, ארבעה בני אדם נהרגו ו-14 נפצעו בתקיפות שפגעו במתקנים חיוניים ובאזורי מגורים בערים מאהשהר, אבאדאן וניין.

מקורות מקומיים ציטטו את סגן מושל ח'וזסטאן, ולי אללה חייאתי, שאמר כי אחד הפגזים האמריקאים פגע בתחנת שאיבת מי השקיה בעיר מאהשהר, מה שהוביל למותו של איש ביטחון. כמו כן, בעיר אבאדאן נפל פגז נוסף שגרם למותם של שני בני אדם ולפציעתם של שלושה נוספים בהסלמה בשטח שהיא החמורה ביותר מזה חודשים.

במחוז אספהאן שבמרכז המדינה, אישרו הרשויות המקומיות את מותו של אדם אחד ופציעתם של שבעה נוספים בתקיפה שפגעה בנפת נאין לפנות בוקר. תקיפות אלו מגיעות במסגרת מה שוושינגטון תיארה כגל חדש של תקיפות בתגובה לפגיעה בספינות סוחר בנתיבי מים בינלאומיים בימים האחרונים.

התגובה האיראנית להפצצה האמריקאית לא איחרה לבוא, כאשר טהראן הודיעה על ביצוע תקיפות טילים שפגעו בעמדות וריכוזי כוחות אמריקאים במספר מדינות ערביות. מטחי הטילים האיראניים כללו בסיסים ומתקנים צבאיים בכווית, בחריין וקטאר, בנוסף לירדן, בתגובה לתקיפות שפגעו בעומק האיראני.

האזור נמצא במצב של כוננות צבאית עליונה מאז תחילת התוקפנות האמריקאית-ישראלית נגד איראן בפברואר השנה. החששות הבינלאומיים גוברים מפני הידרדרות המצב למלחמה אזורית כוללת שעלולה להוביל לסגירה מוחלטת של מצר הורמוז, מה שיגרום לאסון כלכלי עולמי ולעלייה מטורפת במחירי האנרגיה.

משקיפים רואים בהכרזת טראמפ על הטלת אגרות על המעבר בהורמוז תקדים במשפט הבינלאומי הימי, ועלול להוביל להתנגשות ישירה עם המעצמות הגדולות המייבאות נפט. המאמצים הדיפלומטיים של כמה גורמים אזוריים להרגעת המצב נמשכים, אך שפת ההסלמה הצבאית והאיומים ההדדיים נותרה השלטת בזירה הנוכחית.

"נשלוט על מצר הורמוז ונגבה אגרות בתמורה לשמירה עליו, הגנו על המצר יותר מ-50 שנה ללא תמורה בעוד האיראנים קיבלו את כל הכסף."

משרד ההגנה התימני הודיע היום, יום שני, על ביצוע תקיפה שפגעה במסלול שדה התעופה הבינלאומי בצנעא, וזאת כצעד מנע למנוע ממטוס איראני לנחות בבירה הנמצאת בשליטת קבוצת החות'ים. המשרד אישר בהצהרה רשמית כי מהלך זה מגיע במסגרת הליכים להגנת הריבונות הלאומית ומניעת כל הפרות אוויריות בלתי מורשות.

מנגד, קבוצת החות'ים הודיעה כי המטוס האיראני הצליח מאוחר יותר לנחות בשדה התעופה חדיידה, הממוקם על חוף הים האדום במערב המדינה. הקבוצה ציינה כי התפתחות זו מייצגת סיום בפועל של שלב הפחתת ההסלמה שהמדינה חוותה בתקופה האחרונה, והטילה את האחריות על ההשלכות על הממשלה.

שר התחבורה בממשלת החות'ים הסביר כי המטוס שנחת בחדיידה נשא מספר פצועים וחולים תימנים ותקועים בחו"ל, בנוסף למה שתיאר כ'משלחת הרשמית של הרפובליקה התימנית'. כלי תקשורת המזוהים עם הקבוצה שידרו סרטונים המתעדים את רגע הגעת המטוס למסלול תחת אמצעי אבטחה.

מצידו, האשים ראש מועצת ההנהגה הנשיאותית התימנית, רשאד אל-עלימי, את קבוצת החות'ים בפעולה שיטתית לערעור סיכויי השלום ודחיית כל היוזמות הבינלאומיות שמטרתן לייצב את המדינה. אל-עלימי הדגיש כי הקבוצה ממשיכה ליישם אג'נדות חיצוניות הפוגעות בביטחון הלאומי התימני והערבי כאחד.

אל-עלימי הורה לכוחות המזוינים התימנים להעלות את רמות הכוננות הקרבית למקסימום, וקרא לדריכות מלאה להתמודדות עם כל מצב חירום. הוא גם דרש לנקוט בכל האמצעים הנדרשים למנוע הישנות של מה שתיאר כהפרות איראניות וחות'יות של הריבונות התימנית, והדגיש כי המדינה לא תתפשר על הגנת מרחבה האווירי.

למרות הטון המזהיר, אל-עלימי ציין כי אינו שואף להרחיב את היקף העימות הצבאי הישיר בשלב זה, וראה בהיגררות אחר ההסלמה יעד איראני מובהק. הוא הסביר כי הממשלה מנסה להימנע מהידרדרות למלחמה כוללת המשרתת את האינטרסים האזוריים של טהראן ומגבירה את סבל העם התימני.

בהקשר קשור, הרשות הכללית לתעופה אזרחית פרסמה הודעה דחופה הקובעת סגירה מלאה של כל שדות התעופה התימנים לתנועה אווירית עד להודעה חדשה. החלטה זו מגיעה כצעד מנע לאור המתיחות הביטחונית הגוברת והחשש מפגיעה במתקנים חיוניים.

הערכות שטח מצביעות על כך שהזירה התימנית נעה לעבר סבב חדש של סכסוך מזוין, כאשר משקיפים סבורים כי תקיפת שדה התעופה בצנעא עלולה לגרור תגובה צבאית מצד קבוצת החות'ים. הציפיות גוברות לחידוש התקפות הטילים והמל"טים שנעצרו לתקופה ארוכה יחסית.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי התרחיש הסביר ביותר בשעות הקרובות הוא חזרה של ההפגזות ההדדיות בין הצדדים הלוחמים, מה שיחזיר לזיכרון את שנות המלחמה הקשות. אנליסטים סבורים כי קבוצת החות'ים עשויה לתקוף מתקנים חיוניים בתגובה למה שראתה כהסלמה ממשלתית הנתמכת על ידי הקואליציה.

מקורות גם העריכו כי גל ההסלמה הקרוב יכלול חזרה של איומים על השיט הבינלאומי ועל ספינות בים האדום, מה שעשוי לדרוש תגובה בינלאומית רחבה. התפתחויות אלו נחשבות למכה קשה למאמצים הדיפלומטיים שהובלו על ידי גורמים אזוריים ובינלאומיים לייצוב הפסקת האש.

משקיפים לענייני תימן סבורים כי עדיפותה של קבוצת החות'ים בתגובה עשויה להיות מכוונת לעומק סעודיה, כפי שרמזו גורמים בקבוצה לאחר האירוע. אפשרות זו פותחת פתח להתערבות ישירה של כוחות הקואליציה, מה שעלול להחזיר את הסכסוך לנקודת ההתחלה ולסיים את תקוות ההסדר הפוליטי.

המצב בתימן נותר תלוי בשעות הקרובות וביכולתם של הצדדים הבינלאומיים להכיל את המצב לפני התפוצצותו המלאה. בעוד שהממשלה דבקה בזכותה להגן על ריבונותה, החות'ים רואים בתקיפת שדות התעופה הכרזה מפורשת על חזרתה של מלחמה כוללת שעלולה לשרוף את הירוק והיבש.

הוראה ניתנה לא להרחיב את היקף העימות כדי להשיג את המטרה שאיראן שואפת אליה, המשתמשת בתימן כקלף בסכסוכה האזורי.

ההכנות הדיפלומטיות לקראת סבב השיחות השישי בין לבנון לישראל בבירה האיטלקית רומא מואצות, וזאת על רקע אווירה מתוחה בשטח עם הפרות מתמשכות. מקורות יודעי דבר דיווחו כי התקיפות הישראליות בדרום לבנון לא פסקו, כאשר כלי טיס בלתי מאוישים ממשיכים לבצע תקיפות מפוזרות ולהטיל פצצות קול כדי להטיל אימה על אזרחים השבים לכפריהם ההרוסים.

ברמה הרשמית, לבנון מדגישה את הצורך לדבוק במה שהוסכם בשיחות וושינגטון הקודמות, במיוחד בכל הנוגע ללוח הזמנים לנסיגה ישראלית מלאה. ביירות דורשת את תחילת פריסת צבא לבנון באזורי הגבול והפעלת מה שמכונה 'אזורי ניסוי' כצעד ראשון לקראת השבת הריבונות המלאה על השטחים הכבושים.

מנגד, הנתונים המגיעים מביירות מצביעים על התמהמהות ישראלית ברורה ביישום דרישות אלו, כאשר הכיבוש מסרב עד כה לנקוב בשמות הכפרים שיכללו בשלב הראשון של הנסיגה. ממשלת ישראל גם מתחמקת מקביעת לוח זמנים ברור לתהליך ההתארגנות מחדש, מה שמעלה ספקות לגבי כוונותיה האמיתיות כלפי רגיעה בת קיימא.

מדינת לבנון מתעקשת כי 'אזורי הניסוי' יהיו כפרים שעדיין נמצאים תחת כיבוש ישיר, כדי להבטיח נסיגה מלאה של הכוחות הישראליים מהם לפני כניסת יחידות צבא לבנון. חזון זה נועד ליצור מודל ביטחוני שיאפשר את שיבת התושבים העקורים, ויסלול את הדרך להרחבת היקף הנסיגה כך שיכלול את כל נקודות הגבול השנויות במחלוקת.

מצדו, צבא לבנון אישר לוועדת הפיקוח הבינלאומית על הפסקת האש את נכונותו המלאה להיפרס באופן מיידי בכל אזור שיפונה על ידי כוחות הכיבוש. אולם, הצד הישראלי מנסה להטיל תנאים חדשים מחוץ למסגרת ההבנות, ביניהם דרישה מצבא לבנון להיכנס לאזורים מסוימים כדי לבחון את יכולתו להתמודד עם המציאות בשטח שם, דרישה שנענתה בסירוב לבנוני מוחלט.

בהקשר של המהלכים הדיפלומטיים, משלחת צבאית אמריקאית בכירה ממשיכה בפגישותיה עם פיקוד הצבא בביירות כדי לעקוב אחר הפרטים הטכניים של ההבנות הביטחוניות. פגישות אלו מתקיימות במקביל למגעים פוליטיים אינטנסיביים שמטרתם להסיר מכשולים לפני תחילת סבב רומא, על רקע תקוות בינלאומיות להכיל את ההסלמה ולמנוע הידרדרות האזור לעימות רחב יותר.

בקרב מקבלי ההחלטות בלבנון שוררת זהירות רבה מחשש שישראל תתהפך על ההבנות הקיימות, תוך ניצול מצב המתיחות האזורי בין וושינגטון לטהראן. מקורות פוליטיים סבורים כי הלחצים שמפעיל הממשל האמריקאי על תל אביב טרם תורגמו לצעדים מעשיים מוחשיים בשטח, במיוחד בתיק לוח הזמנים לנסיגה הצבאית.

מקורות לבנוניים מאשרים כי הלחצים האמריקאים על ישראל לא הניבו עד כה תוצאות מעשיות, הן בנוגע לקביעת אזורי הניסוי והן בנוגע לקביעת לוח זמנים לתחילת יישומם.

בירת תימן, צנעא, ספגה היום, יום שני, סדרת תקיפות אוויריות עזות שכוונו למתקנים חיוניים בשדה התעופה הבינלאומי בצנעא. מקורות בשטח דיווחו כי לפחות ארבע תקיפות פגעו במתחם שדה התעופה, בעוד מטוסי קרב המשיכו לחוג בשמיים, מה שעורר מצב כוננות ביטחונית נרחבת בעיר הנשלטת על ידי קבוצת החות'ים.

מצידו, דובר צבאי מטעם קבוצת החות'ים הצהיר כי התקיפות כוונו ישירות לתשתיות שדה התתעופה, וראה במתקפה זו שינוי מסוכן במהלך הסכסוך. הקבוצה אישרה באמצעות פלטפורמות התקשורת שלה כי מבצע זה למעשה מסמן את סיום שלב הפחתת ההסלמה שהיה קיים, ואיימה כי תקיפה זו לא תעבור ללא תגובה צבאית מרתיעה בזמן הקרוב.

מנגד, משרד ההגנה של ממשלת תימן המוכרת בינלאומית הבהיר כי המבצע הצבאי היה מדויק וממוקד. המשרד ציין בהצהרה כי ההפצצה כוונה למסלול ההמראה של שדה התעופה כדי למנוע ממטוס איראני לנחות, והדגיש כי המהלך נועד להגן על הריבונות הלאומית ולמנוע הגעת משלוחים בלתי מורשים לקבוצה החמושה בצנעא.

בהקשר קשור, שר ההסברה התימני הפנה האשמות ישירות כלפי קבוצת החות'ים על החזקת מטוס של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בתוך שדה התעופה. השר הסביר כי הקבוצה מסרבת לאפשר למטוס להמריא, ומחזיקה את הטייס ועוזרו, מה שמסבך עוד יותר את המצב ההומניטרי והזכויות אדם לאור ההסלמה הצבאית האחרונה במדינה.

הסלמה זו בשטח מגיעה בתקופה שבה המאמצים הדיפלומטיים סובלים מקיפאון, כאשר הממשלה ממשיכה למלא את תפקידיה מהבירה הזמנית עדן. תקיפות אלו מעוררות חששות בינלאומיים מחזרה לעימותים כוללים, במיוחד לאחר ההכרזה המפורשת של החות'ים על הפסקת העבודה בהסכמי הרגיעה הקודמים, מה שמעמיד את האזור בפני תרחישים פתוחים של עימות.

תקיפת שדה התעופה בצנעא לא תעבור ללא תגובה וענישה, ואנו מכריזים רשמית על סיום שלב הפחתת ההסלמה.

ראש ממשלת עיראק, עלי אל-זיידי, החל היום, יום שני, בביקור רשמי בבירה האמריקאית וושינגטון בראש משלחת ממשלתית וכלכלית בכירה. מטרת הביקור היא להפוך את ההבנות הפוליטיות בין שתי המדינות לפרויקטים מעשיים ושותפויות השקעה שיסייעו לתמוך בכלכלה הלאומית העיראקית.

אל-זיידי הדגיש בהצהרות לפני יציאתו כי ממשלת עיראק שואפת לפתוח אופקים חדשים לשיתוף פעולה במגזרים חיוניים הכוללים אנרגיה, טכנולוגיה ותשתיות. הוא גם הדגיש את חשיבות הכלכלה הדיגיטלית ושותפויות המימון בקידום תהליך הפיתוח בר-קיימא שהמדינה נוקטת בשלב הנוכחי.

ראש הממשלה הסביר כי המטרה העיקרית של המהלך לכיוון וושינגטון היא למשוך השקעות זרות ולהעביר מומחיות בינלאומית כדי לגוון את מקורות ההכנסה הלאומית. הוא ציין כי עיראק שואפת לבסס את מעמדה כשותפה אמינה וגורם פעיל ביציבות האזור ובשגשוגו הכלכלי באמצעות יצירת הזדמנויות עבודה חדשות לצעירים.

במקביל למהלכים דיפלומטיים אלה, הודיעה המועצה השיפוטית העליונה של עיראק על הצלחות מוחשיות בתיק המאבק בשחיתות, כאשר הוחזרו 375 קילוגרם זהב. צעד זה מגיע במסגרת מבצע 'סולת אל-פג'ר' שהושק על ידי הממשלה ביוני האחרון לרדיפת המעורבים בשוד כספי ציבור.

תקשורת מערכת המשפט חשפה כי בית המשפט לחקירות פשעי שחיתות מרכזי הצליח להחזיר 358 קילוגרם זהב בתיק סגן שר הנפט לשעבר, עדנאן אל-ג'מילי. פעולה זו בוצעה בתיאום עם הרשויות באזור כורדיסטן ובפיקוח ישיר של ראש המועצה השיפוטית העליונה, פאיק זידאן.

בהקשר קשור, הרשויות החוקרות תפסו 17 קילוגרם זהב נוספים בתיק נפרד, מה שהעלה את סך הכמויות שנתפסו ביום אחד לשיא. כל הכמויות שהוחזרו נמסרו למחלקת ההנפקה והאוצר בבנק המרכזי העיראקי כדי להבטיח את הגנתן.

ההליכים המשפטיים לא עצרו בזהב, אלא כללו גם תפיסת נכסי נדל"ן ותעשייה עצומים בעיר מוסול שבמחוז נינווה. בית המשפט לחקירות המוסמך בתיקי יושרה החליט לתפוס 9 נכסים מסחריים ו-3 מפעלי קמח הקשורים לאותו תיק שחיתות.

הערכות רשמיות מצביעות על כך ששווי השוק של הנכסים והמפעלים שנתפסו מגיע לכ-69 מיליארד דינר עיראקי, השווה לכ-52.6 מיליון דולר. התפיסות כללו גם 7 משאיות חדישות ששווי כל אחת מהן מוערך בכ-200 אלף דולר, ששימשו לפעילויות מסחריות חשודות.

החקירות הראו כי הנאשמים הנמלטים בתיקים אלה נקטו בשיטות מורכבות של הסוואה, כולל רישום הנכסים על שמות עובדים ופקידים שלהם. תכסיס זה נועד להסתיר את המקור הבלתי חוקי של הכספים ולהימנע מרדיפה משפטית, אך החקירות הפיננסיות חשפו את שקריות הטענות הללו.

על מנת לשמור על ערך הנכסים הללו, החליט בית המשפט למנות שומרים משפטיים לניהול הנכסים והמפעלים שנתפסו כנכסים יצרניים המניבים הכנסות כספיות. הנהלה זמנית זו תפעל להבטיח את המשך העבודה במפעלים וגביית הרווחים לטובת אוצר המדינה העיראקית.

עדנאן אל-ג'מילי, סגן שר הנפט לענייני זיקוק שהודח, הוא הדמות המרכזית בחקירות אלה לאחר הדחתו ביוני האחרון עקב חשדות לבזבוז כספי ציבור. הדמויות המעורבות בתיק זה עומדות בפני האשמות חמורות הקשורות להלבנת הון וכריתת חוזים בלתי חוקיים שגרמו להפסדים כבדים למדינה.

הרשויות השיפוטיות מאשרות את המשך רדיפת כל הנאשמים הנמלטים בתוך ומחוץ למדינה כדי להחזיר את הכספים הניידים והבלתי ניידים. בימים האחרונים נעצרו עשרות חשודים, כולל בכירים וסגנים שהורמה חסינותם המשפטית להשלמת הליכי החקירה.

אנו נחושים לתרגם את עוצמת היחסים העיראקיים-אמריקאיים לשותפויות כלכליות והשקעות אמיתיות שיפתחו אופקים רחבים יותר לשיתוף פעולה.

ההפרות הישראליות של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה נמשכו, כאשר מקורות רפואיים ובשטח דיווחו על מות פלסטיני ושלושה פצועים נוספים, בהם ילדה, בהתקפות שונות שביצעו כוחות הכיבוש ביום שני. התפתחויות אלו בשטח מתרחשות על רקע ההפרות השיטתיות המתמשכות של ההסכם שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, המאיימות על השקט השברירי שהתושבים מנסים להיצמד אליו.

בפרטי התוקפנות, כטב"ם ישראלי ביצע תקיפה אווירית שפגעה בבית מאוכלס באזור בירכת אל-לוז במחנה הפליטים אל-מוע'אזי במרכז הרצועה. ההפצצה הישירה גרמה למותו של ילד שהיה בתוך הבית, בעוד שהפיצוץ גרם נזק חומרי כבד לרכוש הסמוך, בתוך מצב של בהלה בקרב האזרחים במחנה הצפוף.

במקביל לתקיפה באל-מוע'אזי, כוחות צבא ישראל פתחו באש מקלעים לעבר בתי אזרחים בשכונת אל-תופאח במזרח העיר עזה. מקורות רפואיים בבית החולים הבפטיסטי דיווחו כי צוותי אמבולנס פינו שלושה פצועים, בהם ילדה, שנפגעו מירי הכיבוש בעת שהיו ליד בתיהם, ופציעותיהם תוארו כמשתנות.

נתונים רשמיים שפרסם משרד הבריאות בעזה מצביעים על כך שהיקף ההפרות הישראליות מאז חתימת הסכם הפסקת האש הגיע לרמות שיא, כאשר כ-1100 הרוגים ויותר מ-3500 פצועים. נתונים אלו מאשרים כי הכיבוש לא עמד בתנאי הרגיעה, והמשיך לפגוע באזרחים במחוזות שונים של הרצועה מדי יום.

יצוין כי רצועת עזה חווה אסון הומניטרי חסר תקדים מאז תחילת מלחמת ההשמדה באוקטובר 2023, שהותירה למעלה מ-73 אלף הרוגים ו-173 אלף פצועים. כמו כן, הפעולות הצבאיות המתמשכות הובילו להרס של כמעט 90% מהתשתיות והמתקנים האזרחיים, מה שהפך שטחים נרחבים ברצועה לבלתי ראויים למגורים, על רקע המחסור באמצעים רפואיים וסיוע.

כטב"ם ישראלי פגע בבית באזור בירכת אל-לוז במחנה הפליטים אל-מוע'אזי במרכז הרצועה, מה שהוביל למותו של ילד.

ב-13 ביולי 1985, העולם היה עד לאירוע יוצא דופן שבו המוזיקה לא הייתה רק בידור, אלא זעקה אנושית מהדהדת. יותר מ-160 אלף איש התאספו באצטדיוני וומבלי בלונדון וג'ון פ. קנדי בפילדלפיה, בעוד שיותר ממיליארד צופים היו מרותקים למסכים כדי לצפות בשידור החי הגדול ביותר בהיסטוריה באותה תקופה.

האירוע נקרא 'לייב אייד', ומטרתו העיקרית הייתה לגייס תרומות כדי להתמודד עם הרעב הקטלני שפקד את אתיופיה. זה לא היה רק קונצרט מוזיקה, אלא ניסיון שאפתני להפוך את תהילת הכוכבים לכלי סיוע יעיל, וחלון דרכו העולם ראה משבר הומניטרי שנשאר זמן רב בצללים.

מרתון המוזיקה נמשך 16 שעות רצופות, במהלכן התחלפו כוכבים גדולים על שתי במות שהפריד ביניהן האוקיינוס האטלנטי. המארגנים הצליחו לשבור מחסומים גאוגרפיים, שכן האירוע סיפק הזדמנות ייחודית להעלות את המודעות בקרב מספר עצום של אנשים לצורך לפעול למיגור הרעב ביבשת אפריקה.

הקונצרט עדיין נוכח בזיכרון הקולקטיבי, במיוחד עם ההופעה האגדית של להקת 'קווין' בניצוחו של פרדי מרקורי. ההיסטוריה גם תיעדה את מסעו של האמן פיל קולינס, שהשתמש במטוס הקונקורד כדי לחצות את האוקיינוס ולהופיע על במות לונדון ופילדלפיה באותו יום, ובכך גילם את הסיסמה 'עולם אחד'.

מאחורי אורות הזרקורים הללו, אתיופיה סבלה מרעב שנמשך בין השנים 1983 ל-1985, שבו שולבו גורמי בצורת עם סכסוכים מזוינים. מדיניות ממשלת מנגיסטו היילה מריאם, כולל העברת אוכלוסין בכפייה והגבלת פעילויות כלכליות, תרמה להחמרת האסון ההומניטרי באופן חסר תקדים.

ניצוץ הפעולה החל כאשר המוזיקאי האירי בוב גלדוף צפה בדיווחי טלוויזיה שהציגו את הטרגדיה של הרעבים בצפון אתיופיה. גלדוף שיתף פעולה עם מידג' יור כדי להפיק את השיר 'האם הם יודעים שזה חג המולד?', שאיחד את האמנים המפורסמים ביותר בבריטניה והשיג תפוצה מדהימה שסללה את הדרך לקונצרט הגדול יותר.

התרומות זרמו בשפע במהלך שעות השידור, כאשר הסכום הסופי עלה על 100 מיליון ליש"ט. הצלחה כספית זו הוכיחה כי הצופה יכול להפוך מצופה פסיבי של חדשות לתורם פעיל בתגובה למשברים בינלאומיים גדולים.

'לייב אייד' ביסס מודל חדש של עבודה הומניטרית המונעת על ידי כוכבים ותדמית טלוויזיונית, שבה האמן מושך את הקהל, אשר בתורו מפעיל לחץ על ממשלות. נוסחה זו עברה מאוחר יותר והפכה לגישה מקובלת בהתמודדות עם רעידות אדמה, מגיפות ואסונות טבע ברחבי העולם.

למרות ההצלחה, הקונצרט ספג ביקורת חריפה בנוגע לאופן שבו תוארה אפריקה כיבשת חסרת אונים הממתינה למושיע המערבי. קולות אתיופיים נעדרים מהבמות המרכזיות, ויבשת שלמה צומצמה לתדמית 'אפריקה הרעבה', מה שהרחיק גורמים פוליטיים מורכבים מליבת הדיון הציבורי.

שאלות רבות עלו בנוגע לגורל הכספים והבטחת הגעתם לנזקקים תחת שלטון צבאי רודני. ולמרות הטענות על שימוש בכספים לרכישת נשק, חקירות מאוחרות יותר והתנצלויות רשמיות ממוסדות תקשורת אישרו כי אין ראיות המוכיחות העברת סיוע למטרות צבאיות.

בשנת 2005, בוב גלדוף חזר וארגן את 'לייב 8', אך הפעם במטרה פוליטית של הפעלת לחץ על מנהיגי קבוצת השמונה. המטרה הייתה לדרוש ביטול חובות של מדינות עניות והגדלת הסיוע, מתוך הבנה שעוני דורש החלטות פוליטיות רדיקליות ולא רק משלוחי מזון.

מומחים סבורים שקשה לשחזר את חווית 'לייב אייד' בעידן הנוכחי בשל פיצול הקהל בין פלטפורמות דיגיטליות ואלגוריתמים. עם זאת, המשוואה שהציב הקונצרט עדיין קיימת, כאשר חשבונות אמנים ברשתות החברתיות משמשים לגיוס תמיכה הומניטרית מהירה.

הרעב והמלחמות לא הסתיימו לאחר כיבוי אורות במת וומבלי, אך הקונצרט הותיר מורשת מוסדית מתמשכת. קרן הצדקה 'בנד אייד' עדיין רשומה ופעילה בבריטניה, ומעניקה מענקים שנתיים של מיליוני ליש"ט למאבק בעוני ובמחלות ביבשת אפריקה.

לסיכום, 'לייב אייד' נשאר שיעור בגבולות האמפתיה האנושית ובעוצמתה בו זמנית, המאשר כי התרבות הפופולרית מסוגלת להזיז הרים. אך הוא גם מזכיר לנו שסיוע אמיתי דורש הבנה של הקשרים פוליטיים ושיתוף בעלי העניין בעיצוב עתידם הרחק מאפוטרופסות.

לייב אייד הוכיח שהקהל אינו חסר אונים לחלוטין מול אסון המתרחש במדינה רחוקה, וכי התרבות הפופולרית יכולה לכפות סוגיה הומניטרית על התקשורת והממשלות.

בירת קטאר, דוחא, עדה לנהירה רחבה של ראשי מדינות, פקידים ומשלחות רשמיות מכל רחבי העולם, כדי להציע תנחומים על מות האמיר האב השייח' חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני. טקסי קבלת התנחומים מתקיימים בארמון לוסייל, שם מקבל אמיר קטאר ובכירי משפחת המלוכה את אורחי המדינה שהגיעו לנחם אותם באסון כבד זה.

טקסים אלה מתקיימים יום לאחר הלווייתו של המנוח, שנפטר ביום ראשון בבוקר בגיל 73, ונקבר בבית הקברות לוסייל לאחר תפילת ההלוויה שנערכה במסגד האימאם מוחמד בן עבד אל-והאב. אווירה של עצב אפפה את המדינה, בתוך הערכה מקומית ובינלאומית למסעו של האמיר האב ולתפקידו ההיסטורי בבניית הרנסנס המודרני של קטאר.

בנוגע למשלחות שהגיעו, מקורות בדוחא דיווחו על הגעתו של נשיא רואנדה, פול קגאמה, בשעות הבוקר המוקדמות כדי להשתתף בטקסי התנחומים. כמו כן, הגיע ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, בראש משלחת שרים בכירה, שכללה את סגן ראש הממשלה טארק מיתרי ושרים האוצר והמשפטים, כדי להציע תנחומים והשתתפות בצער להנהגה הקטארית.

בהקשר קשור, ראש ממשלת פקיסטן, מוחמד שהבאז שריף, עזב את בירת אסלאמבאד בדרכו לדוחא, והגעתו צפויה בשעות הקרובות. כמו כן, נשיא מאוריטניה, מוחמד ולד שייח' אל-ע'זוואני, יצא לקטאר לאותה מטרה, כביטוי לעומק היחסים הבילטרליים ולשיתוף העם הקטארי באבלו.

צפויה הגעתו של יורש העצר הכוויתי, השייח' סבאח ח'אלד אל-חמד אל-סבאח, המייצג את אמיר מדינת כווית, כדי להשתתף בטקסי התנחומים הרשמיים. השתתפות כוויתית בכירה זו באה במסגרת הקשרים האחווים האיתנים המקשרים בין שתי המדינות האחיות, כאשר הגעת המשלחת הכוויתית צפויה מאוחר יותר היום.

מקורות יודעי דבר אישרו כי רשימת המדינות המשתתפות בטקסי התנחומים כוללת ייצוג בכיר מערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ממלכת בחריין ומדינת פלסטין. כמו כן, טורקיה, הממלכה המאוחדת וצרפת הודיעו על שליחת משלחות רשמיות כדי להשתתף בהצעת תנחומים בארמון לוסייל בדוחא.

במדינת קטאר נמשכים הליכי האבל הרשמי שהוכרזו על ידי הדיואן האמירי למשך ארבעה ימים, כאשר מוסדות ומשרדי ממשלה ממשיכים להוריד את הדגלים מעל בנייניהם. כמו כן, נמשכת ההחלטה להשעות את העבודה בכל הגופים והמוסדות הממשלתיים לאורך כל תקופת האבל, כביטוי לאבל לאומי כולל על מותו של מייסד הרנסנס הקטארי.

ברמה הלוגיסטית, הרשויות הקטאריות מיישמות תוכנית אבטחה וארגון הדוקה כדי לאבטח את תנועת המשלחות הרשמיות מנמל התעופה הבינלאומי של דוחא ועד למקום התנחומים. הליכים אלה כוללים תיאום גבוה בין גורמי הביטחון השונים כדי להבטיח זרימה חלקה של התנועה ולהקל על הגעת המנחמים מקרב אזרחים ותושבים וחברי הסגל הדיפלומטי.

המשלחות הרשמיות ממשיכות להגיע בזה אחר זה לבירת קטאר, כאשר צפויות אישורים נוספים ממדינות אחרות בנוגע להשתתפות משלחותיהן בשעות הקרובות. השתתפות בינלאומית רחבה זו משקפת את המעמד המכובד שהיה לאמיר האב השייח' חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני בזירה האזורית והבינלאומית.

הליכי האבל הרשמי שהוכרזו על ידי מדינת קטאר נמשכים, במקביל לסידורי אבטחה וארגון כדי לאבטח את הגעת האורחים ולהקל על תנועת המנחמים.

טהראן הפנתה אזהרה חריפה לארצות הברית, והדגישה כי לא תעמוד במזכר ההבנות הקיים אלא אם כן וושינגטון תעמוד בהתחייבויותיה המקבילות. עמדה זו מגיעה על רקע הסלמה בשטח, החמורה ביותר מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש באפריל האחרון, המאיימת בקריסת המסלולים הדיפלומטיים השבריריים בין הצדדים.

דובר משרד החוץ האיראני, איסמעיל בקאיי, אישר כי ארצו תאמץ את עקרון ההדדיות ביישום התחייבויות בינלאומיות. בקאיי הבהיר במסיבת עיתונאים כי טהראן לא תהסס לסגת מצעדיה אם הצד השני ימשיך להתנער מאחריותו, וציין במקביל כי ערוצי התיווך עדיין פעילים בניסיון להכיל את המצב.

בשטח, משמרות המהפכה האיראניים הודיעו על סגירה מלאה של מצר הורמוז עד להודעה חדשה, ומנעו מעבר של כל כלי שיט דרך נתיב מים אסטרטגי זה. הפיקוד הצבאי האיראני הצדיק צעד זה בצורך לעצור את מה שכינה התערבויות אמריקאיות, במיוחד לאחר שאונייה נצפתה שטה במסלול לא מאושר ונפגעה ישירות.

מנגד, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ המעיט בחשיבות ההודעות האיראניות, והדגיש כי מצר הורמוז עדיין פתוח לתנועת שיט מסחרית עולמית. ארצות הברית מתעקשת להבטיח את חופש השיט במעבר שדרכו עובר חלק ניכר מאספקת האנרגיה העולמית, ודוחה את התנאים האיראניים המטילים תיאום מוקדם למעבר.

בנוגע לתנועת הספנות, נתוני מעקב אחר אוניות חשפו ירידה חדה וחסרת תקדים במספר המכליות שעברו במצר בשעות האחרונות. חברת 'קפלר' רשמה מעבר של שש אוניות בלבד ביום ראשון, המספר הנמוך ביותר שנצפה מזה למעלה מחודש, מה שמשקף את מצב הדאגה הגובר בקרב חברות הספנות הבינלאומיות.

בין האוניות שהעזו לעבור הייתה מכלית הנפט האיראנית הענקית 'הומניטי' עמוסה בשני מיליון חביות, בנוסף למכלית כוויתית הנושאת תוצרי נפט. יצוין כי רוב המכליות הללו כיבו את מכשירי השידור והקליטה שלהן כדי למנוע זיהוי או פגיעה על רקע המתיחות הביטחונית הגוברת.

דיווחים טכניים הצביעו גם על היעדר מוחלט של מכליות גז טבעי נוזלי מהמצר במהלך סוף השבוע, אינדיקטור מסוכן להשפעה על שרשרת האספקה. כמו כן, מכלית אחת בלבד השייכת לחברת 'אדנוק' האמירתית עזבה את האזור לכיוון הודו, תחת מעקב צמוד אחר תנועות כלי השיט במפרץ.

מבחינה צבאית, הפיקוד המרכזי האמריקאי הודיע על ביצוע סדרת תקיפות אוויריות ממוקדות נגד מטרות בתוך שטח איראן. הכוחות האמריקאים השתמשו בתחמושת מונחית מדויקת כדי לפגוע בעשרות אתרים, בצעד שתואר כתגובה לאיומים המתמשכים על השיט והאינטרסים האמריקאיים באזור.

מצדו, משמרות המהפכה חשפו ביצוע פעולות יירוט ימיות ליליות שהובילו לעיכוב שתי אוניות שזהותן לא נחשפה בתוך המצר. מקורות צבאיים הבהירו כי פעולת העיכוב בוצעה באמצעות השבתת המערכות האלקטרוניות של האוניות, מה שמגביר את החששות מהפיכת המצר לזירת עימות טכנולוגי וצבאי ישיר.

בכל פעם שהצד השני נמנע מלמלא את התחייבויותיו, אנו נמנעים מלמלא את התחייבויותינו... נמשיך לפעול בדרך זו.

ד"ר איברהים נייראת

הזירה הפוליטית הפלסטינית נכנסת לשלב פתוח לאפשרויות רחבות, שבו שינויים פנימיים משתלבים עם תמורות אזוריות ובינלאומיות, תוך ציפייה למה שעשוי להביא השלב הבא מבחינת שרטוט מחדש של מאזני הכוחות. ברגעים כאלה, מתרבים החולמים על מנהיגות, ומתגברות הניסיונות למיצוב מחדש, שכן כל צד שואף לתפוס את מקומו לפני שיתבהרו תווי השלב הבא.

לכן, אין זה מפתיע עוד לראות עמדות פוליטיות המתוארות כנועזות, וחלקן אף חורגות מהלך הרוח העממי הרווח, כאילו הן מסרים המופנים פנימה והחוצה בו זמנית. יש המהמרים כי נאומם ימצא הד בקרב הכוחות האזוריים והבינלאומיים, בעוד אחרים מנסים להציג את עצמם מחדש בפני הציבור באור שונה.

חלק מהעמדות הללו נראות כניסיון לדוג במים עכורים, כאשר ההימור אינו מוגבל רק לזירה הפלסטינית הפנימית, אלא מתרחב לאפשרויות של תמיכה חיצונית ואיתותים מכוחות אזוריים ובינלאומיים, בניסיון לתפוס עמדה מוקדמת בזירה שתוויה עדיין לא התבהרו.

במירוץ זה, הכלים והנאומים אינם דומים. אישים שידועים היסטורית בגמישותם מציגים היום שיח נוקשה יותר, ואחרים מאמצים עמדות פתוחות יותר בנושאים רגישים, בניסיון להצטייר כפוליטיקאים ריאליים המסוגלים להתמודד עם שינויים. אך שוני זה לא תמיד חושף הבדל בפרויקטים, אלא משקף מאבק על תדמית, מיקום וקבלה.

זהו בזאר פוליטי פתוח; בשלבי מעבר, לא רק עמדות מנוסחות מחדש, אלא גם תדמיות פוליטיות מנוסחות מחדש, כאשר השיח הופך לכלי למיצוב, והיכולת למשוך תשומת לב הופכת לחלק מהמאבק להשגת יעד. אין בכך כל הפתעה, שכן זוהי תכונה המוכרת מניסיונות פוליטיים רבים, אך הייחודיות של המקרה הפלסטיני הופכת את העניין לרגיש יותר, שכן הסוגיה מעולם לא הייתה רק תחרות על שלטון, אלא פרויקט לאומי הקשור להקרבות של עם שלם.

וכאן עולה השאלה: האם מה שאנו רואים הוא בחינה פוליטית אמיתית שנכפתה על ידי התמורות, או רק מיצוב מחדש שנכפה על ידי חישובי הרגע? והאם המטרה היא לבנות פרויקט חדש, או לבנות תדמית חדשה לבעלי השאיפות?

הפוליטיקה מטבעה היא תחום של בחינה והערכה מחדש, ומנהיגים מצליחים הם אלה הקוראים את השינויים מבלי לאבד את מצפן דרכם. אך בחינה שונה מהחלפת שיח בחיפוש אחר קבלה, וכמו כן ריאליזם פוליטי שונה מלהפוך את רצון החוץ לחשוב יותר מאמון הפנים.

הלגיטימציה מתחילה מהעם. ואילו החוץ, יהא חשוב ככל שיהא, הוא גורם מסייע ולא מקור חלופי ללגיטימציה. והסכנה מתחילה כאשר בירות הופכות לסמכות, וכאשר הצגת כתבי אמנה לחוץ חשובה יותר מהצגת פרויקט משכנע לאנשים.

התנועה הלאומית הפלסטינית הוקמה על רעיון ההחלטה הלאומית העצמאית, וסיסמה זו לא הייתה רק ביטוי פוליטי, אלא תמצית של ניסיון ארוך עם ניסיונות חסות, התערבות וכפיית אפשרויות. לכן, כל מסלול המציב את הלגיטימציה בחוץ מאיים על אחד היסודות החשובים ביותר של הפרויקט הלאומי.

החלפת שיח אינה יוצרת מנהיגות. ערכו של כל שינוי פוליטי אינו נמדד בצורתו, אלא במניעיו ובתוצאותיו. אם הוא נובע מבחינה לאומית אחראית, זוהי התפתחות טבעית, אך אם הוא רק תגובה לרוחות הפוליטיקה, זהו ניסיון חדש למיצוב.

המסוכן ביותר הוא ששינוי מתמיד זה משפיע על אמון הציבור. האזרח הפלסטיני, מתוקף ניסיונו הארוך, הפך ליותר מסוגל להבחין בין שכנוע פוליטי לבין חישובים זמניים. וככל שמהירות שינוי העמדות גוברת, כך מתרחב הפער בין האליטות לרחוב, ונסוג האמון המהווה את הבסיס לכל מנהיגות מוצלחת.

עם זאת, השלב אינו דורש קיפאון, אלא התחדשות. אתגרים גדולים דורשים רעיונות חדשים ומנהיגים המסוגלים לשלב בין ריאליזם פוליטי למחויבות לאומית. אך התחדשות אמיתית אינה מתחילה בשינוי השפה, אלא בפיתוח החזון, ואינה מבוססת על החלפת סיסמאות, אלא על הצגת פתרונות העונים על צרכי האנשים ושומרים על העקרונות הקבועים.

מנהיגות אינה הכרזה על שאיפה, ולא תוצאה של רגע פוליטי חולף, ולא פרי תמיכה חיצונית, אלא יחסי אמון הנבנים באמצעות עשייה, אחריות ויכולת לייצג את העם. מכאן שהאתגר הבא לא יהיה רק בשינוי פנים, אלא בשינוי כללי ייצור המנהיגות עצמה.

לכן, השאלה בשלב הבא לא תהיה רק: מי יגיע למנהיגות? אלא: איזה סוג של מנהיגות דורש השלב? הבחירות, לכשייערכו, לא יהיו רק תחרות על מושבים, אלא מבחן לאליטות הקיימות ולפנים החדשות שיכנסו לזירה.

בחירות אלו עשויות להיות תחילתו של עיצוב מחדש של החיים הפוליטיים, לא רק באמצעות שינוי אישים, אלא באמצעות הופעת אליטות חדשות הנושאות כלים שונים בחשיבה ובעשייה. הדורות שחוו את התמורות האחרונות עשויים לכפות את נוכחותם, לא רק כחלופה לשמות הישנים, אלא כניסיון להגדיר מחדש את משמעות המנהיגות עצמה.

הלגיטימציה בשלב הבא עשויה להיות קשורה יותר להישגים, ייצוג ואחריות, ופחות למורשת פוליטית או ליחסים חיצוניים. והמאבק הבא עשוי שלא להיות בין שמות המתחרים על עמדות, אלא בין מודלים שונים של מנהיגות: מודל המבוסס על העבר, ומודל המנסה להיוולד מדרישות העתיד.

הבזאר יישאר פתוח לחולמים, ורבים ימשיכו לנסות להציג את עצמם ככותרת השלב הבא. אך ההיסטוריה הפלסטינית לא העניקה את מקומה למי שהצטיינו באמנות המיצוב, אלא למי שהחזיקו בפרויקט לאומי ושאבו את לגיטימיותם מעמם לפני כל גורם אחר.

מנהיגות אינה נוצרת בבירות העולם, ואינה נולדת מתוך סערת הרגע, אלא נוצרת על ידי עם הרואה במנהיגו ביטוי לרצונו, ולא להימורים של אחרים. ובין השאיפה לעמדה לבניית פרויקט, המרחק נשאר ההבדל בין פוליטיקאי המחפש את הרגע, לבין מדינאי היוצר את העתיד.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 13/7/2026

ניתוח חדשותי

הסנאטור הרפובליקני מדרום קרוליינה, לינדזי גרהאם, נפטר במוצאי שבת, 11 ביולי, בגיל 71, שעות ספורות לאחר שובו מביקור באוקראינה, שם נפגש עם הנשיא וולודימיר זלנסקי, תחנה ששיקפה את המשך הגנתו על התמיכה האמריקאית בקייב עד ימיו האחרונים. מותו הפתאומי עורר הלם בחוגים הפוליטיים בוושינגטון, במיוחד מכיוון שהתכונן להופיע ביום ראשון בבוקר בתוכנית "פגוש את העיתונות" ברשת NBC ניוז. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בשיחת טלפון עם התוכנית, חשף כי שוחח עם גרהאם זמן קצר לפני מותו, ואמר כי הוא נראה "קצת עייף" לאחר הטיסה חזרה, אך לא הבחין בדבר מדאיג, והוסיף כי לא דמיין שזו תהיה שיחתם האחרונה.

כמו במקרה של מות אישים פוליטיים בולטים, זרמו הודעות אבל ששיבחו את שירותו שנמשך למעלה משלושה עשורים בקונגרס, ואת קשריו הרחבים ונאמנותו לנושאים שבהם דגל. אך הערכת המורשת הפוליטית אינה נעצרת בביטויי הספד, אלא מתרחבת לבחינת הרעיונות והמדיניות שבהם דגל, והתוצאות שנבעו מהם. מזווית זו, קשה להתעלם מכך שגרהאם היה אחד הסמלים הבולטים של האסכולה ההתערבותית במדיניות החוץ האמריקאית, ואחד המגינים הנלהבים ביותר על השימוש בכוח צבאי כאמצעי היעיל ביותר להגנה על האינטרסים האמריקאיים ולהכרעה במשברים בינלאומיים.

מאז פיגועי 11 בספטמבר 2001, ביסס גרהאם את תדמיתו כאחד הקולות הניציים ביותר בקונגרס. הוא הגן בעקביות על עקרון המכות המקדימות, וראה כי אמינותה של ארצות הברית קשורה לנכונותה להשתמש בכוח צבאי נגד יריביה, בעוד שסבר כי דיפלומטיה יעילה רק אם היא נשענת על איום צבאי ממשי.

גישה זו התגלמה בבירור בתמיכתו הנחרצת בפלישה לעיראק בשנת 2003, שכן לא הסתפק בתמיכה במלחמה, אלא דרש לנהל אותה בנחישות רבה יותר ודחה את רוב האזהרות שקדמו לפלישה בנוגע לשבריריות המדינה העיראקית והאפשרות להידרדרות לסכסוך ממושך. שנים לאחר מכן, כשהפכה עיראק לזירת כאוס ואלימות עדתית, ועליית ארגונים קיצוניים והתרחבות ההשפעה האיראנית, גרהאם לא הציג בחינה מהותית של עמדתו, למרות שתוצאות אלו היו רחוקות מהיעדים שהוכרזו על ידי ממשל הנשיא ג'ורג' בוש הבן בתחילת המלחמה.

עיראק לא הייתה יוצאת דופן בקריירה הפוליטית שלו. הוא תמך בהתערבות צבאית בלוב, וסבר כי הפלת משטרו של מועמר קדאפי מהווה הכרח אסטרטגי, למרות שהמדינה נכנסה מאוחר יותר לשלב ארוך של פילוג וסכסוך מזוין. בסוריה, הוא קרא שוב ושוב להתערבות אמריקאית רחבה יותר ולחימוש רב יותר של פלגי האופוזיציה, בטענה כי היסוסה של וושינגטון האריך את משך המלחמה.

איראן היוותה ציר קבוע בעמדותיו של לינדזי גרהאם לאורך כל דרכו בסנאט, שכן היה אחד הקולות הרפובליקניים התובעניים ביותר להנחית עליה מכות צבאיות נרחבות, בטענה שמדיניות ההרתעה מושגת רק על ידי הפגנת נכונותה של וושינגטון להשתמש בכוח. הוא התנגד בחריפות ל"מזכר ההבנות" שנחתם על ידי הנשיא דונלד טראמפ עם טהראן ב-17 ביוני האחרון, וראה בו ויתור המעניק לאיראן זמן ומרחב לחיזוק יכולותיה במקום לרסן אותן. הוא קרא לממשל האמריקאי לאמץ מדיניות קשוחה יותר, והזהיר כי כל פשרה שאינה מבוססת על פירוק מלא של היכולות הגרעיניות האיראניות תוביל, בסופו של דבר, לעימות מסוכן יותר.

מבקריו של גרהאם טוענים כי עמדותיו לא שיקפו קריאה שונה של כל משבר, אלא התבססו על אמונה קבועה כי העליונות הצבאית האמריקאית מסוגלת לכפות פתרונות פוליטיים, חזון שספג ביקורת גוברת עם כישלונות רבות של התערבויות צבאיות אמריקאיות בשני העשורים האחרונים.

במקביל, יחסיו עם ישראל היו אחד המאפיינים הבולטים ביותר בקריירה הפוליטית שלו. הוא חרג מגבולות התמיכה המסורתית שישראל זוכה לה בתוך הממסד הפוליטי האמריקאי, והפך לאחד המגינים הבולטים על מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, במיוחד בתקופת ראש הממשלה בנימין נתניהו, עמו קשר יחסים פוליטיים ואישיים הדוקים. הוא גם אימץ את עמדות הימין הישראלי במספר נושאים, כולל השימוש במונח "יהודה ושומרון" להתייחסות לגדה המערבית הכבושה, הגנה על ההתנחלויות, ודחיית רבות מהביקורות הבינלאומיות הנוגעות לכיבוש ולהפרות זכויות אדם.

הטיה זו הגיעה לשיאה במהלך המלחמה הישראלית בעזה, בזמן שהאו"ם הזהיר מפני אסון הומניטרי חסר תקדים, ובית הדין הבינלאומי לצדק דן בתביעה המאשימה את ישראל בביצוע מעשים העלולים לעלות כדי רצח עם. בתוך התפתחויות אלו, עורר גרהאם סערה של ביקורת כאשר הזכיר את ההפצצה האמריקאית על הירושימה ונגסאקי כדוגמה היסטורית לסיום מלחמות, לפני שאמר כי יש לאפשר לישראל להשתמש "בכל מה שהיא רואה לנחוץ" כדי להכריע את הקרב.

למרות שלא קרא במפורש לשימוש בנשק גרעיני, הזכרת דוגמה היסטורית זו בהקשר של הגנה על פעולות צבאיות ישראליות פורשה באופן נרחב כהצדקה לשימוש בכוח הרסני מרבי נגד רצועה צפופה באוכלוסייה אזרחית. מבקריו גם ראו כי הצהרות אלו תאמו את הפילוסופיה הפוליטית שלו המבוססת על מתן עדיפות להכרעה צבאית, גם כאשר העלות האנושית גבוהה.

מבקריו של גרהאם נשענים גם על תוצאות ההתערבויות הצבאיות שבהן דגל לאורך כל דרכו. עיראק עדיין סובלת מהשלכות הפלישה האמריקאית, לוב לא שבה ליציבותה, וסוריה יצאה ממלחמה הרסנית שנמשכה שנים, בעוד שהמלחמה באפגניסטן הסתיימה בחזרת תנועת הטליבאן לשלטון לאחר נסיגת הכוחות האמריקאים. עזה, לעומת זאת, עדיין מהווה את אחד ממוקדי הסכסוך המורכבים ביותר בעולם, בצל ויכוח בינלאומי מתמשך בנוגע להיקף ההרס והאבדות בנפש.

השלכות מלחמות אלו לא הוגבלו למזרח התיכון בלבד, אלא התרחבו גם לפנים ארצות הברית, שם עלו עלויותיהן הכספיות והאנושיות, וגברו השאלות בנוגע לכדאיות המעורבות הצבאית הפתוחה בסכסוכים חיצוניים ארוכים. הדבר תרם לעליית זרמים בתוך שתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית, הקוראים לצמצום התערבויות חיצוניות ומתן עדיפות לאתגרים פנימיים, שינוי המשקף ירידה באמון בגישה שגרהאם היה אחד המגינים הבולטים שלה.

מנגד, תומכיו רואים כי גרהאם נשאר עקבי בעמדותיו, וכי הוא פעל מתוך אמונה איתנה בצורך להפגין כוח כדי להגן על ארצות הברית ובעלות בריתה ולהרתיע יריבים. הם סבורים כי העולם הפך סוער יותר עקב ירידת הנחישות האמריקאית, וכי גרהאם גילם אסכולה המאמינה כי הרתעה צבאית נשארת הערובה העיקרית ליציבות בינלאומית.

אך הוויכוח שילווה את מורשתו חורג מאישיותו אל האסכולה הפוליטית שייצג. הגישה ההתערבותית שלטה במדיניות החוץ האמריקאית מאז סיום המלחמה הקרה, מתוך הנחה כי עליונות צבאית מסוגלת לעצב מחדש משטרים וחברות באופן שישרת את האינטרסים האמריקאיים. אולם, תוצאות העשורים האחרונים הראו, לדעת חוקרים רבים, כי התערבויות צבאיות הובילו לעיתים קרובות לתוצאות הפוכות, שהתבטאו בחללי ביטחון, סכסוכים פנימיים, ועליית השפעתן של כוחות אזוריים מתחרים, בנוסף לשחיקת תדמיתה המוסרית של ארצות הברית בחלקים נרחבים של העולם.

תיק עזה בולט כאחד התיקים השנויים במחלוקת ביותר בהערכת מורשתו של גרהאם, שכן מבקריו ראו כי עמדותיו העניקו עדיפות מוחלטת להכרעה צבאית על חשבון שיקולים הומניטריים ומשפט בינלאומי, ותרמו לביסוס הרושם כי העקרונות שוושינגטון מניפה בנוגע לזכויות אדם כפופים, ביישום, לשיקולי בריתות פוליטיות.

עם לכתו של לינדזי גרהאם, וושינגטון סוגרת פרק של אחד הפוליטיקאים המשפיעים והשנויים במחלוקת ביותר בתיקי הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ בשלושת העשורים האחרונים. אולם, הדיון שייצג לא יסתיים עם לכתו, שכן הממסד האמריקאי עדיין חלוק בין אלה הרואים בכוח צבאי את הערובה הראשונה לאינטרסים האמריקאיים, לבין אלה הקוראים להחזיר את הכבוד לדיפלומטיה ולהסדרים פוליטיים. בין שתי מגמות אלו, מורשתו של גרהאם תישאר נוכחת בכל דיון הנוגע לתפקידה של ארצות הברית בעולם, ולשאלה שטרם נמצאה לה תשובה חד משמעית: האם כוח צבאי יוצר יציבות קבועה, או שהוא לעיתים קרובות זורע זרעי משברים חדשים?

מעיראק ללוב ולסוריה ולאיראן, ועד עזה, גרהאם נשאר משוכנע כי כוח צבאי הוא הדרך הקצרה ביותר להשגת ביטחון ויציבות, גם כאשר ניסיונות שני העשורים האחרונים הוכיחו כי מלחמות הותירו לעיתים קרובות מדינות הרוסות, מוסדות קורסים, וסכסוכים מורכבים יותר מאלה שבאו לטפל בהם. לכן, חוקרים רבים סבורים כי הוויכוח על מורשתו של גרהאם אינו נוגע לאישיותו כפי שהוא נוגע לאסכולה ההתערבותית האמריקאית שהאמינה כי עליונות צבאית מסוגלת, לבדה, לעצב מחדש את המציאות הפוליטית.