מערכת הביטחון הישראלית נערכת להשקת שלב חדש של פעולות צבאיות אינטנסיביות בגדה המערבית הכבושה, עם התמקדות מיוחדת במחנות הפליטים בצפון. מהלכים אלו מגיעים בתירוץ של פעולות מנע לקראת עונת החגים היהודיים בספטמבר הקרוב, על רקע הסלמה בהתנגדות בשטח והתרחבות העימותים במחוזות השונים.

על פי הערכות ביטחוניות, ממשלת בנימין נתניהו שואפת להעביר את הכובד הצבאי שוב לזירת הגדה המערבית, תוך ניצול השקט היחסי בחזיתות אחרות. מגמה זו נועדה להשיג רווחים פוליטיים ובחירותיים לקראת הבחירות לכנסת המתוכננות לשנת 2026, באמצעות שמירה על התיק הביטחוני הפלסטיני בראש סדר היום הציבורי.

מקורות עיתונאיים דיווחו כי צה"ל מתכוון לתגבר את פריסתו בשטח כך שמספר הגדודים הפועלים בגדה יגיע ל-26 גדודים, עלייה של שלושה גדודים מהמצב הנוכחי. התגבורות כוללות חטיבות עילית כמו הצנחנים ו'נח"ל', מה שמעיד על היערכות לפעולות צבאיות ממושכות החורגות מהפשיטות השגרתיות הרגילות.

מהלכים צבאיים אלה מתרחשים במקביל לפרויקט התיישבותי ענק שמטרתו לשנות את המפה הדמוגרפית בצפון הגדה המערבית. התוכנית כוללת הקמת 18 התנחלויות חדשות והקמת שמונה בסיסים צבאיים, בצעד שמחזיר נוכחות ישראלית קבועה לאזורים שפונו לפני כשני עשורים במסגרת תוכנית ההתנתקות.

בהקשר קשור, דוחות בינלאומיים חשפו את היקף האסון ההומניטרי הנובע מהפלישות החוזרות ונשנות, כאשר יותר מ-40 אלף פלסטינים נעקרו ממחנות טולכרם, ג'נין ונור שמס. הפעולות הצבאיות גרמו להרס נרחב של תשתיות והריסת עשרות בתים, כחלק ממדיניות שמטרתה להצר את צעדי הנוכחות הפלסטינית.

מצידו, שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' הצהיר כי ממשלתו מובילה מהפך היסטורי שמטרתו להביא מיליון מתנחלים לגדה המערבית. סמוטריץ' אישר את אישורן של למעלה מ-100 התנחלויות נוספות והקצאת תקציבים ענקיים לפיתוח תשתיות המשרתות את הפרויקט ההתיישבותי ומקבעות את השליטה על הקרקע.

גורמי ביטחון ישראליים טוענים לקשרים הולכים וגוברים בין כוחות אזוריים כמו איראן וטורקיה לבין קבוצות ההתנגדות בגדה המערבית. מקורות אלה טוענים כי מימון מתבצע באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים, בעוד ציוד לחימה מוברח דרך הגבולות המזרחיים, וזה מה שישראל לוקחת כתירוץ להסלמת פעולותיה.

כמו כן, מקורות צבאיים הביעו חשש מהתפתחות יכולות ההתנגדות הפלסטינית, במיוחד בכל הנוגע לאפשרות של שימוש ברחפנים ממולכדים. למרות שעד כה לא נצפה שימוש בפועל בטכניקה זו, הצבא מתייחס לכל רחפן בשמי הגדה כאיום ישיר המחייב תפיסה וחקירה.

התוכנית הצבאית החדשה, שנחשפה על ידי מקורות תקשורת המקורבים לימין, כוללת התמקמות מחדש בהתנחלות 'קדומים' המפונה. משקיפים רואים בקשר זה בין פעולה צבאית והרחבת ההתנחלויות מטרה ליצור מציאות בשטח שקשה יהיה לסגת ממנה בכל הסדרים פוליטיים עתידיים.

שר הביטחון הישראלי ישראל כץ תיאר את מחנות הפליטים כ'מחנות טרור', והודיע על כוונת הצבא להרחיב את מעגל היעדים כך שיכלול אזורים חדשים. הצהרות אלה נועדו לסלול את הדרך לגל חדש של פלישות שעשויות לפגוע במרכזי כובד פלסטיניים שלא חוו הסלמה משמעותית בחודשים האחרונים.

במסגרת ההידוק הכלכלי, פיקוד מרכז בצה"ל מנהל קמפיין לרדיפת מקורות מימון של הפלגים הפלסטיניים והחרמת חומרים 'דו-שימושיים'. צעדים אלה כללו החרמת דשנים חקלאיים וחומרים אזרחיים, בטענה לאפשרות השימוש בהם לייצור חומרי נפץ, מה שמחמיר את סבלם של החקלאים והתושבים.

מערכת הביטחון מציבה את האסירים המשוחררים תחת פיקוח הדוק, כאשר היא מבצעת פשיטות חוזרות ונשנות על בתיהם בשכם, חברון ורמאללה כדי להעביר מסרים אזהרה. דוחות מודיעיניים טוענים כי המשוחררים מהווים את המניע העיקרי לבנייה מחדש של תאים חמושים, וזה מה שמצדיק את המשך רדיפתם והתעללות בהם.

אנליסטים רואים כי צמצום הפעולות בחזית הצפונית עם לבנון אפשר לצה"ל למשוך יחידות סדירות ולהפנות אותן לגדה המערבית. עודף זה בכוח אדם צבאי משמש כעת ליישום חזון הימין הקיצוני להכרעה בשטח באמצעות עקירה כפויה והרחבת מוקדי ההתיישבות.

החששות הישראליים נותרו קיימים מפני התפוצצות כוללת של המצב, במיוחד במקרה של ביצוע פעולות איכותיות החורגות מקו המגע. פיקוד הצבא רואה בגדה מצב של פוטנציאל גבוה להתפוצצות, מה שהופך כל חיכוך בשטח לניצוץ לעימות רחב שישראל עלולה שלא להיות מסוגלת להכיל את השלכותיו.

"אנחנו רוצים להביא מיליון מתנחלים ליהודה ושומרון כדי שחמאס לא ישלוט בה, והמדיניות הנוכחית שינתה את פני האזור באופן דרמטי."

בית המשפט העליון של ארצות הברית הוציא ביום חמישי פסק דין מכריע, שבו אישר את החלטת ממשל הנשיא דונלד טראמפ לבטל את מעמד ההגנה הזמנית למאות אלפי מהגרים. צעד זה מכוון ישירות לכ-350 אלף אזרחים האיטים ו-6 אלף סורים השוהים על אדמת ארה"ב מזה שנים במסגרת תוכנית הומניטרית זו.

פסק הדין של בית המשפט, בעל רוב שמרני, התקבל ברוב של שישה שופטים מול שלושה מתנגדים. ההחלטה קבעה כי הליכי משרד הביטחון הפנים לסיום ההגנה אינם כפופים לבדיקה שיפוטית. גישה זו מהווה מכה משפטית למהגרים, אשר התבססו בערעוריהם על חוסר היציבות הביטחונית במדינות מוצאם הסובלות ממלחמות ואסונות.

בהקשר של נימוקי פסק הדין, כתב השופט סמואל אליטו כי ההצהרות שהוצאו על ידי הממשל האמריקאי לא נשאו אופי גזעני מפורש נגד מהגרים, אלא היו ביטוי למגמות פוליטיות ניטרליות. בית המשפט דחה בכך את הטיעונים שהוצגו על ידי עורכי הדין של הנפגעים, אשר טענו כי החלטת הביטול נבעה מעוינות גזעית מצד הנשיא טראמפ כלפי לאומים ספציפיים.

תוכנית ההגנה הזמנית (TPS) היא עורק חיים עבור אנשים הנחשבים בסיכון גבוה במקרה של חזרתם למולדתם עקב סכסוכים מזוינים או אסונות טבע גדולים. עם פסק דין חדש זה, למעלה ממיליון מוטבים מהתוכנית מ-12 מדינות שונות עומדים בפני סכנת גירוש, מה שמעורר דאגה רחבה בקרב ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטריים בינלאומיים.

רשימת המדינות המושפעות מהחלטה זו כוללת, בנוסף לסוריה והאיטי, גם את תימן, אפגניסטן, ונצואלה, סומליה ודרום סודן, וכן מדינות נוספות באמריקה הלטינית ובאסיה. ממשל טראמפ הציב את סיום הגנה זו בראש סדר העדיפויות שלו במסגרת קמפיין רחב יותר להחמרת חוקי ההגירה וצמצום מספר השוהים באופן זמני.

מהגרים סורים קיבלו מעמד חוקי זה בשנת 2012 כתוצאה מהמלחמה המתמשכת בארצם, בעוד שהאיטים קיבלו אותו בשנת 2010 בעקבות רעידת האדמה ההרסנית שפקדה את האי שלהם. למרות האלימות המזוינת המתמשכת והעוני המחפיר בהאיטי, בית המשפט קבע כי לרשות המבצעת יש את הזכות המלאה להעריך את המשך הגנה זו או את ביטולה.

מקורות דיווחו כי החלטה זו מגיעה בשיא התנועה הפוליטית הקשורה לתיק ההגירה, כאשר טראמפ עורר בעבר מחלוקת רחבה בהצהרותיו על מהגרים האיטים במהלך קמפיין הבחירות שלו. משקיפים רואים בפסק הדין אור ירוק לממשל הנוכחי להמשיך בתוכניות הגירוש ההמוני ללא מכשולים משפטיים משמעותיים מצד בתי המשפט הפדרליים.

צפוי כי משרד הביטחון הפנים יתחיל בנקיטת צעדים פרוצדורליים ליישום ההחלטה, מה שיעמיד אלפי משפחות סוריות והאיטיות בפני אפשרויות קשות ועתיד לא ידוע. התפתחויות אלו מאשרות שינוי דרמטי במדיניות המקלט האמריקאית, כאשר שיקולים פוליטיים וביטחוניים קודמים כעת למניעים ההומניטריים שעליהם התבססה תוכנית ההגנה הזמנית.

אף אחת מההצהרות שיוחסו לנשיא או לשר הביטחון הפנים לא הייתה בעלת אופי גזעני מפורש, וכולן ביטאו מגמות פוליטיות.

חידשו קבוצות מתנחלים, הבוקר יום חמישי, את הפרותיהן של קדושת מסגד אל-אקצא המבורך בעיר ירושלים הכבושה, שם ביצעו סיורים פרובוקטיביים בחצרותיו תחת הגנה צבאית הדוקה של משטרת הכיבוש. מקורות מקומיים במחוז ירושלים דיווחו כי הפורצים ביצעו טקסים תלמודיים פומביים בחצרות, בתוך אמצעי אבטחה הדוקים שמטרתם הייתה להפריע לגישת המתפללים הפלסטינים למסגד ולהבטיח את מסלולי המתנחלים.

דוחות שטח חשפו כי רשויות הכיבוש העניקו הקלות זמניות חסרות תקדים לקבוצות ההתנחלות, שכללו הארכת תקופות הפריצה בשעות הבוקר והערב באופן בולט. צעדים אלה באים במסגרת מאמץ ישראלי גלוי לקיבוע מדיניות החלוקה הזמנית והמרחבית של המקומות הקדושים האסלאמיים, וכפיית מציאות חדשה המאפשרת למתנחלים נוכחות קבועה בתוך המסגד על חשבון הזכויות ההיסטוריות של המוסלמים.

בהתפתחות שתוארה כמסוכנת, מוסדות העוסקים בענייני ירושלים תיעדו ירידה חדה במספר שומרי מסגד אל-אקצא התורנים בשעות הבוקר, כאשר מספרם הגיע לכ-20 שומרים בלבד. נתון זה מייצג את המינימום ההיסטורי של כוח השמירה, שכן הוא אינו עולה על 39% מכוח האדם הרשמי המוקצה להגנת המסגד, מה שמציב את ביטחון אזורי התפילה והחצרות בסכנה מול הסלמת התקיפות.

נתונים סטטיסטיים מצביעים על הסלמה שיטתית בקצב הפריצות, כאשר בשבוע האחרון של יוני האחרון לבדו נרשמה פריצה של יותר מ-1072 מתנחלים. דוחות המעקב לשנים 2014 עד 2025 מראים קפיצות חדות במספר הפורצים שהגיעו לאלפי אלפים, מה שמשקף אסטרטגיה כובשת ברורה שמטרתה לייהד את העיר הקדושה ולשנות את זהותה הערבית והאסלאמית במהירות.

מצדו, הדגיש ראש מוסד ירושלים הבינלאומי, חסן ח'אטר, כי רשויות הכיבוש חצו את כל הקווים האדומים מאז השבעה באוקטובר 2023 באמצעות צעדים שרירותיים חסרי תקדים. ח'אטר הסביר כי התוקפנות התרחבה לכלול מצור כלכלי חונק על המסגד והווקפים שלו, במקביל להגבלות הביטחוניות המקיפות שמטרתן לרוקן את אל-אקצא ממתפללים לטובת פרויקטים התיישבותיים ותוכניות יהוד שנתמכות על ידי ממשלת ישראל.

הכיבוש מאז השבעה באוקטובר חצה את כל הקווים האדומים בצעדיו השרירותיים, והרחיב את תוקפנותו לכלול מצור כלכלי והגבלות ביטחוניות לבידוד המתפללים.

דחוף: מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 11/6/2026

בפיתוח משמעותי שעשוי לשרטט מחדש את משוואות הסכסוך במזרח התיכון, הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על השגת הסכם עם איראן, ואישר כי ההכרזה הרשמית על חתימתו תתבצע בקרוב, וזאת לאחר שבועות של מתיחות צבאית ואיומים הדדיים בשימוש בכוח בין וושינגטון לטהראן.

טראמפ כתב בפוסט בפלטפורמת "Truth Social" כי הדיונים עם הרפובליקה האסלאמית של איראן הגיעו לרמות ההנהגה הגבוהות ביותר באיראן וקיבלו את האישורים הנדרשים, והוסיף כי החליט לבטל את התקיפות הצבאיות וההפצצות שתוכננו נגד איראן הערב, בצעד המשקף שינוי מפתיע מסף עימות צבאי למסלול של הסדר מדיני.

הנשיא האמריקאי ציין כי "הנקודות הסופיות" של ההסכם סוכמו "באופן עקרוני ובפרטים מדויקים", וכי מספר גורמים אזוריים ובינלאומיים השתתפו בהתייעצויות או הסכימו לתוצאותיהן, ביניהם ישראל, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר, טורקיה, פקיסטן, בחריין, כווית, ירדן ומצרים.

למרות הטון הבטוח שבו השתמש טראמפ, ההכרזה לא לוותה באישור רשמי כלשהו מצד איראן, מה שהותיר סימני שאלה פתוחים לגבי מידת הבשלות של ההבנות שהוכרזו, והאם טהראן רואה בהן הסכם סופי או רק מסגרת ראשונית להמשך המשא ומתן.

טראמפ גם הדגיש כי המצור הימי האמריקאי שהוטל על נמלי איראן יישאר בתוקף "במלוא עוצמתו" עד להשלמת ההסכם באופן סופי, מה שנחשב על ידי משקיפים כאינדיקציה ברורה לכך שהמשא ומתן טרם הגיע לשלב היישום המלא, וכי וושינגטון עדיין שומרת על קלפי הלחץ העיקריים כדי להבטיח את מחויבותה של איראן למה שיוסכם.

התפתחויות אלו מגיעות לאחר תקופה של הסלמה מסוכנת שכללה איומים אמריקאים חוזרים ונשנים לתקוף מתקנים איראניים, לעומת אזהרות איראניות לתגובה על כל תקיפה. אולם, שני הצדדים נראו בימים האחרונים נוטים יותר להכיל את המשבר, במיוחד לאור החשש שכל התנגשות ישירה תוביל להצתת עימות אזורי נרחב שיכלול את המפרץ, עיראק, סוריה ולבנון.

הנתונים המסתובבים מצביעים על כך שהמסמך המוצע על שולחן המשא ומתן מתמקד בהארכת הפסקת האש השברירית הקיימת כיום, והכנת התנאים לפתיחת משא ומתן רחב יותר בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, בנוסף לתיקים ביטחוניים ואזוריים אחרים ששימשו זה מכבר מקור למחלוקת בין שני הצדדים.

אך ניסיונות קודמים גורמים לרבים להתייחס בזהירות להכרזה האמריקאית. טראמפ כבר דיבר יותר מפעם אחת על התקרבות להסכם עם איראן, לפני שהמשא ומתן נתקע או קרס כתוצאה מהמחלוקות המצטברות בנוגע לסנקציות, לתוכנית הגרעין ולתפקידה האזורי של טהראן.

כמו כן, היסטוריית היחסים בין ממשל טראמפ לאיראן עשירה במעברים מפתיעים בין הסלמה להרגעה. ביותר מפעם אחת איים הנשיא האמריקאי בשימוש בכוח צבאי נגד איראן, לפני שחזר והעדיף את המסלול המשא ומתן, מה שגרם ליריביו לראות באיומים הצבאיים חלק מאסטרטגיית לחץ משא ומתן יותר מאשר הקדמה למלחמה כוללת.

משקיפים סבורים כי הצלחת ההסכם, אם אכן יתממש, לא תהיה תלויה רק בהבנות האמריקאיות-איראניות הישירות, אלא גם ביכולתם של הגורמים האזוריים לקבל מאזנים חדשים שעשויים לנבוע ממנו. ישראל, הרואה בתוכנית הגרעין האיראנית איום קיומי, תשאף להבטיח ששום הסכם לא יאפשר לטהראן לשמר יכולות שניתן לפתח בעתיד למטרות צבאיות.

מנגד, איראן תשאף להשיג רווחים מוחשיים בתמורה לכל ויתורים שתציג, בין אם באמצעות הקלה בלחצים הכלכליים או סיום צורות מסוימות של מצור וסנקציות שהכבידו על כלכלתה בשנים האחרונות.

למרות שהכרזתו של טראמפ עשויה לפתוח חלון תקווה להפחתת המתיחות באזור, הדרך להסכם קבוע עדיין רצופת מכשולים. הפער בין דרישות וושינגטון וטהראן לא נעלם לחלוטין, וכן החישובים הפנימיים של שני הצדדים עלולים להפוך כל הבנה לפגיעה בטלטלה במבחן הפוליטי או הביטחוני הראשון.

טראמפ בין היגיון הכוח לפיתוי ההישג הדיפלומטי

ההכרזה האמריקאית חושפת דילמה אסטרטגית שעמדה בפני טראמפ בחודשים האחרונים. הנשיא האמריקאי רצה לשמר את תדמית המנהיג הנחוש המסוגל להשתמש בכוח, אך ידע בו זמנית שכל מלחמה רחבה עם איראן עלולה להפוך לסכסוך יקר ולא מובטח בתוצאותיו. לכן נראה שהאיום הצבאי שימש כאמצעי לדחוף את טהראן למשא ומתן יותר מאשר כאופציה סופית. אם ההסכם יצליח, טראמפ ינסה להציגו כניצחון של דיפלומטיה מגובה בכוח, ולא כנסיגה מעימות.

איראן מנסה להפוך לחצים לרווחים פוליטיים

סביר להניח שההנהגה האיראנית תראה בכל הסכם פוטנציאלי הזדמנות לשבור את מעגל הבידוד והלחצים הכלכליים שהתגברו בשנים האחרונות. קבלתה של טהראן להמשיך במשא ומתן אינה בהכרח אומרת נסיגה מעקרונותיה המוצהרים, אלא עשויה לשקף אמונה שהקלת הסנקציות והשבת חלק מהפעילות הכלכלית מהווים עדיפות לאומית דחופה. מנקודת מבט זו, איראן תשאף להציג את עצמה כצד שעמד בלחצים הצבאיים והכלכליים ולאחר מכן השיג הסדר השומר על האינטרסים הבסיסיים שלה, במקום להיראות כצד שנכנע לתכתיבים אמריקאים.

המזרח התיכון עומד בפני מבחן היציבות הנדחית

מעבר לפרטי ההסכם עצמו, חשיבותה של ההתפתחות הנוכחית טמונה בכך שהיא עשויה להקים שלב חדש בניהול סכסוכים באזור. המדינות הערביות והמפרציות, יחד עם טורקיה ופקיסטן, נראות מעוניינות למנוע כל עימות נרחב שעלול לאיים על הכלכלה האזורית ועל ביטחון האנרגיה העולמי. אך הצלחת מסלול זה דורשת יותר מסתם הפסקת אש; היא דורשת טיפול בשורשי המתיחות המשתרעים מהתיק הגרעיני האיראני ועד לסכסוכים האזוריים המורכבים. לכן, ההכרזה הנוכחית עשויה להיות תחילתו של מסלול ארוך לעבר יציבות, או רק הפוגה זמנית לפני סבב חדש של הסלמה.

האחות הצרפתייה ממוצא מרוקאי, מליקה בויה, חזרה לעירה ניס בכיסא גלגלים, לאחר מסע הומניטרי שמטרתו הייתה להעביר סיוע לרצועת עזה הנצורה. בויה, שעזבה את ארצה ברגל, מצאה את עצמה קורבן להפרות חמורות שבוצעו על ידי כוחות הכיבוש הישראליים נגד המשתתפים בצי הסולידריות העולמי.

האחות הצרפתייה מספרת את פרטי יירוט הצי, שכלל תומכים מ-54 לאומים שונים, כאשר סירות מלחמה ישראליות תקפו את הספינות בלב ים. מקורות דיווחו כי חיילים חמושים עלו על הסירות ולקחו את הפעילים באיומי נשק לספינה צבאית ענקית, והשאירו את סירות הסיוע נטושות ללא מפקד.

בויה תיארה את הרגעים הראשונים של המעצר כתחילתו של מסע אימה שנמשך יומיים, כאשר כולם נאלצו לשכב על בטנם ופניהם נוגעות בקרקע. המשתתפים עברו השפלה שיטתית שכללה קשירת ידיים מאחורי הגב ומכות אכזריות, תוך לעג וזלזול מצד החיילים הישראלים ברגשותיהם ובכבודם של העצורים.

העדות חשפה את קיומו של מה שהפעילים כינו 'מכולת העינויים', חדר חשוך בתוך הספינה הצבאית שהוקדש להתעללות במשתתפים בנפרד. בויה ציינה כי בתוך מכולה זו היא ספגה אגרופים חוזרים ונשנים בחזה ובגב משלושה חיילים רעולי פנים, למרות צרחותיה המתמשכות שהיא אינה יכולה לנשום.

ההתעללות לא הסתכמה במכות ידניות, אלא התרחבה לשימוש בהלם חשמלי נגד חלק מהפעילים, קריעת בגדיהם והכנסתם לברכות מים קרים. האחות אישרה כי ראתה את חבריה שקועים בדמם וסובלים משברים ופצעים חמורים מיד לאחר שיצאו מחדר החקירה והעינויים שלא פסח על איש.

לאחר שחרור המשתתפים והעברתם לשטחי טורקיה, עברה מליקה בויה בדיקות רפואיות דחופות שחשפו כי היא סובלת משני שברים בחוליות הצוואר בחלק האחורי של הצוואר. עם הגעתה לצרפת, צילומי רנטגן נוספים אישרו קיומו של סדק נוסף ופגיעה חמורה בידה שגרמה לה לאבד את היכולת לתנועה רגילה כתוצאה מהעינויים.

במישור המשפטי, בויה לא הסתפקה בתיעוד פציעותיה, אלא החלה יחד עם משתתפים צרפתים נוספים לרדוף את האחראים להפרות אלו בפני בתי המשפט הצרפתיים. נפתחה חקירה רשמית על ידי גורמים מוסמכים בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, לבחינת ההפרות שסבל מהן צי הסולידריות.

האחות הסבירה כי ההשפעות הפסיכולוגיות שהותירה התקיפה אינן פחות חמורות מהשברים הפיזיים, כאשר רוב המשתתפים סובלים מטראומות פסיכולוגיות חמורות. עם זאת, היא הדגישה כי חוויה קשה זו לא שברה את רצונם, אלא הגבירה את אמונתם בצורך להמשיך לתמוך בסוגיה הפלסטינית ולשבור את המצור.

'משימת אביב 2026' יצאה לדרך ב-12 באפריל מהעיר ברצלונה שבספרד, בהשתתפות כ-39 סירות שיצאו מנמלים אירופיים וערביים שונים. המארגנים קיוו להשתתפות רחבה יותר שתגיע ל-100 ספינות, אך ההתערבות הצבאית הישראלית מנעה הגעת סיוע הומניטרי ליעדו בעזה.

סיפורה של מליקה בויה מגלם את סבלם של פעילים בינלאומיים המתמודדים עם מכונת הדיכוי הישראלית בניסיונותיהם לשבור את הבידוד מעל העם הפלסטיני. עניינה המוגש לבתי המשפט הצרפתיים נותר מבחן חדש למידת יכולתו של החוק הבינלאומי להעמיד לדין את מבצעי פשעי העינויים נגד אזרחים חסרי הגנה בלב ים.

הם רצו להרוס ולהשפיל אותנו באמצעות עינויים שיטתיים, אך יצאנו מהחוויה הזו חזקים ונחושים יותר בעמדתנו ההומניטרית.

הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ובכירי ממשלו החיו מחדש את הדיון סביב האפשרות לסיים שנים של קיפאון צבאי עם טורקיה. סקירות אלו מתמקדות באפשרות להחזיר את אנקרה לתוכנית מטוסי הקרב החמקנים F-35, תיק שהיווה אבן נגף ביחסים הבילטרליים מזה שנים.

ארצות הברית הוציאה את טורקיה, חברה בולטת בנאט"ו, מהתוכנית לפני כשש שנים. החלטה מכרעת זו הגיעה בתגובה להתעקשותה של אנקרה לרכוש ולהפעיל את מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400 טריומף, מה שוושינגטון ראתה כאיום ביטחוני ישיר על טכנולוגיות הדור החמישי.

מקורות דיווחו כי סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, אישר רשמית כי סקירה של עסקה פוטנציאלית למכירת מטוסי קרב לטורקיה מתבצעת כעת מאחורי הקלעים. ואנס הבהיר כי שר ההגנה פיט הגסית' מעורב באופן פעיל בתהליך זה כדי להבטיח עמידה בחוקים האמריקאים המסדירים עסקאות רגישות כאלה.

הדיווחים מצביעים על כך שהנשיא טראמפ ביקש באופן אישי מצוותו הביטחוני והפוליטי לבחון את הדרישות המשפטיות שעשויות לאפשר עקיפת הסנקציות שהוטלו על טורקיה. מהלכים אלו מגיעים בזמן שאנקרה שואפת במרץ להסיר את סנקציות חוק 'קאטסה' שפגעו באופן מוחשי במגזר הביטחוני שלה.

למרות האופטימיות הפוליטית, גורמי ביטחון לאומי בוושינגטון עדיין מביעים הסתייגויות רציניות לגבי נוכחות המערכת הרוסית על אדמת טורקיה. הם מזהירים כי הפעלת ה-S-400 במקביל ל-F-35 עלולה להעניק למוסקבה הזדמנות פז לאסוף נתוני מודיעין על יכולות החמקנות האמריקאיות.

בהקשר קשור, נראה שטראמפ נוטה לחזק את שיתוף הפעולה עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן באמצעות נתיבים טכניים אחרים. מידע מצביע על כוונה אמריקאית לאשר אספקת מנועים מתוצרת חברת 'ג'נרל אלקטריק' לטורקיה, לשימוש בפרויקט מטוס הקרב הטורקי המקומי 'קאן'.

כשנשאל על האפשרות שטורקיה תחזור לתוכנית, טראמפ הסתפק באמירה שיעשה צעד שישמח מאוד את הטורקים. משקיפים רואים בביטוי זה הקדמה לעסקה כוללת שתכלול מטוסי קרב חמקנים ומנועים בתמורה לויתורים טורקיים בתיקים אזוריים.

טורקיה הייתה שותפה מרכזית בפיתוח ה-F-35 מאז חתימת מזכר ההבנות בשנת 2007, כאשר חברותיה תרמו לייצור חלקים חיוניים מהמנוע והמבנה. אולם, שיתוף פעולה זה הופסק לפתע ביולי 2019, וחוזי הייצור הועברו מאוחר יותר למדינות בנות ברית אחרות.

ההדרה באותה עת לא הוגבלה רק להיבט התעשייתי, אלא כללה גם הפסקת תוכניות אימון הטייסים והטכנאים הטורקים בבסיסי חיל האוויר האמריקאים. כמו כן, נשמרו מספר מטוסים שכבר יוצרו עבור חיל האוויר הטורקי ולא נמסרו עד כה.

במהלך השנים האחרונות, ממשל הנשיא לשעבר ג'ו ביידן ניסה להכיל את המתיחות באמצעות אישור מכירת מטוסי F-16 ועדכון הצי הקיים של טורקיה. עם זאת, סוגיית ה-F-35 נותרה הדרישה האסטרטגית הראשונה של אנקרה כדי להבטיח את עליונותה האווירית באזור.

חלק מהאנליסטים מקשרים בין פתיחות אמריקאית זו לבין תפקידה האזורי של טורקיה, במיוחד לאור המתיחות הגוברת עם איראן. טראמפ טען לאחרונה כי התערב באופן אישי כדי לשכנע את ארדואן להישאר מחוץ למעגל הסכסוך הישיר עם טהראן, ותיאר אותו כמנהיג חזק.

טענות אלו מעלות שאלה האם החזרה לתוכנית ה-F-35 תהווה 'פרס' פוליטי לטורקיה על עמדותיה האחרונות. בעוד שחלק רואים בצעד זה בלתי סביר מבחינה טכנית, אחרים סבורים שממשל טראמפ נוטה לקבל החלטות לא קונבנציונליות כדי להבטיח את בריתותיו.

מצדן, מרכזי מחקר בוושינגטון סבורים שהמבחן האמיתי ליחסים טמון בפתרון סופי של בעיית ה-S-400. ללא סילוק המערכת הרוסית או הצבתה תחת פיקוח הדוק, החוק האמריקאי יישאר מכשול בפני כל מסירה בפועל של מטוסי הקרב החמקנים.

בסופו של דבר, הציפייה נשארת השלטת בבירות הגדולות לגבי תוצאות הסקירה שמבצע צוותו של טראמפ. חזרתה של טורקיה לתוכנית לא תהיה רק עסקה מסחרית, אלא עיצוב מחדש של מאזני הכוחות הצבאיים בתוך ברית נאט"ו ובאזור המזרח התיכון כולו.

"סביר להניח שאעשה משהו שישמח אותם מאוד."

מקורות זכויות אדם דיווחו כי כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו לפנות בוקר יום שני מעצר של תלמיד תיכון ממחוז חברון, שעות ספורות לפני שהיה אמור לגשת לבחינה הממשלתית שלו. מועדון האסיר הפלסטיני הבהיר כי העצור הוא הצעיר פאג'ר אחמד אל-משני, בן 18, תושב העיירה אל-שיוך הממוקמת בצפון מזרח המחוז, והוא נלקח למקום לא ידוע.

על פי הנתונים שפרסם מועדון האסיר, מעצרו של אל-משני מעלה את מספר התלמידים העצורים בשלב התיכון בבתי הכלא הישראליים ל-66 תלמידים רק השנה. צעד זה מגיע בזמן שאלפי תלמידים פלסטינים ניגשים לבחינות הגמר שלהם, שהחלו בשבת שעברה באופן אחיד בין הגדה המערבית לרצועת עזה, באתגר ברור לתנאי המלחמה המתמשכת.

ארגוני זכויות אדם ראו בפגיעה בתלמידים בשלב רגיש זה חלק ממדיניות שיטתית שמטרתה להפריע לתהליך החינוכי ולהרוס את עתיד הנוער הפלסטיני. המקורות הדגישו כי הרשויות הישראליות הגבירו את רדיפת התלמידים בכל שלבי החינוך מאז אוקטובר האחרון, כאשר העצורים נתונים לתנאי מעצר קשים הכוללים התעללות ומניעת קשר עם בני משפחותיהם.

בהקשר קשור, מחוז חברון היה עד להתקפות נוספות שכללו מעצר של שני אחים מאזור מסאפר יטא בדרום, במקביל להתקפות שביצעו מתנחלים שפגעו ברכוש האזרחים והשחיתו אותו. הפרות אלו מגיעות במסגרת קמפיין נרחב שמנהלים צבא ישראל והמתנחלים בגדה המערבית, אשר מאז סוף השנה שעברה הביא למותם של מאות, לפציעתם של אלפים ולעקירת משפחות שלמות.

בירושלים הכבושה, כוחות הכיבוש עצרו ילד מהעיירה סילואן הממוקמת דרומית למסגד אל-אקצא המבורך, על רקע המשך הפלישות והפשיטות על כפרים ועיירות פלסטיניות. הדיווחים הרשמיים מאשרים כי מספר העצורים בגדה המערבית התקרב ל-23 אלף עצורים מאז תחילת ההסלמה האחרונה, מה שמשקף את היקף המתקפה הביטחונית המכוונת לכל שכבות החברה הפלסטינית.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שהגדה המערבית איבדה 1173 שהידים מאז אוקטובר 2023, בעוד שמספר הפצועים עלה על 12,666 מקרים, על רקע תנאים הומניטריים וכלכליים מורכבים ביותר. בחינות הבגרות בגדה נמשכות עד השמיני ביולי הקרוב, בעוד שברצועת עזה הן נמשכות עד סוף אותו חודש, למרות ההרס העצום שפקד את מוסדות החינוך שם.

מועדון האסיר הדגיש כי התלמידים בתוך בתי הכלא מתמודדים עם אתגרים כפולים, שכן הם נשללים מזכותם הבסיסית לחינוך המובטחת על ידי החוקים הבינלאומיים, בנוסף לחשיפתם לשיטות עינויים פיזיים ונפשיים. הגורמים המשפטיים דרשו מהקהילה הבינלאומית להתערב באופן מיידי כדי לעצור את הפגיעה בתהליך החינוכי ולהגן על התלמידים הפלסטינים מפני מעצרים שרירותיים הרודפים אותם אפילו באולמות הבחינות.

המשך מעצרם של תלמידי תיכון מהווה הפרה ישירה של זכותם לחינוך, ומשקף מדיניות שיטתית המכוונת למסלול החינוכי של הפלסטינים.

עוצמת ההתקפות השיטתיות שבוצעו על ידי קבוצות מתנחלים, ביום ראשון, באזורים שונים בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, התאפיינה במגוון ובחומרה. הפשעים שבוצעו נעו בין שריפת מתקנים מסחריים חיוניים לניתוק שירותים בסיסיים מבתי אזרחים, בניסיון ברור להצר את צעדי הנוכחות הפלסטינית.

התקפות אלו מתבצעות בחסות מלאה ובהגנה ישירה של כוחות צבא הכיבוש הישראלי, המספקים תמיכה לוגיסטית וביטחונית למתנחלים במהלך פעולות החבלה. מדיניות משולבת זו נועדה להטיל אימה על התושבים ולדחוף אותם להגירה כפויה מאדמותיהם ומרכושם ההיסטורי.

בעיירה אל-לבן א-שרקיה מדרום לשכם, פרצו מתנחלים בשעות הבוקר המוקדמות למסעדה הממוקמת באזור חיוני המשרת סטודנטים מאוניברסיטת זיתונה. התוקפים שברו את תכולת המתקן וגנבו סכומי כסף שהיו בתוכו לפני שהציתו אש בכל פינותיו, מה שהוביל להרס מוחלט.

יעקוב עוויס, ראש המועצה הכפרית ובעל המסעדה שנפגעה, אישר כי הנזקים החומריים כתוצאה מהשריפה נאמדים בכמיליון שקל, המהווה מכה כלכלית קשה. עוויס ציין כי התקפה זו אינה הראשונה, אלא חלק מסדרת התקפות שפגעו בבתים, כלי רכב ושדות זיתים באזור בחודשים האחרונים.

גל החבלה עבר לדרום חברון, ובמיוחד באזור שעב אל-בטם במסאפר יטא, שם נפרץ ביתו של האזרח מוחמד אל-ג'בארין באופן פרובוקטיבי. המתנחלים התפרעו מול בני המשפחה לפני שניתקו את כבל החשמל הראשי המספק חשמל לבית.

הפעיל התקשורתי אוסאמה מח'אמרה הסביר כי מסאפר יטא מתמודדת עם מלחמה דמוגרפית אכזרית שמטרתה לעקור את תושביה על ידי מניעתם מהצרכים הבסיסיים ביותר כמו מים וחשמל. המתנחלים רודפים גם רועי צאן מדי יום כדי למנוע מהם גישה למרעה, במקביל לפשיטות על מערות ומגורים פרימיטיביים של התושבים.

בירושלים הכבושה, תיעדו מקורות רשמיים תקיפה חדשה בריכוז (אל-כעאבנה אל-כסאראת) ליד העיירה ענאתא ממזרח לעיר הקודש. אחד המתנחלים שחרר בכוונה עדר כבשים בין אוהלים ובתי אזרחים, מה שהוביל למצב של מתיחות ושיבוש מוחלט של תנועת התחבורה.

מחוז ירושלים דיווח בהצהרה כי התנהגויות אלו נכללות במדיניות 'ההתפרעות ההתנחלותית' שמטרתה להטיל מצור על ריכוזי הבדואים ולבודד אותם מסביבתם. הכיבוש שואף באמצעות פעולות אלו לשנות את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית באזור המזרחי של הבירה הכבושה לטובת ההתפשטות ההתנחלותית.

נתונים רשמיים שפורסמו על ידי הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות מצביעים על כך שמספר המתנחלים בגדה המערבית עבר את רף 750 אלף מתנחלים. אלה מפוזרים על פני רשת רחבה הכוללת 141 התנחלויות רשמיות, בנוסף ל-224 מאחזים התנחלותיים רועיים וצבאיים המהווים חוד חנית לנגיסת שטחים פלסטיניים נוספים.

הגושים ההתנחלותיים הגדולים ביותר מרוכזים ב-15 התנחלויות גדולות שהוקמו על אדמות מזרח ירושלים, בהן מתגוררים כרבע מיליון מתנחלים כדי לכפות מציאות חדשה. מערכת זו מסתמכת על אינטגרציה של תפקידים בין קבוצות שטח קיצוניות וצבא הכיבוש ליישום מדיניות עובדות בשטח והרס מרכיבי העמידה הפלסטינית.

התוקפים שברו דלתות וגנבו סכום כסף לפני שהציתו את המסעדה, מה שהוביל לשריפתה המוחלטת ולאובדן של מיליון שקל.

הירידה הכפויה במשאבים הכספיים של הרשות הלאומית הפלסטינית פתחה מחדש דיון לגיטימי על אופן קביעת סדרי העדיפויות לנוכח המגבלות ביכולות ואי-הלימה בהכנסות. יש הרואים, ובצדק, כי הבריאות צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות, בעוד שאחרים מדגישים כי ההשקעה בחינוך הדורות החדשים היא החשובה ביותר, ואילו צוות שלישי טוען כי צדק ושמירה על ביטחון וסדר ושלטון החוק הם הערובה להמשך יתר השירותים. כל הדעות הללו תקפות ולא ניתן להמעיט בחשיבותן.אך ברצוני להפנות את תשומת הלב לעדיפות שאינה מתחרה במגזרים אלו ואחרים, אלא קודמת להם במצב הנוכחי, מכיוון שהיא מהווה תנאי להגנה על הסוגיה הלאומית עצמה. זוהי עדיפות חוצת מגזרים, הראויה שיתאחדו למענה מאמצי המוסדות הממשלתיים, האזרחיים, הבינלאומיים והחברה הפלסטינית כולה, והיא תמיכה בכפרים, באזורים הכפריים ובקהילות הבדואיות הפלסטיניות המקיפות או מוקפות בהתנחלויות ברחבי הגדה המערבית הכבושה, כדי שלא יגיע יום שבו נאמר 'נאכלתי ביום שנאכל השור הלבן'.חשיבותה של עדיפות זו טמונה בכך שהכיבוש נראה כאילו הוא מאמין שהרגע הנוכחי מתאים להכרעה בסכסוך ההיסטורי על האדמה, תוך ניצול הנסיבות האזוריות והבינלאומיות, ומצב התשישות הפלסטיני. אמונה זו מתורגמת למדיניות שמטרתה לגרש פלסטינים מאדמותיהם הנמצאות מחוץ לשטח הבנוי של הכפרים, מה שמזכיר את מה שאירע בחלקים נרחבים של פלסטין לאחר הנכבה בשנת 1948, כאשר התושבים הופרדו בהדרגה מאדמותיהם וממקורות פרנסתם.הדבר אינו מסתכם בהשתלטות על האדמה, אלא מתרחב למצור על קהילות אלו ולבידודן מסביבתן. המחסומים הצבאיים, השערים, הסגרים וההגבלות על התנועה מקשים ומייקרים את הגישה לבתי ספר, אוניברסיטאות, בתי חולים ומרכזים רפואיים, מה שהופך שירותים בסיסיים לנטל יומיומי המאיים על יציבות התושבים ועל יכולתם להישאר במקומות מגוריהם.הלחץ גובר באמצעות פגיעה כלכלית ישירה, שכן חקלאים נמנעים לעיתים קרובות מלהגיע לאדמותיהם, לעבד אותן, לטפל בצאנם או לקטוף את יבוליהם, וכן עולה עלות ההגעה למקומות עבודה מחוץ לכפרים, הן מבחינת זמן, הוצאות או סיכונים. התוצאה היא תשישות כלכלית מתמשכת שמטרתה לא רק להעניק את התושבים, אלא לדחוף אותם בהדרגה לעזוב את אדמותיהם, כך שתתממש עקירה פנימית או חיצונית.בנוסף לכך, ישנן התקפות יומיומיות שמבצעות קבוצות מתנחלים וצבא הכיבוש נגד הכפרים והקהילות הבדואיות, הכוללות תקיפת אזרחים, השחתת יבולים, עקירת עצים, שריפת כלי רכב, בתים ומסגדים, גניבת צאן, ועוד מעשי אלימות והפחדה שהפכו למציאות יומיומית בעשרות אתרים. השפעות התקפות אלו אינן מוגבלות להפסדים חומריים, אלא מטרתן לשבור את רצון התושבים ולשכנע אותם שעלות ההישארות הפכה גבוהה מיכולתם לשאת.מניסיון אישי, ומתקשורת עם מספר רב מתושבי כפרים וקהילות אלו, מתברר כי אזורים אלו ותושביהם אינם זוכים לתשומת הלב הנדרשת לנוכח חומרת התנאים בהם הם חיים, הן מצד גורמי הממשלה והן מצד מוסדות אזרחיים ובינלאומיים. בעוד שהמאמצים מתחלקים בין נושאים מרובים, חזית זו, המהווה את קו ההגנה הראשון על האדמה הפלסטינית, זקוקה לתשומת לב יוצאת דופן התואמת את חשיבותה.הנדרש אינו הפחתה בחשיבות החינוך או הבריאות או שירותים ציבוריים אחרים, שכן כל אלה הם עמודים בלתי נפרדים לבניית החברה הפלסטינית. אך שמירה על מגזרים אלו מאבדת חלק גדול מערכה אם נאבד בו זמנית את האדמה שאותה הם אמורים לשרת, או נאפשר לרוקן אותה מתושביה. המאבק המתנהל כיום באזורים רבים בגדה המערבית אינו מאבק שירותים, אלא מאבק קיום, והמטרה הישירה בו היא שרטוט מחדש של המפה הדמוגרפית והגיאוגרפית לטובת הפרויקט ההתיישבותי הציוני.לכן, בנייה מחדש של סולם העדיפויות לנוכח מחסור במשאבים לא צריכה להסתכם בחלוקת ההוצאות בין המגזרים, על אף חשיבותה, אלא צריכה לנבוע משאלה מהותית יותר: היכן כל שקל, כל פרויקט, וכל מאמץ ממשלתי, אזרחי או בינלאומי, יכול להשיג את ההשפעה הגדולה ביותר בהגנה על הקיום הפלסטיני? לדעתי, אין כיום תשובה דחופה יותר מאשר תמיכה בעמידות הכפרים, האזורים הכפריים והקהילות הבדואיות המאוימות בהפקעה ובעקירה, מכיוון שהם אינם רק אתרי מגורים הזקוקים לשירותים, אלא הם קווי ההגנה הראשונים על האדמה הפלסטינית ועתידה הפוליטי. ואם הכיבוש יצליח לשבור את עמידותם, נאבד חלק מהגיאוגרפיה שעליה מבוסס רעיון המדינה הפלסטינית עצמה.

גברת רנדה אל-ג'עפראווי, אמו של העיתונאי השהיד סאלח אל-ג'עפראווי והמטיף נאג'י אל-ג'עפראווי, הגיעה לרצועת עזה לאחר מסע טיפולים ארוך שבילתה בבירת קטאר, דוחא. אל-ג'עפראווי הדגישה כי ההחלטה לחזור לא הייתה רגעית, אלא באה לאחר מחשבה עמוקה ורצון עז לאחד את משפחתה ולעמוד לצד ילדיה בנסיבות הנוכחיות שבהן עוברת הרצועה.

במשך יותר משנתיים, אל-ג'עפראווי לא הפסיקה לחשוב על חזרה למולדתה, למרות הדיווחים שהגיעו אליה על היקף ההרס העצום שהותירה התוקפנות הישראלית המתמשכת. היא הסבירה כי הקשר של תושבי הרצועה איתה מיד עם הגעתה שיקף את הצורך של האנשים במודלים המחזקים את עמידתם, שכן רבים הודיעו לה שחזרתה העניקה להם ניצוץ של תקווה בתוך הריסות הבתים ואובדן יקיריהם.

אל-ג'עפראווי קיבלה את ההחלטה לחזור יחד עם שתיים מבנותיה מיד לאחר סיום פרוטוקול הטיפול שלשמו נסעה, והדגישה כי המניע העיקרי שלה היה להשתתף בפרטי חיי היומיום של משפחתה. היא ציינה כי הגעגועים הוכפלו לראות את נכדיה שנולדו במהלך תקופת היעדרותה הכפויה, שכן לא זכתה לחבק אותם או להכיר אותם פנים אל פנים במשך כל אותה תקופה.

אל-ג'עפראווי תיארה את תקופת שהותה מחוץ לעזה כמצב של חרדה קיומית מתמשכת, שכן עקבה אחר האירועים העקובים מדם דרך המסכים בלב כבד של פחד על גורל ילדיה ונכדיה. היא ראתה את חווית המעקב מבחוץ כקשה בהרבה מהחיים תחת הפצצות, בשל חוסר יכולתה להרגיע ישירות או להעניק תמיכה מורלית למשפחתה ברגעים קריטיים.

בשיחתה על התחנות המכריעות בחייה, אל-ג'עפראווי נזכרה ביום שתיארה כיום המורכב והכואב ביותר, היום שבו איבדה את בנה סאלח כשהיד. באופן אירוני טרגי נדיר, אל-ג'עפראווי קברה את גופת בנה בשעות הבוקר, בעוד שבאותו זמן ציפתה להגעת בנה השני נאג'י ששוחרר על ידי הכיבוש מבתי הכלא של העוול באותו יום.

סתירה בוטה זו בין צער עמוק לשמחה חסרה יצרה הלם רגשי גדול, שבו התערבבו רגשות הפרידה עם רגשות הקבלה בתוך שעות ספורות. מקורות מקורבים למשפחה ציינו כי הבכי היה השפה היחידה שבה האם ביטאה את שני המצבים, שכן דמעות הפרידה על קברו של סאלח התמזגו עם דמעות המפגש עם נאג'י שחזר מחווית השבי הקשה.

משפחת אל-ג'עפראווי שואפת כיום להתאושש ולהתמודד עם השלכות המלחמה ברוח של עמידה, ומדגישה כי ההישארות בעזה היא האפשרות היחידה למרות כל הטרגדיות. משקיפים ברצועה רואים בחזרתה של רנדה אל-ג'עפראווי מסר סמלי חזק לפיו הפלסטינים נאחזים באדמתם, ועזה תישאר מולדת הראויה להקרבה, יהיו האתגרים אשר יהיו ויהיו המחירים אשר יהיו.

חזרתי לאזורי הרצועה העניקה לאנשים תחושה יוצאת דופן של תקווה בתוך ים של הרס ואובדן.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 29/6/2026

אתר "אקסיוס" האמריקאי חשף בדו"ח אנליטי כי ישראל עומדת בפני שינוי פוליטי חסר תקדים בתוך המפלגה הרפובליקנית, בעלת בריתה המסורתית והיציבה ביותר בארצות הברית, עם עלייה בסימני ירידה בפופולריות של ישראל בקרב הרפובליקנים, ובמיוחד בקרב הדורות הצעירים, לאחר המלחמה ההרסנית ברצועת עזה, ולאחר מכן המחלוקות שפרצו בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ במהלך המשבר עם איראן.

הדו"ח מציין כי נתניהו, שבילה כחמש עשרה שנים בפיצוי על אובדן התמיכה המתמשך שלו בתוך המפלגה הדמוקרטית באמצעות הידוק בריתו עם הרפובליקנים, מוצא את עצמו כיום בפני אתגר חדש של שחיקת אותו נכס בתוך המחנה שבו האמין זמן רב שהוא מהווה את ערובה הפוליטית שלו בוושינגטון.

נראה שהמשבר חרג מגבולות סקרי דעת הקהל והגיע לפסגת ההנהגה הרפובליקנית. על פי מה שצוין בספר "שינוי משטר" של העיתונאים מגי האברמן וג'ונתן סוואן, טראמפ הפעיל לחץ ישיר על נתניהו במהלך המשא ומתן להפסקת המלחמה בעזה, והזהיר אותו כי המשך סירובו לפשרה יוביל ל"גירושין" בין ארצות הברית לישראל, בביטוי המשקף את היקף המתח שהחל לחלחל ליחסים האישיים והפוליטיים בין שני האישים.

אתר "אקסיוס" דיווח גם כי טראמפ תיאר את נתניהו באחת משיחותיו הפרטיות כ"משוגע", וטען כי מדיניותו תורמת להגברת בידודה הבינלאומי של ישראל, לפני שחזר מאוחר יותר לאשר כי יחסיו עם ראש ממשלת ישראל "טובים", אך הוסיף בנימה בולטת: "עלינו לשמור עליו מאוזן קצת."

הביקורת לא הוגבלה לטראמפ בלבד, שכן סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס מתח ביקורת פומבית על גורמים ישראלים שתקפו את ההבנה האמריקאית עם איראן, באומרו כי אין ממשלה ישראלית צריכה לתקוף את "בעלת בריתה החזקה היחידה שנותרה לה בעולם", במסר שנחשב כסטייה מהשיח המסורתי שתמיד העניק לישראל תמיכה בלתי מותנית.

במקביל, עלתה השפעת הזרם "אמריקה תחילה" המתנגד להתערבויות חיצוניות בתוך המפלגה הרפובליקנית, כאשר אישי תקשורת ופוליטיקה בולטים, כמו טאקר קרלסון, מייגן קלי ומרג'ורי טיילור גרין, הובילו קמפיין ביקורת חריף נגד ישראל, בטענה כי האינטרסים האמריקאים הפכו לבני ערובה לסדרי העדיפויות של ממשלת ישראל.

קרלסון אף האשים את נתניהו בהונאת טראמפ ודחיפתו למלחמה עם איראן, ותיאר את נשיא ארה"ב כמי שהפך ל"שבוי" של ראש ממשלת ישראל, בעוד שפופולריותו של איש התקשורת השמרן בן שפירו ירדה בקרב קהל הימין בשל דבקותו בהגנה המסורתית על ישראל, בזמן שחלק הולך וגדל מהבסיס הרפובליקני נוטה לשיח ספקני יותר לגבי כדאיות התמיכה האמריקאית בתל אביב.

הדו"ח מציין כי ישראל הפכה למדד חדש למאבק הפנימי בתוך הימין האמריקאי, כאשר אישי ימין עולים מאשימים את מנהיגי המפלגה הרפובליקנית המסורתיים בכך שהם מעניקים לישראל עדיפות על חשבון האינטרסים הלאומיים האמריקאים, שיח שעד לאחרונה היה מוגבל לשוליים הפוליטיים, אך החל לצבור נוכחות הולכת וגוברת בתוך הפלטפורמות השמרניות ובקרב הבוחרים הצעירים.

סקרי דעת הקהל משקפים שינוי זה בבירור. סקר של מרכז "פיו" הראה כי ארבעה מכל עשרה רפובליקנים מחזיקים בגישה שלילית כלפי ישראל, בעוד שהשיעור עולה ל-57% בקרב רפובליקנים מתחת לגיל חמישים. סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק חשף גם כי אחד מכל חמישה רפובליקנים סבור שארצות הברית מספקת תמיכה מוגזמת לישראל, מספר שהוכפל פי כמה בהשוואה למה שהיה לאחר אירועי השבעה באוקטובר 2023.

סקרי אוניברסיטת מרילנד הראו גם כי פחות ממחצית מהרפובליקנים רואים בפעולות הצבאיות הישראליות בעזה מוצדקות, בעוד שרק 22% מהרפובליקנים בגילאי 18 עד 34 תמכו בהן, אינדיקציה לפער הגדל בין הדורות בתוך המפלגה.

למרות אינדיקציות אלו, הזרם הרפובליקני המסורתי עדיין שומר על עמדה תומכת בישראל, שכן סקר של מכון גאלופ הראה כי 70% מהרפובליקנים מזדהים עם הישראלים יותר מאשר עם הפלסטינים, אם כי שיעור זה ירד בעשר נקודות בהשוואה לשנת 2024, מה שמשקף תחילתו של שינוי הדרגתי יותר מאשר מהפך מלא במצב הרוח הפוליטי.

הדו"ח סבור כי השאלה החשובה ביותר אינה נוגעת רק לירידה בפופולריות של נתניהו, אלא האם תדמיתה של ישראל עצמה החלה להשתנות בתוך המפלגה הרפובליקנית, במיוחד עם התקרבות הבחירות הישראליות הבאות, והאם שינוי זה יישאר קשור לאישיותו של נתניהו, או שיהפוך לבחינה עמוקה יותר של אופי הברית האמריקאית-ישראלית שנותרה במשך עשורים אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ האמריקאית.

אינדיקציות אלו חושפות כי השינוי המתחולל בתוך המפלגה הרפובליקנית אינו רק מחלוקת אישית עם נתניהו, אלא משקף עלייה של חזון חדש הרואה כי מדיניות החוץ צריכה להימדד אך ורק במידת שירותה לאינטרס האמריקאי הישיר. עם התחזקות השפעת הזרם "אמריקה תחילה", ישראל נתונה לראשונה למבחן התועלת הפוליטית והאסטרטגית, לאחר שבמשך עשורים הייתה מוגנת מכל דיון בקרב החוגים השמרניים. שינוי זה, אם יימשך, עשוי לעצב מחדש את אופי היחסים בין וושינגטון לתל אביב בעשור הקרוב.

הנתונים הנוגעים לרפובליקנים הצעירים נושאים משמעויות החורגות מתוצאות הסקרים עצמן, מכיוון שהם משקפים שינוי תרבותי ותקשורתי במקורות עיצוב דעת הקהל השמרנית. הדורות החדשים אינם מסתמכים עוד על השיח המפלגתי המסורתי או על המוסדות האוונגליסטים בלבד, אלא מקבלים את המידע שלהם באמצעות פלטפורמות תקשורת ומדיה דיגיטלית, שם מתפשטות תמונות ההרס בעזה ודיונים ביקורתיים על התמיכה האמריקאית בישראל. מכאן, שינוי זה עשוי להפוך לגורם ארוך טווח שיהיה קשה להנהגה הרפובליקנית המסורתית להכיל.

למרות שהמוסדות הרפובליקנים הגדולים עדיין מחויבים להגנה על ישראל, המשך המלחמה בעזה, והחיכוכים החוזרים ונשנים בין נתניהו לממשל האמריקאי, עשויים לדחוף פוליטיקאים רפובליקנים נוספים למקם את עצמם מחדש כדי למנוע אובדן בוחרים צעירים. זה לא אומר בהכרח קריסה של הברית האמריקאית-ישראלית, אך זה עשוי לסמן את סופה של תקופת התמיכה המוחלטת הבלתי מותנית, ותחילתה של תקופה שבה תמיכה זו תהיה קשורה לחישובים אלקטורליים ואסטרטגיים מורכבים יותר, וליכולתן של ממשלות ישראל להימנע מהתנגשויות חוזרות ונשנות עם וושינגטון.

חמישה אזרחים פלסטינים נהרגו היום, שבת, בתקיפות אוויריות שביצע חיל האוויר הישראלי באזורים שונים ברצועת עזה. התקיפות כוונו לבית מגורים ולריכוז אזרחים, מה שהוביל לנפגעים בקרב משפחות, על רקע ההסלמה הצבאית המתמשכת המבטלת הסכמי הפסקת אש קודמים.

בפרטי הטבח שהתרחש במרכז העיר עזה, דיווחו מקורות מהשטח על מותה של משפחה שלמה המורכבת משתי ילדות והוריהן ממשפחת אל-ספדי. ההפצצה האווירית הישירה כוונה לביתם הממוקם ליד צומת אל-טיראן, מה שהוביל להרס הבית על יושביו והפיכתו להריסות תוך רגעים ספורים.

בתקיפה נוספת שבוצעה על ידי כטב"ם ישראלי, נהרג האזרח אחמד מוניר אל-זאזא בן ה-38 בעת שהלך ליד כיכר אל-ספטאווי מצפון לעיר עזה. אותה תקיפה גרמה גם לפציעת אישה באורח בינוני, והיא הועברה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי הכרחי בתנאים רפואיים מורכבים.

מקורות מקומיים אישרו כי תקיפות אלו הן חלק מסדרה ארוכה של הפרות ישראליות מתמשכות, כאשר משרד התקשורת הממשלתי תיעד למעלה משלושת אלפים הפרות מאז העשירי באוקטובר 2025. תקיפות אלו כללו הפצצת דירות מגורים, תקיפת כלי רכב אזרחיים ואף עגלות רתומות לבעלי חיים, מה שהוביל למותם של למעלה מאלף פלסטינים מאז תחילת הפסקת האש המשוערת.

בשטח, צבא הכיבוש ממשיך במדיניות של הידוק המצור על התושבים באמצעות העברת מה שמכונה 'קוביית צהובות' בשכונות תופאח, שוג'אעיה ובית לאהיה. תנועות צבאיות אלו נועדו לצמצם את השטחים הזמינים לתושבים ולדחוק אותם לאזורים צפופים חסרי תנאי חיים בסיסיים, מה שמגביר את סבלם של העקורים באוהלים ובמרכזי המקלט.

התפתחויות אלו בשטח מתרחשות במקביל להידרדרות קטסטרופלית במצב ההומניטרי, כאשר רשויות הכיבוש מטילות הגבלות חמורות על כניסת סיוע הומניטרי ורפואי. הרצועה סובלת ממחסור חמור במזון בסיסי ובדלק, מה שמאיים על הפסקת פעילותם של מגזרים חיוניים כמו תחנות שאיבת מים, ניהול פסולת וביוב, מה שמבשר על אסון סביבתי ובריאותי קרוב.

תושבי רצועת עזה נשארים בני ערובה להסלמה מתמשכת זו למרות שמונה חודשים שחלפו מאז ההכרזה הרשמית על הפסקת אש, כאשר תקיפות אוויריות ממשיכות לגבות את חייהם של אזרחים מדי יום. הלחץ על המשפחות החיות בתנאים קשים מזה חודשים ארוכים גובר, על רקע ירידה בשירותים בסיסיים והיעדר ביטחון בכל אזורי הרצועה.

משרד התקשורת הממשלתי תיעד מאז העשירי באוקטובר 2025 למעלה משלושת אלפים הפרות ישראליות שהובילו למותם של למעלה מאלף פלסטינים.

כוחות הכיבוש הישראלי הגבירו את תקיפותיהם האוויריות באמצעות כטב"מים באזורים שונים ברצועת עזה, מה שהוביל למותם של שלושה אזרחים, כולל ילד, ולפציעתם של כ-19 נוספים מאז אתמול בצהריים. מקורות רפואיים אישרו כי ההפצצות התרכזו באזורים שסווגו בעבר כאזורים בטוחים או מחוץ לאזורי פעולות צבאיות ישירות, מה שמהווה הפרה ברורה של ההבנות הקיימות.

בפרטי התקיפה, כטב"ם ישראלי תקף אופניים חשמליים באזור אל-מוואסי הצפוף בעקורים ממערב לעיר חאן יונס בדרום הרצועה, מה שהביא למותם של שלושה ולפציעתם של 17 בדרגות חומרה שונות. אמבולנסים פינו את הקורבנות לבתי חולים שדה סמוכים, בתוך בהלה בקרב התושבים המתמודדים עם תקיפות חוזרות ונשנות באזורי העקירה שלהם.

בצפון הרצועה, דיווחו מקורות מקומיים על פציעתו הקשה של אזרח כתוצאה מהפצצה שפגעה בגג בית בסביבת כיכר אבו שרח באזור אל-פאלוג'ה ממערב למחנה ג'באליה. במקביל, בוצעה תקיפה דומה על ידי כטב"ם של הכיבוש שפגע בבית בשכונת שייח' רדואן בצפון העיר עזה, מה שהוביל לפציעה חמורה נוספת בקרב אזרחים.

בהקשר קשור, צוותי הצלה הצליחו לחלץ את גופת הרוג שנפל מוקדם יותר כתוצאה מהפצצה ישראלית שפגעה בסביבת כיכר כווית בשכונת זייתון בדרום מזרח העיר עזה. הגופה הועברה לבית החולים אל-מעמדאני, בעוד שדיווחים מצביעים על המשך פעולות החיפוש אחר נעדרים מתחת להריסות ובאזורי הגבול שקשה להגיע אליהם.

נתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות בעזה מצביעים על כך שקצב ההפרות הישראליות של הסכם הפסקת האש הסלים באופן מפחיד, כאשר מספר הקורבנות מאז אוקטובר 2025 הגיע לכ-1053 הרוגים ו-3406 פצועים. נתונים אלו מצטרפים לרישום הדמים של התוקפנות המתמשכת מאז אוקטובר 2023, שבה נהרגו למעלה מ-73 אלף בני אדם ונפצעו יותר מ-173 אלף.

בשטח, כוחות הכיבוש ממשיכים לכפות את שליטתם על שטחים נרחבים ברצועה, כאשר דיווחים מצביעים על שליטת צה"ל על למעלה מ-70% מהשטח הגיאוגרפי באמצעות הזזת מה שמכונה 'הקו הצהוב' לכיוון מערב. לכך נלוו פעולות הריסה שיטתיות של מבני מגורים בחאן יונס ובשכונת תפוח, בנוסף להפגזות ארטילריות מתמשכות שפגעו בשכונות מגורים בעיר רפיח.

במישור הפוליטי והלוגיסטי, מקורות בשטח זיהו הגעת כלי רכב וציוד השייכים לכוח הייצוב הבינלאומי לרצועת עזה, כחלק מהתחלת יישום סעיפי תוכנית הפסקת האש של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מועצת השלום פרסמה תמונות המתעדות את כניסת הציוד הלוגיסטי שאמור לתרום לתהליכי הפרדת הכוחות ולהבטחת סיוע הומניטרי.

מצדו, דובר תנועת חמאס, חאזם קאסם, הביע את תקוות התנועה כי הגעת כוחות אלו תהווה הכנה אמיתית לעצירת ההפרות הישראליות ולהגנה על אזרחים. קאסם קרא למועצת השלום לעבור ליישום בפועל של סעיפי תוכנית סיום המלחמה, באופן שיבטיח את נסיגת צבא הכיבוש מכל האזורים אליהם חדר בתקופה האחרונה.

התנועה הדגישה כי כל הסדרים עתידיים חייבים לכלול את הכנסת הוועדה הלאומית לניהול הרצועה והתחלה מיידית של תהליכי שיקום מקיפים. מקורות פלסטיניים אישרו כי הרס 90% מהתשתיות האזרחיות דורש מאמצים בינלאומיים כפולים, עם צורך לחייב את הכיבוש לפתוח את המעברים ולאפשר כניסה של שיירות סיוע והומניטריות באופן מתמשך וללא תנאי.

יישום תוכנית הפסקת המלחמה חייב להתחיל בהכנסת הוועדה הלאומית לניהול הרצועה, מתן סיוע אמיתי לתושבים, וחובת נסיגה מלאה של הכיבוש.

הטרגדיה של העקירה ברצועת עזה מתגלמת בצורותיה הקשות ביותר בסיפורה של משפחת האזרח מאזן יונס, שלא מצאה מקלט שיגן עליה מפני זוועות התוקפנות הישראלית מלבד בית הקברות של השכונה האוסטרית באזור מואסי חאן יונס. משפחה זו, המונה עשרה נפשות, נאלצה לעזוב את ביתה בשכונת אל-מנארה, ולצאת למסע נדודים שהסתיים בין קברי המתים, בהיעדר מוחלט של אפשרויות דיור בטוחות.

ראש המשפחה, המותש ממחלה ודאגות, מספר כיצד חזר ממסע טיפולים בגדה המערבית בשנת 2025 ונדהם מהמציאות המרה שבה חיה משפחתו. הוא מצא את ילדיו ואשתו מתמודדים עם תנאים הומניטריים שאינם הולמים בני אדם, כאשר בית הקברות הפך למגורים כפויים החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד, בתוך שתיקה בינלאומית מוחלטת כלפי סבל האזרחים.

במשך למעלה משנה וחצי, המשפחה שוכנת בתוך אוהל פרימיטיבי מוקף במחסומי בד בלויים המפרידים אותם מהמצבות והקברים. הסבל גובר עם התפשטות חרקים, מכרסמים ועקרבים שהפכו לאיום מתמיד על חיי הילדים הקטנים, המבלים את יומם בסביבה לא בריאה החסרה מי שתייה או ביוב.

מקורות בשטח דיווחו כי מצבו הבריאותי של מאזן יונס הידרדר באופן ניכר, והוא סובל ממחלת לב וירידה חדה במשקלו, שירד מ-120 קילוגרם ל-67 קילוגרם. יונס מייחס הידרדרות זו למצבו הנפשי הקשה ולתת-תזונה, בנוסף לתחושת חוסר האונים שלו מול צרכיהם הבסיסיים של ילדיו שאינו יכול לספק.

בנותיו הקטנות של מאזן נושאות בנטל העולה על גילן, כשהן יוצאות מדי יום למסעות מפרכים להבאת מים והשגת ארוחות מ'התכאיא' (מטבחי צדקה). ובמקום ללכת ללימודים, הן מבלות שעות ארוכות בתורים, מה שמשקף את גודל האובדן שאיתו מתמודד דור שלם של ילדי עזה עקב המשך המלחמה והעקירה.

מצדה, תיארה אשתו של מאזן את החיים בבית הקברות כ'הדרה מוחלטת של האנושיות', וציינה כי חום הקיץ הלוהט הופך את השהייה בתוך אוהלי הבד לבלתי נסבלת. היא הדגישה כי המשפחה חסרה גז בישול וציוד חיים חיוני, מה שמאלץ אותם להסתמך על אמצעים פרימיטיביים ביותר לניהול ענייניהם היומיומיים הפשוטים.

מצבה של משפחת יונס אינו יוצא דופן ברצועת עזה, אלא הוא חלק מתופעה כואבת שתועדה על ידי מקורות עיתונאיים, כאשר אלפי עקורים הקימו את אוהליהם בתוך בתי הקברות המערביים בחאן יונס. עקורים אלה, שרובם הגיעו מצפון הרצועה, מצאו את עצמם מצטופפים עם המתים במקומותיהם לאחר שהאדמה צרה עליהם למרות רוחבה.

הדיווחים המגיעים מהאזור מצביעים על כך שבתי הקברות אינם מספיקים אפילו למתים, ובכל זאת הם עמוסים במאות משפחות המחפשות ביטחון אבוד. משקיפים מתארים את המראה כ'קשה מאוד', במיוחד כאשר ילדים משחקים בין הקברים, במציאות המאלצת אותם לחיות עם מוות והרס באופן יומיומי וישיר.

הקריאה שמשמיע מאזן יונס נשארת זעקה במדבר, הדורשת את הצורך לנטרל ילדים ואזרחים ממכונת המלחמה ולספק מקלט שישמור על כבודם. ועם המשך התוקפנות, משפחות אלה נשארות לכודות בין פטיש העקירה לסדן החיים בבתי הקברות, ממתינות לפתרון שיסיים את הטרגדיה האנושית הזו שחצתה כל גבול.

ילדיי מביאים מים ומתעייפים במקום ללכת לבית הספר, ואין להם קשר למלחמה הזו שהכיבוש מנהל.

אזורים בדרום לבנון היו עדים להסלמה מסוכנת בשטח, למרות הסכם הפסקת האש, כאשר מקורות בשטח דיווחו כי צבא הכיבוש הישראלי ביצע הפגזה ארטילרית אינטנסיבית שכוונה לרמות עלי א-טאהר. כוחות הכיבוש השתמשו בהתקפה זו בפגזי זרחן ומצרר האסורים בינלאומית, מה שמהווה הפרה בוטה של ההבנות הביטחוניות הקיימות.\n\nבהקשר קשור, יחידות של צבא הכיבוש ביצעו פעולות פיצוץ נרחבות שפגעו במספר בתי מגורים בעיירה כונין השייכת למחוז בנת ג'בייל. גם העיירות נבטיה אל-פוקא וכפרתבנית הופגזו בארטילריה לסירוגין, מה שהוביל למצב של בהלה בקרב התושבים שניסו לחזור לבתיהם לאחר הכרזת הפסקת האש.\n\nבנוגע לנפגעים, שני בני אדם נהרגו כתוצאה מתקיפה שבוצעה על ידי כטב\"ם ישראלי שכוונה לאופנוע שנסע בכביש זבדיין באזור נבטיה. עם תקיפה זו, עלה מניין קורבנות התקיפות הישראליות על אדמת לבנון ביום שישי בלבד ל-49 הרוגים וכ-97 פצועים בדרגות שונות.\n\nמבחינה דיפלומטית, משרד החוץ האמריקאי הודיע על שיחת טלפון בין השר מרקו רוביו לנשיא לבנון ג'וזף עאון לדון בהתפתחויות האחרונות. רוביו הודיע לצד הלבנוני כי הסבב הבא של השיחות הלבנוניות-ישראליות יתקיים בבירה וושינגטון, בתאריכים 23 עד 25 ביוני.\n\nבמהלך השיחה, שר החוץ האמריקאי הדגיש את מחויבות ארצו לפעול להשגת ביטחון ויציבות קבועים בלבנון, תוך התמקדות בהרחבת סמכות המדינה על כל שטחה. רוביו גם הדגיש את תמיכתו במוסדות הלגיטימיים והביטחוניים הלבנוניים, ובראשם הצבא, וחידש את קריאתו לפירוק נשק חיזבאללה כדי להבטיח את ריבונות המדינה המלאה.\n\nמצדו, נשיא לבנון ג'וזף עאון דרש הפסקה מיידית ומוחלטת של כל התקיפות הישראליות המכוונות לריבונות לבנון. עאון הבהיר כי השגת הפסקת אש אמיתית ובת קיימא מהווה את עמוד התווך העיקרי שבלעדיו לא ניתן להשיג כל התקדמות משמעותית בתהליך המשא ומתן הפוליטי המתמשך.\n\nדיווחים המגיעים מוושינגטון מצביעים על כך שסדר היום של הפגישה הצפויה יכלול תוכנית למסירת אזורי ניסוי לידי צבא לבנון, שהיו תחת שליטת הכוחות הישראליים. צעד זה נועד לפתוח את הדלת לנסיגות ישראליות חלקיות והדרגתיות מנקודות מסוימות, כבדיקה ליכולתם של הכוחות הלבנוניים לשלוט בביטחון באזורים אלה.\n\nבאותו הקשר, מקורות תקשורת דיווחו כי המשא ומתן שיתחיל ביום שלישי הקרוב יחתור להגיע להסכמה לגבי שמות וקואורדינטות של אזורי הניסוי לנסיגה. סביר להניח שאזורים אלה יתרכזו בשוליים הקדמיים של מה שמכונה "הקו הצהוב", הרחק מרצועת הגבול הישירה, כצעד ראשון במסלול ארוך של תיחום הסדרים ביטחוניים סופיים.\n\nעאון הדגיש את הצורך בהפסקת התקיפות הישראליות באמצעות השגת הפסקת אש מקיפה, שלבנון רואה בה עמוד תווך חיוני להתקדמות המשא ומתן.

סרטונים שהופצו באופן נרחב הראו את כוחות הכיבוש הישראליים מבצעים פשע מזעזע במחנה קלנדיה מצפון לירושלים הכבושה, כאשר חייל השליך רימון יד לתוך רכב שבו נסעו קבוצת צעירים פלסטינים. התקיפה לא נעצרה כאן, אלא החייל סגר בכוח את דלת הרכב כדי למנוע מהנהג והנוסעים להימלט, מה שהוביל לפיצוץ הרימון כשהם כלואים בפנים, במחזה המשקף סדיזם מופרז.

לאחר הפיצוץ, החייל המשיך לרדוף אחרי הצעירים שהצליחו להימלט מהרכב, כשהוא מפנה אליהם מטח של קללות וגידופים. כוחות הכיבוש שהיו במקום איימו גם הם לירות אש חיה לעבר הצעירים, מה שאילץ אותם לתפוס מחסה מאחורי שלד הרכב הפגוע בניסיון נואש להגן על חייהם מפני פגיעה ישירה ופוטנציאלית.

מצדן, דיווחים עיתונאיים עבריים חשפו כי התוקף משתייך לכוחות מה שנקרא 'משמר הגבול', וציינו כי הוא יזם את זריקת הרימון לאחר ויכוח מילולי שבמהלכו צעק על הנהג בטון כועס. פרטים אלה באים כדי להפריך כל נרטיב המנסה להצדיק את האירוע, ומאשרים כי התקיפה הייתה מכוונת ונועדה לגרום נזק פיזי ונפשי מרבי לאזרחים חסרי הגנה.

בניסיון לספוג את הזעם הציבורי והמשפטי, טענה משטרת הכיבוש כי התנהגות החייל מנוגדת לנהלים, והודיעה על העברת המקרה למחלקה לחקירות שוטרים. משקיפים רואים בפעולות אלה לרוב פורמליות ונועדו להטעות את דעת הקהל, שכן לעיתים רחוקות מועמדים חיילים לדין על פשעיהם המתועדים נגד פלסטינים, מה שמעודד חזרה על הפרות כאלה.

בשטח, תקיפה זו התרחשה במקביל להסלמה צבאית רחבה במחנה קלנדיה, כאשר משרד הבריאות הפלסטיני הודיע על מות הילד וליד נידאל אבו סנינה, בן 16, מפצעיו מירי הכיבוש. כמו כן, הצוותים הרפואיים תיעדו פציעתם של שני ילדים נוספים מירי חי בגפיים התחתונות, והם הועברו לבית החולים לקבלת טיפול על רקע מתח רב ששרר באזור.

מחנה קלנדיה מהווה נקודת חיכוך מתמדת בשל מיקומו האסטרטגי על הכביש המחבר בין הערים ירושלים ורמאללה, והוא נתון לפריצות חוזרות ונשנות ותקיפות שיטתיות. הסצנות האחרונות עוררו גל זעם עצום ברשתות החברתיות, כאשר פעילים ראו במה שאירע שיא השפל המוסרי של צבא הכיבוש, ודרשו אחריות בינלאומית על פשעים אלה המפרים את זכויות האדם הבסיסיות ביותר.

שתוק, עם מי אתה מדבר ככה?

השינויים המהירים בסכסוכים הבינלאומיים בשנים האחרונות הראו כי עליונות צבאית מסורתית אינה עוד הערובה היחידה ליישוב סכסוכים. על פי דיווחים בינלאומיים, מעצמות-העל מתחילות להבין כי יכולתן לכפות שליטה על מדינות יעד נתקלת במכשולים טכנולוגיים ושדה קרב חסרי תקדים.

משקיפים סבורים כי הטכנולוגיה המודרנית תרמה לשוויון בין מדינות חזקות וחלשות, מה שהפך מלחמות פלישה מסורתיות לקשות ביותר. התפתחויות אלו חשפו כי למעצמות הגדולות אין את ההשפעה המוחלטת שחשבו שיש להן בעשורים האחרונים.

למרות שחלק ממנהיגי העולם אימצו את העיקרון של 'הכוח הוא הצדק' כדי לעצב מחדש את הסדר הבינלאומי, המציאות בשטח הוכיחה את ההפך. האמירות ההיסטוריות שקבעו כי החזקים עושים כרצונם אינן חלות עוד על מורכבות המלחמות העכשוויות.

מקורות מצביעים על כך שהצבא האמריקאי, למרות הוצאותיו העצומות על תחמושת ארוכת טווח ופגיעה במנהיגים איראניים, לא הצליח להשיג ניצחון אסטרטגי מכריע. טהראן עדיין שומרת על יכולתה לסגור נתיבי מים חיוניים ולשגר טילים, מה שמשקף את גבולות הכוח הצבאי האמריקאי.

בזירה האוקראינית, קייב לא קרסה למרות לחצים דיפלומטיים משמעותיים וקיצוץ בסיוע צבאי בשלבים מסוימים. יתרה מכך, הכוחות האוקראינים הצליחו להפוך את מאזן המלחמה ולגרום מכות כואבות בעומק רוסיה, תוך ניצול עליונות טכנולוגית איכותית.

מל"טים וטילים מדויקים בעלות נמוכה תרמו לצמצום הפער בין צבאות סדירים ענקיים לכוחות קטנים יותר. מקורות דיפלומטיים אישרו כי התפתחות טכנולוגית זו הגבילה באופן משמעותי את מה שכוח צבאי טהור יכול להשיג בשדות הקרב.

סין עוקבת אחר שינויים אלה בעניין רב ובודקת את אפשרויותיה לגבי טייוואן, שכן בייג'ינג מבינה שפלישה צבאית אינה עוד טיול קל. עולה השאלה האם כוח צבאי לבדו מסוגל להשיג יעדים פוליטיים ארוכי טווח לנוכח התנגדות עממית.

שר ההגנה האיטלקי, גואידו קרוסטו, אישר כי מודל מלחמות הפלישה והכיבוש המסורתיות שייך לעבר ואינו ישים. הוא הדגיש כי רצון העמים להילחם מקשה על כל מעצמת-על להשיג ניצחון מהיר וקבוע.

הדוגמה הפלסטינית בולטת כהוכחה נוספת לתיאוריה זו, שכן ישראל לא השיגה הצלחה משמעותית נגד פלגי ההתנגדות ברצועת עזה למרות הפער העצום ביכולות. כישלון זה בשטח מחזק את האמונה כי שינוי משטרים בכוח צבאי לבדו הפך ליעד בלתי מושג.

מנהיגים צבאיים באירופה הודו כי התקפות בזק שמטרתן לשנות משטרים מסתיימות לעיתים קרובות במבוי סתום שקשה לפרוץ. מומחים סבורים כי כישלון בהשגת הכרעה צבאית בשבועות הראשונים של הסכסוך פירושו שקיעה במלחמת התשה ארוכה.

היסטורית, וושינגטון ומוסקבה ספגו תבוסות בווייטנאם ובאפגניסטן עקב תנועות מרידה ארוכות ששחקו את התמיכה העממית. אך ההבדל כיום טמון בחוסר יכולתם של הצבאות להשיג אפילו ניצחונות צבאיים ראשוניים, כפי שקרה עם הטנקים הרוסיים ליד קייב.

מהפכת המל"טים וארסנלי הטילים המדויקים שחקה את היתרון העצום שהיה למעצמות-העל בסיור ובאוויר. הפך לבלתי אפשרי לדמיין התקפות משוריינות מסורתיות שמשיגות את יעדיהן מבלי לספוג אבדות אנושיות וחומריות בלתי נסבלות.

מעצמות בינוניות, כמו קנדה ומדינות אירופיות, שואפות לחזק את בריתותיהן הצבאיות והכלכליות כדי להפחית את התלות בשני הקטבים האמריקאי והסיני. אנליסטים סבורים כי איחוד כוחות אלה מעניק להן את היכולת להתמודד עם תכתיבי מעצמות-העל ולאכוף החלטות בינלאומיות עצמאיות.

הלקח החשוב ביותר מסכסוכי העידן המודרני הוא שרצון העמים והטכנולוגיה החדשנית הגדירו מחדש את מושג הכוח. העולם אינו עוד זירה פתוחה רק לחזקים, אלא הפך למקום שבו למדינות קטנות יש כלים יעילים להגן על ריבונותן.

סוג המלחמה שהתרגלנו אליו, וסוג המלחמה שרוסיה תכננה באוקראינה - פלישה וכיבוש מדינה - אינו עוד אפשרי בעולם העכשווי.

בירת תימן צנעא וערים מרכזיות רבות הנמצאות בשליטת קבוצת אנסאר אללה, היו עדות להפגנות ענק המוניות כדי לבטא את הזעם העממי כלפי הפוסט האחרון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. המשתתפים בהפגנות אלו ראו במה שפרסם טראמפ עלבון ישיר לקדושות המוסלמים ולסמליהם הדתיים, ובמיוחד למכה ולכעבה הקדושה.

טראמפ פרסם פוסט בפלטפורמת 'Truth Social' שלו, בו ציין כי ספריית הנשיא לשעבר ברק אובמה תהפוך לאחר שנים ל'מכה' עבור אלה השונאים את ארצות הברית. הוא צירף לפוסט תמונה ערוכה המציגה את ספריית אובמה ועליה מה שנראה כמו שקית אשפה, בחיקוי לצורת הכעבה, מוקפת במחנות וערימות אשפה, מה שעורר גל רחב של מורת רוח.

הממשלה בצנעא גינתה את ההצהרות הללו בלשון חריפה, ותיארה אותן כהתקפה בוטה על המקומות הטהורים והקדושים ביותר עלי אדמות עבור כל המוסלמים. הממשלה גינתה בהצהרה רשמית את השתיקה המוחלטת של המדינות המוסלמיות כלפי עלבונות אלו הפוגעים באמונה ובקדושות, וראתה בשתיקה זו התרשלות בלתי מוצדקת.

בכיכר אל-סבעין בבירה צנעא, נהרו המונים מכל המחוזות כדי להרים סיסמאות גינוי ודחייה מוחלטת לגזענות שמפגין טראמפ כלפי האסלאם. המפגינים קראו סיסמאות המאשרות את דבקותם בעקרונות הדתיים, וראו בעלבונות אלו חשיפה של פניה האמיתיות של המדיניות האמריקאית כלפי העולם המוסלמי.

במהלך ההפגנות, המוחים שרפו את דגלי ארה"ב וישראל ותמונות של דונלד טראמפ, כביטוי לכעסם על המדיניות העוינת המתמשכת. המשתתפים הדגישו את נכונותם המלאה להגן על הקדושות האסלאמיות מול מה שתיארו כתוכניות ציוניות שמטרתן לפגוע בכבוד האומה ובסמליה.

היקף ההפגנות התרחב וכלל את מחוזות סעדה, עמראן, חג'ה ואל-חודיידה, בנוסף לדמאר, אב, אל-ביידאא, אל-מחווית ורימה. מקורות מקומיים דיווחו כי ההפגנות במחוזות אלו זכו להשתתפות עממית רחבה, כאשר ההצהרה המסכמת של ההפגנות הדגישה כי עלבונות שיטתיים אלו נועדו לערער את קדושת הדת בנפשם של הצעירים המוסלמים.

ההצהרה שהוצאה על ידי ההפגנות ציינה כי העלבון של טראמפ למכה אינו אירוע מבודד, אלא המשך לסדרת התקפות על הקוראן הקדוש והנביא מוחמד. ההצהרה קראה לעמים המוסלמים לשאת באחריותם ההיסטורית והדתית להתמודד עם התקפות אלו, והזהירה כי התרשלות מעודדת את האויבים להפרות נוספות.

בהקשר קשור, הצהרת ההפגנות בירכה את ציר ההתנגדות על מה שתיארה כניצחון היסטורי בסבב הנוכחי נגד כוחות ההתנשאות העולמית. המפגינים ראו בעמידה איתנה מול הלחצים האמריקאים והישראלים את הדרך היחידה להגן על הקדושות ולהשיב את זכויות האומה הגזולות בפלסטין ובמקומות אחרים.

מצדן, מקורות תקשורת השייכים לקבוצה ציינו כי העמדה המתפשרת של כמה משטרים ערביים כלפי העלבון של טראמפ היא המשך טבעי להתפשרותם בתמיכה במסגד אל-אקצא. הם הבהירו כי העמים צריכים לפעול באופן עצמאי כדי להגיב על עלבונות אלו הפוגעים במהות האמונה האסלאמית.

משרד החוץ בצנעא פרסם הצהרה בה אישר את כישלון ארצות הברית בהשגת יעדיה התוקפניים באזור בזכות עמידתם האיתנה של כוחות ההתנגדות. המשרד ציין כי ההבנות האזוריות האחרונות הן פרי של עמידה איתנה הנמשכת ממצר הורמוז ועד באב אל-מנדב בתימן.

משרד החוץ הדגיש כי משוואת 'אחדות הזירות' הוכיחה את יעילותה בסיכול הפרויקטים השואפים להקים את מה שנקרא 'ישראל הגדולה'. הוא הוסיף כי הניסיונות לשנות את זהות המזרח התיכון ולחלל את קדושותיו יתנפצו מול מודעות העמים ונחישותם להשתחרר מהתלות.

ההפגנות קראו לכל החופשיים בעולם הערבי והאסלאמי להתכונן ולהתכונן לסבבים הבאים של העימות, והדגישו כי האויב אינו מסתיר את כוונות הבגידה שלו. האירועים הסתיימו בהדגשה כי מכה תישאר הקבלה הנעלה של המוסלמים, ששום הצהרות גזעניות אינן יכולות לפגוע במעמדה הגדול.

יש לציין כי הפגנות אלו מתרחשות בתקופה שבה האזור עד למתיחות פוליטית וצבאית גוברת, כאשר התימנים מקשרים בין ההגנה על מכה לבין ההגנה על הסוגיה הפלסטינית. הפגנות אלו נחשבות למסר פוליטי ברור לממשל האמריקאי הבא כי פגיעה בקדושות דתיות היא קו אדום שיוביל להסלמה נוספת.

העלבון של הפושע טראמפ למכה קדמה לו סדרה בלתי פוסקת של עלבונות נגד הקוראן והנביא הקדוש, והתרשלות האומה מעודדת את האויבים להמשיך.

המרכז האירו-ים תיכוני לזכויות אדם הודיע היום על סגירת משרדו בשטח רצועת עזה באופן רשמי, ובכך סיים כ-15 שנות עבודה רצופה בתיעוד הפרות זכויות אדם. ראמי עבדו, ראש המרכז, הסביר כי ההחלטה הקשה הזו הגיעה כצעד זהירות הכרחי להגנה על הצוותים הפועלים, לאור הסלמת האיומים הישירים והצעדים העונשיים שמטילות הרשויות הישראליות נגד הארגון.

מקורות זכויות אדם אישרו כי ההחלטה נועדה בראש ובראשונה למנוע פגיעה ישירה בעובדים בשטח, במיוחד לאחר שזוהו קמפיינים הסתה נרחבים שנוהלו על ידי גופים רשמיים ופקידים ישראלים. לחצים אלו מגיעים על רקע התפקיד הפעיל שממלא המרכז בחשיפת פשעים שבוצעו נגד פלסטינים ובאספקת נתונים מתועדים על הפרות חמורות לגורמים בינלאומיים.

בשבועות האחרונים חלה הסלמה חסרת תקדים בשיח הישראלי נגד המרכז, במיוחד לאחר פרסום דוחות מפורטים המתעדים פשעי אלימות מינית שיטתית נגד אסירים ועצורים פלסטינים בבתי הכלא הישראליים. הארגון ראה בקמפיין שיטתי זה ניסיון להכפיש את שמו ולקשור את עבודתו העצמאית בתחום זכויות האדם לטענות פוליטיות כוזבות חסרות כל בסיס משפטי או עובדתי.

ראמי עבדו ציין כי האיומים הגיעו לעיתים עד כדי איומי רצח על חברי צוות מרכזיים, בשל מעורבותם בתיעוד מעשים שתוארו כחלק מרצח עם. הוא הוסיף כי הסביבה הנוכחית הפכה למסוכנת ביותר, מה שהצריך קבלת החלטות נחרצות כדי להבטיח את שלומם של העובדים והמתנדבים העומדים בפני סיכונים אמיתיים בעת מילוי תפקידם.

בסוף מאי האחרון, הטילו הרשויות הישראליות צעדים עונשיים חמורים שכללו הגבלות על תנועתם של 40 אנשי צוות מהמרכז, ביניהם חברי הנהלה, עובדים ושותפים בינלאומיים. המרכז ראה בהגבלות אלו חלק ממדיניות השתקה ומניעת הגעת האמת לפורומים בינלאומיים שהחלו להתייאש מההפרות הישראליות המתמשכות.

הנהלת המרכז הדגישה כי סגירת המשרד הפיזי בעזה אינה אומרת בשום אופן הפסקת עבודת זכויות האדם או נסיגה מהמחויבויות המוסריות כלפי הקורבנות. היא הדגישה כי התיעוד יימשך באמצעות מנגנונים חלופיים שיבטיחו את המשך זרימת המידע והדוחות לגופים השיפוטיים והבינלאומיים האחראים על העמדת מבצעי הפשעים לדין.

המרכז הטיל על הרשויות הישראליות אחריות מלאה על שלומם של כל חברי צוותו, וראה בפגיעה בפעילי זכויות אדם חלק מדפוס רחב יותר של הפחדת עדים והשתקת קולות המעבירים את סבלם של אזרחים. הוא תיאר פרקטיקות אלו כניסיון נואש לטשטש ראיות חותכות המרשיעות את ההתנהגות הצבאית והביטחונית הישראלית בשטחים הכבושים.

שורשי הקמפיין הרשמי האחרון נעוצים בדו"ח שפרסם הסופר האמריקאי ניקולס קריסטוף בעיתון 'ניו יורק טיימס', בו הסתמך על נתונים שהוצגו על ידי המרכז בנוגע לפשעי אונס בבתי הכלא. דו"ח זה עורר זעם רחב בחוגי הממשלה הישראלית, מה שדחף את בנימין נתניהו לאיים בנקיטת צעדים משפטיים נגד העיתון והסופר באשמת לשון הרע.

משרד התפוצות הישראלי האשים את המרכז האירו-ים תיכוני בכך שהוא המניע העיקרי של הנרטיב הפלסטיני בפורומים בינלאומיים, בטענה שהוא מנהל רשת משולבת של לחץ תקשורתי ומשפטי. המשרד טען כי פעילות המרכז חורגת מתיעוד זכויות אדם ומגיעה עד כדי הסתה בינלאומית ותרומה להטלת סנקציות בינלאומיות על הכוחות הישראליים.

המרכז פרסם באפריל האחרון דו"ח מזעזע שחשף דפוסים אכזריים של עינויים מיניים הכוללים שימוש בכלבים מאומנים והלם חשמלי באזורים רגישים של העצורים. העדויות המתועדות אישרו כי פרקטיקות אלו הובילו במקרים מסוימים למוות תחת עינויים או לגרימת נכויות קבועות, מה שחיזק את תיקי התביעה המשפטית הבינלאומית.

דוחות אלו חפפו לממצאי חקירות של האו"ם שהגיעו למסקנה כי אלימות מינית משמשת ככלי מלחמה על ידי הכוחות הישראליים, מה שהוביל להכללתם ברשימה השחורה של האו"ם. התאמה זו בין דוחות זכויות אדם עצמאיים לממצאי האו"ם הגבירה את עוצמת ההתקפה הישראלית על המוסדות שהיו מקור למידע זה.

יש לציין כי המרכז האירו-ים תיכוני לזכויות אדם החל את פעילותו בשנת 2011 כיוזמה בתחום זכויות האדם להתמודדות עם דיכוי באזור, וקבע את ז'נבה שבשוויץ כמטהו הראשי. למרכז רשת רחבה של משרדים אזוריים, ועל עבודתו מפקח חבר נאמנים הכולל אישים בינלאומיים בולטים בתחום המשפט הבינלאומי וזכויות האדם.

בראש חבר הנאמנים של המרכז עומד ריצ'רד פאלק, שהיה בעבר הדו"ח המיוחד של האו"ם לענייני מצב זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים, מה שמעניק לדוחות הארגון משקל בינלאומי רב. רקע משפטי חזק זה תרם לכך שהמרכז הפך למטרה מתמדת להסתה ישראלית המבקשת לערער את אמינות הדוחות היוצאים ממנו בפני הקהילה הבינלאומית.

בסיום הצהרתה, חידשה הארגון את מחויבותה להמשיך לפעול למען צדק ואחריות, וציינה כי סגירת המשרדים לא תסתיר את האמת שהפכה ברורה לעולם כולו. היא קראה למוסדות הבינלאומיים לספק הגנה למגיני זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים העומדים בפני מכונת דיכוי שמטרתה לבודד אותם מהעולם.

סגירת משרד עזה היא צעד הכרחי שנכפה על ידי חששות לגיטימיים לחיי העובדים, ואינה מהווה נסיגה מאחריותנו המקצועית.

קואליציית השלום הפלסטינית, בשיתוף עם ארגון אקספרטיז פראנס (Expertise France) ובמימון האיחוד האירופי, השיקה את פרויקט הדגל שלה "השבת המרחב האזרחי באמצעות דיאלוג נוער וחיזוק החוסן הקהילתי בפלסטין", במהלך אירוע פתיחה שנערך ברמאללה בהשתתפות למעלה מ-70 צעירים וצעירות מכל רחבי הגדה המערבית וירושלים, בצעד שמטרתו לחזק את תפקיד הנוער בדיאלוג הקהילתי, השתתפות אזרחית ובניית חוסן בצל התנאים יוצאי הדופן בהם שרויה החברה הפלסטינית.

הפרויקט מגיע כתגובה לאתגרים המתרבים העומדים בפני הפלסטינים כתוצאה מהמשך המלחמה והשלכותיה ההומניטריות, החברתיות והכלכליות, הסלמת טרור המתנחלים בגדה המערבית, ירידת האמון במוסדות, והצטמצמות מרחבי ההשתתפות האזרחית והדיאלוג הציבורי, במיוחד בקרב קבוצת הנוער המהווה את רוב החברה הפלסטינית.

מפגש הפתיחה יצר מרחב דיאלוגי שאיגד צעירים וצעירות מכל המחוזות הפלסטיניים כדי לדון בסדרי העדיפויות והשאיפות שלהם, ובאתגרים העומדים בפניהם בצל הנסיבות הנוכחיות, בנוסף לסקור את ההזדמנויות הזמינות לחיזוק תפקידם בעבודה הקהילתית, יוזמות אזרחיות ודיאלוג בונה.

מר נידאל פוקהא, המנהל הכללי של קואליציית השלום הפלסטינית, הדגיש כי הפרויקט משקף את אמונת הקואליציה בתפקיד המרכזי של הנוער בהגנה על המרקם החברתי הפלסטיני וחיזוק יכולתו לעמוד בפני המשברים המתמשכים.

פוקהא אמר: "החברה הפלסטינית עוברת שלב עדין הדורש השקעה באנרגיות הנוער וביכולתם להוביל יוזמות חיוביות המקדמות דיאלוג ולכידות חברתית ומחזירות את האמון ביכולת החברה להתגבר על אתגרים. השבת המרחב האזרחי והרחבת הזדמנויות ההשתתפות בפני צעירים ונשים הפכה לצורך לאומי וחברתי בצל הנסיבות הנוכחיות."

הוא הוסיף כי הפרויקט יספק פלטפורמות בטוחות וכוללניות לדיאלוג ואינטראקציה קהילתית, ויסייע בבניית יכולות של דור חדש של מנהיגים צעירים המסוגלים לנהל דיאלוג, לקדם השתתפות אזרחית ואינטראקציה חיובית עם כל הסוגיות הקהילתיות והלאומיות.

יוזמה זו מקבלת חשיבות מיוחדת מכיוון שהיא מייצגת את חזרתה ההדרגתית של קואליציית השלום הפלסטינית ליישום תוכניותיה ופעילויותיה בתוך רצועת עזה לאחר הפסקה שנמשכה למעלה משנתיים כתוצאה מהמלחמה והתנאים הביטחוניים וההומניטריים שפקדו את הרצועה. יצוין כי קואליציית השלום הפלסטינית שומרת על נוכחות מרכזית ורשמית ברצועת עזה מאז שנת 2003, המיוצגת על ידי משרד סניף וצוות ביצוע קבוע.

באמצעות הפרויקט, הקואליציה תפעל לשלב מחדש את הנוער הפלסטיני ברצועת עזה במסלולי דיאלוג, השתתפות אזרחית ובניית יכולות, תוך התמקדות באתגרים הספציפיים שהולידה המלחמה, כולל ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של המלחמה הקשה ותנאי העקירה והרעב, ירידת הזדמנויות החינוך והתעסוקה, חולשת ההשתתפות הציבורית, והאתגרים הקשורים לבנייה מחדש של הלכידות החברתית. הפרויקט גם יספק מרחבים בטוחים לצעירים וצעירות לבטא את צרכיהם וסדרי העדיפויות שלהם ולתרום לפיתוח יוזמות מקומיות המקדמות חוסן והתאוששות קהילתית.

מטרת הפרויקט היא להעצים צעירים ונשים להחזיר את תפקידם בחיים הציבוריים באמצעות סדרת פעילויות הכוללות מעבדות נוער לדיאלוג, מרפאות לאחריות חברתית, תוכניות מתקדמות לבניית יכולות מנהיגותיות ומשא ומתן, ויוזמות קהילתיות בהובלת נוער, בנוסף להקמת פלטפורמות נוער התורמות לפיתוח חזונות ויוזמות המקדמות לכידות חברתית והשתתפות אזרחית.

הפרויקט גם שואף לקדם תרבות של דיאלוג ותקשורת קהילתית, ולפתח את כישורי הנוער בתחומי מנהיגות, משא ומתן, חשיבה ביקורתית וניהול קונפליקטים, ובכך לאפשר להם למלא תפקיד פעיל בטיפול בסוגיות חברתיות, קידום שלום אזרחי ותרומה לבניית עתיד יציב וצודק יותר.

צפוי כי מאות צעירים וצעירות מהגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, ורצועת עזה ייהנו מהפרויקט באופן ישיר, תוך הבטחת השתתפות נשית פעילה של לפחות 50% בכל הפעילויות, בהתאם למחויבות הפרויקט לחיזוק תפקיד הנשים והנוער בתהליכי דיאלוג, קבלת החלטות ובניית שלום.

קואליציית השלום הפלסטינית מדגישה כי פרויקט זה עולה בקנה אחד עם חזונה שמטרתו לקדם השתתפות אזרחית, להעצים צעירים ונשים ולהרחיב את בסיס המעורבות הקהילתית במאמצים לבנות חברה פלסטינית מגובשת יותר ובעלת יכולת עמידה, ולספק את התנאים החברתיים התומכים בהשגת שלום צודק ובר קיימא המבוסס על חירות, כבוד וזכויות לאומיות של עמנו וסיום הכיבוש ומימוש פתרון שתי המדינות.

בירות העולם ממתינות לפתיחת פסגת ה-G7 בצרפת בשבוע הבא, בצל עמימות האופפת את כוונותיו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. צפוי שטראמפ יכפה את מצב רוחו ולוח הזמנים שלו על הפגישה, מה שיכניס את השותפים הבינלאומיים למצב של כוננות דיפלומטית.

מצב רוחו של הנשיא האמריקאי בפסגה זו קשור קשר הדוק להתפתחויות בתיקים הבוערים במזרח התיכון. וושינגטון וטהראן, יחד עם המתווך הפקיסטני, הביעו אופטימיות זהירה לגבי האפשרות להגיע להסכם שיסיים את מצב הסכסוך לאחר סבבי משא ומתן קשים.

ליאנה פיקס, חוקרת במועצה ליחסי חוץ, סבורה שההתמודדות עם טראמפ בקדנציה הנוכחית שונה באופן מהותי ממה שהיה בעבר. היא ציינה בהצהרות לעיתונות כי המנהיגים בגרמניה, צרפת ובריטניה ושאר בעלות הברית טעמו את מרירות הלחצים הכלכליים והדיפלומטיים האמריקאים.

למעט ראש ממשלת יפן, סנאי טקאישי, שזוכה להערכה מיוחדת מבעל הבית הלבן, רוב מנהיגי הקבוצה ספגו ביקורת חריפה. המדינות החברות חוששות מחזרה על תרחישי הכוחנות הדיפלומטית שאפיינו פגישות קודמות עם הנשיא הרפובליקני.

הפסגה מתקיימת בתקופה רגישה עבור טראמפ מבחינה פנימית, במיוחד לאחר החלטת בית המשפט העליון לבטל את מכסיו הגורפים. עם ירידת הפופולריות שלו בסקרי דעת הקהל, הנשיא האמריקאי עשוי לנקוט בהסלמה חיצונית כדי לחזק את מעמדו לפני בחירות הקונגרס בנובמבר הבא.

בצעד שעורר דאגה בבירות אירופה, וושינגטון הודיעה לבעלות בריתה על כוונתה לצמצם באופן משמעותי את הנוכחות הצבאית האמריקאית ביבשת הישנה. מגמה זו כוללת צמצום מספר המטוסים וספינות המלחמה המוקדשים לברית נאט"ו, ביישום הסיסמה 'אמריקה תחילה'.

מומחים לעניינים בינלאומיים סבורים שטראמפ לא יגלה כל גמישות כלפי שותפיו, אלא ימשיך בגישתו המבוססת על כפיית רצון. ג'קסון גיינס מקרן מרשל הגרמנית סבור שהנשיא האמריקאי ינסה לעקוף סוגיות מורכבות באמצעות הפעלת לחצים ישירים להשגת סדר יומו.

מצידו, נשיא צרפת עמנואל מקרון שואף להכיל את עמיתו האמריקאי באמצעות הסדרי פרוטוקול מיוחדים בארמון ורסאי. האליזה מהמר על חיבתו של טראמפ למראות מפוארים כדי לשכנע אותו להישאר ולהשתתף באופן פעיל בדיונים, במקום לעזוב מוקדם כפי שקרה בעבר.

פריז הרחיקה לכת בניסיונות הריצוי, כאשר שינתה את מועד הפסגה כדי למנוע התנגשות עם אירועים מיוחדים של טראמפ בוושינגטון. שינויים אלה כללו התחשבות בחגיגות יום הולדתו השמונים של הנשיא האמריקאי, מה שמשקף את היקף המאמץ הצרפתי להבטחת הצלחת הפסגה.

בנושא אחר, פרשנים פירשו את היעדרותה של דרום אפריקה מרשימת המוזמנים כוויתור לוושינגטון, למרות ההכחשה הצרפתית הרשמית. הממשל האמריקאי הנוכחי מאשים את פרטוריה בפרקטיקות המעוררות את חמתו של הבית הלבן, מה שהפך את נוכחותה לנקודת מחלוקת שנמנעה.

למרות המתיחות, חלק מתחומי העניין של טראמפ חופפים לנושאים שצרפת מציעה לדיון, במיוחד בכל הנוגע ליחסי הסחר עם סין. המארגנים מקווים שהסכמה זו תהווה פתח להרגעת האווירה הכללית בין מנהיגי שבע המדינות הגדולות במהלך הישיבות הרשמיות.

באשר לתיק האוקראיני, הוא עבר שינוי במאזן הכוחות במסדרונות הפסגה בהשוואה לשנה שעברה. בעוד שהאירופים חשו צורך לציית באופן מלא לדרישות האמריקאיות בתמורה לתמיכה צבאית בקייב, אוקראינה כיום פחות תלויה לחלוטין בוושינגטון.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי צפוי להשתתף במושב דיונים בעיר איוויאן הצרפתית בשולי הפסגה. חוגים דיפלומטיים ממתינים לפגישה זו בזהירות, במיוחד לאחר הפגישות הסוערות הקודמות שחיברו את זלנסקי וטראמפ בבית הלבן.

האירופים למדו לקוות לטוב ביותר ולהתכונן לגרוע ביותר בהתמודדותם עם הממשל האמריקאי הנוכחי.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 30/6/2026

חברת הקונגרס הדמוקרטית ממישיגן, רשידה טליב, מתכוונת לכפות הצבעה חדשה בבית הנבחרים, ביום שלישי, כדי לחייב את הממשל האמריקאי לסיים כל מעורבות צבאית אמריקאית בפעולות הישראליות המתמשכות בלבנון, בצעד המשקף את התגברות ההתנגדות בתוך הקונגרס להמשך מעורבותה של וושינגטון במלחמה, ואת הגידול בביקורת על מה שמתנגדים מתארים כתמיכה אמריקאית בלתי מותנית במדיניות הצבאית הישראלית.

טליב אמרה, בפוסט בפלטפורמת "X" ביום שני בערב, כי היא תכפה הצבעה חדשה לסיום מעורבות ארצות הברית במה שתיארה כ"קמפיין של משטר האפרטהייד הישראלי לטיהור אתני והתפשטות טריטוריאלית בלבנון". היא הוסיפה כי יותר מ-4,250 בני אדם נהרגו, בעוד שתריסר ילדים נהרגים או נפצעים מדי יום, וטענה כי המשך התמיכה הצבאית והפוליטית האמריקאית הופך את וושינגטון לשותפה ישירה בהמשך המלחמה ובאבדות האנושיות הנרחבות שהיא גורמת.

מהלך זה מגיע שבועות לאחר שבית הנבחרים דחה, בתחילת יוני, את הצעת ההחלטה מספר H.Con.Res.84, שהתבססה על חוק סמכויות המלחמה, ונועדה לסיים כל מעורבות של הכוחות המזוינים האמריקאים בפעולות האיבה הקשורות למלחמה בלבנון, אלא אם הקונגרס יעניק אישור מפורש לכך.

המועצה הפילה את ההצעה ברוב של 324 נציגים לעומת תמיכה של 92 נציגים בלבד, בהצבעה ששיקפה את המשך הקונצנזוס המסורתי בתוך הממסד הפוליטי האמריקאי להגן על היחסים האסטרטגיים עם ישראל, למרות התגברות הביקורת הבינלאומית על הפעולות הצבאיות הישראליות, והתגברות השאלות בתוך ארצות הברית לגבי מידת מחויבותו של הממשל האמריקאי לחוקה, המעניקה לקונגרס את הסמכות להכריז מלחמה ולפקח על השימוש בכוח צבאי.

לאחר כישלון ההצעה הראשונה, תומכיה ניסחו אותה מחדש בגרסה חדשה שנשאה את המספר H.Con.Res.108, לאחר טיפול בכמה הערות משפטיות שהועלו במהלך הדיונים הקודמים, תוך שמירה על המטרה העיקרית, שהיא סיום כל מעורבות צבאית אמריקאית בלתי מורשית במלחמה, ואישור מחדש של סמכויות הקונגרס בפיקוח על ההחלטות הצבאיות של הממשל.

במקביל לכך, מספר חברי קונגרס דוחפים לאימוץ תיקון להצעת תקציב משרד החוץ והפעולות החיצוניות לשנת הכספים 2027, הקובע ביטול של כ-3.3 מיליארד דולר מהסיוע הצבאי המיועד לישראל, בניסיון חסר תקדים לקשור את המימון האמריקאי לכיבוד החוק הבינלאומי, ולשים קץ למדיניות התמיכה הפיננסית והצבאית שנמשכה עשרות שנים ללא אחריות אמיתית.

משקיפים סבורים כי הסיכויים לאישור ההצעה החדשה עדיין מוגבלים לאור האיזונים הנוכחיים בתוך בית הנבחרים, אך עצם הגשתה מחדש משקפת שינוי פוליטי הולך וגובר בתוך ארצות הברית, שבו הדיון אינו מוגבל עוד להיקף הסיוע הניתן לישראל, אלא התרחב לבחינת התפקיד האמריקאי עצמו, ולייחוס אחריות לממשלים עוקבים על מתן כיסוי פוליטי, דיפלומטי וצבאי להמשך הפעולות הישראליות באזור.

הגשת הצעת ההחלטה מחדש חושפת כי מהות המאבק אינה מוגבלת עוד למלחמה בלבנון, אלא נוגעת לאופי המערכת הפוליטית האמריקאית עצמה, ולגבולות יכולתו של הקונגרס לרסן את הרשות המבצעת כשמדובר בישראל. במשך שנים, ממשלים אמריקאים ממשיכים לספק תמיכה צבאית, מודיעינית ופוליטית לתל אביב, גם על רקע האשמות חוזרות ונשנות בביצוע הפרות חמורות של החוק הבינלאומי. מבקרים אומרים כי גישה זו הפכה את העיקרון של "הגנה על ישראל" למדיניות כמעט מוחלטת, העולה על שיקולים חוקתיים והומניטריים, ומגבילה את יכולתם של מוסדות הפיקוח להטיל אחריות על הרשות המבצעת.

ההצבעה שהפילה את ההצעה משקפת את המשך ההשפעה החזקה של הלובי הפרו-ישראלי בתוך הקונגרס, כאשר רוב הנציגים משתי המפלגות עדיין רואים בכל ניסיון להגביל את הסיוע הצבאי או להטיל פיקוח על השימוש בכוח כאיום על הברית האסטרטגית בין וושינגטון לתל אביב. עם זאת, התרחבות מעגל הקולות המתנגדים, גם אם נותרה מיעוט, מצביעה על תחילתו של שינוי הדרגתי במצב הרוח הפוליטי האמריקאי, המונע על ידי התגברות הביקורת הציבורית, ועל ידי התגברות הדיווחים על זכויות אדם המטילים ספק בחוקיות הפעולות הצבאיות הישראליות ובהשלכותיהן ההומניטריות.

למרות שסיכויי הצלחת ההצעה בטווח הקרוב נראים קלושים, חשיבותה טמונה בכך שהיא כופה על הממסד הפוליטי האמריקאי להתמודד עם שאלות שאי אפשר עוד להתעלם מהן: עד כמה יכולה וושינגטון להמשיך לממן ולחמש את ישראל מבלי לשאת באחריות הפוליטית והמוסרית לתוצאות השימוש בנשק זה? והאם ארצות הברית יכולה להמשיך להציג את עצמה כמגינה על החוק הבינלאומי וזכויות האדם, בעוד שהיא משתמשת בזכות הווטו, ומספקת כיסוי דיפלומטי וצבאי לבעלת ברית המתמודדת עם האשמות הולכות וגוברות בביצוע הפרות נרחבות נגד אזרחים? שאלות אלו הפכו לציר מרכזי בוויכוח הפוליטי בתוך ארצות הברית, וסביר להניח שהן יקבלו נוכחות גוברת עם התקרבות בחירות אמצע הקדנציה.

אנו יודעים כיצד מתבצע תהליך ייפוי דברים ושיפור תדמיתם בעת ביקור של כל פקיד בכל אתר או מקום, ולמרות שיש הבוחרים להתחנף בגסות, כאשר אמר לשר שמצב המעבר מצוין, וכאשר אותו נוסע הופיע בלשון חלקלקה, מתחנפת וטיפשית, השר, ממה שראה במציאות, אמר: "המצב זבל", וזה לא היה קורה אלמלא אחד הנוסעים עמד ואמר לשר שהמקום כמו פאב בננות, ברמז לחום העז והצפיפות של האנשים ללא מיזוג אוויר, שירותים ומתקנים ציבוריים. זה, כבוד השר, לאחר שהנהלת המעברים התכוננה לביקורך, אז מה לגבי המציאות האמיתית לפני ביקורך הפיקוחי.המעבר היחיד לתושבי הגדה המערבית וירושלים, גשר אל-כראמה, שאי אפשר לתאר את מידת ההשפלה שחווה כל נוסע השב לארץ. ומה שכותבים חלק מהנוסעים על היקף ההשפלה והעלבון מצריך התערבות דחופה, לא רק בנוגע למבנה הגשר, האולמות והמתקנים, אלא גם מבחינת התנהגות העובדים ומשמעתם, ומניעת תופעות נפוצות כמו שוחד ומזיקים אחרים שכל נוסע מכיר, ושר הפנים ושאר הגורמים המוסמכים והרלוונטיים יודעים עליהם.מאז השנה שעברה, כאשר שרי הפנים הירדני והפלסטיני ביקרו במעבר אל-כראמה, יצאו הבטחות לפתור את המשברים מהם סובל הנוסע הפלסטיני. ולאחר שנה שלמה, לא חל שום שיפור, ואפילו לא הבדל קטן, אלא שהמצב עבר מרע לגרוע יותר. אז למה ההתמהמהות וההתעלמות הזו, למרות שהנוסע משלם סכומים עתק של מיסי יציאה וחזרה, ודמי תחבורה מאוטובוס לאוטובוס, ומאוטובוס למזוודות, ועד טיפים לעובדים שהוא משלם בתקווה לעבור?מה שהנוסע הפלסטיני מוציא על המעבר משני צדדיו כמעט שווה למחיר כרטיס טיסה, ואלה הכנסות וסכומים שנתיים גדולים המכניסים הכנסה עצומה לקופה, ובתמורה רמת השירות אינה ניתנת לציון מול מה שמשולם ונגבה מכל נוסע."המצב זבל" פירושו הצורך להאיץ את העבודה בכל הרמות, כדי שמצב זה לא יישאר גורל מכריע המלווה כל נוסע פלסטיני. מחובתו של האח להעלות את רמת השירותים ולפעול להקל על הקשיים במקום ההפך. וכאן אנו מקווים שההבטחות לא יישארו רק דיבורים באוויר, בעוד שהמציאות במעבר נשארת "זבל", כפי שאמר שר הפנים הירדני, כי אין זה הגיוני שגשר אל-כראמה יישאר ללא כבוד.

רצועת עזה נכנסה ליומה האלף תחת עול מלחמת השמדה ישראלית חסרת תקדים שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, והותירה מציאות הומניטרית ופוליטית מורכבת. למרות משך התוקפנות, מאפייני השלב הבא נותרו מעורפלים לאור כישלון המאמצים להגיע להפסקת אש קבועה והמשך ההרג השיטתי.

הסטטיסטיקה בשטח מצביעה על אסון דמוגרפי ואורבני, כאשר כוחות הכיבוש הרגו יותר מ-73 אלף פלסטינים ופצעו למעלה מ-173 אלף נוספים. ההרס פגע גם בכ-90% מהתשתיות האזרחיות, והפך את הרצועה לאזור בלתי ראוי למגורים תחת מצור חונק.

במישור הפוליטי, בבירה המצרית קהיר נמשכות פגישות אינטנסיביות בין הפלגים הפלסטינים והמתווכים, כדי לדון בדרכים לעצירת התוקפנות וניהול ענייני הרצועה. בולטות באופק קריאות דחופות לכינוס המסגרת המנהיגותית הזמנית של אש"ף כדי לסדר את הבית הפנימי ולהתגבר על מצב הפיצול.

מאהר מזהר, חבר הוועד המרכזי של החזית העממית, הדגיש כי העדיפות העליונה של הפלגים היא עצירת שפיכות הדמים והבטחת חיים בכבוד לעם הפלסטיני. הוא הסביר כי הכיבוש נוקט במדיניות שיטתית של הרעבה והפצת מגפות כדי לשבור את רצון העמידה ולדחוף את התושבים לעקירה כפויה.

מזהר הדגיש את הצורך בהקמת משלחת פלסטינית מאוחדת למשא ומתן, וקבע כי הרשות הפלסטינית חייבת להיות הסמכות העיקרית לכל מהלך פוליטי. הוא ציין כי מה שמתרחש בקהיר מייצג עמדה לאומית יציבה שמטרתה העיקרית היא סיום מלחמת ההשמדה.

מצדו, מונזר אל-חאיק, דובר תנועת פתח בעזה, תיאר את המלחמה הנוכחית כ'מלחמת קיום' המכוונת נגד הקיום הפלסטיני בכל השטחים הכבושים. הוא הדגיש כי התנועה הציגה יוזמה באמצעות מצרים שמטרתה לבנות אחדות של המערכת הפוליטית הפלסטינית כצעד בסיסי ליציאה מהמשבר.

אל-חאיק הזהיר מפני הסכנה שבחיפוש אחר תפקידים פוליטיים בעזה ללא סמכות ברורה, והדגיש כי כל הסכם שייחתם מחוץ למסגרת הרשות הלאומית יוביל לתוצאות שליליות. הוא הוסיף כי אש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחיד שצריך להוביל את המשא ומתן הפוליטי.

מנגד, חאזם קאסם, דובר תנועת חמאס, הסביר כי המכשול העיקרי בפני עצירת התוקפנות טמון באימוץ עמדות ישראליות על ידי 'מועצת השלום'. קאסם ראה בהחלטה לבטל את סוכנות אונר"א ברצועה התפתחות מסוכנת המחייבת עמדה ערבית ובינלאומית נחרצת.

קאסם הדגיש כי משלחת חמאס בקהיר עושה מאמצים גדולים כדי להשיג ערבויות אמיתיות ליישום הסכם הפסקת האש על כל מרכיביו. הוא ציין כי התנועה הציגה הצעות גמישות שאושרו על ידי המתווכים, אך הצד הישראלי תמיד חוזר עם ניירות חדשים כדי לשבש את התהליך.

דובר חמאס ציין כי כל מסלול רציני ליציבות דורש יציאת הגורמים הבינלאומיים מ'הגלימה הישראלית' ואימוץ עמדות ניטרליות. הוא הדגיש כי המטרה העיקרית היא עצירת ההשמדה והתחלה מיידית של פעולות סיוע ושיקום כדי להציל את מה שנותר מהרצועה.

האנליסט הפוליטי ויסאם עפיפה סבור כי המציאות הפלסטינית חווה משבר עמוק החורג מגבולות העימות בשטח עם הכיבוש. הוא הסביר כי הכיבוש תכנן להתבודד עם הגדה המערבית באמצעות פרויקטים של סיפוח, מתוך מחשבה שרצועת עזה נוטרלה לחלוטין לפני התפרצות אוקטובר.

עפיפה ציין כי העמידה האגדית של הפלסטינים במהלך אלף הימים האחרונים לא לוותה במהלך מקביל מצד הסמכויות הלאומיות כדי להבין את היקף הפגיעה הכוללת. הוא קבע כי היעדר מוכנות לאומית מאוחדת העמיק את האסון ההומניטרי והשפיע על המרקם החברתי.

עפיפה הזהיר כי ההימור על פגישות פלגים מוגבלות כ'גלגל הצלה' לצד מסוים הוא הערכה שגויה, מכיוון שהמשבר פוגע בכולם ללא יוצא מן הכלל. הוא הדגיש כי השלב דורש קריאה תצפיתית חדשה שתתאים להיקף האתגרים הגיאוגרפיים והזמניים שהמלחמה יצרה.

השאלה לגבי 'היום שאחרי' נותרה תלויה בין שולחנות המשא ומתן בקהיר לבין מציאות השטח שהולכת ומסתבכת מיום ליום. ועם המשך היעדר הסכמה על סמכות פוליטית מאוחדת, האזרח הפלסטיני בעזה הוא זה שמשלם את המחיר הגדול ביותר של המלחמה הארוכה הזו.

כל הפלסטינים שקועים במשבר וזקוקים לגלגל הצלה קולקטיבי, והקרב כפה שינוי גדול שעדיין לא הוטמע לאומית.

ברגע לאומי מורכב ביותר, בעוד העם הפלסטיני מתמודד עם מלחמה גלויה על קיומו הלאומי בעזה, והסלמה התיישבותית חסרת תקדים בגדה המערבית כולל ירושלים, הגיע נאומו של הנשיא מחמוד עבאס בפני המועצה המהפכנית הנבחרת של תנועת פתח כדי לאשר שהפרויקט הלאומי הפלסטיני עדיין נשען על שני עמודים מרכזיים: עמידה פוליטית, ובנייה דמוקרטית של מוסדות לאומיים באמצעות קלפיות.חשיבות הנאום אינה טמונה רק בתכניו הפוליטיים הנוגעים לסיום המלחמה, שיקום, ויישום פתרון שתי המדינות, אלא גם בהדגשתו הברורה שהדמוקרטיה הפלסטינית אינה מותרות פוליטית ולא זכות נדחית, אלא חלק מהותי מהמאבק לבניית המדינה הפלסטינית וביסוס לגיטימיותה הפנימית והחיצונית.קריאה מעמיקה של הנאום חושפת חזון אינטגרלי למסלול פוליטי וחוקתי הדרגתי שכבר החל, ומתקדם לקראת השלמת בניית המערכת הפוליטית הפלסטינית על בסיס השתתפות עממית וחילופי שלטון שלווים. מסלול זה לא החל היום, אלא יצא לדרך מהבחירות הסטודנטיאליות והצעירות, דרך טיוטת החוקה הזמנית ולאחר מכן בחירות הרשויות המקומיות שהתקיימו בתנאים קשים ביותר, ולאחר מכן הקונגרס הכללי השמיני של תנועת פתח ששימש תחנה ארגונית חשובה שאשררה את יכולת התנועה להתחדש ולייצר מחדש את מנהיגיה באמצעות קלפיות.היום מסלול זה עובר לשלב חשוב יותר, המתבטא בהשלמת הכנת טיוטת החוקה הפלסטינית, חוק המפלגות הפוליטיות, וחוק הבחירות הכלליות, כבסיסים המשפטיים לכל מערכת דמוקרטית מודרנית. המדינה אינה נבנית על ידי סיסמאות בלבד, אלא על ידי מוסדות, חוקים, וערבויות חוקתיות המסדירות את היחסים בין האזרח לשלטון, מגינות על זכויות וחירויות, ומבססות את שלטון החוק.בהקשר זה, ההכרזה על מוכנות לערוך בחירות למועצה הלאומית הפלסטינית בנובמבר 2026 נושאת משמעויות פוליטיות עמוקות. בחירות אלו אינן מייצגות רק זכות בחירה חדשה, אלא צעד אסטרטגי לקראת חידוש הלגיטימיות של מוסדות הארגון לשחרור פלסטין, כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני במולדת ובתפוצות. כמו כן, הן מחזירות את הכבוד לרעיון ההשתתפות הפוליטית המקיפה הכוללת פלסטינים בכל מקום שהם נמצאים, ומעניקות לדורות החדשים הזדמנות לתרום לעיצוב העתיד הלאומי. מה שמחזיר את האיזון בין הרשויות ומחזק את הפיקוח והאחריות ומקבע את עקרון הפרדת הרשויות, שהוא אחד היסודות החשובים ביותר של ממשל תקין ודמוקרטיה מודרנית.באשר לבחירות לנשיאות המתוכננות לתחילת שנת 2027, הן מייצגות את החוליה האחרונה במסלול הדמוקרטי האינטגרלי הזה, שמתחיל מהבסיס העממי ומסתיים בחידוש הלגיטימיות הלאומית באמצעות קלפיות ובהתייחסות לדעת הקהל ולחופש בחירת האזרח את נציגיו. חילופי שלטון שלווים אינם רק דרישה בינלאומית, אלא צורך ואינטרס לאומי פלסטיני המחזק את אחדות המערכת.בצל ניסיונות הכיבוש הישראלי המתמשכים לערער את סיכויי הקמת המדינה הפלסטינית, הבנייה הדמוקרטית עצמה הופכת לצורה של התנגדות פוליטית. כל מוסד פלסטיני נבחר, כל חוק מודרני, וכל תהליך הצבעה שקוף, מייצגים תגובה מעשית לניסיונות הכחשת הקיום הפוליטי הפלסטיני. ולכן הדמוקרטיה אינה נפרדת מהפרויקט הלאומי, אלא היא אחד מכלי ההגנה והחיזוק שלו.כמו כן, התמקדות הנשיא בהעצמת צעירים, נשים וכישרונות פלסטיניים משקפת הבנה מתקדמת של אופי המדינה שאליה אנו שואפים. מדינות מודרניות אינן נבנות על ידי הדרה, אלא על ידי שותפות. ושום פרויקט לאומי אינו יכול להצליח ללא השקעת אנרגיות הדורות החדשים ושיתוף נשים ומומחיות לאומית בקבלת ההחלטות.המסר הבולט ביותר שנשא נאום הנשיא בפני המועצה המהפכנית הוא שפלסטין, למרות הכיבוש, המלחמה, המצור, ההתנחלויות וניסיונות הדחיקה לשוליים, ממשיכה בבניית מוסדותיה הלאומיים על פי כללי הדמוקרטיה ושלטון החוק. ובעוד הכיבוש מנסה לכפות עובדות כוח בשטח, הפלסטינים דבקים בלגיטימיות החוק, המוסדות והבחירות.הקונגרס השמיני של תנועת פתח הוכיח שהתחדשות אפשרית, והמסלול המוצהר לקראת החוקה ובחירות למועצה הלאומית ולאחר מכן בחירות לנשיאות מאשר שהדמוקרטיה הפלסטינית אינה עוד סיסמה פוליטית בלבד, אלא הפכה למפת דרכים לאומית לקראת חידוש הלגיטימיות, חיזוק האחדות וגילום המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים המזרחית.ובעולם שמדבר רבות על דמוקרטיה, הפלסטינים מציגים מודל של עם הנלחם בשתי מלחמות מקבילות בו זמנית: מלחמת החירות נגד הכיבוש, ומלחמת בניית המדינה באמצעות מוסדות. ובין שתי המלחמות מתגלה האמת החשובה ביותר: שהמדינה הפלסטינית העתידית אינה נלקחת רק באמצעות המאבק הלאומי, אלא נבנית גם באמצעות לגיטימיות ודמוקרטיה. לכן, בואו כולנו נפעל למען השתתפות פוליטית ואזרחות טובה ומאבק בשחיתות כדי להשלים ולהבטיח את תקינות התהליך הדמוקרטי ולתרגם את מה שנאמר בנאומים על עמידה פוליטית, דמוקרטיה ובניית המדינה.

שישה חודשים לאחר שזכה לחירותו, העיתונאי הפלסטיני מוג'אהד בני מופלח עדיין מנהל קרב מר על מיטת חוליו בבית החולים המומחה אבן סינא בעיר ג'נין. בני מופלח סובל מהשלכות בריאותיות קטסטרופליות שהחלו באיבוד של כ-20 קילוגרם ממשקלו בתוך המעצר, והסתיימו בפגיעה בדימום מוחי חריף שתקף אותו יומיים בלבד לאחר שעזב את חומות בתי הכלא הישראליים.

הפגיעה המוחית גרמה לכניסתו של בני מופלח לתרדמת ארוכה שדרשה התערבויות כירורגיות מדויקות ומורכבות, כאשר הרופאים נאלצו להסיר חלק מעצמות גולגולתו כדי להקל על הלחץ במוח. כיום, העיתונאי הצעיר מוצא את עצמו חסר יכולת לבצע את הפונקציות החיוניות הפשוטות ביותר, שכן הוא זקוק לעזרה מתמדת בניידות ובתנועה, וסובל מקשיים חמורים בדיבור ובבליעה.

בני מופלח נזכר במרירות בפרטי החודשים שבילה מאחורי הסורגים, ומתאר את מדיניות ההרעבה השיטתית שהכיבוש נוקט נגד האסירים. הוא מספר כיצד נהג לישון רעב עם חבריו, כאשר הארוחות שהוגשו לא הספיקו כדי להשביע, מה שהוביל להידרדרות מהירה במבנה גופו עד למצב של תשישות קשה שבה הופיע ברגע שחרורו.

סבלו של מוג'אהד הוכפל מכיוון שהוא חולה סוכרת, כאשר הכיבוש מנע ממנו לקבל את התרופות המתאימות או לבצע בדיקות תקופתיות הכרחיות למעקב אחר מצבו. מקורות רפואיים אישרו כי חוסר איזון ברמות הסוכר והלחץ כתוצאה מהזנחה רפואית מכוונת היה גורם מרכזי בקריסה הבריאותית שפקדה את גופו מיד עם יציאתו לחופשי.

על רגעי השחרור, בני מופלח מתאר את התהליך כמפתיע ומשפיל, כאשר הסוהרים הוציאו אותו באמצע הלילה והשליכו אותו לעירום מדבר הנגב בקור עז. תנאים קשים אלה גרמו להלם תרמי ופיזי, כאשר גופו החל לקרוס במהירות מיד עם הגעתו לבני משפחתו, מה שדרש את העברתו המיידית לבית החולים.

במהלך ניסיונו להחזיר את הכרתו ולחזור לחייו, מוג'אהד התעלף במהלך ראיון עיתונאי שבו תיעד את הפרות הכיבוש, ובהמשך התברר כי לקה בדימום מוחי. בני מופלח סבור כי העלאת זיכרונות העינויים והרעב הייתה כבדה מדי על גופו המותש, מה שהאיץ את התפוצצות כלי הדם במוחו וכניסתו לשלב סכנה חמורה.

חייו של האב לשלושה ילדים השתנו באופן דרמטי, ולאחר שהיה המפרנס והתומך של משפחתו, כיום הוא תלוי בהם בפרטי חייו היומיומיים הקטנים ביותר. הוא מביע בעצב את געגועיו למלא את תפקידו הטבעי כאב, לעקוב אחר שיעורי ילדיו ולשחק איתם, משימות שנגזלו ממנו על ידי המעצר והפכו אותו לגוף הנאבק על הישרדותו.

מוג'אהד לא היסס לפרסם את תמונתו המזעזעת לאחר הניתוחים ברשתות החברתיות, למרות התנגדותם של אחדים לקשיחות המראה המציג את אובדן חלק מגולגולתו. הוא הסביר שמטרתו בפרסום היא להעביר את האמת הטהורה לעולם על מה שעוברים האסירים בתוך בתי הכלא, והדגיש שאין לו מה להסתיר מהשפעות הפשע שבוצע נגדו.

בנוסף לעבודתו העיתונאית, בני מופלח מתגעגע לאדמתו החקלאית ששיקם ונטע בה עשרות עצים במו ידיו, שכן היא ייצגה עבורו מפלט ומקור גאווה. כיום, הוא מביט בעצים אלה מחלון בית החולים, בתקווה שמשפחתו המקיפה אותו תעניק לו את הכוח להחזיר את 'מוג'אהד הישן' שהיה מלא חיים ופעילות.

מצדו, מועדון האסיר הפלסטיני תיאר את מצבו של בני מופלח כהתגלמות מדיניות 'כלא ההשמדה' שהרשויות הכיבוש נוקטות נגד הפלסטינים. המועדון ציין בהודעה כי בתי הכלא הפכו לכלי הרג איטי באמצעות הרעבה והזנחה רפואית מכוונת, והזהיר מפני קיומם של אלפי מקרים דומים העומדים בפני גורל לא ידוע.

סיפורו של מוג'אהד מגיע בהקשר של קמפיין רחב היקף נגד עיתונאים פלסטינים, כאשר מקורות זכויות אדם תיעדו מעצרם של למעלה מ-245 עיתונאים מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. מעצרים אלה נועדו להעלים את הנרטיב הפלסטיני ולמנוע תיעוד של פשעי השטח שמבצעים כוחות הכיבוש ברצועת עזה ובגדה המערבית כאחד.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על עלייה חסרת תקדים בפעולות המעצר בגדה המערבית, כאשר כ-23 אלף אזרחים נעצרו בחודשים האחרונים. מעצרים אלה מלווים בתנאי מעצר לא אנושיים, הכוללים מכות קשות, מניעת שמיכות ובגדים מספקים, בנוסף למדיניות צמצום הארוחות לרמות מסוכנות.

משפחת בני מופלח מדגישה כי לא תחדל מלתבוע את הכיבוש משפטית וזכויותית, ורואה במה שאירע לבנה ניסיון התנקשות מושלם שהחל בתא המעצר ונמשך מחוצה לו. היא קוראת למוסדות הבינלאומיים ולארגוני זכויות האדם להתערב בדחיפות כדי להציל את חייהם של האסירים החולים העומדים בפני מוות יומיומי הרחק מעדשות המצלמות.

מוג'אהד בני מופלח נשאר כיום עד חי לקשיחות חווית המעצר, כאשר גופו הרזה ופצעיו העמוקים מסכמים את סיפורם של אלפי פלסטינים. למרות קשיי המסע הטיפולי הארוך המצפה לו, התקווה עדיין מלווה אותו להחזיר את קולו ואת יכולתו לנוע כדי לחזור שוב לתחום העיתונות ולאדמתו שגעגעה לידיו.

נכנסתי לכלא במשקל 72 קילוגרם, וכשיצאתי משקלי היה בתחילת שנות החמישים; הרעב ומניעת הטיפול הרפואי גזלו ממני את חיי הקודמים.

ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הטיח האשמות חמורות נגד כוחות התמיכה המהירה, ואישר את מעורבותם בביצוע פשעים נגד האנושות ופעולות טיהור אתני נרחבות בעיר אל-פאשר שבסודאן. הארגון הבהיר בדו"ח חדש שפורסם היום, יום רביעי, כי הפרות אלו התרחשו בהקשר של מתקפה צבאית אינטנסיבית להשתלטות על בירת מדינת צפון דארפור בתקופה שבין 2024 ל-2025.

החקירות בשטח שערך הארגון התבססו על עדויות חיות וראיונות מעמיקים עם כ-247 קורבנות ועדי ראייה באזור. הממצאים הגיעו למסקנה כי המבצעים הצבאיים לא היו רק עימותים מזוינים, אלא כללו התקפות ישירות על אזרחים על רקע אתני, מה שמעלה את ההפרות הללו לרמה של פשעים בינלאומיים המחייבים דין וחשבון.

הדו"ח חשף דפוס פלילי שהתבטא בביצוע התקפות שיטתיות על ריכוזי אוכלוסייה סביב אל-פאשר, במיוחד אלה המאוכלסים על ידי השבט האתני זגאווה. ההפרות לא הסתכמו ברצח בלבד, אלא התרחבו לכלול מעשי אלימות איומים ומכוונים נגד ילדים, שכללו חטיפה, גיוס כפוי ואונס, תוך הפרה בוטה של כל האמנות הבינלאומיות לזכויות אדם.

מצידה, תיארה המזכירה הכללית של אמנסטי אינטרנשיונל, אנייס קלמאר, את המתרחש בדארפור כ"כתם על מצפון האנושות". היא הדגישה בהצהרה רשמית כי הראיות מצביעות על כוונה מוקדמת להפוך את האזורים הממוקדים לבלתי ראויים למגורים באמצעות שריפת בתים והרס רכוש לאחר עקירת תושביהם, מה שמקבע את מושג הטיהור האתני בפועל.

בנוגע להסלמה האחרונה באוקטובר 2025, תיעד הארגון הוצאה להורג של מאות אזרחים בדם קר בזמן שניסו להימלט מגיהנום הקרבות באל-פאשר. כמו כן, עצורים רבים עברו עינויים אכזריים, על רקע התעלמות ברורה של מנהיגים צבאיים שידעו על ההפרות הללו ולא עשו דבר כדי לעצור אותן או להעמיד לדין את מבצעיהן.

הארגון הבינלאומי הזהיר כי מעשים אלה עשויים להיות קשורים ישירות לפשע רצח עם, לאור אופיים השיטתי ומיקודם בקבוצות אתניות ספציפיות. הוא דרש הפסקה מיידית של מעשי האיבה, וקרא לקהילה הבינלאומית לפעול בדחיפות לפריסת כוח בינלאומי עצמאי שייקח על עצמו את המשימה של הגנה על אזרחים חסרי הגנה באזורי הסכסוך.

פרסום דו"ח זה מגיע במקביל למהלכים דיפלומטיים בז'נבה, שם קיים מועצת זכויות האדם של האו"ם ישיבת חירום לדון בהידרדרות הביטחונית בעיר אל-אובייד שבצפון קורדופן. החששות הבינלאומיים גוברים מפני חזרה על תרחיש אל-פאשר באזורים סודאניים אחרים, על רקע המשך ההתקפות שמבצעים כוחות התמיכה המהירה והתרחבות היקף הסכסוך.

מה שקרה באל-פאשר מהווה כתם על מצפון האנושות, כאשר ההתקפות בוצעו בכוונה ברורה של טיהור אתני.

לאחרונה גברה תדירות חשיפת רשתות ריגול הפועלות למען שירותי הביטחון האיראניים בתוך ישראל, כאשר החקירות חשפו מאמצים אינטנסיביים של טהראן לגייס אזרחים ישראלים. התפתחויות אלו מתרחשות על רקע מצב הכוננות הביטחונית המתמשך והעימות הפתוח, המתואר בחוגים העבריים כמלחמה משותפת נגד ההשפעה האיראנית באזור.

בפרשה האחרונה, הגישה הפרקליטות הישראלית כתב אישום חמור נגד ניסן אביב, בן 39 תושב בת ים, בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. כתב האישום כלל אישומים הנוגעים ליצירת קשר עם סוכן זר והעברת מידע מודיעיני לגורם עוין הקשור לאיראן בתמורה לקבלת סכומי כסף משמעותיים.

על פי מה שחשפו מקורות תקשורת, תהליך הגיוס החל בסוף שנת 2025 באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית, ובמיוחד דרך קבוצת היכרות בפייסבוק. אביב יצר קשר עם חשבון פיקטיבי בשם 'אליזבת בראון', לפני שהופנה ליצור קשר עם קצין מפעיל הקשור למודיעין האיראני.

החקירות העלו כי הנאשם סיפק למפעיליו מידע שטח רגיש ביותר במהלך התקופה שבין פברואר לאפריל השנה. מידע זה כלל מעקב מדויק אחר אתרי נפילת רקטות, פרטים על מצב החירום הפנימי, וכן הערכת נזקים שנגרמו לתשתיות חיוניות במהלך מבצעים צבאיים.

כתב האישום הבהיר כי התקשורת בין הצדדים עברה מאוחר יותר לאפליקציית 'טלגרם' כדי להבטיח סודיות ולמנוע מעקב ביטחוני. הרשת גם אימצה מערכת תשלום במטבעות דיגיטליים מוצפנים כדי להקל על העברת כספים לנאשם הרחק מפיקוח מוסדות פיננסיים ובנקאיים מסורתיים.

בהקשר קשור, בית המשפט המחוזי בנצרת גזר 11 שנות מאסר בפועל על תחרור צפדי, תושב מסעדה שברמת הגולן הסורית הכבושה. פסק הדין ניתן לאחר הרשעתו בעבירות ביטחוניות חמורות שכללו ריגול והעברת מידע צבאי רגיש לגורמים הקשורים לאיראן ולסוריה.

בית המשפט קבע כי צפדי צילם תנועות של כוחות צה"ל באזור הצפון ותיעד במדויק אתרי נפילת פגזים ורקטות. הנאשם שלח נתונים אלה לאזרח סורי בשם חוסאם זידאן, אשר כתבי האישום אישרו כי הוא פועל ישירות למען שירותי המודיעין האיראניים.

בית המשפט הדגיש בנימוקי פסק הדין כי מעשיו של צפדי חמורים במיוחד מכיוון שבוצעו בתקופה שבה ישראל נלחמת במספר חזיתות. הוא ציין כי הנאשם המשיך לספק מידע לגורמים עוינים למרות ידיעתו המלאה על זהות הגורמים עמם הוא מתנהל וקשריהם לציר ההתנגדות.

בנוסף לעונש המאסר הממושך, הטיל בית המשפט הישראלי על צפדי קנס כספי בסך 10,000 שקלים, יחד עם עונש מאסר נוסף של שנה על תנאי. הפרקליטות ראתה בעונשים אלו מסר מרתיע על רקע הניסיונות הגוברים של איראן לחדור ביטחונית לחברה הישראלית.

מנגד, חשפו מקורות עבריים על מעצרו של ישראלי נוסף בשם רנן אוחנה, בן 44 תושב חיפה, בחשד למעורבות בפעילויות ריגול דומות. המעצר בוצע בחודש שעבר בפעילות משותפת של משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי 'השב"כ' לאחר מעקב מדויק אחר פעילותו.

אוחנה חשוד בתיעוד אתרים אסטרטגיים ורגישים לבקשת גורמי מודיעין איראניים שיצרו עמו קשר דרך האינטרנט. דובר המשטרה אישר כי העצור קיבל סכומי כסף באמצעות מטבעות דיגיטליים בתמורה לביצוע משימות סיור וצילום באזורים שונים בארץ.

החקירות הראשוניות הצביעו על כך שאוחנה ביצע את המשימות שהוטלו עליו במהלך הרבעון הראשון של השנה, והיה מודע היטב לכך שמפעילו הוא סוכן איראני. צפוי כי כתב אישום רשמי יוגש נגדו בימים הקרובים, שיכלול סעיפים הנוגעים לבגידה וריגול בעת מלחמה.

פרשות עוקבות אלו משקפות דאגה גוברת בתוך הממסד הביטחוני הישראלי מיכולת המודיעין האיראני להגיע ליעדים בתוך העומק הישראלי. הדיווחים מאשרים כי טהראן מנצלת את המרחב הדיגיטלי ואת המטבעות המוצפנים כדי לעקוף מכשולים ביטחוניים ולגייס אנשים לביצוע משימות מודיעיניות בשטח.

מקורות הביטחון סיכמו בהדגשה כי המלחמה המודיעינית בין הצדדים נכנסה לשלב חדש של הסלמה, כאשר ישראל שואפת להדק את הפיקוח על פעילויות דיגיטליות. מנגד, איראן ממשיכה לגוון את שיטות הגיוס שלה, מכוונת לקבוצות שונות בציבור הישראלי באמצעות פיתויים כספיים ואמצעי תקשורת חברתית חדשניים.

המעשים המיוחסים לנאשמים חמורים במיוחד לאור התרחשותם בתקופת מלחמה רב-חזיתית ופגיעתם הישירה בביטחון המדינה.

עוצמת הביקורת בתוך החוגים הפוליטיים והתקשורתיים בישראל נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו גברה, כאשר האופוזיציה האשימה אותו בניסיון לזייף עובדות ולהסתיר את כישלונותיו הרצופים בניהול החזיתות השונות. גל זה הגיע בעקבות מסיבת עיתונאים שקיים נתניהו לאחרונה, בה ניסה לשווק נרטיב של ניצחון למרות הבידוד שבו שרויה תל אביב לאור ההבנות האמריקאיות-איראניות החדשות.

מקורות דיווחו כי נתניהו החליף את המונח 'ניצחון מוחלט' בביטוי 'הרחקנו את סכנת ההשמדה', בניסיון לברוח מהשלכות הכישלון בשטח ובפוליטיקה. הבלבול ניכר בבירור בשפת גופו כשניסה לשכנע את הציבור הישראלי שמעמדה של ישראל וכוח ההרתעה שלה טובים יותר ממה שהיו לפני אירועי השבעה באוקטובר, מה שזכה ללעג נרחב מצד אנליסטים.

ראש ממשלת ישראל הודה בגלוי כי ישראל נדחקה לשוליים במשא ומתן המתנהל בין וושינגטון לטהראן, וציין כי בעל בריתו האסטרטגי דונלד טראמפ לא עדכן אותו בפרטי ההסכם שאמור להיחתם בז'נבה. הודאה זו הגבירה את החששות הפנימיים מאובדן השפעתה ההיסטורית של ישראל על ההחלטה האמריקאית בנוגע לתיק הגרעין האיראני.

בהקשר קשור, שוררת דאגה ותסכול בקרב הישראלים כשהם צופים בהתקרבות של טראמפ למשטר האיראני וברצונו המוצהר להיפגש עם המנהיג העליון. משקיפים סבורים שהמיליארדים שיזרמו לקופת איראן במסגרת ההסכם יחזקו את כוחה האזורי של טהראן, מבלי שאיראן תתחייב להוציא אורניום מועשר משטחיה.

בגזרה הצפונית, הצהרותיו של טראמפ על הצורך לדבר עם חיזבאללה כדי להגיע להסכם בלבנון מעוררות חששות בתל אביב מנסיגה הדרגתית ללא פירוק נשק הארגון. מגמה אמריקאית זו מבשרת על הצלחת איראן באסטרטגיית 'קישור הזירות', מה שנחשב בחוגים הצבאיים הישראליים לכישלון חרוץ בהשגת יעדי המלחמה המוצהרים.

מצידו, ראש ממשלת הכיבוש לשעבר נפתלי בנט תקף בחריפות את נתניהו, והאשים אותו בהעדפת האינטרסים האישיים שלו על פני סוגיות לאומיות גדולות. בנט חשף כי נתניהו ביקש מטראמפ להתערב אצל נשיאות ישראל כדי להעניק לו חנינה משפטית, במקום להתמקד באיומים הקיומיים הניצבים בפני המדינה.

בנט תיאר את הצהרותיו של נתניהו בנוגע ל'סכנת השמדה' כשקרים מסוכנים שמטרתם להפחיד את החברה הישראלית ולקשור את הישרדות העם לנוכחותו בשלטון. הוא הדגיש כי מדיניות זו מחלישה את המורל ומשרתת את האג'נדה הפוליטית הצרה של נתניהו ערב הבחירות הקרובות לכנסת, והזהיר מפני השלכות נאום זה על הלכידות הפנימית.

בצד הטכני והביטחוני, מקורות תקשורתיים ציטטו מומחים ומדעני גרעין ישראלים שהזהירו מפני הסכנה שב'הפסקת האש של שישים יום' שניתנה לאיראן. אלה סבורים כי טהראן עלולה לנצל תקופה זו להשגת פריצת דרך גרעינית סופית, ורואים בהסכם הנוכחי גרוע בהרבה מהסכם 2015 שנתניהו התנגד לו בחריפות בעבר.

האנליסט הצבאי אלון בן דוד ציין כי האזור חווה 'הפיכה דרמטית' במאזן הכוחות, כאשר איראן הפכה לשחקן החשוב ביותר במזרח התיכון. שינוי זה מגיע בתקופה שבה ההגמוניה הישראלית נסוגה, מה שמשקף את כישלון האסטרטגיה שנקט נתניהו לאורך השנים האחרונות בהכלת ההשפעה האיראנית.

בתורו, האנליסט בן כספית תיאר את נאומו של נתניהו כ'מנותק מהמציאות', וציין את היעלמות הטון היהיר והחלפתו בהבטחות מעורפלות לגבי 'נטרול איומים'. כספית הדגיש כי הפער בין המציאות הביטחונית המידרדרת לבין הצהרות ראש הממשלה הפך לבלתי ניתן לגישור, מה שגורם לציבור לאבד אמון בהנהגה הפוליטית.

האנליסט הצבאי עמוס הראל הזהיר כי ההסכם עם איראן עלול להיות קטסטרופלי ושווי ערך בחומרתו לאירועי אוקטובר, במיוחד אם הטעיית דעת הקהל תימשך. הראל צפה כי הגזרה הלבנונית תתלקח עוד יותר אם נתניהו ימשיך במדיניות הבריחה קדימה, מה שעלול להוביל לעימות קרוב עם הממשל האמריקאי.

מקורות צבאיים חשפו תחושה כבדה של תסכול בתוך מסדרונות צה"ל עקב אובדן ההישגים בשטח בלבנון ללא תרגום להישג דיפלומטי מוחשי. הממסד הביטחוני דורש מהדרג המדיני לשנות כיוון באופן מיידי, ומזהיר כי המצב בלבנון עדיין נפיץ ועלול להתלקח בכל רגע.

בקריאה אקדמית, ד"ר מיכאל מילשטיין סבר כי ההסכם החדש מחזיר את ישראל ל'גודלה הטבעי' לאחר שנים של הערכת יתר של הכוח. מילשטיין ייחס את הכישלון הישראלי להימור המוחלט על הכוח הצבאי והתלות המלאה בוושינגטון, ללא חזון פוליטי כולל המתמודד עם מורכבות האזור.

הניתוחים הישראליים הגיעו למסקנה כי הבורות לגבי המציאות האיראנית והיכולת לנהל משא ומתן בכישרון היו בין הסיבות לעליונותה של טהראן בסבב זה. נראה שתל אביב משלמת כעת את מחיר זלזולה ביכולות יריביה, תחת ממשל אמריקאי שהחל לחפש את האינטרסים שלו הרחק מהרצונות הישראליים המתוחים.

נתניהו הציג נאום מלא שקרים שנראה מנותק מהמציאות, תוך התעלמות מהפער בין ישראל שלפני 7 באוקטובר לבין מציאותה הביטחונית והפוליטית כיום.

השר הישראלי לשעבר, אמציה ברעם, סבר כי מבצעי החיסול שכוונו נגד ההנהגה העליונה באיראן, ובראשם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, הובילו לתוצאות שונות לחלוטין מהציפיות האמריקאיות והישראליות. ברעם הסביר במאמר ניתוח כי צעדים אלו לא החלישו את המשטר, אלא שחררו מהפכה פנימית שחיזקה את כוחה של איראן והעמידה את ישראל בפני בעיה אסטרטגית אמיתית ומורכבת.

ברעם ציין כי ההתפתחויות האחרונות, ובמיוחד מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן, העניקו לאיראן לראשונה הכרה בינלאומית המקשרת בין הזירות האיראנית והלבנונית. השר לשעבר סבור כי הכרה זו מסוכנת ביותר מכיוון שהיא מעניקה לטהראן זכות וטו בענייני לבנון, מה שמהווה איום ישיר על האינטרסים של ישראל, סוריה ולבנון כאחד.

על פי הניתוח, המשטר החדש בטהראן, שעלה לשלטון לאחר היעלמותו של ח'אמנאי, רואה בהתפתחויות אלו הישג עצום המחזק את לגיטימיותו. התפיסה האיראנית להגנת המשטר עברה שינוי דרמטי, כאשר ההנהגה החדשה מוכנה לסכן חידוש פעולות צבאיות ישירות על מנת להגן על בעלות בריתה, ובמיוחד חיזבאללה בלבנון.

השר הישראלי סבור כי ההנהגה הנוכחית בטהראן מהמרת על חוסר רצונה של הממשל האמריקאי, ובמיוחד דונלד טראמפ, לחזור למצב של מלחמה כוללת. הם מאמינים שוושינגטון תעדיף ללחוץ על ישראל לסגת ולמנוע ממנה להגיב, ואף במקרה של חזרה ללחימה, האיראנים בטוחים ביכולתם להשיג ניצחון חדש שיבטיח את הישרדות השפעתם האזורית.

ברעם השווה בין הגישה הנוכחית לגישה ששררה בתקופת חומייני וח'אמנאי, וציין כי חווית המלחמה המרה בין עיראק לאיראן הותירה חותם זהיר על ההנהגה הישנה. בשנת 1987, חומייני העדיף לסגת מול לחצים בינלאומיים ולהגן על המשטר במקום להמשיך בעימות אבוד, ותיאר את קבלת הפסקת האש כשתיית 'כוס הרעל'.

מנטליות 'חומייניסטית' זו, שאומצה מאוחר יותר על ידי ח'אמנאי, התבססה על שני עקרונות יסוד: הראשון הוא שהצלת המהפכה עשויה לדרוש ויתורים כואבים, והשני הוא השקעה ב'ציר ההתנגדות' כמגן הגנה לאיראן. מטרת הציר הייתה לנהל מלחמות התשה ארוכות טווח נגד ישראל ללא מעורבות איראנית ישירה שעלולה לאיים על יציבות המדינה בטהראן.

על פי המאמר, אסטרטגיית ח'אמנאי נועדה לרוקן את הגליל וחיפה מתושביהם באמצעות לחץ צבאי מתמשך ואיטי, מבלי להגיע לעימות גדול ומכריע. מסיבה זו, טוען ברעם כי איראן לא התערבה ישירות לאחר אירועי השבעה באוקטובר, אלא הורתה לחיזבאללה להסתפק במלחמת התשה מוגבלת כדי למנוע הידרדרות למלחמה כוללת עם ארצות הברית.

אולם, תמונה זו התהפכה לחלוטין עם היעלמות האליטה הישנה, כאשר עלתה לשלטון סמכות צבאית צעירה ופזיזה יותר, המאופיינת ביהירות וקשר הדוק לציר השטח. הנהגה חדשה זו הוכיחה את יכולתה לתמרן פוליטית וצבאית, ואף הצליחה לכפות את תנאיה במשא ומתן בינלאומי, מה שמעלה שאלות גדולות לגבי יעילות האסטרטגיה הישראלית בהתמודדות עם התיק האיראני.

ברעם סיים את ניתוחו בביקורת חריפה על מקבלי ההחלטות בתל אביב, ותהה עד כמה הם מודעים לזהות ההנהגה החלופית שחיכתה מאחורי הקלעים. הוא הדגיש כי למרות ההישגים המבצעיים בשטח, כישלון בניתוח פוליטי ומודיעיני עמוק של האויב עלול להוביל לתוצאות קטסטרופליות שיפילו את כל ההישגים הצבאיים שהושגו.

הישגי צה"ל מבצעיים מדהימים, אך לא ניתן לצאת למלחמה ללא ניתוח מודיעיני ופוליטי עמוק של האויב והבנותיו.