ממלכת ערב הסעודית רשמה עמדה אנושית מרגשת שזכתה לתגובה רחבה בפלטפורמות המדיה החברתית, לאחר שהשייח' יחיא בן קאנס אל-בשרי אל-קחטאני הודיע על חנינה מלאה לרוצח בנו 'בנדר'. החלטה מפתיעה זו הגיעה שעות ספורות לפני המועד שנקבע לביצוע גזר הדין נגד העבריין, והאב הציג דוגמה לסובלנות ואצילות ערבית.

בפרטי המקרה, השייח' אל-קחטאני נכנס לרכבו ונסע ישירות לבית משפחת העבריין, ששמו 'יאסר', שם נכנס למועצת המשפחה והודיע לאמו של הרוצח על החלטתו לשחרר את בנה למען אללה הכל יכול. האב השכול הדגיש כי חנינתו הגיעה ללא כל תנאים מוקדמים או דרישה לכספים או 'דייה' (כופר דם), והדגיש כי מניעו העיקרי הוא קבלת שכר וגמול.

סרטונים שהופצו באופן נרחב תיעדו את הרגעים הרגשיים שבהם נפגשו השייח' אל-קחטאני ואמו של העבריין, כאשר האם הקשישה ניסתה להשתחוות כאות הערכה לעמדתו, אך הוא מנע זאת ממנה מיד ונישק את ראשה במחזה שגילם את הערכים האנושיים הנעלים ביותר. קרובי משפחתו של יאסר הצעיר מיהרו להביע תודה והערכה לשייח' יחיא, וראו בחנינה זו הצלה של משפחה שלמה מאובדן מפרנסה.

השייח' יחיא אל-קחטאני הבהיר בהצהרותיו כי הרחמים על מצבה של אמו של העבריין ואחיותיו היו המניע העיקרי להחלטתו, במיוחד מכיוון שהצעיר הוא התומך היחיד שלהן בחיים. יוזמה זו זכתה לשבחים נרחבים מצד האליטות והאזרחים בממלכה, שראו בעמדות כאלה חיזוק של ערכי החנינה והסליחה בחברה והדגשה של עומק הקשרים האנושיים.

מה שעשיתי היה למען רצון אללה, ורחמים על אמו הקשישה של יאסר ובנותיה, במיוחד מכיוון שהעבריין הוא מפרנסן היחיד.

תחת גג צנוע של ניילון עבה על חוף העיר עזה, נשמעים קולות מקדחות חשמליות המכריזות על קרב הישרדות חדש שמנהלים אומני הרצועה. כאן, בהיעדר אמצעים, הפכה סדנה קטנה לכוורת שבה נגרים מנסים לבנות מחדש את מה שהרסה המלחמה הישראלית על ענף הדיג, תוך שימוש בכלים ששחקה עבודה מתמדת ולוחות עץ שאינם דומים לאלה שהיו רגילים אליהם בעבר.

תעשייה זו אינה מסתמכת כיום על חומרים מיובאים או עצים יקרים, אלא כולה על מה שמכונת המלחמה משאירה אחריה כהריסות. הפועלים אוספים שרידי דלתות וחלונות מתחת להריסות הבתים ההרוסים, ומעצבים אותם מחדש כדי שיהפכו למבנים של סירות קטנות, בניסיון לשבור את המצור המונע כניסת חומר 'פיברגלס' ועצים המיועדים לייצור ספינות.

מוסטפא מקדאד, אומן בן שישים שבילה את חייו במקצוע זה, עומד וצופה בדייקנות בקימורי העץ מעל המבנים הכחולים. מקדאד מסביר כי המקצוע שירש מאבותיו עומד כיום בפני מבחניו הקשים ביותר, שכן הוא נאלץ להשתמש ב'מטר מדידה' על חתיכות עץ שיום אחד היו חלק מחדרי שינה או כניסות לבתים, כדי להפוך אותן ל'חגורה' הנושאת את הסירה מעל הגלים.

מקדאד מתאר את המראה כשחזר מהעקירה כמזעזע, שכן מצא את אגן הנמל כבית קברות לסירות שטבעו או הפכו להריסות מפוזרות על החול. לדייגים לא נותרה ברירה אלא שיקום או ייצור פרימיטיבי, מסלול קשה הדורש מאמץ כפול בהיעדר חשמל ועלויות תפעול ידני גבוהות.

הסבל מוכפל עם המחסור החמור בחומרי גלם, כאשר האומנים מציינים כי מלאי סיבי הזכוכית (פיברגלס) עומד להיגמר לחלוטין. מחסור זה העלה את מחירי החומרים הזמינים לרמות שיא, מה שהפך את חלום בעלות על סירה חדשה לבלתי מושג עבור רוב הדייגים שאיבדו את כל רכושם במהלך ההפצצות המתמשכות.

הדייג מוסא אבו ג'יאב הוא אחד מאלה הצופים בסירותיהם הנבנות בדאגה ותקווה רבה, לאחר שסירותיו נשרפו בים הפתוח מאז הימים הראשונים למלחמה. אבו ג'יאב נאלץ ללוות כסף ולאסוף כספים מכל עבר כדי לממן את עלות הסירה החדשה, תוך שהוא מדגיש כי החזרה לים היא הדרך היחידה לפרנס את משפחתו הגדולה.

המספרים חושפים קפיצות מחירים מטורפות; לוח עץ שנמכר ב-10 שקלים לפני המלחמה, מחירו הגיע היום ל-200 שקלים. עלייה זו אינה נובעת מאיכות החומר, אלא מנדירותו וקשיי הוצאתו מבין ההריסות והכנתו כדי שיהיה ראוי להפלגה שוב בסביבה ימית קשה.

האתגרים אינם נעצרים בגבולות הסדנה, אלא מתרחבים לים הפתוח שבו הכיבוש מטיל הגבלות חמורות המונעות מדייגים לחרוג ממרחק של קילומטר אחד. כמו כן, הכיבוש אוסר על שימוש במנועים, מה שמאלץ את הדייגים להסתמך על משוטים ידניים במסעות דיג מסוכנים ותחת איום ירי ישיר.

מקורות בשטח דיווחו כי ענף הדיג בעזה ספג מכה קשה, כאשר ייצור הדגים היומי ירד מכ-20 טון לפני המלחמה ל-10 טון בלבד בחודש. ירידה חדה זו משקפת את היקף ההרס שפקד את התשתית של ענף חיוני זה המפרנס אלפי משפחות פלסטיניות.

הדיווחים מצביעים על כך שיותר מ-232 דייגים נהרגו מירי הכיבוש מאז תחילת התוקפנות, בעוד מאות אחרים נפצעו ונעצרו. התקפות שיטתיות אלו נועדו לרוקן את הים מיושביו ולהרוס את אמצעי המחיה הבסיסי של תושבי הרצועה החופית, בתוך שתיקה בינלאומית לגבי הפרות יומיומיות אלו.

בתוך הסדנה, הפועלים ממשיכים לגרד משטחי פיברגלס ולתקוע מסמרים ברשת מורכבת של תומכות עץ המהוות את עמוד השדרה של הסירה. כל מסמר שנתקע מייצג אתגר למדיניות הסגר, וכל סירה שבנייתה הושלמה היא מסר של עמידה המאשר שעזה מסוגלת למחזר את הרסיה כדי ליצור ממנו כלי חיים.

גורמים בוועדות הדייגים מאשרים כי הכיבוש הרס כ-96 כלי שיט גדולים שהיוו את עמוד השדרה של כלכלת הדגים בעזה. וכיום, הדייגים מסתמכים על 'חסקות' קטנות ואמצעים פרימיטיביים שאינם מספיקים כדי להשביע רעב בתוך הצורך הדחוף לספק מזון לאוכלוסייה הנצורה.

המשך סגירת המעברים מאיים על היעלמות מקצוע בניית הסירות לחלוטין, שכן הכיבוש מונע כניסת הכלים והחלקים הפשוטים ביותר הדרושים לתחזוקה. האומנים מזהירים כי ניצול מה שנותר מחומרים מאוחסנים יביא לעצירה מוחלטת של הסדנאות, מה שישאיר אלפי דייגים ללא אמצעי לעסוק במקצועם היחיד.

למרות כל התנאים הללו, מראה הסירות הכחולות היוצאות מתחת לגג הניילון לכיוון החוף נשאר סימן לרצון הפלסטיני. אלו סירות שנולדו מתוך ההריסות, נושאות סיפורים של בתים שנהרסו ודייגים המסרבים להיכנע, מהמרים על חתיכות עץ שעוצבו מחדש כדי להפליג איתם לעבר אופק חדש.

העץ שאנו משתמשים בו היום הוא שרידי הריסות הבתים ההרוסים; אנו לוקחים את הדלתות והחלונות כדי ליצור מהם 'עמוד שדרה' לסירות המחזירות את הדייגים לפרנסתם.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ רמז בשבת על האפשרות להטיל אגרות אמריקאיות במצר הורמוז האסטרטגי, וציין כי צעד זה עשוי להינקט במקרה של כישלון המשא ומתן המתמשך עם איראן. איום זה מגיע עם התקרבות סיום תקופת הפסקת האש המוצהרת למשך 60 יום, מה שמפעיל לחץ נוסף על שולחן הדיונים הצפוי.

הצהרותיו של טראמפ מתרחשות במקביל להכנות הסופיות לתחילת השיחות הרשמיות בין וושינגטון לטהראן באתר הנופש בורגנשטוק שבשוויץ ביום ראשון. פגישות אלו נכללות במסגרת 'מזכר ההבנות של איסלמבאד' שמטרתו לשים קץ לסכסוך הצבאי הקיים בין ארצות הברית וישראל מצד אחד, והרפובליקה האסלאמית של איראן מצד שני.

השיחות שתוכננו להתקיים ביום שישי האחרון באותו אתר נופש נדחו, כאשר הצדדים שואפים להגיע להסכם סופי ומקיף. משא ומתן זה מתמקד בעיקר בטיפול בסוגיות המורכבות הקשורות לתוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן, ובהבטחת יציבות נתיבי המים הבינלאומיים.

בפלטפורמת 'Truth Social' שלו, טראמפ אישר את מחויבותו שלא להטיל אגרות כלשהן במצר הורמוז למשך תקופת הפסקת האש הנוכחית. עם זאת, הוא הדגיש כי ארצות הברית תממש את זכותה להטיל אגרות אלו לאחר תום המועד, אלא אם כן יושג הסכם שיענה על הציפיות האמריקאיות ויבטיח את האינטרסים שלה באזור.

הנשיא האמריקאי הצדיק גישה זו בכך שהיא באה כפיצוי על השירותים הביטחוניים והצבאיים שוושינגטון סיפקה להגנת מדינות המזרח התיכון. הוא הסביר כי מטרת אגרות אלו היא לכסות את העלויות הכספיות העצומות שנגרמו לאוצר האמריקאי בעבר, ואת אלו שעלולות להיגרם בעתיד לאבטחת האזור.

בהקשר קשור, סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס עזב את וושינגטון בדרכו לשוויץ כדי לייצג את הממשל האמריקאי בסבב מכריע זה. ואנס הביע בהצהרות לעיתונות לפני עזיבתו אופטימיות זהירה לגבי האפשרות להשיג פריצת דרך משמעותית בנושא הגרעין, המהווה אבן יסוד במחלוקות הדו-צדדיות.

סגן הנשיא ציין כי סדר היום של השיחות יעניק עדיפות עליונה לנושא הפסקת האש בלבנון, לצד סוגיות הגרעין. ואנס הדגיש כי נוכחותו בשוויץ תהיה קצרה, אך הוא מקווה להניח את היסודות האיתנים להסכם קבוע שיסיים את מצב המתיחות הצבאית בחזיתות השונות.

מצד שני, הרשויות הפקיסטניות הודיעו על השתתפות בכירה בשיחות בורגנשטוק, כאשר איסלמבאד מיוצגת על ידי ראש הממשלה שהבאז שריף וראש המטה הכללי של הצבא עאסם מוניר. פקיסטן ממלאת תפקיד מרכזי כמתווכת טכנית ופוליטית לקירוב עמדות בין היריבות המרות, וושינגטון וטהראן.

משרד החוץ הפקיסטני אישר כי הפגישות יכללו נציגים מארצות הברית ואיראן, ובנוכחות מתווכים מקטאר ופקיסטן כדי להבטיח את התנהלות המשא ומתן. צעדים אלו באים כהשלמה למזכר ההבנות שנחתם דיגיטלית באמצע יוני הנוכחי בין הנשיאים טראמפ ופזשקיאן, אשר הניח מפת דרכים לשלום.

'מזכר ההבנות של איסלמבאד' כולל 14 סעיפים עיקריים שמטרתם לסיים את פעולות הלחימה ולטפל במחלוקות באמצעות ערוצים דיפלומטיים. בין הבולטים שנקבעו במזכר הם פתיחה מחדש של מצר הורמוז לשיט בינלאומי מלא, והסרת המצור הימי האמריקאי שהוטל על נמלי איראן בתמורה להתחייבויות גרעיניות וביטחוניות מוגדרות.

לא יוטלו אגרות במצר הורמוז במהלך תקופת הפסקת האש, אלא אם כן יוטלו על ידי ארצות הברית אם לא יושג הסכם.

בתוך המעגלים הביטחוניים הישראליים מתגבשת הכרה מקצועית לפיה עתיד רצועת עזה אינו קשור עוד לאפשרות לסיים את קיומה של תנועת חמאס, אלא לצורך להכיר בכך שהיא הפכה לגורם משמעותי במשוואה המדינית והפוליטית. הערכות אלו, שפורסמו על ידי מקורות תקשורת עבריים, מבוססות על אינדיקטורים ברורים המשקפים את המשך השפעתה של התנועה ואת יכולתה לנהל את המצב למרות עוצמת המלחמה המתמשכת.

הממסד הביטחוני בתל אביב רואה בהיעדר כל תנועה עממית אמיתית נגד התנועה, גם לנוכח האסון ההומניטרי, הוכחה ליציבות מערכת השלטון שלה. מקורות ציינו כי הקריאות שהושמעו לאחרונה בפלטפורמות המדיה החברתית להפגין נגד תנאי המחיה לא זכו לתגובה משמעותית ברחוב העזתי, מה שמחזק את ההשערה בדבר שליטה הדוקה.

על פי הערכות ישראליות, השקט בשטח אינו נובע רק מהתנאים הביטחוניים המורכבים, אלא גם מיכולתו של חמאס לפרוס את אנשיו החמושים בצמתים חיוניים ולאכוף סביבה מרתיעה המונעת כל מחאה. נוכחות ארגונית זו מאשרת כי התנועה הצליחה לשקם את כלי שלטונה ולשקם את המבנה האדמיניסטרטיבי שלה בתוך ההריסות וההרס הנרחב שהותירו הפעולות הצבאיות.

המעגלים הביטחוניים מתארים כל תוכנית בינלאומית או אזורית שמטרתה לנהל את הרצועה ללא חמאס כתוכניות "לא מציאותיות" וחסרות את המרכיבים המעשיים בשטח. מעגלים אלו רואים בניסיונות של קבוצות חמושות מסוימות לאתגר את סמכות התנועה ככישלון מול הלכידות הארגונית שהפגין חמאס באזורים שונים ברצועה.

במסר המופנה למקבלי ההחלטות בוושינגטון ובתל אביב, הדגישו המקורות כי ניסיונות ליצור "אזורים נקיים מחמאס" או להסתמך על ממשלת טכנוקרטים הם פרויקטים שנועדו לכישלון. ההערכות הדגישו כי כל תוכנית שתונח במגירות לא תמצא דרך ליישום כל עוד התנועה מחזיקה ביוזמה ובשליטה בפועל בשטח.

מצידו, הציג הפרשן הצבאי רון בן ישי חזון שונה מהשיח הפוליטי הרשמי, וקבע כי חמאס אינו רק פלג חמוש שניתן לעקור, אלא הוא ביטוי למבנה חברתי ופוליטי מושרש. בן ישי מתח ביקורת על הקידום המתמשך של מושג "הניצחון המוחלט", והדגיש כי ההפרדה בין החברה לתנועה בעזה היא תהליך מורכב ביותר החורג מהיכולות הצבאיות הטהורות.

הדיווחים מצביעים על כך שעזה שלאחר המלחמה לא תהיה מרחב פוליטי ריק שניתן לעצב מחדש בקלות על פי החזונות הישראליים או האמריקאים. התנועה נותרה השחקן המרכזי, בין אם באמצעות שלטון ישיר ובין אם באמצעות השפעתה ככוח בשטח שלא ניתן לעקוף בכל הסדרים ביטחוניים או אזרחיים עתידיים.

דילמת "היעדר חלופה" בולטת כאחד האתגרים החשובים ביותר העומדים בפני הכיבוש, כאשר משקיפים רואים כי הבעיה האמיתית טמונה בהיעדר גורם המסוגל למלא את החלל. הרשות הפלסטינית סובלת ממשבר אמינות, בעוד שישראל דוחה את האפשרות של כוחות בינלאומיים, מה שהופך את הישארותו של חמאס לאפשרות מציאותית שנכפית על ידי השטח.

במישור הצבאי, מקורות רשמיים דיווחו על אזהרות מצד קצינים בכירים בצה"ל לגבי שיקום מהיר של יכולות הלחימה של חמאס. הדיווחים הבהירו כי התנועה כבר החלה לייצר מאות מטעני חבלה וטילי נ"ט מדי חודש, תוך ניצול השקט היחסי באזורים מסוימים כדי לחמש מחדש את יחידותיה.

פעולות השיקום כוללות גיוס כוחות חדשים והכשרת יחידות עילית כדי לפצות על האבדות בנפש שספגה בחודשים האחרונים. המודיעין הישראלי גם זיהה ניסיונות נמרצים להבריח ציוד תקשורת מתקדם ומל"טים, בנוסף לעבודה מתמשכת על שיקום רשת המנהרות האסטרטגית.

גורמים צבאיים הדגישו כי חמאס עדיין "חזק בשטח" ואין כל גורם מקומי או חיצוני המהווה איום אמיתי על שלטונו עד כה. מציאות זו דחפה את הנהגת הצבא להמליץ על חידוש פעולות צבאיות נרחבות, למרות הסתייגויות אמריקאיות החוששות מהחמרת המשבר ההומניטרי והרחבת היקף הסכסוך.

בהקשר קשור, אנליסטים רואים כי הבלבול הישראלי בטיפול בסוגיית ניהול עזה משקף את גודל הפער בין היעדים הפוליטיים המוצהרים למציאות בשטח. המלחמה, שמטרתה הייתה לחסל את חמאס, הסתיימה בהכרה שבשתיקה מצד הממסד הביטחוני כי התנועה עדיין השחקן המרכזי המחזיק במומחיות ניהולית ונוכחות ציבורית.

האתגר העומד בפני כל תפיסה עתידית של עזה טמון באופן הטיפול בתנועה בעלת שורשים עמוקים במרקם החברתי והפוליטי הפלסטיני. זה מה שגורם להצעות התיאורטיות לגבי "היום שאחרי" המלחמה להתנגש תמיד עם העובדה שחמאס עדיין מחזיק במושכות השלטון ברצועה הנצורה.

לסיכום, נראה כי המצב ברצועת עזה הולך ונעשה מורכב יותר עם התעקשות התנועה להישאר ויכולתה להסתגל ללחצים הצבאיים העצומים. ההערכות הישראליות האחרונות מהוות הכרה מפורשת בכישלון אסטרטגיית הסילוק המוחלט, וקריאה לחפש מסלולים מציאותיים יותר להתמודדות עם המציאות הקיימת.

היום אושרו הראיות החד-משמעיות לכך ששני מיליון פלסטינים מחוץ לגדר אינם מתנגדים לשלטון חמאס, וכל עוד התנועה בשלטון אין כל סיכוי לחולל שינוי.

שררה אי-שביעות רצון עמוקה בחוגים הפוליטיים והתקשורתיים בישראל, בעקבות הודעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על כוונתו לסיים את העימות עם איראן ולפתוח מחדש ערוצים דיפלומטיים. דיווחים עיתונאיים ציטטו מקורות יודעי דבר לפיהם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נדהם מהתפנית הפתאומית הזו בעמדה האמריקאית, שהגיעה ללא תיאום מוקדם מספק עם תל אביב.

באחד מסימני המרד התקשורתי הראשונים נגד ההחלטה האמריקאית, תקף השדרן הישראלי ינון מגל, הידוע בקשריו ההדוקים עם נתניהו, בחריפות את שליחיו המיוחדים של טראמפ, ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף. מגל, בתוכניתו בערוץ 14 העברי, תיאר את היועצים כ'יהודים קטנים', ברמיזה מזלזלת לתפקידם בניסוח ההבנות החדשות עם הצד האיראני.

העיתונאי הישראלי האשים את קושנר וויטקוף באחריות ישירה לדחיפת הממשל האמריקאי למה שכינה 'העסקה הקטסטרופלית', וטען כי מסלול זה מסכן את ביטחון הישראלים באופן מיידי. הוא הוסיף כי נוכחותם של אנשים אלה במעגל קבלת ההחלטות בבית הלבן הפכה לנטל על האינטרסים האסטרטגיים של ישראל באזור.

מגל לא הסתפק בביקורת פוליטית, אלא אף הזכיר טקסטים דתיים מ'מגילת אסתר' כדי להעביר מסר אזהרה ליועצים, כשהוא משווה את עמדתם לעמדת דמויות היסטוריות שהתרשלו בהגנה על עמם. הוא טען כי שתיקתם או ברכתם להסכם זה משמעותה בגידה באחריות המוטלת עליהם כלפי ביטחון ישראל ויציבותה.

הצהרות חריפות אלו משקפות את גודל הפער שהחל להתרחב בין ממשלת הימין בישראל לבין ממשל טראמפ, שנחשב לבן הברית הקרוב ביותר של תל אביב. משקיפים רואים כי פניית התקשורת המקורבת לנתניהו לשפה דתית ומאשימה מבטאת את עומק המשבר והחשש מאובדן הכיסוי האמריקאי לפעולות צבאיות אפשריות נגד מתקני הגרעין האיראניים.

מצדו, אתר 'אקסיוס' ציין כי הזעם הישראלי נובע מהחשש שחזרה למסלול הדיפלומטי תגביל את חופש הפעולה הצבאי הישראלי. הממסד הביטחוני בתל אביב חושש שהמשא ומתן יעניק לטהראן זמן נוסף לחיזוק יכולותיה ללא התמודדות עם לחצים אמיתיים או סנקציות מחמירות כפי שהיה נהוג בעבר.

התפתחויות אלו מגיעות בעיתוי רגיש, כאשר הימין הישראלי מנסה לגייס התנגדות בינלאומית לכל הסכם שעלול להעניק לאיראן לגיטימציה אזורית חדשה. נותרה השאלה לגבי יכולתו של נתניהו לשקם את היחסים עם צוותו של טראמפ, או האם מתקפה תקשורתית זו מייצגת תחילתו של קרע עמוק יותר ביחסים הבילטרליים בין שתי בעלות הברית.

אני מציע שיזכרו את מה שנאמר במגילת אסתר: אם תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו.

איש העסקים שאמס סאדק, בן 51, עבר חוויה קשה שהחלה מיד עם הגעתו לנמל התעופה במנצ'סטר שבצפון אנגליה עם שחר ה-11 במאי 2026. בעודו מצפה לחזור לחייו הרגילים לאחר חופשה קצרה, הוא נעצר על ידי הרשויות במחלקת הדרכונים לראיון ביטחוני בלתי צפוי.

סאדק עבר הליכים מחמירים במסגרת 'סעיף 7' של חוק הטרור הבריטי, סעיף חוקי המעניק לסוכנויות הביטחון סמכויות נרחבות לעצור ולחפש נוסעים בשדות תעופה ובמעברי גבול. סמכויות אלו מאפשרות חקירה גם בהיעדר חשד ברור לביצוע עבירה חוקית ספציפית.

מקורות דיווחו כי שני קצינים בלבוש אזרחי לקחו את סאדק לחדר חקירות מבודד, שם הוחרמו באופן מיידי כל מכשיריו האלקטרוניים וחפציו האישיים. החוקרים דרשו ממנו למסור את סיסמאות הטלפון והחשבונות האישיים שלו, ואיימו בהליכים משפטיים במקרה של סירוב.

החקירה עם איש העסקים נמשכה למעלה משלוש שעות רצופות, במהלכן התמקדו השאלות בפרטים מדויקים בחייו האישיים והחברתיים. השאלות כללו את אופי המסגד שבו הוא מבקר, קשריו עם חברי הקהילה, וכיצד הוא מתמודד עם כל אדם שעלול להחזיק ברעיונות המתוארים כקיצוניים.

כעבור מספר ימים מהאירוע, קיבל סאדק שיחת טלפון כדי להחזיר את רכושו, שם נפגש עם שני הקצינים באחד מבתי הקפה של שדה התעופה כדי לקבל את מכשיריו. למרות שהקצינים התנצלו רשמית על מה שקרה, הפרשה קיבלה תפנית חמורה ומורכבת יותר בימים הבאים.

פרקים חדשים של לחץ ביטחוני החלו כאשר סאדק זומן לתחנת המשטרה באשטון כדי לקבל מכשירים נוספים שהוחרמו ממנו באוקטובר 2025. הקצינים הודיעו לו אז כי הם סקרו את תוכן הודעותיו וסרטוניו, בטענה שיש לו קשר לקבוצת 'פלסטין אקשן'.

איש העסקים הופתע מהצעה מפורשת מצד הקצינים לשתף איתם פעולה ולשמש כמקור מידע עבור המשטרה הבריטית. ההצעה כללה הבטחות לקבלת תמורה כספית נדיבה, בנוסף להתעלמות מכל עבירות חוקיות קלות שעלולות להתעורר בעתיד.

סאדק הביע את תדהמתו העצומה מהצעה זו, במיוחד מכיוון שאין נגדו כל אישומים פליליים קיימים, וגם התיק הקודם שבגינו נעצר נסגר לחלוטין. הוא תיאר את ניסיון הגיוס כניסיון להפוך אותו ל'סוכן סמוי' נגד פעילי זכויות אדם.

לאחר סירובו המוחלט לשתף פעולה, החליט סאדק לפנות לצוותו המשפטי, אשר יעץ לו לחשוף את המעשים הללו לציבור כדי להבטיח את הגנתו. עורכי הדין כבר החלו לנקוט בצעדים רשמיים באמצעות הגשת תלונות נגד היחידה למלחמה בטרור וגורמי הביטחון המעורבים בניסיון הגיוס.

אירוע זה מדגיש שוב את הוויכוח המתמשך בבריטניה סביב הרחבת השימוש בחוקי המלחמה בטרור כדי למקד את אלה המזדהים עם הסוגיה הפלסטינית. סאדק מקווה שסיפורו יתרום לעידוד אחרים שחוו לחצים דומים לשבור את מחסום השתיקה ולחשוף את המעשים הביטחוניים הללו.

דמיינתי את הרעיון של סוכן סמוי כפי שהוא מופיע בסרטים, אבל גיליתי שהמציאות שונה לחלוטין, ולכן סירבתי להצעה.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 9/6/2026

ניתוח חדשותי

באינדיקציה חדשה להתרחבות הפער בין וושינגטון לתל אביב בנוגע לאופן הטיפול בתיק האיראני, אישר סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, כי ההסכם הנמצא במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן מהווה "הישג גדול לעם האמריקאי", בין אם ישראל תאהב זאת ובין אם לא, בהצהרה נדירה המשקפת את הירידה ביכולתה של ממשלת בנימין נתניהו לכפות את חזונה הביטחוני על הממשל האמריקאי.

הצהרותיו של ואנס הגיעו בעוד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דיבר על התקרבות להשגת הסכם תוך "יומיים או שלושה ימים", וקבע כי המשא ומתן נכנס לשלביו הסופיים, והדגיש כי המטרה האמריקאית העיקרית היא למנוע מאיראן להחזיק בנשק גרעיני, ולא לשרת את האג'נדה הישראלית או להרחיב את מעגל העימות הצבאי באזור.

ואנס אמר בראיון לרשת "פוקס ניוז" כי ארצות הברית וישראל חולקות אינטרסים רבים, אך ישנם גם נקודות מחלוקת מהותיות, והסביר כי ממשל טראמפ רואה בהשגת הסדר ארוך טווח עם איראן משרתת את האינטרסים האמריקאים טוב יותר מהמשך העימות הצבאי הפתוח.

הוא הוסיף כי ההסכם הנמצא בעבודה כולל מנגנוני פיקוח ובדיקה מחמירים יותר מהסכם הגרעין שנחתם על ידי ממשל הנשיא לשעבר ברק אובמה בשנת 2015, הסכם שנתניהו פעל במשך שנים לערערו לפני שהצליח לדחוף את ממשל טראמפ הראשון לפרוש ממנו בשנת 2018.

הצהרות אלו מגיעות ימים לאחר חידוש המתיחות הצבאית בין ישראל לאיראן, בעקבות מתקפת טילים איראנית שפגעה בצפון ישראל, שבאו בעקבות תקיפה ישראלית בביירות שכוונה לבעלת בריתה הלבנונית של טהראן, למרות התחייבויות קודמות שלא לפגוע בבירה הלבנונית.

התקיפה הישראלית על ביירות עוררה ביקורת רחבה כדוגמה נוספת להתעלמות ממשלת נתניהו מלחצים בינלאומיים, ואף מדרישות אמריקאיות ישירות, שכן היא הגיעה בזמן שוושינגטון שאפה ליצור תנאים להצלחת משא ומתן ההסדר עם איראן ולהפחתת המתיחות האזורית.

למרות דיווחים שדיברו על זעמו של טראמפ מהתגובה הישראלית ועל דרישתו מנתניהו להפסיק את ההסלמה, ניסה הנשיא האמריקאי להפחית מחומרת המחלוקת, ואישר כי ראש הממשלה הישראלי לא התריס נגד הנחיותיו, וכי שני הצדדים הגיעו מאוחר יותר להפסקת אש הדדית בתיווך אמריקאי.

אולם, ההצהרות של ואנס וטראמפ חושפות מציאות שונה, לפיה סדרי העדיפויות של וושינגטון אינם תואמים עוד לחלוטין את חישובי ממשלת נתניהו, וכי הממשל האמריקאי רואה ביציבות אזורית ובמניעת הפצת נשק גרעיני עדיפות גבוהה יותר מהרצון הישראלי הכרוני לשמור על האזור במצב של עימות מתמיד עם איראן.

כישלון אסטרטגיית ההפחדה הישראלית

הצהרותיו של ואנס חושפות בבירור כי אסטרטגיית נתניהו המבוססת על הפחדה מתמדת מאיראן אינה זוכה עוד לאותה השפעה בקרב מקבלי ההחלטות בוושינגטון. במשך שנים רבות הצליח ראש הממשלה הישראלי לתאר כל מסלול דיפלומטי עם טהראן כאיום קיומי על ישראל ועל המערב, אולם הממשל האמריקאי הנוכחי נראה משוכנע יותר כי הסכמים ברי-אימות וברי-פיקוח יעילים יותר מהסלמה צבאית מתמדת. שינוי זה משקף ירידה מוחשית ביכולתו של נתניהו לכוון את המדיניות האמריקאית בהתאם לסדרי העדיפויות של ממשלתו, למרות השפעתו וקשריו בתוך ארצות הברית.

ביירות משלמת את מחיר החישובים הפוליטיים של נתניהו

הפגיעה בביירות שוב הדגישה את הגישה הישראלית המבוססת על הרחבת זירות הסכסוך מחוץ לגבולות הפלסטיניים והישראליים. במקום להכיל את המתיחות, ממשלת נתניהו ממשיכה להעביר את העימות למדינות השכנות, מה שחושף אזרחים ותשתיות לסיכונים חמורים ומערער כל מאמץ דיפלומטי להפחתת ההסלמה. בלטה העובדה שהתקיפה הגיעה למרות ההסתייגויות האמריקאיות הברורות, מה שמחזק את הרושם שנתניהו משתמש בפעולות צבאיות כדי להשיג רווחים פוליטיים פנימיים ולהגן על עתידו הפוליטי יותר מאשר לשרת את הביטחון והיציבות האזוריים.

משבר הביטחון האמיתי של ישראל

ממשלות ישראל ממשיכות להצדיק את מדיניותן הצבאית העוקבת כערובה לביטחון, אולם המציאות מצביעה על תוצאה הפוכה. לאחר שנים של מלחמות, התנקשויות ופעולות צבאיות המשתרעות מעזה ללבנון, סוריה ואיראן, ישראל לא הצליחה להשיג יציבות קבועה או להסיר את מקורות האיום. יתרה מכך, מדיניות זו תרמה להעמקת רגשות העוינות ולהרחבת היקף העימותים האזוריים. כמו כן, המשך הכיבוש וההתנחלויות ושלילת זכויותיהם הבסיסיות של הפלסטינים מערערים כל אפשרות לבניית ביטחון אמיתי ובר-קיימא, והופכים את האזור כולו לבן ערובה למחזורים חוזרים ונשנים של אלימות וחוסר יציבות.

משרד הבריאות הלבנוני הודיע על מספר הרוגים כתוצאה מהתקיפות הישראליות האחרונות, כאשר חמישה אזרחים נהרגו בעיירה סחמר שבבקאע המערבי. מקורות רפואיים הבהירו כי בין הקורבנות היו ילד, אישה ושני קשישים, מה שמשקף את המשך הפגיעה באזורים מאוכלסים לפני כניסתה לתוקף של כל רגיעה משוערת.

בהקשר קשור, תקיפות אוויריות פגעו באזור רשידיה שבמחוז צור בדרום המדינה, וכתוצאה מכך נהרגו שני פליטים פלסטינים. התקפות אלו מגיעות במסגרת הסלמה צבאית רחבה שכללה מספר נקודות גיאוגרפיות בעומק ובדרום לבנון, והותירו אחריהן אבדות בנפש וברכוש בקרב אזרחים.

השטח גם היה עד למבצעי חיסול ממוקדים שבוצעו על ידי כלי טיס בלתי מאוישים, כאשר צעיר שרכב על אופנוע בעיירה זבדיין נפגע ונהרג במקום. אותו תרחיש חזר על עצמו בעיירה כפרסיר, שם נהרג צעיר נוסף בתקיפה דומה שפגעה בו בזמן שרכב על אופנועו, מה שמעיד על הגברת השימוש בכטב"מים במרדף אחר מטרות נעות.

במישור הצבאי, מקורות תקשורת ציטטו גורם בצבא הישראלי שאישר כי ניתנו הוראות מהדרג המדיני להפסיק את העימותים עם חיזבאללה בדרום לבנון. הגורם ציין כי הכוחות יתחילו לעבור לפעולות הגנה בלבד, בצעד המקדים את המועד שנקבע להפסקת אש כוללת המתוכננת לסוף היום.

מבחינה אנליטית, משקיפים פוליטיים רואים כי מה שנראה כחילוקי דעות בין וושינגטון לתל אביב אינו אלא חלוקת תפקידים לניהול המשבר האזורי המורכב. החוקר עלי חמיה ציין כי ההפרות הישראליות של הסכם הרגיעה הגיעו למספרים שיא ועברו את ה-300 הפרות, והדגיש כי הסלמה זו קשורה למאזן הכוחות בין הצירים הבינלאומיים והאזוריים.

בקריאה של העמדה הישראלית, החוקר עאדל שדיד סבר כי היחסים עם ארצות הברית נשארים כפופים למסגרת תיאום הדוקה למרות קיומם של כמה הבדלים בנקודות המבט. הוא הבהיר כי ממשלת ישראל אינה חורגת מהגבולות שקובעת הממשל האמריקאי, אך היא מנצלת את השוליים הזמינים לביצוע פעולות צבאיות המשרתות את מטרותיה בשטח ובפוליטיקה.

הלחצים הבינלאומיים שמטרתם לווסת את קצב העימות באזור נמשכים, בזמן שוושינגטון שואפת לשמור על כלי הלחץ הצבאי מבלי להידרדר למלחמה כוללת. המצב בלבנון נשאר תלוי ביישום בפועל של הפסקת האש, בתוך חששות מהמשך ההפרות שעלולות לערער כל סיכוי לרגיעה בת קיימא בעתיד הקרוב.

מה שמתרחש בין ארצות הברית לישראל משקף אינטגרציה של קווים בניהול הזירה האזורית, וההפרות הישראליות עברו את ה-300 הפרות.

רשויות הבריאות ברצועת עזה הודיעו כי מספר ההרוגים הפלסטינים עלה על אלף מאז כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף באוקטובר 2025. נתונים מזעזעים אלה מגיעים על רקע המשך הפעולות הצבאיות הישראליות, שלא פסקו למרות המאמצים הבינלאומיים שמטרתם להחיות את מסלול המשא ומתן התקוע.

בשטח, דיווחו מקורות רפואיים על מותם של שלושה אזרחים פלסטינים כתוצאה מתקיפה אווירית ישראלית שפגעה ברכב אזרחי ברחוב עומר אל-מוכתאר בלב העיר עזה. צבא הכיבוש טען כי התקיפה כוונה נגד פעילי חמאס, במסגרת מה שתואר כפעולות לסיכול איומים מיידיים נגד כוחותיו.

באירוע נפרד, אישרו חובשים את מותו של פלסטיני נוסף מירי כוחות הכיבוש המוצבים ליד האזורים המרכזיים של הרצועה בשעות האחרונות. הצד הישראלי לא פרסם תגובה מיידית לגבי נסיבות הירי, המעלה את מספר הקורבנות הרשומים במשרד הבריאות ל-1008 הרוגים מאז תחילת הפסקת האש.

מנגד, צבא ישראל הודה במותם של ארבעה מחייליו באותה תקופה, ואישר את המשך פעילותו הצבאית בתוך הרצועה. ההנהגה הישראלית טוענת כי פעולות אלה נחוצות למניעת כל התקפות שעלולות להתבצע על ידי הפלגים הפלסטינים, למרות הביקורת הבינלאומית הגוברת על המשך שפיכות הדמים.

במישור הדיפלומטי, חשפו מקורות יודעי דבר על מהלכים חדשים שמנהיג ניקולאי מלאדנוב, שליח מועצת השלום שהוקמה על ידי טראמפ, כדי לשבור את הקיפאון הפוליטי הנוכחי. מלאדנוב קיים שיחות אינטנסיביות בבירה המצרית קהיר עם מתווכים ממצרים, קטאר וטורקיה, כדי לדון בתגובות הפלסטיניות ל'מפת הדרכים' האמריקאית.

על פי המקורות, השליח הבינלאומי מסר לפלגים הפלסטינים עותק מתוקן של המסמך המדיני שמטרתו לטפל בהסתייגויות שהביע הצד הפלסטיני. עם זאת, מלאדנוב הדגיש כי התיקונים החדשים שומרים על 'הקווים האדומים' הבסיסיים שהציב הממשל האמריקאי בתוכניתו המוצעת.

מצדה, תנועת חמאס אישרה, מפיו של אחד מבכיריה, כי קיבלה את המסמך המתוקן והחלה לבחון את סעיפיו בקפידה כדי לבדוק עד כמה הוא עונה על הדרישות הלאומיות. התנועה לא מסרה פרטים נוספים לגבי עמדתה הסופית, בהמתנה להשלמת ההתייעצויות הפנימיות עם שאר הכוחות והפלגים הפלסטינים.

לגבי המצב בשטח, כוחות הכיבוש עדיין שולטים צבאית על למעלה מ-60% משטח רצועת עזה. פעולות ההרס השיטתי ופקודות הפינוי החוזרות ונשנות גרמו לשינוי פני שטחים נרחבים, מה שהחמיר את המצב ההומניטרי הקשה ממילא ברצועה הנצורה.

כמיליוני פלסטינים מתמודדים עם תנאי חיים קשים ברצועת חוף צרה, כאשר רובם מתגוררים באוהלים זמניים או במבנים הרוסים למחצה לאחר עקירתם החוזרת ונשנית. המשבר ההומניטרי מחריף עם המשך ההגבלות על תנועת אנשים וסחורות, מה שמציב את הקהילה הבינלאומית בפני אחריותה כלפי האזרחים.

המספר הכולל של ההרוגים הפלסטינים מאז תחילת הפסקת האש בתיווכו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באוקטובר האחרון עלה ל-1008 הרוגים.

ההתכנסות בין טהראן, בייג'ינג ומוסקבה נתפסת לעיתים קרובות כגוש אחיד ומוצק מול המערב, אך בחינה מדוקדקת של מהות היחסים הללו חושפת רשת מורכבת של אינטרסים שונים. בעוד סין רואה באיראן שער כלכלי ואנרגטי, רוסיה רואה בטהראן קלף אסטרטגי לאיזון מחדש של הכוחות הבינלאומיים ולמניעת התבודדות אמריקאית בניהול תיקי המזרח התיכון.

היסטורית, השאיפה הגרעינית האיראנית לא החלה כשותפות עם המזרח, אלא יצאה לדרך בתמיכת ארצות הברית ומערב גרמניה לפני המהפכה האסלאמית ב-1979. עם נסיגת החברות המערביות כתוצאה מהשינויים הפוליטיים, מצאה מוסקבה הזדמנות פז להיכנס ללב התיק הזה באמצעות השלמת הכור בבושהר והכשרת כוח אדם טכני, מה שהפך אותה לשותפה שלא ניתן לעקוף במבנה התפעולי של התוכנית.

הרווחים הרוסיים מהתיק הגרעיני האיראני חורגים מהתשואות הכספיות; הם מבטיחים למוסקבה תפקיד קבוע בתיקים הרגישים ביותר באזור. תפקיד זה בא לידי ביטוי בבירור בהסכם משנת 2015, כאשר רוסיה הפכה למאגר של אורניום מועשר איראני, מה שהפך אותה למבטיחה טכנית ופוליטית המונעת מוושינגטון לקבוע מדיניות אזורית באופן בלעדי.

מוסקבה מעדיפה שהתיק האיראני יישאר ב'אזור אפור' לטווח ארוך, כאשר לטהראן תוכנית מתקדמת מבלי להגיע לפצצה גרעינית מוצהרת. מצב זה מונע מרוץ חימוש גרעיני בגבולותיה הדרומיים של רוסיה, ובמקביל שומר על הצורך המתמיד של איראן בכיסוי פוליטי וטכני רוסי מול לחצים בינלאומיים.

המלחמה באוקראינה חוללה שינוי מהותי במאזן הכוחות בין מוסקבה לטהראן, כאשר היחסים עברו מתלות טכנית לתלות הדדית. הדבר בא לידי ביטוי בבירור בשיתוף הפעולה הצבאי בתחום המל"טים וחילופי הידע בעקיפת הסנקציות המערביות, מה שחיזק את ערכה של איראן כבעלת ברית אסטרטגית פעילה לרוסיה.

מצד שני, סין מייצגת את 'הריאה הכלכלית' שאפשרה לאיראן לעמוד בפני המצור האמריקאי ההדוק. באמצעות רכישת נפט וחתימה על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי ל-25 שנה, ביססה בייג'ינג את מעמדה כשותפה מסחרית הכרחית, תוך ניצול מיקומה הגיאוגרפי של איראן כחוליה מקשרת ביוזמת "החגורה והדרך".

ההבדל המהותי בין שתי המעצמות בולט בכך שסין צמחה מתוך מערכת הסחר העולמית ורואה ביציבות הכרח לצמיחתה הכלכלית. רוסיה, לעומת זאת, עדיין רואה את העולם מנקודת מבט של סכסוכים גיאופוליטיים ומאזני כוחות צבאיים, מה שגורם להתנהלותן מול התיק האיראני ללכת בדרכים שונות למרות החפיפה לכאורה.

במהלך המשברים הצבאיים האחרונים, רוסיה וסין לא התערבו ישירות, אך הן סיפקו רשת ביטחון פוליטית וכלכלית שמנעה בידוד מוחלט של איראן. התמיכה הסינית בשווקי האנרגיה והכיסוי הדיפלומטי הרוסי במוסדות הבינלאומיים יצרו חומת מגן שמנעה את קריסת המדינה האיראנית תחת נטל הלחצים החיצוניים.

הים הכספי מייצג ממד גיאופוליטי מכריע בברית משולשת זו, בהיותו ים סגור הרחק מהישג ידם של הציים האמריקאים. מעבר צפוני זה סיפק לטהראן נתיב לוגיסטי המקשר אותה לרוסיה ולמרכז אסיה, מה שהפחית את יעילות הלחצים הצבאיים שמפעילה וושינגטון במעברי המים הדרומיים כמו המפרץ ומצר הורמוז.

עולות שאלות לגבי עתיד ברית זו במקרה שאיראן תשתלב באופן מלא בכלכלה העולמית ובמערכת הסחר הבינלאומית. עבור סין, הדבר עשוי להיות כרוך בהזדמנויות השקעה רחבות יותר ובתחרות גדולה יותר, בעוד רוסיה עלולה לאבד חלק ניכר מהשפעתה הפוליטית המבוססת על הצורך של טהראן בתיווך ובכיסוי בינלאומי.

ההשתלבות האיראנית הפוטנציאלית במערכת הבינלאומית עלולה ליצור ניגוד אינטרסים עם רוסיה, במיוחד אם איראן תהפוך למתחרה בשווקי הגז והנפט העולמיים. כמו כן, הפתיחות הכלכלית עלולה לכפות שינויים במבנה הפוליטי הפנימי של איראן, מה שעשוי לשנות את אופי בריתותיה הקיימות עם המעצמות המזרחיות.

איראן, מצדה, משחקת משחק איזון עדין בין 'הדרקון' הסיני ל'דוב' הרוסי כדי להשיג את מירב התועלת האפשרית. היא מבינה שצורך שלה בסין הוא כלכלי בראש ובראשונה, בעוד שצורך שלה ברוסיה נשאר קשור לביטחון הלאומי, לתיק הגרעיני ולמאזני הכוחות הצבאיים באזור.

הדיבור על 'ציר מזרחי' הומוגני מתעלם מהעובדה שכל צד פועל על פי אג'נדה לאומית טהורה שעשויה להצטלב היום ולהיפרד מחר. מצבה הנוכחי של איראן משרת את האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה, בעוד סין עשויה להעדיף איראן יציבה ופתוחה יותר כדי לחזק את זרימת הסחר והאנרגיה.

לסיכום, הברית המשולשת נשארת תלויה בשינויים בינלאומיים גדולים וביכולתה של איראן לתמרן בין לחצים מערביים ואינטרסים מזרחיים. השאלה תישאר פתוחה לגבי מידת נכונותן של בייג'ינג ומוסקבה לתמוך בטהראן אם העימות עם המערב יגיע לנקודת אל-חזור המאיימת על האינטרסים החיוניים שלהן.

רוסיה אינה רוצה שאיראן תהיה גרעינית באופן מוצהר, אך היא גם אינה נלהבת לסיים את התוכנית לחלוטין; האזור האפור הוא מגרש ההשפעה המועדף עליה.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הודיע על ברכתו להסכם המסגרת שנחתם לאחרונה בין לבנון לישראל בוושינגטון, בירת ארצות הברית. נתניהו ראה בצעד זה מכה ניצחת להשפעה האיראנית ולבת בריתה חיזבאללה באזור, ותיאר אותו כהישג מדיני ודיפלומטי גדול.

מקורות יודעי דבר בירושלים הכבושה דיווחו כי קיימת הסכמה רחבה בחוגים הישראליים על הצורך להעמיד הסכם זה במבחן היישום בפועל בשטח. קיים ספק רחב בקרב אנליסטים בתל אביב לגבי יכולתם של מוסדות המדינה הלבנונית וצבא לבנון לעמוד בדרישות פירוק הנשק של חיזבאללה באופן מלא.

מצידו, שר הביטחון הישראלי, ישראל כץ, אישר כי כוחות הכיבוש לא ייסוגו מהעמדות שהם שולטים בהן בדרום לבנון בשלב זה. כץ הדגיש כי הנוכחות הצבאית תימשך עד שיוודא מסירת נשק חיזבאללה, בטענה שישראל שואבת את לגיטימיות נוכחותה מסעיפי ההסכם שנחתם.

בהקשר של ההתנגדות הפנימית, שר הביטחון הלאומי, איתמר בן גביר, תיאר את ההסכם כ'טעות חמורה' הפוגעת באינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. בן גביר דרש הצבעה רשמית בתוך הקבינט המדיני-ביטחוני המצומצם לבחינת סעיפי ההסכם, שלדעתו אינו מספק להבטחת הביטחון.

בשטח, ישראל החלה בצעדים ראשוניים לנסיגה מכמה אזורים שתוארו כניסיוניים בדרום לבנון, ובמיוחד בשני כפרים השייכים למחוז נבטיה. מהלכים אלה מגיעים כחלק מהשלב הראשון לבחינת מידת מחויבותם של הצדדים האחרים להסדרים הביטחוניים החדשים שנקבעו בהסכם המשולש.

טקס החתימה נערך ביום שישי האחרון במטה משרד החוץ האמריקאי, כאשר השגרירה נדה מועווד ייצגה את הצד הלבנוני, והשגריר יחיאל ליטר ייצג את הצד הישראלי. הסכם מסגרת זה נועד לשים קץ לפעולות הצבאיות שפרצו ב-2 במרץ האחרון בעקבות הסלמה רחבה בשטח.

דיווחים קודמים מצביעים על כך שהמלחמה שנמשכה מספר חודשים הותירה אחריה אבדות אנוש כבדות בצד הלבנוני, כאשר יותר מ-4230 בני אדם נהרגו ואלפים נפצעו. הפעולות הצבאיות הובילו גם לעקירה של כמיליון לבנונים מכפריהם ועריהם, מה שיצר משבר הומניטרי שדחף להאצת קצב המשא ומתן הבינלאומי.

ההסכם כולל סעיפים הקובעים פריסת צבא לבנון בשני אזורים ניסיוניים מצפון ומדרום לנהר הליטני, יחד עם הקמת ועדת תיאום צבאית משולשת לפיקוח על היישום. ארצות הברית גם הקצתה סכומים כספיים לתמיכה בהיבטים ההומניטריים ולחיזוק יכולות צבא לבנון כדי להבטיח את פריסת שליטתו באזורי הגבול.

מנגד, ההסכם נתקל בסירוב מוחלט מצד הנהגת חיזבאללה, כאשר נעים קאסם תיאר אותו כ'השפלה וחרפה', והדגיש את הדבקות בבריתות האזוריות הקיימות. סירוב זה התרחש במקביל לפרוץ הפגנות ברחובות ביירות, בצל אזהרות מפני הידרדרות המדינה למלחמת אזרחים או עימותים פנימיים כתוצאה מהפילוג סביב סעיפי ההסכם.

ההסכם מאפשר לכוחות ישראליים להמשיך לכבוש את דרום לבנון אם חיזבאללה לא יוותר על נשקו.

הדובר הצבאי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, המכונה 'אבו עוביידה', שלח מסר של גאווה והערכה לעיר ג'נין ולמחנה הפליטים שלה, ושיבח את הפעולות המבצעיות האחרונות שכונו נגד כלי רכב וחיילי הכיבוש בגדה המערבית הכבושה. אבו עוביידה תיאר את ג'נין כ'אחות הנפש' של רצועת עזה, והצביע על איחוד הזירות בגבורה, הקרבה ועמידה איתנה מול המכונה הצבאית הישראלית.

הדובר הצבאי שיבח, בהצהרה קצרה, את הצלחת הלוחמים בהנחת מכה איכותית לכוחות הכיבוש שחדרו לשכונת אל-ג'בריאת בג'נין, והדגיש כי פעולה התנגדותית זו מתרחשת תחת מצור הדוק ותוקפנות רחבת היקף שכוונה נגד העיר לאחרונה, מה שמשקף את יכולת ההתנגדות להסתגל ולהמשיך למרות האתגרים הביטחוניים המורכבים.

בקריאתו למצב בשטח, הדגיש אבו עוביידה כי הסלמת הפעולות הפדאיות והתמודדות האזרחים עם התקפות המתנחלים מוכיחה את חיוניות העם הפלסטיני ואת דחייתו את העוול. הוא הזהיר כי המשך מדיניות הלחץ וההתעללות שמנהיג הכיבוש לא תוביל לשבירה, אלא תהיה דלק לפיצוץ עתידי שישנה את חישובי הממסד הביטחוני הישראלי המהמר על אפשרות הכניעה.

הלחץ הגובר יוביל לפיצוץ, ולא לכניעת עמנו האצילי כפי שהכיבוש מדמיין.

באמנה האתית של האומות, לא ניתן לקבל תשלום כפול עבור כרטיס רכבת; פעם אחת מכיסי האזרחים באמצעות הלוואות של מיליארדים, ופעם נוספת מנשמותיהם תחת גלגלי המכונות האילמות. הפיכת מסילות הברזל מעורק של פיתוח לגיליוטינה הטורפת גופות, מציבה את ההנהלה הנוכחית בפני מבחן אתי וחוקתי קשה.

כאשר משרד התחבורה, עם כל ארסנל המימון שלו, אינו מסוגל לספק את מינימום הביטחון לאזרח, איננו מדברים על תקלה טכנית פשוטה בלבד. כשל ניהולי נורא זה מחייב דין וחשבון מיידי, והופך את המשך כהונת ההנהגה הנוכחית של המתקן לסכנה מיידית המאיימת על ביטחון ובטיחות הנוסעים מדי יום.

רציף התחנה במצרים הפך ממרחב למפגש אנושי למעין 'רולטה רוסית', שבה האזרח מצפה לגורלו הלא נודע בכל נסיעה. המראה החוזר ונשנה של גופות הנטחנות על ידי הגלגלים אינו רק טעות אנוש חולפת, אלא התגלמות של משבר ניהולי המתייחס לדם אדם כאל מספר שולי.

השאלה המתבקשת היום מעל אנחות הפצועים אינה שאלה הנדסית על איכות המסילות בלבד, אלא שאלה פוליטית ומשפטית מובהקת. שאלה זו מופנית ישירות לצמרת ההנהלה ולנבחרי העם שהופקדו על פיקוח על ביצועי הממשלה והגנה על זכויות האזרחים.

בחזרה לדו"חות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ותיעוד זכויות אדם, אנו מוצאים תיעוד מחריד של אסונות חוזרים ונשנים בעשור האחרון. אלפי תאונות מסוגים שונים, כולל התנגשויות, התנתקות קרונות ודריסות במעברי חצייה, גבו מאות הרוגים והותירו אלפי פצועים עם נכויות קבועות.

הטרגדיה האמיתית טמונה בפער הצעקני בין הצהרות המשרד על מהפכות טכנולוגיות ועדכונים עצומים, לבין המשך דימום הדם הפרימיטיבי. סתירה זו מהווה ראיה חותכת לקיומו של פער עמוק בין ההצגה התקשורתית למציאות העקובה מדם שבה חי האזרח על המסילות.

הפרלמנט אישר חבילות של הלוואות בינלאומיות והקצאות של מיליארדים המיועדות באופן בלעדי לפיתוח רשת הרכבות ואבטחת כוח האדם. עם זאת, השאלה הלגיטימית נותרה בעינה: היכן ההשפעה המגנה המוחשית של כספים עצומים אלה על גופו של האזרח הפשוט?

ההצלחה הניהולית של כל מתקן שירות אינה נמדדת בפאר העיצוב החיצוני של הרכבות או בברק התחנות החדשות שהכבידו על כתפי הפשוטים במחירן. הקריטריון העולמי היחיד והקבוע הוא שיעור אפס תאונות ואבטחת חיים, דבר שההנהלה הנוכחית לא הצליחה להשיג עד כה.

העיכוב בתשואה הביטחונית של הכספים המושאלים מעלה סימני שאלה גדולים לגבי סדר העדיפויות הניהולי הלקוי במשרד התחבורה. נראה כי הצגת ההיבטים החיצוניים והאסתטיים באה על חשבון המאמץ המבני הבסיסי המגן על הנוסעים מפני תאונות קטלניות ודריסות חוזרות ונשנות.

האחריות הפוליטית והפלילית מוטלת ישירות על כתפיו של הצוות המלא של השר, בהתבסס על כלל הזהב המקשר סמכות מוחלטת לאחריות מוחלטת. ניסיונות ההתנערות על ידי הטלת האשמה על 'עובד המפנה' או 'התנהגות האזרח' הם טיעונים חלשים שאינם משכנעים עוד איש.

השר, שקיבל את כל הסמכויות והתמיכה הכספית חסרת התקדים, הוא האחראי הראשי ליצירת 'מערכת' בטוחה המונעת מטעות אנוש להפוך לטבח. שמירה על חיי אדם היא השבועה החוקתית העליונה, והכישלון בכך מחייב פיטורים ודין וחשבון ללא דיחוי.

לא ניתן לפטור את הפרלמנט מאחריותו ההיסטורית, שכן עמדת הפיקוח הרפויה מציבה את הפרלמנט בסימן שאלה בפני הבוחרים. הסתפקות בהקמת ועדות חקירה שדו"חותיהן נשמרים במגירות היא הפרה מפורשת של האמון הפיקוחי שנבחרי העם נושאים.

הדרישות העממיות היום מתמקדות בשתי נקודות מכריעות: פיטורים מיידיים של שר התחבורה על כישלונו בהשגת הביטחון המבוקש, ופתיחת חקירה משפטית מורחבת. יש לעקוב אחר מסלולי כל ההלוואות וההקצאות הכספיות כדי לקבוע את האחריות לכל טיפת דם שנשפכה על מסילות אלה.

לסיכום, מסילות הברזל צריכות להיות עורק חיים וכבוד, לא זירת הוצאה להורג או גיליוטינה הקוטפת את נשמות המשפחות האבלות. בניית העתיד אינה יכולה להתקיים על מסילות ספוגות בדם חפים מפשע, ותפקיד ממשלתי הוא שליחות ושירות, לא חסינות מביקורת ודין וחשבון.

סמכות מוחלטת פירושה אחריות מוחלטת, וכאשר פקיד אינו מסוגל למלא את שבועתו החוקתית להגן על נפש אדם, פיטוריו ודין וחשבון הם חובה לאומית שאינה סובלת דיחוי.

כוחות הכיבוש הישראלי פתחו, לפנות בוקר יום שלישי, בסדרת פשיטות וחיפושים נרחבים שכללו מספר מחוזות בגדה המערבית הכבושה. פעולות אלו הביאו למעצרם של לפחות 21 פלסטינים, ביניהם אסירים משוחררים ופעילים, בצל אמצעי אבטחה הדוקים וחיפוש מדוקדק של בתים.

בפרטי התקיפה בדרום הגדה, כוחות ישראלים פשטו על מחנה אל-פוואר מדרום לעיר חברון, שם ביצעו פשיטות על עשרות בתי מגורים. מקורות מקומיים ציינו כי הכיבוש עצר כ-25 אזרחים לחקירות שטח, לפני ששחרר את רובם והותיר שישה מהם במעצר.

מחוז בית לחם גם הוא היה עד להסלמה ניכרת, כאשר כוחות הכיבוש עצרו 11 אזרחים מאזורים שונים במחוז. בין העצורים היה האסיר המשוחרר מרואן מחמוד פרג'ה, המכהן כמזכיר תנועת פתח במחנה הפליטים עאידה, מה שמעיד על פגיעה מכוונת במנהיגים מקומיים.

בצפון הגדה המערבית, המעצרים כללו אזרח מהכפר כפר קליל ממזרח לעיר שכם, ואחר מהעיירה תמון מדרום לטובאס. כמו כן, דווח כי כוחות ישראלים פשטו על בתים במחוז טול כרם ועצרו שני פלסטינים לאחר חיפוש והשחתה פרובוקטיבית של תכולת בתיהם.

מצדו, משרד התקשורת של האסירים אישר כי מבצעים מתואמים אלה משקפים מדיניות הסלמה שיטתית שהכיבוש נוקט בה מזה חודשים. המשרד הסביר כי ההתמקדות בפשיטות ליליות וחקירות קולקטיביות נועדה להטיל אימה על האוכלוסייה ולפגוע במיוחד בפעילים ובאסירים משוחררים.

בהקשר קשור לפשעי המתנחלים, קבוצות מתנחלים תקפו לפנות בוקר את הכפר בורקה ממזרח לעיר רמאללה. התוקפים שברו שני כלי רכב השייכים לאזרחים פלסטינים לפני שנסוגו מהאזור תחת הגנת כוחות הכיבוש שהיו נוכחים בסביבה.

הכפר בורקה נתון להתקפות חוזרות ונשנות ושיטתיות מצד המתנחלים, הכוללות השחתת אדמות חקלאיות ותקיפת בתי מגורים. התקפות אלו מתרחשות בצל הסלמה כללית בקצב אלימות המתנחלים באזורים שונים בגדה המערבית, המתרחשות לעיתים קרובות תחת עיני הצבא הישראלי.

נתונים פלסטיניים רשמיים מצביעים על כך שקצב המעצרים עלה באופן חסר תקדים מאז תחילת התוקפנות על רצועת עזה באוקטובר 2023. בתקופה זו נרשמו כ-23 אלף פלסטינים שנעצרו מהגדה המערבית, בצל תנאי מעצר קשים החסרים את הסטנדרטים ההומניטריים המינימליים.

התזמון של מבצעים אלה במספר מחוזות משקף הסלמה במדיניות הכיבוש, במיוחד באמצעות פגיעה באסירים משוחררים ופעילים.

הדאגה והחששות גוברים בקרב תושבי שכונת אל-בוסתן בעיירה סילוואן שבירושלים הכבושה, על רקע מסע אכזרי שמנהלות רשויות הכיבוש להריסת בתים ועקירת תושבים. צעדים אלו מגיעים כיישום של תוכנית ישראלית שמטרתה למחוק את השכונה מהמפה ולהקים מה שנקרא 'גן לאומי' שישרת את פרויקטי ההתנחלות באזור שמסביב למסגד אל-אקצא.

החאג' אל-עבאסי, אחד הנפגעים ממדיניות זו, סיפר כיצד דחפורי עיריית הכיבוש הפכו את ביתו לעיי חורבות תוך שעות ספורות, מבלי להתחשב בשנות החיים והזיכרונות שבילה בין קירותיו. הוא הסביר כי הריסות הבתים מתבצעות באופן פתאומי ותחת אבטחה כבדה, מה שמונע מהמשפחות את ההזדמנות להציל את רכושן או למצוא מקלט חלופי.

בתמונה המשקפת את אכזריות המציאות, נאלץ הצעיר מוג'אהד להרוס את ביתו במו ידיו לאחר שבע שנות מגורים בו, וזאת כדי להימנע מקנסות עתק ולהגן על בית משפחתו בקומה התחתונה. משפחות ירושלמיות רבות פונות לאפשרות המרה הזו כדי למנוע נזקים מבניים שעלולים להיגרם לשאר הבניין אם מנגנוני הכיבוש יבצעו את ההריסה.

מצדו, הביע החאג' אחמד, שעבר את גיל שבעים, את הטרגדיה של איום ההריסה המתמשך, ותיאר את אובדן הבית כקשה יותר ממוות. הוא ציין כי להתחיל מאפס בגיל מתקדם זה מהווה אתגר בלתי אפשרי, במיוחד לאור ההגבלות המתמשכות שמטיל הכיבוש על הנוכחות הפלסטינית בעיר הקודש.

עורך הדין המתמחה בענייני ירושלים, מוחמד דחלה, אישר כי מה שקורה בשכונת אל-בוסתן הוא יישום מעשי של מדיניות העקירה הכפויה שמנהלות רשויות הכיבוש ועיריית ירושלים הכפופה להן. הוא הסביר כי צעדים אלו אינם רק החלטות תכנוניות, אלא מדיניות מוצהרת שמטרתה לשנות את המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית בלב ירושלים.

נתוני השטח מצביעים על ירידה משמעותית במספר המבנים הקיימים בשכונה, כאשר מקורות זכויות אדם תיעדו הריסה של כ-59 מבנים בתקופה האחרונה, רובם המכריע בתי מגורים מאוכלסים. שאר הבתים בשכונה עומדים בפני צווי הריסה דומים, מה שמעמיד מאות אזרחים בפני עתיד לא ידוע בהיעדר הגנה בינלאומית.

תושבי שכונת אל-בוסתן מדגישים את דבקותם באדמתם ובבתיהם למרות כל הלחצים, ומאשרים כי פרויקט 'הגן הלאומי' אינו אלא כיסוי להרחבת ההתנחלויות על חשבון הנוכחות הערבית. הפעילויות העממיות והמשפטיות נמשכות בניסיון לסכל תוכניות אלו המאיימות על חיסול אחת השכונות העתיקות ביותר בירושלים הכבושה.

הריסת בית קשה ממוות, מכיוון שבעליו מוצא את עצמו נאלץ לבנות מחדש את חייו בגיל שבעים.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, מסר הצהרות חשובות בהן חשף כי מזכר ההבנות שנחתם לאחרונה בין ארצות הברית לאיראן אינו אלא 'מסגרת כללית' לעקרונות יסוד. ואנס הבהיר כי מסמך זה אינו הנוסח הסופי של ההסכם, אלא הקדמה למשא ומתן טכני מעמיק שיתקיים בשלבים מאוחרים יותר להשלמת הפרטים התלויים ועומדים.

בראיון עיתונאי עם כלי תקשורת אמריקאים, תיאר ואנס את המזכר כקצר ביותר, לא יותר מעמוד וחצי, המתווה את קווי המתאר הכלליים לחילופי התחייבויות בין שני הצדדים. הוא ציין כי המטרה העיקרית של מהלך זה היא לבנות בסיס משותף שיבטיח את האינטרסים של וושינגטון וטהראן כאחד בתיקים מורכבים.

סגן הנשיא התייחס לתוכן 'הפסקה הראשונה' של המזכר, והדגיש כי היא מחייבת את הצד האיראני לעקרונות השלום והיציבות באזור המזרח התיכון. התחייבות זו כוללת, על פי התפיסה האמריקאית, הפסקת התמיכה הכספית והלוגיסטית בקבוצות שארה"ב מסווגת כארגוני טרור הפועלים באזור.

ואנס הדגיש כי מהות ההבנה מבוססת על הצורך לסיים את מה שכינה 'פעילויות מערערות יציבות' המיוחסות לטהראן, בתמורה להטבות הדדיות המובטחות על ידי ממשל ארה"ב. הוא ראה בשמירה על הביטחון האזורי את המניע העיקרי להבנות אלו, שממשל טראמפ שואף לבסס כמציאות פוליטית חדשה.

בהפתעה כלכלית, חשף ואנס את האפשרות שאיראן תקבל מימון ענק לשיקום, שעשוי להגיע ל-300 מיליארד דולר, בתרומת כמה ממדינות המפרץ. הוא הבהיר כי תמיכה כספית זו מותנית במידת מחויבותה המלאה של טהראן לסעיפי ההסכם ובהתקדמות מוחשית במסלול המשא ומתן המתמשך בין שתי הבירות.

לגבי העמדה הישראלית הספקנית, הביע ואנס את ביטחונו כי תל אביב תקבל את ההסכם בסופו של דבר למרות חילוקי הדעות הנוכחיים. הוא הודה בקיומם של חילוקי דעות עם ממשלת בנימין נתניהו בנוגע לדרכים לסיים את הסכסוכים האזוריים, אך הדגיש כי האינטרסים המשותפים יגברו בסופו של דבר.

סגן הנשיא אישר כי ממשל ארה"ב רואה בהסכם המוצע זה אמצעי יעיל לחיזוק ביטחון ישראל בטווח הארוך, ולא להיפך. הוא צפה כי ממשלת ישראל תתמוך במסלול הדיפלומטי עם התקדמות שלבי היישום והופעת תוצאות מוחשיות בשטח הנוגעות לאיומים ישירים.

מצדו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו התייחס להתפתחויות אלו באומרו כי מדינתו והנשיא דונלד טראמפ אינם תמיד מסכימים בדעתם. הצהרה זו משקפת את גודל הפער בהערכת המצב כלפי תיק הגרעין וההשפעה האיראנית, למרות הברית ההדוקה בין שני הצדדים.

במישור הטכני, הבהיר ואנס כי ההסכם יפתח מחדש את הדלת לחזרת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית למתקנים האיראניים. וושינגטון רואה בפיקוח הבינלאומי את הערובה העיקרית לוודא את אופייה השליו של תוכנית הגרעין ואת העמידה במגבלות שהוטלו על העשרת אורניום.

המזכר כולל גם סעיפים ברורים לטיפול במלאי האורניום המועשר הנוכחי של איראן, אשר דו"חות קודמים העריכו את כמותו בכ-12 טון. מנגנון סילוק או צמצום מלאי זה יתבצע באמצעות תיאום משולש שיכלול את הסוכנות הבינלאומית, טהראן ווושינגטון כדי להבטיח שקיפות.

בהתייחס ללוח הזמנים, הודיע ואנס כי ביום שישי הקרוב תתקיים פגישה מכרעת לחתימה רשמית על ההסכם, ולאחר מכן תחל מיד המשא ומתן הטכני. משא ומתן זה יתמקד בקביעת לוחות זמנים מדויקים ליישום הדרגתי של הסעיפים, שיבטיח בדיקת כוונות כל הצדדים המעורבים.

התפתחויות אלו מגיעות בהקשר של השוואה להסכם משנת 2015, כאשר ההסכם הנוכחי שואף להטיל מגבלות מחמירות יותר על השיט הבינלאומי. מקורות מצביעים על כך שהסכם טראמפ 2026 כולל פתיחה מיידית של מצר הורמוז לתנועת סחר עולמית ללא כל מגבלות או איומים צבאיים.

ההבנות הנוכחיות כוללות גם הפסקה מיידית של פעולות צבאיות בכל החזיתות, כולל הזירה הלבנונית, עם אישור הפסקת אש למשך 60 יום. הפסקת אש זו נועדה לספק אקלים מתאים למשא ומתן בנושאים מורכבים יותר, כגון טילים בליסטיים ומשכי זמן להשעיית העשרת אורניום.

בצעד לבניית אמון, צפויה ארצות הברית לשחרר כ-25 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים שברשותה כחלק מהעסקה הכוללת. ממשל טראמפ טוען כי מסלול זה הוא היחיד שיכול למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ולהגן על האזור מתרחישי הסלמה כוללת.

המזכר הוא מסמך כללי המתווה את קווי המתאר של הסכם המבוסס על חילופי התחייבויות והטבות בין וושינגטון לטהראן לחיזוק היציבות.

אין ספק שצורך המים בגדה המערבית גדל באופן משמעותי, וזאת בשל צורך האנשים, הן לשתייה עבור כל מי שחי בגדה המערבית והן לחקלאות עבור כל מי שמעבד אדמה בגדה המערבית. בנוסף לכך, ישנו צורך יומיומי של המפעלים השונים במים. נתונים פשוטים אלו מראים לנו את היקף צריכת המים היומית עבור דרישות החיים היומיומיות השונות. אך כולנו יודעים שיש מי שגר בגדה המערבית בניגוד לרצוננו והוא שולט על הכל, ובאותו זמן הוא עוקב אחר הכל – אני מדבר על מים ולא על שום דבר אחר. בסטטיסטיקה פשוטה נאמר:

רק 36% מתושבי הגדה המערבית מקבלים מים זורמים מדי יום, 47% מתושבי הגדה המערבית מקבלים מים זורמים פחות מעשרה ימים בחודש, 92% מתושבי הגדה אוגרים מים במיכלים שהם מניחים על גגות בתיהם, בניסיון להתגבר על בעיית המחסור הקבוע במים. סך צריכת המים של הישראלים במהלך שנת 2020 הגיע לפי עשרה מסך מה שצרכו הפלסטינים בגדה המערבית.

אך ישראל מתייחסת למשאבי המים הקיימים בין הים לנהר כאילו הם שייכים לה בלבד, ורואה את עצמה כגורם הבלעדי המוסמך לקבל החלטות לגבי השימוש בהם. מיד לאחר הכיבוש, ישראל השתלטה על מגזר המים הפלסטיני והטילה עליו הגבלות ואיסורים חמורים. היא חייבה את הפלסטינים לקבל ממנה אישורים לקדיחת בארות חדשות וניצלה לצרכיה מקורות מים חדשים שלא הייתה מסוגלת להגיע אליהם לפני הכיבוש, במיוחד בבקעת הירדן באופן עקרוני.

בנוסף לכך, ישראל חיברה את כל ההתנחלויות שהוקמו ברחבי הגדה המערבית – למעט אלו שהוקמו בבקעות – לרשת המים הישראלית. ההתנחלויות מסופקות במים בהתאם למדדי צריכת המים בתוך ישראל, כאשר אספקת המים ליישובים הישראליים משני צידי הקו הירוק מנוהלת כמערכת אחת. אך הדבר החדש שמגביר את הסכנה והדאגה הגדולות הוא מה שאמרה ועדת החוץ והביטחון בכנסת ישראל, ביום רביעי, בישיבה מיוחדת לדון במה שתואר כנזקים חמורים ושיטתיים למערכת "המים הלאומית" בגדה המערבית הכבושה. ולמרות שישראל היא זו שכובשת את האדמה, עם מימיה ומשאביה, ושולטת על נכסיה, היא מאשימה את הפלסטינים בגדה בגניבת מים, קדיחת בארות בלתי חוקיות, וחיבור אקראי לרשתות המים הישראליות השייכות לחברת "מקורות".

במהלך הישיבה הוצגו נתונים המצביעים על כך שרשות המים הישראלית יודעת על כ-440 בארות שנחפרו באופן "בלתי חוקי", אך ההערכות מצביעות על כך שהמספר האמיתי גדול בהרבה. כמו כן, הוערך היקף הנזק הנגרם למערכת המים בכ-140 מיליון מטר מעוקב בשנה, ונראה שוועדה זו קיבלה החלטות הקשורות לפגישה זו, אשר לא נחשפו, אך אנו בוודאי נראה אותן בשטח. ואל לנו לשכוח שישנם צעדים גדולים הננקטים על ידי רשות המים של הכיבוש, ובראשם בדיקת כל הבארות בגדה מבחינת עומקן וכמות המים שהן שואבות בשעה למשל ובאופן תקופתי. אך שוב, מה שקרה בישיבת ועדת החוץ והביטחון בנוגע לבארות בגדה, מספרן ואי-חוקיותן, מעורר בנו דאגה גדולה לקראת צעדים בשטח שיגבירו את משבר המים הנוכחי ויהפכו אותו לקשור לפרויקט הפוליטי של הכיבוש, האומר "ייבשו הכל כדי לאלץ אותם לעזוב וללכת". השאלה נשאלת מה צפוי לגדה המערבית ולמימיה התת-קרקעיים.

ממשלת הכיבוש הישראלית אישרה בהצבעה טלפונית את הארכת מצב החירום במדינה עד ל-16 ביולי 2026, במקביל להגעת העימות הצבאי ליומו האלף מאז השבעה באוקטובר. צעד משפטי זה נועד לחזק את הסמכויות הביטחוניות ולטפל בהשלכות המתמשכות של הלחימה בחזיתות השונות, על רקע מצב כוננות רשמי שלא פסק מאז פרוץ המלחמה.

בהקשר של הערכות צבאיות, טען ראש מטה צבא הכיבוש, אייל זמיר, כי הכוחות הישראליים הצליחו להכריע את הקרבות ולנצח בכל החזיתות שבהן השתתפו. זמיר ציין במהלך ישיבת ביטחון בכירה כי הממסד הצבאי עובר כעת את מה שכינה 'צומת דרכים אסטרטגי', תוך שהוא מדגיש את המוכנות המלאה להמשיך בפעולות הצבאיות ולהתמודד עם האתגרים הביטחוניים הגוברים שמכתיבים התנאים הנוכחיים.

במישור המעשי והפוליטי, תל אביב מתמודדת עם סיבוכים הולכים וגוברים בעקבות הדלפות הקשורות לנספח סודי להסכם עם לבנון, כאשר המידע מצביע על היעדר לוח זמנים מחייב לנסיגה וקישור המהלכים לתנאי השטח. במקביל לכך, מקורות דיווחו על חדירות ישראליות חדשות לאזור דרום סוריה, ובמיוחד לכפר עבדין, במקביל למאמצים לשנות את המציאות הדמוגרפית ברצועת עזה באמצעות מה שמכונה תוכנית 'התנועה החופשית' שמטרתה להנדס את המצב הדמוגרפי באופן חלופי.

ברמה הפנימית, הקואליציה השלטת חווה משבר חריף כתוצאה מלחצים ציבוריים הדורשים את השבת החטופים, והוויכוח המשפטי הסוער סביב חוקי גיוס 'החרדים'. משברים אלה מתרחשים במקביל לניסיונות פוליטיים לדחות את הבחירות הכלליות, מה שמציב את הממשלה בפני אתגרים קריטיים שבהם תיקי הביטחון החיצוניים משתלבים עם סדקים פוליטיים וחברתיים עמוקים בתוך החברה הישראלית.

אנו עומדים בימים אלה בצומת דרכים אסטרטגי חשוב ביותר, וניצחנו בכל החזיתות.

מקורות תקשורת דיווחו כי שלטונות הכיבוש הישראלי החליטו לדחות את יישום תוכנית הנסיגה הניסיונית משני אזורים בדרום לבנון, וזאת לאחר התייעצויות פנימיות במוסד הצבאי. החלטה זו באה כדי לשבש את לוחות הזמנים שצפויים היו להתחיל לאחר שיחות סוף השבוע שעבר בין הצדדים הלבנוני והישראלי.

המקורות הבהירו כי העיכוב כולל במיוחד את אזורי 'זוטר' ו'פרון' בגזרה הדרומית, כאשר תל אביב טענה כי יש צורך להמתין עד להשגת נוסחה סופית למנגנון פיקוח משותף. מנגנון זה נועד לפקח על יישום סעיפי הפסקת האש שנכללו בנספח ביטחוני סודי המצורף להסכם המסגרת.

הדיווחים מצביעים על כך שוושינגטון ממלאת תפקיד מרכזי בתיק זה, כאשר ארצות הברית צפויה לתת את הסכמתה לדמויות שינהלו את מנגנון הפיקוח. התערבות אמריקאית זו באה כדי להבטיח ששום מידע מודיעיני או ביטחוני רגיש לא יגיע לחזבאללה דרך הערוצים המשותפים.

הצד הישראלי רואה בכשלון מנגנוני הפיקוח הקודמים שהוקמו בתקופות עבר כסיבה לחיזוק השפעת חזבאללה בשטח. לכן, גורמי הביטחון בתל אביב מתעקשים על קביעת קריטריונים מחמירים שיבטיחו את יעילות הפיקוח הפעם לפני הזזת כל חייל מהעמדות שהכיבוש שולט בהן.

בהקשר קשור, מקורות ביטחוניים אישרו כי אין כרגע לוחות זמנים מוגדרים לנסיגה, למרות ההכרה בצורך ליישם אותה בסופו של דבר. מקורות אלה הדגישו כי הנסיגה לא תתבצע אלא אם צבא לבנון יוכיח את יכולתו לפעול באופן מיידי ומוחשי נגד כל נוכחות של לוחמי חזבאללה באזורים המפונים.

ביירות ותל אביב חתמו, בחסות אמריקאית ביום שישי האחרון, על הסכם מסגרת הקובע נסיגה הדרגתית של הכוחות הישראליים מהשטחים הלבנוניים. למרות שההסכם לא קבע תאריכים מדויקים, הוא קישר את התנועות בשטח עם נטילת האחריות הביטחונית המלאה על ידי צבא לבנון ופירוק נשקם של הקבוצות החמושות.

מצדו, לבנון הרשמית הביעה קבלת פנים זהירה להסכם, וראתה בו צעד ראשון לקראת השבת הריבונות הלאומית על כל אדמת לבנון. לעומת זאת, ההסכם נתקל בסירוב מוחלט מצד חזבאללה, שתיאר אותו כ'משפיל' ו'חסר קיום', וראה בפגיעה בנשקו חציית קווים אדומים.

בהסלמה פוליטית מקבילה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חזר והדגיש כי כוחותיו יישארו בדרום לבנון כל עוד איום חזבאללה קיים. הצהרות אלו משקפות את גודל הפער בין ההתחייבויות הדיפלומטיות למציאות בשטח שישראל כופה על הקרקע.

ישראל כובשת שטחים נרחבים בדרום לבנון, כאשר חלק מנקודות ההתבססות קיימות שנים רבות, בעוד נקודות אחרות נוצרו במהלך העימותים הצבאיים האחרונים. כוחות הכיבוש חדרו בתוקפנות הנוכחית למרחקים העולים על 10 קילומטרים לעומק השטח הלבנוני, מה שמסבך את תיק הנסיגה.

תיק האזורים הניסיוניים נותר מבחן אמיתי למידת רצינות הצדדים ביישום הסכם המסגרת בתוך מורכבויות ביטחוניות ופוליטיות גדולות. החוגים הבינלאומיים ממתינים לתוצאות ההתייעצויות הטכניות בנוגע למנגנון הפיקוח, שיקבעו את גורל השקט השברירי בגבול לבנון-פלסטין.

נסיגת הכוחות לא תתבצע אלא לאחר קביעת קריטריונים ברורים שעל פיהם צבא לבנון יתחייב לפעול נגד חזבאללה באופן מוחשי ומיידי.

מסדרונות השיחות הדיפלומטיות בשוויץ היו עדים למתח חסר תקדים שכמעט סיכל את המאמצים להרגיע את הסכסוך בין וושינגטון לטהראן. ההסלמה הזו הגיעה לאחר שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שיגר איום מפתיע באמצעות הרשתות החברתיות, בו רמז על תקיפה צבאית נגד איראן אם לא תפסיק לתמוך ולממן את חיזבאללה הלבנוני, מה שהצד האיראני ראה כהסלמה מסוכנת בעיתוי רגיש.

מקורות דיווחו כי המשא ומתן האיראני הבכיר, מוחמד באקר קאליבאף, לא היה מודע באופן מיידי לפרסום מכיוון שהשאיר את הטלפון שלו מחוץ לאולם הישיבות הסגור. מיד לאחר שקיבל הודעה מעוזריו, פנה קאליבאף בטון חריף לעמיתו האמריקאי ג'יי.די. ואנס, ונזף בו על התנהגות זו שראה בה סטייה מהנורמות הדיפלומטיות המוסכמות בתחילת הסבב.

קאליבאף הבהיר לסגן נשיא ארה"ב כי איומים אלה מהווים הפרה מפורשת של סעיף הפתיחה במזכר ההבנות שנחתם לאחרונה בין הצדדים. מזכר זה, שאושר אלקטרונית על ידי טראמפ, מחייב הן את ארצות הברית והן את איראן להימנע משיגור איומים צבאיים או ביצוע פעולות איבה הדדיות לאורך כל תקופת המשא ומתן.

בעקבות זאת, החליט הצוות האיראני לסיים את הישיבה הישירה ולסגת מהאולם, תוך הדגשה כי טהראן לא תקבל משא ומתן תחת לחץ או איומים פומביים. קאליבאף הדגיש בהצהרות מאוחרות יותר לטלוויזיה הממלכתית האיראנית כי הצד האמריקאי ניסה לחדש את הפגישה באמצעות מתווכים, אך המשלחת האיראנית דבקה בעמדתה המסרבת לחזור לשולחן באווירה כזו.

מצדו, ג'יי.די. ואנס ניסה להכיל את המצב על ידי הצדקת הצהרות הנשיא האמריקאי, בטענה שהן לא היו איום לפתוח במתקפה, אלא הבהרה של ההשלכות שעלולות לעמוד בפני טהראן אם תפר את סעיפי ההסכם העתידי. גורם אמריקאי ציין כי ואנס ביקש להשעות את השיחות באופן זמני כדי לתת לאיראנים הזדמנות לבחון את ההצעות הטכניות הרחק מרעש ההצהרות התקשורתיות.

מקורות יודעי דבר חשפו כי מתווכים בינלאומיים, במיוחד מקטאר ופקיסטן, עשו מאמצים כבירים לשכנע את המשלחת האיראנית להתעלם מפרסומיו של טראמפ ולהתמקד במה שמתרחש בחדרים הסגורים. מתווכים אלה הזהירו שוב ושוב את הצד האמריקאי כי שיטת 'הדיפלומטיה הדיגיטלית' שטראמפ נוקט בה מציבה מכשולים רציניים בפני האפשרות להגיע להסכם סופי ובר קיימא.

תמונה זו משקפת את המציאות החדשה שמטיל ממשל טראמפ, שבו מסתמכים על שליחים לא קונבנציונליים ועל סגנון פומבי המאופיין בכנות מופרזת ובתמרון. משקיפים רואים שטראמפ מתכוון להיראות 'לא יציב' או קשוח כדי לאלץ יריבים להציע ויתורים מהותיים, טקטיקה שהציג בעבר במשברים בינלאומיים אחרים.

בניסיון להבין את המנטליות הזו, דיפלומטים איראנים פנו ללמוד את הספר 'אמנות המשא ומתן' שכתב טראמפ בשנות השמונים, בו הוא מסביר את אסטרטגיותיו כמנהיג עסקי. הספר מייעץ להשתמש בדרישות קיצוניות ובלתי צפויות כדי לעורר דאגה אצל הצד השני, מה שנראה שהצוות האיראני החל להבין כחלק מהמשחק הפוליטי.

חלק מהדיווחים הלכו רחוק יותר, כאשר מקורות ציינו כי המשא ומתן האיראני התייעץ עם צוות של פסיכולוגים כדי לנתח את תגובותיו של טראמפ ולצפות את צעדיו הבאים. למרות הכחשת חלק מהמקורות הרשמיים בטהראן לחדשות אלה, העניין האיראני בפענוח אישיותו של הנשיא האמריקאי הפך ברור מאחורי הקלעים של המשלחת הדיפלומטית.

למרות מריבות אלה, השיחות נמשכו באמצעות ערוצים אחוריים ומתווכים, כאשר טהראן הצליחה להשיג כמה הישגים טכניים ופוליטיים. בין התוצאות הבולטות הללו ניתן למנות את השגת התחייבות אמריקאית לאפשר לאיראן למכור את נפטה בדולרים, מה שמהווה פריצת דרך חשובה בחומת הסנקציות הכלכליות שהוטלו על הרפובליקה האסלאמית.

מנגד, איראן הצליחה לסכל ניסיונות של וושינגטון לכלול את תפקידה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית באופן ישיר בהצהרה המסכמת של סבב זה. טהראן מתעקשת כי נושא בדיקת מתקני הגרעין הפגועים חייב להידון במסלול נפרד, הרחק מהמיקוחים הפוליטיים הקשורים להסכם המקיף.

מומחים רואים כי הצהרותיו החריפות של טראמפ מחלישות את עמדת הזרם הפרגמטי בטהראן מול הקיצונים המפקפקים בתועלת האמון בארצות הברית. ככל שטראמפ משגר איום חדש, הלחצים הפנימיים על הממשלה האיראנית גוברים לאמץ עמדות נוקשות יותר ולסרב להציע ויתורים כלשהם בנושאים אזוריים או טילים.

איומיו הקודמים של טראמפ כללו הבטחה להשמיד 'ציוויליזציה שלמה' ולתקוף תחנות כוח, הצהרות שטהראן ראתה בהן רק טקטיקות להעלות את רף הדרישות. עם זאת, חזרה על איומים אלה ברגעי הכרעה דיפלומטיים מעלה את רמת הסיכונים ומאיימת בקריסת מסלול המשא ומתן בכל רגע.

בסופו של דבר, המשלחת האיראנית עזבה את מטה המשא ומתן המפואר בשוויץ ועברה למקום מגורים צנוע, כאות מחאה סמלי על ההתנהגות האמריקאית. עם המשך הדיאלוג באמצעות מתווכים, נותרה השאלה פתוחה לגבי יכולתה של הדיפלומטיה המסורתית לעמוד בפני סערת הציוצים וההחלטות הבלתי צפויות המגיעות מהבית הלבן.

אמרתי לוואנס שהנשיא שלכם שיגר איומים היום... תבינו שאנחנו לעולם לא מנהלים משא ומתן תחת איום או לחץ.

שאלות בינלאומיות מתעוררות לגבי לוח הזמנים בפועל להשבת תנועת הספנות הרגילה במצר הורמוז, למרות הבנות ראשוניות הקובעות חידוש פעילות ימית תוך שלושים יום. סוגיית המוקשים הימיים בולטת כמכשול עיקרי בפני חברות ספנות וביטוח, הממתינות לערבויות ביטחוניות מוחשיות לפני שיסתכנו במעבר מכליותיהן באזור.\n\nבפרשנות צבאית של המצב, הטילו מקורות יודעי דבר ספק בדיוק המספרים המופצים לגבי הטמנת כחמשת אלפים מוקשים ימיים על ידי איראן בנתיב המים האסטרטגי. המקורות הבהירו כי הנתונים המבצעיים הזמינים אינם תומכים בהערכות גבוהות אלו, וציינו סתירה ברורה בהערכת היקף האיום האמיתי מתחת לפני המים.\n\nהערכות מודיעין אמריקאיות, במקביל להערכות פיקוד הצי החמישי, מצביעות על כך שמספר המוקשים האמיתי באזור המצר אינו עולה על 'כמה עשרות'. מומחים צבאיים מעריכים כי המספרים האמיתיים נמוכים בהרבה מכך, תוך הדגשה כי מפות הפריסה המדויקות נשארות נחלתם הבלעדית של כוחות הצי האיראניים.\n\nלמרות הספקות במספרים, לא ניתן להתעלם מיכולות הייצור האיראניות, שייצרו אלפי מוקשים ימיים מגוונים, כולל סוגים צפים וקרקעיים. טהראן מסתמכת בארסנל שלה על טכניקות הנדסה הפוכה של דגמים רוסיים וסיניים, הכוללות מוקשים הפועלים באמצעות סונאר או על ידי חישת שדות מגנטיים של ספינות עוברות.\n\nמשקיפים מזהירים כי חומרת האיום אינה נמדדת רק בכמות, אלא גם בהשפעה הפסיכולוגית והכלכלית שמשאיר מוקש אחד במעבר צר. החששות הקיימים במגזר הביטוח הימי יישארו מכשול בפני חזרת שרשרות האספקה למצבם הרגיל, אלא אם כן יוכרזו נתיבי הים בטוחים לחלוטין ונקיים מכל איומים נפיצים.\n\nפעולות הפינוי נתקלות בסיבוכים נוספים הקשורים לדיוק המפות האיראניות, כאשר קיימות השערות שטהראן עשויה בכוונה לשמור על עמימות לגבי מיקומי ההטמנה כדי לבלבל את המהלכים הבינלאומיים. עם זאת, קביעת נתיבים בטוחים לספינות בעבר מצביעה על כך שלצד האיראני יש ידע מדויק באזורים שנוטרלו ממוקשים.\n\nגורם הטבע משחק תפקיד מכריע בתיק זה, שכן זרמי המים החזקים והמשתנים במצר הורמוז עלולים להזיז מוקשים מנקודות הציון המקוריות שלהם. משתנה גיאוגרפי זה הופך את פעולות החיפוש והסריקה למשימה קשה הדורשת עדכון מתמיד של נתוני השטח כדי להבטיח שלא יופיעו הפתעות בנתיבים שנחשבו בטוחים.\n\nתהליך אבטחת המצר דורש שימוש בטכנולוגיה מתקדמת הכוללת חיישנים מדויקים ומטוסים ללא טייס המיועדים לסקר ימי, בנוסף לרובוטים וצוללות ללא טייס. כלים מודרניים אלו מסוגלים לזהות עצמים זרים בקרקעית או כאלה הצפים שקשה לזהותם בעין בלתי מזוינת או במכ"מים מסורתיים בתנאי מזג אוויר משתנים.\n\nבשטח, החלו כבר מהלכים בינלאומיים להתמודדות עם אתגר זה, כאשר שולת המוקשים הגרמנית 'פולדה' נעה לכיוון הים התיכון. צעד זה מהווה הכנה לפריסה מחדש של שולת המוקשים במצר הורמוז כדי להשתתף בפעולות פינוי מוקשים, כחלק ממאמץ בינלאומי שמטרתו להבטיח את זרימת האנרגיה העולמית ולהגן על הסחר הימי.\n\nקיומו של מוקש אחד בלבד עשוי להספיק כדי לשבש את התנועה הימית או לסכן ספינות בנתיב מים חיוני כמו מצר הורמוז.

מכתב מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 16/6/2026

המצב הכלכלי בגדה המערבית הכבושה מתדרדר לשלב חסר תקדים של הידרדרות שעלול להוביל לקריסה מוחלטת, בצל המשך ההגבלות הישראליות החמורות וירידת העניין הבינלאומי במה שמתרחש מחוץ למעגל המלחמה בעזה. באזהרה בולטת, דו"ח חדש של "קבוצת המשבר הבינלאומית" הדגיש כי הכלכלה הפלסטינית אינה עומדת עוד בפני משבר חולף בלבד, אלא נתונה בתהליך של "פירוק שיטתי" הפוגע ביסודות שעליהם יכולה לקום כל מדינה פלסטינית עתידית.

הדו"ח מצייר תמונה קודרת של המציאות הכלכלית והחברתית בגדה המערבית, כאשר ההגבלות על התנועה והמסחר מצטלבות עם עיכוב הכנסות ממסים והרחבת השליטה על אדמות, מה שהוביל להחלשת חברות פרטיות, דימום משקי בית פלסטיניים ודחיפת הרשות הפלסטינית אל סף חדלות פירעון פיננסית מוחלטת.

על פי הדו"ח, הצעדים הישראליים אינם מוגבלים לניהול הכיבוש או לאכיפת שיקולים ביטחוניים, אלא משקפים מגמה שמטרתה לבסס את השליטה הישראלית ולמנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. הדו"ח מסכם כי "התנאים הכלכליים הנדרשים לכל עתיד פלסטיני שאינו מבוסס על כניעה מתמדת מתפרקים במהירות".

המחקר התבסס על ראיונות נרחבים עם אנשי עסקים פלסטינים, ראשי עיריות ופקידי ממשל, שחשפו את היקף הלחצים המופעלים על המגזרים הכלכליים השונים. המשתתפים ציינו ירידה חדה בפעילות המסחרית וההשקעות, וגידול בקשיים העומדים בפני חברות במילוי התחייבויותיהן כלפי עובדים, ספקים וקבלנים.

במשך עשורים, הכלכלה הפלסטינית סובלת מהשפעות הכיבוש הצבאי ומהמחסומים, המחסומים וההגבלות על תנועת אנשים וסחורות הנלווים לו. אולם, המצב החמיר באופן משמעותי מאז פרוץ המלחמה הישראלית בעזה בעקבות מתקפת השבעה באוקטובר 2023.

לאחר המתקפה, ביטלה ישראל את היתרי העבודה של רוב הפלסטינים שעבדו בתוכה, שמספרם עמד על כ-200 אלף עובדים. בעוד שהרשויות הישראליות הצדיקו את ההחלטה מטעמי ביטחון, התוצאה המעשית הייתה מניעת כ-400 מיליון דולר בחודש מהכלכלה הפלסטינית, שהם כרבע מהתוצר הכלכלי הגולמי של הגדה המערבית.

הנתונים המופיעים בדו"ח מצביעים על כך ששיעור האבטלה בקרב הפלסטינים בגדה המערבית עומד על כ-30 אחוזים, בעוד שהכלכלה חוותה התכווצות חדה בשנתיים האחרונות. כמו כן, פעילות המגזר הפרטי ירדה בכ-50 אחוזים בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה, כתוצאה מההגבלות החמורות על התנועה, שיבוש שרשרות האספקה והתגברות חוסר הוודאות.

הדו"ח מזהיר כי החברה הפלסטינית עדיין מסוגלת לעמוד בלחצים, אך היא חיה במצב מתמשך של עוני ודימום. הוא מדגיש כי המשך מסלול זה ללא פתרונות אמיתיים יוביל לשחיקת התקווה בקרב האוכלוסייה, ויגביר את הסבירות להתפרצות חברתית, הסלמה באלימות וחוסר יציבות.

הרשות הפלסטינית נמצאת בלב המשבר הזה כמעסיק הגדול ביותר וספק השירותים הציבוריים בגדה המערבית. מוסדות הממשלה נאלצו ללוות כספים באופן הולך וגובר כדי לכסות הוצאות בסיסיות, בעוד שהעובדים סובלים מעיכובים בתשלום שכר או קיצוצים בו, בזמן שהתשתיות והשירותים הציבוריים מתדרדרים.

מחסור במימון הוביל לירידה ביכולת בתי החולים לספק טיפול רפואי נחוץ, והשפיע לרעה גם על מגזר החינוך והשירותים העירוניים. רשתות המים והכבישים סובלות מהידרדרות מתמשכת, בצל היעדר משאבים כספיים מספקים לתחזוקה ופיתוח.

הרשות הפלסטינית תלויה בעיקר בכספי מיסים ומכסים שישראל גובה עבורה מכוח שליטתה על המעברים והגבולות. אולם, ממשלת ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו המשיכה לעכב מיליארדי דולרים מהכנסות אלו ולהטיל עליהם קיצוצים חד-צדדיים. על פי הדו"ח, הרשות לא קיבלה העברות כספיות מאז מאי 2025, מה שהחמיר את משבר הנזילות ואיים על יכולתה להמשיך להתקיים.

יוסט הילטרמן, יועץ מיוחד לקבוצת המשבר הבינלאומית לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה ועורך הדו"ח, אמר בהודעה לתקשורת כי ההתמקדות העולמית במלחמה בעזה בשנתיים האחרונות הסתירה את השינויים העמוקים המתרחשים בגדה המערבית. הוא הוסיף כי שינויים אלה עשויים להיות בעלי השפעה רבה יותר על עתיד השאיפות הלאומיות הפלסטיניות מאשר רבים מההתפתחויות הצבאיות המתמשכות באזור.

הילטרמן ציין כי פקידים ישראלים סירבו להשתתף בהכנת הדו"ח, אך הוא הדגיש כי קיימים חילוקי דעות בתוך הממשלה הישראלית עצמה לגבי אופן הטיפול בכלכלה הפלסטינית. בעוד שמנהיגי המתנחלים דוחפים להחמרה נוספת, חלק מגופי הביטחון מביעים חשש מקריסה מוחלטת של הרשות הפלסטינית.

פקידי ביטחון ישראלים מאמינים כי קריסת הרשות או הכלכלה הפלסטינית תאלץ בסופו של דבר את ישראל לשאת בנטל ניהול הגדה המערבית באופן ישיר, כולל שירותים אזרחיים וכלכליים, תרחיש הכרוך בעלויות פוליטיות, ביטחוניות וכלכליות עצומות.

הסכנה במה שמתרחש בגדה המערבית טמונה בכך שהמשבר אינו עוד תוצאה לוואי של הסכסוך הפוליטי, אלא הפך לכלי המשפיע ישירות על עתיד החברה הפלסטינית. כאשר מאות אלפי אנשים נשללים מהזדמנויות עבודה והכנסה, ויכולת המוסדות הציבוריים לספק שירותים בסיסיים יורדת, נוצרת סביבה פורייה לייאוש ולמתח חברתי. והמסוכן ביותר הוא ששינויים אלה מתרחשים בצל ירידה ברורה בעניין הבינלאומי, ועיסוקן של בירות גדולות במלחמות ובמשברים אחרים, מה שמעניק למציאות הקיימת הזדמנות להתבסס ולהפוך למצב קבוע שקשה לשנותו בעתיד.

הדו"ח מדגיש פרדוקס בולט לפיו הקהילה הבינלאומית ממשיכה לדבר על פתרון שתי המדינות, בעוד שהמרכיבים הכלכליים והמנהליים הדרושים להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא נשחקים מדי יום. מדינות אינן קמות על סיסמאות פוליטיות בלבד, אלא זקוקות לכלכלה יצרנית, למוסדות המסוגלים לפעול ולמשאבים כספיים יציבים. כאשר אלמנטים אלה נחלשים באופן מתמשך, השיח על הסדר מדיני מתנתק מהמציאות. מכאן שהמשבר הכלכלי הנוכחי אינו מאיים רק על ההווה הפלסטיני, אלא נוגע ישירות בפוטנציאל לכל פתרון מדיני עתידי.

המשבר חושף גם את גבולות הגישה הביטחונית הטהורה בניהול הסכסוך. ניסיונות היסטוריים הראו כי יציבות אינה מושגת באמצעות הגבלות כלכליות והענייה המונית, אלא באמצעות מתן אופק פוליטי ופיתוח כלכלי. עם המשך ירידת רמות החיים, עליית האבטלה והידרדרות השירותים הציבוריים, גוברת הסבירות לתסיסה עממית ואובדן אמון במוסדות הקיימים. אם מגמות אלה יימשכו ללא התערבות בינלאומית רצינית, הגדה המערבית עלולה לעמוד בפני שלב של אי שקט עמוק שהשפעותיו יחרגו מגבולות פלסטין וישפיעו על כלל התמונה האזורית.

הרשויות המקומיות בחצי האי קרים הכריזו על מצב חירום אזורי כולל, במאמץ דחוף להכיל את ההשלכות הקשות שהותירו ההתקפות האוקראיניות האחרונות על התשתיות. צעד זה נועד להתמודד עם משבר דלק חמור והפסקות חשמל חוזרות ונשנות ששיבשו את חיי הציבור באזור שסופח על ידי רוסיה בשנת 2014.

החלטת החירום שהוציא המושל שמונה על ידי מוסקבה, סרגיי אקסיונוב, כללה את העיר האסטרטגית סבסטופול יחד עם כל אזורי קרים. אקסיונוב הבהיר כי מסגרת משפטית זו תעניק לרשויות סמכויות רחבות יותר להאיץ את הטיפול במשברים הקשורים למגזרים חיוניים ולהבטיח את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה.

הממשל המקומי נקט בצעדי צנע חמורים שכללו השעיה זמנית של מכירת דלק לאנשים פרטיים והפעלת תוכניות לקיצוב צריכת חשמל. צעדים אלה מגיעים לאחר תקיפות חוזרות ונשנות וממוקדות על דרכי אספקה ומתקני נפט, מה שהוביל להחמרת משבר האספקה ולקושי בפיצוי על המחסור במשאבי אנרגיה.

בהכרה נדירה בקושי המצב בשטח, ציין אקסיונוב כי מערכות ההגנה האווירית הרוסיות בחצי האי אינן מושלמות לחלוטין כדי להתמודד עם כל האיומים. הוא הדגיש כי המשך התקיפות האוויריות האוקראיניות השתקף באופן ישיר ושלילי על איכות השירותים הבסיסיים הניתנים לאזרחים בקרים.

בשטח, משרד ההגנה הרוסי הודיע על הצלחתו ביירוט והפלת מאות כטב"מים אוקראיניים במהלך התקפות לילה אינטנסיביות. כטב"מים אלה כיוונו לאתרים אסטרטגיים בבירה מוסקבה ובחצי האי קרים, במה שתואר כאחד ממבצעי ההתמודדות האווירית הגדולים ביותר מאז פרוץ הסכסוך.

קייב מאמצת אסטרטגיה ברורה שמטרתה לפגוע במתקני אנרגיה בעומק רוסיה כדי לצמצם את הכנסות הנפט שמוסקבה תלויה בהן למימון פעולותיה הצבאיות. בהקשר זה, דיווחו מקורות מקומיים על שריפה ענקית שפרצה בבית זיקוק נפט בדרום מזרח מוסקבה, מה שגרם לעליית ענני עשן כבדים שכיסו שטחים נרחבים.

בנוגע לנושא ההומניטרי, רוסיה ואוקראינה השלימו מבצע חילופי שבויים גדול שכלל השבת 160 חיילים מכל צד בעסקה סימולטנית. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אישר את שובם של חייליו שהיו מוחזקים על ידי הצד הרוסי מאז תחילת הפלישה בשנת 2022.

מצדה, משרד ההגנה הרוסי ציין כי החיילים החוזרים הועברו בתחילה לשטחי בלארוס לפני שהובטח הגעתם לתוך רוסיה. מוסקבה שיבחה את התפקיד שמילאה איחוד האמירויות הערביות בתיווך ובהקלת הליכי החילופים, מה שמשקף את המשך יעילות הערוצים הדיפלומטיים הצדדיים.

במסלול הפוליטי, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב דרש מהממשל האמריקאי לספק הבהרות מפורשות לגבי תפקידו במאמצים לסיים את המלחמה. הצהרותיו של לברוב הגיעו על רקע העמימות הגוברת סביב מה שהושג במהלך 'פסגת אלסקה' שבה נפגשו הנשיאים ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ.

מוסקבה מתעקשת על קיומן של הבנות עקרוניות שהושגו במהלך הפסגה הנזכרת, בעוד וושינגטון ממשיכה להכחיש טענות אלה מכל וכל. שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו הדגיש כי ארצו לא חתמה על שום הסכם המסיים את המלחמה, תוך הדגשת עמדתה היציבה של ארה"ב כלפי המשבר.

לברוב ראה בהכחשת הצד האמריקאי את קיומם של הסכמים כמעלה שאלות רציניות לגבי אופי ההתחייבויות הבינלאומיות ומידת רצינותה של וושינגטון בהסדר. הוא הוסיף כי הצד הרוסי התייחס ברצינות להצעות אמריקאיות שהוגשו במהלך הפסגה, מה שהופך את הנסיגה מהן לעניין הדורש הסבר דיפלומטי.

הוויכוח סביב 'מושג ההסכם' נותר השולט בין שתי המעצמות, כאשר רוסיה קוראת להבהרה מקיפה של העמדה האמריקאית הסופית. לחצים דיפלומטיים אלה מתרחשים במקביל להסלמה בשטח המרמזת כי הדרך להסדר פוליטי כולל עדיין רצופה במכשולים וסיבוכים רבים.

הגדרת מושג ההסכם בין הצדדים עדיין שנויה במחלוקת, ואנו דורשים הבהרה מקיפה של תפקיד ארצות הברית בתיק ההסדר.

אזור 'בריכות שלמה' הארכיאולוגי, הממוקם מדרום לעיר בית לחם, מתמודד עם אתגרים חמורים המאיימים על זהותו הפלסטינית, כאשר לאחרונה גברה תדירות הפלישות לאתר על ידי מתנחלים. מהלכים אלו מגיעים על רקע איומים פומביים שהושמעו על ידי מנהיגי הימין הקיצוני הישראלי להשתלט על נווה מדבר היסטורי זה ולהפוך אותו לאתרי עלייה לרגל דתיים יהודיים.

בריכות אלו נחשבות לציון דרך הנדסי ייחודי שתאריך בנייתו חוזר ליותר מאלפיים שנה, ובמיוחד בתקופת השלטון הרומי בימי הורדוס, כאשר הן היוו את המקור העיקרי לאספקת מים לעיר ירושלים. האזור מורכב משלוש בריכות ענק חצובות בסלע, המוקפות ביערות צפופים של עצי אורן וברוש המעניקים לו אופי אסתטי והיסטורי מיוחד.

במהלך הדורות, זכו הבריכות לתשומת לבם של השליטים המוסלמים, כאשר הסולטן העות'מאני סולימאן המפואר שיקם אותן ושיפץ את תעלות המים שלהן כדי להבטיח את הגעת המים לירושלים. בשנת 1622, הורה הסולטן מוראד הרביעי לבנות מבצר מבוצר מול הבריכות כדי להגן עליהן מפני התקפות ולהבטיח את השיירות, מה שחיזק את מעמדו של האתר כמרכז אסטרטגי ותרבותי.

בהתפתחות מסוכנת בשטח, ביקר שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' באתר לאחרונה בליווי מנהיגי התנחלויות, והכריז על כוונתו להשתלט על הבריכות ולגרש מהן את הרשות הפלסטינית. סמוטריץ' תיאר את נוכחות הרשות באזור כ'טעות היסטורית', בטענה שהאתר מייצג מורשת ציונית שיש להשיבה במסגרת מה שכינה 'המהפכה ההתיישבותית' בגדה המערבית.

אזור בריכות שלמה נמצא כיום בשליטה פלסטינית מלאה, שכן הוא ממוקם במסגרת סיווגי אזור (A), ובעלות הקרקעות שייכת למשרד ההקדשים והדתות הפלסטיני. האזור כולל כיום מתקני תיירות וארמון כנסים, ומארח מדי שנה כחצי מיליון מבקרים, מה שהופך אותו לעמוד תווך מרכזי לתיירות פנים במחוז בית לחם.

הזרמים ההתיישבותיים מנסים לזייף עובדות היסטוריות על ידי ייחוס הבריכות למלך שלמה, אחד ממלכי ישראל, בניסיון למצוא קשר דתי המצדיק את השליטה עליהן. למרות טענות אלו, מומחי ארכיאולוגיה ישראלים, ובהם מנהל המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת 'אריאל', אישרו כי אין כל קשר היסטורי בין המלך שלמה למתקני מים רומיים אלו.

מצדו, הדגיש תת-שר התיירות והעתיקות הפלסטיני, סאלח טוואשה, כי הנרטיב הישראלי מומצא לחלוטין וחסר כל בסיס מדעי או מקצועי. טוואשה הסביר כי מתקנים אלו קשורים באופן בלעדי לתקופות הרומית, הממלוכית והעות'מאנית, וכי מטרת הטענות הישראליות היא שוד המשאבים התרבותיים והציוויליזציוניים של העם הפלסטיני.

מקורות מקומיים ציינו כי ההתנחלות 'אפרת', היושבת על אדמות התושבים, החלה להתפשט בפועל לכיוון ההרים המשקיפים על הבריכות, שם הוקמו קרוואנים למעקב אחר האזור. המתנחלים החלו להצר את צעדיהם של המטיילים הפלסטינים, בניסיון לכפות מציאות חדשה המכשירה את הקרקע לסיפוח בפועל של האתר הארכיאולוגי.

בתגובה לאיומים אלו, התכנסו מוסדות פלסטיניים בבית לחם לישיבות חירום במטרה לגבש תוכנית פעולה לאומית לסיכול תוכניותיו של סמוטריץ'. הוחלט להקים ועדת מעקב מיוחדת להתמודדות עם המתקפה הקולוניאלית, ולפעול לחיזוק הנוכחות העממית הפלסטינית באזור באמצעות הגברת הפעילויות התיירותיות והתרבותיות.

הוועדה המליצה על הצורך להפעיל מסלולים רשמיים ואסטרטגיים לפיתוח האזור ולתמוך בעמידתם של החקלאים באדמות הסובבות את הבריכות. המשתתפים הדגישו כי הגנת 'בריכות שלמה' דורשת מאמץ משולב בין הממשלה לקהילה המקומית כדי להבטיח את הישארותו של ציון דרך היסטורי זה תחת הריבונות הפלסטינית והגנתו מפני יהוד.

שר התיירות והעתיקות הפלסטיני, האני אל-חאיק, הודה בקיומם של אתגרים וקשיים בהגנה על חלק מהאתרים הארכיאולוגיים הנתונים ליעד, והדגיש כי האחריות היא קולקטיבית. אל-חאיק קרא להגברת ההשקעות בתיירות באזור ולהקמת מתקנים נוספים שימשכו מבקרים ויבססו את הזהות הערבית של המקום מול ניסיונות הטשטוש הישראליים.

משקיפים רואים כי הצהרותיו של סמוטריץ' עשויות להיות קשורות לחישובים אלקטורליים פנימיים כדי לזכות בקולות הימין הקיצוני, אך הן נותרות מסוכנות וניתנות ליישום תחת הממשלה הנוכחית. התוכנית הישראלית אינה מכוונת רק לאדמה, אלא שואפת לגנוב את ההיסטוריה ולעצב מחדש את הנרטיב באופן שישרת את הפרויקט ההתיישבותי ההתרחבותי בגדה המערבית.

קיבולת שלוש הבריכות עולה על רבע מיליון מטרים מעוקבים, והן מייצגות מערכת מים מורכבת שבה הבריכה העליונה נשפכת לאמצעית ולאחר מכן לתחתונה השייכת לתקופה הממלוכית. עם תחילת המנדט הבריטי בשנת 1919, הוחלפו תעלות החרס הישנות במשאבות מתכת, מה שמשקף את המשכיות השימוש באתר לאורך התקופות השונות.

המאבק על 'בריכות שלמה' נשאר דוגמה חיה למאבק הנרטיב והזהות בפלסטין, כאשר הפלסטינים מתחרים בזמן כדי לבסס את נוכחותם מול מכונת ההתיישבות. בריכות אלו נשארות עדות חיה לעתיקות ההיסטוריה הפלסטינית, ועמידות בפני ניסיונות הזיוף השואפים להפוך אותן מנווה מדבר טבעי למוקד התיישבותי חדש.

טענות הכיבוש חסרות בסיס מדעי והיסטורי, והן נרטיבים מומצאים במטרה לשדוד את המשאבים התרבותיים והציוויליזציוניים של העם הפלסטיני.

הצהרת ניו יורק מקדשת את זכות העם הפלסטיני למדינתו העצמאית. שלום וביטחון יכולים להיבנות רק על הכרה, והפתרון היחיד לסכסוך זה הוא פתרון המבוסס על שתי מדינות. שלום אינו נולד מפסגות דיפלומטיות או הסכמים ממשלתיים, אלא צומח בלבבות ובנשמות העמים. אנו עוקבים בדאגה אחר הצהרותיו ופעולותיו של בן גביר וסמוטריץ'... ולכן הקפאנו אותם בסנקציות. ביטחון ישראל יכול להיבנות רק על פתרון שתי המדינות, ועל הכרה וכבוד. יישום פרויקט ההתנחלות "E1" לא רק יהווה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי והחוק ההומניטרי הבינלאומי, אלא ידרוש תגובה חזקה מאוד מהמדינות האירופיות. הזהרנו חברות במפורש; מי שישתתף במכרזים של פרויקט ההתנחלות "E1" יחשוף את עצמו לסנקציות בינלאומיות. צרפת מגנה בחריפות רבה את ההגבלות שמטילה ישראל בירושלים על כנסיות ומסגדים ומניעת גישה לפלסטינים, נוצרים ומוסלמים, למקומות הקדושים. נדהמנו מהאופן שבו טופלו אזרחים צרפתים ואירופים שהשתתפו ב"צי העמידה" והעברתי תיק זה לתובע הכללי הצרפתי שפתח בחקירה מיוחדת. הבענו שוב ושוב בפני הרשויות הישראליות, בכל הרמות, את דאגתנו העמוקה מהפרות זכויות האדם בתוך בתי הכלא ומעצר בישראל. אין חלופה לאונר"א, ופגיעה של ישראל במבני האו"ם והריסת מטהו הראשי בירושלים מגונה ופעולות אלו אינן חוקיות ומפרות את החוק הבינלאומי. ישנה התפוצצות חסרת תקדים באלימות המתנחלים וההתנחלויות... ביקשנו מהנציבות האירופית להגביל את היבוא מההתנחלויות כך שלא ייהנו מהסכמי הסחר האירופיים עם ישראל. אנו לא מסתפקים בהצהרות גינוי ומחאה, צרפת הכירה במדינת פלסטין מה שדרבן עשר מדינות נוספות ללכת בעקבותינו. אנו נשאיר למערכת המשפט הצרפתית, בעצמאות מלאה, להכריע בתיקי החיילים בעלי אזרחות צרפתית וישראלית שנלחמו בעזה. הקהילה הבינלאומית אינה נדרשת רק לסיוע הומניטרי, אלא גם ליצירת תמריצים והפעלת לחץ לקבלת ההחלטות הנכונות להשגת פתרון שתי המדינות. פריז – ראיין אותו מוחמד אבו ח'דיר. ז'אן-נואל בארו, שר החוץ הצרפתי ושר אירופה וענייני החוץ, שבר את התדמית הסטריאוטיפית של הדיפלומט האירופי המאופק, והכריז לראשונה בקול ברור כי "צרפת הכירה במדינת פלסטין בשנת 2025, ודרבנה עשר מדינות נוספות ללכת בעקבותינו". הוא אמר: "אנו עוקבים בדאגה אחר המתרחש בעזה ובגדה המערבית, ואיננו מסתפקים בהצהרות גינוי ומחאה". ברגע שנחשב הנועז ביותר בראיון, חשף השר פרטים על הסנקציות בפועל שהוטלו על איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', באומרו: "אלה הם ההורסים את פתרון שתי המדינות, ולכן הקפאנו אותם בסנקציות". שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו דיבר בראיון מיוחד ובלעדי ל-(ے) במשרדו בפריז על "הלם" צרפתי מהיחס כלפי תומכים צרפתים ואירופים ב"צי העמידה" ואסירים פלסטינים, וחשף פתיחת חקירה משפטית בתיק "צי העמידה", תוך שהוא מאשר כי הדיווחים על התעללויות בבתי הכלא הישראליים הובילו את התובע הכללי הצרפתי לפתוח בחקירה מיוחדת. השר בארו דיבר גם על "ההתפוצצות חסרת התקדים באלימות המתנחלים וההתנחלויות", וחשף דרישה אירופית רשמית "להגביל את היבוא מההתנחלויות כך שלא ייהנו מהסכמי הסחר עם ישראל", ותיאר את המצב בשטחים הפלסטיניים כ"מזעזע". בתגובה זועמת למי שמאשימים את פריז בהסתפקות בגינוי, אמר השר: "איני מכיר אף מדינה בעולם שעשתה למען הסוגיה הפלסטינית יותר ממה שעשתה צרפת בשנתיים האחרונות". פגישה מיוחדת זו, המגיעה בתקופה שבה השטחים הפלסטיניים הכבושים נתונים לאחת ההתקפות הישראליות האלימות והקשות ביותר, מורכבות במצב הפוליטי והשטח בעזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, על רקע הסלמה ישראלית חסרת תקדים בשטח, עשויה להיות הכרזה על לידתה של עמדה אירופית נועזת יותר כלפי ישראל, או סתם הצהרות דיפלומטיות שיתמוססו כאשר יטופל מה שהאזור עובר. להלן הטקסט המלא של הראיון: ש: תודה לכם על ההזדמנות הזו. ראשית, ברצוני להתחיל במצב בפלסטין, ואולי אתם עוקבים אחר המתרחש בגדה המערבית ובעזה, לאחר מותם של יותר מ-72 אלף פלסטינים והרס של יותר מ-80% מעזה. מה דעתכם? כיצד נעצור את הטבח והרצח עם הזה בעזה? למרות ההכרזה על הפסקת אש, הרג הפלסטינים בעזה לא נפסק. ונתניהו הכריז כי ירחיב את השטחים שבשליטת ישראל ויכבוש 70% מהרצועה הנצורה. מה עמדתכם? וכיצד אתם רואים את המצב בגדה המערבית? מלחמה בדרך אחרת, מה הסיבה לשתיקה הזו? לאחר שצבא ישראל הרג 100 אזרחים ביום, כיום הוא הורג 7 עד 10 אזרחים ביום, הורס שכונות מגורים שלמות בעזה, הורס עשרות בתים בגדה, מה עמדתכם? האם אינכם חושבים שזה חייב להיפסק? ת: מאז תחילת המלחמה בעזה, לאחר השבעה באוקטובר, צרפת עמדה לצד העם הפלסטיני. היא אירחה את הכנס ההומניטרי הבינלאומי הראשון בפריז בנובמבר 2023, שאפשר גיוס מיליארד דולר לתמיכה בעם הפלסטיני. צרפת הייתה בין המדינות הראשונות ששלחו ספינות צבאיות לטיפול בילדים, גברים ונשים פצועים מעזה. לאחר מכן, בשנה שעברה, או לפני 18 חודשים, צרפת, יחד עם ערב הסעודית, השיקה יוזמה בינלאומית גדולה להחייאת פתרון שתי המדינות ואישור מחדש של זכות הפלסטינים להגדרה עצמית. יוזמה זו הובילה להצהרה שאומצה על ידי האו"ם ב-12 בספטמבר בשנה שעברה, וסללה את הדרך לתוכנית השלום. זוהי תוכנית שלום שהשיגה כמה תוצאות, במובן שהמלחמה בעזה נפסקה, למרות שהפסקת האש מופרת ללא הרף. שוחררו אחרוני בני הערובה, וראינו עלייה קלה אך לא מספקת באספקת הסיוע ההומניטרי לעזה. יישום תוכנית שלום זו עדיין נתקל בקשיים, והיא כוללת את פירוק חמאס מנשקו, כמו גם את סוגיית ההנהגה הפלסטינית בעזה, ואת האופק להקמת מדינת פלסטין. מסיבה זו אירחנו בפריז מאות מנהיגים מהחברה האזרחית הישראלית והפלסטינית, שנקראו ליישם את תוכנית השלום ופתרון שתי המדינות. זהו עניין חשוב מאוד, והייתי חייב לומר זאת לפני שאזכיר את מה שאנו עושים בפריז, מכיוון שתוכנית השלום נתקעה. אנו עדים להאצה חסרת תקדים של ההתנחלויות הבלתי חוקיות בגדה המערבית, ולהסלמה חדה באלימות, מה שהוביל אותנו לנקוט בסדרת סנקציות אירופיות ולאומיות נגד גופים, יחידים ופקידי ממשל האחראים לכך. אנו רואים בכך, בבירור, הפרה של החוק הבינלאומי וזכויות האדם, וזה גם עומד בניגוד לאינטרס של ישראל עצמה וביטחונה. מסיבה זו אנו מנסים היום לבנות את הגשר הזה בפריז. ש: אתם מדברים על יוזמה, אבל מי השותף שלכם בישראל ליצירת שלום באזור? נתניהו לא מעוניין. הוא הרס את פתרון שתי המדינות ורוצה להגדיל את ישראל. הוא דיבר על כך באו"ם והציג מפה של ישראל הגדולה. ת: מסיבה זו היה חשוב מאוד לגייס 142 מדינות סביב הצהרת ניו יורק, המחיאה את פתרון שתי המדינות ומאשרת מחדש את זכות העם הפלסטיני להקים את מדינתו. רוב גדול ומוחץ זה של מדינות שאימצו הצהרה זו שלח איתות חזק מאוד לארצות הברית ולממשלת ישראל, לפיו אין דרך אחרת לשלום וביטחון. למעשה, תוכנית השלום שנתמכה על ידי האו"ם מתייחסת להצהרת ניו יורק זו. יוזמה דיפלומטית מסוג זה עשויה להיראות מופשטת במקצת ומרוחקת מסבלם של האנשים בשטח. אך המצב היה כנראה קשה הרבה יותר אילו לא היינו מאשרים עקרונות חשובים מאוד אלה. ואתם אומרים שפתרון שתי המדינות מת, ואנו אומרים שהוא חי. וההוכחה הטובה ביותר לכך היא התכנסות זו היום של פעילים ישראלים ופלסטינים הפועלים יום יום להכנת השלום ויצירת התנאים לו. שכן שלום אינו בא באמצעות ועידות דיפלומטיות או הסכמים בין ממשלות בלבד, אלא יכול גם לצמוח בנשמות ובלבבות האנשים. ש: האם אתם מנהלים דיאלוג עם הצד הישראלי, או עם ממשלת ישראל, בנוגע לפתרון שתי המדינות? יש לכם שותף? ת: אנו מנהלים דיאלוג, אך יש לנו חילוקי דעות חמורים מאוד עם המדיניות הננקטת, ומסיבה זו נקטנו בסנקציות. ש: אין בממשלת ישראל הנוכחית מי שרואה את פתרון שתי המדינות, אלא סמוטריץ' ובן גביר, והם שרים מרכזיים הפועלים להרוס את הפתרון שאתם מדברים עליו? ת: ומסיבה זו הטלנו עליהם סנקציות. על שניהם. ש: האם אתם רואים בממשלה זו או באופוזיציה הישראלית מי שמכליל בתוכניתו הפוליטית לבחירות הבאות את פתרון שתי המדינות? גם אם נתניהו ייעלם וממשלה זו תיפול ותבוא ממשלה חדשה, איננו רואים בשורות האופוזיציה מי שמדבר על פתרון שתי המדינות. כולם מדברים על איך להרוס, ועל איך להגדיל את ישראל. ת: ומסיבה זו חשוב מאוד שיהיו לנו היום בפריז אישים ומנהיגים ישראלים המאמינים שביטחון ישראל יכול להיבנות רק על פתרון שתי המדינות, ועל הכרה וכבוד. וזוהי ראייתנו. זוהי הראייה שהובילה את צרפת להכיר במדינת ישראל בשנת 1949, ושהיא הובילה את צרפת להכיר במדינת פלסטין בשנת 2025. שכן שלום וביטחון יכולים להיבנות רק על הכרה, והפתרון היחיד לסכסוך זה הוא פתרון המבוסס על שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. ש: מה לגבי ירושלים? ישראל ממשיכה לייהד את העיר ולהרוס בתים בשכונות סילוואן, שייח' ג'ראח ואל-בוסתן. האם צרפת מכירה במזרח ירושלים כבירת פלסטין? ומתי תתחילו להגן על המוסלמים והנוצרים בעיר? באיזו מדינה צריך אישור כדי ללכת לכנסייה או למסגד להתפלל? הכיבוש סוגר את כנסיית הקבר ואת מסגד אל-אקצא מתי שירצה. מתי תפעלו כדי לדחוף את ישראל לכבד את הסטטוס קוו לגבי ירושלים והמקומות הקדושים מזה 100 שנה? מתי יתערבו הצרפתים או האירופים כדי לעצור את המעשים האלה? ת: שמעתם את צרפת מגנה בחריפות רבה סוג זה של הגבלות שמטילות הרשויות הישראליות על הגישה למקומות דתיים. אנו, בפרט, ובשל הקשר לכך עם ההיסטוריה שלנו, מייחסים חשיבות מיוחדת לגורלן של הקהילות הנוצריות והמקומות הקדושים הנוצריים בירושלים ומחוצה לה. הקונסוליה הכללית שלנו בירושלים עושה כל שביכולתה לתמוך בקהילות הנפגעות ממעשי אלימות קיצוניים. ש: כיצד אתם רואים את הריסת הבתים בירושלים ובגדה המערבית? עיריית הכיבוש בירושלים הודיעה כי יותר מ-20 אלף בתים בירושלים אינם מורשים, והיא דוחפת להריסתם, לעומת זאת, הם בונים אלפי יחידות התנחלות, ובכל שבוע יש להם תוכנית להתנחלות נוספת במטרה לייהד את העיר, האחרון שבהם הוא פרויקט "E1" שיחלק את הגדה המערבית לשניים ויבודד את מזרח ירושלים הכבושה. ת: נקטנו בסנקציות, והבהרנו היטב לרשויות הישראליות כי האצת ההתנחלויות בגדה המערבית, וכן במזרח ירושלים, אינה מקובלת. ובפרט, הזהרנו כי פרויקט "E1", הכולל 3400 יחידות שיכולות להכיל עד 15 אלף איש, ויחלק את הגדה המערבית לשניים ויפריד את הגדה המערבית מירושלים, לא רק יהווה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי והחוק ההומניטרי הבינלאומי, אלא ידרוש תגובה חזקה מאוד מהמדינות האירופיות. כמו כן, הזהרנו חברות במפורש כי אם ישתתפו במכרזים כאלה, הן יחשפו את עצמן לסנקציות בינלאומיות. ש: אמרתם שתנועת "חמאס" שחררה את בני הערובה הישראלים מעזה. מה לגבי בני הערובה שלנו? יש לנו 10 אלף אסירים בני ערובה. ואולי אתם עוקבים אחר דוחות "Human Rights Watch", ובצלם, אחד הארגונים הישראליים הבולטים העוסקים בזכויות אדם, ומה שקורה להם. הם נאנסו... ואונסים אסירים, מתייחסים אליהם בצורה רעה מאוד. כיצד אתם עוקבים אחר עניין זה? יש אלפים מהם ללא כל אישום, ללא כל אשמה. הם לא עשו דבר. בכל יום יש לנו 300 או 200 או 150 אסירים חדשים שצבא הכיבוש הישראלי עוצר אותם. המעצר הפך לסוג של הרגל יומיומי אצל צבא הכיבוש? ושרים כמו בן גביר, הוא זה שמורה ועוקב אחר כך. שר בממשלה! כיצד אתם רואים זאת? ת: אכן, כפי שאמרתם, נדהמנו מהאופן שבו טופלו אזרחים צרפתים ואירופים תחת השפעת מר איתמר בן גביר כאשר נעצר "צי העמידה" לפני מספר שבועות ונעצרו פעיליו. זימנו את שגרירנו לקבלת הבהרות. ובהתבסס על הבהרות אלה, נקטנו בסנקציות נגד איתמר בן גביר. לאחר מכן, בהתבסס על הדו"ח המפורט שהוצא על ידי הקונסוליה הכללית שלנו בטורקיה, לשם הגיעו המשתתפים שנעצרו, העברתי את העניין לפרקליטות הצרפתית, שפתחה בחקירה; לאור היקף ההפרות שבוצעו. הבענו, בהזדמנויות רבות, בפני הרשויות הישראליות בכל הרמות, את דאגתנו העמוקה מהפרות זכויות האדם, כולל בתוך בתי הכלא. ש: אונר"א. כידוע לכם, הישראלים, מאז 1949, תוקפים את אונר"א ותוקפים את האו"ם. ולפני מספר חודשים, הם תקפו בתי ספר של אונר"א והרסו אותם ברצועת עזה, ובירושלים הם הרסו את מטהה הראשי. הם, בדרך כלל, הורסים את זכות השיבה של הפלסטינים, ומנסים לנתק את המימון ממנה, מה עמדתכם לגבי פגיעה בסוכנות או"ם זו. האם תממנו את אונר"א? כיצד אתם רואים את הריסת מטהה הראשי בירושלים? האם אתם חושבים שאונר"א עדיין חשובה במצב זה? ת: צרפת תמכה באונר"א מזה זמן רב, וכן במהלך שלוש השנים האחרונות. סך התחייבותנו כלפי עזה ופלסטין הגיע ל-100 מיליון יורו בשנה. אנו תורמים ישירות למימון אונר"א, וכן לתמיכה ברשות הפלסטינית. עזרנו גם להקל על רפורמת סוכנות האו"ם, באמצעות דו"ח שהוכן על ידי קודמתי, קתרין קולונה, שרת החוץ הצרפתית לשעבר, שהוכיח גם שאין חלופה לאונר"א. הוכחנו שאין לה חלופה. ובכל פעם שמבנים של האו"ם נפגעים, אנו מגנים פעולות אלה, מכיוון שהן, שוב, בלתי חוקיות. ש: "גינוי ודאגה", אנו שומעים את אותו הדבר... רוב המדינות מגנות, מוחות ומזדעזעות, וישראל ממשיכה להרוג, להרוס ולגרש פלסטינים בירושלים, בגדה וברצועת עזה, ומטילה מציאות חדשה בשטח על הפלסטינים. מתי ניתן לפעול ברצינות ולחייב את ישראל על פשעיה, וליישם את החלטות מועצת הביטחון והאו"ם הנוגעות לסוגיה הפלסטינית? ת: לא, אינך יכול לומר זאת, אדוני. הזכרתי את תמיכתי הגדולה בפלסטין. והזכרתי סבבים גדולים של סנקציות. והזכרתי את ההכרה בפלסטין, וכי הכרת צרפת בפלסטין דחפה עשר מדינות נוספות להכיר בה. אל תגיד לי שאני מסתפק בגינוי. אחרת, הפנה שאלה זו לאירופאי אחר, לא אליי. ש: נקודת מבטי היא שזה חל על כל העולם. אנו שומעים את האו"ם חוזר על "אנו מביעים את דאגתנו", ו-157 מדינות מגנות באו"ם, ובית הדין הפלילי הבינלאומי מתאר את המצב בדיוק, ואיננו רואים שום מהלך אמיתי לעצור את המתרחש בגדה וברצועה. ת: טוב, תשאל אותם. תשאל אותי מה המטרה של היום. היום, ולראשונה מזה זמן רב מאוד, נפגשים ישראלים ופלסטינים, יחד, עם שרים מ-15 מדינות. אולי אתה חושב שזה לא מועיל, אבל אני חושב שזה חשוב מאוד, ורבים מאיתנו כאן חושבים שזה חשוב; כי זו הדרך היחידה להתקדם לבניית עתיד משותף ובניית גשר. אני לא מבלה את זמני בגינוי. כשאתה שואל אותי אם אני מגנה דברים מסוימים, אני מגנה אותם. אנחנו עובדים. ועבדנו בעוצמה רבה בשנתיים האחרונות. למעשה, אומר זאת בבירור רב יותר: איני מכיר אף מדינה בעולם שעשתה למען הסוגיה הפלסטינית יותר ממה שעשתה צרפת בשנתיים האחרונות. אולי נחלוק. זו דעתי. אם אתה מכיר מדינות אחרות, בבקשה. ש: אנו מסתכלים על המצב. אני גר בירושלים. לכן אמרתי שהם לא מתעניינים בגינויים. ואיננו רואים בשטח השפעה של ההחלטות והמהלכים לעצור את המלחמה ולעצור את הריסת הבתים והחרמת האדמות, והרס התשתיות וכריתת העצים וגירוש האזרחים ובניית ההתנחלויות והמאחזים. ת: כן, זה לא משנה כלום. ש: הם בונים עוד ועוד התנחלויות. ולכן מגיעה השאלה השנייה. כיצד אתם רואים את רצח הפלסטינים על ידי המתנחלים, והריסת הבתים וגניבת הכבשים וגניבת האדמה וגירוש האנשים מבתיהם? גניבת כספם וחוותיהם בחסות צבא ישראל ובהגנתו? על פי האו"ם, המתנחלים הרסו 28 כפרים קטנים בין ירושלים לגדה המערבית תוך חודשיים או שלושה בלבד. כיצד אתם רואים את פשע המתנחלים? ת: אנו רואים הסלמה חדה באלימות. ואנו רואים את ההאצה חסרת התקדים בהתנחלויות. ואנו רואים בכך סוגיה גדולה, כמובן, עבור הקורבנות הראשונים שהם הפלסטינים, אך גם עבור ישראל, מכיוון שזה יוצר תנאים לחוסר יציבות וחוסר ביטחון, ובקנה מידה רחב יותר עבור האזור. מסיבה זו, ובנוסף לסנקציות שכבר נקטנו, ביקשנו מהנציבות האירופית להגביל את היבוא המגיע מההתנחלויות, שאסור לו ליהנות מיחסי הסחר המקשרים את מדינות אירופה לישראל. ואני מקווה מאוד, ואני מנהל היום דיונים אלה עם נציבים אירופים – שניים מהם נמצאים בפריז לכנס החברה האזרחית הזה – שנוכל לפעול במהירות, מכיוון שמצב זה, כפי שאתה אומר, מזעזע. ש: מתי נראה את המתנחלים האלה, והממשלה והצבא והשרים ברשימה השחורה? מתי נעניש את החיילים בעלי האזרחות הצרפתית והישראלית שנלחמו בעזה? יש להם שתי אזרחויות, והם הולכים בשביל הכיף הורגים בעזה ואז חוזרים. מתי תענישו אותם? מתי נראה רשימה שחורה או שמות של האנשים האלה? ת: הבענו את זעמנו לאחר פרסום כמה סרטונים מזעזעים במיוחד מצד חיילים ישראלים. סוגיית האחריות הפלילית של חיילים ישראלים נמצאת בסמכות מערכת המשפט הישראלית, שאנו קוראים לה לחקור באופן מלא את העובדות הנטענות. באשר לאזרחינו, הוגשו מספר תלונות בפני מערכת המשפט הצרפתית. ואנו נשאיר למערכת המשפט הצרפתית להכריע בתיקים אלה בעצמאות מלאה. ש: לאור ההתפתחויות באזור, כיצד אתם רואים את העתיד? האם אתם חושבים שהשלום יגיע מתוך ישראל? האם אתם רואים אופק בצד הישראלי? אולי יש מי שמעז להכריז על הצורך לסיים את הכיבוש? או שהפתרון צריך להגיע מבחוץ? ת: ראשית כל, מבפנים, ומאנשים שנמצאים היום בפריז. אלה אינם מייצגים את הרוב היום בישראל ובפלסטין, אך הם מנהיגים אמיתיים הקוראים לסיום ההתנחלויות, לסיום הכיבוש בעזה, וכן לפירוק המיליציות, וחמאס, הם רוצים ששני העמים יחיו בשלום ובביטחון. אך ברור שהקהילה הבינלאומית צריכה לעזור. ולא רק לפעול להקלה על סבל העם הפלסטיני באמצעות סיוע הומניטרי, אלא גם באמצעות יצירת תמריצים והפעלת לחץ לקבלת ההחלטות הנכונות, כדי שתוכנית השלום תיכנס לשלב השני שלה, וישראל תיסוג מעזה, וחמאס יפורק מנשקו, וממשלת ישראל תשים קץ לאלימות ולפעילות ההתנחלות הבלתי חוקית. ולאחר מכן, כדי להציב את כולם על הדרך היחידה לשלום וביטחון, והוא פתרון שתי המדינות.

נשיא קולומביה הנבחר, אבלרדו דה לה אספריה, אישר כי השלב הבא יראה קפיצת מדרגה איכותית ביחסים הבילטרליים בין בוגוטה לתל אביב. המנהיג הימני הקיצוני הבהיר כי ממשלו יפעל לבניית שותפות אסטרטגית שתחרוג מהמסגרות המסורתיות ששררו בעשורים האחרונים. הצהרות אלו מגיעות בעקבות ניצחונו הקשה בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות, שם הצליח להכריע את התוצאה בפער זעום שלא עלה על נקודת אחוז אחת.

דה לה אספריה הדגיש כי חיזוק הקשרים עם ארצות הברית וישראל מהווה עמוד תווך מרכזי בתוכנית המדיניות החוץ שלו. הוא ציין כי קולומביה זקוקה לבעלות ברית חזקות בזירה הבינלאומית כדי להבטיח את יציבותה הביטחונית והכלכלית. הצעדים המעשיים להתקרבות זו צפויים להתחיל מיד עם כניסתו הרשמית לתפקיד באוגוסט הקרוב, בציפייה אזורית ובינלאומית רחבה.

מגמות חדשות אלו מייצגות מהפך רדיקלי במדיניות הנשיא היוצא גוסטבו פטרו, שהוביל את הממשלה השמאלית הראשונה בתולדות המדינה. פטרו נקט עמדות חריפות כלפי ישראל, שכללו ניתוק מוחלט של היחסים הדיפלומטיים במחאה על הפעולות הצבאיות ברצועת עזה. צעדיו כללו גם הפסקת ייצוא הפחם הקולומביאני, המהווה משאב אנרגיה חיוני לישראל, והשעיית עסקאות נשק משותפות.

במהלך הדיפלומטי הראשון שלו, דה לה אספריה קיים שיחת טלפון עם שר החוץ הישראלי גדעון סער כדי לדון בעתיד שיתוף הפעולה המשותף. עורך הדין העשיר הכריז באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית כי קולומביה תחזיר את מעמדה כשותפה אסטרטגית למדינה העברית באמריקה הלטינית. הוא אישר כי השיחה הייתה פורייה והתוותה את קווי המתאר לחזרת השגרירים והפעלת הוועדות המשותפות בין שתי המדינות בעתיד הקרוב.

תוכנית הבחירות של הנשיא החדש כוללת סעיף שנוי במחלוקת הנוגע להקמת ברית צבאית משולשת הכוללת את בוגוטה, וושינגטון ותל אביב. ברית זו, לדבריו, נועדה לחזק את יכולות ההגנה של קולומביה ולהתמודד עם אתגרי הביטחון הפנימיים. דה לה אספריה סבור כי המומחיות הטכנית והצבאית הישראלית תהיה מכרעת בפיתוח המערכת הביטחונית הקולומביאנית בארבע השנים הקרובות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי הנשיא הנבחר מתכנן לבקש תמיכה ישירה מישראל ומארצות הברית לביצוע מבצעים צבאיים איכותיים נגד קבוצות המורדים. תוכניות אלו כוללות השגת טכנולוגיה מתקדמת בתחום הסיור האווירי וההפצצות המדויקות כדי לסיים את הסכסוכים המזוינים המתמשכים ביערות קולומביה. דה לה אספריה מאמין כי כוח צבאי הוא הדרך היחידה לכפות סדר וחוק באזורים הסוערים.

במישור הכלכלי, דה לה אספריה מתכוון לבטל את האיסור על ייצוא פחם לישראל מיד עם כניסתו לארמון הנשיאות. משקיפים רואים בהחלטה זו צעד שיחזיר את זרימת המטבע הזר לקופת המדינה הקולומביאנית ויחיה את ענף הכרייה שנפגע מהחלטות הממשל הקודם. כמו כן, היא תפתח את הדלת להשקעות ישראליות חדשות בתחומי הטכנולוגיה והחקלאות המתקדמת בתוך שטחי קולומביה.

דה לה אספריה זוכה לתמיכה חזקה מהבית הלבן, הרואה בו שותף אמין להחזרת האיזון באזור אמריקה הלטינית שראה עלייה של זרמים שמאליים. חוגים פוליטיים בוושינגטון מקווים שמדיניות הנשיא החדש תתרום לריסון ההשפעה העוינת לאינטרסים האמריקאים באזור. ביקוריו הראשונים בחו"ל צפויים להיות בוושינגטון ובתל אביב לחתימה על הסכמי שיתוף פעולה מקיפים.

למרות חוסר ניסיונו בתפקידים ציבוריים בעבר, דה לה אספריה הצליח לבנות בסיס תמיכה ציבורי רחב באמצעות נאומיו התקיפים נגד פשיעה ומרד. חוגים פוליטיים בקולומביה ממתינים לראות כיצד יתמודד עם האופוזיציה השמאלית שעדיין שומרת על השפעה חזקה בפרלמנט וברחוב. האתגר הגדול ביותר העומד בפניו הוא איזון שאיפותיו החיצוניות עם המשברים החברתיים והכלכליים הפנימיים הפוקדים את המדינה.

קולומביה תחזיר את יחסיה עם מדינת ישראל ותחזק אותם באופן חסר תקדים.

בירושלים, לכל אבן סיפור, ולכל בית זיכרון. לאורך עשורים נולדו פרדוקסים משפטיים וחברתיים שקשה לתפוס אותם, עד שחלקם הפכו קרובים יותר למציאות העולה על כל דמיון מאשר להיגיון ולחוק.אחד הפרדוקסים המוזרים ביותר הוא סיפור ה"שכירות המוגנת", מערכת שאולי הייתה לה הצדקה בנסיבות היסטוריות מסוימות, אך עם הזמן הפכה במקרים רבים למשוואה הפוכה, שבה הבעלים עומד מהצד וצופה בנכסו, בעוד אחרים מתנהגים כאילו הם הבעלים האמיתיים.תארו לעצמכם את התרחיש הבא:אזרח ירושלמי ירש מאביו בית באחת משכונות ירושלים. שווי הנכס כיום עשוי להגיע למיליוני שקלים, אך הוא מקבל עליו שכר דירה שנתי שבקושי מספיק לקניית ארוחה משפחתית צנועה. השוכר משלם כמה דינרים או מאות שקלים בשנה, ומתגורר בנכס חמישים, שישים או שבעים שנה, בעוד הבעלים צופה בנכסו מרחוק כמו תייר הצופה באתר ארכיאולוגי שאין לו זכות להיכנס אליו.השנים חולפות, הילדים גדלים, ואולי גם הנכדים, ושכר הדירה נשאר כפי שהיה, כאילו הזמן עצר מלכת ברגע חתימת החוזה הראשון.ואז מגיע הרגע שהבעלים מחכה לו עשורים ארוכים.השוכר אומר לבסוף: "החלטתי לפנות את הנכס."וכאן הבעלים נושם לרווחה, מתוך אמונה שסבלו הסתיים, אך הוא מגלה שהפרק האמיתי של הסיפור טרם החל.במקום לקבל את נכסו בחזרה, הוא מוצא את עצמו יושב ליד שולחן משא ומתן הדומה למכירה פומבית, אך בצורה הפוכה.היה מצופה שהשוכר ישלם לבעל הנכס תמורת ההנאה הממושכת שנמשכה עשורים, אך המציאות אומרת ההפך.מתחילה השאלה המפורסמת:"כמה תשלם לי כדי שאצא?"וכאן המספרים מתחילים לנסוק.עשרות אלפים, ואולי מאות אלפים, ולעיתים אף יותר.השוכר ששילם סכומים סמליים במשך שישה או שבעה עשורים הופך לפתע לשותף בשווי הנכס, ועוזב עם סכום שעשוי לעלות פי כמה על סך כל מה ששילם לאורך תקופת השכירות.והפרדוקס הכואב ביותר הוא שהנכס, כאשר הוא מוחזר, אינו ראוי לשימוש מיידי במקרים רבים.תקרות סדוקות, תשתיות רעועות, קירות מתפוררים, תשתית הדורשת שיקום מלא.הבעלים מגלה שהוא לא רק שילם "דמי פינוי", אלא גם ישלם חשבון שיפוץ שעשוי להגיע למאות אלפי שקלים.כאילו המסר המופנה אליו אומר:"מזל טוב… קנית את ביתך שוב."והשאלה שרבים מתושבי ירושלים שואלים היום אינה רק שאלה משפטית, אלא גם שאלה אתית, חברתית ודתית.האם זה צודק שאדם ייהנה מנכס במשך עשרות שנים תמורת שכר דירה סמלי שאינו תואם את המציאות הכלכלית?והאם זה הגיוני שזכות ההגנה תהפוך מאמצעי לשמירה על יציבות חברתית לכלי לגרימת נזק לצד אחר?והאם הכסף המשולם תחת השם "דמי פינוי" במקרים אלה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק שהביאו הדתות השמימיות?והאם מה שהיה הגנה על השוכר בשלב היסטורי מסוים עדיין משיג את אותה מטרה היום, או שהוא יוצר עוול חדש כלפי הבעלים?אלה שאלות שאין להתייחס אליהן כאל סכסוך כספי גרידא בין שני צדדים.הסוגיה נוגעת למאות משפחות ירושלמיות, ונוגעת לעצם מושג הקניין הפרטי.הקניין אינו רק שטר שמור במרשם המקרקעין, אלא זכות מהותית שאמורה לאפשר לבעליה ליהנות מנכסו בצורה סבירה והוגנת.ואי אפשר להתעלם מכך שרבים מבעלי הנכסים המוגנים בירושלים חוזרים על ביטוי כואב:"הלוואי שלא היינו הבעלים של הנכס הזה."כן, המצב הגיע לכך שאנשים מסוימים מאחלים לעצמם שלא להיות בעלים של נכס ששוויו מיליוני שקלים, מכיוון שהם חסרי יכולת ליהנות ממנו, להשקיע בו או להוריש אותו בצורה הוגנת.זהו פרדוקס כמעט בלתי ייאמן.ברוב חלקי העולם, האדם שואף לבעלות על נכס כמקור ביטחון, יציבות והשקעה.אך במקרים מסוימים של שכירות מוגנת, הנכס הופך לנטל כבד, ולסיפור המתנה ארוך שעשוי להימשך דור או שניים או שלושה.חלק מבעלי הנכסים בירושלים החלו לחשוש מירושת נכסים מוגנים יותר מאשר לשמוח בהם, שכן נכס ששוויו מיליוני שקלים עשוי שלא להניב לבעליו מספיק כדי לכסות את חשבון התחזוקה השנתי שלו, בעוד הוא נשאר מקופח מזכותו הטבעית ליהנות מרכושו במשך עשורים ארוכים. וכך עושר על הנייר הופך לנטל במציאות, והבעלות הופכת לכותרת של אחריות מבלי להיות מקור תועלת אמיתי.מטעמי הגינות ואמינות, יש להדגיש כי דברים אלה אינם חלים על כל השוכרים המוגנים. ישנה קבוצה קטנה ודוגמאות ירושלמיות מכובדות ומאירות עיניים של שוכרים שהחזירו את הנכסים לבעליהם מבלי לדרוש כל דמי פינוי, מתוך אמונה שהבעלות היא זכות של בעליה, וכי יחסים אנושיים ומוסריים עולים לעיתים על רווחים כספיים. ולמרות שמקרים אלה הפכו מוגבלים ונדירים בהשוואה למציאות השוררת, הם ראויים לכל הכבוד וההערכה, מכיוון שהם מציגים מודל מופתי של נאמנות, שכנות טובה וערכים מקוריים שירושלים ואנשיה נודעו בהם לאורך הדורות.ואין מי שיכחיש את חשיבות הגנת השוכר ומניעת חוסר בית וניצול, שכן אלה ערכים אנושיים נעלים שיש לשמרם.אך צדק אמיתי אינו מתקיים בהגנה על צד אחד וביטול האחר.ואינו מתקיים במתן זכות קבועה לצד אחד על חשבון זכות מהותית של צד אחר.ואינו מתקיים ביצירת עוול חדש כדי לטפל בעוול ישן.לכן, הגיע הזמן לפתוח דיון לאומי, משפטי ודתי רציני בנוגע למציאות השכירות המוגנת בירושלים, שבו ישתתפו משפטנים, כלכלנים, אנשי דת, מוסדות חברה אזרחית וגורמים רשמיים.דיון שיחפש את האיזון בין זכות הדיור לזכות הקניין, בין צדק חברתי לצדק משפטי, ובין הגנת האדם לשמירת זכויות.כי ירושלים, הראויה לצדק בסוגיותיה הגדולות, ראויה גם לצדק בפרטי חיי היומיום של תושביה.ועד שזה יקרה, רבים מבעלי הנכסים המוגנים יחזרו על מרירות:"הנכס שלנו… אך ההנאה ממנו היא של אחרים."

הנציבות האירופית הביעה היום, יום שני, את צערה הרשמי על כוונתן של שלוש מדינות באזור הסאחל האפריקאי לפרוש מאמנת רומא המייסדת את בית הדין הפלילי הבינלאומי. דובר הנציבות בבריסל אישר כי החלטה זו כוללת את בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר, מדינות העוברות שינויים פוליטיים תחת הנהגות צבאיות.

מקורות יודעי דבר הבהירו כי בית הדין הפלילי הבינלאומי קיבל בשבוע שעבר הודעות רשמיות משלוש המדינות, המציינות את תחילת ההליך המשפטי לעזיבת הארגון הבינלאומי. על פי התקנות הנהוגות בבית הדין, תהליך הפרישה אינו נכנס לתוקף מיידי, אלא דורש תקופה של שנה שלמה ממועד הגשת הבקשה הרשמית.

מהלך זה מגיע על רקע מתיחות גוברת בין מדינות אפריקאיות אלו למוסדות בינלאומיים, כאשר שלוש הבירות שואפות לעצב מחדש את בריתותיהן החיצוניות הרחק מלחצים מערביים, מה שמעורר דאגה בחוגים אירופיים ובינלאומיים לגבי עתיד האחריות המשפטית וזכויות האדם באזור.

הנציבות מביעה צער על החלטתן של בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר להתחיל בהליכי פרישה מבית הדין הפלילי הבינלאומי.

עשרות מתושבי מחנה נור שמס בעיר טול כרם הצליחו להיכנס לסמטאות מחנם ולבדוק את בתיהם לראשונה מזה שנה וחצי, וזאת לאחר תיאום שבמסגרתו כוחות הכיבוש הישראליים אפשרו לתושבים לחזור זמנית למספר שעות מוגבל. מקורות מהשטח דיווחו כי צבא הכיבוש הטיל אמצעי אבטחה מחמירים על הכניסות, שכללו עיכוב תעודות זהות וטלפונים ניידים וחיפוש מדוקדק שכלל נשים וקשישים, בעוד מספר צעירים נעצרו בטענה לקיומם של תיקים ביטחוניים קודמים.

השבים תיארו את המראה בתוך המחנה כמזעזע, כאשר הדחפורים הישראליים לא הסתפקו בהריסת בתים, אלא ההרס התפשט גם לתשתיות, לרשתות המים והחשמל ולעקירת עצים, מה שהוביל למחיקת מאפיינים גיאוגרפיים וחברתיים של המקום. גברת סיהאם אבו ווטפה אישרה כי לא הצליחה לזהות את שכונת מגוריה עקב ערימות ההריסות, וציינה כי ביתה ובתיהם של ילדיה נהרסו לחלוטין בניסיון ברור למחוק את זיכרון הפליטות וההתנגדות המושרשת במחנה.

מצידה, גברת שרוק הביעה מרירות על החזרה לרחובות הרוסים ולבית שרוף לחלוטין שהמשפחה ירשה מסבה וסבתה מאז 1950, וראתה במה שקרה פשע נגד ההיסטוריה והאנושות. למרות גודל האסון, שרוק הדגישה כי נחישותם של תושבי המחנה לא תישבר, וכי ההתעקשות להישאר ולהתחיל מחדש היא התגובה היחידה למדיניות העקירה בכפייה שמפעיל הכיבוש נגד תושבי המחנות הפלסטיניים.

בעדות נוספת, האזרח מוחמד סברי סיפר פרטים על מסעו שתיאר כ'מסע ההשפלה', כאשר נכנס למחנה בתקווה להשיב כמה חפצים חיוניים כמו מכשירי חשמל כדי לעזור למשפחתו במרכז העקורים, אך מצא את ביתו ריק והרוס באופן שלא אפשר להוציא דבר מתחת להריסות. סברי הסביר כי הסיכון בכניסה היה גדול לאור פריסת צלפים וכלים צבאיים שהפכו את תהליך בדיקת הבתים למשימה רצופת סכנות וטרור פסיכולוגי.

האזרח סייף א-דין חסן סעיד, שבדק את הרס רהיטי ביתו ותשתיותיו, מתח ביקורת על היעדר תפקיד פעיל של סוכנויות הסיוע הבינלאומיות והמוסדות הפלסטיניים הרשמיים בסיוע לתושבי המחנה הנפגעים. סעיד ציין כי העקורים מתמודדים עם משברים כלכליים חונקים והתחייבויות מחיה קשות לאור הפסקת משכורות ויוקר המחיה, והדגיש כי הסיוע הניתן אינו עומד ברמת האסון שפקד את מחנות נור שמס וטול כרם בחודשים האחרונים.

בזווית אחרת של סבל, גברת אום רג'א הצליחה להשיב כמה כלי בית מביתה ששרד חלקית מההריסה, והביעה שמחה מהולה בכאב כשמצאה 'בקבוק שמן' וקופסת זיתים שנותרו במצבם מזה שנתיים. אום רג'א ראתה בחפצים פשוטים אלה סמל לעמידה איתנה והיאחזות באדמה, למרות שהיא תחזור איתם ל'מקלט' שבו היא מתגוררת כעת, בציפייה לפתרון יסודי שיסיים את טרגדיית עקירתם המתמשכת.

הערכות רשמיות שהוצאו על ידי גורמים מקומיים מצביעות על כך שהפעולות הצבאיות הישראליות במחנות טול כרם הובילו להריסת 600 בתים באופן מלא ולמעלה מ-2500 בתים באופן חלקי מאז תחילת ההסלמה האחרונה. מדיניות שיטתית זו גרמה לעקירת כ-500 משפחות ולעקירת כ-25 אלף איש, מה שיצר משבר הומניטרי מתפשט הדורש התערבות בינלאומית דחופה לשיקום ושיכון המשפחות שנותרו ללא קורת גג.

המחנה הפך להרס על הרס, ולא הצלחתי לזהות את מיקום ביתי עקב עקירת עצים ואבנים ושינוי מוחלט של מאפייני השכונות.

הפיקוד הצבאי האמריקאי של אמריקה הלטינית והקריביים (סאות'קום) הודיע על ביצוע מבצע צבאי חדש במים המזרחיים של האוקיינוס השקט, שכיוון לסירה שנחשדה בשימוש להובלת חומרים נרקוטיים. מקורות צבאיים אישרו כי התקיפה הביאה למותו של אדם אחד לפחות, בעוד שני אנשים נוספים שהיו על סיפון הסירה הממוקדת שרדו, ומקומם דווח למשמר החופים האמריקאי לצורך סיוע רפואי והצלה.

הצבא האמריקאי תיאר בהצהרה שפרסם בפלטפורמת 'X' את ההרוג כ'טרוריסט הקשור לרשתות סחר בסמים', והדגיש כי הסירה הייתה מעורבת ישירות בפעולות הברחה בינלאומיות. תקיפה זו מגיעה בהקשר של הסלמה צבאית אמריקאית ברורה נגד קרטלי הסמים באזור, כאשר וושינגטון שואפת לערער את יכולות הרשתות הללו על ידי תקיפה ישירה של קווי האספקה הימיים והאוויריים שלהן.

מבצע זה נכלל במסגרת קמפיין צבאי רחב היקף שנקרא 'חנית הדרום', אשר מאז השקתו בספטמבר האחרון, ראה עשרות תקיפות דומות נגד יעדים חשודים. על פי נתונים סטטיסטיים שתועדו על ידי מקורות עיתונאיים בינלאומיים, מספר ההרוגים כתוצאה מפעולות אלו עלה על 200 בני אדם, מה שמעלה שאלות לגבי היקף הכוח המשמש לרדיפת מבריחים במים בינלאומיים.

מצידו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הדגיש כי ממשלו מנהל 'מלחמה אמיתית' נגד כנופיות הסמים המאיימות על הביטחון הלאומי האמריקאי, וראה בתקיפות אלו הכרחיות להרתעת המבריחים. למרות הצהרות אלו, דיווחים מצביעים על כך שהממשל האמריקאי לא הציג עד כה ראיות חד משמעיות המוכיחות את מעורבותן של כל הסירות הממוקדות בפעילות פלילית, מה שמציב פעולות אלו תחת זכוכית מגדלת של ביקורת בינלאומית.

מנגד, מומחים משפטיים וארגוני זכויות אדם הזהירו מפני ההשלכות המשפטיות של אסטרטגיה צבאית זו, וראו בתקיפת אנשים שעלולים להיות אזרחים הפרה של החוק הבינלאומי. מבקרים טוענים כי תקיפות אלו עשויות להגיע לרמה של 'הרג מחוץ למערכת המשפט', במיוחד מכיוון שהממוקדים אינם מהווים איום צבאי ישיר ומיידי על אדמת ארה"ב, מה שמחייב בחינה מחודשת של כללי ההתקשרות הנהוגים.

ארצות הברית מנהלת מלחמה בפועל נגד כנופיות הסמים הפעילות באמריקה הלטינית.