איך נגן על פלסטין מנקודת מבט אחרת?

הקדמה: נקודת המבט להלן אינה אלטרנטיבה, בנוסף (הפלסטינים יודעים את כל הטרמינולוגיה) לעיתונאי צרפתי, ולא ייתכן שכוח אלטרנטיבי או חזון חלופי יצוץ בשלב ההיסטורי הנוכחי. הצעדה הפלסטינית חודשה פעמיים, עם הולדת פלגי הגרילה בקשר לתבוסה של יוני 1967 וכוונותיה לפני כן, והולדת האסלאם העמיד בהתאם להתקוממות העממית של 1987 ושורשיה שקדמו לכך. וכל אלה שניסו, במשך עשרות השנים, היו בסך הכל זעקות נפרדות מתנועת העם בפועל ולא השיגו מבנה מוגבל של אלף חברים בלבד. פוליטיקה היא כוח מתנגש ולא רק פנטזיות אקדמיות שאינן שקועים בהקרבה ובעבודה קשה בקרב ההמונים.

לא משנה כמה מגוונים הרעיונות והיוזמות, לא תוכל לדלג על שלב השחרור הלאומי, הנמשך עם המשך המאבק בקולוניאליסטים. חבש, למרות שהבמה כוללת סתירות נוספות, כולל הדיאלקטיקה שמחלחלת אליה. מאבק השחרור הלאומי והלאומי הוא (החוליה המרכזית שמטפטפת חוליות אחרות ויוצקת לתוכו את המאמץ העיקרי) לנין.

איינשטיין, סוציאליסט, נשאל, על פי זיכרונותיו, "האם אתה מדען טוטליטרי?" הוא ענה: "אני עובד בתחום שלי ואני לא טוען יותר מזה". ולנין ענה לשאלה, "האם המרקסיזם טוטליטרי. "(זהו כוח טרנספורמטיבי נגד ניצול מעמדי ודיכוי לאומי, דתי ומגדרי). (כפוי לייצג כל משתנה מהותי) אנגלס, כי (עץ החיים ירוק והתיאוריה אפור), במיוחד כשהבמה היא עדים לקפיצות המהפכה הטכנית, הבינה המלאכותית והמהפכה הכימית... לא נסתר מאף אחד את ממדי קריסת המבצר הסובייטי וההתמוטטויות שלאחר מכן ומה שפקד את הצעדה הפלסטינית בבימת אוסלו ולפניהן, קריסת החוויה הנאצרית ומה קרה לפרויקטים הקטאריים בראשות הבורגנות הלאומית.

אני מדור בן זמנו לאמרה של ד"ר פייסל דראג (לארגון הגדול ביותר יש את הייצוג הגדול ביותר) ולא את היכולות הטובות והפרודוקטיביות ביותר, ועידן שלא היה אכפת לו מהאמירה של גראמשי (מיעוט חלוצה יכול להוביל את הרוב), שלא לדבר על עריצות הדיבור הפוליטי וההשפעה המוגבלת של האמירה התרבותית המודרניסטית הליברלית, והעדר התהליך החינוכי. שהתרחב לרוחב ואנכי, למתודולוגיה של ביקורת, ניתוח וסינתזה... כאן כדאי לתקן האמרה המקובלת (בהתחלה הייתה המילה), אמר ישו (בהתחלה היה המילה, והמילה הייתה אלוהים). דתות, מחשבה בורגנית, המהפכה התעשייתית או פרויקטים לאומיים וסוציאליסטים בלי שההיסטוריה הגיעה לשלב של ( שחרור אנושי מקיף) מרקס, אבל הוא ממשיך אליו בחריצות, אז איפה הייתה האנושות לפני שלוש מאות שנים ואיפה היא הפכה ללחמנייה ענקית.

ההיסטוריה הופכת והמחשבה הולכת ונעשית והאדם הטוב ביותר שהביע זאת בשפה אינטנסיבית הוא גראמשי "פרקסיס" ופרקסיס מופיע היום בעיקר בקפיצות המדעיות, הכלכליות, התרבותיות והחברתיות של מדינה של כמעט 1.5 מיליארד בני אדם, סין העממית. עם המפלגה הקומוניסטית שלה, שהמסמכים האחרונים שלה הצביעו על כך שכוחה עלה על 98 מיליון ומארגנת אוכלוסיית נוער של 78 מיליון, ונקודת המפנה ביבשת הלטינית, שבה השמאל שולט בשלושה רבעים, וההצטברויות, הקפיצות והגבולות. על ידי איראן והודו מול נאט"ו והחד-קוטביות... מבלי לשכוח את האפיזודה הסורית והלבנונית ומה הפך להיות ציר ההתנגדות מבחינת יכולות ושאיפות באזור ואת האיחור המדהים בחוג האלג'יראי והדרום אפריקאי, וההתקוממות במדינות שאינן אפריקניות נגד המורשת הקולוניאלית.

ההיסטוריה לא תיפסק ותקוותיו של פוקיאמה נפלו (שקפיטליזם הוא סוף ההיסטוריה) והניאו-ליברליזם (מילטון פרידמן ואחרים) רעדו, אפילו הדמוקרטיה הליברלית ואחד ממאבקיה הוא הלגליזציה של ההומוסקסואליות וקידומו מקבל חיצים מכל הכיוונים , וזהו המקרה של ההגמוניה הנסוגה תדיר (הנה הטירה, קפוץ לכאן) אפוריזם גרמני, כלומר הנתונים הנ"ל הפכו לעובדות בשטח, הכחשתן בגדר הכחשת המציאות.

בהתאם, חוזר על עצמו הנרטיב שהתנאים הפלסטינים שלנו הם המסוכנים והקשים ביותר, שהנושא מאוים וזכויות לאומיות נמצאות על כף ידו של שד.

האם זה באמת כך?

נחשפתי יותר מפעם אחת לתמורות גלובליות ואזוריות, כמו רבים אחרים, וכולם נשפכים לטחנה של מאבק השחרור של האנושות.

1: הסטת מרכז הכובד של המאבק הפלסטיני מבחוץ לפנים. לראשונה עולה בעזה התנגדות עם עשרות אלפים (72 אלף לוחמים), כוונות פדאיין צומחות בגדה המערבית, ותשוקה נלהבת הפטריוטיות הפלסטינית מתבטאת בצורות שונות ברחבי הארץ, שהגיעה לשיאה במאי 2021 (סייף אל-קודס) והקרבות שלאחר מכן שלהבותיהם לא כובו, בכלל שביתות המוניות ועימותים עממיים, וחזרו... לא ל... להזכיר את האיחור שעלול להתלקח בתחייה עממית מסיבית, במיוחד כאשר אשליות נסוגו מעל הסדר או נתיב מו"מ. אף אחד לא שוקל בזירה הפלסטינית, רשמית או עממית, כוחות מאורגנים או אחר. ארגון, מהמר היום בגלוי על הממשל האמריקני או ממשלת תל אביב, למרות השוני באמצעי העימות ומחויבויות אחרות, הקורא להזין זרמים ליברליים באשר הם.

וכל המאמצים הבלתי פוסקים מ-1967 ועד הרגע לבודד את ההתנגדות מסביבתה העממית לא הניבו אלא רוח. העם ייצר את עמוד ההתנגדות בחו"ל, והמחנה הגן עליו בדמם, וזהו מצבם היום בבית, וזה הגיע לשיאו בצורה המפוארת ביותר עם אנשי מחנה ג'נין שפתחו את דלתות בתיהם. את ההתנגדות. אמרה אחת האמהות המכובדות בקבלת הפנים שלה משלחת עממית (אנחנו לא רוצים אוכל או ביגוד, מספיק שאתה איתנו, יש לי עשרה קדושים, וכל הקדושים הם הבנים שלי.) לא הסצנה החיה הזו מתעלה על הטרגדיה היוונית ובשפת הספרות. האם לא ניכרת כאן גבורה קולקטיבית חיובית, לא שליליות? אולי היא מעלה את המורל של המתוסכלים ושל אלה שאיבדו את המצפן שלהם.

2: בנייתו ונחישותו של ציר ההתנגדות, וכיום הוא עובר מהגנה לתחילת המתקפה לאחר שספגה את "עשור האש" ובחזית הציר עומדת עוצמתה של מפלגת ההתנגדות הלבנונית. , ששוחרר בשנת 2000 וזכה בשנת 2006, ולא זוהם משחיתות ומחלות של הסצנה והמנהיג שלה, האסטרטג היוקרתי והאמין ודיוק הניתוחים שלו הרחק מהרעש וההגזמות, המונח "ישות זמנית" נוצרה בהרמוניה עם מה שהפכה מפת הסכסוך, כלומר יותר ממחצית לבנון, יותר ממחצית עיראק, יותר ממחצית מתימן ויותר ממחצית פלסטין, בנוסף למשטר דמשק עם צבאו של 200 איש. אלף לוחמים וזהה לכוח עזר. למרות השחיקה והאתגרים שפקדו אותו, אמר הנשיא חאפז אל-אסד ז"ל לד"ר חבש (יש לי טילים ארוכי טווח ואין צורך בקול תרועה). כמה ראשים נעים. והנשק הימי החזק ביותר באזור, בינה מלאכותית ומזל"טים שהוכיחו את חשיבותם) ויש כוחות עממיים שמועמדים לעסוק בחזית הסכסוך, ואולי גם מדינות.

מי היה מאמין שאמריקה, המעצמה הגדולה ביותר, תובס בווייטנאם, עיראק ואפגניסטן...?

נכון שמלחמה אזורית לא מעבר לפינה, אבל המאבק על עתיד האזור מוביל לכך. לפי מרקס, פוליטיקה לא נמדדת בשנים אלא במשתנים, לדעתי, מהותה אינה חדשות תקשורתיות אלא כיוון התנועה... אין צורך להתעכב על החלוקה האנכית בחברה הישראלית כיוון שמדובר בחלוקה אמיתית בין זרמים חילוניים לדתיים, גישה אחת אומרת שזה הולך להסלים, אחרת אומרת שאפשר להגיע לשילוב בין זרמים בממשלה לאחרים בתנועת המחאה, וגישה שלישית. הממשלה הנוכחית נושמת את נשימותיה האחרונות ורביעית שהקואליציה הממשלתית תישאר לזמן מה, מונעת על ידי נטייה פשיסטית בלתי מבוקרת נגד הפלסטינים, שכותרתה היא פתרון הסכסוך וסיפוח הגדה המערבית הפלסטינית הכבושה.

אני מסיים את המאמר שלי

בין אם הפשיזם הגזעני יגדל או לא (כדי שהסערה תבוא בעוצמה רבה יותר) מקסים גורקי חולם על "פתרון הסכסוך על ידי פגיעה אנושה במאבק השחרור הפלסטיני והסרת הנושא הלאומי מסדר היום של ההיסטוריה קרובים יותר לשיגעון. זה נוסה במשך מאה שנים ויותר, ומעשי טבח צבאיים ופוליטיים רבים נכשלו.(זה ללכת באותן שיטות ולצפות לתוצאות שונות) איינשטיין, העם הפלסטיני עלה על 15 מיליון איש, בנוסף למאות אלפי פלסטינים אמהות ואבות לא פלסטינים, ומיליון תארים אוניברסיטאיים, והשנה לומדים 250 אלף באוניברסיטאות בגדה המערבית ובעזה ויותר מ-60 אלף ב-48 אוניברסיטאות, ומבנה המעמדות מתגבש בהדרגה נשים שותפות כוח העבודה של עד 20%, התקשורת והסצנה התרבותית, המחקרית והאמנותית מבעבעים למרות הפערים, ויש דור צעירים עצום שוקק אינסוף אנרגיות והכנות (המפלגה שלנו היא מפלגת הנוער והנוער היא ראשונים ליזום הקרבה). דבריו אלה של לנין נכחו בצעדה הפלסטינית מראשית דרכו. מאז הסיורים הראשונים שחצו את הנהר ומדבר סיני, הם מחזיקים את ההדק בעזה, בג'נין ובכל מקום, שחטפו את הדגל. של ניצחון בלבנון ובעיראק, שלחמו בגבורה בסוריה והפילו קונספירציות בינלאומיות. האם טיפש זה או אחר מאמין שהוא מסוגל לבטל את תנועת ההיסטוריה? איך הוא יכול להסביר שהצבא הבלתי מנוצח מתחמק מהתמודדות רחבה עם ההתנגדות בלבנון ובעזה, תוך שהם מרוממים את יכולותיהם! .

פלסטין חיה וקיימת כדי להישאר, ואימפריות גדולות עברו על אדמתה לפני ארבעת אלפים שנה, כולן קמלו וחיו את פלסטין, והזמן הוא הזמן לניצחון העמים, לא משנה עד כמה הקשיים וחוסר האיזון חמורים עבורם. עם איתן, מחרים ומתנגד, הוא משלב את הסוגיה הפלסטינית עם נושאים ערביים ואזוריים באופן שמניח על השולחן לא את פתרון הסכסוך עם הפלסטינים, אלא את פתרון הסכסוך באזור.