200 ימים מאז התוקפנות הארוכה ביותר נגד רצועת עזה

היום, התוקפנות הישראלית נגד רצועת עזה נכנסת ליומה ה-200, וזו התוקפנות הארוכה והגדולה ביותר נגד הרצועה מאז כיבושה ב-1967.

לאחר פרק זמן ארוך יחסית זה, יש לשאול שאלות רבות לגבי גורלה של רצועת עזה לאחר המלחמה, והאם ישראל השיגה את מטרותיה שחזרו עליהן מאז תחילת התוקפנות, שלדעתה הוחלט התקדמות, אך הנתונים בשטח מצביעים בדיוק על ההיפך. המטרה המוצהרת הראשונה הייתה לחסל את תנועת ההתנגדות והחמאס ולמחוק את נוכחותה מרצועת עזה, אך היא לא הצליחה לשחרר את העצורים.

כל מי שעוקב אחר יעדים אלו, אליהם התייחס ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בתחילת המלחמה וחזר עליהם שוב ושוב, בתוספת המטרה של מניעת יכולות הטילים של תנועת חמאס ועצירת שיגור הרקטות לעבר התנחלויות הדרום, מבינה היטב שמדובר במטרות מדומה שישראל מפיצה בפני דעת הקהל הבינלאומית כדי ללטש את תדמיתה בטענה שהן... היא מבקשת לחסל את חמאס, שהוא מחשיב כטרוריסט, בנוסף לחילוץ בני הערובה שלו, כדי להכות בשני אמונים, הראשון הוא חכם ודיפלומטי, למצוא תמיכה מהרבה משטרים וממשלות הרואות בכל דבר פלסטיני טרור, והומניטרי, כדי לזכות באהדה בנוגע לסוגיית החזרת העצורים, אבל המציאות של מה שישראל עושה היא בגזרה החורגת ממטרות אלו, מהות התוקפנות היא ביטול תכונות החיים של העם הפלסטיני בעזה, הרס תשתיות ועקירת עזתים לסיני בכוח, עקב המשך תוקפנות שלא ריחמה על נשים, ילדים וקשישים, והרגה אלפים מהם, בעוד עשרות אלפים נפצעו ועדיין נמצאים מתחת להריסות, על רקע גילוי קברי אחים נוספים והמשך הפצצת בתים. ואזרחים בכלי טיס ישראליים, וגורמים למעשי טבח עקובים מדם מדי יום...

הנאומים והאיומים נמשכו, וממשלת בנימין נתניהו לא השיגה שום מטרה, אפילו חלקית, ולא השיגה את הניצחון שחיפשה תקרת השאיפות הישראליות ירדה, וישראל הלכה לדרישה לשנות את הסמכות השלטת רצועת עזה וסילוק חמאס ממנה, בסימן ברור לתבוסה, לפי העיתון "וושינגטון פוסט", שראה את ישראל רחוקה מתבוסה, תוך ציטוט של מקורות אמריקאים ומנהיגי צבא ואופוזיציה רבים, קוראים לממשלת נתניהו לצעוד. לרדת ולהתפטר.

באשר לעתידה של עזה לאחר המלחמה, מדובר בסוגיה מורכבת וקוצנית שבה שזורות קונספירציות נגד הרצועה, שכן ישנן מטרות מוצהרות ולא מוצהרות רבות המכוונות לעתיד הרצועה ומונעות מתושבי עזה לקבוע את גורלם. היבט זה קשור קשר הדוק לנושא השיקום, שעשוי להימשך שנים.

עיתונים ישראלים אומרים שקשה לראות דרך ברורה לניצחון צבאי מכריע של חמאס, בהתחשב במבנה המתקדם של חמאס, במיוחד עוצמתו הצבאית והמנהרות המתוחכמות שלו, שהפתיעו את ישראל הצורך לפנות לפתרון דיפלומטי לחילוץ האסירים, מתוך אמונה כי המטרה של השבת האסירים בכוח ובלחץ צבאי היא השמדת חמאס קשה להשגה ותעלה לצד הישראלי בחיי אסיריו ובני הערובה.

ישראל הפסידה הרבה במישורים שונים, בין אם במספר ההרוגים הגבוה שלה ובין אם החשבון הכבד שיש לשלם כתוצאה מפינוי אלפי מתנחלים מהצפון והדרום כאחד, וההוצאות שיש לשלם כדי לפצותם. , והרעידות שהכלכלה הישראלית מקבלת על בסיס יומיומי, ואם נוסיף לזה את הבעיות הפוליטיות שמציקות לממשלת ישראל ואת החלוקה הפוליטית החדה בדעת הקהל בין האפשרות להעצים את ההפצצות להרחבת המעגל של תוקפנות ואפשרות לנהל משא ומתן עם חמאס על מנת לשחרר את העצורים, בנוסף לאובדן גדול ברמת דעת הקהל העולמית, המופרעת מאכזריות התוקפנות ומעשי הטבח שבוצעו על ידי הכיבוש והביקורת על מדיניות ישראל. למרות כל זאת, התוקפנות הישראלית תימשך, על פי הצהרותיו של הרמטכ"ל, שהציג תוכנית לתקוף את רפיח לאחר שבועיים עד שלושה עד לפינוי מספר רב של אזרחים האמריקאי וול סטריט ג'ורנל, המלחמה הזו עשויה להימשך שישה שבועות, מה שאומר שהמלחמה עשויה להימשך עד יולי הבא.

היקף התגובות הישראליות שמונעות אך ורק מנקמה בעם הפלסטיני והמשך התוקפנות בתגובה לכשל המודיעיני והפוליטי שבו נקלעה ישראל, ברורה כדי לפצות על הכשלים, הדרך היחידה לעשות זה עוד מעשי טבח של הרג ושפיכות דמים במאמץ להפיל את תושבי ארץ ישראל על ברכיהם, שהחליטו לא לכרוע ברך למרות המצור, ההרג והרעב.