מקורות תקשורת עבריים חשפו כי הממסד הצבאי הישראלי פתח 57 חקירות פליליות הנוגעות למותם של עצורים מרצועת עזה ולבנון במהלך המלחמה המתמשכת. הדיווחים הבהירו כי חקירות אלו כללו את מותם של 56 פלסטינים ולבנוני אחד, אשר נהרגו בעת שהיו עצורים במתקנים צבאיים, אך אף אחד מהתיקים הללו לא הוביל להגשת כתבי אישום נגד האחראים.
נתונים שהתקבלו על פי חוק חופש המידע מצביעים על כך ששבע מתוך חקירות אלו התמקדו ישירות באירועי ירי שהובילו למותם המיידי של העצורים. למרות חומרת הטענות הללו, רשויות הכיבוש עדיין מתמהמהות בסיום ההליכים המשפטיים, והצבא אף טען כי אינו יודע את מועד התרחשותם של שניים מאירועים חמורים אלו.
על פי המידע הזמין, הרוב המכריע של מקרי המוות שנחקרו פלילית התרחשו בתוך מתקני מעצר צבאיים הנתונים לפיקוח ביטחוני הדוק. אתרים אלו מאופיינים במערכות מצלמות מעקב מתקדמות ובזמינות של מספר רב של עדים, הן חיילים ישראלים והן עצורים אחרים שהיו בזירת האירועים.
הצבא הישראלי הצדיק את כישלונו להגיע לתוצאות מוחשיות בחקירות אלו במה שתיאר כ'מורכבות ההוכחה' הנובעת מתנאי הלחימה בשטח. מקורות צבאיים טענו כי חוסר היכולת לזהות חשודים באופן מדויק מנע את העברת חקירות אלו למסלולים משפטיים בפועל, מה שמעלה שאלות לגבי רצינותם של הליכים פנימיים אלו.
חקירות אלו התפרסו לאורך חודשי המלחמה, כאשר שנת 2024 ראתה את המספר הגדול ביותר מהן, במקביל למבצעי המעצרים הנרחבים ברצועת עזה. הרישומים הראו גם פתיחת 19 חקירות ברבעון האחרון של 2023, בנוסף לשלוש חקירות חדשות שנפתחו בתחילת שנת 2025 הנוכחית.
מקורות יודעי דבר דיווחו כי חלק מהעצורים מתו מיד עם הגעתם למתקני המעצר כתוצאה מפציעות קודמות שלא טופלו רפואית באופן מספק. במקרים אלו, מופעל הליך צבאי אוטומטי המחייב חקירה של כל מקרה מוות המתרחש בתוך מתקנים צבאיים, אך לרוב הם מסתיימים ללא קביעת אחריות פלילית ברורה.
בנוסף לפציעות ישירות, הדיווחים ציינו כי חוסר טיפול רפואי הולם והתפשטות מחלות במרכזי המעצר הצפופים היו גורם מרכזי במספר מקרי מוות. ישראל מתמודדת עם ביקורת בינלאומית רחבה בשל תנאי המעצר, אשר פעילי זכויות אדם מתארים כחסרי מינימום הסטנדרטים ההומניטריים והמשפטיים הבינלאומיים.
בהקשר קשור להפרות של חיילים, המקורות חשפו כי החקירות הנוגעות לשוד רכוש אזרחים בעזה ולבנון נתקלו בגורל דומה מבחינת היעדר אחריות. למרות הנחיות ישירות מהרמטכ"ל על הצורך לדווח על גניבות, רוב התלונות נסגרו ללא נקיטת צעדים עונשיים מרתיעים נגד המעורבים.
בתי הדין הצבאיים רשמו רק כתב אישום אחד הנוגע לשוד, כאשר חייל הורשע בגניבת כסף מבית בעזה לאחר שניסה להפקיד אותו בחשבונו. האירוניה במקרה זה היא שההרשעה הגיעה לאחר שהתגלה כי השטרות שהחייל גנב היו מזויפים, מה שהקל על חשיפתו והעמדתו לדין.
החקירות כללו גם מקרים נוספים בהם חיילים הבריחו אופנועים ומכשירי חשמל מהאזורים ההרוסים ברצועת עזה פנימה. עם זאת, הפיקוד הצבאי הסתפק ברוב המקרים בנקיטת צעדים משמעתיים פשוטים, תוך הימנעות מהמסלול הפלילי שעלול להוביל לעונשי מאסר בפועל נגד הגורמים המעורבים בפשעים אלו.
הצבא הישראלי לא הצליח ברוב החקירות הפליליות לזהות חשודים, וייחס זאת למורכבות ההוכחה בתנאי לחימה למרות קיומן של מצלמות מעקב.
شارك برأيك
חקירות ישראליות בגין מותם של 57 עצורים מעזה ולבנון מסתיימות ללא כתבי אישום