מחקר ישראלי: תל אביב חווה 'קיפאון אסטרטגי' ושחיקה במעמדה הבינלאומי למרות העליונות הצבאית

דו"ח עדכני שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל חשף משבר עמוק שבו נתונה ישראל בהפיכת יכולותיה הצבאיות לתוצאות מדיניות מוחשיות. הדו"ח, שתורגם על ידי המרכז הפלסטיני למחקרים ישראליים (מדר), הבהיר כי תל אביב ניצבת כיום בפני מציאות פוליטית וביטחונית מורכבת ביותר, המאופיינת בהמשך מלחמת ההתשה בעזה ובהיעדר אופק מדיני ברור.

המכון תיאר את המצב הנוכחי כ'לימבו אסטרטגי', וציין כי ישראל, למרות כוחה הצבאי העדיף ותמיכה אמריקאית חסרת תקדים, סובלת מחולשה אסטרטגית חריפה. סתירה זו מונעת מהכיבוש להגיע למצב ביטחוני יציב, וגורמת לה לשקוע בעימותים פתוחים בחזיתות מרובות הכוללות את לבנון, איראן והגדה המערבית.

הדו"ח מתח ביקורת חריפה על המנטליות שבה מנוהלים המשברים הנוכחיים, תוך שימוש במטפורה לפיה ישראל משחקת 'דמקה' בהיגיון טקטי קצר טווח, בעוד יריביה מנהלים את המערכה בהיגיון של 'שחמט'. פער זה בתכנון גרם לישראל להסתפק במרדף אחר הישגים זמניים בשטח מבלי לבנות חזון אזורי מקיף שיבטיח לה יציבות ארוכת טווח.

במישור הבינלאומי, המחקר זיהה שחיקה מתמשכת במעמדה של ישראל, כאשר בידודה במוסדות הבינלאומיים גובר ואיומי החרם ואובדן הלגיטימציה במערב מתעצמים. הדו"ח גם הצביע על מתח גובר ביחסים עם וושינגטון, במיוחד בכל הנוגע לסוגיית 'היום שאחרי' המלחמה ברצועת עזה וחוסר האמון ההדדי.

בנוגע לסוגיה הפלסטינית, המכון הציע לנטוש את הדחייה המוחלטת של יוזמות מדיניות ולהחליפה ב'מפת דרכים פונקציונלית'. הצעה זו נועדה להעביר את הדיון מפתרון שתי המדינות המסורתי למסלול המותנה בביצועים ביטחוניים וניהוליים, באופן שיבטיח שכל התקדמות מדינית לא תוצג כפרס לפלגים הפלסטיניים לאחר אירועי אוקטובר.

הדו"ח רואה בערב הסעודית את המנוף המרכזי לכל 'היפוך אסטרטגי' עתידי, וקורא לממשלת ישראל להשקיע ברצון האמריקאי לחתום על עסקת הגנה עם ריאד. הוא הציע להציג נוסחה מדינית שתעניק לממלכה כיסוי ערבי לנורמליזציה באמצעות הכרזה עקרונית על אופק מדיני פלסטיני המותנה בקריטריונים ביטחוניים מחמירים ובפירוק מנשק.

הדו"ח התייחס גם לזירה הסורית, וקרא להאיץ את המשא ומתן הביטחוני עם המשטר הסורי החדש כדי לשלבו ב'ציר הערבי המתון'. מסלול זה נועד לצמצם את ההשפעה האיראנית והטורקית באזור, ולהקל את הנטל הצבאי על צבא ישראל בחזית הגולן והצפון באמצעות בניית מאזני כוחות אזוריים חדשים.

בלבנון, המכון קרא לשלב פעולה צבאית עם מסלול מדיני וכלכלי שמטרתו להחליש את חיזבאללה באמצעות חיזוק הממשלה והצבא הלבנוניים. הדו"ח הציע ניסוח החלטה בינלאומית משופרת שתעלה על החלטה 1701, עם אפשרות ליישב נקודות מחלוקת גבוליות יבשתיות, כולל חוות שבעא והע'ג'ר, כדי לשלול תירוצים להתנגדות.

המכון הזהיר מפני התפקיד הטורקי, ותיאר את אנקרה כ'גורם מעכב פוטנציאלי' לכל מבנה אזורי חדש בשל שאיפותיה להנהיג את העולם הסוני ותמיכתה בתנועות ההתנגדות. הדו"ח דרש לחזק את הברית עם יוון וקפריסין ולהשתמש בלחצים כלכליים ופוליטיים אמריקאיים כדי לרסן את ההשפעה הטורקית בזירות הסורית והפלסטינית.

הדו"ח זיהה את המכשול הגדול ביותר בפני יישום חזון זה בתוך ישראל, ובמיוחד בהרכב הקואליציה הממשלתית הנוכחית הכוללת גושי ימין קיצוני. הוא הבהיר כי קואליציה זו סובלת מ'שיתוק תפיסתי' המונע ממנה לקבל החלטות אסטרטגיות נועזות הנוגעות לרפורמות ברשות הפלסטינית או לפתיחות למסלולים אזוריים.

כדי לצאת ממבוי סתום זה, המכון המליץ על הקמת צוות שרים ביטחוני מצומצם שיגבש מסמך תנאים ברורים להתמודדות עם ארצות הברית ושותפים אזוריים. הוא גם הדגיש את הצורך בפתיחת ערוצי תקשורת חשאיים עם ריאד ורמאללה כדי להגדיר מודל של 'רשות פלסטינית מחודשת' שישראל תוכל לקבל כשותפה ביטחונית וניהולית.

המחקר הדגיש כי המשך הלחץ הצבאי לבדו לא יוביל להכרעה בסכסוך, אלא חייב להיות משולב ב'הנדסה מדינית' מקיפה שתעצב מחדש את יחסי ישראל עם האזור. הוא קבע כי כישלון בהפיכת הכוח הצבאי להישג מדיני יוביל בהכרח לשחיקה ארוכת טווח של המשאבים האנושיים והכלכליים של החברה הישראלית.

בסיום המלצותיו, המכון קרא לאמץ תוכנית 'כסף תמורת ריבונות אפקטיבית' בלבנון בתיאום עם מדינות המפרץ וצרפת כדי להבטיח את יציבות החזית הצפונית. הוא הדגיש כי הזמן אינו פועל לטובת ישראל לנוכח התפתחות יכולות 'ציר ההתנגדות' והתפתחות כליו בניהול מלחמת התשה רב-חזיתית המכוונת לעומק הישראלי.

מסמך אסטרטגי זה מגיע בתקופה רגישה שבה ישראל סובלת מפילוגים פנימיים חריפים סביב חוקי הגיוס וועדות החקירה לכשלונות אוקטובר. חשיבות הדו"ח טמונה בכך שהוא משקף את דאגת האליטה הביטחונית הישראלית מאובדן 'הזדמנויות אסטרטגיות' בתוך העיסוק בקרבות טקטיים יומיומיים שאינם מובילים לסיום ברור של המלחמה.

ישראל משחקת 'דמקה' בעוד יריביה, ובראשם איראן, מנהלים קרב ארוך טווח בשיטת 'שחמט'.