עם חלוף אלף ימים של התוקפנות הישראלית המתמשכת על רצועת עזה, בולטים סימני השמדה שיטתית שכוונה באופן מלא לתשתית החינוכית. תחקירים עיתונאיים חדשים, שהתבססו על נתוני לוויין של האו"ם, חשפו כי מוסדות אקדמיים הפכו למטרות צבאיות ישירות כחלק ממדיניות שמטרתה לפרק את מרכיבי החיים הבסיסיים של הפלסטינים.
הנתונים הדיגיטליים המתועדים עד סוף יוני 2026 הראו היקף הרס חסר תקדים, כאשר הפגיעה כללה 529 מוסדות חינוך ברחבי הרצועה. נזקים אלו התחלקו בין הרס מוחלט של 247 מבנים, ונזק חלקי שנגרם ל-282 מוסדות נוספים, מה ששלל מאלפי תלמידים את סביבתם החינוכית הבטוחה.
העיר עזה עמדה בראש רשימת האזורים שנפגעו ביותר, כאשר מכונת המלחמה הישראלית מחקה לחלוטין 72 בתי ספר ו-7 אוניברסיטאות. בנוסף, 119 בתי ספר ו-7 אוניברסיטאות נוספות בעיר ספגו נזקים חלקיים חמורים, מה שהפך את חידוש תהליך הלמידה בהם לבלתי אפשרי כרגע.
בצפון הרצועה, המצב לא היה פחות טרגי, שכן 55 בתי ספר ואוניברסיטאות יצאו מכלל שימוש לחלוטין כתוצאה מהפצצות ישירות. בנוסף, 40 בתי ספר נוספים נפגעו חלקית, מה שמשקף את נחישות הכיבוש להעלים את מוסדות החינוך באזורים הצפוניים שסבלו ממצור חונק.
העיר חאן יונס בדרום הרצועה סבלה מהרס נרחב שפגע ב-80 בתי ספר ואוניברסיטאות באופן מוחלט, בעוד ש-64 מוסדות חינוך נוספים נפגעו חלקית. נתונים אלו מאשרים כי הפגיעה לא הייתה אקראית, אלא כללה את כל המרכזים החיוניים המשרתים את הצפיפות האוכלוסייה הגבוהה בדרום.
ברפיח, הפעולות הצבאיות הביאו למחיקת 24 בתי ספר ואוניברסיטאות מהמפה החינוכית באופן מוחלט, בנוסף לפגיעה ב-40 מוסדות נוספים. באזור המרכז, ובמיוחד בדיר אל-בלח, הרס הכיבוש 7 בתי ספר באופן מוחלט, בעוד שהרס חלקי פגע ב-15 בתי ספר ושתי אוניברסיטאות.
על פי המתודולוגיה הנהוגה בסיווג הנזקים, מבנים שנהרסו לחלוטין הם אלה שקרסו לגמרי או הגיעו למצב המחייב הריסה ובנייה מחדש. מוסדות המסווגים כנזקים חלקיים הם אלה שספגו פגיעות מבניות משמעותיות אך עדיין עומדים, עם צורך בתהליכי שיקום נרחבים ומורכבים.
המשבר חורג מעבר להריסת קירות, שכן 179 מוסדות חינוך נמצאים כיום בתוך אזורי שליטה צבאית ישראלית המכונים 'הקו הצהוב'. מיקום צבאי זה מונע כל ניסיון להעריך נזקים או להתחיל בתהליכי שיקום של מבנים שעדיין עומדים, מה שמעכב את חזרת התלמידים אליהם.
הדיווחים מצביעים על כך ש-122 מוסדות חינוך נהרסו לחלוטין לאחר שנפלו תחת שליטת כוחות הכיבוש, מה שמעיד על הרס מכוון לאחר סיום פעולות הלחימה בהם. כמו כן, קיומם של 57 מוסדות שנפגעו חלקית בתוך אזורים אלו הופך את השימוש בהם לבלתי אפשרי תחת המצור הצבאי המוטל.
הישארותם של מוסדות חינוך כבני ערובה לנוכחות הצבאית הישראלית מציבה אתגרים עצומים בפני עתיד הדורות הפלסטינים בעזה. כל מאמץ בינלאומי לשיקום יתנגש במציאות בשטח הנכפית על ידי הכיבוש, מה שיאריך את משך המחסור בחינוך לשנים רבות קדימה.
התוקפנות לא הסתפקה בהרס אבנים, אלא שינתה את תפקידם של בתי הספר שנותרו למרכזי מחסה חירום למאות אלפי עקורים. עם אובדן בתיהם של הפלסטינים, הכיתות שנותרו הפכו למקלט היחיד למשפחות, מה שהוביל להפסקת היכולת התפעולית של מערכת החינוך כולה.
מקורות רשמיים ברצועת עזה אישרו כי 100% מבתי הספר ספגו נזקים חומריים בדרגות שונות כתוצאה מהפצצות ישירות ועקיפות. המקורות הבהירו כי 81% ממבני בתי הספר ברצועה זקוקים בדחיפות לבנייה מחדש מקיפה או לתהליכי שיקום יסודיים לפני שיוכלו לשמש שוב.
במישור האנושי, המחיר היה יקר מאוד, כאשר המלחמה גבתה את חייהם של למעלה מ-20 אלף תלמידים ותלמידות בכל שלבי החינוך. כמו כן, כ-19 אלף ו-800 תלמידים נאלצו לעזוב את הרצועה בחיפוש אחר ביטחון או כדי להשלים את לימודיהם בחו"ל, על רקע קריסת המערכת המקומית.
הסטטיסטיקה מסכמת תמונה עגומה של מניעת זכותם הבסיסית לחינוך מיותר מ-620 אלף תלמידי בתי ספר ו-90 אלף סטודנטים. הפסקה כפויה זו מאיימת על אובדן עתידו של דור שלם, על רקע המשך הכיבוש בפגיעה ב-17 מוסדות להשכלה גבוהה והרס שלהם באופן מוחלט או חלקי.
המלחמה גבתה את חייהם של למעלה מ-20 אלף תלמידים, ומנעה מיותר מ-700 אלף אחרים להמשיך את לימודיהם בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
شارك برأيك
1000 ימים של תוקפנות: הכיבוש מוחק את התשתית החינוכית בעזה ומונע מ-700 אלף תלמידים ללמוד