שאלות עולות לגבי אופי המיצוב הישראלי העתידי בגדה המערבית וברצועת עזה, במקביל להכרזה האמריקאית על חתימת מזכר לסיום המלחמה עם איראן, שכלל את לבנון וחיזבאללה כצדדים להסכם. השאלה המהותית מתמקדת ביכולת הכיבוש להמשיך באסטרטגיות של סיפוח הגדה וריקון הרצועה, לאור הכישלון האסטרטגי המצטבר בעימותים האזוריים.
המיצוב הישראלי החדש הפך למורכב ביותר לאחר הצעד שנקטו נשיאי איראן מסעוד פזשקיאן וארה"ב דונלד טראמפ בחתימת מזכר ההבנות ביום רביעי שעבר. מזכר זה, שהפסיק את המלחמה, הציב את הכיבוש בפני אפשרויות קשות בלבנון, הנעות בין נסיגה מלאה לבין שמירה על אזור חיץ שיבטיח לו יד חופשית נגד חיזבאללה.
קריאות פוליטיות מצביעות על כך שאפשרויות הכיבוש נראות ברובן מחריפות, למעט תרחיש הנסיגה שעשוי להגיע כהבנה פורמלית עם ממשלת לבנון. סבורים כי מסלול זה עשוי להיות מונע על ידי תמריצים שמציע ממשל טראמפ לנתניהו בנושאי הגדה והרצועה, או כתוצאה מלחצים מצד המדינה העמוקה כדי למנוע עימות עם וושינגטון.
בתוך ישראל, מכתב קולקטיבי שנחתם על ידי ראשי מטה וגנרלים לשעבר, ביניהם אהוד ברק ואהוד אולמרט, שיקף את היקף החששות הביטחוניים מהתנהלות הממשלה הנוכחית. המכתב קרא בבירור להפסיק את התקפות המתנחלים בגדה המערבית, והזהיר מפני השלכותיהן על השותפויות הביטחוניות האזוריות והבינלאומיות של הישות.
מהלכים אלה מתרחשים במקביל לשינויים במפה הפוליטית הפנימית, כאשר סקרי דעת קהל הראו עלייה במפלגת 'ישאר' בראשות גדי איזנקוט וקבלת 21 מנדטים. עלייה זו מפעילה לחץ נוסף על מפלגת הליכוד, ומשקפת רצון של חלק מהציבור לחפש חלופות לקואליציית הימין השלטת הנוכחית.
הישות חווה מצב של דחיפה פנימית תחת השפעת הפילוג המסורתי בין הימין הלאומי החילוני לימין הדתי הלאומי. פילוג זה ניזון מהלחצים האמריקאים לאכיפת ההסכם עם טהרן, ומרצון הכוחות האירופיים לייצב את המצב כדי להתפנות לנושאים בינלאומיים אחרים כמו הסכסוך עם רוסיה וסין.
סימני שינוי בסדרי העדיפויות הבינלאומיים הופיעו מיד לאחר ההסכם האמריקאי-איראני, כאשר אוקראינה תקפה מתקני נפט רוסיים באור ירוק מערבי. שינוי זה בנוף העולמי מחייב את האג'נדה הישראלית לתזמן מחדש את סדרי העדיפויות שלה כדי להתאים לדרישות בעלות הברית, מבלי לוותר בהכרח על שאיפותיה ההתרחבותיות.
זרמי הימין הדתי הלאומי חוששים מאובדן הזדמנות היסטורית לסחוט את הקהילה הבינלאומית ולהמשיך בתוכניות הסיפוח וההגירה. הם רואים כי ההימור צריך להישאר על 'נבואות תנ"כיות' ולא על בריתות משתנות עם המערב, מה שמעמיק את הפער עם זרם המדינה העמוקה המעדיף לשמור על השותפות האסטרטגית עם וושינגטון.
למרות שהפילוג בתוך הישות הוא מבני, הוא עדיין לא הפך לפילוג מבני חריף שיוביל לקריסת המוסדות. עם זאת, חדירת הימין הדתי למפרקי מערכת המשפט, הביטחון והחוץ החלה למשוך את השטיח מתחת לרגלי האליטה החילונית המסורתית, מה שהופך את ההתנהלות הישראלית למפוצלת וחסרת הכרעה.
מצב השחיקה שחווה המדינה העמוקה בישראל הופך את הימור המדינות האזוריות על 'רציונליות' הישות להימור מסוכן. הפילוג המשתרע לקהילות ולמוסדות התומכים באמריקה ובאירופה מחליש את יכולת הכיבוש לקבל החלטות אסטרטגיות אחידות ארוכות טווח.
לגבי מדינות השכנות, ובמיוחד ירדן ומצרים, ההימור על הצלחת תהליך המיצוב מחדש הישראלי עשוי לייצג הפסד נקי. האסטרטגיה הימנית כלפי הגדה ועזה נשארת קבועה במהותה ההתרחבותית, ללא קשר לשינויים בפנים הפוליטיות או בטקטיקות הצבאיות הננקטות בשטח.
משקיפים מזהירים כי היעדר אפשרויות למדינות ערב וההיאחזות בהבנות ביטחוניות ישנות עבר זמנן. האירועים האזוריים והבינלאומיים המואצים דורשים גישות חדשות החורגות מהמבנים המסורתיים שאינם מסוגלים עוד להתמודד עם מורכבות המצב בשטחים הפלסטיניים הכבושים.
תהליך ההסתגלות הישראלי למציאות החדשה נראה יקר ומורכב, במיוחד לאור הסתירה בין המטרות האידיאולוגיות של הימין לבין הצרכים הפוליטיים הבינלאומיים. סתירה זו הופכת כל רגיעה זמנית לשלב מעבר בלבד לפני סבבים חדשים של הסלמה הקשורים לפרויקטים של סיפוח והגירה.
לסיכום, המיצוב הישראלי באזור נשאר תהליך כמעט בלתי אפשרי בהיעדר חזון פוליטי אחיד בתוך הישות. בין אם ההנהגה בידי הימין הקיצוני או הגנרלים לשעבר, המהות האסטרטגית נשארת ממוקדת בשליטה, מה שהופך את היציבות האזורית למטרה רחוקה בהישג יד בטווח הנראה לעין.
המיצוב הישראלי בגדה ובעזה הוא תהליך בלתי אפשרי תחת אסטרטגיה ימנית קבועה וסדרי עדיפויות פוליטיים המשתנים במהירות.
شارك برأيك
לידת המיצוב הישראלי: בין הסכם וושינגטון-טהרן לשאיפות הסיפוח בגדה ובעזה