הילד הפלסטיני מועין צלאחאת שב לחירותו לאחר החלטת שלטונות הכיבוש לשחררו, זאת לאחר שריצה 16 חודשים במעצר מנהלי. צלאחאת נחשב לעצור המנהלי הצעיר ביותר בבתי הכלא הישראליים, שם הוחזק במשך כל התקופה ללא הגשת כתב אישום רשמי או קיום משפט הוגן.
מסע הסבל של הילד מועין החל בפברואר 2025, כאשר כוחות הכיבוש פשטו על בית משפחתו בעיירה בית פג'אר, הממוקמת ליד העיר בית לחם בדרום הגדה המערבית. מאותו רגע, הילד הועבר כבול למרכזי חקירה ולאחר מכן לבתי כלא, שם הוטלה עליו בידוד מוחלט ממשפחתו ועורכי דינו.
שלטונות הכיבוש נוקטים במדיניות המעצר המנהלי בהתבסס על צווים צבאיים המוצאים על ידי המפקד הצבאי של האזור, ומתרצים זאת בקיומם של תיקים סודיים. מדיניות זו מאפשרת הארכת מעצרם של פלסטינים למשך מספר חודשים הניתנים לחידוש באופן בלתי מוגבל, וזה מה שחווה מועין, שמעצרו חודש שלוש פעמים ברציפות.
במילותיו הראשונות לאחר שחרורו, תיאר מועין צלאחאת את תחושת החופש כבלתי ניתנת לתיאור, וציין כי הליכי ההתעללות והעינויים נגדו נמשכו עד לרגעים האחרונים לפני השחרור. הוא הדגיש בהצהרותיו למקורות עיתונאיים כי הנהלת בתי הכלא אינה מבחינה ביחס הקשה והמכות בין ילד למבוגר.
האסיר המשוחרר הדגיש את המצב הבריאותי הירוד בתוך מתקני המעצר, והסביר כי האסירים סובלים מהתפשטות רחבה של מחלות עור ומחלות מדבקות. הוא הוסיף כי קיימת מדיניות של הזנחה רפואית מכוונת, כאשר האסירים חסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר של טיפול ותרופות הדרושות להתמודדות עם המגפות המתפשטות.
מצדו, גסאן צלאחאת, אביו של הילד, הביע את גודל הסבל שחוותה המשפחה לאורך כל תקופת היעדרותו של בנם וניתוק החדשות עליו. הוא הסביר כי המעצר המנהלי מהווה מלחמה פסיכולוגית על ההורים, החיים בחרדה מתמדת עם כל מועד לחידוש המעצר או סיום התקופה המשוערת.
האב נזכר ברגעים הקשים שעברה המשפחה, והדגיש כי ספר את ימי היעדרותו של בנו בשניות ובשעות, כאשר משך היעדרותו הגיע ל-480 ימים. הוא ציין כי השמחה הייתה כפולה מכיוון שמועד השחרור חפף ליום הולדתו, מה שהפך את החג עבורם לשני חגים.
תהליך השחרור לא היה נטול ניסיונות להעיב עליו, כאשר שלטונות הכיבוש התכוונו לשחרר את מועין במחנה כלא סאלם בצפון הגדה המערבית במקום במעברים הקרובים לביתו. המשפחה נאלצה לנסוע מרחקים ארוכים ולהמתין שעות ארוכות תחת קרני השמש לפני שהצליחה לחבק את בנם.
פרשת מועין צלאחאת באה להאיר את סוגיית האסירים הילדים הנחשפים להפרות בוטות של החוק הבינלאומי ההומניטרי. שלטונות הכיבוש ממשיכים להשתמש במעצר המנהלי ככלי לענישה קולקטיבית נגד פלסטינים, תוך התעלמות מכל הפניות הבינלאומיות לזכויות אדם להפסיק מדיניות זו.
על פי הנתונים הסטטיסטיים האחרונים שפורסמו על ידי מועדון האסיר הפלסטיני, בבתי הכלא של הכיבוש שוהים כ-9500 אסירים ועצורים, מתוכם 360 ילדים המתמודדים עם תנאים דומים לאלה שחווה מועין. הנתונים מצביעים גם על קיומם של יותר מ-3300 עצורים מנהליים, וזהו השיעור הגבוה ביותר מזה שנים רבות.
אין הבדל בין גדול לקטן במכות ובשאר הדברים, הם מכים את כולם בתוך בתי הכלא, והמחלות מתפשטות בתוך היעדר מוחלט של טיפול.
شارك برأيك
חופש לאסיר המנהלי הצעיר ביותר: מועין סלאחאת מחבק את משפחתו לאחר 16 חודשי היעדרות