אונר"א חושפת פרטים על הוצאתו להורג של אחד מעובדיו בעזה על ידי הכיבוש.

סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) חשפה פרטים על הריגתו של אחד מעובדיה על ידי הכיבוש הישראלי, ותיארה זאת כ"הוצאה להורג בשטח" וקבעה כי עובדיה "אינם מטרה".

אונר"א מסרה כי עובדה, כמאל, ששירת בסוכנות למעלה מ-20 שנה, עזבה את ביתו ברפיח ב-23 במרץ, כשהיא לובשת אפוד של האו"ם ונוהגת ברכב המסומן בבירור בסימוני האו"ם. עם זאת, הסוכנות איבדה קשר איתו במהרה.

הסוכנות הוסיפה כי מקום הימצאו של כמאל נותר לא ידוע במשך ימים, עד שגופתו נמצאה בקבר אחים, "לצד שרידי פרמדיקים של הסהר האדום הפלסטיני שנהרגו על ידי כוחות ישראליים".

היא הסבירה כי "בהתבסס על מידע שהועבר לאחרונה לאונר"א, האב והבעל שנרצחו נהרגו ממכה אחת או יותר בחלק האחורי של גולגולתו, ולאחר מכן נקבר לצד חברי צוות הסהר האדום הפלסטיני".

אונר"א אישרה כי לא קיבלה כל תגובה ישירה בנוגע למותו של כמאל, למרות בקשות רבות שהוגשו לממשלת הכיבוש הישראלית.

"כמאל עבד עם אונר"א במשך יותר מ-20 שנה, והשאיר מאחור את אשתו וילדיו", אמר נציב אונר"א, פיליפ לזאריני. "זהו אחד ממקרים רבים בלתי נסבלים. חסינות פותחת דלת לזוועות נוספות."

לזאריני קרא לחקירות עצמאיות על מותם של כמאל וכל שאר עובדי אונר"א שנהרגו בעזה, אשר עד כה נהרגו יותר מ-310 מהם. האומות המאוחדות אישרו כי "סבלו ממספר גבוה יותר של נפגעים בשורותיהם במהלך מלחמת עזה מאשר בכל סכסוך אחר מאז הקמת הארגון".

מצדו, משרד זכויות האדם של האו"ם בשטחים הפלסטיניים הכבושים הביע את זעזועו נוכח "ההוצאה להורג ללא משפט לכאורה של איש צוות של אונר"א וקרא לחקירה דחופה ולהבאת האחראים לדין.

בהקשר זה, הצהיר המשרד כי "כוחות ישראליים פתחו באש על אמבולנסים ורכבי חילוץ המסומנים בבירור השייכים לסהר האדום הפלסטיני ולהגנה האזרחית, והרגו 15 עובדי סיוע".

המשרד אישר כי פשעים אלה משקפים דפוס "נורא ושיטתי" של הפרות של עקרונות המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

הוא הצביע על דיווחים על "מותם של פלסטינים במעצר ישראלי", מה שמעלים חששות כבדים כי ייתכן שהם עברו עינויים ורציחות, כולל המנתח האורתופדי הבולט עדנאן אל-ברש, שגופתו מוחזקת על ידי הרשויות הישראליות במשך יותר משנה.

משרד זכויות האדם הדגיש כי "הריגת אזרחים מכוונת במסגרת סכסוך מזוין, אם יוכח, מהווה פשע מלחמה", והביע את דאגתו העמוקה בנוגע ל"אופיים הנרחב והחוזר ונשנה של הריגות בלתי חוקיות, כולל הוצאות להורג ללא משפט, ולחוסר לכאורה בפעולה יעילה מצד כוחות ישראליים כדי לרסן או להעמיד לדין את האחראים ברוב המקרים הללו, דבר המצביע על כך שפשעים אלה אינם אירועים בודדים, אלא נהנים מהסכמה שבשתיקה של ההנהגה הצבאית והאזרחית".