פוליטיקאים ישראלים בעלי אוריינטציה ודרגות שונות, מימין ומשמאל, מתלהמים על תביעתם העיקשת והמתמשכת לשמרנות וכיבוד ה"סטטוס קוו" במסגד אל-אקצא המבורך. עניין זה הפך לשיא סדוק כדי להצדיק את מדיניות ההתנחלויות הישראלית להפרות השלטוניות והלא ממשלתיות הישראליות של מסגד אל-אקצא המבורך.
מונח לטיני זה, Status Co, החל לשמש בימי האימפריה העות'מאנית, כאשר הנפיק פירמן בשנת 1757, כדי להחליט על המשך הסטטוס קוו בין העדות הנוצריות כתוצאה מההבדלים ביניהן בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים והעריסה בבית לחם, אז אושר בשנים 1852 ו- 1853 והשאר מכובד עד היום בקרב העדות הנוצריות השונות. ימי הכיבוש הישראלי היו מוטרדים בסוגיית הקופטים והאתיופים, שקיבלה אופי מדיני ולא משפטי, בזמן של עוינות עם הרפובליקה הערבית של מצרים והיחסים המלאים עם היילה סלאסי, קיסר חבש, והתערבות הרשות השופטת הישראלית בה באמצעות בית המשפט העליון לצדק הישראלי לסנגור למען בעל הברית החבשי.
לאחר מכן, הכירו מדינות אירופה במשרד זה באמצעות ועידת פריז, ואמנת ברלין בשנת 1878 החליטה לאמץ את ה"סטטוס קוו" על ידי החלטה בסעיף 62 שלו כי לא ניתן לבצע שינויים במצב הנוכחי בכל המקומות הקדושים. , כך שהוא כולל את כל המקומות הקדושים לנוצרים ולאסלאמיים ונחשב למסגד אל-אקצא המבורך הוא מקדש איסלאמי, ולאימפריה העות'מאנית יש את הזכות לנהל אותו ולבנות אותו מחדש. התחייבות זו עברה בירושה על ידי מחלקת ההקדשים האסלאמית בירושלים.
לפיכך, ה"סטטוס קוו" הפך לחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי, ומשמעותו "העניינים הנוכחיים או הקיימים באזור נשארים כפי שהם ואינם משפיעים על שינוי, שינוי או ביטול", במיוחד בכל הנוגע לעניין החברתי ו/ או מצב פוליטי ו/או דתי ו/או חברתי ו/או צבאי. וכל המדינות חייבות לכבד וליישם אותו, אכן, הסטטוס קוו התחזק מכל החוקים הפנימיים ומתעלה עליהם אם מתרחשת התנגשות בין החוק הפנימי למה שנקרא הסטטוס קוו או הקיים.
הסטטוס קוו בארץ הקודש "פלסטין" נותר זהה לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית והכיבוש הבריטי בפלסטין, וטען כי בריטניה כיבדה את הסטטוס קוו במקומות הקדושים ובחופש הדת, עד שהתרחשו סכסוכים עקובים מדם בין יהודים ליהודים ליהודים ליהודים ליהודים ליהודים ליהודים וליהודים. מוסלמים מעל חומת אל-בוראק, שהיא החומה המערבית של מסגד אל-אקצא, ומהווה חלק ממנה. היא בלתי נפרדת ממסגד אל-אקצא, כי מסגד אל-אקצא הוא בן 144 דונם, כולל כיפת הסלע, קפלת באב אל-רחמה, טרסות, תריסים, מדרכות, משטחים, כיפות, דלתות ועוד באזור זה. והוא מתמסר להבנה זו לאורך המאמר הזה.
כתוצאה מכך, והגעת ועדת חבר הלאומים והצגת המלצותיה, לאחר שהקשיבה ובחנה את העניין, היא החליטה כי חומת אל-בוראק היא רכוש אסלאמי פרטי, וכי רק למוסלמים יש. זכויות ממשיות מלאות וללא פגם בו, וכי תפילת היהודים מולו היא דרך ויתור מצד המוסלמים ליהודים, ולכן נאסר על היהודים לתקוע בשופר ולערוך שולחנות ווילונות ניקוי או שיקום הקירות. . ממשלת המנדט הבריטי אימצה את דו"ח חבר הלאומים באמצעות חקיקת המנדט הבריטית המחייבת בשנת 1931. החוק הבריטי הזה לא בוטל עד היום והרשויות הישראליות התעלמו מיישומו.
לאחר 1967, כבשו הכוחות הישראליים את העיר ירושלים וסיפחו אותה, ולמרות כיבוש מסגד אל-אקצא ומקומות דתיים שונים, הם טענו מלכתחילה כי הם מכבדים את הסטטוס קוו שהיה קיים לפני 1967.
זה נעזר בפתווה דתית יהודית אורתודוקסית שאסרה על יהודים להיכנס לבניין ולחצר של מסגד אל-אקצא. אדרבא, הרשות הישראלית - כתם אפר בעיניים - הוציאה חוק להגנת המקומות הקדושים ואישרה לשר לשירותי דת להגדיר אותם, שכן הוא זיהה 135 אתרים דתיים, כולם יהודים פר אקסלנס.
החלטות האומות המאוחדות הגיעו ברציפות, בין אם מהעצרת הכללית של האו"ם או ממועצת הביטחון, ואישרו את תפיסת המשפט הבינלאומי המנהגי למצב הנוכחי שאליו התייחסנו לעיל. העצרת הכללית של האומות המאוחדות פרסמה מוקדם את החלטתה מס' 2235 בשנת 1967, שבה ראתה את כל הצעדים הישראליים בירושלים בטלים וקראה לישראל לבטלם ולהימנע מנקיטת כל פעולה שתשנה את מעמדה המשפטי של העיר. של ירושלים. באשר למועצת הביטחון, היא הוציאה בשנת 1968 החלטה מס' 252, שבה ראתה את כל הפעולות המינהליות, החקיקתיות והפעולות שישראל נקטה בירושלים בטלות ומבוטלות, וקראה לקהילה הבינלאומית לבטלן. רולד אישר החלטות של הראשון.
בתחילת הדרך, מחלקת ההקדשים האסלאמית של הממלכה ההאשמית ירדן יישמה את הסטטוס קוו על מסגד אל-אקצא (המסגד) והורידה את דגל ישראל מהתורן של המסגד למרות תפיסתם של בית הספר אל-תנזי ואל- חומת בורק, שניהם מהווים הפרה בוטה של כלל הסטטוס קוו.
למרות זאת, מחלקת ההקדשים קיבלה, למרבה השמחה, על שמירת המסגד, מינוי שומריו, מימונם, תשלום שכרם, הסדרת המקום, פתיחתו וסגירתו, וציון השעות לכך, והיא לקחה על עצמה שיקום וניקיון שלו. במיוחד לאחר השריפה של המינבר צלאח א-דין בשנת 1969. ההקדשים האיסלאמיים ביצעו מודרניות את רשת החשמל והמים, ואף שיפצו את מסגד מרואני ומסגדים רבים נוספים. אחד המתקנים החיוניים של המסגד ללא אישור מהרשות הישראלית הכובשת על פי העיקרון או הכלל של המצב הקיים. למעשה, התנהל ויכוח נוקב ולוהט בין ההקדשים, הרשות הישראלית ועיריית ירושלים הישראלית עם נשיאיה העוקבים, שניסו בדרכים שונות להראות את כוחם ושליטתם, שאותם כינו את ריבונותם לכאורה, אפילו בעניינים קטנים.
עם זאת, העניין החל לקבל תפנית מסוכנת נוספת לאחר שנת 2000, במיוחד לאחר ביקורו הקשה של אריאל שרון.
כוחות ביטחון ישראלים שונים החלו להתערב במסגד, ולכן הציבו תחנת משטרה בתוך המסגד, וגדודי משטרה הוצבו לעקוב אחר המצב הפנימי במסגד על כל דלתותיו, לאפשר לכל מי שרצו להיכנס ולאסור את מי שהם רוצים. , והם מפקחים על כל דבר, בין מחומרי בניין או למטרות שיקום או אחרות, איסור ודרכון. במקום זאת, נערכו סיורים משטרתיים בתוך המסגד, בוחנים מבפנים ומבחוץ, אוסרים ומתירים כניסה, מקדימים את זהותם של חלקם וזימון פרופסורים, עובדי הקדשים, סטודנטים למדע ודת ושומרים, ואסרו עליהם להיכנס למסגד. , אלא גירושם מהמסגד למשך ימים, שבועות וחודשים, זכר ונקבה כאחד. והיא המשיכה באותן הפרות של הסטטוס קוו, כשהיא הסתערה על הבניין ורמסה על שטיחיו ורצפותיו עם השטיחים של אנשי הביטחון שלו.
הם רדפו את המוסלמים והכו את המתפללים וההסתגרות, גרמו להם נזק, וזרעו הרס במרפאה הרפואית, וניפצו את החלונות המעוטרים הנחשבים למורשת אמנותית דתית. האם זה לא נחשב להפרה בוטה של הסטטוס קוו במסגד, או שהם חושבים שאנחנו כל כך תמימים שאנחנו לא מבינים או מבדילים את המצב הנוכחי מפעולות אחרות? למעשה, מעשיהם של אנשי הביטחון הישראלים אינם רק הפרה של הסטטוס קוו, אלא מהווים פשעים במובן המחמיר של המשפט הפלילי הבינלאומי. אם קארים חאן, התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי, היה ישר ונאמן לאמנת רומא, הוא יפתח בחקירה פלילית על ההתקפות שהתרחשו במסגד נגד מתפללים, קפלות נשים ונסוגים.
פעולות תוקפניות אלו מפרות ללא עוררין את הסטטוס קוו ורק יובילו לעוד שפיכות דמים ולא יובילו לבניית מקדש, ולא לחלוקת המסגד, לא זמנית ולא מרחבית. אדרבא, ההסתערות היומיומית של המתנחלים על המסגד, ללא קשר למספרם, תפילות, תנועות, מזמורים, "השתטחות אפית" וריקודים, היא הפרה חמורה של הסטטוס קוו על פי הבנת המשפט הבינלאומי הנוהג והכתוב.
המצב הנוכחי כולל, בין היתר, חופש דת במסגרת המצב הקיים לפני המלחמה, סטטוס קוו ante bellum, וזה כולל את חופש המתפללים בכל שעות היום, בוקר וערב, לפי ההסדרים שקבע האיסלאם. הקדשות, ולא בתוך הדלתות המותנות האלקטרוניות. זה כולל את זכותם של כל המוסלמים מכל הגזעים, הגזעים, השפות והצבעים להיכנס למסגד ולהתפלל בו, בזמן שהם רוצים ללא הגבלה או תנאי, ולאיש אין זכות לעמוד בדרכם. הסטטוס קוו סולל את הדרך לחופש פולחן מוחלט ומאפשר לכל המוסלמים לעלות לרגל למסגד ולקיים בו את תפילותיהם, בין אם מהגדה המערבית, מרצועת עזה, ירדן או מדינות אחרות. זכותם של המוסלמים לשאת את פרסומיהם, ספריהם וצרכיהם בחצרות המסגד ללא צנזורה.
המצב הנוכחי מיוצג גם בחפירות, תחזוקה ושיקום, וזה דבר שהרשויות הישראליות הפרו כל הזמן ומתעקשות להפר בכל הזדמנות ובכל נסיבות. זכותו של הווקף האסלאמי לערוך את החפירות הנדרשות מעבודתו במקומות המבוקשים או הנדרשים מכוח צורך או צורך דתי או ארכיאולוגי. בנוסף, אסורות חפירות ישראליות מתחת למסגד, לא על פי כלל הסטטוס קוו, אלא על פי אמנת האג משנת 1954, אמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949 ואמנת האג הרביעית משנת 1907. הדבר אושר על ידי אונסק"ו בהחלטתה בשנת 2016 ובהחלטותיה שלאחר מכן.
על מנת להחליש באופן מעשי את מעמדם החוקי של המוסלמים במסגד, אסרה הרשות הכובשת בישראל כל שיפוץ חשמל ומים וכל שיפוץ לאחר כיבוש ארוך טווח שנמשך חמישה וחצי עשורים, והרשות הכובשת ממשיכה לאסור על כך. אמצעים חיוניים למוסלמים וסוגד להם ללחצים ולהגביל אותם למרות שעניינים אלו הכרחיים המצב הנוכחי כפי שצויר על ידי משפטני המשפט הבינלאומי המנהגי. לאחר יותר מחמישה עשורים של כיבוש ישראלי, המסגד זקוק לחליפה חדשה של תאורה, אוורור, תאורה, מים, חימום, מיזוג אוויר, ניקוזים, אריחים, חקלאות, שמשיות, טרסות, מרפאות, תחנות כיבוי אש, שירותים, ברזי מים לרחצה. ומתקנים חיוניים. כל מה שהוזכר הוא צורך דחוף ליישם את מה שנקרא סטטוס קוו, ולא מה שהפוליטיקאים הישראלים מקבלים.
המשמעות האמיתית של הסטטוס קוו או הסטטוס קוו היא מה שהיה רווח לפני 1967 במסגד אל-אקצא המבורך מבחינת התנהגותם של המוסלמים, ללא קשר למינם, גזע, שפתם או צבעם. חסות מחלקת ההקדשות האסלאמית בכלל מתקני מסגד אל-אקצא המבורך, בניין או ריק, מקורה או לא, ב-144 דונם, ומלבד זאת, הוא הטעיה ומניפולציה של מילים, שכן האמת אינה מתנגדת לסמכותה והיא מנצחת בהכרח את השקר והשקר. עָרִיצוּת!!!
