הזירה הפלסטינית ורוחות הפיוס באזור

אחת ההשלכות של מלחמת אוקראינה וההתפרעות במדיניות החוץ האמריקנית היא כניסת העולם לשלב של עבודה שיתגבש במוקדם או במאוחר בצורה של בריתות וצירים חדשים בזירה הבינלאומית, ובראשם ההתחזקות המתעצמת נוכחות סין והתרחקותם של כמה בעלות ברית מסורתיות של המערב ממנה ומעבר שלהן לעבר חיפוש רציני אחר מיקומם של האינטרסים הכלכליים והביטחוניים שלהם.

בין ההשלכות של התפתחויות בינלאומיות אלו על הזירה הערבית היא הנטייה לסגירת דפי חילוקי דעות וסכסוכים וניסיונות לכפות את רצונן של מדינות מסוימות על אחרות, במיוחד לאחר כישלון הניסיונות הללו בזירות מסוימות כמו הזירה הסורית.

מבלי להיכנס לכך, די לומר כי אנו עומדים בפני סימנים של פיוס פנים-ערבי, שסלל את הדרך לפריצת דרך ביחסי סעודיה-איראן, שבאה לידי ביטוי מיידית בזירה התימנית והסורית, ואשר החיה את התקוות כי הצדדים הלוחמים בתימן ימצאו דרך לסיים את המלחמה ההיא לאחר שיתישו את המדינה הזו, שזה היה אתמול. הצורך ביציבות ובמסירות לפיתוח ובנייה לאחר ההרס שגרמה המלחמה למבנה הכלכלי והחברתי שלה. כמו כן, מאמצים משותפים שהובילה סעודיה להחזיר את סוריה לחיק האומה הערבית לאחר עשר שנים של ניכור, שבמהלכן חווה העם הסורי את נגע המלחמה הקשה ביותר, שבמהלכן הפכה סוריה לזירה למלחמות פרוקסי, וחלקים אדמותיה נותקו על ידי הכיבוש האמריקאי והטורקי והמיליציות המקומיות, ואנשיה נעקרו לכל חלקי העולם.

יש להדגיש כאן שההתפתחויות ותנועות הפיוס האחרונות, שאנו מקווים להצלחתן, הוכיחו מספר עובדות, ובראשן התפקיד המרכזי שמילאה סעודיה באזור, שלא ניתן להתעלם ממנו, והעובדה השנייה היא כישלון כל ההימורים על הפלת המשטר הסורי והפיכת סוריה ללוב או סודאן. עובדה נוספת, ושלישית, שהיא עומק חדירתה של איראן לאזור, נוכחותה בכמה מדינות ערביות והצורך לעבוד איתה לא נגדו, תוך התחשבות באינטרסים הלאומיים הערביים ומתעדף אותם על פני כל אינטרס או שיקול אחר.

עשר השנים האחרונות היו שנים רזות שבזבזו את האנרגיות הכלכליות והצבאיות של רוב מדינות האזור וגרמו להרס, שבר חברתי ומקלט לעמי חלקן. אולי ההתעוררות הנוכחית ורוחות הפיוס המנשבות על עולמנו הערבי, בו יש לסעודיה תפקיד חיובי, ימשיכו ויניבו פרי ברוך השם.

מה שאפשר לומר עכשיו, אבל בזהירות רבה, הוא שהאזור הערבי עומד בשעריו של שלב חדש, אם יימשך, הוא יפיג הרבה סבל וצער לאנשיו, ישמור על משאביו וישיב את הביטחון, היציבות. , והזדמנויות לפיתוח ובנייה אלא אם כן יצליחו הידיים הנסתרות והעוינות להתעסק שוב ולסכל את רוח הפיוס והפיוס שאנו מרגישים ורואים.

השאלה המתעוררת היא: מה מונע מהידבקות הפיוס להתפשט מהאזור שאנו חלק ממנו אל הזירה הפלסטינית, הסובלת כבר יותר מחמש עשרה שנה ממכת הפילוג והפיצול?

מאז החלוקה ביוני 2007, הזירה הפלסטינית הייתה עדה לפלישה של כיבוש והתיישבות, בין אם בגדה המערבית ובין אם בירושלים, התקפות בוטות על קדושת האסלאם והנוצרים, התעלמות בחייהם, חייהם, רכושם וזכויות האדם של הפלסטינים, וכן הפרתם באופן שיטתי ומתמשך ללא הרתעה או הפרעה. הזירה הפלסטינית הייתה עדה לקריסת המוסדות, הבלבול בין שלוש הרשויות והפיכת השלטון לכלי להשגת האינטרסים הצרים של כמה פרטים וקבוצות, והפכנו לבני ערובה, אם לא כלי בידי הכיבוש.

מה אנחנו צריכים היום ולנוכח רוחות הפיוס והבריתות והיחסים המשתנים בין מדינות האזור והעולם?להלכי הרוח והסדרים שלו, בין אם מדובר במדינה אחת ובין אם מדובר בקבוצת מדינות.

יש הסבורים שישראל וכמה מדינות באזור אוהבות את המצב הפלסטיני הנוכחי ואינן רוצות שנקיים בחירות או רפורמה בענייני הפנים שלנו, ולוקחים את הדחליל של חמאס כסיבה להתעקש לשמור על המצב הפלסטיני כפי שהוא. הוא. ואני אומר שתמיד דבקנו בהחלטה הלאומית הפלסטינית העצמאית, שהעלינו בתוקף סיסמה נגד ניסיונות לשלוט ולהתערב בענייני הפלסטינים לאחר היציאה מביירות. הסיסמה של ההחלטה הלאומית הפלסטינית העצמאית הייתה הסיסמה של מושב המועצה הלאומית שהתקיים בעמאן ב-1984, אז מה מונע מאיתנו להחזיר להחלטה הלאומית הפלסטינית העצמאית את יעילותה?

הגיע הזמן שנקום שוב, שנהיה חלק מרוחות הפיוס המנשבות ברחבי האזור, נשים את הפילוג מאחורינו, ונפנה ללגיטימציה אלקטורלית ולשלטון החוק.