הפסגה הערבית מס' (32), שנערכה בג'דה, סיימה את עבודתה ביום שישי האחרון, המקביל ל-19 במאי, עם קריאת ההצהרה הסופית (הצהרת ג'דה) של שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן, והמזכיר- גנרל הליגה של מדינות ערב, מר אחמד אבול גהייט, ב מסיבת עיתונאים משותפת במקום הפסגה.
משקיפים ערבים ושאינם ערבים רבים המתמחים במעקב אחר הפסגות הערביות ובפירוש תוצאותיהן סבורים שהתוצרים של פסגה זו עשויים להיות החשובים ביותר מבין התוצאות של הפסגות הערביות הקודמות (31).
מאמר זה מצדו סבור כי חשיבותה של פסגה זו נעוצה בהקשר האסטרטגי סביב כינוסה, ובהשלכותיה שהיא הכריזה למעשה על סוף למעלה מעשור שהעולם הערבי חי תחת הכותרת "האביב הערבי". אשר תרמה לנפילת מספר רפובליקות ערביות והביאה להרג ועקירת מיליוני אזרחים ערבים, ולבסוף בתפוקותיה ובגישותיה המבטיחות לעתיד טוב יותר לאומה הערבית, במיוחד עבור הדורות הצעירים.
מבחינת ההקשר האסטרטגי סביב כינוס הפסגה, ניכר כי כינוסה קרה במקביל להגעת מצב הטרנספורמציה של המערכת הבינלאומית והאזורית לשיאה, במיוחד לאחר פרוץ האוקיינוס הרוסי-אטלנטי. מלחמה על אדמת אוקראינה לפני יותר משנה, נכון שהשיטה החדשה עדיין לא עמדה על רגליה, אבל תכונותיה התבררו, ושהמשטר הישן, שדיכא מאוד את אזור המזרח התיכון, במיוחד את פלסטין ואזרחיה, עדיין לא הסתיימו, אבל היא מתערערת ומאבדת את השפעתה ואת אמון העולם בה.
בהתאם, היה ברור, בהתערבויות של מנהיגי ערב או בנוסח הצהרת ג'דה, שלמרות האתגרים הכרוכים במצב הטרנספורמציה המתרחשת במערכת הבינלאומית, מהפך זה, לעומת זאת, כולל חבילה. של הזדמנויות שעל המנהיגים הערבים להשקיע בהן כדי להעביר את העולם הערבי מאומה שכירה שהוא שייך לאחרים, לאומה ששותפה בבניית המערכות הבינלאומיות והאזוריות, במיוחד מכיוון שהיא אומה שיש בה אנושיים, כלכליים, אלמנטים תרבותיים וציוויליזציוניים, בנוסף למיקומו הגיאוגרפי, מה שהופך אותו לאדון בשטחו ולעמוד ציר פעיל ומכריע במערכת הבינלאומית.
בהקשר זה אירחה הפסגה את נשיא אוקראינה ואפשרה לו לשאת נאום במושב הפתיחה שלה, ולאחר מכן הודיע שר החוץ הסעודי כי הפסגה תקבל מסרי ברכה וברכות הן מנשיאי סין והן מהנשיא הרוסי, הבולטים ביותר. יריבים של וושינגטון והמערב, כאינדיקציה לכך שהעולם הערבי נמצא בתקופה שבה הוא ממוקם בנוסף לכוחות המבקשים לשנות את המערכת החד-קוטבית ולהחליפה במערכת רב-קוטבית, העולם הערבי יהיה אחד הקטבים שלו. ההשפעות העיקריות שלו, אבל היא נשארת הבעלים של חזון עצמאי המונע על ידי עניין.
באשר להכרזה מעשית על סיום העשור השחור, זה היה מיוצג בבירור בהחלטת מועצת הליגה הערבית על חזרתה של סוריה לליגה הערבית, או חזרתה של האחרונה לסוריה למרות התנגדותם של וושינגטון וכמה מבעלי בריתה להחלטה זו. ולאחר מכן בנוכחות נשיא סוריה בשאר אל-אסד בפסגה, לאחר הרחקה של יותר מעשור.
החזרה המשמחת הזו של סוריה למקומה בארגון הערבי, במיוחד מאז שחזרה עם מעמדה, בריתות, עקרונות ושייכותה, מלמדת על הודאה מפורשת (גם אם מאוחרת) של הליגה הערבית בכישלון של אמריקה ושותפיה הערביים (מדינות ו ארגונים פוליטיים) ולא-ערבים להפיל את המדינה הסורית ואת משטרה. ולהפוך אותה ממדינה ערבית לאומנית מרכזית למדינה שאינה תלויה רק במערב, אלא גם עוינת את מדינות ערב וכוחות פוליטיים שעדיין דבקים. to their visions that Israel is nothing but a Western military occupation and settler-colonial project for Palestine led by America and Britain.
In addition to her frank and consistent speech that the purpose of the occupation of Palestine and the displacement of its population and the creation of Israel in the region, is through it to dominate the Arab world and transform it within a long and complex process, from אזור שנחשב לערש הציביליזציות, התרבויות והדתות, ומאז ומתמיד היה חלוץ בנתיבי הקידום והפיתוח של אומות לאורך ההיסטוריה, לאזור שיכול לשמש רק כר גידול לטרור, אלימות, קיצוניות, נחשלות ובורות, במונחים של שליטה במוחם של האזרחים הערבים לפני השליטה במשאבים העשירים והמגוונים שלהם, ובמיקומה האסטרטגי של מולדתם השולטת במעברי המים והיבשה המחברים בין המזרח למערב.
מבחינת התפוקות, זה ניכר בטקסט של ההצהרה הסופית (הצהרת ג'דה), שכן ההצהרה, בניגוד להצהרות הסופיות של פסגות קודמות, שרטטה מפת דרכים בראשות ממלכת ערב הסעודית (הנחשבת לתקדים ב ההיסטוריה של הפסגות הערביות) להשגת המטרות והיעדים שהוכרזו במפורש ושמהווים חלום לאזרחים ערבים מהאוקיינוס ועד המפרץ.
מטרות אלו נכללו תחת הכותרת הבלתי רשמית של הפסגה (חידוש ושינוי), ולאחר מכן באימוץ הגישה לביטחון, יציבות ופיתוח בר קיימא שמתחילה באדם כתנאי מוקדם להגנה על המדינה ומוסדותיה וכפי הכרח חיוני לרנסנס ולבניית העתיד, שכן הטקסט מראה שהמונחים ביטחון ופיתוח בר קיימא בהשוואה לחמש הפסגות הקודמות פסגת ג'דה הייתה המונחים השכיחים ביותר בכל הטקסט, שכן המונח ביטחון חזר על עצמו 16 פעמים לאורך הטקסט , בעוד שהמונח פיתוח בר קיימא חזר על עצמו 12 פעמים, בעוד שהצהרות הסיום של חמש הפסגות שקדמו לפסגת ג'דה היו נטולות לחלוטין את המונח הזה פיתוח בר קיימא.
מדהים היה שטקסט ההצהרה הסופית הפעם, בהשוואה לפסגות הקודמות, היה נטול המונח טרור, שכן המונח טרור חזר על עצמו 4 פעמים בפסגת אלג'יר 2022, 16 פעמים בפסגת תוניס 2019, 20 פעמים בפסגת דהראן 2018, ו-14 פעמים בפסגת 2018. ים המלח 2017, וזה כשלעצמו לא חסר משמעות.
לגבי הסוגיה הפלסטינית, נכון שהיא נכללה כאייטם ראשון בטקסט, ואין בכך שום חידוש, זו עמדתה בכל דברי הסיום של ועידות ערב ערביות קודמות, אך ראוי לציון הפעם. הנושא הפלסטיני הוזכר כאחד הגורמים העיקריים ליציבות באזור, שכן הוא לא היה. באזור, גם אם גורמי היציבות מוכפלים, העם הפלסטיני מקווה שהמשמעות הגלומה בהתייחסותו כגורם המפתח ליציבות באזור היא המניע והמנוע של המדיניות הערבית בשלב שלאחר הפסגה, במיוחד כאשר הערבים מדינות החלו להציג את תביעותיהן בכתב בפני בית הדין הבינלאומי, שיבחן באוקטובר הקרוב את אופי הכיבוש של אזורי המדינה הפלסטינית המובטחת, על פי בקשתו המפורשת של הנשיא הפלסטיני מהפסגה.
לבסוף, האמור לעיל אינו אלא קריאה אנליטית של העובדות והתפוקות של הפסגה. חלקה באמת עשוי להיות כמו חלקו בטעות. כאן יש שיטענו כי מדובר בקריאה משאלת לב וחלומית של הפסגה. ותפוקותיו, במיוחד מכיוון שהרצון הנועז נעדר מההנהגה הערבית, וזה ללא ספק טיעון לגיטימי, אבל זה לא שולל שיש הזדמנות לערבים ברגע הנוכחי, שעליהם להשקיע עד נשימתם האחרונה. כדי לתפוס את המקום הראוי להם בין העמים.
