בירושלים וההתיישבות מדיניות 278 נכבה

הסטטיסטיקה הישראלית העדכנית ביותר על "אוכלוסיית" העיר ירושלים מלמדת כי היהודים מהווים 61%, בעוד הפלסטינים מהווים 39%, וכי שיעור הגידול בקרב הפלסטינים עולה על 3%, בעוד שיעור הגידול בקרב " יהודים דתיים עולה על 4%. הישות הישראלית מעניקה לעליונות הדמוגרפית עדיפות עליונה, המתבטאת במדיניות שלה שמטרתה להבטיח את שליטתה באדמה הפלסטינית.

לאחר "הנסיגה" של 1967, הציג יגאל אלון את הצעתו (תכנית אלון) לשליטה ישראלית ביותר משני שלישים מאדמות הגדה המערבית באמצעות הקמת "התנחלויות" ו"מתקנים צבאיים" באזורים ספציפיים במערב. בנק וסביב ירושלים ולאורך הקו הירוק שכלל עובדות דמוגרפיות יהודיות לא היה הסדר מדיני עם ירדן. למרות שממשלת ישראל התנגדה אז לתוכנית, מה שעלה אחר כך הוא אימוץ מדיניות התנחלות שהתרחבה וקיבלה ממדים ביטחוניים, מדיניים ואידיאולוגיים.

בתקופה 1967-1977 הקימו ממשלות מפלגת העבודה בישראל 32 התנחלויות בבקעת הירדן וסביב העיר ירושלים, עד שמספר המתיישבים הגיע לארבעת אלפים. בתקופת שלטון מפלגת הליכוד (1977-1984) הוא אימץ מיד את תוכניתו של אריאל שרון שנועדה להרחיב את ההתנחלויות בכל השטחים הפתוחים בגדה המערבית כדי להקיף יישובים פלסטיניים ולהפריד אותם מאזור "המשולש". באותה תקופה הואץ קצב ההתיישבות לאחר שההסתדרות הציונית העולמית וממשלת ישראל אימצו ב-1979 את תוכנית דרובלס לחיזוק ההתיישבות ברחבי הגדה המערבית ובירושלים ולביסוס תשתיתה באופן שימנע הקמת תקשורת ואינטגרציה בין קהילות פלסטיניות שיכולות להקים ישות מדינית עתידית תלויה הדדית. עם סיום שלטון הליכוד ב-1984, גדל מספר המתנחלים פי עשרה בהשוואה למספרם ב-1977. גם לאחר מכן, בתקופה 1984-1992, עם הקמת ממשלת הסכמה בין מפלגות העבודה והליכוד, עלה הקצב. של ההתיישבות הואץ ומספרם גדל בכ-65%, ככל שהם הוסיפו לגדול בתקופת ממשלתו של יצחק רבין (1992-1995) בשיעור שנתי של 8%, אם כי באותה תקופה הייתה עדה לחתימת הסכמי אוסלו בין the Palestine Liberation Organization and the Israeli government, and with it the establishment of the Palestinian National Authority and its institutions.

מחקרים רבים על התפתחות מדיניות ההתנחלות הישראלית עד היום מצביעים על כך שמה שייסד את היסודות לחיזוק ההתיישבות הישראלית לאחר 1993 הוא מה שהפיק הסכם אוסלו מבחינת חלוקת אדמות הגדה המערבית לשלושה אזורים. הרשות הלאומית הפלסטינית הייתה העניקו סמכויות מוגבלות בשני אזורים, ואילו האזור השלישי נותר מחוץ לשליטת וסמכויות הרשות הפלסטינית, למרות שהוא מהווה יותר מ-60% משטח הגדה המערבית. היום, לאחר 30 שנה של עדים לחתימה על ההסכם, ברור שישראל שחררה שלא בצדק את מדיניות ההתנחלויות שלה כדי לשים קץ לכל תקווה להקמת מדינה פלסטינית.

הסטטיסטיקה מלמדת כי עם תחילת שנת 2022, מספר ההתנחלויות שהוקמו בגדה המערבית הגיע ל-278, בין "התנחלות" ל"מאחז" המאוכלס ב-465,400 מתנחלים, פי 3 ממספר ההתנחלויות בשנת 1993. מאותה סטטיסטיקה מלמדת כי מתנחלים ב-1993. הגדה המערבית מהווה 14% מסך ה"אוכלוסייה", בהתחשב בכך ששר האוצר הישראלי הנוכחי הציג את תוכנית הממשלה הנוכחית לתמוך במדיניות ההתנחלויות בסכום של 175 מיליארד שקל להרחבת ההתנחלויות והגדלת מספרם. של מתנחלים.

החודש, כשאנו מציינים את "הנכבה" של 1948, למעלה מ-278 "נכבה" עקורים בכוח מופיעים לנגד עיני הקהילה הבינלאומית ולגיטימציה שלה, מה שמוכיח מדי יום את צביעותה וחוסר יכולתה להתמודד עם הטרגדיה ארוכת השנים. של עם. בהיעדר אסטרטגיות לאומיות וערביות, האיתנות וההקרבה של העם הפלסטיני נותרו מה שמחזק את התקווה לקץ המצוקה.