היום, יום חמישי, שחררו רשויות הכיבוש (66 צעירים) שנעצרו במהלך תוקפנות הכיבוש נגד מחנה ג'נין, תוך שהם ממשיכים לעצור 70 נוספים.

מנהל מועדון האסירים בג'נין, מונטסר סמור, אמר ל-Al-Quds.com כי בית המשפט שחרר אותם במהלך ישיבתו שהתקיימה במחנה סאלם, ממערב לג'נין, לאחר שהתביעה הציגה בפניהם בקשה להאריך את מעצרם. ששחרורם מאשר כי מעצרם היה שרירותי ולא חוקי, ומפריך את טענות הכיבוש כי הם מבוקשים ומתנגדים.

הוא ציין כי העצורים נלקחו מבתיהם על ידי הכיבוש במהלך הפשיטות והחיפושים והשתמשו בהם כמגן אנושי, ולאחר כישלון תוקפנותו, הוא השתמש בסוגיית מעצרם כדי להטעות ולהונות את דעת הקהל הישראלית ולהציג. אותם כמבוקשים, תוך שימת דגש על המשך מאמצי עורכי הדין לשחרר את שאר העצורים ולהחזירם למשפחותיהם במחנה ג'נין.

ביום חמישי בערב, גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של תנועת "חמאס", קיבלו אחריות לפיגוע הירי בהתנחלות קדומים שליד קלקיליה, שהוביל למותו של חייל ישראלי ולמותו של העבריין.

בהודעה שפרסמה כלי התקשורת המרכזיים מרצועת עזה, התאבלו הבריגדות על השהיד שביצע את המבצע, אחמד יאסין הילאל גאידאן, מהכפר קיביה שממערב לרמאללה.

בהודעתם אמרו הבריגדות: "מבצע הרואי זה בא כתגובה מהירה לתוקפנות הכיבוש ותוקפנותו נגד עמנו במחנה ג'נין, ובתגובה לחילול קדושותינו וקריעת הקוראן הקדוש. בעיירה אוריף".

והיא הוסיפה: "המבצע הזה - שבא לומר לשר הציוני העבריין "סמוטריץ'" שאל-קסאם כמעט דפק על דלתך - הוא מבטיח לכיבוש יותר בכוח האלוהים. מי שזורע רצח ופשע נגד עמנו רק לקצור מוות, אימה ותבוסה, והמוג'אהדין שלנו ימשיך לייסר אותו עד לטהר את ארצנו וקדושותינו מטומאתה. לפי נוסח ההצהרה.

ה"ניו יורק טיימס" פרסם דיווח של כתבתו בישראל, איזבל קירשנר, תחת הכותרת "הפלישה הגדולה של ישראל לגדה המערבית הסתיימה, אבל האם זה תיקן משהו?" ביום חמישי, בו ציינתי כי "הצבא הישראלי הודיע ​​ביום רביעי בבוקר (5/7) כי סיים את פלישתו לעיר ג'נין בגדה המערבית במטרה לבלום התקפות של פלסטינים חמושים נגד ישראלים; בקושי חמש שעות לאחר מכן , כ-40 קילומטרים משם, פגעו כדורים זיקוקים נורו ממכונית עם לוחיות רישוי פלסטיניות עבור משטרת ישראל, שגרמה לנזק, אך ללא נפגעים.

לפי הדו"ח, "המבצע הצבאי שנמשך 48 שעות היה אחד המבצעים הצבאיים הגדולים מזה שנים רבות נגד קבוצות חמושות בגדה המערבית הכבושה, וכלל תקיפות אוויר קטלניות שלא נראו באזור במשך כמעט שני עשורים, אך מעט ישראלים ו לפלסטינים היו אשליות לגבי תוצאותיה, ואמרו שלפני זמן לא רב, הקבוצות שאיבדו נשק ולוחמים במהלך הפלישה יבנו מחדש את שורותיהן".

הדו"ח מציין כי שלושה עשורים לאחר הסכם השלום של אוסלו העלו תקוות לאפשרות של שתי מדינות, פלסטינית וישראלית, זו לצד זו, "הסיכויים לדו-קיום בשלום נראות רחוקות, והמקורות העיקריים של הכעס הפלסטיני נותרו, כולל כיבוש הגדה המערבית, שראשיתו במלחמת המזרח התיכון ב-1967, המשיך בפלישה לאדמות של התנחלויות יהודיות והיעדר הזדמנויות כלכליות, מדינה פלסטינית נראית רחוקה מתמיד, שכן חברים רדיקליים בממשלת ישראל דוחים כל שיחות או התקדמות פוליטית עם ההנהגה הפלסטינית החלשה, השסועה והבלתי מוכשרת, מוכנה או לא מסוגלת לפקח על מוקדי המרד המתגברים.

לדברי מחבר הדו"ח: "אנליסטים ישראלים אמרו כי הצבא השיג הצלחה טקטית בג'נין, כאשר הוא שוטט במחנה הפליטים הצפוף שהרשויות הישראליות תיארו כמקום מקלט לחמושים ואשר לפני הפשיטה הפך למחנה לא- לכו לאזור עבור כוחות הביטחון הפלסטינים, ויותר ויותר עבור הכוחות הישראליים". כאלף חיילים, רובם כוחות מיוחדים, גילו ופירקו מעבדות לייצור חומרי נפץ, מצבורי נשק וחומרי נפץ שהוחבאו בתוך מבנים, מתחת לכבישים צרים ואפילו בחורים. מתחת למסגד.

כפי שאומר קירשנר, "משרד הבריאות הפלסטיני אמר ש-12 פלסטינים נהרגו במהלך המבצע; גורמים רשמיים אמרו ששירותי הביטחון הישראלים עצרו וחקרו עשרות, בחלק מהמקרים כדי להשיג מודיעין בזמן אמת; וחייל ישראלי אחד נהרג, אולי בטעות על ידי עמית חייל."".

המחברת מסיימת את הדו"ח שלה באומרה: "עם זאת, אנליסטים אמרו שהמצב חסר כל אסטרטגיה עמוקה יותר והוא עלול להוביל לעוד אלימות ופיגועי נקמה, כפי שאמר איתמר יאר, לשעבר סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, "המבצע היה יחסית קצר ומצומצם, וזה אומר שיש לנו. אנחנו רואים פעילויות דומות "במחנה ג'נין, אם כי אולי בקנה מידה קטן יותר".

מחקירות ישראליות ראשוניות התברר, ביום חמישי בערב, כי הטיל ששוגר הבוקר מלבנון התברר כנ"ט.

לפי הערוץ העברי 12, תחקירים אלו מחזקים את היעדר סיבה להפעלת הסירנות וכיפת ברזל.

סברו כי מה שנורה בשעות הבוקר הן רקטות קטיושות, או פצצות מרגמה, אך מחקירות עולה כי מדובר בטיל נ"ט.

צבא ישראל הודיע ​​כי הגיב בירי פגזי ארטילריה לעבר המקום בו שוגרו הרקטות.

היום, חמישי בערב, חטף כוח מיוחד ישראלי אסיר לשעבר ממקום עבודתו בטול כרם.

לפי מקורות מקומיים, כוחות מיוחדים, שנסעו באוטובוס לבן ועליו לוחית רישום פלסטינית, הסתערו על מסעדה בשכונה הצפון-מזרחית של העיר, וחטפו את העורך ספי עימאד סלאמה "אל-סאפי" (בן 35), העובד בתור מאבטח של המסעדה, ולקח אותו ליעד לא ידוע.

משטרת ישראל עצרה היום, יום חמישי, צעיר מהעיירה טמון, כשהיה בתוך אדמות 1948.

מנהל מועדון השבויים בטובאס, כמאל בני עודה, מסר כי משטרת ישראל עצרה את הצעיר אחמד בסאם אחמד בני עודה ממקום עבודתו באדמות 1948.

מאבטח ישראלי נהרג, ביום חמישי בערב, כתוצאה מפעולה כפולה שבוצעה סמוך להתנחלות קדומים, בין קלקיליה לשכם בגדה המערבית.

לפי הערוץ העברי, רשת קאן, פלסטיני נושא נשק ירה במאבטח ומותו נקבע במקום, לאחר מכן המשיך בדרכו ונראה כי ביצע פעולת דריסה נגד ישראלי. לוֹחֶם.

הוא ציין כי השקע נוטרל, מבלי למסור פרטים נוספים.

היום, חמישי, זיכה בית המשפט המרכזי לכיבוש בירושלים הכבושה את השוטר שהרג את השהיד איאד אל חללק, שהיה עם מוגבלות, והוצא להורג בשטח על ידי איש יחידת "משמר הגבול" בעיר העתיקה בירושלים. , ב-30 במאי 2020.

השוטר הרצחני ירה בשהיד אל-חלאק (בן 32) בבאב אל-אסבת כשהיה בדרכו לבית הספר הסמוך לו, המיועד לאנשים עם מוגבלויות.

אז טענו שלטונות הכיבוש כי השהיד אל חללק נורה עקב נוכחות גופה חשודה בידו, לאחר מכן נסוגו והודו כי אינו חמוש, אך מאוחר יותר התמהמהו עם קבלת האחריות על הריגתו של השהיד אל. -חלאק עד שהחליטה לשקול שהשוטר הרוצח "פעל בפזיזות".

אין זה המקרה הראשון בו זוכים חברי חיילי הכיבוש או שוטרים מהאישומים נגדם, שכן לאחרונה החליטה התביעה הצבאית של הכיבוש לסגור את תיק החקירה עם החיילים הישראלים המעורבים בעבירת ההתעללות נגדם. האזרח הקשיש עומר עבדול מג'יד אסעד (בן 80) מהכפר ג'לג'ליה, מצפון לרמאללה, שהביא למותו בשנה שעברה; ובלי כתבי אישום, נגד אף אחד מהם.

היום, יום חמישי, תנועות "חמאס" ו"ג'יהאד איסלאמי" קראו להמוני האומה הפלסטינית על כל צבעיה וכתותיה לעבור לאלתר להסכמה על תוכנית לאומית כוללת להתמודדות עם הפרויקט הישראלי.

בהצהרה מאוחדת אמרו שתי התנועות, "תוכניות הכיבוש לשים קץ לנוכחות הפלסטינית בפנים הכבושים, וגודל הסיכונים, האתגרים וההפרות שאנשינו חשופים אליהם, מחייבים אותנו לפעול כדי להתמודד עם זה. באופן שעונה לשאיפות של עמנו לשחרור ושיבה".

שתי התנועות סברו כי הסכמה על התכנית הלאומית היא חובה לאומית, עם הצורך להוציא תכנית זו לפועל באופן מיידי, לרבות קיום ישיבת מזכ"לים של הפלגים הפלסטיניים.

"חמאס" ו"ג'יהאד" שיבחו את חיל ההתנגדות בג'נין, שנלחמו, התמידו והיו סבלניים עד שהביסו את הכיבוש והרסו את יוקרת האליטה לכאורה שלו, והחזירו אותם נושאים את הרוגים והפצועים שלהם, עם זנבות. של בושה ואכזבה.

משתי התנועות נמסר: "הישג זה של ההתנגדות הפלסטינית לא היה מתאפשר ללא אחדות עמנו ולוחמיו בשטח, המחייבת את כולנו לבנות ולהצטבר על ההישג הגדול הזה, במיוחד לאור הקונספירציות. ותוכניות חיסול שהגורם הפלסטיני חשוף אליהן".

היום, יום חמישי, הסטטיסטיקה של הראתה כי 9 אזרחים נהרגו על ידי כוחות הכיבוש הישראלי, בעוד 1,800 נעצרו בכל אזור ירושלים, במהלך המחצית הראשונה של השנה הנוכחית 2023.

על פי הסטטיסטיקה, הקדושים הם: סמיר אסלן (41 שנים), אב ל-8 ילדים, מוחמד עלי (17 שנים), יוסף מוהייזן (22 שנים), ואדיח אבו רמוז (16 שנים), ח'ירי אלקם (21 שנים), וחסין חוסיין. קראק'ה (32 שנים) אב ל-3 ילדים, הצעיר הוא מוחמד אל-אוסאיבי (בן 26), הצעיר חאתם אבו נג'מה (בן 39), והצעיר ישאק אל- עג'לוני (בן 18).

בעוד שלטונות הכיבוש מסרו את גופותיהם של 6 חללים, הם: (חאתם אבו נג'מה, ואדיח אבו רמוז, מוחמד אבו ג'ומעה, אשרף חלאסה, מוחמד עלי מוחמד עלי ומוחמד אבו קפיה), בעוד גופותיהם של 23 חללי ירושלים נמשכות. שיוחזק במה שנקרא מספר קברים.

הסטטיסטיקה עקבה גם אחרי (1800) מקרי מעצר, בהם יותר מ- (208) ילדים וכ- (56) נשים. המספר הגבוה ביותר של מעצרים היה באפריל, עם 774 מקרי מעצר.

בעוד שבתי המשפט לכיבוש גזרו (192) עונשי מאסר בפועל נגד אסירים ירושלמים, לרבות (76) עונשי מעצר מנהליים, הגבוה שבהם בחודשים מרץ ומאי, בנוסף להטלת קנסות כספיים כבדים ביותר המגבירים את סבל משפחותיהם.

הסטטיסטיקה תיעדה כי ההריסות הסתכמו ב(181) הריסות ו(19) פעולות דחפור, מתוכן (40 הריסות עצמיות בכפייה) ו-(141) הריסות שבוצעו על ידי מנגנוני הכיבוש.

הסטטיסטיקה הראתה כי התקפות מתנחלים הסתכמו בכ- (128) התקפות, כולל (29) התקפות פיזיות.

לגבי פלישות המתנחלים, דיווח בית הסטטיסטיקה של נפת ירושלים כי (26,276 מתנחלים) ו-(482,392) בשם "תיירות" הסתערו על חצרות מסגד אל-אקצא המבורך.

הסטטיסטיקה תיעדה שממשלת הכיבוש אישרה 23 פרויקטים של התיישבות, ובראשם: אישור בניית תכנית התיישבות חדשה ליד קלנדיה, והודעת הכיבוש על כוונתו להקים 400 יחידות התיישבות חדשות על אדמות העיר קלנדיה, תוך כדי כך. אישר כ-17 מיליון דולר לתקציב חפירת מנהרות מתחת לחומת אל-בוראק והעיירה. ירושלים הכבושה הישנה.

הוועד המרכזי של תנועת "פתח" אישר, ביום חמישי, כי הניסיונות של ממשלת הימין והמתנחלים הקיצוניים לשבור את רצון האיתנות של העם הפלסטיני, ליישב את הסכסוך בכוח הטבח והטרור, וכן להרוס את רעיון המדינה הפלסטינית, נכשלו מול "גדולת המאבק, ההתנגדות והמאבק של עמנו ולוחמינו בתחומי העימות המכובד שאנשינו רושמים מול כל תוקפנות". לפי הצהרתה.

מרכזי פתח אמר בהצהרה, "הסתירה היחידה שלנו תישאר עם הכיבוש ופרויקט ההכנעה הציוני, ולא ניגרר מאחורי הסתירות המשניות שמטרתן להסיט את המצפן של המאבק הלאומי שלנו, לא משנה עד כמה הקונספירציה עזה". לפי ההצהרה.

היא הוסיפה: "מאמצי הכיבוש ומשתפי הפעולה שלו ועמודי התווך של הקונספירציה נגד המטרה הפלסטינית לפגוע באחדות וביציבות של עמנו והכוונה המתמשכת של תנועת הפתח, נותנת החסות והמגינה של השחרור הלאומי הפלסטיני. פרויקט, והעלבתו, אינם אלא עלבון למאבקו של העם הפלסטיני, שהגן על תנועת הפת"ח כמצפן שלו ולא נכנע לו". אתגרים גדולים, שכשלעצמם אינם מספקים את הכיבוש ". לפי ההצהרה.

היא ראתה את העלבת סמלי התנועה כ"שירות למאמצי הכיבוש ומשתפי הפעולה שלו", ומטרתה לפגוע בזירת השטח ולהילחם באחדות המגולמת על ידי העם הפלסטיני בג'נין.

הנציבות לענייני עצירים ועצורים לשעבר פרסמה היום, יום חמישי, פרטים על מצבם הבריאותי של מספר אסירים בכלא הנגב, לאחר שעורך דין הנציבות, פאדי עוביידאת, ביקר בהם.

עורך הדין ציין כי האסיר, אחמד עזמי הנטשה (24 שנים), סובל ממחלה כרונית, שהיא קרישת דם, מאז שהיה בן 17, במיוחד לאחר המעצר הראשון בו שהה 20 חודשים.

לגבי האסיר, איימן אחמד אבו ערב (50 שנה), ממחנה אל-אמערי/רמאללה, הוא סובל מבעיה בבלוטת התריס שפוגעת בו וגורמת לו סחרחורת ושלשולים מתמשכים, ואסור לו לקבל טיפול לכך, למרות דרישתו המתמשכת לטיפול תרופתי בבלוטת התריס, מפציעה קודמת ביד ימין הוא היה אמור לעבור ניתוח גידים ועצבים והובאו דו"חות רפואיים, אך בהמשך הודיעו לו מרפאת הכלא כי אין טיפול עבורו.

נמסר כי האסיר הועבר למעצר מנהלי בתואנה של תיק סודי, והוא הוארך פעמיים בחצי שנה, והארכה אמורה להסתיים ב-28.06.2023 ואין מידע האם ההאחכה הזו היא האחרונה או לא.

האסיר, עיסאם סמי סאדוק (44 שנים), מטול כרם, סובל מקוליטיס כרונית משנת 2012 והוא מקבל טיפול. הוא עבר אנדוסקופיה לפני 14 ימים בבית החולים סורוקה, והודיעו לו על הצורך בבדיקת CT דחופה. .

מציין כי סדוק נעצר ב-11/09/2002, ונגזר עליו עונש של 21 שנות מאסר.

השר לעבודות ציבוריות, מוחמד זיארה, אמר כי "15.5 מיליון דולר הוא הסכום הנדרש לשיקום מבנים וכבישים בג'נין ובמחנה, כתוצאה מהתוקפנות הישראלית האחרונה נגדה, שנמשכה יומיים".

זיארה הוסיף בהודעתו: "הנזקים שפירטו המשרד לעבודות ציבוריות נוגעים למבנים וכבישים, לרבות תשתיות (רשתות מים ותברואה ועוד) בעיר ג'נין ובמחנה שלה".

הוא המשיך, "פינוי מלא של 4 מבנים בעלות של 1.5 מיליון דולר, נזק חלקי בינוני וגדול ל-25 מבנים בעלות של 2 מיליון דולר, נזקים חלקיים שונים ל-250 יחידות דיור בעלות של 2.5 מיליון דולר, ונזק ל-150 מבני מסחר ושירותים בעלות של 5 מיליון דולר, בנוסף לנזק חמור למסגד." אנסאר בעלות של מיליון דולר.

שר העבודה אישר כי הסכום הנדרש לשיקום המבנים עומד על 12 מיליון דולר.

הוא ציין כי שרידי הכיבוש וחומרי הנפץ שלו נמצאים בכל מקום, וכי צוותי המשרד נזהרים מול ההגנה האזרחית כדי לא להיחשף לסכנה.

עזאם אל-אחמד, חבר הוועדות המנהלות של אש"ף והוועד המרכזי של הפתח, אמר: "בעוד כמה ימים, הנשיא אבו מאזן יזמין את המזכירים הכלליים של הפלגים להשתתף בישיבת החירום בקהיר".

הנשיא עבאס קרא לפגישה דחופה של המזכירים הכלליים של הפלגים, במהלך ישיבת ההנהגה הפלסטינית, שדנה בתוקפנות הישראלית בג'נין.

במהלך הפגישה הודיע ​​על הפסקת המגעים עם הכיבוש.

שדרת בריטית ב-BBC International הכעיסה את הישראלים, לאחר שהחלה את הראיון שלה עם ראש ממשלת ישראל לשעבר נפתלי בנט, באומרה שהצבא הישראלי נהנה להרוג ילדים פלסטינים.

 אנג'אנה גדג'יל אמרה, בפתח הראיון: "הצבא הישראלי קורא למבצע שלו פעילות מבצעית, אבל אנחנו יודעים שהצעירים שנהרגו, ארבעה מהם מתחת לגיל 18, זה באמת מה שהצבא תכנן לעשות? להרוג את אלה בין הגילאים 16 ו-18? ".

בנט הגיב לה ואמר: "להפך, כל ההרוגים הם מחבלים, והם מחבלים צעירים שבחרו לאחוז בנשק". אבל העוגן השיב לו ואמר: "מחבלים, אבל הם ילדים. הצבא הישראלי  שמח ונהנה להרוג ילדים", מה שהכעיס את בנט, כך לפי האתר. ynet עברית.

מאוחר יותר, ה-BBC התנצל על כך, בעוד שאתרים בריטיים דיווחו כי ההתנצלות נעשתה בלחץ הקהילה היהודית.

לא תשמעו את זה בחדשות בישראל: אין פתרון צבאי לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא משנה כמה פעמים הגנרלים והפוליטיקאים אומרים לנו שהם הרסו את תשתית ה"טרור" במחנה הפליטים הזה או אחר, למחרת פלסטיני יבצע משימת התאבדות שמטרתה להרוג ישראלים כנקמה על הרג הפלסטינים על ידי ישראל. . שבוע אחד אומרים לנו המומחים הישראלים כביכול ש"מאורת הטרור" נמצאת בג'נין ובשבוע הבא בשכם, בבית לחם, בחברון או בעזה. כל עוד יש כיבוש והפלסטינים חיים ללא זכויות האדם והאזרח הבסיסיות ביותר, תהיה אלימות פלסטינית נגד השליטה של ​​ישראל בחייהם. הכיבוש הישראלי הוא לא פחות מטרור יומיומי נגד העם הפלסטיני, והתגובה לטרור של צד אחד היא טרור בתמורה. מלחמה מתמדת זו המבוססת על מה שנקרא הרתעה היא חסרת תועלת ותבטיח הרבה מאותו הדבר. חייבת להיות דרך טובה יותר. אבל כשתהליך השלום נכשל והאופציה העיקרית על השולחן נעלמה, רובנו נותרים ללא כיוון ותשובות.

מזכ"ל האו"ם לשעבר באן קי-מון הזהיר בשבוע שעבר כי פתרון שתי המדינות אינו רלוונטי עוד. הצהרתו הצטרפה לקריאות של בכירים אחרים בארה"ב ואירופה המאמינים שהגיע הזמן לנטוש את הנוסחה הזו ולהתמקד בדרישה שישראל תעניק שוויון זכויות לפלסטינים. מניסיוני האישי בראיון עם דיפלומטים, מעטים באמת מאמינים שאופציה כזו עדיין קיימת. בואו נודה באמת, תנועת המתנחלים הישראלית ניצחה. כעת עלינו להתמודד עם העובדה שהניצחון שלהם הוא למעשה תבוסה של ישראל. ישראל אינה מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי כפי שהיא מגדירה את עצמה. עומד בבסיס שני המרכיבים של הגדרה זו - בין הנהר לים, האזור שבשליטת ישראל בפועל, אין יותר רוב יהודי, ודמוקרטיה אמיתית היא ליהודים בלבד. יש שתי כלכלות שונות מאוד - אחת יהודית ואחת פלסטינית. יש ליישם שתי מערכות חוקים ותקנות שונות לחלוטין. יש כאלה שיש להם זכות בחירה ולהתמודד על התפקיד, ויש כאלה שלא. הרשימה מתארת ​​עוד ועוד את ההבדלים בין להיות יהודי בארץ זו לבין להיות פלסטיני. יש הקוראים לזה אפרטהייד, אחרים חולקים על המונח, ואני קורא לזה צורה חדשה של אפרטהייד. יש לנו מציאות דו-לאומית ולא שוויונית בה חיים מיליוני יהודים ומיליוני פלסטינים.

איך שלא תקרא לזה, האמת שמתגלה היא המציאות של אלימות גוברת. ישראל שולחת את כוחותיה לערים פלסטיניות ולמחנות פליטים והם מתעמתים עם ההתנגדות הפלסטינית בנשק. הבנייה בהתנחלויות נמצאת במגמת עלייה, עוד אדמות פלסטיניות מוחרמות והפלסטינים רואים שתקוותיהם לחופש מתפוגגות במהירות. צעירים פלסטינים חמושים משתמשים בנשק זה נגד מתנחלים וכוחות צבא. רובם נהרגו בסופו של דבר, וחלקם נלקחו בשבי. הציבור הפלסטיני תומך בשימוש באלימות והישראלים מתאחדים בסולידריות עם ממשלתם ששולחת עוד חיילים לאזורים פלסטינים בהם נהרגים יותר פלסטינים. זהו הניצחון של תנועת ההתנחלות והתבוסה של ישראל בצורה ברורה מאוד. כל המדוכאים ייאבקו למען החירות. אם אנחנו היהודים היינו בעמדה של הפלסטינים, היינו גם נוטלים נשק כדי להגן על עצמנו בזמן שהעולם נותן לאויבנו פטור מעונש לעשות כרצונו.

אם פתרון שתי המדינות למעשה מת ואף אחד לא באמת יודע מה המשמעות של פתרון המדינה האחת וכל הדיבורים על פדרליזם או קונפדרציה מעורפלים לחלוטין ומעט מאוד אנשים באמת מבינים למה הם מתכוונים, יש לנו בעיה גדולה. במשך 46 שנים תמכתי בפתרון שתי המדינות, שאף פעם לא היה הפתרון המושלם או אפילו ההוגן ביותר שאפשר לחשוב עליו, אבל נראה היה כזה שהציע לשני הצדדים את המינימום הנדרש כדי לחיות בכבוד, שניהם. באופן אישי ולאומי, ולהביא רוב אנשים משני הצדדים של הסכסוך לתמוך בו. אני לא יכול לחשוב על שום פתרון אחר כרגע שיאפשר לשני העמים להגדיר ולשמור על זהותם תוך שליטה בשטח שהם יכולים לשלוט בהם. כאקסיומה, אני מאמין שאין פתרון המבוסס על האמונה הדתית שאלוהים נתן את הארץ הזו לעם זה או אחר או שבאמצעות שליטה חד-צדדית בארץ, העם מקיים את רצון ה'. אם בפתרון מדיני עסקינן, אז אין משוואה שבה אלוהים משחק תפקיד – כי אף אחד לא באמת יודע מה רצון ה' או אפילו את קיומו של אלוהים.

האתגר שלנו הוא להציע פתרון שישיג רוב בין שני העמים. פתרון שכולנו יכולים לחיות איתו. הפתרון המוצע חייב לספק ביטוי של התקשרות זהות טריטוריאלית שבגללה יהודים ופלסטינים הורגים זה את זה כבר יותר מ-100 שנה. הפתרון חייב לספק את הדרגה הגבוהה ביותר של ביטחון אישי - במילים אחרות, הוא חייב לכלול שנפסיק להרוג אחד את השני. הפתרון חייב לקחת בחשבון גם את הנושאים הרגישים ביותר - ירושלים, אתרים קדושים, זכויות פליטים, מדיניות הגירה, הגנה על זכויות קרקע, חופש תנועה וגישה, שגשוג כלכלי, הגנה ושימוש נכון במשאבי הטבע, ורמה גבוהה של שוויון. יש כמובן אפשרות לטעון שאין פתרון. אם זה מה שאנשים ותנועות פוליטיות מאמינים, אז הדבר האחראי יהיה לומר לנו את המחיר שהם מצפים שנשלם עבור ביצוע התוכניות שהם עזרו להוציא לפועל.

אשמח לשמוע ממועצת יש"ע (המתנחלים) מה הם מציעים לפתרון (על סמך ההנחיות הנ"ל). אשמח לשמוע מהציונות הדתית ועל עוצמה יהודית. אני רוצה לשמוע מהחמאס ומהג'יהאד האיסלאמי מה הפתרון. אשמח לשמוע מהליכוד, מ'יש עתיד', ממחנה המלטי, מבני גנץ. מעניין יהיה לשמוע מהחזית מי קבוצת הליבה שלה, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, תומכת בפתרון שתי המדינות מאז 1947. האם לשאריות מהשמאל הציוני יש פתרון כלשהו להציע? מה עם תנועת הפתח בפלסטין? האם יש מישהו בפתח שחושב היום על פתרון ריאלי ומעשי? אני חושב שהפתרון חייב לבוא מאיתנו, מהישראלים ומהפלסטינים, לא מבחוץ. ייתכן שלא סבלנו מספיק כדי להשלים עם הצורך בפתרון. אנחנו כנראה רגילים לחיות במצב של ייאוש, והיכולת המנטלית שלנו לייצר רעיונות חדשים מוגבלת על ידי הכוחות שגורמים לנו להרגיש שאננים ולא למרוד במקום שהובילו אותנו המנהיגים הפוליטיים שלנו. ייתכן שעדיין איננו יכולים לראות את הסבל שאנו גורמים לאדם האחר. אף אחד מהמנהיגים שלנו לא מוביל אותנו לשום סוג של עתיד שמבטיח חיים וביטחון ושחייב להשתנות. השינוי חייב להיעשות על ידינו.

ג'נין קוראת את ישראל בצורה נאמנה יותר מהטענות של תל אביב, כשם שג'נין מתקנת כעת את טענות האנושות הישראלית כפי שכל קדוש מעונה פלסטיני "מתקן" אותן; האמת על ישראל אינה טמונה במאבקיה, אלא ברגולטור העליון של הסכסוכים שלה: הלכידות הקולוניאלית שלה. ומכיוון שפרויקט ההתבוללות של עם מומצא לא הצליח ליצור חברה מאוחדת, הפונקציה הקולוניאלית הצליחה בכך. אבל המוזרות נעלמת כששמים במרכז את העובדה שאנו נמצאים בתהליך של פרויקט קולוניאלי אידיאולוגי, שאינו מבחין בין "תפיסה" ל"מדינה" - ומכאן שבריריותה של המדינה - והחברות במדינה. פרויקט אידיאולוגי תלוי בהגמוניה, או בהסכמה מדינית הרבה יותר מאשר בזהות אזרחית.או סטטיזם, שמסביר את החשש של הישראלים מ"התמוטטות".

עם זאת, חולשתו של הפרויקט הדוקטרינרי, כלומר הצורך שלו בהסכמה פוליטית כצורך קיומי המפצה על נזילות הסטטיזם, תואמת ללכידות קולוניאלית: הערכים העמוקים של החברה הקולוניאלית.

במחקר על "הצבא הקטלני", תפיסה שהתפתחה במדינה העברית - על עקבי הצבא האמריקני - והועלה על ידי הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי זמן קצר לאחר מינויו בינואר 2019, והסביר כי זה יספק "צבא קטלני, יעיל ומתחדש". הבחירה והפצתו של המונח "קטלני" כתוצאה מזיהויו כמרכיב אטרקטיבי לכל שכבות החברה הישראלית, כחלק מאסטרטגיה לגיוס לגיטימציה חברתית למה הצבא הישראלי עושה - ויעשה - בהמשך.

מהמחקר עולה כי נזילות המונח מאפשרת למגזרים הישראלים השונים לפרש אותו על פי ערכיהם ועמדותיהם, בהתבסס על העובדה שהבחירה במונח זה הייתה תלויה ב"היכרות מעמיקה עם ערכי הציבור הישראלי". כלומר, המונח "קטלניות" נבחר בשל יכולתו "לייצר השפעות מגייסות בתוך קבוצות ישראליות מרקע אתני, דתי ודמוגרפי שונה".

בקצרה, המחקר מצביע על כך שהצבא הישראלי מסתמך באלימות ההולכת וגוברת שלו על לגיטימציה המתייחסת לערכים העמוקים - גם אם שונים - של החברה הישראלית עם קבוצותיה הליברליות והימניות, כלומר ההצלחה והלגיטימיות של "הקטלנים". "AETOS לא הייתה תלויה בכוחו של הימין, אלא ביכולתו של המונח להבין את המכנה הערכי. את המעמקים העמוקים ביותר של החברה הישראלית על כל הבקעים שבה.

מצד שני, המגזרים החברתיים בישראל דומים בצורך שלהם באלימות. חלקם עשויים להסתפק במודל חווארה, בעוד שאחרים עשויים להסתפק במודל ג'נין. הם יהיו שונים במידת זירת הקטלניות, מה יותר נופי: חווארה או ג'נין. ייתכן שהם חלוקים בעניין, ויהיו חלוקים לגבי מידת המשמעת של המוסדות הקיימים באלימות, זה כרגע מרכז המחלוקת, אבל שניהם זקוקים לאלימות: הפלסטיני משלם בדם את מחיר התל. הדרישות האזרחיות של אביב לא פחות ממה שהוא משלם את מחיר השאיפות האידיאולוגיות של המאחזים.

ה"ליברל" צריך לנהל בבירות המדינה חיים תקינים, שגשוג, עשיית עסקות ושיתוף פעולה אקדמי למאבק לא יקר, המחייב את היעלמות ההתנגדות הפלסטינית והתרחקותה מהאפשרות לגבות כל מחיר מהמתנחל. לא פחות ממה שדרוש למתנחל שרוצה הרחבת מאחזים אקראיים. על הפלסטיני להימנע מהתנגדות ומנוכחות כדי שתל אביב תמשיך להרגיש את קלילות הכיבוש ומחירו הישראלי הנמוך, כדי "להשתחרר" ממנו. תל אביב צריכה להשתחרר מג'נין כחלק מעלות יומה, ולכן היא עוקרת אותה בכוח, וממשיכה בהפגנותיה בגאווה.

עם זאת, לגאווה יש מקורות שאינם זקוקים לחצרות אחוריות, ג'נין מכירה אותם. אנו יודעים שלזכות לחירות אין משמעות ללא הזכות לשאוף לחירות. יפסיקו כעת כל הדיבורים על "השתתפות" או "מולדת משותפת" או הכרה במציאות "דו-לאומית", ותנו לכותבי השיח הללו להביע את עמדותיהם בנוגע לזכות להתנגדות.

קריאתו של הנשיא אבו מאזן לכינוס חירום של המזכירים הכלליים של הפלגים והכוחות הפלסטיניים התקבלה בברכה והתקבלה בחיוב, בהתחשב בכך שפגישה כזו מהווה צעד חיובי והכרחי ביותר להתמודדות עם האתגרים והיהירות של הכיבוש ושלו. הרחבת ההתנחלויות ברחבי הגדה המערבית וירושלים מלכתחילה.

התשובה לשאלה כזו פשוטה מאוד למרות חשיבותה המופלגת, ושמענו קבלת פנים רחבה מראשי כל הארגונים ונכונותם להגיב להם, וזה דבר חיובי, אבל זה לא מספיק. השאלה החשובה היא מתי תתקיים הישיבה, מה סדר היום שלה, ומהן ההכנות הדרושות שלפני פגישה כזו? הנשיא אבו מאזן קרא לפגישה כזו, והוא נדרש לקבוע מועד בהתייעצות עם ראשי כל הסיעות והכוחות הלאומיים, כדי שהקריאה החשובה לא תישאר רק מילים שחוזרות על עצמן ללא תוצאות.

מובן מאליו שהכיבוש מתמיד במידותיו ואינו נעצר בשום ויכוח או נקודת מבט, ולכן הוא לא יעצור אותו וישים קץ למנהגיו המנוגדים לכל דין, כל מילה חוץ מתחושתו. שמה שמצריך מילים כאלה מוכן לעימות ולאתגר, והוא לא יאפשר את המשך נוהגי הכיבוש המתמשך הזה על כל ארצנו מזה עשרות שנים.

קריאתו של אבו מאזן לכינוס חירום של ראשי הסיעות תישאר מילים בלבד ללא כל יישום או ערך ממשי אם לא תתורגם למציאות שדה אמיתית. למעשה, מדובר במשהו קל ביותר ומיושם אם מתבצעת התגובה האמיתית, ולא רק תגובה מילולית אליו. כידוע לכולם וראשי הסיעות בחזית, אנו עומדים בפני קשיים גדולים ואתגרים מסוכנים ביותר שאינם מהווים מכשולים מדיניים בלבד, אלא מהווים נקודת מפנה רצינית וחשובה ביותר.

הו, אדוני הנשיא אבו מאזן, וראשי הסיעות, אתם אחראים בראש ובראשונה למה שקורה, ואתם נושאים בכל ההשלכות, וסבלנו ועדיין סובלים המון, ואנחנו משלמים. המחיר לאדמתנו ולעתידנו, והמצב הזה חייב להסתיים, וזו אחריות ההנהגה בכל מחלקותיה... אז מתי הוא יבין למי אכפת מהעניין הזה, ומתי יתעוררו האנשים הלא מודעים או הבורים עד מה קורה?!

היום, יום חמישי, דיווחו כלי תקשורת בלבנון כי טיל נורה מלבנון, ספציפית מהיישוב בסטרה, בין כפר שובא לאל-מארי, לעבר השטחים הפלסטיניים הכבושים.

והתקשורת הלבנונית דיווחה כי הצבא הישראלי הגיב בשני פגזי ארטילריה שפגעו בסהל אל-מג'ידה.

הצבא הישראלי או כל מקור ישראלי לא אישרו את הידיעה.

קצין ישראלי טען ביום חמישי כי המבצע בג'נין מתמקד בהימנעות מהרג פלסטינים רבים ככל האפשר, וכי מטרתו העיקרית הייתה תשתית גדולה של תאים חמושים שזוהו והושמדו.

הקצין אמר בראיון לעיתון העברי "ידיעות אחרונות": "לא חיפשנו תמונה של 200 מחבלים הרוגים, והמבצע היה נגד תשתית הטרור הגדולה". לפי התיאור שלו.

הוא טען כי כל אלה שנהרגו על ידי כוחותיו בג'נין היו גורמים חמושים שהיוו איום על הכוחות בשטח.

מעיתון "ידיעות אחרונות" עולה כי במקביל למאמצי השטח, נערך קמפיין אינפורמטיבי לאפשר חופש פעולה וקבלת לגיטימציה בינלאומית, באמצעות התקשורת הבינלאומית באמצעות תקשורת עם כתבי חוץ ברחבי העולם, העברת מסרים שוטפים להם על המבצע ו הכחשת כל מידע כוזב על כל פיגוע. כך למשל כשיצא מידע על הפצצת תיאטרון החירות בג'נין, נשלח מזל"ט למקום וצילם אותו, והסרטון הופץ לכתבים זרים ואחרים.

באותו הקשר אמר קצין ישראלי כי בוצעו 15 תקיפות על ידי מל"טים, מה שמצביע על כך שמל"טים אלו ימשיכו לטוס באזור ולבצע את משימותיהם בימים הקרובים להתמודדות עם כל התפתחות.

והוא ציין כי במבצע השתתפה טייסת גדולה של מל"טים, שכיסתה כל פינה במחנה ג'נין, וסייעה לכוחות להיכנס לכל סמטה ולהבחין במקום הימצאו של החמושים.

אזרח נהרג, ביום חמישי בבוקר, כאשר נורה על ידי תוקפים אלמונים בעיר קלנסווה, בשטחים הכבושים.

לפי אתר ynet העברי, ההרוג היה וליד נאטור (בן 55), שנורה בזמן שהיה בדרכו לתפילת הפאג'ר.

מאוחר יותר נמצא רכב שרוף החשוד בשימוש ברצח.

ביום חמישי בבוקר טען רדיו צבא ישראל כי כוחות העילית שהשתתפו במבצע ג'נין מצאו במהלך המבצע מזל"ט קטן שכוון בעיקר לתשתית התאים החמושים.

לפי הרדיו העברי, מטוס זה קטן ופשוט, ונראה כי הוא נרכש דרך האינטרנט, והלוחמים ניסו לפתחו לשאת חומרי נפץ כדי לבצע בו פיגועים.

הרדיו אמר כי אם החמושים היו מצליחים לפתח אותו לשאת חומרי נפץ, הוא היה גורם נזק חמור אם נעשה בו שימוש.

התמונה המצורפת לידיעה היא אחת התמונות שפורסמו אז, באמצעות המטוס, של תנועות הכיבוש בסביבת המחנה.

ביום חמישי פתחו כוחות הכיבוש הישראלי במסע מעצרים בקרב אזרחים באזורים נפרדים בגדה המערבית וירושלים הכבושה.

בג'נין נעצר מוג'אהיד קבהא מהעיירה טורה, בעוד מוחמד אבו סייף נעצר מסילת אל-דהר.

בקלקיליה נעצרו מואמן נזאל ומועטסם סוויילם.

בעוד שני הצעירים, אחמד אבו עדי ומוחמד אבו ורדה, נעצרו בכפר ניעמא, ממערב לרמאללה.

בירושלים הכבושה נעצרו אחמד דמדום, עלא אבו טאיה ובהאא אבו אל חמאם.

הערב, יום רביעי, תקפו מתנחלים באמצעות אבנים רכבי אזרחים בכניסה הצפונית לאל-בירה.

מקורות מקומיים דיווחו כי כ-100 מתנחלים התאספו בסמוך לכניסה הצפונית של אל-בירה ויידו אבנים לעבר כלי רכב של אזרחים חולפים, מה שניפץ חלונות של מספר מהם.

משקיפים ישראלים פקפקו בכך שהמבצע הצבאי נגד העיר ג'נין ומחנה הפליטים שלה בצפון הגדה המערבית השיג את כל יעדיו הנדרשים.

צבא ישראל החל אתמול (שני) עם שחר במבצע צבאי רחב היקף נגד העיר ומחנה ג'נין, בתקיפה אווירית.

כ-1,000 חיילים בגיבוי מסוקים ומזל"טים דיווחו על הרג של 12 פלסטינים וחייל ישראלי אחד.

אתמול בערב (שלישי) מאוחר נסוג צבא ישראל ממחנה ג'נין לאחר מבצע צבאי שנמשך 45 שעות.

בנפרד, משקיפים ישראלים אמרו  שהמבצע הצבאי בג'נין "לא השיג את כל מטרותיו".

הסופר והאנליסט הפוליטי, צבי בראל, תיאר את המבצע הצבאי בג'נין כמבצע "שואו", ובא לשרת את מטרותיו הפוליטיות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

נתניהו מתמודד עם לחץ עממי נרחב לאחר שחידש את הדחיפה לחקיקה שיפוטית שמטרתה להגביל את תפקידו של בית המשפט העליון, בנוסף למשפטו בפרשות שחיתות.

"אובדן השליטה הפוליטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו הביא למבצע צבאי ראוותני", אמר בריאל לשינהואה.

הוא הוסיף, "אין אף אחד בצבא, בשב"כ או אפילו בימין שמאמין שמבצע כזה יחסל את הטרור במחנה הפליטים בג'נין, או בג'נין, בשכם או במזרח ירושלים".

מצבא ישראל נמסר כי המבצע בא "כדי להילחם בטרור בעיר ג'נין ובמחנה שלה".

התקשורת הישראלית תיארה את המבצע כ"גדול ביותר" מאז מבצע חומת מגן בגדה המערבית ב-2002.

דובר צבא ישראל, דניאל הגרי, אמר לרדיו הציבורי העברי כי המידע המודיעיני "לא היה מספיק כדי להגיע לכל היעדים במחנה ג'נין, וכי תאים חמושים רבים נסוגו מחוץ למחנה".

הגרי הוסיף כי המבצע הצבאי בג'נין ובמחנה "איננו האחרון שהצבא יבצע, והוא עלול להיאלץ לחזור במידת הצורך".

הגרי ציין כי המטרה העיקרית של המבצע היא "למנוע את הפיכת מחנה ג'נין למקלט למחבלים, בנוסף להרס התשתית הצבאית, לרבות מעבדות לייצור חומרי נפץ ומקומות לאחסון מטעני חבלה".

"זה לא מערכה צבאית רחבה ומשמעותית", אמר הסופר והאנליסט הפוליטי אבי יששכרוף .

יששכרוף הוסיף, "הקמפיין עשוי לשרת את מטרותיו הפוליטיות של בנימין נתניהו, אך למרבה הצער, זמן קצר לאחר יציאת הצבא הישראלי מסמטאות המחנה (ג'נין), יחזרו אליו החמושים ויחדשו את הפעילות משם".

מחנה ג'נין, שהוקם ב-1953, הוא מוקד של סכסוך בין ישראל לפלסטינים. באפריל 2002 פתח הצבא הישראלי במבצע חומת מגן נגד המחנה, והרג 52 פלסטינים ו-23 חיילים ישראלים, לפי נתוני האו"ם.

לפי הערכות של האו"ם, בין 15,000 ל-20,000 בני אדם חיים במחנה הפליטים ג'נין, המשתרע על שטח של פחות מחצי קילומטר רבוע.
יותר מ-190 פלסטינים נהרגו מכדורים ישראלים, בעוד 25 בני אדם נהרגו בישראל בהתקפות שביצעו פלסטינים מתחילת השנה.

משפחותיהם של שני ישראלים שנעצרו בעזה מאז 2014-2015 ושני חיילים ישראלים שנהרגו ברצועה הפלסטינית הגיעו ביום רביעי לז'נבה, לראשונה ביחד, כדי לבקש סיוע מהאו"ם ומהוועד הבינלאומי של הצלב האדום. .

תנועת חמאס הפלסטינית שומרת על גופותיהם של שני חיילים ישראלים, ארון שאול הדר גולדין, שנהרגו במהלך מלחמת 2014 ברצועה.

התנועה מחזיקה גם שני אזרחים ישראלים שנכנסו למובלעת הפלסטינית מרצונם ב-2014 ו-2015, בהתאמה, ומאמינים שהם בחיים.

שני הישראלים הללו הם אברהם מנגיסטו, יהודי ממוצא אתיופי, והישאם אל-סייד, מוסלמי בדואי, ובמדינה העברית אומרים שהם סובלים מהפרעות נפשיות.

זו הפעם הראשונה שארבע המשפחות נסעו יחד לז'נבה כדי לבקש עזרה מהקהילה הבינלאומית ולפגוש את הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם וולקר טורק וסגן נשיא ה-ICRC ז'יל קרבונאי.

"אין לי מידע על הבן שלי", אמרה לאה גולדין, אמו של אחד משני החיילים ההרוגים, שגופתם נמצאת בעזה כבר תשע שנים.

"הגעתי לכאן, לז'נבה, שם נמצאות כל השאלות, שם דנים בכל נושאי זכויות האדם. הגיע הזמן לפעול", הוסיף.

גורלם של החיילים הנעדרים הוא נושא רגיש במיוחד בישראל, שבה משרתים רובם המכריע של הצעירים היהודים בגיוס.

בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות להחליף אזרחים ושרידי שני החיילים באסירים פלסטינים.

אבל לאופק שאול יש רק דבר אחד שחשוב אחרי כל השנים של המתנה. "אני רוצה את אחי", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית, "לא אכפת לי איך".

לאה גולדין, שבנה נהרג ב-1 באוגוסט 2014, שעות ספורות לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, הציעה שהקהילה הבינלאומית צריכה "להפוך את המשוואה", והציעה שהסיוע שישלח למובלעת הפלסטינית יתנה בהחזרת הגופה. .

"אני לא אומרת שכל סיוע הומניטרי צריך להפסיק, אלא שצריך להשתמש בו כמנוף", אמרה.

בתשובה לשאלת סוכנות הידיעות הצרפתית על פגישה זו, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ציין את סודיות השיחות, אך אישר כי למשפחות הנעדרים, בין אם הם "ישראלים או פלסטינים (...) יש הזכות לדעת את גורל קרוביהם".

"יש לזהות את גופות ההרוגים במהלך הסכסוך, להתייחס אליהם בכבוד ולהחזירם", אמרה הוועדה, והדגישה כי היא "שואפת להבהיר את גורלם של נעדרים מכל הצדדים לסכסוך".

משפחתו של מנגיסטו, שנעלם ב-7 בספטמבר 2014, מרגישה חסרת אונים.

בינואר פרסם חמאס סרטון ללא תאריך של מנגיסטו, אך אמו, אגרנש מנגיסטו, אמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית שהיא לא בטוחה אם האדם בסרטון הוא בנה.

"הדבר הכי קשה זה להבין למה חמאס לא מרחם כלפי הבן שלי", הוסיפה בבכי.

אבל למרות שזהו הטיול השלישי שלה לז'נבה, היא עדיין נאחזת בתקווה.

מצד שני, זו הפעם הראשונה שהוריו של הישאם אל-סייד מגיעים לז'נבה כדי לבקש עזרה מהקהילה הבינלאומית לאחר שניסו לארגן משא ומתן באמצעות הקהילות הבדואיות.

אבל אביו, שעבן אל-סייד, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי המאמצים הללו כשלו ו"באנו לכאן כמוצא אחרון בתקווה שהאו"ם יעזור לנו להחזיר אותו הביתה לאחר שמונה שנים".

מאז 2008, חמאס וישראל התמודדו זה עם זה בכמה מלחמות ובשורה של הסלמות צבאיות. בדצמבר האחרון איים חמאס לסגור את תיק ארבעת הישראלים "לנצח" אם לא יתקיימו במהירות חילופי שבויים עם המדינה היהודית.

סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-ערורי, אמר: "מצב ההתנגדות בגדה המערבית מתפתח, והכיבוש נחרד כשהוא צופה בהתפתחותו באופן שקרה בעזה, מה שמעיד על כך שהקרב של ג'נין הוא מודל של ניצחון וסמל להתנגדות".

אל-עארורי אישר בראיון לערוץ אלמנאר, ביום רביעי בערב, כי לוחמי ההתנגדות בגדה מתנגדים בכלים שברשותם, בין אם עם סכינים, אקדחים ורובים, אז התפתח המצב לשימוש מתוצרת מקומית בחומרי נפץ ורימוני יד, והם הגיעו לניסויי טילים.

הוא ציין כי להתנגדות חסרים כלים, אך הרצון תמיד עושה את הבלתי אפשרי והניסים, והכיבוש שביר ואינו מסוגל לשלוט במחנה ג'נין בשטח של קילומטר רבוע בלב הארץ הכבושה. הדגיש כי מחנה ג'נין לבדו הצליח להביס את צבא הכיבוש.

בהודעתו להתנגדות אמר אל-ערורי: "אם הכיבוש הזה, מול גל ההתנגדות הזה שמהווה את ההתחלה, גייס יותר משני שלישים מצבאו בגדה המערבית, אתה יכול לדמיין אם ההתנגדות תתלקח באותה רמה בג'נין וברחבי הגדה המערבית, המצב בהחלט ישתנה".

הוא הוסיף, "הקרב על ג'נין מהווה מודל לניצחון, ועלינו להסיק שאם ההתנגדות תיכנס לכל האזורים באותה רמה, יש לנו הזדמנות לגרש את הכיבוש מכל הגדה המערבית

ביום רביעי בערב נחשף כי ישראלית המחזיקה באזרחות רוסית ואמריקאית נחטפה על ידי קבוצה חמושה באזור כורדי בבירת עיראק, בגדד.

לפי האתר העברי ynet, החטופה נכנסה לעיראק עם דרכונה הרוסי לפני 4 חודשים, ונחטפה בזמן ששוטטה באזור כורדי בעיראק.

ולשכתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אישרה את חטיפתה של אליזבת צורקוב, מאשימה את עיראק בחייה ומציינת שהיא בחיים.

הוא ציין שהיא נחטפה על ידי ארגון חיזבאללה העיראקי הפרו-איראני.

שר הביטחון יואב גלנט אמר, ביום רביעי בערב, כי כוחותיו יפעלו בצורה חופשית יותר בג'נין ובמחנה לאחר המבצע, שנערך במשך יומיים ונמשך 48 שעות, ובמהלכו הושגו כל מטרותיו.

גלנט הוסיף בתדרוך עיתונאים לכתבים הצבאיים הישראלים: "גרמנו נזק רב לתשתית, לפעילות הייצור והייצור, והרסנו את כל מפעלי הייצור שהוקמו בג'נין".

לטענתו ישנם עשרות אתרים בתוך ג'נין, בהם סדנאות לייצור מטעני חבלה מאולתרים, מעבדות, אתרי אחסון נשק, חדרים לניהול תקשורת, לחימה וניטור המחנה ומנהרות. צה"ל והשב"כ שוב חופשי לפעול בג'נין. כמו שאמר וטען.

הוא ציין כי תהליך זה יאפשר שימוש בפחות כוחות בעתיד מאלה ששימשו בפעולות צבאיות לנוע בסמטאות ג'נין ולבצע משימות.

היום, רביעי, שרפו מתנחלים עשרות עצי זית בעיירה בורין שמדרום לשכם.

לפי מקורות מקומיים, מספר מתיישבי "יצהר", שנבנور על אדמות אזרחים, הציתו שדות חקלאיים מדרום לעיירה, מה שהוביל לשריפת עשרות עצי זית באזור.