ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, חשף לאחרונה, במהלך פגישות דיפלומטיות בכירות, קווי מתאר של אסטרטגיה חדשה המכונה 'הברית המשושה'. חזון זה נועד למקם את ישראל כאבן יסוד במערכת אזורית ובינלאומית חדשה המתמודדת עם מה שהיא מתארת כצירים עוינים באזור.

דוקטרינה פוליטית זו מבוססת על שותפות אסטרטגית עמוקה עם הודו, שנתניהו רואה בה מעצמה עולמית עולה ושחקן מפתח המקשר בין יבשת אסיה לאזור אגן הים התיכון. ישראל שואפת, באמצעות מסלול זה, לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני והטכנולוגי עם ניו דלהי כדי להבטיח את עליונותה האסטרטגית.

לצד הודו, יוון וקפריסין בולטות כעמודי תווך במבנה משושה זה, הנתמך על ידי השתתפות מדינות ערביות המתוארות כמתונות וכוחות אפריקאים ואסיאתיים שטרם נקראו בשמם. גוש זה שואף ליצור מצב של תלות כלכלית הדדית ויכולות טכנולוגיות משותפות כדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים הגוברים.

מקורות אנליטיים מצביעים על כך ש'דוקטרינת נתניהו' הגיעה כתגובה ישירה להיווצרות גוש אסטרטגי מתחרה הכולל את פקיסטן, ערב הסעודית, טורקיה ומצרים. ברית מרובעת זו, המכונה לעיתים 'נאט"ו האסלאמי', החלה לקבל אופי רשמי לאחר חתימת הסכמי הגנה משותפים בין ריאד לאיסלמבאד.

נתניהו מנסה, באמצעות הפרויקט שלו, לבנות מבנה נגדי המבוסס על ערכים משותפים ואינטרסים כלכליים, ומנסה לתאר את ישראל ככוח מארגן של הסדר האזורי ולא רק כמדינה המגנה על גבולותיה. שאיפה זו נשענת על התשתית הצבאית החזקה, כאשר הודו היא הלקוח הגדול ביותר של יצוא ביטחוני ישראלי.

למרות התנופה הדיפלומטית, הודו עדיין נוקטת במדיניות של 'עמימות מחושבת' ונמנעת מהצטרפות רשמית לכל ברית צבאית מפורשת. ניו דלהי חוששת שהתערבות מלאה בציר הישראלי תפגע ביחסיה ההיסטוריים והחמים עם איראן, כמו גם באינטרסים שלה עם ערב הסעודית.

בהקשר קשור, היחסים הישראלים-יוונים עברו התפתחות ניכרת, כאשר ישראל אירחה פסגה משולשת בדצמבר 2025 לחיזוק שיתוף הפעולה בתחומי האנרגיה והתקשורת. מסגרת זו התרחבה לכלול עסקאות צבאיות ענקיות, ביניהן רכישת מערכות ארטילריה רקטית ישראליות על ידי אתונה בשווי העולה על 760 מיליון דולר.

עם זאת, השאיפות הישראליות נתקלות במכשולים מבניים הקשורים לרצונה של יוון לשמור על מסלול פיוס זהיר עם טורקיה תחת מטריית נאט"ו. איזון עדין זה מקשה על הפיכת הבנות דו-צדדיות לברית צבאית קולקטיבית מוצקה המכוונת לגורמים אזוריים ספציפיים.

משקיפים רואים כי המדיניות ההודית במערב אסיה מתחזקת על ידי העמקת הקשרים הצבאיים עם ישראל, אך היא מסרבת לוותר על עצמאותה האסטרטגית. הודו מעדיפה לגבש את הסדריה הביטחוניים על פי תנאיה שלה, הרחק מהיגררות לקיטובים חדים העלולים לפגוע במעמדה הבינלאומי.

המציאות האזורית הרב-קוטבית מציבה אתגרים נוספים בפני 'דוקטרינת נתניהו', במיוחד עם תיאום עמדות דיפלומטיות של מדינות סוניות גדולות בתגובה למדיניות הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי בהצהרות המשותפות שגינו את הפעולות הצבאיות בעזה ובסוריה, מה שמשקף פער בין שאיפות ישראל למציאות הפוליטית.

ניסיון לחלק את האזור לצירים דו-קוטביים מתנגשים עלול, לדברי אנליסטים, להחריף את הקיטוב האזורי במקום להביא ליציבות. מגמה זו מעניקה למתחרי ישראל תמריץ גדול יותר לחזק את התיאום הצבאי והפוליטי ביניהם כדי להתמודד עם ההתפשטות הישראלית המשוערת.

רעיון 'הברית המשושה' נותר בגדר מסגרת של שאיפות ישראליות אלא אם כן ימצא מענה מלא מצד שותפים פוטנציאליים, ובראשם הודו. האינטרסים הלאומיים המשתנים והחישובים הגיאופוליטיים המורכבים הופכים את לידת 'נאט"ו' בהובלת ישראל לעניין רחוק מהישג יד כרגע.

מקורות דיווחו כי הכישלון בהפיכת חזון זה למציאות מוחשית נובע מחוסר יכולתה של ישראל לספק ערבויות ביטחוניות העולות על האינטרסים הקיימים בין מדינות האזור. המדינות המועמדות לברית מעדיפות לשמור על יחסים מאוזנים המבטיחים את ביטחונן הלאומי מבלי להיכנס לעימותים ישירים.

לסיכום, עתיד ברית זו נותר תלוי במשתנים הבינלאומיים ובבחירות של הכוחות העולים באסיה ובאירופה. למרות המשיכה התיאורטית של דוקטרינת נתניהו, המציאות מוכיחה כי מדינות גדולות כמו הודו לא יסכימו להיות רק כלים בחזון אסטרטגי המשרת קודם כל את האינטרסים הישראליים.

הדוקטרינה המשושה של נתניהו לא נוצרה בחלל ריק, אלא הגיעה כתגובה לברית האסטרטגית החדשה בין פקיסטן, ערב הסעודית, טורקיה ומצרים.

צבא הכיבוש הישראלי הודיע במוצאי שבת על מותו של אחד מחייליו במהלך העימותים העזים בדרום לבנון, ובכך עלה מספר ההרוגים בקרב אנשי הצבא הישראלים לחמישה חיילים מאז חתימת מזכר ההבנות האחרון בין ארצות הברית לאיראן. בהודעה הצבאית הובהר כי סמל ראשון ארי ניר נהרג במהלך התנגשויות בשטח, וזאת פחות מיממה לאחר שהצבא הודה במותם של ארבעה חיילים נוספים בקרבות דומים.\n\nהנתונים הרשמיים שפורסמו על ידי שלטונות הכיבוש מצביעים על כך שמספר ההרוגים הכולל בקרב הצבא וקבלנים אזרחיים מאז פרוץ העימותים עם חיזבאללה ב-2 במרץ/אדר האחרון הגיע ל-36 הרוגים. נתון זה מגיע בתקופה שבה קצב הפעולות הצבאיות בגבול הצפון מתגבר, מה שמפעיל לחצים נוספים על ההנהגה הצבאית והפוליטית בתל אביב.\n\nמקורות תקשורת דיווחו כי הפעולות הקרביות מתרכזות באופן אינטנסיבי מזה יומיים באזור האסטרטגי של תל עלי טאהר, שם הקרבות מתוארים כעזים ביותר מזה שבועות. אזור זה נחשב לנקודת משען חיונית בעימות הנוכחי, לאור אופיו הגיאוגרפי והביצורים שלטענת הכיבוש קיימים בסביבתו.\n\nהחייל ההרוג השתייך ליחידת 'מגלן' המיוחדת של חטיבת הקומנדו, יחידת עילית המתמחה בביצוע משימות מאחורי קווי האויב וטיפול במטרות רגישות. יחידה זו מופקדת בדרך כלל על משימות השמדת תשתיות צבאיות מורכבות וטיפול במנהרות, מה שמעיד על אופי המשימה המסוכנת שבוצעה על ידי הכוח בתל עלי טאהר.\n\nמקורות בצבא הכיבוש טענו כי תל עלי טאהר כולל רשת מנהרות רחבת היקף, המשמשת כחדר מבצעים מרכזי לניהול הפעילות הצבאית של חיזבאללה באזור. הכיבוש טען כי רשת זו מילאה תפקיד מרכזי בהכוונת הפעולות בשטח בשנים האחרונות, מה שמסביר את התעקשות הצבא לחדור דווקא לנקודה זו.\n\nלגבי פרטי המבצע שהוביל למות החייל, מקורות ציינו כי ההתקפה אירעה בסביבות השעה אחת וחצי אחרי חצות הלילה שבין שישי לשבת. לוחמי חיזבאללה תקפו עמדה צבאית מבוצרת שבה התבצרו חיילי הכיבוש, תוך שימוש בשילוב של מטחי רקטות ומל"טים מתאבדים בהתקפה מתואמת.\n\nההערכות הראשוניות של גורמי הביטחון של הכיבוש מצביעות על כך שהפגיעות הקטלניות נבעו ישירות מפיצוץ מל"ט בתוך היעד. למרות ניסיונות להתמודד עם ההתקפה, שיגור הרקטות במקביל לטיסת המל"ט הוביל לפיזור ההגנות האוויריות ולגרימת אבדות בנפש בקרב הכוח המוצב.\n\nמכה זו מגיעה על רקע הלם בתוך הממסד הצבאי הישראלי בעקבות מותו של מפקד גדוד בחיל השריון ביום שישי האחרון. על פי דיווחים טכניים, הצבא מאמין כי ההתקפה הקודמת בוצעה באמצעות מל"ט הנושא טיל נגד טנקים, טקטיקה איכותית המשמשת לראשונה בעימות זה.\n\nמצדו, צבא הכיבוש ממשיך בטענותיו על הטלת מצור על קבוצות של לוחמי חיזבאללה בתוך המנהרות באזור הפעולות, ומאשר את המשך פעילותו הצבאית למרות הודעות ההרגעה. הפיקוד הצבאי טוען כי תנועות אלו אינן מפרות את הסכם הפסקת האש, אלא נכללות במסגרת 'התמודדות עם איומים ישירים'.\n\nעם זאת, זרימת החדשות המתמשכת על הרוגים ופצועים מדרום לבנון משקפת מציאות בשטח השונה מההצהרות הרשמיות על שליטה ביטחונית. התפתחויות אלו מאשרות כי הגזרה הצפונית עדיין בוערת ומסוגלת לשחוק את כוחות העילית הישראליים, למרות כל המאמצים הבינלאומיים שמטרתם לייצב את השקט.\n\nההרוג הישראלי השתייך ליחידת מגלן המיוחדת, שהיא אחת מיחידות העילית המופקדות בדרך כלל על ביצוע מבצעים מורכבים בתוך אזורי לחימה רגישים.

מקורות זכויות אדם פלסטיניים הודיעו היום, שבת, כי רשויות הכיבוש הישראלי ממשיכות לעצור 65 סטודנטים הלומדים לבחינות הבגרות בבתי הכלא שלהן, מה שהוביל ישירות למניעת גישתם לבחינות הסופיות השנה. נתונים אלה מגיעים במקביל לאלפי סטודנטים בגדה המערבית וברצועת עזה הפונים לאולמות הבחינה במסגרת תוכנית אחידה המיושמת לראשונה מאז פרוץ מלחמת ההשמדה באוקטובר 2023.

מועדון האסיר הפלסטיני אישר בהצהרה רשמית כי נתונים אלה מבוססים על נתוני משרד החינוך הפלסטיני, וציין כי היעדרותם של סטודנטים אלה מגיעה בהקשר של פגיעה שיטתית בתהליך החינוכי הפלסטיני. ההצהרה הבהירה כי הכיבוש שואף באמצעות מעצרים אלה לשבור את רצון הדור הצעיר ולמנוע מהם להשלים את השכלתם, הנחשבת לכלי חיוני בהתמודדות עם האתגרים הנוכחיים.

המקורות הדגישו כי מדינת הכיבוש הגבירה באופן ניכר את מסעות המעצר המכוונים לסטודנטים מכל שלבי החינוך מאז תחילת התוקפנות הכוללת על רצועת עזה. מסעות אלה לא הוגבלו רק למעצר, אלא כללו גם פעולות דיכוי שמטרתן להפריע לסטודנטים להגיע לבתי הספר ולאוניברסיטאות שלהם במחוזות השונים של המולדת, מה שיצר מציאות חינוכית מורכבת וקשה.

האסירים הסטודנטים בבתי הכלא מתמודדים עם תנאי מעצר קשים ביותר, שם הם נתונים לכל סוגי העינויים, ההתעללות והיחס הרע מצד הנהלת בתי הכלא. דוחות זכויות אדם דיווחו כי מניעת חינוך מלווה במניעת קשר עם המשפחות, מה שמכפיל את הסבל הנפשי והפיזי של הסטודנטים העצורים בהיעדר פיקוח בינלאומי אמיתי על הפרות אלה.

מועדון האסיר ראה בהסלמה זו שינוי מהותי ומסוכן במציאות תנועת האסירים, שכן רשויות הכיבוש כיוונו להישגים ההיסטוריים שהשיגו האסירים לאורך עשרות שנים של מאבק. הזכות לחינוך עומדת בראש הישגים אלה שהכיבוש מנסה לערער כחלק ממדיניות הענישה הקולקטיבית המוטלת על העם הפלסטיני מזה חודשים ארוכים.

ארגוני זכויות האדם הפנו קריאה דחופה לארגונים בינלאומיים וארגוני האו"ם לשאת באחריותם המשפטית והמוסרית כלפי הפשעים המתגברים נגד הסטודנטים העצורים. ארגונים אלה דרשו להפעיל לחץ אמיתי על ממשלת הכיבוש להפסיק את מדיניות הפגיעה במוסדות חינוך ולהבטיח את זכות האסירים להמשיך את לימודיהם בהתאם לחוקים ולאמנות הבינלאומיות.

הסטטיסטיקה הנוכחית מצביעה על קיומם של כ-9500 אסירים פלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש, ביניהם נשים, ילדים ומאות עצורים מנהליים המוחזקים ללא אישום ברור. ההאשמות הבינלאומיות והמקומיות נגד הכיבוש על יישום מדיניות הרעבה והזנחה רפואית מכוונת מתגברות, מה שהוביל להידרדרות במצבם הבריאותי של מספר רב של אסירים לאחרונה.

בצל המשך המלחמה, מוסדות זכויות אדם מאשרים כי שירות בתי הסוהר הישראלי החמיר את צעדי הדיכוי שלו, כולל צמצום ביקורי משפחות ומניעת הכנסת ספרים וחומרי לימוד. למרות הכחשת רשויות הכיבוש להאשמות אלה, עדויות של אסירים משוחררים ודוחות שטח מאשרים קיומן של הפרות בוטות של כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי בתוך מתקני המעצר.

זכות האסירים לחינוך היוותה לאורך שנים רבות אחת הזכויות הבולטות שעליהן נאבקו כדי לבסס אותה, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של הנהלת בתי הכלא למנוע אותה מהם.

מועצת השיפוט העליונה בעיראק חשפה התפתחויות דרמטיות בתיק המאבק בשחיתות, כאשר הודיעה על תפיסת סכומי כסף העולים על 14 מיליון דולר אמריקאי ונכסי נדל"ן מגוונים. צעדים אלו מגיעים במסגרת החקירות האינטנסיביות שמנהלות הרשויות נגד סגן שר הנפט לענייני הפצה, עלי אל-בהדלי, שנעצר לאחרונה במבצע ביטחוני איכותי.

ההודעה השיפוטית שפורסמה ביום שני בערב הבהירה כי הכספים שהוחרמו התחלקו בין 11 מיליון דולר במזומן, וכ-4 מיליארד דינר עיראקי, מה שמשקף את היקף ההפרות הפיננסיות שזוהו. הרשויות השיפוטיות אישרו כי התפיסה כללה גם קבוצת נכסים הרשומים על שמות הקשורים לתיק, כאשר העבודה נמשכת לחשוף את כל הצדדים המעורבים ברשת זו.

מהלכים אלו נכללים תחת המטריה של מבצע ביטחוני ושיפוטי רחב היקף שהממשלה כינתה 'מתקפת השחר', שמטרתו לטהר את מוסדות המדינה משחיתות פיננסית ומנהלית. המבצע החל ביום ראשון לפנות בוקר בפשיטות ומעצרים שכונו נגד אישים פוליטיים ופקידי ממשל בבירה בגדד ובכמה מחוזות נוספים, בצעד שתואר כנועז ביותר מזה שנים.

מקורות רשמיים דיווחו כי השלב הראשון של המבצע הוביל למעצרם של כ-47 חשודים, ביניהם אל-בהדלי ולפחות 12 חברים בפרלמנט העיראקי. נתונים אלו מצביעים על הרחבת היקף החקירות לכלול את הרשות המבצעת והמחוקקת, מה שמציב את המעמד הפוליטי בפני מבחן אמיתי לאמינות הסיסמאות שהועלו נגד השחיתות.

מצדו, דובר ממשלת עיראק, חיידר אל-עבודי, סקר את תוצאות המבצעים המתמשכים במהלך מסיבת עיתונאים, ואישר את מעצרם הרשמי של 21 חשודים עד כה. אל-עבודי ציין כי כוחות הביטחון ממשיכים לעקוב אחר שאר המבוקשים בהתבסס על צווי שיפוט, והדגיש כי החוק ימוצה ללא יוצא מן הכלל לכל גורם שהוא.

הדובר הממשלתי ציין כי ההודאות שמסרו העצורים בשעות הראשונות החלו להוביל את החוקרים לחוטים חדשים ולרשתות שחיתות מסועפות. הצוותים המומחים פועלים כעת למעקב אחר מסלולי הכספים המוברחים והנסחרים בתוך רשתות אלו, בניסיון להשיב את הנכסים הלאומיים שנתפסו בדרכים בלתי חוקיות.

התפתחויות מהירות אלו מגיעות בזמן שבו ראש ממשלת עיראק, עלי אל-זיידי, מתכונן לביקור רשמי חשוב בוושינגטון באמצע חודש יולי הקרוב. ביקור זה הוא הראשון של אל-זיידי מאז כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בחודש שעבר, והוא שואף להציג את אמינותו הבינלאומית כמנהיג רציני ביישום רפורמות מבניות ובמאבק בשחיתות הנפוצה.

עיראק מתמודדת עם אתגרים כרוניים בתיק היושרה והשקיפות, כאשר המדינה סבלה במשך עשורים מאובדן מיליארדי דולרים עקב עסקאות מפוקפקות ובירוקרטיה. למרות ההבטחות החוזרות ונשנות של הממשלות הקודמות, מבצע 'מתקפת השחר' הנוכחי מעורר תקוות חדשות לאפשרות להעמיד לדין בכירים ולא להסתפק ברדיפת עובדים זוטרים.

החקירות הראשוניות הובילו לתפיסת 11 מיליון דולר אמריקאי, בנוסף ל-4 מיליארד דינר עיראקי, וכן מספר נכסים שנתפסו.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע כי ארצות הברית הצליחה להגיע למזכר הבנות רשמי עם הרפובליקה האסלאמית של איראן, וראה בצעד זה אבן יסוד למה שכינה 'העסקה הגדולה' הצפויה במזרח התיכון. טראמפ הבהיר כי ארצו הצליחה להשיג את יעדיה האסטרטגיים ולסיים את הסכסוך הנוכחי, וציין כי ההצהרות החיוביות שהגיעו מטהראן השתקפו באופן מיידי ומוחשי ביציבות שוקי הכספים והמניות העולמיים.

הנשיא האמריקאי חשף כי קיים לוח זמנים קפדני במסגרת המזכר, לפיו ניתנת לצדדים תקופה של עד 60 יום להגיע להסדר סופי ומקיף לכל הנושאים התלויים ועומדים. טראמפ הזהיר בתקיפות כי האופציה הצבאית עדיין על השולחן, והדגיש את האפשרות לחזור להפצצות אם המשא ומתן לא יגיע להסכם סופי בתוך פרק הזמן שנקבע.

בהקשר של התיאום האזורי, טראמפ אישר כי ממשלת ישראל קיבלה עותק מלא של מזכר ההבנות לעיון בסעיפיו, והדגיש כי וושינגטון לא תפעל בנפרד מבעלות בריתה. הוא הוסיף כי הממשל האמריקאי מתכוון לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם מדינות המפרץ הערבי באמצעות מסלול דיפלומטי וביטחוני מקביל, שמטרתו העיקרית היא לטפל בנושא הטילים הבליסטיים והנשק הלא-גרעיני המעוררים דאגה באזור.

בנוגע לכספים האיראניים המוקפאים, טראמפ הודה כי ארצות הברית תפסה בעבר סכומי עתק של נכסים איראניים, וכי וושינגטון תיאלץ להחזירם בשלב מסוים כחלק מההבנות. עם זאת, הנשיא האמריקאי חסם את הדרך לספקולציות לגבי תמיכה ישירה, והדגיש כי ארצו לא תעניק מענקים כספיים או תבצע השקעות ישירות בתוך שטחי איראן בשלב זה.

מצדו, גורם בכיר בבית הלבן הצהיר כי הפגישה המתוכננת בשוויץ בסוף השבוע הנוכחי תהיה תחנה מכרעת להערכת מידת הרצינות וההתקדמות בשיחות הישירות עם הצד האיראני. הגורם הבהיר כי המזכר קובע במפורש את הסרת המצור הימי האמריקאי על איראן באופן מיידי עם החתימה הרשמית, מה שיסלול את הדרך להחזרת תנועת הסחר הימי למצבה הטבעי.

במסגרת ההתחייבויות ההדדיות, טהראן התחייבה על פי המזכר להבטיח מעבר בטוח וחופשי לכל כלי השיט המסחריים דרך מצר הורמוז האסטרטגי ללא הטלת עמלות למשך 60 יום. איראן גם תשתתף בהתייעצויות עם סולטנות עומאן ומדינות המפרץ האחרות כדי לגבש הסכם ביטחוני וימי ארוך טווח שיבטיח את יציבות השיט במצר, הנחשב לעורק האנרגיה העולמי.

בצד האיראני, דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאעי, אישר כי האפשרות לחתום על מזכר הבנות ישיר בין נשיאי שתי המדינות עומדת במלוא הכוח על שולחן הדיונים הדיפלומטיים. בקאעי ציין כי התוכניות האיראניות לקיום הפגישה הצפויה בז'נבה לא השתנו, מה שמשקף את רצונה של טהראן להתקדם במסלול המשא ומתן כדי לסיים את הבידוד הבינלאומי שהוטל עליה.

טהראן מציבה את נושא השבת הכספים המוקפאים בראש סדר העדיפויות שלה בשלב זה, כאשר היא אינה מסתפקת בדרישה לשחרור הנכסים אלא מתעקשת על ערבויות טכניות שיאפשרו את העברתם וניצולם בתוך המדינה. מקורות יודעי דבר דיווחו כי הערך הכולל של כספים אלה עשוי להגיע ל-100 מיליארד דולר, עם דיווחים המצביעים על אפשרות לשחרור של כ-24 מיליארד דולר מהם כתשלום ראשון במהלך החודשיים הקרובים.

בנוסף לנושא הפיננסי, המשא ומתן האיראני מתמקד בהסרת מגבלות המכס והמכשולים המוטלים על ענף התחבורה הימית, במטרה לאפשר למוסדות הימיים האיראניים לספק שירותים לכלי שיט עוברים. טהראן שואפת להפוך שירותים אלה למקור הכנסה בר קיימא באמצעות גביית עמלות הקשורות לשירותים סביבתיים והבטחת בטיחות נתיבי המים הבינלאומיים באזור.

בוושינגטון, שוררת זהירות לגבי הנוסחים הסופיים של המסמכים המופצים, כאשר מקורות דיווחו כי טרם ניתנה הכרה רשמית מלאה בכל הסעיפים שהודלפו על ידי שני הצדדים. עם זאת, תשומת הלב מתמקדת במידה רבה בסעיף שנחשף בדיווחי תקשורת הנוגע להקמת קרן בינלאומית לשיקום ובנייה מחדש של איראן במימון ענק שעשוי להגיע ל-300 מיליארד דולר.

ועדות טכניות וביצועיות צפויות לדון בפרטים המדויקים של הקמת קרן מימון זו במהלך 60 הימים הראשונים, המתוארים כשלב מעבר. קרן זו, אם תאושר, נועדה לחדש את התשתיות האיראניות הרעועות כתוצאה משנים של סנקציות, בתמורה להתחייבויות איראניות קפדניות בנושאי ביטחון וגרעין המעניינים את הקהילה הבינלאומית.

לסיכום, משקיפים רואים בצעדים אלה שינוי דרמטי במדיניות ממשל טראמפ כלפי טהראן, המעבר מ'לחץ מקסימלי' ל'משא ומתן ישיר'. השבועות הקרובים יחשפו עד כמה שני הצדדים מסוגלים לגשר על פער האמון העמוק ולהפוך את מזכר ההבנות הראשוני להסכם שלום בר קיימא שישנה את פני מאזני הכוחות במזרח התיכון.

מזכר זה הוא תחילתה של עסקה גדולה במזרח התיכון, והשגנו את יעדינו וסיימנו את הסכסוך הנוכחי, אך אנו עשויים לחזור להפצצות אם לא נגיע להסדר בתוך 60 יום.

סוגיית הבנת מעמקי נפש האדם וחקר סודותיה נותרה אחת מהאמיתות המורכבות ביותר שהתנגדו לתפיסה האנושית לאורך הדורות. הניסיון של אחדים לכפות תבניות מוגדרות להבנה או להתנהגות אנושית מתנגש תמיד עם העובדה שישנם מרחבים בתודעה ובגורל האלוהי שאיננו יכולים לתפוס או לשנות את מסלוליהם הבלתי נמנעים.

בהקשר של מוזרויות פוליטיות, בלטה הצהרה של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שבה טען כי ארצו הגיעה לשלב של יכולת המאפשרת לה להחיות מתים. למרות שאמירה זו חורגת מגבולות ההיגיון והשכל, היא משקפת נטייה אנושית מושרשת ברצון לשלוט במה שחורג מהרצון האנושי ומהחוקים הקוסמיים הקבועים.

האדם, מאז ירידת אדם עליו השלום לארץ, שאף להשיג את מה שאינו ניתן להשגה, בניסיון להפוך משאלות גדולות למציאות מוחשית. רצון זה, אף שלעיתים נובע מרצון מוחלט לעשות טוב ולהפיץ צדק, מתנגש לעיתים קרובות עם המציאות המורכבת של הטבע האנושי שנברא עם שונות.

סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשר ראו את הופעתם של רפורמטורים גדולים שהקדישו את חייהם לניסיון להרים את האומה הערבית והאסלאמית. חלוצים אלה הציגו תיאוריות לקביעת הדרך, ואחריהם באו אלה שניסו לקודד רעיונות אלה ולהפוך אותם לצעדים מעשיים שמטרתם ליצור גרעין רפורמי שיצא ממצרים ויכלול את העולם.

פרויקטים רפורמיים אלה התבססו במהותם על העיקרון העומרי הנצחי הקושר את כבוד הערבים לאסלאם, וזוהי זכות שאין עליה עוררין. אך הבעיה הגדולה התעוררה בניסיון לגבש מודל שיכפה הסכמה של כולם, מהפרט ועד המדינה, על קצב אחיד ויישום מילולי אחיד שאינו מתחשב בריבוי הטבעי.

המטרה של השבת שמש התרבות הערבית-אסלאמית היא מטרה אצילה ולגיטימית, אך מנגנוני השגתה על ידי איחוד כל העולם סביב רעיון אחד נותרה משאלה קשה להגשמה. ההיסטוריה והמציאות מוכיחות כי אחדות מוחלטת בדעות ובגישה מעולם לא הייתה מאפיין של חברות אנושיות יציבות.

הטקסטים הקוראניים מאשרים כי השוני הוא המקור לבריאת האנושות, כפי שאומר אללה יתעלה: 'ולא יחדלו מלהיות שונים, אלא מי שרחם עליו ריבונך, ולשם כך בראם'. שוני זה אינו פגם, אלא אמצעי להשלמת החיים ולהבהרת אמיתות, ועל ידי ניגודים הדברים נבדלים וערכם האמיתי ביקום נודע.

אילו רצה הבורא יתעלה, היה עושה את כל בני האדם אומה אחת מהרגע הראשון, ולא היה מאפשר קיומם של סתירות וקונפליקטים בין טוב לרע. אך החוכמה האלוהית דרשה שהאדם יהיה בעל בחירה חופשית, מצויד ביכולות השכל והיכולת לבחור בין הדרכה לסטייה, מה שהופך את הרעיון של 'שעבוד נפשות' בכפייה לבלתי אפשרי.

מסופר על אחד מהתיאורטיקנים התנועתיים הגדולים שבסוף חייו עשה חשבון נפש חשוב המשקף את בגרות הניסיון, שבו איחל לעצמו אילו היה מרכז את מאמציו בחינוך מספר מצומצם של צעירים חינוך עמוק במקום לנסות להכיל את ההמונים הרחבים. תפיסה מאוחרת זו מכירה בקושי להתמודד עם נפש האדם ותהפוכותיה הרבות.

נפש האדם היא תערובת מורכבת של יכולות ושכלים, יכולות ותקוות, תאוות וריסון. זוהי ישות הנושאת בתוכה ניגודים וסתירות שרק בוראה מקיף אותם, אשר נתן לה את פחיתותה ואת יראת השמיים שלה, מה שהופך את הניסיון לכוון אותה לכיוון אחד למעשה החורג מיכולות האדם המוגבלות.

דורות עוקבים חלמו על תיאוריית 'אדנות העולם' והאפשרות לאסוף את כל בני האדם לדרך ההדרכה, תוך התעלמות מהבדלי המקורות והנטיות וקיומם של מיעוטים. שאלות אלו לגבי אופן ההתמודדות עם המגוון האנושי נזקקו לתשובות ולפיתוח שלא עמד בקנה אחד עם השאיפות הגדולות של תנועות אלו.

במבט על ההיסטוריה האסלאמית המוקדמת, אנו מוצאים כי הכפירה בדת התרחשה בחלקים מחצי האי ערב מיד לאחר מות הנביא מוחמד, עליו השלום. הגברת עאישה תיארה את מצב המוסלמים באותה עת כחולשה ופיזור, מה שמעיד כי אמונה ומחויבות אינן בהכרח מצב קבוע ויציב אצל כולם.

אפילו בתקופת הנבואה, שהייתה התקופה המזהירה ביותר של הדרכה, נמצאו צביעות וצבועים בתוך החברה המוסלמית, מה שמאשר כי הטבע האנושי מכיל ניגודים גם תחת קיומה של ההתגלות. מציאות היסטורית זו מחייבת את הרפורמטורים המודרניים לבנות את חזונם על האפשרי ולא על הבלתי אפשרי המדומיין.

בניית ציוויליזציה צודקת הכוללת בצדקתה את האדם, החי והטבע דורשת ראייה מציאותית הנובעת מהאפשרי והזמין. רפורמה אמיתית מתחילה בהבנה שאיננו יכולים לתקן את כל האנושות, אלא אנו יכולים לפעול לשיפור המציאות ולפיתוח חברות בהתאם לחוקי האל בבריאתו.

אילו רצה האל האחד והכל יכול, היה עושה את כל בני האדם אומה אחת, שכן השוני הוא חוק קוסמי שבו החיים משלימים זה את זה.

האזורים המזרחיים של העיר ח'אן יונס בדרום רצועת עזה, היו עדים ביום שבת להתפתחות שטחית בולטת, שהתבטאה בחדירת טנקים וכלי רכב של צבא הכיבוש מחוץ למה שמכונה 'הקו הצהוב'. מקורות בשטח דיווחו כי התקדמות צבאית זו נועדה להגיע לעומק השכונות המזרחיות, כאשר כלי הרכב נצפו נעים בצפיפות תחת חיפוי של הפגזות ומיקום מחדש של יחידות השריון הישראליות באזור.

הכוחות הפולשים הגיעו לסביבת 'כיכר בני סוהילה' הממוקמת בצד המזרחי של העיר, מה שמהווה חצייה של הגבולות הביטחוניים שהיו נהוגים בשטח בעבר. תנועות אלו מגיעות במסגרת ניסיונות הכיבוש המתמשכים להרחיב את היקף הפעולות הקרקעיות ולשלוט בנקודות אסטרטגיות חדשות בתוך המרקם העירוני של העיר, מה שמאיים על חייהם של אלפי עקורים ותושבים באזורים אלו.

הסכנה האסטרטגית של חדירה זו טמונה בחשיבות הגיאוגרפית של אזור כיכר בני סוהילה, הנחשבת לצומת תחבורה ראשי ועורק חיים חיוני המקשר את עיירות האזור המזרחי ללב העיר ח'אן יונס. נוכחות צבאית בנקודה זו מובילה לניתוק עיירות מזרחיות כמו עבסאן, ח'וזאעה ובני סוהילה, ולבידודן המוחלט מהמרכז, מה שמטיל מצור הדוק על השכונות הסמוכות.

משקיפים רואים בחציית 'הקו הצהוב' ביטוי לרצון הכיבוש להעביר את העימות לעומק האזורים המאוכלסים בצפיפות, מה שמגביר את מורכבות המצב ההומניטרי והשטחי. תנועות אלו מתרחשות במקביל לפעולות סריקה נרחבות שמבצעות יחידות השריון, בניסיון לבסס נקודות אחיזה חדשות שיאפשרו לכיבוש לשלוט בתנועת התחבורה והאספקה בין מזרח ח'אן יונס למרכזה.

חציית כלי הכיבוש את מה שמכונה 'הקו הצהוב' מהווה הסלמה בולטת המעבירה את הפעולות הצבאיות לעומק האזורים המאוכלסים.

ידיעות שהופצו בפלטפורמות המדיה החברתית עוררו מחלוקת רחבה בנוגע לכוונה של נשיא סוריה, אחמד אל-שראע, לנסוע לבירה האמריקאית וושינגטון. דיווחים אלה טענו כי הביקור נועד להיענות להזמנה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להשתתף בחגיגות יום הולדתו השמונים, שיכללו ארגון קרבות אמנויות לחימה משולבות בתוך אולמות הבית הלבן.

בתגובה רשמית לטענות אלו, אישרה מנהלת התקשורת בנשיאות סוריה כי כל פעילות חיצונית או ביקורים רשמיים של הנשיא מוכרזים באופן בלעדי דרך הערוצים והפלטפורמות הרשמיות המאושרות. הנשיאות הדגישה בהצהרה שצוטטה על ידי מקורות רשמיים את הצורך של כלי התקשורת לנקוט דיוק ולהסתמך על מקורות מהימנים כדי למנוע הטעיית דעת הקהל.

מצד שני, מקורות דיפלומטיים דיווחו כי נשיא סוריה אכן קיבל הזמנה לבקר בארצות הברית ב-14 בחודש הנוכחי, ללא אישור רשמי אם אל-שראע אכן יבצע את הנסיעה. ידיעות אלה מגיעות בהקשר של סידורים שהוכרזו על ידי הבית הלבן לקיום אירועי ספורט וחגיגות גדולות לרגל יום הולדתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.

ביקור זה, אם יתממש, יהיה השני של הנשיא אחמד אל-שראע בוושינגטון מאז עלייתו לשלטון בסוריה לאחר הפלת משטר בשאר אל-אסד. אל-שראע יצר אירוע היסטורי בנובמבר 2025 כאשר הפך לנשיא הסורי הראשון שנכנס לבית הלבן מאז עצמאות המדינה בשנת 1946, שם קיים פסגה דו-צדדית עם טראמפ.

היחסים בין שני המנהיגים החלו במאי 2025 במהלך הפסגה שקיבצה אותם בממלכה הערבית הסעודית במסגרת סיבוב ההופעות של טראמפ במפרץ באותה תקופה. מאז, שררה שפה חיובית בשיח האמריקאי כלפי ההנהגה הסורית החדשה, כאשר טראמפ תיאר את עמיתו הסורי במספר הזדמנויות כ'לוחם ומנהיג חזק' בעל יכולת להרים את ארצו מחדש.

במסגרת הדיפלומטיה האישית בין הצדדים, חשף נשיא סוריה בעבר כי קיבל מתנה מיוחדת מנשיא ארה"ב בדמות בושם הנושא את המותג 'טראמפ ויקטורי'. אל-שראע פרסם בחשבונו הרשמי תמונה של המתנה המצורפת לכרטיס חתום על ידי טראמפ, וראה בה סימן חיובי לעתיד היחסים הדו-צדדיים בין דמשק לוושינגטון.

החוגים הפוליטיים הבינלאומיים עוקבים מקרוב אחר מסלול ההתקרבות הסורי-אמריקאי, במיוחד לאור השינויים הגדולים שהאזור חווה לאחר השינוי הפוליטי בסוריה. הממשל האמריקאי שואף לחזק את תפקידו של אל-שראע כשותף מרכזי בשיקום וביציבות האזורית, מה שמסביר את קבלת הפנים החמה וההזמנות החוזרות ונשנות לבית הלבן.

למרות ההכחשה הרשמית הנוכחית של הביקור הקשור ליום ההולדת, הציפיות מצביעות על המשך התיאום ברמה גבוהה בין שתי המדינות בתיקים פוליטיים וכלכליים מורכבים. העיניים נשארות נשואות למה שיביאו הימים הקרובים של הכרזות רשמיות שעשויות לאשר או להכחיש קיומה של פגישה צפויה שתפגיש את הנשיאים בוושינגטון כדי לדון בתיקי האזור.

ביקורי הנשיא אחמד אל-שראע מוכרזים באופן בלעדי דרך הערוצים והפלטפורמות הרשמיות, ואנו קוראים לכלי התקשורת להסתמך על מקורות רשמיים כדי להבטיח את דיוק המידע.

מזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, הדגיש כי המדינה הלבנונית חווה כעת את אחד השלבים ההיסטוריים המדויקים והמסוכנים ביותר שלה אי פעם. הוא הבהיר במהלך נאומו בטקס המועצה העשוראית בפרבר הדרומי כי המדינה מתמודדת עם תוכנית אמריקאית-ישראלית מורכבת המהווה קנוניה גדולה שמטרתה לעצב את עתיד המולדת באופן שישרת את האינטרסים של הכיבוש, ותיאר שלב זה כאתגר הגדול ביותר העומד בפני הלבנונים.

קאסם הכריז באופן נחרץ כי כל המאמצים שמטרתם הייתה לסיים את קיומו של חזבאללה או לנסות להכשיר ולבסס את הכיבוש בתוך השטחים הלבנוניים נכשלו כישלון חרוץ. הוא ציין כי הכוחות העוינים לא הצליחו לערער את אמונות ההתנגדות או לפגוע ביציבותה, והדגיש כי החזבאללה עדיין נוכח בעוצמה בשטח ומוכן לשאת בכל ההשלכות והסנקציות הבינלאומיות למען הגנת הריבונות הלאומית.

במסגרת ניתוחו את הלחצים הפנימיים, חשף המזכ"ל קיומן של תוכניות שמטרתן להפוך את השלטון הפוליטי בלבנון לכיסוי רשמי להתמודדות עם ההתנגדות ולניסיון לפרק אותה מבפנים. הוא האשים גורמים בינלאומיים בפעולה מכוונת לשיבוש תהליכי השיקום, בניסיון נואש להסית את הציבור התומך ואת הסביבה התומכת בהתנגדות נגדה באמצעות הידוק המצוקה הכלכלית והמחייתית.

קאסם הדגיש כי החזבאללה גיבש אסטרטגיה ארוכת טווח להתמודדות עם אתגרים אלה, וציין כי 'נשימה ארוכה' היא המאפיין הדומיננטי של ביצועי ההתנגדות בשלב זה. הוא גם חידש את המחויבות המלאה להגנת לבנון וביטחונה, והבהיר כי ארסנל הנשק שברשות החזבאללה מכוון אך ורק כלפי האויב הישראלי כדי להרתיע כל תקיפות עתידיות וכדי לאלץ את הכיבוש לכבד את אחדות השטחים הלבנוניים.

בסיום דבריו, התייחס קאסם לתפקיד האזורי, וחשף לחצים שהופעלו על ידי ארצות הברית והכיבוש הישראלי על ההנהגה הסורית כדי לדחוף אותה להתערב בענייני לבנון באופן שישרת את האג'נדות שלהם. הוא שיבח את עמדת דמשק שדחתה את התכתיבים הללו, והדגיש כי התיאום והעמדות המוצקות הם שיכשילו את ניסיונות ההגמוניה באזור.

פרויקט סיום חזבאללה וביסוס הכיבוש בלבנון נכשל, והאויב לא ניצח את אמונותינו, יציבותנו והמשכיותנו.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על אפשרות לפגישה רשמית עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בבית הלבן בשבוע הבא. טראמפ הבהיר כי פגישה זו מגיעה בתגובה לבקשה ישירה מנתניהו, והיא צפויה להתקיים מיד עם שובו של הנשיא האמריקאי מפסגת נאט"ו המתוכננת בטורקיה בימים שבעה ושמונה ביולי הנוכחי.

בהצהרות לעיתונות שמסר למקורות תקשורתיים, תיאר טראמפ את יחסיו עם ראש ממשלת ישראל כ"טובים מאוד", והדגיש בטון תקיף כי נתניהו מבין היטב את מאזן הכוחות ומי מחזיק במושכות ההנהגה. הצהרה זו מגיעה בתקופה רגישה שבה האזור עובר תמורות דרמטיות הן במישור הצבאי והן במישור הדיפלומטי.

מצידו, אישר משרד ראש ממשלת ישראל כי התקיימה שיחת טלפון בין הצדדים ביום שישי, שבה נתניהו בירך את טראמפ לרגל יום העצמאות ה-250 של ארצות הברית. המשרד ציין כי שני המנהיגים הסכימו במהלך השיחה על הצורך לקיים פגישה קרובה כדי לדון בתיקים התלויים ועומדים ובתיאום משותף בנושאים אזוריים.

למרות המראה הידידותי של השיחה, דיווחים יודעי דבר חשפו פערים עמוקים ומתחים גוברים בין הבית הלבן לתל אביב בחודשים האחרונים. מקורות ציטטו גורמים אמריקאים שאמרו כי יועציו הבכירים של טראמפ החלו לאמץ גישה ביקורתית חריפה כלפי מדיניות נתניהו, וראו בו כמי שביצע טעויות אסטרטגיות במספר תיקים.

מידע שהודלף מצביע על כך שטראמפ מתח ביקורת חריפה על נתניהו בשיחות קודמות, שהגיעה עד כדי תיאורו כ"משוגע" בשל ההסלמה הצבאית הישראלית בחזית הלבנונית. הנשיא האמריקאי גם האשים את בעל בריתו הישראלי בכך שאינו מפגין הערכה מספקת לתמיכה האמריקאית המתמשכת, מה שמשקף סדק באמון בין שני בעלי הברית המסורתיים.

החילוקי דעות לא הוגבלו לחדרים סגורים, אלא התרחבו גם לחוגי המפלגה הרפובליקנית, שם גברה הביקורת מצד אישים ימניים בולטים על מדיניות נתניהו והשפעתה על ההחלטה האמריקאית. שוני זה בא לידי ביטוי בבירור בתיק איראן, כאשר טראמפ חתם על מזכר הבנות להארכת הפסקת האש עם טהראן, ובכך עקף את ההסתייגויות הישראליות החריפות.

בנוגע לחזית הצפונית, הבית הלבן הפעיל לחצים אינטנסיביים על ממשלת ישראל להפחית את קצב הפעולות הצבאיות בלבנון. לפי המקורות, וושינגטון דוחפת לקבלת הסכם מסגרת הכולל נסיגה ראשונית של כוחות ישראליים מאזורים בדרום לבנון, מה שנתניהו רואה כאיום על ביטחונו הלאומי.

בנושא אחר, טראמפ התייחס לענייני הפנים האיראניים, וציין כי הוא עוקב מקרוב אחר טקסי הלוויה של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. טראמפ טען כי ההנהגה האיראנית הנוכחית מפגינה רצון ברור להגיע להסכם מדיני עם ארצות הברית כדי לסיים את המתיחות הקיימת.

הנשיא האמריקאי חשף הסכם שבשתיקה בין וושינגטון לטהראן הקובע השעיה של השיחות הדיפלומטיות למשך שבוע אבל על מותו של ח'אמנאי. טראמפ הדגיש כי לא תהיה הסלמה צבאית או ירי מצד שני הצדדים במהלך תקופה זו, כדי להבטיח את מעבר טקסי הלוויה ללא תקריות שיעכבו את מסלול המשא ומתן העתידי.

בתגובה מעוררת מחלוקת, טראמפ הביע את הפתעתו ממראות העצב והבכי שהופיעו במהלך הלוויה של ח'אמנאי, והטיל ספק באמיתות רגשות אלה. הוא סיים את דבריו באמירה כי חשב שתמיכת הציבור במנהיג העליון חלשה, והעריך כי דמעות אלו היו "מזויפות" או נבעו מלחצים פוליטיים פנימיים.

היחסים שלי עם נתניהו טובים מאוד והוא יודע מי המנהיג.

מקורות תקשורת דיווחו היום, יום שלישי, על הגעת משלחת המייצגת את הכוחות המזוינים המרוקאים למרכז התיאום האזרחי-צבאי של הפיקוד המרכזי האמריקאי בדרום השטחים הכבושים. צעד זה מגיע במסגרת ההכנות הראשוניות לפריסת מה שמכונה 'כוח הייצוב הבינלאומי' ברצועת עזה, כיישום סעיפי תוכנית השלום שהוצגה על ידי הממשל האמריקאי.

מרכז התיאום האזרחי-צבאי, שאירח את המשלחת המרוקאית, הוא בסיס מבצעי אמריקאי אסטרטגי שהוקם באוקטובר בשנה שעברה. מטרתו העיקרית של בסיס זה היא לפקח ישירות על יישום הסכם הפסקת האש ברצועה ולנטר את העמידה בסעיפיו בשטח תחת פיקוח 'סנטקום'.

כוח הייצוב הבינלאומי נחשב לאחד מארבעת העמודים שעליהם התבססה תוכניתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסיום הסכסוך בעזה. כוח זה זכה ללגיטימציה בינלאומית לאחר שאומץ על ידי מועצת הביטחון של האו"ם במסגרת החלטה מס' 2803 שפורסמה בנובמבר 2025, כדי להיות חלק מניהול שלב המעבר.

הבית הלבן הודיע בתחילת השנה על אימוץ המבנים הרשמיים שינהלו את רצועת עזה בשלב הבא. מבנים אלה כוללים את 'מועצת השלום' ו'מועצת עזה המבצעת', בנוסף לממשלת טכנוקרטים המכונה הוועדה הלאומית לניהול עזה, הנתמכת על ידי כוח הייצוב הבינלאומי (ISF).

הדיווחים ציינו כי הנציגים המרוקאים הגיעו כבר למטה האמריקאי הממוקם באזור 'קריית גת', שם יחלו בתיאום לוגיסטי ותפעולי. עד לרגע זה, לא פורסמה כל הודעה רשמית מרבאט המאשרת או מכחישה דיווחים אלה הנוגעים לשליחת יחידות צבאיות לאזור.

בהקשר קשור, מקורות עיתונאיים ציינו כי קצינים מכוח הייצוב הבינלאומי החלו להגיע לאזור כבר בשבוע שעבר. צפוי כי אלפים נוספים של חיילים יצטרפו אליהם מאוחר יותר כדי ליצור אזור חיץ שיפריד בין הכוחות הישראליים לבין האזורים שיועברו לניהול הצד הפלסטיני.

המידע הזמין מצביע על כך שארבע מדינות כבר שלחו קצינים למרכזי התיאום, בעוד שמדינות אחרות עדיין בשלבי הכנה. שמות של מדינות כמו קזחסטן, אלבניה וקוסובו, לצד מרוקו, בולטים כמשתתפות פוטנציאליות עיקריות בכוח בינלאומי חוצה גבולות זה.

מנגד, מדינות מסוימות כמו אינדונזיה החליטו להקפיא את הרעיון של שליחת כוחותיהן להשתתף במשימה זו בשלב זה. כוח זה מתמודד עם אתגרים גדולים הקשורים לאופי המשימות שהוטלו עליו בסביבה ביטחונית מורכבת ביותר לאחר שנים של סכסוך עקוב מדם.

על פי התוכנית האמריקאית, המשימות העיקריות של כוחות אלה יתמקדו בפירוק נשק והשמדת התשתית הצבאית הנותרת ברצועה. הכוח יפעל גם כדי להבטיח אי-בנייה מחדש של היכולות הצבאיות של הפלגים החמושים, תוך מתן הגנה הכרחית לאזרחים והבטחת זרימת הסיוע ההומניטרי.

מהלכים אלה נכללים בשלב השני של תוכנית טראמפ, הכוללת נסיגה הדרגתית של צבא הכיבוש מאזורים נוספים בתוך עזה. התוכנית כוללת גם תוכניות שיקום נרחבות שמטרתן לשקם את מה שנהרס במלחמה הארוכה שנמשכה למעלה משנתיים.

יש לציין כי השלב הראשון של ההסכם נכנס לתוקף באוקטובר 2025, תוך התחייבות של הפלגים הפלסטיניים לסעיפיו הבסיסיים. עם זאת, דיווחים מהשטח עדיין מצביעים על הפרות מתמשכות מצד צבא הכיבוש של ההסכם שנחתם בחסות בינלאומית.

הסדרים פוליטיים וביטחוניים אלה מגיעים לאחר מלחמת השמדה שפתחה ישראל נגד רצועת עזה מאז אוקטובר 2023. מלחמה זו הותירה אסון הומניטרי חסר תקדים, כאשר מאות אלפים פלסטינים נהרגו ונפצעו, רובם נשים וילדים.

הערכות האו"ם מצביעות על כך שהיקף ההרס בעזה פגע בכ-90% מהתשתית האזרחית ומבני המגורים. הארגון הבינלאומי מעריך את עלות שיקום מה שנהרס על ידי מכונת המלחמה הישראלית בכ-70 מיליארד דולר, מה שמצריך יציבות ביטחונית ארוכת טווח.

השאלה נותרה פתוחה לגבי מידת יכולתו של כוח הייצוב הבינלאומי לכפות מציאות חדשה ברצועה לאור המתיחות הקיימת. חוגים פוליטיים ערביים ובינלאומיים עוקבים בזהירות אחר מידת הצלחתם של כוחות אלה בהשגת יעדיהם המוצהרים מבלי להיגרר לעימותים חדשים בשטח.

הגעת נציגים ראשוניים של הכוחות המזוינים המרוקאים למטה האמריקאי בקריית גת, מגיעה במסגרת משימות כוח הייצוב הבינלאומי של מועצת השלום.

במרחק מטרים ספורים מקווי הגבול בשכונת אל-דרג שבמזרח העיר עזה, יצא לדרך אירוע ספורט יוצא דופן המדמה את גמר גביע העולם 2026 שיתקיים באמריקה, קנדה ומקסיקו. משחק זה הפגיש קבוצה נבחרת של כוכבי כדורגל ותיקים מהרצועה, שלבשו את מדי נבחרות מצרים ומרוקו, כצעד סמלי לתמיכה בנבחרות הערביות המשתתפות במונדיאל העולמי.\n\nיוזמה זו מגיעה בתקופה שבה סובל המגזר הספורטיבי בעזה משיתוק כמעט מוחלט כתוצאה מהפגיעה השיטתית במתקנים. המארגנים שואפים באמצעות הדמיה זו לשלוח מסרים הומניטריים לעולם, המאשרים כי עזה, המתמודדת עם מלחמת השמדה מזה שנתיים, עדיין דבקה בזכותה לחיים, למשחק ולמעקב אחר אירועי ספורט גדולים.\n\nהעיתונאי הספורטיבי אחמד אבו דיאב, חבר בוועדת התקשורת של הפרויקט, הסביר כי האירוע שואף לשבור את הבידוד שהוטל על הספורטאים הפלסטינים על ידי המלחמה והמצור. הוא ציין כי עזה ראויה להיות נוכחת בזירה הספורטיבית הבינלאומית, במיוחד מכיוון שהקהל שם עוקב בהתלהבות אחר ביצועי הנבחרות הערביות שהשיגו תוצאות מרשימות מול מעצמות עולמיות כמו ברזיל.\n\nהמשחק נערך על מגרש אחד מהמגרשים הבודדים ששרדו את ההפצצות הישראליות העזות, מה שהפך את האירוע לבמה של אתגר והתמדה. ביציעים נכחו באופן סמלי תמונות של שלושה ספורטאים שהיו לשהידים ואבדו למגרשים הפלסטיניים במהלך התוקפנות האחרונה, להנצחת זכרם וחותמם הספורטיבי הבינלאומי.\n\nבמהלך האירוע בלטה השתתפותו של הילד סייף חיג'אזי, שנפגע משיתוק כתוצאה מההפצצות הישראליות, כאשר נוכחותו ייצגה זעקה שקטה לדרוש את זכויות ילדי עזה למשחק ולביטחון. המשתתפים ראו בסייף התגלמות של רצון של דור שלם המסרב להישבר למרות הפגיעות הפיזיות והנפשיות שהותירה התוקפנות המתמשכת.\n\nמצדו, השופט הבינלאומי לשעבר מחמוד אל-ג'יש הדגיש כי טורניר זה מוכיח את נוכחות הספורט הפלסטיני ואת יכולת הצוותים שלו לתרום גם בתנאים הקשים ביותר. הוא הביע את גאוותו על דבקותה של המשפחה הספורטיבית, שופטים, מנהלים ושחקנים, בזכותם להיות נוכחים בזירה הבינלאומית ולהתחרות בזירות עולמיות בעתיד.\n\nאל-ג'יש ציין התפתחות ניכרת ברמת צוותי השיפוט הפלסטיניים למרות האתגרים יוצאי הדופן, והביע תקווה לראות שופט פלסטיני מנהל משחקים במונדיאלים הבאים. הוא הדגיש כי הספורט בפלסטין אינו רק משחק, אלא מסר של תקווה ועמידה המשקף את שאיפות העם לחירות ועצמאות.\n\nבהקשר קשור, חסאן מוחייסן, מנהל יחסי הציבור במועצה העליונה לספורט, חשף נתונים מזעזעים המתעדים את היקף ההרס שנגרם למגזר הספורטיבי. מקורות רשמיים דיווחו על מותם של 1015 ספורטאים מאז תחילת המלחמה, מתוכם 45 נשים, ו-570 חברים באיגוד הכדורגל הפלסטיני בלבד.\n\nההפסדים לא נעצרו בנפש, אלא התרחבו ופגעו בתשתית הספורט באופן מקיף, כאשר 265 מתקני ספורט נפגעו באזורים שונים ברצועה. הדיווחים הבהירו כי 184 מתקנים נהרסו כליל, בעוד 81 מתקנים נוספים ספגו נזקים חלקיים שהוציאו אותם מכלל שימוש בפועל.\n\nרשימת המתקנים ההרוסים כללה 23 מגרשים ואצטדיונים גדולים, מתוכם 12 מגרשים שנבנו במימון הפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א). ההרס פגע גם ב-35 אולמות ספורט מקורים וב-58 משרדים מנהליים של מועדונים, מה שהוביל לאובדן רוב המתקנים החיוניים של עזה שאירחו כישרונות צעירים.\n\nהכיבוש לא חסך אפילו ענפי ספורט ייחודיים, כאשר הכוחות הישראליים הרסו כליל 9 מתקני רכיבה על סוסים, ו-15 מגרשים המיועדים לכדורסל, כדורעף וטניס. כמו כן, נפגעו עשרות חדרי כושר ומגרשי כדורגל קטנים עם דשא, בנוסף להרס 19 מתקני חינוך המתמחים בתחום הספורט.\n\nכהוקרה לעמדות הבינלאומיות התומכות, קישטו מארגני פרויקט ההדמיה את קירות המגרשים בתמונות של אישי ספורט בינלאומיים שהכריזו על סולידריותם עם פלסטין. בין הבולטים שבהם היו ציור קיר של הכוכב הספרדי הצעיר לאמין ימאל, ואחר של המאמן המפורסם פפ גווארדיולה, שידוע בעמדותיו ההומניטריות החוזרות ונשנות כלפי הסוגיה הפלסטינית.\n\nציורי קיר אלה משקפים את הכרת התודה של הספורטאים בעזה לכל מי שמרים את קולו נגד העוול, ומאשרים את הקשרים החזקים המקשרים אותם למשפחת הספורט העולמית. המארגנים רואים בסמלים אלה תמריץ לשחקנים הצעירים להמשיך לעסוק בספורט האהוב עליהם למרות היעדר האמצעים והצטברות ההריסות.\n\nלסיכום, אירוע הדמיית המונדיאל בעזה נשאר עדות חיה לכך שרצון החיים חזק יותר ממכונת ההרס, וכי המגרשים שנהרסו ישובו יום אחד לארח אליפויות. הספורטאים הפלסטינים מקווים שהקהילה הספורטיבית הבינלאומית תפעל להגן על מה שנותר מהמתקנים, ותטיל אחריות על האחראים לפגיעה בצוותי ספורט ובמתקנים אזרחיים.\n\nהטורניר הגיע כדי לאשר את זכותם של תושבי עזה לעסוק בספורט ולשמוח, וכי אנו ראויים להיות חלק מהאירועים העולמיים למרות המצור וההרס.

הניגוד החד בין הממשל האמריקאי הנוכחי לבין גישת הנשיא לשעבר ברק אובמה בניהול הסכסוך עם טהראן בולט לעין, כאשר דונלד טראמפ מקדם את מזכרו האחרון כהישג העולה על הסכם 2015. משקיפים רואים כי ההשוואה בין שני המסמכים חושפת הבדל מהותי בפילוסופיית המשא ומתן, כאשר וושינגטון עברה מהסכמים בינלאומיים רב-צדדיים להבנות דו-צדדיות ישירות.

מזכר ההבנות עליו חתם טראמפ נחשב למסגרת עבודה ראשונית בלבד, שאינה עולה על עמוד וחצי, וכוללת 14 נקודות מפתח שמטרתן לפתוח את הדלת למשא ומתן למשך חודשיים. לעומת זאת, (תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת) עליה חתם אובמה הייתה מסמך טכני ומשפטי מורכב שחרג מ-160 עמודים, והציבה מגבלות זמן ומבנה מדויקות על תוכנית הגרעין האיראנית.

בנוגע לתוכנית הגרעין, טראמפ טוען כי טהראן לא התחייבה בעבר שלא להחזיק בנשק גרעיני, מידע הסותר את נוסח הסכם 2015 שכלל התחייבויות מפורשות בעניין זה. חזונו הנוכחי של טראמפ מתבסס על מסלול דיון כללי למשך 60 יום, ללא הגדרת מגבלות טכניות מיידיות על שיעורי העשרת אורניום או מספר צנטריפוגות.

הדיווחים מצביעים על כך שהמזכר הנוכחי רומז על נכונותה של איראן לטפל במשבר מלאי האורניום המועשר שלה באמצעות מנגנון 'הפחתת ריכוז' באתרי הגרעין שלה. עם זאת, הליך זה נותר תלוי ועומד בהמתנה להסכם סופי, בניגוד להסכם אובמה שהטיל פיקוח בינלאומי קפדני ומיידי על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

תיק הסנקציות הכלכליות מהווה את נקודת המחלוקת הבולטת ביותר בין שתי הגישות, כאשר טראמפ הציע תמריצים מיידיים לטהראן בכך שאפשר לה לחדש את ייצוא הנפט לפני השגת הסכם סופי. גישה זו מהווה היפוך של מדיניות אובמה, שהתנתה את אימות יישום התחייבויותיה הגרעיניות של איראן לפני תחילת כל הקלה הדרגתית בסנקציות שהוטלו.

תוכניתו של טראמפ כוללת סעיף שנוי במחלוקת הקורא להקמת קרן פיתוח כלכלית לאיראן בסך של עד 300 מיליארד דולר, בהשתתפות בעלות בריתה של וושינגטון באזור המזרח התיכון. הצעה זו עוררה ביקורת רחבה בקרב חוגי המפלגה הרפובליקנית, כאשר חלק ראו בה ויתור כספי העולה בהרבה על מה שהציע ממשל אובמה בעבר.

בחזרה להיסטוריה הקרובה, טראמפ מתח ביקורת חריפה על החזרת אובמה של 1.7 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים, ותיאר זאת כעסקה קטסטרופלית. אך הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהממשל הנוכחי עשוי לשחרר סכומים העולים על כך פי כמה וכמה במסגרת שאיפתו לסיים את מצב המתיחות הצבאית באזור.

המזכר הנוכחי שונה מקודמו בכך שהוא כולל תיקים לא גרעיניים, ובראשם ביטחון השיט במצר הורמוז, שנפגע קשות בארבעת החודשים האחרונים. אובמה התכוון להפריד את התיק הגרעיני מהסוגיות האזוריות כדי להבטיח את הצלחת המשא ומתן, בעוד טראמפ רואה צורך לשלב את כל התיקים בסל אחד.

טהראן מתעקשת במשא ומתן המתנהל על השגת תפקיד ניהולי וריבוני במצר הורמוז, דרישה שלא הייתה על הפרק לפני פרוץ העימותים הצבאיים האחרונים בפברואר. דרישה זו מהווה אתגר גדול למשא ומתן האמריקאי, שכן קבלה שלה עלולה לשנות את מאזן הכוחות הימיים באחד ממעברי האנרגיה החשובים בעולם.

המלחמה שפתחו ארצות הברית וישראל ב-28 בפברואר הותירה חותם עמוק על מבנה המשא ומתן הנוכחי, והפכה את סיום הפעולות הצבאיות לעדיפות עליונה. מזכר ההבנות נועד להפוך את השקט השברירי הזה להסדר בר קיימא, למרות המכשולים הגדולים שעדיין עומדים בדרך להשגת הסכם סופי ומקיף.

במישור הדיפלומטי, טראמפ העדיף לדחוק לשוליים את המעצמות הבינלאומיות הגדולות כמו רוסיה, סין והאיחוד האירופי, והתמקד בערוץ תקשורת ישיר ודו-צדדי עם ההנהגה האיראנית. מסלול זה מעניק לוושינגטון גמישות רבה יותר בתמרון, אך מחליש את הכיסוי הבינלאומי לכל הסכם שיושג בסופו של דבר.

מזכר ההבנות הנוכחי חסר את מנגנוני הפיקוח הקפדניים שאפיינו את הסכם 2015, שכן המסמך לא התייחס בבירור לחזרת פקחים בינלאומיים למתקנים רגישים. מבקרים רואים כי עמימות זו עלולה להעניק לטהראן הזדמנות לתמרן ולפתח את יכולותיה הרחק מעיני הפיקוח הבינלאומי במהלך תקופת שישים הימים שנקבעה.

ממשל טראמפ מתמודד עם לחצים פנימיים מצד ניצים הרואים בעסקאות הכלכליות המוצעות חבל הצלה למשטר האיראני המותש כלכלית. לעומת זאת, הממשל מהמר כי הפתיחות הכלכלית תוביל בהכרח להרגעת השאיפות הצבאיות האיראניות ולהבטחת יציבות מחירי האנרגיה העולמיים שנפגעו מהמלחמה.

השאלה המהותית נותרה לגבי יכולת הצדדים להפוך את המזכר המקוצר הזה להסכם מחייב ומפורט שיענה על שאיפות כל הצדדים המעורבים. עם התקרבות סיום תקופת שישים הימים, העיניים נשואות לבירה וושינגטון כדי לדעת אם טראמפ אכן יצליח לחתום על 'העסקה הטובה ביותר' שהבטיח לבוחריו.

בעוד הסכם אובמה התמקד בהגבלת פעילויות גרעיניות בסטנדרטים מחמירים, מזכר טראמפ פותח את הדלת לזרמי כספים עצומים בתמורה למסלול כללי לבלימת חימוש.

שאלת מקור השפה האנושית נותרה אחת התעלומות הפילוסופיות והלשוניות המורכבות ביותר שליוו את מסע המחשבה האנושית. הוויכוח סביבה מתחלק לשני זרמים עיקריים: האחד רואה בה תוצר של התפתחות חברתית ומוסכמה אנושית, והשני טוען שהיא מתנה אלוהית 'מוכתבת' שליוותה את האדם מאז בריאתו. ההיסטוריון האלג'יראי ד"ר אחמד בן נועמן סוקר סוגיה זו, ונוטה לדעה שהשפה היא הוראה אלוהית שהוטמעה באדם הראשון, עליו השלום.

התומכים בתאוריית השפה האלוהית, וביניהם הפוסק אבן חזם, מסתמכים על טיעון הגיוני לפיו הטענה בדבר מוסכמה דורשת קיומה של שפה קודמת שבה בני האדם יכלו לתקשר כדי להסכים על קביעת סמלים לשוניים, מה שמוביל לרגרסיה אינסופית. כמו כן, האדם בשלביו הראשונים לא היה בעל הבגרות המנטלית המספקת כדי לגבש מערכת לשונית מורכבת ללא בסיס ידע קודם שקיבל באמצעות הוראה ישירה מהבורא.

באותו הקשר, בולטת דעתו של המלומד הגרמני מקס מולר, שניתח את המקורות המשותפים של השפות ההודו-אירופיות, וגילה שהן נובעות מכ-500 מקורות המצביעים על משמעויות כלליות מופשטות. מולר סבור שהיעדר דמיון בין צלילי מקורות אלה למשמעויותיהם שולל את השערת חיקוי הטבע, ומדגיש שהשפה לא נוצרה מתוך הסכמה אנושית, שכן הסכמה דורשת אמצעי תקשורת קודם שאינו יכול להיות סימון בעניינים מופשטים.

הפסוק הקדוש 'וילמד אדם את השמות כולם' מהווה את העמוד התווך המרכזי במחשבה האסלאמית לתמיכה בתאוריית השפה האלוהית, שכן הטקסט מציין שאלוהים העניק לאדם את היכולת לקרוא בשמות ולהתבטא. חוקרים סבורים שההתייחסות הספציפית ל'שמות' נובעת מכך שהם מהווים את מהות השפה והיציבות הקוגניטיבית, בעוד שפעולות וצרכים חומריים יכולים להיות מושלמים באמצעות תנועות גוף ואינטראקציה יומיומית.

ד"ר בן נועמן מקשר בין יכולת לשונית זו לבין המבנה הפיזיולוגי הייחודי של האדם, שכן הבורא הטמיע במוח האנושי מרכזי ביטוי שאינם קיימים ביצורים אחרים. קיומם של הגרון ומיתרי הקול המפותחים, במקביל לנכונות מולדת לשמוע קולות אנושיים, הופך את השפה למערכת אינטגרלית שנבראה עם האדם ולא הומצאה מאוחר יותר.

התזה מרחיקה לכת ורואה בשפה הערבית את הלשון הראשונה שלמד אדם, ומסתמכת על כך שהקוראן הקדוש העביר את שיחות הנביאים מאז בריאת העולם בלשון ברורה זו. נהוג לחשוב שהערבית שילבה בין מאפייני שפת האם לבין השפות שהסתעפו ממנה, מה שהפך אותה לכלי יחיד המסוגל להכיל את ההתגלות האחרונה ולשמר את כלליה הדקדוקיים והמורפולוגיים ללא שינוי.

בניתוח לשוני של השם 'אדם', מסביר האקדמאי העיראקי מיתם סדאם שאטי שהמילה נושאת משמעויות אטימולוגיות עמוקות רק בערבית, שכן היא קשורה ל'אדמה' שהיא צבע עור האדמה. קשר זה בין השם לבין המכונה בתבנית הערבית מחזק את ההשערה שהדיאלוג הראשון בין אדם לחווה היה בלשון ערבית מקורית, לפני שהשפות התפצלו והלשונות התרבו לאורך הדורות.

חוקרים כמו אבן פארס בספרו 'אל-סאחבי' מאשרים שלשון הערבים היא אלוהית באופן מובהק, ומצטטים את פרשנויות אבן עבאס לפיהן אלוהים לימד את אדם את שמות כל הדברים, אפילו את הדברים הקטנים שבני האדם מכירים. גישה זו רואה בשפה הערבית מערכת שלמה שירדה עם כלליה, ולא רק ניב שהתפתח עם הזמן מצלילים פרימיטיביים כפי שטוענים כמה בתי ספר בלשניים מערביים.

מצדו, האימאם אבו אל-חסן אל-אשערי העביר דעה זו בספרי היסוד, וראה בנקודת המוצא האלוהית הכרחית כדי למנוע את בעיית 'המעגל והקדימות' בהיווצרות הדיבור. בני האדם זקוקים לכלי תקשורת כדי להסכים על השפה, ואם כלי זה לא היה קיים במקור על ידי הבורא, הרי שבלתי אפשרי מבחינה לוגית שהתקשורת האנושית תתחיל מאין ואפס.

האוניברסליות של השפה הערבית ויכולתה האלוהית מתבטאת בקלות הגיית אותיותיה על ידי בני אדם מכל הגזעים בעת קריאת הקוראן הקדוש, למרות הבדלי לשונותיהם המקוריות. מוצאי האותיות הערביות נראים כאילו עוצבו להתאים למערכת הדיבור של כל אדם בריא, וזו תכונה ייחודית התומכת ברעיון ששפה זו היא המקור שעליו נוצר הביטוי האנושי.

כמו כן, בולטת תכונת ה'החלפה' בערבית כפתרון אלוהי להקל על ההגייה, שכן כמה אותיות מחליפות זו את זו כדי להתאים ליכולות ההגייה המשתנות בין בני האדם. גמישות לשונית גבוהה זו, תוך שמירה על מהות המשמעות, משקפת חוכמה אלוהית בהפיכת לשון זו לכלי אוניברסלי החורג מגבולות אתניים וגיאוגרפיים, ומקשר את האדם למקורו הראשון.

המאמר מצטט גם את דעותיו של ד"ר עלי פהמי ח'שים, שחקר את השורשים המשותפים בין הערבית לשפות עתיקות כמו המצרית והאוגריתית, ומצא מילים כמו 'אב' הנושאות את אותה משמעות. דמיון שורשי זה מחזק את הרעיון של קיומה של שפת אם אחת, שבעלי זרם זה רואים בה את הערבית שנשמרה על ידי ההתגלות מפני היעלמות או שינוי שפקד שפות אחרות.

לסיכום, המאמר מגיע למסקנה שהשייכות לשפה הערבית היא שייכות למערכת ביטוי שאלוהים בחר בה להיות פתיחת הבריאה האנושית וסיומה. הקישור בין 'האסלאם' כדת מונותאיסטית כוללת מאז אדם, לבין 'הערבית' כלשון לדת זו, מציג חזון אינטגרלי ההופך את השפה וההתגלות לשני צדדים של אותו מטבע במסע ההדרכה האנושית.

הוויכוח בין השפה האלוהית למוסכמה אינו רק מותרות אינטלקטואליות, אלא חיפוש אחר זהות האדם ומהות קיומו כיצור מדבר ומחויב. על פי חזון זה, השפה מעולם לא הייתה רק צלילים אקראיים, אלא אמון חינוכי שהחל במילה 'קרא' ונמשך בביטוי אלוהי שעדיין מדהים את המוחות במבנהו ובנסיו.

השפה האנושית הראשונה לא הייתה תוצאה של הסכמה והסכם, אלא היא הוראה אלוהית שהוטמעה באדם על ידי אלוהים מרגע הבריאה הראשון.

בירות ותל אביב מתכוננות לסבב חדש של משא ומתן ישיר בוושינגטון, הפגישה השנייה בסבב החמישי, וזאת תחת הפסקת אש שברירית שבה נרשמות הפרות ישראליות חוזרות ונשנות. מטרת הדיונים הללו היא להגיע לנוסחה סופית לייצוב הביטחון, אך מנגנוני הנסיגה הישראלית מהדרום עדיין מהווים את המכשול הבולט ביותר בפני כל התקדמות ממשית.

בשטח, מכונת המלחמה הישראלית לא נרגעה, כאשר מקורות דיווחו על מותם של שני בני אדם כתוצאה מתקיפה שבוצעה על ידי כטב"ם שפגע ברכב בסביבת העיירה כפר רומאן שבמחוז נבטיה בדרום לבנון. תקיפה זו מגיעה בהקשר של המשך ההתקפות שמבצע הכיבוש בתירוץ של הסרת איומים מיידיים, מה שמעמיד את ההבנות הביטחוניות במבחן.

מצדו, צבא ישראל הודיע על ביצוע מבצע לחיסול שני חמושים של חיזבאללה באזור תל עלי א-טאהר הסמוך לנבטיה, בטענה שהם היוו איום ישיר על כוחותיו המוצבים שם. זו הפעם השנייה ביומיים שבה מכריז הכיבוש על ביצוע פעולות חיסול בשטח בעומק האזורים שאמורים להיות כפופים להסדרים ביטחוניים.

במסדרונות הדיפלומטיה בוושינגטון, המשלחת הלבנונית דבקה בעמדה נחושה הדורשת נסיגה ישראלית מלאה ובלתי מותנית מכל השטחים הלבנוניים הכבושים. לבנון מדגישה כי פריסת ריבונות המדינה והגבלת הנשק לידי צבא לבנון היא הדרך היחידה להשגת יציבות מתמשכת בגבול הצפוני של פלסטין הכבושה.

מנגד, ישראל מפגינה עקשנות ברורה באמצעות דרישה לשמור על עמדות צבאיות באזורים אסטרטגיים בתוך השטח הלבנוני. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שואף לכפות מציאות של 'אזור ביטחון' קבוע, מה שבירות רואה כהפרה בוטה של הריבונות הלאומית ונסיגה מההבנות הבינלאומיות.

סוגיית 'האזורים הניסיוניים' בולטת כאחד הפתרונות המוצעים המעוררים ויכוח נרחב, כאשר היא קובעת נסיגה ישראלית מוגבלת ממגזרים מסוימים כדי לבחון את יכולתו של צבא לבנון לשלוט בביטחון בהם. תל אביב עוקבת אחר מנגנון זה בזהירות רבה, ומתנה את המשך הנסיגה במניעת חזרת כל השפעה צבאית של חיזבאללה לאותם אזורים.

בנוגע לעמדות הפוליטיות הקשוחות, שר הביטחון הישראלי ישראל כץ הצהיר כי תל אביב לא תיסוג מדרום לבנון גם אם הממשל האמריקאי ידרוש זאת במפורש. הצהרות אלו נאמרו במהלך כנס בתל אביב, ומשקפות את גודל האתגר הישראלי להבנות האמריקאיות-איראניות הקוראות לכבד את שלמות השטח הלבנוני.

עמדה נוקשה זו של כץ מתיישבת עם הודעה משותפת שפורסמה לאחרונה על ידי נתניהו וראש המטה אייל זמיר, שבה אישרו את כוונתם להמשיך לכבוש את מה שהם מכנים האזור הביטחוני. מגמה זו משקפת רצון ישראלי להפוך את הכיבוש הזמני למציאות ארוכת טווח, תוך התעלמות מהדרישות הלבנוניות והבינלאומיות החוזרות ונשנות.

מצדו, נשיא לבנון ג'וזף עאון הבהיר כי הדיונים סביב 'האזורים המודליים' עדיין נמשכים ולא הגיעו להסכם סופי, בהמתנה לתגובות ברורות מהצד הישראלי. עאון הדגיש במהלך פגישתו עם משלחת בריטית כי העדיפות העליונה היא לייצב את הפסקת האש ולהבטיח את חזרת העקורים לכפריהם ושיקום.

מהלכים אלו מתרחשים במקביל למאמצים בינלאומיים בהובלת וושינגטון ודוחא בשיתוף פעולה עם טהראן ופקיסטן ליצירת מנגנון פיקוח יעיל שימנע הידרדרות המצב לעימות כולל. מנגנון זה מעורר דאגה בחוגים הישראליים, במיוחד מכיוון שהוא כולל צדדים שאינם מקיימים יחסים עם תל אביב, מה שהופך את התיאום בשטח למורכב וקשה.

בהקשר של תמיכה בינלאומית במוסדות הלבנוניים, מסמכים דיפלומטיים חשפו הצעה של האיחוד האירופי לשלוח משימה צבאית ואזרחית ללבנון שתמשך שלוש שנים. משימה זו נועדה לספק ייעוץ טכני והכשרה מתקדמת לצבא לבנון וכוחות הביטחון הפנימיים כדי לחזק את יכולותיהם לשלוט בגבולות ובאזורים הדרומיים.

הצעת האיחוד האירופי דורשת הסכמה פה אחד מ-27 המדינות החברות, ועל כך מתנהל דיון כעת בבריסל כצעד מקדים לתמיכה במדינת לבנון בשלב שלאחר הנסיגה. משקיפים רואים בתמיכה אירופית זו ערובה בינלאומית נוספת להפגת החששות הביטחוניים הישראליים בנוגע לריק הצבאי בדרום.

למרות יוזמות אלו, המציאות בשטח נשארת המניע העיקרי לאירועים, כאשר ישראל ממשיכה בהפגזותיה הארטילריות והאוויריות בתירוצים ביטחוניים קלושים. מקורות בשטח מאשרים כי הפרות אלו נועדו להפעיל לחץ על המשא ומתן הלבנוני בוושינגטון כדי שיעשה ויתורים בנושא האזורים הגבוליים הרגישים.

לסיכום, שיחות וושינגטון נותרו תלויות בין רצון לבנוני להחזיר ריבונות מלאה לבין התעקשות ישראלית לנגוס בחלקים מהדרום תחת השם ביטחון. עם המשך נפילת חללים ופצועים, ההימור נשאר על מידת יכולת הלחצים הבינלאומיים לרסן את ההסלמה הישראלית ולהבטיח את יישום החלטות האו"ם הרלוונטיות.

גם אם תהיה דרישה אמריקאית, צה"ל לא ייסוג מדרום לבנון.

הנציבות האירופית הביעה היום, יום שני, את צערה הרשמי על כוונתן של שלוש מדינות באזור הסאחל האפריקאי לפרוש מאמנת רומא המייסדת את בית הדין הפלילי הבינלאומי. דובר הנציבות בבריסל אישר כי החלטה זו כוללת את בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר, מדינות העוברות שינויים פוליטיים תחת הנהגות צבאיות.

מקורות יודעי דבר הבהירו כי בית הדין הפלילי הבינלאומי קיבל בשבוע שעבר הודעות רשמיות משלוש המדינות, המציינות את תחילת ההליך המשפטי לעזיבת הארגון הבינלאומי. על פי התקנות הנהוגות בבית הדין, תהליך הפרישה אינו נכנס לתוקף מיידי, אלא דורש תקופה של שנה שלמה ממועד הגשת הבקשה הרשמית.

מהלך זה מגיע על רקע מתיחות גוברת בין מדינות אפריקאיות אלו למוסדות בינלאומיים, כאשר שלוש הבירות שואפות לעצב מחדש את בריתותיהן החיצוניות הרחק מלחצים מערביים, מה שמעורר דאגה בחוגים אירופיים ובינלאומיים לגבי עתיד האחריות המשפטית וזכויות האדם באזור.

הנציבות מביעה צער על החלטתן של בורקינה פאסו, מאלי וניז'ר להתחיל בהליכי פרישה מבית הדין הפלילי הבינלאומי.

שר התפוצות בממשלת הכיבוש הישראלית, עמיחי שיקלי, הביע חששות עמוקים מהיווצרות ברית אזורית חדשה הכוללת את קטאר, טורקיה ופקיסטן. השר, חבר מפלגת הליכוד, סבר כי ציר זה ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המדיניות הבינלאומית, במיוחד בכל הנוגע לסוגיה האיראנית המורכבת.

שיקלי ציין בהצהרות שמסר לכלי תקשורת עבריים ביום רביעי בבוקר, כי השלישייה הזו היא הכוח המניע העיקרי מאחורי ההסכם שהושג לסיום מצב המלחמה בין ארצות הברית לאיראן. הוא תיאר ברית זו כאתגר אסטרטגי חדש, שחומרתו עולה על הסוגיות המסורתיות שתל אביב התמודדה עמן.

הצהרות אלו מגיעות בעקבות הודעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על חתימת הסכם רשמי לסיום המלחמה עם טהראן, מה שגרם לזעזוע בחוגים הפוליטיים בישראל. בעוד שוושינגטון אישרה את השלמת ההסכם, טהראן הבהירה כי הטקסים הרשמיים יתקיימו בעיר ז'נבה שבשוויץ ביום שישי הקרוב כדי להעניק נופך בינלאומי להבנות.

על פי מקורות יודעי דבר, ההסכם המתגבש קובע הפסקת אש מיידית בכל החזיתות הקשורות לסכסוך, בנוסף להסרת המצור הימי שהוטל על איראן. החתימה הפומבית בז'נבה גם סוללת את הדרך לתחילת שלב של משא ומתן טכני אינטנסיבי שיימשך שישים יום כדי להכריע בסוגיות התלויות ועומדות בין הצדדים.

השר הישראלי הביע את חששו מההשלכות הכלכליות של הסכם זה, וציין כי שיקום הכלכלה האיראנית, שנפגעה מעשרות שנים ארוכות של מצור, מהווה איום עתידי. עם זאת, שיקלי הדגיש כי החשש הגדול ביותר נובע מזהות הצדדים שתכננו את ההתקרבות הזו, בהתייחסו לדוחא, אנקרה ואסלאמאבאד.

שיקלי השתמש בשפה תוקפנית חריפה בתיאורו את הציר הזה כ"ציר הרשע הסוני הקיצוני", בטענה שהוא מהווה סכנה מיידית לאינטרסים הישראליים באזור. הצהרות אלו משקפות מצב של בלבול בתוך הקואליציה השלטת בתל אביב כלפי השינויים המפתיעים במדיניות החוץ האמריקאית תחת ממשל טראמפ.

בהקשר קשור, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתמודד עם גל ביקורת פנימית נרחב מצד האופוזיציה, שהאשימה אותו בכישלון חרוץ בניהול הסוגיה האיראנית. גורמים פוליטיים ישראלים סבורים כי נתניהו הודר לחלוטין מאחורי הקלעים של המשא ומתן שהתנהל בין וושינגטון לטהראן, מה שהעמיד אותו במצב מביך מול דעת הקהל.

האופוזיציה הישראלית האשימה את נתניהו בשקרים לגבי ידיעתו את פרטי ההסכם, וסברה כי נשיא ארה"ב "השפיל" את בעלת הברית הישראלית בכך שהדיר אותה מההסדרים הסופיים. משקיפים סבורים כי הסכם זה מהווה מכה לאסטרטגיה של נתניהו, שהתבססה על המשך הלחץ הצבאי והכלכלי המרבי על המשטר האיראני.

במישור המעשי, אנליסטים סבורים כי הסרת המצור הימי על איראן תוביל לשינוי מאזן הכוחות בנתיבי המים החיוניים, וזה מה שהמערכת הביטחונית הישראלית חוששת ממנו. תל אביב חוששת שהפתיחות הכלכלית לטהראן תחזק את השפעת בעלות בריתה באזור, במיוחד לאור הכיסוי הפוליטי מצד הציר הקטארי-טורקי-פקיסטני.

הדיווחים מצביעים על כך שהמשא ומתן הטכני שיתחיל בז'נבה יהיה מורכב ביותר, שכן הוא יעסוק בפרטים מדויקים הנוגעים לתוכנית הגרעין וליכולות הטילים. עם זאת, תחילתה בפועל של הפסקת האש שמה קץ לשלב של הסלמה צבאית שכמעט גררה את האזור לעימות כולל ופתוח.

בתוך ישראל, גוברות הקריאות להטיל אחריות על הממשלה על מה שמתואר כעיוורון פוליטי כלפי המהלכים הדיפלומטיים הבינלאומיים. המבקרים סבורים כי עיסוקה של הממשלה בתוקפנות נגד רצועת עזה ובפשעים שבוצעו שם הסיט את תשומת הלב משינויים גדולים המתרחשים במפה הפוליטית העולמית והאזורית.

הצהרותיו של שיקלי משקפות גם מתח ביחסים עם טורקיה וקטאר, הממלאות תפקידים מתווכים ומשפיעים בסוגיות הרגישות באזור. נראה שתל אביב מתייחסת בחשדנות לכל התקרבות אזורית שאינה עוברת דרך ערוציה או משרתת את האינטרסים הביטחוניים הישירים שלה, במיוחד אם היא נתמכת על ידי כוחות אסלאמיים גדולים.

לסיכום, הציפייה נותרה השלטת לגבי תוצאות טקסי החתימה בז'נבה ביום שישי, בתוך שאלות לגבי אופי הערבויות שניתנו על ידי הצדדים הבינלאומיים. על רקע תמונה זו, ישראל מוצאת את עצמה מול מציאות חדשה המחייבת אותה להעריך מחדש את בריתותיה ואויביה לאור עלייתם של צירים אזוריים שלא נלקחו בחשבון.

מה שאנו רואים לנגד עינינו הוא עלייתו של ציר חדש ומסוכן ביותר, והוא זה שניסח את ההסכם לסיום המלחמה בין ארצות הברית לאיראן.

גרשון בסקין

בסוף אוקטובר, הישראלים ילכו לקלפיות כדי לבחור ממשלה חדשה. בתחילת נובמבר, הפלסטינים צפויים לעשות את אותו הדבר. נדיר בהיסטוריה של הסכסוך הזה ששני העמים, בזמן כה קרוב זה לזה, יתבקשו לבחור את מנהיגיהם ואת כיוונם הלאומי. זה יוצר הזדמנות גדולה, ואחריות שמוטלת בראש ובראשונה על הישראלים והפלסטינים, וארצות הברית, מדינות ערב, אירופה והקהילה הבינלאומית הרחבה יותר יכולות לעזור להם לשאת בה.

שום מנהיג זר או כוח חיצוני לא צריך לבחור את מנהיגי ישראל או פלסטין. זו משימתם של הבוחרים הישראלים והפלסטינים בלבד. אך הקהילה הבינלאומית יכולה להבהיר איזה עתיד היא מוכנה לתמוך בו. היא יכולה לומר לשני העמים שהשלום אינו סיסמה ריקה, שיש אופק דיפלומטי אמיתי, ושמנהיגים שיציעו תקווה על ידי בחירת אומץ במקום פחד לא יישארו לבד.

הנשיא טראמפ צריך לאמץ הזדמנות זו ולפרסם הצהרה פשוטה, ישירה והיסטורית:

• ארצות הברית תומכת בביטחון ישראל ובשילובה המלא במזרח התיכון. • ארצות הברית תומכת בחירות הפלסטינים, במדינתם, בדמוקרטיה שלהם ובכבודם. • ארצות הברית תעבוד עם שותפים אזוריים ובינלאומיים כדי לקדם וליישם פתרון שתי מדינות. • ארצות הברית מצפה מהישראלים והפלסטינים לבחור מנהיגים המסוגלים לעשות שלום.

הצהרה כזו לא תהווה התערבות בבחירות, אלא תהיה בהירות אסטרטגית. אם תפורסם כעת, חודשים לפני הבחירות, היא עשויה להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל ובפלסטין, לא על ידי הכתיב למי אנשים צריכים להצביע, אלא על ידי הצגת סוג העתיד שקולותיהם יכולים לאפשר. היא תאמר לבוחרים שיש חלופה למלחמה, לכיבוש, למצור, לטרור, לדיכוי, לנקמה ולייאוש. היא תבהיר שמנהיגיהם הבאים יישפטו על פי יכולתם להשיג חירות, ביטחון, כבוד ושלום.

אך מסר של טראמפ לבדו לא יספיק. חשיבותו האמיתית תלויה באופן שבו המועמדים הישראלים והפלסטינים יגיבו עליו.

המועמדים הישראלים המבקשים להחליף את הממשלה הנוכחית צריכים לומר בבירור: ביטחון ישראל חיוני, אך הוא אינו יכול להיות מושג באמצעות כיבוש קבוע. ישראל חייבת להביס את הטרור ולהתעקש על הסדרי ביטחון חזקים, אך היא חייבת גם לפתוח בפני הפלסטינים אופק מדיני, ולהכיר בזכותם לחירות, ריבונות וכבוד. עתידה של ישראל אינו להיות מבצר מוקף אויבים, אלא להיות מדינה לגיטימית, בטוחה ומשולבת במזרח התיכון.

ועליהם לומר לבוחרים הישראלים: הדרך בה הלכנו בשנים האחרונות נכשלה. היא הביאה אסון, מלחמה, בידוד, נזק כלכלי ופילוג פנימי, וכמות עצומה של מוות והרס. איננו יכולים לנהל את הסכסוך הזה לנצח. ואיננו יכולים לחשוב שניתן לעקוף את הסוגיה הפלסטינית בכוח או בנורמליזציה עם כמה מדינות ערביות. ישראל יכולה להתקבל באזור, אך לא כל עוד מיליוני פלסטינים נשארים תחת כיבוש, ללא חירות וללא עתיד מדיני.

המועמדים הישראלים צריכים גם לפנות לבוחרים הפלסטינים באופן עקיף, אך ברור וחד משמעי: אתם אינכם אויבינו כעם. אנו הישראלים מכירים בקשר ההיסטורי והדתי של העם הפלסטיני לארץ זו. גם אתם רוצים לחיות, לגדל את ילדיכם, לבנות את כלכלתכם, ולשלוט בעתידכם. אנו מוכנים לנהל משא ומתן עם המנהיגים הפלסטינים שתבחרו; מנהיגים שידחו אלימות, יקבלו הכרה הדדית, יתמכו בדמוקרטיה, ויהיו מוכנים לבנות מדינה לצד ישראל ולא במקומה. ביטחוננו וחירותכם חייבים להיבנות יחד.

המועמדים והמפלגות הפלסטיניות צריכים להיות באותה מידה של בהירות. עליהם לומר: השנים האחרונות הראו את חוסר התוחלת הנורא של האלימות. המאבק המזוין לא שחרר את פלסטין, לא סיים את הכיבוש, ולא השיג ריבונות. הוא הביא סבל, הרס, בידוד ואובדן. העם הפלסטיני זקוק לדרך חדשה: דמוקרטיה, אחדות לאומית, אי-אלימות, בניית מוסדות, לגיטימציה בינלאומית, ואסטרטגיה מדינית המסוגלת לזכות בתמיכה אזורית ועולמית. כמו כן, הפלסטינים צריכים להכיר בקשר ההיסטורי והדתי של העם היהודי לארץ זו, כפי שהישראלים צריכים להכיר בקשר ההיסטורי והדתי של העם הפלסטיני אליה.

המועמדים הפלסטינים צריכים לומר: מטרתנו היא חירות ומדינה, לא נקמה. מטרתנו היא סיום הכיבוש, לא השמדת ישראל. מטרתנו היא בניית פלסטין – בעזה, בגדה המערבית ובירושלים המזרחית – כמדינה דמוקרטית, אחראית וריבונית, שתחיה בשלום לצד ישראל. אנו נדרוש את זכויותינו בתקיפות, אך באמצעות דיפלומטיה, שכנוע, חוק, פעולה עממית לא אלימה, בריתות בינלאומיות ומשא ומתן.

המועמדים הפלסטינים צריכים גם לפנות לבוחרים הישראלים באופן עקיף: אנו מבינים שהישראלים זקוקים לביטחון. ואנו מבינים את הטראומה והפחד שהישראלים נושאים. איננו מבקשים מהישראלים לסמוך על מילים בלבד. אנו מוכנים לבנות מוסדות, הסדרי ביטחון, מערכות חינוך והתחייבויות מדיניות שיוכיחו שהמדינה הפלסטינית תהיה שותפה לשלום, לא פלטפורמה למלחמה. אנו רוצים שילדינו יחיו לצד ילדיכם בכבוד ובביטחון.

דיאלוג עקיף זה יכול לשנות את אווירת הבחירות. במשך שנים, הטיעון המרכזי נגד השלום היה זהה בשתי החברות: “אין שותף בצד השני”. הישראלים אומרים שאין שותף פלסטיני, והפלסטינים אומרים שאין שותף ישראלי. וכל צד משתמש בקיצוניות של הצד השני כהוכחה לכך שהשלום בלתי אפשרי. מעגל זה חייב להישבר.

האתגר העיקרי כעת הוא לבנות מחדש את האמון בקיומם של שותפים לשלום בצד השני. וזה לא יקרה רק באמצעות דיפלומטיה סודית. זה חייב לקרות בגלוי, במהלך מסעות הבחירות עצמם. המפלגות הישראליות התומכות בשלום צריכות לומר שחירות הפלסטינים היא חלק מביטחון ישראל. והמפלגות הפלסטיניות התומכות בשלום צריכות לומר שביטחון ישראל הוא חלק מחירות הפלסטינים. אלה אינן ויתורים; זהו הבסיס לכל עתיד ריאלי.

הסכמים מדיניים לבדם אינם מספיקים. המועמדים משני הצדדים צריכים להתמודד גם עם סוגיות יסוד אחרות, כמו מה שאנו מלמדים את ילדינו. תוכניות הלימודים נמצאות בידי המדינה, ולכן הן מהביטויים הכנים ביותר של ערכי החברה. הדור הבא לא צריך לרשת רק קברים, חומות, מחסומים, רקטות, צפירות, שנאה ופחד. הוא צריך לרשת את כלי הדו-קיום: השפה – עברית וערבית – ידע, אמפתיה, חשיבה ביקורתית, יושר היסטורי ואמונה שהעם האחר אינו נועד להיות אויב נצחי.

הבחירות אינן רק על מי עולה לשלטון. הן על מה שהחברות אומרות לעצמן על מה שאפשרי. אם המועמדים הישראלים יתמודדו בבחירות רק על פחד, הם ייצרו עוד פחד. ואם המועמדים הפלסטינים יתמודדו בבחירות רק על קיפוח, הם ייצרו עוד ייאוש. אך אם המועמדים משני הצדדים ידברו על שלום, שותפות, דמוקרטיה, ביטחון, חירות, תקווה ושילוב אזורי, הסביבה הפוליטית תתחיל להשתנות.

יש רגעים בהיסטוריה שבהם התזמון הוא קריטי. וזמן הפעולה הוא עכשיו – לפני סוף אוקטובר ותחילת נובמבר. הישראלים והפלסטינים יצביעו בקרוב בזמן קרוב מאוד. הם לא צריכים להצביע בחושך. עליהם להבין שהצבעתם לא תשפיע רק על עתידם, אלא תשפיע גם על הבחירות שיעשה הצד השני.

דלת השלום לא תיפתח מעצמה; היא תיפתח רק אם המנהיגים משני הצדדים יאמרו את האמת לעמיהם, ואם הבוחרים יבחרו בעתיד במקום בפחד.

המשרד הממשלתי לתקשורת ברצועת עזה הודיע על שינוי דרמטי במבנה הניהולי של הרצועה, כאשר מוחמד עבד אל-חאלק אל-פארה הגיש את התפטרותו הרשמית מראשות ועדת החירום הממשלתית ומתפקידו כראש בפועל למעקב אחר העבודה הממשלתית. צעד זה מגיע בהקשר של הסדרים רחבים יותר שמטרתם לעצב מחדש את הנוף הניהולי בעזה באופן התואם את ההבנות הלאומיות האחרונות.\n\nמקורות רשמיים אישרו כי ההחלטה על פירוק ועדת החירום הממשלתית לא הייתה צעד ניהולי מבודד, אלא אישור לרצינות הכוונה ליישם את ההסכמים שנחתמו ולהקל על תהליך העברת השלטון הניהולי החלקה. כל ההכנות המשפטיות והטכניות הנדרשות הושלמו כדי להבטיח את הצלחת תהליך המסירה והקבלה של המערכת הממשלתית בכל מתקני הרצועה.\n\nבמסגרת השקיפות הלאומית, הסדרים ניהוליים חדשים אלה הוצגו בפני הצוות הלאומי המייצג את הפלגים והכוחות הפלסטיניים השונים, בנוסף לוועדה העליונה של השבטים והחמולות ונציגי מוסדות החברה האזרחית. הצגה זו התקיימה בנוכחות משקיף רשמי מטעם האו"ם כדי להבטיח את יושרת ובהירות הצעדים שננקטו בפני הקהילה הבינלאומית.\n\nמצדו, דובר תנועת חמאס, חאזם קאסם, הבהיר כי פירוק המוסדות הקיימים כיום בעזה נועד בראש ובראשונה ליצור בסיס פוליטי וניהולי חזק לביסוס הפסקת אש כוללת. הוא הדגיש כי המוסדות לא יחוו כל מצב של ריק ניהולי, שכן הם ימשיכו לבצע את משימותיהם עד שהוועדה הלאומית לניהול עזה תיטול את תפקידיה באופן רשמי.\n\nהנהגת התנועה הפנתה קריאות מפורשות למועצת השלום ולגורמים הבינלאומיים לנקוט בצעדים מעשיים ורציניים כדי להקל על כניסת הוועדה הלאומית לרצועה ותחילת עבודתה. התנועה ראתה בהעצמת ועדה זו את הדרך היחידה להבטיח את יציבות המצב ההומניטרי והניהולי הרחק מהמשיכות הפוליטיות שהותירו שנות המלחמה.\n\nבהקשר קשור, בכיר בחמאס, מחמוד מרדאווי, תיאר את החלטת ההתפטרות כ"צעד לאומי" המשקף את העדפת האינטרס הציבורי על פני אינטרסים מפלגתיים צרים. הוא קרא לכל הכוחות הפלסטיניים להתלכד סביב החלטה זו ולתמוך בקבלת הוועדה הלאומית את תפקידיה, ודרש מהקהילה הבינלאומית ללחוץ על שלטונות הכיבוש שלא להפריע להגעת הוועדה לעזה.\n\nמצד שני, מהלכים אלה נתקלו בספקנות רחבה מצד החוגים הישראליים, כאשר מקורות תקשורתיים ציטטו גורמים בתל אביב שתיארו התפטרויות אלה כ"הטעיה תקשורתית". מקורות ישראליים טענו כי חברי הממשלה עדיין ממלאים את תפקידיהם בפועל, וכי צעד זה נועד רק להתנער מהתחייבויות מסוימות בפני המתווכים.\n\nהנרטיב הישראלי טוען כי תנועת חמאס נוקטת בתמרונים ניהוליים אלה מחשש שתואשם בהפרת הסכמים בינלאומיים או אזוריים, ורואה במה שקורה ניסיון למשוך זמן. למרות ספקנות זו, הגורמים בעזה מתעקשים כי המסלול הניהולי החדש נכנס לתוקף בפועל, בהמתנה להשלמת הצעדים הפוליטיים המקבילים.\n\nפירוק המוסדות הממשלתיים בעזה מהווה בסיס איתן לביסוס הפסקת האש ולהקל על המעבר הניהולי.

שלטונות הכיבוש הישראלי הקיפו חלקת אדמה חיונית השייכת לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בגדר ברזל בעיירה סילוואן שבירושלים הכבושה. צעד זה מגיע על רקע סחבת מתמשכת מצד בתי המשפט הישראליים בטיפול בתביעה שהגישה הפטריארכיה במחאה על השתלטות בלתי חוקית על נכסיה הכנסייתיים.

מקורות מקומיים דיווחו כי כוחות הכיבוש פשטו על האתר בשבוע שעבר והקימו שערי ברזל וגדר סביב האדמה בטענה שהיא שייכת לעירייה. האחראי על טיפוח האדמה, חאלד אל-זיר, הסביר כי מטרת צעדים אלה היא לאלץ את בעלי האדמה להזניח אותה כהכנה להשתלטות מלאה עליה באמתלות של ייפוי וגינון פיקטיביים.

שטח האדמה הממוקדת הוא כ-11 דונם, והיא בעלת חשיבות דתית והיסטורית רבה מכיוון שהיא כוללת עתיקות מתקופת הרומאים וקברים עתיקים הקשורים לדת הנוצרית. מנהלי המנזר מדגישים כי ניסיונות ההשתלטות על שטח זה החלו לפני יותר מעשור באמצעות זרועות הכיבוש השונות, כולל מה שמכונה רשות הטבע והעירייה.

שומרי האדמה והחקלאים בה מתמודדים עם הגבלות שיטתיות מאז 2009, כאשר כוחות הכיבוש עוקרים עצים והורסים טרסות אבן הנבנות לשיקום האתר. מטרת הכיבוש באמצעות פרקטיקות מתועדות אלה היא למנוע כל פעילות פלסטינית או כנסייתית באזור כדי לקדם את הנרטיב הישראלי הטוען שהאדמה מוזנחת וזקוקה להתערבות חיצונית.

במישור המשפטי, שלטונות הכיבוש מסרבים להכיר במסמכים הרשמיים המוכיחים את שייכות האדמה למנזר, וממשיכים לדחות דיוני בתי משפט למרות הצגת כל ההוכחות. בית המשפט מתרץ את הדחייה בצורך לבחון את הטענות הישראליות, בעוד הוא מונע מבעלי האדמה המקוריים לעבד אותה או לטפל בה כדי לחזק את טענת ה'הזנחה' שבה הוא משתמש להשתלטות.

בהקשר קשור, נתונים שפורסמו על ידי מרכזים לזכויות אדם המתמחים בחופש דת חשפו עלייה חמורה בקצב התקיפות המכוונות נגד נוצרים ומקומות הקדושים שלהם בירושלים. על פי הדיווחים, תועדו למעלה מ-88 אירועי תקיפה והטרדה מאז תחילת השנה הנוכחית, רובם התרכזו בעיר העתיקה, סביבת הר ציון והפטריארכיה הארמנית.

הסטטיסטיקה מצביעה על כך שהרבע השני של השנה הנוכחית לבדו شهد 63 אירועים, מה שמבשר על רישום שיא חדש שיעלה על ההפרות שתועדו בשנה שעברה. הפרות אלה כללו תקיפות מילוליות ופיזיות, השחתת קברים ומצבות, בנוסף לכתובות גרפיטי גזעניות וחילול חוזר ונשנה של אתרים דתיים נוצריים.

הם רוצים שנזניח את האדמה כדי שיוכלו מאוחר יותר לפרוץ אליה בטענה שהיא מוזנחת וזקוקה לגינון וטיפול, אך מטרתם היא להפוך את כל האדמות הללו ליהודיות.

חשיבות המחלוקות הנוכחיות בין וושינגטון לתל אביב אינה טמונה בפרטי מזכר הבנות כאן או הסכם שם, וגם לא בפערים זמניים בין ממשל אמריקאי לממשלה ישראלית, אלא במה שהן עשויות לחשוף לגבי שינויים עמוקים יותר במבנה המערכת האזורית והבינלאומית. אירועים היסטוריים גדולים אינם נמדדים תמיד בגודלם הישיר, אלא בשינויים שהם משקפים במאזני הכוחות ובמגמות העתיד. נכון שהדיבורים על נתק אמריקאי-ישראלי נשארים רחוקים מהמציאות. הברית בין שני הצדדים עדיין נמנית עם הבריתות היציבות ביותר בעולם, נתמכת על ידי רשת רחבה של אינטרסים אסטרטגיים, צבאיים, כלכליים ופוליטיים. אך נכון גם שהברית אינה אומרת התאמה מלאה בחזונות ובעדיפויות, במיוחד ברגעי תפנית גדולים שבהם מדינות מגדירות מחדש את האינטרסים והתפקידים שלהן. בהקשר זה, נראה שהמחלוקות האחרונות סביב איראן, המלחמה בעזה ועתיד ההסדרים הביטחוניים באזור משקפות פער הולך וגובר בין חזון אמריקאי השואף לנהל את האיזונים האזוריים ולמנוע התפרצויות גדולות, לבין חזון ישראלי שעדיין מהמר בעיקר על היגיון ההרתעה והכוח הצבאי וכפיית עובדות בשטח. העולם השתנה רבות בעשרים השנים האחרונות. ארצות הברית כבר אינה רואה במזרח התיכון את מרכז הכובד היחיד באסטרטגיה הגלובלית שלה. התחרות עם סין, הסכסוך עם רוסיה, והשינויים הכלכליים והטכנולוגיים הגדולים, דחפו את וושינגטון לסדר מחדש את סדרי העדיפויות שלה, ולחפש גישות המפחיתות את עלות המעורבות הצבאית הישירה ומגבירות את ההסתמכות על דיפלומטיה וניהול איזונים. מנגד, האזור עצמו עובר שינויים עמוקים. כוחות ערביים ואזוריים בעלי משקל פוליטי וכלכלי הולך וגובר צצו, והפכו מסוגלים להשפיע על משוואות הביטחון, היציבות, האנרגיה וההשקעות. כבר לא ניתן לנהל את המזרח התיכון באמצעות צד אחד או ציר אחד כפי שהיה במצבים קודמים. מכאן נובעת המשמעות האמיתית של המחלוקות האמריקאיות-ישראליות. הן אינן מבטאות רק הבדל בניהול משבר מסוים, אלא עשויות לשקף שינוי הדרגתי בתפיסה האמריקאית כלפי האזור, מגישה המבוססת על מרכזיות ישראל לגישה רחבה יותר הלוקחת בחשבון רשת מורכבת של אינטרסים, שותפויות ואיזונים אזוריים. אולם, ההיבט החשוב ביותר נוגע לישראל עצמה. המלחמה האחרונה, עם כל ההרס, האבדות האנושיות וההשלכות הפוליטיות והמשפטיות שהביאה עמה, העלתה שאלות מהותיות לגבי גבולות הכוח הצבאי ויכולתו להשיג יעדים פוליטיים. למרות העליונות הצבאית והטכנולוגית העצומה שישראל מחזיקה, היא לא הצליחה להכריע את הסכסוך הפלסטיני, לסיים את הסוגיה הפלסטינית או לכפות מציאות פוליטית יציבה שתבטיח לה ביטחון קבוע. הניסיון הוכיח שוב שהכוח הצבאי יכול לנהל סכסוכים, אך אינו יכול לסיים את הסיבות העמוקות להם. ההיסטוריה מלמדת אותנו שסכסוכים הקשורים לזהות וזכויות לאומיות אינם מוכרעים בכוח בלבד, ושעמים אינם מוותרים על זכויותיהם רק בגלל תבוסה או סבל. מזווית זו, אחת התוצאות הבולטות של השנים האחרונות היא כישלון ההימורים שהניחו שניתן לעקוף את הסוגיה הפלסטינית, לדחוק אותה לשוליים או להוציא אותה מההיסטוריה. הסוגיה חזרה לראש סדר היום הבינלאומי, והעם הפלסטיני חזר לאשר את נוכחותו הפוליטית והלאומית למרות היקף הטרגדיה האנושית העצומה שחווה. במקביל, ישראל מתמודדת עם אתגרים פנימיים הולכים וגוברים הקשורים לאופי המדינה, זהותה ועתידה. הפילוגים הפוליטיים החריפים, הקיטוב בין הזרמים הדתיים והחילוניים, וירידת האמון במוסדות, כל אלה הם אינדיקטורים לכך שהדיון בתוך ישראל כבר אינו סובב רק סביב ביטחון וגבולות, אלא סביב אופי הפרויקט עצמו וכיוונו ההיסטורי. כאן עולה שאלה החורגת מאנשים וממשלות: האם ישראל עומדת בפני משבר מנהיגות חולף, או שהיא נכנסת לשלב של בחינה היסטורית עמוקה יותר? הפרויקט הציוני התבסס במשך עשורים על ההנחה שעליונות צבאית, תמיכה מערבית וזמן יספיקו כולם כדי לבסס את העובדות שנכפו בשטח. אך השינויים הנוכחיים חושפים כי אלמנטים אלה, למרות חשיבותם, כבר אינם מספיקים לבדם כדי להבטיח לגיטימציה, קבלה או יציבות. העולם משתנה. מאזני הכוחות משתנים. והמזרח התיכון עצמו הופך בהדרגה מזירת סכסוכים פתוחים למרחב שבו חשיבות הפיתוח, הכלכלה, השותפויות האזוריות והאינטגרציה האסטרטגית הולכת וגוברת. במציאות כזו, הכוח הצבאי הופך הכרחי לביטחון, אך אינו מספיק לבדו ליצירת השפעה או לבניית עתיד. לכן, מהות העניין אינה קשורה למזכר אמריקאי-איראני או למחלוקת בין וושינגטון לתל אביב, אלא לשאלה הגדולה יותר המטילה את עצמה על האזור כולו: האם אנו עומדים בפני סוף שלב היסטורי ותחילתו של שלב חדש? אם כך הדבר, האתגר האמיתי העומד בפני ישראל לא יהיה כיצד להתגבר על מחלוקת חולפת עם ארצות הברית, אלא כיצד להסתגל למזרח תיכון חדש המתעצב לנגד עינינו; מזרח תיכון שבו מרכזי הכוח מתפזרים, שבו ההגמוניה החד-צדדית נסוגה, ושבו הפוליטיקה, הדיפלומטיה והפיתוח חוזרים לתפוס מקום שהכוח הצבאי אינו יכול להחליף. ובנקודה זו בדיוק, המחלוקת האמריקאית-ישראלית הנוכחית הופכת ליותר מסתם אירוע פוליטי חולף. היא חלון שדרכו ניתן לראות את השינויים העמוקים המתרחשים מתחת לפני השטח של האירועים, ואשר עשויים לצייר מחדש את מפות ההשפעה והאיזונים באזור לעשורים הבאים. אולי השאלה החשובה ביותר היום אינה: האם וושינגטון ותל אביב נחלקו? אלא: האם המזרח התיכון אכן החל לעזוב שלב היסטורי שלם, ולהיכנס לשלב חדש שבו מושגי הכוח, הלגיטימציה והיציבות מנוסחים מחדש על בסיסים שונים מאלה ששלטו באזור לאורך העשורים האחרונים? והאם ישראל איבדה חלק מתפקידה ומעמדה האזורי, אל מול עמידת העם הפלסטיני ועליית כוחות אזוריים ובינלאומיים חדשים, התורמים ומשפיעים על ניסוח מחדש של המערכת האזורית והבינלאומית במזרח התיכון? את זאת יחשפו הימים, החודשים והשנים הבאות.==================================לכן, מהות העניין אינה קשורה למזכר אמריקאי-איראני או למחלוקת בין וושינגטון לתל אביב, אלא לשאלה הגדולה יותר המטילה את עצמה על האזור כולו: האם אנו עומדים בפני סוף שלב היסטורי ותחילתו של שלב חדש?

מקורות רפואיים בבית החולים נאצר ובבית החולים השדה אל-הילאל דיווחו על מותם של שני פלסטינים ופציעתם של 15 נוספים, כתוצאה מתקיפה אווירית שבוצעה על ידי כוחות הכיבוש הישראלי, שכוונה לרכב אזרחי באזור מואסי חאן יונס. תקיפה ישירה זו הובילה למצב כוננות במתקני הבריאות לקבלת הפצועים הסובלים מפציעות שונות ורסיסים בחלקי גופם.

בהתפתחות מקבילה בשטח, עלה מניין ההרוגים מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום שני ל-4 הרוגים ו-16 פצועים, לאחר סדרת תקיפות שפגעו באזורים שונים בערים עזה וחאן יונס. המקורות הבהירו כי מטוסי הכיבוש הגבירו את מעקבם אחר כלי רכב ברחובות הראשיים, מה שהוביל לעלייה במספר הקורבנות שנרשמו במחלקות הבריאות.

מקורות בשטח תיעדו את מותו של אדם אחד לפחות בתקיפת מכונית שנסעה ליד צומת 'אסדאא - אל-בחר' ממערב לעיר חאן יונס. בתקיפה נוספת, מטוס סיור שיגר טיל לעבר רכב ליד אזור 'אל-מטחן' מצפון לעיר, אך השגחה עליונה מנעה נפגעים, כאשר כל הנוסעים ניצלו למרות הנזק הכבד שנגרם לרכב.

בעיר עזה, נהרגו האזרח פאדי פלאח דגמש ואשתו, ו-6 נוספים נפצעו באורח שונה, בעקבות תקיפה ישראלית שכוונה לבית מגורים בשכונת תל אל-הווא בדרום העיר. תקיפות אלו מתרחשות על רקע טיסה אינטנסיבית של מסוקים ישראליים בגובה נמוך מעל אזורים שונים ברצועה, מה שמעלה חששות מפני גלי הפצצה חדשים.

במישור הסטטיסטי, הדיווחים מצביעים על כך שמניין הפרות הפסקת האש מאז העשירי באוקטובר 2025 הגיע ל-1066 הרוגים ו-3445 פצועים. נתונים אלו משקפים את המשך ההסלמה הצבאית למרות ההבנות הבינלאומיות, כאשר הכיבוש ממשיך בפעולות הריסת בתים והקמת סוללות עפר בעשרות אתרים צבאיים לאורך הקו הצהוב.

הנתונים הרשמיים המעודכנים מצביעים על כך שמספר הקורבנות הכולל של מלחמת ההשמדה המתמשכת מאז אוקטובר 2023 עלה על 73 אלף הרוגים ו-173 אלף פצועים, באסון הומניטרי חסר תקדים. כמו כן, הפעולות הצבאיות השיטתיות גרמו להרס של כ-90% מהתשתיות האזרחיות ברצועת עזה, מה שהפך את תנאי המחיה לבלתי אפשריים כמעט עבור התושבים הנצורים.

צוותי ההצלה והרפואה ממשיכים במאמציהם המפרכים בשטח להעברת הקורבנות ותיעוד המקרים, למרות המחסור החמור בציוד רפואי ובדלק הדרוש להפעלת בתי החולים. המקורות מדגישים כי תקיפת כלי רכב אזרחיים הפכה לדפוס חוזר, שבאמצעותו הכיבוש שואף לשתק את תנועת האזרחים ולהגדיל את מחיר האבדות בנפש בקרב האזרחים.

מערכת הבריאות נמצאת בכוננות מיידית לקבלת הקורבנות והפצועים כתוצאה מרסיסים ופציעות שונות שנגרמו להם.

קריאות אינטלקטואליות מודרניות מעלות שאלות מהותיות לגבי המעבר ממונחים יציבים כמו 'פסיקת החוקים' למרחבים של 'פרוצדורליות' ו'ארכיטקטורה'. המהות האפיסטמולוגית של שינוי זה טמונה בהבחנה בין מודעות גרידא לדבר לבין מנגנוני הפעלתו בפועל במציאות החומרית.

הגישה הפרוצדורלית מייצגת תהליך של מעבר ביצועי קפדני מכוונות ומודעות מנטלית לניסוח חומרי ומעשי של הסיבות. בהקשר זה, סורת אל-כהף אינה מציגה 'פסיקה מצדיקה' קרה המנמקת מצב של חולשה, אלא משרטטת מדריך דינמי המקשר בין ההתגלות למציאות.

הטקסט הקוראני מגלה הקפדה רבה על הבנת המתבונן כיצד התרחש נס הגנת הנערים באמצעות הסבר פיזיקלי מדויק. הפסוקים פירטו את תנועת שקיעת השמש ואת יחסה למרחב הזוויתי של המערה, בנוסף למנגנון התנועה החיונית למניעת נזק לרקמות באמצעות הפיכה מתמדת.

פרטים אלו מדגישים כי ההגנה האלוהית לא דילגה מעל חוקי החומר, אלא ניהלה אותם ביעילות פיזיקלית הגבוהה ביותר האפשרית. זה מוביל אותנו לחשיבה פרוצדורלית הרואה בחוקים האלוהיים חוקים קפדניים שיש להתמודד איתם בחוכמה ובהבנה מלאה של דרישותיהם החומריות.

הסורה מתחילה בהכרזה על סמכות ההתגלות כסרגל מדידה קוסמי המכוון את זוויות התנועה האנושית ומגן עליה מפני סטייה. דפוס שליטה זה מייצג את היושרה החוקית המבססת מסגרת ערכית הרואה בהעצמה פרי של תגובה נכונה לחוקי היקום.

הסורה מקשרת את מציאות הבריאה עם מבחן העבודה, ומסדירה את היחסים בין הרצון למודעות התנועתית האנושית. מטרת אזכור הרצון אינה להשבית את העתיד או להוביל להסתמכות פסיבית, אלא לווסת את משוואת הפעולה באמצעות מיצוי מירב המאמץ הפיזי והמנטלי יחד עם ודאות בהשגחה האלוהית.

ארכיטקטורת ההעצמה בסורה מתעצבת בארבעה שלבים מבניים המעבירים את הקהילה המאמינה מחולשה לריבונות. השלב הראשון מתחיל בהגנה על ליבת הקבוצה, שם מתגלה המודעות הביטחונית והצעדים הביצועיים המבוקרים להבטחת ההישרדות הפיזית והאמונית.

בשלב השני, בולט המבחן הכלכלי באמצעות סיפור בעל שני הגנים המציג מבנה חלוקתי מוקפד של משאבים. למרות עמידה בסיבות החומריות, ההתנתקות מסמכות ההתגלות והיהירות הקוגניטיבית הובילו להרס מוחלט של המבנה החומרי.

הסורה עוברת בשלב השלישי לאימון קוגניטיבי באמצעות מסע משה וח'דר עליהם השלום. כאן נחשף הציר הקוגניטיבי לוויסות היחסים בין חזות הפסיקה לבין פנימיות החוכמה, כאשר הסיבות הפיזיקליות נעות בניהול נסתר עליון שאינו נתפס על ידי הראייה המוגבלת.

בשלב זה מתגלים המושגים של 'תכנון מונע באמצעות אובדן חלקי' ו'בנייה קשה'. ניקוב הספינה היה פגם מודע להגנה על מקור הפרנסה, ותיקון הקיר היה מאמץ פיזי לשמירה על פיקדונות העתיד, מה שמקשר את המאמץ האנושי להנדסה הנסתרת הכוללת.

הארכיטקטורה מגיעה לשיאה בשלב הרביעי עם ד'ו אל-קרנין, שיישם את חוק 'אז עקב אחר סיבה' בצורתו המפוארת ביותר. הוא דחה את מודל התלות המבוסס על 'המס המוגמר', והעדיף בניית עצמי חברתי באמצעות העברת ידע טכני ואימוץ כלי התנגדות.

ד'ו אל-קרנין הסתמך על גיוס האנרגיות הפיזיקליות של החברה והפיכתן לשותפים פעילים בתהליך הבנייה. הדבר הסתיים בייצור סכר פיזי מוצק מברזל ונחושת, מה שהכריע את סכנת ההגמוניה החיצונית והקים העצמה פוליטית וטכנית מקיפה.

הגישה המבנית של הסורה מוכיחה שההעצמה היא מערכת אינטגרלית המתחילה בהגנת המודעות ומסתיימת באימוץ קולקטיבי של הטכנולוגיה. זהו מסע העובר במבחן המשאבים וויסותם המוסרי, ולאחר מכן התרגלות לקבלת חוכמת הנסתר, עד להתנגדות המבוססת על ידע וכוח.

לסיכום, המעשה הטוב מתמזג עם הכנות כדי להכריז על ניצחון התגובה הנבונה תחת חסות הייחוד. הסורה מאשרת בסיומיה שההדרכה אינה נפרדת מהסיבתיות, ושההעצמה האמיתית אינה מושגת אלא במיצוי מלא של כל המאמץ האנושי הזמין.

סורת אל-כהף אינה מציגה פסיקה מצדיקה המנמקת חולשה, אלא מתריעה בפנינו על מדריך חוקי דינמי המשתלב במפרקיה.

ההשלכות של המצור הישראלי על רצועת עזה אינן מוגבלות עוד למחסור בתרופות ובציוד כירורגי בבתי החולים הגדולים, אלא התרחבו והשפיעו ישירות על תחום רפואת השיניים ותעשיית השיניים. מגזר מומחה זה עומד בפני סכנת קריסה מוחלטת כתוצאה מהאיסור המתמשך על כניסת חומרי גלם חיוניים, מה שמאיים למנוע מאלפי חולים שירותי טיפול ושיקום הכרחיים.

מקורות טכניים דיווחו כי המעבדות הרפואיות בעזה הפכו למעין סדנאות ידניות המסתמכות על תחליפים פרימיטיביים שאינם מבטיחים את רמת האיכות הרפואית המינימלית הנדרשת. העובדים בתחום זה מוצאים את עצמם בפני אתגרים חסרי תקדים לאור הגידול במספר הפצועים הזקוקים לתותבות שיניים כתוצאה מפגיעות ישירות במלחמה.

טכנאי השיניים רמי אל-ריפי הסביר כי המחסור החמור פגע בחומרים המשמשים יום-יומית, כאשר ציוד חיוני נעלם לחלוטין בשנים האחרונות. הוא ציין כי הפסקה זו השפיעה באופן שלילי וישיר על יכולתן של המעבדות הנותרות להמשיך לספק שירותים לאזרחים ולמרפאות פרטיות.

חומר ה'זיטה פלוס' המיועד ללקיחת מטבעי שיניים הוא אחד החומרים הבולטים שנעלמו לחלוטין מהשווקים המקומיים ברצועת עזה. מקורות אישרו כי מחירי חומר זה, אם היה זמין בכמויות קטנות, הגיעו לרמות מופקעות העולות על יכולתם של המעבדות והחולים כאחד, מה שהוביל לצמצום המקרים המופנים לטיפול.

המשבר לא נעצר בשלב המדידות הראשוניות, אלא פגע גם בגבס הרפואי המיוחד המשמש לייצור דגמים ותותבות שיניים שונות. עקב אובדן סוג זה של גבס, נאלצו הטכנאים לחפש תחליפים חדשניים, אך אלה חסרים את המפרטים הבריאותיים המדויקים הנדרשים בסוג זה של מקצועות רפואיים.

חלק מהמעבדות נקטו בשימוש בגבס המופק מפסולת מבנים הרוסים לאחר טחינתו ועיבודו מקומית כדי לשמש כתחליף לגבס הרפואי החסר. אל-ריפי אישר כי תחליפים אלה אינם משתווים לאיכות המקורית מבחינת עמידות ודיוק, מה שהופך את התותבות הסופיות לפגיעות לנזק וסדקים מהירים לאחר הרכבתן לחולים.

הסבל בתוך המעבדות מחריף עם המשך משבר האנרגיה והמחסור בדלק ובגז הדרושים להפעלת ציוד חימום. מציאות זו דחפה את הטכנאים לחדש אמצעים פרימיטיביים להמסת השעווה המשמשת לייצור תותבות שיניים, במיוחד אלה המיועדות לקשישים שאיבדו את כל שיניהם.

מקורות בשטח ציינו שימוש בשמן צמחי כתחליף לגז בתהליכי חימום תבניות שיניים, שיטה שיש לה תופעות לוואי שליליות. פליטת פיח והצטברות שאריות בעירה על התבניות מובילות לירידה באיכות הייצור ובמראה הסופי של התותבת, בנוסף לסיכונים בריאותיים פוטנציאליים.

תותבות קבועות, כגון גשרים וכתרים, מתמודדות עם אתגרים גדולים יותר עקב הפסקת אספקת חומרים מתכתיים וסגסוגות מיוחדות המשמשות לייצורן. רכיבים אלה נחשבים חיוניים ואינם ניתנים להחלפה בחומרים מקומיים, מה שהוביל להשעיית עשרות מקרים טיפוליים בתוך המעבדות בהמתנה לפתיחת המעברים.

מומחים מזהירים כי המשך מצב זה יוביל בהכרח לסגירת המעבדות הנותרות ולפיטורי כוח האדם הטכני המומחה. באחת המעבדות, מספר הטכנאים ירד מעשרה לפני המלחמה למספר מצומצם מאוד הפועל במינימום האמצעים הזמינים, על רקע ירידה חדה בפריון.

מעבדות שיניים רבות ברצועה נהרסו ישירות כתוצאה מהפצצות אוויריות וארטילריות, בעוד מעבדות אחרות נסגרו בכפייה לאחר שאזל מלאי החומרים שלהן. אלפי תבניות לא גמורות נערמות כעת בפינות המעבדות, במראה הממחיש את היקף השיתוק שפקד את המגזר החיוני הזה.

בסיום הקריאות מהשטח, עובדי מגזר השיניים דרשו מארגון הבריאות העולמי ומהגורמים הבינלאומיים ללחוץ לפתיחת המעברים בפני ציוד רפואי. הם הדגישו כי המשך מניעת כניסת חומרים אלה מהווה הפרה של זכות החולים לטיפול, ומעמיד את מערכת הבריאות בעזה בפני קריסה מוחלטת שתפגע בכל תחומי התמחותה.

המעבדות נאלצו להשתמש בגבס חלופי ממוחזר מפסולת מבנים הרוסים לאחר טחינתו ועיבודו מקומית כדי לפצות על המחסור החמור.

הצעיר הפלסטיני מוחמד אל-שנא, בן 19, חווה חווית מעצר קשה שהחלה כשהיה קטין בן שבע עשרה, במהלך פלישת העיר חאן יונס. אל-שנא בילה כ-21 חודשים של התעללות ומעברים בין מרכזי מעצר, החל ממחנה 'שדה תימן' הידוע לשמצה ועד לכלא 'מגידו', שם התמודד עם סוגים שונים של תקיפות פיזיות ונפשיות במהלך סבבי חקירה אינטנסיביים.

בעדותו המרגשת, חשף אל-שנא את הזוועות שחוו הילדים באגף מספר 3, ובמיוחד ב'חדר מספר 2' בכלא מגידו, שם מכות באלות ובמגנים ושימוש בכלבי משטרה היו אמצעי עינוי קבוע. המשוחרר הצעיר תיאר את רגעי השבירה שחוו הילדים לאחר כל התקפה, כאשר לא נותר להם אלא לבכות ולהיזכר בזיכרונות משפחותיהם כדי להקל על עוצמת הכאב והבדידות.

למרות שזכה לחירות בעסקת חילופים שהתקיימה באוקטובר 2025, שמחתו של מוחמד נותרה חסרה ומעורבת בדאגה מתמדת לאביו שעדיין נמצא מאחורי הסורגים. חששות אלו הוכפלו עם אישור חוק עונש המוות לאסירים על ידי הכיבוש, החלטה שאל-שנא תיאר כ'הלם ששיתק את מחשבתו', לאחר שראה את חגיגות מנהיגי הכיבוש, ובראשם איתמר בן גביר, על חקיקת ההרג השיטתי נגד העצורים.

אל-שנא סבור כי חוק זה אינו רק טקסט חקיקתי הנדון במסדרונות הכנסת, אלא איום ישיר וקיומי על ילדים חסרי אשמה, שחלקו עמו את הפחד ופרוסת הלחם בתאי הכיבוש. הצעיר המשוחרר חושש שאותם פני ילדים שהכיר ב'חדר 2' יהפכו לגופות תלויות, על רקע שתיקה בינלאומית מוחלטת כלפי מה שהוא מכנה 'הגיליוטינה' המשפטית המכוונת נגד האסירים.

סיפורו של מוחמד אל-שנא מסכם את סבלו של דור שלם של פלסטינים שרודף אותם העבר הכואב ועתידם מאוים בסכנת הוצאה להורג, והוא מפנה זעקה אחרונה לקהילה הבינלאומית לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי. אל-שנא מדגיש כי המשך השתיקה העולמית כלפי הפרות בוטות אלו מהווה הוכחה חד משמעית למות המצפון האנושי ולהטיית העולם לצד העוול על חשבון זכויות המדוכאים.

אם העולם הזה יחליט לשתוק שוב, זו תהיה ההוכחה הגדולה ביותר לכך שהוא עולם לא צודק, שבו המצפון מת.

סדקי אבו דהיר / חוקר ויועץ בתקשורת דיגיטלית

האירועים החברתיים בחברה הפלסטינית אינם עוד כפי שהיו בעבר. חתונה אינה רק שמחה, אירוסין אינם רק תחילת חיים, מסיבת סיום אינה רק חגיגה של שנות עמל, ואפילו ביקור משפחתי אינו אירוע למפגש וחיזוק קשרי משפחה. הטכנולוגיה חדרה לפרטי חיינו, ואז הגיעו פלטפורמות המדיה החברתית, ואחריהן הבינה המלאכותית, כדי לעצב מחדש את מושג האירוע עצמו, לא רק בצורתו, אלא גם באופן שבו אנו רואים אותו, את עצמנו ואת האחרים.

מנקודת מבטי, הבעיה מעולם לא הייתה בטכנולוגיה. היא כלי שיצר הזדמנויות רבות, הקל על התקשורת ואפשר לנו לתעד את הרגעים היפים ביותר. אך הבעיה החלה כאשר כלים אלה הפכו למדד לערך חברתי, והאירוע נבנה לעיתים למען התמונה יותר מאשר למען האנשים, ולמען מה שיתפרסם על המסכים יותר מאשר מה שיישאר בזיכרון.

אני מרגיש שעברנו בהדרגה מתרבות של שיתוף לתרבות של השוואה. השאלה כבר אינה איך היה האירוע, אלא כמה עלה, מי הביא את המתנה היקרה ביותר, מי ערך את המסיבה המפוארת ביותר, מי הופיע בהופעה הטובה ביותר, ומי צבר יותר צפיות ותגובות לאחר סיום האירוע. כאילו הערך כבר אינו ברגשות, אלא ברושם שאנו משאירים אצל האחרים.

עם כניסת הבינה המלאכותית, השוואות אלו הפכו למורכבות יותר. תמונות ניתנות לשיפור, סרטונים ניתנים להפקה בצורה קולנועית, פנים ניתנים לעריכה, וזיכרונות ניתנים לשחזור כדי להיראות מושלמים יותר ממה שהיו במציאות. וכאן מתחילה ההשוואה הלא הוגנת, מכיוון שאנו משווים את חיינו האמיתיים לתוכן שעבר עריכה, שיפור והפקה, ואנו מרגישים שמה שיש לנו פחות, ומה שאנו חיים פחות יפה, למרות שהאמת עשויה להיות שונה לחלוטין.

שינוי זה לא הוגבל רק להיבט הפסיכולוגי, אלא התרחב גם להיבט הכלכלי. חלק מהאירועים הפכו לנטל כלכלי כבד על בעליהם ועל המוזמנים אליהם, וחלקם לוו כספים או הכבידו על עצמם כלכלית כדי לא להיראות פחות מאחרים, בעוד שאחרים מתנצלים על אי הגעה או חשים מבוכה מכיוון שאמצעיהם אינם מאפשרים להם לעמוד ברמת הוצאות זו. וכאן האירוע, שאמור להיות מקור לשמחה, הופך למקור ללחץ, דאגה ומבוכה.

ואני חושב שהדבר המסוכן ביותר שאנו חווים היום הוא שהתחרות כבר אינה מוצהרת, אך היא קיימת בכל הפרטים. תחרות על העיצוב, על הבגדים, על המתנות, על הצילום, על מספר העוקבים, ואפילו על אופן הצגת האירוע עצמו. תחרות זו אולי לא תוכר על ידי רבים, אך היא הפכה לחלק מההתנהגות החברתית הנכפית על ידי הפלטפורמות הדיגיטליות בצורה עקיפה.

עם הזמן התחלנו לאבד משהו שתמיד אפיין את החברה הפלסטינית, והוא הפשטות, הספונטניות והסולידריות. האירועים היו הזדמנות למפגש משפחות ולחיזוק קשרים חברתיים, אך היום רבים מהנוכחים עסוקים בצילום יותר מאשר בשיחה, ובפרסום הרגע יותר מאשר בחיים אותו, ובמעקב אחר תגובות בטלפונים שלהם יותר מאשר באינטראקציה עם האנשים סביבם.

אני לא קורא לדחות את הטכנולוגיה או את הבינה המלאכותית, שכן הן חלק מעתידנו, אך אני מאמין שעלינו לאזן מחדש בין מה שאנו חיים לבין מה שאנו מציגים, ובין ערך האדם ומה שיש לו ממוסר ואהבה, לבין ערך האירוע ומה שהוא מפרסם בתמונות. אירועים לא צריכים להיות זירה להוכחת עליונות חברתית או יכולת כלכלית, אלא מרחב לחיזוק קשרים, החלפת אהבה, ויצירת זיכרונות כנים שאינם זקוקים לפילטרים או לאלגוריתמים כדי להיראות יפים.

אני חושש שתרבות זו תמשיך להתפשט עד שערך האדם יהיה קשור למה שהוא מסוגל להראות ולא למה שהוא נושא בתוכו, ושהשמחה תהפוך לנטל, והמחמאה לתחרות, והקשר החברתי להשוואה מתמדת שאינה נגמרת. אנו זקוקים להחזיר לעצמנו את מהות אירועינו, ולזכור שהזיכרונות היפים ביותר אינם אלה שצברו את מספר הצפיות הגבוה ביותר, אלא אלה שנשארו חרוטים בלבבות, מכיוון שיחסים אנושיים אינם נמדדים באיכות התמונות, ולא בגודל האולמות, ולא בערך המתנות, אלא בהשפעה הכנה שהם משאירים בנפשות.

בתוך הרעש הפוליטי והפרשנויות הסותרות שליוו לאחרונה את התיק הלבנוני, עולה אמת בסיסית המצביעה על כך שסוריה אינה רוצה להיכנס למלחמה חדשה, וגם ארצות הברית אינה שואפת להתערבות צבאית סורית שם. נראה שהמגמה הכללית היא לחפש מוצא פוליטי למשבר הלבנוני, במיוחד לאחר ששנות ההסלמה הוכיחו שהרס אינו יכול לייצר פתרונות ברי קיימא למדינות מסוכסכות.

המדינה הסורית, שיצאה ממלחמה הרסנית שנמשכה כמעט עשור וחצי, ואיבדה חלק גדול מתשתיותיה, מציבה כיום את השיקום והפיתוח בראש סדר העדיפויות הלאומי שלה. לא הגיוני שדמשק תשאף לפתוח חזיתות חיצוניות או להיכנס להרפתקאות צבאיות הסותרות את צרכיה הדחופים להחזיר את הצמיחה הכלכלית ולמשוך השקעות זרות כדי לשקם את מה שהותירה המלחמה.

הגיאופוליטיקה כופה אינטגרציה בלתי נמנעת בין שתי המדינות, כאשר ביירות היא הריאה הימית של דמשק, בעוד טריפולי מהווה הרחבה טבעית לאזורי מרכז סוריה. האינטרס הסורי האמיתי טמון בהפיכת הגבולות למעברי סחר ותיירות, כאשר כל יציבות פיננסית או ביטחונית בלבנון משפיעה לחיוב על הפנים הסורי, ולהיפך, לאור החפיפה הגיאוגרפית העמוקה.

במישור העמדות הבינלאומיות, נראה כי גישתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתרחקת מרעיון ההסלמה הצבאית הישירה לטובת הכלה של משברים באמצעות כלי השפעה פוליטיים. וושינגטון רואה בדמשק צד בעל השפעה היסטורית המסוגל לתרום לייצור הסדר פוליטי בר קיימא, במיוחד מכיוון שחוויות העבר הוכיחו שפתרונות צבאיים יקרים אינם מבטיחים יציבות ארוכת טווח באזור.

המסרים שיצאו מדמשק לאחרונה מצביעים על גישה המבוססת על דיאלוג במקום נקמה, והבנה של המציאות הלבנונית המורכבת, כולל היחסים עם חיזבאללה. פתיחות זו משקפת רצון לסגור תיקי עבר ולפתוח דף חדש המבוסס על שותפות אסטרטגית, הרחק מתפיסות ההגמוניה המסורתיות ששלטו בעשורים קודמים והכבידו על שתי המדינות.

לבנון עוברת כיום את אחד ממשבריה הכלכליים והפוליטיים המורכבים ביותר, מה שהופך את שיתוף הפעולה האזורי לצורך דחוף ולא רק לאופציה פוליטית. ניצול האקלים הבינלאומי הנוכחי והפתיחות הסורית עשויים לייצג הזדמנות נדירה להציל את לבנון מקריסה מוחלטת, בתנאי שהיחסים ייבנו על אינטרסים משותפים והתרחקות מחישובים אידיאולוגיים צרים שרוששו את משאבי שני העמים.

ביירות מייצגת את הריאה הימית הטבעית של דמשק, ומה ששתי המדינות זקוקות לו היום אינם קווי מגע חדשים, אלא דרכי סחר, השקעות ואינטגרציה כלכלית.

הצהרות של בכיר ישראלי עוררו גל של מחלוקת רחבה בחוגים הפוליטיים, לאחר שדיבר בגלוי על האפשרות לפרוץ עימות צבאי עתידי בין ישראל למצרים. הבכיר סבר כי ההתפתחויות המבצעיות והאסטרטגיות הנוכחיות מחייבות מעקב מדויק ומתמשך מצד גורמי הביטחון בתל אביב כדי להבטיח שלא יופר מאזן הכוחות.

במהלך כנס שנתי שנערך בירושלים הכבושה והוקדש לדיון ביחסים בין ארה"ב לישראל, דיבר עמיעד כהן, מייסד וראש מרכז 'חירות' הישראלי, על חזונו לעתיד האזור. כהן ציין כי היחסים האסטרטגיים של תל אביב מתמודדים עם אתגרים חסרי תקדים לאור השינויים האזוריים המהירים המתרחשים בחזיתות השונות.

כהן מתח ביקורת חריפה על תפקוד הממשל האמריקאי במזרח התיכון, וטען כי המדיניות הנוכחית אפשרה לכמה כוחות אזוריים לחזק באופן משמעותי את יכולותיהם הצבאיות. הוא סבר כי הצטברות זו של כוח צבאי עלולה להוביל בסופו של דבר להתנגשות ישירה שלא ניתן להימנע ממנה אם קצב ההתחמשות הנוכחי יימשך.

במהלך דבריו, כהן הזכיר במיוחד את מצרים, והזהיר מפני מה שתיאר כהתחזקות הכוח הצבאי של צבא מצרים וחידוש מתמיד של ארסנלו. הבכיר הישראלי העריך כי האזור יחזה בעימות צבאי ישיר בין שני הצדדים במהלך חמש עשרה השנים הבאות, על פי הערכותיו האישיות המבוססות על קריאת המצב האזורי.

העלאת שמה של מצרים בהקשר של עימותים צבאיים מעוררת שאלות עמוקות, במיוחד לאור העובדה ששתי המדינות קשורות בהסכם שלום היסטורי שנחתם בשנת 1979. אמנה זו סיימה רשמית את מצב המלחמה הממושך בין קהיר לתל אביב, והניחה יסודות לשיתוף פעולה דיפלומטי ותיאום ביטחוני גבולותי מתמשך מזה עשורים.

עם זאת, הדיבורים על היכולות הצבאיות המצריות אינם מוגבלים עוד להצהרות בודדות חולפות, אלא החלו לבלוט בבירור בדו"חות של מכוני מחקר ישראליים. בחודשים האחרונים נרשמה עלייה בניתוחים של גורמים פוליטיים וביטחוניים המזהירים מפני שינויים בתפיסה הצבאית או בהיקף החימוש של השכנה הדרומית.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו התייחס לנושא זה בעבר במהלך ישיבה סגורה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת. מקורות תקשורתיים דיווחו כי נתניהו הזהיר שצבא מצרים מתחזק בהתמדה, והדגיש את הצורך של ישראל להישאר במצב של ערנות כדי להבטיח שלא יחרגו מההבנות הקיימות.

באותו הקשר, פרסמו דיווחים עיתונאיים, בהתבסס על מקורות מודיעיניים, מידע על נוכחות צבאית מצרית גוברת באזורים הסמוכים לגבול המשותף. דיווחים אלה סברו כי המהלכים המצריים האחרונים, למרות אופיים הריבוני, מהווים אתגר ביטחוני הדורש הערכה מחדש מקיפה מצד פיקוד הדרום בצה"ל.

מצדן, כלי תקשורת בינלאומיים עקבו אחר דאגה ישראלית גוברת זו, כאשר מגזין 'פורבס' ציין כי מצרים הפכה לראש רשימת החששות הביטחוניים בתל אביב. המגזין הבהיר כי המיקוד הישראלי שהיה מרוכז בחזית האיראנית החל לזוז חלקית לעבר מעקב אחר השכנה הדרומית המחזיקה בצבא סדיר חזק.

הצהרות אלו זכו לתגובה רחבה בפלטפורמות המדיה החברתית, כאשר הדעות נחלקו בין אלה הרואים בהן תרחישים היפותטיים ארוכי טווח לבין אלה הרואים בהן השתקפות של חששות אמיתיים. משקיפים סבורים כי דיונים אלה משקפים מצב של אי ודאות בתוך החוגים הישראליים לגבי קיימות הבריתות וההסכמים תחת מערכת עולמית משתנה.

האזור עשוי לחזות במהלך חמש עשרה השנים הבאות בעימות צבאי בין ישראל למצרים כתוצאה מהתחזקות כוחה הצבאי.

הקדמתו של החוקר והסופר מחמוד מוחמד שאקר לספרו של ההוגה מאלכ בן נבי, 'התופעה הקוראנית', היא מסמך אינטלקטואלי ומכונן החורג מגבולות ההלל הספרותי המסורתי. שאקר ניסח אותה בעומק קיומי וביקורתי ייחודי, בהתבסס על סודות השפה הערבית כדי להתמודד עם מה שכינה 'אלילי הידע' שחדרו לתודעה הערבית העכשווית כתוצאה מהפלישה התרבותית.

הקדמה היסטורית זו נעה בשלוש רמות מארגנות, כשהראשונה מתחילה בציר הרטוריקה והטעם הלשוני כמבצר מקור המגן על הטבע האנושי. שאקר סבור כי נס הקוראן אינו מחקר תיאולוגי יבש, אלא אנרגיה רטורית מוחלטת המעניקה לאומה חסינות מפני רעיונות זרים המנסים להפריד את הרעיון מהמעשה ומהיעילות.

בציר השני, שאקר פותח במתקפה חריפה על האוריינטליזם והתלות הקוגניטיבית, ומתאר אותם כ'מכרסמים תרבותיים'. הוא פירק בכישרון כיצד אוריינטליסטים כמו 'גיב' ו'מאסיניון' פעלו לערער את המבנה התרבותי של האומה באמצעות יצירת 'קרינה' אינטלקטואלית הגורמת לאינטלקטואלים לקבל את ידיעותיהם על דתם ממקורות עוינים.

שאקר הזכיר את סוגיית השירה הפרה-אסלאמית שהעלה 'מרגליות' ואומצה על ידי טה חוסיין, והדגיש כי המטרה לא הייתה מדע מופשט אלא הרס הבסיס הרציונלי של נס הקוראן. עבור שאקר, השירה הפרה-אסלאמית מייצגת את המסמך הטבעי המוכיח את יכולת השפה הערבית לפני האסלאם, מה שהופך את שונות הקוראן משפה זו להוכחה חד משמעית למקורה האלוהי.

שאקר מציג ניתוח מתודולוגי מכריע של מושג הנס, ומבחין בין 'מוקד האתגר' המיוצג בסגנון וברטוריקה, לבין 'אמיתות הנבואה' הנגזרת מחדשות הנסתר והחקיקה. הבחנה זו נועדה להחזיר את הכבוד למהות הנס כהוכחה לשונית מרהיבה הפונה לטבע הערבי בביטויו הנשגבים ביותר.

שאקר מבקר את מה שכינה 'הטעות המתודולוגית' של האימאם אל-באקילאני בספרו 'נס הקוראן', כאשר ניסה לבקר את שירו של אמר אל-קייס כדי להוכיח את עליונות הקוראן. שאקר סבור כי השוואה זו אינה הוגנת, מכיוון שהיא משווה דיבור אנושי חסר לדיבור אלוהי חף מטעויות, במקום לבחון את המקסימום שיכולות הכוחות האנושיים להשיג כדי להראות את פני השונות המוחלטת.

שאקר שיבח את גישתו השיטתית של מאלכ בן נבי, וראה בקישור הרעיון הדתי למרכיבי הציוויליזציה (האדם, האדמה, הזמן) התקדמות נבונה לקראת ירושת הציוויליזציה. חיבור היסטורי זה מגן על התמיכה הציוויליזציונית של האומה והופך את אנרגיית הייחוד מכתבים שמורים בלבד לציוויליזציה מוחשית במציאות החיים.

שאקר התייחס בחומרה לסוגיית 'תרגום הקוראן', וראה בה פיתוי המוביל לחסר ולפיגור קוגניטיבי. אם הערבים, עם רטוריקתם המבריקה, לא יכלו להתנגד לקוראן, הרי ש'גבורת הטיפשות' היא לטעון ליכולת לתרגם אותו לשפה אחרת תוך שמירה על תכונת הנס ההופכת אותו להוכחה על כל העולמות.

שאקר סבור כי החלשת השפה הערבית במוסדות החינוך היא פשע קולוניאלי שמטרתו למנוע מהמוחות לטעום את נס הקוראן. הקרב, לדעתו, הוא קרב על 'ריבונות לשונית', שכן האדם השולט ברטוריקתו שולט בזהותו, בחסינותו וביכולתו להתמודד עם ניסיונות נישול פסיכולוגי.

שאקר מתאר את 'רעיון האליל' כהלך רוח המשתחווה בפני שיטות המערב החומרניות ומנסה לשקול את ההתגלות האלוהית באמצעותן. נפילה קוגניטיבית זו היא, לדעתו, עצם היכולת לקולוניאליזם, שבה הרעיון מתנתק משורשיו השמימיים כדי להתמוסס בהקשרים חומרניים מנותקים מהאמיתות המוחלטות.

הטעם הפסיכולוגי של הרטוריקה הקוראנית הוא המניע העיקרי ההופך את הטקסט מחומר למחקר דיאלקטי לאנרגיה פעילה בשטח. שאקר מדגיש כי אובדן חוש רטורי זה מוביל בהכרח לקריסת המנהיגות הציוויליזציונית של האומה ולנפילת לכידותה הקיומית מול האתגרים הגדולים.

ההקדמה נחשבת לקריאה מפורשת להחזרת 'הריבונות הקוגניטיבית' באמצעות שימור שפת הקבלה והחיבור למערכת התנועתית של הקוראן. הרטוריקה והשפה הן מאגר הטבעים וכוח הראייה ההופך לתובנה המובילה את האומה לעבר פלטפורמת ההעצמה וההתקדמות הנבונה.

מקורות אנליטיים דיווחו כי חזונו של שאקר מייצג את 'החיסון הגדול ביותר' נגד חדירת רעיונות מרושעים הפוגעים ביעילות הייחוד. המאבק הקוגניטיבי שחווה דורו מול המערביזציה הוליד חשיבה ביקורתית זו המקשרת בין ישרות הלשון לבריאות הביצוע הציוויליזציוני.

לסיכום, הקדמתו של שאקר ל'תופעה הקוראנית' נשארת מגדלור לכל מי שמחפש מקוריות ועכשוויות בו זמנית, שכן היא שילבה בין מורשת השפה לחוקי הציוויליזציה. זהו מסמך המכונן תודעה חדשה הדוחה תלות ומעורר את זרועות הפעילים להפוך את הטקסט הקוראני למנוע ריבוני במהלך ההיסטוריה.

נס הקוראן אינו עניין דיאלקטי הנדון בספרי תיאולוגיה, אלא אנרגיית הרטוריקה המוחלטת החודרת ללב הנפש האנושית ומשנה אותה לחלוטין.

אזורי דרום לבנון עדים להסלמה צבאית מתמשכת, כאשר חיל האוויר הישראלי ביצע סדרת תקיפות אוויריות שפגעו במחוז נבטיה, כולל העיירות נבטיה אל-פוקא וכפר תבנית. התקיפות האוויריות פגעו גם בעיירה אנסאריה במחוז זאהרני באמצעות כטב"ם, במקביל לטיסות אינטנסיביות של מטוסי קרב מעל אזור אקלם אל-תופאח וביצוע תקיפות דמה שעוררו דאגה.

מקורות בשטח דיווחו על חדירת מספר כלי רכב של צבא הכיבוש לכיוון העיירה חדאת'א בעומק הדרום, צעד המשקף את המשך התנועות הקרקעיות למרות הדיבורים על רגיעה. חדירה זו לוותה בהפגזה ארטילרית כבדה שפגעה בסביבת בית המורים בצומת נבטיה, וגרמה לנזקים חומריים כבדים באזור שמסביב.

הארטילריה הישראלית הגבירה את הפגזותיה משעות הלילה ועד הבוקר, כאשר הפגזים התרכזו ביער עלי אל-טאהר בפאתי נבטיה אל-פוקא. מקורות תיעדו נפילת פגזים באזורים מאוכלסים וחיוניים, כולל סביבת בית החולים הממשלתי נביה ברי ושכונות אל-מידאן ואל-ראהבאת בתוך העיר נבטיה, מה שאיים על בטיחות מתקני הבריאות והאזרחים.

מנגד, כלי תקשורת ישראליים חשפו הטלת הגבלות חדשות על תנועות הצבא בחזית הצפונית, כאשר פעולות התקפיות דורשות כעת אישור ישיר ממפקד פיקוד הצפון. הדיווחים ציינו כי וושינגטון התערבה ישירות לביטול מבצעים צבאיים שנועדו להרוס תשתיות אסטרטגיות בדרום לבנון בימים האחרונים.

הארץ ציטט מקורות צבאיים לפיהם ההנהגה המדינית בתל אביב הנחתה את הצבא להימנע מביצוע התקפות נרחבות בשלב זה. ההנחיות החדשות התמקדו בצורך להגן על הכוחות המוצבים בעמדות קדמיות ולהימנע מהידרדרות לעימות כולל שעלול לסבך את המצב הפוליטי והדיפלומטי המורכב ממילא.

שוררת אי-בהירות בתוך הממסד הצבאי הישראלי לגבי היעד הסופי של המבצעים בלבנון, בהיעדר הנחיות ברורות מהדרג המדיני. ההערכות הולכות וגוברות המצביעות על אפשרות של נסיגת כוחות לכיוון מה שמכונה 'הקו הצהוב', בתוך לחצים בינלאומיים גוברים הדוחפים לנסיגה מלאה לגבולות הבינלאומיים.

במישור הפוליטי, טהראן הפנתה אזהרות חמורות לכיבוש הישראלי, וראתה בהמשך ההפרות בדרום לבנון איום על מזכר ההבנות הקיים בין איראן לוושינגטון. מקורות איראניים אישרו כי המשך ההסלמה מהווה הפרה ברורה של ההבנות שמטרתן לסיים את מצב המלחמה ולבסס יציבות באזור.

הנהגת מטה 'חאתם אל-אנביאא' באיראן הבטיחה תגובה נחרצת וקשה אם התוקפנות הישראלית על אדמת לבנון לא תיפסק באופן מיידי. משקיפים רואים באיום זה שיקוף של הקשר בין הזירות האזוריות לבין מסלול המשא ומתן העקיף בין טהראן לממשל האמריקאי בנוגע לסוגיות התלויות ועומדות.

אנליסטים פוליטיים ציינו כי דחיית החתימה הרשמית על מסגרת המשא ומתן להבנות בין איראן לארצות הברית קשורה ישירות להתפתחויות בשטח בלבנון. וושינגטון ביקשה ארכה כדי להפעיל לחץ על הצד הישראלי כדי להבטיח הפסקת הפעולות הצבאיות ונסיגה מהאזורים אליהם חדרה לאחרונה.

ההנהגה האיראנית ממתינה לביצוע ההתחייבויות האמריקאיות הנוגעות לריסון התנועות הישראליות לפני נקיטת כל צעד נוסף במסלול הסכם המסגרת. גורל ההבנות הגדולות נותר תלוי במידת מחויבות הצדדים להפסקת אש בלבנון, כאשר המשך ההפגזות מהווה מכשול מהותי בפני כל התקדמות דיפלומטית עתידית.

איראן ממתינה לביצוע ההתחייבויות האמריקאיות להפסקת הפעולות הישראליות לפני שתמשיך בחתימה על הבנות מסגרת המשא ומתן.