"שלום עכשיו": הקמת 21 מאחזים חדשים באזור B בתוך שנתיים וחצי• ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר יישמה מדיניות רחבה שמטרתה לטשטש את ההבחנה בין אזור B לאזור C, להרוס סעיפים מרכזיים בהסכמי אוסלו ולחסל את פתרון שתי המדינות, תוך יצירת מציאות התיישבותית חדשה.• סמוטריץ' מקדם את תוכניתו ה"מכריעה" ל"הצפת" הגדה המערבית במיליון מתנחלים ולהחלת ריבונות ישראלית עליה.• רובינסון: מדיניות ממשלת נתניהו והשרים סמוטריץ' ובן גביר נועדה לגרום לפלסטין להיעלם פיזית, כלכלית, תרבותית ופוליטית...• טרור המתנחלים יצר שטחי מרעה להתיישבות, סלילת דרכים חדשות, השתלטות על מקורות מים וגירוש קהילות רועים פלסטיניות.• המתנחלים בודדו והשתלטו על כ-14% משטח הגדה המערבית בתוך שנתיים.• ארגון ההתיישבות "אמנה" בשייח' ג'ראח, שאסור רשמית בארצות הברית ובבריטניה בשל תפקידו בתמיכה במאחזים הקשורים לטרור המתנחלים, השקיע מיליוני דולרים בהקמה, הרחבה והגנה על מאחזים אלה.• ישראל שוללת את "פתרון שתי המדינות" ומאפשרת הרחבה וחיזוק של מאחזים באזור ירושלים - מוחמד אבו ח'דיר. בהתפתחות חסרת תקדים מאז חתימת הסכמי אוסלו, ממשלת הכיבוש הישראלית, בראשות בנימין נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, החלה ליישם מדיניות התיישבותית שיטתית החורגת בהרבה מגבולות ההסכמים שנחתמו, ומטרתה להפוך את הסיווגים הפוליטיים והמשפטיים של הגדה המערבית על פיהם. ההתנחלויות אינן עוד נקודות מבודדות באזור C, אלא הפכו לכלי לטשטוש ההבחנה בין האזורים המסווגים על פי הסכם אוסלו ב' (1995), וליצירת מציאות חדשה המערערת כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית רציפה ובת קיימא.מה שמתועד בדוחות זכויות אדם בינלאומיים וישראליים אינו רק הפרות התיישבותיות, אלא חוליה באסטרטגיה כוללת שמטרתה "לשלול את פתרון שתי המדינות" ו"לשלול את הרשות הפלסטינית", כהכנה לכיבוש מלא של הגדה המערבית וגירוש תושביה, במסגרת פרויקט התיישבותי קולוניאלי ברור המונהג על ידי הקיצונים בממשלת ישראל. שינוי איכותי במדיניות ההתיישבות: אזור B זירה חדשה להתפשטות שנת 2024 היוותה נקודת מפנה מהותית במדיניות ההתיישבות הישראלית, כאשר צוות מעקב ההתנחלויות של תנועת "שלום עכשיו" תיעד הקמת שבעה מאחזים חדשים בעומק אזור B לראשונה מאז חתימת הסכמי אוסלו. עד שנת 2026, עלה המספר הכולל ל-21 מאחזים, הפרוסים על פני אזורים שונים הכוללים את "השמורה המוסכמת" ממזרח ומדרום לבית לחם, אזורי רמאללה, גבעות דרום חברון ושכם.הסכנה בהתפתחות זו טמונה בכך שהיא שונה מהותית ממקרים קודמים שבהם נרשמה התרחבות של התנחלויות קיימות לשולי אזור B. המאחזים החדשים הוקמו בעומק שטחים שהרשות הפלסטינית החזיקה בהם בסמכות אזרחית מלאה, כולל סמכות תכנון ובנייה, תוך הפרה חמורה של הסכם אוסלו המעניק לישראל שליטה ביטחונית בלבד על אזורים אלה.ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר, הלן קלארק, ונשיאת אירלנד לשעבר, מרי רובינסון, אישרו בהצהרה של ארגון "הזקנים" לאחר ביקור בגדה המערבית, כי "מדיניות ממשלת נתניהו, ובמיוחד השרים סמוטריץ' ובן גביר, נועדה לגרום לפלסטין להיעלם פיזית, כלכלית, תרבותית ופוליטית", וציינו כי ההתפשטות ההתיישבותית "מהווה סיפוח שטחים ומערערת את סיכויי פתרון שתי המדינות".טשטוש גבולות והנדסת המציאות החדשה מטרות מדיניות זו חורגות מהקמת המאחזים עצמם, וכוללות שינוי מהותי במבנה המשפטי והמנהלי של הגדה המערבית, המתבטא ב:הרחבת סמכויות (המנהל האזרחי/השלטון הצבאי הישראלי בגדה המערבית): ביולי 2024, ניתנה למנהל האזרחי סמכות להרוס מבנים פלסטיניים בתוך "השמורה הטבעית המוסכמת", סמכות שהייתה בעבר נתונה לרשות הפלסטינית. מאוחר יותר, החליט הקבינט הביטחוני הישראלי כי רשויות האכיפה של (המנהל האזרחי/השלטון הצבאי הישראלי בגדה המערבית) יפעלו באזורים A ו-B בענייני הגנת הסביבה, עתיקות ומקורות מים. החלטות אלה, על פי ניתוח "שלום עכשיו", מציגות מדיניות רחבה יותר שמטרתה לטשטש את ההבחנה בין אזור B לאזור C, ולערער סעיפים מרכזיים בהסכמי אוסלו.נורמליזציה חקיקתית של הסיפוח: סמוטריץ' ובן גביר פועלים לתרגם את הפרויקט ההתיישבותי הזה לחקיקה וחוקים. ביולי 2024, הכנסת הצביעה ברוב מוחץ בעד החלטה הדוחה הקמת מדינה פלסטינית, מה שתואר על ידי חוקרים בלימודים אקדמיים כ"הצלחה גדולה לממשלה בקביעת הטון בכנסת בנוגע לזכויות הפלסטינים". סמוטריץ' ממשיך לקדם את תוכניתו ה"מכריעה" שמטרתה "להציף" את הגדה המערבית במיליון מתנחלים ולהחיל עליה ריבונות ישראלית מלאה.מנגנוני מימון ממשלתיים מאורגנים חקירות חושפות מנגנוני מימון מורכבים המנוהלים על ידי ממשלת ישראל לתמיכה במאחזים אלה, וכוללים:תקציב "צרכים ביטחוניים לנקודות התיישבות": כ-54 מיליון שקלים מוקצים מדי שנה למימון סלילת דרכים, פאנלים סולאריים, שערים חשמליים, כלי רכב, רחפנים, מצלמות וגנרטורים.תקציב "יחידות פיקוח": 30 מיליון שקלים מוקצים מדי שנה לכיסוי משכורות וציוד של צוותי פיקוח, כולל סלילת דרכים, התקנת גדרות, מצלמות ושערים חשמליים.תמיכת משרד החקלאות: משרד החקלאות הישראלי העניק כ-3 מיליון שקלים בין 2017 ל-2024 כמענקי מרעה למאחזים.השקעות ארגון "אמנה": ארגון ההתיישבות הישראלי "אמנה", שעליו הטילו ארצות הברית ובריטניה סנקציות בשל תפקידו בתמיכה במאחזים הקשורים לאלימות נגד פלסטינים, השקיע מיליוני שקלים בהקמה ותחזוקה של מאחזים אלה.דוח של ארגון "שלום עכשיו" וארגון "כרם נבות" מצביע על כך שהמתנחלים משתמשים בשיטות מגוונות לביסוס שליטתם, הכוללות הקמת שטחי מרעה להתיישבות, סלילת דרכי גישה חדשות באורך כולל של 116.4 קילומטרים, השתלטות על מקורות מים וגירוש קהילות רועים פלסטיניות. שיטות אלה אפשרו למתנחלים לשלוט על כ-14% משטח הגדה המערבית, שהם כ-786,000 דונם.גירוש בכפייה והשתלטות על רכוש כפרים ועיירות פלסטיניות הסמוכות למאחזים אלה התמודדו עם לחצים גוברים שהתבטאו בגירוש משפחות, השתלטות על בתי משפחות פלסטיניות על ידי מתנחלים, כפי שקרה ליד הכפר ביתילו מצפון-מערב לרמאללה, ומניעת גישה של פלסטינים לאדמותיהם החקלאיות ולשטחי המרעה כהכנה לגניבתם והשתלטות עליהם, מה שגורם נזקים חמורים לכלכלה החקלאית הפלסטינית.פעילויות אלה מהוות הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, ובמיוחד סעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית האוסר על כוח כובש להעביר חלק מאוכלוסייתו האזרחית לשטחים הכבושים, החלטת מועצת הביטחון 2334, וחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק (יולי 2024) שהכריז על אי-חוקיות הכיבוש הישראלי המתמשך וקרא לפינוי מיידי של כל ההתנחלויות.השלכות גיאופוליטיות ואסטרטגיות1. חיסול פתרון שתי המדינות מאחזים אלה מהווים מכשול מרכזי בפני מימוש פתרון שתי המדינות, שכן הם פועלים ל:פיצול רציפות גיאוגרפית: המאחזים החדשים מובילים לקיטוע שטחים פלסטיניים ולמניעת רציפות בין ערים וכפרים.שינוי הרכב דמוגרפי: המדיניות ההתיישבותית פועלת לשינוי הדמוגרפיה של האזורים הממוקדים ולדחיפת פלסטינים להגירה בכפייה, מה שמחליש את סיכויי הקמת מדינה פלסטינית רציפה ובת קיימא.החלשת הרשות הפלסטינית: ההתפשטות ההתיישבותית באזור B מערערת את סמכות התכנון והבנייה הפלסטינית, ומחלישה את מעמד הרשות הלאומית בעיני אזרחיה.סיכוני הסלמה ואלימות מפקד פיקוד המרכז בצה"ל, אלוף אבי בלוט, הזהיר כי התיישבות בלתי חוקית ואלימות מתנחלים מהוות "תופעה מסוכנת המאיימת על ביטחון כולם", וציין כי "טרור יהודי מאיים על ביטחון כולם", והזהיר כי תופעה זו פוגעת בלגיטימיות הבינלאומית של ישראל וגוזלת זמן ומאמץ מכוחות הצבא.לקראת התמודדות אסטרטגית כוללת נתונים מהשטח וניתוחים משפטיים מראים כי תופעת הקמת המאחזים באזור B אינה רק אירועים בודדים, אלא חלק מאסטרטגיה ממשלתית ישראלית שיטתית בראשות נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, שמטרתה לערער את הסכם אוסלו, לחסל את פתרון שתי המדינות, וליצור מציאות התיישבותית חדשה המוחקת את ההבחנה בין האזורים הפלסטיניים בגדה המערבית. מדיניות זו, על פי הערכות "שלום עכשיו", חרגה מכל הגבולות שהיו קיימים מאז 1993, והשתלטה על שטחים שהיו תחת סמכות אזרחית פלסטינית מלאה.דוחות מצביעים על כך שממשלת ישראל משקיעה מאות מיליוני דולרים בתמיכה במאחזים אלה באמצעות מנגנוני מימון מורכבים, עם מעורבות ישירה של צה"ל (המנהל האזרחי/השלטון הצבאי הישראלי בגדה המערבית) בהקלת פעילויות בלתי חוקיות אלה. במקביל, מדיניות זו מלווה בקמפיינים מתגברים של טרור מתנחלים, גירוש בכפייה של משפחות פלסטיניות, ונישול ממקורות מים ואדמות חקלאיות.המשך תופעה זו ללא מעצור יעיל מאיים לא רק על עתיד הפתרון המדיני המבוסס על עקרון שתי המדינות, אלא גם מבשר גלי הסלמה אלימים העלולים לפגוע בכולם, כפי שהזהירו בכירים צבאיים ישראלים בעצמם. אזהרות האו"ם והקהילה הבינלאומית, והחלטות בית הדין הבינלאומי לצדק, מאשרות כי מדיניות זו מהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי וערעור על זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית.בהתאם לכך, ארגוני זכויות אדם קוראים ל:פעולה בינלאומית יעילה: לעצור את המימון הממשלתי הישראלי למאחזים, ולהפעיל לחץ אמיתי על ממשלת הכיבוש לפרק אותם ולציית להחלטות הלגיטימיות הבינלאומיות.חיזוק העמידה הפלסטינית: באמצעות תמיכה בקהילות פלסטיניות המאוימות בגירוש, מתן הגנה בינלאומית, והעצמתן להישאר על אדמותיהן.החייאת המסלול המדיני: באמצעות קביעת לוח זמנים ברור לסיום הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית, והחזרת הכבוד להסכם אוסלו כמסגרת מחייבת.תיעוד והעמדה לדין: באמצעות תיעוד ההפרות והגשתן לגורמים שיפוטיים בינלאומיים, והעמדה לדין של האחראים למימון ותמיכה בפעילויות התיישבותיות בלתי חוקיות.

הסוגיה הפלסטינית, ובמיוחד רצועת עזה, עוברת את אחד מרגעיה הקשים והמורכבים ביותר; עמנו שילם מחירים יקרים בדמו, בבתיו וברכושו, והסבל האנושי הגיע לנקודה שאינה יכולה לשאת עוד דימום. בצמתים היסטוריים כאלה, אומץ לב לבדו אינו מספיק, אלא חוכמה מדינית, הערכה נכונה של התוצאות, ובחירת הכלים והתזמונים, הופכים לחלק בלתי נפרד מתפיסת ההתנגדות וניהול הסכסוך.מכאן, אני פונה במילים אלו בייעוץ לאחיי בהנהגת תנועת חמאס, מתוך דאגה לתנועה, לסוגיה ולעמנו הנפגע ברצועת עזה, ולא מתוך עמדה של התרברבות או זלזול בהקרבות המתנגדים. השלב הנוכחי מחייב קריאה מדינית שונה, המבוססת על מה שניתן לכנות "הלכות ההכחשה"; כלומר, הכחשת האויב, שיבוש תוכניותיו, הסרת התירוצים מידיו, ונטילת כלי הכוח שעליהם הוא מסתמך להשגת מטרותיו הפוליטיות.אין הכוונה בהכחשה כאן לבגידה בהתנגדות או ויתור על זכויות ועקרונות; זו הבנה רחוקה מהמשמעות המבוקשת. הכוונה היא להכחיש את האויב מלהשיג את מטרותיו, לסגור בפניו את שערי התירוצים, להחליש את לכידות הפרויקט שלו, ולמנוע ממנו את הזירה שאליה הוא רוצה לגרור אותנו.למשמעות זו יש מקור ידוע בסירה הנבואית. בקרב אל-אחזאב, הגיע הצחאבי נועים בן מסעוד אל-אשג'עי, שאלוהים יהיה מרוצה ממנו, אל הנביא, לאחר שהתאסלם בסתר, ואמר לו הנביא: "אתה רק אדם אחד בינינו, אז הכחש אותנו אם תוכל, כי המלחמה היא תרמית". הכוונה בהכחשה בהקשר זה לא הייתה נסיגה מהעימות או בגידה במוסלמים, אלא פירוק ברית אל-אחזאב, שיבוש תוכניותיהם, וזריעת ספק בין מרכיבי מחנם, עד שכוחם יתפוגג והם לא יוכלו להשיג את מטרתם.נועים בן מסעוד הצליח במשימתו; הוא לא התמודד עם אל-אחזאב בכוח הנשק, אלא השתמש בשכלו ובידעו על סתירותיהם, ובכך תרם להחלשת האמון בין קורייש, גטפאן ובני קורייזה. כאן טמון לב הלקח: לא כל קרב נלחם באותה דרך, והניצחון אינו תלוי תמיד בריבוי הפעולה הצבאית; שיבוש תוכנית האויב, מניעת תירוציו, ושיבוש חישוביו, עשויים להיות בעלי השפעה רבה יותר מאשר כניסה לעימות שהוא רוצה ומכתיב את תנאיו.נתניהו והצורך בהמשך המלחמהבנימין נתניהו הפך את המלחמה לכלי במאבקו הפוליטי, ומנסה להציג את עצמו לחברה הישראלית כאיש הביטחון המסוגל להמשיך את העימות. במקביל, נתניהו נכנס לבחירות שנקבעו ל-27 באוקטובר 2026, על רקע תחרות פוליטית גוברת וביקורת פנימית הנוגעת לניהול המלחמות, הכישלונות הביטחוניים והפילוגים שהעמיק בתוך ישראל.המשך העימות באופן שנתניהו רוצה מעניק לו הזדמנות לארגן מחדש את שורותיו, לשחזר את נרטיב "הסכנה הקיומית", ולאסוף סביבו את הזרמים הימניים. לכן, החוכמה מחייבת שלא ניתן לו את הקלף שהוא מחפש, ושלא נציע לו את קש ההצלה שהוא נאחז בו בכל פעם שדרכיו הפוליטיות נחסמות.הקריאה ל"הפסיקו את ידיכם" למשך חודשיים או שלושה אינה קריאה לכניעה, וגם לא לוויתור על אופציית ההתנגדות מחישובי העם הפלסטיני, אלא היא קריאה להפוגה אסטרטגית מצדנו, ולהפסקת הפעולה שנתניהו יכול לנצל כדי להצדיק הרפתקאות חדשות או להאריך את חייו הפוליטיים. זו קריאה להעביר את הקרב מהזירה שהוא בוחר לזירות אחרות שבהן הפלסטינים מסוגלים יותר להביך אותו ולבודד אותו.ההתנגדות אינה רק ירי, אלא מערכת רחבה של עבודה פוליטית, משפטית, תקשורתית, עממית ודיפלומטית. ניהול נכון של ההתנגדות פירושו לדעת מתי להתקדם, מתי להתייצב, ומתי למנוע מיריבנו להשיג את הקרב שהוא זקוק לו.לקח דרום אפריקהאולי ניסיון דרום אפריקה מציג אחד מהלקחים הבולטים בתחום זה. הקונגרס הלאומי האפריקאי הבין שהמאבק המזוין, על חשיבותו בהקשרו ההיסטורי, לא יהיה מספיק לבדו כדי להפיל את משטר האפרטהייד, וכי קרב הלגיטימציה, דעת הקהל העולמית והבידוד הכלכלי והפוליטי אינם פחות חשובים מהעימות הפנימי.הקונגרס הלאומי האפריקאי לא ויתר על מטרותיו, ולא התפשר על זכות הרוב לחירות ושוויון, אך הוא הצליח לפתח את כלי מאבקו, ולהפוך את סוגייתו לסוגיה מוסרית עולמית. ההתנגדות הפנימית הרחבה התאחדה עם הסנקציות הכלכליות והתרבותיות הבינלאומיות וצמיחת התנועה העולמית נגד האפרטהייד, יחד עם שינוי הסביבה הבינלאומית, וכל זה תרם לדחיפת המשטר למשא ומתן שהוביל לבחירות 1994 ולהקמת שלטון דמוקרטי לא גזעני.הקונגרס הלאומי האפריקאי ניצח בקרב הלגיטימציה לפני שקיבל את מושכות השלטון. משטר האפרטהייד הפך לצד המבודד והמצור מוסרית, בעוד שנאומו של מנדלה וחבריו הפך לכותרת לחירות, כבוד וצדק. כאשר החלו המשא ומתן, הקונגרס הלאומי האפריקאי לא נכנס אליהם מעמדה של ויתור על ההיסטוריה שלו, אלא מעמדה של תנועת שחרור שהצליחה לגרום לעולם לאמץ את מהות סוגייתו.לאחר מכן, דרום אפריקה הציגה מודל של צדק מעברי ופיוס לאומי, לא כוויתור על זכויות הקורבנות, אלא כניסיון לעבור ממשטר גזעני למדינה חדשה, ולשבור את מעגל הנקמה הפתוח, מבלי להכחיש את העבר או להפיל עליו אחריות מוסרית.וכמובן, פלסטין אינה העתק מדויק של דרום אפריקה, ואין להעביר ניסיונות היסטוריים במדויק; אך הלקח המהותי נשאר תקף: תנועות שחרור מנצחות כאשר הן משלבות היטב בין כלי ההתנגדות, מבינות את התמורות הבינלאומיות, ומצליחות להפוך את נאומה לנאום של צדק, בעוד שהן דוחפות את יריבן לפינת הבידוד המוסרי והפוליטי.קרב דעת הקהל והלגיטימציה הבינלאומיתדעת הקהל המערבית עברה בשנים האחרונות שינוי חשוב כלפי הסוגיה הפלסטינית, שהתבטא באוניברסיטאות, באיגודים, בכנסיות ובמוסדות אזרחיים, והגיע לתוך המוסדות הפוליטיים האמריקאים עצמם. ביולי 2026, יותר ממאה חברים דמוקרטים בבית הנבחרים האמריקאי תמכו בתיקון להפסקת סיוע צבאי לישראל, למרות שלא אושר, כאינדיקציה להתרחבות הדיון בתוך המפלגה הדמוקרטית סביב התמיכה הבלתי מותנית בישראל.כמו כן, מהלך דרום אפריקה בפני בית הדין הבינלאומי לצדק תרם לשמירת סוגיית עזה בלב הדיון המשפטי והמוסרי העולמי, ומדינות רבות הצטרפו או הודיעו על כוונתן להתערב בסוגיה. זה מדגיש שקרב החוק והלגיטימציה אינו שולי, אלא הפך לאחת הזירות המרכזיות בהתמודדות עם מדיניות הכיבוש.הנדרש פלסטינית הוא ניצול שינוי זה, ולא בזבוזו; וחיזוק תדמית העם הפלסטיני כעם הדורש חירות, צדק והגדרה עצמית, ולא לאפשר לנתניהו לצמצם מחדש את הסוגיה לנרטיב הביטחוני שלו. וככל שהפעולה שנתניהו יכול לנצל תפחת, כך תתקדם לקדמת הבמה תמונות ההרס, העקירה והמצור, ותתגלה מציאות הכיבוש ומדיניותו בפני דעת הקהל העולמית.כאן הופכת הלכות ההכחשה לאסטרטגיה פוליטית משולבת: הכחשת הפרויקט הישראלי מלהשיג את מטרותיו, ייבוש תירוציו, העמקת סתירותיו הפנימיות, בידוד הנהגתו הקיצונית, הרחבת תנועת הסולידריות והחרם, והעברת הסוגיה משטח ההאשמה לשטח העוול, הזכות והצדק.הפסיקו את ידיכם... ואל תוותרו על זכויותיכאן אני לא קורא לתנועת חמאס להשליך את נשקה או להכריז על ויתור על ההתנגדות, וגם לא להציע ויתורים חינם לכיבוש. אלא אני קורא לה לנהל היטב את הכוח, ולהבין שהכוח אינו טמון בשימוש מתמיד בו, אלא בידיעה מתי, איך ולמה להשתמש בו.מדיניות "הפסיקו את ידיכם" בשלב זה עשויה להיות כואבת יותר לנתניהו מפעולה צבאית מוגבלת המעניקה לו את התירוץ שהוא זקוק לו. מניעתו מתמונת המלחמה, מנאום החירום, ומהיכולת לאסוף מחדש את הימין מאחוריו, היא צורה של הכחשת האויב והפלת הפרויקט הפוליטי שלו.עלינו לאפשר לסתירות בתוך ישראל הזדמנות להתגלות, ולמשפחות החטופים, לאופוזיציה ולזרמים המתנגדים להמשך המלחמה הזדמנות לדרוש דין וחשבון מהממשלה, ולדעת הקהל העולמית הזדמנות לראות את התמונה הפלסטינית הרחק מהרעש שנתניהו משתמש בו כדי לברוח מאחריותו.חובת ההנהגה ברגעים היסטוריים אינה להגיב לכל פרובוקציה, אלא לבחור את הקרב המשרת את עמה. ולא כל הימנעות היא נסיגה, כשם שלא כל פעולה צבאית היא בהכרח התקדמות. וסבלנות ממושמעת, כאשר היא מבוססת על ראייה ברורה, עשויה להיות אחת מצורות ההתנגדות היעילות ביותר.המסר שלי לאחיי בהנהגת תנועת חמאס ברור: אל תתנו לנתניהו קש הצלה, ואל תאפשרו לו להפוך את דם הפלסטינים לגשר להישארותו הפוליטית. הכחישו את הפרויקט שלו, הסירו את תירוציו, והעבירו את הקרב לזירת הלגיטימציה, הצדק ודעת הקהל העולמית.אני לא קורא להפסקת ההתנגדות, אלא לניהולה הנכון; ואני לא קורא לעזוב את הסכסוך, אלא לבחור את תזמונו, זירתו וכליו. כי כמה קרבות ניצחו בעליהם בנשק ואז הפסידו אותם בפוליטיקה, וכמה ניצחונות נוצרו על ידי השכל לפני שהוכרעו בשטח.זוהי הלכות ההכחשה שאני קורא לה: הכחשת האויב ולא בגידה בהתנגדות, והפלת פרויקט נתניהו על ידי מניעת סיבות קיומו, במקום שנציע לו בידינו קש הצלה.

משבר המחסור בדלק בא לשפוך עוד שמן על גחלי הגחלת הבוערת תחת אפר המשברים המצטברים, מבלי שנראה באופק כל ניצוץ של תקווה המבשר על פתרונות קרובים שיקלו על העצבים המתוחים, וינחמו את הלבבות השבורים ממרارة האובדן היומיומי של יקיריהם בעזה ובגדה, או את אלה שהותשו מהנטל הכבד ומחוסר היד והתחבולה והצטמצמות הזדמנויות העבודה, מה שהוביל להתקשות העורקים בכלכלה רנטיירית הסובבת סביב הכיבוש, ומשתתקת לחלוטין ברגע ש"ההנקה" נפסקת עקב תנאים ותמורות גיאופוליטיות.המשברים אינם נעלמים בהסתרה או בהסטת מבט מהם, והצרות אינן נפתרות בתפילות טובות בלבד, אלא אם כן הן נתמכות במאמצים בלתי נלאים ובהצהרות רציניות המיישרות קו עם האנשים לגבי מציאותם ומה שהם סובלים מתנאים קשים שעוניים לא יימשך, יהיה חשוך ככל שיהיה, כי שום מצב אינו נצחי.בזמני משבר, שמועות מתפשטות כמו פטריות אחרי הגשם, מה שמחייב התערבות מיידית וברורה הרחק מאלתור, כדי לכבות את השמועות במידע, ולרסן את ההסתערות על סחורות וחומרים חיוניים הכרחיים.יש הקוראים להציג הצעות ולקיים סדנאות במטרה "לתקן את התקשורת", רשמית או פרטית, אך הרפורמה האמיתית אינה זקוקה לכל הדיבורים חסרי התועלת הללו שאינם מביאים פתרונות חדשניים, ואינם מבססים תובנה חדה.חופש, אומץ ויוזמה הם ה"מרשם" היחיד שיכול להבטיח נשימה בריאה, הרחק ממגבלות הצנזורה, שכן מידע בזמן הוא חגורת הבטיחות בפניות חדות ועצירות פתאומיות, והצעד הראשון לכיבוי שריפה ולכיתור להבותיה לפני התפשטותן ליובש.

פעם, ילדות נמדדה במספר הברכיים השרוטות, לא במספר האפליקציות המותקנות בטלפונים. היינו חוזרים הביתה כשכל אחד מאיתנו נושא על גופו את סיפורו של יום שלם: קוץ מקצה הוואדי, חבורה ממרדף אחרי פרפר, וקצת אבק שהספיק כדי להוכיח שחווינו יום אמיתי. גופנו לא ידע שקט. רצנו, כאילו האדמה נוצרה כדי שלא נעצור. היינו ילדים טובים, רכים בראש, קיבלנו את החיים בטירוף, וציפורי נשמתנו היו קשורות בחוטי משחק. בילינו את הימים בשמחה, ורצנו לפרדסים כדי ליצור בנחל הערוס בריכה שבה התרחצנו כמו דגים שנמלטו מידי דייג. וכשהיום נטה לשקוע, חזרנו לשכב על גבנו אל השמיים, שיחקנו בכוכבים וספרנו אותם, לא מתייחסים לאזהרות הסבתות מפני יבלות שצומחות באצבעות בכל פעם שדקרנו כוכב ער. היינו רזים, אבל חזקים כמו האבנים שאבותינו ציוו עלינו לשאת לבניית טרסות. רדפנו אחרי חמור סורר אם נקרע חבלו, וטיפסנו על עץ ברוש שהתנדנד איתנו עד שחשבנו שאנחנו נוגעים בענן תועה. גופנו היו פטישי רימונים, ונשמתנו שירה בפרדסים. לחם מרוח בשמן ועליו סוכר הספיק כדי להפוך אותנו לצבא קטן. מקלות כביסה ארוכים (ה'שוואריט') הפכו לסוסים צוהלים תחתנו, קנים בידינו היו חרבות חדות, והאדמה תחתנו ממלכה פתוחה לחלומותינו המשוגעים. לא היה בינינו מי שהתנשף אחרי כמה צעדים או נפילות. והכי חשוב, אכלנו כשרעבנו, רצנו בשמחה, וישנו מעייפות נעימה. היום, ילדינו חלשים כמו שבויים. גופים שמנים, עיניים כבויות, ואצבעות שיודעות את דרכן למסכים יותר מאשר את דרכן לעץ, ענן או פרח על אבן. כל אחד מהם יושב וראשו שקוע בטלפון או במחשב שלו. הבעיה כבר לא שילדינו עלו במשקל והפכו שמנים ומרובעים, אלא שהם איבדו משהו גדול בהרבה: הם איבדו את זכותם לשחק ולרוץ. גנבנו מהם את האבק, את הוואדיות, ואת פני החברים, והחלפנו את כל זה בארוחות משומרות, זמנים משומרים, וגם ילדות משומרת. רופאים אומרים שגופם החל לשאת מה שגילם אינו יכול לשאת: סוכרת מוקדמת, לבבות עייפים, ונשימה כבדה שמוציאה את לשונם. אבל האסון האמיתי אינו בשומן שהצטבר סביב מותניהם, אלא בריק שהצטבר בחייהם. אני חושש שיבוא יום שבו נשאל את ילדינו: האם אי פעם נפלתם מעץ או שרטתם אבן? או רדפתם אחרי פרפר? האם קרה שחזרתם הביתה ובגדיכם היו מלוכלכים בבוץ ובהמולה? הם יבהו בנו בתדהמה, כאילו אנחנו מספרים להם על יצורים מיתולוגיים שנכחדו מזמן. ורק אז נבין שמה שהכביד על הזמן לא היו רק גופם של ילדינו, אלא גם זיכרוננו שלנו. כי פעם, ילדות שוטטה יחפה בין השדות, ואז איבדה את רגליה בדרך למסך המואר הקרוב ביותר שמכביד על היד.

הוגה הדעות האמריקאי "סטיבן וולט" כתב לאחרונה מאמר ב"פוריין אפיירס" תחת הכותרת "כיצד הפכה המלחמה לחסרת תועלת". הוא דיבר על כך שמלחמות בעידן המודרני הפכו לחסרות מטרות פוליטיות ברורות. וכי רוב הסכסוכים הנוכחיים הם סכסוכים חסרי טעם שאינם מביאים ביטחון ושגשוג למדינות המנהלות אותם, אלא להיפך, משאירים אותן במצב גרוע יותר. לדוגמה, ארצות הברית לא קצרה דבר ממלחמותיה במאה העשרים, שלא לדבר על מלחמתה האחרונה נגד איראן, שהיא /מנקודת מבטו/ חסרת טיעון משכנע. כך גם רוסיה במלחמתה נגד אוקראינה, שהפכה לביצה שהחזירה את הכלכלה הרוסית לאחור, בעוד פוטין לא השיג ממלחמתו היקרה אלא 20% משטחי אוקראינה ועשרות אלפי הרוגים ופצועים והרס עצום. ואילו ישראל, שלמרות ניצחונותיה הטקטיים, לא השיגה ניצחון אסטרטגי עד כה באף אחת מהחזיתות שתקפה. האמת, אני מסכים עם וולט שמלחמות הפכו לחסרות תועלת או שחסרות להן הסיבות המסורתיות כפי שהיה בעבר, אבל השאלה היא מדוע הן לא נגמרות? המלחמה אינה רק אירוע אנליטי אלא אסון הפוגע במדינות ובבני אדם. האם ייתכן שמי שמצית את המלחמות הללו אינו רואה את השלכותיהן הקטסטרופליות? ורחוק מהניתוחים ההגיוניים לסיבות למלחמות ואי סיומן, כמו שליטה והשפעה, אינטרסים של יצרני נשק, אנשי עסקים ושליטי מלחמה. אני מאמין שחלק גדול מאי סיום המלחמות קשור למנהיגי המדינות והישויות הממוקדות והממוקדות: יש מהם המאמצים את תיאוריית "האיש המטורף" כמו הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. הוא אדון הרמז לכאוס ואי וודאות בהחלטותיו. הוא מציף את העולם בפרטים ודעות סותרות שאף אחד לא יכול לסמוך עליהם כדי לצפות מה יקרה. כלומר, הוא מתמודד עם אתגרים בגישה של "היו זהירים ומוכנים, אינכם יכולים לצפות מה אעשה!" אבל הבעיה היא מה אם אויבו הנגדי מטורף יותר? מאז החלה המלחמה האמריקאית על איראן, פורסמו שורה של סיבות. אחת אחרי השנייה נופלות עם הימים. ההתחלה הייתה לתמוך במפגינים באיראן, וזה כמובן לא קרה, ואז חיסול הפרויקט הגרעיני האיראני (שהוא שקר ישראלי מנופח מאוד), ואז כישלון ההסכמה על הסכם למרות שהנשיא לשעבר אובמה חתם על הסכם עם האיראנים לאחר שנים ארוכות של משא ומתן קשה, אך הוא בוטל מיד עם עלייתו של טראמפ לשלטון בכהונתו הראשונה. כאילו העניין אינו בתוכן ההסכם אלא במי שחותם עליו? היום נוצרה בעיה חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן, והיא פתיחת מיצר הורמוז. המיצר מעולם לא היה בעיה בין איראן לארצות הברית לאורך שנות האיבה ההיסטורית בין שתי המדינות, שכן הוא היה פתוח מכיוון שהוא אינטרס עולמי. אך הוא הפך למקור מחלוקת ואחת הסיבות להמשך המלחמה. מנגד, איראן איבדה את שכנותיה במפרץ, שכן היא מגיבה להתקפות אמריקאיות על ידי פגיעה במדינות המפרץ. מה ההיגיון המטורף הזה? מדוע היא לא מקפידה על עקרונות שכנות טובה? אבל כפי שאמרתי, לפעמים האויב מטורף יותר. סיבה נוספת לאי סיום המלחמות קשורה גם למנהיגים ולאינטרסים האישיים שלהם, תאוותם ואמונותיהם, כאשר המלחמה הופכת לאינטרס של הלוחמים ואמצעי להישרדות, ללא התחשבות בעלות העצומה מבחינה אנושית, חברתית וכלכלית. ישראל, מה היא עושה עד היום בעזה, שבה לא נשאר דבר? היא יודעת שחמאס איבד את רוב כוחו האנושי והצבאי. אבל נתניהו וחבורתו, שדחו את קיומה של הרשות הפלסטינית בעזה, ודוחים את יישום השלב השני של ההסכם, והורגים כל יום עוד ועוד אנשים, ילדים ונשים בתירוץ של חיסול חמאס, אינם רוצים לסיים את המלחמה. ואיך יסיימו אותה כאשר היא אמצעי להישרדותם וקלף שהם משחקים בו כרצונם בעונת הבחירות. מנגד, ולמרבה הצער, חמאס עדיין נותן לישראל את הקלף הזה לשחק בו. לפעמים האויב מטורף יותר.

התורים בגיאוגרפיה הפלסטינית המקוטעת הופכים מתופעה חולפת לאורח חיים, ומה שמושך את תשומת הלב אינו המשבר עצמו, אלא הדרך שבה הוא הופך בהדרגה לחלק מחיי היומיום; בין תורי ההמתנה הארוכים במחסומי הכיבוש, ותורי השהידים והפצועים שלא עזבו את הזירה, משבר הדלק מתגנב כדי להשלים את מעגל התשישות המאורגנת, משבר שלא ניתן לקרוא אותו ככשל לוגיסטי גרידא, מכיוון שהוא הגיע בהקשר פוליטי, כלכלי וביטחוני מורכב, שבו השליטה על המעברים ותנועת הסחורות מצטלבת עם מערכת תלות כלכלית מתמשכת, בתמונה שאינה תוצר של נסיבות מקריות, אלא ביטוי ברור לאסטרטגיה המבוססת על הנדסת משברים וניהול פתרונות. ההיסטוריה מלאה במקרים שבהם נוצלו משברים כלכליים כדי לכפות הסדרים שלא ניתן היה להעבירם בנסיבות רגילות, מכיוון שהרחוב תחת לחץ הצורך אינו מחפש את המודל האופטימלי, אלא את המוצא הקרוב ביותר, וזו אינה בהכרח תוצאה של קנוניה, אך במקרה הפלסטיני התמונה מסתבכת בגלל שליטת הכיבוש בכל הצמתים, מה שהופך כל משבר לניתן להפוך לקלף לחץ רב-ממדי. במשברים כאלה מרבים לדבר על נתונים, מעקב ופגישות חירום, אך הניסיון מראה שהבעיה האמיתית אינה טמונה רק במחסור בסחורה, אלא בהשפעה הפסיכולוגית והחברתית שהמשבר מותיר כשהוא מתמשך, שכן יעילותה של כל מערכת אינה נמדדת במספר הנתונים, אלא ביכולתה להבטיח את הצרכים היומיומיים, וכל יום נוסף מחליש את האמון במערכת הקיימת ומחזק את התחושה שהיא חסרת אונים; וזהו דפוס שאינו חדש, המבוסס על הפיכת המשבר ממצב חירום למצב רגיל, כך שהשאלה אינה עוד כיצד נטפל בתקלה, אלא "אנחנו רוצים פתרון", כך שחשיבות הפרטים שהיו נושא לוויכוח יורדת, ומה שנדחה אתמול, מתקבל היום, מכיוון שהוא המוצא היחיד מהחנק הזה. אך המשבר אינו בוחן רק את יעילות המוסדות, שכן מה שאנו רואים אינו רק פחד, אלא מרוץ להשגת כמה שיותר דלק גם אם זה על חשבון אחרים, כך שהפחד האישי הופך לאנוכיות קולקטיבית; האדם חושב על מיכל המכונית שלו לפני זכותו של אחר, מה שמעמיק את המשבר ומאריך את חייו, מכיוון שאחסון יתר יוצר מחסור מדומה, ואם המשבר היה מטופל במודעות, ניתן היה לנהל אותו במינימום הפסדים, והוא לא היה הופך לכאוס שצורך אותנו. האירוניה הקשה ביותר היא שהפלסטינים מהללים את עזה ואת עמידתה האגדית, והיא עומדת אלף ימים תחת מטר אש, מערכות האנרגיה, המים, המזון והתרופות קרסו בה, ותושביה ממשיכים להסתגל למציאות שמעבר לכל תיאור, ואילו בגדה, שעות של חנק מספיקות כדי לעורר בהלה, וכאן העניין אינו קשור להשוואה בין שני סבלות שונים לחלוטין, אלא לשאלה על מידת הלכידות ואחדות התחושה; נראה שהפלסטינים חיים בעולמות נפרדים; אנו מזדהים עם עזה במילים, ואיננו מעלים בזיכרוננו את ניסיונה כאשר אנו מתמודדים עם מה שאנו מתביישים אפילו לכנות משבר, ופער זה בין הדיבור למעשה ראוי לעצירה, מכיוון שעמידות אינה סיסמה שמונפת, אלא תרבות שחיה, המבוססת על ערבות הדדית והעדפת האינטרס הציבורי על פני האישי. ומנגד, לא ניתן לדרוש מהרחוב סבלנות וסולידריות אלא אם כן האחראים הם הדוגמה והמופת, שכן בכל משבר, האמון מתחיל בתחושת האזרח שמי שמנהל את המשבר חי אותו, ונושא באותן מגבלות, ואינו נהנה מחריגים, אך אם חלקיהם נשמרים, בעוד שהאנשים מצטופפים על מה שנותר, המסר שיגיע לרחוב הרסני, המרמז שהמשבר מתחלק על הרחוב בלבד, וכאן באה לידי ביטוי המנהיגות האמיתית ביכולתה לחלוק עם עמה את סבלו, לפני שדורשים ממנו סבלנות ועמידות, וכאשר האזרח רואה שכולם כפופים לאותם כללים, הוא הופך נכון יותר לעמידות והקרבה. ולכן היציאה ממעגל המשברים אינה רק בניהול טוב יותר של המלאי או שיפור מנגנוני ההפצה - על אף חשיבותם - אלא בבניית מערכת גמישה ומגוונת יותר, הכוללת הרחבת יכולות האחסון האסטרטגי, הפחתת התלות במקור אחד, והשקעה בחלופות אנרגיה ועידודן, וקביעת תוכניות חירום ברורות ושקופות המחזקות את אמון הרחוב, ולא משאירות אותו נתון לשמועות, כמו כן השקיפות בהצגת העובדות ושיתוף מוסדות הקהילה והפרטיים בניהול המשברים, נשארת סוד ההצלחה לכך.

ד"ר קוסאי חאמד: בחירת אל-חיה אינה מעידה על שינוי מהותי בתוך חמאס או העדפת גישה אחת על פני אחרת, והצלחתו תלויה ביכולתו לבנות מחדש את הגישה הפוליטית של התנועה. סרי סמור: בחירת אל-חיה משקפת את המשך נוכחותה של עזה בהנהגת התנועה ונושאת משמעויות ארגוניות ופוליטיות רבות, שהבולטת בהן היא אישור יכולתה של התנועה לחדש את הנהגתה. נהאד אבו ע'וש: השלמת תהליך הבחירות הפנימיות בתנאים אלה מהווה הוכחה לחיוניותה של התנועה, אף שניתן היה לפנות לנוסחאות הנהגה זמניות מתאימות. ד"ר רהאם עודה: בחירת אל-חיה שולחת מסר שחמאס לא תוותר על נשקה ותדבק באופציית ההתנגדות המזוינת ובהתעקשות על ניהול התיק הביטחוני ברצועת עזה. טלאל עוואקל: תהליך הבחירות משקף את התעקשות התנועה לשמור על דרכה הדמוקרטית הפנימית בבחירת מוסדותיה והנהגתה, למרות הנסיבות החריגות שהיא עוברת. סלימאן בשאראת: חמאס רצתה באמצעות ארגון מחדש של המבנה המוסדי שלה לאשר את יכולתה לשמור על לכידותה והמשך פעילותה, גם עם היעדרות של מי ממנהיגיה. רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - בחירת ד"ר ח'ליל אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס עומדת בראש סדר היום הפוליטי הפלסטיני, בשלב המתואר כמורכב ביותר בתולדות התנועה, לאחר שהבחירות מתקיימות בצל השלכות המלחמה, המשך הפגיעה במנהיגיה, והלחצים הפוליטיים, האזוריים והבינלאומיים הגוברים סביבה, מה שמציב את ההנהגה החדשה בפני אתגרים החורגים מהמימד הארגוני לעיצוב פני השלב הבא. סופרים, אנליסטים פוליטיים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים כי אל-חיה וההנהגה החדשה של תנועת חמאס עומדים בפני שורה של אתגרים מורכבים, החל מבנייה מחדש של מוסדות התנועה ושיקום האמון עם הרחוב ברצועת עזה, ועד לניהול היחסים בין המסלול הפוליטי והצבאי, התמודדות עם לחצים אזוריים ובינלאומיים, והתמודדות עם ההשלכות ההומניטריות של המלחמה, ועד לתרומה לשיקום וארגון הבית הפלסטיני במסגרת משוואת שותפות לאומית שתענה על דרישות השלב הבא. הם מציינים כי השלמת הבחירות בצל המלחמה והפגיעה המתמשכת במנהיגי תנועת חמאס משקפת את יכולתם של מוסדותיה הארגוניים לשמור על לכידותם, ולארגן מחדש את מבנה הנהגתם, תוך שמירה על ריכוז כובד ההחלטות בתוך רצועת עזה למרות המורכבות הביטחונית והפוליטית. לא ניצחון של גישה פוליטית על חשבון אחרת. פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת אל-קודס הפתוחה, ד"ר קוסאי חאמד, רואה כי בחירת ד"ר ח'ליל אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות רבות, אך אין לפרש אותה כניצחון של גישה פוליטית מסוימת בתוך התנועה על פני הפסד של גישה אחרת, ומציין כי התחרות בין ח'ליל אל-חיה לח'אלד משעל הוצגה כביטוי לשונויות פנימיות הקשורות למספר סוגיות, כולל היחסים בין הפנים לחוץ והכיוונים הפוליטיים העתידיים, אך אין זה בהכרח נכון. חאמד מסביר כי אופי קבלת ההחלטות בתוך תנועת חמאס אינו קשור רק ליו"ר הלשכה המדינית, אלא כפוף לדיונים פנימיים ומנגנונים ארגוניים השואפים לשתף מגזרים שונים של התנועה בהחלטות המרכזיות והאסטרטגיות, ומציין כי לכל אחד מאל-חיה ומשעל יש יתרונות, קשרים וכיוונים מיוחדים, אך ההחלטה הסופית נשארת כפופה לחזון הכללי של התנועה ולאפשרויותיה האסטרטגיות. ניסיון לארגן מחדש את המצב המנהלי והארגוני. חאמד מציין כי קיום הבחירות הפנימיות בעיתוי זה נושא חשיבות מיוחדת עבור חמאס, כניסיון לארגן מחדש את המצב המנהלי והארגוני לאחר ההשלכות הגדולות שהגיעו בעקבות השבעה באוקטובר 2023, והפגיעות הישראליות שפגעו במנהיגיה הפוליטיים והצבאיים, ומציין כי התנועה נוהלה מאז חיסול יחיא סינוואר באמצעות ועדת הנהגה, מה שהופך את בחירת יו"ר חדש ללשכה המדינית לצעד לקראת חיזוק היציבות הארגונית. חאמד מציין כי אחת המשמעויות הבולטות של בחירת אל-חיה היא אישור מחדש של מרכזיות רצועת עזה בהחלטה הפוליטית והארגונית של חמאס, ומסביר כי בחירת אישיות הקשורה לעזה, למרות מגוריו מחוץ לרצועה, משקפת את הקפדת התנועה שלא להעביר את כובד ההחלטה הפוליטית והארגונית מחוץ לעזה. הבחירות אינן פתרון למשבר העמוק יותר. חאמד מסביר כי לאל-חיה יש ערוצי תקשורת עם אגפי התנועה ומוסדותיה, מה שהופך אותו לחוליה מקשרת פנימית בין מרכיבי התנועה השונים, ומדגיש כי הבחירות, למרות חשיבותן, לא יהיו פתרון למשבר העמוק יותר העומד בפני חמאס, ומסביר כי קיימות בעיות הקשורות לאופי היחסים בין מנגנוניה ואגפיה, מנגנוני קבלת ההחלטות, וגבולות היחסים בין הפוליטי והצבאי, ואלו סוגיות שישפיעו על אופן בניית חזונה העתידי של התנועה לאחר השבעה באוקטובר. חאמד מציין כי חמאס עומדת בפני שאלה גורלית הנוגעת לעתידה הפוליטי והצבאי, ומציין כי הפעולה הצבאית נושאת כיום מחיר כבד על החברה הפלסטינית, ובמיוחד ברצועת עזה, בצל היקף ההשלכות שהותירה המלחמה, בעוד שהתנועה עומדת בפני אתגרים פוליטיים המתבטאים בצמצום מרחב הפעולה הפוליטי העומד לרשותה, הן ברמה הפנימית והן ברמה האזורית והבינלאומית. לדברי חאמד, האתגר העיקרי העומד בפני הנהגת אל-חיה לחמאס הוא בנייה מחדש של התנועה, שיקום האמון עם הסביבה העממית בעזה, והוכחה שהיא לא תקבל החלטות שיובילו לנטל נוסף על התושבים או יעכבו את מאמצי השיקום, בנוסף לניסוח מחדש של היחסים האזוריים בצל השינויים הנוכחיים. המשבר המורכב העומד בפני חמאס. חאמד רואה כי המשבר המורכב העומד בפני חמאס מתמקד בשלוש שאלות עיקריות: כיצד לפעול בסביבה בינלאומית הלוחצת לערער את נוכחותה הפוליטית והמנהלית, כיצד לבנות מחדש את הלגיטימציה הפנימית תוך שמירה על זהות התנועה, וכיצד להשיג איזון בין עקרונות ואינטרסים ובין זהות ופעולה פוליטית. חאמד מדגיש כי בחירת ח'ליל אל-חיה אינה מעידה על שינוי מהותי בגישת התנועה או ויתור על עקרונותיה האידיאולוגיים, או העדפת גישה אחת על חשבון אחרת, בהתחשב בכך שעקרונות אלה מהווים את בסיס קיומה, אך היא עשויה לפתוח מרחב גדול יותר לגמישות פוליטית מבלי לפגוע בכללים הבסיסיים שעליהם הוקמה חמאס, ומדגיש כי הצלחתו של אל-חיה בראשות הלשכה המדינית של חמאס תלויה ביכולתו לבנות מחדש את הגישה הפוליטית של התנועה. היכולת לחדש את ההנהגה ולשמור על המוסדות. הסופר והאנליסט הפוליטי סרי סמור מסביר כי בחירת אל-חיה ליו"ר חדש של הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות ארגוניות ופוליטיות רבות, שהבולטת בהן היא אישור יכולתה של התנועה לחדש את הנהגתה ולשמור על מוסדותיה למרות חיסול מספר רב ממנהיגיה בשורה הראשונה, בנוסף לאלפי מנהיגים, פעילים וחברי הלשכה המדינית, ורואה כי קיום הבחירות בתנאים אלה שולח מסר שהתנועה עדיין מסוגלת לייצר הנהגה חדשה על פי מערכתה הפנימית. תהליך הבחירות בתנאים חריגים. סמור מציין כי תהליך הבחירות התקיים בתנאים חריגים, שכן לא ניתן היה לארגן אותו באופן טבעי בגדה המערבית עקב הצעדים הישראליים, וכן לא ניתן היה לשתף אסירים עקב ניתוקם מהעולם החיצון, בעוד שההכנות התקיימו ברצועת עזה למרות קשיי התנאים הביטחוניים, כך שעיקר ההשתתפות נשאר בחוץ, מה שאפשר את השלמת תהליך הבחירות והצבת הנהגה חדשה. סמור מציין כי בחירת אל-חיה משקפת את המשך נוכחותה של רצועת עזה בהנהגת התנועה, לאחר אסמאעיל הנייה ויחיא סינוואר, ומציין כי אל-חיה מייצג הנהגה שיצאה מתוך עזה וחיה את תנאיה, למרות מגוריו הנוכחיים בחוץ, בניגוד לדפוס הנהגת החוץ שניהלה את הלשכה המדינית מאז תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, מה שמעניק לו ייחודיות פוליטית וארגונית. הוא רואה כי לאל-חיה יש מעמד סמלי בתוך התנועה והחברה הפלסטינית, שכן הוא עבר מספר ניסיונות התנקשות בעזה ובדוחא, וכן איבד בנים, נכדים וקרובי משפחה בתחנות שונות, מה שהופך אותו קרוב לסבלם של הפלסטינים ולחווייתם היומיומית, ומחזק את נוכחותו בקרב הרחוב העזתי, כולל בקרב שכבות שאינן שייכות לתנועת חמאס. סמור מסביר כי בולטותו של אל-חיה בשלב הקודם כמנהיג משלחת המשא ומתן העניקה לו ניסיון רחב בניהול משא ומתן עקיף עם ישראל, ובתקשורת עם מתווכים, ובראשם מצרים וקטאר, בנוסף לפגישותיו עם שליחים אמריקאים וזרים, מה שהופך אותו לבעל רשת קשרים פוליטיים שהנהגת התנועה זקוקה להם בשלב הבא. התחרות בין משעל לאל-חיה. סמור דן בניתוחים הקושרים את התחרות בין ח'ליל אל-חיה לח'אלד משעל לצירים אזוריים, ומסביר כי חלק מהחוגים הישראליים והערביים מתארים את אל-חיה כקרוב יותר לאיראן, בעוד שמשעל מסווג כקרוב יותר לטורקיה וקטאר, אך סמור רואה כי טענה זו כוללת הגזמה ואינה משקפת את המציאות של מדיניות חמאס. סמור מדגיש כי תנועת חמאס בנתה את יחסיה החיצוניים בהתאם לדרישות הסכסוך, ולא הייתה כפופה למדינה כלשהי, וכן שמרה על יחסים עם גורמים אזוריים רבים, תוך המשך קבלת כל תמיכה בלתי מותנית המשרתת את הסוגיה הפלסטינית. לדברי סמור, אל-חיה נהנה מיחסים טובים עם איראן וטורקיה כאחד, ורואה כי יחסיו עם טהראן טובים יותר מיחסיו של ח'אלד משעל עמה, אשר ידעו מתיחות בשלבים קודמים בתקופת המהפכה הסורית, ומציין כי אל-חיה הצליח לשמור על איזון יחסיו האזוריים, מה שמחזק את נוכחותו הפוליטית בתוך התנועה ומחוצה לה. סמור רואה כי הרחוב העזתי קיבל יותר את בחירת אל-חיה, בהתחשב בכך שהוא חי בתוך הרצועה ושותף לסבל תושביה, בעוד שמשעל נקשר בתודעה העממית להנהגת החוץ, למרות ההיסטוריה המנהיגותית הארוכה שלו, ומדגיש כי התנועה אינה מנוהלת על ידי אדם אחד, אלא באמצעות מוסדות ומועצה קולקטיבית. האתגרים העיקריים העומדים בפני אל-חיה. סמור רואה כי האתגרים העיקריים מתבטאים באפשרות שאל-חיה ייחשף לניסיונות התנקשות ישראליים, בנוסף למורכבות הזירה הפוליטית וההומניטרית ברצועת עזה, וכן שהתנועה עומדת בפני ביקורת עממית עקב המשך המלחמה והידרדרות תנאי המחיה, מה שמחייב אותה להוכיח את יכולתה לשפר את המציאות ההומניטרית, להבטיח הפסקת השמדת העם, להקל על הרעב, להשלים את השיקום, ולחדש את השירותים הבסיסיים, החינוך והנסיעות. הוא מציין כי תיק הפיוס הפלסטיני יישאר על הפרק בעוצמה, בצל המשך ההתנחלויות הישראליות והצורך הגובר בארגון הבית הפלסטיני הפנימי, כאשר השאלות נשארות פתוחות לגבי סיכויי השגת הסכמה אמיתית בין תנועות פתח וחמאס. סמור מציין כי הנהגת תנועת חמאס תעמוד בפני אתגרים הקשורים למקום מושבה וליחסיה האזוריים, במיוחד עם הסלמת המתיחות בין ארצות הברית לאיראן, ואפשרות שדוחא תיחשף ללחצים אמריקאים בנוגע לאירוח הנהגת חמאס, ומה שזה עשוי להטיל ממשוואות פוליטיות מורכבות בניהול היחסים עם קטאר, איראן ושאר המדינות הערביות. סמור מדגיש כי העדיפות העליונה העומדת בפני ההנהגה החדשה אינה טמונה בתיקים הפוליטיים אלא בהצלת המצב ההומניטרי הקטסטרופלי ברצועת עזה, ופעולה להפסקת הפעולות הצבאיות וההתנקשויות, והכנת התנאים לשיקום וחזרה לחיים נורמליים, ומדגיש כי הצלחת התנועה בהשגת כל התקדמות מוחשית בחיי האזרחים תהיה המבחן האמיתי להנהגתה החדשה. חשיבות השלמת הבחירות בשלב קשה. הסופר והאנליסט הפוליטי נהאד אבו ע'וש רואה כי המשמעות הבולטת ביותר של בחירת יו"ר חדש ללשכה המדינית של תנועת חמאס מתבטאת בהשלמת התהליך הדמוקרטי הארגוני הפנימי של התנועה עד סופו, למרות הנסיבות החריגות והקשות שעמדו בפני הנהגתה במקומות שונים. אבו ע'וש מסביר כי כל מנהיגי התנועה היו ועדיין חשופים לפגיעה ישראלית, בין אם באמצעות חיסולים וחיסול ישיר שפגעו במספר ממנהיגיה הבולטים גם לאחר חתימת הסכם הפסקת האש, ובין אם באמצעות מסעות מעצרים ורדיפות המכוונים למנהיגי התנועה ופעליה בגדה המערבית. אבו ע'וש מדגיש כי תנאים אלה התרחשו במקביל למצב הטרגי שבו שרויה רצועת עזה, בנוסף לקשיי התקשורת ומגבלות התנועה והשהייה הפומבית של מנהיגי חמאס במקומות שהותם. אבו ע'וש רואה כי השלמת תהליך הבחירות הפנימיות בתנאים אלה מהווה הוכחה לחיוניותה של התנועה, ולחשיבות שמירה על מנגנוניה הארגוניים והדמוקרטיים, אף שניתן היה לפנות לנוסחאות הנהגה זמניות המתאימות למצב החירום שבו שרויה התנועה והעם הפלסטיני בכלל. חשיבות אל-חיה בשלב הנוכחי. אבו ע'וש מציין כי בחירת אל-חיה מייצגת בחירה באישיות שתמלא אחת מהמשימות המורכבות ביותר בצל האתגרים הנוכחיים, ומציין כי אל-חיה הוביל את התנועה בפועל בשנתיים האחרונות, מאז חיסול אסמאעיל הנייה ביולי 2024, ולאחר מכן חיסול יחיא סינוואר באוקטובר של אותה שנה. אבו ע'וש מסביר כי אל-חיה משלב את המימד ההקרבתי האישי, בהתחשב בכך שנחשף לפגיעה ישירה ואיבד את ארבעת בניו, ובין היותו אחד מבני רצועת עזה, זירת העימות העיקרית במהלך המלחמה, בנוסף לניסיונו בניהול היחסים הערביים והאסלאמיים, ופיקוחו על תיק המשא ומתן, מה שהפך אותו בקשר ישיר עם מנהיגי התנועה והפלגים הפלסטיניים והמתווכים הערבים ואף נציגי הממשל האמריקאי. לדברי אבו ע'וש, בחירת אל-חיה משקפת חיזוק הקו הפוליטי והמאבקי שאומץ על ידי חמאס בשנים האחרונות, וחותכת את הדרך לניסיונות לשנות את מסלול התנועה באופן מהותי או לדחוף אותה לכיוונים אזוריים חדשים במטרה להגביר את קבלתה על ידי ארצות הברית או המערכת הערבית הרשמית. אתגרים גדולים בפני אל-חיה. אבו ע'וש מדגיש כי האתגרים העומדים בפני אל-חיה וחמאס גדולים, וכוללים את המשך המלחמה והמצב ההומניטרי בעזה, ותוכניות הכיבוש הקשורות לעקירה, בנוסף לניסיונות לערער את לגיטימיות התנועה ולדרוש את פירוק מבניה הפוליטיים, הצבאיים והארגוניים. אך אבו ע'וש מדגיש כי סילוק חמאס כזרם פוליטי אינו אפשרי, בהתחשב בכך שהיא חלק מהרקמה הלאומית הפלסטינית, בדומה לתנועת פתח ושאר הפלגים. אבו ע'וש מדגיש כי השלב הבא דורש בנייה מחדש של המערכת הפוליטית הפלסטינית על בסיס שותפות לאומית ונשיאת אחריות, ומציין כי האחריות להתגברות על השלב הנוכחי מוטלת על כל התנועה הלאומית, עם הצורך למצוא נוסחה שתבטיח את השתתפות חמאס באתגרים הבאים, ובראשם הבחירות, ללא סילוק או יציאה מהמשוואה הלאומית. דבקות חמאס בנשקה. הסופרת והאנליסטית הפוליטית ד"ר רהאם עודה רואה כי בחירת אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות פוליטיות וארגוניות המשקפות את דבקות התנועה באופציית ההתנגדות המזוינת ואי נסיגה ממנה, ורואה כי אל-חיה נחשב לאחד ממנהיגי התנועה הבולטים התומכים בגישה זו, ומאמין בצורך בשיקום היכולות הצבאיות של חמאס והשלמת פרויקט ההתנגדות נגד ישראל בכל השטחים הפלסטיניים, ולא רק ברצועת עזה. עודה מסבירה כי אל-חיה תומך בהמשך הברית עם איראן כתומכת במימון וחימוש התנועה, ורואה כי בחירתו שולחת מסר לישראל ול"מועצת השלום" שחמאס לא תוותר על נשקה, ותמשיך לדבוק באופציית ההתנגדות המזוינת, בנוסף להתעקשות על ניהול התיק הביטחוני ברצועת עזה גם במקרה של שינויים ברמת הממשלה, מה שמשקף מגמה מחמירה יותר בניהול התיק הביטחוני, כולל לחימה בסוכנים ובקבוצות חמושות המשתפות פעולה עם צבא ישראל. היא מציינת כי בחירת אל-חיה מייצגת גם מסר הערכה מחברי התנועה לאישיות שנחשפה לניסיון התנקשות ישראלי בקטאר ושרדה אותו, וכן איבדה את בניה כתוצאה מהפצצות ישראליות, מה שחיזק את מעמדה בתוך התנועה, ומאמינה כי אל-חיה עומד בפני אתגרים אישיים המתבטאים בהישארותו בראש רשימת החיסולים הישראלית. עודה מציינת את קיומם של אתגרים אזוריים, בצל עיסוקה של איראן בעימותה עם ארצות הברית ומה שמלווה אותו מלחצים ומצור, מה שעלול להשפיע על עתיד מימון התנועה ובנייה מחדש של יכולותיה הצבאיות, בנוסף לאתגרים בינלאומיים הקשורים ללחצים שמנהיגה "מועצת השלום" כדי לפרק את חמאס מנשקה ומסמכויותיה הממשלתיות והביטחוניות ברצועת עזה. אתגרים בפני האסון ההומניטרי של הרצועה. עודה סבורה כי התנועה עומדת גם בפני אתגרים מקומיים המתבטאים באסון ההומניטרי והקריסה הכלכלית ברצועת עזה, ומה שנובע מהם מקשיים בגיוס וגיוס פעילים חדשים, בצל מימון מוגבל ועיסוק הצעירים במשברי מחיה, ורואה כי נתונים אלה הופכים את סיכויי בנייה מחדש של התנועה ככוח חמוש למורכבים יותר בשלב הבא. היא מציינת את קיומם של אתגרים בפני חמאס הנובעים מהמשך השליטה הישראלית על רצועת עזה והרחבת "האזור הצהוב", והמשך הפגיעה בפעילי ביטחון של חמאס. המשך מרכזיות עזה במבנה התנועה ובהחלטותיה. הסופר והאנליסט הפוליטי טלאל עוואקל מסביר כי בחירת יו"ר ללשכה המדינית של תנועת חמאס משקפת את המשך מרכזיות רצועת עזה במבנה התנועה ובהחלטותיה האסטרטגיות, וזהו המשך לגישה שהחלה עם בחירת המנוח אסמאעיל הנייה בקדנציה הקודמת. עוואקל רואה כי מגמה זו אינה קשורה רק לכובד הארגוני של עזה ומאזני הכוחות בתוך התנועה, אלא גם לתפקידה כזירת העימות הישיר עם הכיבוש ומרכז הנוכחות והיעילות הצבאית של חמאס, מה שהתגלם בבירור מאז השבעה באוקטובר 2023 ועד היום. עוואקל מסביר כי בחירת אל-חיה נושאת משמעויות פוליטיות וארגוניות חשובות, שהבולטת בהן היא התעקשות התנועה לשמור על דרכה הדמוקרטית הפנימית בבחירת מוסדותיה והנהגתה, למרות הנסיבות החריגות שהיא עוברת עקב המלחמה וחיסול מספר ממנהיגיה, ומציין כי תהליך הבחירות הגיע בהקשר הקשור לחישובים שהקדישו את העברת מרכז ההחלטות לפנים הפלסטיני, ובמיוחד לעזה. עוואקל רואה כי לאל-חיה יש את הכישורים הנדרשים לתפקיד, לאחר שאיבד מספר מבני משפחתו ובניו עקב פגיעת הכיבוש, וכן הוביל את תיק המשא ומתן בשלב הקודם, והפגין עמידות בדבקות באסטרטגיה של התנועה וניהול תיקיה הפוליטיים. עוואקל מדגיש כי ההנהגה החדשה תעמוד בפני אתגרים גדולים הקשורים לאתגרי המצב הפלסטיני הפנימי, וניהול הסכסוך עם הכיבוש, בנוסף למורכבות האזורית והחיצונית, וכן לאחריות המוטלת על התנועה כלפי האסון ההומניטרי המתגבר ברצועת עזה, ומה שהוא מטיל מנטל פוליטי והומניטרי בשלב הבא. ארגון השורות בפרק זמן קצר. הסופר והאנליסט הפוליטי סלימאן בשאראת מדגיש כי בחירת אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות רבות, שהבולטת בהן היא יכולתה של התנועה לארגן מחדש את שורותיה בפרק זמן קצר, ורואה כי זה מהווה אתגר גדול ומסר שהתנועה רצתה להעביר לגורמים הפלסטיניים, האזוריים והבינלאומיים השונים. בשאראת מסביר כי חמאס רצתה באמצעות ארגון מחדש של מבנה מוסדותיה לאשר את יכולתה לשמור על לכידותה והמשך פעילותה, גם במקרה של היעדרות של מי ממנהיגיה, ומציין כי צעד זה משקף את יכולתה של התנועה להתמודד עם שינויים ונסיבות חירום ולבנות מחדש את מוסדותיה הפנימיים במהירות. הוא מציין כי בחירת יו"ר הלשכה המדינית בעיתוי זה מעידה גם על הבנת חמאס את אופי השלב הבא, הדורש הסדרים פוליטיים מקבילים, ומציין כי תהליך בחירת יו"ר הלשכה המדינית לא היה רק הליך ארגוני, אלא הגיע בהקשר של היערכות לשלב הנושא אתגרים פוליטיים גדולים. בשאראת מציין כי בחירת ח'ליל אל-חיה נושאת משמעות הקשורה לנוכחות ולכובד של מנהיגי רצועת עזה, בחוגי קבלת ההחלטות בתוך התנועה. לדברי בשאראת, מסלול בחירת אסמאעיל הנייה, ולאחר מכן יחיא סינוואר, ועד לח'ליל אל-חיה, משקף נוכחות גוברת של מנהיגים הקשורים לרצועת עזה, ויכולתם להשפיע על כיווני התנועה והחלטותיה. ניסיון לשמור על מצב של איזון. בשאראת מסביר כי בחירת אל-חיה עשויה להיות קשורה גם לרצונה של חמאס שלא לאמץ עמדות מוקדמות או להכריע את כיווניה העתידיים, ומסביר כי ח'אלד משעל כיהן כיו"ר הלשכה המדינית לתקופות רבות, והיו קריאות ועמדות שונות לגבי אופן ניהולו וכיווניו, בעוד שבחירת אל-חיה מייצגת ניסיון לשמור על מצב של איזון ולא להציב את התנועה במסגרת פוליטית מוגדרת מראש. הוא מציין כי חמאס עדיין לא הכריעה את אופי כיווניה הבאים, בין אם לכיוון גישה פוליטית פרגמטית יותר או לכיוון החמרה נוספת בעמדותיה, במיוחד בצל קיומם של זרמים בתוך התנועה, ביניהם הזרם הצבאי הנחשב קרוב יותר לציר ההתנגדות ולאיראן. בשאראת מדגיש כי בפני הנהגת חמאס החדשה עומדים אתגרים גדולים, שהבולטים בהם הם המציאות ההומניטרית והפוליטית הפלסטינית, ואופי השלב הבא של הסוגיה הפלסטינית, בנוסף לאתגר הקשור לשמירה על איזון בין הזרמים השונים בתוך התנועה, ובמיוחד בין מנהיגי הפנים והחוץ.

מסר מוושינגטון

אייפאק ורכישת השפעה פוליטית… כשמיליוני דולרים הופכים לכלי להנדסה מחדש של הדמוקרטיה האמריקאית

וושינגטון – סעיד עריקאת – 22/7/2026

ניתוח חדשותי

הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית על מושב בסנאט במדינת מישיגן אינם עוד תחרות בחירות גרידא בין חברת הקונגרס היילי סטיבנס למועמד הפרוגרסיבי עבד אל-רחמן אל-סייד, אלא הפכו לאחד הקרבות הפוליטיים השנויים במחלוקת ביותר בארצות הברית, לאחר שהוועד האמריקאי-ישראלי לענייני ציבור (אייפאק) וארגונים קשורים אליו השקיעו כ-30 מיליון דולר לתמיכה בסטיבנס, בהשקעת הבחירות הבודדת הגדולה ביותר בתולדות הארגון. השאלה כבר אינה מי יזכה במושב, אלא עד כמה הכסף הפוליטי מסוגל לכוון את רצון הבוחרים, ולעצב מחדש את החיים הפוליטיים האמריקאים באופן המשרת את האג'נדות של קבוצות הלובי העשירות והמשפיעות ביותר.

קרב זה חושף היבט מדאיג של הדמוקרטיה האמריקאית, שבו התחרות אינה מבוססת עוד על תוכניות וחזונות, אלא על יכולתן של גורמים בעלי משאבים כספיים עצומים להציף את שוקי התקשורת בפרסומות, ולייצר את תדמית המועמד המועדף עליהם, גם אם אינו בעל הנוכחות העממית הגדולה ביותר או בעל היכולת הגבוהה ביותר לגייס תרומות מהאזרחים. בעוד שההוצאה הישירה של קמפיין סטיבנס לא עלתה על מיליון דולר, ההוצאה החיצונית התומכת בה עלתה על חמישים מיליון דולר, מתוכם עשרות מיליונים מאייפאק ומארגונים אחרים, שחלקם אף אינם חושפים את זהות מממניהם.

לדברי מומחים, זרם כספים זה אינו מוזרם לבוחרים בשקיפות. הפרסומות הממומנות על ידי אייפאק נמנעות במכוון מלהפוך את ישראל למרכז המסרים שלהן, למרות שהארגון מצהיר בגלוי בספרות שלו שישראל היא בראש סדר העדיפויות שלו, ושהוא תומך רק במועמדים התומכים בה ומאמצים את האג'נדה הפוליטית שלה. לעומת זאת, כל אזכור לטבח הישראלי בעזה או למטרות הפוליטיות שהארגון שואף להשיג נעדר לחלוטין, בעוד המסרים שלו מסתתרים מאחורי סיסמאות כלליות שאינן חושפות את זהות הגורם המממן או את מניעיו. גישה זו משקפת הבנה הולכת וגוברת בתוך הארגון ששמו הפך לנטל פוליטי, במיוחד בקרב חלקים נרחבים מהמפלגה הדמוקרטית. התוצאה היא שמיליוני בוחרים נחשפים לקמפיינים פרסומיים אינטנסיביים מבלי להבין מי עומד מאחוריהם או מהן המטרות הפוליטיות האמיתיות של הוצאות בחירות חסרות תקדים אלה.

לא פחות מעניינת היא עמדתה של המועמדת היילי סטיבנס עצמה, שנמנעה שוב ושוב מלהשיב ישירות לשאלות הנוגעות לאייפאק, והסתפקה באמירה שכל מי שתומך בה עושה זאת מתוך הערכה לשירותה לתושבי מישיגן. אך הימנעות זו מעלה שאלות לגיטימיות: אם התמיכה הכספית אינה משפיעה על עצמאות ההחלטה הפוליטית, מדוע המועמדים מהססים לדבר עליה? ומדוע אינם מציגים לבוחרים הסבר ברור על אופי היחסים עם הגורמים המוציאים עשרות מיליונים לטובתם?

הבעיה אינה בזכותה של אייפאק, או של כל קבוצת לובי אחרת, להשתתף בחיים הפוליטיים, שכן זוהי זכות המובטחת בחוק האמריקאי, אלא בניפוח יכולתה הכספית עד כדי כך שהיא הופכת לשחקן כמעט שווה ערך למפלגות הפוליטיות עצמן. וכאשר ארגון אחד יכול להוציא סכומים השווים לעשרות מונים ממה שמוציא המועמד שהוא תומך בו, הדיבור על שוויון הזדמנויות בבחירות הופך מוטל בספק, גם אם הכל נשאר תואם את לשון החוק.

הוויכוח מתחמם עוד יותר מכיוון שבחירות אלו מתקיימות במדינה המאכלסת את הריכוז הגדול ביותר של ערבים אמריקאים, בזמן שהמלחמה הישראלית בעזה עדיין מטילה את צילה על הפוליטיקה האמריקאית. מאז פרוץ המלחמה, התגברה הכעס בבסיס הדמוקרטי, והביקורת על התמיכה הצבאית האמריקאית בישראל התרחבה, וצמח דור חדש של בוחרים הרואים בהמשך תמיכה זו סתירה לעקרונות שהמפלגה מציגה בנוגע לזכויות אדם ולחוק הבינלאומי.

בהקשר זה, עבד אל-סייד הפך את סוגיית השפעת אייפאק לציר מרכזי בקמפיין שלו, בטענה שהכסף הפוליטי הפך לאמצעי להשתיק קולות המבקרים את המדיניות הישראלית בתוך המפלגה הדמוקרטית. טענה זו זוכה לתמיכה של אישים פרוגרסיביים בולטים, ביניהם הסנאטור ברני סנדרס וחברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שראו בקרב במישיגן מבחן לשאלה האם קמפיינים עממיים יכולים לעמוד מול הוצאות כספיות חסרות תקדים.

הביקורת על אייפאק מקבלת מימד נוסף מכיוון שהיא אינה מוגבלת לחוגים ערביים או מוסלמים, אלא כוללת גם פוליטיקאים יהודים ודמוקרטים ותיקים. חבר הקונגרס לשעבר אנדי לוין, יהודי, האשים בעבר את הארגון בהסתרת זהותו הפוליטית בפרסומות בחירות, וטען שהבוחר הממוצע אינו יודע שהמסרים שהוא רואה מדי יום ממומנים על ידי קבוצת לובי בעלת מטרות ברורות במדיניות החוץ. כמו כן, חברי קונגרס דמוקרטים אחרים הודיעו על סירובם לקבל תמיכה מאייפאק בעתיד, בטענה שעצמאות ההחלטה הפוליטית דורשת התרחקות מכל רושם שעמדות נרכשות בכסף.

זאת בזמן שהמפלגה הדמוקרטית עוברת שינוי ניכר ביחסה לישראל. יותר ממאה חברי קונגרס דמוקרטים הצביעו לאחרונה בעד ניסיון לעצור חלק מהסיוע הצבאי האמריקאי לישראל, באיתות הגדול ביותר עד כה על התרחבות הפער בין ההנהגה המסורתית של המפלגה לבסיס התמיכה העממי שלה. ביקורת על אייפאק או סירוב לתמיכתה אינם עוד טאבו פוליטי כפי שהיה לפני שנים, אלא הפכו לחלק מהדיון הפנימי על עתיד מדיניות החוץ האמריקאית.

למרות שחלק מהאנליסטים מפחיתים מחשיבות השפעת נושא זה על התנהגות הבוחרים בהשוואה לנושאי כלכלה ואינפלציה, חשיבות הקרב במישיגן חורגת מגבולות המדינה. הוא מהווה מבחן אמיתי ליכולתה של הדמוקרטיה האמריקאית להתנגד לשליטת הכסף הפוליטי, וליכולתו של הבוחר להבחין בין מסרי בחירות לבין הגורמים המממנים אותם.

הסכנה האמיתית אינה טמונה בקיומן של קבוצות לובי, שכן אלו חלק מהמערכת הפוליטית האמריקאית, אלא בחוסר האיזון בכוח בינן לבין האזרח הרגיל. כאשר היכולת להזרים עשרות מיליוני דולרים הופכת לגורם המכריע בקביעת מי יזכה לחשיפה תקשורתית, ומי יוכל להגיע לבוחרים, התחרות הופכת בהדרגה ממאבק רעיונות למאבק חשבונות בנק.

המדאיג ביותר הוא שרבים מהפוליטיקאים והמוסדות נראים מוכנים להעלים עין מחוסר איזון זה כל עוד הוא אינו פוגע באינטרסים הישירים שלהם. השתיקה לנוכח התנפחות השפעת הכסף הפוליטי אינה פחות מסוכנת מהתנפחותה עצמה, מכיוון שהיא מעניקה לה לגיטימציה פוליטית ומוסרית, וגורמת לבחינת קבוצות הלובי להיראות כחריגה מהנורמה, במקום להיות חלק טבעי מהפיקוח הדמוקרטי.

מלחמת עזה חשפה שינוי עמוק בדעת הקהל האמריקאית, והראתה שהבסיס הדמוקרטי אינו רואה עוד את ישראל ואת קבוצות הלובי התומכות בה באותו אופן שהיה נהוג במשך עשורים. מכאן שהקרב במישיגן נראה יותר מסתם מרוץ בחירות; זהו עימות בין שני מודלים של דמוקרטיה: האחד רואה בכסף זכות לגיטימית להשפיע על הפוליטיקה בגבולות החוק, והשני מזהיר שהתנפחות השפעה זו מרוקנת את הבחירות מתוכנן העממי והופכת אותן קרובות יותר לתחרות בין מממנים מאשר לתחרות בין מועמדים. בסופו של דבר, הדמוקרטיה אינה נמדדת רק בקלפיות, אלא גם במידת שוויון ההזדמנויות בין המתמודדים, בשקיפות מקורות ההשפעה, וביכולתו של האזרח לבחור את נציגיו הרחק משליטת הכסף המאורגן וקבוצות הלובי העשירות ביותר.

מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, הודיע כי ארצות הברית עדיין משאירה את דלתות הדיפלומטיה פתוחות ליישוב הסכסוך המתעצם עם איראן, אך ציין כי טהראן אינה מגלה עד כה יחס רציני למסלולי המשא ומתן. רוביו הבהיר במהלך פגישה עם עמיתיו מאיגוד 'אסיין' בפיליפינים כי וושינגטון מוכנה לדיאלוג בתנאי שיהיה רצון אמיתי מצד הצד השני.

רוביו הדגיש כי הממשל האמריקאי לא יהסס לנקוט בצעדים נחושים כדי להגן על האינטרסים שלו ושל בעלות בריתו באזור אם העקשנות האיראנית תימשך. הוא ציין כי המכשול העיקרי בפני עצירת ההסלמה טמון בהיעדר שוויון ברצינות, והדגיש כי המחויבות לדיפלומטיה דורשת פעולות ממשיות בשטח ולא רק הצהרות.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה רגישה שבה האזור עד למאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים להצלת הסכם הפסקת האש הזמנית, על רקע דיווחים על הצעה חדשה להפסקת הלחימה למשך עשרה ימים. הצעה זו נועדה להחיות את ההבנות שהושגו ביוני האחרון, אשר קרסו כתוצאה מההסלמה הצבאית ההדדית במעברי השיט הבינלאומיים.

בשטח, דיווחו מקורות כי הפיקוד המרכזי האמריקאי המשיך בתקיפותיו האוויריות על יעדים איראניים זו הלילה האחד עשר ברציפות, במטרה לערער את יכולותיה של טהראן לאיים על השיט. נשמעו פיצוצים עזים באזורים שונים שכללו את תבריז, סיריק וצ'בהאר, בעוד הרשויות האיראניות הפעילו מערכות הגנה אווירית בבירה טהראן.

במישור התיווך האזורי, שר הפנים האיראני, אסכנדר מומני, ערך ביקור בפקיסטן במטרה לחזק את ערוצי התקשורת ולהעביר מסרים בין טהראן לוושינגטון. טהראן דרשה מאסלאמאבאד להמשיך במאמציה להפחתת המתיחות, בניסיון למנוע עימות כולל שעלול לפגוע במתקנים חיוניים וגרעיניים איראניים.

מזכיר המדינה האמריקאי הזהיר מפני הסכנה שבשליטה על מיצר הורמוז, וראה בהטלת תנאים או עמלות כלשהן על ספינות עוברות תקדים המאיים על הסחר העולמי. רוביו הדגיש כי סוגיה זו אינה נוגעת רק למזרח התיכון, אלא השלכותיה מתרחבות למדינות דרום מזרח אסיה התלויות לחלוטין באספקת אנרגיה העוברת במעברים אלו.

בהקשר קשור, החששות הבינלאומיים התעצמו בעקבות איומי קבוצת החות'ים להטיל מצור ימי על נמלי סעודיה ולתקוף מכליות נפט בכניסה לים האדום. איומים אלו הובילו לשינוי מסלול של שלוש מכליות נפט ענקיות שהיו בדרכן לסין ולהודו, אשר העדיפו לעבור דרך תעלת סואץ כדי להימנע מחופי תימן הסוערים.

מצדו, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ איים בפעולה צבאית נגד החות'ים במקרה שיממשו את איומיהם לסגור את מיצר באב אל-מנדב, וציין כי המעבר הימי עדיין פתוח נכון לרגע זה. טראמפ חשף מחיר כבד של הסכסוך המתמשך מזה ארבעה חודשים, והודיע על מותם של 18 חיילים אמריקאים בעימותים הקשורים להסלמה עם איראן וזרועותיה.

הפרעת נתיבי השיט במיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב הובילה לזינוק במחירי הנפט העולמיים, כאשר מחיר חבית נפט גולמי מסוג ברנט עבר את רף 91 הדולרים. משקיפים סבורים כי המשך האיומים הימיים יצמצם את החלופות הזמינות לייצוא נפט, מה שיפעיל לחץ עצום על הכלכלה העולמית ועל ביטחון האנרגיה במדינות המייבאות.

בטהראן, מטה 'חאתם אל-אנביאא' להגנה אווירית איים לתקוף ישירות את האינטרסים של ארצות הברית ובעלות בריתה במקרה שמתקני הגרעין יותקפו. איומים אלו משקפים את גודל הפער בין שני הצדדים, למרות המשך קיומם של ערוצים אחוריים המנסים למנוע הידרדרות למלחמה אזורית רחבת היקף שסופה בלתי צפוי.

שרי החוץ של מדינות 'אסיין' הביעו את דאגתם העמוקה מהשלכות המשבר הזה על היציבות הכלכלית באזורם, וקראו להבטחת חופש השיט האווירי והימי. השרים הזהירו כי כל שיבוש ארוך טווח באספקת האנרגיה יוביל למשברי אינפלציה חמורים שישפיעו על פרנסתם של מיליונים במדינות דרום מזרח אסיה.

הקהילה הבינלאומית ממתינה לראות מה יולידו הימים הקרובים, במיוחד עם איומו של טראמפ לתקוף את אזור 'ג'בל אל-פאס' באיראן בתגובה להתקפות האחרונות. עם קריסת מזכרי ההבנות הקודמים, נראה כי המחלוקת סביב חופש השיט ומנגנוני הסדרת המעבר במצרים הבינלאומיים הפכה למכשול הבולט ביותר המונע חזרה לשולחן המשא ומתן.

אם הם רציניים, אנחנו רציניים, ואם לא, ננקוט בצעדים הנדרשים כדי להגן על האינטרסים שלנו ושל בעלות בריתנו.

עיר הבירה האיראנית טהרן ואזורים נרחבים במדינה חוו לילה של הסלמה צבאית אלימה, כאשר הטלוויזיה הממלכתית הודיעה על הפעלת מערכות הגנה אווירית כדי להתמודד עם תקיפות שכוונות לאתרים אסטרטגיים. מקורות מקומיים דיווחו על שמיעת פיצוצים עזים בעיר בושאר שבדרום-מערב המדינה, בנוסף לזיהוי פעילות הגנתית אינטנסיבית באזורים הצפון-מערביים והדרומיים.

בתגובה מהירה בשטח, צבא איראן הודיע על ביצוע מבצע צבאי באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים (מל"טים) שכוונו למתקנים של צבא ארה"ב במחנה דוחא במדינת כווית. צעד זה מגיע כחלק מהרחבת היקף העימות הישיר בין שני הצדדים, מה שמעלה את רמת המתיחות הביטחונית באזור המפרץ לרמות חסרות תקדים.

מצדו, צבא ארה"ב אישר את סיום סבב חדש של תקיפות אוויריות אינטנסיביות שנמשכו כ-75 דקות, וציין כי תקיפות אלו הן חלק מסדרת מבצעים מתמשכים זה הלילה האחד עשר ברציפות. התקיפות התמקדו בהשמדת מרכזי פעולות צבאיות, מתקנים ימיים, האנגרים למטוסים ומתקנים המיועדים לאחסון מל"טים השייכים למשמרות המהפכה.

וושינגטון הבהירה כי המטרה העיקרית של הסלמה זו היא לערער את היכולות הצבאיות האיראניות המהוות איום ישיר על השיט המסחרי הבינלאומי במצר הורמוז. ארצות הברית רואה בשיתוק התשתית הלוגיסטית הצבאית האיראנית הכרחית להגנה על זרימת האנרגיה והסחר העולמי דרך נתיבי המים החיוניים באזור.

מפת היעדים האמריקאיים כללה את אזורי צ'בהאר וקונארק במחוז סיסטאן ובלוצ'סטן שבדרום-מזרח איראן, בנוסף לעיר האסטרטגית מאהשהר במחוז ח'וזסטן. כמו כן, פרצו שריפות נרחבות בעיר בהבהאן כתוצאה מההפצצות האוויריות, מה שמשקף את עוצמת האש ששימשה בסבב עימות זה.

בצפון-מערב, העיר תבריז במחוז אזרבייג'ן המזרחית ספגה תקיפות אוויריות, כאשר מקורות תקשורת אישרו תקיפה של אתר צבאי רגיש בסביבת העיר. התקיפות פגעו גם בעיר סיריק במחוז הורמוזגן, מה שמעיד על רצונה של וושינגטון לשתק את היכולות האיראניות הפרוסות לאורך החופים ואזורי הגבול.

הפעולות הצבאיות התרחבו וכללו את המחוזות המערביים, כאשר הערים צ'וואר ואבדאנאן במחוז אילאם, והעיר באנה בכורדיסטן, ואתרים במחוז המדאן ספגו תקיפות אוויריות. לאזורים אלו חשיבות רבה מכיוון שהם כוללים פלטפורמות שיגור טילים ובסיסים צבאיים מבוצרים קרוב לגבול העיראקי.

מקורות יודעי דבר בטהרן ציינו כי הקריאה האיראנית למהלכים האמריקאיים הנוכחיים חורגת מעבר להגנה על השיט במצר הורמוז, אלא רואה בהם ניסיון ללחוץ על העומק הגיאוגרפי המערבי. טהרן רואה בתקיפת האזורים הגובלים בעיראק וטורקיה מטרה להחליש את המבנה ההגנתי שהיה הפגיע ביותר לתקיפה בשבועות האחרונים.

קיימים חששות בקרב חוגי הביטחון האיראניים כי המטרה הסופית של תקיפות אלו היא ליצור פרצות ביטחוניות ברצועת הגבול המערבית. טהרן חוששת שוושינגטון תנצל פרצות אלו כדי להקל על חדירת קבוצות חמושות או ביצוע פעולות חדירה יבשתיות, מה שמהווה איום ישיר על הביטחון הלאומי והיציבות הפנימית של המדינה.

בצל הסלמה זו, התמונה נשארת פתוחה לכל האפשרויות, במיוחד עם הפעלת ההגנות האוויריות במזרח, במערב ובצפון-מזרח טהרן בפעם הראשונה מאז תחילת העימות. מצב הכוננות המרבי נמשך בקרב הכוחות האיראניים לקראת גלים חדשים של הפצצות, בתוך אזהרות הדדיות מפני התרחבות היקף המלחמה האזורית.

התקיפות האמריקאיות כוונו למרכזי פעולות צבאיות, מתקנים ימיים והאנגרים למטוסים במטרה לערער את היכולות המאיימות על השיט במצר הורמוז.

הפעולות הצבאיות האמריקאיות נגד מטרות בעומק איראן נכנסו ליומן האחד עשר, על רקע הסלמה חדה בשפת האיומים בין טהראן לוושינגטון, מה שמבשר על התרחבות היקף העימות הישיר באזור.

מקורות רשמיים איראניים ציטטו את הפיקוד הצבאי המשותף העליון כשהוא מפרסם אזהרה חריפה, שבה הדגיש כי כל ניסיון אמריקאי לתקוף את מתקני הגרעין ייענה בתגובה נחרצת שתכוון ישירות לאינטרסים אמריקאים ולאינטרסים של מדינות בנות בריתה של וושינגטון.

הודעה זו מגיעה בעיתוי רגיש שבו האזור עד למצב כוננות צבאית חסר תקדים, כאשר טהראן מציבה את הגנת תוכנית הגרעין שלה כקו אדום, ורואה בכל חצייה של קו זה כשינוי כללי העימות הקיימים ופתיחת הדלת לפגיעה בבסיסים ובאינטרסים המערביים.

איראן תפגע באינטרסים של ארצות הברית ובעלות בריתה אם וושינגטון תתקוף אתרים גרעיניים איראניים.

משרד החוץ הצרפתי נקט בצעד דיפלומטי נחרץ וזימן את הממונה על היחסים האיראני בפריז ביום שלישי, בעקבות אירוע חמור שתואר ככזה שכיוון לצוות הדיפלומטי שלה בבירה האיראנית. מהלך זה הגיע בהנחיה ישירה של שר החוץ ז'אן-נואל בארו, כדי להביע מחאה רשמית על ההפחדה שחוו שני עובדים צרפתים.

מקורות רשמיים הבהירו כי מזכיר משרד החוץ הודיע לדיפלומט האיראני על גינויה החריף של צרפת לתקיפה זו, אותה תיארה כפעולה מתוכננת ומכוונת. פריז הדגישה כי פרקטיקות כאלה מהוות הפרה בוטה של הנורמות הבינלאומיות והחסינויות שמהן צריכות ליהנות נציגויות דיפלומטיות בכל מדינות העולם.

פרטי האירוע מתייחסים ליום ראשון בערב, אז שני דיפלומטים צרפתים עברו מעצר בלתי מוצדק שנמשך מספר שעות על ידי כוחות הביטחון האיראניים. במהלך תקופת המעצר, הדיפלומטים נחקרו באופן אינטנסיבי, ואחד מהם אף עבר תקיפה פיזית ישירה לפני שאפשרו להם לחזור למתחם השגרירות הצרפתית.

מצדו, שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו הדגיש כי ארצו לא תעבור בשתיקה על הפרה חמורה זו של שלמות עובדיה, וציין כי לאירוע יהיו השלכות על היחסים הבילטרליים. בארו הוסיף כי העביר מסר זה בבירור לעמיתו האיראני, והדגיש את הצורך לכבד את החוקים הבינלאומיים המגנים על דיפלומטים.

מנגד, מקורות תקשורת איראניים רשמיים דיווחו כי שר החוץ עבאס עראקצ'י קיים שיחת טלפון עם עמיתו הצרפתי כדי לדון בהשלכות האירוע. במקום להתנצל, עראקצ'י הטיל על הדיפלומטים הצרפתים את האחריות למה שאירע, ותיאר את התנהגותם כבלתי מקובלת וכדורשת נקיטת אמצעי מניעה מצד צרפת.

עראקצ'י דרש מממשלת צרפת למנוע הישנות של מעשים כאלה בעתיד, מבלי לחשוף פרטים נוספים על אופי ההפרות שלטענתו ביצעו הדיפלומטים. הצהרות אלו משקפות פער רחב בגרסאות הרשמיות בין פריז לטהראן לגבי נסיבות האירוע בשטח.

משרד החוץ הצרפתי מתעקש על הצורך של הרשויות האיראניות לפתוח בחקירה שקופה כדי לשפוך אור על נסיבות התקיפה ולהעניש את האחראים לה באופן מרתיע. פריז גם קראה לטהראן לעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות להבטיח את ביטחון ושלמות המתחמים הדיפלומטיים והעובדים בהם בשטחה.

מתח דיפלומטי זה מגיע בתקופה שבה היחסים בין שתי המדינות עדים למורכבות גוברת עקב תיק הגרעין האיראני. השר בארו חזר והדגיש בשבוע שעבר את עמדת ארצו המתנגדת להסרת כל סנקציות אירופיות שהוטלו על טהראן, אלא אם כן זו תפגין מחויבות מלאה לוותר על שאיפותיה הגרעיניות.

צרפת מקשרת בין הקלה בלחצים הכלכליים לבין הפסקת הפעולות האיראניות שהיא מתארת כמערערות יציבות באזור המזרח התיכון. פריז רואה בהתנהגות האיראנית האחרונה כלפי דיפלומטיה כחלק מהקשר רחב יותר של הסלמה שנוקטת טהראן מול המעצמות המערביות.

בהקשר קשור, האזור נמצא במצב של כוננות לאחר הצהרות איראניות המצביעות על כניסה לעימות כולל עם וושינגטון, מה שמגביר את הרגישות של כל חיכוך דיפלומטי עם מדינות אירופה. בירות בינלאומיות עוקבות אחר השלכות המשבר הזה ומידת השפעתו על מסלולי המשא ומתן המקרטעים ממילא בין איראן לקהילה הבינלאומית.

הפרה חמורה ובלתי מקובלת זו של שלמות עובדינו לא תעבור ללא השלכות.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הודיע ביום שלישי על החלטה מכרעת לפטר את המפקד הכללי של צבא אוקראינה, אולכסנדר סירסקי, מתפקידו. מהלך זה מגיע בתקופה רגישה עבור המדינה, כאשר הזירה הפוליטית הפנימית עדה לתהפוכות ומתחים חריפים שהשפיעו על מבנה הפיקוד הצבאי העליון.

זלנסקי חשף את מינויו של מיכאילו דרפטי, ששימש כמפקד הכוחות המשותפים, כיורשו של סירסקי בפיקוד על הכוחות המזוינים. שינוי זה, לדברי משקיפים, נועד להזרים דם חדש למוסד הצבאי ולנסות להכיל את המשברים הרצופים שפקדו את התיאום בין ההנהגה הפוליטית והצבאית.

אולכסנדר סירסקי, בן 60, קיבל את הפיקוד על הצבא בתחילת 2024, והוא ידוע בניסיונו הצבאי הארוך ובתרומתו להדיפת המתקפה הרוסית על הבירה קייב בתחילת המלחמה ב-2022. עם זאת, תקופתו האחרונה עמדה בסימן ביקורת רחבה ומתחים עם גורמים ממשלתיים אחרים.

פיטוריו של סירסקי מגיעים בעקבות גל של מחאות עממיות ופוליטיות שקראו לעזיבתו, בתמיכה בשר ההגנה לשעבר מיכאילו פיודורוב. פיודורוב עזב את תפקידו לפני כשבוע, בתוך האשמות נגד סירסקי כי הוא עומד מאחורי הדחתו ושיבוש מאמצי המודרניזציה של צבא אוקראינה.

מקורות דיווחו כי המחלוקת בין סירסקי לפיודורוב, המומחה הטכנולוגי הצעיר, נסבה סביב חזון פיתוח המוסד הצבאי ושימוש בטכנולוגיה מודרנית בעימותים. פיודורוב האשים את המפקד המודח בהפעלת לחצים ישירים על הנשיאות כדי להרחיקו מהזירה, דבר שסירסקי הכחיש שוב ושוב לפני פיטוריו.

בזירה המבצעית, מקורות רפואיים וצבאיים דיווחו על מותם של שלושה בני אדם לפחות ופציעתם של יותר מ-12 נוספים במתקפה רוסית עזה שפגעה בעיר זפוריז'יה. הכוחות הרוסיים השתמשו במתקפה זו בפצצות מונחות שפגעו באזורי מגורים מאוכלסים בעיר שבדרום המדינה.

המנהל הצבאי בזפוריז'יה אישר כי ההפצצה גרמה לשריפה ענקית שכלתה שבע קומות מבניין מגורים בן תשע קומות. צוותי ההצלה והכיבוי פועלים מאז שעות הבוקר המוקדמות לחילוץ הקורבנות ולכיבוי השריפות שפגעו בחלקים נרחבים של רכוש ומכוניות סמוכות.

מושל מחוז זפוריז'יה, איוון פיודורוב, הצהיר כי הקורבנות שנפלו במתקפה הם אזרחים בשנות השישים והארבעים לחייהם. הוא ציין כי הכוחות הרוסיים מסתמכים יתר על המידה על פצצות גלישה ומונחות כדי לפגוע באזורים הסמוכים לקווי החזית, מה שמעלה את עלות האבדות בנפש.

בהקשר קשור, משרד האו"ם לזכויות אדם חשף נתונים סטטיסטיים מזעזעים המצביעים על עלייה במספר ההרוגים והפצועים בקרב אזרחים באוקראינה. על פי הדו"ח של האו"ם, שיעור הקורבנות עלה ביותר משליש במחצית הראשונה של השנה הנוכחית בהשוואה לתקופות קודמות של המלחמה.

המשלחת של האו"ם תיעדה 1396 הרוגים וכ-8,000 פצועים בשישה החודשים הראשונים של 2026, עלייה המוערכת בכ-37 אחוזים. האו"ם ייחס עלייה ניכרת זו להגברת המתקפות הרוסיות באמצעות כטב"מים וטילים בליסטיים ארוכי טווח.

דניאל ביל, ראש משלחת האו"ם לניטור זכויות אדם באוקראינה, הסבירה כי המתקפות הרוסיות מכוונות באופן שיטתי למערכות חיוניות התומכות בחיי אזרחים. היא הוסיפה כי השימוש בפצצות גלישה באזורי החזית הורס קהילות מקומיות והופך את המשך החיים הנורמליים לכמעט בלתי אפשרי.

הנתונים מצביעים על כך שמתקפות כטב"מים קצרי טווח לבדן גרמו למותם של 418 בני אדם ולפציעתם של יותר מאלפיים נוספים מאז תחילת השנה. נתון זה מייצג כפול ממספר הקורבנות שנפלו במתקפות דומות בשנה שעברה, מה שמשקף הסלמה מסוכנת בקצב הפעולות הצבאיות.

מצדם, תושבי הערים הסמוכות לעימותים, כמו זפוריז'יה, מביעים מצב של אימה מתמדת עקב המשך הטיסות האינטנסיביות של הכטב"מים. עדויות מהשטח מצביעות על כך שהמתקפות אינן נפסקות מסביב לשעון, כאשר הן מתחילות עם כטב"מים בבוקר ומסתיימות עם פצצות מונחות בלילה.

למרות הכחשות חוזרות ונשנות מצד מוסקבה לגבי פגיעה באזרחים, העובדות בשטח והדיווחים הבינלאומיים מאשרים את המשך הפגיעה בתשתיות ובבנייני מגורים. המלחמה הרוסית באוקראינה נכנסת לשנתה החמישית בתוך מורכבויות פוליטיות וצבאיות המגבירות את סבלם של האזרחים משני הצדדים.

החלטתי שמיכאילו דרפטי יהיה המפקד הכללי החדש של הכוחות המזוינים של אוקראינה, והבעתי את תודתי לאולכסנדר סירסקי ולכל לוחמינו על עמידתם בעמדותינו.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על צעד היסטורי הכולל הנחיה לממשלו לאפשר לחברות תעופה אמריקאיות להפעיל טיסות ישירות ללבנון. החלטה זו נועדה לסיים איסור טיסות שהוטל על ידי וושינגטון לפני יותר מארבעה עשורים, ובכך לפתוח אופקים חדשים לתקשורת בין שתי המדינות.

הפסקת הטיסות הישירות מתוארכת לשנת 1985, כאשר הנשיא לשעבר רונלד רייגן קיבל החלטה לאסור הפעלה ישירה בעקבות חטיפת מטוס של חברת 'TWA' האמריקאית. מאז, הנסיעה בין המדינות הוגבלה לטיסות עקיפות דרך שדות תעופה מתווכים והסכמי קישור מסחריים.

ההודעה הגיעה דרך פלטפורמת 'Truth Social', שם אישר טראמפ כי ההחלטה התקבלה בעקבות פגישתו עם נשיא לבנון ג'וזף עאון. הנשיא האמריקאי הבהיר כי המטרה היא לאפשר לאזרחים אמריקאים לבקר בלבנון בקלות, ותיאר אותה כמדינה יפהפייה הראויה לתמיכה.

מבחינה פרוצדורלית, הנחיה זו אינה אומרת שהטיסות יחלו באופן מיידי, אלא דורשת סדרה של הליכים משפטיים ורגולטוריים בתוך הממשל האמריקאי. חברות התעופה יבחנו מאוחר יותר את הכדאיות הכלכלית ואת תקני הביטחון לפני השקת קוויהן האוויריים לביירות.

בביירות, ראש ממשלת לבנון נוואף סלאם קיבל את ההחלטה בברכה רחבה, וראה בה הזדמנות פז להחיות את הכלכלה הלאומית. סלאם ציין כי חידוש הטיסות יחזק את תנועת הנסיעות והתיירות ויחזק את היחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם וושינגטון באופן חסר תקדים.

התפתחויות אלו מגיעות בהקשר של ביקור רשמי שמקיים נשיא לבנון ג'וזף עאון בארצות הברית, והוא הביקור הראשון של נשיא לבנוני בבית הלבן מזה כ-17 שנים. הביקור החל בשמונה עשר ביולי הנוכחי, ונושא עמו תיקים פוליטיים וביטחוניים מורכבים.

במהלך פגישתם בחדר הסגלגל, הצהיר טראמפ כי לבנון סבלה מיחס רע במשך זמן רב וצריכה לזכות בכבוד הראוי. הוא הדגיש את מחויבות ארצו לספק את התמיכה הנדרשת ללבנון בשלב הבא כדי להבטיח את יציבותה ויחסה כשותפה מרכזית באזור.

מצדו, הנשיא עאון הדגיש את הצורך בהשגת שלום כולל בלבנון, ודרש תמיכה פוליטית אמריקאית ללחוץ על ישראל. עאון קרא לוושינגטון להתערב כדי להבטיח נסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הלבנוניים שעדיין נמצאים תחת כיבוש.

בשטח, דיווחו מקורות תקשורת כי צבא ישראל עדיין מבצע פעולות צבאיות ופיצוצים באזורי דרום לבנון. מהלכים אלו מגיעים למרות קיומו של הסכם חתום בין הצדדים בעשרים ושישה ביוני האחרון שמטרתו להרגיע את המצב.

בהקשר קשור, הנתונים האחרונים של משרד הבריאות הלבנוני חשפו את היקף האבדות בנפש כתוצאה מההסלמה המתמשכת מאז מרץ 2026. המשרד רשם 4328 הרוגים ויותר מ-12 אלף פצועים, מה שמטיל לחץ עצום על מגזר הבריאות והתשתיות במדינה.

לבנון סבלה מיחס רע במשך זמן רב, והיא ראויה לכבוד רב יותר, ואנו נפעל לכך שהיא תטופל כראוי.

מקורות ביטחוניים לבנוניים דיווחו כי יחידות צבא לבנון החלו היום, יום שלישי, בפעולת פריסה בעיירה זוטר אל-גרביה במחוז נבטיה, וזאת במסגרת יישום השלב הראשון של הסכם 'נוסחת המסגרת' שהושג בתיווך אמריקאי בחודש שעבר. מהלך זה נועד להחזיר את ריבונות המדינה על אזורי הדרום במקביל לנסיגה הדרגתית של כוחות הכיבוש הישראלי.

צבא לבנון הודיע כי כוחות הכיבוש ירו לעבר יחידותיו במהלך מילוי משימותיהן בעיירה, והזהיר כי פרובוקציות אלו עלולות לשבש את הצעדים המוסכמים בשטח. מנגד, צבא הכיבוש הישראלי טען כי הירי היה 'אזהרה' לאחר שרכב הנדסי של צבא לבנון חצה את קווי המגע למרחק של 150 מטרים באזור אותו תיאר כבטחוני ליד זוטר אל-שרקיה.

מצידו, ראש עיריית זוטר אל-גרביה, עאבד עז אל-דין, אישר כי העיירה ספגה הרס עצום שפגע ביותר ממחצית מבתי המגורים שלה, וציין כי התשתיות של תחנות מים וחשמל יצאו מכלל שימוש. עז אל-דין הביע את חשש התושבים לחזור בצל המשך הנוכחות הצבאית הישראלית בעיירה השכנה זוטר אל-שרקיה, הנמצאת במרחק דקות ספורות בלבד הליכה.

התפתחויות שטח אלו מתרחשות במקביל לביקור רשמי של נשיא לבנון ג'וזף עאון בוושינגטון, שם הוא צפוי להיפגש עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ כדי לדון בערבויות להמשך ההסכם. התוכנית קובעת כי צבא לבנון יהיה הסמכות הבלעדית לשאת נשק באזורים המוגדרים, יחד עם סריקת הכפרים משאריות מלחמה כדי להבטיח חזרה בטוחה של העקורים.

צוותי ההנדסה של הצבא נכנסו לזוטר אל-גרביה, ואנו ממתינים להוראות כדי להודיע לתושבים לחזור לאחר אבטחת האזור במלואו.

שר ההגנה האמריקאי, פיט הגסית', חשף נתונים פיננסיים חדשים הנוגעים לעלות הכוללת של המבצעים הצבאיים בהובלת ארצות הברית נגד איראן, ואישר כי היא עברה את רף 37.5 מיליארד דולר. השר ציין בעדותו בפני ועדת ההקצבות של הסנאט כי מספרים אלה רשמו קפיצה של כשמונה מיליארד דולר בהשוואה להערכות קודמות שפורסמו לציבור.

ישיבה זו היא העימות הפומבי הראשון של הגסית' עם המחוקקים מאז חידוש הפעולות הצבאיות של הכוחות האמריקאים בתחילת החודש, שם הופיע יחד עם ראש המטות המשולבים, הגנרל דן קין. השר הסביר כי התקציב הנוכחי מכסה את כל ההוצאות התפעוליות והלוגיסטיות הצפויות עד סוף שנת הכספים ב-30 בספטמבר הקרוב.

בשטח, משמרות המהפכה האיראניים הודיעו על הרחבת היקף פעולותיהם הצבאיות לכלול יעדים בעומק כווית, ואישרו בהצהרה רשמית תקיפת מכ"מים השייכים לצבא האמריקאי. על פי ההצהרה, התקיפות התמקדו במערכות מעקב המוצבות באי האסטרטגי בובייאן, בנוסף למתקני מכ"ם בתוך בסיס חיל האוויר עלי אל-סאלם.

מצדה, המטה הכללי של צבא כווית אישר כי מערכות ההגנה האווירית התמודדו ביעילות עם תקיפות טילים וכטב"מים שתוארו כעוינים. מקורות צבאיים הבהירו כי המדינה ספגה שני גלים של הפצצות כבדות בפרק זמן שלא עלה על 16 שעות, מה שגרם לרשויות לדרוש מהתושבים לציית באופן מלא להוראות הביטחון והבטיחות.

בהקשר קשור, מועצת השרים הכוויתית גינתה בחריפות את התקיפות האיראניות, וראתה בהן הפרה בוטה של ריבונות המדינה ושלמותה הטריטוריאלית. מקורות רשמיים דיווחו כי ההפצצות לא הוגבלו ליעדים צבאיים, אלא פגעו גם בשתי תחנות כוח ומתקני נפט חיוניים, מה שהוביל לפרוץ שריפות ולנזקים חומריים כבדים בבנייני מגורים ומתקנים אזרחיים.

התפתחויות מהירות אלו בשטח מגיעות לאחר קריסת ההבנות הדיפלומטיות שהושגו ביוני האחרון, אשר נועדו להפסיק את הלחימה ולהתחיל במשא ומתן מקיף. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע רשמית ב-8 ביולי על סיום הפסקת האש, והטיל על טהראן את האחריות לתקיפות שפגעו במכליות נפט במצר הורמוז.

האזור עד לימים אלה סבבים עוקבים של תקיפות אוויריות אמריקאיות המכוונות לאתרים צבאיים בעומק איראן, בעוד טהראן מגיבה בתקיפת בסיסים אמריקאים במדינות השכנות. וושינגטון מאשימה את טהראן באיום על השיט הבינלאומי בנתיבי המים האסטרטגיים, בעוד איראן מתעקשת לכפות מנגנון רגולטורי משלה למעבר ספינות דרך מצר הורמוז.

ההסלמה הצבאית חסרת התקדים הזו מעוררת חששות בינלאומיים נרחבים מפני שיבוש אפשרי באספקת האנרגיה העולמית והפסקת יצוא הנפט והגז מאזור המפרץ. לאור התעקשות כל צד על עמדותיו, גוברות הציפיות להמשך העימותים הישירים, במיוחד עם התעקשות וושינגטון להבטיח את חופש השיט בכוח צבאי, והמשך פעולות התגמול של טהראן נגד הנוכחות האמריקאית באזור.

המלחמה האמריקאית באיראן עלתה עד כה 37.5 מיליארד דולר, עלייה של כשמונה מיליארד דולר מההערכות הקודמות.

הרשויות העיראקיות באזור כורדיסטן פתחו מחדש את נמל התעופה הבינלאומי בארביל לתנועת מטוסים, זמן קצר לאחר סגירה כפויה. החלטה זו באה בעקבות הערכה ביטחונית של המרחב האווירי של העיר, שסבלה מסדרת איומים אוויריים ישירים בשעות האחרונות.

מנהל שדה התעופה, אחמד הושיאר, אישר כי תנועת הטיסות חזרה לשגרה לאחר אישור בטיחות המרחב האווירי והפסקת התקיפות שכוונו לעיר. ההשעיה כללה את כל הטיסות הנכנסות והיוצאות כאמצעי זהירות להגנה על נוסעים ומטוסים מכל פגיעה אפשרית.

בהקשר קשור, מקורות בשטח דיווחו כי מערכות ההגנה האווירית בעיר ארביל הצליחו ליירט ארבעה מל"טים מתאבדים. מל"טים אלו ניסו להגיע למטרות חיוניות, כולל מטה הקונסוליה האמריקאית בעיר, אך ההגנה האווירית הפילה אותם לפני שהגיעו ליעדיהם.

האזור חווה הסלמה צבאית חסרת תקדים, כאשר ארצות הברית ואיראן מחליפות מהלומות במספר חזיתות אזוריות. עימותים אלו מתרכזים באזורים בצפון עיראק, שם טהראן מכוונת את מה שהיא מתארת כמחנות של קבוצות אופוזיציה ובסיסים צבאיים הקשורים לנוכחות האמריקאית.

הסלמה זו בשטח מגיעה בעקבות קריסת ההבנות הפוליטיות שנחתמו בין וושינגטון לטהראן ביוני האחרון. הצד האמריקאי הודיע על סיום תוקף הפסקת האש ב-8 ביולי הנוכחי, בתגובה לתקיפות שכוונו למכליות נפט במצר הורמוז האסטרטגי.

במישור האנושי, הפיקוד המרכזי האמריקאי הודיע על מותו של אחד מחייליו בצפון עיראק במהלך משימה לטיפול בשאריות מלחמה. המקורות הבהירו כי החייל נהרג במהלך ניסיון לפוצץ תחמושת שלא התפוצצה השייכת למל"ט איראני שנפל מוקדם יותר באזור.

עם אירוע זה, מספר ההרוגים בקרב הכוחות האמריקאים עולה ל-17 חיילים מאז תחילת העימותים הישירים בסוף פברואר האחרון. מספרים אלו משקפים את עוצמת ההתנגשויות המתמשכות, שחרגו מהגבולות הגיאוגרפיים המסורתיים וכללו מדינות שכנות.

בהתפתחות נוספת, מקורות צבאיים חשפו את מותם של שני חיילים אמריקאים ואובדן שלישי בעקבות תקיפה אווירית שכוונה לאתר צבאי בירדן. בדיקות מדויקות מתבצעות כעת על שרידים בלתי מזוהים שנמצאו באתר כדי לקבוע אם הם שייכים לחייל הנעדר מאז יום שישי.

טהראן מתעקשת בעמדותיה המוצהרות על הצורך לארגן מנגנון למעבר ספינות במצר הורמוז תחת פיקוחה הישיר, דבר שוושינגטון דוחה בתוקף. מחלוקת מהותית זו סביב חופש השיט הבינלאומי מאיימת לשבש את אספקת האנרגיה העולמית ומגבירה את הסבירות להידרדרות למלחמה כוללת.

המצב בשדה התעופה בארביל ובאזורים הסובבים אותו נותר תלוי בהתפתחויות המהירות בשטח, בצל חששות מחידוש תקיפות המל"טים. הצוותים הטכניים והביטחוניים בשדה התעופה ממשיכים להיות בכוננות כדי להבטיח את המשך הפעילות האווירית ואת אבטחת נתיבי האוויר בצפון עיראק.

טיסות אל ומנמל התעופה בארביל הושעו זמנית עקב גל תקיפות שכוונו לעיר ולמרחב האווירי שלה, והן יחודשו ברגע שהמצב הביטחוני יתייצב.

רצועת עזה חוותה יום עקוב מדם חדש מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי, כאשר 12 פלסטינים נהרגו בסדרת תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות שפגעו באזורים שונים ברצועה. התקפות אלו מגיעות כחלק מההסלמה המתמשכת וההפרות הישראליות החוזרות ונשנות של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, מה שמאיים בקריסת ההבנות השבריריות.

בפשע מזעזע שזעזע את העיר עזה, משפחה שלמה בת שישה נפשות נהרגה כתוצאה מהפגזה שפגעה בדירת מגורים באזור אל-סאמר. מקורות רפואיים אישרו כי צוותי ההצלה חילצו את גופות האב פיראס אחמד אל-מסרי ואשתו סלסביל מוחמד אל-מסרי בת ה-34, בנוסף לארבעת ילדיהם שגופותיהם הגיעו חרוכות לבית החולים.

מקורות בבית החולים שיפא דיווחו כי הילדים הקורבנות הם נעים (בן 13), פריאל (בת 11), סלמה (בת 9) ואמירה (בת 6). גופות המשפחה לוו בתהלוכת הלוויה עצובה, על רקע גינוי ציבורי נרחב לפשע שהוביל למחיקת המשפחה כולה מהמרשם האזרחי הפלסטיני כתוצאה מפגיעה ישירה בביתם.

בהתפתחות נוספת בשטח, כטב"ם ישראלי ביצע תקיפה שפגעה בדירה בבניין מגורים הממוקם מול בית החולים לשירות הציבורי במרכז העיר עזה. התקיפה הביאה למותם של ארבעה פלסטינים ולפציעתם של אחרים בדרגות שונות, כאשר גופות שלושה מהם פונו מיד לאחר התקיפה, בעוד הרביעי מת מפצעיו הקשים בחדרי הניתוח.

התקיפות לא הוגבלו לעיר עזה, אלא התרחבו גם למרכז הרצועה, כאשר מטוסי הכיבוש תקפו מכונית אזרחית שנסעה צפונית-מזרחית למחנה נוסיראת. מקורות רפואיים אישרו את הגעתם של שני הרוגים לבית החולים כתוצאה מתקיפה זו, בעוד פעולות החיפוש אחר פצועים אפשריים נמשכו בסביבת האתר הממוקד שספג נזק רב.

בהקשר קשור, משרד הבריאות הודיע על מותה של אישה פלסטינית מפצעיה הקשים שנגרמו לה בתקיפה ישראלית קודמת שפגעה בבית בעיר עזה לפני מספר ימים. הודעה זו מעלה את מספר הקורבנות הנופלים מדי יום מפצעיהם, על רקע המחסור החמור בציוד רפואי ותרופות הדרושים לטיפול במקרים קריטיים.

בשטח, האזורים המזרחיים של שכונת זיתון בדרום העיר עזה הופגזו בארטילריה כבדה לפנות בוקר, במקביל לירי מכלי רכב צבאיים המוצבים בסביבה. עדי ראייה דיווחו כי ההפגזה האקראית גרמה לבהלה בקרב התושבים העקורים באזורים הסמוכים, וגרמה לנזקים חומריים כבדים לרכוש ולשטחים חקלאיים.

במרכז הרצועה, כלי רכב צבאיים ישראליים, כולל טנקים ודחפור, חדרו לאזור 'אבו גראבה' ממזרח לעיר דיר אל-בלח. הכוחות הפולשים ביצעו עבודות גירוף נרחבות של שטחים חקלאיים תחת חיפוי אש כבד, לפני שכלי הרכב נסוגו לעמדותיהם מאחורי גדר הביטחון לאחר מספר שעות של הפעולה שכוונה לתשתיות האזור.

דיווחים מקומיים מצביעים על כך שחדירה זו מגיעה בהקשר של ניסיונות צה"ל להרחיב את אזורי שליטתו, כאשר נצפתה הזזת קוביות בטון צהובות לכיוון מערב. קוביות אלו נחשבות לסימנים סמליים למה שמכונה 'הקו הצהוב' שנקבע בהבנות הפסקת האש כקו הפרדה בין אזורי הנסיגה לאזורי הריכוז הצבאי.

דאגה שוררת בחוגים הפלסטיניים בעקבות הצהרות של גורמים ישראליים על כוונתם להגדיל את שטח השליטה הצבאית בתוך הרצועה. על פי תוכניות אלו, רשויות הכיבוש שואפות להעלות את שיעור שליטתן מ-53% הקבועים בהסכם לכ-70%, מה שמהווה הפרה מהותית של סעיפי הרגיעה שנחתמו בחסות בינלאומית.

על פי נתוני משרד הבריאות, מספר ההפרות הישראליות מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש ועד הבוקר הגיע ל-1168 הרוגים ו-3798 פצועים. נתונים אלו מראים את היקף ההפרות המתמשכות שמהן סובלים אזרחים במחוזות השונים של הרצועה, למרות ההתחייבויות המוצהרות להפסקת פעולות הלחימה והגנה על אזרחים.

התפתחויות אלו מגיעות בזמן שהרצועה עדיין סובלת מהשלכות מלחמת ההשמדה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023. מלחמה זו הותירה אחריה תוצאות קטסטרופליות של למעלה מ-73 אלף הרוגים ויותר מ-173 אלף פצועים, בנוסף להרס של כ-90% מהתשתיות והמתקנים האזרחיים ובתי החולים, מה שהפך את החיים ברצועה לכמעט בלתי אפשריים.

מצדו, ההגנה האזרחית אישרה כי צוותיה פועלים בתנאים קשים לכיבוי השריפות שנגרמו מההפגזות, כאשר הצליחו להשתלט על שריפה גדולה בבית משפחת אל-מסרי. צוותי ההצלה סובלים ממחסור חמור בציוד ובדלק, מה שמפריע ליכולתם להגיב במהירות לקריאות על רקע המשך התקיפות הישראליות הישירות והעקיפות.

משפטנים ומוסדות בינלאומיים דורשים התערבות מיידית כדי לעצור הפרות אלו ולהבטיח את הגנת האזרחים הפלסטינים מפני מכונת המלחמה הישראלית. משקיפים מזהירים כי המשך תקיפות שיטתיות אלו עלול להוביל לחזרה לעימותים כוללים, במיוחד על רקע התעקשות הכיבוש לשנות את המציאות בשטח ולהטיל אזורי חיץ חדשים המנוגדים להבנות הבינלאומיות.

התקיפה הישראלית הובילה למחיקת משפחת אל-מסרי כולה מהמרשם האזרחי הפלסטיני לאחר מותם של האב, האם וארבעת ילדיהם.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אישר כי ארצות הברית טרם השלימה את יעדיה הצבאיים מול איראן, והדגיש כי נסיגה מהאזור אינה באה בחשבון בשלב זה. טראמפ הבהיר בהצהרות מהבית הלבן כי עצירה כעת תעניק לטהראן הזדמנות לבנות מחדש את יכולותיה בתוך שני עשורים, דבר שוושינגטון שואפת למנוע באמצעות המשך הלחץ הצבאי.

בהסלמה בולטת, חשף טראמפ את כוונת ארצו לתקוף את מתקן הגרעין 'ג'בל פאס' הממוקם עמוק מתחת לאדמה ליד אזור נתנז. הנשיא האמריקאי תיאר את התקיפה הצפויה כחזקה מאוד וקרובה, וציין כי המודיעין המערבי עוקב אחר אתר זה, החשוד בשימוש להעשרת אורניום באופן לא מוצהר.

בשטח, הכוחות האמריקאים המשיכו זו הלילה העשירי ברציפות לבצע תקיפות אוויריות אינטנסיביות שכונו נגד תשתיות צבאיות בתוך שטחי איראן. תקיפות אלו מגיעות במסגרת אסטרטגיה אמריקאית שמטרתה לערער את יכולות התקיפה של טהראן ולמנוע ממנה לאיים על השיט הבינלאומי ובסיסים צבאיים באזור.

מצידו, שר ההגנה האמריקאי, פיט הגסית', הפנה אזהרה חמורה להנהגה האיראנית מפני פגיעה בספינות סוחר או צבאיות במצר הורמוז. הגסית' הדגיש כי כל ניסיון לשבש את תנועת השיט ייענה בתגובה צבאית אמריקאית שתעלה פי עשרה על היקף התקיפה, כדי להבטיח את ביטחון נתיבי המים החיוניים.

בהקשר של ההסלמה האזורית, כווית, בחריין וירדן הותקפו שוב ביום שלישי, וההתקפות יוחסו לכוחות איראניים. מקורות בשטח דיווחו כי ההגנות האוויריות במדינות אלו הופעלו כדי להתמודד עם טילים ומל"טים שכונו נגד אתרים חיוניים ובסיסים שבהם נמצאים כוחות אמריקאים.

צבא ירדן הודיע על הצלחתו ליירט ולהפיל שלושה טילים וחמישה מל"טים ששוגרו משטחי איראן לעבר יעדיו. במקביל, הרשויות בכווית ובחריין הפעילו את מערכות ההגנה שלהן כדי להתמודד עם איומים אוויריים, בתוך קריאות כוויתיות לחסוך באנרגיה לקראת כל מצב חירום שייגרם מההסלמה הצבאית.

במישור הדיפלומטי, פקיסטן נכנסה שוב לקו המשבר, כאשר ראש הממשלה שהבאז שריף קרא לכל הצדדים לנהוג באיפוק מרבי. במהלך פגישתו עם שר הפנים האיראני, שריף הדגיש כי איסלאמאבאד תמשיך במאמצי התיווך כדי למנוע את הידרדרות האזור למלחמה כוללת שאי אפשר לשלוט בהשלכותיה.

ראש ממשלת פקיסטן ציין כי ארצו שואפת להחיות את ההבנות שהושגו ביוני האחרון, למרות היעדר אופק פוליטי כרגע. הוא הדגיש את הצורך לחזור לשולחן המשא ומתן כדי לסיים את מצב העוינות שהחל להסלים באופן מסוכן מאז תחילת חודש יולי הנוכחי.

בנוגע לחזיתות אחרות, טראמפ הזהיר את קבוצת החות'ים בתימן מפני ביצוע כל איומים המכוונים נגד אינטרסים אמריקאים או בעלות ברית של וושינגטון. הצהרות אלו הגיעו במהלך פגישתו עם נשיא לבנון ג'וזף עאון, שם הדגיש כי וושינגטון מסוגלת להתמודד עם כל הסלמה חות'ית כפי שעשתה בעימותים קודמים.

שורשי העימות הנוכחי חוזרים לפברואר האחרון, כאשר כוחות אמריקאים וישראלים פתחו במתקפה רחבת היקף על יעדים איראניים, מה שהצית סכסוך אזורי מתמשך. למרות חתימת מזכר הבנות ביוני האחרון לייצוב הפסקת אש, ההפרות החוזרות ונשנות הובילו לקריסת ההפוגה ולחידוש הפעולות הצבאיות.

הדיווחים מצביעים על כך שאיראן מיקדה את התקפותיה האחרונות במדינות המארחות בסיסים צבאיים אמריקאים, בניסיון ללחוץ על וושינגטון לסגת. עם זאת, העמדה האמריקאית המוצהרת מצביעה על התעקשות להשיג את 'היעדים המלאים' לפני דיבור על כל רגיעה כוללת או נסיגה מהעמדות הקדמיות.

הציפייה נשארת השלטת באזור עם התקרבות המועד שטראמפ רמז עליו לתקיפת מתקני גרעין, בתוך חששות בינלאומיים מהפיכת הסכסוך למלחמה אזורית גדולה. בירות העולם עוקבות בזהירות אחר יכולת התיווך האזורי, במיוחד הפקיסטני, לנטרל את הפתיל של המשבר לפני שיהיה מאוחר מדי.

אם נעזוב עכשיו, איראן תצטרך בין 15 ל-20 שנה לבנות מחדש, אבל אנחנו עדיין לא סיימנו את עבודתנו.

משרד החוץ הכוויתי הודיע היום, יום שלישי, על זימון שגריר הרפובליקה האסלאמית של איראן במדינה, מוחמד טוטונג'י, על רקע ההסלמה הצבאית האחרונה שכוונה נגד האינטרסים הכוויתיים. סגן שר החוץ, השגריר חמד סולימאן אל-משעאן, מסר מזכר מחאה רשמי לשגריר האיראני המביע את גינויה החריף של כווית לתקיפות החוזרות ונשנות.

צעד דיפלומטי זה מגיע לאחר שמכלית הנפט הכוויתית 'כיפאן' הותקפה ישירות אמש, יום שני, בעת שחצתה את מצר הורמוז האסטרטגי. מקורות רשמיים אישרו כי המתקפה לא הסתכמה רק בנזק חומרי, אלא גם גרמה לפציעות בדרגות שונות בקרב אנשי צוות המכלית שהיו על סיפונה בעת האירוע.

המזכר הכוויתי הדגיש כי תקיפה זו מהווה הפרה ברורה של עקרונות המשפט הבינלאומי ואמנת האומות המאוחדות, בנוסף להיותה הפרה של החלטת מועצת הביטחון מס' 2817 לשנת 2026. משרד החוץ ראה בתקיפת הספנות המסחרית איום על ביטחון האנרגיה העולמי ומגבירה את המתיחות באזור הסובל מהפרעות ביטחוניות מתמשכות.

בהקשר קשור, האווירה הכוויתית עדה להתפתחות צבאית בולטת, כאשר המטה הכללי של צבא כווית הודיע על הפעלת מערכות הגנה אווירית ליירוט מטרות עוינות. מקורות צבאיים הבהירו כי מערכות ההגנה האווירית הצליחו ליירט מספר טילים ומל"טים שניסו לחדור למרחב האווירי של המדינה.

המטה הכללי קרא לאזרחים ולתושבים לציית להוראות הביטחון והבטיחות שהוצאו על ידי הרשויות המוסמכות, וציין כי קולות הפיצוצים שנשמעו באזורים שונים נבעו מפעולות היירוט המוצלחות. ההודעה הצבאית הדגישה כי הכוחות המזוינים נמצאים בכוננות עליונה להגנה על מתקנים חיוניים ועל הריבונות הלאומית.

מצדו, משמרות המהפכה האיראניים קיבלו אחריות על ביצוע התקפות שכוונו נגד מה שתוארו כמטרות צבאיות אמריקאיות בתוך שטחי כווית. הצד האיראני טען בהודעה רשמית כי השמיד מערכת מכ"ם התרעה מוקדמת השייכת לכוחות האמריקאים, בנוסף לתקיפת מחסנים והאנגרים של מל"טים בבסיס חיל האוויר עלי אל-סאלם.

ההודעה האיראנית ציינה כי ההתקפות בוצעו באמצעות להקות של מל"טים מתאבדים, מה שהוביל לשריפת מספר מטוסים מדגם (MQ-9). טענות אלו מגיעות במסגרת עימות פתוח שטהראן טוענת כי הוא מכוון נגד הנוכחות הצבאית הזרה באזור המפרץ הערבי.

ברמה האזורית, כווית לא הייתה היחידה שנחשפה להסלמה זו, כאשר מקורות תקשורת דיווחו על הפעלת צפירות אזעקה בממלכת בחריין השכנה. זאת בעקבות זיהוי תנועות אוויריות עוינות דומות, מה שמעיד על התרחבות היקף העימות הצבאי לכלול מספר מדינות במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ.

סגן שר החוץ הכוויתי הדגיש כי הסלמה זו מגיעה במסגרת סדרת תקיפות שהחלו מפברואר האחרון, וכללו הצהרות מסיתות ופרובוקטיביות מצד גורמים איראניים. הוא הבהיר כי כווית שומרת על זכותה המלאה לנקוט בכל האמצעים המשפטיים והדיפלומטיים המבטיחים את הגנת שטחה ואינטרסיה האסטרטגיים.

כווית הטילה על הצד האיראני אחריות מלאה על ההשלכות הנובעות מהתקפות בלתי חוקיות אלו, ודרשה הפסקה מיידית של כל פעולות האיבה. היא ציינה כי המשך מדיניות זו יוביל לערעור מאמצי השלום והיציבות באזור, וידחוף לעימות כולל שתוצאותיו הרות אסון.

בצל התפתחויות אלו, סוכנויות אנרגיה בינלאומיות הזהירו מפני השלכות הסכסוך המזוין על אספקת הנפט העולמית, במיוחד עם תקיפת מכליות במצר הורמוז. המעצמות הבינלאומיות קראו להבטיח את נתיבי המים החיוניים כדי להבטיח את זרימת האנרגיה ולמנוע קריסה של השווקים העולמיים שכבר החלו להיות מושפעים מעליית עלויות הביטוח והמשלוח.

בירות גדולות עוקבות בדאגה רבה אחר המצב בכווית ובמפרץ, בתוך קריאות לאיפוק ולחזרה לשולחן המשא ומתן כדי למנוע מלחמה אזורית רחבת היקף. צפוי כי בשעות הקרובות יתקיימו מהלכים דיפלומטיים אינטנסיביים ברמת מועצת הביטחון של האו"ם כדי לדון בדרכים לעצור את ההסלמה האיראנית ולהגן על ריבונות מדינות המפרץ.

תקיפה בוטה זו מהווה הפרה בוטה של ריבונות מדינת כווית ואיום על ביטחון וחופש השיט הבינלאומי והפרה של המשפט הבינלאומי ואמנת האומות המאוחדות.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קיבל בבית הלבן את נשיא לבנון ג'וזף עאון, בפגישה שהתמקדה בחיזוק היחסים הבילטרליים ובדיון בתיקים הביטחוניים המורכבים באזור. טראמפ הדגיש במהלך הפגישה כי וושינגטון מתכוונת להעניק סיוע משמעותי למדינת לבנון, והדגיש את הצורך להתייחס ללבנון בהערכה וכבוד ההולמים את תרבות עמה הייחודית.

הנשיא האמריקאי התייחס לאתגרים העומדים בפני היציבות בביירות, וראה בחיזבאללה את הבעיה העיקרית ממנה סובלת לבנון כיום. טראמפ ציין כי הממשל האמריקאי נקט בצעדים מעשיים שהעולם יראה את תוצאותיהם בקרוב, והדגיש כי קיימות תוכניות אסטרטגיות ברורות לתמיכה במוסד הצבאי הלבנוני ולהעצמתו.

בנוגע למתיחות הגבולית, טראמפ הבהיר כי יעקוב מקרוב אחר הפרטים הקשורים לשלב הניסיוני של פרויקט האזור הבטוח בדרום לבנון. הוא גם גילה גמישות דיפלומטית מפתיעה כאשר הצהיר על אפשרות לפתוח ערוצי תקשורת עם חיזבאללה, בתנאי שיהיה רצון ובקשה ישירה מנשיא לבנון ג'וזף עאון.

מצידו, נשיא לבנון ג'וזף עאון הדגיש את דבקות ארצו בהסכם המסגרת כדרך ליציבות בת קיימא, ודחה בתוקף את החששות מהידרדרות המדינה לסכסוך פנימי. עאון הדגיש כי מסלול פוליטי זה לא יהווה פתח למלחמת אזרחים, אלא הוא צעד הכרחי להשבת הביטחון, שחזרתו היא רק עניין של זמן.

עאון הצהיר בבירור כי החזון הלבנוני שואף בסופו של דבר לסגור את דף הסכסוך ולסיים את מצב העוינות עם ישראל באופן סופי וקבוע. הוא סבר כי השגת מטרה זו תיצור את האקלים המתאים לפיתוח ושגשוג, לא רק ללבנון אלא לאזור כולו, הזקוק לתקופה של שקט ארוך.

בהקשר של הסכמה פנימית, הנשיא עאון ציין את התפקיד שממלא יו"ר הפרלמנט נביה ברי, והדגיש כי הוא תומך נמרצות במאמצים לסיים את פעולות האיבה מתוך עמדתו וייצוגו לדרום. הפגישה הסתיימה בהדגשה כי הגיע הזמן שעמי האזור ייהנו מיציבות הרחק משפת המלחמות והעימותים המתמשכים.

לבנון סובלת מבעיית חיזבאללה, ונקטנו בפעולות שהעולם יבחין בהן, ויש לנו תוכניות קונקרטיות לתמיכה בצבא לבנון.

המודיעין הישראלי שחרר היום (שלישי) אחר הצהריים את הגנרל בילאל אל-נאטשה, המזכיר הכללי של הקונגרס הלאומי העממי למען ירושלים, לאחר חקירה שנמשכה מספר שעות במרכז החקירות והמעצרים "המוסקובייה" בעיר ירושלים הכבושה.

לדברי עורך הדין אחמד ספייה, שייצג את הגנרל אל-נאטשה, התמקדו ישיבות החקירה בפעילותו הלאומית והחברתית בעיר ירושלים, ובמיוחד בנוגע לייצוגו את כבוד הנשיא וסגנו, בנוסף למעקב אחר תוכניות תמיכה בסטודנטים ירושלמים וסיוע להם להשלים את לימודיהם באוניברסיטאות הפלסטיניות.

עורך הדין ספייה הבהיר כי רשויות הכיבוש החליטו לשחרר את הגנרל אל-נאטשה בתנאים מגבילים, שהבולטים שבהם הם איסור עליו לעסוק בכל פעילות שרשויות ישראל רואות בה ייצוג להנהגה הפלסטינית בעיר ירושלים.

כוחות הכיבוש פשטו אתמול (שני) על ביתו של הגנרל אל-נאטשה בשכונת שרפאת בעיר ירושלים, אך הוא לא היה בבית בזמן הפשיטה, שם מסרו לאחיו הודעה הדורשת ממנו להתייצב במרכז החקירות "המוסקובייה" היום בצהריים. הוא נענה לזימון, לפני שעבר חקירה ממושכת שנמשכה מספר שעות והסתיימה בשחרורו בהתאם לתנאים הנזכרים.

צעד זה מגיע בהקשר של מדיניות ישראלית מתמשכת המכוונת נגד אישים ומנהיגים לאומיים ומוסדות פלסטיניים הפועלים בעיר ירושלים, באמצעות הליכי זימון וחקירה והטלת הגבלות מנהליות, במסגרת מאמצים לצמצם כל נוכחות רשמית או לאומית פלסטינית בעיר הכבושה.

ההגבלות שהטילו רשויות הכיבוש על הגנרל בילאל אל-נאטשה הן הרחבה של הצעדים הישראליים שמטרתם לצמצם את הנוכחות הפוליטית והרשמית הפלסטינית במזרח ירושלים, עיר שהדין הבינלאומי רואה בה חלק מהשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967.

אזור המפרץ הערבי היה עד היום (שלישי) להסלמה צבאית מסוכנת, כאשר הרשויות בכווית ובממלכת בחריין הודיעו כי שטחן הותקף על ידי מתקפות אוויריות מתואמות שבוצעו על ידי כוחות איראניים. מקורות רשמיים אישרו כי מערכות ההגנה האווירית בשתי המדינות הוכנסו לכוננות עליונה כדי להתמודד עם גלים של טילים ומל"טים שכוونو לאתרים שונים.

בכווית, המטה הכללי של הצבא פרסם הודעה דחופה בה הבהיר כי כוחות ההגנה האווירית מתמודדים כעת עם מטרות עוינות הנובעות מתוקפנות איראנית. ההודעה ציינה כי קולות הפיצוצים שנשמעו ברחבי הבירה ובאזורים אחרים נובעים מפעולות יירוט מוצלחות שמבצעות מערכות ההגנה כדי להגן על המרחב האווירי של כווית.

המטה הכללי של כווית קרא לאזרחים ולתושבים לציית באופן מלא להוראות הביטחון והבטיחות שפורסמו על ידי הרשויות המוסמכות, ולהתרחק מאתרי פעולות צבאיות. הוא גם הדגיש את החשיבות של קבלת מידע ממקורותיו הרשמיים ולא להיגרר אחר שמועות בנסיבות עדינות אלו שעוברות על המדינה.

מצדה, סוכנות הידיעות הכוויתית הרשמית דיווחה כי צפירות אזעקה נשמעו במחוזות שונים כדי להזהיר את התושבים מפני התקפות קרובות. התפתחויות אלו מגיעות שעות ספורות לאחר מתקפה קודמת שכוונתה למתקנים כוויתיים, מה שמעיד על גל הסלמה איראנית מתמשך שמטרתו לערער את יציבות האזור.

במנאמה, הפיקוד הכללי של כוח ההגנה של בחריין הודיע על הפעלת מערכות התרעה מוקדמת וצפירות אזעקה בכל רחבי הממלכה בעקבות זיהוי מתקפה אווירית איראנית. בחריין האשימה בהודעה רשמית את טהראן בהמשך דרכה העוינת והשיטתית באמצעות תקיפות המכוונות ישירות לאזורים אזרחיים ולאזרחים חפים מפשע בממלכה.

הפיקוד הכללי של בחריין הבהיר כי ההגנות האוויריות הצליחו ליירט ולהשמיד מספר טילים ומל"טים בוגדניים לפני שהגיעו למטרותיהם. הכוחות המזוינים של בחריין הדגישו כי הם נמצאים ברמת מוכנות קרבית הגבוהה ביותר ומוכנים להגן על גבולות המולדת ולהגן על נכסיה מפני כל איום חיצוני.

הרשויות בבחריין הזהירו את התושבים שלא להתקרב לחפצים זרים או לשרידים הנובעים מפעולות יירוט אווירי, והדגישו כי הם עלולים להוות סכנה לבטיחות הציבור. הם דרשו מכולם לדווח באופן מיידי על כל פסולת חשודה כדי לאפשר לצוותים הטכניים המומחים לטפל בה ולפרק אותה בבטחה.

יחידת ההנדסה המלכותית של בחריין ציינה כי צוותיה המומחים פרוסים בשטח כדי לטפל בהשלכות המתקפה האיראנית. הכוחות הבחריינים הדגישו כי פגיעה מכוונת באזרחים וברכוש פרטי מהווה הפרה בוטה של כל החוקים והנורמות ההומניטריות הבינלאומיות האוסרות מעשים עוינים כאלה.

במישור הבינלאומי, הסלמה זו עוררה חששות נרחבים לגבי ביטחון השיט במפרץ הערבי ויציבות אספקת האנרגיה העולמית. סוכנות האנרגיה הבינלאומית הזהירה כי המשך הסכסוך המזוין באזור חיוני זה מאיים לגרום לשיבושים גדולים בשוקי הנפט, וקראה להבטיח את מעבר מצר הורמוז.

בהקשר קשור, משקיפים פוליטיים ראו בהתקפות האיראניות המתואמות על כווית ובחריין שינוי מסוכן בכללי הסכסוך האזורי. אנליסטים ציינו כי פגיעה ישירה במדינות המפרץ משקפת את רצונה של טהראן להרחיב את היקף העימות וללחוץ על הקהילה הבינלאומית באמצעות איום על ביטחון בעלות בריתה של וושינגטון באזור.

התפתחויות אלו מגיעות בתקופה שבה האזור חווה מתיחות גוברת, כאשר גברו האזהרות מפני הידרדרות המצב למלחמה כוללת. בירות גדולות עוקבות מקרוב אחר המצב, בציפייה לעמדות בינלאומיות נחרצות כלפי ההתקפות שכוונות לריבונותן של שתי מדינות ערביות וסיכנו את חיי האזרחים.

מקורות צבאיים בשתי המדינות סיימו בהדגשה כי הכוחות המזוינים יישארו המגן מפני כל ניסיונות תוקפנות. כווית ובחריין אישרו את תיאומן המתמשך במסגרת הפעולה המשותפת של המפרץ כדי להתמודד עם איומים משותפים ולהבטיח את ביטחונן ויציבותן של מדינות מועצת שיתוף הפעולה מול האתגרים הנוכחיים.

ההגנות האוויריות של כווית מתמודדות כעת עם מתקפות טילים ומל"טים עוינים, בעקבות התוקפנות האיראנית הפושעת.

פיקוד צבא לבנון הודיע היום, שלישי, כי כוחות הכיבוש הישראלי תקפו את יחידותיו הצבאיות בירי בעת שהחלו בפריסה בעיירה זוטר אל-גרביה שבמחוז נבטיה בדרום המדינה. בהודעה צבאית הובהר כי תקיפה זו אירעה במהלך ביצוע המשימות שהוטלו על היחידות במסגרת תוכנית הפריסה המתוכננת בשטח.

המוסד הצבאי הלבנוני הזהיר כי פרובוקציות אלו בשטח עלולות להכשיל ישירות את יישום צעדי הפריסה במה שמכונה 'אזורי הניסוי'. צעדים אלו מתבצעים בתיאום עם קבוצת התיאום הצבאית המיוחדת ללבנון (MCG4L), ועדה שהוקמה ביוני האחרון כדי להבטיח את יישום ההבנות הביטחוניות.

התפתחויות אלו בשטח מגיעות בזמן שיחידות הצבא, מתוגברות באנשי גדוד הנדסה ומומחי חבלה, החלו להיכנס לעיירה זוטר אל-גרביה הממוקמת מדרום לנהר הליטני. מקורות בשטח תיעדו כניסת כלי רכב צבאיים לאחר נסיגה חלקית של כוחות ישראליים משולי העיירה, כיישום לשלב הראשון של הסכם 'נוסחת המסגרת'.

פריסה זו מבוססת על מנגנון הנובע מההבנה המשולשת הכוללת את לבנון, ישראל וארצות הברית, שהושגה ברומא, בירת איטליה. ההסכם נועד לבסס מודל ביטחוני באזורים ספציפיים הכוללים את הכפרים פרון, צריפה וזוטר אל-גרביה, כצעד ראשון לקראת נסיגה ישראלית רחבה יותר מהשטחים הכבושים.

הסכם המסגרת, שנחתם ב-26 ביוני האחרון, קובע כי צבא לבנון ייקח אחריות ביטחונית מלאה באזורים מהם נסוג הכיבוש. הוא כולל גם סעיפים הנוגעים לפירוק נשק של קבוצות חמושות ופירוק תשתיותיהן, בהתייחסות לחיזבאללה, כדי להבטיח את יציבות אזור הגבול בהתאם לחזון הבינלאומי.

מתח זה בשטח מתרחש במקביל לתנועה פוליטית ברמה גבוהה, כאשר נשיא לבנון ג'וזף עאון צפוי לקיים פסגה עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ בבית הלבן. ביקור זה הוא הראשון של נשיא לבנוני בוושינגטון מאז 2009, מה שמעניק חשיבות אסטרטגית להצלחת תוכנית הפריסה הצבאית.

מצדה, משרד החוץ האמריקאי אישר את תחילת הפעולות באזור הניסוי בהתאם למסגרת המשולשת ובחסות קבוצת התיאום הצבאית. למרות אישור דיפלומטי זה, ההפרות הישראליות בשטח מעמידות את ההסכם במבחן אמיתי, במיוחד עם המשך נוכחות הכיבוש בעיירה זוטר אל-שרקיה הסמוכה.

בהקשר קשור, מקורות מקומיים דיווחו כי כוחות הכיבוש המשיכו בפעולותיהם התוקפניות באזורים אחרים בדרום, שם ביצעו פיצוצים נרחבים שכוונו לעיירה מג'דל זון בשני שלבים. כמו כן, פעולות סריקה ופצצות קול פגעו בעיירות ביוט אל-סיאד, חדאת'א ואל-מנסורי, מה שעורר בהלה בקרב התושבים.

בעיירה מיס אל-ג'בל אירעה פעולת פיצוץ מבנים גדולה שבוצעה על ידי כוחות ישראליים, במקביל לפיצוצים עזים שזעזעו את סביבת העיירות בית יאחון וקונין לפנות בוקר. מהלכים צבאיים אלו משקפים את נחישות הכיבוש לנקוט במדיניות אדמה חרוכה בחלק מנקודות הגבול למרות המאמצים הדיפלומטיים המתמשכים.

כמו כן, בשעות האחרונות נרשמו שישה פיצוצים עזים בסביבת העיירות זוטר אל-שרקיה ואל-גרביה, בנוסף להפגזות ארטילריות לסירוגין שכוונו לשכונת אל-דיר בעיירה נבטיה אל-פוקא ושולי העיירה מיפדון. הפרות מתמשכות אלו מעמידות את צבא לבנון והמתווך האמריקאי בפני אתגרים מורכבים כדי להבטיח את השלמת שלבי הסכם 'נוסחת המסגרת' מבלי שהמצב ידרדר לעימות כולל.

התקיפה הישראלית עלולה להכשיל את יישום צעדי הפריסה באזורי הניסוי המתבצעים בתיאום עם קבוצת התיאום הצבאית הבינלאומית.

קבוצת החות'ים בתימן הסלימה את הטון שלה כלפי הממלכה הערבית הסעודית, באמצעות הפניית אזהרות ישירות לחברות ספנות בינלאומיות. הקבוצה דרשה בהודעות רשמיות להפסיק את כל פעולות הטעינה והפריקה בנמלים הסעודיים, ואיימה כי כל הפרה של הוראות אלו תהפוך את הספינות לפגיעות לתקיפה ישירה.

מקורות דיווחו כי ההודעות האלקטרוניות נשלחו על ידי מרכז התיאום למבצעים הומניטריים של החות'ים בצנעא ב-20 ביולי הנוכחי. ההודעות הדגישו כי האיסור כולל את כל הנמלים הסעודיים ללא יוצא מן הכלל, והדגישו את הצורך של החברות לנקוט בזהירות ובערנות מירבית בעסקאות הלוגיסטיות שלהן באזור.

האיומים החות'יים כללו התייחסות ברורה לכך שספינות שלא יצייתו להחלטה יתמודדו עם עונשים בשטח, ועלולות להיתקף בכל נקודה הנמצאת בטווח הפעולות הצבאיות של הכוחות המזוינים של הקבוצה. התפתחות זו מגיעה יום אחד לאחר שהקבוצה הכריזה רשמית על איסור ניווט ימי לכיוון הממלכה.

מצדה, משרד החוץ הסעודי מיהר לגנות איומים אלה, ותיאר אותם כהסלמה מסוכנת הפוגעת בביטחון הניווט הבינלאומי. ריאד הדגישה כי צעדים חות'יים אלה נועדו לערער את יציבות האזור ולפגוע בשרשרות האספקה העולמיות תחת תירוץ של טענות שקריות.

הרשויות הסעודיות דחו את ההאשמות החות'יות על הטלת מצור על העם התימני, וציינו כי הנמלים הסעודיים והתימניים מקבלים חומרי סיוע ומזון באופן רציף. מקורות סעודיים הבהירו כי ההגבלות שהוטלו נועדו אך ורק למנוע הברחת נשק לקבוצה, בהתאם להחלטות בינלאומיות רלוונטיות.

משקיפים מקשרים הסלמה ימית זו להתחדשות העימותים הצבאיים בשטח בין קבוצת החות'ים לכוחות הממשלה התימנית המוכרת בינלאומית. התנגשויות אלה הן הראשונות מסוגן בעוצמה כזו מזה שנים, מה שמעיד על קריסה אפשרית של ההבנות השקטות ששררו בתקופה האחרונה.

איומים אלה מעוררים חששות בינלאומיים מהתרחבות היקף הסכסוך הימי בים האדום ובמפרץ עדן, מה שעלול להשפיע על מחירי האנרגיה ועל עלויות ביטוח ימי. מעצמות בינלאומיות וארגוני ספנות עוקבים מקרוב אחר רצינות החות'ים ביישום איומים אלה המכוונים לעורק כלכלי חיוני באזור.

אנו ממליצים בחום שחברתכם תנקוט בערנות הנדרשת ובזהירות מירבית, וכל פעילות כזו תחשוף ספינות מפרות לתקיפה.

מקורות רפואיים ברצועת עזה הודיעו, הבוקר (שלישי), על מותם של 9 פלסטינים, בהם 4 ילדים, כתוצאה מסדרת תקיפות אוויריות אלימות שבוצעו על ידי מטוסי הכיבוש. התקפות אלו התמקדו מאז שעות הבוקר המוקדמות באזורים מאוכלסים, מה שהוביל להרס נרחב ברכוש ובתשתיות.

המקורות הסבירו כי ההפצצה כוונה ישירות לבתים ולריכוזי אזרחים במספר צירים גיאוגרפיים בתוך הרצועה, מה שהביא למספר רב של פצועים בדרגות שונות. הפצועים הועברו לבתי חולים ומתקנים רפואיים המתמודדים עם אתגרים עצומים עקב מחסור חמור בתרופות ובציוד רפואי בסיסי חיוני להצלת חיים.

בשעות האחרונות חלה הסלמה ניכרת בעוצמת הפעולות הצבאיות, כאשר התוקפנות לא הוגבלה לתקיפות אוויריות בלבד אלא כללה גם הפגזות ארטילריות שפגעו בשכונות מגורים בצפון, במרכז ובדרום הרצועה. תזמון זה של ההפצצות הוביל למצב של בלבול בקרב האזרחים שניסו לעקור לאזורים בטוחים יותר תחת אש.

בהקשר קשור, צוותי הסיוע וההגנה האזרחית אישרו כי פעולות החיפוש וההצלה עדיין נמשכות תחת הריסות הבניינים שנהרסו עד היסוד. הצוותים בשטח עושים מאמצים כבירים לחלץ את הנעדרים, בתוך חששות אמיתיים מעלייה במספר הקורבנות כתוצאה מקיומם של לכודים שקולם עדיין נשמע מתחת להריסות.

התפתחויות מהירות אלו בשטח מתרחשות בזמן שבו מתגברות האזהרות הבינלאומיות מפני החמרת האסון ההומניטרי בתוך רצועת עזה. דיווחים מקומיים מצביעים על כך שהמשך הפגיעה באזורי מגורים תורם ישירות להגדלת גלי העקירה הכפויה, ומפעיל לחץ נוסף על מרכזי המקלט שכבר חסרים את התנאים הבסיסיים ביותר לקיום חיים.

פגיעה באזורים מאוכלסים מחמירה את המשבר ההומניטרי ומגדילה את מספר העקורים על רקע מחסור חמור בציוד רפואי.

מקורות ממשלתיים יודעי דבר חשפו מהלך דיפלומטי בהובלת קטאר ופקיסטן שמטרתו לנטרל את המשבר המתרחב בין ארצות הברית לאיראן. ההצעה החדשה כוללת תוכנית מקיפה לחזרה לשולחן המשא ומתן ולסיום פעולות הלחימה שפרצו לאחרונה, בניסיון להציל את ההבנות הקודמות שקרסו בתחילת החודש.

מקורות אזוריים דיווחו כי הממשל האמריקאי בוחן כעת את סעיפי ההצעה הקוראת להפסקת אש מיידית למשך עשרה ימים כשלב בחינת כוונות. הפסקה זמנית זו נועדה לספק סביבה בטוחה לפתיחה מחדש של נתיבי השיט הבינלאומיים במצר הורמוז, אשר נפגעו ישירות כתוצאה מההסלמה הצבאית ההדדית בין הצדדים.

דיווחים מטהראן מצביעים על כך שההצעה זוכה להתעניינות בחוגי קבלת ההחלטות, שכן היא מבוססת על עקרון החזרה למצב השטח והמדיני ששרר לפני ה-9 ביולי. הצדדים המתווכים רואים בחזרה זו אבן יסוד לבנייה מחדש של אמון וחידוש דיאלוג משמעותי לסיום מצב המלחמה הקיים.

במקרה שההצעה תזכה לאישור שני הצדדים, צפוי להתחיל סבב משא ומתן מיידי שיחרוג מהנושא הדו-צדדי ויכלול סוגיות אזוריות סבוכות. מקורות מדגישים כי סוגיית הפסקת האש בדרום לבנון תהיה נוכחת בעוצמה על סדר היום, לאור הקשר ההדוק שלה למצב היציבות הכללית באזור.

המתווכים מביעים אופטימיות זהירה לגבי האפשרות לקבל תגובות חיוביות מוושינגטון וטהראן בזמן הקרוב מאוד, במיוחד עם העלייה בעלות הכלכלית והצבאית של הסכסוך. ההצעה כוללת תנאים טכניים מדויקים הנוגעים להפסקת פעולות האיבה והבטחת חופש השיט העולמי דרך מצר הורמוז האסטרטגי.

התפיסה המוצעת קובעת חלוקת משימות במצר, כך שהצד האיראני יתחייב להפסיק כל התקפה במעבר הדרומי הנמצא בתוך המים העומאניים. בתמורה, ארצות הברית תתחייב להסיר את המצור הימי על המעבר הצפוני העובר דרך המים האיראניים, מה שיבטיח זרימה בטוחה של אספקת אנרגיה עולמית.

ההצעה מתייחסת גם להיבטים הפיננסיים והניהוליים של השיט, כאשר נבחנת אפשרות שתאפשר לאיראן לגבות דמי שירות בתמורה לאבטחה ימית ושירותים סביבתיים. מודל זה דומה לנהוג במצר מלאקה, שם מדינות החוף גובות עמלות עבור שירותים ספציפיים שהן מספקות לספינות העוברות.

קיימת אפשרות חלופית הנדונה, לפיה כל העמלות שייגבו יופקדו בקרן פיננסית משותפת בפיקוח הארגון הימי הבינלאומי. צעד זה נועד להבטיח שקיפות בניהול המשאבים הפיננסיים של המצר ולמנוע את השימוש בהם ככלי בסכסוך הפוליטי בין המעצמות הגדולות.

מצדן, מקורות בממשל האמריקאי אישרו כי הנשיא דונלד טראמפ בוחן את ההצעה, תוך העברת מסרים לבעלות הברית על הצורך באיפוק. וושינגטון דחקה בצד הישראלי להימנע מנקיטת צעדים צבאיים חד-צדדיים העלולים לסגור את הדלת בפני המאמצים הדיפלומטיים המתנהלים כעת.

למרות המהלכים הדיפלומטיים, הצבא האמריקאי ממשיך לחזק את יכולותיו באזור כאמצעי זהירות במקרה של כישלון התיווך. עשרות מטוסי קרב ופלטפורמות תדלוק הגיעו לבסיסים סמוכים, באיתות ברור על מוכנות להסלמה צבאית רחבת היקף אם יידרש.

באותו הקשר, הכוחות הישראליים העלו את רמת הכוננות למקסימום לקראת כל התרחישים האפשריים בימים הקרובים. הערכות צבאיות מצביעות על אפשרות שהעימותים המוגבלים יהפכו למערכה צבאית כוללת ומתואמת, מה שמגביר את מורכבות התמונה בשטח ובפוליטיקה.

מהלך דיפלומטי זה מגיע בתקופה שבה האזור עד למכות אמריקאיות חוזרות ונשנות נגד מטרות בתוך שטחי איראן, המלוות בתגובות מטהראן המכוונות נגד מתקנים ובסיסים אמריקאיים. המשבר החריף לאחר שוושינגטון הודיעה על סיום תוקפו של מזכר ההבנות שנחתם ביוני האחרון, בעקבות האשמות נגד איראן בתקיפת ספינות סוחר.

ההצעה נועדה להחזיר את וושינגטון וטהראן למצב ששרר לפני ה-9 ביולי כצעד ראשון לקראת חידוש המשא ומתן המקיף.

מאת: אלכס קול-המילטון, חבר הפרלמנט הסקוטי ומנהיג המפלגה הליברל-דמוקרטית הסקוטית

במהלך השנה האחרונה, בריטניה הכירה במדינה הפלסטינית, הטילה סנקציות על מתנחלים קיצוניים ושרים קשוחים בממשלת נתניהו, והתחייבה להעניק 10 מיליון ליש"ט לתמיכה בשירותים חיוניים הניתנים על ידי הרשות הפלסטינית לאזרחים.

עם זאת, משפט אחד בהצהרה האחרונה של שרת החוץ איבט קופר תפס את תשומת לבי. בדיונה על ניהול השלטון הפלסטיני, היא אמרה בפשטות: "פלסטין צריכה להיות מנוהלת על ידי פלסטינים." היא צודקת בכך, אך הבעיה היא שבריטניה בילתה שלושה עשורים בעבודה למנוע את התגשמות הדבר. וכאשר בריטניה שלטה בפלסטין בין השנים 1917 ל-1948, זכויות הפלסטינים לא הוזנחו בטעות, אלא הוזזו הצידה בכוונה. בריטניה מעולם לא הכירה בסבל הזה, ואף לא בתפקיד שמילאו שיטות השליטה והכפייה שלה בביסוס רבות מהפרקטיקות שאנו רואים היום.

זוהי השאלה המרכזית שהעלתה הקמפיין "בריטניה חייבת לפלסטין" בפני הממשלה בעצומה משפטית בת 400 עמודים, שהוכנה על ידי מספר עורכי דין והיסטוריונים בכירים.

העצומה סוקרת היסטוריה מטרידה שנעדרה במידה רבה מהתודעה הציבורית. בשנת 1917, בריטניה התחייבה באמצעות הצהרת בלפור לתמוך בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ שיותר מ-90% מתושביה היו ערבים, וזאת ללא קבלת הסכמת בעלי האדמות שחיו בה. במהלך העשורים שלאחר מכן, בריטניה מנעה מהרוב הפלסטיני כל השתתפות דמוקרטית אמיתית ויעילה. וכאשר הוצע להקים מועצה מחוקקת שבה לערבים יהיה רוב, הפרלמנט הבריטי הצביע נגד ההצעה.

כישלונה של הממלכה המאוחדת בהכנת התנאים הדרושים להגעה לפתרון שתי המדינות לפני תום תקופת המנדט, הניח את היסודות לתקופה ארוכה של אלימות וסכסוך.

היום, אם אנו רציניים בחיפוש אחר פתרון ארוך טווח שבו ערבים ויהודים יחיו זה לצד זה בשלום, עלינו להיות ברורים ונחושים בתמיכה בקיום בחירות פרלמנטריות ונשיאותיות חופשיות והוגנות בכל השטחים הכבושים, בחירות שהנשיא מחמוד עבאס אישר את קיומן בנובמבר/דצמבר 2026 ובתחילת 2027. בחירות אלו מהוות הזדמנות להחזיר את השליטה על רצועת עזה מידי חמאס, ולפתוח את הדרך להשגת שלום וביטחון לשני הצדדים.

עלינו גם להעצים את הכוחות המתונים בחברות הישראלית והפלסטינית, ולסלק את ההשפעה של הזרמים הקיצוניים, בין היתר באמצעות קידום תוכניות רב-צדדיות לפירוק חמאס מנשקו, והבטחת הטלת סנקציות ואכיפתן על בנימין נתניהו והשרים הקיצוניים בממשלתו.

כמו כן, על בריטניה לאסור כל צורה של סחר בסחורות ושירותים עם ההתנחלויות הבלתי חוקיות בשטחים הכבושים, מתוך הבנה שהתנחלויות אלו מהוות את אחד המכשולים הגדולים ביותר בפני השגת פתרון שתי המדינות. כל עוד המתנחלים הישראלים מסוגלים להשתלט על עוד ועוד אדמות, בתמיכת הכוח הצבאי של צה"ל, לא יהיה שלום אמיתי באזור. כמו כן, הדבר מקשה על הקמת מדינה פלסטינית יציבה, על ידי מניעת משאבי מים ואדמות חקלאיות ממנה.

אך כל פתרון בר-קיימא דורש גם שבריטניה תתמודד עם כישלונותיה ההיסטוריים.

כאשר פרצה המרד הערבי הפלסטיני בין השנים 1936 ל-1939, בריטניה הגיבה במדיניות של ענישה קולקטיבית, בתי דין צבאיים, ושיטות ששר המושבות הבריטי הודה בחשאי בפני הקבינט כי כללו "זוועות" שבוצעו על ידי המשטרה והוסתרו בכוונה מהפרלמנט. לפחות 5,000 פלסטינים נהרגו ו-15,000 נוספים נפצעו במהלך תקופה זו.

כאשר בריטניה נסוגה מפלסטין, כ-750 אלף פלסטינים נעקרו במהלך המלחמה שפרצה לאחר מכן, אירוע שהעצומה מתאר כצפוי וניתן למניעה, וקשור לנטישת בריטניה את אחריותה. לאחר מכן, הפרלמנט הבריטי אישר חקיקה שהעניקה רטרואקטיבית חסינות לכל הפקידים הבריטים מפני העמדה לדין על מעשים שביצעו במהלך תקופת המנדט.

בריטניה נושאת באחריות למעשיה, וגם נושאת באחריות להשפעות של מעשים אלו שעדיין קיימות היום. הביטו בפלסטין היום, ותמצאו ששימוש בבתי דין צבאיים, ענישה קולקטיבית, והריסת רכוש, הן פרקטיקות שאפיינו את תקופת המנדט הבריטי, ועדיין משמשות את הרשויות הישראליות. המדינה הטוענת היום להגנה על זכויות הפלסטינים, בעוד היא מסרבת בו זמנית להתמודד עם עתירה משפטית הנוגעת למעשי הדיכוי שהיא עצמה ביצעה, אינה מיישמת את עקרונותיה באופן עקבי. אף צד אינו יכול להיות מתווך הוגן בסוגיה שתרם להרס שלה מבלי להכיר תחילה במה שביצע.

בספטמבר/אוקטובר האחרון, עמדתי באולם הפרלמנט הסקוטי בהולירוד ואמרתי שהכרה במדינה הפלסטינית מהווה צעד חיוני לשלום, ושלמפלגה הליברל-דמוקרטית אין ספק שמעשי ממשלת ישראל וצה"ל מהווים הפרה של החוק הבינלאומי, וכי על ממשלת בריטניה לנקוט בצעדים נוספים באמצעות הטלת איסור מקיף על ייצוא נשק והטלת סנקציות ספציפיות על ממשלת נתניהו. הפרלמנט הסקוטי הצביע ברוב של 65 קולות מול 24 בעד עמדה זו. סקוטלנד הביעה את עמדתה כלפי המשבר הנוכחי, אך הטלת אחריות על הפרלמנט הבריטי חייבת לכלול גם התמודדות עם השאלה ההיסטורית.

הפרלמנט הסקוטי אינו יכול לחייב את הפרלמנט הבריטי בסוגיות הנכללות בתחום סמכותו, אך סקוטלנד תמיד הייתה מוכנה להשתמש בקולה כדי לדבר על סוגיות החורגות מסמכויותיה המקומיות. ההסכמה חוצת המפלגות בפרלמנט הסקוטי בנוגע להכרה במדינה הפלסטינית, הגבלות על ייצוא נשק, וכיבוד החוק הבינלאומי משקפת מגמה רחבה בחברה הסקוטית. הסכמה זו צריכה כעת לדחוף לצעד נוסף: לדרוש מבריטניה להתמודד עם ההיסטוריה שלה בכנות, כהיסטוריה שתרמה ליצירת התנאים שאנו מנסים לטפל בהם היום.

למרות שחלפו תשעה חודשים מאז הגשת העצומה לממשלת בריטניה, וקבוצה פרלמנטרית הכוללת 45 חברי פרלמנט וחברי בית הלורדים ממפלגות שונות התכתבה עם ראש הממשלה בדרישה לתגובה, טרם ניתנה כל תגובה. מגיש העצומה הראשי, מוניב אל-מסרי, שנפצע מירי חיילים בריטים כשהיה נער, יחד עם שלושה עשר פלסטינים נוספים שמשפחותיהם הושפעו ישירות ממדיניות תקופת המנדט הבריטי, עדיין ממתינים לתשובה.

בריטניה לא צריכה להסתפק בשאלה מה היא יכולה לעשות היום כדי להשיג יותר שלום וצדק לפלסטינים ולישראלים, אלא עליה גם לשאול את עצמה על תפקידה ביצירת המשבר הנוכחי.

לכן, אני קורא לחברי הפרלמנט הסקוטי, מכל המפלגות, להצטרף אליי בדרישה מממשלת בריטניה להגיב סוף סוף לעצומה זו. כמו כן, אני קורא לה להתמודד עם רשומותיה במהלך תקופת המנדט בכנות, ולהבין ששלום הבנוי על זיכרון סלקטיבי אינו שלום שיכול לשרוד.

הבעיה הפלסטינית מעולם לא הייתה היעדר יכולת להקים מוסדות, אלא היעדר סביבה המאפשרת למוסדות אלה להפוך למדינה. מאז הקמת הרשות הפלסטינית, קמה ישות פוליטית הנושאת באחריות השלטון, אך נותרה מקופחת ממרכיבי שלטון מלא. כאן טמונה הפרדוקס הגדול: רשות הנדרשת להתנהג כמדינה, אך פועלת במציאות המונעת ממנה להחזיק בתנאי המדינה.

לאחר יותר משלושה עשורים של ניסיון שלטוני פלסטיני, השאלה כבר אינה רק מדוע הרשות הפלסטינית נכשלה, אלא מדוע היא נותרה תקועה באזור אפור שאינו מאפשר לה להתמוטט לחלוטין וגם לא להפוך למדינה שלמה. הבעיה לא החלה בחולשה של מוסד כאן או במשבר פיננסי שם, אלא החלה מאופי השלב שבו קמה הרשות עצמה: שלב מעבר שלא הגיע לסיומו, ומציאות פוליטית שלא אפשרה את המעבר מניהול זמני לריבונות.

כדי להבין את ניסיון הרשות הפלסטינית, יש להתעלם מקריאות פשטניות המצמצמות את מסלולה לגורם אחד. הרשות לא פעלה בתנאי מדינה רגילה, וגם לא הייתה רק קורבן לגורמים חיצוניים בלבד. היא התמודדה מאז הקמתה עם רשת מורכבת של אתגרים משולבים: המשך הכיבוש, סמכויות מוגבלות, מגבלות כלכליות, פילוגים פוליטיים פנימיים, אתגרים ביטחוניים, ולחצים חברתיים גוברים. מימדים אלה יחד הם שעיצבו את אופי הניסיון הפלסטיני והפכו את תהליך בניית המדינה למורכב יותר מאשר הקמת מוסדות רשמיים בלבד.

היה אמור ששלב אוסלו יהיה גשר המוביל בהדרגה לבניית המדינה הפלסטינית. שלב זה נשא עמו הזדמנות להקמת מוסדות מודרניים, בניית כלכלה המסוגלת לצמוח, ופיתוח מערכת פוליטית יציבה יותר. שינוי אמיתי ביחסים הפוליטיים יכול היה לפתוח את הדרך לניסיון שונה, כך שהמוסדות הפלסטיניים יהפכו לבסיס למדינה מתפתחת ולא רק למנגנונים לניהול ענייני התושבים.

אך שלב המעבר הפך למצב קבוע. הרשות נותרה במעמדה הביניים; יש לה משרדים, מנגנונים ומוסדות, אך אין לה שליטה מלאה על הקרקע, המשאבים, הגבולות או רבים ממרכיבי ההחלטה הפוליטית. כאן טמונה אחת הפרדוקסים הגדולים ביותר של הניסיון הפלסטיני: קיום מוסדות הנושאים תפקידי מדינה, ללא החזקת הכלים ההופכים את המדינה לאפשרית.

מדינה אינה נבנית רק על ידי הקמת מבנים מנהליים, אלא על ידי קיום יכולת ממשית לקבל החלטות, ליישם מדיניות ולהגן על אינטרסים לאומיים. וכאשר מוסדות פועלים בתוך מרחב מוגבל על ידי שליטה חיצונית, הם חשופים להפוך מכלי לבניית עתיד לכלי לניהול המציאות הקיימת.

הרשות הפלסטינית מצאה את עצמה מול משוואה מורכבת ביותר; היא נדרשת לספק שירותים, לנהל חינוך ובריאות, לשמור על הסדר הציבורי, ולטפל במשברים כלכליים וחברתיים, אך אין לה שליטה מלאה על הגבולות, המשאבים או התנועה הכלכלית. סתירה זו יצרה פער בין היקף האחריות להיקף הסמכויות, וגרמה לאזרח להטיל על הרשות אחריות למשברים החורגים מיכולתה הממשית לפתור.

אך אתגר זה לא היה רק פוליטי, אלא גם מוסדי. הרשות נאלצה לבנות מוסדות שלטון במקביל לניסיונה לנהל חברה העוברת שלב של שינוי היסטורי. היא נאלצה לאזן בין דרישות ייצוב הסדר הציבורי, מתן שירותים, בניית לגיטימציה פוליטית, והיענות לציפיות ציבוריות גבוהות, תחת משאבים מוגבלים וסביבה בלתי יציבה. משוואה זו הפכה את תהליך בניית המוסדות למורכב יותר, מכיוון שלא היה זה תהליך פיתוח הדרגתי בתנאים יציבים, אלא תהליך בנייה תחת לחץ מתמיד.

עם חלוף הזמן, השתנה אופי העבודה הממשלתית. במדינות יציבות הממשלות עוסקות בפיתוח ותכנון לעתיד, אך במקרה הפלסטיני המשברים המתמשכים צרכו חלק גדול מאנרגיית המוסדות. סדרי העדיפויות הפכו קשורים להבטחת משכורות, טיפול בגירעון הפיננסי, שמירה על המשך העבודה הממשלתית, והתמודדות עם נסיבות חירום, במקום בניית כלכלה יצרנית או פיתוח פרויקטים אסטרטגיים ארוכי טווח.

וכך הפכה הרשות בהדרגה מפרויקט שאמור להוביל למדינה למנגנון הפועל לניהול משבר מתמשך. השאלה כבר אינה רק כיצד לבנות מוסדות, אלא כיצד לשמור עליהם בסביבה פוליטית וכלכלית שהופכת את היציבות עצמה להישג יומיומי.

לא ניתן להפריד משבר זה מהמצב הכלכלי. מדינה שאין לה יכולת כלכלית מספקת מוצאת את עצמה מוגבלת באפשרויותיה הפוליטיות. הכלכלה הפלסטינית פעלה במשך עשורים בתנאים שהגבילו השקעות, החלישו את הייצור, והשפיעו על יכולת המגזר הפרטי לצמוח. עם חולשת ההזדמנויות הכלכליות, הפך המגזר הציבורי לאחד ממקורות היציבות החברתיים החשובים ביותר, מה שהוביל בתורו להגדלת הנטל הפיננסי על הרשות ולניפוח המנגנון המנהלי.

אך צמצום משבר הרשות לכיבוש בלבד יהיה קריאה חסרה. קיימת אחריות פלסטינית אמיתית לרפורמה במוסדות, לחיזוק השקיפות והאחריות, לשיפור היעילות המנהלית ולייעול ההוצאות. מוסדות הפועלים בתנאים קשים זקוקים יותר מכל לאחרים לאמון הקהילה בהם, ואמון זה נבנה רק באמצעות שלטון תקין ושלטון החוק.

עם זאת, רפורמה פנימית אינה יכולה להוות תחליף לטיפול בשורש הבעיה. גם מערכות הניהול הטובות ביותר זקוקות לסביבה פוליטית המאפשרת להן לפעול. שום מוסד, יעיל ככל שיהיה, אינו יכול להשיג את מטרותיו במלואן אם הוא מקופח מכלים בסיסיים המאפשרים לו ליישם את מדיניותו.

בניית מוסדות פלסטיניים חזקים מעולם לא הייתה רק פרויקט מנהלי. מוסדות חזקים מעניקים לחברה יכולת רבה יותר לארגון, קבלת החלטות והגנה על אינטרסיה, ולכן להתפתחות המוסדות הפלסטיניים יש משמעות פוליטית החורגת מגבולות הניהול היומיומי. חברה בעלת מוסדות יעילים מסוגלת יותר לקבוע את עתידה, ומוכנה יותר לממש את ריבונותה כאשר תנאיה מתקיימים.

לאחר שנים ארוכות של ניסיון שלטוני פלסטיני, האמת נראית ברורה יותר: משבר הרשות אינו רק משבר ביצועים, וגם אינו תוצאה של גורם אחד בלבד. זוהי תוצאה של אינטראקציה בין מגבלות שהוטלו על ידי מציאות הכיבוש, אתגרים פנימיים הקשורים לאופי בניית המוסדות, וצורך מתמיד ברפורמה ופיתוח.

אך השאלה המרכזית נשארת: האם ניתן לבנות מדינה ללא החזקת תנאי המדינה? והאם ניתן לדרוש ממוסד להצליח בהשגת יעדים לאומיים גדולים בעודו פועל בתוך גבולות המונעים ממנו להחזיק בכל כלי ההצלחה?

הפרויקט הפלסטיני נותר תקוע בין שתי דרישות משולבות: רפורמה פנימית, ושינוי הסביבה הפוליטית המונעת מרפורמה זו להשיג את תוצאותיה. מדינה אינה רק מבני ממשלה, תקציבים או מנגנונים מנהליים, אלא היא יכולת לקבל החלטות וליישם רצון פוליטי.

וכל עוד השלטון הפלסטיני לא יהפוך מניהול מציאות כפויה למימוש בפועל של יכולת פוליטית, הבעיה תישאר: רשות הנושאת באחריות המדינה, בעוד המדינה עצמה נשארת פרויקט נדחה הממתין לתנאים שטרם התגשמו.

הצוות הביטחוני של נשיא קולומביה הנבחר, אבלרדו דה לה אספרייה, הודיע על קבלת מידע מודיעיני מדויק המצביע על קיומה של 'תוכנית פלילית' שמטרתה לחסל אותו פיזית. איומים אלו מגיעים בעיצומה של תקופת המעבר הרגישה שלפני טקס כניסתו הרשמית לתפקיד, המתוכנן לשבעה באוגוסט/אב הקרוב, מה שעורר מצב של כוננות ביטחונית במדינה.

ההצהרה שפורסמה על ידי הצוות הביטחוני הבהירה כי המזימה כוונה לביצוע התקפות במהלך פגישות העברת השלטון או במהלך סיורים אזוריים שהנשיא הנבחר עורך כעת. דוחות מודיעיניים הצביעו על זיהוי הצעה כספית ענקית, המגיעה לכמיליון דולר אמריקאי, המיועדת לגורם שיבצע את ההתנקשות, מה שמשקף את רצינות וחומרת האיום הקיים.

הרשויות הביטחוניות הפנו אצבע מאשימה ישירות כלפי גורמים מ'צבא השחרור הלאומי' וקבוצות עריקים מ'הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה' הידועים כ-(FARC). ההצהרה הזהירה מפני אפשרות שקבוצות אלו ינקטו בשיטות חדירה למסיבות עיתונאים ואירועים ציבוריים, תוך ניצול נוכחות אזרחים וילדים כמגנים אנושיים לביצוע התקפותיהם הבוגדניות.

למרות אזהרות ביטחוניות חמורות אלו, דה לה אספרייה הדגיש כי לא ייסוג מסדר יומו המוצהר ולא יבטל את פגישותיו הציבוריות המתוכננות. צוותו הדגיש כי מדינת קולומביה לא תיכנע למדיניות האיומים, והודיע במקביל על חיזוק אמצעי המניעה והגברת האבטחה סביב הנשיא וכל המשתתפים בפעילויותיו הפוליטיות.

צוות הנשיא הנבחר דרש מהרשויות השיפוטיות והמוסמכות לפתוח בחקירה מיידית ודחופה כדי לברר את מקורות האיומים הללו ולאמת את דיוק המידע המודיעיני שהתקבל. מהלך זה נועד לחסום כל ניסיון לערער את היציבות הפוליטית או לפגוע באזרחים המשתתפים באירועים הציבוריים שהנשיא הנבחר מארגן במחוזות השונים.

משקיפים רואים כי מזימה זו מגיעה כתגובה לעמדות הפוליטיות הנוקשות שדה לה אספרייה נוקט כלפי קבוצות חמושות בלתי סדירות בקולומביה. הוא הצהיר במפורש על כוונתו לסיים את כל מסלולי הדיאלוג שהחלה הממשלה הקודמת, והעדיף לנקוט במדיניות של יד ברזל כדי לסיים את הסכסוכים המזוינים הנמשכים עשרות שנים.

דה לה אספרייה, עורך דין הנתמך על ידי וושינגטון, הוא פנים חדשות בזירה הפוליטית הקולומביאנית, שכן מעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי לפני ניצחונו השנוי במחלוקת בסיבוב השני. ניצחונו בהפרש קטן עורר גל של הפגנות אלימות, במיוחד עם הבטחות הבחירות שלו שכללו בניית בתי כלא ענקיים וצמצום המנגנון המנהלי של המדינה בשיעור של עד 40%.

קולומביה חווה מצב של חרדה ביטחונית גוברת, במיוחד לאחר ההתנקשות במועמד לנשיאות מיגל אוריבה טורבאי בשנה שעברה במהלך עצרת בחירות. איומים חדשים אלו מזכירים את ההיסטוריה הארוכה של אלימות פוליטית במדינה, בזמן שהימין הקולומביאני שואף לחזק את שלטונו בתמיכת בעלות ברית בינלאומיות, ובראשן ארצות הברית וישראל.

קולומביה אינה יכולה להיכנע לאיומים, ותוכנית העבודה או הפגישות המתוכננות לא יושעו למרות הסיכונים הביטחוניים.