מלחמות חסרות תועלת... ומנהיגים מטורפים!

הוגה הדעות האמריקאי "סטיבן וולט" כתב לאחרונה מאמר ב"פוריין אפיירס" תחת הכותרת "כיצד הפכה המלחמה לחסרת תועלת". הוא דיבר על כך שמלחמות בעידן המודרני הפכו לחסרות מטרות פוליטיות ברורות. וכי רוב הסכסוכים הנוכחיים הם סכסוכים חסרי טעם שאינם מביאים ביטחון ושגשוג למדינות המנהלות אותם, אלא להיפך, משאירים אותן במצב גרוע יותר. לדוגמה, ארצות הברית לא קצרה דבר ממלחמותיה במאה העשרים, שלא לדבר על מלחמתה האחרונה נגד איראן, שהיא /מנקודת מבטו/ חסרת טיעון משכנע. כך גם רוסיה במלחמתה נגד אוקראינה, שהפכה לביצה שהחזירה את הכלכלה הרוסית לאחור, בעוד פוטין לא השיג ממלחמתו היקרה אלא 20% משטחי אוקראינה ועשרות אלפי הרוגים ופצועים והרס עצום. ואילו ישראל, שלמרות ניצחונותיה הטקטיים, לא השיגה ניצחון אסטרטגי עד כה באף אחת מהחזיתות שתקפה. האמת, אני מסכים עם וולט שמלחמות הפכו לחסרות תועלת או שחסרות להן הסיבות המסורתיות כפי שהיה בעבר, אבל השאלה היא מדוע הן לא נגמרות? המלחמה אינה רק אירוע אנליטי אלא אסון הפוגע במדינות ובבני אדם. האם ייתכן שמי שמצית את המלחמות הללו אינו רואה את השלכותיהן הקטסטרופליות? ורחוק מהניתוחים ההגיוניים לסיבות למלחמות ואי סיומן, כמו שליטה והשפעה, אינטרסים של יצרני נשק, אנשי עסקים ושליטי מלחמה. אני מאמין שחלק גדול מאי סיום המלחמות קשור למנהיגי המדינות והישויות הממוקדות והממוקדות: יש מהם המאמצים את תיאוריית "האיש המטורף" כמו הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. הוא אדון הרמז לכאוס ואי וודאות בהחלטותיו. הוא מציף את העולם בפרטים ודעות סותרות שאף אחד לא יכול לסמוך עליהם כדי לצפות מה יקרה. כלומר, הוא מתמודד עם אתגרים בגישה של "היו זהירים ומוכנים, אינכם יכולים לצפות מה אעשה!" אבל הבעיה היא מה אם אויבו הנגדי מטורף יותר? מאז החלה המלחמה האמריקאית על איראן, פורסמו שורה של סיבות. אחת אחרי השנייה נופלות עם הימים. ההתחלה הייתה לתמוך במפגינים באיראן, וזה כמובן לא קרה, ואז חיסול הפרויקט הגרעיני האיראני (שהוא שקר ישראלי מנופח מאוד), ואז כישלון ההסכמה על הסכם למרות שהנשיא לשעבר אובמה חתם על הסכם עם האיראנים לאחר שנים ארוכות של משא ומתן קשה, אך הוא בוטל מיד עם עלייתו של טראמפ לשלטון בכהונתו הראשונה. כאילו העניין אינו בתוכן ההסכם אלא במי שחותם עליו? היום נוצרה בעיה חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן, והיא פתיחת מיצר הורמוז. המיצר מעולם לא היה בעיה בין איראן לארצות הברית לאורך שנות האיבה ההיסטורית בין שתי המדינות, שכן הוא היה פתוח מכיוון שהוא אינטרס עולמי. אך הוא הפך למקור מחלוקת ואחת הסיבות להמשך המלחמה. מנגד, איראן איבדה את שכנותיה במפרץ, שכן היא מגיבה להתקפות אמריקאיות על ידי פגיעה במדינות המפרץ. מה ההיגיון המטורף הזה? מדוע היא לא מקפידה על עקרונות שכנות טובה? אבל כפי שאמרתי, לפעמים האויב מטורף יותר. סיבה נוספת לאי סיום המלחמות קשורה גם למנהיגים ולאינטרסים האישיים שלהם, תאוותם ואמונותיהם, כאשר המלחמה הופכת לאינטרס של הלוחמים ואמצעי להישרדות, ללא התחשבות בעלות העצומה מבחינה אנושית, חברתית וכלכלית. ישראל, מה היא עושה עד היום בעזה, שבה לא נשאר דבר? היא יודעת שחמאס איבד את רוב כוחו האנושי והצבאי. אבל נתניהו וחבורתו, שדחו את קיומה של הרשות הפלסטינית בעזה, ודוחים את יישום השלב השני של ההסכם, והורגים כל יום עוד ועוד אנשים, ילדים ונשים בתירוץ של חיסול חמאס, אינם רוצים לסיים את המלחמה. ואיך יסיימו אותה כאשר היא אמצעי להישרדותם וקלף שהם משחקים בו כרצונם בעונת הבחירות. מנגד, ולמרבה הצער, חמאס עדיין נותן לישראל את הקלף הזה לשחק בו. לפעמים האויב מטורף יותר.