בירת סוריה, דמשק, אירחה ביקור רשמי של שר הפנים הטורקי מוסטפא צ'יפטצ'י, שם קיים פגישת דיונים מורחבת עם מקבילו הסורי אנס ח'טאב והמשלחת המלווה אותו. הדיונים עסקו בדרכים לחיזוק מנגנוני התיאום המשותפים בנושאי ביטחון והומניטריים המעניינים את שתי המדינות, תוך התמקדות בתמיכה ביציבות האזורית והשגת האינטרסים של שני העמים השכנים לאור השינויים הנוכחיים.

השר הטורקי תיעד את ביקורו בסרטון מפסגת הר קאסיון המשקיף על דמשק, והביע את התפעלותו מההיסטוריה העתיקה של העיר ומהווה שלה. צ'יפטצ'י ציין בפוסט שלו בפלטפורמות המדיה החברתית כי המבט על בירת סוריה מגובה היסטורי זה מעורר אופטימיות לעתיד טוב יותר, והדגיש את חשיבות הדיאלוג הישיר בהתגברות על אתגרים משותפים.

מצדו, שר הפנים הסורי אנס ח'טאב הביע את הערכתו לצעדים שנקטה טורקיה השכנה בטיפול בנושא הפליטים הסורים ומתן ההקלות הנדרשות להם. ח'טאב ראה בביקור זה אבן יסוד להעמקת היחסים הבילטרליים, וציין כי שיתוף הפעולה בהיבטים ההומניטריים משקף רצון כנה לבנות גשרי אמון בין דמשק לאנקרה.

הסיור בשטח של שני השרים כלל סקירה של האתרים ההיסטוריים סביב הר קאסיון, שם האזינה המשלחת הטורקית להסברים על החשיבות האסטרטגית והתרבותית של האזור. השר הטורקי הודה עמוקות למקבילו הסורי על קבלת הפנים החמה והאירוח הנדיב, והדגיש כי רוח חיובית זו תשפיע ישירות על תוצאות ההבנות הביטחוניות והפוליטיות העתידיות בין שני הצדדים.

מהלכים דיפלומטיים בכירים אלה מגיעים במסגרת מאמצי שתי המדינות לפתח יחסים בילטרליים ולטפל בסוגיות תלויות ועומדות, במיוחד בתחומים הנוגעים לביטחון הלאומי ולשיתוף פעולה בגבולות. שני הצדדים שואפים באמצעות פגישות אלה להתוות מפת דרכים שתבטיח את קיימות התיאום ופיתוח השירותים הניתנים לאזרחים בשתי המדינות, באופן שישרת את שאיפות היציבות באזור.

מקאסיון, שראה מאות שנים של היסטוריה, ציפינו לעתיד דמשק בתקווה.

במחזה נדיר שהחזיר את פעימות החיים לצפון רצועת עזה, נשמעו קריאות שמחה ושירי דבקה פלסטיניים מעל חורבות אולם אירועים במערב מחנה ג'באליה. הטקס, שנערך תחת הסיסמה 'שמחות הצפון.. חלומות מההריסות', כלל 150 חתנים וכלות, ביוזמה שאורגנה על ידי עמותת 'ע'ות' למען צדקה, כדי לשבור את מצב העצב שאפף את האזור מאז תחילת מלחמת ההשמדה.

מאות אזרחים התאספו כדי לחלוק את שמחתם עם הזוגות הטריים במקום שאינו רחוק מאזורי ריכוז כוחות הכיבוש, כאשר ההריסות שהותירה המלחמה הפכו לבמה להכרזה על דבקות באדמה והישארות. מארגני הטקס הסבירו כי יוזמה זו כוונה למשפחות באזורים שנפגעו קשה ביותר, עם מתן תרומות כספיות לצעירים כדי לסייע להם להתחיל את חייהם הזוגיים לנוכח המשברים הכלכליים החונקים ומחסור בסיוע.

מקורות ציטטו את המשתתפים שאמרו כי יצירת שמחה בעיתוי זה היא מעשה התנגדות, כאשר החתן יחיא אבו אל-קומסאן, שאיבד עשרות מבני משפחתו, אמר כי החגיגה בתוך ההרס מייצגת אתגר למציאות שהכתיב הכיבוש והתעקשות על השבת חיים נורמליים. מצדו, המוח'תאר נמר אל-מקווסי ציין כי התכנסות המאות בחתונה מסורתית זו מרפאת את פצעי הפגועים ושולחת מסר לעולם כי העם הפלסטיני עומד איתן ולא יישבר.

טקס זה מתקיים בעת שאזורי צפון עזה עדיין סובלים מהאטה חמורה בפינוי ההריסות ומהפרעה בתהליכי השיקום, למרות כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף באוקטובר האחרון. משפחות פלסטיניות מתמודדות עם קשיים עצומים באספקת צרכים בסיסיים כתוצאה מהמשך סגירת המעברים והתנערות מהתחייבויות הומניטריות, מה שהופך אירועים כאלה למוצא יחיד לתושבים בתוך הריסות המלחמה.

למרות ההפצצות וההרס ואובדן המשפחה והאהובים, אנו מוכיחים לעולם שעזה אוהבת את החיים ויוצרת אותם, וטקס זה הוא מסמך ברית שאנו נשארים בארצנו.

לאחרונה גברו הביקורות הישראליות על אופן ניהול ממשלת הכיבוש את תיק היחסים עם ארצות הברית, כאשר משקיפים רואים כי תל אביב מיצתה את הונה הפוליטי בסל אחד עם וושינגטון. מקורות אנליטיים דיווחו כי ישראל חסרה כיום כלי השפעה יעילים כתוצאה מקשר אורגני זה עם גורם פוליטי ספציפי.

בהקשר זה, פרופסור משה כהן אליהו ציין כי המדיניות הישראלית כלפי איראן חשפה פערים אסטרטגיים גדולים, במיוחד לאחר האכזבה מכמה כיוונים אמריקאים. הוא הדגיש כי הלקח שנלמד הוא הצורך לא למשכן את הביטחון הלאומי הישראלי לאדם אחד או למחנה פוליטי מסוים בבית הלבן.

בנימין נתניהו הצליח במשך שנים לתמרן במסדרונות המערכת הפוליטית האמריקאית, תוך ניצול תמיכת הרפובליקנים והקונגרס כדי להתמודד עם לחצי ממשל אובמה הקודם. אולם, מצב זה השתנה באופן דרמטי בשנים האחרונות לאחר הימור יתר על זרם אחד, מה שהוביל להתנגשות שקטה עם מרכזי כוח אחרים.

קריאות פוליטיות מבהירות כי ההימור על חזרתו של דונלד טראמפ העניק לישראל תחושה כוזבת של חופש פעולה מוחלט, אך המציאות הוכיחה כי האינטרסים הלאומיים של המדינות הם המניע העיקרי ולא יחסים אישיים. עם שונות אינטרסים אלה, החלו להופיע פערים עמוקים גם עם החברים הקרובים ביותר בוושינגטון.

נסיגה זו התרחשה במקביל להידרדרות ניכרת ביחסי ישראל עם מגזרים רחבים בתוך המפלגה הדמוקרטית האמריקאית, בנוסף לפילוגים פנימיים במחנה הרפובליקני עצמו. פיצול זה הקשה על תל אביב לשמור על הקונצנזוס הדו-מפלגתי ממנו נהנתה במשך עשורים ארוכים.

במישור הבינלאומי, המלחמה הארוכה והמתמשכת החלישה את מעמדה של ישראל ביבשת אירופה וברבות ממדינות העולם המערבי, מה שיצר בידוד דיפלומטי גובר. מומחים רואים בנסיגה זו בעיה אסטרטגית הדורשת הערכה מחדש מקיפה של מערכת ניהול הסיכונים הפוליטיים.

הקריאות הנוכחיות מדגישות כי הברית עם וושינגטון תישאר אבן יסוד, אך היא לא צריכה להיות האפשרות היחידה העומדת בפני מקבל ההחלטות הישראלי. הנדרש הוא בניית רשת ביטחון בינלאומית שתבטיח את המשכיות התמרון הפוליטי במקרה של משברים פתאומיים עם הממשל האמריקאי.

הודו בולטת כאחת השותפות האסטרטגיות החשובות המוצעות, בהתחשב בכך שהיא מעצמה עולה החולקת עם ישראל אתגרים ביטחוניים, טכנולוגיים וכלכליים דומים. העמקת השותפות עם ניו דלהי עשויה לספק לתל אביב משקל בינלאומי שיאזן לחצים מערביים אפשריים בעתיד.

החזון החדש כולל גם את הצורך לחזק את הבריתות האזוריות הקיימות עם מדינות כמו יוון וקפריסין באגן מזרח הים התיכון, ואזרבייג'ן בצפון. בריתות אלה נועדו ליצור חגורת ביטחון ופוליטית שתתמוך באינטרסים הישראליים הרחק מהמטריה האמריקאית המסורתית.

באזור המפרץ וקרן אפריקה, איחוד האמירויות הערביות ואתיופיה בולטות כעמודי תווך אסטרטגיה התרחבותית זו, כאשר ישראל שואפת לבסס את נוכחותה באמצעות הסכמים כלכליים וביטחוניים. המטרה היא להפוך יחסים אלה לשותפויות בנות קיימא שאינן מושפעות מתנודות פוליטיות גדולות.

בתוך סוריה, הניתוחים מציעים בניית ערוצי תקשורת עם מיעוטים אתניים ודתיים שאינטרסיהם עשויים להצטלב עם ישראל, כמו הכורדים והדרוזים. תומכי גישה זו רואים כי קשרים אלה עשויים לתרום לריסון כוחות רדיקליים ולחיזוק היציבות האזורית.

חזון זה קורא לישראל להשתחרר מתפיסת 'הווילה בג'ונגל' המציגה אותה כישות מבודדת מסביבתה, ולהשתלב עמוק יותר במרקם האזור. זיהוי שותפים בעלי אינטרסים משותפים הוא הדרך היחידה לשבור את הבידוד האזורי והבינלאומי המוטל כיום.

מודל קטאר מוצג כדוגמה לאופן בניית השפעה בינלאומית רחבה באמצעות 'כוח רך', השקעות וקשרים תרבותיים, למרות גודלה הגיאוגרפי הקטן. אנליסטים דורשים מישראל להשקיע בהשפעה תרבותית וטכנולוגית כדי לבסס את מעמדה ככוח אזורי שאינו תלוי רק בעליונות צבאית.

לסיכום, גיוון הסיכונים נשאר המפתח העיקרי לגמישות אסטרטגית במדיניות החוץ הישראלית בשלב הבא. ההסתמכות הבלעדית על וושינגטון הפכה לנטל שתל אביב עלולה שלא לעמוד בו אם המגמות הנוכחיות במדיניות הבינלאומית יימשכו.

בעולם הפיננסים, משקיע אחראי אינו מרכז את כל נכסיו במניה אחת, ומדינות אינן יוצאות מן הכלל, שכן עליהן לבנות רשת של שותפויות כדי שאף משבר בתחום כלשהו לא יהפוך למשבר עולמי.

לפני מספר ימים, פגשתי שלושה צעירים פלסטינים. הראשון, מהנדס שעובד כנהג. השני, בעל תואר בניהול עסקים ומוכר קפה. השלישית, סיימה בהצטיינות לפני שלוש שנים, ועדיין ממתינה לשיחה שתבשר לה שיש עבודה המתאימה להתמחותה.אף אחד מהם לא נכשל. הכישלון היה במשהו אחר. במודל שהבטיח להם שהתעודה היא דרכון לעתיד. במשך שנים ארוכות, הטמענו במוחות ילדינו רעיון אחד: למד, סיים לימודים, ותמצא עבודה. אבל העולם השתנה... בעוד הרעיון הזה נשאר כפי שהיה. והיום, איננו עומדים בפני משבר אבטלה חולף, אלא בפני רגע המחייב אומץ לבחון מחדש.הגיע הזמן לשאול את השאלה שבה השתהינו זמן רב: האם המודל החינוכי והכלכלי הפלסטיני עדיין תקף בעידן הבינה המלאכותית, הכלכלה הדיגיטלית, היזמות, ושרשרות הערך הגלובליות?אם התשובה היא כן, מדוע אלפי צעירים מסיימים לימודים מדי שנה מבלי למצוא את מקומם בכלכלה? ואם התשובה היא לא, מדוע אנו חוששים להודות בכך? הבה נהיה הוגנים.אי אפשר לדבר על הכלכלה הפלסטינית מבלי לדבר על הכיבוש הישראלי, המגביל תנועה, מפקיע אדמות, חונק השקעות, וכופה מציאות כלכלית בלתי טבעית. אך יחד עם זאת, הכיבוש אינו זה שקובע את פילוסופיית החינוך שלנו. ואינו זה שמחליט כיצד נקשר את האוניברסיטה לכלכלה. ואינו זה שמונע מאיתנו לבחון מחדש את מדיניותנו. הכיבוש כופה מגבלות קשות, אך אינו מונע מאיתנו לחשוב בצורה טובה יותר.הבעיה אינה באוניברסיטאות. ואינה במרצים. ואינה בסטודנטים. הבעיה היא שכל מוסד פועל בנאמנות בתוך המערכת שלו, בעוד שאין מערכת אחת המאחדת את כולם. יש לנו אוניברסיטאות שמכשירות. ויש לנו מגזר פרטי המחפש מיומנויות שונות. ויש לנו ממשלה המתמודדת עם אתגרים עצומים. אבל היכן הפרויקט הלאומי המקשר את כל הגורמים הללו?העולם כבר אינו מודד את הצלחת האוניברסיטאות במספר הבוגרים. אלא במספר החברות שיצאו ממעבדותיהן. במספר הפטנטים שהפכו למוצרים. במספר מקומות העבודה שיצרו. אנו, לעומת זאת, עדיין חוגגים את מספר התעודות, בעוד שאיננו שואלים: כמה פרויקטים נולדו מהאוניברסיטה הזו? וכמה מקומות עבודה היא יצרה?אוניברסיטה המכשירה אלף מחפשי עבודה, ואינה מכשירה עשרה מייסדי חברות, זקוקה לבחינה מחדש של פילוסופייתה, ולא להגדלת מספר מקומות הלימוד. איננו זקוקים לתיקון תוכניות לימודים מסוימות. וגם לא לפתיחת אוניברסיטה חדשה. אלא לברית לאומית חדשה לחינוך ולכלכלה. ברית שתגדיר מחדש את ההצלחה. כך שההצלחה לא תהיה רק קבלת תעודה, אלא היכולת לייצר ידע, ולהפוך אותו לפרויקט, למוצר, ולהזדמנות עבודה. ברית שתהפוך את האוניברסיטה לשותפה למפעל, לחווה, לחברת התוכנה, לבנק, ולחממת העסקים. ברית שתקשר את הסטודנט לשוק לפני סיום הלימודים, ולא לאחר שנים של המתנה.אני מדמיין את פלסטין בשנת 2040. האוניברסיטאות שלה אינן רק אולמות הרצאות, אלא מרכזי חדשנות. הבנקים שלה אינם מממנים רק צריכה, אלא מממנים רעיונות. לשכות המסחר שלה משקיעות בבוגרים, ולא מסתפקות בקבלתם. העיריות הופכות למעבדות לפתרונות חכמים. והמגזר הפרטי הופך לשותף בעיצוב תוכניות אקדמיות.אז הבוגר לא יהיה מחפש עבודה... אלא יוצר אותה. יש שיחלקו על גישה זו. וזו זכותם. אך מה שאינו מותר הוא להמשיך לחזור על אותו מודל, ואז להתפלא מאותה תוצאה. האומות שיש להן את האומץ לבחון מחדש את המודלים שלהן הן אלו שיוצרות את העתיד. ואילו האומות המסתפקות בניהול משברים, המשברים ינהלו אותן.הדרישה אינה להרוס את מה שבנינו. אלא לבנות עליו מודל חדש ההולם את פלסטין, ההולם את מוחות צעיריה, וההולם את הקרבות עמה. אם הכיבוש כפה עלינו כלכלה יוצאת דופן, התגובה אינה בניהול מציאות יוצאת דופן בכלים מסורתיים, אלא ביצירת מודל פלסטיני חדש, המבוסס על ידע, ייצור, חדשנות, ושותפות.ההיסטוריה אינה שואלת את האומות כמה אוניברסיטאות בנו... אלא מה עשו האוניברסיטאות הללו למולדותיהן. ולכן, השאלה שחייבת להקדים כל תוכנית, כל תקציב, כל כנס, וכל טקס סיום לימודים היא: האם אנו מכינים את ילדינו למשרות של אתמול... או בונים להם את כלכלת המחר?זו השאלה שתקבע את צורתה של פלסטין בעשורים הבאים. ואני חושש שדחיית התשובה עליה... היא הטעות היקרה ביותר שנוכל לבצע כלפי דור שלם.

מקורות יודעי דבר חשפו פרטים על ביקור חשאי ודחוף שערך הגנרל דן קין, ראש המטות המשולבים האמריקאי, במפקדת הפיקוד המרכזי (סנטקום) בפלורידה בסוף החודש שעבר. מהלכים אלו נועדו לקבל סקירה ישירה על תוכניות צבאיות שהוכנו על ידי הצבא לשליחת כוחות יבשה לעומק איראן, במשימה שמטרתה להשתלט בכוח על כמויות של אורניום מועשר מאוד.

המקורות דיווחו כי הרגישות הגבוהה של תדרוכים צבאיים אלה הצריכה את חזרתו הפתאומית של הגנרל קין מפגישה רמת דרג של בכירי נאט"ו בבריסל, בירת בלגיה. קין טס ישירות מעבר לאוקיינוס האטלנטי לעיר טמפה ב-19 במאי האחרון, מה שמשקף את הרצינות שבה התייחסה הממשל האמריקאי לאפשרות צבאית זו.

הנתונים שהודלפו מצביעים על כך שהממשל האמריקאי היה קרוב מאוד למתן אור ירוק לביצוע מבצע יבשתי זה בעל סיכון גבוה. עם זאת, דובר המטות המשולבים העדיף שלא להגיב על ההכנות הללו, ושמר על שתיקה לגבי הפרטים הטכניים או לוחות הזמנים שהוצעו לתחילת המתקפה.

בעקבות פגישות אינטנסיביות אלו, הגנרל קין עדכן את הנשיא דונלד טראמפ בכל האפשרויות הזמינות והתרחישים הצפויים למבצע היבשתי. על פי המקורות, טראמפ החליט בסופו של דבר להמתין ולהקפיא את התוכניות, וזאת לאחר שקיבל אזהרות מודיעיניות וצבאיות מפני השלכות קטסטרופליות שעלולות לנבוע מהסלמה כזו.

החששות העיקריים שגרמו לטראמפ לסגת היו האפשרות לתגובה איראנית אלימה ובלתי מרוסנת, שעלולה להוביל למלחמת התשה ארוכת טווח. הנשיא האמריקאי הביע גם חשש שהסכסוך הישיר יוביל את הכלכלה העולמית למערבולת של הפרעות, במיוחד לאור המתיחות הקיימת בנתיבי האנרגיה הבינלאומיים.

בנוסף לחששות הכלכליים, סוגיית אבדות בנפש בלטה כגורם מכריע בהחלטת הבית הלבן, כאשר מפקדים צבאיים הזהירו מפני אפשרות של מספר רב של נפגעים בקרב הכוחות האמריקאים. נראה כי הערכות המצב הצביעו על כך שעלות המבצע האנושית והפוליטית עלולה לעלות בהרבה על הרווחים המצופים מהשליטה על החומרים הגרעיניים.

מנגד, טהראן לא עמדה בחיבוק ידיים, כאשר דיווחים מודיעיניים ציינו כי איראן הגבירה באופן משמעותי את אמצעי האבטחה שלה להגנה על מלאי האורניום המועשר שלה. אמצעים אלו כללו פעולות הנדסיות מורכבות להריסת מנהרות אסטרטגיות וביצור מחדש של אתרים רגישים למניעת כל חדירה חיצונית אפשרית.

המקורות הבהירו כי הכוחות האיראניים הטמינו מוקשים מתפוצצים בכניסות למתקנים חיוניים, מה שהפך את הגישה למלאי האורניום המוערך בכחצי טון למורכבת ביותר. ביצורים חדשים אלו העלו את רמת הסיכון והסכנה לכל כוח שינסה להתקרב לאתרים אלו בהשוואה למצב ששרר לפני חודש.

משקיפים רואים כי מורכבויות שטח אלו הוסיפו נטל חדש על הצעות ממשל טראמפ שמטרתן להסיר ולהשמיד את האורניום באמצעות הסכם מדיני. התפתחויות אלו גם העלו שאלות טכניות ומשפטיות לגבי הגורם הבינלאומי שעלול להיות בעל היכולת או האומץ לקחת על עצמו את משימת חילוץ חומרים אלו בסביבה ביטחונית ממוקשת.

במישור הדיפלומטי, המשלחת האיראנית לאו"ם שמרה על שתיקה ולא הגיבה לבקשות תגובה מיידית, וגם הבית הלבן לא פרסם כל הצהרה רשמית המאשרת או מכחישה את ההדלפות הללו. שתיקה זו מגיעה בתקופה רגישה שבה האזור עד למאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים לסיום המבוי הסתום הפוליטי.

למרות התכנון הצבאי, הנשיא טראמפ ממשיך להדגיש בפומבי כי אבטחת האורניום המועשר נותרה בראש סדר העדיפויות של ארצות הברית בכל משא ומתן עתידי. הבית הלבן מקשר בין תיק זה לבין תיקים קוצניים אחרים, כמו פתיחה מחדש של מצר הורמוז, שאיראן שולטת בפועל על תנועת השיט בו.

הדלפות אלו מגיעות במקביל להצהרות אופטימיות שמסר טראמפ, שבהן ציין כי וושינגטון וטהראן מתקרבות להשגת הבנות מקיפות. הנשיא האמריקאי הודיע לאחרונה כי שני הצדדים עשויים לחתום על הסכם בקרוב מאוד, אולי בימים הקרובים, כדי לסיים את הסכסוך סביב תוכנית הגרעין.

תיק האורניום המועשר נותר הקשר הבולט ביותר במסור המשא ומתן האמריקאי-איראני, שכן הוא מהווה את אבן היסוד ביכולות ההרתעה של טהראן. מאחורי הקלעים הצבאיים הללו חושפים את גודל הפער בין שפת האיום בכוח לבין המציאות בשטח המטילה מגבלות חמורות על מקבל ההחלטות בוושינגטון.

לסיכום, התפתחויות אלו מראות כי האפשרות הצבאית, למרות שהיא על השולחן, מתנגשת תמיד עם חישובי רווח והפסד מורכבים במזרח התיכון. בעוד העמדות נעות בין הסלמה צבאית לפתרונות דיפלומטיים, העיניים נשואות לתוצאות המשא ומתן המתנהל מאחורי דלתיים סגורות בימים הקרובים.

טראמפ החליט להמתין והקפיא את התוכניות לאחר שהוזהר כי צעד זה עלול להוביל לתגובה איראנית אלימה שתגרור את הכלכלה העולמית להפרעות נרחבות.

מקורות רפואיים ברצועת עזה הודיעו על מותם של 7 פלסטינים וחילוץ גופותיהם של 9 נוספים במהלך 48 השעות האחרונות, כתוצאה מהתקיפות הישראליות המתמשכות. נתון חדש זה מעלה את המספר הכולל של קורבנות מלחמת ההשמדה מאז אוקטובר 2023 ליותר מ-73 אלף הרוגים, על רקע הפרות מתמשכות של הסכם הפסקת האש המוצהר.

בשטח, דיווחו מקורות כי צבא הכיבוש לא הפסיק לבצע פעולות פיצוץ והריסה של מבני מגורים באזורים המזרחיים של העיר עזה ובמרכז הרצועה. פעולות ההרס השיטתיות כללו גם את השכונות הדרום-מזרחיות בערים ח'אן יונס ורפיח, שם נשמעו פיצוצים עזים שהרעידו את אזורי הגבול מאז שעות הלילה המאוחרות.

פעולות הפיצוץ מתרחשות במקביל לטיסות אינטנסיביות של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) בגובה נמוך מאוד מעל שכונות מגורים ומחנות עקורים. מקורות מקומיים אישרו כי קולות הכטב"מים הפכו למבשר של פעולות מיקוד מרוכזות שמבצע הכיבוש מדי יום, מה שמשאיר את התושבים במצב מתמיד של ציפייה ודאגה ביטחונית.

תושבי הרצועה מתמודדים עם מציאות חיים והומניטרית מורכבת על רקע התרחבות השליטה הצבאית הישראלית, שכללה כ-70% משטח עזה. סיפוח חלקים נרחבים ממרכז הרצועה למה שמכונה 'הקו הצהוב' הוביל למניעת אלפי משפחות לחזור לאזורי מגוריהן שהפכו להריסות, על רקע היעדר מוחלט של שירותים בסיסיים.

במישור ההומניטרי, השליטה הישראלית מטילה הגבלות חמורות על תנועת אנשים וסחורות, מה שהוביל לשיבוש הגעת סיוע הומניטרי חיוני לתושבים הנצורים. סגירת המעברים והשליטה הצבאית מנעו גם ממאות פצועים וחולים לנסוע לקבלת טיפול רפואי בחו"ל, מה שמחמיר את האסון הבריאותי ממנו סובלת הרצועה.

יצוין כי מלחמת ההשמדה המתמשכת מאז השבעה באוקטובר הותירה הרס נרחב שפגע בכ-90% מהתשתיות האזרחיות ברצועת עזה. עם המשך ההפצצות והפיצוצים, גוברים החששות הבינלאומיים מפני אי-אפשרות לחיות באזורים הנשלטים על ידי הכיבוש, על רקע היעדר כל ערובות ביטחוניות לאזרחים הפלסטינים.

קולות הפיצוצים עדיין נשמעים באופן מתמשך, במקביל לטיסות בלתי פוסקות של כלי טיס בלתי מאוישים ישראליים בגובה נמוך.

הרשות הכללית לנפט, הכפופה למשרד האוצר הפלסטיני, חשפה ביום שלישי בערב את הטבלה הרשמית החדשה של מחירי מכירת הדלק והגז לצרכנים. הרשות הבהירה כי רשימה זו מייצגת את המחיר המקסימלי שיש להקפיד עליו בכל מחוזות המדינה.

התעריף החדש אמור להיכנס לתוקף בכל האזורים הפלסטיניים, כולל הגדה המערבית ורצועת עזה, החל מבוקר יום רביעי, הראשון ביולי 2026. מהלך זה נועד להסדיר את מגזר האנרגיה ולהבטיח יציבות מחירים בשווקים המקומיים.

באשר לפרטי מחירי הדלק הנוזלי, הרשות קבעה את מחיר ליטר בנזין 95 אוקטן ב-7.38 שקלים פלסטיניים. סוג זה הוא הנצרך ביותר בשטחים הפלסטיניים, כאשר פלח רחב של בעלי רכבים פרטיים וציבוריים מסתמכים עליו.

לגבי בנזין 98 אוקטן, מחירו נשאר יציב על 8.44 שקלים לליטר, וזהו המחיר שיחול בכל התחנות המספקות סוג זה. גורמי הפיקוח קוראים לאזרחים לוודא עמידה במחירים אלו בעת תדלוק.

הפרסום החדש כלל גם את מחירי הסולר או הדיזל, כאשר מחיר ליטר אחד נקבע על 7.19 שקלים, זהה למחיר שנקבע לליטר קרוסין. נגזרות אלו ממלאות תפקיד חיוני במגזרי התחבורה הכבדה, החקלאות והתעשיות המקומיות השונות.

במגזר הגז הביתי, הרשות הודיעה על מחירים מחייבים לכל המפיצים והתחנות, כאשר מחיר בלון גז בגודל 2.5 קילוגרם עמד על 17 שקלים בלבד. תעריף זה נועד להקל על העומס על משפחות המשתמשות בגדלים קטנים בשימושיהן היומיומיים.

הרשות קבעה גם את מחיר בלון גז במשקל 5 קילוגרם שיגיע לצרכן במחיר מקסימלי של 34 שקלים. משרד האוצר הדגיש את הצורך של כל נקודות המכירה לעמוד במחירים אלו תחת אחריות משפטית ותביעה משפטית למפרים.

לגבי הבלון הנפוץ ביותר בבתים פלסטיניים, בנפח 12 קילוגרם, הוחלט כי מחירו יהיה 80 שקלים לצרכן. מחיר זה כולל את כל העלויות התפעוליות, תוך הדגשת איכות הגז המסופק ובטיחות הבלונים המשמשים להפצה.

לגבי המגזרים המסחריים והתעשייתיים המסתמכים על כמויות גדולות, מחיר בלון גז בנפח 48 קילוגרם נקבע על 320 שקלים. בלונים אלו נמצאים בשימוש נרחב במסעדות ובמפעלים הדורשים כמויות גדולות של אנרגיה תרמית להשלמת פעולותיהם.

באשר למערכת הגז המרכזית המשרתת בנייני מגורים ומוסדות גדולים, מחיר ליטר גז המגיע לאתר נקבע על 3.54 שקלים. בעוד שמחיר קילוגרם אחד של גז מרכזי עמד על 6.21 שקלים, כדי להבטיח הוגנות בהפצה ובתמחור למנויים במערכות אלו.

מקורות רשמיים אישרו כי צוותי הגנת הצרכן והגורמים המוסמכים יבצעו סיורים פיקוחיים אינטנסיביים כדי לוודא את יישום מחירים אלו בשטח. הרשות דרשה מהאזרחים לדווח על כל חריגה או ניסיון לתמרן את המחירים המוצהרים באמצעות הערוצים הרשמיים המיועדים לכך.

מחירים אלו נחשבים לתקרה העליונה שאסור לחרוג ממנה בכל תחנות ההפצה והחנויות המורשות בשטחים הפלסטיניים.

הממשל האמריקאי וממשלת ישראל מנהלים כעת משא ומתן אינטנסיבי לגיבוש מזכר הבנות חדש בנוגע לסיוע חוץ, בציפייה שיהווה נקודת מפנה היסטורית באופי היחסים הבילטרליים. תוקף ההסכם הביטחוני הנוכחי יפוג בשנת 2028, מה שמניע את שני הצדדים לחפש נוסחה השונה באופן מהותי משלושת המזכרים הקודמים ששלטו בתמיכה האמריקאית במשך עשורים.

בהצהרה בולטת, שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, אישר כי מזכר ההבנות הביטחוני הבא ישים קץ לסיוע הכספי הישיר שוושינגטון נהגה להעניק. האקבי הסביר כי המגמה החדשה תעניק עדיפות עליונה לחיזוק קשרי המסחר וההשקעות המשותפים, במקום להסתמך על מענקים ביטחוניים מסורתיים שאפיינו את העשורים האחרונים.

מסמכים שפורסמו על ידי שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי מצביעים על כך שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, החל לקדם את הרעיון שישראל 'הגיעה לבגרות' כלכלית. בהתאם לכך, נתניהו קרא לצמצם בהדרגה את הסיוע הצבאי הישיר, ולהחליפו בפרויקטים השקעה ענקיים בתחומי אבטחת הסייבר וההגנה הטכנולוגית המתקדמת.

על פי נתונים רשמיים, הסכום הכולל של הסיוע האמריקאי לישראל מאז 1948 עבר את רף 174 מיליארד דולר במחירים שוטפים. אם סכומים אלה יחושבו לפי כוח הקנייה של הדולר בשנת 2024, המספר קופץ לכ-298 מיליארד דולר, רמת תמיכה חסרת תקדים לכל מדינה אחרת בעולם.

הדוחות חושפים כי הסיוע האמריקאי קיבל אופי צבאי בלבד מאז 2021, כאשר מענקים כלכליים נעדרו לחלוטין מהתקציבים שאושרו. שנת 2024 רשמה שיא היסטורי בתמיכה הצבאית הישירה, כאשר ערך הסיוע הגיע ל-12.5 מיליארד דולר, ואחריו הקצאות בסך 3.8 מיליארד דולר לשנת 2025.

מבנה ההגנה הישראלי תלוי באופן מהותי בטכנולוגיה אמריקאית, כאשר חיל האוויר כולל כמעט במלואו צי של מטוסי קרב מתוצרת ארצות הברית. גם מערכות ההגנה מפני טילים, כולל כיפת ברזל, תלויות במימונן ופיתוחן בשותפות הדוקה עם וושינגטון, מה שהופך את ההתנתקות משרשרות האספקה האמריקאיות לעניין מורכב וארוך טווח.

מקורות יודעי דבר מצביעים על כך שמזכר ההבנות הנוכחי, שנחתם בתקופת ממשל אובמה, מבטיח לישראל 38 מיליארד דולר על פני עשר שנים. חבילה זו כוללת 33 מיליארד דולר כמימון צבאי זר, בנוסף ל-5 מיליארד דולר המיועדים באופן בלעדי לתוכניות הגנה מפני טילים משותפות בין שתי המדינות.

משרד החוץ האמריקאי מדגיש כי תמיכה בביטחון ישראל נותרה אבן יסוד קבועה במדיניות החוץ של ארצות הברית ללא קשר למפלגה השלטת. ישראל נחשבת למדינה הראשונה בעולם בקבלת סיוע ביטחוני במסגרת תוכניות מימון צבאי זר, מה שמבטיח לה לשמור על מה שנקרא 'יתרון צבאי איכותי' באזור.

עד אפריל 2025, ערך העסקאות הפעילות בין שני הצדדים במסגרת תוכנית מכירות צבאיות זרות הגיע לכ-39.2 מיליארד דולר, המחולקים ל-751 עסקאות. רכישות אלו מגוונות וכוללות את מטוסי הקרב המתקדמים ביותר מסוג F-35, בנוסף למנועי טורבינה, טילים מונחים ותחמושת חכמה.

בנוסף לסיוע הכספי, ארצות הברית מספקת לישראל גישה ישירה למלאי חירום צבאי אמריקאי הנמצא בשטחים הכבושים. מלאי זה יכול לשמש לחיזוק יכולות ההגנה וההתקפה של הכיבוש במקרי חירום צבאיים גדולים, ובכך מספק רשת ביטחון לוגיסטית מיידית.

השותפות חורגת מההיבטים החומריים וכוללת שיתוף פעולה מודיעיני ומחקרי נרחב בפיתוח כלי נשק וטכנולוגיות מתפתחות. כמו כן, צבאות ארה"ב וישראל משתתפים בתמרונים תקופתיים גדולים שמטרתם להעלות את רמת התיאום בשטח, כמו תמרוני 'ג'וניפר אוק' הנחשבים לאחד התרגילים המשותפים הגדולים ביותר.

החוק האמריקאי מעניק לישראל מעמד של 'בעלת ברית מרכזית מחוץ לברית נאט"ו', מעמד משפטי המספק יתרונות יוצאי דופן בתחומי סחר ביטחוני. סיווג זה מקל על העברת טכנולוגיות רגישות ומאפשר שיתוף פעולה ביטחוני שאינו זמין למדינות אחרות, מה שמחזק את מעמדה של ישראל כשותפה אסטרטגית ראשונה של וושינגטון.

במקרה של התקדמות בסיום הסיוע הישיר, מומחים סבורים שישראל עשויה לרכוש גמישות רבה יותר ברכישת ציוד מספקים עולמיים אחרים. עם זאת, הקשר האורגני למערכות האמריקאיות מקשה על ויתור על התמיכה הטכנית והלוגיסטית הניתנת על ידי חברות ההגנה האמריקאיות הגדולות.

לסיכום, נתונים ומגמות חדשות אלה משקפים שלב מעבר ביחסים האמריקאים-ישראלים, כאשר שני הצדדים שואפים להפוך את התמיכה מנוסחת 'מענקים' לנוסחת 'שותפות'. המטרה הסופית של מדיניות זו נותרה להבטיח את העליונות הצבאית הישראלית תוך הפחתת הנטל הישיר על התקציב הציבורי האמריקאי.

מזכר ההבנות הביטחוני הבא בין וושינגטון לירושלים יסיים את הסיוע הכספי הישיר לישראל, ויעניק עדיפות ליחסים מסחריים וכלכליים.

נשיא סוריה, אחמד אל-שראע, הוציא ביום ראשון צו חקיקה מספר 147 לשנת 2026, הקובע את הקמת מוסד אקדמי חדש בשם 'האוניברסיטה הלאומית למדעי הביטחון'. צעד זה נועד ליצור מסגרת חינוכית והכשרתית מתמחה בענייני צבא וביטחון בתוך המדינה.

על פי דיווחים של מקורות רשמיים, המטה הראשי של האוניברסיטה יהיה בבירה דמשק, והיא תקבל אישיות משפטית מלאה ועצמאות פיננסית ומנהלית הנדרשת לניהול ענייניה. הצו החדש גם מאפשר התרחבות גאוגרפית באמצעות פתיחת פקולטות, מכונים ומרכזי מחקר המסונפים לה במחוזות סוריה השונים לפי הצורך.

יוזמה זו באה בהקשר רחב יותר שמטרתו לארגן מחדש ולפתח את המוסדות הצבאיים והביטחוניים הסוריים על בסיס מדעי מודרני. הממשלה שואפת באמצעות אוניברסיטה זו לאחד את המאמצים החינוכיים הצבאיים תחת קורת גג אחת המבטיחה את איכות ההכשרה וההדרכה של כוח האדם הלאומי.

האוניברסיטה החדשה תכלול תחתיה את האקדמיה הצבאית העליונה, הכוללת מוסדות חינוך ברמה גבוהה כמו המכללה לביטחון לאומי והמכללה למלחמה עליונה. המבנה הארגוני של האוניברסיטה יכלול גם את המכללה לפיקוד ומטה, מה שיחזק את יכולות התכנון האסטרטגי של הקצינים והחברים בה.

היקף האוניברסיטה לא הוגבל רק להיבטים אסטרטגיים, אלא כלל גם פקולטות שדה מתמחות כמו המכללה הצבאית האווירית, המכללה הצבאית הימית והמכללה הצבאית היבשתית. איחוד זה נועד ליצור אינטגרציה בין ענפי הכוחות המזוינים הסוריים השונים בסביבת למידה אחידה.

בנוסף להתמחויות הלחימה, האוניברסיטה תכלול פקולטה למדעי הרוח והניהול, בנוסף למכון הגבוה למדעים יישומיים וטכנולוגיה ומכונים טכניים צבאיים. גיוון זה משקף את הרצון לספק למוסד הצבאי מומחיות טכנית וניהולית העומדת בקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות בתחום הביטחון.

ההכנות לפרויקט זה החלו מוקדם יותר, כאשר שר ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי, מרואן אל-חלבי, חשף פגישות אינטנסיביות עם משלחת ממשרד ההגנה. בראש משלחת ההגנה עמד האלוף סלים אידריס, והדיונים התמקדו בדרכים לחיזוק שיתוף הפעולה המוסדי בתחומי ההכשרה האקדמית הצבאית.

אל-חלבי הבהיר בהצהרות קודמות כי פרויקט הקמת אוניברסיטה זו מהווה אבן יסוד לתמיכה בהשכלה האקדמית המתמחה בסוריה. הוא ציין כי המטרה היא לפתח מסלולי הכשרה צבאיים שיתאימו לסטנדרטים המדעיים המודרניים המקובלים בינלאומית בתחום זה.

הממשלה הסורית ממשיכה לנקוט בשורה של צעדים רגולטוריים המכוונים לכוחות המזוינים, במטרה לאחד את כל היחידות הצבאיות תחת פיקוד משרד ההגנה. האוניברסיטה הלאומית למדעי הביטחון היא אבן הפינה בתהליך פיתוח זה הכולל מערכות חינוך והכשרה בשטח.

צו מספר 147 לשנת 2026 קובע את הקמת אוניברסיטה מדעית מתמחה בחינוך והכשרה במדעי הצבא, הנקראת האוניברסיטה הלאומית למדעי הביטחון.

המונחים המשפטיים וההומניטריים המסורתיים עומדים בפני אתגר גדול בהתמודדות עם המציאות המורכבת שבה חיים העקורים באזור הערבי. בין פליטות ממושכת בסוריה, עקירה יומיומית חוזרת ונשנית ברצועת עזה, ובריחה רחבת היקף בסודאן, המילה 'פליט' צרה מלהכיל חוויות אנושיות שאינן מסוכמות עוד על ידי גבולות גאוגרפיים או חומות מחנות.

המילה לבדה אינה מסוגלת עוד לשאת את שכבות הסבל המצטבר של מי שעוזב את ארצו או נעקר בכוח בתוך גבולותיה יותר מפעם אחת. מציאות העקירה כיום חורגת מעבר לחציית גבולות בחיפוש אחר ביטחון, וכוללת חיים בהמתנה זמנית שהפכה ארוכה יותר מהחיים שקדמו לה, וחזרה למקומות שאיבדו את זהותם ואת מרכיבי החיים בהם.

המצב הסורי בולט כמודל לפליטות ארוכת טווח שעיצבה מחדש את חייהם של דורות שלמים הרחק ממולדתם המקורית. לאחר יותר מעשור של סכסוך, ה'זמני' הפך לצורת חיים קבועה, כאשר ילדים גדלו בארצות הגלות כשהם נושאים זיכרון מחולק בין בתים שלא ראו ומציאות חדשה שכפתה עליהם ניבים ובתי ספר שונים.

שאלת השיבה בהקשר הסורי אינה מוגבלת עוד לתזמון, אלא מתרחבת וכוללת את מהות המציאות אליה ישובו. עם שינוי המרקם החברתי והכלכלי, השיבה עבור רבים הופכת לשאלה פתוחה לגבי האפשרות להחזיר חיים קודמים בערים מאוימות, כבושות או חסרות שירותים בסיסיים.

ברצועת עזה, העקירה לובשת צורה שונה המאופיינת במצור בתוך שטח צר שאינו מותיר לאנשים אפשרות בטוחה. כאן, התיאורים המשפטיים מצטמצמים, כאשר באדם אחד מתאחדת תכונת הפליט ההיסטורי מאז הנכבה של 1948, והעקור הפנימי שנדחף משכונה לשכונה ומבית ספר לאוהל תחת עול ההפצצות המתמשכות.

העקירה בתוך עזה משנה את יחס האדם למקום לעומק, ולמרות המרחקים הגאוגרפיים הקצרים, החזרה הביתה נראית כחלום רחוק שנסגר על ידי הרס ופחד. הפלסטיני שם חי במצב של עקירה מוחלטת בתוך מולדתו, כאשר הוא מאבד את גבולות חייו היומיומיים ואת פרטיותו מבלי לעזוב את הגבולות הבינלאומיים של הרצועה הנצורה.

בסודאן, המלחמה פותחת סדרת עקירה רחבת היקף בתוך מדינה רחבת ידיים המשתרעת למדינות שכנות בגלים עוקבים. המצב הסודאני חושף כיצד סכסוך יכול להפוך את הגיאוגרפיה לדרך ארוכה שבה העקור אינו יודע היכן מסתיים מסעו, בתוך מחסור במשאבים וקריסת שירותים בסיסיים.

אכזריות המצב הסודאני מתבטאת בתופעת 'פליטות לאחר פליטות', כאשר פליטים שאירחה סודאן בעבר נאלצים לברוח שוב. עקירה כפולה זו מציבה משפחות בשכבות חדשות של פגיעות, והופכת את החיפוש אחר ביטחון למאבק מתמשך עם רעב, מחלות ואובדן מסמכים רשמיים.

מבחינה משפטית, ההבדלים בין פליט, עקור ומבקש מקלט נותרו חיוניים לקביעת אחריות בינלאומית והגנה משפטית נאותה. אולם, שפה יבשה זו אינה נוגעת בהשפעת האבדות האישיות, מאובדן מקצועות ופיזור קרובים ועד אובדן זיכרון שזקוק כעת להוכחות כתובות בכל תחנה חדשה.

עם חלוף השנים, הפליטות הופכת ממצב חירום למערכת חיים שלמה הנכפית על ידי נסיבות פוליטיות וביטחוניות מורכבות. הסכנה הגדולה ביותר טמונה בהתרגלות הקהילה הבינלאומית לקיומם של אנשים אלה מחוץ למקומותיהם הטבעיים, ובהתייחסות אליהם כמקרים הומניטריים קבועים במקום כבעלי זכויות המצפים לפתרונות פוליטיים יסודיים.

שיבה מכובדת ובטוחה דורשת יותר מסתם הפסקת פעולות צבאיות או פתיחת מעברי גבול סגורים. האדם זקוק להחזרת חייו לביטחונות ביטחוניים אמיתיים, ולזמינות דיור, עבודה וחינוך, כדי להבטיח שהשיבה לא תהפוך לתחילתו של מסע סבל חדש בסביבה שאינה מוכנה ליציבות.

אין לצמצם את נושא הפליטות למספרים סטטיסטיים או לכרטיסי סיוע המחולקים במחנות, אלא יש להתייחס אליו כמבחן אמיתי לערכים אנושיים. הפליט נושא עמו מולדת נעדרת וזיכרון פצוע, ומחפש זכות לחיים מכובדים שתבטיח את כבודו בין אם במקום הגעתו ובין אם במולדתו המקורית.

מסוריה לעזה ולסודאן, אנו רואים בבירור כיצד משתנה משמעות ה'בית' וכיצד מסתבכים מושגי הגבולות והריבונות מול זעקות העקורים. המונחים הישנים אינם מספיקים עוד מכיוון שהחוויה האנושית הנוכחית הפכה רחבה ועמוקה יותר מכל הגדרה משפטית נוקשה שנקבעה בעשורים קודמים.

בסופו של דבר, מיליוני העקורים בכוח באזורנו זקוקים ליותר מסתם כינויים מדויקים; הם זקוקים לאופק פוליטי שיסיים את טרגדיותיהם. החזרת החיים אינה מתבצעת באמצעות אוהלים, אלא באמצעות העצמת האדם לממש את זכותו ליציבות וביטחון הרחק ממדיניות ההמתנה הארוכה.

האדם בעזה עשוי להישאר בתוך מולדתו, אך הוא חי עקירה מוחלטת שבה הוא מאבד את גבולות חייו היומיומיים לפני שהוא חוצה גבולות בינלאומיים.

מערכת המשפט והפרקליטות בתל אביב ספגו מכה קשה לאחר המלצה של הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה יש למשוך את אישום השוחד המרכזי שהוגש נגד ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו. המלצה זו ניתנה במסגרת הדיונים המתנהלים בפרשה הידועה כ'תיק 4000', כאשר השופטים סברו כי המסלול הנוכחי להוכחת האישום נתקל במכשולים משפטיים ומהותיים שעלולים שלא לעמוד בסטנדרטים השיפוטיים הנדרשים.

במהלך דיון סגור שבו נכחו הצדדים בתיק, הבהירו השופטים לנציגי הפרקליטות ולצוות ההגנה כי הוכחת סעיף 'קבלת שוחד' הפכה לקשה ביותר, וקראו לתביעה לשקול ברצינות לחזור בה מסעיף זה במיוחד. משקיפים רואים בכיוון זה תפנית אסטרטגית המשרתת את האינטרסים של נתניהו, ועלולה לפתוח פתח לקריסה מוחלטת של התיק או להגעה לעסקת טיעון מרוככת שאינה כוללת עונשים קשים.

פרשת 'בזק-וואלה' או תיק 4000 נחשבת לאיום המשפטי החמור ביותר שעמד בפני נתניהו בשנים האחרונות, בהשוואה לתיקים 1000 ו-2000. החקירות מתמקדות בחשדות לניצול לרעה של נתניהו את תפקידו כראש ממשלה ושר תקשורת כדי להעניק הטבות רגולטוריות עצומות לחברת 'בזק', שהייתה בבעלות שאול אלוביץ', בתמורה לקבלת השפעה על המדיניות העריכתית של אתר החדשות 'וואלה'.

פרטי הפרשה מצביעים על כך שנתניהו ובני משפחתו הפעילו לחצים כדי לקבל סיקור תקשורתי חיובי ומכוון, שכלל שינוי כתבות עיתונאיות ותקיפת יריבים פוליטיים באמצעות פלטפורמת החדשות של קבוצת בזק. אם אישום השוחד יימחק רשמית, התיק ירוקן מתוכנו הפלילי החמור ביותר, ולתביעה יישארו רק אישומי 'מרמה והפרת אמונים' הנחשבים קלים יותר בחוק הפלילי.

התפתחות משפטית זו מעניקה לנתניהו תנופה פוליטית משמעותית מול מתנגדיו שדרשו שוב ושוב את התפטרותו בגלל פרשות אלו, שכן היא תחזק את נרטיבו המתאר את המשפטים כ'רדיפה פוליטית'. צפוי כי הפרקליטות תבחן את אפשרויותיה בימים הקרובים, בין אם להמשיך במסלול הנוכחי למרות אזהרות השופטים, ובין אם להיכנע להמלצה ולחפש מוצא משפטי שיסיים את המחלוקת הנמשכת שנים.

הפרקליטות תתקשה מאוד להוכיח את סעיף קבלת השוחד, ואנו קוראים לתביעה לחזור בה מאישום זה למען חיסכון בזמן בית המשפט.

בית המשפט המחוזי המרכזי של סיאול גזר היום, יום שישי, עונש מאסר של 30 שנה על נשיא דרום קוריאה לשעבר, יון סוק יאול, בגין האשמות הקשורות לשליחת כטב"מים לצפון קוריאה. בית המשפט הבהיר כי מהלך זה נועד בעיקרו ליצור עילה ביטחונית שתצדיק הכרזת ממשל צבאי במדינה במהלך דצמבר 2024.

שופטי בית המשפט הדגישו בנימוקי החלטתם כי פעולותיו של הנשיא לשעבר היוו ניצול בלתי חוקי של היכולות הצבאיות של המדינה ושימוש בהן לקידום אג'נדות פוליטיות פרטיות. פסק הדין קבע כי הסמכויות החוקתיות הניתנות לנשיא הרפובליקה, לרבות פיקוד על הכוחות המזוינים, חייבות להיות מנוצלות אך ורק להגנה על ביטחון ויציבות המדינה ולא לערעורן.

התביעה הכללית הגישה כתב אישום נגד יון באפריל האחרון, בטענה כי מאמציו ל'ביים תנאי מלחמה' באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים הובילו להידרדרות חמורה בביטחון הלאומי. מקורות משפטיים דיווחו כי פעולות אלו גרמו להסלמה חדה במתיחות הצבאית עם פיונגיאנג, במיוחד לאחר נפילת עלוני תעמולה מעל שטחי השכנה הצפונית באוקטובר 2024.

התובעים ציינו בטיעוניהם כי מבצע שליחת הכטב"מים לא רק איים על השלום, אלא גם הוביל לדליפת מידע צבאי המסווג כסודות הגנה עליונים. זאת בעקבות התרסקות מספר כטב"מים כאלה בתוך שטחי צפון קוריאה, מה שאפשר לצפון קוריאה לקבל גישה לפרטים טכניים ויכולות צבאיות רגישות השייכות לצבא הדרום.

פסק דין חדש זה מצטרף לרשימת העונשים השיפוטיים נגד יון, המרצה כעת עונש מאסר בגין פסק דין קודם של מאסר עולם שניתן נגדו בפברואר האחרון. עונש זה נובע מהרשעתו בהובלת מרד צבאי שמטרתו הייתה לשתק את פעילות הפרלמנט הדרום קוריאני באמצעות ניסיון לכפות ממשל צבאי בכוח צבאי.

שורשי המשבר נעוצים בליל ה-3 בדצמבר 2024, כאשר יון הכריז בנאום מפתיע על הטלת ממשל צבאי ושלח יחידות צבא לכתר את בניין הפרלמנט. למרות הצעדים המחמירים הללו, ההפיכה נמשכה שש שעות בלבד, לאחר שהחברים הצליחו להתגנב לבניין ולהצביע פה אחד לביטול ההחלטה הנשיאותית.

מצדו, הנשיא לשעבר הכלוא ממשיך להתעקש על חפותו, והגיש ערעור נגד פסק הדין של מאסר העולם שניתן נגדו בעבר. יון טוען בהגנתו כי פעל 'למען האינטרס של האומה' ולהגנתה מפני איומים, ומכחיש כי מהלכיו נועדו להפיכה נגד הלגיטימיות החוקתית או לפגוע בדמוקרטיה.

בנוגע לפרשת הכטב"מים, הצוות המשפטי המגן על יון הכחיש קיומן של הוראות מוקדמות או אישורים מאוחרים מצדו בנוגע לפעולות אוויריות אלו. עורכי הדין ראו בטענת התביעה הכללית 'השמצה גרידא' המבוססת על השערות פוליטיות, והדגישו כי מרשם לא היה מודע לפרטים המבצעיים שהתרחשו באותה עת.

צוות ההגנה טען כי שליחת הכטב"מים הייתה תגובה לגיטימית לפרובוקציות של צפון קוריאה ששלחה בלונים נושאי אשפה מעבר לגבול. הם הבהירו כי מהלך זה נכלל בסעיף ההגנה העצמית ואין לו קשר לסידורים הפוליטיים שקדמו להכרזת הממשל הצבאי בסוף אותה שנה.

סוגיית הכטב"מים נותרה נקודה רגישה ביותר ביחסים בין שתי הקוריאות, שעדיין נמצאות במצב מלחמה מבחינה משפטית מאז סיום הסכסוך ב-1953 בהפסקת אש. פסק דין זה מגיע בתקופה שבה חצי האי הקוריאני חווה חוסר יציבות פוליטית וביטחונית, על רקע חילופי האשמות בעוינות בין סיאול לפיונגיאנג.

חקירות רשמיות קודמות חשפו מעורבות של פקידי ממשל בשליחת כטב"מים לצפון בינואר האחרון, מה שעורר תגובות זועמות מפיונגיאנג. המשטר הצפוני תיאר את שכנתו הדרומית לאחר אירועים אלו כ'המדינה העוינת ביותר', מה שהגביר את מורכבות הזירה הפוליטית באזור.

מבצע שליחת כלי הטיס הבלתי מאוישים כלל שימוש ביכולות הצבאיות של דרום קוריאה למטרות פרטיות והשגת רווחים פוליטיים צרים.

שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, החל בסבב דיפלומטי אינטנסיבי במזרח התיכון, שמטרתו העיקרית היא לטפל בחששות בעלות הברית במפרץ הערבי. סבב זה, שמתחיל ביום שלישי ונמשך עד יום חמישי, כולל ביקורים רשמיים באיחוד האמירויות הערביות, בממלכת בחריין ובמדינת כווית.

מהלכים אלה מתרחשים בתקופה רגישה, במקביל להתקדמות משמעותית במשא ומתן העקיף בין וושינגטן לטהראן. הממשל האמריקאי שואף באמצעות פגישות אלה ליצור מסגרת שתבטיח סיום למצב המתיחות הצבאית ואיזון מחדש של מאזן הכוחות באזור, באופן שישרת את היציבות האזורית.

מקורות דיווחו כי הממשל האמריקאי מודע היטב להיקף הדאגה השוררת בבירות המפרץ לגבי תוצאות כל הסכם אפשרי. מדינות אלה חוששות שההתקרבות האמריקאית-איראנית תוביל לירידה בהתחייבויות ההגנה של וושינגטון כלפי שותפותיה המסורתיות באזור, ורוביו מנסה להפריך זאת במהלך פגישותיו.

משקיפים בינלאומיים סבורים כי המשימה העיקרית של השר האמריקאי היא לספק ערבויות ביטחוניות מוחשיות, ולעיתים אף כתובות. המטרה היא להדגיש כי הסרת הסנקציות מעל איראן או שילובה במערכת הבינלאומית לא תבוא בשום אופן על חשבון ביטחונן ושלומן של מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ.

ניתוחים מצביעים על כך שמדינות האזור, ובמיוחד סעודיה ואיחוד האמירויות, למדו לקחים קשים מסבבי ההסלמה הצבאית הקודמים. ההתקפות שפגעו במתקנים חיוניים בשנים האחרונות הוכיחו את הצורך במטריה הגנה מתקדמת המסוגלת להדוף איומים לא קונבנציונליים.

בהקשר זה, מומחים ליחסים בינלאומיים הסבירו כי תחושת חוסר החסינות המספקת היא שדוחפת את מדינות המפרץ לדרוש בהירות רבה יותר במדיניות האמריקאית. יכולותיה של איראן, במיוחד בתחום המל"טים והטילים, נותרו מקור לדאגה מתמדת הדורשת תיאום ביטחוני ברמה גבוהה בין וושינגטון לבעלות בריתה.

כמו כן, סוגיית נתיבי המים בולטת כאחת הסוגיות המורכבות ביותר על שולחן הדיונים בין רוביו לבכירים במפרץ. מצר הורמוז מהווה עורק חיים לכלכלה העולמית, וכל איום על חופש השיט בו משתקף מיד בשוקי האנרגיה העולמיים וביציבות המדינות המייצאות נפט.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי ישנן הצעות הנמצאות בבחינה הנוגעות לניהול משותף של ביטחון המצר, שעשויות לכלול תפקידי תיאום לסולטנות עומאן. הבנות אלה נועדו להפיג את המתיחות הימית ולהבטיח שנתיבי המים לא ישמשו בעתיד ככלי ללחץ פוליטי או לסחיטה כלכלית.

במקביל לכך, המשא ומתן הטכני בין ארצות הברית לאיראן שומר על מומנטום בבירות אירופה. התייעצויות מתקיימות כעת סביב פרטים מדויקים הנוגעים לתוכנית הגרעין האיראנית ולמנגנוני האימות הבינלאומיים, מה שמחייב עדכון מתמיד של בעלות הברית במפרץ בכל צעד.

בהקשר קשור, בלטו מהלכים אזוריים מקבילים בהובלת נשיא איראן, מסעוד פזשקיאן, שבחר בפקיסטן כיעד החוץ הראשון שלו. ביקור זה משקף את רצונה של טהראן להפעיל ערוצי תיווך אזוריים כדי לחזק את עמדתה במשא ומתן ולפתוח אופקים חדשים לדיאלוג עם השכנים הערבים.

טהראן מתכננת, על פי דיווחים דיפלומטיים, לקיים שיחות ישירות עם מדינות המפרץ בנוגע למערכת הביטחון האזורית. צעד זה מגיע כנתיב משלים למשא ומתן עם וושינגטון, כאשר איראן שואפת להוכיח את רצינותה בבניית יחסי שכנות טובים המבוססים על אינטרסים משותפים ואי-התערבות.

המשך המתיחות סביב ביטחון האנרגיה ונתיבי הים מכפיל את רגישות השלב הנוכחי של המשא ומתן. זה הופך את סבב מרקו רוביו למבחן אמיתי ליכולתה של וושינגטון לאזן בין רצונה להגיע להסכם עם איראן לבין שמירה על בריתותיה האסטרטגיות.

בסיום הסבב, צפויה לצאת הצהרה משותפת שתדגיש את עומק השותפות הביטחונית בין ארצות הברית למדינות המפרץ. ההצהרה תתמקד במחויבות האמריקאית הבלתי מעורערת למנוע כל איום שיערער את יציבות האזור, תוך הדגשה כי דיפלומטיה היא הדרך הטובה ביותר לפתור מחלוקות תלויות ועומדות.

העיניים נשואות כעת לשלב הבא של השיחות, שעשוי להביא לפריצת דרך מהותית אם וושינגטון תצליח לשכנע את בעלות בריתה בכדאיות ההסכם. האתגר הגדול ביותר נותר להפוך את ההבטחות בעל פה למציאות ביטחונית מוחשית שתגן על האינטרסים החיוניים של כל הצדדים המעורבים באזור.

המטרה העיקרית של סבב רוביו היא להדגיש כי כל הסכם עם טהראן לא ישאיר את מדינות המפרץ ללא ערבויות ביטחוניות מספקות.

ב"לילות סן דני", הרומן האחרון של הסופרת לנה עבד אל-רחמן, שיצא לאור בהוצאת דאר אל-עין, מתכנסת קבוצה של מהגרים שרוחות הגלות הפיצו אותם מגיאוגרפיות מרוחקות אל ארמון "לה שאטו". מקום זה מייצג מרחב נרטיבי שבו נפגשים ניצולי מלחמות והפצצות, שם קירות קורסים ונשמות מתפזרות במסע מפרך בחיפוש אחר שלווה אבודה.

ארמון "לה שאטו" אינו מופיע ברומן כמבנה אבן אטום, אלא הסופרת מבצעת לו האנשה כדי שיהיה גיבור שצופה ושומר את זיכרונות דייריו. הוא שילוב כואב בין מציאות לדמיון, בהשראת מבנים עתיקים נטושים בצרפת שהופכים לעיתים קרובות למקלטים זמניים לעקורים משורשיהם, והארמון הופך למראה המשקפת את שבריריות הדמויות ואת שבריהן הנפשיים.

הרומן משתמש בטכניקת ריבוי קולות, שבה דמויות כמו יוסף, דרסאף, קאמי ועביר מקבלות הזדמנות לספר את חוויות העקירה וההתפצלות בלשונן. בעוד דמויות אלו בולטות כשברים מפוזרים, המספר היודע כל מתערב כדי לחבר את הסיפורים המפוזרים למארג אחד, מה שמעניק ליצירה ראייה כוללת ואובייקטיביות בהצגת סוגיות הניכור.

המסע הנרטיבי מתחיל במבטים חטטניים הצופים בארמון מבין צללי עצי הברוש, מה שיוצר תחושה של חשש וציפייה כבר מהעמודים הראשונים. פתיחה זו מציבה את הקורא מול שאלות של זהות והמתנה, שבהן בדידות מרושעת ופחד אפל מאחדים דמויות שרקעיהן התרבותיים והחברתיים שונים, אך כאב האובדן מאחד אותן.

התיאור העשיר ברומן מדגיש את הארמון כציור סוריאליסטי הנושא צלקות זמן, עם חלונות שבורים המשקיפים על עולם שזנח אותם. שימוש אסתטי זה הופך את המקום ל"מיקרוקוסמוס" או עולם מיניאטורי המגלם את סתירות המציאות הצרפתית ומשבריה, ומכין את הקרקע לשילוב הניגודים בין תושבים שרק גורלם המשותף בגלות קושר אותם.

עינה של הסופרת מתרחבת כדי לתעד את פרטי החיים הצרפתיים המודאגים, שבהם המהגר מרגיש שהוא יעד תמידי לגניבה או לדחיקה לשוליים. היא גם מציירת בכישרון את המבנה הפיזי והנפשי של גיבוריה, כמו גופו העצום של כרים ושבריריותה של עביר המסתתרת מאחורי מסכת כוח, מה שמעמיק את ריאליזם הדמויות ואת השפעתן על מהלך האירועים.

לנה עבד אל-רחמן מזמנת מטען ידע מגוון המאיר את מאפייני המציאות הצרפתית, ונוגעת בסוגיות כמו צועני המאנוש, הקדוש סן דני ותופעת "הנישואים הלבנים". שיח ידעני זה זורם בצורה חלקה בתוך המבנה הנרטיבי, מה שמרחיב את האופק הסמנטי של הטקסט ופותח אותו לממדים היסטוריים וחברתיים הנוגעים למדיניות ההגירה העכשווית.

התרבויות המקומיות מתגלות בבירור דרך הדמויות, כאשר מאפייני התרבות האפגנית נוכחים דרך דמותה של "דרסאף" ופרטי מזונה, מוזיקתה ושפתה הדארית. נוכחות תרבותית זו אינה רק לקישוט, אלא היא מחזקת את הצגת סוגיות הזהות ומשיגה סוג של אשליה של ריאליזם הדוחפת את הקורא להזדהות עם הטקסט ועם סבל גיבוריו.

הרומן מציב את החברה האנושית תחת מיקרוסקופ, מטיל ספק במלחמות שאינן נפסקות ובניסיונות למחוק את זיכרון העמים. הסופרת גם מגנה את האכזריות ההופכת מולדות לקברים, ומבקרת את העליונות הגברית והסמכות הפטריארכלית המעוותות את נשמות הנשים וגופן, ומתעדת את התהום העמוקה שאליה צועדים אנשים מונעים מייאוש.

למרות האווירה הקודרת, הסופרת מערערת את כובד הייאוש בנטייה מיסטית השואבת חוכמה מג'לאל א-דין רומי כדי להרגיע את הנשמות הסוערות. הרומן שואף באמצעות שפתו החכמה לעורר תקווה, ומדגיש כי מהות החיים טמונה במרדף אחר חלומות למרות שברי המציאות, וכי העולם אינו מפנה עורף לאדם אלא הוא זה שיושב בכיוון ההפוך.

העולמות הנרטיביים בנויים על רשת של ניגודים חדים בין עושר ועוני, מולדת וגלות, מזרח ומערב. הסופרת מפרקת תמונות שקריות, כמו חיוכים המצולמים במצלמות בעוד מאחוריהם מסתתר עצב כבד, ומתעדת את קריסת חלומות הגיבורים בהתנגשותם עם המציאות הקשה של הגירה ומקלט בערים הגדולות.

הקונפליקט ברומן מופיע ברמות מרובות, כולל החיצוני שבו הפליטים מתמודדים עם מערכת הרואה בהם נטל כבד. כמו כן, מתגלה קונפליקט הדורות בין הורים לילדים, וקונפליקטים פנימיים נוספים המטלטלים את מצפונם של הדמויות, כמו חלוקתו של יוסף בין יציבות לחופש, וקונפליקט דרסאף בין אהבה לביטחון כלכלי.

הסופרת משתמשת במסתורין ככלי מתח, ומשאירה כמה סופים פתוחים ופשעים ללא הסבר מלא, כמו נסיבות מותה של חדיג'ה. סגנון זה מבטיח את שיתוף הקורא במשחק הנרטיבי, ודוחף אותו למלא את הפערים הנרטיביים בתודעתו שלו, מה שהופך את הקריאה לתהליך אינטראקטיבי החורג מקבלת הסיפור בלבד.

לסיכום, "לילות סן דני" מציג ניתוח ספרותי עמוק של תופעת הגלות האנושית בעידן המודרני. זהו רומן על נשמות האובדות בדרכן בארץ זרה, ועל האמנות הנשארת הדרך היחידה להתנגדות ולהישרדות בעולם ההולך ונעשה קשה ומנוכר מיום ליום.

מחוץ לגבולות הנכון והלא נכון, יש שדה, שם אפגוש אותך, כאילו אני מרגיע את נשמתי הסוערת.

בעיר א-דאהרייה שמדרום לחברון, משפחתה של האסירה דועאא אל-בטאט חיה במצב של ציפייה וכאב מתמשך, ממתינה לכל ידיעה שתשקיט את חששותיהם לגבי גורל אמם הנעדרת במרתפי החקירה. חמשת ילדיה, שגילם נע בין שנה וחצי לשתיים עשרה שנים, מתמודדים עם מציאות מרה לאחר שצבא הכיבוש חטף אותה מהם ב-26 במרץ האחרון.

הסבתא סיהאם אל-בטאט מטפלת בנכדיה בהיעדר בתה, ומתארת את רגעי הפריצה האלימה לבית על ידי חיילים וחיילות חמושים. הסבתא מדגישה כי היעדר האם הותיר פצע עמוק בנפשם של הילדים הקטנים, במיוחד הילדה ערין בת החמש הסובלת מרגישות יתר למזון וזקוקה לטיפול מיוחד מאמה.

הבן הבכור היית'ם, בן 11, חייו השתנו מילד ספורטיבי העוסק באמנויות 'טאקוונדו' לילד מופנם הסובל מהתמוטטות נפשית חמורה. לדברי סבתו, הצער העמוק על פרידת אמו גרם לו לאבד את חיוניותו הרגילה והותיר אותו במצב של הלם תמידי.

מקורות מצביעים על כך ששלטונות הכיבוש עוצרים את דועאא אל-בטאט במרכז החקירות הידוע לשמצה 'אל-מוסקובייה', שם מעצרה מוארך שוב ושוב. שלטונות הכיבוש טוענים כי המעצר הגיע על רקע 'הסתה', האשמה שהמשפחה מכחישה מכל וכל, ומדגישה כי אלו רק תירוצים קלושים.

אמה של האסירה מבהירה כי מה שהכיבוש מתאר כהסתה אינו אלא פרסום תמונות של אחיה של דועאא, האסיר המשוחרר היית'ם אל-בטאט, באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית. יצוין כי היית'ם שוחרר בעסקת 'מבול החופשיים' בפברואר 2025, לאחר שריצה שנים בכלא ונידון לשלושה מאסרי עולם, לפני שהוגלה לחו"ל.

בתוך הבית, הבת הבכורה יאקות נושאת באחריות העולה על גילה הצעיר, כשהיא מנסה להרגיע את אחיה שאינם מפסיקים לבכות ולשאול על אמם. יאקות מתארת את מצבו של אחיה הצעיר אוסייד, שטרם מלאו לו שנה וחצי, וכיצד הוא מחפש את אמו ברחבי המטבח והבית, מה שמכפיל את מצב המתח והחרדה שחווה המשפחה.

דועאא אל-בטאט היא אחת מבין 93 אסירות פלסטיניות הכלואות כיום בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי, שם הן מתמודדות עם תנאי מעצר קשים החסרים את המרכיבים האנושיים הבסיסיים ביותר. דיווחים של ארגוני זכויות אדם מצביעים על כך שבין האסירות עשרות אמהות שנמנעו מילדיהן, בנוסף לשלוש אסירות הרות המתמודדות עם גורל לא ידוע.

מאז פרוץ מלחמת רצח העם ברצועת עזה, כוחות הכיבוש הגבירו את מסעות המעצרים השיטתיים נגד נשים פלסטיניות בגדה המערבית, בירושלים ובתוך השטחים הכבושים. על פי נתוני מועדון האסיר הפלסטיני, נרשמו למעלה מ-765 מקרי מעצר בקרב נשים, כולל ילדות וקשישות מכל שכבות החברה.

הסטטיסטיקה הרשמית של המוסדות העוסקים בענייני אסירים מצביעה על כך שמספר העצורים הפלסטינים הכולל בבתי הכלא של הכיבוש הגיע לכ-9500 אסירים. מבין מספר גדול זה, ישנם 3324 עצורים מנהליים המוחזקים ללא אישום רשמי או משפט, בנוסף לכ-360 ילדים הסובלים מתנאי מעצר קשים.

משפחת אל-בטאט ממשיכה לעקוב אחר הטלפון בציפייה לשיחה מעורך הדין שעשויה להביא בשורה על שחרור או לפחות ידיעה שתשקיט את פחדם של הילדים הקטנים. סיפורה של דועאא נשאר דוגמה חוזרת למדיניות הכיבוש המכוונת לקרוע את המרקם החברתי הפלסטיני באמצעות פגיעה באמהות והרס ילדותם של בניהן.

"הילדים קשורים אליי מאוד, ומעצר בתי הלם אותי, ואני מתעוררת משנתי מבוהלת ודואגת לה."

מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) פרסמה אזהרה חמורה לרשויות האיראניות, והדגישה כי ההתקפות האחרונות שפתחה טהראן מערערות את כל מאמצי ההבנה וסוגרות את דלתות הדיאלוג הדיפלומטי. כך נאמר בהצהרה רשמית שפורסמה על ידי המועצה השרים של ה-GCC לאחר פגישת חירום שנערכה בבירת בחריין, מנאמה, כדי לדון בהשלכות ההסלמה הצבאית האחרונה באזור.

המועצה הבהירה בהצהרתה כי הפגישה נערכה בנסיבות ביטחוניות קריטיות, לאחר שבחריין, כווית והממלכה ההאשמית של ירדן הותקפו במה שהוגדר כ'תוקפנות אכזרית'. השרים הדגישו כי מעשים עוינים אלה מנוגדים לעקרונות יחסי שכנות טובים ומכשילים כל מאמץ להתקרבות שמדינות המפרץ קראו לה בזירות הבינלאומיות.

ההצהרה הסופית דרשה מאיראן להפסיק באופן מיידי ומוחלט כל תקיפה הפוגעת במדינות המועצה, באינטרסים החיוניים שלהן או באזרחיהן, והטילה על טהראן אחריות משפטית ופוליטית מלאה. המועצה גם הזהירה מפני ההשלכות החמורות של מעשים אלה על יציבות הביטחון האזורי ובטיחות השיט הבינלאומי, בנוסף לאיומם הישיר על אספקת האנרגיה העולמית.

מזכ"ל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, ג'אסם מוחמד אל-בדיווי, חשף סדרת תקיפות מתמשכות שמדינות המועצה נתונות להן מאז סוף פברואר האחרון. אל-בדיווי ציין בנאומו כי השימוש בטילים בליסטיים ובכלי טיס בלתי מאוישים לתקיפת מתקנים אזרחיים מהווה הפרה בוטה של הריבונות הלאומית והחוק הבינלאומי ההומניטרי.

מקורות יודעי דבר אישרו כי ההתקפות האחרונות כוונו לתשתיות ומתקנים חיוניים בבחריין ובכווית, מה שמהווה הפרה חמורה של אמנת האו"ם. המועצה ראתה בתקיפות טרור אלה בלתי ניתנות להצדקה בשום אמתלה, והן מציבות את הקהילה הבינלאומית בפני אחריותה לרסן את ההסלמה האיראנית הגוברת במעברים הימיים החיוניים.

בהקשר קשור, טהראן הודיעה מוקדם יותר כי תקפה עמדות של הצי החמישי האמריקאי המוצב בבחריין, בטענה שזה בא בתגובה לתקיפות אוויריות אמריקאיות. המתיחות הסלימה לאחר שוושינגטון האשימה את טהראן בהפלת מסוק צבאי מעל מצר הורמוז, מה שהוביל לסדרת תגובות צבאיות הדדיות שפגעו בשטחי מדינות ערביות.

התפתחויות אלה מגיעות בתקופה רגישה באזור, שבה הכוחות האזוריים שואפים למנוע הידרדרות המצב לעימות כולל. העמדה המאוחדת של מדינות המפרץ ממנאמה מדגישה את הצורך לכבד את הריבונות הלאומית ולדחות הפיכת שטחי מדינות המועצה לזירת חיסול חשבונות בינלאומיים או אזוריים, תוך שמירה על הזכות להגן על הביטחון הלאומי של מדינות המפרץ.

המעשים העוינים האיראניים אינם משרתים שום הבנה או התקרבות, וסוגרים את דלתות הדיאלוג שמדינות המועצה קראו להן זה מכבר.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע כי העימות הממושך עם איראן הגיע לסיומו, ואישר כי וושינגטון הצליחה להשיג התחייבות מטהראן שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני. ההכרזה המפתיעה הזו הגיעה שעות ספורות לאחר שטראמפ נסוג מהחלטה להנחית מכות צבאיות נרחבות נגד מטרות איראניות ביום חמישי בלילה, מה שמעיד על תפנית דרמטית במסלול המשבר.

טראמפ הבהיר כי ההסכם הצפוי משיג את הדרישה הבסיסית של ארצות הברית, שהיא הבטחה שאיראן לא תפתח יכולות גרעיניות צבאיות, וראה בסעיף זה את אבן היסוד של ההבנה החדשה. הנשיא האמריקאי ציין כי מאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים הובילו לניסוח מזכר הבנות מקיף שייחתם בקרוב מאוד.

בהקשר קשור, מקורות תקשורתיים חשפו תנועות צבאיות ולוגיסטיות אמריקאיות המעידות על רצינות ההכנות, כאשר ארבעה מטוסי תובלה צבאיים יצאו לכיוון אירופה. ההערכה היא כי תנועות אלו קשורות להשתתפות אפשרית של סגן הנשיא ג'יי די ואנס בטקס חתימה רשמי שעשוי להתקיים בעיר ז'נבה שבשוויץ בימים הקרובים.

מקורות דיפלומטיים יודעי דבר דיווחו כי הנוסח הסופי של המזכר סוכם בין וושינגטון לטהראן, וממתין לאישור סופי מההנהגות הבכירות בשתי המדינות. בעוד הצד האמריקאי הביע אופטימיות רבה, דיווחים מצביעים על כך שההחלטה הסופית בטהראן עדיין דורשת את אישורו של המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי כדי להיכנס לתוקף רשמי.

ההסכם, שזכה לשם 'הסכם איסלמבאד' כהוקרה על תפקיד התיווך שמילאה פקיסטן לצד קטאר, כולל סעיפים הקובעים פתיחה מיידית של מיצר הורמוז בפני שיט בינלאומי. ההסכם גם קובע ביטול של כל דמי מעבר נוספים והחזרת רמות השיט הרגילות שהיו קיימות לפני פרוץ המתיחות האחרונה בתוך חודש אחד.

בתמורה להקלות ניווט אלו, איראן תקבל הקלה הדרגתית של מערכת הסנקציות האמריקאיות הקשות שהוטלו עליה במשך שנים. הקלות אלו כוללות מתן פטורים זמניים לטהראן למשך 60 יום, שיאפשרו לה לחדש את ייצוא הנפט לשווקים העולמיים, ובכך לספק הקלה כלכלית מיידית לאוצר האיראני.

במישור המעשי, מזכר ההבנות קובע הארכה של הפסקת האש הנוכחית ב-60 יום נוספים, עם הרחבת היקפה כך שתכלול את החזית הלבנונית במלואה. תקופה זו נועדה לספק אקלים רגוע לקיום משא ומתן מעמיק ומפורט בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית ולסוגיות האזוריות התלויות ועומדות בין הצדדים.

באשר לתיק הגרעין, ההסכם הראשוני כולל סעיף לטיפול במלאי האורניום המועשר של איראן, עם דרישה ליישום הצעדים המעשיים הגדולים לאחר השגת הסכם שני מפורט יותר. טראמפ אישר הצעה להפחית את רמות ההעשרה הגבוהות בתוך המתקנים האיראניים, בתנאי שהתהליך יתבצע תחת פיקוח הדוק של פקחי האו"ם.

לגבי הסנקציות הפיננסיות, דיפלומטים הבהירו כי הקלת ההגבלות לא תהיה קשורה ללוח זמנים אוטומטי, אלא תהיה תלויה במידת מחויבותה של איראן ליישום התחייבויותיה. וושינגטון תפקח על מה שתוארה כ'כוונות טובות' איראניות במהלך סבבי המשא ומתן הבאים כדי לקבוע את קצב הסרת הסנקציות הנותרות מהמגזרים החיוניים.

גורל מיליארדי הדולרים של הכספים האיראניים המוקפאים בחו"ל עדיין מהווה נקודת מחלוקת, כאשר טהראן מתעקשת להחזיר חלק מהם מיד עם החתימה הראשונית. לעומת זאת, הממשל האמריקאי מעדיף לקשור את שחרור הכספים הללו לתשלומים עוקבים המשקפים את רמת ההתקדמות שהושגה ביישום סעיפי 'הסכם איסלמבאד'.

מצדה, משרד החוץ האיראני נקט בזהירות, כאשר דובר המשרד, אסמאעיל בקאאי, תיאר את הדיווחים על הסכם סופי כ'ספקולציות' תקשורתיות. בקאאי הדגיש כי ארצו טרם הכריעה את עמדתה הסופית, וציין כי השינויים המתמידים בעמדות האמריקאיות מנעו הגעה לנוסחה יציבה לאורך כל שלבי המשא ומתן.

למרות זהירות איראנית זו, התיווך הקטארי והפקיסטני ממשיך להשלים את הטיוטה שחלק גדול ממנה כבר הושלם. הקהילה הבינלאומית מצפה לסוף השבוע הנוכחי כדי לדעת אם טקס החתימה אכן יתקיים, מה שעשוי לסמן תחילתה של תקופה חדשה ביחסים הבינלאומיים המורכבים במזרח התיכון.

העימות עם איראן הגיע לסיומו, והשגנו התחייבות ברורה שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 24/6/2026

הסיבוב החמישי של המשא ומתן בין משלחות לבנוניות וישראליות החל ביום שלישי בבירת ארה"ב, וושינגטון, ויימשך שלושה ימים, בניסיון לבסס את הסכם הפסקת האש השברירי בגבול הדרומי של לבנון, ולדון בהסדרים ביטחוניים ארוכי טווח שימנעו התחדשות עימותים צבאיים בין הצדדים.

שיחות אלו מתקיימות בחסות אמריקאית ישירה ועל רקע תנועה דיפלומטית אזורית מואצת בעקבות ההבנות האחרונות בין וושינגטון לטהראן, שתרמו להפחתת המתיחות האזורית ופתחו את הדלת למאמצים פוליטיים לטפל במספר מוקדי סכסוך באזור, ובראשם החזית הלבנונית-ישראלית.

הדיונים הנוכחיים מתמקדים בטיפול בסוגיות התלויות ועומדות שמנעו הפיכת הפסקת האש להסכם יציב יותר. המשלחת הלבנונית דורשת נסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הלבנוניים שבהם עדיין מוצבים כוחות ישראליים, הפסקת ההפרות האוויריות והפעולות הצבאיות בתוך השטח הלבנוני, בנוסף לקביעת מנגנונים ברורים ומחייבים לפיקוח על יישום הסכם הפסקת האש.

מנגד, הצד הישראלי מתמקד בקבלת ערבויות ביטחוניות מחמירות הנוגעות להרחקת לוחמי חיזבאללה ומתקניו הצבאיים מהאזורים שמדרום לנהר הליטני, חיזוק תפקיד צבא לבנון באותם אזורים, ומניעת כל פעולות צבאיות או התקפות עתידיות מעבר לגבול.

סיבוב זה הוא המשך לסדרת פגישות חסרות תקדים שאירחה וושינגטון בחודשים האחרונים בין נציגים מלבנון ומישראל. סבבים קודמים הניבו הבנות ראשוניות בנוגע להסדרים ביטחוניים ופריסת כוחות לבנוניים בדרום, אך חילוקי הדעות המהותיים נותרו בעינם בנוגע לנסיגה הישראלית, עתיד נשק חיזבאללה ואופי כל הסדר קבע אפשרי.

דיפלומטים המכירים את מהלך המשא ומתן אומרים כי המטרה המיידית של סיבוב זה אינה השגת הסכם שלום כולל, אלא ביסוס השקט בשטח ומניעת חזרה למלחמה, ויצירת מנגנונים מעשיים לטיפול בסוגיות שבמחלוקת באופן הדרגתי.

המשא ומתן מתקיים באווירה טעונה, כאשר הרשויות הלבנוניות דיווחו על שני הרוגים בדרום לבנון כתוצאה מירי ישראלי במקביל לתחילת השיחות, בעוד שישראל אמרה כי היא תקפה גורמים השייכים לחיזבאללה, והדגישה כי היא שומרת על זכותה להגיב על מה שהיא רואה כאיומים ביטחוניים.

המשך אירועים אלו בשטח משקף את גודל האתגרים העומדים בפני מאמצי התיווך האמריקאים, שכן משקיפים חוששים כי כל הסלמה מוגבלת בשטח עלולה לערער את המסלול המשא ומתן ולהחזיר את האזור למעגל העימות הפתוח.

משא ומתן זה חושף שינוי חשוב בגישה האמריקאית לתיק הלבנוני, שכן וושינגטון רואה כעת את יציבות הגבול הלבנוני-ישראלי כחלק ממערכת ביטחון אזורית רחבה יותר הקשורה גם למסלול היחסים עם איראן. מנקודה זו, הממשל האמריקאי שואף לנצל את אווירת הרגיעה הנוכחית כדי לדחוף להסדרים ביטחוניים ברי קיימא. עם זאת, הצלחת מאמצים אלו נותרה תלויה ביכולת המתווכים לטפל בשורשי המשבר, ולא להסתפק בניהול המתיחויות בשטח החוזרות ונשנות באופן תקופתי מזה שנים רבות.

למרות הדיבורים הגוברים על הזדמנויות להגיע להבנות חדשות, הפער בין העמדות הלבנונית והישראלית עדיין רחב. לבנון מקשרת כל הסכם קבע לנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הלבנוניים והפסקת הפרותיה החוזרות ונשנות, בעוד שישראל רואה את תיק חיזבאללה כסוגיה המרכזית שיש לטפל בה תחילה. שוני זה אומר כי המשא ומתן הנוכחי עשוי להשיג התקדמות פרוצדורלית בכמה תיקים טכניים, אך הוא יתמודד עם קושי רב בטיפול בסוגיות הפוליטיות והאסטרטגיות הרגישות והמורכבות יותר.

חשיבות שיחות אלו חורגת מגבולות היחסים בין לבנון לישראל, שכן הן נתפסות כמבחן ליכולתה של ארצות הברית לתרגם את הרגיעה האזורית האחרונה להסדרים פוליטיים קבועים. הן גם מהוות אינדיקטור למגמות השלב הבא במזרח התיכון, שבו מסלולי ההסדר מתחרים עם אפשרויות החזרה להסלמה. אם וושינגטון תצליח לבסס הפסקת אש ולהשיק מסלול משא ומתן בר קיימא, הדבר עשוי להוות מודל שניתן לבנות עליו במשברים אזוריים אחרים שעדיין פתוחים לכל האפשרויות.

כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו, לפנות בוקר יום ראשון, מסע פשיטות ומעצרים נרחב שכלל אזורים שונים בערים ובעיירות הגדה המערבית הכבושה. פעולות אלו כללו עימותים אלימים בשטח ופלישות למספר בתי אזרחים, במקביל להסלמה בתקיפות המתנחלים שכוונו לרכוש ואדמות חקלאיות במספר צירים.

במחוז שכם, הפלישות הצבאיות התרכזו בכפרים עוריף, בורקה, אל-לבן המזרחית והעיירה דומה, בנוסף למחנה עסכר הישן והאזור המזרחי של העיר. פשיטות אלו הובילו למעצרם של שלושה אזרחים מהכפר בורקה, וכן למעצרו של נהג טרקטור חקלאי בזמן עבודתו באיסוף פסולת בסביבת העיירה ביתא, שם הוחרם גם כלי רכבו.

בנוגע לתקיפות המתנחלים, מקורות דיווחו כי קבוצות מתנחלים תקפו כלי רכב של אזרחים באבנים ליד הכניסה להתנחלות 'חומש' הנטושה. המתנחלים גם תקפו בית ורכב בפאתי הכפר אל-לבן המזרחית, והציתו 'קפיטריה' מסחרית במקביל לפלישת כוחות הכיבוש לאזור, מה שגרם לנזקים חומריים כבדים.

במחוז ג'נין, כוחות הכיבוש פשטו על מספר בתים בשכונת אל-ג'בריאת המשקיפה על מחנה ג'נין, שם ערכו חיפושים מדוקדקים ופגעו בתכולת הבתים. הפשיטה הסתיימה במעצרו של הצעיר טארק מאהר זקארנה מתוך העיר, בתוך פריסה צבאית מוגברת ברחובות הסמוכים למחנה כדי לאבטח את הכוחות הפולשים.

במחוזות רמאללה ואל-בירה, כוחות ישראלים פשטו על העיירה תרמסעיא והכפר דיר ג'ריר ממזרח, בזמן שמתנחלים הציתו שטחים נרחבים של אדמות חקלאיות בעיירה תרמסעיא. בטול כרם, הכוחות פשטו על העיירה ענבתא ממזרח לעיר בתוך ירי אינטנסיבי של רימוני הלם, וכן פשטו על בתים בכפר שופה מדרום למחוז.

בדרום הגדה המערבית, פרצו עימותים בשטח בין צעירים לצבא הכיבוש בעיירה סעיר במחוז חברון, בעקבות פשיטה וחיפוש בבתים השייכים למשפחת ג'ראדאת. הפלישות כללו גם את העיירה חלחול ואזור ג'בל ג'והר, בעוד מתנחלים תקפו בית, שברו רכב וביצעו מעשי ונדליזם נרחבים באזור זעטוט מצפון מזרח ליטא.

כוחות הכיבוש סיימו את מסעם בפשיטה על נכס באזור שער יריחו, ובפלישה למספר בתים באזור אל-דוחה בעיר בית לחם. מהלכים אלו מגיעים במסגרת ההסלמה היומית המתמשכת שמנהיגות שלטונות הכיבוש במחוזות השונים של הגדה המערבית, מה שמגביר את מצב המתיחות בשטח באזור.

מחוז שכם היה עד לסדרת פלישות צבאיות שכללו את הכפרים עוריף, בורקה, אל-לבן המזרחית, והעיירה דומה, בנוסף למחנה עסכר הישן.

רצועת עזה הייתה עדה להסלמה צבאית חדשה שהביאה למותם של שלושה פלסטינים ולפציעתם של אחרים, בעקבות סדרת תקיפות אוויריות שבוצעו על ידי כלי טיס בלתי מאוישים של הכיבוש באזורים שונים, כולל בית לאהיה, מחנה אל-מוע'אזי ושכונת אל-תופאח. מקורות רפואיים אישרו כי כלי טיס בלתי מאויש ישראלי תקף ישירות רכב אזרחי במחנה אל-מוע'אזי במרכז הרצועה, מה שהוביל להרוגים ופצועים בדרגות חומרה שונות שהועברו לבתי חולים סמוכים.

בצפון הרצועה, צעיר פלסטיני נהרג מפגיעת טיל מכלי טיס בלתי מאויש בעיירה בית לאהיה, בזמן שניסה לאסוף עצי הסקה לבישול. אירוע זה מדגיש את הסבל ההומניטרי המתמשך, כאשר התושבים נאלצים להסתמך על חלופות פרימיטיביות תחת המצור ההדוק ומניעת הכנסת גז בישול ודלק על ידי שלטונות הכיבוש.

כמו כן, מקורות רפואיים הודיעו על מותו של הצעיר וליד מג'די הנייה, בן 32, מפצעיו שנגרמו לו ביום חמישי האחרון. הנייה נפצע אנושות כתוצאה מהפצצה שבוצעה על ידי כלי טיס בלתי מאויש ישראלי בשכונת אל-נאסר במערב העיר עזה, ובכך עלה מספר הקורבנות של התקיפות האוויריות האחרונות המכוונות לאזרחים באזורי מגורים.

בעיר חאן יונס שבדרום הרצועה, דיווחו מקורות צבאיים על פציעתו של צעיר באורח בינוני כתוצאה מירי ישיר של כוחות צבא ישראלי המוצבים בסביבת השכונה האוסטרית. כוחות הכיבוש ממשיכים לתקוף תנועות פלסטיניות באזורים המערביים של העיר, מה שמהווה הפרה ברורה של ההבנות הצבאיות הקיימות וסיכון מתמשך לחיי האזרחים.

מצדו, דובר תנועת חמאס, חאזם קאסם, הצהיר כי הכיבוש הישראלי מבצע הפרות נרחבות ומאורגנות של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2025. קאסם ציין כי הפרות אלו לא הסתכמו בהרג ישיר, אלא כללו גם הגבלת סיוע הומניטרי ושיבוש מאמצי סיוע בינלאומיים שהאוכלוסייה ברצועה זקוקה להם בדחיפות.

דובר התנועה חשף נתון מזעזע, ואישר כי יותר מאלף הרוגים נהרגו מאז כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף בפועל. הוא סבר כי המשך הפעולות הצבאיות הישראליות נועד לכפות מציאות צבאית חדשה, במיוחד עם הרחבת מה שמכונה 'הקו הצהוב' הבולע שטחים חדשים מאדמות הרצועה ומוביל לעקירת משפחות והרס בתיהן.

קאסם הדגיש את הצורך בעמדה בינלאומית תקיפה, וקרא למתווכים להפעיל לחץ ממשי על ממשלת הכיבוש כדי לעצור את ההפרות הללו. הוא גם קרא להכנסת הוועדה הלאומית לרצועת עזה ללא הפרעה, כדי שתתחיל במשימותיה בפיקוח על פעולות הסיוע האמיתיות ותתחיל בתיק השיקום שממתינים לו אלפי עקורים כתוצאה מהמלחמה.

במישור הפוליטי, מקורות בתנועה אישרו כי ההתייעצויות עם המתווכים במצרים, קטאר וטורקיה לא פסקו, במטרה להגיע לנוסחה שתבטיח יישום מלא והוגן של הסכם הפסקת האש. התנועה הבהירה כי המטרה הנוכחית היא השלמת סעיפי השלב הראשון וקביעת מנגנוני יישום ברורים למעבר לשלב השני של ההסכם באופן שיבטיח את זכויות העם הפלסטיני.

בהקשר זה, קאסם הודיע על ביקור צפוי של משלחת בכירה מתנועת חמאס וארגוני ההתנגדות לבירה המצרית קהיר בימים הקרובים. מטרת הביקור היא למסור את התגובה הרשמית של הארגונים לגבי הגישות החדשות שהוצגו לאחרונה על ידי המתווכים כדי להתגבר על המכשולים שישראל מציבה בפני יישום ההסכם.

מהלכים דיפלומטיים אלה מתרחשים בתקופה רגישה, כאשר קהיר, בתמיכה בינלאומית, שואפת להשלים את יישום תוכניתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הנוגעת לרצועת עזה. התוכנית נועדה במהותה לבסס רגיעה קבועה ולעבור מסיוע חירום לשלב של יציבות כלכלית ופוליטית, מה שמתנגש עד כה עם ההפרות הצבאיות המתמשכות.

המקורות סיכמו בהדגשה כי הארגונים הפלסטיניים מתייחסים באחריות רבה להצעות שהועלו, אך הם מתנים זאת בערבויות בינלאומיות להפסקת התוקפנות הישראלית באופן מלא. ההימור נשאר על סבב השיחות הבא בקהיר כדי לשרטט את קווי המתאר של השלב הבא, על רקע ציפייה ציבורית לסיום הסבל ההומניטרי ופתיחת המעברים באופן קבוע.

יותר מאלף הרוגים נהרגו מאז כניסת הפסקת האש לתוקף כתוצאה מהפרות ישראליות מתמשכות.

בחסות ראש הממשלה ד"ר מוחמד מוסטפא, קיימה המועצה העליונה למדיניות רכש ציבורי, היום, יום שני, 29/6/2026, טקס השקת השלבים הראשונים של פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני, במלון כרמל בעיר רמאללה, במסגרת פרויקט התשתית הדיגיטלית (Digital West Bank and Gaza Project) הממומן על ידי הבנק העולמי, ובהשתתפות מספר שרים וראשי מוסדות, גופי ביטחון, עיריות ונציגים של גופים רוכשים, הבנק העולמי, ומספר מוסדות תורמים, בנוסף לנציגים של מוסדות המגזר הפרטי והחברה האזרחית.

הטקס היווה תחנה חשובה במסלול הרפורמה במערכת הרכש הציבורי בפלסטין, כצעד מעשי לקראת מעבר מנהלים מסורתיים למערכת דיגיטלית יעילה יותר, שקופה יותר ובעלת יכולת מעקב אחר תהליכי רכש ציבורי, בהתאם למגמות הממשלה בחיזוק הטרנספורמציה הדיגיטלית, שיפור איכות השירותים הציבוריים, וביסוס עקרונות היושרה, האחריות והתחרות ההוגנת.

את הטקס פתח מר מואייד עודה, ראש המועצה העליונה למדיניות רכש ציבורי, אשר הדגיש בנאומו את חשיבות פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני ככלי לאומי לפיתוח ניהול הרכש הציבורי, והמרת הליכי הרכש מהליכים נייר מסורתיים להליכים דיגיטליים אלקטרוניים, מה שתורם להנגשת הזדמנויות רכש למציעים ויועצים בצורה גבוהה יותר, וחיזוק יכולת הגופים הרוכשים לבצע תהליכי רכש ביעילות גבוהה יותר, ועל פי הליכים ברורים ומסודרים יותר, והקלה על הפיקוח על ההליכים, והפחתת זמן ומאמץ בביצוע תהליכי הרכש.

הטקס כלל נאום של נציג הבנק העולמי, מר מאג'ד אל-ביאע, מנהל רכש בכיר, אשר הדגיש במהלכו את חשיבות תמיכת הרפורמות המוסדיות והדיגיטליות במגזר הרכש הציבורי כחלק חיוני משיפור ניהול הכספים הציבוריים, וחיזוק אמון משתמשי המערכת, ויצירת סביבה שקופה ותחרותית יותר בפני המגזר הפרטי.

בנאום ראש הממשלה, שנמסר בשמו על ידי שר התקשורת והכלכלה הדיגיטלית, ד"ר עבד א-רזאק אל-נאטשה, הודגש כי השקת פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני מהווה צעד מתקדם במסגרת סדר היום של הממשלה לטרנספורמציה דיגיטלית ורפורמה מוסדית, תוך הדגשה על חשיבות פיתוח כלי עבודה ממשלתיים, ושיפור יעילות ההוצאה הציבורית.

הטקס כלל הצגה של הפונקציות העיקריות של פלטפורמת הרכש הממשלתי האלקטרוני והשלבים שהושלמו, אשר כוללים ניהול משתמשים, הכנת תוכניות רכש, פרסום תהליכי רכש, והגשת הצעות ומכרזים. זאת כהכנה להרחבת השימוש בפלטפורמה בהדרגה, ובאופן שיבטיח מוכנות של הגופים הרוכשים ומשתמשי המערכת כאחד.

השקת השלבים הראשונים של הפלטפורמה מגיעה בהקשר של המאמצים המתמשכים שמנהיגה המועצה לפיתוח המסגרת המשפטית והרגולטורית של מערכת הרכש הציבורי, וחיזוק השימוש בכלים דיגיטליים, ועדכון הליכים, ובניית יכולות הגופים הרוכשים, מה שתורם לשיפור איכות ההוצאה הציבורית ותמיכה בפיתוח מוסדי וכלכלי בפלסטין.

הטקס נחתם בהדגשה על חשיבות שיתוף הפעולה בין הגופים הרוכשים, השותפים הבינלאומיים, והמגזר הפרטי, כדי להבטיח יישום יעיל והדרגתי של הפלטפורמה, והשגת ההשפעה הנדרשת בחיזוק השקיפות, הרחבת התחרות, וביסוס האמון במערכת הרכש הציבורי.

בית הדין בהאג שבהולנד גזר עונש מאסר חמור של 26 שנים על רפיק אל-קוטריב, מנהיג לשעבר במה שנודע כ'כוחות ההגנה הלאומיים' הנאמנים למשטר הסורי. החלטה זו התקבלה לאחר שהוכחה מעורבותו בסדרת הפרות חמורות שבוצעו בעיר סלמיה ובאזור הכפרי של חמה במהלך השנים 2013 ו-2014, כאשר הנאשם עמד בפני רשימת אישומים ארוכה שכללה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

בית המשפט הרשיע את אל-קוטריב בביצוע 19 פשעים שונים, שהתמקדו בעיקר בפרקטיקות של עינויים שיטתיים, אלימות מינית ואונס נגד שמונה קורבנות בתוך שלושה מרכזי מעצר סודיים. הגוף השיפוטי הבהיר כי היקף הסבל האנושי שגרם הנאשם היה הגורם המכריע בהחמרת העונש, למרות זיכויו מאישום אחד הנוגע לקורבן תשיעי עקב חוסר ראיות חד-משמעיות.

החוגים המשפטיים בהולנד תיארו פסק דין זה כתקדים משפטי היסטורי, שכן זו הפעם הראשונה שבה סוגים שונים של אלימות מינית בסיכון גבוה מסווגים במפורש כפשעים נגד האנושות. מגמה זו משקפת התפתחות במערכת המשפט ההולנדית כלפי טיפול בתיקי הפרות בינלאומיות גדולות, מה שפותח את הדלת לתביעות דומות בעתיד.

בנוגע להיבט האזרחי של התיק, בית המשפט החליט לא לקבל את בקשות הפיצויים הכספיים שהוגשו על ידי הקורבנות והניצולים, וציין כי סמכותו במשפט זה מוגבלת להיבט הפלילי בלבד. מקורות אישרו כי לבית המשפט אין סמכות חוקית לדון בתביעות כספיות במסגרת זו, מה שעורר תגובות מעורבות בקרב פעילי זכויות האדם הנוכחים.

אולם בית המשפט היה עד לנוכחות בולטת של ניצולים סורים ופעילים המתעניינים בתיקי צדק מעברי ואחריות בינלאומית, שראו בפסק הדין ניצחון מוסרי גדול. דובר בית המשפט, חירט מארק סמלט, הצהיר לאחר מתן פסק הדין כי אדמת הולנד לא תהיה מקלט בטוח למי שידיהם מגואלות בפשעים נגד האנושות, והדגיש את המשך רדיפת המעורבים בכל מקום שיימצאו.

מצדו, רפיק אל-קוטריב הגן על עצמו בהכחשת כל ההאשמות נגדו, בטענה כי התיק כולו אינו אלא 'קנוניה' המכוונת נגדו, בעוד שצוות ההגנה שלו ניסה להקל את חומרת פסק הדין על ידי התייחסות למצבו הנפשי. עורכי הדין טענו כי מרשם סובל מתסמונת פוסט-טראומטית כתוצאה מחשיפה קודמת לעינויים, טענות שבית המשפט לא קיבל לאור עוצמת הראיות והעדויות שהוצגו נגדו.

יש לציין כי החקירות בתיק זה החלו בסוף שנת 2021, לאחר קבלת דיווחים ועדויות חיות על נוכחות הנאשם על אדמת הולנד ומעורבותו הקודמת בפעולות דיכוי והפרות בסוריה. מערכת המשפט ההולנדית הסתמכה בהגשת תביעה זו על עקרון 'הסמכות השיפוטית האוניברסלית', המעניק לבתי משפט לאומיים את הזכות להעמיד לדין יחידים בגין פשעים בינלאומיים חמורים ללא קשר למקום התרחשותם או לאזרחות הקורבנות והעבריינים.

מבצעי פשעים נגד האנושות אינם יכולים להימלט מאחריות ברגע שהם עוברים להולנד.

מאז כניסתו לתפקיד הנשיא, שואף נשיא לבנון, הגנרל ג'וזף עאון, לבסס את מושג המדינה ולהחזיר את יוקרתה האבודה בתוך המאבקים האזוריים. עאון בולט כדמות מנהיגותית המנסה לאזן בין נחישות צבאית לריאליזם פוליטי, ומציב את האינטרס הלאומי הלבנוני מעל כל שיקולים פלגניים או לחצים חיצוניים העלולים לערער את היציבות השברירית.

בנוגע לסוגיית נשק חיזבאללה, הנשיא עאון מאמץ גישה המבוססת על דיאלוג אחראי ועל הצורך להגביל את הנשק לידי מוסדות המדינה הלגיטימיים. הנשיאות קיימה דיונים ממושכים שמטרתם למנוע מלבנון את השלכות המלחמות האזוריות, מתוך אמונה איתנה כי החלטת השלום והמלחמה חייבת להישאר אך ורק בידי מדינת לבנון לבדה.

המידע מצביע על כך שהנשיא עאון אינו נוקט בשפת עימות ישיר, אלא סומך על חוכמה וסבלנות בטיפול בסוגיות מורכבות. הוא סבור כי בניית מדינה חזקה ועצמאית אינה יכולה להתממש בנוכחות החלטות צבאיות מקבילות מחוץ למסגרת המוסדות הרשמיים, וזה מה שהוא שואף לבסס באמצעות הערוצים הדיפלומטיים והפוליטיים הזמינים.

במישור התקשורת הפוליטית, חשפו מקורות כי היחסים הנוכחיים בין ארמון בעבדא לחיזבאללה מנותקים באופן ישיר, כאשר הקשרים מוגבלים לערוצים משניים. הנשיא עוקב בעניין אחר עמדות הנהגת החיזבאללה, ומביע את תמיהתו על כך שחלקם מתארים את המשא ומתן המתנהל כחסר טעם, ושואל על החלופות הזמינות לאור התוצאות בשטח כיום.

בהקשר קשור, הנשיא עאון הביע את תמיהתו על הדיווחים המופצים על קיומם של קשרים ישירים בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לחיזבאללה. הוא הבהיר כי התקשורת האמריקאית התבצעה באמצעות שגרירת לבנון בוושינגטון, נדה מועוואד, ושיבח את תפקידה בייצוג מדינת לבנון והגנה על האינטרסים שלה בפורומים בינלאומיים.

הנשיא מגן בתוקף על ביצועי הדיפלומטיה הלבנונית בוושינגטון, ומציין כי המאמצים שהושקעו הצליחו להניע תיקים תקועים ועוררו התערבויות ברמה גבוהה מצד הממשל האמריקאי. עאון דוחה ניסיונות להמעיט בערך הייצוג הרשמי הלבנוני או לייחס הצלחות דיפלומטיות לגורמים לא רשמיים.

בשטח, נשיא הרפובליקה סומך על הצעת 'האזורים הניסיוניים' כצעד ראשון לייצוב המצב בדרום לבנון. התוכנית כוללת התחלת פריסת יחידות צבא לבנון באזורים מוגדרים הכוללים את זוטרין המזרחית והמערבית, יחמור וקלעת א-שקיף, כדי לשמש מודל לאכיפת הריבונות הלאומית.

הנשיא סבור כי התנאים הנוכחיים עשויים שלא לאפשר הפסקת אש כוללת ומיידית או נסיגה ישראלית מלאה במקביל לנסיגת אנשי חיזבאללה צפונית לליטני. עם זאת, משוואת 'הדאחייה מול ההתנחלויות' נשארת בתחשיבים בשטח, עם אזהרה מפני שימוש בזירה הלבנונית כפלטפורמה לחיסול חשבונות אזוריים בין מעצמות גדולות.

מבחינה פנימית, שוררת הרמוניה ברורה בין נשיאות הרפובליקה לראשות הממשלה בראשות נוואף סלאם, מה שמטריד כמה גורמים המנסים לעורר סכסוך בין הסראי לבעבדא. הנשיא עאון לועג לניתוחים המדברים על דחיקת תפקיד ראש הממשלה, ומדגיש כי שיתוף הפעולה הקיים נועד לנהל את ענייני המדינה בשלב קריטי זה.

בנוגע ליחסים עם יו"ר הפרלמנט נביה ברי, הם מבוססים על כבוד הדדי והתייעצות מתמדת בסוגיות לאומיות גדולות. הנשיא עאון שיבח בהצהרות תקשורתיות את תפקידו ההיסטורי של ברי בבניית הדרום, והדגיש כי התיאום ביניהם לא נפסק למרות התנאים הביטחוניים המטילים מגבלות על ביקורים ישירים.

הנשיא עאון מכחיש באופן מוחלט קיומם של הסכמים סודיים כלשהם שקדמו לבחירתו לנשיא, ורואה במה שמפורסם בהקשר זה כהשמצה גרידא. הוא ציטט הצהרות של חברי פרלמנט מחיזבאללה שאמרו כי הצבעתם עבורו הייתה בחירה למנוע ריק חוקתי ולא תוצאה של עסקה פוליטית מוקדמת עם גורם כלשהו.

בנוגע למוסד הצבאי, הנשיא מדגיש כי הנהגת הצבא פועלת תחת מטריית הסמכות הפוליטית ומחויבת להנחיותיה באופן מלא. הוא הבהיר כי ביקור מפקד הצבא, הגנרל רודולף הייקל, בפקיסטן תוכנן זמן רב מראש ואינו נושא כל משמעויות פוליטיות או מסרים הקשורים להסלמה האחרונה בשטח.

מבקרים בארמון סבורים כי לנשיא עאון יש חזון ברור ליציאה מהמשבר הנוכחי באמצעות חיזוק תפקיד המוסדות הלגיטימיים והיצמדות לריבונות הלאומית. עאון מדגיש כי לבנון חייבת לחזור למקומה הטבעי כמדינה עצמאית המקיימת יחסים מאוזנים עם הקהילה הבינלאומית והעומק הערבי, הרחק ממדיניות הצירים.

לסיכום, הנשיא מדגיש את חשיבות האחדות הלבנונית מול האתגרים הקיומיים הפוקדים את המדינה. הוא מאשר כי הדרך היחידה להגן על לבנון היא להתלכד סביב מוסדות המדינה וצבאו הלאומי, ולדחות כל ניסיונות לשעבד את ההחלטה הלבנונית לאינטרסים חיצוניים שאינם משרתים את שאיפות העם לביטחון ויציבות.

שיגיד לי השייח' נעים קאסם מה הוא רוצה? הוא רוצה להילחם? שילך ויילחם וכבר ראינו את התוצאות.

גרגורי בופינו, בכיר לשעבר במשמר הגבול האמריקאי, הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות בשנת 2028 עם מצע פוליטי שנוי במחלוקת. חזונו של בופינו כולל התחייבות לגרש כמעט 100 מיליון בני אדם מאדמת ארה"ב, מספר העולה בהרבה על מספר המהגרים הבלתי חוקיים הנמצאים כיום במדינה. משקיפים רואים בהצעה זו שיא של הרטוריקה הקיצונית בנושא ההגירה בחוגים הפוליטיים בארה"ב.

פרטים שפורסמו באתר הקמפיין של בופינו מצביעים על כך שפעולות הגירוש לא יוגבלו רק לאלה שאין להם מסמכים רשמיים. התוכנית תורחב ותכלול קבוצות בעלות מעמד חוקי יציב, כולל מהגרים בעלי אישור שהייה קבוע ('גרין קארד') ואזרחים שקיבלו אזרחות אמריקאית באמצעות התאזרחות. צעד זה מהווה תקדים בשיח הפוליטי האמריקאי, שכן הוא מכוון לאזרחים הנהנים מזכויות חוקתיות מלאות.

מקורות העוקבים אחר העניינים בארה"ב דיווחו כי ההערכות הרשמיות למספר התושבים הבלתי מתועדים בארה"ב אינן עולות על כמה מיליוני בני אדם. בהתאם לכך, מיקוד במספר של 100 מיליון פירושו בהכרח ריקון המדינה מפלח רחב של תושביה התורמים למרקם הכלכלי והחברתי. מספר זה עורר שאלות גדולות לגבי המנגנונים המשפטיים והלוגיסטיים שממשל נשיאותי יכול לנקוט כדי ליישם תוכנית ענקית כזו.

תוכניתו של המועמד הפוטנציאלי כוללת שינויים מבניים נרחבים במשרד לביטחון המולדת ובכל המוסדות האחראים על אכיפת חוקי ההגירה. באמצעות תוכנית זו, בופינו שואף לעצב מחדש את מדיניות הביטחון כך שתהיה קשוחה יותר מול מה שהוא מתאר כאתגרים דמוגרפיים. נאומו הפוליטי מקשר ישירות בין זרם המהגרים לבין שינויים בזהות הלאומית של ארה"ב, מה שמהדהד בקרב חלק מבסיסי הבוחרים הימניים.

הצהרות אלו נתקלו בגל של ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם ומומחים למשפט חוקתי, שתיארו את ההצעה כבלתי מציאותית וכמפרה זכויות יסוד. המבקרים טוענים כי מיקוד באזרחים מתאזרחים לגירוש פוגע בעקרון האזרחות בליבתה ויוצר מצב של חוסר יציבות עבור מיליוני משפחות. מומחים כלכליים הזהירו גם כי גירוש מספר עצום כזה יוביל לקריסת מגזרים חיוניים התלויים באופן מהותי בעובדים מהגרים ובמומחיות זרה.

בהקשר קשור, אנליסטים פוליטיים רואים שבופינו מנסה לשכפל ניסיונות פוליטיים קודמים המבוססים על פופוליזם ורטוריקה לאומנית קיצונית כדי למשוך בוחרים. מהלכים אלה מגיעים בתקופה שבה ארה"ב חווה פילוג חריף בנושאי זהות וגבולות, מה שהופך את נושא ההגירה לחומר פורה למאבקי בחירות מוקדמים. הצהרות אלו משקפות את עליית השפעת האגף הקיצוני הדורש צעדים חסרי תקדים לשליטה על ההרכב הדמוגרפי.

למרות שבחירות לנשיאות עדיין רחוקות, הצגת תוכניות כאלה מציבה את נושא ההגירה בראש הדיונים הפוליטיים הבאים. חוגים בינלאומיים ומקומיים עוקבים אחר מידת יכולתה של רטוריקה זו לצבור תאוצה ציבורית לאור האתגרים המשפטיים שעלולים לעמוד בפניה בבתי המשפט הפדרליים. השאלות נותרו פתוחות לגבי מידת הרצינות של התחייבויות אלו או האם הן רק כלי תעמולתי לגיוס תמיכה בשלבים המוקדמים של המירוץ לנשיאות.

התוכנית חורגת מקטגוריית המהגרים הבלתי חוקיים וכוללת גם בעלי אישורי שהייה קבועים ואזרחים מתאזרחים, בשינוי יסודי של הזהות הדמוגרפית.

גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס), חשפו את זהותו של אחד מלוחמיה הבולטים ששמותיהם נקשרו לסמלי העמידה האיתנה ברצועת עזה. הגדודים פרסמו סרטון וידאו במסגרת סדרת 'ירחי המבול' המתעד את דרכו של השהיד איברהים מוחמד אל-בלביסי, שנודע כבעל הביטוי המפורסם 'תנתח, דוואירי' שהרעיד את הרשתות החברתיות במהלך קרבות החורף שעבר.

פרטי הביטוי מתייחסים לסרטון ששודר בסוף שנת 2023, בו נראה לוחם של אל-קסאם מפנה קריאה ישירה לאנליסט הצבאי, אלוף פאיז אל-דוואירי, לאחר ביצוע פעולה איכותית. מילים אלו הפכו מאז לסמל לאחדות בין הביצועים בשטח של ההתנגדות לבין הניתוח הצבאי העוקב אחר התפתחויות מלחמת ההשמדה המתמשכת ברצועה.

הסצנות החדשות שהוצגו על ידי אל-קסאם הראו צד אחד מהפעולות בשטח שבהן השתתף אל-בלביסי באזור ג'וחר א-דיכ ואזורים נוספים במרכז רצועת עזה. הסרטון תיעד את רגע יציאתו של הלוחם מפתח מנהרה תת-קרקעית, כשהוא מפתיע כוח ישראלי שהתבצר בתוך אחד הבתים, שם ירה את הפגז שלו בדיוק לפני שקרא את קריאתו שהונצחה בזיכרון הציבור הערבי.

הגדודים הבהירו כי השהיד אל-בלביסי היה אחד הגורמים הפעילים בגדוד אל-קודס השייך לחטיבה המרכזית, ותפקידו בלט בתכנון ובביצוע מארבים רבים ומדויקים. מאז תחילת מבצע 'מבול אל-אקצא' ב-7 באוקטובר, השתתף השהיד בהתמודדות עם חדירות כלי הרכב של הכיבוש, ורשם נוכחות בולטת בפעולות שכוונות נגד ביצורי האויב.

פרסום תיעוד זה בא במסגרת מדיניות ההתנגדות להאיר את דרכם של לוחמיה שנפלו בשדה הקרב, ולתעד את גבורתם שהתרחשה מאחורי קווי האויב. מקורות אישרו כי סדרה זו נועדה לשמר את מורשת המאבק של הלוחמים ולקשר בין הדורות לסיפורי העמידה האיתנה שנכתבו במהלך ההתמודדות עם מכונת המלחמה הישראלית בצירים השונים של הלחימה.

הרשתות החברתיות היו עדות לתגובה נרחבת מיד לאחר חשיפת זהותו של אל-בלביסי, כאשר אלפי פעילים הפיצו מחדש קטעי פעולות שבהן השתתף. בלוגרים ראו בחשיפת בעל הביטוי ממד אנושי ומאבקי חדש, והדגישו כי הד המילים המעוררות השראה נשאר חי גם לאחר מותם של אומרים בשדות הכבוד.

גדודי אל-קסאם ממשיכים לשדר את מסריהם התקשורתיים המתעדים את השמדת כלי הרכב ופגיעה בחיילים, תוך הדגשה כי הקרב נמשך עם פנים חדשות הנושאות את אותה אמונה קרבית. סרטון 'ירחי המבול' של אל-בלביסי מהווה חוליה חדשה בסדרה ארוכה של תיעוד המדגיש את העליונות בשטח והמורל הגבוה של לוחמי העילית בעזה.

תנתח, דוואירי... המילים המעוררות השראה חיות יותר מבעליהן, ומאחורי קריאה זו סיפור של עמידה איתנה שנוסח על ידי השהיד איברהים אל-בלביסי.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי צרפת החלה לרכך את עמדתה הנוקשה כלפי מכירת מערכת ההגנה האווירית הצרפתית-איטלקית המשותפת 'סאמפ/טי' (SAMP/T) לטורקיה, בצעד שעשוי לסיים שנים של קיפאון פוליטי בין שתי המדינות החברות בברית נאט"ו. שינוי זה מגיע לאחר סדרת פגישות דיפלומטיות ברמה גבוהה, שהבולטת שבהן הייתה פגישתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון עם ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני בסוף יוני האחרון, ולאחריה שיחת טלפון בין מלוני לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן.

למרות שהמשא ומתן עדיין בשלביו הראשוניים, פתיחות זו מייצגת שינוי גדול ביחסי ההגנה, שכן פריז חסמה את הפרויקט מאז 2018 כתוצאה ממחלוקות חריפות עם אנקרה בנוגע לסוגיות אזוריות בסוריה, לוב ומזרח הים התיכון. בעוד שמשרדי החוץ וההגנה בצרפת שמרו על שתיקה, הנשיאות הצרפתית ציינה כי קיימות 'טעויות מהותיות' בדיווחים שהופצו מבלי לספק פרטים נוספים, ואילו מהצד הטורקי לא נמסרה תגובה רשמית עד כה.

מערכת ה'סאמפ/טי', המיוצרת על ידי ברית 'יורוסאם' הכוללת את החברות 'אם.בי.די.איי' ו'תאלס', רוכשת חשיבות אסטרטגית עבור טורקיה, השואפת לבנות רשת הגנה מפני טילים משולבת תחת השם 'כיפת פלדה'. מערכת זו מצטיינת ביכולתה העילאית לעקוב אחר עשרות מטרות וליירט טילים בליסטיים, דבר המהווה צורך דחוף עבור הצבא הטורקי, הנשען כיום בעיקר על מטריית ההגנה של ברית נאט"ו כדי לפצות על המחסור במערכות הטילים ארוכות הטווח שלו.

בעבר היה ברור שאין רצון למכור מערכת זו, אך כעת נראה שיש פתיחות לדון בכך.

מייק האקבי נחשב לאחת הדמויות האמריקאיות המקושרות ביותר לפרויקט הציוני. הוא משלב השפעה דתית, פוליטית ותקשורתית, והקדיש את הקריירה שלו להגנה על ישראל ולהצדקת מדיניותה, עד שהפך לאחד הסמלים הבולטים של הזרם האוונגליסטי-ציוני בארצות הברית. הוא כיהן כמושל ארקנסו במשך שנים, והתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, לפני שהפך לאחד מבעלי הברית הפוליטיים הקרובים ביותר לנשיא דונלד טראמפ, ולאחת הדמויות המשפיעות ביותר בקרב הימין הנוצרי התומך בישראל.

האקבי יוצא מתוך אמונה דתית ואידיאולוגית הרואה בפלסטין ההיסטורית את "הארץ המובטחת" שהוענקה על ידי אלוהים ליהודים. לכן, הוא מסרב להכיר בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני, ומתנגד באופן מוחלט להקמת מדינה פלסטינית או ליישום פתרון שתי המדינות. מבחינתו, אין קיום למה שמכונה "הגדה המערבית", אלא הוא משתמש במונח התנ"כי "יהודה ושומרון". כמו כן, הוא מסרב לתאר את ההתנחלויות הישראליות כבלתי חוקיות, ורואה בהן "קהילות וערים יהודיות" על אדמה שהוא רואה בה זכות היסטורית ודתית לישראל.

שורשי עמדה זו נעוצים בשנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר נהג לארגן טיולים דתיים לנוצרים אוונגליסטים לשטחים הפלסטיניים הכבושים. במהלך טיולים אלה, הוא הקפיד לבקר בהתנחלויות הישראליות ולעודד את תמיכתן הפוליטית והכספית, בעודו נמנע מלבקר בעיר בית לחם, למרות מעמדה המרכזי באמונה הנוצרית, בשל היותה עיר בעלת רוב פלסטיני.

בראיון שערך בשנת 2017, הוא הכריז בבירור על התנגדותו לשימוש במונח "הגדה המערבית", והדגיש כי הוא מכיר רק בשם "יהודה ושומרון". כמו כן, הוא הכחיש קיום של כיבוש או התנחלות בלתי חוקית. כאשר התבקש מאוחר יותר להבהיר את הצהרותיו שהכחישו את קיומו של העם הפלסטיני, הוא ניסה למתן את השפעתן, והכחיש כי קרא לגירוש פלסטינים. אך הוא חזר והדגיש כי עמדתו מבוססת על מה שתיאר כ"מנדט תנ"כי" שחוזר, לטענתו, לתקופת הנביא אברהם לפני יותר משלושת אלפים וחמש מאות שנה.

האקבי מילא תפקיד בולט בגיוס דעת הקהל השמרנית האמריקאית לתמיכה בהחלטה להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. כמו כן, הוא היה בין התומכים הבולטים בהסכמי אברהם, וראה בהם מסלול לחיזוק מעמדה האזורי של ישראל, הרחק מכל פתרון צודק לסוגיה הפלסטינית.

האקבי מקושר בקשר הדוק עם דונלד טראמפ, ונחשב לאחת הדמויות הרפובליקניות הנאמנות ביותר לו. במהלך שימועים למינויו, הוא הדגיש כי יתחייב ליישם את מדיניות הנשיא גם אם היא תתנגש עם אמונותיו האישיות. למרות תמיכתו בהחלטה על הפסקת אש בעזה כאשר אומצה על ידי ממשל טראמפ, הוא הדגיש במקביל את מחויבותו המוחלטת להבטחת המשך התמיכה הצבאית והפוליטית בישראל, כולל האצת אספקת נשק, מה שמשקף כי תמיכתו בתל אביב מהווה קבוע אידיאולוגי ופוליטי שאינו משתנה עם שינוי הנסיבות.

אולם, הזירה האמריקאית כיום אינה כפי שהייתה לפני שנים. המלחמה הישראלית בעזה, ומה שלווה אותה ממראות של הרג המוני, הרס, רעב ופגיעה באזרחים, יצרה שינוי חסר תקדים בתוך החברה האמריקאית. לראשונה מזה עשורים, הנרטיב הישראלי אינו זוכה עוד לשליטה מוחלטת בתוך האוניברסיטאות, כלי התקשורת ומעגלי הדיון הציבורי. במקום זאת, קולות רבים עלו ודיברו על הכיבוש, ההתנחלויות ופשעי המלחמה, והאמפתיה כלפי הפלסטינים מתרחבת באופן בולט, במיוחד בקרב צעירים, סטודנטים וחוגים אקדמיים, ואף בתוך שכבות מסוימות של המפלגה הדמוקרטית והקהילה היהודית האמריקאית.

שינוי זה אינו אומר שהלובי הציוני איבד את השפעתו, וגם לא שהציונות הנוצרית נסוגה מעמדותיה, אך היא ניצבת בפני קרב חדש שלא הכירה בעבר. לאחר שבמשך עשורים הסתמכה על מונופול על הנרטיב והצגת ישראל כ"קורבן הנצחי", מלחמת עזה הפכה את התמונה בפני מיליוני אמריקאים שעקבו, באמצעות הרשתות החברתיות, אחר היקף הטרגדיה האנושית הרחק מהנרטיב הרשמי.

לכן, ניתן להבין את מינוי דמויות כמו האקבי בעיתוי זה כניסיון לגייס מחדש את הבסיס האוונגליסטי השמרני, ולחזק את השפעת הציונות הנוצרית בתוך מוסדות קבלת ההחלטות, מול השחיקה הגוברת בתדמיתה של ישראל בדעת הקהל האמריקאית. הקרב מבחינת ישראל אינו מוגבל עוד לחזיתות הלחימה בעזה, לבנון או הגדה המערבית, אלא התרחב לאוניברסיטאות האמריקאיות, לתקשורת, ולדעת הקהל העולמית, שם היא מפסידה מיום ליום את קרב הלגיטימציה המוסרית.

ישראל הבינה שהדבר המסוכן ביותר שהולידה מלחמת עזה אינו רק ההפסדים הצבאיים או הלחצים הבינלאומיים, אלא קריסת התדמית שבנתה במשך עשורים כ"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". עם התגברות ההאשמות בביצוע פשעי מלחמה ורצח עם, הצורך בדמויות אידיאולוגיות כמו האקבי הפך דחוף עבורה, דמויות שיכולות להשתמש בשיח הדתי והאוונגליסטי כדי לייצר מחדש את הנרטיב הציוני בתוך החברה האמריקאית, ולגייס את הבסיס השמרני מאחוריה.

אך הבעיה העומדת בפני פרויקט זה היא שהשינויים המתחוללים בתוך ארצות הברית נראים עמוקים מכדי שניתן יהיה לטפל בהם באמצעות שגריר ציוני או השקת קמפיין תקשורתי. דור שלם של אמריקאים רואה כעת את הסכסוך מנקודת מבט של זכויות אדם ומשפט בינלאומי, ולא מנקודת מבט של הנרטיב התנ"כי או שיקולים גיאופוליטיים. שינוי זה, אף אם לא ישנה את המדיניות האמריקאית בן לילה, מציב את ישראל והלובי התומך בה בפני אתגר אסטרטגי ארוך טווח, המתבטא באובדן התמיכה העממית ששימשה במשך עשורים אחד ממקורות הכוח וההשפעה החשובים ביותר שלה.

מכאן, נוכחותו של מייק האקבי אינה משקפת את ביטחונה העצמי של ישראל כפי שהיא משקפת את חששותיה מהעתיד. כאשר מדינה נאלצת להיעזר בקולות האידיאולוגיים הקיצוניים ביותר כדי להגן על מדיניותה, משמעות הדבר היא שטיעוניה הפוליטיים, המשפטיים והמוסריים אינם מספיקים עוד כדי לשכנע את העולם. באשר לפלסטינים, למרות היקף הטרגדיה שהם חווים, הם הצליחו בעמידתם ובהקרבתם ליצור שינוי היסטורי בתודעה העולמית, ושינוי זה עשוי להיות, בטווח הארוך, משפיע יותר מקרבות צבאיים רבים, מכיוון שהוא מכוון לעמוד התווך שעליו הסתמכה ישראל מאז הקמתה: מונופול על הנרטיב וזכייה בדעת הקהל המערבית.

סוכנות בית אל-מאל אל-קודס אל-שריף מסרה, היום חמישי, משלוח מלא של רהיטים וציוד למעון היתומים במכון הערבי בעיירה אבו דיס, מזרחית לירושלים, במסגרת תוכניתה החברתית שמטרתה לתמוך במוסדות המטפלים ביתומים ובאוכלוסיות הנזקקות ביותר בעיר ובפרבריה, בנוכחות מנהל המכון ואישים ירושלמים מכובדים.

הסוכנות הבהירה בהודעה כי משלוח זה, הממומן על ידי מועצת קהילת קניטרה בממלכת מרוקו, כלל ריהוט וציוד חשמלי, בנוסף לציוד מטבח, מה שתורם לשיפור סביבת המגורים בתוך מעון היתומים, ומחזק את יכולת המכון להמשיך בשליחותו החינוכית וההומניטרית בשירות היתומים והסטודנטים הנזקקים בירושלים.

לרגל אירוע זה, אמר מנהל המכון הערבי באבו דיס, ד"ר מועין עמור, כי התרומה שהעניקה סוכנות בית אל-מאל אל-קודס אל-שריף תתרום ליצירת סביבת מגורים טובה יותר עבור הסטודנטים היתומים המתגוררים בפנימייה, והדגיש כי הרהיטים והציוד החדשים ישפיעו לטובה על מצבם הנפשי, ויעזרו להם להסתגל למגורים.

הוא הוסיף כי המכון, המטפל ביתומים באופן מלא, בנוסף לאירוח מקרים חברתיים אחרים, עובר תנאים כלכליים ופיננסיים קשים מאז השביעי באוקטובר 2023, בדומה למוסדות פלסטיניים רבים, במיוחד לאחר הפסקת רוב מקורות התמיכה, מה שמהווה אתגר להמשך שליחותו ההומניטרית.

מצדו, שיבח חבר הוועדה האסלאמית העליונה בירושלים, עורך הדין עזאם אל-השלמון, את התמיכה שמספקת סוכנות בית אל-מאל אל-קודס למוסדות הירושלמים, והדגיש כי מוסדות אלה זקוקים לתמיכה כדי להמשיך בשליחותם בתנאים הנוכחיים, וכי המכון הערבי נחשב לאחד המוסדות החינוכיים הוותיקים בירושלים, ויש לו תפקיד לאומי וחינוכי בשירות תושבי העיר.

בתורו, אמר פרופסור למדעי המדינה ומשפט ציבורי, חבר הוועדה, ד"ר אמג'ד אשהאב, כי תמיכה במוסדות המטפלים ביתומים מהווה השקעה בעתיד החברה, ותורמת לחיזוק עמידתם של הירושלמים, באמצעות יצירת סביבה חינוכית, פדגוגית ופסיכולוגית השומרת על כבוד הילדים, ומעניקה להם הזדמנויות שוות לחינוך ולהשתלבות בחברה, וציין כי לתמיכה במכון הערבי חשיבות מיוחדת בשל מעמדו ההיסטורי והחינוכי בעיר ירושלים.

מצדו, אמר הסטודנט יאמן חסן עוויסאת (בן 15), אחד הדיירים בפנימיית היתומים במכון הערבי, כי התרומה תתרום לשיפור סביבת המגורים והלימודים בפנימייה, ותעזור לו ולחבריו הדיירים להסתגל ולהמשיך את לימודיהם בתנאים נוחים יותר, והביע את תודתו לסוכנות בית אל-מאל אל-קודס על תמיכה זו.

יצוין כי המכון הערבי מארח כיום 52 יתומים מבני השהידים, האסירים והמקרים החברתיים, מתוך 650 סטודנטים המקבלים חינוך יסודי ותיכוני.

סיורו של שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, באזור המפרץ פתח דלת רחבה לדיונים מעמיקים בנוגע לעתיד הביטחון האזורי. וושינגטון שואפת באמצעות מהלכים אלה לספק ערבויות לבעלות בריתה המסורתיות בעקבות ההבנות האחרונות עם טהראן, שעוררו שורה של שאלות לגבי אופי האיזונים העתידיים.

תיק מצר הורמוז עמד בראש סדר היום של השיחות, בהיותו עורק חיים חיוני לאספקת האנרגיה העולמית. רוביו העביר מסר תקיף שבו הדגיש כי לא יאפשר לאף צד להטיל אגרות מעבר או לשלוט באופן בלעדי במעבר המים. מנגד, טהראן מתעקשת כי כללי המשחק במצר השתנו, ומדגישה את זכותה לנהל את המעבר באופן שיבטיח את ביטחונה הלאומי.

בנוגע לתיק הגרעין, בלט פער ברור בגרסאות בין וושינגטון לטהראן לאחר סבב המשא ומתן בשוויץ. בעוד הצד האמריקאי הביע אופטימיות ודיבר על הסכמה איראנית לפיקוח בינלאומי בלתי מוגבל, טהראן מיהרה להכחיש מתן התחייבויות כלשהן החורגות מהמסגרות שהוסכמו בעבר, מה שמשקף את המשך מצב החשש.

תיק הטילים והמל"טים עדיין מהווה אבן נגף בדרך ליציבות בת קיימא, למרות נסיגת וושינגטון מנימת הפירוק הכפוי של יכולות אלה. הממשל האמריקאי מקשר כעת את רגיעת האזור ליכולתה של טהראן לרסן את בעלות בריתה באזור ולעצור את ההתקפות המכוונות לאינטרסים חיוניים.

מצידו, נשיא איראן, מסעוד פזשקיאן, הכריע את עמדת ארצו בנוגע ליכולות ההגנה, והדגיש כי מדובר בקו אדום שאינו ניתן למשא ומתן. משקיפים רואים בהתעקשות איראנית זו גורם המגביר את מורכבות התמונה עבור מדינות המפרץ, שסבלו בשנים האחרונות מפגיעה במתקניהן באמצעות כלי נשק מתקדמים אלה.

בירות המפרץ עוקבות אחר מהלכים אלה בזהירות רבה, שכן שוררת תחושה שהבנות זמניות עלולות שלא לספק את הביטחון הנדרש. מדינות האזור דורשות הסכמים מקיפים שיטפלו בשורשי המתיחות, כולל התערבויות אזוריות ותוכניות חימוש המאיימות על האיזון הצבאי באזור.

בהקשר זה, מקורות תקשורתיים ציטטו חוקרים ביחסים בינלאומיים שאמרו כי מדינות המפרץ חיות במצב של 'חשש' לקראת השלב הבא. המקורות הבהירו כי הניסיון הקודם עם התקפות שפגעו במתקני נפט ובאינטרסים אסטרטגיים מקשה על האמון בהבטחות להרגעה ללא ערבויות מוחשיות.

ניתוחים מצביעים על כך שמשבר האמון אינו מוגבל ליחסים עם איראן, אלא מתרחב לכלול בעלות ברית מסורתיות כמו ארצות הברית. קיימת השתכנעות גוברת בבירות מסוימות כי המדיניות האמריקאית עלולה לעבור שינויים מפתיעים שיותירו את האזור מול אתגרים ביטחוניים גוברים.

במישור היוזמות האזוריות, בולטים הסתייגויות מפרציות מתוכניות ביטחוניות המוצעות על ידי טהראן לניהול ביטחון האזור הרחק מכוחות בינלאומיים. מדינות אלה רואות בחזון האיראני מטרה מהותית לביסוס הגמוניה אזורית, דבר שנדחה על ידי הצד המפרצי המעדיף לדבוק בחוק הבינלאומי.

הגורם הישראלי נכנס גם הוא כגורם מורכב נוסף בתמונה, שכן המדיניות הישראלית בלבנון, סוריה והשטחים הפלסטיניים מעוררת דאגה גוברת. מומחים רואים כי אימוץ היגיון הכוח בניהול משברים אזוריים תורם לשמירת האזור במצב של אי ודאות מתמדת.

רוביו קרא במהלך סיורו להנהגה האיראנית להפוך למה שכינה 'מדינה נורמלית' כתנאי בסיסי להשתלבות בכלכלה העולמית. הוא סבר כי המשך הגישה המהפכנית וייצוא המשברים ישאיר את טהראן מבודדת, למרות ניסיונות הפתיחות הדיפלומטית המתקיימים כעת מאחורי הקלעים.

הצורך נותר דחוף כעת להסדרים ביטחוניים שיבטיחו יציבות בת קיימא שתמנע הישנות תרחישי סכסוך קודמים. ועם המשך המשיכה והמשיכה בין וושינגטון לטהראן, אזור המפרץ נשאר במצב של ציפייה לתוצאות בפועל שיביאו הימים הקרובים בשטח.

אף מדינה אינה יכולה להטיל אגרות מעבר במצר הורמוז, ויציבות האזור קשורה לעצירת התקפות של קבוצות בעלות ברית לאיראן.

ממשל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בוחן הצעה אסטרטגית הכוללת אישור להקמת קרן השקעות ענקית בשווי של עד 300 מיליארד דולר המיועדת לאיראן. מגמה זו מגיעה כחלק מהחתירה להגיע להסדר סופי ומקיף שיסיים את מצב העוינות בין וושינגטון לטהראן, וישים קץ למתיחויות הקשורות לתוכנית הגרעין האיראנית המעוררת דאגה בינלאומית רחבה.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי וושינגטון דנה ברצינות באפשרות להקל את הסנקציות הכלכליות שהוטלו על טהראן במקביל להשקת קרן זו המיועדת לשיקום המדינה. המקורות ציינו כי תמריצים פיננסיים גדולים אלה יהיו קשורים קשר הדוק למידת מחויבות הצד האיראני לסעיפי מזכר ההבנות שצפוי להיחתם רשמית בשוויץ ביום שישי הקרוב.

הממשל האמריקאי מציב תנאים מחמירים להפעלת קרן זו, ובראשם השגת הסדר סופי במסגרת המזכר המוצע, והארכת הסכם הפסקת האש ב-60 ימים נוספים. הדרישות האמריקאיות כוללות גם הבטחת חופש השיט ופתיחה מלאה מחדש של מצרי הורמוז, תוך המשך המשא ומתן הטכני בנוגע לתיק הגרעין כדי להבטיח את אופיו השליו.

בפרטי מבנה הקרן, הסבירו גורמים רשמיים כי הכספים לא ישולמו מתקציבי הממשלות או משלמי המסים, אלא יסתמכו באופן מלא על השקעות של חברות פרטיות המעוניינות להיכנס לשוק האיראני. איראן מהווה שוק אטרקטיבי להטבות השקעה לאור אוכלוסייתה המונה כ-90 מיליון נפש, בנוסף להחזקתה עתודות ענק של משאבי אנרגיה וגז טבעי.

מגוון רחב של חברות בינלאומיות, במיוחד מאירופה, דרום קוריאה ויפן, בנוסף לחברות אמריקאיות גדולות, הביעו עניין ראשוני בהשקעה במגזרים החיוניים באיראן. עם זאת, המנגנון המשפטי והמנהלי שישלוט על פעילות קרן זו ומבנהה הארגוני עדיין נמצאים בבדיקה כדי להבטיח שלא תהיה זליגת כספים לגורמים שאינם מיועדים.

מצידו, סגן נשיא ארה"ב ג'יי.די. ואנס הצהיר כי קרן זו מייצגת כלי לחץ ותמריץ בו זמנית, והדגיש כי זו אחת ההטבות הזמינות לאיראן אם תוכיח את רצינותה. ואנס הדגיש כי הגישה לסכומים עצומים אלה מותנית לחלוטין ביישום טהראן את כל התחייבויותיה הנובעות מההסכם הצפוי, ללא כל פשרות בתקני הביטחון.

תוכנית זו מתמודדת עם אתגרים פוליטיים פנימיים בוושינגטון, כאשר טראמפ שואף לאזן בין מתן תמריצים כלכליים לבין הימנעות מביקורת שעלולה להאשים אותו בתגמול המשטר האיראני. צעד זה מזכיר את הביקורת החריפה שהפנה טראמפ בעבר כלפי הסכם 2015, כאשר האשים את הממשל הקודם במתן הקלות פיננסיות במזומן ללא קבלת ערבויות מספקות.

בהתבסס על המגמה החדשה, כל הקלה בסנקציות או שחרור נכסים איראניים מוקפאים בבנקים בינלאומיים יתבצעו על פי לוח זמנים קפדני ובשלבים מרובים. כל שלב משלבי המימון יישאר קשור להתקדמות מוחשית במשא ומתן הגרעיני, כאשר וושינגטון עשויה לנקוט בצעדים פיננסיים מוגבלים בתחילה כמחווה לבניית אמון בין הצדדים.

בנוגע להיבט הטכני הגרעיני, וושינגטון וטהראן הסכימו על מנגנון לטיפול במלאי האורניום המועשר, הכולל הפחתת הכמויות הקיימות בתוך שטחי איראן. דיווחים מצביעים על כך שאיראן מחזיקה כיום למעלה מ-9,000 קילוגרם של אורניום, מתוכם כ-440 קילוגרם הגיעו לרמות העשרה קריטיות המתקרבות לדרישות ייצור נשק גרעיני, וזה יושם תחת פיקוח בינלאומי הדוק.

קרן השיקום מייצגת אחת מההטבות שאיראן יכולה לקבל כל עוד היא עומדת בחלקה בהסכם.