דובר תנועת חמאס, חאזם קאסם, הפריך את הטענות שמקדמים גורמים ב'מועצת השלום' בדבר היצמדות התנועה לשלטון ברצועת עזה וסירובה למסור אותו. קאסם תיאר את ההצהרות הללו כהטעיה מכוונת שמטרתה להעניק לכיבוש הישראלי את הכיסוי הפוליטי הדרוש להמשך פעולותיו הצבאיות, במיוחד לאחר שנחשפו התוכניות שמנהיג מפקד פיקוד הדרום, יניב עשור, להשתלט על כ-70% משטחי הרצועה.

דובר התנועה הדגיש כי חמאס מראה נכונות מלאה ומוחלטת למסור את כל מנגנוני הממשל והשלטון בעזה, כולל התיק הביטחוני הרגיש, לוועדה הלאומית שעליה הוסכם מראש בקהיר, בירת מצרים. הוא הבהיר כי התנועה אינה שואפת לשבש כל מסלול הסכמה המשרת את האינטרס הלאומי הפלסטיני, אלא דוחפת להפעלת המוסדות המוסכמים כדי להבטיח את יציבות המצב בשטח ובמנהל.

בהקשר קשור, התנועה הפנתה האשמות ישירות כלפי שלטונות הכיבוש והמתאם האו"ם מילדנוב על כך שהם מהווים אבן נגף בפני יישום הבנות המסירה. מקורות ציינו כי מילדנוב התכוון לסבך את המסלולים הפוליטיים על ידי הגבלת המשא ומתן לזווית אחת, מה שהתנועה ראתה כסטייה אפילו מהחזון שהציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לשלום ברצועת עזה, מה שהוביל להקפאת פעילות הוועדה הלאומית.

קאסם גם מתח ביקורת על חוסר האונים של 'מועצת השלום' בהפעלת לחץ אמיתי על הצד הישראלי כדי לאלצו לאפשר כניסת הוועדה הלאומית לעזה ותחילת משימותיה. הוא הדגיש כי כישלון זה במתן האמצעים הדרושים לעבודה בשטח משאיר את תיק ניהול הסיוע והשליטה האזרחית כבן ערובה להסלמה הצבאית המתמשכת, מה שמחריף את המשברים ההומניטריים בתוך הרצועה הנצורה.

דיבורים של גורמים מסוימים על סירובנו למסור את השלטון הם שקרים מוחלטים ומטעים שמטרתם לספק כיסוי פוליטי לכיבוש כדי שימשיך בתוקפנותו הצבאית.

במראה המגלם את קשיחות המציאות הדיורית ברצועת עזה, משפחות פלסטיניות נאלצות לחיות בבתים שקירותיהם ורצפותיהם נטו כתוצאה מהתקפות אוויריות ישראליות. היבה ערפאת, אחת הדיירות בבניינים אלה, מתארת כיצד שעות השינה הופכות למאבק בכוח המשיכה, כאשר בני משפחתה מתעוררים ומוצאים את עצמם מחליקים ממקומם המקורי עקב נטיית הרצפה.

היבה מדגישה כי החיים בסביבה לא יציבה זו גרמו לבני משפחתה למחלות כרוניות הקשורות לאובדן שיווי משקל, כולל כאבי ראש מתמידים, סחרחורות, כאבי מפרקים וגב. היא מוסיפה כי המשימות היומיומיות הפשוטות ביותר, כמו הנחת בקבוק מים או בישול על כיריים, דורשות המצאת אמצעים לתמוך בחפצים ולמנוע מהם להחליק או להתהפך, מה שהופך את השגרה לנטל פיזי ונפשי.

הסיכונים אינם נעצרים בהיבט הבריאותי, אלא מתרחבים לבטיחות הפיזית הישירה, כאשר ילדים ומבוגרים חשופים להחלקה ומעידות חוזרות ונשנות בעת תנועה בתוך הבית. היבה מתארת מצב של בלבול ויזואלי הפוגע בתושבים, שכן הבתים הישרים הסובבים אותם נראים נטויים כאשר מסתכלים עליהם מחלונות ביתם, שהם מדמיינים שהוא ישר תחת השפעת ההרגל.

למרות תנאים מסוכנים אלה, התושבים מוצאים את עצמם נאלצים להישאר תחת גגות המאיימים בקריסה, ורואים במרירות החיים בבית נטוי עול קל יותר מאשר לחזור לאוהלים ולמרכזי מחסה. העדפה קשה זו משקפת את היקף משבר הדיור החמור שהותירו ההרס הנרחב בתשתיות וביחידות הדיור בכל אזורי הרצועה.

במודל נוסף של סבל, סאלח אחמד מתגורר בבניין שסטייתו מגיעה לכמטר ועשרים סנטימטרים, והוא כולל חמש משפחות המונות כ-50 נפשות. סאלח מציין כי הנטייה השפיעה אפילו על ביצוע פולחנים, כאשר המתפללים מתקשים מאוד להשתחוות ולהתייצב על הרצפה, מה שדורש מאמץ שרירי נוסף כדי להתנגד להחלקת הגוף.

סאלח סובל מכאב ראש קבוע המרוכז בעורף, וזקוק מדי יום לכעשר דקות מיד לאחר התעוררותו כדי לאפס את תחושת שיווי המשקל שלו לפני שהוא מסוגל ללכת. הוא מתאר כיצד דברים פשוטים כמו כוסות מים עלולים 'להתרחק' ממקומם עקב הנטייה, מה שהופך את הזהירות המרבית לחברה קבועה לכל תנועה בתוך קירות הבניין.

החשש הגדול ביותר הרודף את דיירי בניינים אלה הוא כל הפצצה קרובה, שכן הם חוששים שרעידות משנה יובילו לקריסת הבניין כולו. הבניינים שאיבדו את יסודותיהם נשענים כעת על עמודים מפוזרים ורעועים שאינם מבטיחים את מינימום הבטיחות המבנית, מה שהופך אותם לקברים פוטנציאליים לדייריהם בכל רגע.

אחמד ערפאת, הסובל מפגיעה בחוט השדרה, מצא את עצמו חסר יכולת להגיע לדירתו בקומות העליונות עקב נטיית המדרגות שהפכה למכשול בפני כיסא הגלגלים שלו. אחמד נאלץ להקים אוהל בכניסה לבניין כדי להתגורר בו, בעוד אשתו וילדיו חיים בקומות הנטויות, בהפרדה כפויה הנגרמת על ידי הגיאוגרפיה המעוותת של הבית.

מבחינה הנדסית, המומחה למבנים בסכנת קריסה, המהנדס מחמוד עובייד, מזהיר כי בתים אלה איבדו את יסודותיהם העיקריים על הקרקע. הוא מסביר כי היסודות אינם ממלאים עוד את תפקידם המבני, מה שהופך את סיווגם ההנדסי ל'בסכנת קריסה' באופן מוחלט, גם אם הם נראים לעין יציבים או מוצקים בחלקים מסוימים.

עובייד מדגיש כי בניינים אלה עומדים למעשה על 'סף תהום', וכי סכנת קריסתם קיימת בכל רגע ובאופן פתאומי, מה שעלול להוביל לתוצאות קטסטרופליות. הוא מציין כי תופעה זו מכסה כעת שטחים נרחבים ברצועת עזה, כאשר אלפי יחידות דיור נפגעו בדרגות שונות של נטייה וחולשה מבנית בלתי נראית.

בנוסף לסיכונים המבניים, בולט הממד הפסיכולוגי וההתנהגותי כאחת ההשלכות המסוכנות ביותר של חיים בסביבות לא יציבות, כאשר מומחים מדגישים כי היעדר יציבות מרחבית מוביל להפרעות חרדה ודיכאון. האדם מותאם באופן טבעי לחיות על רצפות ישרות, והפרעה באיזון זה שולחת אותות לחץ מתמידים למערכת העצבים.

סבל זה מגיע על רקע המשך סיכול מאמצי השיקום על ידי רשויות הכיבוש ומניעת כניסת חומרים הדרושים לשיקום מה שהרסה המלחמה. למרות שחלפו חודשים מאז הפסקת הפעולות הצבאיות, ההריסות המוערכות בכ-60 מיליון טון עדיין חוסמות את האופק בפני משפחות החולמות על בית בטוח וישר.

הערכות משרד העבודות הציבוריות והשיכון הפלסטיני מצביעות על כך שמכונת המלחמה הישראלית הרסה כ-90% מבתיה של הרצועה ותשתיותיה באופן ישיר או עקיף. הרס מקיף זה הפך את עזה לאזור אסון מבחינת דיור, כאשר מאות אלפי משפחות חסרות מקלט העומד במינימום הסטנדרטים האנושיים וההנדסיים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, יותר מ-330 אלף יחידות דיור נפגעו באופן מלא או חלקי, המהווה יותר מ-70% מכלל היחידות ברצועה. נתונים מזעזעים אלה מסבירים מדוע הפלסטינים בוחרים לסכן את חייהם בתוך בתים נטויים, בהיעדר כל חלופות אחרות באופק הקרוב.

החיים בתוך בית נטוי אינם דומים לשום חיים נורמליים, שכן הכל דורש זהירות ושיווי משקל מתמידים.

כוחות הכיבוש הישראלי הגבירו את הפרותיהם בשטח של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה בשעות האחרונות, וביצעו פעולות הרס נרחבות שפגעו בשכונות מגורים שלמות. מקורות בשטח דיווחו כי קולות פיצוצים עזים הרעידו את האזורים המזרחיים של שכונת תופאח ממזרח לעיר עזה, כתוצאה מפעולות פיצוץ אינטנסיביות של מבנים שבוצעו על ידי צבא הכיבוש, מה שהוביל להתפזרות רסיסים עד לאוהלי העקורים הסמוכים.

במרכז הרצועה, כטב"ם ישראלי ביצע תקיפה שפגעה בעיירה אל-זוואידה לפנות בוקר, מה שהוביל למות קדוש אחד ולפציעת מספר אזרחים בדרגות שונות. תקיפה זו מגיעה בהקשר של סדרת תקיפות אוויריות שלא פסקו למרות ההבנות שהוכרזו, מה שמחמיר את מצב הפאניקה בקרב התושבים המנסים לחזור לחייהם הרגילים.

האזורים המזרחיים של העיר עזה, ובמיוחד שכונות שג'אעיה, זיתון ותופאח, היו עדים גם לירי כבד והפגזות ארטילריות מתמשכות מעמדות צבאיות ישראליות המוצבות על הגבול. כוחות הכיבוש מנצלים את שליטתם בשטח באזורים אלה לביצוע פעולות גירוף נרחבות והקמת ביצורים צבאיים חדשים, בצעד המשקף כוונה להישאר לפרקי זמן ארוכים יותר.

מקורות מקומיים אישרו כי תנועות צבאיות אלה מתרחשות במסגרת מה שמכונה 'אזורי הקו הצהוב', שהם השטחים שמהם היה אמור צבא הכיבוש לסגת על פי סעיפי הסכם הפסקת האש. עם זאת, העובדות בשטח מוכיחות את ההפך, שכן הכיבוש ממשיך לחזק את נוכחותו הצבאית ולהרחיב את נקודות המגע, תוך התעלמות מההבנות הבינלאומיות.

בעיר חאן יונס בדרום הרצועה, אזרח פלסטיני נהרג מירי כוחות הכיבוש בסביבת העיר חמד למגורים מצפון-מערב לעיר. עדי ראייה ציינו כי צלפי הכיבוש המוצבים באזורים הסמוכים יורים ישירות על כל מי שנע באזור זה, מה שמפריע לתנועת האזרחים ומונע מהם להגיע לרכושם.

תקיפה ישראלית נוספת פגעה במכונית אזרחית שנסעה בכביש סלאח א-דין האסטרטגי, ובמיוחד באזור שממזרח לדיר אל-בלח במרכז הרצועה. מקורות רפואיים אישרו את הגעתם של מספר הרוגים ופצועים לבתי החולים כתוצאה מתקיפה ישירה זו, הנכללת במדיניות רדיפת כלי רכב אזרחיים בכבישים הראשיים.

מבחינה פוליטית, העיניים נשואות כעת לבירה המצרית קהיר, המארחת סבב חדש וקריטי של שיחות שמטרתן לייצב את הפסקת האש ולמנוע את קריסתה המוחלטת. בסבב זה משתתפות משלחות של מתווכים בינלאומיים ואזוריים, בניסיון להגיע לנוסחה שתבטיח את מחויבות כל הצדדים לסעיפים המוסכמים ועצירת שפיכות הדמים.

תנועת חמאס ופלגים פלסטיניים אחרים הזהירו כי המשך ההפרות הישראליות השיטתיות מעמיד את ההסכם בסכנה ומערער את מאמצי המתווכים. הפלגים ציינו כי השתיקה הבינלאומית כלפי הפרות אלה מעודדת את הכיבוש להמשיך בפשעיו, והדגישו כי שמירה על ההסכם תלויה בעצירת התוקפנות ובנסיגה מלאה מהאזורים המוסכמים.

המתווכים ממצרים, קטאר, ארצות הברית וטורקיה שואפים להציג גישות חדשות שמטרתן לגשר על הפער בין הצדדים ולספק ערבויות אמיתיות להמשך הרגיעה. סבב זה נחשב ל'הזדמנות אחרונה' להציל את המסלול המדיני, במיוחד לאור הלחצים העממיים וההומניטריים הגוברים בתוך רצועת עזה כתוצאה מהמשך המצור וההפגזות המקוטעות.

על פי הסטטיסטיקה האחרונה שפורסמה על ידי משרד התקשורת הממשלתי בעזה, צבא הכיבוש ביצע למעלה מ-3076 הפרות מאז כניסת ההסכם לתוקף באוקטובר האחרון. הפרות אלה הובילו למותם של 939 פלסטינים ולפציעתם של כ-2889 נוספים, בנוסף למעצרם של עשרות אזרחים, מה שמשקף את היקף ההפרות המתמשכות של הרגיעה.

המתווכים שואפים להגיע לגישות חדשות כדי להציל את ההסכם ולמנוע את קריסתו לנוכח המשך ההידרדרות ההומניטרית והשטחית.

מיוחד ל"אל-קודס" - סלאח סכיכ - משבר חדש פוקד את רצועת עזה, המצטרף לשורה של משברים הפוקדים את הרצועה מאז אוקטובר 2023, כאשר אזור החוף השוכן על הים התיכון יהפוך למדבר ללא מי שתייה בקיץ 2026.

לאחרונה, חלק מפרויקטים של חלוקת מי שתייה למחנות העקורים במספר אזורים ברצועה הופסקו. הפרויקט כולל 30 משאיות מים וכל משאית נושאת 15 כוסות, וכמות זו מכסה כ-300 מחנות ביום.

עם בוא הקיץ, הצורך של העקורים במי שתייה מוכפל בהשוואה לחורף, שבו גם היה משבר מי שתייה. כיום, מסתמכים על משאיות מים בחסות יזמים מסוימים, שאינן מספקות 10% מהצורך היומי של העקורים, מה שאומר שאנו עומדים בפני אסון חדש המצטרף לאסונות מלחמת ההשמדה.

מי ים אינם פתרון

אום ראמי עומדת מול כדיה ומחכה לבוא משאית המים שהייתה מגיעה מדי יום, ובשל המחסור במים היא מבקרת במחנה שלהם פעמיים בשבוע, מה שאומר שהיא תיאלץ להפחית את כמות צריכת המים בבישול, רחצה וכביסה.

אום ראמי אמרה בשיחה לעיתון "ے" שהיא תחזור למה שעשתה לפני שנה, והיא מילוי כדיה במי ים, שהם מים מלוחים ואינם ראויים לשתייה, רחצה או כביסה; והוסיפה: "אבל למרות זאת אני נאלצת להשתמש במי ים לרחצה, כביסה וכלים".

היא הסבירה ששלושת ילדיה הולכים מרחק רב עד שמגיעים לחוף הים, ופעולה זו חוזרת על עצמה חמש או שש פעמים ביום, וקראה למדינות העולם להקל על היקף האסונות ההומניטריים ברצועת עזה, והראשון והחשוב שבהם הוא משבר המים.

מים והרעב השלישי

בתורו, חוסאם חמדאן, חקלאי עקור באזור אל-מוואסי, אמר כי משבר המים הפוקד את רצועת עזה ישפיע על השקיית ירקות ופירות, מה שאומר שמשבר המים יוליד משבר מזון, שכן תושבי עזה מסתמכים על ירקות במזונם בשל יוקר שאר המזונות והמחסור ברבים מהם.

חמדאן ציין בשיחה עם "ے" כי ירקות זקוקים להשקיה מתמדת, ובשל עוצמת החום ברצועת עזה השנה וחוסר זמינות מים מספקת, יבול רב ייהרס וסביבת הרצועה תהפוך ל"מדברית", ללא כל התערבות בינלאומית להגנת התושבים או הסביבה, והזהיר מפני רעב שלישי עקב מציאות זו.

איננו רוצים שמתנחל נתעב ישלוט בנו

מחמוד אל-גנדור הדגיש כי בשל משבר המים, מדינות השכנות נדרשות או ללחוץ על ישראל לפתור את בעיית המים, ובמיוחד מי ה"מקורות", או להניח צינורות מים לרצועה, והוסיף: "איננו רוצים נפט או גז... אנו רוצים לשתות מים, ערבים, מבלי שמתנחל נתעב ישלוט בנו ויסגור את ברז המים מתי שירצה".

אל-גנדור הוסיף לעיתון "ے" כי ישראל רוצה לשמר מצב זה ברצועת עזה, וליצור משברים לאחר ההשמדה והרעב, כדי שתושבי עזה יתחילו לחשוב על הגירה למדינות זרות, וזה מה שאמר שר האוצר המתנחל בצלאל סמוטריץ' לפני ימים ספורים.

בסיום דבריו, קרא לארגונים הבינלאומיים הפועלים ברצועת עזה להמשיך בביצוע פרויקטים של מי שתייה, ובראשם תוכנית הפיתוח של האו"ם "UNDP" העוסקת באספקת מי שתייה ראויים לתושבים, מאז תחילת מלחמת ההשמדה.

על פי דו"ח שפרסם האו"ם, כ-75% מהעקורים ברצועת עזה מסתמכים על מים המועברים באמצעות משאיות, על רקע הידרדרות חמורה בתשתיות והמשך המשבר ההומניטרי הנובע מהמלחמה המתמשכת מאז אוקטובר 2023.

האו"ם ציין כי לאחר יותר משנתיים וחצי מפרוץ מלחמת ההשמדה, האוהלים הפזורים ברחבי הרצועה אינם עוד מקלטים זמניים לעקורים, אלא הפכו למציאות יומיומית קשה המגלמת את סבלם של מאות אלפי פלסטינים שאיבדו את בתיהם, ביטחונם וכל פרטי חייהם הקודמים.

כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו סדרת פשיטות נרחבת באזורים שונים של הגדה המערבית הכבושה וירושלים, שהביאו למעצרם של לפחות 35 אזרחים פלסטינים. מקורות זכויות אדם דיווחו כי פעולות אלו התרחשו בין יום שני בערב ליום שלישי לפנות בוקר, כאשר המעצרים כללו קבוצות מגוונות מהחברה הפלסטינית כחלק מההסלמה המתמשכת.

רשימת העצורים כללה ארבע סטודנטיות מאוניברסיטת ביר זית מצפון לעיר רמאללה, בנוסף למספר אסירים משוחררים שנעצרו מחדש על ידי הכיבוש. הפשיטות הצבאיות התרכזו באופן אינטנסיבי במחוזות טול כרם ושכם, בעוד ששאר הפשיטות והמעצרים התפזרו על פני עיירות וכפרים במחוזות חברון ורמאללה, תוך כדי פעולות חיפוש והשחתת רכוש.

מקורות ממועדון האסיר הפלסטיני אישרו כי הכיבוש ממשיך להסלים את פעולות הרדיפה והחקירה בשטח בקצב חסר תקדים מאז תחילת השנה. המקורות ציינו כי התנהגות זו מהווה הרחבה של הצעדים הדיכויים שהוכפלו מאז תחילת התוקפנות הכוללת באוקטובר 2023, במטרה להטיל אימה על הפלסטינים באמצעות מסעות מעצרים יומיומיים ומאורגנים.

בהקשר קשור, גופי זכויות אדם הזהירו מפני הפגיעה הגוברת בנשים פלסטיניות, שבהן משתמשים כבנות ערובה כדי ללחוץ על בני משפחתן או ככלי לענישה קולקטיבית. פעולות אלו כוללות פשיטות לילה מחרידות על בתים ושימוש בשיטות חקירה קשות שמטרתן לשבור את הרצון העממי, מה שמהווה אינדיקטור מסוכן להידרדרות המצב ההומניטרי והמשפטי של העצורים.

נתונים סטטיסטיים אחרונים מצביעים על כך שמספר האסירים בבתי הכלא של הכיבוש הגיע לכ-9400 עצורים, מתוכם 84 אסירות ו-360 ילדים. מתוך מספר כולל זה, 3376 פלסטינים מתמודדים עם מעצר מנהלי שרירותי, שהיא מערכת המאפשרת לכיבוש לעצור אזרחים ללא אישום ברור או משפט הוגן, בהתבסס על מה שמכונה תיקים סודיים שעורכי דין נמנעים מלעיין בהם.

הסלמת מעצר הנשים משמשת כאמצעי לחץ וענישה קולקטיבית במסגרת מדיניות ההתעללות השיטתית.

משרד ההקדשים והדתות הפלסטיני דיווח היום כי שני עולי רגל נפצעו באורח קל מאוד לאחר שאחד מאוטובוסי עולי הרגל היה מעורב בתאונת דרכים עצמית בשטחי סעודיה. התאונה אירעה ליד העיר ח'ייבר, כאשר האוטובוס היה בדרכו לעיר תבוכ, כחלק מנסיעת החזרה המתוכננת של עולי הרגל הפלסטינים לבתיהם דרך שטחי ירדן.

סגן שר ההקדשים וסגן ראש משלחת החג', עסאם עבד אל-חלים, הסביר כי הצוותים המנהליים והצוות הרפואי המלווים את עולי הרגל טיפלו בתאונה באופן מיידי ובשטח. המקורות אישרו כי התאונה גרמה לנזק חומרי למבנה האוטובוס, בעוד שהפצועים הועברו במהירות למרכז הרפואי הקרוב ביותר לבדיקות הנדרשות ולוודא את שלומם המלא לפני המשך הנסיעה.

במסגרת הצעדים הדחופים, המשרד תיאם עם הרשויות הסעודיות המוסמכות ועם חברת התחבורה כדי לספק אוטובוס חלופי וחדש להסעת שאר עולי הרגל. צעד זה נועד להבטיח שלא תהיה הפרעה במסלול השיירה לכיוון העיר תבוכ, שם מתוכנן ששני עולי הרגל הפצועים יעברו מעקב רפואי מדויק עד לסיום הבדיקות הרפואיות והצטרפותם לשאר עולי הרגל.

עבד אל-חלים הרגיע את העם הפלסטיני ואת משפחות עולי הרגל לגבי מצבם הכללי של כל חברי המשלחת, והדגיש כי כולם בריאים ולא נרשמו פציעות חמורות. הוא ציין כי צוותי המשרד פועלים מסביב לשעון כדי לספק שירותים מנהליים, דתיים ורפואיים, ובכך להבטיח את נוחותם ובטיחותם של עולי הרגל עד הגעתם למעברי המולדת.

משלחת החג' הפלסטינית הדגישה כי היא עוקבת אחר ההתפתחויות בשטח רגע אחר רגע עם כל הגורמים הרלוונטיים בממלכה הערבית הסעודית ובירדן. המשרד קרא למשפחות לא לדאוג, וציין כי טיפול רפואי מלא זמין לכל עולי הרגל, וכי המשלחת עושה כל שביכולתה כדי להקל על הליכי המעבר ולהסיר כל מכשול שעלול לעמוד בפני שיירות החזרה.

אנו עוקבים אחר מצב עולי הרגל שלנו רגע אחר רגע, וקוראים לעמנו ולמשפחות עולי הרגל להיות רגועים לחלוטין; כל עולי הרגל שלנו, בחסד האל, מוקפים בטיפול רפואי מלא.

נתונים רשמיים חדשים שפורסמו על ידי אתר Global Affairs Canada חשפו פרטים חדשים אודות היקף שיתוף הפעולה הצבאי והטכנולוגי בין אוטווה לתל אביב. הדוח, שפורסם ביום שבת, ציין כי שווי הייצוא הקנדי של ציוד צבאי וטכני לכיבוש הישראלי הגיע לכ-14.7 מיליון דולר קנדי במהלך השנה שעברה, 2025. סכום זה שווה ערך לכ-10.7 מיליון דולר אמריקאי, מה שמעלה שאלות לגבי אופי הציוד הזה לאור המתיחות האזורית המתמשכת.

על פי המסמכים הרשמיים הכלולים בדוח, ממשלת קנדה הסתמכה על 50 רישיונות ייצוא צבאיים כדי להעביר משלוחים אלה לתל אביב במהלך השנה החולפת. נתונים אלה מדגישים את המשך זרימת הסחר בעל אופי צבאי למרות הלחצים הציבוריים והפוליטיים הדורשים להפסיק את התמיכה הצבאית בכיבוש. הנתונים מראים כי ייצוא זה כלל טכנולוגיות מתקדמות וציוד המהווה חלק מהתעשיות הביטחוניות והביטחוניות.

בניסיון להבהיר את העמדה הרשמית, הדוח הדגיש כי הרשויות הקנדיות התחייבו להחלטה שלא לאשר ייצוא של כלי נשק קטלניים שניתן להשתמש בהם בפעולות צבאיות בתוך רצועת עזה. איסור זה, על פי מקורות רשמיים, תקף מאז ה-8 בינואר 2024, כאשר הממשלה מאשרת כי גישה זו עדיין קיימת. צעד זה נועד למנוע מעורבות ישירה בהפרות ההומניטריות המתרחשות במגזר הנצור.

שרת החוץ הקנדית לשעבר, מלאני ג'ולי, הודיעה מוקדם יותר בשנת 2024 על השעיה זמנית של כל רישיונות הייצוא של חומרים וציוד צבאי וטכנולוגי. החלטה זו באה בעקבות לחצים בינלאומיים וזכויות אדם גוברים שקראו לאוטווה לנקוט עמדה תקיפה כלפי ההסלמה הצבאית בשטחים הפלסטיניים. עם זאת, הנתונים שפורסמו לשנת 2025 מצביעים על כך שההשעיה לא כללה את כל צורות שיתוף הפעולה הטכנולוגי והצבאי.

בהקשר קשור, שרת החוץ הנוכחית, אניטה אנאנד, אישרה בהצהרותיה באוגוסט 2025 כי ארצה דבקה במדיניות אי מכירת נשק לכיבוש. אנאנד הבהירה כי גישה זו מייצגת אסטרטגיה קבועה של המדינה הקנדית שהחלה מתחילת 2024 ולא תשתנה בנסיבות הנוכחיות. הצהרות אלה נועדו להרגיע את הקהילה הבינלאומית ואת הציבור הקנדי לגבי מחויבות הממשלה לחוקים הבינלאומיים המסדירים את סחר הנשק.

ממשלת קנדה מתמודדת עם ביקורת רחבה מצד ארגוני זכויות אדם הרואים בהמשך ייצוא הציוד הטכנולוגי הצבאי פרצה המאפשרת תמיכה במכונת המלחמה של הכיבוש בדרכים עקיפות. ארגונים אלה רואים באבחנה בין נשק המשמש בעזה לבין נשק שאינו משמש שם כאבחנה לא מדויקת מבחינה מעשית. גורמים אלה דורשים הפסקה מקיפה ומוחלטת של כל צורות החליפין הצבאיות כדי להבטיח אי תרומה לפשעים המבוצעים נגד אזרחים.

חשיפת ייצוא זה מגיעה בעיתוי רגיש, כאשר הכיבוש ממשיך לבצע התקפות רחבות היקף במספר חזיתות אזוריות, מה שמסבך עוד יותר את התמונה הפוליטית. נתונים אלה עולים בקנה אחד עם דיווחים מהשטח המצביעים על הפרות חוזרות ונשנות של הסכמי הפסקת אש ברצועת עזה, מה שגורם לנפגעים אזרחיים מדי יום. משקיפים רואים בהמשך התמיכה הטכנולוגית הקנדית כתמיכה עקיפה במדיניות תוקפנית זו.

לסיכום, הדוח מדגיש את הסתירה הקיימת בין השיח הפוליטי הרשמי הקנדי הקורא להרגעה לבין הנתונים המסחריים המשקפים את המשך השותפות הביטחונית. עם 50 רישיונות פעילים במהלך שנת 2025, נראה שהדרך עדיין ארוכה להשגת ניתוק מוחלט של היחסים הצבאיים. השאלה נשארת פתוחה לגבי מידת ההשפעה של ייצוא זה על מאזן הכוחות והמצב ההומניטרי המתדרדר בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

ממשלת קנדה לא אישרה מאז תחילת 2024 ייצוא של כלי נשק שניתן להשתמש בהם ברצועת עזה, תוך הדגשה כי עמדה מגבילה זו נמשכת.

אזור בריכות הסולטאן סולימאן המפואר ההיסטוריות בכפר ארטאס מדרום לבית לחם היה עד להסלמה מסוכנת בשטח, בעקבות פלישה נרחבת שבוצעה על ידי כוחות הכיבוש הישראלי בליווי קבוצות מתנחלים. בפלישה זו השתתפו גורמים פוליטיים בכירים, ובראשם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וחבר הכנסת צבי סוכות, בצל צעדים צבאיים מחמירים שהוטלו סביב שלוש הבריכות, מה שהוביל להתנגשויות עם אזרחים פלסטינים שניסו להתמודד עם הפלישה.

מקורות דיווחו כי כוחות הכיבוש מנעו מאזרחים להגיע לאזור והפריעו לתנועה, כדי לאפשר למתנחלים לחלל את האתר הארכיאולוגי באמצעות שחייה במי הבריכות וביצוע טקסים תלמודיים. צעד זה מגיע בהקשר של מדיניות שיטתית שמטרתה להשתלט על ציוני דרך היסטוריים פלסטיניים ולהעניק להם צביון יהודי, תוך ניצול הכיסוי הפוליטי שמספקים שרי הימין הקיצוני בממשלת ישראל.

מצדו, השר סמוטריץ' השמיע הצהרות שעוררו חששות נרחבים לגבי עתיד האתר, בטענה שהבריכות מתוארכות למה שכינה 'התקופה החשמונאית' לפני אלפיים שנה, וטען כי קיומן תחת שליטה פלסטינית מלאה (שטח A) הוא טעות היסטורית. סמוטריץ' אישר במפורש כי העבודה מתבצעת כעת להעברת השיוך של האתר לשטח C, הנתון לשליטה ביטחונית ומנהלית ישראלית, כהכנה להחלת ריבונות מלאה עליו ולהקל על פרויקטים של התנחלות בו.

מול תוכניות אלה, פעילים עממיים ומשפחות פלסטיניות בבית לחם קראו לגיוס כללי ולנוכחות מוגברת באזור הבריכות ההיסטוריות כדי להגן עליהן מפני יהוד. הפלסטינים מתעקשים לדבוק בזהות הערבית והאסלאמית של האתר, ומדגישים כי נוכחות קבועה באזור היא הדרך היחידה לסכל את ניסיונות הכיבוש לגנוב את ההיסטוריה ולזייף את העובדות הגיאוגרפיות בלב המחוז.

יצוין כי בריכות הסולטאן סולימאן נחשבות לאחד מציוני הדרך המים והארכיאולוגיים החשובים ביותר בפלסטין, שכן הן נבנו על ידי הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר בשנת 943 לספירה כדי לספק מים לירושלים ולבית לחם. בריכות אלו מכילות כ-2.4 מיליון מטרים מעוקבים של מים הזורמים משלושה מעיינות מים עיקריים, ושימשו במשך מאות שנים כעורק החיים המים של האזור וכאתר תיירותי והיסטורי המגלם את התרבות האסלאמית בפלסטין.

הכללת בריכות אלו באזורים הנתונים לשליטה פלסטינית הייתה החלטה לא מדויקת, והמטרה היא להעביר את שיוכן לשטח C.

היום (שבת) הסלימה ישראל את תוקפנותה נגד שטחי לבנון, והוציאה אזהרות פינוי מיידיות ל-13 עיירות וכפרים באזורי הדרום והבקאע המערבי. הפקודות הצבאיות דרשו מהתושבים לעבור מיד צפונה לנהר זהרני, כצעד מקדים לביצוע הפצצות נרחבות באזורים אלה.

מקורות בשטח דיווחו כי צווי הפינוי אינם מוגבלים עוד למבנים ספציפיים או לכפרים קטנים, אלא עברו לכלול ערים שלמות, כפי שקרה בנבטיה ובצור. שינוי זה מצביע על רצונה של ישראל לרוקן את מרכזי הכובד האוכלוסייתיים בדרום לבנון, מה שמשקף הסלמה חסרת תקדים ברמת הפעולות הצבאיות היבשתיות והאוויריות.

מאז תחילת הדיבורים על מסלולי הפסקת אש, הוציאו שלטונות ישראל צווי פינוי שכללו עד כה יותר ממאה עיירות לבנוניות. משקיפים רואים במדיניות זו ניסיון להפעיל לחץ מרבי על התמיכה העממית ועל הצד הלבנוני המנהל משא ומתן, על ידי הפיכת ערים גדולות לאזורים בלתי ראויים למגורים.

בשטח, חיל האוויר הישראלי פתח בסדרת תקיפות אוויריות אינטנסיביות ויצר חגורות אש עזות שפגעו בעיירה כפר תבנית, השייכת למחוז נבטיה. התקפות אלו מגיעות כחלק מניסיונות צה"ל לכתר את העיירה יחמר א-שקיף ולשלוט בה באש, לאחר כישלון ניסיונות התקדמות קודמים בסביבתה האסטרטגית.

מעגל ההפצצות האוויריות התרחב וכלל את העיירות אנסאר, אל-ג'מיג'מה ומייפדון, בעוד שמל"ט ישראלי תקף את סביבת בית החולים הממשלתי בעיר נבטיה. כמו כן, תקיפות עזות פגעו בעיירה משגרה בבקאע המערבי, ובעיירות טולין וקבריחא במחוז מרג'עיון, בתוך מצב של בהלה בקרב האזרחים שנותרו.

בסיכום ראשוני של קורבנות היום, 5 בני אדם נהרגו ואחרים נפצעו כתוצאה מהתקיפות המתמשכות על אזורים שונים בלבנון. מקורות רשמיים מסרו כי 3 הרוגים נפלו בעיירה אנסאר ובכפרי נבטיה, בעוד שצוותי חילוץ הצליחו לחלץ שני הרוגים מתחת להריסות בניין הרוס באזור בורג' א-שמאלי במחוז צור.

גם צבא לבנון לא נמלט מהתקפות ישראל, כאשר פיקוד הצבא הודיע על פציעתם של שני חיילים בדרגות שונות כתוצאה מתקיפת מל"ט ישראלי על רכבם. התקיפה אירעה בכביש הציבורי עבא במחוז נבטיה בזמן שהחיילים ביצעו את משימותיהם בשטח, מה שמעלה את קצב התקיפות הישירות נגד המוסד הצבאי הלבנוני.

בחזרה לסטטיסטיקות של יום שישי אתמול, משרד הבריאות הלבנוני חשף כי 11 בני אדם נהרגו, בהם חובש שביצע את תפקידו ההומניטרי, ו-8 נוספים נפצעו בעיר צור. נתונים אלו מאשרים את כוונת ישראל לתקוף צוותים רפואיים וסיוע כדי לשבש את פעולות הצלת הפצועים ופינוי הנעדרים מתחת להריסות.

בצד העימות בשטח, חיזבאללה הודיע על ביצוע מארב מתוכנן היטב לפנות בוקר, שכיוון לכוח ישראלי שניסה להתקדם לעבר העיירה אל-גנדוריה. חיזבאללה הבהיר בהודעה צבאית כי פוצץ מטעני חבלה בכוח הפולש והמטיר עליו מטח של רקטות וכלי נשק אוטומטיים, מה שהוביל לפגיעות ודאיות בקרב חיילי ישראל.

ההודעה ציינה כי כוחות ישראל נאלצו לסגת עם הפצועים תחת מסך עשן כבד, במקביל להפצצות אוויריות וארטילריות עזות על האזור כדי לאבטח את תהליך הנסיגה. פעולה זו נחשבת למכה חדשה לניסיונות החדירה היבשתית שצה"ל מנסה באמצעותם לבסס נקודות אחיזה בתוך כפרי הגבול.

במסגרת ההגנה האווירית, חיזבאללה אישר כי יירט מל"ט ישראלי מסוג 'הרמס 450' בשמי העיירה זוטר המזרחית ואילץ אותו לעזוב את שמי לבנון. כמו כן, הכוח הרקטי של חיזבאללה המשיך להפגיז את היישובים הצפוניים, כאשר תקף את קריית שמונה ואת בסיס מירון האסטרטגי במטחי רקטות אינטנסיביים.

מצדה, רדיו צה"ל אישר כי זוהו כ-15 רקטות שנורו משטח לבנון לעבר יישובי הגליל העליון מאז שעות הלילה אמש. אזעקות נשמעו במספר יישובי גבול, מה שגרם למתיישבים לרוץ למקלטים במקביל להמשך מטחי הרקטות שנורו מהדרום.

הנתונים בשטח מצביעים על כך שישראל נוקטת באסטרטגיה של 'משא ומתן תחת אש', כאשר היא מגבירה את קצב הרס התשתיות והערים במקביל למהלכים הפוליטיים. התנהגות צבאית זו נועדה להשיג ויתורים פוליטיים במשא ומתן העקיף המתנהל באמצעות תיווך בינלאומי, על ידי הגדלת העלות האנושית והחומרית על לבנון.

התמונה בדרום לבנון ובבקאע נשארת פתוחה לכל האפשרויות, לאור התעקשות ישראל להרחיב את היקף התקיפות הגיאוגרפיות כך שיכללו את עומק הערים. ועם המשך ההתנגדות בביצוע פעולות איכותיות ומארבים בגבול, מורכבות התמונה בשטח גוברת, מה שמשליך על כל הבנות פוליטיות אפשריות באופק הקרוב.

ההסלמה הנוכחית משקפת את מדיניות המשא ומתן תחת אש שישראל נוקטת בה באמצעות הגברת התקיפות האוויריות והלחץ הצבאי במקביל לשיחות המתנהלות.

שלושה אזרחים פלסטינים נהרגו ואחרים נפצעו, לפנות בוקר, כתוצאה מתקיפה אווירית שבוצעה על ידי מטוסי הכיבוש הבלתי מאוישים, שכוונה למחסום ביטחוני השייך למשטרה הפלסטינית בעיר ח'אן יונס שבדרום רצועת עזה. מקורות בשטח דיווחו כי כטב"ם שיגר שני טילים ישירות לעבר עמדת משטרה הממוקמת באזור בית המטבחיים במערב העיר, מה שהוביל למותם של השהידים מוחמד אל-דדא וחוסאם שראב ושהיד שלישי, שכולם הועברו למתחם הרפואי בעיר.

בהקשר קשור, הפגזת הכיבוש פגעה במחסן מזון באזור הצפון-מערבי של ח'אן יונס, מה שגרם לפציעות ולשריפה ענקית שהתפשטה לאוהלי העקורים הסמוכים, והותירה מצב של פאניקה והרס בקרב המשפחות שנעקרו בכוח לאזור זה.

אזורים אחרים ברצועה חוו הסלמה דומה, כאשר מטוסי קרב הרסו שלושה בתים במחנה שאטי בעיר עזה, זמן קצר לאחר שצבא הכיבוש שלח צווי פינוי כפויים למתחם מגורים באזור אל-מונתזה. ההרס פגע גם בבית בעיר דיר אל-בלח הממוקם בסמוך לבית החולים שהידי אל-אקצא, מה שגרם לנזקים חמורים למסגד סמוך ולרכוש ציבורי ופרטי באזור.

כטב"ם של הכיבוש שיגר לפחות שני טילים ישירות לעבר עמדת המשטרה באזור בית המטבחיים.

מקורות תקשורת חשפו שינויים בולטים בתוך שירות הביטחון הכללי הישראלי "שב"כ", כאשר ראשו החדש, דוד זיני, מבקש להתקרב לזרם הימין הקיצוני. מהלכים אלה מתרחשים תחת לחץ ישיר של ממשלת הקואליציה בראשות בנימין נתניהו, במטרה להתאים את מדיניות שירות הביטחון למגמות האידיאולוגיות של הימין הדתי.

בצעד שעורר מחלוקת רחבה, לאחר כניסתו של זיני לתפקיד, שינה השירות את רקעי מסכי המחשב כך שיציגו תמונה של מסגד אל-אקצא תחת השם "הר הבית". למרות שהשירות חזר בו מהצעד ותיאר אותו כ"תקרית מקרית" כתוצאה מתגובות פנימיות זועמות, הוא נחשב לאינדיקציה לניסיונות לפוליטיזציה של שירות הביטחון הרגיש.

במקביל להתפתחויות אלה, עולות אזהרות בינלאומיות מפני אפשרויות קיומיות העומדות בפני ירדן כנאמנה ההיסטורית על המקומות הקדושים האסלאמיים בירושלים הכבושה. דיווחים מצביעים על כך שישראל פועלת באופן שיטתי לצמצום ההשפעה הירדנית בתוך הר הבית, מה שמאיים על הסטטוס קוו המוכר בינלאומית.

מקורות דיברו על קנוניה בהובלת גורמים בארצות הברית בשיתוף פעולה עם ממשלת הכיבוש, שמטרתה לשלול מהמשפחה המלכותית הירדנית את נאמנותה ההיסטורית. תוכנית זו, המקודמת על ידי ג'ארד קושנר והשגריר מייק האקבי, כוללת הענקת סמכות לישראל למנות אימאמים ולשלוט בתוכן דרשות יום שישי בתוך מסגד אל-אקצא.

הצעות אלה מבוססות על תקדים שתואר כ"אפל", והוא חלוקת מערת המכפלה בחברון לאחר הטבח שביצע הקיצוני ברוך גולדשטיין בשנת 1994. משקיפים חוששים מחזרה על מודל זה באל-אקצא, במיוחד עם עלייתם של אישים כמו איתמר בן גביר, הרואה בגולדשטיין אחד מגיבוריו האישיים.

בצד הירדני, מסמכים רשמיים והספר הלבן שאושר על ידי המלך עבדאללה השני מדגישים כי ההגנה על אל-אקצא היא חובה קדושה שאינה ניתנת לפשרה. מסמכים אלה מדגישים כי האחריות להגנה על המתחם הקדוש, ששטחו 144 דונם, היא "חובה אישית" על כל מוסלמי, מה שמעניק לנאמן את הזכות לנקוט בכל האמצעים כדי להגן עליו.

מקורות מצביעים על כך שלירדן יש קלפי לחץ אסטרטגיים, ביניהם הגבול הארוך עם ישראל, המשתרע על פני 400 קילומטרים ומתאפיין בתוואי שטח קשה. במקרה של עימות דתי, היציבות הביטחונית שמבטיחה עמאן כיום עלולה להיעלם, מה שיעמיד את ישראל בפני איומי גבול חסרי תקדים וקשים לאבטחה.

מומחי ביטחון סבורים כי פגיעה בסטטוס קוו בירושלים עלולה לגרור את האזור למלחמת דת שתחרוג מגבולות פלסטין ההיסטורית ותכלול את כל העולם האסלאמי. מנהיגים לשעבר בשב"כ הזהירו כי כל התקפה על אל-אקצא עלולה להצית "מלחמת עולם שלישית" בהתחשב במעמדו הרוחני העמוק של האתר עבור שני מיליארד מוסלמים.

הווקף האסלאמי בירושלים סובל כיום מהגבלות ישראליות חמורות, כאשר העובדים מנועים מלבצע אפילו את פעולות השיפוץ או תיקון התשתיות הפשוטות ביותר ללא אישור מוקדם. כוחות משטרה ישראליים פרוסים בצפיפות בתוך המתחם, תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי וההסדרים ההיסטוריים שהוסכמו עליהם במשך עשרות שנים.

המלך עבדאללה השני, שהתמודד בעבר עם לחצים מצד ממשל טראמפ ונתניהו, שלח מסרים ברורים לפיהם ירדן מוכנה ללכת עד הסוף כדי להגן על ביטחונה הלאומי ועל מקומותיה הקדושים. זה כולל איום לשקול מחדש את ההסכמים הביטחוניים אם יימשכו הניסיונות לעקור פלסטינים או לשנות את זהותו של מסגד אל-אקצא.

מצב הכעס הציבורי בירדן מתגבר כתוצאה מהפשעים הישראליים המתמשכים בעזה ובגדה המערבית, מה שמגביר את הלחץ על ההנהגה הירדנית לנקוט עמדות תקיפות יותר. הרחוב הירדני רואה בכל תקיפה על אל-אקצא תקיפה ישירה על הריבונות והכבוד הלאומי, מה שהופך את אפשרות ההתנגדות לאפשרות עממית ורשמית.

התוכנית שמנהיג הימין הקיצוני בישראל שואפת להרוס את כיפת הסלע ולבנות במקומה את "הבית השלישי", צעד שיהודים דתיים רואים בו הכנה לבוא המשיח. אשליות אידיאולוגיות אלה מתנגשות עם מציאות פוליטית וצבאית מורכבת, כאשר הממסד הביטחוני הישראלי המסורתי מבין את גודל הסיכונים הקטסטרופליים של מגמות כאלה.

בסופו של דבר, המלך עבדאללה מוצא את עצמו בפני בחירה היסטורית בין כניעה ללחצים האמריקאיים-ישראליים לבין הובלת חזית הגנה על המקומות הקדושים. עם שינוי מאזן הכוחות הבינלאומי, ירדן עשויה למצוא תמיכה אזורית ובינלאומית רחבה יותר ממה שציפו יריביה אם תחליט להתמודד צבאית או פוליטית עם תוכניות החיסול.

מסגד אל-אקצא נשאר הגורם המניע העיקרי לסכסוך באזור, כאשר מנהל הווקף האסלאמי, השייח' עזאם אל-ח'טיב, הדגיש כי האפוטרופסות ההאשמית היא הערובה היחידה למניעת שליטה ישראלית מלאה. אל-ח'טיב הזהיר כי כל שינוי בסטטוס קוו יוביל לפיצוץ דתי שלא ניתן יהיה לשלוט בהשלכותיו החוצות גבולות ויבשות.

האפוטרופוס על אתרים אלה הוא היחיד שיש לו את הזכות לבקש להגן עליהם בפועל, ולו בלבד לקבוע את הדרך הטובה ביותר לכך.

הכוחות הישראליים חידשו היום, שבת, את סדרת הפרותיהם של הסכם הפסקת האש הקיים ברצועת עזה, כאשר פתחו במבצעי הפגזה ארטילרית וירי אינטנסיבי שכוונו למספר צירים חיוניים. הסלמה זו בשטח התרחשה במקביל ליום הרביעי של חג הקורבן המבורך, מה שהכפיל את סבלן של המשפחות העקורות שניסו למצוא שקט באירוע זה.\n\nמקורות בשטח דיווחו כי הארטילריה הישראלית ריכזה את הפגזותיה באזורים המזרחיים של העיר חאן יונס בדרום הרצועה, תוך תנועה פעילה של כלי רכב צבאיים. כמו כן, נרשמו בקצוות הדרומיים והמזרחיים של העיר יריות לסירוגין מנשק קל כבד, מה שהוביל למצב של בהלה בקרב התושבים המקומיים.\n\nבשמי הרצועה, המל"טים הישראליים לא הפסיקו לטוס בצפיפות ובגובה נמוך, מה שמעיד על המשך פעולות מעקב וסיור אווירי. פעילות אווירית אינטנסיבית זו לוותה בהפגזות ארטילריות שפגעו באזורים הצפון-מערביים של העיר רפיח, המלאה באלפי עקורים שנמלטו ממבצעים צבאיים קודמים.\n\nגם העיר עזה לא נותרה מחוץ להסלמה זו, כאשר השכונות הדרום-מזרחיות של העיר נפגעו מפגזי ארטילריה שנפלו באזורים פתוחים ובקרבת ריכוזי אוכלוסייה. התפתחויות אלו מגיעות לאחר יום עקוב מדם שבו נהרגו שני שהידים ונפצעו מספר אזרחים כתוצאה מהתקפות שונות שבוצעו על ידי צבא הכיבוש ביום שישי.\n\nמקורות תקשורתיים תיעדו את היקף ההרס העצום שהותירה תקיפה אווירית שכוונה לאזור צפון חאן יונס, כאשר ההפגזה התרכזה בריכוז אוהלי עקורים ומחסנים המיועדים למזון. הבדיקות בשטח הראו כי האזור החקלאי ששיכן מאות משפחות הפך להריסות, מה שהוביל להשמדת כמויות גדולות של סיוע מזון.\n\nעדי ראייה סיפרו כי צבא הכיבוש נתן לתושבים פרק זמן קצר מאוד, שלא עלה על חמש דקות, לפנות את המקום לפני ביצוע התקיפה האווירית. אזהרה פתאומית זו אילצה את המשפחות לברוח עם בגדיהן בלבד, כשהן משאירות מאחור את חפציהן הפשוטים ואת שאריות המזון שלהן תחת איום ההפגזה הממשמשת ובאה.\n\nהעקור אבו טעמה סיפר על סבלו החוזר ונשנה, וציין כי הוא ומשפחתו נעקרו בעבר מסביבת בית החולים האירופי בחיפוש אחר ביטחון באזור חקלאי זה. הוא הדגיש כי התקיפה לא הותירה דבר מהאוהלים ששיכנו את משפחתו, ותיאר את המצב כטרגי שבו הם חסרים את מינימום תנאי החיים והמחסה בפעם השנייה ברציפות.\n\nדיווחים מקומיים הצביעו על כך שהפגיעה באוהלי העקורים הפכה לדפוס חוזר שמטרתו להצר את צעדיהם של האזרחים ולדחוף אותם לעקירה מתמשכת שאינה נגמרת. התנהגות צבאית זו מגבירה את מורכבות המצב ההומניטרי, במיוחד בהיעדר אפשרויות זמינות לתושבים שאיבדו את תחושת הביטחון בכל אזורי הרצועה.\n\nבמישור הסטטיסטי, נתונים שפורסמו על ידי מקורות רפואיים וארגוני זכויות אדם מצביעים על כך שמספר ה שהידים מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש באוקטובר האחרון הגיע ל-922 שהידים. נתונים גבוהים אלו משקפים את שבריריות ההסכם הקיים לאור הפגיעות היומיומיות באזרחים ובתשתיות באופן ישיר.\n\nבצל הסלמה זו, אי הוודאות נותרה השולטת לגבי אופק השלב הבא, כאשר הפעולות הצבאיות והרחבת השליטה הישראלית בשטח נמשכות. תושבי הרצועה קוראים לגורמים הבינלאומיים להתערב באופן מיידי כדי לעצור הפרות אלו ולספק הגנה אמיתית לאזרחים המתמודדים עם מוות ועקירה מדי יום.\n\nהודענו על הצורך בפינוי מיידי ועזבנו את המקום לפני שהתקיפה הרסה לחלוטין את האוהלים שבהם שהינו.

מצב של חשש וציפייה שורר בקרב מאות אלפי העקורים ברצועת עזה, על רקע המשך התקיפות האוויריות האינטנסיביות והצהרות ישראליות חוזרות ונשנות המרמזות על הרחבת השליטה הצבאית. דיווחים מצביעים על כוונת צבא הכיבוש להעלות את שיעור שליטתו בשטח מ-60% ל-70% מכלל שטח הרצועה, מה שמעמיד את העקורים בפני אפשרויות קשות ועתיד לא נודע.

במחנה החייל האלמוני, הממוקם במערב העיר עזה, אישרו מקורות מקומיים כי גל התקיפות האחרון פגע באזורים שסווגו בעבר כבטוחים יותר, כמו שכונת רמאל. שינוי זה בשטח דחף משפחות רבות לשקול ברצינות אפשרויות עקירה חדשות, למרות היעדר חלופות בטוחות ותנאי המחיה הקשים שהם סובלים מהם.

מנהל המחנה, אבו מאהר, הסביר כי הלחצים הפסיכולוגיים גברו באופן ניכר בקרב העקורים מחשש להתחדשות מבצעים קרקעיים נרחבים. הוא ציין כי רוב המשפחות מיצו את יכולתן לנוע, ואין להן את האמצעים הלוגיסטיים או החומריים לעזוב את מעט הרכוש שנותר להן ולחפש מקלט חדש תחת הפגזות מתמשכות.

אבו מאהר הביע אכזבה עמוקה השוררת בקרב העקורים שקיוו לחזור בקרוב לבתיהם באזורים המזרחיים של העיר עזה. הוא הדגיש כי הדיבורים על הרחבת השליטה הישראלית הפכו את רעיון החזרה לכמעט בלתי אפשרי כרגע, ואף העמידו את אזורי העקירה הנוכחיים תחת איום ישיר.

בהקשר קשור, סבלם של הילדים בולט כאחד הפרקים הקשים ביותר במלחמה זו, כאשר הילד יזן טלאל אל-בסיוני מספר פרטים מזעזעים על תקיפה שהתרחשה לפני עיד אל-אדחא. יזן, שהתכונן לבגדי החג, מצא את עצמו מחביא את בגדיו החדשים ומחבק אותם מחשש לנזק או אובדן בתוך רעש הפיצוצים שהרעידו את האזור.

הילד יזן תיאר את רגעי ההפגזה כדומים ל'יום הדין' מרוב האימה וההרס שהותירו הטילים בסביבת מגוריו. הילד הביע חששות גדולים מהמשך המלחמה וחזרה על מראות הרעב והעקירה, וקיווה שההרג ייפסק כדי שיוכל לחזור לביתו, עליו הוא חולם לבנות מחדש ולחיות בו בשלום.

מצדם, עדי ראייה מקרב קרובי משפחת העקורים דיווחו כי התנאים בתוך המחנות הפכו בלתי נסבלים כתוצאה מנפילת רסיסים ואבנים על האוהלים הרעועים בכל תקיפה קרובה. סבל זה מחמיר עם ההידרדרות הכלכלית החמורה ואובדן היכולת לספק את צרכי החיים הבסיסיים המינימליים לילדים ולנשים.

מקורות בשטח מצביעים על כך שעצם שמיעת קולות המטוסים או הפיצוצים מעוררת בהלה המונית, כאשר התושבים ממהרים לבדוק את ילדיהם. זאת על רקע מחסור חמור בציוד רפואי ותרופות, כתוצאה מהמשך סגירת המעברים ומניעת כניסת שיירות סיוע ורפואה חיוניות לטיפול בפצועים ובחולים.

חששות ביטחוניים מטילים כעת מגבלות חמורות על תנועת התושבים בתוך הרצועה, כאשר הורים חוששים לשלוח את ילדיהם אפילו לחנויות קרובות כדי לעשות קניות. מצור פסיכולוגי ושטחי זה מחזק את מצב הבידוד שבו חיות המשפחות העקורות, ומגביר את מורכבות חייהן היומיומיים העמוסים בנטל.

במישור ההומניטרי, המשבר החמיר לאחר הפסקת חלק מתוכניות הסיוע שסיפקו ארוחות מזון לעקורים, מה שהוביל להתפשטות רחבה יותר של הרעב. משפחות מתמודדות עם קשיים עצומים בהשגת מי שתייה נקיים, בעוד שהמחנות חסרים את התנאים המינימליים של ביוב וסביבה בריאה.

גורמי זכויות אדם מזהירים מפני התפשטות מחלות ומגפות בתוך ריכוזי העקורים עקב הצטברות פסולת והתפשטות מכרסמים וחרקים מזיקים. תנאי סביבה מתדרדרים אלה מגבירים את סבלם של חולים וקשישים שאינם מוצאים את הטיפול הרפואי הנדרש על רקע קריסת מערכת הבריאות ויציאת רוב בתי החולים מכלל פעולה.

מקורות תקשורתיים דיווחו כי התקיפות שפגעו בסביבת מחנה החייל האלמוני בימים האחרונים היו קרובות מאוד לאוהלי העקורים. התקפות אלה חיזקו את האמונה בקרב התושבים כי המלחמה עלולה לחזור לקצב האלים ביותר שלה, מה שמפוגג כל תקווה לייצוב זמני או הפוגה באופק הקרוב.

בסיום התמונה, העקורים בעזה ממשיכים לצפות בזהירות לכל התפתחויות פוליטיות או בשטח שעשויות לסיים את סבלם המתמשך מזה חודשים. ובעוד האיומים הישראליים גוברים, התושבים נאחזים בחלום לחזור לשכונות שג'אעיה, בית חאנון ואזורים אחרים שמהם נעקרו בכוח, למרות ההרס העצום שפגע בכל תחומי החיים.

קיווינו שנחזור לאזורים המזרחיים, כעת התקווה נעלמה לחלוטין עם הדיבורים על הגדלת שטח השליטה הישראלית.

כפר מדמא, הממוקם מדרום לעיר שכם, היה עד למתקפה אלימה שבוצעה על ידי עשרות מתנחלים קיצוניים, שהביאה לפציעתם של שבעה אזרחים פלסטינים. מקורות רפואיים אישרו כי הפציעות כללו ירי חי ותקיפה ישירה במכות קשות, כאשר התקיפות פגעו בקשישים ובגברים, ורסיסים פגעו בפניהם של אחרים.

מקורות מקומיים הסבירו כי המתקפה החלה כאשר קבוצות מתנחלים יצאו ממאחז שהוקם לאחרונה על אדמות הכפר הצפוני, ותקפו רועי צאן חסרי הגנה בירי חי. כוחות הכיבוש התערבו כדי לספק הגנה לתוקפים, וסגרו את הכניסות הראשיות למחסומי עפר ולשערים מברזל כדי למנוע הגעת ציוד רפואי.

בהקשר קשור, הסהר האדום הפלסטיני דיווח כי חיילי הכיבוש עכבו בכוונה את הגעת אמבולנסים לפצועים במדמא, מה שהחמיר את סבלם של הפצועים. רשימת הפצועים כללה קשיש בן 72 שנפגע ברגלו, ואחר בן 53 שנפגע בירך, בנוסף לשתי נשים שהוכות קשות.

תקיפות המתנחלים לא הוגבלו למדמא, אלא התרחבו גם לעיירה ביתא מדרום לשכם, שם נזרקו אבנים על בתי אזרחים בשעות הבוקר המוקדמות. המתקפה הביאה לשבירת שמשות של מספר כלי רכב חונים מול הבתים, לפני שתושבי העיירה התעמתו עם המתנחלים ואילצו אותם לסגת, תוך ירי רימוני תאורה על ידי כוחות הכיבוש.

בדרום הגדה המערבית, מתנחלים תקפו שטחים חקלאיים בח'רבת אל-מרכז במסאפר יטא שבמחוז חברון, שם השחיתו ועקרו מספר עצי פרי. התקפות אלו מגיעות כחלק ממדיניות שיטתית שמטרתה להצר את צעדיהם של החקלאים הפלסטינים ולמנוע מהם גישה לאדמותיהם ההיסטוריות.

בעיר ירושלים הכבושה, רשויות הכיבוש ביצעו פשע הריסה חדש לאחר שאילצו משפחה פלסטינית להרוס בעצמה שבעה מבתיה באזור המזרחי של הכפר קלנדיה. הריסת הכפייה בוצעה בטענה של בנייה ללא רישיון, מה שהוביל לעקירת בני המשפחה שהתגוררו בבתים מאוכלסים אלה במשך שנים.

בנוגע למעצרים, כוחות הכיבוש פתחו במבצע פשיטות נרחב שכלל את מחנה קלנדיה, העיר קלקיליה והעיירה מית'לון מדרום לג'נין. המבצע הביא למעצרם של מספר אזרחים, ביניהם מנהיגים בתנועת פתח בעיר קלקיליה, בנוסף לשני צעירים משכונת שוויכה מצפון לטול כרם, לאחר פריצה לבתיהם וחיפוש בהם.

דוחות זכויות אדם מצביעים על עלייה חסרת תקדים בקצב תקיפות המתנחלים מאז אוקטובר 2023, כאשר התקיפות מקבלות אופי מאורגן וקטלני יותר. על פי נתונים רשמיים מהרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, נרשמו למעלה מ-540 תקיפות בחודש אפריל האחרון בלבד, שכללו תקיפות פיזיות, שריפת יבולים ותפיסת רכוש.

התפתחויות אלה בשטח מתרחשות על רקע המשך מדיניות הסגר והמצור שמטילים כוחות הכיבוש על ערי וכפרי הגדה המערבית. משקיפים מזהירים כי מתן יד חופשית למתנחלים באזורים המסווגים כ-'C' נועד להאיץ את תהליכי הסיפוח בפועל ולעקור את האוכלוסייה הפלסטינית מאדמותיה לטובת התרחבות ההתנחלויות.

כוחות הכיבוש הישראליים מנעו מצוותי אמבולנסים להגיע לפצועים בכפר מדמא, ומנעו מהם להעניק טיפול רפואי הכרחי לנפגעי ירי המתנחלים.

אזרח פלסטיני נהרג ושלושה נוספים נפצעו, בהם ילדה, כתוצאה מתקיפת רחפן ישראלי על התקהלות אזרחים בסביבת בית החולים שהידי אל-אקצא בעיר דיר אל-בלח. מקורות רפואיים אישרו את הגעת גופתו של השהיד ג'מאל אבו עון לבית החולים, וציינו כי התקיפה אירעה באזור חיוני שבו מתקיימת תנועה של אזרחים ועקורים.

בהסלמה צבאית מקבילה, פתחה ארטילריה של צבא הכיבוש הישראלי בסדרת תקיפות שכוונות לאזורים המזרחיים והדרומיים של העיר חאן יונס בדרום רצועת עזה. ההפגזה הארטילרית פגעה גם בקצוות הצפון-מזרחיים של מחנה אל-בורייג' במרכז הרצועה, וגרמה לבהלה בקרב התושבים ולנזק חומרי לרכוש.

משרד הבריאות ברצועת עזה הודיע על מותם של 7 פלסטינים ופציעתם של 25 נוספים במהלך 48 השעות האחרונות כתוצאה מהתקפות מתמשכות. המשרד הבהיר כי נתון זה מעלה את המספר הכולל של קורבנות מלחמת ההשמדה מאז אוקטובר 2023 ליותר מ-72 אלף הרוגים.

דיווחים רפואיים ציינו כי צוותי האמבולנס וההגנה האזרחית עדיין מתמודדים עם קשיים רבים בהגעה למספר קורבנות שנתקעו מתחת להריסות ובדרכים. התקיפות החוזרות ונשנות והתנאים המורכבים בשטח מונעים פעולות חילוץ נעדרים במספר אזורים חמים ברצועה.

בנוגע להסכם הפסקת האש שהוכרז באוקטובר 2025, חשף המשרד עלייה במספר קורבנות ההפרות הישראליות של הסכם זה. המספרים המתועדים הגיעו ל-929 הרוגים ו-2811 פצועים, בנוסף למאות מקרים שחולצו מתחת להריסות במהלך תקופת ההפוגה המשוערת.

במישור הפוליטי, עורר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו גל של גינויים בינלאומיים לאחר הצהרותיו האחרונות בנוגע לעתיד השליטה הצבאית בעזה. נתניהו אישר כי צבאו כובש כיום 60% משטח הרצועה, והודיע על כוונת ממשלתו להרחיב שטח זה ל-70%.

האו"ם הגיב בתקיפות להצהרות אלו, כאשר דובר המזכיר הכללי, סטפן דוג'אריק, הדגיש כי עזה חייבת להישאר פלסטינית במלואה. דוג'אריק הדגיש בתדרוך העיתונאים את הצורך בנסיגת הכוחות הישראליים מכל האזורים עליהם השתלטו, כולל מה שמכונה 'הקו הצהוב'.

הדובר של האו"ם הבהיר כי העמדה הבינלאומית מבוססת על כך שעזה תהיה שייכת לעם הפלסטיני ב-100%, וזו המטרה שהארגון הבינלאומי שואף להשיג. הוא קרא להפסיק כל מהלכים שמטרתם לנגוס עוד שטחים או לשנות את המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית של הרצועה.

התפתחויות אלו מגיעות לאחר שצבא ישראל הודיע באוקטובר האחרון על שליטתו ב-53% משטח עזה לפני נסיגתו ל'קו הצהוב'. נסיגה זו בוצעה במסגרת יישום השלב הראשון של תוכנית הממשל האמריקאי לסיום המלחמה, שהניחה נסיגות נוספות.

'הקו הצהוב' מוגדר כרצועה וירטואלית בתוך רצועת עזה אליה נסוג צבא הכיבוש באופן זמני בהתאם להסכמי הפסקת האש האחרונים. קו זה מפריד בין אזורי השליטה הצבאית הישראלית לבין האזורים שבהם מותר לפלסטינים להיות ולנוע, בהמתנה לשלבי נסיגה מאוחרים יותר שלא התממשו.

הסטטיסטיקה המצטברת מצביעה על היקף האסון ההומניטרי, כאשר מספר הפצועים מאז תחילת התוקפנות באוקטובר 2023 הגיע לכ-172,919 פצועים. מערכת הבריאות סובלת מהתמוטטות קשה וממחסור במשאבים בסיסיים כתוצאה מהמצור הממושך והתקיפה הישירה של מתקנים רפואיים.

יש לציין כי מלחמת ההשמדה שישראל מנהלת בתמיכה אמריקאית נכנסה לשנתה השנייה, והותירה הרס עצום שפגע בכ-90% מהתשתיות. הסבל ההומניטרי נמשך בהיעדר פתרון פוליטי כולל שיבטיח נסיגה מלאה ועצירת שפיכות הדמים בשטחים הפלסטיניים.

עזה חייבת להיות ב-100% שייכת לעם הפלסטיני, וזה מה שאנחנו רוצים לראות, וישראל צריכה להסיג את כוחותיה מהקו הצהוב.

אבקש לפתוח בברכה לכל קוראיי המוסלמים:أضحى مبارك، أعاده الله عليكم وعلى عائلتكم بالخير والصحة والسلام"חג מבורך. מי ייתן ואלוהים ישיב אותו עליכם ועל משפחותיכם בטוב, בבריאות ובשלום."

אתמול בבוקר שוחחתי עם קבוצה של צעירים יהודים אמריקאים, השוהים בישראל במסגרת תוכנית חינוכית בשם "כיוונים", שבאמצעותה הם מנסים להבין את ישראל ואת זהותם היהודית. אני זוכר שגם אני עברתי חוויה דומה במסגרת התוכנית השנתית של תנועת "יהודה הצעיר" בשנים 1974–1975. כבר בזמן אמת, כצעיר בן 18, הבנתי שזו תהיה אחת השנים המשמעותיות ביותר בחיי.

בשנת 1970הצטרפתי לתנועת הנוער הציונית "יהודה הצעיר", לאחר שמשפחתי עברה מעיירה יהודית מאוד בלונג איילנד לעיירה כמעט לא־יהודית. בבית הספר החדש שלי, שבו היהודים היו רק כ־3% מכלל התלמידים, הזמין אותי חבר יהודי לכיתה, שבילה את הקיץ בישראל עם משפחתו, להקים יחד איתו סניף חדש של "יהודה הצעיר" בעיירה שלנו. למען האמת, לא ממש ידעתי על מה הוא מדבר, אבל חשבתי שזה יכול להיות מקום טוב לפגוש בנות יהודיות. הצטרפתי, ומהר מאוד הפכתי לפעיל מוביל, מפני שהדבר נראה לי מאתגר מבחינה אינטלקטואלית,ולא רק מועדון חברתי כפי שהיו חלק מן הארגונים היהודיים האחרים.

בשנה שלאחר מכן נבחרתי למזכירות האזורית, ובכיתה י״ב כבר הייתי מזכירהתנועה בלונג איילנד - אחד המחוזות הגדולים והמוצלחים ביותר של התנועה בארצות הברית.

השקפת העולם הפוליטית שלי החלה להתעצב כבר בשנת1968 בזמן הבחירות הכלליות בארצות הברית. כנער צעיר צעדתי בהפגנות נגד המלחמה בווייטנאם ובהפגנות למען זכויות האזרח. זכיתי לפגוש את חבר הקונגרס של אזור מגוריי, אלרדלוונשטיין (AlerdLowestein). הוא נודע במיוחד כמצפן מוסרי ופוליטי של השמאל הליברלי האמריקאי בשנות ה-70-50 של המאה הקודמת. במרכז עשייתו עמדו מאבקים למען זכויות אדם ואזרח,והתנגדות לאפרטהייד ולמלחמת וייטנאם.

לוונשטייןהיה דמות מרכזית בתנועת,"Dump Johnson"התנועה שעודדה דמוקרטים אשר התנגדו למלחמת וייטנאםלקרוא תיגר עלהנשיא לינדון ג’ונסון. מאמציהתנועה סייעוליצירת האקלים הפוליטי שבו התמודד הסנאטור יוג’ין מקארתי מול ג’ונסוןבשנת 1968, ובסופו של דבר פרש ג’ונסון מהמרוץ. היה לי גם הכבוד לפגוש את הסנאטור יוג’ין מקארתי - הייתי אז בן 12.

בקיץ 1972, בעת שהשתתפתי בתוכנית להכשרת מנהיגות של "יהודה הצעיר" במחנה הקיץ ״תל יהודה״, קיימנו תרגיל משחק תפקידים שנועד לעזור לנו להבין את הפוליטיקה הישראלית. הוטל עליי התפקיד לייצג את מה שכונה אז "השמאל החדש" - קבוצה של פעילים אינטלקטואלים, סטודנטים ועיתונאים, שקראה תיגר על הממסד הישראלי,בייחוד על השמאל הציוני־הסוציאליסטי הוותיק ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים.

השמאל החדש התנגדלכיבוש לאחר 1967, וטען ששליטה על הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה תשחית את הדמוקרטיה הישראלית ותעמיק את הסכסוך בין העמים. הוא קרא לנסיגה מן השטחים הכבושים ולהכרה בזכויות הלאומיות של הפלסטינים, בתקופה שבה עמדות כאלה נחשבו רדיקליות (וכנראה גם היום הן נחשבות ככאלה). זה היה אחד ההבדלים המרכזיים בין השמאל החדש לבין השמאל הציוני המרכזי. רבים במפלגת העבודה דיברו אז על "שטחים", על "גבולות ביטחון" או על "האופציה הירדנית". השמאל החדש, לעומת זאת, דיבר יותר ויותר על זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.

השמאל החדש הקדיש תשומת לב רבה יותר גם לאזרחים הפלסטינים של ישראל, להפקעות קרקעות, למורשת הממשל הצבאי, לאפליה ולפער שבין אזרחות פורמלית לבין שוויון אמיתי. שנות ה-70 ראו גם את עלייתם של ״הפנתרים השחורים״- יהודים מזרחים שמחו נגד העוני והאפליה שלהם במדינת ישראל. הם לא היו חלק מהשמאל החדש האשכנזי והאינטלקטואלי, אך היובין קוראי התיגר האנטי־ממסדייםכלפי הציונות של תנועת העבודה.

מצאתי את עצמי מסכים עם כל העמדות של אותו חלק קטן של השמאל החדש בתרבות הפוליטית הישראלית. מאוחר יותר זכיתי לפגוש את לובה אליאב, שהיה לפני כן מזכ״ל מפלגת העבודה ולאחר מכן בין מקימיי מפלגת שלי (שלום ישראל). ספרו ״ארץ הצבי״הפך לתנ״ך הפוליטי שלי, והחליף אתאסופת המאמרים״הרעיון הציוני״ כמקור ההשראה שלי. בגיל 16 כבר ידעתי שישראל תהיה ביתי, אף שמצאתי את עצמי נכנס יותר ויותר לוויכוחים פוליטיים כמעט עם כל ישראלי שפגשתיבארצות הברית.

ישראלים אלו, שחיו בארצות הברית, התעמתו איתי וטענו שאני אמריקאי נאיבי וחסר ידע בסיסי, שאינו מסוגל להבין את המציאות הישראלית משום שלא שירתי בצבא הישראלי. וכפי שרבים מהם אמרו לי: ״אתה לא מכיר אותם״בכוונם לערבים. אילו הייתי אז בעל ידע רב יותר ובטוח יותר בדעותיי, הייתי שואל אותם כיצד הם עצמם מכירים ״אותם״. הייתי מגלה שהם כלל לא הכירו אותם.

כאשר עליתי לישראל לאחר שסיימתי תואר ראשון בפוליטיקה ובהיסטוריה של המזרח התיכון, ידעתי שעליי לעשות משהו משמעותי מאוד כדי להפריך את הטענה שאינני מכיר ״אותם״. שקלתי ללמוד לתואר שני באוניברסיטה האמריקאית בביירות, אך מלחמת האזרחים בלבנון הפכה את השהייה שם למסוכנת מדי עבורי. אז שמעתי על רב רפורמי אמריקאי, הרב ברוס כהן (ז״ל), שחיפש בוגרי אוניברסיטאות יהודים אמריקאים שיבואו לישראל ויחיו במשך שנתיים בכפרים ערביים בישראל, כדי לעסוק בפרויקטים שמטרתם לשפר את היחסים בין קהילות יהודיות וערביות החיות בארץ בסמיכות זו לזו. כך הצטרפתי לארגון Interns for Peaceניצני שלום,וכך הגעתי לחיות בכפר קרע בשנים 1981-1979.

השתלבותי בחברה ובתרבות הישראליות התבססה עלההבנה העמוקה שישראל אינה יכולה להיות מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי אם היא שולטת בעם אחר ושוללת ממנו את חירותו, ואם לא כל אזרחי ישראל שווים באמת בעיני המדינה.אנחנו משקרים לעצמנו זמן רב מדי כשאנחנו אומרים שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ישראל לעולם לא תהיה דמוקרטיה אמיתית אם החברה שלנו לא תהיה מבוססת על שוויון בין כל אזרחיה, והאזרחים הערבים של ישראל לעולם לא יזכו ליחס של אזרחים שווים כל עוד הסכסוך הישראלי־הפלסטיני אינו מגיע אל פתרונו. יישוב של שני ההיבטים האלה של החיים בישראל חיונילנו לא רק כדי שנוכל להגדיר את עצמנו כדמוקרטיה,אלא הוא גם הדרך היחידה שבה נוכללהגדיר את ישראל כמדינה המבוססת על מוסר, כזו השואפת להשגת מרב הצדק האפשרי בתוכנו ובינינו לבין שכנינו. דבר זה חייב לעמוד בליבת עצם קיומנו.

מדינה שהיא בלתי מוסרית במהותה, בשל אי־השוויון בין אזרחיה על בסיס זהות לאומית־דתית, הדוחה את השאיפה לחתור למרב הצדק האפשרי — אינה יכולה לשרוד לנצח.

כל חיי הבוגרים בישראל הוקדשו לאמונה הפשוטה הזאת: אין ביטחון לישראל בלי חירות לפלסטינים, אין דמוקרטיה בלי שוויון, ואין עתיד בלי צדק. ה-7 באוקטובר היה אסון נורא, אך הוא גם חייב להיות סוף האשליה שאפשר לנהל את הסכסוך לנצח. אי אפשר. חייבים לפתור אותו.

מדינת ישראל תיבחן לא רק בכוחה הצבאי, אלא באומץ המוסרי שלה. האם יהיה לנו האומץ להעניק שוויון אמיתי לכל אזרחינו? האם יהיה לנו האומץ להכיר בזכותו של העם הפלסטיני לחירות? האם יהיה לנו האומץ להבין שהצדק שלהם והביטחון שלנו אינם אויבים זה לזה, אלא תלויים זה בזה?

זו הבחירה העומדת בפנינו עכשיו. והיא תקבע אם ישראל תהיה רק מדינה חזקה - או גם מדינה צודקת, מוסרית ובת־קיימא.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ סיים פגישה רמת דרג בחדר המבצעים של הבית הלבן, שהוקדשה לקבלת החלטה סופית בנוגע לטיוטת הבנה עם איראן שמטרתה לסיים את הסכסוך הצבאי הקיים. מקורות יודעי דבר דיווחו כי הפגישה, שנמשכה כשעתיים, לא הניבה החלטה מיידית, למרות הציפיות הקודמות לסגירת התיק במהלך יום שישי.

מקורות בממשל האמריקאי אישרו כי הנשיא טראמפ בוחן כעת את כל האפשרויות המוצעות, וציינו כי ההתמהמהות בקבלת ההחלטה נובעת מרצונה של וושינגטון להבטיח יישום מלא של התנאים הקשורים לתוכנית הגרעין ולשיט הימי. מהלכים אלו מתרחשים על רקע לחצים בינלאומיים גוברים לסיום המשבר שפגע בשוקי האנרגיה העולמיים.

טראמפ הגדיר מוקדם יותר את קווי המתאר של ההסכם המבוקש, והדגיש את הצורך לכלול בו הארכה של הפסקת האש ופתיחה מלאה של מצר הורמוז לשיט בינלאומי ללא כל הגבלות או דמי מעבר. הנשיא האמריקאי הבהיר כי ארצו לא תקבל פחות מפירוק מקיף של יכולתה של טהראן לייצר נשק גרעיני, וראה בכך תנאי יסודי לכל רגיעה.

בהצהרות בפלטפורמת 'Truth Social', טראמפ ציין כי ארצות הברית תפעל להוצאת חומרים גרעיניים מאיראן ולהסרת מוקשים ימיים מהמצר החיוני. הוא הוסיף כי הספינות התקועות באזור יחלו לחזור לארצן בקרוב, ושלח מסרי הרגעה למשפחות הימאים והנווטים העצורים או התקועים באזורי הסכסוך.

בנוגע להיבט הפיננסי של ההסכם, טראמפ חסם את הדרך בפני ספקולציות לגבי אפשרות תשלום פיצויים, והדגיש כי לא יוחלפו כספים או ישוחררו נכסים איראניים מוקפאים בחו"ל עד להודעה חדשה. עמדה זו משקפת את רצונה של וושינגטון להשתמש בקלף הכלכלי ככלי לחץ כדי להבטיח את עמידת טהראן בסעיפי המזכר המוצע.

מצדה, טהראן נקטה זהירות ביחסה לחדשות המגיעות מוושינגטון, כאשר משרד החוץ האיראני הצהיר כי אין הסכם סופי עד לרגע זה. דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאיי, הבהיר כי חילופי המסרים באמצעות מתווכים עדיין נמשכים, אך הדברים טרם הגיעו לשלב החתימה הרשמית.

מקורות איראניים יודעי דבר דיווחו כי ההנהגה בטהראן רואה בהצהרותיו האחרונות של טראמפ תערובת של עובדות ותמרונים פוליטיים. מקורות אלו ציינו כי מזכר ההבנות עדיין נמצא בשלבי בדיקה סופית בתוך המוסדות הריבוניים האיראניים, וטרם ניתן אור ירוק סופי לאישורו.

בהקשר קשור, המשא ומתן האיראני הבכיר, מוחמד באקר קאליבאף, הביע ספקנות ברורה בכוונות האמריקאיות, והדגיש כי ארצו אינה בוטחת בהבטחות בעל פה או בערבויות כתובות. קאליבאף הדגיש כי 'מעשים הם הקריטריון היחיד' להערכה, והזהיר כי הצד המוכשר ביותר למלחמה הוא זה שיצא מנצח מכל הסכם.

במישור הטכני, רפאל גרוסי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, חשף הסדרים בינלאומיים להעברת מלאי האורניום המועשר של איראן. גרוסי הבהיר כי קזחסטן הביעה נכונות לקלוט חומרים אלו, שרמות העשרתם מתקרבות לדרגה צבאית, במקרה שיושג הסכם סופי ומקיף.

קזחסטן ממלאת תפקיד מרכזי בתיק זה באמצעות אירוח בנק האורניום המועשר ברמה נמוכה הנמצא תחת פיקוח בינלאומי. הצעה זו נועדה לנטרל את איראן ממלאי הרגיש שלה תוך הבטחת אספקת הדלק הדרוש לתחנות הכוח האזרחיות שלה תחת פיקוח בינלאומי קפדני כדי להבטיח אי סטייה למטרות צבאיות.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, אישר מוקדם יותר קיומה של טיוטת הסכם עקרוני, אך השאיר את הדלת פתוחה לאפשרות של דחייתו על ידי הנשיא. שוני זה בהצהרות משקף את הציפייה העצומה במסדרונות השלטון בוושינגטון, כאשר האגף הניצי שואף להבטיח את מירב הוויתורים האיראניים.

התפתחויות אלו מתרחשות בעיתוי רגיש ביותר, כאשר הפסקת האש השברירית מתמודדת עם אתגרים משמעותיים בשטח המאיימים בקריסתה בכל רגע. המלחמה שפרצה בפברואר האחרון גרמה לאבדות אנוש כבדות, במיוחד באיראן ובלבנון, והובילה לשיתוק כמעט מוחלט באספקת האנרגיה העולמית.

חדשות הפגישה וההסכם האפשרי השתקפו מיד בשווקים הפיננסיים, כאשר מחירי חוזי הנפט העתידיים רשמו ירידה ניכרת מיד עם הדלפת החדשות על פריצת דרך קרובה. לעומת זאת, שוקי המניות חוו התאוששות מונעת על ידי תקוות לסיום המלחמה ופתיחת מצר הורמוז, הנחשב לעורק החיים הראשי של סחר הנפט העולמי.

בירות העולם עוקבות מקרוב אחר מה שיניבו השעות הקרובות, כאשר צפוי שהבית הלבן יפרסם הודעה רשמית שתבהיר את המסלול שבו ינקוט הממשל האמריקאי. השאלה נותרה פתוחה לגבי מידת יכולתם של שני הצדדים להתגבר על פער האמון העמוק ולהפוך את 'מזכר ההבנות' למציאות שתסיים את אחד המשברים הצבאיים המסוכנים ביותר בעידן המודרני.

איראן חייבת לקבל שהיא לעולם לא תחזיק בנשק גרעיני, ויש לפתוח את מצר הורמוז מיד לתנועת שיט בלתי מוגבלת.

מטוסי קרב ישראליים ביצעו סדרת מעשי טבח עקובים מדם באזורים שונים בדרום לבנון, שהביאו למספר רב של הרוגים ופצועים ולהרס רחב היקף ברכוש. מקורות מקומיים דיווחו על מותם של שמונה אזרחים סורים כתוצאה מתקיפה שפגעה באזור אל-חארתיה בפאתי העיירה עדלון, בעוד צוותי החילוץ ממשיכים בחיפושים מתחת להריסות.

גם בעיירה עדלון, צוותי ההגנה האזרחית הצליחו לחלץ גופות של ארבעה הרוגים, כולל ילדים, מתחת להריסות בית שנפגע בהפצצה אווירית ישירה. התקפות אלו מתרחשות במקביל להמשך התקיפות האלימות שפגעו בעיירות בורג' א-שמאלי, אל-ביסאריה, א-זרריה, עריד דבין, בנוסף לפאתי העיירה א-סרירה וזפתא בהסלמה חסרת תקדים.

בנוגע לפעולות בשטח, חיזבאללה הודיע על ביצוע שמונה פעולות צבאיות איכותיות נגד ריכוזי ורכבי צבא הכיבוש באזורי הגבול. הארגון אישר בהודעותיו כי תקף שישה טנקי מרכבה, וגרם להם לפגיעות ישירות שהובילו להתלקחות אש בחלקם ולהשמדתם המלאה או החלקית.

הארגון הסביר כי לוחמיו פוצצו מטען חבלה ברכב צבאי ישראלי בעיירה יחמר א-שקיף, שם נראתה אש פורצת מהרכב לאחר הפיצוץ. חיזבאללה השתמש גם במל"טים מתאבדים מסוג 'אבאביל' כדי לפגוע בשלושה טנקי מרכבה באותה עיירה, מה שמשקף התפתחות בטקטיקות ההתקפיות המשמשות נגד הכוחות הפולשים.

מצדו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו טען כי כוחותיו השיגו התקדמות אסטרטגית בכך שהגיעו לעמדות הממוקמות מצפון לנהר הליטני בעומק דרום לבנון. נתניהו טען במהלך ביקור פיקוח בגבול הצפון כי הצבא 'חצה את הנהר' וכבר שולט בנקודות מתקדמות שנחשבו לקווים אדומים בעימותים קודמים.

נתניהו ציין בסרטון שפרסם משרדו כי הפעולות הצבאיות הנוכחיות אינן מוגבלות לקצה הגבול, אלא מתרחבות וכוללות תקיפות בביירות, בבקאע ובכל החזיתות הלבנוניות. הוא סבר כי מהלכים אלו נועדו להנחית מכות ישירות וכואבות על התשתית הצבאית של חיזבאללה כדי לאלץ אותו לסגת.

דיווחים צבאיים מצביעים על כך שצבא הכיבוש הרחיב את היקף פעולותיו הקרקעיות מחוץ לאזור הביטחון שניסה לבסס מאז אפריל האחרון. הרחבה זו מגיעה על רקע הגברת ההפגזות הארטילריות והאוויריות המכשירות את הדרך לכוחות הקרקע, בתוך התנגדות עזה מצד הלוחמים בכפרים ובעיירות הגבול.

בהקשר קשור, שלטונות הכיבוש הטילו צווי פינוי כפויים על אלפי תושבים בכפרים בדרום לבנון, מה שהוביל לגלות חדשים של עקורים לכיוון האזורים הצפוניים. ישראל משתמשת במדיניות אדמה חרוכה על ידי הרס מוחלט של מתחמי מגורים באזורים אליהם היא מנסה להתקדם, מה שמכפיל את סבלם של האזרחים.

במישור המדיני, משרד ההגנה האמריקאי (הפנטגון) אירח פגישה שכללה גורמים ממשרד ההגנה הלבנוני וממשרד הביטחון הישראלי כדי לדון בהצעות להרגעת המצב. תיווך אמריקאי זה נועד לנסות לנטרל את פתיל ההתפוצצות הכוללת ולהגיע לנוסחה ביטחונית שתבטיח את יציבות הגבולות ופירוק הנשק באזורים שבמחלוקת.

גורם אמריקאי הצהיר כי השיחות המתנהלות בוושינגטון מתקדמות כמתוכנן, וסבר כי משא ומתן ישיר הוא הדרך היחידה להגיע לשלום קבוע. שני הצדדים הסכימו לחלק את הדיונים לשני מסלולים נפרדים, אחד ביטחוני טכני והשני דיפלומטי פוליטי שיתחיל בשבוע הבא.

משרד החוץ האמריקאי צפוי לארח סבבים חדשים של פגישות דיפלומטיות כדי לדון בפרטי ההסכם המוצע, בזמן שמשקיפים רואים כי הפער עדיין גדול. ישראל מתעקשת על תנאי ביטחון מחמירים, בעוד לבנון דבקה בריבונותה המלאה ובהפסקת התוקפנות המתמשכת על אדמותיה ועמה.

צבא ישראל חצה את נהר הליטני והשתלט על עמדות מתקדמות, והפעולות מתרחבות לביירות, לבקאע ולכל החזית הלבנונית.

הטרגדיה של הילדות ברצועת עזה מתגלמת בצורותיה הקשות ביותר במחנות העקורים, שם עובר עיד אל-אדחא על אלפי יתומים, עמוס בכאבי אובדן וזיכרונות של משפחות שהתפזרו. ילדים אלה, שהתמודדו עם מציאות העולה על יכולתם לשאת, מוצאים את עצמם היום ללא אבות שישתפו אותם בשמחת החג או יקנו להם בגדים חדשים, לאחר שהמלחמה הרסה את כל סימני החיים היציבים שהכירו בעבר.

במחנה 'דאר אל-רג'אא' במרכז הרצועה, מספרת הילדה יומנה אבו רחמה, בת אחת עשרה, כיצד השתנו חייה לאחר מות אביה, כאשר נעלמה שמחת הקורבן שמשפחתה נהגה להגיש ולחלק לעניים. יומנה, השומרת סרטון קצר של אביה כדי לשמוע את קולו בכל פעם שהגעגועים גוברים עליה, מדגישה שהחיים איבדו את טעמם, וכי מתקני שעשועים או משחקים אינם משמעותיים עבורה עוד, לאור היעדרות זו.

הילדה סנא אל-ג'חג'וח משקפת בסיפורה את גודל האסון שפקד את המשפחות הפלסטיניות, שכן היא איבדה לא רק את אביה, אלא גם את דודיה מצד אביה ומצד אמה, שהיוו עבורה תמיכה באירועים. סנא מתארת את הפער העצום בין חדרה שהיה מעוצב לפני המלחמה, לבין מציאות האוהלים הצפופים והכאוטיים החסרים את מינימום הפרטיות, בנוסף לסכנת ההפצצות המתמשכת הרודפת אותם גם במקומות עקירתם.

בהקשר דומה, הנער מוחמד בדואן (בן 13) מתמודד עם אחריות העולה בהרבה על גילו, שכן הוא הפך מילד שחולם להיות כדורגלן מקצועי לנער צעיר המוטל עליו לדאוג לפרנסת משפחתו. מוחמד מבלה את יומו בתורים של 'התקיה' כדי להביא אוכל ולהעביר מים ממרחקים, בעוד אמו מונעת ממנו לצאת לשחק מחשש שייפגע, ונשאר כלוא במחנה ותוהה על חטאו בחסך משאר ילדי העולם.

נתונים סטטיסטיים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית מצביעים על כך שמספר היתומים ברצועת עזה הגיע לכ-58 אלף יתומים שאיבדו הורה אחד או את שניהם עד אפריל האחרון. מספרים מזעזעים אלה מגיעים על רקע מלחמת השמדה שנמשכה שנתיים, והותירה יותר מ-72 אלף הרוגים, בהם 21 אלף ילדים, והרס שפגע בכ-90% מהתשתיות והמתקנים האזרחיים ברצועה הנצורה.

למרות ההריסות הללו, כמה יוזמות מקומיות מנסות לחלץ שמחה מלב הסבל, כאשר התקיימה פעילות בידורית במחנה אל-שאטי תחת הכותרת 'חגנו עמידות... וניצחוננו מועד'. הפעילות, שאורגנה בבית ספר המאכלס עקורים, הגיעה שעות ספורות לאחר הפצצה עזה שפגעה ברובע המגורים הסמוך, בניסיון להקל על הלחץ הפסיכולוגי והאימה שחווים הילדים כתוצאה מהתקיפות המתמשכות.

פעילויות אלה כללו מופעי ליצנים ומשחקים עממיים פשוטים, בהם השתתפה הילדה סאלי אל-אדהם ששרה למולדת ולחיים, למרות שהדגישה את היעדר האושר האמיתי מזה חודשים ארוכים. הפעילות כללה גם הקראת שירים על ידי ילדים מוכשרים, שבאמצעותם העבירו מסרים לעולם האסלאמי על עמידות מול רעב, מצור ודם, והדגישו כי רצון החיים עדיין פועם בעורקיהם.

המשך הפגיעה במרכזי מחסה ובאוהלים מציב את היתומים הללו במעגל סכנה תמידי, שכן אין מקום בטוח בעזה שיגן עליהם מפני מכונת המלחמה. בעוד ילדי העולם עסוקים בחגיגות החג, ילדי עזה ממשיכים לחפש את הביטחון האבוד ואת התשובות לשאלות הכאב שהותירה המלחמה, ומייחלים בכל רגע שההפצצות ייפסקו כדי שיוכלו לחזור לשאריות חלומותיהם הקבורים תחת ההריסות.

החיים קשים מאוד ללא אב, אין לנו עוד בגדים לחג או קורבנות, וכל מה שאני מייחל לו הוא שהזמן יחזור לאחור כדי שאוכל לשמוע את קול אבי שוב.

דיווחים עיתונאיים בינלאומיים ציינו כי ההכרזה האחרונה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על מתן פקודות לצבא להשתלט על 70% משטח רצועת עזה, מהווה הסלמה מסוכנת המאיימת למוטט כל סיכוי לרגיעה. המקורות הבהירו כי מהלך צבאי נרחב זה מציב מכשולים בפני המאמצים השבריריים להפסקת אש, ומחזיר את הסכסוך למצבים מורכבים ואלימים יותר.

מומחים ומשקיפים הזהירו כי מדיניות ישראלית חדשה זו עלולה להוביל לערעור מוחלט של התוכניות שהציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לעתיד רצועת עזה וההסדרים האזוריים הקשורים אליה. הם ציינו כי ההתנהלות הישראלית החד-צדדית של כפיית מציאות שטח חדשה עומדת בניגוד לחזון האמריקאי השואף למצוא פתרונות מדיניים למשבר הנמשך מזה חודשים.

במישור ההומניטרי, הדיווחים התריעו כי הידוק השליטה הצבאית על שטח עצום זה של הרצועה ההרוסה מבשר אסון חסר תקדים שעלול להיחשב כ'גזר דין מוות' למאות אלפי תושבים. צעדים אלה יובילו להידוק המצור על אזרחים ולמניעת הגעת סיוע חיוני, מה שיחריף את הרעב והמחלות באזורים הצפופים.

מצד שני, מקורות תקשורתיים ציטטו אנליסטים ישראלים שאמרו כי נתניהו שואף באמצעות הסלמה צבאית זו להסיט את תשומת הלב מהמשברים הפוליטיים והמשפטיים הרודפים אותו מבית. הם סבורים כי הבריחה להרחבת הפעולות הצבאיות משרתת את האג'נדה האלקטורלית של נתניהו, בזמן שבו גוברים הלחצים הציבוריים וההתנגדות נגדו ונגד מדיניות ממשלתו הימנית.

בהקשר קשור, צה"ל מתמודד עם אתגרים מבצעיים גוברים בחזית הצפונית עם לבנון, כאשר התקפות כטב"מים של חיזבאללה גרמו לשיבוש מערכות ההגנה. אתגרים אלה מתרחשים במקביל לחששות עמוקים בתוך הממסד הביטחוני הישראלי מפני האפשרות שוושינגטון וטהראן יגיעו להסכם גרעין חדש שאינו עונה על השאיפות הביטחוניות של תל אביב.

בנוגע לתיק האיראני, גורמים אמריקאים לשעבר הטילו ספק ברצינותה של טהראן להגיע להסדר סופי שיבטיח צמצום משמעותי של תוכנית הגרעין שלה. המקורות הדגישו כי היעדר אמון הדדי ומנגנוני קבלת ההחלטות המורכבים בתוך איראן הופכים את אפשרות הסנקציות הבינלאומיות לסבירה יותר, לאור הבלבול השורר בבירות המערביות בנוגע למהירות התפתחות היכולות הגרעיניות האיראניות.

ביבשת אפריקה, משבר מסוג אחר צץ ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם עובדי בריאות מתמודדים עם גל של חוסר אמון תוך כדי מאבק במגפת האבולה. תיאוריות קונספירציה נפוצות הטוענות כי המחלה היא רק תרמית להשגת רווחים כספיים או לשליטה על משאבי טבע, מה שהוביל לעלייה באלימות נגד צוותי סיוע וסיבך את המאמצים לשלוט בנגיף.

הכרזת נתניהו על השתלטות על 70% מרצועת עזה מהווה איום ישיר על כל הפסקת אש שברירית ומבשרת על תנאים הומניטריים קטסטרופליים.

אזרח פלסטיני נהרג ולפחות תשעה נוספים נפצעו בדרגות פציעה שונות, מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, בעקבות סדרת תקיפות ישראליות שפגעו באזורים שונים ברצועת עזה. תקיפות אלו מגיעות במסגרת ההפרות היומיומיות המתמשכות של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, כאשר מקורות רפואיים ומקומיים דיווחו כי ההסלמה כללה תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות אינטנסיביות.

בעיר עזה, מטוסי הכיבוש תקפו התקהלות אזרחים בכיכר א-שווא במזרח העיר, מה שהוביל למות קדוש ולמספר פצועים. בתי החולים קיבלו גם שבעה פצועים שמצבם תואר כבינוני עד קשה כתוצאה מתקיפה אווירית שפגעה בשעות הבוקר המוקדמות באזור מגורים צפוף, בתוך מצב של בהלה בקרב התושבים המתמודדים עם תקיפות חוזרות ונשנות.

במרכז העיר אירעה תקיפה ייחודית, כאשר מסוק ישראלי הפגיז מחסנים מסחריים הממוקמים מתחת לבניין 'חרז' ליד אצטדיון אל-ירמוכ, מה שגרם לשריפה ענקית במקום. צוותי ההגנה האזרחית עשו מאמצים אדירים כדי להשתלט על האש ולכבותה, בצל המשך הטיסות האינטנסיביות של מטוסי קרב וכטב"מים בשמי הרצועה.

בזירה המבצעית במרכז הרצועה, אישה פלסטינית נפצעה מירי כוחות הכיבוש ליד הכניסה למחנה אל-בורייג', והועברה לבית החולים במצב קריטי. כמו כן, כלי רכב צבאיים שחדרו לאזור רחוב צלאח א-דין ירו ממקלעיהם לעבר אזרחים ליד גשר ואדי עזה, מה שהוביל לפציעת צעיר פלסטיני בדרגות פציעה שונות, על פי עדי ראייה.

בהקשר קשור, הארטילריה הישראלית תקפה חצר בית באזור 'בלוק 9' בתוך מחנה אל-בורייג', במקביל להפגזה ארטילרית שפגעה בשכונת אל-תופאח במזרח העיר עזה. התקיפות לא הוגבלו ליבשה, אלא כללו גם את הים, כאשר ספינות מלחמה ירו פגזים וירי מקלעים לעבר סירות דייגים וחוף העיר, בניסיון להטיל מצור ימי חונק.

מצד שני, צבא הכיבוש הישראלי טען כי ביצע פעולת חיסול שפגעה בבכיר בגדודי עז א-דין אל-קסאם, עימאד חסן חוסיין אסלים, המכהן כסגן מפקד חטיבת העיר עזה ומפקד גדוד זייתון. בהודעה של צבא הכיבוש נטען כי הפעולה בוצעה ביום רביעי שעבר בשיתוף פעולה עם שירות הביטחון הכללי (שב"כ), והואשם אסלים באחריות לפעולות צבאיות גדולות.

ההודעה הישראלית הוסיפה כי הפעולה כוונה גם לבכיר נוסף בתנועת חמאס, וציינה כי התוצאות עדיין בבדיקה. בעוד שלא פורסמה תגובה רשמית מיידית מתנועת חמאס או מהזרוע הצבאית שלה לגבי טענות אלו, מקורות מקומיים אישרו את הלווייתו של השהיד אסלים בעיר עזה לאחר תקיפתו.

מבחינה פוליטית, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עורר גל של זעם ואזהרות בינלאומיות לאחר שהודיע על כוונת ממשלתו להרחיב את השטח הכבוש על ידי הצבא ברצועת עזה ל-70%. נתניהו אישר קודם לכן כי כוחותיו שולטים בכ-60% משטח הרצועה, והדגיש את נחישותו להמשיך ולנגוס בעוד שטחים פלסטיניים.

תנועת חמאס הגיבה להצהרות אלו בתיאורן כ'תוכנית טיהור אתני' שמטרתה עקירה כפויה של פלסטינים והטלת מציאות כיבוש חדשה. אסמאעיל אל-ת'וואבתה, מנהל משרד התקשורת הממשלתי, הדגיש כי כל ניסיון לשנות את גאוגרפיית הרצועה או להטיל שליטה צבאית קבועה הם צעדים בטלים ובלתי חוקיים שלא יתקבלו על ידי העם הפלסטיני.

ברמה הבינלאומית, נציבת האיחוד האירופי לניהול משברים, חאג'ה לחביב, הזהירה מפני ההשלכות ההומניטריות הקטסטרופליות של הרחבת הכיבוש בעזה. לחביב אמרה כי מדיניות זו חונקת את המשפחות הפלסטיניות הנצורות ממילא, ומפריעה ישירות להגעת סיוע הומניטרי חיוני, והדגישה את הצורך של ישראל לציית לחוק הבינלאומי.

הבכירה האירופית ציינה כי המשפחות בעזה חיות כעת בין 'גבולות נעים' המשתנים ללא אזהרה מוקדמת, מה שהופך את משימת צוותי הסיוע לבלתי אפשרית. היא חזרה על קריאתה לקהילה הבינלאומית ללחוץ על רשויות הכיבוש כדי להבטיח את הגנת האזרחים ופתיחת מעברים הומניטריים באופן קבוע וללא תנאי.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שמספר הפרות הפסקת האש מאז אוקטובר האחרון הגיע ל-922 הרוגים ולמעלה מ-2700 פצועים, מה שמציב את ההסכם במצב של קריסה בפועל. הפרות אלו נמשכות בזמן שהרצועה סובלת מהרס עצום בתשתיות ובמערכת הבריאות כתוצאה מהתוקפנות המתמשכת.

בסך הכל מזעזע, מספר קורבנות מלחמת ההשמדה שמנהל הכיבוש מאז אוקטובר 2023 עבר את רף 72 אלף הרוגים ו-172 אלף פצועים ונעדרים. מספרים אלו משקפים את היקף הטרגדיה ההומניטרית שחווים תושבי הרצועה בצל המשך הפעולות הצבאיות והתוכניות ההתרחבותיות שמכריזה ממשלת ישראל.

המצב ברצועת עזה נותר מועמד להסלמה נוספת בצל התעקשות ממשלת נתניהו להרחיב את הפעולות הקרקעיות ולהטיל שליטה צבאית ארוכת טווח. החששות גוברים כי צעדים אלו יובילו לערעור כל סיכויים עתידיים להרגעה או יציבות, בתוך עמידה איתנה עממית והתנגדות המסרבת להיכנע לתוכניות העקירה והכיבוש.

כל ניסיון להטיל מציאות חדשה בעזה יהיה בטל ובלתי חוקי, והצהרות נתניהו מהוות הסלמה מסוכנת.

ביום השלישי של עיד אל-אדחא המבורך, הפך מחנה הפליטים אל-שאטי, ממערב לעיר עזה, לזירת אתגר והתעקשות על החיים. בעוד עמודי העשן עדיין התמררו מהריסות גושי המגורים שנפגעו לאחרונה בהפצצה ישראלית, התקיימה פעילות בידור פשוטה תחת הכותרת 'החג שלנו הוא עמידה איתנה.. והניצחון שלנו הוא הבטחה'.

בתוך אחד מבתי הספר שהפכו למרכזי מחסה צפופים בעקורים, התאספו מאות ילדים סביב קבוצת ליצנים שניסו להעלות חיוך על פנים מותשות מפחד. הפעילות כללה משחקים צנועים ושירים עממיים, במראה שנראה כניסיון קולקטיבי לחטוף רגעים של שמחה מלב הטרגדיה המתמשכת.

מקורות בשטח דיווחו כי הילדים שהשתתפו בפעילות לבשו בגדי חג פשוטים ששרדו את ההפצצות והעקירה החוזרת ונשנית. המקורות הדגישו כי יוזמה זו הגיעה בתקופה שבה הרצועה חווה את אחד השלבים הקשים ביותר של המלחמה, כאשר המארגנים שואפים להבטיח שהקטנים לא יתמודדו עם זוועות התוקפנות לבדם ללא תמיכה מורלית.

מארגני הפעילות הסבירו כי המסר העיקרי שלהם טמון בהדגשת עמידותו של כל פינה בעזה, וציינו כי הכנסת שמחה ללבבות הקטנים הפכה לחובה מוסרית ולאומית. הם הוסיפו כי ילדי עזה נושאים משאות העולים על גילם, שכן ילדותם לא ידעה אלא קולות פיצוצים ומניעת הזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר.

מצדם, הליצנים המשתתפים הביעו את קושי המשימה, והדגישו כי הילדים עדיין לא יצאו ממעגל התוקפנות הפסיכולוגית, שכן הם חיים את החג תחת איום מתמיד. הם הדגישו כי מה שחסר לילדים אלה חורג ממשחקים, הם זקוקים נואשות לביטחון, חינוך וסביבה טבעית שנשללו מהם על ידי הכיבוש במשך שנים רבות.

בפינות החגיגה, בלטו סיפורים אנושיים מרגשים, כאשר ילד קטן עמד וצפה בהופעות בעיניים עייפות, וכשנשאל על משאלתו, לא ביקש אלא הפסקת ההפצצות. גם הילדה סאלי אל-אדהם השתתפה בשירה, והביעה כי חג זה שונה מקודמיו במרירות האובדן, אך הפעילות החזירה להם חלק מהאושר הנעדר.

הפעילות כללה קטע שירה שהוצג על ידי ילדה מוכשרת, כאשר מילותיה חרגו מגילם הצעיר כדי לדבר על דם, דיכוי ומצור. הילדה הפנתה בשירה שאלות עצובות לעולם האסלאמי על שתיקתו כלפי סבל עזה, מה שעורר גל של השפעה שקטה בקרב המבוגרים שסבלם סוכם בשיר.

למרות פשטות האמצעים, פעילות זו במחנה אל-שאטי הפכה לצורה של התנגדות פסיכולוגית והתעקשות על הזכות לצחוק. זהו מסר ברור מעזה שילדיה, למרות האוהלים והזיכרונות הכואבים, עדיין מסוגלים לרוץ ולשיר בציפייה ליום שבו החג יחזור להיות כפי שהיה, נקי מקולות מטוסים ופיצוצים.

אני רק מקווה שההפצצות ייפסקו; אנחנו כבר לא מבקשים צעצועים או בגדים חדשים, אלא רק ביטחון.

דרום לבנון הייתה עדה לגל חדש של הסלמה צבאית ישראלית קטלנית, כאשר שישה אזרחים נהרגו בתקיפות שונות שפגעו בעיירות וכפרים בגבול. מקורות מקומיים דיווחו כי ההפצצות התרכזו באזור דיר קאנון אל-נהר וצומת אל-עבאסיה, מה שהוביל למותם של חמישה קדושים בתוצאה ראשונית של תקיפות אלו.

בהקשר קשור, צבא הכיבוש הישראלי הרחיב את מעגל איומיו, והוציא אזהרות לפינוי מיידי לתושבי שבע עיירות דרומיות בטענה לפעולה נגד תשתית השייכת לחיזבאללה. איומים אלה גרמו לגל עקירה המוני של תושבים לכיוון אזורים מצפון לנהר א-זהרני, בנסיבות הומניטריות קשות.

עובדי ציבור לא נמלטו מהתקיפות, כאשר עיריית עבא ספדה לשוטר מוחמד נעמה תרחיני שנהרג כתוצאה מהפגזה ארטילרית ישירה שפגעה בעיירה. התקיפות פגעו גם באופנוע בכביש אל-עבאסיה-צור, מה שגרם לפציעות שונות בקרב אזרחים שעברו באזור.

מצדה, ארגון יוניסף חשף נתונים מזעזעים לגבי קורבנות התוקפנות בקרב ילדים, ותיאר את המצב כ'נורא'. הארגון אישר כי 15 ילדים נהרגו ו-62 נוספים נפצעו בשבוע האחרון בלבד, מה שמשקף זלזול ברור בחיי אזרחים ובחוק הבינלאומי.

דובר יוניסף, ריקרדו פרס, הסביר כי שיעור הפציעות בקרב ילדים הגיע ל-11 ילדים כל 24 שעות, נתון המשקף את היקף האלימות המופעלת. הוא ציין כי יום אחד בלבד היה עד למותם של שבעה ילדים, מה שהעלה את המספר הכולל של הקורבנות הצעירים מאז אמצע אפריל האחרון ל-55 קדושים.

בשטח, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הודיע כי כוחותיו חצו את נהר הליטני והתמקמו במה שתיאר כ'עמדות אסטרטגיות'. נתניהו הדגיש כי הפעולות הצבאיות לא ייפסקו, אלא יימשכו בביירות, בבקאע ולאורך קו העימות כדי להבטיח השגת יעדי הביטחון הישראליים.

בהקשר זה, מקורות תקשורתיים ציטטו את העיתון העברי 'הארץ' כי חיל האוויר הישראלי מבצע כיום כמאה תקיפות ביום על אדמת לבנון. הסלמה אווירית זו מלווה בחדירות קרקעיות חדשות החורגות מהנקודות אליהן הגיעו הכוחות הישראליים בשלבים קודמים של העימות.

במקביל להסלמה זו בשטח, החל במטה משרד ההגנה האמריקאי (הפנטגון) הסבב השני של המשא ומתן הצבאי הישיר בין לבנון לישראל. פגישה זו, בחסות וושינגטון, נועדה לדון בהסדרים הטכניים לביסוס הפסקת אש ומניעת הידרדרות לעימות רחב יותר.

המשלחת הלבנונית המנהלת משא ומתן כוללת חמישה קצינים בכירים מפיקוד הצבא, בנוסף לנספח הצבאי בוושינגטון, הנושאים עמם תיקים המתעדים את ההפרות. התיק הלבנוני כולל מפות מדויקות של השטחים שנכבשו על ידי צבא הכיבוש, ומסמכים המוכיחים את ביצוע התחייבויות הביטחון של צבא לבנון בשיעור של 80%.

ביירות שואפת באמצעות משא ומתן זה להשיג לוח זמנים ברור לנסיגה ישראלית מכל הכפרים והעיירות שנכבשו לאחרונה. המשלחת הלבנונית מדגישה את הצורך להפסיק את כל פעולות האיבה הפוגעות באזרחים, בצוותים רפואיים ובעיתונאים לפני כניסה לפרטי ההסדרים הביטחוניים המורכבים.

מצד שני, הממשל האמריקאי בסבב זה מתמקד בפירוק נשק חיזבאללה באזורים שמדרום לנהר הליטני. וושינגטון רואה בטיפול ב'חששות הישראליים' לגבי התשתית הצבאית של הארגון את המפתח העיקרי לקיימות כל הסכם הפסקת אש בעתיד.

דיווחים המגיעים מוושינגטון מצביעים על אפשרות של פגישה דיפלומטית ברמה גבוהה בשבוע הבא להשלמת מה שנדון בפנטגון. הפגישה הצפויה תתמקד במנגנונים הטכניים שיאמץ צבא לבנון בטיפול במתקני חיזבאללה ובמנהרות המשוערות באזור הגבול.

משקיפים פוליטיים מקשרים את גורל המשא ומתן הצבאי הזה למסלול הדיפלומטי הרחב יותר בין ארצות הברית לאיראן, על רקע הדלפות על הבנות הכוללות את הזירה הלבנונית. נראה כי ההסלמה הנוכחית בשטח נועדה לשפר את תנאי המשא ומתן עבור שני הצדדים לפני הגעה לנוסחה סופית לפתרון.

בצל הסכסוך המתלהט הזה, הכפרים הדרומיים של לבנון נשארים נתונים לחסדי התקיפות האינטנסיביות שפגעו באזורי אל-גנדוריה, פרון, א-צרפנד וח'רבת סלם. צוותי ההצלה ממשיכים בניסיונותיהם לחלץ קורבנות מתחת להריסות, בזמן שהכיבוש מתעקש להמשיך בלחץ הצבאי שלו להשגת רווחים פוליטיים.

התוצאה מזעזעת; 15 ילדים נהרגו ו-62 נוספים נפצעו בלבנון בשבוע אחד בלבד, בממוצע של 11 ילדים ביום.

התמונות שהגיעו מהמתחם הרפואי נאצר בעיר חאן יונס, דרום רצועת עזה, ציירו תמונה טרגית של המציאות ההומניטרית במהלך ימי עיד אל-אדחא המבורך. מאות פצועים נאלצים לבלות את החג על מיטות בתי החולים, סובלים מכאבי פצעים וממחסור חמור בתרופות בסיסיות ובציוד רפואי מתכלה חיוני להצלת חייהם.

מקורות בשטח דיווחו כי זהו החג השלישי שעובר על תושבי הרצועה מאז תחילת מלחמת ההשמדה, כאשר ברכות וביקורים חברתיים מצטמצמים לחדרי ניתוח ולמסדרונות צפופים. המקורות ציינו כי הצפיפות במחלקות הכירורגיות הגיעה לרמות חסרות תקדים, עד כדי כך שחדר אחד מאכלס יותר מפצוע אחד בו זמנית.

פצועים ומלווים סיפרו סיפורים מזעזעים על סבלם היומיומי, כאשר אחד החולים דיבר על רגע פגיעת ירי הכיבוש בו בזמן שישב עם משפחתו בתוך אוהל העקורים. התקיפה הביאה למות אשת אחיו ולפציעת תינוק שלא עבר את גיל ארבעים יום בקטיעת רגלו, מה שהוביל מאוחר יותר למצב של הרעלת דם חמורה.

בצל המצור ההדוק, הנהלת בית החולים מיישמת מערכת 'קיצוב' קפדנית בחלוקת תחבושות ותרופות זמינות, מה שמציב את החולים בפני אפשרויות קשות. רבים מבני משפחות הפצועים נאלצים לחפש תרופות וציוד משלים בבתי מרקחת חיצוניים, עניין שהולך ונעשה קשה יותר עם המשך סגירת המעברים ומחסור באספקה.

בין המקרים שזוהו על ידי המקורות, סיפורו של הפצוע וסים אבו תילח, שהמתין כחמישה חודשים לניתוח שני שתוכנן לו. עקב המחסור החמור בכלי ניתוח, ההתערבות הרפואית נדחתה, מה שגרם לסיבוכים בריאותיים ונפיחויות שהשפיעו באופן משמעותי על מצבו הנפשי והפיזי ועל יכולתו לנהל את חייו היומיומיים.

השפעות המלחמה לא הצטמצמו רק להיבט הפיזי, אלא התרחבו ופגעו במסלול החינוכי של הדורות הצעירים בעזה, כאשר משפחות חיות בתנאים קשים בתוך אוהלי העקורים. אמו של אחד התלמידים המצטיינים הסבירה כי בנה, ששאף לציונים מושלמים בבחינות הבגרות, נאבק כיום כדי להמשיך ללמוד בסביבה חסרת תנאי חיים בסיסיים.

משפחת אבו תילח מגלמת את הטרגדיה של המשפחה הפלסטינית, כאשר האם עצמה סובלת מחמישה רסיסים בגופה, אחד מהם התמקם באזור הכליה וגורם לה כאבים מתמשכים. המשפחה מאשרת כי ימי החג הפכו למספרים בלבד בלוח השנה של המלחמה, כאשר הם מבלים את זמנם בין מסדרונות בתי החולים בחיפוש אחר טיפול או ביקור פצוע.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שהתוקפנות המתמשכת מאז אוקטובר 2023 הותירה למעלה מ-72 אלף הרוגים ויותר מ-172 אלף פצועים, בצל הרס עצום שפגע ב-90% מהתשתיות. למרות הדיבורים על הסכמי הפסקת אש, המציאות בשטח בעזה עדיין עדה לפגיעות מתמשכות המגדילות את מחיר הדם והסבל האנושי.

החג עבר עלינו קשה יותר מהימים הרגילים, וקרובינו באו לברך אותנו בתוך מסדרונות בית החולים כי לא מצאו אותנו באוהלי העקורים.

צבא הכיבוש הישראלי הודיע היום, שישי, על חיסולו של עמאד חסן חוסיין אסלים, המכהן כסגן מפקד חטיבת העיר עזה ומפקד גדוד א-זיתון השייך לגדודי עז א-דין אל-קסאם. בהודעה הצבאית הובהר כי המבצע בוצע ביום רביעי שעבר בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי (השב"כ), וכי הוא כוון לאחד המנהיגים הבולטים בשטח בזרוע הצבאית של תנועת חמאס.

בהודעת הכיבוש נטען כי השהיד אסלים היה אחראי על הובלת פעולות הפריצה שבוצעו על ידי לוחמי הגדוד בתוך ההתנחלויות במהלך מתקפת השבעה באוקטובר 2023. הצבא טען גם כי המנהיג הממוקד פיקח על עשרות תוכניות צבאיות שכוונו לכוחות הישראליים שחדרו לרצועת עזה בחודשים האחרונים, ותיאר אותו כ'איום מיידי'.

צבא הכיבוש ציין כי התקיפה האווירית שכוונה לאסלים פגעה גם במפקד שטח נוסף בתנועת חמאס, אך התוצאות הנוגעות לדמות השנייה עדיין בבדיקה ואימות. מנגד, לא פורסמה כל תגובה רשמית מתנועת חמאס או מזרועה הצבאית בנוגע לפרטי המבצע עד לרגע הכנת הידיעה.

בעיר עזה, מאות פלסטינים ליוו את גופת השהיד עמאד אסלים בתוך מצב של זעם וגינוי לפשעי הכיבוש המתמשכים. המלווים הניפו סיסמאות המדגישות את המשך ההתנגדות, וראו בפעולות החיסול ככאלה שלא יחלישו את העם הפלסטיני או יסיימו את קיומן של היחידות הצבאיות ברצועה.

בשטח, תשעה פלסטינים נפצעו מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום שישי כתוצאה מסדרת תקיפות ישראליות שונות שכוונו לאזורים שונים ברצועת עזה. מקורות רפואיים דיווחו על הגעת הפצועים לבתי החולים, כאשר פציעותיהם נעו בין בינוניות לקשות כתוצאה מהפצצות וירי ישיר מצד כוחות הכיבוש.

בפרטי התקיפות, אישה פלסטינית נפצעה מירי כוחות הכיבוש ליד הכניסה למחנה הפליטים אל-בורייג' במרכז הרצועה. מקורות מקומיים אישרו גם פציעתו של אזרח נוסף מירי צלפים של הכיבוש המוצבים ליד גשר ואדי עזה, על רקע תנועות צבאיות חשודות של כלי רכב ישראליים באזור זה.

ברחוב צלאח א-דין במרכז רצועת עזה, נרשמה חדירה מוגבלת של כלי רכב של צבא הכיבוש שירו אש מקלעים כבדה לעבר אזרחים ובתיהם. חדירה זו התרחשה במקביל להפגזה ארטילרית שכוונה לחצר אחד הבתים באזור 'בלוק 9' במחנה אל-בורייג', מה שגרם למצב של בהלה ללא נפגעים אנושיים באתר זה.

מוקדם יותר היום, מסוק ישראלי כוון למחסנים מסחריים הממוקמים מתחת לבניין המגורים 'חרז' ליד אצטדיון אל-ירמוכ בלב העיר עזה. התקיפה גרמה לפציעתם של שבעה אזרחים בדרגות פציעה שונות, והם הועברו למתחם הרפואי שיפא לקבלת טיפול רפואי נחוץ כתוצאה מרסיסים ופסולת מעופפת.

מצדה, הודיעה מנהלת ההגנה האזרחית בעזה כי צוותיה מיהרו למקום התקיפה בסביבת אצטדיון אל-ירמוכ כדי להשתלט על שריפה ענקית שפרצה במחסנים הממוקדים. הצוותים הצליחו לכבות את האש ולמנוע את התפשטותה לדירות המגורים הסמוכות בבניין שנפגע חלקית כתוצאה מההפצצה האווירית.

בים, סירות מלחמה ישראליות המשיכו בהפרותיהן על ידי ירי פגזים ואש לעבר סירות דייגים מול חופי העיר עזה. מקורות מקומיים ציינו כי הירי כוון לדחוף את הדייגים לסגת לעבר החוף ולמנוע מהם לעסוק בעבודתם, מה שמחמיר את המצוקה הכלכלית של תושבי הרצועה.

במישור היבשתי, הארטילריה הישראלית הפגיזה באופן אינטנסיבי את האזורים המזרחיים של שכונת א-תופאח ממזרח לעיר עזה. ההפגזה הארטילרית לוותה בירי כבד מכלי רכב צבאיים המוצבים מאחורי גדר הביטחון, מה שגרם לנזקים חומריים לרכוש האזרחים ללא רישום נפגעים חדשים באזור זה.

התפתחויות אלו בשטח מתרחשות בהקשר של הפרות ישראליות חוזרות ונשנות של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקפו בעשרה באוקטובר 2025. על פי נתוני משרד הבריאות, הפרות אלו מאז חתימת ההסכם ועד אתמול הובילו למותם של 922 פלסטינים ולפציעתם של למעלה מ-2700 נוספים.

יצוין כי הסכם הפסקת האש הגיע לאחר תקופה ארוכה של תוקפנות כוללת ומלחמת השמדה שישראל פתחה בה בתמיכה אמריקאית מאז אוקטובר 2023. מלחמה זו הותירה הרס עצום שפגע בכ-90% מהתשתיות ברצועה, והפכה אותה לאזור שאינו ראוי למגורים על רקע מחסור חמור במשאבים בסיסיים.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שמספר הקורבנות הכולל של התוקפנות הישראלית מאז תחילתה עבר את 72 אלף הרוגים ולמעלה מ-172 אלף פצועים. למרות ההגעה להסכמי רגיעה, המציאות בשטח מצביעה על המשך הפגיעות השיטתיות בכוחות צבאיים ואזרחיים פלסטינים במחוזות השונים של רצועת עזה.

הכיבוש טוען כי השהיד עמאד אסלים הוביל פעולות פריצה בשבעה באוקטובר והיווה איום מיידי על כוחותיו באמצעות תוכניות צבאיות אינטנסיביות.

מקורות רשמיים דיווחו כי כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו פינוי כפוי רחב היקף בתוך מערת המכפלה הקדושה בעיר חברון, שכלל גירוש שומרים, סדנים ועובדים השייכים למשרד ההקדשים, בנוסף להוצאת כל המתפללים מהחצרות ומהמתחמים תחת איומי נשק, לפני שהכריזו על סגירה מוחלטת של המסגד.

משרד ההקדשים והדתות הפלסטיני אישר כי צעד צבאי זה הגיע ללא אזהרה מוקדמת או הצדקות ביטחוניות ברורות, וציין כי הכיבוש לא קבע לוח זמנים לפתיחה מחדש של המסגד, מה שמונע מהאזרחים לקיים את פולחנם הדתי ועוצר את קריאת האד'אן במתחם, בתוך חששות מניסיונות לכפות מציאות יהודית חדשה בתוך המסגד.

מצדן, הרשויות הפלסטיניות הרשמיות גינו את ההתקפה הבוטה הזו על המקומות הקדושים לאסלאם, וקראו לארגונים בינלאומיים וארגוני זכויות אדם להתערב בדחיפות כדי לרסן את מעשי הכיבוש ולהבטיח את חופש הפולחן. בינתיים, שוררת מתיחות רבה בסמטאות העיר העתיקה בחברון לאחר גירוש העובדים הרשמיים, בתוך אזהרות מפני הסלמה של המתיחות העממית בתגובה להמשך השליטה הצבאית על בתי התפילה.

הכיבוש מפנה את מערת המכפלה בכוח צבאי וסוגר אותה לחלוטין עד להודעה חדשה.

כוחות הכיבוש הישראלי המשיכו להסלים את פעולותיהם הצבאיות ברצועת עזה, כאשר פתחו בסדרת תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות כבדות שכוונות לאזורים שונים. מקורות בשטח דיווחו כי אזרח פלסטיני נפצע מירי הכיבוש בעיירה אל-זוואידה שבמרכז הרצועה הבוקר יום שישי, במסגרת הפגיעה הישירה באזרחים.

באירוע נוסף, כלי רכב צבאיים ישראליים ירו אש מקלעים לעבר אזרחים ברחוב סלאח א-דין החיוני, ובמיוחד ליד גשר ואדי עזה. ירי זה הוביל לפציעה שנייה בקרב הפלסטינים, מה שמשקף את מצב המתיחות הביטחונית החמור שהכיבוש כופה על צירי התנועה הראשיים.

בזירה הדרומית של הרצועה, מקורות דיווחו כי ארטילריית הכיבוש הפגיזה במספר פגזים את האזורים המזרחיים של העיר חאן יונס, מה שעורר בהלה בקרב התושבים. הפגזה זו התרחשה במקביל לטיסה אינטנסיבית וממושכת של כלי טיס בלתי מאוישים ישראליים שלא עזבו את שמי הרצועה, מה שמבשר על התקפות נוספות קרובות.

העיר עזה חוותה לילה קשה, כאשר מטוסי הכיבוש ביצעו תקיפות אלימות שכוונות למחנה שאטי במערב העיר, מה שהוביל להרס מוחלט של מתחם מגורים והשוואתו לקרקע. התקיפות האוויריות פגעו גם בבתי מגורים בעיר דיר אל-בלח, וגרמו להרס עצום בתשתיות וברכוש הפרטי של האזרחים.

גם אוהלי העקורים באזורים הדרומיים לא נמלטו ממכונת המלחמה הישראלית, כאשר מטוסים פתחו בתקיפה שכוונת למתחמי אוהלים הצפופים באלפי משפחות עקורות. תקיפה זו גרמה להרס חלקים נרחבים ממרכזי המקלט הזמניים, מה שהחמיר את סבלם של העקורים שנותרו ללא קורת גג שתגן עליהם מתנודות תנאי מזג האוויר.

הפרות מתמשכות אלו והתקפות הלילה הובילו לגלות חדשים וכפויים של פלסטינים המנסים לברוח מהמוות המרחף. המשפחות העקורות מתמודדות עם קשיים עצומים במציאת מקומות בטוחים, בהיעדר אוהלים חלופיים או מרכזי מקלט שיכולים להכיל את המספרים הגדלים של העקורים.

הכיבוש מטיל הגבלות גיאוגרפיות חמורות באמצעות הרחבת מה שמכונה 'הקו הצהוב', מה שהוביל למעשה להחרמת למעלה מ-60% משטח רצועת עזה הכולל. צמצום מרחבי זה דוחק למעלה משני מיליון בני אדם לשטחים צפופים מאוד החסרים את התנאים המינימליים לחיים בכבוד ומלאים בפסולת והריסות.

התפתחויות אלו מתרחשות על רקע מציאות הומניטרית קטסטרופלית שבה חיים תושבי הרצועה, כאשר הכיבוש ממשיך להרוס את תנאי החיים הבסיסיים באמצעות פגיעה שיטתית בבתים ובאוהלים. האפשרויות העומדות בפני האזרחים נותרות מוגבלות מאוד עם המשך המצור וסגירת כל המעברים שיכולים לספק להם הגנה או סיוע דחוף.

הכיבוש הישראלי החרים למעלה מ-60% משטח רצועת עזה, שבה חיים למעלה משני מיליון פלסטינים, על רקע הצטברות הריסות ופסולת.

מערכת התקשורת הבינלאומית מתמודדת עם ביקורת חריפה בשל אימוץ שפה עריכתית הנמנעת במפורש משימוש במונחים בעלי משמעות משפטית ומוסרית בתיאור ההפרות הישראליות בפלסטין. מוסדות עיתונאיים גדולים נוקטים בהחלפת מושגים כמו 'כיבוש' ו'פשעי מלחמה' בביטויים מעורפלים המטעים את דעת הקהל העולמית ומפחיתים מחומרת הסבל האנושי.

קריאות אנליטיות של שיח אמצעי תקשורת אלה מצביעות על שימוש מכוון במילים כמו 'מבצע צבאי' ו'פעולות ביטחוניות' במקום 'תוקפנות' או 'פלישה', מה שמשקף גישה המנוגדת למציאות ההיסטורית והמשפטית. סגנון זה תורם ל'הלבנת' תדמית הכיבוש המתמשך מאז 1948, והופך את הסוגיה מסכסוך שחרור ל'משבר' או 'סכסוך' גבולות בלבד.

במעקב עדכני אחר מגמות התקשורת האמריקאית, מקורות תקשורתיים תיארו את הסלמת ההתקפות על רצועת עזה כ'הרחבת פעולות צבאיות', בעוד שהעקירה הכפויה של האוכלוסייה תוארה כ'צווי פינוי'. מניפולציה מילולית זו שואפת לרוקן את המעשה הפלילי מהקשרו הכפוי ולתאר אותו כהליך ארגוני במסגרת מלחמתית לגיטימית.

דוחות פנימיים חשפו כי הנהלת ה'ניו יורק טיימס' הטילה צנזורה קפדנית על עיתונאיה כדי למנוע שימוש במונחים 'רצח עם' ו'טיהור אתני'. הנחיה עריכתית זו נועדה להגן על הנרטיב הישראלי ולמנוע הגעה של תיאורים משפטיים מדויקים שאומצו על ידי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים לקורא המערבי.

מצידה, רשת ה'בי.בי.סי' המשיכה להשתמש בביטויים כמו 'השטחים שבשליטת ישראל' במקום 'השטחים הכבושים', מה שמהווה עקיפה של החוק הבינלאומי. בסיקוריה על גניבת אדמות בגדה המערבית, הרשת השתמשה במונחים כמו 'רכישה' ו'השתלטות', מה שמפחית מחומרת הפשע ומתאר אותו כסכסוך נדל"ן.

גם סוכנות הידיעות 'אסושיאייטד פרס' לא הייתה רחוקה מגישה זו, כאשר תיארה את פעולות הכיבוש לחיזוק שליטתו בגדה המערבית כ'פעולות שליטה' בלבד. ניסוחים אלה תורמים לנרמול קיומו של הכיבוש והפיכתו למציאות מנהלית מקובלת, הרחק מלהיות הפרה בוטה של הריבונות והזכויות הלאומיות הפלסטיניות.

מחקרים סטטיסטיים מדגישים פער עצום בשימוש במונח 'תגובה הדדית', כאשר הוא מועסק בכ-80% מהמקרים בשיח על התקפות ישראליות בתקשורת האמריקאית והבריטית. לעומת זאת, שיעור זה יורד לפחות מ-10% בטיפול בפעולות פלסטיניות, מה שמחזק את הרושם שישראל נמצאת במצב של הגנה עצמית מתמדת.

כמו כן, אמצעי התקשורת המערביים מאמצים אסטרטגיה של 'שוויון בין הקורבן לתליין' באמצעות חזרה על הביטוי 'שני הצדדים' בסיקוריהם החדשותיים. שיח זה מרמז על קיומו של איזון כוחות ולגיטימיות, ומתעלם מהמציאות המבנית של קיומו של כוח כיבוש צבאי חמוש היטב מול עם חסר הגנה הדורש את חירותו.

בנוגע למלחמת ההשמדה המתמשכת בעזה, המונח 'מלחמת ישראל וחמאס' מקודם באופן אינטנסיבי כדי לצמצם את הסכסוך לפלג פוליטי אחד. תיאור זה נועד לבודד את עזה מהקשרה הלאומי הפלסטיני הכולל, ומצדיק פגיעה באזרחים בתירוץ של לחימה בארגון ספציפי, תוך התעלמות מפגיעה בקיום הפלסטיני כולו.

הצגת תנועות ההתנגדות הפלסטיניות כצדדים מקבילים למדינה העברית בכוח ובאחריות מהווה הטעיה מכוונת של ההקשר ההיסטורי. ההתנגדות היא תוצר טבעי של הכיבוש על פי החוקים הבינלאומיים, אך התקשורת המערבית מתעקשת לתאר אותה כצד ב'מלחמה שווה' כדי להסתיר את מציאות הדיכוי השיטתי שמפעיל הכיבוש.

אמצעי תקשורת אלה ממשיכים לתאר את ישראל כ'דמוקרטיה היחידה' באזור, בעוד שהם מתארים את צבאה כ'כוח הגנה', תוך התעלמות משיא ההפרות שלה. שיח תעמולתי זה סותר את דוחות מומחי המשפט הבינלאומי המתארים את המעשים הישראליים כ'אפרטהייד' ו'טיהור אתני' מלאים.

סיקור מוטה זה עורר גלי זעם נרחבים, שהגיעו עד כדי צביעת חזיתות מטה תקשורת עולמיים בצבע אדום כסמל לדמם של הקורבנות שהשיח העיתונאי מתעלם מהם. מחאות אלה משקפות מודעות גוברת בקרב הציבור העולמי למידת מעורבותה של מכונת התקשורת בהעלמת עובדות ובזיוף התודעה הקולקטיבית.

התעלמות ממונחים כמו 'טבח', 'מצור' ו'השמדה' אינה רק כשל מקצועי, אלא החלטה עריכתית מחושבת שמטרתה להגן על אינטרסים פוליטיים. לדברי מקורות זכויות אדם, התנהגות תקשורתית זו הופכת את המוסדות הללו לשותפים בטיוח פשעים באמצעות מניעת זכותם של הקורבנות לשם הנכון לסבלם.

לסיכום, 'מלחמת המונחים' נשארת חלק בלתי נפרד מהמאבק הכולל על אדמת פלסטין, כאשר הנרטיב הציוני הנתמך על ידי המערב שואף למחוק את הזהות הלאומית. נראה כי שבירת המצור התקשורתי הזה דורשת מאמץ נגדי לכפות את המונחים המשפטיים וההיסטוריים הנכונים בזירות הבינלאומיות ובפלטפורמות הדיגיטליות החלופיות.

השימוש במונח 'תגובה הדדית' ב-79% מהסיקורים המערביים של פעולות ישראל נועד לרמוז כי תוקפנותה היא תגובה לגיטימית והכרחית.

לראשונה מזה שנים רבות, אני מאמין שהשלום בין ישראלים לפלסטינים עשוי להיות קרוב הרבה יותר מכפי שרוב האנשים מדמיינים. לא משום שחמאס השתנה, לא משום שהכיבוש הסתיים, אלא משום שהמציאות האסטרטגית במזרח התיכון השתנתה באופן עמוק ויסודי.

ייתכן שישראל נמצאת במרחק של מערכת בחירות אחת בלבד מן השלום.

לאחר ה־7 באוקטובר, פרשת החטופים, המלחמה בעזה, הבנייה הנרחבת בהתנחלויות בגדה המערבית והטיהור האתני המתרחש בה– האמירה הזאת נראית אבסורדית בעיני ישראלים ופלסטינים רבים. רוב הישראלים אינם מאמינים שהפלסטינים עשויים להיות שותפים אמיתיים לשלום, ורוב הפלסטינים אינם מאמינים עוד שישראל מתכוונת לסיים את הכיבוש או לאפשר עצמאות פלסטינית אמיתית. ואף על פי כן, מתחת לטראומה ולייאוש, היסודות להסדר מדיני אזורי מגובשים כיום יותר מאי־פעם מאז ימי אוסלו.

קווי המתאר של השלום ידועים כבר שנים רבות: שתי מדינות על בסיס קווי 1967 וחילופי שטחים מוסכמים; הסדרי ביטחון שיבטיחו את ביטחון ישראל ואת הריבונות הפלסטינית; ירושלים כבירת שתי המדינות; וערבויות אזוריות לשמירה על ההסכמים שייחתמו. איננו סובלים ממחסור בידע דיפלומטי, אלא מהיעדר אומץ פוליטי.

המזרח התיכון של שנת 2026 אינו המזרח התיכון של העבר. לסעודיה, למדינות המפרץ האחרות, למצרים, לירדן, ללבנון, לסוריה ולמרוקו יש אינטרסים אסטרטגיים ברורים באינטגרציה אזורית, בפיתוח כלכלי ובשיתוף פעולה ביטחוני. גוברת גם ההכרה כי שיקום עזה וייצוב האזור כולו לא יוכלו להתממש ללא אופק מדיני לפלסטינים.

כוח צבאי לבדו אינו יכול לפתור את הסכסוך. ישראל יכולה להשמיד את התשתיות הצבאיות של חמאס ואף לכבוש את כל רצועת עזה. אך היא אינה יכולה להשמיד את התנועה הלאומית הפלסטינית ואת שאיפתו של עם שלם לחירות - בדיוק כפי שהפלסטינים לא הצליחו להשמיד את ישראל באמצעות טרור ואלימות. כל מלחמה חדשה הסתיימה באותן שאלות פוליטיות בלתי פתורות.

לכן הבחירות הבאות בישראל חשובות כל כך.

תחת ממשלה ישראלית אחרת, דברים שנראים כיום בלתי אפשריים עשויים להפוך לפתע לאפשריים מבחינה פוליטית: יוזמה אזורית מקיפה ומגובשת בהובלת סעודיה, תמיכה בינלאומית בשיקום עזה, חידוש המשא ומתן הישראלי־הפלסטיני, ונורמליזציה מלאה בין ישראל לבין העולם הערבי כולו.

ובמרכז האפשרות הזאת ניצב הנשיא דונלד טראמפ.

רבים עשויים להיות מופתעים למקרא דברים אלו, במיוחד כשהם נאמרים מפי מי שתמך במשך עשרות שנים בפתרון שתי המדינות באמצעות משא ומתן. אך ייתכן שטראמפ נמצא בעמדה ייחודית להשיג את מה שנשיאים אמריקאים קודמים לא הצליחו להשיג.

כל נשיאי אמריקה מאז ג'ימי קרטר ראו את השלום הישראלי־הפלסטיני בעיקר כתהליך דיפלומטי,ואילו טראמפ רואה אותו כעסקה אסטרטגית אזורית. בניגוד לנשיאים הקודמים, לטראמפ יש אמינות בקרב הימין הישראלי. שום ראש ממשלה ישראלי לא יוכל להציג את טראמפכאנטי־ישראלי או כחלש בענייני ביטחון.

טראמפ גם מבין שהסכסוך אינו יכול להיפתר במנותק מהמזרח התיכון הרחב. סעודיה, מדינות המפרץ האחרות, מצרים, ירדן ומרוקו אינן רק משקיפות מן הצד; הן שותפות חיוניות לשיקום האזור, להסדרי ביטחון אזוריים ולהשתלבותה של ישראל במסגרת אזורית רחבה.

פתרון אזורי מקיף ומהותי כזה אינו אוסלו בגרסה מחודשת.

תהליך אוסלו ניסה לבנות שלום באמצעות יצירת אמון הדרגתית בין ישראלים לפלסטינים בלבד. אך הסכם אוסלו נכשל לא משום שהשלום היה בלתי אפשרי, אלא משום שמתנגדיו משני הצדדים פעלו באופן שיטתי כדי לסכלו.

מן הצד הפלסטיני ביצעו חמאס וארגונים מתנגדים אחרים פיגועי התאבדות מתוך כוונהמפורשת להרוס את התמיכה בישראל בתהליך השלום. מן הצד הישראלי פעלו בנימין נתניהו וחלקים גדולים מן הימין הישראלי בעקביות להחלשת ההסכם כבר מראשיתו. נתניהו בנה חלק גדול מהקריירה הפוליטית שלו על התנגדות להסכמים ועל שכנוע הישראלים שכל פשרה טריטוריאלית היא מסוכנת ותוביל בהכרח לפיגועי טרור.

לאחר רצח יצחק רבין, הפכו טרור חמאס והתנגדות הימין הישראלי לכוחות המזינים זה את זה. כל פיגוע של חמאס חיזק פוליטית את הימין הישראלי, וכל הרחבת התנחלויות חיזקה את המחנה הפלסטיני הדוחה את הפשרה. הקיצונים משני הצדדים היו לשותפים בהרס האמון.

הטרגדיה היא שהסכם אוסלו דווקא הוכיח שישראלים ופלסטינים מסוגלים לנהל משא ומתן ישיר, להכיר זה בזה, לקיים תיאום ביטחוני ולהתחיל לבנות מסגרות של דו־קיום. מה שהיה חסר בו לא היה פוטנציאל, אלא הנהגה המסוגלת להגן על התהליך מפני אויביו.

מה שעשוי להיווצר כיום הוא כמעט ההפך מהסכם אוסלו, כלומר מסגרת אזורית מלמעלה למטה, המוּנעת בידי אינטרסים אסטרטגיים משותפים של ארצות הברית, מדינות ערב, ישראל ופלסטינים פרגמטיים. במסגרת זו, הנורמליזציה עם סעודיה, שיקום עזה, ערבויות ביטחוניות והקמת מדינה פלסטינית יהפכו לחלקים של הסכם אזורי כולל אחד.

אך דבר מכל זה לא יקרה, אם פוליטיקאים ישראלים לא יתחילו להכין את הציבור הישראלי לשלום כבר במערכת הבחירות הקרובה.

במשך שנים רבות שלטו בפוליטיקה הישראלית פחד והאשליה שכוח צבאי לבדו יכול להבטיח את עתידנו. פוליטיקאים התחרו ביניהם מי יישמע קשוח יותר ומי יצליח לשכנע את הישראלים ש״אין פרטנר״ ולכן אין חלופה מלבד סכסוך נצחי.

הנהגה אחראית חייבת להתחיל לומר לישראלים את האמת: ישראל אינה יכולה להישאר לעד מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומשגשגת - תוך שליטה קבועה במיליוני פלסטינים נטולי זכויות לאומיות.

ובה בעת למנהיגות הפלסטינית יש אחריות היסטורית לא פחותה.

הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה חייבים להבהיר לציבור הישראלי שהם מוכנים לסיים את המאבק המזוין ולפעול להסדר מדיני יציב עם ישראל. הישראלים צריכים לשמוע מנהיגים פלסטינים אומרים בבירור שלא יהיו מיליציות חמושות קבועות בתוך המדינה הפלסטינית שתקום, שלא יימשכו הקריאות להשמדת ישראל, ושלא תהיה עוד האדרה של טרוריסטים.

הדבר חשוב במיוחד לאחר ה־7 באוקטובר. שום ממשלה ישראלית לא תוכל להתקדם לעבר שלום, אם הישראלים לא ישתכנעו שגם הפלסטינים מוכנים לפנות לעבר דו־קיום.

גם לעולם הערבי יש תפקיד חיוני, חסר תקדים בחשיבותו.

במשך עשורים לימדו את הישראלים ששלום עם הפלסטינים יביא רק חוסר ביטחון ובידוד לישראל. כיום מדינות ערב יכולות להוכיח את ההפך: שפתרון הסכסוך יפתח את הדלת להשתלבות מלאה של ישראל במזרח התיכון.

סעודיה ממלאת תפקיד מרכזי בשינוי הזה.

אם סעודיה תתחייב בגלוי לנורמליזציה עם ישראל במסגרת תהליך מדיני עמוק שיוביל למדינה פלסטינית, רוב הישראלים יבינו מיד ששלום אינו רק סיום הסכסוך עם הפלסטינים, אלא הפיכתה של ישראל לשותפה לגיטימית ומקובלת ברחבי העולם הערבי והמוסלמי.

דמיינו את ישראל משתלבת כלכלית ודיפלומטית עם סעודיה, מדינות המפרץ, מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ומרוקו. דמיינו פרויקטים אזוריים של תשתיות, שותפויות אנרגיה, תיירות, שיתוף פעולה טכנולוגי והסדרי ביטחון משותפים מול גורמים קיצוניים ואיראן.

מדינות ערב יכולות לסייע לישראלים להבין ששלום איננו ויתור המוביל לחולשה, אלא הוא עשוי להיות שער ללגיטימציה אזורית, לשגשוג, לביטחון ולנורמליזציה בהיקף שישראל מעולם לא חוותה.

אין ערובה להצלחת התהליך: חמאס עדיין קיים, קיצונים ישראלים עדיין מתנגדים למדינה פלסטינית, והפוליטיקה הפלסטינית עדיין מפולגת. אך למרות הכול, אין פתרון צבאי לסכסוך הזה - ומעולם לא היה.

אם איננו רוצים לחיות במלחמה אינסופית, יש רק עתיד אחד בארץ הזאת: שתי מדינות החיות זו לצד זו בהכרה הדדית, בשיתוף פעולה, בתיאום ביטחוני ובשותפות כלכלית.

ישראלים ופלסטינים כבר מכירים את קווי המתאר של השלום. אך האם הישראלים יבחרו מנהיגים המוכנים להוביל אליו? האם המנהיגים הפלסטינים יכינו את עמם לדו־קיום? והאם העולם הערבי וארצות הברית יסייעו להפוך את העתיד הזה לאפשרי מבחינה פוליטית?

ייתכן שהמרחק בין מלחמה לשלום במזרח התיכון אינו נמדד בשנים - אלא במערכת בחירות אחת בלבד.

הזירה הפלסטינית עדה לאחרונה לתנועה פנימית שהתבטאה בבחירות של שתי התנועות המרכזיות, פתח וחמאס, כאשר תומכי שני הצדדים חגגו תוצאות שנחשבו כדרך לחידוש המבנה הארגוני. עם זאת, הקריאות לגבי תוצאות אלו היו שונות בין אלה שרואים בהן צעד בריא לבין אלה המבקרים את יכולתן לחולל שינוי אמיתי בביצועים הפוליטיים הכלליים.

הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהסיכויים להופעת זרם שלישי שישבור את חומרת הקיטוב המסורתי נראים קלושים מאוד, לפחות בארבע השנים הקרובות. בתודעה הקולקטיבית מתקבע כי המשיכה בין שני הקטבים הגדולים תישאר המניע העיקרי של החיים הפוליטיים הפלסטיניים, למרות כל הביקורות המופנות כלפיהם.

מצב פוליטי זה מתרחש במקביל לאיומים מואצים, שהבולט בהם הוא הופעת מגמות בדלניות ברצועת עזה, הניזונות מהכיבוש ומהתנאים ההומניטריים הקשים. שחיקה זו במערכת הפוליטית המאוחדת פותחת את הדלת לתרחישים מורכבים המאיימים על אחדות הייצוג הלאומי הפלסטיני בפורומים הבינלאומיים.

ברמה העממית, ניכרת אדישות ציבורית ברורה כלפי מעורבות בפעילות פוליטית מאורגנת, כתוצאה מעלות ההשתייכות הגבוהה וקיפאון המבנים הארגוניים. התנערות זו הובילה לירידה ביכולת הפלגים לשכנע את הרחוב בכדאיות ההשתתפות בהיעדר תוצאות מוחשיות בשטח.

בצל בלבול מוסדי זה, החלו מבנים שבטיים ומגזרים אינטרסנטיים לעלות כחלופות המספקות הגנה ותמיכה לאזרחים. שינוי זה משקף מצב של אובדן אמון במוסדות הפוליטיים הרשמיים וחיפוש אחר מסגרות מסורתיות המסוגלות יותר לענות על הצרכים המיידיים.

התנועה הפוליטית הפלסטינית סובלת מחוסר יכולת ברור בניסוח תוכנית לאומית מאוחדת שתגיב למורכבות השלב הנוכחי ולאתגריו הגדולים. ריק תוכניתי זה מקל על כוחות בינלאומיים לכפות מסלולים חד-צדדיים העוקפים את המסגרות הייצוגיות הקיימות.

האינדיקטורים מתרבים לכך שארצות הברית וישראל שואפות לבחון תצורות פוליטיות חדשות חלופיות למוסדות הפלסטיניים הנוכחיים. ניסיונות אלו נועדו ליצור מציאות פוליטית חדשה שתואמת את החזונות הביטחוניים והפוליטיים של הכוחות החיצוניים, הרחק מהקבועים הלאומיים.

השאלה המהותית נותרה בעינה לגבי מידת יכולתן של הבחירות הפנימיות לחולל שינוי איכותי בשיח ובפרקטיקה הפוליטית. עד כה, האינדיקטורים עדיין מרמזים על שחזור אותם דפוסים ישנים ששלטו בעבודה הארגונית בשנים האחרונות ללא שינוי מהותי.

הפרויקט הלאומי הפלסטיני בשלב עדין זה זקוק להשבת האמון הקהילתי באמצעות בניית מבנה ייצוגי משכנע. מבנה זה חייב לשקף את הכוחות בעלי המשקל העממי האמיתי, הרחק מהחלוקה הצרה שהכבידה על המצב הלאומי.

ניסוח תוכנית עבודה מעשית הנוגעת לדאגות היומיומיות של האנשים ומקלה על פצעיהם הכלכליים והחברתיים הפך לצורך עליון. האזרח הפלסטיני בגדה ובעזה זקוק לחזון פוליטי המצטלב עם צרכיו הקיומיים ומספק לו את מרכיבי העמידה על אדמתו.

יש לגבש חזון פוליטי שלבי לחמש השנים הבאות, שיתמקד בעיקר בעצירת מלחמת ההשמדה ובהתמודדות עם ההתפשטות ההתנחלותית. חזון זה חייב להציב את חיזוק עמידת הפלסטינים מול מדיניות העקירה הכפויה בראש סדר העדיפויות הלאומיות.

חיוני לעצור את הדימום בתודעה הלאומית באמצעות הגנה על זכויות משפחות השהידים, האסירים והפצועים, בשל הסמליות המוסרית שהם מייצגים. כל פגיעה בתיקים אלו מחלישה את החזית הפנימית ומשפיעה לרעה על המורל של העם הפלסטיני מול האתגרים.

השלב דורש ארגון מחדש מקיף של מוסדות הרשות לחיזוק היעילות במגזרים חיוניים כמו בריאות, חינוך וביטחון פנים. מנגנוני הבחירה והגיוס חייבים להתבסס על קריטריונים של יעילות ומקצועיות כדי להבטיח מתן השירותים הטובים ביותר לאזרחים והגנה על זכויות העובדים.

לסיכום, האיזון בין פעילות דיפלומטית ענפה לבין עמידה עממית בשטח הוא הדרך היחידה להתמודד עם פרויקטי השליטה הישראליים. המציאות מחייבת את הכוחות הפוליטיים להגיע למינימום של עבודה משותפת כדי להתגבר על מעגל הקיפאון הממושך.

המעבר ממצב של המתנה למצב של פעולה אינו מותרות פוליטית, אלא חובה היסטורית ולאומית הנכפית על ידי מורכבות השלב הנוכחי.