האם הפגם בתכניות הלימודים או במערכת החינוך?

האם בתי הספר שלנו הצליחו לייצר את האדם הפלסטיני שמסוגל להתמודד עם האתגרים??

שאלה שלדעתי חשובה מאוד, האם כשבתי הספר יקבלו את ילדינו בני שתים עשרה, הם יצליחו לייצר את האדם הפלסטיני שמסוגל להתמודד עם האתגרים?

מי שם את ידו על הפצע ומדריך אותנו? איפה הבעיה? תוכנית לימודים או מערכת חינוך? או פילוסופיה של חינוך? או מטרות החינוך? האם יש בעיה לעבוד על מניעי ההתנהגות בזמן שאנו עובדים בתופעות ההתנהגות?

השיחה ארוכה והפכה לאקסיומטית לומר: על חשיבות הידע, הדרישה שלו, הכבוד למורה והצלחת התהליך החינוכי. ברור שהתמקדות בחשיבות הנושא היא משהו שאנחנו שולטים בו, אבל איך מגיעים לערכים ההתנהגותיים בחיינו?? כן, הבעיה שלנו היא איך? האם הצלחנו להגיע ליעדים שלנו, והאם השיטות והאמצעים בהם השתמשנו הצליחו להביא אותנו ליעדים אלו? ואז בפילוסופיה של החינוך, האם יש לנו פילוסופיה משלנו הנושאת את הזהות המתורבתת שלנו, או שזו תערובת בין המערבי למזרחי, כך שלא שלטנו במערב, וגם לא שמרנו על המזרח?

למשל: (ערך הדמוקרטיה כערך התנהגותי שבתי ספר מערביים הצליחו לייצר והפכו לפרקטיקה מעשית בחייהם, בבית הספר, בבית ובמוסד... האם, למשל, הצלחנו לייצר ערך או יצירה כיישום מעשי וכתוצר התנהגותי בחיינו?? התשובה ברורה: לא, או לא כמו שצריך... יפה, למשל: מדוע לא ייצרנו את המוסר שלנו כערכים התנהגותיים שלנו חיים?

למה אנחנו לומדים? לייצר ערכי מוסר והתנהגות? או שאנחנו מייצרים אדם עם הרבה מידע? או אזרח המחויב לחוקים ולתקנות המדינה ולצורכי השוק הקפיטליסטי, או יצירת בן אדם המסוגל להקים משפחה ולהוליד ילדים המסוגלים לספק את צורכי הקיום שלהם ולחיות בשלום וברווחה רחוקים. מעניינו ומדאגת עמו הכללי, או בן אנוש חופשי העוסק בכובש, אשר הוכתה בנגע הכיבוש באופן הרסני על כל מרכיביו הפסיכולוגיים והחיים, והוא מסוגל להתמודד עמה. מצוינות?

שאלה מהותית, אם הוא יעבוד על זה היטב, זה היה מייצר הרבה: איך מלמדים ערכים ומוסר בבתי הספר שלנו? האם התשומות תואמות את התפוקות הנדרשות, שהיום דחופות יותר מבעבר?

ערכי החירות, כבוד האדם והגשמת עצמיות חזקה המסוגלת להתעמת, אתגר, איתנות, איתנות ויציבות לאור עיסוק שרוצה לעקור אותנו משורשינו, למחוק את התרבות והתרבות שלנו. זהות, ולעוות בנו את כל המרכיבים של אישיות המסוגלת למימוש עצמי ולניצחון.

למשל, רבים מאלה שמקבלים הזדמנויות חומריות טובות הדורשות הגירה מהארץ לא חושבים על זה לשנייה אחת, מדוע הוא נוטש כל כך בקלות את הקשר, האיתנות, האיתנות וההמשכיות שלו עם עמו, העוסקים ב- כיבוש?

אני מאמין, על פי התפוקות הקיימות בידינו מבתי הספר שלנו ותכניות הלימודים החינוכיות שלהם, שללא ספק השגנו הצלחות רבות גם במציאות המדע, החינוך והחינוך, אבל גם נכשלנו רבות ביצירת אדם אשר מאתגר ומשיג ניצחון.הכיבוש הנוכחי המשיך לרצות למחוק את עמנו מהמפה הגיאוגרפית, ההיסטורית והפוליטית. כמובן, אינני מכחיש זאת באופן מוחלט, אך באופן כללי זה כך. ישנם ניסיונות שיטתיים המבקשים להסיט את האדם הפלסטיני מלהיות מסוגל לעשות את הנדרש ממנו בהתאם לאתגרים העומדים בפניו בחייו. לדוגמה, יש בתי ספר של אונר"א וכפיית אי-מפלגתיות על התהליך החינוכי, כלומר המורה לא צריך לקחת צד בפלסטין ובעניינה וצריך להישאר ניטרלי. אני יודע שרוב המורים שלנו דוחים את העניין הזה, אבל בעניין הזה. סוף אנחנו לא מייצרים אדם למען המטרה, כביכול, במובן של אדם ששייך למטרה שלו ויש לו נכונות להקריב למענו.

עלינו להפעיל אזעקה ולעבוד קשה כדי להביא לשינוי הנדרש בתכניות הלימודים ובבתי הספר שלנו על פי פילוסופיה חינוכית מוגדרת היטב, כדי לקבוע תחילה מה הם הקובעים והמאפיינים של האישיות הפלסטינית ומה אנו נדרשים לייצר, ב. בהתאם לאתגרים הללו, במיוחד עם קיומה של הקיצוניות הישראלית חסרת התקדים, במיוחד בבתי הספר שלנו בירושלים.