הסלמה בעומק האיראני.. ניסיון אמריקאי לשרטט מחדש את כללי העימות

אחמד רפיק עוואד: התקיפות נועדו להחליש את טהראן ולאלץ אותה לחתום על מזכר הבנות חדש ולהפגין את יכולתה של ארצות הברית לערער את היכולות הצבאיות של איראן. נבהאן ח'רישה: הפצצת וושינגטון בעומק האיראני חושפת את מעבר הסכסוך לשלב מסוכן ונרחב יותר, מה שמשאיר את האזור על סף מלחמה אזורית. ד"ר סוהיל דיאב: ההערכות הקרובות ביותר הן המשך הלחץ הצבאי האמריקאי מול תגובות איראניות מחושבות כדי למנוע מלחמת קיום, תוך המשך ערוצי משא ומתן לא מוכרזים. האני אבו אל-סבאע: המשך המהלכים והפעולות הצבאיות האמריקאיות משקף את הצורך בזמן ובלחץ נוספים כדי לשבור את הרצון האיראני ולדחוף אותה לקבל את תנאי וושינגטון. ד"ר עקל סלאח: וושינגטון עשויה לנקוט בהסלמת הלחצים באמצעות חיזוק ההרתעה הצבאית והחמרת הסנקציות הכלכליות והדיפלומטיות במטרה לכפות הסכם רחב יותר. מוחמד אל-רג'וב: ההסלמה האמריקאית מייצגת שינוי ברור באופי הסכסוך, המשקף את מעברה של וושינגטון לשלב שמטרתו להעלות את עלות ההחלטה האיראנית עצמה. רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - ההסלמה האמריקאית בעומק האיראני נכנסת לשלב חדש של עימות בין וושינגטון לטהראן, כאשר הסכסוך עובר ממדיניות של לחץ עקיף לתקיפת יעדים בתוך שטחי איראן, בצעד שעשוי לשקף ניסיון אמריקאי לשרטט מחדש את כללי העימות ולכפות משוואות חדשות בתיק המשא ומתן הקשור לתוכנית הגרעין, הטילים, ביטחון השיט במצר הורמוז, ועתיד התפקיד האיראני באזור. סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "ے", רואים כי התקיפות האמריקאיות אינן מכוונות רק להחליש את היכולות הצבאיות והתשתיות האיראניות, אלא נושאות מסרים פוליטיים מרובים, שהבולטים שבהם הם חיזוק כוח ההרתעה האמריקאי מול בעלות הברית, העלאת עלות האפשרויות האיראניות, ושיפור עמדת המשא ומתן של וושינגטון באמצעות שימוש בכוח צבאי כקלף מיקוח, בזמן שבו נראה כי אף אחת מארצות הברית או איראן אינה מעוניינת להיגרר למלחמה כוללת בשל עלותה הגבוהה. בעוד וושינגטון מהמרת על דחיפת טהראן לחזור למשא ומתן מעמדה חלשה יותר ולקבל תנאים חדשים, סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות רואים כי איראן נערכת לעימות ארוך המבוסס על תגובה מחושבת ושחיקה, תוך שמירה על מרווח למשא ומתן לא מוכרז, מה שמשאיר את האזור בפני תרחישים פתוחים החל מהמשך הסלמה מוגבלת, דרך מלחמת התשה ארוכה, ועד לסכנת הרחבת העימות אזורית אם הדברים יצאו משליטה. ניסיון לכפות פרשנות למזכר איסלמבאד. הסופר והאנליסט הפוליטי ד"ר אחמד רפיק עוואד רואה כי התקיפות האמריקאיות בעומק האיראני מגיעות בהקשר של ניסיון וושינגטון לכפות את פרשנותה שלה למזכר ההבנות שנחתם באיסלמבאד, ולאלץ את טהראן לקבל תנאים חדשים לאחר הפרת ארצות הברית את סעיפי ההבנות הקודמות, בין אם בנוגע להפסקת האש בלבנון, או לשחרור הכספים האיראניים המוקפאים, או לחופש השיט במצר הורמוז, תוך ציון כי איראן הגיבה להפרות אלו בתקיפת מכליות ימיות. הוא מסביר כי ארצות הברית שואפת, באמצעות תקיפות בעומק האיראני, להחליש את היכולות הצבאיות והתשתיות החיוניות, כולל מתקני חשמל ומים וגשרים, בנוסף לתקיפת מתקני גרעין, במטרה לבסס נרטיב לפיו היא הצליחה לסיים את פרויקט הגרעין האיראני באופן מלא, ובמקביל לדחוף את טהראן לחזור למשא ומתן על פי תנאים אמריקאיים חדשים, ורואה כי פעולות אלו משרתות גם מטרה פוליטית פנימית של שיווק הישג צבאי לפני בחירות אמצע הקדנציה האמריקאיות המתוכננות לנובמבר הקרוב. עוואד מציין כי התקיפות נועדו גם להחליש את המשטר האיראני ולאלץ אותו לחתום על מזכר הבנות חדש, ולהציג את ארצות הברית כצד המסוגל לערער את היכולות הצבאיות האיראניות, בנוסף ליצירת תנאים שעשויים לסייע לכוחות האופוזיציה הפנימית להגביר את הלחץ מול המשטר. איראן עברה את שלב החשש מנפילה. בקריאתו לתוצאות ההסלמה, עוואד רואה כי איראן עברה את שלב החשש מנפילה, והיא מוכנה לצאת למלחמה ארוכה, בין אם בצורת מלחמת התשה או - אם תיכפה עליה - עימות רחב יותר, אך היא מבינה בו זמנית כי ארצות הברית אינה מעוניינת להיכנס למלחמת יבשה או כיבוש ישיר או התשה פתוחה, מכיוון שחישוביה נשארים מוגבלים בזמן ובפוליטיקה. עוואד מציין כי ההנהגה האיראנית מהמרת על כך שהעמידה מול הלחצים הצבאיים האמריקאיים תמנע ממנה קריסה או הרס או הידרדרות למלחמת אזרחים, וסביר להניח שההתפתחויות יתקדמו לאחד משני תרחישים עיקריים: הראשון הוא מלחמת התשה ארוכה או בעצימות נמוכה, והשני הוא חזרה לשולחן המשא ומתן על בסיס חדש, תוך ציון כי דלת המשא ומתן הפתוחה ניכרת מכך שוושינגטון לא ביקשה מישראל להיכנס לעימות, ומכך שאיראן נמנעה מתקיפת ישראל, מה שמשקף את רצון שני הצדדים למנוע מלחמה כוללת. מעבר הסכסוך לשלב מסוכן ונרחב יותר. העיתונאי והסופר נבהאן ח'רישה רואה כי ההפצצה האמריקאית המתמשכת על יעדים בתוך העומק האיראני אינה משקפת רק את כוח ההרתעה, אלא חושפת את מעבר הסכסוך לשלב מסוכן ונרחב יותר, המבוסס על הרחבת בנק היעדים והעלאת רמת הלחץ הפוליטי והצבאי על טהראן, ורואה כי תקיפת יעדים בתוך שטחי איראן נושאת מסר החורג מהחלשת היכולות הצבאיות, לפיו ארצות הברית מסוגלת להגיע לכל יעד שהיא רואה כמאיים על האינטרסים שלה ושל בעלות בריתה, תוך ציון כי בין ההסלמה ההדרגתית לחזרה למשא ומתן, האזור נשאר תלוי על סף מלחמה אזורית. הכרה מרומזת בכך שסבבי הלחץ לא השיגו את מטרותיהם. ח'רישה מסביר כי הסלמה זו מצביעה, בו זמנית, על הכרה מרומזת בכך שסבבי הלחץ הקודמים לא השיגו את מטרותיהם האסטרטגיות באופן מלא, שכן אילו הפעולות הצבאיות הקודמות היו מצליחות לכפות את התנאים האמריקאיים, וושינגטון לא הייתה נאלצת להרחיב את היקף פעולותיה ולעבור לתקיפת העומק האיראני באופן זה. ח'רישה רואה כי פנייה של מעצמה להסלמת פעולותיה באופן הדרגתי משקפת כי הצד השני עדיין שומר על יכולת עמידה, תמרון ותגובה, מה שדוחף את ארצות הברית להעלות את רמת הלחץ הצבאי במטרה להשיג את מטרותיה. איראן לא תעמוד בחיבוק ידיים. ח'רישה סבור כי איראן, ככל הנראה, לא תצא לעימות קונבנציונלי כולל עם ארצות הברית, מתוך הבנה של הפער הגדול במאזן הכוחות הצבאיים, אך בו זמנית היא לא תעמוד בחיבוק ידיים, וסביר להניח שהיא תמשיך לאמץ מדיניות של התשה באמצעות הרחבת מעגל התגובות העקיפות, תקיפת אינטרסים אמריקאיים ואזוריים, והגברת הלחץ על תנועת השיט ואספקת האנרגיה, שהם כלים שהוכיחו בחודשים האחרונים את יכולתם לשבש את החישובים האמריקאיים והבינלאומיים. המשך ההסלמה ההדרגתית. ח'רישה מציין כי התרחיש הסביר ביותר הוא המשך ההסלמה ההדרגתית, מה שישאיר את האזור במצב של מלחמה בעצימות נמוכה או בינונית, אך פתוחה בזמן ועלולה להתפוצץ בכל רגע כתוצאה מחישוב שגוי או ביצוע תקיפה החורגת מקווים אדומים. ח'רישה מציג תרחיש נוסף המבוסס על הצלחת הלחצים הצבאיים, לאחר שלב של התשה, בדחיפת שני הצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן, אך על פי תנאים שונים מאלה שהוצגו בעבר, ורואה כי ארצות הברית משתמשת לעיתים קרובות בכוח צבאי כדי לשפר את עמדתה במשא ומתן יותר מאשר כדי להשיג ניצחון צבאי סופי. ח'רישה מזהיר כי התרחיש המסוכן ביותר הוא יציאת העימות משליטה והרחבת היקף המלחמה לכלול מדינות נוספות באזור, מה שמאיים על ביטחון האנרגיה העולמי ומוביל לזעזועים כלכליים ופוליטיים נרחבים, ומדגיש כי אפשרות זו, למרות שאינה נראית רצויה לצדדים העיקריים, נשארת קיימת עם המשך עליית רמת ההסלמה הצבאית. תהליך שרטוט מחדש של מאזן הכוחות. לדברי ח'רישה, מה שמתרחש חורג מלהיות עימות הקשור לאיראן בלבד, ומשקף תהליך שרטוט מחדש של מאזן הכוחות במזרח התיכון, אך הניסיון ההיסטורי מאשר כי כוח צבאי מסוגל לשנות את המציאות בשטח, אך לעיתים רחוקות הוא מצליח לבדו להשיג יציבות פוליטית קבועה, מה שהופך את האתגר האמיתי למציאת תפיסה פוליטית מציאותית שתסיים את העימות לפני הפיכתו לסכסוך אזורי פתוח שקשה להכיל את השלכותיו. מצב של קיפאון ואפשרויות מוגבלות בפני וושינגטון. פרופסור למדעי המדינה ד"ר סוהיל דיאב רואה כי ההסלמה האמריקאית בעומק האיראני הגיעה כביטוי למצב של קיפאון ואפשרויות מוגבלות בפני וושינגטון, ומסביר כי ארצות הברית אינה יכולה להכריע את העימות בניצחון צבאי מהיר ומובטח תוצאות, וכן כי מתן ויתורים פוליטיים לאיראן, במיוחד בתיק מצר הורמוז, יפורש כתבוסה פוליטית לארצות הברית. דיאב מסביר כי מטרות ההסלמה האמריקאית קשורות למספר שיקולים, בראשם הרגעת בעלות הברית במזרח התיכון שוושינגטון עדיין מסוגלת להגן על האינטרסים שלהם ולהגן עליהם, בנוסף לניסיון להרגיע את המתיחות הפנימית בארצות הברית בין הזרמים הפוליטיים, במיוחד בין הרפובליקנים לדמוקרטים, ובקרב דעת הקהל, עם התקרבות בחירות אמצע הקדנציה. נטרול ישראל מהשתתפות ישירה בעימות. דיאב מציין כי אינדיקטורים למטרות אלו הפכו ברורים, והבולטים שבהם הם נטרול ישראל מהשתתפות ישירה בעימות על בסיס דרישות מבעלות הברית, בנוסף להסלמת המחלוקת בתוך הממשל האמריקאי בין זרם הנצים המיוצג על ידי מרקו רוביו, לזרם הריאליסטי המיוצג על ידי ג'יי די ואנס. דיאב רואה כי ההסלמה הנוכחית ניתנת לסיכום כניסיון "לצמצם נזקים" ולזכות בזמן בהיעדר תרחישים ברורים יותר, ורואה כי היא משקפת את עומק משבר ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ פנימית וחיצונית. תרחיש ההכלה ההדדית. בקריאתו לתרחישים אפשריים, דיאב מעדיף את תרחיש ההכלה ההדדית כסביר ביותר, כך שהתקיפות המוגבלות יימשכו, ואיראן תגיב באופן מחושב, כאשר שני הצדדים מקפידים למנוע מלחמה כוללת, בדפוס הדומה ל"הסלמה מבוקרת" שנצפתה במשברים קודמים. תרחיש מלחמת ההתשה הארוכה. התרחיש השני, לדברי דיאב, הוא מלחמת התשה ארוכה הכוללת המשך תקיפות אוויריות, מתקפות סייבר, תקיפת אינטרסים ובסיסים אמריקאיים, הסלמה ימית, ולחץ כלכלי הדדי, עימות שעשוי להימשך חודשים ולהשפיע על שוקי האנרגיה והסחר העולמי ללא צורך בפלישה יבשתית. אפשרות הרחבת הסכסוך אזורית. דיאב מציין את אפשרות הרחבת הסכסוך אזורית לכלול את עיראק, סוריה, המפרץ, הים האדום ונתיבי השיט החיוניים, מה שיהפוך את העימות למלחמה רב-חזיתית. התרחיש המסוכן והפחות סביר לדברי דיאב, הוא פריצת מלחמה כוללת במקרה שההנהגה האיראנית תספוג תקיפות אסטרטגיות נרחבות, או תקיפה גדולה של מתקני גרעין, או נפילת מספר רב של חיילים אמריקאיים במתקפה ישירה. דיאב סבור כי ההערכות הקרובות ביותר מצביעות על המשך הלחץ הצבאי האמריקאי, מול תגובות איראניות מחושבות כדי למנוע מלחמת קיום, תוך המשך ערוצי משא ומתן לא מוכרזים במקביל להסלמה. אילוץ טהראן לחזור למשא ומתן מעמדת חולשה. הסופר והאנליסט הפוליטי האני אבו אל-סבאע סבור כי ההסלמה האמריקאית המתמשכת נגד איראן נועדה בראש ובראשונה לאלץ את טהראן לחזור לשולחן המשא ומתן מעמדת חולשה, מה שיאפשר לוושינגטון לכפות את תנאיה הפוליטיים והביטחוניים. אבו אל-סבאע רואה כי העלאת קצב התקיפות הצבאיות נכללת בניסיון לשפר את תנאי המשא ומתן, אך הנתונים בשטח מצביעים על כך שאיראן נערכה לעימות שעשוי להימשך, וכי היא מסוגלת להגיב להסלמה בהסלמה דומה, באמצעות תקיפת בסיסים ואינטרסים אמריקאיים כל עוד התקיפות האמריקאיות יימשכו. המשך ההסלמה.. אבל! אבו אל-סבאע מסביר כי המשך הפעולות הצבאיות האמריקאיות, ביום השביעי ברציפות, במקביל להנעת הצי הימי ומטוסי הפצצה אסטרטגיים לכיוון האזור, משקף אמונה בוושינגטון שהיא זקוקה ליותר זמן ולחץ צבאי כדי לשבור את הרצון האיראני ולדחוף אותה לקבל את התנאים האמריקאיים. אך אבו אל-סבאע רואה כי המציאות בשטח אינה תומכת בהערכה זו, ומציין כי איראן הגבירה את תקיפות הטילים שלה על בסיסים אמריקאיים, והרחיבה את היקף תגובתה ככל שהתקיפות האמריקאיות גברו, במיוחד על המחוזות הדרומיים המשקיפים על המפרץ. הוא מסביר כי ההסלמה האיראנית כללה תקיפת בסיסים אמריקאיים באזורי המפרץ והלבנט, מה שהוביל לפציעת חיילים אמריקאיים, בנוסף לדיווחים על שיגור טיל שיוט לעבר נושאת מטוסים באוקיינוס השקט, ורואה כי התפתחויות אלו מבשרות על הרחבת היקף הסכסוך, במירוץ נגד הזמן שמנהל הממשל האמריקאי בצל ביקורת פנימית גוברת על המלחמה, וחששות מהשלכותיה הכלכליות על ארצות הברית והכלכלה העולמית. אבו אל-סבאע מציין כי המשך הצטברות הכוחות הצבאיים האמריקאיים, ושיגור נושאות מטוסים ומטוסי תדלוק לאזור, עשוי לפתוח את הדלת להרחבת הפעולות לכלול יעדים נוספים, ואולי פעולות יבשתיות המכוונות לאתרים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית, תוך ציון בו זמנית כי ישראל ממשיכה בהכנותיה לאפשרות של השתתפות בעימות. אבו אל-סבאע רואה כי המשך הלחימה ידחוף את הסכסוך למלחמת התשה, ורואה כי הניסיון ההיסטורי באפגניסטן, וייטנאם, עיראק, סוריה, לבנון וסומליה מצביע על הקושי בהצלחת ארצות הברית בסוג זה של מלחמות. אפשרות הרחבת העימות בהשתתפות צדדים נוספים. אבו אל-סבאע מזהיר מפני אפשרות הרחבת העימות באמצעות השתתפות צדדים נוספים, ומה שעשוי לנבוע מכך של איום על השיט במצרי הורמוז ובאב אל-מנדב והשפעות ישירות על הכלכלה העולמית. אבו אל-סבאע מעריך כי קיימים מאמצים לא מוכרזים בהובלת מתווכים להכיל את ההסלמה ולפתוח חלון להפוגה פוליטית, אך הוא רואה כי נפילת אבדות אמריקאיות גדולות עשויה לדחוף את וושינגטון להסלמה גדולה יותר במטרה להשיג הישג צבאי, ומדגיש כי המשך המלחמה, אם תימשך, עשוי להשפיע לרעה על הכלכלה האמריקאית ולהשפיע על מצב הרוח בבחירות בתוך ארצות הברית. ניסוח מחדש של ההבנות האמריקאיות-איראניות. הסופר והחוקר הפוליטי ופרופסור למערכות פוליטיות השוואתיות ד"ר עקל סלאח סבור כי ההסלמה האמריקאית בעומק האיראני נועדה לנסח מחדש את ההבנות האמריקאיות-איראניות, ובמיוחד את אלה הקשורות למצר הורמוז ומנגנון ניהולו, באופן שיחזיר, מנקודת מבטה של וושינגטון, את יוקרתה ככוח המסוגל לשלוט בנתיבי המים העולמיים, בנוסף למתן לישראל מרווח רחב יותר להמשיך לתקוף את איראן מתי שתרצה, בדומה למה שמתרחש ברצועת עזה ובלבנון, בניסיון לכפות מודל של "משא ומתן תחת אש", ולהכניע את איראן לתנאים אמריקאיים וישראליים חדשים. חוסר רצון למלחמה כוללת. סלאח מסביר כי ההסלמה אינה משקפת בהכרח את רצון שני הצדדים להיגרר למלחמה כוללת, שכן ארצות הברית שואפת לחזק את עמדתה במשא ומתן באמצעות לחץ, הרתעה והפגנת כוח, בעוד איראן אין לה ברירה אלא לעמוד ולנהל את הסכסוך בזהירות, באופן שימנע הפיכת העימות למלחמה רחבה, ודחיית קבלת משא ומתן שיעניק עדיפות לוושינגטון ויגשים את האינטרסים הישראליים הקשורים להנדסה מחדש של המזרח התיכון. הוא מציין כי ארצות הברית מקפידה לא למוטט את מסלול הדיאלוג עם איראן, אך היא פועלת לשנות את תנאיו ואופיו, תוך ניצול ההסלמה הצבאית להעלות את רף דרישותיה ולחלץ ויתורים גדולים יותר, באמצעות שימוש בכוח צבאי, התנקשויות, מצור וסנקציות כקלף מיקוח, מדיניות שכבר שימשה בעזה ובלבנון להשגת רווחים פוליטיים שלא הושגו בפעולות צבאיות. סלאח רואה כי וושינגטון עשויה, במקרה שאיראן תדחה את תנאיה, לנקוט בהסלמת הלחצים באמצעות חיזוק ההרתעה הצבאית והחמרת הסנקציות הכלכליות והדיפלומטיות, במטרה לכפות הסכם רחב יותר שיכלול את תוכנית הגרעין, הטילים הבליסטיים, התפקיד האזורי של איראן ומנגנוני פיקוח מחמירים יותר, שהם תיקים שהוא ראה כדרישות ישראליות בסיסיות. חמש משמעויות עיקריות. סלאח מציין כי התקיפות האמריקאיות נושאות חמש משמעויות עיקריות, והן: חיזוק ההרתעה האמריקאית, שינוי כללי העימות באמצעות תקיפת העומק האיראני, הגברת הלחץ הפוליטי לדחוף את טהראן להציע ויתורים, שליחת מסרי הרגעה לבעלות הברית של ארצות הברית וישראל באזור, בנוסף לבדיקת רמת ההרתעה והיכולות האיראניות, ומדגיש כי איראן דבקה בדחיית משא ומתן תחת איום תוך שמירה על המסלול הדיפלומטי וחיזוק לכידות חזיתה הפנימית. סלאח מעריך כי החזרה למשא ומתן מעמדת כוח תישאר התרחיש הסביר ביותר, כאשר אפשרות המשך ההסלמה נשארת קיימת, בעוד שהידרדרות למלחמה כוללת ואזורית נשארת התרחיש הפחות סביר, למרות המשך המתיחות בין שני הצדדים. שינוי ברור באופי הסכסוך. האקדמאי והחוקר במינהל ציבורי ומדעי המדינה מוחמד אל-רג'וב סבור כי ההסלמה האמריקאית האחרונה בתוך העומק האיראני מייצגת שינוי ברור באופי הסכסוך, המשקף את מעברה של וושינגטון לשלב שמטרתו להעלות את עלות ההחלטה האיראנית עצמה, לאחר שבעבר התמקדה בהכלה של ההשפעה האיראנית בזירות האזור. הוא מסביר כי תקיפת מתקנים, תשתיות ואתרים בתוך שטחי איראן נושאת קבוצה של מסרים אסטרטגיים, הראשון שבהם הוא שאיפת ארצות הברית להחזיר את כוח ההרתעה לאחר שראתה כי טהראן חרגה מקווים אדומים באמצעות תקיפת השיט הבינלאומי, בסיסים אמריקאיים ובעלות בריתה באזור. אל-רג'וב מציין כי המסר השני הוא אישור כי כל איום על האינטרסים האמריקאיים ייתקל בתקיפה ישירה של פנים איראן, ולא הסתפקות בתקיפת הזרועות האזוריות הקשורות לאיראן. אל-רג'וב מציין כי המסר השלישי הוא שרטוט מחדש של כללי העימות, שכן העימות עבר מזירות עיראק, סוריה, לבנון, תימן והים האדום ללב איראן, וזהו שינוי איכותי המעלה את רמת הסיכונים ומציב את ההנהגה האיראנית בפני משוואה מורכבת יותר. המסר הרביעי, לדברי אל-רג'וב, הוא הפעלת לחץ כלכלי ולוגיסטי שמטרתו לצמצם את היכולות הלוגיסטיות האיראניות ולהחליש את יכולת הכוחות המזוינים שלה לתמרן ולנהל פעולות. שלב חדש השונה מסבבים קודמים. בקריאתו לתוצאות ההסלמה, אל-רג'וב רואה כי האזור נכנס לשלב חדש השונה מסבבי המתיחות הקודמים, אך הוא אינו אומר בהכרח כי החלטת המלחמה האזורית הכוללת התקבלה. אל-רג'וב מעריך כי תרחיש המשך התקיפות ההדדיות בין ארצות הברית לאיראן יישאר הסביר ביותר, עם תגובות מחושבות משני הצדדים כדי לשמור על מאזן ההרתעה מול הציבור הפנימי שלהם, מבלי לשאת בעלות ההידרדרות לעימות רחב. טעויות שעשויות לדחוף למלחמה רחבה. אל-רג'וב סבור כי אפשרות פריצת מלחמה אזורית רחבה, למרות שהיא פחות סבירה, נשארת קיימת אם טעות בחישובים תוביל למתקפה גדולה שתגרום לאבדות אנוש נרחבות, מה שעשוי להוביל לתקיפת בסיסים אמריקאיים במפרץ או להרחבת התקיפות נגד התשתית האיראנית. אל-רג'וב מציג תרחיש של חזרה למשא ומתן מעמדת כוח, כאשר כל צד שואף לשפר את תנאיו לפני חידוש הדיאלוג, בנוסף לתרחיש של התשה ארוכת טווח המבוססת על המשך התקיפות ההדדיות ללא הכרעה צבאית, ומה שמלווה בכך של הידרדרות כלכלית, עליית מחירי האנרגיה, שיבוש השיט הימי, וירידה בהשקעות באזור. אל-רג'וב מדגיש כי האינדיקטורים הנוכחיים, למרות הסלמת המתיחות, אינם מצביעים על קיומה של החלטה סופית לצאת למלחמה כוללת, שכן שני הצדדים עדיין משתמשים בכוח צבאי כדי לשרטט מחדש את מאזן ההרתעה ולשפר את עמדותיהם במשא ומתן, כאשר סכנת הטעות האסטרטגית שעלולה להפוך את ההסלמה לסכסוך אזורי רחב נשארת קיימת.